תורה נה

ע' מש"כ ריש מסכת נדה דף ו. ועיין רמזים יפים לתורה זו במש"כ על ישעיה כו:יא.

הרמב"ם בהלכות פרה אדומה כותב פתאום תפילה קצרה שנזכה במהרה להפרה העשירי, ומאד מעניין מה שהכניס פתאום תפילה בתוך ההלכה, אלא שכל ענין הפרה אדומה הוא ענין התפלה בסוד ונשלמה פרים שפתינו כמבואר כאן בתורה נה באריכות.

נה:ג כי הרשעים ממשיכים בחי' רע עין על שונאיהם, בחי' (ברכות ז:) ולא עוד אלא שרואה בשונאיו, והאדם ניצל מרע עין הזה, ע"י לימוד זכות שלמד על הרשע, כי גם הקב"ה מלמד זכות על הרשע, בשביל להציל את הצדיק מרע עין של הרשע, ע"כ.

ענין הלימוד זכות הזה אינו הענין של לדון לכף זכות בעלמא, כי (ספר המידות, הרחקת רשעים ו) מי שמלמד זכות על רשע גם הוא נקרא רשע, ע"כ (וראיתי ממפורסם אחד שפירש שרשע זה מדבר רק על המסית). אלא הכוונה ללמד זכות למצבו של הרשע שמגיע לו עוד שנים ארוכים וטובים. וכן מצינו שאברהם אבינו התפלל על סדום, שלא מגיע להם להיות נכרתים, כי שמא יש בתוכם צדיקים וכו', וכן כל זכות שיכולים ללמוד להם שיתן להם זכות קיום והצלחה.

קטני הקומה שאין לבם מכיל שכלם, אולי זה בחינת מה שמצינו בעץ חיים (שער נ' שער קיצור אבי"ע פרק ג, ובארבע מאות שקל כסף עמ' רסב -ג) שעל ידי חטא אדם ירד הדעת למטה בין תרין כתפין, וזה נקרא שהדעת ירד בהתרחבות וגורמת שהגבורות מתפשטות תחלה ע"ש. כי עיקר קומת האדם הוא הדעת, ואם הדעת ירד כנ"ל, הרי זה מקטני הקומה.

נה:ה וזהו נקרא תפלה בצבור, כי אותיות צבר ראשי תבות צדיקים בינונים רשעים וכו' ע"ש.

עי' בספר חרדים סז: (חק לישראל פרשת וישב יום ה') ז"ל ויהיו רמ"ח אבריך ושס"ה גידיך צבור בעיניך, והלב והלשון שליח צבור ע"ש.

נה:ו ארז זה בחינת קול כסיל ברב דברים, ברב ההנהגות ואמונות כוזבות שהם בחינת דרכי האמורי וכו' אשר כגבה ארזים גבהו, והגבוהי קומה על לפי הרב הן כסילים, כי מחמת גבה קומתו העשנים העולים מהלב אל המח להתבשל במח ולהתהוות מהם מחשבות העשנים האלו נחלשים ברב הדרך שיש מלהב אל המח וכו' עיין שם.

עיין בתנא דבי אליהו רבא פרק ב' קול ה' שבר ארזים (תהלים כט:ה) אלו בני אדם שהם פקחין בדברי העולם הזה במשא ומתן ובכל מלאכות, ואין בהם דברי תורה, אינם משולים אלא כארז, מה אז זה אינו מוציא פרות, כך כל מי שאין בו דברי תורה נמשל הוא כארז, שנאמר (עמוס ב:ט) ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם, אשר כגבה ארזים גבהו, ואומר (תהלים שם) וישבר ה' את ארזי הלבנון, אלו בני אדם שהיו בבית ראשון, שהיו מפקחין ועומדין במקומם, ולא היה בהם דברי תורה, לכך נאמר 'וישבר ה' את ארזי הלבנון', ע"כ.

בסוף, “וזה בחי' כלליות מלאך סנד"ל במלאך מט"ט שר הפנים כלליות עשיה ביצירה, על ידי שכופלין הפסוק כל הנשמה וכו' ובפרט שצריך להלל ולהודות לה' שהציל אותו מעין הרע הזאת וכו' ע"ש, ובמפרשים בענין השם כה"ת. ונראה שזה ענין מה שהשם הזה יוצא מהפסוק "תצא כצאת העבדים"

עיין בעירובין יח: ואמר רבי ירמיה בן אלעזר מום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנאמר כל הנשמה תהלל י"ה הללוי"ה. ובמפרשים שם, פירשו שנשמה מלשון שממה.

בסוף: ועל ידי עין הרע נכפל הנשימה, כנראה בחוש כשיש לאדם עין הרע אזי מגהק ופותח פיו לקבל נשימה כפולה וכו', ע"כ.

עיין ברד"ק על הפסוק ויאמר אל אביו ראשי ראשי (מלכים ב:ד:יט) ז"ל היה לו כאב הראש, ודרך הכואבים או הנוהם לכפל דבריהם. וכן, מעי מעי אוחילה (ירמיה ד:יט), ע"כ. ועיין בספר אהבת יהונתן בהפטרת פרשת וירא, ז"ל חבקוק מת מפני שאמר 'את חבקת בן' (שם פסוק טז) והיא מסטרא דמותא, ואולם מאין השרש זה החטא, מחוה שנתנה לאדם פרי עץ הדעת, ומאיכות זה החטא אמר הקב"ה 'הוא ישופך ראש' (בראשית ג:טו), וזהו שרמז באמרו 'ראשי ראשי', ע"כ.