{
  "bookId": "likutay-nanach",
  "part": "volume-4",
  "torah": "75",
  "title": "תורה עה",
  "hebrewTitle": "",
  "sourceUrl": "/reader/likutay-nanach/volume-4/75",
  "plainUrl": "/reader-plain/likutay-nanach/volume-4/75/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה, ומהיכן בא מדה זו, מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך וכו' עיין שם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "עיין מה שפרשתי בזה בס\"ד את הפסוק (תהלים נא:טז) הצילני מדמים אלקים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "סבא ישראל גילה שהוא זכה להפוך כל דמיו לבחי' חלב. והוא ענין תיקון הברית, בחי' דם נעכר ונעשה חלב כמבואר בתורה כט, ולידת המוחין כמבואר בתורה כא, שהוא בחי' בושה, אזל סומקא ואתי חורא. ובתורה ו' רבינו מבאר ענין זו של הלבנת פנים, והעיקר שידום ויקבל בזיונו עיין שם. והנה קבלת הבושה בשתיקה הוא ממש היפוך מדת הניצחון, ובזה הוא זוכה לעבוד את השם יתברך בכל דמיו לגמרי, כי הרי כולם הפכו ללבן טהור, והרי גיטו וידו באים כאחת.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "עמש\"כ בפרשת בשלח עה\"פ מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, מה שאולי מספיק לפרש את השני דברים שרבי נתן כתב שלא זכה להבינם, עיין שם. ועיקר הכלל שגם העם לגבי הצדיק, צריכים להתבטל לאפס. וזה ענין הקהילות שעשו משה ודוד, והם היו מחשבה לדברי העם. וכן שותא דינוקא בשוקא, השוק הוא שני בחי' אלו, הקהילה וגם המחשבה של חמוקי ירכיך, עיין שם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "ועמש\"כ בתפילת שחרית, עזרת אבותינו – וצדקתך עד אפסי ארץ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "ועל ידי השבירה נפלו נצוצות בכל הדברים, במאכל ובמשתה ובמלבוש ובכל התענוגים שבעולם, כי התענוג שיש בהדבר שאוכל ושותה וכיוצא בזה, הוא מהצוצות שנפלו לשם וכו' עיין שם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "עיין בשיחות הר\"ן רמו – הייתי מסתכל על אכילתו, והיה מתכון שלא להכניס הדבר שאוכל לתוך הפה והחך. רק היה מכניס בין שניו, והיה לועסו שם בלי סיוע החך עיין שם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "ולכאורה מבואר שהניצוצות שבמאכל טעים יצטרפו להאוכלם אפילו אם אינו מרגיש אותם, ואדרבה, כדי להעלותם, עדיף שלא להרגיש אותם, ומש\"כ בספר המידות, אכילה ו ז\"ל מי שאינו מרגיש טעם באכילתו ידע שנתק ממנו השם יתברך, ע\"כ אינו מחייב שירגיש ממש, אלא שביכולתו לטעום. (ואם אין האוכל טעים, לא יהיה בו כל כך ניצוצות, ורווח יהיה להאוכל בשבירת תאוותיו, אבל לא ירוויח הניצוצות. ובזה יש לחקור במה שמסופר על איזה רב או אדמו\"ר שהיה שם גוזמא של תבלינים על האוכל שלו כדי שלא יאכל לתאווה. ולעגו עליו, שעדיף שלא ישים שום תבלין ושום מלח, כלום וכו'. אכן לפי המבואר, יש צד לחזק הנהגתו).",
      "en": ""
    }
  ]
}