תורה רפד

ששואלין את האדם קבעת עתים לתורה, קבע הוא לשון גזילה כמ"ש (משלי כב) וקבע את קובעיהם נפש, היינו ששואלין את האדם אם גזל מן הזמן שהוא טרוד בעסקיו, אם גזלת מהן עתים לתורה וכו' עיין שם.

יש לציין כי מצינו גניבה שמותר בתלמוד תורה, בתוספתא ב"ק (ז:ג) המתגנב מאחר חבר והולך ושונה פרקו אף על פי שנקרא גנב, זוכה לעצמו, שנאמר (משלי ו:ל) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, סוף מתמנה פרנס על הצבור ומזכה את הרבים וזוכה לעצמו ומשלם כל מה שבידו, שנאמר (משלי ו:לא) ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן, ואין שבעתים אלא דברי תורה, שנאמר (תהלים יב:ז) אמרות ה' אמרות טהרות וגו', ע"כ.

ואם מן אחרים ככה, כל שכן מעצמו.

סבא ישראל סיפר איך ר' ישראל קרדונר היה גונב עצמו לדבר עם ה' בהתבודדות.

לקוטי מוהר"ן תנינא

השמטה

אחד היה אברהם וכו' ע"ש. עיין במדבר רבה י:ה איש אחד (שופטים יג:ב – מנוח אבי שמשון), כל מקום שנאמר 'אחד' גדול הוא. בהקב"ה נאמר אחד, דכתיב (דברים ו:ד) ה' אחד, אין בעולם כיוצא בו. וכן באברהם (יחזקאל לג:כד) אחד היה אברהם, לא היה באותן ימים כיוצא בו, ע"כ.

במסכת פסחים קיח. – בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו בכבשן האש, אמר גבריאל לפני הקב"ה ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש, א"ל הקב"ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד וכו', ע"כ.

עיין במסכת תענית דף י. שהתלמידי חכמים נקראים יחידים.

עמש"כ בחלק ה' מאומן בערך פורים בענין ואנכי עפר ואפר – אפר בגמטריא אחד היה אברהם.

במלכים א:ב:א-ב ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר. אנכי הלך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש וכו'. ופירש החתם סופר (פרשת ויחי) כל מקום שנאמר לאמר הוא לא תעשה, לאו אמר. ועל זה צוה את שלמה בנו לאמר, דהינו לא תאמר – אנכי הלך בדרך כל הארץ – אחרי הרבים, כמו שאול וכו', אלא – וחזקת – בכל כחך – והיית לאיש, אפילו אם תדע שדעתך תהיה יחידית אף על פי כן תעשה כל מה דאפשר לך לעשות וכו', ע"כ.