{
  "bookId": "likutay-nanach",
  "part": "1",
  "torah": "tamid",
  "title": "תמיד",
  "hebrewTitle": "",
  "sourceUrl": "/reader/likutay-nanach/1/tamid",
  "plainUrl": "/reader-plain/likutay-nanach/1/tamid/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "מסכת תמיד",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "בס\"ד נ נח נחמ נחמן מאומן",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "י\"ט אייר, התשע\"ב, ל\"ד לעומר.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "מסכת תמיד, המשניות פה עוסקים בענין שמירת בית המקדש. ונראה לפרש על פי תורה נא בלקוטי מוהר\"ן שדובר שקרים לא יכון בעיני ה', שמזה למדין שהאמת הוא השומר על השי\"ת, וכמו שכתוב בפירוש בתהלים, השומר אמת לעולם, שהאמת הוא השומר. והנה מבואר בגמרא שהלוים היו שומרים בכ\"א משמרות למטה, והכהנים ג' משמרות למעלה. ונראה, כי כתוב שהשי\"ת השליך את האמת ארצה, ומבואר בתורה נא ז\"ל והטהרה הוא בחינת שמאל, בחי' לוי, בחינת וטהרת את בני לוי, ולוי בחינת שמאל כידוע, ועל כן עקר אחיזת הטאמה הוא מבחינת שמאלא וכו', ע\"כ. הרי שהלוים עומדים לשמור למטה. וזה כ\"א משמרות, כי א\"ך חלק כמובא בגמרא פסחים, ופרש\"י שאך, הוא ח\"ץ בחילוף האותיות, כי זה מה שמבואר בתורה נא, שיש את היחוד של השם, ויש את הטהרה, ששם העולם והטומאה הוא כבר בכח, ויש ממש את הטומאה, אז הטומאה הוא בחי' חצי. ולכן הגמרא לומדת משמרות הלוים מהמילה \"בעבודתך\" שהוא בגמטריא \"חצות\" כידוע מדרשי הפתק הקדוש, שזה עיקר עבודת איש יהודי לקום בחצות, כי עיקר השמירה על האמת. (ולכן בפתק המלה בעבודתך מופיע ממש בחצי הפתק, יש חמש שורות למעלה ממנו, וחמש שורות למטה ממנו. גם המלה עבודה מופיע ג' פעמים בפתק, שדורשי הפתק אמרו שזה רמז על הג' בתי מקדש, ולכן בפעם השלישי כתוב ובחיזוק עבודה תיבנהו, מלשון בנין, שבמהרה יבנה אמן). ולכן מיד קודם החתימה של נ נח נחמ נחמן מאומן, כתוב בעבודתך, כי זה רמז על השמירה, שהוא האמת כנ\"ל, והחותם הוא בחי' אמת, כידוע מחותמו של השי\"ת. וחותם, זה אותיות תחום, כי שם השמירה, כי החותם הוא אמת השומר כנ\"ל. אבל גם במקום טהרה, עוד לא הגיע ליחוד השם, כמבואר שם, ויחוד השם הוא בג' נקודות, קב\"ה וישראל ואורייתא, אז למעלה יש ג' משמרות כהונה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "והנה הגמרא ממשיכה לדבר על אבני בית המקדש, שזה המבואר בתורה נט, שאבני בחי' אב ובן כחדא (ועיין שם במשנה שהזקנים היו שם, בחי' אב, והגמרא מביא והבית בהבנותו, בחי' בן), ולכן הכהנים היו שומרים פה, כי הם השומרים דרך היחוד כנ\"ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "והשמירה על בית המקדש, כי בית המקדש הוא לא רק אתר בית שכינתיה, הוא גם בחי' עינים, כמבואר במ\"א בלק\"מ, ולכן השומרים בחי' אמת שומרים עליה. וגם בתורה נא רבינו מביא את הפסוק לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, הרי מפורש שרבינו ממש קאי על בית המקדש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "בס\"ד נ נח נחמ נחמן מאומן",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "אייר התשע\"ב.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "מסכת תמיד דף כז מבואר בגמרא שבעיקרון השמירה של הכהנים היה נעשה על ידי הרובים, נערים שלפני בר מצוה, והפרחי כהונה, הבחורים כבר היו עושים עבודה ממש. גם מבואר בגמרא שהמקומות של השמירה היו חוץ לעזרה כדי שיוכלו לשבת, דקי\"ל שרק מלך מבית דוד יכול לשבת בעזרה (וע' מש”כ בזה בס”ד בערך מסורה בברסלב אות ח). עוד איתא בגמרא דעה על אחד מהמקומות של המשמרות, פרבר, ששם היו שני שומרים, כיון שהמקום היה כלפי בר, דהיינו רחוק. ועוד ענינים שאביא עם פירושן לקמן בה\"י.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "ונראה לפרש על פי תורה נב בלקוטי מוהר\"ן, הנעור בלילה והולך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה, בזה מתחייב מציאות כל הבריאה, כי בודאי הש\"י לא היה מחוייב להקים את המציאות, אך לאחר שהש\"י ברא את נשמות ישראל, אז כביכול כל המציאות הוא מחוייב על ידו. ולכן כל מה שישראל עושין יותר את רצון הש\"י ונכללין בשרשן, הם מתחייבים ביותר את המציאות, וכדי שישראל יבטלו את עצמן ממש לאחדות הש\"י, זה רק על ידי התבודדות, ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "והנה אברהם אבינו היה אחד, והתבטל להש\"י כמו שאמר, ואנכי עפר ואפר, שזה לכאו' תכלית ההתבודדות, ומ\"מ נשאר ממנו איזה דבר, כי יצא ממנו ישמעאל, וכן מיצחק אבינו נשאר ממנו איזה דבר כי יצא ממנו עשו, ורק יעקב השיג השלמות של חיוב המציאות. ולכן מצינו שרק יעקב קבע שמקום המקדש יראה גדולת השי\"ת אפילו להעכו\"ם, ע' בלקוטי מוהר\"ן ריש תורה י', שאברהם אבינו קרא למקום המקדש הר, ויצחק קרא לו שדה, ורק יעקב קראו לו בית, דהיינו מקום יישוב, שאפילו העכו\"ם יכולים להשיג דרכו גדולת הש\"י (ומבואר שם שגם אברהם אבינו היה לו בחי' של הש”ב, הר שדה בית, אבל שלמות ענין הזה, שבית המקדש יקרא בית תפלה לכל העמים זה רק על ידי יעקב. ומצינו גבי לידת יצחק יעקב והשבטי י”ה, ותה”ר, שהוא ס”ת של בית' שדה' הר'). כי כל העולם ומלואו, הכל לא נברא אלא בשביל ישראל דייקא, ולכן על ידו, יתגלה רצון הבריאה לכל העולם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "והנה יעקב אבינו כאשר הגיע למקום המקדש, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, שעשה את האבנים שומרים (ועי' במדרש רבה, שרבי יהודה אומר שלקח י\"ב אבנים, ור' נחמיה אומר, שלש, ורבנן, שנים. ואולי י\"ל שלפי הרבנן דר\"י כל אחד מהי\"ב אבנים היו שנים, הרי כ\"ד, כמשמרות של הבית המקדש, ורבי נחמיה אומר ג', כמנין משמרות כהונה), והאבנים נתאחדו תחת ראשו, וע' גם בתורה נא שגם שם מפרש ש'אבני' פירוש הביטול לאחדות הש\"י.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "והנה מבואר בתורה נב שצריכים ללכת למקום שאין הולכים שם בני אדם, כי במקום שהולכים שם בני אדם ביום, הרודפים אחר העולם הזה, אף על פי שכעת אינם הולכים שם, הוא מבלבל וכו'. ונראה לפי זה, שאכן במקומות כאלו שבני אדם הולכים ויש השפעה מהם באויר, אז במקומות כאלו צריכים דייקא להיות עם חברים שיהיה השפעה טובה, וזה בחי' השומרים על הר הבית, כי השמירה של הכ\"א משמרות של הלוים לא היה אלא חוץ לעזרה, וזה בבחי' הר ושדה, ולכן היו שומרים מהשפעת הבלבולים של בני אדם בהבלי עולם הזה. ולזה במקום השמירה של הפרבר, שהיה רחוק, יש דעה שהיה צוות, שני שומרים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "וכיון שעבודת השם, להגיע לרצונו יתברך, הוא רק על ידי התבודדות, לא היה השמירה חשובה, והיו נותנים אותה להרובים (נערים), ואילו פרחי כהונה, הבחורים שכבר הגיעו לבר מצוה לא היו עוסקים בשמירה, אלא בעבודה ממש (אלא דאכתי צ\"ע, דלכאו' זה רק לענין הכהנים, אבל נראה שהלוים שהיו שומרים, זה היה בחי' עבודתם, שזה רק מגיל ל', וצ\"ע), עבודה בבית המקדש, בבחי' ביטול לאחדות השי\"ת.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "ולכן, אירע קרי לאחד מהן יוצא הולך לו וכו', כי קרי זה בחי' מקרה, היפוך של חיוב המציאות, שבית המקדש הוא מקום שנקבע דוקא ע\"י יעקב אבינו שהוא מחייב את המציאות, כי הוא השלים רצון הש\"י. וגם כל הכהנים, אפילו אלו שלא ראו קרי, היו טובלים לפני העבודה, כי הטבילה זה כדי להכלל בשורש, בחיוב המציאות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "וזה גם כן מה שהמשנה והגמרא מלמדין על מצב בית הכסא, כי זה גם כן עבודת הביטול לגרש ולסלק הפסולת והמדות רעות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "וזה מה שאיתא בהברייתא איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקות לפניו וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו וכו', ע\"ש (סוף כז:-כח.). כי מבואר בתורה ד' על מאמר חז\"ל (סוטה כא) משל לאחד שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפלה וכו' נזדמנה לו אבוקה של אור ניצל מן הקוצים ומן הפחתים, שאבוקה של אור זה הצדיק, ובתורה י:ד הנ\"ל מבואר שהצדיק יש לו הבחי' להעלות מבחי' הר ושדה לבחינת בית. ולכן דייקא איש הר הבית היה מחזר, שמעלה מהר לבית, והוא היה מחזר על כל משמר, כי המשמרות היו בבחי' המהלך באישון לילה ואפלה, דהיינו במקום שיש השפעות לא טובות, ולכן צריכים דייקא את הצדיק להעלותם מבחי' הר לבחי' בית.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "כח.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "המוכיח את חבירו לשם שמים, מושכין עליו חוט של חסד, ע' לקוטי מוהר\"ן תנינא ח:א – דף טז., ומש\"כ שם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "בס\"ד נ נח נחמ נחמן מאומן",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 21,
      "he": "כו אייר, התשע\"ב, ל\"ו לעומר.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 22,
      "he": "מסכת תמיד דף כח. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל המוכיח את חבירו לשם שמים זוכה לחלקו של הקד\"ה שנאמר (משלי כח:כג) מוכיח אדם אחרי חן ימצא, ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד שנאמר (מוכיח אדם אחרי) חן ימצא ממחליק לשון, ע\"כ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 23,
      "he": "מבואר בלקוטי מוהר\"ן תנינא תורה ח' ע\"ש באריכות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 24,
      "he": "והנה פסוק זה במשלי מרמז הרבה על המבואר שם, כי הענין של פשוט כפול משולש וכו' מכונה לפעמים אחוריים, וזה מש\"כ אחרי חן, וחן דייקא, כי אלו האותיות באחוריים הם נ נח! וגם ס\"ת של הפסוק (גם כן בחי' אחר – סוף) נחמן קיא, כי זה המבוא בתורה שם, שכדי לזכות לקול המוכיח, שהוא השיר פשוט כפול וכו', צריך תפלה בדין, והתפלה בדין עומדת בבית הבליעה של הס\"א, ואזי הוא מכרח לתן הקאות ע\"ש. ור' נחמן הוא זה השיר. על מרומז היטב בס\"ת כנ\"ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 25,
      "he": "וזמש\"כ אחרי חן ימצא ממחליק לשון, כי להגיד נחמן באחורים נשמע כמגמגם, היפוך המחליק בלשונו, ועל זה מעיד הפסוק ששפיר טובא להשיג החן באחוריים מלהגיד סתם בחילוק לשון!",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 26,
      "he": "וי\"ל בזה מש\"כ במשלי (יב:יג) בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק, שבפשע שפתים של הצדיק, שמגמגם בבחי' נ נח, מוקש את הרע, ויצא מצרה צדיק, כי שמו הולך וגדל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 27,
      "he": "וענין של אחרי, שהוא ג\"כ אותיות ריח, בחי' סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא, המבואר בריש התורה שם – קול המשקה את הגן שבו גדלים כל הריחות והיראות, ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 28,
      "he": "לב.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 29,
      "he": "מפתחות:",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 30,
      "he": "אלכסנדר מוקדון מעבר להרי החשך – תכלת וארגמן, על פי לק\"מ כה 'אחוי לן מנא', עמ' תכו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 31,
      "he": "אמרו לו ממזרח למערב, תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה, חמה במערב הכל מסתכלין בה, באמצע רקיע אין הכל מסתכלין בה, ע\"ש. צ\"ע הלוא כאשר החמה במזרח או במערב, אז יש גם המרחק של המזרח או המערב וגם המרחק של השמים, מה שאין כן כאשר הוא למעלה יש רק מרחק של השמים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 32,
      "he": "אמר להן אלכסנדר לזקנים: האם שמים נבראו תחלה או הארץ נבראה תחלה?",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 33,
      "he": "אמרו לו: שמים נבראו תחלה. לפי שנאמר \"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ\". הרי שמים כתיב בתחלה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 34,
      "he": "עוד אמר להן: אור נברא תחלה או חשך נברא תחלה?",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 35,
      "he": "אמרו לו: מילתא דא - אין לה פתר [פתרון]!",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 36,
      "he": "ומקשינן: ונימרו ליה זקנים לאלכסנדר: חשך נברא תחלה, דהא כתיב \"והארץ היתה תהו ובהו, וחשך על פני תהום\", והדר כתיב \"ויאמר אלהים יהי אור, ויהי אור\". הרי דחושך כתיב קודם בקרא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 37,
      "he": "ומשנינן: אין הכי נמי, דהכי הוי. אבל לא רצו להשיבו דבר, משום דסברי, דלמא אתי לשיולי להו: מה למעלה מרקיע שעל ראשי החיות, ומה למטה מהן. מה לפנים מחוץ למחיצת העולם, לצד מזרח, ומה לאחור חוץ למחיצת העולם, לצד מערב? ולכך אמרו לו שאין להם פתרון. ומתוך כך ימנע מלשואלם עוד במעשה בראשית.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 38,
      "he": "ושוב מקשינן: אי הכי, גם על שאלתו, \"שמים נבראו תחלה או ארץ\", נמי לא נימרו ליה תשובה, כי דלמא אתי לשיולי מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור? ואמאי בזה השיבו לו?",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 39,
      "he": "ומשנינן: מעיקרא סבור כי בדרך אקראי בעלמא הוא דקא משייל. ולכך השיבו לו. אך כיון דחזו דקמהדר ושאיל, סברי, לא נימא ליה תשובה. דלמא אתי לשיולי מה למעלה מה למטה, מה לפנים ומה לאחור.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 40,
      "he": "כאן מבואר יסוד דברי רבינו בחיי מוהר\"ן אות כד, עיין שם באריכות, ובתוך דבריו כז\"ל וכן הקשיא המובאה בעץ החיים בתחלתו שרוצה בעל ה\"שערי גן עדן\" לתרצה, ומי שיש לו שכל כל שהוא יראה שהתרוץ הוא ולא כלום, כי סוף כל סוף מסים שם שלמעלה משם אסור להרהר. אם כן טוב אשר יפה לתרץ הקשיא בתחלה עם זה התרוץ, שאסור לנו להרהר כלל מה לפנים ומה לאחור, ולמה לנו לכנס בחקירות של עולם התהו כאלו, ולבסוף לא יתרצו כלום, ומי יודע אם ישוב בשלום, עיין שם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 41,
      "he": "לב: תנא דבי אליהו גיהנם למעלה מן הרקיע ויש אומרים לאחורי הרי חשך. והמהרש\"א פירש שמתחלה היו ברקיע ועל ידי תפילת דוד הורדו לארץ. וא\"ש כמו שכתב רבינו בליקוטי מוהר\"ן תורה כב, שהגן עדן והגיהנם הם בזה העולם ממש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 42,
      "he": "מצוה גדולה להיות תמיד בשמחה (פצפצי”ה)",
      "en": ""
    }
  ]
}