# תורה עב

Source: https://ajew.org/reader/likutay-nanach/volume-4/72


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א. לפעמים בא לאדם הרהור תשובה, ונעשה באותו שעה איש כשר וכו' רוצה לנסע להצדיק, ואחר כך כשנוסע, מתגבר עליו היצר הרע ונופל מתשוקתו שהיה לו תחלה. ואחר כך כשבא להצדיק, מתגבר עליו היצר הרע עוד יותר, ואובד חשקו וכו' עיין שם.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כבר העיר בפירוש עוטה אור שהרי לעיל ע:ב כתב ז"ל וזה שאנו רואין כשאדם נוסע להצדיק, כל מה שמתקרב למקום הצדיק יותר, יש לו חשק יותר, מחמת שמתקרב יותר להכח המושך, ע"כ. והיה לו להקשות אפילו ממה שכתוב כאן שרוצה לנסע לצדיק באשר שנתעורר לבו לתשובה, ואילו לפי המבואר בתורה ע', אפילו בלי התעוררות לתשובה, כיון שעל כל פנים אין בו כח מכריח נגד הצדיק, כבר ימשיך אחר הצדיק. ואכן באמת זה מה שנראה ממש"כ בהמשך ז"ל כי בתחלה כשבא לו ההרהור תשובה מחמת הטוב שהתעורר בתוכו, אזי על ידי מעשיו באותו שעה המית יצרו, ונתבטל יצרו הרע שהיה לו, כי המיתו בזה ההרהור תשובה והעבדא של אותו השעה, ואחר כך כשרוצה לנסע מתגבר עליו יצר הרע אחר וכו', עכ"ל הרי מבואר דילוג כאן, שאחר שעשה תשובה ונתבטל יצרו הרע, עוד לא קיבל התנגדות מהיצר הרע השני עד שכבר רצה לנסע – וכאילו לא היה שום מונע והתנגדות מהיצר הרע על עצם הרצון לנסוע, רק לאחר שכבר רצה לנסע אז מתגבר עליו. וקשה הרי כאשר בא לצדיק, המית את יצרו עוד הפעם, והוא אובד כל חשקו – אין לו שום רצון, ואילו כאן כאשר המית יצרו בהרהורי תשובה – כן יש לו רצון לנסוע. ויש לדייק עוד, שבסוף הקטע כתב בענין שעת הנסיעה ז"ל ואחר כך כשרוצה לנסוע, מתגבר עליו יצר הרע אחר וכו' ע"כ אם אינו מתחזק נגדו, אזי מתגבר עליו זה היצה"ר החדש, ונופל מתשוקתו שהי' לו תחילה וכו', ע"כ. ומבואר שהיצה"ר החדש אינו מפילו מהרצון – רק אם אינו מתגבר נגדו. ולכן בודאי רצונו יתגבר כל מה שמתקרב להצדיק, ובתנאי שיתגבר ולא יתן היצר הרע החדש להפילו – וזה כתירוץ הפירוש הנ"ל שאביא לקמן. ומבואר מזה שמה שכתב בראש הקטע סתם שרואים שבשעת הנסיעה נופל מתשוקתו, וכאשר מגיע להצדיק אובד כל תשוקתו, זה מה שרואים למעשה, אבל אינו כן באמת, 'כי דע שזה נמשך מחמת וכו'' דהיינו שהיצר הרע מתגבר להפילו, אבל הוא יכול לעמוד נגדו ולא ליפול מרצונו. [דהיינו שמתחילה היינו סבורים שחלק ממציאות היצר הרע הוא הפלה ואבדת הרצון, ואינו כן, הרצון קיים, והיצר הרע מתגבר נגד הרצון]. ולפי זה גם כאשר הגיע להצדיק, יכול להיות חזק ולעמוד בחשקו נגד היצר הרע החדש שמתגבר לקחת את זה ממנו.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ולפי זה יש לדון גם כן בענין עמידה נגד התגברות היצר, אם זה נחשב גם כן כהורג היצר הרע ויקבל יצר הרע גדול ממנו. ובזה יתכן שרק כאשר ממש עושה עובדא חדש, וזה מביא לעוד חילוק לתרץ הקושיא.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

דהנה בתחלה רבינו כותב שאחר התשובה רצה לעשות עבדא, ומשמע קצת שהתשובה אינה עבדא, אלא ז"ל ואחר כך רוצה לעשות עבדא באשר נתעורר לבו לתושבה בכן רוצה לנסע, ע"כ. ואילו אחר כך כותב בפירוש שהתשובה נחשבת עבדא ז"ל כי המיתו בזה ההרהור תשובה והעבדא של אותו השעה ואחר כך וכו', ע"כ. והיה נראה בזה שעצם הרצון לנסוע להצדיק עוד נמשך לו מהתשובה, ואולי הוא פרי מיתת היצר הרע, ורק כאשר לרצות לנסוע ממש, אז יתגבר היצר הרע החדש. וכיון שהוא נוסע, כל זמן הנסיעה אינו עושה פעולה ועבדא חדשה, ועם כל זה מתקרב להצדיק ומתגבר הרצון כמו שמבואר בתורה ע', עד שמגיע ממש להצדיק, הרי זה פעולה ועבדא חדשה, והרי זה ממית יצרו ומתגבר יצרו החדש, ואובד חשקו.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ועל עיקר הקושיא הנ"ל אם החשק מתגבר או נאבד, הרי זה קשה רק אם נאמר שכל פעם ופעם שנוסעים לצדיק מתגברים המניעות והיצר הרע, דאילו לשון תורה עב מדבר על נסיעה מיוחדת של החוזר בתשובה, וניתן לומר שכן כל נסיעה מיוחדת, אבל יתכן שתורה ע' מדבר על אדם הרגיל להמשך ולנסוע לצדיק שאין לו התגברות היצר הרע בנסיעה.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ועוד י"ל שהעבדא שהבעל תשובה רוצה לעשות, אינו רק לנסוע להצדיק, אלא גם לעשות על פי הצדיק, וכן מדוייק במש"כ ז"ל ואחר כך כשבא להצדיק מתגבר עליו היצר הרע עוד יותר, ואובד כל חשקו, ע"כ, הרי שהחשק שלו היה עוד לעשות על פי הצדיק. ואם כן יש לאמר שלעולם יתחזק ברצונו והמשכתו להצדיק, והנידון על איבוד חשקו מדובר רק על העובדא שרוצה לעשות על פי הצדיק. ולפי זה צריכים לדחוק מה שכתוב "ואחר כך כשרוצה לנסע מתגבר עליו יצר הרע חדש" היינו על ענין העבדא.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ובפירוש הנ"ל יישב ששניהם נכונים כאחד. שמצד אחד מתגבר הכח המושך והתשוקה, ומצד היצר הרע מתגבר כח המכריח ע"ש. אבל אם רק על ידי נצחון היצר הרע יזכה להמשיך בנסיעה, עכשיו שתהיה לו יותר חשק אינו אלא בשביל שנצח יצרו ועלה למעלה, ואיך קבע רבינו בתורה ע' שזה בשביל שהתקרב יותר. ויש לדחות, שזה גופא שמנצח את יצרו היה בסיוע של התחזקות החשק מחמת קרבתו.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ועיין מש"כ לעיל ע:ה בענין שמלבד כח המושך הרגיל יש להצדיק כח המושך דרך הקמת המשכן.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

עוד יש לדייק מהלשון כאן 'ונופל מתשוקתו שהיה לו תחלה' משמע שמדובר על התשוקה הראשונה בלבד, ולמה אין לו כבר יותר תשוקה. ועוד כתב רבינו ז"ל כי צריך התגברות חדש ביותר נגד זה היצר הרע החדש שבא לו כנ"ל, עד כאן. והלוא כיון שהתחילה לנסוע כבר כח המושך יותר חזקה. ועוד מבואר במקום אחר שכל מה שיותר חשוב יש עליו יותר מניעות כדי לבנות החשק הנדרש. הרי מצד אחד יש כח המושך של הצדיק, ומצד שני יש התגברות היצר הרע והתגברות המניעות.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ואחר כך כשבא להצדיק, מתגבר עליו היצר הרע עוד יותר, ואובד חשקו וכו', ע"כ. ר' שמואל הורוביץ כותב איך שכאשר בא לציון של צדיק גדול כמו רשב"י תיכף רוצים כבר ללכת.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

כי יש כמה בחינות ביצה"ר, כי יש בני אדם נמוכים מגושמים, שהיצה"ר שלהם הוא ג"כ יצה"ר נמוך ומגושם וכו' עיין שם.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

צריך ביאור מה רבינו בא להסביר עכשיו. למעלה כתב שכל פעם שהורגים היצר הרע ועולים למדרגה יותר גדולה מקבלים יצר הרע יותר גדול, ולכאורה היצר הרע החדש הגדולה על פי רוב יהיה מאותה בחינה של היצר הרע הקודם, רק במקרים רחוקים יש צדיקים שעולים במעלה כל כך שיקבלו יצר הרע מבחינה גבוה. אז יתכן שרבינו בא לרבות שענין שזה של הריגת היצר הרע בהחלטה לנסוע להצדיק קיים בכל מעלות ובחינות של היצר הרע, אפילו באלו שהיצר הרע שלהם בחי' מלאך.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ויתכן לפרש בדרך אחר, כי לעיל ביאר שהיצר הרע הזה שמתגבר הוא ביטול הרצון והתשוקה, ורוב העולם, אף על פי שבודאי סובלים מחסרון רצון ותשוקה, אבל התגברות היצר הרע אצלם הוא ממש רתיחת הדמים לחטוא ממש. וכל זה רבינו מפרש, שאכן כן הוא אצל רוב העולם, אבל קיים בחינות של יצר הרע שכל תוקפה הוא בענין דק, כתר עליון אוכמא איהי לגבי עילת העילת, ואיש אפילו מגושם שרוצה לנסוע להצדיק, ובזה הורג יצרו ומקבל יצר הרע חדש, אותו יצר הרע חדש תהיה בבחי' היצר הרע של הצדיק, שאינו אלא דק, שאובד את הרצון וצריך לבחור להיות טוב, אמרו צדיק כי טוב.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וזה חידוש גדול, שלפי זה כאשר האדם לא מתגבר נגד היצר הרע החדש בנסיעתו להצדיק, ואובד תשוקתו, לאו דוקא שמיד יפול ממש לרע – לתאוות וכו'. אכן לפי הפשט הפשוט, שעלה סתם במדרגה ומקבל יצר הרע קצת יותר גבוה מהרגיל שלו, יש לפרש שכיון שעכשיו הנסיון שלו הוא בענין גבוה של הליכה להצדיק, זה כל הנסיון, אם תהיה בתשוקה או שיאבד תשוקתו עד שאפילו אולי לא ילך או יחזור מיד, ואם כל זה אינו עומד בנסיון מידית של תוקף התאוות.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שנאמר בדוד לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת הינו שלא המתיק הגבורות על כן לא זכה לבנות הבית. ואף שמלחמת ה' נלחם עם כל זה למעלה למעלה בתכלית המעלה במקום שצריך להכלל הינו באין סוף שם כלו טוב וצריך להיות רק טוב בלי שום דינים כלל, עד כאן לשונו.

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

בזה יש להבין מה שאומרים בשם רבינו שמשיח יכבוש את העולם בלי יריית כדור אחד (שיח שרפי קודש ב:סז, והגם שאין לסמוך על הספר הנ"ל כל עיקר, הרי בלקוטי הלכות, אורח חיים ג, יום ה:ט כתוב שמשיח יכבש העולם בלי מלחמה כלל, וכן מובא באוצר היראה), כי אפילו מלחמת השם לאבד את הרשעים יש בזה איזה בחינת דינים בשרש עליון המעכבים את בנין בית המקדש.

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יש שהקשה על דברים הנ''ל של הנביא ושל רבינו הקדוש ממה שאיתא במדרש:

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

אם דוד המלך יבנה את המקדש- המקדש לא יחרב לעולם, ואז ה' יצטרך להיפרע מישראל עצמם.

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

אמר לו דוד: "ולמה איני בונה אותו?"

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "שאם אתה בונה אותו, הוי קיים ואינו חרב."

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

אמר לו: "והרי יפה!"

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

אמר לו הקב"ה: "גלוי וצפוי לפני שעתידים לחטא, ואני מפיג חמתי בו ומחריבו וישראל ניצולין" שכן כתב באהל בת ציון שפך כאש חמתו (איכה ב' ד') אמר לו הקדוש ברוך הוא: "חייך, הואיל וחשבת לבנותו, אף על פי ששלמה בנך בונה אותו- לשמך אני כותבו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד":

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

ויש לומר שאכן מה שדוד היה בונה לא היה נחרב, ואכן לא נתנו לו מן השמים לבנות, כי לא זכה להמתיק את הגבורות ולייסד תיקון נצחי כזה לבנות בית המקדש לנצח, כמבואר במדרש. נ נח

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

ועוד צריך ביאור, מה באמת היה לו לדוד המלך לעשות אם לא להרוג את הרשעים במלחמת מצוה?! ויש לומר אילו היה זוכה היה נתקיים אצלו הנאמר במשיח צדקנו (ישעיה יא:ד) והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, וצריכים לומר שיש הפרש גדול בין עוצם הדינים שיש בהריגה בידים להריגה בשפתים, ואף על פי שרבינו אמר (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ה) על הרבנים שמזיקים במאמר פיהם שהם מזיקים ממש, יש לחלק, ואכמ"ל. ועוד יתכן ענין של נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות (ברכות נח ושם נאמר) עיין ענינו מפורש בלקוטי מוהר"ן תורה צח.

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

ובאמת מי שיש לו דעת צח כל שהוא היצר הרע הזה, הוא אצלו שטות גדול ושגעון, ואין צריך שום התגברות לנצח אותו, ואפלו מה שנחשב בעיני ההמון לנסיון גדול, כגון הנסיון של תאות נאוף, הוא אצלו שטות, ולא נחשב לו לשום נסיון כלל (ע' שבחי הר"ן סי' טז ושיחות הר"ן נא), כי מי שיש לו שום דעת ויודע מעט מגדלת אדוננו הבורא יתברך שמו כמו שכתוב (תהלים קלה) כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדנינו מכל אלקים' ואי אפשר להסביר זה לא בכתב ולא בעל פה (ע' שיחות הר"ן א), כי גדלת השם יתברך הוא רק לכל חד לפום מה דמשער בלבה וכו' עיין שם.

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בריש ספר סודי רזיי לבעל הרוקח (ח:) שורש אהבה לאהבה את ה', שהנפש מלאה אהבת ה', וקשורה בעבותות אהבה בשמחה רבה, ואותה שמחה מברחת מלבו הנאות גופו ותענוגי העולם, ואהבת שמחה עזה מתגברת עליו, ומחשב בכל עת איך אעשה רצון הקב"ה, ושעשועי ילדיו וטיולי אשתו כאין נגדו לאהבת בוראוי. ויותר מבחור שעברו ימים רבים שלא בא על אשתו ומתאוה אליה ולבו בוער לבא עליה, ומרוב תאותו כשבא עליה וזרעו יורה כחץ ומזה נהנה מאוד, כל זה כאין נגדו לעשות רצון הבורא ולזכות אחרים ולקדש שמו ולמסור עצמו באהבתו וכו' עיין שם.

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

וכבר מונח כלל בידינו, שמי שהוא חכם אמת קצת, אינו נחשב אצלו זאת התאוה לשום נסיון, ע"ש.

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בספר פרי הארץ, פרשת שופטים שכז"ל באם העדר האהבה זו הרי הוא (הצדיק) ככל האדם בעניני הגשמיים: פעם במדות פעם בחוץ פעם ברחוב – "כחץ יעוף יומם" מחשבות כאלו לאלפים לכל צדיק וצדיק, והנה בהיותו במדה זו – הוא הוא כאותו אדם, ובמדה זו – הרי כאותו בעל תאוה, עכ"ל. ומשמע מדבריו שלא השיג דרגה זו שרבינו כותב "חכם אמת קצת", שמשמע שרק מצד החכמה לא יהיה לו שום נסיון מהתאוה כשאר בני אדם.

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

שהיצר הרע של רב העולם, שהוא עכירת הדמים הוא שטות ושגעון וסכלות גדול וכו' וכו' שידוע לכל מי שנלכד בזה ויש לו אלו המחשבות, רחמנא לצלן שהוא שטות ושגעון גדול והא רק מעכירת הדמים, מעכירת ובלבול המח, כי זה ידוע לכל שעבודה זה אין בה ממש, ואף על פי כן קשה לו מאד לסלק מחשבתו מהם וכו' וכו' בפרט כשרואה בעיניו כגון בעת שנזדמן לפניו אשה וכו' וכו' ובאמת מי שיש לו דעה, הוא אצלו שטות גדול וכו' וכו' שרבי שמעון בר יוחאי כד חזא נשין שפירין, אמר אל תפנו אלא האלילים (זהר קדושים פד, ואילו במסכת שבת קמט. דרשו מזה לא להסתכל בדיוקני ע"ז, אל תפנו א-ל מדעתכם, ופירשו אלילים מלשון חללים, חלל לבבכם), כי הם בחינת אלילים, וכמו שהרהורי עבודה זרה הם שטות נגלה לכל העולם כן אלו ההרהורי זנות כוו' וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

וכעין זה במסכת נדרים נא. שדרש בר קפרא לפני רבי, מאי זימה, זו מה היא, ורבו המפרשים בזה על דרך שאין ידוע מי האב של הוולד, ואכן המהר"ל בחידושי אגדות, וביתר ביאור בנתיבות עולם (נתיב התשובה פח) ביאר שהכוונה שאין בעריות ממש, ואין זה כי אם עצת יצר הרע (-כתרגומו – עצת חטאין).

</div>


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בזה מש"כ בתורה ס' על הבל היופי.

</div>


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

בכתבתי האריז"ל, טעמי המצות פרשת בראשית, סוף ד"ה בענין הזיווג, כז"ל בליל טבילה, היה נוהג מורי זלה"ה להיות נעור עד חצות הלילה, ועוסק בתורה ואחר כך משמש מטתו, וקורא ק"ש, וכל זה כדי שלא יבא לידי הרהור כלל, ואולי ח"ו יבא לידי קרי, עכ"ל. קצת קשה, שמסורה בידינו שהאריז"ל היה מחמשה גדולי הדורות וכו', ולפי דברי רבינו כאן הרי כל התאווה בעיני הצדיקים הוא שטות גדול וכו', ואפילו הנסיונות של יוסף ודוד אינם כפשוטם, אלא ענין של המתקת הגבורות. וצ"ע במעשים המובאים בסוף מסכת קידושין שהיצר הרע כמעט הכשיל את רבי עקיבא ורבי מאיר על ידי דמות אשה יפה, אם היה נסיון של נאוף ממש. ועל כל פנים חז"ל אמרו שטיפות יצאו מיוסף, אז באיזה אופן שהיה הנסיון שייך הרהור וקרי, וחיוב שמירה ממנו.

</div>


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

וכמו ששמעתי מעשה באחד שבשעה שעמד להתפלל, היה מזדמן ועומד לפניו בדמיונו עכו"ם ערל, והיה לו יסורים גדולים מזה, וכל מה שרצה להתגבר ולסלק המחשבה, התגברה עליו יותר. ויעץ לו חכם, שלא יכפת לה, ויעמד העכו"ם, ואף על פי כן יעשה את שלו ויתפלל, ובזה יסתלק ממנו. אך זה עצה לפי שעה, כל זמן שלא נתקדש גופו עדין. והעקר לקדש ולטהר עצמו כנ"ל, וילך לחכם, ויתן לו עצה נכונה על כל דבר כנ"ל, עכ"ל.

</div>


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

מצאתי כעין זה בספר התניא פרק כח ז"ל והוא כמשל אדם המתפלל בכונה, ועומד לנגדו ערל רשע, ומשיח ומדבר עמו כדי לבלבלו. שזאת עצתו בודאי, שלא להשיב לו מטוב ועד רע, ולעשות עצמו כחרש לא ישמע, ולקים מה שכתוב, אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. כך אל ישיב מאומה ושום טענה ומענה נגד המחשבה זרה, כי המתאבק אם מנול מתנול גם כן. רק יעשה עצמו כלא יודע ולא שומע ההרהורים שנפלו לו, ויסירם מדעתו, ויוסיף אמץ בכח כונתו, ע"כ. אלא ששם ממשיך ז"ל ואם יקשה לו להסירם מדעתו, מפני שטורדים מחשבתו מאד בחזקה, אזי ישפיל נפשו לה' ויתחנן לו וכו' עיין שם, שלא סיים שצריכים לבוא להצדיק. וצ"ע אם מש"כ וכמו ששמעתי, הכוונה למש"כ בתניא הנ"ל ולא רצה להזכיר את הספר.

</div>


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

מצאתי סיפור מהבעל שם טוב – והוא תיקון לדבר זה, בחינת השורה האחרונה – וילך לחכם ויתן לו עצה נכונה.

</div>


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

ראשית הסיפור הבאתי בתורה קסב, מה שהבעל שם טוב היה נמצא בשני מקומות בבת אחת. והנה ההמשך:

</div>


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

אחרי זה קרה לי מקרה רע. בכל פעם שאמרתי את הפסוק; "שמע ישראל" עמדה לנגד עיניי צורה לא טהורה שגרמה לי צער, ולכן קיבלתי על עצמי תעניות, אבל זה לא הועיל. בעל כרחי נכנסתי אל הבעש"ט הקדוש וספרתי לו מה שקרה לי, ואמר שאקבל עליי תענית הפסקה אחת משבת לשבת. (ממוצאי שבת עד ליל שבת) והלכתי לביתי ועשיתי כדבריו.

</div>


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

בליל מוצאי שבת לא אכלתי כלום , וביום ראשון התגברה עליי תאוות האכילה עד מאד והיתה לי חולשה גדולה, וחשבתי שלא אצליח בשום אופן להמשיך את התענית , כי הרעב גבר עליי מרגע לרגע. אחריי כמה דקות של מאבק נפשי החלטתי: גם אם אני אמות, לא אפסיק את התענית. והנה, ברגע שהסכמתי בליבי, סר ממני רגש הרעב, והרגשתי שבע כאילו אכלתי סעודה טובה וכך היה בכל יום מימות השבוע.

</div>


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

ובליל שבת, כאשר אכלתי את הסעודה הראשונה של שבת קודש, תיכף סר מעליי הציור הלא טוב ומאז מחשבותיי חזקו להיות זכים וטהורים והבנתי כי כל זה פעולת הבעש"ט הקדוש ונדבקתי בו מאד... וכשסיים הזקן את דבריו הבין האברך כי רבו הקדוש- רבי ברוך ברח לו עם העגלה , כדי שישמע מהזקן את גודל קדושת הנפלאות והנוראות של הבעש'ט הקדוש, כדי שיבין שכל הנפלאות שראה אצל רבו הקדוש, לא הגיעו עוד למעשיי הבעש"ט זיע"א...

</div>