# תורה רע"ז ורע"ח

Source: https://ajew.org/reader/likutay-nanach/volume-4/277


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

רבינו גילה בשמיני עצרת תקס"ח אותו יום ויתכן באותו מעמד שהוא גילה תורה רפ"ב (חיי מוהר"ן נט).

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

תורה רע"ז מתחלת שיש רשע שחותר להזיק ולזה צריכים לדון אותו לכף זכות, ונפשי כעפר לכל תהיה, ועל ידי זה גחלים אתה חותה על ראשו (וכעין מה שמצינו בתורה ו' דשמיטו משמניהו ובסוף התורה שם, ובתורה קלו). ואחר כך רבינו ממשיך שיש שצדיקים חותרים לנגדו – אבל זה לעשות לו טובה, ובזה מה שצריכים לעשות, לזכור ולהחזיק שזה לטובתו (וקצת צ"ב אולי למה לא תהיה בזה העיכוב והפעולה של השלכת עפר על הצדיק שחותר, כמו המשל שהמשיל בענין הרשע החותר. ואולי י"ל שהצדיק שחותר הוא ג"כ בחי' עפר, אז לא יפריע ולא יעכב אותו עוד עפר, ואדרבה וכו') ולא לחשוב ולחשוד אחרת ח"ו. והנה כאשר רבינו הכניס את ענין של הצדיק – המחלוקת של צדיקים, אז רבינו גילה את הענין של צדיק כתמר יפרח שיש תמר בקדושה ותמר דס"א בחי' תמורה. [עיין מש"כ במסכת שבת קז:, שרבינו נחמן מאומן, ראשי תיבות, נמר, מלשון תמורה, והוא התמר דקדושה].

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ויוצא שפיר לפי המשל של המחתרת כי בגמ' לומדים על הבא במחתרת שאם זרחה עליו השמש – דהיינו אם ברור שהוא בשלום אתך, ותמר בגמטריא שמש, דהיינו שברור שהצדיק חותר לקראתך להיטב לך – וכמו התנאים כמו שהביא רבינו ז"ל. דאילו תמר של הס"א אי אפשר שהוא חותר אליך, כי אם זה לטובתך חלק מהרמאות שלו, לא היה חותר, היה עושה להדיא, כי זה תכלית כל כוונתו בהטובות שהוא עושה – כדי שיטעו בו. ואי אפשר בכלל שהוא חותר להזיק, כי הלא הוא רוצה להראות צדקתו, ואם רואים שהוא חותר [להזיק] הרי כבר ברור שהא רשע (ואף שיש מקום לומר שחתירה פירושו שהוא עושה בצנעא שלא יבינו, אכן אין זה ממשמעות התורה ע"ש שרבינו מדבר על שונא, וגם כיון שנתפס שוב אין מקום לחלק, להגיד שהוא מהתמורות). אלא שעצם מציאותו הוא מציאות של מחלוקת כמו שכתב רבינו כאן, דהיינו להטיל ח"ו ספק בדבר שכאילו יש שתי רשויות, ולכן תמר בגמטריא שתי פעמים ש"ך (סוף רע"ז), וכמו שאפרש עוד בס"ד.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

והנה יש פה בתורה רע"ז פליאה שרבינו כותב שכדי לתקן את הס"א, אין הדין נמתק אלא בשרשו ועל כן על ידי מחלקת של צדיקים שהיא מחלקת שבקדשה ועל ידי זה נמתקין הדינים בשרשו ועל כן על ידי מחלקת של צדיקים שהיא מחלקת שבקדשה על ידי זה נמתקין הדינים בשרשן. דהנה זה ידוע כלל גדול ויסוד בהנהגות שמסר לנו רבינו ז"ל בגודל הענין של לימוד פוסקים, ומבואר בתורה ס"ב שמחלקת היצר הרע נתהוה מהשתלשלות המחלקת שבקדשה של התנאים ואמוראים בגמרא, ועל כן צריכים ללמוד פוסקים שזה התיקון של המחלקת דקדושה ע"ש, ואילו כאן רבינו אומר שאדרבה שהתיקון אינו בהפוסקים אלא בהמחלקת שבקדשה בעצמה.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

והנלע"ד בזה, דהנה תיקון זה ללמוד פוסקים שהוא מביא שלום ר"ת ודע מה שתשיב לאפיקורוס, מבואר שם (תורה סב) דיש שני מיני קושיות, יש מהחלל פנוי ושם אין שום תיקון רק לשתוק ולהאמין, ויש קושיות שנתהוו מהשבירה, ועל קושיות כאלו צריכים לדעת לעשות שלום.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

והנה המחלוקות שבגמרא כולם נתהוו מחמת השבירה, מחמחת שכחת התורה, דאילו במתן תורה משה רבינו מסר לנו את ההלכות ורק מחמת שכחת התורה, מהשבירה, נולדו קושיות ומחלוקות. ומהם נשתלשל בדם שלנו את היצר הרע. וכדי לעשות שלום בעצמינו צריכים לתקן את השרש, המחלקת שנתהוה בקדושה, ועל כן התיקון הוא בלימוד הפוסקים.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

אכן מאז שהשם יתברך רצה ובחר לברוא את העולם וצמצם כביכול את אלהותו לעשות את חלל הפנוי, זה ממש שורש של הס"א, שורש כל ענין של מחלקת, בחי' יום שני, וכמבואר בתורה נב בענין טהרה. וחלל הפנוי הזה הוא בנקודת מרכז הא"ס ב"ה כמבואר בכמה מקומות. ומבואר בתורה כד שנקודת המרכז זה בעיצומו של היכלות התמורות. [וע"ע בספר אדיר במרום עמ' שצו שבנקודת המרכז יש ענין ההפך הכל שהוא 'לכאורה' - כאילו, כמראה שיש רע, וכל סדר הבריאה זה להראות להוציא מזה הלכאורה ולהוכיח שאין אלא ה' אחד ושמו אחד ע"ש] דבחלל הפנוי באמת אי אפשר לעמוד על אמיתת דברים.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ונראה מהשבירה נולד היצר הרע נגד היצר טוב, אבל הס"א שורשו עוד למעלה - מהחלל הפנוי, וזה הענין להטיל פגם באמונה הקדושה בכלל. שלא יודעים בכלל במה להאמין ואיך להאמין אם יכול להיות תמורתו.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

[ונראה לעניות דעתי די"ל שאלו השני בחינת נזהרנו עליהם בשני לאוין, אל תפנו אל האלילים שהוא כנגד לא יהיה לך אלהים אחרים על פני – בחינת אליל, כלום, בחינת החלל פנוי, ועל זה נזהרים אפילו מלהסתכל, כמבואר כל זה בזהר הקדוש (ויקרא דף פד:), וממש כמבואר בדברי רבינו שאסור להסתכל כלל בבחינה זו. והלאו של ואלהי מסכה לא תעשו לכם שהוא כנגד לא תעשה לך פסל אני ה' אלקיכם, כי כל אלו הלשונות של מסכה, פסל, ועשיה הם שייכים להשברי כלים, ופה דייקא יש מקום לתקן להקים את האמונה אני ה"א].

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

והנה על זה – הס"א גופא, המחלקת, דיבר רבינו פה בתורה רעז, כמדוייק לשונו פה (וגם בתורה ס"ב מדוייק לאידך גיסא שמדבר בהיצר הרע גרידא), ומה שבתורה סב, ביחס להקושיות מהחלל פנוי רבינו סתם וכתב בקיצור שצריכים לשתוק, כאן ובתורה סד רבינו האריך להסביר העבודה הזאת של שתיקה. כי מבואר שם בתורה סד שהצדיקים, במה שחולקים זה על זה לשם שמים, עושים את החלל הפנוי (שם אות ד) ששם צריכים לשתוק, וזה מה שרבינו גילה פה בתורה רעז, שהתיקון הוא המחלקת שבקדשה. וכמבואר עוד בתורה נו שבאלו הדבורים שמקבלין מן השמים אין להבין ולהשיג, והמחלקת לשם שמים – אלו ואלו דברי אלהים חיים. וכן מבואר שם שהצדיקים מקבלים את מעמדם לשם שמים ע"י החלל שבידים ע"ש – כי שם גם כן מדבר על התמורות, כי מדבר על הסתר שבהסתר שנעשה ונתהפך לדעת גדולה של מחלוקת לשם שמים. ובחי' הסתר מבואר שם שהוא כאשר עבר ושנה ונעשה לו כהיתר רק שעדיין הוא בידיעה שנעשה האיסור לו כהיתר, אבל כאשר גם זה הידיעה נסתר ממנו, הוא נמצא בהסתר שבהסתר, אז ממילא זה ממש היכל התמורות שלא יודע בכלל מה אסור ומה מותר. וכן כאן בתורה רע"ז רבינו המשיך לבאר ענין של חילול שבת שהוא בחי' חלל.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וכמו שרבינו כאן מביא שכל הרפואות הם על ידי שלום, ומדבר על זה המחלקת שבקדושה שבאמת אינו אלא לטובה, והוא השלום הכי גבוה כמבואר בתורה נו ששם ג"כ מבאר שעל ידי השלום יש רפואה, ומבואר שם עוד שלכן מצה, שהוא בחי' מחלקת לשם שמים וגם בחי' ענג וכו', נקרא לחם עוני כי הוא תיקון על עניות הדעת, כי היא הדעת הכי גדולה. ואף שלכאורה היה צריך להיות נקרא לחם עשירה, אלא שכיון שכאן הוא תיקון התמורות, תיקון נקודת המרכז, תיקון החלל פנוי, על כן דוקא קוראים המצה על שם תמורתו.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ובזה א"ש ג"כ ענין הצדיק כתמר יפרח שרבינו לא ביאר בכלל ענין התמר של הקדושה, רק תמורתו שיש תמר של הס"א, וזה מובן היטב שתמר הוא ענין של תמורה, אבל מה ענינו בקדושה (שוב שמתי לב שבתורה תמר שהיתה צדקניה המירה להראות את עצמה כזונה! ודו"ק). ורבינו כותב פה ז"ל ועל כן על ידי מחלקת של צדיקים וכו' עי"ז נמתקים הדינים בשרשן כנ"ל ועל ידי זה צדיק כתמר יפרח כי נמתק ונתבטל התמר דס"א עכ"ל ולא כ' שום דבר חיובי ליתן טעם על השם תמר דקדושה אלא שהיא שוללת התמר דס"א. וזה ממש הענין שפירשנו לעיל בלחם עוני, שבתיקון התמורות עיקר השם יהיה דייקא על שם שלילת התמורה. ולכן את המן אכלו מ' שנה רק על ידי שעוגות שהוציאו ממצרים טעמו טעם מן, כי זה ממש תכלית תיקון התמורות. [והאמת הוא שבתורה רס"ט רבינו כתב טעם על קדושת התמר, שהוא לב אחד לאבינו שבשמים ע"ש, ונראה שזה באמת עולה בד אחד עם מש"כ שזה ההיפוך של התמורות – וכמו שאכתוב לקמן בעזה”י].

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

הרי מבואר שיש שני בחי' שלום, יש שלום של דע מה שתשיב שהוא שלום מהשבירה ונעשה על ידי לימוד פוסקים, ויש שלום יותר גדולה של מחלקת לשם שמים שעל ידי זה יש רפואה. וכן מצינו שני מדרגות של שלום בתורה יד, שיש שלום בעצמי וזה על ידי יראה (שזה בחי' לימוד הפוסקים כמבואר בתורה אחרונה של לקוטי מוהר"ן חלק א' שהקמת שערי גן עדן זה על ידי למוד פוסקים ובחי' ארץ יראה) ועל ידי זה באים לתפילה, להתפלל על השכינה, ועל ידי זה זוכים לשלום הכללי. שעל ידי זה נתבטל משא ומתן שנאמר בו והכנעני אז בארץ, כי על ידי השלום לא יהיה כנעני עוד. וזה ממש המבואר בהמשך תורה רעז אחר שמפרש הענין של תמר ממשיך לפרש ענין הרפואה וארץ ישראל שלפעמים היא נקראת כנעני ולפעמים בחי' ארץ, בחי' שלום מהמחלוקת.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ובזה מפורש ההמשך בתורה רעז בענין עקר כבוד שבת הוא באכילה שמתקן החילול והחלל. כי באמת תיקון הזה של היכל התמורות – של חלל הפנוי, אינו נעשה אלא בסוף העבודה, דאילו בתחילת העבודה צריך רק לשתוק כמו שרבינו סתם בתורה סב. כי צריכים תחילה לבנות את השלום בעצמותי הנ"ל תורה יד, לבנות את המצות בתוך החלל כמבואר באריכות בתורה מט, ורק בהשלמת תיקון המדות אז יש היא העולה – בחי' התפלה, מי עם זאת עולה, שמתקנים את הבינה, עצם החלל הפנוי, וזה ממש עסק הצדיקים במחלקותם לשם שמים שמקיימים בזה את החלל הפנוי כמבואר בתורה סד. ומבואר שם (אות ו) שזה ממש בחי' עונג שבת ובחי' אורייתא דעתיקא סתימאה. ועל כן גם כאן בתורה רעז רבינו המשיך להסביר ענין עקר כבוד שבת, וכן תיקון הרגלין בשבת שבעצם תכלית תיקון הרגלין זה בריקודים כמבואר במ"א (עיין תורה י' ובעוד מקומות). והם הן הריקודים המבוארים בתורה מט ע"ש.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

ובזה א"ש מה שרבינו סיים תורה רע"ז שתמר בגמטריא פעמיים ש"ך. כי ש"ך דינים היה מרמז על הדינים מצד השבירה, ואילו פעמיים מבואר הענין שמרמז על שרש הס"א מהחלל הפנוי. וכן ג"כ מרמז מיניה וביה שהכל יהיה מתוקן כי הפעם השניה כבר מגלה ומתקן על הראשונה (וע' בס' אדיר במרום דף רמג ששמש בגמטריא שך פעמים כנגד הב' בתי לב. ל"ב אלהים ול"ב הויות פנימיות ע"ש).

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

ובתורה רעח שרבינו אמר באותו מעמד כנ"ל, רבינו גילה שעל החליף של עשו נרמז הכלים של בית המקדש. וזה ממש ענין של היכלי התמורות לשון חילוף, ובחי' עשו שהיה מטעה את יצחק, ועד כדי כך שאפילו על החליף והתמורה שלו היה נראה כלי בית המקדש.

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

ורבינו מסיים תורה רעח בענין הצדיק שאינו מקנא שום צדיק לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, רק אותו לבדו יתברך. כי עולם הזה ועולם הבא הם בחי' ביתא תתאה וביתא עלאה המבוארים בתורה מט דהיינו תיקון השבירה ותיקון החלל, ולהצדיק אין שום תמורה, כי מי שהוא בדרגא כזו של אורייתא דעתיקא סתימה שמעלה מי עם זאת בודאי שרוי ביחודא עלאה ואין לו לקנא אלא בהש"י לבדו.

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

וזה הענין של תמר דקדושה, כי מבואר בתורה רסט שתמר בחי' לב אחד לאבינו שבשמים, לב אחד זה רק כאשר מי עולה עם זאת, וזה ממש ההיפוך והתיקון של תמר דס"א כמשנ"ל.

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

ובזה מובן מעשיו של הצדיק כתמר להשליך צדקות בהצנע. דהנה מבואר בשו"ע יו"ד רמט:ו-ט שמעלה עליונה של צדקה זה להלואות, כי לעתיד לא יהיה כנעני אז צריכים רק להחזיק מעמד עד אז. והנה מעלה שניה זה שהנותן לא יודע למי נותן והמקבל לא יודע ממי קיבל. ולכאורה מבואר שם (בסעיף ז בענין לא ליתן בקופה סתם שאתה לא יודע שיתחלק כראוי) שעל כל פנים יש איזה השגחה שהצדקה יגיע לעניים הגונים.

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

והנה זאת הצדקה היא מעולה בשביל מצב שאנו שרוים בו שהיא מצב השבירה, שאנו בהסתר פנים, רק שאפילו בתוך ההסתר פנים השם יתברך משגיח עלינו בדרך הטבע שלא נהיו נעזבים ח"ו, ועל כן מי שהולך בדרכיו יתברך גם כן ישפיע צדקה בלי לפקח כל כך לאיפה, וגם המקבל לא ידע מאיפה קיבל כמו שאנו לא רואים ברור איך שזה השי"ת שמזין לנו.

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

והדרגה השלישי שהנותן יודע אבל לא המקבל. והנה באמת זה היה צריך להיות יותר חשובה מזה שהנותן לא יודע. כי כאשר השם יתברך מנהיג בהשגחה אלויה בודאי זה הנהגה הרבה יותר גדולה מההשגחה שבתוך לבוש הטבע. אלא כיון שאנחנו באמת שרוים בהסתר פנים אין לנו את האפשרות לקיים כראוי את והלכת בדרכיו אם נדע למי אנו נותנים. אמנם נלע"ד שבזה הצדיקים הגדולים שפיר יכולים לקיים והלכת בדרכיו בכהאי גוונא, כי הם באמת חיים במציאות כזה של וקנא את קנאתי, שהם רק מתיחסים להש"י בעצמו, ועל כן להצדיקים הגדולים, יותר טוב שהם ישגיחו למי הם נותנים את הצדקה. אכן כל זה שפיר להם, כי הם חיים במציאות כזה שהוא בחי' עולם הבא, ביתא עלאה, אכן בעיני המקבל שהוא שרוי בביתא תתאה ובהסתר פנים בודאי ידמה ההטבה כמה כמה פעמים כאילו היא לרעתו ח"ו כמו כמה יסורים וכדומה שהש"י נותן לטובתינו. ועל זה התפלל דוד המלך שבקמים עלי מרעים וכו' כמבואר היטב בתחלת תורה רעז.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

והנה באותו מעמד רבינו אמר ההתחלה של תורה רפ"ב שמתחלת שאפילו על רשעים גמורים צריכים לחפש נקודות טובות ולדון אותם לכף זכות. והנה כבר הרבה מקשים מכמה מקומות שלכאורה רבינו אמר שצריכים לפרסם את הרשעים (ספר המדות בושה כח) מי שמלמד זכות על רשע גם הוא נקרא רשע.

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

וי"ל שלימוד זכות זה רק על סתם רשעים אבל תמר דס"א מצוה לפרסם, כי התיקון של התמר דס"א אינו אלא על ידי מחלקת של צדיקים כנ"ל. ואכן דוקא פה מחלוקת, כי אם הוא צדיק הרי זה מחלקת בין הצדיקים לשם שמים, ואם הוא רשע מצוה לפרסם רשע כזה (דסתם רשע מעשיו מפרסמים אותו, רק זה שמראה את עצמו כצדיק צריכים לפרסם).

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

*ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו, נאמרה בתקס"ח, ועוד מעט ו'אין ר'שע, ר"ת ר"ו, ועוד ר"ו שנים – תשע"ד. מ'עט וא' עם ד' אותיות וכו' ויש עוד רמזים פה ודי לחכימא. ורבינו מדבר על אייר, אויבי ישובו יבושו רגע, וכבר באייר התמר דס"א וכו'.

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

מצוה גדולה להרבות בסעדת שבת, והוא תקון לחלול שבת, כי מחלול שבת אי אפשר לזהר. כי בקל אפשר להכשל בחלול שבת חס ושלום וכו' עיין שם.

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

רבי יהונתן אייבשיץ כתב ביערות דבש, 'כי אי אפשר כלל במציאות שיינצל מאיסור שבת אם לא ילמד כל הדינים על בורים היטב היטב'. וכעין זה מסופר מהחפץ חיים, ונתן משל להולך בחושך שצריך להחזיק פנס וכו'.

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

ותמיה גדול יש עליהם, כי הם היו חכמים גדולים בזמניהם, והם הכירו את זה בעצמם, ואם כן איך לא הכירו שרוב העולם אינם ברמת הידיעה כמוהם, וכמעט אי אפשר להם לעמוד באותה רמה של הידיעה. ועל כרחך העיקר כדברי רבינו כאן.

</div>