א

מבואר בדברי רבינו הקדוש ז״ל בסימן די״א כי עיקר המתקת הדינים אינו אלא על ידי קדושת וטהרת המחשבות כי שם שרשם. כי כולם במחשבה איתברירו וא״א לבוא למוחין זכים אלא ע״י התקשרות לצדיקים כמובא בזוהר. ויקח משה את עצמות יוסף עמו, משה הוא בחי׳ מוחין. יוסף הוא בחי׳ צדיק. הייני שאין שלימות למוחין. אלא ע״י התקשרות לצדיקים וכר עי״ש. ועצמות יוסף הוא בחי׳ קבר הצדיק שמונחים וגנוזים שם עצמותיו הק/ ושם מסוגל ביותר להתקשר אליו ולהתפלל להשי״ת בזכותו. ועי׳ בסימן כה, במאמר אבא שאול. מבואר שבשעת התפלה צריכין לקשר עצמו עם נפשין רוחין ונשמתין של שוכני עפר ויעורר אותם בתפלתו שיתפללו עמו וכו׳. וממילא מובן כי במקום גניזתם מסוגל ביותר לבחי׳ ההתקשרות הנ״ל. ועיין בליקו״מ וגגינא פי׳ קט. מה שאמר לענין קבר הבעש״ט ז״ל שטוב מאד להיות שם על קברו, ואמר כי צדיקים ירשו ארץ היינו שהצדיקים האמיתיים יורשים ארץ ישראל, שזוכים שמקום גניזתם הוא קדוש בקדושת א״י ממש. וא׳׳י הוא תיקון גדול לפגם הברית. ועיי בספר המרות אות צדיל! סימל ר,עג. ע״י השתטחות על קברי הצדיקים, הקב״ה עושה לו טובות אעפ״י שאינו ראוי לכך. ועי׳ שם ג״כ מעלת קדושת ההתקשרות לצדיק. מבואר בדבריו ז״ל הרבה מזה בספריו הק׳. ובמקום גניזתם בוודאי מסוגל יותר לקדושת בחי׳ ההתקשרות הנ״ל. כי שם ההתקשרות במחשבה בדבור ובמעשה בפועל ממשי. וכבר מבואר מד. שדיבר רבינו ז״ל ממעלת קדושת הזוכה לבא על קברו הק׳ ויאמר העשרה קפיטיל תהלים וכר ושישתדל להושיע לו. וייחד עדים ע״ ז.

ועוד דיבר כמה וכמה פעמים ממעלת קדושת הזוכה לבא על קברו הק׳ ולומר תהלים ולהרבות בתחנונים וכר.