תורה קצה

בצר הרחבת לי (תהלים ד) - הינו שגם אפלו בהצרה בעצמה השם יתברך מרחיב לנו ע"ש כל דה"ק.

ע' בתקונים חדשים של הרמח"ל, תקון כט, שמדבר על הרגע באפו (תהלים ל:ו) של הש"י, ובשם אברהם סבא חסידא כז"ל תא חזי דאפלו האי רגעא כלה לא אשתלים ברוגזא. ורזא דמלה בערב ילין בכי ודא גלותא. אבל ער"ב בציר חד מרגע, ודא חד מרגע דבה אשתכח פרקנא. ולבקר רנה בגין דאפלו רגעא חדא כלה לא יעיבר בחשוכא. ורזא דמלה בעתה אחישנה (ישעיה ס:כב) דא חד דאתנטיל מההוא רגע. ורגע דא גרע, גרעונא דכלא. ובהאי רגע כתיב חבי כמעט רגע, כמעט ודאי דלא כלה אלא עד יעבר. ודא עב"ר מרגע, עד יעבר זעם, עכ"ל.

וכבר ציינו להזמר של שבת, רבון כל העולמים: שתרחמני עוד בגלותי לגאלני, אף שיש לדחות.

ובעיקר יש לציין למה שחז"ל אמרו (רש"י פרשת וישב, בראשית לז:כה) שכאשר מכרו את יוסף להישמעאלים אף על פי שהיה בשביה, על כל פנים השם יתברך עשה שלא היה להם הריח רע של הסחורה הרגילה.

ועיין עוד בספר בית אלקים, שער התפילה פרק יז ז"ל נשמעת תפלת כל ישראל בכל דור ודור בענין הגאלה, שגואלם הוא יתברך ונותנם לחסד בעיני כל שוביהם למלעה ולכבוד, ומתקימים בהם קצת הבטחות הגאלה, וכמו שאמרו (זבחים יט.) על הונא בר נתן שנתקים בו (ישעיה מט:כג) והיו מלכים אמניך, ואין לך דור מן הדורות שאין בא עליו אי זו צרה והוא יתברך מושיע אותם וגואלם מיד חזק מהם. ואף בלי צרה, להעמיד אותם ולקימם בן כל האמות, הוא מצד תפלתם וכו' ע"כ.