Treasury of Awe (Oatzar HaYeerah) — Volume I
Treasury of Awe (Oatzar HaYeerah) — Volume I
Source: https://ajew.org/reader/otzar-hayirah/1/14

Segment 1
HE:
עַל־יְדֵי הַבְּרָכָה שֶׁל בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין, עַל־יְדֵי־זֶה מְתַקֵּן הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ וְיָכוֹל אַחַר־כָּךְ לְהַעֲלוֹת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר הַמְלֻבָּשִׁים בְּכָל דָּבָר. וְעַל־ כֵּן בִּרְכַּת הַפַּת פּוֹטֵר הַכֹּל, וְכֵן יַיִן פּוֹטֵר כָּל מִינֵי מַשְׁקִין, מֵחֲמַת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת דַּעַת, שֶׁעַל־יָדָהּ עִקַּר תִּקּוּן הַדָּמִים וְהַנְּפָשׁוֹת וְהַדִּבּוּר (שם).

EN:
Through prayer, a person strengthens and repairs his soul and purifies his blood — within which the soul is garbed — and he is then able afterward to eat and to repair the souls [ nefashos ] garbed within the food. This is not the case before prayer — and therefore it is forbidden to eat before prayer. (Likutay Halachos, Halachos of the Meal, Law 1)

Segment 2
HE:
הָאָדָם צָרִיךְ לְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי וְלִפְרשׁ אֶת עַצְמוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל וָכֹל, כִּי זַכָּאָה מָאן דְּלָא אִתְהַנִי מִן דִּילֵהּ כְּלוּם. וְעַל־כֵּן בְּכָל הַהֶכְרֵחִיּוּת שֶׁאָנוּ מֻכְרָחִים לֵהָנוֹת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכַיּוֹצֵא שֶׁמֻּכְרָחִין לְקִיּוּם הָאָדָם, צְרִיכִין עַל־כָּל־פָּנִים לְבָרֵךְ עַל הֲנָאָתָן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ כּוֹלְלִין הֲנָאָתָן בְּתוֹךְ בְּחִינַת הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הַבְּרָכָה וְהַהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ הוּא עִקַּר הָעוֹלָם הַבָּא; וְגַם כִּי עַל־יְדֵי הַבְּרָכָה נִתְגַּלֶּה אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן הַבְּרָכוֹת פְּרָטִיּוֹת הֵם חֲשׁוּבוֹת יוֹתֵר מִבְּרָכָה כְּלָלִית כְּגוֹן בִּרְכַּת "שֶׁהַכֹּל", כִּי כָל מַה שֶׁמְּבָרְכִין בִּפְרָטִיּוּת יוֹתֵר, נִתְגַּלֶּה בְּיוֹתֵר אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת דַּיְקָא, וְכָל מַאֲכָל אוֹ מַשְׁקֶה שֶׁמְּלֻבָּשׁ בּוֹ דַּעַת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא סָמוּךְ בְּיוֹתֵר לִבְחִינַת עוֹלָם הַבָּא שֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת, עַל־כֵּן קָבְעוּ לוֹ בְּרָכָה פְּרָטִית. וְזֶה בְּחִינַת חֲשִׁיבוּת הַפְּרִי וְהַיַּיִן, שֶׁמֵּחֲמַת חֲשִׁיבוּתָן קָבְעוּ לָהֶם בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָם מֵחֲמַת שֶׁנֶּעְלָם וּמְלֻבָּשׁ בָּהֶם דַּעַת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין בְּיוֹתֵר לְגַלּוֹת אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת (הל' בציעת הפת, הל' ב).

EN:
Through the blessing of birchas ha-nehenin [the blessing of enjoyment recited before eating], one thereby repairs his speech — and can then elevate the souls [ nefashos ] which are the aspect of the letters of speech garbed within every thing. Therefore the blessing of bread exempts everything [served at the meal], and similarly wine exempts all kinds of beverages — because they are in the aspect of daas , through which comes the essential repair of the blood, the souls, and the speech. (Likutay Halachos, Halachos of the Meal, Law 1)

Segment 3
HE:
עַל־יְדֵי אֲכִילַת עֵץ־הַדַּעַת נִתְקַלְלָה הָאֲדָמָה, וּמֵאָז נִפְגְּמוּ וְנִתְעַרְבְּבוּ כָּל הַמַּאֲכָלִים עַד שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין בֵּרוּר, בִּפְרָט הַלֶּחֶם שֶׁהוּא עִקַּר חַיּוּת הָאָדָם, שָׁם צְרִיכִין בֵּרוּרִים הַרְבֵּה. וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַמְּלָאכוֹת וִיגִיעוֹת שֶׁצְּרִיכִין לִטְרֹחַ בַּלֶּחֶם קֹדֶם שֶׁנִּתְבָּרֵר לַאֲכִילַת אָדָם, דְּהַיְנוּ חֲרִישָׁה וּזְרִיעָה וְכוּ', וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַמִּצְו?ֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּפַּת, וְכָל זֶה כְּדֵי לְבָרֵר הַלֶּחֶם מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, מִבְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", עַד שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם. וְעִקַּר גְּמַר הַבֵּרוּר הוּא בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, כִּי אָז מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִקְּלָלָה שֶׁנִּתְקַלְלָה הָאֲדָמָה לִבְרָכָה, וַאֲזַי מוֹצִיאִין אֶת הַלֶּחֶם מִבְּחִינַת חָמֵץ, שֶׁהוּא סִטְרָא דְּמוֹתָא, בְּחִינַת אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַאֲכָל שֶׁאֵינוֹ מְבֹרָר וּמְזֻכָּךְ עֲדַיִן מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁעַל־יְדֵי מַאֲכָל כָּזֶה נִתְעָרֵב הַדַּעַת בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת חָמֵץ, כִּי הַדַּעַת וְהַמֹּחַ הוּא כְּפִי הָאֲכִילָה, אֲבָל כְּשֶׁהַלֶּחֶם נִתְבָּרֵר לַאֲכִילַת יִשְׂרָאֵל, אָז הוּא בְּחִינַת מַצָּה, בְּחִינַת מָן, כִּי אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל צְרִיכָה לִהְיוֹת תָּמִיד בִּבְחִינַת אֲכִילַת מָן, בְּחִינַת 'לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן', שֶׁזֶּה בְּחִינַת אֲכִילַת עֵץ־הַחַיִּים שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְמַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וּלְמֹחִין זַכִּים עַל־ יְדֵי הָאֲכִילָה; נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי בִּרְכַּת "הַמּוֹצִיא", עַל־יְדֵי־זֶה מְבָרְרִין הַלֶּחֶם וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִבְּחִינַת חָמֵץ לְמַצָּה, וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הַחִלּוּק בֵּין חָמֵץ לְמַצָּה הוּא בְּמַה שֶּׁמְּשַׁבְּרִין קְנֵה חֵת וְעוֹשִׂין מִמֶּנוּ הֵא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַבְּצִיעָה שֶׁל הַלֶּחֶם קֹדֶם הָאֲכִילָה, כִּי מַצָּה הִיא בְּחִינַת פְּרוּסָה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, עַל־כֵּן צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּשְׁעַת הַבְּצִיעָה. וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁאוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה בִּבְחִינַת אֲכִילַת מַצָּה כַּנַּ"ל, עַל־ יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְיִרְאָה וּלְדַעַת וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה וּבְכֹחַ גָּדוֹל, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְשִׂמְחָה, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה בִּשְׁלֵמוּת, לְהוֹצִיאָהּ מִבְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה" לִבְחִינַת שִׂמְחָה, בְּחִינַת "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ", וּכְתִיב: "לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמֹחַ", בִּבְחִינַת "וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ", בְּחִינַת יַשְׁרוּת לֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה (שם הלכה ג). וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַדְגִּישׁ הֵא דְּ"הַמּוֹצִיא", כְּנֶגֶד בְּחִינַת מַצָּה בְּהֵא כַּנַּ"ל (שם).

EN:
A person must attach his thought to the World to Come and separate himself from this world entirely — for "praiseworthy is one who derives no benefit whatsoever from what is his own" [Zohar]. Therefore regarding all the necessities from which we are compelled to derive benefit in this world — such as eating and drinking and similar acts that are necessary for the person's sustenance — one must at least bless Hashem, blessed be He, for that benefit. And through this we include that benefit within the aspect of the World to Come — for the blessing and thanksgiving to Hashem, blessed be He, and the knowing of Him, blessed be He, is the essence of the World to Come. Furthermore, through the blessing, His simple unity [ achduso ha-pashut ], blessed be He, is revealed from within varied and changing acts [ pe'ulos mishtanos ] — and this is exceedingly precious before Him, blessed be He. Therefore specific blessings are more valued than a general blessing such as "she-ha-kol" [ "through Whose word all things came to be" — the general default blessing] — for the more specifically one blesses, the more His simple unity is revealed from within varied and changing acts specifically. And any food or drink within which greater daas is garbed — being thereby closer to the aspect of the World to Come, which is the aspect of the revelation of daas — for it a specific blessing was established. And this is the aspect of the importance of fruit and wine: because of their importance, a blessing was established for them specifically — because a greater daas is hidden and garbed within them, through which one merits more greatly to reveal His simple unity from within varied and changing acts. (Likutay Halachos, Halachos of Breaking Bread [ Betzias ha-Pas ], Law 2)

Segment 4
HE:
הַשֵּׁם הוּא הַחַיּוּת וְהַנֶּפֶשׁ, בְּחִינַת "נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ". וְעִקַּר קִיּוּם הַחַיּוּת הוּא עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה, כִּי עַל־יְדֵי אֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה מְקַבְּלִין וּמַמְשִׁיכִין חַיּוּת מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז נִגְדָּל שֵׁם הַשֵּׁם, בִּבְחִינַת "וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה'". וּלְהֵפֶךְ, עַל־יְדֵי אֲכִילָה דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, דְּהַיְנוּ אֲכִילָה שֶׁל אִסּוּר, עַל־יְדֵי־זֶה פּוֹגְמִין בְּהַחַיּוּת וְהַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּׁם. וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן אֲכִילָה הוּא עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל. וְעַל־כֵּן עִקַּר מִצְוַת בִּרְכַּת־הַמָּזוֹן הוּא עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ", כִּי עִקַּר הַגְדָּלַת שֵׁם הַשֵּׁם הוּא בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה וְזוֹכִין לְקַבֵּל חַיּוּת וְנֶפֶשׁ דִּקְדֻשָּׁה עַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ (הל' דברים הנוהגים בסעודה, הל' ד, אות ו).

EN:
Through the eating of the Tree of Knowledge, the earth was cursed — and from then all foods were blemished and intermingled, so that all of them require refinement [ beirur ]. Especially bread, which is the essential vitality of the human being — there the refinements needed are very many. And this is the aspect of all the labors and toils involved with bread before it is refined to be fit for human eating: namely, plowing and sowing etc. And this is the aspect of all the commandments that apply to bread — all of this in order to refine the bread from the defilement of the serpent [ zuhamat ha-nachash ], from the aspect of: "in sorrow shall you eat of it" [Bereishis 3:17] — until it shall be fit for human food. And the essential completion of the refinement is at the moment of the blessing — for then one takes it out from the curse with which the earth was cursed, into blessing. And then one takes the bread out from the aspect of chametz [leavened bread — which is the sitra d'mosa , the side of death] , the aspect of eating from the Tree of Knowledge of good and evil — which is food not yet refined and purified from the defilement of the serpent; for through such food, the daas becomes mixed with evil thoughts which are the aspect of chametz , since the brain and the daas are in accordance with the eating. But when the bread is refined for Israel's eating — then it is in the aspect of matzah , the aspect of man [the manna]. For Israel's eating must always be in the aspect of eating manna — the aspect of "The Torah was given only to the eaters of the manna" — which is the aspect of eating from the Tree of Life, through which one merits holy thoughts and pure mochin [higher faculties of mind] through the eating. It turns out that through the blessing of ha-Motzi , one thereby refines the bread and takes it out from the aspect of chametz to matzah . And since the essential distinction between chametz and matzah is that the reed of the letter Ches [ח] is broken and made into a Heh [ה] [ chametz is spelled with a Ches ; matzah with a Heh — the two letters differ by one opening at the bottom, which is the breaking] — this is the aspect of the breaking [ betziah ] of the bread before eating. For matzah is in the aspect of a broken piece [ perusa ], as our Rabbis of blessed memory have stated — therefore one must bless at the moment of the breaking. And through eating in holiness in the aspect of eating matzah as above, one thereby merits yirah [awe] and daas and to pray with great kavanah [intention] and with great power — and through this one merits joy [ simchah ]. And this is the essential complete rectification of eating — to bring it out from the aspect of "in sorrow shall you eat of it" to the aspect of joy — the aspect of: "Go, eat your bread in joy" [Koheles 9:7], and as it is written: "to eat and to drink and to rejoice" [Koheles 8:15], the aspect of: "And Boaz ate and drank and his heart was glad" [Rus 3:7] — the aspect of uprightness of heart [ yashrut leiv ], as it is written: "and for the upright of heart, joy" [Tehillim 97:11]. Therefore one must stress the Heh of the word ha-Motzi [pronouncing it as ha-Motzi with a distinct Heh , corresponding to the aspect of matzah with its Heh as above] . (Likutay Halachos, Halachos of Breaking Bread, Law 3, and same location)

Segment 5
HE:
עִקַּר קְדֻשַּׁת הָאֲכִילָה נִמְשָׁךְ מֵאֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַשֶּׁפַע שֶׁל הַמָּזוֹן וְהָאֲכִילָה כַּיָּדוּעַ, וּמִשָּׁם עִקַּר קְדֻשַּׁת הַלֶּחֶם, כִּי כָל הַמִּצְו?ֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּהַלֶּחֶם, כְּגוֹן תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְכוּ', כֻּלָּם הֵם מִצְו?ֹת הַתְּלוּיִים בָּאָרֶץ, וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְבָרֵךְ עַל כָּל דָּבָר תְּחִלָּה וָסוֹף, הַכֹּל הוּא לְגַלּוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עַל־יְדֵי כֹּחַ מַעֲשָׂיו וַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה וְנִמְשָׁךְ עַל הַמַּאֲכָל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה, כְּדֵי שֶׁהַחַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַמַּאֲכָל, יִהְיֶה נִמְשָׁךְ מִסִּטְרָא דִּקְדֻשָּׁה. וְזֶה בְּחִינַת "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ וְכוּ' עַל רט הָאָרֶץ הַטֹּבָה וְכוּ'", שֶׁמִּשָּׁם אָנוּ לוֹמְדִים גַּם בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין שֶׁלִּפְנֵיהֶם. וְעִקַּר הָאֲכִילָה הוּא הַלֶּחֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי", כִּי עִקַּר חַיּוּת הָאָדָם נִמְשָׁךְ מֵהַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הוּא חַיֶּיךָ", וְכָל הַכֹּחַ הַמְלֻבָּשׁ בְּהַמַּאֲכָלִים לְהַחֲיוֹת אֶת הָאָדָם, זֶה הַכֹּחַ הוּא בְּחִינַת אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַמְלֻבָּשׁ בָּהֶם; וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לֶאֱכֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה הוּא מַמְשִׁיךְ קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ בִּבְחִינַת "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי". וְעִקַּר הַסְּעוּדָה וְהַשְּׂבִיעָה הוּא הַלֶּחֶם שֶׁנִּלּוֹשׁ בַּמַּיִם וְנֶאֱפָה בָּאֵשׁ, כִּי הַצַּדִּיק הַמַּמְשִׁיךְ חִדּוּשֵׁי־תוֹרָה אֲמִתִּיִּים, הוּא צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ תְּחִלָּה דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ מֵהַלֵּב הָעֶלְיוֹן, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַמְשִׁיךְ מֵימֵי הַתּוֹרָה גַּם־כֵּן מִשָּׁם. וְזֶה בְּחִינַת תִּקּוּן הַלֶּחֶם עַל־יְדֵי מַיִם וָאֵשׁ, וְעַל־ כֵּן פִּתָּא סַעְדְּתָא דְּלִבָּא כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, מֵחֲמַת שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּשָׁרְשׁוֹ מִלֵּב הָעֶלְיוֹן עַל־כֵּן יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לִסְעֹד אֶת הַלֵּב. וּמֵחֲמַת שֶׁעַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת חִדּוּשֵׁי־תוֹרָה אֲמִתִּיִּים זוֹכִין לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְבָרֵךְ בִּרְכַּת־הַמָּזוֹן עַל הַלֶּחֶם, שֶׁעִקַּר הַבְּרָכָה הוּא עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ, הַיְנוּ אֶרֶץ־ יִשְׂרָאֵל, שֶׁשָּׁם עִקַּר קְדֻשַּׁת הַלֶּחֶם כַּנַּ"ל; וּמֵחֲמַת שֶׁהַצַּדִּיק הַמַּמְשִׁיךְ תּוֹרָה צָרִיךְ לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ עִם כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַשּׁוֹמְעִים וּלְהִתְפַּלֵּל קֹדֶם הַדְּרוּשׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַמְשִׁיךְ תּוֹרָה וְשֶׁפַע גָּדוֹל, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא זוֹכִין לָבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וּמִשְּׁנֵי בְּחִינוֹת אֵלּוּ, דְּהַיְנוּ נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, וּמֵהַנְּפָשׁוֹת שֶׁמִּתְקַשֵּׁר עִמָּהֶם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ תּוֹרָה שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ כָּל הַכֹּחַ וְהַחַיּוּת הַמְלֻבָּשׁ בְּכָל הַמַּאֲכָלִים, עַל־כֵּן יֵשׁ גַּם בְּהַמַּאֲכָלִים שְׁנֵי מִינֵי מַאֲכָל, כִּי הַלֶּחֶם שֶׁהוּא עִקַּר הַשְּׂבִיעָה, עִקַּר חַיּוּת הָאָדָם, זֶה נִמְשָׁךְ מֵהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, עִקַּר הַשְּׂבִיעָה, בְּחִינַת "צַדִּיק אֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ", וּמֵהַנְּפָשׁוֹת שֶׁמִּתְקַשֵּׁר עִמָּהֶם בִּשְׁעַת הַדְּרוּשׁ, מִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַחַיּוּת שֶׁבִּשְׁאָר מַאֲכָלִים, וְעַל־כֵּן הֵם טְפֵלִים לְהַלֶּחֶם, כִּי הַנְּפָשׁוֹת הַנַּ"ל הֵם טְפֵלִים לְהַצַּדִּיק שֶׁהוּא הָעִקָּר. וְעַל־כֵּן מְבָרְכִין בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל רֹב הַמַּאֲכָלִים "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת", בְּחִינַת הַנְּפָשׁוֹת רַבּוֹת הַמִּתְקַשְּׁרִים עִם הַצַּדִּיק, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הַחַיּוּת שֶׁל שְׁאָר הַמַּאֲכָלִים (שם אותיות יז יח יט כ).

EN:
The Name [of G-d] is the vitality and the soul — the aspect of: "a living soul — that is His Name" [ nefesh chayah hu shemo — Zohar II:94b: the Divine Name itself is the aspect of the living soul] . And the essential sustaining of vitality is through eating — for through holy eating one receives and draws vitality from His Name, blessed be He. And then the Name of Hashem is magnified — the aspect of: "And you shall eat, eat and be satiated, and you shall praise the Name of Hashem your G-d" [Yoel 2:26]. And conversely — through eating from the Sitra Achra , namely forbidden eating — through this one damages the vitality and the soul, which is the aspect of the Name. Therefore the essential rectification of eating is through the holiness of Eretz Yisrael . And therefore the essential commandment of Birchas ha-Mazon is for Eretz Yisrael — as it is written: "upon the good land which He has given you" [Devarim 8:10] — for the essential magnification of the Name of Hashem is in Eretz Yisrael , as explained within. And through this the eating is rectified in holiness, and one merits to receive through one's eating the holy vitality and soul [ nefesh d'kedushah ]. (Likutay Halachos, Halachos of Conduct at a Meal [ Devorim ha-Nohagin b'Seudah ], Law 4, section 6)

Segment 6
HE:
עִקַּר הָאֲכִילָה הוּא בִּשְׁבִיל לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר שֶׁאוֹכְלִים. וְאֵלּוּ הַנִּיצוֹצוֹת הֵם נִיצוֹצֵי נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִתְעָרְבוּ לְמָקוֹם שֶׁנִּתְעָרְבוּ, וּכְשֶׁמַּעֲלִין וּמְבָרְרִין אוֹתָם עַל־ יְדֵי אֲכִילָה כָּרָאוּי, בִּבְרָכָה בְּכַוָּנַת הַלֵּב כָּרָאוּי, זֶה בְּחִינָה שֶׁעוֹשִׂין בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה וְגֵרִים, כִּי גַּם עִקַּר מַעֲלַת הִתְקָרְבוּת בַּעֲלֵישׂ תְשׁוּבָה וְגֵרִים הוּא שֶׁמַּעֲלִין נִיצוֹצֵי נִשְׁמָתָם מִמָּקוֹם שֶׁמַּעֲלִין אוֹתָם וּמְשִׁיבִים אוֹתָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה גַּם־כֵּן בְּחִינַת בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁעַל־יְדֵי הָאֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן, כְּמוֹ שֶׁעַל־יְדֵי בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה וְגֵרִים נִתְעַלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ וְנִשְׁלָם הַיִּרְאָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, כְּמוֹ־כֵן גַּם עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה דִּקְדֻשָּׁה עוֹלֶה וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִשְׁלֶמֶת הַיִּרְאָה. וְזֶה בְּחִינַת הַיִּרְאָה שֶׁבָּאָה לְהָאָדָם בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, וְעִקַּר הַבְּרָכָה שֶׁמְּבָרְכִין קֹדֶם הָאֲכִילָה הוּא עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַדֵּר לְבָרֵךְ עַל הַשָּׁלֵם, כִּי יִרְאָה, שָׁם עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בַּאֲתַר דְּאִית יִרְאָה, תַּמָּן אִשְׁתְּכַח שְׁלֵמוּתָא (הל' בציעת הפת, הל' ה, אות ב).

EN:
The essential holiness of eating is drawn from Eretz Yisrael — for from there comes the essential flow [ shefa ] of sustenance and eating, as is known — and from there the essential holiness of bread. For all the commandments that apply to bread — such as terumos and maasros [tithes] etc. — are all commandments dependent upon the Land. And all the blessings one must recite over everything before and after — all of this is to reveal that Hashem, blessed be He, created that thing through the power of His acts [ koach ma'asav ] and the Ten Utterances [ asarah ma'amaros ] [through which the world was created, as taught in Pirkei Avos 5:1] . And through this the holiness of Eretz Yisrael — where the essential holiness resides — is revealed and drawn upon the food, so that the vitality drawn through the food should be drawn from the side of holiness. And this is the aspect of: "And you shall eat and be satiated and bless etc. upon the good land etc." [Devarim 8:10] — from which we also derive the blessings before eating. For the essential eating is bread — which is the aspect of Torah, as it is written: "Come, eat of my bread" [Mishlei 9:5] — for the essential vitality of the person is drawn from the Torah, as it is written: "for it is your life" [Devarim 32:47]. And all the power garbed within foods to give life to a person — that power is the aspect of the letters of the Torah garbed within them. And one who merits to eat in holiness and purity draws the holiness of the holy Torah through his eating — the aspect of "and Your Torah is within my innards" [Tehillim 40:9]. And the essential meal and satiety is through bread — which is kneaded in water and baked in fire. For the Tzadik who draws forth true Torah innovations [ chidushei Torah ] must first draw warm words like fiery coals from the supernal heart [ leiv ha-elyon ], and through this he also draws the waters of Torah from there. And this is the aspect of the rectification of bread through water and fire. Therefore "bread sustains the heart" [ pita sa'adas liba ] [Berachos 55a] — for since it is drawn at its root from the supernal heart, therefore it has the power to support the [physical] heart. And since through the drawing forth of true Torah innovations one merits Eretz Yisrael — therefore one must recite Birchas ha-Mazon over the bread, for the essential blessing is upon the good land which He gave you — namely Eretz Yisrael , where the essential holiness of bread resides as above. And since the Tzadik who draws forth Torah must connect himself with all the souls who listen, and must pray before the derashah [the Torah discourse] — and through this he draws Torah and great shefa [abundance], and specifically through this one merits to come to Eretz Yisrael — from these two aspects, namely the soul of the Tzadik himself, and the souls with whom he connects — through which he draws Torah that is the root of all power and vitality garbed in all foods — therefore there are also in foods two kinds of food. For the bread, which is the essential satiety and the essential vitality of the person, is drawn from the Tzadik himself — from whom comes the essential holiness of Eretz Yisrael , the essential satiety — the aspect of "the Tzadik eats to the satisfaction of his soul" [Mishlei 13:25]. And from the souls with whom he connects at the time of the discourse, from there is drawn the vitality in all other foods — and therefore they are secondary [ tafeil ] to the bread. For those souls are secondary to the Tzadik who is the essential one. And therefore over most foods one recites the after-blessing boreh nefashos rabbos — "Who creates many souls" — the aspect of the many souls who connect themselves to the Tzadik, from whom is drawn the aspect of the vitality of all other foods. (Likutay Halachos, Halachos of Conduct at a Meal, Law 4, sections 17, 18, 19, 20)

Segment 7
HE:
כְּמוֹ שֶׁבְּעִנְיַן הִתְקָרְבוּת הַגֵּרִים וּבַעֲלֵי תְשׁוּבָה, אֲזַי אַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְקָרֵב, אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן הֵם רְחוֹקִים מֵהַשְּׁלֵמוּת וְהֵם עֲדַיִן בִּבְחִינַת פַּלְגָּא, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת לָהֶם עֲדַיִן מְנִיעוֹת רַבּוֹת, וְצָרִיךְ לָהֶם יְגִיעוֹת רַבּוֹת בִּכְדֵי לְהַפְשִׁיט מֵהֶם הַבְּגָדִים צוֹאִים שֶׁהִלְבִּישׁוּ, כִּי אֵלּוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מוֹנְעִים אוֹתָם מִלַּחֲזֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, עַד שֶׁזּוֹכִין לְהִתְקָרֵב בִּשְׁלֵמוּת אֶל הַקְּדֻשָּׁה וּלְהַפְשִׁיט הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים, וְאָז נִשְׁלֶמֶת הַיִּרְאָה עַל־יָדָם שֶׁשָּׁם עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת, וְאָז גַּם הֵם עוֹלִים מִבְּחִינַת פַּלְגָּא לִבְחִינַת שְׁלֵמוּת. כְּמוֹ־כֵן גַּם הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַמְלֻבָּשִׁים בְּהַמַּאֲכָלִים, בִּפְרָט בְּהַלֶּחֶם שֶׁהוּא עִקַּר חַיּוּת הָאָדָם, וּמֵעֵת שֶׁנִּפְגְּמָה הָאֲכִילָה עַל־יְדֵי אֲכִילַת עֵץ־הַדַּעַת, מֵאָז נִתְאַחֲזוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים בְּהַנִּיצוֹצוֹת הַלָּלוּ, עַל־כֵּן צְרִיכִים בֵּרוּרִים הַרְבֵּה בְּיוֹתֵר עַד שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לְמַאֲכַל אָדָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל הַיְגִיעוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת הַצְּרִיכִין בְּהַתְּבוּאָה עַד שֶׁתִּהְיֶה לֶחֶם: חֲרִישָׁה וּזְרִיעָה וּקְצִירָה וְדִישָׁה וּטְחִינָה וְכוּ' וַאֲפִיָּה, וְהַכֹּל כְּדֵי לְבָרְרָם וּלְהַעֲלוֹתָם מִבְּחִינַת פַּלְגָּא לִבְחִינַת שְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי שֶׁבְּכָל פַּעַם מַפְשִׁיטִין בְּיוֹתֵר הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים הַנֶּאֱחָזִים בָּהֶם, וּבַתְּחִלָּה מְבָרְרִין אוֹתָם מִמּוֹץ וָתֶבֶן, וְאַחַר־כָּךְ מִסֻּבִּין וּמֻרְסָן, וּבְכָל פַּעַם קֹדֶם כָּל בֵּרוּר צְרִיכִין לְשַׁבְּרוֹ לַחֲלָקִים דַּקִּים, כְּגוֹן כְּשֶׁזּוֹרְעִין הַחִטָּה הוּא בִּשְׁלֵמוּת, וְאַחַר־כָּךְ נִתְרַקְּבָה בָּאָרֶץ וְנִתְפָּרְרָה לַחֲלָקִים, וְאָז דַּיְקָא צוֹמֵחַ מִמֶּנָּה שִׁבֹּלֶת שָׁלֵם, וְאַחַר־כָּךְ צְרִיכִין לְחַלֵּק הַשִּׁבֹּלֶת וּלְהוֹצִיא הַחִטָּה מִמֶּנָּה לְבָרְרָהּ מִמּוֹץ וָתֶבֶן וְאָז הַחִטָּה בִּשְׁלֵמוּת, אֲבָל אֵינָהּ רְאוּיָה עֲדַיִן לְמַאֲכַל אָדָם, וּצְרִיכִין עוֹד הַפַּעַם לְחַלְּקָהּ לַחֲלָקִים דַּקִּים עַל־יְדֵי הַטְּחִינָה וּלְבָרֵר מִסֻּבִּין וּמֻרְסָן וְלַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ עִסָּה, וְאַחַר־כָּךְ מְחַלְּקִין אֶת הָעִסָּה לַחֲלָקִים וְאוֹפִין אוֹתָהּ בְּתַנּוּר, וְאָז הִגִּיעַ הַלֶּחֶם לִשְׁלֵמוּתוֹ. נִמְצָא שֶׁקֹּדֶם כָּל בֵּרוּר, אֲזַי הַדָּבָר בִּבְחִינַת פַּלְגָּא מֵחֲמַת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים שֶׁנִּתְאַחֲזוּ בָּהּ עֲדַיִן, וְעַל־כֵּן אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַלֶּחֶם בִּשְׁלֵמוּת עַד שֶׁרָאוּי לְבָרֵךְ עָלָיו "הַמּוֹצִיא", עֲדַיִן חָסֵר עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁהוּא לְבָרְרוֹ עַד שֶׁיּוּכַל לְהַשְׂבִּיעַ אֶת הָאָדָם וּלְהַחֲיוֹת נֶפֶשׁ הָאָדָם וּלְהַשְׁלִים נַפְשׁוֹ שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אֶת ה', וְאָז עִקַּר הָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה בִּבְחִינַת "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ", כִּי עִקַּר תַּכְלִית הַבֵּרוּר הוּא בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה עַצְמָהּ, וְאָז צְרִיכִין לַחֲזֹר וְלִבְצֹעַ וּלְשַׁבֵּר אֶת הַלֶּחֶם וּלְחַלְּקוֹ לַחֲלָקִים קְטַנִּים וּלְאָכְלוֹ, וּבִשְׁעַת הָאֲכִילָה נִטְחָן וְנִשְׁחָק וְנִדּוֹק הַמַּאֲכָל מְאֹד מְאֹד עַל־יְדֵי הַלְּעִיסָה וְעַל־יְדֵי כְּלֵי הָאֲכִילָה שֶׁבָּאָדָם, עַד שֶׁנִּתְבָּרֵר וְעוֹלֶה מִמֶּנּוּ הַדַּק ריא מִן הַדַּק שֶׁמַּשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ הָאָדָם, וְהַנִּשְׁאָר נַעֲשֶׂה פְּסֹלֶת גָּמוּר, קִיא צוֹאָה מַמָּשׁ. נִמְצָא, שֶׁאֵין הַמַּאֲכָל מִתְבָּרֵר מִבְּגָדִים הַצּוֹאִים מַמָּשׁ כִּי־אִם בְּתוֹךְ גּוּף הָאָדָם, שֶׁאָז נִדְחֶה הַפְּסֹלֶת הַגָּמוּר וְנַעֲשֶׂה קִיא צוֹאָה, וְהַטּוֹב וְהַזַּךְ עוֹלֶה וּמְחַיֶּה אֶת הָאָדָם. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין בְּכַוָּנָה גְדוֹלָה תְּחִלָּה וָסוֹף, וּבִפְרָט בִּרְכַּת הַלֶּחֶם שֶׁהוּא עִקַּר חַיּוּת הָאָדָם וּמְבָרְכִין עָלָיו "הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת־הַמָּזוֹן, וּצְרִיכִין לְדַקְדֵּק וּלְכַוֵּן בָּהֶם מְאֹד, כִּי עִקַּר הַבֵּרוּר בִּשְׁלֵמוּתוֹ הוּא בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, וְאָז דַּיְקָא עוֹלִין הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַחַיּוּת וְהַטּוֹב שֶׁבַּמַּאֲכָל, מִבְּחִינַת פַּלְגָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֲחִיזַת הַבְּגָדִים צוֹאִים, לִבְחִינַת שְׁלֵמוּת שֶׁהוּא יִרְאָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַבְּרָכָה, כִּי עִקַּר הַהַלֵּל וְהַבְּרָכָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מִיִּרְאָה, בִּבְחִינַת "יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל". וְעַל־כֵּן עִנְיַן הַבְּצִיעָה שֶׁל הַפַּת הוּא דָּבָר גָּדוֹל, כִּי צְרִיכִין לְכַוֵּן בְּבִרְכַּת "הַמּוֹצִיא" וּבְהַבְּצִיעָה בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת אֶת הַפַּת וְהַלֶּחֶם מִבְּחִינַת פַּלְגָּא לִבְחִינַת תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וּלְהַפְשִׁיט מֵהַטּוֹב הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם אֲחִיזָה בְּהַטּוֹב הָעוֹלֶה וּמְחַיֶּה אֶת הָאָדָם, כִּי כָּל אֲחִיזַת הַיֵּצֶר הָרָע נִמְשָׁךְ מִפְּגַם הָאֲכִילָה עַל־יְדֵי אֲחִיזַת הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים בְּהָאֲכִילָה שֶׁהוּא קִיּוּם חַיּוּת הָאָדָם, וּמִזֶּה בָּאִים כָּל הַיְגִיעוֹת וְהַמְּנִיעוֹת מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ". וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְדַקְדֵּק בְּהַבְּרָכָה וְהַבְּצִיעָה מְאֹד, כִּי עַתָּה בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה הוּא תַּכְלִית הַבֵּרוּר בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי שֶׁיַּפְשִׁיט הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים מַמָּשׁ שֶׁנִּתְבָּרְרוּ וְנִדְחוּ בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה דַּיְקָא, וְהַטּוֹב שֶׁבַּמַּאֲכָל יַעֲלֶה וִיחַיֶּה אֶת הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֹּחַ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִכָּלֵל בְּכֹחַ וְחַיּוּת הָאֲכִילָה הַהִיא בְּחַישׂהַחַיִּים יִתְבָּרַךְ שֶׁשָּׁם עִקַּר תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי אֵין שְׁלֵמוּת כִּי־ אִם בְּאֵין־סוֹף יִתְבָּרַךְ (שם אותיות ג ד).

EN:
The essential purpose of eating is to refine the holy nitzotzohs [sparks] that exist within everything one eats. And these sparks are sparks of holy souls [ neshamos ] that have fallen and become intermingled where they have become intermingled. And when they are elevated and refined through eating in the proper manner — with a blessing, with proper heartfelt intention — this is in the aspect of what penitents [ ba'alei teshuvah ] and converts [ geirim ] accomplish. For the essential merit of the drawing close of penitents and converts is also that they elevate the sparks of their souls from the place from which they elevate them and return them to holiness — which is likewise the aspect of the refinement of sparks through holy eating as above. Therefore, just as through penitents and converts His glory, blessed be He, is elevated and the yirah [awe] is completed — as explained within — so too through holy eating, the glory of Hashem, blessed be He, is elevated and the yirah is completed. And this is the aspect of the yirah that comes to the person at the time of eating. And the essential blessing recited before eating comes through yirah — and therefore one must take care to bless over the whole [loaf], for in the place of yirah there is the essential wholeness — as our Rabbis of blessed memory have stated: "In the place where yirah is found, wholeness is found" . (Likutay Halachos, Halachos of Breaking Bread, Law 5, section 2)

Segment 8
HE:
עִקַּר הַבֵּרוּר מֵהַבְּגָדִים הַצּוֹאִים הוּא עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לוֹמַר דִּבְרֵי־תוֹרָה עַל הַשֻּׁלְחָן, וְכָל שֻׁלְחָן שֶׁלֹּא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי־תוֹרָה, עָלָיו נֶאֱמַר: "כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צוֹאָה, בְּלִי מָקוֹם", הַיְנוּ כַּנַּ"ל (שם אותיות ז, יב).

EN:
Just as in the matter of the drawing close of converts and penitents — even though they have begun to draw close, nevertheless they are still far from wholeness and are still in the aspect of palga [half — an intermediate, incomplete state] . For there can still be many obstacles before them, and they require many efforts to strip from themselves the soiled garments [ begadim tzo'im ] that clothed them. For these soiled garments prevent them from returning to Hashem, blessed be He, in wholeness — until they merit to draw fully close to holiness and to strip off the soiled garments. Then the yirah through them is completed, where the essential wholeness resides, and then they too rise from the aspect of palga to the aspect of wholeness. So too with the holy sparks garbed within the foods — especially in bread, which is the essential vitality of the person. And from the time that eating was blemished through eating from the Tree of Knowledge, from then the soiled garments cleaved to these sparks. Therefore very many refinements are needed before they are fit for human food — which is the aspect of all the labors and works involved with the grain until it becomes bread: plowing, sowing, harvesting, threshing, grinding, etc., and baking. And all of this in order to refine them and elevate them from the aspect of palga to the aspect of wholeness — for each time, more of the soiled garments that cling to them are stripped away. At first they are refined from chaff and straw; then from bran and husks; and before each refinement one must break them into fine pieces — just as when the wheat is sown it is whole, and then it rots in the earth and crumbles into pieces, and then specifically from it a full stalk grows. And then the stalk must be divided and the wheat extracted from it to refine it from chaff and straw — and then the wheat is whole, but still not yet fit for human food. And it must again be divided into fine pieces by grinding, and refined from bran and husks, and made into dough, and then the dough is divided into pieces and baked in the oven — and then the bread has reached its wholeness. It turns out that before each refinement, the thing is in the aspect of palga — on account of the soiled garments still clinging to it. And therefore even when the bread is complete, to the point of being worthy to recite ha-Motzi over it, the essential wholeness is still lacking — which is to refine it until it can satisfy the person, give life to the person's soul, and complete his soul so that he can serve Hashem. Then the essential great avodah [service] is in the aspect of: "all the toil of a person is for his mouth" [Koheles 6:7] — for the essential ultimate purpose of refinement is at the moment of eating itself. And then one must again break and shatter the bread and divide it into small pieces and eat it — and at the time of eating the food is ground and crushed and pulverized exceedingly finely through the chewing and through the digestive organs within the person, until it is refined and the most refined of the refined [ ha-dak min ha-dak ] rises from it to satisfy the soul of the person, and what remains becomes complete waste — literally vomit and filth [ ki tzo'ah mammash ]. It turns out that the food is not truly refined from the literally soiled garments except within the person's body — when the complete waste is expelled and becomes vomit and filth [ ki tzo'ah ], and the good and pure rises and gives life to the person. Therefore one must recite the blessings of birchas ha-nehenin with great intention, before and after — and especially the blessing over the bread, which is the essential vitality of the person, over which one blesses ha-Motzi and recites Birchas ha-Mazon . One must be very precise and have great kavanah [intention] in them — for the essential wholeness of the refinement is at the moment of eating itself. And then specifically the holy sparks — which are the aspect of the vitality and goodness within the food — rise from the aspect of palga [the grip of the soiled garments] to the aspect of wholeness, which is yirah . And this is the aspect of the blessing — for the essential praise and blessing to Hashem, blessed be He, comes from yirah — the aspect of: "the woman who fears Hashem, she shall be praised" [ yiras Hashem hi tit-halal ] [Mishlei 31:30]. Therefore the matter of betzias ha-pas [breaking the bread] is a great thing — for one must intend in the blessing of ha-Motzi and in the breaking in such a manner that one merits to refine and elevate the bread from the aspect of palga to the aspect of ultimate wholeness, and to strip from the goodness the soiled garments so that they have no grip whatsoever upon the goodness that rises and gives life to the person — for all the grip of the evil inclination is drawn from the blemish of eating, through the grip of the soiled garments upon the eating which is the sustaining of the person's vitality. And from this come all the toils and obstacles from serving the Creator, blessed be He — the aspect of: "all the toil of a person is for his mouth" [Koheles 6:7]. Therefore one must be very precise in the blessing and the breaking — for now, at the time of eating, is the ultimate wholeness of the refinement: that the soiled garments are genuinely stripped away and expelled in wholeness through the eating specifically, and the good within the food rises and gives life to the person — so that he has strength to give thanks and praise to Hashem, blessed be He, and to be included through the power and vitality of that eating in the Source of Life [ chai ha-chayyim ], blessed be He, where the essential ultimate wholeness resides — for there is no wholeness except in the Ein Sof [the Infinite], blessed be He. (Likutay Halachos, Halachos of Breaking Bread, Law 5, sections 3, 4)

Segment 9
HE:
גְּמַר הַלֶּחֶם וְתִקּוּנוֹ הוּא עַל־יְדֵי אֲפִיָּה בָּאֵשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּחַ הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת אֵשׁ, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן הַנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי כָּל הַבֵּרוּרִים שֶׁל הַתְּבוּאָה וְהַלֶּחֶם, שֶׁהֵם כָּל הַמְּלָאכוֹת הָעוֹשִׂין בְּהַתְּבוּאָה וְהַלֶּחֶם, עִקַּר הַתִּקּוּן נַעֲשֶׂה עַל־ יְדֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם כָּל הַמִּצְו?ֹת הַתְּלוּיוֹת בִּמְלֶאכֶת הַלֶּחֶם, שֶׁהֵם עֶשֶׂר מִצְו?ֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּפַּת, כִּי עִקַּר תִּקּוּן כָּל הַבֵּרוּרִים נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִבְצֹעַ מֵהֵיכָא דְּקָדִים בִּשּׁוּלָא, מִמָּקוֹם שֶׁשָּׁלַט בּוֹ הָאֵשׁ תְּחִלָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה, שֶׁעַל־ יָדָהּ עִקַּר הַבֵּרוּר מֵהַתְּחִלָּה עַד הַסּוֹף (שם אותיות לז לח).

EN:
The essential refinement from the soiled garments is through the Torah — therefore one must say words of Torah at the table. And any table at which no words of Torah were spoken — of it the verse applies: "For all tables are full of vomit and filth, without place" [ ki kol shulchanos mal'u ki tzo'ah beli makom ] [Yeshayahu 28:8] — meaning exactly as stated above. (Likutay Halachos, Halachos of Breaking Bread, Law 5, sections 7, 12)

Segment 10
HE:
מֵחֲמַת שֶׁעַל־יְדֵי בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁעַל־יְדֵי אֲכִילָה, עַל־יְדֵי־ זֶה נִתְעַלֶּה כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־כֵּן נוֹהֲגִין לְכַבֵּד אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה, כִּי שָׁם עִקַּר הַכָּבוֹד, בְּחִינַת שֻׁלְחַן מְלָכִים, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִנְהֹג כָּבוֹד בָּאֳכָלִין וְאָסוּר לְבַזּוֹתָן, בִּפְרָט בַּפָּת (שם אות מג).

EN:
The completion and rectification of bread is through baking in fire — which is the aspect of the power of Torah, which is called fire [as in "Is not My word like fire, says Hashem" [Yirmeyahu 23:29]] — as stated above. For the essential rectification accomplished through all the refinements of the grain and the bread — which are all the labors performed upon the grain and bread — the essential rectification is made through Torah: which is all the commandments dependent upon the labor of bread, namely the ten commandments that apply to bread [ eser mitzvos ha-nohagas ba-pas ]. For the essential rectification of all refinements is made through Torah as above. Therefore one must break from the place where baking first [ techilah ] dominated — from the place where the fire controlled it first [i.e., the bottom crust] — which is the aspect of the Torah, through which comes the essential refinement from beginning to end. (Likutay Halachos, Halachos of Breaking Bread, Law 5, sections 37, 38)

Segment 11
HE:
עַל־יְדֵי מַיִם רִאשׁוֹנִים נִמְשָׁךְ הַדַּעַת, וְעַל־יְדֵי מַיִם אַחֲרוֹנִים נוֹתְנִים לָהֶם חֶלְקָם, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ בְּיוֹתֵר לְקַלְקֵל הַדַּעַת, חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא שֶׁמַּיִם אַחֲרוֹנִים הֵם בְּחִינַת קִיּוּם הַדַּעַת הַנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי אֲכִילָה בְּכַשְׁרוּת. וְעַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדַּעַת זוֹכִין לִרְאוֹת אוֹר הַצַּדִּיק וּלְהִתְקַשֵּׁר בּוֹ, עַד שֶׁזּוֹכִין לְקַבֵּל עַל־יָדוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה. וְכָל זֶה כָּלוּל בְּשָׁלשׁ בְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת־הַמָּזוֹן. עַיֵּן פְּנִים (הל' ברכת המזון, ה"א).

EN:
Since through the refinement of the holy sparks through eating, His glory, blessed be He, is thereby elevated — therefore the custom is to honor one another with food and drink. For there the essential honor resides — the aspect of the table of kings, the King of Glory. And therefore one must conduct oneself with honor toward foods, and it is forbidden to treat them with contempt — especially bread. (Likutay Halachos, Halachos of Breaking Bread, Law 5, section 43)