תורה צט

כי בעת שיתפלל בדבקות כראוי אזי יעלה כל התפלות עם התפלה ההיא שהתפלל כראוי. ע' כעין זה בנתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג' אות כה סיפור על מו"ה יוסף מיאמפלא בן הקדוש הרב מוהר"ר מיכל מזלאטשוב שעלה לשמים והפריחו את כל התפילות שלו ולא נשאר רק ה"א אחת וכו' והבעש"ט טען שהוא כן יכול להתפלל בלב שלם ואמת וקרא אותו ואמר לו התפלל בני כאן לפני יוצר כל, ויושע לך, והתחיל להתפלל, ומתוך גודל כוונת התפלה התחיל למטה הגוף להזיע, ובתפלה הזאת העלה כל התפלות להיותם מאירים ובהירים וכו', ע"ש.

עיין בספר אגרא דפרקא (עם ביאור הצבי והצדק, עמ' 157) ז"ל והנה אם מתפלל האדם שלא בכוונה, ח"ו לומר שתהיינה מוצא שפתיו לריק, ומבואר בזהר (ויקהל רא ע"ב) שאותן האותיות נתונים המה בשימור תחת יד ממונה אחד עד בא זמן אשר יתפלל האדם תפלה כזאת בכונה, אזי יעלה גם את התפלות הקודמות, ע"כ.

בתפלה זכה שלפני יום כיפור: ועל ידי זכות התפלות שנתפלל ביום הקדוש הזה, יעלו ויבואו ויגיעו ויצטרפו עמהם כל התפלות שהתפללנו בכל השנה בלא כונה, ויהיו כלן נכללות בתפלות היום הזה, ע"כ.

תורה צט כי בעת שיתפלל בדבקות כראוי אזי יעלה כל התפלות עם התפלה ההיא שהתפלל כראוי ע"ש. ונראה לעניות דעתי שכמו שהמתפלל צריך לכוון כנגד ארץ ישראל, ירושלים, בית המקדש, קודש הקדשים, כל זה במקום, וכן בבחינת זמן ונפש צריך לכוון כנגד עת רצון, וכנגד שורש נשמות ישראל שזה בעיקר הצדיק בחי' משה משיח.

וזכורני בספר אחד כתב המחבר שהיה מכוון תפילתו דרך קודש הקדשים ואז דרך רבינו הקדוש, ויפה כיוון אכן לכאו' עירבב שני בחינות שלאו דוקא תלוים זה בזה, כי בית המקדש זה בבחינת מקום, והצדיק בבחי' נפש, ויכולים לכוון שניהם כהדדי, וכן לכוון ביחד שיהיה עת רצון. אלא שכוונתו לכאו' היה שאפילו בענין קודש הקדשים נפש הצדיק הוא שורשה, כידוע שעיקר בית המקדש צריך להיות האדם עצמו כמו שכתוב ושכנתי בתוכם, וכתוב היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה.

וב"ה ארחיב ביאור הענין בפרק על התקשרות לצדיקים בתפילה (700).