{
  "bookId": "otzar-hayirah",
  "part": "2",
  "torah": "7",
  "title": "Treasury of Awe",
  "hebrewTitle": "Treasury of Awe",
  "sourceUrl": "/reader/otzar-hayirah/2/7",
  "plainUrl": "/reader-plain/otzar-hayirah/2/7/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "בְּמִנְחָה דִּינָא תַקִּיפָא שָׁלְטָא, וּצְרִיכִין לְהִתְיַגֵּעַ מְאֹד בְּמִנְחָה לְהַמְתִּיק הַדִּינִים יוֹתֵר מִבִּתְפִלַּת עַרְבִית; אַף־עַל־פִּי שֶׁעִקַּר הַדִּינִים שְׁלִיטָתָן בַּלַּיְלָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן בִּזְמַן הַמִּנְחָה עִקַּר הָעֲבוֹדָה לְהַמְתִּיקָם אָז דַּיְקָא, כִּי אָז תְּחִלַּת שֹׁרֶשׁ אֲחִיזָתָם (הל' תפלת המנחה ה\"ה אות א).",
      "en": "Through rising at midnight [ kumas chatzos ] one establishes faith [ emunah ] and draws down acts of kindness [ chasadim ] and sweetens the judgments [ dinim ]. (Laws of Rising in the Morning, Law 2)"
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "עִקַּר הַמְתָּקַת הַדִּינִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, עִקַּר הַמְתָּקָתָם בִּשְׁלֵמוּת הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְתִּיק אוֹתָם עַל־יְדֵי הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַמֹּחִין, וְהוּא הַשֹּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל כָּל הַמֹּחִין, וְשָׁם כְּלוּלִין כָּל הַמֹּחִין יַחַד, מֹחִין דְּגַדְלוּת וּמֹחִין דְּקַטְנוּת, כִּי שָׁם כֹּלָּא חַד וּמִשָּׁם עִקַּר הַהַמְתָּקָה בִּשְׁלֵמוּת. רַק שֶׁזֶּה הַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ כִּי אִם מִי שֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינַת הָעֲנָוָה שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה יָכוֹל לִכְתֹּב עַל עַצְמוֹ כָּל גְּדֻלַּת שִׁבְחוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן כָּתוּב: \"וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד\", וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָה בֶּאֱמֶת, כִּי נִכְלָל בְּאַיִן, שֶׁשָּׁם הַגְּדֻלָּה וְהָעֲנָוָה כֹּלָּא חַד, בִּבְחִינַת \"בִּמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ\". וַאֲזַי כְּשֶׁזּוֹכֶה לָזֶה, אָז זוֹכֶה לְהַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם הַנֶּאֱחָזִין בְּמֹחִין דְּקַטְנוּת, כִּי עִקַּר הַמְתָּקָתָם מִשָּׁם דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲנָוָה אֲמִתִּית, שֶׁשָּׁם הַגַּדְלוּת וְהַקַּטְנוּת כָּלוּל יַחַד כַּנַּ\"ל, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג זֶה כְּלָל (שם).",
      "en": "At the time of the afternoon prayer [ Minchah ], strict judgment holds sway — and one must labor greatly during the Minchah prayer to sweeten the judgments more so than at the evening prayer [ Arvis ]. Even though the essential dominion of the judgments is at night, nonetheless at the time of Minchah is the essential time for the service of sweetening them — for it is then that the very beginning of their grip takes hold. (Laws of the Afternoon Prayer, Law 5, Section 1)"
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "כָּל הַדִּינִים יֵשׁ לָהֶם שֹׁרֶשׁ, וְזֶה הַשֹּׁרֶשׁ יֵשׁ לוֹ עוֹד שֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה גָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ, וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה וְכוּ'. וְכָל מַה שֶּׁמַּעֲלִין הַדִּין לְשָׁרְשׁוֹ הַגָּבוֹהַּ מִמֶּנּוּ, נִקְלָשׁ וְנִמְתָּק הַדִּין, בִּבְחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּין בְּשָׁרְשׁוֹ; אֲבָל עֲדַיִן גַּם שָׁם יֵשׁ אֵיזֶה אֲחִיזַת הַדִּין, וּצְרִיכִין לְהַעֲלוֹתוֹ יוֹתֵר עַד תַּכְלִית הַשֹּׁרֶשׁ, שֶׁשָּׁם נִמְתָּק לְגַמְרֵי. וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים, לְהַמְתִּיק הַדִּינִים מִכָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹצִיאִין אוֹתָם מֵעֲו?ֹנוֹתָם שֶׁבָּאִים עַל־יְדֵי הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיְּנִיקָתוֹ מֵהַדִּינִים. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ, אֲזַי לֹא דַי שֶׁאֵינוֹ מַמְתִּיק הַדִּין בְּשָׁרְשׁוֹ, אַדְּרַבָּה עַל־יָדוֹ יוֹנֵק הַדִּין יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִשָּׁרְשׁוֹ, מֵחֲמַת שֶׁרָצָה זֶה לִגַּע בִּקְדֻשָּׁה גָבוֹהַּ כָּל־כָּךְ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָהּ, וַאֲזַי נִתְעוֹרֵר בְּיוֹתֵר בְּחִינַת הַדִּין שֶׁיֵּשׁ שָׁם, וְיוֹנְקִים הַדִּינִים שֶׁלְּמַטָּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת גֹּדֶל הָאִסּוּר שֶׁל הַזָּרִים לְהִתְקָרֵב לִדְבָרִים הַמְקֻדָּשִׁים וְכוּ', כַּמְבֹאָר בַּתּוֹרָה בְּכַמָּה אַזְהָרוֹת. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁקֹּרַח וַעֲדָתוֹ נֶאֶבְדוּ דַיְקָא עַל־יְדֵי הַקְרָבַת הַקְּטֹרֶת, אַף־עַל־פִּי שֶׁהַקְּטֹרֶת מְבַטֵּל מוֹתָנָא וּמַמְתִּיק וּמְבַטֵּל כָּל מִינֵי דִינִים שֶׁבָּעוֹלָם; אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁקֹּרַח וַעֲדָתוֹ לֹא הָיוּ רְאוּיִים לָזֶה, עַל־כֵּן נִתְעוֹרֵר עַל־יְדֵי־זֶה הַדִּין בְּיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁהֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם, צִוָּה משֶׁה אֶת אַהֲרֹן שֶׁיְּמַהֵר לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, כִּי קְטֹרֶת מַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם, כְּשֶׁמַּקְטִיר אוֹתָם הָרָאוּי לְכָךְ כַּנַּ\"ל (הל' שלוח הקן, אותיות יד טז).",
      "en": "The essential sweetening of the judgments — which are in the aspect of contracted intellect [ mochin d'katnus ] — the essential sweetening of them in perfection is when one merits to sweeten them through the supreme encompassing intellect [ seichel ha-elyon ha-kolel ], which stands above all the intellects and is the supernal root of all intellects, where all the intellects are included together — both the expanded intellect [ mochin d'gadlus ] and the contracted intellect [ mochin d'katnus ] — for there all is one. And from there is the essential complete sweetening. Only this supreme encompassing intellect cannot be attained except by one who merits the aspect of the humility [ anavah ] of Moshe our Teacher, peace be upon him — who was able to write about himself all the greatness of his own praises, and yet nonetheless it is written: \"And the man Moshe was very humble\" [Bamidbar 12:3]. This is the essential perfection of true humility — being included in the Nothingness [ Ayin ], where greatness and humility are one, in the aspect of \"in the place of His greatness, there you find His humility.\" And when one merits this, one then merits to sweeten all the judgments of the world that cling to the contracted intellect — for the essential sweetening comes from there specifically, which is the aspect of true humility, where greatness and smallness are included together as mentioned. Only it is impossible for us to understand or attain this at all. (Same source)"
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "עַל־יְדֵי הַבְּכִיָּה שֶׁבּוֹכִין לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה מְהַפְּכִין הָרֹגֶז לְרָצוֹן וּמַמְתִּיקִין הַדִּין בְּשָׁרְשׁוֹ (הלכה ג אות כח).",
      "en": "All judgments have a root, and this root has another root higher above it, and so on ever higher. The higher one raises the judgment toward its higher root, the weaker and sweeter the judgment becomes — in the aspect of sweetening the judgment at its root. But even there some grip of judgment remains, and one must raise it higher still toward the ultimate root — where it is completely sweetened. This is the essential work of the Tzadikim — to sweeten the judgments from all of Israel, for through this they draw Israel out from their sins, which come through the evil inclination whose sustenance is from the judgments. But one who is not worthy of this — not only does he fail to sweeten the judgment at its root, but on the contrary, through him the judgment draws yet more and more from its root. For this person has presumed to touch a holiness so lofty that he is not worthy of it — and thereby the aspect of judgment found there is further aroused, and the lower judgments draw ever more sustenance, G‑d forbid. This is the aspect of the great prohibition against unauthorized persons drawing near to holy things etc., as is explained in the Torah through several warnings. And this is the aspect of how Korach and his congregation were destroyed specifically through the offering of incense [ ketores ] — even though incense nullifies deadly plagues and sweetens and nullifies all manner of judgments in the world. But because Korach and his congregation were not worthy of this, through it the judgment was further aroused against them, G‑d forbid. Yet afterward, when the plague struck the people, Moshe commanded Aharon to hurry and offer the incense — for incense sweetens all the judgments of the world when offered by one who is worthy of it, as mentioned. (Laws of Sending Away the Mother Bird, Sections 14 and 16)"
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג הָעוֹלָם בִּצְדָקָה וּמִשְׁפָּט. וּבֶאֱמֶת הוּא מִדְּרָכָיו הַנִּפְלָאִים מְאֹד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין, כְּמוֹ שֶׁתָּמַהּ הַפַּיְּטָן: \"בִּמְקוֹם מִשְׁפָּט אֵין צְדָקָה וְכוּ', וְאַתָּה בְּמִשְׁפָּט תַּעֲשֶׂה צְדָקָה\". וּבֶאֱמֶת הוּא פֶּלֶא גָדוֹל מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל, כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָאָדָם הָיָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאכַל נַהֲמָא דְכִסּוּפָא, וְעַל־כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּנְהִיג הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם בְּמִשְׁפָּט. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁבַּתְּחִלָּה עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, וְזֶה בְּעַצְמוֹ הָיָה גַם־כֵּן מִצַּד רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ, בִּכְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל הָאָדָם שְׂכָרוֹ בְּמִשְׁפָּט וְלֹא יֹאכַל נַהֲמָא דְכִסּוּפָא, כִּי בֶּאֱמֶת גַּם דִּינוֹ יִתְבָּרַךְ הֵם חֲסָדִים גְּדוֹלִים, כִּי הֵם צִמְצוּמִים וְכֵלִים לְקַבֵּל הַחֶסֶד בְּתוֹכָם כַּמּוּבָא. אַךְ אַף־עַל־ פִּי־כֵן רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם - עָמַד וְשִׁתֵּף מִדַּת הָרַחֲמִים וְכוּ' וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם שֶׁיִּתְנַהֵג בְּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה, וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג זֹאת כַּנַּ\"ל (הלכות מתנה הלכה ה, אות א).",
      "en": "Through the weeping with which one weeps before Hashem, blessed be He — that one may merit to do His will and to return to Him — through this one transforms wrath into favor and sweetens the judgment at its root. (Same source, Law 3, Section 28)"
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "שֹׁרֶשׁ שְׁנֵי בְחִינוֹת אֵלּוּ שֶׁל מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הֵם נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת תּוֹרַת הַשֵּׁם וּתְפִלַּת הַשֵּׁם, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְקַיֵּם מִצְו?ֹת וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְתוֹרָה נִקְרֵאת מִשְׁפָּט, וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ הַהַנְהָגָה שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינַת מִשְׁפָּט. אֲבָל עַל־יְדֵי הַנְהָגָה זוֹ לְבַד הָיָה קָשֶׁה לְהָעוֹלָם לְהִתְקַיֵּם, כִּי עַל־פִּי מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה 'הַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת תָּמוּת', חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שִׁתֵּף רַחֲמִים בַּדִּין וּמַנְהִיג הָעוֹלָם גַּם בִּצְדָקָה וָחֶסֶד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תְּפִלַּת הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְפַּלֵּל? וּמַה הוּא מִתְפַּלֵּל: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעְסִי, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְשִׁיךְ בְּכָל פַּעַם רַחֲמִים עֶלְיוֹנִים מְאֹד אַף־עַל־פִּי שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁחָטְאוּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ, עַד שֶׁיָּשׁוּבוּ כֻּלָּם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מִתְפַּלֵּל וְכוֹבֵשׁ כַּעְסוֹ וּמַמְתִּיק הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט בִּצְדָקָה וְרַחֲמִים, עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא מַחֲלִישׁ כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁכָּל כֹּחוֹ מִדִּינִים וּגְבוּרוֹת, וּמַגְבִּיר כֹּחַ הַיֵּצֶר טוֹב, שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מִבְּחִינַת חֶסֶד וְרַחֲמִים, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִתְקַיֵּם: \"וְעָשִׂיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ\" (שם אות ב).",
      "en": "Hashem, blessed be He, guides the world through righteousness [ tzedakah ] and justice [ mishpat ]. And in truth, this is one of His most wondrous ways — impossible to understand — as the liturgical poet marveled: \"In the place of justice there is no charity... and yet You perform charity through justice.\" And in truth this is a great wonder that is utterly impossible to understand — for the essential purpose of the creation of the human being was so that he should not eat the bread of shame [unearned bread]. Therefore it is necessary that Hashem, blessed be He, guide the world through justice. And this is the aspect of what was originally conceived — to create the world through the attribute of strict judgment. And this itself was also from the side of His mercy and kindness, in order that the person should receive his reward through justice and not eat the bread of shame. For in truth even His judgments, blessed be He, are great acts of kindness — for they are contractions and vessels to receive the kindness within them, as is explained. Yet even so, seeing that the world could not endure on this alone, He arose and combined the attribute of mercy, and created the world to be governed by both justice and righteousness together. And in truth this cannot be apprehended, as mentioned. (Laws of Gifts, Law 5, Section 1)"
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "כָּל עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים כָּל יְמֵיהֶם הוּא לְהַמְתִּיק דִּינִים וּלְהַמְשִׁיךְ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ נֶחֱלָשׁ כֹּחַ הַיֵּצֶר הָרָע וּמַחֲזִירִים אֶת יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה. וְכָל מַה שֶּׁהַצַּדִּיק גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְכָל מַה שֶּׁבָּא לְמַדְרֵגָה גָבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, הוּא זוֹכֶה לְהַמְשִׁיךְ חֲסָדִים וְרַחֲמִים עֶלְיוֹנִים בְּיוֹתֵר, כַּמּוּבָן בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. וְעִקַּר הַהַמְתָּקָה הוּא עַל־יְדֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים שֶׁזּוֹכִים לְהִכָּלֵל בְּאוֹר הָאֵין־סוֹף, עַד שֶׁזּוֹכִין לִבְחִינַת תּוֹרַת הַשֵּׁם וּתְפִלַּת הַשֵּׁם מַמָּשׁ, וּמַמְשִׁיכִין מִשָׁם רַחֲמִים גְּדוֹלִים עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם עַד אֵין סוֹף (שם אות ג).",
      "en": "The root of these two aspects — justice and righteousness — are drawn from the aspect of the Torah of Hashem and the prayer of Hashem. For our Sages of blessed memory taught that Hashem, blessed be He, fulfills commandments and studies Torah — and Torah is called \"justice\" [ mishpat ] — and from there flows the governance through the aspect of justice. But through this governance alone it would have been difficult for the world to endure — for according to the strict justice of Torah, \"the soul that sins shall die\" , G‑d forbid. But Hashem, blessed be He, combines mercy with judgment and guides the world also through righteousness and kindness — and this is the aspect of the prayer of Hashem. For our Sages asked: From where do we learn that the Holy One, blessed be He, prays? And what does He pray? \"May it be My will that My mercy overcome My anger.\" This is the aspect of how Hashem draws down at all times exceedingly great mercy, even though Israel has sinned as they have — so that they may endure until they all return to Him. For through His praying and suppressing His anger and sweetening judgment and justice with righteousness and mercy, through this very act He weakens the power of the evil inclination — all of whose strength is from judgments and severities — and strengthens the power of the good inclination, whose root is from kindness and mercy. And through this is fulfilled: \"And I shall cause you to walk in My statutes\" [Yechezkel 36:27]. (Same source, Section 2)"
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "הַנְּפָשׁוֹת מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל יוֹם בִּבְחִינַת \"חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ'\", כַּיָּדוּעַ בַּכְּתָבִים; הַיְנוּ, שֶׁבַּלַּיְלָה עוֹלִים הַנְּפָשׁוֹת בִּבְחִינַת עִבּוּר כְּדֵי לְהִתְחַדֵּשׁ שָׁם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שֵׁנָה שֶׁל לַיְלָה, וּבַבֹּקֶר יוֹצְאִים הַנְּפָשׁוֹת בִּבְחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת, וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַחִיּוּת שֶׁל אָדָם. וְעִקַּר הִתְחַדְּשׁוּת הַנֶּפֶשׁ הוּא לְהַמְתִּיק וּלְבַטֵּל מִמֶּנָּה בְּחִינַת הַדִּינִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת כַּעַס וַחֲרוֹן־אַף, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר בִּלְבּוּל הַדַּעַת וְעִקַּר חֻלְשַׁת וִיגִיעַת הַנֶּפֶשׁ וְהַחִיּוּת שֶׁהוּא הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: \"הַחָכְמָה תְּחַיֶּה וְכוּ'\", כִּי עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם הוּא לְהַמְתִּיק דִּינִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מִתְּחִלַּת הַצִּמְצוּם, כִּי הַדִּינִים הֵם בְּחִינַת כַּעַס וַחֲרוֹן־אַף, בְּחִינַת הַסְתָּרַת פְּנֵי הַשֵּׁם, כִּי הֵם רוֹצִים לְהַסְתִּיר פְּנֵי הִתְגַּלּוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּבֶאֱמֶת שֹׁרֶשׁ הַדִּינִים כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ, כִּי הוּא בְּחִינַת תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם שֶׁהָיָה בְּהֶכְרֵחַ לִבְרִיאַת עוֹלָם, וְהוּא בֶּאֱמֶת חֶסֶד גָּדוֹל וְנִפְלָא, כִּי דַיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלָּה אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּלֹא זֶה הַצִּמְצוּם לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לֵידַע מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כְּלָל. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן צְרִיכִין לִרְאוֹת שֶׁהַדִּינִים הַנִּמְשָׁכִים וְנִשְׁתַּלְשְׁלִים מִשָּׁם לֹא יִתְגַּבְּרוּ יוֹתֵר מִדַּי, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא יַסְתִּירוּ יְדִיעַת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם. וְהִנֵּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְכָל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית הָיוּ עַל־יְדֵי תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם, כִּי בְּלֹא זֶה לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהִתְהַוּוֹת הַבְּרִיאָה כְּלָל, וְעַל־כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיְּחַדֵּשׁ כִּבְיָכוֹל בְּכָל יוֹם גַּם בְּחִינַת תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קִיּוּם לְהָעוֹלָם, כִּי בְּלֹא זֶה אֵין קִיּוּם לְהָעוֹלָם כְּלָל, כִּי כָּל הַחִיּוּת וְהָאוֹרוֹת הַמְלֻבָּשִׁים בְּכָל הַבְּרִיאָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, כֻּלָּם מִתְאַוִּים וּמִשְׁתּוֹקְקִים בְּכָל עֵת לַחֲזֹר לְשָׁרְשָׁן, וְהָיָה מִתְבַּטֵּל הָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, וְעַל־כֵּן הַצִּמְצוּם הוּא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ הַצִּמְצוּם בְּכָל יוֹם בִּשְׁבִיל קִיּוּם הָעוֹלָם. וּמִשָּׁם נִשְׁתַּלְשֵׁל בְּחִינַת כַּעַס וָזַעַם חַס וְשָׁלוֹם בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים ז): \"וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם\". וְזֶה כָּל עֲבוֹדַת הַצַּדִּיקִים, לְהַמְתִּיק וּלְבַטֵּל הַכַּעַס וְהַזַּעַם הַמִּתְעוֹרֵר בְּכָל יוֹם; וְעִקַּר הַהַמְתָּקָה צְרִיכִין בְּעֵת שֶׁמִּשְׁתַּנִּים הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל תִּקּוּנֵי קְרִיאַת־שְׁמַע וּתְפִלָּה שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, הַכֹּל כְּדֵי לְהַמְתִּיק הַדִּינִים וְהַכַּעַס בְּעֵת שֶׁמִּשְׁתַּנִּים הָעִתִּים, כִּי כָל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם נִמְשָׁכִין מֵהַצִּמְצוּמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת דִּינִים. וְעַל־כֵּן בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, שֶׁאָז עִקַּר שִׁנּוּיֵי הָעִתִּים שֶׁמֵּהֶם כְּלַל כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁבָּעוֹלָם, עַל־כֵּן צְרִיכִין אָז לַעֲסֹק לְהַמְתִּיק הַדִּינִים וּלְהַעֲלוֹת כָּל הַדִּינִים וְהַצִּמְצוּמִים לְשָׁרְשָׁן, לְשֹׁרֶשׁ תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת חֶסֶד גָּדוֹל וְנִפְלָא כַּנַּ\"ל; וְאָז מַמְשִׁיכִין מִשָּׁם דַּיְקָא כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הַבְּרָכוֹת וְכָל הָעֲשִׁירוּת, כִּי כָל הַמָּמוֹן וְהַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת נִמְשָׁךְ מִשָּׁם, הַיְנוּ מִבְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְדִינִים קְדוֹשִׁים כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַמְתִּיקָם בַּשְּׁלֵמוּת הָרָאוּי. וְעִקַּר הַהַמְתָּקָה - עַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁבְּרִין וּמְבַטְּלִין מִדַּת הַכַּעַס בִּשְׁלֵמוּת, עַל־יְדֵי־זֶה מַמְתִּיקִין הַדִּין גַּם לְמַעְלָה בְּרוּחָנִיּוּת, וַאֲזַי נִמְשָׁךְ מִשָּׁם דַּיְקָא כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת כַּנַּ\"ל. וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת פְּרִיעַת שְׂכַר שָׂכִיר בְּיוֹמוֹ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' שכירות פועלים ה\"ד, אותיות ב ג ד).",
      "en": "The entire service of the great Tzadikim throughout all their days is to sweeten judgments and draw down mercy upon Israel — and through this very act the power of the evil inclination weakens and they bring Israel back to repentance. And the greater the Tzadik and the higher the level he attains, the more he merits to draw down supernal acts of kindness and mercy, as is understood from the holy Zohar. The essential sweetening is through the great Tzadikim who merit to be included in the Light of the Infinite — until they merit the aspect of the Torah of Hashem and the prayer of Hashem in a literal sense — and from there they draw great mercy upon Israel, which is without end. (Same source, Section 3)"
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "עִקַּר הַהוֹדָאָה שֶׁמּוֹדִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם כַּמָּה פְּעָמִים עַל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, עִקַּר הַהוֹדָאָה הוּא עַל יְשׁוּעַת הַנֶּפֶשׁ, עַל־ יְדֵי הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁמְּסַבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם כָּל אֶחָד בְּרוּחָנִיּוּת, וְכֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, בְּאֹפֶן שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה לוֹ תִּקּוּן לָנֶצַח עַל־כָּל־ פָּנִים, כִּי זֶהוּ עִקַּר הָרַחֲמָנוּת וְהַטּוֹבָה הָאֲמִתִּיּוֹת לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְחוּץ מִזֶּה הַכֹּל הֶבֶל, וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ בְּכָל אֵלֶּה, אִם לֹא יִזְכֶּה עַל־יְדֵי זֶה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְעַל־כֵּן כָּל הַטּוֹבוֹת וְהַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל עֵת, הַכֹּל הוּא רַק מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח לְעוֹלָם, בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם לְמַה שֶּׁיִּזְכֶּה אִם יִרְצֶה, וְעַל־ כָּל־פָּנִים לֹא יִהְיֶה נֶאֱבָד לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. וְלֹא דַי שֶׁאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַחֵק אוֹתָנוּ בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אַף גַּם בְּעֹצֶם רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים הוּא מְהַפֵּךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה, הָעֲו?ֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת; שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַנֵּס שֶׁל חֲנֻכָּה וּפוּרִים, שֶׁמַּזְכִּירִין בְּבִרְכַּת 'מוֹדִים', שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַיְרִידָה שֶׁהָיָה בִּימֵי הָמָן, יִמַּח שְׁמוֹ, וְכֵן בִּימֵי מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה, לַעֲלִיָּה גְדוֹלָה, וְנִתּוֹסֵף לָנוּ עַל־יְדֵי־זֶה יָמִים טוֹבִים וּקְדוֹשִׁים, שֶׁמְּקַבְּלִין בָּהֶן הֶאָרָה גְדוֹלָה כַּיָּדוּעַ, וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן. וְזֶה בְּחִינַת הַכְּרִיעָה בְּ'מוֹדִים', כִּי בִּשְׁעַת הַיְרִידָה, חַס וְשָׁלוֹם, אָז צְרִיכִין לְהִשְׁתַּטֵּחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּכְרִיעָה וּבְהִשְׁתַּחֲוָיָה, בִּתְחִנָּה, תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה, בְּחִינַת \"יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ, אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה\" (איכה ג). וְאָז כְּשֶׁהוּא חָזָק בָּזֶה, אֲזַי זוֹכֶה שֶׁתִּתְהַפֵּךְ הַיְרִידָה לַעֲלִיָּה גְדוֹלָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַכְּרִיעָה שֶׁבְּמוֹדִים, שֶׁאָז מְקַבְּלִין אוֹר גָּדוֹל וְנִפְלָא עַל־יְדֵי הַכְּרִיעָה כַּיָּדוּעַ (הלכות נשיאת כפיים הלכה ד, אותיות ז ח).",
      "en": "Souls are renewed each day in the aspect of \"they are new every morning\" [Eichah 3:23], as is known from the holy writings. That is: at night the souls ascend in the aspect of gestation [ ibur ] in order to be renewed there — this is the aspect of the sleep of night — and in the morning the souls emerge in the aspect of renewal. This is the essential perfection of the soul and the vitality of the human being. The essential renewal of the soul is to sweeten and nullify from it the aspect of the judgments — which are the aspect of anger and wrath — for from there comes the essential confusion of the mind and the essential weakening and weariness of the soul and vitality, which is the knowing [ da'as ], as it is written: \"Wisdom gives life\" [Koheles 7:12]. For the essential service of a person in this world is to sweeten the judgments that are drawn from the beginning of the primal contraction [ tzimtzum ] — for the judgments are in the aspect of anger and wrath, the aspect of the hiding of G‑d's face — for they seek to conceal the face of the revelation of His G‑dliness, blessed be He. But in truth the root of the judgments is entirely holy — for it is the aspect of the beginning of the contraction, which was necessary for the creation of the world. And it is in truth a great and wondrous kindness — for specifically through this is His G‑dliness revealed. For without this contraction it would have been impossible to know anything of Him at all. But even so one must ensure that the judgments that flow and descend from there do not become too dominant, G‑d forbid — so that they do not entirely conceal the knowledge of His G‑dliness, G‑d forbid. And this is the essential service of the person in this world. And behold, Hashem, blessed be He, renews each day constantly the act of creation — and all the acts of creation were through the beginning of the contraction, for without this it would have been impossible for creation to come into being at all. Therefore He must renew, as it were, each day also the aspect of the beginning of the contraction in order for the world to endure — for without this, the world cannot endure at all. For all the vitalities and lights clothed within all of creation throughout all the worlds desire and long at every moment to return to their root — and the world would become nullified, G‑d forbid. Therefore the contraction is the essential sustaining of the world — Hashem, blessed be He, renews the contraction each day for the sake of the world's endurance. And from there the aspect of anger and rage, G‑d forbid, flows each day, as it is written: \"G‑d is angry every day\" [Tehillim 7:12]. And this is the entire service of the Tzadikim — to sweeten and nullify the anger and rage that is aroused each day. The essential sweetening is needed at the times when the seasons and times change — for this is the aspect of all the arrangements of the reading of Shema and prayer that we perform morning and evening — all in order to sweeten the judgments and the anger at the time when the seasons change. For all the changes in the world are drawn from the contractions, which are the aspect of judgments. Therefore in the morning and in the evening — when the essential change of seasons occurs, from which all changes in the world are included — one must then labor to sweeten the judgments and raise all the judgments and contractions to their root, to the root of the beginning of the contraction, which is in truth a great and wondrous kindness as mentioned. And then from there specifically all the divine outpourings and all the blessings and all the wealth are drawn — for all money and livelihood and wealth is drawn from there, namely from the aspect of holy severities and judgments when one merits to sweeten them properly. The essential sweetening is through completely breaking and nullifying the attribute of anger — through this one sweetens the judgment also above in the spiritual, and then from there specifically all the outpourings and blessings are drawn as mentioned. And this is the aspect of the commandment of paying a hired worker on the day of his work, as explained in the text. (Laws of Hired Workers, Law 4, Sections 2, 3, and 4)"
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "כָּל הַצָּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, שֶׁהֵם בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. הוּא מַה שֶּׁהָעַצְבוּת מִתְגַּבֵּר עַל לֵב יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַתַּאֲווֹת, בִּפְרָט תַּאֲווֹת מָמוֹן וְתַאֲווֹת מִשְׁגָּל, שֶׁבָּאִין רַק מִן הָעַצְבוּת, וּמִשָּׁם כָּל הַצָּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. עַל־כֵּן כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר כְּשֶׁיּוֹצְאִין מֵהַצָּרָה, צְרִיכִין לְהוֹדוֹת לַה' בְּפֶה מָלֵא וּבְכָל לִבּוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שִׂמְחָה, כִּי עִקַּר הַשִּׂמְחָה הִיא הַהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה מְתַקְּנִין הַקִּלְקוּל שֶׁמִּשָּׁם בָּאוּ כָּל הַצָּרוֹת, שֶׁהוּא הָעַצְבוּת כַּנַּ\"ל, כְּדֵי שֶׁמֵּעַתָּה נִזְכֶּה לְהִנָּצֵל מִכָּל הַצָּרוֹת עַל־יְדֵי תֹּקֶף הַשִּׂמְחָה וְהַהוֹדָאָה (הל' ברכות הודאה ה\"ו אות ב).",
      "en": "The essential thanksgiving [ hodaah ] that we give to Hashem, blessed be He, each day several times — for the miracles and wonders He performs for us each day and at every moment — the essential thanksgiving is for the salvation of the soul, for the miracles and wonders that Hashem, blessed be He, brings about for each person spiritually, and likewise physically, so that in the end of all ends he will have rectification for eternity in any case. For this is the essential compassion and true goodness — to merit to draw close to His service, and aside from this, all is vanity. What advantage does one have from all of it if he does not merit through it to draw close to Him? Therefore all the goodness, miracles, and wonders that Hashem, blessed be He, performs for us at every moment — all of it is only what Hashem, blessed be He, devises thoughts so that no one be cast away from Him forever — so that the person may merit what he may merit if he chooses, and in any case he will not be entirely lost, G‑d forbid. And not only does Hashem not distance us because of our many sins — but in His very abundant mercy He transforms the descent into ascent, the sins into merits. This is the aspect of the miracles of Chanukah and Purim, which are mentioned in the blessing of \"We thank You\" [ Modim ] — that the descent that occurred in the days of Haman, may his name be blotted out, and likewise in the days of the wicked Greek kingdom, was transformed into a great ascent. And holy days were added for us through this — through which one receives great illumination, as is known. And so it is for every person and every time. This is the aspect of the bowing in Modim — for at the time of the descent, G‑d forbid, one must prostrate oneself before Hashem, blessed be He, through bowing and prostration, supplication, prayer, and entreaty, in the aspect of \"Let him put his mouth in the dust — perhaps there is hope\" [Eichah 3:29]. And when one is strong in this, one then merits that the descent be transformed into a great ascent — this is the aspect of the bowing in Modim , through which one receives a great and wondrous light, as is known. (Laws of the Priestly Blessing, Law 4, Sections 7 and 8)"
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "צָרִיךְ אָדָם לְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ בְּכָל יוֹם - הַרְבֵּה מַה שֶּׁיְּכוֹלִין לִרְאוֹת וּלְהָבִין, וְהַרְבֵּה מַה שֶּׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל: אֵין בַּעַל הַנֵּס מַכִּיר בְּנִסּוֹ. וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם שָׁלשׁ פְּעָמִים: \"נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ וְכוּ', וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת וְכוּ'\". כִּי הָעִקָּר הוּא לְהִתְגַּבֵּר בְּשִׂמְחָה וּלְהִסְתַּכֵּל עַל חַסְדֵי הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹתָיו שֶׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל יוֹם, אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַצָּרָה בְּעַצְמָהּ, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, וְלִשְׂמֹחַ בְּחַסְדּוֹ וְלִבְטֹחַ בִּישׁוּעָתוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכִין לְהִנָּצֵל מִכָּל הַצָּרוֹת כַּנַּ\"ל (שם אות ה).",
      "en": "All the troubles, G‑d forbid, which are the aspect of the exile of the Divine Presence [ galus ha-Shechinah ] — this is what happens when sadness [ atzvus ] gains dominance over the heart of Israel. From sadness come all the desires — in particular the desire for money and the desire for licentiousness — which arise only from sadness. And from there come all the troubles, G‑d forbid. Therefore, when Hashem, blessed be He, helps and one emerges from the trouble — one must thank Hashem with a full mouth and with all one's heart. This is the aspect of joy [ simchah ] — for the essential joy is the giving of thanks to Hashem, blessed be He. And through this one rectifies the very damage from which all the troubles came — namely, the sadness as mentioned — so that from now one may merit to be saved from all troubles through the power of joy and thanksgiving. (Laws of Thanksgiving Blessings, Law 6, Section 2)"
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "לֶעָתִיד כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין, כִּי כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בָּאִין לְכַפֵּר, וְזֶה אֵין צְרִיכִין לֶעָתִיד, כִּי כְּבָר נִתְכַּפֵּר הַכֹּל, בִּבְחִינַת \"בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲו?ֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ\". אֲבָל תּוֹדָה, הוֹדָאָה, לְסַפֵּר חַסְדֵי הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹתָיו אֵיךְ שֶׁנִּתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁהָיִינוּ בְּזֶה הָעוֹלָם וְכָל אֶחָד סָבַל מַה שֶּׁסָּבַל, עַד שֶׁהַרְבֵּה נִכְשְׁלוּ בַּעֲו?ֹנוֹתֵיהֶם מְאֹד; וְעַתָּה נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, בִּבְחִינַת עֲו?ֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד עַל־ יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קָרְבַּן תּוֹדָה, שֶׁהוּא מַצָּה וְחָמֵץ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת שֶׁמְּהַפְּכִין הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה עַצְמוֹ לְשִׂמְחָה, בִּבְחִינַת עֲו?ֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת כַּנַּ\"ל - זֶה לֹא יִתְבַּטֵּל, כִּי זֶה יִהְיֶה כָּל חֶלְקֵי עוֹלָם הַבָּא שֶׁל כָּל אֶחָד, מַה שֶּׁזָּכָה עַל־יְדֵי הֶעָמָל שֶׁל זֶה הָעוֹלָם דַּיְקָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת \"שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה\", שֶׁחוֹטְפִין הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה עַצְמוֹ לְתוֹךְ הַשִּׂמְחָה, וְנַעֲשֶׂה מֵהָרַע כִּסֵּא לְהַקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה יִתְקַיֵּם בִּשְׁלֵמוּת לֶעָתִיד לָבוֹא. אֲבָל כָּל אֶחָד, כְּפִי מַה שֶּׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקִים וּכְשֵׁרִים וּלְקַיֵּם עֵצָה זֹאת בְּתוֹךְ זֶה הָעוֹלָם, בְּתוֹךְ מְרִירוּת הַצָּרוֹת בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן, לְהִתְגַּבֵּר וְלַהֲפֹךְ הַכֹּל לְשִׂמְחָה - עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לֶעָתִיד לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קָרְבַּן תּוֹדָה כַּנַּ\"ל (שם אות יג).",
      "en": "A person must give thanks to Hashem, blessed be He, each day for the miracles and wonders He performs for him each day — much that one can see and understand, and much that one does not know at all, as our Sages of blessed memory said: \"The person who experienced the miracle does not recognize his own miracle.\" And therefore in truth we say three times each day: \"We will thank You and recount Your praises... and for Your miracles that are with us every day, and for Your wonders and goodnesses at all times.\" For the essential thing is to strengthen oneself in joy and to gaze upon the kindnesses of Hashem and His wonders that He performs for us each day — even in the midst of the trouble itself, G‑d forbid — and to rejoice in His kindness and to trust in His salvation. And through this very act one merits to be saved from all the troubles as mentioned. (Same source, Section 5)"
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד בְּהַדֶּרֶךְ שֶׁל תּוֹדָה־ הוֹדָאָה, דְּהַיְנוּ לַעֲסֹק תָּמִיד לְהוֹדוֹת לַה' עַל כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ מִימוֹת עוֹלָם עַד הֵנָּה בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, וְלִזְכֹּר הֵיטֵב וְלִבְלִי לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁגּוֹמֵל עִמָּנוּ בְּכָל עֵת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קג): \"וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו\". כִּי בֶּאֱמֶת זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁל הוֹדָאָה וְתוֹדָה הוּא דֶרֶךְ נִפְלָא מְאֹד לְהִתְקָרֵב עַל־יָדוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה מָלֵא צָרוֹת וְיִסּוּרִים וִיגוֹנוֹת, וְאֵין טוֹב בָּעוֹלָם כִּי אִם הַתּוֹרָה, כִּי אֵין טוֹב אֶלָּא תּוֹרָה. וּמֵעֹצֶם הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִין וְהַמְּנִיעוֹת שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם קָשֶׁה וְכָבֵד מְאֹד עַל הָאָדָם לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִלּוּ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן וּלְפָרֵשׁ צַעֲרוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם־כֵּן קָשֶׁה מְאֹד, מֵחֲמַת רִבּוּי הַמְּנִיעוֹת וְהַיִּסּוּרִין שֶׁאוֹטְמִין אֶת לִבּוֹ, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו וְלֹא לְהִתְקָרֵב לְשׁוּם עֲבוֹדָה תַמָּה, כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד הַכְּבֵדוּת שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְכוּ'. וְעַל־כֵּן עֵצָה גְדוֹלָה לָזֶה, שֶׁבְּכָל פַּעַם יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת וְהַנִּצְחִיּוֹת שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ, עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְרָטִיּוּת, וְהָעִקָּר - מַה שֶּׁזָּכָה לִהְיוֹת מִזֶּרַע בִּכְלַל מְקַבְּלֵי הַתּוֹרָה, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים בְּדַרְכֵי הַמְחַקְּרִים וְהַפִילוֹסוֹפִים וְכוּ' הַנְּהוּגִים עַכְשָׁו בַּעֲו?ֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. כִּי כָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אִם יִסְתַּכֵּל הֵיטֵב עַל כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו מֵעוֹדוֹ, יִרְאֶה וְיָבִין חַסְדֵי הַשֵּׁם וְטוּבוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו עָלָיו בְּלִי שִׁעוּר, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם: \"נוֹדֶה לְּךָ וְכוּ' עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת\", וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּ'נִשְׁמַת כָּל חַי': \"אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וְכוּ', אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ וְכוּ' עַל אַחַת מֵאָלֶף וְכוּ'\". כִּי בֶּאֱמֶת כָּל אָדָם כְּמוֹ שֶׁהוּא, מֵאַחַר שֶׁהוּא בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל, וּמַנִּיחַ צִיצִת וּתְפִלִּין בְּכָל יוֹם, וּמְיַחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם וָיוֹם, רָאוּי לוֹ לִתֵּן הוֹדָאָה וְתוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַל עֹצֶם חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ יִתְבָּרַךְ עָלָיו, שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלֵי הַתּוֹרָה; מִכָּל־שֶׁכֵּן, שֶׁכָּל אֶחָד יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ כַּמָּה טוֹבוֹת נִפְלָאוֹת בִּפְרָטִיּוּת שֶׁגָּמַל עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעוֹדוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְצָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה יִהְיֶה לִבּוֹ נָכוֹן וּבָטוּחַ, שֶׁגַּם עַתָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא יָסִיר חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ מִמֶּנּוּ, וְיֶחֱזַק לִבּוֹ עַל־יְדֵי־זֶה לִצְעֹק וּלְהִתְחַנֵּן לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּצִּילֵהוּ גַם עַתָּה מִכָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִין, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים קח): \"מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר, מִי נָחַנִי עַד אֱדוֹם\", הַיְנוּ, שֶׁמִּי שֶׁעָזַר לִי עַד הֵנָּה וְנָחַנִי עַד אֱדוֹם, הוּא יוֹבִילֵנִי עִיר מִבְצָר גַּם־כֵּן. וְזֶה (שם נ): \"זְבַח לֵאלֹקִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ וְכוּ', וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה\", הַיְנוּ, שֶׁגַּם קֹדֶם שֶׁיּוֹצְאִין מֵהַצָּרָה שֶׁהוּא בָּהּ עַכְשָׁו, צְרִיכִין מִקֹּדֶם לְהָבִיא תּוֹדָה עַל הֶעָבָר, וְעַל־יְדֵי זֶה דַיְקָא: \"וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה\", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל, שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת מוֹדֶה עַל הֶעָבָר וּמְבַקֵּשׁ עַל הֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי כְּשֶׁאֵין מוֹדִים עַל הֶעָבָר, קָשֶׁה מְאֹד לִקְרוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ מִגֹּדֶל אֹטֶם הַלֵּב שֶׁנֶּאְטָם מֵרִבּוּי הַצָּרוֹת וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת וְעֹצֶם הַמַּחֲלֹקֶת וְהַקָּטֵגוֹרְיָא וְהַקִּנְאָה וְהַשִּׂנְאָה וְרִבּוּי הַמְּנִיעוֹת שֶׁמִּשְׁתַּטְּחִים בְּכָל פַּעַם עַל כָּל הָרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, עַד שֶׁמֵּעֹצֶם רִבּוּי הַמְּנִיעוֹת קָשֶׁה מְאֹד אֲפִלּוּ לִפְתֹּחַ פֶּה לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזָּהֵר בָּזֶה מְאֹד, שֶׁבְּכָל פַּעַם בְּבוֹאוֹ לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ אוֹ לְהִתְקָרֵב לְאֵיזֶה דָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ רִבּוּי הַטּוֹבוֹת וְהַחֲסָדִים שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמּוֹ מֵעוֹדוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְעַל־יְדֵי־ זֶה יִתְחַזֵּק לְבָבוֹ לִבְטֹחַ בַּה' שֶׁיִּשְׁמַע תְּפִלָּתוֹ גַּם עַתָּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וּלְפָרֵשׁ לְפָנָיו שִׂיחָתוֹ כָּרָאוּי. וְזֶה בְּחִינַת: \"לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה\", וְעַל־יְדֵי זֶה: \"וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא\" (הל' כלאי בהמה ה\"ד אותיות ד ה; עיין יסורין וישועה אותיות כ כא כב; התחזקות אות פ; שבת אות קל; חנוכה אות מח).",
      "en": "In the future, all offerings [ korbanos ] will be nullified — for all offerings come to atone, and there will be no need for this in the future, for all will have been atoned, in the aspect of \"In that day the iniquity of Israel shall be sought and there will be none\" [Yeshayahu 27:9]. But the thanksgiving offering [ korban todah ] — the offering of gratitude, to recount the kindnesses of Hashem and His wonders, how everything was transformed for the good — specifically through our having been in this world and each person having endured what he endured, until many stumbled greatly through their sins, and yet now everything has been transformed for the good, in the aspect of sins being transformed into merits in the future through repentance — this will not be nullified. For this will be each person's portion in the World to Come — what he merited through the toil of this world specifically. This is the aspect of \"joy and gladness shall overtake them, and sorrow and sighing shall flee away\" [Yeshayahu 35:10] — that sorrow and sighing themselves are seized and drawn into the joy, and the evil becomes a throne for holiness. This will be fully realized in the future. But each person, according to how much he merited to draw close to the Tzadikim and the righteous, and to fulfill this counsel within this world — amid the bitterness of troubles in body, soul, and money — to strengthen himself and transform everything into joy, through this he will merit this in perfection in the future. For this is the aspect of the thanksgiving offering as mentioned. (Same source, Section 13)"
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "כָּל הַצָּרוֹת וְהַתְּלָאוֹת וְהַיִּסּוּרִין רַחֲמָנָא לִצְּלָן, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ עַל הָאָדָם, הַכֹּל הוּא רַק לְקָרֵב וְלֹא לְרַחֵק, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כָּל מָה דְעָבֵד רַחֲמָנָא לְטָב. עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ מְאֹד בְּתוֹדָה וְהוֹדָאָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל הַחֲסָדִים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ עַד הֵנָּה בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. וְגַם בְּתוֹךְ הַצָּרָה עַצְמָהּ, בְּוַדַּאי יֶשׁ בָּהּ כַּמָּה וְכַמָּה הַרְחָבוֹת, אִם יִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם בְּעֵין הָאֱמֶת, וּצְרִיכִין לְהוֹדוֹת עַל כָּל זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה שֶׁנִּתְגַּלֶּה אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, וְאָז מִמֵּילָא נִתְבַּטְּלִין כָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִין, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, שֶׁהֵם בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, וְאָז צָרִיךְ לְהוֹדוֹת בְּיוֹתֵר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְגַּלֶּה בְּיוֹתֵר אַחְדוּת הַפָּשׁוּט מִתּוֹךְ פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, וְכֵן חוֹזֵר חֲלִילָה, עַד שֶׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי־זֶה לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת. גַּם עַל־יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא הַהַרְחָבוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הַצָּרָה עַצְמָהּ וּמוֹדֶה עַל זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעְזֹר וְיוֹשִׁיעַ לוֹ יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הִגְדִּיל חַסְדּוֹ עִמּוֹ כָּל־כָּךְ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כז): רעט \"עֶזְרָתִי הָיִיתָ, אַל תִּטְּשֵׁנִי וְכוּ'\", וְכַיּוֹצֵא פְּסוּקִים הַרְבֵּה (הלכות פריקה וטעינה הלכה ד, אותיות יב כח לד).",
      "en": "One must be very careful to follow the path of thanksgiving and gratitude [ todah v'hodaah ] — meaning to always engage in giving thanks to Hashem for all the miracles and wonders He performed with our forefathers and with us from the beginning of time until now, both in general and specifically — and to remember well and not to forget any of the awesome goodnesses He bestows upon us at every moment, as it is written: \"And do not forget all His bestowals\" [Tehillim 103:2]. For in truth this path of thanksgiving and gratitude is a wondrous way to draw close to Hashem from wherever one stands — for this world is full of troubles, afflictions, and sorrows, and there is nothing good in the world except the Torah, for there is no good but Torah. And because of the very greatness of the troubles, afflictions, and obstacles in this world, it is very heavy and difficult for a person to draw close to His service — and even just to pray and pour out one's heart before Hashem is very difficult, because of the multitude of obstacles and afflictions that seal one's heart, until one cannot open one's mouth and cannot draw close to any form of divine service, as every single person knows from the heaviness that is upon him at every moment, every day, etc. Therefore the great counsel for this is: at every occasion, when one comes to pour out his speech before Him or to draw close to any matter of holiness — let him remind himself of all the great goodnesses and kindnesses that Hashem, blessed be He, has performed for him from his earliest days until this very day. And above all: that he merited to be among those who received the Torah, and that He distinguished us from those who wander in the ways of the researchers and philosophers etc. that have become prevalent in our many sins. For every single person of Israel — if he looks carefully at everything that has happened to him from his earliest days — will see and understand Hashem's kindnesses, goodness, and wonders upon him beyond measure, as we say three times each day: \"We thank You... for Your miracles that are with us every day and for Your wonders and goodnesses at all times.\" And as we say in the prayer \"The soul of every living being\" [ Nishmas kol chai ]: \"Were our mouths as full of song as the sea... we could not thank You sufficiently... for even one of the thousand.\" For in truth every person — as he is — since he is among Israel, and dons fringes [ tzitzis ] and tefillin each day, and unifies His Name twice each day — he deserves to give thanks and gratitude to Hashem each day for His very kindness and goodness upon him, that he merited to be among Israel who received the Torah. All the more so, for each person knows in his own soul how many wondrous particular goodnesses Hashem has bestowed upon him specifically from his earliest days until this very day. And he must accustom himself to give thanks and praise to Hashem for all the goodnesses He has performed for him — and through this his heart will be firm and confident that even now Hashem will not remove His kindness and goodness from him. And his heart will be strengthened through this to cry out and entreat Hashem that He save him even now from all troubles and afflictions — in the aspect of what David said [Tehillim 108:11]: \"Who will bring me to the fortified city? Who will lead me to Edom?\" — meaning: He Who helped me until now and led me to Edom — He will also bring me to the fortified city. And this is [Tehillim 50:14]: \"Offer thanksgiving to G‑d and pay your vows to the Most High... and call upon Me in the day of trouble\" — meaning that even before one emerges from the trouble one is currently in, one must first bring thanksgiving for the past, and specifically through this: \"and call upon Me in the day of trouble.\" As our Sages said: one must be grateful for the past and seek [help] for the future — for when one does not give thanks for the past, it becomes very difficult to call upon Him because of the immense sealing of the heart that has been sealed by the multitude of troubles, the length of the exile, the intensity of strife, accusation, jealousy, and hatred, and the multitude of obstacles that spread themselves at every turn against all who wish to draw close to the service of Hashem — until from the very multitude of obstacles it becomes very difficult even to open one's mouth to pour out one's speech before Him. Therefore one must be very careful in this — that every time one comes to pour out one's speech before Him or to draw close to any matter of holiness, one first reminds oneself of the great multitude of goodnesses and kindnesses that Hashem has performed with him from his earliest days until this very day. And through this his heart will be strengthened to trust in Hashem that He will hear his prayer even now. And through this he will be able to draw close to Him and pour out his speech before Him properly. This is the aspect of \"To You I will offer a sacrifice of thanksgiving\" — and through this: \"and I will call upon the Name of Hashem\" [Tehillim 116:17]. (Laws of Mixed-Kind Animals, Law 4, Sections 4 and 5; see also the entry \"Suffering and Salvation,\" sections 20, 21, and 22; \"Strengthening Oneself,\" section 80; \"Sabbath,\" section 130; \"Chanukah,\" section 48)"
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "עִקַּר תַּכְלִית כָּל הַהַשָּׂגוֹת - לִזְכּוֹת לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ, כִּי עִקַּר כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהוֹדָאוֹת הֵם עַל־יְדֵי הַשָּׂגוֹת אֱלָקוּת, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הל' נזיקין הלכה ד, אות לג).",
      "en": "All the troubles, afflictions, and suffering, G‑d forbid, that Hashem, blessed be He, sends upon a person — all of it is only to draw near and not to distance, G‑d forbid. For everything that the Merciful One does, He does for the good. Therefore one must greatly accustom oneself to thanksgiving and gratitude to Hashem for all the kindnesses and wonders He has performed with him until now, in spiritual matters and in physical matters. And even within the trouble itself — certainly there are many expansions within it, if one looks at them with the eye of truth. And one must give much thanks to Hashem for all of this. And through this one merits that His simple unity, blessed be He, becomes revealed from within changing occurrences [ peulos mishtanos ] — and then all the troubles and suffering are automatically nullified, G‑d forbid, for they are the aspect of changing occurrences. And then one must give yet more thanks to Hashem, blessed be He, and through this His simple unity is revealed yet more from within changing occurrences — and so it cycles continuously, until one merits through this the ultimate perfection in spiritual and physical matters. And also through this — that one finds the expansions within the trouble itself and gives thanks to Hashem for them — through this specifically one can then pray and pour out one's speech before Hashem, blessed be He, that He help and save him with complete salvation. Since He has already shown such great kindness toward him — as it is written [Tehillim 27:9]: \"You have been my help — do not forsake me\" — and similar verses in abundance. (Laws of Unloading and Loading, Law 4, Sections 12, 28, and 34)"
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "עַל־יְדֵי כָּל הַחֲטָאִים נוֹפְלִים נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה בֵּין הַקְּלִפּוֹת, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר פְּגָם שֶׁל כָּל הַחֲטָאִים שֶׁבָּעוֹלָם. וְעִקַּר הַפְּגָם - מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר הָעַצְבוּת עַל־יְדֵי הַחֲטָאִים, בִּבְחִינַת \"אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי\", בְּחִינַת \"וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ\"; וְאָז הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁהִיא שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּגָלוּת בֵּין הַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת עַצְבוּת. וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה, הַיְנוּ נִיצוֹצֵי הַשִּׂמְחָה, שֶׁהֵם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁנָּפְלוּ עַל־ יְדֵי הַחֲטָאִים. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין וִדּוּי דְּבָרִים, כִּי עַל־יְדֵי הַוִּדּוּי שֶׁמִּתְוַדִּין, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְכַּפְּרִין הַחֲטָאִים, בְּחִינַת \"וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם\", וַאֲזַי עוֹלָה הַשִּׂמְחָה מֵהַגָּלוּת, וְעַל־ יְדֵי שִׂמְחָה זֹאת זוֹכִין לְהִכָּלֵל בְּאוֹר אֵין־סוֹף בִּבְחִינַת מָטֵי וְלָא מָטֵי, כָּל אֶחָד לְפִי בְחִינָתוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה תַּכְלִית הַיִּחוּד וְהַזִּוּוּג שֶׁל עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים (הלכות נפילת אפיים הלכה ד, אות ב).",
      "en": "The essential ultimate purpose of all apprehensions is to merit to give thanks and praise to His great Name, blessed be He — for the essential purpose of all blessings and acts of thanksgiving is through G‑dly apprehensions, as explained in the text. (Laws of Damages, Law 4, Section 33)"
    }
  ]
}