תורה קסב

כשהוא בדרום אזי איננו בצפון וכו' כי אם, אם הוא בתכלית העניוות שהוא אין ממש, אזי אינו עומד בשום צד וכו' ע"ש. ולפי זה יש לומר שגם לענין שני מחשבות בבת אחת שרבינו כתב בתורה רלג שזה אי אפשר, י"ל על ידי ענוה אפשר, כי האדם כולו נמצא איפה שהשכל שלו נמצא, כמבואר בתורה כא, ועל ידי ענוה יכול להיות ששכלו בכמה מקומות, וא"כ הרי יש לו כמה מחשבות בבת אחת.

יש סיפור מהבעל שם טוב שהיה נמצא בשני מקומות:

בבית מדרשו של הגה'ק רבי ברוך ממז'יבוז, ישב אברך אחד, תלמיד חכם שעסק בתורה בכל כוחו. מיום שהתקשר אותו אברך ברבו, רבי ברוך, דבקה נפשו ברבו והוא התאבק בכל כוחו בעפר רגליו, וגם רבו שראה שהוא כלי ראוי, החזיר לו אהבה, וצרף אותו לכל הנסיעות שנסע.

פעם אחת כשנסע עם רבו הקדוש בחזרה למז'יבוז, הרהר עם עצמו , שלפי מה שנראה לו, רבי ברוך הוא יותר גדול מהבעל שם טוב הקדוש (סבא שלו), או לפחות שווה אליו. הוא אף הצדיק את עצמו על המחשבה הזאת, בגלל שבשנים שזכה להיות בחברת רבי ברוך , היה עד לדברים נפלאים ונוראים שראה, ולכן חשב עם עצמו שלא יכול להיות גדול ממנו. !!!

והנה, לפניי שהגיעו לעיר, הוצרך האברך לנקביו, וירד מן העגלה ונכנס ליער לעשות את צרכיו. ורבי ברוך ציוה את העגלון לא לחכות, אלא להמשיך ולנסוע...כשיצא האברך מהיער לא מצא את העגלה, ולכן החל ללכת ברגליו אל העיר. בנתיים החל לרדת גשם שוטף עד שכל בגדיו התרטבו.

כשהגיע אל העיר, נכנס לבית אחד, שם ישב זקן שלמד גמרא בהתמדה ולא שם לב בכניסת האברך, עד שראה אותו וברך אותו לשלום. שאל הזקן : מאין אתה?

ענה האברך; אני ממז'יבוז, תלמידו של רבי ברוך.

עונה הזקן; רבי ברוך ? לא שמעתי עליו מעולם!

ענה האברך; הוא נכד של הבעל שם טוב.

ויען הזקן ; אמנם את הבעש"ט הקדוש הכרתי היטב, אבל את נכדו אנני מכיר. ועתה אספר לך כמה גדול היה כוחו של הבעש"ט.

הנה כשבא הבעש"ט לגור במזיבוז וכל העולם רצו אליו, אני לא הייתי להוט ללכת אליו כי לא רציתי להפסיק מלימודי ואפילו כששמעתי מאנשים שמפליגים מאד בשבחו, במופתיו בנפלאותיו, לא רציתי לבטל מלימודי ללכת אליו.

פעם אחת במוצאי שבת קודש, החום היה גדול מאד ולא יכולתי ללמוד בשל החום, יצאתי החוצא ורגליי הביאוני סמוך לבית הבעש"ט. החלטתי לגשת לראות את האיש שתהילתו נודע בקהל עם. נכנסתי וראיתי את הבעש"ט יושב על כסאו ומסביב עוטרין אותו מחנה של נשים שמספרות לו את צרותיהן והוא עונה לכל אחת ואחת. הדבר לא היה ישר בעיניי.

אמרתי בליבי : עכשיו שאדם צריך לעסוק בתיקון חצות ובלימוד התורה הוא עוסק בשיחת נשים ובהבלים ??!!!! וכשהלכתי משם עברתי דרך בית המדרש שלו, וכשנכנסתי ראיתי איש עומד לפניי התיבה ומקונן מנהמת ליבו באמירת תיקון חצות, והדיבורים יצאו מקרב ליבו בנעימה קדושה ובמתיקות רב. ורציתי לראות מי הוא האיש הזה, והסתכלתי בפניו וראיתי שזהו הבעש"ט !.

רצתי בחזרה אל הבעש"ט ומצאתיו יושב ועוסק עם הנשים כמקודם ולא האמנתי למראה עיניי ורצתי הלוך ושוב מהבעש'ט אל בית המדרש, ומבית המדרש אל הבעש'ט - ומצאתי אותו פה יושב ועוסק עם הנשים, ופה עומד בבית המדרש ואומר תיקון חצות בבכיה רבה !.

ונפלאתי על המראה מאד ואז נוכחתי כי אין הדבר פשוט, ולא לחינם קוראים אותו בעש"ט.

עד כאן – המשך הסיפור הבאתי בליקוטי מוהר"ן סוף תורה עב – היה מזדמן ועומד לפניו בדמיונו עכו"ם וכו'.

וזה הבחינה של אין, להיות למעלה מן המקום, זה בחי' הארון.