סוטה

סוטה

מסכת סוטה בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ס' פעמים ו' בגמטריא רבי נחמן, עם ט' פעמים ה' ע"ה בגמטריא רבנו נחמן. סמך ואו טת הה, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, ועם הכולל בגמטריא נחמן בן שמחה, רבינו נחמן מאומן.

ב.

מפתחות:

וקשה זיווגו כקריעת ים סוף: לק"מ ט:ב דף יא:.

אלקים מושיב יחידים ביתה היינו זיווגים: לקמ"ת כט דף כג:.

ג.

אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות: לק"מ א דף א:, עב דף פט., עח דף צב:, קטז דף ק:, לקמ"ת ז:ג דף יב., ח:ב דף טז..

אין אדם עובר עבירה: לק"מ לח:ה דף נב:.

ד:

תועבת ה' כל גבה לב: לק"מ י:ה דף יג..

ואשת איש נפש יקרה תצוד: לק"מ יא:ג דף יד:.

כל המתגאה לסוף נכשל בא"א שנאמר ואשת איש וכו': לק"מ קל דף קב..

יקרה היא וכו' מכה"ג שנכנס לפני ולפנים: לק"מ יג:ה דף יח..

שהניח הקב"ה כל ההרים ולא נתן וכו': לק"מ טו:ד דף כ:.

הקיצו ורננו שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו: לקמ"ת עב דף לג..

ה.

אין אני והוא יכולין לדור וכו': שיחות הר"ן רסא.

אמר חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעת אא''כ משים לבו כבשר שנא' {ישעיה סו-כג} והיה מדי חדש בחדשו [וגו'] יבא כל בשר להשתחוות וגו', ע"ש. וי"ל שזה ההקפדה של רבינו שצריכים להתקשר אליו בתפלה, כי בשר ראשי תיבות רבינו בן שמחה, וזה ברסלב לב בשר.

ה. כל שיש בו גסות הרוח אפי' עשה צדקה בסתר דכתיב מתן בסתר יכפה אף וכו' לא ינקה מדינה של גיהנם.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

ה. ת"ח צריך שיהי' בו אחד משמנה שבשמינית. עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית [גאוה], עם הל' אותיות ז' תיבות וב' כוללים, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (-ג' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן).

עיין מש"פ בחלק ג' נחמ – בערך אגרת הרמב"ן.

ה:

ושם דרך מי שמשים אורחותיו: לק"מ טו:ב דף כ:.

שתפילת השפל אין נמאסת: לק"מ טו:ד דף כ:.

ז:

בשעה שהלכו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה וכו': לק"ה ד:ה דף ג:.

ט.

חצי כלים והם אינם כלים: לק"מ רמא דף קיו..

אמר רב המנונא אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו שנאמר (איוב כ) במלאות ספקו יצר לו וגו', ע"כ.

עיין ליקוטי מוהר"ן תורה רעד - דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקר עצמן מהשם יתברך וכו' וכו' ודע שיש מהם כשמגיעין ובאין למה שהתאוו דהינו לכפירה גמורה חס ושלום, בלי שום ספק אל האמת, אזי תכף ומיד מתים מן העולם, ואז רואין האמת, ע"כ.

ט:

שמשון הלך אחר עיניו: לק"מ ז:ד דף ח:, לו:ב דף ג..

ט: המשנה אחרונה בפרק: יוסף זכה לקבור את אביו, ואין באחיו גדול ממנו שנאמר וכו' מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה. משה זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו וכו', מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר (דברים לד) ויקבר אתו בגי. ולא על משה בלבד אמרו, אלא על כל הצדיקים, שנאמר (ישעיה נח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, ע"כ.

והרי רמז בזה לקבורת רבינו הקדוש (שידוע בעת קבורתו פתאום היה אור גדול וכאשר חזרו לראות ראו שרבינו כבר שוכב שם מעצמו, ויש מ"ד הובא ברש"י ויקרא כב:טז ויקבר אתו, שמשה רבינו קבר את עצמו), כי הגמטריא של ו"הלך לפניך צדקך כבוד" הוא בדיוק: נ נח נחמ נחמן מאומן – ה' יאספך. על כן צריכים להתפלל הרבה שנזכה להביא את הציון רבינו לירושלים בב"א.

י.

אסא חלה את רגליו על שעשה אנגריא בתלמידי חכמים: לקמ"ת ב:ג דף ג:.

י: ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני הני תמניא בני למה שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם ואידך איכא דאמרי דקריב רישיה לגבי גופיה ואיכא דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי.

עיין חיי מוהר"ן אות רח"צ.

יא.

כל העוסק בבנין מתמסכן: לק"מ רסו דף קיט..

יא:

בשעת לידה יוצאין הדמים מרגלי האשה וע"כ נצטננין רגליה: לק"מ קסט דף קז..

בשעה שאשה כורעת לילד ירכותיה מצטננות: לקמ"ת ב:ג דף ג..

יא: דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, ע"כ. ובמדרש רבה (ויקרא לב:ה) בזכות נשים צדקניות עתידים בני ישראל ליגאל.

י"ל שמאמרים אלו עולים בד אחד עם עוד מאמר חז"ל (חולין פט.) אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה, ע"כ. וידוע שארץ בחי' אשה. וידוע שהאשה תמיד צודקת. הרי בזכות זה שאנשים בולמים עצמם נגד נשותיהן, ונותנים להן להיות תמיד צדקניות, זכו ויזכו לגאולה.

ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן וגו' להן מביעי ליה א"ר יוסי בר' חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו.

בבן יהוידע פירש שעשו עצמן כאילו לא נתבעו לזה מעולם, משום כבוד מלכות.

וי"ל שפרעה תבען מצד נתינת פתח שיכולים לנצל את הילדים, וכמו שרואים היום שבעיני העולם אשה מותרת להפקיר את עצמה לזנות כדי לרגל וכדומה ר"ל, וכאילו מה שנעשה לאסתר בעל כורחה מותרת לכולם לכתחילה ח"ו. וזה מה שכתוב ולא נתבעו, שהם לא קבלו התביעה.

יב:

ותרד בת פרעה לרחוץ לרחוץ מגילולי בית אביה: לק"מ כג:א דף לה..

יב: לא דיין לצדיקים שמחזירים להם אבידתם אלא שנותנין להם שכר עמה שנאמר ואני אתן את שכרך.

כיון דשדיוה למשה אמרו תו לא חזינן כי ההוא סימנא, בטלו לגזירתייהו, והם אינן יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה. ופרש"י ז"ל כיון דשדיוה למשה במים, כל זמן שהיה ביאור אין לקות גדולה מזו ובטלה סימן של לקייה, ע"כ. וי"ל אין לקות גדולה מזו כנגד הכשפים – עיין בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה ה' מבן מלך שהיה מאבנים טובות.

יג:

כד מית משה רבינו צווח קוב"ה וי מי יקום לי עם מרעים: לקמ"ת צא דף מא..

יד.

אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור – לק"מ ד.

ובשביל זה נקבר מול בית פעור: לק"מ י:ח דף יג:.

(תוספות) למה נקרא שמו פעור ע"ש שפוער פיו: לק"מ ד:ט דף ד..

הקב"ה מלביש ערומים ומבקר חולים: לקמ"ת כב:י דף לג..

עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה: לקמ"ת ז:יג דף טו:.

יד. בהגהות הב"ח הוסיף השמטה מהגמרא ז"ל ואמר ר' חמא בר חנינא מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר ודם מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם שמא יבאו לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכיה ויתחננו למשה ויאמרו לו משה רבינו עמוד בתפלה בעדנו ועומד משה ומבטל את הגזירה מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם שכן אתה מוצא בשעה שהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם ועשו עגל קצף הקב"ה על ישראל ואמר למשה הרף (-בגמטריא נחמן מאומן) ממני ואשמידם, כמה צדיקים היו באותו הדור, וכמה חסידים, משה ואהרן ויהושע אלדד ומידד וע' זקנים ושאר חכמים ותלמידים ולא עשה בשבילם ולא ביטל הגזירה אלא בשביל משה, ע"כ.

ומאמר חשוב כזה בהסתרה, כי רק מופיע בהגהות הב"ח. ומובא גם בזוהר (בראשית דף כו שורה יב, ובדף כז: בסופו), ועיין בספר כוכבי אור, חלק ג' – חכמה ובינה, אות לז.

ואגב יש להזכיר שב' שבטים וחצי לא לקחו חלקם בארץ ישראל, אלא בחרו להיות בעבר לירדן מזרחה להיות בארץ שבו משה קבור, כמש"כ בפרשת וזאת הברכה (דברים לג:כא) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחקק ספון, ע"ש ברש"י.

מפתחות: מפני מה נסתתר קברו של משה רבינו מן העולם וכו' – חיי מוהר"ן בסוף ההקדמה.

יז.

בשכר שאמר אברהם מחוט ועד שרוך נעל וכו': לק"מ לה:ט דף מט:.

איש ואשה זכו שכינה שרויה בינהם: לק"מ פג דף צד:, לקמ"ת לב דף כד..

יז. מה נשתנה תכלת מכל הצבעונים מפני שתכלת דומה לים (שהוא בחי' מלכות כידוע) וים דומה לרקיע (שהוא בחי' תפארת בחי' רקיע שמים שזה בחי' כלל המדות הקדושות) ורקיע דומה לכסא הכבוד שהוא בחי' עולם הבריאה בחי' לבא ע' במאמר לשמש שם אהל סי' מט - עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

יז. בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצות לרצועה של תפלין ולתכלת של ציצית.

כא.

משל לאחר שהיה מהלך בדרך וכו': לק"מ ד:ח דף ג:.

אין עבירה מכבה תורה: לק"מ רד דף קיב.. שיחות הר"ן קלז.

כא:

אני חכמה שכנתי ערמה: לק"מ יב:ב דף טז..

היכי דמי רשע ערום וכו' ר' אבהו אומר זה הנותן דינר לעני להשלים לו מאתים זוז, ובתוספות הביאו מהירושלמי מעשה באחד שהשלימו לו מאתים זוז, ורבו רצה ליתן לו מעשר עני, ולכן רמז לתלמידיו ואעלוניה לקפילין וחסרוניה חד קרט וזכה עמיה עיין שם. וצריך עיון, למה העני לא יכול ליתן בעצמו קצת צדקה למי שהוא אחר – ולכאורה באמת חייב אפילו ליתן מעשה על הזוז שנתנו לו, ושוב יהיה יכול לקבל צדקה, ולא יכולים לגרום לו נזק בענין זה, ולמה תחשב רשע ערום. ומשמע שהעני אסור לעשות כן.

כב. לא קרא ולא שנה עליו הכתוב אומר (ירמיה לא) וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה, ע"כ.

עיין כוכבי אור, ששון ושמחה יא – כי זה כלל גדול שכל מי שלומד תורה נביאים וכו' הוא אומר שרק אז היו מעשיות כאלה, ועכשו לא, הוא בהמה ממש. כי כל הקלקולים המובאים בהם כלם נמצאים בם היום בכמה בחינות בכלליות ובפרטיות וכו' עיין שם. ומה שהבאתי מרבי נתן.

כו. תוספות ד"ה וזו הואיל ונתפשה אסורה אימא לא תשתה כלל קמ"ל. מיתה לר"י אמאי לא פריך הכא ואימא הכי נמי כדפריך לעיל, ונראה כל היכא דקרא דמסיק אדעתיה מתוכו למדרש הכי ומדריש לדרשא אחריתי לא פריך ואימא ה"נ דקמ"ל דכך ניתן למדרש למשה בסיני ולא בע"א, עכ"ל. וזה אחד מהדוגמאות שמצינו בש"ס שרק עד האמוראים ידעו מה ומתי יש לדייק במשנה (וכן בקידושין כה. – תנא שמעה לדרבי וקבעה ושמעה לדבן עזאי ותני ומשנה לא זזה).

כאן קבצתי כמה סוגיות דומה קצת, ודומה לדומה, ודוממתי, והם שמורים אצלי.

כז:

מי יגלה עפר מעיניך ריב"ז שהיית אומר עתיד דור א' וכוכ': לק"מ קנט דף קו:.

ל:

כשעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה: לק"מ כז:ו דף לט..

עוללים ויונקים אמרו זה אלי ואנוהו: לק"מ כז:ו דף לט..

לא.

גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה: לק"מ נח:ז דף סט:.

לב. פרק אלו נאמרין בכל לשון

משנה. ואלו נאמרין בלשון הקודש וכו' ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם.

כי דייקא על ידי לשון הקודש מפילים אותם, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה יט, לשון נופל על לשון, שכל הלשונות העמים נופלים על ידי לשון הקדש, עיין שם.

לו. בענין יוסף באותו שעה באתה דיוקנו של אביו וכו' וא"ל יוסף יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות וכו' מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה יוסף ונקרא רועה ישראל וכו'.

לו: ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה, אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, א"ל אגמרי, אגמריה ולא גמר וכו' עיין שם.

כי כאשר הצדיק לומד בעל כרחו את התלמיד שאינו הגון, אזי השם יתברך שומר אותו, שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון, רק יהיו נשכחין ממנו – ליקוטי מוהר"ן ס"ז, עיין שם בענין לעורר מהשינה משבעים פנים של התורה, וי"ל שהם בחינת הע' לשון.

לח.

כה תברכו בלשון הקודש: לקמ"ת ב:ה דף ד..

לח: פרש"י ז"ל ופטרנוהו בלא מזונות, כלומר למזונות הוצרך ולא היה לו וראה אחד נושא מזונות ובא לחוטפם ממנו לאונס רעבון ועמד זה עליו והרגו, עכ"ל. וכן פירש לקמן סוף מה: ז"ל לא בא לידינו ופטרנוהו וכו' והוצרך ללסטם את הבריות ועל (ב"ח: ידי) כך נהרג, עכ"ל. וקצת קשה דלפי אוקימתא זו יתכן שההורג פטור – לולא שיש שני עדים שם להתראותו, כמו הבא במחתרת שדינו כרודף, ואילו פרשת עגלה ערופה מדובר באוקימתא שכאשר תופסים את ההורג יכולים לחייבו מיתה, כדאיתא במשנה דף מז. נמצא ההורג הרי זה יהרג, וכמו שפירש רש"י שם בסוף פרשת שופטים ז"ל ואתה תבער, מגיד, שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה הרי זה יהרג (כתובות לז:) והוא הישר בעיני ה', עכ"ל.

מ. ואמר רבי אבהו מריש הוה אמינא עינותנא אנא וכו' עיין שם.

מזה יש הוכחה גדולה כפשטות הלשון לקמן דף מט: עיין משכ"ש.

מא. משנה ז:ח סוף פרק ז

אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ (שם יז) לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִפַּס, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה,

כי אגרפס בגמטריא שמד רחמנא ליצלן, ורבינו גילה (לקוטי מוהר"ן תורה רטו) שהצדיק בבחינת מש"ה - 345 - עומד בין שמ"ד- 344 לרצו"ן-346. ורצו להעלות אותו לקומה השלישי - של רצון. והרי אחינו אתה עם האותיות בגמטריא פת"ח, שזה כבר בחי' של רצון כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תנינא תורה ד) שצדקה, היא בחי' רצון, וצדקה היא בחי' פתוח תפתח, אלא שהיו צריכים להעלותו מהשמד כנ"ל, ועל כן אמרו ג' פעמים וכדי להוסיף את הג' כוללים להעלותו לבחי' 491 - נ נח נחמ נחמן מאומן! [וכן: אחינו אתה (כך אמרו להמלך אגריפס ונענשו) עם האותיות והתיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן], אבל כבר הקדימה התורה הקדושה וצוותה "לא תוכל" עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם שני כוללים כנגד השני העליות שצריכים משמד לרצון.

מא:

כל המחניף וכו' לסוף נופל ביד בנו וכו': לקמ"ת כב דף כב:.

מב.

אל תיראו משפעת הקלגסים וקול הקרנות: שיחות הר"ן קכ.

מג:

מי האיש הירא וכו' הירא מעבירות שבידו: לק"מ יא:א דף יד:.

מה. אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא, עמש"כ בחיי מוהר"ן אות רצ.

מו. בענין שאמר אלישע לגחזי העת לקחת את הכסף וכו' באותה שעה הי' אלישע עוסק בשמונה שרצים וכו' א"ל רשע הגיע העת ליטול שכר שמונה שרצים וצרעת נעמן תדבק בך וכו'.

מו:

תניא כוותיה דר' יוחנן בשביל שכנעני זה הראה באצבעו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות.

מכאן יש להבין קצת גודל הענין של הננח סוויף – שחותמים נ נח באצבעות.

פירוש רש"י ז"ל ולזרעו כדאמרינן שאין מלאך המות שולט בהם, ע"כ. ולא זכיתי להבין, כי זה שבלוז לא היו מתים, זה היה מחמת מידת האמת. והאם זכו למידת האמת בזכות שהראה באצבעו?

ואמר ר' יהושע בן לוי בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם וכו' נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה וכו'.

לא זכיתי להבין, הרי בני ישראל לא היו במצרים אלא רד"ו שנה. ולמה תהיו כל הארבע מאות שנה של הגלות נחשבים להיות לפרעה.

מז: משרבו מקבלי מתנות נתמעטו הימים ונתקצרו השנים דכתיב ושונא מתנות יחיה.

דורות הראשונים בבריאת העולם בבחי' אריך אנפין חיו קרוב לאלף שנים. אברהם אבינו בבחי' זעיר אנפין, חי פחות ממאתים שנה. אברהם אבינו אמר (בראשית יב:יג), למען ייטב לי בעבורך, פרש"י ז"ל יתנו לי מתנות, ע"כ. וזה מה שסיים, וחיתה נפשי בגללך, חיות הנפש בלבד בבחי' זעיר אנפין.

במסכת ברכות דף י: אמר אביי ואיתימא ר' יצחק הרוצה להנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי. שמואל הנביא חי רק נ"ב שנים, ועכ"ז חייו בבחי' ארך אנפין, כי נזיר עולם היה. אלישע קבל פי שנים מרוחו של אליהו הנביא שחי לעולם.

מח.

משחרב ביהמ"ק בטל השמיר ונופת צופים ואמנה: לק"מ כה על התורה דף לז:.

משבטלה הטהרה בטלה הריח: לק"מ ב:ו דף ב:.

מח. משבטלו סנהדרין בטל השיר וכו' דאמר קרא זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם.

מח:

מי בז ליום קטנות מי גרם לצדיקים: לקמ"ת פו דף לט:. שיחות הר"ן קמ.

מט.

שאמר ריחא דחנוניתא אני מריח וכו': לק"מ ב:ו דף ב:.

בקרב שנים אל תקרי בקרב שנים אלא בקרב שניים: לק"מ יט:ט דף כז..

משמת רבן גמליאל בטל כבוד התורה: לק"מ כב השמטות דף לד:.

אמר ר' אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר שיתה ה' מורה להם. וביאר המהר"ל שישראל מצד עצמם אין ראוי להם העושר, כיון שהם קדושים, והקדוש הוא פשוט, ואין דבר אחר מצטרף לפשיטות, ולכך היו ישראל מוכרי רבב אלמלא תפלת דוד וכו' שמצד התפילה שהשי"ת נותן בדרך הרחמים בודאי שייך הכל לישראל, אך מצד סדר העולם אין ראוי להם העשירות.

בשיח שרפי קודש ב-קכד כז"ל רבנו אמר: ראיתי, שכל אנשי יהיו עניים – ובכן פעלתי אצל הקב"ה שיזרק ביניהם 'א מיצעל (- כנוי לעשיר ההולך לבוש בכובע יפה), עיין שם.

וא"ר אילעא בר יברכיה שני ת"ח הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה וכו'. עיין בסוף מסכת מגילה (לב.) מימרא דרב משרשיא שני תלמידי חכמים היושבים בעעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. ועמש"כ שם בדיון מה שכתוב בספר המידות מריבה מט. שני צדיקים אינם יכולים לדור בעיר אחת, עד שיהיה להם אמת, ע"כ.

ואלא (-כיון שכל יום ויום מרובה קללתו) עלמא אמאי קא מקיים, אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבה דאגדתא וכו' ופרש"י ז"ל אקדושה דסידרא, סדר קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקין בתורה, וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי הארץ, ויש כאן שתים, קדושת השם ותלמוד התורה, חביב הוא. וכן יהא שמיה רבה מברך וכו' וכו' ויש כאן תורה וקידוש השם, עכ"ל. הרי מכל התורה כולה חז"ל בחרו לקבוע הלימוד בעם ישראל במעשה המרכבה – עיין בחלק ה' מאומן בענין שעיקר הלימוד הוא בפנימיות התורה.

משנה.

משמת רבי יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה. עוד הוכחה נגד הגירסא המשובשת בספר ברית מנוחה.

משמת ר' חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה – פרש"י ז"ל בטוח בחשיבותו ועושה מעשים מופלאים וכו' עיין שם.

ענין להאמין בעצמך, עיין שיחות הר"ן קמ.

מט:

פני הדור כפני הכלב: לק"מ כב:ד דף לב., סז:ג דף פד:.

והמלכות תהפך למינות: לק"מ יח:ג דף כד:.

אמר רב יוסף לא תתני ענווה דאיכא אנא: שבחי הר"ן כב.

לא תתני ענוה דאיכא אנא: קמז דף קד:.

אמר ליה רב יוסף לתנא, לא תיתני שבטלה ענוה, דהרי איכא אנא שאני ענוותן. 125 125 כך פירש"י, וכתב מהרש"א אף שאין דרך החכמים להתפאר ולהשתבח במעלתם, מכל מקום כדי שלא יהיה שונה הברייתא בטעות, אמרו לו שלא בטלה משמת רבי שהרי גם כעת יש בעלי ענוה כמותם, ועוד שאף בימי רבי לא היה זה שבח לומר שהיה ירא חטא שהרי נאמר ויראי חטא ימאסו. ובשם הגר"א הובא בדברי אליהו, שכוונתם היתה לאמורא שנקרא "אנא" ומוזכר בירושלמי. ובתפארת ציון כתב שרש"י פירש "שאני ענוותן" כדי לשלול פירוש זה. ורבים מהאחרונים ביארו, שמאחר שבטלו מעלות אלו אין אדם יכול להשיגן בשלימות, ואם כן יש לומר שבאו להודיע איזה מדרגות בטלו, שלא ינהגו בהם אנשים שאינם ראויים, כמו שמצינו [בבבא קמא נט.] שחבשו את אליעזר זעירא שהלך בנעלים שחורות כאבלות על החורבן, והקפידו עליו שנהג יוהרא, יותר מדרגתו. ועל כך באו רב יוסף ורב נחמן לומר שעדיין דרגות אלו קיימות בדורם, ומותר לנהוג בהם. וכן כתב החיד"א במראית העין ועיין בבן יהוידע באופן דומה. ועיין ב"עיונים" על מסילת ישרים פרק י"ד. ובאבני נזר [חו"מ צ"ה] כתב שהידיעה במעלותיו אינה סתירה לענוה, שהרי משה היה עניו מכל האדם וכתב ולא קם בישראל כמשה, והיינו דאמר רב יוסף דאיכא אנא ומצד שני אמר אי לאו ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא, עכ"ל ויש להעיר עוד, שעיקר בעל הענוה האחרון לפני רב יוסף היה רבי, ודרכו של רבי היתה לומר בלשון 'אומר אני' (למשל בפסחים עה.) וע' בספר בית האוצר (מערכה א כלל לג) שכ' שרבי היה אומר כן דרך ענוה, כאילו הוא אומר רק הדעה שלו, אכן לאור דברי רב יוסף מוכח שאכן הוא דרך ענוה אמיתי לאמר אני בתוקף ולא כדברי הספר הנ"ל. ועיין לעיל דף מ. ואמר רבי אבהו מריש הוה אמינא עינותנא אנא כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו דאמר איהו חד טעמא ואמר אמוריה חד טעמא ולא קפיד אמינא לאו עינותנא אני ומאי עינוותנותיה דרבי אבהו וכו' עיין שם. -- ועיין שבחי הר"ן ח"א אות כב וש"נ --. אמר ליה רב נחמן לתנא, לא תיתני שבטלה יראת חטא, דהרי איכא אנא, [עיין רש"י מגילה כ"ח ב'. שרב נחמן היה מחסידי בבל].

ונראה לעניות דעתי שיש עוד דרך פשוט לפרש את המאמר הנ"ל, שרב יוסף אמר לתנא שהוא אינו ראוי להחליט כך שבטלה ענוה, כי איכא אנא, דהיינו שכל עוד שיש לו אנוכיות שלו הרי אינו בעל דבר להכיר באחרים אם באמת נתבטל מהם.

ולפי זה, רב נחמן חידש עוד יותר (כי בפשוטו יראת חטא הוא דרגה נמוכה מענוה, וכמו שכתב הרמב"ן באיגרת, וכמבואר בדברי חז"ל), שאפילו בענין יראת חטא אין האדם ראוי להכיר והחליט מצבו באחרים כל עוד שהוא בעצמו לקוי באנוכיות.

כתוב בתורתינו הקדושה (פרשת כי תבוא כז:ח) וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב, ואיתא במס' סוטה ריש פרק אלו נאמרין בכל לשון (דף לב.) שבאר היטב זה בשבעים לשון, וכתבו המפרשים (יעו' בתוספות יו"ט שם) כי היטב בריבוע, ה- הי- היט- היטב, בגימטריא שבעים. וגם מפורש בליקוטי מוהר"ן (תורה כז:ה) שענין באר היטב, שבאר הוא ר"ת וירא בצר להם ב'שמעו א'ת ר'נתם ע"ש, ועל כן רציתי גם לכתוב על אבן לבי לפרש קצת עיקר הר"נה הוא ר'בינו נ'חמן, נ נח נחמ נחמן, הוא נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה, שיורד לעמקי הקליפות ע' האומות להשקות נשמות צמאות, ובתוך התהום מכלה הפרוטה מהכיס, ופריטא שפתיה בפרסומי ניסא ותהום כל העיר, בא"ר היט"ב!