תורה קנט

דע שיש אמצעי והיא השכינה שהוא אמצעי בין בני אדם ובין השם יתברך כביכול וכו' ע"ש. (ומובן שאמצעי הזה גופא אלקות, ולא ח"ו כסתם אמצעי כמו הנזכר בתורה סב).

ע' בספר החשק של ר' אברהם אבולעפיה ז"ל הובא בשערי קדושה ד:ג:ב וזה לשונו הנוגע לענינינו: תכוין פניך כנגד השם הנזכר, וחשוב כאילו איש אחד עומד לפניך, ומחכה ממך שתדבר עמו, והוא מוכן לענות לך על כל מה שתשאל ממנו, ואתה אומר דבר והוא עונה וזה הדרך לכה בו וכו' וכו'ואז תתחיל להזכיר ואמור תחילה רא"ש (אות א') הרא"ש (של פסוק ראשון של שם ע"ב), באריכות הנשימה ובנחת הרבה, ואחר כך חשוב כאילו האחד העומד לנגדך הנזכר עונה לך, וענה אתה בעצמך בשינוי קול שלא תדמה אל השאלה, גם לא תאריך בעניה, ר"ל אבל אמור אותה בנחת ובישוב וכו' וכו' והשתחוה לפני הצורה הנחשבת כזכר בלבך שהוא לפניך, והיא בעלת התנועה, ר"ל אשר היא הניעה העניה אשר ענית, אשר טבע לבך לה ככסא, ושמה מלאך ה', והוא אמצעי בינך ובין בוראך, והוא כבודו יתברך וכו' ע"ש (ועיין תורה יא, הדבור שהוא אמצעי בין האדם שהוא נתהוה ממיין דוכריון ונוקבין ובין השמים).

וכשאין לימודו עולה להשכינה, אזי כשהתורה יוצאת, וא"א לה לעלות אל מקום מכונה, וטבעה הוא להגביה א"ע ולעלות, ובתוך כך נעשה לילה, ואזי יוצאין כל גרדיני נמוסין וכו' המבוארים בזוה"ק (מקץ דף רג ע"ב), והם מכים עליה, ונופלת למטה, ומפתזרת למטה לכל העולם, וכל בני עולם שואבים מהאויר, וכולם שואבים מזאת התורה שנתפזרה למטה באויר, בהקיץ או בשינה, ולפי מהות האדם שמגיע לו מהתורה הזאת כן נעשה ממנה, כי אדם כשר וירא שמים אפי' מקטני הערך, או אדם גדול וצדיק, כשמקבלין מהתורות אלו שנתפזרו, אזי נעשה אצלו מזה ט"ל תורה וכו' וכו' אך כשמגיע לבני אדם שאינם כשרים, אזי נעשה היפך מזה, שנעשה אצלו מאלו התורות ל"ט מלאכות, שמגיע לו אדרבא חשק נמרץ והתעוררות חדש ליגיעות וטרחות ועבודת העוה"ז וכו' ע"ש.

ע' בספר אוצר החיים פרשת אמור שכז"ל קבלנו ממרן הבעש"ט שכל אחד מישראל צריך לקיים ולעשות ולתקן כל הט"ל מלאכות לברר נשמתו, ושאלו לו תלמיד חכם וצדיק בחינת שבת דוגמת כהן גדול במה יקיים, והשיב בט"ל תורה ובייחודים עלאין שגם בבגחינת פב"פ יש בחינות טל אשר משם נמשך הטיפה ואור הנשמות, וזהו עבודת כהן גדול, עכ"ל.

ומדברי רבינו כאן משמע שאפילו איש כשר פשוט יכול לעסוק רק בט"ל תורה, ויש לחלק ואכמ"ל.

טל בגשמיות יש בו גם כן שני כחות טוב ורע להמית ולהחיות וכו'.

עיין משנה סוטה מח. מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וכו', ע"כ (וכן בקינות לט' באב, קינה כד – והטללים לברכה לא ירדו).

[במסכת תענית ד. הטל דבר המתבקש לעולם, מה שאין כן גשמים. אבל אין זה שולל שיכולים להיות לרע. ועיין ברש"י ריש פרשת האזינו – תזל כטל ז"ל שהכל שמחים בו, לפי שהמטר יש בו עבים לבריות, כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין, ע"כ.]