# שבת

Source: https://ajew.org/reader/likutay-nanach/1/shabbat


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שבת

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

שבת ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. שבת, זה שב ת', הכסא להתי"ו, תיו בגמטריא רבינו נחמן. שבת, ש' בת, שין בגמטריא רבי נחמן, בת בגמטריא ברסלב נ נח.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

נ נח נחמ נחמן מאומן חתום בשורה השביעית של הפתק

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב. יצאות השבת שתים שהן ארבע, וסמיך לה 'פשוט העני' כי עקר התנוצצות ארו הצדקה ושלמות אינה אלא בשבת. עיין כל זה בלקוטי מוהר"ן תורה לא.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

י.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

תפילה היא חיי שעה: לק"מ נד:ג דף סא:.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

י:

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה: לקמ"ת ב:ו דף ד., עב דף לד..

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י: אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם, ע"כ. זה מה שכתוב במסילת ישרים (ריפ פרק כו) ז"ל ענין הקדושה כפול הוא, דהיינו: תחלתו עבודה וסופו גמול, תחלתו השתדלות וסופו מתנה וכו' וכו' ואמנם לפי שאי אפשר לאדם שישים הוא את עצמו במצב הזה וכו' על כן אמרתי שסוף הקדושה מתנה וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים וכו': לק"מ קצא דף קי:.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

החזן רואה היכן התינוקות קוראים: לק"מ רפב דף קכב..

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יב.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

הנכנס לבקר את החולה אומר יכולה היא שתרחם: לק"מ קיט דף קא..

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

יט. אמרו עליו על ר' יוסי הכהן ואמרי לה על ר' יוסי החסיד שלא נמצא כתב ידו ביד נכרי מעולם (שלא היה מוסר להם שום דבר שלא יטלטלו אותו בשבת).

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

עיין לקוטי מוהר"ן תורה יז:ו. וי"ל בשבח או לגנאי (ויתכן שזה תלוי במי אמור, הכהן או החסיד). לגנאי, שלא היה ברמה של אותם צדיקים גדולים ששמם הולך בכל הגוים. לשבח, דהיינו שאיפה שהיה נמצא כתב ידו, היה כבר גואל אותו ניצוצי נשמות שהיו נתפסים שם, נמצא שלא היה כתב ידו תחת רשות הנכרים לעולם.

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

כא:

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

אין מספידין בחנוכה: לק"מ יד דף כ:.

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

עד שתכלה רגל מן השוק: שיחות הר"ן רסא.

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כג:

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

נר שבת קודם לקידוש היום: לק"מ יד מאמר רבב"ח דף יט:.

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

ל:

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה: לק"מ פא דף צד..

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

ל: אמר רבא וכן לחלום טוב, פרש"י אם בא לישן מתוך שמחה מראין לו חלום טוב, ע"כ.

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

עיין לקוטי מוהר"ן תנינא ה:י שחלום טוב הוא חלום על ידי מלאך, וצריכים לחזק ידים אלו וזה על ידי שמחה.

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

ל:-לא. לעולם יהא אדם ענוותן כהלל וכו' א"ל הוי זהיר ברוחך כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והלל לא יקפיד ע"ש.

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

המפרשים כבר הקשו על כפל הלשון – ד' מאות זוז, ופרשו שאחד קאי על מה שנמנע ממנו להרויח ואחד קאי על מה שהפסיד.

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

אכן לא הייתי מופתע, אם באמת הלל הוציא מכיסו ד' מאות זוז ונתן לו, וזה מה שאמר לו שנית – והילך ד' מאות זוז. כי יש תמיה כאן שלכאורה בסוף הלל כן הקפיד, כי בסוף הלל אמר לו הוי זהיר ברוחך, וזה ממש לשון של הקפדה, אכן כיון שהלל כבר ידע מההמראה שנתערבו זה את זה, לכאורה זה כבר לא יכול לחייב את חבירו בד' מאות זוז, ולכן הלל הוציא אותם מכיסו, ואמר שכדי לו גם להפסיד ד' מאות זוז ולא להקפיד.

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

לא.

</div>


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

נשאת ונתתה באמונה: לק"מ כג:ד דף לה:, רפ דף קכא..

</div>


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

קבעת עתים לתורה: לק"מ רפד דף קכב:.

</div>


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות וכו': לק"מ נח:י דף ע..

</div>


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות: לק"מ נט:ו דף ע:.

</div>


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

אמונה זה סדר זרעים: לק"מ קנה דף קה., לקמ"ת ה:א דף ז:.

</div>


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

לא. א"ל אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל. א"ל הן. א"ל אם אתה הוא לא ירבו כמותך בישראל. א"ל בני מפני מה. א"ל מפני שאבדתי על ידך ד' מאות זוז. א"ל הוי זהיר ברוחך כדי הוא הלל שתאבד על ידו ד' מאות זוז וד' מאות זוז והלל אל יקפיד.

</div>


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

לא:

</div>


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

חבל על מאן דלית ליה דרתא: לק"מ נג דף ס:, קכ דף צז:.

</div>


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

לא: דא"ר יוחנן משום ר' אלעזר אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר (דברים י:יב) ועתה ישראל מה י' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' וכתיב (איוב כח:כח) ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וגו שכן בלשון יוני קורין לאחת הן, ע"כ.

</div>


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

נראה שזה הסוד מה שכל העולם היא מהרשימו, שהיא בחי' מלכות אין סוף. ולכן ירא"ת עם אנכי ולא יהיה בגמטריא תרי"ג כמש"כ ביחוד היראה. כי מלכות היא בחי' יראה כמובא מרבינו כמה פעמים. וזה מה שאיתא למעלה מרבי ינאי שמכנה ליראת שמים דרתא, כי היא הבית שהכל נעשה בה. והשערים שלה, תרעא – בגמטריא אלף-דלת-נון-יוד, כמובא, נעשים על ידי התורה הקדושה.

</div>


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

לא: משנה – על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר, ע"כ.

</div>


## Segment 43

<div dir="rtl" lang="he">

כבר הבאתי במ"א מדוד קופר נ"י שאלו השלושה ראשי תיבות נ נח. והרי שכל הנשים צריכות להיות נ נח.

</div>


## Segment 44

<div dir="rtl" lang="he">

לב. אמר רבא נפל תורא חדד לסכינא. ראשי תיבות נתחל, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

</div>


## Segment 45

<div dir="rtl" lang="he">

לב. וגברי היכא מיבדקי (-דהיינו שהנשים נבדקות בשעת לידתן) אמר ריש לקיש בשעה שעוברים על הגשר, גשר ותו לא, אימא כעין גשר, ע"כ.

</div>


## Segment 46

<div dir="rtl" lang="he">

ולא אמר כעין גשר, אלא גשר, כי באמת כל העולם כולו גשר צר מאד, והפחד הוא בחי' חבלי לידה, כמו שמבואר בספר ירמיה (ל:ה-ו) פחד ואין שלום – שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה וכו' ע"ש. ועל כן העיקר שלא יתפחד כלל, ולא יעמיד עצמו במקום סכנה לבדיקה.

</div>


## Segment 47

<div dir="rtl" lang="he">

ולכן הגמרא מביאה אחר כך מרב ושמואל אם ללכת על במברא – ספינה – עם נכרי, ולא דנה בגשר, כי בעצם כל העולם כולו גשר כנ"ל, ואין הגשר סכנה בעצמו רק הפחד שתלוי בו. וזה הלשון כעין גשר, עין זה המראה (רש"י עה"פ את עין הארץ – שמות י:ה), שנראה מפחיד.

</div>


## Segment 48

<div dir="rtl" lang="he">

לב:

</div>


## Segment 49

<div dir="rtl" lang="he">

שאריכת ימים ע"י מזוזה: לק"מ כג:ד דף לה:.

</div>


## Segment 50

<div dir="rtl" lang="he">

מקרא נדרש לפניו: לק"מ כג:ד דף לה:.

</div>


## Segment 51

<div dir="rtl" lang="he">

והריקותי לכם ברכה עד בלי די כד שיבלו שפתותיכם: לק"מ מט:ז דף נח:.

</div>


## Segment 52

<div dir="rtl" lang="he">

עד שיבלו שפתותיכם מלומר די: לק"מ רכא דף קיד..

</div>


## Segment 53

<div dir="rtl" lang="he">

לב: בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר י"צ אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די, אמר רמי בר (רב) א"ר עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, ע"כ.

</div>


## Segment 54

<div dir="rtl" lang="he">

הקשו המפרשים שאותיות ד"י אינם ממוצאה השפתיים, ואיך יבלו השפתיים מלאמר אותם.

</div>


## Segment 55

<div dir="rtl" lang="he">

ונראה שעיקר הכוונה של הגמרא הוא למה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן (סוף תורה מט) ש: ד"י זה השיר פשוט כפול משולש מרובע – ד', שכולל הי' מיני נגינה, נ נח נחמ נחמ נחמן מאומן. [והרי מ' הוא מאותיות בומ"ף של השפתיים. וכאן רואים גם כן רמז למש"כ בכמה מקומות, שזה המקום באמצע הוא המקום הקשה].

</div>


## Segment 56

<div dir="rtl" lang="he">

לג:

</div>


## Segment 57

<div dir="rtl" lang="he">

ויחן פני העיר חד אמר מטבע תיקן להם וכו': לק"מ כג:א דף לה..

</div>


## Segment 58

<div dir="rtl" lang="he">

ויבא יעקב שלם שלם בגופו שלם בממונו: לק"מ כז:ח דף טל..

</div>


## Segment 59

<div dir="rtl" lang="he">

שתינוקת נתפסים על עון הדור שנאמר ורעי את גדיותיך וכו': לק"מ רפב דף קכב..

</div>


## Segment 60

<div dir="rtl" lang="he">

נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצרך עצמן וכו' כל הסיפור מבואר על פי ליקוטי מוהר"ן תורה סה, בספר תכלת וארגמן.

</div>


## Segment 61

<div dir="rtl" lang="he">

מעשה רבי שמעון בר יוחאי במערה – תכלת וארגמן: על פי לק"מ כט 'האי גברא', עמ' נח. על פי לק"מ נד 'ויהי מקץ – זכרון', עמ' סד. על פי לק"מ סד 'בא אל פרעה', עמ' סט. על פי לק"מ סה 'ויאמר בעז אל רות', עמ' עב. על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' עז.

</div>


## Segment 62

<div dir="rtl" lang="he">

כי תקיף גזירתא א"ל לבריה נשים דעתן קלה עליהן דילמא מצערי לה ומגליא לן, אזלו טשו במערתא ע"כ.

</div>


## Segment 63

<div dir="rtl" lang="he">

נראה לענ"ד שזה ממש הענין של התרגום הידוע (שמות יט:טו) לא תקרבון לצד אתתא, ורק על ידי פרישות כזו זכו למתן תורה, וכן רשב"י ובנו רק על דרך זה זכו למה שזכו.

</div>


## Segment 64

<div dir="rtl" lang="he">

לג: והיו משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו, והוו יתבי עד צוארייהו בחלא, ע"כ. עיין בראשית ג:ז ויעשו להם חגרת, ראשי תיבות חול.

</div>


## Segment 65

<div dir="rtl" lang="he">

לג: חזי דהוה ביה פילי בוגפיה, הוה (רבי פנחס) קא בכי, וקא נתרו דמעת עיניה וקמצחוא ליה. אמר ליה (רבי פנחס לרשב"י) אוי לי שראיתיך בכך. אמר ליה, אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאתי בי כך. דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בר יוחאי קושיא, הוה מפרק ליה רבי פב"י תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא, הוה מפרק ליה רבי שמעון בר יוחאי עשרין וארבעה פירוקי.

</div>


## Segment 66

<div dir="rtl" lang="he">

רבי עקיבא, סרקו את בשרו במסרקות של ברזל, וכל ימיו היה מצפה לזה מתי יבוא לידו. והנה דרכו של רבי עקיבא היה בגבורה, ולא עמדו בזה רוב תלמידיו ומתו במגפה. אכן תלמידו רבי שמעון בר יוחאי קבע ואמר אנן בחביבותא תליא, שהיה מתקן הכל באהבה. ולכאורה רבי שמעון באמת זכה לפי שנים ברוחו של רבו רבי עקיבא, ומה שרבי עקיבא היה מצפה כל חייו עד שסרקו בשרו והמיתו על קידוש השם, רבי שמעון לקח את בנו והחביאו במערה והטמינו עצמם בחול עד שנעשה בשרם פילי - סדקים, ממש בחי' הסריקה שקיבל רבו רבי עקיבא באהבה. ובזכות זה הגמרא (שבת לג:) קובעת שהוא קיבל פי שנים מרבי פנחס בן יאיר.

</div>


## Segment 67

<div dir="rtl" lang="he">

לד. גימל דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר וכו'.

</div>


## Segment 68

<div dir="rtl" lang="he">

במקום אחר הבאתי מדוד קופר שהראשי תיבות של הג' דברים הם נ נח.

</div>


## Segment 69

<div dir="rtl" lang="he">

מא. ר' זירא היה קא משתמיט מדרב יהודא דבעא למיסק לארעא דישראל וכו' אמר איזל ואשמע מיני' מלת ואיתךי ואיסק (עיין מאמר ט' תיקונין סי' כ' שבזכות התורה שממשכין וכו' - ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 70

<div dir="rtl" lang="he">

מט.

</div>


## Segment 71

<div dir="rtl" lang="he">

אלישע בעל כנפים – תכלת וארגמן: על פי לק"מ ד 'אנכי ה' אלקיך', עמ' פה. על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' פז. על פי לק"מ כח 'בני לן ביתא', עמ' פט. על פי לק"מ ס 'פתח רבי שמעון', עמ' צב. על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' צד.

</div>


## Segment 72

<div dir="rtl" lang="he">

מט:

</div>


## Segment 73

<div dir="rtl" lang="he">

ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן: לק"מ יא:ד דף טו..

</div>


## Segment 74

<div dir="rtl" lang="he">

אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי כנגד מלאכת המשכן: לקמ"ת ד:ג דף ה..

</div>


## Segment 75

<div dir="rtl" lang="he">

נד. (משלי ז:י) והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב, פרש"י ז"ל שית בית הבשת, ע"כ. ובזוהר הקדוש, בראשית, ברא שית. מדה הששי היא יסוד. שית בגמטריא נון חית מם נון.

</div>


## Segment 76

<div dir="rtl" lang="he">

נד: ואין הרחלים יוצאות חנונות יתיב ר' אחא וכו' וקאמר משעה שגוזזין אותה טומנין לה עזק בשמן ומניחין לה על פדחתה כדי שלא תצטנן. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 77

<div dir="rtl" lang="he">

נד: ואין הרחלים יוצאות חנונות וכו' א"ל רב נחמן אם כן עשיתה ילתא, אלא א"ר הונא עץ אחד יש בכרכי הים וחנון (ויש גורסים ויחנון) שמו, ומביאין קיסם ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני (-פרש"י תולעים) ראשה, אי הכי זכרים נמי, כיון דמנגחי זכרים בהדדי ממילא נפלן, שמעון נזירא אמר קיסמא דריתמא. בשלמא דרב הונא היינו דקתני חנונות אלא לרבנן מאי חנונות, דעבדינן להו מילתא דמרחמינן עלייהו, ע"כ.

</div>


## Segment 78

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בלקוטי מוהר"ן לקראת סוף תורה ד' שהביא מהגמרא, אמר רבה בר בר חנא, זימנא חדא הוה קאזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסיה ומית, ואידחוהו מי, ושדיוהו לגודא, וחרוב מיני שיתין מחוזי וכו' וכו' ישראל מכנין בשם דגים וכו' וכו' דיתבי ליה אכלא טינא בנחיריו – זה בחינת תפלתן של ישראל וכו', שנתערב שרץ, הינו טמאה בתפלתו ועבודתו ובלבל אותו. ולא היה יכול איש הישראלי הזה לעבד עבודתו תמה. מה עשה האיש הזה? עשה שלש בחינות הנ"ל הינו התקשרות להצדיק ונתינת הצדקה וודוי דברים. וזה פרוש, ומתה וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 79

<div dir="rtl" lang="he">

וכן כאן הרי ישראל מכנין בשם צאן. וצריכים להסיר התולעים בחוטם. [וענין הזכרים שמנגחים אולי י"ל פלפול במלחמתה של תורה כמו שמצינו במסכת ברכות (נו:) ישכם ויאמר בכור שורו הדר לו קודם שיקדמנו פסוק אחר (שמות כא:כח כי יגח שור את איש, תנו רבנן חמשה דברים נאמרו בשור, האוכל מבשרו מתעשר, נגחו הווין ליה בנים שמנגחים בתורה, נשכו, יסורין באים עליו, בעטו דרך רחוקה נזדמנה לו, רכבו עולה לגדולה והתניא רכבו מת וכו']. קיסמא, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח נ נח. ריתמא, עיין בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ה' שהיא ראשי תיבות תוכו רצוף אהבה וכו' קישור המרכבה. קיסמא דריתמא, בגמטריא וישק יעקב לרחל, וע' בנתיב מצותיך, שביל ג' אמונה, אות כט, שהוא בגמטריא הט' הויו"ת עם נקודותיהן וכו' ע"ש. חנונות – בה אותיות נ נח.

</div>


## Segment 80

<div dir="rtl" lang="he">

נד: ואין העגל יוצא בגימון. העגל בגמטריא נ נח. גימון בגמטריא נ נח ע"ה.

</div>


## Segment 81

<div dir="rtl" lang="he">

מאי עגל בגימון, א"ר הונא, בר נירא (פרש"י עול קטן שמניחין לעגל בצוארו, שיהיה למוד לכוף ראשו לכשיגדל), אמר ר' אלעזר מאי משמע דהאי גימון לישנא דמיכף, דכתיב (ישעיה נח:ה) הלכוף כאגמון ראשו, ע"כ.

</div>


## Segment 82

<div dir="rtl" lang="he">

כאגמון ראשו, עם התיבות והכולל, בגמטריא נון נון חית. (הלכוף כאגמון ראשו, עם האותיות והתיבות, בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה).

</div>


## Segment 83

<div dir="rtl" lang="he">

נה.

</div>


## Segment 84

<div dir="rtl" lang="he">

אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון: לק"מ ח:ד דף ט:.

</div>


## Segment 85

<div dir="rtl" lang="he">

אין יסורין בלא עון: לק"מ נו:ז דף סו:, לקמ"ת ז:ג דף יב., ח:ו דף יז..

</div>


## Segment 86

<div dir="rtl" lang="he">

נה. א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה.

</div>


## Segment 87

<div dir="rtl" lang="he">

תיו בגמטריא רבינו נחמן. הראשי תיבות של: תיו של דיו, ושל: תיו של דם, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והנה החתם סופר פירש (ד"ה ומאי), שאלו לחיים התי"ו נכתב בצורה של שני אותיות, ח' עם י' למטה ברגל השמאלי, ואלו למות, התי"ו נכתב בצורת שני אותיות ד"נ. והנה כבר פרשנו בשם אדנ"י, ששני אותיות ד"נ מרמזים על הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן. מלאכי חבלה, עם התיבות, בגמטריא נחמן.

</div>


## Segment 88

<div dir="rtl" lang="he">

אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו, אמר לה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים, אמרה לפניו רבש"ע היה להם למחות ולא מיחו וכו'. ועיין לקמן ריש עמוד ב' שהגמרא מביא הפסוק (קהלת ט:ב) הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהר ולטמא ולזבח ולאשר איננו זבח כטוב כחטא הנשבע כאשר שבועה ירא.

</div>


## Segment 89

<div dir="rtl" lang="he">

וכן מצינו במשנה במסכת אבות (ה:יט) כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה וכו' וכו'. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא וכו' אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם וכו', ע"כ. מבואר שלא רואים הבדל בין צדיקים גמורים לרשעים גמורים בעולם הזה.

</div>


## Segment 90

<div dir="rtl" lang="he">

אלא שלפי הגמרא כאן מבואר שאם הצדיקים מוכיחים את העולם כבר זוכים שיהיה נראה הבחנה ביניהם גם בעולם הזה. (וזה מה שכתוב תלמידיו של אברהם, דאילו אברהם היה מוכיח, כמש"כ והוכיח אברהם, וכן מבואר בלקוטי מוהר"ן שאברהם היה מוכיח). ובלקוטי מוהר"ן תורה א', מבואר שעל ידי ח"ן זוכים להתי"ו, כי דברי חכמים בנח"ת נשמעים, וכשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע, רבי אבא אומר חובה (שלא לומר דבר שאינו נשמע) שנאמר אל תוכח לץ וכו' (יבמות סה:), ועכ"פ על כרחך המוכיח צריך בחי' זו של דברי חכמים בנחת נשמעים. והרי מבואר (משלי כח:כג) מוכיח אדם אחרי חן ימצא, והרי אלו לא הוכיחו ולא זכו להתי"ו מעצמם [וי"ל שאילו זכו מעצמם לא היה התי"ו אלא בלב ולא על המצח. רק כיון שלא היה להם מזבח הנחשת, רק כלי נחשת של השירה לשון נקבה, היו צריכים אות בעז מצחם לאלו נגד מצח הנחשת של אלו], ולכן מדת הדין נצחה והחל דיקא משם.

</div>


## Segment 91

<div dir="rtl" lang="he">

ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחשת (יחזקאל ט:ב), מזבח הנחושת מי הוה, אמר להו הקב"ה התחילו ממקום שאומרים שירה לפני, ע"כ.

</div>


## Segment 92

<div dir="rtl" lang="he">

נחשת ע"ה בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה עיקר השיר לשון זכר, ואז לא נתגלה עדיין ולא היה להם אלא שירה לשון נקבה. וזה מה שרשמו תי"ו על מצחיהם כנ"ל.

</div>


## Segment 93

<div dir="rtl" lang="he">

נו.

</div>


## Segment 94

<div dir="rtl" lang="he">

כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה: לק"מ עב דף פז:.

</div>


## Segment 95

<div dir="rtl" lang="he">

נו:

</div>


## Segment 96

<div dir="rtl" lang="he">

ירד גבריאל ונעץ קנה בים: לק"מ ה:ד דף ה:.

</div>


## Segment 97

<div dir="rtl" lang="he">

נו: נצא בר נצא, עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

</div>


## Segment 98

<div dir="rtl" lang="he">

סב. שקסבר עולא נשים עם בפני עצמן הן. נשים עם בפני עצמן הן ע"ה בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מאומן.

</div>


## Segment 99

<div dir="rtl" lang="he">

סג.

</div>


## Segment 100

<div dir="rtl" lang="he">

אורך ימים בימינה וכל שכן עושר וכבוד: שיחות הר"ן ד.

</div>


## Segment 101

<div dir="rtl" lang="he">

לגמור איניש והדר לסבור ועא"ג דלא ידע מאי קאמר: שיחות הר"ן עו.

</div>


## Segment 102

<div dir="rtl" lang="he">

אמר ר' שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא מקשי להן שנאמר אז נדברו יראי ה' וגו' אין דיבור אלא נחת שנאמר ידבר עמים תחתינו, ורש"י כז"ל ל"א הנוחין מנהיגין זה את זה להבנתה של הלכה כמו לך נחה (שמות לב), ידבר תרגום של ינהג, ע"כ.

</div>


## Segment 103

<div dir="rtl" lang="he">

ובזה יש לפרש היטב דברי חכמים בנחת נשמעים, וכמו שפירש רבינו בלקוטי מוהר"ן תורה א', שצדיכים שיאיר השכל בכל דבר להתקרב להשם יתברך.

</div>


## Segment 104

<div dir="rtl" lang="he">

סג. ואמר רבי אבא א"ר שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה קדוש ברוך אוהבן שנאמר ודגלו עלי אהבה, אמר רבא והוא דידעי צורתא דשמעתא, והוא דלית להו רבה במתא למיגמר מיניה, ע"כ. ממש בחי' נ נח.

</div>


## Segment 105

<div dir="rtl" lang="he">

צורתא, עם הה' אותיות והכולל, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. דשמעתא, עם הו' אותיות, בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה.

</div>


## Segment 106

<div dir="rtl" lang="he">

סג:

</div>


## Segment 107

<div dir="rtl" lang="he">

אם ראית תלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר כנחש חגרהו על מתניך: שיחות הר"ן צג.

</div>


## Segment 108

<div dir="rtl" lang="he">

סד.

</div>


## Segment 109

<div dir="rtl" lang="he">

אע"פ שמידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו: לק"מ מג דף נד..

</div>


## Segment 110

<div dir="rtl" lang="he">

סו. אמר ליה רבא לרב נחמן היכי תנן, אמר ליה לא ידענא, הילכתא מאי, אמר ליה לא ידענא, ע"כ.

</div>


## Segment 111

<div dir="rtl" lang="he">

רמז למה שרבינו אמר שהלא יודע שלו יותר גדול מהיודע, ורמז למעשה של הקבצן השביעי שלא היה לו רגלים ללכת.

</div>


## Segment 112

<div dir="rtl" lang="he">

אמר רב נחמן בר יצחק וסימנא סמך סמך (רש"י – ר' יוסי אוסר שתי תיבות שיש בהן סמך סמך זו אצל זו). וסימנא סמך סמך בגמטריא רבנו נחמן ע"ה. סימנא סמך סמך ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח. (נח, עם האותיות בגמטריא ס').

</div>


## Segment 113

<div dir="rtl" lang="he">

(הרי שרבי נחמן לא ידע, ורבי נחמן בר יצחק כבר נתן סימן).

</div>


## Segment 114

<div dir="rtl" lang="he">

סו: אמר רב נחמן בר יצחק נפל פותא בבירא. פותא, עם הד' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. בבירא ע"ה בגמטריא נ נח. אי נמי, פותא בבירא ע"ה בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 115

<div dir="rtl" lang="he">

סז. לשידא דבית הכסא לימא הכי, אקרקפי דארי ואאוסי דגורייתא אשכחתון לשידאי בר שיריקא פנדא במישרא דכרתי חבטיה בלועא דחמרא חטרתיה, ע"כ. אקרקפי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה יש בלחש הזה רמז לשמשון שהכה את הארי וגם עם הלחי של חמור.

</div>


## Segment 116

<div dir="rtl" lang="he">

סז. מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח ליה על קדקדו ולימא הכי, חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד, ע"כ.

</div>


## Segment 117

<div dir="rtl" lang="he">

חד חד נחית, וכן: נחית חד חד, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והראשי תיבות של: נחית בלע בלע נחית חד, נ – בלע בלע (באנגלית זה לשון זילזול מי שסתם מדבר ומדבר...) נח!

</div>


## Segment 118

<div dir="rtl" lang="he">

ועיין בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח', שנ נח מתגלה על ידי תפילה בדין שעומד בגרון של הס"א עד שמכריח אותו להקיא וכו' עיין שם!

</div>


## Segment 119

<div dir="rtl" lang="he">

לאדרא (פרש"י עצם של דג שישב לאדם בושט) לימא הכי ננעצתא כמחט ננעלתא כתריס שייא שייא, ע"כ. שייא בגמטריא רבי נ נח ע"ה. כתריס, עם האותיות, בגמטריא, רבי נחמן מברסלב ע"ה. נעלתא ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא.

</div>


## Segment 120

<div dir="rtl" lang="he">

סז. מעשה בר"ע וכו' ועל כל כוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון.

</div>


## Segment 121

<div dir="rtl" lang="he">

סט:

</div>


## Segment 122

<div dir="rtl" lang="he">

אמר רבא אם היה מכיר מקצת היום שיצא בו עושה מלאכה כל היום כלו, פשיטא מהוא דתימא וכו'. עד כאן.

</div>


## Segment 123

<div dir="rtl" lang="he">

ויש להקשות דהלוא חידוש הוא שמהו דתימא באותו יום שהוא בטוח שאינו שבת יתחייב לעשות בו כל פרנסתו של כל השבוע.

</div>


## Segment 124

<div dir="rtl" lang="he">

עג. במשנה. והמנפצו, פרש"י קרפי"ר בלע"ז, ע"כ. קרפיר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה שייך דייקא למנפץ בחי' פצפצי"ה.

</div>


## Segment 125

<div dir="rtl" lang="he">

עה.

</div>


## Segment 126

<div dir="rtl" lang="he">

איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר וכו': לק"מ סא:ג דף עד:.

</div>


## Segment 127

<div dir="rtl" lang="he">

עז:

</div>


## Segment 128

<div dir="rtl" lang="he">

ה' אימות אימות חלש על הגיבור וכו': קנד דף קה..

</div>


## Segment 129

<div dir="rtl" lang="he">

ה' גבורות שהם ה' אימות: לקמ"ת ז:יג דף טו:.

</div>


## Segment 130

<div dir="rtl" lang="he">

מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אמרי' וכו': לקמ"ת ה:ב דף ח..

</div>


## Segment 131

<div dir="rtl" lang="he">

בדיחא דעתיה: לקמ"ת י דף יט:.

</div>


## Segment 132

<div dir="rtl" lang="he">

כד הוי בדיחא דעתא ואיבעי מינה וכו': לקמ"ת יב דף כ..

</div>


## Segment 133

<div dir="rtl" lang="he">

מאי טעמא גמלא זוטרי' וכו': לקמ"ת טו דף כא..

</div>


## Segment 134

<div dir="rtl" lang="he">

דברים שהם משביחין כשמזקינים. שיחות הר"ן נא.

</div>


## Segment 135

<div dir="rtl" lang="he">

עז: סודרא (פרש"י ז"ל דרך תלמידי חכמים לעטוף סודר), סוד ה' ליראיו (תהלים כה:יד), ע"כ. רמז חזק לכיפה של נ נח כמו שכתבנו במקומו.

</div>


## Segment 136

<div dir="rtl" lang="he">

פ: בנות מלכים טופלות אותן בשמן המור וכו' מאי שמן המור רב הונא בר חייא אמר סטכת, ע"כ. הרי בשמן המור הוא בסטכ"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 137

<div dir="rtl" lang="he">

פ: רב ביבי הויא ליה ברתא (-בת), טפלה (-מרח עליה סיד) אבר אבר וכו' אמר רב נחמן: רב ביבי דשתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא (-כי השיכר משחית את העור ומרבה שיער), אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתן טפלא, ע"כ. הגמרא כתבה סתם שרב נחמן לא היה שותה שיכר [- זה לענין שיכר, ולענין יין, מצאנו אביי שנקרא נחמני על שם שהיה תלמידו, לא היה שותה יין, כמבואר בכתובות דף סה., אבל זה היה מחמת עניות או מחמת שהיה כהן, עמש"כ במסכת ברכות דף ל:], אכן מצינו במסכת כתובות סוף דף ס: דשתיא (-אשה השותה) שיכרא הוו לה בני אוכמי (-שחורים), ובשיטה מקובצת בשם רש"י מהדורא קמא פירש שמדובר במעוברת. והמלא הרועים שם ציין לסוגיא כאן במסכת שבת (פ:), ומסתברא שגם כאן מדובר כאשר האשה בהריון (ובכתובות שם דף סה: - סוף פרק אע"פ, מוסיפין למניקות יין, שהיין יפה לחלב), שאז שתיית האיש והאשה משפיעים ישירות על הוולד. ולפי זה אין הוכחה שרב נחמן של הגמרא לא היה שותה שיכר, אלא לזמן שאשתו היתה בהריון.

</div>


## Segment 138

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כל פניםלפי זה י"ל שבראש השנה שהוא יום הרת עולם יש למנוע משתית שכר.

</div>


## Segment 139

<div dir="rtl" lang="he">

פ: אלא אמר רב כהנא שנתות כדתנן שנתות היו בהין, עד כאן לפר עד כאן לאיל עד כאן לכבש, ע"כ. שנתנות בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה מברסלב ע"ה. עד כאן, עם התיבות והכולל, בגמטריא נחמן.

</div>


## Segment 140

<div dir="rtl" lang="he">

ואיבעית אימא מאי אנדיפא אפותא, פרש"י פדחת. פדחת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

</div>


## Segment 141

<div dir="rtl" lang="he">

אדרוש לכו כדדרש רבי נחמיה לחבריה, ונפקא ערעיתא (פרש"י צירעה) מן כותל ומחתיה באנדיפי ומית. ערעיתא בגמטריא רבינו נחמן מברסלב ע"ה.

</div>


## Segment 142

<div dir="rtl" lang="he">

ואמרו ליה מן דיליה דא ליה. דיליה דא ליה בגמטריא נ נח ע"ה.

</div>


## Segment 143

<div dir="rtl" lang="he">

פב.

</div>


## Segment 144

<div dir="rtl" lang="he">

מנין לע"א שמטמא כנדה שנאמר תזרם כמו נדה: לק"מ כג:א דף לד:.

</div>


## Segment 145

<div dir="rtl" lang="he">

פז.

</div>


## Segment 146

<div dir="rtl" lang="he">

ומשה הוסיף יום אחד מדעתו: לק"מ קצ דף קי:.

</div>


## Segment 147

<div dir="rtl" lang="he">

פז בזה שמשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו, יש לראות מדת ענוותנותו.

</div>


## Segment 148

<div dir="rtl" lang="he">

כי על הפסוק (שמות יתרו יט:י) ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר, רש"י כתב, אם כן שמזקיקין לדבר עמם לך אל העם וקדשתם וזמנתם שיכינו עצמם היום ומחר עד כאן לשונו.

</div>


## Segment 149

<div dir="rtl" lang="he">

הרי שבתחילה שהיה משה אמור למסור את העשרת הדיברות לא היה דרוש הימים של הכנה, רק כאשר נקבע שהשם יתברך ידבר ישר להעם אז הוצטרך הימים של הכנה.

</div>


## Segment 150

<div dir="rtl" lang="he">

ולפי זה הרי משה רבינו היה צריך לשער כמה ההבדל בין לשמוע ממנו מלשמוע ישר מהשם, והחליט בדעתו שזה הבדל כל כך שבודאי לא יספיק רק שני ימים של הכנה, והוסיף יום אחד.

</div>


## Segment 151

<div dir="rtl" lang="he">

אלא מתוך ענוותנותו רואים גדולתו, שעד כדי כך היה משה רגיל להוריד את הדיבור של השם יתברך בכל פעם בפעם מהלך של שלושה ימים הכנה.

</div>


## Segment 152

<div dir="rtl" lang="he">

פח.

</div>


## Segment 153

<div dir="rtl" lang="he">

מתן תורה – תכלת וארגמן: על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' צז. על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' קא.

</div>


## Segment 154

<div dir="rtl" lang="he">

קימו וקבלו: לק"מ י:ח דף יג:.

</div>


## Segment 155

<div dir="rtl" lang="he">

בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע וכו': לק"מ כב:ט דף לג..

</div>


## Segment 156

<div dir="rtl" lang="he">

בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו ששים וכו': לק"מ סה:ד דף פא..

</div>


## Segment 157

<div dir="rtl" lang="he">

מי גילה רז זה לבני מלאכי השרת וכו': לק"מ כב השמטות דף לד:.

</div>


## Segment 158

<div dir="rtl" lang="he">

אורייתא תליתאה: לק"מ ס:ד דף עב..

</div>


## Segment 159

<div dir="rtl" lang="he">

ויהי ערב וכו' שכל העולם היה תלוי עד ו' בסיון וכו': לקמ"ת ח:ח דף יז:.

</div>


## Segment 160

<div dir="rtl" lang="he">

פח:

</div>


## Segment 161

<div dir="rtl" lang="he">

הנעלבים וכו' שמחים ביסורים ועושים מאהבה: לק"מ יב:ד דף טז:.

</div>


## Segment 162

<div dir="rtl" lang="he">

הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם וכו': לק"מ פב דף צד..

</div>


## Segment 163

<div dir="rtl" lang="he">

בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת וכו': לקמ"ת א:ב דף א..

</div>


## Segment 164

<div dir="rtl" lang="he">

נרדי נתן ריחו עזב לא נאמר אלא נתן: לקמ"ת ח:א דף טז..

</div>


## Segment 165

<div dir="rtl" lang="he">

פט:

</div>


## Segment 166

<div dir="rtl" lang="he">

ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל: שיחות הר"ן פה.

</div>


## Segment 167

<div dir="rtl" lang="he">

מאי דכתיב כי אתה אבינו וכו' ע"ש איך שאברהם ויעקב אמרו ימחו על קדושת שמו רק יצחק ימליץ ויטעון בעדם ועליו יאמרו ישראל כי אתה אבינו וכו'.

</div>


## Segment 168

<div dir="rtl" lang="he">

פט: דרש רבא מאי דכתיב לכו נא ונוכחה יאמר י', לכו נא, בואו נא מביעי ליה, יאמר ה', אמר ה', מיבעי ליה וכו' לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם וכו' אצל אברהם וכו' ולא בקש רחמים עלינו, אצל יצחק וכו' אצל יעקב וכו' ולא בקש רחמים עלינו, אצל מי נלך עכשיו, יאמר ה', אמר להן הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ע"כ.

</div>


## Segment 169

<div dir="rtl" lang="he">

יאמר ה' זה בחי' משה רבינו, כמו שאמרו חז"ל בריש פרשת וארא (שמות ו:ג) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא"ל שד"י ושמי י' לא נודעתי להם.

</div>


## Segment 170

<div dir="rtl" lang="he">

במס' שבת (פט:) יצחק אבינו מסנגר על עם ישראל ואומר להש"י פלגא עלי ופלגא עליך, פלגא עשו ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ואולי זה ענין שני השעירים, שעיר אחד לה' ושעיר אחד לעזאזל. שעיר, בגמטריא פתק. וידי עשו שערת (כז:כג) כי רישא דעשו הוא השורש של הרע כדלקמן, ומראה לשני הצדדין. יצחק – רח אותיות שבפתק וע' מה שכתבנו במקום אחר בענין ר"ח. וכן אליהו בהר הכרמל שפעל בעת מנחה, שהוא בחי' יצחק, בחינת רבינו הקדוש. ואליהו אמר עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. ועיין מש"כ עוד בזה עה"פ הקל קול יעקב והידים ידי עשו – כידי עשו שערת (פרשת תולדות, בראשית כז:כב-ג).

</div>


## Segment 171

<div dir="rtl" lang="he">

פלגא עלי ופלגא עליך. יצחק, י"צ – זה ק', ק' פלגא ופלגא – נ' נ', ואז יש ח', הרי נ נח. זה מצד ימין. וכן מצד שמאל, ח"ק – כנ"ל.

</div>


## Segment 172

<div dir="rtl" lang="he">

צ. רש"י ד"ה מקק דסיפרי תכך דשיראי, כל אלו תולעין הן שבכל מין ומין וחלוקין בשמותיהם תכך איילא פה הה, ע"כ. תכך איילא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והראשי תיבות של: תכך איילא פה הה, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 173

<div dir="rtl" lang="he">

צ. ופה דתאני ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 174

<div dir="rtl" lang="he">

צ: תורי דקל אחת. תורי דקל בגמטריא רבינו נחמן מברסלב, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ורש"י כז"ל ולא ידעתי למאי חזי ע"כ.

</div>


## Segment 175

<div dir="rtl" lang="he">

צב.

</div>


## Segment 176

<div dir="rtl" lang="he">

אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר: לקמ"ת ח:ה דף יז..

</div>


## Segment 177

<div dir="rtl" lang="he">

צז.

</div>


## Segment 178

<div dir="rtl" lang="he">

החושד בכשרים לוקה בגופו: לק"מ קד דף צז:.

</div>


## Segment 179

<div dir="rtl" lang="he">

צח. מ"ח קרשים היו. נלע"ד שכנגדם יש המ"ח דברים שהתורה נקנית בהן (מסכת אבות ו:ו), וחז"ל אמרו שרק משה רבינו היה יכול להקים אותם, וכן לענין קנין התורה אי אפשר בלי משה רבינו.

</div>


## Segment 180

<div dir="rtl" lang="he">

ק. בעי רבא אגוז בכלי וכלי צף על גבי מים מהו. י"ל על פי המבואר בספר אדיר במרום (עמ' תכא-, מכון רמח"ל), שמאדם קדמון יצאו החושים, אזנים חטם פה ועינים, והם בחי' אור בלי כלים, וזה סוד המאמרות, כי לא יצאו הדברים בסוד זיווג, כי לא היה הזיווג בסוד פנים בפנים אלא אחר בריאת אדם הראשון. ורק אחר כך מ"ה וב"ן נקשרו תחת הנהגת יסוד ומלכות של אדם קדמון, והיה זיווג של הגוף, וממנו כלים, כל זה מבואר שם היטב. וחטא אדה"ר מבואר בעץ חיים שהוא בסוד האגוז, שיש לו קליפה דקה בחי' נגה, וג' קליפות קשות, ונדבקו באדם וחוה. הרי שמצב זה של האגוז עומד על הכלי, מציאות העולמות שנעשים בבחי' כלים ממש, וזה המצב של כלים עשוי על אורות החושים.

</div>


## Segment 181

<div dir="rtl" lang="he">

קג.

</div>


## Segment 182

<div dir="rtl" lang="he">

וכתבתם שיהא כתיבה תמה: לק"מ כג:ד דף לה..

</div>


## Segment 183

<div dir="rtl" lang="he">

קג. משנה. הכותב שתי אותיות בין בימינו וכו' בין משם אחד וכו'. ובגמרא דרשו את הפסוק (ויקרא ד:ב) ועשה אחת מהנה, ע"ש. ובזה יש לפלפל באות נ' של נ נח נחמ נחמן מאומן, שהוא כתיבה בפני עצמה, וע' לקמן קד: שחכמים פוטרים בכתב אות אחת סמוך לכתב – ולהשלים שאני (לחייב משום כותב ולא משום מכה בפטיש, ובמנחת חינוך דייק מלשון רש"י רק בכ"ד ספרי קודש, וצ"ע לענין הפתק הקדוש ונ נח נחמ נחמן מאומן), ובכתב אות אחת נוטריקון, ואכמ"ל.

</div>


## Segment 184

<div dir="rtl" lang="he">

קג. – משנה יב:ג הכותב נח מנחור. כי נחור, הוא נח ו"ר, ו"ר גימטריא נ נח נחמ. וע"ש שלומדים הלכות כתיבה ממה שהיו כותבים על קרשי המשכן. והרי מצינו מקור קדמון לכתוב נ נח על הקירות. וע' בפרק על שגעון שהבאנו שדוד המלך ג"כ היה כותב על הקירות כדי להנצל מהקליפה.

</div>


## Segment 185

<div dir="rtl" lang="he">

עיין במסכת בבא בתרא קסו: ילמד התחתון מן העליון באות אחת אבל לא בשתי אותיות, כגון חנן מחנני וענן מענני.

</div>


## Segment 186

<div dir="rtl" lang="he">

קג: א"ר יהודה מצינו שם קטן משם גדול: מי דמי מ"ם דשם סתום מ"ם דשמעון פתוח וכו' ע"ש. ולהלכה קי"ל שהמתכוון לכתוב שמעון וכתב שמ, אינו חייב.

</div>


## Segment 187

<div dir="rtl" lang="he">

ומכאן יש לפלפל הרבה בענין נחמ, שכתוב בפתק עם מ' פתוחה.

</div>


## Segment 188

<div dir="rtl" lang="he">

בענין נחמ, יש להעיר שכ' בלק"מ שכשפר ר"ת כפול שלוש פשוט רבוע, שרואים שהפשוט מפסיק בין השלוש לרבוע.

</div>


## Segment 189

<div dir="rtl" lang="he">

(ת"פו"ר מעשה אומ"ן בחולו של מועד. בחפ"ת חלוקו).

</div>


## Segment 190

<div dir="rtl" lang="he">

קד.

</div>


## Segment 191

<div dir="rtl" lang="he">

מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין\ם: לק"מ ז השמטות דף ט., נט:ד דף ע:.

</div>


## Segment 192

<div dir="rtl" lang="he">

מנצפך צופים אמרו: לק"מ לז:ו דף נא:, סה:ד דף פא.. שיחות הר"ן עג.

</div>


## Segment 193

<div dir="rtl" lang="he">

קושטא קאי: לק"מ מז דף נה:, פו דף צה., לקמ"ת ב:ד דף ג:.

</div>


## Segment 194

<div dir="rtl" lang="he">

מאמר פתוח נאמן פשוט: לק"מ נו:ז דף סו:.

</div>


## Segment 195

<div dir="rtl" lang="he">

שקר מקרבין מיליה ואמת מרחקין מיליה: לק"מ קיז דף קיא.

</div>


## Segment 196

<div dir="rtl" lang="he">

קד. צדיק כפוף צדיק פשוט היינו נאמן כפוף נאמן פשוט, הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו, מכאן שנתנה תורה במנוד ראש, ע"ש.

</div>


## Segment 197

<div dir="rtl" lang="he">

במנוד, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח. במנוד ראש, עם האותיות והתיבות, בגמטריא תרי"ג.

</div>


## Segment 198

<div dir="rtl" lang="he">

כפיפה, בחי' כפול, כפיפה על כפיפתו, בחי' עוד כפילה, הרי מרובע. והם נאמן כפוף, נאמן פשוט, צדיק כפוף, צדיק פשוט.

</div>


## Segment 199

<div dir="rtl" lang="he">

קה.

</div>


## Segment 200

<div dir="rtl" lang="he">

אנכי יהיבא כתיבא נאמנים אמריה: לק"מ נו:ז דף סו:.

</div>


## Segment 201

<div dir="rtl" lang="he">

אנא נפשי כתבית יהבית: לק"מ קעג דף קז:.

</div>


## Segment 202

<div dir="rtl" lang="he">

קה:

</div>


## Segment 203

<div dir="rtl" lang="he">

כי כל הכועס כאלו עובד עכו"ם: לק"מ קנה דף קה:.

</div>


## Segment 204

<div dir="rtl" lang="he">

קה: הדרך שהצדיקים היו מראים לפנים – כאילו הם כועסים כדי לאיים על בני ביתם וכדומה. ורבי יהודה היה שליף (נוטש, מוציא) מצבייתא (חוטים מהבגד). מצבייתא עם הכולל בגמטריא סבא נ נח נחמ נחמן מאומן! כי ידוע שסבא ישראל היה נותן לאנשים "תיקונים" גדולים, שהיה צועק עליהם וכו'.

</div>


## Segment 205

<div dir="rtl" lang="he">

קו. רב יוסף מחוי כפול רב חייא בר אמי מחוי פשוט. ממש ענין חתימת נ נח – באצבעותיהם, כמו שכתבנו במקומו (כרך חמישי – מאומן – ערך אצבעות – חותמים נ נח בידים).

</div>


## Segment 206

<div dir="rtl" lang="he">

ויש לציין שכעין זה במסכת מנחות דף לה: בענין שיעור אורך רצועות תפילין של ראש אחר הקשר, רב כהנא מחוי כפוף רב אשי מחוי פשוט.

</div>


## Segment 207

<div dir="rtl" lang="he">

קז: הנמר קאי ריקמי ריקמי. עיין מש"כ במסכת אבות ה:כ, שנמר ראשי תיבות רבינו נחמן מאומן, ריקמי בגמטריא רבי נחמן. ועיין כאן ברש"י שלפי הגמרא כאן פירוש נמר מלשון תמורה, ואתי שפיר כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה רעז, כי יש תמר בקדשה בחינת צדיק כתמר יפרח, וכנגדו תמר בסטרא אחרא וכו'.

</div>


## Segment 208

<div dir="rtl" lang="he">

קח.

</div>


## Segment 209

<div dir="rtl" lang="he">

לכתוב על עור בהמה טמאה שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר לפיך: לק"מ ס:ז דף עב:.

</div>


## Segment 210

<div dir="rtl" lang="he">

קי.

</div>


## Segment 211

<div dir="rtl" lang="he">

דלמא חוויא דרבנן טרקיה: לק"מ נז:א דף סז:.

</div>


## Segment 212

<div dir="rtl" lang="he">

קי. האי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה עילוה תשלח מאנה ונשדייה קמיה, אי מכרך בהו דעתיה עילוה ואי לא לא יהיב דעתיה עילוה.

</div>


## Segment 213

<div dir="rtl" lang="he">

עיין שיחות הר"ן אות ק' ותתפשהו בבגדו (בראשית לט:יב) שהבעל דבר והסטרא אחרא תופסת את האדם בבגדו וכו' וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 214

<div dir="rtl" lang="he">

קי. האי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה עילוה, תשלח מאנה ונשדייה קמיה, אי מכרך בהו דעתיה עילוה ואי לא לא יהיב דעתיה עילוה, מאי תקנתה, תשמש קמיה (פרש"י עם בעלה ותתגנה בפניו), איכא דאמרי כ"ש דתקיף ליה יצריה, אלא תשקול ממזיה (-שערה) וטופרה (-ציפורנים) ותשדי ביה ותימא דישתנא אני (פרש"י דרך נשים לי ולחש בעלמא הוא), ע"כ.

</div>


## Segment 215

<div dir="rtl" lang="he">

נראה לפרש בעזה"י על פי מה שביארנו בקונטרס בעידן ריתחא, בחלק נחמן – ד', בפרק הרגע האחרון אות ז', שצדיקים כאשר תקפה עליהם יצרם הם מיחדים בעליונים, [וזה פשוט שהנחש הוא היצר הרע] וזה ממש מה שהגמרא אומרת תשמש קמיה (ומה שפירש רש"י ותתגנה בפניו, י"ל שאין זה לשון גנות, אלא לשון שכיבה, כמו שהגמרא כתבה מיד לפני זה, וניגני בי כוכבי – לשכוב תחת הכוכבים). אבל מי שאינו ראוי לעשות כן, חלילה לו. ואין לו אלא לעשות כשאר עצות, ומעיקר העצות שם לגנות את התאוה שהיא קיא צואה וכו' כמבואר שם, וזה כל הענין של דישתנא אנא.

</div>


## Segment 216

<div dir="rtl" lang="he">

קי: ואי לא ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה, עמש"כ בלקוטי מוהר"ן סוף תורה כט – שייך לאות ח: ועל כן אשה שדמיה מרבים ואין לה וסת אף שיין מזיק לה.

</div>


## Segment 217

<div dir="rtl" lang="he">

קיג.

</div>


## Segment 218

<div dir="rtl" lang="he">

ר' יוחנן קרא למאניה: לק"מ כה:ג דף לח..

</div>


## Segment 219

<div dir="rtl" lang="he">

ר' יוחנן קרא למאניה מכבדותא: לק"מ צד דף צה:.

</div>


## Segment 220

<div dir="rtl" lang="he">

קיג:

</div>


## Segment 221

<div dir="rtl" lang="he">

שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חול: לק"מ נח:י דף סט:, סו:ג דף פג:, לקמ"ת ב:ה דף ד..

</div>


## Segment 222

<div dir="rtl" lang="he">

אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת: לק"מ רעז דף קכ..

</div>


## Segment 223

<div dir="rtl" lang="he">

ר' יוחנן קרא למאניה מכבדותא: שיחות הר"ן צה.

</div>


## Segment 224

<div dir="rtl" lang="he">

קיד.

</div>


## Segment 225

<div dir="rtl" lang="he">

ת"ח שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה: לק"מ כט:ג דף מ..

</div>


## Segment 226

<div dir="rtl" lang="he">

קטז.

</div>


## Segment 227

<div dir="rtl" lang="he">

ומה שמי שנכתב בקדושה וכו': לקמ"ת לב דף כד..

</div>


## Segment 228

<div dir="rtl" lang="he">

קטז: א"ר נחמיה מפני מה אמרו כתבי הקדש אין קורין בהן, כדי שיאמרו, בכתבי הקדש אין קורין וכל שכן בשטרי הדיוטות, ע"כ. רבינו פירש כעין זה בענין איבוד הספרים הקדושים, עיין לקוטי מוהר"ן תנינא תורה לב.

</div>


## Segment 229

<div dir="rtl" lang="he">

קיז:

</div>


## Segment 230

<div dir="rtl" lang="he">

ויאמר משה וכו' מכאן שחייב לאכול שלוש סעודות בשבת: לק"מ קכה דף קא:.

</div>


## Segment 231

<div dir="rtl" lang="he">

קיז: שיטת רבי חידקא שצריכים לעשות ארבעה סעודות בשבת, וזה ממש ענין של השיר פשוט כפול משולש מרובע, כי חידק"א בגימטריא קכג, שזה, אחת שתים שלוש, והוא אומר ארבעה סעודות, שעי"ז זוכין לכל הדברים המפורטים שם בגמרא, שזה מאומן.

</div>


## Segment 232

<div dir="rtl" lang="he">

קיח.

</div>


## Segment 233

<div dir="rtl" lang="he">

כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים: לקמ"ת עב דף לג..

</div>


## Segment 234

<div dir="rtl" lang="he">

עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. י"ל שבתך זה רבינו הקדוש, וצריכים למלאות את כל החלל עם רבינו, הרי עשה שבתך חול, ועל ידי זה, ואל תצטרך – לא לצטרך לכלום. לבריות!

</div>


## Segment 235

<div dir="rtl" lang="he">

קיח:

</div>


## Segment 236

<div dir="rtl" lang="he">

אביך במאי הוי זהיר טפי: שיחות הר"ן רלה.

</div>


## Segment 237

<div dir="rtl" lang="he">

השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו: שיחות הר"ן רסא.

</div>


## Segment 238

<div dir="rtl" lang="he">

א"ר יוסי חמש בעילות וכו' והאיכא ורדימס, היינו ורדימס היינו מנחם. ורדימס בגמטריא רבי נ נח.

</div>


## Segment 239

<div dir="rtl" lang="he">

והאמרו ליה לרבי מאי טעמא קראו לך רבינו? אמרו להו: מימי לא נתסכלתי במילה שלי, ברבי, מילתא אחריתי הוה ביה (-אולי הכוונה בניתוסף למידה הנ"ל שהיה נמצא גם אצל רבי יוסי), שלא הכניס ידו תחת אבנטו, עכ"ל.

</div>


## Segment 240

<div dir="rtl" lang="he">

עמש"כ בחיי מוהר"ן אות תנג.

</div>


## Segment 241

<div dir="rtl" lang="he">

קיט.

</div>


## Segment 242

<div dir="rtl" lang="he">

וכבדתו כבדהו בכסות נקי: לק"מ יד:ה דף יט:.

</div>


## Segment 243

<div dir="rtl" lang="he">

מעשים לכבוד שבת – תכלת וארגמן, על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' קז.

</div>


## Segment 244

<div dir="rtl" lang="he">

יוסף מוקיר שבת – תכלת וארגמן: על פי לק"מ ד 'אנכי ה' אלקיך', עמ' קט. על פי לק"מ יג 'אשרי העם – השגחה', עמ' קיב. על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' קיד. על פי לק"מ ס 'פתח רבי שמעון', עמ' קטז. על פי לק"מ סד 'בא אל פרעה', עמ' קיח.

</div>


## Segment 245

<div dir="rtl" lang="he">

שלחן של זהב – תכלת וארגמן: על פי לק"מ יג 'אשרי העם השגחה', עמ' קכ. על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' קכב.

</div>


## Segment 246

<div dir="rtl" lang="he">

קיט. בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי, עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין וכו' דאמר רבי חייא בר אבא (אמוראה דור ג') פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם וכו'.

</div>


## Segment 247

<div dir="rtl" lang="he">

מכאן קשה על מש"כ רבינו בשיחות הר"ן אות ד' שלאחר החורבן נפל העשירות, וקשה מאד שאיש כשר יהיה לו עשירות מופלגת. וצ"ל שזה גופא היתה הנידון בגמרא, איך זכו לעשירות כזה אחר החורבן, ועל זה קבעו שמצות מעשר בארץ ישראל, כבוד התורה בבבל, וכבוד שבת בשאר העולמות הועילו.

</div>


## Segment 248

<div dir="rtl" lang="he">

ומה שרב אשי היה עשיר מופלג, וכמובא בלקוטי מוהר"ן תורה ס', כי חתם את התורה שבעל פה, אולי משום כל מי שיש לו דעת כאילו נבנה בית המקדש בימיו, ואין לך דעת יותר מזה שחתם התורה שבעל פה.

</div>


## Segment 249

<div dir="rtl" lang="he">

קיט. דאמר רבי חייא בר אבא, פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב וכו' אמר לי, קצב הייתי, ומבכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת. אמרתי לו, אשריך שזכית וברוך המקום שזיכך לכך, ע"כ.

</div>


## Segment 250

<div dir="rtl" lang="he">

צ"ב החילוק בין אשריך זו לענין ברכה שאסור להקדים ברכת עבד לברכת קונו, כמו שקי"ל במסכת נדרים (סוף לב:) אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם שנאמר (בראשית יד:יח) והוא כהן לא-ל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם וכו' ע"ש. ונראה כי הברכה מלמעלה למעלה, שמברכים את המקור (ועי' תכלית ביאור זה בספר אדיר במרום), ולכן ע"כ צריכים לברך את העליון קודם. מה שאין כן כאשר משבחים, העיקר מה שנתגלה לשבח למעטה, ומתוך השבח בא לברך את השם יתברך.

</div>


## Segment 251

<div dir="rtl" lang="he">

קיט:

</div>


## Segment 252

<div dir="rtl" lang="he">

המבזה ת"ח אין רפואה למכתו: לק"מ יד דף כ., נז שייך לעיל דף סט..

</div>


## Segment 253

<div dir="rtl" lang="he">

לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה אנשי אמנה: לק"מ לה:ח דף מט:.

</div>


## Segment 254

<div dir="rtl" lang="he">

קיט: אמר ר' יצחק לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול שנאמר (ישעיה כד:ב) והיה כעם ככהן (כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו) וכתיב בתריה הבוק תבוק (פירוש: תתרוקן) הארץ.

</div>


## Segment 255

<div dir="rtl" lang="he">

עיין כוכבי אור, שיחות וסיפורים אות ו', וכאשר עינינו הרואות באלה הדורות, שבדעת האנושי מהפכים בתכלית ההפך, שחיוב גדול לגזל מהעשירים את ממונם, להשוות כל הכיסים... שזאת היתה מטרת חז"ל בדבריהם הנ"ל בעקבות משיחא (חוצפה יסגי)... ע"ש. (ועי' לקוטי מוהר"ן סוף תורה יד, שעתיד יהיה שלום גדול ויתבטל המשא ומתן).

</div>


## Segment 256

<div dir="rtl" lang="he">

קיט. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הי' להם בשת פנים זה מזה. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 257

<div dir="rtl" lang="he">

קכ.

</div>


## Segment 258

<div dir="rtl" lang="he">

והמכשלה הזאת תחת ידך אלו דברי תורה שאין אדם עומד עליהם אא"כ נכשל בהם: לק"מ כב:יא דף לג:.

</div>


## Segment 259

<div dir="rtl" lang="he">

קכא: ההוא עכבר דאישתכח באיספרמקי דרב אשי, ואמר להו, נקוטו בצוציתיה ואפקוה. פרש"י באספרמקי, בשמים, ע"כ. אספרקמי (בלי הי' וכמו שכתוב ברש"י), בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, שהוא הקול המשקה את הגן של בשמים ונותן ריח טוב.

</div>


## Segment 260

<div dir="rtl" lang="he">

קכא: תני תנא קמיה דרבא בר רב הונא, ההורג נחשים ועקרבים בשבת אין רוח חסידים נוחה הימנו, א"ל, ואותן חסידים, אין רוח חכמים נוחה מהם וכו', ע"ש. רוח חסידים נוחה ע"ה בגמטריא רבינו נחמן. הסופי תיבות של: ואותן חסידים אין רוח, אותיות נחמן. וכן הסופי תיבות של : אין אוח חסידים נוחה הימנו בגמטריא נחמן ע"ה, והסופי תיבות של: אין רוח חכמים נוחה, עם הד' אותיות והכולל, בגמטריא נחמן. הימנו, בגמטריא נ נח, עם הג' אותיות,

</div>


## Segment 261

<div dir="rtl" lang="he">

קכא: א"ר אבא בר כהנא פעם אחת נפל אחד בבית המדרש, ועמד ניותי אחד והרגו, ע"ש. ניותי אחד, עם התיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 262

<div dir="rtl" lang="he">

קכה. א"ר זירא אמר רב שירי פרוזמיות אסור לטלטלן בשבת, פרש"י טליתות, ע"ש. פרוזמיות בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 263

<div dir="rtl" lang="he">

קכה: רבי אסי אמר צאו ושפשפום אמר להו. ושפשפום בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה.

</div>


## Segment 264

<div dir="rtl" lang="he">

קכז. גדולה הכנסת אורחים וכו' ורב דימי מנרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש. והנה רש"י ריש עמוד ב' כתב שהשכמת בית המדרש היינו תלמוד תורה הנזכר בברייתא של תלמוד תורה כנגד כולם, ולפי זה לכאורה רב דימי חולק על הברייתא, וסובר שתלמוד תורה פחותה מהגמילת חסדים של הכנסת אורחים, וצריך תלמוד.

</div>


## Segment 265

<div dir="rtl" lang="he">

קכז. תלמוד תורה כנגד כולם. בברייתא לא הזכיר תפילה, אלא עיון תפילה. כי כל מצוה יש עיקר המצוה ודברי התורה שלה, כמבואר בלקוטי מוהר"ן, שהם בחי' הסוד והתפילה. ובתלמוד תורה גופא יש תפילה, והיא תכלית הלימוד, ויש את כל הענין לעשות תפילות מהתורה, ואכמ"ל.

</div>


## Segment 266

<div dir="rtl" lang="he">

ועוד צריך עיון לפי רב המנונא (לעיל י.) במה שהיו מאריכים בתפלה, מפני שזמן תפילה לחוד, הרי אין תפילה בכלל בערך הזמן ובערך שאר המצות, ואיך שייך אפילו למנות עיון תפילה בחשבון המצות.

</div>


## Segment 267

<div dir="rtl" lang="he">

קכז: הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות וכו'. עמש"כ בלקוטי מוהר"ן תורה רפ"ב, שלכאורה אלו הם שני מיני דיונים של לימוד זכות, ע"ש.

</div>


## Segment 268

<div dir="rtl" lang="he">

קכז: ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים וכו'. בשאילתות דר' אחאי גאון פרשת שמות כתוב שזה היה ר' עקיבא שמושכר אצל ר' אליעזר בן הורקנס. ובשו"ת רמ"ע מפאנו סי' סג כתב שהיה בזמן שהיה רבי עקיבא עם הארץ וגם אז היה בעל מדות טובות [ויש לדייק בלשון רבי עקיבא בשעת פטירתו, מסכת ברכות סא: - כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך וכו', בפשטות הלשון משמע כל ימי חייו, אלא שיש לדחוק שהוא כביטוי מיום שעמדתי על דעתי, מיום שנכנס וקבל עול תורה]. ואם קבלה נקבל, ואם לאו יש כמה דיוקים שלא עולים יפה, כמו ידיעת רבי עקיבא במעשר ובחרמים וכו', אשתו ובניו וכו', ולענין מדות טובות של רבי עקיבא, עיין בכתובות סב: בתוספות ובמש"כ בשיחות הר"ן אות רעב. וע"ע במפרשים שרצו לפרש שגם ר' אליעזר עוד לא עלה לגדולתו, כי איך נדר וכו' ע"ש. וגם זה קשה לפי כמה דיוקים, וכמו שכתוב שהלך לחביריו להתיר הנדר וכו'.

</div>


## Segment 269

<div dir="rtl" lang="he">

ותמוה לי מאד, שהרי ר' אליעזר העיד (סנהדרין סח.) הרבה תורה לימדתי ולא חסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת וכו' וכו' ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם חוץ מעקיבא בן יוסף ע"ש. ואם הסיפור הזה קרה בעוד ששניהם זכו לתורה, איך קפץ רבי אליעזר לזכות כל כך יותר מרבי עקיבא. ולולא דמסתפינא הייתי מפרש שהסיפור היה אחר ששניהם זכו לתורה. והענין הוא שרבי עקיבא היה משמש את רבי אליעזר. ואף על פי שרבי עקיבא כבר זכה לגדולה וכל תלמידיו, עם כל זה הרי מבואר להדיא בגמרא הנ"ל שאפילו הכי היה ראוי מאד לו לשמש את רבי אליעזר, ולכן יתכן שבאמת זכה ושמש אותו אותם ג' שנים.

</div>


## Segment 270

<div dir="rtl" lang="he">

קל. לוי איקלע לבי יוסף רישבא, קריבו ליה רישא דטוותא (מין עוף) בחלבא, לא אכל, ע"ש. רישבא נוטריקון רבי ישראל בער אודסר. ועיין לקמן קמו:

</div>


## Segment 271

<div dir="rtl" lang="he">

קלב. רש"י ד"ה עיקבא עצם כשעורה הלכה – דלא ניתנה תורה שבעל פה לידרש בי"ג מדות, ע"כ. עיין מש"כ בחיי מוהר"ן אות שמג.

</div>


## Segment 272

<div dir="rtl" lang="he">

קלח. קרמנאי ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח.

</div>


## Segment 273

<div dir="rtl" lang="he">

קלח:

</div>


## Segment 274

<div dir="rtl" lang="he">

דבר ה' זו נבואה: לק"מ ח:ז דף יז:.

</div>


## Segment 275

<div dir="rtl" lang="he">

עתידה תורה שתשתכח מישראל: שיחות הר"ן ח.

</div>


## Segment 276

<div dir="rtl" lang="he">

קמ:

</div>


## Segment 277

<div dir="rtl" lang="he">

רב חסדא ובנותיו – תכלת וארגמן: על פי לק"מ ו 'קרא את יהושע', עמ' קכד. על פי לק"מ כט 'האי גברא', עמ' קכו.

</div>


## Segment 278

<div dir="rtl" lang="he">

קמה:

</div>


## Segment 279

<div dir="rtl" lang="he">

אמור לחכמה אחותי את אם אם ברור לך הדבר וכו': לק"מ כא:ח דף ל:.

</div>


## Segment 280

<div dir="rtl" lang="he">

קמו.

</div>


## Segment 281

<div dir="rtl" lang="he">

ובמעמד הר סיני פסקה זוהמתן: לק"מ ז:ג דף ח:.

</div>


## Segment 282

<div dir="rtl" lang="he">

וישראל שעמדו על הר סיני פסקה זהומתן: לק"מ לח:ו דף נב:, לקמ"ת ח:ח דף יז:.

</div>


## Segment 283

<div dir="rtl" lang="he">

נחש הטיל זוהמה בחוה: לק"מ עד דף פט:.

</div>


## Segment 284

<div dir="rtl" lang="he">

קמו: אמר טבות רישבא. טבות בגמטריא רבינו נחמן ע"ה. רישב"א נוטריקון רבי ישראל בער אודסר כנ"ל דף קל.

</div>


## Segment 285

<div dir="rtl" lang="he">

קמז: אמר רבי חלבו, חמרא דפרוגיתא ומיא דיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל, חמרא דפרוגיתא, פרש"י שם מדינה שיינה משובח, עכ"ל. והרי הוא כיין הונגרי שרבינו דימה תורתו אליה. דפרוגיתא בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וזה לעומת זה, והוא ממש ענין המבואר בסיפור כאן כמש"כ בלקוטי מוהר"ן תורה קי"א.

</div>


## Segment 286

<div dir="rtl" lang="he">

שוב ראיתי שמקום זה – דיומסת, נקרא במקומות אחרים (עיין קהלת רבה פרשה ז) אמאוס, בגמטריא נ נח!

</div>


## Segment 287

<div dir="rtl" lang="he">

כי הדר אתא, קם למיקרי בספר, בעא למיקרא (שמות יב:ב) החדש הזה לכם, אמר: החרש היה לבם וכו'. רבי עקיבא איגר ציין לספר קרנים, והבאתי אותו במילואו בלקוטי מוהר"ן תורה קיא ע"ש – כי הוא ענין נוגע להפוך רב"י לרי"ב.

</div>


## Segment 288

<div dir="rtl" lang="he">

קנ:

</div>


## Segment 289

<div dir="rtl" lang="he">

מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרץ בתוך שדהו – תכלת וארגמן, על פי לק"מ כח 'בני לן ביתא', עמ' קכח.

</div>


## Segment 290

<div dir="rtl" lang="he">

קנא:

</div>


## Segment 291

<div dir="rtl" lang="he">

כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מהשמים: לק"מ יד דף כ., קטז דף ק:.

</div>


## Segment 292

<div dir="rtl" lang="he">

כל המרחמין על הבריות מרחמין עליו: לק"מ קיט דף קא..

</div>


## Segment 293

<div dir="rtl" lang="he">

כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם: לק"מ לא:א דף מג:.

</div>


## Segment 294

<div dir="rtl" lang="he">

ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי: לק"מ נא דף נט., סה:ב דף פ., רנ דף קיז., לקמ"ת סז דף ל:.

</div>


## Segment 295

<div dir="rtl" lang="he">

במתים חפשי כיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות: לק"מ ער"ה דף קיט:.

</div>


## Segment 296

<div dir="rtl" lang="he">

כי אתא עניא אקדים ליה ריפתא: לקמ"ת ב:ו דף ד..

</div>


## Segment 297

<div dir="rtl" lang="he">

קנב.

</div>


## Segment 298

<div dir="rtl" lang="he">

ויקום לקול הציפור וכו' שכל השירות דומות עליו כשיחה: לק"מ רכה דף קיד:.

</div>


## Segment 299

<div dir="rtl" lang="he">

דוק בככי ותשכח ברגלין: לק"מ רעז דף קכ:, לקמ"ת ח:א דף טז..

</div>


## Segment 300

<div dir="rtl" lang="he">

קנז: עולא איקלע לבי ריש גלותא, חזייה לרבה בר רב הונא דיתיב באוונא (גיגית) דמיא, וקא משח (מדד) ליה, אמר ליה, יאמר דאמרי רבנן (מודדין בשבת – ב) מדידה דמצוה, דלאו מצוה מי אמור? אמר ליה, מתעסק בעלמא אנא, ע"כ.

</div>


## Segment 301

<div dir="rtl" lang="he">

הנה עכשיו באתי מסעודת סיום והרב אמר דרשה על זה למה סיים המסכת בסיפור כזה, ואמר על כרחך שאינו בא אלא ללמדנו שצריכים לחזור עוד הפעם על המסכת. ולא הבנתי בכלל. אכן מה שכן הבנתי זה בדיוק להיפוך. שהלומד את המסכת יכול ליפול ביאוש מרוב הדינים והחומרות של הלכות שבת, והעיקר בשבת זה להיות שמח, שמח מאד, וכמו שרבינו הקדוש גילה והדגיש מאד, על כן סיימו את המסכת בסיפור כזה שקדוש עליון כבור רבה בר רב הונא מה עשה בשבת? הוא ישב בתוך גיגית של מים וסתם עשה חשבונות מה שבא לו לאוות נפשו בלי חששות. ובכך הגמרא נמשכת למסכת עירובין, עירובין בגמטריא שמח.

</div>


## Segment 302

<div dir="rtl" lang="he">

(וחשבתי שאולי יש בזה גם מענין ביטול כישוף, כי ידוע שהיושב מוקף במים ניצל מכשפים, וכן רבינו גילה שעל ידי ענוה ניצול מכשפים, ורבינו גילה שהעינים והראות של שבת מזכים את האדם לראות שפלותו ולהשיג ענוה. ולא סתם המסכת מסיימת בדף קנז (שהוא הדף הנק"ו), אותיות נזק, שנישמר ונניצל מכל נזק ומכל דבר רע, ודו"ק).

</div>


## Segment 303

<div dir="rtl" lang="he">

[ועוד זאת עשיתי בס"ד לחדש שירים לכמה וכמה דפי הגמרא, שלא יחרב ביתא, כמו שאיתא במסכת עירובין (יח:) ואמר רבי ירמיה בן אלעזר, כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה (לילה – זה תלמוד בבלי, בחי' במחשכים הושיבני ה', וכמו שכתוב רבינו בלקוטי מוהר"ן שהיא בחי' שינה, ובתורה ג' שלימוד תורה ש"ס בלילה תיקון לשמוע כל שיר) שוב אינו נחרב שנאמר (אליהו לאיוב) ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה, ובמסכת סנהדרין (צט.:) רבי עקיבא אומר זמר בכל יום זמר בכל יום אמר רב יצחק בר אבודימי מאי קרא שנאמר (משלי טז:כו) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו וכו' עיין שם. ואע"פ שהגמרא בסוטה (לה.) כתבה שדוד נענש על מה שאמר זמירות היו לי חוקיך, ובמסכת שבת (קו:, קיג. וש"נ) אביי תמה, גמרא גמור זמורתא תהא, כבר הוכיחו המפרשים שאין ההקפידה על עצם הדבר שעשה זמירות, אלא הקלות וכו' [ועי' במסכת עירובין (יח:) כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה וכו' נותן זמירות בלילה, והמהרש"א שם דחק שהם רק כעין זמירות שנשמעים. ועיין במסכת חולין דף קלג. שמפרש הפסוק (משלי כה) ושר בשירים על לב רע, שלומד תורה לתלמוד שאינו הגון], והרי התורה עצמה נקראת שירה וכו', וכתיב ובלילה שירו עמי וכו'. ועיקר הפירוש של התורה והגמרא הוא פירוש רש"י, אותיות שיר. זמר גמרא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.]

</div>