כבוד ופירסום כבוד ופירסום Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/22 Segment 1 HE: א ביתו של ר' ישראל סיפרה שרצו למַנות את ר' ישראל כרב הראשי של טבריה כשהרב של העיר נפטר, והוא ברח מזה. Segment 2 HE: ב אחד שרצה להקים בית המדרש שאל את ר' ישראל איך להתנהג בזה מאחר שרבינו הקדוש הזהיר מהִתמנות, ור' ישראל השיב לו שצריך לעשות וועד של שלוש אנשים להחליט על הכול אבל לא איש אחד, וכששאלו על החזנות הוא אמר שלהיות חזן לא נחשב להתמנות. (אייר תשנ"א צפת) Segment 3 HE: ג לאחד שהתפלל לפני העמוד והעולם שיבחו מאוד תפילתו ר' ישראל אמר שיותר טוב להיות כלום בעולם הזה, אמנם כשאותו אחד סירב להיות חזן ביום כיפור ר' ישראל רמז לו שלא הבין כוונתו, ואמר לו שעל כל פנים אין בקהל מישהו אחר שיודע להתפלל לפני העמוד. (יום כיפורים תשנ"ג, מבשרת) Segment 4 HE: ד ר' ישראל עלה פעם לתורה לפני קהל ועדה, וכשחזר לשֶׁבת היה הרגשה של כבוד, ופתאום ר' ישראל התחיל לצעוק בפחד כמה פעמים שהולך ליפול, והשמש היה מרגיע אותו. והיה מובן מוסר השכל נפלא איך צריכים לברוח מכל מיני כבוד אצל רבינו־הקדוש, ואיך ברגע הוא שובר את כל הכבוד שהקהל נתן לו. (אומן תשנ"א, שבת שובה) Segment 5 HE: ה אחד נכנס אליו פעם בשבת בבוקר ואמר לו שהוא הגיע לקבל ממנו יראה ואהבה (כמובא בליקוטי מוהר"ן יז) ור' ישראל אמר שיראה ואהבה מקבלים מהצדיק שהוא רבינו כמובא בליקוטי מוהר"ן, והאיש התעקש שהוא בא לקבל יראה ואהבה מר' ישראל ור' ישראל צעק ובכה: "מה אתה אומר?, זה רבינו הוא גילה ואנחנו רק חברים המקבלים זה מזה". והיה מובן שהתיקונים המובאים בליקוטי מוהר"ן כמו לקבל יראה ואהבה מהצדיק נאמרו על מי שגילה אותם הוא רבינו, אחר־כך אמר לו לעשות קידוש ור' ישראל שהיה רגיל לאכול מוקדם בשבת בבוקר לא רצה לסעוד עד שבחור אחד שהיה שוהה הרבה במחיצתו יצא מהבית, והבחור הזה היה משפיע שר' ישראל שהוא התלמיד של רבינו נכלל ברבו ואור הלבנה נעשה כאור החמה והבין שר' ישראל מקפיד על דיבוריו. (אדר תשנ"ב, מאה שערים) Segment 6 HE: ו אחד סיפר לר' ישראל שראה אותו בחלום אומר 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן' ור' ישראל הצטער על זה עד מאוד ואמר לו שזה לא דרכנו, ברסלב זה ענווה ושפל ברך. Segment 7 HE: ז שאלו את ר' ישראל אם הוא מרגיש שהוא השליח של רבינו והשיב: "לא, מי יכול לפתוח פה?". Segment 8 HE: ח כשאמר השיחה הידועה בה הוא אומר שרבינו אמר לעולם: 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן' ובאמצע אומר 'אני נ נח' וכו', למחרת ביתו שאלה אותו אם הוא אמר שהוא הרבי, והוא הקפיד ולא רצה לדבר איתה כמה שבועות. Segment 9 HE: ט בעניין מפורסמים של שקר אמר שצריך להודיע שיש אנשים כאלו ושצריכים להתרחק מהם אבל לא להגיד השמות (מי הם). Segment 10 HE: י ר' ישראל הזכיר פעם את התורה קי"א ואמר שלא צריכים לדבר הרבה, כמוכיח אותנו למעט בדיבור. "יש תורה אחת שמבטלת כל המפורסמים והאדמורים וכו' והיא: ''רבי' ראשי תיבות ראש בני ישראל וכו'...'" Segment 11 HE: יא פעם סיפר אחד החברים לר' ישראל מדאגתו על איזה מפורסם בברסלב שמטעה את העולם עם דרך לא נכונה, ור' ישראל הקפיד על אותו חבר ואמר בגערה: "אבל רבינו הקדוש כבר אמר 'גמרתי ואגמור ניצחתי ואנצח' – האמת תמיד נוצֵח (ומתקיים)!" ורמז שבוודאי יבוא הזמן שהשקר יפול לגמרי, ולמה לדאוג?. Segment 12 HE: יב אחד אמר פעם בצער לר' ישראל שצריכים להתפלל כי המפורסמים של שקר מתחזקים בעולם, ור' ישראל צחק ואמר: "אדרבה, הם נופלים יותר ויותר". ובשבועות אמרו לר' ישראל שבתלמוד תורה ברסלב לא לומדים ספרי רבינו, ור' ישראל הקפיד מאוד ואמר בגערה: "יבוא זמן שֶׁ...וכו' ישלמו". Segment 13 HE: יג פעם דיבר מאוד קשה על אחד ממפורסמי ברסלב שהסתיר ביותר עניין רבינו מן העולם ואחר־כך אמר: "אבל אני לא מדבר מתוך שום קנאה, אם הייתי רוצה כל העולם היו אחרַי, אבל אני לא רציתי, רק רציתי האמת". Segment 14 HE: יד דברי המעתיק: רבינו גילה (בליקוטי מוהר"ן, י"ח) שמי שאין לו אמונה שלימה שאין שלימות אחריו, אסור לו לקחת ההנהגה. ועיין בליקוטי מוהר"ן ד' שאי אפשר לשמוע שבחו ולא יתגאה רק על־ידי ביטול הרגשותיו. ואולי זה אחד מהטעמים שהבעל־שם־טוב חיכה להתגלות עד גיל שלושים ושש, ורבינו־הקדוש עד גיל שמונה עשרה, כדי לשבור מקודם את כל התאוות והפניות בתכלית השלימות, שיהיה אחר־כך הכוח לעמוד בהיכל המלך ... Segment 15 HE: טו ר' ישראל סיפר שרבי נתן היה כל כך מתנהג בפשיטות בכל דרכיו עד שכשמישהו היה רואה אותו ברחוב לא היה מעלה על דעתו שהוא זה שחיבר את הספר 'ליקוטי הלכות'. Segment 16 HE: טז ר' ישראל סיפר שהקשר שלו עם רבי ישראל קרדונר היה רק אמת "רציתי להציל נפשי" (כך התבטא ר' ישראל), והרב קרדונר מצידו חשב שאולי יצליח להאיר בו האור של רבינו, והוסיף ר' ישראל: "ובשביל (=בגלל) זה זה מתקיים". גם אמר פעם לאחד שהוא לא מבין את ה-בני נעורים שמתקרבים לרבינו לקבל איזה חשיבות, "אני רציתי להתקרב בשביל להציל את נפשי" (כך אמר). Segment 17 HE: יז אחד ביקש פעם מר' ישראל שיתפלל בעדו על ביטול הגאווה ור' ישראל אמר לו: "אני נקי מזה, כי אני הייתי עם ר' ישראל קרדונר ולא היה לו גאווה, אז איך אפשר שיהיה לי גאווה?". (טבת תשנ"ג, ארזי הבירה) Segment 18 HE: יח אחד נכנס אליו והתלוננן שמתגברת מאוד עליו מידת הקנאה ור' ישראל שאל בתמימות: "ממה?" והעמקות והתמימות של ה"מה" היה נראה כמו ים של לימוד האם אתה מקנא לגיהנום של המקבלי כבוד וחשיבות המדומה מעורבת ביגון ואנחה של הבלי העולם הזה וכו'. Segment 19 HE: יט אחד נכנס פעם לר' ישראל והזמינוֹ לברית בנו ואמר לו שיהיו שם הרבה רבנים מפורסמים, הוא גם היה קצת מתבייש שלא יתן הסנדקאות לר' ישראל כי הוא בעצמו חשב להיות הסנדק ור' ישראל חיזק אותו ברצונו, וכשהאחד שהזמינוֹ יצא ר' ישראל אמר שהוא לא אוהב אנשים מכובדים. (אב תשנ"ג) גם אמר פעם: "אתם לא חשובים, אתם לא קיבלתם אבנים". Segment 20 HE: כ אחד דיבר פעם עם ר' ישראל, והיה לידו ילד שהיה חוזר על שאלותיו לר' ישראל, וכשזה הקפיד על הילד ואמר לו שהוא יכול לדבר לבד ר' ישראל אמר: "אני לא שומע, תגיד לילד שהוא יגיד לי". Segment 21 HE: כא פעם ביקש ר' ישראל משקה, ואחד צעק: "תביאו, ככה ניקח שיריים", ור' ישראל אמר: "אני לא רוצה לשתות", שוב חזר העניין, ור' ישראל שוב אמר שהוא לא רוצה לשתות. (בצפת, בסוכה תשנ"ד) Segment 22 HE: כב באומן תשנ"א, ר' ישראל גמר לאכול ולקחנו מהצלחת שלו, והוא צעק בצחוק ובשמחה: "שיריים!", אחר־כך רמז ביד ואמר: "רבינו־הקדוש אמר שאנחנו... לא כלום". Segment 23 HE: כג אמר אז באומן: "איך אפשר שיהיה לנו גאווה אם עוסקים בליקוטי מוהר"ן ובליקוטי תפילות?". Segment 24 HE: כד אחד התפלל לפני העמוד קצת בפירסום וכשסיים תפילתו ר' ישראל אמר שהוא כמו מת כי זכה להיות עִם אחד (ר"י קרדונר) שהיה כמו מת בעולם הזה כי לא היה לו שום תאוות מהבלי עולם הזה. (סיון תשנ"ב, מבשרת) Segment 25 HE: כה כמה חברים שרו פעם בחוץ הניגון 'נ נח', ור' ישראל אמר: "זה לא טוב פרסום," כמרמז להפסיק לשיר, ואחד הקשה: 'אבל מצווה לפרסם שם הצדיק?' והיה נראה שיש לר' ישראל הנאה, ואמר לו: "מי שראוי לפרסם שם הצדיק". (חשוון תשנ"ב, מבשרת) Segment 26 HE: כו אחד היה עוסק להלביש את ר' ישראל עם חבר אחד על מנת ללכת לבית הכנסת להתפלל, ובא על דעתו פניות שהוא רגיל לשמש את ר' ישראל והוא יודע וכו', ואז פנה אליו ר' ישראל עם פניו הקדושים ושאל: "מי זה?, הולכים לבית־הכנסת - קדושת ספר תורה, לא עושים מזה כסף!", וככה הוכיח אותו על שיש לו פניות בשימוש תלמיד־חכם שהוא קדוש כמו ספר תורה ויותר (עיין בגמ' ובל"מ 'כמה טיפשאי שאר אינשי וכו'), ובכל זאת החבר השני לא היה מבין העניין כי הוא לא ידע מה מחשבת חברו וגם ר' ישראל הלביש התוכחה בהווה, - שבאמת הולכים לבית־הכנסת ולסֵפר תורה וכו', כדרכו בקודש להוכיח ברמז ובכלליות שיבין כל מחפש מרמזיו איך צריך לעסוק בענייני הקודש באמת ובלי שום פְּניה. (ערב שבת בחורף תשנ"ד) Segment 27 HE: כז פעם הטלוויזיה של צרפת ראיינו את ר' ישראל בכותל על העניין של רבינו ובאמצע הצילומים מישהו נתן לאחד מהשמשים להסיע את ר' ישראל בכיסא גלגלים שבו ישב וכשהסיע השַמש את ר' ישראל התגאה מאוד בליבו על שיראו אותו בטלוויזיה מסיע את התלמיד היקר של רבינו, כשהגיעו לאוטו ר' ישראל התחיל לבכות ולהוכיח את הנוכחים על שלא מתביישים לגנוב כסף בכותל וצעק לעבר המשמש: "מי זה? מי זה?!" וכשנכנסו לאוטו ר' ישראל התחיל לדבר ברמז על אותו משמש ואמר שהוא חשב שהמשמש עשה תשובה וכנראה שלא כן הדבר והיה עוד דיבורים וכו' והשמש הזה התחיל להתחרט ולהתוודות וכשהגיעו ר' ישראל רמז שהשם קיבל תשובתו. (אדר א' תשנ"ב בכותל) Segment 28 HE: כח החברים שיבחו פעם במירון את ר' ישראל בשקט שהוא צדיק ופרוש באכילה, ואז ר' ישראל ביקש מבעל הבית להביא לו אוכל, וכששאל אותו מה להביא אמר: "כל מה שיש לך בבית", והכריח את עצמו לאכול עם סבל וקושי, כך הרגישו. ופעם באומן רצו להביא לו אוכל, ואמר שכבר אכל קצת, ולתת לו לנוח (מהאוכל, הֵפך מהעולם). Segment 29 HE: כט דברי המעתיק: על המעררים שמי שמתקרב לצדיק בדרך האמיתי עוסק פחות בעבודת־השם וכו'... עיין בליקוטי מוהר"ן רע"ז שהמצוות לא יכולים לעלות בשבוע מחמת הקליפות, רק בשבת וכו' וזה מרמז על הצדיק שכל הזמן שהאדם לא מתקרב אליו (לעסוק בספריו ולקיימם) אין עלייה לעבודת־השם שלו ולמצוותיו, והוא רק מעקם עבודתו כמו קוף (עיין בשיחות הר"ן), ועיין בליקוטי הלכות בעניין אונאה יותר משתות וכו' שמי שחולק על הצדיק רחמנא־לצלן, יוצא ערום מן העולם כאילו לא קיים שום תורה ומצוות מחמת ריבוי הפגמים והפניות בתורה ומצוות של כל אחד ואחד, ועיקר "אזמרה" יכול לקיים בשלמות רק הצדיק הגדול במעלה שהוא כולו טוב ויכול למצוא שערות ונקודות טובות אצל כל אחד, ומובן מזה הפגם הנורא היותר גרוע מכל העבירות שבתורה של מי שמסתיר את הצדיק, כי על־ידי־זה אי אפשר לזַכות את עם ישראל ולמצוא בהם טוב, מאחר שחולקים על מי שיכול לגלות הטוב שבהם, כמו שמובא על הפסוק "למה יחרה אפך בעמך" וכו' שרק משה היה יכול להציל את ישראל מכליה ולגלות הטוב והזכות שבהם בעוצם ירידתם. ומובא מעשה ששנֵי אנשים נגשו אל הנועם אלימלך ואמר שאין להם שום בגדים (שום תורה ומצוות ומעשים טובים) מאחר שחלקו ומסרו את הרב הקדוש מיכל מזלוטשוב. ומעשה מהרב הקדוש מברדיטשוב ששאלו אותו שמזמן שהתקרב לחסידות הוא עוסק הרבה פחות בתורה, והשיב: "אדרבא, אני עוסק עכשיו הרבה יותר, כי מקודם הייתי עוסק קצת בשביל אישתי קצת בשביל חמותי וכו' ואילו עכשיו רק להשם־יתברך". הכלל שמי שמתקרב לצדיק יש לו הרבה מניעות וצריך להתייגע, והקצת שהוא עושה לשמה עולה הרבה יותר מהלא לשמה של אחרים, ודי־למבין.