# Volume One • Letter 16
מכתב 16
Source: https://ajew.org/reader/michtevay-shmuel/1/16 ## Segment 1
ב"ה יום ב' פ' שמות תשט"ז פעה"ק ירושלים ת"ו
Peace and blessing and all good things, forever — to his honor, my beloved, my dear, my precious soul and heart — the exalted one who yearns for the service of Hashem in truth and wholeness — his honor, his splendor, and his glory, our master and teacher Rabbi Avraham Yakovitch, may his light shine, may he live long, may G-d protect him and guard him. ## Segment 2
שלום וברכה וכט"ס אל מע"כ אהובי ידידי יקירי הנעלה המשתוקק לעבודת ה' באמת ותמים כש"ת כמה"ר אברהם יאקבוויץ נ"י שליט"א.
After inquiring after your precious wellbeing with great love — as for our own wellbeing — thanks be to Hashem. I have indeed received his letters from Chanukah together with the money — and also 6 dollars from our friend R' Moshe Auerbach, may his light shine — and many thanks to him. May Hashem give him life always just as he has given us life — and may you merit all the blessings written in the Torah. So may it be His will. Amen. ## Segment 3
אחדשה"ט באה"ר משלומינו הודות להשי"ת. קבלתי לנכון מכתביו מחנוכה עם הכסף וגם 6 דולר מידידינו ר' משה אערבוך נ"י ורב תודה לו השי"ת יחייהו תמיד כאשר החיה אותנו ותזכו לכל הברכות הכתובות בתורה אכי"ר כן קבלתי מכתבו עם המכתב מר' דוד אבערמאן נ"י וקיימתי בקשת כבודו לכתוב לו מכתב התעוררות לעבודת ה' והנה בעזהי"ת זכינו כי הדפסתי התחלת התורה א' מלקוטי מוהר"ן עם הפירושים בימי חנוכה שהם חנוכת הדעת שהוא הביהמ"ק נרות חנוכה שהם השכל שהוא בנין הדעת שהוא האור שמאיר בכל דרכיו כמו השמש והוא החיות של כל דבר שמדבר שם בהתורה א' הנ"ל ונתעכב יותר משנה ונדפס דווקא בזמן הראוי לזה ימי חנוכה הנ"ל והדפסתי 4 גליונות שהם 64 עמודים המסתיים בהתחלת הפירושים על "העיקר החיות הוא החכמה כמו שכתוב החכמה תחיה" ויותר אין ביכלתי להדפיס מפני חסרון כסף כי עלה לי כל גליון עם הנייר בערך מאה לירות, והנני מתאמץ בכל כוחי ובהלואות וכו' להדפיס עוד שני גליונות ויותר אין לי שום אפשרות רק אם יעזור השי"ת ועפ"י הטבע אינני רואה שום אופן איך להדפיס יותר אולי יעזור לכם השי"ת שתוכלו לקבץ כספים עבור זה ובפרט בחמשה עשר ופורים כי חבל מאד שלא יתמשך ההדפסה כי אין לשער גודל המצוה וזכות הרבים הזאת שאין למעלה ממנה, כי ממש תוכל לחיות כל העולם ואין איש שלא יוכל לחיות א"ע בזה הספר, רק אם ירצה לקבל ההתחזקות כאשר תחזינה עיניכם מעט מזעיר רק מההתחלה ותבינו על להבא על כל הספר, שלחתי היום שני ספרים א' בשביל כבודך וא' אולי בשביל ר' משה אוהרבאך או כמו שיבין כבודו למי ליתן זאת, לר' דוד אוהערבך הנני שולח למחר בעזהי"ת ואולי כדאי שיכתוב כבודו לו אולי יוכל לעשות בזה ולעזור ולהבינו גודל המצוה, הנני מבקש עבור זוגתו שתחי' כרצונו, בזה השבוע מתחיל תיקוני השובבי"ם שהם מסוגלים לתיקון הברית כמובא בספרים ומזה נוכל להבין גודל התיקון שנעשה בעת שהאדם מזדכך והיצה"ר גובר עליו והוא משתמט עצמו ממנו ומנתק המחשבה שלא תהרהר בהרהורים שזה התיקון האמת שמוציא כל הניצוצות דס"א שבלעה ע"י עונותיו הקודמים וכמו שמביא האריז"ל שבני ישראל במצרים שעבדו בחומר ובלבנים ושמרו א"ע שלא יחטאו שתיקנו תיקון דור המבול ודור הפלגה וכו' וגמרו תיקון כזה לדורות שבפרשיות אלו שקורין בתורה מגלות שלהם במצרים מסוגל לתיקון הברית, ורבינו ז"ל מביא על התורה שמות בנ"י שירדו למצרים מרומז התיבות תהלים תשובה שיש מ"ט תיבות בשמות בני ישראל נגד מ"ט שערי תשובה שכל א' מישראל מושרש באלו מ"ט שערי תשובה אבל להגיע כל א' לשער שלו ואפי' כשמגיע לשער יוכל להיות שהשער סגור, ובפרט כשאין לו חשק כלל לתשובה העצה הוא תהלים לומר תהלים כי האמירת תהלים תעשה לו חשק לתשובה ותגיע לו לשער הצריך לו ותפתח לו השער לתשובה וע"כ ישראל קדושים בזמני תשובה כמו אלול ועשי"ת וימי ספירה וגם בימי השובבי"ם (שאז הי' מוהרנ"ת ז"ל בימי השובבי"ם אומר ב' פעמים תהלים בכל יום) שרוצים לזכות לתשובה אומרים אז תהלים, ובוודאי שקשה להתענות עכ"פ תענית שעות ג"כ טוב למשל חצי יום בשבוע בימי שובבי"ם ביום ה' או ביום ו' ושני פעמים בשבוע ביום ד' וב' לא לאכול דבר מן החי כמו בשר ודגים חלב בצים וזה ג"כ סיגוף רק אם זה ביכולת ועכ"פ כמה שיכולים לעשות איזה סיגוף לנפשו ג"כ טוב ומועיל ושלא יזיק לבריאות הגוף ובפרט שכבודו הוא מלמד וקשה לו ללמוד עם הנערים כאשר יסגף נפשו ע"כ כמה שימנע א"ע אפי' שעה או שעתיים בשבוע ג"כ טוב, ובפ' שמות כתוב ומשה הי' רועה מביא רבינו ז"ל בתורה ה' ח"ב בלקוטי מוהר"ן כי הי' רועה אמיתי ומנהיג רוחני בחי' מוחין תפלין ודווקא ע"י שעובדין השי"ת בפשיטות ותמימות בלי חכמות ומחמת אהבת השי"ת מניח א"ע בכל מיני רפש וטיט בשביל לעשות מצוה ואפי' רק מנהג ישראל כמו שהי' אז המעשה שרבינו ז"ל אמר התורה זאת בר"ה והלך אז לתשליך ונפל ברפש וטיט ואמר אז שאפי' רק בשביל מנהג ישראל (כמו לילך לתשליך) צריכין לגלגל א"ע בכל מיני רפש וטיט כדי לקיים המנהג ומכ"ש בשביל מצוה (ובאמת אנו רואין בכתבי האריז"ל כמה סודות הוא מביא על כל מנהגי ישראל ממש רזין על רזין מהתיקונים הנעשין על ידם ע"ש) אז זוכה להיות בן העובד אותו וזה שכתוב ושבתם וראיתם בין עובד א' לאשר לא עבדו ומביא הגמרא בין מי ששנה פרקו מאה פעמים למי ששנה פרקו מאה ואחד פעמים שזה נקרא עובד א' וזה ששנה רק ק' פעמים נקרא לא עבדו כי יש חילוק לבין בן ועבד כי עבד עושה מעשה עבדות לאדונו ובן מתענג על אביו באהבה ותענוג אבל בן האוהב את אביו אהבה עזה ועושה מעשה עבד ומתגלגל בכל מיני רפש וטיט בשביל אהבת אביו אזי משיג השגת אלקות מה שסתם בן אינו משיג, ודהמע"ה הי' מפזז ומכרכר בכל עוז ומבזה א"ע לכבוד ה' עי"ז זכה למה שזכה, וכן הצדיקי אמת אעפ"י שהם בדרגא גבוה שאין למעלה ממנה ואעפי"כ כשבא מצוה לידם מניחין השכל ועושים המצוה בפשיטות ואף כשנתבזין עי"ז שזהו הרפש וטיט עושין זאת בשביל אהבת השי"ת עי"ז משיגין בעוה"ז מה שא"א בשום אופן להשיג כ"א עי"ז.
Likewise I received his letter together with the letter from R' Dovid Aberman, may his light shine — and I have fulfilled his honor's request to write him a letter of awakening to the service of Hashem. [מכתב התעוררות — "a letter of awakening / a letter of arousal." A specific type of Chassidic letter: not a personal or practical letter but one written specifically to awaken and inspire the recipient toward teshuvah and the service of G-d. The author has written such a letter to R' Dovid Aberman at the recipient's request.] ## Segment 4
העיקר הוא לשמוח בחלקינו אשרינו שזכינו לידע מרבי כזה שהוא אמר איך גייא פאר אייך, איך טוא תשובה פאר אייך, דער עיקר זיך האלטין אין איהם בודאי יהא טוב לנו מאד ידידו המאחלו כט"ס. ("אני הולך לפניכם" "אני עושה תשובה עבורכם" והעיקר להחזיק בו ובודאי יהא טוב לנו מאד)
The Great Announcement — The Book Has Begun to Be Printed And behold — with G-d's help we have merited: for I have printed the beginning of Torah 1 of Likutay Moharan together with the commentaries — during the days of Chanukah, which are the dedication of da'at [חנוכת הדעת — "the dedication of da'at / the inauguration of knowledge." A play on the word Chanukah (חנוכה = dedication / inauguration) and da'at (דעת = intimate knowledge/wisdom). The Rebbe's Torah 1 of Likutay Moharan is entirely about da'at — the intimate knowledge of G-d — and its connection to the mind (moach) and the Temple. Printing it specifically on Chanukah — the festival of rededication and of light — is therefore profoundly appropriate: both the book's content (da'at / the light of wisdom) and the time of its printing (Chanukah / the dedication of light) align perfectly.] — which is the Holy Temple [ביהמ"ק = בית המקדש — "the Holy Temple / the Temple in Jerusalem." The standard abbreviation: beis (house) + hamikdosh (the sanctuary).] — the Chanukah lamps which are the intellect — which is the building of da'at — which is the light that illuminates in all its ways like the sun — and it is the life-force of everything spoken of in that Torah 1 mentioned above. And it was delayed more than a year — and was printed specifically at the appropriate time for this — the days of Chanukah mentioned above. [The book has been in preparation throughout the entire correspondence — the printing money was sent over a year ago (first mentioned in Letter 8), the typing began (af-taifen, announced in Letter 9), and now — finally — the first galleys are printed. The author sees G-d's providence in the timing: despite the delays and obstacles, the book emerged specifically on Chanukah — the most fitting moment.] And I have printed 4 galleys [גליונות — galleys / printed sheets. A galyon (גליון) is a large printed sheet that when folded produces multiple pages. Each galyon = 16 pages (8 leaves). Four galleys = 64 pages.] which are 64 pages — ending at the beginning of the commentaries on "the essential vitality is wisdom, as it is written: wisdom gives life." ["העיקר החיות הוא החכמה כמו שכתוב החכמה תחיה" — "The essential vitality is wisdom, as it is written: wisdom gives life." (Ecclesiastes 7:12) — one of the key verses at the heart of Likutay Moharan Torah 1, which teaches that the divine wisdom (chochmah) is the source of all true vitality and life-force. The book breaks off mid-commentary at this point — at exactly 64 pages — the end of what the available funds could print.] And beyond this I am not able to print — because of the lack of money — for each galley with the paper has cost me approximately one hundred lirot. [לירות — lirot. The Israeli lira (pound) — the currency of Israel at the time (later replaced by the shekel). One hundred lirot per galley × 4 galleys = 400 lirot total for what was printed, with another 200 lirot needed for the remaining two galleys.] And I am exerting myself with all my strength — through loans and so on — to print two more galleys. And beyond this I have no possibility at all — unless Hashem helps. And according to nature [עפ"י הטבע = על פי הטבע — "according to nature / according to the natural order of things / by natural means." Al pi hateva — עפ"י (al pi = according to / by the mouth of) + hateva (nature). The author means: judging by the ordinary, natural course of events, with no miraculous intervention, he sees no path to further printing.] I do not see any way how to print more. Perhaps Hashem will help you to be able to collect money for this — and in particular around the fifteenth [of Shvat] and Purim. [בחמשה עשר ופורים — "around the fifteenth [of Shvat] and Purim." Two upcoming occasions when charitable giving is traditional and especially meritorious: Tu B'Shvat (15 Shvat) and Purim (14 Adar), during which the commandment of matanos la'evyonim (gifts to the poor) is fulfilled. The author suggests these as natural fundraising opportunities.] For it is a great pity that the printing should not continue — for the greatness of this commandment and the merit of the multitudes cannot be estimated — for it can literally give life to the entire world — and there is no person who cannot give himself life through this book — if only he will want to receive the strengthening — as your eyes will see, even from just a small portion of the beginning — and you will understand about the future for the entire book. I have sent today two books — one for his honor and one perhaps for R' Moshe Ohrbach — or as his honor understands whom to give this to. To R' Dovid Auerbach I am sending tomorrow, with G-d's help. And perhaps it would be worthwhile for his honor to write to him — perhaps he will be able to do something with this and to help — and to make him understand the greatness of this commandment. ## Segment 5
שמואל הורוביץ
A Personal Request, then Shovavim I am praying on behalf of his wife, may she live — as he wishes. In this week begins the Shovavim rectifications [תיקוני השובבי"ם — "the Shovavim rectifications." Shovavim (שובבי"ם) — the acronym of the six Torah portions Shmos, Va'era, Bo, Beshalach, Yisro, Mishpatim — the six consecutive winter Torah portions of Exodus, read during January–March. This period is traditionally auspicious for teshuvah and specifically for the rectification (tikkun) of the blemish of the covenant (pegam habrit). Since this letter is written during Parshas Shmos — the first of the six Shovavim portions — the period is just beginning.] — which are propitious for the rectification of the covenant — as brought in the holy books. And from this we can understand the greatness of the rectification that is accomplished when a person purifies himself and the evil inclination overpowers him — and he extricates himself from it [משתמט עצמו ממנו — "extricates himself / slips away from it." The word משתמט (mishtamet) — to extricate oneself, to slip away, to dodge and escape from — conveys the nimble evasive action of removing oneself from the evil inclination's grip. Not a frontal battle but a slipping-away, a diversion of the mind.] — and detaches the thought so that it should not entertain imaginings. For this is the true rectification — which extracts all the holy sparks of the Sitra Achra [ניצוצות דס"א — "the holy sparks of the Sitra Achra." ד (d') = the Aramaic genitive particle "of"; ס"א = סיטרא אחרא (Sitra Achra) = "the Other Side" — the Aramaic term for the realm of spiritual impurity and darkness. So דס"א = "of the Other Side." The holy sparks that fell into the Sitra Achra through sin are retrieved through teshuvah — specifically through the act of breaking away from the evil inclination's pull and diverting the mind to holiness.] that it swallowed through his earlier sins. ## Segment 6
פו ב"ה יום א' פ' תצא ה' אלול תש"ל פעה"ק תובב"א כוח"ט ושנה טובה ומתוקה וכט"ס למע"כ אהובינו ידידינו היקר והנעלה הרה"ח מאנ"ש המובהקים הדבקים ומשתוקקים להתקשר באמת ובתמים להשי"ת ע"י צדיקיו האמיתים ובפרט הננמ"ח זיע"א העושה צדקה וחסד טוב לב יבורך וכו' כש"ת כמהר"ר צבי וואסילסקי נ"י שליט"א וכב"ב שיחיו וכל אנ"ש חבירינו היקרים אנ"ש שיחיו. אחדשה"ט באה"ר. השי"ת ירפאני רפו"ש במהרה מכל חליי ומאוביי ומצוקותיי אכי"ר. והנה בשבוע שעבר פ' שופטים מרומז התורה "קרא את יהושע" כוונת אלול. שהם הג' מצות, הכרתת זרעו של עמלק זהו היצה"ר ובפרט מע"ז ובערת הרע מקרבך, מקרבך ממש היצה"ר שלך. ובפרט מחסרון אמונה, כעס, גאוה שכל זה הוא ענין ע"ז. וגם זהו נקודה התחתונה של האלף, לסבול בזיונות ושפ"ד שהוא עיקר התשובה, לשמוע בזיונו (בזיונו בעצמו, שאם לא מביישים אותו, יתבייש בעצמו על ריחוקו מהשי"ת) וכשישמע בזיונו שזהו ענין השוב בחי' ואציעה שאול שמרגיש ריחוקו מעבוה"ש, ידום וישתוק יקבל באהבה לכפרת עונות, וזהו עיקר כוונת אלול, הן כשיזכה וידמה לו שהוא בחי' אסק שמים במדרגה עליונה, ידע בברור שהוא רחוק מאד עדיין וישתוקק לעלות יותר ויותר ולהיפך כשהוא בבחי' ואציעה שאול ממש ח"ו, ידע בבירור ששם השי"ת עמו בבחי' "הנך" אותיות כהן, חסד השי"ת עמו שלא יסוג יותר למטה ח"ו. כי אין שיעור לירידות כמו שאין שיעור לעליות, וכמה שירד ח"ו יכולים לירד יותר ויותר ח"ו אם לא יחזק א"ע שלא ליפול יותר ויתחיל מחדש יכול ח"ו ליפול כמו אלו שנפלו לגמרי ע"י שלא התחזקו ואם האדם חזק להתחזק איך שהוא איך שהוא סוף כל סוף יזכה למה שצריך לזכות בזה העולם ואז הוא הולך בדרכי התשובה וימין ה' פשוטה לקבל תשובתו, וזאת הוא העיקר מהכל תמיד לאחוז מאני קרבא ולעסוק בעבוה"ש, איך שיוכל, ולעשות מה שמוטל עליו, והשאר יבטח בה' ובצדיקיו ויעבוד השי"ת בשמחה שעי"ז זוכה למה שזוכה (עי' בתורה כ"ד אמצעותא דעלמא ובלק"ה הל' הודאה הלכה ו' או"ח ח"ב ויונעם לך) ובאלול הוא קיבוץ הנדחים האבידות שע"י התאות והעבירות, ועיקר מפגה"ב ח"ו. ובאלול עיקר מציאתם ע"י החיפוש ובקשה. איך לעבוד ה' ואיך לשוב אליו ואיך למצוא האבידות ואיך לתקנם וההשתוקקות והחיפוש בעצמו זהו מציאתם. כי יגעתי ומצאתי תאמין. וגם הזמן באלול להרגיש כאב עוונות ולבקש מהשי"ת ע"ז שיתתקנו ועי"ז מרגישים גם הזרע של האדם, הן בסטרא דקדושה, והן רח"ל, ונתקיים ומל ה' לבבך ולבב וכו' לאהבה וכו' כי זהו העיקר לזכות לאהבה כי תשובה מאהבה לא נשאר רושם ונעשה מעונות זכיות, וזה יכולים לזכות באלול כי הם ימי רצון ורחמים וחסד ואהבה. וגם לזכות להוי' כסדר שילך הכל כסדר (בלי יסורים ח"ו) ע"י התורה והצדיקים שפתחו דרך התשובה ולהתקשר להם. ובאלול יכולים לזכות להשיג המקיפים נחמו נחמו בחי' עוז והדר לבושה ועי"ז ניצולים מהמקטריגים וכו' ובאלול אומרים תיקוני זוהר ומהניגון וחולשת הלב (לאכול מעט יותר באיחור) נעשה תיקונים גדולים וטוב לגמור תנ"ך וספרי רבינו ז"ל כי זה מסוגל לזכות ליום הדין, וכן צדקה וחסד, והעיקר מהכל התקשרות לצדיקים כי זהו העיקר מהכל תמיד. ולמנות מלך, זהו הואו, לימוד התו' וש"ע והתקשרות בכלליות ישראל. ולבנות בהמ"ק זהו הדעת, זהו התקשרות לצדיק שהוא נקודה העליונה. ידידם מאחלם כוח"ט ושנה טובה ומתוקה שמואל הלוי בן פיגה
And as the Arizal brings: that the Children of Israel in Egypt — who labored with mortar and bricks and guarded themselves from sinning [שמרו א"ע שלא יחטאו — "guarded themselves from sinning." The Arizal's teaching: despite the crushing oppression and slavery in Egypt, the Children of Israel maintained their personal sanctity. They did not assimilate sexually or morally into Egyptian society. This self-guarding was itself a supreme spiritual act.] — thereby rectified the rectification of the Generation of the Flood and the Generation of the Dispersion [דור המבול ודור הפלגה — "the Generation of the Flood and the Generation of the Dispersion." Two of the most severely corrupted generations in early human history: the Generation of the Flood (the people before Noah, destroyed for their sexual immorality and violence) and the Generation of the Dispersion (those who built the Tower of Babel). Their primary spiritual blemish was the blemish of the covenant — sexual sin — and the enslavement in Egypt rectified this ancient damage.] — and so on. And they completed such a rectification for all generations — that through the Torah portions that are read about their exile in Egypt — these [portions] are propitious for the rectification of the covenant. [The Arizal's remarkable teaching: the very act of reading the Torah portions that describe the Egyptian exile — the Shovavim portions — during the winter months carries with it a rectifying power for the covenant. The reading itself, performed by Jews in every generation, participates in the rectification originally accomplished by the Israelites in Egypt.] ## Segment 7
פז ב"ה יום ג' פ' וירא י"א חשון תשל"א פעה"ק ירושלים תובב"א שלום וברכה וכט"ס למע"כ אהובינו ידידינו היקר והנעלה מאנ"ש היקרים והנעלים הדבקים במקור החיים בהננמ"ח זיע"א ה"ה הרה"ח אוהב צדקה וחסד רב פעלים טוב לב יבורך וכו' כש"ת כמהר"ר צבי יוסף נ"י וואסילסקי שליט"א וכב"ב שי' וכל חבירינו היקרים והנאהבים והנעימים שיחיו נצח. אחדשה"ט באה"ר כיאות. היום הלולא דרחל אמנו זיע"א וזכינו להיות שם ובקשנו גם עבורכם לטובה אכי"ר. מובא בזוה"ק שאמר רב המנונא סבא ז"ל שרחל אמנו עושה בקברה יותר מהאבות שבחברון ומובא במדרש וזוהר, שכשמנשה הכניס צלם בהיכל רח"ל עמדו האבות ומרע"ה וכל הצדיקים לפייס השי"ת ולא נתפייס רק כשעמדה רחל וביקשה נתפייס ואמר לה בזכותך רחל וכו' זיע"א. והנה זכות כל הצדיקים הקדושים שנסתלקו שאלמלא בקשתם וזכותם לא הי' יכול להתקיים העולם אפי' רגע א' כמובא בזוה"ק ואפי' כשלא יכולים לבוא על קברם ממש כשמזכירים שמותם ומבקשים בזכותם ג"כ יכולים לשנות הטבע כמובא בדברי רבינו ז"ל וכמו שראיתי אצלי כ"פ כל פעם שהייתי בסכנה הי' הפה מדבר בעצמו שמות הצדיקים הגדולים רבינו ז"ל, רשב"י ז"ל וכו' כי הלב בעצמו מרגיש הרפואה שלו כמו שמביא רבינו ז"ל בתורה ס"ה "ויאמר בועז" שנטבע בטבע שביסורים גדולים רח"ל מעצמים העינים ומבטלים א"ע להשי"ת ע"ש. וכמובא בשם האריז"ל שהעשרה הרוגי מלכות מסרו גופם (שהי' קדוש יותר מאשר נשמות ישראל) להס"א ועומד בבית הבליעה והוא מקיא כל הנצוצות והקדושה שבולע (כמו שמביא רבינו ז"ל בתורה ח' ל"ת "תקעו תוכחה" שהצדיק הגדול מתפלל תפלה בבחי' דין (ובפרט בר"ה) ועומד בבית הבליעה של הס"א ומקיא כל הנפשות והקדושה שבלע וכו') ואומר האריז"ל כשאומרים אל נקמות ה' צריך לכוין ע"ז על העשרה הרוגי מלכות ושיוציאו כל הנצוצות מהס"א. ועי"ז נותנים להם כח ונתעוררים ומוציאים כל הנצוצות דקדושה וכו'. ואנו אין לנו על מה להשען רק על זכות הצדיקים הקדושים וכל תקותינו בעוה"ז ובעוה"ב רק עליהם ושמתקשרים עמהם ומזכירים זכותם זה בחי' אתערותא דלתתא אז יש להם יותר כח לעשות עבורינו. וזה כלל גדול מאד שכל היהדות וכל החיות תלוי בזה. וכן כלל גדול ביהדות, להתוודות תמיד לפני השי"ת על כל מה שעובר עליו. היינו בחי' מרי דחושבנא, בכל יום, להתבונן אם עבר ח"ו על איזה דבר נגד רצון השי"ת בהסתכלות ח"ו או בשמיעה ח"ו או בדבור ח"ו בכל מה שהוא, תיכף להתחרט ע"ז ולהתוודות לפני השי"ת בפה מלא אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי ועשיתי כו"כ ואני מתחרט ע"ז ומבקש ממך סליחה מחילה וכפרה והלואי שלא אעשה יותר הרע בעיניך וכו'. וכן לא יניח שיתקבץ עונות ח"ו רק שטיין און ווישען (כמו שבערים הגדולים שטייט מען און מען ווישט דיא שנייא שלא יתקבץ ברחובות) (רק לעמוד ולנגב (כמו שבערים הגדולות עומדים ומנקים את השלג שלא יתקבץ ברחובות) ובזה מתקנים השכינה הק' וכו' ובפרט בהתקשרות לרבינו ז"ל והצדיקים שזהו בחי' וודוי לפני הת"ח שמובא בתורה ד' "אנכי" גדולת הדבר ע"ש. ובזה הסדרא וירא מביא מורנ"ת ז"ל, וירא ה' אל אברהם באלוני ממרא. למה זוכה ישראל "איש יהודי" הנקרא אברהם לגילוי שכינה ודווקא באלוני ממרא בהיכלי התמורות והתגברות היצר. והוא יושב (לשון עכבה) פתח האהל בפתח הקדושה, כחום היום, שהיצה"ר מחמם בעבירות ובנסיונות, והוא אינו מניח מקומו ומתעכב בפתח הקדושה. עי"ז זוכה לגילוי שכינה והתקרבות להשי"ת וכו'. ומובא בלק"מ לקוטי תנינא, על הפסוק "ואי' השה לעולה" שאפי' אם האיש הישראלי נופל ח"ו לספיקות (כמו שהבע"ד הביא אז אבותינו הק' בטענותיו לספיקות אם זה הרצון השי"ת בעקידת יצחק וכו' כמובא בספרים) והרהור אחר השי"ת אם ח"ו נמצא ה' בקרבו וכו' שזה גרוע מהכל ח"ו אז העצה לחפש אי' מקום כבודו להאמין שהשי"ת נמצא אפי' בחלל הפנוי ובכל המקומות הגרועים רק שצריכין לחפור ולחפש, ובמה, בבקשת אי', אי' מקום כבודו, אי' קדושתי, אי' טהרתי וכו' ובזה זוכין לעלות מתכלית הירידה לתכלית העלי' להקדושה העליונה בחי' אי', כתר, שנתהפך הכל לטובה, כי דווקא כשמונחין במקומות המטונפים שם מוסתר קדושה עליונה, ושהשי"ת עוזר ויוצאין מהירידה אז חוזרין לבחי' מלא כל הארץ כבודו בחי' נקודות טובות, כי לחפש תמיד אי' זה סכנה גדולה כי מהסט"א צריך לברוח, ותמיד לילך בבחי' מלא כל הארץ כבודו בחי' אזמרה מתורה רפ"ב, ומעט בהתורה אי' כמובא בהל' ערובי תחומין ע"ש. השי"ת יעזרינו לכל הקדושות כולם אכי"ר. ידידכם המצפה לרחמי שמים תמיד שמואל בן פיגה
And our master the Rebbe זצ"ל brings — on the verse "These are the names of the Children of Israel who went down to Egypt" — that the words [of the names of the sons of Israel] contain an allusion: Psalms, teshuvah. [מרומז התיבות תהלים תשובה — "the words allude to: Psalms, teshuvah." The Rebbe finds encoded within the list of the names of the Children of Israel who descended to Egypt (Exodus 1:1–4) the two spiritual tools of Shovavim: Psalms (תהלים) and teshuvah (תשובה). The numerical/textual analysis uses the 49 words of the names to connect to the 49 gates of teshuvah — see below.] For there are 49 words in the names of the Children of Israel — corresponding to the 49 gates of teshuvah [מ"ט שערי תשובה — "49 gates of teshuvah." A Kabbalistic concept: there are 49 levels or gates of teshuvah — 49 degrees of return, corresponding to the 49 days of the Omer count and the 7×7 structure of spiritual refinement. Each Jewish soul is rooted in one specific gate.] — that every Jew is rooted in these 49 gates of teshuvah. But to reach each person's specific gate — and even when he reaches his gate, it is possible that the gate is closed. And in particular when one has no desire for teshuvah at all — the counsel is Psalms: to recite Psalms — for the recitation of Psalms will create in him the desire for teshuvah, and will bring him to the gate that is needed for him, and will open the gate for him for teshuvah. [A profound teaching: Psalms (Tehillim) is not merely a supplement to teshuvah — it is the very instrument that generates the desire for teshuvah in someone who has none. When a person feels completely cold and closed to teshuvah, Psalms works on him from the outside, creating the inner opening. Each psalm is associated with a specific gate — and the right psalm opens the right gate for the right soul.] And therefore holy Israel — during seasons of teshuvah such as Elul and the Ten Days of Teshuvah, and the days of the Omer count, and also during the days of Shovavim — [during which our master R' Nossan [מוהרנ"ת = מורינו הרב רבי נתן — "our master, our teacher, Rabbi Nossan" — the standard Breslov abbreviation for Rabbi Nossan Sternhartz of Breslov (1780–1844), the Rebbe's foremost disciple and the one who recorded and preserved virtually all of the Rebbe's Torah teachings, stories, and conversations. Without Moharnat (as he is called), the Rebbe's Torah would have been lost to the world.] זצ"ל in the Shovavim days would recite Psalms twice each day] — when they want to merit teshuvah — they then recite Psalms. ## Segment 8
פח ב"ה יום ה' פ' בשלח (שבת שירה) ט' שבט תשל"א פעה"ק ירושלים תובב"א שלום וברכה וכט"ס למע"כ אהובינו ידידינו כנפשינו המשתוקק להתקשר באמת להצדיק האמת מאנ"ש הדבוקים ואחוזים בננמ"ח אוהב צדקה וחסד רב פעלים טוב לב יבורך וכו' כש"ת כמהר"ר צבי וואסילסקי נ"י שליט"א וכב"ב שיחיו וכל אנ"ש חבירינו היקרים ונעימים ה' עליהם יחיו. אחדשה"ט באה"ר. השי"ת ירחם עלינו וירפאינו מכל מכאובינו ותחלואינו וחולשתינו ומצוקותינו אכי"ר. לנכון קבלתי צדקתו הטהורה משני חדשים, ורב תודות לכם וזכות המצוה הגדולה תזכו לשבוע בצחצחות ולחזות בנועם ה' וכט"ס אכי"ר. אעפ"י שקשה לי מאד לכתוב וכאבים אני סובל מאד כל יום ולילה ממש איום ונורא ה' ירחם. אבל זה אצלי ת"ת דרבים ע"כ אני מתרגש בכוחותי לכתוב לכם. הנה הננו בימי השובבי"ם שמסוגל לכפר על העונות ולתקן תיקון הברית. ומרבינו ז"ל וממורנ"ת ז"ל יש התיקון להרבות בהם באמירת תהלים שמסוגל לפתוח שערי תשובה ולתקן הכל. וכן מסוגל בהם הנתינת צדקה שכ"ז הוא ג"כ בחי' תענית וחטאך בצדקה פרוק ומהצדיקים ר' אלימלך ז"ל ור' נחום מטשרנאביל שאמירת תהלים כמו תעניתים וכו'. וגם מה שיכולים להשתתף מעט אפי' תענית שעות או דבר מן החי הכל מצטרף. והנה שבוע זו הוא פ' בשלח שבת שירה שהרבה תורות מלק"מ נאמרו בו, תהומות, ותו' ל"ח וכו' וכו' כי שבת זה ושבת נחמו נהג רבינו ז"ל לנסוע על האקראינה ולומר תורה כדאיתא בחיי"מ. ומובא בספרים שקריאה מעוררת הזמן. השירה וקרי"ס שצריך האדם לומר כל יום בשמחה כאלו עבר עכשיו את הים בחרבה וכו' כמובא בזוה"ק וגם זה כמובן מדברי רבינו ז"ל ומובא בלק"ה שעובר על האדם צרות ובפרט צרות הנפש והקליפות מתגברין ממש באו מים עד נפש ואדם צועק אומרים לו ליסע וליכנס לתוך הים שיעשה מה שיוכל ולא יביט עליהם כלל ואז כשעושה את שלו השי"ת עושה לו נסים ולא מניח לטבוע ח"ו ומושיע לאדם. והשי"ת עוזר האדם צריך לומר שירה כמו שאמרו ישראל ושרתה עליהם רוה"ק והשכינה ראתה שפחה וכו' השגות אלקות כי ע"י השמחה והשירה נועם זמירות ישראל זוכין להנעימות שבתורה שהוא השגת אלקות. וגם מכפרת העונות כמו שאמרו שירה ישראל ודבורה וברק מחלו להם כל העונות כמובא במדרש. וגם בסדרא זו ויקח משה את עצמות יוסף עמו, רמז שצריך לקשר א"ע לעצמות יוסף לקבר הצדיק וליקח עמו קבר הצדיק אפוא שהאיש הוא ידמה א"ע כאלו עומד אצל קבר הצדיק ולהתוודות וידוי דברים ולהתקשר עמו ולשפוך שיחו שיקרבו להשי"ת כי קדושת הצדיק בכל העולם כמובא בתפלת רשב"י ז"ל. ובהתו' "תהומות", אמונה תפלה א"י. ובהתו' ל"ח "מרכבות פרעה" הלימוד מתוך דחק כשהמוח חושך לילה והוא עוסק בעבודה"ש ולומד מתוך הדוחק בזה מתקן הדיבור, השכינה, ומעלה אותה וזוכה לחוט של חסד וקדושת תפלין ושבת וכו'. ובהתורה "חבלים בנעימים" שע"י צדקה לא"י זוכין להנעימים ולהכניע החובלים הכעס והאכזריות אפי' בתורה ועבוה"ש וזוכין לאהבת חבירים והנעימות שבתורה שזהו העיקר. וגם בזה הסדרא, מתורה כ"ז מתיקון הברית שעל הים נתגלה קדושת יוסף, הברית, ג"כ מנעימות וחיות התורה עזי וזמרת וכו' ויהי לי לישועה ורפואה וקדושת שבת שהוא שבת שלום רפואה לכל ודווקא במרה נצטוה שהרפואה באה במרירות אבל ראינו שמרע"ה צעק לה' ויורהו עץ דא צדיק שעי"ז נמתק המרירות והוא ביקש אז רבש"ע עשה ממר מתוק וכן צריך לבקש להמתיק המרירות ואז השי"ת ממשיך קדושת הצדיק שאצלו כל הרפואות ומתוקין כמו שרואין ר"ה יום הדין הקשה ואצל הצדיק מתוק כדבש וכו' ושם מביא שעיקר תיקון הברית להוציא ניצוצות הק' שזרק בין הקליפות הוא דייקא "בהיינו דעאל" בזה שנכנס לו הרהורים ועובר עליו בזה התגברות מה שעובר והוא מתחזק ומסיח דעתו בשב ואל תעשה בכל מה שיכול כמו שאמר רבינו ז"ל שאין ב' מחשבות יכולין להיות כאחד בזה דווקא מתקן הברית וזהו אמת תשובת המשקל. כמו שאנו רואים שבגלות ישראל במצרים באלו הפרשיות שקוראין הגלות והעינוי שלהם וימררו חייהם בקושיא וכו' שתיקנו אז חטא דור המבול ודור הפלגה וחטא אדה"ר וזכו להיות עי"ז עם סגולה עם קדוש ולקבל התורה וכו' ואפי' ; בכל הדורות אחריו כך שקוראין הפרשיות שסבלו מסוגלים לתקן הברית יותר מכל השנה ודו"ק. וגם בפ' זו המן לחם הדעת שבת לחם משנה אכילה שתי' מלבושים מהתם הקדוש ומלחמת עמלק פורים וזה ג"כ פלא שביום שחל שביעי של פסח חל פורים דמוקפין (של ירושלים) כמו שבשבת שירה שהוא בחי' ז' של פסח קוראין פ' עמלק כמו בפורים. והזמר "יום ליבשה" אומרים ג"פ: בז' של פסח ביוצרות, בשבת שירה, ובברית מילה שהוא בחי' יסוד יוסף קדושת הברית שזאת הכל קדמה ליתרו שבו קבלת התורה בחי' דרך ארץ קדמה לתורה. השי"ת יזכינו לכל הקדושות. ובט"ו שבט ר"ה לאילנות האדם עץ השדה. ובהפטרה בסוף ותיבב אם סיסרא שמשם לומדין עניני התקיעות בר"ה. והתחלת הארת האדם של השנה כמובא בחיי"מ וצריך לבקש על אתרוג קדושת הצדיק וא"י. ידידו דו"ש ומאחלם כט"ס שמואל בן פיגה הורוויץ
And certainly — fasting is difficult. Nevertheless [עכ"פ = על כל פנים — "in any case / at any rate / nevertheless." Al kol panim — a standard phrase signaling that despite what was just acknowledged (fasting is hard), there are still achievable alternatives being suggested.] — a partial fast of hours is also [ג"כ = גם כן — "also / likewise." Appears throughout this passage as a connector: "also good," "also a mortification," "also good and beneficial." Gam ken — even this alternative counts and has spiritual value.] good: for example — half a day per week during Shovavim — on Thursday or Friday. And twice per week — on Wednesday and Monday — not to eat anything from animal products such as meat, fish, milk, or eggs. [לא לאכול דבר מן החי — "not to eat anything from living beings / from animal sources." A partial form of ascetic practice: refraining from all animal-derived foods (meat, fish, dairy, eggs) on those days — a vegetarian fast of sorts, less severe than a complete fast but still a form of self- denial and spiritual discipline (sigguf).] And this too is a mortification. Only: if this is within one's capacity. And in any case — whatever mortification one is able to do for one's soul is also good and beneficial — as long as it does not damage bodily health. And in particular since his honor is a teacher — and it is difficult for him to teach the children when he has mortified himself — therefore — whatever he can abstain from even for an hour or two hours per week — is also good. ## Segment 9
פט ב"ה יום ב' פ' שמיני עשרה בניסן תשל"א פעה"ק ירושלים תובב"א שלום וברכה וכט"ס למע"כ אהובינו ידידינו כנפשינו מאנ"ש הנאהבים והנעימים הדבקים במקור החיים הציס"ע ננמ"ח רודף צדקה וחסד רב פעלים טוב לב יבורך וכו' כש"ת כמהר"ר ..... נ"י שליט"א וכב"ב היקרים וכל אנ"ש רעינו חבירינו היקרים שיחיו. אחדשה"ט באה"ר כיאות. לנכון קבלתי צדקתו ורב תודות לכם וזכות המצוה הגדולה תזכו להנצל ממשהו חמץ בפסח ולחזות בנועם ה' ולזכות מה שהאיש הישראלי יכול וצריך לזכות אכי"ר. אחי יקירי נפשי ולבבי מה אומר לך ממצבי הנורא ואיום מאד מאד שאין לשער ולהעריך כלל; מגודל מכאוביי הנוראים שאני סובל ואפי' עכשיו אני כותב בדקירת הגב והצלעות ה' ירחם עלי וירפאני בקרוב מכל תחלואיי הנוראים ומכאוביי העצומים וחולשותי ומצוקותי אכי"ר. כי בעזהשי"ת אקוה שינוח לי ממכאוביי העצומים אשלים בענין רבינו ז"ל מה שאני יכול עוד לעשות בעולם שאין לשער בענין רבינו ז"ל הן מכתיבה וסדור רבינו ז"ל בכל מיני אופנים שיש ב"ה במוחי וליבי בזה ושהתחלתי מכבר מזה וצריך להשלים ולגמור מה שהלב לא יכול לדבר והמוח לחשוב. והן בכתיבת מכתבים כ"פ להחיות ולחזק ולעורר והן בלימוד לפני הרבים אריין שיינען דעם רבינס זאך מיט אלעכטקייט און חיות וכו' (להאיר ענין רבינו באור וחיות וכו'). ימי ניסן ימי תשובה כמו תשרי, שיר והלל, הנזהר מחמץ משהו ניצול כל השנה מעונות וגופו קודש ונשמתו קודש קדשים ואין לו לפחד מיום הדין בר"ה. כדאיתא בזוהר והאריז"ל ולהמתיק הדין של יום הדין הגדול שלעתיד רק ע"י צדקה כדאיתא בס' המדות, ועי"ז ניצולין ממות הרהורים וכעס וגאוה וע"ז בלבולי אמונה וחמץ ממש כי צ'דקה ת'ציל מ'מות מצת (בלק"מ סי' כ"ט) וערב פסח בדיקת חמץ וביעורו לפשפש במעשיו יום נקם ושנת גאולי באה, ואמירת קרבן פסח בהשתוקקות לבהמ"ק, וליל פסח הסדר הגדה בקול רם חמרא וריחני פקחין מרומם המוחין וזורק תקונים לכל המקומות, והחיות והדביקות והשתוקקות וכיסופין להשי"ת ופה סח הלל ושבחה להשי"ת על נסי הכלל והפרט שזכינו להתקרב ומוחין דגדלות ומוחין דקטנות והאור הגדול התנוצצות המוחין, ואח"כ ספירה אתערותא דלתתא וכסופין לקבלת התורה בשבועות הק' והנורא השי"ת יזכינו לכ"ז אכי"ר. ידידם המצפה לרחמי השי"ת תמיד שמואל הלוי הורוויץ בן פיגה
Torah Teaching from Parshas Shmos — Likutay Moharan Part II, Torah 5 And in Parshas Shmos it is written: "And Moses was a shepherd" — our master the Rebbe זצ"ל brings in Torah 5, Part 2 [ח"ב = חלק ב' — "Part 2 / the second part." The second volume of Likutay Moharan, known as Tannina (meaning "second / repeated"). Torah 5 of Likutay Moharan Tannina begins with Exodus 3:1: "And Moses was a shepherd."] of Likutay Moharan: That he was a true shepherd and spiritual leader — in the aspect of the mind — tefillin. [בחי' מוחין תפלין — "in the aspect of the mind — tefillin." A Kabbalistic identification: the tefillin placed on the head represent the moach (mind/brain) — the highest spiritual faculty. The true shepherd and spiritual leader is one who draws the divine mind-light (mochin) into the world — feeding his flock with intellectual and spiritual illumination rather than merely physical nourishment. Moses as the shepherd feeds Israel with Torah-wisdom, which is the food of the divine mind.] And specifically through serving Hashem in simplicity and wholeness — without cleverness — and because of the love of Hashem — one places oneself in all kinds of mud and mire [מניח א"ע בכל מיני רפש וטיט — "one places / abandons oneself in all kinds of mud and mire." The Rebbe's striking phrase: the person who truly loves G-d is willing to be undignified, to appear foolish or lowly in the eyes of others, to go through physical discomfort and social embarrassment — "rolling in mud and mire" — for the sake of a mitzvah. The image comes from the story the Rebbe told on Rosh Hashana when he went to the Tashlich ceremony and literally fell in mud — and then used this as the occasion for the Torah teaching.] for the sake of performing a commandment — and even merely a Jewish custom. As was the case then: our master the Rebbe זצ"ל said this Torah teaching on Rosh Hashana [ר"ה = ראש השנה — "Rosh Hashana." The Jewish New Year — the first of Tishrei — the day on which the Rebbe often taught his most important Torah teachings, gathered with his disciples in Uman (later) or Breslov.] — and went then to do Tashlich [Tashlich — תשליך — "You shall cast." The Rosh Hashana custom of going to a body of water and symbolically casting one's sins into it — based on Micah 7:19: "You will cast all their sins into the depths of the sea." A custom, not a biblical commandment — which makes the Rebbe's point even stronger: even for a mere custom, one must be willing to roll in mud and mire.] — and fell in mud and mire. And said then: that even just for a Jewish custom (such as going to Tashlich) — one must roll oneself in all kinds of mud and mire in order to fulfill the custom. And all the more so [מכ"ש = מכל שכן — "all the more so / kal vachomer." The standard abbreviation for the logical inference from lesser to greater: if even a custom demands this willingness, how much more so a full Torah commandment.] for a commandment. [And in truth — we see in the writings of the Arizal how many secrets he brings on every Jewish custom — literally mysteries upon mysteries — of the rectifications accomplished through them. See there.] ## Segment 10
צ ב"ה יום ג' שופטים ג' אלול תשל"א פעה"ק ירושלים תובב"א כוח"ט ושנה טובה ומתוקה וכט"ס למע"כ אהובינו ידידינו הנעלה הרה"ח מאנ"ש המובהקים המשתוקקים לעבוה"ש באמת ובתמים ובפרט להתקרבות לצדיק האמת שזה העיקר מכל העיקרים שעי"ז מתקרבים להשי"ת באמת הטוב ומטיב וטוב עין יבורך וכו' כש"ת כמהר"ר צבי וואסילסקי נ"י שליט"א וכל ב"ב שיחיו ולכל החברים אנש"ש היקרים והנעימים והחביבים כבבת עין וכו' הי"ו אחדשה"ט באה"ר כיאות השי"ת ירחם עלי וירפאינו מכל חליינו ומצוקותינו וחולשתינו הקשים ומרים מאד אכי"ר. כל הזמן הנני מצפה ומכין א"ע לכתוב והיסורים לא מניחים לי לכתוב וכעת הנני כותב ביסורים ומצוקה וכאבים ה' ירחם. פטור בלא כלום א"א השי"ת יודע רצוני לכתוב תמיד ד"ת לכם בבחי' ת"ת דרבים אך מה נעשה שזה כמה שאיני הולך למקוה וכו"כ פעמים אף לבהמ"ד מפני כאבים נוראים יומם ולילה אף מושכב במטתי ה' ירחם נא לבקש רחמים עלי שמואל בן פיגה לרפו"ש וכוח"ט ושנה טובה ומתוקה. הנה ימי אלול ימי רצון ימי רחמים שטוב מאוד להכין א"ע בתשובה מאהבה קודם שבאים הימים נוראים ימי יראה (וגם בהם להוסיף תשובה על תשובה כידוע) וללמוד התו' ו' "קרא את יהושע" כוונת אלול ולילך עמה ולומר תהלים המסוגל לתשובה ותפלות אלול ר"ה כפי היכולת ותיקוני זוהר כפי היכולת שמהניגון לבד וחולשות הלב שאוכלים באיחור מעט נעשה תיקונים גדולים, ולומר תנ"ך (וספמ"ע וס' המדות ושיהר"ן לגמור באלול ותשרי) וגם השגגות צריך לתקן באלול דרך כבושה ממרע"ה אם אסק ואציעה שאול, והמקיפים זוכים באלול מצניעים א"ע מהמקטריגים בתשרי (עי' תו' כ"א "בהעלותך") ולהרגיש כאב עונות ובפרט מפגה"ב ועי"ז ירגישו גם התולדות (וכל התשובות והעבודות והבכיות באלול ותשרי הכל בשמחה והשתוקקות כבן לאביו וכו') וחיפוש אבידות ותקיעת שופר בכל יום ומה שמחפשין איך לשוב ואיך למצוא האבידות בזה בעצמו מוצאין הרבה, ואפי' לא רואים כלום ואפי' רואים אדרבא שאובדים עוד יותר ויותר להתחזק ולהאמין שאם אינו מניח מקומו ועושה שלו השי"ת יגמור בוודאי יגעתי ומצאתי תאמין וזלע"ז כשגוברין גובר הבע"ד כנגד ולא יפול מזה ח"ו ולא יתייאש מלחפש ולמצוא, בבחי' ואציעה שאול הנך (אותיות כהן) חסד והכל הכנה לר"ה, והסליחות מקודם הכנה עכ"פ ד' ימים לפני ר"ה ככל שזה הכנה של הקרבן ור"ה צריך כ"א להקריב א"ע לפני השי"ת (עי' בש"ע) היינו בבחי' ביטול שמבטל א"ע לגמרי להשי"ת שאין לו שום דעת בבחי' שינה ושמירת המחשבה ושאין לו פה לדבר כמו בהמה ורק קול צעקה לבד שופר ואח"כ זוכים לדיבורי התעוררות מהשינה במוסף וכו' והכל בשמחה וטוב לבב שצריכים להיות בשמחה וטוב לבב כל היום וסימנא מילתא היא ורק לחשוב מחשבות טובות שהשי"ת ייטיב עמנו בכל הטובות כי המחשבות הם דנין לאדם וכשהאדם שמח בבטחון כי ישוב להשי"ת ויבטח בו ירחם עלינו בכח הצדיקים האמיתים שכל הדביקים בו נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים טובים בליל א' דר"ה שרז"ל אמר שאצלו כל התיקונים שמר"ה עד שמחת תורה נעשה אצלו בליל א' דר"ה (מובן שבכח ואח"כ מוציאין לפועל) ורבינו ז"ל אמר שהעיקר אצלו ר"ה וכל השנה ממש כלום וע"כ צריך להכין א"ע כל השנה על ר"ה ומכ"ש ימי אלול וימי הסליחות ובפרט ער"ה לומר הסליחות זכור ברית ותיקון הכללי ווידוי דברים ופרוטה לצדקה בהתקשרות לרבינו הק' ודמיון כאלו בציונו הק' ממש ופדיון על ער"ה, ור"ה ממש בוודאי המנחה עם חרטה והתעוררות ור"ה בעצמו כל הימים בהתקשרות לרז"ל שזהו העיקר מהכל ובעשי"ת ג"כ תשובה שכל יום יכולין לתקן כל הימים מכל השנים ביום א' הימים ימי א' מכל השנים וכן הלאה ובעיו"כ החיוב הגדול לאכול שכל הצום וקדושת יו"כ הוא מאכילת עיו"כ ושאינו אוכל עיו"כ נעשה ביו"כ תיקון אכילת עיו"כ ויו"כ בעצמו הקדושה העשירית ק"ק בלי תיקון ח"ו, ויו"כ בעצמו הוודוי והחרטה ובקשה להבא כל היום להוציא החצים מהשכינה ונפשו שפגם בהם והכל בשמחה והשתוקקות לא עצבות ח"ו ואחר יו"כ החסדים והכנות למצוות וסוכה הק' מקיפים ולולב ואתרוג וכו' שמחת סוכות חסדים גדולים והו"ר צעקה מלב, ושמחת תורה הגמר מכל זה בחי' עוה"ב ההקפות והשלמת התורה והתחלתה ושבת בראשית שגדול מאד ה' יזכינו לכ"ז מתוך שמחה ובריאות הגוף והנפש אכי"ר. ידידכם שמואל הלוי הורוויץ
Then one merits to be a "child who serves Him" — and this is what is written: "And you shall return and see the difference between one who serves G-d and one who does not serve Him." [Malachi 3:18] And the Talmud brings: "Between one who reviewed his chapter one hundred times and one who reviewed his chapter one hundred and one times" [Chagigah 9b] — for the one who reviewed one hundred and one times is called "one who serves G-d" — and the one who reviewed only one hundred times is called "one who does not serve Him." [One of the most famous Talmudic teachings: what is the difference between "one who serves G-d" and "one who does not serve Him"? One hundred versus one hundred and one repetitions of a Torah chapter. The difference is only one repetition — but that one extra repetition, done not from compulsion or routine but from love and desire, distinguishes the servant from the non-servant. The Talmud's point: "serving" G-d means going beyond the minimum — doing the extra act for love, not duty.] For there is a difference between a son and a servant — for a servant performs acts of servitude for his master. And a son takes delight in his father — with love and pleasure. But a son who loves his father with a fierce love — and performs the acts of a servant — and rolls himself in all kinds of mud and mire for the love of his father — then he attains the attainment of G-dliness [משיג השגת אלקות — "attains the attainment of G-dliness / grasps divine apprehension." A specific technical term: hashagah (השגה) — intellectual and spiritual grasping of the divine. Not merely experiencing G-d's presence but actually apprehending and comprehending dimensions of G-d's reality. This level of hashagat Elokus is accessible only through the combination of love (of the son) and self-abnegating service (of the servant) — not through either alone.] that an ordinary son cannot attain. And King David, may he rest in peace, [דהמע"ה = דוד המלך עליו השלום — "David the King, may peace be upon him." The standard abbreviation for King David: Dovid (David) + hamelech (the king) + alav hashalom (may peace be upon him). The same blessing formula used for all righteous deceased persons, applied here to the greatest king of Israel.] would leap and whirl with all his might [ומפזז ומכרכר בכל עוז — "leaping and whirling with all his might." From II Samuel 6:14 — David dancing before the Ark of G-d as it was brought to Jerusalem: "And David was dancing before Hashem with all his might." The Rebbe uses David's ecstatic, uninhibited dancing — which was mocked by his wife Michal as undignified for a king — as the paradigm of the "son" who performs "servant's acts" for the love of G-d, abandoning royal dignity entirely in the dance of devotion.] — and would humble himself before the honor of Hashem. Through this he merited what he merited. ## Segment 11
צא ב"ה. יום ה' פ' לך ט' חשוון תשל"ב פעה"ק ירושלים תובב"א שלום וברכה וכט"ס למע"כ אהובי ידידי חביבי חבירי וריעי מאנ"ש הנצמדים ודבוקים ברבינו הק' והנורא אוהב צדקה וחסד רב פעלים טוב לב יבורך וכו' וכו' כש"ת כמהר"ר צבי וואסילסקי נ"י שליט"א וכב"ב שי' וחבירינו היקרים ונעימים כולם יעמדו על הברכה אכי"ר. אחדשה"ט באה"ר כיאות השי"ת ירפאיני מהרה מכל כאביי העצומים וחליי הקשים ומרים וחולשותיי העצומות ומצוקותיי אכי"ר. יאמין מע"כ שקשה לי מאד לכתוב המכתב אך ההכרח הציקני לזה וגודל הזכות הרבים לדורות בזה. הנני כותב במס"נ ה' ירחם. כי זה כמה שאינני הולך למקוה וגם להתפלל בציבור (ואף בשמחת תורה ירדתי לאיזה בהמ"ד כאן על איזה שעות) ואף במטה אינני יכול לנוח לא ביום ולא בלילה ה' ירחם. בשבת קודש ההלולא של רחל אמנו זיע"א ונוסעים היום על קברה, ואני ברוב צערי לא יכול לנסוע, השי"ת יעזור לי לנסוע למחר בטקסי, ה' ירחם. (פטור בלא כלום א"א.) בזוה"ק פ' לך לך, על לך לך בגימ' ק' אלו הק' ברכות שהשכינה משבעת הנשמה שתשמור אותן בזה העולם כדי להעלותה בזה וכו', ויפה מאד ונעים ללמוד הזוה"ק מאלו השבועות ומדרש הנעלם שם גודל מוסרים והתעוררות לעבודת השי"ת. ובתורת רבינו ז"ל תורה ס"ב על ענין תעניתים כדי להדביק אחורי הק' ולהוציא מהקליפות ולזכות לדבור בשלימות. ומביא ע"ז מוהרנ"ת ז"ל בהשכמת הבוקר. שזה ענין שאסור לאכול ולשתות קודם התפלה שזה בחי' ניחר גרוני בחי' רעב שמביא רבינו ז"ל וזה בחי' תענית ועי"ז יכולים להתפלל ולומדים פוסקים אחר התפלה שבזה מעלים האמונה בשלימות וגם החברים אוהבים זל"ז שזה גורם אמונה בשלימות בחי' חיבור עצבים אפרים הנח לו. ואז האכילה אח"כ כ"כ יקר שנעשה מזה יחוד קוב"ה ושכינתי' אפין באפין שזה בחי' כל אכילות דקדושה כל סעודות מצוה ושבת ויו"ט וכו'. וגם ידוע מה שרבינו ז"ל ביקש את מהרנ"ת לאכול עמו ולא רצה והתחרט ע"ז כל ימיו כי זה בחי' תקרובתא מלכא במלכא ע"י ויסב הסיבה כי הסיבה ואכילת הצדיקים ביחד מביא אהבה אחוה וריעות וכל הדברים טובים, ונדבר שיחות קדושות כמו שאמר מוהרנ"ת ז"ל שהעיקר שנתקרב לרבינו ז"ל מהשיחות פשוטות (שמועסין) יותר מהתורות וכן ר' נחמן מטולטשין ז"ל אמר שנתקרב למהרנ"ת העיקר מהשמועסין וכו' ומזה מובן שכדאי לילך העולם כולו להתוועד יחד עם אנ"ש ובפרט בעת רצון אכילה והסיבה וכמה השתוקקות דקדושה מספור כל א' התקרבות שלו וכו' וד"ל. וכבר אמרו חז"ל (עי' יתרו פ' א') ויבא אהרן וכו' לאכול לחם לפני האלקים שכל הנהנה מסעודה שת"ח שורין בה כאלו נהנה מזיו השכינה, וגם כי עיקר הוא אהבת החברים שלום שאפי' רח"ל הרשעים חוזרין בתשובה עי"ז ובאין להתכלית וכן בתורה כ"ז ע"ש ולהיפך רח"ל אפי' צדיקים גמורים המתקוטטים אפי' לש"ש באים לכפירות רח"ל ה' ישמרנו, וכן כל צוואות רבינו ז"ל הי' איהר זאלט זיך האלטין ציא זאמען וועט ניט זיין קיין איין מדריגה אויף דער וועלט וואס איך וועל אייך ניט ברענגין (אם תחזיקו עצמכם ביחד לא יהי' שום מדרגה בעולם שלא אביא אתכם אליה). וכשיש אהבה בין אנ"ש יש אהבה גם לרבינו ז"ל ולהשי"ת כביכול וזה העיקר מהכל שזוכים ברוחניות וגם בגשמיות להמתקת כל הדינים וכו' וכן בהתורה כ"ב חב"ח ענין המילה בעצם היום הזה נימול שהעיקר לימול ערלת הלב ולזכות להיות הגוף להנשמה בבחי' בשר בעצם וכן להצדיק ע"י לשמש במצות מעשיות ולשמש הצדיק וכו'. ובפ' וירא, מביא מוהרנ"ת ז"ל. וירא ה' אל אברהם ע"י מה זוכה איש ישראלי לגילוי שכינה, באלוני ממרא, כשהוא מוטל בהיכלי התמורות בין שיני הס"ם רח"ל, והוא יושב בפתח האהל, והוא יושב ומתעכב בפתח אהל הק' כחום היום, אעפ"י שהבע"ד והתאות והמניעות בוערין וחוממין אותו (בבחי' איכה תרביץ בצהרים) והוא אינו מניח את מקומו ומתעכב בפתח אהל הק' (ובבחי' יהושע בן נון נער, אפי' כשעושה מעשה נערות ומלא שטותים ותאוות לא ימוש מתוך האהל אעפי"כ לא זז מאהל הצדיק ועי"ז זכה למה שזכה) עי"ז זוכה לגילוי השכינה ולכל המדריגות וכו'. השי"ת יזכינו להתקרבות לרבינו ז"ל ואנשיו באהבה ושמחה וזה העיקר מהכל כי שמחת ואהבת הק' מכניע ומבטל כל התאות ועניני העוה"ז יותר מכל הסגופים ותעניות וכו' כמבואר בספמ"ע ובלק"מ וכו'. השי"ת יזכינו לזה ואז יהי' בוודאי אשרינו מה טוב חלקינו. ידידם אוהבם דו"ש ומאחלם כט"ס המצפה לרחמי שמים תמיד שמואל הלוי הורוויץ בן פיגה
And likewise the true Tzaddikim — even though they are at a level so high that there is nothing above it — nevertheless, when a commandment comes their way — they set aside their intellect and perform the commandment in simplicity. [מניחין השכל ועושים המצוה בפשיטות — "they set aside their intellect and perform the commandment in simplicity." The Rebbe's principle of peshitus (simplicity) in action: even a person of the highest intellectual and spiritual level, when doing a mitzvah, does not approach it with sophisticated calculation or intellectual analysis but does it simply, directly, as a child obeys a loving parent. The intellect is set aside — not abandoned permanently but not brought to bear on the act of the mitzvah itself.] And even when they are humiliated through this [ואף כשנתבזין עי"ז — "and even when they are humiliated / disgraced through this." The humiliation and social embarrassment that comes from simple, unguarded religious observance — appearing naive or undignified in the eyes of sophisticated onlookers — is itself described as the "mud and mire." The Tzaddik embraces this humiliation willingly.] — which is the mud and mire — they do this for the love of Hashem. Through this they attain in this world what is impossible to attain except [כ"א = כי אם — "except / but rather / only." The strong exclusionary conjunction: not by any path, but only through this specific one — the combination of son's love with servant's acts, the willingness to be lowly and humble for G-d's sake.] through this. ## Segment 12
צב ב"ה יום א' פר' יתרו י"ד שבט תשל"ב פעה"ק ירושלים עיר העתיקה ת"ו שלום וברכה וכט"ס למע"כ אהובינו ידידינו עוז נפשי ולבבי הרה"ח מאנ"ש היקרים הדביקים להננמ"ח בכל עוז אוהב ועושה צדקה וחסד רב פעלים טוב לב יבורך כש"ת כמהר"ר צבי וואסילסקי נ"י שליט"א וכב"ב שיחיו וכל אנ"ש היקרים מפז ופנינים הי"ו אחדשה"ט באה"ר כיאות. השי"ת ירחם עלי ויושיעני וירפאני מעוצם חליי הקשות ומרות אכי"ר. הנה ב"ה מזל טוב זכיתי לכנס בדירתינו החדשה בעיר העתיקה בשבוע של יצי"מ יצאנו ממיצר והדוחק ביום ג' פ' בא ב' שבט ובנסים גדולים שיצאתי בחיים (שלא האמנתי לזה) כי שם אפי' באמצע הקיץ הוא כמו מקרר. וב"ה פה יש לי חדר מיוחד ובכל הטעמים טוב ביותר ב"ה. אבל בכ"ז אני מוטל על ערש דווי ל"ע וגודל חולשתי אין לשער ולהעריך כלל. אני מתפלל שמ"ע מושכב במטה. ועוצם יסוריי וכאביי אין להעריך כלל, ה' ירחם. א"א למדרש בלא חידוש ואעפ"י שקשה לי מאד מאד כי בכאבים ויסורים רח"ל. היום פ' יתרו כי אמר גדול ה' ונתייקר כבוד השי"ת עילא ותתא כמובא בוזה"ק וכן מביא רבינו ז"ל בתו' יו"ד "משפטים" שכל א' צריך לומר עליו איך אני הרחוק מאד יכול להתקרב להשי"ת, כי אדרבא ואדרבא זה כבוד השי"ת שהרחוק ביותר יתקרב להשי"ת וכן עוד בכו"כ תורות. ובתו' י"ד שעיקר הכבוד של השי"ת לקרב הרחוקים וכו'. וכן בהתו' ד' "אנכי" גודל הענין התקרבות לצדיק ובזה משברין כל התאות ומדות רעות (יותר מבכל הסגופים) בהסתכלות פני הצדיק (באהבה וחביבות ובהתקשרות, ונפשו קשורה בנפשו חביבי' לי' כנפשי' בהשתוקקות וכסופין (כמו הבן לאם כמובא בתורה הזאת שמשליך השטותים והתאות והעצבות ועצלות מחמת גודל אהבת האם ע"ש) והיינו אור הצדיק השורה על אנשיו וספריו הקדושים ובפרט על ציונו הק' ונתינת צדקה לצדיק (היינו לאנשיו ועל ספריו ועל כל עניניו) משברין הגאות והלה"ר וכל שאר מדות רעות שהם גורמין עניות בתורה ועניות בגוף ונפש וממון. ואח"כ הוודוי דברים שזה העיקר מהכל להוציא הצירופין רעים מהעבירות ששקועין בעצמותיו ומנהיגין אותו בבחי' יש דרך ישר וכו'. וזה האמת העיקר להתוודות על ציון רבינו ז"ל (וגם על שאר ציונים הקדושים בעשייתם שליח לרבינו ז"ל) וגם סתם וודוי דברים כל יום לפני השי"ת ובהתקשרות לצדיק כי צריך להתוודות כל יום ויום (לקנח הצואה מפעם לפעם, וכמו בעת שהייתי במאסר ברוסיה בסכנה והי' שם כלי לצאת לצורך) ושפכו ע"ז קרביל לנקות ונתייבש והי' קשה מאד לנקות את זה, וא"ל שאין שום תירוץ ומוכרח לנקות ועבדתי כמה שעות עד שנקיתי זאת אבל כבר ידעתי שמוכרח לנקות בעוד שהוא לח (שאז קל מאד) וכן בזה בעונות או בכל דבר שהוא לנגד רצון השי"ת ח"ו כמו בהבטה או בכעס או באיזה דבר שנכשל תיכף יתודה רבש"ע אני מתחרט שעשיתי כו"כ והלואי שלא אעשה יותר ח"ו ומחול לי וסלח לי וכפר לי וכו' ולא יניח להתייבש ח"ו שבזה היום עוד בנקל להעביר זאת קודם שנכתב בספר הזכרון וזה מעלת מארי דחשבנא כל יום לנקות, ובפרט בערב קודם השינה, וערש"ק וער"ח וער"ה ויו"כ, וזה כלל גדול מאד שכל יהדותו תלוי בזה, (ובפרט כשמתוודה וס' לקוטי מוהר"ן בידו כמו ששמעתי מפי אנ"ש היקר ר' שלמה ווקסלר ע"ה שזה בחי' מתוודה לפני הצדיק) וע"י וודוי דברים זוכה להוציא הצירופים רעים וזוכה להעלות המלכות דקדושה ולהעלותה עד אור א"ס למקום שנחצבה משם. והעיקר שבכל העקרים לשמור א"ע מכעס וקפידה שרח"ל הורג הנשמה מכל וכל כמובא בזוהר תצוה (ע"ש) ומגיאות רח"ל שאז אין אני והוא יכולין לדור רח"ל יותר מכל העבירות שבעולם. ומצאתי ב"ה עצה טובה, שיתן את כל מצותיו ועבודתו ושכרן להשי"ת במתנה גמורה ולהצדיק האמת עבור השי"ת ושיעשה בהן מה שצריך, והוא אינו צריך כלום, אז ממילא בטל הפניות שזה אינו שלי ואין לי כלום ואני אין ואפס וכו', וזה שאמר רבינו ז"ל שטוב בכל יום כשבא היום ימסור א"ע וכל תנועותיו להשי"ת שיהי' רק הכל כרצונו ית'. וגם לשמור א"ע מאד ממחשבות רעות ובפרט הרהורים רעים ובלי ליכנס עם פתוייך בטוען ונטען כלל וכלל רק לברוח למחשבות אחרות אם לא יכול למחשבות קדושות בתורה ותפלה, יהי' איזה שיהי' ולא מחשבות ע"ז ובלבולי אמונה ח"ו והרהורים רעים ח"ו (ואפי' בבה"כ מותר לחשוב בד"ת ובשבת מעניני חול ובלבד לברוח ממ"ז והרהורים רעים) וכעת שובבי"ם מתקנים תקון הברית, ויכולין לפדות בכסף, וכבר ההכנה לשקלים וחודש אדר הקדוש וימי פורים הק' שאין דוגמתם בכל השנה וקריאת המגילה אור פני מרדכי ואסתר ומתנות לאביונים (צדקה) ומשלוח מנות (ואהבת חברים) וסעודה אכלו רעים [אכילה] אכל—י"ה (מוחין) ובפרט שתי' שת—י"ה מוחין, שתי' מרובה מאכילה, ועולים עד דלא ידע עד א"ס וכו' והכנה לפסח שנוכל ליזהר מחמץ משהו שבזה תלוי כל היהדות ולהיות נקי כל השנה מן החטא ולמוחין של פסח גדלות וקטנות וספה"ע השתוקקות וכסופין למתן תורה. ידידכם המצפה לרחמי שמים תמיד שמואל בן פיגה הלוי הורוויץ
The Essential Thing — and the Rebbe's Yiddish Declaration The essential thing is to rejoice in our portion — "fortunate are we" — that we have merited to know such a Rebbe who said: "Ich gey far aykh — ich tu teshuvah far aykh — der ikker zich haltn in im." [Yiddish: "I am going before you — I am doing teshuvah for you — the essential thing is to hold on to him." Three declarations of the Rebbe about himself and his relationship to his Chassidim: (1) "Ich gey far aykh" — I am going before you / I lead the way before you; I go ahead of you as your advance-scout and guide. (2) "Ich tu teshuvah far aykh" — I am doing teshuvah for you / I perform teshuvah on your behalf; the Rebbe takes responsibility for the teshuvah of his Chassidim and does it on their behalf when they cannot. (3) "Der ikker zich haltn in im" — the essential thing is to hold on to him / to cling to the Rebbe. The final imperative: having declared his two great acts on their behalf, the Rebbe's only demand is this: hold on. Do not let go.] Certainly it will be very good for us. ## Segment 13
צג (חסר התחלה) עכשיו נדבר מספרי רבינו ז"ל מפרשת השבוע פרשת בראשית מובא בלקו"מ תורה ס"ז לקו"ת סמיכת התורה התחלת התורה וסיומה ביחד לעיני כל ישראל בראשית נעוץ סופה בתחילתה מביא רבינו ז"ל כי יש צדיק בחי' נח שבת נייחא דעלאין ותתאין אשר הוא ראש בני ישראל ר"ת רב"י והוא ראש בית המובא בתיקונים כי בראשית אותיות ראש בית כי יש בית שהוא הבית המקדש בכלל מקום השכינה מקום התורה והתפלה עבור כלל ישראל ויש בית המקדש בפרט זהו המוח של כל איש ישראלי וקדושתו ועבודתו את השי"ת שזה בחי' בית המקדש בפרט, וע"כ מי שיש לו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו כי אם יבנה דעתו וקדושתו אז הוא אינו מעכב מצדו את בנין ביהמ"ק בכלל כאלו נבנה בימיו וגם מהו עיקר הבית המקדש והגאולה שתהי' הוא עיקר שהמוח יהא נקי וזך לעבודת ה' שזה עיקר התכלית מהכל וכמובא במסכת אבות יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וגם בתי ישראל עצמן זהו בחי' ביהמ"ק כי זה גבול הקדושה כי בבית מצמצם עצמו בלי להסתכל מה שאסור כמו שמצוי ברחובות וזה בחי' רשות היחיד שזהו הקדושה להיפך מרשות הרבים שהוא מקום הסט"א כמובא והעיקר הוא כתפארת אדם לשבת בית ובבית יש לו התבודדות ולומד ועובד השי"ת ומשגיח על ב"ב לילך בדרך ה' ולא להיות ח"ו נפקת ברא רק כל כבודה בת מלך פנימה (רק האדם מוכרח להיות רצוא ושוב כי יש כמה ניצוצות דקדושה המונחים בחוץ בס"א ובזה שהאדם הולך בשוק ובחוץ ושומר א"ע מלחטוא ח"ו ואדרבא עושה מצוות בזה מוציא הנצוצות דקדושה אבל צריך להכניסם בבית ששם נשמרים כי בחוץ יכול לאבד אותם ועוד יותר ח"ו וע"כ תיכף כשיכול צריך לחזור הביתה כי שם מקום הקדושה) ויש ראש בית היינו הבית המקדש בכלל צריך ג"כ ראש בית כמו הכהן הגדול שהוא הי' כמו ראש בית המקדש (או מלכי בית דוד שאסור לישב בעזרה רק מלכי בית דוד לבד וכמובא בפסוק וישב דוד בבית ה' ראה ביתך דוד) והעיקר הוא הצדיק האמת היחיד בכמה דורות כמו נשמת משה רבינו ע"ה המתגלגל ביחידי הדורות רשב"י ע"ה האר"י ז"ל הבעש"ט ז"ל ורבינו הקדוש ז"ל אשר ממנו לא יהיו חדשות עד משיח צדקינו אשר הוא הראש בית של הביהמ"ק מכל הדורות והוא בחי' שבת המאיר לביהמ"ק אשר נזכר תמיד במלאכת המשכן מקדים שמירת שבת כי אין הביהמ"ק דוחה שבת כי שבת למעלה מביהמ"ק ואדרבא בלי קדושת הצדיק בחי' שבת המאיר לעין אזי יש עין ולא מאיר כלל כמו עיוור שיש לו עין ואין לו האור. ומכ"ש בפרט כל איש ישראלי בוודאי צריך שיאיר במוחו ובמקדשו קדושת הצדיק הראש בית כי בלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו כמובא אצל יוסף הצדיק. וכן הבית של איש ישראלי שמקבל קדושה מבית המקדש הוא בחי' ביהמ"ק בפרט צריך להכניס בתוכו קדושת הצדיק הראש בית ואשר אם הצדיק האמת היה נתפרסם בעולם והיו מתקרבין אליו באמת אזי היו נפתחין העינים והיו מביטין על עצמן איך אוחז בכל המדות וכו' וע"כ צריך לקום בכל לילה בחצות ולבכות ולהתאבל על חורבן בית המקדש בכלל אשר אולי הייתי הגורם הראשון בעת חורבנו להחריבו ח"ו ואפילו אם לאו אולי ע"י עוונותי הוא מעכב בנינו ולבכות ולהתאונן על חורבן ביהמ"ק בפרט היינו על מוחו וקדושתו איך הוא רחוק מהשי"ת ומעבודת השם והעיקר ע"י שהראש בית איננו ואין מי שיאיר להבית ולבכות ולהצטער ע"ז ואז יקוים כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה והשי"ת הבטיח לכל המתאבלים על ירושלים לשים לאבילי ציון פאר תחת אפר. ועי"ז יזכה גם לעבודת השי"ת באמת. וגם העיקר להשתוקק הרבה לקדושת הצדיק האמת הראש בית וללמוד ספריו הקדושים ולהתקרב לאנשיו ולהיות נכלל בהשם של הצדיק האמת להיות נקרא ברסלבר חסיד ועי"ז סוף כל סוף יקויים בראשית היינו ראש בית שמכניס במוחו ודעתו וביתו וכל אשר לו את קדושת הצדיק האמת שהוא הראש בית עי"ז לעיני כל ישראל יהיו נפתחין עיני ישראל בתורה ועבודת השם להסתכל על עצמו בכל המדות לתקן הכל שיהיה כרצון השי"ת והצדיק האמת.
The vessels — the letters of "vessels" (keilim) are the letters of "shame/humiliation" (kelimah). [הכלי"ם אותיות כלימ"ה — "the letters of 'vessels' (keilim) are the letters of 'shame/humiliation' (kelimah)." A brilliant Hebrew wordplay: כלים (keilim — vessels, receptacles) and כלימה (kelimah — shame, humiliation, embarrassment) contain the same letters — כ, ל, י, מ — rearranged. The spiritual insight: vessels of holiness are formed through shame and humiliation. The capacity to receive divine light is built precisely through the humiliation that one endures on the path to G-d. One cannot receive without a vessel — and vessels are made of kelimah.] Through the humiliations and shames and disgraces that the person endures to draw close to Hashem — through this the vessels are made. And this is the essential of teshuvah: to hear one's humiliation — to be still and silent — through this one is refined and purified — and kills the evil inclination — and it becomes nullified in the heart from the lusts. And if the person has no humiliations from others — he must be ashamed of himself before Hashem — for being so physical and so far from Hashem — and he is still far. And he must receive these afflictions and obstacles and humiliations with love — for this is his essential rectification.