Treasury of Awe
Treasury of Awe
Source: https://ajew.org/reader/otzar-hayirah/2/14

Segment 1
HE:
עִקַּר עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁיִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְלֹא יִפֹּל לְזִקְנָה שֶׁל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁלֹּא תִזְקַן עֲבוֹדָתוֹ אֶצְלוֹ, חַס וְשָׁלוֹם; וְזֶה עִקַּר הַחַיִּים אֲרֻכִּים, לִחְיוֹת חִיּוּת חָדָשׁ דִּקְדֻשָּׁה, לְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר יָמָיו וּלְהַתְחִיל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל מֵעוֹלָם כְּלָל. כִּי בֶּאֱמֶת אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּדוֹל מְאֹד, וְטָרַח וְיָגַע שָׁנִים הַרְבֵּה בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן לְפִי חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל כְּלָל, כִּי בְּכָל יוֹם וּבְכָל לַיְלָה וּבְכָל עֵת וָרֶגַע נִתְגַּלֶּה גְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּדֶרֶךְ הַכָּרָה וִידִיעָה חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְזֶהוּ עִקַּר הַחִיּוּת בְּחִינַת חַיִּים אֲרֻכִּים, הַיְנוּ לִרְאוֹת לְהַרְחִיב וּלְהַאֲרִיךְ כָּל יוֹם וָיוֹם בְּתוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה בְּכָל פַּעַם, וְכָל הָעֲבוֹדָה שֶׁעָבַד עַד הֵנָּה צְרִיכִין לִשְׁכֹּחַ לְגַמְרֵי וּלְהַתְחִיל עַתָּה מֵחָדָשׁ. וְעַל־יְדֵי תְפִלִּין זוֹכִין לָזֶה, לְחַדֵּשׁ חִיּוּתוֹ דִקְדֻשָּׁה בְּכָל עֵת, לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁל תְּפִלִּין (הל' תפלין ה"ה אות ה).

EN:
Each day in the morning one must begin to engage in the service of Hashem as something entirely new — in the aspect of "new ones every morning" [Eichah 3:23] — and as our Sages stated: "each day let them be in your eyes as new." As explained in the discourse beginning "and he turned" [ v'yisav ], Torah 62 of Likutay Moharan — one must begin each time to engage in G-d's service with a genuinely fresh start, as though one has never begun at all. And through being careful not to eat or drink before prayer as required by law, this is considered the aspect of a partial fast, and through this one merits to begin each morning anew. (Laws of Rising in the Morning, Law 3)

Segment 2
HE:
כָּל־אָדָם שֶׁרוֹצֶה לַחְשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הָאַחֲרוֹן, צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לִבְלִי לִהְיוֹת זָקֵן כְּלָל, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִפֹּל לְזִקְנָה דְסִטְרָא־ אָחֳרָא חַס וְשָׁלוֹם – הֵן צַדִּיק, הֵן חָסִיד, הֵן שְׁאָר כָּל אָדָם, אֲפִלּוּ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, כְּפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לִזָּהֵר מִלִּפֹּל לְזִקְנָה הַנַּ"ל, כִּי אֲפִלּוּ צַדִּיק גָּדוֹל אָסוּר לוֹ לִהְיוֹת זָקֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ, אַף־עַל־פִּי שֶׁזָּכָה לַעֲבוֹדָה שְׁלֵמָה בְּמַדְרֵגָה גָבוֹהַּ, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כִּי זֶה עִקַּר הַיַּהֲדוּת לְהִתְחַזֵּק לַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, כִּי אֵין נִקְרָאִין אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת, כִּי אִם כְּשֶׁהוֹלְכִין מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וְזֶה עִקַּר חַיִּים אֲרֻכִּים לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ כַּנַּ"ל. וְכֵן לְהֵפֶךְ, אֲפִלּוּ מִי שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה וְעָבַר מַה שֶּׁעָבַר, אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לוֹ לִהְיוֹת זָקֵן, חַס וְשָׁלוֹם, וְהוּא צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר מִבְּחִינַת זִקְנָה הַנַּ"ל, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי שׁוּם יֵאוּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא יֹאמַר בְּלִבּוֹ שֶׁכְּבָר נִזְקַן חַס וְשָׁלוֹם בְּמַעֲשָׂיו וְכוּ' עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּנּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, רַק יִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר וְיַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיּוּכַל, דָּבָר קָטָן אוֹ גָדוֹל - אֲפִלּוּ אִם לֹא יוּכַל לֵאמֹר כִּי אִם דִּבּוּר אֶחָד מַמָּשׁ בִּתְפִלָּה אוֹ בְהִתְבּוֹדְדוּת אוֹ לִלְמֹד מְעַט דִּמְעַט, עַל־כָּל־פָּנִים יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁיּוּכַל, וְיִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בִּמְעַט דִּמְעַט שֶׁזּוֹכֶה עֲדַיִן לִגַּע בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם וּלְהִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְאַל יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְכֹל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה. וְהָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֲרִיכוּת אַפַּיִם הַרְבֵּה מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר, וּלְהַמְתִּין וּלְיַחֵל לִישׁוּעַת ה' וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם בִּלְבּוּל וּמְנִיעָה (שם אות ז).

EN:
The essential service of Hashem — that one's service be renewed each time and not fall into the old age of the Other Side [ Sitra Achra ], so that one's service not grow old in one's eyes, G-d forbid — this is the essential meaning of long life: to live a new and holy vitality, to renew one's days like the eagle and to begin one's service of Hashem each time as entirely new — as though one had never begun at all. For in truth, even one who is a very great Tzadik and has labored and toiled for many years in His service — even so, in light of the renewal of the act of creation each day, one has still not yet begun at all. For each day and night and every moment His greatness is revealed in a new recognition and knowing that never existed before. Therefore one must begin anew each time — and this is the essential vitality of long life: seeing, widening and extending each day with additional holiness each time. And all the service one has rendered until now must be forgotten entirely — and now one must begin fresh. And through the phylacteries [ tefil'lin ] one merits this — to renew one's holy vitality at every moment, to begin each time anew. This is the essential aspect of the minds [ mochin ] of the phylacteries. (Laws of Phylacteries, Law 5, Section 5)

Segment 3
HE:
לִפְעָמִים מִתְיַגֵּעַ הָעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם, מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר סָבַל כַּמָּה יִסּוּרִים וְכוּ', וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִפֹּל לִבְחִינַת זִקְנָה דְסִטְרָא־אָחֳרָא וְתַשּׁוּת כֹּחַ חַס וְשָׁלוֹם, עַל־ כֵּן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בְּמִדַּת אֶרֶךְ אַפַּיִם הַנַּ"ל, לְהַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְרוּחוֹ עַל כָּל הַיְגִיעוֹת וְהַכְּבֵדוּת וּלְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ; וְזֶה בְּחִינַת 'אֶרֶךְ אַפַּיִם לַצַּדִּיקִים'. וְכֵן גַּם הָרְשָׁעִים חַס וְשָׁלוֹם צְרִיכִין גַּם־כֵּן לְהִתְחַזֵּק בְּמִדָּה זֹאת שֶׁל אֶרֶךְ אַפַּיִם, שֶׁלֹּא יְבַלְבֵּל אוֹתָם רִשְׁעָתָם מִלָּשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יֵרַךְ לְבָבָם וְלֹא יִהְיֶה נֶחֱלָשׁ דַּעְתָּם מֵרִבּוּי הָעֲו?ֹנוֹת שֶׁלָּהֶם וּמֵהַנְּפִילוֹת, שֶׁכְּבָר הִתְחִילוּ כַּמָּה פְעָמִים קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְנָפְלוּ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִבְטְחוּ בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל וְיַאֲרִיכוּ אַפָּם וְרוּחָם עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיהֶם, וְיִתְחַזְּקוּ בְּכָל פַּעַם לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ, אוּלַי יִזְכֶּה מֵעַתָּה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ לַעֲזֹב דַּרְכּוֹ וּמַחְשְׁבוֹתָיו, וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן וַחֲלוּשׁ כֹּחַ בְּעֵינֵי עַצְמוֹ לְעוֹלָם; וְזֶה בְּחִינַת 'אֶרֶךְ אַפַּיִם לָרְשָׁעִים'. וּשְׁאָר כָּל הַמַּדְרֵגוֹת מִמֵּילָא כְּלוּלִין בָּהֶם (שם אות ח).

EN:
Every person who wishes to think about his ultimate purpose must be very careful not to grow old at all — meaning not to fall into the old age of the Other Side — whether one is a Tzadik, a pious person, or any other person, even the most lowly. Each must be careful not to fall into the old age mentioned — for even a great Tzadik is forbidden to grow old in his service, even if he has already merited a high level of complete service. Even so, he must strengthen himself to ascend from level to level and to begin each time anew. For this is the essential meaning of Jewishness — to strengthen oneself to ascend at every moment from level to level. One is only truly called an Israelite when walking from level to level. And this is the essential meaning of long life — to begin each time anew. And conversely — even one who has done what he has done and transgressed what he has transgressed — even so, it is forbidden to grow old, G-d forbid. On the contrary, he must be even more careful not to fall into the old age mentioned — not to come to despair, G-d forbid, not to say in his heart that he has already grown old in his deeds and can no longer change. Rather he must strengthen himself to begin whatever is possible to begin, and do what he can — something small or something large. Even if he can only say a single word of prayer or hisbodidus [ hisbodidus — private verbal prayer], or study a little — even so, one must do what one can and strengthen oneself bit by bit with what one still merits to touch of the holiness of Israel, finding good points within oneself. And one must enliven oneself each time and strengthen oneself to begin each time anew, and not lose one's world entirely. And the essential thing is to have great patience beyond measure, and to wait and hope for Hashem's salvation — and not pay attention to any confusion or obstacle. (Same source, Section 7)

Segment 4
HE:
כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הָעוֹבְרִין עַל הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְכָל הַגִּלְגּוּלִים שֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת נִשְׁמָתוֹ מִדּוֹר לְדוֹר, הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִסּוֹד הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ סוֹד גִּלְגּוּלֵי הַנְּשָׁמוֹת שֶׁמְּגַלְגֵּל עִמָּהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי גִלְגּוּלִים שׁוֹנִים כְּדֵי לְבָרְרָם מִבְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת. וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ מַה שֶּׁלִּפְעָמִים צַדִּיק גָּדוֹל נִתְהַפֵּךְ לְאִישׁ אַחֵר, מֵחֲמַת שֶׁנֶּאֱחַז בּוֹ נִשְׁמַת אָדָם רָשָׁע, וְעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל לַעֲבֵרוֹת וּפְגָמִים, חַס וְשָׁלוֹם. וְלִפְעָמִים נִתְעַבֵּר בְּרָשָׁע נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל. וּבֶאֱמֶת הָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה, וְהַכֹּל כְּפִי בְחִירָתוֹ וּכְפִי כִסּוּפָיו וְהִתְחַזְּקוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ', כְּמוֹ־כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְגַּלְגֵּל עִמּוֹ בְּרַחֲמָיו. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה לְהִנָּצֵל מֵהָעשֶׁק הַנִּמְשָׁךְ מֵהַחֲלִיפִין וּתְמוּרוֹת אֵלּוּ, שֶׁעַל זֶה הִתְפַּלֵּל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הַרְבֵּה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִזֶּה כִּי אִם עַל־יְדֵי תְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים הַרְבֵּה, כִּי הֵם אוֹרְבִים עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם תָּמִיד, וְכָל מַה שֶּׁהַנֶּפֶשׁ יְקָרָה וּגְדוֹלָה בְּיוֹתֵר, הֵם מִתְגַּבְּרִין עָלֶיהָ בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְצָרִיךְ רַחֲמִים רַבִּים וְהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל לְהִנָּצֵל מֵהֶם (הל' ברכות השחר ה"ג אות ג).

EN:
Sometimes one who serves Hashem becomes weary — having already endured various sufferings — and through this can fall into the old age of the Other Side and a weakening of strength, G-d forbid. Therefore one must greatly strengthen oneself in the quality of patience mentioned — to extend one's spirit and breath over all the weariness and burdens and to begin each time anew. This is the aspect of "patience for the righteous." Similarly, even the wicked, G-d forbid, must also strengthen themselves in this quality of patience — so that their wickedness not confuse them away from returning to Hashem, and their hearts not sink and their minds weaken because of the multitude of their sins and falls. Even though they have already begun somewhat in G-d's service a number of times and fell — even so, they should trust in His great kindness and extend their patience over everything that passes over them, and strengthen themselves each time to begin anew. Perhaps from now on they will merit to have compassion on themselves, to abandon their way and thoughts, and never to feel old and weakened in their own eyes. This is the aspect of "patience for the wicked." And all other levels are included within these two. (Same source, Section 8)

Segment 5
HE:
כְּשֶׁרוֹאֶה הָאָדָם שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע וְהַתַּאֲווֹת מִתְגַּבְּרִים עָלָיו מְאֹד וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁקָּשֶׁה לְשַׁבְּרָם, צָרִיךְ לֵידַע שֶׁבְּוַדַּאי אֵין הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִמּוֹ, וּבְוַדַּאי אִם לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְשַׁבֵּר, לֹא הָיָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְגָרֶה בּוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה; רַק אַדְּרַבָּא יֵדַע מִזֶּה שֶׁבְּוַדַּאי נַפְשׁוֹ יְקָרָה וּקְדוֹשָׁה מְאֹד בְּשָׁרְשָׁהּ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה מִתְגַּבְּרִין עָלָיו כָּל־ כָּךְ, כִּי כָל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָדוֹל מִמֶּנּוּ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי אֵין זֶה דֶרֶךְ הָעֲנָוָה אֲמִתִּית לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְרָשָׁע גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם וּלְהַקְטִין מַעֲלַת נַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה, רַק אַדְּרַבָּא צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁנַּפְשׁוֹ בְּשָׁרְשָׁהּ הִיא גְדוֹלָה וִיקָרָה וְגָבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, וְאַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת בְּלִי שִׁעוּר תְּלוּיִים בָּהּ, כִּי אֲפִלּוּ נֶפֶשׁ הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל גַּם־כֵּן גָּבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, מִכָּל־שֶׁכֵּן נַפְשׁוֹת בַּעֲלֵי־תוֹרָה, וּבִפְרָט אוֹתָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׂכֶל גָּדוֹל, כִּי כָל מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, הַנְּשָׁמָה גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר. עַל־כֵּן הָאָדָם הַבַּר־שֵׂכֶל, כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ לֵידַע שֶׁבְּוַדַּאי נַפְשׁוֹ גָבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, וְצָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר לְרַחֵם עָלָיו לְבַל יְאַבֵּד אוֹצָרוֹת וּסְגֻלּוֹת יְקָרוֹת מְאֹד הַתְּלוּיִים בְּנַפְשׁוֹ עַיִן לֹא רָאָתָה וְכוּ', וְיִתְגַּבֵּר בְּכָל עֹז לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת, מִן הָעשֶׁק וְהַתְּמוּרָה חַס וְשָׁלוֹם, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי רִבּוּי תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת: "וַיִגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'", שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ בְּדַרְכֵי ה', וְלוֹמַר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה, מַעֲשֵׂה בְהֵמָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי נַפְשׁוֹ גָבוֹהַּ מְאֹד (שם).

EN:
All the ascents and descents that pass over a person throughout his life, and all the reincarnations through which his soul is reincarnated from generation to generation — all is drawn from the secret of the Palaces of Substitution [ Heichalei HaTemuros ]. From there derives the secret of the soul reincarnations through which Hashem reincarnates souls through many and varied reincarnations in order to refine them from those palaces. From there comes the case where sometimes a great Tzadik is transformed into another person — because a wicked person's soul has become enmeshed within him, and through this he falls into transgressions and damages, G-d forbid. And sometimes a holy soul becomes enmeshed in a wicked person, through which he is stirred to repentance, as explained in the writings of the holy Ari of blessed memory. But in truth, a person has free choice — and everything is according to his choice, his yearning, his strengthening, and his faith in Hashem. And accordingly Hashem reincarnates with him in His compassion. Therefore one must truly pray for this — to be saved from the distress that comes from these exchanges and substitutions. For this King Dovid prayed greatly, as explained in the text — for there is no escape from this except through abundant prayer and supplication. For they always lie in ambush for a person's soul, and the more precious and great the soul, the more they overpower it. Great compassion and great strengthening are needed to be saved from them. (Laws of Morning Blessings, Law 3, Section 3)

Segment 6
HE:
מַה שֶּׁאֵצֶל רֹב בְּנֵי־אָדָם, אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּשְׁאָר תַּאֲווֹת הַגּוּף אֵין נִקְרָא עֲבוֹדָה כְּלָל, וּמִצְו?ֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים נִקְרָא אֶצְלָם עֲבוֹדָה וִיגִיעָה - זֶה בְּחִינַת חִלּוּף, שֶׁנִּתְחַלֵּף בֶּן הַמֶּלֶךְ בְּבֶן הָעֶבֶד, כְּמוֹ־כֵן נִתְחַלֵּף אֶצְלָם, שֶׁרְצוֹן הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּת־מֶלֶךְ בֶּאֱמֶת, זֶה נִקְרָא אֶצְלָם עֲבוֹדָה, וּרְצוֹן הַגּוּף, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֶבֶד, זֶה דַיְקָא אֵין נִקְרָא אֶצְלָם עַבְדוּת כְּלָל, כְּאִלּוּ הָיָה חַס וְשָׁלוֹם הַגּוּף מֶלֶךְ עַל הַנְּשָׁמָה. וּבֶאֱמֶת הַדָּבָר בְּהִפּוּךְ מַמָּשׁ, כִּי הַנְּשָׁמָה הִיא הַמֶּלֶךְ בֶּאֱמֶת, וְהַגּוּף הוּא הָעֶבֶד; וּכְמוֹ שֶׁהָעֶבֶד מְחֻיָּב לַעֲבֹד אֶת רַבּוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, כְּמוֹ־כֵן הַגּוּף מְחֻיָּב לַעֲבֹד אֶת הַנְּשָׁמָה וּלְבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹנָהּ. אַךְ כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְהַגּוּף אֵיזֶה רֵיחַ עֲדַיִן מִתַּאֲווֹת הַגּוּף, רַק שֶׁמְּשַׁבֵּר תַּאֲוָתוֹ בִּשְׁבִיל רְצוֹן הַנְּשָׁמָה, שֶׁהוּא רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעוֹבֵד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד - אַף־עַל־ פִּי שֶׁגַּם זֶה טוֹב מְאֹד, אַשְׁרֵי לוֹ, כִּי גַם עַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הָעַבְדוּת דְּסִטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, וְזוֹכֶה לְחֵרוּת, בְּחִינַת: כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה וְכוּ', וְאֵין לְךָ בֶּן־חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה; אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲבוֹדָתוֹ עֲדַיִן בִּבְחִינַת עֶבֶד דִּקְדֻשָּׁה, מֵאַחַר שֶׁעֲבוֹדַת הַשֵּׁם נֶחְשָׁב לוֹ לַעֲבוֹדָה וִיגִיעָה, וּרְצוֹן הַגּוּף אֵינוֹ נוֹטֶה לָזֶה, רַק שֶׁמְּבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפָּנָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־כֵּן הוּא עֲדַיִן בִּבְחִינַת עֶבֶד דִּקְדֻשָּׁה. אַךְ עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - לְבַטֵּל הַגּוּף כָּל־כָּךְ לְגַבֵּי הַנְּשָׁמָה, עַד שֶׁיִּתְהַפֵּךְ לְטֶבַע הַנְּשָׁמָה מַמָּשׁ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם תַּאֲוָה אַחֶרֶת וְלֹא שׁוּם רָצוֹן אַחֵר, רַק מַה שֶּׁהַנְּשָׁמָה רוֹצָה, הַיְנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ", בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, שֶׁגַּם הַגּוּף אוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם וְעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ מֵאַהֲבָה. וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכֶה לָזֶה, אֲזַי נִקְרָא בֵּן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "בְּנִי אַתָּה" וְכוּ', שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת (שם אותיות יח יט).

EN:
When a person sees that the evil inclination and the desires are overpowering him greatly and it seems difficult to break them — he must know that the Holy One blessed be He certainly does not come to someone with unreasonable demands. Certainly, if one did not have the power to break them, Hashem would not have sent him so fierce an evil inclination. On the contrary — he should know from this that certainly his soul is very precious and holy at its root, which is why they overpower him so greatly. For anyone whose inclination is greater than his fellow is greater than his fellow, as our Sages stated. For it is not true humility to consider oneself a complete wicked person, G-d forbid, and to diminish the greatness of one's holy soul. On the contrary, one must know and believe that one's soul at its root is very great, precious and exceedingly high — and countless worlds without limit depend upon it. For even the soul of the most lowly among Israel is exceedingly high — all the more so the souls of Torah scholars, and especially those with great intellect. For the greater the intellect, the higher the soul. Therefore the wise-hearted person, when seeing that his inclination overpowers him more, must know that certainly his soul is higher — and must strengthen himself to have compassion upon himself, lest he lose the very precious and hidden treasures that depend upon his soul and that no eye has seen. He must strengthen himself with all his might to save his soul from destruction, from the exchange and substitution, G-d forbid — and the essential means is through abundant prayer and supplication as mentioned. And this is the aspect of "his heart was lifted up in the ways of Hashem" [Divrei HaYamim II 17:6] — one must lift one's heart and mind in the ways of Hashem and say to oneself that it does not befit one to do such things, the deeds of an animal, G-d forbid — for one's soul is very high. (Same source)

Segment 7
HE:
כָּל־מַה שֶּׁחֲזָקִים יוֹתֵר בֶּאֱמוּנַת הָרָצוֹן, הַיְנוּ לְהַאֲמִין וְלֵידַע שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי מִתְחַזֵּק יוֹתֵר רְצוֹן הָאָדָם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְבַטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלִהְיוֹת לוֹ עַל־כָּל־פָּנִים כִּסּוּפִין וּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר זֶה עִקַּר הַיַּהֲדוּת כַּיָּדוּעַ. אַךְ עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הַבַּעַל־דָּבָר נֶחְשָׁךְ וְנִפְגָּם אֶצְלוֹ אֱמוּנַת הָרָצוֹן, וְעַל־יְדֵי־זֶה נֶחֱלָשׁ גַּם הָרָצוֹן שֶׁלּוֹ דִקְדֻשָּׁה, וְנוֹפֵל לִרְצוֹנוֹת אֲחֵרִים, לְתַאֲווֹת וְכַיּוֹצֵא. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן כְּבָר הָיוּ צַדִּיקִים הַרְבֵּה בָּעוֹלָם, שֶׁגִּלּוּ אֱמוּנַת הָרָצוֹן לְעֵין כֹּל עַל־יְדֵי הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְכוּ', אֲשֶׁר עָשָׂה משֶׁה וּשְׁאָר הַנְּבִיאִים וְהַזְּקֵנִים וְהַצַּדִּיקִים הַבָּאִים אַחֲרָיו, עַד אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לִכְפֹּר חַס וְשָׁלוֹם בְּהָרָצוֹן לְגַמְרֵי. אַךְ עִקַּר כֹּחַ הַבַּעַל־דָּבָר לִלְחֹם עֲדַיִן עִם חֲלוּשֵׁי כֹחַ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל הוּא רַק עַל־יְדֵי שֶׁמַּטִּיל סָפֵק בָּרָצוֹן, וּמִזֶּה נִמְשָׁכִים כָּל הַהִתְרַחֲקוּת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁל אוֹתָם שֶׁהִתְחִילוּ קְצָת לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ וְאַחַר־כָּךְ נָפְלוּ מִזֶּה, הַכֹּל מֵחֲמַת סְפֵקוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהַבַּעַל־דָּבָר מַטִּיל סָפֵק בְּלִבּוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ עוֹד תִּקְוָה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּכְאִלּוּ אֵינוֹ פוֹעֵל עוֹד כְּלוּם בָּרָצוֹן הַטּוֹב, חַס וְשָׁלוֹם, עַד אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה מִתְרַשֵּׁל גַּם־כֵּן בָּרָצוֹן הַטּוֹב, וְקָשֶׁה וְכָבֵד עָלָיו לְהַמְתִּין וּלְצַפּוֹת כָּל־כָּךְ לִישׁוּעַת הַשֵּׁם. כִּי מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אֱמוּנַת הָרָצוֹן, וּלְמַלֹּאת כָּל חֶסְרוֹנוֹתָיו רַק עַל־יְדֵי זֶה, הוּא צָרִיךְ לְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין, בִּבְחִינַת (איכה ג) "טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם לִתְשׁוּעַת ה'". וְכָל זֶה אִם הוּא חָזָק בֶּאֱמוּנַת הָרָצוֹן בְּוַדַּאי גָּמוּר, אֲבָל עַל־יְדֵי הַסְּפֵקוֹת הַנַּ"ל, אֲזַי מָטָה יָדוֹ וְנִלְאֶה מִלְּהַמְתִּין כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיּוּכַל לָבוֹא עַל־יְדֵי־זֶה לִנְפִילָה גְדוֹלָה כַּנַּ"ל. וּמִזֶּה הָיָה כָּל טָעוּת הָעֵרֶב רַב עַד שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, כִּי רָאוּ כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה, וְהֵם לֹא רָצוּ לְהַמְתִּין, וְכָל זֶה מֵחֲמַת הַסָּפֵק בָּרָצוֹן. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: "כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" - 'לֹא יָדַעְנוּ' דַיְקָא, בְּחִינַת סְפֵקוֹת. וְהַתִּקּוּן לְכָל זֶה, לְחַזֵּק אֱמוּנַת הָרָצוֹן, הוּא לִתֵּן צְדָקָה הַרְבֵּה פְּעָמִים, בְּחִינַת "נָתוֹן תִתֵּן" אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים, כִּי הִתְגַּבְּרוּת הַבַּעַל־דָּבָר בְּעִנְיַן הַטָּלַת הַסְּפֵקוֹת וַחֲלִישׁוּת אֵלּוּ הֵם כִּמְעַט בְּלִי שִׁעוּר, וּצְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ כְּנֶגְדּוֹ בְּכָל פַּעַם, וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת עַל־יְדֵי צְדָקָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' ברכות השחר ה"ה, אותיות ל לד).

EN:
The fact that for most people, eating, drinking and other bodily desires are not called service at all — while commandments and good deeds are considered service and effort — this is the aspect of an exchange: the prince has been exchanged for the servant's son. Similarly an exchange has occurred for them — the desire of the soul, which is truly the king's daughter, is called service and effort in their eyes, while the desire of the body — which is the aspect of a servant — is not called servitude at all. It is as though, G-d forbid, the body were king over the soul. In truth the matter is completely reversed — for the soul is the true king and the body is the servant. And just as a servant is obligated to serve his master and do his will — so too the body is obligated to serve the soul and nullify its will before the soul's will. Yet as long as the body still has any scent of bodily desires — even while breaking its desire for the sake of the soul's will, which is the will of Hashem, and always serving Him — even so, although this is very good and happy is he, for even through this the servitude of the Other Side is nullified and one merits freedom — even so, one's service is still in the aspect of a holy servant. For divine service is still considered in one's eyes as service and effort, and the body's desire does not naturally incline to it — only the body nullifies its will before His will. But the essential perfection is to nullify the body so completely before the soul that the body becomes the very nature of the soul — meaning one has no other desire and no other will except what the soul desires: to do the will of the Creator. This is the aspect of "you shall love Hashem your G-d with all your heart" — with both inclinations — where even the body loves Hashem and does His will from love. And when one merits this, one is called a son of Hashem, in the aspect of "My son, You are" — and this is the essential perfection. (Same source, Sections 18 and 19)

Segment 8
HE:
זֶה כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, וְעַל־כֵּן הַבְּחִירָה יֶשׁ־לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד כַּיָּדוּעַ. וְעִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה הִיא עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶעְלִים וְהִסְתִּיר רְצוֹנוֹ בְּהַסְתָּרוֹת וְהַעְלָמוֹת גְּדוֹלוֹת, וְתָלָה הַכֹּל בִּרְצוֹן הָאָדָם, בְּחִינַת "וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם", הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָסַר הַבְּחִירָה לְהָאָדָם, וּבְדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בָּאָדָם לְשַׁבֵּר תַּאֲווֹתָיו וְלִבְרֹחַ מֵרַע וְלַעֲשׂוֹת טוֹב, כְּמוֹ־כֵן יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהֵפֶךְ, לֵילֵךְ אַחַר שְׁרִירוּת לִבּוֹ וּלְהִתְגַּבֵּר בִּרְצוֹנוֹת רָעִים כָּאֵלּוּ, עַד שֶׁכִּבְיָכוֹל יַכְרִיחַ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַלֹּאת תַּאֲוָתוֹ וּרְצוֹנוֹ הָרָע. כְּמוֹ שֶׁרוֹאִין שֶׁאֶחָד נִכְסָף מְאֹד בְּרָצוֹן חָזָק לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אוֹ לְהַצַּדִּיק וְכַיּוֹצֵא, וְיֵשׁ לוֹ עַל זֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, וְהוּא כִּמְעַט מִן הַנִּמְנָע וּלְמַעְלָה מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע - אַף־עַל־פִּי־כֵן יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל כָּזֶה וּבִרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים חֲזָקִים כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ וּמְסַבֵּב עִמּוֹ בִּדְרָכִים נִפְלָאִים וּבְהַשְׁגָּחָה נִפְלָאָה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, עַד שֶׁזּוֹכֶה לְהוֹצִיא מַחֲשַׁבְתּוֹ הַטּוֹבָה מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. אֲבָל אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹקִים, שֶׁגַּם הַהוֹלֵךְ לִדְבַר עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ לֵילֵךְ לַמֶּרְחַקִּים לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ לָדַעַת, לִלְמֹד חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְכַיּוֹצֵא, וְיֵשׁ לוֹ גַם־כֵּן עַל זֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת, וְהוּא כִּמְעַט מִן הַנִּמְנָע וְשֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, רַק הוּא מִתְגַּבֵּר בְּרִשְׁעָתוֹ בְּרָצוֹן חָזָק כָּזֶה, עַד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִמּוֹ כָּל־כָּךְ עַד שֶׁבָּא לְשָׁם, וְכָל זֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל כֹּחַ הַבְּחִירָה, כִּי בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ. אַךְ הַחִלּוּק וְהַהֶפְרֵשׁ יְכוֹלִין הַכֹּל לְהָבִין: כִּי זֶה הָאִישׁ הַכָּשֵׁר, כָּל יְסוֹד כַּוָּנָתוֹ וּרְצוֹנוֹ בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי הַנִּצְחִי, לִפְרשׁ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה הַכָּלֶה וְהַנִּפְסָד וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמּוֹ נִפְלָאוֹת לְמַלֹּאת רְצוֹנוֹ, וְאָז בְּוַדַּאי אַשְׁרֵי לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא; וְזֶה הַהֵפֶךְ - כָּל כַּוָּנָתוֹ וּרְצוֹנוֹ לְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וּשְׁרִירוּת לִבּוֹ הָרָע, וְעַל יְדֵי זֶה יוֹרֵד לִבְאֵר שַׁחַת וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד (שם עח עט).

EN:
The more one strengthens faith in the will [ emu'nas haratzon ] — meaning to believe and know that everything is governed only by His will — the more a person's will to do His will is strengthened, to nullify one's will before His will, and to always have yearnings and strong desires for His service. This is the essential meaning of Jewishness. But through the strengthening of the evil one [ ba'al davar ], the faith in will is darkened and damaged — and through this one's holy will is also weakened, and one falls into other desires. Yet since there have already been many Tzadikim in the world who revealed the faith in will to all eyes — through the signs and wonders and so on performed by Moshe and the other prophets, elders and Tzadikim who came after — to the point that it is impossible to deny the will entirely, G-d forbid — even so, the essential power of the evil one to still fight with the weaker among Israel is only by casting doubt about the will. And from this come all the distancings and falls of those who began somewhat to approach holiness and afterward fell — all because of the doubts mentioned, through which the evil one casts doubt in their hearts as if there is no longer hope for them to return to Hashem, and as if their good will is no longer working at all, G-d forbid. Through this they also become lax in good will and it becomes hard and burdensome for them to wait for Hashem's salvation. For one who wishes to draw upon himself the faith of the will — and to fill all his deficiencies through this alone — must wait and wait, in the aspect of "it is good to hope in silence for Hashem's salvation" [Eichah 3:26]. And all this holds if one is firmly certain in the faith of the will. But through the doubts mentioned, one's hand goes slack and one tires of waiting — until one can thereby fall into a great fall. And from this was the entire error of the mixed multitude who made the calf — for they saw that Moshe was delayed, and they refused to wait, and this was all because of doubt about the will. And this is what they said: "for this man Moshe — we do not know what has become of him" — "we do not know" specifically, in the aspect of doubt. The rectification for all this — to strengthen the faith of the will — is to give abundant charity many times, in the aspect of "give, give" even a hundred times. For the strengthening of the evil one in casting these doubts and weaknesses is nearly without limit, and one must strengthen oneself against it each time. The essential strengthening is through charity, as explained in the text. (Laws of Morning Blessings, Law 5, Sections 30 and 34)

Segment 9
HE:
עַל־יְדֵי שֶׁרוֹאִין שֶׁבְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, וּמַצְלִיחִין בְּיָדוֹ מִלְמַעְלָה שֶׁיִּגְמֹר חֶפְצוֹ הֵן לְטוֹב אוֹ לְרַע חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ טוֹעִין וְסוֹבְרִין שֶׁחַס וְשָׁלוֹם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּטֵּל רְצוֹנוֹ לְגַמְרֵי, וּמָסַר בְּיַד הָאָדָם הַכֹּל כְּפִי נְטִיַּת רְצוֹנוֹ, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ וְהַפְּרִישׁוּת צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד שֶׁלֹּא יִפְגֹּם חַס וְשָׁלוֹם, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא כא יִפֹּל עַל־יְדֵי־זֶה בְּאֵין סוֹמֵךְ, אֲבָל מִי שֶׁנְּטִיַּת רְצוֹנוֹ הוּא לֵילֵךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ, אֲזַי לֹא יַזִּיק לוֹ שׁוּם פְּגָם כְּלָל, אַדְּרַבָּא וְכוּ' חַס וְשָׁלוֹם, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רְאָיוֹת עַל סְבָרוֹת אֵלּוּ, חַס וְשָׁלוֹם. וּבְטָעֻיּוּת כָּאֵלּוּ יֵשׁ הַרְבֵּה מַדְרֵגוֹת, כִּי יֵשׁ סְבָרוֹת מְשֻׁבָּשׁוֹת אֲפִלּוּ אֵצֶל אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים קְצָת, שֶׁמִּשְׁתַּלְשְׁלִין בְּדַקּוּת גָּדוֹל מִסְּבָרוֹת הָרָעוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם אֶפִּיקוֹרְסוּת גְּמוּרָה, כַּמּוּבָן לְכָל מַשְׂכִּיל. וּבֶאֱמֶת אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וְכוּ', כִּי בְּוַדַּאי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּל אָדָם יַעֲשֶׂה רַק טוֹב וְיִהְיֶה בּוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה וְיַפְרִישׁ אֶת עַצְמוֹ מִתַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא בִלְבַד מִן הַמּוֹתָרוֹת, אֶלָּא גַּם בַּהֶכְרֵחִיּוֹת יְמַעֵט בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בַּמֻּתָּר לוֹ, וְרַק בָּזֶה חָפֵץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁגַּם עִם הָרְשָׁעִים גּוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמַלֹּאת רְצוֹנָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶךָ", וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּוַדַּאי הַבֵּט אֶל עָמָל לֹא יוּכַל כְּלָל, וְהָרְשָׁעִים הֵם כְּמַשָּׂא עַל פָּנָיו כִּבְיָכוֹל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל; וּמַה שֶּׁמְּמַלֵּא גַם רְצוֹנָם, הוּא רַק בִּשְׁבִיל כֹּחַ הַבְּחִירָה, כִּי אִם לָאו, תִּתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה לְגַמְרֵי, אֲשֶׁר אֵין זֶה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. אֲבָל הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יִרְאֶה וְיָבִין הַחִלּוּק שֶׁבֵּין הַכְּשֵׁרִים וְהַיְרֵאִים, שֶׁהַצְלָחָתָם לָנֶצַח, וּבֵין הַצְלָחַת רְשָׁעִים, שֶׁהִיא רַק לְפִי שָׁעָה, בְּחִינַת "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וְכוּ' לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד", וְגַם זֶה הוּא רַק בִּשְׁבִיל כֹּחַ הַבְּחִירָה כַּנַּ"ל (שם אות פב).

EN:
This is a great principle: the entire world was created only for the sake of free choice, and therefore free choice has exceedingly great power. And the essential power of free choice is through Hashem having concealed and hidden His will in great concealments and obscurings, making everything depend upon the person's will — in the aspect of "the earth He gave to human beings" [Tehillim 115:16]. Hashem delivered the choice to the person, and as the direction one wishes to go, one is led. And just as a person has the power to break his desires and flee from evil and do good — so too he has the opposite power: to follow the stubbornness of his heart and strengthen himself in bad desires, until he forces, as it were, His will to fulfill his evil desire. As one sees — someone who yearns greatly with strong desire for a holy matter, such as traveling to the Land of Israel or to the Tzadik, and has many great obstacles, nearly impossible — even so, if he strengthens himself with such great desire and longing, Hashem will do his will and arrange things with him in wondrous ways and extraordinary providence not according to the laws of nature, until his good thought is actualized. But equally, "this too against this G-d has made" — one who goes toward transgression, G-d forbid, or to distance himself to destroy his soul — even if he too has many great obstacles, even so, if he strengthens himself in his wickedness with such strong desire, Hashem arranges things until he arrives there. All this is because of the great power of free choice — for as the direction one wishes to go, one is led. The difference between the two cases everyone can understand: the upright person, whose entire intention and desire is for the true eternal purpose — to separate from the vanishing, perishing desires of this world and do His will — Hashem performs wonders to fulfill his will, and then certainly happy is he in this world and the World to Come. And the opposite: one whose entire intention and desire is for the desires of this world and the evil of his heart — descends thereby to the pit of destruction, and his end is perdition forever. (Same source, Sections 78 and 79)

Segment 10
HE:
כָּל בְּחִינַת הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּנוּ הִיא רַק כְּמַדְלִיק נֵר, שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם, רַק שֶׁלּוֹקֵחַ נֵר וּמַדְלִיק בּוֹ נֵרוֹת אֲחֵרִים לַאֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה. נִמְצָא אַף־עַל־פִּי שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק, וְכֵן נֵרוֹת הַנִּדְלָקִים הַכֹּל מוּכָן מִכְּבָר, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם לֹא יַעֲשֶׂה הָאָדָם הַמַּעֲשֶׂה כָּל־דְהוּ לִקַּח הַנֵּר הַדּוֹלֵק וּלְהַדְלִיק בּוֹ אֲחֵרִים, בְּוַדַּאי לֹא יִהְיוּ נִדְלָקִים מֵעַצְמָם. כְּמוֹ־כֵן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הֵכִין הַכֹּל בְּחָכְמָתוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן רוֹצֶה דַוְקָא שֶׁאֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה וְנִגְמֹר עַל־יְדֵי הִתְעוֹרְרוּתֵנוּ מִלְּמַטָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי כָל עֲבוֹדַת הָאָדָם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בִּבְחִינַת הַדְלָקַת וְהֶאָרַת אוֹר הַנְּשָׁמָה, כַּמּוּבָן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (הל' ק"ש ה"ה אות יט).

EN:
From the fact that one sees that in the direction one wishes to go one is led, and that Hashem helps one fulfill one's desire from above — whether for good or for evil, G-d forbid — from this some people err and think, G-d forbid, that Hashem entirely abdicates His will and delivers everything into the person's hands according to the inclination of his desire. They think that one who wishes to walk in the path of holiness and separation must guard himself greatly lest he damage, G-d forbid, lest he fall without support — but one whose desire inclines to go in the stubbornness of his heart will not be harmed by any damage — on the contrary, and so on, G-d forbid. They think they have proofs for these notions, G-d forbid. And such errors have many levels — for there are distorted opinions even among somewhat upright people, whose roots in very subtle ways descend from those evil notions that are complete heresy, as is understood by any perceptive person. In truth, His will is certainly that every person do only good and flee from transgression and separate himself from the desires of this world — not only from the luxuries, but even in necessities one should minimize as much as possible and sanctify oneself in what is permitted. Only in this does Hashem delight. And even though He also fulfills the will of the wicked — as it is written: "for You behold toil and vexation to place it in Your hand" [Tehillim 10:14] — even so, looking upon toil is impossible for Him at all, and the wicked are like a burden to His face, as it were, as our Sages stated. His fulfilling their desire is only for the sake of the power of free choice — for otherwise free choice would be nullified entirely, which is not His will. But the wise person who truly desires will see and understand the difference between the upright and G-d-fearing whose success is eternal, and the success of the wicked which is only temporary, in the aspect of "when the wicked bloom like grass... it is to destroy them forever" — and even this is only for the sake of free choice as mentioned. (Same source, Section 82)

Segment 11
HE:
כָּל הַטָּעֻיּוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁל כָּל הַכִּתּוֹת הַמְבֹאָרִים בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל־תְּפִלָּה, הֵם גַּם בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמָן. כִּי יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁלְּהוּטִים בְּיוֹתֵר אַחַר הַכָּבוֹד, וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְחִינוֹת כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְיֵשׁ שֶׁמִּתְגַּבֵּר בָּהֶם מִדַּת הָרְצִיחָה וְחֵמָה וְקִנְאָה וְשִׂנְאָה וְכוּ', וְכֵן בִּשְׁאָר הַכִּתּוֹת כַּמּוּבָן; וַאֲפִלּוּ בְּאָדָם אֶחָד בְּעַצְמוֹ נִמְצָאִים בְּחִינוֹת מִכָּל הַכִּתּוֹת הַנַּ"ל: קִנְאָה וְתַאֲוָה וְכָבוֹד וּשְׁאָר כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת. וְעִקַּר הַתִּקּוּן לְכָל זֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי תְפִלָּה, כִּי עַל־יְדֵי תְפִלָּה זוֹכִין לְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל הַמִּדּוֹת רָעוֹת, כִּי הַכֹּל נִתְבַּטֵּל וְנִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה דַוְקָא (הל' תפלה ה"ד אות יג).

EN:
All of our arousal is like one who lights a candle — one does nothing of substance, only takes the lit candle and uses it to light other candles — thousands and myriads as one wishes. It emerges: even though the candle burns, and the candles to be lit are all already prepared — even so, if the person does not perform some act to take the lit candle and light others from it, they certainly will not light themselves. Similarly the Holy One blessed be He has prepared everything with His wisdom, and even so He desires specifically that we perform and complete everything through our arousal from below — even though in truth everything is from Him. For all of a person's service of Hashem is in the aspect of kindling and illuminating the light of the soul, as explained in the holy Zohar. (Laws of the Reading of Shema, Law 5, Section 19)

Segment 12
HE:
כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמוֹ וְלַחְשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי, כָּל תַּקָּנָתוֹ, שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא, אֵיךְ שֶׁהוּא - יִהְיֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ. כִּי בֶּאֱמֶת נַעֲשֶׂה הָאָדָם כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה מְבָרְכִין כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, כַּמְבֹאָר בְּשֻׁלְחָן־ עָרוּךְ. וְעַל־כֵּן אֵיךְ שֶׁהוּא, צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה שֶׁעוֹסֵק בְּכָל יוֹם חֲדָשָׁה אֶצְלוֹ לְגַמְרֵי, כִּי כָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה כַּמָּה מִצְו?ֹת בְּכָל יוֹם, צִיצִת וּתְפִלִּין וְכַיּוֹצֵא. אַךְ הָעִקָּר, שֶׁיִּרְאֶה לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ בְּכָל יוֹם, שֶׁזֶּה הַיּוֹם שֶׁעוֹמֵד בּוֹ עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, וְכֵן לֹא יִהְיֶה עוֹד הַיּוֹם הַזֶּה בָּעוֹלָם, וְהָעֲבוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁצְּרִיכִין בְּזֶה הַיּוֹם הִיא חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי, וְרַק עָלֶיךָ נָפַל חוֹבוֹת הַיּוֹם, עַל זֶה הָאָדָם שֶׁעוֹמֵד בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, הוּא דַיְקָא צָרִיךְ לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה זֹאת וְלֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף, וַאֲפִלּוּ נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּגַן־עֵדֶן עֶלְיוֹן אֵינָם יְכוֹלִים לְהַשְׁלִים הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת, רַק "חַי חַי הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם" (ישעיה לח) - כָּמוֹנִי הַיּוֹם דַּיְקָא, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הַיּוֹם בְּאֵיזוֹ מַדְרֵגָה פְחוּתָה שֶׁהוּא, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁאֲנִי חַי אֲנִי צָרִיךְ לְהוֹדוֹת לְךָ דַיְקָא. אַדְּרַבָּא, כָּל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁהוּא גָרוּעַ וּמְקֻלְקָל בְּיוֹתֵר, עַל־יָדוֹ דַיְקָא יִתְגַּדֵּל וְיִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר כְּשֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "כַּד אֲתָא יִתְרוֹ וַאֲמַר וְכוּ', כְּדֵין אִסְתַּלַּק וְאִתְיַקַּר שְׁמָא דְקֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְכוּ'", כִּי עִקַּר גְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא דַיְקָא כְּשֶׁהָרְחוֹקִים מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְעִקַּר הָעֵצָה לְקִיּוּם הַתּוֹרָה הוּא לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ כַּנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ אִם אֵין יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת כְּלוּם מִגֹּדֶל הִתְגָּרוּת וְהִתְגַּבְּרוּת הַגָּלוּת בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן, אַף־עַל־פִּי־כֵן יַתְחִיל בְּכָל פַּעַם לְהָכִין וּלְהַזְמִין אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: 'אֶהְיֶ"ה' - אֲנָא זְמִין לְמֶהֱוֵי. וְלִפְעָמִים צְרִיכִין לְהַתְחִיל בְּיוֹם אֶחָד כַּמָּה וְכַמָּה הַתְחָלוֹת חֲדָשׁוֹת, מִכָּל־שֶׁכֵּן בְּכָל שָׁבוּעַ וְכוּ', עַד שֶׁאַחַר־כָּךְ מִצְטָרְפִין כָּל הַהַתְחָלוֹת הַנַּ"ל וּבָאִין לְעֶזְרָתוֹ, כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְאִתְאֲבִיד, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי. וְהָעִקָּר, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְסַלֵּק מִדַּעְתּוֹ בְּכָל יוֹם וּבְכָל פַּעַם כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו עַד אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, וְכָל הַהַתְחָלוֹת מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁהִתְחִיל לַעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד עַתָּה לֹא יַעֲלוּ אֶצְלוֹ בַּחֶשְׁבּוֹן כְּלָל, רַק כְּאִלּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן מֵעוֹלָם כְּלָל. כִּי עִקַּר הַיְרִידוֹת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד הוּא מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ שֶׁכְּבָר הִתְחִיל קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְנָפַל מִזֶּה, וְאַחַר־כָּךְ הִתְחַזֵּק לְהַתְחִיל עוֹד וְנָפַל עוֹד פַּעַם, וְכֵן הַרְבֵּה פְּעָמִים, וְעַל־כֵּן מִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם וּמִתְרַשֵּׁל בַּעֲבוֹדָתוֹ מִלְּהַתְחִיל עוֹד הַפָּעַם. עַל־כֵּן עִקַּר הָעֵצָה - לִשְׁכֹּחַ בְּכָל פַּעַם כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר הִתְחִיל אֲלָפִים וְרִבְבוֹת פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, רַק עַתָּה יַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְגַמְרֵי לְהָכִין וּלְהַזְמִין עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל: אִם לִצְעֹק אֶל הַשֵּׁם מֵעֹמֶק הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ עַתָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה; אִם לְהַתְחִיל לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת מִצְו?ֹת; אִם לִשְׂמֹחַ אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי וְכוּ', וְכֵן בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִשָּׁאֵר קַיָּם בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה תָּמִיד. כִּי בֶּאֱמֶת אֲפִלּוּ מִי שֶׁחָטָא כָּל יָמָיו וְשָׁב בָּאַחֲרוֹנָה, מוֹחֲלִין לוֹ הַכֹּל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל; מִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁכְּבָר הִתְחִיל כַּמָּה פְּעָמִים לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הַנְּפִילוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת מִזֶּה שֶׁרָאוּ שֶׁכְּבָר נִסּוּ אֶת עַצְמָם וְהִתְחִילוּ כַּמָּה פְּעָמִים וְנָפְלוּ, הוּא רַק מַעֲשֵׂה בַּעַל־דָּבָר, שֶׁרוֹצֶה לַהֲסִיתָם עַל־יְדֵי־זֶה וּלְעַרְבֵּב דַּעְתָּם לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמָם, חַס וְשָׁלוֹם. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַנַּ"ל לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ בְּאֵיזוֹ בְחִינָה שֶׁהוּא, וִישַׁכַּח מִדַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, וְכָל הַהַתְחָלוֹת שֶׁהִתְחִיל עַד עַתָּה לֹא יַעֲלֶה לוֹ מִן הַחֶשְׁבּוֹן כְּלָל, רַק עַתָּה צָרִיךְ לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְגַמְרֵי, וְכֵן לְעוֹלָם, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְהַתְחִיל וְלִגְמֹר בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחַזֵּק בְּכָל הַנַּ"ל, אֲזַי זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לִדְבָרִים גְּבוֹהִים וְעֶלְיוֹנִים מְאֹד, כִּי נִמְשָׁךְ עָלָיו הֶאָרָה מִשְּׁלשָׁה פְּעָמִים שֵׁם אֶהְיֶ"ה וּפַעַם אַחַת שֵׁם הֲוָיָ"ה, שֶׁהוֹדִיעַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעֵת שֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ: "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ וְכוּ'", וְכֵן זוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשִּׁיר וְהַנִּגּוּן שֶׁיִּתְּעַר לֶעָתִיד, שֶׁהוּא פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ מְרֻבָּע, וְנֶאֱרָג עַל שֵׁם הֲוָיָ"ה שֶׁהוּא י' יק' יקו' וְכוּ', כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' קה"ת ה"ו, אותיות יז כ כב כה).

EN:
All the errors and confusions of the various sects described in the story of the Master of Prayer [ Ba'al Tefillah ] are found in every person and at every time. For there are people who are more inflamed after honor — and there are various levels of this as explained in the text. And there are those in whom the trait of murder, rage, jealousy, and hatred prevails, and so on with the other sects. And even within a single person all the aspects of all the sects mentioned are found: jealousy, desire, honor, and all the other evil traits. The essential rectification for all of this is only through prayer — for through prayer one merits to break all the desires and all the evil traits. Everything is nullified and rectified through prayer specifically. (Laws of Prayer, Law 4, Section 13)

Segment 13
HE:
לִפְעָמִים הַיְרִידָה הוּא לְצֹרֶךְ הָעֲלִיָּה, וְהִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. אֲבָל כָּל זֶה הוּא רַק בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא עוֹלָם הָעֲשִׂיָּה, שֶׁמָּלֵא קְלִפּוֹת, וּמִזֶּה בָּאִים כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁעוֹבְרִים עַל הָאָדָם. וּכְשֶׁיּוֹרֵד וְנוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם לִמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת וְאֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא צוֹעֵק וּמְחַפֵּשׂ מִשָּׁם דַּיְקָא אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת 'אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ', עַל־ יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהַכְנִיעַ אֶת הַקְּלִפּוֹת בִּמְקוֹמָם דַּיְקָא, וְאָז עוֹלֶה לָבֶטַח בַּעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה בְּלִי שׁוּם מְנִיעָה, בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁיִּהְיֶה כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ, וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה יַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ, אָז יַעֲלוּ מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, מֵחַיִל אֶל חַיִל, בְּלִי יְרִידָה, בִּבְחִינַת 'מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין' (הל' ביהכ"נ ה"ב).

EN:
Anyone who wishes to have compassion on himself and think about his eternal purpose — no matter who he is, no matter what — must consider himself each day as a completely new creation. For in truth a person becomes a new creation each day, which is why all the morning blessings are recited, as explained in the Code of Law. Therefore, no matter who one is, the service one engages in each day must be entirely new — for each Israelite performs many commandments daily: ritual fringes, phylacteries and so on. But the essential thing is that one should settle one's mind each day: this day that one stands in has never before been in the world, and this day will never again exist, and the service of Hashem required on this day is entirely new. The obligation of today falls on this very person standing in this generation, on this day — and specifically this person must engage in this service, and not an angel, not a seraph. Even the souls of Tzadikim in the highest Garden of Eden cannot complete this service. Only: "the living, the living — he shall praise You, as I do today" [Yeshayahu 38:19] — specifically as I am today at whatever level one is, even so, since I am alive, I must specifically praise You. On the contrary — the more one knows in oneself that one is worse and more corrupted, the more His great holy Name is magnified and sanctified when one draws close to Him, in the aspect of "when the convert Yisro came and said... then the Name of the Holy One blessed be He was elevated and glorified" — for the essential greatness of Hashem is specifically when the distant draw close to Him. And the essential counsel for sustaining the Torah is to begin each time anew. And even if one cannot do anything due to the great strife and strengthening of exile in body, soul and money — even so, one should begin each time to prepare and ready oneself for His service. This is the aspect of the Divine Name Eheyeh [I Will Be] — "I am ready to be." And sometimes one must begin several fresh beginnings in a single day — all the more so each week — until eventually all those beginnings accumulate and come to one's aid. For no good desire is ever lost. And through this one will eventually merit to begin and complete one's service properly. The essential thing is that a person must remove from his mind each day and each time everything that has passed — and all the beginnings of all the services with which one began to serve Hashem until now should count as nothing in one's accounting. Rather, now one must begin entirely fresh — and so always, until one merits complete repentance and merits to begin and complete properly. And when one merits to strengthen oneself in all the above, one merits thereby to very high and elevated things — for there is drawn upon him the illumination of three times the Name Eheyeh and once the Name Havayah , which Hashem made known to Moshe when he asked "what is His Name?" And one merits through this the song and melody that will be aroused in the future — which is simple, double, triple, quadruple — woven upon the Name Havayah . (Laws of Reading the Torah, Law 6, Sections 17, 20, 22 and 25)

Segment 14
HE:
צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד מְאֹד בְּעֵת הַגְּמָר שֶׁל הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמֹר, וְכֵן אֵין הַמִּצְוָה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל שֵׁם מִי שֶׁגּוֹמְרָהּ, כִּי עַל־פִּי־רֹב הַגְּמָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד מְאֹד, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. כִּי הַהַתְחָלָה קָשָׁה מְאֹד, כְּמַאֲמַר רַזַ"ל: כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, וְאַחַר הַהַתְחָלָה הוֹלֵךְ וּמִתְנַהֵג קְצָת כְּסֵדֶר, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְהַגְּמָר, אָז קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד; וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁהַגְּמָר הוּא בְּחִינַת אַחֲרִית, וְאֵין זוֹכִין לְקַשֵּׁר הָאַחֲרִית בְּהָרֵאשִׁית, שֶׁזֶּהוּ תַּכְלִית כָּל הַמִּצְו?ֹת וְהָעֲבוֹדוֹת, הַיְנוּ לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל מֵהָעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית, סוֹף כָּל דַּרְגִין, בְּרֵאשִׁית מַחֲשַׁבְתּוֹ וְהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ (עי' אמונה אות כג), כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכִין לִגְמֹר הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל־כֵּן מִתְגָּרֶה עַל זֶה הַבַּעַל־דָּבָר מְאֹד. כִּי גַם בְּכָל מִצְוָה וַעֲבוֹדָה יֵשׁ הַתְחָלָה וְסוֹף וּגְמַר הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, וְאֵין הַמִּצְוָה שְׁלֵמָה עַד שֶׁגּוֹמֵר אוֹתָהּ, כַּמּוּבָן לַכֹּל וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים, וְאָז דַּיְקָא זוֹכִין לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר הַנִּמְשָׁךְ עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה, לְהַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל זֶה הָעוֹלָם בְּשָׁרְשׁוֹ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לִגְמֹר הַמִּצְוָה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהִתְחִיל. וְעִנְיָן זֶה הוּא בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, בְּכָל אָדָם וְהֵן בִּכְלַל הָעוֹלָם, כִּי כָל אָדָם אֲפִלּוּ כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וּלְגָמְרָהּ בִּשְׁלֵמוּת, עֲדַיִן צָרִיךְ לִישׁוּעָתוֹ תָּמִיד שֶׁיִּזְכֶּה לְאַחֲרִית טוֹב, כִּי טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, כִּי הַבַּעַל־דָּבָר אוֹרֵב עַל הָאָדָם תָּמִיד, וְהָעִקָּר עַל אַחֲרִיתוֹ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אַל תַּאֲמִין בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתֶךָ. וְעַל־כֵּן אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַרְבֵּה הִתְחִילוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲבָל זְעִירִין אִנּוּן שֶׁזָּכוּ לְהַגִּיעַ לְמַעֲלוֹת הַשְּׁלֵמוּת. וְאַף־עַל־ פִּי שֶׁבְּוַדַּאי גַּם הַהַתְחָלָה בְּעַצְמָהּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם טוֹב מְאֹד, וּבְוַדַּאי שׁוּם תְּנוּעָה שֶׁל כָּל אֶחָד שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן לִזְכּוֹת לְמַה שֶּׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לִזְכּוֹת, בְּוַדַּאי צָרִיךְ שֶׁיִּגְמֹר עֲבוֹדָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם כָּל יְמֵי חַיָּיו עַד הַסּוֹף. וְכֵן הוּא גַם־כֵּן בִּכְלָלִיּוּת הָעוֹלָם: כִּי עַתָּה בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אַחֲרִית הַיָּמִים, בִּשְׁבִיל זֶה מִתְגַּבֵּר עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר בְכָל אֶחָד מְאֹד בְּתַאֲווֹת וּכְפִירוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט עַתָּה בָּעוֹלָם בְּפַרְהֶסְיָא, מַה שֶּׁלֹּא נִשְׁמַע כָּזֹאת מִימֵי קֶדֶם, וְגַם הָאֲנָשִׁים הַכְּשֵׁרִים קְצָת נָפְלוּ מְאֹד בְּטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה, וּזְעִירִין אִנּוּן שֶׁיִּהְיוּ שְׁקוּדִים עַל דַּלְתֵי הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה בִּתְמִידוּת כְּמוֹ הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁכְּבָר סָמוּךְ אֶל הַסּוֹף וּגְמַר תִּקּוּן הָעוֹלָם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת עַל־יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְיִגְאָלֵנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָם שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת. עַל־כֵּן מַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ הַבַּעַל־דָּבָר לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ, לִמְנֹעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בִּפְרָט עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת הַגָּדוֹל שֶׁהִכְנִיס בָּעוֹלָם, עַל־כֵּן צְרִיכִין עַכְשָׁו לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לִגְמֹר מַה שֶּׁהִתְחִיל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאִם הִתְחִיל - יִגְמֹר, וְאִם לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן - יַתְחִיל וְיִגְמֹר (הלכות מו"מ הלכה ד, אותיות יג טז טז).

EN:
Sometimes the descent is for the sake of the ascent, and is itself the purpose of the ascent. But all this is only in this world — the world of Action — which is full of husks [ kelippos ], from which come all the ascents and descents that pass over a person. And when one falls and descends, G-d forbid, into the realm of the husks and does not despair, G-d forbid — but on the contrary cries out and searches there for His glory, in the aspect of "where is the place of His glory?" — through this one merits to subdue the husks in their very place, and then ascends to great and secure ascents in holiness without any obstacle. This is the aspect of "descent for the purpose of ascent." But in the future — when all will be holy and the spirit of impurity will be removed from the earth — then ascent will be from level to level, from strength to strength, without descent, in the aspect of "one ascends in holiness and does not descend." (Laws of the Synagogue, Law 2)

Segment 15
HE:
עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לִלְחֹם בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁמֵּאִיר הָרַב הָאֱמֶת בְּכָל דּוֹר לְבָנָיו וְתַלְמִידָיו, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא מַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעֲו?ֹנוֹת. וְעִקַּר הַדַּעַת הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהָאִיר בָּהֶם כִּי אִם עַל־יְדֵי רְמָזִים, כִּי אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְבָאֵר לְכָל אֶחָד בִּפְרָטִיּוּת אֵיךְ יִתְגַּבֵּר לִשָּׁאֵר עַל עָמְדוֹ בְּכָל הָעִתִּים אֲשֶׁר יַעַבְרוּ עָלָיו; רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָכוֹל לְהָבִין הָרְמָזִים אֵיךְ לִשָּׁאֵר קַיָּם בִּנְקֻדַּת יַהֲדוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. וְיֵשׁ רְמָזִים שֶׁמֵּאִיר לָהֶם הַצַּדִּיק אֵיךְ לְהִנָּצֵל מֵחֲטָאִים בְּכַמָּה וְכַמָּה דְרָכִים וְעֵצוֹת שׁוֹנוֹת, אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן הַבְּחִירָה יֵשׁ לָהּ כֹּחַ גָּדוֹל, וְיֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁנִּכְשָׁלִים מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וּמִתְגָּרֶה בָּהֶם הַבַּעַל־דָּבָר לְהַפִּילָם לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה גָרוּעַ מִן הַכֹּל. עַל־כֵּן הָעִקָּר לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים, וְהֵם מְאִירִים בָּהֶם הַדַּעַת כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם אִתָּם וְאֶצְלָם, כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. אַךְ גַּם זֶה הַדַּעַת אִי אֶפְשָׁר לְבָאֳרוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּפֶה וּבִכְתָב, עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִתְחַזֵּק בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְגַם בָּזֶה הָעִקָּר עַל־יְדֵי הָרְמָזִים יְכוֹלִין לְהָבִין, שֶׁמְּרַמְּזִין לָנוּ לְהִתְחַזֵּק אֵיךְ שֶׁהוּא אֵיךְ שֶׁהוּא עַד אֵין תַּכְלִית, כִּי מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת יְכוֹלִין לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הָרְמָזִים הַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁאֵיךְ שֶׁהוּא, יִתְגַּבֵּר עַל־כָּל־פָּנִים בִּרְצוֹנוֹת טוֹבִים וַחֲזָקִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי רוֹצֶה הָאֱמֶת וְכוּ', כִּי הָרָצוֹן חָפְשִׁי תָּמִיד וְעַל־יָדוֹ עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַמִּלְחָמָה (הל' נט"י לסעודה ה"ה, אותיות נד נה).

EN:
One must greatly strengthen oneself at the time of completion of the commandment or service one has begun. Our Sages stated: "one who begins a commandment is told — finish it." And the commandment is named only after the one who completes it. For most often the completion is very hard and burdensome, as is seen in practice. The beginning is very hard — as our Sages stated: "all beginnings are difficult" — and after the beginning one proceeds somewhat in order. But afterward when reaching completion, it is very hard and burdensome. And all this is because completion is the aspect of the "end" [ acharis ] — and one does not merit to connect the end to the beginning. This is the purpose of all the commandments and services: to return from this physical world — which is the aspect of the "end" and the final level — and be included in the beginning of His thought and providence. And this is possible only when one merits to complete the commandment perfectly. Therefore the evil one assails this greatly. For every commandment and service has a beginning, middle, and completion — and the commandment is not complete until one finishes it. Only through this does one merit to draw the light flowing through each commandment from its beginning to its end, until this world is included in its root. This principle applies in particularity and in generality — for every person, even after meriting to perform a commandment and complete it perfectly, still always needs salvation to merit a good end, since the evil one always lies in ambush for a person, especially at his end. As our Sages stated: "do not trust yourself until the day of your death." Now in these generations — which are the aspect of the end of days — the evil one spreads himself greatly through each person via desires, heresies and skepticism that now spread openly in the world in a way never heard of before. And even somewhat upright people have greatly fallen in the worry of livelihood, and few are those who assiduously attend the gates of Torah and service with constancy as in earlier generations — all because we are already close to the final completion of the world's rectification through our righteous Mashiach, who will come speedily in our days and redeem us with a redemption after which there will be no more exile. Therefore the evil one spreads himself out broadly to prevent Israel from G-d's service — especially through the great strife he has introduced into the world. Therefore one must now greatly strengthen oneself in G-d's service, and each person must greatly strengthen himself to complete what he has begun — if one has begun, complete it; and if one has not yet begun, begin and complete. (Laws of Commerce, Law 4, Sections 13, 16 and 16)

Segment 16
HE:
עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מִתְקַשְּׁרִין כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹן בְּתַחְתּוֹן וְתַחְתּוֹן בְּעֶלְיוֹן. כִּי זֶה עִקַּר כְּלַל הַתּוֹרָה, שֶׁאָנוּ זוֹכִין עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין בְּגַשְׁמִיּוּת בְּזֶה הָעוֹלָם לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹתֵינוּ לְמַעְלָה וּלְהַמְשִׁיךְ שְׁכִינַת עֻזּוֹ לְמַטָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַיִּחוּדִים הַנַּעֲשִׂים עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה (שם פג).

EN:
The essential strengthening in the long war that every person must wage in this world is through the holy knowing that the true Master [ Rav ha-emes ] illuminates for his disciples in each generation — through which he saves Israel from sin. And this knowing cannot be illuminated within them except through hints — for it is impossible in any manner to explain to each individual how to strengthen themselves to remain at their post through all the times that will pass over them. Only the perceptive person who truly desires can understand the hints — how to remain firm in the point of his Jewishness forever. And there are hints the Tzadik illuminates to them — how to be saved from sins through many ways and varied counsels. But even so, free choice has great power, and many stumble greatly, G-d forbid, and the evil one assails them to cause them to fall entirely, G-d forbid — which is worst of all. Therefore the essential thing is to draw close to the Tzadikim — and they illuminate within them the knowing that Hashem is still with them and close to them. But even this knowing cannot be fully explained by mouth or writing — how far each person must strengthen themselves through everything that passes over them in all the days of their life. Even in this, the essential understanding is through the hints — which hint to us to strengthen ourselves however we can without end. For from any place one can return to Him, and the essential means is the illumination of the will that flows from the hints mentioned: that no matter who one is, one must strengthen oneself above all in good and strong desires toward Hashem. For the will is always free — and on this depends the essential strengthening in the war. (Laws of Washing Hands for a Meal, Law 5, Sections 54 and 55)

Segment 17
HE:
צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מִלִּמּוּדִים רָעִים, הַנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת תּוֹרוֹת הַנְּפוּלוֹת, כִּי הַרְבֵּה הַרְבֵּה (נִשְׁקְטוּ) נִשְׁקְעוּ בָזֶה, כִּי הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת ה', בִּפְרָט בְּנֵי הַנְּעוּרִים, שֶׁעַל־ פִּי־רֹב הֵם מִשְׁתּוֹקְקִים וּמִתְגַּעְגְּעִים מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל הַרְבֵּה מִתְרַחֲקִים מֵחֲמַת דֵּעוֹת רָעוֹת וּסְבָרוֹת כּוֹזְבוֹת שֶׁל הַחוֹלְקִין עַל הָאֱמֶת, שֶׁמְּקַבְּלִין תּוֹרוֹת נְפוּלוֹת וְלִמּוּדִים רָעִים שֶׁמְּהַפְּכִין דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, וְאוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ וּבִיגִיעוֹת וּבִמְסִירַת נֶפֶשׁ וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, וְתוֹלִין עַצְמָן בְּאִילָן גָּדוֹל, כְּאִלּוּ קִבְּלוּ כָּךְ מִצַּדִּיק גָּדוֹל - וְשֶׁקֶר בְּפִיהֶם, כִּי חָלִילָה לַחְשֹׁב כָּזֹאת עַל צַדִּיק אֲמִתִּי, רַק שֶׁלֹּא זָכוּ לְכַוֵּן וּלְהָבִין כַּוָּנָתוֹ הָאֲמִתִּית, וְהֵם נִתְעוּ וְנָבוֹכוּ מִמֵּילָא עַל־יְדֵי הַלִּמּוּדִים פְּגוּמִים הַנַּ"ל. וּבֶאֱמֶת גַּם אֵצֶל בְּנֵי־אָדָם פְּשׁוּטִים נִמְצָאִים גַּם־כֵּן סְבָרוֹת מֻחְלָפוֹת שֶׁמְּהַפְּכִין הָאֱמֶת, וּמִזֶּה נִמְשָׁךְ כָּל הַהִתְרַחֲקוּת וְהַנְּפִילוֹת שֶׁלָּהֶם. עַל־כֵּן צְרִיכִין מְאֹד לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מִזֶּה, וְשֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא אִישׁ אֱמֶת, שֶׁיְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ לִמּוּד אֱמֶת, הַנִּמְשָׁךְ מִתּוֹרַת אֱמֶת, שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם פְּסֹלֶת וְשׁוּם סְבָרָה מֻחְלֶפֶת כְּלָל (הל' ברהמ"ז ה"ה אות ד).

EN:
Through the Torah all the worlds are connected — the upper within the lower and the lower within the upper. For this is the essential totality of the Torah: through every commandment we perform in the physical world we merit to connect our souls above and draw down the power of His Presence below. And this is the aspect of the unifications [ yichudim ] made through each and every commandment. (Same source, Section 83)

Segment 18
HE:
לִפְעָמִים נִתְעוֹרֵר הָאָדָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה וּמִתְלַהֵב לִבּוֹ מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִפְלָא, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר וְלֹא יִמְנָעֵהוּ שׁוּם מְנִיעָה; וְתֵכֶף אַחַר שָׁעָה נוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ, וְנִטַמְטֵם לִבּוֹ וְנִתְבַּלְבֵּל מֹחוֹ וְשׁוֹכֵחַ לְגַמְרֵי אֶת כָּל הַתְּשׁוּקָה הָרִאשׁוֹנָה, כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לוֹ תְּשׁוּקָה כְּלָל לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְלִפְעָמִים נִמְשָׁךְ תְּשׁוּקָתוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵיזֶה זְמַן גָּדוֹל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ שֶׁאַחַר־ כָּךְ נוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ וְשׁוֹכֵחַ הַכֹּל כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת כִּי עִקַּר קְדֻשַּׁת הָאָדָם הוּא הַדַּעַת וְהַמֹּחִין שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַנְּשָׁמָה וְהַחִיּוּת שֶׁל הָאָדָם; וְהָעִקַּר הַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת הַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁפַע נֹעַם הָעֶלְיוֹן. וּכְשֶׁנִּתְעוֹרֵר לְהָאָדָם אֵיזֶה חֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל, וְאָז תֵּכֶף נִתְעוֹרְרִין גַּם־כֵּן הַחוֹבְלִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ, וּבָאִים לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן; וּכְשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְתַקְּנָם, אֲזַי נִפְגָּמִים גַּם בְּחִינוֹת הַמֹּחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשְׁכוּ עָלָיו, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא שׁוֹכֵחַ הַכֹּל, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ תְּשׁוּקָה כְּלָל לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן מְאֹד, שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֶת כָּל הַתְּשׁוּקוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהָיוּ לוֹ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו אֶת כָּל הָרְשִׁימוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהַתְּשׁוּקוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי־זֶה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר הָעֵצָה הוּא, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר עַל הָאָדָם אֵיזֶה טוֹב, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, אֲזַי תֵּכֶף יַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּקָה הַזֹּאת אֵיזֶה עֻבְדָּא דִקְדֻשָּׁה, לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִלְמֹד אוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה מִצְוָה, וְיַעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ אוֹצָרוֹת בְּמֹחוֹ לְהַטְמִין שָׁם אֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁל שֶׁבַע שָׁנִים הַטּוֹבוֹת, כִּי הָאָדָם יֶשׁ לוֹ בְּחִירָה, וְיֶשׁ לוֹ כֹּחַ בְּיָדוֹ כְּשֶׁבָּא אֵלָיו אֵיזֶה תְּשׁוּקָה טוֹבָה, לְהַטְמִין וּלְקַשֵּׁר אוֹתָהּ בִּפְנִימִיּוּת מֹחוֹ וְלִקַּח בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ זֹאת הַתְּשׁוּקָה לְזָכְרָהּ הֵיטֵב שֶׁלֹּא יִשְׁכָּחֶהָ לְעוֹלָם. כִּי מֵאַחַר שֶׁהַצַּדִּיק הוֹדִיעַ לוֹ מִכְּבָר וּמִקֹּדֶם, שֶׁאַחַר־כָּךְ יָבוֹאוּ עָלָיו יְמֵי רָע, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, וְיִרְצוּ לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ כָּל הַטּוֹב הַהוּא - עַל־יְדֵי־זֶה הַמַּשְׂכִּיל יָבִין מֵעַצְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִגְנֹז הֵיטֵב אֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁל שֶׁבַע שָׁנִים הַטּוֹבוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּקַשֵּׁר הֵיטֵב אֶת הַחֵשֶׁק דִּקְדֻשָּׁה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וְיִקַּח בְּדַעְתּוֹ זֶה הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּטַּמְטֵם לִבּוֹ עַל־ יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הָרַע שֶׁבַּחוֹבְלִים שֶׁיָּבוֹא עָלָיו אַחַר־כָּךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן יִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם עַל־יְדֵי שֶׁיַּזְכִּיר עַצְמוֹ בְּהַתְּשׁוּקָה הָרִאשׁוֹנָה כַּנַּ"ל, וְכָל הָרְשִׁימוֹת שֶׁל הַתְּשׁוּקוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁיִּגָּנְזוּ בִּפְנִימִיּוּת מֹחוֹ יִהְיוּ לוֹ לְפִקָּדוֹן לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ בִּימֵי רַע שֶׁיָּבוֹאוּ אַחַר־כָּךְ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁיָּעַץ יוֹסֵף לְפַרְעֹה שֶׁיִּקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים הַטּוֹבוֹת, וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב - הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל (הל' ברכות הפירות ה"ד אות יב).

EN:
One must pray greatly to Hashem to be saved from evil teachings [ limudim ra'im ] that are drawn from the aspect of fallen teachings. For very many people have sunk into this — for everyone desires to fear Hashem, especially youth who mostly yearn and long greatly to draw close to Hashem. But many distance themselves because of the bad opinions and false notions of those who oppose the truth — who receive fallen teachings and evil learning that perverts the words of the living G-d. They say it is forbidden to pray with force and effort and self-sacrifice and the like, and they hang themselves on a great tree as though they received this from a great Tzadik. Yet it is a lie in their mouths — for G-d forbid to think such a thing of a true Tzadik. Only they did not merit to understand and grasp his true intention, and they went astray and became confused on their own through the defective learning mentioned. And in truth, among simple people too there are also found distorted notions that pervert the truth — and from this comes all their distancing and falling. Therefore one must greatly pray to Hashem to be saved from this, and to merit finding a person of truth from whom to receive genuine learning that flows from the Torah of truth, which contains no impurity and no distorted notion at all. (Laws of Grace After Meals, Law 5, Section 4)

Segment 19
HE:
עִקַּר הַחִפּוּשׂ אַחַר הָאֲבֵדוֹת שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לְחַפֵּשׂ כָּל יְמֵי חַיָּיו הוּא עַל־יְדֵי שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עַל־כָּל־פָּנִים, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹתָיו, וְאָז מִמֵּילָא יִהְיוּ נִמְצָאִין כָּל הָאֲבֵדוֹת (עי' תשובה אותיות יג יד).

EN:
Sometimes a person is aroused to holiness and his heart blazes greatly toward Hashem with wondrous longing — and it seems to him that he will certainly be an upright person and nothing will prevent him. But immediately after a short while his longing falls — his heart becomes dulled and his mind confused, and he utterly forgets all the initial longing — as though he never had any longing at all for the service of the Creator. And sometimes the longing toward Hashem lasts a considerable time, yet even so there are those who afterward fall from their longing and forget everything as mentioned. And all this comes about because the essential holiness of a person is his knowing and minds [ mochin ] — which are the aspect of his soul and vitality. And the essential minds are the aspect of the minds of the Land of Israel — which are the aspect of the pleasantness of the Supernal delight [ no'am ha-elyon ]. And when any holy desire for G-d's service is aroused in a person, it flows from the aspect of the Supernal pleasantness mentioned. And then the destroyers [ chovalim ] — which are the aspect of the minds of outside the Land — are also immediately aroused, coming to be rectified through the outflow of the Supernal pleasantness. And when one does not merit to rectify them, the aspects of the minds of the Land of Israel that had been drawn upon him are also damaged — and through this one forgets everything, as if one never had any longing at all. Therefore a person must guard his memory greatly — to always remind himself of all the initial holy longings he had, in order to draw upon himself all the holy traces [ reshimos ] that remained from the initial longings, so that he be stirred through this to return to Hashem. And the essential counsel is: immediately when any good is aroused in a person — which is the aspect of the holiness of the Land of Israel — one must immediately act on that longing and perform some holy deed, to pray or to learn or to perform some commandment. And one must make for oneself a treasury in one's mind — to store there all the good of the seven good years. For the person has free choice, and one has the power, when a good longing comes, to hide and bind it into the innermost part of one's mind — and to take this longing in one's thought so as to remember it well and never forget it. For since the Tzadik has already made known and forewarned — that afterward the evil days will come upon one, the seven years of famine — and they will want to cause one to forget all that good — the perceptive person will himself understand that one must properly store all the good of the seven good years. Meaning: bind the holy desire well in one's thought, and take this matter into one's knowing on one's own — so that even when one's heart becomes dulled afterward through the arousal of the evil of the destroyers that will come, even so one strengthens himself in G-d's service by reminding himself of the initial longing. And all the traces of the initial longings stored in the innermost mind will be a deposit to enliven one's soul in the evil days that will come — which is the aspect of what Yosef counseled Pharaoh: to gather all the food of the seven good years, and that food would be a deposit for the land for the seven years of famine, that the land not be cut off by famine. (Laws of Blessings on Fruit, Law 4, Section 12)

Segment 20
HE:
כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁבָּאָדָם הוּא מִגְּדֻלַּת נִפְלְאוֹת הַבּוֹרֵא, אֲשֶׁר בְּכָל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף לֹא נִמְצָא דָּבָר נִפְלָא יוֹתֵר מִזֶּה, כַּמּוּבָא (הל' ברכות הריח ה"ד אות יט).

EN:
The essential searching for the lost objects that everyone must search for throughout one's life is through "sit and do not act" — meaning not to run after one's desires. And then all the lost objects will automatically be found. (See the entry on Repentance, sections 13 and 14)

Segment 21
HE:
הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מַקְדִּים רְפוּאָה לְמַכָּה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּבִשְׁעַת תֹּקֶף הַגָּלוּת מַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶאָרָה מִסּוֹף הַגְּאֻלָּה וְהַתִּקּוּן הָאַחֲרוֹן. וְזֶה בִּכְלָלִיּוּת, וּבִפְרָטִיּוּת אֵצֶל כָּל אָדָם, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת הוּא גָּלוּת הַנֶּפֶשׁ כַּיָּדוּעַ, אַךְ אַף־עַל־ פִּי־כֵן בִּשְׁעַת הַנִּסָּיוֹן וְהַצָּרָה בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי הָאָדָם אָז בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, וְצָרִיךְ לִצְעֹק הַרְבֵּה מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַל יִתֵּן דֳּמִי לוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁאָז הִקְדִּים הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם־כֵּן רְפוּאָה לְמַכָּה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל - אַף עַל פִּי כֵן עִקַּר הַנֵּס וְהַיְשׁוּעָה הוּא עַל יְדֵי רִבּוּי הַצְּעָקוֹת וְהַתְּפִלּוֹת שֶׁהִרְבּוּ אָז (שם אות כא).

EN:
The power of free choice in the human being is among the greatest wonders of the Creator — for in all of creation from beginning to end there is found nothing more wondrous than this. (Laws of Blessings of Fragrance, Law 4, Section 19)

Segment 22
HE:
הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו, הֵם נִקְרָאִים הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁכָּל כֹּחָם הָרַע הוּא עַל־יְדֵי תְמוּרוֹת, שֶׁמַּחֲלִיפִין וּמְמִירִין רַע בְּטוֹב וְטוֹב בְּרָע, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַתַּאֲווֹת וְכָל מִינֵי מַחֲלוֹקוֹת וַהֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים וּסְבָרוֹת שֶׁל שֶׁקֶר; וְהָעִקָּר - עַל־יְדֵי הָעַצְבוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַמֹּחַ מְבֻלְבָּל, וְעַל־ יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהָמִיר וּלְהַחֲלִיף הַכֹּל. וְעַל זֶה נִתְיַסֵּד בְּהַוִּדּוּיִים: "אֲשֶׁר הֶחְמַרְתָּ הֵקַלְתִּי, וַאֲשֶׁר הֵקַלְתָּ הֶחְמַרְתִּי", כִּי גַם הַחֻמְרוֹת וְהַמִּצְו?ֹת שֶׁלָּהֶם מַזִּיקִין הַרְבֵּה, כִּי לִפְעָמִים הַבַּעַל־דָּבָר מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת. וְזֶה גַם־כֵּן בְּחִינַת יְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁמַּחֲלִיף וּמֵמִיר יִרְאַת הַשֵּׁם בְּיִרְאַת בָּשָׂר וָדָם. אַךְ אֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁמִּתְיָרֵא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יַעַנְשֵׁהוּ, שֶׁזֹּאת הַיִּרְאָה הִיא טוֹבָה, אַךְ אֲפִלּוּ יִרְאָה טוֹבָה, גַּם־כֵּן דֶּרֶךְ הַבַּעַל־דָּבָר לְהַחֲלִיף, עַד שֶׁמֵּבִיא אֶת הָאָדָם לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת יִרְאָה זֹאת, עַד שֶׁמְּרַחֲקֵהוּ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי זֶה, כַּיָּדוּעַ נֶגַע זֹאת בְּכַמָּה בְּנֵי־אָדָם. כִּי אֲפִלּוּ כָּל הַיְרָאוֹת הַטּוֹבוֹת צְרִיכִין לְקַבֵּל רַק לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת "יִרְאַת ה' לְחַיִּים", לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, וְלֹא לְהִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם, כִּי צְרִיכִין שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה וְהָרְעָדָה הַגְּדוֹלָה יָבוֹא לְשִׂמְחָה, בִּבְחִינַת "וְגִילוּ בִּרְעָדָה", וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ עַל שֶׁהוּא עַל־כָּל־פָּנִים בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל וּמְקֹרָב לְצַדִּיקִים וְכוּ' (הל' ברכות הודאה ה"ו אות יב).

EN:
Hashem prepares the remedy before the wound, as our Sages stated. And at the height of the exile He draws upon us the illumination from the end of the redemption and the final rectification. This applies both in general terms and in particular for every individual — for the essential exile is the exile of the soul, as is known. Even so, at the time of a spiritual or physical trial and distress, G-d forbid, the person is certainly in great danger, and must cry out greatly to Hashem and give Him no rest. As we find in the days of Achashverosh — where Hashem also then prepared the remedy before the wound, as our Sages stated — even so, the essential miracle and salvation came through the abundance of cries and prayers they multiplied then. (Same source, Section 21)

Segment 23
HE:
עִקַּר הַיִּרְאָה עִלָּאָה הוּא בִּבְחִינַת "וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט וְכוּ'", שֶׁכְּשֶׁהַמֹּחִין רוֹדְפִין לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג אֶת אוֹר הָאֵין־סוֹף, נוֹפֵל עָלָיו יִרְאָה מִבְּחִינַת הַמְסַדֵּר וְהַמְעַכֵּב אֶת הַמֹּחִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמֹּחִין. וְזֶה בְּחִינַת "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'", וְנֶאֱמַר: "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת", כִּי הַיִּרְאָה בָּאָה מִבְּחִינַת הַכֶּתֶר, שֶׁהוּא בְּרֵאשִׁית הַדַּעַת וְהַחָכְמָה, כִּי הוּא לְמַעְלָה מֵהֶם, וְהוּא מְעַכֵּב אֶת הַמֹּחִין מֵרְדִיפָתָן עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת "כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט וְכוּ'", וְעַל־ יְדֵי־זֶה דַיְקָא עִקַּר הַשָּׂגַת הַחָכְמָה וְהַדָּעַת (שם אות כד).

EN:
The Other Side and the husks — which are the forces of the evil inclination and its troops — are called the Palaces of Substitution, for all their evil power is through substitution: they exchange and substitute evil for good and good for evil. From there come all the confusions, desires, all kinds of disputes, incitements, enticements and false notions. And the essential means is through sadness — for through sadness the mind becomes confused, and through this everything can be exchanged and substituted. And for this was established in the confessions: "what I treated lightly I treated as serious, and what I treated seriously I treated as lightly" — for even their stringencies and commandments cause much harm, since sometimes the evil one clothes himself in commandments. And this is also the aspect of the fallen fears — for he exchanges and substitutes fear of Hashem for fear of flesh and blood. Yet even when one seems to fear Hashem lest He punish — which is a good fear — even this good fear the evil one tends to exchange, until he brings the person to melancholy and sadness from this fear, and thereby distances him from Hashem. For even all the good fears must be received only for good and not for evil, G-d forbid, in the aspect of "fear of Hashem is for life" — to draw close to Hashem through fear from wherever one is, and not to distance oneself. For specifically through the great fear and trembling one must come to joy, in the aspect of "and rejoice with trembling" — and enliven oneself with the fact that one is in any case part of Israel and close to the Tzadikim. (Laws of Blessings of Thanksgiving, Law 6, Section 12)

Segment 24
HE:
כָּל מַה שֶּׁרוֹאִין, צְרִיכִין לְהָבִין מִמֶּנּוּ רְמָזִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, בִּפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אֵיזֶה דְּבַר חִדּוּשׁ. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהָרַע עַיִן רוֹצֶה לְהִתְאַחֵז בְּכָל דָּבָר שֶׁרוֹאִין וּלְשַׁכֵּחַ מֵהַלֵּב הַזִּכָּרוֹן דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרְמָזִים הַנַּ"ל, עַל־כֵּן תִּקְּנוּ חֲזַ"ל בְּרָכָה עַל כָּל דְּבַר חִדּוּשׁ שֶׁרוֹאִין כַּנַּ"ל, כִּי הַבְּרָכָה הוּא בְּחִינַת טוֹב־עַיִן, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין אֶת הָרַע־עַיִן הַנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל דָּבָר שֶׁרוֹאִין, כִּי מִכָּל הַדְּבָרִים שֶׁרוֹאִין יְכוֹלִין לְהָבִין וְלִשְׁמֹעַ רְמָזִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב יב, ז): "שְׁאַל נָא בְהֵמוֹת וְתֹרֶךָֹּ וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד לָךְ. אוֹ שִׂיחַ לָאָרֶץ וְתֹרֶךָֹּ וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם". וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בִּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (מלכים א ה): "וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְכוּ', וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְכוּ'", דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה מֵבִין רְמָזִים קְדוֹשִׁים מִכֻּלָּם. אֲבָל מִבְחַר כָּל הַבְּרִיאָה הוּא הָאָדָם, שֶׁמִּמֶּנּוּ יְכוֹלִין לְהָבִין רְמָזִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם; אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם הוּא בַּעַל בְּחִירָה וּבַעַל נִצָּחוֹן בְּיוֹתֵר, עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת בְּהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁחֲבֵרוֹ יַטֶּה דַעְתּוֹ מִן הָאֱמֶת מֵחֲמַת נִצְחוֹנוֹ הָרַע, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל אֶת הָאֱמֶת, כִּי הַנִּצָּחוֹן אֵינוֹ סוֹבֵל אֶת הָאֱמֶת כַּיָּדוּעַ. עַל־כֵּן מִי שֶׁהוּא בַּר־דַּעַת צָרִיךְ לְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו כְּשֶׁפּוֹגֵעַ עִם הָאָדָם, שֶׁיִּרְאֶה לְהִנָּצֵל מִבְּחִינַת רַע־עַיִן בְּכָל הַבְּחִינוֹת, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִפֹּל מִן הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ עַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הָרַע־עַיִן וְהַנִּצָּחוֹן שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְכֵן שֶׁלֹּא יָבוֹא הוּא בְּעַצְמוֹ עַל־יְדֵי הָרַע־עַיִן וְהַנִּצָּחוֹן שֶׁלּוֹ לְשִׂנְאָה וּמַחֲלֹקֶת עִם חֲבֵרוֹ. וְעִקַּר הַתִּקּוּן לָזֶה הוּא הָאֱמֶת, שֶׁיִּהְיֶה חָזָק בְּהָאֱמֶת בְּתַכְלִית, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִמְצָא גַם בַּחֲבֵרוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְיֶאֱהַב אוֹתוֹ אַף־ עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בִּדְרָכָיו (עי' מחלוקת אות י), וְאָז יָכוֹל לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין רְמָזִים מִכָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, כְּפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַזְּמָן. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת 'שֶׁהֶחֱיָנוּ' שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ הֶחָבִיב עָלָיו, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות ברכות הראיה הלכה ה, אות ו).

EN:
The essential supernal fear is in the aspect of "Moshe hid his face for he feared to look..." [Shemos 3:6] — when the minds rush to see and attain the light of the Infinite, a fear falls upon them from the aspect of what arranges and restrains the minds — which is the aspect of the Crown [ Keser ], which is above the minds. And this is the aspect of "the beginning of wisdom is the fear of Hashem" and it is written: "the fear of Hashem is the beginning of knowledge" — for the fear comes from the aspect of the Crown, which is at the beginning of knowledge and wisdom, being above them. And it restrains the minds from their rushing through the fear mentioned — in the aspect of "he feared to look" — and through this specifically is the essential attainment of wisdom and knowledge. (Same source, Section 24)

Segment 25
HE:
כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע וְהַתַּאֲווֹת, כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִין, שֶׁמִּשָּׁם כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָּא־אִם־כֵּן נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת, כִּי כָל הָעֲבֵרוֹת וְהַפְּגָמִים הֵם עַל־יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת, וְעַל־כֵּן עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם לָצֵאת מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת לְמֹחִין דְּגַדְלוּת. כִּי כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ וְגָדֵל בְּגַשְׁמִיּוּת מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת, וְהָעִקָּר שֶׁבְּכָל פַּעַם יְגַדֵּל דַּעְתּוֹ בְּיוֹתֵר, שֶׁזֶּה עִקַּר גֶּדֶר הָאָדָם, כְּמוֹ־כֵן צָרִיךְ הָאָדָם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לְהִתְיַגֵּעַ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָצֵאת בְּכָל פַּעַם מִבְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת לְמֹחִין דְּגַדְלוּת, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁיְּשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין בְּשָׁרְשָׁן מִבְּחִינַת קַטְנוּת וְיַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּידִיעָה שְׁלֵמָה בִּבְחִינַת מֹחִין דְּגַדְלוּת, וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְכֵן מוּבָן וּמְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל (הלכות תפלת המנחה הלכה ה, אות א).

EN:
From everything one sees, one must understand hints for serving Hashem — especially when seeing something new. But since the evil eye wishes to grip every thing one sees and cause the holy remembrance to fade from the heart — which is the aspect of the hints mentioned — therefore the Sages established a blessing over every new thing one sees. For the blessing is the aspect of the good eye [ tov a'yin ], and through this the evil eye mentioned is subdued — and through this one can remind oneself of Hashem from every thing one sees. For from all things one sees one can understand and hear hints to draw close to His service, as it is written: "ask now the animals and they shall teach you, and the birds of the heavens and they shall tell you; or speak to the earth and it shall teach you, and the fish of the sea shall tell you" [Iyov 12:7–8]. And this is the aspect of what is written of King Shlomo: "he spoke about the trees from the cedar of Lebanon... he spoke about the animals..." — meaning he understood holy hints from all of them. But the choicest of all creation is the human being, from whom the most hints can be understood — except that since the human being has free choice and the power of triumph [ netzachon ] more than anyone, through this the opposite can also occur, G-d forbid: one's fellow draws one from the truth through one's bad competitive spirit — for the competitive spirit cannot bear the truth. Therefore one who is perceptive must reflect on one's ways when encountering a person — to see how to be saved from the evil eye in all its aspects, so as not to fall from one's truth through the strengthening of another's evil competitive spirit, and not to come oneself through one's own evil competitive spirit to hatred and dispute with one's fellow. The essential rectification for this is truth — to be completely firm in truth, and even so to find good points in one's fellow and love him even if he does not walk in one's ways. Then one can hear and understand hints from every person in the world, according to the person, place and time. And this is the aspect of the blessing shehecheyanu one must recite upon seeing a beloved friend — as explained in the text. (Laws of Blessings on Sight, Law 5, Section 6)

Segment 26
HE:
עַל־יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה כְּלִי לְקַבֵּל עַל־יָדָהּ שֶׁפַע נֹעַם הָעֶלְיוֹן, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה הוֹלָדָה וְנִתְרַבִּין בְּנֵי־אָדָם וְנִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הָיְתָה כָּל הַבְּרִיאָה, בִּפְרָט בְּרִיאַת הָאָדָם שֶׁהוּא עִקָּר, וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הָאָדָם. וְשֶׁפַע נֹעַם הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת מֹחִין שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלוֹם, שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם, כִּי הֵם בְּהֵפֶךְ מִכָּל הַנַּ"ל, כִּי הַתַּאֲוָה הוּא הַהֵפֶךְ מִקְּדֻשַּׁת הַנֹּעַם, כִּי כָל הַתַּאֲווֹת נִמְשָׁכִין מִנְּפִילַת הַמְּתִיקוּת מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּיָּדוּעַ. וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו לִבְלִי לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲוַת הַמְּתִיקוּת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, רַק לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ וּלְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּנֹעַם הָעֶלְיוֹן. גַּם עַל־יְדֵי הַתַּאֲוָה הוּא מְמַעֵט בִּצְדָקָה, וְזֶה גַם־כֵּן עִקַּר פְּגַם הַנֹּעַם, כִּי עִקַּר הַשְׁפָּעַת הַנֹּעַם הוּא עַל־יְדֵי צְדָקָה. רַק אַף־עַל־פִּי־כֵן, אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּלְכַּד כְּבָר בְּתַאֲווֹתָיו, אַף־עַל־ פִּי־כֵן הָיָה יָכוֹל גַּם־כֵּן לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי שֶׁיְּבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ נֶגֶד יִרְאֵי־הַשֵּׁם הָאֲמִתִּיִּים, וְהָיוּ יְכוֹלִין לְהוֹשִׁיעַ לוֹ בְּכַמָּה אֳפָנִים; רַק עַל־יְדֵי הַכָּבוֹד, שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁיֹּאבַד כְּבוֹדוֹ כְּשֶׁיִּתְקָרֵב לִירֵאִים וּכְשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל־דָּבָר עַד שֶׁיֶּשׁ לוֹ קִנְאָה וְשִׂנְאָה, עַד שֶׁחוֹלֵק עֲלֵיהֶם; וְעַל־יְדֵי שֶׁרוֹדֵף אַחַר כְּבוֹדוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה פּוֹגֵם בִּכְבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה בּוֹעֵר בּוֹ בְּיוֹתֵר אֵשׁ הַקִּנְאָה וְהַמַּחֲלֹקֶת, כִּי עַל־יְדֵי פְּגַם הַכָּבוֹד, עַל־יְדֵי־זֶה נוֹפְלִין לְמֹחִין שֶׁל חוּץ־לָאָרֶץ שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹבְלִים, בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, שֶׁזֶּה הֵפֶךְ הַנֹּעַם הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִטְרָד מִן הָעוֹלָם, בְּחִינַת 'מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם', כִּי הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁיְּגַדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי שֶׁפּוֹגַם בְּכָל זֶה, עַל־יְדֵי־זֶה יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם חַס וְשָׁלוֹם. כִּי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל הֵיטֵב בְּעִנְיַן בְּנֵי הָעוֹלָם, עִקַּר מַה שֶּׁמְּאַבְּדִין חַיֵּי עוֹלָם נִצְחִיִּים הוּא עַל־ יְדֵי שֶׁמִּתְקַבְּצִין בָּהֶם יַחַד כָּל אֵלּוּ הַשְּׁלשׁ מִדּוֹת, כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא עַל־כָּל־פָּנִים אִם לֹא הָיָה רוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד וְהָיָה מֵסִיר הַקִּנְאָה וְשִׂנְאָה מִלִּבּוֹ וְיִתְקָרֵב לִירֵאִים אֲמִתִּיִּים, בְּוַדַּאי הָיָה נִצּוֹל גַּם מִתַּאֲווֹת רָעוֹת, וּבְוַדַּאי הָיָה לוֹ אַחֲרִית טוֹב (שם הלכה ו, אות יג).

EN:
All the power of the evil inclination and the desires — all are drawn from the aspect of small-mindedness [ mochin d'katnus ], from which comes the grip of all the judgments, from which comes all the power of the evil inclination. Therefore our Sages stated: a person does not transgress unless a spirit of foolishness has entered him — for all transgressions and damages come through the departure of knowing drawn from small-mindedness. Therefore the essential service of the person is to emerge from small-mindedness to large-mindedness [ mochin d'gadlus ]. For just as a person grows physically from small to large, with the essential growth being that one's knowledge grows more each time — which is the essential definition of the human being — so too a person must toil constantly in G-d's service until one merits to emerge each time from small-mindedness to large-mindedness. Meaning: through breaking all the desires and evil traits rooted in smallness, and engaging always in His service — through this one merits to know Him with complete knowledge in the aspect of large-mindedness. This is the essential service of the person all the days of his life, and so it is understood and explained in the writings of the Ari of blessed memory. (Laws of the Afternoon Prayer, Law 5, Section 1)

Segment 27
HE:
אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נֶחְשָׁבִים כְּאִישׁ אֶחָד, כִּי בְּשָׁרְשָׁם הֵם כְּלוּלִים בְּאֶחָד, אַף־עַל־פִּי־כֵן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֶשׁ לוֹ גְבוּל וְצִמְצוּם בִּפְנֵי עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כִּי דַעַת כָּל אֶחָד מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹ, וְכָל אֶחָד יֶשׁ לוֹ שִׁעוּר בְּלִבּוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, בִּבְחִינַת "נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ" - כָּל חַד כְּפֻם מָה דִמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ. וְכֵן כָּל אֶחָד עוֹבֵד הַשֵּׁם כְּפִי מִדּוֹתָיו הַטּוֹבִים: זֶה יֶשׁ לוֹ מִדָּה טוֹבָה זוֹ, וְזֶה - מִדָּה אַחֶרֶת; זֶה זָהִיר מְאֹד בְּמִצְוָה זוֹ, וְזֶה - בְּמִצְוָה אַחֶרֶת. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צָרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְקַבֵּל גַּם הַנְּקֻדָּה טוֹבָה שֶׁבַּחֲבֵרוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם בָּזֶה אָסוּר לַהֲרֹס אֶת הַגְּבוּל, שֶׁלֹּא יִתְלַהֵב יוֹתֵר מִדַּי לִכְנֹס לִגְבוּל חֲבֵרוֹ, כִּי לִפְעָמִים גַּם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים יְכוֹלִין לְהַפִּיל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ עַל־יְדֵי שִׁנּוּי דֵּעוֹתֵיהֶם, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר בָּזֶה גַם־כֵּן שֶׁלֹּא יִתְלַהֵב יוֹתֵר מִדַּי לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת הֲרִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְגַם שֶׁלֹּא יַהֲרֹס הַגְּבוּל שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרוֹ. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁבְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ מִתְכַּנְּסִין כָּל יִשְׂרָאֵל כְּאִישׁ אֶחָד, וְאַף־עַל־ פִּי־כֵן כָּל אֶחָד עוֹמֵד עַל גְּבוּלוֹ, בִּבְחִינַת 'עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים', שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אֶחָד בְּוִדּוּי שֶׁל חֲבֵרוֹ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי כָּל אֶחָד צָרִיךְ לָשׁוּב אֶל ה' כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ (שם ה"ז אות יד).

EN:
Through charity a vessel is made to receive through it the outflow of the Supernal pleasantness — through which birth occurs and human beings multiply and His glory is magnified. For the entire creation existed for this, especially the creation of the human being who is the essential thing — all so that His glory be magnified through the human being. And the Supernal pleasantness mentioned is the aspect of the minds of the Land of Israel, which are the aspect of peace — for they make pleasantness with one another in the law, as our Sages stated. Therefore our Sages stated: jealousy, desire and honor remove a person from the world — for they are the opposite of all the above. For desire is the opposite of the sanctity of pleasantness — for all desires are drawn from the fall of the sweetnesses from the Supernal pleasantness. A person must reflect on his ways so as not to run after the sweetened pleasures of this world — but to sanctify oneself and to cleave to the Supernal pleasantness. Also through desire one diminishes charity, which is also the essential damage of pleasantness — for the essential outflow of pleasantness is through charity. Yet even so, even if one is already ensnared in one's desires, one could still be rectified through nullifying oneself before true G-d-fearers who could help in many ways. But because of the pursuit of honor — imagining that one's honor would be lost by drawing close to the truly G-d-fearing and upright — not only that, but the evil one strengthens itself upon one until one comes to jealousy and hatred, and one quarrels with them. And through pursuing honor one damages G-d's honor — and through this the fire of jealousy and dispute burns more in one. For through damaging honor one falls into the minds of outside the Land, which are the aspect of destroyers and dispute — the opposite of the pleasantness mentioned, which is the aspect of peace. And thereby one is removed from the world — in the aspect of "they remove a person from the world." For everything was created for the human being specifically so that His glory be magnified — and through damaging all this one is removed from the world. For whoever looks carefully at worldly people: the essential cause of the loss of eternal life is through the gathering together of all these three traits — for had one not pursued honor and removed jealousy and hatred from one's heart and drawn close to the truly G-d-fearing, one would certainly be saved from evil desires — and one would certainly have a good end. (Same source, Law 6, Section 13)

Segment 28
HE:
מְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל מֵעִנְיַן הַצִּמְצוּמִים הַנִּפְלָאִים בְּרָצוֹא וָשׁוֹב, מָטֵי וְלָא מָטֵי, שֶׁהָיָה קֹדֶם הַבְּרִיאָה, מַה שֶּׁבַּתְּחִלָּה צִמְצֵם הָאוֹר, וְאַחַר־כָּךְ הִתְחִיל לְהַמְשִׁיךְ אֵיזֶה בְּחִינַת אוֹר, וְאַחַר־כָּךְ חָזַר הָאוֹר לִמְקוֹמוֹ וְהִשְׁאִיר רַק אֵיזֶה רְשִׁימָה, כִּי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר עֲדַיִן לִסְבֹּל זֶה הָאוֹר. וְאַחַר־כָּךְ חָזַר וְהִמְשִׁיךְ עוֹד הַפַּעַם אֵיזֶה בְּחִינַת אוֹר בְּצִמְצוּם חָדָשׁ נִפְלָא, וְחָזַר וְהֶעְלִימוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה רִבּוּי אוֹר, וְכֵן הָיָה הַרְבֵּה פְּעָמִים וְכוּ', עַד שֶׁנַּעֲשָׂה בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי. וְאַחַר־כָּךְ הִמְשִׁיךְ אוֹר הַמְּלָכִים, וְלֹא יָכְלוּ לְקַבֵּל הָאוֹר וְנִשְׁבְּרוּ וּמֵתוּ וְכוּ', עַד שֶׁהִתְחִיל עוֹלַם הַתִּקּוּן. וְכָל הַשְּׁבִירָה הָיְתָה עַל־יְדֵי שֶׁלֹּא הָיָה אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְעִקַּר הָאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא הוּא עַל־יְדֵי הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה דַיְקָא. אֲבָל מִזֶּה בְּעַצְמוֹ הוּא כָּל הַבְּחִירָה, כִּי כָּל כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע הוּא מֵהַשְּׁבִירָה, וְעַל־יְדֵי שֶׁמְּנַצְּחִין אֶת הַיֵּצֶר הָרָע בִּבְחִירָתוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה מְתַקֵּן הַשְּׁבִירָה עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְעַל־כֵּן בְּהָאָדָם תְּלוּיִין תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְעַל־כֵּן נַעֲשִׂים אֵצֶל הָאָדָם כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים הַנַּ"ל, הַיְנוּ מַה שֶּׁאוֹר לַהֲבִיּוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא בְּחִינַת אֵין־ סוֹף, כִּי אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ, וּצְרִיכִין לְצַמְצֵם הַהִתְלַהֲבוּת וְכוּ'. וְאֵלּוּ הַצִּמְצוּמִים נִפְלָאִים הַנַּ"ל שֶׁהָיוּ קֹדֶם כְּלַל הַבְּרִיאָה, כֻּלָּם בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעַבְרוּ עַל הָאָדָם, שֶׁהוּא גְּמַר תִּקּוּן שְׁלֵמוּת הַבְּרִיאָה, כִּי כֻלָּם לֹא הָיוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הָאָדָם, שֶׁהוּא יְתַקֵּן הַכֹּל עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא דַיְקָא. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵאִיר פָּנָיו קְצָת וְאַחַר־כָּךְ מַסְתִּיר אוֹתוֹ, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם" - כַּיּוֹם הַזֶּה, שֶׁהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר, כָּךְ עָתִיד לְהַאֲפִיל וּלְהָאִיר לָכֶם. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה בְּכָל דּוֹר וּבְכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַבְּחִירָה, עַל־ יְדֵי הַהִתְגַּלּוּת וְהַעְלָמָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלַל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל הָאָדָם. וּבִשְׁבִיל זֶה מִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם, צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה: בָּקִי בְּעָיֵל, בָּקִי בְּנָפֵק, בָּקִי בְּרָצוֹא, בָּקִי בְּשׁוֹב, הַיְנוּ לְחַזֵּק עַצְמוֹ לא בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְלֵידַע כִּי הַהַעְלָמָה וְהַצִּמְצוּם הוּא תַּכְלִית הַהִתְגַּלּוּת. רַק שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהַצִּמְצוּמִים, מִשָּׁם שֹׁרֶשׁ אֲחִיזַת הַדִּינִים וְהַיִּצְרִין רָעִין, שֶׁמֵּהֶם כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הַמִּתְגָּרִין בָּאָדָם, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לִבְרֹחַ מֵהֶם, וּלְהַמְשִׁיךְ בְּלִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת אֵיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־ יְדֵי כָּל זֶה זוֹכֶה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְגַּלֶּה אֱלָקוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וְיִתְתַקֵּן הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא שֶׁל הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה דַיְקָא. וְזֶה עִקַּר חִדּוּשׁ מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁבְּכָל יוֹם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַאֲפִיל וּמֵאִיר, "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ" וְכוּ', הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַצִּמְצוּמִים הַנַּ"ל שֶׁל תְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָיָה כָּל בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְקִיּוּמוֹ עַד עָתָּה, וְהָעִקָּר בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל־ בְּחִירָה, שֶׁאֵלָיו נִמְסַר הַכֹּל, לְהַמְשִׁיךְ אֱלָקוּתוֹ וְהִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּמִים הַנַּ"ל כְּפִי בְחִירָתוֹ. וְהָעִקָּר, שֶׁצָּרִיךְ לְצַמְצֵם אוֹר הִתְלַהֲבוּת לְבָבוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת הֲרִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם; וְאַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר לְהִתְגַּבֵּר עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ רַק מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, עַד שֶׁיַּעֲבֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת בְּרִיאַת וְקִיּוּם הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה גַּם אֵצֶל הַצַּדִּיקִים בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא, כִּי גַם עֲלֵיהֶם עוֹבְרִין עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הַרְבֵּה, אַךְ שֶׁהִיא בְּדַקּוּת מְאֹד, בְּחִינַת חֶשְׁכַת הַמֹּחִין וְהֶאָרָתָן, וְגַם זֶה בְּדַקּוּת מְאֹד וּבִקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה. אַךְ בְּיוֹתֵר צְרִיכִין תִּקּוּנִים אֵלּוּ לְאוֹתָן שֶׁכְּבָר עָבְרוּ עַל מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וּצְרִיכִין לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁמַּמְשִׁיכִין רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ גַּם עֲלֵיהֶם וּמְאִירִין בְּלִבָּם עֵצוֹת עֲמֻקּוֹת וְהִתְחַזְּקוּת נִפְלָא בְּכָל פַּעַם, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב בְּכָל פַּעַם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהֵם. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, כִּי בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר. וְזֶה בְּחִינַת כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל כָּל אָדָם, וַאֲפִלּוּ עַל הָרְחוֹקִים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי גַם הֵם יֵשׁ לָהֶם בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, כִּי גַם אֶצְלָם אֵין יוֹם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם אֶחָד יֵשׁ לְכָל אֶחָד כַּמָּה שִׁנּוּיִים לְאֵין מִסְפָּר. וּבִפְרָט אֵלּוּ הַמִּתְעוֹרְרִים לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת וְהֵם חֲלוּשֵׁי־כֹחַ מְאֹד, וְהַבַּעַל־דָּבָר מִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וְחוֹתֵר תַּחְתֵּיהֶם וְרוֹצֶה לְהַפִּילָם חַס וְשָׁלוֹם, וְהֵם מִתְיַגְּעִים לְהִתְגַּבֵּר, וְיֵשׁ לָהֶם שִׁנּוּיִים בְּחִינַת עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי שִׁעוּר, בְּחִינַת "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת וְכוּ'", וְעִם כָּל זֶה צְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד, וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים שֶׁכְּבָר עָמְדוּ בְּמִלְחָמָה שֶׁל זֶה הָעוֹלָם כָּרָאוּי בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְהֵם מוֹדִיעִים לָנוּ שֶׁאֵין שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֶאֱבָד, אֲפִלּוּ מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו; אַדְּרַבָּא עַל־יְדֵי־ זֶה נַעֲשִׂים תִּקּוּנִים נִפְלָאִים עַל־יְדֵי גְּדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁמְּלַקְּטִים כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁל בְּחִינוֹת הַהִתְעוֹרְרוּת הַלָּלוּ וּמְתַקְּנִין אוֹתָם וּבוֹנִים מֵהֶם תִּקּוּנִים נִפְלָאִים. אַךְ הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִהְיוּ חוֹלְקִים עַל־כָּל־פָּנִים עַל הַצַּדִּיקִים הַנַּ"ל, רַק אַדְּרַבָּא לְקַיֵּם דִּבְרֵיהֶם וּלְהִתְעוֹרֵר בְּכָל עֵת מֵחָדָשׁ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָז יִזְכּוּ סוֹף כָּל סוֹף לְאַחֲרִית טוֹב, וְיִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק גָּדוֹל בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ"ל (שם אותיות יט כב כג כד).

EN:
Even though all Israel are considered as one person — for at their root they are included in one — even so, each Israelite has his own boundary and contraction in G-d's service. For each person's knowledge differs from another's, and each has his own measure in his heart according to his level — in the aspect of "her husband is known at the gates" [Mishlei 31:23] — each according to what he estimates in his heart. And so each serves Hashem according to his own good traits: one has this good trait, and another has a different one; one is careful with this commandment, and another with a different one. And even though certainly every Israelite must also receive the good point of his fellow — even so, even in this it is forbidden to break the boundary, not to be inflamed beyond one's level to enter another's boundary. For sometimes even proper Israelites can cause one another to fall through differences of opinion. Therefore one must also be careful in this not to be inflamed beyond one's level — lest it be in the aspect of demolition, G-d forbid, and so as not to demolish the boundary between oneself and one's fellow. And this is the aspect of what in the Temple all Israel gathered as one person — and even so each stood in his boundary, in the aspect of "they stood pressed yet prostrated spaciously" — that one not hear the confession of another, as our Sages stated. For each must return to Hashem according to his level. (Same source, Law 7, Section 14)

Segment 29
HE:
אוֹר לַהֲבִיּוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּחִינַת אֵין־סוֹף, כִּי אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ, וּצְרִיכִין דַּיְקָא לְצַמְצֵם הָאוֹר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת הֲרִיסָה חַס וְשָׁלוֹם. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהַצִּמְצוּמִים, מִשָּׁם אֲחִיזַת כָּל הַדִּינִים, שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַיִּצְרִין רָעִין, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת חַס וְשָׁלוֹם, עַל־כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַצִּמְצוּם בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁרוֹצֶה לְהַסְתִּיר מֵאִתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם הֶאָרַת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת "וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּתֵף סֹרֶרֶת וְכוּ'" (זכריה ז), שֶׁזֶּה תַּכְלִית הַיְרִידָה מַמָּשׁ חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת כְּפִירוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. רַק עִקַּר הַצִּמְצוּם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁבִיל שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה וְכוּ', עַל־כֵּן אַף־ עַל־פִּי שֶׁבְּהֶכְרֵחַ לְצַמְצֵם הָאוֹר, אֲבָל חָלִילָה לְהַסְתִּיר פָּנִים מִמֶּנּוּ, רַק בְּכָל פַּעַם צְרִיכִין לְקַשֵּׁר אוֹר הָאֵין־סוֹף בְּלִבּוֹ, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַצִּמְצוּם צְרִיכִין לַחֲזֹר וְלִזְכֹּר בְּכָל פַּעַם בִּקְדֻשַּׁת אוֹר אֵין סוֹף הַמֵּאִיר בְּלֶב אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ יוּכַל בְּכָל פַּעַם לְהַגְבִּיר הַמַּחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל עַל־יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת "בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי", כִּי כָל הַצִּמְצוּם הוּא רַק בִּשְׁבִיל זֶה, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָז דַּיְקָא יוּכַל לְקַבֵּל הִתְלַהֲבוּת אוֹר הָאֵין־סוֹף בְּלִבּוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת וְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִפְלָא, שֶׁלֹּא בִּבְחִינַת הֲרִיסָה חַס וְשָׁלוֹם, רַק בִּבְחִינַת תִּקּוּן, שֶׁזֶּה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת (שם אות נ נא).

EN:
It is explained in the writings of the Ari of blessed memory regarding the wondrous contractions in running and returning, drawing near and withdrawing [ mati v'lo mati ], that existed before creation — how at first the light was contracted, then some aspect of light began to be drawn, then the light returned to its place and left only some trace, for that light could not yet be borne. And then it returned and drew again some aspect of light in a wondrous new contraction, and then again concealed it, lest there be an excess of light. And this happened many times — until the aspect of the vacated space [ chalal hapanuy ] was formed. Afterward the light of the kings was drawn — and they could not receive the light and broke and died — until the world of Rectification began. And the entire breaking occurred because there was no arousal from below. And the essential arousal from below is specifically through the human being with free choice. And this breaking itself is the source of all free choice — for all the power of the evil inclination comes from the breaking, and through overcoming the evil inclination through one's choice, one rectifies the breaking through arousal from below. Therefore in the human being depends the rectification of all the worlds. And therefore all the aspects mentioned pass over the human being — which are the aspect of the contractions mentioned — for the light that illuminates the heart of a Jew toward Hashem is the aspect of the Infinite. For there is no end and no limit to one's longing — and one must specifically contract the light so that it not be in the aspect of demolition, G-d forbid. And all these wondrous contractions that existed before the entire creation must necessarily pass over the human being — who is the completion and the perfection of creation — for all of them existed only for the human being's sake: so that he rectify everything through the arousal from below specifically. And this is the aspect of what Hashem illuminates His face partially and then conceals it — as our Sages expounded on the verse "you stand today": as this day which darkens and illuminates, so He is destined to darken and illuminate for you. And all this occurs in every generation, every person, every time — all for the sake of free choice. Through this is the essential free choice: through the revelation and concealment, which is the aspect of all the ascents and descents that pass over the person. Therefore one who wishes to walk in Hashem's ways must be expert in the law: expert in entering, expert in exiting, expert in running, expert in returning — meaning to always strengthen oneself in Hashem through everything that passes over one, and to know that concealment and contraction are the purpose of revelation. Only one must be very careful to flee from the contractions — which are the root of the grip of judgments and evil inclinations, which are the evil thoughts assailing a person — and to draw into one's heart holy thoughts of how to serve Hashem. Through all this one merits to serve Hashem in gradation and measure, until through this His G-dliness and kingship will be revealed to all who come into the world. And the world will be rectified in perfection through the arousal from below of the human being with free choice specifically. And this is the essential renewal of the act of creation each day: Hashem darkens and illuminates, "forms light and creates darkness" — all flows from the contractions of the beginning of creation, through which the entire world has existed and been maintained until now. The essential purpose is for the human being with free choice — to whom all was delivered — to draw His G-dliness and the revelation of His kingship through the contractions mentioned according to his choice. The essential thing is to contract the light of the heart's blazing — lest it be the aspect of demolition, G-d forbid. And afterward one must be careful to overpower the evil thoughts and draw only good thoughts — to serve Hashem in gradation and measure. And this is the aspect of the creation and maintenance of the worlds. And all this occurs also with the Tzadikim at every level, for ascents and descents pass over them too — though in very subtle ways: the darkening and illumination of the minds, also in very subtle and very holy fashion. But these rectifications are needed more by those who have already transgressed the Torah's commandments, G-d forbid, and must repent — all through the power of the great Tzadikim who draw His compassion upon them and illuminate within their hearts deep counsels and wondrous strengthening each time, so that they merit to return from any place they are. Even so, they must have some arousal from below — for without this it is impossible. And this is the aspect of the countless ascents and descents that pass over every person — even those far from Hashem — for even among them no day is the same as another. And especially those stirred to return to Hashem and draw close to the true Tzadikim but are very weak, and the evil one overpowers them and digs beneath them wishing to cause them to fall, G-d forbid — they toil to strengthen themselves and have constant changes of ascents and descents beyond counting. Even so, they need great and mighty strengthening — the essential means being through the power of the Tzadikim who have already stood in this world's war properly to the fullest extent, and who make known to us that no arousal toward Hashem is ever lost — even from the lowest depths. On the contrary, through this wondrous rectifications are made by the great Tzadikim who gather all the good points of these arousals and rectify them. The essential thing is not to dispute with the Tzadikim — but on the contrary to fulfill their words and be stirred each time anew to Hashem — and then they will ultimately merit a good end and have a great portion in the arousal from below through which all worlds are rectified. (Same source, Sections 19, 22, 23 and 24)

Segment 30
HE:
הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁדַּיְקָא אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ מִזֶּה הָעוֹלָם הַשָּׁפָל, כַּיָּדוּעַ. אַךְ הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר וּמִתְפַּשֵּׁט מְאֹד, עַל־כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה סִיּוּעַ וָעֵזֶר מִלְמַעְלָה, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ', כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד, אַךְ אַף־עַל־ פִּי־כֵן צְרִיכִין אֲנַחְנוּ אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת עַל־ כָּל־פָּנִים מִלְּמַטָּה. וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל, אֵיךְ הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַף־עַל־פִּי־ כֵן צְרִיכִין אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת הוּא עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא שֶׁלָּנוּ דַיְקָא - זֶה נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים. וְעַל־כֵּן יָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הָאָדָם מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: פִּתְחוּ לִי כְּמַחַט סִדְקִית וְכוּ', כִּי תֵּכֶף שֶׁהָאָדָם מִתְעוֹרֵר אֵיזֶה הִתְעוֹרְרוּת כָּל־שֶׁהוּא דִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי מִתְעוֹרֵר תֵּכֶף אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא הַרְבֵּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֶשׁ כֹּחַ לְהָאָדָם לְהִתְעוֹרֵר יוֹתֵר, וְאָז נִמְשָׁךְ אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא בְּיוֹתֵר וְכוּ'. וְזֶה עִקַּר בְּחִינַת הַיִּחוּדִים הַנַּעֲשִׂין מִכָּל הַתְּפִלּוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת, הַיְנוּ מַה שֶּׁנִּתְיַחֵד אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא עִם אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת. וְזֶה בְּחִינַת: "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ", כִּי עַל־יְדֵי כָּל הִתְעוֹרְרוּת דִּקְדֻשָּׁה מִלְּמַטָּה נִבְרָאִים מַלְאָכִים, וְהַמַּלְאָכִים הָאֵלּוּ עוֹלִים מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְאָז נִמְשָׁךְ סִיּוּעַ מִלְעֵלָּא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים הַיּוֹרְדִים מִלְמַעְלָה לְמַטָּה לְסַיְּעוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הַיִּחוּדִים וְהַתִּקּוּנִים. אַךְ עִקַּר תִּקּוּן זֶה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת בֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁאָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי הַבָּתֵּישׂמִדְרָשׁוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הָעוֹסְקִים בְּבִנְיַן הַמִּשְׁכָּן וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל דּוֹר, וְהֵם מַכְנִיסִים בְּלֵב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהִתְעוֹרֵר בְּכָל פַּעַם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהֵם עוֹסְקִים בָּזֶה גַם־כֵּן לְקַבֵּץ וְלֶאֱסֹף כָּל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה מִכָּל בְּחִינַת הַהִתְעוֹרְרוּת הַנַּ"ל לְתוֹךְ בֵּית הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלָּהֶם, עַד שֶׁמַּשְׁלִימִין וּמְתַקְּנִין בָּזֶה בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ וּמֵאִיר אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא בְּיוֹתֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְעוֹרְרִין יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר, וְכֵן חוֹזֵר חֲלִילָה, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּבוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְיִבָּנֶה הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ בִּשְׁלֵמוּת בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, שֶׁשָּׁם מִתְיַחֲדִין וּמִתְקַשְּׁרִין כָּל יִשְׂרָאֵל עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִכְלָל שָׁם הָאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא עִם הָאִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא בִּשְׁלֵמוּת (שם אותיות פד פה פו).

EN:
The light that illuminates the heart of a Jew toward Hashem is the aspect of the Infinite — for there is no end and no limit to one's longing — and one must specifically contract the light, lest it be the aspect of demolition, G-d forbid. But since the contractions are the root of the grip of all judgments — which are the root of the evil inclinations — which are the evil thoughts, G-d forbid — one must be very careful in one's soul that the contraction not be in the aspect of concealment, G-d forbid, where one wishes, G-d forbid, to hide from oneself the illumination of His light — which would be the aspect of "they gave a stubborn shoulder" [Zechariah 7:11], the very depth of the fall, G-d forbid — the aspect of heresy. Rather, the essential contraction must be for the purpose of being able to serve Hashem in gradation and measure. Therefore even though one must necessarily contract the light — G-d forbid to hide the face from it. Rather, one must each time connect the light of the Infinite in one's heart, and even at the time of contraction remember each time the holiness of the Infinite light that shines in a Jew's heart. And through this one can each time overcome the evil thoughts with good thoughts by always remembering Hashem, in the aspect of "when my spirit grew faint within me, You I recalled" [Tehillim 142:4]. For all contraction is only for this — so that one can serve Him in gradation and measure — through which His kingship is revealed. And only then can one receive the blazing of the Infinite light in one's heart with wondrous blazing and longing — not in the aspect of demolition, G-d forbid — but in the aspect of rectification, which is the essential perfection. (Same source, Sections 50 and 51)

Segment 31
HE:
הַיִּחוּד וְהַהִתְוַעֲדוּת שֶׁל אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא עִם אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא הַנַּ"ל הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ צְמִיחַת פֵּרוֹת הַגִּנָּה וְהַזְּרָעִים. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם עַתָּה בּוֹרֵא וּמְקַיֵּם הַכֹּל בְּכָל עֵת רַק בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֻטָּל עַל הָאָדָם לַחֲרשׁ וְלִזְרֹעַ וְלַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאַחַר־כָּךְ מוֹרִיד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גֶּשֶׁם וּמָטָר מִן הַשָּׁמַיִם, וְעַל־יְדֵי־זֶה צוֹמֵחַ וּמִתְגַּדֵּל אֲלָפִים פְּעָמִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁזָּרַע הָאָדָם בָּאָרֶץ; וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁכֵּן רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא מֵעֲבוֹדַת הָאָדָם, וְעַל־ יְדֵי־זֶה נִשְׁלֶמֶת כָּל הַבְּרִיאָה. וּבִשְׁבִיל זֶה נִבְרְאוּ כָּל הַדְּבָרִים מְחֻסְּרֵי תִּקּוּן, וּגְמַר תִּקּוּנָם הוּא עַל־יְדֵי הָאָדָם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פָּסוּק "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת". וּכְמוֹ שֶׁבְּעִנְיַן גִּדּוּל הַצְּמָחִים הַנַּ"ל יֵשׁ לִפְעָמִים שֶׁהָאָדָם עָמֵל וְחוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ רוֹצֶה חַס וְשָׁלוֹם לִתֵּן הַמָּטָר בְּעִתּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה אֵינָם יְכוֹלִים לִצְמֹחַ; אֲבָל אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן עֲלֵיהֶם מָטָר, אֲזַי צוֹמְחִים תֵּכֶף אַחַר זְרִיעָתָם. וְיֵשׁ זְרָעִים שֶׁגְּדֵלִים אֵצֶל הַנָּהָר, שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לְמָטָר כְּלָל, רַק הַנָּהָר עוֹלֶה עֲלֵיהֶם תֵּכֶף וּמַשְׁקֶה אוֹתָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם צוֹמְחִים תֵּכֶף וּמִתְגַּדְּלִין. כְּמוֹ־כֵן בְּעִנְיְנֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יֵשׁ לִפְעָמִים, שֶׁהָאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, וְאָז מִתְעַכֵּב גַּם הַשְׁפָּעַת אוֹר הָעֶלְיוֹן, בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא, לְסַיְּעוֹ כָּרָאוּי, וַאֲזַי אִם אֵינוֹ חָזָק בְּדַעְתּוֹ כָּרָאוּי, יָכוֹל לִפֹּל עַל־יְדֵי־זֶה חַס וְשָׁלוֹם מֵעֲבוֹדָתוֹ. אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּתוֹךְ הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְהָעִקָּר שֶׁל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת כַּנַּ"ל, אֲזַי כָּל הַתְּפִלּוֹת וְהָעֲבוֹדוֹת שֶׁעוֹשִׂים בְּהִתְקַשְּׁרוּת הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם מִיָּד מֵי הַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, לְהַצְמִיחָם וּלְגַדֵּל פֵּרוֹתֵיהֶם מְהֵרָה, כִּי הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת הַנַּ"ל הֵם בִּבְחִינַת הַבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ, בְּחִינַת מִקְדָּשׁ מְעַט, שֶׁשָּׁם נִכְלָלִין וְנִתְיַחֲדִין הָאִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא וְהָאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא בִּכְלָלִיּוּת אֶחָד, וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר אֵיזֶה אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא, אֲזַי הוּא סָמוּךְ וְקָרוֹב מְאֹד לְקַבֵּל הֶאָרָה גְדוֹלָה מִבְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא לְסַיְּעוֹ. וְזֶה מוּבָן בְּפָסוּק "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב וְכוּ'", שֶׁמְּדַבֵּר שָׁם מִקְּדֻשַּׁת הַבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת. וְזֶה שֶׁסִּיֵּם: "כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר", הַיְנוּ שֶׁאֵינָן צְרִיכִין לְצַפּוֹת עַד שֶׁיֵּרֵד עֲלֵיהֶם הַמָּטָר, בְּחִינַת הַשְׁפָּעַת אִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא, רַק תֵּכֶף עוֹלֶה הַנָּהָר הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל וּמַשְׁקֶה אוֹתָם וּמְגַדְּלָם. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַנָּבִיא מַבְטִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל (ישעיה סא): "כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ וְכוּ'"; "כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְכוּ'" (שם נה) - כָּל זֶה מְרַמֵּז עַל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי עִקַּר תִּקּוּן נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל (שם אות צ).

EN:
Hashem desires specifically that we serve Him from this lowly world, as is known. But the evil inclination strengthens and spreads greatly — therefore there is necessarily help and support from above, as our Sages stated: "were it not that the Holy One blessed be He helps him..." For in truth everything is from Him alone — yet even so we need some arousal from below. And this cannot be understood at all — how everything is from Him yet the arousal from below is still needed, and the rectification of all worlds depends specifically on our arousal from below. This is the wonder of wonders. Therefore every arousal of a person from wherever one is is very dear and precious to Hashem — as our Sages stated: "open for me like the eye of a needle" — for immediately when a person arouses any minimal holy arousal, a great supernal arousal is immediately stirred, and through this a person has power to arouse more, and then more supernal arousal flows down, and so on. This is the essential aspect of the unifications made from all prayers and services: the unification of the arousal from above with the arousal from below, as understood from the mystical intentions [ kavanot ]. And this is the aspect of "and the angels of G-d were ascending and descending upon it" [Bereishis 28:12] — for through every holy arousal from below, angels are created. And these angels ascend from below to above, and then support flows from above — which is the aspect of G-d's angels descending from above to below to aid — which is the totality of all the unifications and rectifications. The essential rectification flows through the holiness of the Temple — which we draw upon ourselves through the holiness of the synagogues and houses of study, which are the aspect of a minor sanctuary. The essential means is through the houses of study of the true Tzadikim who work at building the Tabernacle and Holy Temple in every generation — they introduce into the heart of every Israelite to be stirred each time to Hashem, and they also work to gather and collect every good point of all the arousals mentioned into their house of holiness, until they complete and rectify the aspect of arousal from below — through which the arousal from above shines more, and through this Israel are stirred more. And so it goes around and around, until eventually all Israel return to Him and the Holy Temple is built in perfection speedily in our days. For there the entire arousal from below is united and combined with the arousal from above in complete perfection. (Same source, Sections 84, 85 and 86)

Segment 32
HE:
בֶּאֱמֶת צָרִיךְ כָּל אָדָם לִמְסֹר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי, וִיקַבֵּל עַל עַצְמוֹ כָּל הָעִנּוּיִים וְהַסִּגּוּפִים הַקָּשִׁים בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא חָטָא וְלֹא פָגַם מֵעוֹלָם כְּלָל, וְאָז דַּיְקָא הָיָה זוֹכֶה לְהַשִּׂיג אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַהַשָּׂגָה. וְכָךְ הָיָה בֶּאֱמֶת בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁעָלָה לִבְרֹא הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲבֹר עַל כָּל אֶחָד יִסּוּרִים וְדִינִים קָשִׁים מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְגַם הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אֶחָד יִהְיֶה בִּמְסִירַת־נֶפֶשׁ גָּדוֹל עַל כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה, וְזֶה הָיָה תַּכְלִית הַטּוֹבָה שֶׁל הָאָדָם, כִּי עַל־יְדֵי הַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים הָיָה מְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֶל הַתַּכְלִית, וְהָיָה זוֹכֶה לְהִכָּלֵל בְּכָל פַּעַם בְּאֵין־סוֹף, שֶׁזֶּה תַּכְלִית הַטּוֹבָה וְהַהַצְלָחָה. אַךְ רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, כִּי לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה עַל־יְדֵי הַיִּסּוּרִים וְהַדִּינִים חַס וְשָׁלוֹם לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ אֶל הַתַּכְלִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לו): "לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם", וְנֶאֱמַר (ישעיה מב): "וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר בּוֹ וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב". וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ מְאֹד וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי הַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִין עָלָיו לִפְעָמִים לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמֵחֲמַת שֶׁלָּאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה, עַל־כֵּן לֹא הָיָה הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם כְּלָל אִם הָיָה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג עַל־יְדֵי מִדַּת־הַדִּין לְבָד. וְכֵן לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה בִּתְחִלַּת הַחִנּוּךְ לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁיְּשַׁבֵּר תֵּכֶף לְגַמְרֵי כָּל הַתַּאֲווֹת וְשֶׁיִּסְתֹּם עֵינָיו תֵּכֶף מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, עַל־כֵּן עָמַד וְשִׁתֵּף מִדַּת הָרַחֲמִים לְמִדַּת־הַדִּין, הַיְנוּ שֶׁיִּתְנַהֵג וְיִתְקַיֵּם הָעוֹלָם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, לה שֶׁכָּלוּל מִשְּׁנֵיהֶם, כִּי הוּא בְּחִינַת עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּמַפְרֶשֶׁת וּמַבְדֶּלֶת אוֹתָנוּ מִכָּל רָע, אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינָהּ מַכְבֶּדֶת עָלֵינוּ בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לז): "שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ", וְכָל מָה דַאֲסַר לַן שְׁרִי לַן, וְהִיא כֻּלָּהּ עֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְעַל־יְדֵי שֶׁזּוֹכִין לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה כִּפְשׁוּטָהּ בְּכָל דִּינֶיהָ, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבָרְכִין: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְו?ֹתָיו", וְזוֹכִין לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא זָכָה עֲדַיִן לִבְחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת. גַּם עַל־יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת כִּפְשׁוּטָן מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה בְּכָל פַּעַם עַל־יְדֵי כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וְעַל־יְדֵי כָּל תֵּבָה מִדִּבּוּרֵי תוֹרָה וּתְפִלָּה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, עַד שֶׁזּוֹכִין לַעֲלוֹת עַל־יְדֵי־זֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִבּוֹ לְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִבְחִינַת בִּטּוּל הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת. וְכָל זֶה - לִכְלַל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל, אֲבָל יֵשׁ צַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים מְאֹד, שֶׁהֵם מְקַדְּשִׁין עַצְמָן בְּיוֹתֵר וּמְבַטְּלִין עַצְמָן לְגַמְרֵי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת, וְסוֹתְמִין עֵינֵיהֶם מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, עַד שֶׁזּוֹכִין לְתַכְלִית הַבִּטּוּל הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת, וְזוֹכִין בֶּאֱמֶת לַעֲלוֹת בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, וְלִזְכּוֹת לַתַּכְלִית הָעֶלְיוֹן וּמַשִּׂיגִין מַה שֶּׁמַּשִּׂיגִין, אַשְׁרֵי לָהֶם. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁהֵשִׁיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמשֶׁה עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁשָּׁאַל: זוֹ תוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ? כִּי כְּפִי הַנְהָגַת הָעוֹלָם עַל־פִּי הַתּוֹרָה לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִיתָה קָשָׁה כָּזוֹ. וְהֵשִׁיב לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, הַיְנוּ, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא זָכָה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם כְּפִי שֶׁעָלָה בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַהַנְהָגָה שֶׁעַל־פִּי הַתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, אַשְׁרֵי לוֹ. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאֵיזֶה אָדָם עוֹבֵר, חַס וְשָׁלוֹם, עַל דָּבָר מִדִּבְרֵי־ תוֹרָה, וַאֲזַי מְקַלְקֵל חַס וְשָׁלוֹם הַצִּנּוֹר וְהַכְּלִי שֶׁמְּקַבְּלִין עַל־יָדוֹ אוֹר הִתְגַּלּוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, וְצָרִיךְ לְהִתְתַּקֵּן עַל־יְדֵי תְשׁוּבָה, וּתְשׁוּבָה הוּא בְּחִינָה לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, כִּי הַתְּשׁוּבָה הוּא שֶׁיִּסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי. וְזֶה בְּחִינַת הַסִּגּוּפִים וְהַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁפּוֹסְקִין עַל בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה, כִּי מֵחֲמַת שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי־ תוֹרָה אֲשֶׁר דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְאֵין בָּהּ שׁוּם הַכְבָּדָה כְּלָל, וְהוּא לֹא עָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ וְעָבַר עַל דְּבָרֶיהָ, עַל־כֵּן צָרִיךְ עַכְשָׁו לַעֲלוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל גָּמוּר וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ תַּעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים, וְלִסְתֹּם עֵינָיו מֵחֵזוּ דְהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי, וּלְבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת אֶל הַתַּכְלִית, וְשָׁם הוּא לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, כִּי כָל הַתּוֹרָה נִמְשֶׁכֶת מִשָּׁם, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְעַל־ כֵּן יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם אוֹרוֹת וְתִקּוּנִים לְתַקֵּן מַה שֶּׁפָּגַם בְּדִבְרֵי־תוֹרָה. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי־ תְשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד, כִּי מִי שֶׁמְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת וְלֹא פָגַם בָּהּ כְּלָל, נִקְרָא צַדִּיק גָּמוּר; אֲבָל הַבַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה זָכוּ לַעֲלוֹת לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַגָּנוּז, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה נִמְשָׁךְ מִשָּׁם (הלכות תפלת ערבית הלכה ד, אותיות ז ח).

EN:
The unification and joining of the arousal from below with the arousal from above is exactly like the growth of garden fruits and seeds. For even though in truth Hashem creates and sustains everything at all times only through His will — even so He has imposed on the person to plow and sow and work the earth, and afterward Hashem sends rain from the heavens, and through this fruits grow and increase a thousandfold beyond what the person sowed in the earth. And all this because it is His will that there be some arousal from below through human effort — and through this all creation is completed. Therefore all things were created incomplete, and their completion is through the human being, as our Sages expounded on the verse "that G-d created to make." And just as in the growth of plants there are times when the person labors and plows and sows, and Hashem, G-d forbid, does not wish to give rain in its time — and through this they cannot grow. But if Hashem gives rain upon them, they sprout immediately after their sowing. And there are seeds that grow beside the river and need no rain at all — the river rises upon them immediately and waters them — and through this they sprout and grow immediately. Similarly in matters of G-d's service there are times when the arousal from below is not as it should be, and then the outflow of the supernal light — the arousal from above — to support him properly is also delayed. And if one is not then firm in one's mind, one can fall from one's service, G-d forbid. But when one merits to be included in the holy gathering — which is the aspect of the synagogues and houses of study of all Israel, and especially those of the true Tzadikim — then all the prayers and services performed in connection with this holy gathering draw upon them immediately the water of the river that flows from Eden to water the garden. For those synagogues and houses of study are the aspect of the Temple — a minor sanctuary — where the arousal from above and the arousal from below are included and unified in one totality. And immediately when any arousal from below is stirred, one is near and close to receiving great illumination from the arousal from above to support one. And this is understood from the verse "how goodly are your tents, O Yaakov" [Bemidbar 24:5] — which speaks of the holiness of synagogues and houses of study. And it concludes: "like gardens beside a river" — meaning they need not wait for rain — the outflow of the arousal from above — to fall upon them. Rather, the holy river immediately rises and waters and grows them. (Same source, Section 90)

Segment 33
HE:
הָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ קַלָּה בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת מֵעֵסֶק קָטָן שֶׁמַּטְרִיחִין עַצְמָן בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה וְעִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה, כִּי הֲלוֹא אָנוּ רוֹאִין כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגֵעַ הָאָדָם בִּשְׁבִיל לִנְסֹעַ עַל אֵיזֶה יָרִיד וְיוֹמָא דְשׁוּקָא, שֶׁתֵּכֶף בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת צָרִיךְ לִטְרֹחַ וּלְחַפֵּשׂ אַחַר עֲגָלָה, וְנֶחְפָּז מְאֹד לִטְעֹן סְחוֹרָתוֹ עַל הָעֲגָלָה בִּיגִיעָה גְדוֹלָה; אַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לִנְסֹעַ כָּל הַלַּיְלָה וּלְנַדֵּד שֵׁנָה מֵעֵינָיו, וּמְשַׁבֵּר כָּל גּוּפוֹ מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לֵישֵׁב עַל הָעֲגָלָה טְעוּנָה, וּשְׁאָר טְרָחוֹת וִיגִיעוֹת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם. אַחַר־ כָּךְ צָרִיךְ לַעֲמֹד כָּל הַיּוֹם עַל רַגְלָיו וְכוּ', וּבִפְרָט בִּימוֹת הַחֹרֶף וְהַקֹּר הֶעָצוּם. וְכָל אֵלּוּ הַיְגִיעוֹת וְהַטְּרָחוֹת הַכְּבֵדוֹת וְהַקָּשׁוֹת הוא מַטְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ עַל סָפֵק, כִּי סָפֵק אִם יַרְוִיחַ אֵיזֶה רֶוַח קָטָן, סָפֵק אִם יְאַבֵּד גַּם הַהוֹצָאוֹת, כַּיָּדוּעַ לְהָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁעַל עִסְקֵי פַּרְנָסַת עוֹלָם הַזֶּה מַטְרִיחִין עַצְמָן כָּל־כָּךְ בִּיגִיעוֹת כָּאֵלּוּ עַל סָפֵק רֶוַח קָטָן - וְהָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הִיא תְפִלָּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ עָלֶיהָ בְּכָל כֹּחוֹתָיו לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וּמַה בְּכָךְ! הֲלוֹא אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁעוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל, מִתְפַּלְלִין וְגוֹמְרִין הַתְּפִלָּה, וּמִכָּל־ שֶׁכֵּן בִּשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, כִּי דַּרְכֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הֵם דַּרְכֵי נֹעַם, וְיָכוֹל כָּל אָדָם לִזְכּוֹת עַל־יָדָם בְּנָקֵל לָבוֹא אֶל הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל (שם אות ז).

EN:
In truth, every person must give his life for Hashem — to close his eyes entirely to the vision of this world — meaning to break all desires completely — and to accept upon oneself all the harsh afflictions and mortifications for Hashem's sake, even if one has never sinned or damaged at all. And only then would one merit to attain His G-dliness to the ultimate degree. This was truly so in the original thought: when He first conceived creating the world through the attribute of strict judgment — meaning harsh judgments and strict punishments would pass over each person. And the service of each person would be with great self-sacrifice over every single movement — and this would have been the ultimate good for the person. For through the harsh judgments and afflictions one would nullify oneself to the ultimate purpose and merit to be included each time in the Infinite — which is the ultimate good and success. But He saw that the world could not endure — for not every person merits through the afflictions and judgments to nullify oneself to the ultimate purpose, as it is written: "they do not cry out when He binds them" [Iyov 36:13] and: "and it burned around him but he did not know, and it burned within him but he did not take it to heart" [Yeshayahu 42:25]. Every person must greatly strengthen himself and pray to Hashem that one merit through the afflictions that sometimes pass over one to truly nullify oneself to Hashem. And since not every person merits this — the world could not have endured at all had it been governed only by the attribute of strict judgment. Similarly, not every person merits at the beginning of one's education in G-d's service to immediately break all desires and close one's eyes entirely from this world's vision — therefore He stood up and combined the attribute of mercy with the attribute of strict judgment: the world would be governed and sustained through the holy Torah, which includes both. For it is the aspect of the central pillar — it distinguishes and separates us from all evil, yet even so it does not burden us too much, as it is written: "the Almighty — we cannot find Him, great in power" [Iyov 37:23] — and whatever He forbids us permits us, and it is entirely holy counsels. And through meriting to observe the Torah as it is in its simple interpretation, according to all its laws — through this one can draw holiness and purity upon oneself, as we bless: "who sanctified us with His commandments." And one merits to recognize Him — even though one has not yet merited the nullification mentioned in perfection. Also through fulfilling the Torah and commandments as they are simply, one draws holiness and purity upon oneself each time through every commandment and through every word of Torah, prayer and fear of Heaven — until one merits to ascend from level to level, until one's heart is stirred to nullify oneself entirely to Hashem and close one's eyes to the vision of this world entirely — until one merits the nullification mentioned in perfection. And all this is for the masses of Israel. But there are very great and awesome Tzadikim who sanctify themselves more and nullify themselves entirely to Hashem at all times — closing their eyes entirely to this world's vision — until they merit the ultimate nullification in perfection and truly merit to ascend to the original thought, which is above the Torah. And they merit the ultimate and highest attainment. Happy are they. And this is the aspect of Hashem's answer to Moshe when he asked about the death of Rabbi Akiva: "is this the Torah and this its reward?" For according to the governance of the world by the Torah, Rabbi Akiva would not have deserved such a harsh death. And Hashem answered him: "be silent — thus it arose in thought" — meaning Rabbi Akiva merited to serve Hashem according to what arose in the original thought, which is above the governance of the Torah. Therefore he truly merited what he merited — happy is he. And therefore when a person transgresses, G-d forbid, any matter of Torah — thereby damaging the channel and vessel through which the light of G-d's revelation is received through Torah and commandments — and must be rectified through repentance — repentance is the aspect above the Torah. For repentance is the closing of one's eyes entirely to this world's vision. And there above the Torah is where all the Torah flows from, as explained in the text. Therefore one can draw from there lights and rectifications to rectify what one damaged in words of Torah. Therefore our Sages truly stated: "in the place where penitents stand, even the completely righteous cannot stand" — for one who observes the Torah simply without having damaged it is called completely righteous. But the penitents merited to ascend to the aspect of nullification toward the ultimate purpose — which is above the Torah — which is the aspect of the hidden light from which all the Torah flows. (Laws of the Evening Prayer, Law 4, Sections 7 and 8)

Segment 34
HE:
עִקַּר הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית בִּשְׁלֵמוּת זוֹכִין עַל יְדֵי הַיִּרְאָה (שם אות לז).

EN:
The great service among the greatest in the service of Hashem is easier to perform than the small transaction for which people exert themselves for livelihood and worldly affairs. For look — how much effort a person exerts to travel to some fair and market day: already from the departure of Shabbos he must labor and search for a wagon, then rush to load his merchandise onto the wagon with great effort. Afterward he must travel all night and drive sleep from his eyes, breaking his entire body because he must sit on a loaded wagon — and the rest of the labors and toils and so on, as is well known. Afterward he must stand all day on his feet — especially in the winter and intense cold. And all these heavy and difficult labors and exertions he imposes on himself on mere speculation — uncertain whether he will earn even a small profit, uncertain whether he might even lose his expenses. It emerges that for worldly livelihood matters people impose on themselves such toils as these on the speculation of a small gain — while the great service among the greatest in G-d's service, which is prayer, requiring that one force oneself with all one's strength to pray with intent — what of it? Even so, when standing to pray, one prays and finishes the prayer! And all the more so for other holy services — for the ways of the holy Torah are ways of pleasantness, and any person can merit through them with ease to come to the ultimate purpose as mentioned. (Same source, Section 7)

Segment 35
HE:
כָּל־אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּוַדַּאי הָיָה מְרֻצֶּה שֶׁיַּנִּיחוּהוּ תָּמִיד לֵישֵׁב בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְלַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְסַבֵּב עִם הָאָדָם, שֶׁמֻּכְרָח כַּמָּה פְעָמִים לָצֵאת מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ לַעֲסֹק בְּצָרְכֵי הַגּוּף וּפַרְנָסָה וְכוּ', שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת 'וְנָפֵק'. וְזֶה קָשֶׁה עַל הָאָדָם מְאֹד, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁכְּשֶׁיּוֹצֵא אֶל הַחוּץ הוּא בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, אֲבָל לָא סַגִּי בְּלָאו הָכֵי, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁיַּעֲבֹד הָאָדָם אוֹתוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא, שֶׁהוּא בִּכְלַל בְּחִינַת 'וְנָפֵק' כְּנֶגֶד הָעוֹלָמוֹת הַקְּדוֹשִׁים כֻּלָּם, וְעַל־כֵּן גַּם בְּזֶה הָעוֹלָם הַהֶכְרֵחַ שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתוֹ בִּבְחִינַת עָיֵל וְנָפֵק דַּיְקָא; רַק שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה הֵיטֵב, בְּחִינַת בָּקִי בְּעָיֵל בָּקִי בְּנָפֵק, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכֹל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלָיו, בְּחִינַת "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָֹּ". וְזֶה זוֹכִין רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי הוּא עוֹסֵק לְהַמְשִׁיךְ הַבְּקִיאוּת בַּהֲלָכָה הַנַּ"ל בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְתַּקֵּן הַכֹּל (הל' שבת ה"ז, אותיות סט ע).

EN:
The essential nullification toward the ultimate purpose in perfection is merited through fear. (Same source, Section 37)

Segment 36
HE:
כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר לִהְיוֹת בָּקִי בְּעָיֵל וּבְנָפֵק כְּנֶגֶד עַצְמוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא לָצֵאת מִגְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלּוֹ אֶל הַחוּץ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן שֶׁלֹּא לַהֲרֹס לַעֲלוֹת אֶל ה' לִפְנִים מֵהַגְּבוּל שֶׁלּוֹ - כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר לז שֶׁלֹּא לַהֲרֹס לִכְנֹס בִּגְבוּל חֲבֵרוֹ, בֵּין בִּבְחִינַת עָיֵל בֵּין בִּבְחִינַת נָפֵק, כִּי בִּבְחִינַת נָפֵק בְּוַדַּאי חָלִילָה וְחָלִילָה שֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל חֲבֵרוֹ לוֹמַר שֶׁיַּעֲשֶׂה כְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי יוּכַל לְאַבֵּד עוֹלָמוֹ כְּרֶגַע, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה בְּחִינַת "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וְכוּ'", כִּי יָדוּעַ כַּמָּה מוֹרִידִין וּמַפִּילִין אֶת הָאָדָם לֵיצָנֵי הַדּוֹר וְכוּ', וְלִפְעָמִים מְכַנִּים עַצְמָם בְּשֵׁם חֲסִידִים וּכְשֵׁרִים וְכוּ'; אַךְ אֲפִלּוּ בִּבְחִינַת עָיֵל צְרִיכִין גַּם־כֵּן לִהְיוֹת בָּקִי מְאֹד לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁנִּרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק וְכָשֵׁר כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁלֹּא יִפֹּל עַל־יְדֵי־זֶה בְּיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבְּוַדַּאי צְרִיכִין לְקַנֵּא אֶת חֲבֵרוֹ בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וְיִרְאַת־ שָׁמַיִם, בִּבְחִינַת "קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה", אֲבָל יֵשׁ בָּזֶה גַּם־כֵּן בְּחִינַת "צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם וְכוּ'", כִּי הַרְבֵּה נוֹפְלִים עַל־יְדֵי־זֶה בְּיוֹתֵר, כִּי עַל־יְדֵי קִנְאָתוֹ בַּחֲבֵרָיו שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהֵם צַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה, עַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל הוּא בְּדַעְתּוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמּוּבָן לְמַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו בָּזֶה וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, עַל־כֵּן צְרִיכִין לִבְלִי לִהְיוֹת פֶּתִי וְסָכָל, וְלִהְיוֹת בָּקִי גַּם בָּזֶה, שֶׁיִּהְיֶה קִנְאָתוֹ בַּחֲבֵרָיו הַטּוֹבִים מִמֶּנּוּ לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה, לְהִתְקָרֵב עַל־יְדֵי־זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא לְהִתְרַחֵק עַל־יְדֵי־זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, וְכַמְרֻמָּז בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַתָּם שֶׁהֵשִׁיב: זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי! (שם אות עד).

EN:
Every Israelite would certainly prefer that one always be permitted to sit in the house of study engaged in Torah and prayer. But Hashem arranges for the person — that one is compelled many times to leave the house of study to attend to bodily needs and livelihood — which is the aspect of "exiting." And this is very hard for the person — for one knows that when going outside one is in great danger. But there is no alternative — for just as Hashem desires that the person serve Him in this lowly world specifically, which is overall the aspect of "exiting" relative to all the holy worlds — therefore in this world too one's service must specifically be in the aspect of entering and exiting. But one must be very expert in the law: expert in entering, expert in exiting — in order to hold oneself in Hashem through everything that passes over one, in the aspect of "if I ascend to the heavens, You are there; and if I make my bed in the netherworld, behold You" [Tehillim 139:8]. And this is merited only through the true Tzadik — for he works to draw the expertise in the law mentioned in perfection, through which everything is rectified. (Laws of Shabbos, Law 7, Sections 69 and 70)

Segment 37
HE:
כָּל־אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ גָבוֹהַּ מְאֹד, כַּמּוּבָא, רַק שֶׁיָּרְדָה לְאַרְצִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, כְּדֵי שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה תָּשׁוּב לִמְקוֹרָהּ בִּשְׁלֵמוּת נִפְלָא וְכוּ'. וְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה הַרְפַּתְקָאוֹת וְכוּ', שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת נִסְיוֹנוֹת וְצֵרוּפִים וַעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי שִׁעוּר, וְכָל כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק לְטוֹבָה, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא יַעֲלֶה מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיָּרַד לְשָׁם, וִיבָרֵר מִשָּׁם מַה שֶּׁיְּבָרֵר, עַד שֶׁיָּבוֹא לִמְקוֹם מְנוּחָתוֹ לִמְקוֹר נִשְׁמָתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁבְּכָל הֲלִיכוֹת וּנְסִיעוֹת וּדְרָכִים שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, הַיְנוּ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁעוֹבֵר בָּהֶם, יְכַוֵּן בְּכֻלָּם רַק לֵילֵךְ לְעַצְמוֹ, הַיְנוּ לִמְקוֹר נִשְׁמָתוֹ, שֶׁזֶּה עִקַּר עֶצֶם הָאָדָם. וּמִתּוֹךְ כָּל הָאַרְצִיּוּת שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו מֵעַצְמוֹ, וְיֵשׁ מְנִיעוֹת וְגַשְׁמִיּוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ מֵהַהוֹלָדָה עֲדַיִן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "הֵן בְּעָו?ֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי"; וְיֵשׁ מְנִיעוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִמִּשְׁפָּחָה וּשְׁכֵנִים וּקְרוֹבִים וּמְיֻדָּעָיו שֶׁמְּגֻדָּל בֵּינֵיהֶם, וְהֵם מוֹנְעִים אוֹתוֹ מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לִפְעָמִים בְּגַשְׁמִיּוּת, וְלִפְעָמִים עַל־יְדֵי דֵעוֹתֵיהֶם וּסְבָרוֹתֵיהֶם הַהֲפוּכוֹת מִן הָאֱמֶת - וּמִכֻּלָּם צָרִיךְ הָאָדָם לָצֵאת וְלִבְרֹחַ וְלֵילֵךְ לִמְקוֹר נִשְׁמָתוֹ, וּלְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וּבְוַדַּאי יֶשׁ לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד בְּכָל הַמְּנִיעוֹת הָאֵלּוּ. וְאָז כְּשֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק וְלַעֲמֹד בְּכָל הַנַּ"ל, יִזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לָבוֹא לִשְׁלֵמוּת גָּדוֹל, מַה שֶּׁלֹּא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ כְּלָל לִזְכּוֹת לָזֶה. וְזֶה עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם, מַה שֶּׁאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְאֶה לוֹ מִיָּד בְּעֵת הַנִּסָּיוֹן מַה שֶּׁיִּזְכֶּה אִם יַעֲמֹד בְּזֶה הַנִּסָּיוֹן וְהַצֵּרוּף, כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה כָּל אָדָם רוֹאֶה בְּזֶה הָעוֹלָם מַה שֶּׁיִּזְכֶּה כְּשֶׁיְּשַׁבֵּר כָּל תַּאֲווֹתָיו וּמִדּוֹתָיו הָרָעִים, בְּוַדַּאי לֹא הָיָה לוֹ נִסָּיוֹן כְּלָל כַּמּוּבָן; אַךְ עִקַּר הַנִּסָּיוֹן - מַה שֶּׁאֵינוֹ רוֹאֶה כָּל זֶה, עַל־כֵּן צָרִיךְ בֶּאֱמֶת הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל, וְאָז יִזְכֶּה לִנְעִימוֹת נֶצַח, וִיקַבֵּל שָׂכָר עַל כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה וְעַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת, וְאָז יִהְיֶה חָבִיב בְּעֵינָיו הַטּוֹב שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, מֵאַחַר שֶׁלֹּא שִׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ כְּלָל שֶׁיִּזְכֶּה לִנְעִימוּת כָּזֶה. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּכַמָּה צַדִּיקִים שֶׁאָמְרוּ: "וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי וְכוּ', אָכֵן שְׂכָרִי אֶת ה' וְכוּ'" (עפ"י ישעיה מט, ד). וְגַם עַל־יְדֵי הִתְחַזְּקוּת הַנַּ"ל, לֹא דַי שֶׁיִּזְכֶּה הוּא לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, אַךְ גַּם שֶׁזּוֹכֶה לְקָרֵב אֲחֵרִים לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַגְדָלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם (שם אות עה).

EN:
Just as one must be careful to be expert in entering and exiting for oneself — meaning not to leave the boundary of one's own holiness entirely, G-d forbid, and likewise not to break through and ascend to Hashem beyond one's own boundary — so too one must be careful not to break through into another's boundary, whether in the aspect of entering or the aspect of exiting. In the aspect of exiting — certainly G-d forbid to look at one's fellow and say he is doing his evil deeds, G-d forbid — for one could lose one's world in an instant. This is the aspect of "happy is the man who has not walked in the counsel of the wicked" [Tehillim 1:1] — for it is known how much the cynics of the generation bring people down, and sometimes they disguise themselves under the name of pious and upright people. But even in the aspect of entering one must also be very expert not to look at one's fellow who seems righteous and upright relative to oneself — lest one fall even more through this, G-d forbid. For even though certainly one must be aroused by one's fellow in Torah, prayer and fear of Heaven — in the aspect of "scholars' envy increases wisdom" [Bava Basra 21a] — there is even in this the aspect of "the righteous walk in them... and the wicked stumble in them." For many fall even more through this — because of their envy of those who seem much more righteous and upright than themselves, they fall completely in their mind, G-d forbid. Therefore one must not be naive and foolish — and must be expert even in this: that one's envy of those who are better than oneself be for good and not for evil — to draw close to Hashem through it and not to distance, G-d forbid. As is alluded to in the story of the Tam [the Simple One] who answered: "this is his deed and this is mine!" (Same source, Section 74)

Segment 38
HE:
כָּל־אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֶשׁ־לוֹ תְּחוּם אַחֵר לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ. וְעַל־כֵּן שְׁאֵלַת "מַה לְּפָנִים וּמַה לְּאָחוֹר", שֶׁאָסוּר לִכְנֹס בָּהֶם, הוּא גַם־כֵּן לְכָל אֶחָד כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ; וּמַה שֶּׁמֻּתָּר לָזֶה לִכְנֹס, אָסוּר לְמִי שֶׁהוּא נָמוּךְ מִמֶּנּוּ בְּמַדְרֵגָה. וּכְמוֹ שֶׁאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה יֵשׁ לְכָל אוֹת גְּבוּל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאִם נָגְעוּ זֶה בָזֶה פְּסוּלִין, כְּמוֹ־כֵן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֶשׁ לוֹ אוֹת מְיֻחָד בַּתּוֹרָה, וְעַל־כֵּן יֶשׁ־לוֹ גְבוּל וּתְחוּם בִּפְנֵי עַצְמוֹ (הלכות תחומין הלכה ב).

EN:
Each Israelite's soul root is very high, as is brought — only it descended into the earthly and physical nature of this world for the sake of free choice, so that precisely through this it may return to its source in wondrous perfection. And every person in the world — from great to small — must necessarily experience many adventures and so on. All are the aspects of trials, refinements, ascents and descents beyond counting. And Hashem's entire intention in this is only for the good — so that precisely through this one ascends from all the places descended to and refines from there what must be refined — until one comes to the place of one's resting place, the source of one's soul, in the ultimate perfection. Therefore a person must be very careful: in all the walkings, journeys and roads of this world — in everything that passes over one and in all the places one passes through — to direct all of them only toward oneself, meaning toward the source of one's soul. That is the essential self of the person. And within all the earthly matters that overpower one — for there are obstacles and physicalities drawn from birth that have not yet departed, in the aspect of "in sin did my mother conceive me" [Tehillim 51:7]; and there are obstacles drawn from family, neighbors, relatives and acquaintances among whom one grew up, who prevent one from G-d's service — sometimes physically, sometimes through their opinions and views that are opposite of truth — from all of these a person must depart and flee and go to the source of one's soul. And one must believe that certainly the Holy One blessed be He does not come to people with unreasonable demands, and certainly one has the power to stand against all these obstacles. And when one merits to strengthen oneself and stand against all the above — one will merit thereby great perfection that never even entered one's mind to merit. And this is the essential trial — that Hashem does not show one immediately at the time of trial what one will merit if one stands in this trial. For certainly if every person could see in this world what one would merit through breaking all desires and bad traits — certainly there would be no trial at all. The essential trial is precisely that one does not see all this. Therefore one truly needs great strengthening — and then one will merit eternal pleasantness, and receive reward for each and every movement and word of supplication before Hashem to merit to serve Him in truth. And the good one then merits will be more beloved — since one never imagined one would merit such pleasantness. As we find with certain Tzadikim who said: "and I said I labored in vain... yet surely my reward is with Hashem" [after Yeshayahu 49:4]. And also through the strengthening mentioned — not only does one merit to serve Hashem in truth, but one also merits to bring others close to His service, which is the essential magnification of His Name in the world. (Same source, Section 75)

Segment 39
HE:
עִקַּר כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַצֵּרוּפִים שֶׁהָאָדָם נִתְנַסֶּה וְנִצְטָרֵף בְּזֶה הָעוֹלָם בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן הוּא מֵחֲמַת כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ תָּמִיד בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, וּלְהַשִּׂיג בְּכָל פַּעַם מַה שֶּׁהָיָה נִסְתָּר מִמֶּנּוּ עַד עַתָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּכָל פָּעַם. כִּי אָנוּ צְרִיכִין לְקַבֵּל תָּמִיד אֶת הַתּוֹרָה בְּכָל יוֹם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים. כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא מַמָּשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁזּוֹכֶה בְּכָל פַּעַם לְהִתְעוֹרֵר לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת בְּהִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ, גַּם זֶה הוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ יָכוֹל לִזְכּוֹת לְהַשָּׂגוֹת מַמָּשׁ עַל־יְדֵי פְּשִׁיטוּתוֹ וּתְמִימוּתוֹ, שֶׁיִּתְנַהֵג כָּל־כָּךְ בְּכַשְׁרוּת בֶּאֱמֶת בְּהִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ בְּכָל פַּעַם, עַד שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לִכְנֹס בְּהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת וּלְהַשִּׂיג בְּכָל פַּעַם אֶת הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ, וְכֵן מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא עַד אֵין סוֹף. אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁאֵין הָאָדָם זוֹכֶה לַעֲלוֹת לְמַדְרֵגָה גָבוֹהַּ יוֹתֵר, כִּי אִם עַל־יְדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יְרִידָה קֹדֶם הָעֲלִיָּה, וְזֶה בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן וּבְכָל דַּרְגָּא, אֲפִלּוּ מִי שֶׁצָּרִיךְ לִזְכּוֹת לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה קְטַנָּה, אֲפִלּוּ רַק לְהִתְעוֹרְרוּת חָדָשׁ, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מִקֹּדֶם אֵיזֶה יְרִידָה לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, וְהַיְרִידָה הִיא בְּחִינַת הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַצֵּרוּפִים שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִקֹּדֶם שֶׁעוֹלֶה מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא. וְהִנֵּה בִּשְׁעַת הַיְרִידָה שֶׁקֹּדֶם הָעֲלִיָּה, אָז בֶּאֱמֶת הָאָדָם בְּסַכָּנָה גְדוֹלָה, כִּי הַרְבֵּה נָפְלוּ עַל־יְדֵי יְרִידָתָם, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת אָז כְּגִבּוֹר חָזָק בַּל יִמּוֹט, וְגַם צָרִיךְ לט לְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא שֶׁיִּזְכֶּה לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בִּשְׁעַת יְרִידָה שֶׁלֹּא יִפֹּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי יֵשׁ קְלִפַּת עֲמָלֵק, יִמַּח שְׁמוֹ, שֶׁאוֹרֵב עַל יִשְׂרָאֵל תָּמִיד, וּבָא דַיְקָא בִּשְׁעַת הַיְרִידָה לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּכָל עֹז, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל כְּפִי מַהוּת הַיְרִידָה שֶׁלּוֹ; וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁלֹּא זָכָה לַעֲמֹד בְּנִסְיוֹנוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְנִכְשַׁל אָז בִּשְׁעַת הַיְרִידָה בַּמֶּה שֶׁנִּכְשַׁל חַס וְשָׁלוֹם - הָעִקָּר לְבַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים, רַק יַרְבֶּה בִּתְפִלָּה וּזְעָקָה וְתַחֲנוּנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּעֲלֵהוּ מֵעֹמֶק נְפִילָתוֹ וִירִידָתוֹ הַגְּדוֹלָה וִיקָרְבֵהוּ בְּרַחֲמִים לַעֲבוֹדָתוֹ, אָז יוּכַל לִזְכּוֹת שֶׁתִּתְהַפֵּךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה וְתִהְיֶה הַיְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה, עַד שֶׁיִּזְכֶּה עַל־יְדֵי־זֶה לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ כַּנַּ"ל (הלכות תחומין הלכה ד).

EN:
Each Israelite has a distinct domain according to one's level and attainment. Therefore the inquiry of "what is before and what is after" — which is forbidden to enter — is also relative to each person according to one's level. And what is permitted for one to enter is forbidden for one who is lower in level. And just as the letters of the Torah each have their boundary — if they touch one another they are invalid — so too each Israelite has his special letter in the Torah, and therefore has his own unique boundary and domain. (Laws of Boundaries, Law 2)

Segment 40
HE:
בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְיָן, יֵשׁ חִסָּרוֹן, כִּי אֵין שְׁלֵמוּת כִּי אִם לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן, שֶׁהוּא אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל לְמַעְלָה מִן הַמִּנְיָן, בְּחִינַת: 'לִפְנֵי אֶחָד מָה אַתָּה סוֹפֵר?' וְשָׁם עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת; אֲבָל אַחַר הַבְּרִיאָה, שֶׁשָּׁם מַתְחִיל הַמִּנְיָן, שָׁם יֵשׁ חִסָּרוֹן, כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל־יְדֵי חִסָּרוֹן, עַל־יְדֵי שֶׁנִּתְצַמְצֵם וְנֶחְסַר הָאוֹר, שֶׁבְּלֹא זֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם כַּיָּדוּעַ, וְתֵכֶף אַחַר הַבְּרִיאָה, שֶׁאָז מַתְחִיל הַמִּנְיָן, מַתְחִיל הַחִסָּרוֹן. וְכָל מַה שֶּׁנִּתְרַחֵק בְּחִינַת אַחַר הַבְּרִיאָה מִקֹּדֶם הַבְּרִיאָה וְנִתְרַבֶּה הַמִּנְיָן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, נִתְרַבֶּה הַחִסָּרוֹן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְיָן יֵשׁ חִסָּרוֹן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁאֶחָד רוֹצֶה לִמְנוֹת מֵאָה, נִמְצָא שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמוֹנֶה מֵאֶחָד עַד מֵאָה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ, כִּי לְעֵת־עַתָּה חָסֵר לוֹ לְהַשְׁלִים מִנְיָנוֹ עַד מֵאָה כְּפִי רְצוֹנוֹ; אַךְ תֵּכֶף כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְמֵאָה, חָסֵר לוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד מָאתָיִם. וְזֶה בְּחִינַת: מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מָנֶה מְבַקֵּשׁ מָאתַיִם וְכוּ', כִּי כְּשֶׁהָאָדָם נוֹפֵל בְּתַאֲווֹת וְנוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם תַּחַת הַמִּנְיָן, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ לְעוֹלָם, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַמִּנְיָן מִתְרַבֶּה בְּיוֹתֵר, הֲרֵי נִתְרַחֵק מֵאֶחָד בְּיוֹתֵר, וַאֲזַי נִתְרַחֵק מִן הַשְּׁלֵמוּת בְּיוֹתֵר, כִּי אֵין שְׁלֵמוּת כִּי אִם אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן; וְאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁכְּיַשְׁלִים מִנְיָנוֹ עַד מֵאָה וְכַיּוֹצֵא, אָז יֻשְׁלַם חֶסְרוֹנוֹ, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת הוּא עַל־יְדֵי רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנִּמְשָׁךְ מִן הַתּוֹרָה וּמֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל שְׁלֵמוּת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁל תַּאֲווֹת שֶׁל הָאָדָם הֵם רַק בִּבְחִינַת רוּחַ סְעָרָה, שֶׁהוּא רַק לִשְׁעָתוֹ. כְּמוֹ־כֵן כְּשֶׁמְּמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ, הֵן בְּמָמוֹן הֵן בִּשְׁאָר תַּאֲווֹת, הוּא רַק בְּזוֹ הָרֶגַע קְצָת, וְתֵכֶף חָסֵר לוֹ בְּיוֹתֵר, בִּבְחִינַת "יֶשׁ לוֹ מָנֶה, רוֹצֶה מָאתָיִם". וְכֵן לְעִנְיַן אֲכִילָה כְּתִיב: "וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר", כִּי כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹן תַּאֲוָתוֹ בְּרִבּוּי מַעֲדַנִּים וּמַאֲכָלִים, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֶּרֶת הַתַּאֲוָה בְּיוֹתֵר וְחָסֵר לוֹ בְּיוֹתֵר, וְכֵן הוּא גַם־כֵּן לְעִנְיַן שְׁאָר הַתַּאֲווֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְכָל זֶה מֵחֲמַת הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי כָל מִי שֶׁנּוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם תַּחַת הַמִּנְיָן, וְרוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ עַל־יְדֵי שֶׁיַּרְבֶּה בְּמִסְפָּר וּמִנְיָן, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ לְעוֹלָם, כִּי כָל מַה שֶּׁהַמִּסְפָּר מִתְרַבֶּה, הוּא נִתְרַחֵק מִן הָאֶחָד בְּיוֹתֵר וְנִתְרַחֵק מֵהַשְּׁלֵמוּת, וְעַל־כֵּן חָסֵר לוֹ יוֹתֵר כַּנַּ"ל; וְזֶה בְּחִינַת "וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת". וּמִי שֶׁמְּקֻשָּׁר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמְקַשֵּׁר אַחַר הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מִנְיָן, לְקֹדֶם הַבְּרִיאָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמִּנְיָן, אֲזַי נִשְׁלָם חֶסְרוֹנוֹ, כִּי מַמְשִׁיךְ חִיּוּת מֵחַי הַחַיִּים, שֶׁשָּׁם שְׁלֵמוּת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת. וְעַל־כֵּן כְּלָלִיּוּת נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים נֶפֶשׁ אֶחָד, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְקֻשָּׁר בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּמַמְשִׁיךְ רוּחַ־חַיִּים מֵחַי הַחַיִּים, וְכָל מַה שֶּׁנִּתְרַבִּין יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר, הֵם מַמְשִׁיכִין רוּחַ הַחַיִּים בְּיוֹתֵר וְנִכְלָלִין יוֹתֵר בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־כֵּן כָּל יִשְׂרָאֵל חֲשׁוּבִים כְּאֶחָד, כִּי כֻּלָּם כְּלוּלִים עַל־יְדֵי הָרוּחַ־חַיִּים בּוֹ יִתְבָּרַךְ (הל' פסח הלכה ג).

EN:
The essential source of all the trials and refinements a person undergoes in this world at every time and season is because a person must always innovate in Torah and service, and attain each time what was hidden from them until now. This is the aspect of receiving the Torah each time anew — for we must constantly receive the Torah each day, as our Sages stated: "each day let them be in your eyes as new." For even one who does not merit to actually innovate Torah novelties — even so, when one merits each time to be freshly stirred to serve Him with genuine new arousal, this too is the aspect of receiving the Torah anew. And through this very simplicity and wholeness — through conducting oneself so properly in uprightness, with genuine fresh arousal each time — one can merit through this very simplicity to great attainments: to enter into great comprehensions and attain each time what was hidden. And so from level to level without end. But the reason a person cannot ascend to a higher level without first having a descent before the ascent — this applies to every person, every time, every level — even one who merely needs to attain some small level, even just a new arousal — must first have some descent according to one's level before the ascent. And the descent is the aspect of the trials and refinements one has before ascending from level to level. And at the time of the descent before the ascent — a person is truly in great danger, for many have fallen through their descent. Therefore one must be then like a strong hero who does not waver. And one also needs heavenly assistance to be able to hold oneself at the time of descent not to fall entirely, G-d forbid — for there is the husk of Amalek, may his name be erased, who always lies in ambush for Israel and comes specifically at the time of descent to fight with Israel in totality and in particularity. When one merits to hold firm with all one's strength — until one merits to break and nullify what needs to be broken according to the nature of one's descent — and even if one who did not merit to stand in one's trial perfectly and stumbled at the time of descent, G-d forbid — the essential thing is not to despair from compassion. Rather one must multiply prayer, crying and supplication to Hashem to raise one from the depths of one's great fall and descent and bring one close in compassion to His service. Then one can merit that the descent become the ultimate ascent — until through this one merits the aspect of receiving the Torah anew. (Laws of Boundaries, Law 4)

Segment 41
HE:
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כְּשׁוֹר לְעֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשּׂאוֹי - כִּי זֶה עִקַּר הַמַּעֲלָה שֶׁל הָאָדָם הַבַּעַל־ בְּחִירָה, מֵחֲמַת שֶׁיֶּשׁ לוֹ חֹמֶר מְגֻשָּׁם כָּזֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֲמוֹר מַמָּשׁ, תַּכְלִית הַכְּסִילוּת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן בְּכֹחַ קְדֻשַּׁת נִשְׁמָתוֹ יֶשׁ לוֹ כֹּחַ לַהֲפֹךְ וּלְהַכְנִיס בְּחִינַת הַחֲמוֹר, שֶׁהוּא גַּשְׁמִיּוּת הַחֹמֶר, אֶל קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, שֶׁיִּהְיֶה מְשֻׁעְבָּד אֶל הַתּוֹרָה וְאֶל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּחֲמוֹר לְמַשּׂאוֹי. וְזֶה בְּחִינַת "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם" (שם הלכה ט).

EN:
In every place where there is counting [ minyan ] there is deficiency — for perfection exists only above counting, which is with Hashem — who is, as it were, above counting, in the aspect of "before the One, what do you count?" There is the essential perfection. But after creation — where counting begins — deficiency begins. For the essential creation came through deficiency: through the contraction and diminishment of the light — without which it would have been impossible to create the world. And immediately after creation, where counting begins, deficiency begins. And the more one moves away from "before creation" and counting increases, deficiency increases — for where there is counting there is deficiency. For example: if one wishes to count to a hundred, one proceeds counting from one to a hundred to fill one's deficiency — for at that moment one lacks what is needed to complete one's count to a hundred. But immediately upon reaching a hundred, one lacks even more — up to two hundred. This is the aspect of "one who has a hundred wants two hundred" — for when a person falls, G-d forbid, under the counting [i.e., into desires], one can never fill one's deficiency. For the more the number increases, the more one distances from One — and then one distances from perfection even more. And even though it seems to one at first that upon completing one's count to a hundred one's deficiency will be filled — in truth it is not so, as is seen in practice. For the essential perfection of deficiencies is through the holy spirit of life [ ruach chayyim ], which is drawn from Torah and from Hashem. But the perfection of deficiencies through human desires is only the aspect of the spirit of a storm-wind [ ruach se'arah ] — which is only for that moment. Similarly when one satisfies one's desire — whether with money or other desires — it satisfies only for that instant, and immediately one lacks even more, in the aspect of "one who has a hundred wants two hundred." And so too regarding eating it is written: "and the belly of the wicked shall lack" [Mishlei 13:25] — for the more one wishes to fill the deficiency of desire with abundant delicacies and foods, the more the desire strengthens and one lacks even more. And so it is with all other desires, as our Sages stated. And all this is because of the above — for whoever falls, G-d forbid, under the counting, and wishes to fill one's deficiency by increasing in number and counting — it is impossible to fill one's deficiency ever. For the more the number increases, one distances from One even more and distances from perfection — and therefore lacks even more as mentioned. And this is the aspect of "deficiency cannot be counted" [Koheles 1:15]. And who is connected to Hashem — connecting what is after creation, which is the aspect of counting, to before creation, which is above counting — then one's deficiency is filled. For one draws the spirit of life from the Living of Lives, where all deficiencies are perfected. Therefore all Israel are called one soul — for each Israelite is connected to Hashem and draws the spirit of life from the Living of Lives. (Laws of Passover, Law 3)

Segment 42
HE:
הָאָדָם צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ יִרְאַת־הַשֵּׁם. וְעִקַּר הַיִּרְאָה נִמְשָׁךְ עַל הָאָדָם בַּהַתְחָלָה עַל־יְדֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁאֲפִלּוּ צַדִּיקִים צְרִיכִין יִרְאַת הָעֹנֶשׁ וְכוּ'. אַךְ צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁיַּמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַיִּרְאָה מֵהָעֳנָשִׁים לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁעַל־יְדֵי עֹצֶם הַיִּרְאָה שֶׁלָּהֶם נוֹפְלִים יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר שָׁכִיחַ בְּכַמָּה בְּנֵי־אָדָם, שֶׁכְּשֶׁיּוֹשְׁבִין לְעַיֵּן בְּסֵפֶר 'רֵאשִׁית־חָכְמָה' הַקָּדוֹשׁ אוֹ שְׁאָר סִפְרֵי מוּסָר הַמְדַבְּרִים מִגֹּדֶל מְרִירוּת הָעֳנָשִׁים הַקָּשִׁים הַמַּגִּיעִים עַל כָּל עֲבֵרָה, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, הֵם נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם יוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים בְּעַצְמָם שֶׁעָבְרוּ עַל כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וּמִגֹּדֶל הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת שֶׁנּוֹפֵל עֲלֵיהֶם, עַל־יְדֵי־זֶה הֵם נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה, עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁבָּאִים עַל־יְדֵי־זֶה לִכְפִירוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִשָּׂא עֲלֵיהֶם אֵימַת יִרְאַת הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל כָּל־כָּךְ, וְכֵן לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם קָשֶׁה לָהֶם לְהִתְגַּבֵּר, וְעַל־כֵּן אוֹי לָהֶם מִיּוֹצְרָם, אוֹי לָהֶם מִיִּצְרָם. וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁיִּרְאַת הָעֹנֶשׁ הוּא בְּחִינַת דִּינִים, וּמִבְּחִינַת דִּינִים נִשְׁתַּלְשֵׁל כָּל אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַיֵּצֶר הָרָע, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה חַס וְשָׁלוֹם, נִתְהַפֵּךְ לוֹ הַיִּרְאָה לְרָעָה, כִּי נוֹפֵל עַל־יְדֵי־ זֶה לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה מִתְגַּבְּרִים הַתַּאֲווֹת יוֹתֵר. עַל־כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן - עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל, שֶׁזּוֹכֶה לְהָאִיר בָּעוֹלָם דַּעַת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשֶׁכֶת יִרְאָה עִלָּאָה וְנִפְלָאָה מְאֹד, עַד שֶׁזֹּאת הַיִּרְאָה יְכוֹלָה לְהַגִּיעַ וּלְעוֹרֵר כָּל הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד; וְעִקַּר הַדָּבָר, שֶׁבְּעֹצֶם נִפְלְאוֹת הַדְּרָכִים שֶׁמַּמְשִׁיךְ זֶה הַצַּדִּיק בְּדַעְתּוֹ הַנִּפְלָא, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא הַיִּרְאָה עַל כָּל אֶחָד רַק לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה, כִּי הוּא מֵאִיר וּמוֹדִיעַ בָּעוֹלָם דַּרְכֵי טוּבוֹ וְרֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ, וּמוֹדִיעַ לְכָל אֶחָד כִּי עֲדַיִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִתּוֹ וְעִמּוֹ וְקָרוֹב אֵלָיו, וּמְחַיֶּה וּמְשַׂמֵּחַ וּמְנַחֵם הַכֹּל, וּמֵאִיר בָּהֶם דְּרָכִים, שֶׁגַּם הֵם בְּעֹצֶם רִחוּקָם יוּכְלוּ לִשְׂמֹחַ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמָם, וְאָז נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם הַיִּרְאָה תָּמִיד לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁחוֹזְרִין בְּעַצְמָם אוֹ שֶׁרוֹאִין בְּסִפְרֵי מוּסָר עֹצֶם יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, הֵם נִתְעוֹרְרִים לִתְשׁוּבָה תֵּכֶף כָּרָאוּי, וְתֵכֶף כְּשֶׁהַבַּעַל־דָּבָר רוֹצֶה לְהַכְנִיס בָּהֶם עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי תֵּכֶף מַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ כָּל הַדְּרָכִים שֶׁל הִתְחַזְּקוּת שֶׁהֵאִיר בּוֹ הַצַּדִּיק, וְעַל־יְדֵי־זֶה הַיִּרְאָה הוּא רַק לְטוֹבָה, שֶׁזּוֹכֶה לִתְשׁוּבָה עַל־יְדֵי זֶה, וְיָכוֹל לָבוֹא לְשִׂמְחָה גְדוֹלָה עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה, אֲפִלּוּ עַל־יְדֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, כִּי עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה זֹאת נִשְׁבָּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וּבָא לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְשִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כט): "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה וְכוּ'", כִּי קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְהוּא שֹׁכֵן אֶת דַּכָּא. וְתֵכֶף כְּשֶׁבָּא לְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹכֵן עִמּוֹ וּמְנַחֵם וּמְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי שְׂמָחוֹת וְנֶחָמוֹת, כִּי עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וּכְתִיב: "כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְכוּ'" (שם).

EN:
Our Sages stated: "a person should always consider oneself as a crow for ascending and a donkey for bearing loads." For this is the essential elevation of the human being with free choice: since one has such a coarse body — which is literally like a donkey, the ultimate of foolishness — and yet through the holiness of one's soul one has the power to transform and introduce the donkey-aspect — which is the physicality of matter — into the holiness of the Torah, to be subjected to Torah and to G-d's service like a donkey for bearing loads. This is the aspect of "Yissachar is a strong-boned donkey" [Bereishis 49:14]. (Same source, Law 9)

Segment 43
HE:
כָּל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ שֶׁבָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחָכְמָה נִפְלָאָה, הַכֹּל הָיָה בִּבְחִינַת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ וְכֹחַ הַמַּכְרִיחַ, שֶׁצִּמְצֵם אֶת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל וְהִכְרִיחַ חִיּוּת עֶלְיוֹן לֵירֵד לְמַטָּה, לְהַחֲיוֹת וּלְקַיֵּם כָּל הַנִּבְרָאִים, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ; אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן הֵם בְּטִבְעָם מוֹשְׁכִים עַצְמָם לְשָׁרְשָׁם, כִּי טֶבַע כָּל דָּבָר לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְשָׁרְשׁוֹ כַּיָּדוּעַ, וַאֲזַי עַל־יְדֵי שְׁנֵי כֹּחוֹת אֵלּוּ, עַל־יְדֵי־זֶה דַוְקָא יִהְיֶה נִגְמָר בְּעֵת הַתַּכְלִית תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְשַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים וְכָל הָעוֹלָמוֹת הַזַּכִּים וְהָרוּחָנִיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת קִבּוּל שְׂכָרָן שֶׁל הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד. כִּי זֶה יָדוּעַ, כִּי עִקַּר הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַבַּעַל־בְּחִירָה, וְעִקַּר הַבְּחִירָה הוּא עַל־יְדֵי שְׁנֵי כֹחוֹת הַנַּ"ל, כִּי כָל תַּאֲווֹת הַגּוּף הֵם בְּחִינַת כֹּחוֹת הַמַּכְרִיחוֹת, כִּי הַחִיּוּת שֶׁהוּא הַנְּשָׁמָה אֵינָהּ חֲפֵצָה בְּכָל זֶה, כִּי רְצוֹן הַנְּשָׁמָה הוּא רַק לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ לְשָׁרְשָׁהּ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, אֲבָל מַכְרִיחִים אוֹתָהּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְכוּ' בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַגּוּף. וְעִקַּר הַבְּחִירָה הוּא בָּזֶה, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם תָּמִיד לְהַגְבִּיר כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ עַל כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, וְיִזְכֹּר תָּמִיד תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי וְיִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן, וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁמֻּכְרָח לַעֲסֹק בְּעִסְקֵי זֶה הָעוֹלָם, כְּגוֹן לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְכוּ', יִהְיֶה רַק מֵחֲמַת הֶכְרֵחַ, שֶׁמַּכְרִיחִין אוֹתוֹ לָזֶה נֶגֶד רְצוֹנוֹ, רַק הוּא מֻכְרָח לָזֶה מֵחֲמַת שֶׁכֵּן רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא רוֹצֶה בְּקִיּוּם הָעוֹלָם. וְאָז כְּשֶׁיִּתְנַהֵג כָּךְ, וַאֲזַי יַעֲשֶׂה בְּוַדַּאי הַכֹּל רַק עַל־פִּי הַתּוֹרָה, וְאָז יִהְיֶה עַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא תִּקּוּנִים נִפְלָאִים, עַל־יְדֵי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ וְכֹחַ הַמּוֹשֵׁךְ כַּנַּ"ל. וְכֵן כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בִּימֵי הַחֹל, וְרֹב הַמְּלָאכוֹת הֵם בִּשְׁבִיל הָאֲכִילָה, בִּבְחִינַת "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ", וְכֻלָּם הֵם בִּבְחִינַת כֹּחַ הַמַּכְרִיחַ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, אֲבָל עַל־יְדֵי־ זֶה דַיְקָא נִגְמָר וְנִתְתַּקֵּן כָּל דָּבָר בִּשְׁלֵמוּת, כְּגוֹן מֵחִטִּים נַעֲשֶׂה לֶחֶם, וְכַיּוֹצֵא בָזֶה בְּכָל הַדְּבָרִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְקַבֵּל הָאָדָם מֵהֶם שְׁלֵמוּת תִּקּוּן חִיּוּתוֹ, וּבַכֹּחַ הַזֶּה הוּא עוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמוֹדֶה וּמְהַלֵּל לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה שָׁבִין כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְחוֹזְרִין וְעוֹלִין וְנִכְלָלִין בְּשָׁרְשָׁן בִּבְחִינַת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, וְנִגְמָר עַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא תִּקּוּנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְכַוֵּן בְּכָל מְלַאכְתּוֹ וּמַעֲשָׂיו שֶׁהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא לַחֲזֹר וּלְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ עַל־ יְדֵי כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ. וְזֶה בְּחִינַת: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ", וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם, שֶׁיְּכַוֵּן בְּכָל עֲסָקָיו וּמְלַאכְתּוֹ שֶׁהוּא בִּכְדֵי לִגְמֹר הַדָּבָר וְלַהֲבִיאוֹ לִשְׁלֵמוּת תִּקּוּנוֹ בִּכְדֵי לְהַעֲלוֹתוֹ לְשָׁרְשׁוֹ בְּיֶתֶר שְׂאֵת כַּנַּ"ל (הלכות יו"ט ה"ה אות יד).

EN:
A person must be very careful to draw upon oneself the fear of Hashem. And the essential fear is drawn upon a person in the beginning through the fear of punishment [ yiras ha-onesh ], as explained elsewhere — that even Tzadikim need fear of punishment. But one must be very careful to draw the fear of punishments upon oneself for good and not for evil, G-d forbid. For there are many people who fall more through the very fear itself — as is common among many people: when they sit and peruse the holy book Reishis Chochmah [Beginning of Wisdom] or other mussar books that speak of the great bitterness of the harsh punishments due for every transgression, they fall even more in their mind, G-d forbid. For knowing in themselves that they have transgressed all these things many times over — and from the great melancholy and sadness that falls upon them — they fall even more in their mind than before. Until some come through this to heresy, G-d forbid — for they cannot bear upon themselves the terror of such great punishment, and it is hard for them to overcome their inclination. All this is because the fear of punishment is the aspect of judgments, and from the aspect of judgments derives all the grip of the Other Side and evil inclination. Therefore when one does not merit, the fear is reversed for evil — falling into sadness and melancholy — through which desires are strengthened even more. Therefore the essential rectification is through the great Tzadik who merits to illuminate the world with wondrous and awesome knowledge — through which a very great and wondrous supernal fear is drawn. This fear can reach and arouse even those very far away. And the essential thing is that through the very wondrous ways the Tzadik draws with his wondrous knowledge, the fear comes to each person only for good and not for evil — for he illuminates and makes known in the world the ways of His goodness and abundant compassion and kindnesses, and makes known to each person that Hashem is still with them and near to them. He revives, gladdens and comforts everyone, and illuminates ways for them — so that even in the very depths of their distance they can rejoice and strengthen themselves. And then the fear flows upon them always for good and not for evil, G-d forbid — for as soon as they reflect themselves or see in mussar books the very fear of punishment, they are immediately stirred to repentance properly. And immediately when the evil one wants to introduce sadness and melancholy as if there is no hope, G-d forbid — one immediately remembers all the ways of strengthening the Tzadik illuminated within one. And through this the fear is only for good: meriting repentance through it, and being able to come to great joy through the fear — even through fear of punishment. For through this fear one's heart is broken within and one comes to true humility — and through this one merits joy, as it is written: "and the humble will add joy to Hashem" [Yeshayahu 29:19]. For Hashem is close to the broken-hearted, and He dwells with the contrite. And as soon as one comes to true lowliness, Hashem dwells with one and comforts and gladdens one with all kinds of joys and consolations — for strength and gladness are in His place always, and it is written: "for by Him our heart rejoices." (Same source)

Segment 44
HE:
לְכָל אָדָם יֵשׁ יְמֵי טוֹב וִימֵי רָע, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע וְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב. וּכְשֶׁהַיְמֵי רַע, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, מִתְגַּבְּרִין, אֲזַי יְכוֹלִין לִשְׁכֹּחַ כָּל הַטּוֹב לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת "וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע וְכוּ'". וְעַל־כֵּן כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְאֵיזֶה טוֹב, לִבְחִינַת יְמֵי טוֹב, אֲזַי צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל אָז לְהַרְבּוֹת מְאֹד בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְעֵסֶק בַּתּוֹרָה כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל, בִּבְחִינַת "כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה" - עַד שֶׁאַתָּה בְּכֹחֲךָ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה". וְאָז כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִין חַס וְשָׁלוֹם אַחַר־כָּךְ יְמֵי הָרַע עַל הָאָדָם, הוּא צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם כֹּחַ הַטּוֹב שֶׁקִּבֵּץ בִּימֵי הַטּוֹב שֶׁהָיוּ לוֹ בַּתְּחִלָּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר גַּם אָז וּלְהַכְנִיעַ הַיְמֵי רָע, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הָאֹכֶל שֶׁאָסַף יוֹסֵף בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע, "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים וְכוּ' לְהַחֲיוֹת עַם רָב", כִּי יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְהִתְגַּבֵּר עַל הַיְמֵי רַע עַל־יְדֵי הַטּוֹב שֶׁאָסַף בִּימֵי הַטּוֹב (הל' חנוכה ה"ג אות ז).

EN:
Hashem created the entire creation with wondrous wisdom — all in the aspect of the drawing force [ koach hamoshech ] and the compelling force [ koach hamachria ]. He contracted Himself, as it were, and compelled the supernal vitality to descend below — to vivify and sustain all the created beings. This is the compelling force. But even so, by their nature they draw themselves toward their root — for it is the nature of every thing to draw itself toward its root. And through these two forces, wondrous rectifications and great pleasures will be completed at the time of the ultimate purpose: all the pure and spiritual worlds that are the aspect of the reward of the Tzadikim in the future. For it is known that the essential world was created for the human being with free choice, and the essential free choice is through these two forces — for all bodily desires are the aspect of the compelling forces, since the vitality — which is the soul — does not desire any of this. The will of the soul is only to be drawn to its root — which is the drawing force. But it is compelled to eat and drink for the body's maintenance. The essential free choice is precisely this: a person must always overpower the drawing force over the compelling force — always remember one's eternal purpose and draw oneself to one's supernal root. And even what one is compelled to engage in regarding worldly matters — such as eating and drinking — must be only out of compulsion, as one is compelled against one's will. Rather, one is compelled to it because it is His will — for He desires the world's existence. When one conducts oneself so, one will certainly do everything only according to the Torah. And thereby wondrous rectifications are made through having both the drawing force and the compelling force as mentioned. And so all the person's labors on weekdays — most of which are for eating, in the aspect of "all of man's labor is for his mouth" — are all the aspect of the compelling force. But through this specifically all things are completed and rectified: wheat becomes bread, and so on with all things. And through this the person receives the perfection of vital sustenance — and with this strength serves Hashem and praises and glorifies His Name. And through this all these things return and ascend and are included in their root in the aspect of the drawing force — and wondrous and awesome rectifications are completed through this specifically. Therefore a person must intend in all labor and deeds that all is for the ultimate purpose: to return and be included in one's root through the drawing force. And this is the aspect of "know Him in all your ways" [Mishlei 3:6] and our Sages stated: "let all your deeds be for the sake of Heaven" — to intend in all one's affairs and labor that one is completing the thing and bringing it to perfection of its rectification in order to elevate it to its root even more than before as mentioned. (Laws of the Festivals, Law 5, Section 14)

Segment 45
HE:
מַה שֶּׁהָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ וְלַחְשֹׁב עִם נַפְשׁוֹ הֵיטֵב בְּכָל יוֹם בִּתְחִלָּתוֹ, עַיֵּן 'פֶּסַח וּסְפִירָה', אוֹת עט.

EN:
Every person has good days and bad days — which is the aspect of seven years of plenty and seven years of famine. And when the bad days intensify, one can forget all the good entirely, G-d forbid, in the aspect of "and all the plenty was forgotten" [Bereishis 41:30]. Therefore when a person merits some good — in the aspect of good days — one must then strive greatly to multiply good deeds and engagement in Torah as much as possible, in the aspect of "whatever your hand finds to do with your strength, do it" [Koheles 9:10] — while you still have your strength. And then when the bad days intensify, G-d forbid, one must use the power of good gathered in the good days — and through this overcome even then and subdue the bad days. This is the aspect of the food Yosef gathered in the seven years of plenty: "for G-d has sent me for life... to preserve a great people" — for one can enliven oneself and overcome the bad days through the good gathered in the good days. (Laws of Chanukah, Law 3, Section 7)

Segment 46
HE:
עִנְיַן מַה שֶּׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהַתְחִיל לְחַנֵּךְ אֶת עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, בֵּין שֶׁהוּא כְּבָר בְּמַדְרֵגָה גְדוֹלָה אוֹ קְטַנָּה, וְשֶׁזֶּה בְּחִינַת אֶהְיֶ"ה פְּעָמִים אֶהְיֶ"ה גִּימַטְרִיָּא "אֱמֶת" - עַיֵּן 'חֲנֻכָּה', אוֹת לה.

EN:
Regarding what a person must judge oneself and reckon with one's soul well each day at its beginning — see the entry "Passover and Counting of the Omer," section 79.

Segment 47
HE:
בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֶּשׁ כֹּחַ לְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר, בְּוַדַּאי יֶשׁ שָׁם קְדֻשָּׁה טְמוּנָה וּצְפוּנָה וְנִסְתֶּרֶת, וְהוּא דַיְקָא קְדֻשָּׁה גָבוֹהַּ מְאֹד מְאֹד, רַק שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר גָּדוֹל, עַד שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לְהַכְנִיעַ הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַקְּלִפָּה הַהִיא, אֲבָל בֶּאֱמֶת אִם יִרְצֶה יִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ, רַק שֶׁצְּרִיכִין יְגִיעָה בְּיוֹתֵר בִּצְעָקָה וְשַׁוְעָה וּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים הַרְבֵּה, וְלִפְעָמִים בְּצוֹם וְתַעֲנִית, וְאָז יְכוֹלִין לִזְכּוֹת שֶׁיִּתְהַפֵּךְ הַדָּבָר מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ. כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, שֶׁדַּיְקָא בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנָּפַל הַפּוּר עַל מַפֶּלֶת שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַפּוּר הָיָה בִּכְשָׁפִים גְּדוֹלִים וּבְחָכְמָה גְדוֹלָה, וּבֶאֱמֶת הָיוּ יִשְׂרָאֵל אָז בְּצָרָה גְדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁגַּם הִסְכִּימוּ הָעֶלְיוֹנִים עַל זֶה - אַף־עַל־פִּי־כֵן נִתְהַפֵּךְ אַחַר־כָּךְ מֵהֵפֶךְ אֶל הֵפֶךְ מַמָּשׁ. וּכְמוֹ־כֵן הוּא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וּבְכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי בְּכָל יוֹם צְרִיכִין לְבָרֵר בֵּרוּרִים חֲדָשִׁים, וְדַיְקָא בְּזֶה הַיּוֹם וְהַמָּקוֹם שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת עָלָיו הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מְאֹד, יֵדַע וְיַאֲמִין שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁהוּא צָרִיךְ לְבָרֵר הַיּוֹם בֵּרוּרִים גְּבוֹהִים וּקְדוֹשִׁים מְאֹד, עַל־כֵּן מִתְגַּבְּרִין וּמִתְגָּרִין כְּנֶגֶד זֶה, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵיךְ שֶׁהוּא בְּוַדַּאי יֶשׁ לוֹ כֹּחַ עֲדַיִן בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם לְהִתְגַּבֵּר עַל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וְהַמָּקוֹם דַּיְקָא, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעְזֹר וְיוֹשִׁיעַ לוֹ (הל' שחיטה ה"ד אות ז).

EN:
Regarding what a person must begin to train oneself in G-d's service each time anew — whether one is already at a great or small level — and that this is the aspect of the Name Eheyeh times Eheyeh equaling the gematria of "truth" [ emes ] — see the entry "Chanukah," section 35.

Segment 48
HE:
כָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה, וְעִקַּר הַבְּחִירָה הוּא עַל־יְדֵי גֹּדֶל הַהַעְלָמָה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם. כִּי אִם הָיוּ הַכֹּל רוֹאִין עַיִן בְּעַיִן שֶׁהָעוֹלָם מָלֵא מֵאֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא", וּכְתִיב: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", וְשֶׁהָאָדָם לֹא בָא לְזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם בִּשְׁבִיל לַחְשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הָאַחֲרוֹן וּלְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ דַיְקָא בְּזֶה הָעוֹלָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לְמַה שֶּׁיִּזְכֶּה, אָז בְּוַדַּאי לֹא הָיָה שׁוּם בְּחִירָה, וְהָיוּ הַכֹּל בְּטֵלִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְעִקַּר הַבְּחִירָה הוּא עַל־יְדֵי הַהַעְלָמָה, כִּי הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הֶבֶל וָרִיק, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הַהַעְלָמָה גְדוֹלָה מְאֹד וְהַכֹּל רָצִין אַחַר הָעוֹלָם הַזֶּה. וְעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַהַעְלָמָה הוּא עַל־יְדֵי תַּאֲווֹת וְטִרְדוֹת הַמָּמוֹן, שֶׁכָּל הָעוֹלָם טְרוּדִין בָּזֶה מְאֹד כָּל יְמֵיהֶם, "וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה", וְכָל אֶחָד מַזְכִּיר זֹאת בְּפִיו כַּמָּה פְּעָמִים בְּכָל יוֹם עַל־פִּי־רֹב: "כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל", "וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם", "יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם" - אַף־עַל־פִּי־כֵן אִישׁ לְבִצְעוֹ מִקָּצֵהוּ. וְעַל־כֵּן נִקְרָא הָעוֹלָם חֶלֶד, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁזֶּה מֵחֲמַת כִּי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה יֵשׁ בַּיָּם, חוּץ מִן הַחֻלְדָּה. וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ מְאֹד: וְכִי בִּשְׁבִיל הַחֻלְדָּה הַזֹּאת יִהְיוּ נִקְרָאִים כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם 'ישְׁבֵי חָלֶד'? אַךְ עִקַּר הַכַּוָּנָה שֶׁנִּקְרָא חֶלֶד, מֵחֲמַת גֹּדֶל הַהַעְלָמָה וְהַחֲלָדָה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַחֻלְדָּה, שֶׁהִיא נִטְמֶנֶת וְנִסְתֶּרֶת בְּעִקְּרֵי הַבָּתִּים, בְּחוֹרִין וּבִסְדָקִין (פסחים קיח), שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל עִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים הַרְבֵּה מַרְבִּים הָבֶל. וְהַכֹּל רוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁהַכֹּל הֶבֶל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מִתְגַּבֶּרֶת הַהַעְלָמָה וְהַחִפּוּי וְהַהַסְתָּרָה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, עַד שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְגַלּוֹת הָאֱמֶת בָּעוֹלָם וּלְהוֹצִיאוֹ מֵהֶעְלֵם אֶל הַגִּלּוּי, וּלְהַכְנִיס בְּלֵב כָּל אֶחָד שֶׁיִּסְתַּכֵּל הֵיטֵב בְּעֵין הָאֱמֶת, סוֹף כָּל סוֹף מַה יִּהְיֶה הַתַּכְלִית מִמֶּנּוּ וּמִכָּל הָעוֹלָם! וְכָל זֶה מֵחֲמַת הַקְּלִפָּה הַחֲזָקָה שֶׁמַּעְלֶמֶת וּמַסְתֶּרֶת הָאֱמֶת מִן הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַחֹלֶד, שֶׁהוּא הַקְּלִפָּה רִאשׁוֹנָה מִשְּׁמוֹנָה שְׁרָצִים הַטְּמֵאִים, וְהִיא נִמְצֵאת רַק בַּיַּבָּשָׁה, שֶׁשָּׁם יִשּׁוּב בְּנֵי־אָדָם בַּעֲלֵי בְחִירָה, כִּי עִקַּר הַהַעְלָמָה הַזֹּאת הוּא בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַבְּחִירָה, שֶׁזֶּה עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן נִקְרָאִים בְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה ישְׁבֵי חָלֶד. וְעַל־כֵּן בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בִּתְהִלִּים שֶׁבָּא דָוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְגַלּוֹת הַהַעְלָמָה וּלְהוֹדִיעַ הֵיטֵב שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא צֵל עוֹבֵר, הוּא קוֹרֵא הָעוֹלָם בְּשֵׁם חֶלֶד. וְעַל־כֵּן גַּם בְּמִזְמוֹר מט, שֶׁמַּרְבֶּה שָׁם לְדַבֵּר מִגֹּדֶל שְׁטוּת הֶבֶל הָעוֹלָם, צָעַק שָׁם תְּחִלָּה: "הַאֲזִינוּ כָּל ישְׁבֵי חָלֶד", הַיְנוּ שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמָם וְלֹא יִהְיוּ כְּרוּכִים אַחַר הַחֻלְדָּה, שֶׁהוּא עֹצֶם הַהַעְלָמָה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם. וְזֶה שֶׁאָמַר שָׁם: "פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת וְכוּ'", וְאַחַר־כָּךְ מְדַבֵּר מִגֹּדֶל שְׁטוּת הָעוֹלָם וַהֲבָלָיו, מַה שֶּׁלִּכְאוֹרָה הֵם דְּבָרִים פְּשׁוּטִים וְהַכֹּל יוֹדְעִין זֹאת. אַךְ בֶּאֱמֶת זֶה מִנִּפְלְאוֹת הַבּוֹרֵא, שֶׁבִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה נָתַן כֹּחַ לְהַהַעְלָמָה שֶׁתִּתְגַּבֵּר כָּל־ כָּךְ עַד שֶׁתְּכַסֶּה וְתַעְלִים דְּבָרִים פְּשׁוּטִים כָּל־כָּךְ מַה שֶּׁהַכֹּל יוֹדְעִין וְרוֹאִין בְּעֵינֵיהֶם בְּכָל עֵת, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הַהַעְלָמָה מִתְגַּבֶּרֶת כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁצְּרִיכִין לָזֶה חָכְמָה גְדוֹלָה וְשֵׂכֶל עָמֹק לְגַלּוֹת וְלִפְקֹחַ עֵינֵי הָעוֹלָם שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ וְיָשִׂימוּ לִבָּם בֶּאֱמֶת לָזֶה בְּעַצְמוֹ, מַה שֶּׁהָאֱמֶת הַפָּשׁוּט וְהַבָּרוּר כָּל־כָּךְ וְיָדוּעַ לַכֹּל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא נֶעְלָם וּמְכֻסֶּה כָּל־כָּךְ מִבְּנֵי הָעוֹלָם, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתְעוֹרְרוּ בְּנֵי־אָדָם מִשְּׁנָתָם וְיִזְכְּרוּ בֶּאֱמֶת סוֹף וְתַכְלִית הָעוֹלָם וְיָשׁוּבוּ אֶל ה', אֲשֶׁר זֶה עִקַּר הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַחָכְמוֹת שֶׁלֹּא לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְיַחְשֹׁב בְּכָל עֵת רַק עַל תַּכְלִית הַצְלָחַת נַפְשׁוֹ לָנֶצַח. וּבֶאֱמֶת עִקַּר כֹּחַ כָּל הַהַעְלָמוֹת וְהַהַסְתָּרוֹת נִמְשָׁךְ הַכֹּל מִבְּחִינַת צִמְצוּמִים וְדִינִים; וּכְפִי שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַמְתָּקַת הַדִּינִים, כְּמוֹ־כֵן נִתְגַּלֶּה הַהַעְלָמָה. וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הִתְגַּלּוּת הַהַעְלָמָה הַזֹּאת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הוּא עַל־יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים, לְהִתְקָרֵב לָהֶם וּלְתַלְמִידֵיהֶם וּלְכָל הַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם, וּלְעַיֵּן הֵיטֵב בְּהַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ עַל־יָדָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין הַמְתָּקָה מִבְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, בְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, בְּחִינַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים וְהַצִּמְצוּמִים וְנִתְגַּלִּין כָּל הַהַעְלָמוֹת וְהַהַסְתָּרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם, וְאָז מֵאִיר הָאֱמֶת בָּעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת (שם הלכה ה, אותיות ה ו ט יג).

EN:
In every place where the Other Side has power to strengthen more — certainly there is very high and very hidden holiness, only it is in great concealment and hiding, so that it seems impossible to subdue that Other Side and husk. But in truth, if one desires, one can overcome it — only one needs greater effort through crying out, supplication, prayer, abundant supplications, and sometimes fasting. And then one can merit that the matter be reversed from opposite to opposite, as happened in the days of Mordechai and Esther: precisely on that day on which the lot [ pur ] fell for the enemy of Israel — with great sorcery and great wisdom, and in truth Israel was then in great distress, as our Sages stated, even the heavenly assembly agreed — even so it was afterward reversed completely from opposite to opposite. And so it is in every generation and every day — for each day new refinements must be made. And precisely on this day and place where the Other Side strengthens greatly — one must know and believe that this is because one must make very high and holy refinements on this very day. Therefore they stir and assail against this. But in truth, however one is, one certainly still has power at every moment and in every place to overcome what one needs to overcome on that specific day and place. And Hashem will help and save. (Laws of Slaughter, Law 4, Section 7)

Segment 49
HE:
כָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁצִּוָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַעֲבֹד אוֹתוֹ עַל־פִּי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כֻּלָּם הֵם בֵּרוּרִים לְבָרֵר עַל־יְדֵי־זֶה הַטּוֹב מֵהָרָע. אֲבָל יֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי בֵרוּרִים, דְּהַיְנוּ בֵּרוּר אֶחָד הוּא מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִין לְבָרֵר עַל־יְדֵי מִצְו?ֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלָּנוּ, וְהַבֵּרוּר הַשֵּׁנִי הוּא מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מְבָרֵר כִּבְיָכוֹל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַיֵּם גַּם־כֵּן כָּל הַתּוֹרָה, וְהַכֹּל הוּא בְּחִינַת בֵּרוּרִים, מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹסֵק לְבָרֵר הַטּוֹב מִן הָרַע עַל־יְדֵי הַמִּצְו?ֹת שֶׁהוּא מְקַיֵּם מה כִּבְיָכוֹל. וּשְׁנֵי הַבֵּרוּרִים הַנַּ"ל הֵם בְּחִינוֹת אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא וְאִתְעָרוּתָא דִלְעֵלָּא, שֶׁצְּרִיכִין שְׁנֵיהֶם דַּיְקָא, וּבֶאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד, כִּי בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא אִתְּעַר לְעֵלָּא, כַּיָּדוּעַ, וְאָז נִשְׁלָם הַתִּקּוּן וְהַבֵּרוּר בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אֶחָד בְּלֹא חֲבֵרוֹ אִי אֶפְשָׁר כִּבְיָכוֹל לְהַשְׁלִים הַתִּקּוּן וְהַבֵּרוּר, כִּי הָאָדָם בְּלֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּוַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵר וּלְתַקֵּן כְּלָל, וְכֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל זֶה, שֶׁדַּיְקָא הָאָדָם יַעֲסֹק לְתַקֵּן וּלְבָרֵר כָּל הַבֵּרוּרִים כַּיָּדוּעַ. וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי בְּחִינוֹת בֵּרוּרִים אֵיךְ הֵם מִתְקַבְּצִים וּמִתְחַבְּרִים יַחַד, זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי בְּשׁוּם אֹפֶן, כִּי בְּוַדַּאי כָּל הַתִּקּוּנִים וְהַבֵּרוּרִים שֶׁנַּעֲשִׂים עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתֵנוּ הוּא גַם־כֵּן רַק עַל־יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב מא): "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם", וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ' - וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתֵנוּ, שֶׁנִּתְעוֹרֵר לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִירָתֵנוּ, כְּאִלּוּ הַדָּבָר תָּלוּי בָּנוּ דַיְקָא. וְעִנְיָן זֶה הוּא סוֹד הַחֲקִירָה שֶׁל הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכָּנֵס וּלְהַשִּׂיג בָּזֶה כְּלָל, כִּי בֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד, כִּי הַבְּחִירָה בְּעַצְמָהּ הִיא בְּתוֹךְ הַיְדִיעָה, אַךְ שֶׁזֶּה עִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה [שֶׁבָּזֶה תָּלוּי כְּלַל הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה], מַה שֶּׁאֵין אָנוּ מַשִּׂיגִין וּמְבִינִים עֲדַיִן הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה, אֵיךְ הֵם מִתְקַבְּצִים וּמִתְחַבְּרִים כְּאֶחָד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁנֵי מִינֵי בֵרוּרִים הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: "אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי", הַיְנוּ, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בִּבְחִירָתוֹ; וְאַף־עַל־ פִּי־כֵן "וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אָנִי", כִּי בְּוַדַּאי הַכֹּל רַק עַל־יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ כְּשֶׁאֶרְצֶה לְהַמְתִּין מִלַּעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהַשִּׂיג אֵיךְ שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת מִתְחַבְּרִין בְּיַחַד - עַל זֶה סִיֵּם: "וְאִם לֹא עַכְשָׁו, אֵימָתַי?" כִּי זֶה הַשֵּׂכֶל לֹא יַשִּׂיגוּ בִּשְׁלֵמוּת עַד לֶעָתִיד, וְאָז כְּשֶׁיַּשִּׂיגוּ זֶה הַשֵּׂכֶל, אָז בֶּאֱמֶת תִּתְבַּטֵּל הַבְּחִירָה וְתִכְלֶה כָּל הָעֲבוֹדָה, כִּי "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם", כִּי דַיְקָא עַתָּה שֶׁאֵין מְבִינִים עֲדַיִן זֶה הַשֵּׂכֶל, אָז הוּא זְמַן הָעֲבוֹדָה, שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִירָתֵנוּ, שֶׁעִקַּר כֹּחַ הַבְּחִירָה הוּא עַל־יְדֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְבִינִין זֶה הַשֵּׂכֶל שֶׁל הַיְדִיעָה וְהַבְּחִירָה הַנַּ"ל (הל' סימני בהמה וחיה, הל' ד, אותיות לח לט).

EN:
The entire world was created only for the sake of free choice — and the essential free choice is through the great concealment [ he'elem ] that exists in the world. For if all could see with open eyes that the world is filled with His G-dliness — as it is written: "do I not fill the heavens and the earth?" and it is written: "the whole earth is full of His glory" — and that the human being came to this world only to think about the ultimate purpose and to cleave to Him specifically in this world — then there would certainly be no free choice. And the essential free choice is through the concealment. And the essential source of the strengthening of this concealment is through the desires and preoccupations of money — which all people are tremendously preoccupied with all their days: "and they follow them with their mouths, selah." And each one mentions this many times each day: "for he takes nothing upon his death," "he leaves his wealth to others," "he amasses but knows not who gathers" — yet even so each one cuts off from his edge [i.e., pursues regardless]. Therefore the world is called cheled — and our Sages stated this is because all that is on the dry land is in the sea, except for the mole [ chuldah ]. And it is very puzzling: just because of this mole should all people of the world be called "inhabitants of cheled"? But the essential intent in calling it cheled is because of the great concealment and hiddenness in the world — which is the aspect of the mole, which hides and conceals in the foundations of buildings, holes and cracks. This is the aspect of all worldly matters: there are many abundant vanities — and everyone sees in practice that it is all vanity, and even so the concealment strengthens greatly over each and every thing. Until great wisdom and deep intellect are needed to reveal and open the eyes of the world to look truly at this very thing — the simple and clear truth known to all — which even so is so concealed and hidden from people, until they are aroused from their sleep and truly remember the end and purpose of the world and return to Hashem. And this is the essential great wisdom above all wisdoms: not to mislead oneself, and to always think only about the ultimate success of one's soul forever. And the essential power of all the concealments and hidings is all drawn from the aspect of contractions and judgments. And according to the drawing of the sweetening of judgments — so the concealment is revealed. Therefore the essential rectification of the revelation of this concealment in the world is through the faith of the true Sages — to draw close to them and their disciples and to all who cleave to them, and to study carefully their holy books. Through this one draws the sweetening from the Supernal inclusive intellect — the aspect of supreme wisdom, the aspect of the Holy of Holies. Through this all the judgments and contractions are sweetened and all the concealments and hidings in the world are revealed — and then the truth shines in the world in perfection. (Same source, Law 5, Sections 5, 6, 9 and 13)

Segment 50
HE:
בְּוַדַּאי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹסֵק בְּתִקּוּן הָעוֹלָם תָּמִיד, וּבְוַדַּאי הוּא גוֹמֵר תָּמִיד וְיִגְמֹר הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע וּבַעַל עֲבֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אַף־עַל־פִּי־ כֵן אֵינוֹ עוֹשֶׂה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּלָל, בִּבְחִינַת "שִׁחֵת לוֹ לֹא", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעַל לוֹ וְכוּ'", כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו, וְיוֹדֵעַ לַהֲפֹךְ הַכֹּל לִכְבוֹדוֹ וְלִרְצוֹנוֹ, כִּי אַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה', וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: לְעוֹלָם יָדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יְשַׁלֵּם ה' לְעֹשֵׂה רָעָה כְּרָעָתוֹ, כִּי אַף־עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לָנוּ לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וּמִי שֶׁפּוֹגֵם אֵיזֶה דָבָר כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, הוּא פּוֹגֵם ח"ו בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיב וּמְקַלְקֵל הַרְבֵּה, כַּמּוּבָא בְּכָל הַסְּפָרִים, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גּוֹמֵר תָּמִיד וְיִגְמֹר הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ. וְזֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל, כִּי הוּא עִנְיַן הַמְּבוּכָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, שֶׁהַכֹּל נַעֲשֶׂה עַל־ יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּל תָּלוּי בִּבְחִירָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשׁוּם אֹפֶן כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן יֵשׁ כַּמָּה דְבָרִים שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה כְּנֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ כְּנֶגֶד דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְאַחַר־כָּךְ עַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא גּוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּרְצוֹנוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן זֶה הָאָדָם שֶׁעָשָׂה הָעֲבֵרָה עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כָּרָאוּי לוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּכַמָּה דְבָרִים, כְּמוֹ לְמָשָׁל בְּפַרְעֹה וְסַנְחֵרִיב וְהָמָן, וְכֵן כָּל הַמְּעִיקִים וּמְצֵרִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהִכְבִּידוּ לִבָּם נֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר־כָּךְ נִתְגַּדֵּל וְנִתְקַדֵּשׁ וְנִתְפַּרְסֵם שֵׁם־ שָׁמַיִם עַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה, בִּבְחִינַת "כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה' וְכוּ' יֹאבֵדוּ". וְכֵן אֵצֶל בִּלְעָם, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהָלַךְ לְקַלֵּל חַס וְשָׁלוֹם, אַף־ עַל־פִּי־כֵן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּמַר כִּרְצוֹנוֹ, וְקִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל בְּרָכוֹת הַרְבֵּה עַל יָדוֹ דַיְקָא, וְאַף־ עַל־פִּי־כֵן הוּא נֶעֱנַשׁ הַרְבֵּה לְעוֹלָם וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד. וְכֵן מִתְנַהֵג הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל (שם אותיות מ מא).

EN:
All the services Hashem commanded us to perform for Him according to the holy Torah — all are refinements to refine through them the good from the evil. But there are two types of refinements: one refinement is what we must refine through our commandments and good deeds, and the second refinement is what Hashem Himself refines, as it were — which is the aspect of what our Sages stated: Hashem Himself observes all the Torah, and all is the aspect of refinements through which Hashem Himself works to refine the good from the evil through the commandments He observes, as it were. These two refinements are the aspects of the arousal from below and the arousal from above — both are specifically needed. And in truth they are one — for through the arousal from below, the arousal from above is stirred. And through this the rectification and refinement are completed in perfection — for neither can complete the rectification and refinement without the other. The person without Hashem certainly cannot refine and rectify at all. And so Hashem created the world for this very purpose — that specifically the human being work to rectify and refine all the refinements. And how these two aspects of refinements gather and join together — this cannot be understood with human intellect in any manner. For certainly all the rectifications and refinements made through our service are also only through Hashem Himself — for "from You it all comes, and from Your own hand we gave You" [Divrei HaYamim I 29:14]. And our Sages stated: "were it not that the Holy One blessed be He helps him..." — even so Hashem desires our service: that we be stirred to serve Him through our free choice, as if the matter depended on us specifically. And this matter is the secret of the inquiry into divine foreknowledge and free choice — which one cannot enter or grasp at all. For in truth they are one — for the free choice itself is within the foreknowledge. But the essential power of free choice — on which depends all Torah and service — is that we do not yet comprehend the intellect of how foreknowledge and free choice come together — which is the aspect of the two types of refinements mentioned. And this is what our Sages stated: "if I am not for myself, who is for me" — everything depends on one's choice. "And if I am for myself, what am I" — for certainly everything is only through Hashem. And if one wants to wait before serving Hashem until grasping how the two aspects combine together — to this they concluded: "and if not now, when?" For this intellect will not be fully grasped until the future — and then when this intellect is grasped, free choice will be nullified and all service will end. For "today is to do them" — precisely now when this intellect is not yet grasped — that is the time of service, to serve Hashem through our free choice. For the essential power of free choice is precisely through not yet comprehending this intellect of foreknowledge and free choice mentioned. (Laws of Signs of Animals and Beasts, Law 4, Sections 38 and 39)

Segment 51
HE:
יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁנִּמְשְׁכוּ אַחַר דַּרְכֵי הַמְחַקְּרִים, שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם: לָמָה הִרְבָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל כָּל־כָּךְ תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת שֶׁקָּשֶׁה לְקַיְּמָם? וּלְפִי דַעְתָּם הָרָעָה וְהַמְשֻׁבֶּשֶׁת הָיָה יוֹתֵר זְכוּת לָהֶם אִם הָיוּ רַק מִצְו?ֹת מוּעָטִים. אֲבָל בֶּאֱמֶת הֶבֶל יִפְצֶה פִּיהֶם, כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל הָאָדָם הוּא שֶׁיְּשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ אֲפִלּוּ צַד רְשִׁימָה מִשּׁוּם תַּאֲוָה אֲפִלּוּ שֶׁל הֶתֵּר, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל־יְדֵי רִבּוּי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל פְּרָט וּפְרָט מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם, וְעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשָּׁה גָבוֹהַּ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁנִּהְיֶה זַכִּים וּנְקִיִּים וּקְדוֹשִׁים לְגַמְרֵי מִכָּל הַתַּאֲווֹת, כְּמוֹ שֶׁזָּכוּ אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אֲבוֹת הָעוֹלָם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה מַרְבָּה הַתּוֹרָה לְסַפֵּר מִכָּל עִנְיְנֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם, וְאֵיךְ שֶׁחָפְרוּ בְּאֵרוֹת, וּמִיַּעֲקֹב אֲשֶׁר הִצִּיג אֶת הַמַּקְלוֹת בָּרְהָטִים וְכַיּוֹצֵא בָזֶה - כָּל זֶה לְגַלּוֹת לָנוּ גְּדֻלַּת מַעֲלָתָם וּקְדֻשָּׁתָם, שֶׁזִּכְּכוּ אֶת עַצְמָם כָּל־כָּךְ עַד שֶׁזָּכוּ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל תְּנוּעוֹתֵיהֶם וְעִנְיְנֵיהֶם, וּבְכָל תְּנוּעָה הָיָה לָהֶם סוֹדוֹת נוֹרָאִים, רָזִין דְּרָזִין. וְכָל זֶה לְהָעִיר אָזְנֵינוּ וְלִבֵּנוּ, שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ נְטַהֵר וּנְקַדֵּשׁ עַצְמֵנוּ גַם בְּכָל הָעֲבוֹדוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְעִסְקֵי חֹל, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה גַם אֲנַחְנוּ לָבוֹא לְאֵיזֶה בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִמַּעֲלוֹת קְדֻשַּׁת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: מָתַי יַגִּיעוּ מַעֲשַׂי לְמַעֲשֵׂי אֲבוֹתַי! כִּי הַבְּחִירָה חָפְשִׁית בְּכָל דּוֹר, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם וְכוּ'. וְעַל־כֵּן מָצִינוּ גַם בְּדוֹרוֹתֵינוּ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, גְּדוֹלִים וְנִפְלָאִים מְאֹד, שֶׁזָּכוּ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם בְּכָל עִסְקֵי חֹל, וְכַמְפֻרְסָם הַרְבֵּה סִפּוּרִים כָּאֵלֶּה מֵהַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁהָיוּ מִימוֹת הַבַּעַל־ שֵׁם־טוֹב הַקָּדוֹשׁ, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, עַד הֵנָּה. וְעַל־כֵּן מֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא לְזַכֵּךְ אֶת עַצְמָן בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה מִכָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁבָּעוֹלָם, עַל־כֵּן בְּוַדַּאי הוּא טוֹבָה גְדוֹלָה מַה שֶּׁהִרְבָּה לָנוּ תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה גַם לָנוּ כֹּחַ לְהִתְעוֹרֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ קְדֻשָּׁה גְדוֹלָה בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן עַל־יְדֵי רִבּוּי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי, לְאוֹר הַגָּנוּז, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֵלָיו כִּי אִם עַל־יְדֵי זֶה. וְכָל זֶה הוּא לְאוֹתָן שֶׁזּוֹכִין לְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה, אַךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וּלְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, הוּא גַם־כֵּן טוֹבָה גְדוֹלָה אֵלָיו מַה שֶּׁיֵּשׁ הַרְבֵּה תוֹרָה וּמִצְו?ֹת, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים מְקַיֵּם כַּמָּה מִצְו?ֹת, כִּי אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל מְלֵאִים מִצְו?ֹת כְּרִמּוֹן, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְעַל־ יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהִזְדַּכֵּךְ בְּוַדַּאי, כִּי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַמִּצְו?ֹת שֶׁמְּקַיֵּם כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֵינָהּ מַנַּחַת אוֹתָם לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּהַטֻּמְאָה וְהַתַּאֲווֹת שֶׁנָּפְלוּ בָהֶם, וּמְעוֹרְרָם לִתְשׁוּבָה בְּכָל פַּעַם, וּכְמוֹ שֶׁכְּבָר נִמְצְאוּ הַרְבֵּה בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה בָּעוֹלָם, אַשְׁרֵי לָהֶם. וַאֲפִלּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא יִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּחַיָּיו, אַף־עַל־פִּי־כֵן סוֹף כָּל סוֹף יִזְדַּכֵּךְ בְּוַדַּאי, וְעִקַּר הַזִּכּוּךְ יִהְיֶה עַל־יְדֵי הַטּוֹב וְהַמִּצְו?ֹת שֶׁזָּכָה לַחְטֹף בָּעוֹלָם הַזֶּה, דַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה תוֹרָה וּמִצְו?ֹת. וְגַם כִּי בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַנִּפְלָאִים בְּמַעֲלָה, שֶׁזָּכוּ לְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, עַד שֶׁזִּכְּכוּ עַצְמָן כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהָיוּ יְכוֹלִין לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם בְּכָל עִסְקֵי חֹל - עַל־כֵּן יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְהַעֲלוֹת אוֹתָנוּ גַם־כֵּן מֵחֹל לְקֹדֶשׁ וּמִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה, עַד שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה יִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה. וְכָל זֶה כָּלוּל בְּמַאֲמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא: רָצָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְו?ֹת - לְזַכּוֹת דַּיְקָא, שֶׁיִּהְיוּ מְזֻכָּכִים לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל (הל' סימני דגים ה"ד אות ג).

EN:
Certainly Hashem is always engaged in rectifying the world, and certainly He always completes and will complete everything as He wills. And even one who is wicked and a transgressor, G-d forbid — even so he does nothing to Hashem at all: in the aspect of "corruption is his, not His" [Devarim 32:5] — and as it is written: "if you sin, what do you do to Him?" For Hashem's thoughts are exceedingly deep, and He knows how to transform everything to His glory and will. And even so Hashem repays the one who does evil according to his evil — for even so it is forbidden to do anything against the Torah, G-d forbid. And one who damages anything against the Torah damages, G-d forbid, all the worlds and destroys and ruins greatly, as brought in all the books. Even so Hashem always completes and will complete everything as He wills. And this matter cannot be understood at all — as this is the matter of confusion mentioned: everything is done by Hashem alone, yet everything depends on the person's free choice. This cannot be understood in any manner. Therefore there are things that a person does against the will of Hashem — against the way of the holy Torah — and afterward through this very thing Hashem completes as He wills. Even so, that person who transgressed is punished as he deserves — as we find in many instances: Pharaoh, Sennacherib, Haman, and so on, all who oppressed and distressed Israel and hardened their hearts against Hashem — and afterward His heavenly Name was magnified and sanctified through this very thing. Even so their end was cut off. And so regarding Bilam — even though he went to curse, G-d forbid, Hashem completed as He wills, and Israel received many blessings through him specifically. Even so he was greatly punished forever and his end was perdition. And so Hashem always conducts Himself, and so it is for every person. (Same source, Sections 40 and 41)

Segment 52
HE:
עִנְיַן הַכְנָעַת הַיֵּצֶר הָרָע הַמְגֻשָּׁם וְהַמְזֹהָם מְאֹד, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת זֻהֲמַת הַשְּׁקָצִים וְהָרְמָשִׂים - עַיֵּן 'אֲכִילָה', אוֹת קטז.

EN:
There are people who have been drawn after the ways of the philosophers — who find it difficult: why did Hashem give Israel so much Torah and so many commandments that are hard to observe? And according to their bad and distorted opinion it would have been more meritorious for them had there been only a few commandments. But in truth, idle breath escapes their mouths — for in truth the essential ultimate purpose of the human being is to break all desires so completely that there not remain even a trace of any desire, even of what is permitted. And this cannot be merited except through the multitude of Torah and commandments that apply to every particular detail of worldly matters. Through this one can merit to draw upon oneself such great holiness that one becomes pure, clean and holy completely from all desires — as our holy Patriarchs merited, the pillars of the world. For this reason the Torah is lengthy in narrating all their matters and deeds, and how they dug wells, and how Yaakov placed the sticks in the watering troughs — all to reveal to us the greatness of their virtue and holiness: that they purified themselves so completely that they merited to serve Hashem in every single movement and matter, and in every movement had awesome secrets, mysteries of mysteries. And all this to alert our ears and heart: that we too purify and sanctify ourselves even in all the external services and mundane affairs — so that we too merit to attain some level from the heights of our holy Patriarchs' holiness, as our Sages stated: "when will my deeds reach the deeds of my forefathers?" For free choice is free in every generation, and our Sages stated: there is no generation without one like Avraham. Therefore even in our generations there are found true Tzadikim — very great and wondrous — who merited to serve Hashem even in all mundane affairs. And since the essential purpose of Israel is to purify themselves to the ultimate holiness from all worldly desires — certainly it is a great good that He gave us abundant Torah and commandments, so that we too have the power to be stirred to Hashem and draw great holiness upon ourselves through each and every matter through the abundance of Torah and commandments, in order to merit the true ultimate purpose: the hidden light — which cannot be reached except through this. And all this is for those who merit to observe all the Torah. But even one who does not merit to overcome one's inclination and observe all the Torah and commandments — it is also a great good for such a person that there is abundant Torah and commandments. For through this even the worst of the worst observes some commandments — for even the transgressors of Israel are as full of commandments as a pomegranate, as our Sages stated. And through this each Israelite will certainly become purified eventually — for the holiness of the commandments each Israelite observes does not let them sink permanently into impurity and desires, and stirs them to repentance each time. And even if, G-d forbid, one does not merit complete repentance in one's lifetime — even so one will certainly become pure eventually. And through the power of the very great and wondrous true Tzadikim who merited to observe all the Torah in perfection — they have the power to elevate us from the mundane to the holy and from impurity to purity. And all this is included in the statement of Rabbi Chananyah ben Akashya: "the Holy One blessed be He desired to grant Israel merit — therefore He increased for them Torah and commandments" — to grant merit specifically: that they be completely purified as mentioned. (Laws of Signs of Fish, Law 4, Section 3)

Segment 53
HE:
עִקַּר הַבְּרִיחָה וְהַהַצָּלָה מֵהַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו הוּא לִבְרֹחַ אֶל מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה, מָשְׁכֵהוּ לְבֵית־ הַמִּדְרָשׁ. אַךְ כְּשֶׁרוֹאֶה הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבּוֹרְחִין מִמֶּנּוּ אֶל תּוֹךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, אֲזַי הוּא מִתְגָּרֶה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, שֶׁהוּא מִתְגָּרֶה בְּיוֹתֵר בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, כִּי כָל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל הֵימֶנּוּ. וְעִקַּר הַחִצִּים שֶׁיּוֹרֶה הַיֵּצֶר הָרָע אֶל נֶפֶשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא עַל־יְדֵי עַצְבוּת וְעַצְלוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר תַּאֲוַת מִשְׁגָּל וּפְגַם הַבְּרִית, וְעַל־כֵּן עִקַּר רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה. אַךְ עִקַּר הָרְפוּאָה צְרִיכִין לְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק־הָאֱמֶת, שֶׁהוּא רוֹפֵא מֻמְחֶה וְנֶאֱמָן, וְרַק הוּא יוֹדֵעַ הַחוֹלַאַת וְהַנְּפִילָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי הוּא 'אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ' - שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלֹךְ נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי הוּא יוֹדֵעַ וּמַכִּיר כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת וְהֶחֳלָאִים שֶׁיֵּשׁ בְּהָרוּחַ חַיִּים שֶׁל כָּל אֶחָד, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוֹדֵעַ אֵיךְ לַעֲסֹק בִּרְפוּאָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת עַל־יְדֵי בְּחִינַת שִׂמְחָה כַּנַּ"ל (הלכות תולעים ה"ד אות ב).

EN:
Regarding the subjugation of the very crude and audacious evil inclination — which is in the aspect of the contamination of the creeping things — see the entry "Eating," section 116.

Segment 54
HE:
מְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ פְּעָמִים הַרְבֵּה, שֶׁזֶּה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: בְּכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים, וּכְאִלּוּ הַיּוֹם נִכְנַסְתָּ עִמּוֹ בִּבְרִית. כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהַנְּפִילוֹת וִירִידוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם בְּכָל פַּעַם, הַכֹּל הוּא עַל־יְדֵי רִבּוּי הַמַּחֲשָׁבוֹת מִיּוֹם שֶׁעָבַר לְיוֹם הַבָּא וּמִשָּׁעָה לְשָׁעָה, וְרֹב הָעוֹלָם הֵם בְּעֵינֵי עַצְמָן כִּזְקֵנִים, וְכָל אֶחָד נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקַן בִּדְרָכָיו שֶׁרָגִיל בָּהֶם יָמִים רַבִּים, עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב עוֹד לְדֶרֶךְ אַחֵר, וּמֵחֲמַת זֶה מְיָאֲשִׁים אֶת עַצְמָן לְגַמְרֵי מִלְּהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִלּוּ מְעַט הָעֲבוֹדָה וְהַמִּצְו?ֹת שֶׁמְּקַיְּמִים הוּא כְּמוֹ מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, וְעוֹשִׂים אוֹתָהּ בְּלִי הִתְעוֹרְרוּת וְחִיּוּת, וְהַכֹּל מֵחֲמַת הַזִּקְנָה שֶׁקָּפְצָה עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּחְשָׁבִים בְּעֵינֵי עַצְמָן כִּזְקֵנִים, שֶׁזֶּה מַזִּיק מְאֹד מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. כִּי לָא מִבָּעְיָא מִי שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ כְּבָר נִזְקַן בְּמַעֲשָׂיו וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהִשְׁתַּנּוֹת עוֹד לְטוֹבָה, שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי מַזִּיק בְּלִי שִׁעוּר, כִּי יָכוֹל לֵילֵךְ לְאִבּוּד לְגַמְרֵי אִם לֹא יִתְעוֹרֵר לְהִתְחַדֵּשׁ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, בְּחִינַת "הֲשִׁיבֵנוּ וְכוּ' חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם"; אֶלָּא אֲפִלּוּ הַכְּשֵׁרִים קְצָת, וַאֲפִלּוּ צַדִּיקִים וַחֲסִידִים - אִם הֵם כִּזְקֵנִים בְּעֵינֵי עַצְמָן וְעוֹשִׂים עֲבוֹדָתָם כְּזָקֵן הָרָגִיל מִכְּבָר בָּזֶה, גַּם זֶה אֵינוֹ טוֹב, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעֲבוֹדָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא הִתְחַדְּשׁוּת בְּכָל פַּעַם, בִּבְחִינַת "וְקוֹיֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים". וּמִי שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בָּזֶה לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, בְּוַדַּאי לֹא יִפֹּל מֵעֲבוֹדָתוֹ לְעוֹלָם אֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְסַלֵּק מִדַּעְתּוֹ וּמִמַּחֲשַׁבְתּוֹ לְגַמְרֵי הַיּוֹם שֶׁעָבַר אוֹ אֲפִלּוּ הַשָּׁעָה הֶעָבְרָה, וְיִדְמֶה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם וַאֲפִלּוּ בְּכָל שָׁעָה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלַד, בִּבְחִינַת "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ", וּכְאִלּוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נוֹלַד וּבָא לָעוֹלָם וְרוֹצֶה לְהַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר הָיָה כֵן אֲלָפִים וְרִבְבוֹת פְּעָמִים, שֶׁרָצָה לְהִתְחַדֵּשׁ וּלְהַתְחִיל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלֹא עָלְתָה בְיָדוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם נָפַל בְּכָל פַּעַם לְמַה שֶּׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אַף־עַל־פִּי־כֵן אַל יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל וְיִשְׁכַּח כָּל זֶה, כִּי זֶה הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ עַתָּה עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, וּמִי יוֹדֵעַ מַה יָּכוֹל לִזְכּוֹת עֲדַיִן בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאֵין רֶגַע דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כִּי בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע מִשְׁתַּנֶּה מַעֲמַד וּמַצַּב וּמַהֲלַךְ הַמַּזָּלוֹת וְכוֹכָבִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה מִשְׁתַּנִּין הַמְאֹרָעוֹת לְאֵין מִסְפָּר בֵּין הַנּוֹלָד בְּרֶגַע זוֹ לַנּוֹלָד בָּרֶגַע הָאַחֶרֶת. וּמִזֶּה יְכוֹלִין לְהִסְתַּכֵּל וּלְהָבִין מִדַּעְתּוֹ הַשִּׁנּוּיִים הַגְּדוֹלִים הַנַּעֲשִׂים בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע מט בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים לְאֵין קֵץ וּמִסְפָּר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וּלְבוּשִׁין דְּלָבֵשׁ יוֹמָא דָא לָא לָבֵשׁ בְּיוֹמָא אָחֳרָא", כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל. וְכָל אֵלּוּ הַשִּׁנּוּיִים לְאֵין קֵץ שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, הַכֹּל הוּא בִּשְׁבִיל הָאָדָם, לְקָרֵב אוֹתוֹ עַל־יְדֵי־זֶה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הַכֹּל. נִמְצָא שֶׁאֵין רְאָיָה כְּלָל מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁעַד הֵנָּה הָיָה מַה שֶּׁהָיָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּפִי הִשְׁתַּנּוּת מַעֲמַד וּמַצַּב כָּל הָעוֹלָמוֹת עַכְשָׁו בְּזֹאת הַשָּׁעָה, וְהַכֹּל בִּשְׁבִילוֹ, כִּי חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם - יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁדַּיְקָא עַתָּה יִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִם יַתְחִיל מֵעַתָּה. וְכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לוֹמַר וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַתְחִיל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מֵחָדָשׁ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, לַחְטֹף בְּזוֹ הַשָּׁעָה תּוֹרָה אוֹ תְפִלָּה אוֹ אֵיזוֹ מִצְוָה; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה - עַל־כָּל־פָּנִים יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי רָצוֹן וְכִסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה יָקָר מִן הַכֹּל, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהָעִקָּר - לְהַשְׁלִיךְ וּלְסַלֵּק מֵעַצְמוֹ כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁמִּכְּבָר, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַבִּלְבּוּלִים הַמְבַלְבְּלִים אוֹתוֹ מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁכָּל זֶה מֵהַסְּבָרוֹת וְהַחָכְמוֹת שֶׁל הֶבֶל שֶׁהֻרְגַּל בָּהֶם מִנְּעוּרָיו, שֶׁנֶּאֱחַז בָּהֶם זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, וְהֵם בִּבְחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ שֶׁיְּסַלֵּק מֵעַצְמוֹ כָּל הַחָכְמוֹת וְהַסְּבָרוֹת אֵלּוּ וִיבַטֵּל דַּעְתּוֹ בֶּאֱמֶת נֶגֶד הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם שֵׂכֶל עַצְמוֹ כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁנִּמְשְׁכָה לוֹ סְבָרָא זֹאת מֵאֵיזֶה סֵפֶר - אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאַחַר שֶׁהַסְּבָרָא הַזֹּאת מְרַחֶקֶת אוֹתוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לְסַלְּקָהּ מִדַּעְתּוֹ, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁגַּם בְּהַתּוֹרָה יֵשׁ שְׁנֵי כֹחוֹת, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: זָכָה, נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה וְכוּ'. וּבֶאֱמֶת אֵין יוֹדְעִין כְּלָל, כִּי בְּכָל דּוֹר וּבְכָל יוֹם מִשְׁתַּנִּים הָעוֹלָמוֹת לְאֵין מִסְפָּר כַּנַּ"ל, וְכֵן נִשְׁתַּנִּים הַבֵּרוּרִים שֶׁל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְבָרְרָן בְּכָל פַּעַם, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, עַד אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֵין שֵׂכֶל בְּלֵב הָאָדָם לַעֲמֹד עַל כָּל זֶה בִּשְׁלֵמוּת. וַאֲפִלּוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר עַל זֶה (קהלת ז): "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי", כַּמְבֹאָר בְּ'עֵץ־חַיִּים' בִּתְחִלָּתוֹ. עַל־ כֵּן זֶה עִקַּר הַחָכְמָה שֶׁל כָּל אֶחָד, לְסַלֵּק הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי נֶגֶד הַדַּעַת שֶׁל הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת, וִיקַיֵּם מַה שֶּׁכָּתוּב: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" - אֲפִלּוּ אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁאוֹמֵר עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְכֵן לְהֵפֶךְ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְכָל זֶה הוּא עִנְיַן אִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב וּמִצְוַת שִׁלּוּחַ הַקֵּן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' בשר בחלב ה"ד, אותיות א ב ג י; ועי' עוד השייך לזה - התחזקות, אותיות נט ס סא).

EN:
The essential escape and salvation from the evil inclination and its forces is to flee to the waters of knowledge of the holy Torah, as our Sages stated: "if this despicable one meets you, drag him into the house of study." But when the evil inclination sees that one flees from it into the holy Torah, it assails even more — as our Sages stated: it assails Torah scholars more, for anyone greater than his fellow, his inclination is greater. And the essential arrows the evil inclination shoots at the soul of an Israelite are through sadness and laziness — through which the desire for illicit relations and the damage of the covenant is strengthened. Therefore the essential healing of the soul is through joy. But the essential healing must be received from the true Tzadik — who is the expert and faithful physician. Only he knows each person's illness and fall — for he is "a man in whom is the spirit" who knows how to go according to the spirit of each and every person. He knows and recognizes all the deficiencies and illnesses in the living spirit of each person, and thereby knows how to attend to one's healing in perfection through the aspect of joy as mentioned. (Laws of Insects, Law 4, Section 2)

Segment 55
HE:
גּוּף הָאָדָם נִקְרָא אֲדָמָה. וּמִכָּל דָּבָר שֶׁהַגּוּף אוֹכֵל וְנֶהֱנֶה צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִיא מִתְּחִלָּה הָרֵאשִׁית וְהַבִּכּוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה בְּחִינַת כְּלַל הַמִּצְו?ֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּאֲכִילַת וַהֲנָאַת יִשְׂרָאֵל, וְכֵן כְּלַל בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין, וְכֵן מַה שֶּׁאָסוּר לְהָאָדָם שֶׁיֹּאכַל קֹדֶם שֶׁמִּתְפַּלֵּל, וְכֵן כְּלַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת נִקְרָאִים רֵאשִׁית וּבִכּוּרִים, כִּי זֶה כְּלַל הַתּוֹרָה, שֶׁיָּבִיא הָרֵאשִׁית וְהַבִּכּוּרִים מֵאַדְמָתוֹ וְגוּפוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁלֹּא יֵהָנֶה שׁוּם הֲנָאָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן כָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל הָאָדָם נִקְרָאִים רֵאשִׁית וּבִכּוּרִים. אַךְ בֶּאֱמֶת גַּם הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל הָאָדָם צְרִיכִין תִּקּוּן גָּדוֹל קֹדֶם שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לַעֲלוֹת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם לְתַכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי שֶׁהוּא הַשָּׂגַת אֱלָקוּת; וְזֶה אִי אֶפְשָׁר, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק־הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה מְאֹד. וְזֶה בְּחִינַת: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקֶיךָ", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה שֶׁהִזְהִיר אַחַר־כָּךְ: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", שֶׁזֶּה מְרַמֵּז, שֶׁלֹּא תִרְצֶה לְתַקֵּן גְּמַר תִּקּוּן מַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים עַל־יְדֵי הַקָּטָן בְּמַעֲלָה, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יְקַלְקֵל אוֹתָם יוֹתֵר - עַיֵּן פְּנִים (הל' בשר בחלב ה"ה, אותיות יב יג טו).

EN:
As stated in our teachings many times — this is a great principle in G-d's service: one must begin each time anew, as our Sages stated: "each day let them be in your eyes as new — as if today you entered a covenant with Him." For in truth all the confusions and falls and descents a person has each time are all through the multitude of thoughts from the day that passed to the coming day and from hour to hour. And most people consider themselves in their own eyes as old — for each person considers himself in his own eyes as if he has already grown old in the ways he has practiced for many days, until it seems to him that it is impossible for him to change to another way. And because of this they despair entirely from drawing close to Hashem, and even the few services and commandments they observe are like "the commandment of men taught by rote" — performed without arousal and vitality. All this because of the old age that has seized them — considering themselves old in their own eyes — which is very harmful to G-d's service. For not only one who is not walking the straight path and thinks he has already grown old in his deeds and cannot change for the better — which is certainly harmful beyond measure, for he can go on to lose his world entirely if he does not stir to renew himself — in the aspect of "restore us and we shall return... renew our days as of old" [Eichah 5:21]. But even somewhat upright people, even Tzadikim and pious ones — if they are old in their own eyes and perform their service like an old man accustomed to it — this too is not good. For the essential perfection of holy service is renewal each time, in the aspect of "those who hope in Hashem shall exchange strength, they shall soar on wings like eagles" [Yeshayahu 40:31]. And one who holds firm in this — to begin each time anew — will certainly never fall from one's service, even if anything passes over one. For a person must remove from one's mind and thought entirely the day that passed — or even the hour that passed — and consider oneself each day and even each hour as if one were newly born today, in the aspect of "I gave birth to you this day" — as if at that moment one was born and came into the world and wishes to know the One who spoke and the world came to be. And even if one has been so thousands upon thousands of times — having wished to renew and begin to draw close to Hashem and it did not succeed — and even if one fell each time into whatever one fell, G-d forbid — even so one must not look at that at all and forget all of it. For this day and hour one stands in now has never been in the world, and who knows what one can still merit on that day and that hour — for Hashem renews each day constantly the act of creation, and no moment is like another. And from this one can perceive the great changes occurring each moment in all the worlds beyond count. And all these infinite changes of all the worlds are all for the person's sake — to bring one through this to G-d's service, for which all was created. It emerges there is no precedent from day to day. And now in this hour, with all the worlds in their current state — all for one's sake — perhaps precisely now one will truly draw close to Hashem if one begins now. And so a person must say and strengthen oneself to begin G-d's service anew at every moment in whatever one can — to seize in this very hour some Torah or prayer or some commandment. And if one cannot perform anything at that moment — one must at least strengthen oneself to yearn and long for Hashem — for a holy desire and longing is dearer than anything. And the essential thing is to cast off and remove from oneself all the "wisdoms" already acquired — from which come all the confusions that confuse one from day to day — for all this comes from the false notions and wisdoms one has become accustomed to from one's youth, in which the contamination of the serpent has gripped. These are the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil. And one who truly wishes to draw close to Hashem must remove from oneself all those wisdoms and notions and truly nullify one's mind before the true Tzadikim — as if one has no intellect of one's own at all. And even if it seems to one that this notion came from some book — even so, since this notion distances one from Hashem, one must remove it from one's mind. For it is known that there are two forces even in the Torah: if one merits, it becomes for him an elixir of life; if not... And in truth one does not know at all — for in every generation and every day the worlds change beyond count, and so the refinements of the sparks that must be refined change each time, each according to his level. Until in truth there is no intellect in the human heart to fully comprehend all this. Even King Shlomo said of this: "I said I will be wise, and it is far from me" [Koheles 7:23] — as explained at the beginning of Etz Chayyim . Therefore the essential wisdom of every person is to cast off one's own wisdom and intellect entirely before the knowledge of the true Tzadikim — and fulfill what is written: "do not deviate from what they tell you right or left" — even if it seems to you he says about the right that it is the left, as our Sages stated. And all this is the matter of forbidden mixing of meat in milk and the commandment of sending away the mother bird, as explained in the text. (Laws of Meat and Milk, Law 4, Sections 1, 2, 3 and 10; see also what is related there — the entry "Strengthening," sections 59, 60 and 61)

Segment 56
HE:
כְּשֶׁהָאָדָם מְשֻׁקָּע חַס וְשָׁלוֹם אֲפִלּוּ רַק בְּתַאֲווֹת שֶׁל הֶתֵּר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, הוּא גַם־כֵּן בִּבְחִינַת הַסְתָּרָה, כִּי צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד אֲפִלּוּ מִתַּאֲווֹת שֶׁל הֶתֵּר, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לְךָ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן־ הַקֹּדֶשׁ עַל־יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, כִּי צָרִיךְ לְהַשְׁלִים בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה עַל־יְדֵי הַהֶתֵּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת תַּרְגּוּם, דְּהַיְנוּ לְשַׁבֵּר תַּאֲווֹת הַהֶתֵּר וְלִנְהֹג קְדֻשָּׁה בְּכָל דְּרָכָיו אֲפִלּוּ שֶׁל הֶתֵּר, כְּדֵי לְשַׁבֵּר הָרַע שֶׁבַּתַּרְגּוּם בִּבְחִינַת הֶתֵּר, וּלְהַעֲלוֹת הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וּלְהַשְׁלִים לְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ עַל־יְדֵי זֶה. וְזֶה בְּחִינַת זִוּוּג שֶׁל חֹל וְזִוּוּג שֶׁל שַׁבָּת: זִוּוּג שֶׁל חֹל הוּא בְּחִינַת הֶתֵּר, בְּחִינַת תַּרְגּוּם; אֲבָל צָרִיךְ אָדָם לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בַּמֻּתָּר לוֹ, דְּהַיְנוּ לָצֵאת מִבְּחִינַת הֶתֵּר לִבְחִינַת קְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת זִוּוּג מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, בְּחִינַת קַדֵּשׁ עַצְמְךָ בַּמֻּתָּר לְךָ כַּנַּ"ל (הל' מאכלי עכו"ם ה"א אות ח).

EN:
The human body is called earth [ adamah ]. And from everything the body eats and benefits from, a person must first bring the firstfruits and first produce [ bikkurim ] to Hashem. This is the aspect of the general principle of the commandments applicable to the eating and benefit of Israel — and similarly the general principle of blessings before benefit, and the prohibition of eating before praying, and the general principle of the entire Torah and commandments are called firstfruits and first produce. For this is the general principle of the Torah: to bring the first of one's earth and body to Hashem — and not to benefit from anything in this world except for the sake of Hashem. Therefore all the good deeds of a person are called firstfruits and first produce. But in truth even the good deeds of a person need great rectification before they can ascend before Him — so that the person merit the eternal purpose: the attainment of G-dliness. And this is impossible except through the very great true Tzadik. This is the aspect of "the first of the firstfruits of your land you shall bring to the house of Hashem your G-d" — as explained in the text. And afterward it warns: "you shall not cook a kid in its mother's milk" — which alludes: do not wish to rectify completely the rectification of your good deeds through one of lesser level, lest he damage them even more. (Laws of Meat and Milk, Law 5, Sections 12, 13 and 15)

Segment 57
HE:
כָּל־אָדָם צָרִיךְ לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הַבְּרִיאָה, כִּי הַכֹּל נִבְרָא מְחֻסַּר תִּקּוּן, בִּכְדֵי שֶׁיָּבוֹא הָאָדָם שֶׁהוּא הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי וְיַעֲסֹק בְּתִקּוּן הַבְּרִיאָה, וְיִהְיֶה נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוֹצִיא אֶת הַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְעִקַּר הַבְּרִיאָה הָיְתָה בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ, כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי כָּל דָּבָר וְדָבָר מִפְּרָטֵי הַבְּרִיאָה. וְזֶה בְּחִינַת כְּלַל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת, כִּי כְּפִי הַמִּצְוָה שֶׁמְּקַיֵּם אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וּכְפִי הַקְּדֻשָּׁה וְטָהֳרָה וִידִיעַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, כְּמוֹ־כֵן הוּא מְתַקֵּן חֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה, וְנֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא הוֹצִיא עַתָּה זֶה הַחֵלֶק מֵהַבְּרִיאָה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת הָיָה כָּל הָעוֹלָם תָּלוּי עַד שִׁשָּׁה בְּסִיוָן, שֶׁבּוֹ קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, וְאָז נִתְבַּסֵּס וְנִתְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָם וְיָצְאָה כָּל הַבְּרִיאָה בִּשְׁלֵמוּת מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְכֵן גַּם עַכְשָׁו, כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּפִי קְדֻשָּׁתוֹ וּכְפִי קַיְּמוֹ אֶת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ־כֵן הוּא נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, וְנֶחְשָׁב שֶׁהוּא מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אֶת הַבְּרִיאָה כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, נא כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִיאָה, עִקַּר בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, הוּא לְהוֹצִיא הַדַּעַת וְהַשֵּׂכֶל דִּקְדֻשָּׁה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, כִּי יֵשׁ שֵׂכֶל בְּכֹחַ וְשֵׂכֶל בְּפֹעַל, וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת - לְהוֹצִיא הַשֵּׂכֶל הָאֲמִתִּי דִּקְדֻשָּׁה מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, לְגַלּוֹת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה עִקַּר תִּקּוּן הַבְּרִיאָה וְקִיּוּמוֹ, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת כָּל פְּעֻלָּה הוּא שֶׁיֵּדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְכוּ'. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא לְהוֹצִיא מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְפַּתְּחוּת הַיָּדַיִם, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, הַיְנוּ שֶׁנִּפְתָּח וְנִבְדָּל הַפֹּעַל מִן הַכֹּחַ, כִּי בַּתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, אָז כְּלוּלִים יַחַד, כִּי גַם הַפֹּעַל נִכְלָל בַּכֹּחַ, אֲבָל אַחַר־כָּךְ נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין זֶה מִזֶּה. אֲבָל בֶּאֱמֶת עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל גַּם אַחַר־כָּךְ קְשׁוּרִים וּמְיֻחָדִים בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, שֶׁיִּהְיֶה הָרוּחַ דִּלְתַתָּא בְּחִינַת פֹּעַל מוֹשֵׁךְ וּמְקַבֵּל חִיּוּת בְּכָל רֶגַע מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּחַ, דְּהַיְנוּ שֶׁהַפֹּעַל יֵדַע וְיַכִּיר בְּכָל פַּעַם מִי לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, שֶׁיֵּדַע שֶׁכָּל חִיּוּתוֹ וְקִיּוּמוֹ הוּא רַק מֵהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל בְּכָל פַּעַם, הַיְנוּ שֶׁמּוֹצִיא חִיּוּת וְקִיּוּם הַבְּרִיאָה מִלְמַעְלָה מֵחָדָשׁ בְּכָל עֵת. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת כַּנַּ"ל (הלכות הכשר כלים הלכה ד, אותיות ב ג ז; ועיין חיים והיפוכו אות כג).

EN:
When a person sinks, G-d forbid, even in permitted desires — which is the aspect of "Targum language" [ lashon targum ] — even this is the aspect of concealment. For one must guard oneself greatly even from permitted desires, as our Sages stated: "sanctify yourself in what is permitted to you." This is the aspect of the completeness of the Holy Tongue through Targum — for one must complete the holiness through what is permitted, which is the aspect of Targum. Meaning: to break the desire for the permitted and conduct oneself with holiness in all one's ways even in what is permitted — in order to break the evil in the Targum-aspect of what is permitted, and elevate the good that is there to holiness, and complete the Holy Tongue through this. And this is the aspect of the weekday union and the Shabbos union: the weekday union is the aspect of the permitted — the aspect of Targum. But a person must sanctify oneself in what is permitted — meaning to emerge from the aspect of the permitted to the aspect of holiness, which is the aspect of the Shabbos-for-Shabbos union. This is the aspect of "sanctify yourself in what is permitted to you" as mentioned. (Laws of Non-Jewish Foods, Law 1, Section 8)