ר' שמשון מאוסטרופוליא

ר' שמשון מאוסטרופוליא

עוד צריך לאסוף מראה מקומות מכל הספרים לכאן

שיח שרפי קודש ב-תרץ – ספר מוהרנ"ת, כששמעתי מרבנו את התורה 'ראיתי מנורת זהב' שבליקוטי מוהר"ן סימן ח', חשבתי, שתורתו של רבנו היא כתורתו של הקדוש רבי שמשון מאוסטרופולי זצ"ל, אולם כששמעתי את התורה 'חותם בתוך חותם' שם סימן כב, ראיתי שאלו הם באמת תורות רבי נחמן, ע"כ.

ספר ניצוצי שמשון עמ' ח'

ועוד שם. 'אדם' נחלק לג' חלקים, שמספרו מ"ה, והם י"ה י"ה י"ה וכו' וכאשר אכלה חוה מעץ הדעת הוסיפה על כל י"ה פ', ונעשה ג' פעמים 'פיה' (-גם זה קשור להאדנים, כי בתורה כתוב אדנם חסר, בגמטריא פיה), בסוד הגדול שאמרו רז"ל חוה הביאה מ"ר לעולם, והיינו כי ג' פעמים פ' בגמטריא 'מר', והוא סוד גדול ונורא כאשר הוסיפה על י"ה פ', נעשית א' פעמים א', ב' פעמים ב', ג' פעמים ג', עד ט' פעמים ט', והוא גמטריא 'מר' ממש [- עם מ"ה, 285] בסוד (שיר השירים ב:יג) התאנה חנטה 'פגיה', תאנה (בגמטריא לקוטי מוהר"ן) נוטריקון ת'רח א'ברם נ'חור ה'רן. 'פגיה' סוד ג' 'פיה', פיה פתחה בחכמה וכו' וכו' וזהו סוד נפלא (בראשית כז:לה) בא אחיך ב'מרמה וכו' עיין שם.

[עיין בספר ברית מנוחה, דרך החמדה, מרכבת הבינה, אוזן ימין – מפרי"היאה. אותיות האחרונות אינן אלא מילוי הה'. והרי מפרי"ה, אותיות מ"ר פי"ה. בבראשית ג:ב מפרי, ג:ג ומפרי, ג:ה מפריו, ביחד עם הג' כוללים, ג' פעמים מ"ר וג' פעמים פיה]

וי"ל שזה ענין נמרד, שהרג את הרן וביקש להרוג את אברהם, כי נמרד בגמטריא מרמה, עם הט' כוללים של א-ט. וכן נמרד הוא אמרפל, א-מר-פל, הל' פעמיים י"ה (-והפ' אחת קאי על כל י"ה), וכן הא', אלף, עוד פ"ל, וכיון שאינו רק אלא במילוי נחשב לחצי (-וכיון שיש י"ה, יש כנגדו פ' אחת), הרי פ' וג' מעמים י"ה, ומ"ר.

אמרפל בטומאה, ונראה שיש אמרפל בקדושה, והוא ענין הכתוב (דברים כד:כ) כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך, ותרגם אונקלוס, לא תפלי, ורש"י פירש לא תטול תפארתו ממנו, וענין תפארתו מצינו לשון אמירה, כמו שפירש הרמב"ן וראב"ע את הפסוק (דברים כו:יז) את ה' האמרת היום, מלשון גדולה, וקרוב מגזרת (ישעיה יז:ו) בראש אמיר. והרי לפי זה יש לפרש אמרפל, להפיל תפארת האילן. כי השבוע ראיתי וידאו כזה איך שבוצרים אילן של פירות, מביאים מכשיר שפורש למטה לקבל מה שיפול, ואז המכשיר מנער את האילן ומפיל כל הפירות. וכן צריכים לעשות בחידושי תורה. וכפטיש יפוצץ סלע. ובחידושי תורה זה הפוך לענין הלאו, כי אדרבה כדי לקיים לא תפאר, צריכים לזכות להשיג פאר סודותיה.

והנה מ"ר הגמטריא של הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן. ג' פעמים פי"ה, אפ"א וכו', מרמה, בגמטריא נחמן מאומן. תאנה בגמטריא לקוטי מוהר"ן. פגיה, אותיות פיגה, האמא של רבינו הקדוש. וזמש"כ פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. פתחה, עם הד' אותיות בגמטריא רבי נחמן מאומן. על לשונה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בחידושים של ר' שמשמון אוסטרופוליא הביא לפרש מה שכתוב (תהלים א:ג) אשר פריו יתן בעתו, ואמרו חז"ל (כתובות סב:) זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת. 'בעתו' – 'בעת ו' (בחצות), ומבטל כח מחלת בת ישמעאל. והאריך כדרכו לפרש ענין מחלת על פי שאלת עשו איך מעשרין מלח ותבן, אבל לא סיים לפרש איך זה קשור לעונה בליל שבת בחצות.

ונראה לפרש בדרך אחר. מחלת הוא ענין מצות חלה. כי לא רק שהאותיות הפנימיות הם 'חל'ה, גם האותיות החיצוניות, ת"מ – חסר הח', הם בגמטריא תל"ב ביצים שהם איפה, שעשירית ממנו – עומר - חייב חלה. וכן מ"ח, שהנחתום לוקח אחד ממ"ח לחלה, ל"ת – למד תיו ועם הח' בגמטריא נחתם. והנה המן אכלו עד באם אל ארץ נושבת (שמות טז:לה), ומיד בכניסתם לארץ ישראל נתחייבו במצות חלה, כמו שפירש רש"י (במדבר טו:יח) בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה וכו'.

והנה יצחק אבינו היה נוטה לצאת מארץ ישראל מפני הרעב, והקב"ה צוה אותו לא לצאת, והרי ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה (קידושין לט), וניתן לומר שזה כאילו הוא נכנס לארץ ישראל. והנה השם יתברך אמר לו (תולדות כו:ב) אל תרד מצרימה. התיבה 'אל' עם הראשי תיבות של תרד מצרימה, אותיות מאלת, ובחילוף הא' לאות ח', באותיות הגרון אחה"ע, הרי מחלת. 'גור בארץ הזאת' (כו:ג), גור לשון תנור (דברים א:טז ובין גרו, אפילו בין תנור לכיריים, רש"י סנהדרין ז:), שמצרף לחלה, שהוא כתרומת גרן (במדבר טו:כ). ויצחק אמר על רבקה, אחתי, הא' מתחלף לאות ל', באותיות א"ל ב"ם, ואות י' מתחלף לאות מ' בא"ת ב"ש, הרי: מחלת. וכן מחלת עצמה אינה נקראת אלא על שם שהיא אחותו של נביות (סוף תולדות כח:ט, ומזה אנו למדים שישמעאל נפטר באותו זמן, עיין ברש"י. וי"ל שזה לשון מחלת, לשון סגינהור, כי מחול הוא היפוך מספד, כמו שכתוב, הפכת מספדי למחול לי). כי כאשר יצחק שלח את יעקב לקחת לו אשה בחוץ לארץ, עשו לקח את מחלת. שבא להראות לאביו שהוא הולך בעקבותיו לא לצאת מארץ ישראל, בחי' אל תרד מצרימה כנ"ל.

והנה כתיב (תולדות כו:ח) ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. ופרשו המפרשים שזה ראיה על ידי אסטרולגיא וכישוף. וקשה, הלוא יצחק למעלה מכל זה, ובפרט אחר שכבר הולידה רבקה שהיתה עקרה לגמרי. והשאלה השניה יתרץ את זה, כי הלוא קיימא לן שאכסנאי אסור בתשמיש המטה, וגם אסור לשמש ברעב. אלא ע"כ צריך לומר שיצחק רצה להראות בעלות על המקום, ויצא מקללה לברכה, ולא מנע מהכוחות שלהם לראות שהוא מחזיק כבעלים.

וזה מש"כ (כו:יב) ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'. בשנה ההוא בחי' בעתו, בשנה ההיא (-יש אם למקרא, דאילו בתורה כתיב ההוא) בגמטריא בעתו. ויזרע יצחק – וי"ז בגמטריא כ"ג, כי חלה לוקחים אחד מכ"ד, הרי נשאר כ"ג. והחלק הכ"ד: רע-יצחק, בגמטריא מחלת, בחי' חלה כנ"ל.

וזה ענין חצות לילה, כי היום ולילה הם כ"ד שעות, וחלה היא א' מכ"ד, וזו שעה של חצות, היא בחי' חלה. (ובפיוט ויהי בחצי הלילה, כתוב שאלקים בא בחלום לאבימלך בחצות לילה, וזו היתה כאשר לקח את שרה. וכן השמדת צבא סיסרא – 'טיסת נגיד חרשת סלי"ת בכוכבי לילה', כאשר אמו היתה משקיפה בעד האשנב, וכתבו המפרשים שזה אותו בחי' מה שכתוב אצל אבימלך, וישקף, שקף בגמטריא מחלת, עם ב' כוללים. ואצלה כתוב מדוע בושש, שהוא שעה ו').

וידענו שרבקה היתה מכינה לחם, וברכה מצויה בעיסה (רש"י בראשית כד – אכן ראיתי מי שהעיר שלא מצא שום מקור שזה ענין שהיו טריות מערב שבת עד ערב שבת, רק מקורות אחרונים לפרש בענין שביעה במעט, ובמסכת סוטה מח: רש"י מפרש ברכה מצויה שהיו תפוחות וכו'), ובודאי היתה מאפה בערב שבת כמובא ברמ"א (הלכות שבת רמב) נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית, לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויו"ט (סמך ממרדכי ריש מסכת ר"ה), והוא מכבוד שבת ויו"ט ואין לשנות, ע"כ ובביאור הלכה ויש לזה רמז בכתוב והיה ביום הששי והכינו וכו' וכו' והמגן אברהם הביא שכן היה המנהג גם בזמן הגמרא. ויש בזה עוד טעם, כדי לקיים מצות חלה לפי שאיבדה את אדם הראשון שהיה חלתו של עולם שנברא בערב שבת.

ונתחייבו חלה כאשר הגיעו לארץ נושבת, ליל שבת בגמטריא זו נושבת ע"ה. אי נמי, נושבת, נ-ו-שבת. נ' בחי' זיווג, כי נוני הים מרמזים על פריה ורביה, ו' שעות תוך שבת – חצות לילה - שבת.

הרי מצינו ענין חלה אצל יצחק דייקא בליל שבת (היינו אכילתה, כי הפרשתה תהיה בערב שבת, אבל העיקר הוא אכילתה) בחצות. והלחם בחי' זווג. ויתקן בחי' מחלת שהיא בחי' חלה.

והנה המפרשים על פירוש ר' שמשון הנ"ל הביאו בענין הזיווג דליל שבת שמבטל ד' גליות של ד' מלכיות הרמוזים במלת 'באפי' וגם הוא רמז בראשי תיבות של אשר פריו יתן בעתו. והנה כתוב אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, מנחת, בחילוף אות נ' באות ל', באותיות דטלנ"ת של הלשון, אותיות מחלת. והרי זה ענין של כניסה לארץ ישראל כנ"ל. וכן באפי, בחי' איפה, ב'יצים באיפה, שהוא רמוז במחלת – תל"ב ביצים כנ"ל.

ניצוצי שמשון פרשת דברים

המקום שהוא עין טובה נקרא 'היכל קדשך', ומבטל לקליפות 'סמא-ל נחש' שהם בגימטריא תפ"ט וכו' עיין שם. תפ"ט עם הב' תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. (ובתורה היכל הקודש, ליקוטי מוהר"ן נט, מבואר איך לבער את הקליפות בהתלהבות הלב ואש המשפט).

בענין היכל קודש עיין באבן עזרא, דניאל י:כא, והועלם השני, שהוא התיכון, שם נשמות צורות אמת בלא גופות, גם נמות בגופות אין להם מספר אצלינו, וגם הגופות בגופות, וכולם הם נכבדות, כי אין להם הפך או תמורה או שינוי בעצמם, רק על דרך מקרה במערכת תנועתם. וזה העולם יקרא 'היכל הקודש', והם 'שמי השמים' (תהלים קמח:ד), ושם כסא הכבוד ושם מיכאל וגבריאל וכו' עיין שם באריכות.

ספר ניצוצי שמשון ריש פרשת דברים: בספר קרניים (מאמר י') כתב שיש למעלה מקום הנקרא עין טובה אשר בו שבעה עשר מאות ושבעה עשר פתחים. ויש בו קל"ג חלונות המבטלים לקליפה עגל. והמקום הזה הוא מבטל לקליפות, כי הוא ממש שוה. ונקרא היכל קדשך וכו' עיין שם. (אלף חוזר לא', והרי תשי"ח, שנים יותר מ-תשי"ו עצמות)

פעמיים 'תכלת' בגמטריא אלף שבע מאות. דכתיב בו וראיתם אותו וזכרתם וכו'. ומבואר ביחוד היראה לרמח"ל שיש שני אורות של תכלת ששורין בישיבות עיין שם, הרי פעמיים תכלת.

כתיב בפרשת דברים (ד:כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנן. טוב בגמטריא י"ז, הזה בגמטריא יז, הרי 1717! לבנן – חסר כמו שכתוב בתורה, עם הכולל, בגמטריא קל"ג חלונות! כי ענין הבית המקדש הוא ענין (ד"ה ז) והיה עיני ולבי שם, כמבואר בלקמ"ת פג.

המספר הזה הוא י"ז פעמים ק"א, כענין ושבתם וראיתם וכו' ובין עובד אלקים לאשר לא עבדו (מלאכי ג:יח), אינו דומה שונה מאה פעמים לשונה מאה ואחד.

ונראה עוד שבאריך אנפין יש רק עינא פקיחא לטוב, וזה אלף שבע מאות, והי"ז בחינת בת עין, בחי' מלכות דמלכות שהיא עשירית דעשירית.

בספר ניצוצי שמשון, ריש ספר תהלים, בענין המשמש מיטתו בערב שבת מעורר תתק"ף עלמין קדישין צרור החיים, עיין שם כל הענין. ומחבר הספר הוסיף מדליה לפרש בזה הפסוק (ישעיה נו:ד) כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' ונתתי להם בביתי וכו' וכו' ודרשו חז"ל (זהר ב פט.) 'לסריסים' על ת"ח המסרסין עצמם על ששה ימים ועוסקים בתורה, ובליל שבת בזרזין עצמם בזיווגם, ועיין שם מה שרצה לפרש בזה. לכאורה כוונותו ש'לסריסים', עם הז' אותיות ועם ג' כוללים, כי האבולפיה חקק כלל שכל ב' אותיות יש להם כולל, ואות ם' בגמטריא ת"ר, והרי הגמטריא תתק"ף!

ספר ניצוצי שמשון, תהלים כג, הביא מספר צמח צדיק (ויזניץ, ליקוטים כט.) ז"ל השי"ת ב"ה וב"ש הוא נורא עלילה, ומסבב סיבות שיעשה הצדיק עבירה לשמה, כדי שעל ידי זה יצטרך לילך באלו התת"ן חדרים (של גיהנם), ויעלה משם נשמות רשעי ישראל. והנה ידוע מספרים הקדושים דבאם אדם עושה מצוה ויש לו ח"ו פניה בשעת עשיית המצוה, ואינו עושה המצוה לשמו יתברך, על ידי זה הוא נותן כח וחיות לחלק הרע ח"ו. והצדיק כשעושה עבירה לשמה הוא בהיפך זה, שעושה עבירה למען שמו יתברך בלי שום פניה אחרת, ולא לצורך ההנאת עצמו חלילה, רק עבור לקדש שם שמים שיהיה קדוש השם, על ידי זה הוא לוקח לעצמו תקיפות וחיזוק, ומשבר ומכניע את כח הרע. ועל זה מרמז תק"ף חדרים, שהצדיק הזה הוא תקיף בנפשו, ומכניב עצמו לסכנה עושה עבירה לשמה, עבור זה הוא זוכה להכניע את הרע, ואין לו שום פחד מר"ע חדרים. ודבר זה אין ידוע לשום נברא, רק היודע תעלומות יודע מחשבתו הטהורה שעושה למען שמו יתברך לייחד י"ה בו"ה, ולהמשיך השפעה מהש"ע נהורין עילאין שהוא וכו' עיין שם.

ואיני יודע איך פשט לו שעבירה לשמה כרוכה בעקבה גיהנם. ורבא אמר בכל דרכיך דעהו, אפילו עבירה לשמה, וחס ושלום שנותן עצה שמחייבת גיהנם. ואולי יש לדחות שאין כוונתו עונש גיהנם, אלא שמעשה עבירה מכריח שיעבור דרך גיהנם.

אכן מש"כ שהצדיק עושה עבירה לשמה בלי פניות ועל זה משלים וכו'. טעות חמורה. כי הלואי הצדיק יעשה אפילו מעשה מצוה בלי פניות, ויפה פירש בספר שירת דוד שלכן פנחס זכה לחיי נצחיים כי הצליח לעשות קנאתו בלי שום פניה כלל. ושמעתי משלמה הלברנץ שכינה את עצמו הלב טהור, שכל הצדיקים שעשו עבירה לשמה, זה היה במסירות נפש ממש, כי ידעו כנ"ל שאפילו מצוה קשה לעשות בשלמות, והרי עבירה כמעט אי אפשר כלל וכלל להצליח לעשות לשמה בטהרה, וידעו זאת, וידעו שצריכים לעשות, ומסרו נפשם לעשות מה שהיו צריכים, בידיעה שיכוו. כן פירש לי למשל על מעשה של מחלון וכליון.

עוד מובא בספר ניצוצי שמשון שם מספר בני יששכר (שבת מאמר ח:יז) אומרים בשבת מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר. והוא ג"כ בכוונת האריז"ל. ובפרט בסעודה שלישת מנהג הנהוג מצדיקי עולם לאומרו. ובכמה מקומות אומרים אותו אז ג' פעמים. נ"ל שהוא על פי הנ"ל, דהנה בשבת חייבי דגיהנם נייחין (זהר ב פח:), ובודאי הם מתפשטין בין הצדיקים להעלותם מן הגיהנם וכו' עיין שם.

והוא תימה שהוא דחק עצמו שיש נוהגים בשבת לומר מזמור לדוד בסעודה, שהרי אפילו המשנה ברורה (קסו:ג) מביא שיש נוהגים לומר מזמור לדוד אפילו בסעודת חול. (לפני הרבה שנים בבקרי אצל די"ס, גם הוא לא ידע את זה, והוא סיפר אני חושב מעשה מהח"ח או איזה צדיק שאמר מזמור לדוד בסעודה, ואמר בא וראה שסעודתו של חול כמו סעודת שבת שלנו, ואמרתי לו שכן ראוי לכל אחד לנהוג כנ"ל).

ואפילו בסעודת חול, יש לפרש שיש ענין להעלות מגיהנם כמו שרצה לפרש הבני יששכר. כי כבר כלל מונח לנו מהבעל שם טוב, שאוכלים בני אדם, דהיינו כל האוכל שלנו נמצא בתוכו נפשות מגולגלות, ועל ידי שאנו מברכים בכוונה מתקנים אותם, ואז יתכן שהם יתחייבו בגיהנם, ולכן י"ל מזמור לדוד שמרמז על הצלה מגיהנם.