# Volume One • Letter 2
מכתב 2
Source: https://ajew.org/reader/michtevay-shmuel/1/2 ## Segment 1
ב"ה יום ג' צו יא' לחודש אדר שני, תשי"ד פה מירון ת"ו
Peace and blessing and all good things, forever [כט"ס = כל טוב סלה — "all good, forever" — a traditional Hebrew blessing formula; see Letter 1, §1] — and a joyous Festival of Purim, and a kosher and joyous Festival of Passover — to the honor of his exalted honor, [למע"כ = לכבוד מעלת כבודו — "to the honor of his exalted honor" — a formal layered honorific in traditional correspondence, acknowledging both the person's honor and his elevated standing] my friend and my beloved, the strong one, G-d-fearing and wholesome, who yearns for the service of G-d and to bring pleasure and satisfaction to Hashem [נחת רוח — nachas ruach — literally "pleasure of spirit / satisfaction." The author says the recipient does not merely serve G-d — he yearns to bring G-d Himself genuine pleasure and nachas, as a child brings a parent joy.] — the honor of our master and teacher the Rabbi, [כב' מוה"ר = כבוד מורינו הרב — "the honor of our master and teacher the Rabbi" — a formal rabbinic title of deep respect] Avraham Yehuda Yakovitch, may his light shine, [נ"י = נרו יאיר — "may his light shine" — a blessing appended to the name of a living person, expressing the wish that his life, spirit, and influence continue to radiate and grow] may he live long, may G-d protect him and guard him. [שליט"א = שיחיה לאורך ימים טובים אמן — "may he live for long and good days, Amen" — a traditional blessing written after the name of a living Torah scholar or respected person] After inquiring after his precious wellbeing with great love. [אחדשה"ט באה"ר = אחר דרישת שלומו הטוב באהבה רבה — "after inquiring after his precious wellbeing with great love" — a standard, warm opening phrase in traditional Hebrew correspondence, placed here as a compressed abbreviation] ## Segment 2
שלום וברכה וכט"ס וחג הפורים שמח וחג הפסח כשר ושמח למע"כ ידידי אהובי עוז ירא ושלם משתוקק לעבוה"ש ולעשות נחת רוח להשי"ת כב' מוה"ר אברהם יודא יאקבוויטש נ"י שליט"א אחדשה"ט באה"ר. משלומינו הודות להשי"ת.
As for our own wellbeing — thanks be to Hashem. I received all of your letters together with the 2 food scrip [The Yiddish-German word סקריפען (skreifen) refers to food vouchers or ration coupons — the common form of charitable support in that era in Israel, enabling the recipient to obtain basic provisions from a store or distribution point] to sustain us and keep us alive — for I have absolutely no standing of livelihood whatsoever. [מעמד פרנסה — "standing of livelihood" — not merely "no income" but the deeper sense of having no footing, no base, no means of support to stand on at all] ## Segment 3
קבלתי כל מכתבכם עם 2הסקריפען (תלושי מזון) להחיותנו, כי אין לי שום מעמד פרנסה כלל ומה שהי' לי איזה סמך מחו"ל שאבי נ"י הי' רב שם ועי"ז שלח לי מעט וגם בהתעוררותו שלחו ידידים שלו מעט וג"כ לא הספיק אפי' למחצית הפרנסה וב"ה שהעלתי בתפלתי שיחזור לאה"ק (מפני שהוא יליד א"י והגיע לשני זקנה ושיבה ב"ה) אבל מעט השפע שהי' לי על ידו נפסק כליל כי שום איש מידידיו אינו שולח לי כבר כלום.
And what support I did have was from abroad — my father, may his light shine, was a rabbi there, and through this he would send me a small amount. And also through his encouragement, his friends would send me a little as well. But even so, it did not suffice even for half of my household's needs. And thank G-d, I succeeded through my prayers that he return to the Holy Land [The Land of Israel — אה"ק = ארץ הקדושה — "the Holy Land"] — for he was born in the Land of Israel [א"י = ארץ ישראל — the Land of Israel] and has now reached the years of old age and grey hair, thank G-d. [שני זקנה ושיבה — "years of old age and grey hair" — a dignified biblical phrase (cf. Genesis 25:8, Isaiah 46:4) conveying advanced age with honor and fullness of years] But the small measure of blessing and sustenance [שפע — shefa — literally "abundance / flow / divine sustenance" — not merely money, but the flow of heavenly blessing that was channeling through his father to him] that I had through him has now been cut off entirely — for not a single one of his friends sends me anything anymore. ## Segment 4
מה שאתם כותבים במכתב האחרון מעש"ק פ' פקודי שאתם מצפים שמזה שאתם שולחים כל שבוע אוכל כבר לשלם מעט מעט להמדפיס עבור הדפסת הספר. אעפ"י שבאמת אינו מספיק כלל לפרנסת ביתי, אבל אעפי"כ הוא חיונה גדולה עבורי שאוכל כבר לצפות להשי"ת שיושיעני ויעזרני גם על הספר שיש לי עכשיו מס"נ הרבה על זה להדפיס ספר קדוש ונורא כזה ואין לי ע"ז שום עזר משום איש ועדיין איני יודע כמה הוצאות זה צריך כי כל 16 עמודים צריך כסף ערך 110 לירות ועדיין איני יודע כמה בוגין יהא שכל בוגין הוא 16 עמודים ויכול להיות שיהי' עשרה בוגין ג"כ, וזה ענין שלא יכולים לחשוב כי זה צריך שיהי' שלם ומלא בכל טוב המוכרח. וגם מפה אין לי מבט עין וצפיה שיהי' לי עזר אפי' לקנות הספר כי אין אף אחד שיהי' לו השגה גדולת הספר והכרחיותו לחיות ולעורר ולחזק כל א' וא' ושממש כל א' יוכל לקנות עולמו הנצחי ע"י דיבור א' מהספר כפי שתראו בעיניכם וכל מי שרק יניח הקנאה והנצחון ויביט בעין האמת יידע ויבין שעדיין לא הי' בעולם ספר מלוקט כזה בהתחזקות נפלא להחיות ולחזק את הכל כל מי שרק רוצה לקבל הרפואה יקבל רפואתו בשלימות גמור. וכפי שאני רואה יהי' זה טובה גדולה לאנשים חדשים כמו כבודו שרוצה להתקרב מלאנשים שיש להם כבר דעת עצמו וחושבים שהם כבר מקורבים ואינם מבינים לקבל האמת ממי שאמרו חזקו ואמצו שיהי' לכם חלק בזה שהוא זכות הרבים לדורי דורות שאין כמותו ובעזהי"ת כשיעזור השי"ת יהי' צמיחת ישועה להדפיס עוד כהנה וכהנה להחיות ולהביא העולם להתכלית האמיתי והנצחי אכי"ר.
What you write in your last letter — from the eve of Shabbos [מעש"ק = מערב שבת קודש — "the eve of the holy Shabbos," i.e., Friday] of the Torah-reading portion of Pekudei [Pekudei — פקודי — the final Torah portion of the Book of Exodus, giving a specific date for this letter] — that you hope that from what you send each week I will already be able to pay, little by little, to the printer for the printing of the book: [The author is in the midst of a consuming project — publishing a holy book at his own expense and sacrifice. This letter reveals the real human cost: he lives on charity, yet drives himself to bring this sacred work into the world.] although in truth it does not suffice at all for my household's livelihood — nevertheless, despite this, [אעפי"כ = אף על פי כן — "even so / nevertheless / despite all this" — the author does not pretend his hardship away; he acknowledges it fully, and then rises above it] it is a great lifeline for me — that I am already able to look forward to Hashem, that He will save me and help me also with the book. ## Segment 5
שמואל הורוויץ
For this I now have tremendous self-sacrifice, [מס"נ = מסירת נפש — mesiyas nefesh — literally "the giving over of one's soul / life" — total dedication to a sacred purpose regardless of personal cost. One of the highest levels of devotion in Jewish thought.] to print such a holy and awesome book — and I have no help from any person for this. And I still do not know how much the expenses will require — for every 16 pages requires money of approximately 110 liras, [Israeli liras — the currency of Israel at the time, giving a vivid sense of the very real and grinding financial challenge the printing project presented] and I still do not know how many bogin [Bogin (בוגין) — a printer's technical term for a "signature" — a unit of printing consisting of 16 pages folded together. The author does not yet know how many such units the complete book will require.] there will be — for each bogin is 16 pages, and it is possible there will be ten bogin as well. And this is a matter that cannot be calculated — for it must be whole and complete, full of all that is indispensably necessary. [שלם ומלא בכל טוב המוכרח — "whole and complete, full of all the indispensable good" — the author insists the book cannot be cut or compromised; it must come out in its full and complete form, whatever the cost] ## Segment 6
3אביסל שרייבן חאטש פון קדושת פורים. אז פורים איז ההתחלה פון אלע התחלות ווארין באמת איז פסח איז התחלת קדושת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים וואס זענין ארויס מטומאת מצריים וואס דאס איז דער עיקר גלות. גלות הנפש און עס האט אוף זייא ארוף גישיינט אלעכטיקייט פון השי"ת אז זייא זאלין פאר שטיין וויא זייא דארפין ביינקען מקורב ווערין ציא השי"ת מיט גרוס ליבשאפט. און דאס ווערט גיטאן יעדין יאהרן אין יאהר וואס יעדיר מענטש דארף ארויס פון זיינע תאוות ומדות רעות. און דער עיקר דאס יאוש. וואס דער מענטש מיינט אז ער איז שוין פארפאלין און ער קען זיך שוין ניט ארוס ראטווען פון יצר הרע ואס זיין גרסטע כלי—זיין זיינע זענען דאס עצבות וואס ער ווארפט דעם מענטשין אריין אין עצבות ער זאל זיך ניט מחיה זיין מיט וואס ער קען. און באמת זאל וויסען אז השי"ת איז אב הרחמן וואס יעדיר תנועה וואס יעדיר קינט מאכט איז דאס בא איהם זייעהר זייעהר חשוב און דאס ווערט אלעס נתגלה פסח. און קימען באמת צוא די קדושה פון פסח איז דורך די שמחה פון פורים, דורך א פרעליכען פורים האט מען א כשרין פסח.
And from here locally I have no prospect and no expectation [מבט עין וצפיה — "the glance of an eye and expectation" — a vivid double expression: not even a fleeting glance of hope, not even the slightest expectation of help appearing from anyone nearby] that I will have any help — not even to purchase the book — for there is not even one person who would have an understanding of the book's greatness and its absolute necessity: to revive, to awaken, and to strengthen each and every person. ## Segment 7
(תרגום: לכתוב קצת לפחות מקדושת פורים שפורים זה ההתחלה מכל ההתחלות משום שבאמת פסח זה התחלת קדושת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, שיצאו מטומאת מצרים שזה עיקר הגלות גלות הנפש, והאיר עליהם אור מהשם שיבינו איך שצריך להתקרב להשי"ת באהבה רבה, וזה נעשה כל שנה ושנה שכל אדם צריך לצאת מתאוותיו ומדותיו הרעות, והעיקר זה היאוש, שאדם חושב שהוא כבר אבוד וכבר אינו יכול להציל עצמו מהיצר הרע — שהכלי זיין שלו העיקרי זה עצבות, שהוא מכניס את האדם לעצבות שלא יחי' את עצמו במה שאפשר, ובאמת תדע שהשי"ת הוא אב רחמן, שכל תנועה שכל ילד עושה, זה אצלו חשוב מאד וכל זה נתגלה בפסח ולבוא באמת לקדושה של פסח זה ע"י השמחה של פורים. ע"י שמחת פורים מקבלין פסח כשר)
And that literally each and every person can acquire his eternal world through a single utterance from the book — as you will see with your own eyes. [דיבור א' — "a single utterance / a single word / a single passage" — the author's conviction that the book's spiritual power is so great that even one line from it, truly absorbed, can transform a person's eternal destiny] And whoever will only set aside jealousy and the desire to win [הקנאה והנצחון — "jealousy and the desire for victory / to win arguments" — two of the most powerful obstacles to receiving truth: envy of others and the ego's need to be right. The author gently signals that some resist the book not because of its content but because of these inner forces.] — and look with the eye of truth — will know and understand that never yet in the world has there been assembled such a book, with such wonderful power of strengthening — to revive and fortify everyone. Whoever truly wishes to receive the healing will receive his healing in complete and total fullness. ## Segment 8
צד ב"ה יום ה' ויגש ז' טבת פעה"ק ירושלים ת"ו שלום וברכה וכט"ס למע"כ אהובי ידידי יקירי המשתוקק לעבוה"ש באמת ולהתקרב לצדיק האמת שבזה תלוי הכל (כמובא בס' המדות (אות צדיק קנ"א קנ"ב) ביאת המשיח תלוי בקרבת הצדיקים (זהו גאולה כללית) עיקר השלימות הנפש (גאולה פרטית בחי' קרבה אל נפשי גאלה) תלוי בקרבות הצדיקים, קרבת הצדיקים טוב בעוה"ז ובעוה"ב (שם נ"ג) טוב לבלות זמן רב בשביל שעה אחת שיתקרב לצדיק (שם נה') התקשרות לצדיק הוא רפואה גדולה (שם קצ"ו) התשובה מביא רפואה לעולם (שם תשובה צ"ג) בנים הטובים הוא רפואה גדולה לאבות (שם בנים מ"ב) ואעפי"כ התקשרות לצדיק רפואה ג' יותר מכל הנ"ל כמובא בדברי רח"ו ז"ל בספרו עץ הדעת שהבנים טובים טובה ובפרט רח"ל בנים קטנים שמתו מצילין אבותם מגיהנם אבל אעפי"כ יש לו דין מה שמתו בעונותיו אבל התקשרות לצדיק יותר מועיל וכו' הצדיק הוא הב"ד של מעלה ויוכל להציל אנשיו וכ' ובפרט בספרי רבינו ז"ל הרבה מזה, השי"ת יזכהו גם בבנים טובים חיים וקיימים וגם בהתקשרות לצדיק אכי"ר) כש"ת כמה"ר אליעזר שלמה בן מלכה נ"י וכב"ב שיחיו. אחדשה"ט באה"ר, משלומינו הודות להשי"ת, לנכון קבלתי מכתבו מיום ה' בחנוכה עם הכסף והנני מקיים לבקש בעדו וזוגתו שתחי' ויה"ר שתוושעו בכל הצריך לכם ומכ"ש בזש"ק בקרוב אכי"ר ומסתמא השיג כבודו מגנעט לעשות הסגולה שהיא תשא עליה המגנעט עם חתיכת עץ מקבר הצדיק כמובא בספר המדות בנים פ"א וכן הריון ב' וכן מפלת ב' וכן יוכל לקיים שאר הסגולות שמביא רבינו ז"ל שם בסי' בנים ובסי' הריון מה שיוכל לקיים וכן הסגולה שיקרא הוא וזוגתו שתחי' ספורי מעשיות של רבינו ז"ל כמובא בהקדמת הסיפורי מעשיות, והעיקר תפלה להשי"ת קוה וחזור וקוה ולבטוח בהשי"ת ולעבדו בשמחה, וה' יעזנו ע"ד כבוד שמו אכי"ר והנה בוודאי צריך להתחזק הרבה הרבה כל ימי חייו בכל מה שעובר על האדם כי זהו העיקר, ובוודאי המתחזק לבלי ליפול משום דבר ומחי' ומשמח א"ע בכל מה שיוכל וחוטף בין כך בעבוה"ש כל מה שיכול לחטוף הן תורה הן תפלה הן גמ"ח וצדקה ומעש"ט ובפרט בהתקשרות לצדיקים ובשמחה בוודאי יזכה למה שיזכה, וצריך האדם להמשיך ע"ע כל יום בחי' קדושת יו"כ ובקשת סלח נא שזהו בחי' התבודדות בכל יום לבקש רחמים על העבר וסליחה ומחילה וודוי על כל מה שרואה שעשה נגד רצון השי"ת שבזה שמקנח (הפרוש של כפרה) הזוהמא מהעוונת שהוא משא כבד לנפש הישראלי (כמובא בליקוטי מוהר"ן סי' ז' ח"ב כי מרחמם ינהגם) שזהו בחי' יו"כ ואח"כ לעבוד השי"ת כל היום בשמחה וחיות והתלהבות ודביקות ואהבה שזהו בחי' חנוכה חנוכת הבית הדעת, וכמובא זאת בס' עלים לתרופה ממוהרנ"ת ז"ל, והנה בסדרא זו ויגש אליו יהודה ענין התקרבות האיש הישראלי להצדיק בחי' התקרבות גאולה לתפלה המובא בגמרא ברכות יוסף הוא גאולה הגואל והצדיק, יהודה הוא היהודי והכלל ישראל שנקראים יהודים ושרשם הוא התפלה השכינה (עי' בתורה ב' אמור אל הכהנים בלק"מ) האמונה ובזה תלוי הכל כמובא בלקוטי מוהר"ן תורה ס"ב ויסב, ע"ש ושעיקר הוא השלום ואהבה בין החברים שעי"ז זוכין למה שזוכין ע"ש היטב ובפרט בסעי' ו' ויגש וכ' תקרובתא מלכא במלכא (יע"ש עד הסוף התורה ובפרט התורה צ"א (בגימ' הוי' אדני היינו יחוד קוב"ה ושכינתי' כידוע) ח"ב בליקוטי מוהר"ן וזהו סוף הליקוטי מוהר"ן הנעוץ בתחלת הליקוטי מוהר"ן ענין הח' עם הנון השכל עם הצמצום ג"כ בחי' יחוד קוב"ה ושכינתי', ובפרט הוא, הרב והכלל ישראל, וכל ישראל כל א' בפרט כשמקשר א"ע להצדיק ובפרטי פרטיות כל א' עם זווגו וכל א' בעצמו כשמקשר לבו לדעתו (ע"ש בהתורה זאת היטב היטב כל התורה) וידבר אלקים וכו' (התחלת העשרת הדברות התורה מרומז שם אלו הדיבורים, כי זאת היא העיקר מכל התקשרות לצדיקים וזהו קיום כל התורה כולה שמרומז בעשרת הדברות, וכן בתורה ד' ח"א אנכי (עיקר עשרת הדברות אנכי ולא יהי' לך המובא שם) ע"ש שמדבר מהתקשרות לצדיקים וודוי דברים לפניהם ושמדבר לפניהם כל לבו כמו האוהב לחבירו (וכמו"כ התבודדות לפני השי"ת כלפני אוהבו הנאמן) שזהו התקשרות אהבה ובזה הסדרא ואביו אהבו וכ' ונפשו קשורה בנפשו ותרגום אונקלוס חביבא לי' כנפשי' שזאת עיקר התקשרות אהבת נפש וכו' עי' בתורה קל"ה כי אקח מועד שזהו סגולה לבטל כל התאוות והגיאות וכ') ע"ש בהתורה צ"א ח"ב הנ"ל דע כי ההתקשרות באמת לצדיקים אמיתים הוא תועלת גדול מאד מאד כי עי"ז זוכין לתשובה שלימה ולכפרת עון ונמתקין הדינין ונתבטלין לגמרי ונעשה עי"ז יחוד קוב"ה ושכינתי' כי איתא בזוה"ק (על פסוק ויגש אליו יהודה) פ' ויגש דף כ"ו ע"ב כי הנה המלכים נועדו תרין עלמין קדישין עלמא עילאה ועלמא תתאה (שזהו חכמה עילאה הצדיק האמת וחכמה תתאה האיש הישראלי יוסף ויהודה) כד מתחברין כחדא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו וכו' כמבואר בזוהר הנ"ל ובכמה מקומות שעיקר המתקת הדינים וכפרת העוונות ושלימות כל האורות ומילוי פגימת הלבנה ותיקון כל העולמות וכו' ע"י הצדיק שמקשר חכמה תתאה בחכמה עילאה, וע"ש מה שמביא כשהצדיק נפטר מהעולם יש צער גדול להשי"ת הקב"ה צווח מי יקום לי עם מרעים מי יקרב לי הרחוקים חכמה עילאה וחכמה תתאה וכו', וזהו התענית של עשרה בטבת שנפ' עזרא הסופר שהי' גדול כמרע"ה שהי' מרביץ תורה ברבים והביא ישראל לא"י ובנין ביהמ"ק וכו' וזהו קדושת מוהרנ"ת ז"ל שאמר אז עזרא הסופר גייט אוועק וכו' (כשעזרא הסופר מסתלק וכו') כי מי לנו רחמן כמו מוהרנ"ת ז"ל שסבל כ"כ יותר מרבינו ז"ל על ענין רבינו ז"ל שיתקיים בעולם ובלתי מוהרנ"ת לא הי' נשאר שום שארית מענין רבינו ז"ל ומספריו הק', וגם הלקוטי הלכות של מוהרנ"ת ז"ל ההתחזקות שבהם להפושע שבפושעים שאין יותר פושע ממנו שאין נמצא כזאת מיום מתן תורה ועד הנה התחזקות כזה כמו בספרי הלקוטי הלכות, ובודאי על ידו וע"י רבינו ז"ל שמקשרים יחד הרב והתלמיד יש לנו ולכל ישראל תקוה חזקה שנזכה סוף כל סוף להתקרב להשי"ת באמת ולזכות לתיקון נפשינו כראוי ולזכות למה שצריך איש הישראלי לזכות בזה העולם אכי"ר. ידידו דו"ש ומאחלו כט"ס שמואל הלוי הורוויץ
And as I see it — this will be of great benefit for people who are new [to the path], like his honor who wishes to draw close — more so than for people who already have their own settled opinion of themselves [דעת עצמו — "their own knowledge of themselves / their own self-opinion" — the subtle danger of those who have been on the path for a while and have developed a fixed, self-satisfied view of where they stand spiritually. This can close a person off to receiving new light.] and think that they are already close [to G-d] — and do not understand how to receive the truth from those who said to them: "Be strong and be courageous!" [חזקו ואמצו — "be strong and be courageous!" — words from Deuteronomy 31:6–7, the rallying call of Moses to Israel before entering the Land. Here the author uses it as the cry of Breslov teachers to their students: take heart, take courage, do not despair.] ## Segment 9
צה ב"ה יום ט"ז מנחם אב ג' עקב מירון ת"ו, שלום וברכה וכט"ס למע"כ אהובי ידידי יקירי המשתוקק לעבוה"ש באמת וכו' כש"ת כמהר"ר שלום נ"י. אחדשה"ט באה"ר, לנכון קבלתי מכתבו. ובענין בקשתו עבור בנים זכרים כבר קבלתי מכבודו בענין זה, והנה אנכי עושה את שלי לבקש כל יום ויום עבור כבודו בענין זה, אבל צריך המתנה וצפיה לישועה ולא לדחוק את השעה ח"ו על שום דבר, וכמה גדולים וצדיקים לא הי' להם רק בנות כמו רבינו ז"ל והרה"ק רבי ר' ברוך ז"ל נכד הבעש"ט ז"ל ומורינו רש"י הקדוש וכו' וכו' ואעפי"כ בוודאי לא נמנע מהאדם לבקש רחמים מהשי"ת וגם לקיים מצות הסגוליות לזה ולעשות העצות לזה, אבל לדחוק השעה ולהצטער ולבטל ח"ו ע"ז מעבוה"ש אסור, וע"כ כבודו יהי' בשמחה ויעבוד השי"ת בשמחה (שזה מסוגל לזה, כמובא בלקוטי מוהר"ן) ויבקש השי"ת ויצפה לישעתו ית' ואני מצידי אתפלל ואבקש רחמים בעזהי"ת תמיד עבורו, וגם אחפש אחר המצות הסגוליות לזה ושאר עצות לזה ואכתוב לו בעזהי"ת והשי"ת יעזור לכבודו שיוושע בכל משאלות לבו לטובה אכי"ר ידידו דו"ש ומאחלו כט"ס ושיוושע בקרוב בבן זכר זש"ק וכט"ס אכי"ר. שמואל הלוי הורוויץ
May you have a portion in this — which is a merit for the multitudes for all generations, the like of which there is nothing. And with G-d's help, [בעזהי"ת = בעזרת השם יתברך — "with the help of Hashem, may He be blessed"] when Hashem helps, there will be a blossoming of salvation [צמיחת ישועה — tzemichas yeshuah — "blossoming / sprouting of salvation" — a beautiful organic image: salvation growing up from the ground like a plant, slowly pushing through the darkness, until it flowers fully in the light] to print yet many more such works — to revive and bring the world to its true and eternal purpose. So may it be His will. Amen. [אכי"ר = אמן כן יהי רצון — "Amen, so may it be His will" — a traditional closing blessing and prayer, expressing that what was said should truly come to pass by Divine will] ## Segment 10
צו ב"ה יום ה' תענית אסתר מירון ת"ו, שלום וברכה וכט"ס ופורים שמח וחג הפסח כשר ושמח למע"כ ידידי יקירי המשתוקק לעבוה"ש מה"ר שלום לנדסברג נ"י וכב"ב שיחיו. אחדשה"ט באה"ר לנכון קבלתי מכתבו ומה מאד החייתנו יחיה אתכם השי"ת בזה ובבא, והנה אעפ"י שאין הזמן מספיק אעפי"כ מעט ג"כ טוב מגדולת פורים ימים הקדושים ונוראים מאוד ממש קדושת ר"ה ויו"כ קדושת הכה"ג בבית קה"ק יש לו לכ"א בביתו כמובא בתיקוני זוהר, קדושת מרדכי שאין דוגמתה בכל ימות השנה, ובמגילה אור פני מרדכי, שער החמישים דקדושה, וכמו שבכל השנה שתיית י"ש הוא פגם הברית, להיפך בפורים שתיית י"ש הוא תיקון הברית והשתי' הוא גבוה מאד מאד שאין לשער, ומשלוח מנות ומתנות לאביונים גדולת הצדקה ובזכות קדושת ושמחת פורים זוכין לכשרות הפסח כמובא בדברי רבינו ז"ל ושאר ספרים הק' וכל ההתחלות הם כיום מפורים שעי"ז יכולין לקבל פסח בזהירות משהו חמץ בפסח ומפני זה מתחילין ללמוד הל' פסח בפורים ממש כמובא בש"ע ועושין קמחא דפסחא בפורים וכו' ידידו דו"ש ומאחלו פורים שמח ופסח כשר ושמח שמואל הלוי הורוויץ
Postscript in Yiddish — footnote marker ³ in the original [The author adds a postscript — marked with a footnote number — written in Yiddish, on the holiness of Purim and its deep connection to Passover. His own Hebrew translation follows in §§15–19.] "To write a little — at least — from the holiness of Purim: [Purim: the joyous festival celebrating the miraculous salvation of the Jewish people in ancient Persia, as told in the Book of Esther. It falls on the 14th of Adar. In Kabbalah and Chassidus it is considered one of the most sacred days of the year — its Hebrew name (from "pur," meaning "lot") hints at the deepest levels of Divine providence and hidden miracles.] that Purim is the beginning of all beginnings." ## Segment 11
צז ב"ה יום ג' פ' קדושים כ"ג ניסן פה מירון ת"ו
"For in truth, Passover is the beginning of the holiness of Israel's drawing close to their Father in Heaven — [Israel] who went out from the impurity of Egypt, [Tumas Mitzrayim — טומאת מצרים — the spiritual impurity of Egypt. In Kabbalistic thought, Egypt represents the 49th level of impurity — the uttermost depth of spiritual exile and coarseness from which it is nearly impossible to escape. The Exodus was thus not merely a physical liberation but the most dramatic spiritual rescue in history.] which is the very essence of exile — the exile of the soul. [Galus hanefesh — גלות הנפש — exile of the soul. Just as the Jewish people were enslaved in Egypt, every person's soul is in its own Egypt — exiled within the coarseness of the body and the grip of the evil inclination. The Exodus is thus a template for personal spiritual liberation, re-enacted every year.] And the all-encompassing radiant light [Alekhtikayt — אלעכטיקייט — a rich Yiddish coinage combining אלע (all / everything) with ליכטיקייט (luminosity / radiance). It conveys not merely "light" but the total, all-pervasive, all-illuminating radiance of the Divine — a light that fills everything and leaves no darkness untouched. The author coins this word to describe the quality of G-d's revelation at the Exodus.] of Hashem shone upon them — so that they should understand how they must long and draw close to Hashem with great love." ## Segment 12
סדר היום היינו לא פחות ויוכל להוסיף כרצונו מעט מעט מכל דבר. א) קימת חצות, ולומר ברכות עד ויהי אחר, ותיקון חצות, ובימים שאין תחנון, רק תיקון לאה ותיקון הנפש, (ויוכל לומר תיקון הכללי ושאר תפילות מענינא דיומא, למשל בימי חנוכה של חנוכה וכדומה, ועכ"פ מעט בכל יום, למשל ביום א' החתיכה של תפלה י"ד בסוף, וביום ב' החתיכה של תפילה ב' ח"ב בסוף, וביום ג' החתיכה של תפלה ז' ח"ב בסוף, וחוזר חלילה, וכשהוא אצל רשב"י ז"ל תפלת רשב"י ז"ל וכל הנ"ל כפי הזמן וכפי רצונו), וכן תהלים והתבודדות ועבודת השם בתפלה וכיסופין והתבודדות הכל כפי הזמן וכפי יכלתו, (און אביסלע איז אויך גוט). ב) לימוד תורה שבע"פ בלילה, עכ"פ פרק משניות (כסדר מברכות עד ששה סדרי משנה, וחוזר חלילה) והסתכלות בפירוש מברטנורא וכ'. ודף גמרא כסדר עם רש"י ותוספות (כך בלי עיון ודקדוק גמור, ורק להבין) עד סיום כל הש"ס (וחוזר חלילה). ג) תפלת שחרית בהשכם, ומה טוב כותיקין, ועכ"פ לא יאחר זמן ק"ש, וכל הקודם זוכה ביותר, (ומה טוב במקום קדוש כמו אצל ציון רשב"י זיע"א וביהמ"ד, ומה טוב במנין, ועכ"פ להדר ולחזור לשמוע ברכו וקדושה, ובלי לדבר כלל ומכ"ש בעת קדיש ובקריאת התורה ואמירת הש"צ התפלה רק לכוון לענות אמן, ומה טוב תפלה בכוונה, ועכ"פ כפי היכולת. והליכה למקוה כל יום כפי יכלתו אם הוא קודם התפילה יותר חשוב, והכל לפי יכלתו וענינו. ד) תפילין דר"ת, ולומר בהם קדש, והי', שמע, והי' אם שמוע, וללמוד בהם שלחן ערוך עכ"פ ב' סעיפים, ואם יוכל לומר תיקון הכללי ומעט תפלות (למשל מהתחלה כל יום חתיכת תפלה כסדר, עד גמר התפלות וחוזר חלילה), ותפלות של פדיון, למשל תפלה ק"ד ותפלה קכ"ג ומעט תפלות צורך היום (למשל עש"ק מעט מתפלות שבת, וכן בשבת, ער"ח ור"ח מר"ח, וכל יו"ט מענינא וד"ל), ומעט תהילים, עכ"פ מהרשום על החודש לגמור כל חודש תהלים, ומעט ליקוטי מוהר"ן כסדר ומעט ליקוטי הלכות כסדר וס' המדות (ושאר ספרי רבינו ז"ל אחר גמר ס' המדות א' לא' לגומרם). ה) פת שחרית הנט"י בכוונה, ולימוד באוכל, ובהמ"ז בכוונה ובלבישת בגדים. ו) עכשיו לימוד יותר כרצונו הן ספרי הפוסקים חשוב מהכל ללמוד על הסדר הש"ע או"ח ואח"כ יו"ד חו"מ אהע"ז, והן ספרי רבינו ז"ל בעיון כרצונו וכפי יכלתו, ושאר ספרים כרצונו, ולומר חק לישראל דבר יום ביומו. ז) מעט עבודת בית עבודת שדה, שזה בכלל גמ"ח ומצות מעשיות ואמירת מעמדות (היינו ההתחלה כל יום עד אחר הפרק משניות איזה חתיכת גמרא משם ואח"כ פנחס בן אלעזר ואח"כ התפלות של היום). ח) הכנה לתפלת מנחה, נכון לעשות התבודדות, ולומר תהלים ונכון מאד תיקון הכללי בגמר היום תפלה בכוונה, ועבוה"ש בין מנחה למעריב כנ"ל תיקון הכללי ותהלים והתבודדות ותפלות כרצונו ויכלתו. ט) תפלת ערבית בכונה, ואחר ערבית לימוד מעט עין יעקב וגמרא מעט בעיון עם רש"י ותוס' והבטה במפרשים, ומעט מדרש מהפרשה, וקשע"ה בכונה והכנה כלי לנט"י. י) ובליל ששי יכול להוסיף עבוה"ש כפי יכלתו וכפי כיסופיו וגם המדרש מהשבוע ומשאר ספרים ובפרט מספרי רבינו מקדושת שבת ותפלה ע"ז והתבודדות, וכן ביום ששי ושבת וכן בכל ערב חג וחג דבר מענינו. יא) ביום ששי מקוה ורחיצת מים חמין ונטילת צפרנים וסיוע על שבת מעט, וטועם מאכלי שבת, וקריאת הפרשה שמו"ת ואמירת שיר השירים ותיקון הכללי והתבודדות וכיסופין על שבת. יב) בליל שבת הכל בכונה והזמירות, ולפי יכלתו עבודה"ש כנ"ל בחצות תיקון לאה תהלים והתבודדות בשמחה וכיסופין וכו'. יג) וביום השבת תפלה בכוונה (ומקוה קודם) ואמירת תיקון הכללי ולומר ספמ"ע ואמירת תהלים ומעמדות לשבת (כנ"ל מעט) ולימוד זוהר מפ' השבוע ולקו"מ ומדרש, ולחדש בתורה בשבת. יד) ובכל ער"ח לילך על מקה"ק ולומר תיקון הכללי ולפשפש במעשיו ולומר יום כיפור קטן וכו' וכן כל ערב מועד ובפרט ער"ה, ולפשפש במעשיו ולעשות תשובה ווידוי דברים (ובכלל טוב כל יום ווידוי דברים (ובפרט על קבר הצדיק) ובלחש שלא ישמע אחר) ובפרט קודם השינה. טו) ובר"ח ובמועד כל יום דבר מענינו מלבד הקבוע לכל יום כנ"ל. כל זה נעתק במוצש"ק פר' קרח תשכ"ב במירון מכת"י של מוה"ר שמואל הלוי הורויץ שליט"א (המעתיק: שמואל טוקצינסקי)
"And this is accomplished every single year — for each person must go out from his desires and his bad character traits. [Taavohs u'midos ro'os — תאוות ומדות רעות — desires and bad character traits. The annual cycle of the holidays is not merely a commemoration of historical events — it is a living spiritual cycle in which every person re-enacts the journey from slavery to freedom, from spiritual exile to liberation, year after year.] And the most essential [obstacle] is: despair." [Ye'ush — יאוש — despair, giving up entirely. Not mere sadness, but the complete collapse of hope — the conviction that one is too far gone, too damaged, too lost to ever be saved. This is the yetzer hora's most lethal weapon, because once a person despairs, he stops trying altogether.] ## Segment 13
צח יום כ"ו תשרי תשי"ג פה מירון ת"ו כתבתי לעצמי דברי התעוררות לצדקה וכל התיקונים הנעשים ע"י צדקה אשר עיקר עשיה דקדושה הוא ע"י צדקה ושקולה כמו תורה השקולה כנגד כל המצוות האמורות בתורה ואין עבירה מכבה אותה כמו שאין עבירה מכבה תורה ועי"ז גורם לעשות יחוד קוב"ה ושכינתיה וגורם חסד ורחמים בעולם וממתיק דיני השכינה וכמובא בזוהר הקדוש שאחר הסתלקות האדם ואחר כל הזיכוכים שנזדכך מוכרחים כל הנשמות לטבול בנהר די נור ומי יקום במקום קדשו כי יש הרבה שנשרפים שם ולא יוצאים כלל כמו שיש הרבה מלאכים בכל יום שנשרפים בנהר די נור אבל מי שנותן צדקה בזה העולם אזי עובר בנהר די נור בלי שום פחד והיזק כלל, וכמובא בספר המדות של רבינו ז"ל שע"י צדקה ממתיקים הדין של יום הדין הגדול אשר מובא בגמרא שכל הצדיקים הגדולים והנוראים ואפילו שמואל הנביא ירא וחרד מיום הדין הגדול ותמיד הייתי חושב איך לוקחים עצה ליום הדין הגדול אשר מובא בלקוטי תפלות אשר אין שום הצלחה בעולם כי אם מי שמצליח ליום הדין הגדול שזה התכלית האחרון האמיתי והנצחי. ותמיד הייתי חושב איך זוכין להצליח להמתיק זה הדין הגדול ולבסוף רבינו ז"ל מודיע לנו במה זוכין לזה לההמתקה הגדולה להמתיק הדין הגדול הזה ע"י צדקה והלוואי שנזכה לזה אכי"ר ואם נרצה לברר ולספר מענין גדולת צדקה אזי כמה יריעות לא יספיקו לזה איך שמצות צדקה גדולה וזוכין בזה לתכלית "וחטאך בצדקה פרוק" מובא בדניאל שאמר לנבוכדנצר הרשע ימ"ש ומכ"ש היא טובה לאיש הישראלי הבא לעשות תשובה ולתקן ימיו ושנותיו כמובא בשו"ע כי מי שמחויב לעשות תשובה ותעניתים על עוונותיו שיכול לפדותם בצדקה. וכשנותנים לא"י כאילו דרים בארץ ישראל וכשנותנים לאנשי הצדיק כאילו נותן להצדיק וכשנותנים ללומדי תורה כאילו לומד בעצמו.
"That a person thinks he is already lost and can no longer save himself from the evil inclination — whose greatest weapons — his very own weapons — [זיין גרסטע כלי—זיין זיינע — "his greatest weapons — his very own weapons." The doubling זיין זיינע is emphatic in Yiddish: these are not external forces but the yetzer hora's own specially crafted, personally owned arsenal. The repetition stresses that sadness is not a side-effect but the deliberately chosen, primary weapon.] are sadness [Atzves — עצבות — sadness, depression, spiritual heaviness. As taught throughout Breslov literature, sadness is the root of all spiritual failure and the yetzer hora's chief instrument.] — that it throws the person into sadness so that he cannot revive himself with whatever he can." ["Revive himself with whatever he can" — מחיה זיין מיט וואס ער קען — the Breslov teaching: even if a person cannot do great things, he must revive himself with whatever small good he is capable of in this moment. Sadness paralyzes even this.] ## Segment 14
מכתבי שמואל ב
"And in truth, one must know: Hashem is a merciful Father [Av harachaman — אב הרחמן — the Merciful Father. A core Breslov teaching that transforms one's entire relationship with G-d: He is not a cold Judge waiting to condemn, but an infinitely loving, patient Father who treasures every single movement of every child toward Him — however small, however imperfect.] — and every single movement that every single child makes is very, very precious to Him. And all of this is revealed on Passover." "And to truly arrive at the holiness of Passover — this comes through the joy of Purim. Through a joyous Purim one is granted a kosher Passover." [האט מען א כשרין פסח — "one is granted / one receives a kosher Passover." The Yiddish האט מען carries a passive, receptive sense: it is given to a person as a gift from Above, as the result and reward of Purim joy. One does not merely "achieve" or "have" a kosher Passover through effort alone — one receives it, as something granted by Heaven in response to the joy of Purim. Purim — celebrated a full month before Passover — is thus the spiritual preparation and the key that unlocks the gift of true Passover liberation.] ## Segment 15
א ב"ה מוצש"ק פ' קרח שנת תרפ"ב פעה"ק צפת תובב"א החיים והשלום ברוב הצלחה וכל טוב סלה לכבוד ידידינו אהוב נפשינו מו"ר הצמוד וחבוק בקירות לבי הרה"ח החריף ובקי מלא וגדוש בש"ס ופוסקים ויראת שמים וחסידות וממולא במעלות ומדות טובות החפץ באמת ותמים לעבוד את ה' כש"ת כמהר"ר אלטר בן ציון שליט"א שלומו והצלחתו בתורה ותפלה ומעש"ט ברוחניות וגשמיות יתרומם מעלה מעלה עד בלי די וימלא כל משאלותיו לטובה אמן. ראשית הנני להודיעו משלומי ב"ה כי אנחנו בריאים יתן ה' שנזכה לע"ע להתבשר זמ"ז בבשורות טובות ובמהרה בקרוב להיות ביחד על התורה ועל העבודה יומם ולילה ולעבוד ה' באמת ותמים ולבקש ולהתפלל ולהתחנן מלפני ה' עלינו ועל כל ישראל ונזכה בקרוב בימינו כל ישראל להיות באה"ק ונזכה לראות בשמחת ונחמת ובנין ציון וירושלים ויתרומם קרן ישראל וקרן התורה אכי"ר. בזה השבוע קבלתי הקארטיל הגלויה מכבודו ושמחתי מאד ע"ז ומה שיתרעם עלי שלא שלחתי שום מכתב כן יש על מה להתרעם אבל אני לא אשם בזה כי שמעתי שכבודו הוחג חג קבלת התורה בטברי' ת"ו ע"כ לא ידעתי אם כבודו כבר בירושלים עיה"ק תובב"א ואם ידעתי אז כבר שלחתי איזה מכתבים ומה שכותב בענין מה שחפשנו כדי להתלוות באמת הי' לי צער מזה כי אני חשבתי שהוא נוסע בוקר השכם ואני קמתי מאוחר ע"כ חשבתי שכבר נסע בודאי ואח"כ שמעתי שהוא נסע בצהריים אז הי' לי צער מדוע לא הלכתי ללות את כבודו. והנני להודיעו כי אנחנו ב"ה בריאים ובגין המלבושים ששכח אחי הק' אהרן אצל המגידו אחר ב' ימים הביאו אותם לצפת כי השיך חקר אצל הגוים ... אותו נושא מלבוש זה הוא ... והחזיר לנו בע"ה. ובגין מה ... גיועט שהתערבנו על חצי רוטל יי"ג בגין המימרא עשיק לגבך ושוי לכריסך מצאתי שהוא כמו שאמר כבודו נ"י ושלמתי פה 10 גרוש להאברך היי"ש ר' ישראל בער מבראסלב שבטבריה שלא הי' לו על חג השבועות וש"ק הוצאת הבית והתיר לי ר' אבנר שאתן לו את הכסף וג"כ קבצנו בעדו פונט ורבע אצל אנשים חשובים, ושלח לי מטבריא ימי מוהרנ"ת חלק א' והשתפכות הנפש. בגין מה שכותב שמסתמא איני צריך דברי התחזקות באמת אני צריך דברי התחזקות הרבה כי סבבו המניעות והצרות והיסורים והטרודים והטרדות המרובות אין דאס פלאגיניש אין מיטשיניש אין נע ונד קייט (וההתייסרות והיגיעה והנע ונד) ב"ה מכל צד ופנה ועבר ורוח פה מצד אבי יקירי שליט"א פה מצד אמי שתחי' פה מצידינו פה מצד הקרובים מכל צד ממש ... האב איך דער האלטין אלץ פין מיין טאטין איינס נאך דיים האנדרין קודם פין דיים ואס מיר האבין נישט גיהאט קיין בריף שנית פין דער שיף ואס ער האט דורך גיליטין 3 מאל איז ער גיוען אין סכנת מות ממש רח"ל 3 מעת לעת מיט אמאל אין דער נאך איידער מען האט נאך פאר געסין די ערשטי איז גקומין די אנדרי אין די דריטע אין די פירטע וכו' ואס ער האט נישט מקבל גיוען פין אונז בריף אין דער נאך רח"ל אגרוסי צרה ער איז גגאנגין אין גאס האט אים ניט איצט גידאכט איבער גיקערט א טְרָאְנַבי אין האט גיהט ניסי ניסים שלא עפ"י הטבע ממש הי' כפסע בינו ובין המות רח"ל וכותב לנו אז מיר האבין גקרוגין אב חדש ממש אין האט גיחאפט אקלאפ אין דער נאז אין אגאנצי ואך איז ער גיליגין צי בעט אין מהאט אים צי גינעט די נאז אין איז גבליבין חלשות אוף צען מינוט ואין לשער גודל צערו וכאבו ופחדו, אין מען זייט ארוס די הרחבות פין ה' אין דער צרה אליין ממש תמיד, אין דער נאך האט ער וייטער גיהט איין איבער פָאל ואס אמחוצף האט אים מחרף גיוען בפני קהל ועדה ואח"כ את הנע ונד שלו אין עסט טריקנס אין דארס אין מיטשיט זיך נעביך זייער דער רבש"ע זאל אויף אים רחמנות האבין. (הגיע לידי הכל מאבי אחד אחרי השני קודם מזה שלא הגיענו שום מכתב שנית מהספינה הסבל שהוא עבר שלש פעמים הוא הי' בסכנת מות ממש רח"ל שלשה מעת לעת רצוף ואח"כ עוד בטרם נשכחו הראשונות הגיעו האחרות השלישית והרביעית וכו' מה שלא קיבל מכתבים מאיתנו ואח"כ צרה גדולה רח"ל שהוא עבר ברחוב ולא עלינו הפיל אותו רכב והיו לו ניסי ניסים שלא עפ"י הטבע ממש הי' כפסע בינו ובין המות רח"ל וכותב לנו שקבלנו אב חדש ממש ושקיבל מכה באף וכל השבוע הי' רתוק למטה ותפרו לו באף והעשר דקות הראשונות הוא הי' חסר הכרה ואין לשער גודל צערו וכאבו ופחדו ורואים את ההרחבות של ה' תמיד ממש בתוך הצרה עצמה ואח"כ הי' לו שוב מאורע אחר שחוצפן אחד חירף אותו בפני קהל ועדה ואח"כ הנע ונד שלו ומאכלו יבש ודל ומתייסר מאד מסכן ה' ירחם עליו)
To write a little at least from the holiness of Purim — for Purim is the beginning of all beginnings — because in truth, Passover is the beginning of the holiness of Israel's drawing close to their Father in Heaven: they went out from the impurity of Egypt, which is the very essence of exile — the exile of the soul. And the light of Hashem shone upon them, so that they should understand how they must draw close to Hashem with great love. ## Segment 16
ואח"כ מה שכתב לי שרוצה ליקח אותנו לאמריקה כשיהי' לו כסף לצורך ההוצאה אין מיך פריער פאר יעדין בקרוב וזה הצער שהי' לי מזה עד אין לשער ולהעריך וערכתי וכתבתי לו אז מכתב עז וקשה ורך ודברי תחנונים ופיוסים ורצויים ועוד לא קבלתי תשובה ממנו ע"ז וכתבתי לו שאני ואחי הק' אהרן איננו רוצים בשום אופן בעולם ליסע לאמריקה ואפי' כשלא ישלח לנו כסף וכן כתב לו אחי אהרן שרוצה רק להיות אתי ביחד כן כתבתי לו כמה וכמה פעמים בכל מכתב ומכתב ואח"ז מזה שנסעה אמי לירושלים ת"ו לעשות נתוח על העינים אין פלאגט זיך אין מיר זענין דא נע ונד אין גפלאגט אין גמוטשיט איך האב איין עול בית אוף מיר ועול בנים עלי ויא אפאטר אין מוטר דא דארף (ומתייסרת ואנו כאן נעים ונדים מעונים ומיוסרים עול הבית עלי ועול הבנים כאב ואם מצד זה מוטל עלי להשגיח על הילדים שיתנהגו בדרך הישר ומצד זה להשגיח עליהם באכילה ולבישה ומתענים מאד אי אפשר ללמוד ואי אפשר להתפלל) איך להשגיח על הילדים שיתנהגו בדרך הישר ומצד זה להשגיח עליהם באכילה ולבישה אין מען מיטשיט זיך גיט מען קען נישט לערנין אין מען קען נישט דאוינען והמניעות והעיכובים מהעיר שעומדים עלי ואח"כ הי' לי צער גדול מאד בגין שלא קבלנו כמו חודש שום מכתב וד"ש מאמנו שתחי' וחשבנו מה שחשבנו, וצרות אחרונות משכחות הראשונות. ואין אני יכול לשית עצות בנפשי כי אני מסובב מכל צד אינני יכול ללמוד ולהתפלל כראוי טרדת הפרנסה עלי המצב דוחק ורע מאד אנחנו בע"ח גדולים ויש בהיתר עסקא והריבית מתגדל מיום ליום עד שיראה הא' וירחם עלינו בתוך כל בני ישראל. אך כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ורואים ההרחבות והנסים שמרחיב לנו ואלו כל הימים דיו וכו' אין לשער ולהעריך וכו' והכל בחסד ור"ר וגדולים עד אין חקר, ויתן ה' שכל מה שסבלנו עד הנה יהי' כפרה על לשעבר על כל מה שחטאנו עוינו ופשענו ויהי' פדיון נפשינו על לשהבא ולשעבר שיהי' מעתה אך טוב שיהי' לנו פרנסה בריוח שנוכל לפנות ולעסוק רק בחיי עולם מבלי פנות לשטותי והבלי העוה"ז אמן. ומה שכותב אם יכול לבא לפה מאד מאד חפצתי שנהי' ביחד לשקוד ביראת ה' כל הימים אבל לע"ע אינני רואה בשבילו מקום פה א. איפה ליקח פרנסה ב. פה אין עם מי ללמוד במירון כבר אין אף איש כלל לא הספרדים ולא ר' נתן ואנחנו לבד לא יכולים להיות מפני הפחד להיות לבד שם בין הגוים אין דער מיקער קימט דאך שוין גאר נישט דארט (והחמר [מנהיג החמורים] כבר בכלל לא מגיע לשם) ואין מה לאכול והספרדים לא יתנו לנו מפתחות הביהכ"נ מרשב"י זיע"א ועכ"י ושנית מפני כי אינני יכול להניח הבית לבדו ואבי לא יסכים בשום אופן שאהי' לבדי שם. אין בא מיר איז אפְ גיפאסט גוארין (הוחלט אצלי) שאסע רק לירושלים תובב"א שם יש עם מי ללמוד ושם אראה לי בית דירה ושם ללמוד בהתמדה רבה וליקח אתי את אחי אהרן ללמוד שם בת"ת והוא מרוצה מאד מזה ורוצה להיות אתי ביחד ואני מצפה ומחכה שבאלו הימים יוגמר הסדר בבתינו ואז אוכל ליסע לירושלים תובב"א ואני מצפה שבקרוב נהי' ביחד משקדים על התורה ועל העבודה ועל יראת ועבודת ה'. ובכן אבקש ממנו שישלח לי אדריסתו מפורט היטב, ובכן אבקש ממעלת כבודו שיראה בשבילי אלו הספה"ק לקוטי מהר"ן חא"ב לקוטי תפלות ספורי מעשיות עם השיחות עלים לתרופה ימי מהרנ"ת ח"ב קצור לקוטי הלכות עפ"י א"ב משיבת נפש חיי מהר"ן אלו הכריכות שיש ביחד כל תורה מלקוטי מהר"ן עם התפלה השייכת לה ומלקוטי הלכות המפרש התורה. ועוד ספרים טובים שאינני יודע מהם ואין לשער ולהעריך גודל המצוה מזכי הרבים ומוציאם מאפילה לאורה וכו' אין אגרוסין דאנק אין ברכה למפרע על זה. וכן אני מבקשו מאד מאד שיקיים מה שהבטיח לי לכתוב לי דברי התחזקות כי אני צריך מאד מאד לזה ולעצות קדושות כי אינני יכול לשית עצות בנפשי מה לעשות אם להניח כך הבית ואם להניח כך הילדים ומה יהי' עמהם ואפוא אקח כסף לחיות שאוכל ללמוד שם ע"כ אני מסובך מאד בכל הפרטים ודקדוקים ואינני יכול לשית עצות בנפשי והימים והשנים חולפים ועוברים וכלים בהבל, ע"כ יראה ליתן לי עצות עפ"י ה' איך לעשות בזה הענין ואני מצפה שבקרב אלו הימים אבוא לירושלים תובב"א עם אחי הק' ואני מבקשו עוד שיכתוב לי מה מכריחו ליסע לצפת ואיך התנהגותו שם במקומו והצלחותו בתוי"ר ה' אויב ער קען אוס פירין התבודדות אזו ויא עס איז בדארף צי זיין אין ויא אזו גייט דאס לערנין אין צי איך ועל קענין קריגין (אם הוא יכול לקיים שם התבודדות כראוי ואיך הולך שם הלימוד ואם אוכל להשיג שם) ספרי ש"ס ירושלמי ד' ש"ע טורים וכו' ושאר ספרים וג"כ יכתוב לי אפוא מקום משכן מושבו בעיר או בסביבה ובאיזה שוק וכן יכתוב לי איך המצב בירושלים עה"ק ברוחניות וגשמיות הכל באריכות ובכן אני מבקש מכבודו שיכתבו לי באותיות חדות וגדולות שיוכלו לקרוא היטב כי את הקארטיל (הגלויה) לא יכולתי כמעט לקרוא וכן אני מבקשו שהכל יהי' מאתי בהצנע וכו'. ממני תלמידו החפץ ומבקש ומצפה ומחכה ומקוה להיות בקרוב ביחד אלו הימים בעה"ק בירושלים להתמיד בתורה ועבודת ה' יומם ולילה ולקיים התורה הקדושה ונזכה בקרוב לחזות בנועם ה' ולראות בנחמת ושמחת ציון וירושלים וישראל ובהרמת קרן התורה אמן. ממני שמואל הלוי הורוויץ ידרוש בשלום חבירי האהוב וחביב ויקר עלי מאד הבחור המופלג בתורה ויראת ה' המתמיד יומם לילה החריף ובקי בחדרי תורה ממולא ומשובח במעלות טובות הירא שמים כש"ת מ"ר שלמה עתיק נ"י הנני דורש שלומו הטוב ומבקשו שיכתוב לי איך הצלחתו עכשיו בלימוד ואיך יוכשר בעיניו שם הכל להודיעני והנני מאחלו כל טוב והצלחה גדולה בלימוד ועבודת ה' וברוחניות וגשמיות לצורך רוחניות וימלא כל משאלתו לטובה. ממני חברו שאינו מגיע ליראת שמים שלך ולהתמדתך אף לא למחצה ולשליש ולרביע ממני שמואל הלוי הורוויץ
And this is accomplished every year anew — for each person must go out from his desires and his bad character traits. And the most essential [obstacle] is despair — that a person thinks he is already lost and can no longer save himself from the evil inclination. ## Segment 17
ב ב"ה יום ג' כ"ב תמוז שנת תרפ"ב בעה"ק צפת ת"ו. שלום וברכה עדי עד לרבי החביב והאהוב עלי מאד מאד הרה"ח החו"ב מ"מ בתורה ויראת שמים ובכל מדות טובות ירא ה' מרבים כל מגמתו וחפצו אך ביראת ה' כל הימים כש"ת כמהר"ר אלטר בן ציון שליט"א. שלומו ישגא מעלה מעלה וישלים ה' משאלות לבנו לטובה א"ס. ראשית הנני מודיעו כי אנחנו ב"ה בריאים ושנית אני מבקש מכבודו שיכתוב לי משלומו הטוב באריכות, לפני איזה שבועות תיכף שקבלתי כרטיסו עניתי לו תשובה באריכות בתארי מעט ממצבי ושם גמרתי בלבי שאהי' בירושלים עיה"ק ובקשתי ממנו שיתאר לי היטב מצב ירושלים כעת ושלחתיו ע"ש ר' בונם ווערניר אביו של ר' אברהם ורנר ופלא גדול לי שעדיין לא קבלתי תשובה עליו ושום ד"ש מכבודו ע"כ אני מבקשו למען השם שיכתוב לי תמיד באריכות ובגין מה שכתבתי לו בגין הנסיעה לירושלים הנני חוזר מזה לעת עתה כי תארו לי המצב היטב ורואה אני שפה טוב וטוב לי הרבה יותר מכל העולם פה יש לי לעת עתה בית ברחבת ידים ויש לי שטח קרקע סמוך לביתנו על התבודדות וכן יש לי ספרים טובים של אבי שיחי' וכן יש לי כל הדרוש וחפץ ללמוד למקוה יש לי מפתח ויש לי ביהמ"ד מיוחד בסמוך ואין שום איש שם כי אם אני לבדי כל היום ופה אין כ"כ רעש ברחובות ופה השקט ובטח מכל דבר ודבר והאויר זך ונקי מאד מאד ובפרט במירון מי יכול לתאר חשקי ורצוני וחפצי להיות שם ובטח בעזהי"ת בחדש אלול ותשרי אהי' בודאי שם וקבלתי מאבי ג"כ הסכמה על זה, ובירושלים הרעש גדול וגם שם אינו בטוח כ"כ מפני הרבה דברים כמו בצפת ואין מצוי בית לשכור וביהמ"ד מיוחד אין לי ואין מגרש מיוחד שיכולים לעשות התבודדות ולא אוכל אפילו פ"א לעשות התבודדות ולא ללמוד כרצוני והנע ונד והיוקר ואין לי לע"ע שום מ"מ פרנסה להיות בשם ע"כ גמרתי בלבי שעד ר"ח חשון בטח אהי' במירון כל הב' חדשים ומר"ח חשון עדין איני יודע מה יהי', כל מגמתי וחפצי וחשקי להיות עכ"פ במירון ב' או ג' שנים רצופים יומם ולילה אך זה חסר לי רבי טוב ירא שמים וחו"ב בלמוד התורה כרצוני ואיזה חבר טוב יקר הערך שעליו אומר "עשה לך רב וקנה לך חבר" ומנין להתפלל, ועל כסף שאוכל להתפרנס יש לי בטחון בה' ויש לי איזה סמך ספק ספיקא שיהי' לי כסף. והנני משתוקק ומתגעגע וחפץ מאד מאד עד אין שעור ממש אחרי כבודו שנהי' ביחד במירון איזה שנים וללמוד יומם ולילה בהתמדה גדולה ולעבוד את ה' כרצונו בהתבודדות וכו' והנני מתגעגע על זה יומם ולילה אינני יכול לנוח ע"כ יבקש כבודו ע"ז מאת הקב"ה שנזכה לזה לישב עכ"פ איזה שנים ויראה לעבוד בכל כוחו ע"ז ויאמין לי שמעת שנסע כבודו עד עכשיו כל יום חלם לי שאני וכבודו ור' ישראל דוב מטבריה אנחנו ביחד במירון עה"ק והנני מבקש כבודו שלכל הפחות יבוא בט"ו באב שמאז נהי' ביחד במירון על ימים נוראים ומקודם יראה איזה מ"מ בשבילו על פרנסה. והנני מחכה לתשובתו במהירות הכי האפשרי והנני עוד לבקשו למעה"ש שיקבץ בשבילי הספרים הקדושים שכבר כתבתי לו מזה ואלו הם לקוטי מוהר"ן, ספורי מעשיות עם השיחות, חיי מהר"ן, עלים לתרופה, ימי מהרנ"ת חלק ב', מהמחלוקת עם הרב מסוראן, קצור לקוטי הלכות, שמות הצדיקים, וכו'. השתפכות הנפש, לקוטי מהר"ן הקצר, ימי מהרנ"ת חלק א' יש לי כבר. והנני מצפה ומחכה לתשובתו ולספרים הקדושים. למען השם ישלח לי אדריסתו כדי שאוכל לכתוב לכבודו.
For [the evil inclination's] primary weapon is sadness — that it brings a person into sadness so that he cannot revive himself with what is possible. And in truth, know well: Hashem is a merciful Father — every movement that every child makes is very precious to Him — and all of this is revealed on Passover. ## Segment 18
ג [ה' מנחם אב תרפ"ב] ב"ה יום א' יום הלולא רבא דרבינו האר"י זי"ע ועכ"י א"ס פרשת ואתחנן אל ה' שו"ב וכ"ט לידידי אהובי ומחמדי כנפשי הרה"ח הג' בתוי"ר ומ"מ טובות אשר כל מגמתו וחפצו לאור באור ה' כל הימים כש"ת כמהר"ר אלטר בן ציון קראסקאפ שליט"א ראשית הנני מודיע לכבודו כי אנחנו ב"ה בריאים. קבלתי מכבודו הקרטיל ושמחתי בו ובגין השאלה ששאל מדוע חזרתי בי מלנסוע לירוש' ת"ו התשובה הוא כך א( העיקר שמפני זה אינני נוסע כי לא אמצא שם בית מיוחד ואין לי שום מקום להתבודדות כמו שיש לי ב"ה פה וזה אצלי העיקר מכל ואין לי ספרים כמו פה יש לי כל ספרי אבא ומניעת המוח כי לא אמצא מקום מנוחה בעדי ואהי' מתנודד ולא אהי' ברשותי ללמוד ולהתבודד כרצוני ואיפה אקח לאכול אמי לא תשלח לי בשום אופן והיוקר בירושלים גדול וכל הקרובים כתבו לי שעל מפתן ביתם לא אדרוך וגם ירוצו מכתבים מכל צד וצד לאבי וכו' שאני אצל חסדי ברסלב וכו' וכו' וכו' והחום שיש בירושלים והנע ונד וההוצאה המרובה ואמי גזרה עלי שבשום אופן בעולם לא אסע ויש לי עוד טעמים וטעמים שמן הנמנע וא"א לע"ע כ"א להיות בצפת או במירון. ע"כ מן המובחר שבמובחר הוא להיות במירון. בח' אלול ותשרי בל"נ בודאי אהי' במירון בימים נוראים יושב שם ר' אבנר ואנשים חסידים ותשוקתי וחפצי ורצוני מאד מאד שתהי' אתי במירון לכהפ"ח כל חדש אלול וחצי תשרי לכהפ"ח זה יהי' בלי שום תירוץ אפשר תוכל לפעול שיתנו לכם פה בצפת תקציבכם מירושלים ועוד כסף מאיזה מקום תראו בכל כוחכם לעבוד ואני בכל חפצי ורצוני ומגמתי ותשוקתי להיות ב' שנים רצופים במירון כל ימות החול וחוץ מש"ק ללמוד ולהתבודד וכו' כידוע אצלנו. מסתמא יעבוד כבודו בכל כוחו שנוכל לישב במירון אלו הב' שנים ולכהפ"ח ח' אלול וחצי תשרי והנני מצפה ומחכה לתשובתו הברורה בענין זה במוקדם הכי אפשרי. היום יום הלולא דרבינו הארי זיע"א הייתי על ציונו איזה שעות והמנהג שביום יפ' הולכים כל העיר להתפלל בבהכ"נ שלו שעל ביה"ק ואח"כ הולכים על ציון הק' וכן עשיתי גם אני ובקשתי בעדינו, בער"ח אב הלכתי למירון בחברת ב' אנשים לשלם שם ש"ז והי' לי נסים גדולים שבגדולים המעשה הי' כך איך האב אפ גשמיסט מיט די מענשין (סכמתי עם האנשים) לילך בשעה חצי ב' למירון ואני חכתי עליהם כמו רבע שעה ואמרו לי שכבר הלכו ובאמת עדיין לא הלכו והלכתי במהירות להשיגם ומה אספר על הצרות שסיבבו אותי באמת כבר נתיאשתי מלבוא בחזרה או למירון תיכף שיצאתי מהעיר החום הי' כבר גדול מאד החמה קדרה בתוקף עוז ואני לא השגחתי ע"ז ואני שאלתי להרבה גוים על הדרך אם ראו יהודים ואמרו שראו וע"כ הלכתי להלן וכמו רבע שעה מהעיר בין איך אביסיל פאר גאנגין מהדרך כי שנו אותו מעט אין אזו ויא איך בין פאר גאנגין האב איך תיכף ניט דער קענט אז איך בין פאר גאנגין נאר אין א האלבי שעה ארום איך גיב אקיק איך גאה אוף שטיינר והרים עד לב השמים ממש ולחזור אינני יודע בשום אופן מפני איך האפ ניט חשבון גינומין דיים ועג (תעיתי קצת מהדרך כי שינו אותו מעט ומיד כשתעיתי לא הכרתי תיכף שתעיתי רק כעבור חצי שעה אני מתבונן איך שאני הולך על אבנים והרים עד לב השמים ממש ולחזור אינני יודע בשום אופן כי לא הכנסתי בראש להכיר את הדרך שאני הולך) ואני הולך על הרים וגבעי גבעות עד לב השמים והפחד ג' הי' לי עד שאין לשער ולהעריך כי יראתי מאד מאד מחיות רעות כי בין הרים ג' כאלה בודאי יש חיות ובפרט נחשים ועקרבים וכן הפחד משודדים וערבים הי' ג' ואעפ"כ זעקתי והתפללתי לה' שישלח לי עכ"פ גוי עכ"פ אשמע כלב נובח אראה צפור אראה אילן הלואי אראה קבר ר' יוסי הלואי אהי' עכ"פ במקום שאנחנו תעינו ובכיתי מאד מאד וצעקתי ונדרתי נדרים והתפללתי הרבה בזכות הצדיקים ובאמת דענסמאלט וען מיר האבין פאר בלנזיט איז גיוען השטות דשטות אקעגין דיים ועג קיין טוזנט חלקיל ניט פין היינט מיין ועג איך קען זאגין אז קיין מענטש איז ניט גיוען אויף די בערג אין וען מען דארף מיך חלילה זוכין ואלט גאר ניט אן גיפאלין אין גידאנק מיך צי זוכין דארט וכן הלכתי והלכתי והחום בוער כאש אין איך בין פאר שויציט גוארין אז כמעט דער קאפטין איז גיוען נאס וכל הבגדים היו כמו שלוקחים אותם עכשיו מהרחצה מהמים כמעט אין לשער גודל צערי ויסורי שהי' לי והלכתי הלאה ופתאום הנה אני על הר אז ויפול איך ועל לעבין ועט דאס מיר ליגין אין קופ גבהו הי' עד השמים אין גלאט ויא א ואנד ואין שום דרך חוץ מזה ולא ידעתי אפוא לילך ושלח לי השי"ת ישועה ששמעתי כלב נובח והלכתי אחרי הקול וטפסתי על הקיר הזה בידים ורגלים בפישוט כל גופי אין עס איז מיר נאך שטיינר פון דיים בארג והייתי בסכנה ג' מאד מכל הצדדים ביז דער אייברשטיר האט גהאלפין איך בין אראפ פין דער ואנט (ובאמת אז כשתעינו אנחנו זה הי' שטות דשטות לעומת הדרך הזו אפילו לא אחד חלקי אלף מהדרך שלי הפעם אני יכול לומר שאף אדם לא הי' על ההרים האלו ואם היו צריכים לחפש אותי ח"ו לא הי' עולה על הרעיון בכלל לחפש אותי שם וכן הלכתי והלכתי והחום בוער כאש והזעתי כולי שכמעט החליפה שלי נהיית סחוטה כולה וכל הבגדים היו רטובים כמעט כמו שלוקחים אותם עכשיו מהכביסה, אין לשער גודל צערי וייסורי שהי' לי והלכתי הלאה ופתאום הנה אני על הר שכל ימי חיי כמה שאחייה זה יהי' מונח לי בראש גבהו הי' עד השמים וחלק כמו קיר ואין שום דרך חוץ מזה ולא ידעתי אפוא ללכת ושלח לי השי"ת ישועה ששמעתי כלב נובח והלכתי אחרי הקול וטפסתי על הקיר הזה בידים ורגלים בפישוט כל גופי ונפלו אחרי אבנים מההר והייתי בסכנה גדולה מאד מכל הצדדים עד שה' עזר שירדתי מהקיר) ובאתי אז למקום שכבר כלה המי מגידו לאיזה כפר ערבים רחוק ומצאתי אז חוץ לכפר הזה גדיים וכבשים ואנשים לא ראיתי ואני עומד ומחכה שיבואו אנשים אני שומע שצועקים אחרי ואיני רואה שום אדם ועמדתי כמו רבע שעה עד שראיתי את הרועים ולא ידעתי ערבית לדבר עמהם ורמזתי להם בידי וגופי ובפקפוק לשון וחנפתי אותם באכילתי שנתתי להם כל אכילתי שלקחתי אתי ורמזו לי ביד לאיזה צד אלך ונתן השי"ת במוחי שאבקש לא' שילך להראני הדרך והבטחתי לו 2 גרמ' (שם מטבע) ושאלו אותי אם אני ציוני, רוסי, ועניתי לא רק באתי להתפלל על ציון רשב"י זי"ע ואז הי' זמן פחדים מפני הערבים מאד מאד אפי' בעיר ומכ"ש וק"ו בן ק"ו בכפר וק"ו בכפר ערביים וק"ו בין הרים גדולים כאלה והלכתי עם הערבי ופגענו חברת כלבים גדולים כל פעם ונבחו ורצו לנשוך אותנו ולקחנו מקלות והכינו אותם עד שנפטרנו מהם והלכנו על הרים והי' עוד ד' שעות לילך למירון וכל פעם רצה הערבי לילך מאתי ואני בקשתי אותו שילך אתי וכל פעם אמר לי תן כסף וחפש באמתחתי ותלי"ת שלא מצא כלום אעפ"י שהי' אז אצלי חצי פונט. ובדרך מצאנו ערבים הרבה ופחדתי מאד ומצאנו על הדרך זאב ק' נהרג ותלי"ת שסבלתי הרבה עד שראיתי א"ע במירון והגוי באמצע הדרך הוכרח לנוח כמה פעמים מפני ההרים והחום אע"פ שלא הי' א' מני מאה להדרך שהלכתי אני חוץ מזה שהלכתי אתו ביחד וכשבאנו למירון הי' יהודי א' שנסע על בהמה והב' יהודים באו אחר חמשה דקים הם יצאו ג' שעות אחר הליכתי מהעיר. והנכרי כל היום הי' במירון כי לא הי' לו כח לחזור לכפרו ואני נתתי לו בעד טרחתו ג' גרמ'. ותיכף כשבאו האנשים הלכתי עמם להמגידו דרך האבנים הגדולים והלכנו לתלוש עשבי הדסים ואח"כ אמרנו כל תהלים והיינו אצל הבית הלל ור"י הסנדלר, הלכנו בזה היום חזרה לצפת, בקשתי בעד כבודו על ציון רשב"י זי"ע, העור שלי נתייבש ונקלף מהחום וג' ד' ימים אח"כ לא יכולתי כמעט לישב מחמת חלשות וב"ה וב"ש שנצלתי אילו פינו מלא כים וכו' ובגין מצבי פה ב"ה הי' לי מניעות הרבה מאד מאד מכל צד ופנה ויש לי ב"ה עוד ועוד וב"ה שעברתי על כולם והי' לי מניעת המוח ג"כ כמה פעמים וב"ה שעברתי מהם בשלום וב"ה שקבלתי מכתב מאבי ת"ח על היותי במירון וכותב שהוא מסכים שאהי' במירון. יותר אין שום חדשות תיכף תשובה ברורה ונכונה
And to truly arrive at the holiness of Passover — this comes through the joy of Purim. Through the joy of Purim one is granted a kosher Passover. ## Segment 19
ממני המחכה ומצפה לתשועת ה' שמואל הלוי הורוויץ
And to truly arrive at the holiness of Passover — this comes through the joy of Purim. Through the joy of Purim one is granted a kosher Passover. ## Segment 20
הנני מבקשו מאד שאל ישכח לחפש בעדי סה"ק ולשלחם לי לדרוש בשלום חברי היקר כש"ת כמ"ר שלמה עתיק נ"י בבקשה לצייר לי בפרוטרוט כל מצבו וכן לדרוש בשלום חברי כמר יצחק קעניג בישיבת ת"ח.
This second letter, written on the eve of Purim 5714 (spring 1954), has two distinct parts: a deeply personal letter of poverty and burning dedication, and a short but profound postscript on Purim and Passover.