תורה ס

תורה זו מפרשת הענין של נ נח נחמ נחמן מאומן, עיין ערך זיווג.

ע' מש"כ במסכת נדה דף י. ועמש"כ בספר שמואל א:ג:יא.

ס:א דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול מאד וכו' ע"ש. עיין בחיי מוהר"ן אות תקצד, שרבינו אמר לרבי נתן ז"ל ואני אפתח לך שבילי השכל, ותלך ותטיל דרך כל התורות שלי ע"ש. ועמש"כ בתורה רמה.

ס:א דע שיש שבילי התורה וכו' שא"א לבא להתבוננות הזאת, כי אם על ידי עשירות, ע"ש. רמז לזה בתהילים מ:ט – ותורתך בתוך מעי, והמעיים בחי' מעות, כמבואר בשיחות הר"ן קפג.

ס:א דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול מאד, שא"א לבא להתבוננות הזאת, כי אם על ידי עשירות, כמו שבפשוטי אורייתא, אם אין קמח אין תורה (אבות פ"ג), וצריך שיהיה לו על כל פנים פרנסה, כמו כן להתבוננות הזאת וכו' ע"ש.

ועיין לעיל תורה ל:ד ולבא להשכל התחתון הזה, אי אפשר כ"א ע"י שונא בצע, שישנוא הממון בתכלית השנאה וכו' ע"ש. וכאן רבינו קורא תאותם סיבובים שמביאים להמכוון, בחי' פסולת ובחי' עשירות.

ועיין בספר המדות, ערך ממון אות טו: כשבא לאדם איזה הבנה חדשה, בידוע שכרוך בעקבו ממון רב, ע"כ. וגם במסכת אבות תנן, אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח, הרי שמשני הצדדים קשורים זה בזה.

ועיין במלכים א:י:כג שבזה פירשנו למה הקדים הפסוק עשירות לחכמה, כי רק על ידי העשירות זוכים להתבוננות להשיג החכמה.

ההקדמות שמקדם הם בחינת פסלת. ע' תורה כא בענין שכל המכנה בשם קדם.

ס:ב קשר בין יראת שמים ועשירות, עיין בישעיה ס:ה (הפטרה פרשת כי תבוא) אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך כי יהפך עליך המון ים חיל גוים יבאו לך, ותרגם יונתן ז"ל בכן תחזין ותנהרין ותדחלין ויפתי לביך בדחלת חטאין ארי יתחלף ליך עותר מערבא נכסי עממיא יתעלון לגויך.

תורה ס'.

כל מי שעבר דרך ידם התורה, היה להם עשירות גדול מאד. דהינו משה רבנו וכו' וכן רבי וכו' וכן רב אשי וכו' כמו שאמרו רבותיני ז"ל (גטין נט ועין בבא מציעא פה), ע"כ. עיין סנהדרין לו. מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד וכו' מימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד וכו'.

מזמן היה קשה לי על המבואר שכל הצדיקים שהתורה עברה על ידם היו עשירים, ולא מצינו זה אצל הרשב"י האריז"ל והבעש"ט מוהר"ן, ואפילו משיח נחשב כעני. והשנה – תשע"ד – באומן, שמעתי אחד דורש (ז.) והמשמעות שזה היה אחד מה'תורות' שלו, והוא טען שכל אלו שהיו מוסרים את הנסתר שבתורה גם עשרם היה בהעלם ובבחי' בכח, והזכיר את הסיפור המובא במדרש רבה פרשת פקודי: מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי שיצא חוצה לארץ ובא עשיר והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ וידע ר"ש והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון ונתפלל ואמר בקעה בקעה מלאי דינרי זהב התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן.

ס:ב כי צריך אריכות ימים כדי לקבל בתוכו את העשירות. וי"ל בזה מש"כ בלקוטי מוהר"ן (רד) ובשיחות הר"ן (קלז) סיפור שאחד אע"פ שעבר עבירה מכל מקום היה לו פרנסה על ידי שקבע עתים לתורה, כי ואין עבירה מכבה תורה ר"ת מעות ע"ש. כי מבואר בתורה נו שעל ידי לימוד התורה קוראין חי החיים ע" ש וממילא מובן שיש להלומד חיים וזוכה על ידי זה לקבל מעות. אבל עשירות, מבואר כאן בתורה ס', לזה צריכים בחי' זקנה בחי' שמרחיב ומאריך ימיו כל פעם יותר ויותר.

ס:ג

ובחי' זקן, דהיינו להרחיב ולהאריך ימיו בתוספות קדושה בכל פעם כנ"ל, הוא על ידי יראה וכו' וכו' יראת ה' היא אוצרו, בחי' עשאה כאוצר, שהוא קצר מלמעלה ורחב מלמטה וכו' כי עשירות והבל היופי הם שני הפכים וכו' ע"ש.

עיין במסכת סנהדרין (ק:) אמר רב יוסף מילי מעלייתא דאית ביה (בספר בן סירא) דרשינן להו, אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלקים תנתן, אשה רעה צרעת לבעלה, מאי תקנתיה יגרשנה וכו'. אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים, ע"כ. וקשה איך אשה יפה מאריך ימי בעלה כפלים, הלוא היופי הוא היפוך יראת שמים שמאריך ימים.

ס:ג ענין הבל היופי, וכן עיין לקמן תורה עב שרבינו כותב כמה פעמים שאין בתאוה הזה שום ממשות, והיא בחי' אלילים כמו עבודה זרה שאין בה ממש. וכן בשבחי הר"ן (אות טז) כתב שמי שהוא חכם בחכמת הניתוח ויודע סוד האיברים של האדם וכו' ראוי שיהיה נמאס אצלו התאוה הזאת בתכלית המאוס, ע"כ.

ונראה לפרש עוד שחומר = matter, של כל העולם כולו, אם תדחוק את כולו לגוש אחד בלי רוח בין האטומים – atoms, לא יהיה אלא כדור קטן. ובן אדם, אין בו חומר אלא כמו כמה נקודות קטנות ביותר, והרוב הוא אויר רק בין האטומים. וענין של המקום והאויר רק הזה הוא ענין ההבל של עולם הזה, מה שנקרא בגמרא חיזא דהאי עלמא, שהכל דמיון גדול, כי ההבל מיקים את האטומים ככה, ואינם כמעט כלום, רק שההבל עושה אותם ככה. וכענין הכתוב (איוב לח:יד) תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש, שבקלות מתחלף למשהו אחר.

ס:ג וע"כ מי שחומד יופי הנשים, נמצא שמקבל בחי' הפסק הנשימה, וע"כ הוא בהיפך מעשירות, שהוא בחי' אריכות הנשימה, כי כל מיני עשירות, דהיינו כל מיני דגן וכל האילנות ועשבים וכל מיני מתכות, כם רק ע"י גשמים וכו' ע"ש.

אולי יש רמז לזה גם בזוהר הקדוש (פרשת מקץ דף קצו: עה"פ ראה חיים עם אשה אשר אהבת – כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה (קהלת ט:ט-י)) ז"ל דבר אחר, בכחך, דא היא אשה דקאמרן, דאיהי חילא לאתתקפא בה בעלמא דין ובעלמא דאתי, ובעי בר נש למזכי בה בהאי עלמא בהאי חילא וכו' וכו' תא חזי, יוסף זכה בהאי עלמא וזכה בעלמא דאתי, בגין דבעא לאתאחדא באשה יראת ה', כמה דאת אמר (בראשית לט:ט) וחטאתי לאלהי"ם, וגין כך זכה למשלט בהאי עלמא, וזכה לון לישראל. מה כתיב (בראשית מז:יד) וילקט יוסף את כל הכסף, והכי אתחזי, דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק איהו לקיט כלא, וכל עותרא ביה קיימא, ודא היא רזא דכתיב (בראשית א:יז) ויתן אתם אלקים ברקיע השמים, וכלא איהו כדקא יאות, דודאי יוסף באי למשלט על מלכותא, עכ"ל.

הרי שיוסף לא נכשל בהבל היופי ואתתקף באשה יראת השם, וזכה לעשירות.

ס:ג כי בשעת יציאת הטיפה זרעיות, אזי צריך להיות הפסק הנשימה, מב' טעמים, א' כדי שלא יתקרר הטיפה, ע"י הנשימה שהוא אויר הקר, במקבל בכל רגע מבחוץ, כי צריכה לצאת בחמימות, כדי שתהיה ראוי להולדה, ע"כ.

ולפי זה יש להבין המילה: קרבן – קר בן, והוא כענין מה שגילו חז"ל שכאשר האשה זורעת תחילה יולדת זכר, היינו כאשר האבא משהה עצמו בקרירות יהיה לו בן.

ס:ד כי כל העשר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו, הינו שכל העשירות הוא רק בשביל נשים וקטני הדעת כמונו, ע"ש. צע"ק איך שייך לשון זה על האמהות הקדושות שהיו גם נבואות, הגם שנשים דעתן קלות וכמבואר בהאריז"ל וכו'. ואכן רבי שמעון בר יוחאי אמר כן הלכה למעשה על אשתו, כמסופר במסכת שבת (לג:), שלכן חשש שרומאים יצערו לה והיא תגלה להם איפה היו מתסתתרים.

ס:ו כל עבודתם אין להשם יתברך נחת מהם, כי נשאר כל עבודתם למטה, ואין יכול להתרומם ולהתעלות למעלה, כי עיקר החיות הוא השכל, כמו שכתוב (קהלת ז) החכמה תחי' את בעליה, וכשהעבודה היא עם שכל, משימין בה חיות שתוכל להתעלות, אבל כשנופל לבחי' מוחין דקטנות, בחי' שינה, אין יכול להתעלות למעלה, ע"כ.

רבינו הזהיר כמה וכמה פעמים והוכיח שלא צריכים חכמות כל עיקר בעבודת השם, אפילו חכמה אמיתי, רק לעבוד את השם יתברך בתמימות ופשיטות (עיין ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד, ושם הבאתי עוד ה' מקומות). והנה תורה ס' כולו בנוי על התבוננות, שבודאי זה השגה גדולה של חכמה. וכאן באות ו' רבינו כותב להדיא שבכל עבודת השם צריכים שכל, ובלי שכל הוא חסר מאד.

ולכאורה ביאור הדברים, שהחכמות שרבינו הזהיר עליהם הם המצאות שהאדם בודה, או אפילו חכמות אמיתיות שהם למעלה ממדרגתו, ולכן בשבילו הם גם כן בבחינות 'חכמות' והמצאות. אכן יש בכל מצוה שכלים של השקפה ראשונה, של מהות המצוה וענינה, וכמו שצריכים לעשות את המצוה למעשה גם צריכים לעשות בדיבור ובמחשבה. משל להקורא בלי לשים לב למה שהוא קורא, אפילו לפירוש המילות לא מכוון, לבין מי שקורא בכוונה והבנה.

ועדיין צע"ק בכל הענין הזה, יעויין בספר שבחי הר"ן אות י', שמשמע שענין תמימות ופשיטות הוא לזרוק את השכל לגמרי, אכן באמת אין לנו מושג מה שרבינו היה משיג בשעת מעשה כאשר עסק בעבודתו המוזכר שם, ומן הסתם שכלו היה מאיר מאד.

וכבר הערנו בריש התורה כאן שצדיקים הולכים בשבילי התורה ובשבילי השכל ובשבילי האמונה והבטחון, וזה התמימות ופשיטות שלהם.

עוד יש ליישב כמו שביארתי לקמן בתורה תנינא קכ, שיתכן שאע"פ שרבינו אסר לרוב העולם לכוון הכוונות של האריז"ל בתפילה, עכ"ז היה להם לכוון את הכוונות האישיות להיות מרכבה לשמות השם, וזה בכלל או קרוב לענין של שויתי ה' לנגדי תמיד, ע"ש [ועמש"כ שם שלכאורה ההקפדה לא לכוון הכוונות שהוא כמו כשוף, שייך רק בשעת התפילה]. הרי שהמכוון בכוונות הנוגע להמצוה שהוא עוסק בו, זה קרוב לפגום בהתמימות ופשיטות, מה שאין כן כאשר מכוון רק על אישיותו להיות מרכבה לשמות השם יתברך. והכא נמי עיקר השכל בעשיית המצוה הוא להיות דבוק בעת עשייתו במוחין דגדלות להשם יתברך, ואין זה פגימה בתמימות ופשיטות.

שוב ראיתי מה שרבינו כתב בספר המידות, ערך דעת ב:ט חכמי הדור הם כנפי הדור לפי חכמתם כן התקרבות הדור והשגתם או להיפך היינו התרחקותם ח"ו מהשי"ת ולעתיד לא יצטרכו להשיג אלקותו על ידי חכמות כי יקויים בנו ולא יכנף עוד מוריך (ישעיה ל:כ) וכו' עכ"ל. והנה על כרחך החכמות שרבינו כותב עליהם אינם חכמות של תחבולות שרבינו הזהיר מאד שלא צריכים אותם [ואין לחלק שחכמי הדור צריכים גם חכמות כאלו, כי רבינו הראה בעצמו שהתרחק מהן], ועל כרחך הכוונה לכעין מה שכתב כאן בתורה ס:ד ז"ל כי עיקר יראתו של הרב, הוא על ידי התבוננות גדולת הבורא ית"ש, שחוקר ודורש בשכלו וכו' ע"כ, וכמו שכתב כאן באות ו' שצריכים את השכל. וצריכים ליישב את זה כנ"ל. אכן מבואר עוד שלעתיד יבוא גם החכמות האלו שבאמת צריכים אותם, יהיו בטלים. ועיין מה שהבאתי בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מד שלעתיד לבוא הספירות יעמדו רק על הו' קצוות של המידות בלי חב"ד. אכן אם כן הרי שייך לחיות ולקיים הנהגה זו גם עכשיו כמו שהרמח"ל כתב בענין הדרך של עבודת השם לפני החטא של עץ הדעת וכו', והרי יכולים גם עכשיו לקיים תמימות ופשיטות לגמרי בלי שום שכל, וצריכים לאמר שמה שרבינו כתב כאן בתורה ס' ובספר המידות הנ"ל שצריכים שכל וחכמות, היינו רק לפי הרוב שאינם מנסים ללכת בדרך עץ החיים בתמימות ופשיטות גמורה.

ס:ז שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון, רק יהיו נשכחין ממנו, עיין שם.

בבא קמא לח. שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות אצל חכמי ישראל, למדונו תורתכם, קראו ושנו ושלשו ובשעת פטירתן וכו'. ובירושלמי ד:ג אמרו שעד שהגיעו למקום סולמא דצור שכחו כל הדינים שלימדום.