# Chapter ב

Source: https://ajew.org/reader/likutay-nanach/volume-3/5


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

פרק ב

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

דף יז.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

משנה א. הקורא את המגילה למפרע לא יצא. ובהמשך בגמרא מביא שכן הוא הדין בהלל. עמש"כ לעיל דף יד. בענין קרייתא זו הילולא.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

משנה א. אם כוון לבו יצא.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

הטורי אבן (ד"ה היה) נקט שאפילו לפי הדעה שמצוות אינן צריכות כוונה, מכל מקום קריאת מגילה צריכה כוונה, ואם קרא בלא כוונה לא יצא, ובשפת אמת (ד"ה היה) ביאר הטעם משום שבמגילה עיקר המצוה היא לפרסם את הנס, ובקריאה בלי כוונה אין פרסום הנס. אכן כאשר הנידון הוא בשם הצדיק אין ספק שיש פרסום אפילו בלי כוונה. ועמש"כ בחלק ה' מאומן בערך איכות או כמות.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

דף יז: ת"ר מנין שאומרים אבות וכו'. עיין מש"כ בתפלה, שמונה עשרה, ברכה ראשונה – אבות.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

יז: וכולל גירי הצדק עם הצדיקי' שנא' מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וסמוך לי' וכי יגור אתכם גר.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל: לק"מ סו:ג דף פג:.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל שנאמר ויקרא לו אל: לקמ"ת ב:ד דף ג:.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

שאני רבי מאיר דמיקיים ביה ועפעפיך יישירו נגדך.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

מזכיר לי מש"כ בשיחות הר"ן אות קעו – שקדם השנה באים ועומדים לפני כל הששים רבוא אותיות של התורה, ע"ש שהארכתי קצת יותר.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יט. פרוז בן יומו קרוי פרוז, ע"ש. פרוז ע"ה בגמטריא ברסלב.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

כא. בעובדא דריש לקיש שהרכיב אותו על כתפו איש אחד שהי' שונה הלכות ומשניות של ד' סדרים, א"ל ר"ל פסלית לך ארבעה טורי וטענת בר לקישא אכיתפך וכו' א"ל ניחא לי דאשמעי' למר (פירש"י שאשמש לאדוני) אי הכי גמיר מני הא מילתא דאמר ר"ז בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים (ערש"י).

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

בימי רבן גמליאל היו לומדים תורה בעמידה: לק"מ כב השמטות דף לד:.

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

לוי הטיח דברים כלפי מעלה ואטלע: לק"מ עה דף צא:.

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כד: תניא אמרו לו לרבי יהודה (שאמר במשנה כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע) הרבה צפו (-התבוננו בדעתם – ע' רש"י חגיגה טו. ד"ה צופה) לדרוש במרכבה ולא ראו אותה מימיהם (-הרי שניתן להבין דבר בלא לראותו, וכמו כן אדם סומא אפשר ללמדו, וידע מעלת האור אף שלא ראה מאורות מימיו, ויוכל לברך עליהם – מתיבתא ע"פ הריטב"א וחידושי ר"מ מאימראן. ומשמע שאע"פ שמסקנת הגמרא שתלוי בהנאה, עכ"ז כולם מודים שהסומא יש לו להבין קצת ענין האור), ור' יהודה, התם באבנתא דליא תליא מילתא והא קא מיכוין וידע, הכא משום הנאה הוא והא לית ליה הנאה, ורבנן אית ליה הנאה כרבי יוסי וכו' ע"כ.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בספר כוכבי אור, שיחות וסיפורים אות מג, שרבינו אמר לרבי אהרן ז"ל מברסלב, למה לא תקח את זפרי ותעין בו היטב עד שיעלה על דעתך איזה קשיא וכו' וכו' וכן עשה וז"ל וחזר אחר כך לרבנו ז"ל ואמר לפניו את הקשיא והתרו והוטבו דבריו בעיני רבנו ז"ל, ואמר לו, אני יודע מאחד שחבר פרוש על הזהר ולא ברוח הקדש, ואף על פי כן כון אל האמת, ע"כ.

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

ואכן בחיי מוהר"ן אות קיג, רבינו דחה את ההשגות של הרב מורנו ר' צבי אריה ז"ל ואמר לו הרבה צפו לדרש במעשה מרכבה וכו', ע"ש, ושם משמעו שטעה, כי מבואר לעיל שם שקודם שהגיע לר' צבי אריה ז"ל היה אצל הרב מנסכיז וז"ל: ורבנו ז"ל אמר שלא כך רואין אותו וכו' ורבנו ז"ל לא רצה להסכים על זה, ואמר להם רבנו לא כך רואין את מט"ט, אני ראיתיו כך וכך, וזה הוא באמת ראית מט"ט, עכ"ל, אכן לפי המבואר בפירוש הפשוט של הגמרא, יש לפרש שרבינו לא התכוון שהיה טועה ממש, רק שהיה ניכר מדבריו שלא באמת ראה, ויתכן עוד שזה לגבי ר' צבי אריה, ואילו בסיפור הקודם גם כן טעה ממש. ויתכן שכולם טעו ממש, ועכ"ז רבינו ציטט להם ברמז דברי הגמרא, אע"פ שהגמרא מדברת רק לענין חסרון ראיה והשגה נכונה, עכ"ז שייך לענין הזה שמתוך שלא ראו ורק השיגו מה שהשיגו, גם כן טעו.

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כד: אמר ר' יוסי כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה וכו' וכי מה איכפת לי' לעיוור בין אפילה לאורה עד שבא מעשה לידי וכו' ע"ש בסומא שהי' מהלך בדרך ואבוקה בידו בכדי שיהיו בני אדם רואין אותו ומצילין אותו מן הפחתים ומן הקוצים וכו'.

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כד: משנה: כהן שיש בידיו ומין לא ישא את כפיו, ר' יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות סטים לא ישא את כפיו, (וטעם שניהם:) מפני שהעם מסתכלין בו, ע"כ. במקום אחר הארכתי קצת שזה טבע האדם שעיניו וראותו נמשכים אחר החסרונות בסוד שם ב"ן שיצא מהעינים, ורבינו פעל לתקן את זה בתורה רפ"ב אזמרה להשתדל להפוך, לראות רק את הטוב הנצחי כמו הקבצן העוור.

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן וכו' מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין, פרש"י ואם היו עושין ברכת כהנים היו אומרים יאר יער ה' פניו, ולשון קללה הוא (-לשון לעורר את הדין), כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס, כמו פני ילכו (שמות לג) את פני (ויקרא כ) ומתרגמינן ית רוגזי וכו' ע"כ. ויוצא המילים ברוח קדשו של רש"י יאר יער הוא לשון קללה. וזה רמז על מש"כ במסכת ברכות דף נז. הנכנס לאגם בחלום וכו' ע"ש שהעיר לייקווד רמוז בתמצית במילה אחת: יאר, כי יאר עם א' הוא לייק – אגם, ויער עם ע' הוא וודס, ע"ש באריכות.

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

פייגי דעתייהו, פרש"י יתלוש דעתן כשישמעו שיהו נענשין, ויאמרו טוב ליהנות מן העולם הזה בל רצוננו הואיל וסופנו ליענש, ע"כ. וזה הטענה המובא הרבה בספרי ברסלב על גודל האיסור של יאוש.

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

כה:אזהרות ועונשין נקרין ומתרגמין, פשיטא, מהו דתימא ניחוש דלמא אתו למעבד מיראה קמ"ל, ע"כ. היינו שיקיימו את המצוות רק מיראת העונש ולא מיראת השם כלל, אבל העושה מיראה ומכוין ליבו לשמים הרי זה צדיק. רשב"א (ד"ה דילמא) וריטב"א (ד"ה מהו, ע"ש.

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

בענין יראת העונש שרבינו אמר שהוא העיקר (שיחות הר"ן אות ה') עמש"כ בחלק מאומן – ח"ה – בערך תיקונים, פרק תיקון הראש והסוף, אות ג.

</div>


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

כה: ברכת כהנים נקרא ולא מיתרגם מ"ט משום דכתיב ישא ע' רש"י.

</div>


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

כו. ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מוזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה שנאמר חופף עליו כל היום, לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפזיכן לשכינה (פרש"י שהיה ארון בחלקו), ע"ש. – מסכת יומא דף יב.

</div>


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

הרי מבואר שבתחילה מקום הארון לא היתה קבוע להיות בחלקו של בנימין, והיתה אפשרות שתשכון השכינה במקום אחר, ורק מחמת צערו של בנימין קבעה השכינה את מקומה בצד מערב, כדי שיהיה קודש הקדשים שבו הארון בחלקו של בנימין שבמערב, כן מבואר בריטב"א (יומא יב. ד"ה מה).

</div>


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

ובזה יש להעמיק בדיבור של רבינו מובא בשיח שרפי קודש (ב-קכב) ספרו לרב מחמעלניק מחתנו של רבנו, שהרב מואלטשיסק (גם הוא מחתנו של רבנו) כבר מתגעגע ארבעים שנה שיזכה לבוא ולהיות בארץ ישראל, ואמר הרב מחמעלניק: מה הרעש והגעגועים משך ארבעים שנה לבוא לארץ ישראל? לוקחים מעות ונוסעים! – כשספרו זאת לרבנו, אמר: הרב מואלטשיסק שיש לו געגועים לארץ ישראל, יזכה לבסוף להיות בארץ ישראל, והרב מחמעלניק, שאמר שלוקחים מעות ונוסעים, לא יהיה בארץ ישראל. וכך הוה וכו'.

</div>


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

שהרי אצל בנימין הגעגועים ורצונות שלו פעל אפילו שהשכינה קבעה מקומה בחלקו, ואכן עכשיו על ידי הגעגועים ורצונות האדם יכול לפעול שיזכה להיות שחלקו יהיה במקום שקבעה השכינה.

</div>


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

ואלישע כי עביד בתפילה הוא דעביד: לק"מ סו דף פא, רנ דף קיז..

</div>


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

כז: שאלו תלמידיו את רבי זכאי במה הארכת ימים וכו' ולא ביטלתי קידוש היום, אמא זקינה היתה לי, פעם אחת מכרה כפה שבראשה והביאה לי קידוש היום, תנא כשמתה הניחה לו ג' מאות גרבי יין כשמת הוא ניח לבניו שלשת אלפים גרבי יין. רב הונאה והא אסר ריתא (-חגר עצמו במין גמי) וקאי קמיה דרב, אמר ליה מאי האי, א"ל לא הוה לי חמרא לקידושא ומשכנתיה להמיינאי (-חגורה) ואתאי ביה קידוש, א"ל יהא רעוא דתיטום (-תתכסה) בשיראי (-משי), כי איכלל רבה בריה רב הונא איניש גוצא הוה גנא אפוריא אתיין בנתיה וכלתיה שלחן ושדיין מנייהו עליה עד דאיטום בשיראי וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בספר חיי מוהר"ן אות תקעז. שמעתי שאמר לאחד שיהדר שיהיה לו כוס נאה ויקרה לקדוש וזה מסגל לעשירות. ואמר לו אז כי כוס גמטריא אלקים. ואלקים הוא בחינת יראה. ויראה היא בחי' אשה. ואמרו רז"ל (בבא מציעא נט) אוקירו לנשיכו כי היכי דתתעתרו, ע"כ.

</div>


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

במה הארכת ימים – תכלת וארגמן, על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' רסח.

</div>


## Segment 43

<div dir="rtl" lang="he">

במה הארכת ימים וותרן הייתי בממוני: לק"מ פד דף צד:.

</div>


## Segment 44

<div dir="rtl" lang="he">

שאל ר"ע את רבי נחוניא הגדול במה הארכת ימים, אתו גווזי וקא מחו ליה, סליק יתיב ארישא דדיקלא, א"ל רבי אם נאמר כבש למה נאמר אחד, מאר להו צורבא מדברנן הוא שבקוהו, א"ל אחד מיוחד שבעדרו, א"ל מימי לא קבלתי מתנות וכו'.

</div>


## Segment 45

<div dir="rtl" lang="he">

הענין שר"ע הזכיר דוקא ענין כבש אחד, י"ל על פי מה שקי"ל (ברכות י:) המכניס אורחים ת"ח אמיים לתוך ביתו כאלו הקריב תמידין, ובזה רימז ר"ע שראוי לארחו כראוי. ולפי זה יש להבין ג"כ ענין שעלה על הדקל, כי הם חשדו אותו שחס ושלום היה מהמתנגדים המבזים והמחרפים יראי השם, והתיקון לזה מבואר בליקוטי מוהר"ן תורה כח, כי אילו בני אדם הרוצים לערוך עבודתם ע"י התורה ששומעים מת"ח שידין יהודאין אין להם על מה שיסמוכו, והם בבחי' בני לן ביתא באוירא דעלמא, ואילו הת"ח האמיתי באמת בבחי' בין שמיא לארעא, בחי' ואמר שם וקם בין שמיא לארעא, והוא מתקן הטינא בלבם, וזה בחי' תיקון הד' אלפין, בגמטריא תמ"ד, וזה בחי' הדיקלא שעליה על ר' עקיבא, כי דיקלא אותיות לד' קא"י, קא"י בגמטריא אלף, היינו לד' אלפין שצריכים להעלותן כנ"ל, והתמיד היה כבש, כי ממנו נתתקנו האלפין, בבחי' (ירמיה יא) ואני ככבש אלוף, וזה בחי' כבש, שכבבוש תחת יד רבו ומשמ אותם, ע"ש. ולכן מיד כאשר ר"ע הזכיר ענין התמיד שהוא כבש אחד, ר' נחוניא הכיר שהוא צורבא מרבנן.

</div>


## Segment 46

<div dir="rtl" lang="he">

ועוד י"ל דהנה היסוד דא"ק שמשם יוצא המ"ה, שם יש סוד י"ג תיקוני דיקנא, והם נקראים (ע"פ ברכות י.) כבשי דרחמנא (אדיר במרום, מכון רמח"ל עמ' רלד). ויעו' בשער המצות (פרשת קדושים סי' כב) והנה מזקן התחתון דיסוד דא"א נעשית זקן העליון דז"א, וזהו ענין מן המיצר וכו' כי מאותם השערות אשר ביסוד העליון הנקרא כבש והשערות שבו נקרא צמר כבשים, משם נעשה מצר דיקנא דז"א שהוא תיקון הראשון שבו כנודע, וכמו ששערות ריש ודיקנא דא"א לבנים כעמר נקי, גם שערות היסוד שבו הם לבנים כצמר הכבשים ולכן נקרא ג"כ צמר, ע"ש. וידוע שפרצוף ארך אנפין, הוא אריכות ימים (ולכן דורות הראשונים מאדם הראשון והלאה האריכו ימים כל כך כמבואר ברמח"ל). וזה כבש אח"ד בגמטריא י"ג, ובזה רימז ר"ע שהוא ראוי לבוא בסוד הני כבשי דרחמנא במה האריך ימיו.

</div>


## Segment 47

<div dir="rtl" lang="he">

כח: תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא. הראשי וסופי תיבות של: דבי אליהו כל השונה הלכות, עם התיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: הלכות בכל יום, עם התיבות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. "לו שהוא בן עולם הבא" בגמטריא נחמן בן שמחה ע"ה, ובגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, עם ב' כוללים.

</div>


## Segment 48

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 49

<div dir="rtl" lang="he">

כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו: לק"מ ד:ט דף ד..

</div>


## Segment 50

<div dir="rtl" lang="he">

כל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו: לק"מ ע דף פז., לקמ"ת לח דף כה..

</div>


## Segment 51

<div dir="rtl" lang="he">

אמר ר' יוחנן כל מקום שאתה מוצא גבורתו (-ובמוצאי שבת הנוסח גדולתו, עיין במפרשים) של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו דבר זה כתוב בתורה וכו' בנביאים (ישעיה נז:טו) כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש (שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים) וגו' וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח, ע"ש. הרי מבואר לכאורה שמעצם מידת הקדושה יש התרוממות מעל כולם, אלא שזה גופא מעורר מידת ענוה לרדת אפילו להכי שפל שבעם. עיין מש"כ בחלק ה' מאומן, ערך קדושה.

</div>


## Segment 52

<div dir="rtl" lang="he">

כל מקום שאתה מוצא וכו' – עמש"כ בספר שיחות הר"ן אות קצב, שיש בזה רמז שהמאמין בהשם מאמין בהצדיק.

</div>


## Segment 53

<div dir="rtl" lang="he">

לא: אין מפסיקין בקללות, מנא הני מילי אמר ר' חייא בר גמדא אמר רבי אסי דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס, ר"ל אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות. ובתוספות ד"ה אין הביא (מהמדרש דברים רבה פד:א ומסכת סופרים (יב:א)) ז"ל וא"ר יהושע דסכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה ואם כן אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם, עכ"ל, ובמפרשים שם ביארו שעכ"פ היחיד חייב לברך גם על הרע.

</div>


## Segment 54

<div dir="rtl" lang="he">

עמש"כ באריכות בחלק ד' – נחמן, על ליקוטי הלכות, חושן משפט ח"ב, הלכות הפקר ונכסי הגר (פריקה וטעינה ד:יד) להוציא מדברי הליצנים שדורשים לעם להאריך בשירות ותשבחות להשם יתברך על כל הרע שמצאתם, רחמנא ליצלן.

</div>


## Segment 55

<div dir="rtl" lang="he">

לב. אמר ר' יוחנן מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר והני מילי דשמע קל גברא במתא וקל איתתא בדברא והוא דאמר הין הין והוא דאמר לאו לאו, ע"כ. ותימה מזה למה שכתוב בספרון עיקרי אמונה על הדרך של הבעל שם טוב לחיות בעולם אצילות ולהתייחס לכל מה שהגיע להרגשותיו, אפילו דיבור מגוי, כאילו הוא דיבור ישר מהשם יתברך.

</div>


## Segment 56

<div dir="rtl" lang="he">

וי"ל שהגמרא בעצמה מפרשת הענין במה שסיימה, והוא דאמר הין הין וכו', אין זה עוד תנאי, אלא חוזר על הבן אדם עצמו, שאינו בטוח בעצמו, ואינו מסתפק להגיד פעם אחת הין או פעם אחת לאו, אלא צריך לכפול דבריו, אז גם כאשר הוא מקבל רמזים הוא דרוש שהרמז יהיה יותר חזק מסתם קול בעלמא. אבל האדם שתקיף בדעתו שהכל מהש"י ולא צריכים לכפול שום דבר, כן יש לו עבודת השם להבין כל חוש ורגש שהוא ישר מהש"י.

</div>


## Segment 57

<div dir="rtl" lang="he">

(עוד הערות ביסוד הנ"ל של עיקרי אמונה, עיין סוף מסכת גיטין דף פח, וליקוטי מוהר"ן סוף תורה ו).

</div>


## Segment 58

<div dir="rtl" lang="he">

אלא כדרב משרשיא דאמר שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר (יחזקאל כ:כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (במתיבתא פירשו מהרי"ף: אני נתתי להם חוקים, והם אינם טובים זה לזה, לכן אביא עליהם משפטים, דהיינו עונשים שלא יחיו בהם. ובמהרש"א פירש חוקים לא טובים, כי התורה אינה נקנית אלא בחבורה (ברכות סג:), לכן – לא יחיה בהם, שבטעות עלול להתיר איסור שעונשו מיתה. וברע"ב במסכת אבות (ג:ב) שנים שלומדים יחד דרכם ללמוד בקול רם בנעימה ובזמרה. וכשאין נוחין זה לזה, וכל אחד לומד לבדו, בדרך כלל הם שונים בלחש. ולכאו' יש בין אלו נפקא מינה אם יש עוד תלמידי חכמים בעיר ואכמ"ל). ועיין בסוף מסכת סוטה מט. מימרא של ר' אילעא בר יברכיה, שאחד מת ואחד גולה.

</div>


## Segment 59

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בספר המידות, ערך מריבה אות מט: שני צדיקים אינם יכולים לדור בעיר אחד, עד שיהיה להם אמת, ע"כ. ובשיח שרפי קודש, אולי בטעות כתבו נוסח אחר (ב-תריב) ז"ל איתא בספר המדות: קשה לשני גדולים שידורו בעיר אחד עד שיהיה להם אמת, ופעם אמר מוהרנ"ת 'אני יכול לדור עם רבי אהרן הרב מברסלב בעיר אחת. היינו כי מוהרנ"ת בשפלותו הגדולה יכול היה לחיות עמו יחד בשלום, אף על פי שהיו שניהם גדולים, ע"כ (השש"ק תפס שהעיקר המעכב הוא ששניהם גדולים, ואילו לפנינו לא הזכיר הגדולה אלא סתם שני צדיקים, ומובן שאם מוהרנ"ת אמר את זה, הוא התכוון שיש להם אמת).

</div>


## Segment 60

<div dir="rtl" lang="he">

ועיין בסוף ספר כוכבי אור – בסוף ספר אבניה ברזל (אות סו) ז"ל בימי הר' נחמן טולטשינר ז"ל היה בבאהפוליע אחד מאנשי שלומנו צדיק וישר הר' ישראל ליב אבי הר' אשר באהפליער. ובעת זקנתו היה חפצו להעתיק מושבו לאומאן, ושם סמוך להקלויז לבנות לו מכיסו בית מיחד, ואחר פטירתו יהיה ירשה שיך להקלויז, ותמיד יהיה עוסק בעבדות ה', ובכל פעם להיות על ציונו הקדוש אשר דרכו היה לפעמים לבלות כל הלילה על ציונו הקדוש, וכן ביום אחר התפלה ולא טעם כלום, הלך על ציונו הקדוש ושהה שם ערך ארבע חמשה שעות. ומה טוב היה לפניו כשיהיה מושבו באומאן אצל הקלויז. אבל הר' נחמן הנ"ל מאן בזה מטעמים ידועים לו, ועוד משום שקשה לשני צדיקים לדור במאום אחד, והר' ישראל יב היה מחזיק בדעתו שאמר שכונתו באמת לשם שמים. וכן אמר כמה פעמים אחר השתטחותו על ציונו הקדוש שכן צריך לעשות (על פי המקבל אצל אנשי שלומנו מעשה שהיה בימי רבנו ז"ל שכשאחד מספק באיזה דבר שקדם ההתבודדות אודות זה ישוה בדעתו ההן והלאו, ואחר ההתבודדות איך שיפל ברעיון הראשון כן יעשה). אבל קשה הדבר מאד לבא לבחינה זו באמת (שהמדמה מאד מאד מטעה את האדם שפעל בדעתו ההן והלאו שוה, ובאמת אחר ההתבודדות רעיונו הראשון אחר האפן שחפצו המדמה נוטה). פעם ספר הר' נחמן ז"ל שהזדמנו יחד על ציון רבנו ז"ל, אמר לו ר' ישראל ליב הנ"ל, נקריב משפטנו לפני רבנו ז"ל. בשעה שאמר לי זאת, חיל ורעדה אחזתני שזה בחי' 'המוסר דין לשמים', אבל מה לעשות ואין לסרב בזה. אמרתי לו אם כן נציע כל אחד לפי רבנו ז"ל את טענותינו, וכן עשינו. כשירדנו משם והוא הר' ישראל ליב הנ"ל באחת, שרעיונו הראשון גם אז היה שכן יעשה כמו שלבו חפץ וכן עשה. והעתיק מושבו לאומאן אצל הקלויז, ולא הוציא שנתו רחמנא לצלן, עכ"ל.

</div>


## Segment 61

<div dir="rtl" lang="he">

הוי אומר ומשפטים לא יחיה בהם.

</div>


## Segment 62

<div dir="rtl" lang="he">

מועד קטן

</div>


## Segment 63

<div dir="rtl" lang="he">

מועד קטן, עם הז' אותיות, בגמטריא רפ"ו כמנין התורות שיש בליקוטי מוהר"ן קמא, ובגמטריא נחמן מאומן ע"ה.

</div>


## Segment 64

<div dir="rtl" lang="he">

ו: משנה. ר"א בן יעקב אומר מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את כל השדה, ע"כ. עיין חיי מוהר"ן שיז ז"ל הינו כי מכל האילנות והעשבים ומכל הדברים שבעולם, מכלם הולכים שלוחים מאחד לחברו ומחברו לחברו עד שמתגלגל ומגיע הדבר לאזן הצדיק האמתי, והוא מקבל ומבין מהם עצות לעבודתו ע"ש.

</div>


## Segment 65

<div dir="rtl" lang="he">

ח: אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא, לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. המיוחס לרש"י (ד"ה דאין) כז"ל כלומר בעינן דלישמח בשמחת מועד לחודיה. והתוספות (ד"ה לפי) כתבו שהטעם הוא על דרך שאמרו (ברכות מט.) שאין עושים מצוות חבילות חבילות, כלומר שצריך שיהיה לב האדם פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו הימנה למצוה אחרת. ובנימוקי יוסף (ד"ה שאין) כתב, שכאשר מערב שמחה בשמחה אינו שמח כראוי בשום אחת מהן.

</div>


## Segment 66

<div dir="rtl" lang="he">

עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה לד ז"ל ויחד יתרו על כל הטובה, כי אצל סתם בני אדם אין השמחה של כל הטובות ביחד כי יש חילוקים רבים בענין השמחה, למשל, כשבאין על חתונה, יש מי ששמח מן האכילה שאוכל דגים ובשר ויוצא ויש אחד ששמח מן הכלי זמר, ויש ששמח מדברים אחרים כיוצא בהם, ויש ששמח מן החתונה עצמה כגון המחותנים שאינם משגיחים על אכילה ושתיה רק שמחים מן החתונה עצמה וכיוצא שאר חילוקים, אבל אין אדם שיהיה שמח מכל השמחות ביחד ואפי' מי ששמח מכל הדברים הנ"ל אעפ"כ אין השמחה מכל הדברים ביחד רק מכל אחד בפ"ע בזה אחר זה וכו' אבל שלימות וגדלות השמחה הוא מי שזוכה לשמוח מכל הטובות ביחד, וזה א"א כ"א כשמסתכל למעלה על כל הטובהה דהיינו על השורש שמשם נמשכין כל הטובות, ושם בהשורש הכל אחד ואזי שמחתו מכל הטובות ביחד וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 67

<div dir="rtl" lang="he">

ולכאורה מי שיכול לעשות את זה, להיות שמח על כל הטובות ביחד, הוא היה מותר לערב שמחה שמחה, אלא דגזרו בלא פלוג. ואדרבה מבואר בהמשך התורה שם, שכל מה שנכללין יותר ריבוי השמחות זה בזה נגדל ונתוסף אור השמחה ביותר ויותר כי נגדל ונתוסף האור מאוד ע"י התנוצצות שמתנוצץ משמחה לחבירתה וכו' ע"ש. וי"ל שלכן דייקא במימרא זו עירבה הגמרא שני מאן דאמרי של המאמר, ועוד ואמרי לה. להורות שאף שמן הנמנע להתיר לערב שמחה בשמחה מחמת לא פלוג, אבל עכ"פ מבחינת אור צדיקים ישמח, תמיד יש להרבות ולערבם, כי הצדיקים הם השמחה בהשורש וכל מה שנתוסף צדיקים נתוסף אורה ושמחה.

</div>


## Segment 68

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 69

<div dir="rtl" lang="he">

צדיק מושל וכו' מי מושל בי צדיק: לק"מ לד:ב דף מח..

</div>


## Segment 70

<div dir="rtl" lang="he">

הוקם על עולה של תשובה: לק"מ מט:ו דף נח..

</div>


## Segment 71

<div dir="rtl" lang="he">

שהוקם עולה של תשובה: לק"מ עג דף לד:.

</div>


## Segment 72

<div dir="rtl" lang="he">

הקב"ה גוזר וצדיק מבטל: לק"מ סב:ו דף עו:.

</div>


## Segment 73

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 74

<div dir="rtl" lang="he">

אם הרב דומה למלאך ה' צבאות: לק"מ לא:ה דף מד..

</div>


## Segment 75

<div dir="rtl" lang="he">

כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה ובקשו מפיהו: לק"מ לג:ו דף מז:.

</div>


## Segment 76

<div dir="rtl" lang="he">

מר זוטרא חסידא כי מיחייב צורבא מרבנן שמתא, ברישא משמית נפשיה והדר משמית לדידיה, כי הוה עייל באושפיזיה, שרי ליה לנפשיה והדר שרי ליה לדידיה, ע"כ. ובתוספות ד"ה משמית נפשיה כז"ל והא דלא התיר לחבירו מתחילה כדאמרינן בשבועות פרק קמא (דף יד.) יבא זכאי ויכפר על החייב לכך טוב כשיתיר לחבירו שיהא הוא מותר קודם, עכ"ל.

</div>


## Segment 77

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בספר אדיר במרום (עמוד כב, ספינר) שכז"ל כי זהו כלל גדול: בעוד שהאדם תוך תגבורת הס"א אינו יכול לתקן התיקון הצריך, ע"כ, ועמש"כ בחיי מוהר"ן אות פז.

</div>


## Segment 78

<div dir="rtl" lang="he">

יח. אמר אבוטל ספרא וכו' פרעה שהי' בימי משה הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו (פירש"י אמתו) אמה וזרת (-במקום אחר בש"ס רש"י כתב שלמצריים הגיד אמה) לקיים מה שנאמר ושפל אנשים יקים עלה.

</div>


## Segment 79

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 80

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 81

<div dir="rtl" lang="he">

ברית כרותה לשפתים: שיחות הר"ן רלז.

</div>


## Segment 82

<div dir="rtl" lang="he">

ואמר אביטול ספרא משמיה דרב, פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה (- פירש המיוחס לרש"י: מחלוקת במס' שבת (דף עה.) חד אמר חרשי, להכי יוצא ליאור בשביל מכשפות, ואידך אמר גידופי, להכי יוצא שאומר לי יאורי ואני עשיתני, ע"כ) שנאמר הנה יוצא המימה וגו', ע"כ. עיין בפרפראות לחכמה הנ"ל.

</div>


## Segment 83

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה ה' מבן מלך ז"ל ושאלה אותו אם יוכל לעשות כשוף לאדם שיהיה מצרע. אמר, הן. אמרה לו, אולי יבקש מכשף שיבטל הכשוף ויתרפא. אמר המכשף, אם ישליכו הכשוף אל המים, לא יוכלי לבטלו עוד וכו' וכו' והצדיק הנ"ל היה גבוה למעלה מן כל הכשפים, ובא הצדיק והודיע להמלך שהוא כשוף, ושהשליכו הכשוף למים, ואין תקנה להבן מלך כי אם שישליכו המכשף שעשה הכשוף למים וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 84

<div dir="rtl" lang="he">

ובזה י"ל ענין קריעת ים סוף, סוס ורוכבו רמה בים דייקא, שביטל כל הכשפים שלהם.

</div>


## Segment 85

<div dir="rtl" lang="he">

יח: ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר והאמר רב יהודה אמר שמואל בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני אלא שמא יקדמנו אחר ברחמים כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר תזדמן לי לפניתא, א"ל לא תיבעי רחמי הכי, אי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא כפרת בה', בתר הכי שמעיה דקאמר או איהו (-אותו איש המתפלל) לימות מקמה או איהי תמות מקמיה, א"ל לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא הכי, ע"כ.

</div>


## Segment 86

<div dir="rtl" lang="he">

ובפירוש המיוחס לרש"י מבואר שלעולם לא ישיג אדם אשה שלא מיועד לו, אבל הר"ן מפרש שהאיש כן השיגה ואחר כך התחרט וביקש על המיתה. ורבא אמר לו הלוא אמרתי לך לא להתפלל על זה.

</div>


## Segment 87

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בספר המידות ערך תפילה ח"ב אות י, על ידי תפילה יכול לשנות זווגו הנכרז בשמים, ע"כ. ובפשטות זה לא כפירוש המיוחס לרש"י, אלא כפי הר"ן, ואכן לפי זה, הגם שיכול לשנות, אין להתפלל על זה.

</div>


## Segment 88

<div dir="rtl" lang="he">

כ: אמר רבי יוסי בר אבין שמע שמועה קרוב ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה עולה לו ואינו נוהג אלא יום אחד, תני רבי אדא דמן קסרי קמיה דר' יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה אינו נוהג אלא יום אחד, ע"כ.

</div>


## Segment 89

<div dir="rtl" lang="he">

מכאן רמז בעלמא להיסוד שרבינו קבע בספר חיי מוהר"ן אות יב ז"ל ואמר אז שכל זמן שאין יודעים מפי אדם אין צריכים לנהג אבלות אף על פי שיודעים על פי השגות, ע"ש המעשה שהיה. כי ידיעה על ידי השגות הוא כמו ידיעה ביום טוב ושבת, שאינו חשוב שמועה קרובה כנ"ל.

</div>


## Segment 90

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 91

<div dir="rtl" lang="he">

שכיב וכו' שפעו מרזבי דמא: שיחות קצז.

</div>


## Segment 92

<div dir="rtl" lang="he">

כי נח נפשיה דרבי אבהו – תכלת וארגמן, על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' רע.

</div>


## Segment 93

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 94

<div dir="rtl" lang="he">

אין מספידין בחנוכה. ליקוטי מוהר"ן סוף תורה יד. שיחות הר"ן קלב.

</div>


## Segment 95

<div dir="rtl" lang="he">

ששים זו היא מיתת ביה בידי שמים, אמר מר זוטרא מאי קרא דכתיב תבא בכלח אלי קבר, בכלח בגימטריא שיתין הוו.

</div>


## Segment 96

<div dir="rtl" lang="he">

עמש"כ בספר המדות ערך אהבה ב:א שכל"ח ראשית תיבות כי לעולם חסדו. והרי לעיל הביאה הגמרא ששנות שמואל נ"ב שנה, ואיתא בירושלמי (ברכות ד:א) כיון שחנה התפללה, וישב שם עד עולם, ועולמו של לוי הוא נ' שנה וכו'. וכן כאן, חסדו של השם נותן לבן אדם בכל"ח שנה.

</div>


## Segment 97

<div dir="rtl" lang="he">

רב סעורים אחוה דברא הוה יתיב קמיה דרבא חזייה דהוה קא מנמנם (-גוסס), א"ל לימא ליה מר (-למלאך המות) דלא לצערן, א"ל מר לאו שושביניה הוא וכו' א"ל (-אחר פטירתו בא רבא אליו, ואז שאלו) הוה ליה למר צערא, א"ל כי ריבדא דכוסליתא (-מקיז דם), רבא הוה יתיב קמיה דר"נ, חזייה דקא מנמנם וכו' כמשיחל בניתא מחלבא וכו'.

</div>


## Segment 98

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בליקוטי מוהר"ן תורה רנ ז"ל ואף על פי שיש יסורין שבהכרח מרגישים אותם כגון היסורים שבאים מחמת ההרכבה, כמו יסורים שיש מיציאת הנשמה מן הגוף, והם יסורי החולה שבאים מחמת שמתחלת הנשמה להתפשט מן הגוף, ומחמת שנקשרה הנשמה בהגוף בקשר אמיץ וחזק, על כן בהכרח מרגיש היסורים בעת הפרוד, אף על פי כן היסורים קלים מאד ונוחים להתקבל בעת שיודע בדעת ברור שהכל בהשגחה, ע"ש.

</div>


## Segment 99

<div dir="rtl" lang="he">

וי"ל שכוונת הצדיקים האלו היו שמלבד היסורים המוכרחים מטעם הפירוד הנ"ל, לא היה צער מיתה. עוד י"ל שמחמת גודל דעתם לא הרגישו צער, אבל לפי זה ק"ק מה רצו לבקש ממלאך המות שלא יצערם, ואינו קשה, כי תמיד צריכים לבקש שלא לבוא לידי נסיון, ושמא יגביר הצער וכדומה. עוד י"ל שצדיקים כבר עשו פירוד והמשילו את נשמותיהם על גופם, ולכן כבר אין להם צער בענין זה.

</div>


## Segment 100

<div dir="rtl" lang="he">

רבא הוה יתיב קמיה דר"נ, חזייה דקא מנמנם (-גוסס) וכו' וכו' א"ל (רבא לרב נחמן שבא לרבא אחר פטירתו) ה"ל למר צערא, א"ל כמישחל בניתא מחלבא, ואי אמר לי הקב"ה זיל בההוא עלמא כד הוית לא בעינא דנפיש ביעתותיה, פרש המיוחס לרש"י: דמלאך המות, ע"כ, היינו אף על פי שלא ציער אותו בלקיחת נפשו. אכן במתיבתא הביא מרבינו שלמה בן היתום (ד"ה בינתא) שנראה שלא פירש זאת על מלאך המות, אלא על העולם, שאמר רב נחמן, לא הייתי רוצה לחזור לחיות בעולם הזה משום 'שרבות אנחותיו ואימותיו ובעתותיו', ע"כ.

</div>


## Segment 101

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בספר חיי מוהר"ן אות תמו, שרבי נתן לקח עצה מרבינו רבי נחמן לא לחזור לעולם הזה בגלגול, ע"ש באריכות.

</div>


## Segment 102

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 103

<div dir="rtl" lang="he">

כצפורי בפי הושט – תכלת וארגמן, על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים, עמ' רעב.

</div>


## Segment 104

<div dir="rtl" lang="he">

ואמר רבא נשי דשכנציב אמרן (-בנהי על המת) אחנא תגרי אזבזגי מיבדקו (- אחינו הסוחרים, במקום סחורתם וקניינם נבדקים, האם נאמנים הם או לא).

</div>


## Segment 105

<div dir="rtl" lang="he">

אולי יש בזה רמז על המבואר בספר ברית מנוחה, שהזהיר כמה פעמים בענין השם "אזבוגה" שנפלו בו ויצאו מהדרך.

</div>


## Segment 106

<div dir="rtl" lang="he">

כח:-כט. א"ר חנינא קשה יציאת נשמה מן הגוף כציפורי בפי הוושט (-כחבל שיש בו קשר ויוצא בקושי מן התורן, המיוחס לרש"י) רבי יוחנן אמר כפטורי (-שקושרין שתי ספינות ביחד, המיוחס לרש"י) בפי הוושט.

</div>


## Segment 107

<div dir="rtl" lang="he">

עיין ליקוטי מוהר"ן תורה רנ, וראה לעיל בעמוד זה בענין מיתת צדיקים.

</div>


## Segment 108

<div dir="rtl" lang="he">

כט. אמר ר' לוי כל היוצא מבית הכנסת לבית המדרש ומבית המדרש לבית הכנסת זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון וכו'.

</div>


## Segment 109

<div dir="rtl" lang="he">

במסכת מגילה דף כו: נחלקו אם קדושת בית הכנסת חמורה מבית המדרש או ליהפך (ועיין מש"כ בשיחות הר"ן אות עה ששם רבינו קבע שתפלה הרבה יותר גבוה מתורה), ועיין שם בדף כט. שאביי החליט לגרוס בבית הכנסת. ומצינו להיפך שיש שהחליטו להתפלל במקום שלמדו. ואילו ר' לוי סובר שצריכים ללכת מזו לזו, וביאור הדברים מבואר היטב בליקוטי מוהר"ן תורה כב, וכמו שכבר ציין והסביר בספר פרפראות לחכמה:

</div>


## Segment 110

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב (נדפס שם בריש המסכת) על פי מאמר חותם בתוך חותם סי' כ"ב היינו שעושה מבחי' תפלה תורה, וזוכה לבחי' תפלה גבוה ממדריגה זו, ועי"ז זוכה לבנין ציון וירושלים שהוא בחי' אמונה ועי"ז זוכה לקבל פני שכינה בבחי' נפתחו השמים ואראה מראות אלקים ר"ת אמונה וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 111

<div dir="rtl" lang="he">

חגיגה

</div>


## Segment 112

<div dir="rtl" lang="he">

ח' * ג' * י' * ג' *ה = ג' אלפים שש מאות = י' פעמים רבי נחמן. ח"ג – חית גמל = נ נח נחמ נחמן מאומן, יג"ה – יוד גמל הי = נ נח!

</div>


## Segment 113

<div dir="rtl" lang="he">

ג. כלם נתנו מרועה אחד א-ל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא.

</div>


## Segment 114

<div dir="rtl" lang="he">

רועה אחד, בגמטריא ברסלב. פרנס אחד, בגמטריא ברסלב נ נח ע"ה. המעשים ברוך ע"ה בגמטריא רבי נחמן מברסלב. כל המעשים ברוך הוא, עם הד' תיבות, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 115

<div dir="rtl" lang="he">

ג: ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו, איתמר רב הונא אמר עד שיהו כולן [בבת אחת] וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 116

<div dir="rtl" lang="he">

על דרך צחות, ידוע שרבינו הקפיד על ישראל קדושים לא ללכת בבגדים קרועים [כפי מה שאפשר, כי רבינו התפאר בחסידים נאמנים עובדי השם שמרוב עניותם לא היה להם אלא בגדים קרועים, אבל בודאי כולם צריכים לשמור את הבגדים ככל מה שאפשר, ובודאי לא לקרוע הבגדים], כי ההולך בדרך הקדוש של ברסלב, הרי שנים בידיו, הוא יוצא תמיד יחידי בלילה לעסוק בהתבודדות עד שכל העולם בחיוב המציאות כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה נב, והוא נמצא לילות שלמים בקברי צדיקים, אז בודאי צריך לשמור ולהקפיד מאד שלא יעבור על הסימן השלישי, שלא יקרע בגדיו, ואדרבה, שיכבד בגדיו.

</div>


## Segment 117

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 118

<div dir="rtl" lang="he">

כולי האי ואולי – תכלת וארגמן, על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' רעו.

</div>


## Segment 119

<div dir="rtl" lang="he">

ה. ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' אמר רבא אמר הקב"ה אעפ"י שהסתרתי פני מהם דכתיב ודבר ה' אל משה פנים אל פנים אותה הפנים אסתיר אבל בחלום אדבר בו רב יוסף אמר ידו נטוי' עלינו להגן שנאמר ובצל ידי כיסיתיך וכו'.

</div>


## Segment 120

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 121

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 122

<div dir="rtl" lang="he">

ויחי עוד לנצח כי יראה חכמים ימותו: לק"מ סו:א דף פב..

</div>


## Segment 123

<div dir="rtl" lang="he">

האי בר בי רב דחד יומא: לקמ"ת ב:ו דף ד:.

</div>


## Segment 124

<div dir="rtl" lang="he">

במסתרים תבכה נפשי וכו' מפני גאותן של ישראל וכו': לקמ"ת ה:ה דף ח:.

</div>


## Segment 125

<div dir="rtl" lang="he">

ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו (תהלים מט:י-יא), ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה, בחייהן על אחת כמה וכמה.

</div>


## Segment 126

<div dir="rtl" lang="he">

בעיון יעקב (ד"ה מה) אף שאמרו (חולין ז:) גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, כל זה דווקא בעולם הבא שזכותם מרובה מאד, אבל לענין ראיית גוף החכם לאחר שנסתלקה נשמתו, ודאי שגדולה מעלת הרואה את החכם בחייו בעוד נשמתו בקרבו, ע"כ.

</div>


## Segment 127

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בליקוטי מוהר"ן סו:א ז"ל וע"כ הוא דבר גדול מאוד להיות בשעת הסתלקות הצדיק, אפילו מי שאינו תלמידו, כי מחמת שאז יורד ונגלה למטה הרוח דלעילא, נמצא שנתגלה אז הארה גדולה מאוד, על כן הוא טובה גדולה לכל מי שנמצא אז שם, והוא טובה להם לאריכת ימים, וכמו שאמרו רז"ל, על פסוק ויחי עוד לנצח וכו', כי יראה חכמים ימותו, אבל להתלמידים מגיע הארה גדולה מאוד אז ביותר וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 128

<div dir="rtl" lang="he">

וקשה לפי דברי רבינו המשך הגמרא שדרשה קל וחומר בחייהם, שהרי לפי רבינו העיקר הוא להיות בשעת מיתתם. ואולי לפי דברי העיון יעקב הנ"ל מיושב, כי הקל וחומר הוא רק לענין הגשמי, אבל לעניני רוחניות גדולים צדיקים במיתתם, ובפרט הענין להיות בשעת מיתתם.

</div>


## Segment 129

<div dir="rtl" lang="he">

וי"ל קושיתינו על פירוש רבינו, וכן קושית העיון יעקב, על פי דרוש, בחייהן אלו התלמידים, כענין מה שדרשו במסכת בבא בתרא (קטז.) שהמניח בן כמותו כאילו לא מת, וכל זמן שיהושע חי היה נראה למשה כאילו הוא חי (רש"י פרשת וילך, דברים לא:כט), שהם מקבלים הרבה יותר מכולם כמבואר בליקוטי מוהר"ן שם.

</div>


## Segment 130

<div dir="rtl" lang="he">

רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב וכו' פרש"י ז"ל מהלך שלשה חדשים היה מביתו לבית המדרש, ונוסע מביתו אחר הפסח, ולומד יום אחד, וחוזר לביתו לשמח את אשתו בחג הסוכות, ע"כ. כי אין ענין להיות עם האשה בראש השנה, ובפרט לפי הקבלה שבראש השנה מנסרין האשה מהאדם.

</div>


## Segment 131

<div dir="rtl" lang="he">

ו: והא רבי יוסי הגלילי דאמר עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי, מעיקרא לא בעי הפשט וניתוח ולבסוף בעי הפשט וניתוח, דתניא רבי יוסי הגלילי אומר, עולה שהקריבו ישראל במדבר אינה טעונה הפשט וניתוח לפי שאין הפשט וניתוח אלא מאהל מועד ואילך, ע"ש.

</div>


## Segment 132

<div dir="rtl" lang="he">

והנה מצאנו שהאבות קיימו כל התורה כולה, ויותר מזה מצאנו שיעקב קיים מצות תפילין על ידי מעשיו עם הצאן, והיה מקום לאמר שכל זה אי אפשר אלא לפי שיטת רבי יוסי הגלילי שיש שינוי במהות המצות לפני ולאחר אהל מועד, ולכן רק לפני הדיבור היה אפשרות לקיים המצות בצורה אחרת ממה שמצוה בדיבור. ואע"פ שמצינו בענין מצות יבום, שאפילו אחר מתן תורה היו עוסקים במצוה זו בצורה אחרת, כמו בועז עם רות, שם רק האריכו ענין המצוה, לא שאמרו שקיימו ממש מצות יבום.

</div>


## Segment 133

<div dir="rtl" lang="he">

אכן ממה שרבינו העיד בספר חיי מוהר"ן אות קמב – ז"ל כשבא מארץ ישראל אמר בדרך הזה קימתי כל התורה בכל האפנים, כי השגתי קיום כל התורה שאפלו אם היו מוכרים אותי לישמעאל וכו' וכו' אף על פי כן הייתי יכול לקים כל התורה כולה ע"ש. ומבואר יותר בספר שבחי הר"ן ח"ב אות כב ז"ל עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבד את השם יתברך אפלו כשלא יוכל חס ושלום, לקים המצוות. כי השיג את העבודה של אבות העולם שהיה להם קדם מתן תורה, שקימו כל המצוות אף על פי שלא עשו את המצוות כפשוטן. כמו יעקב אבינו שקים מצות תפלין על ידי המקלות אשר פצל כידוע וכיוצא בזה, עד שהשיג איך לקיים את כל המצוות בדרך זה כשיהיה אנוס שם במקום שימכרו אותו חס ושלום, ע"ש. ומוכרח מזה שאפילו אחר הדיבור שייך לקיים את כל התורה בצורה אחרת ממה שמצווה בה בדיבור.

</div>


## Segment 134

<div dir="rtl" lang="he">

ואולי יש לחלק בין אנוס, שאפילו חישב לעשות מצוה ונאנס כאילו עשהו, ולכן שייך עכ"פ לקיים בדרך האבות.

</div>


## Segment 135

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 136

<div dir="rtl" lang="he">

אין דומה השונה פרקו מאה פעמים וכו': לק"מ ז השמטות דף ט..

</div>


## Segment 137

<div dir="rtl" lang="he">

עובד אלקים זה החוזר פרקו ק"א פעמים: לק"מ קצב דף קיא..

</div>


## Segment 138

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 139

<div dir="rtl" lang="he">

מה למטה ומה למעלה וכו': שיחות הר"ן רכד.

</div>


## Segment 140

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 141

<div dir="rtl" lang="he">

כי טוב לגנוז: לק"מ לג:ה דף מז:.

</div>


## Segment 142

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 143

<div dir="rtl" lang="he">

הלומד תורה בלילה מושכים עליו חוט של חסד ביום: לק"מ לח:ד דף נב..

</div>


## Segment 144

<div dir="rtl" lang="he">

תניא רבי יוסי אומר אוי להם לבריות וכו': לק"מ לח:ז דף נג..

</div>


## Segment 145

<div dir="rtl" lang="he">

שחקים ששם שוחקין מן: לקמ"ת ז:י דף יד..

</div>


## Segment 146

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 147

<div dir="rtl" lang="he">

במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור: לק"מ ו:ה דף ז., לקמ"ת ה:ז דף ט..

</div>


## Segment 148

<div dir="rtl" lang="he">

חשמ"ל חיות אש ממללות: לק"מ יט:ג דף כה:.

</div>


## Segment 149

<div dir="rtl" lang="he">

ח"ש מחשמל: שיחות הר"ן צג.

</div>


## Segment 150

<div dir="rtl" lang="he">

וכבשים ללבושך דברים שהם כבשונו של עולם: לק"מ מד דף נד:.

</div>


## Segment 151

<div dir="rtl" lang="he">

וכבשים ללבושך דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך: לק"מ מט:ו דף נח..

</div>


## Segment 152

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 153

<div dir="rtl" lang="he">

דבר צוה לאלף דור שבקש הקב"ה וכו' והן הן עזי פנים וכו': לק"מ קמז דף קד..

</div>


## Segment 154

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 155

<div dir="rtl" lang="he">

ד' שנכנסו לפרד"ס: לק"מ לא:ט דף מד:.

</div>


## Segment 156

<div dir="rtl" lang="he">

אמר ר' עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני: לק"מ נא על התורה דף נט..

</div>


## Segment 157

<div dir="rtl" lang="he">

שובו בנים שובבים חוץ מאחר – תכלת וארגמן, על פי לק"מ כח 'בני לן ביתא', עמ' רעח.

</div>


## Segment 158

<div dir="rtl" lang="he">

יד: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא, כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו 'מים מים', משום שנאמר (תהלים קא:ז) דבר שקרים לא יכון לנגד עיני, ע"כ.

</div>


## Segment 159

<div dir="rtl" lang="he">

עיין ליקוטי מוהר"ן תורה נא, ובריש ספר המידות ערך אמת אות א'.

</div>


## Segment 160

<div dir="rtl" lang="he">

ונראה לענ"ד לפרש עוד שיש בזה רמז למה שמצינו לפעמים כאשר נכנסים באיזה עבודה של עבודת השם, שפתאום צריכים להשתין, וזה הבחי' הוא בא מבחי' שקר [וכתוב בספר המדות, אמת ח. השלשול והעצירות בא על ידי שקר, ע"כ], כי הוא מהבירורים של הגוף, והוא בירור שדוקא שייך לשערות הראש, כמבואר בריש ספר שער הכוונות, ובחי' שערות הראש הם ממש הבחי' של הת' מאות עולמות של כיסופים של הצדיקים ושם יש פלגות דשערי של אורח צדיקים כמבואר בזוהר הקדוש. אלא שכאשר עולים ממש לפרדס, צריכים להיות כבר טהור מכל הבירורים, והעומד בהיכל ה', כולו אומר קדוש (ליקוטי מוהר"ן תורה נה), ואם הגוף אומרת מים מים, שצריכים לעשות את הבירורים האלו, עדיין הוא נאחז בשקרים שלא שייכים לנגד עיני השם בפרדס.

</div>


## Segment 161

<div dir="rtl" lang="he">

ורמז לזה, כי רבי עקיבא היה קרח כנודע, היינו שלא היה נתקע בבירורים של השערות הנ"ל, ולכן נכנס ויצא בשלום.

</div>


## Segment 162

<div dir="rtl" lang="he">

ארבעה נכנסו בפרדס וכו' רבי עקיבא [נכנס בשלום ו]יצא בשלום.

</div>


## Segment 163

<div dir="rtl" lang="he">

לולא דמסתפינא נלע"ד שאין כניסה לפרדס האמור כאן כסתם הכנסה לגן עדן, כי בכל לילה צדיקים נכנסים ומקשיבים, ובפרט חברם רבי ישמעאל כהן גדול עלה וראה וסיפר הרבה ממט"ט, ומה יתרון ומיוחד לארבעה אלו [- אכן האריז"ל כבר גילה בלקוטי תורה, בראשית ד"ה הנה אחר שחטא, שאלו הד' עלו בדעתם לתקן מה שעוות אדם הראשון, עיין שם]. אלא, ידוע שפרדס ראשי תיבות, פשט רמז דרוש סוד, היינו שבכל אלו הדרכים התורה הקדושה מתלבשת. והיה נראה שגם אלו הד' עלו לקבל איזה השראה אלהות שיתלבש בהם [ואולי זה בחי' החסידים הראשונים שהגמרא בברכות לב: שואלת תורתן היאך משתמרת, תורתן לשון נקבה, ומיישבת, מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת, עיין שם. משתמרת לשון משמור של שירות]. וכידוע שחנוך בן ירד נהיה למלאך מט"ט המשרת לפני ה' כשר הפנים. ולכן כיון שלפי הבנת אלישע אחר אין ישיבה לפניו – מט"ט היה חייב לעמוד, כדאיתא לקמן בגמרא.

</div>


## Segment 164

<div dir="rtl" lang="he">

וזה מה שכתוב אצל רבי עקיבא, [נכנס בשלום ו]יצא בשלום, אין היציאה סתם שיצא מבפנים לחוץ, אלא כלשון השמש יצא על הארץ (בראשית יט) – שיצא בזריחה (תוספות ברכות ב:), וכלשון יצא עליו שטר, שהלך בתוקף. [וכבר ביציאת מצרים היה שם שצ"ה שאמר והכה אותם במצרים נ' מכות ועל הים ר"נ מכות, בסוד רבי עקיבא גימטריא שצ"ה, כמו שכתוב באגרת של ר' שמשון מאסטרפליא הנדפס בהגדה של פסח, שרבי עקיבא היה אחיזה בזה השם. והנה כל עצמו של פרעה מראה על שיעבוד רבי עקיבא, כי האותיות הפנימיות – ר"ע – רבי עקיבא, ומסביבן, פ"ה – הדיבור בגלות, פה בגמטריא גם בם, היינו מרים ואהרן כמו שכתוב (במדבר יב:ב) ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר, גם בנו – גם בם. פרעה בגמטריא פרדס ו"ה, והוא עליה באותיות א"ל ב"ם ג"ן ד"ס ה"ע, גילוי נעלם סו"ד האר עינינו. [והתפלה צריכה לעלות דרך י"א אלפים שנה – מגלה עמוקות, מהדורה תנינא פרשת ויצא עמ' פב]. כי כל אחיזת הקליפות בזו"ן שסודם ו"ה של הוי"ה, כמו שכ' הרמח"ל בכוונות לי"א אותיות של יתגדל ויתקדש, שיסתלקו משם, ויהא שמיה רבא. והנה רבי עקיבא בגמטריא שצ"ה והוא כמנין אחד משמותיו של מט"ט – עיין בשרשי השמות לרמ"ז ערך ישעיה (כי גם אצל ישעיה כתוב (ו:ו) נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב כי את המלך י"צ ראו עיני, ראו עיני, ראשי תיבות של רבי עקיבא, וכן אנכי, א"י כמנין ו"ה מקיף את נ"כ – ע'קיבא. וכן כתוב מיד אחר כך (פסוק ז), ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה במלקחים לקח מעל המזבח, רצפה בגמטריא כפרעה, במלקחי (בלי הם') בחילוף הח' לא' באותיות אחה"ע, בגמטריא עקיבא. וכן (פסוק ח) הנני שלחני, בחילוף הח' לאות ה' באותיות אחה"ע, בגמטריא ישעיה, רבי עקיבא, השמ"ן (פסוק י) לב העם הזה -), ובגמטריא נשמה, שלטון, שופט, כשלמה (כי כשכותב זכויות של ישראל נותנים לו רשות לישב וכו', ודלא כטעותו של אלישע אחר), השמים, מי משה, פרנסה, משנה למלך, אביר יעקב, מטטרמולי"ן, עיין שם. וזה מה שאמר יתרו (שמות יח:י) אשר הציל את העם מתחת יד מצרים, יד מצרים בגמטריא שצ"ד, היינו אחד מתחת רבי עקיבא, ועל ידי זה הציל את העם]. וכן הוה שרבי עקיבא קיבל איזה השראה שנתן לו איזה שרות וכח בעולם, ויצא עמה בכל תוקף בשלום. ואילו בן עזאי ובן זומא לא היו יכולים לעמוד בזה.

</div>


## Segment 165

<div dir="rtl" lang="he">

וי"ל שאחר שרבי עקיבא זכה לזה, אז ידע בעצמו לדרוש את ה' אלקיך תירא (דברים ו:יג, י:כ), את לרבות תלמידי חכמים.

</div>


## Segment 166

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 167

<div dir="rtl" lang="he">

זכה נוטל חלקו וחלק חברו: לק"מ נח:ו דף סט:.

</div>


## Segment 168

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 169

<div dir="rtl" lang="he">

ר' מאיר רמון מצא תוכו אכל: לק"מ כח:ג דף טל:.

</div>


## Segment 170

<div dir="rtl" lang="he">

אחר מה הוי ביה לא פסק זמרה יווני מפומיה וכו': לק"מ סד:ה דף עט..

</div>


## Segment 171

<div dir="rtl" lang="he">

כמה גדולים שבקשו מלאכי השרת לדוחפו: לקמ"ת א:א דף א..

</div>


## Segment 172

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 173

<div dir="rtl" lang="he">

שולחן דומה למזבח שמכפר: לק"מ לא:ט דף מד:.

</div>


## Segment 174

<div dir="rtl" lang="he">

פתח במזבח וסיים זה השולחן אשר לפני ה': לק"מ לא:ט דף מד:.

</div>


## Segment 175

<div dir="rtl" lang="he">

יבמות

</div>


## Segment 176

<div dir="rtl" lang="he">

יב"מ הוא השם הע' של ע"ב שמות, הרי ע', ועוד וי"ו, הרי צ"ב, ות', הרי תצ"ב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. יבמות היא המסכת הראשונה של נשים, ונשים מדברים הרבה, ואילו הגברים מצווים: ודברת בם ולא בדברים בטלים, וכבר פירשנו בשם א.פ. ב"ם: בית מם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה שזה עיקר השירה לשיר ולהודות להשם יתברך. ואות י' של יבמות, שלפני הב"מ, בבחי' הי' של אז ישיר, על שם המחשבה, וכן מרמז על הי' מיני נגינה שיש ב"מ. ו"ת בגמטריא רבנו נחמן (יב"מ ראשי תיבות משיח בן יוסף).

</div>


## Segment 177

<div dir="rtl" lang="he">

יבמות, אותיות: יב"ו – גמטריא חי, מ"ת. וכן כל ענין של יבום הוא גלגולים מחי למת וממת לחי.

</div>


## Segment 178

<div dir="rtl" lang="he">

וע"ע מש"כ בדף י' דרשה לפורים, יבמות אותיות בשומי.

</div>


## Segment 179

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 180

<div dir="rtl" lang="he">

לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע: שיחות הר"ן קמב.

</div>


## Segment 181

<div dir="rtl" lang="he">

י. דרשה לפורים.

</div>


## Segment 182

<div dir="rtl" lang="he">

השנה תשפ"ב ראשי תיבות תינוקות של בית פורים, בדף יומי לומדים מסכת יבמות דף י, והטעם שלומדים מסכת יבמות, כי חייב אדם לבשומי, והש' מתחלף לת', בתומי, אותיות יבמות. ועיין בכוונות לקריאת המגילה, שיש שמות אחדים בראשי תיבות וכדומה, ואחד מהם יב"ם, הוא השם הע' בע"ב שמות, בגמטריא יי"ן וסו"ד (והשם שלפניו: ראה, בחי' וזרע אין לו עיין עליו, והשם שלאחריו: היי, בחי' ואת היי לאלפי רבבה. הנה בנות לוט באמת היו בבחינת יבמות לשוק, ונזדמן להם יין במערה (רש"י בראשית יט:לג) להוציא מהן שני אומות). עד דלא ידע - כי יבמות היא המסכת הראשון בסדר נשים, מלשון כי נשני, לשון שכחה כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה נו (שמדבר שם על נס פורים ע"ש), ושם הפרק מופיע בראש הדף: חמש עשרה, בגמטריא - עם י"ה שהם חמש עשרה, תתקלח - בגמטריא מרדכי אסתר, עם הב' תיבות והכולל. והוא אותיות שמח רשעה כענין -. בין ברוך מרדכי לארור המן. כי דף י' מתחיל בענין אמו מאנוסת אביו שנופלת ליבום, וזה בחינת ארור המן, כי היה מגזע אליפז בן עשו שבא על אשת אביו, אל אהליבמה - אהל יבמה דייקא - אשת עשו (רש"י פרשת וישלח לו:ה). בין ברוך מרדכי, מרדכי היהודי - דף י', כי אסתר היתה בא מאחשווירוש וטובלת ויושבת בחיקה של מרדכי, כי היתה אנוסה מאחשווירוש ועוד מותרת למרדכי..

</div>


## Segment 183

<div dir="rtl" lang="he">

ורבי קרא על לוי, כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו, בחי' עד דלא ידע כנ"ל. ועוד רמז לעיקר נס של פורים, שבאותה תקופה השכינה היתה אחור באחור עם ז"א והתחילה להבנות, ועוד לא היו מוחין בז"א, עד שהיה הנס של בלילה ההוא נדדה שנת המלך, וחזרו המוחין לז"א.

</div>


## Segment 184

<div dir="rtl" lang="he">

יד. מאי תיובתא מקומות מקומות שאני, ודקארי לה מאי קארי לה, ס"ד אמינא משום חומרא דשבת כמקום אחד דמי קמ"ל, ע"כ.

</div>


## Segment 185

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכד – שמעתי בשמו שאמר שלפעמים מגיע לאדם הרהור תשובה והשתוקקות להשם יתברך באיזה מקום, שצריך שם באותו המקום דיקא להתחזק בזה ההרהור תשובה וכו' ולא ימתין ולא יזוז ממקומו וכו' כי כשיזוז ממקומו, יכול להיות שיפסק וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 186

<div dir="rtl" lang="he">

ואל תחשוב שמגודל ההרהור תשובה לא ישנה איזה מקום – משום חומרא דשבת כמקום אחד דמי – קמ"ל שכל מקום מיוחד.

</div>


## Segment 187

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 188

<div dir="rtl" lang="he">

סבבוהו בהלכות עד שהגיעו לצרת בת: לק"מ ל:ג דף מא:.

</div>


## Segment 189

<div dir="rtl" lang="he">

אין מקבלים גרים מן התרמודיים: לק"מ נט:ו דף ע:.

</div>


## Segment 190

<div dir="rtl" lang="he">

יז. מאי הרפניא (שם עיר)? אמר רבי זירא הר שהכל פונין בו, ופרש"י ז"ל כל פסולין שאין מוצאין אשה פונין והולכין שם, ע"כ. במתניתא תנא כל שאין מכיר משפחתו ושבטו נפנה לשם, אמר רבא והיא עמוקה משאול שנאמר מיד שאול אפדם ממות אגאלם ואילו פסול דידהו לית להו תקנתא ע"ש, הטעם שדרשו לגנאי, י"ל ע"פ מה שפרשתי בספר תהלים קיט:קי בביאור תיבת פרן. והרי אותה מקום באשה מכונה קבר (כמו שמצינו פתיחת הקבר בלא דם).

</div>


## Segment 191

<div dir="rtl" lang="he">

והיינו דאמרי אינשי קבא רבא וקבא זוטא – רש"י פירש קבא לשון איפה, ויתכן שגם זה כינוי לקבר, כמש"כ בפנחס (במדבר כה:ח) ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה – מיגנדר (-מתגלגל) ואזיל לשאול, ומשאול לתרמוד, ומתרמוד למישן, וממישן להרפניא.

</div>


## Segment 192

<div dir="rtl" lang="he">

ואכן עיניהם של תרמודיים טרוטות (שבת לא, ליקוטי מוהר"ן נט). ויתכן שתרמוד מרמז על תשמיש (מר ו"ד, ועוד צירופים איני רוצה להאריך), מישן בחינת מישוש, והרפניא בחי' הסתכלות כנ"ל. ולפי זה יש לפרש את הסדר, ואין להאריך בזה.

</div>


## Segment 193

<div dir="rtl" lang="he">

יז: איצטריך סד"א הואיל וחידוש הוא דקמשתרי ערוה גביה אימא עד דמייחדי באבא ובאמא צריכא, ע"ש.

</div>


## Segment 194

<div dir="rtl" lang="he">

ק"ק שהרי מצינו בתורה שיהודה קיים ענין יבום עם תמר כלתו, ואע"פ שכיון שניתנה תורה נתחדש פרטי המצוה, עכ"ז עדיין למה היה עולה לחשוב הוה אמינא כזה שהוא נגד מה שהיה לפני מתן תורה, וכן מצינו לאחר מתן תורה בענין בועז ורות שקיימו ענין יבום.

</div>


## Segment 195

<div dir="rtl" lang="he">

יח. הוה אמינא מחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה.

</div>


## Segment 196

<div dir="rtl" lang="he">

באותו יום שלמדתי את זה (תשפ"ב) למדתי שולחן ערוך יורה דעה רסט:ו נשא גיורת ומת מותר לישא אמה או בתה שלא גזרו אלא בחייהן, ע"ש.

</div>


## Segment 197

<div dir="rtl" lang="he">

כג. לכי מגיירה גופא אחרינא היא, משמע שהגוף עצמו משתנה. וק"ק על מש"כ בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה לג ז"ל אבל מי שאין גופו קדוש כל כך, בפרט גר, שאף על פי שנשמתו גבוה מאד, אף על פי כן גופו נוצר מטפה טמאה, ואיך אפשר לשנות זאת, ע"ש. ועמש"כ בתורה קט.

</div>


## Segment 198

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 199

<div dir="rtl" lang="he">

אין מקבלין גרים לימות המשיח ולא בימי שלמה: לק"מ רכח דף קיד:.

</div>


## Segment 200

<div dir="rtl" lang="he">

ל. מפתחות: משנה לא זזה ממקומה – חיי מוהר"ן הקדמה סוד"ה ובקשתי.

</div>


## Segment 201

<div dir="rtl" lang="he">

מב. לענין סנדל שאמרו שם לענין מעברת חברו גזרה שמא יעשה סנדל למשל וכו' כמי שבא וטפח לו על פניו – לק"מ סג, חיי מוהר"ן כז.

</div>


## Segment 202

<div dir="rtl" lang="he">

מט. משה אמר כי לא יראני האדם וכו' וישעי' אמר ואראה את ה' וכו'. משה ראה באספקלריא המאירה וכו'.

</div>


## Segment 203

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 204

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 205

<div dir="rtl" lang="he">

משה ראה באספקלריא המאירה וכו': לקמ"ת ז:ח דף יג:.

</div>


## Segment 206

<div dir="rtl" lang="he">

משה נתנבא באספקלריא המאירה ושאר הנביאים באספקלריא שאינה מאירה: שיחות הר"ן רב.

</div>


## Segment 207

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 208

<div dir="rtl" lang="he">

היבמה נקנית במאמר: לק"מ כא:ו דף ל..

</div>


## Segment 209

<div dir="rtl" lang="he">

נח. בשנת התשפ"ב ד' אייר, הדף יומי למדו דף זה. נח בארמית פירושו פטירה, ובאותו היום נפטר אמי ז"ל הכ"מ. והרי יבמות עצמה בגמטריא תנח, תנוח בשלום על משכבה. שמה: חוה ברכה איליין בת שפרינצה. חוה באב"ש יבמות, בגמטריא תשפ"ב.

</div>


## Segment 210

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 211

<div dir="rtl" lang="he">

אתם קרוין אדם ואין עכו"ם קרוין אדם: לק"מ קא דף צז.. שיחות הר"ן קטז.

</div>


## Segment 212

<div dir="rtl" lang="he">

סא: קא מחטטי שיכבו מפני ששמחים ביום אידם וכו'. עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 213

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 214

<div dir="rtl" lang="he">

הוסיף יום אחד מדעתו – לק"מ קצ.

</div>


## Segment 215

<div dir="rtl" lang="he">

אין משיח בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף: לק"מ לט דף כה:.

</div>


## Segment 216

<div dir="rtl" lang="he">

הוסיף יום אחד מדעתו, מאי דרש, דכתיב וקדתם היום ומחר (שמות יט:י), היום כמחר, מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו, ולילה דהאידנא נפק ליה, ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא וכו' ע"כ.

</div>


## Segment 217

<div dir="rtl" lang="he">

והנה חטא העגל היה על ידי שבושש משה לבוא, והם טעו בחשבון כי עוד לא היו מ' ימים שלמים של לילו עמו. הרי כל חטא העגל היה מחמת שלא התבוננו היטב במעשה משה רבינו, ולא שמו היטב ללבם מה שהוא היה מקפיד על זה מכבר בקבלת התורה.

</div>


## Segment 218

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 219

<div dir="rtl" lang="he">

ר' עקיבא וחביריו שמתו ע"י שלא היה בהם אהבה: לק"מ סא:ח דף עה:.

</div>


## Segment 220

<div dir="rtl" lang="he">

השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה: לק"מ סט דף פו..

</div>


## Segment 221

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 222

<div dir="rtl" lang="he">

זאת הפעם עצם מעצמי מכאן שנתקררה דעתו בחוה: לק"מ יט:ה דף כו..

</div>


## Segment 223

<div dir="rtl" lang="he">

לא זכה כנגדו: לקמ"ת פז דף לט:.

</div>


## Segment 224

<div dir="rtl" lang="he">

דיינו שמגדלות את בנינו: שיחות הר"ן רסד.

</div>


## Segment 225

<div dir="rtl" lang="he">

כל העוסק בבנין מתמסכן: שיחות הר"ן ס.

</div>


## Segment 226

<div dir="rtl" lang="he">

סג. ה"ד אשה רעה אמר אביי מקשטא לי' תכא ומקשטא לי' פומא.

</div>


## Segment 227

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 228

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 229

<div dir="rtl" lang="he">

כל מי שאינו עוסק בפ"ו כאלו ממעט את הדמות: לקמ"ת לז דף כד:.

</div>


## Segment 230

<div dir="rtl" lang="he">

סג:-סד

</div>


## Segment 231

<div dir="rtl" lang="he">

תנו רבנן, ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל [סד.] מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, וזה לא עסק בפריה ורביה, לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל?! ע"כ. הרי שהמספר מדויק, ואילו המספר של ששים רבוא מצינו בפרקי רבי אליעזר (פרק לט) ז"ל וכשעלו ישראל ממצרים נתיחסו כל הגברים ששים רבוא חסר אחד, מה עשה הקב"ה, נכנס במספר עמהם ועלו מספרם ששים רבוא, לקים מה שנאמר (בראשית מו:ד) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ע"כ.

</div>


## Segment 232

<div dir="rtl" lang="he">

אלא דיש לדייק בסוגיין הלשון שגורם לשכינה שתסתלק, משמע שהשכינה כבר שרתה ועכשיו באתה להסתלק מחמת שנפלו במספרם, ואולי במקרה כזה לא תצטרף הקב"ה למנין כיון שהיה לו לעסק בפריה ורביה.

</div>


## Segment 233

<div dir="rtl" lang="he">

מותר לשנות מפני דרכי שלום: שיחות הר"ן קמא.

</div>


## Segment 234

<div dir="rtl" lang="he">

דלמא בבאה מחמת טענה, כי ההיא דאתאי לקמיה דר' אמי, אמרה ליה הב לי כתובה, אמר לה זיל לא מפיקדת, אמרה ליה מסיבו דילה (פרש"י ז"ל בזקנתה מה תהא עליה) מאי תיהוי עלה דהך אתתא, אמר כי הא ודאי כפינן, ההיא דאתאי לקמיה דרב נחמן אמר לה לא מיפקדת, אמרה ליה לא בעיא הך אתתא חוטרא לידה (פרש"י ז"ל בן\עץ שתשען עליו לעת זקנתה, ואם תמות יקברנה) ומרה לקבורה, אמר כי הא ודאי כפינן, ע"כ.

</div>


## Segment 235

<div dir="rtl" lang="he">

בדף יומי שנת התשפ"ב למדו דף זה ביום רביעי, י' אייר, יום הששי לקבורת האמא שלי הריני כפרת משכבה (ביום -חמישי, י"א אייר, קמנו אחר שחרית). ולכאורה הנשים הנ"ל היתה להן גם טענה שרצו בן שיאמר עליהן קדיש.

</div>


## Segment 236

<div dir="rtl" lang="he">

עא: ואיבעית אימא הני מילי היכא דלא מעוי [צועק] אבל היכא דמעוי מחייא חיי.

</div>


## Segment 237

<div dir="rtl" lang="he">

ידוע שחיים הם בחי' מוחין. והרי זה סיוע למה שכתב רבי נתן בליקוטי הלכות /[גילוח ד:ה על פי ליקוטי מוהר"ן תורה כא] זה לשונו וזה בחי' מה שדרך התינוק לצעוק הרבה כל ימי קטנותו, כי מיום לידתו עד תשלום ימי קטנותו אז הוא בחינת הולדת המוחין שצריך להולידם ולגלותם מבחינת עיבור לבחינת לידה, כמו שנראין בחוש שהדעת נתגדל עם התינוק. על כן הטביע ה' יתברך בטבעו שיצעק הרבה, כי להוליד המוחין מתעלומתן, להוציאם מבחינת עיבור, צריכין צעקה, עכ"ל.

</div>


## Segment 238

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 239

<div dir="rtl" lang="he">

כי מדבר לא היית רוח צפונית מנשבת בו: לק"מ ח מאמר רבב"ח דף י:.

</div>


## Segment 240

<div dir="rtl" lang="he">

עט. ויקרא המלך לגבעונים, ויאמר אליהם: מה אעשה לכם, ובמה אכפר וברכו נחלת ה' וכו' וכו' יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה'. פייסינהו ולא מפייסו. אמר (דוד) שלשה סימנים יש באומה זו (ישראל) הרחמנים וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 241

<div dir="rtl" lang="he">

ב"ה שאול ריחם על עמלק, וכל הלילה דן לרחם מעגלה ערופה. ועל ידי זה איבד המלכות ונהרג הוא ומבניו. והגבעונים הקפידו שיהרגו עוד מבניו. ועל ידי זה דוד הבין שאינם רחמנים ולא ראויים לבוא בקהל.

</div>


## Segment 242

<div dir="rtl" lang="he">

פט. וראשי האבות למטות בני ישראל וכי מה ענין ראשים אצל האבות אלא לומר לך מה האבות מנחילין בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו.

</div>


## Segment 243

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 244

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 245

<div dir="rtl" lang="he">

אי לאו דדלאית חספא לא אשכחית מרגניתא תותא: שיחות הר"ן ס.

</div>


## Segment 246

<div dir="rtl" lang="he">

צג. בענין ר' ינאי שעישר מפירות ביתו בע"ש על פירות העתיד לבוא לו בכדי שיוכל לאכול מהן לכבוד עונג שבת א"ל ר"ח שפיר עבדת דתניא למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים אלו שבתו' ויו"ט וכו'.

</div>


## Segment 247

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 248

<div dir="rtl" lang="he">

-צו:

</div>


## Segment 249

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 250

<div dir="rtl" lang="he">

מעשה שנחלקו בביהמ"ד עד שנקרע ס"ת מחמתן וכו': לק"מ רנא דף קיז:.

</div>


## Segment 251

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 252

<div dir="rtl" lang="he">

שפתותיהם דובבות בקבר: לק"מ יב:א דף טז..

</div>


## Segment 253

<div dir="rtl" lang="he">

שפתותיו דובבות בקבר: שיחות הר"ן קמא.

</div>


## Segment 254

<div dir="rtl" lang="he">

דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר, אמר ר' יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא, מאי קראה, (שיר השירים ז:י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר, ע"כ.

</div>


## Segment 255

<div dir="rtl" lang="he">

לולא פירוש הגמרא היה נראה לפרש בפשטות, שהיין דובב שפתי ישנים, כי מכח השכרות אפילו כאשר יושן היין פועל פה לדבר. וכן בתלמידי חכמים, שחינכו דיבורי תורה בחיכם, אותו כח שהשקיעו עומד לפועל בהם אפילו כאשר הם בקבר מיד כאשר אומרים את דבר השמועה.

</div>


## Segment 256

<div dir="rtl" lang="he">

קא. מצות חליצה בשלשה. גמ' ... דאי סלקא דעתך סנהדרין בעינן, למה לי למעוטי סומין מדתני רב יוסף נפקא, דתני רב יוסף כשם שב"ד מנוקים בצדק כך ב"ד מנוקים מכל מום שנאמר (שיר השירים ד:ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך ע"ש.

</div>


## Segment 257

<div dir="rtl" lang="he">

לפני הרבה שנים ראיתי כמדומני בספר מרגליות הים על סנהדרין, שסנהדרין הם ע"א, כנגד ע"א שמות של שם ע"ב, והשם האחרון, שם הע"ב: מו"ם אין בך. ונחזי אנן שהשם הע': יבם, ולכן לולא הדרשות כאן ממש"כ זקני או ממש"כ בישראל הוה אמינא צריך סנהדרין. ולהלכה לא צריכים, כי דוקא לענין יבום – יב"ם, ולענין השם הע"א – הי"י בחי' (בראשית כד:ס) את היי לאלפי רבבה, שייך הע"א, ולא לענין חליצה. וכן מצינו שבועז שהיה ראש הסנהדרין קיים ענין יבום. (והשם הס"ט רא"ה, למעוטי סומין. וסומא בכלל חליצה, עיין ריש קג.).

</div>


## Segment 258

<div dir="rtl" lang="he">

וכבר כתבנו בפרק ראשון שיב"ם ראשי תיבות משיח בן יוסף (ועיין לקמן קב: שהשם יתברך בחי' היבם ובנ"י יבמה), ויוסף בחי' עין כידוע, ולכן דייקא תני רב יוסף, שהיה סומא – מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשלם ועור כעבד י' (ישעיהו מב:יט), כשם שב"ד מנוקים בצדק וכו'. וי"ל שב"ד – נוטריקון משיח בן דוד, כי עיקר המשפט על ידו כמש"כ (ירמיהו כא:יב) בית דוד כה אמר י' דינו לבקר משפט (ועיין בספר אדיר במרום, כי יש צ"ח דיינים, ע"א של סנהדרין, כ"ג, ג', א' מומחה, עם בק"ר הרי ת' של המ"צח ע"ש). ואילו משיח בן יוסף, חלינו הוא נושא (ישעיהו נג:ד), ושייך לשם הע"ב – מו"ם. אכן משיח בן דוד מורח ודאין (סנהדרין צג:, שם הנ"ט – הר"ח) כדכתיב (ישעיה יא:ב-ג) ונחה עליו רוח ה' וכו' והריחו ביראת ה', ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח.

</div>


## Segment 259

<div dir="rtl" lang="he">

עוד נראה לפרש בענין יב"ם שהוא שם הע' של שם ע"ב, על פי מה שגילה הרמח"ל בספר אדיר במרום (עמ' תקכו-ז, מכון רמח"ל), וע"ש באריכות, ובקיצור ממש לענינינו, המדרגות בתוך הצמצום קודם ביאת הקו מתפשטות בסוד יצח"ק, ד' פעמים ב"ן של מילוי שם אלהי"ם. יצח"ק בגמטריא או"ר ועוד א', ואותו יתירה בחי' רישא דעשו שהוא שורש כל החשך ואלהים אחרים, והוא בסוד ע', ובסוד עשתי עשרה שכל המוסיף גורע, כי כאשר הע' מתחבר ועומדת להוציא הס"א, יתעלם הא"א בחי' הזכר שבו שהוא כתרא. כי בתחילה יש בחי' אימא שדינין מתערין מינה, ובה יש הויה – בניקוד אלקים. ובהתפשט המציאות נעשים י"ב הויו"ת, בסוד ג' הויו"ת – שבם: היה הוה ו-יהיה וכו'. ומן הע' נקודות יוצאים אחר כך ע' אומות, כי הם בסוד הניצוצין דאלהי"ם שמשם לבד יוצאים האומות. ובסודם יש בתחלה הע' סנהדרין בישראל, ומן החיצוניות שלהם הוא ע' אומות. ובהתפשטות הע' הזאת מוציאה מ' מדרגות וכו' וסודו (בראשית כו:לד) ויהי עשו בן ארבעים שנה, ובסוד יצחק גם כן שנשא בן ארבעים וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 260

<div dir="rtl" lang="he">

הרי יב-ם, י"ב הויות, ומ' מדרגות, והוא שם ע' בסוד הע' נקודות של הוי"ה דאימא. ובהתחלת כל זה הא"א מסתלק, והוא משאיר את יעקב ועשו, ועשו שהוא בחי' אל אחר דלא עביד איבין (-והרי כל ההתפשטות הנ"ל בסוד מנצפ"ך – ריש עמ' תקכז – ב' מנצפ"ך – ריש עמ' תקכח, בגמטריא פ"ר. וזה הבדל בין ע"פר שכן עושה פירות, כי ראש עשו גם מוציא טוב, אבל ויאבק יעקב עמו, בחי' א"פר שלא עושה פירות, וזה בסוד הא' של במספר ארבעים, א' ול"ט, שהוא כפייתם – עמ' תקכז), והוא בחי' רשע שאפילו בחייהם נקראים מתים, וזה כמיתת הבעל בלא בנים, שאז אשתו נופלת להיב"ם. ולא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר (דברים כה:ה), ז"ר דייקא, שהם האו"ר מדרגות דקדושה, וכאן צריכים לתקן הר"ח שהוא האור החוצה. ואז יש שני אפשרות, או שיעשה חליצה, לסלק עצמם מכל ההשתלשלות הזה, ויקרא בית חלוץ הנעל. או שיעשה יבום, והוא כי האור הר"ח היתירה הזו (סוף עמ' תקכז-) נכלל לפנים, והוכן לינתן ליעקב. וסודו השס"ה שנתגלתה בזמן היניקה כנ"ל, שהיא א' היותר על השט"ן. וסודו יוה"כ (שגם אז חולצים הנעלים) שבוא קטיגור נעשה סניגור (-בסוד המנחה שיעקב שלח לאחיו עשו, ילקוט ראובני, פרשת וישלח אות מה), שאז יעקב יורש זה הראש, והיינו ישרא"ל – ל"י רא"ש, ויעקב שולט על עשו, וכו' ע"ש. וזמש"כ ולא ימחה שמו מישראל (דברים כה:ו) להקים לאחיו שם בישראל. ועכ"פ גם כאשר עושה תיקון חליצה, (דברים כה:י) ונקרא שמו בישראל.

</div>


## Segment 261

<div dir="rtl" lang="he">

והנה מבואר עוד שם (עמ' תקכח) שזה סוד (בראשית כח: יז – עקידת יצחק) וירש זרעך את שער אויביו, כי הע' הזה בסוד תק"ע דהיינו ב"פ מנצפ"ך (והי' אותיות), והוא בחי' תקיעת שופר גם כן, כי הוא הצריך ליתקן בכח ה-י"ה המתגלה כנ"ל, להשליט ישראל על עשיו בסוד יוה"כ. ובסוד זאת נאמר בעשו (בראשית כה:כה) כלו כאדרת שע"ר, והוא איש שעיר. וזאת הבחינה היא ממש הניתנת לירושה ליעקב, ולכן נאמר (במדמבר כה:יח) והיה ירשה שעיר אויביו, שעיר דייקא. ואז נמצא יעקב מתוקן בסוד שנים עשר שבטים שלו כראוי וכו' ואז נקרא הוא גם כן – עשו: וסוד זה (בראשית כז:יט) אנכי עשו בכורך וכו' ע"ש (ב' פעמים יעק"ב עם י"ב שבטים, בסוד ויעקבני ז"ה פעמים – בראשית כז:לו).

</div>


## Segment 262

<div dir="rtl" lang="he">

וזה ממש קיום הענין (דברים כה:ו) והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. שהבכור עושה את היבום, והוא יורש את המת. (גם ירש בחי' יבם, כי ר' מתחלף במ' באלף בית של אח"ס בט"ע ומ"ר, וש' מתחלף בב' בא"ת ב"ש). ואז ביעקב מתקיים (בראשית כד:ס), ואת היי לאלפי רבבה, הי"י השם הע"א.

</div>


## Segment 263

<div dir="rtl" lang="he">

וזה הענין שאם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה (דברים כה:ז), השערה, דייקא, כדי לתקן הב' מנצפ"ך.

</div>


## Segment 264

<div dir="rtl" lang="he">

ושורש המנצפ"ך מבואר שם שהוא ה' אותיות אלהי"ם. בגמטריא מו"ם השם האחרון של שם ע"ב, ושלמות הסנהדרין הוא בע"א בלי מו"ם. וזה מה שאיתא לקמן בדף קב: שוטה מי כתיב חלץ להם, חלץ מהם כתיב (הושע ה:ו – בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חלץ מהם), ע"ש. כי לה"ם בחי' הע' של עשתי עשר והה' שעל כולם. וזה השער שצריכים לירש. חלץ מהם כתיב, מהם בחי' מו"ם, שהסנהדרין מנוקה ממנו.

</div>


## Segment 265

<div dir="rtl" lang="he">

והרמח"ל ממשיך שם (עמ' תקכט) והנה כל אלה הדברים הוא סוד המשי"ח העומד בגלות להלחם עם עמלק וכו' ע"ש. וידענו שמשיח בה מבחינת יבום שעשה יהודה לתמר, ומבחי' יבום עשה בועז לרות. אכן עיקר הכנעת עמלק על ידי זרעו של יוסף, וזה הראשי תיבות של יב"ם כנ"ל, משיח בן יוסף .

</div>


## Segment 266

<div dir="rtl" lang="he">

יבום וחליצה, בגמטריא אור, גדר, זר!

</div>


## Segment 267

<div dir="rtl" lang="he">

יבום בגמטריא נח (נ' זה הנפילה ליבום), יבום וחליצה בגמטריא נ נח נחמ ע"ה. נחמן מאומן בחי' הפ"ר הנ"ל שהוא תיקון הע'.

</div>


## Segment 268

<div dir="rtl" lang="he">

קב. והא כתיב יחלץ ענין בעניו בשכר עניו יחלצנו מדינה של גיהנם אלא הא דכתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם בשכר יראיו יחלצם מדינה של גיהנם (ע' חידושי אגדות דר"ל יחלץ גם אחרים מדינה של גיהנם כמו בדוד שאמר שמונה פעמים בני אבשלום ואפקי' משבעה מדורי גיהנם וכו' והרי"ף ע"ד שארז"ל סביב ליראיו לסובבים ליראיו וכו') אלא הא דכתיב ועצמותיך יחליץ ואר"א זו מעולה שבברכו' ואמר רבא זרוזי גרמי וכו ע"ש.

</div>


## Segment 269

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.-

</div>


## Segment 270

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 271

<div dir="rtl" lang="he">

כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים: לק"מ ל:ז דף מב:.

</div>


## Segment 272

<div dir="rtl" lang="he">

קה. מה שאמר ר' ישמעאל בר"י בשם אביו המתפלל צריך שיתן עיניו למטה היינו לירושלים וביהמ"ק שלמטה ולבו למעלה ר"ל כנגד בית קדשי הקדשים של מעלה, ע' חידושי אגדות.

</div>


## Segment 273

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.-

</div>


## Segment 274

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 275

<div dir="rtl" lang="he">

הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם: לק"מ ח:ג דף ט:.

</div>


## Segment 276

<div dir="rtl" lang="he">

קכא.

</div>


## Segment 277

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 278

<div dir="rtl" lang="he">

מים שיש להם סוף – תכלת וארגמן, על פי לק"מ כה 'אחוי לן מנא', עמ' רפב.

</div>


## Segment 279

<div dir="rtl" lang="he">

קכב. משנה טז:ו מעידין לאור הנר. לאור הנר בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

</div>


## Segment 280

<div dir="rtl" lang="he">

כתובות

</div>


## Segment 281

<div dir="rtl" lang="he">

כתו-בות, ת"ו בגמטריא רבנו נחמן, הרי כרבנו נחמן – ברבנו נחמן. וכן – כתוב ו"ת, כתוב רבנו נחמן. כתבת – חסר שני הווים – בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה ע"ה. כ"ת, ובו – ו פעמים ב' פעמים ו' = עב, עם הכ"ת הרי נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה (והת' אחרון אינו אלא לסיום).

</div>


## Segment 282

<div dir="rtl" lang="he">

ב. בתולה נשאת ליום הרביעי (משנה ריש מסכת כתובות, וראוי מאד לראות הרמזים פה על הפתק הקדוש, וכמו שהלוחות נמשלו לכתובה, ועמש"כ על הכתובה של הרמח"ל), והנה רבינו גילה שהראשי תיבות הם: לבנה וכו', ויש לראות עוד שב'תולה נ' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, נשא'ת ליום' עם החמש אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וכן הסופי תיבות של נשאת ליום הרביעי ואלמנה ליום, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים. נשאת עם האותיות בגמטריא תשנ"ה השנה שסבא נפטר, והוא היה דור רביעי למסורת ברסלב, וזה 'ליום הרביעי' יום רביעי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן, 'ואלמנה' אותיות לאומנה (א"נ אם האותיות בגמטריא מאומן ע"ה), ואחריו דור חמישי בחינת ואלמנה, דור יתום.

</div>


## Segment 283

<div dir="rtl" lang="he">

והטעם משום טענת בתולים, תולי"ם עם החמש אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 284

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>