תורה צח

נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות וכו' כלומר שיהיה רואה בעיניהם של צדיקים וכו' דהינו שהוא רואה מה שפגם, שהיה נסתר ממנו מקדם, ואין ענש גדול מזה, כשאדם רואה מה שפגם, ע"כ. עיין תורה סו:ג ענין מפלת הרשעים ע"י אמת.

ע' בבראשית רבה (יט:ו) ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם (בראשית ג:ז), וכי סומים היו, רבי יודן בשם רבי יוחנן בן זכאי ורבי ברכיה בשם רבי עקיבא אמר משל לעירוני שהיה עובר לפני חנותו של זגג, והיה לפניו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין, ותפשם במקלו ושיברן, עמד ותפשו, אמר ליה ידע אנא דלית אנא מהני ממך כלום, לא בא ואראה לך כמה טובות איבדת, כך הראה להן כמה דורות איבדו, וידעו כי ערומים הם, אפילו מצוה אחת שהיתה בדין נתערטלו הימנה, ע"כ.

עיין במסכת ברכות (דף נח.) שרב ששת שהיה סומא נתן עיניו בו בההוא צדוקי ונעשה גל של עצמות, והמהרש"א כתב או שהיה נס שתפקחו עיני רב ששת כדי לעשות את זה, או שפירושו שקיללו. ולפי פירוש רבינו כאן רבינו ניחא.

תורה צח: ענין נתן עיניו בו – מובא באגרת נא לרמח"ל ז"ל הוא בשם זה כה"ת שסודו בעינים, בסוד "לא כהתה עינו", והוא ענין הגברת הדינים בחוזק רב, בסוד ראיה זאת, והענין ארוך וכו' ודי לומר שהוא שם של גבורה בסגולתו לפעול בענין זה, ע"כ.

השם יתברך אמר לאברהם (בראשית יב:ג), ואברכה מברכיך ומקללך אאר. בקללה שינה מלומר אקלל, ושמעתי מפרשים שיאיר להם האמת. ולפי דברי רבינו י"ל יאיר להם כמה פגומים הם.

במסכת בבא בתרא דף עה, רבי יוחנן נתן עיניו בו. והנה רבי יוחנן הוא דאמר (ברכות כ:) שהוא מזרע יוסף שלא שלטא בו עין הרע, ואם לא שלט בו עין הרע מן הסתם לא היה מסתכל באחרים בעין הרע, ולכן יפה לפרש שנתן עיניו בו, אינו ענין של רע עין, אלא כפירוש של רבינו כאן.