# liroas-biebay-hanachal — complete plain text

Source index: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/

## Sections
- [הקדמה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/1/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/1/index.txt)
- [ארץישראל](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/10/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/10/index.txt)
- [בגדים](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/11/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/11/index.txt)
- [ביטחון](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/12/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/12/index.txt)
- [בנים](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/13/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/13/index.txt)
- [בעניין הפתק](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/14/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/14/index.txt)
- [דירה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/15/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/15/index.txt)
- [המתקת הדינים](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/16/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/16/index.txt)
- [הפצה וקירוב](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/17/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/17/index.txt)
- [התבודדות](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/18/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/18/index.txt)
- [התחזקות](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/19/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/19/index.txt)
- [מבוא](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/2/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/2/index.txt)
- [חידושים](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/20/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/20/index.txt)
- [חצות](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/21/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/21/index.txt)
- [כבוד ופירסום](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/22/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/22/index.txt)
- [כותל](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/23/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/23/index.txt)
- [לימוד](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/24/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/24/index.txt)
- [ליקוטי תפילות](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/25/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/25/index.txt)
- [ממון ופרנסה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/26/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/26/index.txt)
- [מנהגים](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/27/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/27/index.txt)
- [מקווה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/28/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/28/index.txt)
- [משיח](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/29/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/29/index.txt)
- [ילדותו](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/3/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/3/index.txt)
- [ניגונים](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/30/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/30/index.txt)
- [ספרי רבינו](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/31/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/31/index.txt)
- [עבודתהשם](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/32/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/32/index.txt)
- [צדקה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/33/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/33/index.txt)
- [קמיע](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/34/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/34/index.txt)
- [רוח הקודש](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/35/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/35/index.txt)
- [רחמנות](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/36/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/36/index.txt)
- [רפואה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/37/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/37/index.txt)
- [רצון וכיסופים](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/38/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/38/index.txt)
- [שבת](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/39/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/39/index.txt)
- [אב"י הנחל](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/4/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/4/index.txt)
- [שידוכים וחתונה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/40/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/40/index.txt)
- [שלום בית](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/41/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/41/index.txt)
- [שלום ומחלוקת](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/42/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/42/index.txt)
- [שמחה וריקודים](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/43/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/43/index.txt)
- [תפילה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/44/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/44/index.txt)
- [תפילות](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/45/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/45/index.txt)
- [תשובה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/46/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/46/index.txt)
- [שיחות נוספות](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/47/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/47/index.txt)
- [הקדמה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/49/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/49/index.txt)
- [אהבת חברים](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/5/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/5/index.txt)
- [מכתב א](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/50/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/50/index.txt)
- [מכתב ב](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/51/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/51/index.txt)
- [מכתב ג](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/52/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/52/index.txt)
- [מכתב ד](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/53/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/53/index.txt)
- [מכתב ה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/54/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/54/index.txt)
- [מכתב ו](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/55/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/55/index.txt)
- [מכתב ז](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/56/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/56/index.txt)
- [מכתב ח](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/57/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/57/index.txt)
- [הקדמה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/58/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/58/index.txt)
- [חידושים על הפתק](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/59/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/59/index.txt)
- [אומן](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/6/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/6/index.txt)
- [אכילה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/7/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/7/index.txt)
- [אמונת חכמים](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/8/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/8/index.txt)
- [אמת ואמונה](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/9/) — [TXT](/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/9/index.txt)

---



# הקדמה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/1/

# הקדמה

<div dir="rtl">הקדמה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/1


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אשרינו מה טוב חלקינו שבתוך הסתרה נוראה כזאת, שהעולם כל־כך רחוקים מהאמונה, נראה לנו כמציץ מן החרכים ניצוץ אור נפלא ונורא של צדיק גנוז ונעלם ביותר מן העולם, הלא הוא נבחר מרבינו בעצמו שסמך אותו לתלמידו היקר, להאיר בנו בגלותנו המר את האור והדרך האמיתי של רבינו־הקדוש. 
ולמרות המחלוקת להרחיקנו מהדרך, זכינו להסתכל בדרך אמת על הדף שנמצא בראש ההר שהגן על המלך, שעליו כתוב דת היהודים (עיין במעשה ז' מזבוב ועכביש בסיפורי מעשיות). 
והנה לא נעלם מאיתנו שהרבה יחלקו על חיבורינו זה באומרם שר' ישראל אמנם היה ירא השם אבל איש פשוט. אולם עלינו להבהיר שהוא העלים עצמו מהעולם מאוד, והיה עושה עצמו כזקן וחולה בעיני העולם שלא היו כדאים לטעום מאורו הגנוז. ועם חיפוש אמיתי, כמה יחידים זכו לראות מרחוק קצת מגדולתו ורוח קדשו הנעלם, עד שזכו להבין מהמפורש על הסתום, שהסתרתו הייתה מאוד מכֻוונת מטעמים כמוסים וגם מטעמים מובנים. 
והנה אמנם כבר נכתבו חיבורים על הצדיק ר' ישראל בער אודסר, אבל הדיבורים שהובאו מפה לאוזן עֻוותו מאוד עד שאי־אפשר לסמוך עליהם. ובכן נסכם אצלנו לדייק מאוד להביא דיבורים מוסמכים. וזאת לדעת שעם כל זאת, צריכים הרבה חיפוש כדי למצוא דרכים אמיתיים לעבודת־השם, כי הרב אודסר זצ"ל לימד את מקורביו לעבוד את השם באמת - שזה עיקר מעלת ההתקרבות לצדיקים ותלמידיהם. 
ולמרות שקשה לקרב למחשבות בני אדם עניין ואור הסבא, עם כל זאת דרכו ואמיתתו מוכרחים מאוד לעם ישראל, כי הוא הגשר בין רבינו־הקדוש לעולם - על־ידי הפתק. ומרוב עיוותים של הדיבורים הנאמרים בשמו ולא נכונים, או דיבורים נכונים שהוצאו מתוכנם וקלקלו את המכֻוון, שעל־ידי־זה נתרבה המחלוקת בחינם ונבדו עליו דברים שלא עלו על דעתו, הלא כל עניינו היה ביטול מוחלט לרבינו וממילא לקרב לדרכיו האמיתיים, היפך המפורסמים של עכשיו שמשתמשים בדרך ה'רבי' לצורך כבודם וממונם. 
ועקב זאת רבים אמרו לנו מי יראנו טוב להביא קצת מדיבוריו האמיתיים שלא מוקלטים כדי לקבל מהם חיזוק והדרכה להתקרב לדרך האמיתי של הרבי:

</div>



# ארץישראל

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/10/

# ארץישראל

<div dir="rtl">ארץישראל</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/10


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א אמר ר' ישראל: "זה דבר ידוע לכול שרבינו רוצה שנגור בארץ ישראל, חבל על כל רגע ועל כל נשימה בחוץ־לארץ. כל נשימה בארץ היא מצווה שאין לשער."

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב פעם דיבר מגודל העשירות שיהיה לנו מתבואת הארץ, שכל הגויים ירצו לקנות הפירות וכדומה בזהב מעוצם המתיקות והטעם הנפלא שיהיה בפירות ובלחם, ושנוכל לזון את כל העולם עם תבואת הארץ.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג אמר לָחברים להגיד לידידיהם שבצרפת לעלות ארצה, שלא יצטרכו לעלות עם מכות. ואמר להם ללמוד את הסיפורי מעשיות בשפה הצרפתית עד שידעו אותם בעל־פה. (שנת תש"נ)

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד אמר: "צריכים לשמוח ולהתחזק שזוכים לגור בארץ, כל מקום שיהיה, ברוך־השם שהוציאנו מאיפה שהוציאנו והביא אותנו לארץ". ובשיחה זו רמז לאחד שהגיע אליו והיה מצטער במחשבתו שהוא מוכרח לעזוב את הבית שלו שהיה קרוב לכותל ולגור רחוק יותר (מהכותל).

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אמר: "פה, ארץ־ישראל, הוא המקום שלנו לא של הגויים" (וגם חיזק בשיחה זו אחד ששר את הניגון 'נ נח' ורצו להשתיקו). "הקומוניזם ירדו לקבר, ורבינו מתגלה בעולם, לא יהיה להם עוד תקומה". (שבת כ' שבט תשנ"ב)

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו אמר שאנשי ארץ־ישראל יהיו ההכי מוחזקים, - "כל העשירות יהיה אצלם. העולם ידעו מה זה יהודי, - הקדושה של ישראל. עיקר הנשק יהיה אצל ישראל. כל גוי יתפאר שהוא עבד ישראל". 
גם סיפר באותו יום שקראו את שמו 'ישראל בער' על שם שוחט צדיק גדול במשפחה, ושסבו היה ארבעים שנה אב בית דין של אודסה. (ערב שבת, חורף תשנ"ב)

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז פעם אמר: "יש פלאות כאלו בעולם, - התגלות אלוקים, זה זמן של חדשות, ותמיד יש לנו ארץ־ישראל. ים כינרת, יש מספיק דגים בשביל כל העולם. כולם יבואו לראות ארץ־ישראל. כולם רוצים ארץ־ישראל ואנחנו אומרים שזה שלנו. יש חתימה יש גם המכתב עם החתימה נ נח. רבינו גילה לנו בפתק שהוא נ נח". 
באותו יום גם אמר: "זרקו עלינו ארבעים טילים (במלחמת המפרץ) שהיו יכולים להחריב את כל העולם ולא עשו נזק, מה היו אומרים החילונים? ועכשיו ברוך־השם כולם מודים, רואים השגחה. 
גם אמר: "כבר יש לנו הכול, ארץ־ישראל, הבית־המקדש, הכותל, כולם ירצו לשכור ולקנות בתים ואנחנו לא שוכרים ולא מוכרים, - רק ליהודים, לא לגויים". 
ואמר: "הישועות של עכשיו, ואיזה שמחה יהיה בביאת משיח, יהיה שמחה שלא היה מעולם". (יום ראשון בכסליו תשנ"ג).

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח פעם החליט אחד מחו"ל לקבוע דירתו בארץ אחרי שדיבר עם חברו מעסקים רווחיים שיכולים להשיג בארץ, והוא נכנס לר' ישראל בשמחה ואמר לו שהחליט לגור בארץ ביודעו שר' ישראל הפציר בבני חוץ־לארץ לבא לגור בארץ, ור' ישראל פנה אליו ושאל אותו: "למה?" והיה מאוד מובן שרצונו של ר' ישראל הוא לבוא לארץ לעבוד את השם.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'ארץ ישראל' תמצא ב: 
ביטחון: ‎ב, / ממון ופרנסה: ‎ט,

</div>



# בגדים

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/11/

# בגדים

<div dir="rtl">בגדים</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/11


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א אמר על הבגדים: "לא משנה הצבע העיקר שהבגד יהיה ארוך", (את הדיבור הזה אמר לצרפתי שהיה גר בצרפת במקום שבו לא היו לובשים בגדים חסידיים).

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב בחור אחד התלונן לפני ר' ישראל שצוחקים ממנו על שלובש בגד פסים בשבת כי במקום שבו היה מתגורר היו נוהגים ללבוש בגד פסים רק לאחר החתונה, ור' ישראל אמר לו שיעשה כמנהג המקום.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג לבָּחוּר אחד שהיה לובש בשבת 'בעקיטשע' לא פירחוני אמר שזה לא בגד של שבת, והוא רצה שילבש שטריימל אפילו לפני החתונה.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד ופעם שאל לכמה אנשים סביבו בשבת: "איפה השטריימל?", כמרמז שצריך ללבוש שטריימל בשבת.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אמר שהבגד פסים צהוב הוא בגד של יום־טוב ושל שבת יותר יפה.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו על הקיטל (=הבגד הלבן) הזכיר שזה בגד רק של תפילה (כמובא).

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז כשהלבישוהו בטעות הקיטל בשבועות אמר: "הבגד הזה הוא כל־כך יפה! זה מה שמלבישים בקבר".

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח לאחד שהישיבה ביקשה ממנו לא ללבוש כיפה לבנה ולבש כיפה שחורה, ר' ישראל אמר שאפשר לרחוץ את הכיפה הלבנה כדי שתהיה נקיה.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט פעם הביאו לו נעליים לא שחורות ואמר שאפשר לצבוע אותם בשחור.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י לאחד אמר שלא טוב ללכת עם סנדלים.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא לאחד שסיפר לר' ישראל שסובל מקור, ר' ישראל הציע ללכת למקום שמוכרים בגדים משומשים בזול ולחפש שם בגד יותר חם.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב ביקש לקנות לו נעלי בית של עור כי של גומי זה לא טוב, ("כתפילין כך מנעלים", רמז).

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג אחד בא פעם להתברך ממנו, והוכיח אותו שלא דרכינו לגדל כל־כך השיער.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד פעם ביקש לחתוך לו את השיער הכי קצר שאפשר.

</div>



# ביטחון

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/12/

# ביטחון

<div dir="rtl">ביטחון</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/12


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א ר' ישראל סיפר שפעם בעת פרעות הערבים מצא את עצמו בכותל־המערבי ודאג מאוד איך יחזור הביתה, כי הרי הערבים יהרגו אותו בלי ספק בעת הזאת, והלך לשוטר אנגלי וזה הרגיע אותו ואמר לו: "אל תדאג, יש לי נשק, אני אלווה אותך עד הבית", ור' ישראל שמח מזה, הם הלכו דרך שער־שכם שלא מרחיק את הכותל כל־כך ממאה שערים איפה שהיה נמצא ביתו, ור' ישראל סיפר שכל הדרך היה הולך מלא שמחה וביטחון שאף אחד לא יגע בו מחמת נשק האנגלי, והנה באמצע הדרך השוטר ישב לשתות קפה ור' ישראל ישב לידו, ופתאום הוא ראה שנעלם. ונבהל, כי איך יוכל לחזור הביתה בין ערבים צמאי דם?, אבל, לא הייתה בחירה ונאלץ לחזור לבדו, ונעשה נס שכנראה מן השמים לא ראו אותו (כך סיפר ר' ישראל) והגיע שלם הביתה, ורמז בזה מה שרמז כי סיפר את המעשה הזה בעלות השחר לאחד ששהה במחיצתו כל הלילה, והאיש הזה דאג כל הלילה בליבו מחמת שאנשים מסוכנים רצו להוציאו מביתו ולא ידע להשית עצות בנפשו.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב ר' ישראל חיזק פעם בחור אחד לבוא להשתקע בארץ, והוא השיב שאין לו פרנסה בארץ, אז ר' ישראל אמר לו בפשיטות שעל זה צריך להתפלל, וכך קיים, הבחור חזר לחוץ־לארץ והתבודד על זה ביער בלילה, ובבוקר בהגיעו לבית הכנסת להתפלל, אחד ניגש אליו והציע לו להשתתף איתו בשטר יששכר וזבולון תמורת סכום של אלף ש"ח לחודש בערך, מה שהספיק לו לשכור דירה קטנה בארץ. אחרי כשנתיים, כשהבחור כבר היה נשוי, האיש כתב לו שהוא נאלץ להפסיק את התחייבותו. והנה בסמוך, ר' ישראל דיבר עם האברך בלילה מעסק פרנסתו, - מה שלא היה רגיל עד עכשיו, ולמה הכולל שלו לא נותנים לו מלגה? וכשהאברך חזר לכולל, להפתעתו ציווה המנהל למשגיח לתת לו מלגה כמו כולם, והמשגיח התפלא מאוד מזה כי האברך לא היה לומד את הסדרים של הכולל והיה עוסק ביותר בספרי רבינו, (ודווקא העדיפו שיעזוב אף שלא משלמים לו). וקיבל בהשגחה מלגה בשווה לסכום שהיה רגיל לקבל עד עכשיו מחוץ־לארץ.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג אחד שכר פעם דירה בירושלים במחיר גבוה, והקפיד ר' ישראל שישכיר את הדירה שהייתה לו בבעלותו בצפת כדי שתעזור לתשלום השכירות, או שיחזור לצפת ולא ישלם שכר־דירה כל־כך גבוה. שנזכה להינצל ממבטח בוגד, עיין בליקוטי מוהר"ן ס'.

</div>



# בנים

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/13/

# בנים

<div dir="rtl">בנים</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/13


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א ר' ישראל סיפר פעם על הילדים של ר' ישראל קרדונר שהיו ילדים קטנים דבוקים להשם־יתברך, "אסתר הייתה בת תשע, והייתה בוכה בלילה במיטתה לר' ישראל קרדונר: 'איך אתה משאיר אותי בלי להגיד איתי קריאת שמע שעל המיטה?'".

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב חסיד מבוגר סיפר שזוג חשֹוכי בנים הזמינו פעם את ר' ישראל לשהות בביתם בהכנסת־אורחים, ואחר־כך זכו לזרע־של־קיימא, וכולם ידעו אז שנפקדו בגלל המצווה הזאת.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג חשׂוך בנים אחד התברך מר' ישראל ונולד לו בן למזל־טוב, אחר־כך הוא ביקש ברכה שיהיו לו עוד ילדים ור' ישראל רמז לו שבשביל לזכות לזה צריך לתת צדקה לדפוס, וכך קיים ותרם סכום מכובד להפצת ספרי רבינו, ור' ישראל התחיל להקפיד עליו לטובתו (כמובא בליקוטי מוהר"ן שלפעמים צדיק צריך לבזות את האדם כדי להמתיק מעליו את הדינים) וזכה להוליד עוד הרבה בנים ובנות.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד אחד ביקש פעם מר' ישראל להעתיר עבורו שיהיה לו ילדים, ור' ישראל אמר לו: "בשביל מה, אם זה לא בשביל רבינו?" וכשענה לו שרוצה להתקרב לרבינו אמר לו שצריך לקיים את מה שרבינו אומר, והוכיח אותו על שלא טבל ביום האתמול במקווה.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה נכדו נכנס אליו פעם ור' ישראל שאל אותו על רמת הלימודים של בנו, ואמר שבגיל הזה (6 - 7 שנים) הילד מקבל הכול וצריכים ללמוד איתו הרבה מאוד.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו אמר ר' ישראל: "יש ילדים עזובים (גם הבנים שלנו) וצריכים לרחם עליהם לפתוח להם מקום עם מלמד ירא־שמים על־מנת להכניס בהם יראת־שמים, ולקבל ילדים שההורים שלהם רוצים שבנם יהיה ירא־שמים, (ולדאבוננו) אין כעת מקום כזה". והוסיף: "לא צריך שהמלמד יהיה דווקא ברסלב, זה עניין וזה עניין, העיקר שיכניס בהם יראת־שמים". אמנם הוסיף שהעיקר הוא יראת־שמים, וזה רק אצל ברסלב, אז צריכים לקחת מלמד ברסלב. הציעו לו להתחיל עם ילדים בגיל חמש והסכים. גם הוסיף שאפשר לעשות שיעור בצרפתית בשביל הילדים שלא מבינים טוב עברית. "נתחיל ממקום קטן ואחר־כך נתגדל והממשלה תוכל לתת לנו מקום במשך הזמן". אחד הקשה לו שרבינו לא רצה שנהיה 'מלמד', ור' ישראל השיב קצת בגערה: "שמעתי" ולא השיב.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז אחד התעורר פעם לעשות תלמוד תורה ור' ישראל שמח, ואמר שזו בשורה טובה. הוא ציווה שהילדים ילמדו ספרי רבינו וגמרא, וכששאל איזה ספרים ר' ישראל השיב: "ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי עצות, - כל הספרים". וכשזה שאל בתמיהה האם ילדים (בגיל שבע) ילמדו הספרים הנ"ל, ר' ישראל השיב בכל זאת בחוזק ובחיוב. ואותו אחד שאל את ר' ישראל אם הוא יכול לעזור במימון התלמוד תורה, והשיב לו ר' ישראל: "כל החיים שלי מסרתי נפשי למען הדפוס, הממשלה יכולה לעזור".

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח אמר ר' ישראל: "צריכים לגדל הילדים רק עם טוב, לא להכות. כשהם מבקשים אוכל, לתת להם". 
פעם ניסה ילד לקחת אוכל מצלחת ר' ישראל, ואחד ניסה למנוע אותו ור' ישראל גער בו ואמר לו: "עזוב אותו, תן לו לאכול וכו'..."

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט הזהיר שלא לתת לילדים להסתובב לבד כשהם לא יודעים להגיד את השם והכתובת שלהם, ולעשות מעקה אפילו במקומות לא כל־כך גבוהים, גם להתנהג בזהירות יתירה, ולדרוך דווקא במדרכה ולא בכביש, גם במקום שנסעו קצת מכוניות רק לפעמים (המגרש של מבשרת ציון).

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י ר' ישראל אמר: "כשהתינוק בוכה, צריכים לבדוק מה חסר לו, יכול להיות שהוא רעב או מלוכלך, 'וכי מתי שאנחנו מתפללים להשם הוא לא עונה לנו?' אבל אם מבחינים שאין סיבה לבכי, צריכים להשאיר התינוק לבכות כי הוא צריך את זה להתפתחות שלו ולהוליד המוחין וכו'..."

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא הורים לְילד התלוננו על שבנם מלא מרץ יותר מדאי, ור' ישראל השיב להם: "מה אתם רוצים, שלא יזוז ויהיה בפינה שלו?, ברוך־השם שהוא מלא חיוּת".

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב פעם בשבת אחר הצהריים רקדו החברים ובאמצע הריקוד היו שתי ילדים קטנים שהיו רבים ולאחד מהם נפל הכיפה ובכל זאת המשיך לנסות להרביץ לילד השני, והחברים הוכיחו אותו על שהוא מרביץ ועל שאין לו כיפה, אחר כך הביאו אותו לר' ישראל שהיה בריחוק מקום וכשר' ישראל ראה את הילד אמר לו בחיבה: "רק לא להרביץ", כנותן לו מוסר שהעיקר הוא לא להרביץ, (ואמר זאת בלי שסיפרו לו שהרביץ).

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על פקידת עקרות תמצא ב: 
שידוכים וחתונה: ‎טו, / שמחה וריקודים: ‎ג, / תפילה: ‎ד,

</div>



# בעניין הפתק

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/14/

# בעניין הפתק

<div dir="rtl">בעניין הפתק</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/14


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א ר' ישראל הראה את הפתק למקובלים גדולים של ירושלים והם מאוד השתוממו מזה, אבל אמר: "לא צריך להביא עדים וראיות, האמת עד לעצמו!". ודע שהרבה מערערים סתם בשקר גס, כאשר ראינו בעינינו שבחור שאל את אחד מ'זקני ברסלב' מי כתב את הפתק והשיב לו: "רב מוטל מסלונים". ואותו זקן עשה אחר זמן מודעות בהם הצביע על הרב יואל אשכנזי כ'מחבר הפתק' וכתב במודעות שיש עדים מופלגים וכתבי יד המעידים על זה, וכשאחד שאל אותו על העדויות שלו השיב שלאחד יש כתבי יד של הרב יואל אשכנזי שבהם רואים שכתבו דומה לכתב הפתק... 
אחד שאל את הרב אברהם אשכנזי בנו של הרב יואל (ז"ל) על הפתק, והוא השיב שאבא שלו (הרב יואל) היה עובד השם מופלג ומרבה בתעניות, ובוודאי שהוא לא כתב את הפתק. 
לא מזמן הגיע נכדו של הרב יואל (ד. ו.) לציונו של רבי ישראל בער, והעיד לפני שתי עדים שסבו הרב אברהם אמר לו לפני הסתלקותו שהפתק הוא מרבינו נחמן מברסלב. גם משפחת אשכנזי שוללים את הסבא שלהם ל'מחבר הפתק' (עדות מפי 'תיווך אשכנזי' - בני ברק). אבל כאמור, לא צריכים עדים וראיות, "האמת עֵד לעצמו" ו"שפת אמת תיכון לעד".

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב והנה בעניין הפתק, יכולים לראות עם קצת חיפוש כמה נקודות מאוד חשובות: רבינו כתב סמיכה שבו מסמיך את ר' ישראל לממשיך דרכו, "ועליך אמרתי", - אם אתה רוצה את הדרך האמיתי של ברסלב, לך להרב ישראל בער אודסר. "מלא וגדיש", - החשיבות של ההפצה, למלאות את העולם בספרי רבינו ולעסוק בהם. "נ נח", - הרבי הוא רק רבינו־הקדוש 'ראש בני ישראל', ראשי תיבות 'רבי' (ליקוטי מוהר"ן קי"א) הוא בעצמו השיר שיתגלה לעתיד, וצריכים לעשות ממנו מספריו ומדעתו העיקר, כמאמר ר' ישראל: "הסוד של נ נח הוא מסר שצריך לעסוק בעיקר בספרי רבינו". גם הנקודה שאנחנו כולנו חברים הצריכים בעיקר לקבל מרבינו, ואנחנו מקבלים זה מזה.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג מסר של חיזוק, שאפילו בנפילות נוראות שנראה שהכול אבוד, - תתחזק, רבינו איתך, תשיר נ נח ותמשיך עליך אור הצדיק וממילא כל הישועות, ומובן החשיבות לשיר הרבה נ נח, סך הכול הוא מגלה את השם של הרבי, שהעיקר הוא הרבי.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד בעניין הערעורים על אמיתת הפתק, איש זקן שעבד את השם כל החיים שלו ואמר שקיבל פתק, מאמינים לו, לפי השולחן ערוך, צריך שתי עדים כשרים לערער על זה. גם מסיפור הדברים, שר' ישראל לא התענה ובוודאי לא יגלה דבר כזה, וכתוב בפתק סימן: "י"ז בתמוז יאמרו שאינך מתענה", גם התפלל ושמע קול פנימי, וניגש לארון הספרים שלו שרק לו היה את המפתח ובחר ספר אקראי ופתח במקום אקראי, גם מסגנון הדיבור, נקודות פה וכו', כל בר דעת יבין שאדם לא יכתוב דברים כאלו עם חתימת נ נח וכו'. כי הוא צדיק גנוז שאין העולם ראוי להשתמש באורו וקצת אנשים שחיפשו ראו שהכול היה גלוי לפניו וידע הכול, אבל היה מסתיר מאוד רוח קדשו מהעולם, הרי מאיפה יספרו גדולות כאלו עליו שראו בעיניהם בצניעות? ולא נראה כלל שהאנשים האלו משקרים וכו', ומזה תבין גדולתו וענוותנותו שהצליח להסתיר את עצמו כל־כך מהעולם, עד שהיה באמת קשה לעמוד על גדולתו אפילו למשפחתו ולמקורביו, רק על־ידי חיפוש הרבה כאמור. וגם תבין החילוק בין דרכו לדרך הגדולים של ברסלב הממלאים בטנם בכסף וכבוד, והוא להיפך כל דרכו הוא להשליך כל אחד לרבי ולספריו ולעשות מזה עיקר הדרך, ולא בחינם קיבל פתק שכתוב בו 'נ נח נחמ נחמן מאומן' כאומר העיקר הוא הרבי, הוא השיר והוא הגאולה! .

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אמר ר' ישראל: "רק אני קבלתי הפתק, רק לי רבינו־הקדוש אמר: "תלמידי היקר" - מה עם פלוני? מה איתך? אני לא מבין אבל אני מקבל". (שבועות תשנ"ד)

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו ר' ישראל סיפר שהוא הראה את הפתק לכמה מאנ"ש, וסיפר שכשהוא הראה אותו לר' שלמה ווקסלר הוא מאוד התבייש כי הוא הבחין קנאה בפניו הקדושים של הרב שלמה המתפלא איך ר' ישראל זכה לדבר כזה?, אמנם ר' שלמה הִרבה לחדש חידושים על הפתק ואחד מהם הוא על הצורה של ה'נ' של נ נח וכו', המרמז שרבינו הקדוש יורד לכל הנופלים לחזקם, כמובא בשיחות המוקלטות.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז ר' ישראל סיפר פעם שתלמידי־חכמים יראי־שמים עשו אסיפה, ושאלו את וכו' ... אם יש לו שתי עדים כשרים על טענתו שהפתק לא משמים אלא שאחד הניח אותו בתוך הספר, וכשהשיב שאין לו ובכל זאת מחזיק במחלוקת שלו, אמרו לו שהוא לא כלום. (יום שישי י"א אדר תשנ"ב)

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח אמר: "העניין של הפתק זה עניין חדש, זה עניין של משיח". ואמר את זה בהתלהבות גדול לפני אחד שהיה עוסק בספרי רבינו אבל לא הבין החשיבות והמעלה של הפתק. והוא הוסיף: "כשיבוא משיח, כולם ישאלו איפה ר' ישראל בער!" והיה פלא, כי בתקופה הזאת, העולם לא זכו כל־כך להחשיבו בעוונותינו הרבים. (יום ראשון כ"א שבט תשנ"ב)

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט ר' ישראל אמר פעם: "הפתק זה משיח, הוא מזכיר אותנו שיש גואל, שיש משיח, אבל היהודים שלא מאמינים, לא רוצים לקבל הגאולה".

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י אחד מהחברים שוחח פעם עם אחד מעניין רבינו הקדוש והפתק ששלח וכו' וזה התחזק באמונת חכמים, אמנם אחר־כך אנשים דיברו איתו והרחיקו אותו מהדרך הזה כרגיל בדרך העולם, וכשהחבר המקורב לר' ישראל דיבר ממנו לפני ר' ישראל, אמר לו שיעזוב אותו, והוא טען לפני ר' ישראל שיש לו רחמנות עליו שהוא אנוס כי אנשים השפיעו עליו לא לטובה, ור' ישראל תהה: "רחמנות? כשאיש זקן שעבד השם אומר שקיבל פתק - מאמינים לו!". 
ונשמע מאחר ששמע מר' ישראל שאמר שאיש זקן שעבד השם כל חייו לא משקר עם חתיכת נייר. 
ותבחר האמת, כי מי שצוחק או חולק על הפתק אינו אלא צוחק על רבינו ששלח הפתק, ואם תגיד מה מודיע לי הפתק, תבחן אם דרך רבינו הוא לבחור בו למנהיג היחיד של הדור, למצוא דרכו בעסק ספריו, להפיץ אותם דווקא, ולהבין מי הוא הממשיך דרכו האמיתי בדורנו, או לבחור בריבוי מפורסמים המלאים בהתנשאות על העם כבוד וחשיבות ועצות והנהגה לא כמו שכתוב בספרים, שהשם לא בחר אותם לרועה.

</div>



# דירה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/15/

# דירה

<div dir="rtl">דירה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/15


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א אחד שהיה מחפש לשכור דירה מצא פעם דירת חדר גדול במאתיים דולר בשכונת הבוכרים, וכדי להיכנס לדירה היה צריך להיכנס דרך המטבח שעמד מחוץ אבל צמוד לבית (כנראה שהצמידוהו לבית במשך הזמן). גם היה בדעתו לשכור דירה עם שירותים בחוץ כי זה יותר זול. וניכנס לר' ישראל ואמר לו שמצא דירת חדר במאתיים דולר ר' ישראל חשב קצת ואמר: "בסדר, זה לא יקר" (והחבר הנ"ל התפלא מאיפה ר' ישראל יודע את הרמה של המחירים והיה נראה שהוא מאוד בקי בזה) ותיכף פנה אליו (ר"י) ואמר לו ברוח הקודש: "אבל תיזהר לא שירותים בחוץ, ולא שום דבר חוץ מהבית". אז אמר לו החבר שרק המטבח בחוץ ותיכף ר' ישראל השיב לו: "אבל זה צמוד", כאומר שזה לא ניקרא בחוץ (והיה נראה כאילו הוא ראה את הבית). ואמר לו אותו חבר שיש בדירה הזאת עכברים וג'וקים ואלמנות שחורות ושאל אם לשכור, וענה לו: "לא, אמרת שיש עכברים וכו'" (אייר תשנ"ב).

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב אחד מצא דירה לקנייה בצפת במחיר טוב, אבל אחר־כך נודע שיש בדירה הזאת רטיבות, ורבי ישראל לא הסכים שיקנה הדירה, והיה קשה לחבר לקיים רצונו, ואז אחד הציע לפני ר' ישראל שיש אפשרות לבטל הרטיבות, ור' ישראל שאל כמה יעלה התיקון וכששמע שהמחיר לא גבוה הסכים לרכישת הדירה.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג פעם דיבר מהמעלה לגור ברובע היהודי כי זה צמוד לכותל, או במאה שערים כי משפחות ששומרים שבת גרו שם במשך דורות ועל ידי זה המקום מאוד התקדש (כך אמר). (סיון תש"נ, רמות)

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד על המעשה של החכם והתם ר' ישראל אמר שה'בתים' המוזכרים בתחילת המעשה הם האמונה והתפילה (כמרמז ש'בית' זה תפילה ואמונה).

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'דירה' תמצא ב: 
אמונת חכמים: ‎ל, / ארץ ישראל: ‎א, ‎ד, / ביטחון: ‎ב, ‎ג, / כותל: ‎ז, / ממון ופרנסה: ‎א, ‎ב,

</div>



# המתקת הדינים

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/16/

# המתקת הדינים

<div dir="rtl">המתקת הדינים</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/16


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א אישתו של אחד מהחברים סבלה פעם מקישוי לידה רחמנא־לצלן, וכשבעלה סיפר על־כך לר' ישראל, ר' ישראל התחיל לספר את סיפור הלידה של ביתו עם המיילדת שעיכבה את הרופאים מלעשות ניתוח ושר' ישראל רקד ביחד עם הרב שלמה ווקסלר עד שאישתו ילדה בשלום וחזר על הסיפור, ואחר־כך אישתו של החבר ילדה בשלום. (ועיין חיי־מוהר"ן סעיף רע"ח)

</div>



# הפצה וקירוב

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/17/

# הפצה וקירוב

<div dir="rtl">הפצה וקירוב</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/17


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א אחד ביקש ממנו פעם ברכה להפיץ את דעת הצדיק בעולם ור' ישראל השיב: אמן, הלוואי, זה העיקר, רק תפילה! (אלול תשנ"ד)

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב ר' ישראל סיפר שהתפלל ימים ושנים לצאת מהתאוות, ואחרי כמה שנים, התעורר באיזה בוקר בלי תאוות. ורצה לאכול ולא הרגיש שום תאווה וביקש מהשם־יתברך: "ריבונו של עולם לפחות שבת", וכשראה שהוא בלי תאוות הבין שעכשיו יש לו תפקיד בעולם והוא לעזור ליהודים לחזור להשם־יתברך.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג כשחברים הלכו לכותל להפיץ סיפורי מעשיות באמצע סדר הישיבה, שאל: "ירדתם מהישיבה?" (לשון 'ירידה').

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד פעם ר' ישראל סיפר שר' ישראל קרדונר היה נוסע לאומן ומקרב שם אנשים לרבינו ועל־ידי־זה זכה (ר"י ק') להתקרב לרבינו־הקדוש. (ועיין בליקוטי הלכות תערובות ה', שאי אפשר להתקרב להשם אם לא עוסקים לקרב אחרים להשם).

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אחד שאל איך להתנהג בעניין שיעורים שהיה רגיל למסור לגברים ונשים כדי לקרב לרבינו, ור' ישראל השיב לו שצריך למסור את השיעורים עם מחיצה, ושאם יש שאלות לנשים שישלחו פתקים עם השאלה ולא ישאלו בקול (מחמת צניעות).

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו ר' ישראל עודד פעם את אחד ללמוד עם חברים ולהסביר להם את ה'ליקוטי הלכות'.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז כשהיה אמור לנסוע לצרפת למען הפצת דעת רבינו, הסתפק ואמר: "אני צריך מישהו שידבר".

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח סמוך להסתלקותו דיבר כמו צוואה ואמר שכבר יודעים מה לעשות להפיץ ולהפיץ רק להפיץ יומם ולילה, אבל העיקר - באמת, יש לנו ספרים כאלה... עלים לתרופה, (כמשבח את עוצם חשיבות וגדולת הספר ושצריכים לעסוק בו, והיה נראה קצת קשה להבין מה הקשר בין להפיץ ללעסוק ב'עלים לתרופה'). (ט' תשרי תשנ"ה)

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט פעם הביאו לר' ישראל תיקון הכללי שהדפיסו עם הפתק על הכריכה, ור' ישראל שמח ואמר שמעכשיו צריכים להוציא כל הספרים ככה (עם הפתק על הכריכה). (קיץ תשנ"ד).

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י ובחורף תשנ"ב אחד הציע לר' ישראל להדפיס את הסיפורי מעשיות עם פתק על הכריכה, ור' ישראל השיב בחיוב אבל לא בדווקא.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא פעם סיפר למדן אחד לר' ישראל שהוא רוצה לצאת להפיץ ור' ישראל שמח, וטען שהוא מפחד מלראות נשים בחוץ, ור' ישראל השיב לו שגם כשהולכים לכולל יש נשים בחוץ, והוסיף: "רבינו־הקדוש גילה לנו נשק - התפילה".

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב פעם הגיעה בחורה לר' ישראל למען קירוב והתחזקות, ור' ישראל ציווה למקורביו לצאת ואמר שהוא יכול לדבר איתה (ורצה לשמור אותם מהרהור וכו').

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג אחד שאל פעם את ר' ישראל איך לרחם על העולם ולקרבם?, ור' ישראל השיב: "הלוואי שקודם נרחם על עצמינו" (-לצאת מהתאוות). ועיין ב'כוכבי אור' שמביא דיבורים שלפי עניות דעתו האדם צריך לתקן את עצמו לפני שהוא רוצה לטפל בעולם וכו' עיין שם. גם ר' ישראל סיפר על עצמו שהוא התפלל ימים ושנים לצאת מהתאוות ופעם התעורר בבוקר ולא היה לו שום תאווה ואז הבין שעכשיו יש לו תפקיד והוא - לעזור לעולם. 
וכמה פעמים אמר לאנשים שהתלוננו שהם צריכים לעשות תשובה שכולנו צריכים לעשות תשובה.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד לאחד שהיה עוסק הרבה במכירת ספרי רבינו למען ההפצה, ר' ישראל אמר לעסוק בזה רק קצת זמן, ועיקר הזמן ללמוד ולהתפלל.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו אחד שאל פעם את ר' ישראל אם הוא יכול ללמוד שולחן ערוך וגמרא והשיב שצריך קודם כל לשים את כל הכוחות בספרי רבינו, וחשב קצת ואמר שאפשר ללמוד שולחן ערוך וגמרא, אבל העיקר ספרי רבינו. והאיש הזה המשיך ושאל ששמע שר' ישראל אמר שהפצת ספרי רבינו עולה על לימודם ור' ישראל השיב בחיוב, ושאל אם כן האם הוא צריך למכור ספרי רבינו יותר מללומדם? ור' ישראל לא השיב. (ניסן תשנ"ד)

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טז לאחד שהיה מפיץ את הספר ליקוטי תפילות ר' ישראל אמר שלא מספיק להפיץ, אלא צריך גם להגיד הרבה ליקוטי תפילות. ועיין בליקוטי הלכות תערובות ה' על ליקוטי מוהר"ן (נ"ט) שאי אפשר להתקרב להשם־יתברך אם לא עוסקים לקרב אחרים, וזה מוטל על כל אחד, עיין שם שזה העבודה הכי חשובה אצל השם־יתברך.

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יז נשמע מאחד שר' ישראל אמר שהוא חפץ שיהיה נמצא איש נאמן פעם בכותל ופעם ברשב"י בשביל לקרב אנשים לרבינו הקדוש.

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יח חיזק את אחד אף בתחילת התקרבותו להצליח למכור ספרי רבינו, והוכיח אותו שההרגשות שקשה לו לדבר עם אנשים, הם דמיונות וכזבים, וכך אמר: "צריכים לדבר עם כולם מרבינו־הקדוש, - זה יותר חשוב מהכול".

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יט בסוף ימיו אמר: "מי מקורב לרבינו? מי שמכניס את ספריו בכל בית ובית", והוכיח את מקורביו שלא עושים כהוגן ואמר להם: "צריכים לחשוב כל הזמן איך להכניס ספרי רבינו בכל בית". ועיין בחיי־מוהר"ן שרבינו הוכיח את אנשיו וכינה אותם 'עצים יבשים', על שלא משתדלים לקרב נפשות, ואמר שהיה ראוי לעשות נסיעות בשביל העסק הזה וכו'.

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כ אחד אמר לר' ישראל שמשתדל בכל יום ללמוד ארבע שעות ספרי רבינו ור' ישראל צעק: "אשריך! אשריך!" והוסיף שאמנם לא זוכה למכור הרבה ספרים, ור' ישראל השיב לו בצחוק וברמז גדול כדרכו: "כל מה שעושים בשביל השם־יתברך זה טוב, העיקר באמת" ועיין בליקוטי הלכות שבין כל תלמידי הבעל שם טוב היה הרבה חילוקים בעבודתם, זה עסק יותר בתורה, זה יותר בגמילות חסדים, זה התפלל לפני העמוד בצעקות, וזה בפשיטות כדרך ההמון עם, ובכל זאת היה שלום גדול ביניהם, ואולי רימז קצת לעניין הזה.

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כא אחד החברים התווכח פעם עם אחד שהתמיד בליקוטי תפילות, בטענה שר' ישראל אמר שהעיקר הוא הפצת הספרים וכו' והלכו לר' ישראל וכשהגיעו ר' ישראל שאל תיכף את המפיץ אם הוא לא ר' שמואל שפירא, והזכיר שהיו עובדים את השם ביחד בבית המדרש ברחוב חברון עם עוד כמה אנ"ש שהזכיר והיה רמזים, וצריכים חיפוש אחרי דרכי הקדושה האמתיים.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כב פעם אירגנו כינוס בצרפת במטרה להדפיס ספרי רבינו והזמינו את ר' ישראל לכינוס, והיה חילוקי דעות בין החברים האם זה הדרך, ור' ישראל השיב לאחד שכל מה שעושים בשביל לגלות רבינו זה טוב. (ניסן תשנ"א, מבשרת)

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כג אנשים מאוניברסיטה מפורסמת בירושלים ביקשו פעם מר' ישראל להגיע אליהם כדי להשמיע להם שירים עתיקים של רבינו־הקדוש, ואחד ממשמשיו סירב קצת באומרו שרוצה לנסוע על־מנת להפיץ ספרים ולא לדברים אחרים הנראים לעיניו כ'חכמות', ור' ישראל הסביר לו קצת בנעימות שכל עניין של רבינו הוא חשוב, וצריך לנסוע בשביל כל קירוב, ולא זכור לי בדיוק העניין. כשהגענו, ר' ישראל אמר שקשה לו לצאת מהמכונית וביקש להגיד לחוקר שיבוא בעצמו אליו, וכך ירד החוקר כמה קומות והגיע, ותיכף ר' ישראל הסביר לו פנים ונתן לו ספרי רבינו ואמר שאין לו כוח לשיר וחזרנו הביתה. והיה נראה שכל כוונתו בנסיעה היה לקרב נפש שהוא צפה מרחוק באופן כזה וכו'...

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כד כששאלנו על תרגום של הספרים השיב שהעיקר הוא להדפיס בלשון־הקודש כדי לקרב את התלמידי־חכמים, ואז יֵדעו כולם (וממילא כולם יתקרבו). וכששאלו אם בכל זאת כדאי להדפיס גם קצת בלשונות זרים, שאל איזה שפות הכי נפוצות בעולם, והשיב שצריכים להתפלל להשם שיורנו רצונו (אם להדפיס קצת בשפות אחרות או לא). (י"ג אדר תשנ"ב)

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כה ובראש־השנה האחרון שלו (תשנ"ה) שאל את צרפתי אחד שהיה מתרגם ספרי רבינו: "אבל לשון־הקודש וצרפתית הם שתי לשונות מאוד רחוקות זו מזו, לא?".

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כו ר' ישראל העדיף שידפיסו ספרי רבינו בלי ניקוד, ואמר שהניקוד משקר, והיה נראה שאחד מהסיבות שבגללו רצה שלא ינקדו היא כי באמצעות הניקוד גורעים אותיות שהיו נמצאים בהדפסה הראשונה שהייתה בימי רבינו ורבי נתן, וצריכים להיות הכי קרוב למקור.

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

כז רב אחד ממשפיעי ברסלב התייעץ איתו פעם על הדפסת איזה ספר, ור' ישראל אמר לו להדפיסו בלי ניקוד.

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

כח חברים שניסו ללמוד בספרים לא מנוקדים סיפרו שראו הבדל גדול בין העסק בספרי רבינו מנוקדים ללא מנוקדים, והעדיפו ללמוד בספרים לא מנוקדים.

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

כט אמנם לעולה חדש שהגיע אליו ושאל אותו אם יותר טוב ללמוד בספרים בלי ניקוד, ר' ישראל השיב לו שילמד במה שיותר קל לו. (חורף תשנ"ב, מאה שערים)

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

ל ר' ישראל דיבר פעם בהתלהבות ואמר להדפיס את הספרים השתפכות ומשיבת נפש ביחד ולהפיצם בכל מקום, וכשאחד שאל על הניקוד ר' ישראל השיב שנחשוב על זה, ואמר ש"אבל עד עכשיו הספרים היו בלי ניקוד". (חורף תשנ"ד, צפת)

</div>


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

לא ר' ישראל נדב לפני הסתלקותו סכום גדול לאחד שעסק בהדפסת ספרי רבינו כדי שידפיס ליקוטי תפילות והוא ביקש שידפיסוֹ בלי ניקוד, אבל זה התעקש שיהיה עם ניקוד ושעכשיו קל יותר לאנשים ללמוד עם ניקוד, ור' ישראל לא התעקש (כדרכו) והסכים. (תשרי תשנ"ה, גבעת מרדכי)

</div>


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

לב ר' ישראל בירך פעם את אחד שיזכה לעסוק בספרי רבינו ולגלות את רבינו בעולם, (וכנראה שזה תלוי בזה שקשה לגלות אם לא עוסקים בספרים, כמו שפעם אמר לאחד: "העיקר הוא הקיום, אבל אם לא לומדים, לא יודעים מה לקיים") הבחור הזה הקשה לר' ישראל שיש לו טבע שקשה לו לדבר עם אנשים. ור' ישראל גער בו ואמר לו שזה דמיונות וכזבים, ושצריכים לדבר מרבינו־הקדוש עם כל אחד, זה יותר חשוב מהכול!.

</div>


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

לג ובאותו היום ר' ישראל היה מטייל בחוץ, וכמה אנשים בקשו ממנו ברכה והיה מברך את כולם בהתלהבות גדול והיה מוסיף שהעיקר הוא האמונה, יראת־שמים ולקיים התורה, ובלא זה לא שווה כלום. והעולם התפלאו על גודל שמחתו מתי שבירך אותם. (ט"ו אדר (א') תשנ"ב)

</div>


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

לד ר' ישראל סיפר שר' ישראל קרדונר היה מקרב אנשים, וכשהיו מגיעים לאומן היה עושה כאילו לא מכיר אותם (ותבין מזה שצריכים לקרב לרבינו ולא לעצמו, ועיין בליקוטי הלכות שילוח הקן ה', שאי אפשר לקרב אם רוצים לקבל מזה כבוד).

</div>


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

לה אחד ממקורבי ר' ישראל היה משתוקק פעם לקיים מצווה שלא היה מצֻווה בה, ור' ישראל שמח ואמר שרבינו־הקדוש לקח את הבנים שלו מעולם האצילות. ואחד שאל בתמיהה מי הם עכשיו הבנים של רבינו, ור' ישראל השיב: "אנחנו, בעבור שמקיימים תורותיו וכו'..."

</div>


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

לו ר' ישראל אמר: "מי מקורב לרבינו באמת? מי שמכניס הספרים שלו בכל בית ובית". (ועיין בליקוטי הלכות שהסימן אם הוא מקורב הוא כשזוכה לקרב אנשים אחרים). 
ושאל על אחד שמרבה למכור ספרי רבינו, ועל עורך דין ידוע אצלו ועל מדפיס מפורסם של ספרי רבינו בזול. (שבת שובה תשנ"ה)

</div>


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

לז בחורה הגיעה פעם לר' ישראל ודיבר איתה כדי לקרבה, הוא הסתכל על שני חברים ואמר להם לצאת, כי היו יכולים להיכשל בהרהור. אחר־כך קרא לאחד שיתן לה קמיע, ואותו אחד ראה שר' ישראל מסביר לה דברים ולא מבינה אותם, והעז לנסות ולהסביר לה בלשון שלו ור' ישראל שתק אולי היא תבין יותר על־ידו. ותראה מזה שלא היה אצלו שום עניין של כבוד וכו', אלא רק היה חפץ בתכלית והטוב של כל אחד. והתנהג איתנו כמו עם חברים, אף־על־פי שמעלתו שגבה מאוד מאוד. (ניסן תשנ"ב)

</div>


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

לח פעם הגיעו אליו ילדים בשבת בבוקר, וסיפרו לאחד שר' ישראל אמר להם בדרך הלצה: "צריכים לשלם שכר־דירה כדי להיות איתי!" 
אחר־כך, היה מה שהיה וקרא לאותו אחד ואמר לו: "יש רחמנות גדול על הילדים, תגיד להם שיבואו, זה היה הלצה". והכול היה ברמז לפי קטנות הבנתינו על רחמנות על עם ישראל שכולם צריכים מאוד לקבל את אור הצדיק ושנשתדל מאוד לקרב אותם לרבי ולממשיך אורו בדורנו כמובא בפתק "ועליך אמרתי" ודי־למבין.

</div>


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

לט ר' ישראל אמר: "עם אמת כזה לא נתנהג כמו המפורסמים, ברסלב היו תמיד הנרדפים ולא צריכים אף אחד בשביל שיתקרב". ואת זה אמר מתי שאחד קבל לפניו שאנחנו מקרבים אנשים לאמת, ואחר־כך חשובים בעולם מונעים אותם בחלקלקות לשונם, ושאל שאולי נעשה כמותם.

</div>


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

מ כמה מפיצי ספרי רבינו הגיעו פעם לר' ישראל כדי לקבל ממנו חיזוק ושוחחו איתו על עסק הפצת הספרים, ואחד מהנוכחים טען לפני ר' ישראל שאמנם הפצת הספרים חשובה, אך אם אין רבנים שיסבירו לָעולם את הספרים, העולם לא מבינים, ור' ישראל צעק בגחלי אש עד שהאיש נרתע לאחור מעוצם דיבורו ואמר: "שקר! צריכים להאמין שכל מחפש מוצא בדברי רבינו מה שהוא צריך!" (הלשון לא מדוייק כי שמעתי אותו אחר הרבה זמן). (תמוז תשנ"ג, רח' יהודית)

</div>


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

מא אחד החברים היה עוסק לדבר על לב יהודי לנסות לקרבו לרבינו הקדוש, והוא הגיע איתו לר' ישראל שהיה לו נחת רוח כשהחבר סיפר לו שהוא עוסק לדבר איתו (בכותל) על מנת לקרבו, והחבר אמר לר' ישראל שהיהודי הזה רוצה להתקרב לרבינו, ור' ישראל השיב לו: "אל תדאג, אם הוא רוצה להתקרב לרבינו הוא יתקרב".

</div>


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

מב אחד דיבר פעם עם חבר ילדות שלו שהיה חסיד חב"ד והוכיח אותו על דרכם שאוכלים לפני התפילה ועל הפאות וכו', והתווכח איתו. אחר־כך הוא בא לר' ישראל וכשנתן לו שלום ר' ישראל שאל אותו אם הוא חב"ד, והאיש הבין תיכף את הרמז וסיפר לר' ישראל על העסק שיש לו עם חברו, ור' ישראל אמר לו לעזוב אותו ולא להתווכח איתו.

</div>


## Segment 43

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'הפצה וקירוב' תמצא ב: 
לימוד: ‎ד, / ליקוטי תפילות ‎ט, / אב"י הנחל שגיאה! מקור ההפניה לא נמצא., 
על הנושא 'צדקה לדפוס' עיין 'צדקה' ‎ב-‎ד.

</div>



# התבודדות

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/18/

# התבודדות

<div dir="rtl">התבודדות</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/18


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א חבר אחד אמר לו פעם שמצא יער טוב להתבודד, ושמח, אולם כשאותו חבר אמר לו שזה מקום של ערבים הזהיר אותו שלא ללכת לשם ואמר לו: "אתה יכול להתבודד במקום כזה", והצביע על גינה קטנה. ותבין שְׁמה שאמר רבינו־הקדוש ללכת להתבודד בלי פחד ליער כי "שלוחי מצווה וכו'" לא נאמר במקום שיש סכנה מצויה. ועיין בהתחלת מסכת ברכות מהמעשה של ר' יוסי. וכן אחד אמר לו פעם שמתארגנת נסיעה לקברי צדיקים וכו' וגם לשכם ושאל אם לא מפחדים מהערבים, והשיב לו אותו חבר: "הרי שלוחי מצוה אינם ניזוקים?" וצחק בהנאה ואמר: "אבל זה סכנה מצויה!".

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב כשר' ישראל דיבר ממעלת ההתבודדות ביער, שאל אחד החברים אם לא מספיק להתבודד בתוך חדר, ור' ישראל השיב שביער יותר מסוגל, (ועיין בליקוטי תניינא יא).

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג ר' ישראל אמר פעם שרבי נתן אמר שכדאי לחזור בגלגול רק בשביל הדרך שמוביל ליער להתבודד, וחיזק בזה אחד שהיה קשה לו הפסד הזמן של עבודת־השם שלוקח הדרך הזה מהאדם.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד אחד התעצל פעם ללכת לקיים ביער עצת "הנֵיעור בלילה" מחמת שהיה שלג כבד ולא היו לו מגפיים, ובבוקר הלך לבקר את ר' ישראל בשלג, ותיכף כשהגיע לפתח הבית ר' ישראל ביקש ממנו ללכת לקנות לו גבינה, והוא לא מצא להשיג במכולת הקרובה וחזר לר' ישראל, וכשחזר, ר' ישראל לא הבין למה הוא לא מחפש לקנות במקום רחוק יותר והוצרך ללכת בשלג הכבד בלי מגפיים ובמקומות רחוקים. והבין שמרמז לו שלא יתרשל לקיים "הניעור בלילה" גם בשלג במסירות נפש. ופעם אמר לאותו אחד שצריך להתבודד במסירות נפש, (ועיין בל"מ ל' על עניין עזות ועקשנות בעבודת השם ובתורה "וכגבינה תקפיאני" רמז).

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אחד היה רגיל להתבודד בלילה ביער, וקרה שחרג ממנהגו מחמת הגשמים, וכשאמר זאת לר' ישראל הוא שתק בהתחלה ואחר־כך הוכיח אותו ברמז ואמר לו שמחזיק מ'הברסלבים המשוגעים' שהולכים להתבודד בכל מזג אויר.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו אחד היה פעם מאוד מבולבל וניגש לר' ישראל ואמר לו שהוא צריך לדבר איתו ור' ישראל השיב לו שהוא צריך לדבר עם השם יתברך. (ביתר סיון תשנ"ב)

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז בעניין ההתבודדות בשבת, ר' ישראל אמר לאחד להתפלל על קדושת המחשבה, וגם להגיד להשם שיש לו ירידה בעניין מסוים, אבל לא להתוודות. ובעניין אמירת התפילה (הארוכה) המיוסדת אחרי התיקון הכללי, בגלל שלא אומרים תחינות בשבת ר' ישראל אמר שאין לאומרה.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח אמר: "צריך להיזהר לברך בכוונה, הברכה היא התבודדות, - מדברים עם השם־יתברך".

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט ר' ישראל סיפר שכשר' ישראל קרדונר היה יוצא מביתו בלילה כדי ללכת להתבודד, היה אוחז את נעליו בידיו כרוכים באיזה סמרטוט כדי שלא ישמעו השכנים את פסיעותיו, ("והצנע לכת עם אלוקיך").

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י ר' ישראל סיפר שר' נתן בייטלמאכער היה קם חצות בזיקנתו ועולה לגג בשקט להתבודד, ושניסה להסתיר זאת אפילו מאישתו.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא פעם אמר: "ברוך־השם השם נתן לי חדר לבד, האישה של הבעל הבית רק נכנסת ויוצאת לפעמים לצרכה, ולא אומרת אפילו 'שלום', כמו חתיכת עץ, איך היא יודעת שאני אוהב את זה?..."

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'התבודדות' תמצא ב: 
ספרי רבינו: ‎י, / שמחה וריקודים: ‎כב, / תפילה: יט, כא,

</div>



# התחזקות

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/19/

# התחזקות

<div dir="rtl">התחזקות</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/19


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א אחד סיפר שפעם נפל נפילה גדולה והצטער על זה עד מאוד כי נכשל בעוון חמור, וצעק על זה מעומק הלב הרבה זמן, ולמחרת הוא הגיע לר' ישראל ותיכף ר' ישראל הסתכל עליו בנחת ובהנאה גדולה, והאיש התפלא שהיה נראה שהנחת שיש לר' ישראל מהצעקה הרבה יותר גדולה מהצער שיש על פגם העבירה. ועיין בליקוטי עצות (התחזקות לז) שהתפשטות היצר הרע על האדם שמביאו למה שמביאו בכל זאת כדאי אצלו יתברך בשביל התנועה טובה שעושה האדם כשבורח ממנו (מהיצר הרע) מתוך החמימות הזאת וכו' עיין שם.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב אחד עשה פעם איזה דבר לא טוב והגיע לר' ישראל בלב נשבר, ור' ישראל פנה אליו (מבלי שאותו אחד יספר לו על כך) ואמר לו שרבינו הקדוש יורד במקומות טמאים כאלו עבור תיקוננו ומטהר אותנו מהם, כמפליג ביחד מעוצם הפגם וביחד מגודל כוחו של הרבי לטהרו גם מזה, בבחי' המובאת בפתק: "מאוד היה קשה לי לרדת אליך" – בירידה ותיכף מחזק ר' ישראל "תלמידי היקר", ונראה מזה אומנות נפלאה של הצדיק שיורד לפגמים נוראים ובכל זאת מטהר את האיש מהם ומזה דווקא נעשה ניגונים. ור' ישראל היה ממשיך לדבר בשמחה ובדבקות נפלאה ועיניים סגורות עד שהאיש הזה פנה אל הצד והתחיל להתעורר ולבכות בסתר מעמקות הדיבורים, ור' ישראל הרגיש זאת והתחיל לשאוג בשמחה מעוצם התענוג שהאיש שהתעורר גורם בשמים, והכול בלי שיראה כלל את האיש וכו'.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג אחד התלונן לפני ר' ישראל שקשה לו להתחזק, ור' ישראל השיב לו שיעסוק בתורה ובתפילה, וזה טען שקשה לו לעסוק בתורה ובתפילה, ור' ישראל השיב: "נו, קשה, קשה, בשביל השם יתברך עושים מה שקשה". (תמוז תשנ"ג, מקור ברוך)

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד ר' ישראל סיפר על אחד שקראו לו 'אהרון פשוט' שהיה עובד השם ולא הצליח להתחתן ומה היה יכול לעשות, והלך לרשב"י והמשיך לעבוד השם, ובגיל חמישים ושבע זכה להתחתן ולהוליד כמה ילדים.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה ר' ישראל אמר פעם פתאום לבעל הבית של הדירה שהוא מרגיש שיש פה בחורה שצריכה חיזוק וביקש להכניסה אליו, וכן היה שבבית הייתה נמצאת כלה צעירה שהייתה אמורה להתחתן עם בחור שהיה מרבה להתבודד והייתה מאוד דואגת, ור' ישראל חיזק אותה והבטיח לה שהכול יהיה בסדר והיא יצאה מחדרו מאוד מאושרת ושְֹמחה. (תשרי תשנ"ב, מבשרת)

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו אחד התארח פעם בליל שבת אצל איזה רב שנתן דרשה, והוא הרגיש צער גדול מעוצם הסתרת האמת שיש בדיבוריו, והוא החליט ללכת רגלי לר' ישראל בליל שבת שהיה בריחוק מקום של שעתיים בערך, אך בעל הבית לא נתן לו להיכנס לדירה בה שהה ר' ישראל, והבחור חיכה בצהריים מחוץ לבית, וכשר' ישראל והחבורה יצאו מהבית לכיוון בית הכנסת לתפילת מנחה התלווה אליהם, ובעת התפילה הבחור הלך לשֶׁבת לבד בצער גדול בעזרת בית הכנסת, והרכין פניו בידיו מרוב צערו שהוא שומע דיבורים כאלו ושכבר לא נותנים לו לבקר את ר' ישראל, והנה באמצע שישב כך בצער, ר' ישראל ביקש פתאום להוליך אותו מבית הכנסת לעזרה, והתייצב נגד הבחור והסתכל עליו בעמקות וברחמנות הרבה זמן. (חשוון תשנ"ב, מבשרת)

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז אחד מהחברים התרחק פעם מר' ישראל ולאחר הרבה זמן הוא חזר לבקר אותו וכשנכנס שאל את ר' ישראל: "אתם זוכרים אותי?" ור' ישראל השיב לו בעמקות: "ואתה זוכר אותי?", והחבר התרגש מאוד והוריד דמעות.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח אמר לאחד שקם קצת מאוחר בבוקר שהוא צריך להתחזק וללכת למקווה ולהתפלל מוקדם, והיה נראה שמרמז לו שכל עצלותו נובעת מזה שלא מתחזק. (ר"ח סיון תשנ"ג)

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט בליל שבועות התגברה השינה על אחד החחברים והוא לא הצליח בכלל להגיד שום דבר לימוד, הוא היה מנסה ללחום נגד השינה אולם בכל מקום שהוא היה הולך הוא היה נרדם, והיה כל הזמן מסתכל לתוך החדר של ר' ישראל וראה שהיה נראה כמו ישן בכל פעם בכיוון ובצד אחר של המיטה, לפנות בוקר הוא נכנס שבור לחדרו של ר' ישראל ותיכף ר' ישראל עשה עצמו כמתעורר ואמר: "כל ימי חיי הייתי תמיד ער בליל שבועות ורק היום ישנתי כל הלילה, והבעל דבר בא להפיל אותי, אבל התחזקתי ולא נתתי לו", והוא חיזק מאוד את הבחור הזה בדיבוריו. (שבועות תשנ"א, הר נוף)

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י אחד החברים סיפר שבתחילת התקרבותו כשסיפר לו מהבלבולים שלו בעבודת־השם ענה לו שצריך להיות גיבור בעבודת־השם, ועיין במשנה תורה ובפתק ריבוי המילים של התחזקות, "רק חזק ואמץ".

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא אחד סיפר פעם לר' ישראל על המניעות והבילבולים העצומים שהיה לו לעבודת השם, ור' ישראל אמר לו שרבינו הקדוש נותן מתנות טובות לכולם ומי שרוצה יותר יזכה יותר, (ולפום צערא אגרא).

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב ר' ישראל אמר פעם שרבינו הקדוש אמר שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד ובפרט בשבת קודש, אך אם בכל זאת לא זוכים לזה יש דיבור אחר של רבינו, והוא: "אין שום יאוש בעולם כלל".

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג ר' ישראל פנה פעם לאברך שהיה משמש אותו הרבה זמן והעניין היה מאוד קשה לו ואמר לו ברמז: "אני כל כך סובל וקשה לי אבל הכול כדאי בשביל להוציא אדם אחד מהבלי עולם הזה".

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד הוא גם אמר באותה תקופה שהוא כל כך חולה ולא מרגיש טוב אבל הכול ברחמים גדולים, כמרמז שהסבל שכל אחד סובל הוא מאוד ברחמים נגד עוונותיו.

</div>



# מבוא

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/2/

# מבוא

<div dir="rtl">מבוא</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/2


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ר' ישראל נולד בכ' בכסלו תרנ"ז, ונכנס לבריתו של אברהם אבינו בנר שלישי של חנוכה - יום שבו פסקו מי המבול, ונסתלק למעלה בשיבה טובה ב-י"ח חשוון תשנ"ה סמוך ליום שבו התחילו מי המבול (עיין בעמוד ריד בעניין גיל ר' ישראל). 
הוא נקרא 'ישראל בער' על שם שוחט אחד ממשפחתו, שהיה צדיק גדול מאוד. סבו (מצד אביו) היה אב בית דין של אודסה ארבעים שנה ולאחריהם עלה לארץ ישראל, ואבי סבו (מצד אימו) היה נכדו של 'הנודע ביהודה' והיה מקורב להרב הצדיק הקליסקר. 
שמענו מבִּיתו של רבי ישראל שהוא היה מיוחס מצד אביו ל'דוד המלך' ומצד אימו ל'בעל שם טוב' אך הייתה נזהרת מלהזכיר זאת לפניו כי היה מקפיד כשמזכירים יחוסו. 
דרכו של ר' ישראל היה נעלם ולא יודעים כמעט כלום עליו (כך מרומז בדיבוריו), ואפילו משפחתו ומכיריו לא ידעו ממנו, כמו שרימז פעם כשסיפר שהנשיא שזר לקח את ילדיו ביום חתונת פנחס בנו ואמר להם: "אתם לא יודעים מי האבא שלכם!" וילדיו התרגזו על זה, ובכל זאת חזר שזר ואמר להם: "אתם לא יודעים מי האבא שלכם!". 
דרכו של ר' ישראל היה לרמז השגות ועניינים חשובים בתוך סיפורים, וכל אחד היה מבין "כפום מה דמשער בלביה". 
גם זכור לי שביתו המבוגרת [של ר' ישראל] זכרונה לברכה, סיפרה עליו פעם והלהיבה השומעים בדיבוריה וסיפוריה הנעימים עליו, וכשסיפרו לו על זה אמר: "מה היא יודעת?". מזה תבין שהוא היה מאוד נעלם, וצדיק גנוז, והעולם טעו בו הרבה, ובפרט בזקנותו לחשוב שהוא כבר זקן וכו' רחמנא־לצלן, או יש כאלו שאומרים שמכירים אותו יותר מארבעים שנה וכדומה, אבל באמת אי־אפשר לדעת ממנו, כי הוא היה מסתיר את עצמו מהעולם לגמרי. 
ואדרבה, מזה תבין קצת מגדולתו שלא היה אכפת לו כלל מה שיחשבו עליו העולם. אדרבה, היה מבזה את עצמו בכוונה ובאמת, [לא כמו מפורסמים שמבזים את עצמם כדי שכולם יגידו עליהם: "תראה איך הוא עניו וכו'..." שענווה כזאת היא תכלית הגדלות (עיין ליקוטי מוהר"ן י"א)]. וכמו שמובא מעשה מר' זושא שפעם הלך בדרך ומצא כלה יתומה שאיבדה את כל כסף הנדוניה שלה, ורצו צד החתן לבטל את החתונה, וכשר' זושא שמע על כך הכריז שמצא כסף כסכום שאיבדה הכלה, (וכל זה היה באמת כספו) אבל ביקש איזה אחוז בעד ה'מציאה', ואז כולם ביזו אותו מאוד וזרקו אותו מהעיר בחרפה גדולה, ואת כל זה עשה בכוונה כדי לעשות מצוה לשמה.... 
גם עיין בליקוטי מוהר"ן ר"ס שהצדיקים מקבלים על עצמם ביזיונות ושפיכות דמים בכוונה כדי להציל את עם ישראל מהריגות וצרות שהיו חס־ושלום צריכים להגיע אליהם. 
וכך גם היה סיפור עם ר' ישראל שפעם בסוף ימיו באו חסידים לראותו ולשמוע דיבורים וחיזוקים מפי קודשו, אך הוא היה מבקש אוכל ומוכיח את בעל־הבית שיש כלים אבל לא נותן לו מה לאכול, והיה צועק, וכולם התפלאו מאוד. ובבוקר ביקש ר' ישראל מאחד החברים לבקש מחילה מבעל־הבית וכך אמר לו עליו: "הוא צריך לשמוח שהוא זוכה לקבל בביתו אנשי רבינו, לא הייתי צריך להקפיד כל־כך על האוכל ובאמת היה אוכל, אבל זה מחלת זיקנה, כן אני זקן... לפעמים נכנס בי איזה רוח רעה... אבל תגיד לבעל הבית שזה היה לטובה גדולה, זה היה טובה גדולה בשבילו בשביל כל העולם ובשבילי גם כן... אני נזהר לא לצער שום אחד מישראל, אבל צרות גדולות היו צריכים לבוא על הבית ועל־ידי הצרות שעשיתי הצרות לא יבואו..." [ורואים מכאן איך ר' ישראל היה מבזה את עצמו בעיני העולם כדי לא לקבל כבוד, וכן כדי להמתיק צרות מעל עם ישראל].

</div>



# חידושים

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/20/

# חידושים

<div dir="rtl">חידושים</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/20


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א "אגלה לך סוד": נראה שמרמז על סוד העיבור שעל ידו נמשך קדושת ראש־חודש (עיין ליקוטי הלכות ראש־חודש ז' בהתחלה), וזה שסך האותיות של הפתק עולה ר"ח רמז על ראש־חודש - התחדשות וכו' (עיין שם), וגם עיין בליקוטי מוהר"ן ס"ב על עניין התחדשות בהתקרבות לצדיק שצריך כל הזמן לחזור אחורה, להתחיל מחדש, בחינת התענית והשם באחוריים (א אל אלק אלקי אלקים) עיין שם. "קו ירוק מחדש חדשים" ("מקו לקו").

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב ליקוטי תנינא א', י"ב, י"ג, שיניקת התפילה מהריח, ואזי יכול להכיר המפורסמים שהם על־ידי עזות: אמר לאחד על וכו' שהוא שקרן, ושאל: "הכרתם אותו?" ר' ישראל השיב: "לא, אני הכרתי את האבא שלו והוא היה וכו'..." [אז שאל:] "אז איך אתם יודעים?" [השיב ר' ישראל:] "ברוך־השם, השם נתן לי (חוש) ריח שאפילו בלי להכיר, אני יכול לדעת וכו'..." 
אחד שאל: "מה עם וכו'?" והשיב: "אני לא יכול לסבול אותו הכול פרסום וכבוד, אבל למה לנו לדבר מאחרים, נדבר על עצמנו". וזה אמר לו שעכשיו קשה יותר להתקרב מדורות הקודמים שלא היה הבלבול כזה בצדיקים. ור' ישראל אמר לו לזרוק החכמות והחקירות.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג תורה ה' ליקוטי מוהר"ן כשיש דין צריך להתפלל במחשבה, ובפה ילביש התפילה במאמר. ולא יתפלל ויגיד בפה מחמת המקטרגים. ועיין בליקוטי מוהר"ן קע"ד כשיש דינים על אחד לא מזכירין שמו בתפילה בחי' קל נא רפא וכו'. כשביתו של ר' ישראל ביקשה ברכה לרפואת יצחק אחִיה ר' ישראל לא רצה לברך, רק דיבר מתשובה ומ- נ נח, ונראה גם ש'נ נח נחמ נחמן מאומן' הוא גם התלבשות התפילה במאמר מתי שנגזר הדין, לרקוד בכוונת הישועה הדרושה (עיין ימי מוהרנ"ת בסוף שר' נתן כיוון בריקוד לקיים מצוות אתרוג עד שגירש אותם הקפיטן) ולשיר נ נח בכוונת הישועה. פעם ר' ישראל אמר תחזרו לשיר אנחנו שרים פה וכל ירושלים מתעוררת.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד ר"ח אותיות הפתק גימטריה 'צעטיל' (פתק באידיש) עם הכולל. עיין בימי מוהרנ"ת שרבינו אמר: "א שיין צעטיל" (פתק יפה [באידיש]) על הקיצור ליקוטי מוהר"ן, ואולי בגלל זה ר' ישראל הדפיס קיצור ליקוטי מוהר"ן עם התפילות, - תורה ושירה.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה עיין בליקוטי הלכות (ארבע פרשיות) חסר ויו שהוא החיות תיקון הברית מובן על 'תמז' (בפתק "וסימן י"ז בתמז) שחסר ויו ז'כרו ת'ורת מ'שה שמשם פגם הלבנה, ור' ישראל שזכה לזה בשלימות לתיקון הברית שזה היה מטרת הקשר שלו עם ר' ישראל קרדונר, זכה לקבל הפתק בתמוז, ענין של תמוז עם ויו, זכרו תורת משה שממנו קיום התורה על־ידי תיקון הברית.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו על־פי ליקוטי מוהר"ן ה' נראה שגם מחלוקת צדיקים היא בחי' התלבשות התפילה במאמר שמעוצם הכתמים והפגם אי אפשר להוכיח בפשיטות, וגם צריך ניסיון לקרב במקום שראוי להרחיק והצדיקים משתמשים עם מאמר של מחלוקת שבהם מלובש התפילה להציל את האדם מהגזרות מעוצם פגמיו אם ירצה להתבונן על זה ולקבל באהבה (ליקוטי מוהר"ן קמא ה'). נמצא שלפי זה ניסיון מחלוקת צדיקים לטהר מעוצם פגמיו היא שווה לתפילה בהתלבשות מאמר מעוצם הקטרוג אחר גזר דין.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז "ובזה אגלה לך סוד והוא": "הוא" גימטריה נחמן (כזה: 'הי ויו אלף') כמובא בכתבי ר' אברהם בר' נחמן בספר "חכמה ובינה", ש- נ נח נחמ נחמן מאומן הוא רבינו נחמן, הרבי מגלה בזה (נ נח...) סוד ששמו נחמן (גימטריה הוא) הוא נ נח... עיין שם גימטריה נחמן, הוא סוד הבינה.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח מובא בליקוטי מוהר"ן תורה קי"ג שמלבישין גזר הדין על־ידי שמספרים סיפור לאדם והוא בעצמו גוזר גזר הדין שלו רחמנא־לצלן. ואולי מידה כנגד מידה שהצדיקים צריכים להלביש את התפילה בסיפור בשביל לבטל הגזר דין.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט גם מובא שכשיש דינים על אחד לא מזכירים שמו בתפילה ואולי הוא גם העניין להלביש התפילה שכבר נגזר הדין על אחד כמו משה רבינו עליו השלום שהלביש את השם 'מרים בת יוכבד' בתפילה "קל נא רפא נא לה" (כמובא בתורה קע"ד), ואפשר אולי להגיד שזה העניין לשיר 'נ נח' על כל צרה שמלבישים הבקשה בשם רבינו, - התפילה בסיפור, כי במחשבה חושבים על הישועה הצריכה אבל בדיבור מלבישים התפילה ולא מזכירים בפירוש, כעין מה שמובא בימי מוהרנ"ת שר' נתן רקד וכל כוונתו בריקודו הייתה שיזכה לקיים מצוות אתרוג ומיניו עד שזכה לזה, ומובן אולי שריקוד הוא בחינת התלבשות התפילה בסיפור.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י "ובזה אגלה לך סוד": על פי התורה ה', ליקוטי מוהר"ן, עיין שם. 'זה' הוא בחינת משה נביא באספקלריא המאירה. 'אגלה' מרמז על שם אגל"א, אתה גיבור וכו' עיין שם בגמרא גלדינא דימא. 'לךָ' גימטריה נ', הוא רבינו־הקדוש. 'סוד' לבטל הגזירות לאחר גזר דין שצריך להלביש התפילה בסוד, שלא יקטרגו, אולי רמז על שירת 'נ נח' המבטל גזירות לאחר גזר דין התלבשות התפילה ברינה ובסיפור, שבו כלול כל המעשים של הצדיק שמזכירים שמו וחושבים מה להתפלל על־מנת להמתיק הגזירה גם לאחר גזר דין, "לשמוע אל הרינה ואל התפילה" המובא שם בסוף התורה (ה') עיין שם.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא "אדברה נא שלום" על פי ליקוטי מוהר"ן ה' "אדברה": גימטריה ר"ח עם ד', סך אותיות של הפתק עם השיר מרובע. "נא": מספר מילים של הפתק. "שלום": על־ידי האמת, עניין הפתק שמקבלין ביזיונות בשביל להתקרב לרבי שזה העיקר, זוכים לשלום, כי אין שלום בלי אמת. וזה: "אדברה נא שלום" ראשי תיבות 'אנ"ש' וכו', גם 'אנ"ש' עם הג' אותיות בגימטריה 'נ נח נחמ נחמן'. וזה: "למען אחי ורעי, אדברה נא שלום"

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב "מקו לקו" פעמיים 'קו' גימטריה 'רבי' שהסוד מגלה שהרבי הוא ראש בני ישראל רק רבינו־הקדוש המנהיג ור' ישראל התלמיד ומבלעדיך וכו' בחי' והמנהיג ה"זה" [אספקלריא מאירה "זה הדבר"] הוא רק משה רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג "מקו לקו" גימטריה רפ"ב תורת אזמרה לראות הנקודות הטובות (כאמור למעלה) ותיכף בהמשך: "פצפצי-ה" המלאך הממונה למצוא הזכויות (נקודות טובות) של עם ישראל.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד "מקו לקו" גימטריה 'רבי מל', רמז שהרבי מל ערלת לבנו, לפי הדיבור של ר' ישראל שאמר שרבינו היה המוהל של ר' נתן (התלמיד).

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו "על שום מה" על בחי' "ותתפלל חנה על השם", תורה שלעתיד (עיין ליקוטי מוהר"ן מט')

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טז 'שום' גימטריה 'רצון' ובחינת 'מה' מקיפים. (עיין ליקוטי תניינא ז')

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יז 'מאד' גימטריה 'מה' ויש מעשה על השום שהוא "קנאבל" באידיש, מילה מורכבת של קנא-בל עיין בספר המידות שהשום מוציא קנאה ומכניס אהבה ("בל" אותיות "לב") עיין מעשה עם ר' ישראל [ר' ישראל יעץ לאחד לאכול שום לרפואתו. ופעם אירע כשישן בחדר ר' ישראל מול מיטתו שחלם חלום מפחיד ומבוהל המרמז לעניין רפואתו. ותיכף הוא קם בבהלה והנה מול עיניו הוא רואה ר' ישראל יושב על מיטתו וצועק מעומק הלב כבר מזמן, והיה מורגש מאוד שראה היטב חלומו וצועק על זה. ומה עוד מתפלא האיש הזה לראות שר' ישראל מצווה תיכף לבעל הבית להביא לו שום שאכל ביחד עם לחם ושמן זית כאילו עוסק עכשיו לתקן עניין חלומו שהיה ממש מרמז על זה ואי אפשר לפרט הכול. המעשה היה נורא מלא פחד ויראה והאיש הבין קצת עד היכן הדברים מגיעים ואיך ר' ישראל עוסק בסתר בתיקון מקורביו והכל בכוח רבינו.]

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יח כמה סיפרו שעל־ידי נתינת צדקה, זכו לקבל ממנו התגלות חידושי תורה. (עיין בליקוטי מוהר"ן י"ג)

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יט "ואני רופא אותה" בזה רמז רבינו־הקדוש שרק הוא עוסק ברפואתנו (של הבת מלך עיין בסיפורי מעשיות י"ג) על־ידי הניגון, שבשמו עם הניגון הוא עוסק בתיקוננו כמובא בשיחות של ר' ישראל שרבינו גילה שהוא בעצמו השיר של הגאולה, על המעשה של השבעה בעטליר'ס, בדיבורו "ואני רופא אותה" 'ואני' גימטריה ע"ב עם האותיות והכולל, רמז על השיר שיתנגן לעתיד על ע"ב נימין כמניין 'חסד', עיין בליקוטי תניינא ח'.

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כ 'ואני' בגימטריה קטנה 'נ נח נחמ נחמן מאומן' - עם האותיות. שרבינו־הקדוש עוסק ברפואתנו בשמו 'נחמן' עם הניגון.

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כא "ואני רופא אותה" - עם האותיות גימטריה 'נ נח נחמ נחמן מאומן' - עם הב' כוללים, שהרפואה הוא השיר שרבינו גילה בפתק ששמו הוא השיר והרפואה.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כב עיין בחיי־מוהר"ן (עבודת־השם כ') על המחלוקת נגד הקמיעות של ר' יונתן אייבשיץ שכתב 'עבדו מביחו' ובסוף אומר רבינו־הקדוש ששפיר לכתוב וכו' כי הוא ראשי תיבות "ונֹח מצא חן בעיני השם", 'עבדו מביחו' גימטריה 'נחמן' ו-'עבדו' מתחיל ב-'ע"ב' לרמז על השיר שלעתיד, רמז על הקמיעות שעליהם כתוב 'נחמן' בצורת השיר שלעתיד של ע"ב נימין נ נח נחמ נחמן מאומן (העולה ע"ב בגימטריה קטנה), ומובא שהבעל שם טוב היה כותב קמיעות עם שמו - 'ישראל בן אליעזר'.

</div>



# חצות

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/21/

# חצות

<div dir="rtl">חצות</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/21


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א היה מזרז להתפלל את כל התפילות מוקדם ולישון מוקדם על־מנת לקום חצות.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב אמר על חצות שזאת עבודה קשה מאוד והסיגוף ההכי קשה, - לקום בזמן שהגוף מבקש לישון ביותר, ושעיקר העצה הוא 'תפילה'. גם אמר פעם אחת עוד עצה והיא – 'להתחדש'.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג פעם אמר לאחד: "איך אתם רוצים שיבוא משיח אם אתם לא קמים חצות?" (קיץ, שנת תשנ"ב)

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד אחד מאנ"ש הזקנים סיפר שר' ישראל היה יושן כל לילה שעתיים וקם חצות, וכשהיה מאוחר היה יושן אפילו חצי שעה על־מנת לקום חצות, כי עיקר העבודה היא דווקא לקום (כמובא).

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה על המנהג להיות ער בליל שישי אמר בהתלהבות: "אבל ללכת לישון ולקום חצות הוא יותר גבוה".

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו פעם אמר: "היו טענות כאלו... (משגב) לר' ישראל קרדונר – 'לא בראת אותי בחינם, בשביל מה בראת אותי?'". וסיפר באותו זמן על עריכת תיקון חצות של רבי מנדל ליטוואק, שגנרל גוי עמד עם כל חייליו כששמע תפילתו, ולבסוף אמר הגנרל: "אם הייתי במקום השם־יתברך הייתי נותן לו כל מה שהוא רוצה תיכף ומיד".

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז ר' ישראל שאל פעם בלילה לבעל הבית "מה השעה?" והשיב לו, ורבי ישראל אמר שעוד לא הגיע חצות ואפשר עדיין לשתות, ורמז בזה שאפשר לקום קצת לפני חצות ולטעום משהו לחזק גופו לעבוד את השם בלילה למי שקשה לו בלי אוכל. (הר נוף תשנ"א)

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח אחד קם פעם בחצות לילה ולאחר שקם נרדם בְּישיבה לפני ר' ישראל ור' ישראל העיר אותו עם ניגון 'ננח' במנגינת הפיזמון 'אדירי איומה' של חזרת הש"ץ של ראש השנה והמשיך בשירתו בדבקות ובאיטיות גדולה עד הבוקר, ומדי פעם היה עוצר משירתו ומדבר מעט דיבורים בשמחה ומרמז שאפילו אם האדם נפל לדברים שלא יודע איך להתפלל עליהם שישיר הניגון הזה וממילא יקבל כל הישועות שהוא צריך. 
ובבוקר נסע ר' ישראל לבקר את בנו שהיה חולה אנוש במחלה הידועה, וכשנכנס אליו ר' ישראל, בנו התחיל לבכות ור' ישראל אמר לו: "אני שרתי בשבילך כל הלילה", וכשיצא משם נעשה נס ובנו קם אכל והתקלח והתחיל לעבוד חצי יום (עד אז הוא היה מרותק למיטה). (חורף תשנ"ד, פסגת זאב)

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט רבינו אמר שהזמן של חצות נמשך שעתיים כמובא ור' ישראל אמר שאם אומרים תיקון חצות אחרי הזמן זה נחשב לאמירת תהילים.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'חצות' תמצא ב: 
אמונת חכמים: סוף ‎כה, ‎לא, / עבודת השם: ‎כא, ‎כט, ‎לט, באמצע ‎נ, ‎נג, ‎נו, ‎נט,

</div>



# כבוד ופירסום

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/22/

# כבוד ופירסום

<div dir="rtl">כבוד ופירסום</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/22


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א ביתו של ר' ישראל סיפרה שרצו למַנות את ר' ישראל כרב הראשי של טבריה כשהרב של העיר נפטר, והוא ברח מזה.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב אחד שרצה להקים בית המדרש שאל את ר' ישראל איך להתנהג בזה מאחר שרבינו הקדוש הזהיר מהִתמנות, ור' ישראל השיב לו שצריך לעשות וועד של שלוש אנשים להחליט על הכול אבל לא איש אחד, וכששאלו על החזנות הוא אמר שלהיות חזן לא נחשב להתמנות. (אייר תשנ"א צפת)

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג לאחד שהתפלל לפני העמוד והעולם שיבחו מאוד תפילתו ר' ישראל אמר שיותר טוב להיות כלום בעולם הזה, אמנם כשאותו אחד סירב להיות חזן ביום כיפור ר' ישראל רמז לו שלא הבין כוונתו, ואמר לו שעל כל פנים אין בקהל מישהו אחר שיודע להתפלל לפני העמוד. (יום כיפורים תשנ"ג, מבשרת)

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד ר' ישראל עלה פעם לתורה לפני קהל ועדה, וכשחזר לשֶׁבת היה הרגשה של כבוד, ופתאום ר' ישראל התחיל לצעוק בפחד כמה פעמים שהולך ליפול, והשמש היה מרגיע אותו. והיה מובן מוסר השכל נפלא איך צריכים לברוח מכל מיני כבוד אצל רבינו־הקדוש, ואיך ברגע הוא שובר את כל הכבוד שהקהל נתן לו. (אומן תשנ"א, שבת שובה)

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אחד נכנס אליו פעם בשבת בבוקר ואמר לו שהוא הגיע לקבל ממנו יראה ואהבה (כמובא בליקוטי מוהר"ן יז) ור' ישראל אמר שיראה ואהבה מקבלים מהצדיק שהוא רבינו כמובא בליקוטי מוהר"ן, והאיש התעקש שהוא בא לקבל יראה ואהבה מר' ישראל ור' ישראל צעק ובכה: "מה אתה אומר?, זה רבינו הוא גילה ואנחנו רק חברים המקבלים זה מזה". והיה מובן שהתיקונים המובאים בליקוטי מוהר"ן כמו לקבל יראה ואהבה מהצדיק נאמרו על מי שגילה אותם הוא רבינו, אחר־כך אמר לו לעשות קידוש ור' ישראל שהיה רגיל לאכול מוקדם בשבת בבוקר לא רצה לסעוד עד שבחור אחד שהיה שוהה הרבה במחיצתו יצא מהבית, והבחור הזה היה משפיע שר' ישראל שהוא התלמיד של רבינו נכלל ברבו ואור הלבנה נעשה כאור החמה והבין שר' ישראל מקפיד על דיבוריו. (אדר תשנ"ב, מאה שערים)

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו אחד סיפר לר' ישראל שראה אותו בחלום אומר 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן' ור' ישראל הצטער על זה עד מאוד ואמר לו שזה לא דרכנו, ברסלב זה ענווה ושפל ברך.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז שאלו את ר' ישראל אם הוא מרגיש שהוא השליח של רבינו והשיב: "לא, מי יכול לפתוח פה?".

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח כשאמר השיחה הידועה בה הוא אומר שרבינו אמר לעולם: 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן' ובאמצע אומר 'אני נ נח' וכו', למחרת ביתו שאלה אותו אם הוא אמר שהוא הרבי, והוא הקפיד ולא רצה לדבר איתה כמה שבועות.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט בעניין מפורסמים של שקר אמר שצריך להודיע שיש אנשים כאלו ושצריכים להתרחק מהם אבל לא להגיד השמות (מי הם).

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י ר' ישראל הזכיר פעם את התורה קי"א ואמר שלא צריכים לדבר הרבה, כמוכיח אותנו למעט בדיבור. "יש תורה אחת שמבטלת כל המפורסמים והאדמורים וכו' והיא: ''רבי' ראשי תיבות ראש בני ישראל וכו'...'"

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא פעם סיפר אחד החברים לר' ישראל מדאגתו על איזה מפורסם בברסלב שמטעה את העולם עם דרך לא נכונה, ור' ישראל הקפיד על אותו חבר ואמר בגערה: "אבל רבינו הקדוש כבר אמר 'גמרתי ואגמור ניצחתי ואנצח' – האמת תמיד נוצֵח (ומתקיים)!" ורמז שבוודאי יבוא הזמן שהשקר יפול לגמרי, ולמה לדאוג?.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב אחד אמר פעם בצער לר' ישראל שצריכים להתפלל כי המפורסמים של שקר מתחזקים בעולם, ור' ישראל צחק ואמר: "אדרבה, הם נופלים יותר ויותר". 
ובשבועות אמרו לר' ישראל שבתלמוד תורה ברסלב לא לומדים ספרי רבינו, ור' ישראל הקפיד מאוד ואמר בגערה: "יבוא זמן שֶׁ...וכו' ישלמו".

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג פעם דיבר מאוד קשה על אחד ממפורסמי ברסלב שהסתיר ביותר עניין רבינו מן העולם ואחר־כך אמר: "אבל אני לא מדבר מתוך שום קנאה, אם הייתי רוצה כל העולם היו אחרַי, אבל אני לא רציתי, רק רציתי האמת".

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד דברי המעתיק: רבינו גילה (בליקוטי מוהר"ן, י"ח) שמי שאין לו אמונה שלימה שאין שלימות אחריו, אסור לו לקחת ההנהגה. ועיין בליקוטי מוהר"ן ד' שאי אפשר לשמוע שבחו ולא יתגאה רק על־ידי ביטול הרגשותיו. ואולי זה אחד מהטעמים שהבעל־שם־טוב חיכה להתגלות עד גיל שלושים ושש, ורבינו־הקדוש עד גיל שמונה עשרה, כדי לשבור מקודם את כל התאוות והפניות בתכלית השלימות, שיהיה אחר־כך הכוח לעמוד בהיכל המלך ...

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו ר' ישראל סיפר שרבי נתן היה כל כך מתנהג בפשיטות בכל דרכיו עד שכשמישהו היה רואה אותו ברחוב לא היה מעלה על דעתו שהוא זה שחיבר את הספר 'ליקוטי הלכות'.

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טז ר' ישראל סיפר שהקשר שלו עם רבי ישראל קרדונר היה רק אמת "רציתי להציל נפשי" (כך התבטא ר' ישראל), והרב קרדונר מצידו חשב שאולי יצליח להאיר בו האור של רבינו, והוסיף ר' ישראל: "ובשביל (=בגלל) זה זה מתקיים". 
גם אמר פעם לאחד שהוא לא מבין את ה-בני נעורים שמתקרבים לרבינו לקבל איזה חשיבות, "אני רציתי להתקרב בשביל להציל את נפשי" (כך אמר).

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יז אחד ביקש פעם מר' ישראל שיתפלל בעדו על ביטול הגאווה ור' ישראל אמר לו: "אני נקי מזה, כי אני הייתי עם ר' ישראל קרדונר ולא היה לו גאווה, אז איך אפשר שיהיה לי גאווה?". (טבת תשנ"ג, ארזי הבירה)

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יח אחד נכנס אליו והתלוננן שמתגברת מאוד עליו מידת הקנאה ור' ישראל שאל בתמימות: "ממה?" והעמקות והתמימות של ה"מה" היה נראה כמו ים של לימוד האם אתה מקנא לגיהנום של המקבלי כבוד וחשיבות המדומה מעורבת ביגון ואנחה של הבלי העולם הזה וכו'.

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יט אחד נכנס פעם לר' ישראל והזמינוֹ לברית בנו ואמר לו שיהיו שם הרבה רבנים מפורסמים, הוא גם היה קצת מתבייש שלא יתן הסנדקאות לר' ישראל כי הוא בעצמו חשב להיות הסנדק ור' ישראל חיזק אותו ברצונו, וכשהאחד שהזמינוֹ יצא ר' ישראל אמר שהוא לא אוהב אנשים מכובדים. (אב תשנ"ג) 
גם אמר פעם: "אתם לא חשובים, אתם לא קיבלתם אבנים".

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כ אחד דיבר פעם עם ר' ישראל, והיה לידו ילד שהיה חוזר על שאלותיו לר' ישראל, וכשזה הקפיד על הילד ואמר לו שהוא יכול לדבר לבד ר' ישראל אמר: "אני לא שומע, תגיד לילד שהוא יגיד לי".

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כא פעם ביקש ר' ישראל משקה, ואחד צעק: "תביאו, ככה ניקח שיריים", ור' ישראל אמר: "אני לא רוצה לשתות", שוב חזר העניין, ור' ישראל שוב אמר שהוא לא רוצה לשתות. (בצפת, בסוכה תשנ"ד)

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כב באומן תשנ"א, ר' ישראל גמר לאכול ולקחנו מהצלחת שלו, והוא צעק בצחוק ובשמחה: "שיריים!", אחר־כך רמז ביד ואמר: "רבינו־הקדוש אמר שאנחנו... לא כלום".

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כג אמר אז באומן: "איך אפשר שיהיה לנו גאווה אם עוסקים בליקוטי מוהר"ן ובליקוטי תפילות?".

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כד אחד התפלל לפני העמוד קצת בפירסום וכשסיים תפילתו ר' ישראל אמר שהוא כמו מת כי זכה להיות עִם אחד (ר"י קרדונר) שהיה כמו מת בעולם הזה כי לא היה לו שום תאוות מהבלי עולם הזה. (סיון תשנ"ב, מבשרת)

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כה כמה חברים שרו פעם בחוץ הניגון 'נ נח', ור' ישראל אמר: "זה לא טוב פרסום," כמרמז להפסיק לשיר, ואחד הקשה: 'אבל מצווה לפרסם שם הצדיק?' והיה נראה שיש לר' ישראל הנאה, ואמר לו: "מי שראוי לפרסם שם הצדיק". (חשוון תשנ"ב, מבשרת)

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כו אחד היה עוסק להלביש את ר' ישראל עם חבר אחד על מנת ללכת לבית הכנסת להתפלל, ובא על דעתו פניות שהוא רגיל לשמש את ר' ישראל והוא יודע וכו', ואז פנה אליו ר' ישראל עם פניו הקדושים ושאל: "מי זה?, הולכים לבית־הכנסת - קדושת ספר תורה, לא עושים מזה כסף!", וככה הוכיח אותו על שיש לו פניות בשימוש תלמיד־חכם שהוא קדוש כמו ספר תורה ויותר (עיין בגמ' ובל"מ 'כמה טיפשאי שאר אינשי וכו'), ובכל זאת החבר השני לא היה מבין העניין כי הוא לא ידע מה מחשבת חברו וגם ר' ישראל הלביש התוכחה בהווה, - שבאמת הולכים לבית־הכנסת ולסֵפר תורה וכו', כדרכו בקודש להוכיח ברמז ובכלליות שיבין כל מחפש מרמזיו איך צריך לעסוק בענייני הקודש באמת ובלי שום פְּניה. (ערב שבת בחורף תשנ"ד)

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

כז פעם הטלוויזיה של צרפת ראיינו את ר' ישראל בכותל על העניין של רבינו ובאמצע הצילומים מישהו נתן לאחד מהשמשים להסיע את ר' ישראל בכיסא גלגלים שבו ישב וכשהסיע השַמש את ר' ישראל התגאה מאוד בליבו על שיראו אותו בטלוויזיה מסיע את התלמיד היקר של רבינו, כשהגיעו לאוטו ר' ישראל התחיל לבכות ולהוכיח את הנוכחים על שלא מתביישים לגנוב כסף בכותל וצעק לעבר המשמש: "מי זה? מי זה?!" וכשנכנסו לאוטו ר' ישראל התחיל לדבר ברמז על אותו משמש ואמר שהוא חשב שהמשמש עשה תשובה וכנראה שלא כן הדבר והיה עוד דיבורים וכו' והשמש הזה התחיל להתחרט ולהתוודות וכשהגיעו ר' ישראל רמז שהשם קיבל תשובתו. (אדר א' תשנ"ב בכותל)

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

כח החברים שיבחו פעם במירון את ר' ישראל בשקט שהוא צדיק ופרוש באכילה, ואז ר' ישראל ביקש מבעל הבית להביא לו אוכל, וכששאל אותו מה להביא אמר: "כל מה שיש לך בבית", והכריח את עצמו לאכול עם סבל וקושי, כך הרגישו. ופעם באומן רצו להביא לו אוכל, ואמר שכבר אכל קצת, ולתת לו לנוח (מהאוכל, הֵפך מהעולם).

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

כט דברי המעתיק: על המעררים שמי שמתקרב לצדיק בדרך האמיתי עוסק פחות בעבודת־השם וכו'... עיין בליקוטי מוהר"ן רע"ז שהמצוות לא יכולים לעלות בשבוע מחמת הקליפות, רק בשבת וכו' וזה מרמז על הצדיק שכל הזמן שהאדם לא מתקרב אליו (לעסוק בספריו ולקיימם) אין עלייה לעבודת־השם שלו ולמצוותיו, והוא רק מעקם עבודתו כמו קוף (עיין בשיחות הר"ן), ועיין בליקוטי הלכות בעניין אונאה יותר משתות וכו' שמי שחולק על הצדיק רחמנא־לצלן, יוצא ערום מן העולם כאילו לא קיים שום תורה ומצוות מחמת ריבוי הפגמים והפניות בתורה ומצוות של כל אחד ואחד, ועיקר "אזמרה" יכול לקיים בשלמות רק הצדיק הגדול במעלה שהוא כולו טוב ויכול למצוא שערות ונקודות טובות אצל כל אחד, ומובן מזה הפגם הנורא היותר גרוע מכל העבירות שבתורה של מי שמסתיר את הצדיק, כי על־ידי־זה אי אפשר לזַכות את עם ישראל ולמצוא בהם טוב, מאחר שחולקים על מי שיכול לגלות הטוב שבהם, כמו שמובא על הפסוק "למה יחרה אפך בעמך" וכו' שרק משה היה יכול להציל את ישראל מכליה ולגלות הטוב והזכות שבהם בעוצם ירידתם. ומובא מעשה ששנֵי אנשים נגשו אל הנועם אלימלך ואמר שאין להם שום בגדים (שום תורה ומצוות ומעשים טובים) מאחר שחלקו ומסרו את הרב הקדוש מיכל מזלוטשוב. ומעשה מהרב הקדוש מברדיטשוב ששאלו אותו שמזמן שהתקרב לחסידות הוא עוסק הרבה פחות בתורה, והשיב: "אדרבא, אני עוסק עכשיו הרבה יותר, כי מקודם הייתי עוסק קצת בשביל אישתי קצת בשביל חמותי וכו' ואילו עכשיו רק להשם־יתברך". הכלל שמי שמתקרב לצדיק יש לו הרבה מניעות וצריך להתייגע, והקצת שהוא עושה לשמה עולה הרבה יותר מהלא לשמה של אחרים, ודי־למבין.

</div>



# כותל

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/23/

# כותל

<div dir="rtl">כותל</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/23


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א ר' ישראל אמר שמובא בגמרא שבכותל נמצאים נשמות של כל הצדיקים, והרבה לשבח על המעלה להיות רגיל ללכת לעסוק בעבודת השם ולהתפלל בכותל המערבי.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב אחד התפלל פעם בנץ בכותל בשבת קודש וכשנכנס לר' ישראל שהיה בריחוק מקום הוא תיכף אמר לו בהנאה: "אה, התפללת בכותל!".

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג ר' ישראל דיבר פעם מהישועות שיכולים להיוושע בכותל וסיפר שיהודי אחד לא היה לו על שבת והלך להתפלל בכותל ומצא פתאום שטר של סכום מכובד באבנים כאילו יד יצאה ונתנה לו מבוקשו.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד היה מֵשֹיח שיחה על הליקוטי תפילות והכותל ויש שהבינו מהשיחה שהוא השווה הדיבורים של הליקוטי תפילות לאבנים של הכותל, ויש שהבינו שמשבח המעלה לעסוק בליקוטי תפילות בכותל המערבי.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה הוא גם פעם אמר שצריכים למלאות את כל השטח הסמוך לכותל בספרי רבינו וללמוד שם, שזה "הכולל" ההכי טוב.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו היה רגיל לנסוע לכותל, לפעמים היה נשאר קצת זמן ומתפלל שם, לפעמים היה יוצא מהאוטו בכיסא גלגלים רק כדי לנשק את הכותל וחזר, ולפעמים נסע באוטו וכשהגענו לשטח של הכותל הסתכל על הכותל מתוך המכונית וציווה לחזור כי כבר זכינו להיות בכותל (כך אמר).

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז אמר לאחד שיש מעלה לגור במקום ההכי קרוב שאפשר לכותל.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'כותל' תמצא ב: 
עבודת השם: ‎ו,

</div>



# לימוד

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/24/

# לימוד

<div dir="rtl">לימוד</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/24


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א בחורי ישיבה באו פעם לבקר אותו והוא סיפר להם בשבח הגאון מווילנא בסיפור הידוע שרָמז לאחותו שאין לו זמן לדבר כי הוא צריך ללמוד אף־על־פי שזה יותר מעשרים שנה שלא ראה אותה, והיה מובן שרצה לחזק אותם בשמירת הזמן ובהתמדת הלימוד. (חורף תשנ"ב)

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב פעם באו כמה מהחברים לר' ישראל ושאל אותם: "האם אתם לפני הלימוד או אחרי הלימוד?" וכשהשיבו: "לפני הלימוד" זרז אותם ללכת ללמוד בהתמדה. למחרת שאל: "איפה אוחזים בעניין הלימוד?" והשיבוּ: "באמצע הלימוד", והשיב: "נו, צריך לשים כל הכוחות בתורה", והורה להם לחזור לישיבה. גם הזהיר מאוד את החברים כמה פעמים לשמור מאוד על הזמן - על כל רגע, וללמוד הכול, ואמר: "יש זמן להכול", וכמה פעמים שהיו איתו חברים אמר להם לחזור לישיבה ללכת ללמוד.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג גם פעם הלכו כמה מהחברים לכותל להפיץ סיפורי מעשיות בבוקר באמצע הסדר, ושאל אותם בתמיהה: "ירדתם מהישיבה?" (לשון ירידה!)

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד גם באו פעם הראש־ישיבה והמשגיח של ישיבה שבה למדו כמה מהחברים להתלונן על שהם אמרו בשמו שיותר טוב להפיץ כל היום ולא ללמוד, ותמה ואמר: "אמרתי את זה? אדם בלי תורה?".

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה לבעל תשובה שרצה להיכנס לכולל לכל היום ר' ישראל אמר שאם לומדים לשם שמים צריכים ללמוד את כל הספרים.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו לבעל־תשובה אחד שהתקרב ושאלוֹ מה ללמוד, השיב שיעסוק בליקוטי תפילות וקיצור שולחן ערוך.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז אמר לאחד שהרבנים הגדולים לומדים בשולחן ערוך הגדול ואנחנו לומדים ב'קיצור שולחן ערוך'. וכששאל אותו אם לנהוג ספרדי או אשכנזי השיב לו: "רבינו, רבינו..."

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח ר' ישראל סיפר פעם שהיה לומד הש"ס בעל־פה בישיבה, וכל פעם שהיה מגיע בפרק "השולח" של מסכת גיטין למילים: "והלכתא כנחמן והלכתא כנחמן והלכתא כנחמני" היה מאוד מתלהב.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט פעם בביתר בסעודה שלישית הגיע אליו חסיד צעיר ממשפחה של חסידֵי סלונים שהתקרב לברסלב ודיבר על משפחתו, ור' ישראל הזכיר לו את השמות של כל בני משפחתו, אפילו מה שהוא שכח. ואחר־כך שאל החסיד את אחד החברים אם ר' ישראל יושן בלילה, וסיפר שבתקופה של סבו, ר' ישראל היה לומד עם סבו כל ליל שישי ש"ס ופוסקים והסבא שלו רצה ללכת לישון ור' ישראל עיכב אותו ולא נתן לו ללכת, רק שילמדו עד הבוקר.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י סיפר ר' ישראל: "כשר' ישראל קרדונר היה לומד ליקוטי מוהר"ן הייתי מגלה חידושים והבנות עמוקות ונפלאות אבל עכשיו אני רואה את זה מרחוק". (הלשון אינו מדוייק כי נשכח עם הזמן)

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא לבחוּר ישיבה שהיה לו מניעות ממשפחתו שלא רצו שימשיך ללמוד בישיבה, ר' ישראל אמר שלא יציית להוריו ויחזור לישיבה. (תמוז תשנ"ב, ביתר)

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב שאל פעם ברמז לבחוּר ישיבה מהי הסיבה שבגללה עזב את הישיבה שבה למד, וכשהשיב שבישיבה הוא לא יכול ללמוד ספרי רבינו, ר' ישראל אמר לו שבסתר אפשר לעשות הרבה. (קיץ תש"נ, הר נוף)

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג לאחד שרצה לעזוב את הכולל ולעבוד את השם בעצמאות, ר' ישראל שאל: "מדוע? זה מקום טוב!".

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד לבחור שרצה לעזוב את הישיבה ולעבוד את השם בכותל, ר' ישראל רמז שיישאר בישיבה.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו שניים הגיעו פעם לר' ישראל ולאחד רמז שיותר טוב לעבוד השם בחדר מיוחד, ולהשני רמז שבינתיים יישאר בישיבה, וצריכים להתפלל לכוון לרצון השם, וכל אחד יעשה כמו ששמע מרבו, כמובא בספר המידות.

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טז אמר לאחד שהוא עושה אנשים שלא עובדים ולא לומדים בכולל (אלא עובדים את השם באמת ומתפרנסים מביטחון).

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יז אחד שאל את ר' ישראל אם מותר לקבל משכורת מכולל על לימודו כי מובא בהלכה שאסור ללמוד בשכר, ור' ישראל השיב שאם המשכורת שמקבל הוא עבור דברים הכרחיים כמו חלב וכיוצא בזה אין שום בעיה.

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יח ר' ישראל התאכסן פעם אצל אחד שלמד תמורת תשלום קורס של סופרות באיזה ישיבה, ובבוקר הבעל הבית בא לר' ישראל לקחת רשות ממנו ואמר לו שהולך לישיבה (ולא סיפר לו שהולך למטרת לימוד סופרות), ור' ישראל תמה ואמר: "הלוואי, זה התכלית – להיות בישיבה וללמוד ולהתפלל כל היום. (סיון תשנ"ג)

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יט ר' ישראל שאל פעם כמה מהחברים שלמדו בישיבה ידועה בברסלב למה ראש ישיבתם התפטר מתפקידו, ולא השיבו, ואחרי כמה דקות התחיל להוכיח שהוא לא מבין, העיקר הוא לעסוק בהפצת התורה לשם שמים ואין סיבה להתפטר כי לא מקבל משכורתו, (ובאמת הראש ישיבה עזב תפקידו כי זה כבר כמה חודשים שלא מקבל משכורתו) ובכך ראו איך הכול גלוי לפניו ואיך צריכים לעסוק בהפצת התורה במסירות נפש לשם שמים.

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כ אמר שכשיש שאלות בהלכה צריך לשאול לרבנים הגדולים שקיבלו סמיכה מהרבנים ההכי גדולים.

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כא אמר ר' ישראל: "כל החושך שיש בעולם הוא על־ידי דרך הישיבות שלא לומדים ספרי רבינו ולא מקיימים אותם, ועל־ידי־זה אין אמונה ואין יראת־שמים".

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כב פעם אמר: "טוב ללמוד הרבה גמרא ופוסקים, אבל אפשר ללמוד ארבע שעות ספרי רבינו, (ואת זה לא עושים בישיבות), והכוונה שלהם לעקור את זה וכו'..."

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כג פעם בחור אחד ממשפחתו הגיע לבקרו ואמר לו שלומד בישיבת ברסלב, ושאל אותו ר' ישראל כמה זמן לומדים שם ספרי רבינו?, והשיב לו: "רבע שעה מזה ורבע שעה מזה וכו'", אמר לו רבי ישראל: "לך תגיד לראש הישיבה שאם אין שלוש שעות 'ליקוטי תפילות' זה לא ברסלב!!!" (ועיין בנוסח ה'הושענות': "הושענה שלוש שעות", רמז).

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כד פעם נכנס אצלו ראש ישיבת ברסלב בביתר, ור' ישראל אמר: "אנחנו לומדים הרוב והעיקר ספרי רבינו, זה דרכנו וכו'", והראש ישיבה נבהל וטען שאף אחד לא אומר את זה. ותחפש ותמצא האמת בעלמא הדין דשקרא.

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כה אמר ר' ישראל: "צריכים ללמוד העיקר ספרי רבינו, כי אנחנו חולים גדולים". (ועיין 'נתיב צדיק' שם מבואר שהרפואה של הבת מלכה שנפלה חלשות שהיא בחינת כנסת ישראל הוא על־ידי 'שמחה' ו'ספרי רבינו' - שהם בחינת 'עשרה מיני נגינה' לרפאות אותה).

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כו אמר: "העיקר הוא לימוד ספרי רבינו, כי הם מביאים לקיום התורה - שזה העיקר".

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

כז מדברי ר' ישראל קרדונר: על־פי התורה 'ליקוטי מוהר"ן' א' "דע כי על־ידי 'התורה' נתקבלין כל התפילות והבקשות", מה זה התורה? זה 'ליקוטי תפילות' 'ליקוטי תפילות' 'ליקוטי תפילות'... 'ליקוטי מוהר"ן' (כך סיפר ר' ישראל בשמו).

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

כח אחד הגיע פעם לר' ישראל וקבל לפניו שכואב לו הראש מתי שלומד, ור' ישראל התלהב מאוד וצעק בהתלהבות: "הלא אמרו חז"ל 'חש בראשו יעסוק ב'תורה'!', אבל מה זה ה'תורה'? כל הלמדנים לומדים הגמרא הזאת ("חש בראשו וכו') ולא מבינים מה שאומרים (מה הפירוש)!, ה'תורה' זה - ליקוטי תפילות, ליקוטי מוהר"ן, אתה צריך להתחזק ולעסוק בספרים". והתחיל לספר סדר נסיעותיו מטבריה לירושלים במסירות נפש, ורמז לאחד ברמזים נפלאים ובחכמה עמוקה לגור דווקא בירושלים כדי לרחם על העולם ולקרבם לרבינו, ועל הסכנה והקושי של קירוב רחוקים אמר להתבודד כמובא בליקוטי מוהר"ן נ"ט עיין שם. (ביתר, סיון תשנ"ב)

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

כט אמר על איזה ישיבה: "זה מקום מיוחד בעולם, אין להם שכל, אם היה להם שכל היו לומדים ספרי רבינו יומם ולילה, אבל השם יעזור"...

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

ל פעם אמר: "צריך לשים כל הכוחות בספרי רבינו. אפשר ללמוד גם כן 'גמרא' ו'שולחן ערוך', אבל העיקר הוא ספרי רבינו".

</div>


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

לא לאחד שנכנס בכולל (שלומדים בו) 'שולחן ערוך' אמר: "טוב, אבל תיזהר ללמוד הרוב ספרי רבינו, אם לא, יכולים להפוך כל הלימוד".

</div>


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

לב לאחד ששאל מה עדיף לעשות, קביעות ב'טור' ו'שולחן ערוך' או 'ליקוטי מוהר"ן'? השיב: "ליקוטי מוהר"ן' כלול בו כל ההלכות וכל החכמות הכול כלול ב'ליקוטי מוהר"ן'".

</div>


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

לג ר' ישראל אמר שצריך ללמוד העיקר ספרי רבינו - "זה האמונה שלנו" (כך אמר). וסיפר שבתקופה של ר' ישראל קרדונר היו למדנים גדולים והוא עלה על כולם על־ידי שזכה ללמוד קודם כל ספרי רבינו, - כי הם שורש התורה, ואחר־כך הכול בא לו בנקל.

</div>


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

לד אמר: "יש זמן ללמוד הכול, העיקר לשמור על הזמן".

</div>


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

לה בעניין המובא ב'שיחות הר"ן' ע"ו שצריך לגמור הש"ס והשו"ע והזוהר וכו' כל שנה, תשים לב שכתוב בסדר להרבות בתפילה וכו', ועיין ב'ליקוטי הלכות' שסוכה כשרה כשיש יותר צל מהחמה - יותר תפילה מתורה וכו', ו"חסידים הראשונים היו שוהים" וכו'.

</div>


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

לו אחד נכנס אליו פעם ושאל אודות השיחה הזאת שצריך לגמור הש"ס כל שנה, ואיך אפשר ללמוד ספרי רבינו? ורבי ישראל צחק ואמר לו: "צריכים לזרוק את כל החכמות שלכם ורק להתפלל", אחר־כך אמר לו דבר נפלא, ולא רוצה לגלות, אבל היה נראה תוכן כוונתו שעִם לימוד הגמרא שלו הוא שׂם את השכינה בגלות בכל דיבור, וששאל איך יוכל ללמוד יותר בבחינה הזאת?. ועיין ב'ליקוטי מוהר"ן' י"ב שעל פי רוב הלומדים חולקים על הצדיקים כי לא לומדים לשמה, וגורמים גלות השכינה בלימודם וכו'. 
ועיין ב'אבניה ברזל', שרבי נתן אמר לתלמידו, שהבעל שם טוב בא לעולם לעקור את הלמדן הקפדן. כי "הגמרא קודש קודשים" וצריכים משמרת ללמוד אותה לשמה, כמו שאמר הרשב"י שעל־ידי לימוד הזוהר הקדוש לא תשתכח התורה מישראל. "וטוב ללמוד הרבה ש"ס ופוסקים אבל אפשר בישיבות ללמוד ארבע שעות ספרי רבינו־הקדוש", ללמוד האמונה שזה העיקר וללמוד לשְׁמה" (מה שמובא במרכאות הם דברי ר"י).

</div>


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

לז בערב שבת, אחד למד חומש לפני ר' ישראל והוא שאל אם זה ליקוטי מוהר"ן והאיש השיב שזה חומש עם רש"י ור' ישראל אמר שרבינו שיבח מאוד את רש"י וכינה אתו "אחיה של התורה".

</div>


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

לח גם אחד שאל פעם לר' ישראל על תהילים ור' ישראל אמר: "אה, מה שגילה רבינו על תהילים!" ועיין בליקוטי הלכות שהלמדן צריך להיות כפוף לצדיק ולקבל כל חיותו ממנו ועכשיו שיצא הספר שלי בעולם צריכים ללמוד רק הספר שלי קצת מכוון לשני הסיפורים הנ"ל שלומדים כי רבינו ציווה לנו.

</div>


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

לט אחַר שהשיב בחיוב על השאלה אם אפשר לחזור על לימוד חצי עמוד גמרא יען שרבינו אמר שיותר טוב לגמור כל הגמרא ואחר־כך לחזור על הלימוד, שאלנו אם לא יותר טוב ללמוד ספרי רבינו. 
ור' ישראל השיב: "ספרי רבינו יש להם דין קדימה על כל הספרים". (ועיין במסגרת השולחן כ"ז סעיף קטן ג', שנקט בלשון זה על לימוד ההלכות הנחוצות שיש להם דין קדימה על כל הספרים, ומכוון ל'קיצור שולחן ערוך' שמי שאין לו הרבה זמן, צריך בעיקר ללמוד הלכות הנחוצות וספרי מוסר המכניעים את היצר הרע).

</div>


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

מ שאל את אחד בחיוב: "...ואתה לומד העיקר ספרי רבינו והרוב 'ליקוטי תפילות'?".

</div>


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

מא אמר: "ה'ליקוטי הלכות' הם לימודים של משיח! כשיבוא משיח כל אחד ילך אליו לקבל תיקון, והוא יגיד בתמיהה - "תיקון? הכול כבר מוכן, לך תלמד 'ליקוטי הלכות', לך תגיד 'ליקוטי תפילות'"".

</div>


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

מב פעם דיבר עם אחד בגערה על דרך הלומדים, שרוצים ללמוד בלי אמונה ובלי תשובה.

</div>


## Segment 43

<div dir="rtl" lang="he">

מג מובא בצוואת רבינו לרבי נתן על האזהרה הגדולה לחפש הרוח הקודש ולא הגוף של הצדיק, שהאמונה שהיא עיקר היהדות תלויה בחיפוש הזה. ורבי ישראל אמר שהכוונה היא - ללמוד ספרי רבינו, לקיים אותם... ולהתגעגע. ושאלוהו: "מה עם התלמידים?" ורבי ישראל השיב: "מי הם התלמידים? מי שרוצה כבוד וכסף?" (ועיין בשיחות המוקלטות שרבי ישראל מספר שרבי ישראל קרדונר זכה להיות 'רבי ישראל קרדונר', על־ידי שחיפש כל חייו איך להכניס ה'ליקוטי תפילות' וה'ליקוטי הלכות' בלב, ושגם אנחנו נוכל להיות צדיקים גדולים כמו רב שלמה ווקסלר ואנ"ש האמיתיים אם נלמד 'ליקוטי מוהר"ן', לדעת תכסיסי מלחמה).

</div>


## Segment 44

<div dir="rtl" lang="he">

מד לאברך אחד שאישתו התנתה את השלום בית שלהם רק אם לא ילך יותר לרבי ישראל, ר' ישראל השיב: "תסכים, אתה לא צריך אותי, יש לך ספרי רבינו".

</div>


## Segment 45

<div dir="rtl" lang="he">

מה על מה שמובא ב'ליקוטי הלכות' שצריך להתפלל יותר מללמוד, כי סוכה כשרה כשיש יותר צל מהחמה וכו'. רבי ישראל אמר שלא בחינם אנ"ש היו אנשים קדושים כאלו, שהיו הולכים בדרך הזה - להרבות ביותר בתפילה, וגער בזה שעכשיו העיקר הוא להיות למדן ומפורסם, וחושבים שמי שמרבה בתפילה הוא עם הארץ.

</div>


## Segment 46

<div dir="rtl" lang="he">

מו ר' ישראל אמר שבסדר הלימוד צריך ללמוד בעיקר ספרי רבינו, כי הם מביאים לקיום התורה שזה העיקר. "ללמוד ספרי רבינו, כי אנחנו חולים גדולים" (כך אמר).

</div>


## Segment 47

<div dir="rtl" lang="he">

מז לאחד אמר ללמוד בכל יום גם דף גמרא, כי רבינו אמר ללמוד שולחן ערוך, ושולחן ערוך זה גמרא, מה שאומרים התנאים והאמוראים (כך אמר).

</div>


## Segment 48

<div dir="rtl" lang="he">

מח אחד אמר פעם לר' ישראל שקשה לו להבין ליקוטי הלכות, ובאמת האיש הזה היה בעל מחשבה ולא היה מתרכז בלימודו. אז ר' ישראל אמר לו לסיים, וכשיחזור פעם אחרת הליקוטי הלכות, יבין. לפי הפסוק: "דבר אל בני ישראל וייסעו". גם הוסיף, שכשלא מבינים, שואלים לפעמים לאיזה למדן. (י"ט שבט תשנ"ב, ערב שבת)

</div>


## Segment 49

<div dir="rtl" lang="he">

מט אמר לאחד שהיה לומד לבד (בלי חברותא) שזה בסדר, רק אם לא מבינים לפעמים שואלים לאיזה למדן. (סוף אייר תשנ"ג)

</div>


## Segment 50

<div dir="rtl" lang="he">

נ אמר לחתן שאת הלכות נידה ילמד רק אחרי החתונה, כי מחשבה רעה מזקת מאוד. רק מה שמוכרח לדעת לפני החתונה ילמד לפני החתונה, והצביע על תלמיד חכם המקורב לרבינו שאיתו טוב ללמוד ההלכות האלו. (יום ראשון כ"א שבט תשנ"ב)

</div>


## Segment 51

<div dir="rtl" lang="he">

נא ר' ישראל הִרבה לדבר על חשיבות לימוד ספרי רבינו, ואמר: "הוא יכול לתקן אותנו, על ידו ועל־ידי עסק ולימוד ספריו הקדושים יכולים לקבל נשמה חדשה, ויש דברים שאי אפשר להגיד" (מה שאפשר לזכות על־ידי ספריו הקדושים ...) ואמר את זה בהתלהבות גדול. (יום ראשון כ"א שבט תשנ"ב)

</div>


## Segment 52

<div dir="rtl" lang="he">

נב ר' ישראל רמז שמעלה גדולה ללמוד עם תפילין דרבינו תם. ושיבח את הספרדים על שנוהגים ללמוד עם תפילין דרבינו תם.

</div>


## Segment 53

<div dir="rtl" lang="he">

נג פעם האב בית של הישיבה טען נגדנו שהבחורים אמנם מצוינים ביראת־שמים אבל באים לישיבה אוכלים ונהנים ולומדים ספרי רבינו, "ואנחנו נותנים תנאים בתנאי שהבחור לומד הסדר כפי התקנון של ישיבתינו". האמת, שנסתפקתי כי אם אמנם אסור לשמוע וצריכים להתחזק ללמוד הרבה ספרי רבינו המביאים לקיום התורה כפי אמונתנו וקבלתנו של הדרך האמיתי של ברסלב, אבל אולי צריך למצוא מקום אחר שלא ניכשל בעוון גזל רחמנא־לצלן. ואותו יום הראש־ישיבה דרש ואמר שאסור לעשות "קבוצה" בתוך הישיבה ולגרום לפילוג וכו'. נכנסנו לר' ישראל וסיפרנו לו רק שהראש־ישיבה דרש ואמר שלומדים יותר מדי ספרי רבינו. ר' ישראל ענה ואמר: "השם ירחם, הלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו, הלוואי שיעסוק האדם כל היום כולו בספרי רבינו! לא לשמוע אותם, האוכל, הישיבה הכול של רבינו!", והבן.

</div>


## Segment 54

<div dir="rtl" lang="he">

נד זקן אחד מגבעת שאול שהכיר את ר' ישראל משכונתו כשהיה גר שם, אמר שר' ישראל בקי בכל התורה כולה בעל־פה, ואמר שכולם יודעים את זה.

</div>


## Segment 55

<div dir="rtl" lang="he">

נה אחד אמר לר' ישראל שהוא רוצה לקבוע עצמו בכולל ללמוד תורה, ור' ישראל השיב לו שצריך להיות קבוע רק אצל השם. ועיין בליקוטי תפילות, נ"ד בהתחלה "אין שום קביעות בזה העולם".

</div>


## Segment 56

<div dir="rtl" lang="he">

נו אחד שאל על איזה ספר אם יכול ללמוד אותו ור' ישראל השיב לו בשלילה, ואמר על מחבר הספר: "אני הכרתי אותו והוא לא היה צדיק קדוש כזה", ועיין בפרפראות לחכמה על תורה ס"א שמובן שרק צדיק שיש לו אמונת חכמים בשלמות יכול לחדש בשביל העולם.

</div>


## Segment 57

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'לימוד' תמצא ב: 
הפצה וקירוב: ‎ו, ‎יד, ‎טו, ‎כ, 
על לימוד ספרי רבינו בתשעה באב עיין 'מנהגים' ‎יא.

</div>



# ליקוטי תפילות

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/25/

# ליקוטי תפילות

<div dir="rtl">ליקוטי תפילות</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/25


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א פעם ר' ישראל שיבח מאוד את מעלת אמירת ליקוטי תפילות ואחד שאל אותו: "אבל כמה להגיד?" ור' ישראל השיב: "כל זמן שאפשר!".

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב צרפַתי אחד שלח לשאול את ר' ישראל אם יגיד ליקוטי תפילות בלשון־הקודש או בצרפתית והשיב: "איזה שאלה? וודאי לשון־הקודש, שיקרא יתרגל ויבין".

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג אחד סיפר לו פעם המניעות והצרות שלו ולבסוף אמר שהוא רוצה להתקרב לרבינו, ור' ישראל התעורר רק מהדיבור הזה, ואמר לו להגיד ליקוטי תפילות, וכשהשיב שהוא לא יודע, ר' ישראל אמר לו להתבודד כמו שמדברים עם חבר, בפשיטות.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד ר' ישראל אמר שתהילים ליקוטי תפילות והתבודדות הם שלושה דברים שהורגים את היצר הרע לגמרי, ואמר לאחד לעסוק בזה בתחילת קימתו (בלַילה).

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אמר לאחד שהיה מאוד מצטער מהנפילות שלו: "כשהבעל דבר נותן לך מכות כל דיבור של ליקוטי תפילות נותן לו מכות", ועײן בליקוטי מוהר"ן (א') שרפואת המשוגעים מרוח שטות שמכניס היצר הרע הוא על־ידי מכות וקמיעות והתורה כלולה משני תיקונים אלו. ור' ישראל קרדונר פירש שהתורה הוא הליקוטי תפילות וכו'. ועיין עוד בליקוטי מוהר"ן נ"ט ד' שהמשפט - בחינת התפילה הוא בחינת "ארבעים יכנו".

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו אמר ר' ישראל: "הליקוטי תפילות הוא הבית חולים של כל העולם".

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז סיפר שחלם שנסגרו כל הבתי חולים והיה שמה ליקוטי תפילות בכל מקום.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח ר' ישראל אמר שכל דיבור של ליקוטי תפילות נכנס בכל המקומות בין האברים לטהר מכל התאוות, ואין מקום שלא מגיע לשם.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט בסוף ימיו כשכבר לא היה יכול לקרוא בעיניו אמר לאחד שהיה עוסק ביותר בהפצת ספרי רבינו שאולי הוא יזכה לרפואה בעיניו ואז יוכל לעסוק ביותר בליקוטי תפילות ותהילים. 
גם אמר לו פעם שלא מספיק למכור את הליקוטי תפילות, צריך גם להגיד ליקוטי תפילות.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י פעם סיפר שר' ישראל קרדונר בא אליו בחלום עם מפתחות ואמר לו: "בא אני אראה לך מה לומדים בעולם הבא", והתחיל לפתוח חדרים, בראשון היו אומרים ליקוטי תפילות בשני תהילים והשאר הוא לא פתח. והבן מזה כמה צריך לעסוק ביותר בתפילה לזכות לעולם הבא, כמובן בהרבה שיחות המפוזרות בספרי רבינו־הקדוש על ענייני תפילה. 
אחר־כך שמעתי קצת בסגנון אחר שר' ישראל סיפר שר' ישראל קרדונר הופיע אליו בחלום ונתן לו חמישים מפתחות וציווה לו ללכת לראות מה לומדים בגן עדן, חייך ונעלם, ור' ישראל הרגיש עלייה והתחיל לפתוח הפתחים בחדר הראשון היה ישיבה של ליקוטי תפילות ובשני ישיבה של תהילים ובשאר החדרים לא סיפר.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא ר' ישראל שיבח לפני אחד ביותר את הליקוטי תפילות וזה שאל אותו כמה צריך להגיד, ור' ישראל השיב לו: "עד שאתה לא יכול", וכשר' ישראל הרגיש תמיהתו, אמר לו: "הלא אמרו חז"ל 'ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו!'".

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב ולבחור ישיבה אחד שהיה רגיל ללמוד וכל הזמן היו לו קושיות על הצדיק והיה מתרחק מדרכיו, ר' ישראל אמר לו שלא ילמד הרבה אלא יתפלל הרבה. אמנם לבחור ישיבה אחד שהיה עוסק כל היום רק בתפילה ר' ישראל אמר שצריכים גם ללמוד הרבה.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג ר' ישראל סיפר שר' ישראל קרדונר היה נוהג ללכת מצפת למירון ברגל, ובדרך היה אומר הליקוטי תפילות בעל־פה.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד ר' ישראל סיפר שכשהוא היה פעם בציון הרשב"י במירון, היה שם יהודי אחד ספרדי שראה את ה'לקוטי תפילות' שלו והשאיל ממנו את הספר, והוא התחיל לצעוק ולבכות ולהתחנן מתוך הספר במשך שעות ארוכות. 
"התבטלתי אליו לגמרי!", (כך סיפר ר' ישראל). "אחר־כך, האיש הנ"ל ניגש אלי ואמר לי: 'אתה מחוייב לתת לי את הספר הזה, אני אמות, אני לא יכול לחיות בלי הספר הזה!'" 
אמר לו ר' ישראל: "תשמע, שנינו במדבר וחיי קודמים [בתקופה הזו היה כמעט בלתי אפשרי להשיג אחד מספרי רבינו]." 
אבל היהודי הזה התעקש כל-כך, ואחר הרבה הפצרות הבין ר' ישראל שרצון השם־יתברך שייתן לו את "החיות" שלו, - את הספר, והשם יעזור לו להשיג אחר, וכך קיים. והלך ר' ישראל בלי הספר, כמו יתום. 
לאחר זמן קרה שר' ישראל נכנס לחנות ספרים, ולהפתעתו מצא בין המדפים ספר "לקוטי תפילות" "בדפוס ובכריכה וביופי כזה שאין לתאר" (כך סיפר). 
בעל החנות הגיע, ומהמבט של ר' ישראל על הספר הבין שצריך לתת לו את הספר במתנה.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו אחד היה מסתובב פעם בלילה בחלוקת העצה וגער בו ר' ישראל ושאל אותו מה הוא עושה? והשיב שהוא אומר קריאת שמע שעל המיטה, ור' ישראל שאל אותו אם אומר כמנהגנו מתוך 'שערי ציון', והוא השיב שהוא מכיר בעל־פה, ור' ישראל התפלא עליו ואמר לו בלשון התקרבות: "אתה יודע ה'שערי ציון' בעל־פה?!". 
והתחיל לדבר איתו ממעלת התפילות הסדורים בתוך 'שערי ציון', עד שר' ישראל הגיע אל היקרות של הליקוטי תפילות - ותיכף האיש התעורר שכמעט לא עוסק בליקוטי תפילות, ור' ישראל הסתכל עליו בגערה כמו על משוגע שיש לנו תפילות כאלו והוא לא אומר אותם?!. והאיש הזה סיפר שהמבט של גערה של ר' ישראל הספיק לעורר אותו להגיד ליקוטי תפילות ברציפות ובהתמדה זה כבר יותר מעשרים שנה. (ניסן תשנ"ב)

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טז אחד ביקש ממנו פעם ברכה לזכות להתקרב לרבינו ור' ישראל אמר לו: "תקרא הרבה ליקוטי תפילות ותעשה בכל יום התבודדות ואפשר (שתזכה, [היה נראה מהתנועות כולי האי ואולי])!?"

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יז כשילד בן אחד עשרה אמר לו שרוצה להתבודד, ר' ישראל השיב שהוא לא יודע, הכול כתוב בליקוטי תפילות. והילד אמר שאומר כל יום שעתיים 'כתבי', ור' ישראל השיב שזה לא מספיק. 
אחר־כך אמר לו הילד שיש דברים שהוא צריך לבקש שלא כתובים בליקוטי תפילות, ור' ישראל השיב שהכול כתוב בליקוטי תפילות. והילד אמר: "למשל, אני רוצה שתבואו בבית שלי", ור' ישראל השיב: "זה גם כתוב בליקוטי תפילות". (ועיין בהקדמת ליקוטי תפילות ש"אין תפילה שאתה צריך שלא תמצא פה וכו'")

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יח אחד סיפר ששמע מר' ישראל שליקוטי תפילות הוא פירוש על תהילים.

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יט ר' ישראל אמר לאחד: "אתה אומר ליקוטי תפילות ואתה עם רבינו־הקדוש בעצמו!".

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כ אמר: "אשרינו, אנחנו וכל ישראל לא יודעים מה זה ליקוטי תפילות, יש שמה כל הדורות, מה שהיה ומה שיהיה הכול כתוב בליקוטי תפילות".

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כא ר' ישראל אמר שעל ידי ליקוטי תפילות אין שום שער דקדושה שלא יכולים להשיג.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כב אמר: "אם אין שלוש שעות ליקוטי תפילות (בישיבה), זה לא ברסלב.

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כג דיבר מגדול מאנ"ש שעסק הרבה בליקוטי תפילות, ובכל זאת בסוף לא זכה להתקרב לרבינו... (כי אף־על־פי שזה עיקר הדרך צריך בכל זאת שישאר בחירה כך־נראה).

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כד סיפר: "הרב שמואל שפירא היה הכי מתמיד של עץ חיים וכשהתקרב לרבינו, עסק רק בליקוטי תפילות ותהילים".

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כה לאחד שאמר לר' ישראל שלא יודע מה להגיד בהתבודדות, ר' ישראל השיב שיש לנו תפילות מוכנות בליקוטי תפילות. גם הזכיר שהרב נפתלי כהן אמר לו שהליקוטי תפילות הוא שיעור של התבודדות, ושאמר לו: אם אתה רוצה להתבודד היטב תגיד הרבה ליקוטי תפילות.

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כו אחד שאל שעכשיו שיצא הספר 'כתבי' האם יותר טוב לעסוק בו או בליקוטי תפילות? ור' ישראל התלהב מאוד משני הספרים ובכל זאת היה נראה שיש עדיפות לספר ה'כתבי', אבל היה מאוד מחזק אנשים להגיד ליקוטי תפילות אפילו אחרי שיצא ה'כתבי'.

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

על אמירת ליקוטי תפילות בתשעה באב עיין 'מנהגים' ‎יא. 
עוד דיבורים על הנושא: 'ליקוטי תפילות' תמצא ב: 
הפצה וקירוב: ‎טז, / לימוד: ‎ו, ‎כג, ‎כז, ‎מ, / ספרי רבינו: ‎ו, / עבודת השם: ‎כד, ‎כט, 
ראה גם: 'תפילה' / 'עבודת השם'.

</div>



# ממון ופרנסה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/26/

# ממון ופרנסה

<div dir="rtl">ממון ופרנסה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/26


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א אמר לאחד שלקחַת משכנתא על־מנת לרכוש דירה לא נכנס בגדר ההלוואות שהזהיר רבינו עליהם, אלא כמו החזר במקום דמי שכירת דירה.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב אמר שמותר ללוות בשביל לקנות חלב, או לשלם שכר־דירה, - הדברים המוכרחים.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג לקראת פסח ציווה לאחד לקנות כל הכלים מחדש ולא להכשירם, בטענה שאותו אדם הוא בעל אמצעים. (ניסן תשנ"ב)

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד ר' ישראל אמר שעל־ידי סבל הרעב זכו הוא וילדיו לאריכות ימים.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה פעם בלילה אישתו של ר' ישראל הייתה מאוד עצובה ולא רצתה לספר על מה, ואחרי הפצרות אמרה לר' ישראל בצער שעוד פעם הילדים הלכו לישון רעבים, ואז ר' ישראל הרים את ידיו לשמים והודה להשם־יתברך שנתן לו ילדים בריאים, כי יש עשירים שילדיהם לא יכולים לאכול מחמת שהם חולים אף־על־פי שיש להם שפע של מזונות. כל זה סיפרה ביתו ששמעה בסתר את שיחת הוריה. (ועיין בליקוטי מוהר"ן קצ"ה)

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו אחד אמר פעם לר' ישראל שהוא מצא עבודה טובה שתביא לו פרנסה בשפע ובכך יוכל לעבוד את השם, ור' ישראל שאל אותו מה היא והוא השיב: "להיות נהג של טנדר", ור' ישראל הסתכל עליו בהשתוממות ואמר לו: "מה אני אגיד לך?".

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז אחד אמר פעם לר' ישראל שהוא סובל מקור, ור' ישראל תפס בלבושו ואמר שזה לא בגד חם, ואמר לו: "יש מקומות שמוכרים משומש, בזול, לך תחפש".

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח אחד נכנס אל ר' ישראל פעם בערב שבת והביא לו שוקולדים ור' ישראל אמר לו שצריכים לשמור על הכסף, והאיש טען שהוא קנה את זה לכבוד שבת קודש, ור' ישראל אמר שלכבוד שבת קונים בשר ודגים, אבל הכול יבוא לטובה. ובאמת האיש הזה היה בטבע בזבזן וצריכים לשמור שהרגילות להוצאות מרובות מונעים מאוד מעבודת השם יתברך כי צריכים כל הזמן לבטל מעבודת השם להשיג כסף למען ריבוי ההוצאות, ודי למבין. ר' ישראל גם הזהיר שצריכים ביטחון וגם הסתפקות כדיבור רבינו שאמר שלחם ומלפפון הוא מאכל טוב. (סיון תשנ"ג, ערב שבת)

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט אמר: "אשרינו שיש לנו ארץ־ישראל, הגויים שונאים אותנו ובכל זאת האו"ם נתן לנו ארץ־ישראל, בלי כסף, בלי נשק וכו'..."

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י ובאותו זמן גם אמר: "עכשיו יותר קל להתקרב לברסלב, אתם לא קיבלתם אבנים, אתם לא חשובים". וחיזק את אחד שהכולל שלו לא רצה לתמוך בו כי הוא למד ספרי רבינו, וסיפר שהמתנגדים אמרו עליו שאסור לרחם עליו כי הוא לומד ספרי ברסלב, ולא נתנו לו לא כסף ולא לחם. ור' ישראל הוסיף שעל־ידי הרדיפות והרעב שסבלו, הוא ובני ביתו זכו לאריכות ימים. גם סיפר שביקש פעם צדקה מאדם מאנ"ש בשול ברסלב ונתן לו סכום גדול, וכשהוא הלך לא מצא את הכסף בכיס (אולי כמרמז שמן השמים ניסו אותו כל הזמן בעניות), והוסיף שגם רבי ישראל קרדונר סבל הרבה. וגם סיפר שהרב מטעפליק נתן לו סכום נכבד, ושגאון אחד נתן לר' ישראל קרדונר". (יום חמישי ד' אדר תשנ"ג ביתר)

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא סיפר ר' ישראל: "השם־יתברך נתן לי מתנות טובות, משנולדתי הבנתי שהעולם הזה הוא לא כלום, ולא רציתי אותו. הייתי מחכה לגדול וללבוש בגד ארוך, לא כמו החדשים של אז שהתחילו ללבוש קצר. רציתי רק העולם הבא. היינו עניים, לא היה מה לאכול, ולחם לבד - לא מספיק. לפני השינה צריכים לאכול כי נשארים הרבה זמן בלי אוכל, וקיבלתי רק חתיכת לחם, אבל מזה הבנתי שטות העולם הזה. העניות היא מתנה גדולה, עם בטן מלאה קשה לעבוד השם, יושנים הרבה". 
)גם השיב פעם לאחד שהתלונן שיושן הרבה: "אז לא תאכל הרבה").

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב וסיפר: רציתי כמה טיפות של שמן זית, והאִמא השיבה בכעס שלא אקבל יותר, "צריכים לשַׁבת לטשולנט (חמין) ולנרות". כשהייתי ילד הייתי מתפלל בקולות, לא הסתכלתי על שום אדם כאילו אני יחיד בבית הכנסת".

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג ר' ישראל סיפר: "התפילה ואמירת תהילים הייתה בשבילי מתנה (אחד מהמתנות שסיפר שהשם העניק לו), טעמתי בה טעם גן עדן".

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד גם סיפר: "כשהייתי רואה בן אדם אומר תהילים בהתעוררות, הייתי אומר בליבי: "אשרי לו, הוא קרוב לתכלית". (כשהייתי רואה בן אדם שיודע ללמוד ומדבר שיחות חולין, הייתי מתפלא, האם הוא משוגע?)".

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו גם סיפר: "הייתי בטבע מאוד חלש, והאִמא נתנה לי (פעם) שלוש גרוש, - כל כספה, לקנות מרק טוב של בשר. הלכתי למלון, וכשאכלתי פתחתי העיניים ואז ראיתי העולם הזה". 
וסיפר אז: "הדירה של ההורים הייתה כמו מערה". (הדיבורים שמובאים מאות ‎יא עד כאן נאמרו בסיון תשנ"ג בבוקר במבשרת צ.)

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'ממון ופרנסה' תמצא ב: 
שלום בית: ‎ט,

</div>



# מנהגים

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/27/

# מנהגים

<div dir="rtl">מנהגים</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/27


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א אחד שאל פעם את ר' ישראל איך להתנהג בהלכה, והשיב: "בלי חכמות, כמו שכתוב", (והיה מאוד מכוּוָן, כי במקומו היו מאוד חוקרים). 
והוסיף: "יש שתי פוסקים, - הבית יוסף והרמ"א, הספרדים קיבלו על עצמם הבית יוסף, והאשכנזים הרמ"א, וככה צריכים להמשיך ולנהוג" (אמר את זה ברמז עם היד ובסיפוק). אחד שאל: "אני ספרדי אז אני צריך לנהוג כמו הבית יוסף?", ור' ישראל שתק קצת ואחר־כך אמר: "אבל אנחנו שזכינו להתקרב לרבינו והוא היה עושה כמו הרמ"א, גם אנחנו עושים כמו הרמ"א, - אבל אין הבדל גדול".

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב אחד שאל אם הוא יכול להניח שתי תפילין ביחד, - רש"י ורבינו תם, ואמר לו ר' ישראל: "אתה תעשה ככה, אני לא עושה ככה, כי הייתי עם ר' ישראל קרדונר והוא היה מניח זה אחר זה, גם כל אנ"ש וכו'... נכון אני יודע שישנם נוהגים לשים ביחד, אצל הספרדים... אבל אנחנו לא ספרדים".

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג אחד שאל פעם את ר' ישראל אם נוהגים לעשות הכול כמו האר"י ז"ל ור' ישראל השיב קצת ברמז שלא.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד אחד שאל פעם: "איזה נוסח נתפלל בראש־השנה?" ואמר לשאול לרבנים, אחר־כך אמר: "וודאי הכי טוב להתפלל בנוסח שלנו (ספרד)", ואותו חבר הקשה שיש צרפתים שקשה להם, ואמר: "אין הרבה הבדל, רק בחזרת הש"צ, לא צריך להסתכל, נעשה המניין שלנו ומי שרוצה לבוא יבוא, אפשר לעשות שתי מניינים".

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה בעת הקיבוץ בראש־השנה בשול ברסלב (כשאומן עוד היה סגור), אחד התלונן על שבראש־השנה מתפללים באריכות נוסח ספרד, ור' ישראל אמר לו: "אז שיעשו פה מניין ספרדי בשבילכם", ושאלו רב ידוע של ברסלב ולא הסכים לזה, ור' ישראל הקפיד עליו.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו לאחד ר' ישראל אמר שיעשה אירוסין כמו הספרדים, ואחד אמר לו שהוא נוהג אשכנזי ור' ישראל אמר: "נו, העיקר יהודי".

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז אחד שאל איך לנהוג בהלכה ספרדי או אשכנזי? ור' ישראל השיב לו בתנועה של היד: "רבינו!".

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח לכמה אמר להמשיך בנוסח ספרדי.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט תימני סופר סת"ם ששמע בשם ר' ישראל שיותר טוב לנהוג כאשכנזי, ורצה להתחיל לכתוב בנוסח אשכנזי שאל את ר' ישראל, וענה לו שימשיך בנוסח שלו.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י אחד שאל פעם אם אפשר לקנות תפילין משומשים ור' ישראל השיב: "מדוע לא?", וכשזה שאל אם לקנות ספרדי או אשכנזי, ר' ישראל השיב: "העיקר שיהיו כשרים!" (וכל אחד יעשה כמו ששמע מרבו, כך כתוב בספר המידות).

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא ר' ישראל השיב לאחד ששאל על כך שבתשעה באב מותר להגיד תהילים ותיקון הכללי רק לאחר חצות היום אך ספרי רבינו אסורים בלימוד גם לאחר חצות היום, וכשהוא שאל אם מותר להגיד ליקוטי תפילות ר' ישראל צחק בהתלהבות ואמר: "אה, ליקוטי תפילות!, אני חושב שמותר להגיד ליקוטי תפילות בתשעה באב!" (והיה נראה עמקות גדול). (ליל תשעה באב תשנ"ג, רח' יהודית) 
הוא גם הזהיר אותנו לפני ערבית של תשעה באב להתפלל ערבית בנחת (כמובא בשולחן ערוך).

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב ר' ישראל אמר שבפסח הוא נוהג לא לאכול שקדים ודבש. (פסח תשנ"ב)

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג פעם בערב פסח ר' ישראל ביקש לפני זמן הביעור לעשות ביעור חמץ ואחד אמר לו שיש עוד זמן, ור' ישראל השיב כנותן דרך בעבודת השם ובקיום המצוות: "זה לא מזיק להקדים".

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד סיפר שבדורות הקודמים היו נוהגים לקנות לכל המשפחה בגדים חדשים לכל חג, וסיפר שהגברים היו עושים חליפות חדשות בכל חג.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו אחד שאל מתי טובלים בליל שבועות ור' ישראל השיב שמחצות לילה. (שבועות תשנ"ד, פסגת זאב)

</div>



# מקווה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/28/

# מקווה

<div dir="rtl">מקווה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/28


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א דיבר עם אחד ממעלת המקווה ואמר לו שטבילה אחת מספיק והיה נראה שמרמז לו שרק עם טבילה מקבלים כבר התיקונים הנוראים הנעשים על ידי המקווה. ופעם רצה לזרז משמשו ואמר לו שיטבול רק כמה טבילות. אחד אמר לו שהוא צריך ללכת למקווה שהיה בריחוק מקום מהם לפחות עשרים דקות הליכה ור' ישראל שאל כמה זמן יקח לו והשמש השיב שעה אחת ור' ישראל אמר לו: "לא יותר" והיה נראה שרוצה שילמד להזדרז גם בדברים שבקדושה כי צריך מאוד להיזהר לשמור על הזמן.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב בעניין המקווה, ר' ישראל אמר שאם אין כסף, אפשר ללכת למקווה ולשלם למחרת. "לא נמנעים ממקווה בגלל כסף" (כך אמר). והזכיר אז שר' ישראל קרדונר נסע פעם ברכבת בלי כרטיס והצליח, ולמחרת קנה כרטיס וקרע אותו, כי למרות שההלכה היא שמטעות גוי מותר להנות, בכל זאת מטעות ממשלתי אסור. (יום רביעי א' אדר תשנ"ב בבוקר)

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג אחד שאל אם ר' ישראל קרדונר היה טובל כל יום ש"י טבילות ור' ישראל השיב שלא.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד ר' ישראל סיפר שר' ישראל קרדונר היה רגיל להישאר עם מי המקווה על גופו.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אחד עבר ניתוח ורצה להיכנס למקווה אבל איש שהיה נוכח במקווה אמר לו שלא בריא לו לטבול לא לו ולא למקווה, וכששאל את ר' ישראל אמר לו שרבינו אמר שמקווה מסוגל לרפואה וציווה לו לטבול. 
אמנם ר' ישראל רמז לאחד שהיה סובל מדלקת באוזניים שלא יטבול.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו ר' ישראל סיפר פעם שבצעירותו לא היה יכול להתפלל בלי מקווה.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז אחד שאל פעם את ר' ישראל קרוב לזמן הנץ האם עדיף שיטבול לפני התפילה ויפסיד על ידי כך את התפילה בנץ ור' ישראל לא השיב לו רק אמר לו שאם יטבול לפני התפילה התפילה בעולם אחר (יותר גבוה).

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח אחד דיבר איתו פעם ממעיין השילוח ור' ישראל אמר שהוא כבר זקן וחולה אבל עודד אותו ללכת לטבול שם. אמנם בדרך כלל היה מזהיר לא ללכת למקומות של ערבים.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט פעם בערב שבת הוליכו את ר' ישראל למקווה לפני חצות וכשנכנסו ביקש לטבול קודם במקווה ולהתרחץ אחרי המקווה (אף שבדרך כלל לא היה מתרחץ אחרי המקווה) והשמש סירב, ובליל שבת ר' ישראל התלונן שיש לו גירודים כי המים של המקווה לא היו נקיים והשמש טען שהוא רצה ללכת יותר מוקדם ואז המים היו נקיים, (אבל היה מובן שהוא גער בו על שלא הסכים שהפעם יתרחץ אחרי המקווה) 
ומזה הבננו כמה דברים: איך הכול היה גלוי לפניו. >שידע ברוח הקודש שמי המקווה לא נקיים (כי ביקש לטבול לפני הרחיצה מבלי שראה את המים), >שאפשר לפי הצורך להתרחץ אחרי המקווה (כמו עכשיו שהמים לא היו נקיים), >שאין רצונו ללכת יותר מדי מוקדם למקווה בערב שבת, >שאנשים היו רגילים לטעות בכוונותיו, >שדרכו היה שלא להתעקש על שום דבר.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י פעם ר' ישראל העיר את אחד לפני חצות לילה ואמר לו: "אני חשבתי שנלך מוקדם למקווה ואחר־כך נישן כמרמז לו דרך לקום מוקדם וללכת תיכף למקווה ואז ר' ישראל שאל אותו איפה יש עכשיו מקווה פתוח והחבר לא ידע ור' ישראל הוכיח אותו: "מדוע אתה לא יודע, צריך לחקור!" והמשיך להאריך בדיבורים עמוקים ממעלת המקווה, ובְּבוקר יום המחרת החליטו בישיבת אותו חבר להתחיל לפתוח את המקווה כל יום מחצות לילה (במקום שש בבוקר).

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא רבינו טבל אחר הסתלקותו במקווה בעצמו כמו האר"י ז"ל כך שמענו מר' ישראל.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

על זמן הטבילה בליל שבועות עיין 'מנהגים' ‎טו. 
על טבילה במים חמים בשבת עיין 'שבת' ‎ט'. 
עוד דיבורים על הנושא: 'מקווה' תמצא ב: 
עבודת השם: ‎ח,

</div>



# משיח

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/29/

# משיח

<div dir="rtl">משיח</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/29


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א כשרצו שיגיד שהוא משיח אמר: "משיח? אם הייתי שקרן הייתי אומר שאני משיח".

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב פעם עשה סיפור שלם עם אחד ואמר שהוא משיח ושכָּל העולם ילכו אליו להגיד לו את זה והוא יברח ויגיד: "לא, לא". ואז יגידו לו: "אתה לא משיח? תביא ראיה!", אחר־כך אמר: "אולי אני משיח?" ואמר: "לא אי אפשר כי כתוב בפתק "ועליך אמרתי... עד ביאת משיח", אז אני לא משיח".

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג הוא גם סיפר שכשיבוא משיח יסתובבו ביחד באוטו ר' ישראל ומשיח ועוד וכו'...

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד לפני הסתלקותו אמר שרוצה לחיות, ואחד אמר לו שיחיה עד ביאת משיח, ור' ישראל אמר לו: "לך תקרא אלי את המשיח".

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'משיח' תמצא ב: 
אמונת חכמים: באמצע ‎ה, / חצות: ‎ג, / עבודת השם: ‎ט, / רוח הקודש: ‎כה,

</div>



# ילדותו

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/3/

# ילדותו

<div dir="rtl">ילדותו</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/3


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

פעם בקיץ תשנ"ג סיפר על ילדותו לפני התפילה, והוא כל־כך הלהיב את השומעים עד שהם התפללו אחר־כך בצעקות ובכוונה גדולה. הוא אמר אז שהשם־יתברך נתן לו כמה מתנות מזמן קטנותו שלא רצה כלל את העולם הזה. הוא גם סיפר אז שבילדותו התחילו להתרבות ה'חדשים' שהולכים בבגד קצר, אבל הוא היה מחכה לגדול וללבוש בגד ארוך. גם סיפר אז שמשפחתו היו סובלים מעניות, ואמר שעניות היא מתנה גדולה, כי בבטן מלאה קשה לעבוד את השם כי יושנים הרבה, ומהעניות דווקא ראה הבל העולם הזה. וסיפר שבלילה היה הולך לישון, וצריכים לאכול לפני שיושנים כי נשארים אחר־כך הרבה זמן (בלי אוכל) והוא היה לו רק חתיכת לחם. גם סיפר שכשהוא היה רואה אחד שאומר תהילים בכוונה, היה אומר בליבו: "אשרי לו האיש הזה, הוא קשור לתכלית!". גם סיפר שהוא היה חש תענוג גדול בכל מילה של התפילה וכן בכל מילה של תהילים שהיה אומר, ושזה היה אחד מהמתנות שהשם נתן לו. 
והמשיך לספר שכשהוא היה מתפלל בבית הכנסת, היה מתפלל בכל כוחו וכוונתו, כאילו הוא נמצא לבד. וזקן אחד מהמתפללים (שהיה בטיבעו קמצן גדול) נתן לו בכל יום מטבע מכובד עד שקיבץ מזה סכום וביקש מאימו לקנות לו סידור 'כל-בו' בירושלים, שהיו בו כל מיני תחינות ובקשות. הוא גם סיפר לנו, שהיה קם בלילה לעבוד את השם, והבית היה חם כמו מערה, והיה מדליק את מנורת הנפט כדי ללמוד, ובביתו שהיו עניים מרודים הצטערו על זה מאוד שראו שבערב שבת חסר הרבה נפט כדי לבשל וכו'... עד שעשו מנורות חשמל בחוץ והוא שמח מזה מאוד שעכשיו אפשר להתפלל וללמוד כל הלילה בחינם!. 
ר' ישראל סיפר שהוא היה בטבע מאוד חלש ופעם הרגיש עצמו בסכנה גדולה מעוצם חולשתו והלך לאימו וביקש ממנה כסף לקנות מאכל בשרי להחיות נפשו, אימו הבינה שהוא מסוכן ונתנה לו כל כספה – כמה מטבעות, והלך למלון שמבשלים טוב והביאו לו מרק של בשר, ר' ישראל טעם ואכל והתחייה הוא פקח עיניו וראה מחדש ההבל של העולם הזה.

</div>



# ניגונים

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/30/

# ניגונים

<div dir="rtl">ניגונים</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/30


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א ר' ישראל ביקש לא לשמוע שירים של אחד, כי שיריו היו מילים שהיה מנגן במנגינות הבאים מהודו, (ולא שומעים מוזיקה של גויים, כך אמר ר' ישראל). 
אחד מהחברים הקשה שהרי אותו אחד שר את המנגינה הזאת עם 'נ נח' וזה מעלה את זה, ור' ישראל רמז לו שלא יעשה חכמות. ומזה תבין שבכלל לא פשוט לשמוע מוזיקה של גויים עם דיבורים של קדושה, כי הניגון הגוי יש לו כוח גדול להזיק (עיין ליקוטי מוהר"ן ג').

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב מתופף מומחה היה מנגן ליד ר' ישראל, והיה לו הנאה. ותיכף שהיה מנגן ניגונים של גויים (שהיה בקי בהם), ר' ישראל היה מרמז לו להפסיק, וזה קרה כמה פעמים.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג פעם ר' ישראל שמע קלטת של זַמר עם ניגוני ברסלב, והוא הרים את ידו וצעק בגערה: "מי זה?!" – (כי גם הניגונים טובים צריך לשיר אותם לשם שמים כך היה מובן, ועיין בליקוטי מוהר"ן ג').

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד היה עת רצון בראש־השנה, ובבוקר שרנו ורקדנו עם ניגונים של שמחה, באמצע השמחה התחלנו לשיר המנגינה של "אדיר איום ונורא" (של מוצאי שבת) ור' ישראל הפסיק לשיר, וכנראה שלא שרים את הניגון הזה בשבת ובזמני שמחה.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה ר' ישראל אמר פעם: "הניגונים של ראש־השנה הם ניגונים של שבת".

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו אמר ר' ישראל: "בָּא רבינו ואמר 'אתם לא יודעים את חכמת הנגינה ואני אגלה לכם'".

</div>



# ספרי רבינו

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/31/

# ספרי רבינו

<div dir="rtl">ספרי רבינו</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/31


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א אמר לגר צדק שהוא צריך למסור את נפשו ללמוד לשון־הקודש כי הרוח הקודש של רבינו בספריו הוא בלשון־הקודש, (אף על פי שהיו אז ספרים מתורגמים).

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב ר' ישראל סיפר פעם שר' ישראל קרדונר היה לומד את הליקוטי הלכות בעל־פה, והיה אומר את הדיבורים עם היראה של רבי נתן.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג אחד אמר פעם לר' ישראל שמובא בכוכבי אור שצריכים ללמוד את הספרים של רבי נתן יותר מִשל רבינו ור' ישראל אמר לו: "ליקוטי הלכות זה ליקוטי מוהר"ן, הוא מסביר ליקוטי מוהר"ן".

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד חיזק שני אנשים שבאו אליו ואמר להם: "אשריכם שאתם לומדים ספרי רבינו, על־ידי־זה יכולים להיות חדש, ואין דיבור שמספיק לדבר מזה". (אלול תשנ"ג)

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אמר פעם: "כל דיבור של ימי מוהרנ"ת הוא מעיין, הליקוטי מוהר"ן הוליד כמה ספרים: ליקוטי עצות, ליקוטי תפילות וכו'..." ודיבר ממה שמובא שהמשיח יגיד פירוש על ליקוטי מוהר"ן, וששום צדיק לא התפאר בזה. אחר־כך רמז שרבי נתן הוא גם בחינת משיח מאחר שעשה פירוש על ליקוטי מוהר"ן, - הליקוטי הלכות. ופעם אחרת הפליג במעלת הליקוטי הלכות ואמר שהם לימודים של משיח!, וחזר לפני העולם את התורה "ואהבת לרעך כמוך" ושיבח אותה. (אומן תשנ"ג)

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו אחד הביא פעם כתבים של רבי אברהם בר' נחמן לר' ישראל, ור' ישראל אמר שהוא היה צדיק גדול מאוד ושצריכים להדפיס כל דיבור שלו. וכשזה אמר שמדובר בכתבים שהמחבר ביקש לא להדפיסם, ר' ישראל חשב קצת ואמר שאם הוא ביקש, צריכים לקיים את דבריו. וכשאחד דיבר מליקוטי תפילות, ר' ישראל אמר: "אשרינו שיש לנו ליקוטי תפילות, אנחנו וכל ישראל לא יודעים מה שזה. יש שמה כל הדורות, מה שהיה ומה שיהיה. הוא עושה אותנו חדש לגמרי".

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז אחד הסתפק לפניו מתי להגיד ליקוטי תפילות ומתי ליקוטי מוהר"ן, ור' ישראל השיב לו קצת בגערה שאנחנו צריכים כל דיבור של ליקוטי מוהר"ן וליקוטי תפילות בכל עת. 
באותו יום, החברים שרו איתו הניגון 'בטחו' בהתלהבות, ור' ישראל שיבח את השיר ואמר ש'בטחו' הוא פצצה חדשה. והוסיף: "הגויים מפחדים מזה וכולם בורחים, זה נורא מאוד. העולם שומעים 'בטחו', ואז כולם אומרים שמשיח הגיע בראשית בהתחלה לביתר". (המעשה היה בביתר).

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח אמר לאברך צעיר שילמד כל היום ספרי רבינו ובלילה שעה של לימוד גמרא. (אייר תשנ"ב צפת)

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט אמר לאחד: "למה לא תלמד ספרי רבינו כדי לצאת מגניבה וגזלה שזה העיקר אצל רבינו?", וכשאותו אחד שאל אם ילמד אותם הרבה, ענה: "אבל העיקר לקיים!". (תמוז תשנ"ג, מקור ברוך)

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י ר' ישראל סיפר פעם: "ר' ישראל קרדונר היה הולך ליער בעת הסכנות, - מתי שהטורקים שלטו בארץ. לא פחד לא מגוי, לא משד ומשום דבר".

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא הוא גם אמר באותו זמן: "מי שיש לו טיפת שכל ישתומם על הסיפורי מעשיות. ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי תפילות, ליקוטי עצות הם לימודים של משיח!".

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב וגם סיפר שכל היראים לא רצו לדבר איתו בגלל שהיה ברסלב. ושמי שרצה לתת לו שלום עשה את זה בצניעות.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג ואמר: "בעטלער (המוזכר בסיפורי מעשיות) הוא המדרגה הכי גבוהה, ורבינו סיפר משבע בעטלירס!".

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד אמר: "עכשיו כולם רוצים ברסלב, הספרדים הציונים. רבינו אמר 'נחמן ונתן משחקים מכל העולם' - שתי אנשים מתקנים את כל העולם".

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו אמר: "העולם רצו להרוג את רבי נתן על שמגלה דברים כאלו, - מי זה רבינו". (הדיבורים שמובאים מאות ‎י עד כאן נאמרו בכ"ט ניסן תשנ"ד בגבעת מרדכי)

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טז אחד היה רגיל לספר לפני ר' ישראל הקבלות של שיח שרפי קודש וכו' והוא לא היה כל־כך מתייחס, ופעם אמר לו אותו אחד מה שמובא שם על החיי אדם ואז גער בו ואמר: "מה אתה מדבר?". גם הדיבור על "אם לא יצאנו ממצרים היִינו וכו'", ר' ישראל תמה מאוד על זה ואמר: "למה?". פעם אמר על הספר הזה: "החסידים האלו עשו מה שרצו (מהסיפורים והשיחות)", וגם אמר: "יש לנו סיפורי מעשיות" וכו'".

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יז כששאל אחד החברים אם אפשר ללמוד את הספר 'טובות זכרונות' השיב לו ר' ישראל: "אבל אתה נהנה מספרי רבינו?".

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יח פעם ר' ישראל דיבר מהמסירות נפש שלו, ומהנסיעות שלו לירושלים שארכו כמה חודשים והיו בלי כסף ובלי אוכל ובלי מים ובלי להביא פרנסה, וכל זה כדי לשמוע מאנ"ש דיבור של רבינו שקיבלו בעל־פה (ולא כתוב בספרים), ואמר: "אבל עכשיו לא צריכים, עכשיו יש נ נח נחמ נחמן מאומן", וכיוֵון מאוד למחשבתו של החבר שהיה איתו, כי אותו חבר רצה שר' ישראל יאמת לו את הקבלות של שיח שרפי קודש.

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יט על הספר 'אבניה ברזל' אמר: "אה כן, פעם אחת קראתי את זה", ואמר לו אחד החברים: "זה מרבינו וכו'", ורמז וכו'. פעם שאל אחד החברים את ר' ישראל אם יכול לקרוא את הספר 'אבניה ברזל', והשיב: "מדוע לא?" וטען שזה הרי לא פשוט לדייק בסיפורים מרבינו, האם נכון וכו', וענה לו: "אבל הרב הורוויץ כתב את זה".

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כ אחר הסתלקותו של ר' ישראל קרדונר, ר' ישראל אודסר היה משמש את הרב אלפנדרי זצ"ל בטבריה. פעם אחת הביא רב אחד ספר קבלה לר' אלפנדרי על־מנת לקבל ממנו הסכמה, ודרכו של הרב אלפנדרי הייתה שלא לתת את הסכמתו על שום ספר, אבל הפעם הוא שקל לעשות זאת, אולם הוא רצה קודם לשמוע את דעתו של ר' ישראל. כאשר ר' ישראל ראה את הספר, אמר לר' אלפנדרי שהספר הזה נוגד את כתבי האריז"ל בכמה מקומות שהראה לו... והרב סירב לתת את הסכמתו. וכשהעיר אחד לר' ישראל שהוא נסתר וידע כתבי האריז"ל כבר בגיל צעיר, ר' ישראל שתק ואמר: "העיקר הוא ספרי רבינו, שמה כלול כל כתבי האריז"ל וכו'" (ועיין בחיי־מוהר"ן - סעיף כ"ז, על מעלת תורתו הקדושה).

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'ספרי רבינו' תמצא ב: 
הפצה וקירוב: ‎ו, ‎כ, ‎לב, / לימוד: ‎כא-‎לג, ‎לו, ‎לט-‎מא, ‎מג, ‎מד, ‎מו, ‎נא, ‎נג, 
ראה גם: 'לימוד' / 'ליקוטי תפילות'.

</div>



# עבודתהשם

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/32/

# עבודתהשם

<div dir="rtl">עבודתהשם</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/32


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א אמר לאחד שבבוקר צריך לאכול איזה דבר כדי לחזק את גופו לעבוד את השם. והיה מובן שמרמז לו לאכול פת שחרית יותר מאוחר, אחר עבודת־השם, (עיין בשולחן ערוך ובליקוטי הלכות, שסעודת תלמיד חכם בשעה חמישית וכו').

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב פעם בחור אחד שהה במחיצת ר' ישראל והתגברו עליו מאוד העצבות ומרה שחורה ולא היה לו שום רצון לקדושה, ללמוד ולהתפלל וכו', ור' ישראל צפה את זה ברוח קודשו ושאל אותו אם היום למד (קצת), כמרמז לו שבמצב הזה צריך לצאת מחובת היום של קצת לימוד על כל פנים ושלוש תפילות, מה שמוכרח על פי שולחן ערוך, ולהתחזק ולשמוח מהקצת שחטף, ולא לבטל הכול חס ושלום מחמת הירידה. וכן קם תיכף ללמוד קצת על כל פנים לצאת חובת היום המוכרח, והוטב לו בעזרת השם. ודברים והנהגות כאלו, קשה להסביר בכתב, והמשכיל יבין. ובעיתים הרגילים, היה מחזק מאוד להרבות בתורה ובתפילה ובעבודת־השם, לשמור על הזמן וללמוד הכול, כמובן לפי הכלים והאפשרויות של הבן אדם. (חורף תשנ"ב)

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג אחד נחלש בדעתו בעבודת השם מחמת שראה שהוא לא זוכה לקום מוקדם בבוקר להתפלל וכו', באותו יום הזדמן לו לנסוע לר' ישראל, וכשהגיע לכניסת הבניין לא הבחין בדלת שקוף של זכוכית ונתקע בו בחוזקה בהיכנסו, ואחר קצת זמן של התיישבות (התאוששות) נכנס במעלית המובילה לדירת ר' ישראל, ותיכף שיצא מהמעלית ר' ישראל ראה אותו מרחוק והתחיל לגעור בו: "לאט לאט!" וכל מה שהתקרב יותר המשיך להוכיחו באמרו: "לאט לאט!" וכשזה תפס ידו הקדושה ליתן לו שלום ר' ישראל החזיק בה בחוזק ובגערה ואחר־כך הוכיח אותו בנחת: "לאט לאט!", והיה מובן שמרמז לו לעבוד את השם במתינות ובהדרגה ובלי לדחוק את השעה.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד הדריך את אחד לפני עלייתו לארץ וכך אמר לו: "תפילה, שמחה, תורה, ללמוד הרבה ולהפסיק להפסיד הזמן היקר מכֹּל, בדיבורים וכו'".

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה על רכישת אוטו אמר בהתלהבות – "אם אפשר מה טוב!", ואמר שבאמצעות אוטו אפשר בכל רגע... ולא סיים, אחד סיים: "ללכת ליער" והשיב בחיוב. וגם כן השיב בחיוב כשזה אמר לו שהכוונה של שיחת רבינו־הקדוש שאמר שטוב לאיש כשר שיהיה לו סוסים, נאמר בדורנו על האוטו, (ועל האופניים התלהב פחות).

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו ר' ישראל אמר שהוא עשה טעות שלא עבר רישיון נהיגה, כי אם היה עושה רישיון היה עצמאי והיה יכול לנסוע כל הזמן לקברי צדיקים, והעיקר פעם לכותל ופעם לרשב"י (כך אמר).

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז ר' ישראל סיפר ששמע מנהג מאנ"ש שהיו נוהגים לכסות אחד בסדין לבן ולהדליק נרות כאילו כבר נפטר מהעולם, ולבכות ולהתמרמר עליו, וכל זה כדי להכניס זיכרון עולם הבא. ועיין בליקוטי מוהר"ן נ"ד שצריך לשמור מאוד הזיכרון, ובשיחות הר"ן שרבינו היה לו עבודה לִזכור בפרטיות איך יבכו עליו ביום המיתה וכו' שלא להטעות עצמו בעולם הזה העובר כהרף עין.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח ר' ישראל סיפר שפעם הוא הלך עם ר' ישראל קרדונר למקווה שהיה כל כך קר שלא היה אפשר לסבול ור' ישראל קרדונר הפשיט בגדיו ונכנס במים בלי שום תנועה של קושי (כאילו לא היה קר) והוא לא אמר לר' ישראל מה לעשות (אם להיכנס או לא) אבל הוא בעצמו התחזק להפשיט בגדיו ולהיכנס במים והבחין שלר' ישראל קרדונר היה הנאה מזה. (ל"ג בעומר תשנ"ב, מירון)

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט ר' ישראל אמר שעד שיבוא משיח לא יהיה עוד אנשים כמו ר' ישראל קרדונר. אבל... 
ופעם אמר: "כשיבוא משיח נזכה למדרגה יותר ויותר ממנו".

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י ר' ישראל סיפר שר' ישראל קרדונר היה נוהג להיכנס אל המקום הקדוש של ציון הרשב"י בלי נעליים בקיץ, אולם בחורף היה לובש אותם מפאת הקור החזק. ופעם שמע בת קול מהרשב"י, ומהזמן הזה נהג להיכנס לרשב"י בלי נעליים גם בחורף. וכשאחד שאל את ר' ישראל (אודסר) מה אמרה הבת קול השיב: "אני לא שאלתי והוא לא אמר לי".

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא ר' ישראל עבד פעם את השם במירון עם ר' ישראל קרדונר, וביקש ממנו לחזור לצפת כדי לאכול - שיהיה לו כוח להמשיך בעבודת־השם. אולם ר' ישראל קרדונר השיב שהרי הגוף יכול להתקיים שלושה ימים בלי אוכל, ולכן אמר: "נישָׁאֵר עוד ואם לא נשיג אוכל (לאחר שלושה ימים) נחזור לצפת", וכך קיימו. וביום השלישי הגיעו נשים זקנות לציוּן, אפו לחם ונתנו להם.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב אמר: "איך ר' ישראל קרדונר אמר הזוהר והתיקונים ברשב"י זה אי אפשר לתאר, למעלה מהטבע, רק רבינו־הקדוש יכול לעשות דבר כזה".

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג ר' ישראל סיפר שכשהוא היה עם ר' ישראל קרדונר לא עסק הרבה בעבודת השם כי היה עסוק לשמשו וללמוד ממנו ורק אחר הסתלקותו נכנס יותר בתמידות בעבודת השם. (טבת תשנ"ב, צפת)

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד ר' ישראל סיפר שבתקופה של ר' ישראל קרדונר היה חי עשיר מופלג שהיה מאוד קמצן, אבל ר' ישראל קרדונר מצא חן בעיניו והיה מזמינו לארמונו והיה מספק לו כל צרכו. לימים, ר' ישראל קרדונר הגיע לקיבוץ אנ"ש באומן והיה ריקודים כראוי 'עד השמים', ובאמצע העיגול היה עני אחד שהיה רוקד בהתלהבות עצומה, ור' ישראל קרדונר שאל: "מי הוא זה שרוקד כל־כך יפה?" ואנ"ש השיבו לו: "אתה לא זוכר? זה העשיר שלך!", ונודע שהעשיר הקמצן התקרב לרבינו־הקדוש על־ידי ר' ישראל קרדונר, ואיבד את כל רכושו ונעשה עני אבל שמח. כל זה סיפר ר' ישראל מתי שקראו לפניו המעשה של הבעל תפילה (מסיפורי מעשיות י"ב) ששם מובא שהבעל תפילה היה מספק לכל אחד בעבודת־השם לפי צרכו, ופעם התקרב עשיר והיה מנהיגו בבגדים קרועים לטובתו, עיין שם. ר' ישראל גם סיפר את המעשה הזה לעשיר אחד ורמז לו בסוף: "הוא אמנם איבד את עשירותו אבל זכה לשמחה כזאת..."

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו ר' ישראל סיפר שהיה אחד מאנ"ש שהיה מגיע לאומן ושמו ר' שימחל'ע והיה רגיל לשדל את אנ"ש לאכול והיה אומר להם בשמחה גדולה: "תאכלו בנים הבאתי לכם הרבה אוכל", והיה מוציא משקית גדולה שהיה נושא עימו על כתפו הרבה לחם יבש וקליפות של מלפפון (והיו נוהגים במנהגי התם לשמח את עצמם במה שיש להם ולכנות את הלחם היבש והקליפות כ'הרבה אוכל'), והוסיף לספר שהשתייה שלהם הייתה 'תה של כסף' או 'תה של זהב', - 'תה של זהב' היה מכונה מתי שהיה שקית תה בתוך המים החמים ו'תה של כסף' היה מכונה מתי שלא היה שקית תה (מים חמים בלי תה). (וראה מזה עד כמה אנ"ש של פעם היו נוהגים במנהגי התם ששמחו מכל מאכל וכינו מים חמים כ'תה של כסף').

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טז אחד סיפר שאחד החברים טען פעם לר' ישראל שהמקום ששהו בו מלא נשים, ור' ישראל אמר לו בפשיטות: - "אל תסתכל".

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יז אחד שאל פעם את ר' ישראל אם זה טוב להוריד את המשקפיים כשהולך בחוץ כדי שלא יהיה נכשל בהסתכלות אסורה, ור' ישראל השיב לו שכל מה שעושים בשביל זה זה טוב.

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יח ר' ישראל היה לפעמים בעצמו מונע את האדם כמו שמובא בסוף חיי־מוהר"ן בסיפור הבעל שם טוב, ופעם ביזה את אחד ביותר.

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יט חסיד מבוגר סיפר שפעם בחצות לילה בציון הרשב"י שמעו צעקות נוראות מציון רבי אלעזר, עד שהאנשים נבהלו והזמינו משטרה, והוא הלך וראה שזה ר' ישראל ששואג תיקון הכללי, והלך בעצמו להסביר את העניין למשטרה.

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כ לאחר שנדפס הספר 'ימי שמואל', ואחד שיבח את רבי ישראל על העבודת־השם שלו, אמר: "אני שומע ומקבל את זה לכפרת עוונות. זה לא דרכנו לעשות שבחים זה לזה, רק להשם־יתברך, שיר ושבחה וכו'. נכון שרבינו־הקדוש אמר שצריכים להיות חברים, אבל לא בשביל לעשות שבחים זה לזה, אלא למצוא את האמת". (אלול תשנ"ב)

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כא אחד שימש פעם את ר' ישראל בלילה, ור' ישראל תמה שעזב את בֵּיתו ובא לשמשו, ואמר בהנאה שיותר טוב להיות חוץ מביתו – בלי תאוות. גם אמר לאחד שבלילה יותר טוב לצאת מהבית לעבוד השם כי בבית יש פיתויים ותאוות. (סוף אייר תשנ"ג)

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כב פעם בשבועות ר' ישראל הסתכל מהחלון וראה ריבוי הדירות שבונים בביתר ואמר שהוא לא מבין למה הבחורי ישיבה (שהיו אז במחיצתו) לא מתחתנים ובאים לגור ולעבוד השם פה בדירות האלו בשביל התכלית שהוא לעסוק בעבודת השם, ופנה אל אחד והמשיך: "באמת". והיה נראה קצת שמקפיד על העבודת השם שלהם בפירסום (בישיבה), ורצה לרמז להם על החשיבות של עבודת השם בצניעות ובאמת למען השם. (ביתר, שבועות תשנ"ב)

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כג שתי אנשים הגיעו פעם לר' ישראל והוכיח אותם שצריכים לעבוד את השם באמת לא בשביל משפחה ולא בשביל כבוד ופירסום, והיה מאוד מכוון כי כל אחד מהם היה לו בסתר מעין פניות כאלו בעבודתו, והוא המשיך שאם הבן אדם שם לב על הבלי עולם הזה מה יהיה לו מזה שישבחו אותו אנשים? והיה עמקות בדיבורו שפותחת עיניים על שטות של תאוות הבלי עולם הזה, ואחד האנשים התעורר מאוד מדיבוריו ותמה כי היה לו גאווה טמונה ולא שם לב עד עכשיו שהיה לו פניות כאלו בעבודתו ותיכף שתמה במחשבתו ר' ישראל פנה אליו בעמקות ואמר לו: "צריכים לחפש". והבן. (אדר תשנ"ב, מאה שערים)

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כד ר' ישראל חיזק את אחד לעבוד השם כדרכו, ואותו אחד שאל לר' ישראל אם ילך לאיזה ישיבה ידועה בין אנ"ש לעבוד השם שם, ור' ישראל רמז לו שהעיקר הוא להרבות בליקוטי תפילות ותהילים בשדה ובכל מקום ולא דווקא בישיבה. (אלול תשנ"ד)

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כה אחד אמר פעם תהילים במחיצת ר' ישראל ור' ישראל אמר לו שיש הרבה בתי כנסיות בשביל להגיד תהילים (ולא דווקא בישיבה). (כ' תמוז תשנ"ד)

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כו אחד אמר לר' ישראל בשבועות שיש עניין להגיד היום פעמיים התהילים כמובא, אבל ר' ישראל אמר לו: "הלוואי שנגיד תהילים", ולא רצה להסכים על סך מזמורים מסוים רק אמר שטוב להגיד תהילים כל אחד לפי כליו ואפשרותו, והיה נראה שמרמז לא להתלהב יותר מהמידה בעבודת השם רק במידה ובנחת. (שבועות תשנ"ב, ביתר)

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

כז בחור ישיבה הגיע אליו פעם ואמר לו שמצא חדר להשכרה בזול, ור' ישראל שאל אותו: "מדוע?, אין מקום בפנימייה?," וזה השיב שרוצה חדר מיוחד (כמובא בשיחות הר"ן), ור' ישראל אמר: "אה, חדר מיוחד!", כמרמז שהבחור רוצה ללכת בגדולות. 
אותו בחור גם שאל אם צריך ללכת לכותל דווקא באוטובוס, ור' ישראל השיב שאפשר ללכת ברגל אבל במקום שכולם עוברים (-להיזהר מסכנה). והיה נראה שגם מרמז שצריך לשמור שלא לבזבז ממונו בחינם, שזה גם מניעה לעבודת־השם.

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

כח סמוך לסוכות, אחד הגיע אליו וקבל שבחר לולב והדס במשך שעות ארוכות על־מנת שיהיה כשר ומהודר, ור' ישראל הוכיח אותו שֶׁ"למה להפסיד הזמן היקר, עכשיו יש הכול בהכשר הרבנים".

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

כט אחד התלונן לפניו שלא מצליח לקום חצות, ור' ישראל השיב לו שזה קשה מאוד, והוסיף: "על כל דבר שבקדושה יש הרבה מניעות וקושי, ובפרט בעצות של רבינו שזה עיקר הקדושה", וחיזק אותו מאוד בדיבוריו המתוקים והעמוקים. והאיש הזה הוסיף וקבל שהוא לא מתרכז באמירת ליקוטי תפילות והתפילות, ור' ישראל השיב לו שזה עיקר המלחמה - "זה קליפה חזקה וטמאה, וצריכים ללחום" (כך אמר). (חורף תשנ"ג)

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

ל השיב לאחד, שהוא חושב שאפשר להקל להגיד תהילים בלילה, (-מאחר שזה מסוגל לתשובה), ושמעתי שאמר שמי שלא הספיק להגיד תיקון הכללי ביום, יכול להשלים עד חצות לילה.

</div>


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

לא אמר לאחד שלהגיד תיקון הכללי בכל יום, מסוגל לרפואה ולשמירה.

</div>


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

לב בעל־תשובה אחד שאל אותו פעם על 'חשיש' (סמים) ור' ישראל נבהל מהשאלה, וכשהגיעו הביתה ציווה לפתוח את כל החלונות כי יש ריח של חשיש (כך אמר), ואחר־כך הוכיח אותו ואמר לו שזה עיקר תאוות ניאוף.

</div>


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

לג דיבר מאוד בחריפות נגד העישון ועל הנזק שהוא גורם בגשמיות וברוחניות.

</div>


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

לד ר' ישראל סיפר שהיה עוסק בעבודת־השם עם אנ"ש במערת הסנהדרין, וסיפר שחבריו היו יורדים למטה וצועקים בלילה צעקות הנשמעים על כל ירושלים, אבל הוא היה למעלה משמח את עצמו בריקודים, ואמר שאם הוא היה צועק כמותם גם לו היו בנים עובדי־השם (כמו שהם זכו על־ידי הצעקות).

</div>


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

לה פעם בליל שבת, אחד שר עם ר' ישראל את כל הזמירות בכוח ובהתעוררות, ואחר־כך שרו ניגונים אחרים זמן מסוים, וכשזה רצה ללכת להמשיך ארוחתו, ר' ישראל התפלא עליו שלא ממשיך לשיר, והמשיכו לשיר עוד זמן בכוח, וכל מה שהחבר היה משורר בהתלהבות, ר' ישראל היה מתלהב יותר ויותר, עד שהאיש התעייף וגם ר' ישראל הפסיק לשיר מחסרון ההתעוררות של החבר, וכל זה למרות גילו המופלג. והיה ניכר שר' ישראל מקרב לפי הכלים וההתעוררות של כל אחד. (שבת חנוכה תשנ"ד - ביתר)

</div>


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

לו אירע פעם שבמנחה של שבת קודש, ר' ישראל התפלל לפני העמוד, וכשהרב דוד שכטר זכרונו־לברכה שמע תפילתו שאל אותו בהתרגשות לאיזה חסידות הוא משתייך? ור' ישראל השיב לו: "אני רוצה להיות ברסלב". ומאותו זמן נתקשר בו ונתקרב גם כן לדרך רבינו־הקדוש. ור' ישראל סיפר שהוא היה כל־כך בחשיבות אצל הרב שכטר שהיה יכול להכניס לביתו את חבריו שקירבם לרבינו לאורחים, אף על פי שאין אורח מכניס אורח.

</div>


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

לז אחד דיבר פעם עם ר' ישראל מהעניין המובא בחיי־מוהר"ן לזכות לתפילין נכתבים על־ידי סופר צדיק אמיתי, ור' ישראל אמר שהוא יודע שבירושלים יש מומחים גדולים. (כ"ז אייר תשנ"ג, ירושלים)

</div>


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

לח אחד שאל את ר' ישראל אם אפשר לקנות תפילין משומשים והשיב: "מדוע לא?" וכששאל אם לקנות נוסח ספרדי או אשכנזי, ר' ישראל השיב: "העיקר שיהיה כשר". (תמוז תשנ"ג, ירושלים)

</div>


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

לט מובא באבניה ברזל שצריך לשמור את עת השינה. ור' ישראל הוסיף שאם לא שומרים, המוח מבולבל, וצריך לעבוד את השם בשכל צח. ואמר: "הכוונה היא שלא הולכים לישון בשתים־עשרה בלילה, אלא צריך לישון בתחילת הלילה ולקום בשתים־עשרה (בחצות). וגם ביום, אם מרגישים הצורך, אז צריך לישון". ועיין בליקוטי מוהר"ן ס' שיש בני אדם שישנים ימיהם כי העבודה שלהם בלי שכל לא עולה וכו', והיה נראה גם מכוון לתורה הזאת. (ח' שבט תשנ"ב)

</div>


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

מ היו שנים שרבי ישראל לא היה קורא תיקון הכללי כי לא היה לו שום הרהור. ובצרפת, השיב לאחד ששאל מתי להגיד תיקון הכללי: "בכל עת, בכל פעם שנכשלים באיזה הרהור".

</div>


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

מא אחד סיפר שפעם קרה שבהיותו בחוץ נכשל בהסתכלות אסורה, והצטער מזה מעומק הלב, והחליט ללכת לבקר את ר' ישראל על־מנת לקבל ממנו חיזוק, והנה תיכף כשנכנס לחדרו, ר' ישראל שאל: "מתי אומרים תיקון הכללי?" והאיש שאל אותו אם רצונו הוא שיגיד עכשיו תיקון הכללי ור' ישראל השיב בחיוב, וכשסיים שאל את ר' ישראל אם יוכל לעשות עוד דבר בשבילו, ור' ישראל השיב שיגיד עוד פעם, וכשסיים אמירתו לא שאל עוד כי פחד שיבקש ממנו להגיד שוב.

</div>


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

מב בעניין ההילולא של משה רבינו, אמר שהעיקר הוא אדר שני.

</div>


## Segment 43

<div dir="rtl" lang="he">

מג ר' ישראל אימת הקבלה שר' ישראל קרדונר אמר שסיפור התקרבות ר' ישראל הוא משנים קדמוניות כשסיפר לו מה שעבר עליו, והוסיף (ר"י) שיש בזה דברים נעלמים שאי אפשר להגיד (ועיין בעלים לתרופה כ"א שם מובא שההתקרבות של רבי נתן ורבי נפתלי היא משנים קדמוניות).

</div>


## Segment 44

<div dir="rtl" lang="he">

מד בתקופה הזאת, ר' ישראל בירר דעת הבית יוסף והספרדים להתיר להתפלל ערבית מוקדם, והיה נראה שרצה לרמז לאחד ללכת לישון מוקדם על־מנת לקום חצות. והיה דבר פלא שבמניין מנחה - ערבית, היה מצווה תמיד להתפלל ערבית בדיוק באותו סך של דקות אחרי השקיעה בלי שיהיה לו שעון, ושמנו לב על הדבר כמה פעמים, וכמה מוצאי שבת שמנו לב שהיה מכריז ערבית בדיוק עשר דקות אחרי הזמן שהיה מכריז בחול, בלי שעון. (יום ז' אדר תשנ"ב)

</div>


## Segment 45

<div dir="rtl" lang="he">

מה ר' ישראל צחק פעם בליל כיפור ואמר שכל הגויים רוצים לגרש אותנו, לעשות גבול בארץ־ישראל שזה לערבים, ואנחנו אומרים להם: "תחכו קצת". ודיבר מהמתנגדים שהיה להם הכול, - בתי כנסיות, בנק עם דולרים, ולא נשאר להם כלום וכולם מתו. "ואני נשארתי לבד" (כך אמר). ואמר שהמשיח יבוא בקרוב. 
בבוקר שלמחרת אמר שלא ראה דבר כזה בעולם ר' ישראל קרדונר היה עושה הכול רק בשביל השם־יתברך. היה מדבר איתו כמו חבר "כמו שאני מדבר איתך". (יום כיפור תשנ"ג)

</div>


## Segment 46

<div dir="rtl" lang="he">

מו ר' ישראל אמר פעם לפני סוכות שכל עבודת־השם היא בשביל סוכות (ועיין בליקוטי מוהר"ן כ"א שהעיקר הוא להשיג המקיפים שזה בחינת סוכות). ואמר: אשרינו שיש לנו מצוות כאלו פעם אחד בשנה (בסוכות), וזירז את אחד ללכת לקנות הארבע מינים, וכשביקש אותו אחד ברכה לזכות לאתרוג מהודר אמר לו: "שהשם יברך אותך בכל הברכות והישועות". (לפני סוכות תשנ"ג)

</div>


## Segment 47

<div dir="rtl" lang="he">

מז בשמחת תורה, הבית הכנסת האשכנזי ביקשו שיהיה חתן תורה ור' ישראל לא השגיח על זה וביקש ללכת לבית כנסת אחר, - השני, ששמה היה הרבה שמחה ביום האתמול. בשמחת תורה דיבר מהסתלקות בנו הקטן (בן שנה) מרעב, ואמר שאי אפשר להבין הניסיון הזה וכו'... ורמז מה שרמז לעניות דעתי שצריכים לא להשגיח על מניעות במשפחה ולעבוד השם. 
והוא לא הרגיש טוב ואמרנו לו שלא צריך שילך לבית הכנסת, ואמר שאם ביום כמו שמחת תורה לא ילך לבית הכנסת, מה יהיה מזה? וכו'...ולפני קריאת התורה אמר: "על־ידי הפתק אני הגשר בין רבינו־הקדוש לעולם".

</div>


## Segment 48

<div dir="rtl" lang="he">

מח באותו ערב סיפר שהיה לו אח חסיד וכו' שלא רצה לדבר איתו כי הוא שבר כל הייחוס של משפחתם על־ידי שנעשה ברסלב. ואמר שנודע לו חדשות נוראות והוא ראה חסידים של הבל ועכשיו הוא יודע שעשה חילוף טוב (מ .... לברסלב), והוא סיפר על חסיד שבא בגניבה (=בשקט) מאונגריה ור' ישראל למד איתו ליקוטי מוהר"ן וכשנודע לרבי של ... רמז לחסידיו שכבר לא צריכים אותו כי הוא נעשה ברסלב, והלכו והיכו אותו עד שמת. והקהל התפלאו מזה, ור' ישראל אמר: "מה, זה פלא אצלכם? גם אני הייתי בסכנות כאלו ובנס נשארתי בחיים". 
ואמר לאחד ששאל על סיבת המחלוקת שהמתנגדים אמרו שברסלב זה רק בשביל עולם הבא.

</div>


## Segment 49

<div dir="rtl" lang="he">

מט גם סיפר באותו יום שקירב את ר' שמואל הורוויץ שהיה חב"ד. ואמר לנו: "לא קרלין ולא חב"ד, רק ברסלב". (שמחת תורה תשנ"ג)

</div>


## Segment 50

<div dir="rtl" lang="he">

נ ר' ישראל אמר לאחד שעיקר המלחמה הוא להתגבר על המחשבות לא טובות. והוסיף: "זה טומאה חזקה וטמאה כזה וצריכים להתגבר וללחום". 
וכשהאיש דיבר מהקושי שלו לקום חצות, ר' ישראל חיזק אותו ואמר לו שזה קשה מאוד, ואמר: "על כל הקדושה, יש מניעות עצומות ובפרט על מה שביקש רבינו שזה עיקר הקדושה". (כ"ג שבט ירושלים)

</div>


## Segment 51

<div dir="rtl" lang="he">

נא אחד לקח ממנו רשות לחזור הביתה, ור' ישראל שאל אותו מתי הוא יחזור אליו? והוא השיב: "כרצונכם", ור' ישראל אמר שהוא רוצה שיחזור אליו עכשיו אז האיש החליט להישאר, אולם ר' ישראל לא הסכים ואמר לו ללכת ולחזור למחרת. והיה נראה כוונה עמוקה שעיקר קבלת התיקון והכלים מרבינו ואנשיו הוא כשהולך וחוזר, יוצא ונכנס, ולא לעמוד איתו כל הזמן. ואז ר' ישראל אמר לו: "אבל אל תשכח להיות בשמחה. ויש במה לשמוח, שיש לנו רבי כזה!" (ואשרי המקבל הבקיאות בהלכה, ועיין בליקוטי מוהר"ן ו'). (ט"ו באב תשנ"ד, ביתר)

</div>


## Segment 52

<div dir="rtl" lang="he">

נב ר' ישראל אמר פעם: "(אפילו) אם היינו עובדים השם יתברך אלף שנים, (עדיין) לא היינו יכולים לקבל מה שרבינו הקדוש נותן לנו עם דיבור אחד".

</div>


## Segment 53

<div dir="rtl" lang="he">

נג אחד שאל אם נוהגים להגיד תיקון־רחל בשנת השמיטה, ור' ישראל השיב שהעיקר הוא האמונה, תורה עם אמונה כמו שקיבלנו מהחכמים והזקנים של הש"ס, ובפרט האמונה ברבינו־הקדוש. והפליג במעלת תיקוני הזוהר שהכול רק על תיבת "בראשית".

</div>


## Segment 54

<div dir="rtl" lang="he">

נד וסיפר באותו יום שלר' ישראל קרדונר לא היה שום כסף ושכשר' ישראל שמע את הקולות שלו, התפילה וההתבודדות שלו איך הוא אמר הזוהר והתיקוני זוהר במירון, כבר לא היה צריך לאכול. (שבת ראש־חודש חשוון תשנ"ד ביתר)

</div>


## Segment 55

<div dir="rtl" lang="he">

נה אחד קם פעם בשבת בבוקר בשעה שבע ור' ישראל הוכיח אותו על שהוא מפסיד את הזמן של קריאת־שמע (כי אחרי המקווה וההכנה לתפילה, לא ישיג את הזמן הראשון, כך היה מובן), וכשזה טען שנדד שינה מעיניו בליל שישי בהיותו בקברי צדיקים, הוא לא קיבל את טענתו.

</div>


## Segment 56

<div dir="rtl" lang="he">

נו לאחד שאמר שטוב לא לישון בליל שישי ולעבוד השם, ר' ישראל אמר שיותר גבוה לישון ולקום חצות.

</div>


## Segment 57

<div dir="rtl" lang="he">

נז לאחד שאמר לו שרבינו לא היה יושן במוצאי שבת, ר' ישראל השיב: "אבל זה רבינו". שנזכה לעבוד את השם באמת לפי מדרגתנו.

</div>


## Segment 58

<div dir="rtl" lang="he">

נח היה גם נוהג בעת זקנתו בש"י טבילות בחצות לילה, ופעם התעלף והבלן עורר אותו עם מים קרים ור' ישראל גער בו שלא יתערב בעבודת־השם שלו.

</div>


## Segment 59

<div dir="rtl" lang="he">

נט אחד שהיה אמור להתחתן ישן מעט באיזה לילה בדירה שבה שהה ר' ישראל, והתאמץ מאוד לקום חצות עד שכאב ראשו, ומתי שעוררו אותו לחצות ר' ישראל אמר: "אני יושן", אחר־כך אחד החברים התעורר ואמר לו ר' ישראל: "אל תדבר כלום, האנשים האלו הם חושבים שהם כבר צדיקים, (שיכולים לעבוד עבודות)". והיה נראה שמרמז להיזהר לא לעבוד את השם בפרסום כבודו ובגאווה, גם להיזהר מריבוי ההתלהבות יותר מהמידה. אחר־כך אמר בנוכחות החתן שהחתונה שלו לא תתקיים והסביר כמה טעמים על זה, והיה מאוד קשה לאיש הזה לקבל שאחר שיבור מניעות כאלו, בסוף צריך לבטל את החתונה, ובכל זאת התחזק להתבטל לרצון של השם, ואז ר' ישראל המשיך לדבר בצורה שהיה מובן שמדבר מזוג אחר. ובבוקר שאל על החתונה ואז אמר בתנועה של צחוק: "אה עשיתי טעות?!". 
והיה נראה לימוד שעיקר העבודה להתגבר להתבטל לרצון של השם, ואז יוצאים מהניסיון והכל מסתדר. (ט' ניסן תשנ"ב, מבשרת)

</div>


## Segment 60

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'עבודת השם' תמצא ב: 
לימוד: ‎יג-‎טז, / ספרי רבינו: ‎י, 
ראה גם: 'התבודדות' / 'חצות' / 'תפילה'.

</div>



# צדקה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/33/

# צדקה

<div dir="rtl">צדקה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/33


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א בעניין הצדקה, ר' ישראל השיב לאחד לתת קצת לכל מבקש, למרות שהשואל פחד מהפגם הנגרם על־ידי צדקה לעניים לא הגונים.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב לאחד ששאל אם יכול לתת לנשים זקנות המבקשות נדבות בכותל־המערבי, ר' ישראל השיב שהוא לא יודע. וכשזה אמר שאולי יותר טוב לתת לצורך הדפסת ספרי רבינו, ר' ישראל השיב: "וודאי, זאת הצדקה ההכי גבוהה!".

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג אחד נדר בליבו שמתי שיהיה לו ישועה, ינדב סכום הגון לדפוס, וכשקיים נדרו, ר' ישראל אמר בהתלהבות שהכסף הזה יעלה איפה שיעלה ויעורר רחמים הנצרכים, ורמז על גדולת הצדקה הזאת.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד ר' ישראל אמר פעם שהוא צריך גרביים וחולצה ובכל זאת הוא לא קונה כי הוא מקמץ למען ישועת עם ישראל (ליתן כל כספו להפצת ספרי רבינו), בנוסף לכל סכום שמקבל מאחרים שגם אותו גונז למטרה הזאת. ועיין בליקוטי מוהר"ן פ"ד שהקימוץ מבלבל מלהגיע לטוב שבכל יום, אמנם נראה שאם מקמץ למען עם ישראל ולא לעצמו זה לא נקרא שמקמץ אלא להיפך – מוותר על כספו, שמקמץ לעצמו בשביל שכספו ילך לטובת עם ישראל.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אחד רצה לנסוע לר' ישראל ולא היה לו כסף לנסיעה אז קיבץ נדבות בשטיבלאך ובקצת זמן השיג הסכום הנצרך לו, וכשנכנס לר' ישראל הוכיח אותו תיכף ואמר לו: "לקחתָּ כל השפע של העניים".

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו אחד היה רגיל לבקש צדקה וכששאל לר' ישראל אם מותר לו ר' ישראל השיב: "כן כן, הכול בתפילה" (ולא היה ברור אם ה'כן' שאמר הוא תשובה לשאלה או שייך ל'הכול בתפילה').

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז ר' ישראל אמר לאחד שהיה מקבץ צדקה לא לבקש סתם אלא לדבר עם האנשים ולספר להם צרותיו וצרכיו.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח לאחד ששאל אם הוא יכול לקבץ כסף על־מנת לנסוע לאומן על ראש השנה, ר' ישראל השיב: "מדוע לא?". וסיפר פעם שהוא היה בטבע כל־כך ביישן שהוא לא היה מסוגל לבקש צדקה כל־כך נצרכת לו, ושהיו לו עשר ילדים שצעקו: "לחם לחם" ולבקש לא יכל כי הוא ביישן ומן הסתם בא הבעטלער (המוזכר בסיפורי מעשיות י"ג) והעניק לו צרכיו (כך אמר), וכשסיפר על בנו שנפטר מרעב אמר לאחד שהיה בטבע מאוד ביישן שהוא היה צריך לשבור דלתות להחיות בנוֹ, אבל הוא היה יותר מדי ביישן. וביתו סיפרה שאיזה תקופה הוא ואישתו היו מוטלים בחולי במיטה וציווה לבניו שלא יבקשו צדקה עבורם. אבל הרבה סיפרו שהיה מקבץ הרבה נדבות עבורם להחזיקם בלחם או לנסוע לקברי צדיקים וכו'... ואחד מזקני חסידי ברסלב סיפר שר' ישראל היה לו לב כזה שהיה מקבץ ומחלק שמן זית ומצרכים לכל אחד ולא הסכים לאף אחד לשלם רק הוא היה דואג לצרכים של כל אחד.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט ביתו של ר' ישראל סיפרה שר' ישראל היה לובש בשבת בגד בלוי מרוב העניות, ופעם אישתו תפרה לו בגד חדש ומהודר לכבוד שבת, והנה הוא פגש בחוץ עני שלא היה לו בגד כראוי על שבת ור' ישראל העניק לו לבושו וחזר ללבוש בגדו הבלוי.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י גם סיפרה שפעם ר' ישראל קיבל צ'ק מהישיבה והוא פגש עני אחד ונתן לו כל כספו, ושהוא היה מאוד מבוזה בישיבה וכמעט שלא נתנו לו משכורת, ושפעם הראש ישיבה חקר אחרי מעשיו והוא ראה איך הוא לומד ומתפלל תמיד בעוצם העניות ושבֵּיתו שבור ושהוא מלא שמחה ושבלילה אישתו יושנת במטבח כפופה מפאת קוצר מקום... והתפלא מר' ישראל ביותר והתחיל לתמוך בו ביותר, ולא ידוע בדיוק על איזה תקופה מסופר.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא ר' ישראל סיפר איך הוא התחנן אל אחד הגדולים שיעזור לו למען חינוך ילדיו ופרנסתם אך אותו גדול אמר לו שהוא צריך לנסוע לחוץ לארץ ולא רצה לעזור לו אף על פי שהיה לו היכולת, ואמר ר' ישראל שהוא הרגיש שהוא לא יחזור, וככה התקיים שהוא מת בספינה, והיה לו לוויה מאוד גדולה כי הוא היה מאוד מפורסם, ור' ישראל הוסיף שהוא לא אומר לשון הרע אבל "מצווה לפרסם את השקר", "מצווה לפרסם את הרשעים" (עיין בספר המידות בושה כ"ח). ובבוקר סיפר לאנשים בבכיה איך הוא התחנן שיעזור לו ולא רצה לעזור לו ובנו מת מרעב, ובצהריים סיפר את אותו סיפור לזוג שבאו לבקרו אבל להם סיפר זאת בשמחה גדולה, והיה דרכו להטות הסיפורים לפי האנשים והעניין וכו'... (צפת, קיץ תשנ"א)

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב אחד החברים היה אמור לנסוע לצרפת ושאל את ר' ישראל אם הוא רוצה שיקנה לו שם משהו וביקש ממנו לקנות לו שם נעלי בית של עור, כי של גומי זה לא טוב ללבוש (כך אמר), ואותו חבר חשב שקשה לו להוציא הרבה כסף כי זה יקר, והוא מעצמו פנה אליו ואמר לו: "לא צריך לקנות".

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'צדקה' תמצא ב: 
חידושים: ‎יא,

</div>



# קמיע

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/34/

# קמיע

<div dir="rtl">קמיע</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/34


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א שמעתי שר' ישראל ביקש לעשות קמיעות עם קלף עליו כתוב "נ נח" וכו' הכי קרוב לכתב של הפתק, כי אי אפשר לעשות כמו הכתב של הפתק ממש (כך אמר), ואמר אז לחבר שהיה מיועד לכתוב, לבקש על הקמיע שמונה עשרה שקל למי שאין לו, ושלושים ושתים למי שיש לו.

</div>



# רוח הקודש

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/35/

# רוח הקודש

<div dir="rtl">רוח הקודש</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/35


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א שמעתי סיפור נפלא שפועל אחד בא לשפץ אצל אחד המקורב לר' ישראל ופתאום הוא ראה (אותו פועל) תמונה של ר' ישראל בביתו (של המקורב), אז הפועל שאל אותו האם הוא מכיר את הרב? והשיב שהתקרב לאחר הסתלקותו, והפועל אמר לו שהוא הכיר אותו ושיספר לו מעשה שהיה איתו. וסיפר שפעם הוא נסע לכותל עם בנו הקטן והוא נעלם, וחיפש אחריו הרבה ולא מצאוֹ, ואחד הודיע לו שצדיק ברסלבר הגיע לכותל ושישאל אותו, הפועל השיב שאין לו זמן, הוא בהול לחפש את בנו, ואחר שנוכח להבין שהחיפושים לא הועילו, הוא הלך בלית ברירה לשאול את ר' ישראל. ותיכף ר' ישראל שם ידו הקדושה על פניו ואחר זמן מועט אמר לו: "לך כאן וכאן עד שתגיע למדרגות ושמה נמצאים שתי כומרים שחטפו את בינך". וכך היה, הוא רץ והגיע לכומרים שהיו מחזיקים את בנו בידיהם ומרוב בהלה הפיל אותם על הריצפה ושאל אותם מה רוצים מבנו?, והשיבו שמצאו אותו שנאבד ורצו להביא אותו למשטרה, ושאל אותם שהרי הם לא הולכים בכיוון שמוביל למשטרה אלא בכיוון ההפוך וקרא לְשוטרים ומרוב הפחד הודו להם הכמרים שהתכוונו להטיס את הילד לחוץ־לארץ ולהטביל אותו וכו' רחמנא־לצלן תמורת כסף מלא. אחר זמן הפועל הלך לר' ישראל והוא אמר לו שבזכות המצווה שבא לכותל, השם הציל את בנו. כל זה שמעו מבעל המעשה בעצמו.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב התגברו מאוד המחשבות זרות על אחד שהיה במחיצת ר' ישראל, בבחינת "חבלים נפלו לי בנעימים" (ליקוטי תניינא ע"א), ור' ישראל פנה אליו והזהיר אותו ברמז ללחום על זה. ושוב התחדשה המלחמה כמה פעמים, ובכל פעם ר' ישראל פנה אליו וחזר על הזהרתו ברמז, ובסוף התגברו ביותר וזה התייאש כבר מללחום ולגרש המחשבות, ותיכף ר' ישראל פנה אליו וגירש אותו...

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג ר' ישראל יעץ פעם לאחד לאכול שום לרפואתו. ופעם אירע כשאותו אחד ישן בחדר ר' ישראל מול מיטתו שחלם חלום מפחיד ומבוהל המרמז לעניין רפואתו, ותיכף הוא קם בבהלה, והנה מול עיניו הוא רואה את ר' ישראל יושב על מיטתו וצועק מעומק הלב כבר מזמן, והיה מורגש מאוד שראה היטב את חלומו וצועק על זה. ומה עוד מתפלא האיש הזה לראות שר' ישראל מצוֶוה תיכף לבעל הבית להביא לו 'שום' ואכל אותו ביחד עם לחם ושמן זית כאילו עוסק עכשיו לתקן עניין חלומו שהיה ממש מרמז על זה, ואי אפשר לפרט הכול. המעשה היה נורא מלא פחד ויראה והאיש הבין קצת עד היכן הדברים מגיעים ואיך ר' ישראל עוסק בסתר בתיקון מקורביו והכול בכוח רבינו.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד אחד החברים היה גר סמוך לחתונתו בדירת שתי חדרים עם שותף, ולא ידע איפה לגור אחרי חתונתו. ובתמימות הציע לשותפו לחלוק את הדירה לשתי חדרים נפרדים כדי שיוכל לגור בחדר עם אישתו, וזה ענה לו בצדק: "לא, אי אפשר". אותו אחד שהיה אמור להתחתן הלך אחר־כך לר' ישראל לדבר איתו מזה שעדיין לא מצא דירה וחשב לחלוק את הדירה לשתי חדרים, ור' ישראל אמר לו: "כן, אי אפשר" והיה מאוד נראה שמצדיק שותפו באותם מילים ממש.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אחד החברים שאל את ראש הישיבה שלו שאלה הנוגעת לדיני יום־טוב, וזה השיב לו: "עדיף שלא", ואחר־כך לקראת החג ר' ישראל שאל את החבר את אותה שאלה ולפני שהשיב מה שאמר ראש הישיבה אמר בעצמו: "כן, עדיף שלא".

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו פעם חסיד התקרב לברסלב למרות התנגדות חותנו ונכנסו החותן והחסיד לר' ישראל לשוחח איתו על זה, והנה כבר כשעמדו בפתח, ר' ישראל פנה אל החותן ואמר לו באידיש מלא חן מטבריה שיתן לחתנו להתקרב לברסלב, והוסיף: "זה טוב, ולעתיד כולם יהיו חסידי ברסלב", והחותן כל כך התפלא מר' ישראל ומרוח קדשו עד שמחזיק ממנו עד היום.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז פעם בדרך נסיעה לר' ישראל, שיבחו את אחד עד שזה התגאה בליבו, וכשהגענו לר' ישראל הוא התחיל תיכף להקפיד ולגעור בנו על גודל חומר האיסור של גניבה וגזילה שכל הצרות באים מזה רחמנא־לצלן. והאיש הזה התקרב לר' ישראל ואמר לו שרוצים ללכת, ור' ישראל השיב לו: "אני לא מבין, מי אמר לך?", (והיה מובן שרצה להשפילו) והיה מובן לכל מחפש שהזהיר ברמז על גודל הפגם של הגאווה.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח ר' ישראל היה פעם במיטתו עם עיניים סגורות דבוק להשם כדרכו, ואחד שיבח את חברו עד שהכניס קנאה בלב אדם שלישי, ואותו אחד שנכנס בו קנאה התחיל לצעוק להשם מעומק הלב בקול דממה דקה שיעזור לו לצאת מהמידות הרעות שלו, וכשהתחנן ככה להשם, רבי ישראל פתח תיכף עיניו הקדושים והסתכל עליו מרחוק ברחמנות.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט גם אחד התפלל פעם תפילת שמונה עשרה ליד ר' ישראל וצעק מעומק הלב בחוזקה על צרותיו (בקול דממה דקה), וכשסיים השמונה עשרה ראה איך ר' ישראל מסתכל עליו ברחמנות.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י אחד הגיע פעם לבקר את ר' ישראל וכשהיה שם הזדמן לו לברך ברכת 'אשר יצר' והלך לפינה ובירך בכוונה גדולה ועצומה בקול דממה דקה בלי שאף אחד יבחין בדבר, וכשנכנס בחזרה לר' ישראל הוא הסתכל עליו בשמחה עצומה ובהערכה גדולה וכו'. (אב תש"נ הר־נוף)

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא פעם בעוצם המלחמה עם הערבים בעיר העתיקה, נפגע הבן של ר' ישראל ברגלו ולא ידעו מה לעשות כי הערבים בוודאי ימשיכו לירות עליו, ופתאום הגיע איש מכוסה בטלית ונעשה תיכף הפסקת אש והוא ברח עם הילד והחזיר אותו הביתה, ואז המשיכה הלחימה, והאיש ציווה לילד לא לגלות מי הוא, וסיפרו אחר עשרות שנים שזה היה ר' ישראל בעצמו. כל זה שמעתי ממשפחתו.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב שתי נכדים של ר' ישראל הגיעו פעם לבקרו ונכנסו אליו בביטחון, והנה ר' ישראל צעק תיכף והבהיל אותם שחלם שערבים הורגים משפחתנו, והנה לאחר כמה שנים נשמעה הבשורה המרה ששתי נכדיו נהרגו על ידי ערבים, השם יקום דמם. (ניסן תשנ"ב)

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג פעם בקבר הרשב"י, איש אחד נתן פדיון בכסף לר' ישראל בעת שעבר האחראי על המקום, והלך האחראי בצד והתקשר לשומרים וביקש להוציא את ר' ישראל ומשמשיו מהציון, והנה כשנכנסו השומרים מאחורי ר' ישראל, ר' ישראל אמר תיכף למשמשיו שהוא רוצה לצאת מבלי שאף אחד ראה את השומרים שנכנסו (כי היו עדיין רחוקים ממנו), ומנע ברוח קדשו אסון שהיה יכול להתרחש מביזוי כבוד הצדיק, (וכמו שר' ישראל סיפר שהשואה הייתה בגלל שחותנו ביזה את ר' ישראל קרדונר והוסיף אז: "...כי השם מקפיד על כבוד הצדיק יותר מעל כבודו").

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד אחד היה רגיל לקבץ את הצדקות והמעשרות שלו לתוך קופסה, ולהביאם לר' ישראל בכל פעם שהיה נוסע אליו, והנה פעם כשנסע לר' ישראל, לקח את הצדקה והשאיר בתוך הקופסה מטבע של חמש שקל, וכשהגיע לר' ישראל ורצה לעשות פדיון עם הכסף שהביא לר' ישראל, ר' ישראל החזיק בכסף והשיב בשברון לב שקשה לו לעשות הפדיון, והתחיל לומר בבכיה: "ריבונו של עולם, ריבונו של עולם..." והאיש עמד בצד והבין שהמצב לא פשוט, אחרי כמה דקות פנה ר' ישראל אל האיש ואמר לו שהיה לו אצלו חמש שקל, והוא צריך אותם, והאיש שלא נשאר אצלו כסף, הלווה תיכף מחברו חמש שקל במטבעות ונתנם לר' ישראל, אולם ר' ישראל סירב ואמר שזה היה מטבע של חמש שקל, האיש הלך להחליף את הכסף, וכשנתן את המטבע לר' ישראל, הוא עשה תנועה של נחת שהיה צריך שיחזיר לו את ה'הלוואה' הזאת, ורק האיש הבין עד היכן הדברים מגיעים.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו היו מְדברים פעם במרפסת הבית רחוק מחדר ר' ישראל על עסקי הפרנסה, על רעיונות לפתוח עסק וכו', ור' ישראל קרא לאחד מהנוכחים והוכיח אותו עד מתי ידברו בדירה הזאת מעסקי הפרנסה?.

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טז פעם באו כמה נשים לקבל את ברכתו וביניהם חולת נפש שסיפרה צרותיה לר' ישראל באמצעות השַמש, אבל ר' ישראל וכו'... והיו הנשים עומדות בצד על יד הדלת, ור' ישראל הרכין פניו תחת השולחן והסתכל לכיוונן בעמקות כמרמז על אחת מהן שהייתה חולה, והפך שוב פניו הקדושים והתחיל להתפלל מתחת השולחן בדביקות כמה רגעים, ושוב חזר להסתכל לכיוונן והפך פניו בתפילה דבוק להשם, וחזר על זה כמה פעמים. ובסוף אמר למשמש שיגיד להן שכבר יכולות ללכת, כמרמז שכבר פעל לטובתן מה שצריך, אבל הכול היה בהצנע ובסתר גדול, ורק מי שחיפש והסתכל ביותר על תנועותיו תחת השולחן הבין את זה.

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יז בחורה שהייתה קצת באורות נכנסה לר' ישראל ואמרה לו שהיא עושה תעניות, ור' ישראל אמר לה: "טוב, זה עבודה קשה". 
אחד מחברינו דיבר בכותל עם הבחורה הזאת לעשות שידוך, אחר־כך הוא הגיע לר' ישראל ותיכף ר' ישראל גער בו ואמר לו: "אל תרבה שיחה עם האישה!".

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יח ר' ישראל הרחיק פעם בחור אחד למען תשובתו, והבחור הגיע אליו וביקש לעשות פדיון ור' ישראל היה רגיל תמיד לשאול את השם בנוסח הפדיון וחשב שכשר' ישראל ישאל על השם לא יזכיר את שמו אלא יגיד: "כלליות עם ישראל", פן יקפיד עליו ר' ישראל. והנה ר' ישראל עשה בעצמו הפדיון והזכיר שיומתקו כל הדינים וכו' מעל כל עם ישראל, בדיוק כמו שהבחור חשב להגיד, ונתפלא מאוד, כי כל השנים ר' ישראל היה רגיל לשאול השם בנוסח הפדיון. 
והנה היה לבחור הנ"ל סדר לימוד בישיבה ללמוד כל יום קצת מכל ספר (ספרי רבינו, גמרא, שולחן ערוך, תנ"ך, מדרש, זוהר וכו' ...) למען יספיק כל יום לעבור על כל הספרים, וממילא היה לומד קצת מכל ספר. ובלי שהבחור שאל או סיפר על־כך ר' ישראל הסתכל עליו ואמר לו שלא לעשות חכמות רק לעשות מה שרבינו רוצה ולהרבות בתפילה, והיה מובן שמרמז לו להגיד כל יום הרבה ליקוטי תפילות במקום לעסוק קצת מכל ספר. והבחור התפלא מאוד מרוח קדשו ושאל אם לא צריך להרבות בלימוד התורה בפשיטות, ור' ישראל השיב בחיוב ובכל זאת שצריכים (מקודם) לעשות וללמוד רק כמו שרוצה השם והצדיק (רבינו) וכו' ... (ובזכות הליקוטי תפילות והביטול לדרך האמיתי של הצדיק יגיע להכול, כך היה מובן). אחר־כך אמר לַבחור בהתלהבות גדולה ובתנועה של היד: "מי שמתפלל, הוא רואה כל טוב!!!" והחיזוק באמונה בכוח התפילה שנתן במילים האלו, אי אפשר לתאר. 
גם הבחור הזה היה משודך עם משפחה מחוץ־לארץ, והיה קצת מניעות מהמשפחה ש-כלתו תבוא מהר לארץ, והוא חשב קצת לדבר איתה ולפעול בזה על־מנת לזרזה, אבל ר' ישראל השיב בפשיטות להתפלל על זה, למען תבוא במהרה לארץ. (ערב שבת קודש חשוון תשנ"ב, רובע היהודי)

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יט אחד שהיה מרבה לדאוג על תכליתו, וביחד שיאמת לו ר' ישראל הקבלות הנמסרות לחסידי ברסלב מדור לדור ולא כתובים בספרים, הגיע אליו. ור' ישראל פתח עיניו הקדושות ואמר: "מי זה? (פלוני?) למה לחשוב? רבינו־הקדוש יגמור כל מה שאמר לכל אחד בלי שום גוזמאות, 'אב"י הנחל', העולם חושבים שזה גוזמא אדרבא, זה רק טיפה מן הים ממה שהוא". אחר־כך ר' ישראל התחיל לספר על נסיעותיו במסירות נפש עצומה להגיע לירושלים, - עם הלוואות, חלק ברגל, בלי לשתות מים או לקנות לחם, ושהיה משאיר את משפחתו חודשים בטבריה, וכל זה בשביל לשמוע דיבור אחד של רבינו־הקדוש מהזקנים, "אבל עכשיו לא צריך עכשיו יש נ נח נחמ נחמן מאומן" (כך אמר).

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כ סיפר שר' ישראל קרדונר רקד בליל חתונתו (של רבי ישראל בער) כל־כך בהתלהבות, הוא לא השגיח על כלום, ונפלו המכנסיים שלו ולא הרגיש. ואנשים הרימו אותם ואמרו לו לפני שאתה רוקד כל־כך, תשגיח על המכנסיים שלא יפלו.

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כא סיפר על רבי יודל שאמר לרבינו־הקדוש שיש לו יצר הרע גדול ורבינו ציווה לו לדבר בכל יום עם השם־יתברך (עם אבריו נדמה לי), ורבי יודל טען לרבינו שזה לא פועל, ורבינו חיזק אותו להמשיך ויראה מה שיהיה מזה. ובדיבוריו הקדושים חיזק אותנו מאוד בכוח התפילה אף־על־פי שנדמה שלא עוזר.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כב אמר: "רבינו־הקדוש יש לו רפואות כאלו שיכולים לרפאות את כולם, אפילו את מי שאין לו רפואה".

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כג אמר: "רשב"י אמר שהוא וכו'... זה דבר גדול. אבל עכשיו יש נחל נובע מקור חכמה, - נ נח נחמ נחמן מאומן, יש בו הכול, זה כל התורה. העולם שואלים: האם יש רק רבינו? יש רשב"י, רבי עקיבא. רשב"י מקבל מרבינו".

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כד סיפר על ר' ישראל קרדונר: "ראיתי איש אחד, הבכיות שלו, התפילה, הוא היה אוכל רק חתיכת לחם וכוס תה (בלי סוכר), כמו הבעטלער החירש שהיה אוכל רק לחם ושותה מים - לחם זה התורה, ומים זה התפילה, שפכי כמים לבך נוכח פני השם". ואז ר' ישראל חזר על התורה: "העיקר והיסוד שהכול תלוי בו הוא להתקרב להצדיק שבדור ולקבל דבריו וכו'" (ליקוטי מוהר"ן קכ"ג, עיין שם) "אני רוצה, איפה הוא? אני פה, בכל מקום... אצלך, קרוב לך, על ידך... נ נח נחמ נחמן מאומן". 
והוא סיפר המעשה מהשבעה בעטלירס (וכך סיפר): "...איך עניים כאלו יעשו חתונה? ואמרו שעוד כמה ימים יתקיים יום ההולדת של המלך, ויהיה שם כל טוב, ואפשר לקבץ בשביל לערוך החתונה, הם אמרו שהם זכר ונקבה, אז אפשר לשדך אותם!", (ואי אפשר לתאר התנועות וההבנה הנפלאה שרמז במעשה), על כל פנים היה מרמז כמו שאין שום תאווה ועניין של עולם הזה, רק מאחר שהם זכר ונקבה נשדך אותם.

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כה ר' ישראל אמר: "הגאולה קרובה, המשיח ישדך את עם ישראל עם רבינו. הגויים יתביישו לְמה שעשו לישראל, כל אחד יגיד שהוא רוצה להיות יהודי".

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כו ר' ישראל סיפר שלא היה לו לחם בשביל הילדים, ולשאול (=לבקש) מאנשים היה מתבייש, אז הוא קיבל מהבעטלער. והזכיר דברי העולם שהיו רגילים לומר: "אני לא רוצה ברסלב, הם משוגעים, הם יביאו פרנסה מהיער?".

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

כז אמר: "המחלוקת עשה שיש שֵׁם 'ברסלב'".

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

כח אחד קרא פעם ב'שיח שרפי קודש' שהמצווה שרבינו אמר לתלמידיו לקיים בכל הדקדוקים כצוואתו הייתה תפילין לרבי נתן וציצית לרבי נפתלי. והוא ניגש לר' ישראל ושאל אותו איך הוא יכול לדעת איזה מצווה לקיים בכל הדקדוקים?, ור' ישראל השיב לו: "אני לא יודע וזה לא מעניין אותי, אני יודע שרבינו־הקדוש אמר לקיים מצווה אחת בכל הדקדוקים וזה מספיק. זה לא טוב לחקור ולשאול אצל רבינו אין שאלות". ותבין מזה שהקבלות האלו יכולים להזיק לדרכי התמימות, לא צריכים להוסיף ורק רבי נתן ידע איך לכתוב לדורות. ועיין בליקוטי הלכות שצדיק יכול לגלות איזה אמת ואחר־כך הבעל־דבר יונק מדיבורו להטעות העולם ורק רבינו גילה אמת כזה שאי אפשר לקלקלו עד ביאת משיח צדקנו.

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

כט ר' ישראל שאל פעם לשני מקורבים אם הם חברים? חברים טובים? והוסיף שחברים טובים הם בשביל לחפש את האמת באמת ולהתקרב להשם, ואמר שר' ישראל קרדונר היה לו כל מיני חן, ואפילו אנשי הבית הכנסת של החולקים ראו שהוא לא איש פשוט. והוא עשה הרבה תלמידים.

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

ל והוסיף: הוא היה מוסר נפשו לקיים כל דיבור ודיבור של רבינו־הקדוש בזריזות, תיכף ומיד, הוא היה מצייר תמיד לעצמו כל מיני ייסורים בשביל להתקרב להשם־יתברך.

</div>


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

לא ר' ישראל דיבר פעם מחשיבות השמחה, ובפרט השמחה של שבת ומהאמונה, ואמר: "על־ידי אמונה עוברים על הכול, זוכים לכול". (הדיבורים שמובאים מאות ‎יט עד כאן נאמרו ביום שלישי י"ט אב תשנ"ב)

</div>


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

לב אחד הגיע אליו עם אישתו ובדרך חילונים התעללו בו ואחת מהם הדביקה בבגדו מסטיק אדום, ובקושי אישתו הצליחה להורידו ונשאר כתם. וכשהגיע לר' ישראל ביקש לעשות פדיון וכעבור קצת זמן ר' ישראל התחיל לצעוק עליו ולקללו בקללות נמרצות ובדיבורים עמוקים מאוד, אחר־כך הפסיק קצת והסתכל על השמים וחזר לצעוק עליו בביזיונות גדולות עד שגירש אותו. ואותו ערב ר' ישראל ביקש לקרוא בזריזות לאיש הזה על־מנת לפייסו. ואמר לו שעשה שפיכות דמים כזה וזה היה המתקה גדולה. וכך אמר: "עשיתי דבר שהוא כל־כך אסור לפי התורה ולפי רבינו, אבל ראיתי כתמים כאלו! - הסרתי כל הכתמים שהיו בינינו. צריך לשמוח זה היה לטובתי - לטובתך, יש לרבינו־הקדוש מנקים טובים, המשכתי לך תיקון מאלול להפוך מדם לדם. עם 'מיליונים' לא יכולת לקנות הטובה שעשיתי לך". וכל־כך שיבח הביזיונות עד שאחד שאל אותו אם צריך להתפלל לקבל ביזיונות כי הם הרי טובות כאלו?, ור' ישראל השיב לו: "חס ושלום, רק צריכים לבקש שאת מה שמוכרחים לקבל לתיקונינו, נקבל באהבה". ואמר לאיש הזה שצריך למצוא דרכים להתקרב להשם־יתברך מתוך שמחה, ופירט: "ברוך־השם יש לנו בית בירושלים, יש לנו אוכל". (י"ב אלול תשנ"ב)

</div>


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

לג אחד מאנשי צרפת שלא היה כל־כך בקי בהלכה רמז לאחד ביום־טוב ובסתר להזיז את המכונית של ר' ישראל בלי להפעיל את המנוע כמובן, כי הייתה מפריעה למעבר, ור' ישראל פנה אליו ואמר לו בגערה שאסור, יום־טוב היום.

</div>


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

לד פעם כשהחזירו את ר' ישראל הביתה, התקוטטו שני ילדים קטנים סמוך לפתח הבית, מאחורי ר' ישראל (בערך מטר) ואחד מהם התכוון לתת לשני אגרוף, ור' ישראל הרגיש את זה בלי לראות וצעק למי ששימשו? אז באזהרה: "הילד! הילד!" אולם משמשו התעצל לפעול להפריד ביניהם עד שהילד היכה את חברו, ותיכף ר' ישראל הוכיח את משמשו ואמר: "השם ירחם!".

</div>


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

לה פעם בתוך בית רחב הילדים יצאו לחוץ והיה מאוד קשה להרגיש בזה מרוב האנשים וגודל הבית, ור' ישראל קרא לאחד והזהיר אותו: "הילדים ירדו", והלך לחפש אחריהם.

</div>


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

לו אחד החברים היה בירושלים וצרפתים באו לקחת אותו למירון כדי לראות את ר' ישראל, ובדרך, במערת אליהו־הנביא אחד מהם נתן לו אלף פרנק ולאותו חבר היה מר מאוד והתבודד להשם כי הוא רחוק מהתכלית ואין לו רצונות טובים 'מה יהיה?' 'מה התכלית?' וכשהגיעו לר' ישראל ר' ישראל פנה לאחד מהצרפתים שהיה עומד להתחתן ושאל אותו האם המיועדת שומרת תורה ומצוות, אחר־כך כפל ואמר אם לא לא כדאי. (והיה פלא איך הוא יודע המצב של כל אחד, שצפה ממש מה מצב המיועדת), אחר־כך פנה אליו אותו חבר (שהתלווה אליהם) ונתן לו (בשקט) את כל האלף פרנק שקיבל זה עתה כי היה מר לו, ורצה ישועה לזכות לתכלית וכו' ודיבר מה שדיבר, ואחר זמן קצר ר' ישראל בירכו בהתעוררות מעומק הלב (כנראה שהרגיש המסירות נפש שלו), אחר־כך הוא רצה ללכת ור' ישראל שאל אותו: "איך תחזור? (לירושלים)" ושתק, אחר־כך בחזור הצרפתים אמרו שהם נוסעים לטבריה (ולא לירושלים כמו שחשב), והוא נשאר במירון בלי כסף כי את האלף פרנק הוא נתן לר' ישראל ולא היה לו כסף אחר (והיה פלא איך ר' ישראל ידע שאין לו להוצאות הנסיעה, ושלא ייקחו אותו כמו שציפה כשנסע מירושלים). וכך בכל נסיעה שבאו אליו היה הכול גלוי לפניו.

</div>


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

לז אחד היה מרבה להתפלל לפני חתונתו שיזכה לקבל השבעה בעטלירס בחתונתו כמובא בסיפורי מעשיות, והנה כשבועיים אחרי חתונתו ר' ישראל פנה אליו בחכמה ואמר לו בהתלבשות לשיחה אחרת: "הבעטלירס היו כאן בחתונה!".

</div>


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

לח אחד היה משמש את ר' ישראל, וכעבור כמה שבועות ר' ישראל עבר לגור במקום אחר ולא היה אפשר לו להמשיך בשימושו כמקודם, והצטער על זה בליבו עד מאוד, וכשנכנס לבית ר' ישראל פנה אליו ואמר לו: "אתה קורא ליקוטי תפילות, ואתה עם רבינו הקדוש בעצמו!".

</div>


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

לט אחד נסע פעם מירושלים לצפת ורצה לבקר את ר' ישראל שהיה מתארח שם אך לא מצאו בביתו, הוא נסע למירון להתפלל בקבר הרשב"י והיה מתגעגע ומצטער על שלא זכה להתראות עם התלמיד היקר של רבינו, והנה לאחר כמה שעות הגיע הנהג של ר' ישראל למירון בשליחות ר' ישראל לסדר איזה עניין, ובתוך שליחותו פגש את האיש הזה ואמר לו שר' ישראל אמר לו שאם יפגוש אותו יביא אותו אליו (אף־על־פי שהחבר היה גר בירושלים ולא נודע לר' ישראל שנסע לצפון ורצה לבקר אותו). החבר התמלא שמחה ונסע עם הנהג לצפת, וכשהגיע לר' ישראל ר' ישראל שמח ונתן לו יד לשלום, אמנם המקורב התגאה בליבו מרוב התקרבות ותיכף ר' ישראל שתק ולא המשיך לדבר איתו. והיה הבחנה גדולה לר' ישראל למחשבות בני אדם ברוח הקודש שתיכף שהמקורב היה מתגאה או חושב לאיזה פניה, ר' ישראל היה מתנהג לפי זה. ועיין ב"שיר השירים עם ליקוטי הלכות" על הפסוק "הסבי עינייך מנגדי שהם הרהיבוני" שמרוב חיבה מתגאה וכו' עיין שם. (ניסן תשנ"ד בצפת, לפני פסח)

</div>


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

מ כמה חברים היו נוכחים פעם עם ר' ישראל והנה חוץ מביתו שתי מקורבים התווכחו על איזה עניין ואחד היה מרבה להביא ראיות והתנצחויות להראות צדקתו (כדרכו), ופתאום ר' ישראל שאל: "יש פה גויים? יש לי משפטים עם גויים? אני רבי של גויים? אני לא רבי של גויים ולא רבי בכלל!" והוא חזר על הדיבורים בתמיה בצער ובדינים, ואמר לחברים שהיו איתו: "תגידו להם שהדינים שעושים נופלים עלי" ואף אחד לא הבין על מי התכוון בדיבורו כי לא ידעו מהשני אנשים שמתווכחים בחוץ, עד שר' ישראל ביקש לצאת מבית מארחו שהיה נחשב למקורב של האיש שהתווכח ביותר, וכשר' ישראל הגיע קרוב לפתח, האיש שהרבה בטענות נכנס לבית ור' ישראל צעק עליו: "מה אתה עושה פה?!", והוא לא קיבל טוב התוכחה ור' ישראל הפסיק לדבר איתו, אחר־כך ר' ישראל ביקש בכל זאת לחזור לבית מארחו והדברים עמוקים. ובסתר ר' ישראל היה מרבה לעסוק בתיקון ובהדרכת מקורביו למי ששם לב, והיה עושה זאת בסתר גדול והכול בכוח רבינו. (סיון תשנ"ג, מבשרת)

</div>


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

מא על־פי ליקוטי מוהר"ן קט"ו: "אם לפעמים בא איזה התעוררות... אזי מדת הדין מקטרג עליו": אחד היה עם ר' ישראל והתעורר בליבו שעד מתי לא יעבוד השם באמת, וכל התעוררות בליבו גרמה שר' ישראל צעק בכל פעם נגד האיש הזה דברים נפלאים, ואולי להמתיק מידת הדין המקטרגים עליו לפי התעוררותו כמובא בתורה הנ"ל עיין שם, והדברים עתיקים.

</div>


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

מב אחד שהיה גר בדירה משותפת היה אמור להתחתן ולא הייתה לו דירה לגור בה אחרי החתונה, אז חבר הציע לו להחליף איתו דירה בלי ידיעת בעל־הבית כדי שיוכל לגור בדירתו לאחר החתונה, וטענתו הייתה שעל־כל־פנים בעל־הבית יקבל שכירותו ומה רע בזה וכך עשה. וכשזה הגיע לר' ישראל, הוא שאל אותו אם שכר את דירתו בידיעת בעל הבית והוכיח אותו על זה (מבלי שיספרו לו על כך).

</div>


## Segment 43

<div dir="rtl" lang="he">

מג אחד רצה לקנות דירה ולצורך המשכנתא היה צריך להביא ערֵבים, ועוד ערֵב שמתחייב על כל הדירה או תלושי משכורת המעידים שיש לו הכנסות קבועות. והאיש חשב לקבל ממכירו תלושים מזויפים כי הוא בא מחוץ־לארץ ולא הכיר ערֵבים שיחתמו בעדו, וכששאל על כך את ר' ישראל הוא לא רצה לשמוע בכלל על הרעיון הזה, והוא התחזק בתפילה, ופגש בהשגחה בכותל איש שלא הכיר אותו והסכים להתחייב בעדו בכל הערבות.

</div>


## Segment 44

<div dir="rtl" lang="he">

מד אחד סיפר לר' ישראל שהוא מקבל כסף מהמדינה ור' ישראל שאל אותו: "על מה?".

</div>


## Segment 45

<div dir="rtl" lang="he">

מה ומכל הסיפורים היינו רואים שר' ישראל יודע מהכול וגם לא מסכים לעשות עוולות אפילו נגד המדינה וכו'...

</div>


## Segment 46

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'רוח הקודש' תמצא ב: 
אמונת חכמים: ‎יא, עבודת השם: ‎מא,

</div>



# רחמנות

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/36/

# רחמנות

<div dir="rtl">רחמנות</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/36


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א היה לו מסירות נפש עצומה לעזור לכל נפש מישראל, כמו שכתב ב'אב"י הנחל' (מכתב ח'): "השם־יתברך יודע ועד שאני מוכן ומזומן למסור את חיי וממוני וכל אשר לי בשביל עסק זה - לקרב איזה נפש ישראלי לה' יתברך או על כל פנים להכניס בו איזה הרהור תשובה אפילו רק לרגע אחת בלבד!".

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב אחד שהיה נופל אחרי שהתגרש רצה לגור באיזה מחסן קטן ור' ישראל הציע לו לגור איתו...

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג כשסיפרתי לו על אחד שנפל הזהיר אותי מאוד להזדרז לנסות לחזק אותו, והיה מובן שדווקא בנקודה הזאת שהבן אדם מתחיל ליפול צריך לחוש ולהזדרז לנסות לחזקו (ועיין ברש"י על פסוק "כי ימוך אחיך", - 'לפני שנפל אתה יכול להקימו, ואחרי שנפל אפילו עשרה לא יכולים'). וככה נתקיים, אמרתי לר' ישראל שהוא לא מקשיב לי והזהיר אותי להתפלל עליו בלי לחכות, אבל כשלא הזדרזתי והתחיל ליפול, ר' ישראל אמנם המשיך לבקש ממני להתפלל עליו אבל יותר בקרירות, כנראה שכבר היה קשה מאוד להחזירו.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד צרְפתי שהיה נראה רחוק מהיהדות נכנס פעם לר' ישראל לעשות פידיון ור' ישראל אמר הנוסח של הפידיון בבכיה ובצעקה גדולה כמרגיש צער ריחוקו, (עיין בליקוטי תפילות שעיקר הרחמנות הוא כשישראל עם קדוש נופלים בעוונות) והאיש התבהל מהצעקה של ר' ישראל (ועיין בשיחות הר"ן קפ"ח). (סיון תשנ"ג, מבשרת)

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אחד סיפר לר' ישראל על ילדה חולה שלא יכולה ללכת אלא רק לעמוד ור' ישראל צעק ובכה בחוזק: "השם ירחם! תפילה! תשובה! תהילים!", והיה נראה שהוא מרגיש הצער של הילדה והמשפחה, וככה היה רגיל שכשסיפרו לפניו מאיזה צרה היה מורגש שהוא מרגיש ממש הצער של ישראל.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'רחמנות' תמצא ב: 
הפצה וקירוב: ‎יג, ‎לח, / צדקה: ‎ד,

</div>



# רפואה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/37/

# רפואה

<div dir="rtl">רפואה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/37


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א פעם חלתה ביתו של אחד מהחברים רחמנא־לצלן, והלך לר' ישראל, וסיפר לו ר' ישראל שכשהרב מנעסכיז היה חולה שלח פדיון לרבינו, ואמרו אנ"ש שאם היה נותן את כל כספו היה יכול להתרפאות, והחבר שאל אם הוא צריך לתת הכול, ור' ישראל השיב לו: "אני לא יודע", ועיין בכוכבי אור הסיפור על הרב נתנאל שר' נתן רצה שיבין מעצמו שצריך לתת את כל כספו כדי להתרפאות. אחר־כך הרופאים אמרו שהגידול כל־כך גדול שאי אפשר לנתח, וכשסיפרו זאת בצער לר' ישראל הוא הפך היגון לשמחה ואמר: "ברוך השם, על־ידי־זה לא יעשו הניתוח". ורקדנו ואמר שהרגיש המתקה גדולה למחלה בזכות הריקודים.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב ופעם דיבר מהעניין של החולָה הנ"ל לפני חבר ואמר שאם זה חיצוני אפשר לרפאות אבל כשזה פנימי איך לא מפחדים לנגוע ולנתח? (כך אמר) וכשאביה (של החולָה) אמר שקשה לו להתחזק באמונה בזה, ר' ישראל השיב: "כן, העולם כל־כך רחוק".

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג סיפר שאמר להורים של ילדה חולה להגיד פרשת "ובראשי חודשיכם וכו'" (כמובא בליקוטי מוהר"ן קנ"א) פעם בבוקר ופעם בערב, ועכשיו הילדה אוכלת ויושבת וכו' (כך אמר).

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד פעם ר' ישראל ביקש פתאום בחורף להביא את האתרוג והסתכל עליו, ופנה לאחד שאף אחד לא ידע שהוא לא רואה טוב ואמר לו: "רבינו גילה שההסתכלות באתרוג מסוגלת לעיניים, אתה יודע מזה? זה כתוב בספר המידות", ונתן לו שיסתכל עליו.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה לרפואת ילדה ר' ישראל אמר לנו לרקוד, ואמר שראה ניסים, ובסוף התרפאה.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו ר' ישראל הגיע פעם פתאום לחולה ואמר לו: "באתי לרפאות אותך" וציווה לרקוד איתו, והוטב לו בעזרת השם.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז בִּיתו של ר' ישראל סיפרה שחתן ר' ישראל הוא הרב שמואל קרויזר ז"ל היה פעם חולה במצב מאוד מסוכן בבית חולים, ופתאום הגיע ר' ישראל ותחב ראשו סמוך למיטתו בין הרופאים הרבים שהיו אז נאבקים על חייו, והרכין ראשו והתפלל בכוונה עד שיָצא מכלל סכנה.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח באלול תשנ"א סמוך לראש־השנה, ר' ישראל נפל ונשבר לו אגן הירך, והיה בעניין הנפילה דברים גבוהים, והיה נראה שמכוון להמתקת הדינים. כמה חברים נהרו אליו אל המיון בלב נשבר, ולתמיהתם ראו אותו מאוד שמח עם פנים קורנות מאור מדבר בחיות גדולה על הזכייה שנפלה בחלקינו שזכינו להתקרב לרבינו, ואמר: "עכשיו אני יכול להגיד שאני יודע מה הדיבור 'אשרינו שזכינו להתקרב לרבינו'", והתחלנו לשיר איתו בשמחה, והרופאים הגיעו בבהלה והוכרחנו להפסיק. והיה בינינו אחד שהלך בלילה לצעוק ביער על רפואת ר' ישראל, ור' ישראל חיבב אותו ביותר (החבר לא סיפר לו שהלך לצעוק וכו'). אמנם הוא הקפיד על זה שהכניסו אותו לבית חולים ואמר שאם לא היה נכנס, היה מתרפא בכמה ימים ומספיק לנסוע לאומן על ראש־השנה, והפקיד פרוטה לצדקה לאחד וביקש ממנו להגיד עבורו תיקון הכללי על הציון כנהוג, וציווה לכולם לנסוע לאומן, וכן קיימו, ולא נשאר אף אחד איתו לשמשו. בתקופה הזאת היה מרבה להסתכל על הציציות שלו (המסוגל לרפואה), ולא התייחס כלל לדרישות הרופאים רק דיבר איתם בחביבות ובחכמה על־מנת לקרבם (ככה היה נראה).

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט בעניין רפואות אמר שהעיקר הוא התפילה, אבל הוסיף שידוע שהלימון מסוגל לכאב גרון והדבש לעיכול.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י דיברו איתו מאחד שהוא חלש, ואמר שחלב עם דבש מחזק מאוד, ושמן זית בריא מאוד.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא אמר שנטילת ידיים שש פעמים בסירוגים מסוגלת מאוד לרפאות כל מיני מחלות (ונראה לי שהעניין מובא בגמרא).

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב לאחד שהיה לו אינפרקטוס רחמנא־לצלן, אמר לשים שמן זית על ליבו, כי מובא בספר המידות שהשמן מפקח את הלב.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג לאחד שהיה מבטא השׁין לשׂין אמר להעביר על פיו סכין של שחיטה, כמרומז בספר המידות.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד אמר ר' ישראל: "בעבר, הנשים היו בריאות, ויותר חזקות באמונה, והיו יולדות בבית, אבל עכשיו יולדות בבית חולים".

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו איש זקן הגיע פעם לבקש ברכה להצלחת ניתוח לב ור' ישראל בירך אותו, והשמש הציע לאותו זקן לשאול אם באמת צריך לעשות את הניתוח ושאל, ור' ישראל ענה: "אני יודע?".

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טז בעניין הרפואות, היה נראה מדברי ר' ישראל שהדיבור של רבינו על הנושא נשאר קיים, ורק מה שחיצוני מותר, וגם על זה יותר טוב להתפלל. גם הזכיר שהרופאים לא יודעים, ולא היה נראה שסומך על מה שהם רואים, ודיבור של רבינו הוא נצחי.

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יז אחד החברים בא לארץ, ור' ישראל שאל אותו מה אמרו הרופאים על מצבו, ונתן לו משחה, ולא רצה לקחת כי זה רפואה, ור' ישראל אמר לו שחיצוני מותר לקחת. אחר־כך ראה החבר בבית המדרש שו"ת על רפואות ושמה דעות שמותר לקחת רק חיצוני, ופנימי רק להתפלל להשם, והמחבר היה חולק על הדעה הזו. אחר־כך חזר אל ר' ישראל ושאל בשלומו ואמר לו להתפלל, וגם לשים רק קצת משחה, (והיה מכוון מאוד כי היה שׂם הרבה).

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יח חסיד מבוגר שלח פעם את אחד החברים לשאול אם הוא יכול לעשות ניתוח של 'הפרוסטט', ור' ישראל אמר לַשליח: "תגיד לו שאני לא יכול להשיב על שאלה כזו", אחר־כך חשב קצת ואמר: "תגיד לו שאם זה ניתוח שרגילים לעשות, ובדרך כלל תמיד מצליח, אז אפשר" (בהסתייגות), ותיכף הוסיף: "וודאי שהכול תלוי באמונה", כאומר שיש ב' מדרגות, ומי שחסר לו אמונה מותר לו לעסוק ברפואות חיצוניות, כמו שפעם אמר לחולה נפש שהיה לוקח זריקות: "להתפלל, אם לא אז רופאים".

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יט גם לחולה נפש אחר שהיה לוקח כדורים, ר' ישראל אמר: "טוב", (זה מוקלט). ופעם אמר לו: "איך אתה יכול להיות בשמחה עם כל התרופות שאתה לוקח", (עם כל זה, אתה יכול להיות בשמחה?).

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כ פעם הביאו לפניו רופא 'טוב' שלא אוהב לתת תרופות, ור' ישראל קירב אותו, והרופא שאל אחר־כך: "רבינו לא רוצה שניקח רפואות?" ור' ישראל השיב לו: "רבינו לא רוצה לא רופאים ולא רפואות!" וזה שאל: "אז איך מתרפאים?" ור' ישראל השיב בתנועת יד: "תפילה".

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כא ר' ישראל אמר פעם הרופאים לא אוהבים נ נח כי על ידי זה אין להם פרנסה.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כב במירון דיבר עם אחד על אחד מהמפורסמים של ברסלב, ואמר: "הוא עשה חכמות והלך לרופאים לעשות ניתוח, והוא מת".

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כג לאחד החברים כאבו פעם השיניים, והיה נבוך מה לעשות, ונכנס אליו, ואמר לו בעצמו: "תפילה", ואמר שְׁמה שכולם יודעים (לא לקחת סוכר וכו'), זה עושים. גם אמר לו שלשיניים מועילים דברים חריפים.

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כד פעם דיבר איתו אותו חבר מעצירות ואמר לו ר' ישראל בקרירות שלוקחים בערב כדור ובבוקר נפתח, ושאל החבר: "אבל רבינו רוצה?" ואמר לו: "אני לא יודע". בלילה התבודד אותו חבר על זה, האם חיצוני בכל זאת יותר טוב שלא לקחת, וכשנכנס בבוקר לר' ישראל, הוא פתח מעצמו ואמר: "הרופאים קלקלו לי את העיניים, אמרתי (לעצמי) זה דבר חיצוני אין פחד (כי בצרפת עשה רפואה לעיניים) וקלקלו את העיניים".

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כה רופא שיניים טיפל פעם בר' ישראל והוטב לו ושאל אם זה כישוף.

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כו לאחד היה פעם 'ציפורן חודרנית' ושאל את ר' ישראל, וענה לו: "חיצוני מותר", והתחיל לחשוב בליבו האם באמת צריך לעשות את זה, ור' ישראל פנה אליו ואמר לו: "אבל ר' נתן, גם זה לא היה עושה, וככה יותר טוב, - להאמין, להתפלל, ולא ללכת לרופאים".

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

כז ר' ישראל שאל פעם את אחד החברים על איזה עניין: "מה אמרו הרופאים?" ואמר לו שלא רצה ללכת אליהם, ואמר לו ר' ישראל: "הכי טוב".

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

כח אחד עשה פעם פדיון עבור בנו הקטן שהיה לו חום וחשד שהסיבה לחום היא שנכנס לו במוצ"ש ציפורן של הבדלה לאף, ור' ישראל אמר לו ללכת לרופאים. ואחד החברים נבהל מזה, ור' ישראל גער בו ואמר לו: "זה חיצוני, מותר". אחר־כך האבא חזר הביתה והודיעו לו שמתי שר' ישראל עשה את הפדיון יצא הציפורן מהאף, ור' ישראל צחק ואמר: "היה נס".

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

כט ביתו שאלה אותו פעם אם הוא רוצה ללכת לבית חולים וגער בה ואמר: "רק את השם הזה (רופא ובית חולים) אל תזכירי, אני אברח מכאן!".

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

ל אחד בצרפת היה נבוך כי הרופאים אמרו שאישתו מוכרחת להפיל, והרבנים הסכימו. בצר לו פנה לרבו וזה אמר לו: "או שתשמע להם, או שתלך בדרך אמונת צדיקים ותבחר אחד מאנ"ש לשמוע דעתו", והוא בחר בר' ישראל, אחיו נכנס בבוקר לשאול את ר' ישראל ור' ישראל אמר לו: "רבינו לא רוצה רופאים, לא לשמוע לרופאים ושתלד בנקל", ושאל אותו: "אולי אחיך לא יודע מרבינו?" והוא ענה שאחיו ברסלב, והיה פשוט לר' ישראל שיקבל שאצל רבינו לא שומעים כלל לרופאים, ואישתו ילדה בת בשלום.

</div>


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

לא אחד בא אליו לרפואת ביתו, ור' ישראל לא רצה שילך לרופאים, והיה קשה לו, ולבסוף אמר לו דיבור מרבינו שהשם כל־כך גדול שיכול לרפאות אפילו על־ידי הרופאים.

</div>


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

לב אישה בהריון לא רצתה לראות הרופאים, ור' ישראל שמח מזה מאוד.

</div>


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

לג קרוב משפחה של אחד מהחברים היה נמצא פעם בבית חולים ל"ע והחבר ניגש לר' ישראל לעשות פדיון עבורו וכשנתן השטר של כסף ר' ישראל עשה תנועה שהיה מובן ממנה שהסכום הזה לא מספיק בשביל להמתיק דינים כאלו, ואז החבר ביקש מר' ישראל שיתפלל לרפואת החולה ור' ישראל אמר לו שהוא רוצה שיתרפא בלי רופאים כאומר שקשה להמשיך לו רפואה כל זמן שנמצא בבית חולים.

</div>


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

לד בן אדם בריא נכנס פעם לר' ישראל וכשיצא בירך את ר' ישראל שיהיה בריא ור' ישראל השיב לו: "גם אתה". גם פעם ר' ישראל היה בבית חולים ונכנסו חסידים על מנת לקיים מצוות ביקור חולים ואיחלו לכל החולים 'רפואה שלמה' ור' ישראל אמר: "כן, לכל עם ישראל". ועיין בשיחות שאמר שהוא לא צריך כבר להגיד תיקון הכללי - הוא לא פוגם ולא צריך רפואה.

</div>


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'רפואה' תמצא ב: 
ליקוטי תפילות: ‎ו, ‎ז,

</div>



# רצון וכיסופים

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/38/

# רצון וכיסופים

<div dir="rtl">רצון וכיסופים</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/38


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א אחד התלונן לפני ר' ישראל שהוא לא יכול ללמוד כי כואב לו הראש מתי שלומד ור' ישראל השיב לו שיתפלל, וזה הקשה שגם להתפלל מכאיב לו הראש, ואז ר' ישראל אמר לו בשמחה שיכסוף, והיה מובן שגם כיסופים הוא עבודה גדולה שאין לזלזל בה. (סיון תשנ"ב)

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב אחד ישן פעם בחדר ר' ישראל ובחצות לילה רצה לקום ממיטתו ולא הצליח והיה מתחנן להשם יתברך שיזכה אותו לקום חצות ולהתגבר על השינה אף על פי שלא הצליח לקום ומדי פעם היה מסתכל על ר' ישראל וראה שצוחק והיה לו הנאה מרצונו אף על פי שלא הצליח לקום והעניין נמשך מחצות עד עלות השחר.

</div>



# שבת

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/39/

# שבת

<div dir="rtl">שבת</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/39


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א הוכיח את אחד שצריכים להיות מוכנים לשַׁבת לפחות שעתיים לפני הזמן, אחר־כך הוסיף ואמר: "לפחות שעה". ופעם אמר: "אנחנו יהודים, צריכים לקבל שבת בהקדם, בהשכמה".

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב ר' ישראל אמר על האכילה של שבת שאף־על־פי שצריך בפשיטות לקיים המצווה להרבות במאכל, אנשים טועים בזה, והכוונה היא שצריך לאכול קצת יותר מיום חול, ולא כמו שחושבים שצריך לפתוח החגורה ולהרבות באכילה. גם הקפיד על מי שמרבה באכילה וממילא מרבה בגלל זה בשינה, כי גם בשבת צריך לעבוד את השם. ועיין בעצות המבוארות שאכילת עונג שבת היא בקדושה ובטהרה וכו', עיין שם.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג אחד ממשמשיו אכל פעם בסעודה השנייה די צרכו בדגים, וכשרצו להגיש לו החמין היה כבר בשבילו כאכילה גסה ובכל זאת אכל והרגיש צורך לישון, וכשניגש לר' ישראל שהיה עומד בחוץ, הוא הוכיח אותו תיכף על זה ברמז ובגערה, אף על פי שלא ראה כלל הנעשה.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד אחד שהיה סובל מעצירות אכל פעם קצת לחם בשבת, ור' ישראל עצר אותו ואמר לו: "אכלנו מספיק". וכששאלו את ר' ישראל למה הוא לא מרבה באכילה בשבת? השיב: "הכול לפי הכלים".

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה פעם אכלו הקוגל בבוקר וכשאדם אחד רצה לחלק מחלקו לשני, ר' ישראל אמר לו: "תאכל, יש הרבה".

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו והיה נראה שאמנם צריך להרבות באכילה בשמחה ובקדושה אבל לא עד־כדי־כך שהמאכל יביא לשינה מיותרת ויפריע לעבודת־השם.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז ר' ישראל אמר שאכילת קוגל בשבת הוא רפואה. (מובא בשולחן ערוך שפשטידה [=קוגל] מרמז על מן, ומן הוא בחינת לחם משנה כידוע ומובן בליקוטי מוהר"ן נ"ח שלחם משנה ממשיך רפואת הנפש ורפואת הגוף, רמז)

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח היה מבקש להגיש את הקוגל דווקא חם, כמו הדגים והבשר שרצה שיהיו דווקא חמים, גם הדגים של סעודה שלישית.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט אחד החברים הלך פעם לטבול במקווה בשבת בבוקר וסיפר לר' ישראל שהמים היו כה חמים עד שלא היה מסוגל להיכנס, ור' ישראל אמר לו שאסור לטבול במים חמים בשבת, והוסיף: "פושרים מותר העיקר לא חם", ואחד שאל מה לעשות אם אין מקווה אחר ור' ישראל אמר בגערה שלא טובלים במים חמים בשבת. ועיין היטב בשולחן ערוך ובאחרונים שמותר לטבול במקווה חם רק בבין השמשות וכו'. (קיץ תשנ"ב, בוקרו של שבת, מבשרת)

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י פעם באומן שרו איתו בשנת הצהריים, וכשהעירו שזה מפריע אמר שלא באנו לאומן בשביל לישון ומי שהוא עייף בצהריים יכול לישון חצי שעה.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא פעם בבני ברק, ר' ישראל שר בחוץ בצהריים, וכשהשכנים העירו ששבת מנוחה, הוא השיב: "המנוחה זה התורה". שנזכה להתעורר מהשינה.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב פעם שכנה אחת התלוננה ביום שבת שהריקודים והשירה של החברים מעוררים התינוק שלה מהשינה, ור' ישראל אמר לשמוח בשבת בלי להפריע לאנשים.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג גם פעם בסעודה השנייה של שבת אישה אחת התלוננה שכואב לה הראש, והשמחה והריקודים של החברים מפריעים לה, ור' ישראל אמר לשמוח בלי להפריע לאנשים.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד בליל שבת, לפעמים היינו מזדרזים באכילה על־מנת לישון מוקדם ולקום חצות, ולפעמים היינו שרים איתו הרבה זמן לנסות לזכות לשמחת השבת.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו ר' ישראל סיפר שר' ישראל קרדונר היה מדליק נרות של שבת מתי שזכה להכניס אורח, לפי הלשון של ספר המידות שהכנסת אורחים כמו הכנסת שבת.

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

על התבודדות בשבת ועל אמירת התפילה המיוסדת אחרי התיקון הכללי בשבת עיין 'התבודדות' ‎ז'. 
עוד דיבורים על הנושא: 'שבת' תמצא ב: 
בגדים: ‎ב-‎ה, / ניגונים: ‎ד, / תפילה: ‎יט, ‎כג,

</div>



# אב"י הנחל

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/4/

# אב"י הנחל

<div dir="rtl">אב"י הנחל</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/4


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א ר' ישראל אמר פעם לאחד לקרב את משפחתו על־ידי מכתבים, כמו שהוא עשה לשז"ר שלקח ספרי רבינו והעתיק מהם מכתבים של קירוב.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב ר' ישראל קרא פעם אחת בשבת לאחד החברים ואמר לו: "הלא אני חיברתי 'אב"י הנחל', זה לא דבר פשוט", כאומר שהספר הזה הוא לא העתק פשוט מספרי רבינו שכל אחד יכול לעשות, וצריך עיון.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג ר' ישראל אמר פעם שיש עוד מכתבים אחרים עוד יותר יפים מהראשונים ויבוא זמן שיתגלו בעולם. ופעם אמר שצריכים להתפלל שיתגלו בעולם.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד ר' ישראל סיפר שהמכתבים מאב"י הנחל נכתבו על ידי ריבוי צעקות והתבודדות בין ההרים (של ר"י), ואמר שהנשיא ביקש ממנו לכתוב לו מה שקיבל מרבי נחמן ור' ישראל חיבר מזה 'אב"י הנחל' – 'אב"י' ראשי תיבות ישראל בער אודעסר.

</div>



# שידוכים וחתונה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/40/

# שידוכים וחתונה

<div dir="rtl">שידוכים וחתונה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/40


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א הזדמן פעם שידוך לאחד מהחברים, והרבה הרהרו על הדבר, ור' ישראל אמר: "אם נשמע לעולם לא נעשה שום שידוך! נכון שאתה צריך עצה, אבל עצה זה לא אנשים, זה תפילה, אמונה!", ואמר את זה באש ובלשון גערה. (תמוז תשנ"ג)

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב אחד שאל אותו פעם בראש־השנה על שידוך אם זה השידוך שלו, ור' ישראל השיב לו: "שום אחד ושום רב לא יוכל להגיד לך, רק תפילה".

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג לאחד אמר שצריך בעניין השידוך גם תפילה וגם השתדלות, - לעשות שידוכים. וכשזה שאל איך יֵדע אם זה השידוך שלו, ר' ישראל השיב: "רואים איך השם־יתברך מסבב את העניין" (כלומר לראות ההשגחה, כך נראה לי לפרש), ועיין בעלים לתרופה שאין דבר סמוי מן העין כמו העניין של השידוכים, ו"היטב חרה לי עליך שאתה דואג לגמור" וכו' ... עיין שם.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד היה אומר על שידוכים: "נפגשים, רואים אם מוצאים חן". (מבשרת, אייר תשנ"ב)

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה לגרוש עם שני ילדים מנישואים ראשונים שאישתו השנייה הסכימה לקבל רק אחד מהילדים, והשני הוכרח להישאר עם אמו (פחות חרדית) בארץ זרה, ר' ישראל גער בו למה לא חשב על זה לפני החתונה.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו הוא גם היה מברר הרבה על משפחת הכלה אם הם דתיים ושומרים שבת תורה ומצוות, אם האחים לומדים בכולל, אם האבא שומר שבת, אפילו כשהיה מדובר בשידוכים לבעלי תשובה.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז אמנם לאחד בצרפת שהיה בגיל מבוגר ודתי בפשיטות, אמר לו לא לחשוב הרבה, אם היא שומרת תורה ומצוות להתחתן. (והכול לפי העניין, כך היה מובן).

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח אחד הגיע אליו בבהלה שהוא עוד מעט בן עשרים ועדיין לא זכה להתחתן, ור' ישראל הרגיע אותו ואמר לו בניחותא להמשיך להתפלל ולבקש מהשם שיזכה לקיים מצוות פריה ורביה.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט בעניין המובא בספר המידות שלא לדור שני זוגות באותו בית, ר' ישראל אמר שאם יש לכל אחד מהזוגות חדר נפרד, מותר.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י ר' ישראל לא התנגד על שידוכים שבהם הכלה הייתה יותר מבוגרת מהחתן, וגם על שידוכים שהצעירה תתחתן לפני המבוגר.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא חיזק גרוש בן שלושים ושלוש על שידוך בת שמונה עשרה, ככה יוכל להביא הרבה ילדים.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב אחת רצתה להתחתן עם אחד הרבה יותר צעיר ממנה, והוא אמר שהוא לא יודע.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג לאחד גרוש שמצא שידוך אמר לו שזו אישה טובה אבל היא מבוגרת (בת 40) ויהיה קשה להוליד, ובכל זאת המשודכים התעקשו ור' ישראל אמר שכבר זכו שניהם להוליד ילדים והסכים להם להתחתן. 
אחר החתונה האברך ראה בחוץ ילדים ונזכר בילדיו והתחיל לבכות, הוא נכנס בבהלה לר' ישראל שאמר לו תיכף כשנכנס: "אמרתי לך לא למהר אבל עכשיו עשית מה שעשית ותתחיל מחדש. והבן מזה דרכי התשובה שצריך מקודם להמתין אבל אפילו אם טועים וגם יכולים לתלות הטעות באשמתנו צריכים לשכוח הכול ולהתחיל מחדש וכו' (ועיין בליקוטי הלכות על ליקוטי מוהר"ן ו')

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד ר' ישראל דיבר פעם על אנשים שלא רוצים להתחתן (שלא יהיה להם מניעות מעבודת־השם) והזכיר לשון ספר המידות "מי שאין לו אישה הוא לא אדם", והקשה: "אבל קשה, מה עם פרנסה?" והשיב: "רבינו־הקדוש אמר: 'פרנסה? בטחון!'" והוסיף: "...וגם לא צריך שולחן גדול. לחם ומלפפון הוא מאכל טוב" (ורמז על ביטחון והסתפקות). (צום גדליה תשנ"ג על הציון)

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו אחד נכנס לר' ישראל וסיפר לו על צערו שכבר התחתן מזמן ואין לו ילדים, ותלה את זה במה שהוא ואישתו זקנים. אחר שיצא, היו נכנסים אנשים אחרים לשוחח עם ר' ישראל ושאל את כל אחד מהם אם הם זקנים, והיה מובן שעוסק בעניין הראשון של פקידת עקרות, כדרכו להמשיך לדבר מהעניין שהוא עוסק בו אפילו עם אנשים אחרים, ונודע שבאותה תקופה נפקדה אישתו של אותו אחד בבנים. (תמוז תשנ"ג)

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'שידוכים וחתונה' תמצא ב: 
לימוד: ‎נ,

</div>



# שלום בית

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/41/

# שלום בית

<div dir="rtl">שלום בית</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/41


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א לרב שהגיע אליו והתלונן שאישתו לא שומעת לו, ר' ישראל אמר: "וודאי שהאישה צריכה להתבטל לבעל, אבל הבעל צריך לעשות תשובה ולהתבטל להשם־יתברך".

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב בשבת חנוכה אחד היה אמור לנסוע לר' ישראל לביתר עם אישתו, והיה לה איזה צער שעיכב אותה מלנסוע בזמן והייתה מאוד שבורה, ובעלה השאיר אותה בבית ונסע לבד, וכשהגיע לר' ישראל תיכף כשנכנס ר' ישראל הסתכל עליו בקפידות וגער בו.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג אחד הגיע בהושענא רבה לר' ישראל ור' ישראל הקפיד עליו שהוא בא והשאיר את אישתו לבד בבית.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד ר' ישראל ביקש פעם מאחד להסיע אותו מירושלים לצפת ואמרו לר' ישראל שזה קשה לאישתו ור' ישראל אמר שנחזור עוד מעט.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה ר' ישראל סיפר שההורים של אישתו היכו את אישתו מכות רצח שתתגרש, ור' ישראל סיפר שמצידו היה מוכן להכול אפילו להתגרש, העיקר שיישאר ברסלב. (אפילו שצריך לסבול הכול ולא להתגרש, אבל ההתקרבות לצדיק עולה על הכול). אמנם אחרי השבת הראשונה כשאישתו שמעה איך הוא שר 'שלום עליכם', אמרה שהיא רוצה ברסלב (כך סיפר).

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו אמר ר' ישראל: "שלום בית זה שמירת תורה ומצוות, אם אין לאישה יראת־שמים או לא שומרת תורה ומצוות, - צריכים להתגרש. אבל אם היא שומרת, צריך לסבול הכול ולא לגרש את אישתו".

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז ר' ישראל סיפר פעם בשבח אישה שהייתה משאירה את בנה בכל בוקר שעתיים לישון, והייתה מסתובבת בכל בתי הכנסיות של העיר לשמוע קדיש וקדושה, גם הייתה לובשת תחת בגדיה טלית קטן, והכול בצניעות ובסתר.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח ר' ישראל סיפר פעם על הרב שמואל שפירא שר' ישראל קירב אותו לברסלב, וכך סיפר עליו: "הוא היה ההכי מתמיד של (ישיבת) 'עץ חיים' וכשהתקרב נעשה רעש בכל ירושלים, והוא עסק רק בליקוטי תפילות ובתהילים ואף אחד מהעיר לא רצה לקחת אותו לחתן, חוץ מירא־שמים יחיד שאמר: 'הוא ברסלב אני דווקא רוצה אותו'". (בתקופה הזאת, היה כמעט בלתי אפשרי לחסיד ברסלב למצוא שידוך לפי דרך הטבע). והמשיך: "ובערב שבת הראשון אחרי החתונה ביקשה כלתו של הרב שמואל שפירא כסף לקניות של שבת, והשיב לה: 'תאמיני לי שאין לי אפילו גרוש!'", (ור' ישראל הוסיף: "איפה ראינו דבר כזה חתן בלי כסף בשבת ראשון אחרי החתונה?") ...ואישתו הלכה בבכייה לכיוון הבית של ההורים שלה להתלונן על בעלה, ולר' ישראל היו בכיס שבע וחצי גרוש להוצאות שבת (כי כבר הייתה לו משפחה גדולה), והלך לרב שמואל ונתן לו את כל כספו ואמר לו למהר לתת לה ולפייסה, היא שָֹמחה שברוך־השם אפשר כבר לקנות חלות ודגים, - "יש לי בעל טוב ואני לא רוצה להתגרש". ור' ישראל סיים שברוך־השם עכשיו יש לו ילדים ומשפחה גדולה וכו'.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט אמר ר' ישראל: "רבינו־הקדוש אמר בספר המידות: 'מי שאין לו אישה אינו אדם'. אבל קשה איך נשיג פרנסה? רבינו אמר: 'פרנסה? ביטחון!' וגם לא צריכים שולחן גדול לחם ומלפפון הוא מאכל טוב". גם דיבר מהתענית ואמר שיותר בריא לגוף לא לאכול, ולא מתים אם לא אוכלים, יכולים להתקיים יום יומיים... שלוש ימים בלי לאכול. ומקודם הוכיח אותנו ודיבר מגזל ומחילול השם. ולאחד ששם לב שממתיק דינים בדיבוריו, אמר לאחַר שניגש אליו לעשות פדיון שרק אצל רבינו־הקדוש מצינו את הלשון: "שאין בו שום תערובת דין כלל" - רק אצל רבינו־הקדוש אין שום דין כלל לאחר הפדיון. (אומן צום גדליה בבוקר תשנ"ג)

</div>



# שלום ומחלוקת

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/42/

# שלום ומחלוקת

<div dir="rtl">שלום ומחלוקת</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/42


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א אחד נכנס אליו ואמר לו שיש לו בלבולים, - הוא רוצה שיהיה שלום בין אנ"ש. ור' ישראל אמר לו: "נעשה שלום, רק אל תהיה מבולבל, אחר־כך אי אפשר לעבוד השם ולעשות שום דבר". (סמוך לראש־השנה תשנ"ג)

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב בחורים הלומדים בישיבת ברסלב מחו כפיים בתפילה כעצת רבינו־הקדוש, וקיבלו תלונות שזה מפריע. וכשסיפרו על כך לר' ישראל אמר: "אה! אם היו יודעים מה שזה!, אמנם גדול השלום ואפשר למחות כפיים בשקט" (כך אמר).

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג בחור ישיבה אחד עזב ישיבתו בגלל שמבזים אותו על ששר 'נ נח', ור' ישראל אמר לאחד להגיד לו שלא ישיר נ נח, ואותו אחד התפלא מזה ור' ישראל אמר לו: "עיקר האמת הוא בלב, לא צריכים להתווכח עם אנשים", אז אותו אחד שאל: "אני גם מרבה לשיר 'נננח' בישיבה, אני צריך להפסיק?" והשיב ר' ישראל בהנאה: "לא צריכים להסתכל על העולם".

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד כשאחד אמר לו שרבי נתן סבל מחלוקת גדולה, צעק בשמחה: "הוא זכה הרבה על־ידי רבינו!" (דווקא על־ידי המחלוקת). ולמחרת אמר: "כל אנ"ש סבלו מה שסבלו, ואני יותר מכולם, וברוך־השם נשארתי על עמדי".

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה היה אחד בינינו שסבל ממחלוקת גדולה ולא היו מדברים איתו. ור' ישראל ביקש להגיד לו שלא צריך לדבר עם אנשים, וכך אמר: "לא באנו לעולם בשביל זה, רק ללמוד תורה ולקיים, - עבודת־השם".

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו אחד התאונן פעם לפני ר' ישראל על איזה מחלוקת ור' ישראל אמר: "אני לא מבין למה אתם לא רוצים לקבל בזיונות, זה טוב מאוד, עושים תשובה על ידי זה, אני (כן) רוצה!".

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז חיזק את אחד שהיה מצטער מאוד מהמחלוקות שהיו עליו, ואמר לו שכל המחלוקות והביזיונות שעוברים עליו הם לטובה, ונחשבים לכפרת עוונות. וזה טען שהחולקים עליו מסיתים אנשים אחרים שהם לא קשורים לעניין לחלוק, ור' ישראל אמר שהשם ירחם, אחרי כל המחלוקות והרדיפות ברסלב עוד קיים. ואת זה אמר על המחלוקת שהתעוררה על אחד מחבורתנו שפתח עיניו ועזב ולא תמך כספית יותר משפיע אחד.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח אחד דיבר עם חברו על־מנת לקרבו, וזה הזכיר את שם רבו, והחבר אמר לו שהוא מפורסם של שקר, וראה שהבן אדם נבהל מזה. הוא הלך לשאול את ר' ישראל והשיב: "צריכים להודיע לאנשים שיש אנשים כאלו (מפורסמים של שקר) ושצריך להתרחק מהם, אבל לא להגיד השמות", (אמר את זה בתנועה של זהירות שלא להרבות במחלוקת). (יום ה' ב' אדר)

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט רימז לאחד שילמד ממנו שלמרות שלא יכול לזוז וללכת ממקום למקום, בכל זאת ברוך־השם הוא לא מתייאש. ואמר לו שלא טוב לחשוב מחשבות, וכינה אותם 'מחשבות רעות'. והאיש הזה אמר לר' ישראל שאחר כל יגיעותיו, הוא רואה שקשה לו לעשות שלום בין החברים, ור' ישראל נהנה ואמר לו שהוא נשאר לבד, וכל חבריו (ואנשים שקירב אותם) עזבו אותו. וזה טוב מאוד (כך אמר). (שבת מברכים אלול תשנ"ב)

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י אחרי פורים תשנ"ד, אחד סיפר לר' ישראל שהערבים זרקו אבנים על היהודים בכותל ואף אחד לא נפגע, ור' ישראל התחיל לספר כמה אבנים קיבלו אנ"ש והיה ניסים שאף אחד לא נפגע. וכך אמר: "האבנים עשו ניגונים כאלו, איזה פנים יש לניגון בלי אבנים?, 'אשרינו', ועוד אבן, וכל מה שהאבן יותר גדול, ה'אשרינו' יותר יפה, היה אשרינו עם אבנים, ועכשיו נתהפך". (רבי נתן הלך לחתונת בנו, והמתנגדים קיבלו אותו עם אבנים - הוא ברח לאיזה יער, ומצאו אותו שר: 'גדולתנו ותפארתנו יתגלה בביאת משיח צדקנו'). והוסיף: "היה להם (למתנגדים) גאווה עד השמים, בתי כנסיות וכו' ... כולם מתו ומכרו הבניינים בשביל נייר. הם נופלים ונופלים, ואנחנו עולים ועולים ואני בראש. לא רצו לתת לחם בשבילי ובשביל ילדיי. השם היה תמיד איתנו. קבלנו אבנים מהמתנגדים ואפילו מי שקיבל בראש לא נפגע, - לא היה לו כלום. רבי נתן אחר שזרקו עליו אבנים גדולים שממיתים, היה ביער שר 'גדולתנו ותפארתנו יגלה משיח צדקנו'".

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא ר' ישראל סיפר שפעם בציון הרשב"י בל"ג בעומר אחד מהמתנגדים היה שיכור והוציא סכין גדול ואמר שהוא ישחוט כל החסידי ברסלב לכבוד הרשב"י, וכולם ברחו (רבינו אמר: "הבאתי לכם מארץ ישראל מתנה – המחלוקת).

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב פעם בביתר, אחד היה מתווכח עם אחד על הגדולה של רבינו והיה מביא לו ראיות מחיי־מוהר"ן, ור' ישראל היה בחדר שלו עושה תנועות של צער, עד שבסוף אחר אנחות, ציווה להגיד לו להפסיק לדבר.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג פעם בסעודת שבת אנשים התווכחו בשולחן האִם הגויים באמת דרכוּ ביָרֵח כמו שטוענים, אחר־כך ניגשו אל חדר ר' ישראל שהיה בריחוק מקום ושאלו אותו על זה והוא דיבר קצת ואחר־כך גער בהם שזה לא מעניין אותו כלל - הוא נמצא במיטתו ואין לו כוח לא לדבר ולא להתווכח!, והיה מובן שמוכיח שמפסידים הזמן היקר בוויכוחים וכו', אחר־כך פנה לאחד שהתחרט על השאלה ואמר לו ברכּוּת שחשב שיגיד לו חדשות מהיום ולא סיפורים של לפני עשרות שנים וכו'.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'שלום ומחלוקת' תמצא ב: 
אהבת חברים: ‎א, ‎ד,

</div>



# שמחה וריקודים

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/43/

# שמחה וריקודים

<div dir="rtl">שמחה וריקודים</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/43


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א ר' ישראל סיפר שְׁמתי שר' ישראל קרדונר רקד בפורים אצל המתנגדים, הוא היה באוויר, והוסיף: "תגידו מה שתגידו, אבל אני ראיתי אותו ורגליו לא היו נוגעים ברצפה". 
גירסה אחרת: ר' ישראל סיפר זאת על תפילת שמונה עשרה של ראש השנה (של ר"י קרדונר) ברשב"י שמרוב התלהבותו בתפילה רגליו לא היו נוגעים ברצפה וכו'.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב פעם בשבת אחר הצהריים הודענו לר' ישראל שעדיין שבת וציווה לרקוד.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג לאחד שהיה חשֹוך ילדים, ר' ישראל ציווה לרקוד (עיין ליקוטי תניינא פא).

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד חסיד מבוגר סיפר לנו שמגודל ההשתוקקות של ר' ישראל לזכות לשמחת שבת, היה מגיע לכותל בערב שבת ורוקד לבד עם כיסא מתי שלא מצא מי שירצה לרקוד איתו.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה לבעל־תשובה חב"ד שבא אליו ואמר לו שהוא עצוב, ר' ישראל השיב: "יש יותר גרוע מעצבות? רבינו־הקדוש גילה שהשם־יתברך שונא העצבות והמרה שחורה!" וזה טען שעבר הרבה עבירות בחייו, ור' ישראל השיב: "רבינו יתקן הכול, רק אתה צריך להיות בשמחה", (והיה נראה שרבינו יתקן אם תהיה בשמחה).

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו ר' ישראל קרדונר אמר שהשם יתברך אוהב בעל עבירה שמח (שלמרות הנפילות והפגמים שלו מתחזק להיות תמיד בשמחה ולא מתייאש).

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז ר' ישראל הזכיר את דיבורו של רבי אברהם בן ר' נחמן שחסיד ברסלב צריך לרקוד כל יום לפחות חצי שעה.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח פעם באו משפחתו לבקרו בדירה ששהה בה, ואמר להם שהוא רוצה לגור בבית הזה וזה מקומו, כי יש פה כל היום שמחה וריקודים.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט פעם החברים רקדו ביחד כחצי שעה בהרבה ניגונים וכשהפסיקו ר' ישראל אמר בהתלהבות שזה היה קידוש השם והוסיף: "יתגדל ויתקדש שמו של הקדוש־ברוך־הוא", ואמר להם שאם הוא היה יכול לרקוד היה מצטרף אליהם ושכשהוא עוד היה יכול ללכת היה רוקד יותר מכולם.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י לאחד שהיה צריך להיפרד ממנו, ר' ישראל אמר: "אבל אל תשכח את השמחה! וברוך־השם יש לנו במה לשמוח, יש לנו רבי כזה!". ונראה שצריך התגברות לזכור כל הזמן השמחה הזאת. (ט"ז אב תשנ"ד, ביתר)

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא ר' ישראל דיבר פעם באריכות מחשיבות השמחה, והפליג בגודל הסבל שרבינו סובל בשבילנו, (מה שהוא סובל... [מפליג] ועשה תנועות נוראות) אך הוסיף: "ואשרינו, הכול לטובה, שעל־ידי־זה שום אחד מישראל לא ילך לאיבוד. הוא מתקן אותנו, חולים כאלו שכל הרופאים מייאשים לרפואתו".

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב אמר: "אנחנו לא מהעולם הזה רק מהעולם הבא. בכל דיבור, רבינו משים כל העולם הזה בתוך העולם הבא, אנחנו פה מניין, יש פה כל העולם, מה זה העולם? זה רבינו!".

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג גם אמר באותו יום: "העיקר הוא השמחה, נחמן ונתן שוחקים מכל העולם, - שני אנשים".

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד גם אמר: "העניין לא רק לדבר, העיקר להאמין".

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו גם אמר: "איך אפשר לישון כשיש ליקוטי מוהר"ן בעולם?".

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טז גם אמר: "רבינו מחייה האמונה והתורה שלנו".

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יז גם דיבר מהסבראנר שאמר לאודל בת רבינו שאתם אומרים וכו'?, וענתה בחיוב, שמשה רבינו הביא את התורה לעולם ואביה הביא את קיום התורה לעולם שזה יותר גבוה.

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יח גם סיפר באותו יום: "עם רבי ישראל קרדונר היינו כמו גוף אחד, לא היו לו ילדים, הוא השאיר אותי, היה איש אחד בעולם, וגם השני אני". (הדיבורים שמובאים מאות ‎יא' עד כאן נאמרו ביום־טוב קודש שביעי של פסח)

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יט ר' ישראל רצה לעזוב פעם את בית אחד מהחברים על־מנת לגור במקום אחר לפי שעה, כדרכו בסוף ימיו להסתובב ולהתארח בדירות שונות בעיירות שונות לתקופות ארוכות או קצרות לפי מה שהיה מאיר לו, בבחינת "אלה מסעי בני ישראל", והבעל הבית התחיל לבכות מרוב צער שעוזב את ביתו ואמר לו: "אל תלכו, אתם כל החיוּת שלי", ור' ישראל הרגיע אותו ואמר לו שבכייה הפונה לצד עצבות זה לא טוב אף־על־פי שזה אמר שזה לב נשבר, והתחילו לנגן ולרקוד, ור' ישראל נשאר אצל מארחו.

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כ אחד אמר פעם ליקוטי תפילות וכיוון ביחד לבכות על הצער שלו והנה ר' ישראל התחיל לצחוק ולהגיד: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ר' ישראל קרדונר אמר שברוך־השם אפשר בכל עת ובכל רגע לקחת מצווה גדולה" (שבכל רגע ששמחים מקיימים מצווה גדולה) ורמז עם היד מה שרמז.

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כא אחר לב נשבר של יום כיפור קטן, אחד התעורר להודות להשם ולרקוד, כי צריך לא להישאר בלב נשבר יותר משעה, ואז כשנפרד מר' ישראל, הוא אמר לו בשמחה: "בתודה, בהודאה" כמסכים עם מחשבותיו.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כב ר' ישראל סיפר שר' ישראל קרדונר היה נזהר להתבודד ביער בלב נשבר רק שעה, שבאותה שעה היה מספר התאוות והפגמים ואחר־כך תיכף התחיל בתוך היער לרקוד ולשמוח.

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כג בחור הגיע פעם מצרפת לאומן ורצה לשמש את ר' ישראל, ובכל עשייה שהיה עוסק איתו ר' ישראל היה דוחף אותו ומרחיק אותו כמרמז שהוא לא הגון, והבחור פנה לאחד ואמר לו בצרפתית ובשקט שר' ישראל רק מרחיקו, ור' ישראל אמר בעמקות: "אם תחפש חסרונות, בוודאי תמצא!". ומובן קצת רמז שקַל מאוד למצוא החסרונות אבל דרכנו הוא 'אזמרה', - לחפש הנקודות טובות, וצריכים יגיעה לזה, זה לא בא בנקל, כך היה מובן. (אלול תשנ"ג)

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כד אחד נכנס פעם לר' ישראל בשברון לב בשבת בבוקר לפני התפילה, ור' ישראל הרגיש את זה וסיפר סיפור עם רמז על הנקודות טובות שיש בו ובכך החייה אותו ממש. וכך אמר: "החתן נסע לאומן בראש־השנה ולפני החופה, וגם אני חושב חזר עם אביו לפני החופה". והאיש הזה נזכר שזכה גם כן לנסוע לאומן על ראש־השנה וגם ראש־השנה לפני חתונתו, והתחיל להחיות עצמו בנקודות הטובות האלו. ור' ישראל הוסיף: "אני מכיר אביו וגם אותו, הוא חזק ומתפלל על כל דבר". והאיש הזה התלהב מאוד מהדיבורים היוצאים מפיו הקדוש, שהוא יודע בדיוק איך למצוא ולהחיות נקודתו הטובה. ואז הוא ניגש לר' ישראל שאמר לו: "זה עיקר הגמרא והתלמוד שלנו, להתקרב לרבינו, ללמוד ולקיים הספרים שלו", כמרמז לו ללכת עם 'אזמרה' כציוויו של רבינו־הקדוש. ומקטנותו ועד עכשיו האיש התחיל להתפלל בכוונה גדולה כדיבורו של רבינו שעל־ידי שמוצא הנקודה טובה, יוכל להתפלל. (שבת קודש פרשת תולדות תשנ"ג)

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כה אחד נכנס פעם לר' ישראל וראהו דבוק להשם מלא אור ושמחה וביקש ממנו שיגלה לו אחד מהסודות של התורה ור' ישראל השיב שהסוד הוא השמחה, "מי שיש לו שמחה יש לו הכול" (כך אמר).

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'שמחה וריקודים' תמצא ב: 
אמת ואמונה: ‎ב,

</div>



# תפילה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/44/

# תפילה

<div dir="rtl">תפילה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/44


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בינו לבין קונו

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א היה דואג מאוד מאיום מלחמת המפרץ והיה שואל לכל אחד בדאגה: "שמעת?", ואחד החברים אמר לו בביטחון: "השם יצילנו מידם!" ואז גער בו וצעק שצריך להתפלל על זה (והשם יצילנו מידם) אומרים מתי שמתפללים, וציווה להגיד המזמור ס"ב המסוגל לגזירות האומות. עיין בספר המידות. (ועיין חיי־מוהר"ן גדולת השגתו ל"ז). (אב תש"נ)

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב שמעתי מאחד שפעם בעת המלחמה כשנשמעה אזעקה אמר לו ללכת לשמוע החדשות וכשהלך ממנו הציץ עליו בצד וראה איך ר' ישראל מתפלל בכוחות נוראים ובמסירות נפש עד שפניו היו מגיעים עד הרצפה ממש וחזר ושנה כמה פעמים בהתלהבות עצומה וברתת ובזיע, ואז האיש ראה פתאום שר' ישראל מפסיק ונתגלה שמחה על פניו ותוך כדי כך שמע בחדשות שאומרים שברוך־השם הטיל הופצץ. וכשחזר לר' ישראל ר' ישראל התחיל לשבח את השם־יתברך איך הוא אוהב אותנו ואיזה ניסים ונפלאות הוא עושה בשבילנו.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג אמר לאחד: "תתפלל על כל דבר ותראה איך תצליח, מי שמתפלל הוא רואה כל טוב", ועשה ביחד תנועה עם היד. ואי אפשר לתאר החיזוק בתפילה והאמונה שהכניס בדיבורים האלו כאומר: 'יש כבר חיים טובים, אתה יכול להשיג הכול על־ידי התפילה ולא צריך שום דבר אחר'.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד חסיד מבוגר שאל אותו מה הסימן שהוא מקורב לרבינו, ור' ישראל השיב: "זה תלוי בכמה פעמים ביום אתה אומר 'ריבונו של עולם'". ועיין בליקוטי הלכות שמפרש את הפסוק: 'עדות לישראל להודות' - שמי שמרבה להתפלל הוא עדות שמקורב לצדיק והמתנגדים לא מבינים איך הוא יכול כל־כך לכסוף ולהתפלל. וכשסיפרו לרבי נתן מרב שיכול להגיד חמש מאות דפי גמרא, השיב שה‑מושל'ה שלו (ר' משה ברסלבר) יכול להגיד חמש מאות פעמים 'ריבונו של עולם'.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ה ר' ישראל אמר פעם לאחד שצריכים הרבה להתפלל כדי לזכות להישאר מקורב לרבינו הקדוש כל ימי חייו.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ו אחד שאל את ר' ישראל איך ר' ישראל קרדונר היה מתפלל והוא השיב לו: "יש רשעים שרוצים להתדמות לצדיקים והם יפלו עם השקר שלהם".

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ז פעם הביאו לפני ר' ישראל ספר תהילים שרבינו־הקדוש קרא בו, ור' ישראל אמר שרואה בו הדמעות של דם שרבינו־הקדוש שפך עליו.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ח אחד נסע לר' ישראל והתעורר בדרך בבכייה מתוך תפילה, וכשהגיע לר' ישראל ר' ישראל התחיל תיכף לדבר מגודל כוח הדמעות, ואמר שראה נחלים של דמעות של רבינו־הקדוש (היה נראה אצל ר' ישראל קרדונר), ואמר שיהי רצון שנזכה עוד לדמעות כאלו על־מנת לעורר את הרחמים שצריכים בעת הזאת. (קיץ תשנ"ג)

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ט אחד נכנס אליו פעם והתפאר עצמו שכבר שיבר את כל התאוות, וכשיצא אותו אחד ר' ישראל אמר שזה לא נכון כי הוא לא התפלל על זה. (שנת תש"נ)

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

י ר' ישראל אמר לאחד: "תתפלל על כל דבר, ותראה איך תצליח". גם אמר: "מי שמתפלל הוא רואה כל טוב", ועשה תנועה עמוקה עם היד כמראה שאפשר לקבל הכול על־ידי התפילה. וחיזק מאוד בזה במעלת התפילה, שזה העיקר. כמו שפעם אמר: "העצה זה לא אנשים, העצה זה תפילה, אמונה!".

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יא ר' ישראל אמר פעם לפני אחד החברים שהיה עוסק רק בתפילה: "בוודאי העיקר הוא הקיום אבל אם לא לומדים לא יודעים מה לקיים". (חשוון תשנ"ב, מבשרת)

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יב ר' ישראל אמר לאחד שהתייגע לבוא לבקרו שבכל פעם שזוכים להתראות נעשים שעשועים בכל העולמות, לא רואים את זה, אבל נעשה דבר גדול (כך אמר). 
גם אמר באותה שיחה שרבי ישראל קרדונר הוא היחיד שזכה שיהיה נכתב התואר 'ברסלבר' על המצבה שלו.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יג אחַר שאחד בירך ברכת 'שהכול' ר' ישראל סיפר (נראה לי בשם רב שלמה ווקסלר) שברכת 'שהכול נהיה בדברו' היא ראשי תיבות של 'נחמן בן שמחה'. ואולי קישר את זה עם מה שמובא שכל הרהורי התשובה באים מהצדיק. והוכיח את האיש שבירך שצריך לכוון בברכות, וכך אמר: "באמירת הברכה עושים התבודדות וצריכים להגיד בכוונה ובהתלהבות". 
ובאותה שיחה שאל אותו אם הוא שמע על משיח? והזכיר שיבוא בהיסח הדעת ושכתוב בגמרא שהכוונה שהוא פה ולא יודעים.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

יד אחד שאל אותו אם הוא אוהב אותו ור' ישראל השיב שהוא אוהב את כל היהודים. (הדיבורים שמובאים מאות ‎יב עד כאן נשמעו מאחד החברים)

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טו אחד הזכיר לפני ר' ישראל שמובא בליקוטי הלכות שצריך לעסוק בתפילה יותר מהתורה, ור' ישראל אמר על זה שלא בחינם היו אנ"ש אנשי קודש כאלו כי הלכו בדרך הזה, ואמר בגערה שעכשיו חושבים שמי שעוסק בתפילה הוא עם הארץ, והעיקר הוא להיות למדן ומפורסם.

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

טז באותו יום, אחד עסק להגיד ליקוטי תפילות בבכייה, ור' ישראל הזכיר שר' ישראל קרדונר שמַח ואמר שאפשר בכל עת לקחת מצווה כי מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ועשה (ר"י) תנועה עם היד כמו אחד שחוטף בכל עת משהו.

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יז גם סיפר באותו יום: "ר' ישראל קרדונר היה יושב ומדבר עם השם־יתברך כמו שיושבים ומדברים בין חברים". 
גם סיפר: "האבא של הרב שלמה ווקסלר היה רב גדול בגרמניה, אבל לא כמו הרבנים של עכשיו, הוא היה רב קדוש. והרב שלמה מצא ליקוטי עצות ואמר לאביו שבו כתוב שצריך לנסוע לארץ־ישראל, ואביו ענה לו: 'קח כסף וסע', הרב שלמה כבר הרגיש שהיה האור של רבינו־הקדוש בארץ־ישראל". (הדיבורים שמובאים מאות ‎טו עד כאן נאמרו במירון תשנ"ד בחורף)

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יח אחד שאל אם הוא יכול להגיד תהילים בלילה, ור' ישראל השיב לו עם תנועות ולבסוף אמר לו: "אני חושב שזה מותר", ועיין בחיד"א שדרך בקשה מותר להגיד בלילה אפילו תורה שבכתב כמו תהילים וכו'.

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

יט בליל שבת בצפת ר' ישראל סיפר שר' ישראל קרדונר בשעות כאלו היה הולך להתבודד ביער, ופעם אמר לאחד: "צריך להתבודד כל יום, גם בשבת ופסח וכו'".

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כ לאחד אמר שבשבת צריך להתבודד יותר בכלליות, להגיד: "אני מרגיש ירידה" (לא לפרט את החטא), ולהתפלל על קדושת המחשבה.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כא אחד הלך בשקט להתבודד ביער בליל שבת אחרי הסעודה לפני השינה, ולפני תפילת שחרית ר' ישראל דיבר עם החברים שיחות של התעוררות על התבודדות ואמר שבלילה צריכים ללכת לישון ולקום (בלילה) ואז ללכת להתבודד ביער (כי העניין הוא דווקא לקום).

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כב פעם שאלוהו האם מותר להגיד את התפילה (הארוכה) שאחר התיקון הכללי בשבת משום שיש בה תחינות, ואחר מעט התבוננות ר' ישראל ענה שאין להגיד אותה בשבת.

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כג בליל שבת על פי רוב היינו אוכלים ושרים בזריזות על־מנת לקום חצות, אבל לפעמים היה עת רצון ושרנו הרבה. 
ר' ישראל בעצמו היה נוהג לשיר ולרקוד כל ליל שבת עד הבוקר, למרות תרעומת השכנים. 
בגבעת שאול, בעת זקנותו היה צועק שעות ארוכות בלילה, ואחד מהשכנים סיפר שלא שאלו אף פעם למשפחה על זה, כי ראו שהוא מקובל וכו'...

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כד ר' ישראל חיזק פעם זוג שסיפרו לו את המניעות שלהם, שהעיקר הוא רק להרבות בתפילה, להמשיך הרפואה והכול על־ידי תפילה. וחיזק אותם לא להתרשל ולא ליפול, להיות תמיד חדש.

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כה אחד מהחברים צעק פעם צעקות משונות בשבת (בהתבודדות בחצר), ולא היה לשומעים הרגשה טובה מצעקותיו. אחר־כך הלכו החברים לבקר את ר' ישראל שהיה בריחוק מקום, וכל אחד נתן לו שלום כנהוג, וכשהבחור הנ"ל נתן לו שלום, ר' ישראל התחיל לדבר איתו ואמר לו: "אתה יודע בעניין הצעקות, החסידי קרלין היו צועקים הרבה בתפילה, והיה אחד שהיה צועק כל־כך עד שנפל לרצפה, אבל בניו באו אליו ואמרו לו: 'אנחנו לא רוצים מלאך, רק את האבא שלנו!'" וצחק ברמז, והוסיף: "אבל הצעקות שלנו זה עניין אחר לגמרי, כשר' ישראל קרדונר היה צועק הייתי צריך לעמוד ליד הדלת על־מנת לצאת תיכף כשלא אוכל לסבול, - זה צעקה עם דעת". (חורף תשנ"ב)

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

כו פעם בסעודת ברית מילה בצפת אחד הסתכל על ר' ישראל שהיה נראה כיושן ובאמת הבחין שממלמל בשפתיו תפילות, וכשהסתכל עליו ביותר (מן הצד) ר' ישראל פנה אליו ופתח עיניו והסתכל עליו. 
ופעם אחרת ר' ישראל היה נראה כיושן במיטתו ואחד הסתכל עליו זמן ממושך ואז ר' ישראל שם ידו על פניו שלא יפריע לו. 
ובאמת היה מובן שעל פי רוב מתי שר' ישראל היה מראה עצמו כיושן היה באמת עוסק בסתר בתפילה ובעבודת השם.

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'תפילה' תמצא ב: 
הפצה וקירוב: ‎א, ‎ב, / לימוד: ‎מה, / ליקוטי תפילות ‎י, / רוח הקודש: ‎כא, 
ראה גם: 'התבודדות' / 'ליקוטי תפילות' / 'עבודת השם'.

</div>



# תפילות

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/45/

# תפילות

<div dir="rtl">תפילות</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/45


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שחרית מנחה וערבית

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א כמה חברים הגיעו אליו פעם ובדרך התלוננו על תפילת ה"שטיבלאך" שזה מהר וקשה לכוון וכו' וכשהגיעו ורק נכנסו ר' ישראל צעק עליהם: "איך אפשר לא להתפלל במניין ולהפסיד קדושה, ברכו, קדיש, חזרה?" וכו'... (קיץ תשנ"ד)

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב פעם התפללו ביחידות בבית בו שהה ור' ישראל ושאל בגערה אם זה פה אדמורים.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג ר' ישראל אמר לאחד שבשמונה עשרה צריכים לכוון פירוש המילות (נראה שאמר לו זאת כי הוא היה מטבעו בעל מחשבה ורצה לכוון בתפילות לישועות פרטיות שהוא צריך), וקרה פעם שבמוצאי שבת התפללו עם ר' ישראל במניין מצומצם וכשהאיש הזה גמר תפילתו בלחש ואמר יהיו לרצון וכו' התחיל להגיד בלחש את הסגולה 'נ נח' עם כוונה של הישועות שהוא צריך כהרגלו ועיכב בכך המניין (כי כל המתפללים כבר סיימו תפילתם) ותיכף ר' ישראל ציווה עליו לגמור תפילתו ושיגידו 'קדיש', (אף שאף אחד לא היה יכול לשים לב שכבר הגיע לסוף התפילה). (חורף תשנ"ב מאה שערים)

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד אחד אמר פעם ליד ר' ישראל נפילת אפיים בצעקה גדולה ושקטה מעומק הלב והוא ראה שר' ישראל עושה תנועות של צער באי נוחות.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ה אחד צעק פעם בתפילה ור' ישראל הוכיח אותו ברמז, ולאחר זמן הוא התפלל בשקט ובחלישות ור' ישראל אמר: "אני מבקש מחילה, אבל זה לא ככה, כי הייתי עם ר' ישראל קרדונר והיה מתפלל בקולות ובהתלהבות".

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ו פעם צעקנו ביום הכיפורים ב‑נעילה (השם השם) ואמר: "זה לא דרך של יהודים לצעוק ככה".

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ז אחד הזכיר פעם לפניו שרבי נתן היה מתפלל בקולות לעומת רבינו־הקדוש שהיה מתפלל בשקט, ור' ישראל אמר שיש שצועקים בתפילה לא לשם שמים, ויכולים להתפלל בכוונה בלי לצעוק.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ח אמר לאחד שצריך להיזהר על הכבוד של כל יהודי, "אתה יכול להתפלל בכל הכוח, ואף אחד לא ישמע אותך". (כך אמר).

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ט אחד קבל לפניו שקשה לו לכוון בתפילה ור' ישראל השיב לו: "צריך ללחום להגיד כל מילה כפשוטו, לא טוב להתפלל מהר" (בלי להתייגע ולנסות לכוון). (ערב שבת י"ט שבט תשנ"ב)

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

י אנ"ש התפללו פעם בצעקות בליל שבת ור' ישראל הקפיד על צורת התפילה ואמר שכל אחד חושב שהוא ברסלב, זה לא תפילה של ברסלב. והוסיף: "הצדיקים יש להם מנוחה, אבל הרשעים... גיהינום". (ליל שבת קודש שמיני תשנ"ג אחר פסח, מבשרת)

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יא שמעתי סיפור שבטבריה ר' ישראל היה רגיל להתפלל בהתלהבות בבית כנסת מסוים, וקרה שאדמו"ר אחד וחסידיו השתלטו על בית הכנסת הזה, ובבוקר ר' ישראל המשיך להתפלל שם כדרכו, והחסידים ביקשו ממנו להתפלל בשקט וכשלא רצה הוציאו אותו מבית הכנסת, ולמחרת ר' ישראל חזר להתפלל שם ושוב הוציאו אותו, וכך קרה כמה פעמים, עד שפעם כשרצו להוציאו האדמו"ר אמר שהוא רוצה לדבר עם היהודי הזה, ואחר שֹיחתם האדמו"ר נעשה ברסלב.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יב כששאלוהו אם מותר לדלג בשביל להספיק להתפלל עם הציבור, לא רצה להשיב.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יג פעם בבוקר אחרי התפילה שאל את אחד החברים אם הוא אומר תהילים ותיקון הכללי, כמרמז על המעלה לעסוק בזה אחרי תפילת השחר. ועיין בימי מוהרנ"ת שרבי נתן נהג להגיד 'תהילים' אחרי תפילת שחרית כשעוד היה עטוף בטלית ותפילין.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

יד ר' ישראל אמר לאחד שלא היה נוהג להגיד קטורת לפני מנחה שהוא כבר התפלל חצי מנחה, ורמז שכבר אמר קטורת שכּינה אמירתה ל'חצי מנחה'. 
והיה רגיל להתפלל מנחה גדולה, ופעם בקיץ אמר בצחות שזמן מנחה הוא באחד ולא בשבע, ועיין בליקוטי הלכות שבחצות היום מתחיל אחיזת הדינים וצריכים להמתיקם בשורשם בתפילה בכוונה גדולה, ור' ישראל היה רגיל להזכיר מאמר חז"ל "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה וכו'" ומזרז ומזהיר אנשים להתפלל תיכף, גם אחד עמד פעם לפניו וזירז אותו בבהלה להתפלל תיכף מנחה, והיה מובן שמתכוון שיזדרז להתפלל על מנת לא ליתן אחיזה לדינים, ומובן בשיחות הר"ן שהתפילה כל־כך גבוה שצריכים תיכף להזדרז להתפלל תיכף כי אם לא יזדרז לא ידוע אם יהיה עוד אפשר להתפלל אחר־כך, ואף־על־פי שמתחיל בשיחה לדבר מתפילת שחרית מובן למשים לב שזה נאמר על כל תפילה.

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טו אמר לאחד ללמוד את פירוש התפילה של ראש השנה לפני ראש השנה (כדי שכשיתפלל בר"ה יוכל לכוון, כך נראה).

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'תפילות' תמצא ב: 
עבודת השם: ‎לו, ‎נה,

</div>



# תשובה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/46/

# תשובה

<div dir="rtl">תשובה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/46


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א על רב אחד ששיקר ברבים נגד הפתק. שאלוהו: "מה לעשות?" (כי הרי אסור לשתוק על בזיון הצדיק [רבינו] ככה היה נראה) ור' ישראל השיב: "העיקר לעשות תשובה". (קיץ תשנ"א)

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב דיבר פעם מתשובה, ואחד מהנוכחים אמר בהתלהבות שהוא רוצה לעשות תשובה, ור' ישראל השיב שלא מספיק לרצות, צריך לעשות, ושאל אותו איך לעשות תשובה, ור' ישראל השיב: "תלמד ליקוטי מוהר"ן יומם ולילה".

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג אחד שאל פעם את ר' ישראל איך זוכים לעשות תשובה, ור' ישראל השיב לו: "רבינו הקדוש מלמד אותנו על ידי כל דיבור שלו איך לחזור בתשובה". (תמוז תשנ"ג, מקור ברוך)

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד אחד חשׂוך בנים סיפר צערו לפני ר' ישראל, והוא השיב לו שהוא צריך לעשות תשובה (בשביל להיפקד), וכשזה אמר לו שהוא לא יודע על מה לשוב כי יש כל־כך הרבה דברים, ר' ישראל גער בו (שלא רוצה לשים לב על מה לשוב), ואמר: "מי שרוצה לשוב באמת, השם־יתברך פותח עיניו ורואה על מה שצריך לשוב". אחר־כך אותו אחד רצה ללכת ור' ישראל אמר לו: "חשבתי שתישאר איתי והנה אתה רוצה לחזור הביתה", והוסיף: "בוודאי צריכים להיות בבית", והאיש הזה אמר בצער לר' ישראל שהוא גם רוצה להיות איתו, כאומר שמצטער על מה שלא מתגבר על מניעותיו להישאר עם ר' ישראל (שהאור של רבינו אצלו לפי הפתק "ועליך אמרתי וכו'), ור' ישראל השיב לו: "העיקר הוא לעשות ולקיים".

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אחד התלונן לר' ישראל שהוא מלא עצבות ור' ישראל רמז לו שהוא צריך לעשות תשובה.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו כשהיו מחלות על הגויים באפריקה, היה שמח ואמר: "השם נוקם נקמתו על שמרדו בתורה, מרדו ביהודים, כי ישראל עם קדוש לא חוטאים, וכל הרשעים שבישראל הם על־ידי הגויים".

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז על המעשה של החכם והתם ר' ישראל אמר שה'בתים' המוזכרים בתחילת המעשה הם האמונה והתפילה (כמרמז ש'בית' זה תפילה ואמונה).

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח אמר לאחד שמי שיש לו חכמות לא יכול לקבל האור של הצדיק. והוסיף: "זה הכלל של הכול תמימות ופשיטות".

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט לאחד שהיה קשה לו להתחזק נגד היצר הרע, ר' ישראל אמר: "'קחו עמכם דברים ושובו אל השם' - קחו עמכם דברים זה לא מספיק (כי האיש הזה היה עוסק בליקוטי תפילות), צריך גם לשוב אל השם". (כמו שפעם אמר שצריך להמשיך הכול בתפילה: לימוד, רפואה, וכו' אבל צריך גם לעשות תשובה. וזה בלי זה לא שייך). אבל אחר־כך אמר לו שבזכות שנקיֵים "קחו עמכם דברים", בסוף נזכה ל"ושובו אל השם". 
והאיש הזה התלונן מההתבודדות שלו שמרגיש שהיא לא כראוי, ור' ישראל אמר לו שיש לנו כבר תפילות מוכנות בליקוטי תפילות. (הדיבורים שמובאים מאות ‎ז עד כאן נאמרו בשבת קודש ביתר, סיוון תשנ"ב) 
אחרי זמן מסוים, ר' ישראל הגיע לישיבה של אותו מקורב, וכשביקש ממנו ברכה להתקרב לרבינו ר' ישראל אמר לו להגיד הרבה ליקוטי תפילות ולעשות התבודדות כל יום, ואז אפשר!?

</div>



# שיחות נוספות

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/47/

# שיחות נוספות

<div dir="rtl">שיחות נוספות</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/47


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שנכתבו בעת שיחת ר"י במירון (כלשונו) 
ר' ישראל סיפר חלום שרבינו־הקדוש בא והיה נראה צעיר ואמר לו: "פה הוא מקום טוב". רבינו־הקדוש שיבח בלחש באידיש את ה' שנתן לו תפוח, זה וזה... הוא היה תמיד דבוק בהשם־יתברך. 
שכל מה שהיה אוכל, הוא היה נותן תודה להשם־יתברך, אה, וגם ראיתי רבינו וגם אנשי רבינו. (ר' ישראל מספר חלום שחלם:) "רבינו היה מקדש השבת, עושה קידוש והיה סביבו כל תלמידיו ואני הייתי ההכי קרוב אליו, הוא היה עושה כאילו הוא רוצה לשכב ונפל אחורה ואני הייתי מחזיק בגב שלו כדי שלא ייפול..." 
חיים שלו, לא היה חסר לו כלום, מה שיש טוב, (כמובא בשיחות הר"ן על שבח שרבינו היה משבח ה' באידיש על כל מאכל שאימו נתנה לו וכו') - אהה! והמאכל לחם עם מלפפון, זה לא היה ביוקר- לא היה צריך לקפה כלל. וראיתי שזה טוב, יש לחם היה טוב. (ר' ישראל צוחק בדמעות). 
הרגשתי כשהייתי אורח אצל רבינו שהכול היה טוב, ראיתי גם את זה אצל רבי ישראל קרדונר הוא חשב לפני ה' כל מה שאכל. האימא נתנה לו חתיכת קעניש, הוא חשב כל מה שאכל ונתן תודה לה' ואצל העולם, איזה דיבורים זה, אישתו נותנת לו עוגה הוא נתן תודה לה', הוא מלמד אותנו איך לתת תודה להשם... על כל מה שהיה אוכל. 
הצדיקים אכלו בקדושה והמאכל של רבינו היה מאכל מיוחד. 
לא היה חסר לו כלום, הכול היה טוב. הכול טוב, ואין שום רע, שום טירדה. "אתם חושבים שאני עיוור? אני בכלל לא עיוור רק כל הדיבורים (של העולם) לא שווים..." אוי! ריבונו של עולם.. יצאתי חוץ מהגבול ראיתי חייה מזקת ראיתי שהזאב היה עומד על־ידי, ואחר־כך היה אצלי, והלך לדרכו וניצלתי. 
לא ראיתי שום חיה ביער רק זאב.. אה! וראיתי גם כן דוב אה! אה! שמי דוב אודסר. 
למחרת פנה לאחד: "אל תשכח אותי, אין לי תאוות אני לא צריך ללכת למקווה, ולהגיד תיקון הכללי אין לי מלחמות, גם אני הייתי צעיר, הלכתי לירושלים, ראיתי רב נפתלי כהן, חכם גדול מכובד... הוא אמר לי: 'לא צריך לקרוא תיקון הכללי וללכת למקווה אם אין תאוות, רק ראש־חודש התיקון הכללי'. הדמעות שנשפכו באומן ערב ראש־השנה, לא היה מבריאת העולם. אני זוכר איך יצאו מהלב הדיבורים של כל השנה... ובמתנת חינם חננו... אה... לשמוע דיבורים האלו יכול לנגן כל היום... יש לי גם כן תקווה. 
אה! מה שזכינו. היה אסור, כל הגאונים חלקו על ברסלב. הסתכלו עלי כמו על מה שהוא פלא. היום אתם לא מרגישים כלל. מקודם, שום אישה לא רצתה אותו, הוא ברסלב, היה ניסים ונפלאות מתי שהיה לו אישה, אבל לברסלב כל העולם הלכו, וכל מה שהמחלוקת הייתה יותר גדולה, הוא היה עוד יותר ברסלב. היה רבי נפתלי, הוא היה חבר של רבי נתן, הוא בא לארץ־ישראל הילדים שלחו אותו בגיל שישים בארץ־ישראל לחפש מתנת חינם בגיל יותר מ... הוא נסע לחיפה ומשם לאומן, היום זה כל־כך קל (פשוט). מי רוצה המחלה, המרירות? אז כל העולם יצחקו... במתנת חינם חנני, הוא מתפלל חנני... במתנת חינם חנני אה... הוא מטהר מכל הכתמים אה... לא נוכל ללכת מרבינו... אתה נהר המטהר מכל הכתמים, אתה אמרת יש לי... אוי... לא רציתי ללכת... היה תענוג לשמוע... ברשב"י זה מקום מיוחד... אבל באומן... כל שנה כמו מעיין. פתאום כל העולם יבואו, למה להיות חולים אה... איזה ריבונו של עולם... ברוך־השם יש לנו אוצר מתנת חינם כזה, צריכים לנסוע אליו, שלא ישכח אותי, אוי, אה! הדמעות של החסידי ברסלב מי יוכל לספר. היו אנשים לא נגד, היו מסתכלים. מה זה הוא חולה? 
דברתי עם רב והוא אמר לי: 'איך אפשר? מי שרוצה להיות ברסלב צריך לברוח ליער'. עלים לתרופה, כל דיבור, כל דף הוא חיותנו ותקוותנו. צחקו מזה. הוא צחק מהעולם מתנת חינם אני רוצה - לא מגיע לי לא כלום, היה כמו שמונח עליו הסכין בצוואר, הוא צועק וממתנת חינם! יש מתנת חינם - רבינו־הקדוש. אני זוכר איך רבי ישראל היה מתפלל ערב ראש־השנה.. כי אתה יצרתו אפילו אני גם כן, היה מתפלל שמונה עשרה לבד כל השנה והיה מסתדר שיהיה לו מקום מיוחד בשביל שמונה עשרה, בכיות כאלו, איך אפשר לחיות אחרי רחמנות כזאת. כאילו הסכין היה כבר פה (בצוואר).

</div>



# הקדמה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/49/

# הקדמה

<div dir="rtl">הקדמה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/49


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אשרינו שזכינו להתקרב לאורות כאלו, מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו. 
וחיבה יתרה נודעת לנו, שה' יתברך ריחם עלינו בתוך הסתרה כזאת, ופתח עינינו על מעלת התלמידים האמיתיים של רבינו הקדוש, עד שזכינו לאמונת חכמים - להאמין בהתלמיד היקר של רבינו שעליו מודיע: "תלמידי היקר וכו' ועליך אמרתי וכו' ". 
ואם אמנם רבים וגם יותר שלמים מאיתנו יחלקו על חיבורנו, ויגידו שהכירו יותר זמן מאיתנו את "הסבא" וכו' (כמו הסיפור המובא על רבי נתן שדיבר פעם בהתלהבות מרבינו, ואחד מתלמידי רבינו חלק עליו ואמר: "רבי נתן ! מאיפה אתם לוקחים זאת ? הכרתי אותו וכו'... ") 
בכל זאת, ה' יתברך פתח עינינו וזכינו לראות מתחת המסווה שרבי ישראל הסתיר עצמו ביותר כל חייו מכולם, ויודעים בבירור שמדובר בצדיק אמיתי קדוש וגנוז ביותר מן העולם, עד שהעולם לא ראויים להנות מאורו הנמשך אליו מרבנו. אבל אי אפשר לסתור עדויות אמיתיות על גודל רוח קדשו, שהפנו אותנו להבין מהמפורש על הסתום שריבוי הסתרתו מכוונת לגנוז אור רבינו המושפע על תלמידו היקר, ליתן זכייה למתייגעים אפילו שלא זכאים. 
והנה כאן כמה מכתבים, המודיעים למעשה קצת מהנהגתו הנסתרת, והכול למען לגלות דרך האמיתי של רבינו בעולם, כי רק בזה חפַץ כל חייו, כידוע לכל מכיריו.

</div>



# אהבת חברים

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/5/

# אהבת חברים

<div dir="rtl">אהבת חברים</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/5


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א פעם אמר אחד החברים לר' ישראל שהוא רואה שקשה מאוד לעשות שלום בין החברים, ור' ישראל השיב לו: "אני נשארתי לבדי, כולם (כל חברַי) עזבו אותי, טוב מאוד" וכו'.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב פעם ר' ישראל פנה לשני חברים ושאל אותם אם הם חברים? חברים טובים? ואמר שעיקר החברים זה בשביל למצוא את האמת.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג בראש־השנה האחרון איחל לאחד: "שנזכה לחֶברה אמיתית".

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד לאחד שחבריו חלקו עליו ולא דיברו איתו אמר: "לא באנו לעולם בשביל חברים, רק בשביל לעבוד את השם - לקיים את התורה והמצוות".

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה פעם בסוף ימיו אמר: "חיפשתי בכל העולם חבר ולא מצאתי". ואז אחד שאל אותו: "איך זוכים להיות החבר שלכם?" ור' ישראל השיב: "העיקר הוא להיות נאמן, שיהיה לו לב טוב, ולהתפלל בלב בוער לזכות להתקרב לרבינו באמת" (וככה יכולים לזכות להיות חברו, כך היה מובן).

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו ר' ישראל אמר לאחד שהיה גָר בודד במקום בלי חברים: "החבר שלך הוא הליקוטי תפילות".

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז ר' ישראל אמר לאחד שטוב להיות חבר של מי שנודב הרבה כסף לדפוס.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח אחד רצה פעם לתת צדקה לאחד מהחברים כי הוא שמע שהמצב שלו קשה, ואחד השפיע עליו שיותר טוב לתת לר' ישראל (-לדפוס). וכשהסכים והגיע לר' ישראל עם הנדבה ר' ישראל הגיב באי רצון ובספק, ולבסוף אמר לו: "טוב, תן לפלוני שיתן לי," והזכיר את שם אותו חבר הנזקק. (וכל זה בלי שיספרו לו כלל את העניין, כי היה נראה בחוש למי שהסתכל בעין האמת שהכול היה גלוי לפניו).

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט אחד נכנס פעם לר' ישראל ור' ישראל שאל אותו ברחמנות איפה חברו, כמרמז לו למה הוא לא עוסק לחזקו וללמוד איתו וכו' על מנת שלא יתרחק. וכמה פעמים חיזק להתפלל על אחרים שיזכו ללכת בדרך הנכון וכו' שזה עיקר הרחמנות והאהבת ישראל – להפיץ את האור ונזכה כולנו במהרה לאורו.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י שאל את אחד בחיוב אם הוא חבר של אחד שהיה משתוקק ללמוד הרבה, ולמד הרבה כל היום.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא אחד נהנה פעם במחשבתו ממה שר' ישראל מוכיח את חברו, ואחרי דקות אחדות ר' ישראל פנה אליו ביחוד ואמר לו: "אתה לא בסדר".

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב ר' ישראל אמר פעם: "רבינו רצה שנהיה חברים לא בשביל לשבח אחד את השני אלא בשביל למצוא את האמת". (אלול תשנ"ב)

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג אחד נכנס פעם לר' ישראל וראה שם חברו החביב לו שלא ראה אותו מזמן וחיבק ונישק אותו באהבה, ור' ישראל צחק בקול גדול ובשמחה כי נהנה מאהבתם. ורציתי לרשום זאת על מנת להסביר שר' ישראל לא חשב כלל לעשות מעצמו עיקר אלא נהנה מאוד איפה שיש איזה אמת ואהבה אמיתית, וגם שדבר גדול לזכות לאהבת חברים אמיתית אצל רבינו הקדוש.

</div>



# מכתב א

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/50/

# מכתב א

<div dir="rtl">מכתב א</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/50


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אל כבוד ידידנו היקר ... נ"י, אור הצדיק יאיר עלינו לנצח. 
לשמחה ולהערכה היה לי מכתבך היקר והמרשים שאור רבינו הקדוש המופץ על יד רבי ישראל הולך ומתגבר ומתפשט יותר בכל יום ויום, כמובא "ועליך אמרתי וכו'". 
הנה קשה לי לכתוב בפרט על דברים גבוהים ונעלמים כאלו ואני משליך יהבי על ה' שיהיה בעזרי, כי איך אפשר לדבר מאור כל כך נעלם, וקשה מאוד לגעת בו בדברים ובכתב וסיפר רבי ישראל שבזמן החופה, חתנו ביקש ממנו שיספר לו על רבי ישראל קורדונר ואמר רבי ישראל: "מה יכולתי להגיד לו?". כל הדיבורים שלי הם כמו מי שרוצה לגעת בענין ר' ישראל אבל מאוד מרחוק, כי קשה מאוד להגדיר העניין הזה, "נודע בשערים וכו' כל חד כפום מה דמשער בלבי'ה, ודיבורים שלי הם בדרך חיפוש (של רוח הקודש של הצדיק שזה עיקר היהדות, עיין אבי הנחל מכתב א' ול"ה שלוחין) כי ככה היה אצל רבי ישראל, -צריך כל הזמן וכל רגע לחפש. 
לפני שזכיתי להתקרב לרבנו הקדוש דרך ר' ישראל הייתי לומד אבל היה לי הרבה חסרונות וכו' עד שקבלתי ל"ה על הספורי מעשיות, ואז מהדיבורים הבנתי שזה הרבי שלי שמדבר מכל מה שעובר עלי, ועיין במכתב ההסתלקות של מוהרנ"ת, "עשה לך רב וקָנה לך חבר", - תחבר עצמך לקולמוס וכו'. 
אז התחלתי לחפש מי שיקרב אותי, עד ששמעתי על רבי ישראל. נסעתי מצרפת לבני ברק על מנת ללמוד בישיבה, ומשם נסעתי לר' ישראל זצ"ל. האמת שבפגישה הראשונה, נתבלבלתי מאוד. ר"י היה צוחק מאוד וביקש מיץ תפוזים לשתות ובאמת היה מלא חיות ושמחה. הייתי אז מאוד חקרן, אמרתי בליבי 'למה מיץ תפוזים ולא מים?' חקרתי איך יברך, עם איזה כוונה וכו' וראיתי שהוא מברך מהר ובפשיטות ושותה. אח"כ נסע ונשארתי עם החקירות שלי, משם נסעתי לגאולה בירושלים לשיעור גמרא ובאמצע תפילת מנחה התחלתי להתלהב מאוד והרגשתי אור גדול שתיכף קשרתי אותו לר"י. (ועיין בסיפורי התקרבות של הרב בעל תולדות יעקב יוסף לבעש"ט, שראה אותו מעשן לפני התפילה וחשב שהוא לא צדיק, ובתפלה התחיל לבכות מאוד, והבין שהדמעות האלו מהבעש"ט.) 
וככה התחלתי לאט לאט לנסוע אליו ולקבל דיבורים, חזרתי לצרפת והוא היה בא אלי בחלום לדבר איתי על מה שקרה לי היום עם דיבורי תורה של רבנו, וגם בנסיעות שלי אליו התחלתי לראות שהוא יודע כל המחשבות, מה שעשיתי וכו' ... בקיצור רוח הקודש גבוה מאוד שאי אפשר לתאר, כי אפילו מאנשים שהוא לא הכיר לכאורה כשהייתי מדבר איתו מהם, ראיתי שהוא מכיר כל העניין שלהם, וקשה מאוד להסביר ולהגדיר הרוח הקודש שראיתי אצלו מהתקרבותי אליו עד ההסתלקות, ממש הכול היה מונח לפניו, ובלי שאלות אליו, רק עם התבודדות, הייתי נכנס והיה משיב לי על ספיקותי, והרבה מקורבים סיפרו מעין זה, אם נזכה לדבר ביחד אולי אני אוכל לפרט יותר. היה אצל ר"י מורגש מאד עניין של בחירה, כל התעוררות אמיתית שלי גרמה מר"י תגובה רמז או דיבור, אפילו בלי שאפרט בקשתי וכו', אי אפשר לתאר את זה, עד שהרגשתי כמו הקבלה הידועה מרבי נתן ורבי נפתלי, שפחדו לעשות משהו כי ידעו שהרבי רואה הכול ויוכיח אותם על זה וכו'. וגם עכשיו - כל התעוררות אמיתית תוכל לעורר דיבורים נעלמים ששמענו מר"י וכו' ... ומי שלא התעורר לא הרגיש שום דבר, היה נראה לו שר"י זקן וכו', והיה לר"י גם כוונה בזה, - להתנהג עם כל אחד לפי התעוררותו חיפושו ועניינו, יכול להיות שרק הענפים השייכים לצדיק יכולים להתקרב ולקבל התגלות ... 
בענין הפתק: איש זקן שעבד השם ואומר שקיבל פתק, מאמינים לו (מדברי ר"י) בפרט עם מה שכתוב שכל בר דעת יבין שזה לא מעשה בני אדם, ובוודאי שצדיק ישר כמו ר"י לא ישקר עם חתיכת נייר, והוא הסביר שאחד עשה מחלוקת בגלל קנאה שאמר "למה לא אני קבלתי פתק?" וכו' והוא סיפר שת"ח יראי שמים עשו אסיפה ואמרו ל-וכו': יש לך עדות להגיד שמישהו שם הפתק שלפי ההלכה אסור לפסול רק עם ב' עדים כשרים וכו' עד שאמרו אליו "אתה לא כלום". ועל ב' גדולים שחלקו ואמרו הטענה הזאת על הפתק, אמר ר"י שבשמים גזרו שימותו בגלל זה ובדקתי ומצאתי שאחד נפטר ביום הפתק, והשני הלוויתו היתה ביום הפתק רח"ל. 
מה שדיבר אני וכו', היה נעלם מאוד, כי תמיד הייתי רגיל לשמוע ממנו דיבורים בלשון כזה, כמו "אני מקנא בכם שיש לכם רבי כמוני" וכו', והיה נראה שהוא כל כך מבוטל לרבי שרבינו מדבר בתוך ר"י, כי כשהיו חוזרים על כוונת הדיבורים, היה מצטער ומקפיד להגיד שרבינו הוא הרבי ואנחנו חברים המקבלים זה מזה, "זה לא דרכינו, ברסלב זה שפל ברך ענווה..." ובכל זאת רשות ניתן לי להאמין שרבנו יכול לעשות ממנו "כמוני ממש" (עי' ח"מ), ובכל זאת היה נראה שאסור לגלות דיבורים כאלו (מהקפידות שלו) רק כל חד כפום מה דמשער בלבי'ה. כי בכל הדיבורים וההתנהגות, היה נראה שהוא זכה ממש למדרגה של וכו' ... 
נתתי לאחד כמה שיחות יקרות מר"י, ובלי ידיעתי עשה הספר "חיי סבא ישראל", ובו יש הרבה עיוותים דברים לא נכונים וההבנות שלו לא מכוונים לאמת בפרט בענין ר"ה, משיח, סבא הוא רבינו וכו'... 
בענין העברת הציון, ר"י פעל איזה תקופה בזה, אבל אח"כ הפסיק ואמר להפסיק להשתדל בזה, ומעט גם בין החברים זכו להתבטל אליו בפרט בענין השינויים שפעם אמר כך ואח"כ אמר שלא. רבינו פעם אמר לר' יודל שיקבל משיח עם הבגד הזה, ואח"כ אמר שלא יבוא לפני מאה שנה. בענין ר"י יש בחירה גדולה וצריך הרבה חיפוש, וכל אחד עושה לפי הכלים (שלמים או לא ח"ו) שלו, פעם אמרתי לו איזה דיבור של ל"ה (עם הַבנתי) ואמר לי בגערה: "יכולים להגיד להיפך, ואח"כ אומרים הצדיק אומר!". 
ובכל זאת, אי אפשר להבין הדרכים של ה', כי אם יש חרדים שמתרחקים בגלל זה, יש חילונים שמתקרבים מזה, ואני דברתי עם אחד בעל תשובה שממש עשה תשובה על ידי זה. (הריקודים וכו') 
האור של ר"י מתדמה לרבו, הוא כללי וטוב לחרדים וגם לכולם, הוא יודע להתלבש ולקרב מכל הכיוונים ומכל העדות וכו'. 
בעניין הלימוד, ר"י הורה לשים כל הכוחות בספרי רבנו ולעשות מזה עיקר כי אנחנו חולים גדולים, העיקר הוא הלימוד המביא לקיום התורה, ואם לא לומדים הרוב ספרי רבנו, יכולים להפוך כל הלימוד, ובכל זאת אמר שטוב ללמוד הרבה ש"ס ופוסקים (הוא למד הש"ס בעל פה בישיבה) וכו' ... עשיתי קונטרס, ושמה יש דיבורים על זה. ובכל זאת אמר לי ר"י שרבנו בעצמו אמר ללמוד בעיקר החיבורים שלו כי הם עיקר אוצר היראה וכו' ... 
עיקר הדרך בקיום העצות של הרבי הוא להרבות בתפילה ולהתגעגע והרבה סבלנות, כי כל ישועה יכולה לקחת הרבה זמן למרות שמרבים בתפילה, צריך לעסוק בכל יום בחשק חדש בעצות שלו ובקיומם על ידי ל"ת וכו', ועיין בימי מוהרנ"ת שרבי נתן אמר שם שקיבל חדר לבד לעבוד השם אחרי כמה שנים. כמה צריכים להתחזק להתפלל אפי' שנראה שלא נושעים, ואחר שנים מקבלים הישועה וכו' ... 
... ביקש אם תוכל להשיג הפרטים של הרב בנימין טנדלר הנכד של הרב משה פנשטיין כי לו עדות מאוד חשובה בענין הפצת הפתק ובכן מצוה להשתדל בזה מאוד למען קירוב נפשות לפתק, כי "על ידי הפתק אני הגשר בין רבנו הקדוש לעולם", כך אמר ר"י. 
בשמחה ובברכה לכל הישועות והברכות, נזכה להתוועד ולדבר מהאור הנעלם לקיום ולמעשה ולישועת כל עם ישראל. 
... 
נ"ב: הוספה שהאירה לי: פעם ר"י נכנס בצפת בשול ואמר שיחה נאה, ובאמצע אמר: "מי שצוחק על הפתק לא צוחק עלי, מי אני?, אלא על רבנו שכתב אותו", ודיבר מחולה מסוכן שאם יקבל על עצמו לעשות תשובה על פגם כבוד הצדיק (רבינו) – שצחק מהפתק וכו', יהיה לו רפואה שלימה ... האמת צריך להיות המדריך אמיתי שלנו ולא להסתכל כלל על העולם, רבנו סמך ר"י לממשיך דרכו, כמובא בפתק "עליך אמרתי", זה הספיק לי בשביל לא להסתכל על שום רב שחולק על זה וכו', זה עניין של אמת. פעם, מקורב אחד נכנס אל ר"י אחַר שדיבר עם רב נגד הפתק בלי להודיע לאף אחד, ור"י פתח ואמר לו: "אתה לא פלוני, אני לא מכיר", והאיש הזה אמר לי בפירוש שלא בחינם ר"י אומר לו את זה, ובכל זאת אחַר שראה דבר כזה, הוא התרחק מר"י, כי בעניין של ר"י, יש בחירה גדולה אפי' אם רואים הרבה מופתים. 
בברכה וכל הישועות ... הנ"ל

</div>



# מכתב ב

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/51/

# מכתב ב

<div dir="rtl">מכתב ב</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/51


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לכבוד .... 
נהניתי מאוד מ'בירור השיר' ובדעתי שצריך להדפיסו ולהפיצו בזריזות בס"ד. 
רציתי להביע דעתי על שתי נקודות: 
- בספר ח"ס ישראל וכו', יש גם הרבה שיחות לא נכונות, חוץ מהבנה מוטעת. 
- בעניין של הקבלה על הרב נחמן מטולטשין זצ"ל, למרות שרבי אברהם בר' נחמן אמר שהוא העיקר שקיבל וכו' אני לא יודע מה דעת רבי ישראל בזה. הוא שיבח מאוד את ר' אב"ר נחמן, הלשון שלו וכו', אמר לי שהוא היה צדיק גדול וצריכים להדפיס כל דיבור שלו וכו'. הוא גם אמר שאם היה מתקרב אליו, היה מקרבו אבל לא כמו ר' ישראל קורדונר, כי אצלו החכמה היה עיקר ואצל רבי ישראל קורדונר העיקר המסירות נפש. "הוא ראה שאני לא כלום וכו' אבל אני מוכן לזרוק כל המשפחה והכול בשביל האמת, אז היה אצלו יקר מאוד ומסר נפשו לקרב אותי ב'יותר'" (עיין בהקלטות יותר ברור). יש גם רמז בספרי רבינו על המסירות נפש שזה העיקר בכמה מקומות, כמו בסוף שבחי הר"ן, שהמלך מצביע בשלושה שליחים שהעיקר הוא מי שיסרו אותו ולא גילה הסוד נגד האחרים שהיו כל כך חכמים עד שהצליחו להסתיר הסוד וכו' עיין שם. 
בהקלטות, ר"י משיב לאחד ששאל אם רב משה ברסלבר היה התלמיד הכי גדול של רבי נתן בחיוב. 
אמנם, פעם שאלתי לו למה ר"י קורדונר לא התקרב לרב נחמן מטולטשין, הרי הוא היה התלמיד הכי גדול, ור"י השיב לי שהוא גם התקרב אליו, הוא קיבל מרב נחמן מטולטשין, מהרב מטשערין, מהרב משה ברסלבר, הוא קיבל מכולם...' (והוא לא סתר שהוא היה ההכי גדול). 
וידועה הקבלה לפי הל"ה שלוחין שתמיד נשאר אחד או כמה שקבלו מהרבי, ואנ"ש אמרו 'אחד' זה רבי נתן, 'או כמה' זה אחרי רבי נתן. ובוודאי שהתורה לא ירושה והרב יכול להיות ההכי גדול, ואמנם יש בחירה לבן או לתלמיד להיות צדיק או רשע כמובא בל"ה. 
גם בשיחה עם רבי ישראל, היה מובן בעניין הקבלות שהיה משיב לפי הצורך ובעניין של המקורב השואל ולא כמו הסטורי'ה וכו' כך נראה לי, וגם היה הרבה אצל ר"י העניין של שני כתובים המכחישים וכו' שצריך בירור המדמה ודעת בשביל ליישב כל הקושיות לכאורה בשיחות שלו שנדמה שזה סותר ובאמת בוודאי אינו סותר (עיין ביאור הליקוטים על התורה נ"ד אות נ"ח), ובשביל זה רבים טועים בכוונתו וכו' ואין איתנו יודע עד מה כי צריך הרבה זכייה ותפילה לזכות לדרך הנכון והאמתי. 
פעם שאלתי אותו מה הכוונה שצריך לחפש רוח הקודש של הצדיק שעל ידי זה זוכים לאמונה שזה עיקר היהדות וכו' והשיב לי בפשיטות שזה ללמוד הספרים ולקיים אותם... אח"כ הוסיף 'ולהתגעגע', אמרתי לו 'אבל יש תלמידים?' (עיין בלקו"ה שלוחין), והשיב לי 'מי הם התלמידים, מי שרוצה כבוד וכסף?'. ועשה העיקר מהספרים. 
בברכת פסח כשר ושמח 
בהתגלות אור הצדיק בידידות ובברכה 
... 
השמטה: ר"י קורדונר חזר לעשות קידוש לאישתו אחר הסתלקותו, דבר שלא שומעים משום צדיק מזמן רבינו הק' ובוודאי שהוא היה ההכי גדול בתקופה של ר"י בער ז"ל. 
נ.ב. נ"ל שאפשר בכל זאת להפיץ הבירור השיר כמו שהוא, ורציתי לדעת אם אני יכול להראות אותו למכירים שלי. אם יש קושי להדפיס, אני מוכן להשתדל לעזור בלי נדר.

</div>



# מכתב ג

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/52/

# מכתב ג

<div dir="rtl">מכתב ג</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/52


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לכבוד ר' ... נ"י ד' אייר תשע"ב 
בענין גיל ר"י, עשיתי חשבון שלפיו הוא נולד בתרנ"ז. כי התקרב (בגיל 17) לברסלב בעת מלחמת העולם הראשונה שהיה בתרע"ד, ונשאר עם ר"י קורדונר חמש שנים, ונסתלק בתרע"ט. שלוש שנים אחרי זה קיבל את הפתק בתרפ"ב. ולפי החישוב, היה אז בגיל 25, וסימן שמצא את הפתק בדף כ"ה. בדרכון מופיע שהיה מבוגר 9 שנים יותר בערך, וזה כי בגלל סכנה לשרת בצבא טורקי, שינה אז את הגיל שלו, כך שמעתי מבִּיתו. 
אמנם, היה נראה שיש סודות גדולות בגיל שלו, כל הזמן היה אומר אחרת, גם דיבר שחי מאתיים שנה ונשאר לו עוד מאתיים וכו' בבחי' "אין קצבה לשנותיך וכו'", ופעם שאל אותי בבדיחות אם אני מכיר בגיל שלו, והיה נראה שיש בזה סודות וכו'... 
אני לא כל כך בקי בהשתלשלות פרסום הפתק, רק מקודם היה פחות עניין, אבל שמעתי שהיה לו גילוי על ידי חלום, אולי על ידי החלום שר"י קורדונר בא אליו עם מגילת סתרים איפה שהיה כתוב: 'זמן הגאולה קרוב מאוד', כי לא חקרתי טוב אז את הסיפור כששמעתי אותו לפני יותר מעשרים שנה. 
כשנתרבו להתקרב עולים מצרפת, ר"י שאל: "מה קרה בצרפת? רק שרבינו הלך לכל אחד ואמר לו: 'בא אלי' וכולם התקרבו". גם פעם הזכיר שרבינו התפרסם בעולם והתקרבו אליו וכו', בלי השתדלות מרבנים וכו', ואפשר לענ"ד להבין לפי כמה תורות כמו (ל"מ ס"א) שעל ידי אמונת חכמים נזדכך המוח ויכולים להבין מכל הלימודים עצות אמיתיות להתקרב לד' וכו'... לפי זה, דווקא מי שמאמין בפתק יכול לראות מה שאחֵר יותר למדן וכו' לא יכול לראות. גם בלקוטי הלכות – ברכת הפירות ה' מובא שעל ידי בזיונות מקשרים הנקודה התחתונה לעליונה, ומתקרבים ביותר לצדיק ומקבלים ממנו בקיאות בהלכה, נראה שהעיקר הוא המסירות נפש והבזיונות בשביל לזכות ל"החכמה שבאף", ומי שמתקרב לפתק באמת, הוא מבוזה ביותר בעיני העולם. 
ר"י סיפר לי שר"י קורדונר היה יכול לראות ולשאול מרבנו הקדוש מתי שהיה רוצה, והוא חלם שלוש חלומות ואחד מהם הוא ששאל אותו על התכלת ורבנו השיב לו: "בבית!" (לשים בבית, כי היה אז הרבה מחלוקת על התכלת). אחד סיפר לי גם ששמע בסגנון אחר קצת, שמזה נהג לשים התכלת דווקה בטלית קטן ולא בגדול, אבל עכשיו שנשקע המחלוקת ר"י היה שם גם בטלית גדול. אמנם נתפלאתי, שפעם שמתי לו טלית קטן עם תכלת מבריק מאוד, ור"י הסתכל על הטלית קטן באי רצון, וביקש לי לשים לו אחד 'כשר' ואז שמתי לו טלית קטן בלי תכלת שהיה גם בביגוד שלו, אבל רוב הטליתות היו עם תכלת, וגם לא מבריק. ומאחר שר"י קרדונר שם התכלת של תקופתו (של ראדזין), יכול להיות שדווקא זה צריך לשים, כך נראה לי. 
נ"ב. בענין הקירוב, ר"י היה לו דרך מיוחד לקרב בלי שידעו מזה אנשים או אולי לא רצו להודות כי הרבה מאנ"ש מאוד מפורסמים שר"י אמר בפירוש שקירב אותם לא רוצים להודות על זה. 
גם פעם נשמט מפיו שהוא קירב הרב דוב מוורשא (המוזכר בימי שמואל, שהיה גאון עצום, והיה יודע כמעט כל התורה בעל פה) וכששאלו אותו איך? לא רצה להשיב. יכול להיות שעל ידי תפילה וכיסופים, והעניין נעלם. ובכל זאת, מופיע בקסטות שאחד שאל את ר"י איך הרב דוב מוורשא נתקרב (וכוונתו על הנ"ל) ור"י משיב לו על ידי ספר סיפורי מעשיות וכו'...

</div>



# מכתב ד

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/53/

# מכתב ד

<div dir="rtl">מכתב ד</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/53


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לכבוד ... 
אני מתנצל על האיחור של תשובתי, כי הייתי צריך לברר כמה דברים לגבי הרב יואל אשכנזי ז"ל. 
קודם כל, הל"ה שהבאת מונח מזמן הסתלקות ר"י בליבי, אמנם יש הרבה מניעות על העניין הזה, ואני אנסה לפרט כמה מהם, כי גם זה קשה לי מכמה טעמים; אני מאוד רוצה לספר לתועלת, הדיבורים של ר"י למעשה, ולא לשמור אותם בשבילי ח"ו, רק יש דברים שצריך מאוד לשקול איך לספר, למי לספר, וכמה, לפי התעוררות של כל אחד, כי ראיתי שר"י לא היה אומר אותו דבר לכל אחד ואחד, ויש המון דוגמאות על העניין הזה, שלפעמים יכול לגרום לריבוי אור וגם לקילקולים, למתקרב על ידי שמקבל ומפרסם דבר שהוא לפעמים מאוד פרטי וכו' ... 
המחבר של הספר 'חיי סבא ישראל' בא אלי הביתה לקבל דיבורים, והיה מדובר שיַראה לי את הכול לפני שמדפיס ובסוף עיוות הרבה ולא הראה שום דבר וגרם בזה לדעתי הרבה קלקולים וחילול ה' וכו'. 
יש גם הפחד שהדיבורים יגיעו אח"כ למי שלא כל כך הגון ויפרש ויעשה עם זה מה שהוא רוצה, שלא נגרום ח"ו לחילול שם רבינו. 
בדיבורים שזכיתי לשמוע, יש בהם התחדשות גדול שעם הזמן יכול להיות שאח"כ נבין אותם אחרת כי אין אדם מגיע לסוף דעתו של רבו וכו'. 
חוץ מזה, אני צריך הרבה ישוב הדעת ובירור על ידי תפילה וגם על ידי חברים לדעת איך לכתוב, מה לכתוב באיזה צורה וכו' כי באמת באחרונה אני מתחזק בדעתי לעשות ספר בלי נדר עם דיבורים אמיתיים שכל אחד יוכל לעשות הבירור שלו על ידי הדיבורים של ר"י, ואולי אני אשלח לך כמה דיבורים שתגיד לי מה אתה חושב על העניין הזה. על כל פנים יותר קל לי בינתיים להזכיר הדיבורים של ר"י לפי שאלות כמו שעושים עכשיו למעשה, ובתשובות יש הרבה דיבורים מאוד נצרכים של רבי ישראל. 
א. מאד קשה לי להשיב על השאלה הזאת כי יש בזה הרבה דיבורים של ר"י שנראים סותרים, אבל אני אנסה להזכיר מה שאפשר, רבי נתן אמר במכתבים שרוב העולם, אפילו הכשרים עצתם נמשכת מזוהמת הנחש וכו' (תורה ז'), בשביל זה קשה לכאורה לא ליזהר או לקבל בזהירות גדול השקפתם, שהיה נראה לי שהרבה פעמים סותרת השקפת ר"י, אבל גם הרבה תלוי בחיפוש של הבן אדם עיין בל"מ [כ"ח], שעל ידי הדרשות של כמה ת"ח, נופלים בכפירות גדולות, וכל הדרך של הרבנים ושל ברסלב היה מאוד שונה מהדרך של ר"י על פי רוב, וצריכים חיפוש. 
אני זוכר שבחתונות, ר"י היה גוער בנו על הכבוד של הרבנים, וכך אמר: "זה לא יפה, הרבנים (המסדרים הקידושין) כבר הגיעו, ואתם עדיין פה וכו'..." 
פעם ברמז על כמה ברסלבים, אמר: "יש מתנגדים, אבל יש חסידים יותר גרועים ממתנגדים". וזה אמר מתי שאחד מחברינו אמר לו שרוצה לבטל ההוראת קבע שלו עבור ... 
הייתי רגיל לקרוא בשיש"ק, ראיתי שר"י היה מקפיד על כמה דיבורים הנאמרים שם או מסתייג, על כל פנים אמר לי פעם על הספר הזה: "החסידים האלו עשו מה שרצו". 
גם הרגשתי שזה יכול להזיק, כי הרבה לא נכון, או לא לתקופה הזאת, וגם קשה לאנשים להבין המסר, בפרט כשלא לומדים ספרי רבינו, כמו למשל העניין שכתוב שם 'שמי שלא למד הש"ס, אין לו צלם אלוקים', ומזה אנשים מבינים שצריך קודם כל ללמוד הרבה גמרא שזה סותר אמונתנו וכו'. 
פעם קראתי שם שהמצוה של רבי נתן (שצריך לדקדק בה) היא תפילין ורבי נפתלי ציצית (לפי הוראת רבנו), ואמרתי לר"י שרבינו ביקש מצווה אחת לעשות אותה עם כל הדיוקים, והשיב בחיוב, ושאלתי (לפי הבנתי מהקבלה הזאת) איך אני יכול לדעת איזה מצווה לִבחור? ור"י השיב לי: "אני לא יודע וזה לא מעניין אותי, רבנו הקדוש אמר את זה, זה מספיק", אח"כ גער בי ברמזיו, ואמר לי עם תנועת היד: "לא טוב לעשות חקירות וכו'". 
היה לי הרבה המחשבה למה ר"י לא מאמת לנו הקבלות (כמו שיש"ק וכו') וגם הייתי מאד דואג על עניני ואז נכנסתי לר"י ואמר לי בשמחה: "מי זה? ...? לא צריך לדאוג, (ולחשוב) רבנו יקיים כל מה שהבטיח למקורביו וכו', בלי שום גוזמא, וכו'..." וסיפר הנסיעות שלו לירושלים במסירות נפש שלא רואים והפטיר: "כל המסירת נפש הזאת בשביל לשמוע דיבור מרבינו (שלא כתוב בספרים), ועכשיו לא צריך, עכשיו יש נ נח נחמ נחמן מאומן..." 
גם הקבלות אמיתיות, כמו לעשות פדיון עם מטבע דווקא (מובא במכתב ר' יצחק), לא היה נוהג בהם, אדרבה, היה מעדיף לעשות עם שטרות... 
ב. בעניין הפתק, לא כל כך חקרתי אז כי היה לי אמונה, מה שאני יודע, ש... שהוא מאד חולק, אמר לפני וכו', מתי שאחד שאל אותו בישיבה: "מי כתב את הפתק?", והשיב לו: "רב מרדכי מסלונים", והנ"ל אמר לו אני שמעתי קלטת שמבינים שאי אפשר, והשיב 'אני גם מכיר הקלטת ולא רוצה להתווכח'. 
אח"כ כשחפרו בציון של רבינו באומן, ... אותו בן אדם הוציא דפים 'גילוי דעת' איפה שכתוב שזה נשתלשל על ידי יואל אשכנזי, ושיש על זה עדים מופלגים וכתבי יד. ... סיפר שדיבר איתו ... ושאל מי הם העדים וכו', ואמר לו; לך לירושלים לגרינוולד הנמצא בתורה תמימה (ת"ת ברסלב), ויש לו כתבי יד של יואל אשכנזי שרואים שכתבו דומה לכתב הפתק. ולא יודעים אפי' אם זה נכון ובוודאי שזה לא ראייה, ולא השני עדים כשרים הנצרכים לפי שו"ע לסתור הפתק ח"ו, כדיבורו של ר"י. גם סיפרו לי שפעם ר"י עורר אחד בבוקר עם הניגון; כי קמו בי 'עדי שקר' והזכיר את וכו'. 
דיברתי עכשיו עם אחד מהחברים ..., וסיפר לי שדיבר עם תיווך אשכנזי בבני ברק, ואמר לו שהכול שקר והמשפחה לא יודעים כלל מזה. הוא גם סיפר שהוא פגש בהשגחה בחור בשם יואל אשכנזי שהוא הנכד של הנכד, וביקש ממנו לברר ואחר בירור אמר שהמשפחה לא יודעים כלל מזה. 
דיברתי עם ... שהלך בחורף תשנ"ז לדבר עם אברהם אשכנזי (הבן) והוא אמר לו שהפתק לא נכתב על ידי האבא שלו ,בשום אופן. אבא שלו היה עובד ד' גדול ולא ליצן כמו שמספרים, ובכל זאת ביקש ממנו לא לפרסם את זה, כי הוא מפחד בשביל השידוכים של הנכדים כי היה מובן ש'...' של חסידי ברסלב הפחידו אותו מקודם כשאהרון פץ ז"ל הלך לברר אצלו בתקופה של ר"י, כי הוא עשה רעש ופחדו מזה, כך הבנתי, עד שאפילו ... ביקש ממני לא לפרסם את שמו, כי הוא מפחד ש'חסידי ברסלב' יבואו לנקום בו כי זה מאוד מפריע להם. 
גם שמעתי שציפורה ביתו של ר"י אמרה שיואל אשכנזי בעצמו בא אליהם הביתה בשביל להתנצל על השקר הזה. 
עוד היה מעשה לפני שנתיים בערך, אחד מחברינו ... היה ביחד עם אחר בציון, והגיע שמה '...', וסיפר להם שהוא מחויב לספר, שהוא הנכד של אברהם אשכנזי (הבן של יואל) והוא נכנס אליו לבית החולים, בסוף ימיו, ושאל אותו מי כתב את הפתק? ורב אברהם השיב לו: "רבי נחמן מברסלב!" ואמר: "חס ושלום להגיד שזה האבא שלי", וכנראה לפני הסתלקותו, לא פחד לאַמת האמת הברור. 
שיהיה כל הישועות. 
נ.ב. אם אפשר לשלוח הבירור השיר המתוקן עם חוות דעתו איך לפרסם אותו להועיל, וגם החידושים ששלחתי על הפתק ולהגיד לי אם אתה חושב שכדאי לפרסם בשביל לקרב לפתק. 
בברכה 
בשנת תשנ"ב, היה אצל ... והיינו כמה חברים שרים בחוץ נ נח, ור"י אמר: "זה לא טוב, פרסום". כמרמז להפסיק לשיר, ו... הקשה 'אבל מצווה לפרסם שם הצדיק'? והיה נראה שיש לר"י הנאה, ואמר לו: "מי שראוי לפרסם שם הצדיק". 
לאחד מבחורי הישיבה שעזב בגלל שמבזים אותו. ר"י אמר 'תגיד לו שלא ישיר נ נח'. והיה קשה לי ואמר לי 'עיקר האמת הוא בלב, לא צריכים להתווכח עם אנשים', אז שאלתי אני שר הרבה ואני צריך להפסיק? והשיב ר"י בהנאה; לא צריכים להסתכל על העולם'. 
היינו במאה שערים ובחור אחד הגיע לסעודה שלישית ושמענו איך הוא שר וצועק נ נח בחוץ, וכשנכנס הביתה לר"י אמר תיכף 'מים אחרונים חובה' וביקש ממנו שיטול לו לברך, והיה קצת מובן הרמז. 
פעם הייתי עמו בחוץ ושרתי נ נח, ור"י הוכיח אותי על ענין אחר, ואז ממילא הפסקתי לשיר, (לפי הבנתי וכו'...). 
אמנם, הרבה פעמים היינו שרים איתו בחוץ נ נח וניגונים, פעם הייתי שר איתו בשבת אחה"צ נ נח במאה שערים, והתחילו כמה שכנים להשתיק אותנו, ור"י לא התייחס ושר חזק, ואני פחדתי קצת, אח"כ היה שיחה עם אחד, ובאמצע השיחה פנה אלי ר"י ואמר ארץ ישראל היא שלנו וכו'. 
עוד בעניין מים אחרונים נטלתי לו עם קצת מים (כהרגלי בבית) והוכיח אותי 'למה כל כך קצת?'. ולאחֵר שנטל לו עם רוב מים הוכיח אותו שזה יותר מדאי, והמתין בצער כמה רגעים עד שהתחיל לברך. 
פעם בשבת בעת מנחה הלכנו לטייל, ותיכף אחר שתי דקות אמר שהוא מוכרח לשכב, וחזרנו לחדרו; אח"כ נשמע קול נביחה של כלב, ור"י צעק והכלב שתק, ואח"כ שוב הכלב נבח ור"י צעק, ובכל זאת הכלב המשיך לנבוח, ואז ר"י קפץ לשבת, ואמר שהוא מוכרח לצאת, ויצאנו אז להרבה זמן, והיה נראה שיש בזה דברים גבוהים הנוגעים לתיקון נשמות המגולגלים, אשרי המאמין. 
באותו טיול הוא שם ידו עם בגדו על גלגל העגלה והיה מלכלך הבגד, וילד אמר לי בשקט גדול ובצרפתית (היינו אחורה, תגיד לו שירים ידו) ותיכף ר"י הפנה פניו אלינו והרים ידו. 
פעם ערב שבועות (שבת) תשנ"ב, הייתי על ידו עם אחד, וחשבתי שכדאי לקרוא לו פרשת השבוע, ותיכף פנה אלי ואמר בשמחה; 'יא, תביא חומש' ("כן, תביא חומש"). 
ערב שבת בחורף תשנ"ד: הייתי עוסק להלביש ר"י עם חבר אחד, על מנת ללכת לבית הכנסת להתפלל, ובא על דעתי פניות שאני רגיל לשמש ר"י ואני יודע וכו', ואז פנה אלי ר"י עם פניו הקדושים ושאל: "מי זה?, הולכים לביהכ"נ, - קדושת ספר תורה לא עושים מזה כסף!" וככה הוכיח אותי על שיש לי פניות בשימוש ת"ח שהוא קדוש כמו ספר תורה ויותר (עיין בגמ' ובל"מ 'כמה טיפשאי שאר אינשי וכו'), ובכל זאת החבר השני לא היה מבין העניין כי הוא לא ידע מה מחשבתי וגם ר"י הלביש התוכחה בהווה, שבאמת הולכים לביהכ"נ ולספר תורה וכו', כדרכו בקודש להוכיח ברמז ובכלליות שאבין מזה רמזים לכל חיי איך צריך לעסוק בענייני הקודש באמת ובלי שום פני'ה וכו'. 
ובאמת כל מי שהיה מתעורר היה רואה איך ר"י יודע כל המחשבות ומוכיח לפי זה וכו', ועניינים אלו עצמוּ מִסַפר. 
בעניין חומר עוון גניבה וגזילה, היה ר"י מאוד רגיל להוכיח אותנו על זה, והיה קשה להבין לכאורה וכו', פעם נכנסתי אליו בתל־סטון, ואז הוכרחתי להגיע אליו ביגיעה כי הבנתי שרצונו שאגיע אליו היום, וכשנכנסתי נהנה. והייתי דואג איך לחזור הביתה בכמעט אפס כסף ואז תיכף פנה אלי הנהג שלו ואמר לי חוץ מהפתח: "אני צריך לנסוע לירושלים עם האוטו של ר"י ואני יכול להסיע אותך ביחד", והנה נכנסתי לר"י, ישבתי והתחלתי לשמוח בליבי מההנאה הזאת שיקח אותי וכו', ואז ר"י התחיל לצעוק בתוכחה ובגערה: "מי זה?" אח"כ קרא לנהג ואמר לו: "אני אקח ממך האוטו, אתה מגלה שיש לי אוטו..." ואז היה גוער בי כמו גנב והבנתי שגם בעניין הזה, לחמוד נסיעה לירושלים אפי' שהנהג צריך לנסוע ממילא נחשב לגניבה, עיין בל"מ ס"ט, שעל ידי חמדה יכולים לגנוב וכו', ופלא שכל זה היה בחוץ ובמחשבה. ואיך ידע מכל זה ר"י אם לא ברוח הקודש?. 
ופעם אמר ר"י: "כל העולם מלא מגניבה וגזילה, רק הכרתי אחד שהיה נקי מזה - ר' ישראל קורדונר, לא די שלא היה נוגע למה שלא שלו, אדרבה היה נותן הכול", ואמר את זה בצעקה ובבכיה. 
גם אמר: "אני מכיר רבנים שכל החיים שלהם לא שווה כלום כי הם מלאים מגניבה וגזילה. יכולים להיות מגולגל בעכבר ובחתול בגלל עוון הזה". 
פליאה כתוב ל"מ ס"א שהרבנים האלו לא חייבים כל כך כי יש להם יצר הרע גדול להנהיג העולם אבל המסמיכים אותם וכו'. ובאב"י הנחל כתוב: "עתיד הקב"ה לנקום נקמת עמו מאותם נביאי השקר הדורסים ברגל גאווה נפשות יקרות ומעוורים אותם מלראות אור הצדיק האמת". ועיין בל"ה בסוף חלק ח', שלקיים אל תהי בז צריך לפעמים לבזות בכל מיני בזיונות מי שמסתיר אור הצדיק, לקיים "הבא להרגך השכם להרגו", שלא ליתן לו על ידי זה לבזות העולם להרחיק אותם מהצדיק וכו' 
ועיין בחומש: "האיש אחד יחטא וכו'" - שקורח לקח כל העדה נגד משה רבינו, ובכל זאת משה חִייב רק את המסית ולא האחרים (עיין רש"י ול"ה). 
פעם דברו על מחלוקת של חסידי ברסלב בעניין מסויים ואז ר"י צעק: "זה (מנהיג פלוני) הוא עשה כל השקר בברסלב, הוא לקח כל הכבוד וכל הכסף של ברסלב ולא הדפיס דף אחד מהספרים, ח"ו, אני לא רוצה לקטרג על שום אחד מישראל, אבל זה שקר, אוי לו אוי לנפשו". והיה נראה שיש רחמנות גדול מאוד עליו עכשיו בקבר... נראה מכוון למה שאמרנו, שלפעמים יותר טוב לבזות המנהיג ולהציל על ידי זה כל ישראל, כי אם לא יבזה, ממילא מבזה כל ישראל שהולכים בדרך רע ורק על ידו וכו'.

</div>



# מכתב ה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/54/

# מכתב ה

<div dir="rtl">מכתב ה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/54


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לכבוד ידידנו היקר ... שליט"א 
א. בענין הספר 'ישראל סבא', נ"ל שזה מחזק ומקרב, אבל אי אפשר לסמוך על כל הדיבורים יש שינויים וזה לא נכתב בסדר, קטעי שיחות מפה ומפה שמחבר ביחד, וגם בכמה מקומות הוא כותב קצת לפי שכלו... אולם אפילו בקלטות קשה לסמוך מאה אחוז עליהם, כי חסר דיבורים ולפעמים לא מופיע בסדר של הדברים (המאוחר בא לפני המוקדם באותו קסטה, הבחנתי את זה בקסטה המדברת מאומן) ולפעמים הורידו דיבורים בכוונה (כי חשבו שזה אישי, או משיקולים של חכמות, כמו הדיבור: "לא צריך בית המקדש, לא צריך ק"ק, יש לנו אומן!" כמה עדים שמעו הדיבור הזה בשיחה על אומן ש-ר"י אומר שרבינו מגלה שלא צריך הציונים וכו', ובכל זאת הם השמיטו את זה). 
השיחות ששמים בעלון לא מקובצים בספר ואפשר להשיג אותם באתר של העלונים. 
ר"י ביקש לא להתעסק בהעלאת העצמות של רבנו אחר זמן, ככה זכור לי ולכמה חברים שבהתחלה התעורר לזה ופעל בזה, ואח"כ הפסיק העניין והיה אחד שהתעקש להמשיך ור"י היה רגיל להגיד לחברים שזה השפיע עליהם: "רבינו לא צריך אותך ואותו, מתי שירצה הוא יבוא", ככה סיפרו לי כמה חברים עדויות אישיות. גם כשזה הביא כסף להעלות העצמות, ר"י אמר לו: "אני לוקח רק לדפוס, רבנו לא צריך אותך וכו'", ובאמת בעניין ר"י היה בחירה גדולה גם בין החברים, ומעט מאוד זכו להתבטל באמת, ובזה היה כמה מדרגות של ביטול. 
ב. בעניין הציונות המובאים בשיחות יש עניינים נעלמים ולא כפשוטו, ר"י היה לו דרך נעלם מאוד בדיבור שלו וקשה מאוד לבאר רק מרחוק היה נראה לפי עניות דעתי שהיה עושה כמו הצגות (עיין בהתחלת המעשה של זבוב ועכביש) ופעם היה קורא את זה ככה וזה ככה, ומי הוא החכם שידע לסדר כל הדברים כל אחד במקומו, שלפני שהתחיל לדבר מציונים בעניין אומן יותר משנה לפני זה דיבר מסכנת 'שומר הצעיר' והיה מרמז על מה שמרמז ולא כפשוטו וקשה לדבר מדברים כאלו שלא לקלקל המכוון, רק מרחוק וכו'... על כל פנים יש כלליות גדול בדיבוריו, אבל הציונים הנזכרים מרמזים על קבוצת אנשים ובשביל זה שאלתי אותו אז "מי הם הציונים?" והשיב מה שהשיב (מובא בקלטת). 
שמעתי שר"י לא רצה שנשתתף בבחירות. אחד סיפר לי שאמר: "ח"ו, אין לנו חלק במדינה של כפירות וכו'" וכשאמרתי לו סמוך לזה ש'ש"ס' מתחזקים ר"י אמר: "ה' ירחם, ה' ירחם... העולם צריך את רבנו'" (ברחמנות). עוד מישהו מכפַר מירון סיפר לי שר"י אמר לו להשיב למשפיעים הרבים שמשדלים לבחור ראש העיר וכדומה: "תגיד להם שבאת לפה להתפלל, לעבוד השם וכו'..." ובכל זאת היה מקרב את הממשלה והשרים ואפי' דיבר פעם מכבוד המלכות מתי שהיה צריך לראות עוזר בחיר לנשיא בעניין העלאת העצמות ולא רצה שיחכה (כך אמר לביתו שהיה קשה לה שר"י ילך כי היה בתענית הרבה זמן כמה ימים וכו'...), והיה מקרב גם החיילים ומחזק אותם אבל לא רצה שנשרת בצבא רק לעבוד השם. יש שיחה שמדבר מאוד קשה על ..., ראש אגודת ישראל שלא רצה לעזור לבנים של ר"י להתחנך ולפרנסה ונענש שמת בספינה... 
... גם הזכיר שהרב קוק אמר לו: "אני לא מפחד מהקנאים כי הכול פוליטיקה, רק מאחד; הרב שלמה ווקסלער, כי הוא, זה באמת". 
אחד מזקני אנ"ש סיפר לי שר"י היה מתחבר עם רב שמחה בונים, ושתיהם היו נגד הקנאים, כי אמרו שצריך לקרב. 
אמרו לי שאמר וכו', גם פעם הלך עם אחד לבד"ץ לקבל הסכמה על הפתק, והראש שלהם לא השיב לשליח, ור"י החזיר אותו אליו להגיד לו שישלמו על זה. בעניין הכספים היה אומר שהממשלה יכולה לעזור בחינוך הילדים (ולא כשיטת הקנאים). 
ג. היינו רגילים לשמוע שיחה הזאת עד שלא יכולתי להאמין שר"י יסתלק, אפי' כשהיה בבית חולים בסוף, רק בא על דעתי מה שהוא בעצמו אמר: "אולי יגרום החטא?" אבל התחזקתי עד שלא האמנתי עד שראיתי מטתו, כעין מה שאמרו בני ישראל על אהרון הכהן 'וכי מי שעמד נגד מלאך המוות יכול להסתלק וכו'?' ובאמת אמר לי שכל הזמן נדמה לו שהנשמה שלו צריכה לצאת, והקשיתי לו אבל כתוב בפתק...? ואמר לי: "נכון, כתוב 'עליך אמרתי' וכו'" (אבל לא אמר שלא יסתלק). אחד סיפר שדיבר מהסתלקותו וזה הקשה לו אבל כתוב בפתק? ור"י השיב לו: "נו, צריכין להאמין". לפני הסתלקותו (כמה ימים) אמר לאחד בחלישות כוח: "אני רוצה לחיות", וזה השיב: "אתם תחיו עד ביאת משיח, כתוב בפתק". ור"י אמר: "לך תקרא אלי את המשיח", והוא אמר לו: "תגידו לי מי זה ואני אביא אותו", אבל הוא לא הבין מה שהשיב ר"י בחלישות כח. 
היה אצלנו הביטחון הזה שיחי'ה עד ביאת משיח, אבל אם היינו מסתכלים על הרמזים, היה אפשר להבין אחרת, למשל אמר לי פעם: "כשיבוא משיח כולם ישאלו איפוא ר' ישראל בער וכו'..." כשהוכיח אותנו באומן האחרון אמר: "אין לי עם מי לדבר, לפעמים אני חושב שאני אלך לאיזה מקום שאף אחד לא ידע ממני..." עיין בימי מוהרנ"ת שרבי נתן מזכיר על רבינו ויגווע ויאסף אל עמיו (כמו יעקב אבינו שלא מת, עיין פירוש רש"י), ופה המקום לספר מעשה נפלא שמראה איך הדרך של חיפוש רוח הקודש ממשיך עם רבי ישראל אף אחר הסתלקותו: 
בליל מוצאי שבת תשעה באב לפני הסתלקותו היה מתמי'ה על עצמו איך הוא צוחק (צחוק כזה בתשעה באב?) והקשתי: 'מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד'? והשיב: "נו, 'תמיד' זה תמיד אפילו בת"ב". אח"כ נסתלק והיה נדמה לי שנחרב העולם ולא יכולתי כלל להתחזק ובכל זאת הייתי הולך לשבעה לבית של ביתו ציפורה, וביום חמישי הרב שמואל קרויזר ביקש לי להגיד דברי תורה מל"מ לנוכחים והיה מדפדף הרבה ולא הצליח למצוא התורה שרצה שאגיד עד שבסוף אמר: "טוב אז תגיד זה", והיה כתוב: "מצווה גדולה וכו'", ונכנס לי חזק במוח: "'תמיד' זה תמיד, אפילו בת"ב" והתחזקתי לחשוב "אפילו בהסתלקות ר"י!". 
ובמוצאי שבת הייתי לבד בבית, והדלקתי ניגונים והתחזקתי לרקוד ולשמוח לבד מחצות עד 4 בבוקר, ואז הייתי מאוד עייף והלכתי לישון ואני רואה חלום כמו מראֶה שר"י יוצא מקבורתו עם בגד פסים, מלא אור ושמחה בריקודים ואומר לי: "אני לא מת, רק צריך להיות בשמחה", והיה טוב לי כל כך הוא שכב ואני הנחתי אזני על לבו והיה דופק בדפיקות גדולות ור"י היה צוחק מאוד, ובאמצע הדפיקות מישהו עורר אותי בדפיקות חזקות על דלת ברזל של ביתי... ובא על מחשבתי: עוד יוסף חי, 'עוד' בחי' אזמרה = שמחה על ידי שמתחזקים בשמחה, יוסף חי, הצדיק חי גם מצידנו. 
על מגילת סתרים אמר פעם אין אף אחד שיודע על ביאת משיח, רק רבינו הקדוש... והוסיף: "ותלמידיו". והיה נראה מרמזיו שיודע הכול על ביאת משיח, אבל בפשיטות היה אומר שלא יודע, ויש דברים... פעם חזרתי על דיבור עם אחד ששאל אותי, ור"י הקפיד עלי ביותר. יש דיבורים ידועים שמשיח יגיד לכל אחד ללמוד ספרי רבנו כשיבקש תיקון (התיקון מוכן) שיהיה השדכן להפיץ רבינו בעולם וכו'... 
ה. ר"י היה מאוד מחזק כל אנ"ש לבוא לגור בארץ, ואמר שזה דבר ידוע שרבינו רוצה שנגור בארץ, וככה עלו כמעט כל הצרפתים המקורבים מצרפת כל אחד לפי מסירות נפשו, אשרי לו. ולא כמו דעת ... שאמר לישאר בחו"ל למען זכות הרבים. 
הייתי מוסר שיעורים בצרפת לקרב לרבינו ועושה עלון ברסלב בצרפתית, ואנשים דיברו על ליבי שמצווה שאשאר בצרפת, אבל ר"י לא שת ליבו לזאת וציווה עלי לעלות לארץ. כשנסע לצרפת במסי"נ למען ההפצה היה קשה לו כל רגע שהיה מתאחר שמה ורצה מאוד לחזור והיה רגיל לומר: "כל נשימה, כל רגע [שנמצאים] בארץ עושים מצווה גדולה וכו'..." כשר"י אמר לי לעלות, אמרתי לו אבל איפוא אגור אין לי שום כסף (הייתי אז בחור) והשיב לי בפשיטות שעל זה צריך להתפלל חזרתי לצרפת ובלילה הלכתי להתבודד ביער על ביאתי לארץ, ובבוקר בביהכ"נ בא אלי צרפתי פשוט שהציע לי מעצמו לעשות איתי שטר זבולון ויששכר בעד אלפיים פרנק (בערך אלף ש"ח לחודש) וכך עליתי לארץ על מנת לשכור חדר קטן, התחתנתי והייתי במשך שנתיים בערך עם ההכנסה הזאת שהיה מספיק לשכור דירה קטנה ואיזה תוספת מעוטה, ובזמן הזה הייתי לומד בכולל ולא נתנו לי כלום, אדרבא רצו רק שאעזוב כי הייתי לומד ספרי רבנו ומפיץ הדרך הזה בכותלי הישיבה ובתקופה כשהייתי מתלונן לר"י מהפרנסה, דיבר רק מבטחון. אח"כ היהודי הזה הפסיק ולא הודעתי לאף אחד מזה, ואז בחצות ר"י הוכיח אותי ואמר לי: "איך אתה חי?, הישיבה, הממשלה, צריכים ליתן לך!", חזרתי לכולל ואז המנהל ישב וציווה למשגיח מעצמו לשלם לי כמו כולם והוא נשאר משתומם. (השכר לימוד היה אז 900 ש"ח לחודש). 
ו. הקונטרס הזה הוא דיבורים שליקטתי מר"י אחר שדיבר וזה מאוד מדוייק, העניין היה שבר"ה האחרון הרבה אנשים דיברו על לב ר"י שיבוא להתפלל בקלויז (בליל שני של ר"ה) ור"י לא התנגד ונכנס בשול בעת הדרשות של הרבנים והתחלנו לשיר נ נח (מאה איש בערך) והיה התנגדות ובסוף שמעתי שהרבה מהשול הצטרפו לשירה, עד שהחזן הוכרח להתחיל 'ברכו' מתוך שירת 'נ נח', ובדיוק בקדיש לפני שמונה עשרה ר"י אמר שלא יכול לנשום ושהוא צריך לצאת, המשכנו התפילה במנין שלנו בבית עם ר"י, והנה אחר התפילה, ר"י עשה עם ידיו תנועות נוראות של קפידות וכמעט לא דיבר, ונמשך הרבה זמן רק נמלט מפיו: "רשעים, לא נותנים לישראל לקדש ולאכול, הם ישלמו על זה". אח"כ ציווה להוליך אותו לחדר האוכל (במסירות נפש, כי היה הרבה מדרגות וכו') ותיכף שנכנס ציווה לצאת ואמר עוד פעם 'רשעים כאלו' וקשה להבין. 
הסיפור השני היה בליל שבת אחרי פסח שצעקנו בתפילה שנראה שר"י הוכיח אותנו על צורת התפילה, כי רצה התלהבות באמת, כן נ"ל. 
סליחה שאני מקצר בכל המכתבים, אולי נזכה לדבר בעל פה... 
ברכות וישועות

</div>



# מכתב ו

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/55/

# מכתב ו

<div dir="rtl">מכתב ו</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/55


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לכבוד ידידנו היקר ... שלום וישע רב. 
קשה לי מאוד להשיב על השאלות, ואני אדבר בלי נדר בדרך חיפוש. 
א. הנה בעניין המפורסמים כבר כתבתי פליאה שלכאורה בל"מ ס"א רבינו הקדוש מלמד זכות ואומר שיש להם יצר הרע גדול להנהיג העולם, ומאידך ר"י כותב מאד קשה עליהם כמ"ש באב"י הנחל "עתיד הקב"ה לנקום נקמת עמו... המעוורים עניהם של נשמות יקרות ברגל גאווה וכו', וכן בחיים חיותו לא היו כלל חשובים בעיניו... וכבר הבאתי דיבוריו הקדושים בעל פה על ... "הוא עשה כל השקר בברסלב, הוא לקח כל הכבוד וכל הכסף של ברסלב ולא הדפיס דף אחד מהספרים, אוי לו, או לנפשו וכו'", בבחי' קורח (לע"ד) "האיש אחד יחטא..." כי יותר טוב לחייב המנהיג ולהציל עם ישראל שנמשכו בטעות אחריו, בבחי' "לא מלמדים זכות על המסית" ובבחי' מה שמובא בל"ה אפותיקי ה' (י"ב) על ל"ת א; שהבזוי שלא רוצה בתיקון הצדיק ואדרבה וכו' צריך לבזות אותו בכל מיני בזיונות לקיים דווקא ככה "אל תהי בז לכל אדם" להציל עם ישראל, בבחי' הקם להרגך וכו', כל הזכות שיכולים למצוא בעם ישראל הוא רק על ידי רבינו, והמפורסמים מכסים רבינו ודרכו האמיתי וממילא מסתירים הנקודה טובה שבעם ישראל, ועיין בל"מ ובספרי רבינו גודל פגם המפורסמים הנקראים "מזיקי עלמא", וגם בגשמי גם ברוחני ואם נלַמד זכות על מפורסמים של ברסלב, יכול להיות שנשתתף ח"ו בהריגה של איזה נפש כמו שקרה וכו' ..., חוץ מכמה מקרים אחרים הידועים לי, חוץ ממה שמזיקים לנפשות, וכי מפורסם שהרג אלף נפשות שבוודאי לא יקומו בתחיית המתים יכולים ללמד זכות עליו, שיהרוג יותר?, והנה יש המון דוגמאות מהעניין הנורא הזה, ואי אפשר בכתב לפרט את הכול אבל הכלל שהם מסוכנים ומזיקים מאוד בגשמיות בפשיטות (עיין בל"ת שיכולים לעבור ממש רצח וכו'...) וברוחניות. ר"י דיבר על ... שהיה חולה עד המיתה כי הוא נשאר עם המפורסם, ואמר שבזכות שיעשה תשובה על ביזוי הפתק שכתב רבינו, המחלה תלך וכו' ר"ל... גם הרבה רבנים של ברסלב לא מקרבים לברסלב אלא לעצמם ולדרכים שונים ומסתירים האור של רבינו בתוך ברסלב. 
והנה אפשר לדבר הרבה בזה, אבל שמתי לב, שאני שידעתי מהם ולא החזקתי כלל מהם, ר"י לא דיבר איתי נגדם בדרך כלל אפי' מתי שרציתי, והוא אמר בכלליות שצריך להודיע שיש אנשים כאלו (מפורסמים של שקר) וצריכים להתרחק מהם, אבל לא להגיד השמות וצריכים להתגבר לא להקפיד וכו', כי ככה השם מנהיג העולם ואין מניעות שאי אפשר לעמוד בהם והכול תלוי בזכות של המחפש, ואפשר לעזור בתפילה... 
ב. בדורות הקודמים היו עדיין צדיקים ואנשים כשרים שלא זכו להתקרב לרבינו, אבל הרבנים של עכשיו, זה משהו אחר... ובוודאי אשרי להכשרים אפי' שלא זכו להתקרב לרבינו (רק בהעלם רבינו מחייה אותם) ובוודאי שצריך לכבדם כמו שצריך לכבד כל מקום איפה שיש תורה אמיתית, אם כבר ר"י הוכיח אותנו שלא מכבדים הרבנים (מסדרי הקידושין) של עכשיו כראוי שנמצאים פה והם כבר הגיעו לאולם (זה לא כבוד תורה), ק"ו לרבנים אמיתיים ועיין בח"מ שרבינו ציווה לכבד בכל הכבוד שבעולם לצדיק אחד (לא כל כך מפורסם) בבחי' "את יראי ד' יכבד" - בכל הכבוד שבעולם, ובכל זאת לדעת שהעיקר הוא רבינו, כמו שאמר ר"י על הבן איש חי ורבי יעקב אבוחצירא: "קדוש, קדוש, קדוש... אבל אם היה מתקרב לרבינו!..." (ככה שמעתי) 
ג. צריכים להאמין ולהתפלל על זה, ועיין בהקדמה של הספר (ליקוטי מוהר"ן) שרבי נתן אומר שאפי' התורות שלכאורה נראה שלא מדברים אלינו עם חיפוש אפשר לפרש כל שיחתו על ידי כל תורה ותורה כי הם כלליות גדול וכו'... 
ד. אני אכתוב בלי נדר מה שזכור לי שרבי ישראל צווה לי ללמוד ל"ה בלי גדולות, רק כמו שכתוב עם ההבנה שלי ולקיים, הוא גם אמר שב' דרכים האלו הם טובים: ללמוד ל"ה בסדר, וגם ללמוד ל"מ עם הל"ה השייכים לזה, ועיין בהקדמה של רבי מנדל (מובא בקל"מ ישן נדמה לי) שזה נקרא לימוד בעיון, ור"י קרדונר הדפיס את הלוח הזה של ל"ה השייכים לל"מ על מנת ללמוד בעיון. עמרם הורוויץ אמר לי שר"י לא היה מחזיק שביאור הל' הוא פירוש על ל"מ, אלא ל"ה ולקוטי תפלות. אבל אני שמעתי את ר"י פעם משבח ספרו של רבי אברהם ב"ר נחמן והשיב לאחד ששאל על לימוד ב"ה: "הלואי" (בגעגועים שנגיע לזה, כך נ"ל). אחד סיפר לי שהוא ראה למדן נכנס לר"י באומרו שהוא הולך עם התורה כבר כמה חודשים ושר"י אמר לו בזהירות שאנחנו כבר לא נוהגים בדרך זה. ואני לא יודע, כי מצד אחד, ר"י לא דיבר כל כך מללכת עם תורה ומלימוד בעיון (כנראה אולי מסיבת פחיתות הדור) ומצד השני אמר לקיים כמו שאמר רבינו, ובליקוטי תפילות כ"ב גם מובא: "שנזכה ללכת עם כל תורה ותורה", כנראה שצריך להתגעגע. 
ועיין בל"מ ק"א: "על ידי לימוד בעיון זוכים לצאת מתאוות", אבל בקל"מ ק"א ר"י קורדונר מביא בלשון "על ידי שמתייגע בתורה", ועיין בל"ת ק"א שאפי' שרבינו גילה תורות כאלו אבל העיקר להרבות בתפילה כי קשה לקיים העצה בעצמה. ועיין בהקדמת הליקוטי תפילות שלצאת מתאוות ומדות רעות הוא רק על ידי ריבוי תפילות וכו'... "ימים ושנים הרבה", ובל"מ ח' שמעיָן התורה יוצא מהתפילה לעורר העדן העליון, אפשר שהכול אחד לפי ל"מ כ"ב תורת ה' ותורתו, תורה ותפילה צריכים להיות באחדות עם ה', הוא תהלתך והוא אלוקך, להרבות בתפילה וממילה זוכים לעיון בתורה. 
ה. עיקר הדרך שלנו להתפלל לסבול ולחכות, ר"י הירבה בתפילה ימים ושנים עד שפעם התעורר בלי תאוות, וגם להרבות בלימוד צריך על זה הרבה תפילה, גם לא מבינים הדרכים של השם לרפואתינו, וכמה צריך להפסיק באמצע כמו רבי נתן שרבינו ציווה לו לחדש, ואח"כ פוסקים, ואח"כ קבלה וכו' ומספר שלמד הרבה פוסקים וסמוך לגמר הוכרח להפסיק לכמה שנים, גם מובא שרבי נתן זכה כל כך הרבה על ידי שמקודם הוא עסק הרבה בהתבודדות, ובזכות זה בסוף ימיו הצליח בלימוד, גם ר"י אמר על רבי נתן שהירבה להתבודד ועל ידי זה זכה לקרב הרבה נפשות, גם ר"י קורדונר למד קודם הרבה ספרי רבינו וזכה לשורש התורה עד שאח"כ זכה ללמדנות גדולה מאוד, ויש קושיות על הצדיק, ואם רוצים שהעולם יתקרבו צריכים להתפלל. 
על כל פנים, צריך לעבור הרבה מאוד על כל מי שרוצה להתקרב לאמת, וזה לא דומה כלל לעולם שאצלם הכול בא בנקל תורה ותפילה וכו', כי הכול עדיין בלי אמת הברור כעין המניעות המסופרים על רבי נתן בימי מוהרנ"ת, מי שעושה באמת קשה לו מאוד, יש הרבה מניעות, ומאמינים שכל תנועה שעושֶׂה פועלת הרבה מאוד עבור כל העולם... 
ואם טעיתי, ה' יכפר בעדי. 
כל זה בדרך חיפוש. 
בקשר לבירור השיר, מחכים עדיין אחרי הבית דפוס, כמו כל דבר גדול שיש עליו הרבה מניעות, אע"פ שנתננו לו מזמן. 
בגעגועים להתראות בשמחה 
הוספה: לצרפתי אחד שחשב שהיה המשיח נולד בן לא נורמלי ר"ל, והוא נכנס פעם לר"י בליווי חבר שסיפר לי שר"י לא הסתכל ולא דיבר כלל איתו כאילו לא היה קַיָם, ונראה שאם הבן־אדם בא לצדיק ולתלמידיו ההולכים בדרכו בגדולות במקום לחפש איזה נקודה על כל פנים איך להציל נפשו, הוא לא מקרב אותו כלל וכו'.

</div>



# מכתב ז

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/56/

# מכתב ז

<div dir="rtl">מכתב ז</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/56


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לכבוד ידידינו היקר . . . 
אני מאוד מתנצל על איחור תשובתי למכתבכם, כי לא קיבלתי אותו רק מאוחר. 
בעניין הדיבור 'לא צריך וכו', יש לנו אומן' אולי אפשר להביא הדיבור מרבינו הקדוש על פי הגמרא שקשה הסתלקותם של צדיקים כפליים כחורבן בית המקדש, ועיקר הספדים עורכים על צער הסתלקות הצדיק כי מסתמא לא בוכים על מה שכבר היה וכו', דעיקר צערנו על העלמת הצדיק שעל ידי זה רחוקים כל כך מהתכלית ומכל טוב ועובר עלינו מה שעובר, ובכוח רבינו יכולים כבר לזכות לבחי' ביאת משיח עם כל התיקונים, כמו רבי נתן שאמר שכבר זכה לביאת משיח שלו, ור"י אמר שכבר ראה ר"י קורדונר כבר ראה איך יהיה אחרי ביאת המשיח. 
ונראה לי שעיקר העניין הוא הרוחניות וזכיה של הדבר שמחכים לבנין בית המקדש על מנת לזכות לאור ולכל הישועות, וזה ויותר כבר יכולים לזכות בכוח התקרבות אמיתית לרבינו "ריבונו של עולם, אם הנשמה הזאת תרד לעולם, אין לי מה לעשות וכו' (ס"מ, ז'). 
הכלל שכמו שכתבתם, העיקר הוא הרוחניות ובוודאי נזכה ממילא לבנין בית המקדש בגשמיות בב"א, אבל העיקר הוא רבינו, האמת והרוחניות, הוא מאיר לבית המקדש וכו', הוא אור עיניים של הבית המקדש (וממילא למעלה), ועיין בכתבי רבי אברהם ב"ר נחמן שמביא שהביטול שזוכים בארבע אמות של הציון הקדוש יותר גבוה מביטול כה"ג ביום הכיפורים לפני ולפנים, ובמכתב לרב שלמה ווקסלר "שהארון נמצא במזי'בוז'", והדיבור של ר"י על הציון: "פה המקום הכי קדוש בעולם, יש פה כל הנשמות". 
ומתגעגעים שנזכה במהרה כולנו לאורו, שזה עיקר הישועה, ועיין באב"י הנחל ש"על ידי התקרבות לצדיק מאירים כל האורות העתידים להאיר בביאת המשיח". פעם סיפרתי לר"י ביום כיפור חלום שאחד חלם, שראה הבית המקדש יורד מן השמים וכו', והשיב: "כן, אבל קודם צריך שיבוא משיח", ואולי מכוון לענינינו, שהעיקר משיח והתגלות הצדיק, ואח"כ נזכה ממילא לבנין בית המקדש, אמן. 
רבינו הקדוש הביא בש"ה שלפני התקרבות לצדיק דומים כמו מים שעדיין לא הרתיחו, נדמה שהכל בסדר ולא התחלנו ליטהר כלל מהזוהמא והחולאת כמו רוב העולם והחסידים שאצלם הכול קל ובלי מניעות, אפשר ללמוד הרבה ולהספיק וכו', והכל רק דמיון כי הבעל דבר עוזב אותם כי עדיין לא התחילו כלל, כמו שמובא שבלי התקרבות (אמיתית) לצדיק הוא רק כמו קוף בעבודתו (והכל דמיון) (ש"ה), ומה שמובא בל"ה מתנה ד' על לָבָן "השלום לו" כי הבעל דבר עוזב אותו והכול טוב וקל כי לא יכול לעשות לקרב וכו'... לעומת זה רואים בימי מוהרנ"ת הקושי של רבי נתן לכל דבר שבקדושה, עבר שנה וחצי עד שהצליח להתחיל לנסוע לא"י והדפוס וכו', ועיין בח"מ שכל מה שדרש רבנו מאנשיו אפילו דברים קטנים היה קשה מאוד מאוד לקיים כי כמעט כל החיים תלוי בזה והיה צריך מסירות נפש, וכשרבי נתן רצה לנסוע לארץ על כל פסיעה ופסיעה היה מניעות עצומות ועל כל התגברות והתגברות והצלחה היה ממשיך תיקון לכל העולם, ועיין בדיבור של הרב מברדיטשוב זצ"ל כששאלו אותו שמזמן שהתקרב לומד הרבה פחות, השיב: "אדרבא, עכשיו אני לומד הרבה יותר כי מקודם היה קצת בשביל וכו' ועכשיו הכל לה'", עיין שם. 
הכלל שהעיקר הוא האמת, ומה שעושים באמת עם מניעות (בשביל החשק) רק זה נחשב, וממילא זה נקרא שלומדים יותר ומתפללים יותר כי מקודם לא היה נחשב כלל, וברבות הימים כשנזכה להיטהר נזכה לעבודת השם בשלמות, ונזכה לראות החילוק בין מקודם לעכשיו. 
צריך להיות מתון לחכות ולהוציא הפסולת מן המים רותחים, כי רבנו הקדוש אוהב חסיד מטוגן, רק חזק ואמץ, והמאמין לא יחוש. 
גם יכול להיות שבדורות הקודמים למדו ועסקו בעבודת השם בפשיטות יותר, כי היה להם מניעות אחרות שהתגברו מאוד עליהם, וכעין הדיבור של ר"י לרב שמואל הורוויץ המובא בימי שמואל חלק א' בסוף ש"ראוי שיעבור הרבה מניעות על בן תורה שרוצה להתקרב, כי אם לא, צריך לעבור ברוחניות וזה יותר גרוע, וכו'", העיקר; תנו את לבכם לי לא לחשוש, רק לשמוח כל היום במסירות נפש ולספר כל הספיקות בשעת התבודדות. 
נראה שצריך זכיה לשום לב על גודל עמקות ומעלת ל"מ וספרי רבנו, הלא הרב מברדיטשוב הסתכל פעם על כמה תורות ומובא שלא היה לו בזה אפילו כמו הפחות שבאנ"ש, וצריך זכיה לטעום מיין הונגרי (ומובא בסיפור בחיי"מ שמרמז שזה תלוי ביגיעה), ר"י אמר בסיפור התקרבות שה' לא מקפח שכר שום בריה, בזכות המסירות נפש שלו שהיה מוכן לספר לבו לכל גדולי הדור זכה להתקרב לרבנו, וכנראה שצריך זכיה לטעום מאורו הקדוש. 
צריכים להתפלל לזכות לספרי רבנו, ליהנות מהם ולהרגיש פנימיות עצותיהם הנוראות, גם אנו, גם זרענו, גם ביתינו וכו', ובודאי כשהאִשה תטעם קצת מדבורי רבנו, היא תבין החילוק לשאר ספרים, שהשכל הכולל ממתיק כל מיני צמצומים ודינים וצרות, לא כן שאר הספרים, עושים איזה נחת אבל תרופה ורפואה ממש לא נותנים, כנראה שצריך להתעורר לזה, גם אפשר לבחור קטעים מובחרים המעוררים מאוד הלב ומזה תבין מהמפורש לַסָתּוּם, רבינו רצה סוחר שיראה לכל אחד הסחורה הצריכה לו, וממילא יתקרב לשאר הדיבורים. הלא שמעתי שכמה אנשים התחילו ללמוד החומש עם ל"ה, ומזה הבינו שאפשר ללמוד ל"ה ושזה לא כל כך קשה, וצריכים לחפש עצות איך לעשות שכולם יעסקו בספרי רבנו, אולי על ידי שמגישים להם מקודם דברים יותר פשוטים וערֵבים (מתוך ספרי רבנו). 
זכור לי דיבור מר"י בחשיבות הדפוס והתקרבות הגאולה שהזכיר להדפיס, לבאר ספרי רבנו, ואולי כנ"ל ללקט בהתחלה מה יותר מובן למעשה (כמו בלימוד הגמרא שבחיידר מתחילם ממסכתות ופרקים יותר פשוטים). 
וגם לשֶׁבת עם בחורים וחברים להסביר להם הלימוד למעשה עד שיוכלו להסתדר לבד ויטעמו טעם הנפלא של ספרי רבינו בבחי' הווארט של הבעש"ט על "והוא ינהגנו על מות" שבהתחלה מדריכים ואח"כ וכו', כמו בחינוך הילדים שמחנכים עד שיוכלו להתחתן ולהסתדר לבד, כן בהתקרבות לרבנו לעשות תלמידים לפי שעה עד שיסתדרו לבד גם בלימוד, וצריכים הרבה תפילה לבנין היכל הקודש לקרב עצמנו והעולם לההנאה והטעימה של נועם עריבות ספרי רבנו, שאין דוגמתה בעולם. 
ויכול להיות שהתחלת מכתבך מקושר לסוף, שמה שעובר עליך הוא זיכוך לזכות לנועם מתיקות עצות ספרי רבנו, כמובא במכתב ל' של אב"י הנחל ש"אפילו מי שזכה למצוא חבר אמתי, צריך זכייה גדולה לזכות לטעום נועם ערבות העצות העמוקים של הצדיק, שעל ידי זה עדיין רחוק מהתיקון", עיין שם. 
ועל ידי הצירוף הזה, אולי נזכה יותר לפנימיות תורת הצדיק, והנהנה מדברי תורה היוצאים מצדיק האמת נוטל חייו מן העולם ולא יכול יותר לחפוץ חיי עולם הזה, וממילא תזכו להטעים מטובכם לאחרים, לרכוש נפשות יקרות של המשפחה ושל החברים לקרב אותם לפנימיות תורת הרבי, שזה עיקר הרבי (הלכות שלוחין) וממילא ישיגו שרבינו מספיק לנו. 
ועיין בכוכבי אור שאמרו לרבינו שהתורה שלו יותר מדאי גבוה בשביל אנשים פשוטים, ורבינו הקפיד ואמר שמי שלא מוצא עצמו בתורתו הוא אפיקורס וכו', וצריכים יגיעה ותפילה לזכות לאמונה ולטוב הרבי ותורתו, אמן. 
על הספר חס"י וכו' אני צריך עוד קצת התבוננות ונ"ל שזה קשה וארוך מדאי לציין איפה לא מדויק, יש כבר אצלי כמאה תיקונים בראש, אולי יותר כדאי לכתוב הספר מחדש. 
בברכה וכל הישועות מעומק הלב 
שנזכה להיות אנשים כשרים באמת ולגרום 
נחת רוח לה' ולרבי אמן. 
... 
נ.ב. ההקדמה של חס"י וכו' הוא ליקוט מכמה ל"ה רק צריך לכוון אותם על הרבי, וממילא מוצאים איפה וכו'... 
הרב מיכל רייז ז"ל היה המוהל של כמה חברים ושל אחייני, ב"ה. 
חשבתי שאולי כדאי מאוד שתתקשרו לרב בנימין טנדלר לבקש לו אישור על המלצת הרב משה פיינשטיין ז''ל, בטענה שכתבתם ספר 'בירור השיר' והוא עצמו התלהב אז מרבי ישראל וזכור לו איך סבו התרגש מאוד ממנו.

</div>



# מכתב ח

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/57/

# מכתב ח

<div dir="rtl">מכתב ח</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/57


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אור לה' אדר תשע''ד, ירושלים עיר הקודש. 
לכבוד ידידנו הנעלה ... 
שמחתי ממכתבך בעת שהייתי חושב שזה הרבה זמן שלא זכינו להיכתב, ומה לעשות שמניעות הפרנסה משתטחים להגביר החשק דקדושה לתכלית, כי כל המניעות הם רק בשביל החשק. 
והנה השיחה מהפקירות (שיה"ר נ"א) לא מובנת לי שצריך לעבוד, כי רואים בהרבה מקומות שרבינו הקדוש אומר: האמת לאמיתו הוא רק לעבוד השם ולבטוח בו שיתן פרנסה, כמו בקל"מ ס' בסוף: שצריך רק לעבוד השם ולבטוח שיתן פרנסה, ואם לא אוחז בביטחון כזה להשליך ענייני עולם הזה ורוצה גם לעבוד, צריך עכ"פ גם ביטחון עיין שם. ובהשמטות של רב שמואל הורוויץ שרבינו ציווה לרב שמואל אייזיק גם לעבוד לפרנס את ביתו, וכשהוא שאל מה האמת, רבינו הקדוש השיב לו שהאמת הוא רק לעבוד השם ולא להסתכל על הבלי עולם הזה אפי' כהרף עין. ועיין בח"מ, שרבינו אמר לאיזה מאנ"ש שהיית צריך להכות נכד הבעש"ט שרק יעבוד השם - ופרנסה ה' יתן לו. וכשהחלישו דעתו של רבי נתן בהתחלת התקרבותו לרב,נו באימרת "רבים עשו כרבי ישמעאל וזכו" וכו'. ושאל לרבינו, השיב לו שבשביל להיות איש כשר אתה צריך להיות מוכן לחזור על הפתחים ח"ו, כי רק זה ישאר לך בקבר. וכשאישתו בלבלה אותו עם החובות התפלל לה' שהרבה זמן לוקח להיות איש כשר, אבל בינתיים תן לי פרנסה ונתקיים תיכף כמו שביקש. 
והנה אפשר להביא הרבה דיבורים מזה, אבל למעשה ולסיכום היה נראה מרבי ישראל שהאמת לאמיתו הוא רק לעבוד השם ולזרוק הפרנסה, כמו שאמר לאחד. אבל קשה להגיד למישהו אחר אע"פ שאני יודע שזה האמת (כך אמר), זה עניין של מסירות נפש. הוא הוסיף שהפרנסה מבלבלת וזה שיקול..., אבל הוא לא מתחרט על מה שזרק אותה, ומי שתורתו אומנתו צריך רק לעבוד השם, אבל מי שמפסיד זמן, מצווה לדבר עם האברך הזה שיקבע עיתים לתורה ויעסוק גם במשא ומתן (כך מובא). ובליקו"ה מביא שצריך רק לעבוד השם (כמו יששכר), ומי שלא בר הכי צריך לפרנס בעבודתו את מי שרק עובד השם (מדרגה של זבולון גדולה, אבל בכל זאת פחותה מיששכר). אמנם ר' ישראל היה רגיל בפרנסה ליעץ הסתפקות וביטחון, (לחם ומלפפון הוא מאכל טוב), כי עם ריבוי הוצאות קשה לסמוך רק על הביטחון. ומובא בליקו"ת ד' שיכולים להפסיד כל החיים לעבוד ח"ו רק להכרחיות, והתיקון הוא צדקה. 
הסיפור של הכלב שוטה (המובא בהקלטות) היה על שר' ישראל כתב לכאורה מכתבים כוזבים על המצב של הישיבה (שאלפים לומדים בה ולא היה רק כמה) חוץ ממה שעסק בפרנסה, ובכל דיבוריו רצה לפענ"ד ללמד אותנו הדרך. 
וכשעסק במאפיה, הדמעות היו יורדים לבד בלי הפוגות עד שפחד שיתעוור ח"ו, וכשהרב הירש ליפל ראה אותו אמר לו "אתה משוגע? אתה צריך ליתן לחם לכל טבריה? תזרוק את זה!", ולמחרת מכר המאפיה בגרושים. ואני סיפרתי לר' ישראל על רבי ישראל קרדונר ורבי שמשון ברסקי שרצו רק לעבוד השם ואנ"ש קמו עליהם כידוע הסיפור, ור' ישראל צחק בהנאה על התנהגותם. 
ולי אמר רק לעבוד השם, אבל לאחרים דיבר מפרנסה, ואמר לאחד להמתין לבוא לארץ ולא לזרוק הפרנסה, וכשיבוא לארץ יוכל גם לעבוד בחנות וכו', הכול לפי הכלים והרצון. ובעניינים של מסירות נפש, כל אחד צריך להבין ולהחליט לעצמו וליזהר מהרבוי אור, כמו שרבי נתן אמר לאחד לא לסגור החנות, ולעזוב העסק של הפרנסה במתינות. אמנם הדיבורים של רבי ישראל היו ברורים: "פרנסה?: ביטחון!". ורבינו הקדוש נתן פרנסה: 'ביטחון' (כך אמר ר"י). 
ומה שמביא רבינו שהיה מרוצה שיהיה פרנסה קבועה, לא מובן לי שהכוונה היא לעבוד, אלא להתפלל שיהיה סכום קבוע (למשל) שיכנס כל חודש לפטור עצמו קצת מעבודת הביטחון (שהיא העיקר) ולעסוק בעבודות אחרות. ולמעשה צריך הסתפקות וביטחון, וכמובן להרבות בתפילה על זה. 
אחר חתונתי אמרתי לר' ישראל שקשה לי עבודת הביטחון והשיב לי: "כל דבר צריך הרבה יגיעה, תפילה, ורצון". ויגעתי ומצאתי תאמין, שנזכה להיות בן חורין, משועבד ובטל אל התורה והתפילה. 
אחד אמר לר' ישראל שמאוד רוצה להפסיק לעבוד, ור' ישראל השיב לו: "הלוואי שתפסיק לעבוד"!, וצריכים להתגעגע לא להפסיד חיינו הנצחיים בפרנסה. 
אולי נקדים הקדמה המובאת בלקו"ה שיש נשמות שאין חיוב לטפל בהם, והצדיק הגדול מוסר נפשו לפנים משורת הדין לתקנם ולקרבם וסובל לזה אע"פ שהוא לא מחוייב, ואולי אפשר להבין קצת כך: שאין חיוב לעזור להנ"ל אבל הצדיק בוחר בכל זאת ברצונו לתקנו וכו'...

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הטבתם לעשות בתדפיסים של הקסטות באידיש והדיבורים נפלאים ועמוקים, כל דיבור של ר' ישראל שעדיין לא זכיתי לשמוע מחיה אותי ממש, ובפרט דיבורים כאלו שנתנו לי כוח התחדשות ואור חדש, חזק ואמץ בעבודתך. 
והנה אתה רואה כמה יש צורך להשקיע בעבודת השם ובזכות הרבים כהנה וכהנה, ור' ישראל אמר שזה רחמנות למי שלא זוכה להקריב עצמו לעבודת השם, ומזה צריכים להתחזק ולהתעורר להתפלל בשמחה בדרכי התם הקדוש של סיפוק ושמחה, וגם געגועים להשתפר ולהתעלות אבל בלי לחץ, כי צריך באמת בקיאות גדול מאוד לדעת שצריך תמיד לעלות יותר ובכל זאת לא ליפול משום דבר. כמו שאמר רבי נתן לבנו יצחק במכתבים: "אתה יודע שהייתי מרוצה שרק תעבוד השם אבל מה לעשות, ...וגם בעבודתך בדואר אתה יכול לחטוף טוב ונקודות טובות וכו'"... וה' יהיה בעזרנו שנזכה להתגבר על כל המכשולים והמניעות, אחד היה אברהם, ולעבוד השם יומם ולילה באמת עם פרנסה בשפע ולזכות לחיים טובים בזה ובבא, כמאמר ר' ישראל: "כסף ופרנסה זה חיים? ללכת ליער בלילה ולעבוד השם זה חיים!". 
חזקו ואמצו בתפילה ובשמחה

</div>



# הקדמה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/58/

# הקדמה

<div dir="rtl">חידושים על הפתק 
הקדמה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/58


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בי"ז תמוז תרפ"ב, רבי ישראל בער נכשל בבוקר אחרי הנץ, היה נדמה לו שהוא חלש ומסוכן לו להתענות. הוא אכל לחם ומים כמו שאוכלים דברים מזיקים מרוב צער. 
אחר־כך, הלך למקווה ולתפילה, והוא נפל מאד בדעתו, ולא היה יכול לחיות מעוצם הצער שלו. הוא נשאר ביאוש שישה ימים, עד שהוא הבין שגורם חילול השם על חסידות ברסלב בשומעו שבני הישיבה אומרים שזה סוף של חסידי ברסלב שמשתגעים, "איפה ר' ישראל בער שהיה תמיד שמח ורוקד ואין לו לחם לילדים?". 
אז, התפלל לה' בקבר רבי מאיר בעל הנס ואמר: "אלקא דמאיר ענני! אמת חטאתי, אבל תן לי רפואה, שלא אגרום חילול השם וכו'..." 
עד ששמע קול פנימי שאומר לו "גש לארון הספרים שלך, תקח איזה ספר ושמה תמצא רפואה לנפשך". 
הוא ניגש לארון שלו, שרק לו היה המפתח, פתח לקוטי הלכות, ושמה מצא הפתק. 
הוא נכנס בשמחה עצומה, והתחיל לרקוד, עד שבני הישיבה אמרו: "המשוגע נעשה שמח", והוציאו אותו מחדרו, והוא רקד כל הלילה עד שהלכו לישון מרוב עייפות. 
למחרת, נעשה רעש שישראל בער השתגע, והרב מוטל מסלונים היה בצער גדול מזה, מחמת הקשר הטוב שהיה לו איתו מילדותו. 
הוא ניגש אליו בזהירות, שוחח איתו וראה שהוא לא משוגע. ושאל אותו פשר הדברים. 
כשסיפר לו רבי ישראל בער הסיפור של הפתק, רב מוטל התחיל לצחוק, עד שפחדו בשבילו. בסוף, הוא אמר שהוא יביא מי ששם את הפתק. רבי ישראל הסכים, והרב מוטל הלך וחקר, וראה שאין אף אחד שיודע מזה, לא דבר ולא חצי דבר. (גם ראה שבפתק, יש סימן: "י"ז בתמוז יאמרו שאינך מתענה", שאף אחד לא היה יכול לדעת, כי האם רבי ישראל יעשה חילול השם, לספר שחסידי ברסלב לא מתענים בי"ז בתמוז?). 
אז, עמד רב מוטל, ואמר שמעכשיו, הוא מבטל ההתנגדות על ברסלב, אע"פ שהיה לו ירושה מקדושים לחלוק על ברסלב, אמר: "לא בשמים היא", אם רבינו הקדוש עושה דבר כזה, לשלוח פתק אחר הסתלקותו, אסור לחלוק עליו, אבל לא קיבלו ממנו את זה. 
ובני הישיבה אמרו, אם מפתק נעשה כל־כך שמח, נעשה הרבה פתקים, ולמחרת רבי ישראל מצא פתק בכל ספר שהיה פותח.

</div>



# חידושים על הפתק

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/59/

# חידושים על הפתק

<div dir="rtl">חידושים על הפתק</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/59


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א 
א. 'מאד היה קשה': ר"ת 'קמה', עיין בל"מ (רל"ד), "כשרוצים לעשות מלך, משתמשים בזה השם", כי מאן מלכי רבנן, ועיין בל"מ (נ"ו), שכל אחד יש לו בחי' מלכות ולפני כבוד ענווה, שבן אדם שפל מאד יבוא לכבוד גדול.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב 
ב. 'מאד': בחי' מקיפים – השגות חדשות (עיין ל"ת ז'). ועיין בל"מ (כא, ח'), ש'ישראל' - אותיות 'לי ראש', ומי שזוכה להכניס המקיפים בפָּנים היושר מחייב שיגלה הסגולה לעם סגולה.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג 
ג. 'מאד': בגי' מ"ה. 
'מאד ... מתענה': אותיות מ"ה. והאותיות הנשארות "אדמתענ" הם 'אמת עד' ונ' המרמז על בינה - רבנו הקדוש כידוע. וזה "האמת עד לעצמו" שהזכיר ר' ישראל בעניין המחלוקת על הפתק: "אני לא צריך להביא לא עדים ולא ראיה, האמת עד לעצמו". 
'להגיד לך': פנים בפנים (מדיבורי רבי ישראל).

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד 
ד. "כי אתן אתכם לשם ולתהילה": 'אתכם' עם ישראל הוא הצדיק ששקול כנגד כולם, 'לשם' - ששמו נחמן, 'ולתהילה' - יהיה שירה לעתיד. 'ולתהילה' גי' 'נ נח נחמ נחמן מאומן' עם הכולל של כל מילה. 
גם 'תהילה' ר"ת תלמידי היקר להגיד (רמז).

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה 
ה. 'מאד היה קשה לי לרדת אליך': ר"ת ישראל.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו 
ו. שורה ראשונה מתחלת: 'מאד'. שורה שנייה: 
מאד... 
'תלמידי'. 
תלמידי... רומז על 'אמת'. 
(יש על זה סיפור שרב אחד התפלל באומן לדעת על אמיתת הפתק, והסתכל בו ומצא ש-'מאד תלמידי', ר"ת אמת). 
גם רמז על תקעו ממשלה אמונה תוכחה, שר' ישראל רמז פעם שזכה להם לפי הפתק. 
'תלמידי היקר' : ממשלה. 
'כי נהנתי' : אמונה. 
'ועליך אמרתי' : תוכחה. 
(לא זכור לי בדיוק השייכות של כל "תקעו", לאיזה ענין של הפתק הוא מרמז).

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז 
ז. 'חזק ואמץ': עיין בספר יהושוע על ריבוי המילים של חיזוק, כי התלמיד הוא בחי' יהושוע.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח 
ח. 'נ נח נחמ נחמן מאֻמן' בגימטריה קטנה עם הכולל עולה ע"ב, כמו השיר שלעתיד. כמו י' י"ק וכו', בגי' הגדולה. ועיין בל"ת (ח'), שהנהר יוצא מעדן הוא הצדיק והוא גם קול השיר, מובן שרבינו הוא בעצמו השיר פשוט כפול משולש מרובע שהוא עולה ע"ב, כנגד שם י' י"ק יק"ו יקו"ק העולה גם־כן ע"ב. 
'נחמן': בגי' קטנה עם האותיות עולה כ"ו.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט 
ט. 'נ נח נחמ נחמן': בגי' כמו 'שמחה' עם הכולל - עשרה מיני נגינה.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י 
י. 'לך סוד': מרמז אולי על סוד העיבור, להשוות החמה עם הלבנה, לקשר הרב עם התלמיד. 
'נ נח נחמ נחמן' בגי' שנ"ד, רמז על שנת הלבנה. 
יש י"א (11) שורות בפתק, להשוות החמה עם הלבנה, לעשות משנ"ד שס"ה וכו'. 
גם 'פצפצי'ה', המובא בפתק, בגימטריה 'נ נח נחמ נחמן' עם הכולל.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא 
יא. 'מלא וגדיש': רבי ישראל בער קיבל את הפתק בפרשת פינחס (גי' ר"ח - מספר אותיות של הפתק), הפרשה שכתוב בה הסמיכה של משה ליהושע. כי הפתק הוא בחי' סמיכה, שרבינו מסמיך בכתב את רבי ישראל בער לתלמידו ולממשיך דרכו. 
'ועליך אמרתי': כי מקודם לא היה צריך פתק, כי כל חסידי ברסלב הלכו בדרך אמת, והיו מעט. אבל כשנתרבה הריבוי והשקר בתוך ברסלב להמציא דרכים אחרים בברסלב, שלח רבינו פתק לרחם עלינו: הדרך שלי הוא אצל ר"י (שמסמיך אותו כמו שהסמיך את רבי נתן – וכמובא בפרפראות לחכמה, בתורה ס"א עיין שם). ותראה נפלאות בסמיכה: רש"י מביא שמשה רבינו סמך שתי ידיו על יהושוע, 'מלא וגדיש', עיין שם. 
הוספה מרב: לשון הפסוק "קח את יהושע בין נון איש..." – ר"ת אב"י, ישראל בער אודעסר. וסו"ת נון' איש' עם הב' תיבות וב' כוללים בגי' כמו 'נ נח נחמ נחמן' – שנ"ד. (עד כאן) 
ועיין בספר פרפראות לחכמה, שהצוואה של רבינו היא התורה ס"א שבה מובא להתרחק ממפורסמים של שקר, והחשיבות של ריבוי הספרים המרמז על הדפוס. גם בפתק רואים את שתי הנקודות האלו: 'ועליך אמרתי', להתרחק מהמפורסמים; 'מלא וגדיש', מרמז על: למלאות העולם מספרי רבינו (כדיבורו של ר"י) ועוד (עיין שם, פל"ח בסוף). 
'מלא': בגי' ע"ב עם הכולל.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב 
יב. פעם שאלו את ר"י אם הוא הבין הסוד, והשיב: "עדיין לא, אבל רבינו הוא נאמן".

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג 
יג. 'פצפצי'ה': מרמז על הזכויות (המלאך הממונה עליהן). עיין לקוטי מוהר"ן א' – סימן רפ"ב (אזמרה), כי השיר חדש מרמז על זה, והפתק נשלח בשנת ת"רפב.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד 
יד. יש בהפתק נ"א מילים, כמו סך הפסוקים של הקפיטל י"ח בתהלים, וכמו השירה של דוד, ששתיהם עוסקים בהשירה שדוד אמר כשה' יתברך הציל אותו משאול, כי הפתק מגלה השיר חדש.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו 
טו. בפתק, ר"ח אותיות, בגי' פינחס וגם בגי' יצחק. כי הפתק מרמז על תפילה בבחי' דין של פינחס, תקעו תוכחה והשיר. וגם ר"י קיבל אותו על ידי שנפטר בנו פינחס, 'כי היה צריך כלים לקבל הפתק' (דיבור של ר"י). ויצחק הוא בחי' משיח, שיתער שיר לעתיד, ועיין בליקוטי הלכות סוף הלכות ציצית ז' ש'פינחס' 'יצחק' ו'גרה' זה אותו גימטריה שכולם מרמזים על התפילה בבחינת דין שעל ידה מכניעים קליפת המן עמלק, "עשרים 'גרה השקל" "רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך" ושקלים הם מכניעים עמלק. 'שקלים' עם החמש אותיות גימטריה תפ"ה = נ נח נחמ נחמן מאֻמן.

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טז 
טז. ר"ח (מספר אותיות שבפתק), בגי' 'אור' עם הכולל.

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יז 
יז. 'מאד': בגי' מה, רמז שר"י היה יכול לקבל את הפתק כי הוא עניו. כמאמרו, [שפלוני] "הוא גם עניו, אבל לא כמוני וכו', בגלל זה רק אני קבלתי פתק". 
ויש לרמז, כי רק מי שהוא מאד עניו יכול לקבל שבחים כאלו ולא להתגאות, ועיין בל"מ ד' שמן הנמנע שלא יתגאה כששומעים שבח, רק צריך לזה ביטול הרגשות וכו'. 
גם עיין בל"ה מנחה (ז', נא), שעל ידי קדושת המחשבה זוכים לשיר פשוט כפול וכו'. ולפי (ל"מ, יא) ועוד ש-גאות וניאוף תלוים זה בזה, וכל הקשר שהיה לר"י עם רבי ישראל קורדונר היה להוציאו מהתאווה (כך סיפר ר"י), מובן שרק מי שהוא מאד עניו וקדוש בברית ראוי לקבל התגלות השיר חדש.

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יח 
יח. 'והוא': רמז לעולם הבא, כמבואר בספרים, עיין ל"מ ט"ו.

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יט 
יט. הנעלם של נחל נובע מקור חכמה [עם ד' הכוללים] הוא בגי' נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כ 
כ. עיין בלקוטי תפילות (ב', ל"ג), ברכה נטע שעשועיו, ר"ת בנ"ש (נחמן בן שמחה), בגי' עם ג' האותיות: נ נח נחמ נחמן עם הכולל. ועיין בהמשך התפילה, 'ששמך משותף בהם' וכו', ומובן שכמו השיר י' י"ק וכו', כן השיר נ נח וכו'.

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כא 
כא. עיין בל"מ – סימן ס"ד, על סוד חלל הפנוי והנגינה של הצדיק, שמרמז על השיר חדש ומביא בסוף, "ארבה - גי' ר"ח", כמספר האותיות של הפתק. 
ועיין בסוף התורה, ארבה ר"ת אכן רוח הוא באנוש - בחי' נגינה, שהוא [גם] רוח, היינו שאז יתגלה הניגון וכו', עיין שם.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כב 
כב. "שירה בשמחה רבה ואמרו כולם, מי כמוכה באלים י' וכו'": ר"ת בגי' ע"ב.

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כג 
כג. 'נ נח נחמ נחמן' עם הארבע מילים בגי' 'משיח'.

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כד 
כד. מנפילת ר"י שכל כך הצטער שאכל בי"ז בתמוז, וגם היה כמו מוכרח (הרגיש פיקוח נפש – כך סיפר) ובכל זאת אכל כמו שאוכלים דברים מזיקים, (כמובטח מרבינו: "עבירה תעלה לכם ביוקר, תעשו אותה בלי ידים ורגלים"). וכל כך הצטער על זה עד שלא אכל כמה ימים ולילות מרוב צער, והיה מוכן למות, (והוא אמר שאם הוא לא היה מקבל את הפתק היה מת) מזה תראה מעלתו כי מי יזכה ליראת ד' ולאהבת ד' עד שעל ספק עבירה נופל לצער עצום ונורא כזה, עד המיתה ממש? ועיין בל"ת (קיג) שמי שרק מתנוצץ לו הש"י ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעוצם החרטה והבושה כשעושה דבר אחד שלא כראוי וכו'. וגם עיין בל"מ ס"ב שמדבר מתענית ושמה מובא קשר לתענית, [הוי'ה] אלקים, באחוריים, גי' רעב וכו' עיין שם מכוון לענין של הפתק שנעשה על ידי מכשול תענית, ואח"כ [התיקון] הוא גילוי השיר חדש שהוא בחי' השם באחוריים.

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כה 
כה. עיין במכתב החדש שנמצא מרבינו הקדוש, שחותם בו 'נחמן מאומן' (נכתב סמוך להסתלקותו) וזה לא מצאנו במקום אחר, שכשהיה בברסלב היה תמיד חותם 'נחמן בן שמחה', אפילו לא 'מברסלב', עיין בעלים לתרופה.

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כו 
כו. היה דרכו לומר: "אני לא מבין 'תלמידי היקר', 'עליך אמרתי וכו', איך אפשר? אבל רבינו אמר, אני מקבל".

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

כז 
כז. 'תלמידי היקר': בשבועות תשנ"ד אמר: "רק אני קבלתי פתק ואומר עלי רבינו הקדוש: 'תלמידי היקר', מה עם זה ועם זה? אבל רק עלי, אני לא מבין, אבל אני מקבל". ובשמחת תורה תשנ"ג אמר: "על ידי הפתק אני הגשר בין רבינו הקדוש לעולם". 
ועיין בל"ת (מ"ח), "כל העולם כולו גשר צר מאד וכו' ..." ואל תתפלא על כל כך קצת שזוכים לגשר, כי 'טוב מעט לצדיק'. 
ועיין בשיחות הר"ן (קכ"ו), שלפני ביאת משיח יהיה (רק) איזה כשרים מפוזרים. 
ויש מעשה שפעם רב אחד אמר לי ש-'ועליך אמרתי' הוא גם על אחרים כמאמרו של ר"י, אליך ואליך וכו' ולא ידעתי מה להשיב להוכיח שהפתק הוא סמיכה לר"י דווקא כמו שרבינו סמך את רבי נתן והלכתי לציון של ר"י ופרשתי שיחתי לפניו ואז יצא מפי הדיבור הזה שאז נשכח ממני; 'על ידי הפתק, אני הגשר בין רבינו הקדוש לעולם'.

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

כח 
כח. אמר ר"י לאחד (ששאל), שכשקיבל הפתק היה מתגבר על התאוות (בגיל 25) אבל לא זכה עדיין למדרגה של עכשיו שהתאוות בורחות ממנו ולא צריך שום התגברות נגדם, "אדרבה הם ברוגז איתי" וכו'.

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

כט 
כט. עיין בל"מ א' ח"ב שנזכה לממשלה על המלאכים 'בתוקף ועוז', ובאותו לשון מובא על התם בסיפו"מ שקיבל ההתנשאות שלו 'בתוקף ועוז'. ונ"ל שזה מרמז שהתם זכה לממשלה על המלאכים, ומובא בסוף המעשה שכשהטייוול (שהוא מלאך) קרא לו היה לו פחד עד שהתייעץ עם אישתו, ומובא במכתבים שרבי געציל אמר לאנ"ש שרוצה דווקא לנסוע עם אישתו כי מובא בל"ת א' שהממשלה על המלאכים הוא דווקא כשמקשרים עצמם עם בחי' 'אם כל חי', בחי' חוה שזה האשה וכו'... 
וכבר מובא (לעיל בסעיף ו') שר"י רמז בשלושה לשונות של הפתק, שמראים שהוא זכה לשלושה "תקעו", ואחד מהם הוא תקעו ממשלה ל"ת א' שהיה לו ממשלה על המלאכים, ונראה לכולם שר"י זכה לבחי' התמימות של התם, כי הוא היה תם בתכלית התמימות. 
'תֹּקף' אותיות פתק. 
'נ נח נחמ נחמן מאומן' בגי' קטנה 'עֹז' - תוקף ועֹז. 
בפסח תשנ"ב בליל הסדר ר"י לא הרגיש טוב והלך לחדרו ולא היה יכול לדבר רק מרמז וכו' ובבוקר אמר שהמלאך המוות בא לקחת נשמתו ור"י היכה אותו וגירש אותו, בשביל זה היה נראה מסוכן [....].

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

ל 
ל. עיין בביאור הליקוטים ס' כ' בשם האריז"ל שלעתיד יקויים; ותרון לשון אלם, שהוא בגי' שם מ"ה וכו' עיין שם, מכוון ל'מאד' של התחלת הפתק גי' מ"ה, שהפתק מרמז על השיר שיתער לעתיד, ור"י לפני שקיבל אותו היה בבחי' אילם, יתן בעפר פיהו, אולי יש תקווה, שהיה כמעט מת בעצבות ובוודאי אילם בלי שום דיבור כמרומז בל"מ ס' ומהשתיקה הזאת [המרומזת] בל"מ ס"ד זכה לקול השיר גם כן המרומז בל"מ ס"ד וכו'... שעל ידי השיר הזה יכולים להוציא מי שנפל לאפיקורסות גמור, בבחי' כל באי'ה לא ישובון, בחי' כל האפיקוסים שר"י עסק איתם לקרב אותם ליהדות ועלה בידו וכו' .... (בובר ושזר ועגנון שי וכו') 
ועיין בגמ' מי כמוכה וכו' אל תקרא וכו' אלא באלמים, והפסוק הזה מרמז על השיר, גי' ע"ב (עיין סעיף כ"ב) מכוון להנ"ל.

</div>


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

לא 
לא. "והנה 'קמ"ה' אלומתי" – 'מאד היה קשה' מרמז על השם 'קמ"ה' שעושים על ידו מלך (עיין ל"מ – רל"ד), וזה 'אלֻמתי' (עם האותיות) גי' 'נ נח נחמ נחמן מאֻמן' עם הכולל. גם 'קמ"ה' עם האותיות גי' 'נחמן'. 
וגם החלום השני של יוסף מרומז בפתק, והנה השמש והירח וכו' – עיין לעיל סעיף י' ד"ה 'לך סוד').

</div>


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

לב 
לב. 'תמים' עם הכולל גי' 'נ נח נחמ נחמן מאומן' (491). 
(תמים) ...'תהיה עם י' אלקיך' ר"ת עם הארבע מילים גי' 'נ נח נחמ נחמן מאֻמן' (485). 
רמז בסיפו"מ שהתם קיבל המכתב מהמלך אבל החכם חקר ולא האמין.

</div>


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

לג 
לג. עיין במכתב של ר"י קורדונר על התורה (ל"מ ו') 'דרכיך' מרמז על שתי בקיאות - בקי ברצוא בקי בשוב, וגם בפתק רואים רמז על שתי בקיאות 'מאד היה קשה לי וכו' לרדת אליך' המילים בירידה, שאפי' לרבינו קשה לרדת מגודל הנפילה, בקי בשוב - אפי' בשאול תחתיות למצוא ד', ואח"כ מעלה אותו 'תלמידי היקר וכו'' בקי ברצוא. 'אגלה לך סוד' מרמז על סוד כוונות אלול (עיין ל"מ ו') בקי [ברצוא], בקי בשוב, ומובן שזה גם בחי' סוד העיבור (עיין ל"מ, ס"א) להשוות החמה עם הלבנה (עיין ל"ה ברכת הפירות, ה' ט"ז). ועיין גם בלקוטי תפלות ל"ו ח"ב שאני מאמין שיש סודות שעדיין לא גילו אותם בעולם, שעל ידם אני יכול להנצל. כי הפתק מרמז שאפי' מי שנפל לנפילה שלא מועיל לו כביכול אפי' ספרי רבינו, רבינו מגלה התגלות חדש שעל ידה יהיה לו ישועה.

</div>


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

לד 
לד. 'קשה לי', עיין בל"ת צ"א ש'לי' מרמז על חכמה עילאה וחכמה תתאה, הרב והתלמיד לקשר כל חכמות לד' ולתורה, וזה היה ביותר עניין ר"י שהיה עוסק עם אפקורסים גדולים להכניס בהם הרהורי תשובה ועלה בידו, גם לפי (ל"מ, ס"ד) שהשיר של הצדיק יכול להעלות הנשמות שנפלו באפיקורסות הגדולה ביותר.

</div>


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

לה 
לה. 'ועליך אמרתי': עיין בימי מוהרנ"ת (א', נ"ה) "זה היה סוף אמירת תורה בחייו" (ל"ת ח') רמז שאחר הסתלקותו יגיד עוד.

</div>


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

לו 
לו. 'נ נח נחמ נחמן מאומן' עם הכולל של כל אות בגי' 'תפ"ה' עם הכולל גי' 'תהילים'. וזה בחי' ותקח מרים הנביאה את 'התֹף' בחי' 'תפ"ה' [...] בענין השירה של הנשים, המרמז על השיר, כי זה היפך הקליפה גם כן גי' תפ"ה עם האותיות (גי' לילי... וכו') [שאישה יראת ד'] צריכה להכניע הקליפה של הלימוד התלמוד לא בקדושה גי' תפ"ה, על ידי אמירת תהילים וכו' ... ועיין בל"מ (רי"ד), שתלמוד גי' לילית, ויש לו כח להכניע אותה או להיפך ח"ו. 
ור"י אמר שכל הקשר שלו עם רבי ישראל קורדונר היה בשביל להוציא אותו מהתאווה הזאת וזה נ נח וכו' בגימטריה תפ"ה, תהילים, 'תוף' בידה דווקא, עשרה מיני נגינה על ידי היד להכניע הדרך של הלומדים לא לשמה על ידי ריבוי תפילה ותהילים וכו' כי יותר טוב מלימוד גמרא לא לשמה, ובזכות הדרך האמיתי יזכה ללמוד גמרא לשמה (שהוא קודש קדשים) כמו שהוא זכה ללמוד הש"ס בעל פה... 
אח"כ ראיתי שבביאור הליקוטים מביא חידוש כעין זה על ענין התוף, ועיין בל"מ י"ב שלימוד גמרא לא לשמה גורם גלות השכינה, אישה יראת ד' ועיין בל"ה על זה (ראשית הגז ה', י"ב וכו') גודל הפגם של הלומדים גמרא לא לשמה מה שגורמים בעולם על ידי הבל פה מגושם שלהם כיסופים רעים, פגם הברית וכו', ולא בחינם ההקדמה של ל"מ שהרשב"י הבטיח שעל ידו, ענין תקון הברית, לא תשתכח התורה והגמרא מישראל, ועכשיו יש וכו' ... שעל ידי הצדיק, שמירת הברית, נזכה ללמוד לשמה ולקיים התורה.

</div>


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

תם ונשלם שבח לא-ל בורא עולם

</div>



# אומן

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/6/

# אומן

<div dir="rtl">אומן</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/6


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א סמוך לראש־חודש ניסן תשנ"ב, התעוררו שני אנשים לחפור במקום קבורתו הנוראה של רבינו על־מנת להביא את ציונו הקדוש לארץ. אחר־כך התחרטו, ואיזה מפורסם אמר שאין לעשות את זה, וכשנסענו לרבי ישראל בראש־חודש ניסן למירון (תשנ"ב), שר ואחר־כך אמר שיש להביא את הציון לארץ, ושכל מה שאומר המפורסם הזה, צריך לעשות להיפך.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב בתקופת ראש־השנה תשנ"ג באומן, דיברו עם רבי ישראל מהסכנה שהאוקראיינים התיזו גז מדמיע במקום בו התאכסנו היהודים. ביום ב' של ראש־השנה, בגמר ההפטרה, אמר רבי ישראל: "נגמר אומן, צריכים להביא את הציון של רבינו הקדוש לארץ־ישראל". והוסיף שצריכים להביא גם את הציוּנים של כל הצדיקים של רבי נתן ושל הבעל שם טוב וכו', כי פה נעשה מסוכן, וכמה יכולים לשמור, ועכשיו יש לנו מדינה. והוסיף ואמר: "אומן ישאר מקום קדוש, כי זה המקום שבו היה קבור רבינו הקדוש (אחרי שיבוא), ניסע לאומן כל השנה בכל זאת (גם אחרי שיבוא), אבל ראש־השנה יהיה בירושלים. וגם אז, יהיו אנשים שירצו בכל זאת להמשיך לנסוע בראש־השנה לאומן, וצריך לא לעשות מחלוקת, אבל אני - אני אהיה בירושלים בראש־השנה, כי יהיה יותר קדוש, מקום של עצמות של רבינו הקדוש וקודש קודשים, ובית המקדש". אחד שאל: "אבל אם לא יבוא הציון?", והשיב רבי ישראל: "יבוא, יבוא". שאלו אותו לאיזה מקום בארץ להביא את הציון, ואמר שצריך לחשוב. אחד הציע בהר ציון, ונענע רבי ישראל בשמחה: "כן, בהר ציון, ליד דוד המלך עליו־השלום". הוא גם אמר: "אני חושב שצריך לעשות את זה דרך הממשלה". אחד אמר: "אז הגאולה קרובה.." השיב רבי ישראל: "לא, זה לא קרוב, זה קרוב מאוד".

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג צום גדליה על הציון: דיבר כמו נבואה ממה שיהיה בביאת משיח וכו' ובסוף אמר: "חיכינו כבר הרבה זמן, יכולים לחכות עוד קצת" (והיה מובן שאמר זאת הן על עניין הגאולה והן על עניין הבאת הציון [ששניהם לא יהיו כל כך מהר כמו שחשבנו מקודם]).

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד כשר' ישראל חזר לארץ והיה בחדרו פנה לאחד ואמר לו (ברמז על השיחה של ראש־השנה בה אמר "נגמר אומן" וצריך להביא הציון של רבינו לארץ וכו'): "עכשיו נעשה פירוד, חלק מבולבל, ומי שמקורב לצדיק, הלכו ביבשה בתוך הים". ואותו אחד כתב את השיחה הזאת בלי להבין את פשר הדברים, וכעבור כמה חודשים ושנים כשקרא את השיחה הזאת למפרע ראה מרחוק את רוח קדשו של ר' ישראל איך ניבא מה שיהיה מהשיחה של "נגמר אומן וכו' "... ודי־למבין . (יום חמישי ד' תשרי תשנ"ג, מבשרת)

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה באותה שנה סמוך לשבת חנוכה (אחרי), הלך רבי ישראל לנשיא ישראל לבקש ממנו שידבר עם נשיא אוקריינה על עניין הבאת הציון, והיה הסכם. אבל בעוונותינו התעוררה מחלוקת גדולה מצד הוועד וכו' עד שלא הביאו את הציון. [אחרי יותר משנה, כשאחד אמר לו שהוועד התנגדו, רבי ישראל אמר בצחוק: "לא, זה הרוסים, כי היה להם פרנסה ואכסניה טובה ולא רצו לאבד את זה"]. בתקופה הזאת נעלם רבי ישראל, ולא ידענו היכן הוא מתאכסן, ולא היה מדבר וגם לא רצה להשיב לעיתונאים שרצו שיביע דעת ואף לא לחברים ששאלו מה לעשות, רק נשמע שאמר אז: "כבר עשיתי כמעט הכול, צריכים רק להתפלל עוד קצת".

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו אחד אמר לר' ישראל באותה תקופה שיש הרבה התנגדות על הבאת הציון של רבינו לארץ ור' ישראל השיב שהוא כבר רגיל למחלוקת, והיה מובן שלא מסתכל כלל על ההתנגדות שלהם.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז והיה חזק אצלנו שהקיבוץ יהיה בירושלים (למרות התנגדות הוועד על הבאת הציון), אבל רבי ישראל בעצמו התחיל לפקפק קצת בזה בתקופה של סיוון תשנ"ג. 
בסוף אייר דיבר איתנו מהקיבוץ באומן, ונבהלנו כי רצינו וחשבנו שיהיה בירושלים, אז אמר: "רבינו הקדוש הוא כלליות גדול וכו'". 
בסיוון שאל אותי: "איפה יהיה ראש־השנה?". אמרתי לו: "או בירושלים או במירון", וגער בי: "מי אמר?" אמרתי לו: "אתם".

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח בסיוון תשנ"ג אחד מהמקורבים הישנים שהתרחק אז ולא ידע מכל הסיפור נסע לאומן על שבועות, וכשחזר בא לרבי ישראל וסיפר לו שנסע ואמר רבי ישראל: "כן, אם לא בא הציון, נצטרך להמשיך לנסוע לשם כמקודם!". 
אחר־כך בתמוז התחיל רבי ישראל לבלבל את העולם איפה יהיה הקיבוץ, פעם אמר שיהיה באומן ופעם אמר שיהיה בירושלים. בכל זאת היה יותר חזק שיהיה באומן, והיה קשה לנו לקבל כי רצינו שיהיה בירושלים.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט פעם נכנסתי אליו בשבת, ואחר ספיקות שעשה במקום הקיבוץ אמרתי לו: "מה הרצון של השם־יתברך? איפה יהיה?" צחק רבי ישראל ואמר: "נראה.."

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י בסוף תמוז אמר: "בסוף הרוסים התחרטו (על רצונם להעביר את הציון) וצריכים לנסוע במקום שבו נמצאים העצמות כמו שכתוב בחיי־מוהר"ן, אז יהיה באומן". הקשו לו: "אבל אמרתם 'נגמר אומן'?". והשיב: "אבל מה לעשות שהתחרטו הרוסים?". שאלו: "אבל מישהו שאל 'אם לא יבוא', ואמרתם: 'יבוא'?" ואמר: "אבל מה לעשות שבסוף התחרטו הרוסים? והוסיף: יהיה שמח, ויהיה הרבה קיבוצים בירושלים, בחברון, אבל אני אהיה באומן!".

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא באותו זמן הזמין רבי ישראל כרטיס לאומן, אחר־כך ביטל את הכרטיס, אחר־כך הזמין עוד פעם כרטיס לאומן, אבל אנחנו לא רצינו להזמין לעצמנו כי חשבנו בכל זאת שיהיה בירושלים, ורק אחד מהחברים הזמין ביחד איתו.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב נשמע גם בתקופה של הבלבולים על איפה יהיה מקום הקיבוץ שאמר שהעצמות הם כבר פה וזה יתגלה באלול, אבל כשרצה לנסוע ואחד הזכיר הדיבור הזה אמר רבי ישראל: "אבל אנחנו לא זוכים לראות אותו", ואחר שהתעקשו אמר שצריכים לנסוע (זה מוקלט!).

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג בחודש סיוון תשנ"ג באו אנשים לא מקורבים לשאול איפה יהיה הקיבוץ של ראש־השנה ואמר רבי ישראל שצריכים לברר איפה נמצאים העצמות, ובבקשתו נסענו לבית הנשיא לשאול את אביבה (המזכירה של הנשיא שזר) על זה, ואמר רבי ישראל: "שמעתי שהרוסים התחרטו או לא התחרטו, אז לברר איפה העצמות", והיא אמרה שתברר. אבל כנזכר־לעיל, בתמוז אמר שהקיבוץ יהיה באומן.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד ר' ישראל נסע לאומן לקראת ראש־השנה תשנ"ד וכשנודע לנו שהמטוס המריא הלכנו תיכף לשדה התעופה על־מנת לנסוע, וכן עשו רוב החברים באיחור זמן. 
הגענו לאומן, וביום שני בלילה לפני ראש־השנה אמר לנו: "יש לי אוטו למטה ואני רוצה לנסוע לטבריה לבִּתי", אמרתי לו שאנחנו לא בארץ, ושאל אותי: "איפה אנחנו?" והשבתי: "באומן", ושאל: "בחוץ־לארץ? ...לא משיבים כלום", ניגשתי ושאלתי: "רבינו הקדוש לא רוצה שניסע לאומן על ראש־השנה?" ולא השיב כלום. הייתי אז נבוך, אולי לא טוב עשינו, אולי העוונות שלנו גרמו שהתעכבה הישועה (הבאת הציון) ועל זה מקפיד רבי ישראל, כי הוא נסע ואמר לנסוע, וגם בשנה רוב הדיבורים היו לנסוע, חוץ מכמה ספיקות כנ"ל. 
למחרת ביום שלישי הוא היה שמח וניגש על הציון ודיבר בהתעוררות. וכשבקשתי ברכה הצביע על הציון בידו ואמר: "פה זה המקום הכי קדוש בעולם יש פה כל הנשמות", ורמז אז לבקש בציון על הכול. באותו ראש־השנה (תשנ"ד) לא הראה פנים שוחקות.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו במחרת ראש־השנה יום שבת־קודש היה עת רצון בסעודה שלישית, ואמר רבי ישראל: "נצטרך לנסוע כל שנה ושנה לראש־השנה לאומן". אחד שאל: "אז לא יבוא הציון?" אמר רבי ישראל: "יבוא זמן לזה, אבל כל זמן שלא נעשָה צריכים לנסוע לאומן". 
ובגלל הספקות שהיו בהתחלה שלוש מהחברים החליטו להפסיק לנסוע לאומן, ושניים מהם התחילו להשפיע על השאר.

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טז אחרי ראש השנה תשנ"ד שתי אנשים שלא היו באומן בראש השנה הגיעו לר' ישראל ואחד מהם הצטער על שלא זכה להגיע לאומן כי נגמרו המקומות בטיסות והוכרח להישאר בירושלים, ור' ישראל חיזק אותו ורמז לו שיש איזה הארה ותיקון בירושלים, (אף־על־פי שבוודאי צריכים למסור נפשו להגיע לאומן, אבל האיש רצה באמת ולא זכה), והשני אמר לו שהוא נשאר בירושלים והיה שם הרבה שמחה, ור' ישראל אמר לו שבלי רבינו אין שמחה. (תשרי תשנ"ד)

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יז אחד שאל את ר' ישראל בסוף שנת תשנ"ד איפה להיות בראש השנה (כי היו אז שלושה שהיו נמצאים הרבה עם ר' ישראל שלא היו נוסעים לאומן), ור' ישראל השיב לו: "סע לאומן" כאומר לו: "תרחם על עצמיך, סע לאומן", והאיש כל כך נבהל מתשובתו עד שהסתכל על משמשו של ר' ישראל שלא היה אז נוסע לאומן, ורמז לו האם הוא יצא מדעתו. כל כך היה ברור רצון ר' ישראל לנסוע לאומן בכל מחיר.

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יח ובתקופה הזאת ר' ישראל דיבר ממעלת אומן ואמר: "לא צריך בית המקדש לא צריך קודש קודשים – יש לנו אומן", ואולי כוונתו הייתה שלא צריך קודש קודשים וכו' כדי לקבל מהם תיקון בימים הנוראים (על ידי הקרבנות וכו') כי יש לנו תיקון מאומן, וגם אמר פעם: "יש כבר הגאולה, - אם אומרים את התיקון הכללי והתפילה שאחריו באומן, זה מתקן הכול", גם מובא בשם רבי אברהם בר' נחמן שהביטול שזוכים בארבע אמות של הציון הקדוש יותר גבוה מהביטול שזוכה בו הכהן הגדול ביום כיפור בקודש הקודשים (כמו שמובא בגמרא ובליקוטי הלכות על הפסוק "יקרה היא מפנינים" שתלמיד חכם יותר גבוה מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים).

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יט לקראת ראש־השנה תשנ"ה נסע ר' ישראל לאומן. ולפני ההמראה אחד הגיע לשדה־התעופה ופנה אליו ואמר: "נו, רבי ישראל תישארו פה", ודחף אותו רבי ישראל בגערה עם תנועה חזקה של היד. נסענו לאומן, והיה רבי ישראל שמח, בפרט בערב ראש־השנה, ועסק גם בהמתקת הדינים כהרגלו. 
בערב ראש־השנה כשהגוי לא רצה לתת לו להיכנס לדירה ששכרו לו אמר: "מדוע להיות תלויים בגויים? צריכים לקנות דירות (שיהיו) שלנו שניסע לאומן לדורי דורות". 
במוצאי ראש־השנה כשאחד אמר לו שעשה (ר' ישראל) מסירות נפש ביותר לנסוע, ענה: "אבל לא זכיתי להרבות בתפילה על הציון".

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כ בחול־המועד סוכות תשנ"ה שאל את אחד בלילה: "היית באומן בראש־השנה?". ענה: "לא, הייתי בירושלים". ענה לו רבי ישראל בשלילה: "העיקר הוא אומן, רבינו הקדוש אמר: "מי שיבוא אלי", - זה אומן".

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כא יש עוד דיבורים על נושא זה שלא יספיקו המון יריעות לספר, אבל הכלל היה שאמר בהתחלה שנגמר אומן ויבואו העצמות, ובסוף אמר שכן צריכים לנסוע, ומזה התבלבלו קצת אנשים ואמרו שצריכים להבין ולא לנסוע, אבל לא שרבי ישראל בעצמו אמר לא לנסוע. וחילוק הדעות בזה היה רק כמה צריך להתבטל, כי דברתי עם ארבע האנשים שלא נסעו אז וראיתי שלא מסכימים עד כמה צריכים לזרוק את השכל ולהתבטל לצדיק ולתלמידיו האמיתיים.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כב בתקופה הזאת אחד התווכח איתי, הוא לא רצה לנסוע ואמר לי שאנחנו לא כמו ירק לדרוך אלא צריכים להבין. פניתי לרבי ישראל ואמרתי לו: "יש חברים שלא רוצים לנסוע לאומן" והשיב: "כן? אז, לא צריך, רבינו הקדוש לא צריך לאף אחד" (כדי לתת לו תיקון). אמרתי: "אבל הם חושבים שזה האמת!" וענה רבי ישראל: "שיחשבו מה שהם רוצים".

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כג עד הסתלקות ר' ישראל היו רק ארבעה אנשים שלא היו נוסעים לאומן וחוץ מהם כל שאר החברים היו נוסעים לאומן בלי פקפוק, ורק אחרי הסתלקות רבי ישראל נתגברה ההעלמה והשתכנעו עוד אנשים להפסיק לנסוע לאומן על־ידי משפיעים וכו', ודי־למבין.

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כד בתקופה שמקום הקיבוץ היה בספק צרפתים סיפרו לר' ישראל שקבוצה שלמה היו אמורים לנסוע מצרפת לאומן על ראש השנה והם מנעו אותם מזה והציעו להם לבוא לירושלים לראש־השנה, ור' ישראל התפלא על זה ושאל בצער: "למה?" והיה נראה שחפץ שיסעו לאומן למרות הספק למקום הקיבוץ בשנה הזאת כידוע לבקיאים (כ' אלול תשנ"ג). כי יש לדעת שבתקופה מסויימת ר' ישראל עשה ספק למקום הקיבוץ על ראש השנה, ומזה תבין את הסיבה שיש שיחות שבהם מובן על ירושלים או אומן למקום הקיבוץ, אבל בסוף אמר שהציון לא הגיע וצריכים לנסוע לאומן על ראש השנה.

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כה כשהגענו על ראש־השנה תשנ"ה והגוי לא רצה לתת לר' ישראל להיכנס לדירה ששכרו לו כנ"ל, שאלוהו אם להיכנס בכוח? ור' ישראל השיב: "חס ושלום", אחר־כך אמר: "למה להיות תלויים בגוים?, צריכים לקנות הדירות שלנו שניסע לאומן לדורי דורות", אחר־כך רקדנו ושרנו הניגון 'בטחו' ור' ישראל שמח ואמר שהיהודים שרים 'בטחו'. אחר־כך הגוי ביקש הוספה של 180 דולר כדי להרשות להיכנס לדירה, וקצת רצו שיעברו לדירה יותר מרוחקת מהציון ולא לשלם את ההוספה, אך ר' ישראל אמר שלא צריך לפחד מלתת צדקה. אחר־כך לפנות בוקר סמוך לסליחות של "זכור ברית" ר' ישראל דיבר באריכות והשיחה מוקלטת. בליל ראש־השנה ר' ישראל היה מלא דביקות ושמחה בפרט בעת תפילת מעריב ומוקדם בבוקר, וביום ראשון בבוקר היה גם הרבה שמחה וריקודים, אמנם לפני תקיעת שופר התחיל לבקש דבר ולא הבננו מה הוא, ואמר בצער שאין לו עם מי לדבר, אחר־כך היה תקיעת שופר ותפילת מוסף ובסעודה הוכיח את אחד ממשמשיו על שלא קנה לו אוכל מהכסף שלו (של ר"י), וזה טען שחבל כי יש פה שפע אוכל, ור' ישראל השיב שאין כאן כלום וכו'. שנזכה לשפע קדוש. 
אחרי הצהריים הבעל הבית הגוי של הדירה התלונן שמקלקלים לו את אחד מרהיטיו, ור' ישראל ציווה להחזיר לו את הרהיט ושנשלם לו את הנזק במוצאי החג, ולא רצה ליהנות כלל מלחם רע עין וגוי. 
בליל שני של ראש־השנה אנשים ביקשו והפצירו מר' ישראל ללכת להתפלל בקלויז וכך עשה, וכשנכנס אחזו מפורסמים באמצע דרשות אז התחלנו לשיר ביחד איתו את הניגון 'נ נח' והם לא הצליחו להשתיק את הרעש עד שהחזן התחיל לנגן 'ברכו' באמצע השירה. ובקדיש הסמוך לתפילת העמידה (שמונה עשרה) ר' ישראל אמר שהוא לא יכול לנשום וביקש לצאת, והמשכנו את התפילה איתו בדירתו (במניין כמובן). אחרי התפילה ר' ישראל ביקש לצאת למרפסת, ועשה תנועות נוראות של קפידות עם ידיו הקדושות, ויצא מפיו הדיבור: "רשעים, לא נותנים לישראל לקדש ולאכול, הם ישלמו על זה", והיה דברים נסתרים, הוא גם פנה לאחד שאחר הסתלקות ר' ישראל נהיה מפורסם שהיה מרבה לצחוק, והוסיף על דבריו ואמר שמי שיושב וצוחק ישלם גם כן. אחר־כך ביקש להוריד אותו עם העגלה עד המגומטר ששמה היו מחלקים את הסעודות, הוא נכנס ותיכף ציווה להוציאו, ואמר: "רשעים כאלו", ובלילה סירב לאכול. 
בבוקרו של יום שני של ראש־השנה התפללנו ביחד וסמוך לתקיעת שופר עשה קפידות גדולות ורמז שרוצה לשכב פה ולא היה מובן כי כבר היה על מיטה, עד שאחד ציווה להביא מזרון אחר ואז ר' ישראל נתרצה להישאר במיטתו. אחרי התפילה בה שמע ר' ישראל תקיעות שופר בנוסח ספרדי ביקש ללכת לקלויז כדי לשמוע תקיעות שופר בנוסח אשכנזי, ואמר: "אתמול לא יכולתי לנשום ויצאתי באמצע התפילה". וכשהגיע לקלויז אמר מה שאמר, ויצא משם מבלי לשמוע שם את התקיעות, והציע שהיות שכבר שמענו תקיעות שופר נלך עכשיו להתפלל מנחה עם הספרדים (שנוהגים להתפלל מנחה גדולה). וכשחזר לביתו, עשרות בחורי ישיבה ליוו אותו בריצה וביקשו ברכה וכמה חסידים מכל הפלגים באו לבקרו, ודיבר קצת דיבורים על ההדפסה ושנזכה לחברה אמיתית, וביקש מכל הבאים אליו להתפלל מנחה גדולה, ואחר־כך התחיל לדבר בתוכחה גדולה לא כהרגלו בראש־השנה ולמפרע הבננו שמוכיח אותנו סמוך להסתלקותו, כדרך הצדיקים וכו'. והנה קצת מתוכחתו הקדושה: "חסר אמונה, אין לי עם מי לדבר, יש אור כזה בעולם ואין מי שיקבל, לפעמים אני חושב שאני אלך לאיזה מקום שאף אחד לא ידע ממני", הוא גם אמר שכל אחד חושב מתי הוא ימות כדי לקחת את הכסף שלו, והוסיף: "אני נקי וכל כספי מיועד רק להפצת דעת רבינו בעולם", והיה נראה לפי עניות דעתי שמוכיח על שכל אחד מחכה אחר הסתלקותו לעשות חשיבות וכבוד לעצמו מהכסף והעניין של ר' ישראל. 
ובלילה, במוצאי ראש־השנה, כמה חברים סכו את גופו עם שמן זית, והוא היה מלא דם ופצעים, ואחד אמר לר' ישראל שהוא (ר"י) זכה להגיע לאומן במסירות נפש כזו עצומה, ור' ישראל השיב: "אבל לא זכיתי להרבות בתפילה על הציון".

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כו על הנוסח של התפילה באומן בראש־השנה אמר שהכי טוב הוא להתפלל בנוסח שלנו (ספרד), ויש הבדל רק בחזרת הש"ץ. ואמר: "לא צריכים להסתכל על האחרים, נעשה המניין שלנו ומי שרוצה לבוא יבוא. אפשר לעשות שתי מניינים". (אלול תשנ"ב)

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

כז ר' ישראל אמר פעם באומן שהאנשים טועים בחושבם שמספיק לבוא פעם אחת לאומן על ראש השנה, ולא כן הדבר אלא צריך לבוא כל שנה ושנה לאומן על ראש השנה. (אומן תשנ"א)

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

כח אמר לאחד להביא ילדיו לאומן לפני גיל שבע כרצון רבינו שאמר שכל תינוק שיבוא אליו לפני גיל שבע יהיה נקי מן החטא עד החתונה, ואמר לו שלאחר שמביא אותם לפני גיל שבע לא צריך להביא אותם עוד פעם לפני הבר מצווה כי צריך לשמור על הכסף, אך אחרי הבר מצווה צריך להביא אותם כל שנה כצוואת רבינו לנסוע אליו כל ראש השנה. אמנם לחבר אחֵר אמר שיזהר לנסוע עם בנו (שהיה בגיל שמונה) כל שנה לראש השנה לאומן עד שהציון של רבינו יגיע לארץ ישראל, וכנראה שהעניין תלוי באמצעים של המתקרב.

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

כט לאחד אמר לחכות שבנו יהיה בגיל שש כדי להביאו לאומן, ואולי כי התנאים היו אז קשים, או אולי כי קשה לקרוא את ה'תיקון הכללי' בגיל הזה (ומובא ב'כוכבי אור' שהילד צריך לקרוא שם את ה'תיקון הכללי').

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

ל באחד מהפעמים הראשונים שהיו נסיעות לאומן שכל כך ר' ישראל התגעגע עשרות שנים להיות באומן הצליחו לארגן נסיעה מצומצמת עם רשימה קצרה של אנשים שיזכו לנסוע לאומן, והנה ר' ישראל כבר היה מוכן לנסוע והמזוודות היו לידו ובסמוך לנסיעתו איש אחד הגיע ואמר לר' ישראל שהוציאו אותו מהרשימה ונתנו מקומו למישהו אחר, ור' ישראל עשה אנחה עמוקה ממושכת בצער גדול אבל בסיומה תיכף התחזק לשמוח ואמר ברוגע: "נו, כנראה שהרבי לא רוצה שאסע אליו".

</div>



# אכילה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/7/

# אכילה

<div dir="rtl">אכילה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/7


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א ר' ישראל סיפר שבישיבתו היו מחלקים שלוש פעמים בשבוע עוף כדי שיהיה כוח לעבוד את השם, אך הוא לא רצה לאכול כי הוא צריך 'פֶּה' כדי להתפלל. וסיפר שהיה אוכל לחם ושותה תה ומים - מה שמוכרח, ונפל מזה כמה פעמים, ואמר: "וגם על זה אני צריך לעשות תשובה". והיה נראה שמספר זאת כדי לרמז להתחזק בפרישות, כי סיפר זאת לבחורים מחוץ־לארץ שהיו מפונקים במותרות, ורצה לחנכם ללכת בכיוון התכלית. 
אבל אחר זמן, היה מחזק כמה צעירים מהם שיאכלו טוב כדי שיהיה להם כוח לעבוד את השם, שההריסה בעניין פרישות האוכל יכולה להיות מניעה גדולה ובלבול לעבודת־השם. וחיזק בחור ישיבה שהצטער ממניעת ריבוי האוכל לעבודת־השם, והזכיר מה שמובא בגמרא שהִלל אמר לעת האוכל: "בוא נגמול חסד עם נפשי וכו'..."

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב אחד החברים שהיה קצת חלש אכל פעם לפניו בתחילת התקרבותו והוא היה עוצם את עיניו בדביקות להשם־יתברך ובשמחה. וכשאותו חבר הפסיק לאכול והתחיל להתבודד תיכף שאל אותו ר' ישראל בעצימת עיניים אם הוא אוכל, ואמר לו: "אין לך כוח לעמוד על הרגליים, בשביל לעבוד את השם צריכים הרבה כוח." 
אותו חבר אמר לו פעם שקשה לו לכוון המידה באכילה, ור' ישראל אמר לו: "אשריך שאתה אוחז בזה! אני גם רוצה!", והוסיף שבשביל זה צריך 'תפילה'. ותתבונן מה בינו לבין המפורסמים שדרכו להקטין את עצמו כל־כך לפני הפחות שבפחותים על־מנת להכניס בו דעת ויראת־שמים וכו'... ולא כמו סיפור ששמעתי על מפורסם אחד, שאחד שאל אותו אם הוא יכול ללמוד רק חלק מהרש"י של הפרשה ביום שישי ובימי שישי של השנה הבאה ילמד רק את החלק השני כדי להשלים, והשיב אותו מפורסם: אני לא מבין, אני מספיק כל יום שישי כל הפרשה וגם הזוהר והגמרא וכו'... תראה מה בין זה לזה שאחד אומר 'מה אני?' ואחד 'אני ואני'...

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג לאישה ששאלה אודות תאוות אכילה, ר' ישראל אמר שהעיקר להתפלל, וגם להתגבר מה שאפשר (לא לאכול תפנוקים).

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד אחד הגיע פעם לר' ישראל והיה בחלישות הדעת כי אכל יותר מהשיעור וזה היה מבלבל אותו לעבודת השם, והוא שאל את ר' ישראל בשברון לב וביֵאוש: "איך זוכים לצאת מתאוות אכילה?", ור' ישראל צעק עליו שהוא זקן וחולה ושלא ישאל אותו שאלות, (כנראה שהוכיח אותו על שלא התחזק אלא שאל בשפה רפה וביֵאוש), והאיש עמד בצד והתחיל למלמל בשקט ולבקש עצה מהשם יתברך להוושע ולהנצל מתאוות אכילה, ותיכף ר' ישראל פנה אליו ואמר לו בעמקות כדרכו: "העיקר הוא התפילה, אבל אם לא מאמינים שהשם שומע התפילות מה זה שווה?". ועיין בליקוטי תניינא ה' שעל־ידי נפילת האמונה לא מועיל תפילה.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה בשבועות תשנ"ד אחד הביא לר' ישראל עוגת גבינה ור' ישראל לקח ממנה חתיכה קטנה וטעם בה שתי טעימות מועטות מאוד עם עמקות המחשבה נפלא, והיה מאוד נראה איך רק המוח והנשמה שלו טועם ולא הגוף. ועיין בליקוטי מוהר"ן נ"ז שאכילה בקדושה שהוא עונג שבת הוא להקדים המוח לכבד.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו בסוף תענית אסתר אחרי קריאת המגילה החברים התחילו לשוחח לפני שטעמו משהו ואז ר' ישראל צעק להביא מהר אוכל כי לא אכלו כל היום, ואחר שאכל ראו שכמעט לא נגע בצלחת שלו. (ליל פורים תשנ"ב מירון)

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז שלוש נשים שלחו מרק עגבניות לר' ישראל וסידר אותם וטעם מהם לפי סדר מעלת כל אישה. והיה לו עניינים מאוד גבוהים באכילתו. (סיון תשנ"ג, מבשרת)

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח אחד הגיש פעם כוס תה לר' ישראל ור' ישראל אמר לו שזה חם מדי, וכשזה הציע לקררו על ידי העברה מכוס לכוס ר' ישראל אמר שיותר טוב לא לעשות פעולות לקרר.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט ר' ישראל הגיש פעם סוכריה לְבחור שבא לבקר אותו ואמר לו: "תעשה ברכה" כמרמז שכל תענוגי העולם הזה הם רק להודות להשם וכו'. (קיץ תש"נ, הר נוף)

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י פעם ר' ישראל אמר לאחד שקנה דגים טריים לכבוד שבת קודש שימלא לו את כל האוטו עם דגים, ואמר לו שדגים הוא דבר טוב ונותן כוח ושמחה יותר מבָּשר.

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא למדן אחד נהג לא לאכול בשר בהמה מחמת ספק הכשרות אך היה אוכל בשר עוף, ופעם הגיע אליו ר' ישראל להתאכסן אצלו ואמר לו: "אתה צריך לאכול בשר אדום כי צריכים הרבה כוח בשביל ללמוד תורה", (ואת זאת אמר מבלי שאף אחד סיפר לו על מנהג אותו למדן).

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב אמר לאחד ש-לחם עם שמן זית הוא מאכל טוב מאוד. ופעם אחרת אמר שחלב עם דבש מחזק מאוד (מהחולשה) ושמן זית הוא בריא מאוד. (ט"ז אב תשנ"ד ביתר).

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

עוד דיבורים על הנושא: 'אכילה' תמצא ב: 
כבוד ופירסום: ‎כח,

</div>



# אמונת חכמים

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/8/

# אמונת חכמים

<div dir="rtl">אמונת חכמים</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/8


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א לפני מלחמת המפרץ היה עצירת גשמים ובזמן הזה דיברו כולם רק מפחד המלחמה, ובלילה אחד ר' ישראל אמר פתאום לחברים: "זה לא טוב, אין לנו אמונה, אם היה לנו אמונה היינו שרים "נ נח" כל הלילה ואז היה יורד גשם".

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב אחד שאל פעם את ר' ישראל על רב מפורסם בברסלב אם (ר"י) אוחז ממנו ור' ישראל השיב: "העיקר הוא רבינו הקדוש רבי נחמן, זה העיקר והיסוד של כל התורה ושל כל אחד מישראל".

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג ר' ישראל סיפר שפעם היה אמור להיפגש עם ר' ישראל קרדונר, אולם ר' ישראל קרדונר לא הגיע, וסיפר שהיה לו צער גדול מזה. ואמר שאם הוא היה מגיע, היה עדיין איתנו ביחד.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד ר' ישראל סיפר שכשר' ישראל קרדונר התקרב לרבינו, אביו מאוד התנגד לזה ולכן גירש אותו מביתו והדיר ממנו חלק ירושתו (הוא היה סוחר גדול ועשיר), אולם אחר־כך כשראה אביו איך השתנה לטובה ואיך הוא מקיים מִצְוַת כיבוד אב ואֵם על־ידי התקרבותו לצדיק, חזר בו מהתנגדותו ונתן לו חלק יותר גדול מאֶחיו בירושתו.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה פעם ניגשו שתי נכדים של רבינו־הקדוש לר' ישראל ואחד מהם שאל למה כתוב בפתק 'נ נח נחמ נחמן מאומן' בלי 'רבי', ור' ישראל השיב לו: "אם אתה שואל שאלות כאלו אתה לא הנכד של רבינו". ואחד מהנכדים אמר שהנכד השני (שהיה איתו) חושב שהוא המשיח, ור' ישראל השיב שאי אפשר כי המשיח הוא בן ארבע. (אומן תשנ"א)

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו פעם ר' ישראל הוזמן לברית מילה שהתקיימה בשול ברסלב וביקש שבשום אופן לא יכבדוהו בסנדקאות, אבל המוהל לא ידע מזה ושֹם את הילד על ברכי ר' ישראל והסכים. אחרי הברית ר' ישראל דיבר עם אנ"ש דיבורים נפלאים בשמחה עצומה ובהתלהבות גדולה עד שכל השומעים נמשכו אל דיבוריו הקדושים כמו מגנט ממש מעוצם מתיקותם ואורם, הוא סיפר על הרב שמואל שפירא - מהרעש שנעשה בכל ירושלים כשהתקרב לרבינו, ואמר ושנה כמה פעמים שהם כבשו את הדרך (עד שעכשיו יותר קל להתקרב לרבינו מהדורות הקודמים). הוא גם סיפר על הרב אברהם לוריא שהוא (ר' ישראל) נתן לו שלוש ספרי רבינו לרפואתו, וכשאחיו לקח ממנו את הספרים מחמת התנגדותו לברסלב, הנ"ל נפטר באותו יום - כי לא היה לו את הספרים. אחר־כך הביאו לפניו חסיד זקן מהחשובים ור' ישראל אמר לו שהוא זוכר איך קירב אותו והביאוֹ ליער להתבודד וחיזק אותו לא להסתכל על המתנגדים. ולבסוף דיבר מהפתק, ואמר שקיבל פתק מרבינו והוא לא רק בשבילו אלא לכל אחד, והצביע על כל אחד "אליך אליך ואליך וכו'", (נראה שהתכוון להגיד "למה לכם לחלוק על מכתב כללי, שנכתב מרבינו בשביל כל אחד מישראל?") ותיכף נעשה שֶׁקט והלך. (חורף תשנ"ב בשול)

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ז דיברנו פעם עם ר' ישראל והוא היה מכסה ברכיו עם חליפתו לאות צניעות. (אב תשנ"א, הר נוף)

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ח קרה פעם שאחד ממשמשי ר' ישראל הגיש לו כוס שנפל על שולחנו ושבר צלחת, ר' ישראל הסתכל בגערה על השמש שגרם נזק בעצלות שלו (כמובא בספר המידות שהנזק מראה על פגם הדעת), אבל השמש היה אז בכעס ותלה במחשבתו נפילת הכוס במה שר' ישראל לא לקח את הכוס כראוי, ר' ישראל הסתכל עליו בעמקות ורצה להוכיחו וכשהבחין שהוא לא יקבל תוכחתו לא אמר לו מילה. (סיוון תשנ"ג מבשרת)

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ט ר' ישראל סיפר פעם לָחברים איך הוא התחנן לר' ישראל קרדונר לבוא אליו הביתה להוציא אותו מהתאוות, וחבר אחד התעורר מאוד מדיבוריו והתחנן אליו בהתלהבות שיבוא אליו הביתה להוציא אותו מתאוותיו, ור' ישראל צחק ושאל: "מי זה?" והחבר לא השיב לו מרוב התלהבותו, עד שלבסוף שם לב והשיבו, ור' ישראל אמר: "אה, העיקר לשמוע ולקבל". 
ולחבר אחֵר שהיה פעם עם ר' ישראל ורצה לחזור הביתה למרות רצון כמוס של ר' ישראל שישאר איתו, והאיש יצא קצת בצער על שלא זוכה להתגבר על המניעות ולהישאר איתו, אמר ר' ישראל: "העיקר הוא לעשות ולקיים".

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

י אחד הגיע פעם לר' ישראל וביקש להתוודות לפניו כמובא בליקוטי מוהר"ן ד', ור' ישראל צחק ושאל: "האם יש בדור אחד שיכול לשמוע וידוי דברים?" וציווה לו להתוודות לפני השם, אולם האיש התעקש הרבה עד שר' ישראל אמר לו: "מה שאתה רוצה לעשות עושה פעולות גדולות בשמים, אבל תתוודה לפני השם", ואז הבין והפסיק להפצירו. אחרי כשנתיים ועבר על האיש מה שעבר, שאל פעם את ר' ישראל מה הכוונה של מה שמובא שצריכים להתוודות לפני התלמיד חכם? ור' ישראל רעד לשאלתו וענה ברתת וזיע שזה כפשוטו ויש תורה על זה בליקוטי מוהר"ן ד', ואי אפשר לצייר בכתב המחזה הנורא הזה, ואז האיש התחזק ואמר שרוצה לקיים, ור' ישראל צעק: "תלמד אם אתה רוצה לקיים!" (ואח"כ) וכו' (ואי אפשר לספר הכול).

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

יא אחד נכנס פעם לר' ישראל והתחיל לספר לפניו ליבו ועוונותיו, ובשמוע ר' ישראל פגמיו התחיל לצעוק, והאיש נבהל וביקש ממנו ר' ישראל בידידות לחזור הביתה. וזה הלך למטבח של הבית שהיה רחוק מחדר ר' ישראל ושוחח עם חברו, וכעבור כמה דקות ר' ישראל אמר למשמשו לקרוא לו, וכשהגיע לחדרו ר' ישראל אמר לו: "אמרתי לך לחזור הביתה!".

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יב ליהודי שהגיע מחוץ־לארץ לבקרו בירושלים ורצה לנסוע לרשב"י ולאר"י, אמר ר' ישראל שיסע קודם כל לרשב"י, ורק אם ישאר זמן ימשיך לאר"י הקדוש.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

יג ר' ישראל אמר: "היצר הרע שלי מת לעולם ועד". והוסיף: "איפה שמעתי דבר כזה שימות יצר הרע?". ועיין בליקוטי הלכות על מעלת הבעטלער העיוור שלא היה לו יצר הרע, נגד שאר הצדיקים הקדומים שבכל זאת היה להם יצר הרע שהוא מלאך הקדוש וכו' ... (ליל רביעי י"ז שבט תשנ"ב)

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

יד בחור אחד שרצה להיות במחיצת ר' ישראל בשבת חנוכה שמע שהוא מתכוון לנסוע ביום שישי מירושלים למירון, ולכן נכנס לאוטובוס במאה שערים שהיה מוכן לצאת למירון, והנה הודיעו אז לבחוּר שר' ישראל נמלך ולא נסע, והבחור רץ בבהלה מהאוטובוס ורץ לכיוון בית ר' ישראל כי הוא פחד שלא יזכה לשבות איתו, ותיכף כשנכנס לבית גער בו ר' ישראל ואמר לו: "זה כלל, אצל רבינו לא דואגים!" (ואמר לו זאת מבלי שאף אחד סיפר לו על מה שקרה). (ערב שבת חנוכה תשנ"ב מאה שערים)

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

טו בחורי ישיבה הגיעו אליו פעם לפני התחלת הלימוד ושרו איתו הרבה זמן את השיר 'נ נח', ור' ישראל אמר להם: "כל ירושלים צריכים לבוא לפה". וגם הורה להם באותו זמן ללמוד הרבה והכול (ספרי רבינו, גמרא, שולחן ערוך וכו') ולשמור על הזמן, לא להפסיד אף רגע. (ט' אדר א' תשנ"ב בבוקר, גאולה)

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

טז פעם הגיעו בחורי ישיבה אל ר' ישראל בבוקר, ושרו הרבה זמן איתו ביחד את השיר 'נ נח'. הוא היה שר, מפסיק קצת, וממשיך לשיר עם ניגון אחר. והזכיר אז הדיבור של רבינו שאמר: "אני מקנא בכם שיש לכם רבי כמוני", ואמר אז שרבינו הוא למעלה מנ נח, וכך אמר: "הוא שיר של התורה ושל האמונה, הוא נכלל בהשם־יתברך ובלעדיו אין כלום ונחשבים כמו גויים, כל החושך שיש בעולם הוא בגלל שהוא נעלם, צריכים לחפש אותו יומם ולילה". ואמר שעוד איזה ימים יצאו ספרים של זהב וידעו מה זה נ נח. וביקש מהבחורים לחזור אליו למחר. ואמר: "כשאנחנו שׁרים פה כל העולם מתעורר". (י"ג אדר תשנ"ב)

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

יז ר' ישראל אמר פעם: "הגויים שואלים למה שרים כל־כך נ נח, וצריך להשיב להם שידעו כשיתייהדו ויתגיירו". הוא גם אמר שמצפה ומתגעגע שיצאו ספרים של רבינו עם כריכה של זהב בכל הארץ, וככה יהיה השתפכות הנפש ומשיבת נפש וכו' בכל בית, בכל בית כנסת וכו'... (י"ג אדר תשנ"ב)

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יח פעם ר' ישראל סיפר סיפורי מעשיות של חכם ותם עם חן שאי אפשר לתאר, וכינה את החכם כאדם שמתלונן כל הזמן שזה לא בסדר וזה לא בסדר. (ונראה מדבריו שמי שמתלונן כל הזמן שהכול לא בסדר הוא כמו החכם של סיפורי מעשיות). אחר־כך דיבר מהמבצר של מרגליות (המובא במעשה א') ואמר לאחד כמרמז שזה דבר יקר לבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות. (יום ראשון י"ב אדר תשנ"ב)

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

יט פעם בשבת ר' ישראל סיפר את הסיפורי מעשיות ממעשה של החכם והתם (מעשה ט') ואחר־כך המשיך לספר שהתם הלך להוציא הבת מלך כשראה שיש להמלך צער (מעשה א), וסיפר אחר־כך שלקחו את אשת העני (כמרמז על הבת מלך) בשביה אצל הגנרל (מעשה י') - ואמר: "כשמשנים המילים, זה כבר לא סיפורי מעשיות". (וכשסיפר המעשה א' עם השני למלכות ששתה מהמעיין של יין, אמר: "אנחנו אסור לנו לשתות ארק ויין, חוץ מיום אחד בשנה שזה – פורים", והתחיל לספר מעשיות מאנ"ש בצורה שהיה נראה כאילו הוא בעצמו היה שמה, בכל הדורות)... וסיפר שפעם בפורים אנ"ש שמחו מאוד, ואחד מהם התפאר ששוב הוא לא מפחד מהיצר הרע, אז למחרת שאלו אותו: "אתה זוכר מה אמרת אתמול?", ואמר: "גם היום אני אומר כן! (=כך)". ואחר־כך אמר ר' ישראל: "מצאנו אותה!" (את הבת מלך) וסיפר שמצאו אותה והוציאוה. והוסיף ואמר: "הרגתי היצר הרע, שוב לא יבוא עוד". 
וסיפר באותו שבת: "שמעתי את אנ"ש אומרים את הפסוק: "מאוצר מתנת חינם חנני" במשך שעות, וגם רבי ישראל קרדונר". 
"יש כבר הגאולה, - אם אומרים את התיקון הכללי והתפילה שאחריו באומן, זה מתקן הכול." 
"כשאומרים נ נח נחמ נחמן מאומן = עשרה מיני נגינה, זה רפואת הבת מלכה! 
"כשאנחנו שרים נ נח, כולם שואלים אותי מתי יבוא משיח, אמנם כשאני שמעתי ר' ישראל קרדונר שר, לא הייתי שואל מתי יבוא...". 
את כל זה ויותר מזה ר' ישראל סיפר באותו שבת, ואי אפשר לתאר הצורה של הדיבור כמשקיף על אנ"ש בכל הדורות. הוא גם רמז אז לאחד שנזכה עוד מעט לגאולה שלימה, - הכוונה שנזכה לצאת מתאוות הגוף. (שבת קודש אדר תשנ"ב)

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כ ר' ישראל סיפר שסבל מה שסבל למען התקרבותו לרבינו, ואמר שהקשר שלו עם ר' ישראל קרדונר היה מיוחד, ושר' ישראל קרדונר עשה לו הרבה רמזים שהקשר שלהם היה גם בשביל הדורות הבאים. 
וסיפר: "כל המתנגדים נפלו, בית הכנסת מלא, ור' ישראל קרדונר ברוך־השם נשאר על עמדו".

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

כא סיפר ר' ישראל: "ר' אברהם לוריא היה גאון, אח של מרדכי המזכיר של יבנאל. הוא היה חולה לב, והרופאים משכו ידיהם ממנו. הוא יצא מהרופאים עם אישתו בצער גדול כי הוא לא רצה למות ואישתו לא רצתה להיות אלמנה". ואז ר' ישראל נתן לו שלושה ספרים (ליקוטי עצות, ליקוטי תפילות, ועלים לתרופה) ופקד עליו ללמוד בהם בכל יום, ונתרפא לגמרי. פעם מרדכי אחיו נכנס אליו הביתה וראה שם ספרי ברסלב, והוא נבהל ולקח אותם. ור' ישראל אמר שלא לוקח שום אחריות על מה שיקרה. אותו יום, אברהם ניגש לר' ישראל ואמר לו שמרגיש שיסתלק בלילה, וככה נתקיים שמת מאותה מחלה בגלל שניטלו ממנו הספרים.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כב ר' ישראל סיפר בשבח הרב שמואל שפירא שעשה דרך כבושה בכל לילה מביתו ליער ומהיער לכותל. (כ"א אדר תשנ"ב)

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כג ר' ישראל בירך את אחד שיזכה להתקרב לרבינו במסירות נפש, ופעם קרה שביום שבת רצה אותו אחד ללכת לבקר את ר' ישראל אבל אישתו התנגדה לכך, והאיש הלך להתפלל מנחה ואחר־כך הלך לר' ישראל בלי ידיעתה, וכשהוא הגיע (בלִווית כמה מהחברים) ר' ישראל נתן שלום לכולם והתחיל להשתעשע עם האיש הזה במיוחד (הזכיר את שמו כמה פעמים בחביבות), כמרמז שעשה לו נחת גדול. והיה מובן שהעיקר הוא לשבור מניעות ולהתקרב במסירות נפש ואז גורמים ביותר נחת רוח, כמו שאמר רבי נתן לבנו יצחק: "אני מעדיף שתבוא אלי פעם ברבע שנה עם מניעות כאלו, משתבוא כל שבוע בלי מניעות" (עלים לתרופה סז).

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כד לאחד שהרגיש שר' ישראל חפץ שיישאר איתו אולם היה קשה לו להתגבר על מניעותיו ר' ישראל אמר: "בוודאי, צריכים להיות בבית." והאיש הצטער ואמר לו שהוא גם רוצה להיות איתו, אז ר' ישראל אמר לו שהעיקר הוא לעשות ולקיים.

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כה בתקופה של ניסן תשנ"ג ר' ישראל היה במצב בריאותי מסוכן מאוד, והמשפחה הביאו אותו לבית חולים וחשבו חס ושלום שזה הסוף. ור' ישראל סיפר שחלם שנשמתו יצאה מגופו (וזה היה אמיתי, ופעם אמר שחזר מעולם העליון) וראה את רבינו־הקדוש שטען עם השם־יתברך: "ריבונו של עולם אני צריך את האיש הזה עוד זמן רב", והשם־יתברך החזיר לו את נשמתו. וקצת לפני שהביאוהו לבית חולים דיבר מהסתלקותו - שזה הסוף שלו, ואחד טען איתו שאי אפשר כי כתוב בפתק "ועליך אמרתי וכו" והרי ר' ישראל אמר שמזה מובן שיחיה עד ביאת משיח, ור' ישראל אמר וכו'. ואמר שרוצה להיות קבור בטבריה ליד ר' ישראל קרדונר, ושיטבלו אותו ב'כינרת' אחר הסתלקותו, ולשמור הגוף שלו וכו'... הוא גם הזכיר שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים, וביקש שלא יכתבו על מצבתו לא 'רב' ולא שום שבח, ואחד שאל אותו אם לכתוב 'ברסלבר' ור' ישראל חשב קצת וענה: "לא, אולי לא זכיתי איזה לילה לקום חצות, אז לא לכתוב".

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כו ר' ישראל סיפר פעם שיש לו הרבה ייסורים והנפש רוצה לצאת בכל פעם מהגוף והוא לא מניח לה. ואחד הקשה שכתוב בפתק "ועליך אמרתי וכו' עד ביאת משיח" ור' ישראל השיב שאכן כתוב והוא לא מבין...

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

כז ר' ישראל אמר פעם: "המשיח יבוא בקרוב, ויתגלה אמונה יראה ושמחה שעוד לא ראינו בעולם, אור של כל הצדיקים ובפרט של רבינו".

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

כח ר' ישראל סיפר פעם שהאבא שלו לא היה רואה כלום בשתי עיניו והיו לו ייסורים גדולים מאוד. "הוא היה בחושך, - רחוק מן העולם" (כך אמר), ואמר לו לא להיות ברסלב כי אף אישה לא תתחתן איתו, ור' ישראל השיב לו שהוא יקבל עליו הכול, - להישאר בלי אישה, בלי בנים, - העיקר להיות ברסלבר. ואביו תמה ואמר: "אי אפשר להיות יהודי בלי ברסלב?". (יום שישי ג' חשוון תשנ"ד ביתר)

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

כט אחד הגיע פעם לר' ישראל בשבת קודש במסירות נפש, ור' ישראל נהנה ואמר על עצמו שהוא כל היום טייל, כמרמז על פעולות נעלמות שנעשים על־ידי יציאותיו, אשרי המאמין. 
גם אמר באותו זמן: "יש אנשים שצוחקים מהפתק, אני לא רוצה לגלות מי הם אבל הם יפלו ויסבלו. היו הרבה מתנגדים על רבינו ועל רבי נתן וסבלו מה שסבלו רחמנא־לצלן, (והפליג בתנועתו מגודל הסבל שסבלו מזה). אני לא צריך להביא לא עדים ולא ראייה (על הפתק), "האמת עֵד לעצמו"". אחר־כך בחצות הלילה הוכיח את אחד ואמר לו שלקח ממנו כסף, ודיבר על העניין בצחות. והאיש האמין שיש בזה דברים גבוהים והתפלל להשם בשקט שיעזור לו למצוא ולהחזיר את הכסף, ותיכף ר' ישראל זז קצת ממקומו ונתגלה לידו סכום כסף, והאיש לקח את זה ונתן לר' ישראל, ור' ישראל עשה תנועה של נחת שעל זה הכסף היה מתכוון. והתחיל לדבר איתו בקירוב גדול ואמר: "רבי ישראל קרדונר היה אוהב נאמן של רבינו, היה נותן לו כל הכסף (היינו למטרותיו), והיה עובד השם אמיתי", ורמז לאחד שהיה רגיל לשים בצד כסף על־מנת לשלם שכירות, שרבי ישראל קרדונר היה נוהג ההנהגה של רבינו - שלא להשאיר כסף מיום לחברו, רק לבטוח בהשם. והמשיך לספר על ר' ישראל קרדונר: "אישתו גיטל זכתה... היא הייתה יְרֵאַת־שמים ומקבצת צדקות בכותל לעזור לחתנים וכו'..." וסיפר שכשנפטרה אסתר הבת של ר' ישראל קרדונר, ר' ישראל קרדונר ניגש אליו ואמר לו: "ישראל בער, ביתי אסתר נפטרה" כאילו היא הלכה לחדר אחר. ובסמוך נפטר בנו מרדכי, והוא הלך ליער בלילה כהרגלו וטען: "טאטע טאטע רחם עלי..." (כמו שאין שינוי - לא קרה כלום). (ר' ישראל כינה פעם את הילדים של ר' ישראל קרדונר: "ילדים קטנים דבוקים להשם־יתברך"). והמשיך לספר שכשר' ישראל קרדונר נפטר הוא חשב שאישתו (של הרב קרדונר) תשתגע, כי "היא איבדה עובד־השם כזה, נאמן של רבינו כזה, וילדים כאלו". ההלוויה הייתה ביום שישי, ובליל שבת ר' ישראל עלה למדרגות של בֵּיתה והוא שמע שהיא רוקדת, וחשב שהיא השתגעה מרוב צער. וכשראתה אותו אמרה לו: "ישראל בער! ישראל בעלי בא ועשה קידוש, והלך... הוא ידע שאין מי שיעשה קידוש, אז הוא בא ורקד, ועשה קידוש והלך". והוסיף ר' ישראל: "אני לא שאלתי אותה אם הוא חזר שבתות אחרות". 
בבוקר שלמחרת, ר' ישראל אמר לאחד: "אני צריך לאכול דברים טובים, את הנשמה השם־יתברך נותן לי (אבל אני צריך להחיות את הגוף)". והוסיף: "אני מרגיש שהרצון של השם הוא שאהיה בירושלים. אני מתגעגע מאוד לירושלים, מקום קודש הקודשים, הבית המקדש".

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

ל פעם שאל אותו אחד אם עדיף לגור בירושלים או במירון, ור' ישראל חשב קצת וענה שהוא חושב שירושלים כי רואים בתהילים שדוד המלך מדבר הרבה ממעלת ירושלים וכו'... 
ולאחד שרצה לעלות לארץ־ישראל ושאל אותו איפה לגור ר' ישראל השיב שכתוב בגמרא "הכול מעלין לירושלים" אבל כל מקום איפה שיש מקווה ובית הכנסת של אנשים דתיים זה טוב.

</div>


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

לא ר' ישראל אמר פעם בליל שבת: "אנשי כנסת הגדולה נתנו לנו שלושה תפילות, בא רבינו והוסיף אחת: - 'חצות'. אני שמעתי החצות של רבינו, - של רבי ישראל קרדונר, זה חצות מן השמים. היה לו טענות כאלו שכביכול השם־יתברך היה מחויב לתת לו תיכף מה שצריך. לא שומעים ניגונים כאלו: "תן לי טענות". "בראת אותי בשביל התכלית, לא בשביל תאוות!". 
והמשיך לספר: "אני שמעתי סיפור שרב מענדל ליטוואק היה אומר חצות באומן, בא גנרל גדול עם החיִל שלו ועמד, וכל החיִל שלו עמדו עד שגמר תיקון חצות. אחר חצות, כשהלך, אמר להם: 'אם אני הייתי במקום השם־יתברך הייתי נותן לו תיכף כל מה שמבקש!'" 
למחרת בבוקר ר' ישראל סיפר על הרב שמשון ברסקי ואמר שהוא היה איש קדוש בלי פרנסה, והוא שיבח את הספר שלו (עצות המבוארות) ודיבר על המעלה ללמוד אותו, והסכים עם אחד שאמר שהספר הזה טוב במיוחד בשביל מקורבים חדשים. 
ובאותו יום סיפר שהיה לומד עם הרב מתיתיהו דייטש (הסבא של הרב של רמת שלמה) ואמר עליו שהוא היה למדן גדול וקצת מקורב לרבינו. 
במוצאי שבת סיפר על החותן שלו שפעם ביזה את ר' ישראל קרדונר ותלש את זקנו ואמר שיגיד לערבים שיהרגו אותו, וכשחזר הביתה לא הרגיש טוב, ונעשה חולה באותו יום (יום חמישי), ונפטר בשבת בבוקר, והשאיר עשרה יתומים עם רחמנות גדולה עליהם. ור' ישראל אמר על עצמו שהוא סובל עד עכשיו על שלא התקוטט והתגרש, כי חשב שחותנו יעשה תשובה. וכך אמר: "השם־יתברך מקפיד על כבוד הצדיק יותר מכבודו. לבזותו, הוא יותר גרוע מכל העוונות". והוסיף: "אני חושב שהשואה של היטלר יימח־שמו הייתה בגלל זה. החותן קילקל כל הבניין עד עכשיו, עשר יתומים גדולים וקטנים עבדו אצל עשירים בחינם". בהמשך הלילה הגיעו אליו חברים שרצו להקים בית מדרש נפרד מגודל המחלוקת על הפתק (שהיה בבית המדרש הרגיל), ותיכף שנכנסו לר' ישראל אמר להם: "לא להיפרד, - להיות עם כל ישראל ביחד". וכשאחד אמר לו שמזמן שמתפלל באותו בית כנסת הוא מרגיש שהוא מתרחק מדרך ר' ישראל, נשמט מפיו: "זה לא דרך להתפלל במקום שאינו שלי". 
למחרת בבוקר חיזק את אחד על המעלה והכוח של ניגון 'בך בטחו אבותינו' הידוע, כמרמז שאפשר לצאת מכל הצרות על־ידי הניגון הזה, (כשמכוון לפרש כל שיחתו וצרותיו, כך היה מובן). ואמר ש'בטחו' הם ה'פצצות' שלנו, "הגויים מתפלאים עליהם ואומרים 'אשריהם'. רוצים לקנות ה'פצצות' האלו בכסף ולהתייהד". (שבת מברכין ויום ראשון חורף תשנ"ד, תל אביב).

</div>


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

לב ר' ישראל סיפר פעם: "ר' ישראל קרדונר היה לו חיים של אמונה, של יראת שמיים, חיים של שמחה, חיים של אמת. הפנים שלו היה להם אור השמש, וכולם רצו להתקרב אליו, אבל הוא היה ברסלב. כולם היו מראים (מצביעים): 'הנה השנֵי ברסלבים'. ראיתי כל התורה וכו' בפָּנים שלו. הוא היה עוצר העיניים שלו לא לישון, - הכול בשביל השם־יתברך. לא היה לו אוכל, חשבו שהוא משוגע, היפך מהעולם, שכולם חושבים על הפרנסה, והוא היה הולך ביער בעת הקור, בעת הגשמים והיה אומר: 'איך זוכין להיות יהודי?' היה כדאי לסבול הכול רק בשביל לראות אותו. הוא בא מחברון לטבריה וצפת בשבילי". ואז ר' ישראל אמר בעמקות: לא חשבתי שהמשיח יבוא כל־כך מהר, והיה נראה כמרמז על אחד שהיה מתגבר בתקופה הזאת על שטף ריבוי מחשבותיו עם מחשבות של אמונה, שהשם מנהיג העולם ולא רוצה לחשוב וכו'... ("הגאולה תלויה בתשובה, - להתגבר על המחשבות שזה עיקר התשובה").

</div>


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

לג גם אמר באותו זמן: "כולם יהיה להם תיקון, אפילו המפורסמים של שקר. (כמרמז על עוצם הפגם שלהם, ואפילו הכי וכו') רק הגויים לא, 'עיזים' לא מתקנים אותם."

</div>


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

לד גם סיפר: "אני שמעתי מאנ"ש מה זה פורים, הייתי דוחק עצמי לשתות עד שכמעט יצתה נשמתי. ור' ישראל קרדונר היה מכניס מפה ומוציא מפה".

</div>


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

לה ואמר: "כל הצרות שיש לנו מהגויים (הם) מפני שצריך לשוב על האמונה ולקיים התורה, אבל הרבי יתקן הכול". (הדיבורים שמובאים מאות ‎לב עד כאן נאמרו ב-י' אדר תשנ"ד)

</div>


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

לו פעם סיפר ר' ישראל שרבינו־הקדוש טבל בעצמו במקווה לאחר פטירתו (כמו האר"י זכרונו־לברכה), ואז אחד אמר ששמע קבלה שרבינו־הקדוש נקבר בעצמו, כמפורסם. ור' ישראל השיב: "אבל מה שאמרתי שהוא טבל בעצמו, כולם יודעים שזה אמת".

</div>


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

לז גם אמר באותו זמן: "רבינו־הקדוש חושב על כל אחד מישראל בכל רגע, איך לקרב אותו".

</div>


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

לח אחד אמר באותו זמן לר' ישראל שהממשלה לא מגינים על היהודים כמו שצריך וכו'... ור' ישראל אמר שעיקר הממשלה הוא צדק משפט ויושר. "יהודי הוא לא הפקר. הורגים אותו בשוק?" והוא תמה ושאל: "יש גויים בממשלה?".

</div>


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

לט ר' ישראל אמר פעם: "רבינו־הקדוש הוא כלליות גדול. אפשר מכל מקום להיות אצלו, - מקושר אליו".

</div>


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

מ ר' ישראל אמר פעם: "בכל פעם שזוכים להתראות, נעשים דברים גבוהים בשמים".

</div>


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

מא ר' ישראל היה פעם בכותל מלֻווה באחד ממשמשיו שהיה אז בחור ישיבה, והבחור הזה פגש שם את אחד מחבריו בישיבה והציע לו לקבל ברכה מר' ישראל, ובעת הברכה ר' ישראל פנה אליו בעמקות כעין תוכחה של חסד שיזהר לשמור על האמונה, שאנחנו יהודים והעיקר אצלנו הוא האמונה, והשמש התפלא מדיבוריו כי הוא בעצמו לא ידע שהחבר הזה היה קשור לאיזה ישיבה ברסלב שדרכם נוגד ביותר אמונתינו שרבינו הוא המנהיג היחיד וכו'... אחר קצת זמן, והבחור שקיבל ברכה המשיך להתחזק בדרכו באמונת הרב המפורסם שלו, הוא שוחח בישיבה עם חברו המקורב לר' ישראל ולדרכו, שניסה להשפיע עליו על החשיבות של לימוד ספרי רבינו על מנת לקבל דעת הצדיק וקיום עצותיו, אבל זה השיב לו שרוצה קודם כל לגמור הש"ס ושיהיה לו צלם אלוקים כמובא בספר קבלות שלא מקובל אצלינו, ושתיהם הלכו לבקר את ר' ישראל מלֻווים בכמה מחבריהם, וכשהגיעו כל אחד נתן שלום לר' ישראל כנהוג, והבחור שקיבל ברכה מר' ישראל בכותל ניגש אליו אחרון וכשנתן לו שלום ר' ישראל אמר לו בגערה: "מי שמחפש הוא מוצא".

</div>


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

מב גם פעם אחד מחברינו התחבר עם איזה רב ור' ישראל הזהיר אותו ברמז שיתלווה לחברים טובים, וזה לא שמע לו והתחיל להתרחק מהדרך הנכון, וכשאחֵר רמז לר' ישראל על עניינו שהוא אנוס ומשפיעים עליו לא לטובה, ר' ישראל השיב שמי שמחפש הוא מוצא. והיה נראה מכמה סיפורים שאפילו שיש קפידות על המפורסמים שמרחיקים מדרך הרבי, ובאמת צריכים להזהיר אנשים מהם (בלי להגיד השמות), אבל העיקר תלוי בחיפוש של המקורב - שאם הוא מחפש באמת האמת בוודאי שימצא, כמובא בהלכות שלוחין ה' על ליקוטי תניינא ח', עיין שם.

</div>



# אמת ואמונה

URL: https://ajew.org/reader-plain/liroas-biebay-hanachal/1/9/

# אמת ואמונה

<div dir="rtl">אמת ואמונה</div>

Source: https://ajew.org/reader/liroas-biebay-hanachal/1/9


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א אחד אמר פעם לפני ר' ישראל שהוא צריך הרבה כסף על־מנת להביא את הציון של רבינו־הקדוש לארץ, ור' ישראל צעק: "אצלינו אין כסף, רק אמת!".

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב פעם בשבת דיבר אחד מהנוכחים אצל הסבא בשבח שברוך־השם זכינו לרקוד הרבה השבת, אולם ר' ישראל השיב: "החיצוניות זה לא כלום, העיקר הוא הפנימיות!." והלה אמר שבכל זאת רבינו־הקדוש יתקן אותנו ויחזירנו בתשובה, ור' ישראל השיב לו: אבל ארץ־ישראל לא סובלת שקרנים, היא מקיאה אותם!. ועיין בליקוטי מוהר"ן קכ"ט שההתקרבות לצדיק לא מועילה אם אין לו שום רצון אמיתי. (שבת ט"ז אדר תשנ"ב)

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג לאחד שהקשה שיש הרבה מחלוקת בתוך ברסלב וכו', ר' ישראל השיב שבכל זאת מי שמחפש האמת מוצא האמת, והזכיר שהוא גדל בין יראי־שמים וגדולים ובכל זאת מצא את האמת לאמיתו - למי להתקרב כדי לזכות לדרך היהדות האמיתי וכו'...

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד אחד הגיע אליו פעם והתחזק באמונה ביותר, והיה מתגבר על המחשבות המבלבלות אותו על־ידי תוקף האמונה שהכול מאת השם ואסור לחשוב, ואז ר' ישראל אמר לו ברוח קדשו: "לא ידעתי שהגאולה תבוא כל־כך מהר", ועיין בליקוטי מוהר"ן ז' שכל הגלות מחמת חסרון אמונה, תבואי תשורי מראש אמנה וכו'...

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה אחד שהתחיל להתחזק בעבודת־השם היה מתפלל במשך שנה וחצי (מגיל שבע עשרה עד גיל שמונה עשרה וחצי) בכוונה, והיה מרגיש בזה תענוג. בתקופה זו דיבר איתו אחד מנ נח, אולם הוא חשב בליבו שאין צורך באמצעי להתקרבות להשם, אלא השם־יתברך זה מספיק. והנה ביום שבת שמע דרשה של רב אחד, והתעורר למחרת הדרשה ליראה של צדק, - לעזוב עיסקו יותר, כי העיקר הוא התכלית וצריך לתת דין וחשבון, ומה יביא בעולם הבא?, צריך להרבות יותר בלימוד התורה וכו'... ובאותו שבוע ביום חמישי מתי שאמר 'ובא לציון' בכוונה כהרגלו, נכנסה לו מחשבה של בלבול אמונה, ותיכף השיב במחשבתו על זה אבל קושיה אחרת נכנסה ביתר שאת עד שלא ידע מה להשיב על ספקותיו, ונבהל מאוד, וכמובן שהיה קשה לו להתפלל בכוונה מחמת הפגם אמונה, הוא הרגיש אז שנתנו לו במתנה אמונה חזקה שעל ידה התפלל שנה וחצי ועכשיו לוקחים לו אותה. ונפל מאוד וצעק וחיפש, עד שמזה התעורר לזרוק הכול ורק ללמוד ולהתפלל. ובאמת הדיבורים הראשונים שאמר לו ה'סבא' כשהגיע אליו היו שצריכים להתקרב להשם אבל אי אפשר להיכנס בים בלי ספינה והספינה הוא הצדיק, והוא כיוון מאוד לבלבולים שלו. גם כשאמר לר' ישראל שיש לו ספיקות באמונה ר' ישראל נבהל ואמר לו: "נו, אתה צריך להתחזק ולהאמין - כי אנחנו יהודים מאמינים וכו'", וכפל בתמיהה ובחמרות: "ספיקות באמונה?" כאומר שמחוייבים להתחזק באמונה כמו יהודים מאמינים, בלי להשתמש עם השכל.

</div>
