פרשת שלח לך - ליקוטי מוהר"ן והלכות

בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה: ע"פ התורה אמר ר' עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות כי ע"י השקר נתעכר דמיו ונמשך בכי' ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כיעיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכ'. וקודם הבריאה הי' הכל אחד ואפילו שם טהור לא הי' שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה שמשם אחיזת השקר. כי תיכף אחר הבריאה הי' כביכול שני דברים בחי' האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' ע"ש כל זה היטב. וע"י השגחת הש"י אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדו תעמו וכו'. וע"י אמת השגחהת הש"י עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל ע"י שקר מסלק ממנו השגחת הש"י ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שנתהווה ע"י השקר וכו' ע"ש כ"ז היטב: וזה בחי' שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכגלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד ע"י קיום התורה והמצות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כולה הוא בחי' עינים כ,ש מצות ה' ברה מאירת עינים כי ע"י התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כ"ש והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שע"י העבירה שהוא רע בעיני ה' עי"ז כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועי"ז נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחי' כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה ע"י העבירה בחי' ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה ע"י פגם העבירה שהוא פגם העינים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י בחי' העינים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש כי ע"י פגם העינים מפריד הביראה מאחד שזהו בחי' מינות וע"ז ר"ל: ועיקר הבריאה היתה רק בשביל הבחירה כי רק בשביל זה ברא השש,י כל העולמות כולם מראש ועד סוף וכולם נבראו בשביל האדם התחתון שבעוה"ז המלובש בגוף עכור שיש לו בחירה לבחור בטוב או בהיפך ח"ו. כי כל הבריאה היתה כדי שידעו ממנו ית' כדי שיכירו הכל גדולתו ורוממותו וטובתו ית' שזהו עיקר התכלית מכל התכליתין וכ"ש בזוה"ק שכל הבריאה היתה בגין דישתמודעין לי'. והש,י שיער בדעתו וחכמתחו ית' שא"א לגלות אלהותו וגדלו ורוממותו כ"א ע"י שיהי' האדם הבעל בחירה בעולם. כי כשרצה לגלות אלהותו הוצרך לברוא עולמות כיאם לא יהיו עולמות מי ידע ממנו ית' כי הכל אחד לבד בחי' קודם הבריאה ואין מי שידע ממנו ית'. ע"כ הוצרך לברוא את העולם ולהוציא כל העולם מכח עאל הפועל כדי שידעו ממנו ית' כנ"ל. אך תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה תיכף הבחירה כי תיכף אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, בחי' האחד ית' והבריה ואז שייך בחירה כנ"ל ? הנ"ל. וזה היה מוכרח לבריאת העולם כי אם לא הי' נתהוה תיכף בחי' הבחירה לא הי' שום קיום להעולם כלל והיה כל העולם חוזר לשרשו ולמציאותו הראשון מיד ולא היו יודעין ממנו כלל כמו קודם הבריאה, היינו שאם גם אחר הבריאה הי' הכל יודעין בידיעה גמורה מאלהותו ית' כמו שהוא באמת לא הי' שום קיום להבריאה כי הי' חוזר העולם לשרשו כנ"ל. כי עיקר הוא הידיעה וע"י הידיעה נכללין באחדותו ית' וכמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו. נמצא שאם גם אחר הבריאה היו הכל יודעין האמת בלי שום ספק ולא הי' שום מקום לטעות היתה הבריאה חוזרת תמיד למקומה הראשון והי' נחרב העולם לגמרי כי הי' בטל במציאות ע"י הידיעה האמתיית שהיא אחדותו כנ"ל. ע"כ עיקר קיום העולם הוא רק ע"י הבחירה שנתהוה תיכף אחר הבריאה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל. כי תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, האחד ית' ואחר הבירה כנ"ל. ואם הי' הכל יודעין האמת שאחר הבריאה נמשך מאחדותו ית' הי' חוזר הכל אל האחדות והי' מתבטל העולם כנ"ל. אך השי"ת ברא את הבריאה באופן זה שתיכף אחר הבריאה יתהוה תיכף כח הבחירה דהיינו שתיכף אחר הבריאה יהי' מקום לטעות אם ירצה האדם, ואם ירצה להסתכל על האמת יראה האמת שזהו בחי' הבחירה שנתהוה אחר הבריאה ע"י שהיו אז שני דברים כנ"ל כי יש לו כח לבחור בזה או בזה, היינו כנ"ל שאם ירצה להטות דעתו אל האמת ולבחור בחיים וטוב שהוא האחד ית' להתקרב אליו אז טוב לו ואז יכלול גם אחר הבריאה בקודם הבריאה ע"י שידע ויאמין בהאמת שכל הבריאה נמשכת מהאחד ית'. אבל יש לו כח לבחור בההיפך. היינו שיש לו כח לכפור ח"ו שזהו בחי' השקר שנאחז אחר הבריאה היינ והכפירות שהם שקר היפך האמת שהם נאחזין תיכף אחר הבריאה שאז נתהוה מיד הבחירה שיש כח לכפור ח"ו למי שירצה לצאת ח"ו שזהו עיקר הרע והטומאה. כי עיקר היצה"ר והס"א הם בח'י כפירות כי היצה"ר והס"א נקראין אל אחר כפירות כידוע. ומחמת שנתהוה תיכף אחר הבריאה כח הבחירה כנ"ל, מחמת זה מתקיים העולם ואינו חוזר מיד לשרשו ע" ישיש בחי' מסך מבדיל בין העולם ובין שורשו שהוא הסתרת הידיעה מה שאין הכל יודעין האמת מיד שזהו בחי' כח הבחירה. והסתרת הידיעה הזאת הוא בחינת תחילת הצמצום של החלל הפנוי וכמובן במ"א בדברי רבינו זצ"ל (סי' ס"ד) שעי"ז עיקר קיום העולם. כי עכשיו כשיש צמצום והסתרת הידיעה עד שאפשר לטעות למי שירצה שזהו בחי' מסך המבדיל שזהו בחי' כח הבחירה כנ"ל אז ימתקיים העולם ואינו חוזר לשרשו מחמת מסך המבדיל הנ"ל. אבל אם כן יתבטל העולם מחמת העדר החיות כי א"כ מאחר שיש מסך המבדיל מהיכן יקבל העולם ומלואו חיות ממקור החיים שהוא האחד ית' המחי' את כולם. ע"כ הצדיקים הם מקיימין את העולם כיהצדיקים הבוחרים בחיים ומאמינים שכל הבריאה נמשך ונברא מאחדותו ית' עי"ז הם כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי ע"י ידיעה שהכל ממנו ית' נכלל הכל באחד כנ"ל ואז נכלל העולם באחד ואעפ"כ יש קיום להע8ולם כי נכלל באחד בבחי' רצוא ושוב בחי' מטי ולא מטי. מאחר שכבר משברין הכפירות ומאמינים שגם מסך המבדיל בעצמו והבחירה בעצמו הכל ממנו ית' ואזי נכלל הכל באחדותו ית' בבחי' רצוא ושוב בבחי' רדיפא ומעכב המבואר במ"א (סי' כ"ד) שעי"ז נעשין כלים והיכלין לקבל אור האחדותו ולהתענג על ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ואעפ"כ לא יתבטל לגמרי שכל אלו ההיכלין הזכים והרוחניים נעשים ע"י שזכה לשבר המסך המבדיל ע"י שבחר בחיים עד שעי"ז נתהפך המסך המבדיל ונעשה ממנו היכלין עילאין לקבל האור על ידו לכלול באחדותו ית' ברצוא ושוב באופן שיוכלל בו באמת בתכלית האחדות ואעפ"כ לא יתבטל במציאות רק יזכה לידע אותו ית'. שזהו עיקר התכלית האמתי אשרי מי שיזכה לזה: נמצא שעיקר שלימות הבריאה הוא דייקא ע"י הבחירה שנתהוה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל דייקא. והעיקר הוא האמת שצריכין להאמין בהאמת שגם אחר הבריאה הש"י משגיח בהשגחה פרטיית על כל הדברים שבעולם כי הוא ברא הכל והוא מקיים הכל בהשגחתו וגם כל הטבע הוא השגחה רק שהוכרח שיהי' דרך הטבע בעולם כדי שיהי' מקום לטעות כדי שיהי' בחירה שזהו עיקר קיום העולם וכנ"ל ואזי ע"י האמת נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ואזי כולו אחד כולו טוב כנ"ל בהתורה הנ"ל: וע"כ נקרא האדם בזה העולם שליח כ"ש (שמואל ב' כ"ד) מה אשיב שלוחי דבר וכ,ש ציר נאמן לשולחיו (משלי). כי האדם נשלח מלמעלה בזה העולם הגשמי כדי שיעלה כל העולמות לשרשן לכוללן באחד כנ"ל שיהי' אחר הבריאה נכלל באחד כנ"ל. כמו האב ששולח את בנו בדרך למרחוק כדי שיכבוש מלחמות וישיב לו את כל המדינות שנתרחקו ממנו כדי שיגדל וינשא את בנו אח"כ ברוב עוז ותפארת עד אין קץ אם יזכה לעמוד בקשרי המלחמה. נמצא שעיקר שלימות האדם בעוה"ז הוא שיראה להיות ציר נאמן לשולחיו שיעשה שליחותו באמת דהיינו שישב השליחות להמשלח שיחזור ויגביה ויעלה וינשא כל הדברים שבעולם לשרשן לכוללן באחד ואז נכלל השליח בהמשלח. היינו שכל הבריאה בכלליות שהיא בבחי' שליחות שנשלחה ממנו ית' ונתרחקה מאתו ית' ע"י מסך המבדיל שהוא קיום העולם כנ"ל. וכשהאדם הבעל בחירה בוחר בטוב אזי מחזיר השליחות למרי' קמא כי מחזיר ומעלה כלליות הבריאה שנשלחה ונתרחקה ממנו ית' לשרשה ולמקומה ע"י אמונתו החזקה בהאמת בהאחד ית' שהוא ברא הכל שעי"זחוזר ונכלל הכל באחדותו ית' כנ"ל: כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י שיש בחי' שליח שהוא בחי' מלאך שנקרא שליח שהוא בחי' מט"ט שמשם אחיזת עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' הבחירה בידוע כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י הטבע. כי אם לא הי' בחירה כלל רק עיקר הבחירה הוא ע"י שרואין שיש דרך הטבע בעולם עי"ז יש מקום לטעות ח"ו למי שרוצה לצעת ולעקור עצמו מחי החיים. כי באמת צריכין להאמין שגם הטבע בעצמה היא השגחה ובפרט שכבר זכינו לראות השגחתו ית' ושינוי הטבע בכמה אותות ומופתים שעשה הש"י עמנו ביציאת מצרים וקריעת י"ס וכו' וכו' וכן בכל דור ודור. וגם עכשיו מי שרוצה להסתכל על האמת רואה שינויים גדולים ונפלאות רבו תבכל עת שא"א להבינם ע"פ הטבע כלל אם לא כי יד ה' עשתה זאת. כי באמת אין שום טבע בעולם כי הטבע בעצמה הוא השגחתו כי הוא ברא את הטבע והוא ית' מנהיג את הטבע כרצונו והבטע הוא רק בחי' שליח בחי' מלאך ששם אחיזת הטבע כידוע וע"כ הטב"ע בגי' אלקי"ם שהוא בחי' מלאך כידוע וכ"ש מלאכי אלקים. ועיקר הנהגת העולם ע"י שליח ע"י בחי' הטבע, הוא בשביל הבחירה כנ"ל. וכשהאדם מאמין בהאמת ויודע שגם הטבע בעצמה וכל העולם ומלואו הכל ממנו ית', נמצא שחוזר וכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה, כלליות השליח בהמשלח כנ"ל. כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י אמונת ההשגחה כמבואר בהתורה הנ"ל: וע"כ בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו. כי זהו בחי' כלליות התורה והמצוות כדי שיוכלל השליח בהמשלח שיהי' השליח והמשלח הכל אחד שהוא בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה שיהיה כולו אחד כולו טוב וכנ"ל: וע"כ אם שינה השליח כל שהוא השליחות בטל. כי עיקר כלליות השליח בהמשלח בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י אמת כנ"ל וע"כ אם שינה השליח שהוא פגם האמת, השליחות בטל כי ע"י השקר בחי' שינוי מפריד ח"ו אחר הבריאה מהאחד. ואז נפרד השליח מהמשלח ואינו נכלל בו ואז שליחותו בטל כי הרשעים מאבדין את העולם ע"י שמפרידין העולם משורשו ע"י השקר שלהם שהוא כלל רשעותם כי השקר הוא הרע והטומאה כלליות כל החטאים שבעולם. כי עיקר קיום השליחות הוא ע"י האמת שעי"ז נכלל השליח בהמשלח וכל מה שעושה השליח כאלו המשלח עושה בחי' שליחו של אדם כמותו שכ"ז נמשך משורש השליחות העליון שהוא כלליות האדם והבריאה הכלולה בו שנשלחו מהמשלח הראשון האחד ית' שעיקר קיום שליחותם הוא ע"י האמת עי"ז חוזרים ונכללים בו ית' כנ"ל. וע"כ הצדיק מנהיג העולם כרצונו כ"ש ותגזר אומר ויקם לך. כי הוא נכלל בו ית' ע"י האמת שזהו עיקר הצדקות והכשרות של כל הצדיקים והכשרים וכל מעשי הצדיק האמת הם מעשי הש"י בעצמו כי הוא נכלל בו ית' כנ"ל. שזהו בחי' שלוחו של אדם כמותו שנמשך מבחי' זו כנ"ל: וע"כ אין שליח לדבר עבירה. כי ע"י העבירה עושין פירוד ח"ו ומפרידין ח"ו אחר הבריאה מקודם הבריאה שזהו בחי' ביטול השליחות כנ"ל: ומחמת זה בעצמו אין שליחות לעכו"ם כי העכו"ם הם בבחי' פירוד מחמת שאין מאמינים בהשגחתו ית' וע"כ אינם יונקים כ"א מאחורי כתפא כמבואר שם בהתורה הנ"ל וע"כ הם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ הם נקראים רבים כשפרש"י על עשו שהי' לו י"ו נפשות ונקראים נפשות בלשון רבים, ויעקב הי' לו שבעים נפש ונקראים בלשון יחיד כי העכו"ם הם שקר שהוא בחי' בקשו חשבונות רבים והם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ אין שליחות לעכו"ם כי עיקר שליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו הוא בחי' כלליות בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל וע"כ אין שליוות אלא לישראל שכלולים באחד כנ"ל: וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י הידיעה שיודעין שהכל בהשגחתו כנל שזהו בחי' מוחין דגדלות כ"ש ספרה לי את הגדולות אשר עשה אלישע, שכל הנסים והנפלאות שעשה אלישע שהם התגלות השגחתו ית' הם נקראיםגדולות בחי' מוחין דגדלות כ"ש כי מי גוי גדול ע"י שמאמינים בהשגחתו ית' וקוראים ומתפללים תמיד להש"י. וע"כ ע"י התפילה נמשכין מוחין דגדלות כידועהתפילה הוא בחי' אמונת ההשגחה שמחמת זה מתפלל וקורא להש,י מחמת שיודע ומאמין שהכל בהשגחתו ית' וידיעת ההשגחה זהו בחי' מוחין דגדלות כנ"ל. וע"כ עשו שאינו מאמין בהשגחה נקרא קטן כ"ש קטן נתתיך בגוים וכו' כי הוא בבחי' מוחין דקטנות שיניקתם מבחי' אלקים שמשם אחיזת הטבע שהוא בגי' אלקים כידוע. וע"כ הקטן שאין דעתו שלימה ונאחזין בו עאדיין מוחין דקטנות, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין יכול לכלול אחר הבריאה באחד שזה זוכין רק ע"י ההשגחה כנ"ל. וע"כ הקטן פטור מכל המצוות כי כל התורה והמצוות הוא רק לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' כולו אחד שזה זוכין רק ע"י ידיעת ההשגחה שהוא בחי' מוחין דגדלות כנ"ל וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר בחי' השליחות נמשך מבחי' ככליות הבריאה באחד וכו' כנ"ל: וזה בחי' חנוכה כי מלכות יון הרשעה עמדו על ישראל לבטלם מהתורה והמצות כי היוונים הם אפיקורסים גדולים ואין מאמינים בהשגחותו ית' כי כל חכמות החיצונים נקראים חכמות יון שמהם כל האפיקורסות והכפירות ועי"ז מפרידין בחי' אחר הבריאה מאחד כנ"ל וע"כ רצו לבטל התורה והמצות שעי"ז נכללין באחדותו ית' וע"כ כשזכו לנצחם הי' הנס בנרות המנורה וקבעו רז"ל להדליק נר חנוכה. היינו ע"י שזכינו לנצחם ולשברם עי"ז נתגלה השגחתו ית' וע"כ קבעו להדליק נר חנוכה כי הדלקת נר חנוכה הוא בחי' אור עיני השגחתו ית' שאנו ממשיכין אור ההשגחה על ידי ההדלקה שאנו מדליקין נר חנוכה כי אור נר חנוכה הוא בחי' אור ההשגחה שאנו ממשיכין עכשיו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל: וע"כ מצות נר חנוכה למטה מעשרה טפחים כי למטה מעשרה טפחים אין השכינה שורה כשרז"ל ועכשיו מעוצם הנס של חנוכה אנו זוכין לגלות אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים, להורות שבכל מקומות ממשלתו ואפילו בכל מקומות הנמוכים הרחוקים ממנו ית' כולם מתנהגים בהשגחתו יתברך לבדו כי הוא יתברך מחיה את כולם. וזה עיקר כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כשמקומות הרחוקים נכללים באחד על ידי שיודעין שגם שם מאיר השגחתו ית' תמיד. כי עיקר האדם נברא רק בשביל זה כדי לכלול כל המקומות הרחוקים באחדותו ית' ע"י שיזכה לבחור בטוב כנ"ל כי עיקר הבראיה היתה כדי שאח"כ יחזור ויוכלל הכל באחד ע"י האדם הבל בחירה שעי"ז יתגלה אלהותו ית' כנ"ל. כיאם לא היתה הבריאה יוצאת מכח אל הפועל לא היו יודעין מאלהותו ית' כנ"ל. ועיקר התגלות אלהותו הוא ע"י האדם הבעל בחירה דווקא כנ"ל וע"כ כל מה שהמקום נמוך יותר ורחוק יותר מקדושתו ית' ששם מתגבר היצה"רביותר והבחירה חזקה ביותר כשזוכה לשבר הקליפה שם ולהטות הבחירה לטוב, זהו עיקר שלימות הבריאה בחי' ככליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כי במקום שהבריאה סמוכה עדיין לשרשה אין מעלתו גדולה כ"כ כשזוכה לכלול שם באחד מחמת שסמוך אל האדח עדיין. רק העיקר הוא במקום הרחוק ביותר להתגבר שם לכלול באחד, והעיקר ע"י שמאמינים שגם שם מאיר השגחתו שעי"ז נכללין באחד כנ"ל. וזהו בחי' מרחוק ה' נראה לי, מרחוק דייקא וזהו נראה לי נראה לי דייקא כי עיקר ע"י הראי' שהיא בח'י אור ההשגחה שעי"ז נכלל גם הריחוק באחדותו ית' שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. כיט זהעיקר שעשועיו ית' כשמקומות הרחוקים ביותר שבים אליו ונכללין באחדותו ית' כידוע. וזהו בחי' הקליפה שקודמת לפרי תמיד כי לא היתה קליפה קודם לא הי' הבריאה רחוקה כלל מקודם הבריאה ולא הי' בחירה כלל והי' הכל אחד כבתחלה והי' מתבטל העולם לגמרי כנ"ל וע"כ בהכרח שיהי' הקליפה קודם לפרי שעי"ז אחר הבריאה רחוקה מקודם הבריאה. וכשזוכין לשבר הקליפה אז חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. וזהו עיקר מעלת הבעל תשובה שגדולה מצדיק גמור כשרז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי הצדיק גמור מעיקרו לא נפל עדיין לבחי' אחר הבריאה לגמרי כי באמת הכל אחד ע"י ידיעת ההשגחה כנ"ל ועיקר המעלה הוא כשיודעין מהשגחתו ית' במקום שאפשר לטעות ח"ו. וע"כ הצדיק גמור שלא חטא מעולם לפי בחינתו וקדושתו אין חילוק בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וע"כ אין מעלתו גדולה כ"כ במה שכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה מאחר שאצלו אין שייך אחר הבריאה כלל כי הוא דבוק בהשי"ת תמיד. אבל זה שבא כבר לידי חטא ח"ו ונפרד מהשי"ת שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה כי ע"י חטאו נפרדה הבריאה משרשה שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה וכשזוכה אח"כ לשוב בתשובה שלימה להש"י ואז חוזר ומשיב ומעלה הכל להש"י וע"כ מעלתו גדולה ביותר כי הוא זוכה ביותר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה, מאחר שאצלו לפי בחינתו כבר נתרחקה הבריאה משרשה ע"י חטאיוועכשיו זכה לשוב שהוא מחזיר אחר הבריאה ממש לשרשה לכלול באחד שזהו עיקר השלימות כנ"ל: אך עיקר התשובה זוכין רק ע"י אמת כי מאחר שכבר נתרחק ע"י עונותיו מהשי"ת בודאי קשה לו לשוב ובפרט אם ח"ו הרבה לפשוע. אך עיקר תיקונו אם רוצה לחוס על עצמו למלט נפשו מני שחת הוא רק ע"י האמת שיסתכל רק על האמת לאמתו ויבחור רק באמת ולא יטעה את עצמו ח"ו וע"י האמת יזכה לידע שגם שם במקומו מאירה השגחתו ית' כ"ש בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. וע"י אמונת ההשגחה יכולין לשוב להשי"ת מכל מקום שהוא ולכלול הכל באחד מאחר שיודעין שהש"י נמצא גם שם במקומו ע"כ בוודאי יכול לשבו אליו ית' בקל וכשזוכין לתשובה ע"י האמת כנ"ל עי"ז נכלל אחר הבריאה ממש באחד כנ"ל שזהו עיקר התכלית כנ"ל: וזה בחי' נר חנוכה סמוך לפתח הבית. כי הבי תהוא רשות היחיד שהוא בחי' רשות יחידו של עולם כ"ש בזוה"ק ששם מתגלה ביותר אחדותו ית'. כי התורהמתחלת בבית מבראשית שהוא ראש בית וע"י התורה נכללין באחדותו ית' כנ"ל, אבל בחוץ הוא רה"ר ושם אחיזת החיצונים וע"כ בחוץ הוא בבחי' אחר הבריאה כנגד הבית שהוא כנגדו בבחי' קודם הבריאה מאחר ששם הוא בחי' רשות היחיד כנ"ל. אבל עיקר השלימות לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' נכלל גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדושה בפנים וע"כ הזהירה תורה לזכור את הש,י והתורה תמיד הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך כ"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכו'. כי צריכין לכלול יחד הדרך שהוא במקומות שמבחוץ, לכוללו בבית שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד שזהו עיקר התכלית כנ"ל. וזהו בחי' כלליות השליח הבמשלח בחי' שליחו של אדם כמותו כי השליח הוא בחי' דרך שזהו לשון שליחות שנשלח בדרך אב למאחר שכלליות התורההוא לכלול הדרך בתוך בחי' הבית כנ"ל שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כנ"ל ע"כ שלוחו כמותו כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בפ' של ק"ש שהוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ודברת בם בשבתך בביתך וכו' היינו כנ"ל כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י שנכלל הדרך בבית שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כולם כלולים בפנים כי כולם נמשכין מהאחד ית' והוא מחי' את כולם שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כמו שהי' קודם הבריאה כנ"ל וזהו בשבתך בביתך ולבכתך בדרך ובשכבך ובקומך. כי אור יום הוא בחי' אור ההשגחה שעי"ז גם אחר הבריאה כולו אחד כנ"ל אבל בלילה נחשך האור שזהו בחי' הסתרת ידיעת ההשגחה שזהו בחי' אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלימה בבחי' ואמונתך בלילות (תהלים צב) להאמין באמת שגם בלילה בבחי' אחר הבריאה גם שם מאירה השגחתו ית' תמיד כי גם חשך לא יחשיך ממנו ולילה כיום יאיר (שם קל"ט) וזהו בחי' לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום בברכת ק"ש לידע ולהודיע שהכל אחד אחר הבריאה וקודם הבריאה שהם בחי' יום ולילה בית ודרך בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך כיהכל אחד כי ה' אלקינו ה' אחד וכנ"ל: וע"כ נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה שאנו מגלין גם למטה מעשרה טפחים שהוא בחי' מקומות הרחוקים כנ"ל וע"כ מניחין נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ להאיר ההשגחה גם בחוץ בבחי' דרך שזהו בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כי כולו אחד כנ"ל: וע"כ מדליקין נר חנוכה בתחילת הלילה כדי לכלול לילה ביום כנ"ל וזהו שזמן ההדלקה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, יציאת הכוכבים הוא בחי' אור ההשגחה כי ישראל נמשלו לכוכבים כ"ש והנכם היום ככוכבי השמים לרוב וישראל הם בחי' השגחה כנ"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' חשך בחי' חשכת עינים שאין יודעין מהשגחתו ית' ואחיזתו הוא מבחי' פגימת הלבנה שהוא בחי' חושך בחי' ותכהין עיניו מראות בחי' ועיני לאה רכות. וצריך כל אחד לראות למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה היינו שיהי' נכלל מדת לילה ביום, אחר הבריאה בקודם הבריאה על ידי שמאמינים שגם הטבע היא השגחה כי הכל אחד וכנ"ל. והכוכבים הם בחי' תיקון פגימת הלבנה כשרז"ל שאמר הקב"ה להלבנה שתתמעט ונתן לה הכוכבים להפיס דעתה. היינו כי הכוכבים הם בחי' ישראל שנמשלו לכוכבים שהם ממשיכין אור ההשגחה גם בלילה בעת פגימת הלבנה שזהו בחי' אור הכוכבים שע"י אמונת אור ההשגחה גם בלילבה שהוא בחי' חשך בחי' טבע שיודעין שהכל רק בהשגחתו ית' לבד עי"ז נכלל לילה ביום, לבנה בחמה, טבע בהשגחה, אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ מדליקין נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה מעת יציאת הכוכבים שהם בחי' אור ההשגחה כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק, רגל הוא בחי' השקר כ"ש (תהלים טו) ולא רגל על לשונו ואחיזת השקר הוא בשוק במקומות החיצונים ואנו צריכין עכשיו לבטל השקר מן השוק ולהמשיך אור האמת גם בחוץ לידע האמת שהכל בהשגחתו לבד שעי"ז נכלל גם השוק בפנים כנ"ל והכל ע"י האמת כמבואר בהתורה הנ"ל שעיקר כלליות אחר הבראיה בקודם הבריאה הוא ע"י האמת וכנ"ל: וע"כ כל הכוונות של חנוכה הוא להמשיך אור האמת כמבואר בכונת האר"י מענין הח' פעמים אמת של אמצת ויציב המאירין בחי' ימי חנוכה כי עיקר המשכת אור ההשגחה שהוא בחי' נר חנוכה הוא ע"י אמת כנ"ל: וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל: וזהו אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות בכי' דייקא שהוא נמשך ע"י השקר שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל וע"כ צריכין לבכות על חורבן ביהמ"ק. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני הש"י ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו ית' באמת כ"ש (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי שורש הבכי' נתהוה תיכף אחר הביראה שאז נתהוה תיכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכי' כנ"ל שזהו בחי' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שהוא אזהרה על שקר כמו שמסיים שם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש בהתורה הנ"ל. וזה סוד בכיית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמבואר בזוהר ומדרשים. כי באמת הבכי' הוא קילקול הראות כנ"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת זהו עיקר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה, ועיקר בחי' אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עיקר הבחירה ששם דייקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו ית' לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה שיהי' כולו אחד. כי במקום התגלות השגחתו ית' שם הוא בחי' כולו אחד כמו ש הי' קודם הבריאה ע"כ אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועיקר עבודת האדם לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה דהיינו לכלול הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחי' דמעות, לכלול הכל באחד כנ"ל כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהש"י בשביל שיהי' בחירה כי הוא ית' מחיה את כולם וזהו בחי' דמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו כי בהדמעות מלובש כח הראות כי משם נמשכו הדמעות וכש,ש במאמר הנ"ל דברי רז"ל ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי נמצא שהראות מלובש בהבכי וכ"ש רבינו ז"ל (סי' ר"נ) ענין זה על מארז"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול ע"ש, וע"כ הדמעות נתהוו תיכף אחר הביראה שזהו סוד בכיית המים התחתונים כי מתחלה הי' העולם מים במים ואח"כ הבדיל הש"י ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא כשרז"ל. והבדלת מים התחתונים ממים העליונים זה בחי' אחר הבריאה שנבדל מקודם הבראיה כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם הם כלולים יותר באחד והם בבחי' כולו אחד בחי' קודם הבראיה, להדברים שהם למטה ממנו וע"כ מים העליונים ומים התחתונים הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ותיכף שהי' הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכי' של המים התחתונים כנ"ל. כי תיכף שנבדל אחר הבריאה מקודם הבריאה נתהוה תיכף אחיזת השקר וכו' כנ"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת גם שם מלובש ההשגחה כנ"ל וזהו בחי' הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה רק שנפרדו משרשם שעי"ז נתהוה אחיזת השקר כנ"ל שזהו בחי' סוד מה שכתוב בזוה"ק שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא במובא בהתורה הנ"ל היינו שעיקר יניקתם מבחי' דמעות שהם בחי' חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם שזהו בחי' שארית ההשגחה וכנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל בהתורה להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' יג) שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלימות היינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש עד שאנו חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם נתפזר ונפרד האור קודם שמגיע אליהם וע"כ אינם חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו' ע"ש. נמצמא שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחי' הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחי' זו מחמת הפסקת ההשגחה היינו מה שהש"י מסתיר לפעמים השחגתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלימות ושם עיקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהש"י ואפילו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המוסתרת שם שהם בחי' הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ"ל. וזהו בחי' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניתנה לעכו"ם (כשרז"ל חגיגה דף ה' ע"ב) כי גאותן וגדולתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעו"ה הוא מבחי' הסתרת ההשגחה שהוא בחי' דמעות כנ"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי במסתרים דייקא כנ"ל כי משם יניקת העכו"ם כנ"ל. וזה בחי' דמעות של עשו הרשע שמשם עיקר אריכת הגלות כי יניקתם רק מבחי' דמעות שהוא בחי' הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתוקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו ית' כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם אלו הדמעות בעצמן הם בחי' חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל ועי"ז שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו ית' עי"ז אנו כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל: וע"כ צריכין לבכות דייקא על חורבן ביהמ"ק וכן על חטאיו כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי בכיית ישראל הוא בחי' בכיית המים התחתונים שבוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא שזהו עיקר בכיית ישראל שבוכין על חטאם ועונותיהם שגרמו חורבן ביהמ"ק או עיכוב בניינו ואנו רחוקים מאבינו שבשמים ומארצו יצאנו וע"כ אנו בוכים כבן לפני אביו כי אנן בעינן למיהוי קדם מלכא ולהתקרב אליו באמת. ובבכיה זו מעלה כל הדמעות שהם בבחי' אחר הבריאה בחי' הסתרת ההשגחה, מעלה הכל לשרשו לבחי' ההשגחה שהוא בחי' כולו אחד שמשם שורש הדמעות, מאחר שבוכה להתקרב אליו ית' ולכלול בו, נמצא שנכללין הדמעות באחד שזהו עיקר בחי' כלליות אחר הבריאה באחד וכנ"ל והבן היטב. וע"כ ע"י דמעות אלו של ישראל מבטלין כח הדמעות של עשו שהיא בחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל. ואז יפסוק ממשלתם שכל כחם הוא רק מהסתרת ההשגחה מבחי' דמעות כנ"ל. אבל כשהדמעות בחי' הסתרת ההשגחה נכלל בשרשו בהשגחה נתבטלין העכו"ם לגמרי ועולין ישראל ונגאלין ונוטלין כל הגדולה. כי ישראל הם בבחי' ההשגחה כנ"ל כי הם כלולים באחדותו ית' כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולו חד וכנ"ל וע"כ גם הש" יבוכה על חורבן ביהמ"ק כ"ש במסתרים תבכה נפשי וכו' כנ"ל כדי להמתיקהבכיה ולהעלות הדמעות לשרשן כנ"ל. וזהו בחי' וממשיך שני דמעות לים הגדול שפירש שם רבינו ז"ל (סי' רנ) שהוא בחי' שממשיך חלקי השגחתו להשגיח על העכו"ם שמצירים לנו לשברם ולבטלם ע"ש. כי ע"י התגברות הגלות שנמשך ע"י הדמעות כנ"ל ע"כ צריך להכניעם ולשברם ע"י דמעות דייקא כי זהו בחי' המתקת הדין בשרשו כי ע"י בחי' דמעות שלו ית' נתבטלין ונמתקין כל הדמעות ועולין לשרשן ונכללין בהשגחה ונמשך ונתגלה השגחה שלימה ע"י הדמעות דקדושה דייקא. וע"כ מעלת הבכיה בקדושה, גדולה מאד כ"ש בבכי יבואו וכמובא בכל הספרים. כי כשבוכין להתקרב להש,י שהוא לכלול באחדותו ית' אזי נעשה תיקון גדול ע"י הדמעות דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל ובזה מתקן חטאיו שעל ידם גרם פירוד ח"ו בין הש"י ובין כלליות הבריאה שזה עיקר פגם כל החטאים כנ"ל. וע"י הדמעות חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזה עיקר התיקון של כל החטאים וכנ"ל: וזה בחי' ועיני לאה רכות שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו כשרז"ל, בוכה דייקא כי מחמצת שעיקר יניקתו של עשו הוא מבחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל ע"כ היתה בוכה דייקא שלא תפול בחלקו רק תזכה להכלל ביעקב שמדתו אמת כ"ש תתן אמת ליעקב וע"י דמעות אלו נכללו הדמעות באמת ונתבטלו כח הדמעות של עשו שהם בחי' שקר שאחיזתו אחר הבריאה. כי עשו כל בכייתו על תאוות עוה"ז שיהי' לו כל תאוות לבו ולא חפץ לכלול בהש"י כלל. ואלו הדמעות הם בחי' השקר שאחיזתו בעוה"ז בבחי' אחר הבריאה וכנ"ל. אבל דמעות של ישראל שהם בחי' דמעות של לאה הוא רק להתקרב להש"י שלא ליפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא הסט"א בעצמו. כי כל אחד מישראל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת ולהסתכל על תכליתו הנצחי צריך לבכות הרבה מאד שלא יפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא היצה"ר. כי לאה מרמזת על כנסת ישראל שצריכין לבכות מאד מאד כנחל שוטף שלא ליפול בחלקו של עשו שהוא היצה"ר ח"ו ומי שרואה שהבעל דבר מתגבר עליו יותר וכבר נתפס הרבה והוא בסכנה גדולה בכל עת הוא צריך לבכות יותר ויותר מכו לאה אמנו שהיתה בוכה כ"כ לפני הש"י שלא ליפול בחלקו של עשו עד שהיו עיניה רכות, וזכתה לפעול בקשתה ע"י בכייתה העצומה מאד. כמו כן כל אחד מישראל אם יבכה באמת לפני השי"ת כמה וכמה פעמים בלי שיעור אז בוודאי יעורר רחמיו ית' וינצל מליפול בחלקו של עשו ויזכה להתקרב אליו ית' באמת ולכול בו ית' ע"י הדמעות דקדושה דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל: וזהו בחי' קימת חצות שצריכין לקום בחצות לילה ולבכות על חורבן ביהמ"ק היינו לבכות על חטאיו ועל גשמיותו שמעכב בנין ביהמ"ק שנחשב עי"ז כאלו החריבו כשרז"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור העינים כנ"ל שהוא בי' אור יום בחי' חסד. והסתרת ההשגחה בחי' הטבע בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת השקר והדמעות, הוא בחי' חשך בחי' לילה. וישראל מחברין וכוללין מדת לילה ביום כי כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ צריכין לקום בחצות לילה לבכות על חורבן ביהמ"ק ועי"ז משברין בחי' הלילה והחשך שהוא בחי' אחר הבריאה שמשם אחיזת העכו"ם ואנו משברין ומבטלין אחיזתם ע"י קימת חצות לילה ואז בוכין על חורבן ביהמ"ק שעי"ז עוסקין בבנינו, כי כל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה וכנ"ל, ועי"ז יכלל לילה ביום אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל כי עיקר התגלות ההשגחה הוא בביהמ"ק וכנ"ל: וזהו בחי' חנוכה שהוא חונכת הביהמ"ק שאז ממשיכין אור ההשגחה ע"י נרות חונכה שזהו עיקר קדושת הבית המקדש כי שם מאירה השגחתו כנ"ל שזהו בחי' נרות המנורה שבביהמ"ק שהם בחי' המשכת אור ההשגחה שעי"ז נכלל הכל באחד כנ"ל. וזהו בחי' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי כל השבעת הנרות צריכין לכלול באחד כי ע"י ההשגחה שהוא בחי'אור הנרות שבביהמ"ק נכלל הכל באחד וכנ"ל: וכן כתב רבינו ז"ל במאמר ויהי מקץ (בלק"ת סי' ז') חנוכה הוא בחי' חנוכת הביהמ"ק בחי' תיקון חטא המרגלים שגרמו חורבן בהימ"ק ע"ש הענין, וע"פ הנ"ל מבורר ג"כ היטב ענין זה כנ"ל: וזה שאמרו רז"ל בגמ' שליחות מנלן ולמדו מקרבן פסח ומתרומה שנאמר ושחטו אותו כל קהל ישראל וכו' וכן למדו מתרומה שהשליח צריך להיות בן ברית וכו' ע"ש. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו ית' לכל באי עולם ע"י האותו והמופתים הנוראים אשר עשה ה' עמנו לעיניו. וע"י התגלות ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' השליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו. וע"כ למדו מפסח שהוא בחי' יצי"מ, למדו משם דין שליחות כי דין השליחות נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות הבריאה באחד שנתגלה בפסח בעת יצי"מ כנ"ל. וע"כ הי' יצי"מ בחצות הלילה כי אז נכלל לילה ביום בחי' לילה כיום יאיר. כי איתא שאותה הלילה היתה מאירה מאד כמו ביום כי נכלל לילה ביום וכו' וכנ"ל: וע"כ מצות קידוש החודש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בעת יציאתן ממצרים ושם בפ' זאת נזכר יצי"מ בחצות הלילה. כי הכל בחי' אחת כי קידוש החודש הוא למלאות פגימת הלבנה בחי' והי' אור הלבנה כאור החכמה שזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל: וזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל: וזהו בחי' תרומה שמשם למדו ג"כ דין שליחות כי תרומה שהוא בחי' צדקה היא בחי' עינים כשרז"ל לענין תרומה עין יפה א' מארבעים וכו'. כי עיקר הצדקה הוא האמונה שמאמינים בהש"י שהכל בהשגחתו ונותן לדל אין מחסור כי בגלל הדבר הזה יברכו ה' וכ"ש והאמיטן בה' ויחשבה לו צדקה. וע"כ ע"י התרומה צדקה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' שליחות בח'י שלוחו של אדם כמותו. ודוקא כשהוא בן ברית שהואיכול לכלול כל הבריאה באחד וכנ"ל: וזה שנוהגין להרבות בצדקה בחנוכה כדי להמשיך אור ההשגחה ע"י הצדקה שזהו עיקר בחי' נר חנוכה כנ"ל: וזהו שארז"ל כל המעלים עין מ ןהצדקה כאלו עובד ע"ז, מעלים עין דייקא כי עיקר הצדקה הוא בחי' עינים להמשיך עיני השגחתו עלינו כ"ש במתנות עניים (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וכו'. כי עיקר העניות נמשך מפגימת הלבנה שהוא בחי' חשך בחי' ותכהין עיניו מראות שהוא בחי' מיעוט והסתרת ההשגחה. כי כל הפרנסה והעשירות הוא בחי' עינים כ"ש (קהלת ה) ומה כשרון לבעליו כ"א ראות עיניו וכ"ש (תהלים קמה) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם סכתו וכו'. כי העשירות נמשך מבחי' שמאל כ"ש (משלי ג) בשמאלה עושר וכובד, ושמאל זהו בחי' אחר הבריאה כמבואר בהתורה הנ"ל. וכל זמן שאין נכלל שמאל בימין ח"ו דהיינו שאין נכלל כלליות הבריאה שהוא בחי' שמאל בקודם הבריאה שהוא בחי' כולא ימינא אז בודאי א"א לקב לשפע ופרנסה מאחר שרחוקין מהשרש אשר הוא מחיה את כולם. ואפילו מעט השפע שיורד בהעלם ובהסתרה גדולה ע"י הסתרת השגחתו בתוך הטבע גם זה מעט מקבלים הרוב העכו"ם והרשעים שיניקתם מבחי' אחר הבריאה אשר זה חלקם אשר בחרו בו. וישראל הכשרים שהם בבחי' השגחה פרנסתם מעוטה מאד. וע"כ עיקר המשכת השפע לישראל הוא כששמאל נכלל בימין היינו כשאנו זוכין להתגבר באמונה ההשגחה שהכל מאתו ית' לבד ואין שום דרך הטבע בעולם כלל ועי"ז אנו זוכין להמשיך עיני השגחתו עלינו ואז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא בחי' כלליות שמאל בימין כנ"ל ואז הקב"ה ממשיך שפע וחיות להבריאה שהוא בחי' פרנסה ועשירות. וע"כ באמת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כשרז"ל פסחים קי"ח) כי באמת קודם הבריאה הוא בחי' כולא ימינא ולית שמ אל ולית עושר תמן כ"ש בזוה"ק קודם הבריאה כולא אחד ואין שייך שם שפע וחיות ועשירות כי כשאין בריאה אין שייך שפע וחיות וע"כ עיקר העשירות בשמאל כנ"ל. כי שמאל הוא בחי' אחר הבריאה ששם צריכין שפע וחיות שהוא בחי' עשירות ופרנסה. אבל בבחי' אחר הבריאה לבד בוודאי אין שם פרנסה וחיות כי העושר והכבוד מלפניו ית' וכו' והוא מחי' את כולם ואם ח"ו יפסיק השפעת חיותו אפילו רגע קלה יוחזר העולם לתהו ובהו וע"כ עיקר השפע הוא כשתכלל שמאל בימין, אחר הבריאה בקודם הבריאה שאז הש"י משפיע השפע משורש העליון שהוא בחי' ימין כי עיקר שורש העליון של השפע הוא מימין כ"ש נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וחסד הוא ימין, רק ששם בשרשו העליון בבחי' קודם הבריאה שם השפע דק וזך ומצוחצח עד שאין שייך לקרותו שם בשם שפע ועשירות, רק כשאחר הבריאה בחי' שמאל מקבלת זה האור ע"י ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה אז נצטטירת השפע ונקראת בשם עשירות וע"כ עיקר העשירות משמאל. וזהו שאיתא בזוה"ק שמים הם מימין ושמאל כמבואר בפ' תרומה מיא אינון לימינא וכו' היינו כנ"ל. וז"ש בזוה"ק שפ"א לא הי' מטר ובאו לרשב"י ואמר שצריכין ליחד קוב"ה ושכינתי' בבחי' אפין באפין וכו' כי יחוד קוב"ה בבחי' אפין באפין זהו בחי' כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי דעכלל זה שהש"י בעצמו כביכול נקרא קוב"ה והמשכת חיותו מה שמחי' את כל העולמות זהו בחי' שכינה ובאמת כולו חד כי ה' אחד ושמו אחד כי חיותו דבורק בו ית' באחדות גמור רק שהש"י נתן בחירה עד שיש כופרים ואפיקורסים שאין מאמינים בהשגחתו וע"כ הם עושין פירוד בין קוב"ה ושכינתי' היינ ובין קודם הבריאה ואחר הבריאה שהם כלליות כל העולמות אשר הוא ית' מחיה את כולם ע"י שכינת עוזו כנ"ל. ובאמת א"א להבין דבר זה איך הש" ישהוא מרומם על כל מנהיג ומחיה את העולם הגשמי הזה רק העיקר הוא האמונה לבד שאנו מאמינים שהוא ית' משגיח בהשגחה פרטיית על כל דבר שבעולם ויושב וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים: כי סוד כלליות הבריאה בקוד םהבריאה א"א להשיג בדעת כ"א באמונה לבד. וזהו בחי' שלשה דברים שנתקשה בהם משה שהם מעשה מנורה וקידוש החודש ושקלים וסימנם מש"ה כ"ש בזוה"ק כי כל אלו הם בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה ע"י בחירת האדם שמטה דעתו להאמין בהשגחתו וע"כ גם משה נתקשה בהם כי א"א להבינם בדעת אנושי כלל אם לא מי שהוא בבחי' משה וגן הוא נתקשה בהם. כי מנורה היא בחי' אור ההשגחה שזהו בחי' נרות המנורה בחי' נר חנוכה שעי"ז נכללין באחד בבחי' אל מול פני המנורה יאירו וכו' שכל הנרות פונין לנר א', לכלול באחד ע"י אור ההשגחה שהוא בחי' אור הנרות כנ"ל. וזה בחי' נרות חנוכה כ"ה דאינון כ"ה אתוון דיחודא כמובא בזוה,ק כי ע"י נר חנוכה נמשך ההשגחה למטה. ועי"ז נכללין באחד שהוא כ"ה אתוון דיחודא שהוא שמע ישראל וכו'. וזה בחי' קידוש החודש שהוא למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה שזהו בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וזהו בחי' שקלים שהם צדקה שעי"ז נכלל ג"כ הבריאה באחד כנ"ל. וזה בחי' מחצית השקל תרומה לה' כי אחר הבריאה נתהוה תיכף הבחירה והבחירה הוא בחי' מתקלא שכל אדם עומד על המשקל ובידו לבחור ולהכריע עצמו לכאן או לכאן. והוא בבחי' מחצית השקל תרומה לה' שצריך כ"א לרחם ע"ע להרים המתקלא להש"י להכריע עצמו על הקדושה בבחי' מחצית השקל תרומה לה'. וע"כ קשין מזונותי של אדם כקריעת י"ס דייקא. כי משה רבינו המשיך ופרסם השגחתו בעולם ע"י האותו והמופתים שעשה במצרים ועל ים סוף ואז נתגלה חדוש העולם והשגחתו ית' עד שנחשב כאלו נברא העולם אז. וזה בחי' קריעת י"ס שנבקעו המים שזהו בחי' תחילת הבריאה שנתגלה אז, כי בתחלת הבריאה הבדיל הש"י בין מים למים בין מים העליונים למים התחתונים שהם בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה כנ"ל ובאמת הכל א' רק שא"א להבין זאת כלל כנ"ל. וזה הראה משה בקרי"ס שנתבקעו המים והבדיל בין מים למים והפך מים ליבשה ואח"כ נטה ידו והפך מיבשה לים ונטבעו המצרים. ובזה הראה שהכל אחד מים וימבשה ימין ושמאל קודם הבריאה ואחר הבריאה. והחיות רצוא ושוב, שהחיות העליון נמשך בבחי' רצוא ושוב שהוא בחי' השגחתו ית' שעי"ז הכל אחד. וע"כ קשין מזונותיו כקריעת י"ס כי להמשיך מזונות צריכין להכלל אחר הבריאה באחד שיהי' אחר הבריאה כמו שהיה קודם הבריאה שיהי' אב ובן כחדא ואעפ"כ תתקיים הבריאה ולא תתבטל במציאות שזאת הבחי' קשה מאד להשיג וגם משה רבינו נתקשה בזה שזהו סוד קי"ס כי משם נמשך מזונות כי זהו בחי' כלליות שמאל בימין שמשם המטר והפרנסה כנ"ל: וע"כ עיקר גלות מצרים נתגלגל עש"י השליחות ששלח יעקב את יוסף בנו כ"ש וישלחהו מעמק חברון. כי כל הדרכים בחזקת סכנה מחמת שהדרכים הם בחי' שליחו תכנ"ל שהוא בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת החיצונים שהם מזיקי עלמא ח"ו וע"כ הדרכיןם בחזקת סכנה וע"כ אירע מכירת יוסף בעת שהי' בדרך בשליחות אביו. כי יוסף הוא בחי' הצדיק האמת שהוא ציר נאמן לשלוחיו, שכל עבודתו ומגמתו לכלול אחר הבריאה באחד כי הצדיק מחבר וכולל התחתונים בעליונים למעלה למעלה בשרשו בבחי' כולו אחד והם פגמו בו ומכרוהו בכסף שזהו בחי' פגם בני האדם שפוגמין בהצדיק שהוא בחי' עיני ההשגחה בחי' עיני ה' אל צדיקים (תהלים ל"ד) שזהו בחי'ק יוסף שהוא בחי' עינים כ"ש בן פורת עלי עין כי הצדיק ממשיך השגחה שלימה שעי"זכולל ומחבר אחר הבריאה באחד, והמון עם פוגמין בו בשביל הכסף בשביל תאוות ממון הנאחז בשמאל שנמשכין אחר הממון בעצמו והממון הוא הע"ז שלהם ואינם מאמינים שכל הממון וכ ההשפעות הכל רק ע"י הצדקי שהוא בחי' המשכת השגחתו עלינו שעל ידו כל ההשפעות שבעולם בבחי' ויוסף הוא השליט כו' הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מ"ב). וע"כ עי"ז נתגלגל הדבר וירדו למצרים שהוא היפך א"י שהיא מלאה גילולים וע"ז ששם כופרים בהשגחתו ית' כ"ש אשר אמר פרעה לי יאורי ואעני עשיתינו וכו'. אבל הם חשבו לרעה אליהם חשבה לטובה כי למחי' שלחני אלהים לפניכם, שלחני דייקא כי יוסף הי' ציר נאמן לשולחיו. ואף שהתגברה הס"א על השליחות שלו ורצה לקלקלו ח"ו שישתקע במצרים שהוא פגם ההשגחה עד שלא יוכל ח"ו להחזיר השליחות למרי' קמא לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה. אבל יוסף הי ' צדיק גדול ועמד בנסיון ובכל מקום שהי' שם אפילו בתוקף התגברות הקליפות הוא מאמין באמונה שלימה בהשגחתו ית' וכבש את יצרו מאימת הבורא המשגיח ית' כ"ש ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ובחר בטוב עד שזכה לכלול באחד עד שהעלה וכלל אחור הבריאה ממש באחד כי הכניע טומאת מצרים וזכה להחיות את ישראל כל ימי היותם שם ולהוציאם משם. כי הכל הי' בזכות יוסף כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עד שזכו ישראל לצאת משם ברכוש גדול ולקבל את התורה שע"י כל זה נתגלה השגחתו ית' ונכלל כל הבריאה באחד שכ"ז הי' ע"י שליחות יוסף שלא נכשל בשליחותו וזכה לכלול השליחות בהמשלח ע"י בחירתו הטובה שעמד בנסיון ובחר בחיים שעי"ז נכלל כל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה וכו' וכנ"ל: וע"כ כשנמכר יוסף ונעלם מאביו תעורר בכי' כ"ש ויבך אותו אביו כי ע"י מכירתו גרמו פירוד ח"ו בין אב ובן, בין יעקב ליוסף ששניהם כחדא חשיבי כמובא כי יוסף הוא בחי' עיני ההשגחה שעי"ז הכל אחד. אבל הם גרמו פירוד שעי"ז נתעורר בכי' כנ"ל. וע"כ כשחזרו ונתוועד ויחד יוסף ואחיו כתיב ויתן את קולו בבכי כי יוסף ע"י בכיית אז המתיק ותיקן את בחי' הבכי' בשרשו בבחי' המתקת הדין בשרשו וכנ"ל: כי זה יודע בספרים ובפרט בספרי רבינו ז"ל שעיקר הנסיון והמשקל של האדם בעוה"ז הוא תאוות ניאוף שהאדם נשלח בעוה"ז בשביל נסיון ובחירה ועיקר הנסין אם יוכל לעמוד בנסין בתאוה זאת וכל הערבובים והבלבולים והמחלוקת והשנאה והקנאה והקטגוריא שיש בעולם הכל נמשך ונתגלגל ע"י תאוה זאת שמשם נמשכין כל המדות רעות וכל דעות האפיקורסים והכופרים והתועים שנעקרו מהש"י לגמרי, הכל נמשך ע"י זאת התאוה ואפילו הקטגוריא שבין הת"ח ובין הצדיקים השלימים ובפרט עכשיו בודורת הללו שהס"מ ערבב את העולם מאד מאד בלי שיעור וערך והכניס אפיקורסית גדול בעולם מה שלא הי' כזאת מימות עולם. ואפילו בין בני ישראל הפשוטים הכשרים קצת ורוצים לילך בדרכי החסידים הכניס ערבוביא ובלבול גדול ומחלוקת עצום עד שאין אחד יודע היכן האמת כמפורסם כ"ז. וכל אלו הצרות והמחלוקת ובלבול הדעת שאין יודעין היכן האמת הם הם חבלי של משיח אשר כל קדמונינו רז"ל היו מתייארים ומתפחדים מאד מזה כשרז"ל ייתי ולא אחמיני' וכו'. כי אין צרה גדולה מהצרות שיש עתה בדורותינו בעו"ה שהאמת נעלם ונסתר מאד בעו"ה וכל זה נמשך רק מפגם תאוות ניאוף שנתפשט עכשיו בעולם ביותר. ואפילו הרוצים להתנהג בדרך החסדיים אינם נקיים מתאווה זאת, וקצתם הם בעלי עבירות ממש ר"ל ואינם מסתכלים על עצמם ליפול על פניהם ארצה ולהשתטח לפני ית' ולבקש מלפניו ית' בכל יום ויום להנצל ממה שצריכין להנצל כפי מה שיודע כל אחד וא' את נגעי לבבו ומכאוביו ועושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס, שרוצים להיות חסידים ולחקור חקירות בעבודת הש"י ולהרהר ולדבר על צדיקים וכשרים אמתיים לומר זה נאה וזה אינו נאה. וכ"ז נמשך מחמת רחוקים מאמת והכל ע"י פגם הברית שהוא פגם הדעת פגם האמת. כי שמירת הברית נקרא כולו זרע אמת, ופגם הברית נאמר עליו ואתם ילדי פשע זרע שקר וכו'. כי ניאוף הוא פגם העינים כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי העין רואה והלב חומד וכו' וכ"ש רבינו ז"ל בהתור' בקרוב עלי מרעים (בסי' לו) שעיקר הניאוף תלוי בעינים וכו' ע"ש. כי העינים הם נמשכין מעיני השגחתו ית' ששם עיקר הבחירה. כי עיקר הבחירה שהוא הממוצע בין קודם הבריאה לאחר הבריאה כמבואר בהתורה אר"ע הנ"ל הוא העינים שהם עיקר סוד הבחירה שיש כח ביד האדם להסתכל בעיניו לכאן או לכאן הן בעיניו הגשמיים הן בעינישכלו כי עינים ע"ש החכמה נאמר כ"ש ותפקחנה עיני שניה םוכו'. וע"כ הזהיר שלמה המע"ה עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך. כי עיקר החיבור והכלליות שבין אחדותו ית' ובין הבריאה הוא ע"י ההשגחה שהוא בחי' עינים כנ"ל ושם עיקר הבחירה כי הוא בחי' הממוצע בין האחד והבריאה ששם הבחירה כנ"ל. היינו כי יש כח באדם לבחור בטוב להסתכל בעיניו למעלה ולא למטה בחי' והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו', בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה מתגברין כשרז"ל, דהיינו שיעצים את עיניו ולא יסתכל על תאוות עוה"ז והבליו, והעיקר שלא יטה עיניו אחר תאוות ניאוף רק יסתכל בעיניו להשי"ת תמיד כ"ש עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי וכ"ש אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים וכ"ש הנה כעיני עבדים וכו' כן עיניו אל ה' אלקינו עד שיחננו. ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כמו שהאדם מסתכל בעיניו תמיד להשי"ת כמו כן הש"י משגיח בעיני השגחתו ית' עלינו תמיד וע"י ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וכן להיפך חס ושלום שכשהוא מסתכל בעיניו למטה בניאוף ותאוות על ידי זה מסיר השגחתו מעליו ועי"ז נופל לכפירות וטעות של הטבע ועי"ז נתרחק אחר הבריאה מאחד וכנ"ל: נמצא שעיקר הבחירה הוא בעינים, ובזה תבין היטב לקשר המאמר הנ"ל סופו בראשו ואמצעיתו שכולו קשור ומחובר יחד היטב והבן מאד כי, מ"ש שם בסופו שע"י עיני ההשגחה, אחר הבריאה נכלל בקודם הבריאה אך דובר שקרים לא יכון נגד עיני ומסיר ההשגחה וכו' ע"ש, זהו בעצמו סוד הבחירה שהוא הממוצע בין האחד והבריאה. היינו כי העינים הם סוד הממוצע בחי' הבחירה כשמטין אותם לטוב נכלל אחר הבריאה באחד על ידם וכנ"ל: וע"כ כל התורה כולה כלולה בעינים וכנ"ל. זז"ש בכתבי האריז"ל שעיקר השבירה הי' באור העינים כי עיקר כח הבחירה היא ע"י סוד השבירה כידוע, והבחירה הוא בעינים כנ"ל: וזה שבקש דוד המע"ה גל עיני ואביטה נפלאות וכו' כי באמת סוד הבחירה הוא נפלאות תמים דעים וא,א להבין זאת בשכל בשום אופן כ"א באמונה לבד כי הוא בחי' ג' דברים הנ"ל שנתקשה בהם משה שהם סוד כלליות הבריאה באחד ע"י עיני ההשגחה ששם סוד הבחירה כנ"ל. והכל תלוי בעינים בגשמיות שהם ראיית והסתכלות עינים ממש, וברוחניות שהם עיני השכל שצריכין להטות עיני שכלו אל האמת והאמונה להאמין בהשגחתו ית' שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וזהו גל עיני דייקא ואביטה נפלאות וכו' שיזכה להבין נפלאות תמים דעים הנעלמים באור העינים ששם סוד הבחירה שהוא בחי' נפלאות כנ"ל: וזה שנסמך מריכת יוסף למעשה ער ואונן. כיער ואונן השחיתו זרעם ופגמו בברית ועי"ז פגמו בעינים כנ"ל כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' שזהו ממש בחי' פגם מכירת יוסף כנ"ל. כי יוסף הוא הצדיק בחי' עיני ההשגחה שהם פגמו בו, שפגמו בעיני ההשגחה וגרמו להעלים ההשגחה ולהסתירה בתוך העכו"ם והמצרים שהם בחי' הסתרת ההשגחה שזהו מכירת וירידת יוסף הצדיק למצרים כוו' וכנ"ל. אך בתוקף כחו של יוסף נתהפך הדבר מרע לטוב כי שיבר טומאת המצרים ועמד בנסיון בתאוות ניאו ףשהוא עירק הנסין עיקר עיקר תיקון העינים, וזכה להקרא בן פורת עלי עין ועי"ז חזר ונכלל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים שהי' בזכות וכחו של יוסף כנ"ל: כי תיקון הברית דהיינו זווג דקדושה הוא בחי' יחוד שעי"ז נכללין באחד שנכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד קוב,ה ושכינתי' שהם בחי' איש ואשה כידוע שאם זכו שכינהשרויה ביניהם ונכללין באחד ע"י זווגם בקדושה וכנ"ל בבחי' והיו לבשר אחד. וע"כ עיקר זווג דקדושה הוא בשבת שאז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו רזא דשבת וכו' כ"ש שם, איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' כי בשבת עולין כל העולמות לשרשן, היינו כנ" כלליות הבריאה באחד. וזהו בחי' נר של שבת שבתחילת כניסת שבת מדליקין נרות ועי"ז מקבלין שבת. כי הנרות הם בחי' אור ההשגחה שממשיכין כנ"ל לענין נר חנוכה. וע"י אור ההשגחה נכל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר בחי' שבת כנ"ל. וזהו בחי' כוס של קידוש צריך שיתן בו עיניו להמשיך עיני ההשגחה לתוך הכוס של קידוש שהוא בחי' מלכות בחי' השכינה בחי' כלליות העולמות שמתנהגים על ידה להמשיך לשם עיני ההשגחה כדי לכלול הכל באחד עי"ז כנ"ל. וע"כ עיקר הזווג דקדושה בשבת כי אז נכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד וזווג דקדושה כנל. כי שבת הוא בחי' אמת כשרז"ל אפילו ע"ה ירא לשקר בשבת וע"י אמת נמשך ההשגחה. שעי"ז נכלל הבריאה באחד כנ"ל: אבל הפוגם בברית ובפרט חטא ער ואונן שהיו משחיתים זרעם בזה פגמו בעינים, בעינים דייקא כי שכבת זרע הוא מאור עינים וכח הגוף כ"ש בש"ע. ומ ישמוציא זרע לבטלה ח"ו הוא מפריד אור העינים מן כלליות הבריאה, ואדרבא הקליפות והס"א מקבלים הטפות שהם אור העינים, שהם מזיק עלמא והם מזיקים את העולם כי אלו הקליפות באים אח"כ ומכניסים כפירות ובלבולםיט ועקמימיות בלב ורוצים להסתיר ולהעלים ולהרחיק ההשגחה מן העולם כמו שהוא הרחיק הטפה מאשה יראת ה' שהוא בחי' הרחקת אור עיני ההשגחה מכלייות הבריאה. וע"כ נחשב כאלו החזיר העולם לתהו ובהו וכאלו הביא מבול לעולםכשרז"ל. וע"כ קשה לו מאד לשוב להשי"ת מחמת שנתרחק מהאמת מאד כי על עון זה נאמר (ישעיה נ"ז) ואתם ילדי פשע זרע שקר הנחמים באלים וכו'. ועיקר תשובתו הוא במה שקלקל יתקן. כי עיקר תשובתו הוא האמת שצריך להשתדל לקרב עצמו לצדיקי אמת כדי לקבל מהם עצות אמתיות שהם בחי' זרע אמת ויטה דעתו תמיד להסתכל רק על האמת. וע,י האמת יזכה לידע שגם שם בעוצם ההסתרה וההעלמה וההתרחקות שהרחיק השגחתו ית' מאתו גם שם נסתרה השגחתו ית'. כי הוא ית' מחיה את כולם. רק שהוא אינו זוכה לראות מגודל ההסתרה ע"י עוונותיו. והכלל שעיקר הוא האמת כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמתו בודאי יחתור להש"י עד שישוב באמת כי אעפ"כ מה יהי' בסופו כי סוף כל סוף יהי' מוכרח להתתקן ע"י עונשים קשים ומרים אלפים שנים ר"ל, הלא טוב לו שישוב מיד כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל כמבואר אצלינו כ"פ. כי כל הנפילות והייאושים של העולם הוא רק מחמת הריחוק מאמת שמטעה את עצמו לומר שאינו יכול עוד לשבו כ"ש לא יאמין שוב מני חשך, שאינו מאמין שאפשר לו עדיין לשוב מני חשך וכ"ז מחמת השקר כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטור עצמו מעבודת הש"י כ"ש רש"י ע"פ ויהי העם כמתאוננים, מבקשים עלילה איך לפרוש מן המקום. כי כל אדם בטבעו יש לו רע המונעו מעבודת הש" יוצריך לסבול צער ויגיעות לשבר זה הרע. וע"כ הוא מבקש בכל פעם לפרוש עצמו מעבודת הש"י מחמת הרע שבטבעו. אבל אעפ"כ אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו כי אימת הדין עליו מה יעשה ליום פקודה וכו'. וע"כ אין לו שום התנצלות לפרוש מהש"י רק ע"י שרואה שמתחויל כמה פעמים להתקרב להש"י ואינו יכול לעמוד בשום נסיון קל אזי מוצא לעצמו תירוץ לומר מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב להש"י אבל מה אעשה כי יצרי מתגבר עלי בכל פעם ומה אועיל ומה אוחיל עוד כי כבר נתפסתי בגלות גדול עד שא"א לשוב עוד ח"ו. אבל באמת כל זה הוא פיתוי היצה"ר והסתת הבע"ד מעוצם הרע שבטבעו שרוצה לפטור עצמו ולפרוש מהש"י ע"י דחיה וטעות זה. ובאמת הוא מטעה א"ע כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו כי אין חשך ואין מלמות להסתר שם כל פועלי און. ובודאי יהי' מוכרח ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ולא יוותרו לו דבר אחד. ואם האדם רק חכם מעט ראוי לו לבלי להניח להטעות א"ע כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל ואיך שהוא צריך לו לחתור ולחפש ולבקש הצלה ומנוס מעמקי השאול תחתיות ומתחתיו ואם הוא רואה שאע"פ שהוא חותר ימים ושנים להש"י ועדיין לא שב מטעותו אעפ"כ יהי' עקשן גדול מאד. ויתאחז בעבודתו ית' בדרך עקשנות כ"ש רבינו ז"ל שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת הש"י ויתלה עיניו למרום תמיד שיזכה לשוב אליו ית' או להנצל מעתה ממה שהוא צריך להנצל כל אחד לפי בחינתו. וראוי להאדם הבר דעת שיהי' מרוצה שאפילו אם לא יפעול בכל עבודתו וטרחו ויגיעו רק שעל ידי זה ינצל פעם אחת מאיזה עבירה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהיינו שע"י עבודתו ותפילתו והתבודדותו וכו' יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עבירה אחת, היינו שע"י עבודתו זכה שעכשיו יש לו עבירה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר הי' לו אם לא הי' חותר ומתפלל להנצל מהם גם זה הי' כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו מה שעמל וטרח בעוה"ז כ"א מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועבירות ולחטוף לפעמים איזה מצוות. וא"א להאריך בענין זה כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות להשי"ת ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שיעור. והכלל שעיקר הוא האמת כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות א"ע ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בוודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא כי אמת ה' לעולם והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים: וזהו בחי' וישלח את היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפי', ואיתא שזהו בחי' חנוכה שמדליקין נרות של שמן זית. אז וידע נח כי קלו המים וכו' כי נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה בחי' אמת כנ"ל הוא התיקון על מי המבול שהוא בחי' חטא הנ"ל, כי עיקר החטא הוא משפריד אור ההשגחה ע"י חטא הזה שהוא פגם העינים וכו' כנ"ל, וע"כ ע"י נר חנוכה בחי' המשכת אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים לידע שהש"י בכל מקום וכו' כנ"ל עי"ז נתתקן זה החטא וחוזר ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ונדחין מי המבול וחוזר ונתקיים העולם בהשגחתו ית'. וזהו והנה עלה זית דא חנוכה אז וידע נח כי קלו המים וכו'. כי נתתקן חטא הנ"ל שהוא בחי' מי המבול ע"י נר חנוכה כנ"ל. וזהו והנה עלה זית טרף בפי' ודרז"ל שבקה על פרנסה כשרז"ל יהיו מזונותי מרורין כזי תוכו' היינו כנ"ל כי עיקר הפרנסה נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות אחר הביראה באחד ע"י השגחה שהוא בחי' עלה זית בחי' נר חנוכה וכנ"ל: וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך כי קוד םהבריאה הי' הכל אחד. ואחר הביראה היו שני דברים האחד והבריאה שזהו עיקר כח הבחירה שמשם אחיזת השקר שאחיזתו מריחוק מאחד, מבחי' רבים בחי' בקשו חשבונות רבים וכנ"ל. ועיקר עבודתינו לכלול אחר הבריאה באחד היינו לכלול בחי' הרבי םבאחד לידע שגם בחי' הרבי םנמשכין מהאחד שעי"ז נתבטל השקר וכנ"ל. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה כי הנס הי' בשמן של כה"ג שלא הי' בו אלא להדליק יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. היינו כי עיקר התגלות ההשגחה הוא רק בבחי' אחדות בחי' יום אחד שהוא מרמז על עלמא דאתי שנקרא יום אחד כ"ש (זכריה י"ד) והיה יום אחד הוא יוודע לה' לא יום ולא לילה וכו' כי אז יוכלל הכל באחד כ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, שאז יהי' כולו אחד כולו טוב. ונעשה נס ודלק שמונה ימים כי זה עיקר בחי' הנס שהוא התגלות ההשגחה שהוא שמגלין שגם בעוה"ז שהוא בחי' רגבים בחי' אחר הבריאה שנברא בשבעת ימי בראשית גם שם מאירה השגחתו ית' ועי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וכל מה שבאין יותר בתוך בחי' רבםי ששם אחיזת השקר ביותר, שם הבחירה גדולה יותר ושם צריכין להתגבר יותר לשבר הבחירה להאמין שגם שם מאירה השגחתו ית' ואז זוכה לאור גדול ביותר כי עיקר הוא הבחירה וכל מה שהבחירה והנסיון גדול ביותר. זוכה אח"כ לאור גדול ונוסף ביותר: וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך בכל יום ויום, כי בכל יום שבא אח"כ הוא בחי' ריבוי יותר ששם אחיזת השקר, ואנו ממשיכין אור ההשגחה ע"י נר חנוכה עד שיודעין שגם בחי' הרבים נמשכין מאתו ית' וע"כ עי"ז נתוסף האור בכל יום יותר ויותר. כי כל מה שזוכין לשבר הבחירה ולהמשיך ההשגחה לבחי' רבים יותר, האור גדול ביותר שזהו בחי' מעלת התשובה, והתרחקות תחילת התקרבות בחי' מרחוק ה' נראה לי כי כל מה שבחי' הרבים ביותר, ונתרחק מאחד ביותר ששם אחיזת השקר ביותר, כשזוכין לעמוד שם בנסיון בגודל ההתרחקות. אז זוכין לאור גדול ביותר כי לפום צערא אגרא (כ"ש אבות פ' ה'). וע"כ בכל יום מימי חנוכה שנתרחק יותר מיום אחד שהוא בחי' רבים אז מוסיפין נר בכל יום ויום כי בכל יום ויום זוכין שתאיר אור ההשגחה ביותר ע"י שממשיכין האור לבחי' רבי םיותר כי זה העיקר שבחי' רבים יהי' נכלל באחד. שזהו בחי' כלליות הבריאה באחד כנ"ל: וזהו בחי' מעלת התפילה בצבור וכן בתורה ומצות תלמוד תורה דרבים עדיף ואינו דומה מועטין העושין את המצוה לרבים וכו'. כי כשיש רבים ששם אחיזת השקר כנ"ל, כשנכללין באחד ע"י תפילה ותורה ומצות שעל ידם נכללין באחדותו ית', כל מה שיש רבים ביותר ונכללין באחד, האור גדול ביותר ונכלל ביותר אחר הבראיה בקודם הבראיה שיהיה כולו אחד כולו טוב, כמו שיהיה לעתיד כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן ואמן: וזה בחי' ההלל שאומרים בחנוכה. כי הלל אומרים על הנס כי בהלל מפורש גודל השגחתו ית' על העולם כ"ש (תהלים קי"ג) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות וכו' וכתיב (שם קט"ו) ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה, וע"כ אומרים אותו בחנוכה כי עיקר בחי' נר חנוכה הוא בחי' המשכת השגחתו שזהו בחינת הכלל כנ"ל: וע"כ היה הנס של חנוכה בכהנים כי כהן איש חסד, וחסד הוא נמשך מבחי' קודם הבראיה שהוא בחי' כולו אחד כולו טוב שהוא בחי' חסד בחי' ימין. אבל אחר הבריאה הוא בחי' שמאל בחי' דין בחי' לוי. וע"כ העבודה בביהמ"ק העיקר הי' ע"י הכהנים, והלוים היו מסייעים להם בשיר וכיוצא. כי הכהן הוא בבחי' קודם הבריאה שיש לו כח להרים הבריאה לשרשה לכוללה באחד, וע"כ היו הלוים מסייעים לכהנים בדוכנם וכו' בשעת עבודה כדי שיכלול הלוי שהוא בחי' שמאל בחי' אחר הבריאה, בכהן איש החסד שהוא בבחי' קודם הבריאה שעל ידו נכלל הכל באחד כנ"ל: וע"כ נותנין תרומה לכהן. כי ע"י תרומה מרימין התבואה וכוללין אותה באחד וכנ"ל שבשביל זה למדו דין שליחות מתרומה וכו' כנ"ל. וע"כ התרומה לכהן איש החסד כי הוא בבחי' קודם הבריאה וכולל הכל באחד כנ"ל וע"כ הי' הנס של חנוכה בכהנים כנ"ל:

עלו זה בנגב ועליתם את ההר (במדבר י"ג), ופרש רש"י: 'פסלת ארץ ישראל': הכלל הוא, שהדבורים של צדיק שמדבר בתורה או בתפלה נקרא ארץ ישראל, כי ארץ היא בחינת נפש, כמו שכתוב (תהלים קמ"ג): "נפשי כארץ" וכו'. ונפש הוא בחינת דבור, כמו שכתוב (שיר השירים ה): "נפשי יצאה בדברו". וכשהצדיק מדבר בתורה או בתפלה, נקרא ארץ ישראל. והדבורים שהוא מדבר עם המון עם בשיחת חלין, הוא נקרא פסלת ארץ ישראל. ולמה מדבר שיחת חלין, כדי לקשר את המון עם אל הדעת, שהוא בחינת הר. דאיתא בגמרא אין הר (צריך לומר: לבנון, עין גטין נ"ו, ועין ילקוט פרשה ואתחנן בשם ילמדנו) אלא בית המקדש, שנאמר: "ההר הטוב הזה והלבנון". ובית המקדש הוא בחינת דעת, דאיתא בגמרא (ברכות ל"ג): 'כל מי שיש בו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו', שבית המקדש נתן בין שתי אותיות, ודעת נתן בין שתי אותיות. כי על ידי תורה ותפלה אי אפשר לקשרם אל שרשם, מחמת שהם רחוקים מן האמת. כדאיתא בתלמי המלך (מגלה ט): 'כשהושיב ע"ב זקנים לכתב לו ספר תורה, וכתבו כלם אלקים ברא בראשית וכו'. כי הוא רחוק מן האמת, והצרכו להפך את הצרופים. כך הצדיק שרוצה לקשר את המון עם הרחוקים מן התורה האמתיות, צריך לדבר עמהם שיחת חלין, ולהלביש בהם התורה, רק שהוא מדבר בצרופים. ונקרא פסלת ארץ ישראל, כי אף שהם פסלת ארץ, אף על פי כן יש בהם תורה, שהיא בחינות ישראל: וזהו פרוש הפסוק, עלו, הינו שאתם המון עם עולים. זה בנגב, 'זה', - הוא בחינת הצדיק, כמו שכתוב (קהלת יב): "כי זה כל האדם", ודרשו רבותינו ז"ל (שבת ל) שכל העולם לא נברא אלא לצות לזה. הינו הצדיק הוא בנגב, הינו פסלת ארץ ישראל, הינו שיחת חלין. ועל ידי זה יכול לקשר אתכם, ועליתם את ההר, הינו הדעת הנ"ל: ועוד, כי לפעמים הצדיק נופל ממדרגתו, וכשבא אחד מן המון עם, ומדבר עמו דברים של הבלי העולם, והצדיק נהנה ממנו, אז הוא מחיה להצדיק, והצדיק בא למדרגתו, ואחר כך יכול הצדיק להעלותם לבחינת הדעת. וזהו עלו זה, הינו כשהצדיק צריך לעלות למדרגתו, צריך אתה להיות בנגב, הינו לדבר עמו שיחת חלין כדי להחיותו, ועל ידי זה ועליתם את ההר, שיוכל אז הצדיק לקשר אתכם לבחינת דעת הנקרא הר כנ"ל:

וזהו: ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם וכו'. 'מקץ' זה בחינת תאות ממון, בחינת קץ שם לחשך דא זהמא דדהבא כמו שאיתא בזהר (פרשה הנ"ל) הינו תאות ממון שהוא בחינת חשך אנפין חשוכין מרה שחרה עצבות. בחינת מרבה נכסים מרבה דאגה . כי יש לו בכל פעם חסרונות יותר ויותר, כמו שכתב רבנו כל זה בהתורה צוית צדק בסימן כג, עין שם. וזה 'שנתים ימים', זה בחינת פגם המרגלים שנאמר בהם יום לשנה יום לשנה, כמו שפרש רבנו זכרונו לברכה (בסימן נד) כי על ידי פגם המרגלים, דהינו פגם ארץ ישראל משם נמשך תאות ממון כנ"ל, כי הממון נקרא רגל, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה . בחינת ואת כל היקום אשר ברגליהם-זה ממונו וכו'. ועל כן כל אלו המשקעים בתאות ממון נקראים מרגלים, כי נוסעים תמיד למרחקים ומרגלים ומשוטטים בכל הארץ בשביל ממון. ואינם מאמינים בה' יתברך שיוכל להזמין להם פרנסתם במקומם בלי טרחא כמו המרגלים שלא האמינו בה' יתברך שיתן להם ארץ ישראל שהוא מקור הברכות בלא דרך הטבע כלל. ואמרו שרוצים דוקא לרגל את הארץ לכבש ארץ ישראל מקור הברכה על פי דרך הטבע כמו שאר העובדי כוכבים ששולחין מרגלים למקומות שרוצין לכבשן. אבל באמת אנו צריכים להאמין בה' שיכבש לנו ארץ ישראל בלא מרגלים כלל. וכמו כן אלו המשקעים בתאות ממון ומסכנים עצמן בסכנת דרכים ונוסעים למרחקים ומשוטטים ומרגלים את הארץ כאלו חס ושלום, אין ה' יתברך יכול לתן להם ברכת עשירותם בביתם. נמצא שהמשקעים בממון נקראים מרגלים, כי באמת עקר פגם תאות ממון נמשך מפגם המרגלים שהוא פגם ארץ ישראל כנ"ל. וזהו: ויהי מקץ שנתים ימים. הינו בחינת פגם תאות ממון הנמשך מפגם המרגלים שנאמר בהם יום לשנה יום לשנה וכו'. ופרעה חלם והנה עמד על היאר. פרעה זה המשקע בתאות ממון שנקרא פרעה, כי תאות ממון הוא עבודה זרה ממש כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה "צוית צדק ". ועקר העבודה זרה שהוא תאות ממון נמשך מחטא העגל שעשו להם אלהי זהב שהוא בחינת תאות ממון, כי גם חטא המרגלים נמשך מחטא העגל שאז חזרו ומשכו היצר הרע עליהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . וכמו שפרש רש"י שגזרת הארבעים שנה שהיו במדבר וכו'. נגזר כבר מחטא העגל, כי הא בהא תליא, כי פגם המרגלים נמשך מחטא העגל כמובן בספרים . וכל זה הוא בחינת תאות ממון כנ"ל. ועל כן נקרא פרעה לשון 'כי פרעה אהרן לשמצה' הנאמר בעגל שהוא עבודה זרה של תאות ממון כנ"ל. גם נקרא המשקע בממון פרעה מלשון פרעה, כי המשקע בתאות ממון הוא בעל חוב תמיד. ותמיד טרוד לשלם פרעון כנראה בחוש שרב העשירים חייהם אינם חיים מרבוי הפרעון שלהם שצריכין כמעט בכל יום להחזיר פרעון ואין להם חיי שעה מדאגת הפרעון בכל עת. וזה פרעה חלם והנה עמד על היאר יאור מצרים הוא נילוס שהיה פרעה עושה אותו עבודה זרה, הינו תאות ממון שהוא עבודה זרה שאומר כחי ועצם ידי עשה לי החיל הזה. כמו פרעה שעשה הנילוס לאלהי. כי הנילוס היה עולה ומשקה את כל ארץ מצרים וכל טוב מצרים מהנילוס והיה פרעה עושה אותו עבודה זרה, כי לא היה מאמין שכל הברכה והעשירות הכל רק מה' יתברך. רק עשה הנילוס לעבודה זרה. וזה בחינת העבודה זרה של תאות ממון. שהממון הוא עבודה זרה אצלו כאלו כחו ועצם ידו עשה לו החיל הזה חס ושלום, וזהו: והנה מן היאר עלות שבע פרות טובות ושבע פרות רעות ובלעו פרות הרעות את הטובות. שהוא רמז שהרע, דהינו תאות ממון שהוא בחינת שבע שני הרעב, בולע את כל העשירות שלו בבחינת ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה. כי כל מה שיש לו יותר יש לו דאגות יותר כאלו הוא עני ממש וכו' כנ"ל. וכל זה אי אפשר לתקן אלא על ידי יוסף בחינת הצדיק האמת שהוא נותן עצה להרבות בצדקה שעל ידי זה מתקנין תאות ממון וזוכין להמשיך שפע כפולה מארץ ישראל כמו שכתוב לענין מעשר שהוא צדקה ובחנוני נא בזאת וכו' והריקתי לכם וכו' עד בלי די , הינו בחינת שפע כפולה שהוא תקון תאות ממון וכנ"ל. וזהו יעשה פרעה ויפקד פקידים וחמש וכו', כמבאר כל זה לעיל באר היטב:

ויבא עד חברון (במדבר יג, כב) כשרוצים לבוא לארץ־ישראל, ששם עקר כלליות כל הקדשות, אזי מתגברים ומשתטחים המניעות והעכובים הנמשכים מבגדים הצואים, שאי אפשר להכניעם כי־אם בכח התורה והצדיקים, והעקר בכח קברי הצדיקים שכבר נסתלקו ובאו למנוחתם. ועל־כן כשרָאָה כָּלֶב שמתגברים מאד עצת המרגלים שרוצים לפגם בקדשת ארץ־ישראל, הלך ונשתטח על קברי אבות. ועל־כן גם בתחלת גאלת מצרים שהיתה בשביל לבוא לארץ־ישראל כתיב: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", בחינת קבר הצדיק (לקוטי הלכות – הלכות בציעת הפת ה', אות מ"ז לפי אוצר היראה – ארץ ישראל, אות י"א) (לקוטי הלכות – הלכות בציעת הפת ה', אות מ"ז לפי אוצר היראה – ארץ ישראל, אות י"א)

נמצא שעיקר פגם המרגלים הוא שפגמו בבחי' כל הנ"ל בבחי' ההתקשרות שצריכין לקשר תחתונים ועליונים יחד שזה זוכין בא"י דייקא וכנ"ל. ועתה מקושרהיטב היטב התורה הנ"ל מה שצרייכן ביוה"כ לתקן חטא המרגלים דייקא שבזה תלויים כל החטאים וכו'. ועי"ז ממשיכין קדושת הביהמ"ק שכלול מכל התיקונים הנ"ל שהם בחי' הארת בן ותלמיד וכו'. כי פגם המרגלים שפגמו בא,י הוא ההיפך ממש מכלהתיקונים הנ"י שנעשין ע"י הארת בן ותלמיד שעי"ז מתקשרים כל העולמות יחד שזה עיקר שעשועיו ית' וכו' וכנ"ל והם פגמו בכל זה כנ"ל. וזה שמובא שפגם המרגלים היה ע"י גסות כמ"ש בזוהר שהיו כולם זכאים. אבל נטלו עיטא בישא אמרי אי ייעלון ישראל לארעא נעיבר מינן מלמיהוי רישא וימני משה רישא אחרנין דהא במדברא זכינן למיהוי רישא. אבל בארעא לא נזכי וכו' היינו כי מובן שם בהתורה הנ"ל בסופה שכל הבחינה הנ"ל דהיינו להאיר ולקשר עליונים ותחתונים זה זוכה הצדיק הגדול על ידי גודל ענוותנותו שזוכה לענוה של משה שאמר ונחנו מ"ה. ועי"ז זוכה לבחי' המקיפים הנ"ל שהם בחי' מ"ה רב טובך וכו'. ומגודל עונוותנותו ומעלה ומקשר כולם להש"י וכו'. כמו שהזכיר שם בסוף התורה כי משה היה עניו וענוה גדולה מכולם ע"ש. מובן שם שהכל תלוי בענוה. כי באמת העיקר היא הענוה שמשים עצמו כאין כאלו אינו יודע כלל כי מבטל א"ע בתכלית הביטול ועי"ז אינו עומד על דעתו כלל ומקשר כולם להש"י. והמרגלים פגמו בזה שהיו יראים שלא יעיבור מהם הראשות שלהם. כי הבינו ששם בא"י צריכין להשיג מוחין אחרים עד שיוכלו להעלות כל הנופלים להש"י. והם ראו בעצמן שא"א להם להגיע לזה כי אינם רוצים להוריד עצמן כ"כ וכו' וכנ"ל. על כן היו מתיראים שלא יעבירו מהם הראשות. ועי"ז נטלו עיטא בישא ודיברו סרה על א"י וגרמו מה שגרמו. ובאמת היו צריכין לבטל עצמן ולהפקיר הראשות שלהם. וגם אם היו מבטלין עצמן באמת והיו מסלקין דעתם והיו מתחזקין באמונה לבד. היו יכולים לזכות לקדושת א"י ולזכות אח"כ להעלות ולקשר הכל להש"י גדולים וקטנים כנ"ל. ואז היו ראשים באמת יותר ויותר מבתחילה. וע"י הפגם שלהם שפגמו בכל זה ולא רצו לבטל דעתם לגבי משה רבינו ולהמשיך על עצמן הענוה של משה וכו'. עי"ז אבדו הכל וגרמו מה שגרמו כי ענוה ואמונה לתויים זה בזה כשרז"ל (סוטה ד') כל המתגאה כאלו עע"ז נמצא שגאות הוא בחי' כפירות וע"ז. ולהיפך ענוה היא בחי' אמונה שעי"ז עיקר ההתקשרות עלמא תתאה בעלמא עילאה שזה עיקר השלימות שזוכין לזה בא"י כנ"ל:

ראש בני ישראל (שמות ל) ראשי תבות רבי. ולהפך רשעים בחשך ידמו (שמואל א ב) ראשי תבות רבי:

ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים ס"ב), הינו שהוא חסד גדול מאת השם יתברך שהוא משלם לאדם מדה כנגד מדה, שעל ידי זה הוא מבין לפשפש במעשיו ולידע החטא שפגם בו ולשוב בתשובה, אך דע, שעקר מה שמשלם השם יתברך מדה במדה, הוא בארץ ישראל, כמה שכתוב (איוב כ): "יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו", 'ארץ' הינו בחינות ארץ ישראל, היא מתקוממה לו ושם נתגלה עוונו, כי שם מדקדקין לשלם לאיש כמעשהו, מדה כנגד מדה, וזה שכתוב על ארץ ישראל (במדבר י"ג): "ארץ אכלת יושביה", ראשי תבות אתה תשלם לאיש כמעשהו כנ"ל, ועל כן היושבים שם בארץ ישראל יש להם על הרב יסורין, מחמת שממהרין שם לשלם לאיש כמעשהו:

וזה שנצטוו על מלאכת המשכן אחר מעשה העגל, וכל מעשה המשכן היה על ידי העשירות שהם זהב וכסף ונחושת וכולי. כי עיקר חטא העגל היה על ידי התגברות היכלי התמורות שהתגברו על ידי שינקו מהעשירות כמו שכתוב: ודי זהב_ בשביל זהב שהשפעת להם, והתגברו כל כך עד שבאו לידי עבודה זרה ממש שם עיקר ההמרה רחמנא ליצלן בחינת ההימיר גוי אלקים וכולי, וכל זה נמשך מחמת שהשטן התגרה בהם והכניס בדעתם לחקור בענין השגות הנ"ל ולעמוד עליהם להבינם בדעתם, ובזה פגמו מאד עד שבאו לידי עבודה זרה. כי באמת אסור לחקור שם כלל, כי לא מתדבקין ולא ידעין וכולי, וזה שדקדק אדומו"ר ז"ל בהתורה הנ"ל שגם שם צריכין אמונה הן בבחינת ברכת השכל שהוא בחינת רדיפות המוחין, הן בבחינת המסדר והמיישב שגם שם צריכין אמונה בבחינת אמן מופלא כמו שכתוב שם. כי אורות אלו אי אפשר להשיג כי אם כשמצרף אמונה להשכל, ואז דייקא יכול להשיגם בבחינת מטי ולא מטי, אבל אסור לעמוד ולחקור שם כי במופלא ממך אל תדרוש וכולי, כי לא מתדבקין ולא ידעין ולית מאן דקיימא בהו כמבואר היטב בלשון הזוהר הקדוש שמביא שם. וזה בחינת הפגם שפגמו ישראל בתחילה קודם מתן תורה כשלא היה להם מים, כמו שכתוב שם: ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבינו אם אין ואיתא בזוהר הקדוש שהפגם שלהם היה שחקרו אם בחינת יש הוא בקרבם אם בחינת אין עיין שם, היינו כנ"ל שעיקר הפגם שלהם היה מה שרצו לעמוד ולהבין השגות הנ"ל שהם כלולים מיש ואין יחד, אבל אי אפשר לעמוד עליהם כי משיגין ט' היכלין שנראה כאלו הוא בחינת יש מאחר שהם בחינת ט' היכלין, ואף על פי כן לא מתדבקין ולא ידעין שזהו בחינת אין. ומי שיש לו אמונה חזקה ואינו נכנס לחקור בזה כלל הוא זוכה להתענג על ה' ולחזות בנועם זיוו דיקא על ידי זה, על ידי רדיפת המחשבה והמעכב אשרי לו, אבל תיכף כשרוצה לחקור בזה נכשל בזה מאד כי יוכל לבא לידי פירוד ח"ו שבא על ידי היכלי התמורות שהם הסטרא אחרא דשרייא בחיבורא וסיים בפרודא, דהיינו שמפריד בין יש ואין עד שנסתפקו היש ה' בקרבינו אם אין. כי באמת הכל אחד רק שאי אפשר להבין ולחקור בזה כלל כנ"ל. ועל כן באו לזה בעת שהיה צריכין למים שהוא המשכת השפע שנמשך מבחינת השגות הנ"ל, ומחמת שראו שנתעכב השפע מלירד להם, על ידי זה התחילו ליכנוס בנסיון הנ"ל בחינת על נסותם את ה' היש וכולי אם אין וכנ"ל: וזה בחינת חטא העגל שאמרו: כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו שטעו ואמרו שמשה נסתלק ונשאר למעלה, כי נכלל באין. ועל כן אמרו: קום עשה לנו אלקים מזהב ועשירות, כי רצו להמשיך בחינת המעכב בעצמו עליהם מאחר שכל ההשפעות נמשך על ידו, על כן פגמו ועשו פירוד בין בחינת המעכב שמשם כל העשירות, ובין בחינת הרדיפה, ולא רצו שתרדוף מחשבתם למעלה למעלה להשיג השגות הנ"ל בבחינת מטי ולא מטי, רק רצו שימשיכו עליהם אלקותו בבחינת ישות ממש שזהו הטעות כל העובדי עבודה זרה שבדורות הקודמים, וכל זה מחמת תאוות עולם הזה. כי לעלות ולהכלל שם בבחינת הט' היכלין הנ"ל צריכין לשבר כל התאוות ולהעלות הקדושה מהיכלי התמורות, והם רצו לילך אחר תאוותיהם, ורצו להפריד שפע העשירות שנמשך על ידי המעכב הנ"ל ולעשות ממנו אלקות ממש ח"ו. ועל כן באו אל אהרן, מחמת שאהרן היה מסוגל לכהונה שכל עבודת הקרבנות וקטורת על ידו שעל ידי זה דייקא זוכין להשגת ט' היכלין הנ"ל, שמשם ממשיכין כל ההשפעות על ידי שנצטיירה בבחינת המעכב הנ"ל, והם פגמו ורצו לעשות הפירוד על ידו דייקא ח"ו, ועל כן היה עיקר התיקון על ידי מעשה המשכן שבא מהעשירות של ישראל, ואז דייקא נתכהן אהרן בכהונה ונצטוה על מעשה הקרבנות וקטרת שעל ידי זה נתתקן הכל על ידי שהחזירו העשירות אל הקדושה לשרשו למעלה, ועשו ממנו משכן ששם עסק אהרן במעשה הקרבנות וקטרת שעל ידי זה העלה הקדושה מהיכלי התמורות, עד שעלה מעלה מעלה, עד שזכה להשגות אורות הנ"ל כתיקונה בבחינת מטי ולא מטי שעל ידי זה נתתקן כל הפגמים הנ"ל שהיו בהיפך מזה:

דע, כשאדם מתפלל בשדה, אזי כל העשבים כלם באין בתוך התפלה, ומסיעין לו, ונותנין לו כח בתפלתו. וזה בחינת שנקראת התפלה שיחה, בחינת (בראשית ב): "שיח השדה", שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפלתו. וזה בחינת (שם כ"ד): "ויצא יצחק לשוח בשדה" - שתפלתו היתה עם סיוע וכח השדה, שכל עשבי השדה נתנו כח וסיוע בתפלתו כנ"ל, שבשביל זה נקראת התפלה שיחה כנ"ל. ועל כן בקללה נאמר (דברים י"א): "והאדמה לא תתן את יבולה"; כי כל יבול הארץ צריכין לתן כח וסיוע בתוך התפלה, וכשיש פגם ועכוב על זה, אזי נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה". כי אפלו כשאינו מתפלל בשדה, נותנים גם כן יבול הארץ סיוע בתפלתו, דהינו כל מה שסמוך אל האדם, כגון אכילתו ושתיתו וכיוצא, רק כשהוא בשדה, שאזי סמוך להם ביותר, אזי כל העשבים וכל יבול האדמה נותן כח בתפלתו כנ"ל. וזה יבול - ראשי תבות: ויצא יצחק לשוח בשדה - שכל יבול השדה התפללו עמו, כנ"ל: (זה הענין מבאר היטב במאמר תקעו בחדש שופר, המתחיל בדף א, עין שם):

(במדבר י"ד): ויאמר י"י סלחתי כדבריך ראשי-תבות כוסי כדברך, דבר ראשי תבות דשנתבשמן ראשי, כי יש צדיקים אמתים שיש להם כח כששותין יין לפעמים למחל עוונות על ידי זה, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא עו): שיין יש לו שני בחינות, זכה-נעשה ראש,וכשנעשה ראש שהוא בחינות מחין, על-ידי-זה הוא יכול לכפר עוונות, כמו שכתוב (משליט"ז): "ואיש חכם יכפרנה", וזהו: "ויאמר ה' סלחתי כדברך", כי דבר הוא ראשי-תבות "דשנתבשמן ראשי" כנ"ל, שהיא בחינת שלמות המחין, [שהם בחינת (שמות ל): "שמן משחתקדש" בחינת (תהלים קל"ג) "כשמן הטוב על הראש" כידוע] וזה: "ויאמר ה' סלחתי כדברך"שהוא ראשי-תבות "כוסי" כנ"ל וזהו: "סלחתי כדברך", שהסליחה כדברך דיקא כפי בחינת"דשנת בשמן ראשי" שאתה זוכה, הינו כפי המחין שזוכה הצדיק האמת על- ידי שתית היין,כמו כן זוכה לסליחות עוונות, כי עקר הסליחה על-ידי החכמה והמחין הקדושים שמקבלבבחינת "ואיש חכם יכפרנה" כנ"לדשנת בשמן ראשי כ'ו'ס'י' רויה (תהלים כ"ג) בחינת"באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה" (שם ס"ו שמות ל"ב) "וישרף את העגל וכו' ויזר על פניהמים" האמנם אלם (תהלים נ"ח) שנעשה האמנות אלם שאין לו דבור להתפאר, כי צריכיןלעשות דבור להאמנות שיוכל להתפאר למעלהיה הם המוחין, וזה תלוי בשמירת הברית, כי"שבטי יה עדות לישראל" על פגם הברית, (כמובא בפרוש רש"י פרשת פינחס): בעלמא די ברא כרעותה וימליך מלכותה מלכות הוא בחינת כבוד, כמו שכתוב (תהליםקמ"ה): "כבוד מלכותך יאמרו", והוא בחינת רצון, כי 'רצונו של אדם זהו כבודו' (ירושלמיפאה פרק א) וכשהאדם מסתפק ומתרצה ברצון השם יתברך, רק כמו שהוא יתברך רוצה,אזי 'ממליך מלכותה', כי עקר המלכות מהרצון כנ"ל, וזהו 'בעלמא די ברא כרעותה וימליךמלכותה', כי עקר המלכות הוא מהרצון כנ"ל, אבל כשרוצה האדם איזה רצון אחר חוץמרצון השם יתברך, על ידי זה נעשה מלכות אחרים של העכו"ם, וכפי הרצון האחר כן נעשהאיזה מלכות לאיזה עכו"ם, כי צריך האדם לבטל רצונו לגמרי נגד רצון השם יתברך, שלאיהיה לו שום רצון אחר, רק כמו שרוצה השם יתברך, הן שיהיה לו ממון ובנים, הן לאו חסושלום, והן כל שאר הרצונות לא ירצה שום רצון אחר רק כמו שרוצה השם יתברך יתגדלויתקדש שמה רבא יתגדל, תגי דל, שהוא תגי כתר דל, בחינת יעקב שהוא עקב בחינת דלובחינת ישראל הוא בחינת תגי, "כי שרית עם אלקים" וכו' (בראשית ל"ב)ויתקדש, ת"ק שדירבא, באר "ומשביע לכל חי רצון" (כל אלו הדברים לא נכתבו מהם כי אם ראשי פרקים, כיבשעת אמירת אלו הדברים הנוראים, לא זכינו שיבארם לנו היטב, כדרכו תמיד, רק אמרםבמהירות בדרך רמז בעלמא, ורמז לנו כאן כל הכונות של קדיש המבארים בכונות האר"י,זכרונו לברכה, וכנ"ל ואין אתנו יודע עד מה באור הדברים האלה):

וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (שם יג) שעל ידי השקלים מפילין המן עמלק כי כבר קדמו שקליהם לשקליך כי עיקר מפלת המן עמלק הוא על ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת התפלה הנ"ל של רבוי נפשות שהוא בחינת תיקון השקלים כמו שכתוב בהתורה הנ"ל שעל ידי המטה עוז בחינת קריעת ים סוף שהיא בחינת התפלה בבחינת דין על ידי זה היה מלחמת עמלק עיין שם, כי כל התגברות עמלק היה לגרש ולרחק ח"ו מהקיבוץ הקדוש את הנפשות החלושות שבישראל בבחינת (דברים כה) ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע וכו', וכמו שאמרו רז"ל (תנחומא תצא אותי') שכל מלמתו היה על ~ אותן שהיה הענן פולטן ועל כן הכנעתו ומפלתו היה על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל שעל ידי זה מוציאין הנפשות מהסטרא אחרא ומוסיפין ~ אותם על הקיבוץ הקדוש וכו' כנ"ל שכל זה הוא בחינת שקלים כנ"ל ועל כן היה מפלתו על ידי השקלים וכנ"ל:

וע"כ מצות חלה תקנו רז"ל גם בזמן הזה בחוץ לארץ כי רק זה נשאר לנו בגלותינו הארוך המר שרצונינו וכוספינו ותקותינו ותוחלתינו חזקים עדיין לשוב אליו ית' ולארצו ולתורתו וכו' כי אע"פ שעובר עלינו מה שעובר בכלליות על כל ישראל ובפרטיות על כל אחד ואחד אשר כמעט אפס תקוה ח"ו. כי צרות מצרות שונות מתחדשות בכל עת בגוף ונפש וממון וכשרז"ל שאין יום שאין קללתו מרובה מחבירו וכו' ואין לנו שום חיות כ"א התקוה והתוחלת והרצון החזק שהוא בחי' הארת הרצון הנ"ל. כ"ש ואומר אבד נצחי וכו'. ואת אשיב אל לבי על כן אוחיל וכו' וזה בחי' השבעתי אתכם בנות ירושלים שהם האו"ה כשפראש"י שם מה תעירו חמה תעוררו את האהבה עד שתחפץ היינו שישראל אומרים לכל המונעים מן הקדושה שהם בחי' עכו"ם וסט"א מה תעירו ומה תעוררו את האהבה שביני למקום עד שתחפץ כי לא תועילו כלום בכל מיני הסתות ופתויים ומניעות וכו' שאתם מונעים אותנו מתורתו ועבודתו ית' כי אע"פ שנדמה לכם שפעלתם הרבה מאחר שבטלתם אותנו מכה קדושות בכלליות ובפרטיות כי החרבתם בית מקדשינו והגליתנו מארצינו ועדיין אתם מרקדים ומשתררים עלינו חנם בכמה מיני מניועת והסתות ומבטלים ישראל הרבה מתורה ותפלה וכו'. אעפ"כ לא תועילו כלום כי מה תעיר וומה תעוררו את האהבה כי לא תוכלו לקלקל את האהבה שבינינו למקום כשפרש"י שם עד שתתחפץ בעוד שתחפוץ כי עוד החפץ והרצון והכיסופין שלנו חזקים ותקיטפים מאד מאד אליו יתב' ומאחר שהרצון חזק בוודאילא תועילו כלל ברעש המניעות והבלבולים שלכם כי הרצון עולהעל הכל כ"ש בדברינו כ"פ עוצם מעלת הרצון עד אין סוף (וע' מזה בהלכות ערב ה' ג') וע"כ תקנו רז"ל גם עתה בזה"ז בחו"ל שלא תתבטל תורת חלה כי חלה בחי' הארת הרצון בשעת האכילה כנ"ל שזה נשאר לנו גם עתה בגלותינו הארוך כנ"ל. וזה בחי' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם וכו' ואיתא בזוהר לכלתם חסר לשון כלה וכו' ע"ש. ובזה נוכל לפרש לענינינו כי כלה לשון רצןו וכיסופין כ"ש כלה שארי ולבבי וכו'. היינו שבעוצם גלותינו בארץ אויבינו מבטיח הש,י את ישראל ואומר ואף גם זאת וכו' לא מאסתים ולא געלתים לכלתם, לכלתם דייקא בשביל בחי' הכליון עינים והתקוה והרצון והכיסופין החזקים שיש להם לשוב אלי וכנ"ל. וזה אנו ממשיכין עלינו ע"י מצוות חלה כנ"ל שהוא בחי' גם זאת. כי שיעור עיסה לחלה הוא מ"ג ביצים וכומבא בדבריו ז"ל (בסימן נ"ה ליקו"א בהתו' אבא שאול וכו'). היינו ע"י מצוות חלה שהוא בחי' ג"ם זאת שעי"ז נתקדש הלחם שהוא עיקר האכילה עד שזוכין על ידו להארת הרצון כנ"ל עי"ז לא מאסתים וכו' לכלתם מחמת גודל הכליון עינים שיש להם לישועה האמתיות לשוב אליו ית' שהוא בחי' הארת הרצון וכנ"ל: וע"כ דקדקה התורה במצוות חלה וכתבה והי' באכלכם מלחם הארת תרימו וכו' שהזכירה התורה האכילה בפירוש. להורות שיעקר מצוות חלה היא בשעת העסק לעשות לחם לאכילה שאז צריכין ביותר להמשיך הארת הרצון שמאיר בשעת האכילה ביותר בחי' והי' באכלכם דייקא וכנ"ל:

ולא תתורו (במדבר טו, לט) יֵשׁ מְנִיעֵי-אֶרֶץ, שֶׁמַּשְׁבִּירִין הַאֲוָן בְּכָל עֵת בִּיגִיעוֹת וְיִסּוּרִים וּמְרִירוּת גָּדוֹל, וּבְכָל פַּעַם שׁוֹטְפִים עֲלֵיהֶם הַרְהוּרִים וְרַעְיוֹנִים רָעִים, שֶׁהֵם הַרְהוּרֵי מְשַׁגֵּל, שֶׁמִּתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר עַל כַּשֵּׁרֵי הַדּוֹר הָרוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, כִּי כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְהֵם מַשְׁבִּירִים תַּאֲוָתָם וּמַמְשִׁיכִין כָּל דַּעְתָּם וּמַחֲשַׁבְתָּם לְתוֹךְ מֵימֵי הַתּוֹרָה וְהַדַּעַת הַקְּדֹשָׁה, עַד שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְהַפְּכִין וּמַעֲלִין מִבְּחִינַת 'תַּחְתִּים בַּשִּׁלִּישִׁי' וְכוּ' לִבְחִינַת פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַה', וְהֵם מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת תְּפִלִּין-מֹחִין, וְזוֹכִין לְתַקֵּן הַמֹּחִין, וְגַם הַצִּמְצוּם שֶׁל הַמֹּחִין, שֶׁלֹּא יֵצֵא הַמֹּחַ חוּץ לִגְבוּל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתִּקּוּן, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁתּוֹפְסִין אֶת הַמֹּחַ וְהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלֹּא תֵּצֵא לַחוּץ לְהִרְהֵר חַס וְשָׁלוֹם, וּמַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְתוֹךְ מַחְשְׁבוֹת קְדֹשׁוֹת שֶׁל דַּעַת הַתּוֹרָה, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְתַקֵּן הַדַּעַת, שֶׁגַּם בַּקְּדֻשָּׁה יִהְיֶה צִמְצוּם קָדוֹשׁ לְהַדַּעַת, שֶׁלֹּא יְשׁוֹטֵט בְּמַה שֶּׁאֵין לוֹ רְשׁוּת, בִּבְחִינַת בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ וְכוּ'. (לקוטי הלכות - הלכות סימני דגים ה', אות א' לפי אוצר היראה - מחשבות והרהורים, אות ט') (לקוטי הלכות - הלכות סימני דגים ה', אות א' לפי אוצר היראה - מחשבות והרהורים, אות ט')

וזה בחי' מה שהגנב צריך לשלם כפל. כי היצה"ר והסט"א נקרא גנב כי הוא אורב על האדם בכל עת כמו גנב ממש והולך עם האדם בכמה מיני הטעיות ורמאות ונכלים וערמימיות כמו גנב ממש כ"ש ישב במארב חצרים במסתרים וכו' וכתיב יארוב במסתר וכו' יארב לחטוף עני וכו' וכתיב המה עקבי ישמורו וכו'. ועיקר הגניבה שלו הוא בענין המחשבה שבאדם ששם עיקר התחולת שליטת היצה"ר ח"ו אם אין נזהרין ונשמרין ממנו היטב כי עיקר היצרין הם המחשבות שבאדם כי מחשבות טובות הם יצר טוב ומשחבות רעות הם יצה"ר כ"ש בהתורה לשמש וכו' (בסי' מט) ע"ש. והיצה"ר שהם המחשבות רעות הם אורבים על האדם בכל עת ורגע כמו גנב ממש כדי שיתאחזו במחשבתו של אדם כדי להביאו לידי הרהורים ותאוות כאשר יודע כ"א בנפשו. כי באמת עיקר היצה"ר הוא על תאוות ניאוף כ"ש בזוהר ומובא בדבריו ז"ל עקרא דיצרא בישא וכו' וזאת התאוה עיקרה תלויה במשחבה ומי ששומר את מחשבתו היטב שלא יתחיל לחשוב בענין זה כלל ולא יבא לידי הרהור בודאי הוא ניצול מתאוה זאת. אך עיקר כל ההרהורים והתגברות זאת התאוה נמשך מחמת שאין שומרים מחשבתם כראוי וזה מחמת שהיצה"ר אורב במשחבתו תמיד כמו גנב ממש וחותר א"ע תחת מחיצות המוחין שהם מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה והוא בנכלין אורב וחותר א"ע תחתם ומטה מחשבת האדם מעט מעט בגניבה וערמה גדולה עד שפתאום בא לידי הרהורים ותאוות. כי בודאי כ"א מישראל הוא חפץ מאד להנצל מהרהוריםאלו אבל היצה"ר חותר עליו בגניבה גדולה וגונב את מחשבתו שתצא לחוץ לחשבו מחשבות זרות ועיקר התגברותו במחשבתו הוא בדרך גניבה ממש כידוע לכל מי שמשים לב על עניניו. ע"כ צריך האדם לשמור א"ע מאד מאד בשמירה יתירה בכל עת באופן שלא יתחיל להוציא מחשבתו אל החוץ ח"ו כי באמת המחשבה ביד האדם כמבואר בדברינו כמה פעמים:

בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה: ע"פ התורה אמר ר' עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות כי ע"י השקר נתעכר דמיו ונמשך בכי' ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כיעיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכ'. וקודם הבריאה הי' הכל אחד ואפילו שם טהור לא הי' שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה שמשם אחיזת השקר. כי תיכף אחר הבריאה הי' כביכול שני דברים בחי' האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' ע"ש כל זה היטב. וע"י השגחת הש"י אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדו תעמו וכו'. וע"י אמת השגחהת הש"י עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל ע"י שקר מסלק ממנו השגחת הש"י ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שנתהווה ע"י השקר וכו' ע"ש כ"ז היטב: וזה בחי' שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכגלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד ע"י קיום התורה והמצות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כולה הוא בחי' עינים כ,ש מצות ה' ברה מאירת עינים כי ע"י התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כ"ש והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שע"י העבירה שהוא רע בעיני ה' עי"ז כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועי"ז נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחי' כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה ע"י העבירה בחי' ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה ע"י פגם העבירה שהוא פגם העינים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י בחי' העינים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש כי ע"י פגם העינים מפריד הביראה מאחד שזהו בחי' מינות וע"ז ר"ל: ועיקר הבריאה היתה רק בשביל הבחירה כי רק בשביל זה ברא השש,י כל העולמות כולם מראש ועד סוף וכולם נבראו בשביל האדם התחתון שבעוה"ז המלובש בגוף עכור שיש לו בחירה לבחור בטוב או בהיפך ח"ו. כי כל הבריאה היתה כדי שידעו ממנו ית' כדי שיכירו הכל גדולתו ורוממותו וטובתו ית' שזהו עיקר התכלית מכל התכליתין וכ"ש בזוה"ק שכל הבריאה היתה בגין דישתמודעין לי'. והש,י שיער בדעתו וחכמתחו ית' שא"א לגלות אלהותו וגדלו ורוממותו כ"א ע"י שיהי' האדם הבעל בחירה בעולם. כי כשרצה לגלות אלהותו הוצרך לברוא עולמות כיאם לא יהיו עולמות מי ידע ממנו ית' כי הכל אחד לבד בחי' קודם הבריאה ואין מי שידע ממנו ית'. ע"כ הוצרך לברוא את העולם ולהוציא כל העולם מכח עאל הפועל כדי שידעו ממנו ית' כנ"ל. אך תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה תיכף הבחירה כי תיכף אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, בחי' האחד ית' והבריה ואז שייך בחירה כנ"ל ? הנ"ל. וזה היה מוכרח לבריאת העולם כי אם לא הי' נתהוה תיכף בחי' הבחירה לא הי' שום קיום להעולם כלל והיה כל העולם חוזר לשרשו ולמציאותו הראשון מיד ולא היו יודעין ממנו כלל כמו קודם הבריאה, היינו שאם גם אחר הבריאה הי' הכל יודעין בידיעה גמורה מאלהותו ית' כמו שהוא באמת לא הי' שום קיום להבריאה כי הי' חוזר העולם לשרשו כנ"ל. כי עיקר הוא הידיעה וע"י הידיעה נכללין באחדותו ית' וכמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו. נמצא שאם גם אחר הבריאה היו הכל יודעין האמת בלי שום ספק ולא הי' שום מקום לטעות היתה הבריאה חוזרת תמיד למקומה הראשון והי' נחרב העולם לגמרי כי הי' בטל במציאות ע"י הידיעה האמתיית שהיא אחדותו כנ"ל. ע"כ עיקר קיום העולם הוא רק ע"י הבחירה שנתהוה תיכף אחר הבריאה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל. כי תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, האחד ית' ואחר הבירה כנ"ל. ואם הי' הכל יודעין האמת שאחר הבריאה נמשך מאחדותו ית' הי' חוזר הכל אל האחדות והי' מתבטל העולם כנ"ל. אך השי"ת ברא את הבריאה באופן זה שתיכף אחר הבריאה יתהוה תיכף כח הבחירה דהיינו שתיכף אחר הבריאה יהי' מקום לטעות אם ירצה האדם, ואם ירצה להסתכל על האמת יראה האמת שזהו בחי' הבחירה שנתהוה אחר הבריאה ע"י שהיו אז שני דברים כנ"ל כי יש לו כח לבחור בזה או בזה, היינו כנ"ל שאם ירצה להטות דעתו אל האמת ולבחור בחיים וטוב שהוא האחד ית' להתקרב אליו אז טוב לו ואז יכלול גם אחר הבריאה בקודם הבריאה ע"י שידע ויאמין בהאמת שכל הבריאה נמשכת מהאחד ית'. אבל יש לו כח לבחור בההיפך. היינו שיש לו כח לכפור ח"ו שזהו בחי' השקר שנאחז אחר הבריאה היינ והכפירות שהם שקר היפך האמת שהם נאחזין תיכף אחר הבריאה שאז נתהוה מיד הבחירה שיש כח לכפור ח"ו למי שירצה לצאת ח"ו שזהו עיקר הרע והטומאה. כי עיקר היצה"ר והס"א הם בח'י כפירות כי היצה"ר והס"א נקראין אל אחר כפירות כידוע. ומחמת שנתהוה תיכף אחר הבריאה כח הבחירה כנ"ל, מחמת זה מתקיים העולם ואינו חוזר מיד לשרשו ע" ישיש בחי' מסך מבדיל בין העולם ובין שורשו שהוא הסתרת הידיעה מה שאין הכל יודעין האמת מיד שזהו בחי' כח הבחירה. והסתרת הידיעה הזאת הוא בחינת תחילת הצמצום של החלל הפנוי וכמובן במ"א בדברי רבינו זצ"ל (סי' ס"ד) שעי"ז עיקר קיום העולם. כי עכשיו כשיש צמצום והסתרת הידיעה עד שאפשר לטעות למי שירצה שזהו בחי' מסך המבדיל שזהו בחי' כח הבחירה כנ"ל אז ימתקיים העולם ואינו חוזר לשרשו מחמת מסך המבדיל הנ"ל. אבל אם כן יתבטל העולם מחמת העדר החיות כי א"כ מאחר שיש מסך המבדיל מהיכן יקבל העולם ומלואו חיות ממקור החיים שהוא האחד ית' המחי' את כולם. ע"כ הצדיקים הם מקיימין את העולם כיהצדיקים הבוחרים בחיים ומאמינים שכל הבריאה נמשך ונברא מאחדותו ית' עי"ז הם כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי ע"י ידיעה שהכל ממנו ית' נכלל הכל באחד כנ"ל ואז נכלל העולם באחד ואעפ"כ יש קיום להע8ולם כי נכלל באחד בבחי' רצוא ושוב בחי' מטי ולא מטי. מאחר שכבר משברין הכפירות ומאמינים שגם מסך המבדיל בעצמו והבחירה בעצמו הכל ממנו ית' ואזי נכלל הכל באחדותו ית' בבחי' רצוא ושוב בבחי' רדיפא ומעכב המבואר במ"א (סי' כ"ד) שעי"ז נעשין כלים והיכלין לקבל אור האחדותו ולהתענג על ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ואעפ"כ לא יתבטל לגמרי שכל אלו ההיכלין הזכים והרוחניים נעשים ע"י שזכה לשבר המסך המבדיל ע"י שבחר בחיים עד שעי"ז נתהפך המסך המבדיל ונעשה ממנו היכלין עילאין לקבל האור על ידו לכלול באחדותו ית' ברצוא ושוב באופן שיוכלל בו באמת בתכלית האחדות ואעפ"כ לא יתבטל במציאות רק יזכה לידע אותו ית'. שזהו עיקר התכלית האמתי אשרי מי שיזכה לזה: נמצא שעיקר שלימות הבריאה הוא דייקא ע"י הבחירה שנתהוה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל דייקא. והעיקר הוא האמת שצריכין להאמין בהאמת שגם אחר הבריאה הש"י משגיח בהשגחה פרטיית על כל הדברים שבעולם כי הוא ברא הכל והוא מקיים הכל בהשגחתו וגם כל הטבע הוא השגחה רק שהוכרח שיהי' דרך הטבע בעולם כדי שיהי' מקום לטעות כדי שיהי' בחירה שזהו עיקר קיום העולם וכנ"ל ואזי ע"י האמת נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ואזי כולו אחד כולו טוב כנ"ל בהתורה הנ"ל: וע"כ נקרא האדם בזה העולם שליח כ"ש (שמואל ב' כ"ד) מה אשיב שלוחי דבר וכ,ש ציר נאמן לשולחיו (משלי). כי האדם נשלח מלמעלה בזה העולם הגשמי כדי שיעלה כל העולמות לשרשן לכוללן באחד כנ"ל שיהי' אחר הבריאה נכלל באחד כנ"ל. כמו האב ששולח את בנו בדרך למרחוק כדי שיכבוש מלחמות וישיב לו את כל המדינות שנתרחקו ממנו כדי שיגדל וינשא את בנו אח"כ ברוב עוז ותפארת עד אין קץ אם יזכה לעמוד בקשרי המלחמה. נמצא שעיקר שלימות האדם בעוה"ז הוא שיראה להיות ציר נאמן לשולחיו שיעשה שליחותו באמת דהיינו שישב השליחות להמשלח שיחזור ויגביה ויעלה וינשא כל הדברים שבעולם לשרשן לכוללן באחד ואז נכלל השליח בהמשלח. היינו שכל הבריאה בכלליות שהיא בבחי' שליחות שנשלחה ממנו ית' ונתרחקה מאתו ית' ע"י מסך המבדיל שהוא קיום העולם כנ"ל. וכשהאדם הבעל בחירה בוחר בטוב אזי מחזיר השליחות למרי' קמא כי מחזיר ומעלה כלליות הבריאה שנשלחה ונתרחקה ממנו ית' לשרשה ולמקומה ע"י אמונתו החזקה בהאמת בהאחד ית' שהוא ברא הכל שעי"זחוזר ונכלל הכל באחדותו ית' כנ"ל: כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י שיש בחי' שליח שהוא בחי' מלאך שנקרא שליח שהוא בחי' מט"ט שמשם אחיזת עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' הבחירה בידוע כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י הטבע. כי אם לא הי' בחירה כלל רק עיקר הבחירה הוא ע"י שרואין שיש דרך הטבע בעולם עי"ז יש מקום לטעות ח"ו למי שרוצה לצעת ולעקור עצמו מחי החיים. כי באמת צריכין להאמין שגם הטבע בעצמה היא השגחה ובפרט שכבר זכינו לראות השגחתו ית' ושינוי הטבע בכמה אותות ומופתים שעשה הש"י עמנו ביציאת מצרים וקריעת י"ס וכו' וכו' וכן בכל דור ודור. וגם עכשיו מי שרוצה להסתכל על האמת רואה שינויים גדולים ונפלאות רבו תבכל עת שא"א להבינם ע"פ הטבע כלל אם לא כי יד ה' עשתה זאת. כי באמת אין שום טבע בעולם כי הטבע בעצמה הוא השגחתו כי הוא ברא את הטבע והוא ית' מנהיג את הטבע כרצונו והבטע הוא רק בחי' שליח בחי' מלאך ששם אחיזת הטבע כידוע וע"כ הטב"ע בגי' אלקי"ם שהוא בחי' מלאך כידוע וכ"ש מלאכי אלקים. ועיקר הנהגת העולם ע"י שליח ע"י בחי' הטבע, הוא בשביל הבחירה כנ"ל. וכשהאדם מאמין בהאמת ויודע שגם הטבע בעצמה וכל העולם ומלואו הכל ממנו ית', נמצא שחוזר וכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה, כלליות השליח בהמשלח כנ"ל. כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י אמונת ההשגחה כמבואר בהתורה הנ"ל: וע"כ בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו. כי זהו בחי' כלליות התורה והמצוות כדי שיוכלל השליח בהמשלח שיהי' השליח והמשלח הכל אחד שהוא בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה שיהיה כולו אחד כולו טוב וכנ"ל: וע"כ אם שינה השליח כל שהוא השליחות בטל. כי עיקר כלליות השליח בהמשלח בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י אמת כנ"ל וע"כ אם שינה השליח שהוא פגם האמת, השליחות בטל כי ע"י השקר בחי' שינוי מפריד ח"ו אחר הבריאה מהאחד. ואז נפרד השליח מהמשלח ואינו נכלל בו ואז שליחותו בטל כי הרשעים מאבדין את העולם ע"י שמפרידין העולם משורשו ע"י השקר שלהם שהוא כלל רשעותם כי השקר הוא הרע והטומאה כלליות כל החטאים שבעולם. כי עיקר קיום השליחות הוא ע"י האמת שעי"ז נכלל השליח בהמשלח וכל מה שעושה השליח כאלו המשלח עושה בחי' שליחו של אדם כמותו שכ"ז נמשך משורש השליחות העליון שהוא כלליות האדם והבריאה הכלולה בו שנשלחו מהמשלח הראשון האחד ית' שעיקר קיום שליחותם הוא ע"י האמת עי"ז חוזרים ונכללים בו ית' כנ"ל. וע"כ הצדיק מנהיג העולם כרצונו כ"ש ותגזר אומר ויקם לך. כי הוא נכלל בו ית' ע"י האמת שזהו עיקר הצדקות והכשרות של כל הצדיקים והכשרים וכל מעשי הצדיק האמת הם מעשי הש"י בעצמו כי הוא נכלל בו ית' כנ"ל. שזהו בחי' שלוחו של אדם כמותו שנמשך מבחי' זו כנ"ל: וע"כ אין שליח לדבר עבירה. כי ע"י העבירה עושין פירוד ח"ו ומפרידין ח"ו אחר הבריאה מקודם הבריאה שזהו בחי' ביטול השליחות כנ"ל: ומחמת זה בעצמו אין שליחות לעכו"ם כי העכו"ם הם בבחי' פירוד מחמת שאין מאמינים בהשגחתו ית' וע"כ אינם יונקים כ"א מאחורי כתפא כמבואר שם בהתורה הנ"ל וע"כ הם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ הם נקראים רבים כשפרש"י על עשו שהי' לו י"ו נפשות ונקראים נפשות בלשון רבים, ויעקב הי' לו שבעים נפש ונקראים בלשון יחיד כי העכו"ם הם שקר שהוא בחי' בקשו חשבונות רבים והם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ אין שליחות לעכו"ם כי עיקר שליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו הוא בחי' כלליות בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל וע"כ אין שליוות אלא לישראל שכלולים באחד כנ"ל: וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י הידיעה שיודעין שהכל בהשגחתו כנל שזהו בחי' מוחין דגדלות כ"ש ספרה לי את הגדולות אשר עשה אלישע, שכל הנסים והנפלאות שעשה אלישע שהם התגלות השגחתו ית' הם נקראיםגדולות בחי' מוחין דגדלות כ"ש כי מי גוי גדול ע"י שמאמינים בהשגחתו ית' וקוראים ומתפללים תמיד להש"י. וע"כ ע"י התפילה נמשכין מוחין דגדלות כידועהתפילה הוא בחי' אמונת ההשגחה שמחמת זה מתפלל וקורא להש,י מחמת שיודע ומאמין שהכל בהשגחתו ית' וידיעת ההשגחה זהו בחי' מוחין דגדלות כנ"ל. וע"כ עשו שאינו מאמין בהשגחה נקרא קטן כ"ש קטן נתתיך בגוים וכו' כי הוא בבחי' מוחין דקטנות שיניקתם מבחי' אלקים שמשם אחיזת הטבע שהוא בגי' אלקים כידוע. וע"כ הקטן שאין דעתו שלימה ונאחזין בו עאדיין מוחין דקטנות, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין יכול לכלול אחר הבריאה באחד שזה זוכין רק ע"י ההשגחה כנ"ל. וע"כ הקטן פטור מכל המצוות כי כל התורה והמצוות הוא רק לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' כולו אחד שזה זוכין רק ע"י ידיעת ההשגחה שהוא בחי' מוחין דגדלות כנ"ל וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר בחי' השליחות נמשך מבחי' ככליות הבריאה באחד וכו' כנ"ל: וזה בחי' חנוכה כי מלכות יון הרשעה עמדו על ישראל לבטלם מהתורה והמצות כי היוונים הם אפיקורסים גדולים ואין מאמינים בהשגחותו ית' כי כל חכמות החיצונים נקראים חכמות יון שמהם כל האפיקורסות והכפירות ועי"ז מפרידין בחי' אחר הבריאה מאחד כנ"ל וע"כ רצו לבטל התורה והמצות שעי"ז נכללין באחדותו ית' וע"כ כשזכו לנצחם הי' הנס בנרות המנורה וקבעו רז"ל להדליק נר חנוכה. היינו ע"י שזכינו לנצחם ולשברם עי"ז נתגלה השגחתו ית' וע"כ קבעו להדליק נר חנוכה כי הדלקת נר חנוכה הוא בחי' אור עיני השגחתו ית' שאנו ממשיכין אור ההשגחה על ידי ההדלקה שאנו מדליקין נר חנוכה כי אור נר חנוכה הוא בחי' אור ההשגחה שאנו ממשיכין עכשיו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל: וע"כ מצות נר חנוכה למטה מעשרה טפחים כי למטה מעשרה טפחים אין השכינה שורה כשרז"ל ועכשיו מעוצם הנס של חנוכה אנו זוכין לגלות אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים, להורות שבכל מקומות ממשלתו ואפילו בכל מקומות הנמוכים הרחוקים ממנו ית' כולם מתנהגים בהשגחתו יתברך לבדו כי הוא יתברך מחיה את כולם. וזה עיקר כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כשמקומות הרחוקים נכללים באחד על ידי שיודעין שגם שם מאיר השגחתו ית' תמיד. כי עיקר האדם נברא רק בשביל זה כדי לכלול כל המקומות הרחוקים באחדותו ית' ע"י שיזכה לבחור בטוב כנ"ל כי עיקר הבראיה היתה כדי שאח"כ יחזור ויוכלל הכל באחד ע"י האדם הבל בחירה שעי"ז יתגלה אלהותו ית' כנ"ל. כיאם לא היתה הבריאה יוצאת מכח אל הפועל לא היו יודעין מאלהותו ית' כנ"ל. ועיקר התגלות אלהותו הוא ע"י האדם הבעל בחירה דווקא כנ"ל וע"כ כל מה שהמקום נמוך יותר ורחוק יותר מקדושתו ית' ששם מתגבר היצה"רביותר והבחירה חזקה ביותר כשזוכה לשבר הקליפה שם ולהטות הבחירה לטוב, זהו עיקר שלימות הבריאה בחי' ככליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כי במקום שהבריאה סמוכה עדיין לשרשה אין מעלתו גדולה כ"כ כשזוכה לכלול שם באחד מחמת שסמוך אל האדח עדיין. רק העיקר הוא במקום הרחוק ביותר להתגבר שם לכלול באחד, והעיקר ע"י שמאמינים שגם שם מאיר השגחתו שעי"ז נכללין באחד כנ"ל. וזהו בחי' מרחוק ה' נראה לי, מרחוק דייקא וזהו נראה לי נראה לי דייקא כי עיקר ע"י הראי' שהיא בח'י אור ההשגחה שעי"ז נכלל גם הריחוק באחדותו ית' שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. כיט זהעיקר שעשועיו ית' כשמקומות הרחוקים ביותר שבים אליו ונכללין באחדותו ית' כידוע. וזהו בחי' הקליפה שקודמת לפרי תמיד כי לא היתה קליפה קודם לא הי' הבריאה רחוקה כלל מקודם הבריאה ולא הי' בחירה כלל והי' הכל אחד כבתחלה והי' מתבטל העולם לגמרי כנ"ל וע"כ בהכרח שיהי' הקליפה קודם לפרי שעי"ז אחר הבריאה רחוקה מקודם הבריאה. וכשזוכין לשבר הקליפה אז חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. וזהו עיקר מעלת הבעל תשובה שגדולה מצדיק גמור כשרז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי הצדיק גמור מעיקרו לא נפל עדיין לבחי' אחר הבריאה לגמרי כי באמת הכל אחד ע"י ידיעת ההשגחה כנ"ל ועיקר המעלה הוא כשיודעין מהשגחתו ית' במקום שאפשר לטעות ח"ו. וע"כ הצדיק גמור שלא חטא מעולם לפי בחינתו וקדושתו אין חילוק בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וע"כ אין מעלתו גדולה כ"כ במה שכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה מאחר שאצלו אין שייך אחר הבריאה כלל כי הוא דבוק בהשי"ת תמיד. אבל זה שבא כבר לידי חטא ח"ו ונפרד מהשי"ת שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה כי ע"י חטאו נפרדה הבריאה משרשה שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה וכשזוכה אח"כ לשוב בתשובה שלימה להש"י ואז חוזר ומשיב ומעלה הכל להש"י וע"כ מעלתו גדולה ביותר כי הוא זוכה ביותר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה, מאחר שאצלו לפי בחינתו כבר נתרחקה הבריאה משרשה ע"י חטאיוועכשיו זכה לשוב שהוא מחזיר אחר הבריאה ממש לשרשה לכלול באחד שזהו עיקר השלימות כנ"ל: אך עיקר התשובה זוכין רק ע"י אמת כי מאחר שכבר נתרחק ע"י עונותיו מהשי"ת בודאי קשה לו לשוב ובפרט אם ח"ו הרבה לפשוע. אך עיקר תיקונו אם רוצה לחוס על עצמו למלט נפשו מני שחת הוא רק ע"י האמת שיסתכל רק על האמת לאמתו ויבחור רק באמת ולא יטעה את עצמו ח"ו וע"י האמת יזכה לידע שגם שם במקומו מאירה השגחתו ית' כ"ש בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. וע"י אמונת ההשגחה יכולין לשוב להשי"ת מכל מקום שהוא ולכלול הכל באחד מאחר שיודעין שהש"י נמצא גם שם במקומו ע"כ בוודאי יכול לשבו אליו ית' בקל וכשזוכין לתשובה ע"י האמת כנ"ל עי"ז נכלל אחר הבריאה ממש באחד כנ"ל שזהו עיקר התכלית כנ"ל: וזה בחי' נר חנוכה סמוך לפתח הבית. כי הבי תהוא רשות היחיד שהוא בחי' רשות יחידו של עולם כ"ש בזוה"ק ששם מתגלה ביותר אחדותו ית'. כי התורהמתחלת בבית מבראשית שהוא ראש בית וע"י התורה נכללין באחדותו ית' כנ"ל, אבל בחוץ הוא רה"ר ושם אחיזת החיצונים וע"כ בחוץ הוא בבחי' אחר הבריאה כנגד הבית שהוא כנגדו בבחי' קודם הבריאה מאחר ששם הוא בחי' רשות היחיד כנ"ל. אבל עיקר השלימות לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' נכלל גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדושה בפנים וע"כ הזהירה תורה לזכור את הש,י והתורה תמיד הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך כ"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכו'. כי צריכין לכלול יחד הדרך שהוא במקומות שמבחוץ, לכוללו בבית שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד שזהו עיקר התכלית כנ"ל. וזהו בחי' כלליות השליח הבמשלח בחי' שליחו של אדם כמותו כי השליח הוא בחי' דרך שזהו לשון שליחות שנשלח בדרך אב למאחר שכלליות התורההוא לכלול הדרך בתוך בחי' הבית כנ"ל שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כנ"ל ע"כ שלוחו כמותו כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בפ' של ק"ש שהוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ודברת בם בשבתך בביתך וכו' היינו כנ"ל כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י שנכלל הדרך בבית שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כולם כלולים בפנים כי כולם נמשכין מהאחד ית' והוא מחי' את כולם שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כמו שהי' קודם הבריאה כנ"ל וזהו בשבתך בביתך ולבכתך בדרך ובשכבך ובקומך. כי אור יום הוא בחי' אור ההשגחה שעי"ז גם אחר הבריאה כולו אחד כנ"ל אבל בלילה נחשך האור שזהו בחי' הסתרת ידיעת ההשגחה שזהו בחי' אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלימה בבחי' ואמונתך בלילות (תהלים צב) להאמין באמת שגם בלילה בבחי' אחר הבריאה גם שם מאירה השגחתו ית' תמיד כי גם חשך לא יחשיך ממנו ולילה כיום יאיר (שם קל"ט) וזהו בחי' לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום בברכת ק"ש לידע ולהודיע שהכל אחד אחר הבריאה וקודם הבריאה שהם בחי' יום ולילה בית ודרך בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך כיהכל אחד כי ה' אלקינו ה' אחד וכנ"ל: וע"כ נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה שאנו מגלין גם למטה מעשרה טפחים שהוא בחי' מקומות הרחוקים כנ"ל וע"כ מניחין נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ להאיר ההשגחה גם בחוץ בבחי' דרך שזהו בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כי כולו אחד כנ"ל: וע"כ מדליקין נר חנוכה בתחילת הלילה כדי לכלול לילה ביום כנ"ל וזהו שזמן ההדלקה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, יציאת הכוכבים הוא בחי' אור ההשגחה כי ישראל נמשלו לכוכבים כ"ש והנכם היום ככוכבי השמים לרוב וישראל הם בחי' השגחה כנ"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' חשך בחי' חשכת עינים שאין יודעין מהשגחתו ית' ואחיזתו הוא מבחי' פגימת הלבנה שהוא בחי' חושך בחי' ותכהין עיניו מראות בחי' ועיני לאה רכות. וצריך כל אחד לראות למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה היינו שיהי' נכלל מדת לילה ביום, אחר הבריאה בקודם הבריאה על ידי שמאמינים שגם הטבע היא השגחה כי הכל אחד וכנ"ל. והכוכבים הם בחי' תיקון פגימת הלבנה כשרז"ל שאמר הקב"ה להלבנה שתתמעט ונתן לה הכוכבים להפיס דעתה. היינו כי הכוכבים הם בחי' ישראל שנמשלו לכוכבים שהם ממשיכין אור ההשגחה גם בלילה בעת פגימת הלבנה שזהו בחי' אור הכוכבים שע"י אמונת אור ההשגחה גם בלילבה שהוא בחי' חשך בחי' טבע שיודעין שהכל רק בהשגחתו ית' לבד עי"ז נכלל לילה ביום, לבנה בחמה, טבע בהשגחה, אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ מדליקין נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה מעת יציאת הכוכבים שהם בחי' אור ההשגחה כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק, רגל הוא בחי' השקר כ"ש (תהלים טו) ולא רגל על לשונו ואחיזת השקר הוא בשוק במקומות החיצונים ואנו צריכין עכשיו לבטל השקר מן השוק ולהמשיך אור האמת גם בחוץ לידע האמת שהכל בהשגחתו לבד שעי"ז נכלל גם השוק בפנים כנ"ל והכל ע"י האמת כמבואר בהתורה הנ"ל שעיקר כלליות אחר הבראיה בקודם הבריאה הוא ע"י האמת וכנ"ל: וע"כ כל הכוונות של חנוכה הוא להמשיך אור האמת כמבואר בכונת האר"י מענין הח' פעמים אמת של אמצת ויציב המאירין בחי' ימי חנוכה כי עיקר המשכת אור ההשגחה שהוא בחי' נר חנוכה הוא ע"י אמת כנ"ל: וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל: וזהו אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות בכי' דייקא שהוא נמשך ע"י השקר שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל וע"כ צריכין לבכות על חורבן ביהמ"ק. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני הש"י ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו ית' באמת כ"ש (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי שורש הבכי' נתהוה תיכף אחר הביראה שאז נתהוה תיכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכי' כנ"ל שזהו בחי' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שהוא אזהרה על שקר כמו שמסיים שם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש בהתורה הנ"ל. וזה סוד בכיית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמבואר בזוהר ומדרשים. כי באמת הבכי' הוא קילקול הראות כנ"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת זהו עיקר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה, ועיקר בחי' אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עיקר הבחירה ששם דייקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו ית' לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה שיהי' כולו אחד. כי במקום התגלות השגחתו ית' שם הוא בחי' כולו אחד כמו ש הי' קודם הבריאה ע"כ אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועיקר עבודת האדם לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה דהיינו לכלול הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחי' דמעות, לכלול הכל באחד כנ"ל כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהש"י בשביל שיהי' בחירה כי הוא ית' מחיה את כולם וזהו בחי' דמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו כי בהדמעות מלובש כח הראות כי משם נמשכו הדמעות וכש,ש במאמר הנ"ל דברי רז"ל ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי נמצא שהראות מלובש בהבכי וכ"ש רבינו ז"ל (סי' ר"נ) ענין זה על מארז"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול ע"ש, וע"כ הדמעות נתהוו תיכף אחר הביראה שזהו סוד בכיית המים התחתונים כי מתחלה הי' העולם מים במים ואח"כ הבדיל הש"י ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא כשרז"ל. והבדלת מים התחתונים ממים העליונים זה בחי' אחר הבריאה שנבדל מקודם הבראיה כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם הם כלולים יותר באחד והם בבחי' כולו אחד בחי' קודם הבראיה, להדברים שהם למטה ממנו וע"כ מים העליונים ומים התחתונים הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ותיכף שהי' הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכי' של המים התחתונים כנ"ל. כי תיכף שנבדל אחר הבריאה מקודם הבריאה נתהוה תיכף אחיזת השקר וכו' כנ"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת גם שם מלובש ההשגחה כנ"ל וזהו בחי' הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה רק שנפרדו משרשם שעי"ז נתהוה אחיזת השקר כנ"ל שזהו בחי' סוד מה שכתוב בזוה"ק שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא במובא בהתורה הנ"ל היינו שעיקר יניקתם מבחי' דמעות שהם בחי' חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם שזהו בחי' שארית ההשגחה וכנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל בהתורה להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' יג) שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלימות היינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש עד שאנו חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם נתפזר ונפרד האור קודם שמגיע אליהם וע"כ אינם חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו' ע"ש. נמצמא שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחי' הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחי' זו מחמת הפסקת ההשגחה היינו מה שהש"י מסתיר לפעמים השחגתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלימות ושם עיקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהש"י ואפילו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המוסתרת שם שהם בחי' הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ"ל. וזהו בחי' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניתנה לעכו"ם (כשרז"ל חגיגה דף ה' ע"ב) כי גאותן וגדולתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעו"ה הוא מבחי' הסתרת ההשגחה שהוא בחי' דמעות כנ"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי במסתרים דייקא כנ"ל כי משם יניקת העכו"ם כנ"ל. וזה בחי' דמעות של עשו הרשע שמשם עיקר אריכת הגלות כי יניקתם רק מבחי' דמעות שהוא בחי' הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתוקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו ית' כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם אלו הדמעות בעצמן הם בחי' חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל ועי"ז שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו ית' עי"ז אנו כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל: וע"כ צריכין לבכות דייקא על חורבן ביהמ"ק וכן על חטאיו כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי בכיית ישראל הוא בחי' בכיית המים התחתונים שבוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא שזהו עיקר בכיית ישראל שבוכין על חטאם ועונותיהם שגרמו חורבן ביהמ"ק או עיכוב בניינו ואנו רחוקים מאבינו שבשמים ומארצו יצאנו וע"כ אנו בוכים כבן לפני אביו כי אנן בעינן למיהוי קדם מלכא ולהתקרב אליו באמת. ובבכיה זו מעלה כל הדמעות שהם בבחי' אחר הבריאה בחי' הסתרת ההשגחה, מעלה הכל לשרשו לבחי' ההשגחה שהוא בחי' כולו אחד שמשם שורש הדמעות, מאחר שבוכה להתקרב אליו ית' ולכלול בו, נמצא שנכללין הדמעות באחד שזהו עיקר בחי' כלליות אחר הבריאה באחד וכנ"ל והבן היטב. וע"כ ע"י דמעות אלו של ישראל מבטלין כח הדמעות של עשו שהיא בחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל. ואז יפסוק ממשלתם שכל כחם הוא רק מהסתרת ההשגחה מבחי' דמעות כנ"ל. אבל כשהדמעות בחי' הסתרת ההשגחה נכלל בשרשו בהשגחה נתבטלין העכו"ם לגמרי ועולין ישראל ונגאלין ונוטלין כל הגדולה. כי ישראל הם בבחי' ההשגחה כנ"ל כי הם כלולים באחדותו ית' כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולו חד וכנ"ל וע"כ גם הש" יבוכה על חורבן ביהמ"ק כ"ש במסתרים תבכה נפשי וכו' כנ"ל כדי להמתיקהבכיה ולהעלות הדמעות לשרשן כנ"ל. וזהו בחי' וממשיך שני דמעות לים הגדול שפירש שם רבינו ז"ל (סי' רנ) שהוא בחי' שממשיך חלקי השגחתו להשגיח על העכו"ם שמצירים לנו לשברם ולבטלם ע"ש. כי ע"י התגברות הגלות שנמשך ע"י הדמעות כנ"ל ע"כ צריך להכניעם ולשברם ע"י דמעות דייקא כי זהו בחי' המתקת הדין בשרשו כי ע"י בחי' דמעות שלו ית' נתבטלין ונמתקין כל הדמעות ועולין לשרשן ונכללין בהשגחה ונמשך ונתגלה השגחה שלימה ע"י הדמעות דקדושה דייקא. וע"כ מעלת הבכיה בקדושה, גדולה מאד כ"ש בבכי יבואו וכמובא בכל הספרים. כי כשבוכין להתקרב להש,י שהוא לכלול באחדותו ית' אזי נעשה תיקון גדול ע"י הדמעות דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל ובזה מתקן חטאיו שעל ידם גרם פירוד ח"ו בין הש"י ובין כלליות הבריאה שזה עיקר פגם כל החטאים כנ"ל. וע"י הדמעות חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזה עיקר התיקון של כל החטאים וכנ"ל: וזה בחי' ועיני לאה רכות שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו כשרז"ל, בוכה דייקא כי מחמצת שעיקר יניקתו של עשו הוא מבחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל ע"כ היתה בוכה דייקא שלא תפול בחלקו רק תזכה להכלל ביעקב שמדתו אמת כ"ש תתן אמת ליעקב וע"י דמעות אלו נכללו הדמעות באמת ונתבטלו כח הדמעות של עשו שהם בחי' שקר שאחיזתו אחר הבריאה. כי עשו כל בכייתו על תאוות עוה"ז שיהי' לו כל תאוות לבו ולא חפץ לכלול בהש"י כלל. ואלו הדמעות הם בחי' השקר שאחיזתו בעוה"ז בבחי' אחר הבריאה וכנ"ל. אבל דמעות של ישראל שהם בחי' דמעות של לאה הוא רק להתקרב להש"י שלא ליפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא הסט"א בעצמו. כי כל אחד מישראל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת ולהסתכל על תכליתו הנצחי צריך לבכות הרבה מאד שלא יפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא היצה"ר. כי לאה מרמזת על כנסת ישראל שצריכין לבכות מאד מאד כנחל שוטף שלא ליפול בחלקו של עשו שהוא היצה"ר ח"ו ומי שרואה שהבעל דבר מתגבר עליו יותר וכבר נתפס הרבה והוא בסכנה גדולה בכל עת הוא צריך לבכות יותר ויותר מכו לאה אמנו שהיתה בוכה כ"כ לפני הש"י שלא ליפול בחלקו של עשו עד שהיו עיניה רכות, וזכתה לפעול בקשתה ע"י בכייתה העצומה מאד. כמו כן כל אחד מישראל אם יבכה באמת לפני השי"ת כמה וכמה פעמים בלי שיעור אז בוודאי יעורר רחמיו ית' וינצל מליפול בחלקו של עשו ויזכה להתקרב אליו ית' באמת ולכול בו ית' ע"י הדמעות דקדושה דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל: וזהו בחי' קימת חצות שצריכין לקום בחצות לילה ולבכות על חורבן ביהמ"ק היינו לבכות על חטאיו ועל גשמיותו שמעכב בנין ביהמ"ק שנחשב עי"ז כאלו החריבו כשרז"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור העינים כנ"ל שהוא בי' אור יום בחי' חסד. והסתרת ההשגחה בחי' הטבע בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת השקר והדמעות, הוא בחי' חשך בחי' לילה. וישראל מחברין וכוללין מדת לילה ביום כי כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ צריכין לקום בחצות לילה לבכות על חורבן ביהמ"ק ועי"ז משברין בחי' הלילה והחשך שהוא בחי' אחר הבריאה שמשם אחיזת העכו"ם ואנו משברין ומבטלין אחיזתם ע"י קימת חצות לילה ואז בוכין על חורבן ביהמ"ק שעי"ז עוסקין בבנינו, כי כל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה וכנ"ל, ועי"ז יכלל לילה ביום אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל כי עיקר התגלות ההשגחה הוא בביהמ"ק וכנ"ל: וזהו בחי' חנוכה שהוא חונכת הביהמ"ק שאז ממשיכין אור ההשגחה ע"י נרות חונכה שזהו עיקר קדושת הבית המקדש כי שם מאירה השגחתו כנ"ל שזהו בחי' נרות המנורה שבביהמ"ק שהם בחי' המשכת אור ההשגחה שעי"ז נכלל הכל באחד כנ"ל. וזהו בחי' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי כל השבעת הנרות צריכין לכלול באחד כי ע"י ההשגחה שהוא בחי'אור הנרות שבביהמ"ק נכלל הכל באחד וכנ"ל: וכן כתב רבינו ז"ל במאמר ויהי מקץ (בלק"ת סי' ז') חנוכה הוא בחי' חנוכת הביהמ"ק בחי' תיקון חטא המרגלים שגרמו חורבן בהימ"ק ע"ש הענין, וע"פ הנ"ל מבורר ג"כ היטב ענין זה כנ"ל: וזה שאמרו רז"ל בגמ' שליחות מנלן ולמדו מקרבן פסח ומתרומה שנאמר ושחטו אותו כל קהל ישראל וכו' וכן למדו מתרומה שהשליח צריך להיות בן ברית וכו' ע"ש. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו ית' לכל באי עולם ע"י האותו והמופתים הנוראים אשר עשה ה' עמנו לעיניו. וע"י התגלות ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' השליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו. וע"כ למדו מפסח שהוא בחי' יצי"מ, למדו משם דין שליחות כי דין השליחות נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות הבריאה באחד שנתגלה בפסח בעת יצי"מ כנ"ל. וע"כ הי' יצי"מ בחצות הלילה כי אז נכלל לילה ביום בחי' לילה כיום יאיר. כי איתא שאותה הלילה היתה מאירה מאד כמו ביום כי נכלל לילה ביום וכו' וכנ"ל: וע"כ מצות קידוש החודש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בעת יציאתן ממצרים ושם בפ' זאת נזכר יצי"מ בחצות הלילה. כי הכל בחי' אחת כי קידוש החודש הוא למלאות פגימת הלבנה בחי' והי' אור הלבנה כאור החכמה שזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל: וזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל: וזהו בחי' תרומה שמשם למדו ג"כ דין שליחות כי תרומה שהוא בחי' צדקה היא בחי' עינים כשרז"ל לענין תרומה עין יפה א' מארבעים וכו'. כי עיקר הצדקה הוא האמונה שמאמינים בהש"י שהכל בהשגחתו ונותן לדל אין מחסור כי בגלל הדבר הזה יברכו ה' וכ"ש והאמיטן בה' ויחשבה לו צדקה. וע"כ ע"י התרומה צדקה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' שליחות בח'י שלוחו של אדם כמותו. ודוקא כשהוא בן ברית שהואיכול לכלול כל הבריאה באחד וכנ"ל: וזה שנוהגין להרבות בצדקה בחנוכה כדי להמשיך אור ההשגחה ע"י הצדקה שזהו עיקר בחי' נר חנוכה כנ"ל: וזהו שארז"ל כל המעלים עין מ ןהצדקה כאלו עובד ע"ז, מעלים עין דייקא כי עיקר הצדקה הוא בחי' עינים להמשיך עיני השגחתו עלינו כ"ש במתנות עניים (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וכו'. כי עיקר העניות נמשך מפגימת הלבנה שהוא בחי' חשך בחי' ותכהין עיניו מראות שהוא בחי' מיעוט והסתרת ההשגחה. כי כל הפרנסה והעשירות הוא בחי' עינים כ"ש (קהלת ה) ומה כשרון לבעליו כ"א ראות עיניו וכ"ש (תהלים קמה) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם סכתו וכו'. כי העשירות נמשך מבחי' שמאל כ"ש (משלי ג) בשמאלה עושר וכובד, ושמאל זהו בחי' אחר הבריאה כמבואר בהתורה הנ"ל. וכל זמן שאין נכלל שמאל בימין ח"ו דהיינו שאין נכלל כלליות הבריאה שהוא בחי' שמאל בקודם הבריאה שהוא בחי' כולא ימינא אז בודאי א"א לקב לשפע ופרנסה מאחר שרחוקין מהשרש אשר הוא מחיה את כולם. ואפילו מעט השפע שיורד בהעלם ובהסתרה גדולה ע"י הסתרת השגחתו בתוך הטבע גם זה מעט מקבלים הרוב העכו"ם והרשעים שיניקתם מבחי' אחר הבריאה אשר זה חלקם אשר בחרו בו. וישראל הכשרים שהם בבחי' השגחה פרנסתם מעוטה מאד. וע"כ עיקר המשכת השפע לישראל הוא כששמאל נכלל בימין היינו כשאנו זוכין להתגבר באמונה ההשגחה שהכל מאתו ית' לבד ואין שום דרך הטבע בעולם כלל ועי"ז אנו זוכין להמשיך עיני השגחתו עלינו ואז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא בחי' כלליות שמאל בימין כנ"ל ואז הקב"ה ממשיך שפע וחיות להבריאה שהוא בחי' פרנסה ועשירות. וע"כ באמת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כשרז"ל פסחים קי"ח) כי באמת קודם הבריאה הוא בחי' כולא ימינא ולית שמ אל ולית עושר תמן כ"ש בזוה"ק קודם הבריאה כולא אחד ואין שייך שם שפע וחיות ועשירות כי כשאין בריאה אין שייך שפע וחיות וע"כ עיקר העשירות בשמאל כנ"ל. כי שמאל הוא בחי' אחר הבריאה ששם צריכין שפע וחיות שהוא בחי' עשירות ופרנסה. אבל בבחי' אחר הבריאה לבד בוודאי אין שם פרנסה וחיות כי העושר והכבוד מלפניו ית' וכו' והוא מחי' את כולם ואם ח"ו יפסיק השפעת חיותו אפילו רגע קלה יוחזר העולם לתהו ובהו וע"כ עיקר השפע הוא כשתכלל שמאל בימין, אחר הבריאה בקודם הבריאה שאז הש"י משפיע השפע משורש העליון שהוא בחי' ימין כי עיקר שורש העליון של השפע הוא מימין כ"ש נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וחסד הוא ימין, רק ששם בשרשו העליון בבחי' קודם הבריאה שם השפע דק וזך ומצוחצח עד שאין שייך לקרותו שם בשם שפע ועשירות, רק כשאחר הבריאה בחי' שמאל מקבלת זה האור ע"י ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה אז נצטטירת השפע ונקראת בשם עשירות וע"כ עיקר העשירות משמאל. וזהו שאיתא בזוה"ק שמים הם מימין ושמאל כמבואר בפ' תרומה מיא אינון לימינא וכו' היינו כנ"ל. וז"ש בזוה"ק שפ"א לא הי' מטר ובאו לרשב"י ואמר שצריכין ליחד קוב"ה ושכינתי' בבחי' אפין באפין וכו' כי יחוד קוב"ה בבחי' אפין באפין זהו בחי' כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי דעכלל זה שהש"י בעצמו כביכול נקרא קוב"ה והמשכת חיותו מה שמחי' את כל העולמות זהו בחי' שכינה ובאמת כולו חד כי ה' אחד ושמו אחד כי חיותו דבורק בו ית' באחדות גמור רק שהש"י נתן בחירה עד שיש כופרים ואפיקורסים שאין מאמינים בהשגחתו וע"כ הם עושין פירוד בין קוב"ה ושכינתי' היינ ובין קודם הבריאה ואחר הבריאה שהם כלליות כל העולמות אשר הוא ית' מחיה את כולם ע"י שכינת עוזו כנ"ל. ובאמת א"א להבין דבר זה איך הש" ישהוא מרומם על כל מנהיג ומחיה את העולם הגשמי הזה רק העיקר הוא האמונה לבד שאנו מאמינים שהוא ית' משגיח בהשגחה פרטיית על כל דבר שבעולם ויושב וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים: כי סוד כלליות הבריאה בקוד םהבריאה א"א להשיג בדעת כ"א באמונה לבד. וזהו בחי' שלשה דברים שנתקשה בהם משה שהם מעשה מנורה וקידוש החודש ושקלים וסימנם מש"ה כ"ש בזוה"ק כי כל אלו הם בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה ע"י בחירת האדם שמטה דעתו להאמין בהשגחתו וע"כ גם משה נתקשה בהם כי א"א להבינם בדעת אנושי כלל אם לא מי שהוא בבחי' משה וגן הוא נתקשה בהם. כי מנורה היא בחי' אור ההשגחה שזהו בחי' נרות המנורה בחי' נר חנוכה שעי"ז נכללין באחד בבחי' אל מול פני המנורה יאירו וכו' שכל הנרות פונין לנר א', לכלול באחד ע"י אור ההשגחה שהוא בחי' אור הנרות כנ"ל. וזה בחי' נרות חנוכה כ"ה דאינון כ"ה אתוון דיחודא כמובא בזוה,ק כי ע"י נר חנוכה נמשך ההשגחה למטה. ועי"ז נכללין באחד שהוא כ"ה אתוון דיחודא שהוא שמע ישראל וכו'. וזה בחי' קידוש החודש שהוא למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה שזהו בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וזהו בחי' שקלים שהם צדקה שעי"ז נכלל ג"כ הבריאה באחד כנ"ל. וזה בחי' מחצית השקל תרומה לה' כי אחר הבריאה נתהוה תיכף הבחירה והבחירה הוא בחי' מתקלא שכל אדם עומד על המשקל ובידו לבחור ולהכריע עצמו לכאן או לכאן. והוא בבחי' מחצית השקל תרומה לה' שצריך כ"א לרחם ע"ע להרים המתקלא להש"י להכריע עצמו על הקדושה בבחי' מחצית השקל תרומה לה'. וע"כ קשין מזונותי של אדם כקריעת י"ס דייקא. כי משה רבינו המשיך ופרסם השגחתו בעולם ע"י האותו והמופתים שעשה במצרים ועל ים סוף ואז נתגלה חדוש העולם והשגחתו ית' עד שנחשב כאלו נברא העולם אז. וזה בחי' קריעת י"ס שנבקעו המים שזהו בחי' תחילת הבריאה שנתגלה אז, כי בתחלת הבריאה הבדיל הש"י בין מים למים בין מים העליונים למים התחתונים שהם בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה כנ"ל ובאמת הכל א' רק שא"א להבין זאת כלל כנ"ל. וזה הראה משה בקרי"ס שנתבקעו המים והבדיל בין מים למים והפך מים ליבשה ואח"כ נטה ידו והפך מיבשה לים ונטבעו המצרים. ובזה הראה שהכל אחד מים וימבשה ימין ושמאל קודם הבריאה ואחר הבריאה. והחיות רצוא ושוב, שהחיות העליון נמשך בבחי' רצוא ושוב שהוא בחי' השגחתו ית' שעי"ז הכל אחד. וע"כ קשין מזונותיו כקריעת י"ס כי להמשיך מזונות צריכין להכלל אחר הבריאה באחד שיהי' אחר הבריאה כמו שהיה קודם הבריאה שיהי' אב ובן כחדא ואעפ"כ תתקיים הבריאה ולא תתבטל במציאות שזאת הבחי' קשה מאד להשיג וגם משה רבינו נתקשה בזה שזהו סוד קי"ס כי משם נמשך מזונות כי זהו בחי' כלליות שמאל בימין שמשם המטר והפרנסה כנ"ל: וע"כ עיקר גלות מצרים נתגלגל עש"י השליחות ששלח יעקב את יוסף בנו כ"ש וישלחהו מעמק חברון. כי כל הדרכים בחזקת סכנה מחמת שהדרכים הם בחי' שליחו תכנ"ל שהוא בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת החיצונים שהם מזיקי עלמא ח"ו וע"כ הדרכיןם בחזקת סכנה וע"כ אירע מכירת יוסף בעת שהי' בדרך בשליחות אביו. כי יוסף הוא בחי' הצדיק האמת שהוא ציר נאמן לשלוחיו, שכל עבודתו ומגמתו לכלול אחר הבריאה באחד כי הצדיק מחבר וכולל התחתונים בעליונים למעלה למעלה בשרשו בבחי' כולו אחד והם פגמו בו ומכרוהו בכסף שזהו בחי' פגם בני האדם שפוגמין בהצדיק שהוא בחי' עיני ההשגחה בחי' עיני ה' אל צדיקים (תהלים ל"ד) שזהו בחי'ק יוסף שהוא בחי' עינים כ"ש בן פורת עלי עין כי הצדיק ממשיך השגחה שלימה שעי"זכולל ומחבר אחר הבריאה באחד, והמון עם פוגמין בו בשביל הכסף בשביל תאוות ממון הנאחז בשמאל שנמשכין אחר הממון בעצמו והממון הוא הע"ז שלהם ואינם מאמינים שכל הממון וכ ההשפעות הכל רק ע"י הצדקי שהוא בחי' המשכת השגחתו עלינו שעל ידו כל ההשפעות שבעולם בבחי' ויוסף הוא השליט כו' הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מ"ב). וע"כ עי"ז נתגלגל הדבר וירדו למצרים שהוא היפך א"י שהיא מלאה גילולים וע"ז ששם כופרים בהשגחתו ית' כ"ש אשר אמר פרעה לי יאורי ואעני עשיתינו וכו'. אבל הם חשבו לרעה אליהם חשבה לטובה כי למחי' שלחני אלהים לפניכם, שלחני דייקא כי יוסף הי' ציר נאמן לשולחיו. ואף שהתגברה הס"א על השליחות שלו ורצה לקלקלו ח"ו שישתקע במצרים שהוא פגם ההשגחה עד שלא יוכל ח"ו להחזיר השליחות למרי' קמא לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה. אבל יוסף הי ' צדיק גדול ועמד בנסיון ובכל מקום שהי' שם אפילו בתוקף התגברות הקליפות הוא מאמין באמונה שלימה בהשגחתו ית' וכבש את יצרו מאימת הבורא המשגיח ית' כ"ש ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ובחר בטוב עד שזכה לכלול באחד עד שהעלה וכלל אחור הבריאה ממש באחד כי הכניע טומאת מצרים וזכה להחיות את ישראל כל ימי היותם שם ולהוציאם משם. כי הכל הי' בזכות יוסף כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עד שזכו ישראל לצאת משם ברכוש גדול ולקבל את התורה שע"י כל זה נתגלה השגחתו ית' ונכלל כל הבריאה באחד שכ"ז הי' ע"י שליחות יוסף שלא נכשל בשליחותו וזכה לכלול השליחות בהמשלח ע"י בחירתו הטובה שעמד בנסיון ובחר בחיים שעי"ז נכלל כל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה וכו' וכנ"ל: וע"כ כשנמכר יוסף ונעלם מאביו תעורר בכי' כ"ש ויבך אותו אביו כי ע"י מכירתו גרמו פירוד ח"ו בין אב ובן, בין יעקב ליוסף ששניהם כחדא חשיבי כמובא כי יוסף הוא בחי' עיני ההשגחה שעי"ז הכל אחד. אבל הם גרמו פירוד שעי"ז נתעורר בכי' כנ"ל. וע"כ כשחזרו ונתוועד ויחד יוסף ואחיו כתיב ויתן את קולו בבכי כי יוסף ע"י בכיית אז המתיק ותיקן את בחי' הבכי' בשרשו בבחי' המתקת הדין בשרשו וכנ"ל: כי זה יודע בספרים ובפרט בספרי רבינו ז"ל שעיקר הנסיון והמשקל של האדם בעוה"ז הוא תאוות ניאוף שהאדם נשלח בעוה"ז בשביל נסיון ובחירה ועיקר הנסין אם יוכל לעמוד בנסין בתאוה זאת וכל הערבובים והבלבולים והמחלוקת והשנאה והקנאה והקטגוריא שיש בעולם הכל נמשך ונתגלגל ע"י תאוה זאת שמשם נמשכין כל המדות רעות וכל דעות האפיקורסים והכופרים והתועים שנעקרו מהש"י לגמרי, הכל נמשך ע"י זאת התאוה ואפילו הקטגוריא שבין הת"ח ובין הצדיקים השלימים ובפרט עכשיו בודורת הללו שהס"מ ערבב את העולם מאד מאד בלי שיעור וערך והכניס אפיקורסית גדול בעולם מה שלא הי' כזאת מימות עולם. ואפילו בין בני ישראל הפשוטים הכשרים קצת ורוצים לילך בדרכי החסידים הכניס ערבוביא ובלבול גדול ומחלוקת עצום עד שאין אחד יודע היכן האמת כמפורסם כ"ז. וכל אלו הצרות והמחלוקת ובלבול הדעת שאין יודעין היכן האמת הם הם חבלי של משיח אשר כל קדמונינו רז"ל היו מתייארים ומתפחדים מאד מזה כשרז"ל ייתי ולא אחמיני' וכו'. כי אין צרה גדולה מהצרות שיש עתה בדורותינו בעו"ה שהאמת נעלם ונסתר מאד בעו"ה וכל זה נמשך רק מפגם תאוות ניאוף שנתפשט עכשיו בעולם ביותר. ואפילו הרוצים להתנהג בדרך החסדיים אינם נקיים מתאווה זאת, וקצתם הם בעלי עבירות ממש ר"ל ואינם מסתכלים על עצמם ליפול על פניהם ארצה ולהשתטח לפני ית' ולבקש מלפניו ית' בכל יום ויום להנצל ממה שצריכין להנצל כפי מה שיודע כל אחד וא' את נגעי לבבו ומכאוביו ועושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס, שרוצים להיות חסידים ולחקור חקירות בעבודת הש"י ולהרהר ולדבר על צדיקים וכשרים אמתיים לומר זה נאה וזה אינו נאה. וכ"ז נמשך מחמת רחוקים מאמת והכל ע"י פגם הברית שהוא פגם הדעת פגם האמת. כי שמירת הברית נקרא כולו זרע אמת, ופגם הברית נאמר עליו ואתם ילדי פשע זרע שקר וכו'. כי ניאוף הוא פגם העינים כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי העין רואה והלב חומד וכו' וכ"ש רבינו ז"ל בהתור' בקרוב עלי מרעים (בסי' לו) שעיקר הניאוף תלוי בעינים וכו' ע"ש. כי העינים הם נמשכין מעיני השגחתו ית' ששם עיקר הבחירה. כי עיקר הבחירה שהוא הממוצע בין קודם הבריאה לאחר הבריאה כמבואר בהתורה אר"ע הנ"ל הוא העינים שהם עיקר סוד הבחירה שיש כח ביד האדם להסתכל בעיניו לכאן או לכאן הן בעיניו הגשמיים הן בעינישכלו כי עינים ע"ש החכמה נאמר כ"ש ותפקחנה עיני שניה םוכו'. וע"כ הזהיר שלמה המע"ה עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך. כי עיקר החיבור והכלליות שבין אחדותו ית' ובין הבריאה הוא ע"י ההשגחה שהוא בחי' עינים כנ"ל ושם עיקר הבחירה כי הוא בחי' הממוצע בין האחד והבריאה ששם הבחירה כנ"ל. היינו כי יש כח באדם לבחור בטוב להסתכל בעיניו למעלה ולא למטה בחי' והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו', בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה מתגברין כשרז"ל, דהיינו שיעצים את עיניו ולא יסתכל על תאוות עוה"ז והבליו, והעיקר שלא יטה עיניו אחר תאוות ניאוף רק יסתכל בעיניו להשי"ת תמיד כ"ש עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי וכ"ש אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים וכ"ש הנה כעיני עבדים וכו' כן עיניו אל ה' אלקינו עד שיחננו. ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כמו שהאדם מסתכל בעיניו תמיד להשי"ת כמו כן הש"י משגיח בעיני השגחתו ית' עלינו תמיד וע"י ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וכן להיפך חס ושלום שכשהוא מסתכל בעיניו למטה בניאוף ותאוות על ידי זה מסיר השגחתו מעליו ועי"ז נופל לכפירות וטעות של הטבע ועי"ז נתרחק אחר הבריאה מאחד וכנ"ל: נמצא שעיקר הבחירה הוא בעינים, ובזה תבין היטב לקשר המאמר הנ"ל סופו בראשו ואמצעיתו שכולו קשור ומחובר יחד היטב והבן מאד כי, מ"ש שם בסופו שע"י עיני ההשגחה, אחר הבריאה נכלל בקודם הבריאה אך דובר שקרים לא יכון נגד עיני ומסיר ההשגחה וכו' ע"ש, זהו בעצמו סוד הבחירה שהוא הממוצע בין האחד והבריאה. היינו כי העינים הם סוד הממוצע בחי' הבחירה כשמטין אותם לטוב נכלל אחר הבריאה באחד על ידם וכנ"ל: וע"כ כל התורה כולה כלולה בעינים וכנ"ל. זז"ש בכתבי האריז"ל שעיקר השבירה הי' באור העינים כי עיקר כח הבחירה היא ע"י סוד השבירה כידוע, והבחירה הוא בעינים כנ"ל: וזה שבקש דוד המע"ה גל עיני ואביטה נפלאות וכו' כי באמת סוד הבחירה הוא נפלאות תמים דעים וא,א להבין זאת בשכל בשום אופן כ"א באמונה לבד כי הוא בחי' ג' דברים הנ"ל שנתקשה בהם משה שהם סוד כלליות הבריאה באחד ע"י עיני ההשגחה ששם סוד הבחירה כנ"ל. והכל תלוי בעינים בגשמיות שהם ראיית והסתכלות עינים ממש, וברוחניות שהם עיני השכל שצריכין להטות עיני שכלו אל האמת והאמונה להאמין בהשגחתו ית' שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וזהו גל עיני דייקא ואביטה נפלאות וכו' שיזכה להבין נפלאות תמים דעים הנעלמים באור העינים ששם סוד הבחירה שהוא בחי' נפלאות כנ"ל: וזה שנסמך מריכת יוסף למעשה ער ואונן. כיער ואונן השחיתו זרעם ופגמו בברית ועי"ז פגמו בעינים כנ"ל כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' שזהו ממש בחי' פגם מכירת יוסף כנ"ל. כי יוסף הוא הצדיק בחי' עיני ההשגחה שהם פגמו בו, שפגמו בעיני ההשגחה וגרמו להעלים ההשגחה ולהסתירה בתוך העכו"ם והמצרים שהם בחי' הסתרת ההשגחה שזהו מכירת וירידת יוסף הצדיק למצרים כוו' וכנ"ל. אך בתוקף כחו של יוסף נתהפך הדבר מרע לטוב כי שיבר טומאת המצרים ועמד בנסיון בתאוות ניאו ףשהוא עירק הנסין עיקר עיקר תיקון העינים, וזכה להקרא בן פורת עלי עין ועי"ז חזר ונכלל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים שהי' בזכות וכחו של יוסף כנ"ל: כי תיקון הברית דהיינו זווג דקדושה הוא בחי' יחוד שעי"ז נכללין באחד שנכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד קוב,ה ושכינתי' שהם בחי' איש ואשה כידוע שאם זכו שכינהשרויה ביניהם ונכללין באחד ע"י זווגם בקדושה וכנ"ל בבחי' והיו לבשר אחד. וע"כ עיקר זווג דקדושה הוא בשבת שאז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו רזא דשבת וכו' כ"ש שם, איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' כי בשבת עולין כל העולמות לשרשן, היינו כנ" כלליות הבריאה באחד. וזהו בחי' נר של שבת שבתחילת כניסת שבת מדליקין נרות ועי"ז מקבלין שבת. כי הנרות הם בחי' אור ההשגחה שממשיכין כנ"ל לענין נר חנוכה. וע"י אור ההשגחה נכל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר בחי' שבת כנ"ל. וזהו בחי' כוס של קידוש צריך שיתן בו עיניו להמשיך עיני ההשגחה לתוך הכוס של קידוש שהוא בחי' מלכות בחי' השכינה בחי' כלליות העולמות שמתנהגים על ידה להמשיך לשם עיני ההשגחה כדי לכלול הכל באחד עי"ז כנ"ל. וע"כ עיקר הזווג דקדושה בשבת כי אז נכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד וזווג דקדושה כנל. כי שבת הוא בחי' אמת כשרז"ל אפילו ע"ה ירא לשקר בשבת וע"י אמת נמשך ההשגחה. שעי"ז נכלל הבריאה באחד כנ"ל: אבל הפוגם בברית ובפרט חטא ער ואונן שהיו משחיתים זרעם בזה פגמו בעינים, בעינים דייקא כי שכבת זרע הוא מאור עינים וכח הגוף כ"ש בש"ע. ומ ישמוציא זרע לבטלה ח"ו הוא מפריד אור העינים מן כלליות הבריאה, ואדרבא הקליפות והס"א מקבלים הטפות שהם אור העינים, שהם מזיק עלמא והם מזיקים את העולם כי אלו הקליפות באים אח"כ ומכניסים כפירות ובלבולםיט ועקמימיות בלב ורוצים להסתיר ולהעלים ולהרחיק ההשגחה מן העולם כמו שהוא הרחיק הטפה מאשה יראת ה' שהוא בחי' הרחקת אור עיני ההשגחה מכלייות הבריאה. וע"כ נחשב כאלו החזיר העולם לתהו ובהו וכאלו הביא מבול לעולםכשרז"ל. וע"כ קשה לו מאד לשוב להשי"ת מחמת שנתרחק מהאמת מאד כי על עון זה נאמר (ישעיה נ"ז) ואתם ילדי פשע זרע שקר הנחמים באלים וכו'. ועיקר תשובתו הוא במה שקלקל יתקן. כי עיקר תשובתו הוא האמת שצריך להשתדל לקרב עצמו לצדיקי אמת כדי לקבל מהם עצות אמתיות שהם בחי' זרע אמת ויטה דעתו תמיד להסתכל רק על האמת. וע,י האמת יזכה לידע שגם שם בעוצם ההסתרה וההעלמה וההתרחקות שהרחיק השגחתו ית' מאתו גם שם נסתרה השגחתו ית'. כי הוא ית' מחיה את כולם. רק שהוא אינו זוכה לראות מגודל ההסתרה ע"י עוונותיו. והכלל שעיקר הוא האמת כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמתו בודאי יחתור להש"י עד שישוב באמת כי אעפ"כ מה יהי' בסופו כי סוף כל סוף יהי' מוכרח להתתקן ע"י עונשים קשים ומרים אלפים שנים ר"ל, הלא טוב לו שישוב מיד כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל כמבואר אצלינו כ"פ. כי כל הנפילות והייאושים של העולם הוא רק מחמת הריחוק מאמת שמטעה את עצמו לומר שאינו יכול עוד לשבו כ"ש לא יאמין שוב מני חשך, שאינו מאמין שאפשר לו עדיין לשוב מני חשך וכ"ז מחמת השקר כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטור עצמו מעבודת הש"י כ"ש רש"י ע"פ ויהי העם כמתאוננים, מבקשים עלילה איך לפרוש מן המקום. כי כל אדם בטבעו יש לו רע המונעו מעבודת הש" יוצריך לסבול צער ויגיעות לשבר זה הרע. וע"כ הוא מבקש בכל פעם לפרוש עצמו מעבודת הש"י מחמת הרע שבטבעו. אבל אעפ"כ אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו כי אימת הדין עליו מה יעשה ליום פקודה וכו'. וע"כ אין לו שום התנצלות לפרוש מהש"י רק ע"י שרואה שמתחויל כמה פעמים להתקרב להש"י ואינו יכול לעמוד בשום נסיון קל אזי מוצא לעצמו תירוץ לומר מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב להש"י אבל מה אעשה כי יצרי מתגבר עלי בכל פעם ומה אועיל ומה אוחיל עוד כי כבר נתפסתי בגלות גדול עד שא"א לשוב עוד ח"ו. אבל באמת כל זה הוא פיתוי היצה"ר והסתת הבע"ד מעוצם הרע שבטבעו שרוצה לפטור עצמו ולפרוש מהש"י ע"י דחיה וטעות זה. ובאמת הוא מטעה א"ע כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו כי אין חשך ואין מלמות להסתר שם כל פועלי און. ובודאי יהי' מוכרח ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ולא יוותרו לו דבר אחד. ואם האדם רק חכם מעט ראוי לו לבלי להניח להטעות א"ע כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל ואיך שהוא צריך לו לחתור ולחפש ולבקש הצלה ומנוס מעמקי השאול תחתיות ומתחתיו ואם הוא רואה שאע"פ שהוא חותר ימים ושנים להש"י ועדיין לא שב מטעותו אעפ"כ יהי' עקשן גדול מאד. ויתאחז בעבודתו ית' בדרך עקשנות כ"ש רבינו ז"ל שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת הש"י ויתלה עיניו למרום תמיד שיזכה לשוב אליו ית' או להנצל מעתה ממה שהוא צריך להנצל כל אחד לפי בחינתו. וראוי להאדם הבר דעת שיהי' מרוצה שאפילו אם לא יפעול בכל עבודתו וטרחו ויגיעו רק שעל ידי זה ינצל פעם אחת מאיזה עבירה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהיינו שע"י עבודתו ותפילתו והתבודדותו וכו' יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עבירה אחת, היינו שע"י עבודתו זכה שעכשיו יש לו עבירה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר הי' לו אם לא הי' חותר ומתפלל להנצל מהם גם זה הי' כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו מה שעמל וטרח בעוה"ז כ"א מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועבירות ולחטוף לפעמים איזה מצוות. וא"א להאריך בענין זה כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות להשי"ת ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שיעור. והכלל שעיקר הוא האמת כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות א"ע ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בוודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא כי אמת ה' לעולם והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים: וזהו בחי' וישלח את היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפי', ואיתא שזהו בחי' חנוכה שמדליקין נרות של שמן זית. אז וידע נח כי קלו המים וכו' כי נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה בחי' אמת כנ"ל הוא התיקון על מי המבול שהוא בחי' חטא הנ"ל, כי עיקר החטא הוא משפריד אור ההשגחה ע"י חטא הזה שהוא פגם העינים וכו' כנ"ל, וע"כ ע"י נר חנוכה בחי' המשכת אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים לידע שהש"י בכל מקום וכו' כנ"ל עי"ז נתתקן זה החטא וחוזר ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ונדחין מי המבול וחוזר ונתקיים העולם בהשגחתו ית'. וזהו והנה עלה זית דא חנוכה אז וידע נח כי קלו המים וכו'. כי נתתקן חטא הנ"ל שהוא בחי' מי המבול ע"י נר חנוכה כנ"ל. וזהו והנה עלה זית טרף בפי' ודרז"ל שבקה על פרנסה כשרז"ל יהיו מזונותי מרורין כזי תוכו' היינו כנ"ל כי עיקר הפרנסה נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות אחר הביראה באחד ע"י השגחה שהוא בחי' עלה זית בחי' נר חנוכה וכנ"ל: וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך כי קוד םהבריאה הי' הכל אחד. ואחר הביראה היו שני דברים האחד והבריאה שזהו עיקר כח הבחירה שמשם אחיזת השקר שאחיזתו מריחוק מאחד, מבחי' רבים בחי' בקשו חשבונות רבים וכנ"ל. ועיקר עבודתינו לכלול אחר הבריאה באחד היינו לכלול בחי' הרבי םבאחד לידע שגם בחי' הרבי םנמשכין מהאחד שעי"ז נתבטל השקר וכנ"ל. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה כי הנס הי' בשמן של כה"ג שלא הי' בו אלא להדליק יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. היינו כי עיקר התגלות ההשגחה הוא רק בבחי' אחדות בחי' יום אחד שהוא מרמז על עלמא דאתי שנקרא יום אחד כ"ש (זכריה י"ד) והיה יום אחד הוא יוודע לה' לא יום ולא לילה וכו' כי אז יוכלל הכל באחד כ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, שאז יהי' כולו אחד כולו טוב. ונעשה נס ודלק שמונה ימים כי זה עיקר בחי' הנס שהוא התגלות ההשגחה שהוא שמגלין שגם בעוה"ז שהוא בחי' רגבים בחי' אחר הבריאה שנברא בשבעת ימי בראשית גם שם מאירה השגחתו ית' ועי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וכל מה שבאין יותר בתוך בחי' רבםי ששם אחיזת השקר ביותר, שם הבחירה גדולה יותר ושם צריכין להתגבר יותר לשבר הבחירה להאמין שגם שם מאירה השגחתו ית' ואז זוכה לאור גדול ביותר כי עיקר הוא הבחירה וכל מה שהבחירה והנסיון גדול ביותר. זוכה אח"כ לאור גדול ונוסף ביותר: וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך בכל יום ויום, כי בכל יום שבא אח"כ הוא בחי' ריבוי יותר ששם אחיזת השקר, ואנו ממשיכין אור ההשגחה ע"י נר חנוכה עד שיודעין שגם בחי' הרבים נמשכין מאתו ית' וע"כ עי"ז נתוסף האור בכל יום יותר ויותר. כי כל מה שזוכין לשבר הבחירה ולהמשיך ההשגחה לבחי' רבים יותר, האור גדול ביותר שזהו בחי' מעלת התשובה, והתרחקות תחילת התקרבות בחי' מרחוק ה' נראה לי כי כל מה שבחי' הרבים ביותר, ונתרחק מאחד ביותר ששם אחיזת השקר ביותר, כשזוכין לעמוד שם בנסיון בגודל ההתרחקות. אז זוכין לאור גדול ביותר כי לפום צערא אגרא (כ"ש אבות פ' ה'). וע"כ בכל יום מימי חנוכה שנתרחק יותר מיום אחד שהוא בחי' רבים אז מוסיפין נר בכל יום ויום כי בכל יום ויום זוכין שתאיר אור ההשגחה ביותר ע"י שממשיכין האור לבחי' רבי םיותר כי זה העיקר שבחי' רבים יהי' נכלל באחד. שזהו בחי' כלליות הבריאה באחד כנ"ל: וזהו בחי' מעלת התפילה בצבור וכן בתורה ומצות תלמוד תורה דרבים עדיף ואינו דומה מועטין העושין את המצוה לרבים וכו'. כי כשיש רבים ששם אחיזת השקר כנ"ל, כשנכללין באחד ע"י תפילה ותורה ומצות שעל ידם נכללין באחדותו ית', כל מה שיש רבים ביותר ונכללין באחד, האור גדול ביותר ונכלל ביותר אחר הבראיה בקודם הבראיה שיהיה כולו אחד כולו טוב, כמו שיהיה לעתיד כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן ואמן: וזה בחי' ההלל שאומרים בחנוכה. כי הלל אומרים על הנס כי בהלל מפורש גודל השגחתו ית' על העולם כ"ש (תהלים קי"ג) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות וכו' וכתיב (שם קט"ו) ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה, וע"כ אומרים אותו בחנוכה כי עיקר בחי' נר חנוכה הוא בחי' המשכת השגחתו שזהו בחינת הכלל כנ"ל: וע"כ היה הנס של חנוכה בכהנים כי כהן איש חסד, וחסד הוא נמשך מבחי' קודם הבראיה שהוא בחי' כולו אחד כולו טוב שהוא בחי' חסד בחי' ימין. אבל אחר הבריאה הוא בחי' שמאל בחי' דין בחי' לוי. וע"כ העבודה בביהמ"ק העיקר הי' ע"י הכהנים, והלוים היו מסייעים להם בשיר וכיוצא. כי הכהן הוא בבחי' קודם הבריאה שיש לו כח להרים הבריאה לשרשה לכוללה באחד, וע"כ היו הלוים מסייעים לכהנים בדוכנם וכו' בשעת עבודה כדי שיכלול הלוי שהוא בחי' שמאל בחי' אחר הבריאה, בכהן איש החסד שהוא בבחי' קודם הבריאה שעל ידו נכלל הכל באחד כנ"ל: וע"כ נותנין תרומה לכהן. כי ע"י תרומה מרימין התבואה וכוללין אותה באחד וכנ"ל שבשביל זה למדו דין שליחות מתרומה וכו' כנ"ל. וע"כ התרומה לכהן איש החסד כי הוא בבחי' קודם הבריאה וכולל הכל באחד כנ"ל וע"כ הי' הנס של חנוכה בכהנים כנ"ל: