תורה סד

עיין ברמב"ם הלכות ע"ז ב:ג איסור מינות מהפסוק (במדבר טו:לט) ולא תתרו אחרי לבבכם, ולהלן בהלכה ה' שמדבר על עבודה זרה, כותב על האפיקורסים שאסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל, שנאמר (משלי ה:ח) ואל תקרב אל פתח ביתה, ודייקו שעל מינות יש דין של דע מה שתשיב.

סד:ב נמצא שהחלל הפנוי מקיף את כל העולם, והש"י שהוא סובב כל עלמין, מסבב גם על החלל הפנוי, וע"כ שייך לומר ממלא כל עלמין, היינו כל הבריאה, שנברא בתוך החלל הפנוי, וגם סובב כל עלמין, היינו שמסבב גם על החלל הפנוי, ובאמצע מפסיק החלל הפנוי, שכביכול צמצם משם אלקותו וכו' ע"ש.

וכן כתב בספר עמק המלך (א:ב ד"ה והדין הזה) הכדור הזה יהיה מקום הראוי, להבראות תוכו כל העולמות. נמצא שחלק אין סוף שבתוך השיעור ההוא הנזכר, הוא מוקף, והאין סוף אשר הוא סביב אל החיקיה הוא מקיף, נמצא לפי מה שאמרנו האין סוף יתברך שמו הוא מקיף ומוקף, ע"ש, ומבואר עוד יותר שם א:נז.

סד:ד ודע כי מחלוקת היא בחינות בריאת העולם וכו' ע"ש. ועכ"ז ביום ראשון כתוב יום אחד, שכולו אחד, ולא התחיל החלוקה אלא ביום שני.

סד:ד ודע כי מחלוקת היא בחינות בריאת העולם, כי עיקר בריאת העולם ע"י חלל הפנוי כנ"ל וכו' ובתוכו ברא את כל הבריאה, היינו הימים והמדות, ע"י הדיבור, וכו', וכ"א מושך עצמו לצד אחר, על ידי זה נעשה ביניהם בחינות חלל הפנוי, שהוא בחוא בחינות צמצום האור לצדדין, שבו הוא בריאת העולם על ידי הדיבור כנ"ל, כי כל הדברים שכ"א מהם מדבר, הכל הם רק בשביל בריאת העולם שנעשה על ידם בתוך החלל הפנוי שביניהם ע"ש.

ולכאורה מבואר שת"ח הם מרכבה לבחי' הסובב כל עלמין, והם בונים העולמות שזה בבחי' ממלא כל עלמין. והרי בני העולם חיים במציאות זה של אלו העולמות. והם צריכים ליזהר מאד לבלי ליכנס לבחי' החלל פנוי.

אלא שלא כן היה ברבי שמעון בן גמליאל – בעל המימרא של המשנה (אבות א:יז) כל ימי גדלתי, [והוא פלא שרבינו לא מזכיר ששמו (-והרי רבינו הדגיש שצריכים לראות בעל המאמר כדאיתא בירושלמי וכו'), ואולי כי הדגש על בחי' החלל פנוי שאין בו שמות], כי רבי שמעון אומר שהוא לא גדל בתוך אותם העולמות שהת"ח בנו ובונים, אלא הוא היה חי בחלל הפנוי, ובנה לעצמו את העולמות. וכיון שהיה נמצא בבחינת החלל פנוי היה צריך לשתיקה, כמו שאמר ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, ועכ"ז היה מגדל ימיו ומדותיות בבחי' בריאת העלם, וכמו שאמר כל ימי גדלתי. והרי רשב"ג היה שותק לבחי' החלל פנוי, ועכ"ז היה מדבר ובונה עולמות.

סד:ד ודע כי מחלוקת היא בחינות בריאת העולם, כי עיקר בריאת העולם על ידי חלל הפנוי כנ"ל, כי בלא זה היה הכל אין סוף, ולא היה מקום לבריאת העולם וכו' כי אלו היו כל הת"ח אחד, לא היה מקום לבריאת העולם, רק על ידי המחלוקת שביניהם, והם נחלקים זה מזה, וכ"א מושך עצמו לצד אחר, על ידי זה נעשה ביניהם בחינות חלל הפנוי, שהוא בחינות צמצום האור לצדדין וכו' ע"ש.

מן הסתם כבר כתבו את זה ועכ"ז לא אמנע מליכתב כי לא מצאתי מיד, ולכן ראוי לכתוב כאן במקומו.

לכאורה זה הענין של השבעים סנהדרין שהיו יושבין בעגול כלבנה, כמו שדרשו רז"ל (סנהדרין לז) עה"פ (שיר השירים ז) שררך אגן הסהר אל יחסר המזג (ועיין בזה בליקוטי הלכות או"ח תפילין ה:יח). עיין בזה בספר יחוד היראה ז"ל והנה הי"ח אלה כשיורדים הם בוררים ה' אורות לכל הצדדים, והוא ממש ענין הע' זקנים, שנבררים ע"ב לחשבון שוה, ונשארים ע' וכו', ע"כ, שזה ממש הסוד של צורת מחנה ישראל בי"ב שבטים מקיפים מחנה השכינה והארון – שהיה למעלה מן המקום, וז"ל ותראה סודם בארון וד' דגלים, והקב"ה סידר ישראל בזה הסדר, כי עד שרצה לכלול בהם החכמה עד שהיו נקראים דור דעה, שהרי הוכנו להיות כדוגמא של מעלה, ולכן יוכלו לקבל החכמה, ע"ש באריכות.

סד:ב וע"כ ישראל נקראים עבריים, ע"ש שהם עוברים באמונתם על כל החכמות וכו' ע"ש.

וכן משה רבינו קבור בהר העברים (דברים לב:מט – עלה אל הר העברים הזה הר נבו), ועיין ברש"י עה"פ (חקת כא:יא) ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר וכו' ז"ל העברים, דרך מעבר העוברים שם את הר נבו אל ארץ כנען, שהוא מפסיק בין ארץ מואב לארץ אמורי, ע"כ.

סד:ד ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה – כי על ידי שאחז במדרגה זו בבחי' שתיקה כמו שאמר שאין טוב משתיקה, על כן היה מגדל ימיו ומדותיו שם בחלל הפנוי, כי אסור לכנס שם כי אם מי שהוא בבחי' שתיקה ע"ש.

יש לעיין בזה, דשתיקה הוא בחלל הפנוי והדיבורים שהם מדות וימים הם דוקא בנין עולמות על ידי דיבור דייקא ולא שתיקה. ומשמע מזה שכדי להיות מבוני העולמות צריכים קודם, הדרגה הזו של שתיקה, ועל ידי זה יכול ליכנס ולדבר ולבנות העולמות.

וכן לכאו' מבואר בתורה מט באריכות. כי מה שמבואר שם שצריכים לצמצם האור אין סוף שבלב, זה בעצם תיקון החלל בשתיקה.