תורה רפ
Source: https://ajew.org/reader/likutay-nanach/volume-4/280

Segment 1
HE:
דע מי שצריך לדון לפני דיינים בדין תורה, זה לו עונש ונקמה שהתורה נוקמת בו, כי באמת כל המו"מ הוא תורה וכו' ומי שעוקר המו"מ מן התורה, ונופל אל המו"מ בעצמו, ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלובש שם, אזי עונש, שאח"כ הוא צריך לדון בדין תורה, ואזי צריך לחזור ולהביא כל הדברים וכל המחשבות וכל העסקים שהיה לו בשעת המו"מ מתחילתו ועד סופו, צריך להביא הכל אל התורה וכו' ע"ש.

Segment 2
HE:
עיין בספר אגרא דפרקא (עם ביאור הצבי והצדק, עמ' 157) ז"ל והנה אם מתפלל האדם שלא בכוונה, ח"ו לומר שתהיינה מוצא שפתיו לריק, ומבואר בזהר (ויקהל רא ע"ב) שאותן האותיות נתונים המה בשימור תחת יד ממונה אחד עד בא זמן אשר יתפלל האדם תפלה כזאת בכונה, אזי יעלה גם את התפלות הקודמות (ליקוטי מוהר"ן תורה צט), ממילא מובן הדבר, גם במצות מעשיות, אם עושה אותן האדם שלא בכוונה, חלילה לומר שתהיינה לבטלה לגמרי, רק עת לכל זמן ולכל חפץ תחת המשים, להעלות להש"י את כל המעשה אשר נעשה תחת השמש גם מבלי כוונה, ע"כ.

Segment 3
HE:
כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה (וכן בתורה לה): ע' באדיר במרום (עמ' קיט) שכז"ל והנה על כן כתוב: היתה כאניו"ת סוחר (משלי לא:יד). כי נעשית שני אנ"י, בסוד: אני ראשון ואני אחרון. והוא אניו"ת סוחר, בסוד סחורה זאת, ובכח זה – ממרחק תביא לחמה. והנה זה הענין בפנימיות הוא בסוד התורה, אך בחיצוניות הוא בסוד הסחורה של העולם הזה. ובאמת הכסף נמשך תמיד מן החסד אלא שהוא מן החיצוניות, והימין של התורה – מן הפנימיות, ע"ש.

Segment 4
HE:
דין תורה הוא תורה – וכן מצינו במסכת בכורות (כט.) דתנא שם במשנה שהנוטל שכרו לדון דיניו בטילים, והגמרא שואלת מנא הני מילי ומביאה דרשה שצריכים ללמוד תורה בחנם, ובפרש"י שם, מנא הני מילי, דאין נולטין שכר על הוראה ותלמוד תורה שילמד, עכ"ל. הרי שווינהו כאחד. וכן במסכת אבות (ג:ו) ר' חנניה אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם וכו' ומנין אפלו שלשה שנאמר (תהלים פב) בקרב אלהים ישפט ע"ש, הרי שאלו השלושה הם בית דין והמשנה כלל אותם עם היושבים ועוסקים בתורה.

Segment 5
HE:
כי אף על פי שזבולון ויששכר שוים מחמת שזבולון היה מספיק ליששכר, ונאמר עליו שמח זבולון, על כל זה נקרא צאתך, ויששכר אהליך, כי אף על פי כן, עבודת התורה היא פנימיות יותר והיא למעלה מעבודת המשא ומתן, אף על פי שגם המשא ומתן היא עבודה גדולה כי הוא מספיק את התלמידי חכמים, ונאמר עליו שמח זבולון, על כל זה נקרא צאתך נגד עבודת התורה שהיא בחינות יששכר באהליך, כי אף על פי כן עבודת התורה למעלה, עכ"ל.

Segment 6
HE:
עיין זה במסכת ברכות דף לד. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כלן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים ולמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן (ישעיה סד) עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, ועיין שם בהמשך שיש הבדל בין גן לעדן, כי זה הענין של פנימיות וחיצוניות. ובמסכת סנהדרין מובא מאמר זה, ושם הבאתי מהאגרות משה שעל כל פנים הזבולון מעלתו למעלה מסתם תומך, וזוכה לבחי' עין לא ראתה, ולפי דברי רבינו, עם כל זה מעלתו פחות מהיששכר.

Segment 7
HE:
וראיתי מובא מהחתם סופר (תורת משה פרשת תרומה) שהארון שהיה הלוחות בו מרמז לתורה כידוע, ושני כרובים מרמז להלומדי תורה, ושני בדי הארון למחזיקי התורה, ואילו בבית המקדש שלא היו נושאים הארון, שלמה הוסיף שני כרובים לרמז על המחזיקים, עד כאן תורף דבריו. ואל תחשוב שבזה השוה את המחזיקים להלומדים, כי כבר כתב הרלב"ג (מלכים א:ו:כג) ז"ל ואין ראוי שתחשב מזה שיהיו אלו הכרובים במדרגה אחת מפני היותם בצורה אחת וכנפיהם פרושות באפן אחד, כמו שלא יחשב היות צורת הכרובים אשר פניהם איש אל אחיו באפן אחד שיהיו שניהם במדרגה אחת, עכ"ל.

Segment 8
HE:
עיין בלקוטי תורה של האריז"ל פרשת ויצא ז"ל אמנם סדר אלו הו' בנים שכחתיו, ונלע"ד שהם: זבולון בכתר, וזהו הפעם יזבלני אישי, והוא חשוב מיששכר כשארז"ל (בהגהות ציין למדרש רבה בראשית עב, אבל אין שם שום הוכחה, רק כתוב שם ז"ל וכל הזבח הזה מנין היה לו ליששכר, משל זבולן, שהיה עוסק בפרגמטיא שלו וכו' עיין שם. אכן רש"י בפרשת ויגש עה"פ ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה (בראשית מז:ב) הביא מהבראשית רבה שהיא אגדת ארץ ישראל שזבולון היה מהגבורים ולא יששכר, והביא שם מהגמרא בבלית שחולק וסובר להיפוך, שאותן שכפל משה שמותן הן החלשים עיין שם), ואחריו יששכר בחכמה, בסוד י"ש שכ"ר, כמבואר שיש שכר בחכמה הנקרא י"ש, יהודה בינה וכו' וכו' וכו' ואל תקשה אלינו מיששכר שביארנו במקום אחר שהוא בינה, וז"ש ובני יששכר יודעי בינה לעתים. כי שם פירושו הוא מיסוד אמא, ולא מיסוד אבא. אך אחר היותו בבינה עצמה, אנו אומרין כאן שהוא בחכמה שלה. וכמ"ש ברבי עקיבא שהוא דוגמת יששכר כנודע, והוא מנה"י דאמא, והוא מגבורת החסד הימנית, כמבואר אצלינו, עכ"ל.

Segment 9
HE:
[הרמח"ל בספר אדיר במרום (פרק יט הוצאת המכון) בפירוש ארימת ידי, ביאר איך נאצל בתחילה שם הוי"ה, שקודם נאצל הי' ואחר כך נפרס פרסה – ו', ואח"כ שני ההי"ן, עיין שם. והרי הצירוף יוה"ה הוא שייך לזבולון].

Segment 10
HE:
הרי שלפי רחו"ו זבולון בכתר למעלה מיששכר, ולכאורה לא רק מבחי' יסוד אבא ואמא, אלא גם מצד בחינת אימא, כי לא חלק רק לגבי יששכר. ולכאורה צריך לומר שזבולון בעצמו זכה גם לתורה וגם לפרנסה [וכן עיין ברש"י בפרשת וזאת הברכה פסוק יט – ז"ל כי שפע ימים יינקו, יששכר וזבולן, ויהא להם פנאי לעסוק בתורה, עכ"ל], שני שולחנות בכתר (וכמבואר במ"א בלקוטי מוהר"ן), אבל עכ"ז התורה מרמזת שבחינה זו של הספקת פרנסה לת"ח הוא למטה מיששכר.

Segment 11
HE:
אכן כבר ראינו שיש שני דעות או בחינות ביששכר וזבולון. יעו' ברש"י בפרשת ויגש עה"פ ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה (בראשית מז:ב) ז"ל ומקצה אחיו, מן הפחותים שבהם לגבורה, שאין נראים גבורים וכו' ואלה האם, ראובן שמעון, לוי יששכר, ובנימין, אותן שלא כפל משה שמותם כשברכן, אבל שמות הגבורים כפל, וזאת ליהודה וכו' וכו' וכן לזבולון וכו' זהו לשון בראשית רבה (צה:ד) שהיא אגדת ארץ ישראל, אבל בגמרא בבלית שלנו מצינו, שאותן שכפל משה שמותן הם החלשים, ואותן הביא לפני פרעה ויהודה שהוכפל שמו וכו' ובברייתא דספרי שנינו בוזאת הברכה שמו בגמרא שלנו, עכ"ל. והרי מדוייק בלשון הבראשית רבה שיששכר היה נראה כחלש, ולפי התלמוד בבלי, אלו שמשה כפל שמותם ובכללם זבולון היו באמת יותר חלשים.

Segment 12
HE:
ובביאור הבראשית רבה, שיששכר היה מהחלשים, כתב ר' משה דוד וואלי ז"ל יששכר כל עסקו במושכלות של התושיה שמתשת כחו של אדם, ע"כ.

Segment 13
HE:
ועיין בפרשת ויחי בברכת יששכר (בראשית מט:טו) ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד, רש"י מביא אונקלוס, ויט שכמו לסבול מלחמות, ולכבוש מחוזות, שהם יושבים על הספר וכו' עיין שם, והרי רש"י בפרשת וזאת הברכה (לג:כ) כתב שכל הסמוכים לספר צריכים להיות גבורים.

Segment 14
HE:
וע"ע ברש"י פרשת מדבר עה"פ והחנים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו (ג:לח) שכז"ל וסמוכין להם דגל מחנה יהודה, והחונים עליו יששכר וזבולן טוב לצדיק טוב לשכנו, לפי שהיו שכניו של משה שהיה עוסק בתורה, נעשו גדולים בתורה, שנאמר יהודי מחוקקי (תהלים ס:ט), ומבני יששכר יודעי בינה וגו' (דברי הימים א:יב:לג) מאתים ראשי סנהדראות, ומזבולן מושכים בשבט סופר (שופטים ה:יד), (תנחומא), עכ"ל.

Segment 15
HE:
הרי שהביא שגם זבולן זכה לבחינת עסק התורה ממש, ולא רק להחזקת לומדיה.

Segment 16
HE:
ועיין בזוהר פרשת בהעלותך (קנ. – חק לישראל יום שני), שזבולון לוחם ויששכר עוסק בתורה, וכתב שברכת התורה כוללת כל הברכות. ועוד כתב (ולפי הפירוש) שיששכר כנגד הלבן של הציצית, בחי' יום ובחי' יסוד, וזבולון בחי' תכלת, בחי' מלכות.

Segment 17
HE:
ולפי זה כבר יש להבין שאף על פי שהמלכות הוא למטה מיסוד, אבל יש בחינות של המלכות שעולה עד הכתר וכנגד כל הפרצוף.

Segment 18
HE:
ויש להעיר, שאפילו לפי חשיבותם של זבולון ושל יששכר, אמרו חז"ל (רש"י פרשת ויחי מט:ה) לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם עכ"ל.

Segment 19
HE:
וע"ע בספר אלף המגן פרשת ויקהל ז"ל לא לחנם הקדים משה רבנו זבולון לישכר, 'שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך' (דברים לג:יח), אף שישכר גדול מזבולון בשנים ובחכמה, אבל לולא זבולן לא היה ישכר וכו' ע"ש שהמשיך לפרש שלכן הקדים הכתוב (מלכים א:ז:מג) את המכנות להכירות, ע"ש.

Segment 20
HE:
וע' שולחן ערוך, יורה דעה הלכות כבוד רבו ות"ח, רמב:לד ברמ"א ז"ל אבל אין מחזיר אבידת אביו קודם עד שיהא שקול כנגד רבו. י"א הא דרבו קודם לאביו היינו שלומד עמו בחנם אבל אם אביו שוכר לו רבי ומלמדו, אביו קודם לכל דבר (ספר החסידים) וכן נראה לי עיקר, ע"כ. והש"ך הביא לשון ספר חסידים ס"ס תקפה, אבידת רבו קודם לאבידת אביו דזהו כשאין אביו משכיר לבנו רב, אבל כשאביו משכיר לבנו רב והרב לא היה מלמדו בחנם, אז אבדת אביו קודמת, ואם הרב לא היה רוצה ללמדו אלא בשכירות ויהודי או יהודים נותנים לו השכירות ללמדו, אז אבידת בעל הנותן קודם ע"כ (והבאר היטב (אות מא) הוסיף וע"ל רנ"א ורנ"ב ס"ט, עכ"ל).

Segment 21
HE:
ומזה משמע שזבולון יותר חשוב מיששכר, אלא אם כן יששכר סי' היה מוכן ללמוד וללמד חנם אפילו בלי עזרת זבולון.

Segment 22
HE:
ויתכן בזה שלא משגחינן על הפנימי. וכמו שמצינו בתורה נו שרבינו אומר שיש צדיק שבפנימיות, באתכסיא מושל על כולם אף על פי שבאתגליא נראה שאין לו שום ממשלה. (ומזכיר קצת את הענין שרבינו אמר שהיודע מרוח הקודש על פטירת קרוב אינו מתאבל עד שישמע ממש.) ועיין מש"כ באריכות במסכת מגילה בענין מרדכי שאף על פי שהיה צדיק הדור לא נמנה אפילו מראשי ראשי סנהדרין. ועיין בליקוטי מוהר"ן רמג – דע שיש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו על כן הוא מתעלם מאד ואין רואים ממנו שום קדשה ופרישות יתרה, זה מחמת גדל קדשתו מאד, וזה בחינות כל השירים קד ושיר השירים קדש קדשים (ידים פרק ג) וכו' אינו נמצא תבות קדשה וטהרה כלל וכו' עיין שם, ועיין בשיחה השייך להתגלות תורה זו, בחיי מוהר"ן מ – אחד שלא אותו אם אפשר שיהיה הצדיק גדול במעלה אף על פי שאין רואין ממנו יגיעות ועבדות באתגליא וכו' בודאי וכו' כי יש שני שמות שם הוי"ה ושם אדנ"י, ושם הוי"ה בהעלם ובהסתר וכו' כי אסור לקרות בו, אבל שם אדנ"י באתגליא ובודאי שם הוי"ה גדול יותר הרבה וכו' עיין שם. ויש בזה גם משום מה שקיימא לן בבית המקדש נחית פורתא לקיים ובין כתפיו שכן, שכח השור בין כתפיו. וזה חלק מצדקתו ומעלתו שנותן להם קדימה – ולכן לא רק שהיששכר נחשב רק שוה לזבולון, אפילו נותן לו להתקדם. וכמו שבתורה עצמה הקדים זבולון ליששכר (בראשית מט:יג-יד) אף על פי שיששכר נולד קודם.

Segment 23
HE:
ויש למצוא רמז לזה בספר ישעיה ריש פרק ס, {א} קומי אורי כי בא אורך וכבוד יקוה עליך זרח: {ב} כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח יקוה וכבודו עליך יראה: {ג} והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך.

Segment 24
HE:
הרי בתחלה כתוב אורך, אחר כך כבוד ה' עליך זרח, אחר כך, ועליך יזרח ה', ותו, וכבודו עליך יראה. ובפשטות תמיד הארה מתגבר, ואם כן אורך, הכי חלש, וכבוד ה' עליך זרח יותר עצמתי וכו'. אבל הלשון לא משמע כן, כי לשון 'יראה' הנאמר בסוף פסוק ב 'וכבודו עלי יראה' משמע פחות מזריחת הכבוד שבסוף פסוק א 'וכבוד ה' עליך זרח'. ועוד יש לדייק שאילו הגוים, בפסוק ג', ילכו לאורך, שאינו נזכר אלא בראשונה, 'ולנגה זרחך', משמע פחות מזריחה שלימה, כי כתוב 'ונגה כאור תהיה' (חבקוק ג:ד), שמשמע נגה כחושה מאור. אכן זה הדיוק האחרון יש לדחות שהכוונה שהזריחה תהיה כל כך חזקה, שאפילו לנוגה היוצאת ממנה תספיקו ללכת.

Segment 25
HE:
ולכן יש רמז להיסוד הנ"ל, דהיינו שבתחילה נזכה לכבוד ה' עליך זרח, זריחה חזקה של כבוד י', בחי' השכינה, ואחר כך נזכה עוד שמה שהיה לנו רק אור, יתוסף – 'ועליך יזרח ה', וזה מצד קב"ה, וזה אור יותר פנימי מאור השכינה, וכאשר נזכה לכל המעלות האלו, אז וכבודו עליך יראה, שלא יזרח רק יראה, וזה מדרגה יותר גדולה. והגוים לא יזכו לראות עוצמת זריחת האורות האלו, שהם כבר קצת באתכסיא, רק הם ילכו לבחי' אורך ונגה זרחך שעוד יהיו באתגליא.

Segment 26
HE:
ויש ליישב הפסוקים לפרש מעליותא של וכבודו עליך יראה, כי תחילה כתוב שכבוד ה' עליך זרח, הרי הזריחה מהשכינה עליו, ושוב יזכה לסוד יראה (י' בצירי, קמץ סגול), כמפורש בספר אדיר במרום בסוד בהר ה' יראה, שבעין הרואה ניתן לראות מה שהוא רואה, כי הנראה דבוק להרואה, והרי לא רק שהשכינה זורח עליו אלא שהוא מקושר ומודבק בשכינה.

Segment 27
HE:
והנה יש לחקור בנוגע לאליהו הנביא ושאר הנביאים, שחז"ל אמרו שהיו שווים ממש אליו בנבואה אף על פי שהכל היה בכוחו ובזכותו של אליהו, נקודת האמת בין הצדיקים (תורה סו), הרי מצד אחד יש לומר שאליהו בחי' הזבולון שלהם, כי הוא המפרנסם בנבואתם, ומצד אחר יש לומר שכיון שבחיצוניות כולם שוים, ומעלתו של אליהו הנביא אינו אלא בפנימיות, אין לו דין קדימה. אכן יש לומר עוד, שאפילו אם הולכים רק אחר החיצוניות כנ"ל, מי שזכה להבחין ולהכיר הפנימיות, עליו לנהוג כפי הכרתו. וכן רואים באלישע שלא התיחס לשאר הנביאים כל עיקר.

Segment 28
HE:
וכן כאשר בא שמואל להמליך בן ישי, וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו (שמואל א:טז:ו), ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו, כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב. וצריך ביאור, כי מאסתיהו פרש"י לפי שכעסן הוא, עיין שם. וכי שמואל לא היה יכול להכיר את זה, וכי זה ממש תלוי ביראה ללבב שהוא למעלה מהשגתו של שמואל. ומה כל יתרון הביאור הזה, כי לא אשר יראה וכו'. וחז"ל פירשו, אף על פי שקראת לעצמך רואה וכו' כאן אני מודיעך שאינך רואה.

Segment 29
HE:
אלא ביאור הענין נלע"ד לפרש ששמואל חשב לבחור על פי הראות דייקא, כמו דין תורה לגבי קדימת החכם לפני חבירו. ולכן שקל גם הכעס שראה וגם הכל, וחשב שכזה ראוי למלכות. אבל ענין המלכות דייקא צריכים ללכת לפי הפנימיות (-אע"פ שלמעלה הבאתי ראיה מתורה נו שהוא ענין מלכות, וכן קיימא לן מאן מלכי רבנן, כאן הכוונה למלך ממש), כי פלגי מים לב מלך ביד ה' (משלי כא:א), והוא הפוך (משלי יז:יד) פוטר מים ראשית מדון של הכעס, שפורק עול. וכן מלך בגמטריא צ' של הט' ספירות הפנימיות. ולשון עצה, שהוא עמוק. וענין ההבדל בין יראה לעינים, שהוא יראה חיצוניות, ויראה ללבב, שהוא יראת הרוממות, מבואר בליקוטי מוהר"ן קפה (וע"ע בספר אדיר במרום ביאור הענין לפי עומק פשט לשון הכתוב). וזה מה שצוה השם יתברך את שמואל מתחילה, ומשחת לי את אשר אמר אליך, אליך בגמטריא אני, אין, סוד המלכות וכתר מלכות, שעל כן על כרחך הדבר תלוי בפנימיות.

Segment 30
HE:
וכיון שכל המשקל של מלך הוא בפנימיות היה צריך להקדימו לפני החכם, אלא שיש בזה דין מיוחד במסכת הוריות, חכם קודם (-להחיות ולפדותו) למלך ישראל, (כי) חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת, כל ישראל ראויין למלכות, עיין שם. אבל המלך קודם לכהן גדול ונביא (הוריות יג.. ועיין בחיי מוהר"ן תסא – אמר מלך גדול מנביא על פי מצוות התורה, ע"כ – ויש בזה הרבה דיונים במפרשים, עיין במסכת ברכות דף י. שישעיה לא רצה ללכת לחזקיה עד שחלה ואז הלך לבקרו, ואכמ"ל), כי הנביא רק רואה לעינים, ואילו המלך בבחינת לב.

Segment 31
HE:
ולכן 'מלכי העובדי כוכבים, אף על פי שמולכים עלינו, אין מלכותם מבינת מלכות ישראל ולא נגעו בה וכו' וכו' כי האמונה שסביב מלכותנו מפיל את חכמתם, שמלכותם תלוי בהם כנ"ל וכו' אתה מלך עלינו לכרגא, אבל להנהיג אותנו בעבודות ובאמונות, את וכלבא שוה (ויק"ר לג)', ליקוטי מוהר"ן יח.