Treasury of Awe (Oatzar HaYeerah) — Volume I
Treasury of Awe (Oatzar HaYeerah) — Volume I
Source: https://ajew.org/reader/otzar-hayirah/1/20

Segment 1
HE:
כָּל תִּקּוּנֵי הַבָּשָׂר שֶׁעוֹשִׂין עַד שֶׁהֻכְשַׁר לַאֲכִילַת יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּחִינַת תִּקּוּנֵי הַתְּשׁוּבָה, כִּי צְרִיכִין לְתַקֵּן הַנֶּפֶשׁ הַמְגֻלְגָּל שֶׁיָּרַד מִמַּדְרֵגָתוֹ מִמְּדַבֵּר לְחַי, וְעַכְשָׁו צְרִיכִין לְתַקְּנוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ לְשָׁרְשׁוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, וְזֶה בְּחִינַת שְׁחִיטָה וְנִקּוּר כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְאַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לַהֲדִיחוֹ בְּמַיִם וּלְמָלְחוֹ וְלַחֲזֹר וְלַהֲדִיחוֹ הֲדָחָה אַחֲרוֹנָה - זֶה בְּחִינַת "הַבָּא לִטָּהֵר, מְסַיְּעִין לוֹ"; אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן! שֶׁנֶּאֱמַר עַל עִנְיַן הַבַּעַל־ תְּשׁוּבָה. כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס בְּפַעַם אֶחָד אֶל הַתְּשׁוּבָה, וְצָרִיךְ לְהַמְתִּין וְלִשְׁהוֹת וְלִסְבֹּל שְׁפִיכוּת־דָּמִים הַרְבֵּה כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הַדָּם הָרַע שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁהִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי עֲו?ֹנוֹתָיו. וּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁבִּתְחִלַּת הַתְּשׁוּבָה מַעֲלִין אֶת הָאָדָם לְמַדְרֵגָה גְדוֹלָה, וְנִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרָה גְדוֹלָה מְאֹד מִלְמַעְלָה מִבְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶהְיֶ"ה, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת פֶּסַח, בְּחִינַת טְבִילַת הַמִּקְוֶה שֶׁל פֶּסַח, כִּי אָז טָבְלוּ גַּם־כֵּן כַּיָּדוּעַ, כִּי מִקְוֶה הוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינַת אֶהְיֶ"ה, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה. וְאַחַר־כָּךְ מִסְתַּלֶּקֶת הֶאָרָה זֹאת, וְאָז צָרִיךְ הָאָדָם לְהִצְטָרֵף וּלְהִזְדַּכֵּךְ מֵאֲחִיזַת הַדָּמִים רָעִים שֶׁהֵם בְּחִינַת טֻמְאַת מִצְרַיִם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁיּוֹרֵד מִמַּדְרֵגָתוֹ, וְצָרִיךְ לִסְבֹּל שְׁפִיכוּת־דָּמִים הַרְבֵּה מֵעַצְמוֹ וּמֵאֲחֵרִים עַד שֶׁיִּפְלֹט כָּל הַדָּמִים רָעִים שֶׁנִּתְאַחֲזוּ בּוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁעוֹסְקִין בִּסְפִירָה לְזַכֵּךְ עַצְמֵנוּ מֵאֲחִיזַת הַדָּמִים הַנַּ"ל כְּאִשָּׁה הַמִּטַּהֶרֶת לְבַעְלָהּ שֶׁסּוֹפֶרֶת שִׁבְעָה נְקִיִּים, וְעַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ זוֹכִין אַחַר־כָּךְ לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלָּנוּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִקְוֶה שֶׁל שָׁבוּעוֹת. וְכָל הַתִּקּוּנִים הַנַּ"ל אָנוּ מַמְשִׁיכִים גַּם עַל הַבָּשָׂר עַד שֶׁהֻכְשַׁר לַאֲכִילָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הֲדָחָה רִאשׁוֹנָה בְּמַיִם הוּא בְּחִינַת הַמִּקְוֶה רִאשׁוֹנָה שֶׁל פֶּסַח, וְאַחַר־כָּךְ אָנוּ מוֹלְחִין אוֹתוֹ לְהַפְלִיט הַדָּמִים מִמֶּנּוּ בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִשְׁהוֹת בְּמִלְחוֹ, בְּחִינַת 'אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן', הַיְנוּ מַה שֶּׁמִּסְתַּלֶּקֶת הֶאָרָה רִאשׁוֹנָה וְצָרִיךְ לְהַמְתִּין וְלִסְבֹּל הַרְבֵּה עַד שֶׁיַּפְלִיט מֵעַצְמוֹ הַדָּמִים הָרָעִים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַתִּקּוּנִים שֶׁעוֹסְקִים בְּכָל יְמֵי הַסְּפִירָה, עַד שֶׁזּוֹכִין אַחַר־כָּךְ לְמִקְוֶה שֶׁל שָׁבוּעוֹת שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַהֲדָחָה שֶׁאַחַר הַמְּלִיחָה, שֶׁזֶּה גְּמַר תִּקּוּנוֹ וְאָז הֻכְשַׁר לַאֲכִילָה. וְעַל־כֵּן אִם אֵין לוֹ מֶלַח, צְרִיכִין לִצְלוֹת הַבָּשָׂר בָּאֵשׁ - זֶה בְּחִינַת הָאֵשׁ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהִצְטָרֵף בּוֹ אַחַר פְּטִירָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ" - בַּחֲמִימוּת הַיֵּצֶר - "תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ", כִּי הָאֵשׁ הַנַּ"ל הוּא מְכַלֶּה אֶת הַזֻּהֲמָא הַנֶּאֱחֶזֶת בְּנַפְשׁוֹ. אַךְ אִם זוֹכֶה לְהִתְקַשֵּׁר לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת "בְּרִית מֶלַח", אֲזַי נִצּוֹלִין מִן הָאֵשׁ הַנַּ"ל, כִּי נִפְלָטִין כָּל הַדָּמִים רָעִים שֶׁבּוֹ עַל־יְדֵי הַמֶּלַח, כִּי מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ דְּצָלִי, שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינַת הַמְּלִיחָה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַהִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיק, וְסוֹבֵל שְׁפִיכוּת־דָּמִים הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל זֶה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִזְדַּכְּכִין יָפֶה וְנִצּוֹלִין מִן הָאֵשׁ וְיוֹצְאִין זַךְ וְיָפֶה וְשָׁלֵם בְּלִי שׁוּם פְּגָם וְזוֹכִין לְתַכְלִית הַתִּקּוּן (הל' מליחה, ה"א).

EN:
Through the holy yearnings [ kisufin d'kedushah ] — through which good souls [ nefashos tovos ] are made — one merits through this that all of one's eating should be in the aspect of the Lechem ha-Panim [the Showbread — the twelve loaves that stood on the holy table in the Sanctuary, which are the essential rectification of holy eating for Israel] . This is the essential rectification of holy eating for Israel. Therefore it is forbidden to eat blood until it has curdled and become milk — and then it is permitted to eat. For the blood is the soul [ nefesh ] — for there resides the animalistic soul [ nefesh ha-behemiyas ]. And it is impossible to eat it except when the soul has been refined and purified from animal to human [ me-behemah l'adam ] through holy yearnings — through which good souls are made. This is the aspect of refining the good from the animalistic soul. And then the blood within which the soul is garbed is sweetened and rectified until it becomes milk, as explained within — and then it is permitted to eat. [See also the section on Salting Meat — for the matter of salting meat to draw out the blood and the subsequent rinsing with water, see Ratzon v'Kisufim , section 18.] (Likutay Halachos, Halachos of Blood, Law 1, sections 9, 11)

Segment 2
HE:
יָדוּעַ שֶׁבְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת וְחַיּוֹת טְהוֹרוֹת הֵם מִבְּחִינַת נֹגַהּ, בְּחִינַת תַּרְגּוּם, שֶׁהוּא מְעֹרָב טוֹב וָרָע; וְהַמִּינִים הַטְּמֵאִים הֵם מִבְּחִינַת הַשָּׁלשׁ קְלִפּוֹת טְמֵאוֹת, שֶׁהֵם כֻּלּוֹ רַע לְגַמְרֵי. וְעַל־כֵּן הַבְּהֵמָה טְהוֹרָה, הַסִּימָן שֶׁלָּהּ, שֶׁהִיא מַעֲלַת גֵּרָה וּמַפְרֶסֶת פַּרְסָה. כִּי יָדוּעַ שֶׁבְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ בָּהֶם נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה, הַיְנוּ בְּחִינַת נְפָשׁוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁנָּפְלוּ מִמַּדְרֵגָתָן מִבְּחִינַת מְדַבֵּר וְנִתְלַבְּשׁוּ בְּחַי אוֹ בְּצוֹמֵחַ, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁהַחַי אוֹכֵל הַצּוֹמֵחַ, אֲזַי עוֹלִין הַנְּפָשׁוֹת מִבְּחִינַת צוֹמֵחַ לִבְחִינַת חַי שֶׁהוּא גָּבֹהַּ מִמֶּנּוּ בְּמַדְרֵגָה, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאֵין זֶה תַּכְלִית שְׁלֵמוּתָן עֲדַיִן, כִּי עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת לַחֲזֹר לְמַעֲלָתָן לִבְחִינַת מְדַבֵּר, עַל־כֵּן כְּשֶׁבְּהֵמָה טְהוֹרָה אוֹכֶלֶת הַצּוֹמֵחַ, וּמֵחֲמַת שֶׁבְּהֵמָה טְהוֹרָה הִיא מִבְּחִינַת נֹגַהּ וּמְעֹרָב בָּה טוֹב גַּם־כֵּן, עַל־כֵּן הַנְּפָשׁוֹת שֶׁבַּצּוֹמֵחַ אֵינָם נִלְכָּדִים וְנֶאֱסָרִים שָׁם כָּל־כָּךְ, וְזוֹכְרִין עֲדַיִן אֶת מַעֲלָתָן, וְעַל־כֵּן אֵינָם יְכוֹלִים לָנוּחַ וְלִשְׁקֹט שָׁם בְּהַחַי הַטָּהוֹר, כִּי מִתְאַוִּים לַעֲלוֹת לִבְחִינַת מְדַבֵּר, וְעַל־כֵּן חוֹזְרִין וְעוֹלִין בְּכָל פַּעַם מִבֶּטֶן הַבְּהֵמָה אֶל צַוָּארָהּ וְאֶל פִּיהָ, שֶׁשָּׁם סְמוּכִין בְּיוֹתֵר לִכְלֵי הַדִּבּוּר שֶׁבַּמְדַבֵּר, וְעַל־כֵּן הִיא מַעֲלַת גֵּרָה; אֲבָל הַמִּינִים הַטְּמֵאִים לְגַמְרֵי אֵינָם מַעֲלִין גֵּרָה, כִּי הַנְּפָשׁוֹת הַמְלֻבָּשׁוֹת בְּהַמַּאֲכָל שֶׁאוֹכְלִים - תֵּכֶף כְּשֶׁבָּאִים לְתוֹךְ הַטְּמֵאִים, אֲזַי נִלְכָּדִים וְנֶאֱסָרִין שָׁם כָּל־כָּךְ עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִין לָזוּז מִמְּקוֹמָן בִּבְחִינַת "נְתָנַנִי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם", וְעַל־כֵּן אֵינָם מַעֲלִין גֵּרָה; וְכֵן, לְהַבְדִּיל, הָאָדָם אֵינוֹ מַעֲלֶה גֵרָה, כִּי אַדְּרַבָּא כְּשֶׁהַנְּפָשׁוֹת הַנַּ"ל בָּאִים לְתוֹךְ גּוּף יִשְׂרָאֵל הֵם נָחִים וּשְׁקֵטִים שָׁם כִּי זָכוּ לַעֲלוֹת לְמַעֲלָתָן, לִבְחִינַת מְדַבֵּר דִּקְדֻשָּׁה, וּבְכֹחַ הָאֲכִילָה הָאָדָם מְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת "וַאֲכַלְתֶּם וְכוּ' וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה'", וְאָז עוֹלִין כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַנַּ"ל לְתַכְלִית שְׁלֵמוּתָן. וְעַל־כֵּן גַּם אֵצֶל הָאָדָם, כְּשֶׁהוּא שִׁכּוֹר וּמְבֻלְבָּל וְאֵינוֹ בְּגֶדֶר דַּעַת הָאָדָם בִּשְׁלֵמוּת, אָז אֵין לְהַמַּאֲכָלִים מְנוּחָה גַּם אֶצְלוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלֶה גֵרָה גַּם־כֵּן, וְלִפְעָמִים בָּא לַהֲקָאוֹת עַל־יְדֵי־זֶה. וְהַסִּימַןשׂ טָהֳרָה הַשֵּׁנִי הוּא "מַפְרִיס פַּרְסָה", כִּי עִקַּר קִיּוּם הָאָדָם עַל רַגְלָיו הוּא עַל־יְדֵי הַדַּעַת, וְכֵן עִקַּר הַדִּבּוּר שֶׁל הָאָדָם הוּא גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וּבָזֶה נִבְדָּל הַמְדַבֵּר מִן הַחַי בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ הַדִּבּוּר וְהוֹלֵךְ עַל רַגְלָיו בְּקוֹמָה זְקוּפָה. וְעַל־כֵּן הַשִּׁכּוֹר שֶׁדַּעְתּוֹ מְבֻלְבָּל, אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר כָּרָאוּי וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ עַל רַגְלָיו כָּרָאוּי. וְעַל־כֵּן הַמִּינִים טְהוֹרִים, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם טוֹב, שֶׁהוּא מִבְּחִינַת הַדַּעַת שֶׁהוּא עִקַּר הַטּוֹב, עַל־כֵּן אַף־עַל־פִּי שֶׁהוֹלְכִים עַל אַרְבַּע, אַף־ עַל־פִּי־כֵן חַיּוּת הַנְּפָשׁוֹת הַמְלֻבָּשׁוֹת בָּהֶם בּוֹקֵעַ בְּרַגְלֵיהֶם וְעַל־יְדֵי־זֶה מַפְרִיסִין פַּרְסָה, אֲבָל הַנְּפָשׁוֹת הָעֲשׁוּקוֹת בַּמִּינִים הַטְּמֵאִים, הֵם נִתְפָּסִים שָׁם מְאֹד עַד שֶׁאֵין יְכוֹלִין לִבְקֹעַ וְלֵיצֵא שׁוּם הֶאָרָה מֵהֶם כְּלָל, וְעַל כֵּן פַּרְסוֹתֵיהֶם קְלוּטוֹת (הל' סימני בהמה וחיה טהורה, הל' א).

EN:
All the rectifications of meat that are performed until it is fit for Israel's eating — they are the aspect of the rectifications of teshuvah [repentance]. For one must rectify the transmigrated soul [ nefesh ha-megulgal ] that has descended from its level — from speaking being [ medaber ] to living creature [ chai ] — and now one must rectify it and return it to its root. This is the aspect of teshuvah . And this is the aspect of slaughter [ shechitah ] and the removal of forbidden fats [ nikur ], as explained within. And afterward one must rinse it with water, salt it, and rinse it again with a final rinsing — this is the aspect of: "one who comes to be purified is given assistance" [Yoma 38b] — and they say to him: "Wait!" — which is said regarding the matter of the penitent. For it is impossible to enter into teshuvah all at once — one must wait, endure, and suffer much shedding of blood [ shefichas damim ] in order to subdue the evil blood in the left chamber that has strengthened through one's sins. And it is explained in our teachings many times that at the beginning of teshuvah , a person is elevated to a great level, and a very great radiance is drawn upon him from above from the aspect of the World to Come — which is the aspect of Ehyeh [the Divine Name associated with future becoming and hidden potential] , the aspect of teshuvah . And this is the aspect of Pesach — the aspect of the immersion in the mikveh of Pesach, for they also immersed then, as is known. For the mikveh is the aspect of the World to Come, the aspect of Ehyeh , the aspect of teshuvah . And afterward this radiance departs — and then the person must be smelted and refined from the grip of the evil bloods which are the aspect of the impurity of Egypt. This is the aspect of one descending from one's level — and one must suffer much shedding of blood from oneself and from others until one expels all the evil bloods that have taken hold within — which is the aspect of the work we engage in during the Sefirah [the counting of the Omer] to purify ourselves from the grip of the aforementioned bloods, as a woman who purifies herself for her husband counts seven clean days. And through this we thereafter merit complete teshuvah through our own stirring from below [ is'arusa d'lesata ] — which is the aspect of the mikveh of Shavuos. And all these rectifications we draw also upon the meat until it is fit for eating — for the first rinsing in water corresponds to the first mikveh of Pesach. And afterward we salt it to fully expel the bloods from it — therefore it must remain in the salt for a period, corresponding to "they say to him: Wait!" — namely the departure of the initial radiance and the need to wait and endure greatly until one expels from oneself the evil bloods. This corresponds to the rectifications engaged in throughout all the days of the Sefirah — until one thereafter merits the mikveh of Shavuos, which corresponds to the final rinsing after the salting, which is the completion of its rectification — and then it is fit for eating. And therefore if one has no salt, one must roast the meat over fire — this is the aspect of the fire through which a person must be smelted after death, G-d forbid — the aspect of: "everything that comes through fire…you shall pass through fire" [ kol davar asher yavo va-eish…ta'aviru va-eish ] [Bamidbar 31:23] — through the heat of the evil inclination [ chamimus ha-yetzer ] — "you shall pass through fire" . For this aforementioned fire consumes the defilement that has taken hold in the soul. But one who merits to connect to the true Tzadik — who is the aspect of "covenant of salt" [ bris melach ] — is saved from this fire. For all the evil bloods within him are expelled through the salt — for one who is salted is like one who is boiling from the roasting fire. And through the salting — which is the aspect of the connection to the Tzadik — and one endures much shedding of blood for this as above — through this one is refined well and saved from the fire, and emerges pure, beautiful, and whole without any blemish, and merits the ultimate rectification. (Likutay Halachos, Halachos of Salting, Law 1)

Segment 3
HE:
הַחַיּוֹת טְהוֹרוֹת הֵם מִבְּחִינַת יָמִין, עַל־כֵּן חֶלְבָּם מֻתָּר וְדָמָן טָעוּן כִּסּוּי, וּבְהֵמוֹת טְהוֹרוֹת הֵם מִבְּחִינַת שְׂמֹאל דִּקְדֻשָּׁה, עַל־כֵּן חֶלְבָּם אָסוּר וְאֵין דָּמָן טָעוּן כִּסּוּי. עַיֵּן פְּנִים (שם).

EN:
It is known that ritually pure domesticated animals [ beheimos tehorot ] and pure wild animals [ chayyos tehorot ] are from the aspect of nogah [the intermediate spiritual level — a mixture of good and evil — corresponding to the Aramaic translation of Torah, Targum ] — which is mixed good and evil. And the impure species are from the aspect of the three completely impure kelipos — which are entirely evil. Therefore the signs of a pure domesticated animal are that it chews its cud and has a split hoof. For it is known that in all things in the world there are sparks of holiness — namely, holy souls that have fallen from their level from the aspect of the speaking being [ medaber ] and have become garbed in a living creature [ chai ] or a growing thing [ tzome'ach ]. And afterward when the living creature eats the growing thing, the souls ascend from the aspect of the growing thing to the aspect of the living creature — which is a higher level. But since this is not yet their ultimate wholeness — for the essential wholeness is to return to their level of the speaking being — therefore, when a pure domesticated animal eats the growing thing, and since the pure domesticated animal is from the aspect of nogah and good is also mixed within it — therefore the souls within the growing thing are not so trapped and imprisoned there, and they still remember their level. Therefore they cannot rest and be still in the pure living creature — for they yearn to ascend to the level of the speaking being. And therefore they continually rise from the belly of the animal up to its throat and mouth — which are closest to the organs of speech of the speaking being. And therefore it chews its cud. But the completely impure species do not bring up their cud — for the souls garbed within the food they eat: as soon as they enter into the impure ones, they are so captured and imprisoned that they cannot move from their place — the aspect of: "Hashem has delivered me into the hands of those from whom I cannot rise" [ nesanani Hashem b'ydei lo uchal kum ] [Eichah 1:14]. Therefore they do not bring up their cud. And likewise — to distinguish — the human being does not bring up his cud. For on the contrary: when the aforementioned souls come into the body of an Israelite, they rest and are at peace there — for they have merited to ascend to their level, to the aspect of the holy speaking being. And through the power of eating, the person praises Hashem, blessed be He — the aspect of: "and you shall eat…and praise the Name of Hashem" [ va'achaltem…v'hilaltem es shem Hashem ] [Yoel 2:26]. And then all the aforementioned souls ascend to the ultimate wholeness. And therefore also with the human being — when he is drunk and confused and no longer in the full domain of human daas — then the foods have no rest even in him, and through this he too brings up his cud, and sometimes comes to vomiting through this. And the second sign of purity is that it has a split hoof [ mafris parsah ]. For the essential standing of the human being on his feet comes through daas — and likewise the essential speech of the human being comes through the daas he possesses. And in this the speaking being is distinguished from the living creature — in that the speaking being has the power of speech and walks erect on two feet. Therefore the drunkard whose daas is confused cannot speak properly and cannot walk on his feet properly. Therefore the pure species — since there is good within them, which is from the aspect of daas which is the essential good — even though they walk on four feet, nevertheless the vitality of the souls garbed in them breaks through in their feet, and through this they split the hoof. But the souls oppressed within the impure species are so captured there that no radiance can break through and emerge from them at all — therefore their hooves are solid and unsplit. (Likutay Halachos, Halachos of the Signs of Pure Animals and Beasts, Law 1)

Segment 4
HE:
עִקַּר קְדֻשַּׁת אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל הוּא לִזְכּוֹת בִּשְׁעַת אֲכִילָה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת כְּלָלִיּוּת בֵּן וְתַלְמִיד, הַיְנוּ מֵהַדַּעַת שֶׁמֵּאִיר הַצַּדִּיק בְּדָרֵי מַעְלָה לְהַרְאוֹת וּלְהָאִיר לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים עֲדַיִן כְּלָל מִגְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', וּלְהָאִיר לְהַדָּרֵי מַטָּה שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהֵם גַּם־כֵּן סְמוּכִין אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמָן כְּלָל, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ; וְעַל־יְדֵי הַדַּעַת הַזֶּה הַצַּדִּיק מְתַקֵּן וּמְחַיֶּה כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וּמַעֲלֶה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים, אֲפִלּוּ אוֹתָם שֶׁנָּפְלוּ וְיָרְדוּ וְנִתְלַבְּשׁוּ בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת. וְזֶה בְּחִינַת הַסִּימָנֵי־טָהֳרָה שֶׁבִּבְהֵמוֹת טְהוֹרוֹת, שֶׁהֵם מַעֲלֵה גֵרָה וּמַפְרִיס פַּרְסָה, כִּי הֵם מוֹרִים שֶׁכְּבָר נִמְשָׁךְ עַל הַנְּפָשׁוֹת הַמְלֻבָּשׁוֹת בָּהֶן הֶאָרַת הַצַּדִּיק הַנַּ"ל כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־ יְדֵי־זֶה הֻתְּרוּ לָנוּ לַאֲכִילָה, כִּי יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְבָרְרָם עַל־יְדֵי אֲכִילָתֵנוּ שֶׁנִּמְשָׁךְ גַּם־כֵּן מִבְּחִינַת הֶאָרַת הַצַּדִּיק הַנַּ"ל (שם הל' ב).

EN:
Pure wild animals [ chayyos tehorot ] are from the aspect of the right [ yamin ] — therefore their fat [ chelev ] is permitted and their blood requires covering [ kisui ha-dam ]. And pure domesticated animals [ beheimos tehorot ] are from the aspect of the holy left [ smol d'kedushah ] — therefore their fat is forbidden and their blood does not require covering. See within. (Likutay Halachos, Halachos of the Signs of Pure Animals, ibid.)

Segment 5
HE:
עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְמַאֲכַל יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי גֵּרִים שֶׁנִּמְשָׁכִים עַל־יְדֵי הָאֲוִיר הַצַּח וְהַזַּךְ שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי צְדָקָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה שׁוֹמֵעַ הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ בֵּין הָעַכּוּ"ם אֶת דִּבְרֵי הַצַּדִּיק, עַד שֶׁזּוֹכֵר אֶת מַעֲלָתוֹ וּמוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ לְשָׁרְשׁוֹ, וְעַל־יְדֵישׂ זֶה מוֹשֵׁךְ עִמּוֹ גַּם מִן הָעַכּוּ"ם וּבָאִים וּמִתְגַּיְּרִים. וּמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁכָּל הַחַיּוּת וְהַנְּפָשׁוֹת שֶׁבִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת וְכַיּוֹצֵא, כֻּלָּם הֵם נַפְשׁוֹת בְּנֵי־אָדָם מַמָּשׁ שֶׁנִּתְגַּלְגְּלוּ בָּהֶם בַּעֲו?ֹנוֹתֵיהֶם. וְיֵשׁ נְפָשׁוֹת וְנִיצוֹצוֹת שֶׁנָּפְלוּ לְתֹקֶף הַסִּטְרָא־אָחֳרָא כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאֵין כֹּחַ בְּיָדֵנוּ לְבָרְרָם עַל־יְדֵי אֲכִילָתֵנוּ, וְזֶה בְּחִינַת כָּל הַמִּינִים הַטְּמֵאִים שֶׁאָסוּר לָנוּ לְאָכְלָם; אֲבָל הַמִּינִים הַטְּהוֹרִים הִתִּיר לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּאֲכִילָה, כִּי יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ לְבָרְרָם, כִּי כְּבָר הִתְחִיל הַטּוֹב הַכָּבוּשׁ בָּהֶם לִשְׁמֹעַ וְלִזְכֹּר אֶת מַעֲלָתוֹ וּמוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ לָשׁוּב לְשָׁרְשׁוֹ. וְזֶה בְּחִינַת הַסִּימָנֵי־טָהֳרָה שֶׁבָּהֶם מַעֲלֵי גֵרָה וּמַפְרִיסֵי פַּרְסָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם הל' ד, אות א).

EN:
The essential holiness of Israel's eating is to merit at the time of eating the hearas ha-ratzon [illumination of the Will] — which is drawn from the aspect of the generality of son and student [ klaliyus ben v'talmid — the essential transmission of divine knowledge from the Tzadik to the generation] . This is the daas that the Tzadik illuminates in the supernal worlds — to show and illuminate to those who do not yet know at all of His greatness, blessed be He — which is the aspect of: "Where is the place of His glory?" [ Ayeh mekom kevodo ] — and to illuminate to those in the lower worlds that they too are close to Him, blessed be He, and that they should not despair at all — for the whole earth is full of His glory [ m'lo chol ha-aretz kevodo ]. And through this daas the Tzadik rectifies and gives life to all the upper and lower worlds, and elevates all the holy sparks — even those that have fallen and descended and become garbed in animals and beasts. And this is the aspect of the signs of purity in pure domesticated animals — that they chew the cud and have split hooves. For they indicate that the radiance of the aforementioned Tzadik has already been drawn upon the souls garbed within them, as explained within. And through this they were permitted to us for eating — for we have the power to refine them through our eating, which is likewise drawn from the aspect of the radiance of the aforementioned Tzadik. (Likutay Halachos, Halachos of the Signs of Pure Animals and Beasts, Law 2)

Segment 6
HE:
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל; "כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת" (יואל ב, כ) - שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע פָּשַׁט יָדוֹ בִּגְדוֹלִים. כִּי כֵן הוּא עַל־פִּישׂ רֹב, שֶׁבְּכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טוֹב גָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר, אֲזַי הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מִתְגַּבֶּרֶת עַל הַטּוֹב הַזֶּה לִכְבּשׁ אוֹתוֹ בְּגָלוּת יוֹתֵר, וְחוֹשְׁבִין מַחֲשָׁבוֹת וְעֵצוֹת עֲמֻקּוֹת אֵיךְ לְהַעְלִים אֶת הַטּוֹב הַזֶּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְתוֹךְ עֹמֶק מַחֲשַׁבְתָּם; רַק אַף־עַל־פִּי־כֵן - "וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה'", כִּי לִפְעָמִים יֵצֵא הַטּוֹב עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא מֵעֹמֶק גָּלוּתוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁמַּכְנִיסִים אוֹתוֹ לְתוֹךְ עֹמֶק מַחֲשַׁבְתָּם שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ טִפַּת הַהוֹלָדָה, עַל־יְדֵי־זֶה יוֹצֵא הַטּוֹב בְּזֶרַע הַיִּלּוֹדִים, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים. וְזֶה בְּחִינַת הַחִלּוּק שֶׁבֵּין בְּהֵמָה לְחַיָּה, כִּי בַּבְּהֵמוֹת מְלֻבָּשׁ טוֹב גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְעַל־כֵּן עוֹלִין לְרֵיחַ נִיחוֹחַ עַל־יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת, וְדַיְקָא מֵחֲמַת זֶה מִתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְרוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת עֲלֵיהֶם בְּיוֹתֵר וְעַל־כֵּן תְּנוּעָתָם כְּבֵדָה בְּיוֹתֵר, וְעַל־כֵּן דָּמָן אֵין טָעוּן כִּסּוּי וְחֶלְבָּם אָסוּר, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּחַיּוֹת, שֶׁאֵין מְלֻבָּשׁ בָּהֶן טוֹב גָּדוֹל כָּל־כָּךְ, וְעַל־כֵּן נִכָּר בָּהֶם דַּיְקָא הַחַיּוּת בְּיוֹתֵר, כִּי הֵם קַלֵּי הַתְּנוּפָה מֵחֲמַת שֶׁאֵין הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא מִתְגַּבֶּרֶת כָּל־כָּךְ לְהַעְלִים חַיּוּתָם וְטוּבָם, וְעַל־כֵּן חֶלְבָּם מֻתָּר וְדָמָם טָעוּן כִּסּוּי. וְעַל־כֵּן "אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ" נוֹהֵג גַּם־כֵּן רַק בִּבְהֵמוֹת וְלֹא בְחַיּוֹת, כִּי הַבְּהֵמוֹת, מֵחֲמַת שֶׁהַסִּטְרָא־אָחֳרָא מִתְגַּבֶּרֶת מְאֹד עַל הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם, עַל־כֵּן כָּל תִּקּוּנָם עַל־יְדֵי זֶרַע הַיִּלּוֹדִים, הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַוְּלָדוֹת שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶם לְדוֹר וָדוֹר עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, שֶׁאָז יִתְתַּקֵּן בִּשְׁלֵמוּת כָּל הַטּוֹב שֶׁהָיָה כָּבוּשׁ בָּהֶם. וְעַל־כֵּן כַּמָּה מִצְו?ֹת נוֹהֲגוֹת בְּוַלְדֵי הַבְּהֵמוֹת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּחַיּוֹת. וּמֵחֲמַת שֶׁתִּקּוּן וּבֵרוּר הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם הוּא עַל־יְדֵי הוֹלָדָה שֶׁלָּהֶם מִדּוֹר לְדוֹר, עַל־כֵּן אָסוּר לְשָׁחֳטָם אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ בְּיוֹם אֶחָד, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַחַיּוֹת, אֵין הַבֵּרוּר שֶׁלָּהֶם תָּלוּי בְּבֵרוּר וַלְדוֹתֵיהֶם, וְאֵין לָהֶם שׁוּם שַׁיָּכוּת עִם הַוְּלָדוֹת לְעִנְיַן בֵּרוּר הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם, עַל־כֵּן אֵין בָּהֶם אִסּוּר "אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ" (שם אות לא, וע' ה"ש ה"ד, אות ג).

EN:
The essential rectification of food — so that it should be fit for Israel's eating — is the aspect of the rectification of the altar [ mizbeach ] that is accomplished through converts [ geirim ] who are drawn through the pure, clear air [ avir tzach v'zach ] that is created through tzedakah [charity]. Through this, the good buried within the nations hears the words of the Tzadik — until it remembers its level and draws itself toward its root. And through this it draws with it others from among the nations — and they come and convert. And it has been explained many times that all the vitality and souls within animals, beasts, and the like — they are all literally human souls that were transmigrated into them through their sins. And there are souls and sparks that have fallen so deeply into the grip of the Sitra Achra that we have no power to refine them through our eating — and this is the aspect of all the impure species that are forbidden for us to eat. But the pure species Hashem, blessed be He, has permitted to us for eating — for we do have the power to refine them. For the good buried within them has already begun to hear and remember its level and draws itself to return to its root. And this is the aspect of the signs of purity in them — that they chew the cud and have split hooves — as explained within. (Likutay Halachos, Halachos of the Signs of Pure Animals, Law 4, section 1)

Segment 7
HE:
כָּל עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה וּמִצְו?ֹת הַקְּדוֹשִׁים, הַכֹּל בִּשְׁבִיל בֵּרוּרִים לְבָרֵר הַטּוֹב מִן הָרָע. וְיֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי בֵּרוּרִים, הַיְנוּ הַבֵּרוּר שֶׁאָנוּ מְבָרְרִים עַל־יְדֵי הַמִּצְו?ֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלָּנוּ, וְיֵשׁ עוֹד בֵּרוּר אַחֵר שֶׁהוּא מַה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל עוֹסֵק בָּזֶה לְבָרֵר הַטּוֹב מֵהָרַע. וּשְׁנֵי בֵּרוּרִים אֵלּוּ הֵם בְּחִינוֹת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא וְאִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא, וּבֶאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד, כִּי בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא, וְכֵן כָּל כֹּחַ הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלָּנוּ הוּא הַכֹּל עַל־יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּי "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם". וּשְׁנֵי הַבְּחִינוֹת אֵלּוּ אֵיךְ הֵם מִתְקַבְּצִים וּמִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, וְאַף־עַל־ פִּי־כֵן הֵם שְׁנֵי מִינֵי בֵּרוּרִים - זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי זֶה סוֹד הַחֲקִירָה שֶׁל הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג הַשֵּׂכֶל הַזֶּה בְּזֶה הָעוֹלָם, וְרַק עַל־ יְדֵי־זֶה עִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה עַל־יְדֵי שֶׁאֵין מְבִינִין עֲדַיִן זֶה הַשֵּׂכֶל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וּשְׁנֵי מִינֵי בֵּרוּרִים אֵלּוּ הֵם בְּחִינַת בָּשָׂר וְחָלָב, כִּי הַבָּשָׂר נִתְבָּרֵר וְנִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלָּנוּ, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי תִּקּוּנֵי הַשְּׁחִיטָה וְכַיּוֹצֵא, וְתִקּוּן וּבֵרוּר הֶחָלָב הוּא עַל־יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, שֶׁמְּבָרֵר הַטּוֹב מֵהָרַע עַל־יְדֵי כָּל הוֹלָדָה וְהוֹלָדָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב (ע' בנים אות ו). וְעַל־כֵּן אָסוּר לְחַבְּרָם כְּאֶחָד, כִּי עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר עֲדַיִן לְהַשִּׂיג זֶה הַשֵּׂכֶל אֵיךְ שְׁנֵי הַבֵּרוּרִים הַנַּ"ל נִכְלָלִין כְּאֶחָד, וּמִי שֶׁרוֹצֶה עַכְשָׁו לִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת כָּאֵלּוּ הוּא בִּבְחִינַת פְּגַם אֲכִילַת בָּשָׂר בְּחָלָב, וְכֵן עַל־ יְדֵי שֶׁאוֹכֵל הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, בָּשָׂר בְּחָלָב, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגָּרִין בּוֹ הַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־ אָחֳרָא, שֶׁעִקַּר אֲחִיזָתָם וִינִיקָתָם מֵהַכְּפִירוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵחֲקִירוֹת כָּאֵלּוּ, וּמְסִיתִין אֶת הָאָדָם שֶׁיִּכָּנֵס דַּיְקָא בַּחֲקִירוֹת אֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָם [וְזֶה מְרֻמָּז בַּתִּקּוּנִים שֶׁאָמַר שָׁם: "קוּם אַנְהִיר עַיְנִין דְּאִנּוּן סָבִין דְּלָא יֵיתוּן לְמֵיכַל בִּשְׂרָא בַּחֲלָבָא"]. וּמֵחֲמַת שֶׁכָּל עֲבוֹדָתֵנוּ בְּזֶה הָעוֹלָם, הַכֹּל כָּלוּל מִשְּׁנֵי בֵּרוּרִים הַנַּ"ל, וְדַיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁאָנוּ נִזְהָרִין מִלְּחַבְּרָם כְּאֶחָד, הַיְנוּ שֶׁלֹּא לִכְנֹס בָּהֶם לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין אֵיךְ הֵם נִכְלָלִים כְּאֶחָד, וְזֶה כְּלַל קַבָּלַת הַתּוֹרָה, עַל־כֵּן בְּשָׁבוּעוֹת נוֹהֲגִין לֶאֱכֹל מַאַכְלֵי חָלָב וְאַחַר־כָּךְ בָּשָׂר, לְהוֹרוֹת שֶׁאָנוּ נִזְהָרִין מִלְּחַבֵּר שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל כְּאֶחָד, שֶׁהֵם בְּחִינַת בָּשָׂר בְּחָלָב (שם אותיות לח, מ, נא).

EN:
Our Rabbis of blessed memory have said: "For He has done great things" [Yoel 2:20] — that the Evil Inclination has extended its hand against the great ones. For so it is in general: in every thing that contains a greater and higher good — the Sitra Achra prevails more strongly over that good to subdue it into exile, and devises deep thoughts and counsels as to how to conceal this good — and through this it brings it into the depths of its own thoughts. Yet nonetheless — "but You, Hashem, are on high forever" [Tehillim 92:9] — for sometimes the good emerges through this very depth of its exile. For since they bring it into the depths of their thought from which the drop of procreation flows — through this the good emerges in the seed of children born, as is explained fully within. And this is the aspect of the distinction between a domesticated animal [ behemah ] and a wild animal [ chayyah ] — for within domesticated animals, a very great good is garbed. Therefore they ascend as a pleasing fragrance [ rei'ach nichoach ] through sacrifices. And specifically because of this, the Sitra Achra and the spirit of animality prevails more strongly over them — and therefore their movement is especially heavy. Therefore their blood does not require covering and their fat is forbidden — as explained within. In contrast, with wild animals — within which so great a good is not garbed — therefore on the contrary the vitality is more manifest in them, for the Sitra Achra does not prevail so strongly to conceal their vitality and goodness. Therefore their fat is permitted and their blood requires covering. And therefore the prohibition of "it and its offspring" [ oso v'es beno ] applies only to domesticated animals and not to wild animals — for with domesticated animals, since the Sitra Achra prevails greatly over the good within them, their entire rectification comes through the seed of their children born from generation to generation — until Mashiach comes, when all the good that was buried within them will be completely rectified. Therefore many commandments apply to the young of domesticated animals — which is not the case with wild animals. And since the rectification and refinement of the good within them depends on their reproduction from generation to generation — therefore it is forbidden to slaughter both parent and offspring on the same day. But with wild animals, their refinement does not depend on the refinement of their offspring, and they have no connection to their offspring regarding the refinement of the good within them — therefore they are not subject to the prohibition of "it and its offspring." (Likutay Halachos, Halachos of the Signs of Pure Animals, section 31; and see Law of Shechitah, Law 4, section 3)

Segment 8
HE:
חָלָב הוּא בְּחִינַת הַבֵּרוּר שֶׁזָּכִינוּ כְּשֶׁיָּצָאנוּ מִגָּלוּת מִצְרַיִם וְזָכִינוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁאָז דָּם נֶעְכַּר וְנַעֲשָׂה חָלָב כַּיָּדוּעַ, וְעַל־כֵּן אוֹכְלִין מַאַכְלֵי חָלָב בְּשָׁבוּעוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶה הַבֵּרוּר לֹא נִשְׁלַם עֲדַיִן בִּשְׁלֵמוּת לְהִתְהַפֵּךְ מֵרַע לְטוֹב לְגַמְרֵי, וְעַל־ כֵּן הֲוָה בֶּאֱמֶת אַחַר־כָּךְ מָה דַּהֲוָה מֵחֵטְא הָעֵגֶל וְכוּ', וּמֵחֲמַת זֶה אָסוּר לְחַבְּרוֹ וּלְאָכְלוֹ עִם הַבָּשָׂר, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן אֵיזֶה אֲחִיזַת הָרַע, עַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַפְרִיד בֵּין שְׁנֵי מִינֵי הַבֵּרוּרִים הַנַּ"ל שֶׁהֵם בְּחִינַת בָּשָׂר וְחָלָב, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת אֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָן כַּנַּ"ל. אֲבָל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה מְרַמֵּז עַל הַגְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה, וְעַל־כֵּן מִתְפַּלְלִין אָז הַרְבֵּה עַל זֶה, וּגְאֻלָּה אַחֲרוֹנָה הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, שֶׁאָנוּ מַתְחִילִין לַעֲסֹק בָּזֶה בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁאַחַר שֶׁקִּלְקַלְנוּ אַחַר כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּמַתַּןשׂ תּוֹרָה, וְאַחַר־כָּךְ עָשִׂנוּ מַה שֶּׁעָשִׂינוּ בְּחֵטְא הָעֵגֶל וּמְרַגְּלִים וְכֵן בְּכָל דּוֹר, וְעַכְשָׁו אָנוּ רוֹצִים לְהַמְשִׁיךְ תְּשׁוּבָה לַחֲזֹר וּלְתַקֵּן הַכֹּל, וְזֶה הַתִּקּוּן יִהְיֶה נִגְמָר בִּשְׁלֵמוּת כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, שֶׁעִקָּרוֹ תָּלוּי בִּתְשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב וְכוּ'". וְעִקַּר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל־יְדֵי בֵּרוּר שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, שֶׁלְּשָׁם אֵין מַגִּיעַ שׁוּם פְּגָם, בִּבְחִינַת "אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעַל לוֹ", כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יָכוֹל לְתַקֵּן הַכֹּל וּלְהוֹצִיא מִכָּל הַקִּלְקוּלִים הַגְּדוֹלִים תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֲו?ֹנוֹת שֶׁנִּתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה (עיין תשובה אות ל), שֶׁזֶּה בְּחִינַת "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא". וְעַל־כֵּן הַבֵּרוּר הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת הוּא בְּחִינַת דְּבַשׁ שֶׁיּוֹצֵא מִדְּבוֹרִים, שֶׁנִּתְהַפֵּךְ מִטָּמֵא לְטָהוֹר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַגְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה, שֶׁיִּתְבַּטֵּל הָרַע לְגַמְרֵי וְנִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹב, בִּבְחִינַת "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל כָּל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה וְכוּ'". וְעַל־כֵּן בִּדְבַשׁ אֵין בּוֹ שׁוּם אִסּוּר לְעָרְבוֹ עִם בָּשָׂר, כִּי כְבָר נִשְׁלַם בּוֹ הַבֵּרוּר בְּיוֹתֵר עַד שֶׁלֹּא יוּכַל הָרַע לְהִתְאַחֵז בּוֹ גַּם בְּהִתְעָרְבוֹ עִם הַבָּשָׂר. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאָסוּר לָנוּ לִכְנֹס כָּל־כָּךְ בִּידִיעוֹת אֵלּוּ שֶׁל שְׁנֵי בְּחִינוֹת בֵּרוּרִים הַנַּ"ל, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לָנוּ לַעֲבֹר עַל דְּבַר־תּוֹרָה אֲפִלּוּ כָּל־שֶׁהוּא וְלִסְמֹךְ עַל הַתִּקּוּן, שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַכֹּל עַל־יְדֵי בֵּרוּר הַשֵּׁנִי, כִּי אֲפִלּוּ הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כִּי אַף־עַל־ פִּי שֶׁגַּם הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלָּנוּ הַכֹּל עַל־יְדֵי בְּחִינַת הַבֵּרוּר הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵלָּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין אֲנַחְנוּ לִזָּהֵר מְאֹד בְּכָל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת כִּפְשׁוּטָן, שֶׁהֵם בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, כְּאִלּוּ הַדָּבָר תָּלוּי רַק בָּנוּ, כִּי בֶּאֱמֶת הוּא כָּךְ, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר עַכְשָׁו לְהַשִּׂיג זֶה הַשֵּׂכֶל אֵיךְ שְׁנֵי מִינֵי בֵּרוּרִים הַנַּ"ל נִכְלָלִים כְּאֶחָד כַּנַּ"ל, וְעַל זֶה הִזְהִיר הַכָּתוּב: "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָֹּ", כִּי אָסוּר לָנוּ עַכְשָׁו לִכְנֹס בְּעֹמֶק בִּידִיעוֹת אֵלּוּ, וְהָעִקָּר בִּבְחִינַת הַתִּקּוּן שֶׁל הַבֵּרוּר הַשֵּׁנִי שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת דְּבַשׁ, כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לְקַיֵּם כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַבֵּרוּר שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלָּנוּ. אַךְ מִי שֶׁכְּבָר נִכְשַׁל וְעָבַר מַה שֶּׁעָבַר, בְּוַדַּאי אָסוּר לוֹ לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ, רַק לְהִתְחַזֵּק בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְלִסְמֹךְ עַל חַסְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוּכַל לְהִתְתַּקֵּן הַכֹּל עַל־יְדֵי שֶׁיַּמְשִׁיךְ עָלָיו הֶאָרָה מִבְּחִינַת הַבֵּרוּר הַשֵּׁנִי, שֶׁשָּׁם נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה שֶׁהוּא רִאשׁוֹן לִתְשׁוּבָה, נוֹהֲגִין לֶאֱכֹל דְּבַשׁ, שֶׁמְּרַמֵּז עַל הַבֵּרוּר הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת דְּבַשׁ כַּנַּ"ל (שם אותיות מא מב, מד מה מו).

EN:
All of the holy service of Torah and commandments is for the sake of refinements [ beirurim ] — to refine the good from the evil. And there are two kinds of refinement: the refinement that we accomplish through our commandments and good deeds; and there is another refinement — what Hashem, blessed be He, Himself, so to speak, engages in to refine the good from the evil. And these two refinements are the aspects of is'arusa d'lesata [stirring from below] and is'arusa d'lei'la [stirring from above] — and in truth the two are one. For through stirring from below, the stirring above is awakened. And all the power of our stirring from below comes entirely through Hashem, blessed be He, Himself — for "who has anticipated Me that I should repay him?" [Iyov 41:3]. And how these two aspects gather and join as one — and yet are two kinds of refinement — this cannot be understood or grasped in this world. For this is the secret of the philosophical investigation of yedi'ah u'vechirah [divine foreknowledge and human free choice] — a wisdom that cannot be grasped in this world. And it is specifically through this that the essential power of free choice exists — through the fact that this wisdom is not yet understood, as explained within. And these two kinds of refinement are the aspect of meat and milk [ basar v'chalav ] — for meat is refined and rectified through our stirring from below — through the rectifications of slaughter etc. And the rectification and refinement of milk is through Hashem, blessed be He, Himself, so to speak — Who refines the good from the evil through every birth, whereby blood curdles and becomes milk. [See the section on Banim [Children] in this volume, entry 6.] And therefore it is forbidden to combine them — for now it is still impossible to grasp the wisdom of how these two kinds of refinement are included as one. And whoever wishes now to enter into such philosophical investigations is in the aspect of the blemish of eating meat with milk. And likewise: one who eats meat with milk, G-d forbid — through this the kelipos and Sitra Achra are stirred against him, whose essential grip and sustenance comes from the heretical beliefs drawn from such investigations. And they entice the person to enter specifically into these investigations that cannot be grasped — [and this is hinted at in the Tikkunim, where it says: "Arise and illuminate the eyes of those aged ones who come to eat meat with milk."] And since all of our service in this world is included in these two refinements — and specifically through our being careful not to combine them, meaning: not to enter into them to grasp and understand how they are included as one — and this is the principle of the acceptance of the Torah — therefore on Shavuos it is the custom to eat dairy foods and afterward meat: to demonstrate that we are careful not to combine the two aforementioned aspects together — which is the aspect of meat with milk. (Likutay Halachos, Halachos of the Signs of Pure Animals, sections 38, 40, 51)

Segment 9
HE:
חָלָב וּדְבַשׁ הֵם בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן־ הַקֹּדֶשׁ עַל־יְדֵי שֶׁמַּעֲלִין הַטּוֹב שֶׁבַּתַּרְגּוּם לְתוֹכוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית, וְזֶה בְּחִינַת "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" דַּיְקָא, בִּפְרָט דְּבַשׁ הַיּוֹצֵא מֵהַדְּבוֹרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אֶרֶס רַע, וּמֵהֶם דַּיְקָא בָּא מְתִיקוּת הַדְּבַשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נֹגַהּ, בְּחִינַת תַּרְגּוּם שֶׁמְּעֹרָב טוֹב וָרַע, וְשָׁם עִקַּר הַתִּקּוּן וְהַנִּסָּיוֹן לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל הָרַע, וּלְהוֹצִיא הַטּוֹב וּלְהַעֲלוֹתוֹ לִלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לְתִקּוּן הַבְּרִית. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁהָלַךְ שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר לְהַכְנִיעַ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים, שֶׁעִקַּר בִּיאָתָם לָעוֹלָם הָיָה מִפְּגַם הַבְּרִית, כִּי הָיוּ מַמְזֵרִים מִזֶּרַע מִצְרַיִם שֶׁהָיוּ שְׁטוּפֵי זִמָּה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים" וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, וְעַל־כֵּן הָיוּ עַל־פִּי־רֹב מִתְגָּרִים מְאֹד בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי הָאָבוֹת עֲדַיִן, מֵחֲמַת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת קְדֻשַּׁת הַבְּרִית, וְהַפְּלִשְׁתִּים אֲחִיזָתָם בִּבְחִינַת פְּגַם הַבְּרִית. וּכְשֶׁהָלַךְ שִׁמְשׁוֹן לְהַכְנִיעָם, מָצָא דְּבַשׁ בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה, כִּי הָיָה אָז בִּבְחִינָה זוֹ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְתַקֵּן לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, לְבָרֵר הַטּוֹב מִן הָרַע שֶׁבּוֹ בִּבְחִינַת "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא", שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַדְּבַשׁ כַּנַּ"ל (הל' דברים היוצאים מן החי, הל' א).

EN:
Milk is the aspect of the refinement we merited when we left the exile of Egypt and merited the receiving of the Torah — for then blood curdled and became milk, as is known. Therefore dairy foods are eaten on Shavuos, as above. And this refinement has not yet been completed in its fullness — to be entirely transformed from evil to good. Therefore what happened afterward happened — through the sin of the Golden Calf etc. And because of this it is forbidden to combine milk with meat and eat it — for since there is still some grip of evil remaining, one must maintain the separation between the two kinds of refinements mentioned above, which are the aspects of meat and milk — so that one should not enter into philosophical investigations that cannot be grasped. But Rosh Hashanah alludes to the final redemption [ ge'ulah acharonah ] — and therefore one prays greatly then. And the final redemption is the aspect of teshuvah — which we begin to engage in on Rosh Hashanah. After we have corrupted following all the good that Hashem, blessed be He, did for us at the Exodus from Egypt and the giving of the Torah — and afterward we did what we did through the sin of the Golden Calf and the spies and likewise in every generation. And now we wish to draw teshuvah to return and rectify everything. And this rectification will be completed in its fullness when Mashiach comes — which depends essentially on teshuvah , as it is written: "A redeemer shall come to Zion, and to those in Yaakov who turn from transgression" [Yeshayahu 59:20]. And the essential rectification of teshuvah is through the refinement of Hashem, blessed be He, Himself — in which no blemish reaches Him — the aspect of: "If you have sinned, what can you do to Him?" [Iyov 35:6]. For His thoughts, blessed be He, are exceedingly deep — and He can rectify everything and bring forth wondrous and awesome rectifications from all the great corruptions. This is the aspect of sins that are transformed into merits through teshuvah [see the section on Teshuvah , entry 30] — the aspect of: "Who can bring the pure from the impure?" [Iyov 14:4]. And therefore this refinement in its wholeness is the aspect of honey that emerges from bees — which is transformed from impure to pure. This is the aspect of the final redemption — when the evil will be completely nullified and everything will be transformed to good — the aspect of: "For then I will transform to the peoples a clear speech" [ ki az ehpoch el kol ha-amim safah verurah ] [Tzefanyah 3:9]. Therefore honey has no prohibition against mixing it with meat — for the refinement within it has been more fully completed, until the evil cannot take hold within it even when mixed with meat. However, since we are forbidden to delve so deeply now into these wisdoms of the two kinds of refinement mentioned above — and all the more so it is forbidden to transgress any word of the Torah even in the slightest and rely on the rectification being accomplished through the second refinement [i.e., one may never say: "I will sin and G-d will rectify it"] — for even one who says "I will sin and repent" is not given opportunity to do teshuvah . For although all our stirring from below ultimately flows from the aspect of the second refinement that is from Hashem, blessed be He, Himself — which is the aspect of stirring from above — nevertheless we must be extremely careful about all the words of the Torah and commandments in their plain sense, which is the aspect of stirring from below — as though the matter depended solely on us. For in truth this is so — only that the wisdom of how the two kinds of refinement above are included as one cannot yet be grasped, as above. The verse therefore warned: "If you have found honey — eat your fill" [ devash matzasa echol dayekah ] [Mishlei 25:16] — for now we are forbidden to delve into the depths of these wisdoms. And the essential matter is the aspect of the second refinement that is accomplished by Hashem, blessed be He, Himself — which is the aspect of honey. For one must be extremely careful to fulfill all the words of the Torah literally — which is the aspect of the refinement accomplished through our stirring from below. However, one who has already stumbled and transgressed — certainly it is forbidden to despair. Rather he must strengthen himself in complete teshuvah and rely on the loving-kindness of Hashem, blessed be He, that everything can be rectified through Him drawing upon him a radiance from the aspect of the second refinement — wherein everything is transformed to good, as above. Therefore on Rosh Hashanah — which is the beginning of teshuvah — it is customary to eat honey, which alludes to the aforementioned refinement which is the aspect of honey, as above. (Likutay Halachos, Halachos of the Signs of Pure Animals, sections 41, 42, 44, 45, 46)

Segment 10
HE:
כָּל הַהוֹלָדוֹת נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין, שֶׁמִּתְפַּלֵּל הַבַּעַל־כֹּחַ הַגָּדוֹל, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מֻכְרַחַת הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא בְּעַצְמָהּ לְהַחֲזִיר וּלְהוֹצִיא מִבִּטְנָהּ וְקִרְבָּהּ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב אַחַר הַלֵּדָה כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר יְצִיאַת־מִצְרַיִם עַד שֶׁזָּכוּ לְמַתַּןשׂ תּוֹרָה הָיָה רַק עַל־יְדֵי בְּחִינָה זֹאת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַבְּכוֹרִים בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ אָז בִּיצִיאַת־מִצְרַים כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־כֵּן נוֹהֲגִין בְּשָׁבוּעוֹת לֶאֱכֹל מַאַכְלֵי חָלָב. וְכֵן דְּבַשׁ דְּבוֹרִים נִמְשָׁךְ גַּם־כֵּן מִבְּחִינָה זוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא, שֶׁדַּיְקָא מִן הַדְּבוֹרִים שֶׁהֵם מִינִים טְמֵאִים וְהֵם בְּחִינַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר: "סַבּוּנִי כִדְבֹרִים וְכוּ'", רַק עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ"ל מֻכְרַחַת הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא בְּעַצְמָהּ לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא מִבִּטְנָהּ וְקִרְבָּהּ כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מְתִיקַת הַדְּבַשׁ הַיּוֹצֵא מִן הַדְּבוֹרִים. וְעַל־כֵּן דְּבַשׁ הוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, כִּי נִמְשָׁךְ מֵהַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁאָז הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין, עַל כֵּן אוֹכְלִין אָז דְּבָשׁ (שם הלכה ב, אותיות ב ג ה ו).

EN:
Milk and honey are the aspect of the wholeness of the Holy Tongue [ lashon ha-kodesh ] — through elevating the good within the Targum [the Aramaic translation — the aspect of nogah , the mixed intermediate level] into it. This is the aspect of the rectification of the bris [covenant] — and this is the aspect of: "honey and milk under your tongue" [ devash v'chalav tachas leshonech ] [Shir HaShirim 4:11] — specifically under your tongue. Specifically honey that emerges from bees — which carry a dangerous venom — and from them specifically comes the sweetness of the honey. This is the aspect of nogah — the aspect of the Targum which is mixed good and evil. And there the essential trial and rectification lies: to subdue and nullify the evil, to bring forth the good and elevate it to the Holy Tongue — through which one merits the rectification of the bris . And therefore when Shimshon the mighty went to subdue the Philistines — whose very coming into the world was from the blemish of the bris , for they were mamzerim from the seed of Egypt who were extremely licentious, as it is written: "from whom the Philistines went forth" [ asher yatz'u misham Pelishtim ] [Bereishis 10:14] — as Rashi explains there, that the Philistines descended from the Kasluchim who were themselves born of the licentious Egyptians — therefore they provoked Israel greatly from the days of the Patriarchs onward, since Israel are in the aspect of the holiness of the bris , and the Philistines' connection is to the blemish of the bris . And when Shimshon went to subdue them, he found honey in the carcass of the lion — for he was then in this aspect: that he needed to rectify the Targum -language, to refine the good from the evil within it — the aspect of: "Who can bring the pure from the impure?" [Iyov 14:4] — which is the aspect of the honey, as above. (Likutay Halachos, Halachos of Things That Come from Living Creatures, Law 1)