{
  "bookId": "likutay-nanach",
  "part": "volume-4",
  "torah": "65",
  "title": "תורה סה",
  "hebrewTitle": "",
  "sourceUrl": "/reader/likutay-nanach/volume-4/65",
  "plainUrl": "/reader-plain/likutay-nanach/volume-4/65/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "אות ג. כי זה אנו רואים בחוש, כשאדם רוצה להסתכל על דבר שהוא רחוק ממנו אזי סותם את עיניו ומצמצם ומכוץ הראות כדי לכון הראות אל הדבר הרחוק שרוצה לראות, וזה מחמת הראות הוא משרת ושליח של המח להביא הדבר שרואה לתוך המח וכו' וכו' אין כח בהראות לילך לשם ולהביאו לתוך המח מחמת שהדברים אחרים שרואה מן הצד מבלבלים אותו, וכן מחמת הפזור שנתפזר הראות, על ידי זה נקלש, ואין בו כח להביא הדבר שרואה לתוך המח, על כן צריך לסתם עיניו, ולצמצם הראות ולכונו אל הדבר שצריך וכו' וכו', כמו כן כשרוצים להסתכל על התכלית שהוא כלו טוב, כלו אחד צריך לסתם את עיניו, ולכון ההתסתכלות אל התכלית, כי אור התכלית הזה היא רחוקה מהאדם, ואי אפשר לראותו כי אם בסתימו דעינין, שצריך לסתם את העינים לגמרי, ולסגרם בחזקה מאד אף גם לדחקם בהאצבע וכו' וכו' ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "עיין בזה בסתרי תורה של הזהר ריש פרשת וירא (דף צז. – ונדפס בדף צט:) הורמנותא (-צוואת, רשות) דמלכא אתחזי בתלת גוונין, גוון חד, חיזו דאתחזי לעינא מרחיק, ועינא לא יכיל לקיימא בברירו דחזי, בגין דאיהו מרחוק, עד דנטיל עינא חיזו זעיר בקמיטו דיליה, ועל דא כתיב (ירמיה לא:ב) מרחוק הוי\"ה נראה לי (רא\"ג ומפרשים בפירוש מתוק מדבר: כשהנביא מקבץ כל ראותו והשגחתו מעניני העולם, ואינו משאיר רק ההכרח בצמצום, ופונה כל מגמתו אל ההשכלה ההיא, זה נקרא קמיטא דעינא). גוון תניין, חיזו דהאי (נ\"א דחד) עינא בסתימו דיליה, דהאי גוון לא אתחזי לעינא בר בסתימו זעיר דנקיט, ולא קיימא בברירו, סתים עינא ופתח זעיר ונקיט ההוא חיזו (מתוק מדבש: שצריך הנביא לסלק ראיתו לגמרי מכל עניני העולם ולפנות רק אל המושכלות), וגוון דא אצטריך לפתרונא, לקיימא על מה דנקיט עינא, ועל דא כתיב ((ירמיה א:יא) מה אתה רואה. גוון תליתאה, הוא זהר אספקלריא דלא אתחזי ביה כלל, בר בגלגולא דעינא, כד איה וסתים בסתימו ומגלגלין ליה בגלגולא, ואתחזאי בהאי גלגולא אספקלריא דנהרא (מתוק מדבש: מלבד סתימת העין שהכונה סילוק פניותיו מכל עניני העולם, יצטרך עוד אל גלגול העין דהיינו להשכיל במושכלות ולעלות מעלה עד שיכין עצמו שיוכל להשיג מבוקשו), ולא יכיל לקיימא בהוא גוון, בר דחזי זוהר מנהרא בסתימו דעינא, ועל דא כתיב (יחזקאל לז:א) היתה עלי יד הוי\"ה, ויד הויה\"ה עלי חזקה (יחזקאל ג:יד), וכו' ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "ובספר תורת נתן, לר' נתן שפירא תלמיד האריז\"ל פירוש ז\"ל בקמיטו, היינו שמפנה דעתו מכל דבר ומכוין אל מקום נבואתו לבד, אע\"פ שנגד דעתו ענין אחר, אינו מכוין לו, ואז צופה בחסד, וכד סתים ופתח דצופה בגבורה, היינו שרואה בלבו ונח מעט מלשון כי נלאה, וכד סתים ומגלגל גלגל עינו למעלה שצופה בת\"ת היינו שסגר העולם בעד שכלו לגמרי, ואין נגדו ענין אחר כלל לאסתכלא לעילא בת\"ת במקומו, ולא בהתראותו במלכות, והסתכלות שאר נביאים אפי' במקום הגלותו במלכות חוזים בו קצת, ולא יכלי לקיימי כי כבדה וחזקה ראייתו עליהם כדכתיב ויד ה' עלי חזקה, היינו ת\"ת המתגלה ביד שהוא מלכות, וכו' ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "כי עקר הראיה היא הידיעה, דהינו לידע מהות הדבר שרואה, והידיעה היא במח. וכשרוצה המח לידע זה הדבר שעומד כנגדו, אזי הוא שולח את הראות, והראות הולך ורואה הדבר, ומביאו לתוך המח, ואזי יודע מה שרואה. ועל כן כשמעבירין דבר לפני אדם במהירות גדול, אינו יודע מהות הדבר, אף שבאמת ראה הדבר בעיניו ממש, עם כל זה מחמת המהירות, לא היה פנאי להביא הדבר לתוך המח. ועל כן כשהדבר רחוק ממנו, אין כח בהראות לילך לשם ולהביאו לתוך המח, מחמת שהדברים אחרים שרואה מן הצד מבלבלים אותו. וכן מחמת הפזור שנתפזר הראות, על ידי זה הוא נקלש, ואין בו כח להביא הדבר שרואה לתוך המח, עכ\"ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "אע\"פ שרבינו כותב שהמוח שולח את הראות, הרי מבואר ברמח\"ל שהראות יוצא מהלב. ובאמת משמע מהרמח\"ל שהוא דבר אוטמטי של התפשטות הנשמה בכל העולם. אכן צ\"ל שזה בכללי, ויש במצומצם כאשר האדם פועל את הראות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "וצ\"ע בראות של בהמות וחיות (ודגים בכלל הרי העינים שלהם בבחי' עין אחד פקיחא דא\"א), כי אין להם נשמה שממלא כל העולם וכו', והאם הראות שלהם פועל אחרת לגמרי מראות בני אדם. והנה ידוע שהריפלקסים והתנועות של בעלי חיים הם במהירות עצומה הרבה יותר מבני אדם, ויש מהם שרואים במרחק גדול, ויש שרואים בלילה, ועכשיו שמעתי שניסו קופים, שהראו להם מספרים לחלק רבע של שניה, והיו זוכרים באחוז גבוה, הרבה יותר גבוה ממה שזוכרים אנשים חכמים. הרי רואים מכמה צדדים שרבינו צידד להסביר למה אנשים לא יכולים ולוקח זמן, ואילו בבהמות לא קיים העיכובים האלו, ולכאורה סימן שהראות שלהם באמת אחרת משלנו. וצ\"ע.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "סה:ד והשמחה הוא כלי אל חידושין דאורייתא, כמו שאמרו רז\"ל (שבת פח) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע וכו' ועתיד הקב\"ה להחזירן לנו, שנאמר ושמחת עולם על ראשם ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "עיין בספר עמק המלך (א:ב) ז\"ל ומרוב השמחה שחשב בהצדיקים, היה משתעשע ומתענג איך יהיה לו עם קדוש, ומזאת התנועה נולדה כח דכח של הדין [היינו] קימוץ האותיות, אשר נולדו מן הנקודות שברשימו הנשאר בתוך העיגול, כי כל אות ואות יש לו גבול על הנייר. וכדי לשבר את האזן אמשול לך משל וכו' האדם הגשמי כשיש לו איזה שמחה, או יחשוב שיבוא לידו ריוח גדול, הוא משתעשע בעצמו וכו' מתנועע, וידוע כי השחוק באדם הגשמי בא לו מן הטחול, והטחול כולו מותרי הדם וכו' כח הדין וכו' וכו' כן אין סוף יתברך שמו היה מתנועע בעצמו, ומבהיק ומבריק בהעיגול, מתוכו אלא תוכו, ואותו הנענוע נקרא שעשוע. ומאותו השעשוע מחלקי עצמו אל עצמו, נולד ממנו כח שיעור החקיקה של האותיות היא התורה, הנמצאת בכח גנוז בהאלפא ביתות וכו' ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "סה:ד והשמחה הוא כלי אל חידוין דאורייתא, כמו שאמרו רז\"ל (שבת פח) בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע וכו' ועתיד הקב\"ה להחזירן לנו שנאמר ושמחת עולם על ראשם, עיין שם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "וכן יש להוכיח מהגמרא במסכת סוכה מח: אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לרבי אבהו, עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי, דכתיב ושאבתם מים בששון (ישעיה יב:ג), אמר ליה, אי הוה כתיב לששון כדקאמרת, השתא דכתיב בששון, משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא, ומלינן ביה מיא, ע\"כ. וכתב החתם סופר (דרוש לשבת הגדול) יתפרש הקרא, כי הששון והשמחה בעבודת ה', הוא הכד ששואבים בו המים החיים ממקור מעיני הישועה, ע\"כ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "סה:ד וזה פירוש ויאמר בועז אל רות, בועז, הוא השכל, כמ\"ש (קהלת ז) החכמה תעוז לחכם, רות, היא בחי' הנפש, שממנה יוצא הדיבור של התפילות והשירות והתשבחות וכו'. וכו' וכו'. וזה בחי' הגן עדן, בחי' משה ואהרן, גן, הוא בחי' הנפש, בחי' (ירמיה לא – פסוק יא) והיתה נפשם כגן רוה, עדן, הוא בחי' התכלית, כי עדן עין לא ראתה (כמו שאמרו רז\"ל ברכות לד:) בחי' ביטול כנ\"ל, ע\"ש (וענין זה מפורש מהמעתיק ספר קיצור ליקוטי מוהר\"ן ז\"ל נראה לפי עניות דעתי לבר שכונתו בזה כי הם בעלי השדה והגן עדן שיכולים להביא נשמות ישראל אל התכלית, כי אהרן הוא בחינת הגן בחינת והיה פנשם כגן רוה שמסים שם הכתוב (ירמיה לא – פסוק יג) ורויתי נפש הכהנים דשן. ומשה הוא בבחינת העדן בטול אל התכלית, כמש\"כ בסימן ד' שמשה בטל כל ישותו וכו' ע\"ש).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "משה ואהרן בגמטריא רות ע\"ה. אע\"פ שרות בחי' נפש, בחי' אהרן – בגמטריא רנ\"ו ליעקב (ירמיה לא – פסוק ו), גם עדן משפיע ונחית לתוך הגן.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "נ נח – נ נח נחמ נחמן מאומן, עם הז' תיבות, בגמטריא רות.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "כדרך שני אנשים שמתאבקים ונלחמים ונתגברים זה כנגד זה, שכשאחד רואה שחברו מתגבר עליו, אזי הוא מתחזק מאד וכו' – עיין ברית מנוחה שהבאתי בשיחות הר\"ן לה.",
      "en": ""
    }
  ]
}