תורה קצ

וישב משה את דברי העם אל ה', ויאמר ה' אל משה הנה אנכי וכו' ויגד משה את דברי העם אל ה' (שמות יט). והוא תמוה ונפלא מאד, כי מה הם דברי העם שנית וכו' ע"ש.

דבר זה מפורש היטב בגמרא מסכת שבת (פז.) ברש"י ד"ה וישב ויגד וכי מה אמר הקב"ה למשה, בין וישב משה דנעשה (שמות יט:ח) לויגד משה (יט:ט) שאמר להן לישראל ומה אמרו ישראל למשה על כך שהוצרך משה להגיד' למקום והלא לא נאמר בינתים אלא הנה אנכי בא וגו', זו מצות הגבלה, שאע"פ שכתובה אחר מצות פרישה, בשלישי נאמרה לו והוצרך להשיב שקבלו עליהן, ע"כ. וע"ש שזה לדעת ר' יוסי בר יהודה, ואילו רבי מפרש הכפל של וישב ויגד, על שני בחינות של קבלה, קבלת עונשין וקבלת שכרה וכו' ע"ש. ולכל הדעות, ויגד משה, את מה ששמע מהעם ביום שלישי, להשם יתברך בהשכמה להר למחרת ביום רביעי.

עיקר הבחירה של הצדיק הוא בדעת, מוהרנ"ת מאריך בזה בליקוטי הלכות שבת ז:נ. ועיין תורה עב, שיצר הרע של רוב העולם הוא עב וגשמי בעכירות הדמים, ויש למעלה מזו שאינו אלא בחינת קלפה דקה, אבל אצל הקדושים בעלי חכמה ודעת הוא רק היצר הרע שלמעלה שהוא מלאך הקדוש שהוא בחינת גבורות ודינים והוא תכלית השרש העליון, עיין שם.

ועיין בתורה כג שעבודה זרה נקרא חוב בחי' מצוה לקים דברי המת. ולהיפוך, הדברים הכי קדושים, כמו הקפות של סוכות, שלפי הרש"ש הן הכי גבוהות של כל עניני תשרי, אינם אלא מנהג. וכן ראיתי מובא מספר תורת חכם לענין מצות היום בליל פורים.