תורה נז

-ע' מש"כ במסכת נדה דף ח:

ושני כוחות האלו, הינו כח שיש למלאך לקבל וכח להשפיע, מכנים בבחינת ידים, ביד ימין מקבל חיותו, וביד שמאל משפיע עיין שם כל דבריו הקדושים.

ויש בזה פליאה גדולה, כי קיימא לן להלכה שתמיד עושים המצוה ביד ימין, וכאשר נותנים צדקה נותנים עם יד ימין, ותימא הוא למה לא נדמה ולעשות כמו המלאכים וניתן את הצדקה, ההשפעה, ביד שמאל.

ולכאורה מבואר כי איש ישראל הוא עוד למעלה מהמלאכים הנקראים עומדים, ואילו איש ישראל הוא תמיד מהלך ועולה מעלה מעלה, ומבואר בתורה כב שהוא צריך תמיד להעלות את הנעשה שלו לנשמע, והרי באותה מעשה צדקה שהוא נותן הוא צריך כבר לקשר אותו להרים אותו להנשמע לשמוע ולקבל עוד יותר מהשם יתברך, ואילו המלאך מספיק לו בכל שליחות שלו כל פעם שיעביר את מה שקיבל כהוויתו ותו לא.

נז:א אם סר מדרך דברי רבנן לימין, בזה סר ימין המלאך, ואין לו כח לקבל, ואם סר לשמאל, בזה סר יד שמאל מהמלאך, ואין לו כח להשפיע ע"ש.

ויש להעמיק בזה, כי לולא רבינו כתב כן בפירוש היה מקום לומר להיפך, שעל ידי שסר לשמאל, הרי קלקול את כח הימין. אכן לפי האמת סטייתו לשמאל אינו שייך לצד הימין, אלא קלקול מיניה וביה בצד שמאל.

נז:ב ידור נדר ויקים מיד. י"ל נדרים בגמטריא ש"ד, ולכן צריכים לקיים מיד, בחי' י', להשלים מש"ד לשד"י.

נז:ב ידור נדר [רוצה לומר: ויקים מיד, עין בהשמטות].

לכאורה לא יהני לקיים מיד, כי קי"ל להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה רג:א) כל הנודר אף על פי שמקימו נקרא רשע ונקרא חוטא, ע"כ. אלא כמו שרבי נתן כותב (לקוטי הלכות אוחר חיים ג', שבת ו:יז) שרי ליה לאינש למנדר לזרוזי נפשיה (שם רג:ו), אבל סתם לנדור נקרא רשע. וי"ל שכיון שנודר לקיים מיד כדי לקיים דברי רבינו כדי להשיג אמונתם חכמים הוה בכלל לזרוזי נפשיה. [ועיין בהלכות נדרים שם רו:ד, כנדרי כשרים ככר זה עלי אינו כלום, ואפלו אמר כנדרי כשרים ככר זה עלי קונם, ופירש הש"ך מובא בבאר היטב ז"ל דמה שתולה בכשרים בטל את הקונם, דכשרים לא נדרי כלל אלא נודבין, ע"כ. ומבואר שאפילו מה שנודר לזרוזי נפשיה, כאשר יכול לתפוס לשון נדבה בלי אחריות, לא יתפוס בלשון נדר].

נז:ב ויעקב הוא בחינות נדר, שהוא ראש לכל הנודרים כמ"ש (בראשית כח:כ) וידר יעקב נדר, ע"כ. עיין שם בבעל הטורים ז"ל וידר, ג' במסרת וכו' לומר שהצדיקים היו נודרים, והראשון שנדר היה יעקב. וזהו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב (תהלים קלב:ב), למה אמר אביר יעקב (שרבינו מפרש לעיל אות א), לפי שהוא פתח בנדרים תחלה (בראשית רבה ע:א), ע"כ.

תורה נז 'אבל מאכילת שבת, אין חלק לסטרא אחרא כלל וכלל וכו' כי אכילת שבת נעשה קדשה ואלקות גמור, בלא תערבת סיגים כלל.' ע"ש.

ע' בס' שירי קודש פירוש ר"י סרוק על זמירות האריז"ל על המילים 'נזמין לה השתא' כז"ל פי' עתה צריך האדם לומר נזמן מפני שכל דבר שבקדשה הוא עלול שלא יתדבקו בו הקליפות כגון ברכת המזון שמצד הזוהמא יש לקליפה שייכות להדבק כמ"ש זוהר דברים בהאי ינוקא ולזה צריך הזמנה וכן בחליצה שיש בקליפה שייכות להתדבק באותו רוח שהולך ערטילאה בעולם בלי בנים צריך ג"כ הזמנה. ועכשיו שמכח שמחת תענוג שבת באכילה ושתיה ועונג יש לקליפה שייכות להדבק בקדושה אבל אינם יכולין לאיש היודע סוד זה מפני שאדרבה משליכם בנוקבא דתהומא רבא, אבל מ"מ הדינין מתעוררין בעת הזאת מפני שהוא עת המשכת הקדושה מעתיק לז"א ומז"א לנוק' ולהוטים הם לקבל כח ותגבורת אע"פ שהם עתה ממותקים היום בשבת, מ"מ הדינין מתעוררי' בעת הזאת, והם כמו הנחש הישן שכיוצא חוץ לחורו מזיק אף שבשבת אין להם יכולת לקטרג אבל רוצין ליהנות וליקח תגבורת (ס"א ה"ג) בליל זה כדי שכשיצא שבת יצאו גבורות ויגרמו כמה רעות ח"ו לעם קדוש למתים אשר כבר מתו עם החיים אשר עודנה חיים, לכן בזאת ההזמנה של השולחן שורה השכינה בכח גדול ושפע מעוטר מחסדים של א"א ושל או"א ושל ז"א ואינה מנחת שום דין שיהנה לכן צריך הקפה בתרי מדאני אסא וכו' ע"ש.