# Oatzar HaYeerah — Emunah §§151–175
אֱמוּנָה וֶאֱמוּנַת חֲכָמִים
Source: https://ajew.org/reader/otzar-hayirah/1/8 ## Segment 1
עַל־יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים בִּבְחִינַת חֻקַּת הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ בִּבְחִינַת הַמַּקִּיפִין הָעֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם, עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ מְאִירִין הַמַּקִּיפִים, וְזוֹכֶה שֶׁיִּתְגַּלֶּה הֶאָרַת הַשֵּׂכֶל בִּשְׁלֵמוּת מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לֶאֱנוֹשִׁי לְהָבִין. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְהִתְלַהֲבוּת הַלֵּב דִּקְדֻשָּׁה, עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת הַלֵּב עוֹלָה תָּמִיד מֵאֵלֶיהָ בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה, וְנִמְשָׁךְ עָלָיו טָהֳרַת הַפָּרָה אֲדֻמָּה וְנִטְהָר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת (הלכות אפוטרופוס, הלכה ב, אות יא).
151. Through believing in the aspect of Chukas HaTorah (חֻקַּת הַתּוֹרָה — the supra-rational statute of the Torah) — namely, through believing in the aspect of the holy supernal encompassing lights (מַקִּיפִין עֶלְיוֹנִים) , which it is impossible to understand — through this very act those encompassing lights shine. And one merits the illumination of the intellect in completeness, as far as it is humanly possible to understand. And through this one merits holy ardor of the heart — until the flame of the heart ascends constantly of its own accord in great holiness. And the purification of the Red Heifer (טָהֳרַת פָּרָה אֲדֻמָּה) is drawn upon him, and he is purified from all impurities. Hil. Apotropos 2:11 ## Segment 2
כָּל אָדָם צָרִיךְ שְׁנֵי בְּחִינוֹת עֲבוֹדוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תּוֹרָה וּתְפִלָּה, בְּחִינַת שֵׂכֶל וֶאֱמוּנָה, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמַּכְנִיס הָאָדָם שִׂכְלוֹ וְדַעְתּוֹ בְּכָל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וּמִצְו?ֹת, וְזוֹכֶה לְקַיֵּם אוֹתָם בֶּאֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא מְבָרֵר כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנָּפְלוּ עַל־יְדֵי שְׁבִירַת כֵּלִים, וּמְבַטֵּל כָּל הַקְּלִפּוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִשָּׁם מִבְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁיֶּשׁ עוֹד מִינֵי קְלִפּוֹת וּכְפִירוֹת הַנִּמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מִבְּחִינַת הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַטְּלָם כִּי־אִם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה וּתְפִלָּה, וְגַם עִקַּר הִתְהַוּוּת בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים, נִמְשָׁךְ בְּשָׁרְשׁוֹ גַּם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי בְּחִינַת תֹּקֶף הַצִּמְצוּם שֶׁל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, עַל־כֵּן עִקַּר קִיּוּם וִיסוֹד שֶׁל כָּל הַתּוֹרָה וּמִצְו?ֹת הוּא רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, בִּבְחִינַת "כָּל מִצְו?ֹתֶיךָ אֱמוּנָה", כִּי עַל־יְדֵי אֱמוּנָה מַכְנִיעַ וּמְבַטֵּל הַקְּלִפּוֹת הַבָּאִים מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, וְאָז יָכוֹל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשֵׂכֶל, הַיְנוּ בְּשֵׂכֶל הַמְלֻבָּשׁ בְּהַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת שֶׁיְּסוֹדָם אֱמוּנָה, וְעַל־ יְדֵי־זֶה הוּא מְבָרֵר הַקְּדֻשָּׁה מִבְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים, וְנִתְגַּלֶּה אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם (הל' פקדון, ה"ג, אותיות ח ט י; ועיין התבודדות, אות מב).
152. Every person needs two aspects of service to Hashem — which are the aspects of Torah and prayer, the aspects of intellect and Emunah. For through a person engaging his intellect and da'as in all matters of Torah and commandments and meriting to fulfill them in truth — through this he clarifies all the holy sparks that fell through the shattering of the vessels, and nullifies all the kelipas derived from the shattering of vessels. But since there are yet other kinds of kelipas and heresies whose root derives from the aspect of the tzimtzum of the empty space — which cannot be nullified except through Emunah and prayer — and moreover, even the essential coming-into-being of the shattering of vessels derives in its root ultimately from the aspect of the force of the tzimtzum of the empty space — therefore the essential sustaining and foundation of all Torah and commandments is only through Emunah, in the aspect of "all Your commandments are Emunah" [Psalms 119:86]. For through Emunah one subdues and nullifies the kelipas that come from the aspect of the empty space — and then one can serve Hashem through intellect: namely the intellect clothed in Torah and commandments whose foundation is Emunah. And through this one clarifies the holiness from the shattering of vessels, and His Divinity is revealed in every place. Hil. Pikadon 3:8–10; see also Hisbodedus §42 ## Segment 3
כָּל עִנְיַן הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי וּבְחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים וְתִקּוּנָם, נִמְצָא בְּכָל אָדָם. וּמִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ לֵב לְהָבִין, יוּכַל לְהָבִין מְעַט עִנְיָן זֶה בְּכָל אָדָם. וְהַכְּלָל, שֶׁעִקָּר הוּא הָאֱמוּנָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הָאוֹר בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי הַכֵּלִים (שֶׁהֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים וְהִתְעַבּוּת הָאוֹר שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה הָיָה עִקַּר הִתְהַוּוּת הַכֵּלִים), כִּי־אִם עַל־ יְדֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָּק הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי, מֵאַחַר שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי מָלֵא מֵאֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ; וְזֶה בְּעַצְמוֹ גַּם־כֵּן בְּחִינַת תִּקּוּן הַכֵּלִים בִּשְׁלֵמוּת, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל הָאוֹר שֶׁנִּמְשָׁךְ לְתוֹכָן בִּשְׁלֵמוּת. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ חִסָּרוֹן, חַס וְשָׁלוֹם, בְּהָאֱמוּנָה, וְאֵין הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת - זֶה בְּחִינַת רִבּוּי הַסִּיגִים שֶׁהָיָה בְּהַכֵּלִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁבְּרוּ, מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לִסְבֹּל הָאוֹר שֶׁבְּתוֹכָם מֵחֲמַת רִבּוּי הָאוֹר וְנִשְׁבְּרוּ, כַּמְבֹאָר בְּ"עֵץ־ חַיִּים" בִּתְחִלָּתוֹ. וְהַסִּיגִים הֵם בְּעַצְמָן בְּחִינַת הַדִּינִים הַנִּמְשָׁכִים מִבְּחִינַת תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי. נִמְצָא שֶׁשְּׁבִירַת כֵּלִים נִמְשָׁךְ גַּם־כֵּן בְּשָׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת הֶחָלָל הַפָּנוּי. וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַכֹּל הוּא רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה כַּנַּ"ל (שם אות י).
153. The entire matter of the tzimtzum of the empty space and the aspect of the shattering of vessels and their rectification — is found in every person. And one who has a heart to understand can understand a little of this matter in every person. The general principle is that the essential is Emunah — for it is impossible to fully receive the light through the vessels (which are the aspect of the contractions and thickening of the light drawn through the beginning of the tzimtzum of the empty space — through which the essential coming-into-being of the vessels occurred) , except through complete Emunah. For through this the tzimtzum of the empty space is sweetened — since one believes that even the empty space is filled with His Divinity. And this itself is also the aspect of the complete rectification of the vessels, so that they can receive in completeness the light drawn into them. But when there is a lack, G-d forbid, in the Emunah and it is not complete — this is the aspect of the excess of dross that was in the vessels, through which they shattered, since they could not endure the light within them because of its excess — and they shattered, as explained in the beginning of Etz Chayyim . And the dross themselves are the aspect of the judgments derived from the aspect of the beginning of the tzimtzum of the empty space. It emerges that the shattering of vessels also derives in its root from the aspect of the empty space. Therefore the essential rectification of all is only through complete Emunah as above. ibid. §10 ## Segment 4
עִקַּר שְׁמִירַת הַמָּמוֹן וְהַחֲפָצִים שֶׁל הָאָדָם הוּא עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה, שֶׁצְּרִיכִין לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁמָר הַמָּמוֹן וְהַחֲפָצִים מִכָּל הַהֶזֵּקוֹת שֶׁאֵין בְּיַד הָאָדָם לִשְׁמֹר מֵהֶם (שם אות יב).
154. The essential protection of a person's money and possessions is through Emunah — one must believe that everything is only from Hashem, and that "no man prevails through strength" [I Samuel 2:9] . And through this the money and possessions are protected from all the damages from which a person has no power to guard himself. ibid. §12 ## Segment 5
קֹדֶם מַתַּן־תּוֹרָה הָיְתָה הַקְּדֻשָּׁה נֶעְלָמָה מְאֹד וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְהָיָה כָּל הָעוֹלָם אָז בִּבְחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, כִּי הָיָה הָעוֹלָם פָּנוּי מִידִיעַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה הָיָה עִקַּר הַיְגִיעָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁל הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, כִּי הֵם בְּחֹזֶק אֱמוּנָתָם וַעֲבוֹדָתָם הַקְּדוֹשָׁה גִּלּוּ וּפִרְסְמוּ שֶׁגַּם בֶּחָלָל הַפָּנוּי נִמְצָא אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהִמְשִׁיכוּ אֱמוּנָה בָּעוֹלָם (שם אות יד).
155. Before the Giving of the Torah, holiness was very much concealed and there was no knowledge of Him at all — and the entire world was then in the aspect of the empty space, for the world was empty of the knowledge of His Divinity. And this was the essential toil and service of the holy Patriarchs: for through the strength of their Emunah and their holy service, they revealed and publicized that even within the empty space His Divinity is found — and they drew Emunah into the world. ibid. §14 ## Segment 6
עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁל הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא לְקַשֵּׁר הַחִיצוֹנִיּוּת אֶל הַפְּנִימִיּוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִמְשָׁךְ אַחַר הַגַּשְׁמִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר, רַק לְהִסְתַּכֵּל הֵיטֵב וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׂכֶל וְחַיּוּת אֱלָקוּת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְזֶה הָעִנְיָן הוּא גָבֹהַּ וְנֶעְלָם מְאֹד מִבְּנֵי־אָדָם, וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָזֶה כִּי־אִם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר עַל־יָדָהּ נוֹתְנִין כֹּחַ לְמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה לְהִתְגַּבֵּר עַל מַלְכוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, וְאָז מִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר טוֹב עַל הַיֵּצֶר הָרָע וְזוֹכִין לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר כָּל תַּאֲווֹת הַגּוּף. וְכָל אֶחָד, כְּפִי מַה שֶּׁמְּשַׁבֵּר תַּאֲוַת לִבּוֹ, כְּמוֹ־כֵן זוֹכֶה לְהִסְתַּכֵּל הֵיטֵב עַל הַשֵּׂכֶל הָאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר. אַךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁזָּכָה כְּבָר לְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ צִמְצוּם בְּשִׂכְלוֹ, שֶׁלֹּא יֶהֱרֹס הַגְּבוּל לְהִסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁאֵין לוֹ רְשׁוּת; מִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁמְּשֻׁקָּע עֲדַיִן בְּתַאֲווֹת, שֶׁצָּרִיךְ בְּוַדַּאי לְצַמְצֵם שִׂכְלוֹ שֶׁלֹּא יֶהֱרֹס לֵידַע יוֹתֵר מֵהָרָאוּי לוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. עַל־כֵּן עִקַּר הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הָאֱמֶת הוּא הָאֱמוּנָה, שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל מִצְו?ֹתֶיךָ אֱמוּנָה"; הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְנַהֵג בְּכָל דָּבָר עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּכְשֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּאֵיזֶה דָבָר, יֵדַע וְיַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ בְּזֶה הַדָּבָר שֵׂכֶל גָּדוֹל, וִיכוֹלִין לְהַכִּיר עַל־יְדֵי זֶה הַדָּבָר גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ; וְאִם יִזְכֶּה לֵידַע וּלְהָבִין וּלְהַשִּׂיג בָּזֶה אֵיזֶה שֵׂכֶל הַנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מַה טּוֹב; וְאִם לָאו, יְצַמְצֵם שִׂכְלוֹ וְיִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה, עַד שֶׁיְּזַכֵּךְ גּוּפוֹ כָּרָאוּי, אָז יִזְכֶּה לְהָבִין כָּרָאוּי לוֹ. אֲבָל עַל־כָּל־פָּנִים אֲפִלּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ מֵבִין הֵיטֵב הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, צָרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁבֶּאֱמֶת יֶשׁ בּוֹ בְּוַדַּאי חָכְמָה וְשֵׂכֶל גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, כִּי "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ", וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל לְהִתְקָרֵב עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ". כִּי בֶּאֱמֶת זֶה עִקַּר הַבְּחִירָה, מַה שֶּׁאֵין מְבִינִים וְרוֹאִים הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה, שֶׁהוּא הַחֲיּוּת אֱלָקוּת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, כִּי אִם הָיוּ הַכֹּל רוֹאִין עַיִן בְּעַיִן, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם בְּחִירָה, כִּי בְּוַדַּאי הָיוּ הַכֹּל בּוֹחֲרִין בְּהַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁהוּא עִקַּר עֶצֶם הַטּוֹב וְהַנְּעִימוּת שֶׁל כָּל דָּבָר, אֲשֶׁר אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, וּמִי פֶתִי יָסוּר לְהַשְׁלִיךְ נְעִימוּת מָתוֹק כָּזֶה וְלִהְיוֹת נִמְשָׁךְ אַחַר עֲכִירוּת וְגַשְׁמִיּוּת שֶׁל כָּל תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחָכְמָתוֹ הֶעְלִים מֵהָעוֹלָם הַחָכְמָה וְהַחַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ כִּי־אִם עַל־יְדֵי עֲבוֹדָה וִיגִיעָה רַבָּה בְּתוֹרָה וּמִצְו?ֹת; וְגַם אָז אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת עַד הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן, כִּי־אִם לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁתִּמְלָא הָאָרֶץ דֵּעָה וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם, מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא־יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: "הָעֹלָם" - חָסֵר כְּתִיב, לְשׁוֹן הֶעְלֵם, שֶׁהֶעְלִים מֵהַבְּרִיּוֹת וְכוּ'; הַיְנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת אֵיךְ מְחֻבָּרִין וּמְקֻשָּׁרִין יַחַד הַפְּנִימִיּוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת רֹאשׁ כָּל דָּבָר, עִם חִיצוֹנִיּוּתוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף, עַד לֶעָתִיד אַחַר הַתְּחִיָּה בְּעֵת קִבּוּל הַשָּׂכָר, שֶׁאָז נִזְכֶּה לֵידַע וּלְהַשִּׂיג כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה בְּזֶה הָעוֹלָם וְכָל מַה שֶּׁכִּוֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְרִיאוֹת זֶה הָעוֹלָם וְכֹל אֲשֶׁר בּוֹ וּבְהַנְהָגָתוֹ כָּל יְמֵי עוֹלָם מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף. וְעַל־כֵּן מֵחֲמַת שֶׁעַתָּה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין לְהַשִּׂיג פְּנִימִיּוּת הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר בִּשְׁלֵמוּת - עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה. אַךְ עַל־יְדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים מַאֲמִינִים בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וּבְכָל הַצַּדִּיקִים הַבָּאִים אַחֲרָיו וְהוֹלְכִים בְּדַרְכֵיהֶם וּמַאֲמִינִים שֶׁבְּכָל דָּבָר יֶשׁ בּוֹ פְּנִימִיּוּת חַיּוּת אֱלָקוּת, שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵשׁ בְּכָל דָּבָר, שֶׁהוּא תַּכְלִיתוֹ, וּמִתְנַהֲגִים בְּכָל דָּבָר עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה - עַל־יְדֵי־זֶה מְקַשְּׁרִים הַחִיצוֹנִיּוּת אֶל הַפְּנִימִיּוּת עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהוּא עִקַּר הַשֵּׂכֶל, עַד שֶׁנִּמְצָאִים צַדִּיקִים שֶׁמַּשִּׂיגִין בָּזֶה הַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת, וְגַם הֵם מְצַמְצְמִין שִׂכְלָם שֶׁלֹּא לַהֲרֹס הַגְּבוּל יוֹתֵר מִדַּי כַּנַּ"ל; הַהֵפֶךְ מִן הָרְשָׁעִים וְהַמְחַקְּרִים שֶׁרוֹצִים לְהִתְבּוֹנֵן וּלְהִסְתַּכֵּל וּלְהָבִין כָּל דָּבָר לְעָמְקוֹ, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהֵם מְשֻׁקָּעִים בְּכָל הַתַּאֲווֹת וְעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה מַמָּשׁ, עַל־ יְדֵי־זֶה אֵין לָהֶם צִמְצוּם בְּשִׂכְלָם, וּמֵחֲמַת זֶה נָבוֹכוּ מְאֹד בְּכַמָּה דֵּעוֹת זָרוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת גָּדוֹל, אֲבָל לֹא בְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב, וְכַמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים (הל' פקדון, הלכה ד, אות כא).
156. The essential service of a person in this world is to connect the external to the internal — namely, not to be drawn after the physicality of any matter, but to look well and connect oneself to the intellect and divine vitality that exist in every matter, so that the intellect illuminates for him to draw close to Hashem through every matter in the world. And this matter is very high and very much hidden from human beings, and it is impossible to merit this except through the holy Torah. For through the Torah, power is given to the holy malchus to overpower the malchus of the Other Side — and then the good inclination overpowers the evil inclination, and one merits to subdue and shatter all bodily desires. And each person, according to how much he shatters his heart's desire — so too he merits to look well at the genuine intellect that exists in every matter. But even one who has already merited to shatter all desires — nonetheless he must be careful to have a contraction in his intellect, not to breach the boundary to gaze at what he has no permission for. All the more so one who is still submerged in desires — who must certainly contract his intellect not to breach it to know more than is fitting for him according to his level. Therefore the essential wisdom and genuine intellect is Emunah, which is the totality of the entire holy Torah, as it is written: "all Your commandments are Emunah." Namely: one must conduct oneself in every matter according to the holy Torah. And when looking at any matter, one should know and believe with complete Emunah that there is certainly a great intellect in this matter, and one can recognize through it the greatness of the Creator and draw close to Hashem through it. And if one merits to know and understand and attain some intellect in it relevant to the service of Hashem — good. And if not — one should contract one's intellect and rely on Emunah, until one purifies one's body appropriately, whereupon one will merit to understand as befits one. But in any case, even all the while one does not understand well the intellect within every matter, one must believe with complete Emunah that there is truly and certainly great holy wisdom and intellect in it — for "all of them You made with wisdom" [Psalms 104:24] — and everything is in order to draw close through it to Hashem and recognize Him through it, as it is written: "everything that Hashem made is for His sake" [Proverbs 16:4]. For in truth this is the essential free choice: that one does not understand and see the intellect and wisdom — which is the divine vitality that exists in every matter. For if all could see it eye to eye, there would certainly be no free choice — for all would certainly choose the wisdom and intellect, which is the essential very essence of the good and pleasantness of every matter, beyond which there is nothing higher. What fool would turn away from such sweet pleasantness to be drawn after the murkiness and physicality of all the desires of this world? But since Hashem in His wisdom concealed from the world the holy wisdom and vitality that exists in every matter, and it is impossible to attain it except through much toil and labor in Torah and commandments — and even then it is impossible to attain it in this world in ultimate completeness until the future, when "the earth shall be filled with knowledge…" [Isaiah 11:9] — as it is written: "also the world He placed in their heart, without a person finding out the work that G-d made from beginning to end" [Ecclesiastes 3:11]. And Rashi explains: "the world" is written deficiently [ ha'olam — alluding to he'elem : concealment] , a language of concealment — that He concealed from the creatures and so forth. Namely: it is impossible in this world to fully attain how the inner dimension — which is the aspect of the beginning of every matter — is connected and joined to its external dimension which is the aspect of the end. Until the future after the resurrection at the time of receiving the reward — when we will merit to know and attain all that was done in this world and all that Hashem intended in His creation of this world and all within it and all its governance throughout all the days of the world from beginning to end. And therefore since it is now impossible to understand and attain the inner intellect that exists in every matter in completeness — through this is the essential power of free choice. But through holy Israel believing in Moshe Rabbeinu and his holy Torah and all the Tzadikim who come after him, and walking in their ways, and believing that in every matter there is an inner divine vitality — the intellect within every matter, which is its purpose — and conducting themselves in every matter according to the holy Torah: through this they connect the external to the internal through the holy Emunah, which is the essential intellect. To the point where there are Tzadikim who attain great attainments in this — and even they contract their intellect, not to breach the boundary more than necessary as above. This is the opposite of the wicked and rationalists who wish to contemplate, gaze, and understand every matter to its very depths — but since they are submerged in all the desires and literally act as animals, through this they have no contraction in their intellect. And because of this they became very confused in many foreign opinions and great heresy. But Jacob's portion is not among these, as all is explained there. Hil. Pikadon 4:21 ## Segment 7
עַל־יְדֵי שֶׁמְּצַמְצְמִין אֶת הַמֹּחַ לִבְלִי לְהִתְגָּאוֹת לִהְיוֹת חָכָם בְּעֵינָיו, שֶׁיִּרְצֶה לְהַשִּׂיג יוֹתֵר מִשִּׂכְלוֹ, רַק יְצַמְצֵם מֹחוֹ וְיַשְׁפִּיל עַצְמוֹ כְּאֵזוֹב וּכְתוֹלַעַת וְיִסְמֹךְ עַצְמוֹ עַל אֱמוּנָה, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא זוֹכִין לְטַהֵר תַּכְלִית הַחִיצוֹנִיּוּת, וּלְקַשֵּׁר תַּכְלִית הַחִיצוֹנִיּוּת גַּם־כֵּן אֶל הַפְּנִימִיּוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת טָהֳרַת הַפָּרָה אֲדֻמָּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות כג).
157. Through contracting one's brain so as not to be arrogant to be wise in one's own eyes — not wishing to attain more than one's intellect permits — rather contracting one's brain, humbling oneself like hyssop and worm, and relying on Emunah — through this specifically one merits to purify the ultimate of the external, and to connect even the ultimate of the external to the internal. And this is the aspect of the purification of the Red Heifer, as explained there. ibid. §23 ## Segment 8
עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁמָר הָעוֹלָם עִם כָּל עֲשִׁירוּת וְחֶפְצֵיהֶם מִכָּל מִינֵי הֶזֵּקוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת, גַּם צְרִיכִין לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה אַהֲבָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל בֵּין יִשְׂרָאֵל (שם ה"ה, אות ב).
158. Through complete faith in the Sages, the world is protected together with all its wealth and possessions from all manner of damages and losses. And for this there is also required great love and peace among Israel. ibid. 5:2 ## Segment 9
צְרִיכִין לִהְיוֹת חָזָק מְאֹד בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים בְּכָל הַבְּחִינוֹת, דְּהַיְנוּ לְהַאֲמִין בְּצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וּלְהַאֲמִין בַּחֲבֵרָיו וּלְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּיִרְאַת־שָׁמָיִם, כִּי בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק. וּבְיוֹתֵר צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לְהַאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ, לְהַאֲמִין שֶׁגַּם מְעַט עֲבוֹדָתוֹ וְעִסְקוֹ בַּתּוֹרָה יָקָר מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבִפְרָט מַה שֶּׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וּכְשֵׁרִים וּלְהַאֲמִין בָּהֶם, שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אֲפִלּוּ אִם יַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְצַדִּיקִים וּבַחֲבֵרָיו הַכְּשֵׁרִים, אֲבָל אֵינוֹ מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁאֱמוּנָתוֹ בַּחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים וְכוּ' יָקָר מְאֹד מְאֹד - גַּם זֶה הוּא פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים. וּבְאֹפֶן אֶחָד פְּגָם הַזֶּה גָּרוּעַ מֵהַכֹּל: כַּאֲשֶׁר מָצוּי זֹאת בְּכַמָּה בְּנֵי־ אָדָם שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְצָת וּמַתְחִילִים לְהִתְקָרֵב לְאַנְשֵׁישׂאֱמֶת, לְצַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים, אֲבָל אוֹמְרִים עַל חַבְרֵיהֶם: הֵם יוֹדְעִים בְּוַדַּאי שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים וְצַדִּיקִים, אֲבָל מַה מּוֹעִיל לִי? כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ וּמַכִּיר חֶסְרוֹן נַפְשִׁי וְכוּ'; וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, וּמִתְרַחֵק לְגַמְרֵי, עַד שֶׁהַרְבֵּה נַעֲשׂוּ אַחַר־כָּךְ חוֹלְקִים וְרוֹדְפִים לְאַנְשֵׁי אֱמֶת עַל־יְדֵי־זֶה; נִמְצָא, שֶׁכָּל פְּגָמוֹ בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים הוּא עַל־יְדֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּעַצְמוֹ. כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו, צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיַּאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּאֲמִין בְּגֹדֶל כֹּחַ צִדְקָתָם שֶׁל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, עַד שֶׁבְּוַדַּאי יְתַקְּנוּ גַּם אוֹתוֹ וְיַעֲלוּ אוֹתוֹ מַעְלָה מַעְלָה אִם יֹאחַז עַצְמוֹ לִהְיוֹת דָּבוּק בָּהֶם כָּל יְמֵי חַיָּיו, כִּי אֱמוּנָתוֹ בְּעַצְמוֹ, שֶׁמַּאֲמִין בְּצַדִּיקִים וּמִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, יָקָר מְאֹד מְאֹד, כִּי אֱמוּנָה הוּא רַק בְּדָבָר שֶׁאֵין מְבִינִים בְּשֵׂכֶל, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לְהַאֲמִין גַּם בְּעַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁלְּפִי שִׂכְלוֹ וִידִיעָתוֹ בְּעַצְמוֹ הוּא רָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־ כֵן צָרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שֶׁגַּם מְעַט הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁלּוֹ יְקָרִים מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הַפְּגָם שֶׁל אֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרַע, שֶׁמֵּאָז נִמְשָׁךְ זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַפְּגָמִים שֶׁל הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים, דּוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַהַפְלָגָה וְכוּ', וְכָל פְּגָמֵי הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם, הַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁל חַוָּה, שֶׁלֹּא הֶאֱמִינָה בִּשְׁלֵמוּת בְּדִבְרֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּצְטַוָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מֵעֵץ־הַדָּעַת. וְעִקַּר הַפְּגַם הָיָה מַה שֶּׁגָּרְמָה אַחַר־כָּךְ עַל־יְדֵי־זֶה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁגַּם הוּא פָּגַם בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, הַיְנוּ בְּמַה שֶּׁנָּפַל בְּדַעְתּוֹ וְלֹא הֶאֱמִין בְּעַצְמוֹ בִּשְׁלֵמוּת עַד שֶׁנִּסַּת לִדְבָרֶיהָ. וּכְמוֹ־כֵן גַּם עַכְשָׁו אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. כִּי אִם הָיָה הָאָדָם מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּשְׁמָתוֹ גְבוֹהָה מְאֹד מְאֹד, כִּי אֲפִלּוּ הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה מְאֹד, וּבוֹ תְּלוּיִין כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, בְּוַדַּאי הָיָה נִזְהָר בְּנַפְשׁוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא לִפְגֹּם שׁוּם פְּגָם וְהָיָה מִזְדָּרֵז מְאֹד בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם (שם אות ז).
159. One must be very strong in faith in the Sages in all its aspects: to believe in genuine Tzadikim, to believe in one's companions and speak with them in fear of Heaven — for in every Jew there is a good point which is the aspect of a Tzadik. And one must strengthen oneself especially to believe also in oneself — to believe that even one's small service and engagement in Torah is very precious before Hashem. And particularly what one has merited — to draw close to genuine and upright Tzadikim and believe in them — this is very precious before Hashem. For even if one believes in Hashem and in the Tzadikim and one's upright companions — but does not believe in oneself: namely, does not believe of oneself that one's Emunah in the genuine Sages and so forth is very, very precious — this too is a blemish of faith in the Sages. And in one sense this blemish is the worst of all: as is commonly found in many people who are somewhat upright and beginning to draw close to men of truth, to Tzadikim and upright men — but they say about themselves: "I know certainly that they are upright and righteous — but what avails it for me? For I know and recognize my own soul's deficiency…" And through this one falls, G-d forbid, and distances oneself entirely. To the point where many become afterwards disputants and persecutors of men of truth through this. It emerges that all their blemish in faith in the Sages was through not believing in themselves. For one who wishes to care for his life must ask Hashem until he strengthens himself in faith in the Sages so greatly that he also believes in himself — that he believes in the great power of the righteousness of the true Tzadikim, to the point where they will certainly also rectify him and elevate him higher and higher if he holds himself to be cleaved to them all the days of his life. For his Emunah in himself — that he believes in the Tzadikim and draws close to them — is very, very precious. For Emunah is only in a matter that one does not understand through intellect — therefore one must also believe in oneself with complete Emunah, even though according to one's own intellect and self-knowledge one is very far from Hashem. Nonetheless one must believe with Emunah that even the few good points one has are very precious before Hashem. And the essential blemish of the eating of the Tree of Knowledge of Good and Evil — from which the filth of the serpent was drawn, from which all the blemishes of the preceding generations derived: the generation of the Flood, the generation of the Dispersion, and so forth — all the blemishes of all the generations — all was through the blemish of faith in the Sages of Chavah, who did not believe completely in the words of the First Man who was commanded not to eat from the Tree of Knowledge. And the essential blemish was what she subsequently caused the First Man — that he too blemished faith in the Sages: namely by falling in his mind and not believing sufficiently in himself until he was enticed by her words. And the same applies now for each and every one of Israel. For if a person believed in himself that his soul is very, very high — for even the soul of the lowest of Israel is very high, and on it depend all the upper and lower worlds — he would certainly guard his soul very much not to cause any blemish, and would be very quickened in the service of Hashem. ibid. §7 ## Segment 10
הַפּוֹגֵם בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, אֲזַי לֹא דַי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה שֶׁתִּהְיֶה הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת אֶצְלוֹ בְּתוֹךְ מֵעָיו, בִּבְחִינַת "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי", אַף גַּם אַדְּרַבָּא, מִמּוֹתְרוֹת אֲכִילָה שֶׁבְּמֵעָיו עוֹלִים עֲשָׁנִים סְרוּחִים וּמְבַלְבְּלִים אֶת דַּעְתּוֹ בִּסְבָרוֹת הֲפוּכוֹת מִן הָאֱמֶת, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת מִן הַתּוֹרָה. נִמְצָא, שֶׁהַתּוֹרָה יוֹצֵאת וּמִתְרַחֶקֶת מִמֶּנּוּ, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת, וְאָז הוּא בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: תּוֹרָתוֹ שֶׁל דּוֹאֵג מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה בְּתוֹךְ מֵעָיו, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים; אֲבָל הַזּוֹכֶה לֶאֱמוּנַת חֲכָמִים, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה שֶׁאֲכִילָתוֹ הִיא בִּבְחִינַת מָן, שֶׁאֵינָם עוֹלִים הַמּוֹתָרוֹת אֶל הַמֹּחַ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְבָרֵר מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת שֶׁזֶּה עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה לְמַעֲשֶׂה, וְזוֹכֶה לִבְחִינַת "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי", וְאָז נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָם לְדִבְרֵי־ תוֹרָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אות יא).
160. One who blemishes faith in the Sages — not only does he not merit that the Torah should be established within his innards in the aspect of "and Your Torah within my innards" [Psalms 40:9] — but on the contrary: from the waste products of the food in his innards, putrid vapors rise up and confuse his mind with reasonings inverted from the truth, to the point where he cannot bring forth true legal rulings from the Torah. It emerges that the Torah departs and distances itself from him — since he cannot bring forth from it true rulings. And then he is in the aspect of what our Rabbis said: "the Torah of Doeg [the wicked man from the time of King Shaul who misused his Torah knowledge] was from the lips outward" — namely, it was not established within his innards. And all this is because he blemished faith in the Sages. But one who merits faith in the Sages thereby merits that his eating is like manna — for the waste products do not rise to the brain. And through this he merits to bring forth true legal rulings — which is the essential practical fulfillment of the Torah. And he merits the aspect of "and Your Torah within my innards" — and is then counted as if he made the words of Torah himself, as explained there. ibid. §11 ## Segment 11
צְרִיכִין לְהַאֲמִין שֶׁכָּל חָכְמַת הָאֻמָּנוּת שֶׁל כָּל הָאֻמָּנִין שֶׁבָּעוֹלָם, כֻּלָּם נִמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁם מֵחָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהָיְתָה כְּלִי אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תִּקְרֵי "אָמוֹן" אֶלָּא "אָמָּן". וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּכַוָּנָה מְחֻסָּר תִּקּוּן, וְשֶׁגְּמַר תִּקּוּן כָּל הַבְּרִיאָה יִהְיֶה רַק עַל־יְדֵי הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַחִטִּים צְרִיכִין לִטְחֹן וְכוּ'; וּלְכָל זֶה צְרִיכִין כַּמָּה אֻמָּנוּת וּמְלָאכוֹת וְתַחְבּוּלוֹת, וְכֵן כַּמָּה אֻמָּנוּת וּמְלָאכוֹת שֶׁצְּרִיכִין בִּשְׁבִיל מַלְבּוּשִׁים, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִלְבּשׁ הַפִּשְׁתָּן וְהַצֶּמֶר כְּמוֹ שֶׁהוּא, וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וּבְכָל פַּעַם וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר נִתְחַדְּשִׁין כַּמָּה וְכַמָּה חָכְמוֹת וְתַחְבּוּלוֹת בְּעִנְיַן הָאֻמָּנוּת וּכְלֵי הָאֻמָּנוּת לְמַהֵר לְהוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ, כְּעִנְיַן תַּחְבּוּלוֹת הָאֻמָּנוּת שֶׁעַל־יְדֵי הַ"מַאשִׁין" (מְכוֹנָה) שֶׁנִּתְחַדְּשִׁין הַרְבֵּה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. וְכָל אֵלּוּ הָאֻמָּנוּת וְהַתַּחְבּוּלוֹת וּכְלֵיהֶם, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חָכְמָה גְדוֹלָה, כֻּלָּם נִמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מֵחָכְמַת הַתּוֹרָה, וְכָל חַיּוּתָם וְקִיּוּמָם הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי הַחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִתְיַגְּעִין וְטוֹרְחִין בְּכָל פַּעַם לְהַשְׁלִים אֶת הַתּוֹרָה בְּיוֹתֵר, לְחַדֵּשׁ בָּהּ חִדּוּשִׁים אֲמִתִּיִּים וּלְהַרְבּוֹת סְפָרִים בְּהַתּוֹרָה עַד אֵין קֵץ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁעָשָׂה אָזְנַיִם לַתּוֹרָה, כִּי הַחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים עוֹסְקִים בָּזֶה בְּכָל דּוֹר לְהַשְׁלִים הַתּוֹרָה בְּיוֹתֵר. וְהָעִקָּר הֵם הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיּוֹדְעִים כָּל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה בְּשָׁרְשָׁהּ, עַד שֶׁמּוֹצְאִים וּמְגַלִּים בְּכָל פַּעַם עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וְנִפְלָאוֹת חֲדָשׁוֹת אֵיךְ לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַחֲלוּשׁוֹת וּלְהַכְנִיס קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה הָעִקָּר, וְהֵם עוֹסְקִים בָּזֶה בְּכַמָּה וְכַמָּה תַּחְבּוּלוֹת וְאֻמָּנוּת וּמְלָאכוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת. וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל הַכֹּחַ וְהַחַיּוּת לְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנוּת וּמְלָאכוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, שֶׁמְּחַדְּשִׁין בְּכָל פַּעַם חָכְמָה וְשֵׂכֶל חָדָשׁ וּמַמְצִיאִין אֻמָּנוּת וּמְלָאכוֹת חֲדָשׁוֹת וְכֵלִים נִפְלָאִים בִּשְׁבִיל תִּקּוּן פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה בְּגַשְׁמִיּוּת; כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁכָּל הַחַיּוּת שֶׁבָּעוֹלָם, בִּכְלָל וּבִפְרָט, הַכֹּל נִמְשָׁךְ רַק מֵהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל־כֵּן כְּלָלִיּוּת הַבְּרִיאָה כְּמוֹ שֶׁנִּבְרְאָה, עִקַּר חַיּוּתָהּ מֵהַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְּנָה מֵהַשָּׁמָיִם. וְעַל־כֵּן נִבְרָא הָעוֹלָם מְחֻסָּר תִּקּוּן, וּגְמַר תִּקּוּנוֹ הוּא עַל־יְדֵי הָאָדָם דַּיְקָא, לְהוֹרוֹת שֶׁגַּם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בִּכְלָל כְּמוֹ שֶׁנִּתְּנָה, הִיא כִּבְיָכוֹל מְחֻסֶּרֶת תִּקּוּן, וְעִקַּר תִּקּוּנָהּ וּשְׁלֵמוּתָהּ עַל־ יְדֵי הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּכָל דּוֹר, שֶׁלָּהֶם נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְדָרְשָׁהּ וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן וּשְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי בְּלֹא הַחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, לֹא הָיוּ יוֹדְעִין מֵהַתּוֹרָה שׁוּם דָּבָר, וּמִשָּׁם, מֵחָכְמַת הָאֱמֶת שֶׁל הַחֲכָמִים שֶׁעוֹשִׂים וּמְחַדְּשִׁים בְּכָל פַּעַם כַּמָּה אֻמָּנוּת וּמְלָאכוֹת נִפְלָאוֹת בְּהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מִשָּׁם מְקַבְּלִים כֹּחָם גַּם כָּל בַּעֲלֵי אֻמָּנוּת בְּגַשְׁמִיּוּת, הָעוֹסְקִים לְהַשְׁלִים כָּל פְּרָטֵי הַבְּרִיאָה בְּגַשְׁמִיּוּת. וְעַל־כֵּן כָּל הַמְּלָאכוֹת וְהָאֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם כְּלוּלִים בְּל"ט מַלְאֲכוֹת הַמִּשְׁכָּן, וּמִשָּׁם עִקַּר קִיּוּמָם וְחַיּוּתָם; כִּי עִקַּר פְּגַם חֵטְאשׂהָעֵגֶל הָיָה עַל־יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים (שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בְּמשֶׁה כָּל־כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר וְכוּ' לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לּוֹ". עַיֵּן בִּפְנִים), וּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן הָיָה הַתְּשׁוּבָה וְהַתִּקּוּן לָזֶה, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַתִּקּוּן לְכָל הָאֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁכֻּלָּם נִמְשָׁכִין וְנִשְׁתַּלְשְׁלִין מִשְּׁלֵמוּת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּשְׁלֶמֶת בְּכָל דּוֹר עַל יְדֵי תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים (שם אותיות טז יז).
161. One must believe that all the craft-wisdom of all the craftsmen in the world — all of them derive in their root from the wisdom of the holy Torah, which was the craftsman's tool of the Creator of Bereishis, as it is written: "I was beside Him as a craftsman" [Proverbs 8:30] — and our Rabbis expounded: "do not read 'amon' but 'uman' — craftsman." [Bereishis Rabbah 1:1] And Hashem intentionally created the world lacking completion — so that the completion of all creation would be only through Man, as our Rabbis said: "wheat needs to be ground…" And for all this, various crafts, labors, and devices are needed. And similarly many crafts and labors are needed for clothing — for it is impossible to wear flax and wool as they are. And so too in every matter in the world. And every time and in every generation, many wisdoms and devices are continually renewed in the matter of craftsmanship and implements of craft — to more quickly bring a vessel to its finished form. As in the matter of the craft-devices through the "machine" ( מַאשִׁין — that is, machinery) that are continually renewed in every generation. And all these crafts, devices, and their implements — in which there is great wisdom — all derive in their root from the wisdom of the Torah. And all their vitality and sustaining is through faith in the Sages — for the genuine Sages of every generation toil and labor each time to complete the Torah more fully, to innovate in it genuine innovations and to multiply books on the Torah without end. Through this is the essential completeness of the Torah — this is the aspect of "and he pondered and probed and composed many parables" [Ecclesiastes 12:9] — and our Rabbis expounded: he made ears for the Torah [Vayikra Rabbah, meaning: he made the Torah accessible to all] . For the genuine Sages engage in this in every generation to complete the Torah more fully. And the essential ones are the holy Tzadikim who know all the ways of the Torah in its root — to the point where they find and reveal each time deep and wondrous new counsels as to how to give life and strengthen all the weak souls and introduce the fulfillment of the Torah into the world. This is the essential thing — and they engage in this through many, many devices, wondrous and awesome crafts and labors. And from there the power and vitality descends and unfolds to all the craftsmen and laborers in the physical dimension, who continually renew wisdom and fresh intellect and invent new crafts, labors, and wondrous implements for the rectification of the particular details of creation in the physical dimension. For it is known that all the vitality in the world — in general and in particular — derives only from the holy Torah. And therefore the totality of creation as it was created — its essential vitality comes from the Torah as it was given from heaven. And therefore the world was created lacking completion — and its complete rectification is specifically through Man: to teach that even the holy Torah in the general sense as it was given, is as it were lacking completion. And its essential rectification and completeness is through the genuine Sages of every generation — to whom the Torah was given to expound and innovate in it. This is the essential rectification and completeness of the Torah — which is only through faith in the Sages. For without the genuine Sages, one would not know anything from the Torah. And from there — from the wisdom of truth of the Sages who create and innovate each time many wondrous crafts and labors in the holy Torah — from there all the craftsmen in the physical dimension also receive their power: those who labor to complete all the particular details of creation in the physical dimension. And therefore all the labors and crafts in the world are included in the thirty-nine labors of the Mishkan — and from there is their essential sustaining and vitality. For the essential blemish of the Golden Calf was through the blemish of faith in the Sages (they did not sufficiently believe in Moshe, as it is written: "for this Moshe the man… we know not what has become of him" [Exodus 32:1] — see there) . And the labor of the Mishkan was the repentance and rectification for this. And from there the rectification unfolds to all the crafts in the world — for all of them derive and descend from the completeness of the holy Torah that is completed in every generation through the rectification of faith in the Sages. ibid. §§16–17 ## Segment 12
עִקַּר עַבְדוּת וִיגִיעוֹת הַפַּרְנָסָה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, כִּי עַל־יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים נוֹפֵל לְעַבְדוּת, וּפַרְנָסָתוֹ בְּדֹחַק גָּדוֹל כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁמֻּכְרָח לְהַשְׂכִּיר עַצְמוֹ לַעֲבֹד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה. אֲבָל עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים זוֹכֶה לְחֵרוּת, לְבַטֵּל מֵעַצְמוֹ עֹל עַבְדוּת וִיגִיעַת הַפַּרְנָסָה, וּפַרְנָסָתוֹ נִמְשֶׁכֶת לוֹ בְּרֶוַח וּבְשֹׁפִי גָדוֹל (שם אותיות כו כז).
162. The essential servitude and toil of livelihood derives from the blemish of faith in the Sages — for through the blemish of faith in the Sages one falls into servitude, and one's livelihood comes only with very great difficulty, to the point where one is compelled to hire oneself out to work for another for the sake of livelihood. But through faith in the Sages one merits freedom: to remove from oneself the yoke of servitude and the toil of livelihood — and one's livelihood flows to one with great ease and abundance. ibid. §§26–27 ## Segment 13
עִקַּר שְׁלֵמוּת אֱמוּנַת חֲכָמִים הוּא כְּשֶׁמְּפַזֵּר מָמוֹנוֹ לְהַחֲזִיק אֶת הַתַּלְמִיד חָכָם וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו (שם אות כו).
163. The essential completeness of faith in the Sages is when one disperses one's money to support the Torah scholar and to draw close to him. ibid. §26 ## Segment 14
בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם, הֵן בְּפַרְנָסָה, הֵן בַּעֲבוֹדַת־הַשֵּׁם, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם מֵחֲמַת דַּחְקוּת הַפַּרְנָסָה וְרִבּוּי הַבִּלְבּוּלִים וְהָרַעְיוֹנִים הָעוֹבְרִים עָלָיו - יֵדַע שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִפְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְיִזְכֹּר עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם עַל־יְדֵי־זֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְיַאֲמִין מֵעַתָּה בֶּאֱמֶת בְּכָל סִפְרֵי הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, עַד שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לִינֹק מֵהַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָּק וְנִתְתַּקֵּן הַכֹּל (שם אות לב; עיין יראה, אות קמח).
164. Everything that passes over a person — whether in livelihood or in the service of Hashem — and it seems to him that it is impossible to serve Hashem because of the pressure of livelihood and the multitude of confusions and troubling thoughts that pass over him — he should know that all this derives from the blemish of faith in the Sages. And he should remind himself through this each time to repent with complete repentance for the blemish of faith in the Sages — and from now on genuinely believe in all the books of the genuine Tzadikim and Sages. Through this he will merit to draw sustenance from the all-encompassing supernal intellect (שֵׂכֶל הַכּוֹלֵל) — through which all is sweetened and rectified. ibid. §32; see Yirah §148 ## Segment 15
הַפָּלַת נְפָלִים בָּא, ח"ו, עַל־יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים (שם אות לה).
165. Miscarriages come, G-d forbid, through the blemish of faith in the Sages. ibid. §35 ## Segment 16
עִקַּר תִּקּוּן אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה זוֹכִין לְהִכָּלֵל בְּהַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁשָּׁם נִמְתָּק וְנִתְתַּקֵּן הַכֹּל - יִהְיֶה עַל־יְדֵי מָשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד; שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁדָּוִד הָיָה מִתְיַגֵּעַ כָּל יָמָיו לִמְצֹא מָקוֹם לַה' שֶׁהוּא נְקֻדַּת הָאֶבֶן־שְׁתִיָּה, שֶׁשָּׁם עוֹמְדִים לֻחוֹת הָאֶבֶן וְשָׁם עִקַּר הֶאָרַת הַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל הַנַּ"ל (שם אות הנ"ל).
166. The essential rectification of faith in the Sages — through which one merits to be included in the all-encompassing supernal intellect where all is sweetened and rectified — will be through Moshiach ben David. This is the aspect of what David labored all his days to find the place of Hashem: the point of the Even Shesiyah (אֶבֶן שְׁתִיָּה — the Foundation Stone) — where the stone tablets stand and where shines the above-mentioned all-encompassing supernal intellect. ibid. ## Segment 17
הַתּוֹרָה נִקְרֵאת "שָׂדֶה וָכֶרֶם וְגַן וּפַרְדֵּס", וּצְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ שֶׁתַּעֲשֶׂה פֵּרוֹת, הַיְנוּ שֶׁיִּתְרַבּוּ וְיִתּוֹסְפוּ בְּכָל פַּעַם חִדּוּשֵׁי־תוֹרָה וּסְפָרִים קְדוֹשִׁים בַּתּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁלֶמֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר גָּדוֹל. וְעַל־כֵּן, עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה נִתְרַבִּין הַסְּפָרִים קְדוֹשִׁים שֶׁל הַתּוֹרָה וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ חִדְּשָׁם וְחִבְּרָם, עַל־יְדֵי־זֶה יַעֲשֶׂה שָׂדֵהוּ פֵּרוֹת גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת וְיַצְלִיחַ, כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַכֹּחַ וְהַחַיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹבְדִים בַּשָּׂדֶה שֶׁיַּצְלִיחוּ בַּעֲבוֹדָתָם הוּא רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים (שם אות מה).
167. The Torah is called "field, vineyard, garden, and orchard" — and one must strive in it so that it bears fruit: namely that Torah innovations and holy books should continually multiply and be added, through which the Torah is completed in great light. Therefore through faith in the Sages — through which holy Torah books multiply, and it is counted as if one innovated and composed them oneself — through this one's field will also bear fruit in the physical dimension and one will succeed. For the essential rectification of the power and vitality of all those who work the field so that their work succeeds is only through faith in the Sages. ibid. §45 ## Segment 18
כָּל הַהֶזֵּקוֹת וְהַהֶפְסֵדוֹת נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת הַמַּזִּיקֵי עָלְמָא שֶׁיּוֹנְקִין מִבְּחִינַת כְּפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת. וְיֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין שְׁנֵי מִינֵי הֶזֵּקוֹת, הַיְנוּ הֶזֵּקוֹת שֶׁל גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה, וְהֶזֵּקוֹת שֶׁל אֳנָסִין, וְעִקַּר הַשְּׁמִירָה מִכָּל זֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנַת הָרָצוֹן. כִּי כְּשֶׁמַּאֲמִינִים בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין שׁוּם חִיּוּב הַטֶּבַע כְּלָל, רַק הַכֹּל מִתְנַהֵג בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל־ יְדֵי־זֶה נִשְׁמָר מִכָּל רַע, כִּי מִדַּת אֱמוּנָה נִקְרֵאת "שִׁמּוּר" כַּיָּדוּעַ. עַיֵּן כָּל זֶה: "מָמוֹן", אוֹתִיּוֹת קפח קפט.
168. All damages and losses derive from the aspect of the damagers of the world (מַזִּיקֵי עָלְמָא) who draw sustenance from the aspect of heresies and disbelief. And there are two kinds of heresy, from which two kinds of damage derive: the damage of theft and loss, and the damage of coercion. And the essential protection from all this is only through the Emunah of the will (אֱמוּנַת הָרָצוֹן) . For when one genuinely believes that there is no natural compulsion whatsoever — that everything is conducted only by His blessed will — through this one is protected from all evil. For the attribute of Emunah is called "guarding" (שִׁמּוּר) , as is known. See all this under "Mamon" [Money] §§188–189. cross-reference ## Segment 19
יֵשׁ כְּפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁבָּא עַל־ יְדֵי בְּחִינַת גְּנֵבָה וְהַטְעָאוֹת, כִּי פְּנִימִיּוּת כַּוָּנָתָם רַק לַהֲנָאָתָם, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְמַלֹּאת תַּאֲווֹתָם הָרָעוֹת, רַק הַבַּעַל־דָּבָר גּוֹנֵב וּמְאַבֵּד אֶת דַּעְתָּם בְּכַמָּה הַטְעָאוֹת וְעַקְמִימִיּוּת, עַד שֶׁנִּלְכָּדִים בִּמְצוּדַת הָאֶפִּיקוֹרְסוּת. וְיֵשׁ עוֹד מִינֵי כְּפִירוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ, שֶׁאֵין כַּוָּנָתָם לַהֲנָאַת עַצְמָן, רַק הָרִשְׁעוּת וְהָרַע שֶׁבָּהֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶס הַנָּחָשׁ, גָּבַר בָּהֶם כָּל־כָּךְ עַד שֶׁדַּעְתָּם נוֹטֶה לְהֵפֶךְ מִן הָאֱמֶת וְכוֹפְרִים בְּעִקָּר, חַס וְשָׁלוֹם, בְּפַרְהֶסְיָא בְּלִי שׁוּם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה כְּלָל, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְעַל־כֵּן עַכְשָׁו צְרִיכִין לִפְעָמִים לְהִתְנַהֵג כְּנֶגְדָּם גַּם־ כֵּן בִּגְנֵבָה, לְהַטּוֹת הַדַּעַת לֶאֱמוּנַת הָרָצוֹן, לִגְנֹב הַנְּפָשׁוֹת שֶׁנִּלְכְּדוּ אֶצְלָם בְּרֶשֶׁת טָעוּתָם, לְהַטּוֹתָם אֶל הָאֱמֶת. כִּי עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לָצֵאת כְּנֶגְדָּם בְּיָד רָמָה, מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִכְנַע מֵצַח הַנָּחָשׁ בְּשָׁרְשׁוֹ לְגַמְרֵי, אֲבָל לֶעָתִיד, שֶׁיִּהְיֶה נִכְנָע מֵצַח הַנָּחָשׁ לְגַמְרֵי וְיִתְגַּלֶּה שֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן, אָז יִתְקַיֵּם "אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו", כִּי יִתְגַּלּוּ כָּל מַצְפּוּנֵי רִשְׁעָתוֹ וּכְפִירוֹתָיו, וְיוּכְלוּ לְהַכְנִיעוֹ בְּאִתְגַּלְיָא בְּיָד רָמָה, כִּי יִתְגַּלֶּה אֱמוּנַת הָרָצוֹן לְעֵין כֹּל, וְאָז יִתְקַיֵּם: "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו, וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה", כִּי יִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְעֵין כֹּל (ה' שומר שכר, הל' ב, אותיות ט, טז; עיין פנים).
169. There are heresies and disbelief that come through the aspect of theft and deception — for their inner intention is only for their own benefit, in order to be able to fill their evil desires. Only the adversary steals and destroys their minds through many deceptions and crookedness, until they are ensnared in the net of heresy. And there are yet other kinds of heresy that are in the aspect of the forehead of the serpent (מֵצַח הַנָּחָשׁ) — whose intention is not for their own benefit. Rather the wickedness and evil within them — which is the aspect of the venom of the serpent — has so intensified that their minds incline to the opposite of truth, and they deny the Fundamental, G-d forbid, publicly, without any shame or disgrace whatsoever — Heaven have mercy. Therefore now one must sometimes deal against them also through stealth: to incline minds toward the Emunah of the will, to steal away the souls that were ensnared in the net of their error and bring them back toward truth. For now it is impossible to go against them openly — since the forehead of the serpent has not yet been fully subdued at its root. But in the future, when the forehead of the serpent is fully subdued and the root of the will is revealed — then it will be fulfilled: "how Esav shall be searched out — his hidden things laid bare" [Obadiah 1:6]. For all the hidden recesses of his wickedness and heresy will be revealed, and it will be possible to subdue him openly and with a high hand. For the Emunah of the will shall be revealed before the eyes of all. And then it will be fulfilled: "saviors shall ascend Mount Zion to judge the mountain of Esav — and the kingship shall be Hashem's" [Obadiah 1:21]. For His kingship shall be revealed before all. Hil. Shomer Sachar 2:9, 16; see there ## Segment 20
הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא כָּל הַבְּרִיאָה רַק בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה, וְעַל־כֵּן הָיָה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהָאָדָם דַּיְקָא יְקַיֵּם וְיַנְהִיג כָּל הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי־אָדָם". וְעַל־כֵּן רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתְנַהֵג כָּל הָעוֹלָם וּמְלֹאוֹ עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, מִמַּעֲשֵׂה בְּנֵי־אָדָם הַתַּחְתּוֹנִים דַּיְקָא, שֶׁהֵם דַּיְקָא יַנְהִיגוּ וִיחַיּוּ וִיקַיְּמוּ אֶת כָּל הָעוֹלָם. וְעַל־כֵּן בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה שֶׁלֹּא הָיָה עֲדַיִן שׁוּם אָדָם, הָיָה הַהֶכְרֵחַ כִּבְיָכוֹל שֶׁיִּבְרָא אֶת הָעוֹלָם בְּנִפְלְאוֹתָיו לְבַדּוֹ בְּלִי שׁוּם אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, וְעַל־כֵּן בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָז אֶת כָּל הַדְּבָרִים חֲסֵרִים עַד שֶׁהָאָדָם יְתַקֵּן אוֹתָם, בִּבְחִינַת "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "הַכֹּל צָרִיךְ תִּקּוּן, הַחִטִּים צְרִיכִין לִטְחוֹן", וּגְמַר תִּקּוּן כָּל דָּבָר הוּא עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂה בְּנֵי־אָדָם דַּיְקָא, וְאָז עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם מְתַקֵּן הַדָּבָר וּמַשְׁלִימוֹ, נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וּבְרָאוֹ; כִּי כֵן הַדָּבָר, שֶׁעִקַּר הַבְּרִיאָה צְרִיכָה לִהְיוֹת עַל־ יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, דְּהַיְנוּ עַל־יְדֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל הַצַּדִּיקִים, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "עוֹלָמִי, מִי בְּרָאֲךָ? יַעֲקֹב בְּרָאֲךָ", וּמִשָּׁם נִשְׁתַּלְשֵׁל שֶׁגַּם בְּגַשְׁמִיּוּת כָּל הַדְּבָרִים חֲסֵרִים וּצְרִיכִים תִּקּוּן עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂה בְּנֵי־אָדָם הַתַּחְתּוֹנִים דַּיְקָא, וּמֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ כָּל הַדְּבָרִים חֲסֵרִים מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, מֵחֲמַת שֶׁנִּבְרְאוּ בְּלִי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא, שֶׁאָז אֵין שְׁלֵמוּת לְהַבְּרִיאָה, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַבְּרִיאָה עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא דַּיְקָא. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ הָאֻמָּנוּת שֶׁל כָּל הָאֻמָּנִין וּבַעֲלֵי־מְלָאכוֹת, שֶׁעַל־יְדֵי הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁנָּתַן בָּהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵם גּוֹמְרִים כָּל דָּבָר עַל־יְדֵי אֻמָּנוּתָם וּמְתַקְּנִין וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ כֶּלִי; כִּי כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין בְּנֵי־הָאָדָם לְתַקֵּן וּלְהַשְׁלִים הָעוֹלָם בְּרוּחָנִיּוּת עַל־יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל, כְּמוֹ־כֵן צְרִיכִין גַּם בְּגַשְׁמִיּוּת, שֶׁבְּנֵי־אָדָם דַּיְקָא יַשְׁלִימוּ וִיתַקְּנוּ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם. וּבֶאֱמֶת הַכֹּל אֶחָד, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם הַכְּלִי וּמְתַקְּנוֹ וּמַשְׁלִימוֹ בְּגַשְׁמִיּוּת, עַל־יְדֵי־זֶה מַגִּיעַ הַדָּבָר לִשְׁלֵמוּתוֹ גַּם בָּרוּחָנִיּוּת, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהַכֹּל נִבְרָא רַק לִכְבוֹדוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְלִכְבוֹדִי בְרָאתִיו וְכוּ'", הַיְנוּ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּקַיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה וְיַעַבְדוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם; וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְתַּקֵּן הַדָּבָר בְּגַשְׁמִיּוּת, בְּוַדַּאי אֵין יְכוֹלִין לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם זֶה הַדָּבָר בַּשְּׁלֵמוּת הָרָאוּי לוֹ, כְּגוֹן הַחִטִּים - בְּוַדַּאי עִקַּר שְׁלֵמוּתָם שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יָדָם הוּא כְּשֶׁגּוֹמְרָם הָאָדָם וּמְתַקְּנָם וְעוֹשֶׂה מֵהֶם לֶחֶם, שֶׁאֲזַי מְבָרֵךְ עָלָיו "הַמּוֹצִיא" וּבִרְכַּת־ הַמָּזוֹן, וּרְאוּיִים אָז בִּשְׁלֵמוּת לְמַאֲכַל אָדָם שֶׁיַּעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַזֹּאת. וְכֵן הַפִּשְׁתִּים - עִקַּר שְׁלֵמוּתָם כְּשֶׁנִּגְמָרִים וְנַעֲשִׂין כֵּלִים וּלְבוּשִׁים לְהָאָדָם, וְהָאָדָם הַלּוֹבְשָׁם עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יָדָם; וּכְמוֹ־כֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי בְּוַדַּאי יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ עוֹבְדִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָתָם בִּשְׁלֵמוּת בְּשׁוּם דָּבָר, כִּי־אִם אַחַר שֶׁנִּתְתַּקֵּן וְנַעֲשָׂה כְּלִי בְּגַשְׁמִיּוּת, וְאָז מְתַקְּנִים וּמַשְׁלִימִין אֶת הַדָּבָר בְּרוּחָנִיּוּת גַּם־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁעוֹבְדִים בּוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר חַיּוּת וּשְׁלֵמוּת שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם. וְהִנֵּה כָּל הַבְּרִיאָה הָיְתָה בְּחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ", כִּי יֵשׁ בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם חָכְמָה נִפְלָאָה, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל צִמְצֵם וּמִעֵט וְחִסֵּר מֵהַחָכְמָה הַצָּרִיךְ לִגְמַר תִּקּוּן כָּל דָּבָר בִּשְׁלֵמוּתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שְׁלֵמוּת גְּמַר תִּקּוּן כָּל דָּבָר עַל־יְדֵי הָאָדָם דַּיְקָא כַּנַּ"ל, אֲבָל בְּוַדַּאי אֵין כֹּחַ בְּיַד הָאָדָם לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹן הַחָכְמָה שֶׁחִסֵּר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר, כִּי מִי יוּכַל לַעֲמֹד עַל חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר, עַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם שֶׁיַּשְׁלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁל הַבְּרִיאָה כִּי־אִם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל מִצְו?ֹתֶיךָ אֱמוּנָה" וְכַמְבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. וּבֶאֱמֶת זֶה בְּעַצְמוֹ עִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יֶשׁ לוֹ כֹּחַ לְתַקֵּן כָּל הַבְּרִיאָה וּלְהַשְׁלִימָהּ עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא בְּכֹחַ בְּחִירָתוֹ, כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְגַלֶּה חָכְמָתוֹ בְּכָל הַדְּבָרִים בִּשְׁלֵמוּת, וְאָז הָיוּ כָּל הַדְּבָרִים בְּתַכְלִית שְׁלֵמוּתָן, וְהַכֹּל הָיוּ יוֹדְעִין אֶת כָּל הַחָכְמָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, דְּהַיְנוּ כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיָה לוֹ בִּבְרִיאָתוֹ זֶה הַדָּבָר, אָז בְּוַדַּאי לֹא הָיָה לוֹ לְהָאָדָם שׁוּם בְּחִירָה, כִּי עִקַּר כַּוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְרִיאַת כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם הָיָה כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ וְיֵדְעוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ, וְאִם הָיוּ הַכֹּל רוֹאִין זֹאת עַיִן בְּעַיִן וְהָיוּ יוֹדְעִין וּמַשִּׂיגִין הַטּוֹב הָאֲמִתִּי שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, בְּוַדַּאי הָיוּ הַכֹּל בּוֹחֲרִין בַּטּוֹב, כִּי מִי פֶתִי יָסוּר מִטּוֹב אֲמִתִּי כָּזֶה לִנְטוֹת אַחֲרֵי הַהֶבֶל? אֲבָל מֵחַמַת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חִסֵּר מֵהַחָכְמָה שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁלֵמוּת כָּל דָּבָר וְהֶעְלִים מֵהָעוֹלָם, עַד שֶׁאֵין הַכֹּל יוֹדְעִין בִּשְׁלֵמוּת כַּוָּנַת חָכְמָתוֹ שֶׁבְּכָל דָּבָר, עַל־כֵּן יֵשׁ בְּחִירָה, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לְהַטּוֹת דַּעְתּוֹ אֶל הָאֱמֶת, הוּא זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה, וְעַל־ יְדֵי־זֶה מַשְׁלִים כָּל הַדְּבָרִים עַל־יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר אֱמוּנָה הוּא בְּמַה שֶּׁאֵין יוֹדְעִין, הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לֵידַע וּלְהַשִּׂיג חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם דָּבָר, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה, וְשָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה, כִּי כְּלַל הַבְּחִירָה הוּא בְּעִנְיַן קִיּוּם הַתּוֹרָה שֶׁעִקָּרָהּ אֱמוּנָה כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן עִקַּר שְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים הֵם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הָאֻמָּנוּת שֶׁל כָּל הָאֻמָּנִים, שֶׁצְּרִיכִין לְתַקֵּן וּלְהַשְׁלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי אֱמוּנָה כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים "אֻמָּנִים" מִלְּשׁוֹן אֱמוּנָה. וְעַל־כֵּן כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁל הָאֻמָּנִים כְּלוּלִים בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּי עִקַּר בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן הָיָה לְהַמְשִׁיךְ אֱמוּנָה בָּעוֹלָם, לְהַמְשִׁיךְ שְׁכִינַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַטָּה בְּזֶה הָעוֹלָם כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן הַתּוֹרָה נִקְרֵאת גַּם־כֵּן "אָמָּן", כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תִּקְרֵי "אָמוֹן" אֶלָּא "אָמָּן", כִּי הִיא הָיְתָה כְּלִי אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמַעֲשֵׂה־בְרֵאשִׁית, וְעִקַּר יְסוֹד הַתּוֹרָה הוּא אֱמוּנָה, שֶׁבָּזֶה עִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה, שֶׁרַק בִּשְׁבִיל זֶה בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל הַדְּבָרִים חֲסֵרִים, וְחִסֵּר מֵהַחָכְמָה שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר וְהֶעְלִים אֶת חָכְמָתוֹ כִּבְיָכוֹל, בִּבְחִינַת "גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "הָעֹלָם" כְּתִיב, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כְּדֵי שֶׁיַּמְשִׁיךְ הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ אֶל הָאֱמוּנָה אִם יִרְצֶה בְּחַיִּים נִצְחִיִּים וְיִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת; וְכֵן לְהֵפֶךְ, אִם יִרְצֶה, חַס וְשָׁלוֹם, לִנְטוֹת לְצַד אַחֵר, יִמְצָא מָקוֹם לִטְעוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה הַחָכְמָה בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לְהָאָדָם בְּחִירָה, וְאָז, אִם יִבְחַר בַּטּוֹב וְיַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ אֶל הָאֱמוּנָה, עַל־יְדֵי־זֶה יִגְמֹר וִיתַקֵּן וְיַשְׁלִים כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הָאֻמָּנוּת שֶׁל כָּל הָאֻמָּנִים שֶׁנִּמְשָׁךְ רַק מֵאֱמוּנָה כַּנַּ"ל (הלכות אומנין, הל' ד, אותיות ב ג).
170. Hashem created all creation only for Man who has free choice — and therefore His blessed will was that Man specifically should sustain and conduct all the world and its fullness, as it is written: "and the earth He gave to the children of Man" [Psalms 115:16]. And therefore Hashem wished that all the world and its fullness should be conducted through arousal from below (אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא) — specifically through the deeds of the lower human beings: that they specifically should conduct, give life, and sustain all the world. Therefore at the very beginning of creation — when there was still no person at all — it was as it were necessary for Him to create the world through His wonders alone, without any arousal from below. And therefore Hashem then created all things lacking completion — until Man would rectify them — in the aspect of "which G-d created to make" [Genesis 2:3], and our Rabbis expounded: "everything needs rectification — wheat needs to be ground." And the completion of the rectification of every matter is through arousal from below — specifically through the deeds of human beings. And then when Man rectifies a matter and completes it, he is counted as if he himself made and created that thing. For so it is: the essential creation needed to be through arousal from below — namely through the good deeds of the Tzadikim. As our Rabbis said: "My world — who created you? Yaakov created you." [Zohar, paraphrasing the idea that Tzadikim are co-creators] And from this it descended that even in the physical dimension all matters are lacking and need rectification through the deeds of lower human beings specifically. And because of this very reason all things were lacking from the beginning of creation — since they were created without arousal from below, and then there is no completeness in creation. For the essential completeness of creation is through arousal from below specifically. And from this derives the craft of all craftsmen and workers (אֻמָּנִים) : that through the wisdom and intellect Hashem placed within them, they complete every matter through their craft and rectify it and make it into a vessel. For just as human beings must rectify and complete the world spiritually through their good deeds — for which the entire creation was made — so too must they physically: that human beings specifically should complete and rectify all the matters of the world. And in truth all is one — for through Man making a vessel and rectifying and completing it physically, through this the matter reaches its completeness spiritually as well. For when the matter is completed in its physical form, Israel's holy service of Hashem through it can then be complete — which is the essential vitality and completeness of all matters in the world. Wheat, for example — their essential completeness through which the glory of Hashem is revealed through them is when Man finishes and rectifies them and makes bread from them. For then one recites the blessing "Who brings forth" and the blessing after food (Birkas HaMazon) . And they are then fully fit to be the food of Man who serves Hashem through the strength of this eating. And similarly flax — their essential completeness is when they are finished and made into vessels and garments for Man, and Man who wears them serves Hashem through them. And so with every matter in the world. For certainly the holy people Israel serve Hashem through all the matters of the world. But they cannot perform their service in full completeness through any matter — except after it has been rectified and made into a vessel physically. Then they rectify and complete the matter spiritually as well — through serving Hashem with it. This is the essential vitality and completeness of all the matters of the world. And behold: all creation was with wisdom, as it is written "all of them You made with wisdom" — for there is wondrous wisdom in every matter. But Hashem as it were contracted and diminished and removed from the wisdom what was needed to fully complete the rectification of every matter — so that the completeness of finishing the rectification of every matter would be specifically through Man as above. But certainly Man has no power to supply the lack of wisdom that Hashem diminished in every matter — for who can stand up to His wisdom in any matter? Therefore it is impossible for Man to complete all matters of creation — except through Emunah which is the totality of the entire Torah, as it is written: "all Your commandments are Emunah." And this very thing is the essential power of Man's free choice — through which he has the power to rectify all creation and complete it through his arousal from below through the power of his free choice. For certainly if Hashem had revealed His wisdom in every matter in completeness — then all matters would be in ultimate completeness, and all would know and attain the wisdom in every matter, namely His blessed intention in creating that matter. Then certainly there would be no free choice for Man — for His essential intention in creating every matter in the world was so that they should recognize and know Him through all the matters of the world, as the holy Zohar writes: "in order that they should know Him." And if all could see this eye to eye and know and attain the genuine good that exists in every matter of the world — certainly all would choose the good. For what fool would turn away from such genuine good to incline after vanity? But since Hashem removed from the wisdom needed for the completeness of every matter and concealed it from the world — to the point where not all know in completeness the intent of His wisdom in every matter — therefore there is free choice. For one who wishes to incline his mind toward truth merits Emunah, and through this completes all matters through Emunah which is the totality of all the Torah. For the essential Emunah is in what one does not know — namely, since it is impossible to know and attain His wisdom in any matter — therefore one must strengthen oneself in Emunah. And there is the essential free choice — for the totality of free choice is in the matter of the fulfillment of the Torah whose essential is Emunah as above. Therefore the essential completeness of all matters is through Emunah. And from there derives the craft of all craftsmen — who must rectify and complete all the matters of the world. For the essential rectification is through Emunah as above. Therefore they are called omanim (אֻמָּנִים — craftsmen) from the language of Emunah (אֱמוּנָה) . And therefore all the labors of the craftsmen are included in the labor of the Mishkan — for the essential purpose of building the Mishkan was to draw Emunah into the world: to draw the Shechinah of His Divinity down below into this world, as is known. And therefore the Torah is also called "oman" — craftsman — as our Rabbis said: "do not read 'amon' but 'uman' ." For it was the craftsman's tool of Hashem in the work of creation. And the essential foundation of the Torah is Emunah — which is the essential power of free choice. It is only for this that Hashem created all things lacking and removed from the wisdom within every matter and concealed His wisdom as it were — in the aspect of "also the world He placed in their heart" [Ecclesiastes 3:11], and our Rabbis expounded: "the world" is written [deficiently] . And all is for the sake of free choice — so that Man should draw himself toward Emunah if he wishes eternal life and looks at the truth. And conversely: if he wishes, G-d forbid, to incline to the other side, he will find room to err, G-d forbid — since the wisdom was not revealed in completeness. And through this Man has free choice. And then: if he chooses the good and draws himself to Emunah — through this he completes and rectifies and finishes all creation. This is the aspect of the root of the craft of all craftsmen — which derives only from Emunah as above. Hil. Omanin 4:2–3 ## Segment 21
אִם הָיוּ כָּל הַדְּבָרִים נִבְרָאִים בִּשְׁלֵמוּתָן, אֲזַי לֹא הָיָה שׁוּם יְנִיקָה לְהַקְּלִפּוֹת וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, וְלֹא הָיוּ צְרִיכִין שׁוּם שְׁמִירָה כְּלָל; רַק מֵחֲמַת שֶׁכָּל הַדְּבָרִים חֲסֵרִים, נִשְׁתַּלְשֵׁל מִשָּׁם יְנִיקָה וַאֲחִיזָה לְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא, כִּי כָּל יְנִיקָתָם הוּא רַק בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִסָּרוֹן. וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ בְּחִירָה לְהָאָדָם, עַל־יְדֵי שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו שֶׁמְּסִיתִין אֶת הָאָדָם לְמַה שֶּׁמְּסִיתִין, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְהָאָדָם צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם וּלְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדָּם וְלִבְחֹר בַּטּוֹב וְלִמְשֹׁךְ אֶת עַצְמוֹ אֶל הָאֱמוּנָה וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁיְּסוֹדָהּ אֱמוּנָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַשְׁלִים אֶת כָּל הַבְּרִיאָה וּמְבַטֵּל יְנִיקָתָם וַאֲחִיזָתָם. וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ מַה שֶּׁגַּם בְּגַשְׁמִיּוּת צָרִיךְ הָאָדָם שְׁמִירָה מִמַּזִּיקֵי־עָלְמָא, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְעִקַּר הַשְּׁמִירָה עַל־יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁמּוּר כַּנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי אֱמוּנָה נִתְבַּטֵּל כָּל יְנִיקָתָם וַאֲחִיזָתָם, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, כַּנַּ"ל. וְעַל־ כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: תַּלְמִיד־חָכָם אֵין צָרִיךְ נְטִירוּתָא, כִּי הַתּוֹרָה שֶׁיְּסוֹדָהּ אֱמוּנָה שׁוֹמֶרֶת אוֹתָם (שם אות ד).
171. If all things had been created in their completeness, then the kelipas and Other Side would have had no sustenance at all and would require no guarding whatsoever. Only since all things are lacking — from there the sustenance and foothold of the Other Side descends, for all their sustenance is only in a place of lack. And through this Man has free choice — since there is the evil inclination with its legions that entice Man to what they entice him, Heaven have mercy. And Man must guard himself from them and prevail against them, and choose the good, and draw himself to Emunah, and fulfill all the words of the Torah whose foundation is Emunah — through which he completes all creation and nullifies their sustenance and foothold. And from this derives the fact that even physically Man requires protection from the damagers of the world, Heaven have mercy. And the essential protection is through Emunah which is the aspect of "guarding" as above — for through Emunah all their sustenance and foothold is nullified, Heaven have mercy, as above. And therefore our Rabbis said: "a Torah scholar needs no guarding" [Pesachim 8a] — for the Torah whose foundation is Emunah protects them. ibid. §4 ## Segment 22
כָּל מַה שֶּׁזּוֹכֶה הָאָדָם לִשְׁלֵמוּת אֱמוּנָה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ־כֵן הוּא זוֹכֶה לִרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים טוֹבִים בְּיוֹתֵר, כִּי יוֹדֵעַ וּמַאֲמִין שֶׁאֵין שׁוּם תַּכְלִית טוֹב בָּעוֹלָם, רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכוֹסֵף לָזֶה תָּמִיד, וְעַל־יְדֵי הַכִּסּוּפִין טוֹבִים נַעֲשִׂין נְקֻדּוֹת לְהָאוֹתִיּוֹת וְנִצְטַיְּרִין אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב וְנַעֲשִׂין פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת בָּעוֹלָם, כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם מִתְנַהֲגִין וּמִתְקַיְּמִין רַק עַל־יְדֵי אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה, וְהַכֹּל כְּפִי הַצֵּרוּפִים שֶׁמִּצְטָרְפִים וּמִצְטַיְּרִים עַל־יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת שֶׁנַּעֲשִׂין עַל־יְדֵי הַכִּסּוּפִים. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה וּשְׁלֵמוּת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַמִּתְנַהֲגִים וּמִתְקַיְּמִים עַל־יָדָהּ, הַכֹּל תָּלוּי רַק כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכִין לִשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל (שם אות כא).
172. The more one merits greater completeness of Emunah, the more one merits greater good desires and yearnings. For one knows and believes that there is no good purpose whatsoever in the world — only to do His blessed will. And one always yearns for this. And through these good yearnings, vowel-points (נְקֻדּוֹת) are made for the letters of Torah — and the letters of Torah are inscribed for good and good deeds are made in the world. For all the matters of the world are conducted and sustained only through the letters of Torah — and all according to the combinations that are combined and inscribed through the vowel-points made through the yearnings. It emerges that the essential completeness of the Torah and the completeness of all matters of the world that are conducted and sustained through it — all depends only on the measure to which one merits completeness of Emunah as above. ibid. §21 ## Segment 23
אֱמוּנָה הוּא בְּחִינַת כְּלִי שֶׁמְּקַבֵּל כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הָאוֹרוֹת וְהַשָּׂגַת אֱלָקוּת, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל שׁוּם הַשָּׂגָה וְשׁוּם בְּרָכָה וְשֶׁפַע גַּשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת כִּי־אִם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הַבְּרָכוֹת (שם אות לד).
173. Emunah is the aspect of the vessel that receives all blessings, all divine overflow, all lights, and the attainment of Divinity. For it is impossible to receive any attainment or any blessing or any overflow — physical or spiritual — except through Emunah which is the aspect of malchus . For through it all the overflows and all the blessings are drawn. ibid. §34 ## Segment 24
עִקַּר הַכֹּל הוּא הָאֱמוּנָה, וְעִקַּר הָאֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא תָּלוּי בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים דַּיְקָא, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא לְעֵלָּא מִן כֹּלָּא וְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּהּ כְּלָל וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ בְּשׁוּם שֵׂכֶל, כִּי־אִם עַל־יְדֵי אֱמוּנָה זוֹכִין לָדַעַת מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, כָּל חַד כְּפֻם מָה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ. וַאֲפִלּוּ לֶאֱמוּנָה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת בִּשְׁלֵמוּת, כִּי־אִם עַל־יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים, כִּי הֵם מַמְשִׁיכִין הָאֱמוּנָה לְכָל יִשְׂרָאֵל כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וּמֵחֲמַת שֶׁגַּם שֶׁהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הֵם גְּבוֹהִים וּרְחוֹקִים מֵאִתָּנוּ מְאֹד מְאֹד וְאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגָם כְּלָל בְּשׁוּם שֵׂכֶל, עַל־כֵּן אָנוּ צְרִיכִין לְהַאֲמִין בָּהֶם. וְעַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים בְּהַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים, עַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ נִכְלָלִים בָּהֶם וְעַל־יְדֵי־זֶה אָנוּ זוֹכִים לִינֹק מֵהֶם וּלְקַבֵּל עַל־יָדָם אֱמוּנָה לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כַּיָּדוּעַ (הל' גזילה, הל' ב, אות ד).
174. The essential of all is Emunah. And Emunah in Him depends specifically on faith in the Sages — for Hashem is above all and no thought can grasp Him at all, and it is impossible to attain Him through any intellect. Only through Emunah does one merit to know of Him — each one according to what he assesses in his heart. And even to Emunah one cannot merit in completeness — except through the genuine Tzadikim of the generation. For they draw Emunah for all of Israel, as explained elsewhere. And since the genuine Tzadikim are themselves very high and very far from us and cannot be attained through any intellect at all — therefore we must believe in them. And through faith in the Sages — through our believing in the Sages and Tzadikim — through this we are included in them, and through this we draw sustenance from them and receive through them Emunah, to merit complete Emunah in Him. And this is the foundation of the entire Torah, as is known. Hil. Gezeilah 2:4 ## Segment 25
עִקַּר תִּקּוּן וְהַמְתָּקַת כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כִּי אֱמוּנָה הוּא בְּחִינַת צִמְצוּם, הַיְנוּ בְּחִינַת צִמְצוּם שֶׁל הַשֵּׂכֶל, וְהַצִּמְצוּם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה הוּא שֹׁרֶשׁ שֶׁל כָּל הַצִּמְצוּמִים שֶׁבָּעוֹלָם, בִּבְחִינַת "וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה", כִּי כָּל מַעֲשֵׂה־בְרֵאשִׁית, דְּהַיְנוּ כְּלַל הָעוֹלָם, הֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים, כִּי בְּכָל דָּבָר יֵשׁ צִמְצוּם אַחֵר בְּכַמּוּת וְאֵיכוּת, וְכֻלָּם נִבְרְאוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת צִמְצוּם הָעֶלְיוֹן שֹׁרֶשׁ כָּל הַצִּמְצוּמִים שֶׁבָּעוֹלָם; וּכְשֶׁזּוֹכִין לֶאֱמוּנָה, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָלִין כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהֵם בְּחִינַת צִמְצוּמִים בֶּאֱמוּנָה, וְעַל־יְדֵי אֱמוּנָה נִכְלָלִים כֻּלָּם בְּתוֹךְ הַשֵּׂכֶל הַכּוֹלֵל, חָכְמָה עִלָּאָה, בְּחִינַת "אֶבֶן שְׁתִיָּה", שֶׁשָּׁם נִמְתָּקִין כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל, נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַמְתָּקַת כָּל הַצִּמְצוּמִים וְהַדִּינִים הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים (שם אותיות ד ה).
175. The essential rectification and sweetening of all contractions and judgments is through Emunah. For Emunah is the aspect of contraction — the aspect of the contraction of the intellect. And this holy contraction is the root of all contractions in the world, in the aspect of "and all His works are in faithfulness" [Psalms 33:4]. For all the works of creation — namely the totality of the world — are the aspect of contractions, for in every matter there is a contraction of a different quantity and quality. And all were created through the aspect of Emunah which is the aspect of the supernal contraction — the root of all contractions in the world. And when one merits Emunah, through this all things — which are the aspect of contractions — are included in Emunah. And through Emunah they are all included within the all-encompassing intellect, the supernal wisdom — the aspect of the Even Shesiyah . There all contractions and judgments are sweetened. And since the essential completeness of Emunah is through faith in the Sages as above — it emerges that the essential sweetening of all contractions and judgments is through faith in the Sages. ibid. §§4–5