Emunah — Faith; Faith in the Sages; Nullification of Heresies and External Wisdoms
אֱמוּנָה וֶאֱמוּנַת חֲכָמִים
Source: https://ajew.org/reader/otzar-hayirah/1/2

Segment 1
HE:
עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הוּא בַּבֹּקֶר, בְּחִינַת "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". וְעַל־ כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְגַּבֵּר כָּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, שֶׁיִּהְיֶה הוּא מְעוֹרֵר הַשָּׁחַר, כִּי עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ וְעִסְקוֹ בַּתּוֹרָה וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, עַל־יְדֵי־ זֶה הוּא מְעוֹרֵר וּמַגְדִּיל וּמַשְׁלִים אֶת הָאֱמוּנָה בַּבֹּקֶר בְּאוֹר גָּדוֹל, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לֵידַע בִּידִיעָה שְׁלֵמָה שֶׁמְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וּלְקַיֵּם "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה שְׁלֵמָה (שם הלכות השכמת הבוקר, הל' ג, אות ב).

EN:
1. The essential completeness of Emunah (אֱמוּנָה — faith) is in the morning, in the aspect of "New every morning is Your great faithfulness" [Lamentations 3:23]. Therefore every single person must strengthen himself like a lion to arise in the morning for the service of the Creator — so that he himself becomes the one who awakens the dawn. For through his service and his engagement in Torah, songs, and praises before daylight, through this he awakens, magnifies, and completes the Emunah in the morning with great light. And through this he merits to know with complete knowledge that "the whole earth is filled with His glory" [Isaiah 6:3], and to fulfill "I have set Hashem before me always" [Psalms 16:8], and to pray with complete concentration. Hil. Hashkaimas HaBoker 3:2

Segment 2
HE:
כְּשֶׁהַחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, שֶׁהֵם כְּלַל כָּל מִינֵי בִּלְבּוּלִים שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם בָּעוֹלָם, וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים, כְּשֶׁהֵם מַתְחִילִים לְהִתְגַּבֵּר עַל הַשֵּׂכֶל, אֲזַי צְרִיכִין לְסַלֵּק הַדַּעַת לְגַמְרֵי וְלִסְמֹךְ רַק עַל הָאֱמוּנָה. וְזֶה בְּחִינַת שֵׁנָה שֶׁל לַיְלָה, שֶׁאָז בָּאָה הַנְּשָׁמָה בְּתוֹךְ אֱמוּנָה (שם הלכות ד, אות ג).

EN:
2. When the external wisdoms (חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת) — which represent the totality of all manner of confusions that every person in the world has, and all evil thoughts and musings — when they begin to overpower the intellect, one must then set aside one's da'as (דַּעַת — knowledge/awareness) completely and rely only on Emunah. This is the aspect of the sleep of the night, when the soul then comes into the realm of Emunah [just as during sleep, when intellect is suspended, the soul rests in the safety of pure Emunah, so too in waking life, when confusion overpowers the mind, one must surrender to Emunah alone] . ibid. 4:3

Segment 3
HE:
חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁעַל־יָדָם נִמְשָׁךְ כְּפִירוֹת, הֵם נִקְרָאִים "קִיא צוֹאָה" מַמָּשׁ (שם אות ט).

EN:
3. External wisdoms through which heresy is drawn are literally called "vomit and excrement" (קִיא צוֹאָה) . ibid. §9

Segment 4
HE:
כָּל הָעַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, וּבִפְרָט מִי שֶׁפָּגַם, חַס וְשָׁלוֹם, בְּטִפֵּי הַמֹּחַ, שֶׁאֲזַי נִפְגַּם מֹחוֹ וְנִתְעַקֵּם לִבּוֹ בְּכַמָּה מִינֵי עַקְמִימוּת וּפִתּוּלִים בְּלִי שִׁעוּר וָעֶרֶךְ, וְכָל אֵלּוּ הָעַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, בְּחִינַת "לִבִּי סְחַרְחַר", הֵם בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת דְּסִטְרָא־ אָחֳרָא, בְּחִינַת "חָלַק לִבָּם", כִּי הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא הוּא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת כַּמּוּבָא; וְזֶה הַמַּחֲלֹקֶת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שָׁרְשׁוֹ בְּכַמָּה מִינֵי הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מִבְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וּכְשֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים אֵינוֹ מַחֲלֹקֶת כְּלָל, כִּי אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, אֲזַי נִתְמַתֵּק וְנִתְבַּטֵּל כָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, וַאֲזַי הוּא שׁוֹמֵעַ תּוֹכְחוֹת חַיִּים מִכָּל מִינֵי מַחֲלֹקֶת וְעַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב שֶׁהֵם רוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מֵהַקְּדֻשָּׁה, וְהוּא מֵבִין עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ גֹּדֶל הַפְּגָם שֶׁלּוֹ שֶׁפָּגַם כָּל־כָּךְ עַד שֶׁנִּתְעַקֵּם לִבּוֹ כָּל־כָּךְ, וַאֲזַי מְרַחֵם עַל עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְנִתְקָרֵב עַל־ יְדֵי־זֶה דַּוְקָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי כְמוֹ שֶׁמַּאֲמִין שֶׁכָּל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁל הַצַּדִּיקִים, הַכֹּל רַק בִּשְׁבִיל תִּקּוּנוֹ, כִּי נה בֶּאֱמֶת אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, וְהַמְּרִיבָה הוּא רַק בִּשְׁבִילוֹ בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן וְהִתְקָרְבוּת שֶׁעַל־יְדֵי הַהִתְרַחֲקוּת דַּיְקָא (עיין מחלוקת, אות ב), כְּמוֹ־כֵן צְרִיכִין לְהַאֲמִין שֶׁכָּל מִינֵי עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ שֹׁרֶשׁ בַּקְּדֻשָּׁה, הַיְנוּ בְּמַחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וְהַהִתְרַחֲקוּת שֶׁל הָעַקְמִימִיּוּת הוּא תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאֶה גֹּדֶל עַקְמִימוּת שֶׁבְּלִבּוֹ וְעֹצֶם רִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וִיפַשֵּׁט עַקְמִימוּת שֶׁבְּלִבּוֹ וְיִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא (ע' תפילין, אות ח; הל' תפילין, הל' ד, אות ה).

EN:
4. All the crookedness of the heart (עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב) — and in particular one who has blemished, G-d forbid, the drops of the brain (טִפֵּי הַמֹּחַ) , whereby his intellect becomes damaged and his heart becomes crooked in countless forms of crookedness and twisting beyond all measure and reckoning — all these crookednesses of the heart, the aspect of "my heart reels" [Psalms 38:11], are the aspect of the dispute of the Other Side (מַחֲלֹקֶת דְּסִטְרָא אָחֳרָא) , the aspect of "their heart is divided" [Hosea 10:2]. For the Other Side is the aspect of dispute, as is known. And this dispute of the Other Side has its root, through many levels of descent, in the aspect of holy dispute (מַחֲלֹקֶת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה) . When one believes that the holy disputes that exist between the true Tzadikim are no dispute at all — for "both these and these are words of the living G-d" [Eruvin 13b] — then all manner of dispute of the Other Side is sweetened and nullified. And then one hears living rebuke from all the crookednesses and disputes in the heart that seek to distance him from holiness, and he understands through this by himself the great magnitude of his own blemish — that he has sinned so much that his heart has become so crooked. And then he has even greater compassion on himself and returns in complete repentance and draws close to Hashem through this very thing. For just as he believes that all the disputes of the Tzadikim are entirely for his own rectification — for in truth "both these and these are words of the living G-d," and the strife is only for his sake, for the sake of a test and a drawing-close that comes precisely through the drawing-away [see Machloikes §2] — in the same way one must believe that all the crookednesses of the heart certainly have a root in holiness, namely in the holy dispute, and that the distancing caused by the crookedness is the ultimate drawing-close. For when he sees the great crookedness in his heart and the intensity of his distance from Hashem, through this very thing he will have compassion on himself and will straighten out the crookedness of his heart and will be aroused to full repentance and to drawing close to Hashem through this very thing. See Tefillin §8; Hil. Tefillin 4:5

Segment 5
HE:
עִקַּר הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין וְהַחַיּוּת מְקַבְּלִין עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיִּים (שם הל' ה, אות ל).

EN:
5. The essential renewal of the holy intellect (הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין) and of vitality is received through Emunah — which is the essence of life. ibid. 5:30

Segment 6
HE:
כָּל הַשֵּׂכֶל שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ שֶׁל הַיְרֵאִים וְהַכְּשֵׁרִים, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא זָכוּ לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת לִבָּם לְגַמְרֵי עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם שׁוּם שֶׁמֶץ רֵיחַ בְּעָלְמָא מִשּׁוּם תַּאֲוָה שֶׁבָּעוֹלָם, אָז עֲדַיִן אֵין לָהֶם שׁוּם שֵׂכֶל כְּלָל, וְכָל שִׂכְלָם הוּא רַק בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא כֹּחַ הַגּוּף, כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּנָם לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, דְּהַיְנוּ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וּלְהַאֲמִין בָּם וּלְבַטֵּל דַּעְתּוֹ נֶגְדָּם לְגַמְרֵי, כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם שֵׂכֶל כְּלָל; וְאָז יְכוֹלִין לִזְכּוֹת עַל־יְדֵי הָרוּחַ נְבוּאָה, רוּחַ־ הַקֹּדֶשׁ שֶׁל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, שֶׁיִּתְבָּרֵר הַמְדַמֶּה גַּם אֶצְלָם עַד שֶׁיִּזְכּוּ עַל־יְדֵי־זֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁזֶּה יְסוֹד הַכֹּל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּתִיבַת סֵפֶר־תּוֹרָה, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת עַל עוֹר בְּהֵמָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן מֻתָּר לִכְתֹּב אֲפִלּוּ עַל עוֹר נְבֵלָה וּטְרֵפָה, בִּלְבַד שֶׁיִּהְיֶה מִמִּין טָהוֹר, לְהוֹרוֹת שֶׁהַכֹּל יְכוֹלִין לְהִתְתַּקֵּן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִמִּין טָמֵא, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יָבוֹא לְהַצַּדִּיק עִם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת לְחָקְרוֹ וּלְנַסּוֹתוֹ, וְלֹא יִהְיֶה טִינָא בְּלִבּוֹ, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת מִין טָמֵא, כִּי עִקַּר הַטֻּמְאָה הוּא בְּחִינוֹת חֲקִירוֹת וּכְפִירוֹת; אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ בִּבְחִינַת מִין טָמֵא, רַק עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה טְהוֹרָה וּמֵכִין וּמְעַבֵּד עַצְמוֹ וְדַעְתּוֹ לְשֵׁם קְדֻשַּׁת תְּפִלִּין, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁהָעוֹר צָרִיךְ לִהְיוֹת מְעֻבָּד לִשְׁמָהּ, לְשֵׁם קְדֻשַּׁת סֵפֶר־ תּוֹרָה, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּפְשִׁיטִין וּמְעַבְּדִין אֶת מֹחָם וְדַעְתָּם מִכָּל דֵּעוֹתֵיהֶם וּסְבָרוֹתֵיהֶם וְעַקְמִימוּת שֶׁבְּלִבָּם שֶׁהָיָה לָהֶם עַד הֵנָּה, וּמְכִינִים דַּעְתָּם וְכֹחָם וְכָל גּוּפָם לְקַבֵּל קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַמֹּחִין שֶׁל הַצַּדִּיק עַל כֹּל אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי־הוּא־זֶה וְלִבְלִי לָסוּר מִדְּבָרָיו יָמִין וּשְׂמֹאל, אָז אַף־עַל־פִּי שֶׁקִּלְקֵל כָּל־כָּךְ עַד שֶׁהוּא בִּבְחִינַת עוֹר נְבֵלָה וּטְרֵפָה, אַף עַל פִּי כֵן הוּא יָכוֹל לְהִתְתַּקֵּן וּלְקַבֵּל אוֹר קְדֻשַּׁת הַמֹּחִין שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלִּין (שם אות לה).

EN:
6. All the intellect of the entire world — even that of the G-d-fearing and the upright — as long as they have not merited to completely shatter all the desires of their hearts, to the point where there is not even the slightest trace of any desire in the world within them, they still have no true intellect at all. All their intellect is only in the aspect of the imaginative faculty (הַמְדַמֶּה) , which is a bodily power, the power of the animalistic soul (כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת) . Therefore the essential remedy for their drawing close to Hashem is through faith in the Sages (אֱמוּנַת חֲכָמִים) — namely, drawing close to true Tzadikim and believing in them and completely nullifying one's mind before them, as if one had no intellect whatsoever. Then through the spirit of prophecy and holy spirit (רוּחַ נְבוּאָה, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ) of the true Tzadikim, the imaginative faculty within them can be clarified as well, until through this they merit complete Emunah — which is the foundation of all. This is the aspect of writing a Sefer Torah, tefillin, and mezuzos on animal hide: for even one who is in the aspect of the hide of an animal that was torn or died unnaturally [i.e., one whose soul-power has fallen to the level of the animal's hide — damaged and spiritually coarse] — one may still write upon it, so long as it is from a pure species [meaning: so long as the person is not of the impure species, i.e., does not bring philosophical investigations and heretical challenges to the Tzadik, and harbors no inner resentment against him, for all of this is the aspect of the impure species] . When a person makes himself like a pure animal [humble and simple] and prepares and refines himself and his mind for the holiness of tefillin — stripping away from his mind all his previous opinions, reasonings, and heart's crookedness, and readying his mind and strength and his entire self to receive the holiness of the tefillin, which is the aspect of the Tzadik's holy intellect, accepting upon himself all that the Tzadik says without swerving from his words right or left — then even though he has damaged himself so greatly as to be in the aspect of hide of a neveilah or treifah, he can nevertheless be rectified and receive the light of the Tzadik's holy intellect, which is the aspect of tefillin. ibid. §35

Segment 7
HE:
עַל־יְדֵי אֱמוּנָה מְקַבְּלִין הַמֹּחִין כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וּכְפִי הִתְחַדְּשׁוּת הַמֹּחִין שֶׁמְּקַבְּלִין עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה, כֵּן נִשְׁלָם וְנִתְגַּדֵּל וְנִתְחַזֵּק הָאֱמוּנָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְכֵן לְעוֹלָם. כִּי יֵשׁ שְׁלֵמוּת בֶּאֱמוּנָה לְמַעְלָה מִשְּׁלֵמוּת, עַד שֶׁיְּכוֹלִין לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה עֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ אֱמוּנָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמֹּחִין (שם אות לח).

EN:
7. Through Emunah, holy intellect is received as mentioned above. And according to how the intellect is renewed through Emunah, so Emunah itself is completed, magnified, and strengthened more and more — and so on forever. For there is a level of completeness in Emunah above completeness, until one can merit the supernal Emunah which is the aspect of the head of Emunah (רֹאשׁ אֱמוּנָה) — which is above all intellect. ibid. §38

Segment 8
HE:
מְבֹאָר בִּכְתָבִים שֶׁמַּלְכוּת שֶׁהוּא בְּחִינַת מַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה שֶׁל עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כְּגוֹן מַלְכוּת דִּבְרִיאָה, הוּא לְמַעְלָה וְהוּא שֹׁרֶשׁ כָּל בְּחִינַת עַתִּיק שֶׁהוּא מַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן מִמֶּנּוּ, בְּחִינַת עַתִּיק דִּיצִירָה, וְכֵן מֵעוֹלָם לְעוֹלָם. וּמַלְכוּת הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, וְעַתִּיק שֶׁהוּא לְמַעְלָה וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַמֹּחִין שֶׁבְּאוֹתוֹ עוֹלָם, הוּא בְּחִינַת דְּבֵקוּת נִפְלָא וְנוֹרָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדְּבֵקוּת הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ'", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַדְּבֵקוּת שֶׁל הַתְּפִלִּין, בְּחִינַת "שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ וְגוֹ' כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה... רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ וְגוֹ'" - אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לָזֶה. אֲבָל הַדְּבֵקוּת הַזֹּאת שֶׁבְּאוֹתוֹ עוֹלָם וּמַדְרֵגָה הוּא לְמַטָּה מִבְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁל מַדְרֵגָה וְעוֹלָם הַגָּבֹהַּ יוֹתֵר כַּנַּ"ל. עַל־כֵּן עִקַּר הַהַתְחָלָה הוּא אֱמוּנָה, וְהַסּוֹף הוּא דְּבֵקוּת וֶאֱמוּנָה שֶׁל מַעְלָה; כְּגוֹן לְמָשָׁל בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, בְּוַדַּאי הַתְחָלַת עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל הוּא אֱמוּנָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לֵילֵךְ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִבְחִינַת עַתִּיק שֶׁבַּעֲשִׂיָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן וּדְבֵקוּת, בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַמֹּחִין שֶׁבַּעֲשִׂיָּה, וְעַל־יְדֵי מֹחִין וּדְבֵקוּת אֵלּוּ זוֹכֶה לָבוֹא לִבְחִינַת אֱמוּנָה שֶׁבָּעוֹלָם הַגָּבֹהַּ מִמֶּנּוּ, בְּחִינַת מַלְכוּת אֱמוּנָה שֶׁבִּיצִירָה; וְאַחַר־כָּךְ הוּא עוֹלֶה עוֹד מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד שֶׁמַּשִּׂיג בְּחִינַת עַתִּיק שֶׁבִּיצִירָה וֶאֱמוּנָה שֶׁבִּבְרִיאָה, וְכֵן מֵעוֹלָם לְעוֹלָם; כִּי אֱמוּנָה בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁל עוֹלָם הָעֶלְיוֹן הוּא שֹׁרֶשׁ הַחַיּוּת שֶׁל בְּחִינַת עַתִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַמֹּחִין שֶׁבָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן מִמֶּנּוּ, וְהַמֹּחִין אֵלּוּ הֵם הַחַיּוּת שֶׁל בְּחִינַת מַלְכוּת וֶאֱמוּנָה שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם וְהַמַּדְרֵגָה (שם).

EN:
8. It is explained in the sacred writings that malchus (מַלְכוּת — kingship/sovereignty) , which is the last level of the supernal world — such as malchus of Beri'ah (בְּרִיאָה — the World of Creation) — is actually above and is the root of the entire aspect of Atik (עַתִּיק — the Ancient One, the highest aspect) which is the highest level of the world below it — namely Atik of Yetzirah (יְצִירָה — the World of Formation) — and so too from world to world. And malchus is the aspect of Emunah; and Atik — which is above and is the root of all the intellect of that world — is the aspect of wondrous and awesome cleaving to Hashem, the aspect of ra'ava d'ra'avin (רַעֲוָא דְּרַעֲוִין — the will of all wills) , the supernal desire within desires. This is the aspect of that wondrous and awesome cleaving to Hashem, the aspect of "My soul thirsts for You…" [Psalms 63:2] — which is the aspect of the cleaving of tefillin, the aspect of "Set me as a seal upon your heart… for love is as strong as death… its flames are flames of fire" [Song of Songs 8:6]. Happy is one who merits this. But this cleaving that is in that world and level is beneath the aspect of malchus — the Emunah of the higher world above it as stated. Therefore the essential beginning is Emunah, and the end is cleaving and yet higher Emunah. By way of example: in the World of Asiyah (עֲשִׂיָּה — the World of Action) , the beginning of Israel's service is certainly Emunah, and through this one merits to go from level to level until reaching the aspect of Atik of Asiyah — which is the aspect of will and cleaving, the root of the intellect of Asiyah . And through that intellect and cleaving one merits to arrive at the aspect of Emunah of the higher world — the aspect of malchus -Emunah of Yetzirah . And then one ascends yet further from level to level until attaining the aspect of Atik of Yetzirah and the Emunah of Beri'ah , and so on from world to world. For the Emunah- malchus of the higher world is the root of the vitality of the aspect of Atik — which is the root of the intellect of the lower world — and that intellect is the vitality of the malchus -Emunah of that world and level. ibid.

Segment 9
HE:
עַצְבוּת וְעַצְלוּת וּכְבֵדוּת נִמְשָׁךְ מֵהָרַע שֶׁבִּיסוֹד הֶעָפָר שֶׁהוּא עִקַּר נְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ, בְּחִינַת "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ"; וְהַכְנָעָתוֹ עַל־יְדֵי יְסוֹד הֶעָפָר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה (שם אות מ).

EN:
9. Sadness, laziness, and heaviness (עַצְבוּת, עַצְלוּת, כְּבֵדוּת) derive from the evil within the element of earth (יְסוֹד הֶעָפָר) , which is the essential bite of the serpent — the aspect of "and dust is the serpent's food" [Isaiah 65:25]. Their subduing comes through the holy element of earth, which is the aspect of Emunah. ibid. §40

Segment 10
HE:
עִקַּר מַעֲלַת הַהִסְתַּכְּלוּת וּרְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק, שֶׁזּוֹכִין עַל־יְדֵי־זֶה לְכָל הַתִּקּוּנִים הַמְבֹאָרִים בִּפְנִים, הוּא רַק כְּשֶׁהוּא בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה, שֶׁאָז נִקְרָא רְאִיָּה. כִּי כְּשֶׁרוֹאֶה פְּנֵי הַצַּדִּיק וְאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ, אֵין זֶה נִקְרָא רְאִיָּה כְּלָל, כִּי בֶּאֱמֶת אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק כְּלָל מֵאַחַר שֶׁלְּפִי דַעְתּוֹ אֵינוֹ צַדִּיק כִּי אֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ, נִמְצָא שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק כְּלָל (שם הל' ו, אות יב).

EN:
10. The essential value of gazing upon and seeing the face of the Tzadik (רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק) — through which one merits all the rectifications explained there — is only when done in truth and in Emunah. Only then is it called "seeing." For when one sees the face of the Tzadik but does not believe in him, this is not called seeing at all — for in truth he is not seeing the Tzadik at all, since according to his own mind the person is not a Tzadik, as he does not believe in him. It emerges that he is not seeing the Tzadik at all. ibid. 6:12

Segment 11
HE:
יֵשׁ קֻשְׁיוֹת עֲמֻקּוֹת כָּאֵלֶּה בְּדַרְכֵי הַנְהָגוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָן וּלְתָרְצָן בְּזֶה הָעוֹלָם, רַק לֶעָתִיד יִתְגַּלּוּ כָּל הַתֵּרוּצִים, אֲבָל בְּזֶה הָעוֹלָם אָסוּר לַחְקֹר כְּלָל, רַק לִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה לְבָד; אֲבָל כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְיַשֵּׁב אֵיזֶה קֻשְׁיָא מֵאֵלּוּ נז הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הַמְחַקְּרִים, אֲפִלּוּ כְּשֶׁרוֹצֶה לְיַשֵּׁב עַל־פִּי דַּרְכֵי קַבָּלָה - אֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ שׁוּם תֵּרוּץ כְּלָל, וַאֲזַי יָכוֹל לִגְרֹם מִכְשׁוֹל יוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם, לְהַמְעַיֵּן, שֶׁיִּרְצֶה שֶׁיִּתְיַשֵּׁב אֶצְלוֹ הַדָּבָר, וּבֶאֱמֶת עֲדַיִן אֵינוֹ מְיֻשָּׁב כְּלָל וּבְקַל יְכוֹלִין לִסְתֹּר הַתֵּרוּץ, וְהָדְרָא קֻשְׁיָא לְדֻכְתֵּהּ בְּיֶתֶר עֹז. עַל־כֵּן אֵין צְרִיכִין לְהַתְחִיל כְּלָל לְיַשֵּׁב קֻשְׁיוֹת כָּאֵלּוּ כְּגוֹן הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה וְכַיּוֹצֵא, כִּי כָל זֶה גָּבַהּ מִדַּעְתֵּנוּ, כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתָיו יִתְבָּרַךְ מַחְשְׁבוֹתֵינוּ (שם הל' ברכות־השחר, הל' ג, אות לו).

EN:
11. There are such deep questions about the ways of His blessed conduct that it is impossible to resolve and answer them in this world — only in the future will all the answers be revealed. But in this world it is forbidden to investigate at all — one must rely on Emunah alone. And anyone who wishes to resolve any such question from among the questions of the rationalists (הַמְחַקְּרִים) — even when he wishes to resolve it by means of Kabbalah — nothing comes of any answer. And then he can cause even greater stumbling, G-d forbid, for the one who was inquiring, who wanted the matter settled for him — but in truth it is still not settled at all, and the answer can easily be refuted, and the original question returns to its place with even greater force. Therefore one must not begin at all to attempt to answer such questions — such as the question of foreknowledge and free will (יְדִיעָה וּבְחִירָה) and similar ones — for all this is beyond our understanding. For His blessed thoughts are not our thoughts. Hil. Birkas HaShachar 3:36

Segment 12
HE:
הָעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט וּמַנְהִיג אֶת כָּל הָעוֹלָם בִּרְצוֹנוֹ, וְכָל מַה שֶּׁאָנוּ מְעִידִין וּמְפַרְסְמִין אֱמוּנַת הָרָצוֹן הַנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִתּוֹסֵף אוֹר וּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה עַל הָאָדָם וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְעַל כָּל הָעוֹלָמוֹת. כִּי כָל מִי שֶׁטּוֹעֶה וְנִתְעֶה, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר טָעוּת חַכְמֵי הַטֶּבַע וְאוֹמֵר שֶׁמִּתְנַהֵג, חַס וְשָׁלוֹם, בְּטֶבַע - עָלָיו נֶאֱמַר: "חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ, וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ", כִּי חָשַׁךְ עֲלֵיהֶם הַיּוֹם. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁעִקַּר הָאוֹר הוּא אוֹר הַדַּעַת הָאֲמִתִּי, הַיְנוּ לָדַעַת הָאֱמֶת שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי דַּעַת שֶׁל שֶׁקֶר וְכָזָב, אֵינוֹ דַּעַת כְּלָל, אַדְּרַבָּא הוּא גָּרוּעַ מִן הַפֶּתִי וְהַכְּסִיל וְהַמְשֻׁגָּע, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב "הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְגוֹ'". נִמְצָא, שֶׁעִקַּר אוֹר יוֹם הוּא אוֹר הַדַּעַת הָאֲמִתִּי, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְהוֹסִיף קְדֻשָּׁה וָדַעַת בְּכָל יוֹם, עַד שֶׁזּוֹכִין לְהִכָּלֵל בָּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַכֹּל (שם הל' ה, אות כח).

EN:
12. The essential thing is Emunah: to believe that Hashem created all things yesh me'ayin hamuchlat (יֵשׁ מֵאַיִן הַמֻּחְלָט — something from absolute nothingness) and guides the entire world by His will. And everything that we testify to and publicize regarding the above-mentioned Emunah of the Divine Will — through this, great light and holiness is added to the person and to the entire world and to all the worlds. For anyone who errs and is led astray, G-d forbid, after the error of the nature-scholars, and says that everything is conducted, G-d forbid, by nature — about him it is said: "the sun is darkened at its rising, and the moon does not shed its light" [Isaiah 13:10], for the day is darkened for them. For it is known that the essential light is the light of true da'as — namely, knowing the truth that everything is conducted only by His blessed will — for a false and lying knowledge is no knowledge at all; on the contrary it is worse than the fool, the simpleton, and the madman, as it is written: "Woe to those who are wise in their own eyes…" [Isaiah 5:21]. It emerges that the essential light of day is the light of true da'as , and through this one merits to add holiness and da'as each day, until one merits to be included in the supernal holy Will which is the root of all. ibid. 5:28

Segment 13
HE:
בְּעִנְיַן הַמְחַקְּרִים הָרוֹצִים לְהַתְעוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל וּלְהַטּוֹת אֶת לְבָבָם, חַס וְשָׁלוֹם, מִדַּרְכֵי אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, יֵשׁ בָּהֶם כְּמוֹ שְׁנֵי מִינִים: כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה מֵהֶם שֶׁהֵם פֹּרְקֵי עֹל בְּפַרְהֶסְיָא וְהוֹלְכִים עִם הַזּוֹנוֹת וְנָשִׁים נָכְרִיּוֹת בְּבָתֵּי טַרְטִיּוֹת וּלְטַיֵּל וּמְחַלְּלִים שַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב וְכוּ', וְאַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל דִּבְרֵיהֶם הֵם רַק שֶׁאוֹמְרִים שֶׁרוֹצִים לְהַדְרִיךְ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת. וְהָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם עֵד לְעַצְמוֹ כִּי הֵם רְשָׁעִים גְּמוּרִים וּמְפֻרְסָמִים, הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ מֵהֶם וּמֵהֲמוֹנָם. אֲבָל מְעַט נִמְצָאִים בֵּינֵיהֶם כְּמוֹ מִין אַחֵר, שֶׁמַּרְאִים עַצְמָם כִּכְשֵׁרִים וְכִמְדַבְּרִים בִּתְמִימוּת וּבְיִרְאָה בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת, וְכָל דִּבְרֵיהֶם בּוֹטִים כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב, כִּי מְהַפְּכִים דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים לְדַרְכֵי שְׁאוֹל וּמָוֶת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְאֵלּוּ הַכּוֹפְרִים הֵם בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת רָשָׁע יָרֵא (אַפְרוּמֶער רָשָׁע), וּבֶאֱמֶת בִּפְנִימִיּוּת לְבָבָם וּבְצִנְעָא הֵם רְשָׁעִים גְּמוּרִים כְּמוֹ אֵלּוּ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, וְאֵלּוּ הֵם גְּרוּעִים עוֹד יוֹתֵר מֵהֶם. וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי מִינֵי תּוֹעִים הֵם בְּחִינַת קְלִפּוֹת בָּלָק וּקְלִפּוֹת בִּלְעָם כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות עב).

EN:
13. Regarding the rationalists who wish to mislead Israel and to sway their hearts, G-d forbid, from the paths of our holy Emunah — there are among them as it were two types. For there are many among them who cast off the yoke openly, consorting with prostitutes and gentile women in theaters and entertainment halls and pleasure excursions, desecrating Shabbos and Yom Tov and so forth, and yet despite all this every word of theirs is only that they claim they wish to guide Israel in the path of truth. And their "truth" testifies for itself that they are complete villains and notorious ones — may Hashem preserve us from them and their multitudes. But there are a small number found among them who are like another type: they display themselves as upright, speaking with innocence and awe for the sake of truth — and all their words pierce like sword thrusts, for they overturn the words of the living G-d into paths of the underworld and death, may the Merciful One save us. These heretics are the aspect of the forehead of the serpent (מֵצַח הַנָּחָשׁ) , which is the aspect of the "pious wicked" (אַפְרוּמֶער רָשָׁע) . And in truth, in the inner chambers of their hearts and in private they are complete villains like those mentioned above — and these are even worse than those. Both these two types of misleaders are the aspect of the kelipas of Balak and the kelipas of Bilam, as explained there. ibid. §72

Segment 14
HE:
כְּשֶׁיּוֹדֵעַ הָאָדָם בְּעַצְמוֹ שֶׁמֹּחוֹ אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי לֹא זָכָה לְתִקּוּן הַבְּרִית עֲדַיִן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַּעְתּוֹ וּמֹחוֹ אֵינָם בִּשְׁלֵמוּת כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, עַד שֶׁאֲפִלּוּ אוֹר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יוּכַל לְהִפָּגֵם אֶצְלוֹ, שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ בְּחִינַת סַםשׂ מָוֶת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן; וְאָז כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה לֵילֵךְ אַחַר חָכְמָתוֹ, יְקַלְקֵל יוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם. עַל־כֵּן עִקַּר הָעֵצָה הוּא הָאֱמוּנָה, כִּי עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְנִכְלָלִים בְּהָאֱמֶת בְּעֶצֶם, דְּהַיְנוּ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁמַּאֲמִין בָּהֶם וּבְתוֹרָתָם הָאֲמִתִּיִּית, וְאָז עַל־יְדֵי־זֶה נִצְטַיֵּר אֶצְלוֹ אוֹר הַתּוֹרָה הַכְּלָלִיִּית, וְכֵן אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק, לִבְרָכָה וּלְחַיִּים קֹדֶם שֶׁיּוֹרֵד לִכְלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ; כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכֵן הַצַּדִּיקִים בְּעַצְמָם מְצַיְּרִים לוֹ הָאוֹר לִבְרָכָה עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְקַלְקֵל, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי פְּגַם כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ; וְאָז, לֹא דַי שֶׁאֵין הָאוֹר נִפְגָּם עַל־יְדֵי כְּלֵי הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ הַפְּגוּמִין עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית, אֶלָּא אַדְּרַבָּא עַל־יְדֵי שֶׁיִּמְשֹׁךְ הָאוֹר מְצֻיָּר מִלְמַעְלָה בִּבְחִינַת בְּרָכָה, אֲזַי זֶה הָאוֹר מְבָרֵר וּמְזַכֵּךְ וּמְתַקֵּן גַּם הַכֵּלִים שֶׁלּוֹ דְּהַיְנוּ הַמֹּחִין, וְזוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לְתִקּוּן הַבְּרִית. וּבִלְבַד שֶׁיְּבַטֵּל דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי נֶגֶד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְנֶגֶד הַצַּדִּיקֵי־הָאֱמֶת וְיִסְמֹךְ עַצְמוֹ רַק עַל אֱמוּנָה, וְיִמְסֹר לִבּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְצַדִּיקֵי־אֱמֶת שֶׁיּוֹלִיכוּ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת כִּרְצוֹנָם, וְאָז יִזְכֶּה שֶׁיָּאִיר לוֹ אוֹר הָאֱמֶת בְּכָל עֵת וְיִזְכֶּה לְצַיֵּר וּלְקַבֵּל אוֹר תּוֹרָתָם בִּבְחִינַת בְּרָכָה וְסַם־חַיִּים אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא זָכָה עֲדַיִן לְתִקּוּן הַבְּרִית, כִּי אֱמוּנָה עוֹלֶה עַל הַכֹּל, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ יִזְכֶּה גַּם־כֵּן לְתִקּוּן הַבְּרִית כַּנַּ"ל (שם הל' קריאת־שמע, הל' ד).

EN:
14. When a person knows within himself that his intellect is not complete — because he has not yet merited the rectification of the bris (בְּרִית — covenant) , through which his da'as and his intellect are not complete, as explained elsewhere — to the point where even the light of the holy Torah could become damaged in his hands, becoming for him an aspect of a deadly poison (סַם מָוֶת) , G-d forbid; and then, everything he attempts to follow through with his own wisdom will only make things worse, G-d forbid. Therefore the essential counsel is Emunah — for through Emunah one passes beyond all the wisdoms and is included in truth itself, namely in Hashem and in the true Tzadikim in whom one believes and in their true Torah. And then through this the light of the general Torah is drawn in outline for him, as is the light of the Torah of the Tzadik — as blessing and as life — before it descends into his vessels of intellect. For Hashem Himself and similarly the Tzadikim themselves draw the light in outline as a blessing for him, so that it cannot be corrupted, G-d forbid, through the blemish of his vessels of intellect. And then not only is the light not damaged by his blemished vessels of intellect that are blemished through the blemish of the bris — on the contrary, through his drawing down the light as drawn in outline from above in the aspect of blessing, this very light clarifies, purifies, and rectifies his vessels as well, namely his intellect, and he merits through this the rectification of the bris . So long as he completely nullifies his mind before the holy Torah and before the true Tzadikim and relies only on Emunah, and surrenders his heart to Hashem and to the true Tzadikim to lead him in the path of truth as they wish — then he will merit that the light of truth illuminates him at all times, and he will merit to draw and receive the light of their Torah as a blessing and a life-giving remedy, even though he has not yet merited the rectification of the bris . For Emunah is above all — to the point where through this very thing he will also merit the rectification of the bris , as above. Hil. Krias Shema 4

Segment 15
HE:
צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהָכִין אֶת עַצְמוֹ וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ וְכַוָּנָתוֹ שֶׁיְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ בִּבְחִינַת "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּכָל יוֹם יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים. וְזֶה בְּחִינַת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" שֶׁמַּתְחִילִין קֹדֶם עִקַּר אֱמוּנַת הַיִּחוּד, הַיְנוּ כְּמוֹ מִי שֶׁרוֹצֶה לְהוֹדִיעַ לַחֲבֵרָיו דָּבָר חָדָשׁ וְנִפְלָא, אוֹמֵר לָהֶם: שִׁמְעוּ נָא מַה שֶּׁאֲסַפֵּר לָכֶם חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי! כְּמוֹ־כֵן בָּזֶה, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁאָנוּ חֲזָקִים בֶּאֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מִכְּבָר מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, כִּי יְרֻשָּׁה הוּא לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵין זֶה דָּבָר יָשָׁן, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בֶּאֱמֶת הוּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם חָדָשׁ לְגַמְרֵי, כִּי אֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר גְּדֻלּוֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ לְעַצְמוֹ מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, כִּי לִגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין חֵקֶר. וְכָל אָדָם צָרִיךְ לֵילֵךְ בָּזֶה וּלְקַיֵּם זֹאת לְהִתְחַדֵּשׁ בֶּאֱמוּנָתֵנו הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, כִּי זֶה עִקַּר וִיסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וַאֲפִלּוּ אִם הָאָדָם בִּדְיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּתוֹךְ הִתְגַּבְּרוּת הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁהֵם בְּחִינַת לְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים שֶׁבָּהֶם נֶאֱחָזִים כָּל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ גַּם הוּא אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּלִבּוֹ מֵחָדָשׁ בְּכָל עֵת אִם יַטֶּה אָזְנוֹ וּלְבָבוֹ הֵיטֵב לְמַה שֶּׁהוּא מוֹצִיא בְּפִיו אֱמוּנַת הַיִּחוּד בְּכָל יוֹם, כִּי זֶה עִקַּר מִצְוַת קְרִיאַת־שְׁמַע בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. וְזֶה בְּחִינַת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" - הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ וְכוּ', וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "שְׁמַע" - בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ; וּשְׁנֵיהֶם אֶחָד כַּנַּ"ל, כִּי בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם צָרִיךְ לִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי וּמַאֲמִין בֵּאלֹקִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, אֶת ה' זָכָרְתִּי", וְאָז יוּכַל לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בּוֹ יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ אִם הוּא בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה, חַס וְשָׁלוֹם. וּצְרִיכִין לִזָּהֵר לֵילֵךְ בָּזֶה כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי זֶה יְסוֹד הַכֹּל (שם הל' ה).

EN:
15. Every person must prepare himself and strive with all his strength and intention to receive upon himself the holy Emunah fresh each day, in the aspect of "New every morning is Your great faithfulness" [Lamentations 3:23] — and as our Rabbis of blessed memory said: each day let it be in your eyes as new [Sifrei, Devarim] . This is the aspect of "Shema Yisrael" which opens before the essential declaration of faith in the Unity — like one who wishes to tell his fellows something completely new and wondrous, and says to them: Listen to what I am about to tell you — entirely new news! So too here: even though we have long been strong in our holy Emunah from years gone by — for it is an inheritance from our holy ancestors — nevertheless this is no old matter, G-d forbid. For in truth it is completely new every single day, for no day resembles another, and one cannot even recount the Creator's greatness from one day to the next — for His greatness is beyond all reckoning. Every person must walk in this and fulfill it: to renew oneself in our holy Emunah each day afresh. For this is the essential foundation of the entire Torah. And even a person who is in the very lowest stratum, G-d forbid, in the midst of the intensification of desires and confusions — which are the aspect of the languages of the nations in which all desires and evil traits are embedded — even he can sense His Divinity in his heart afresh at all times, if he turns his ear and his heart well to what he is uttering with his mouth, the Emunah of Unity each day. For this is the essential commandment of reading the Shema each day, morning and evening. This is the aspect of "Shema Yisrael" — "Shema" meaning: cause your ears to hear. And so our Rabbis expounded: "Shema" — in whatever language you understand [Brachos 13a] . Both interpretations are one and the same as above — for in everything that passes over a person, one must remember oneself at all times through Him and remind oneself that one is a Jewish man who believes in the living G-d and King of the universe. As it is written: "When my spirit grew faint within me, I remembered Hashem" [Psalms 142:4]. And then one can cleave to Him from wherever one is — even if one is, G-d forbid, in the lowest depths. And every person in the world must be careful to walk in this — for this is the foundation of all. ibid. 5

Segment 16
HE:
כָּל זְמַן שֶׁאֵין הָאָדָם זוֹכֶה לְשַׁבֵּר אֶת הַיֵּצֶר הָרָע וְהַמְּנִיעוֹת וְהָעִכּוּבִים מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲבוֹדָה תַמָּה כָּרָאוּי וְלַעֲשׂוֹת מִצְו?ֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בְּשִׂמְחָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת כָּרָאוּי, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְתַקֵּן הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב אֶת הַמּוֹחִין וּלְהַשִּׂיג עַל־יְדֵי־זֶה אֶת אוֹר הָאֵין־ סוֹף בִּבְחִינַת מָטֵי וְלָא מָטֵי. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא זָכָה לָזֶה, אֲזַי אֵינוֹ רַשַּׁאי לִכְנֹס לְשׁוּם הַשָּׂגָה וְלֹא לְשׁוּם חֲקִירָה בִּידִיעָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי עָלָיו נֶאֱמַר: "וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ", וְכָל הַהַשָּׂגוֹת הֵם אֶצְלוֹ בִּבְחִינַת מַה לְּמַעְלָה וּמַה לְּמַטָּה וּבְחִינַת בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרשׁ, וְאִם יִרְצֶה לְהִתְחַכֵּם בִּידִיעַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּדְרָכָיו הַנִּפְלָאִים עַל־יְדֵי חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ - בְּוַדַּאי יְקַלְקֵל וְיִפְגֹּם הַרְבֵּה וְיוּכַל לִפֹּל, חַס וְשָׁלוֹם, בִּכְפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת גָּדוֹל, וְעָלָיו נֶאֱמַר: "חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ", כִּי מֵאַחַר שֶׁלֹּא זָכָה לְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְלֹא תִקֵּן הַמְסַדֵּר וְהַמְיַשֵּׁב, עַל־כֵּן אֵין לוֹ שׁוּם כְּלִי עֲדַיִן לְקַבֵּל הַדַּעַת הַקְּדוֹשָׁה, עַל־כֵּן צָרִיךְ לִסְמֹךְ רַק עַל אֱמוּנָה לְבַד, וְלֵילֵךְ בְּעִקְּבוֹת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים וּבְעִקְּבוֹת הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בְּלִי שׁוּם חֲקִירָה כְּלָל (שם הל' נפילת־אפים, הל' ד, אות י).

EN:
16. As long as a person has not merited to shatter the evil inclination and all the hindrances and obstructions from the service of Hashem — until he merits to complete service as is fitting, and to perform commandments and good deeds with joy in the utmost completeness as is fitting, through which he merits to set in order and settle the intellect and to attain through this the light of the Infinite in the aspect of matei velo matei (מָטֵי וְלָא מָטֵי — reaching yet not reaching) — as long as he has not yet merited this, he is not permitted to enter into any attainment or any investigation regarding knowledge of Him, blessed be He. For about him it is said: "and no stranger shall eat of the holy" [Leviticus 22:10]. All such attainments are for him in the aspect of "what is above and what is below" and the aspect of "in that which is beyond you, do not inquire." And if he wishes to become wise regarding knowledge of His Divinity and His wondrous ways through his own wisdom and intellect — he will certainly cause damage and great blemish and will be able to fall, G-d forbid, into very great heresy and disbelief. About him it is said: "Your wisdom and your knowledge have led you astray" [Isaiah 47:10]. For since he has not merited good deeds and has not set in order and settled the faculties, he has as yet no vessel whatsoever with which to receive the holy da'as . Therefore he must rely only on Emunah alone and walk in the footsteps of our holy ancestors and in the footsteps of the true Tzadikim — without any investigation whatsoever. Hil. Nefilas Apayim 4:10

Segment 17
HE:
כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאִיר הֶאָרַת הִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, אֲזַי אֵינָם רוֹדְפִים אַחַר חֲקִירוֹת וִידִיעוֹת וְחָכְמוֹת, רַק הֵם מִתְחַזְּקִים בֶּאֱמוּנָה וְרוֹדְפִים אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ מִיָּד, בִּבְחִינַת "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה", וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם; וַאֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּמוֹ מִי שֶׁבּוֹרֵחַ וּמַסְתִּיר וּמַעְלִים עַצְמוֹ מֵהֶם בִּבְחִינַת "בְּרַח דּוֹדִי". וְעַל־כֵּן צְרִיכִין אָז לְהִתְחַזֵּק בְּיוֹתֵר לִרְדֹּף אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ וּלְבַקְשׁוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּעֻבְדּוֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְשִׂמְחָה דַּיְקָא, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא זוֹכִין לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת. וְזֶה בְּחִינַת "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", הַיְנוּ שֶׁכֹּל אֲשֶׁר דִּבֵּר הַשֵּׁם נַעֲשֶׂה מִיָּד תֵּכֶף בְּלִי שׁוּם שְׁאֵלָה וַחֲקִירָה כְּלָל, וְאַחַר־כָּךְ "וְנִשְׁמָע", מִלְּשׁוֹן שְׁמִיעָה וַהֲבָנָה; כִּי עַל־ יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה בֶּאֱמוּנָה וּבִתְמִימוּת וּבְשִׂמְחָה זוֹכִין אַחַר־כָּךְ לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת. אֲבָל הָעַכּוּ"ם וְהָאֶפִּיקוֹרְסִים הֵם רוֹצִים לְהַקְדִּים הַ"נִּשְׁמַע" לַ"נַּעֲשֶׂה", כִּי הֵם מְשֻׁקָּעִים בְּכָל הַתַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת וְרוֹצִים תֵּכֶף לְהַשִּׂיג חֲקִירוֹת בִּידִיעַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְטַעֲמֵי מִצְו?ֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְאָז אֶפְשָׁר הָיוּ מְרֻצִּים לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה אִם הָיוּ רוֹאִים אוֹר הַמִּצְוָה בְּשָׁרְשָׁהּ שֶׁהִיא מְאִירָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת (שם אות יג).

EN:
17. When Hashem illuminates Israel with the sparkling flash of His Divinity (הֶאָרַת הִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּתוֹ) , they do not then pursue investigations, knowledge, and wisdoms — rather they strengthen themselves in Emunah and pursue Him immediately, in the aspect of "Draw me after You, let us run" [Song of Songs 1:4] — as Rashi explains there. And then Hashem makes Himself as one who flees and hides and conceals Himself from them, in the aspect of "Flee, my beloved" [Song of Songs 8:14]. Therefore one must then strengthen oneself all the more to pursue Him and seek Him and serve Him through service and good deeds and joy specifically — until through this specifically one merits great attainments. This is the aspect of "All that Hashem has spoken — we will do and we will hear" [Exodus 24:7] — namely, all that Hashem has spoken, one does immediately, without any question or investigation whatsoever; and afterward "we will hear," from the language of hearing and understanding. For through performing the commandment in Emunah and simplicity and joy, one merits afterward to understand and attain great and awesome attainments. But the idolaters and the heretics wish to place the "hearing" before the "doing" — for they are submerged in all desires and evil traits, and wish immediately to attain investigations into the knowledge of His Divinity and the reasons for His holy commandments; and then, perhaps, they would be willing to perform some commandment — if they were to see the light of the commandment in its root, how it illuminates throughout all the worlds. ibid. §13

Segment 18
HE:
עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁהוּא סִטְרָא דְּמוֹתָא בְּחִינַת כְּפִירוֹת הוּא רַק מִבְּחִינַת מִנְיָן וּמִסְפָּר, בְּחִינַת "וְהֵמָּה בִּקְשׁוּ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים". כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא לְמַעְלָה מִבְּחִינַת מִנְיָן וּמִסְפָּר, בְּחִינַת "לִפְנֵי אֶחָד - מָה אַתָּה סוֹפֵר?" וְעִקַּר הַמִּנְיָן וְהַמִּסְפָּר מַתְחִיל אַחַר הַבְּרִיאָה הַכְּלוּלָה מִכַּמָּה גְּוָנִים וּפְרָטִים, וְשָׁם שַׁיָּךְ מִנְיָן, שֶׁהוּא רַק בִּמְקוֹם הָרִבּוּי. וְזֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּשׁוּם שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי: אֵיךְ נִמְשָׁךְ הָרִבּוּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִנְיָן וּמִסְפָּר, מִמְּקוֹר הָאַחְדוּת שֶׁהוּא אֶחָד הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ? וְעַל־כֵּן מִשָּׁם אֲחִיזַת הַכְּפִירוֹת הַנַּ"ל. אַךְ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁזּוֹכִין לְהַשִּׂיג אַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא אוֹרוֹ הָאֵין־סוֹף, עַל־יְדֵי הַתִּשְׁעָה הֵיכָלִין שֶׁהֵם אוֹרוֹת הַצַּחְצָחוֹת, שֹׁרֶשׁ כָּל הַסְּפִירוֹת הַקְּדוֹשִׁים; וְתִשְׁעָה הֵיכָלִין אֵלּוּ הֵם שֹׁרֶשׁ כָּל הַמִּסְפָּרִים כֻּלָּם, וְעַל־כֵּן כָּל הַמִּסְפָּרִים כָּלִים אֵצֶל מִסְפָּר תִּשְׁעָה, כִּי אַחַר תִּשְׁעָה חוֹזֵר הַמִּסְפָּר לִמְקוֹר הָאַחְדוּת שֶׁהוּא עֲשָׂרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶחָד, הַיְנוּ עֲשִׂירִית אֶחָד, וְכֵן הוֹלֵךְ הַמִּסְפָּר לְהַלָּן עַד לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים. נִמְצָא שֶׁעִקַּר שֹׁרֶשׁ הַמִּסְפָּר הוּא תִּשְׁעָה, וְאַחַר־כָּךְ חוֹזֵר וְנִכְלָל בְּאַחְדוּת, וְכָל זֶה מֵחֲמַת כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל הַמִּסְפָּרִים כֻּלָּם הֵם הַתִּשְׁעָה הֵיכָלִין הַנַּ"ל הַכְּלוּלִים וּמְקֻשָׁרִים בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים הַזּוֹכִים לְהַשִּׂיג הַתִּשְׁעָה הֵיכָלִין הַנַּ"ל - עַל־יָדָם נִתְבַּטְּלִין כָּל הַכְּפִירוֹת (שם אות טז).

EN:
18. The essential grasp of the Other Side — which is the side of death, the aspect of heresies — is only from the aspect of counting and number (מִנְיָן וּמִסְפָּר) , the aspect of "they sought out many calculations" [Ecclesiastes 7:29]. For it is known that Hashem is above the aspect of counting and number — the aspect of "before One — what do you count?" [Tikkunei Zohar] . And the essential counting and number begins after creation, which is composed of many hues and particulars — and there, counting is relevant, for it is only in the realm of multiplicity. And this matter cannot be grasped by any human intellect: how multiplicity — which is the aspect of counting and number — flows from the source of Unity, which is the blessed simple One? Therefore from there comes the grasp of the above-mentioned heresies. However, through the Tzadikim who merit to attain His Unity — which is His light of Ein Sof (אֵין סוֹף — the Infinite) — through the Nine Chambers (תִּשְׁעָה הֵיכָלִין) which are the lights of the pure-white radiances (אוֹרוֹת הַצַּחְצָחוֹת) , the root of all the holy sefirot . And these Nine Chambers are the root of all the numbers, and therefore all numbers conclude at the number nine — for after nine the number returns to the source of Unity which is ten, which is the aspect of one, namely a tenth of one, and so the number continues to hundreds and thousands. It emerges that the essential root of number is nine, and afterward it returns and is included in unity. All this is because the root of all the numbers is those Nine Chambers, which are included and bound to His Unity. Therefore through the Tzadikim who merit to attain the above-mentioned Nine Chambers — through them all heresies are nullified. ibid. §16

Segment 19
HE:
עִקַּר הַטֻּמְאָה הוּא בְּחִינַת חֲקִירוֹת הַמְחַקְּרִים וְהַכּוֹפְרִים, שֶׁהֵם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, סִטְרָא דְּמוֹתָא (שם יט).

EN:
19. The essential impurity is the aspect of the investigations of the rationalists and the heretics — they are the filth of the serpent (זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ) , the side of death. ibid. §19

Segment 20
HE:
בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיָה כָּל הַכְּפִירוֹת עַל־פִּי דַּרְכֵי עֲבוֹדוֹת זָרוֹת שֶׁלָּהֶם, וּמֵעֵת שֶׁנִּתְבַּטֵּל הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, הִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁל פִילוֹסוֹפְיָא שֶׁהֵם כְּפִירוֹת שֶׁל חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁמַּכְנִיסִין כְּפִירוֹת עַל־פִּי חָכְמָתָם הָרָעָה, וּבֶאֱמֶת הַכֹּל אֶחָד כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הלכות קריאתשׂהתורה, הל' ד).

EN:
20. In the earlier generations, all the heresies followed the paths of their forms of idol worship. Since the evil inclination of idol worship was abolished [through the prayer of the Men of the Great Assembly, as told in Sanhedrin 64a] , the evil inclination of philosophy intensified — the heresies of the nature-scholars who introduce heresies through their evil wisdom. And in truth, all of it is one and the same, as explained there. Hil. Krias HaTorah 4

Segment 21
HE:
כָּל הַחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם כַּמָּה חָכְמוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲבָל כֻּלָּם הֵם יֵשׁ מִיֵּשׁ, כִּי כֻלָּם הֵם בְּנוּיִים וּמְיֻסָּדִים עַל הַחוּשִׁים וְעַל מֻשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וּבֶאֱמֶת גַּם חָכְמָתָם נִמְשָׁךְ רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַחוֹנֵן לְאָדָם דָּעַת, וּמַה שֶּׁמִּתְפַּקְּרִים מֵחָכְמָתָם, הוּא רַק בִּבְחִירָתָם, כִּי גָדוֹל כֹּחַ הַבְּחִירָה. אֲבָל חָכְמַת הַתּוֹרָה יָכוֹל לְהָבִין כָּל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת תּוֹרָה קְדוֹשָׁה כָּזֹאת עִם חִדּוּשִׁים כָּאֵלֶּה כִּי־אִם עַל־יְדֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁהוֹפִיעַ רוּחַ־קָדְשׁוֹ עַל הַצַּדִּיקִים וְהוֹצִיא חָכְמַת הַתּוֹרָה מֵאַיִן לְיֵשׁ מַמָּשׁ בִּבְחִינַת "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא"; וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה זוֹכִין לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם מֵאַיִן לְיֵשׁ (שם הל' ו, אות לו).

EN:
21. All the external wisdoms — even though some of them contain apparently great wisdoms — they are all yesh mi'yesh (יֵשׁ מִיֵּשׁ — something from something) , for they are all built and founded upon sensory experience and primary axioms of reason (מֻשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת) . And in truth, even their wisdom derives only from Hashem who endows man with knowledge — and their heresy from it is only through their own choice, for the power of free choice is great. But the wisdom of the Torah can be understood by anyone who genuinely desires it: for it is impossible that such a holy Torah with such innovations could be revealed except through the Creator Himself, who caused His holy spirit to rest upon the Tzadikim and brought forth the wisdom of the Torah from nothingness to something (מֵאַיִן לְיֵשׁ) literally, in the aspect of "And wisdom — from nothingness shall it be found" [Job 28:12 — interpreted as: wisdom, from nothingness ayin , is found]. Therefore through the revelation of the Torah one merits to strengthen oneself in the Emunah of the renewal of the world — that the world was created from absolute nothingness to something. ibid. 6:36

Segment 22
HE:
עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה תָּלוּי בֶּאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, שֶׁאָז שַׁיָּךְ מִצְוָה וַעֲבֵרָה, שָׂכָר וָעֹנֶשׁ, כִּי אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמֶּנּוּ וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינָיו, וְהוּא יִתְבָּרַךְ בּוֹחֵר בַּתּוֹרָה וּבְמִצְו?ֹת מַעֲשִׂיּוֹת הַנַּעֲשִׂים בְּזֶה הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי מִדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים. אֲבָל הַכּוֹפֵר בְּהַשְׁגָּחָה, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא כּוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְעַל־כֵּן כָּל הַתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת עֵינַיִם, בְּחִינַת 'בְּרֵאשִׁית - תְּלָת גַּוְנֵי דְּעֵינָא וּבַת־עָיִן', כִּי עִקַּר כְּלָלִיּוּת הַתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת רְאִיָּה וְהַשְׁגָּחָה, שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, וְעַל־יְדֵי־זֶה גַּם אֲנַחְנוּ מְכַוְּנִין עֵינֵי דַּעְתֵּנוּ רַק אֵלָיו תָּמִיד בִּבְחִינַת "עֵינַי תָּמִיד אֶל ה'", בְּחִינַת "אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי" (ע' ממון ופרנסה, אות י). וְזֶה סוֹד כַּוָּנַת קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁצְּרִיכִין לְכַוֵּן בְּ"אֶחָד" כְּדֵי לְהַמְלִיכֵהוּ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּבְאַרְבַּע רוּחוֹת, הַיְנוּ שֶׁנֵּדַע בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַמַּלְכוּת וְהַהַנְהָגָה אֲפִלּוּ שֶׁל הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה הוּא עַל־יָדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּי לַה' הַמְּלוּכָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר בְּכַוָּנַת קְרִיאַת־שְׁמַע - לְקַשֵּׁר וּלְיַחֵד בְּחִינַת מַלְכוּת לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי זֶהוּ עִקַּר סוֹד שֹׁרֶשׁ יִחוּד קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, כִּי בְּחִינַת הַהַנְהָגָה וְהַמַּלְכוּת מַה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי לְהַשְׁגִּיחַ וּלְהַנְהִיג הָעוֹלָם, זֹאת הַבְּחִינָה נִקְרֵאת מַלְכוּת, בְּחִינַת שְׁכִינָה. וּמִי שֶׁכּוֹפֵר, חַס וְשָׁלוֹם, בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית הוּא "נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף", כִּי מַפְרִיד הַנְהָגַת מַלְכוּתוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְעִקַּר אֱמוּנָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הוּא, שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁהַמַּלְכוּת וְהַהַנְהָגָה שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת הוּא מְקֻשָּׁר וּמְיֻחָד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא לְבַדּוֹ מַנְהִיג הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ לְבָד. וֶאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה זֹאת אָנוּ מַמְשִׁיכִין עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, כִּי אֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת הִיא יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל מִצְו?ֹתֶיךָ אֱמוּנָה", וְעַל־כֵּן אוֹמְרִים קֹדֶם כָּל מִצְוָה: "לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ", כִּי עִקַּר כַּוָּנָתֵנוּ בְּכָל מִצְו?ֹתֵינוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אֱמוּנָה הַזֹּאת שֶׁהוּא בְּחִינַת יִחוּד קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, לְיַחֵד וּלְקַשֵּׁר הַנְהָגַת הַמַּלְכוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד כַּנַּ"ל (שם הלכות משא ומתן, הלכה ד, אותיות ז ח).

EN:
22. The essential acceptance of the Torah is dependent on the Emunah of specific providence (אֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית) — for then the concepts of commandment and transgression, reward and punishment, are relevant. For nothing is hidden from Him and nothing is concealed from before His eyes, and He chooses Torah and the practical commandments that are performed in this physical world through physical things. But one who denies specific providence, G-d forbid, denies the entire Torah. Therefore the entire Torah is the aspect of eyes (עֵינַיִם) — the aspect of "Bereishis — three hues of the eye and the pupil" [Zohar, from the three letters of the word beis ] . For the essential totality of the Torah is the aspect of sight and watchful providence — we believe in His specific providence, and through this we also direct the eyes of our da'as only toward Him always, in the aspect of "My eyes are always toward Hashem" [Psalms 25:15], the aspect of "To You I lift my eyes" [Psalms 123:1]. This is the secret of the intention of the reading of the Shema — that one must concentrate in the word "Echad" in order to crown Him above and below and in the four directions. Namely, we know with complete Emunah that even the kingship and governance of this very physical world is by Him alone — for kingship belongs to Hashem. This is the aspect of what is explained in the intention of the Shema: to connect and unify the aspect of malchus to the Holy Blessed One — for this is the essential secret of the root of the unification of the Holy Blessed One and His Shechinah. For the aspect of governance and malchus — the aspect in which Hashem contracts Himself in order to watch over and conduct the world — that aspect is called malchus , the aspect of the Shechinah. And one who denies, G-d forbid, specific providence is "a whisperer who separates a prince" [Proverbs 16:28] — for he separates the governance of His malchus from Him. The essential foundation of our holy Emunah is that we believe that the malchus and governance of all the worlds is bound and unified with Him — for He alone governs all by His providence. And this holy Emunah we draw down through each and every commandment — for this holy Emunah is the foundation of the entire Torah, as it is written: "All Your commandments are Emunah" [Psalms 119:86]. Therefore before every commandment we say: "For the sake of the unification of the Holy Blessed One and His Shechinah" (לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ) — for the essential intention in all our commandments and service is in order to draw upon ourselves this Emunah, which is the aspect of the unification of the Holy Blessed One and His Shechinah, to unite and bind the governance of malchus to Him alone, as above. Hil. Masa uMatan 4:7–8

Segment 23
HE:
כְּמוֹ שֶׁעַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה אָנוּ מְקַשְּׁרִין וּמְיַחֲדִין כָּל הָעוֹלָמוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמַמְשִׁיכִין אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית כַּנַּ"ל, כְּמוֹ־כֵן לְהֵפֶךְ, עַל־יְדֵי עֲבֵרוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁכִין כְּפִירוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַפְרִידִין הַמַּלְכוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁכּוֹפְרִין, חַס וְשָׁלוֹם, בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ; וְעַל־יְדֵי־זֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם־כֵּן כִּבְיָכוֹל אֵין מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם בְּהַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה, וְאָז הַחַיּוּת שֶׁלָּהֶם נִמְשָׁךְ דֶּרֶךְ הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים שֶׁהֵם מַזִּיקֵי עָלְמָא, וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת הֵם מְקַבְּלִים עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים עַל־יְדֵי־זֶה, וְזֶה עִקַּר עֹנֶשׁ הַכָּרֵת, כִּי הֵם נִכְרָתִין מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֵין יְכוֹלִין לִכָּלֵל בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנַת אֱלָקוּתוֹ עֲלֵיהֶם בִּבְחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה שֶׁיַּחְזְרוּ וְיִצְטַיְּרוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, רַק קֹדֶם שֶׁמַּגִּיעַ כֹּחַ הָרְאוּת מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם, נִתְפַּזֵּר מִקֹּדֶם בֵּין הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים, מֵחֲמַת שֶׁהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם הוּא מִבָּתַר כִּתְפֵּהּ כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם נִכְרָתִין מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת "יְהִי אַחֲרִיתָם לְהַכְרִית" וּבְחִינַת "אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה". כִּי הַהַשְׁגָּחָה שֶׁהוּא בְּחִינַת רְאִיָּה וְהִסְתַּכְּלוּת, הוּא בְּחִינַת 'אוֹר יָשָׁר' וְ'אוֹר חוֹזֵר', הַיְנוּ מַה שֶּׁהוֹלֵךְ הָרְאוּת וּפוֹגֵעַ בְּהַדָּבָר הַנִּרְאֶה, הוּא בְּחִינַת 'אוֹר יָשָׁר' וְזֶה בְּחִינַת רֵאשִׁית, וְאַחַר־כָּךְ חוֹזֵר הָרְאוּת וּמְצַיֵּר בְּהָעֵינַיִם וּמוֹדִיעַ לְהַדַּעַת לֵידַע הֵיטֵב מַה שֶּׁרָאָה - זֶה בְּחִינַת 'אוֹר חוֹזֵר', בְּחִינַת "אַחֲרִית". וּכְמוֹ־כֵן בְּעִנְיַן הַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית כִּבְיָכוֹל, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית בִּשְׁלֵמוּת, הַיְנוּ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְהוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה וּמְקַיֵּם אוֹתָנוּ וּמַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ בִּפְרָטִיּוּת בְּכָל עֵת, וְעַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ מְקַשְּׁרִין וּמְכַוְּנִין עֵינֵי דַּעְתֵּנוּ וְלִבֵּנוּ רַק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד בְּלִי שׁוּם נְטִיָּה אֶל הַצַּד, חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה גַּם הוּא יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ בְּהַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבָּטָה וַהֲשָׁבַת הַהַבָּטָה כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ חוֹזְרִין וְנִצְטַיְּרִין כִּבְיָכוֹל בְּעֵינֵי הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז הָאַחֲרִית מְקֻשָּׁר בְּהָרֵאשִׁית; וְעַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ זוֹכִין בְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית סוֹף דַּרְגִּין, לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוּא הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה בְּחִינַת "סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה", כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן וּמַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, כִּי עַל־יְדֵי הַשְׁגָּחָתוֹ הַשְּׁלֵמָה, עַל־יְדֵי־זֶה מְקֻשָּׁרִין כָּל הָעוֹלָמוֹת, וַאֲפִלּוּ הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית הַכֹּל, מְקֻשָּׁר וּמְיֻחָד בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה. וְזֶה בְּחִינַת "שְׁמָר תָּם" - לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת, לְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ בִּתְמִימוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ"; וְזֶה "וּרְאֵה יָשָׁר" - לְהַבִּיט וּלְהִסְתַּכֵּל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּישֶׁר וּבְכִוּוּן גָּדוֹל בְּלִי שׁוּם נְטִיָּה אֶל הַצַּד, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַמַּאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, הוּא אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו מַמָּשׁ, וְעֵינָיו מַבִּיטִים תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת וּנְטִיָּה אֶל הַצַּד, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁמַּבִּיט וְצוֹפֶה וּבוֹטֵחַ בּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁכָּל חַיּוּתוֹ וּפַרְנָסָתוֹ וְכוּ', הַכֹּל הוּא רַק מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבָד; וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה כַּנַּ"ל, וְאָז מְקֻשָּׁר הָאַחֲרִית וְנִתְאַחֵד בְּהָרֵאשִׁית, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁאָנוּ מְקַוִּים. וְזֶה שֶׁסִּיֵּם: "כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם", וְזֶה: "טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ", כִּי זֶה עִקַּר הַתַּכְלִית הַמְקֻוֶּה שֶׁל הַתְּמִימִים שֶׁיִּזְכּוּ לְאַחֲרִית טוֹב, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּזְכּוּ שֶׁיִּתְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית לְהָרֵאשִׁית, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיוּ נִכְלָלִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ. לֹא־כֵן הָרְשָׁעִים, כִּי מֵחֲמַת כְּפִירָתָם שֶׁכָּפְרוּ בֶּאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה, עַל־יְדֵי־זֶה הֵם רוֹצִים לְהַפְרִיד הָאַחֲרִית מֵהָרֵאשִׁית, הַיְנוּ הַנְהָגַת זֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית מֵהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת רֵאשִׁית, עַל־כֵּן עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה", בְּחִינַת עֹנֶשׁ כָּרֵת הַנַּ"ל, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְעַל־כֵּן מְבֹאָר בִּסְפָרִים שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁנֵּעוֹרִין בַּלַּיְלָה וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, מְבַטְּלִין עֹנֶשׁ כָּרֵת, כִּי עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה בְּכָל הַלַּיְלָה, שֶׁהַתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת עֵינַיִם כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה מְתַקְּנִין אֶת הָעֵינַיִם כְּדֵי לְכַוֵּן עֵינֵינוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְחַבֵּר וְנִתְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית בְּהָרֵאשִׁית וְעַל־ יְדֵי־זֶה נִתְתַּקֵּן פְּגַם הַכָּרֵת. וְעַל־כֵּן נֵעוֹרִין בְּלֵיל־שָׁבוּעוֹת, שֶׁאָז זְמַן קַבָּלַת־הַתּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵינַיִם, בְּחִינַת אֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן לוֹמְדִים אָז מִכָּל סֵדֶר וְכֵן מִכָּל סֵפֶר וְסֵפֶר שֶׁבִּנְבִיאִים וּכְתוּבִים וְכֵן מִכָּל מַסֶּכֶת רַק הָרֵאשִׁית וְהָאַחֲרִית, כְּדֵי לְחַבֵּר הָאַחֲרִית בְּהָרֵאשִׁית כַּנַּ"ל (שם אותיות י, יב).

EN:
23. Just as through each and every commandment we connect and unify all the worlds to Hashem and draw down the Emunah of specific providence as above — so too conversely: through transgressions, G-d forbid, heresy is drawn, G-d forbid, and through this malchus is separated from Hashem — namely, G-d forbid, disbelief in His blessed providence is drawn down. And through this, Hashem too, as it were, does not watch over them with complete providence, and then their vitality flows through the kelipas and external forces (חִיצוֹנִים) , which are the damagers of the world (מַזִּיקֵי עָלְמָא) . Therefore they truly receive harsh and bitter punishments through this. And this is the essential punishment of kares (כָּרֵת — excision) — for they are cut off from Hashem and cannot be included in Him, cannot draw His Divinity's Emunah upon themselves in the aspect of complete providence, that they should return and be drawn in outline before His eyes as it were. For before the power of His sight reaches them, it is scattered first among the kelipas and external forces, since His blessed providence over them is "from behind the shoulder" [Zohar] . Through this they are cut off from Hashem in the aspect of "may their end be to cut off" [Psalms 37:38], the aspect of "the end of the wicked is cut off" [Psalms 37:38]. For providence, which is the aspect of sight and watchfulness, is the aspect of direct light (אוֹר יָשָׁר) and returning light (אוֹר חוֹזֵר) — namely, the sight goes forth and strikes the object being seen — that is the direct light, the aspect of the beginning. Afterward, the sight returns and forms an image in the eyes and informs the da'as to know well what was seen — that is the returning light, the aspect of "the end." Similarly regarding His specific providence: when we believe in His specific providence completely — that He created us and all the worlds, and He alone gives us life, sustains us, and watches over us in particular at all times — through this we connect and direct the eyes of our da'as and heart only toward Him alone without any swerving to the side, G-d forbid. Through this He also watches over us with complete providence — the aspect of the gaze and the return of the gaze as above. Through this we return and are drawn in outline before the eyes of His providence, and then the end is bound to the beginning. Through this we merit in this world — which is the aspect of the end, the very last of levels — to return and be included in the beginning of thought [i.e., the primordial divine intention] , which is His blessed providence. This is the aspect of "the end of the deed was in the beginning of thought" — for Hashem is first and last and declares the end from the beginning, and through His complete providence all the worlds are connected. Even this physical world, which is the very last of all, is connected and unified in ultimate unity with the beginning of thought. This is the aspect of "Guard uprightness" — to walk in simplicity, to believe in Him in simplicity, as it is written: "Be wholehearted with Hashem your G-d" [Deuteronomy 18:13]. And this is "and see the upright" — to gaze and look toward Him in uprightness and with great directness without any swerving to the side, G-d forbid. For one who truly believes in Hashem — it is as if he actually sees with his own eyes, and his eyes always gaze toward Hashem alone without any wisdoms, investigations, or swerving aside, G-d forbid — only gazing, watching, and trusting in Him alone with complete Emunah that all his vitality, livelihood, and so forth — all is only from Him alone. Through this, complete providence is drawn over him as above, and then the end is connected and unified with the beginning — which is the essential ultimate purpose we hope for. As the verse concludes: "for the end of that man is peace" [Psalms 37:37], and: "better is the end of a matter than its beginning" [Ecclesiastes 7:8] — for this is the essential hoped-for ultimate purpose of the wholehearted: that they merit a good end — namely, that they merit the binding of the end to the beginning, that they be included in Him. Not so the wicked — for through their heresy in denying the Emunah of providence, they wish to separate the end from the beginning, namely the governance of this world from His blessed providence. Therefore about them it is said: "the end of the wicked is cut off" — the aspect of the punishment of kares mentioned above, may the Merciful One save us. Therefore it is explained in holy books that through staying awake at night and engaging in Torah, one nullifies the punishment of kares . For through engaging in Torah all night — the Torah being the aspect of eyes as above — through this one rectifies the eyes to direct them toward Hashem alone, whereby the end is connected to the beginning and the blemish of kares is rectified. Therefore we stay awake on the night of Shavuos, when the time of the Giving of the Torah — which is the aspect of eyes, the aspect of Emunah of providence — arrives. Therefore one studies then from every order of the Mishnah, and similarly from every book of the Prophets and Writings, and from every tractate only the beginning and the end — in order to connect the end to the beginning, as above. ibid. §§10, 12

Segment 24
HE:
כְּשֶׁמַּאֲמִינִים בֶּאֱמֶת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית, אֵין צְרִיכִין לִדְאֹג עַל פַּרְנָסָה, וְגַם בְּוַדַּאי לֹא יִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם; כִּי אַדְּרַבָּה עַל־יְדֵי הַנְּפִילָה בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת עֹצֶם פְּגָמָיו, עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ יִתְחַזֵּק יוֹתֵר, כִּי מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ עַל־כָּל־פָּנִים שֶׁעַל־יְדֵי עֲבֵרָה פּוֹגְמִין בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, אִם־כֵּן יֵשׁ לוֹ אֱמוּנָה, וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה - יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן, כִּי כָל מִצְו?ֹתֶיךָ אֱמוּנָה. וְאִם הָאָדָם מַאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, צָרִיךְ לְהַאֲמִין גַּם־כֵּן שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן, כִּי כְבָר מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם וְהָעִקָּר הוּא אֱמוּנָה, כִּי עַל־יְדֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה עוֹבְרִין וּמְדַלְּגִין עַל כָּל הַהֲסָתוֹת וְהַפִּתּוּיִים וְהַדְּחִיּוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת וּנְפִילוֹת מַה שֶּׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם וּלְהַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ תִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם; כִּי מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן וּבוֹחֵר בַּעֲבוֹדַת משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְכָל גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, וְאַף־עַל־פִּי־ כֵן הוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ גַּם בַּעֲבוֹדָה קַלָּה שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כָּל זְמַן שֶׁשֵּׁם יִשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו; כִּי הַצַּדִּיקִים וְהַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה, הֵם בְּחִינַת רֵאשִׁית, בְּחִינַת רֵישׁ כָּל דַּרְגִּין, וְהַקְּטַנִּים וְהָרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵם בְּחִינַת אַחֲרִית, סוֹף כָּל דַּרְגִּין, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן וּמַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, וְהַשְׁגָּחָתוֹ הַשְּׁלֵמָה מַגִּיעַ מֵרֵאשִׁית עַד אַחֲרִית, וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁמִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה זֹאת וְחוֹתֵר וּמִתְגַּעְגֵּעַ לָשׁוּב מִשָּׁם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָתוֹ הַשְּׁלֵמָה בִּבְחִינַת "רָצוֹא וָשׁוֹב" גַּם שָׁם בִּמְקוֹמוֹ הַפָּחוּת וְהַנָּמוּךְ שֶׁהוּא שָׁם, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא כּוֹלֵל אַחֲרִית בְּרֵאשִׁית, הַיְנוּ מְקוֹמוֹ הַשָּׁפָל וְהַנָּמוּךְ שֶׁנָּפַל לְשָׁם שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף כָּל דַּרְגִּין, הוּא כּוֹלֵל אוֹתוֹ בְּרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין, בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַעֲלֶה כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְהַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם לַמָּקוֹם הַזֶּה מִכַּמָּה שָׁנִים, וּכְשֶׁנִּכְלָל מָקוֹם רָחוֹק וְנָמוּךְ כָּזֶה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מִמֵּילָא נִכְלָלִין כָּל שְׁאָר הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבְּאֶמְצַע בִּקְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ. נִמְצָא, שֶׁדַּיְקָא הָרְחוֹקִים כְּשֶׁיִּתְחַזְּקוּ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְאָז יִזְכּוּ לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּוַדַּאי, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יִתְתַּקְּנוּ כָּל הָעוֹלָמוֹת עַל־יְדֵי שֶׁכּוֹלֵל אַחֲרִית וְסוֹף כָּל דַּרְגִּין מַמָּשׁ בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה. וְעַל־כֵּן עִקַּר הָאַחֲרִית הַטּוֹב שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל וְשֶׁל כְּלַל הָעוֹלָם שֶׁהוּא הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה דַּיְקָא, שֶׁיָּשׁוּבוּ הָרְחוֹקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע וְגוֹ'", כִּי עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן כַּנַּ"ל (שם יז).

EN:
24. When one truly believes in Hashem and in His specific providence, one need not worry about livelihood at all — and certainly one will not fall through anything in the world. For on the contrary: even through the falling in mind that comes through the great intensity of one's blemishes, through this very falling one will be strengthened further. For since one knows in any case that through a transgression one damages the supernal worlds, it follows that one has Emunah — and since one has Emunah, one still has hope. For "all Your commandments are Emunah" [Psalms 119:86]. And if a person believes that one can damage, one must also believe that one can repair — for it has already been explained elsewhere that there is no such thing as despair in the world [this is a foundational Breslov teaching: ein shum yei'ush ] . The essential thing is Emunah — for through complete Emunah one passes over and leaps past all the enticements, temptations, weaknesses of mind, and falls with which the adversary wishes to topple a person and weaken his mind as if he has no hope, G-d forbid. For one believes that Hashem is first and last, and He delights in the service of Moshe Rabbeinu and all the great Tzadikim — and yet He also takes delight in even the modest service of the very least of the least of Israel, as long as the name of Israel is called upon him. For the Tzadikim and the great of stature are the aspect of the beginning, the head of all levels. And the small and distant from Hashem are the aspect of the end, the very last of levels. And Hashem is first and last and declares the end from the beginning — His complete providence reaches from beginning to end. Through strengthening oneself in this Emunah and yearning and longing to return from there to Him in truth — through this one draws His complete providence in the aspect of ratzo vashov (רָצוֹא וָשׁוֹב — running forth and returning) even there, in one's low and lowly place. Through this one includes the end in the beginning — namely, the lowly and sunken place to which one has fallen, which is the aspect of the very last of all levels, one includes within the head of all levels, within the beginning of thought as above. And through this one elevates all the holy souls and sparks that have fallen there for many years. And when such a far and low place as this is included in Hashem, all the intermediate levels in between are automatically included in His holiness. It emerges that specifically the distant ones — when they strengthen themselves in complete Emunah and thereby merit complete repentance — through this specifically all the worlds will be rectified, through the including of the very last of levels within the beginning of thought. Therefore the essential good ultimate end of all of Israel and of all the world — which is the final redemption — depends specifically on repentance: that the distant ones return to Him, as it is written: "And a redeemer shall come to Zion and to those who repent of transgression in Yaakov" [Isaiah 59:20]. For through this the essential completeness of the rectification comes, as above. ibid. §17

Segment 25
HE:
כְּשֶׁזּוֹכִין לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, אֵין צְרִיכִין לָצוּם, כִּי עִקַּר הַצּוֹם הוּא לְהַכְנִיעַ מְזוֹנָא דְּגוּפָא, אֲבָל עַל־יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכִין שֶׁתִּהְיֶה הָאֲכִילָה בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה, בִּבְחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא (שם הל' נטילת ידים לסעודה, הל' ד, אות ה).

EN:
25. When one merits complete Emunah, one need not fast — for the essential fast is to subdue bodily sustenance (מְזוֹנָא דְּגוּפָא) . But through Emunah one merits that one's eating be with great holiness, in the aspect of soul-sustenance (מְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא) . Hil. Netilas Yadayim LiSeudah 4:5