Introduction

בס"ד Simcha Nanach: Likutay Nanach – Enlightenment: Nachma – Oral Torah – Vol. 3

ספר ליקוטי נ נח

תרי"ג

נַחְמָ

תורה שבעל פה

חלק ג'

באר היטב

כולל מפתחות לספר ליקוטי מוהר"ן ושבחי ושיחות הר"ן ופרפראות לחכמה ועוד

כתוב בתורתינו הקדושה (פרשת כי תבוא כז:ח) וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב, ואיתא במס' סוטה ריש פרק אלו נאמרין בכל לשון (דף לב.) שבאר היטב זה בשבעים לשון, וכתבו המפרשים (יעו' בתוספות יו"ט שם) כי היטב בריבוע, ה- הי- היט- היטב, בגימטריא שבעים. וגם מפורש בליקוטי מוהר"ן (תורה כז:ה) שענין באר היטב, שבאר הוא ר"ת וירא בצר להם ב'שמעו א'ת ר'נתם ע"ש, ועל כן רציתי גם לכתוב על אבן לבי לפרש קצת עיקר הר"נה הוא ר'בינו נ'חמן, נ נח נחמ נחמן, הוא נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה, שיורד לעמקי הקליפות ע' האומות להשקות נשמות צמאות, ובתוך התהום מכלה הפרוטה מהכיס, ופריטא שפתיה בפרסומי ניסא ותהום כל העיר, בא"ר היט"ב!

ותשוב לב האבן ללב בשר, ברסלב, נ נח אמיתי.

כולל

שאלות ותשובות

נ נח

מאתי ב

שמחה בן ר' משה שליט"א ולהבחל"ח חוה ברכה ע"ה הכ"מ

מחבר ספרים דברים חדים על מרובה הג"ע ושבועת העדות, ספר החמשה על בראשית, פתחו לי על הרמח"ל ועוד.

מצוה גדולה להיות תמיד בשמחה (פצפצי”ה)

שנת גולל אור מפני חשך (תשפ"ד)

מפתחות

נ נח נחמ נחמן מאומן

רבי נחמן בגמטריא ש"ס

באומן התש"ע הייתי יושב עם הגמרא פתוחה לפני [וזה ידוע אצלינו ש”תלמוד” ע”ה בגימטריא תהלים שעם האותיות (או עם מאומן הוא בלי ואו) בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, א"נ התלמוד, עם הו' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, שע”י לימוד תלמוד אחר חצות לילה זוכין לנגינה כשירה], בבא בתרא חזקת הבתים דף כט., וניגש אלי ארלה סטינפלד נ"י והיינו מדברים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, ובתוך כדי השיחה הוא הראה לי שהעמוד הנ"ל מראה חזקת נ נח, כי הגמרא בצורה נ, והרשב"ם בצורת נ', והרש"י ותוס' בצורת ח' (כי בדף הזה כתוב "כאן מת רש"י" והוא ממש בחי' רעוה דרעווין). הרי, מלמטה למעלה – מימין לשמאל – חתום בגמרא: נ נח! וכעין זה תמצא בהרבה עמודים של הש"ס. וע"ע מש"כ בדף כט..

בענין המשנה.

ספר ניצוצי שמשון, שיר השירים, חמוקי יריכיך כמו חלאים מעשי ידי אמן (ז:ב). חמוקי ראשי תיבות חסורי מחסרא והכי קתני, כמנין 'ירך' הם בגמרא, וכו' וכו' שכל המשניות שמות הקדש הם, ולא הוה אפשר לרבינו לסדר בענין אחר וכו' עיין שם באריכות, וכן פירש (מו"ק טז.) פעם אחת גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק, מאי דרש חמוקי יריכיך כמו חלאים, מה ירך בסתר, אף דברי תורה בסתר, עיין שם.

והרי חמוקי ירך ע"ה בגמטריא משנה. וכן 'מעשי יד'. והלילה יסוד שביסוד, הילולא של הרמח"ל, והשם של יסוד בתוך שם מ"ב הוא יגל-פזק, בגמטריא ירך שהוא היסוד, כמבואר באדיר במרום עמ' פה (ספינר), שצריכים לגלות הסוד בבחי' גלי ברזא עיין שם נפלאות. וביאר שם שצריכים להמשיך הע' – סו"ד להירך, ונעשה ש', וזה ברית א"ש. והנה כאשר לוקחים א"ש מ'משנה', נשאר מנ"ד, שהוא השם הל"ו (ל"ו הוא חסד שביסוד, התחלת היסוד, לפי סדר הסדור בסידורים לספירת העומר. ל"ו פעמים י', כי כולם בחכמה עשית, וחכמה היא י', בגמטריא ש"ס), דהיינו השם אמצעי של ע"ב שמות. וכשמו כן הוא, מ"ן – מיין נוקבין, ד' פעמים, יש לומר מכל ד' חלקי פרד"ס התורה, ובפסוק כתיב מעשי ידי אמן – א' מן, כי העיקר הוא הסוד שמשלם כולם. והרי המשנה מרמז על הברית אש, והמ"ן שלו.

וכן פנחס קבל ברית שלום, פינחס בגמטריא רז ע"ה, שלום הוא יסוד שהוא בחי' חי, שלום חי בגמטריא משנה.

בס"ד

נ נח בדף

סבא ישראל אמר שבלקוטי הלכות רואים איך שרבי נתן למד את הגמרא. אז זה חשוב מאד לנו להשתדל ללמוד את הגמרא ככל מה שאנו יכולים בדרך הלקוטי הלכות. והנה עצם לימוד הגמרא ידוע מהאריז"ל שבדורות אחרונים מן הסתם זה לא מוטל עלינו, כי מן הסתם עשינו את כל הלימוד הזה בגלגולים הקודמים, וגם ידוע מה שהרמב"ם פסק ובסס את הספר יד החזקה על היסוד שהתלמוד זה רק בשביל גאונים, ומי בעל גאוה ויוהרא לקרא את עצמו גאון. וכן ידוע שכל המלמד בתו תלמוד כאילו מלמדה תפלות, ופירש הרמב"ם שהלימוד הזה נותן להן ערמימיות לעשות דברים לא טובים, ומובן שהיום בעוה"ר הרבה והרבה אנשים הם בכלל ובבחינה זו, לא מביעא אלו שמגלחים זקנם שהזוהר והספרים הקדושים אומרים שהם בבחינת אשה, אפילו אלו אם הזקן, רואים שהלימוד שלהם זה רק להיות למדנים וכדומה, והלואי שלא היו יודעים כלום והיו תמימים ופשוטים ומאמינים ומתפללים להשי"ת ומקיימים את המצות, ומי בקש מהם ליכנס להיות "בייזנר למדנים" שהבעל שם טוב כל עצמו לחם להציל עם ישראל ממחלה זו. והרמח"ל באגרת (פח, פט) כותב בשם האריז"ל דברים ברורים חוצבים להבות אש נגד רוב הרבנים שבזמנו שעיקר לימודם היה בתלמוד ועזבו לדרוש את ה'. והרמח”ל כותב מהאריז”ל שאפילו על צדיק גדול לכל היותר לא ילמוד יותר משעתיים גמרא, ומי שאינו חריף לא ילמוד את הגמרא כל עיקר. ורבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן גילה בלקוטי מוהר"ן (תורה כח) שיש תלמידי חכמים שדין יהודאין שיש להם פירושים נפלאים, אבל "נאמר עליהם (ישעיה ז) המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם אלקים, כי מיגעים אנשים שבאים לשמע דרושם ותורתם, ואנשים חושבים שיבואו לאיזהו תועלת על ידם, הינו שיבואו לדעת את ה' איך לעבד, והם האנשים אין משיגים שום תועלת, כי תורתם של אלו התלמידי חכים אין לה כח להדריך את האדם בדרך הטוב, כי מבישא לא הוי טבא, ולא עוד, כי תלאו גם אלקים – כאלו לואה הקב"ה מלעזר לעובדים אותו. נמצא שעל ידי זה אלו בני אדם נופלים בכפירות גדולות, וחושבים ח"ו לא יראה ולא יבין אלקים במעשה בני אדם וכו'” עכ"ל רבינו. וזה ממש רע בעוה"ר שקורה היום, שהקהילה נמשכת אחר לימוד הדף יומי, שעל פי רוב לא רואים בלימודם שום זכר מעצות איך להתקרב להשם, רק בדרך סגולה של הלומד שלא לשמה יבוא ללשמה. וידוע שרבינו לימד וצוה אותנו להבין מכל מה שנעשה ונשמע איתנו מה השי"ת אומר לנו, וידוע שרבינו צוה אותנו לחיות עם התורות שלו, לראות ולהבין כל מה שקורה לנו, בין בעסקים בין בלימוד בין בתפילה ובכל, על פי איזה תורה מתורותיו הקדושים. שכל תורה מרבינו בא מאתר קדישא גבוה מאד שורש התורה הקדושה, שמשם יוצאים גזע ומשתלשל כל התורה. ובלקוטי הלכות ובעוד ספרים קדושים מהחסידים הקודמים כבר הראו אות להראות איך שכל תורה מרבינו הוא כלל ויסוד להבין כל מקום וסוגיא בתורה הקדושה. ולכן תקותי בזאת הקונטרס, ובעזה"י בעתיד, להאיר ולפתוח פתח איך למצוא את השם יתברך ועטין דאורייתא מתוך הגמרא שנלמדת כל יום דף יומי, בזכות רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן.

[ואגב, בענין דף יומי, לפני כמה שנים קבלתי כתבים מנתן אוזן נ"י שאחד רשם מה ששמע מסבא ישראל, וכתב שם שסבא אמר שיכולים ללמוד דף אחד של גמרא כל יום. ובענין דף יומי עיין ספר תכלת וארגמן עמ' תלד, על פי לק"מ כט 'האי גברא']

[ועוד זאת עשיתי בס"ד לחדש שירים לכמה וכמה דפי הגמרא, שלא יחרב ביתא, כמו שאיתא במסכת עירובין (יח:) ואמר רבי ירמיה בן אלעזר, כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה (לילה – זה תלמוד בבלי, בחי' במחשכים הושיבני ה', וכמו שכתוב רבינו בלקוטי מוהר"ן שהיא בחי' שינה, ובתורה ג' שלימוד תורה ש"ס בלילה תיקון לשמוע כל שיר) שוב אינו נחרב שנאמר (אליהו לאיוב) ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה, ובמסכת סנהדרין (צט.:) רבי עקיבא אומר זמר בכל יום זמר בכל יום אמר רב יצחק בר אבודימי מאי קרא שנאמר (משלי טז:כו) נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו וכו' עיין שם. ואע"פ שהגמרא בסוטה (לה.) כתבה שדוד נענש על מה שאמר זמירות היו לי חוקיך, ובמסכת שבת (קו:, קיג. וש"נ) אביי תמה, גמרא גמור זמורתא תהא, כבר הוכיחו המפרשים שאין ההקפידה על עצם הדבר שעשה זמירות, אלא הקלות וכו' [ועי' במסכת עירובין (יח:) כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה וכו' נותן זמירות בלילה, והמהרש"א שם דחק שהם רק כעין זמירות שנשמעים. ועיין במסכת חולין דף קלג. שמפרש הפסוק (משלי כה) ושר בשירים על לב רע, שלומד תורה לתלמוד שאינו הגון], והרי התורה עצמה נקראת שירה וכו', וכתיב ובלילה שירו עמי וכו'. ועיקר הפירוש של התורה והגמרא הוא פירוש רש"י, אותיות שיר. זמר גמרא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.]

ועל זה באתי על החתום, תמיד ב – שמחה נ נח, בן לא"א ר' משה וחוה ברכה הכמן שליט"א הגרים בטורנטו קנדה. וכבר ב"ה זכיתי לכתוב ולהרביץ תורה בספרים הקדושים, דברים חדים על פ' מרובה והג"ע, ודברים חדים על שבועות העדות, וספר החמשה, פתחו לי על הרמח"ל, לקוטי נ נח, ועוד ספרים.

שנת ה'אש ש'לי ת'וקד ע'ד ב'יאת.....

בתלמוד בבלי יש 2711 דפים. ואם ניקח את זה לתאריך – כז לחודש י"א הוא חודש אב, הילולה של ר' יהודה משה ישועה פתיה, זה היום לפני כמה שנים שעשיתי סעודה על סיום הש"ס. (וסיימתי בהילולה של הגר"ח מבריסק, כידוע מה שאמר שצריכים ללמוד כל הש"ס כדי להבינו).

2711 סוד של הקטרת. כי קטרת, עם ב' כוללים, בגמטריא 711, כי 7 סממנים מפורשים בתורה, וד' נתרבו ממש"כ סמים אחר ארבעה מהם להרבות עוד ד', וזה 7-11. והב' אלפים, כי מחלקים אותו לשנים, מחציתו בבקר ומחציתו בערב.

2711 – י' פעמים רע"א, ראשי תיבות רבי עקיבא אומר, שכל התלמוד בנוי על המשניות של רבי עקיבא.

וסוד המספר רע"א בגמטריא אור נוגה, עיין באריכות בספר אדיר במרום בענין פלגותא דשערי, הדרך של הצדיקים.

בשנת 2711 לבריאת העולם שפט גדעון בן יואש\יהואש, הנקרא ירובעל (שופטים ז:א, ראש השנה כה., שעשה מריבה עם בעל, והרי ירובעל בגמטריא יואש ע"ה). גדעון היה ניצוץ מנשמת משה רבינו (ליקוטי שושנים למהר"ש מאוסטרופליא פרשת מטות, ורואים זה ממה שלמד סנגוריא על ישראל, ועוד רואים ענוותנותו בדיבוריו (שופטים ו:יד – לך בכחך זה, טו – אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי), גדעון מבני בניו של מנשה – משנ"ה. גדעון בדורו כמשה בדורו (ראש השנה כה:). ועם כל זה הגמרא אומרת שאינו אלא משלשה קלי עולם (ענין זה מבואר בכתבי הרמח"ל ואכ"מ), ובמדרש תנחומא וילקוט שמעוני איתא שהיה ריק (-עם הארץ). והנה אם תיקח שמו המלא: גדעון בן יהואש (בספר שופטים לא נזכר אלא יואש, רק בספרים ראיתי שכותבים יהואש, ולכאורה סתם בלבלו אבי גלעד עם יהואש בן אחזיהו מלך יהודה, שלפעמים נקרא יואש), עם הי"ב אותיות והג' תיבות ועם הכולל, עדיין חסר א' מהגמטריא של תלמוד בבלי.

ברכות

ברכות, עם שני כוללים (כמו שמצינו הרבה בכתבי האריז"ל, וכבר כתב ר' אברהם אבולפיא שעל כל שני אותיות יש כולל, ועוד כי ברכות לשון רבים משמע לפחות שנים, ועוד כי ברכות זה ב' רכות, רכות לשון מלכות כמובן בכל התלמוד וברש"י על התיבה "אברך" הנאמר על יוסף, כי התלמוד זה בחי' רחל, והרי מלכות בנוסף למלכות ישראל בעלה, שני מלכים, אי נמי לאה ורחל וכמו שהמסכת מסיימת שבמקדש היו מברכים מן העולם עד העולם, וקיימא לן שהברכות צריכות להיות בשם ובמלכות), בגמטריא נון נון חית (ננח).

ב. מאימתי קורין את שמע וכו'. מאימתי, מאימת י'. מאימת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מפתחות:

מאימתי קורין את שמע בערבין – תכלת וארגמן: על פי לקו"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' ב. על פי לקו"מ כח 'בני לן ביתא', עמ' ד. על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם, עמ' ו.

מפתחות:

תינוק יונק משדי אמו: לק"מ כט:ד דף מ:.

שלש משמרות הוי הלילה וכו': לקמ"ת א:ד דף א..

ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי': לקמ"ת א:ד דף א:.

אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי וכו': לקמ"ת ח"ה דף יז.

בס"ד נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן

שבת קודש, טז אב, התשע"ב.

דף יומי ברכות דף ג.

אמר רב אושעיא אמר רבי אחא הכי קאמר דוד מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. רבי זירא אמר עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי וכו'. ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת השתא משה רבינו לא הוה ידע וכו' ודוד הוה ידע דוד סימנא הוה ליה דאמר רב אחא בר ביזנא א"ר שמעון חסידא כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר וכו'.

צ"ב מה תירץ הגמרא דוד סימנא הוה ליה, למה לא הוה ליה למשה אותו סימן (דהלוא מבואר ברש"י ותוס' שם דהא דמשה אמר כחצות ולא בחצות כמו שאמר לו הש"י, כי לא רצה לומר להם דבר שלא היה יכול להראות ולהוכיח, ולפי זה אם היה לו סימן שפיר הוה יכול להוכיח). והנה לפי המבואר בלק"מ ובלקוטי הלכות שהשיר והניגון הנעשה על הכנור נבנה מהנקודות טובות, יש לומר שנקודות טובות שייך רק ליהודים ולא לגוים, ולכן לא היה למשה שום הוכחה בשביל המצריים.

והנה בלקוטי הלכות מפרש שמה שדוד המלך היה לו סימן זה היה מצד מעליותא דוד המלך על משה רבינו, ע"ש הטעמים וההסבר. אכן מפשטות תמיהת הגמרא איך ידע דוד מה שמשה רבינו לא ידע נראה יותר שלא היה לדוד שום מעליותא מעל משה רבינו.

ונראה לפרש בעזה"י וקצת על פי תורה עח בלק"מ שעד שפרצוף מלכות הוא בשלמות לא נוכל להכיר את השי"ת רק דרך התלבשותו במלכות, אבל לאחר שכל אחד יתקן בחי' משיח שלו, אז נוכל להכיר את השי"ת למעלה מכל העולמות, ע"ש. וידוע מכתבי האר"י שבימי דוד המלך ע"ה עדיין לא נתקנה מלכות כראוי, ודוד או בן דוד הוא המשיח, ועד שיבוא יש את העבודה לבנות את המלכות. וכל זמן הזה נוכל להכיר את השי"ת רק דרך התלבשות במלכות, וזה ענין של סימנא. ואילו משה רבינו, פני משה כפני חמה, והש"י דבר עם משה רבינו רק ביום (כמו שרש"י מביא בריש פרשת החדש הזה – שמות יב). ואע"פ שכלל יש לנו מרבינו שכל מה שהצדיק גדול ביותר בודאי יודע טוב ומכיר מצבם של הרשעים, עם כל זה לידע בבירור בדיוק תכלית מה שהם סובלים זה ידע רק אינש בנפשיה, וכמו שמצינו בגמרא שהשכר של עבודת השם בדחקות אפילו צדיקים גדולים לא ישיגו ענינה, וע"ע בלקוטי הלכות הלכות מכירה א:יט. על כן משה רבינו לא היה יכול לעמוד בדיוק על נקודת חצות. ואפילו המשכן שמשה היה מקים, ומבואר בלק"מ שהמשכן נבנה מהנקודות טובות, עם כל זה משה רבינו היה מקים אותו רק ביום. אבל דוד המלך ממש ירד לעמקי הדינים, וידיו מלוכלים בדמים, לברר דם נדה וגם להרוג אויבי השם, והיה סביבו אנשים ריקים וכו', שפיר חפש ומצא סימנים לבנות מלכות השם, שאנו ממשיכים לבנות עד שנזכה לביאת משיח צדקנו בב"א.

מפתחות:

כנור דוד – תכלת וארגמן, על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' ח.

רוח צפונית המנשבת בכינור של דוד: לק"מ ח:ב דף ט:.

רוח צפון היית מנשבת בכנור של דוד: לק"מ מט:ז דף נח.

כינור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכו': לק"מ נד:ו דף סג..

מפתחות:

וירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא: לקמ"ת ד:ה דף ה:.

בס"ד נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן

יום א' י"ז אב התשע"ב.

דף יומי מס' ברכות דף ד.

תנא לא מפיבשת שמו אלא איש בשת שמו ולמה נקרא שמו מפיבשת שהיה מבייש פני דוד בהלכה לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב וא"ר יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו ולמה נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה ועליו אמר שלמה בחכמתו בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר, ע"כ.

והנה שמעתי מר' אביגדור מילר ז"ל שהעיר והאיר את הענין הזה יפה מאד, כי הדברים תמוהים שמצינו בדוד המלך, ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א:יח:יד) דגלי מסכתא (עירובין נג.) וגרים לצדיק לאנהרא לשכינתא, דבג"כ וה' עמו, שהלכה כמותו בכל מקום (סנה' צג:), מה היה ענין של מפיבשת לבייש את המלך דוד. ופירש הנ"ל שמפיבשת הכיר וחשש לסכנה עצומה, דהרי דוד המלך ע"ה היה עוסק בעיקר בהתבודדות ובשירות ותשבחות להשי"ת, ודוד המלך היה ממש הגיבור של העולם שאין דוגמתו, ועיני כל בני העולם היו מביטים עליו, ולכן ראה מפיבושת סכנה גדולה שכולם ימשיכו בדרך של דוד המלך, וימעטו הכסאות בבית המדרש. ולכן כל פעם שדוד המלך היה טוען משהו בבית המדרש, מפיבושת היה מבייש אותו להראות שאי אפשר לבן אדם לעסוק כל הזמן בהתבודדות ושירות ותשבחות וליכנס לבית המדרש ולכוון להאמת. אכן האמת שכל הטענות של מפיבושת היו פלפולים של הבל (ע' מש”כ 520:ח), ודוד המלך היה גלי מסכתא והלכה כמותו בכל מקום כנ"ל, וזכה לזה דוקא על ידי ההתבודדות והשירות ותשבחות להשם יתברך.

ד: -רש"י (ד"ה זה הסומך) כז"ל אלא יהיה אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים והוא מתקרב אליו ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו ע"ש.

ועיין כעין זה בספר השתפכות הנפש אות צב (לקוטי הלכות, חושן משפט, הלכות נחלות, הלכה ד) שכז"ל כי סדור שבחו של מקום קודם ואחר כך שאלת צריכו הוא גם כן ענין זה כי על ידי שמזכירין בשבחיו יתברך שהוא אלקי אבותינו וכו' גומל חסדים טובים שגמל עמהם חסד ושמע תפלתם תמיד שעל ידי זה נתיחד שמו בעולם, על ידי זה נתחזק אצלנו האמונה בעצמנו שירחם גם עלינו וישמע תפלתנו בשאלת צרכינו ע"ש.

מפתחות:

לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע: לק"מ א דף א.. שיחות הר"ן קמב.

נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין: לק"מ סה:ד דף פא..

איזה יסורין של אהבה כל שאין בו ביטול תפלה: לק"מ עד דף פט:.

ארץ ישראל היא חאת משלשה דברים שנתנו על ידי יסורים – חיי מוהר"ן טו.

ה. איתא ז"ל ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב (שמות כד) ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם? לוחות, אלו עשרת הדברות. תורה, זה מקרא. והמצוה, זו משנה. אשר כתבתי, אלו נביאים וכתובים. להורותם, זה גמרא. מלמד שכלם נתנו למשה מסיני, ע"כ.

לחת האבן: בגמטריא הנ נח נחמ נחמן מאומן!

תורה, זה מקרא: זה מקרא ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

והמצוה זו משנה: משנה, מ-שנה, שנה בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה.

אשר כתבתי, אלו נביאים וכתובים: 'וכתובים' עם האותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

להורותם: בגמטריא התרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק.

שכלם נתנו למשה מסיני: נתנו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הט"ו אותיות. נתנ – 'ו למשה מסיני' ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

דף ה. א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' ע"ש. וצ"ב איזה כפיה יש על היצר הרע אם אינו כבר עוסק בתורה. ולכאורה מוכח שעיקר עבודת השם הוא דבקות, וכן צריכים לכוף את היצר הרע כדי לבטל הלבושים המכסים את אותיות התורה ומכריחים אותן להיות בצמצום יתירה, וכדי לגלות האהבה שבדעת, כמבואר כל זה היטב בלקוטי מוהר"ן תורה לג.. וע"כ זה גם כן בחי' תורה, אלא שמה שנקרא תורה היא בחי' נובלות חכמה של מעלה, הרי שעיקר החכמה שורש התורה לא תמיד נקראת סתם תורה. ונראה שזה הענין המבואר בתורה א' בלקוטי מוהר"ן שאיש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר וכו' ע"ש, וי"ל שזה השכל שיש בכל דבר הוא בחי' אהבה שבדעת (כי כן מבואר בתורה לג:ד שם, שמאהבה שבדעת ממנה נולד אהבה שבמדות, שבתורה, כל המצות שעל ידיהם זוכים להשיג את השם יתברך), ומבואר שם ששכל זה נישג רק דרך המלכות, וכאשר היצר הרע סותם, צריכים להרגיזה עם דברי תורה כמבואר בסוגיין.

אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה, ע"כ.

נראה לפרש בעזה"י יזכור לו יום המיתה, דהיינו במעמד הר סיני, שפרחו נשמותיהם של כל ישראל, ושוב לא רצו אפילו לשמוע דבר ה' מפיו יתברך, וזה בחי' ודומו סלה. וזה כעין מה שפרשנו בס"ד במשנה ריש פרק ה, היה נחש כרוך על עקבו וכו' ל"א יפסיק, ע"ש.

ולפי זה גם כן אתי שפיר, שזה דרך להמלט מהיצר הרע, כי מצינו (מסכת שבת דף פט. תוספות ד"ה תורה היכן היא) וכי שטן לא היה יודע מתן תורה וכו' שטרדו הקב"ה למלאך המות בשעת מתן תורה וכו' והוא שטן והוא מלאך המות וכו' ואמרינן נמי בסנהדרין (כו:) תושיה, שניתנה בחשאי מפני השטן, עכ"ל התוספות. הרי שבקבלת התורה לא היה השטן נמצא, ועל כן מי שיכול לקשר את עצמו לאותו מעמד, ימלט.

דף ה. ואין אלא תורה שנאמר התעיף עינך בו ואיננו, ע"ש. הרי שקורים את התורה על מה שאין לה.

עיין בשיחות שלאחר הסיפורי מעשיות שכז"ל אם היו יודעים כל החסרונות והנמנעים של הדבר, היו יודעים מהות הדבר, אף שלא ראו אותו מעולם, ע"כ. ועמש"כ שם.

בס"ד נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן

יום ב', עוד אבי ח"י, התשע"ב.

דף יומי, ברכות דף ה.

אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקב''ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח אבל הקב''ה אינו כן נתן להם תורה לישראל ושמח שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.

י"ל להעמיק להבין את זה על פי המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה יד:יב. ובהקדם הידיעה שהתורה הקדושה היא נקראת שלום, כמו שכתוב ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. וגם יעזור לדעת שבקבלת התורה נכנסו בני ישראל בברית והיו כגרים המתגיירים. והיה בזה כבוד ה' גדול ונוראה מאד. וזה לשון רבינו,

וזה בחינת מצות נר חנכה, שמצותה להדליק סמוך לפתח הבית (שבת כ"א: ובש"ע סי' תרע"ב). כי הדלקת הנר הוא בחינת הארת הכבוד, בחינת "והארץ האירה מכבודו", כנ"ל, ועל כן מצותה להדליק סמוך לפתח הבית - דא פתחא עלאה, בחינת יראה (עיין ז"ח פ' תשא ובהקדמת הזוהר ז: י"א), הינו להחזיר הכבוד לשרשו, דהינו ליראה כנ"ל. ואימתי עולה הכבוד? כשמחזירין בני אדם בתשובה ועושין בעלי תשובה וגרים, שזה עקר כבודו כנ"ל. וזהו שזמן הדלקת נר חנכה, שהוא הארת הכבוד, הוא 'משעת יציאת הכוכבים, עד שתכלה רגל מן השוק' (שבת כא: ובשלחן ערוך סימן תרע"ב). 'יציאת הכוכבים' - בחינת (דניאל יב): "מצדיקי הרבים ככוכבים", דהינו שהם מצדיקי הרבים, ועושין בעלי תשובה וגרים, שעל ידי זה מאיר הכבוד וחוזר לשרשו שהוא היראה כנ"ל, ועל ידי זה זוכין לשלום, ונתבטל המחלקת כנ"ל. וזהו: 'עד שתכלה רגל מן השוק' (השוק הוא מקומות החיצונים); 'רגל' - זה בחינת "נרגן מפריד אלוף" הנ"ל, דהינו בעלי לשון הרע ומחלקת, ההולכים ומרגלים ומדברים רכילות ולשון הרע ועושין מריבה ומחלקת בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, בחינת (תהלים ט"ו): "לא רגל על לשונו". וזהו שצריכין להאיר ולהדליק נר חנכה סמוך לפתח, דהינו להאיר הכבוד ולהחזירו לשרש היראה כנ"ל, עד שיזכה לשלום ויבטל ויכלה הנרגן מפריד אלוף. וזהו: 'עד שתכלה רגל מן השוק' - שיתבטל בעלי לשון הרע ורכילות אשר רגל על לשונם, ויתרבה השלום בעולם. ועל ידי השלום זוכין לתפלה, ועל ידי זה זוכין לשלום הכללי, שלום בכל העולמות. ואזי כשזוכין לשלום הכללי, אזי יתבטל כל המשא ומתן מן העולם, כי כל המשא ומתן שבעולם הוא מהעדר השלום, כי אי אפשר שיהיה רצון המוכר והקונה שוה, כי זה רוצה למכר וזה רוצה לקנות; ואם היה רצונם שוה - לא היה אפשר שיהיה נעשה שום משא ומתן. נמצא, שכל המשא ומתן והסחורות הוא רק על ידי בחינת מחלקת, שאין שלום בין הרצונות. וזה בחינת (בראשית י"ג): "ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט, והכנעני אז בארץ"; 'כנעני' - זה בחינת סוחר, כמו שפרש רש"י על פסוק (הושע י"ב): "כנען בידו" וכו', הינו על ידי בחינת ריב ומחלקת, בחינת "ויהי ריב" וכו', על ידי זה: "והכנעני אז בארץ", על ידי זה יש סוחרים ומשא ומתן בעולם; אבל, לעתיד לבוא, שיהיה השלום המפלא בעולם, כמו שכתוב: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי", אזי יתבטל המשא ומתן, כמו שכתוב (זכריה י"ד): "ולא יהיה כנעני עוד" כנ"ל. וזהו גם כן בחינת 'עד שתכלה רגל מן השוק', הינו שמצוה להדליק נר חנכה עד שתכלה רגל מן השוק, הינו בחינת שלום, שנעשה על ידי החזרת הכבוד כנ"ל, עד שיתבטל כל המשא ומתן כנ"ל. וזהו: 'עד שתכלה רגל מן השוק' - שלא ישאר שום רגל בשוק, כי יתבטל כל המשא ומתן על ידי השלום כנ"ל:

דף ה. אמר רבא ואיתימא רב חסדא אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו וכו' פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה וכו' ע"ש. נראה לפרש על פי מה שרבינו גילה שבאמת כל היסורין אינם אלא מחסרון דעת. והרי חסרון דעת הוא בחי' ספקות, כי הידיעה הוא ודאות. וגם שאין יסורין בלי עון (בגמרא יש מחלקת אבל רבינו תפס את זה עיקר), ולכן כאשר רואה אדם שיסורין באין עליו בודאי חייו לפשפש במעשיו שלא יהיה לו עון, ואכן העיקר שיבטל הספקות והחסרון ידיעה שלו, וזה יתלה, מה שתלוי בספק אצלו, בבטול, יבטלנו על ידי התורה.

ואם תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה. דהיינו אם הוא באמת יודע, בידוע, ועם כל זה יש לו ספקות, הרי אלו יסורין של אהבה, הוא הענין שרבינו גילה שצדיקים אמיתים אין להם שום יצר הרע בעכירת הדמים לתאוות עולם הזה, ולא אפילו כדיבוק להסית ולפתות אותם, אלא שכל הנסיון שלהם ההוא בבחירה מדעתם, כמו שמשה רבינו בחר להוסיף יום אחד מדעתו.

מפתחות:

אין חבוש מתיר את עצמו: שיחות הר"ן קכ.

כל ימי הייתי מצטער על שני דברים וכו': לק"מ ט:ב דף יא:.

שהתפלל אבא בנימין שיהא תפלתו סמוך למטתו: לק"מ מו דף נה..

ועל תפלתי שתהא סמוך למטתי: שיחות הר"ן רפג.

אמר לו חביבין עליך יסורין אמר לא וכו': לק"מ נז:א דף סז:.

אמר לו חביבין עליך יסורין אמר לא הן: לק"מ קיג דף ק:.

מעשה ברבי אלעזר ורבי יוחנן – תכלת וארגמן, על פי לק"מ כח 'בני לן ביתא', עמ' י. על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' יב.

ה: ר' אלעזר חלש עאל לגביה ר' יוחנן חזי דהוה גני בבית אפל גליה לדרעיה ונפל נהורא. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

ה:-ו תניא אבא בנימין אומר שנים שנכנסו להתפלל וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר (איוב יח:ד) טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר (שם) ויעתק צור ממקומו, ואין צור אלא הקב"ה שנאמר (דברים לב:יח) צור ילדך תשי, ואם המתין לו מה שכרו, אמר ר' יוסי ברבי חנינא זוכה לברכות הללו שנאמר (ישעיה מח:יח-יט) לוא הקשבת למצותי ויהי כנר שלומך וצדקתך כגלי הים ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך וגו', ע"כ.

נראה שמרומז פה מה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תורה ו, שהאדם שבא לעשות תשובה אין לו הוי"ה בעולם, בחי' אהי"ה באחוריים בגמטריא דם, וכל הכבוד שלו הוא בחי' כבוד מלכים חקור דבר, והוא צריך לזבוח את יצרו ולהתוודות עליה, ישמע בזיונו וישתוק, וזה בחי' הבא לטהר אומרים לו המתן, והאדם צריך ללמד זכות על חבירו שמבזה אותו, ועל ידי זה עושה קישוט לכתרו של השם יתברך.

וכל זה מרומז פה, כי באו להתפלל, ותפלות נגד תמידים תקנו בחי' זבח, והוא צריך להמתין על חברו, כי מי שלא ממתין עליו נאמר הלמענך תעזב ארץ פרש"י וכי סבור היית שבשבילך וכו' ע"ש, בחי' כבוד מלכים חקור דבר, וטרפין תפילתו בפניו, בחי' דם והבושה המבואר שם. אכן מי שכן ממתין לחברו נתקיים בו הפסוק לוא הקשבת וכו' פרש"י לשון המתנה היא.

וי"ל שאלו הג' ברכות שזוכה להם הם כנגד הג' מצוות שנצטוינו בכניסת הארץ שהם יסוד התורה התורה הזו. ויהי כנהר שלומך, נגד להכרית זרעו של עמלק, כי ראשית גוים עמלק ומעכב מה שנאמר ונהרו אליו כל הגוים, ומעכב השלום, כי אין השם שלם, ואין שלום בעוד קיים. וצדקתך כגלי הים, בחי' למנות מלך, כי גל לשון מלכות (רש"י עה"פ להתגולל עלינו, בראשית מג:יח), וכן קוראים למשיח, שהוא המשוח להיות מלך, משיח צדקנו. ויהי כחול זרעך וכו' לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני, בחי' בנין בית המקדש, כי בית המקדש בחי' שם ה', בחי' בביתי ובחומותי יד ושם וכו'.

ולילמי עיניה מניה, פרש"י ישים ממנה מעט בעיניו. כל לשון נתינה בעין קורהו בלשון גמרא לשון מלוי לפי שבדבר מועט הוא מלא, עכ"ל. והיום בחק לישראל, ריש פרשת ויחי (פסוק יט) וזרעו יהיה מלא הגוים, מובן היטב על פי דברי רש"י, כי בני ישראל המעט מכל העמים, אבל כיון שהם ממש לפני עיניהם של הגוים, הרי חשוב כמלא הגוים.

מפתחות:

חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה כאלו עשאה: לק"מ סו:ד דף פד., קמב דף קד..

מנין שהתפלין הם עוז לישראל: לק"מ יז:א דף כב..

מנין שהקב"ה מניח תפלין: לק"מ יז:א דף כב., כב:י דף לג..

וראו כל עמי הארץ וכו': לק"מ לח:ה דף נב:.

הני ברכי דרבנן דשלהי מינייהו: לק"מ פו דף צה..

ו: כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו וכו' ואם משמחו מה שכרו אריב"ל זוכה לתורה וכו'. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

מפתחות:

מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין: לק"מ ה:ג דף ה:, טו דף כא, קב דף צז:, לקמ"ת א:ז דף א:, ז:ה דף יב:.

אין עמידה אלא תפילה: לק"מ ט:ב דף יא:, כב:יא דף לג:.

אגרא דתעניתא צדקתא: לק"מ לז:ג דף נא., נז:ז דף סח:, קעט דף קח:.

כל הקובע מקום וכו' אלקי אברהם בעזרו: לק"מ מד: דף נד:.

כיוון שאדם נצרך לבריות נשתנה פניו ככרום: לק"מ מז דף נה:.

כיוון שנצרך אדם לבירות נשתנה פניו ככרום לכמה גוונין: לק"מ סו:ג דף פג..

כרום זולות וכו' כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנין לכמה גוונין: לק"מ רנא דף קיז:.

כרום זולות וכו' אלו דברים שעומדים ברומו של עולם וכו': לקמ"ת א:ח דף א:, צג דף מא:.

תפלה היא דברים העומדים ברומו של עולם – חיי מוהר"ן סוף י.

מפתחות:

מנין שהקב"ה מתפלל: לק"מ קה דף צז:.

ויודע דעת עליון שידע מתי הקב"ה כועס: לק"מ מג דף נד..

וראית את אחורי זה קשר של תפילין: לק"מ נד:ד דף סב..

ובני רחביה עלו למעלה למעלה מששים רבוא: לק"מ רעג דף קיט:.

פעם אחת נכנסתי להקטיר קטרת לפני ולפנים – תכלת וארגמן: על פי לק"מ ד 'אני ה' אלקיך', עמ' טו. על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' יז.

דף ז. א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא מנין שהקב"ה מתפלל וכו'. לק"מ קה דף צז:.

עמש"כ בערך תפלה לצדיק.

ז. א"ר אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע וכו' ע"ש. לפי זה יש לפרש הפסוק (במדבר לא:טז) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם, ופרשו חז"ל בעצת בלעם. ואכן לפי הגמרא כאן י"ל ענין בלעם, שבלעם מנע ועיכב שלא יהיה שום כעס בכל אותם הימים, והרי הזוהר הקדוש כבר גילה שאותו רגע של כעס הוא בחי' של חסד, כי כן מכונה בפסוק, א"ל זועם בכל יום, וא"ל שם של חסד, כי בו תועלת גדול להמתיק את כל הדין (ואולי זה ענין של הסימן של אותו רגע, חיורא כרבלתא דתרנגולא – בההיא שעתא לית ביה שורייקי סומקי, הרי שמעביר כל מה שכתום אדום – בחינת דין). ולכן י"ל שאילולא היה אותו רגע של כעס כל יום באותה זמן, לא היו נופלים בני ישראל לניאוף, כי שבט ומוסר של השם יתברך היה מקיימם בשורה.

ז. בקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו שנאמר (שמות לג:טז) הלוא בלכתך עמנו, ע"ש. בפרשת השבוע (ויחי מח:ט) פרש"י ובקש יוסף רחמים על הדבר, ונחה עליו רוח הקודש, ויאמר קחם נא אלי ואברכם, זה שאמר הכתוב (הושע יא:ג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, תרגלתי רוחי ביעקב וכו' ע"כ.

ז. ובני רחביה רבו למעלה (דברי הימים א:כג:יז) ותני רב יוסף למעלה מששים רבוא, עיין לקוטי מוהר"ן סימן רג"ע מה שרבינו גילה על זה (וממנו למדים שיכולים להביא "נ נח נחמ נחמן מאומן" גם למקומות המטונפות עמש"כ שם) – ומעניין שלעיל הגמרא דיבר על רג"ע.

ז. ויאמר לא תוכל לראות את פני (שמות לג:כ), תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה כך א"ל הקב"ה למשה כשרציתי לא רצית עכשיו שאתה רוצה אינו רוצה, ופליגא דר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן דא"ר וכו' בשכר שלש זכה לשלש וכו'.

משה הוי"ה בגמטריא ש"ע ע"ה נהורי הפנים.

קשה הלוא כל עבודת השם יתברך לחפש את פני ה', את פניך ה' אבקש, ואיזה עבודת השם היה למשה רבינו בשעה שסירב לראות פני ה'. ועל כרחך באותה שעה גם כן היה מבקש פני ה', רק שרצה כפי הכנתו או על כל פנים לפי השערתו, וזה בחי' ועכשיו שרצית, עכשיו בגמטריא תו (בגמטריא רבנו נחמן), שהוא חקיקה וסימן. ועל סימן וחקיקה אינו שייך פני ה' אלא בחי' אי"ן של השם יתברך, כי בחי' האין סוף מאיר בכל העולמות בלית הפרעה, וזה מה שענה השם יתברך, שעכשיו אינו רוצה. אבל כשרציתי, כ' רציתי, כ' זה הכתר, והכתר הוא רצון אחד מתוך אין סוף רצונות, והוא מספיק לכל הבריאה מראשיתו עד סופו, כי הכל לתכלית אחד להיטיב בהתגלות יחודו. כמבואר כל זה ברמח"ל. ובודאי הכתר הוא למעלה מהזמן וכל צמצומי עולם הזה, שנזכה על ידי משיח שהוא בחי' אני היום ילדתיך, שכל הזמן כאחת בדעתו, כמבואר כל זה בספרי רבינו. [ובהתגלות משיח, משה רבינו יעלה עוד למעלה ממנו, כך גילה הרמח"ל].

וזמש"כ ופליגא דר' שמואל וכו' פליגא לשון פלג וחצי. כי כל עולם חשיב חצי מהעולם שלמעלה ממנה, כי השכר שמשה רבינו זכה בסירובו נחשב כחצי ממה שהיה יכול לזכות בכתר.

מפתחות:

והכתיב אל תתחר במרעים מי שלבו נוקפו וכו': לק"מ ח:ה דף י..

ולא עוד אלא שרואה בשונאיו: לק"מ נה:ג דף סג..

למה נקרא שמה רות שממנה יצא דוד וכו': לק"מ סה:ד דף פא:, לקמ"ת קב דף מב..

אל תקרי שמות אלא שמות: לקמ"ת לט דף כה:.

ז: א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחא מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון וכו'.

מעניין שהרמח"ל בספר דרך השם משתמש דייקא בלשון: האדון ב"ה, וכן בעוד ספרים כות הב"ה, ושרייקי ציין שלכאורה הוא קיצור של האדון ברוך (ולא כמו שרגילים לפתור אותו הקב"ה).

ועמש"כ בערך רבונו של עולם.

ז: כל מי שיש לו ביהכ"נ בעירו ואינו נכנס לשם להתפלל נקרא שכן רע. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

ז: לעולם יכנס אדם לביהכ"נ שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

ז: רב אמי ורב אסי וכו' לא הוו מצלו אלא ביני עמודי היכי דהוו גרסי. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

מפתחות:

מצא או מוצא: לק"מ כג:ג דף לה..

רב אמי ורב אסי – תכלת וארגמן: על פי לק"מ א' 'אשרי תמימי דרך', עמ' יט. על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' כא.

[מוצאי] שבת קודש פרשת ויחי, י"ד טבת התש"פ

דף ח.

אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב (תהלים פז:ב) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, והיינו דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא, מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, ע"כ.

והנה צריך ביאור שהלוא בבתי מדרשות לומדים הלכה, ואם כן למה אהבת שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי מדרשות. ועוד צ"ב שהרי פרש"י ז"ל המצויינים, ציון ואסיפת ציבור, עכ"ל. והרי גם בית כנסת הוא על שם שבה מכנסים הציבור, וכן בבית מדרש.

ונראה לפרש בעזה"י על פי לקוטי מוהר"ן תורה לד, שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו וכו' מי מושל בי צדיק וזה בחי' ויוסף הוא השלים (בראשית מב), והוא שורש כלליות נשמות ישראל, והם הענפים שלו המקבלים ממנו. ועיקר הממשלה, להאיר ולהתעורר וכו' בענפים, היינו בלב ישראל, וזהו ואל עמו תביאו (דברים לג). ומבואר שם שיש שלושה נקודות של הצדיק, כי כל אחד מישראל יש לו בחי' צדיק מושל, ולכן יש נקודת הצדיק בחי' יוסף, ובחי' נקודת חבירו, ונקודת עצמו, וצריכים להאיר כל אלו הנקודות ללבו. ולכן יש לומר שאלו הם הד' אמות של הלכה, הג' נקודות והלב. וזה לשון שערי ציון, כי ציון בגמטריא יוסף כנודע, בחי' יסוד.

וזה מה שקיימא לן שאוהב השם את הד' אמות של הלכה, כי מבואר בתורה לד, שעיקר האהבה שוכן אצל אלו הנקודות של הצדיק, כי כאשר נשבר החסד, בחי' האהבה, האור נפל ליסוד – דהיינו נקודת הצדיק, והכלי של האהבה נפל ללב בבריאה. ומבואר היטב שכאן שורה אהבת השם יתברך.

וזה מה שעולא אמר מיום שחרב בית המקדש, כי כל הענין הזה שהאהבה שוכן אצל הנקודה היה רק מחמת השבירה, ולכן דייקא מיום שחרב בית ההמקדש, בחי' השבירה, אז אוהב השם שערי ציון.

והנה רבינו כותב (אות ז) ז"ל וזהו שאחז"ל (נדרים לב:) ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם, ובשביל שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, נטלה משם ונתנה לאברהם שנאמר אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק: וזהו כשהקב"ה נתן הכהונה לפינחס, אמר הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה), כי הכהונה היא בחי' אהבה, הוא אברהם, שורה במקום ברית שלום, היינו צדיק יסוד עולם, עכ"ל.

כי רבינו גילה וביאר שצריכים להאיר את הנקדוה לתוך הלב, על ידי דיבורי הפה בחכמה, והרי שם נכשל בדיבורו ופגע באהבת השם, וזה בחי' שבירת האהבה, ועל כן נמשך ענין האהבה רק על ידי אברהם בבחי' נקודת היסוד. כי בתחלה האהבה היה אצל שם, בחי' (שמות לג:יב) ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני, ושם היה לו בית מדרש פתוח לציבור, אבל רק בבחי' האהבה, וכאשר נשבר האהבה, נתקיים רק על ידי אברהם, בבחי' יסוד.

וזה ההבדל בין ד' אמות של הלכה לסתם בית מדרש, וזה מה שפירש רש"י הנ"ל מצויינים, ציון ואסיפת ציבור, ע"כ. כי שם לא היה מאסף את הציבור, רק סתם קיים בית מדרש ורדש למי שנמצא (ועיין בזה באריכות ובמראה מקומות שהבאתי במקום אחר, ההבדל בין אברהם לשם), אבל אברהם היה לו בחי' יסוד (וכמו שכ' אצל יוסף, ויצבר – בראשית מא:לה, מט) שהיה מאסף את העם לקרבן לתורה.

מפתחות:

הזהרו בזקן ששכח תלמודו: לק"מ סז:ח דף פה:.

דף ט – שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם. והלוא אפילו הכי שפל והוא יהודי מעולה ממלך עכו"ם, עי' מש"כ בחיי מוהר"ן אות שב בהשמטות.

מפתחות:

אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו: לק"מ מט:ז דף נח:.

מה הקב"ה זן את העולם עף הנשמה וכו': לק"מ לה:ב דף מט..

הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי: לק"מ לז:ו דף נא:.

ברכי נפשי וכו' שעשה לה דדים במקום בינה: לק"מ רסו דף קיט..

דף י

א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מאי דכתיב (משלי לא:כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, כנגד מי אמר שלמה מקרא זה, לא אמרו אלא כנד דוד אביו שדר בחמשה עולמים ואמר שירה וכו' ע"ש.

בכל אלו עולמות דוד המלך התקשר להנקודה שבו על ידי פיו, כמבואר היטב בספר לקוטי מוהר"ן תורה לד, שצריכים להאיר הנקודה על ידי (תהלים מט) פי ידבר חכמות, בהגות לבי תבונות (אות ו, אות ח), כי האור של החסד שורה בנקודה, ואילו כלי החסד נשבר ושוכן בלב, בחינת כתבם על לוחות לבך. וזה מה שכתוב על דוד המלך שבכל המקומות שמצא את עצמו, פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, שהאיר את הנקודה בחכמה על ידי פיו, בתורת חסד דייקא, בחי' לוחות לבו שהם המרכבה לכלי החסד.

דף י.

אמר רב המנונא מאי דכתיב (קהלת ח:א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, מי כהקדוש ברוך הוא שיוע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו לישעיהו וכו'.

עיין בספר חיי מוהר"ן אות תסא ז"ל אמר מלך גדול מנביא על פי מצוות התורה (עין הוריות יג), עכ"ל. [והביאו כאן הספר יערות דבש (ח"ב יד), ועיין בלקוטי מוהר"ן תורה סז, שאסיפת הנפש הוא על ידי הכבוד, ולכן צריכים להזהר ולהשמר ממנו. ואכמ"ל].

מפתחות:

איש קדוש עובר עלינו תמיד: לק"מ כח:ג דף טל:.

המארח תלמידי חכמים בתוך ביתו כאלו הקריב תמידין: לק"מ רט דף קיג..

והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפילה: לקמ"ת א:יא דף ב..

דף י:

הרוצה להנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמת שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וא"ר יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו.

שמעתי מהחברים שיש סימנא בזה, כי הצב – באנגלית טורטל – הולך עם הבית שלו, ועל כן בלקוטי מוהר"ן תורה צ"ב רבינו גילה הענין שאפילו בתוך ביתו של אדם יש בחי' נע ונד (ועיין בספר המדות, ערך טלטול ח"ב אות ב' ז"ל על פי רב היראים – פרנסתם בא על ידי טלטולים עכ"ל), ועל ידי זה יכול להחיות מתים כמו שכתוב באלישע כשהחיה את בן השונמית (מלכים ב:ד) וילך אחת הנה ואחת הנה וכו' ע"ש. הרי שגם לאלישע היה היכולת ללכת עם ביתו, רק הוא בחר להיות נע ונד ליהנות מאחרים (וכמו שפירש הבעל שם טוב בכתר שם טוב, כדי לזכותם). והנה אף על פי שקיימא לן שונא מתנות יחיה, בזה הראה אלישע שהחיים היה איתו, והחיה את המת.

דף י:

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה וכו' ופרש"י ז"ל יש לו קבול שכר כעוסק בתורה. א"ר מני גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה וכו'.

ודייקו המפרשים שאף על פי שקורא סתם הרי הוא כעוסק בתורה. והרי אף על פי שעבר זמנו, הרי הוא ממש כעוסק בתורה. ויש בזה הוכחה שתכלית תורה לשמה אינו סתם לשם ידיעת התורה, אלא לשם השם, ולכן הרוצה לקיים מצות קריאת שמע, אף על פי שעבר זמנו, אבל הרי תכלית קריאתו זה לקיים המצוה, הרי הוא ממש עוסק בתורה בצורה המעולה. (ואגב, הנפש החיים לא הראשון שהוחקק שצריכים ללמוד לשם ידיעת התורה, כבר קדמוהו השל"ה הקדוש, וכן תמצא אפילו בשם הבעל שם טוב. אלא שהצדיקים אמיתים שקדמוהו קדמו בזה לתכלית הידיעה שלא נדע, דהיינו לדבקות בהשם יתברך וכמו שכתב האריז"ל שכן צריכים ללמוד לשם דבקות, ואילו הנפש החיים הכחיש בזה השם יכפר בעדו).

מפתחות:

תפילין נקרא פאר שנאמר פארך חבוש עליך: לק"מ לח:ה דף נב:.

מפתחות:

אחרי לבבכם זהו מינות אחרי עיניכם זהו ניאוף: לק"מ לו:ב דף נ..

דף יב.

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם, אמר שמואל מאי טעמא דרב שכתיב (תהלים קמו:ח) ה' זוקף כפופים, מיתיבי (מלאכי ב:ה) מפני שמי נחת הוא, מי כתיב בשמי, מפני שמי כתיב, ע"ש.

המגן אברהם (אורח חיים קיג:ה) כז"ל הקשה ביפה מראה פ"ק דברכות סי' י"ט הרי הכהנים ביה"כ כשהיו שומעין השם היו כורעים וכו' ע"ש ועיין בזוהר חיי שרה (קלב: - חק לישראל, יום חמישי) משמע דוקא בברוך דינא הכי ע"ש, ועיין מה שכתבתי סי' קכו (קכז:ב), עכ"ל.

לשון הזוהר בחיי שרה (קלב:) וכל מה דאתי בסטרא דדכורא בעי ליה לאיניש למיקם בקיומיה ואזדקף, כגוונא דא, כד איהו כרע כרע בברוך, וכד איהו זקיף, זקיף בשם, בגין לאחזאה שבחא דדכורא על נוקבא, עכ"ל.

ונלע"ד שזה ממש הענין של עזות דקדושה, שהגם כאשר שומעים את שם השם, כמו ביום הכיפורים, יש לירא, וכמו שכתוב, מפני שמי נחת הוא, אבל כאשר האדם אומר שם י' בברכה, הרי צריך להראות בעצמו איך שהשם יתברך מרומם. ויתכן לפרש את זה אפילו בלשון של שמואל בגמרא, כי ה' זוקף כפופים, היינו שהשם יתברך ממש נמצא עם הכפוף להזקיפו.

ורק המלך שוחה בכל התפלה, כי המלך הוא מרכבה להמלכות בחי' נוקבא, וכן ביוה"כ יש ששוחין, כי אז יש ענין להראות הכנעה (והרי כבר יש את הענין להשתחוות אז בשמיעת השם. ועוד שהרי עיקר הענין של יוה"כ הוא בעליית רחל כנודע בכוונות), והוראת שעה הוא, ולא להתנהג תמיד כך. ולכן כלל ישראל לא עוסקים בהשתחוויות הרבה, כי השם יתברך שוכן איתנו, ולכן צריכים להראות את זה בעצמינו ממש.

ונלע"ד רמז בגמרא לדברי הזוהר בשבח זה של הדכורא על הנוקבא (יב:) רב ששת כי כרע כרע כחיזרא (-שבט ביד אדם) כי קא אשקיף זקיף כחיויא, ע"כ. יש שני שינוי אותיות בין חיזרא לחיויא. חיזרא, עם ז', שהיא המלכות ונוקבא, וחיויא, עם הו' מדת היסוד ודכורא. וכן זר, בחי' עטרה בחי' מלכות, נוקבא, וי' בחי' זכר (ועיין לקמן ריש דף כג. ז"ל מר סבר גברא דחויא וכו' ומר סבר גברא חזיא, ע"כ).

ועוד נראה שהגמרא דייקא והשתמש במילה כחיזרא, בבחי' חזרה, כי עפר אתה ואל עפר תשוב. כחיויא, כי הנחש היה הולך בקומה זקופה, וכן היה ראוי להיות לולא שחטא.

והנה ענין הנחש הוא ענין נגע צרעת על עור הבשר כנודע, ומצינו אצל צרעת לשון זקיפה, בתרגום (ויקרא יג:י) והא שומא זקיפא חיורא במושכא. והרי י"ל שענין לזקוף כחיויא נוכל לבטא בלשון לזקוף כחיורא. ולפי זה יוצא דבר נפלא מאד, כי כורעים כחיזרא וזוקפים כחיורא – כחיזרא כחיורא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מפתחות:

העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו מיד: לק"מ לח:ו דף נב:.

העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו וכו': לקמ"ת פג דף לט..

ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף: שיחות הר"ן קו.

מפתחות:

שרה על כל העולם כולו: לק"מ מט:א דף נז..

שרה לאומתי: לק"מ קסג דף קו:.

יג. אברם אברהם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

יג: ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' חייא בר אבא חזייה דהוה מאריך טוב א"ל כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת.

עמש"כ בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכ.

יג: פרשת ציצית מפני מה קבעוה בק"ש מפני שיש בה ששה דברים וכו'. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

יג: ברכות דף יג: ר' יאשיה אומר עד כאן מצות קריאה מכאן ואילך מצות כוונה וכו' בלא קריאה וכו' הא כתיב על לבבכם לדבר בם, ההוא בדברי תורה כתיב, והכי קאמר רחמנא אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו ע"כ.

ר' מתתיהו ספרין ע"ה אמר לי שהוא נוהג לא לאמר פרשת קדש כל יום בהנחת תפילין כי פרשה זו כל כך תקוע בלבו אינו צריך לאמרו, והש"י עזר לי שמיד הקשיתי עליו והלוא כתיב באותה פרשה למען תהיה תורת ה' בפיך, אז איך הוא פוטר מלאמרה בפה ממש. והוא לא התפעל כלום מהשאלה, ואמר אעפ"כ. והרי יש לו סמך משיטת ר' יאשיה פה.

יד: רב משי ידיה וקרא ק"ש ואנח תפילין ומצלי וכו' כרבי יהושע בן קרחה סבירא ליה דאמר עול מלכות שמים תחלה ואחר כך עול מצות, אימר דאמר רבי יהושע בן קרחה להקדים קריא לקריא, פרש"י שמע שהוא קבלת מלכות שמים לוהיה אם שמוע שהוא קבלת עול מצות, ע"כ, קריאה לעשיה מי שמעת ליה? ע"ש.

נראה לענ"ד שמה שפשוט שעשיה קודמת, כי אפילו קריאה קודמת, דהיינו קריאה שמכינה את הקבלת עול מלכות שמים. וכמו שמקדימים רוב התפילה לפני קריאת שמע, ורבי יהושע בן קרחה רק קבע בענין קבלת עול, שמקדימים עול מלכות שמים לעול מצות, אבל שאר הקריאות שהם הכנה להקבלה דינם כעשיה, שמקדימים הנעשה להנשמע, וכמו שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תורה כט (אות ב) כשרוצים לעשות דבור שיהיה נשמע ונתקבל אצלם בבחי' עשי דברו לשמע בקול דברו אזי הם משבחין וכו' ע"ש ובתורה לג (סוף אות ג) ז"ל שמתחלה עושין ובונין לאותיות התורה וכו' ואחר כך נשמע וכו' ע"ש (ושם מדובר על כפית היצר שאינו ממש מעשה בידים).

יד:-טו.

ואמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל וכו' מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן וכו' כאילו טבל וכו' ע"ש.

נראה לפרש על פי לקוטי מוהר"ן תורה לה, שם רבינו גילה שענין פרשת התמיד וקטרת שייך למשא ומתן באמונה ע"ש, ונראה שהם גם כן שייכים להתחלת התפילה המבואר בגמרא כאן. כי מבואר בתורה לה (אות א) שצריכים לשמור השכל משכליות חיצוניות המכונה בשם בת פרעה וכו', וזה בחי' יפנה. (אות ב) ואח"כ לא זו אף זו שצריך לחדש השכל בעל עת, וזה בחי' יטול ידיו, בחי' התחדשות, וכמו שרבא אמר שהוה כאילו טבל, וטבילה זה בחי' התחדשות כידוע (וכן מכוונים את השם אל"ד).

ואגב תראה שזה בחי' בת פרעה שהלכה לטבול (בפרשת שמות שקראנו היום), לפנות מהעכו"ם ולהתגייר, ושם מצאה את משה רבינו, וקרא לו משה כי מן המים משיתהו (שמות ב:י). והנה רש"י פירוש בדרך אחד ודחה פירוש אחד, אבל לשני הפירושים פירוש שהוא לשון אני משה, אכן יש לפרש משי, אינו לשון אני מש, אלא כמו שמצינו בגמרא כאן (יד:) רב משי ידיה, ולפי זה משיתהו הוא לשון סתם לשון רחיצה - רחצתיהו, וי"ל עוד כי מן המים משיתהו, היינו יותר מן המים נתרחצתי על ידו, כי גיירותה היה לפניו שנחשב כבית דין.

וחידוש השכל הוא על ידי אמונה (אות ג), זה בחי' קריאת שמע.

(אות ז) אבל כשאדם מכניס שלו היינו נשמתו בתוך האמונה וכו' אזי צרי ךשמור האמונה שלא יינקו ממנה החיצונים וכו' וזה על ידי התפילין כמבואר שם (אות ט).

והנה הקדים הנחת תפילין לקריאת שמע, כי צריכים להקדים השמירה, וגם כי קריאת שמע גם כן כולל את השמירה, כי שמע בגמטריא חשמ"ל לב כמבואר שם (אות ז).

ועכשיו כשמתפלל הרי כאילו בנה מזבח והקריב, כמבואר שם (אות ח') בנין בית המקדש היא בחי' אור הפנים, שהיא בחי' חידוש המוחין וכו'.

וזה ה' באור פניך יהלכון (סוף התורה), כי בנערותיה של בת פרעה כתוב (שמות ב:ה) ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת על יד היאר, ופרש"י ז"ל ורבותינו דרשו, הולכות, לשון מיתה, כמו (בראשית כה:לב) הנה אנכי הולך למות, הולכות למות לפי שמחו בה, והכתוב מסיען, כי למה לנו לכתב ונערתיה הולכות, עכ"ל. ולכן אלו שמבטלין בחי' בת פרעה, הם הולכים לחיים (דהיינו המיתה קאי על הדרגה הישנה שהיו עומדים בה, ועולים לחיות במדרגה עליונה), באור פניך.

מפתחות:

השמע לאזנך: לק"מ נ דף נט..

השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך: לק"מ סה:ב דף פ:.

טו: א"ר חמא ברבי חנינא כל הקרוא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם שנאמר (תהלים סח:טו) בפרש שד"י מלכים וכו', ועיין ברש"י ז"ל אם תפרש שד"י ותבדיל וכו', הרי לפי הגמרא הכתוב מכנה את קריאת שמע בשם שד"י שהוא מידת היסוד, וא"ש ביותר מה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן (לו:ג) שקריאת שמע הוא תיקון לשמירת הברית ע"ש.

מפתחות:

צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם: לק"מ כא:ד דף כט:. חיי מוהר"ן כד.

מפתחות:

טלית לבן שנתעטף הקב"ה: לק"מ ח:ח דף י:.

וחנינא בני די לו בקב חרובין: לק"מ יח:ו דף כה..

מפתחות:

ובניהו בן יהוידע בן איש חי. לק"מ נז:א דף סז:.

מפתחות:

רשעים בחייהן קרוין מתים: חיי מוהר"ן הקדמה ד"ה והכלל שעקר. לק"מ סו:ב דף פב:, עח דף צב:.

מעשה בחסיד א' שהקניטתו אשתו והלך ולן. לק"מ סו:ד דף פד..

ובניהו בן יהוידע בן איש חי – תכלת וארגמן, על פי לקמ"ת ה 'תקעו – אמונה', עמ' כד.

יח: והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג (שמואל ב:כג:כ), איכא דאמרי דתבר גזיזי דברדא ונחת וטבל, איכא דאמרי דתנא סיפרא דבי רב ביומא דסיתוא.

והנה בתרגם רב יוסף דברי הימים כתב שזה היה בעשרה בטבת. ומכאן יש סמך למנהג של הרבה ננחים, כאשר הולכים לציון רבי נתן בברסלב לרגל ההילולא שלו בעשרה בטבת, שטובלים בנהר בוג שם, שהיא קרה כמו קרח (אכן אינה מקפיא בגלל מרוצת המים). [ואני טבלתי ג"כ, והיה ספק אם טבלתי כל ראשי, אז נשתהייתי קצת יותר לטבול שנית, והרגשתי איך שכל החמימות יוצא מרגלי והקור נכנס, ואחר כך במשך כמה שעות רגלי היו בצער נורא מאד, וחשבתי ששוב לא אעבור על חטא לעולם. והנה אחר כמה שנים נלקה רגלי השמאלי עוד יותר ר"ל, עד שהש"י רחם ורפא אותי].

יט. והוא עומד ומצדיק עליו את הדין ואומר רבון העולמים הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף וכו' אמר אביי לא מבעי ליה ליאנש למימר הכי דארשב"ל וכן תנא משמיה דרבי יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן וכו' ע"כ.

מכאן תשובה להרבנים והמוניהם ששרים "לא מגיע לי כלום", לא להוציא דבר כזה מהפה.

מפתחות:

כתיב אשר לא ישא פנים וכתיב וכו': לק"מ מז: דף נה:.

ישא ה' פניו אליך וכו' וכי לא אשא פנים לישראל וכו': לק"מ סז:ב דף פד:.

הנצרך לנקביו אל יתפלל: שיחות הר"ן ל.

מפתחות:

פתח פיך ויאירו דבריך: לק"מ יא:א דף יד:.

מפתחות:

והיו חייך תלואים זה התולה תפיליו: לק"מ מז דף נה:.

כד. המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

מפתחות:

לא ניתנה תורה למלאכי השרת: שיחות הר"ן ל, רלה.

הי' מהלך במבואות המטונפות לא יקרא ק"ש ולא עוד אלא שאם הי' קורא ובא פוסק. לא פסק מאי וכו'. רב אדא בר אהבה אמר מהכא כי דבר ה' בזה ואם פסק מה שכרו אמר ר' אבהו עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכו ימים.

ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

מפתחות:

אברהם תיקן שחרית: לק"מ ל:ו דף מב:.

תפילות כנגד תמידין תקנום: לק"מ מד דף נד:, רט דף קיב:.

יצחק תיקן תפלת מנחה: לק"מ מט:ז דף נח.

פגיעה לשון תפילה: שיחות הר"ן קד.

כז עובדא דר"ג ור' יהושע שהעבירו את ר"ג מנשיאותו בשביל כבוד של ר"י ואז ניתנה רשות לתלמידים לכנוס ונתוספו כמה מאות ספסלי בביהמ"ד. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

מפתחות:

שלא רצו למנותו נשיא לר"ע משום דלית ליה זכות אבות: לקמ"ת דף כט..

כז: כי אתא עולא אמר בצד תמרה הואי וכו'. עמש"כ בספר המדות עך צדיק ח"ב אות ז.

כח. אמרה ליה לית לך חיורתא, ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה, אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא, היינו דקאמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא בן שבעים שנה, ע"כ.

כבן, זה רמז גם כן על י"ח, כי זה כמו שדרשו חז"ל על הפסוק רכב אלקים רבותים אלפי שנאן, שאין השכינה שורה אלא על כ"ב אלפים, וגם כן דרשו, אלפי שנאן, אלפי שאינן, דהיינו רבותים חסר אלפים, הרי י"ח אלף (ועיין ביאור נפלא בזה בריש יחוד היראה להרמח"ל). הרי כ"בן כמו נוטריקון הזה, כ' – זה רבותים, ב' – אלפי, ן' שאינן.

כח: אני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר.

קשה הלוא הם מקבלים איזה שכר על כל פנים, ומה שהעולם מתרץ שהם לק מקבלים על עצם העמל, לפעמים באמת מקבלים ומשלמים לפי הטורח.

ומה בכלל התפארות על השכר.

ויש לומר שעיקר השכר הוא לבחי' הענוה באדם שהוא זה שקם לתחיה כמו שגילה רבינו הקדוש, אז מי שעמלו בתורה השכר שלו הולך ישר ומתאים לעמלו, אבל הם האינם שלהם מקבלים את השכר.

מפתחות:

בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה בעוברה: לק"מ קסט דף קז..