Oatzar HaYeerah – Yeerah & Avodas Hashem §§156–165
אוֹצַר הַיִּרְאָה · Oatzar HaYeerah
Source: https://ajew.org/reader/otzar-hayirah/2/20

Segment 1
HE:
צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם דַּיְקָא לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְאָתֵי, כִּי עִקַּר הַשִּׁכְחָה נִמְשָׁךְ בְּרִבּוּי הַזְּמַן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בִּרְבוֹת הַיָּמִים הַכֹּל נִשְׁכָּח", וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי רִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא וְהַיֵּצֶר הָרָע הוּא בְּחִינַת שִׁנּוּיִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־יְדֵי אֵלּוּ הַשִּׁנּוּיִים וְהַסִּבּוֹת וְהַמְאֹרָעוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁעוֹבְרִין עַל הָאָדָם בְּכָל יוֹם בִּפְרָט, וְכֵן בִּכְלַל הָעוֹלָם גַּם־כֵּן, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה מַטְרִיד הַבַּעַל־דָּבָר אֶת הָאָדָם בְּכָל יוֹם, עַד שֶׁנִּדְמֶה לוֹ בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ זֶה הַיּוֹם אֵינוֹ נֶחְשָׁב לוֹ מִזְּמַן חִיּוּתוֹ, וּכְאִלּוּ בְּזֶה הַיּוֹם קָשֶׁה לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת מֵחֲמַת רִבּוּי הַשִּׁנּוּיִים וְהַבִּלְבּוּלִים שֶׁבְּזֶה הַיּוֹם. וּבֶאֱמֶת הַכֹּל לְהֵפֶךְ, כִּי כָּל אֵלּוּ הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הֵם רַק רְמָזִים קְדוֹשִׁים מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית, וּמַזְמִין לוֹ לְהָאָדָם מַחֲשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, לְפִי הַיּוֹם וּלְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי הָאָדָם, וּמְרַמֵּז לוֹ בָּהֶם דַּיְקָא רְמָזִים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהַגְדִּיל דַּעְתּוֹ וּלְהָבִין בְּכָל יוֹם הָרְמָזִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה, אוֹ שֶׁזּוֹכֶה עַל־ כָּל־פָּנִים לְהַאֲמִין בָּזֶה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁבְּכָל הַשִּׁנּוּיִים הָאֵלּוּ מְלֻבָּשׁ בְּכֻלָּם אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ בָּהֶם דַּיְקָא כִּבְיָכוֹל כְּדֵי לְקָרְבוֹ קט לַעֲבוֹדָתוֹ, אֲזַי נִתּוֹסֵף לוֹ הַכָּרָה וִידִיעָה חֲדָשָׁה בְּכָל יוֹם וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְכִסּוּפִין חֲדָשִׁים וְנִפְלָאִים בְּכָל עֵת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבוֹדָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, דַּיְקָא עַל־יְדֵי אֵלּוּ הַשִּׁנּוּיִים הָרַבִּים שֶׁבְּכָל יוֹם. וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת וּקְרִיאַת־שְׁמַע, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְהַכְּלָל, שֶׁכָּל הַשִּׁנּוּיִים הַנִּפְלָאִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת וְהַסְּפִירוֹת וְכוּ' וְכוּ', הַמִּשְׁתַּנִּים בְּכָל עֵת וָרֶגַע, כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, הַכֹּל רַק כְּפִי מַעֲשֵׂה הַתַּחְתּוֹנִים, וּכְפִי מַעֲשֵׂיהֶם כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם וּמְרַמֵּז לָהֶם רְמָזִים שׁוֹנִים לְקָרְבָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, לְכָל אָדָם וְאָדָם כְּפִי מַעֲשָׂיו וּכְפִי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁהוּא בָּהּ עַכְשָׁו בְּזֶה הַיּוֹם וּבְזוֹ הַשָּׁעָה דַיְקָא, אִם לְשֶׁבַח אוֹ לִגְנַאי חַס וְשָׁלוֹם. עַל־כֵּן אֵין לְהָאָדָם שׁוּם הִתְנַצְּלוּת לוֹמַר, שֶׁעַכְשָׁו בְּאוֹתוֹ הָעֵת וּבְזֶה הַמָּקוֹם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם, כִּי אַדְּרַבָּא שָׁם דַּיְקָא בְּוַדַּאי יֶשׁ לוֹ רְמָזִים הַמְיֻחָדִים לוֹ עַכְשָׁו דַּיְקָא כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁהוּא בָּהּ עַכְשָׁו, לְשֶׁבַח אוֹ לִגְנַאי חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, וּבְזֶה הַמָּקוֹם וּבְאוֹתוֹ הָעֵת דַּיְקָא יוּכַל לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת עַל־יְדֵי הָרְמָזִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז לוֹ עַכְשָׁו דַּיְקָא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. כִּי זֶה יָדוּעַ, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְעַל־כֵּן כָּל אָדָם לְפִי מַעֲשָׂיו עַכְשָׁו, דַּיְקָא לְאַחַר שֶׁעָשָׂה וְיָרַד וְנִתְעָה לְמָקוֹם שֶׁיָּרַד וְנִתְעָה, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וּמְרַמֵּז לוֹ רְמָזִים כְּפִי הָרָאוּי לוֹ עַכְשָׁו בִּמְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ שֵׂכֶל לְהַעֲמִיק בָּזֶה בְּדַעְתּוֹ, צָרִיךְ עַל־כָּל־ פָּנִים לְהַאֲמִין בָּזֶה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, וְאָז יוּכַל לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן וּבְכָל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם כַּנַּ"ל (הלכות שוכר הלכה ג אות ח; עיין 'חידוש מעשה בראשית', אות י).

EN:
The essential completeness of the peace between body and soul is when the body nullifies itself completely before the soul — and loves the soul so much that it even waives from what is its own: from what is necessary and fitting and permitted to it according to the holy Torah — and yet even so, nullifies everything in relation to the soul. Until even the prayers that are for the needs of the body — he directs them all only for the sake of the rectification of the soul and its perfection . And then he merits to be absorbed in Him, may He be blessed, in the ultimate completeness of self-nullification — and draws from Him, may He be blessed, universal peace — peace throughout all the worlds . (See: Shalom [Peace], entry 50.)

Segment 2
HE:
יֵשׁ גִּלְגּוּלֵי נְשָׁמוֹת בִּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת, כַּיָּדוּעַ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: אוֹכְלִים בְּנֵי־אָדָם וְשׁוֹתִים בְּנֵי־אָדָם וְרוֹכְבִים עַל בְּנֵי־אָדָם, כִּי בְּכָל מָקוֹם יֵשׁ נִיצוֹצֵי בְּנֵי־אָדָם, וְגֹדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁעֲלֵיהֶם אֵין לְשַׁעֵר. כִּי אֲפִלּוּ עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם כְּשֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בְּגוּף הָאָדָם, וּמִתְגַּבֵּר עָלָיו רוּחַ שְׁטוּת וְתַאֲווֹת הַבַּהֲמִיּוֹת - אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר כְּלָל הָרַחֲמָנוּת שֶׁעָלָיו, כִּי הוּא מַמָּשׁ בְּהֵמָה בִּדְמוּת אָדָם. מִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁעֲו?ֹנוֹתָיו גּוֹבְרִים עָלָיו כָּל־כָּךְ עַד שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל בִּבְהֵמָה מַמָּשׁ - זֶהוּ בְּוַדַּאי רַחֲמָנוּת גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. וְזֶה שֶׁהִזְהִירָה תּוֹרָה: "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" - לְהַנִּיחַ לוֹ לֶאֱכֹל בִּשְׁעַת מְלָאכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַבְדוּת, בְּחִינַת בַּהֲמִיּוּת וְהֶעְדֵּר הַדַּעַת, כְּדֵי לְהָאִיר עַל הַנֶּפֶשׁ הַמְגֻלְגָּל בַּבְּהֵמָה בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֵרוּת, בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַדָּעַת. כִּי מֵאַחַר שֶׁהָאָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, כִּי הַפַּרְנָסָה וְהָאֲכִילָה נִמְשֶׁכֶת בְּשָׁרְשָׁהּ מֵהַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה, שֶׁמְּאִירִים בָּהֶם הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן - עַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהִשְׁתַּלְשֵׁל אֵיזֶה בְּחִינָה מִבְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן אֲפִלּוּ עַל הַנֶּפֶשׁ הָאָדָם הַמְגֻלְגָּל בַּבְּהֵמָה בִּשְׁעַת אֲכִילָתָהּ. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, דְּיָלְפִינַן שׁוֹר דְּ'לֹא תַחְסֹם' מִשּׁוֹר דְּשַׁבָּת, כִּי שְׁבִיתַת בְּהֵמָה בְּשַׁבָּת הוּא גַם־כֵּן מֵחֲמַת שֶׁבְּשַׁבָּת נִמְשָׁךְ בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן כָּזֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבִיתָה וּנְיָחָא, עַד שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ אֵיזֶה בְּחִינָה מִזֶּה גַּם עַל הַנְּפָשׁוֹת הַמְגֻלְגָּלִין בִּבְהֵמוֹת, בִּבְחִינַת "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְכוּ'", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות שכירת פועלים הלכה ב, אות ד).

EN:
One must be very careful every single day to guard the memory [ lishmar es hazikaron ] — to cleave one's thought to the World to Come [ l'addabka machshavta b'alma d'atei — Aramaic: to bond one's mind to the world that is coming ] — for the essential forgetting [of the World to Come] flows from the abundance of time [ b'rivus hazman ], as it is written: " B'rvos hayamim hakol nishkach — With the passing of many days, everything is forgotten" [Ecclesiastes 1:11 — as time accumulates, awareness fades] . And the essential [mechanism of forgetting] is through the many changes [ shinuyim ] of each and every day — for the essential grip of the forces of impurity and the evil inclination is through changes, as is explained within. And through these changes — and the new causes and events that pass over a person each particular day, and likewise in the world in general, as is seen plainly — through this the Evil One disturbs the person every single day, until it seems to him each day as though this day does not count among the time of his life, and as though on this day it is hard to serve Hashem, may He be blessed, properly, because of the many changes and confusions of this day. But in truth the exact opposite is true — for all these changes of each and every day are nothing other than holy hints [ r'mazim k'doshim ] — Hashem, may He be blessed, contracting Himself from the Infinite to no end, and preparing for the person each day — according to the day and according to the place and according to the person — thought, speech, and action , hinting to him in them precisely the hints to draw close to His service, may He be blessed. And one who merits to expand his knowledge and to understand each day these holy hints — or who at least merits to believe this with complete faith : that in all these changes G‑d's divinity, may He be blessed, is clothed — and He, may He be blessed, contracts Himself within them as it were, precisely in order to draw him close to His service — then new recognition and knowledge are added to him each day, and new and wondrous yearning and longing at every moment toward Him, may He be blessed, and toward His holy service — precisely through these many daily changes. And this corresponds to the blessing of the Luminaries and the recitation of the Sh'ma , as is explained within [in the main teaching]. And the general principle is: all the wondrous changes of all the worlds and sefiros etc. etc., which change at every moment, as is brought in the writings of the holy Arizal [ Rabbi Yitzchak Luria, may his merit protect us — the master of Kabbalistic teaching, whose system of understanding the ongoing dynamics of the spiritual worlds in precise detail is the foundation of later Kabbalistic thought ] — all of it is only according to the deeds of those below. And according to their deeds, Hashem, may He be blessed, contracts Himself and hints to them different hints to draw them close to His service — to every single person according to his deeds and according to the level at which he stands right now on this day and in this hour precisely — whether for praise or for shame, G‑d forbid. Therefore a person has no excuse to say that right now, at this time and in this place, it is impossible for him to remember Hashem — for on the contrary: precisely there , certainly there are hints unique to him right now, according to his level as it is right now, for praise or for shame, G‑d forbid. And in this very place and at this very time precisely, he can remember Hashem, may He be blessed, and return to Him in truth — through the holy hints that Hashem, may He be blessed, is hinting to him right now precisely to draw close to Him. For this is well known: there is no despair in the world at all , and Hashem, may He be blessed, is full of compassion and devises means that none be cast away from Him [ II Samuel 14:14 ] — and therefore, according to each person's deeds right now — precisely after he acted and descended and strayed to the place where he descended and strayed — Hashem, may He be blessed, contracts Himself and hints to him the hints that are fitting for him now, in his place and his hour. And one who does not have the intellect to delve deeply into this in his mind — must at the very least believe this with complete faith , and then he will be able to remember Hashem in every place, at every time, and at every level in the world, as above. (Source: Likutay Halachos, Laws of Hiring — Hilchos Sochaiyr , Halachah 3, sub-section [ os ] ח — passage 8 of that Halachah. See also: Chidush Ma'aseh Bereishis [Renewal of Creation], entry 10.)

Segment 3
HE:
הַבַּעַל־דָּבָר הוּא הַגַּנָּב הָרִאשׁוֹן, רֹאשׁ לְכָל הַגַּנָּבִים וְהָרַמָּאִים שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הוּא מִתְנַהֵג עִם רֹב בְּנֵי־אָדָם בְּדֶרֶךְ גְּנֵבָה, בְּעָרְמָה וְרַמָּאוּת בְּכַמָּה וְכַמָּה מִינֵי דְרָכִים שׁוֹנִים, שֶׁמְּרַמֶּה אֶת הָאָדָם וְגוֹנֵב דַּעְתּוֹ בְּכָל עֵת עַד שֶׁרוֹצֶה לְתָפְסוֹ בְּמִכְמָרְתּוֹ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, כַּנּוֹדָע וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁצָּעַק דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל זֶה תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכּוֹ וְכוּ'", שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת גְּנֵבָה, כְּמוֹ הַגַּנָּב הָאוֹרֵב בַּמִּסְתָּר כְּדֵי לָצוּד הָאָדָם בְּרִשְׁתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי בֶּאֱמֶת עַל־פִּי־רֹב אִי אֶפְשָׁר לְהַבַּעַל־דָּבָר שֶׁיָּבוֹא אֶל הָאָדָם לַהֲסִיתוֹ לַעֲבֵרָה גְמוּרָה, חַס וְשָׁלוֹם; רַק בִּתְחִלָּה מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְו?ֹת, וְגוֹנֵב דַּעַת הָאָדָם וּמוֹרֶה לוֹ הֶתֵּר וּמַלְבִּישׁ לוֹ הָעֵצָה רָעָה שֶׁלּוֹ בְּמִצְו?ֹת, וְהַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וּמֵחֲמַת גְּנֵבָתוֹ וְעָרְמָתוֹ קָשֶׁה מְאֹד לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבַּדּוֹר, שֶׁכָּפוּ אֶת יִצְרָם וְעָמְדוּ בְּנִסְיוֹנוֹת אֵין מִסְפָּר וְכָבְשׁוּ אֶת הַמִּלְחָמָה בִּשְׁלֵמוּת, וְהֵם יָדְעוּ כָּל דְּרָכָיו וּמִסְתּוֹרָיו וְכָל דַּרְכֵי גְנֵבָתוֹ, וְהֵם יוֹדְעִים אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ, כִּי הֵם גַּם הֵם מִתְנַהֲגִים עִמּוֹ בִּגְנֵבָה וְעָרְמָה, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: שְׁרֵי לְהוֹ לְצַדִּיקַיָּא לְסַגּוֹאֵי בְּרַמָּאוּתָא עִם רַמַּאי. וְדַיְקָא עַל־יְדֵי גְנֵבוֹת וְעָרְמוֹת מַצִּילִין הַצַּדִּיקֵי־אֱמֶת אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִלְכְּדוּ כְּבָר בְּרֶשֶׁת הַיֵּצֶר הָרָע, כַּצִּפֳּרִים הַנֶּאֱחָזִים בַּפָּח, עַל־יְדֵי גְנֵבוֹתָיו וְעַרְמִימוּתָיו. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁהַצַּדִּיקִים מְעוֹרְרִים אֶת בְּנֵי־אָדָם מִשְּׁנָתָם וּמִנְּפִילָתָם עַל־יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת דַּיְקָא, שֶׁמַּלְבִּישִׁין וּמַעְלִימִין בָּהֶם אֶת הַפְּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת גְּנֵבָה וְעָרְמָה, שֶׁמִּתְנַהֲגִים עִמּוֹ בְּרַמָּאוּת, כִּי נִדְמֶה לִכְאוֹרָה שֶׁמְּסַפֵּר סִפּוּרִים שֶׁל חֹל וְשִׂיחַת חֻלִּין וּמִלִּין דְּעָלְמָא, וְהוּא מַלְבִּישׁ בָּהֶם דַּיְקָא הָשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, וּמוֹצִיא אֶת הָאֲנָשִׁים מֵרֶשֶׁת הַבַּעַל־דָּבָר, בִּבְחִינַת "מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ" (איוב יד), שֶׁמְּשַׁנִּין אֶת הַפָּנִים עַל־יְדֵי הַלְּבוּשִׁין שֶׁל סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַכִּירוּ, וְעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בִּגְנֵבָה מֵהֶם. נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק מִתְנַהֵג גַּם־כֵּן בִּגְנֵבָה וְעָרְמָה גְדוֹלָה כְּדֵי לְהוֹצִיא בְּנֵי־אָדָם מֵרֶשֶׁת הַסָּמֶךְשׂמֵם, שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם עַל־יְדֵי דַּרְכֵי גְנֵבָתוֹ וְעָרְמָתוֹ כַּנַּ"ל (הלכות גניבה הלכה ג, אות ב).

EN:
There are reincarnations of souls in animals and beasts [ gilgulei n'shamos bivheimos v'chaïyos ], as is known. And as the holy Ba'al Shem Tov, may his memory be a blessing, said: "People eat people, and people drink people, and people ride upon people" [ meaning: the food we eat, the liquids we drink, and the animals we ride may contain the reincarnated souls of human beings — making compassion and awareness essential in all our dealings with creation ] — for in every place there are sparks of human souls. And the greatness of the compassion that is owed to them is beyond all reckoning. For even regarding the soul of a person when it is clothed in a human body — and the spirit of foolishness overcomes him and animal desires dominate him — the compassion owed to him is beyond all reckoning, for he is literally an animal in human form. How much more so when his sins overpower him to the degree that he is reincarnated in an actual animal — this is certainly the greatest compassion. And this is why the Torah warned: " Lo sachsom shor b'disho — You shall not muzzle an ox while it is threshing" [Deuteronomy 25:4] — to allow it to eat during its labor, which is the aspect of servitude , the aspect of animality and the absence of knowledge — in order to illuminate upon the soul reincarnated in the animal some illumination of the will [ he'aras haratzon — an illumination from the aspect of supernal will; the highest spiritual light that can reach even into the depths of reincarnation, kindling some spark of freedom ], which is the aspect of freedom [ chairus ] and the aspect of the fullness of knowledge. For since a person can merit illumination of the will at the moment of eating — for the provision and eating are drawn in their root from the hands [ a Kabbalistic reference to the concept of the "hands" within the sea of Wisdom, which illuminate the encompassing lights that are the aspect of illumination of the will ] that are in the sea of Wisdom, which illuminate in them the encompassing lights that are the aspect of illumination of the will — through this some aspect of the illumination of the will can trickle down even upon the human soul reincarnated in the animal at the moment of its eating. And this is what our Sages of blessed memory taught: that we derive the law of "You shall not muzzle" from the "ox of Shabbos" [ the derivation connects the two commandments — not muzzling the ox during work, and resting one's animals on Shabbos; both are expressions of the same principle of extending illumination to the animal ] — for the resting of one's animal on Shabbos is also because on Shabbos the aspect of this illumination of the will is drawn — which is the aspect of rest and tranquility — so that some aspect of this must be drawn even upon the souls reincarnated in animals, in the aspect of: " L'ma'an yanuach shorcha vachamor'choh — So that your ox and your donkey may rest…" [Deuteronomy 5:14] , as is explained within [in the main teaching]. (Source: Likutay Halachos, Laws of Hiring Workers — Hilchos S'chirus Po'alim , Halachah 2, sub-section [ os ] ד — passage 4 of that Halachah.)

Segment 4
HE:
בְּעֵת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָבוֹא לִשְׁלֵמוּת תִּקּוּנוֹ, אֲזַי מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל־דָּבָר בְּיוֹתֵר בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַגּוֹרֵם קִלְקוּל וּפְגָם, חַס וְשָׁלוֹם, לְאוֹתוֹ הַתִּקּוּן וְהַמַּעֲלָה שֶׁמּוּכָן הָאָדָם לָבוֹא. עַל־כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר אָז בָּזֶה מְאֹד וּלְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַצִּילוֹ מֵרִשְׁתּוֹ (שם אות ו).

EN:
The Evil One is the first thief [ ba'al davar hu haganav harishon ] — the head of all thieves and swindlers in the world — for he conducts himself with most people in the way of theft: with cunning and swindling in many and various different ways, deceiving the person and stealing his mind at every moment until he wishes to trap him in his net, G‑d spare us — as is well known and seen plainly. As King David, peace be upon him, cried out about this always, as it is written: " Ye'erov bamisthar k'ar'yeh v'sukkoh — He lies in ambush in hiding like a lion in its lair…" [Psalms 10:9] — all of which is the aspect of theft: like the thief who lies in ambush in hiding to trap the person in his snare, G‑d forbid. For in truth, most of the time it is impossible for the Evil One to come to a person and entice him to an outright transgression, G‑d forbid. Rather, he first clothes himself in the garments of mitzvos [ the Evil One disguises his temptations as pious actions, religious zeal, or spiritual arguments — this is his primary mode of attack against those who try to serve G‑d ], steals the person's mind, shows him something as though it were permitted, and clothes his evil advice in mitzvos — and today says to him: "Do this," and tomorrow says: "Do that," etc. — as our Sages of blessed memory taught. And because of his theft and cunning it is very difficult to escape him. Therefore in truth it is impossible to escape him completely — except through the true Tzadikim of the generation : those who conquered their inclination and withstood countless trials and won the battle in completeness — and they know all his ways and hiding places and all his methods of theft — and they know how to conduct themselves with him. For they too conduct themselves with him in theft and cunning [ fighting fire with fire — the Tzadik meets the Evil One's deceptive tactics with holy cunning of his own, outsmarting the deceiver ] — in the aspect of what our Sages of blessed memory said: " Sh'rei l'hu l'tzadikayya l'saguyei b'ramayusa im rammai — It is permitted for the righteous to act with cunning against the cunning one" [Aramaic — from the Talmud, Megillah 13b, regarding Moshe's cunning against the schemers] . And it is precisely through thefts and strategems that the true Tzadikim rescue those people who have already been caught in the net of the evil inclination — like birds trapped in a snare — through his [the Evil One's] thefts and cunning. And this is the aspect of what is brought elsewhere [ a reference to the teachings of Rebbe Nachman about the power of the Tzadik's stories ]: that the Tzadikim awaken people from their sleep and their fallen state specifically through story-tales [ sipurei ma'asiyos — narrative stories; Rebbe Nachman's famous stories are the paradigm of this ] — for in the stories they clothe and conceal within them the inner face of the holy Torah. And this is the aspect of theft and cunning: that they conduct themselves with him in deception — for it seems at first glance as though one is relating mere secular stories and mundane conversation — yet within them precisely are clothed the seventy faces of the Torah [ shiv'im panim laTorah — the Torah has seventy dimensions of meaning; the Tzadik's stories contain all of them in hidden form ], and [through the stories] he draws people out of the net of the Evil One — in the aspect of: " M'shaneh panav vat'shal'chehu — He changes his face and sends it forth" [Job 14:20 — the face/surface is changed through the garments of the stories, so the Evil One does not recognize what is being transmitted] — they change the face through the garments of stories so that [the Evil One] does not recognize — and through this specifically they draw him out of [the Evil One's domain] in theft. It follows that the Tzadik too conducts himself with great theft and cunning — in order to bring people out of the net of the S-m-ch M-m [ a euphemism for the name of the force of impurity — the initial letters are written but the word is not spelled out, in keeping with the tradition not to utter this name in full ] into which they fell through his [the Evil One's] methods of theft and cunning as above. (Source: Likutay Halachos, Laws of Theft — Hilchos G'naivah , Halachah 3, sub-section [ os ] ב — passage 2 of that Halachah.)

Segment 5
HE:
עִקַּר אֲרִיכַת יָמָיו שֶׁל הָאָדָם הוּא מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִזָּהֵר לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְחִיב הַיּוֹם בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי כָל יוֹם וָיוֹם בִּתְחִלָּתוֹ הוּא קָצָר מְאֹד, וּבָא לְהָאָדָם, לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי בְחִינָתוֹ, בְּמֵצַר גָּדוֹל, וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּתְחִלָּתוֹ קָשָׁה עַל הָאָדָם מְאֹד מְאֹד הָעֲבוֹדָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הַיּוֹם. וּמֵחֲמַת זֶה רַבִּים נִמְנָעִין מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְדוֹחִין וּמַטְעִין אֶת עַצְמָם בְּכָל יוֹם וָיוֹם, שֶׁאוֹמְרִים: הַיּוֹם קָשֶׁה לִי לְהִתְפַּלֵּל! הַיּוֹם לִבִּי אָטוּם! הַיּוֹם יֶשׁ לִי מְנִיעוֹת וּבִלְבּוּלִים אֵלּוּ! וְכֵן מִזְדַּמֵּן לוֹ כִּמְעַט בְּכָל יוֹם וָיוֹם, עַד שֶׁמֵּחֲמַת זֶה רַבִּים מְזַלְזְלִין בִּדְבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמַאי נִיהוֹ? תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְהַתְּפִלָּה דּוֹמָה עֲלֵיהֶם לְמַשָּׂא, וַחֲפֵצִים לִפְטֹר הַתְּפִלָּה מֵעֲלֵיהֶם, וְכָל זֶה מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם מְבִינִים וְאֵינָם מְשִׂימִים אֶל לִבָּם לִרְאוֹת הֵיטֵב שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא כָּךְ, כִּי כָל יוֹם בִּתְחִלָּתוֹ הוּא קָצָר וּבָא לְהָאָדָם בְּמֵצַר וּבְצִמְצוּם גָּדוֹל, וְהַקְּדֻשָּׁה וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הַיּוֹם עֲדַיִן הִיא נֶעְלֶמֶת בְּמֵצַר גָּדוֹל וּבְקַטְנוּת גָּדוֹל מְאֹד. אֲבָל הָאָדָם צָרִיךְ בְּכָל יוֹם לִהְיוֹת גִּבּוֹר כַּאֲרִי וְכוּ', לְהִתְגַּבֵּר לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְחִיב אֶת הַיּוֹם וְלֵילֵךְ בְּכָל שָׁעָה מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת, דְּהַיְנוּ לְהַגְדִּיל כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה מֵהַיּוֹם בְּתוֹסֶפֶת קְדֻשָּׁה יְתֵרָה, שֶׁזֶּה עִקַּר הָעֲבוֹדָה, מַה שֶּׁצְּרִיכִין בְּכָל עֵת לָצֵאת מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת לְמֹחִין דְּגַדְלוּת. וְזֶה עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לִזְכֹּר בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כִּי בְּכָל יוֹם אָנוּ צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל לָצֵאת מִמֵּצַר לַמֶּרְחָב, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ"הּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב", שֶׁזֶּה עִקַּר אֲרִיכַת יָמָיו שֶׁל הָאָדָם כַּנַּ"ל (שם אות י).

EN:
At the time when a person is about to arrive at the completeness of his rectification — then the Evil One intensifies himself even more in that very matter that causes corruption and damage, G‑d forbid, to that rectification and level for which the person is now ready to arrive. Therefore at that time the person must be very careful about this and beseech Hashem, may He be blessed, to rescue him from his [the Evil One's] net. (Source: Likutay Halachos, Laws of Theft, sub-section [ os ] ו — passage 6 of that Halachah.)

Segment 6
HE:
בְּעִנְיַן הַפְּגָם שֶׁל הַדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה - בָּזֶה נִכְשָׁלִים הַרְבֵּה בְּנֵי־אָדָם, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, עַד שֶׁנּוֹגֵעַ הַפְּגָם גַּם בְּצַדִּיקִים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים, בִּבְחִינַת "כִּי הָעשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם", כִּי כָל הָעֲבֵרוֹת וְהַפְּגָמִים שֶׁל כָּל בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, נִמְשָׁךְ רַק מִבְּחִינַת דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַמְתִּין, כִּי אֵין הַיֵּצֶר הָרָע מָצוּי אֶלָּא לִשְׁעָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְאִם הָיָה מַמְתִּין אֵיזֶה שָׁעָה, הָיָה זוֹכֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אוֹתָן מַצָּעוֹת שֶׁהִצִּיעָה לּוֹ בְּאִסּוּר הִצִּיעָה לּוֹ בְּהֶתֵּר, וְכֵן הַרְבֵּה. וְזֶה עִקַּר הַחֵטְא וְהַפְּגָם שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְכֵן עִקַּר הַפְּגָם שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁחָשְׁבוּ עֲלֵיהֶם רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל אֵיזֶה פְּגָם, אוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּמִּקְרָא לְהֶדְיָא שֶׁשָּׁגוּ בְּאֵיזֶה דָבָר; הֲגַם כִּי בְּוַדַּאי הָיָה שְׁגִיאָה דַקָּה מִן הַדַּקָּה, אַף־עַל־פִּי־כֵן עִקַּר הַפְּגָם וְהַשְּׁגִיאָה הָיָה בְּעִנְיַן דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה. וְכָל הַתּוֹכָחָה שֶׁהוֹכִיחַ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת הַשְּׁבָטִים לִפְנֵי פְּטִירָתוֹ, הַכֹּל הָיָה בְּעִנְיַן פְּגָם זֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' גזילה, הלכה ה, אותיות ז ח ט י יא).

EN:
The essential lengthening of days of a person is what one must be careful about: to lengthen and expand the day every single day — for every single day at its beginning is very short, and comes to the person — to each person according to his level — in great constriction [ meitzar — literally: a narrow pass, a strait; in Kabbalistic thought, the state of smallness of mind and diminished spiritual awareness — mochin d'katnus ]. And as is seen plainly: at the beginning of every single day the service that a person needs to do on that day is exceedingly, exceedingly difficult for him. And because of this, many are held back from serving Hashem, may He be blessed, and mislead and deceive themselves day after day — saying: "Today it is hard for me to pray! Today my heart is blocked! Today I have these obstacles and confusions!" And this comes upon him almost every single day — until because of this many treat lightly matters that stand at the very pinnacle of the world [ Berachos 6b — "things that stand at the very top of the world" yet people treat them lightly ] — and what are those? Prayer — as our Sages of blessed memory said. And prayer seems to them like a burden — and they wish to free themselves of prayer. And all this because they do not understand and do not take to heart to see clearly: that every single day is this way — for every day at its beginning is short and comes to the person in great constriction and contraction. And the holiness and service he needs to do on this day is still hidden in great constriction and very great smallness. But the person must every day be strong as a lion etc. [ Ethics of the Fathers 5:23 — "Be strong as a leopard, light as an eagle, swift as a deer, and mighty as a lion to do the will of your Father in Heaven" ] — to strengthen himself to lengthen and expand the day, and to go each hour from smallness to greatness [ mikatnus lig'dulus — from mochin d'katnus (constricted consciousness) to mochin d'gadlus (expanded consciousness) ] — that is, to make each hour of the day greater with additional holiness — for this is the essential service: that one must at every moment go out from katnus [smallness of mind] to gadlus [greatness of mind]. And this is the essential Exodus from Egypt [ yetzias Mitzrayim — in Kabbalistic teaching, Egypt ( Mitzrayim ) is related to meitzar (constriction); the Exodus is not only a historical event but the daily spiritual process of breaking out of inner constriction ] that we must remember every single day — for each day we must strive to go out from constriction to expansiveness — which is the aspect of: " Min hameitzar karas'i Yah, anani vamerchav — From the constriction I called to G‑d — He answered me in expansiveness" [Psalms 118:5] . And this is the essential lengthening of days of a person, as described above. (Source: Likutay Halachos, Laws of Theft, sub-section [ os ] י — passage 10 of that Halachah.)

Segment 7
HE:
יֵשׁ בָּזֶה יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל אֵצֶל כַּמָּה בְּנֵי־אָדָם, וּבִפְרָט הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה, שֶׁבִּשְׁבִיל דָּבָר אֶחָד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁהוּא מִצְוָה הֵם מַפְקִירִים אֶת הַכֹּל, וּבָאִים עַל־ יְדֵי־זֶה לִידֵי קִלְקוּלִים רַבִּים, וּבִפְרָט כְּשֶׁבָּאִים עַל־יְדֵי־זֶה לִידֵי מַחֲלֹקֶת. וְזֶה גַם־ כֵּן בְּחִינַת דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה. וְכֵן גַּם זֶה בִּכְלַל דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, כְּשֶׁאֵין רוֹצִין לַעֲשׂוֹת מִצְוָה, כִּי אִם כְּשֶׁיּוּכַל לְגָמְרָהּ בִּשְׁלֵמוּת, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְגָמְרָהּ, אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹתָהּ כְּלָל. וְזֶה פְּגָם גָּדוֹל, כִּי אַטּוּ מָאן דְּלָא יָכוֹל לְמֶעְבַּד כֹּלָּא מִצְוָה, פַּלְגָּא מִצְוָה נָמֵי לָא לִעֲבַד?! בִּפְרָט לִפְעָמִים בְּעֵסֶק גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהַתְחָלַת הָעֵסֶק בְּעַצְמוֹ הוּא גַם־כֵּן בְּחִינַת כֹּלָּא מִצְוָה, הֲגַם שֶׁגְּמַר הַתִּקּוּן בִּשְׁלֵמוּת יִהְיֶה עַל־יְדֵי אֲחֵרִים. וּבֶאֱמֶת כָּל הַמִּצְוָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ גַם־כֵּן, מֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַהַתְחָלָה עַל־יָדוֹ, וְכַמְבֹאָר בִּפְנִים (שם אותיות י יב).

EN:
The matter of the flaw of forcing the moment [ dochek es hasha'ah — pushing the moment before its time; rushing ahead of what is spiritually ripe; not waiting for the right time with patience ] — in this many people stumble, great and small alike, until this flaw touches even great and awesome Tzadikim — in the aspect of: " Ki ha'oshek y'holel chacham — For oppression drives a wise person mad" [Ecclesiastes 7:7] . For all the transgressions and flaws of all those who transgress, G‑d spare us — flow only from the aspect of forcing the moment: one who does not want to wait. For the evil inclination is present only for its moment [ ein hayetzer hara matzuy ela l'sha'ato — the desire is fleeting; if one could simply wait it out, it would pass ], as our Sages of blessed memory taught — and if he had waited even a little while, he would have merited in this world and in the World to Come. As our Sages of blessed memory taught: "The very bed she made up for him in a forbidden way, she made up for him in a permitted way" [ referring to Tamar and Yehudah — Yehudah eventually married her legitimately; had he waited, the desire would have found its holy expression in the right time ] — and so in many other cases. And this is the essential sin and flaw of Adam HaRishon [ Adam ate from the Tree of Knowledge before the time was ripe — had he waited until the Shabbos, he would have been permitted to eat from it; he forced the moment ], as is explained within. And likewise the essential flaw of all the great Tzadikim of whom our Sages held some fault — or whose flaw is explicitly stated in the Torah — even though certainly the error was the most subtle of the subtle — even so, the essential flaw and error was in the matter of forcing the moment. And all of Yaakov's rebuke of the Tribes before his passing was entirely about this flaw, as is explained within. (Source: Likutay Halachos, Laws of Robbery — Hilchos Gazailah , Halachah 5, sub-sections [ osios ] ז, ח, ט, י, יא — passages 7 through 11 of that Halachah.)

Segment 8
HE:
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: אֵין לְהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ. הַיְנוּ, מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַקְדִּישׁ עַצְמוֹ בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, עִקַּר עֲצָתוֹ, שֶׁיֵּדַע שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וּשְׁעָתוֹ, דְּהַיְנוּ אוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְהַמָּקוֹם שֶׁעוֹמֵד בָּהּ, וְלֹא יַחְשֹׁב עַל שָׁעָה אַחֶרֶת וְעַל מָקוֹם אַחֵר כְּלָל, רַק יִשְׁתַּדֵּל וְיִתְגַּבֵּר לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְהַמָּקוֹם, כִּי הַשָּׁעָה הָאַחֶרֶת וְהַמָּקוֹם הָאַחֵר הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי וְכוּ' (שם אות כ).

EN:
There is a great evil inclination in this regard among many people — and especially among those of elevated level — who, for the sake of one thing that seems to them to be a mitzvah , abandon everything else and thereby come to many corruptions — especially when this brings them to strife and dispute . And this too is the aspect of forcing the moment. And likewise this is also included in forcing the moment: when one does not wish to perform a mitzvah except when one can perform it in full completeness — and when one sees that one cannot complete it perfectly, one does not wish to do it at all. And this is a great flaw — for does one who cannot perform a whole mitzvah therefore not even perform half a mitzvah?! [ Aramaic: atu man d'lo yachol l'me'bad kola mitzvah, palga mitzvah nami la li'vad — from the Talmud, Sotah 13b, regarding Moshe's coffin ] Especially sometimes in a great matter of holiness — where the very beginning of the engagement is itself a whole mitzvah, even though the final rectification in its completeness will be accomplished by others. And in truth the entire mitzvah is attributed to his name as well — since the essential beginning was through him, as is explained within. (Source: Likutay Halachos, Laws of Robbery, sub-sections [ osios ] י and יב — passages 10 and 12 of that Halachah.)

Segment 9
HE:
אַף־עַל־פִּי שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת זָרִיז גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה כְּלָל, רַק לֵילֵךְ וּלְהִתְנַהֵל לְאַט לְאַט, בִּבְחִינַת 'הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן', וּכְמוֹ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "הַיְלָדִים רַכִּים וְכוּ', וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים וְכוּ'". וְיֵשׁ בָּזֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר (שם אות כא).

EN:
Our Sages of blessed memory taught: " Ain l'hekdesh ela m'komo ush'ato — Sacred things have nothing except their place and their time" [ from the laws of Temple offerings — a sacrifice is valid only in its designated place and at its designated time; outside of these, it is invalid ]. That is: one who wishes to sanctify himself in the holiness of Israel — the essential counsel for him is to know that he has nothing except his place and his time — meaning: that very hour and place in which he now stands . And let him not think about any other hour or any other place at all — rather, let him strive and strengthen himself to sanctify himself in that hour and place. For the other hour and the other place is an entirely different matter etc. (Source: Likutay Halachos, Laws of Robbery, sub-section [ os ] כ — passage 20 of that Halachah.)

Segment 10
HE:
גֶּדֶר הָאָדָם הוּא מְדַבֵּר, וְהוּא כְּנֶגֶד יְסוֹד הָאֵשׁ, כַּיָּדוּעַ. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּל יְסוֹד כָּלוּל מִכָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן הָאָדָם הַמְדַבֵּר הוּא מִבְּחִינַת יְסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבָּאֵשׁ שֶׁבְּאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, כַּמּוּבָא. וּבָזֶה עִקַּר בְּחִירַת הָאָדָם, שֶׁנִּבְרָא רַק בִּשְׁבִיל זֶה, הַיְנוּ לָסוּר מֵהָאֵשׁ הָרַע וְהַטָּמֵא שֶׁבּוֹעֵר לְכָל הַתַּאֲווֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְלִזְכּוֹת לְהַכִּיר וְלֵידַע אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת 'אֵשׁ אֹכְלָה'. אַךְ גַּם בְּעִנְיַן הִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא יִבְעַר הָאֵשׁ דִּקְדֻשָּׁה שֶׁבְּלִבּוֹ חוּץ מֵהַמִּדָּה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַזְהָרָה "פֶּן יֶהֶרְסוּ", שֶׁהֻזְהֲרוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת מַתַּןשׂ תּוֹרָה. כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצִין לְהִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מֵהֲרִיסָה, שֶׁלֹּא יִדְחַק אֶת הַשָּׁעָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי רֹב הַהַרְפַּתְקָאוֹת וְהַנְּפִילוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת שֶׁל רֹב בְּנֵי־אָדָם הוּא רַק עַל־יְדֵי זֶה, כִּי זֶה יָדוּעַ כִּי הַכֹּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וַאֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, בְּוַדַּאי הוּא חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק הַרְבֵּה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ; רַק עִקַּר הָעִכּוּב מֵחֲמַת שֶׁכָּל אֶחָד הָיָה מְרֻצֶּה מְאֹד לַחְטֹף כָּל הַטּוֹב בְּפַעַם אַחַת, וְלִכְנֹס וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת תֵּכֶף בְּפַעַם אַחַת וּבְשָׁעָה רִאשׁוֹנָה. וּמֵחֲמַת שֶׁבֶּאֱמֶת צְרִיכִין לְהַמְתִּין הַרְבֵּה, וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, וּלְהִתְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וּלְצַפּוֹת הַרְבֵּה לִישׁוּעַת הַשֵּׁם עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת - עַל־יְדֵי־זֶה רַבִּים לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן זֶה, וּמִתְרַשְּׁלִים מִלְּפַקֵּחַ עַל חַיֵּיהֶם הַנִּצְחִיִּים, עַד שֶׁמִּתְרַחֲקִים לְגַמְרֵי כְּמוֹ שֶׁמִּתְרַחֲקִים, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְקָרֵב אֶל צַדִּיקֵי־אֱמֶת, כִּי זֶה עֵסֶק שֶׁל צַדִּיקֵי־אֱמֶת, לְהַלְהִיב לֵב בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְלַהֲבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת־יָהּ וּבְהִשְׁתּוֹקְקוּת גָּדוֹל מְאֹד; אֲבָל נִזְהָרִים מְאֹד מִבְּחִינַת רוּחַ סְעָרָה, שֶׁלֹּא יַבְעִיר הָאֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי בִּבְחִינַת הֲרִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מִבְּחִינַת דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה אֲפִלּוּ בְּעִנְיַן הַהִתְקָרְבוּת אֶל הַקְּדֻשָּׁה, כִּי אַף־עַל־ פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי צְרִיכִין לְזָרֵז וּלְמַהֵר מְאֹד מְאֹד לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ, וּבִפְרָט מִי שֶׁכְּבָר נִכְשַׁל וְנִלְכַּד בַּמֶּה שֶׁנִּלְכַּד, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, וּצְרִיכִין לְהַמְתִּין וּלְהַמְתִּין עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְפִירַת הָעֹמֶר, שֶׁהוּא הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה. כִּי בְּוַדַּאי, לְפִי הָאַהֲבָה וְהָרָצוֹן וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, בְּוַדַּאי הָיוּ מְרֻצִּים לְקַבְּלָהּ מִיָּד תֵּכֶף אַחַר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, וְהַהֶכְרֵחַ לְהַמְתִּין עַד יוֹם הַחֲמִשִּׁים. וְאַף־ עַל־פִּי־כֵן אָסוּר לִשְׁכֹּחַ וּלְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ בְּכָל פַּעַם: מָתַי יִזְכֶּה שֶׁיַּגִּיעַ יוֹם יְשׁוּעַת נַפְשׁוֹ בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְפִירָה, שֶׁסּוֹפְרִין הַיָּמִים וּמִשְׁתּוֹקְקִים וּמִתְגַּעְגְּעִים וּמְצַפִּים וּמְחַכִּים לַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, יוֹם הַחֲמִשִּׁים, שֶׁהוּא יוֹם קַבָּלַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם בִּפְרָטִיּוּת גַּם־כֵּן, בִּבְחִינַת "לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה", כִּי צָרִיךְ לִסְפֹּר הַיָּמִים וְלִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ בְּכָל פַּעַם לִזְכּוֹת לִישׁוּעָה שְׁלֵמָה, בְּחִינַת לְבַב חָכְמָה, לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ בְּלֵב שָׁלֵם וּבֶאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה כַּנַּ"ל, רַק לְהַמְתִּין הַרְבֵּה לִישׁוּעַת הַשֵּׁם וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְגַם בָּזֶה אָסוּר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁיִּתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתוֹ תֵּכֶף, רַק בִּבְחִינַת "קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: וְאִם לֹא נִתְמַלֵּא בַּקָּשָׁתְךָ חֲזֹר וְקַוֵּה, וְיַרְבֶּה עוֹד לְהִתְפַּלֵּל וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וְגַם בְּעִנְיַן הַשִּׂיחָה וְהַתְּפִלָּה בְּעַצְמָהּ אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, שֶׁתֵּכֶף יַתְחִיל לְדַבֵּר דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִם לָאו, מִתְרַשֵּׁל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם גַּם מִתְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, ק כַּמָּצוּי בְּרֹב בְּנֵי־אָדָם; רַק אֲפִלּוּ אִם אֵין לוֹ לְעֵת־עַתָּה שׁוּם דִּבּוּרִים וְשׁוּם הִתְעוֹרְרוּת כְּלָל, יַעֲמֹד לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדַל וּכְרָשׁ, כְּאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו, רַק יְצַפֶּה וְיִשְׁתּוֹקֵק וְיִתְגַּעְגֵּעַ שֶׁיַּשְׁפִּיעַ לוֹ דִּבּוּרִים מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁיִּזְכֶּה לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ הֵיטֵב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאָז דַּיְקָא עַל־יְדֵי הַהַמְתָּנָה וְהַשְּׁתִיקָה וְהַיִּחוּל זוֹכֶה אַחַר־כָּךְ לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דִּבּוּרִים חַמִּים כְּגַחֲלֵי־אֵשׁ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חַשְׁמַ"ל שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה הַקְּדוֹשָׁה (עי' התבודדות, אות מז). כִּי כָל אָדָם צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הַמֶּרְכָּבָה, כִּי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ מֶרְכָּבָה לַשְּׁכִינָה. וְאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לִפְנִימִיּוּת קְדֻשַּׁת הַמֶּרְכָּבָה, אֶלָּא־אִם־כֵּן עוֹבְרִין תְּחִלָּה דֶּרֶךְ שָׁלשׁ קְלִפּוֹת טְמֵאוֹת לְגַמְרֵי, שֶׁהֵם רוּחַ־סְעָרָה וְעָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת (יחזקאל א), וְהָרוּחַ־ סְעָרָה מַלְהִיב הָאֵשׁ הַמִּתְלַקַּחַת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָאֵשׁ הַבּוֹעֵר לְכָל הַתַּאֲווֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן; וְהֶעָנָן גָּדוֹל מַחֲשִׁיךְ מִלִּרְאוֹת שֹׁרֶשׁ אוֹר הָאֵשׁ דִּקְדֻשָּׁה. וְאַחַר־כָּךְ צְרִיכִין לַעֲבֹר דֶּרֶךְ בְּחִינַת נֹגַהּ, שֶׁהוּא מְעֹרָב טוֹב וָרַע, בְּחִינַת "וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב" (שם). וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר הַחַשְׁמַ"ל, שֶׁמִּשָּׁם הַתְחָלַת הַמֶּרְכָּבָה דִקְדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת "וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל" (שם), וְעִקַּר הַמְשָׁכַת קְדֻשַּׁת הַחַשְׁמַ"ל הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, וְאָז זוֹכִין לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֵשׁ דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): "כְּמַרְאֵה אֵשׁ, הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת", שֶׁשָּׁם הִתְגַּלּוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא". וְעַל־יְדֵי־זֶה שׂוֹרְפִין וּמְכַלִּין הָאֵשׁ דְּסִטְרָא־ אָחֳרָא, בִּבְחִינַת "כִּי מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם" (שם טו), וְזוֹכִין לִבְחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, בִּבְחִינַת "וּדְבָרָיו שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (שם אותיות כב כג כד כה כח; ובראשי פרקים).

EN:
Even though one must be very zealous [ zariz ] in one's service of Hashem, may He be blessed — even so, one cannot force the moment at all. Rather: go and move slowly, gently, step by step [ lailech v'lehisnahel l'at l'at — to walk and to lead gently and gradually ] — in the aspect of: "One who comes to purify himself is assisted from Above — but they say to him: Wait" [Yoma 38b] . And as Yaakov Avinu, peace be upon him, said: " Hay'ladim rachim — The children are tender… va'ani esnahala l'iti l'regel ham'lachah asher l'fanai v'l'regel hay'ladim — and I will lead at my pace, according to the work before me and according to the pace of the children…" [Genesis 33:13–14] . And there is much to say about this. (Source: Likutay Halachos, Laws of Robbery, sub-section [ os ] כא — passage 21 of that Halachah.)