אמונת חכמים אמונת חכמים Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/8 Segment 1 HE: א לפני מלחמת המפרץ היה עצירת גשמים ובזמן הזה דיברו כולם רק מפחד המלחמה, ובלילה אחד ר' ישראל אמר פתאום לחברים: "זה לא טוב, אין לנו אמונה, אם היה לנו אמונה היינו שרים "נ נח" כל הלילה ואז היה יורד גשם". Segment 2 HE: ב אחד שאל פעם את ר' ישראל על רב מפורסם בברסלב אם (ר"י) אוחז ממנו ור' ישראל השיב: "העיקר הוא רבינו הקדוש רבי נחמן, זה העיקר והיסוד של כל התורה ושל כל אחד מישראל". Segment 3 HE: ג ר' ישראל סיפר שפעם היה אמור להיפגש עם ר' ישראל קרדונר, אולם ר' ישראל קרדונר לא הגיע, וסיפר שהיה לו צער גדול מזה. ואמר שאם הוא היה מגיע, היה עדיין איתנו ביחד. Segment 4 HE: ד ר' ישראל סיפר שכשר' ישראל קרדונר התקרב לרבינו, אביו מאוד התנגד לזה ולכן גירש אותו מביתו והדיר ממנו חלק ירושתו (הוא היה סוחר גדול ועשיר), אולם אחר־כך כשראה אביו איך השתנה לטובה ואיך הוא מקיים מִצְוַת כיבוד אב ואֵם על־ידי התקרבותו לצדיק, חזר בו מהתנגדותו ונתן לו חלק יותר גדול מאֶחיו בירושתו. Segment 5 HE: ה פעם ניגשו שתי נכדים של רבינו־הקדוש לר' ישראל ואחד מהם שאל למה כתוב בפתק 'נ נח נחמ נחמן מאומן' בלי 'רבי', ור' ישראל השיב לו: "אם אתה שואל שאלות כאלו אתה לא הנכד של רבינו". ואחד מהנכדים אמר שהנכד השני (שהיה איתו) חושב שהוא המשיח, ור' ישראל השיב שאי אפשר כי המשיח הוא בן ארבע. (אומן תשנ"א) Segment 6 HE: ו פעם ר' ישראל הוזמן לברית מילה שהתקיימה בשול ברסלב וביקש שבשום אופן לא יכבדוהו בסנדקאות, אבל המוהל לא ידע מזה ושֹם את הילד על ברכי ר' ישראל והסכים. אחרי הברית ר' ישראל דיבר עם אנ"ש דיבורים נפלאים בשמחה עצומה ובהתלהבות גדולה עד שכל השומעים נמשכו אל דיבוריו הקדושים כמו מגנט ממש מעוצם מתיקותם ואורם, הוא סיפר על הרב שמואל שפירא - מהרעש שנעשה בכל ירושלים כשהתקרב לרבינו, ואמר ושנה כמה פעמים שהם כבשו את הדרך (עד שעכשיו יותר קל להתקרב לרבינו מהדורות הקודמים). הוא גם סיפר על הרב אברהם לוריא שהוא (ר' ישראל) נתן לו שלוש ספרי רבינו לרפואתו, וכשאחיו לקח ממנו את הספרים מחמת התנגדותו לברסלב, הנ"ל נפטר באותו יום - כי לא היה לו את הספרים. אחר־כך הביאו לפניו חסיד זקן מהחשובים ור' ישראל אמר לו שהוא זוכר איך קירב אותו והביאוֹ ליער להתבודד וחיזק אותו לא להסתכל על המתנגדים. ולבסוף דיבר מהפתק, ואמר שקיבל פתק מרבינו והוא לא רק בשבילו אלא לכל אחד, והצביע על כל אחד "אליך אליך ואליך וכו'", (נראה שהתכוון להגיד "למה לכם לחלוק על מכתב כללי, שנכתב מרבינו בשביל כל אחד מישראל?") ותיכף נעשה שֶׁקט והלך. (חורף תשנ"ב בשול) Segment 7 HE: ז דיברנו פעם עם ר' ישראל והוא היה מכסה ברכיו עם חליפתו לאות צניעות. (אב תשנ"א, הר נוף) Segment 8 HE: ח קרה פעם שאחד ממשמשי ר' ישראל הגיש לו כוס שנפל על שולחנו ושבר צלחת, ר' ישראל הסתכל בגערה על השמש שגרם נזק בעצלות שלו (כמובא בספר המידות שהנזק מראה על פגם הדעת), אבל השמש היה אז בכעס ותלה במחשבתו נפילת הכוס במה שר' ישראל לא לקח את הכוס כראוי, ר' ישראל הסתכל עליו בעמקות ורצה להוכיחו וכשהבחין שהוא לא יקבל תוכחתו לא אמר לו מילה. (סיוון תשנ"ג מבשרת) Segment 9 HE: ט ר' ישראל סיפר פעם לָחברים איך הוא התחנן לר' ישראל קרדונר לבוא אליו הביתה להוציא אותו מהתאוות, וחבר אחד התעורר מאוד מדיבוריו והתחנן אליו בהתלהבות שיבוא אליו הביתה להוציא אותו מתאוותיו, ור' ישראל צחק ושאל: "מי זה?" והחבר לא השיב לו מרוב התלהבותו, עד שלבסוף שם לב והשיבו, ור' ישראל אמר: "אה, העיקר לשמוע ולקבל". ולחבר אחֵר שהיה פעם עם ר' ישראל ורצה לחזור הביתה למרות רצון כמוס של ר' ישראל שישאר איתו, והאיש יצא קצת בצער על שלא זוכה להתגבר על המניעות ולהישאר איתו, אמר ר' ישראל: "העיקר הוא לעשות ולקיים". Segment 10 HE: י אחד הגיע פעם לר' ישראל וביקש להתוודות לפניו כמובא בליקוטי מוהר"ן ד', ור' ישראל צחק ושאל: "האם יש בדור אחד שיכול לשמוע וידוי דברים?" וציווה לו להתוודות לפני השם, אולם האיש התעקש הרבה עד שר' ישראל אמר לו: "מה שאתה רוצה לעשות עושה פעולות גדולות בשמים, אבל תתוודה לפני השם", ואז הבין והפסיק להפצירו. אחרי כשנתיים ועבר על האיש מה שעבר, שאל פעם את ר' ישראל מה הכוונה של מה שמובא שצריכים להתוודות לפני התלמיד חכם? ור' ישראל רעד לשאלתו וענה ברתת וזיע שזה כפשוטו ויש תורה על זה בליקוטי מוהר"ן ד', ואי אפשר לצייר בכתב המחזה הנורא הזה, ואז האיש התחזק ואמר שרוצה לקיים, ור' ישראל צעק: "תלמד אם אתה רוצה לקיים!" (ואח"כ) וכו' (ואי אפשר לספר הכול). Segment 11 HE: יא אחד נכנס פעם לר' ישראל והתחיל לספר לפניו ליבו ועוונותיו, ובשמוע ר' ישראל פגמיו התחיל לצעוק, והאיש נבהל וביקש ממנו ר' ישראל בידידות לחזור הביתה. וזה הלך למטבח של הבית שהיה רחוק מחדר ר' ישראל ושוחח עם חברו, וכעבור כמה דקות ר' ישראל אמר למשמשו לקרוא לו, וכשהגיע לחדרו ר' ישראל אמר לו: "אמרתי לך לחזור הביתה!". Segment 12 HE: יב ליהודי שהגיע מחוץ־לארץ לבקרו בירושלים ורצה לנסוע לרשב"י ולאר"י, אמר ר' ישראל שיסע קודם כל לרשב"י, ורק אם ישאר זמן ימשיך לאר"י הקדוש. Segment 13 HE: יג ר' ישראל אמר: "היצר הרע שלי מת לעולם ועד". והוסיף: "איפה שמעתי דבר כזה שימות יצר הרע?". ועיין בליקוטי הלכות על מעלת הבעטלער העיוור שלא היה לו יצר הרע, נגד שאר הצדיקים הקדומים שבכל זאת היה להם יצר הרע שהוא מלאך הקדוש וכו' ... (ליל רביעי י"ז שבט תשנ"ב) Segment 14 HE: יד בחור אחד שרצה להיות במחיצת ר' ישראל בשבת חנוכה שמע שהוא מתכוון לנסוע ביום שישי מירושלים למירון, ולכן נכנס לאוטובוס במאה שערים שהיה מוכן לצאת למירון, והנה הודיעו אז לבחוּר שר' ישראל נמלך ולא נסע, והבחור רץ בבהלה מהאוטובוס ורץ לכיוון בית ר' ישראל כי הוא פחד שלא יזכה לשבות איתו, ותיכף כשנכנס לבית גער בו ר' ישראל ואמר לו: "זה כלל, אצל רבינו לא דואגים!" (ואמר לו זאת מבלי שאף אחד סיפר לו על מה שקרה). (ערב שבת חנוכה תשנ"ב מאה שערים) Segment 15 HE: טו בחורי ישיבה הגיעו אליו פעם לפני התחלת הלימוד ושרו איתו הרבה זמן את השיר 'נ נח', ור' ישראל אמר להם: "כל ירושלים צריכים לבוא לפה". וגם הורה להם באותו זמן ללמוד הרבה והכול (ספרי רבינו, גמרא, שולחן ערוך וכו') ולשמור על הזמן, לא להפסיד אף רגע. (ט' אדר א' תשנ"ב בבוקר, גאולה) Segment 16 HE: טז פעם הגיעו בחורי ישיבה אל ר' ישראל בבוקר, ושרו הרבה זמן איתו ביחד את השיר 'נ נח'. הוא היה שר, מפסיק קצת, וממשיך לשיר עם ניגון אחר. והזכיר אז הדיבור של רבינו שאמר: "אני מקנא בכם שיש לכם רבי כמוני", ואמר אז שרבינו הוא למעלה מנ נח, וכך אמר: "הוא שיר של התורה ושל האמונה, הוא נכלל בהשם־יתברך ובלעדיו אין כלום ונחשבים כמו גויים, כל החושך שיש בעולם הוא בגלל שהוא נעלם, צריכים לחפש אותו יומם ולילה". ואמר שעוד איזה ימים יצאו ספרים של זהב וידעו מה זה נ נח. וביקש מהבחורים לחזור אליו למחר. ואמר: "כשאנחנו שׁרים פה כל העולם מתעורר". (י"ג אדר תשנ"ב) Segment 17 HE: יז ר' ישראל אמר פעם: "הגויים שואלים למה שרים כל־כך נ נח, וצריך להשיב להם שידעו כשיתייהדו ויתגיירו". הוא גם אמר שמצפה ומתגעגע שיצאו ספרים של רבינו עם כריכה של זהב בכל הארץ, וככה יהיה השתפכות הנפש ומשיבת נפש וכו' בכל בית, בכל בית כנסת וכו'... (י"ג אדר תשנ"ב) Segment 18 HE: יח פעם ר' ישראל סיפר סיפורי מעשיות של חכם ותם עם חן שאי אפשר לתאר, וכינה את החכם כאדם שמתלונן כל הזמן שזה לא בסדר וזה לא בסדר. (ונראה מדבריו שמי שמתלונן כל הזמן שהכול לא בסדר הוא כמו החכם של סיפורי מעשיות). אחר־כך דיבר מהמבצר של מרגליות (המובא במעשה א') ואמר לאחד כמרמז שזה דבר יקר לבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות. (יום ראשון י"ב אדר תשנ"ב) Segment 19 HE: יט פעם בשבת ר' ישראל סיפר את הסיפורי מעשיות ממעשה של החכם והתם (מעשה ט') ואחר־כך המשיך לספר שהתם הלך להוציא הבת מלך כשראה שיש להמלך צער (מעשה א), וסיפר אחר־כך שלקחו את אשת העני (כמרמז על הבת מלך) בשביה אצל הגנרל (מעשה י') - ואמר: "כשמשנים המילים, זה כבר לא סיפורי מעשיות". (וכשסיפר המעשה א' עם השני למלכות ששתה מהמעיין של יין, אמר: "אנחנו אסור לנו לשתות ארק ויין, חוץ מיום אחד בשנה שזה – פורים", והתחיל לספר מעשיות מאנ"ש בצורה שהיה נראה כאילו הוא בעצמו היה שמה, בכל הדורות)... וסיפר שפעם בפורים אנ"ש שמחו מאוד, ואחד מהם התפאר ששוב הוא לא מפחד מהיצר הרע, אז למחרת שאלו אותו: "אתה זוכר מה אמרת אתמול?", ואמר: "גם היום אני אומר כן! (=כך)". ואחר־כך אמר ר' ישראל: "מצאנו אותה!" (את הבת מלך) וסיפר שמצאו אותה והוציאוה. והוסיף ואמר: "הרגתי היצר הרע, שוב לא יבוא עוד". וסיפר באותו שבת: "שמעתי את אנ"ש אומרים את הפסוק: "מאוצר מתנת חינם חנני" במשך שעות, וגם רבי ישראל קרדונר". "יש כבר הגאולה, - אם אומרים את התיקון הכללי והתפילה שאחריו באומן, זה מתקן הכול." "כשאומרים נ נח נחמ נחמן מאומן = עשרה מיני נגינה, זה רפואת הבת מלכה! "כשאנחנו שרים נ נח, כולם שואלים אותי מתי יבוא משיח, אמנם כשאני שמעתי ר' ישראל קרדונר שר, לא הייתי שואל מתי יבוא...". את כל זה ויותר מזה ר' ישראל סיפר באותו שבת, ואי אפשר לתאר הצורה של הדיבור כמשקיף על אנ"ש בכל הדורות. הוא גם רמז אז לאחד שנזכה עוד מעט לגאולה שלימה, - הכוונה שנזכה לצאת מתאוות הגוף. (שבת קודש אדר תשנ"ב) Segment 20 HE: כ ר' ישראל סיפר שסבל מה שסבל למען התקרבותו לרבינו, ואמר שהקשר שלו עם ר' ישראל קרדונר היה מיוחד, ושר' ישראל קרדונר עשה לו הרבה רמזים שהקשר שלהם היה גם בשביל הדורות הבאים. וסיפר: "כל המתנגדים נפלו, בית הכנסת מלא, ור' ישראל קרדונר ברוך־השם נשאר על עמדו". Segment 21 HE: כא סיפר ר' ישראל: "ר' אברהם לוריא היה גאון, אח של מרדכי המזכיר של יבנאל. הוא היה חולה לב, והרופאים משכו ידיהם ממנו. הוא יצא מהרופאים עם אישתו בצער גדול כי הוא לא רצה למות ואישתו לא רצתה להיות אלמנה". ואז ר' ישראל נתן לו שלושה ספרים (ליקוטי עצות, ליקוטי תפילות, ועלים לתרופה) ופקד עליו ללמוד בהם בכל יום, ונתרפא לגמרי. פעם מרדכי אחיו נכנס אליו הביתה וראה שם ספרי ברסלב, והוא נבהל ולקח אותם. ור' ישראל אמר שלא לוקח שום אחריות על מה שיקרה. אותו יום, אברהם ניגש לר' ישראל ואמר לו שמרגיש שיסתלק בלילה, וככה נתקיים שמת מאותה מחלה בגלל שניטלו ממנו הספרים. Segment 22 HE: כב ר' ישראל סיפר בשבח הרב שמואל שפירא שעשה דרך כבושה בכל לילה מביתו ליער ומהיער לכותל. (כ"א אדר תשנ"ב) Segment 23 HE: כג ר' ישראל בירך את אחד שיזכה להתקרב לרבינו במסירות נפש, ופעם קרה שביום שבת רצה אותו אחד ללכת לבקר את ר' ישראל אבל אישתו התנגדה לכך, והאיש הלך להתפלל מנחה ואחר־כך הלך לר' ישראל בלי ידיעתה, וכשהוא הגיע (בלִווית כמה מהחברים) ר' ישראל נתן שלום לכולם והתחיל להשתעשע עם האיש הזה במיוחד (הזכיר את שמו כמה פעמים בחביבות), כמרמז שעשה לו נחת גדול. והיה מובן שהעיקר הוא לשבור מניעות ולהתקרב במסירות נפש ואז גורמים ביותר נחת רוח, כמו שאמר רבי נתן לבנו יצחק: "אני מעדיף שתבוא אלי פעם ברבע שנה עם מניעות כאלו, משתבוא כל שבוע בלי מניעות" (עלים לתרופה סז). Segment 24 HE: כד לאחד שהרגיש שר' ישראל חפץ שיישאר איתו אולם היה קשה לו להתגבר על מניעותיו ר' ישראל אמר: "בוודאי, צריכים להיות בבית." והאיש הצטער ואמר לו שהוא גם רוצה להיות איתו, אז ר' ישראל אמר לו שהעיקר הוא לעשות ולקיים. Segment 25 HE: כה בתקופה של ניסן תשנ"ג ר' ישראל היה במצב בריאותי מסוכן מאוד, והמשפחה הביאו אותו לבית חולים וחשבו חס ושלום שזה הסוף. ור' ישראל סיפר שחלם שנשמתו יצאה מגופו (וזה היה אמיתי, ופעם אמר שחזר מעולם העליון) וראה את רבינו־הקדוש שטען עם השם־יתברך: "ריבונו של עולם אני צריך את האיש הזה עוד זמן רב", והשם־יתברך החזיר לו את נשמתו. וקצת לפני שהביאוהו לבית חולים דיבר מהסתלקותו - שזה הסוף שלו, ואחד טען איתו שאי אפשר כי כתוב בפתק "ועליך אמרתי וכו" והרי ר' ישראל אמר שמזה מובן שיחיה עד ביאת משיח, ור' ישראל אמר וכו'. ואמר שרוצה להיות קבור בטבריה ליד ר' ישראל קרדונר, ושיטבלו אותו ב'כינרת' אחר הסתלקותו, ולשמור הגוף שלו וכו'... הוא גם הזכיר שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים, וביקש שלא יכתבו על מצבתו לא 'רב' ולא שום שבח, ואחד שאל אותו אם לכתוב 'ברסלבר' ור' ישראל חשב קצת וענה: "לא, אולי לא זכיתי איזה לילה לקום חצות, אז לא לכתוב". Segment 26 HE: כו ר' ישראל סיפר פעם שיש לו הרבה ייסורים והנפש רוצה לצאת בכל פעם מהגוף והוא לא מניח לה. ואחד הקשה שכתוב בפתק "ועליך אמרתי וכו' עד ביאת משיח" ור' ישראל השיב שאכן כתוב והוא לא מבין... Segment 27 HE: כז ר' ישראל אמר פעם: "המשיח יבוא בקרוב, ויתגלה אמונה יראה ושמחה שעוד לא ראינו בעולם, אור של כל הצדיקים ובפרט של רבינו". Segment 28 HE: כח ר' ישראל סיפר פעם שהאבא שלו לא היה רואה כלום בשתי עיניו והיו לו ייסורים גדולים מאוד. "הוא היה בחושך, - רחוק מן העולם" (כך אמר), ואמר לו לא להיות ברסלב כי אף אישה לא תתחתן איתו, ור' ישראל השיב לו שהוא יקבל עליו הכול, - להישאר בלי אישה, בלי בנים, - העיקר להיות ברסלבר. ואביו תמה ואמר: "אי אפשר להיות יהודי בלי ברסלב?". (יום שישי ג' חשוון תשנ"ד ביתר) Segment 29 HE: כט אחד הגיע פעם לר' ישראל בשבת קודש במסירות נפש, ור' ישראל נהנה ואמר על עצמו שהוא כל היום טייל, כמרמז על פעולות נעלמות שנעשים על־ידי יציאותיו, אשרי המאמין. גם אמר באותו זמן: "יש אנשים שצוחקים מהפתק, אני לא רוצה לגלות מי הם אבל הם יפלו ויסבלו. היו הרבה מתנגדים על רבינו ועל רבי נתן וסבלו מה שסבלו רחמנא־לצלן, (והפליג בתנועתו מגודל הסבל שסבלו מזה). אני לא צריך להביא לא עדים ולא ראייה (על הפתק), "האמת עֵד לעצמו"". אחר־כך בחצות הלילה הוכיח את אחד ואמר לו שלקח ממנו כסף, ודיבר על העניין בצחות. והאיש האמין שיש בזה דברים גבוהים והתפלל להשם בשקט שיעזור לו למצוא ולהחזיר את הכסף, ותיכף ר' ישראל זז קצת ממקומו ונתגלה לידו סכום כסף, והאיש לקח את זה ונתן לר' ישראל, ור' ישראל עשה תנועה של נחת שעל זה הכסף היה מתכוון. והתחיל לדבר איתו בקירוב גדול ואמר: "רבי ישראל קרדונר היה אוהב נאמן של רבינו, היה נותן לו כל הכסף (היינו למטרותיו), והיה עובד השם אמיתי", ורמז לאחד שהיה רגיל לשים בצד כסף על־מנת לשלם שכירות, שרבי ישראל קרדונר היה נוהג ההנהגה של רבינו - שלא להשאיר כסף מיום לחברו, רק לבטוח בהשם. והמשיך לספר על ר' ישראל קרדונר: "אישתו גיטל זכתה... היא הייתה יְרֵאַת־שמים ומקבצת צדקות בכותל לעזור לחתנים וכו'..." וסיפר שכשנפטרה אסתר הבת של ר' ישראל קרדונר, ר' ישראל קרדונר ניגש אליו ואמר לו: "ישראל בער, ביתי אסתר נפטרה" כאילו היא הלכה לחדר אחר. ובסמוך נפטר בנו מרדכי, והוא הלך ליער בלילה כהרגלו וטען: "טאטע טאטע רחם עלי..." (כמו שאין שינוי - לא קרה כלום). (ר' ישראל כינה פעם את הילדים של ר' ישראל קרדונר: "ילדים קטנים דבוקים להשם־יתברך"). והמשיך לספר שכשר' ישראל קרדונר נפטר הוא חשב שאישתו (של הרב קרדונר) תשתגע, כי "היא איבדה עובד־השם כזה, נאמן של רבינו כזה, וילדים כאלו". ההלוויה הייתה ביום שישי, ובליל שבת ר' ישראל עלה למדרגות של בֵּיתה והוא שמע שהיא רוקדת, וחשב שהיא השתגעה מרוב צער. וכשראתה אותו אמרה לו: "ישראל בער! ישראל בעלי בא ועשה קידוש, והלך... הוא ידע שאין מי שיעשה קידוש, אז הוא בא ורקד, ועשה קידוש והלך". והוסיף ר' ישראל: "אני לא שאלתי אותה אם הוא חזר שבתות אחרות". בבוקר שלמחרת, ר' ישראל אמר לאחד: "אני צריך לאכול דברים טובים, את הנשמה השם־יתברך נותן לי (אבל אני צריך להחיות את הגוף)". והוסיף: "אני מרגיש שהרצון של השם הוא שאהיה בירושלים. אני מתגעגע מאוד לירושלים, מקום קודש הקודשים, הבית המקדש". Segment 30 HE: ל פעם שאל אותו אחד אם עדיף לגור בירושלים או במירון, ור' ישראל חשב קצת וענה שהוא חושב שירושלים כי רואים בתהילים שדוד המלך מדבר הרבה ממעלת ירושלים וכו'... ולאחד שרצה לעלות לארץ־ישראל ושאל אותו איפה לגור ר' ישראל השיב שכתוב בגמרא "הכול מעלין לירושלים" אבל כל מקום איפה שיש מקווה ובית הכנסת של אנשים דתיים זה טוב. Segment 31 HE: לא ר' ישראל אמר פעם בליל שבת: "אנשי כנסת הגדולה נתנו לנו שלושה תפילות, בא רבינו והוסיף אחת: - 'חצות'. אני שמעתי החצות של רבינו, - של רבי ישראל קרדונר, זה חצות מן השמים. היה לו טענות כאלו שכביכול השם־יתברך היה מחויב לתת לו תיכף מה שצריך. לא שומעים ניגונים כאלו: "תן לי טענות". "בראת אותי בשביל התכלית, לא בשביל תאוות!". והמשיך לספר: "אני שמעתי סיפור שרב מענדל ליטוואק היה אומר חצות באומן, בא גנרל גדול עם החיִל שלו ועמד, וכל החיִל שלו עמדו עד שגמר תיקון חצות. אחר חצות, כשהלך, אמר להם: 'אם אני הייתי במקום השם־יתברך הייתי נותן לו תיכף כל מה שמבקש!'" למחרת בבוקר ר' ישראל סיפר על הרב שמשון ברסקי ואמר שהוא היה איש קדוש בלי פרנסה, והוא שיבח את הספר שלו (עצות המבוארות) ודיבר על המעלה ללמוד אותו, והסכים עם אחד שאמר שהספר הזה טוב במיוחד בשביל מקורבים חדשים. ובאותו יום סיפר שהיה לומד עם הרב מתיתיהו דייטש (הסבא של הרב של רמת שלמה) ואמר עליו שהוא היה למדן גדול וקצת מקורב לרבינו. במוצאי שבת סיפר על החותן שלו שפעם ביזה את ר' ישראל קרדונר ותלש את זקנו ואמר שיגיד לערבים שיהרגו אותו, וכשחזר הביתה לא הרגיש טוב, ונעשה חולה באותו יום (יום חמישי), ונפטר בשבת בבוקר, והשאיר עשרה יתומים עם רחמנות גדולה עליהם. ור' ישראל אמר על עצמו שהוא סובל עד עכשיו על שלא התקוטט והתגרש, כי חשב שחותנו יעשה תשובה. וכך אמר: "השם־יתברך מקפיד על כבוד הצדיק יותר מכבודו. לבזותו, הוא יותר גרוע מכל העוונות". והוסיף: "אני חושב שהשואה של היטלר יימח־שמו הייתה בגלל זה. החותן קילקל כל הבניין עד עכשיו, עשר יתומים גדולים וקטנים עבדו אצל עשירים בחינם". בהמשך הלילה הגיעו אליו חברים שרצו להקים בית מדרש נפרד מגודל המחלוקת על הפתק (שהיה בבית המדרש הרגיל), ותיכף שנכנסו לר' ישראל אמר להם: "לא להיפרד, - להיות עם כל ישראל ביחד". וכשאחד אמר לו שמזמן שמתפלל באותו בית כנסת הוא מרגיש שהוא מתרחק מדרך ר' ישראל, נשמט מפיו: "זה לא דרך להתפלל במקום שאינו שלי". למחרת בבוקר חיזק את אחד על המעלה והכוח של ניגון 'בך בטחו אבותינו' הידוע, כמרמז שאפשר לצאת מכל הצרות על־ידי הניגון הזה, (כשמכוון לפרש כל שיחתו וצרותיו, כך היה מובן). ואמר ש'בטחו' הם ה'פצצות' שלנו, "הגויים מתפלאים עליהם ואומרים 'אשריהם'. רוצים לקנות ה'פצצות' האלו בכסף ולהתייהד". (שבת מברכין ויום ראשון חורף תשנ"ד, תל אביב). Segment 32 HE: לב ר' ישראל סיפר פעם: "ר' ישראל קרדונר היה לו חיים של אמונה, של יראת שמיים, חיים של שמחה, חיים של אמת. הפנים שלו היה להם אור השמש, וכולם רצו להתקרב אליו, אבל הוא היה ברסלב. כולם היו מראים (מצביעים): 'הנה השנֵי ברסלבים'. ראיתי כל התורה וכו' בפָּנים שלו. הוא היה עוצר העיניים שלו לא לישון, - הכול בשביל השם־יתברך. לא היה לו אוכל, חשבו שהוא משוגע, היפך מהעולם, שכולם חושבים על הפרנסה, והוא היה הולך ביער בעת הקור, בעת הגשמים והיה אומר: 'איך זוכין להיות יהודי?' היה כדאי לסבול הכול רק בשביל לראות אותו. הוא בא מחברון לטבריה וצפת בשבילי". ואז ר' ישראל אמר בעמקות: לא חשבתי שהמשיח יבוא כל־כך מהר, והיה נראה כמרמז על אחד שהיה מתגבר בתקופה הזאת על שטף ריבוי מחשבותיו עם מחשבות של אמונה, שהשם מנהיג העולם ולא רוצה לחשוב וכו'... ("הגאולה תלויה בתשובה, - להתגבר על המחשבות שזה עיקר התשובה"). Segment 33 HE: לג גם אמר באותו זמן: "כולם יהיה להם תיקון, אפילו המפורסמים של שקר. (כמרמז על עוצם הפגם שלהם, ואפילו הכי וכו') רק הגויים לא, 'עיזים' לא מתקנים אותם." Segment 34 HE: לד גם סיפר: "אני שמעתי מאנ"ש מה זה פורים, הייתי דוחק עצמי לשתות עד שכמעט יצתה נשמתי. ור' ישראל קרדונר היה מכניס מפה ומוציא מפה". Segment 35 HE: לה ואמר: "כל הצרות שיש לנו מהגויים (הם) מפני שצריך לשוב על האמונה ולקיים התורה, אבל הרבי יתקן הכול". (הדיבורים שמובאים מאות ‎לב עד כאן נאמרו ב-י' אדר תשנ"ד) Segment 36 HE: לו פעם סיפר ר' ישראל שרבינו־הקדוש טבל בעצמו במקווה לאחר פטירתו (כמו האר"י זכרונו־לברכה), ואז אחד אמר ששמע קבלה שרבינו־הקדוש נקבר בעצמו, כמפורסם. ור' ישראל השיב: "אבל מה שאמרתי שהוא טבל בעצמו, כולם יודעים שזה אמת". Segment 37 HE: לז גם אמר באותו זמן: "רבינו־הקדוש חושב על כל אחד מישראל בכל רגע, איך לקרב אותו". Segment 38 HE: לח אחד אמר באותו זמן לר' ישראל שהממשלה לא מגינים על היהודים כמו שצריך וכו'... ור' ישראל אמר שעיקר הממשלה הוא צדק משפט ויושר. "יהודי הוא לא הפקר. הורגים אותו בשוק?" והוא תמה ושאל: "יש גויים בממשלה?". Segment 39 HE: לט ר' ישראל אמר פעם: "רבינו־הקדוש הוא כלליות גדול. אפשר מכל מקום להיות אצלו, - מקושר אליו". Segment 40 HE: מ ר' ישראל אמר פעם: "בכל פעם שזוכים להתראות, נעשים דברים גבוהים בשמים". Segment 41 HE: מא ר' ישראל היה פעם בכותל מלֻווה באחד ממשמשיו שהיה אז בחור ישיבה, והבחור הזה פגש שם את אחד מחבריו בישיבה והציע לו לקבל ברכה מר' ישראל, ובעת הברכה ר' ישראל פנה אליו בעמקות כעין תוכחה של חסד שיזהר לשמור על האמונה, שאנחנו יהודים והעיקר אצלנו הוא האמונה, והשמש התפלא מדיבוריו כי הוא בעצמו לא ידע שהחבר הזה היה קשור לאיזה ישיבה ברסלב שדרכם נוגד ביותר אמונתינו שרבינו הוא המנהיג היחיד וכו'... אחר קצת זמן, והבחור שקיבל ברכה המשיך להתחזק בדרכו באמונת הרב המפורסם שלו, הוא שוחח בישיבה עם חברו המקורב לר' ישראל ולדרכו, שניסה להשפיע עליו על החשיבות של לימוד ספרי רבינו על מנת לקבל דעת הצדיק וקיום עצותיו, אבל זה השיב לו שרוצה קודם כל לגמור הש"ס ושיהיה לו צלם אלוקים כמובא בספר קבלות שלא מקובל אצלינו, ושתיהם הלכו לבקר את ר' ישראל מלֻווים בכמה מחבריהם, וכשהגיעו כל אחד נתן שלום לר' ישראל כנהוג, והבחור שקיבל ברכה מר' ישראל בכותל ניגש אליו אחרון וכשנתן לו שלום ר' ישראל אמר לו בגערה: "מי שמחפש הוא מוצא". Segment 42 HE: מב גם פעם אחד מחברינו התחבר עם איזה רב ור' ישראל הזהיר אותו ברמז שיתלווה לחברים טובים, וזה לא שמע לו והתחיל להתרחק מהדרך הנכון, וכשאחֵר רמז לר' ישראל על עניינו שהוא אנוס ומשפיעים עליו לא לטובה, ר' ישראל השיב שמי שמחפש הוא מוצא. והיה נראה מכמה סיפורים שאפילו שיש קפידות על המפורסמים שמרחיקים מדרך הרבי, ובאמת צריכים להזהיר אנשים מהם (בלי להגיד השמות), אבל העיקר תלוי בחיפוש של המקורב - שאם הוא מחפש באמת האמת בוודאי שימצא, כמובא בהלכות שלוחין ה' על ליקוטי תניינא ח', עיין שם.