{
  "bookId": "michtevay-shmuel",
  "part": "1",
  "torah": "13",
  "title": "Volume One • Letter 13",
  "hebrewTitle": "מכתב 13",
  "sourceUrl": "/reader/michtevay-shmuel/1/13",
  "plainUrl": "/reader-plain/michtevay-shmuel/1/13/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "ב\"ה יום ב' בהעלותך ט' סיון פעה\"ק ירושלים ת\"ו תשט\"ו",
      "en": "Peace and blessing and all good things, forever — to his honor, my beloved, my dear friend of strength, [ידידי עוז — \"my dear friend of strength / my mighty friend.\" עוז means strength, power, fortitude. An unusual and elevated salutation — the friend is not merely beloved but a strong, vigorous companion in the spiritual battle.] the exalted and honored one, who yearns for the service of Hashem in truth and in wholeness — our master Rabbi Avraham Yakovitch and our master Rabbi Moshe Auerbach, may their lights shine."
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "שלום וברכה וכט\"ס אל מע\"כ אהובי ידידי עוז הנעלה והנכבד משתוקק לעבודת השי\"ת באמת ובתמים הר' אברהם יאקבוויץ והר' משה אווערבך נ\"י, אשר זאת ההשתוקקות הוא העיקר כמו שאמר רבינו ז\"ל (בשיחות הר\"ן) \"דער עיקר איז נאר גלוסטין אין ביינקין נאר דערווייל כלומרשט מלערינט כלומרשט מעדאווינט\" און אפי' אין עבודת ה' אליין איז דער עיקר דאס איז התקרבות והתקשרות צום צדיק האמת, היינו דיא נקודה פנימית פון די צדיקים, דער נר המערבי, וואס ער איז איין עדות אז דיא שכינה רוהט בא יודען, וואס ער האט תמיד גיברענט, וואס פין איהם פלעגט דער כהן וואס ער פלעגט אן צינדען מנורה אן הייבין און בא איהם פלעגט ער אוס לאזן, וויא עס ווערט געבריינגט אין דער גמרא, היינו אז דאס גאנצע טיאכצץ אין מחשבה ודיבור ומעשה דארף זיך אן הייבין און אוס לאזין באם נר המערבי דאס איז דיא פני המנורה דאס איז דער צדיק האמת בחי' משה, דאס האט השי\"ת אן געזאגט אז אהרן הכהן דאס הייסט דער צדיק וואס ער צינדט אן דיא מנורה דאס לעכטיקייט פין דער תורה אין יודישע הערצער, זאל ער זעהן, אז אלע לעכט דאס הייסט אלע כיתות ת\"ח וואס לערנען דיא תורה (וואס זייא זענין מ\"ט כתות מ\"ט אורות ז' פעם ז' כמובא בהפטרת זכרי' ראיתי מנורת זהב) זאלן אלע לייכטן מול פני המנורה דער נר מערבי דאס זיבעטע לעכט דער צדיק האמת משה וואס ער הייסט שבת דכולא יומא, וואס אלע לאכטען נאר פון איהם, וויא עס ווערט געבריינגט אין זהר הק' פ' נשא סוף אדרא רבא, וואס דיא תלמידים האבען גזאגט אויף התנא האלקי רשב\"י זיע\"א, אז ער איז דאס זיבעטע ליכט וואס אלע ליכט לאכטען פין איהם און ער איז שבת לה' קודש ועוד בכמה מקומות בזוהר הק', און אזוי ווערט גיברענגט אין לקוטי הלכות דיא פשט בהעלותך, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, ועוד בכמה מפרשים קדושים אז ער זאל דער לאכטין (דיא אלע יודישע הערצער) אלע מנורות ואורות אלעס זאל זיין זייא זאלין מקבל זיין דיא קדושה עליונה פון דעם מקור פון אלע קדושות דער נקודת האמת פין דיא צדיקים דאס איז דער צדיק בחי' משה וואס אלע דארפין מקבל זיין פון איהם, און אפי' אהרן הכהן אליין מיט דיא גאנצע קדושת הכהונה האט ער מקבל גווען נאר פון משה וואס ער איז דער כהן הכהנים, וויא עס ווערט גיבריינגט אין הייליגע ספרים און אין אור החיים הקדוש, און אין זוהר הקדוש בריינגט ער אז אהרן הכהן האט נישט געטארט אריין גיין אין קדשי הקדשים נאר יום כיפור, בזאת יבא אהרן, ווערט געבריינגט כמה ניסים עס איז געווען וואס ער איז ארויס בשלום, אין זכות המילה, און זכות השבטים והתורה, (עיין במדרש) און משה רבינו ע\"ה בכל עת ורגע האט ער גיקענט אריין גיין אין קדשי הקדשים (מ'בין ש'ני ה'כרובים ר\"ת משה) ווארין גדולת הצדיק בחי' משה אין ערוך אליו כלל, און אקעגין כלל ישראל און אלע אנדערע צדיקים, הייסט ער בחי' אין סוף, וואס נאר דורך איהם אליין וועלן אלע, דער גאנצע כלל ישראל נכלל ווערין אין השי\"ת אין סוף ממש, נאר עס וועט זיין מדרגות יעדרער וועדליג זיין ביינקיכץ וואס דאס איז דער עיקר, און וועדליג זיין ליידן אין טירחה פאר השי\"ת און פאר דעם צדיק האמת אזו וועט ער זוכה זיין, נאר, אפי' וואס דער ערגסטער איד וועט זוכה זיין, קען מען שוין אויך זיין תמיד פריילאך מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו אשרינו, (גיב אכטינג אין דעם מאמר ליקוטי מוהר\"ן סי' כ\"א \"עתיקא טמיר וסתים\" ביים סוף עס הייבט זיך אן \"חיים נצחיים\") און אין ליקוטי הלכות חלק א' הל' ק\"ש הל' ד' סעי' י\"ג דאס גרויסקייט פון דעם צדיק און ווער עס איז זיך מתקרב צוא איהם, ואיש' חכם' יכפרנה' המובא שם ס\"ת מ'ש'ה' כמובא בביאור הליקוטים, ועיין בליקוטי הלכות הנ\"ל הלכות ק\"ש הל\"ה ובפרט מסעי' י\"ד עד סוף ההלכה ענין בהעלותך את הנרות, ועין בליקוטי הלכות הנ\"ל הל' ברכות השחר הל' ה' מסעי' מ\"ד עד סעי' מ\"ט ענין שהוא הרצון והביינקיכץ, ואל מול פני המנורה, הנ\"ל, (\"העיקר הוא רק להשתוקק ולכסוף ובינתיים כאילו לומדים כאילו מתפללים\" ואפילו כבר בעבודת ה' אז העיקר ההתקרבות וההתקשרות לצדיק האמת היינו הנקודה הפנימית של הצדיקים הנר המערבי שהוא עדות על השראת השכינה בישראל שהוא דלק תמיד, שהכהן המדליק את המנורה ממנו הי' מתחיל ובו הי' מסיים כמובא בגמרא היינו שכל הפעולות במחשבה דיבור ומעשה צריכים להתחיל ולהסתיים אצל נר המערבי שהוא פני המנורה זה הצדיק האמת בחינת משה, זה מה שה' צוה שאהרן הכהן — כלומר הצדיק, שמדליק את המנורה — את אור התורה בלבות ישראל, שיראה שכל הנרות — הכוונה כל כיתות התלמידי חכמים שלומדים תורה (שהם מ\"ט כיתות מ\"ט אורות שבע כפול שבע כמובא בהפטרת זכרי' ראיתי מנורת זהב) שכולם יאירו מול פני המנורה הנר המערבי הנר השביעי הצדיק האמת משה הנקרא שבת דכולי יומא שכולם מאירים רק דרכו כמובא בזהר הקדוש פרשת נשא סוף אדרא רבא מה שהתלמידים אמרו על התנא האלקי רשב\"י זיע\"א שהוא הנר השביעי שכולם מאירים דרכו והוא שבת לה' קודש ועוד בכמה מקומות בזהר הקודש וכך מובא בלקוטי הלכות הפירוש בהעלותך אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ועוד בכמה מפרשים קדושים שהוא יאיר (כל לבות ישראל) כל המנורות והאורות, הכל שיקבלו את הקדושה העליונה ממקור כל הקדושות מנקודת האמת של הצדיקים שהוא הצדיק בחינת משה שכולם צריכים לקבל ממנו ואפילו אהרן הכהן בעצמו עם כל קדושת הכהונה קיבל כל זה רק ממשה שהוא כהן הכהנים כמובא בספרים הקדושים ובספר אור החיים הקדוש. ומובא בזהר הקדוש שאהרן הכהן הי' אסור לו ליכנס בקודש הקודשים חוץ מיום כיפור בזאת יבא אהרן ומובא כמה ניסים היו בזה שהוא יצא בשלום בזכות המילה ובזכות השבטים והתורה (עיין במדרש) ומשה רבינו ע\"ה בכל עת ורגע יכל ליכנס לקדש הקדשים (מ'בין ש'ני ה'כרובים ר\"ת משה) כי גדולת הצדיק בחינת משה אין ערוך אליו כלל ולעומת כלל ישראל וכל שאר הצדיקים הוא נקרא בחינת אין סוף שרק דרכו לבד יוכללו כולם — כל עם ישראל בשי\"ת אין סוף ממש, רק יהיו דרגות, כל אחד לפי כסופיו שזה העיקר וכפי הסבל והטרחה שסבל עבור השי\"ת ועבור הצדיק האמת כך תהי' זכייתו, רק על מה שיזכה אפילו היהודי הגרוע ביותר כבר אפשר להיות בשמחה תמיד מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו אשרינו (עיין במאמר בלקו\"מ סימן כא' \"עתיקא טמיר וסתים\" בסופו בד\"ה חיים נצחיים) ובלקוטי הלכות חלק א' הל' ק\"ש הל' ד' סעיף י\"ג גודל מעלת הצדיק ומי שמתקרב אליו, ואיש' חכם' יכפרנה' המובא שם ס\"ת משה כמובא בביאור הלקוטים ועיין בלק\"ה הנ\"ל הל' ק\"ש הל' ה' מסעיף מד' עד סעיף מט' ענין שהוא הרצון והכסופין ואל מול פני המנורה הנ\"ל.)",
      "en": "Yiddish Passage — The Essential Longing, and the Western Lamp [The entire letter is written first in Yiddish, then the author provides his own Hebrew translation enclosed in parentheses. Both are translated in full here, section by section.] For this longing is the essential thing — as our master the Rebbe זצ\"ל said [in Sichot HaRan]: \"The essential thing is only to long and yearn — and in the meantime: as if one is studying, as if one is praying.\" [דער עיקר איז נאר גלוסטין אין ביינקין נאר דערווייל כלומרשט מלערינט כלומרשט מעדאווינט — \"The essential thing is only to long and to yearn — and meanwhile: as if one is studying, as if one is praying.\" A famous and cherished teaching of Rabbi Nachman from Sichot HaRan (Conversations of the Rebbe) — not from Likutay Moharan but from his personal conversations. The Rebbe is saying: even when a person cannot truly study or truly pray in the fullest sense — when the connection feels absent — the essential inner work is the longing and yearning itself. And in the meantime, one continues going through the motions — \"as if\" studying, \"as if\" praying — because the longing is real and the action keeps the vessel open. דערווייל = \"in the meantime / meanwhile\"; כלומרשט = \"as it were / as if / nominally\"; גלוסטין (glustin) = longing, desiring — the burning inner desire; ביינקין (baynkin) = yearning, aching longing — the deep wistful craving; מלערינט (mle'arnt) = studying / learning — the present- participial form of lernen (to learn/study Torah); מעדאווינט (me'davvent) = davening / praying — from davennen, the Yiddish word for praying, itself of uncertain origin but deeply embedded in Ashkenazic Jewish life as the primary word for prayer. These two Yiddish verbs — learning and davening — are the two supreme forms of Jewish divine service, both of which continue \"as if\" even when inner connection is absent.] And even in the service of Hashem itself — the essential thing is the drawing close and the binding to the true Tzaddik — that is: the inner point of the Tzaddikim — the western lamp [נר המערבי — the western lamp. In the Menorah that stood in the Temple, there were seven lamps. The westernmost lamp — the one facing the Holy of Holies — was called the ner hama'aravi. Miraculously, this lamp burned continuously while the others were extinguished and relit each day. It was considered a testimony (edus) that the divine presence dwells among Israel. In the Rebbe's teaching (Likutay Moharan §21), this western lamp represents the true Tzaddik — the Moses- soul of the generation — who burns constantly and from whom all other flames draw their light.] — which is a testimony that the divine presence rests among the Jewish people — which burned always — from which the priest who kindled the Menorah would begin, and at which he would conclude — as brought in the Talmud. That is: all actions in thought and speech and deed must begin and end at the western lamp — that is, the face of the Menorah — that is, the true Tzaddik, in the aspect of Moses."
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "ומשה שנתקשה בעשיית המנורה כי לא האמין בכוחו מחמת ענותנותו רק בצלאל האמין בכוחו של משה שהוא הנר המערבי שיכול להאיר תמיד לבית ישראל ברצון חזק להשי\"ת (וכמו שרבינו ז\"ל מביא במקום אחר שמשה עומד בין שמד לרצון שמעלה אפילו אותם שהם בתכלית תכלית הירידה בחי' שמד וע\"ז לבחי' רצון שהוא השתוקקות וכיסופין להשי\"ת שעולה על הכל והיא המדריגה העליונה שבכל המדרגות ששם אינו נוגע שום פגם כלל (ורק הפגמים גורמים שמפסידים הרצון וע\"כ נקרא עבירה לשון עובר שעובר הרצון, אבל אם יש לו רצון בוודאי יש לו תקוה לנצח) וע\"כ שמד הוא המספר 344 ורצון המספר 346 ומשה המספר 345 הבינוני בין שמד לרצון ומעלה תמיד משמד לרצון, און גיב אכטינג גוט אין דער טייערע הייליגע תורה אין ליקוטי מהור\"ן סי' כ\"א בהעלותך עתיקא טמיר הנ\"ל, וויא אזו מען זאל זוכה זיין צוא שיינען און לייכטען דאס ליכטיקייט שפע אלקי אין פנים אריין דאס הייסט א התלהבות און ברען צו השי\"ת מיט הייליגע דיבורים פון תפלה והתבודדות ותורה דעת אלקות דאס הייסט רוח הקודש דאס הייסט פני המנורה און סוכה חכמת אדם תאיר פניו דאס פנים זאל לייכטען אין עבודת ה' איז מען דאס זוכה דורך שרייען צו השי\"ת מיט תורה און תפלה אז דער מוח זאל חאטשע פאר שטיין ער זאל ניט זיין אזוי פארשטאפט מיט טומאה און נארישקייט ח\"ו און דורך אויס הייליגן דיא שבעת הנרות, דיא אויגין ניט קוקען וויא מען טאר ניט, און דיא אוהערין, און די נאז פון כעס און ריח ניאוף, און דאס מויל פון שלעכטע דיבורים און בפרט פון שקר, און פארקערט, מיט דיא אויגין ותמונת ה' יביט קיקען הייליגע זאכן און דער הייליגע תורה וכו' וכו', און דיא אועהרין האבין אמונת חכמים, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב, און דיא נאז אריכת אפים און ענוה, און דאס מויל דיבורי אמת פאר השי\"ת, זייא זענען די מנורה פון בית המקדש וואס דאס איז דער מוח דענצמאלט וועט איהם לייכטען און שייינען דורך איבער גיבין זיך דיא אלע חושים אריין אין דיא תורות פון דעם הייליגן רעבין בעיון אז ער וועט זוכה זיין צו שפע אלקי שכל ודעת אלקות אין איין פערטל שעה וואס איין אנדערער וועט אין אלע זיבעציג יאהר ער זאהל הארווען וועט ער ניט זוכה זיין דער ציא, און ווייטער אז מען איז פוגם בכבוד הצדיק ח\"ו הייסט מען מצורע מת עס איז פאר שלאסין אלע אורות, פוגם אין אלע ז' נרות ה' ישמרנו, ועיין על פ' שלח לך ועתה יגדל נא כח ה' בהתורה ליקוטי מוהר\"ן סימן י\"ט תפלה לחבקוק שכל החיות הן מאכילה ומשאר התענוגים הם מהאותיות עיין שם, ובזוהר הק' פ' שלח מענין רשב\"י זיע\"א שנכנס לג\"ע בחייו והמתיקות של שבת מן דף קס\"א בסוף עד דף קע\"ד. (ועיין היטב בתורה הקדושה והיקרה בלקו\"מ סי' כא' בהעלותך עתיקא טמיר הנ\"ל האיך לזכות להזריח ולהאיר את אור שפע אלקי לתוך הפנים זאת אומרת התלהבות ובעירה לשי\"ת עם דבורים קדושים של תפילה והתבודדות ותורה דעת אלקות זה נקרא רוח הקודש זה נקרא פני המנורה וסוכה חכמת אדם תאיר פניו שהפנים יאירו בעבודת ה' וזה זוכים ע\"י צעקה לשי\"ת בתורה ותפלה שהמוח לפחות יבין לא להיות כל כך אטום בטומאה ושטויות ח\"ו ולקדש לגמרי את שבעת הנרות העניים לא להסתכל במה שאסור להסתכל והאזניים והאף לישמר מכעס ומריח ניאוף והפה לשמור מדבורים רעים ובפרט משקר ולהיפך עם העיניים ותמונת ה' יביט להסתכל בדברים קדושים בתורה הקדושה וכו' וכו' והאזניים שיהי' לו אמונת חכמים פן יראה בעניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב, והאף אריכות אפיים וענוה, והפה לדבר דיבורי אמת לשי\"ת הם המנורה של בית המקדש שזה המוח ואז יאיר ויזרח לו ע\"י התמסרות כל החושים לתוך התורות של רבינו הקדוש בעיון שיזכה לשפע אלקי שכל ודעת אלקות ברבע שעה אחת מה שאחר בכל שבעים שנותיו שיתייגע לא יזכה לזה, ואם ח\"ו עוד פוגמים בכבוד הצדיק נקראים מצורע מת, כל האורות ננעלים והוא פוגם בכל השבע נרות ה' ישמרנו ועיין על פרשת שלח לך ועתה יגדל נא כח ה' בהתורה לקו\"מ סימן י\"ט תפלה לחבקוק שכל החיות הן מאכילה ומשאר התענוגים הם מהאותיות עיין שם ובזהר הק' פרשת שלח מענין רשב\"י זיע\"א שנכנס לג\"ע בחייו והמתיקות של שבת מדף קס\"א בסוף עד דף קע\"ד.)",
      "en": "This is what Hashem commanded: that Aharon the Priest — that is: the Tzaddik who kindles the Menorah — the illumination of the Torah in Jewish hearts — should see that all the lamps — meaning all the groups of Torah scholars who study the Torah [כיתות ת\"ח וואס לערנען דיא תורה — \"groups of Torah scholars who study the Torah.\" The Rebbe identifies the seven lamps of the Menorah with the 49 categories of Torah scholars — 7×7 — as alluded to in the Haftarah of Parshas Beha'alosecha (Zechariah 4:2): \"I saw a Menorah of gold.\" 49 = 7×7 = the full range of Torah study and Torah luminosity in Israel.] — [which are 49 groups, 49 lights, seven times seven, as brought in the Haftarah of Zechariah: \"I saw a golden Menorah\"] — should all illuminate toward the face of the Menorah — the western lamp — the seventh lamp — the true Tzaddik, Moses — who is called \"the Shabbos of the entire day\" [שבת דכולא יומא — Aramaic: \"the Shabbos of the entire day / Shabbos of all time.\" A Zoharic title for Moses, drawn from the connection between Shabbos (which sanctifies all the days of the week) and Moses (who draws holiness into all aspects of the world). Just as Shabbos gives meaning and sanctity to the entire week, Moses gives meaning and sanctity to all of Torah and all spiritual work. Applied by extension to the true Tzaddik of each generation who carries Moses' soul.] — from whom all the other lamps illuminate. As brought in the holy Zohar, Parshas Naso, at the end of Idra Rabba — what the disciples said about the divine Tanna Rabbi Shimon bar Yochai, may his merit protect us — that he is the seventh lamp from which all the lamps illuminate — and he is \"Shabbos for Hashem, holy\" — and in many other places in the holy Zohar. [The Idra Rabba — the \"Great Assembly\" — is one of the most sublime sections of the Zohar, in which R' Shimon bar Yochai and his disciples convened in a mystical gathering and revealed the deepest secrets of the Torah. At the conclusion of this gathering, R' Shimon is described as the seventh and central light from which all others draw illumination — and the phrase \"Shabbos for Hashem, holy\" (Exodus 16:23) is applied to him, signifying his supreme sanctity.] And so it is brought in Likutay Halachos — the commentary on [Parshas] Beha'alosecha: \"Toward the face of the Menorah shall the seven lamps illuminate\" [Numbers 8:2] — and also in many holy commentators — that he [the Tzaddik] should illuminate [all Jewish hearts] — all the Menorot and all the lights — everything should be that they should receive the supreme holiness from the source of all holinesses — the inner point of truth of the Tzaddikim — that is: the Tzaddik in the aspect of Moses — from whom all must receive."
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "ידידו שמואל הורוויץ",
      "en": "And even Aharon the Priest himself — with all the holiness of the priesthood — received all of it only from Moses — who is the priest of priests. [כהן הכהנים — \"the priest of priests / the priest above all priests.\" Just as Moses is the king above all kings and the prophet above all prophets, so he is also, in a mystical sense, the kohen above all kohanim — the source of priestly holiness itself. All of Aaron's priestly power derived from and depended on Moses.] As brought in the holy books and in the book Ohr HaChaim HaKadosh. [Ohr HaChaim HaKadosh — אור החיים הקדוש — \"the Holy Light of Life.\" The famous Torah commentary by Rabbi Chaim ibn Attar (1696–1743), one of the most revered Torah commentaries in Moroccan, Sephardic, and Chassidic traditions. The Ba'al Shem Tov held this work in the highest esteem.] And in the holy Zohar it brings that Aharon the Priest was forbidden to enter the Holy of Holies except on Yom Kippur: \"With this shall Aharon enter\" [Leviticus 16:3] — and it brings how many miracles occurred that he emerged in peace — through the merit of the circumcision, and the merit of the tribes, and the merit of the Torah. [Three merits protected Aaron when he entered the Holy of Holies on Yom Kippur: (1) bris milah — the covenant of circumcision; (2) the merit of the twelve tribes; (3) the merit of the Torah. Even with these extraordinary merits, miraculous protection was needed for him to emerge safely.] [See the Midrash.] And Moses our Teacher, may he rest in peace — at every moment he could enter the Holy of Holies — [M'bein S'nei H'keruvim — the initial letters spell Moses [מ'בין ש'ני ה'כרובים — ר\"ת משה — \"from between the two Keruvim\" (Exodus 25:22) — the initial letters (rashei teivot) spell מ-ש-ה = Moses. The verse says that G-d would speak to Moses specifically from between the two Keruvim above the Ark in the Holy of Holies. The notarikon (acronym reading) reveals that Moses' name is encoded in the very description of this most sacred space — because only Moses had unlimited access to the Holy of Holies at any time.] ]. For the greatness of the Tzaddik in the aspect of Moses is beyond all comparison — and in relation to all Israel and all the other Tzaddikim — he is called in the aspect of Ein Sof [the Infinite]. [בחי' אין סוף — \"in the aspect of the Infinite / Endless.\" Ein Sof — \"there is no end\" — is the Kabbalistic term for G-d in His aspect of absolute infinity, before any manifestation or limitation. To say the Moses-soul Tzaddik is \"in the aspect of Ein Sof\" relative to the Jewish people and all other Tzaddikim is to say he is of a categorically different order — as infinite light is to a finite lamp.] Through him alone will all — all the Jewish people — be included in Hashem, the Infinite, literally. Only there will be levels — each person according to his yearnings — for that is the essential thing. [וועדליג זיין ביינקיכץ וואס דאס איז דער עיקר — \"according to his yearnings / longings — for that is the essential thing.\" Veydlig zayn baynkikhs — Yiddish: \"according to his longings\" (veydlig = according to / in proportion to; baynkikhs = yearnings/longings). The level each person attains in the World to Come and the degree of their inclusion in the divine Infinite will be in direct proportion to the intensity of their yearning — benkung — for Hashem and the Tzaddik in this world.] And according to the suffering and the toil he bore for Hashem and for the true Tzaddik — so will his merit be."
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "ס\nב\"ה יום ד' פ' ויחי י\"ג טבת תשכ\"ו פעה\"ק ירושלים תובב\"א \nשלום וברכה למע\"כ אהובי ידידי יקירי מאנ\"ש היקרים המשתוקקים לעבוה\"ש ויראת שמים באמת ולהתקרבות באמת לרבינו הק' ננמ\"ח כש\"ת כמהר\"ר ....... נ\"י שליט\"א וכב\"ב שיחיו. \nבפרשה זאת ויחי, וישם אפרים לפני מנשה מובא בדברי מורנ\"ת ז\"ל בלק\"ה, שאפרים הוא בחי' מלא כה\"כ בחי' התלמיד יהושע שבא מאפרים כדברי רש\"י ז\"ל, היינו בחי' מכה\"כ להחיות א\"ע ואחרים בהנקודות טובות ושהקב\"ה מכה\"כ הוא חשוב יותר ונצרך מבחי' מנשה הבחי' של דרי מעלה אי' מקום כבודו, הן אמת שצריך גם זה בחי' אי' מקום כבודו לחפש כל יום, ובחי' נשני כל עמלי בעבוה\"ש, ובית אבותי, יחוסי, כמובא בדברי רבינו ז\"ל ג\"כ צריך כל יום, אבל העיקר יותר להחיות א\"ע בבחי' אפרים כי הפרני בארץ עניי להחיות א\"ע בכל הנקודות טובות וכו'. \nוגם בפ' הזאת, המלאך וכו' יברך את הנערים ויקרא בהם שמי וכו' עי' תורה ל\"ז בלק\"מ, שע\"י צדקה לא\"י נכלל בקדושת אויר א\"י שאין בו חטא כמו הבל תינוקות של בית רבן שמגינים בהבל פיהם שאין בו חטא להגן על העולם ועל ידו (של זה שנותן צדקה לא\"י) נתגלין האבות להגן בעולם. ע\"ש היטב. \nידידם הדו\"ש ומאחלם כט\"ס \nשמואל הלוי הורוויץ",
      "en": "Only — for what even the worst Jew will merit — one can already always be joyful: \"How good is our portion and how pleasant is our lot and how beautiful is our heritage — fortunate are we.\" [מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו אשרינו — \"How good is our portion and how pleasant is our lot and how beautiful is our heritage — fortunate are we.\" The morning prayer declaration recited after donning the tallit and before the morning service. Four ascending words of praise for being Jewish: חלקינו (our portion/share), גורלינו (our lot/destiny — what has fallen to us), ירושתינו (our heritage/ inheritance — what has been bequeathed to us), and the exclamation אשרינו (fortunate are we). Even the least spiritually accomplished Jew will merit something in the World to Come — and for this alone, one can always be joyful.] [Pay close attention to the statement in Likutay Moharan §21, \"Atika Stima'ah\" [עתיקא טמיר וסתים — Aramaic: \"the Ancient One who is hidden and concealed.\" A Zoharic title for the highest and most concealed level of divinity — Keter (Crown), the most utterly hidden and transcendent aspect of G-d. Likutay Moharan §21 is organized around this Zoharic concept and discusses how the Tzaddik relates to and draws from this concealed level.] — at its end, beginning with the words \"eternal life.\"] And in Likutay Halachos, Part 1, Laws of the Shema, Law 4, paragraph 13 — the greatness of the Tzaddik and of whoever draws close to him — and the acronym of final letters: \"And a wise man\" / \"will appease her\" / \"this is found\" — the final letters spell Moses — as brought in the commentary Beur HaLikutim. [ואיש' חכם' יכפרנה' — ס\"ת מ'ש'ה' — \"the sofei teivot (final letters) spell Moses.\" ס\"ת = סופי תיבות = the final letters of each word — as opposed to ר\"ת = ראשי תיבות = initial letters. The final letter of ואיש = שׁ (shin); the final letter of חכם = מ (mem); the final letter of יכפרנה = ה (heh). Read in Hebrew right-to-left: ה-מ-ש = Moshe = Moses. A Kabbalistic notarikon (acrostic) technique: the final letters of the three words of this verse are arranged to encode the name of Moses — connecting the \"wise man who appeases\" with the soul of Moses the Tzaddik hidden within this verse. The Beur HaLikutim (Commentary on Likutay Moharan) is cited as the source for this specific reading.] And see in Likutay Halachos mentioned above — Laws of Shema, Law 5, from paragraph 44 to paragraph 49 — the matter of the longing and yearning, and \"toward the face of the Menorah.\""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "סא\nב\"ה ג' צו ח' ניסן תשכ\"ו מירון ת\"ו \nשלום וברכה וכט\"ס למע\"כ אהובינו ידידינו היקר והנעלה מאנ\"ש היקרים המשתוקקים לעבוה\"ש באמת ולהתקרבות רבינו ז\"ל באמת כש\"ת כמהר\"ר ... נ\"י וכב\"ב שיחיו. \nאחדשה\"ט באה\"ר מכתבו לנכון קבלתי ומבשורתו שיום ג' פ' בא החתונה שלו מזל טוב ויה\"ר שיעלה יפה ותזכו לבני חיי ומזוני וכט\"ס אכי\"ר. וכן קבלתי צדקתו ורב תודות לך וזכות המצוה תזכו לכל משאלותיכם לטובה אכי\"ר. אחרתי תשובתי עד הנה כי כתבת לי שאחר החתונה תכתוב לי באריכות ועדיין לא קבלתי מכתבך הזה וגם מרוב חולשתי בזמן האחרון. ואני הזכרתי אתכם לטובה על המקומות הק' יה\"ר שתתקבל תפלתינו באהבה וברצון אכי\"ר. \nוהנה כעת צריכים להכין א\"ע לפסח הקדוש בימי ניסן הקדושים שהם ימי תשובה כמו תשרי כמובא בתורה מ\"ט בליקוטי מוהר\"ן ומחמת אהבה וחסד ושירות וזמירות ותשבחות להשי\"ת. ופסח פה סח וכל המרבה לספר ביציאת מצרים (הן בכלל והן ביציאת מצרים של כל א' בפרטיות שזכה להתקרב לצדיק האמת ולזכור כל הטובות והחסדים שעשה השי\"ת עם כל א' וא') הרי זה משובח בחסדים גורם שהשי\"ת יעשה עוד חסדים וחסדים מרב חסד בחי' עתיק. מרדכי בגי' רב חסד. והגדה בקול רם תיקון הברית חמרא וריחני פקחין היינו התרוממות המוח שזוכין בעת הסדר של ליל פסח ואח\"כ סופרין ספירה בחי' המתן הבא לטהר מסייעין לו אומרים לו המתן היינו להשתוקק ולכסוף להשי\"ת גם כשנופלין מההתעוררות דלעילא שהי' בפסח ביום א' לחזק א\"ע ולידע שעדיין צריך להמתין הרבה הרבה עד שנזכה להיות אדם ע\"י קבלת התורה בשבועות ולבלי ליפול בדעתו מכל העובר עליו רק לצפות ולהמתין ולהשתוקק ולכסוף ולספור בפה מלא היום כו\"כ לעומר ושמתקרבין יותר לקבלת התורה ולא לאבוד ח\"ו הספירה איך שהוא אעפ\"י שנדמה לו שאין נעשה יותר טוב ואדרבה וכו' הוא לא יניח מקומו ח\"ו ההשתוקקות שלו והספירה לצפות כל יום להתקרבות להשי\"ת ואז סוף כל סוף זוכין להגיע בשבועות ע\"י אתערותא דלתתא של הספירה לכל המוחין שבליל פסח (והם שלו ממש לא רק אתערותא דלעילא) וגם לכתר (בחי' המתן כמובא בתורה \"קרא את יהושע\") שלא זכו לזה בליל פסח. השי\"ת יזכינו לכל הקדושות כולם אכי\"ר. \nידידו דושו\"ט ומאחלו חג הפסח כשר ושמח וכט\"ס \nשמואל הלוי הורוויץ",
      "en": "And Moses was troubled by the making of the Menorah — for he did not believe in his own power, because of his humility. [שנתקשה בעשיית המנורה — \"Moses was troubled / found difficulty with the making of the Menorah.\" A Talmudic teaching (Menachos 29a): Moses could not understand how to make the Menorah — it was the most complex of all the Tabernacle vessels. G-d showed him a Menorah of fire in a vision, and finally told him to throw a talent of gold into the fire and it would emerge as a Menorah. The Rebbe interprets this mystically: the difficulty was not technical but spiritual — Moses' profound humility made him unable to believe in his own power as the western lamp, the source of all illumination.] Only Betzalel believed in Moses' power — that he is the western lamp who can always illuminate the house of Israel with a powerful will toward Hashem. [And as our master the Rebbe זצ\"ל brings in another place — that Moses stands between destruction and will [שמד לרצון — \"between destruction (shemad) and will (ratzon).\" Shemad (שמד) — literally \"destruction / apostasy / extermination\" — the numerical value of שמד = 344. Ratzon (רצון) — \"will / desire / longing for G-d\" — the numerical value of רצון = 346. Moses (משה) = 345 — exactly between them. Moses literally stands at the numerical midpoint between the lowest state (shemad — destruction, loss of all connection) and the highest state (ratzon — pure yearning and will toward G-d), and raises souls from one to the other.] — and lifts up even those who are at the very ultimate depths, in the aspect of destruction — and raises them to the aspect of will — which is the longing and yearning for Hashem — which surpasses everything — and is the highest level of all levels, where no blemish touches at all. [ששם אינו נוגע שום פגם כלל — \"where no blemish touches at all.\" The level of pure ratzon — pure yearning and will toward G-d — is so elevated that sin and blemish cannot reach it. The ratzon exists above the realm where transgression operates. This is why the Rebbe's teaching emphasizes longing above all else: it is the one spiritual state that cannot be blemished.] [And therefore shemad has the numerical value 344 — and ratzon has the value 346 — and Moses has the value 345 — the middle number between destruction and will — and always raises from destruction to will.]"
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "סב\nב\"ה ח' ניסן תשכ\"ו \nשלום וברכה וכט\"ס למע\"כ אהובי ידיד אחי ורעי מאנ\"ש המובהקים המשתוקקים להתקרבות רבינו ז\"ל באמת כש\"ת כמהר\"ר צבי וואסילסקי נ\"י שליט\"א וכב\"ב שיחיו, אחדשה\"ט באה\"ר. \nנא לעשות כל היכולת בזה. וזכות הצדקה נזכה להנצל ממשהו חמץ כמובא בליקוטי מוהר\"ן תורה כ\"ט צ'דקה ת'ציל מ'מות ר\"ת מצת. וע\"כ נהגו בנ\"י הקדושים ליזהר מאד ליתן צדקה קמחא דפסחא כי בני נביאים הם וע\"י צדקה ממתיקין הדין של יום הדין הגדול כמובא בס' המדות ובהפטרת וערבה בשבת הגדול (בינה עולם הבא) הביאו המעשר וכו' היינו צדקה וזרחה לכם וכו' שמש צדקה ושבתם וראיתם וכו' היינו היום הדין הגדול וכו' ברכה עד בלי די. \nידידו דושו\"ט ומאחלכם חג הפסח כשר ושמח וכט\"ס. \nשמואל הלוי הורוויץ",
      "en": "And pay close careful attention to the precious holy Torah in Likutay Moharan §21, Beha'alosecha — \"Atika Stima'ah\" — as above — how one should merit to shine and illuminate the divine overflow of light into the face — that is: an ardent blazing toward Hashem with holy words of prayer and hisbodidus and Torah — the knowledge of G-dliness — this is called the holy spirit — this is called the face of the Menorah. [דאס הייסט רוח הקודש — \"this is called the holy spirit / ruach hakodesh.\" The state of divine overflow (shefa Elohi) entering the face — the illumination of the face in divine service — is identified here with ruach hakodesh, the divine spirit of inspiration and prophecy. And the face itself illuminated by divine service is the \"face of the Menorah\" — the pnei hamenorah — the inward-facing light that receives and reflects the divine.] And \"the wisdom of a person illuminates his face.\" [Ecclesiastes 8:1 — \"The wisdom of a person illuminates his face.\"] That the face should illuminate in the service of Hashem — one merits this through crying out to Hashem with Torah and prayer — that the mind should at least understand that it should not be so blocked up with impurity and foolishness, G-d forbid. [דאס מוח זאל חאטשע פאר שטיין ער זאל ניט זיין אזוי פארשטאפט — \"that the mind should at least understand that it should not be so blocked / plugged up.\" The Yiddish farshtopt means clogged, stopped up, stuffed — like a drain that is completely blocked. The prayer is not for full enlightenment but for the minimal clearing: at least not so completely clogged with impurity that no light can pass through.] And through the complete sanctification of the seven lamps: The eyes — not to look at what one may not look at. And the ears. And the nose — from anger and the smell of licentiousness. And the mouth — from bad speech and especially from falsehood. [שבעת הנרות — \"the seven lamps.\" The Rebbe identifies the seven lamps of the Menorah with the seven openings of the face: two eyes, two ears, two nostrils, and one mouth. These seven sensory openings are the seven \"lamps\" of the human being — the channels through which light enters and exits. Sanctifying all seven = kindling the human Menorah.] And conversely [in their positive form]: With the eyes — \"and the image of Hashem he beholds\" — to gaze at holy things and the holy Torah, and so on. And the ears — to have faith in the sages. \"Lest his eyes see and his ears hear and his heart understand and he return and be healed.\" [Isaiah 6:10 — quoted in its hopeful direction] And the nose — long-suffering and humility. And the mouth — words of truth before Hashem. These are the Menorah of the Holy Temple — which is the mind — and then the mind will illuminate and shine."
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "סג\nב\"ה יום ח' ניסן תשכ\"ו \nשלום בורכה וכט\"ס למע\"כ ידיד היקר והנעלה מאנ\"ש היקרים הנאהבים ונעימים המשתוקקים להתקרבות באמת לרבינו ז\"ל כש\"ת כמהר\"ר ..... נ\"י שליט\"א וכב\"ב שיחיו. \nאחדשה\"ט באה\"ר, הנני נותן לו תודה רבה על צדקתו הק' מכבר שממש החי' אותנו, כן יחי' השי\"ת אתכם תמיד ותזכו לכל הברכות שבתורה וכל הטובות והקדושות שזוכין ע\"י מצות הצדקה הקדושה שעושה פירות ופירי פירות בעוה\"ז ובעוה\"ב, וזהו עיקר הקרן קיימת של האדם כמובא בדברי רבינו ז\"ל בתורה י\"ז ויהי הם מריקים שקיהם. ושעי\"ז זוכין לזכך החומר וכלי השכל וזוכין לתשובה באמת ולעורר גם אחרים בתשובה ולראות אור הצדיק באמת ולקבל ממנו יראה ואהבה ע\"ש. \nוכדאי מצות הצדקה שתגן עליו באלף המגן ושיזכה בזה לכל הטובות וקדושות שבעולם אכי\"ר. ובפרט לקדושת פסח שהוא בחי' חסד אברהם. \nידידו דושו\"ט ומאחלכם חג פסח כשר ושמח וכט\"ס \nשמואל הלוי הורוויץ \nד\"ש נלבב ואיחול חג הפסח כשר ושמח מב\"ב שיחיו וכל המשפחה שיחי'.",
      "en": "Through immersing all the senses into the Torah teachings of the holy Rebbe with deep study — one will merit the divine overflow of intellect and knowledge of G-dliness in a single quarter of an hour [אין איין פערטל שעה — \"in a single quarter of an hour.\" A striking and arresting statement: through properly immersing all seven senses into the Rebbe's Torah with genuine deep study — one can merit, in a single fifteen-minute period, a level of divine intellectual illumination (shefa Elohi — sechel v'da'at Elokim) that another person, laboring for all seventy years of his life, will not attain. A hyperbolic expression of the extraordinary spiritual efficiency of properly engaged Torah study according to the Rebbe's way.] — what another will not merit even if he labors for all seventy years. And furthermore — if one blemishes the honor of the Tzaddik, G-d forbid — one is called a \"metzora who is as dead\" [מצורע מת — \"a metzora who is as dead.\" A famous Talmudic teaching (Nedarim 64b): four are considered as if dead — the poor, the blind, the leper (metzora), and one who has no children. The metzora was completely cut off from the community, dwelling outside the camp, declared impure. One who blemishes the honor of the true Tzaddik (pogem bikhvod hatzaddik) is placed in this category — cut off from the source of all spiritual light and life.] — all the lights are closed — and one blemishes all seven lamps. May Hashem protect us. And see, on Parshas Shelach — \"And now may the power of Hashem be made great\" — in the Torah of Likutay Moharan §19, \"Prayer of Habakkuk\" — that all the vitality: from eating and from the other pleasures — come from the letters. [Likutay Moharan §19 — \"Tefillas Chavakuk\" (Prayer of Habakkuk) — one of the Rebbe's major Torah teachings, addressing the Kabbalistic principle that all vitality and pleasure in the physical world — eating, drinking, all sensory pleasures — ultimately derive their energy from the holy letters of the Torah. The letters are the root of all life-force.] See there. And in the holy Zohar, Parshas Shelach — on Rabbi Shimon bar Yochai, may his merit protect us — who entered the Garden of Eden while still alive, and the sweetness of Shabbos — from page 161 at the end through page 174. [A specific reference to a section of the Zohar in Parshas Shelach (Numbers 13–15) beginning at folio 161b and continuing through 174 — a lengthy and exalted passage describing R' Shimon bar Yochai's entry into Gan Eden (the Garden of Eden) while still alive, and the extraordinary sweetness and holiness of Shabbos as experienced from within that state.]"
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "סד\nב\"ה יום כ' אייר ל\"ה לספירת העומר תשכ\"ו מירון ת\"ו \nשלום וברכה וכט\"ס למע\"כ אהובי ידידי יקירי כנפשי הרה\"ח מאנ\"ש היקרים המשתוקקים לעבוה\"ש באמת ולהתקרבות רבינו ז\"ל באמת ובתמים כש\"ת כמהר\"ר צבי וואסילסקי נ\"י שליט\"א וכב\"ב שיחיו. ולתלמידו היקר והנעלה החפץ ומשתוקק להתקרב באמת לרבינו ז\"ל כש\"ת כמהר\"ר.... נ\"י שליט\"א ולכב\"ב שיחיו. \nהנה כבר עבר רוב ימי הספירה וימי השבועות הקדושים ממשמשים לבוא. והנה עדיין יכולים לזכות בימי הספירה הקדושה לתשובה ע\"י אמירת תהלים המסוגל לתשובה ולזיכוך הנפש וגם ע\"י ההשתוקקות לקבלת התורה בשבועות וספירת העומר בכוונה ובהשתוקקות לקבלת התורה ולהעשות לאדם כי שעורים מאכל בהמה ואנו מצפים להיות אדם ע\"י קבלת התורה בשבועות. ובליל שבועות העיקר להיות ניעור כל הלילה דער עיקר דאס אויף זיין (שהעיקר להיות ער) ובזה פוטרים א\"ע מכמה כריתות ח\"ו כמובא בספרים הק' ומובטח כל השנה, וגם הוראת האדם כל השנה הוא כפי הלילה של שבועות כמובא בכתבי האריז\"ל, ואם יכולים לומר התיקון ליל שבועות מה טוב ונקראים שושבינא דמטרוניתא בזה כמובא בזוה\"ק. וגם צריך לשמוח כל הלילה כמו בהילולא כמובא בזוה\"ק וידוע מאנ\"ש שבאומן שכל הלילה לא פסקו הריקודים וניגונים והתחלפו משמרות אנשים לרקוד ולא פסק הריקוד אפי' רגע. וסיפרו לי שהרב המגיד מטיראווצע שהי' חבר להרה\"צ ר' נחום מטשרנוביל ז\"ל שהיו ביחד תמיד שבועות ופעם נסע ר' נחום ז\"ל להמגיד מטראווצע ופעם המגיד מטראווצע לר' נחום ז\"ל על שבועות והיו רוקדין ביחד כל הלילה של שבועות וכשהי' ר' נחום זקן וחלש, שלח את בנו ר' מרדכי מטשרנביל ז\"ל להמגיד מטראווצע על שבועות ורקדו יחד כל הלילה. והמקוה של שבועות הוא משער החמישים דקדושה כמובא בליקוטי מוהר\"ן בתורה נ\"ו \"וביום הביכורים\". וקריאת העשרת הדברות שכלול בהם כל התרי\"ג מצות כידוע והשיר של חשק אקדמות ואכילת סעודת חלב ודבש תחת לשונך. \nושזוכין אנחנו לכתר התורה כי בליל פסח זכינו לכל הספירות בהסדר של פסח חכמה בינה דעת הג' מצות. ושאר עניני הסדר היו חסד וכו' מלכות. אבל כתר לא זכינו כי גם זאת הי' רק באתערותא דלעילא לבד. אבל ע\"י ספירת העומר כל המ\"ט יום שהוא רק באתערותא דלתתא כל א' בהשתוקקותו ובדיבוריו ובספירתו בפה מלא היום כך וכך ובהזדככותו בכל ימי ספירה שעוברים הז' מימות ז' פעם ז' היינו מ\"ט. כל מיני עליות וירידות וגדלות וקטנות וקטנות דקטנות ואנו סובלים הכל ולא מניחים את מקומם ועושים מה שעלינו ולא אובדים את הספירה לספור כך וכך ומתביישים איך אנו אוחזים ואיך אנחנו עדיין בבחי' בהמה עומר שעורים. אין לנו פה להשיב וכו' זוכים עי\"ז בשבועות לקדושת כתר שזה לא זוכים המלאכים כי אם דווקא בני אדם הישראלים באתערותא דלתתא שלהם ובהמתנתם ובסבלותם כל מיני חלישות דעת ובזיונות מעזות הגוף ומניעות וכל מה שעובר ואינם מניחים את מקומם ועושים את שלהם שעי\"ז דייקא זוכין לבחי' כתר כמובא בליק\"מ תו' ו' \"קרא את יהושע\", כי תשובה בחי' כתר, כתר לי זעיר בחי' המתן וכו' כי פסח הוא בבחי' חפזון היינו תחלת ההתקרבות ולנוס ממה שצריך לנוס ולברוח מיצה\"ר ורע וגם לברוח להתורה צריך בחפזון כי אם לאו יכולים להשתקע ח\"ו. אבל כשזוכה להכנס בעבוה\"ש או שזוכה לישב ללמוד בתורה או בתפלה אז אסור לחפוז ולרצות תיכף להרגיש ולהכנס בקדושה בפעם א'. כי לא בחפזון תצאו, רק צריך לחכות ימים ושנים עד שיזכה באמת למה שיזכה אם יוכל לסבול ולהמתין ולהמתין כי זה ענין ספירה עד שסוף כל סוף אם אינו מאבד הספירה וההמתנה איך שיהי' סוף כל סוף זוכה למה שזוכה ע\"י ההמתנה דייקא לקדושה העליונה שער החמישים, כתר, שבועות הק' וצריך לעסוק בתורה בפה דייקא לקרות ימי חייו עי' תורה נ\"ו בלק\"מ. \nידידכם המאחלם שבועות יפה וטוב וכט\"ס \nשמואל הלוי הורוויץ",
      "en": "\"The essential thing is only to long and to yearn — and in the meantime: as if one is studying, as if one is praying.\" And even in the service of Hashem itself — the essential thing is the drawing close and the binding to the true Tzaddik — that is: the inner point of the Tzaddikim — the western lamp — which is the testimony of the divine presence resting upon Israel — which burned always — from which the priest who kindles the Menorah would begin and at which he would conclude — as brought in the Talmud. That is: all actions in thought, speech, and deed must begin and conclude at the western lamp — which is the face of the Menorah — this is the true Tzaddik in the aspect of Moses."
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "סה\nיום ב' י\"ח סיון תשכ\"ו פעה\"ק ירושלים תובב\"א \nשלום וברכה וכט\"ס למע\"כ אהובינו ידידינו חבירינו וריעינו מאנ\"ש היקרים המשתוקקים לעבוה\"ש באמת ולהתקרבות להצדיק האמת באמת כש\"ת כמהר\"ר ארי' בן זיסעל נ\"י \nאחדשה\"ט באה\"ר, משלומינו הודות להשי\"ת, לנכון קבלתי מכתבו היקר מקודם שבועות עם הפדיון ורב תודות לכם וזכות המצוה הגדולה הזאת תזכו לכל משאלותיכם לטובה וכט\"ס אכי\"ר. \nוהנה בענין הזכי' להיות על ציון רבינו הק' ז\"ל, בוודאי הוא זכי' גדולה שאין למעלה ממנה, והנה נתקשר בזה, שאני אבקש בעד כבודו שיזכה לזה וכן שאר בקשות לטובת כבודו, וכבודו אם יזכה להיות על ציונו הק', ייטיב להיות גם שלוחי לרבינו ז\"ל בשמי שאני שמואל בן פיגה עושה כבודו לשליח שיאמר גם בעבורי (ואם אפשר בערב ראש השנה) תיקון הכללי היינו העשרה קפיטל תהלים והחתיכה תפלה \"ובזכות הצדיק וכו' והנה עשיתי מה שמוטל עלי עשה מה שעליך\" ולהפריש פרוטה צדקה גם עבורי כאלו אני עושה כן, וגם יאמר שהודוי דברים שאני אתוודה בערב ר\"ה בציון הק' (וכן התיקון הכללי ופרוטה לצדקה) של רשב\"י זיע\"א במירון יהא נחשב כאלו התוודיתי זאת על ציון רבינו ז\"ל באומן ויקבל זאת (וכן כל התיקונים של ער\"ה ור\"ה) ויעשה בזה כל התיקונים ממש כמו שאם הייתי עושה זאת על ציונו הקדוש ממש, כן יעשה כבודו בפרטיות עבורי כל הנ\"ל, מלבד שקודם מזה יעשה כבודו כל התיקונים האלו עבור כבודו (כמו שכתוב וכפר בעדו ואח\"כ עבור אחרים.) ע\"כ ראשית מכל לומר העשרה קפיטל תהלים בהתקשרות לרבינו ז\"ל והפרשת פרוטה לצדקה עבור נשמת רבינו ז\"ל, ואח\"כ לפרש כל שיחתו ולבו לפני רבינו ז\"ל והעיקר מכל ווידוי דברים מכל מה שעבר עליו מיום עמדו על דעתו (כמובא בהתורה ד' אנכי בלקוטי מוהר\"ן) כל חטאיו וכו' וכו' וכל מה שעובר עליו כל לבו (והכל בלחש כמו יו\"כ בשמ\"ע) ולקשר א\"ע לרבינו ז\"ל על כל השנה ובפרט הערב ר\"ה וימי ר\"ה הקדושים שיהא הכל מקושר לרבינו ז\"ל והוא ז\"ל יעשה כל התקונים מזה עבור כלל ישראל ועבור כבודו בפרט (וכן עבורי ג\"כ כנ\"ל) ולבקש העיקר על תיקון הנפש ורוח נשמה מכל הגלגולים עד הנה ושרבינו ז\"ל יתקנו בכל התקונים עד א\"ס, וכן עבור הכלל ולאקמא שכינתא מעפרא. \nובענין דיבורי התחזקות בעבוה\"ש, עי' תור' בהעלותך עתיקא, תו' כ\"א בלקוטי מוהר\"ן, ענין שבעת הנרות שהם האזנים והעינים והחוטם והפה שלא לדבר שקר וכן שאר דיבורים רעים (וכן לקדש הפה ממאכלים שאינם קדושים), ואזנים שלא לשמוע נבול פה ודבורים רעים, והחוטם ליראה מהשי\"ת ולא לכעוס ח\"ו ולא להתגאות ולא להריח ריחות רעות של זנות התלוי בחוטם והעיקר עצימת עינים שלא להסתכל בדברים המביאים הרהורים רעים ח\"ו כששומר אלו הז' נרות שהם משרתי המוח שלא יכניסו דברים רעים להמוח כנ\"ל, אז ממילא יאיר וישפע עליו שפע אלקי הנבואה הק' והרוח הקודש בחי' סוכה ע\"י ז' העננים (כמו עננים מכסין ולא מניחין ליכנס לפנים, וממילא נעשין הם הז' עננים ז' הנרות, כלים קדושים, לקבל השפע אלקי שהם מקיפין למעלה מהמוח למעלה מהשכל ושיכנסו להמוח, וזוכין לקדש המוח שהוא כולו קודש כולו אלקות קודש קדשים, הארון והלוחות שכל אלקי, ומקדשין הנרות, בעינים דק' להסתכל בפני הצדיק שהוא הוא השפע אלקי ממש (כמובא שם בתורה על מרע\"ה) והסתכלות בהתורה הק' וכמו שאומר האריז\"ל שבהסתכלות בהתורה בעת שמגביהין אותה עד שיוכל לקראות נשפע על האדם אור גדול, וכן הסתכלות על קברי הצדיקים ששם ששורה נפש הצדיק ומאיר בכל העולם העשיה כמובא בכתבי האריז\"ל, וכן על נרות שבת, חנוכה בהמ\"ד, וכן על כל דברים קדושים וזה קדושת העינים וכן באזנים לשמוע בהם דברי חכמים ולהאמין בהם ולשמוע שופר וכן מגילה וכן כל השמיעות קדושות, וכן בחוטם יראת ה' תפלה וענוה וכבישת כעס וחרון אף, אריכת אפים, וקדושת הברית שתלוי בחוטם, והפה לדבר דיבורים קדושים של אמת, בתורה ותפלה והתבודדות בחי' פה אל פה אדבר בו וד\"ל, ואכילה דק' של סעודת מצוה ובפרט בשבת קודש וכמובא בכתבי האריז\"ל ובלקוטי מוהר\"ן תו' נ\"ז אמר ר\"י בן קיסמא שהפה נשלם באור גדול בעת אכילת שבת ובלקוטי תנינא תו' ע\"ז שהפה נשלם בבחי' קומת אדם בעת אכילה ואח\"כ זוכה לבחי' אדם העליון שכינה מדברת מתוך גרונו ע\"ש וזוכה להתלהבות בבחי' פני המנורה שתהא שלהבת עולה מאליה, השי\"ת יזכינו לזה, וגם עי' בפ' שלח לך בזוה\"ק כמה מתוק וטעם מגדולת שבת והמחדש בתורה בשבת ע\"ש כל הפרשה ויערב לך. \nידידו דו\"ש ומאחלו כט\"ס \nשמואל הלוי הורוויץ",
      "en": "This is what Hashem commanded — that Aharon the Priest — that is: the Tzaddik who kindles the Menorah — the light of the Torah in the hearts of Israel — should see that all the lamps — meaning all the groups of Torah scholars who study the Torah (who are 49 groups, 49 lights, seven times seven, as brought in the Haftarah of Zechariah: \"I saw a golden Menorah\") — should all illuminate toward the face of the Menorah — the western lamp — the seventh lamp — the true Tzaddik, Moses — who is called \"the Shabbos of the entire day\" — from whom all the others illuminate. As brought in the holy Zohar, Parshas Naso, at the end of the Idra Rabba — what the disciples said about the divine Tanna Rabbi Shimon bar Yochai, may his merit protect us — that he is the seventh lamp from whom all illuminate, and he is \"Shabbos for Hashem, holy\" — and in many other places in the holy Zohar. And so it is brought in Likutay Halachos — the commentary on Beha'alosecha: \"Toward the face of the Menorah shall the seven lamps illuminate\" — and also in many holy commentators — that he should illuminate all the Menorot and all the lights — everything — that they should receive the supreme holiness from the source of all holinesses — the inner point of truth of the Tzaddikim — which is the Tzaddik in the aspect of Moses — from whom all must receive."
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "סו\nב\"ה יום ג' פ' וישב ט\"ז כסליו תשכ\"ז פעה\"ק ירושלים תובב\"א \nשלום וברכה וכט\"ס למע\"כ אהובי ידידי יקירי מאנ\"ש היקרים הנאמנים והעוסקים בצרכי ציבור ומקושרים לרבינו הק' וכוספים אליו ולעניניו הרה\"ח וכו' וכו' כש\"ת כמהר\"ר צבי יוסף וואסילסקי נ\"י שליט\"א וכב\"ב שיחיו וכל הנלוים אליו שיחיו. \nוהנה אנכי מעתיר בעדכם ומזכירכם לטובה כל יום ועשיתי פדיון עבורכם ועבור ר' צבי בן מירל דבורה רייכמאן נ\"י ועבור ר'...... נ\"י מאנ\"ש היקרים שיחיו ומזכירכם לטובה כל יום ויום. \nוהנה בענין ידידינו ר' מאיר נ\"י שיש לו חולי ירקון. מלבד הרפואות וסגולות שיש בספרי רבינו ז\"ל בכלל לכל מיני חולי להסתכל על הציצית ולומר שיר השירים לפנות בוקר והעיקר מכל, תפלה וכו' ושמות הצדיקים שמשנה הטבע. ראיתי בספרים לרחוץ הפנים באפין מי שיש לו ירקון (געלזוכט). וכן יש רפואה ליקח יונה (איין טייבילע) ולהעמיד על הטבור של החולה שהוא ימצוץ בפיו מן הטבור של החולה את הירקון והיונה תמות והחולה נתרפא וכו'. \nוהנה בענין כתיבת מכתבים של התחזקות ועבודת ה' הנני טרוד מאד עכשיו, כי הנני ב\"ה מוציא מכח אל הפועל ספרי היקר מאד \"יעלת חן\" שהוא התורה א' מליקוטי מוהר\"ן, אשרי תמימי דרך, עם כל השייך אלי', הכל על מקומו. בדוגמת גמרא עם מפרשים סביבה והוא דבר שלא הי' עדיין כזאת. ואין לשער יקרת הספר הזאת (וגם בהתחלה מובא כל שבחי ספרי רבינו ז\"ל ולימודם בעיון ולעשות מהתורה תפלה והתבודדות ולילך עם התורה וכו' שאין לשער יקרת ערך הענינים הנ\"ל שלא הי' דוגמתם עדיין) וזה יותר מעשר שנים שהתחלתי בזה והדפסתי ששה גליונות מזה ומאז עד עתה הם מוטלים בביתי ונתקרעים וכו', וב\"ה שגמרתי עוד ששה גליונות, עד ענין א'. ועשיתי מזה חלק א'. ומובן החובות שעשיתי ע\"ז. והנני מוכרח כעת לכרוך הספרים ואם לאו יהי' כל העול ויגיעה בחנם וילך לאיבוד כמו עד עכשיו, והכריכה בעצמה בערך אלף ל\"י הנני מוכרח ללוות ולעשות זאת בלי דיחוי ואיחור כלל. ואין לשער גודל זכות הרבים שבזה. \nאשרי מי שיזכה לסייע לזה (והטובות שיהי' מזה לכל מי שיזכה להגות בספר הזה שיוכל לבוא למה שיבוא בלימוד ספר רבינו ז\"ל בעיון ולעשות מהתורה תפלה ולילך עם התורה, אין לשער ולהעריך כלל) והנה אין לי סיוע מפה כידוע מצב אנ\"ש פה. וע\"כ הנני מוכרח לפנות למע\"כ העוסק בצרכי רבינו ז\"ל ושהוא עם כל חבירינו היקרים מאנ\"ש ובפרט חבירינו היקר מהר\"ר......נ\"י ור'........ נ\"י וכל שאר חבירינו היקרים יעשו כל יכלתם ותתאמצו בכל היכולת לסייעני בסיוע שיש בו ממש לזה ואין לשער גודל הענין והזכות הרבים שתזכו בזה. כי בעזהי\"ת אינני רוצה לעושת לי מזה שום הכנסה לפרנסתי רק כל הסיוע שאשיג וכן כל הכנסת הספרים שיומכרו יהי' רק לשלם החובות מהדפסה והכריכה ואח\"כ מה שישאר יהי' רק להדפסת שאר החלקים מהספר, וכן הלאה להדפיס עניני רבינו ז\"ל כמו סידור, חומש וכו' וכו'. וע\"כ אבקש מכבודו שיתאמץ בזה מאד בכל לבו ונפשו עם שאר החבירים לשלוח לי סכום מסוים שאוכל לפדות הספרים מהכורך שנתתי לו לכרוך (ושלא יתבעני לדין ח\"ו אם לא אפדה זאת) וגם שיראה כבודו למכור ספרים כמה שיוכל לאנ\"ש ולשאר אנשים ושההכנסה מזה בעזהי\"ת אוציא רק לצורך ההדפסה הנ\"ל וכנ\"ל. נא להשיביני תשובה חיובית וטובה בכל הזריזות וגם שמות האנשים אולי נדפיס בספר לזכרון נא לזרז בכתיבת תשובה טובה. ותדעו ברור שאתם יכולים לזכות בזה עד אין שיעור וערך בדבר מצוה גדולה כזאת שאין לה מסייעים, ויש קונה עולמו בזה וד\"ל. והנה מפני טרדתי בזה ומחולשתי קשה לי לכתוב. ואעפי\"כ פטור בלי כלום אי אפשר. ובעזהי\"ת עוד חזון למועד לכתוב יותר בעזהי\"ת כאשר דברנו. \nוהנה ימי חנוכה הקדושים ממשמשים ובאים וגם כל החודש כסליו הוא חשוב כמובא בתו' ז' לק\"ת \"כי מרחם ינהגם\". וירא ה' כי סר לראות ר\"ת כסליו היינו שבזה החודש מסוגל יותר להתקרב. ובפרט חנוכה בעצמו שהי' מהנסיעות לרבינו ז\"ל ורואים אנו גדולת הצדיק האמת שיכול להמשיך הקדושה העליונה בחי' שבת, חירות, לכל המקומות הנמוכים והמגושמים כמו שבימי חנוכה נמשך קדושת שבת לימי החול בכח הצדיקים בני מתתיהו והצדיק האמת שבדור (עי' תו' ב' ימי חנוכה לק\"ת) והנרות של חנוכה בחי' קדושת המנורה שבבהמ\"ק ובחי' קדושת נרות שבת שנעשו בהם היחודים העליונים כמובא בכתבי האריז\"ל נעשים ע\"י כל א' וא' בביתו ובחוץ מקום הס\"א אצל הפתח ולמטה מעשרה מקום שהשכינה מעולם לא ירדה למטה מעשרה ולפנות ערב זמן שהסט\"א שורה והבהמ\"ק נחרב אז משליטת החיצונים. נתעורר אז דייקא קדושת הבית המקדש חנוכת הבית ודעת וקדושת המנורה וכו' והכל בזכות וכח הצדיק האמת אשרי הזוכה להתקרב ולהתקשר אליו באמת ולעשות בשבילו ועניניו שבזה יוכל לזכות יותר מכל הזכיות וכו' אשרי הזוכה לזה השי\"ת יזכינו לזה ולקדושת חנוכה באמת אכי\"ר. \nידידכם הדו\"ש ומעתיר עבורכם ומצפה לתשובתכם הטובה בקרוב ובוודאי לא תתחרטו לא בזה ולא בבא. \nשמואל הלוי הורוויץ",
      "en": "And even Aharon the Priest himself — with all the holiness of the priesthood — received all of it only from Moses — who is the priest of priests — as brought in the holy books and in the book Ohr HaChaim HaKadosh. And it is brought in the holy Zohar that Aharon the Priest was forbidden to enter the Holy of Holies except on Yom Kippur: \"With this shall Aharon enter\" — and it brings how many miracles occurred that he emerged in peace — through the merit of the circumcision and the merit of the tribes and the merit of the Torah. [See the Midrash.] And Moses our Teacher, may he rest in peace, at every moment could enter the Holy of Holies — [M'bein S'nei H'Keruvim — the initials spell Moses] — for the greatness of the Tzaddik in the aspect of Moses is beyond all comparison — and in relation to all Israel and all the other Tzaddikim — he is called in the aspect of the Infinite. Through him alone will all — all the Jewish people — be included in Hashem, the Infinite, literally."
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "סז\nב\"ה יום ד' פ' משפטים כ\"א שבט תשכ\"ז פעה\"ק ירושלים תובב\"א \nשלום וברכה וכט\"ס למע\"כ אהובינו ידידינו עוז מאנש\"ש היקרים המשתדלים לפאר ולרומם כבוד הצדיק האמת שזה עיקר העקרים שעי\"ז ג\"כ זוכים גם לגאולת הנפש באמת ויראת ה' מלתא זוטרתי הוא לגבי משה ואנשיו. כש\"ת כמהר\"ר צבי יוסף בן לאנע שרה נ\"י שליט\"א וכב\"ב שיחיו. \nאחדשה\"ט באה\"ר כיאות וכראוי, לנכון קבלתי מכתבו היקר ומה מאד החייתנו השי\"ת יחי' אתכם תמיד אכי\"ר. והנני בעזהי\"ת מקיים להעתיר ולבקש מדי יום ביומו עבור כבודו, וחבירינו היקר מהר' אלטר צבי בן מירל דבורה רייכמאן נ\"י ובפרט על מקומות הק' השי\"ת ישמע לתפלתינו וישלח מהרה רפו\"ש לכולכם וימלא כל משאלותיכם לטובה אכי\"ר. והנה זה איזה שבועות שזוגתי תי' נפלה למשכב והיא חולה וחלשה מאד וצריכים לשמש אותה וההוצאות מרובים מכל הצדדים. השי\"ת ישלח לה רפו\"ש בקרוב אכי\"ר. נא לבקש עבורה \"מינדיל בת הענדיל\" ה' ירפאה ויחלימה ויחיותה אכי\"ר. ואעפי' שמוחי מבולבל מאד מחולאת וחולשת זוגתי שתחי' וגם אני חלש מאד ה' ירחם. אעפי\"כ נכתוב מעט דברי תורה. \nהנה כעת פ' משפטים מימי השובבים המסוגלים עפי' האריז\"ל לתקן החטאים. ומזה נלמד מוסר גדול שמפני שעם ישראל נזדככו ונצטרפו בגלות מצרים לתקן חטא דור המבול שחטאו בפגם הברית וז\"ל רח\"ל שהם הם אלו הנשמות וכן בדור הפלגה בבנין המגדל למרוד בהשי\"ת כביכול ועי\"ז נענשו בגלגול זה בהשלכת הילדים ליאור ובחומר ובלבנים וכו' כמובא כ\"ז בכתבי האריז\"ל. ומפני שנזדככו ונצטרפו בסיבולם יסורים וכו' ואעפ\"י שעבר עליהם מה שעבר ביהדות ונשאר בהם רק נקודות טובות לשונם ושמם ולבושם ונאמר עליהם בדמייך חיי. אעפי\"כ עי\"ז זכו אח\"כ לניסים ומופתים גדולים והארת השכינה ומדרגות גדולות ביצי\"מ וקי\"ס ומתן תורה ולהתקרבות לצדיק האמת מרע\"ה ולהבחר לעם ישראל עי\"ז עד שאפי' כשקוראים הפרשיות האלו מסוגל הזמן לדורות לתקן הפשעים רח\"ל מפני שהם סבלו ונזדככו ונצטרפו וכו'. ומזה נלמד התחזקות גדול, שאין אנו יודעים כלל מה שנעשה עם האדם הן בכלל והן בפרט, כי יכול להיות בעת שהאדם נזדכך ונצטרף ע\"י הנסיונות שלו שאז עי\"ז יזכה הרבה יותר ממה שהאדם חושב שאם הי' לו עליות גדולות וכו' והי' זוכה וכו' וד\"ל. ודווקא כשבאים על האדם המחשבות והוא דוחה אותם בשב ואל תעשה בחושבו ענינים אחרים וכו' ולוחם עם היצרין רעים הם ההרהורים רעים ומגרשם. ואז דווקא מוציא כל נה\"ק שהשליך והפיל בתוך הס\"א ע\"י עונותיו וכו' בבחי' תשובת המשקל ממש \"בהיינו דעאל\" (עי' סוף תורה כ\"ז לק\"מ) יותר הרבה מכל עבודותיו וכו' ואעפ\"י שעובר עליו בין כך מה שעובר עליו וכו' אעפי\"כ כל העתקה וזיז נעשו תיקונים גדולים. ומזה נוכל להבין השיחה שאמר רבינו ז\"ל שהוא יכול לעשות טובה לבעל בחירה. ושמעתי המעשה שהבעש\"ט ז\"ל אמר שהוא יהי' לו נכד שיכול לעשות טובה לבעל בחירה. (וכנראה שהוא בעצמו לא יכול לעשות זאת וכן שום צדיק מיום בריאת העולם לא יכול לעשות זאת) והצדיק ששמע זאת מפי הבעש\"ט ז\"ל, הלך לכל הנכדים לראות מי הוא הנכד שיכול לעשות זאת ובא להרה\"ק רבי ר' ברוך ז\"ל ועמד אחרי הדלת ושמע שאמר רבש\"ע איך עושים טובה לבעל בחירה. אמר זה הצדיק, לא עליכם כיוון זקניכם הבעש\"ט ז\"ל. וכן אצל כל הנכדים. וכשבא לרבינו ז\"ל, אחורי הדלת, שמע שרבינו ז\"ל אמר בנגונו העמוק, \"הן בעל בחירה\" כאומר אני יכול לעשות טובה לבעל בחירה. נכנס אליו ואמר אליו ז\"ל, עליכם כיוון זקניכם הבעש\"ט ז\"ל וכו'. והנה לכאורה אין הדבר מובן כלל כי הלא אפי' כל תלמידי תלמידי הבעש\"ט ז\"ל עשו בעלי תשובות ומרשעים גדולים עשו צדיקים גדולים וכו'. אלא שהם לקחו מהם הבחירה, הם הוציאום מהס\"א והכניסום לקדושה לבהמ\"ד ולעבוה\"ש. אבל לא עבר עליהם הירידות הנ\"ל בבחי' תשובת המשקל ממש להוציא הנה\"ק בבחירת האיש בעצמו וכו' שזה העיקר יותר מהכל. שאפי' מרע\"ה שהוציא ישראל ממצרים וכוחו הי' גדול מאד. בכ\"פ שהי' איזה בחירה ונסיון אצלם נפלו ונסו עשר נסיונות וכו' אם הי' להם איזה בחירה וכו'. וזהו גדולת רבינו ז\"ל בחי' משיח, תיקון האחרון ועליון מהכל, מכל הדורות. שדווקא אינו מוציא האדם מהבחירה וכמובא בחיי\"מ שנתן לא' יראה ואמר לו שזה אינו שלימות רק שאתה בעצמך תייגע עד שתזכה וכו' וכן עושה לדורות שמוציא האנשים ממש מעמקי השאול תחתיות (כמו שאמר רז\"ל שאצלי נתקרבים אנשים שגם השאול תחתיות מעט לפניהם וכו' ועל ידי נעשים וכו' (עי' בחיי\"מ ואינו מוציאם מהבחירה רק אדרבה בחירתם הוא יותר הרבה מבחירת שאר אנשים שמתגרה הבע\"ד בהם יותר ויותר ואעפי\"כ בכח רבינו ז\"ל ובעצותיו מתחזקים אעפ\"י שעובר עליהם מה שעובר כל הנסיונות וכו' והם עושים שלהם אעפ\"י שלקחו מהם המדרגות שאינם יודעים בעוה\"ז אם זכו לאיזה דבר כמו שאמר רבינו ז\"ל שלקח המדריגות מאנשיו שלא ידעו אם זכו וכו' (עי' חיי\"מ) ואעפי\"כ חותרים ומחפשים איך לזכות לתשובה ולעבוה\"ש אעפ\"י שעובר ומה שעובר הם מתחזקים ואינם מניחים מקומם, פוק חזי גבורתא דמרך. שדווקא זהו עיקר השלימות שדווקא האיש בעצמו בבחירתו דווקא יכול לזכות להוציא כל הנה\"ק ולתשובה שלימה ולבוא למדריגתו והכל בכח הצדיק האמת. שסוף כל סוף כל הנאחזים בו ובפרט המשתדלים בעסקי הצדיק וכבודו ופרסומו בוודאי יזכה למה שיזכה עי\"ז יותר מכל מיני ענינים אחרים השי\"ת יזכינו להוציא לחוץ בעולם הספר שהתחלתי והוא \"תורה בעיון\" תורה א' שיכול להאיר העולם כולו והבע\"ד מניח א\"ע שעדיין אין כלום וכבר יותר משנים עשר שנים שמונח כך ואין מרחם. נא לעשות התעורורת שאוכל לכרכו שמונח אצל הכורך ואינו יכול להוציאו מפני חסרון כיס אלף ל\"י שצריך לזה ואין לשער השכר והישועה שיהי' מזה בגו\"ר בכלל ובפרט וד\"ל. \nידידו דו\"ש ומאחלו כט\"ס \nשמואל הלוי הורוויץ",
      "en": "Only there will be levels — each person according to his longings — for that is the essential thing — and according to the suffering and toil he bore for Hashem and for the true Tzaddik — so will his merit be. Only — for what even the most deficient Jew will merit — one can already always be joyful: \"How good is our portion and how pleasant is our lot and how beautiful is our heritage — fortunate are we.\" [See the statement in Likutay Moharan §21 — \"Atika Stima'ah\" — at its end, beginning with the words \"eternal life.\"] And in Likutay Halachos Part 1, Laws of Shema, Law 4, paragraph 13 — the greatness of the Tzaddik and of whoever draws close to him — and the acronym \"And a wise man / will appease her / this is found\" — the final letters (ס\"ת = sofei teivot) spell Moses [ס\"ת = סופי תיבות — specifically the final letter of each word: שׁ (final of ואיש) + מ (final of חכם) + ה (final of יכפרנה) = reading right-to-left in Hebrew: ה-מ-ש = Moshe. This is sofei teivot (final letters) — not rashei teivot (initial letters). The distinction is essential: the name of Moses is encoded in the final letters of this verse, revealing the hidden Moses-soul within this teaching about the wise man who appeases.] — as brought in Beur HaLikutim. And see in Likutay Halachos mentioned above — Laws of Shema, Law 5 — from paragraph 44 to paragraph 49 — the matter of the will and the longing, and \"toward the face of the Menorah.\""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "סח\nב\"ה יום ד' פ' בא ר\"ח שבט תשכ\"ח פעה\"ק ירושלים תובב\"א \nשלום וברכה וכט\"ס למע\"כ אהובינו ידידינו מאנש\"ש הוותיקים המשמשים רבינו ז\"ל עושה צדקה וחסד רב פעלים כש\"ת כמהר\"ר צבי נ\"י וכב\"ב שיחיו וכל החבירים שלנו הי\"ו. \nועכשיו ידידי יקירי אבשרך כי ב\"ה לקחתי מהכריכה הס' יעלת חן שכבודו סייע לזה א' מאנ\"ש לוה ע\"ז ערך שבע מאות ל\"י שמהספרים הראשונים יקח הכסף שלוה ע\"ז. והנה הספר יקר מאד אור צח ומצוחצח אור כזה לא הי' עדיין בעולם. ואין לשער גודל הזכות מזה. והנה הנני שולח לכבודו ספר אחד, ובשער כתוב שם כבודו ושם אביו, שכבודו סייע לזה. וידע מעכת\"ר שזה רק ההתחלה מהספר, וצריך לגמור הספר כי המתחיל וכו' אומרים לו גמור. ואני חושב שכל העובר עלי מזוגתי ז\"ל ומחולשתי על שהתחלתי ואיני גומר כמובא בדחז\"ל וגם בס' המדות ה' ישמרנו וע\"כ הנני מתאמץ להתחיל תיכף להדפיס החלק הב' מהס' (בלי להמתין על מכירת הספרים הראשונים, כי הלוואי שנספיק בהמכירה על החובות מהכריכה לאנשים שלנו ע\"ז כנ\"ל, ואח\"כ כשיעזור השי\"ת יהא לסיוע להדפיס) וע\"כ כמו שכבודו הי' חתן התורה לשלים חלק א' נא שיהי' ג\"כ חתן בראשית לתחיל חלק ב'. ע\"כ נא ונא להתאמץ ולראות עכ\"פ לא פחות מליתן ראשית 500 ל\"י על התחלת ההדפסה של חלק ב'. ויידע כבודו שזה מה שיחטוף זה ישאר לו בעוה\"ז ובעוה\"ב והכל הבל ואין לוקחים כסף וזהב רק הטוב שעושים זה ישאר, וצדקה מציל ממות ומדינה של גהינום והדין של יום הדין הגדול והנורא ובזה משמש רבינו ז\"ל יותר מהכל וגם זה זכות הרבים שאין כמוהו, בלי שום תירוץ כלל, יעשה זאת ולא יתרחט לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי. \nוהנה בתוך גודל חולשתי במס\"נ הנני כותב כ\"ז. והנה להתחזק א\"ע בשמחה שהוא רפואה לכל חליי הגוף והנפש, ומה מאד מסוגל לשמחה ולכל טוב סלה, שילמוד כבודו וכן כל החברים את התורה בליקוטי מוהר\"ן תורה כ\"ד אמצעיתא דעלמא, זה המדרגה שבכל המדרגות שאין למעלה הימנה, שיכולים לזכות כל א' וא' לעלות עד א\"ס ממש ע\"י עשיית המצוה בשמחה וגם האריז\"ל הזהיר מאד התנאי הראשון לעשות המצוה בשמחה, וכל מה שזכה הוא ז\"ל רק עי\"ז. וללמוד כל יום ויום ההלכה הקדושה ונוראה מאד ע\"ז לקוטי הלכות אורח חיים חלק ב' הודאה הלכה ו' לא יעבור יום מבלי ללמוד בההלכה הזאת כי הוא ממש טעם ג\"ע העליון. אור הגנוז, יין המשמח, יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. תלמדו הלכה הזאת, ותזכו בוודאי לשמחה ולכט\"ס. \nובסדרה הזאת פ' בא אל פרעה \"חלל הפנוי\" שנס יש לנו שהצדיק בחי' משה מוכרח עפ\"י הדיבור דווקא לבוא בטומאת האפקורסות של חלל הפנוי אפי' לעיין שם שאפי' הנפשות שנפלו לשם ח\"ו (מסתמא מחמת פשעיהם המרובים) ג\"כ יוכלו לצאת משם בכח משה, רק באמונה פשוטה בלי חכמות וע\"י הנגינה של משה שיהפוך כל העונות לזכיות שזהו יהי' העוה\"ב של כל הצדיקים וזהו העשרה מיני נגינה ומשם הכח של התיקון הכללי ומכ\"ש בציון רבינו ז\"ל. ותתחזקו בכל הנ\"ל ובהצדקות של ההדפסה ועזר ותזכו מה שכתוב ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם אור ששת ימי בראשית, אור הגנוז, אור רז אתקרי. \nידידכם דו\"ש באה\"ר מצפה לישועות השי\"ת תמיד \nשמואל הלוי הורוויץ \nנא לראות בכל הכוחות למכור הספרים יעלת חן כי רחמנות על הלוה הכסף הנ\"ל וגם טוב כדי להדפיס השאר. נא לעשות זאת מלבד כל הנ\"ל שכתבתי לכבודו.",
      "en": "And Moses found difficulty with the making of the Menorah — for he did not believe in his own power, because of his humility. Only Betzalel believed in Moses' power — that he is the western lamp who can always illuminate the house of Israel — with a powerful will toward Hashem. [And as our master the Rebbe זצ\"ל brings in another place — that Moses stands between destruction (shemad — value: 344) and will (ratzon — value: 346) — and Moses (value: 345) — the middle value between destruction and will — and always raises from destruction to will. And lifts up even those who are at the very ultimate depths — in the aspect of destruction — and raises them to the aspect of will — which is the longing and yearning for Hashem — which surpasses everything — and is the highest level of all levels, where no blemish touches at all. And only the blemishes cause the loss of the will — and therefore a sin is called \"avaira\" — the language of \"passing over\" — for it passes over / transgresses the will. But if one has will — certainly one has eternal hope.]"
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "סט\nב\"ה יום ה' פ' צו תשכ\"ח פעה\"ק ירושלים ת\"ו \nשלום וברכה וכט\"ס למע\"כ האי גברא יקירא הרה\"ח וכו' המשתוקק לעבוה\"ש באמת ולהתקרב לצדיק האמת באמת מהר\"ר ... נ\"י שליט\"א בן... שתחי'. \nאחדשה\"ט באה\"ר. לנכון קבלתי מכתבו היקר וצדקתו הטהורה ומה מאד החייתני השי\"ת יחי' אתכם תמיד ותזכו לכל טוב סלה אכי\"ר. ובעזהי\"ת אבקש עבורו על מקה\"ק. \nובענין כתיבת דברי תורה, אעפ\"י שאני חלש מאד וקשה עלי וגם כי קרוב ליו\"ט, עכ\"פ פטור בלא כלום אי אפשר, אכתוב מעט כפי היכולת ויהי' גם עבור ידיד נפשינו וידיד ה' העושה ומעשה טוב ומטיב מהר\"ר הירשילי וואסילסקי נ\"י. \nהנה כעת חודש ניסן הקדוש גאולת ישועות ישראל המסוגל מאד לתיקון ושמירת הברית ע\"י אכילה בשמחה שמביא רבינו ז\"ל בתורה ה' ל\"ת \"תקעו אמונה\" (ואולי מפני זה כתוב בש\"ע שאסור להתענות בימי ניסן כי נעשים התקונים דווקא ע\"י אכילה בשמחה) תיקון המאכלים ושמחת המלאכים ועוזו בשחקים ותיקון המשפט. וימי ניסן ימי תשובה כמו תשרי רק שזה תשרי ימי דין וניסן ימי חסד ורחמים זה תשובה מיראה וזה תשובה מאהבה ושירים ותשבחות כמובא בתורה מ\"ט \"לשמש שם אהל\", א' עם ב' י' עם ב' אביב וכו' תו' עתיקא כולא ימין וכו' כליל התקדש חג הפסח בשירה וזמרה והלל לה'. ושבת הגדול הוא בחי' עולם הבא \"גדול\" ע\"ש הנסים שכל הקדושה של חג הפסח הוא משבת הגדול וע\"כ אומרים היוצרות וההגדה ודורשים כל עניני פסח וכו', ובהפטורת וערבה מובא שם מתחיית המתים ויום הדין הגדול הוצאת השמש מנרתיקה וניצולין מזה ע\"י הצדקה ואדרבא זוכין לברכה עד בלי די וכו' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וכו' וכמובא בס' המדות שע\"י צדקה ממתיקין הדין של יום הדין הגדול. ובזוה\"ק מובא שכל הנשמות מוכרחין לטבול בנהר דינור והפחד שלא ישאר שם וכו' וע\"י צדקה וחסד עוברין הנהר דינור בלי שום צער ופחד וכו' ויש הרבה לדבר מזה מגודל ענין הצדקה שאין לשער ולהעריך כלל. וע\"י צדקה ניצולין ממשהו חמץ כי מצת ר\"ת צ'דקה ת'ציל מ'מות שהוא חמץ וזוכין לקדושת מצה, עונג שבת, מן, שער החמישים וכו' ומפני זה נותנין קמחא דפסחא לפני פסח שינצלו מחמץ וגם זוכין לתיקון הברית וניצולין מהרהורים שהם טומאת מת מחמצת וכו'. וגם זוכין לקדושת יו\"ט הארת הרצון ע\"י הצדקה. פסח פה סח שירים ותשבחות וכל המרבה לספר ביציאת מצרים (וגם הנסים שלו והישועות שהשי\"ת מושיע לכל א' בגשמיות ורוחניות) משובח בחסדים זוכה לרב חסד וכו' ופסח תחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים בהשתוקקות וכסופין ואהבה וחסד ופסח נותנים הרבה צדקה ועי\"ז זוכין לשבר תאות ממון וכו' וזוכין לעשירות דקדושה ביזת מצרים וביזת הים, ולכל הסדר התנוצצות המוחין דגדלות וקטנות יחד באתערותא דלעילא, ואח\"כ סופרין לעומר אתעדל\"ת והכנה להיות אדם בכסופין והשתוקקות לקבלת התורה בשבועות שאז זוכין להיות אדם היושב על הכסא יום א' יוודע לה' וזוכין לכתר ושער החמישים דקדושה, השי\"ת יזכינו לכל הקדושות והתקשרות לרבינו ז\"ל אכי\"ר. \nידידו דו\"ש ומאחלו חג הפסח כשר ושמח וכט\"ס \nשמואל הלוי הורוויץ",
      "en": "And pay very close attention to the precious holy Torah in Likutay Moharan §21 — Beha'alosecha — \"Atika Stima'ah\" — as above — how to merit to shine and illuminate the divine overflow of light into the face — that is: an ardent blazing and burning toward Hashem with holy words of prayer and hisbodidus and Torah — knowledge of G-dliness — this is called the holy spirit — this is called the face of the Menorah. And \"the wisdom of a person illuminates his face\" — that the face should illuminate in the service of Hashem. One merits this through crying out to Hashem with Torah and prayer — that the mind should at least understand — not to be so completely blocked up with impurity and foolishness, G-d forbid."
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "ע\nב\"ה יום ה' אב הלולא דרבינו האריז\"ל ג' דברים פעה\"ק ירושלים תובב\"א \nבין המצרים יתהפכו לישועות ולרווחים למע\"כ אהובי ידידי כנפשי הרה\"ח מאנ\"ש היקרים הנכספים ומשתוקקים להתקרבות רבינו ז\"ל באמת כש\"ת כמהר\"ר צבי יוסף וואסילסקי נ\"י שליט\"א וכב\"ב שיחיו. \nאחדשה\"ט באה\"ר. יאמין לי מעכ\"ת כי קשה לי מאד הכתיבה מפני חולאתי וחולשתי הגדול והכאבים הנוראים שלי. וזה מכבר חפץ אני לכתוב למעכ\"ת אך חולשתי הנ\"ל מעכבני. וכהיום שחזרתי ב\"ה מהלולת רבינו האריז\"ל וזכרתי את מעכ\"ת שהיינו ביחד במירון ואצל ציון האריז\"ל זה כמה שנים טרחתי בטרחה מרובה לכתוב למעכ\"ת. \nוע\"כ בהלולא דהאריז\"ל שהי' מהתנוצצות משיח וגם כי רוצה אני להתחיל אחר ת\"ב להדפיס הס' חלק ב' מיעלת חן אמרתי אנסה לכתוב עוד פעם לכבודו. \nאנא שלח לי החמש מאות ל\"י על הספר וגם הכסף שקיבל מהספרים. ואל יעכב את הגאולה, כי ספר רבינו ז\"ל לק\"מ אתחלתא דגאולה (כמובא בחיי\"מ) ומכ\"ש הס' הזה שהוא תורת רבינו בעיון וכו' ואין די מילים בפי מלתאר שבח הס' מכ\"ש בכתב. \nועכשיו כבר מתחיל ההתחלה על הימים הנוראים הבע\"ל וצריכין להכין א\"ע בצדקה וחסד וכו' מפני חולשתי קשה לי מאד לכתוב, ואעפי\"כ פטור בלי כלום אי אפשר. בוודאי בין המצרים ובפרט בת\"ב צריך לומר חצות ולבכות (גם זה הבכי' זוכין על ידה לאתרוג נאה כאשר רבינו ז\"ל מרמז בתו' ס\"ז לק\"ת \"בראשית—לעיני כל ישראל\" שהבכי' בחצות ובין המצרים הוא העיקר על התעלם החן והפאר והיופי של כל העולם כולו הוא הצדיק האמת ומרמז שם שהאתרוג היפה הוא בחי' החן והיופי, הידור האתרוג הוא הידור הצדיק. ובתורה אחרת ובשיהר\"ן שלפי הבכי' של ימים נוראים כן הידור ויופי האתרוג. וא\"כ מובן שהבכי' בין המצרים ות\"ב הוא ג\"כ מהתחלת הימים נוראים (וכמובא בלק\"ה שבין המצרים כבר הכנה לימים נוראים ולר\"ה וכו') ושזוכין על ידה לאתרוג נאה וכו'. \nוהנה עיקר הבכי' כנראה מהתורה \"בראשית לעיני כל ישראל\" והתפלה ל\"ג ח\"ב שעלי' הוא שהתחלת הצרה הי' גלות עשרת השבטים מארץ ישראל (היינו שרחוקים מארץ ישראל והם גולים בחוץ לארץ) ועל זה בכתה השכינה בכותל המערבי שבמקדש. וע\"י הבכי' שלה (היפך הבכי' שלנו והתעוררות לשוב בתשובה שגורמים עי\"ז בנין ביהמ\"ק והגאולה) התגברו מאורי אש וגרם לגלות יהודה ובנימין ושריפת ביהמ\"ק ע\"י מאורי אש. ועכ\"פ היו יכולים להחיות א\"ע בקדושת הצדיקים האמיתים שהם הם המאורי אור בחי' שבת דכולא יומא המאירין לבית המקדש והם הראש בית והם המחיין ומאירין ומשיבין הנפש ונסתלקו הצדיקים האמיתים ואורם נתעלם, וזה קשה מהכל, כי קשה הסתלקותם של הצדיקים והתעלמותם כפלים כחורבן בהמ\"ק וע\"ז יש לבכות הרבה בחצות ובפרט בימים בין במצרים ובפרט בת\"ב. ואעפי\"כ צריך להיות לא בבחי' יאוש וקינטור וברוגז, רק בבחי' כיסופין והשתוקקות בבכי' אחרי הקדושות האלה א\"י הק' וביהמ\"ק וירושלים הקדושים והצדיקי האמת הקדושים ונוראים ולהאמין שבזה בעצמו שמשתתפים בצער השכינה והקב\"ה וכו' בזה בעצמו בונים הבהמ\"ק וזוכין למצוא ולהרגיש החן והיופי של הצדיקים שהם הבהמ\"ק וכו' ולהתנחם כמו שמסיימין כל הקינות בנחמה. ואח\"כ בוודאי מתחילים ימי הנחמה שבת נחמו פ' ואתחנן עי' בתו' ע\"ח בלק\"ת מענין הצדיק האמת שהוא איש פשוט וכו' ושם צועק רבינו ז\"ל שאין שום יאוש וכו' ושהעיקר להתקרבות לצדיק בחיים חיותו, עי\"ש ההתחזקות הגדול מאד שאין כמותו וכו' וז' דנחמתא ומתחיל ח' אלול הקדוש והנורא אני לדודי וכו' שהוא חסדים ורחמים גדולים ויכולים בנקל לעשות תשובה מחסד ורחמים ימי רחמים. וכ\"ז הכנה לר\"ה הקדוש והנורא שהוא העיקר מכל העיקרים ראש השנה וראש כל אחד המחשבה והשכל בקדושה וטהרה ומקושר לראש בני ישראל וכו' ואח\"כ כל עשי\"ת שיכולים לתקן בהם מכל השנה ומכל ימות השנים כמובא בכתבי האריז\"ל שבכל יום א' יכולים לתקן כל היום א' של כל השנים וביום ב' כל הימי ב' וכו'. ואח\"כ עיו\"כ האכילה הוא הכנה לצום ואם לא אוכלים בעיו\"כ, אז הצום של יו\"כ משלים רק הקדושה של אכילות עיו\"כ ונשאר יו\"כ בלי התיקון של יו\"כ. וע\"כ נחשב האכילה כמו צום כי כל הצום של יו\"כ הוא ע\"י הכלי שעשו באכילת עיו\"כ. והוודוי של עיו\"כ ויו\"כ עשרה פעמים כנגד העשרה מיני חצים של העונות ואח\"כ סוכות זמן שמחתינו ושאיבת רוח הקודש וקדושת הסוכה והד' מינים והיו\"ט בעצמו. והו\"ר גמר התיקון ושמחת תורה שהוא התכלית העיקרי מכל הנ\"ל והכל הכנה לזה. \nידידו דו\"ש באה\"ר ומאחלו כט\"ס \nשמואל הלוי הורוויץ",
      "en": "And through completely sanctifying the seven lamps — the eyes: not to look at what it is forbidden to look at — and the ears — and the nose: to guard from anger and from the smell of licentiousness — and the mouth: to guard from bad speech and especially from falsehood. And conversely, with the eyes — \"and the image of Hashem he beholds\" — to look at holy things and the holy Torah, and so on — and the ears: to have faith in the sages — \"lest his eyes see and his ears hear and his heart understand and he return and be healed\" — and the nose: long- suffering and humility — and the mouth: to speak words of truth before Hashem. These are the Menorah of the Holy Temple — which is the mind. And then it will illuminate and shine for him. Through surrendering all the senses into the Torah teachings of our holy Rebbe with deep study — one will merit the divine overflow of intellect and knowledge of G-dliness in a single quarter of an hour — what another, laboring for all seventy years, will not merit."
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "עא\nב\"ה יום ח\"י מנחם אב ב' עקב תשכ\"ח פעה\"ק ירושלים תובב\"א \nשלום וברכה וכט\"ס למע\"כ אהובי ידידי יקירי הרה\"ח מאנ\"ש המובהקים ומדובקים ברבינו ז\"ל וכו' וכו' מהר\"ר צבי וואסילסקי נ\"י שליט\"א וכב\"ב שיחיו וכל החברים אנ\"ש שיחיו. \nבחולשתי קשה לי לכתוב ויאמין לי כבודו שכל הלילה וגם ביום עד עכשיו כל משכבי הפך בחליי מכאבים ומציקים. אבל אין בית מדרש בלא חידוש. \nהנה כעת בוודאי כבר התחלה מיום ט\"ו אב יו\"ט כיום כיפורים (בט\"ו מתחיל וביו\"כ גומר וד\"ל) ההכנה לחודש אלול ימי הרחמים ורצון וכמו שבכל התפלות של אלול בלקוטי תפלות מבקש מוהרנ\"ת ז\"ל שאזכה להכין בעצמי מהיום שעכ\"פ בחודש אלול יהי' נימול לבבי בשלימות וכו'. ובאמת ההתחלה הוא כבר מהג' שבועות בין המצרים שהכל ההכנה לר\"ה הקדוש והנורא. שכל השנה צריך ההכנה על ימי ר\"ה כמובא בדברי רבינו ז\"ל בהשיחות, וכמו שכל ימיו של אדם צריך הכנה ליום אחרון ותשחק ליום אחרון. וההכנה הוא בתורה ותפלה וצדקה וגמ\"ח. צדקה פותחת כל השערים כמובא בתורה ד' לק\"ת \"ואת העורבים\". דווקא לשבור האכזריות במקום שהאדם כבר לא מרוצה וקשה עליו הדבר. דווקא זה חשוב מאד והוא עיקר עבודת הצדקה ובזה זוכה מה שזוכה וכן בענין תורה, שלומד בלילה בעת החושך וצר בדחקות מכניע הרוח סערה קץ כל בשר ומעלה השכינה ומייחדה וכו' כמובא בתורה ל\"ח \"מרכבות פרעה\" עי\"ש. וכן בענין תפלה מן המצר קראתי וכו' ענני במרחב מצר אותיות צמר. אז נמתקים הדינים ומעורר הרחמים רבים הי\"ג מדות מעתיק כמובא בזוה\"ק אידרא נשא שקפיטל מן המצר מרומז הי\"ג תקוני דקנא. וזה ענין ר\"ה שתוקעין בשופר שקצר מלמטה ורחב למעלה. ורמוז ג\"כ בקפיטל מן המצר, ואומרים זה הפסוק קודם תקיעת שופר, ועכ\"פ נלמוד מכל הנ\"ל. שבכל עת שמצר לאדם בגשמיות ורוחניות, והוא מתגבר לעשות מה שיכול לעשות זה אמת אתערותא דלתתא שחשוב מאד להשי\"ת אשה כי תזריע וילדה זכר וכו'. וזוכה בזה מה שזוכה. אחי חזק וחזק חבירינו להחיות א\"ע ולהתחיל התחלה חדשה היום אם בקולו תשמעו. כאלו נבראו היום וכאלו היום קבלו התורה. ולקיים אחורי ארי לעשות תשובה ולפנות להשי\"ת אחורי ח' אב שהוא מזל ארי ולא אחורי בתולה אלול שהוא מזל בתולה. כי החשיבות של חודש אלול הוא שהוא ימי רחמים ורצון מבחי' כתר וי\"ג מדות הרחמים ואז יכולים ומסוגלים ביותר לילך בדרכי התשובה. ותשרי מר\"ה עד אחרי יו\"כ הם ימי דין, ובאלול התשובה מאהבה רצון ורחמים (בחי' חסד גדול) ובר\"ה ועשי\"ת יו\"כ תשובה ביראה קשה ביותר וגם חילוק גדול בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה. וללמוד התורה \"קרא את יהושע\" ולילך עמה כפי היכולת לשמוע בזיונו ולהתבייש לפני השי\"ת על ריחוקו. ואעפי\"כ ששומע בזיונו ידום וישתוק ולא יתייאש ויעשה ביכלתו התורה והתפלה והצדקה וגמ\"ח (שזהו עיקר מכל המעשים טובים ומצות) שעיקר עשי' דקדושה הוא צדקה כמובא בדברי רבינו ז\"ל. ומעשים טובים. הן בסור מרע לשמור א\"ע בכל היכולת לשמור הז' נרות והברית והן בעשה טוב לומר תהלים ותפלות והתבודדות ולימוד התורה הק' תנ\"ך ותקוני זוהר וש\"ע ובפרט ספרי רבינו ז\"ל ס' המעשיות והמדות ולק\"מ וכו' והכל כפי היכולת בצמצום ומדה לא ריבוי אור ולא עצבות רק בשמחה ואפי' בר\"ה ויו\"כ עצבות אסור ואינו מצליח כלל, ורק בשמחה מצליחין, וזה היסוד חזק בעבודת ה' שהעבודה וההתעוררות הכל יהי' בשמחה ואמונה ובטחון בהשי\"ת. וכמובא בהתורה קרא את יהושע שצריך לקיים אם אסק שמים וכו' לידע שעדיין לא זכה כלל ולא השיג כלל כי גבוה מעל גבוה וכו' ואם תצדק מה תתן לו ולהיפך ואציעה שאול הנך בקי בהלכה בעלי' והעיקר בירידה לידע ולהאמין שדווקא בהירידה שם מאיר שם הוי' (שם העצם) להחיות האדם לבל יסוג אחור וכ\"ז שלא חזק בזה להתחזק אפי' אם ח\"ו בירידה שאין יותר ירידה ממנה יחזק א\"ע וישוב להשי\"ת משם אינו הולך בדרכי התשובה וכשזוכה לקיים ואציעה שאול ימין ה' (בחי' חסד) פשוטה לקבל תשובתו. וזה עיקר כוונת אלול, ובזה תלוי כל היהדות וד\"ל. וגם בענין הצדקה, דאס איז א גרויסע פרטקצי' לפני יום הדין (זוהי פרוטקציה גדולה לפני יום הדין) כי בזה משכך חימה מהעולם ומייחד קוב\"ה ושכינתי' כמבואר בזוה\"ק ויעש דוד שם ויעש דוד צדקה וחסד שבזה עושין השם הוי' וע\"כ אומרים קודם כל מצוה ובפרט צדקה לשם יחוד קובה\"ו וכו' ורבינו ז\"ל מביא בס' המדות שע\"י צדקה ממתיקין הדין של יום הדין הגדול היינו של תחיה\"מ ותכלית האחרון שכל הצדיקים יראו ממנו והעיקר יום הדין הוא על ענוי העניים וכמובא שדור המבול ושאר הדורות הרעים אינם קמים בתחה\"מ ואינם נידונים ביום הדין. רק אנשי סדום שלא רחמו על העניים מלבד ענשם בעוה\"ז יקומו וידונו ביום הדין לחרפת ולדראון עולם. ומובא במדרש שכל יום הדין הוא על צעקת העניים וכו' ולהיפך מידה טובה מרובה וכמובא בהפטרת שבת הגדול וערבה וכו' הביאו המעשר וכו' (צדקה) וזרחה וכו' שמש צדקה וכו' וכן בזוה\"ק שע\"י צדקה וחסד בעולם הזה עוברין הנהר דינור (שטובלין הנשמות להתפשט מחזו דהאי עלמא לגמרי ולבוא לתכליתו האחרון) שיש פחד גדול שלא ישאר שם (כי כמה נשמות ומלאכים נשארין ונשרפין שם) וע\"י צדקה עובירן הנהר דינור בלי שום פחד ובלי שום צער, וגם בגמ' בבא בתרא שהגוזז נכסיו ונותן לעניים מציל מדינה של גיהנם וכו' וכמה יריעות לא יספיקו לבאר ולכתוב מה שיש לי בזה וד\"ל. \nידידו עוז המצפה לתשובתו הטובה במהרה והמצפה תמיד לרחמי שמים \nשמואל הלוי הורוויץ",
      "en": "And if, G-d forbid, one still blemishes the honor of the Tzaddik — one is called \"metzora who is as dead\" — all the lights are closed — and one blemishes all seven lamps. May Hashem protect us. And see on Parshas Shelach — \"And now may the power of Hashem be made great\" — in the Torah of Likutay Moharan §19, \"Prayer of Habakkuk\" — that all the vitality: from eating and from the other pleasures — comes from the letters. See there. And in the holy Zohar, Parshas Shelach — on Rabbi Shimon bar Yochai, may his merit protect us — who entered the Garden of Eden while still alive — and the sweetness of Shabbos — from page 161 at the end through page 174."
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "עב\nב\"ה יום ג' פ' נצבים כ\"ד אלול תשכ\"ח פעה\"ק ירושלים תובב\"א \nשלום וברכה וכוח\"ט ושנה טובה ומתוקה וכט\"ס למע\"כ אהובי ידידי יקירי עוז הרה\"ח עושה צדקה וחסד רב פעלים טוב ומטיב טוב לב יבורך וכו' כש\"ת כמהר\"ר צבי וואסילסקי נ\"י שליט\"א וכב\"ב שיחיו, אחדשה\"ט באה\"ר כיאות, מסתמא קיבל מכתבי מכבר תשובה על מכתבו היקר. \nוהנה ההכנה על ר\"ה בתשובה ותפלה וצדקה פדיון ער\"ה ותיקון הכללי בהתקשרות לרבינו ז\"ל בציור הציון הק' כאלו אמרנו על הציון הק' וכן ווידוי דברים. ובר\"ה הכל בהתקשרות לרבינו ז\"ל וצריך להיות חכם לחשוב מחשבות טובות שהשי\"ת ייטיב עמנו בכל הטובות והתשובה והבכי' משמחה. בשמך יגילון, חדות ה' מעוזכם וכו' ובעשי\"ת יכולין לתקן בכל יום כל הימים של כל השנה ושנים. ובעיו\"כ מצוה גדולה ותיקון גדול לאכול. והכפרות הם דוגמת השעיר המשתלח שמכפר וממתיק הדינים ויו\"כ העיקר הווידוי דברים מעומקא דלבא ולהתחרט ולבקש כפרה וכו' וג\"כ בשמחה והתעוררות. וסוכות השמחה זמן שמחתינו בסוכה הקדושה דוגמת א\"י שנכנסין בה בכל הגוף ובינה עילאה, והד' מינים וכו' והו\"ר צעקה מעומקא דלבא ושמחת תורה דיבור בדעה ושמחה גדולה גמר התיקון. \nידידו דו\"ש ומצפה לתשובתו ומאחלו כוח\"ט ושנה טובה ומתוקה וכט\"ס. \nשמואל הלוי הורוויץ",
      "en": "And pay close careful attention to the precious holy Torah in Likutay Moharan §21, Beha'alosecha — \"Atika Stima'ah\" — as above — how one should merit to shine and illuminate the divine overflow of light into the face — that is: an ardent blazing toward Hashem with holy words of prayer and hisbodidus and Torah — the knowledge of G-dliness — this is called the holy spirit — this is called the face of the Menorah. [דאס הייסט רוח הקודש — \"this is called the holy spirit / ruach hakodesh.\" The state of divine overflow (shefa Elohi) entering the face — the illumination of the face in divine service — is identified here with ruach hakodesh, the divine spirit of inspiration and prophecy. And the face itself illuminated by divine service is the \"face of the Menorah\" — the pnei hamenorah — the inward-facing light that receives and reflects the divine.]"
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "עג\nב\"ה יום ד' פ' לך ואברכך ואהי' ברכה תשכ\"ט פעה\"ק ירושלים תובב\"א \nשלום וברכה וכט\"ס למע\"כ אהובינו ידידינו היקר והנעלה מאנ\"ש המובהקים והיקרים עושה צדקה וחסד טוב לב יבורך וכו' כש\"ת כמהר\"ר צבי וואסילסקי נ\"י שליט\"א וכב\"ב שיחיו וכל הנלוים אליו אנ\"ש היקרים שיחיו, אחדשה\"ט באה\"ר לנכון קבלתי מכתבו היקר. \nוהנה בפרשה זו המתחיל מקדושת אברהם אבינו ע\"ה האדם הגדול בענקים איש החסד והצדקה ראש לנימולים וראש למאמינים עי' תורה ל\"א \"אית לן בירא\" ענין גודל הצדקה והחסד שמשנה הטבע והגלגלים ומנהיג אותם. וזה שזכה אברהם אע\"ה שהוא התחיל בחסד וזכה להכלל במדה זו וצינור הזה ובחי' עולם חסד יבנה, וע\"כ \"בהבראם\" אותיות באברהם שכל העולם נברא בזכות אברהם ונתקיים בזכותו. שהחוט של חסד של אברהם ע\"ה מתעורר כל יום ודוחה כל הדינים וממתיקם שאם לא זאת לא הי' העולם מתקיים אפי' רגע כמובא בזוה\"ק וכמובא במעשה של הז' בעטלירס מיום הג' שכל יצירת הימים וקיומם ע\"י האיש החסד ועי\"ז זוכין שהלב ישתוקק להמעיין וידבר השתוקקות שלו שכ\"ז ענין התבודדות וכיסופין בפה המובא בתורה ל\"א הנ\"ל שע\"י הצדקה והחסד זוכין לתיקון הברית ואמונה וזוכין לאהבה דקדושה בחי' כהן, אתה כהן לעולם הנז' על אברהם ע\"ה וזוכין לכיסופין דק' ולהוציאם בפה ולעשות עי\"ז נפשות לקרבם להשי\"ת בחי' את הנפש אשר עשו בחרן. והנה ענין זה של צדקה וחסד ואהבה דקדושה אין לשער כי זהו בחי' חסידים שהוא למעלה גם מבחי' בעלי תשובה וצדיקים. כי חסידים בחי' חסד ואהבה הוא המעלה העליונה ואח\"כ היכל בעלי תשובה וכו' וזה בחי' זכור ברית אברהם. ואח\"כ עקידת יצחק ועי\"ז זוכין לתשובה מאהבה שמעוונות נעשין זכיות ומסטרא דימינא חוורא ככספא שלא נשאר רושם כלל. וזהו העצה היותר טובה מהכל שדווקא ע\"י האהבה והתקשרות לצדיק ותענוג בעבוה\"ש מממילא נתבטלין כל האהבות ותאוות רעות וכו' כמובא במעשה הבנים שנחלפו כי האזינו ושמעו לשירת החיות וכו' הי' להם תענוג שעי\"ז נתבטלו כל התענוגים שבעולם וכו' וכמובא בתורה של יו\"ט כי ע\"י ההתקשרות להצדיק נתבטלה תאוות המשגל (שכל התאות נמשכין אחרי') בבחי' נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים ונתבטלין הגאות שזה מרה וקשה מהכל. כי טבע הקטנות להתבטל להגדלות וכשרואה גדולת הצדיק וקדושתו ואורו הגדול נתבטל כולו אליו וממילא אין תאוות וגדלות. וזהו העצה היותר נכונה, ואיך זוכין לאהבה והתקשרות ע\"י שימוש הנשמה (וכן את הצדיק) במצות מעשיות צדקה וחסד עי\"ז זוכין לאהבה והתקשרות כמובא בתורה \"חותם בתוך חותם\" תורה כ\"ב ועי\"ז זוכה לשבר עזות הגוף בתאוותיו ולהדבק להנשמה ולהצדיק ולחזות בנועם ה' שגם הגוף ירגיש החיות אלוקות של המצוה והתורה ותפלה. ומכ\"ש של ההתקרבות להצדיק שזה התענוג גדול מכל התענוגים שבעולם כי כל מה שהדבר גדול וקדוש יש בו יותר תענוג וזה גדול וקדוש מהכל ע\"כ התענוג שלו יותר גדול מהכל מי שזוכה להרגיש זאת ועכ\"פ נזכה לעתיד. נא להשתדל להפיץ הספר יעלת חן ולמכור אותם בכל יכלתו כי אין לשער הזכי' שיזכה בזה נא לכתוב לי אם לשלוח לו וכמה. \nידידו דו\"ש וטובתו ומאחלו כט\"ס \nשמואל הלוי הורוויץ",
      "en": "And \"the wisdom of a person illuminates his face.\""
    }
  ]
}