תורה קט

ע' בהשמטות של הלקוטי מוהר"ן מכתב יד רבינו לתורה זו, נאנח – נ נח! והארכנו בספר בס"ד בערך תפילה – פרק הרחב פיך ואמלאהו.

בענין אנחות, צריכים להיזהר ע' מש"כ בתורה כב:ה.

תורה קט: יש הבל נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אלהם כמעשה וכו' – יעו' פירושו בשער הגלגולים (הקדמה כ) ז"ל עוד דע, כי כל הנשמות ע"י חטאו של אדה"ר נתערבו טוב ברע, ולכן לפעמים יהיה שקצת טוב שבנפש הצדיק נתערב ברשע וקצת רע של הרשע נתערב בצדיק. ובזה תבין מש"ה אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וכו' (פה מצויין שער מאמרי רז"ל בסופו, לקוטי מהרח"ו ז"ל דף פה להלן הקדמה כז). כי כמה צדיקים יש שהם עוברים איזה עבירה פרטיית, ונכשלים במה שלא יכשל רשע אחד. וכן להפך כמה רשעים גמורים עושים קצת מצות פרטיות בתכלית עשייתם ונזהרים בהם כל ימיהם. גם תבין בזה ענין צדיק גמור, ורשע גמור, ובינוני. כי הכל תלוי כפי חלקי הנצוצות הטוב שבו, וכפי מספר חלקי נצוצי הרע שבו וכו' ע"ש.

תורה קט

כז"ל שהאנחה שמאנח האדם על עוונותיו אל על מעוט השגתו הוא יותר טוב מכמה סגופים ותעניות, כי בתענית אינו משבר ר הגוף לבד, אבל באנחה משבר כל הגוף וגם מחליף את הנפש והחיות שלו מרע לטוב, ע"כ.

וע' בהקדמה להשתפכות הנפש שכז"ל וְשָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר בְּסוֹף יָמָיו, אִם הָיִיתִי יוֹדֵעַ מִקּדֶם בִּימֵי נְעוּרַי כְּמוֹ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ עַתָּה מַה שֶּׁיְּכוֹלִין לִזְכּוֹת עַל-יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת לא הָיִיתִי מְאַבֵּד וּמַפְסִיד אֶת גּוּפִי הַיָּקָר כָּל כָּךְ בְּתַעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים, עכ"ל. ועמש"כ שם.

והנה עיין בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה לג שכז"ל אבל מי שאין גופו קדוש כל כך, בפרט גר, שאף על פי שנשמתו גבוה מאד, אף על פי כן גופו נוצר מטפה טמאה, ואיך אפשר לשנות זאת. נמצא שזה האיש שאין גופו קדוש כל כך, בפרט גר, אי אפשר לו לשמח עם גופו כשמסתכל על התכלית, עכ"ל. ובזה שכז"ל ואיך אפשר לשנות זאת, משמע שבאמת אי אפשר לשנות את הגוף. אכן באמת חילוק מצינו לכאורה שדוקא על ידי סיגופים קשים יכולים לתקן את הגוף.

ויש להעיר מלשון הגמרא במסכת יבמות (כג.) לכי מגיירה גופא אחרינא היא, משמע שהגוף עצמו משתנה.

(וחילוק מצינו בין גר לממזר, עיין במסכת נדה סוף מט:, חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר, וצריכי דאי אשמעינן גר משום דראוי לבא בקהל אבל ממזר דאין ראוי לבא בקהל אימא לא, ואי אשמעינן ממזר משום דאתי מטפה כשרה אבל גר דקאתי מטפה פסול אימא לא צריכא, ע"כ.)

יעו' בספר כוכבי אור, פרק אנשי מוהר"ן אות מג ז"ל מעשה מאברהם פייעס שהיה מקרב לרבנו ז"ל והוא היה מקדם איש מכער והיה רגיל לומר על עצמו [בגיהנם ישאו את עוונתי על נס]. והיה לו בן פגום וכו' וכו' ושם בנו היה חיים פייעס ועשה עמו שדוך עם בת ישראל נכד הבעל שם טוב.... והיה לרבנו ז"ל רחמנות על החתן ובקש מהבעל שם טוב ז"ל שיניח אותו אבל לא יהיה לו בנים, ממילא לא יהיה להם התקשרות ויהיה גט וכן היה.... ובעת שחיים פייס (החתן) היה בארץ ישראל כי נסע לארץ ישראל ספר לאנשי שלומנו שרבנו ז"ל נתן לו צעטל [פתק] של עבודות וסגופים ואמר לו שאם יקים זאת יתהפך גופו ליהודי כשר ממש, אך היה קשה לקים ולא קים ע"כ.

והרי קשה למה חיים הנ"ל לא היה יכול לתקן על ידי התבודדות ואנחות שהם יותר חזקים כנ"ל. ואולי י"ל שגם היה מועיל ההתבודדות והאנחות, אבל כגון דא רבינו ידע בטוח שלא היה סיכוי שחיים הנ"ל יקיים. ועוד יתכן שזה שאנחה משברת את הגוף, זה רק גוף כשר, אבל אינה מועיל נגד עזות של גוף פגום, וצ"ת.

ועוד צ"ע על סיפור של חיים פייס מלשון רבינו בתורה לג תנינא הנ"ל, שמשמע שאי אפשר לשנות את הגוף, ובזה לכאו' צריכים לומר, שאף שהוא רחוק מאד עם כל זה לא מן הנמנע הוא, ובזה מדויק הלשון של רבינו “ואיך אפשר” שלא כתב שאי אפשר רק שהרחיק האפשרות. ועוד יש לחלק בין גוי לפגום.

וע"ע בהקדמה לתיקון הכלל שנכתב על ידי ר' שמואל הורביץ שכז"ל וגם ידוע השיחה בעל פה שציון רבינו ז"ל כמו תיקון להמשתטח ואומר העשרה וכו', ואפילו ח"ו מי שנולד שלא בקדושה שיתהפך גופו וכו' עכ"ל. ומאד תמוה הוא כי על פי מסורה זו בקלות חיים פייס היה יכול להתתקן, כי הוא חי הרבה שנים לאחרי פטירת רבינו. ואף על פי שבעת המחלקת מהרב מסאוורן הוא רצה גם כן לחלק, לא משמע שהיה חולק על רבינו בעצמו. ומסתברא שעל ידי השטטחות בציון רבינו וכו' רבינו יביא לו תיקון, והתיקון יכלול יסורין. ואולי סתם לא אסתייעא מילתא, או אולי באמת השתטח, וגם אפשר שכיון שרבינו נתן לו תיקון שוב היה חייב לקיימו דוקא.

ויש לעיין גם במה שרבינו הקדוש אמר (שיחות הר"ן קעט) שמתגעגע מאד מאד להפשיט גופו, כי אי אפשר לו לעמד על מדרגה אחת וכו' הגיע למדרגה גבוהה כזו שאי אפשר בתוך הגוף להשיג יותר בשום אפן. ועל היה היה מכרח להסתלק עכ"ל (וכן מובא שכתב ספר הגנוז כאשר היה מופשט מגופו). והרי עיקר השכר הנצחי, מבואר בספרים, יהיה דוקא אחר תחיית המתים, כאשר הנשמה יתחבר שוב עם הגוף, וביחד יתעלו עליה אחר עליה, הרי מבואר שלבסוף בודאי הגוף יעלה מעלה ומעלה ולא יעכב. ועם כל זה רואים שגם רבינו היה צריך להתיקון של קבורה.

וע"ע בפירוש מאמר הזוהר ריש משפטים להרמח"ל (גנזי רמח"ל עמ' רעג) ז"ל והנה הגופים של בני אדם, אף על פי שלכאורה הם כלם שוים, אינו אמת, כי בנינם מתחלף זה מזה הרבה, כפי ענין הנשמה שצריך לבוא בו, ע"ש באריכות על שני סוגי הגופים. ועמש"כ בזה לעיל על תורה כב:ה.

וכן בליקוטי הלכות, יורה דעה ב', חדש ג:ט, כתב שהצדיקים מזדככים גופם בבחינת מה שיהיה לעתיד לבוא אחר התחיה.

ועיין בספר מגלה עמוקות אופן רט"ו בשם כנפי יונה (להרמ"ע), דאלישע הנביא ריפא לנעמן מצערתו על ידי שלשה פסוקים שמתחיליןן בנו"ן ומסיימין בנו"ן, דרומזים לנו"ן שערי בינה, עיין שם באריכות.