טז

עו"ש (סי' טו מועתק מספר דברי משה) שמעתי מפ"ק הבעש"ט ז"ל על מאמר רז"ל שיחת חולין של ת"ח צריכין לימוד והוא כי עיקר שלימות כל צדיק וצדיק הוא שלא יופסק הדבקות שלו מאתו אפילו רגע אחד, גם בכל דיבוריו כאשר יצטרך לדבר עם בני אדם דברים הצריכים לענייני העולם יראה שידבר בענין שלא יופסק הדביקות חלילה ואפילו בעשיית איזה מצוה יזהר מאד בזה כי כאשר חושב בענין העשייה של המצוה אז אפשר שיתעלם ממנו הדביקות לזה צריך זריזות מאד לזה וכו' עי"ש. עו"ש (סי' טז שם) שורש שלימות הצדיק הוא שיהי' מחשבתו תמיד דבק בו ית' וכו' ולא יסיר מחשבתו מאתו ית' אפילו רגע אחת, ובכל מעשיו אשר יהיה עוסק אפילו במעשה גשמי מענייני העולם יהיה במחשבתו דבק בו ית' וכו' עי"ש. ועיין בספר דרך חסידים (או' דביקות ויחודים) (סי' יח מועתק מספר מבשר צדק) שכתב וז"ל, בעת שהאדם עוסק בעסקיו בענייני עוה"ז צריך לדבק א"ע בהבורא ית' ולא יהיה נפרד מדביקותו ע"ד שאמר רשב"י כל ימי אתקטרנא בקטורא חדא בקוב"ה, ואפילו בעת שעוסק בתורה לא די מה שמדבק א"ע בהתורה באהבתה כ"א שצריך לדבק א"ע גם להנסתר שבה שהוא המאציל העליון ית"ש וכו' עי"ש. ועיין עו"ש (באו' יראה ועבודת ה' או' עח) (מועתק מספר אור תורה) וז"ל, עיקר עבודת הבורא ית' הוא הדביקות והתלהבות בעבודתו ית' ובלימוד תורתו שיהי' בדחילו ורחימו ומחמת זה יכול הוא לדבק בהשי"ת כביכול וכו' עיי"ש. עו"ש (סי' קפא) (מועתק מספר מאור עינים) וז"ל, היראה הוא בחי' זה השער לד' וכו' כי הוא מבוא לדרך ה' ולתורתו כמובא בר"ח בשם המדרש כל מי שמתירא אותי הרי כל החכמות וכל התורה בלבו, כי באמת מי שאין לו יראה תפיסת התורה היא אצלו מן הנמנע, אבל מי שיש לו יראה זוכה ונעשה פיו ולשונו כמעין המתגבר וכו' עי"ש. עו"ש (סי' קפז שם) כל התורה שבכתב ושבע"פ וכל המצות הנגלות הן המה הגוף של התורה ויש בהם חיות ופנימיות רזין דאוריתא שהוא מהותו ית', וצריך לייחד הגוף עם הנשמה דהיינו עם החיות והפנימיות שהוא מהותו ית' וכו' עי"ש. עו"ש (סי' קצה שם) היראה נקראת בית וכו' כי כמו שכל חפצי האדם נשמרין בביתו כן האדם שיש לו תורה וחכמה ואין לו יראה הרי הם מושלכים הפקר בלי דבר שיגבילם מלהיות חכמותיו בחוץ להשתמש בחיצוני ולהפסידו, אמנם היראה מגבלת האדם לבל יצא לחוץ ואז הכל נשמר בגבולו ולכן נק' היראה בית, וז"ש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו' עיי"ש. ועיין בלשון חסידים (או' יראה ועבודת ה' או' קצד) (מועתק מספר בן פורת יוסף) שכתב, הכל הולך אחר הכוונה והמחשבה, וי"ל שיותר נחשב בעיני השי"ת מעשי הצדיקים גם כשעוסקים בגשמי וענייני עוה"ז מהתורה ותפלה וצדקה ושאר ענייני הרוחני שעוסקין בו הרשעים, כי הכל הולך אחר כוונת הלב בבחי' רחמנא לבא בעי, ומי שעוסק בגשמי ומעשיו לש"ש באמת ומחשבתו וכוונתו דבוקה בהשי"ת הרי זה עובד ד' עבודה גמורה, ומי שעוסק בתורה ותפלה ואין מחשבתו וכוונתו דבוקה בהשי"ת הוא נקרא ממרה נגד ה' ועליו נאמר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחוק ממני וכו' וזה שאמרו רז"ל ואיני יודע באיזה מהן חפץ, כי יש לומר שענייני גשמי של צדיקים חביב יותר וכו', כי הכל לפי כוונת הלב וכו' עי"ש.