Segment 2
אות א עיקר התכלית וכו' כי זה כל האדם היינו כי זה יכול כל אדם לקיים ולהשיג על ידי זה את התכלית וכו' רוצה לומר אף על פי שרז"ל דרשו על זה (ברכות ו:) כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה וכו', נמצא גם זה התכלית לאו כל אדם זוכה להשיג ומי שזוכה להשיגו אז בשבילו נברא כל העולם, אבל על כל פנים כל אדם יש בבחירתו להשיג זה התכלית של האלקים ירא וכו', רק שלא כל אדם בוחר בזה ומי חייב לו בזה מאחר שהוא עצמו הגורם בדבר, מה שאין כן השגת התכלית על ידי חקירות וחכמות כפי דעת המחקרים חס ושלום, זה אינו תלוי בבחירת האדם כלל, כי רוב ועיקר העולם אינם מסוגלים לזה כלל מה שאין כן השגת התכלית על ידי תמימות ויראת ה' וקיום מצוותיו בפשיטות גמור, לזה מסוגל כל אדם וכו' כמבואר בפנים:
"The essential purpose." And so on. "For 'ki zeh kol ha'adam' [this is all of man]." Meaning: for every person can fulfill this — and attain the purpose through it. And so on. The meaning is: even though the Sages expounded [on the verse]: "ki zeh kol ha'adam" — as referring to: "the entire world was created only for this person's sake" — which refers to the greatest of Torah scholars — as is known. Even so: the explanation here is different. For the meaning here is: that every person — even the most ordinary — can fulfill this and attain the purpose through it. And so on — as elaborated in the discourse.
Segment 4
אות ב שם, וזהו עיקר התכלית אצלינו שתהיה התפלה נכללת באחדותו יתברך וכו' נראה לעניות דעתי דרוצה לומר, כי לדעת המחקרים התכלית הוא שיהיה נעשה אחד מהמשכיל ומושכל והשכל וכו' כמבואר בפנים בתחלת המאמר ובאמת כל חכמתם וחקירתם הולכים על פי הטבע ובחינת טבעיות הוא בחינת פירוד וגבול בין דבר לחבירו בין גלגל לגלגל ובין שכל לשכל כידוע, ואיך אפשר על ידי חקירות כאלו לבוא לבחינת אחדות, מאחר שהם בעצמם בבחינת הטבע וענין האחדות אפילו לפי דעתם הוא למעלה מהטבע, וכמובן אפילו בשכל הפשוט מה שאין כן על ידי מצוות מעשיות שהם בחינת אמונה בחינת תפלה שמשנה הטבע, על ידי זה בעצמו זוכה האדם גם כן לצאת מבחינת הטבעיות לבחינת למעלה מהטבע, ואז זוכה להתפלל בדביקות גדול עד שבא להתפשטות הגשמיות, ויוצא מבחינת הגבול והטבעיות לגמרי, ונכלל בבחינת האחדות האמיתי שזה בחינת (דברים י) הוא תהלתך והוא אלקיך, שהתפלה והשם יתברך הם אחד ממש כביכול, וזהו עיקר התכלית באמת אך שהמחקרים רוצים לפרש גם ענין קיום המצות מעשיות שהם רק בבחינת אמונה, כי הם למעלה מהשכל הטבעי שבאדם, רק בבחינת אמונה כמו שכתוב (תהלים קי"ט) כל מצותיך אמונה, והם רוצים למצוא להם טעמים על פי שכל הטבעי ויש שכופרין בפשוטן של המקראות וקיום מצוות מעשיות לגמרי חס ושלום, ואומרים שמרמזין רק על השכליות שלהם ועיקר הכנעתם הוא על ידי אמונה, היינו לבלי לכנוס עמהם בטוען ונטען על פי שכל כלל, רק לרחק עצמו מהם ומסברותיהם לגמרי, ולהחזיק רק באמונה שלימה ובקיום המצוות וביראת אלקים, אזי זוכין לבוא על ידי זה לשלימות התפלה עד שמשנה הטבע, ואזי ממילא נתבטלין החכמות והחקירות שלהם ההולכין על פי הטבע, וזוכין ליכלול באחדותו יתברך באמת כנ"ל:
There: "and this is the essential purpose for us — that prayer be included in His unity." And so on. In my humble opinion the meaning is: for according to the view of the philosophers — the purpose is for man to know Hashem — and to comprehend Him through philosophical inquiry. But according to the true purpose — which is the way of our Sages — of blessed memory — and as elaborated in the words of Rabbainu — the essential purpose is prayer. And the highest level of prayer is: that prayer be included in His unity — the aspect of: "He and His Name alone [hu u'shemo bilvad]." And so on — as elaborated in the discourse.