יבמות

יבמות

יב"מ הוא השם הע' של ע"ב שמות, הרי ע', ועוד וי"ו, הרי צ"ב, ות', הרי תצ"ב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. יבמות היא המסכת הראשונה של נשים, ונשים מדברים הרבה, ואילו הגברים מצווים: ודברת בם ולא בדברים בטלים, וכבר פירשנו בשם א.פ. ב"ם: בית מם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה שזה עיקר השירה לשיר ולהודות להשם יתברך. ואות י' של יבמות, שלפני הב"מ, בבחי' הי' של אז ישיר, על שם המחשבה, וכן מרמז על הי' מיני נגינה שיש ב"מ. ו"ת בגמטריא רבנו נחמן (יב"מ ראשי תיבות משיח בן יוסף).

יבמות, אותיות: יב"ו – גמטריא חי, מ"ת. וכן כל ענין של יבום הוא גלגולים מחי למת וממת לחי.

וע"ע מש"כ בדף י' דרשה לפורים, יבמות אותיות בשומי.

ה.

מפתחות:

לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע: שיחות הר"ן קמב.

י. דרשה לפורים.

השנה תשפ"ב ראשי תיבות תינוקות של בית פורים, בדף יומי לומדים מסכת יבמות דף י, והטעם שלומדים מסכת יבמות, כי חייב אדם לבשומי, והש' מתחלף לת', בתומי, אותיות יבמות. ועיין בכוונות לקריאת המגילה, שיש שמות אחדים בראשי תיבות וכדומה, ואחד מהם יב"ם, הוא השם הע' בע"ב שמות, בגמטריא יי"ן וסו"ד (והשם שלפניו: ראה, בחי' וזרע אין לו עיין עליו, והשם שלאחריו: היי, בחי' ואת היי לאלפי רבבה. הנה בנות לוט באמת היו בבחינת יבמות לשוק, ונזדמן להם יין במערה (רש"י בראשית יט:לג) להוציא מהן שני אומות). עד דלא ידע - כי יבמות היא המסכת הראשון בסדר נשים, מלשון כי נשני, לשון שכחה כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה נו (שמדבר שם על נס פורים ע"ש), ושם הפרק מופיע בראש הדף: חמש עשרה, בגמטריא - עם י"ה שהם חמש עשרה, תתקלח - בגמטריא מרדכי אסתר, עם הב' תיבות והכולל. והוא אותיות שמח רשעה כענין -. בין ברוך מרדכי לארור המן. כי דף י' מתחיל בענין אמו מאנוסת אביו שנופלת ליבום, וזה בחינת ארור המן, כי היה מגזע אליפז בן עשו שבא על אשת אביו, אל אהליבמה - אהל יבמה דייקא - אשת עשו (רש"י פרשת וישלח לו:ה). בין ברוך מרדכי, מרדכי היהודי - דף י', כי אסתר היתה בא מאחשווירוש וטובלת ויושבת בחיקה של מרדכי, כי היתה אנוסה מאחשווירוש ועוד מותרת למרדכי..

ורבי קרא על לוי, כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו, בחי' עד דלא ידע כנ"ל. ועוד רמז לעיקר נס של פורים, שבאותה תקופה השכינה היתה אחור באחור עם ז"א והתחילה להבנות, ועוד לא היו מוחין בז"א, עד שהיה הנס של בלילה ההוא נדדה שנת המלך, וחזרו המוחין לז"א.

יד. מאי תיובתא מקומות מקומות שאני, ודקארי לה מאי קארי לה, ס"ד אמינא משום חומרא דשבת כמקום אחד דמי קמ"ל, ע"כ.

עיין בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכד – שמעתי בשמו שאמר שלפעמים מגיע לאדם הרהור תשובה והשתוקקות להשם יתברך באיזה מקום, שצריך שם באותו המקום דיקא להתחזק בזה ההרהור תשובה וכו' ולא ימתין ולא יזוז ממקומו וכו' כי כשיזוז ממקומו, יכול להיות שיפסק וכו' ע"ש.

ואל תחשוב שמגודל ההרהור תשובה לא ישנה איזה מקום – משום חומרא דשבת כמקום אחד דמי – קמ"ל שכל מקום מיוחד.

טז.

סבבוהו בהלכות עד שהגיעו לצרת בת: לק"מ ל:ג דף מא:.

אין מקבלים גרים מן התרמודיים: לק"מ נט:ו דף ע:.

יז. מאי הרפניא (שם עיר)? אמר רבי זירא הר שהכל פונין בו, ופרש"י ז"ל כל פסולין שאין מוצאין אשה פונין והולכין שם, ע"כ. במתניתא תנא כל שאין מכיר משפחתו ושבטו נפנה לשם, אמר רבא והיא עמוקה משאול שנאמר מיד שאול אפדם ממות אגאלם ואילו פסול דידהו לית להו תקנתא ע"ש, הטעם שדרשו לגנאי, י"ל ע"פ מה שפרשתי בספר תהלים קיט:קי בביאור תיבת פרן. והרי אותה מקום באשה מכונה קבר (כמו שמצינו פתיחת הקבר בלא דם).

והיינו דאמרי אינשי קבא רבא וקבא זוטא – רש"י פירש קבא לשון איפה, ויתכן שגם זה כינוי לקבר, כמש"כ בפנחס (במדבר כה:ח) ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה – מיגנדר (-מתגלגל) ואזיל לשאול, ומשאול לתרמוד, ומתרמוד למישן, וממישן להרפניא.

ואכן עיניהם של תרמודיים טרוטות (שבת לא, ליקוטי מוהר"ן נט). ויתכן שתרמוד מרמז על תשמיש (מר ו"ד, ועוד צירופים איני רוצה להאריך), מישן בחינת מישוש, והרפניא בחי' הסתכלות כנ"ל. ולפי זה יש לפרש את הסדר, ואין להאריך בזה.

יז: איצטריך סד"א הואיל וחידוש הוא דקמשתרי ערוה גביה אימא עד דמייחדי באבא ובאמא צריכא, ע"ש.

ק"ק שהרי מצינו בתורה שיהודה קיים ענין יבום עם תמר כלתו, ואע"פ שכיון שניתנה תורה נתחדש פרטי המצוה, עכ"ז עדיין למה היה עולה לחשוב הוה אמינא כזה שהוא נגד מה שהיה לפני מתן תורה, וכן מצינו לאחר מתן תורה בענין בועז ורות שקיימו ענין יבום.

יח. הוה אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה.

באותו יום שלמדתי את זה (תשפ"ב) למדתי שולחן ערוך יורה דעה רסט:ו נשא גיורת ומת מותר לישא אמה או בתה שלא גזרו אלא בחייהן, ע"ש.

כג. לכי מגיירה גופא אחרינא היא, משמע שהגוף עצמו משתנה. וק"ק על מש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה לג ז"ל אבל מי שאין גופו קדוש כל כך, בפרט גר, שאף על פי שנשמתו גבוה מאד, אף על פי כן גופו נוצר מטפה טמאה, ואיך אפשר לשנות זאת, ע"ש. ועמש"כ בתורה קט.

כד:

אין מקבלין גרים לימות המשיח ולא בימי שלמה: לק"מ רכח דף קיד:.

ל. מפתחות: משנה לא זזה ממקומה – חיי מוהר"ן הקדמה סוד"ה ובקשתי.

מב. לענין סנדל שאמרו שם לענין מעברת חברו גזרה שמא יעשה סנדל למשל וכו' כמי שבא וטפח לו על פניו – לק"מ סג, חיי מוהר"ן כז.

מט. משה אמר כי לא יראני האדם וכו' וישעי' אמר ואראה את ה' וכו'. משה ראה באספקלריא המאירה וכו'.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

מט:

משה ראה באספקלריא המאירה וכו': לקמ"ת ז:ח דף יג:.

משה נתנבא באספקלריא המאירה ושאר הנביאים באספקלריא שאינה מאירה: שיחות הר"ן רב.

נב.

היבמה נקנית במאמר: לק"מ כא:ו דף ל..

נח. בשנת התשפ"ב ד' אייר, הדף יומי למדו דף זה. נח בארמית פירושו פטירה, ובאותו היום נפטר אמי ז"ל הכ"מ. והרי יבמות עצמה בגמטריא תנח, תנוח בשלום על משכבה. שמה: חוה ברכה איליין בת שפרינצה. חוה באב"ש יבמות, בגמטריא תשפ"ב.

סא.

אתם קרוין אדם ואין עכו"ם קרוין אדם: לק"מ קא דף צז.. שיחות הר"ן קטז.

סא: קא מחטטי שיכבו מפני ששמחים ביום אידם וכו'. עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

סב.

הוסיף יום אחד מדעתו – לק"מ קצ.

אין משיח בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף: לק"מ לט דף כה:.

הוסיף יום אחד מדעתו, מאי דרש, דכתיב וקדתם היום ומחר (שמות יט:י), היום כמחר, מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו, ולילה דהאידנא נפק ליה, ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא וכו' ע"כ.

והנה חטא העגל היה על ידי שבושש משה לבוא, והם טעו בחשבון כי עוד לא היו מ' ימים שלמים של לילו עמו. הרי כל חטא העגל היה מחמת שלא התבוננו היטב במעשה משה רבינו, ולא שמו היטב ללבם מה שהוא היה מקפיד על זה מכבר בקבלת התורה.

סב:

ר' עקיבא וחביריו שמתו ע"י שלא היה בהם אהבה: לק"מ סא:ח דף עה:.

השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה: לק"מ סט דף פו..

סג.

זאת הפעם עצם מעצמי מכאן שנתקררה דעתו בחוה: לק"מ יט:ה דף כו..

לא זכה כנגדו: לקמ"ת פז דף לט:.

דיינו שמגדלות את בנינו: שיחות הר"ן רסד.

כל העוסק בבנין מתמסכן: שיחות הר"ן ס.

סג. ה"ד אשה רעה אמר אביי מקשטא לי' תכא ומקשטא לי' פומא.

סג:

כל מי שאינו עוסק בפ"ו כאלו ממעט את הדמות: לקמ"ת לז דף כד:.

סג:-סד

תנו רבנן, ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל [סד.] מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, וזה לא עסק בפריה ורביה, לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל?! ע"כ. הרי שהמספר מדויק, ואילו המספר של ששים רבוא מצינו בפרקי רבי אליעזר (פרק לט) ז"ל וכשעלו ישראל ממצרים נתיחסו כל הגברים ששים רבוא חסר אחד, מה עשה הקב"ה, נכנס במספר עמהם ועלו מספרם ששים רבוא, לקים מה שנאמר (בראשית מו:ד) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ע"כ.

אלא דיש לדייק בסוגיין הלשון שגורם לשכינה שתסתלק, משמע שהשכינה כבר שרתה ועכשיו באתה להסתלק מחמת שנפלו במספרם, ואולי במקרה כזה לא תצטרף הקב"ה למנין כיון שהיה לו לעסק בפריה ורביה.

סה:

מותר לשנות מפני דרכי שלום: שיחות הר"ן קמא.

דלמא בבאה מחמת טענה, כי ההיא דאתאי לקמיה דר' אמי, אמרה ליה הב לי כתובה, אמר לה זיל לא מפיקדת, אמרה ליה מסיבו דילה (פרש"י ז"ל בזקנתה מה תהא עליה) מאי תיהוי עלה דהך אתתא, אמר כי הא ודאי כפינן, ההיא דאתאי לקמיה דרב נחמן אמר לה לא מיפקדת, אמרה ליה לא בעיא הך אתתא חוטרא לידה (פרש"י ז"ל בן\עץ שתשען עליו לעת זקנתה, ואם תמות יקברנה) ומרה לקבורה, אמר כי הא ודאי כפינן, ע"כ.

בדף יומי שנת התשפ"ב למדו דף זה ביום רביעי, י' אייר, יום הששי לקבורת האמא שלי הריני כפרת משכבה (ביום -חמישי, י"א אייר, קמנו אחר שחרית). ולכאורה הנשים הנ"ל היתה להן גם טענה שרצו בן שיאמר עליהן קדיש.

עא: ואיבעית אימא הני מילי היכא דלא מעוי [צועק] אבל היכא דמעוי מחייא חיי.

ידוע שחיים הם בחי' מוחין. והרי זה סיוע למה שכתב רבי נתן בליקוטי הלכות /[גילוח ד:ה על פי ליקוטי מוהר"ן תורה כא] זה לשונו וזה בחי' מה שדרך התינוק לצעוק הרבה כל ימי קטנותו, כי מיום לידתו עד תשלום ימי קטנותו אז הוא בחינת הולדת המוחין שצריך להולידם ולגלותם מבחינת עיבור לבחינת לידה, כמו שנראין בחוש שהדעת נתגדל עם התינוק. על כן הטביע ה' יתברך בטבעו שיצעק הרבה, כי להוליד המוחין מתעלומתן, להוציאם מבחינת עיבור, צריכין צעקה, עכ"ל.

עב.

כי מדבר לא היית רוח צפונית מנשבת בו: לק"מ ח מאמר רבב"ח דף י:.

עט. ויקרא המלך לגבעונים, ויאמר אליהם: מה אעשה לכם, ובמה אכפר וברכו נחלת ה' וכו' וכו' יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה'. פייסינהו ולא מפייסו. אמר (דוד) שלשה סימנים יש באומה זו (ישראל) הרחמנים וכו' ע"ש.

ב"ה שאול ריחם על עמלק, וכל הלילה דן לרחם מעגלה ערופה. ועל ידי זה איבד המלכות ונהרג הוא ומבניו. והגבעונים הקפידו שיהרגו עוד מבניו. ועל ידי זה דוד הבין שאינם רחמנים ולא ראויים לבוא בקהל.

פט. וראשי האבות למטות בני ישראל וכי מה ענין ראשים אצל האבות אלא לומר לך מה האבות מנחילין בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו.

-

צב:

אי לאו דדלאית חספא לא אשכחית מרגניתא תותא: שיחות הר"ן ס.

צג. בענין ר' ינאי שעישר מפירות ביתו בע"ש על פירות העתיד לבוא לו בכדי שיוכל לאכול מהן לכבוד עונג שבת א"ל ר"ח שפיר עבדת דתניא למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים אלו שבתו' ויו"ט וכו'.

-צו:

מעשה שנחלקו בביהמ"ד עד שנקרע ס"ת מחמתן וכו': לק"מ רנא דף קיז:.

צז.

שפתותיהם דובבות בקבר: לק"מ יב:א דף טז..

שפתותיו דובבות בקבר: שיחות הר"ן קמא.

דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר, אמר ר' יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא, מאי קראה, (שיר השירים ז:י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר, ע"כ.

לולא פירוש הגמרא היה נראה לפרש בפשטות, שהיין דובב שפתי ישנים, כי מכח השכרות אפילו כאשר יושן היין פועל פה לדבר. וכן בתלמידי חכמים, שחינכו דיבורי תורה בחיכם, אותו כח שהשקיעו עומד לפועל בהם אפילו כאשר הם בקבר מיד כאשר אומרים את דבר השמועה.

קא. מצות חליצה בשלשה. גמ' ... דאי סלקא דעתך סנהדרין בעינן, למה לי למעוטי סומין מדתני רב יוסף נפקא, דתני רב יוסף כשם שב"ד מנוקים בצדק כך ב"ד מנוקים מכל מום שנאמר (שיר השירים ד:ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך ע"ש.

לפני הרבה שנים ראיתי כמדומני בספר מרגליות הים על סנהדרין, שסנהדרין הם ע"א, כנגד ע"א שמות של שם ע"ב, והשם האחרון, שם הע"ב: מו"ם אין בך. ונחזי אנן שהשם הע': יבם, ולכן לולא הדרשות כאן ממש"כ זקני או ממש"כ בישראל הוה אמינא צריך סנהדרין. ולהלכה לא צריכים, כי דוקא לענין יבום – יב"ם, ולענין השם הע"א – הי"י בחי' (בראשית כד:ס) את היי לאלפי רבבה, שייך הע"א, ולא לענין חליצה. וכן מצינו שבועז שהיה ראש הסנהדרין קיים ענין יבום. (והשם הס"ט רא"ה, למעוטי סומין. וסומא בכלל חליצה, עיין ריש קג.).

וכבר כתבנו בפרק ראשון שיב"ם ראשי תיבות משיח בן יוסף (ועיין לקמן קב: שהשם יתברך בחי' היבם ובנ"י יבמה), ויוסף בחי' עין כידוע, ולכן דייקא תני רב יוסף, שהיה סומא – מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשלם ועור כעבד י' (ישעיהו מב:יט), כשם שב"ד מנוקים בצדק וכו'. וי"ל שב"ד – נוטריקון משיח בן דוד, כי עיקר המשפט על ידו כמש"כ (ירמיהו כא:יב) בית דוד כה אמר י' דינו לבקר משפט (ועיין בספר אדיר במרום, כי יש צ"ח דיינים, ע"א של סנהדרין, כ"ג, ג', א' מומחה, עם בק"ר הרי ת' של המ"צח ע"ש). ואילו משיח בן יוסף, חלינו הוא נושא (ישעיהו נג:ד), ושייך לשם הע"ב – מו"ם. אכן משיח בן דוד מורח ודאין (סנהדרין צג:, שם הנ"ט – הר"ח) כדכתיב (ישעיה יא:ב-ג) ונחה עליו רוח ה' וכו' והריחו ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח.

עוד נראה לפרש בענין יב"ם שהוא שם הע' של שם ע"ב, על פי מה שגילה הרמח"ל בספר אדיר במרום (עמ' תקכו-ז, מכון רמח"ל), וע"ש באריכות, ובקיצור ממש לענינינו, המדרגות בתוך הצמצום קודם ביאת הקו מתפשטות בסוד יצח"ק, ד' פעמים ב"ן של מילוי שם אלהי"ם. יצח"ק בגמטריא או"ר ועוד א', ואותו יתירה בחי' רישא דעשו שהוא שורש כל החשך ואלהים אחרים, והוא בסוד ע', ובסוד עשתי עשרה שכל המוסיף גורע, כי כאשר הע' מתחבר ועומדת להוציא הס"א, יתעלם הא"א בחי' הזכר שבו שהוא כתרא. כי בתחילה יש בחי' אימא שדינין מתערין מינה, ובה יש הויה – בניקוד אלקים. ובהתפשט המציאות נעשים י"ב הויו"ת, בסוד ג' הויו"ת – שבם: היה הוה ו-יהיה וכו'. ומן הע' נקודות יוצאים אחר כך ע' אומות, כי הם בסוד הניצוצין דאלהי"ם שמשם לבד יוצאים האומות. ובסודם יש בתחלה הע' סנהדרין בישראל, ומן החיצוניות שלהם הוא ע' אומות. ובהתפשטות הע' הזאת מוציאה מ' מדרגות וכו' וסודו (בראשית כו:לד) ויהי עשו בן ארבעים שנה, ובסוד יצחק גם כן שנשא בן ארבעים וכו' ע"ש.

הרי יב-ם, י"ב הויות, ומ' מדרגות, והוא שם ע' בסוד הע' נקודות של הוי"ה דאימא. ובהתחלת כל זה הא"א מסתלק, והוא משאיר את יעקב ועשו, ועשו שהוא בחי' אל אחר דלא עביד איבין (-והרי כל ההתפשטות הנ"ל בסוד מנצפ"ך – ריש עמ' תקכז – ב' מנצפ"ך – ריש עמ' תקכח, בגמטריא פ"ר. וזה הבדל בין ע"פר שכן עושה פירות, כי ראש עשו גם מוציא טוב, אבל ויאבק יעקב עמו, בחי' א"פר שלא עושה פירות, וזה בסוד הא' של במספר ארבעים, א' ול"ט, שהוא כפייתם – עמ' תקכז), והוא בחי' רשע שאפילו בחייהם נקראים מתים, וזה כמיתת הבעל בלא בנים, שאז אשתו נופלת להיב"ם. ולא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר (דברים כה:ה), ז"ר דייקא, שהם האו"ר מדרגות דקדושה, וכאן צריכים לתקן הר"ח שהוא האור החוצה. ואז יש שני אפשרות, או שיעשה חליצה, לסלק עצמם מכל ההשתלשלות הזה, ויקרא בית חלוץ הנעל. או שיעשה יבום, והוא כי האור הר"ח היתירה הזו (סוף עמ' תקכז-) נכלל לפנים, והוכן לינתן ליעקב. וסודו השס"ה שנתגלתה בזמן היניקה כנ"ל, שהיא א' היותר על השט"ן. וסודו יוה"כ (שגם אז חולצים הנעלים) שבוא קטיגור נעשה סניגור (-בסוד המנחה שיעקב שלח לאחיו עשו, ילקוט ראובני, פרשת וישלח אות מה), שאז יעקב יורש זה הראש, והיינו ישרא"ל – ל"י רא"ש, ויעקב שולט על עשו, וכו' ע"ש. וזמש"כ ולא ימחה שמו מישראל (דברים כה:ו) להקים לאחיו שם בישראל. ועכ"פ גם כאשר עושה תיקון חליצה, (דברים כה:י) ונקרא שמו בישראל.

והנה מבואר עוד שם (עמ' תקכח) שזה סוד (בראשית כח: יז – עקידת יצחק) וירש זרעך את שער אויביו, כי הע' הזה בסוד תק"ע דהיינו ב"פ מנצפ"ך (והי' אותיות), והוא בחי' תקיעת שופר גם כן, כי הוא הצריך ליתקן בכח ה-י"ה המתגלה כנ"ל, להשליט ישראל על עשיו בסוד יוה"כ. ובסוד זאת נאמר בעשו (בראשית כה:כה) כלו כאדרת שע"ר, והוא איש שעיר. וזאת הבחינה היא ממש הניתנת לירושה ליעקב, ולכן נאמר (במדמבר כה:יח) והיה ירשה שעיר אויביו, שעיר דייקא. ואז נמצא יעקב מתוקן בסוד שנים עשר שבטים שלו כראוי וכו' ואז נקרא הוא גם כן – עשו: וסוד זה (בראשית כז:יט) אנכי עשו בכורך וכו' ע"ש (ב' פעמים יעק"ב עם י"ב שבטים, בסוד ויעקבני ז"ה פעמים – בראשית כז:לו).

וזה ממש קיום הענין (דברים כה:ו) והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. שהבכור עושה את היבום, והוא יורש את המת. (גם ירש בחי' יבם, כי ר' מתחלף במ' באלף בית של אח"ס בט"ע ומ"ר, וש' מתחלף בב' בא"ת ב"ש). ואז ביעקב מתקיים (בראשית כד:ס), ואת היי לאלפי רבבה, הי"י השם הע"א.

וזה הענין שאם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה (דברים כה:ז), השערה, דייקא, כדי לתקן הב' מנצפ"ך.

ושורש המנצפ"ך מבואר שם שהוא ה' אותיות אלהי"ם. בגמטריא מו"ם השם האחרון של שם ע"ב, ושלמות הסנהדרין הוא בע"א בלי מו"ם. וזה מה שאיתא לקמן בדף קב: שוטה מי כתיב חלץ להם, חלץ מהם כתיב (הושע ה:ו – בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חלץ מהם), ע"ש. כי לה"ם בחי' הע' של עשתי עשר והה' שעל כולם. וזה השער שצריכים לירש. חלץ מהם כתיב, מהם בחי' מו"ם, שהסנהדרין מנוקה ממנו.

והרמח"ל ממשיך שם (עמ' תקכט) והנה כל אלה הדברים הוא סוד המשי"ח העומד בגלות להלחם עם עמלק וכו' ע"ש. וידענו שמשיח בה מבחינת יבום שעשה יהודה לתמר, ומבחי' יבום עשה בועז לרות. אכן עיקר הכנעת עמלק על ידי זרעו של יוסף, וזה הראשי תיבות של יב"ם כנ"ל, משיח בן יוסף .

יבום וחליצה, בגמטריא אור, גדר, זר!

יבום בגמטריא נח (נ' זה הנפילה ליבום), יבום וחליצה בגמטריא נ נח נחמ ע"ה. נחמן מאומן בחי' הפ"ר הנ"ל שהוא תיקון הע'.

קב. והא כתיב יחלץ ענין בעניו בשכר עניו יחלצנו מדינה של גיהנם אלא הא דכתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם בשכר יראיו יחלצם מדינה של גיהנם (ע' חידושי אגדות דר"ל יחלץ גם אחרים מדינה של גיהנם כמו בדוד שאמר שמונה פעמים בני אבשלום ואפקי' משבעה מדורי גיהנם וכו' והרי"ף ע"ד שארז"ל סביב ליראיו לסובבים ליראיו וכו') אלא הא דכתיב ועצמותיך יחליץ ואר"א זו מעולה שבברכו' ואמר רבא זרוזי גרמי וכו ע"ש.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.-

קג.

כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים: לק"מ ל:ז דף מב:.

קה. מה שאמר ר' ישמעאל בר"י בשם אביו המתפלל צריך שיתן עיניו למטה היינו לירושלים וביהמ"ק שלמטה ולבו למעלה ר"ל כנגד בית קדשי הקדשים של מעלה, ע' חידושי אגדות.

קכ.

הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם: לק"מ ח:ג דף ט:.

קכא.

מים שיש להם סוף – תכלת וארגמן, על פי לק"מ כה 'אחוי לן מנא', עמ' רפב.

קכב. משנה טז:ו מעידין לאור הנר. לאור הנר בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.