{
  "bookId": "otzar-hayirah",
  "part": "2",
  "torah": "8",
  "title": "Treasury of Awe",
  "hebrewTitle": "Treasury of Awe",
  "sourceUrl": "/reader/otzar-hayirah/2/8",
  "plainUrl": "/reader-plain/otzar-hayirah/2/8/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַוִּדּוּי הֵם בְּחִינַת הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ אִם נָפַל חַס וְשָׁלוֹם לִמְקוֹמוֹת הַנְּמוּכִים וְהַיְרוּדִים מְאֹד, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פְּרָטֵי הַחֲטָאִים שֶׁמַּזְכִּירָם וּמִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם, הַיְנוּ אֵיךְ שֶׁעָבַר בְּכָל אֵלּוּ הַיְרִידוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים מַמָּשׁ, שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת הַהַעְלָמָה וְהַהַסְתָּרָה שֶׁל בְּחִינַת הַמַּאֲמָר סָתוּם. רַק אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן אֵינוֹ מְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ, וּמְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה וְכַפָּרָה עַל כָּל הַחֲטָאִים, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ עֲדַיִן בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא בְּנַפְשׁוֹ; וְלֹא גָבְרָה עָלָיו הַהַעְלָמָה וְהַהַסְתָּרָה כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיֹּאמַר חַס וְשָׁלוֹם לֹא חָטָאתִי. וְזֶה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּהַוִּדּוּי: \"שֶׁאֵין אָנוּ עַזֵּי פָנִים וְכוּ' לוֹמַר לְפָנֶיךָ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ וְכוּ'\", הַיְנוּ כַּנַּ\"ל, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ עֲדַיִן שֶׁחָטָא, וְשָׁב וּמִתְחָרֵט עַל זֶה, בְּוַדַּאי יֶשׁ לוֹ תִקְוָה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁהַיְרִידָה תִּתְהַפֵּךְ לַעֲלִיָּה גְדוֹלָה (שם הל' ו, אות ד ה).",
      "en": "Through all sins, sparks of holiness fall among the forces of impurity [ kelipot ] — and this is the essential damage of all sins in the world. The essential damage is that through the sins, sadness [ atzvus ] grows stronger — in the aspect of \"I am anxious because of my sin\" [Tehillim 38:19], the aspect of \"and it grieved Him at His heart\" [Bereishis 6:6]. And then the Divine Presence [ Shechinah ] — which is the totality of holiness and the joy of Israel — goes into exile among the forces of impurity, which are the aspect of sadness. And this itself is the aspect of the sparks of holiness — meaning the sparks of joy, which are the very essence of holiness — that have fallen through the sins. Therefore verbal confession [ viduy devarim ] is needed — for through the confession one makes, the sins are atoned, in the aspect of \"he who confesses and abandons them will be shown mercy.\" And then the joy rises out of the exile. And through this joy one merits to be included in the Light of the Infinite in the aspect of \"reaching and not reaching\" [ mati v'lo mati ] — each person according to his aspect. And through this, the ultimate purpose of the unification and the union of the supernal worlds is achieved. (Laws of Falling on One's Face, Law 4, Section 2)"
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "הַוִּדּוּי שֶׁאוֹמְרִים, זֶה בְּחִינַת אֱמֶת, בְּחִינַת \"וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ\", כִּי עִקַּר מַעֲלַת הַוִּדּוּי שֶׁחָשׁוּב בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁמִּתְוַדִּין לְפָנָיו, הָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָאָדָם מוֹדֶה עַל־כָּל־פָּנִים עַל הָאֱמֶת, שֶׁחָטָא וּפָגַם, רַק עַכְשָׁו הוּא מִתְחָרֵט עַל זֶה מְאֹד. וְזֶה יָקָר מְאֹד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת \"וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם\". וְהָעִקָּר לְהִתְוַדּוֹת בְּכָל לְבָבוֹ, וּלְקַבֵּל עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּכָל לֵב שֶׁלֹּא יָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת \"וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ\", כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא בַּלֵּב, בִּבְחִינַת \"וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב\", וְהַלֵּב הוּא בְּחִינַת בִּינָה לִבָּא, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְהַוִּדּוּי כַּיָּדוּעַ, כִּי הוּא בְּחִינַת יוֹם־הַכִּפּוּרִים כַּיָּדוּעַ. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַוִּדּוּי מַמְשִׁיךְ חַשְׁמַ\"ל מֵעוֹלַם הַבִּינָה, לִשְׁמֹר אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הַחִיצוֹנִים, וְאָז זוֹכֶה לְחַדֵּשׁ אֶת נִשְׁמָתוֹ וּמֹחוֹ בְּתוֹךְ אֱמוּנָה עַל־ יְדֵי בְּחִינַת שֵׁנָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה בְּחִינַת הַוִּדּוּי שֶׁקֹּדֶם הַשֵּׁנָה (הלכות ק\"ש שעל המטה ה\"ב).",
      "en": "The words of the confession are the aspect of the seeking and searching after His glory, blessed be He — even if one has fallen, G‑d forbid, to the lowest and most degraded places. For this is the aspect of the particulars of the sins one mentions and confesses — how one passed through all these descents, which are the aspect of truly filthy places, whose sustenance comes from the aspect of the concealment and hiddenness of the closed utterance [ ha-ma'amar hasum ]. Even so, one does not despair of oneself, but seeks and searches after His glory, and asks forgiveness and atonement for all the sins — since one still knows within oneself that one has sinned. And the concealment and hiddenness has not gained such dominance over him that he would say, G‑d forbid, \"I have not sinned.\" And this is what we say in the confession: \"We are not so brazen-faced... as to say before You: we are righteous and have not sinned\" — meaning as described: since one still knows that one has sinned and returns and regrets it, one certainly still has hope to return to Him. And then the descent will be transformed into a great ascent. (Same source, Law 6, Sections 4 and 5)"
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "כָּל הַחֲטָאִים בָּאִים מִבְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים, מֵאֲהָבוֹת נְפוּלוֹת. וְעִקַּר תִּקּוּנָם - עַל־יְדֵי הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְתַקְּנִין וּמַעֲלִין בְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְוַדּוֹת בַּפֶּה דַיְקָא עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה, כִּי הֶאָרַת הַנְּקֻדָּה הוּא בְּחִינַת \"פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת\", כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְעַל־כֵּן, עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְוַדִּין בַּפֶּה, בִּבְחִינַת \"קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'\", עַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר הַנְּקֻדָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת \"פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת\", וּמַעֲלֶה וּמְתַקֵּן אֶת הַחֵטְא הַבָּא מִבְּחִינַת שְׁבִירַת כֵּלִים. וּמֵחֲמַת שֶׁהֶאָרַת הַנְּקֻדָּה שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְוַדּוֹת בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם דַּיְקָא, כַּמּוּבָא בִּסְפָרִים, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְוַדּוֹת בְּכָל לַיְלָה דַיְקָא עַל כָּל מַה שֶּׁפָּגַם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, כִּי הֶאָרַת כָּל יוֹם מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹ, וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן בִּשְׁלֵמוּת כָּל־כָּךְ, כִּי אִם בְּאוֹתוֹ יוֹם, בְּעֵת שֶׁמְּאִירָה עֲדַיִן הַנְּקֻדָּה הַשַּׁיָּךְ לְאוֹתוֹ יוֹם דַּיְקָא (הלכות אונאה ה\"ב אות ג).",
      "en": "The confession one says is the aspect of truth [ emes ] — the aspect of \"and speaks truth in his heart\" [Tehillim 15:2]. For the essential virtue of the confession as it is valued in the eyes of Hashem, blessed be He — when one confesses before Him — the essential thing is the truth: that the person admits in any case the truth — that he has sinned and caused damage — and that now he greatly regrets it. And this is very precious in His eyes, in the aspect of \"he who confesses and abandons them will be shown mercy.\" The essential thing is to confess with one's whole heart, and to accept upon oneself truly with all one's heart not to return to foolishness — this is the aspect of \"and speaks truth in his heart.\" For the essential repentance is in the heart, in the aspect of \"and his heart understands and he returns\" [Yeshayahu 6:10]. And the heart is the aspect of Binah l'va' [Understanding that comes to the heart] — where the essential repentance and confession are, as is known, for it is the aspect of Yom Kippur, as is known. Therefore through the confession one draws down the Chashmal [a mystical energy associated with the world of Understanding] from the world of Understanding [ Binah ], to protect the faith so that the external forces not draw sustenance from it. And then one merits to renew one's soul and mind within the faith through the aspect of sleep, as explained in the text. And this is the aspect of the confession said before sleep. (Laws of the Bedtime Reading of Shema, Law 2)"
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "הַשִּׁכְחָה הִיא מִבְּחִינַת הַזְּמָן. וּכְשֶׁיּוֹדְעִין וּמַאֲמִינִים בֶּאֱמֶת שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק עַל־פִּי הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, אֲזַי אֵין שַׁיָּךְ בְּחִינַת שִׁכְחָה כְּלָל (הל' נט\"י ה\"ב אות ו).",
      "en": "All sins come from the aspect of the breaking of the vessels [ sheviyas keilim ] — from fallen loves [ ahavohs nefulos ]. And their essential rectification is through the illumination of the point [ nekudah ] which is the aspect of the Tzadik — for through this the aspect of the breaking of the vessels is rectified and elevated, as explained in the text. Therefore one must confess specifically with the mouth for everything one has done — for the illumination of the point is the aspect of \"my mouth speaks wisdom\" [Tehillim 49:4], as explained in the text. Therefore through confessing verbally — in the aspect of \"Take with you words and return to Hashem\" — the point illuminates, in the aspect of \"my mouth speaks wisdom\" , and it elevates and rectifies the sin that came from the aspect of the breaking of the vessels. And because the illumination of the point of each and every day differs from its fellow — therefore one must confess specifically on that same day. As is brought in the holy books: one must confess each night specifically for whatever one damaged on that day — for the illumination of each day differs from its fellow. Therefore it cannot be fully rectified except on that very day, while the point belonging specifically to that day still shines. (Laws of Overcharging, Law 2, Section 3)"
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "אִם הָיָה הָאָדָם זוֹכֵר הֵיטֵב אוֹר הַזְּרִיחָה שֶׁל הָרְשִׁימָה מֵהַבִּטּוּל אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַתַּכְלִית שֶׁמְּאִירָה בְּכָל אָדָם בְּכָל יוֹם, לְכָל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, בְּוַדַּאי הָיָה דָבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. אַךְ מֵחֲמַת גַּשְׁמִיּוּת וַעֲכִירַת כְּלֵי הַמֹּחִין, אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֲפִלּוּ אוֹר הָרְשִׁימָה, וְעַל־יְדֵי זֶה עוֹבֶרֶת וְנִשְׁכַּחַת מִמֶּנּוּ. וְעַל־יְדֵי צִיצִת זוֹכִין לְזַכֵּךְ הַכֵּלִים וְהַלְּבוּשִׁים כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְקַבֵּל אוֹר הָרְשִׁימָה, שֶׁהוּא כְּלַל מִצְו?ֹת הַתּוֹרָה, וּלְזָכְרָם הֵיטֵב, בְּחִינַת \"וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו?ֹת ה'\" (הל' נטילת ידים שחרית הלכה ד אות ט).",
      "en": "Forgetting [ shikchah ] is from the aspect of time. And when one knows and truly believes that everything is governed only by the providence of Hashem, blessed be He, which stands above time — then the aspect of forgetting does not apply at all. (Laws of Handwashing, Law 2, Section 6)"
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "עַל־יְדֵי שֶׁהָאָדָם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהַרְבּוֹת בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכֵן עַל־יְדֵי שֶׁמַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ עַל־ יְדֵי אֵיזֶה נִגּוּן וְזִמְרָה לְשֵׁם־שָׁמַיִם; כִּי הַנִּגּוּן יֶשׁ־לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר אֶת הַלֵּב וּלְהַמְשִׁיכוֹ אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְהִנָּצֵל מִשִּׁכְחַת הַתּוֹרָה, וְזוֹכֶה לִרְאוֹת אוֹר הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת בִּבְחִינַת סַם חַיִּים (הל' נשיאת כפיים ה\"ה אות ו; ועי' תלמוד תורה אות ח; נגינה אות א).",
      "en": "If a person were to properly remember the light of the shining of the residual trace [ reshimu ] of the nullification before Hashem, and the ultimate purpose that shines within every person each day — each according to his level — he would certainly always be cleaved to Hashem. But because of the physicality and the cloudedness of the vessels of the intellect, he cannot receive even the light of the residual trace — and through this it passes and is forgotten from him. And through the commandment of fringes [ tzitzis ] one merits to refine the vessels and garments so that they can receive the light of the residual trace — which is the general essence of all the commandments of the Torah — and to remember them properly, in the aspect of \"and you shall remember all the commandments of Hashem\" [Bamidbar 15:40]. (Laws of Morning Handwashing, Law 4, Section 9)"
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה צְרִיכִין לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר הַגּוּף הַמִּתְאַוֶּה, שֶׁלֹּא יִתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם עַל־יְדֵי־זֶה בְּחִינַת הַחָמְרִיּוּת וְהַגּוּפָנִיּוּת שֶׁבּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁכְחָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: \"פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וְכוּ' וְשָׁכַחְתָּ וְכוּ'\". כִּי עִקַּר הָאֲכִילָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּשְׁבִיל לְהַעֲלוֹת הַנְּפָשׁוֹת הַמְלֻבָּשִׁים בַּמֶּה שֶׁאוֹכֵל, בִּכְדֵי שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִתּוֹסֵף חִיּוּת וְהֶאָרָה בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת \"צַדִּיק אֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ\". וְאָז עַל־יְדֵי־זֶה יִתְעַלֶּה נַפְשׁוֹ וְיִזְכֶּה לְזִכָּרוֹן, בְּחִינַת \"וְזָכַרְתָּ אֶת ה'\" (הלכות ברכת הפירות הלכה ג, אות ה).",
      "en": "Through accustoming oneself to recite Psalms [ Tehillim ] and songs and praises to Hashem abundantly — and likewise through accustoming oneself to revive oneself through some melody and song for the sake of Heaven — for melody has great power to arouse the heart and draw it after Hashem — through this one merits to be saved from forgetting the Torah, and merits to see the light of the Torah in perfection in the aspect of a potion of life [ sam chaim ]. (Laws of the Priestly Blessing, Law 5, Section 6; see also the entries \"Torah Study,\" section 8; and \"Melody,\" section 1)"
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ לִזְכֹּר הֵיטֵב בְּכָל עֵת בְּעָלְמָא דְאָתֵי, שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִיתֵנוּ. וְהַזִּכָּרוֹן הַזֶּה הוּא בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת, וְהַיְנוּ, כִּי תֵּכֶף בַּבֹּקֶר, בְּהָקִיץ הָאָדָם מִשְּׁנָתוֹ, צָרִיךְ תֵּכֶף לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ הֵיטֵב שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי, וְשֶׁלֹּא נִבְרָא רַק בִּשְׁבִיל זֶה, לִזְכּוֹת לִבְחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי, כִּי זֶה כְּלַל קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְו?ֹת. וְאַחַר־כָּךְ צָרִיךְ לִזְכֹּר זֹאת בִּפְרָטִיּוּת, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית, הַיְנוּ מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִין עַד תַּכְלִית דְּיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה, בְּכֻלָּם מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמַזְמִין לְהָאָדָם מַחֲשָׁבָה וְדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה לְפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַזְּמָן, וּמַלְבִּישׁ בָּהֶם רְמָזִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְצָרִיךְ הָאָדָם לָשׂוּם אֶת לִבּוֹ עַל זֶה הֵיטֵב וּלְהִתְבּוֹנֵן בָּזֶה מְאֹד, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בְּמָקוֹם אַחֵר. וְהִנֵּה עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת רַע־עָיִן, שֶׁרוֹצֶה לְהַפִּיל שִׁכְחָה עַל הָאָדָם וְלִפְגֹּם בִּבְחִינַת הַזִּכָּרוֹן הַנַּ\"ל, עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הוּא עַל זִכָּרוֹן בִּפְרָטִיּוּת, כִּי עַל־פִּי־רֹב זוֹכֵר הָאָדָם בִּכְלָל שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי, אֲבָל בִּפְרָטִיּוּת, לָשׂוּם אֶל לִבּוֹ הֵיטֵב לִמְצֹא אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאֶת כָּל הָרְמָזִים הַקְּדוֹשִׁים הַמְלֻבָּשִׁים בְּכָל דָּבָר בְּמַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה בִּפְרָטִיּוּת, וְשֶׁלֹּא לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה כְּרֶגַע - זְעִירִין אִנּוּן דְּזָכַיִן לָזֶה. וְכֵן בִּכְלַל הָעוֹלָם, הַכֹּל מוֹדִים בִּכְלָל שֶׁיֵּשׁ עָלְמָא דְאָתֵי וְשֶׁהוּא עִקַּר הַתַּכְלִית, כִּי גַם אֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹדִים בָּזֶה, רַק עִקַּר הַמְּבוּכוֹת וְהַטָּעֻיּוֹת שֶׁלָּהֶם הוּא בְּהַדֶּרֶךְ לְעָלְמָא דְאָתֵי בִּפְרָטִיּוּת, שֶׁזֶּה אוֹמֵר שֶׁזֶּה הַדֶּרֶךְ וְהַהַנְהָגָה וְהַנִּימוּס לָבוֹא עַל־יְדֵי זֶה לְעָלְמָא דְאָתֵי, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁצְּרִיכִין לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ אַחֵר, כָּל אֶחָד כְּפִי הָאֱמוּנָה וְהַנִּימוּס שֶׁלּוֹ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ בֵּין יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים בְּעַצְמָן הִכְנִיס הָרַע־עַיִן מַחֲלֹקֶת וְקָטֵגוֹרְיָא הַרְבֵּה, עַד שֶׁכָּל אֶחָד אוֹמֵר שֶׁדַּרְכּוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת לְהַשִּׂיג וְלִזְכּוֹת לְעָלְמָא דְאָתֵי. נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַהִתְגָּרוּת הוּא עַל זִכְרוֹן הָעוֹלָם הַבָּא בִּפְרָטִיּוּת כַּנַּ\"ל. וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁפּוֹגֵם בְּזִכָּרוֹן זֶה בִּפְרָטִיּוּת, מִמֵּילָא נִפְגָּם אֶצְלוֹ גַּם הַזִּכָּרוֹן בִּכְלָלִיּוּת, עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁבָּאוּ עַל־יְדֵי־זֶה לִידֵי כְּפִירוֹת גְּמוּרוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְעִקַּר הָעֵצָה לָזֶה הוּא אֱמֶת, כִּי מִי שֶׁיִּזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ בִּכְלָל הֵיטֵב הֵיטֵב שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא עָלְמָא דְאָתֵי, וִיקַשֵּׁר לָזֶה לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ הֵיטֵב, וְיִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, עַל־יְדֵי־זֶה יִתְגַּבֵּר אֶצְלוֹ אוֹר הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ שֶׁל זִכְרוֹן עוֹלָם הַבָּא בִּכְלָל, עַד אֲשֶׁר עַל־יְדֵי־זֶה יָבִין גַּם בִּפְרָטִיּוּת אֵיזֶהוּ דֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת בּוֹ, כִּי הָאֱמֶת עֵד לְעַצְמוֹ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהָבִין הָרְמָזִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל בְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי גַּם בִּפְרָטִיּוּת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ\"ל (הלכות ברכות הראיה ה\"ה, אותיות א ב ד).",
      "en": "At the time of eating one must be especially careful not to be drawn after the desiring body — lest through this the materiality and bodily aspect within him gain dominance, G‑d forbid, which is the aspect of forgetting. This is the aspect of \"lest when you eat and are satisfied... and you forget\" [Devarim 8:12–14]. For the essential purpose of eating must be to elevate the souls clothed within what one eats — so that through this vitality and illumination be added to one's soul. This is the aspect of \"the righteous one eats to satisfy his soul\" [Mishlei 13:25]. And then through this his soul is elevated and he merits memory, in the aspect of \"and you shall remember Hashem\" [Devarim 8:18]. (Laws of Blessings on Fruit, Law 3, Section 5)"
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "הָעִקָּר הוּא הַזִּכָּרוֹן, שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁיְּקַשֵּׁר הֵיטֵב בְּמֹחוֹ וְדַעְתּוֹ אוֹר הִתְנוֹצְצוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אוֹתוֹ לְעוֹלָם, כִּי רֹב בְּנֵי הָאָדָם, בִּפְרָט הָאֲנָשִׁים שֶׁהִתְחִילוּ לִכְנֹס קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל־פִּי־רֹב נִזְדַּמֵּן שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וַאֲזַי בּוֹעֵר לִבָּם מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ, אֲבָל אַחַר־כָּךְ עוֹבֵר מִדַּעְתּוֹ אוֹר הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת, וַאֲזַי שׁוֹכֵחַ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ לֹא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו. עַל־כֵּן צְרִיכִין הִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד וּלְקַשֵּׁר בְּדַעְתּוֹ וְלִבּוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק אֶת כָּל הַהִתְנוֹצְצוּת וְהַזְּרִיחוֹת שֶׁהִזְרִיחַ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּימֵי קֶדֶם, מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ תָּמִיד הִתְגַּלּוּת אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְעִקַּר שְׁמִירַת הַזִּכָּרוֹן הוּא עַל־יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר דִּקְדֻשָּׁה, כִּי רפה כָל מַה שֶּׁמַּרְבֶּה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים בְּיוֹתֵר, הוּא מַמְשִׁיךְ הִתְגַּלּוּת אֱלָקוּתוֹ בְּיוֹתֵר וְזוֹכֶה לִזְכֹּר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר (הל' תפלת ערבית ה\"ד אות ו).",
      "en": "One must be very careful to guard the holy memory [ zikaron d'kedushah ] — namely to always remember clearly the World to Come [ olam d'ase ], for this is the essential purpose of our existence. This memory operates in both general and particular terms — meaning: immediately in the morning, when a person wakes from sleep, he must immediately remind himself clearly that there is the aspect of the World to Come and that he was created only for this — to merit the aspect of the World to Come. For this encompasses all the holiness of Israel, the Torah, and the commandments. And afterward he must remember this in particular terms — for Hashem, blessed be He, contracts Himself from the Infinite to the very lowest level, from the highest of all levels to the very last level — and in all of them Hashem, blessed be He, contracts Himself and prepares for the person thought, speech, and action according to the person, the place, and the time — and clothes hints within them to draw close to Him. And the person must apply his heart to this carefully and reflect upon it greatly, as all this is explained elsewhere. And behold, the essential strengthening of the Other Side [ sitra achara ] — which is the aspect of evil thoughts [ ra'ayin ] — is that it wishes to cast forgetting upon the person and to damage the holy memory mentioned. Its essential strengthening is upon the particular remembrance — for most of the time a person does remember generally that there is a World to Come and that it is the essential purpose. But in particular terms — to truly apply one's heart to find Hashem and all the holy hints clothed in every particular thought, speech, and action, and not to divert one's mind from this even for a moment — only few are those who merit this. And so it is in the world generally — all acknowledge generally that there is a World to Come and that it is the essential purpose — even the nations of the world acknowledge this. But the essential confusion and errors among them is in the particular path to the World to Come — one says this is the way and the conduct and the practice to arrive through it to the World to Come, and another says one must go by a different way — each according to his faith and practice. Until even among holy Israel themselves the evil thoughts sow strife and accusation abundantly — so that each one says his way is the true way to attain and merit the World to Come. It emerges that the essential provocation is against the particular remembrance of the World to Come as mentioned. And in truth, one who damages this particular remembrance automatically damages the general remembrance as well — until some come through this to complete denial, G‑d forbid. The essential counsel for this is truth [ emes ] — for one who truly remembers clearly and well that the essential purpose is the World to Come, and binds his heart and mind well to this, and looks only at the truth of the truth in a way that he will not deceive himself, G‑d forbid — through this the light of the truth of truth of the general memory of the World to Come will strengthen within him, until through this he will also understand in particular terms what is the straight path to walk upon. For truth makes its own case — until he merits to understand the holy hints of the aspect of the World to Come in particular terms in perfection, as mentioned. (Laws of the Blessing of Seeing, Law 5, Sections 1, 2, and 4)"
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל־יְדֵי הַזִּכָּרוֹן, הַיְנוּ, שֶׁיִּזְכֹּר הֵיטֵב בְּכָל עֵת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְעָלְמָא דְאָתֵי, וְגַם יִזְכֹּר שֶׁיֵּשׁ צַד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, שֶׁהֵם הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד הַקְּדֻשָּׁה, וְהֵם בְּחִינַת קְלִפַּת עֲמָלֵק, שֶׁאוֹרֵב עַל הָאָדָם תָּמִיד לְלָכְדוֹ בְּרִשְׁתּוֹ בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל לְלָכְדוֹ - אִם בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּבְתַאֲווֹת, הַנִּמְשָׁכִין מֵרְתִיחַת הַדָּמִים שֶׁבֶּחָלָל הַשְּׂמָאלִי שֶׁבַּלֵּב; אִם בְּמַחֲלֹקֶת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וּבִפְרָט בְּמַחֲלֹקֶת עַל הַצַּדִּיקֵי־ אֱמֶת; אִם בְּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל קֻשְׁיוֹת וּכְפִירוֹת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן; אִם בְּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל חֲלִישׁוּת הַדַּעַת וְיֵאוּשׁ, שֶׁמַּכְנִיס בְּלֵב הָאָדָם לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נוֹפֵל וְיוֹרֵד בְּיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. עַל־כֵּן צְרִיכִין לִזְכֹּר זֹאת הֵיטֵב, שֶׁיֵּשׁ קְלִפַּת עֲמָלֵק בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁךְ כָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְהַמִּלְחָמָה עִמּוֹ אֲרֻכָּה מְאֹד, כָּל יְמֵי חַיֵּי הָאָדָם. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן, \"אַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם ה'\", \"כִּי מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדּוֹר דּוֹר\". וּכְבָר זָכִינוּ שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת הַרְבֵּה בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁיָּנְקוּ גַם־כֵּן מִמֶּנּוּ כַּיָּדוּעַ, וְכֵן בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, שֶׁהִכְנִיעוּ אוֹתוֹ משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וּכְבָר הָיָה עוֹד צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁזָּכוּ לְהַכְנִיעַ קְלִפָּתוֹ הָרָעָה, וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לוֹחֵם עִמּוֹ וְשׁוֹלֵחַ לָנוּ צַדִּיקִים כָּאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לְהַכְנִיעַ אוֹתוֹ; וְהָעִקָּר בְּכֹחַ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁקִּבַּלְנוּ עַל־יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּבְכֹחַ קְדֻשַּׁת שַׁבַּת־ קֹדֶשׁ. רַק שֶׁהָעִקָּר לְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ לְצַדִּיקֵי־ אֱמֶת, וְעַל־כָּל־פָּנִים לִהְיוֹת נִזְהָר מִלְּדַבֵּר עֲלֵיהֶם סָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֲפִלּוּ צַדִּיקֵי־ אֱמֶת כְּשֶׁמְּהַרְהֲרִין אַחַר רַבָּם, שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל מֵהֶם, הוּא פְּגָם גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמִרְיָם, שֶׁהִקְפִּיד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלֶיהָ עַל שֶׁדִּבְּרָה בְּמשֶׁה, מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לִשְׁאָר הָעָם לְהַרְהֵר אַחַר צַדִּיק־הָאֱמֶת. וְכָל זֶה הַנִּזְכָּר לְעֵיל הוּא כְּלַל הָעִנְיָן שֶׁל חֲמִשָּׁה זְכִירוֹת שֶׁצְּרִיכִין לִזְכֹּר בְּכָל יוֹם, שֶׁהוּא: יְצִיאַת מִצְרַיִם, וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וּמַתַּן תּוֹרָה, וּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת, וּמַעֲשֵׂה מִרְיָם, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בִּפְנִים (הל' שבת ה\"ז, אותיות לב לג לד).",
      "en": "The essential thing is memory — that one merit to bind well in one's mind and knowing the light of the divine radiant flash [ hisnatztzus ] of His G‑dliness, blessed be He, in such a way that one never forget it. For most people — especially those who have begun to enter somewhat into the service of Hashem — it often happens that some divine radiant flash comes upon them from Hashem, and then their heart burns intensely for Hashem with total soul-longing. But afterward, the light of that radiant flash passes from their mind — and then they forget entirely, G‑d forbid, as though they had never seen any light in all their days. Therefore great strengthening is needed to always remind oneself, and to bind very, very firmly in one's mind and heart with a strong and powerful bond all the radiant flashes and shinings that Hashem has shone upon one in former times — from the day of one's being until this very day. So that one merits to strengthen oneself in His service, to draw upon oneself always the revelation of His G‑dliness. And the essential preservation of the memory is through the perfection of holy speech — for the more one increases holy speech, the more one draws the revelation of His G‑dliness and merits to remember Him more. (Laws of the Evening Prayer, Law 4, Section 6)"
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "שִׁכְחָה הִיא בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַזְּמָן. אֲבָל זִכָּרוֹן הוּא בְּחִינַת דַּעַת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַזְּמָן. כִּי אֲפִלּוּ בְּשִׂכְלֵנוּ אָנוּ יְכוֹלִין לְהָבִין קְצָת, שֶׁאֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁהַזְּמַן הוֹלֵךְ וְהוֹמֶה, וְהוּא עָף וּפוֹרֵחַ כְּצֵל עוֹבֵר, עַד שֶׁבֶּאֱמֶת לְפִי פְּרִיחַת הַמַּחֲשָׁבָה רוֹאִין כִּמְעַט בְּחוּשׁ שֶׁאֵין זְמַן כְּלָל, כִּי הֵיכָן הוּא הַזְּמָן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם? וְעִקַּר הַזְּמַן הוּא רַק מֵחֲמַת הַשִּׁכְחָה, מֵחֲמַת שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים, וּבִרְבוֹת הַיָּמִים נִשְׁכָּחִים הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, וּמֵחֲמַת שִׁכְחָה נִדְמֶה כְּאִלּוּ הוּא כְּבָר זְמַן אָרֹךְ וְנִמְשָׁךְ מְאֹד. אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכְרִין הֵיטֵב מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה מִתְּחִלָּה עַד עַכְשָׁו, וְהַיּוֹם שֶׁעָבַר לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד עַכְשָׁו, עַל־יְדֵי־זֶה רוֹאִין שֶׁאֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל, רַק שֶׁבְּשִׂכְלֵנוּ בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין דָּבָר זֶה בִּשְׁלֵמוּת, רַק אֵיזֶה הִתְנוֹצְצוּת וְהַעֲבָרָה בְּעָלְמָא. וְהַכְּלָל, שֶׁעִקַּר הַזְּמַן הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָנוּ שֵׂכֶל, דְּהַיְנוּ מֵחֲמַת הַשִּׁכְחָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁנָה וְהִסְתַּלְּקוּת הַדָּעַת. וְזֶה שֶׁמַּזְהִיר הַכָּתוּב (דברים לב): \"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר\", כִּי כָל יְמוֹת עוֹלָם וּשְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלַל הַזְּמַן, צְרִיכִים לְהַעֲלוֹתָם וּלְקָשְׁרָם לִבְחִינַת בִּינָה וְזִכָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמָן. וְעַל־כֵּן רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, שֶׁאָז אָנוּ עוֹסְקִין בָּזֶה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים, עַל־כֵּן נִקְרָא יוֹם הַזִּכָּרוֹן (הל' ראש־השנה ה\"ה).",
      "en": "The essential repentance is through memory — meaning that one remember Hashem and the World to Come well at all times. And also one must remember that there is an opposing side — the Other Side [ sitra achara ] and the evil inclination, which stand against holiness. These are the aspect of the husk of Amalek [ kelipas Amalek ], which constantly lies in ambush for the person to ensnare him in its net in whatever way it can — whether through evil thoughts and desires, which are drawn from the seething of the blood in the left chamber of the heart; whether through discord between one person and another, and in particular through strife against the true Tzadikim; whether through thoughts of difficulty and denial, G‑d forbid; whether through thoughts of weakness of mind and despair — implanting in the person's heart to despair of himself as though his hope were lost, G‑d forbid, through which he falls and descends further, G‑d forbid. Therefore one must remember clearly that there is a husk of Amalek in every generation — from which all of the above is drawn — and the war against it is very long, all the days of a person's life. Yet even so: \"You are exalted forever, Hashem\" [Tehillim 92:9], \"for Hashem has war with Amalek from generation to generation\" [Shemos 17:16]. And we have already merited that Hashem performed many miracles and wonders for us at the Exodus from Egypt — which also drew sustenance from Amalek, as is known — and likewise in the war against Amalek which Moshe and Yehoshua subdued. And there have already been great Tzadikim who merited to subdue its evil husk. And in every generation Hashem fights against it and sends us Tzadikim like these who have the power to subdue it. The essential power is through the holy Torah we received through Moshe our Teacher, peace be upon him, and through the holiness of the holy Sabbath. Only the essential thing is to bind oneself to the true Tzadikim — and above all to be extremely careful not to speak disparagingly against them, G‑d forbid. For even true Tzadikim — when they entertain doubts about their Rebbe, who is the great Tzadik above them — this is a great damage, as we find with Miriam, against whom Hashem was very strict for having spoken about Moshe. How much more so is it forbidden for other people to entertain doubts against the true Tzadik. And all of the above is the general subject of the Five Remembrances [ chamisha zechiros ] one must remember each day: the Exodus from Egypt, the war against Amalek, the Giving of the Torah, the holiness of the Sabbath, and the incident of Miriam — as all this is explained in the text. (Laws of the Sabbath, Law 7, Sections 32, 33, and 34)"
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "עָלְמָא דְאָתֵי הוּא מְקוֹר הַחַיִּים, כַּיָּדוּעַ, הֵפֶךְ הַשִּׁכְחָה, שֶׁהוּא סִטְרָא דְמוֹתָא, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה וְתַאֲווֹתָיו. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן מְאֹד, לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתָּא בְּעָלְמָא דְאָתֵי, וְלֹא לִפֹּל לִבְחִינַת שִׁכְחָה, סִטְרָא דְמוֹתָא, חַס וְשָׁלוֹם. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַזִּכָּרוֹן הוּא עַל־יְדֵי שִׁכְחָה, דְּהַיְנוּ לִשְׁכֹּחַ מֵהַלֵּב כָּל עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֵם חוּץ מֵעָלְמָא דְאָתֵי, דְּהַיְנוּ כָּל הַתַּאֲווֹת רָעוֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת וְכָל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכֻּלָּם הֵם בְּחִינַת סִטְרָא דְמוֹתָא, בְּחִינַת שִׁכְחָה - עַל־כֵּן צְרִיכִים לְהַחֲזִיר אוֹתָם לִמְקוֹמָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁכְחָה, וְלִשְׁכֹּחַ בָּהֶם בֶּאֱמֶת וּלְהַעֲבִירָם מִדַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי וְשֶׁלֹּא לִזְכֹּר אוֹתָם כְּלָל, בְּחִינַת \"וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ\". וְאָז יֵשׁ שְׁלֵמוּת לְהַזִּכָּרוֹן, דְּהַיְנוּ שֶׁיּוּכַל לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים, בְּחִינַת זִכָּרוֹן. כִּי כָל זְמַן שֶׁזּוֹכֵר אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֵינוֹ שׁוֹכֵחַ אוֹתוֹ, אָז בְּוַדַּאי עֲדַיִן הוּא רָחוֹק מִבְּחִינַת זִכָּרוֹן, כִּי אִי אֶפְשָׁר עֲדַיִן לְדַבֵּק מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי בִּשְׁלֵמוּת, מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן הוּא דָבוּק וּמְקֻשָּׁר בְּהָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא הֵם שְׁנֵי דְבָרִים הַפְכִּיִּים זֶה מִזֶּה כַּיָּדוּעַ, וְעַל־כֵּן כָּל־זְמַן שֶׁזּוֹכֵר וּמְקֻשָּׁר לְהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא פּוֹגֵם בְּזִכָּרוֹן דִּקְדֻשָּׁה, כִּי מַמְשִׁיךְ בְּחִינַת הַזִּכָּרוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַיִּים, אֶל הַהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, דְּהַיְנוּ לִמְקוֹם הַשִּׁכְחָה, סִטְרָא דְמוֹתָא, וְעַל־ יְדֵי־זֶה מִמֵּילָא מַמְשִׁיךְ בְּחִינַת הַשִּׁכְחָה אֶל מְקוֹם הַזִּכָּרוֹן, וְשׁוֹכֵחַ עַל־יְדֵי־זֶה בְּעָלְמָא דְאָתֵי, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִכָּרוֹן. וְעַל־כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר לִשְׁכֹּחַ אֶת הַשִּׁכְחָה, דְּהַיְנוּ לִשְׁכֹּחַ לְגַמְרֵי בְּכָל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁהֵם מִבְּחִינַת שִׁכְחָה, וְלִזְכֹּר אֶת הַזִּכָּרוֹן, דְּהַיְנוּ לִזְכֹּר הֵיטֵב בְּעָלְמָא דְאָתֵי, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִכָּרוֹן כַּנַּ\"ל. וְעַל־כֵּן אָנוּ מְצֻוִּין שֶׁלֹּא לְהִתְקַשּׁוֹת עַל מֵת, רַחֲמָנָא לִצְּלַן, יוֹתֵר מִדַּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַמְשִׁיךְ הַסִּטְרָא דְמוֹתָא חַס וְשָׁלוֹם; רַק צָרִיךְ לְהַעֲבִיר מִדַּעְתּוֹ וּלְשָׁכְחוֹ, כִּי בְּחִינַת הַשִּׁכְחָה צְרִיכִין לִשְׁכֹּחַ כַּנַּ\"ל, רַק צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִכָּרוֹן, שֶׁשָּׁם עִקַּר הַחַיִּים. וּכְשֶׁמְּדַבֵּק מַחֲשַׁבְתּוֹ לְשָׁם, מִמֵּילָא לֹא יִצְטַעֵר כָּל־כָּךְ בְּיוֹתֵר מִדַּי עַל הַמֵּת, כִּי לָמָּה לוֹ לְצַעֵר, הֲלוֹא אַדְּרַבָּא עַכְשָׁו יָצָא מֵחַיֵּי שָׁעָה וְזָכָה לְחַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁהֵם בְּעָלְמָא דְאָתֵי (וּמַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְאַבֵּל עַל הַמֵּת שִׁבְעָה וּשְׁלשִׁים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל, כְּבָר מְבֹאָר עַל זֶה סוֹדוֹת וְכַוָּנוֹת הַרְבֵּה כְּמוֹ עַל כָּל הַמִּצְו?ֹת). וְזֶה בְּחִינַת אִסּוּר קָרְחָה עַל הַמֵּת וּכְתֹבֶת קַעֲקַע, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה בְּחִינַת (דברים יד): \"בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם\" - ה' אֱלֹקִים הִיא בְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי, כַּיָּדוּעַ; הַיְנוּ, מֵאַחַר שֶׁאַתֶּם נִמְשָׁכִים מִבְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי וּמִשָּׁם כָּל חַיֵּיכֶם דִּקְדֻשָּׁה, וּצְרִיכִין לְדַבֵּק מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם רַק לְשָׁם, עַל־כֵּן \"לֹא תִתְגֹּדֲדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה וְכוּ'\" (הלכות קרחה וכתובת קעקע, הלכה א).",
      "en": "Forgetting is the aspect of the departure of the knowing [ da'as ] — where is the essential grip of time. But memory is the aspect of knowing [ da'as ] — through which time is nullified. For even with our intellect we can understand somewhat that there is no such thing as time at all — as is seen concretely: time moves and hums along and flies and soars like a passing shadow, until in truth according to the flight of thought one can almost see concretely that there is no time at all. For where is the time of all the world? The essential existence of time is only because of forgetting — for as days and years pass, the earlier days are forgotten, and because of the forgetting it seems as though a very long time has stretched and passed. But when one clearly remembers what happened from the beginning until now — so that a day that passed several years ago stands before one as if it is happening now — through this one sees that there is no time at all. Only with our intellect it is certainly impossible to understand this perfectly — only a flash and a passing impression. The principle is: the essential existence of time is because we lack intellect — meaning because of forgetting, which is the aspect of sleep and the departure of knowing. And this is what the Torah warns [Devarim 32:7]: \"Remember the days of old, understand the years of generation after generation\" — for all the days of old and the years of every generation, which are the aspect of the totality of time, must be elevated and connected to the aspect of Understanding [ Binah ] and memory, which is the aspect of above time. Therefore Rosh Hashanah [the New Year] — when we engage in this, as explained in the text — is therefore called the Day of Remembrance. (Laws of Rosh Hashanah, Law 5)"
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "כְּלַל עִנְיַן הַחֲמִשָּׁה זְכִירוֹת הוּא לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן, לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי, שֶׁזֶּה כְּלַל קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּמַעֲמַד הַר־סִינָי. וְזֶה בְּחִינַת זְכִירַת שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא. וּמֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַזִּכָּרוֹן הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת עַד שֶׁיְּתַקְּנוּ אֶת הַמְדַמֶּה וְיַכְנִיעוּ הָרַע שֶׁבּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין אַחַר־כָּךְ לְהַכְנִיעַ בִּשְׁלֵמוּת אֶת הָרַע־ עָיִן - עַל־כֵּן לֹא זָכוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה עַד שֶׁהִכְנִיעוּ תְּחִלָּה קְלִפַּת פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרַע שֶׁבַּמְדַמֶּה, וְאַחַר־כָּךְ הִכְנִיעוּ קְלִפַּת עֲמָלֵק, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרַע־עָיִן; וְזֶה בְּחִינַת זְכִירַת יְצִיאַת יְצִיאַת מִצְרַיִם וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק. וּמֵחֲמַת שֶׁעִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַמְדַמֶּה הוּא עַל־יְדֵי לָשׁוֹן הָרָע, עַל־כֵּן נִצְטַוִּינוּ לִזְכֹּר גַּם מַעֲשֵׂה מִרְיָם, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ\"ל (הלכות מלמדים, הלכה ג, אות ה).",
      "en": "The World to Come is the source of life, as is known — the opposite of forgetting, which is the aspect of the side of death [ sitra d'musa ], which is the aspect of the vanities of this world and its desires. Therefore one must guard the memory greatly — to attach one's thought to the World to Come, and not to fall into the aspect of forgetting, the side of death, G‑d forbid. And the essential perfection of memory is through forgetting — meaning: to forget from the heart all the affairs of this world that are outside the World to Come — that is: all the evil desires, evil character traits, and all the vanities of this world. All of these are the aspect of the side of death, the aspect of forgetting — therefore one must return them to their place, which is the aspect of forgetting, and truly forget them and remove them entirely from one's mind and not remember them at all, in the aspect of \"forget your people and your father's house\" [Tehillim 45:11]. Then the memory will be perfected — namely that one will be able to attach one's thought to the World to Come, which is the aspect of life, the aspect of memory. For as long as one remembers this world and does not forget it, one is certainly still far from the aspect of memory — for one cannot yet fully attach one's thought to the World to Come, since one is still cleaved and bound to this world. For this world and the World to Come are two completely opposite things, as is known. Therefore all the while one remembers and is attached to the vanities of this world, through this one damages the holy memory — for one draws the aspect of memory, which is the aspect of life, toward the opposite, G‑d forbid — toward the place of forgetting, the side of death. And through this one automatically draws the aspect of forgetting to the place of memory, and forgets the World to Come, which is the aspect of memory. Therefore one must be careful to forget the forgetting — meaning to truly and completely forget all the vanities of this world which are the aspect of forgetting — and to remember the memory — meaning to well remember the World to Come, which is the aspect of memory as mentioned. Therefore we are commanded not to mourn excessively for one who has died, G‑d forbid — so as not to draw the side of death, G‑d forbid. Rather one must remove it from one's mind and forget it — for it is in the aspect of forgetting that one must forget, as mentioned. Only one must do precisely the opposite: to attach one's thought to the World to Come, which is the aspect of memory where the essential life is. And when one attaches one's thought there, one will automatically not grieve so excessively over the departed — for why should one grieve? On the contrary, he has now departed from transient life and merited eternal life which is in the World to Come. [And regarding the obligation to mourn for seven and thirty days as our Sages of blessed memory taught — many secrets and mystical intentions have already been explained regarding this, as with all the commandments.] And this is the aspect of the prohibition of making a bald patch on behalf of the dead and tattooing — as explained in the text. And this is the aspect of [Devarim 14:1]: \"You are children of Hashem your G‑d\" — \"Hashem your G‑d\" is the aspect of the World to Come, as is known. Meaning: since you are drawn from the aspect of the World to Come and from there is the source of all your holy life — and you must attach your thoughts there — therefore \"you shall not cut yourselves nor make a bald patch\" etc. (Laws of Making a Bald Patch and Tattooing, Law 1)"
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "עִקַּר הַשִּׁכְחָה הוּא בְּרִבּוּי הַיָּמִים וְהַזְּמָן, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: \"בִּרְבוֹת הַיָּמִים הַכֹּל נִשְׁכָּח\" (עפ\"י קהלת ב, טז). אֲבָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְדַעַת שָׁלֵם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְבַּטֵּל הַזְּמָן, הוּא זוֹכֶה לְזִכָּרוֹן וְאֵין לוֹ שִׁכְחָה, כִּי בְּוַדַּאי כְּשֶׁאֵין זְמַן אֵין שִׁכְחָה, כִּי עִקַּר הַשִּׁכְחָה - מֵרִבּוּי הַזְּמַן וְכַנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. וְעַל־כֵּן הַזְּקֵנִים הַקְּדוֹשִׁים, הַמְבֹאָרִים בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מֵהַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְשׂ, כָּל אֶחָד כְּפִי שְׁלֵמוּת דַּעְתּוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁזָּכָה לְבַטֵּל הַזְּמַן, כְּמוֹ־כֵן זָכָה לְזִכָּרוֹן נִפְלָא וְנוֹרָא, מַה שֶּׁאֵינוֹ בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כְּלָל. כִּי בְּוַדַּאי לֹא נִמְצָא שׁוּם חָכָם בָּעוֹלָם שֶׁיִּתְפָּאֵר בְּעַצְמוֹ שֶׁזּוֹכֵר מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה עִמּוֹ בְּעֵת חֲתִיכַת הַטַּבּוּר, הַיְנוּ תֵּכֶף בְּהִוָּלְדוֹ; מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא נִמְצָא מִי שֶׁזּוֹכֵר מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה עִמּוֹ בִּימֵי עִבּוּרוֹ, קֹדֶם שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם; מִכָּל־שֶׁכֵּן יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כַּמְבֹאָר שָׁם נִפְלְאוֹת נוֹרְאוֹת גְּדֻלּוֹת קְדֻשַּׁת הַזִּכָּרוֹן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹתֵר עַל חֲבֵרוֹ. וְאִם תַּבִּיט בְּעֵין הַשֵּׂכֶל הָאֱמֶת, תַּעֲמֹד מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם מִגְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וּמִגְּדֻלַּת הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים - כִּי הֲלוֹא אֲפִלּוּ הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל הָרִאשׁוֹן הַקָּטָן מִכֻּלָּם, שֶׁהִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ שֶׁזּוֹכֵר מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה עִמּוֹ בַּחֲתִיכַת טַבּוּרוֹ, גַּם זֶה אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְפָּאֵר בָּזֶה, כִּי אִם צַדִּיק גָּדוֹל וְנוֹרָא וְקָדוֹשׁ מְאֹד מְאֹד, שֶׁזָּכָה לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ כָּל־כָּךְ וְלָצֵאת מֵהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה לְגַמְרֵי, עַד שֶׁתִּקֵּן כָּל יָמָיו בִּשְׁלֵמוּת, אֲפִלּוּ יְמֵי הַנַּעֲרוּת וְקַטְנוּת, וַאֲפִלּוּ יְמֵי הַיְנִיקָה, עַד שֶׁעַל־יְדֵי־ זֶה זָכָה לְהִתְפָּאֵר שֶׁזּוֹכֵר מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה עִמּוֹ בְּעֵת לֵדָתוֹ, בְּעֵת חֲתִיכַת טַבּוּרוֹ, כִּי זָכָה לְקַדֵּשׁ יָמָיו כֻּלָּם כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁזָּכָה לְהַשְׁלִים דַּעְתּוֹ בִּקְדֻּשָּׁה גְדוֹלָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁנִּתְבַּטֵּל הַזְּמַן אֶצְלוֹ, עַד שֶׁנֶּחְשַׁב אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלַד; וּכְשֶׁאֵין זְמַן, בְּוַדַּאי אֵין שִׁכְחָה. אֲבָל בְּעִנְיַן בְּחִינַת בִּטּוּל הַזְּמַן יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה מַדְרֵגוֹת, וְכָל מַה שֶּׁהָעוֹלָם וְהַמַּדְרֵגָה גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, אֲזַי נִתְבַּטֵּל שָׁם הַזְּמַן יוֹתֵר וְיוֹתֵר. עַל־כֵּן, אַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּה הַזָּקֵן הַקָּדוֹשׁ הִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ בְּזִכָּרוֹן נִפְלָא כָּזֶה, אַף־ עַל־פִּי־כֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂה ה' וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וְכוּ', כִּי בָּא הַזָּקֵן הַשֵּׁנִי וְשָׂחַק מִזֹּאת הַהִתְפָּאֲרוּת, כִּי הוּא הִתְפָּאֵר אֶת עַצְמוֹ בְּזִכָּרוֹן נִפְלָא בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁהָיָה זוֹכֵר גַּם כְּשֶׁהָיָה הַנֵּר דּוֹלֵק בְּעֵת שֶׁהָיָה בְּעִבּוּר בְּבֶטֶן אִמּוֹ, כִּי הוּא זָכָה לְבִטּוּל הַזְּמַן בְּרוּחָנִיּוּת עֶלְיוֹן בְּיוֹתֵר, עַל־כֵּן זָכָה לְזִכָּרוֹן נִפְלָא בְּיוֹתֵר. וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַזְּקֵנִים הַנַּ\"ל זָכָה לִבְחִינַת בִּטּוּל הַזְּמַן יוֹתֵר, עַל־כֵּן זָכָה לְזִכָּרוֹן נִפְלָא וְנוֹרָא בְּיוֹתֵר. אֲבָל אַחַר הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל כֻּלָּם, גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ וְגָבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ עַד הַזָּקֵן הַשְּׁמִינִי, כַּמְבֹאָר בְּהַמַּעֲשֶׂה הַנַּ\"ל, אַחַר־כָּךְ הִתְפַּלֵּא עֲלֵיהֶם הַזָּקֵן שֶׁבַּזְּקֵנִים הַגָּבוֹהַּ בְּמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה עַל כֻּלָּם וְאָמַר: \"אֵלּוּ הֵם מַעֲשִׂיּוֹת יְשָׁנוֹת?! אֲנִי זוֹכֵר כָּל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת, וַאֲנִי זוֹכֵר וְלֹא כְלוּם! - אִיךְ גִידֶענְק דִיא אַלֶע מַעֲשִׂיּוֹת, אוּן אִיךְ גִידֶענְק גָאר נִישְׁט! כִּי הוּא זָכָה לְבִטּוּל הַזְּמַן בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְעַל־כֵּן הוּא שֹׁרֶשׁ תַּכְלִית הַזִּכָּרוֹן וּלְמַעְלָה מֵהַזִּכָּרוֹן, עַד שֶׁהַשָּׂגָתוֹ אִי אֶפְשָׁר לִקְרֹא בְּשֵׁם זִכָּרוֹן, מֵאַחַר שֶׁהוּא זוֹכֵר מַה שֶּׁהָיָה קֹדֶם לַאֲצִילוּת לְמַעְלָה לְמַעְלָה עַד אֵין־סוֹף מַמָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אָיִן. וְעַל־כֵּן הוּא הִתְפָּאֵר שֶׁהוּא זָקֵן מְאֹד, וַעֲדַיִן הוּא יַנִּיק מְאֹד וְלֹא הִתְחִיל עֲדַיִן לִחְיוֹת כְּלָל וְכוּ', וְכָל הַזְּמַן אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלוֹ כְּהֶרֶף־עַיִן, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁכָּל הַזְּמַן אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלוֹ כְּהֶרֶף־עַיִן, וּבְכָל יוֹם שֶׁנִּזְקָן יוֹתֵר נֶחְשָׁב אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ נוֹלַד הַיּוֹם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַנֶּאֱמָר בְּמָשִׁיחַ: \"אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ\" (תהלים ב). וּמִזֶּה הַזָּקֵן אָנוּ מַמְשִׁיכִין קְדֻשַּׁת הַזִּכָּרוֹן וּבְחִינַת בִּטּוּל הַזְּמַן עַל כָּל הַזְּכָרִים הַנּוֹלָדִים לָנוּ, עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת מִצְוַת מִילָה בַּשְּׁמִינִי, כִּי זָכָר הוּא מִלְּשׁוֹן 'זִכָּרוֹן'. עַיֵּן פְּנִים (הלכות מילה, הלכה ד, אותיות ה ו).",
      "en": "The general subject of the Five Remembrances is to guard the memory — to attach one's thought to the World to Come — which encompasses the entire acceptance of the Torah at Mount Sinai. And this is the aspect of the remembrance of the Sabbath, which is the aspect of the World to Come. And because it is impossible to fully merit this memory until one rectifies the imagination [ medameh ] and subdues the evil within it — and through this one subsequently merits to subdue the evil eye completely — therefore they did not merit receiving the Torah until they first subdued the husk of Pharaoh and Egypt, which are the aspect of the evil in the imagination. And afterward they subdued the husk of Amalek, which is the aspect of evil thoughts [ ra'ayin ]. And this is the aspect of the remembrance of the Exodus from Egypt and the war against Amalek. And because the essential strengthening of the imagination is through evil speech [ lashon hara ] — therefore we were commanded also to remember the incident of Miriam, as our Sages of blessed memory stated. (Laws of Teachers, Law 3, Section 5)"
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "בְּעִנְיַן הַזִּכָּרוֹן וְהַשִּׁכְחָה צְרִיכִין לְפַלֵּס דְּרָכָיו. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁצְּרִיכִין לִזְכֹּר מְאֹד אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי־כֵן לִפְעָמִים הַשִּׁכְחָה הִיא טוֹבָה גְדוֹלָה מְאֹד, כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה דְבָרִים שֶׁצְּרִיכִים לְשָׁכְחָם וּלְהַעֲבִירָם מִדַּעְתּוֹ דַּיְקָא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּלְבֵּל וְשֶׁלֹּא יִפֹּל, חַס וְשָׁלוֹם, בְּדַעְתּוֹ עַל־יְדֵי־זֶה לְגַמְרֵי, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְזֶה הָיְתָה הָעֵצָה הָעֲמֻקָּה שֶׁל שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת, שֶׁעַל־ יְדֵי־זֶה נִתְהַוָּה שִׁכְחָה, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים. וְזֶה בְּחִינַת 'לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִים בָּאָרוֹן', כִּי הַלּוּחוֹת הֵם בְּחִינַת זִכָּרוֹן, כִּי הֵם כְּלַל הַתּוֹרָה שֶׁצְּרִיכִים לְכָתְבָהּ לְזִכָּרוֹן, וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת רפט הֵם בְּחִינַת שִׁכְחָה, וּשְׁנֵיהֶם מֻנָּחִים בָּאָרוֹן, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכֹּר אֶת הַתּוֹרָה וּלְקַיְּמָהּ כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת שִׁכְחָה, הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁיִּשְׁכַּח וִיסַלֵּק מִדַּעְתּוֹ כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו בְּכָל פַּעַם, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא יִפֹּל עַל־יְדֵי הַזִּכָּרוֹן, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים מה): \"שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ\". וְזֶה בְּחִינַת קֶשֶׁר סוֹף הַתּוֹרָה עִם הַתְחָלָתָהּ, כַּמְבֹאָר בִּפְנִים (הלכות ס\"ת ה\"ד, אותיות ו ז; עי' אלול ר\"ה, אותיות קכט קל).",
      "en": "The essential forgetting comes from the multitude of days and time, as it is written: \"In the multitude of days all is forgotten\" [based on Koheles 2:16]. But one who merits complete knowing [ da'as ] — through which time is nullified — merits memory and has no forgetting. For certainly when there is no time there is no forgetting — since the essential forgetting comes from the multitude of time, as is seen concretely. Therefore the holy elders depicted in the tale of the First Day from the Seven Beggars [a famous story of Rebbe Nachman of Breslov] — each according to the perfection of his knowing, according to how much he merited to nullify time — so too he merited a wondrous and awesome memory, beyond the way of nature at all. For certainly no wise person in the world can boast that he remembers what happened to him at the moment his navel cord was cut — that is, immediately at birth. All the more so, no one can be found who remembers what happened to him in the days of his gestation in his mother's womb, before he emerged into the air of the world. All the more so higher and higher, as the wondrous and awesome greatness of the holiness of the memory of each elder above his fellow is described there. And if you look with the eye of true intellect, you will stand trembling and astonished at the greatness of the Creator and the greatness of the true Tzadikim — for even the boast of the first and smallest of them all, who boasted that he remembers what happened to him at the cutting of his navel cord — even this, no one can boast of, except a great, awesome, and very, very holy Tzadik who sanctified himself so greatly and emerged completely from the vanities of this world — until he rectified all his days in perfection, even the days of his youth and childhood, even the days of his nursing — until through this he merited to boast that he remembers what happened to him at his birth, at the cutting of his navel cord. For he merited to so sanctify all his days and to bring his knowing to such great holiness that time was nullified for him — so that every day he grows older feels to him as though he was born today. And when there is no time, there is certainly no forgetting. But regarding the nullification of time there are many levels — and the higher the world and level, the more time is nullified there. Therefore, even though this holy elder boasted of such a wondrous memory, even so, great are the deeds of Hashem and His greatness is unsearchable — for the second elder came and laughed at this boast, for he boasted of an even more wondrous memory: that he remembered even when the lamp was burning during the time he was in gestation in his mother's womb. For he merited a higher level of nullification of time — and so each elder in turn merited more and more nullification of time, and therefore a more wondrous and awesome memory. But after all their boasts — higher and higher and higher, up to the eighth elder, as described in that tale — the eldest of all elders, who stood at the highest and most supernal level above them all, then marveled at them and said: \"These are old stories?! I remember all these events, and I remember nothing at all! — Ich gedenk all die maysos, un ich gedenk gor nisht! \" For he merited the ultimate nullification of time — far above — and therefore he is the root and ultimate of all memory and beyond memory — to the point that his apprehension cannot be called by the name \"memory\" at all, since he remembers what was before Emanation [ Atzilus ], far above and beyond to the literal Infinite — which is the aspect of the Ayin [the Nothing/Infinite]. Therefore he boasted that he is very old and still nurses intensely and has not yet begun to live at all — and all of time amounts to him as less than the blink of an eye. For this is the essential aspect of above time: all of time amounts to him as less than the blink of an eye, and every day he grows older feels to him as though he was born today — in the aspect of what is said about the Mashiach: \"This day I have begotten you\" [Tehillim 2:7]. And from this elder we draw the holiness of memory and the aspect of the nullification of time upon all the males born to us — through the holiness of the commandment of circumcision on the eighth day, for the word \"male\" [ zachar ] is from the language of memory [ zikaron ]. (Laws of Circumcision, Law 4, Sections 5 and 6)"
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "שְׁמִירַת הַזִּכָּרוֹן, לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי, דְּהַיְנוּ לְהַגְדִּיל הַדַּעַת בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם, לֵידַע הָרְמָזִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם, דְּהַיְנוּ הַחִיּוּת אֱלָקוּת הַמְלֻבָּשׁ בְּכָל דָּבָר וְדָבָר שֶׁל זֶה הָעוֹלָם - בְּחִינָה זֹאת הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי כְּשֶׁיּוֹדְעִין אֱלָקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל הַמְלֻבָּשׁ בְּכָל דָּבָר שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲזַי נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְיוֹדְעִין כִּי מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה, וְהוּא יִתְבָּרַךְ מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם; וּכְשֶׁנִּתְגַּלֶּה מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, אֲזַי נִתְגַּדֵּל מַלְכוּת מָשִׁיחַ, כִּי אָז יִזְכּוּ כָּל הָעוֹלָם לִבְחִינַת הַגְדָּלַת הַדַּעַת וּשְׁמִירַת הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת (הלכות ראשית הגז ה\"ב).",
      "en": "In the matter of memory and forgetting one must weigh one's ways carefully. For although one must greatly remember all the words of the Torah — even so, sometimes forgetting is a very great good, for there are many things that one must specifically forget and remove from one's mind so as not to become confused and fall, G‑d forbid, entirely in one's mind through them, as explained elsewhere. And this was the deep counsel behind the breaking of the Tablets — for through this forgetting was caused, as explained in the text. And this is the aspect of \"both the tablets and the broken tablets rest in the Ark\" — for the tablets are the aspect of memory, for they encompass all the Torah which must be written for memory. And the broken tablets are the aspect of forgetting. And both rest in the Ark — for it is impossible to remember the Torah and fulfill it except through the aspect of forgetting: meaning by forgetting and removing from one's mind everything that happens to one at every turn, so that one will not fall through the memory of it, G‑d forbid. And this is the aspect of \"Listen, O daughter, and see, and incline your ear, and forget your people and your father's house\" [Tehillim 45:11]. And this is the aspect of the connection of the end of the Torah with its beginning, as explained in the text. (Laws of a Torah Scroll, Law 4, Sections 6 and 7; see also the entry \"Elul and Rosh Hashanah,\" sections 129 and 130)"
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "עִקַּר הַשִּׁכְחָה - עַל־יְדֵי תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהוּא תַּאֲווֹת נָשִׁים, שֶׁהוּא לְשׁוֹן שִׁכְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מא): \"כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקִים וְכוּ'\", כִּי שְׁמִירַת הַבְּרִית הוּא בְּחִינַת סִטְרָא דִדְכוּרָא, בְּחִינַת זָכָר, לְשׁוֹן זִכָּרוֹן (הלכות ערב ה\"ד אות י).",
      "en": "The guarding of memory — attaching one's thought to the World to Come — means to expand the knowing regarding all things in the world: to know the hints that are within them — namely the divine vitality clothed in every single thing in this world. This aspect is the revelation of the holy Kingship [ Malchus d'kedushah ] — for when one knows His G‑dliness, as it were, clothed in every thing of this world, then His Kingship, blessed be He, is revealed, and one knows that His Kingdom rules over all and that He gives life to them all. And when the holy Kingship is revealed, then the Kingship of the Mashiach grows — for then all the world will merit the aspect of the expansion of knowing and the guarding of this memory in perfection. (Laws of the First Shearing, Law 2)"
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "עַל־יְדֵי שֶׁשּׁוֹמְרִין אֶת הַזִּכָּרוֹן, לְאַדְבָּקָא מַחֲשַׁבְתֵּהּ בְּעָלְמָא דְאָתֵי, עַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁמָר הָאָדָם וְכָל מָמוֹנוֹ וְכָל חֲפָצָיו מִכָּל מִינֵי הֶזֵּקוֹת, וְנִמְשָׁכִין לוֹ כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת (עַיֵּן 'מָמוֹן', אוֹת רח).",
      "en": "The essential forgetting comes through the desire for licentiousness [ tavas niuf ] — which is the desire for women — for this is the language of forgetting [ nashani ], as it is written: \"For G‑d has made me forget [ nashani ]\" [Bereishis 41:51]. For the guarding of the covenant [ shemiras habris ] is the aspect of the male side [ sitra d'duchara ] — the aspect of the male [ zachar ], from the language of memory [ zikaron ]. (Laws of the Eruv, Law 4, Section 10)"
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "זְרִיזוּת הוּא מִדָּה טוֹבָה מְאֹד, וְהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, וּבְחִינַת בִּטּוּל הַשֵּׁנָה, שֶׁבָּא עַל־יְדֵי עַצְלוּת. וְעַל־יְדֵי זְרִיזוּת מְחַיֶּה הַמֹּחִין וְהַדַּעַת, שֶׁעִקַּר קִיּוּמָם הוּא כְּשֶׁיּוֹדְעִין וּמַאֲמִינִים שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַד, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַטֶּבַע, וְעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְזִכָּרוֹן (הל' נט\"י שחרית ה\"ב אות ו).",
      "en": "Through guarding the memory — attaching one's thought to the World to Come — the person is protected along with all his money and all his possessions from all manner of harm, and all divine outpourings and blessings are drawn to him. (See the entry \"Money,\" section 208)"
    }
  ]
}