תורה נט

היכל – יכ"ל בגמטריא ס'. קישוטי כלה של ספר דברים – הדכ"ל.

ע' מש"כ במסכת נדה דף ט.

נט:א והכבוד זה בחי' היכל וכו' והיכל הקודש הזה מושך את עצמו תמיד לשרשו, היינו ללבו של עושיהו, כי שם שרשו, כי מחמת הדברים שיצאו מעומק לבו של האיש הכשר, נכנסו בלבם, וחזרו להשי"ת, והיכל הקודש הזה, שורה ומלביש את הרוח החיוני שבלב האיש הכשרי כי הרוח הוא בלב, בבחי' (יחזקאל יח) ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה וכו' עיין שם.

עיין בספר אדיר במרום (עמ' קו, מכון רמח"ל) ז"ל ותדע שהחיק הוא נקרא היכל הלב. והיינו כי הלב הוא העומד להנהגה, והיכלו הוא החיק. ויש איזה מאורות ראויים להמצא בהיכל ההוא – כגון הריאה והמזרקים. והנה על כן צריך להחזיק הידים על הלב, לצורך בחינה זו של עשיה זאת וכו' ע"ש.

נט:א והיכל הקדש הזה שורה ומלביש את הרוח החיוני שבלב האיש הכשר וכו' ועקר הלבשתו לרגלי הרוח, בבחינת (ישעיה מב) ורוח להלכים בה, כי ברוח הזה יש קומה שלמה, כי מבחינת רגלין נתעורר להישיר את בני אדם לעבודת השם יתברך וכו' ע"ש.

נראה לעניות דעתי שזה על דרך מה שרבינו גילה בתורה מט, שלב איש ישראלי הוא אין סוף כמו השם יתברך, והוא צריך לעשות צמצום וכו', כי כן אצל השם יתברך רבינו גילה בתורה נד:ב שרק בחינת הרגלין נתלבש בתוך עולם הזה שמהם האדם מבין רמזים איך לעבוד את השם יתברך.

וכן מש"כ כאן ז"ל ומחמת שהיכל הנ"ל נעשה מהפנשות אשר היו רחוקים עד הנה, ויש קלפות רבות השונים סביבם וכו' ואפשר עכשו, כשמלביש ההיכל את הלב כנ"ל, אפשר שיתאחזו חס ושלום החיצונים ביצר מחשבות לבו של הכשר הזה. עצה על זה – שיזמין מלאכי לבו, שהוא בחינת התלהבות הלב וכו', ע"ש. הרי שרבינו דייקא מכנה את ההתלהבות הלב בשם מלאכים, כמו שהוא אצל השם יתברך, שהשם יתברך פועל על ידי מאלכים, כן רבינו מדמה את האדם ליוצרו.

ולפי זה יכולים להבין עוד השוות כאן.

נט:ג עגולא ורבוע דלגו עגולא. י"ל שמצינו דבר זה בים של שלמה (מלכים א:ז:כג) כדאיתא במסכת עירובין (יד:) שלש תחתונות מרבעות ושתים עליונות עגלות, הרי הפנימיות שלו היה מרובע, מתחת העיגול.

ובתועלות הרלב"ג שם כז"ל והנה היה מרבע מלמטה ועגל מלמעלה, כי הטמאות תהיינה מצד החמר אשר יסודותיו ארבעה, והטהרה תהיה מצד הצורה וההתבוננות בה כמו שבארנו בספר ויקרא (יד:יט), והצורה היא קושרת יסודות החמר ומקיפה בהם ולזה היה העגול מעיר עליה, עכ"ל.

נט:ה כל הנפשות שרשם בעשירות, בבחי' (דברים כד) ואליו הוא נושא את נפשו, ע"כ. וכן האדם נברא בחותם כמטבע של כסף, עיין רש"י בפרשת בראשית א:כז.

כתיב בזיעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג:יט), והנשמה בחוטם. וי"ל שעל כן תיקון מדינת העשירות היה דוקא על ידי ריח המאכלים, ע"ש במעשה של הבעל תפילה.

נט – כי עשירות וכבישת כעס בחינה אחת וכו' כמש"כ (ירמיה א) מצפון פתחת הרעה, וכתיב (איוב לז) מצפון זהב יאתה וכו' ע"ש.

וכן עיין בספר יצירה (ד:ט) המליך אות ג' בעושר, ושקר לו כתר, וצרפן זה בזה וצר בהם מאדים בעולם, יום שני בשנה, ואוזן ימין בנפש, זכר ונקבה, עכ"ל. העיר עושר בבחי' מאדים.

שהאבות היו מגירים גרים, כמו שכתוב גבי אברהם וכו' וכתיב (בראשית לא) וישב יעקב בארץ מגורי אביו, ואיתא במדרש (ב"ר פד:ד) 'מלמד שיצחק גיר גרים', וזה (בראשית לז:א): 'מגורי אביו'. וכתוב ביעקב וכו'.

בפרי צדיק פרשת עקב, ז"ל אברהם אבינו שעסקו היה לגיר גרים היינו להמשיך כל העולם לקדשה, ולהכירם שידעו את מי שאמר והיה העולם. ויצחק לפי מדתו שהיה בחינת צמצום, לא גיר רק מתי מספר, ונרמז ברמז 'מגורי אביו', כמו שאמרו בבראשית רבה. וירבעם היה בהפך ממנו וכו', ע"כ.