# parsha-lm — complete plain text Source index: https://ajew.org/reader/parsha-lm/ ## Sections - [פרשת בלק - ליקוטי מוהר"ן והלכות](/reader-plain/parsha-lm/1/balak/) — [TXT](/reader-plain/parsha-lm/1/balak/index.txt) - [פרשת בהעלותך - ליקוטי מוהר"ן והלכות](/reader-plain/parsha-lm/1/behaalotcha/) — [TXT](/reader-plain/parsha-lm/1/behaalotcha/index.txt) - [פרשת חוקת - ליקוטי מוהר"ן והלכות](/reader-plain/parsha-lm/1/chukat/) — [TXT](/reader-plain/parsha-lm/1/chukat/index.txt) - [פרשת קרח - ליקוטי מוהר"ן והלכות](/reader-plain/parsha-lm/1/korach/) — [TXT](/reader-plain/parsha-lm/1/korach/index.txt) - [פרשת נשא - ליקוטי מוהר"ן והלכות](/reader-plain/parsha-lm/1/naso/) — [TXT](/reader-plain/parsha-lm/1/naso/index.txt) - [פרשת שלח לך - ליקוטי מוהר"ן והלכות](/reader-plain/parsha-lm/1/shelach/) — [TXT](/reader-plain/parsha-lm/1/shelach/index.txt) --- # פרשת בלק - ליקוטי מוהר"ן והלכות URL: https://ajew.org/reader-plain/parsha-lm/1/balak/ # פרשת בלק - ליקוטי מוהר"ן והלכות Source: https://ajew.org/reader/parsha-lm/1/balak ## Segment 1
וזה בחינת כל פרשת פינחס. כי פינחס זכה לכהונה על ידי שקנא על מעשה זמרי שפגם בברית, ופינחס קנא על זה והמשיך בחינת תיקון הרית, ועל ידי זה זכה לכהונה שהוא בחינת אהבה הקדושה השורה אצל הנקודה שהוא ברית שלום. כמו שכתוב (במדבר כ"ה) הנני נותן לו את בריתי שלום וכו'. וכמבואר ענין זה של כהונת פינחס בהתורה הנ"ל עיין שם.וכל מעשה פינחס היה תיקון להכניע ולבטל קליפת בלעם מן העולם שהוא פגם הברית כמו שכתוב (שם ל"א) הן הנה היה בדבר בלעם. כי בלעם היה פגום ומשוקץ ומתועב בתאוה הזאת מאד כמו שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"ו) ונמשך כל ימיו אחר תאוה הזאת ולא רצה להשתדל לבטל ת~ אות לבו על ידי דיבורים קדושים שהם בחינת ג' הנקודות הנ"ל שצריכים לדבר דיבורים קדושים בינו לבין קונו ולדבר עם חבירו ביראת שמים ולדבר עם הצדיק וכו' כנ"ל, ואז יכול אפילו הגרוע שבגרועים לצאת מעמקות נפילתו ולעלות ולהתקרב להשם יתברך ובלעם הרשע ותלמידיו אינם חפצים בזה. ולא די שנמשכין אחר ת~ אות המשגל כל כך, אף גם אינם משתדלים לדבר דיבורים קדושים בג' בחינות הנ"ל. ולא די להם בזה, אף גם הם עושים מהיפך אל היפך שמטמאים דיבוק פיהם מאד על ידי דיבורים רעים של ליצנות ורכילות ולשון הרע ודבקים בטלים וניבול פה, ובפרט על ידי ליצנות ולשון הרע שמדברים על הצדיקי האמת ואנשיהם הכשרים ועל ידיז ה בודאי הם מתרחקים מג' נקודות הנ"ל, ועל כן באמת הם משוקעים בכל פעם יותר בתאוותם הרעות ולא די מה שמזיקים להם בעצמם אף גם על ידי פיהם הרע ח"ו הם רוצים להזיק לכל ישראל. כי כמו שהצדיקים והכשרים מאירים הנקודות טובות בישראל על ידי דיבורים הכשרים והטובים כמו כן להיפך על ידי דיבורים רעים של בחינת בלעם וסיעתו מרחיקים מאד מהנקודה, וזה היה עצת קליפת בלק להביא את קליפת בלעם על ישראל. היינו להזיק לישראל ח"ו על ידי דיבורים רעים של המשוקעים מאד בתאוות ניאוף החולקים על הצדיק בחינת משה שהם בחינת בלעם וסייעתו כנ"ל וכמו שאמרו רז"ל (במדרש רבה פרק כ') שאלו למדין על משה ואמרו לו אין כחו אלא בפה אמרו אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו. היינו שאמרו שכחו של הצדיק בחינת משה הוא רק על ידי פיו. על ידי שמאיר וממשיך הנקודות טובות על ידי דיבור פיו כנ"ל, על כן אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו שהוא בלעם הרשע שמדבר בפיו דיבוקים להיפך ממש מדיבורים של הצדיק בחינת משה, ועל כן היו ישראל באמת בסכנה גדולה אז כששלח בלק אחר בלעם. כי הדיבור יש לו כח גדול מאד מאד בין בקדושה בין להיפך ח"ו. וכמו שכתוב (מיכה ו) עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק מלך מואב ומה ענה ~ אותו בלעם בן בעור וכו'. שנראה מדברי הפסוק שהיתה עצה עמוקה מאד של הסטרא אחרא להביא את בלעם. אך השם יבתרך ברחמיו עמד בעזרתם והפך הקללה לברכה. ועל כן עמד המלאך בג' מקומות ואמרו רז"ל (שם) כי סימני אבות הראהו כמובא בפירוש רש"י. כי ג' אבות הם כנגד ג' נקודות הנ"ל כמובא במקום אחר. היינו שהראהו שהג' נקודות שהם בחינת ג' אבות שממשיכין הצדיקים ואנשיהם בדיבור פיהם הקדוש כחם עולה יותר על דיבור פיו הטמא ובודאי יכניעו ~ אותו. וזהו גם כן בחינת מה שאמרה האתון כי הכיתני זה שלש רגלים ופירש רש"י אתה מבקש לעקור אומה החוגגת ג' רגלים. כי גם ג' רגלים הם כנגד ג' נקודות הנ"ל, כי הג' רגלים הם כנגד הג' אבות כמובא היינו כנ"ל. שאמרה לו שבודאי הג' נקודות של ישראל שממשיכין בדיבור פיהם הקדוש יתגברו כנגד דיבור פיו הטמא כנ"ל. ועל כן כשנתהפך הקללה לברכה ברכם שלש פעמים כמו שכתוב (במדבר כ"ד) והנה ברכת ברך זה שלש פעמים כנגד ג' נקודות הנ"ל שהתגברו בכחם על דיבור פה של בלעם עד שנתהפך הקללה לברכה:
## Segment 2
לך עם האנשים (במדבר כב, לה) זה כְּלָל גָּדוֹל שֶׁבַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל בִּלְעָם שֶׁאָמַר לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ: לֵךְ עִמָּהֶם וְכוּ' אַף־עַל־פִּי שֶׁרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לֹא הָיָה לָזֶה כְּלָל. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת הַרְבֵּה, כִּי שָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה שֶׁהִיא חִדּוּשׁ נִפְלָא יוֹתֵר מִכָּל הַחִדּוּשִׁים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁבָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ, כַּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים. וְעִקַּר הַבְּחִירָה הִיא בִּבְחִינָה זֹאת, בִּבְחִינַת בַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"ל: הַבָּא לִטָּהֵר — מְסַיְּעִין לוֹ. הַבָּא לִטָּמֵא — פּוֹתְחִין לוֹ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדְךָ וְכוּ'". וְזֶה עִקַּר גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, שֶׁכָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲשָׂיו כֵּן הוּא חוֹבֵשׁ וְתוֹפֵס אֶת הַשְּׁכִינָה וְקוּדְשָׁא בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל בַּגָּלוּת, עַד שֶׁנֶּאֱמַר כִּבְיָכוֹל, אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים. וְזֶה שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִ"ל (בְּסִימָן ס' לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא), שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁלּוֹמְדִין לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן נִתְפָּס בִּתְפִיסָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל הַתַּלְמִיד לִהְיוֹת נִכְשָׁל יוֹתֵר עַל־יְדֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ הָגוּן וּמְהַפֵּךְ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים. וְעַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ וְלִתְפֹּס אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּשְׁכִינָתֵיהּ, כִּבְיָכוֹל, לְתוֹךְ דַּעְתּוֹ הָרָעָה שֶׁיִּהְיֶה נִצְטַיֵּר הָאוֹר כְּפִי דַּעְתּוֹ הָרָעָה, שֶׁזֶּה עִקַּר גָּלוּת ה' יִתְבָּרַךְ, כְּאִלּוּ הוּא חָבוּשׁ וְתָפוּס בִּתְפִיסָה, כִּי הוּא חָבוּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁל הַתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, עַד שֶׁמֻּכְרָח, כִּבְיָכוֹל, לְהַנְהִיגוֹ וּלְסַיְּעוֹ כְּפִי דַּעְתּוֹ. וְכָל זֶה מֵחֲמַת כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תֹּקֶף גָּדוֹל מְאֹד כַּיָּדוּעַ. וְזֶה הָיָה כָּל עֲצַת בִּלְעָם הָרָשָׁע לְהַחְטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל וַעֲצָתוֹ הָיְתָה עֲמֻקָּה מְאֹד, כִּי רָצָה לְהַחְטִיא דַּיְקָא אֶת גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"ל, שֶׁהַמִּדְיָנִיּוֹת אָמְרוּ לְהַחְטִיא אֶת מֹשֶׁה וְכוּ'. וְאִם שֶׁזֶּה לֹא עָלְתָה בְּיָדָם, אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן הֶחְטִיא נְשִׂיא מִיִּשְׂרָאֵל מַנְהִיג הַדּוֹר. וְלֹא דַּי שֶׁחָטָא כָּל־כָּךְ אַף גַּגם הֵסִיתוֹ הַבַּעַל דָּבָר לְהָבִיא הַמִּדְיָנִית לִפְנֵי מֹשֶׁה, כִּי רָצָה לְהַתִּיר עֲרָיוֹת בְּפַרְהֶסְיָא, כִּי זֶה הָיָה עִקַּר כַּוָּנַת בִּלְעָם הָרָשָׁע וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא לְהִתְגַּבֵּר בְּרִשְׁעוּתָם כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיֵּהָפְכוּ הָאֱמֶת לְגַמְרֵי לַעֲשׂוֹת מֵעֲבֵרָה מִצְוָה, כִּי בִּלְעָם הָיָה טָמֵא גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"ל, וְהִתְגַּבֵּר בְּרִשְׁעוּתוֹ וּבְדַרְכֵי כְשָׁפָיו עַד שֶׁמָּשַׁךְ עַל עַצְמוֹ רוּחַ נְבוּאָה, עַד שֶׁהָיָה גָּדוֹל בִּנְבוּאָה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"ל, וְכָל זֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל כֹּחַ הַבְּחִירָה, שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ לְהָאָדָם לְהַכְרִיחַ, כִּבְיָכוֹל, אֶת רוּחַ הַנְּבוּאָה שֶׁיִּשְׁרֶה עָלָיו בִּרְצוֹנוֹ לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹר הָעֶלְיוֹן וּלְצַיְּרוֹ בִּרְצוֹנוֹ, וְעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת הָיוּ יִשְׂרָאֵל אָז בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עַמִּי, זְכָר נָא מַה יָעַץ עָלֶיךָ בָּלָק וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם וְכוּ'". וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁמִּימוֹת עוֹלָם לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּסַכָּנָה כָּזֹאת כְּמוֹ אָז. וְכָל זֶה מֵחֲמַת גֹּדֶל כֹּחוֹ שֶׁל הַבַּעַל בְּחִירָה, אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ חָמַל עֲלֵיהֶם וְצִיֵּר הָאוֹר בְּעַצְמוֹ בִּבְחִינַת בְּרָכָה וְכוּ' (ועיין לקוטי מוהר"ן א' – סימן ל"ו). (לקוטי הלכות – הלכות יין נסך ד', אות י') (לקוטי הלכות – הלכות יין נסך ד', אות י')
Torah Twelve — יב תְּהִלָּה לְדָוִד "A Praise of David — I will exalt You, my G-d the King…" [Psalms 145:1] "A Praise of David — I will exalt You, my G-d the King, and I will bless Your Name forever and ever." [Psalms 145:1] — The verse whose every word is decoded at the close of this Torah, mapping precisely onto the three stages of the Shechinah's elevation. Ya'akov and Lavan — The Tzaddik and the Scholar Who Is a Jewish Demon What we observe — that in general (al pi harov) the learned ones quarrel with the Tzaddikim and speak about the Tzaddik insolent words — "brazen arrogance and contempt" — this is a great and intentional arrangement from Hashem Yisborach. For there is the aspect of Ya'akov and Lavan: Ya'akov — he is the Tzaddik who innovates new insights in Torah (mechadesh chidushin d'Oraysa) and studies his Torah for its own sake (lishmah). His goodness is concealed, guarded, and stored up for the future, as our Sages of blessed memory said: "Tomorrow — to receive their reward" [Eruvin 22a]. And it is on account of his reward coming ultimately, at the end, that he is called יַעֲקֹב — Ya'akov — the language of עָקֵב — heel and end: his reward is at the end. 📗 Who Is Truly Called a Torah Scholar? Lavan — he is the Torah scholar who is a shed Yehudi [a Jewish demon] [see Zohar, Pinchas 253b] — whose Torah learning is for the purpose of self-aggrandizement and to quarrel and find fault with others. Such a Torah scholar — a carcass is preferable to him [Vayikra Rabbah 1; see Matnas Kehunah]. And this is known [וְזֶה יָדוּעַ]: one is not called a talmid chacham [Torah scholar] except through the Oral Torah — for one who knows how to learn Chumash alone is not called a talmid chacham. Only one who is fluent in Gemara and the halachic authorities (poskim) carries that title. But when he learns without da'as [without inner knowledge and God-awareness], he is called Lavan — named for the cunning and deceit that has entered into him — and he hates and pursues the Tzaddikim, both the Upper Tzaddik and the Lower Tzaddik. 🔵 The Shechinah Between Two Tzaddikim — Architectural Keystone For the Shechinah dwells between the two Tzaddikim — שְׁכִינְתָּא בֵּין תְּרֵין צַדִּיקַיָּא יָתְבָא — as stated in the Zohar [Vayeitzei 153b; Vayechi 245b]: "The righteous shall inherit the land" — "righteous" is written in the plural, implying two. These two Tzaddikim are: The Upper Tzaddik (Tzaddik Elyon) — the one who originated and innovated this particular teaching of Oral Torah. The Lower Tzaddik (Tzaddik Tachton) — the one who now learns those innovations. And the Oral Torah itself is the Shechinah — as written in Patach Eliyahu: "Malchus Peh — the Sovereignty of the Mouth — and we call it the Oral Torah." This is the structural foundation of the entire Torah 12: the Shechinah-as-Oral-Torah must always dwell between two Tzaddikim — the one who originated and the one who receives. When an unworthy learner takes her in instead, she is in exile. The whole drama that follows is the story of her rescue. When the Shechinah — called Oral Torah — enters into the shed Yehudi Torah scholar, this is called the exile of the Shechinah. And then he has a mouth to speak insolently against the Tzaddik, and so on. The Kiss of Spirits — Neshikin But when a person learns in holiness and in purity [בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה] — these are not mere adjectives but essential preconditions — any ruling or law that some Tanna or other Tzaddik innovated — through this, the quality of neshikin [kisses] is created [see Zohar, Pinchas 220: "that shadow came and kissed me"]. And neshikin is the aspect of attachment of spirit to spirit — הִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא. For that ruling (psak din) — it is the speech of the Tanna. And speech is the life-force itself — as the verse states: "a living soul" [Genesis 2:7] — and its Aramaic translation is: a speaking spirit [רוּחַ מְמַלְּלָא — ruach memalela]. The speaking spirit — that is the living soul — comes from the Oral Torah, as the verse states: "Let the earth bring forth a living soul" [Genesis 1:24] — the earth-dimension brings forth life through the speaking spirit, which is Oral Torah. It follows: at the very moment the Tanna innovated a chidush and spoke it — that very speech itself is the Oral Torah he innovated, for from there is its source — "Let the earth bring forth a living soul." And so now, when we learn that chidush and bring the learning and the innovation into our mouth — we are found to be attaching the spirit of the Tzaddik who innovated it to our own ruach memalela — to the speaking spirit of the one now learning it. And this attachment of spirit to spirit is called neshikin — kisses [Zohar, Mishpatim 124b; Terumah 146; Pekudei 256b]. Thus: when one learns any halacha that the Tannayim innovated — the spirit of the Tanna becomes attached to the spirit of the learner, and it is as though he is kissing the Tanna himself. ⚠️ The Shed Yehudi's Kisses — Kisses of an Enemy But regarding the shed Yehudi Torah scholar, when he learns Gemara or a halachic ruling — about him the verse says: "Plentiful are the kisses of an enemy" [Proverbs 27:6]. For the Tanna cannot tolerate the spirit of the shed Yehudi Torah scholar — for who could endure kissing a carcass? All the more so since a carcass is preferable to him! And even Tzaddikim who have already departed from this world — when we learn their Torah teachings in holiness and purity, through this their spirit attaches to our spirit, as our Sages said [Yevamos 97]: "Their lips move in the grave." This comes about through the quality of the kiss. 📜 Ya'akov and Rachel — The Tanna's Weeping And this is the aspect of: "And Ya'akov kissed Rachel, and he lifted his voice and wept" [Genesis 29:11]. Rashi explains: he foresaw through divine intuition that she would not enter the burial place with him. Rachel is the aspect of the Oral Torah — for she is like a sheep before her shearers [Isaiah 53:7] — for all shear from her and rule from her halachos, and these become garments, as the verse states: "Sheep are for your garments" [Proverbs 27:26], and as the verse: "A garment for us — be our leader!" [Isaiah 3:6]. When a worthy person learns the Torah of the Tanna — the Tanna kisses him and he kisses the Tanna, causing immense delight to the Tanna — as it is written: "his lips move in the grave." And this is the aspect of: Ya'akov — the Tanna — kissed Rachel — the Oral Torah he innovated — for he kissed and attached his spirit to the Holy Spirit within the Shechinah. "And he wept" — for he foresaw through his own divine intuition which he had breathed out of his mouth and embedded within the Oral Torah — and he saw that in this exile, learners in general are not worthy. Thus through their learning, the Holy Spirit of Rachel — the Oral Torah — will not enter his burial place — meaning, his lips will not move in the grave on account of the learning of the wicked. And furthermore — sometimes a scholar cites an innovation in his own name rather than in the name of the Tanna. Through this he does not enter with the Tanna into burial — for one who does not cite a teaching in the name of its originator breaks the chain of spiritual attachment [see Sanhedrin 90b]. Note: Saying a teaching in the name of its originator is not mere courtesy — it is the very mechanism of the spirit-to-spirit kiss. Without it, the kiss cannot occur. Why Does the Oral Torah Not Immediately Bring the Scholar to Teshuvah? If it troubles you to ask: surely the moment the scholar learns the innovation of the Tzaddik, the Tanna's spirit attaches to his spirit — he should immediately be moved to return in teshuvah! So how does the Oral Torah permit the scholar to go on in his wickedness? The answer — from the verse: "And Ya'akov told Rachel that he was her father's brother, and that he was the son of Rivkah" [Genesis 29:12]. Explanation: When the Tzaddik transmitted the Oral Torah, he transmitted it carrying both aspects — as described in the verse: "The righteous walk in them, but transgressors stumble in them" [Hoshea 14:10]. כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא — וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא "That he was her father's brother — and that he was the son of Rivkah" "That he was her father's brother" — [literally: a brother in the manner of her father, i.e., Lavan's brother — the way of deceit] — this is the aspect of "transgressors stumble in them." The Torah can be entered through the doorway of cunning. "And that he was the son of Rivkah" — Rivkah the wholesome, the one of integrity — this is the aspect of "the righteous walk in them." The very same Torah has a pure, upright doorway for the worthy. These are not two different Torahs — they are the same transmission, carrying both potentials simultaneously. The learner determines which doorway he enters. "And not only that" [וְלא עוֹד] — "And she ran and told her father" [Genesis 29:12] — this aspect of "transgressors stumble in them" comes to the person more easily — it runs to him with greater speed. As our Sages said [Sotah 21b]: "I, Wisdom, dwell with cunning" — for when a person learns Torah, cunning enters him. And this: "she ran" — like a person who runs with speed and ease. "And told her father" — the Torah reveals cunning to the scholar. And this is: vataratz vataged l'aviha — that cunning comes to the person with ease and swiftness and speed, more readily than holiness. For holiness requires assistance from Above, as our Sages said [Avoda Zara 55]: "One who comes to purify himself — they assist him from Above." But cunning — it opens many doors of its own [see Shabbos 104] and comes to him with ease. The Divine Plan — Rescuing the Shechinah Through Three Ascending Stages Know that this is intentionally arranged by Hashem Yisborach: the Holy Blessed One causes some great Tzaddik to fall into the mouth of the scholar — meaning, the scholar speaks evil about the Tzaddik — so that the Tzaddik can take the Oral Torah — the Shechinah — from the exile within the scholar's mouth, and raise her back to her root, from level to level: Stage 1 — Embrace חִבּוּק Chibuk — The Tzaddik accepts the shame with joy and love. The Shechinah turns green — the green rose, Binah — right hand embraces. Stage 2 — Kiss נְשִׁיקָה Neshikah — Through Chochmah/Wisdom, the Tzaddik deciphers the letter-combinations behind the slanders, reassembles the halacha — spirit-to-spirit attachment. Stage 3 — Union זִוּוּג Zivug — The Shechinah is enthroned between the Upper and Lower Tzaddik — body-to-body union — the shed Yehudi is slain. Stage 1 — Embrace: The Green Rose and the Joy of Suffering As in the verse: "I am the rose of the Sharon" [Song of Songs 2:1] — at first she is green like the chavatzeleth [rose-lily] [see Zohar, Vayechi 221], as our Sages said [Megillah 13b]: "Esther was greenish". And this green is the aspect of embrace — "his right hand embraces me" [Song of Songs 2:6]. For joy comes from the heart, as the verse states: "You have put joy in my heart" [Psalms 4:8]. And the heart is Binah [Patach Eliyahu] — where the wine that gladdens resides — the hidden, concealed world — in the aspect of: "and wine gladdens the heart" [Psalms 104:15]. The Tzaddik who falls into the mouth of the scholar — the scholar speaks insolently against him — and the Tzaddik understands that these words the scholar speaks are combinations of letters from the Oral Torah, and he understands from which halachos these speech-combinations were formed. He receives them with joy and love, as our Sages said [Shabbos 88b]: "Those who are shamed… rejoice in suffering and act from love." And the love with which the Tzaddik accepts the shame — this is the aspect of embrace, "his right hand embraces me." Through the joy he has in the suffering, he elevates to the aspect of "I am the rose of the Sharon" — to the aspect of the heart, as it is written: "You have put joy in my heart." And then he is in the aspect of "the Rock of my heart" [Psalms 73:26] — in the aspect of the Oral Torah, which is called tzur [rock], as brought in the Tikkunim [Tikkun 21, 43b]: "Had Moshe our Teacher, peace be upon him, not struck the rock, they would not have needed to toil so much in the Oral Torah." And this is the aspect of: "And he armed his disciples" [וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו] [Genesis 14:14]: 🔵 Va'yarek — The Green Ray from Binah Avraham — he is the aspect of Yamin [right], the aspect of embrace. וַיָּרֶק [va'yarek — he armed/invigorated] — this is the aspect of the green ray (קַו הַיָּרֹק — kav hayarok) that is drawn from Binah and encompasses the entire world [see Chagigah 12]. חֲנִיכָיו [chanichav — his disciples / initiated ones] — this is the aspect of Chasadim [kindnesses], as brought in the Midrash [Bereishis Rabbah 43] — the language of חֲנִיכָה [chanichah — initiation, dedication], for their names were like Avraham's name — imbued with his quality. Meaning: the green ray — from the aspect of "I am the rose", the aspect of Esther's greenness — this is the ascent of the Shechinah through the embrace of the right. The Shechinah, through the Tzaddik's joyful acceptance of shame, begins to rise — first to the level of embrace, glowing green with the budding life of Binah. Stage 2 — Kiss: Chochmah Elevates to Neshikah And the main building of the Shechinah comes through Chochmah [Wisdom]. When she is built through Chochmah, she is ready for union, as the verse states: "And she was truly my sister — daughter of my father but not of my mother — and she became my wife" [Genesis 20:12]. [The question of when the union of Knesses Yisrael with the Holy King can take place was asked by Rabbi Abba to Rabbi Shimon in the Zohar (Emor 100), and his answer was this very verse — "and she was truly my sister" — see there.] 🔵 The Kabbalistic Mechanism of the Kiss — From Sifra d'Tzniusa It is stated explicitly in the commentary on Sifra d'Tzniusa that neshikin — kisses — come about through Chochmah [Wisdom]: When the upper lips are awakened — which are Netzach and Hod of the Upper [realm] — for the union of hispashtus rucha b'rucha [spirit-to-spirit attachment] — then the lower Netzach and Hod are awakened for the bodily union — itdabkuta gufa b'gufa [body-to-body attachment]. The precise sequence: the upper kiss (spirit-to-spirit, through Chochmah) is what triggers the lower union (body-to-body). Kiss precedes and enables union. This is not mere metaphor — it is the precise kabbalistic mechanism by which the Shechinah is raised from the level of embrace to the level of full union between the two Tzaddikim. Thus: when the Tzaddik understands with his wisdom from which combinations of Oral Torah letters these slanders the scholar speaks against him were formed — and the Tzaddik learns those letter-combinations and reassembles from them the halachic formulation that had previously become disrupted — when he has attained this wisdom: Through that wisdom, the Shechinah rises from the aspect of "the lily of the valleys" [Song of Songs 2:1] into the aspect of neshikin — the aspect of "his lips are lilies" [Song of Songs 5:13] — the aspect of spirit-to-spirit attachment. Stage 3 — Union: The Shechinah Between the Two Tzaddikim And then the bodily union (zivug gufa b'gufa) is awakened — the Shechinah dwells between the two Tzaddikim: between the Upper Tzaddik — the Tanna who originated this Torah and now flows influence into it from above — and the Lower Tzaddik who learns that Torah and raises up the Shechinah with mayim nukvin [feminine waters] so that she may be attached in full union. And this is: "His lips are lilies, dripping flowing myrrh" [Song of Songs 5:13] — oiver [flowing] carries the meaning of from side to side — good fragrance drips to the Shechinah from both sides: from the Upper Tzaddik and from the Lower Tzaddik. And this: "The mandrakes gave their fragrance" [Song of Songs 7:14] — the two beloved ones [דּוֹדִים — dodim] — the two Tzaddikim — gave fragrance. The Allegory of Hurmiz bar Lilitta — Decoded in Full And this is what Rabbah bar bar Chanah said: 📜 The Story — Rashbam's Literal Text "I myself saw Hurmiz bar Lilitta, who was running on the parapet of the wall of Mechuza. A horseman riding a horse beneath him ran and could not catch him. Once, he was saddled on two mules standing on two bridges of the Donag, and leaped from this one to that one and from that one to this one. He held two cups of wine in his hands and poured from this one to that one, and not even a single drop fell to the ground. And that day it was: 'they rise up to the sky, they descend to the depths' — and yet still not a drop fell to the earth. The government heard and killed him." Rashbam's explanation, term by term: Hurmiz — a demon, as stated in Sanhedrin: from the waist down he is Hurmiz. On the parapet of the wall — running on the top edge of the city wall, on its teeth. This episode — was to demonstrate the righteousness of the Holy Blessed One, who has mercy on His creatures and does not permit these [demons] to cause harm — and also that one should not walk alone at night. The horseman ran beneath him — according to his simplicity, he ran after him; the horseman did not intend to pursue — the demon simply ran faster. Saddled — saddled with saddle and riding-gear on the mules. Two bridges of the Donag — that river's name; the two bridges were far apart, and the demon leaped from mule to mule between them. Two full cups of wine — both of them together, simultaneously, this inside that — while leaping, and not even one drop spilled. Though that day it was stormy — sailors on ships rode the waves to the heights of heaven and to the depths from the wind's force — and even so, not a drop fell to the earth. The government heard and killed him — the king of the demons killed him because it is not the way of a demon to reveal itself to humans — so they killed him for revealing their secret. Some say: the Emperor's court, who feared the demon would seize his throne — for this demon was born of a man who had relations with a demoness and lived among humans. "I myself saw Hurmiz bar Lilitta" — Rabbeinu Shmuel explained: a demon — bar Lilitta. Rabbeinu's explanation — decoded: 🔮 Hurmiz bar Lilitta = The Shed Yehudi Scholar Bar Lilitta — son of the night — as brought in the Midrash [Shocher Tov, Psalms 19]: "How did Moshe know the difference between day and night when he was in the heavens?" — the answer given: when he learned Oral Torah with them, he knew it was night. Thus the Oral Torah is associated with night — and this is bar Lilitta: the scholar's essential existence comes from Oral Torah, which is of the night. Image in the Story What It Represents Running on the parapet of the wall of Mechuza The shed Yehudi scholar pursues the Tzaddik of the generation, who is compared to a city wall — as our Sages said [Bava Basra 7b]: "A Torah scholar does not need guarding" — see there. A horseman riding a horse beneath him ran — according to his simplicity The Tanna who originated this Torah and interpreted it beautifully, bringing the hidden to light — even he is "pursued" in a sense. But according to his simplicity (Rashbam) — for the shed Yehudi scholar does not consciously intend to pursue the Tanna; this pursuit happens automatically, on its own. Riding a horse beneath him The scholar, through learning the Tanna's Torah, returns the soul of the Tanna into the Tanna's body — returning soul to body is like a horse being ridden: the horse is secondary to the rider [see Zohar, Pinchas 228b]. From beneath — for those below, through their learning, cause the Tanna's soul to be "mounted on its horse," as the verse says: "his lips move in the grave." And could not catch him The Tanna cannot bear the kiss of the shed Yehudi — since a carcass is preferable to him — and "plentiful are the kisses of an enemy" — the Tanna flees from him. Two mules on two bridges of wax, leaping from this to that The Tanna's oscillation between lishmah and shelo lishmah — see the full explanation below. Two cups of wine — pouring from this to that — not a drop fell The two aspects of wine / Oral Torah — the full embrace, chibuk — complete and without loss. That day: they rise up to the sky, they descend to the depths The Shechinah sitting between the two Tzaddikim — Upper Tzaddik = "rise to the sky"; Lower Tzaddik = "descend to the depths." The government heard and killed him The Tzaddik hears and understands the Oral Torah within the slanders — and through this, the shed Yehudi is slain. See full explanation below. 🔵 The Two Wax Bridges — Lishmah and Shelo Lishmah "Once, he was saddled on two mules standing on two bridges of the Donag, leaping from this one to that one and from that one to this one": For sometimes the Tanna falls into some infinitely subtle error — in order that through this he draws to the world two forms of life-force (תַּרְתֵּי חִיּוּתָא — tartei chiyusa): Spiritual life-force: "In her right hand — length of days" [Proverbs 3:16]. Material life-force: "In her left hand — wealth and honor." The Tanna, on account of his immense attachment to the spiritual life-force, does not release himself from it at all, not even for a moment. But because he must draw material life to the world, he is caused to fall into learning shelo lishmah [not for its own sake]. Then they take from him the lishmah-quality — and he leaps from lishmah to shelo lishmah. And because of his holiness and his separation, he leaps back from shelo lishmah to lishmah — for the shelo lishmah state is to him like a bridge of wax (גֶּשֶׁר שֶׁל דּוֹנַג) — wax cannot hold steady — one cannot stand on it — he leaps off it immediately, back into lishmah. And from lishmah — because of the world's necessity — he is again caused to leap off that bridge [which is also, for him, like a wax bridge in this forced context] and back to shelo lishmah. And from shelo lishmah he leaps back to lishmah. And so: from this to that and from that to this — perpetually. Through this oscillation, his Torah contains the aspect of "transgressors stumble in them" — through the momentary shelo lishmah slippage. This is the remedy [tikkun] for the world's need for material sustenance. "With two cups of wine in his hands" — for there are two aspects of wine — two aspects of Oral Torah: The first: "the wine of the kingdom was abundant" [Esther 1:7] — the aspect of Malchus [Sovereignty] — the Oral Torah itself, Malchus Peh. The second: the aspect of Binah — the heart — the joy of the heart — "and wine gladdens the heart" [Psalms 104:15] — this too is wine. "And pouring from this one to that one" — drawing the green ray from this one — in the aspect of "and he armed his disciples" [va'yarek es chanichav] as above. This is the embrace — that he accepts the pursuit with love and rejoices in suffering. Through this the Shechinah — the Oral Torah — is in the aspect of embrace, in the aspect of "I am the rose" — green like the chavatzeleth — so that the embrace is complete and full. "And not even a drop fell to the ground" — meaning: the embrace is so complete, and the joy in suffering so wholehearted, that nothing is lost — not a drop of the divine wine spills. The Shechinah is fully held, fully contained between the two Tzaddikim, despite the storm. "And that day it was: they rise up to the sky, they descend to the depths" — the Shechinah was sitting between the two Tzaddikim: "They rise up to the sky" — this is the aspect of the Upper Tzaddik — the Tanna above. "They descend to the depths" — this is the aspect of the Lower Tzaddik — the learner below. This is the aspect of neshikin — the aspect of "dripping flowing myrrh" — as above. And through what is the quality of neshikin — "dripping flowing myrrh" — created? Through Chochmah [Wisdom], as above. And this: "The government heard and killed him": 🔮 "The Government Heard and Killed Him" — The Slaying of the Shed Yehudi Shim'as malchusa — "the government heard" — the Tzaddik understands and hears the Oral Torah — called Malchus Peh [Sovereignty of the Mouth] — and understands its letter-combinations from what emerges from the shed Yehudi scholar. He hears and understands at the very moment of hearing the insults and blasphemies coming from the mouth of the shed Yehudi scholar — he hears the Oral Torah within them. "And killed him" — through this understanding and elevation: For the essential life-force of the kelippos [husks / forces of impurity] and the demons comes only from the sparks of the Shechinah — specifically from the sparks that are scattered and imprisoned within them. As long as the Shechinah is not complete — as long as she has some deficiency — they [the forces of impurity] draw life from those scattered sparks and continue to exist. But when the Shechinah is elevated to the aspect of Chochmah — where her primary structure is built — and through this she is built completely and in full: The sparks are reclaimed. The kelippos lose their source of life. The shed Yehudi is slain. The Verse "Tehillah l'David" — Word by Word And this is the full explanation of the verse: "A Praise of David — I will exalt You, my G-d the King, and I will bless Your Name" [Psalms 145:1]. Each phrase maps precisely onto the stages above: תְּהִלָּה לְדָוִד "A Praise of David" תְּהִלָּה — Tehillah — the language of mixing and confusion [עִרְבּוּב], as the verse states: "And He puts confusion (תָּהֳלָה) among His angels" [Job 4:18]. This is the Shechinah — the Oral Torah — at the moment she falls and is mixed into other letter-combinations in the mouth of the shed Yehudi scholar — the exile of the Shechinah. לְדָוִד — David — the aspect of the Oral Torah — Malchus Peh — the Sovereignty of the Mouth. The Psalm begins by naming the very problem: the Shechinah in her fallen, confused, exiled state — tehillah as mixture. The rest of the verse describes her healing and elevation. אֲרוֹמִמְךָ אֱלֹקַי הַמֶּלֶךְ "I will exalt You, my G-d — the King" אֲרוֹמִמְךָ — "I will exalt You" — the elevation of the Shechinah — through אֱלֹקַי — through my G-d — the aspect of "the kindness of G-d all day long" [Psalms 52:3] — Chesed El. This is the elevation corresponding to Stage 1 — Embrace: the Tzaddik accepts the shame with love — with the quality of Chesed — and through this love, the Shechinah begins her ascent. It is specifically the Chesed quality of joyful acceptance that performs this exaltation. הַמֶּלֶךְ — "the King" — elevation to the aspect of Binah — the heart: "the heart in the soul is like a king in battle" [Sefer Yetzirah, chapter 6]. This is the level reached through the embrace — the warm, green, joyful level of Binah, the hidden wine, the heart that holds joy. וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד "And I will bless Your Name forever and ever" וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ — "And I will bless Your Name" — after the embrace and the joy and the heart — then the Shechinah rises further: to the aspect of Chochmah [Wisdom], as above. Chochmah is called baruch [blessed] on account of רִבּוּי דְּבִרְכָאָן — ribui d'virkaan — the abundance of blessings that flow from it. For Chochmah is the source of all blessing [see Zohar, Terumah 162; Ha'azinu 289; Tikkun 70; Bachya, Vayechi; Parshas Beshalach]. This is Stage 2 — the Kiss: through Chochmah, the upper lips awaken, spirit attaches to spirit, the letter-combinations of the slanders are decoded and the halacha is restored — and from there, Stage 3 — the Union follows, as the Shechinah sits complete between the two Tzaddikim forever and ever. The three phrases of the verse = the three stages of elevation: Exaltation through Chesed (Embrace) → the King / Binah (heart) → Blessing / Chochmah (Kiss → Union). All as above. ✦ 🗺️ Translator's Summary — Torah 12 The following is prepared by the translator to aid study. It is not part of Rabbeinu's original text. The Tanna originates Torah — his speech IS the Oral Torah / Shechinah / Malchus Peh Worthy learner studies it in holiness and purity, in the Tanna's name → Neshikin: spirits kiss — lips move in the grave Shed Yehudi studies it → Shechinah in exile — letter-combinations become slanders against the Tzaddik ↓ (G-d's plan in the right column:) The Holy Blessed One causes the Tzaddik to "fall" into the scholar's mouth — so the Tzaddik can rescue the Shechinah from exile Stage 1: Embrace Accept shame with Chesed and joy → Green rose → Binah/heart → Arommimcha Elokai Stage 2: Kiss Chochmah decodes the letter-combinations → Spirit-to-spirit → Va'avarchah shimcha Stage 3: Union Shechinah between Upper & Lower Tzaddik → shed Yehudi slain → L'olam va'ed Key wordplays and roots in this Torah: • תְּהִלָּה (tehillah — praise) = תָּהֳלָה (taholah — confusion/mixture) [Job 4:18] — the Shechinah in exile • יַעֲקֹב (Ya'akov) = עָקֵב (akev — heel/end) — reward at the very end • לָבָן (Lavan) = cunning — the shed Yehudi scholar who learns without da'as • רוּחַ מְמַלְּלָא (ruach memalela) = living soul = speech = Oral Torah itself • וַיְסַפֵּר (vayesaper — he told) from סַפִּיר (sapphire / luminosity) — the Tanna's spirit illuminates • חֲנִיכָיו (chanichav) = חֲנִיכָה (dedication/initiation) = Chasadim — names like Avraham's • קַו הַיָּרֹק (kav hayarok) = the green ray from Binah = the rising Shechinah through embrace • גֶּשֶׁר שֶׁל דּוֹנַג (gesher shel donag — wax bridge) = shelo lishmah / lishmah oscillation — too unstable to stand on • תַּרְתֵּי חִיּוּתָא (tartei chiyusa — two life-forces) = spiritual (right hand — length of days) and material (left hand — wealth and honor) • הַמֶּלֶךְ (ha'melech — the King) = Binah = the heart in the soul is as the king in battle [Sefer Yetzirah] • וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ (va'avarchah shimcha) = Chochmah — source of all blessing — ribui d'virkaan Na Nach Nachma Nachman MayUman ✦ Translation prepared with awe and love for the holy Torah of Rabbeinu. Expanded edition — no word omitted, no concept compressed. ## Segment 3
וזה שאמר בלעם לבלק הנה ברך לקחתי וברך לא אשיבנו שגם הלקיחה היה בבחינת ברך וכו' כנ"ל. וזהו שאמר אחר כך לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל וכו' ופירש רש"י אפילו כשהם חוטאים לפניו בעבירה אינו מדקדק אחריהם וכו'. היינו כשישראל חוטאין ח"ו ואז נתקלקל כליהם על ידי החטא ואז יהיה האור נצטייר ממילא ח"ו להיפך כנ"ל אבל השם יתברך אינו מדקדק עם ישראל ועושה עמהם לפנים משורת הדין וכשנכשלים בעבירה ח"ו. אזי הוא מוריד האור מלמעלה בחינת ברכה בבחינת הנה ברך לקחתי כדי שלא יצטייר האור להיפך ח"ו על ידי שנתקלקל כליהם ח"ו. וזהו ה'אלקיו עמו וכו' כי תמיד ה' אלקים עמם ומצייר כביכול בעצמו האור בבחינת ברכה וזהו בחינת ה' אלקים. כי ה' הוא בחינת אור פשוט אלקים הוא בחינת צירי בחינת ציור האור היינו שה' אלקים עמו. היינו שכביכול הוא בעצמו מצייר האור לטובה כדי שלא יצטייר ח"ו להיפך על ידי קלקול הכלי מחמת שנכשלו באיזה עבירה ח"ו וזה שאמר אחר כך אל מוציאם ממצרים וכו' ופירש רש"י שאמר לבלק אתה אמרת עם יצא ממצרים שיצאו מעצמם אל מוציאם ממצרים וכו' ופירש רש"י שאמר לבלק אתה אמרת עם יצא ממצרים שיצאו מעצמם אל מוציאם ממצרים השם יתברך הוציאם ולא יצאו מעצמם. היינו שבלק אמר שיצאו מעצמם. דהיינו כפי תיקון הכלי שלהם היה גאולתם. ועל כן אפשר לקדק אחריהם ולמצא בהם איזה פגם כדי להתאחז בהם ולקלקל כליהם כדי שיצטייר האור להיפך. אבל באמת לא כך הוא רק אל מוציאם ממצרים דהינו שהשם יתברך בעצמו הוציאם על ידי אתערותא דלעילא בלי אתערותא דלתתא כי לא המתין שיצטייר האור לפי בחינת הכלי שלהם שהיא בחינת אתערותא דלתתא רק אל מוציאם ממצרים שהוא בעצמו צייר האור לטובה והוריד האור מלמעלה בחינת ברכה כנ"ל. בבחינת הנה ברך לקחתי כנ"ל. ועל כן אי אפשר לקללם בשום און כיאי אפשר לצייר האור להיפך כנץל בבחינת וברך ולא אשיבנו כנ"ל וזה בחינת אריכת אפיים שהשם יתברך מאריך אף אולי ישוב. וזה בחינת מה שהוא יתברך פושט יד לקבל בתשובה והבא לטהר מסייעין לו. היינו כשאדם חוטא ח"ו ואם היה יורד האור כפי הכלי שלו. היה מצטייר האור להיפך בבחינת לא זכה וכו'. ואם כן איך אפשר לו לשוב. אבל השם יתברך מלא רחמים. ותשובה קדמה לעולם. והבא לטהר מסייעין לו. היינו שכל אדם כשבא לטהר ולשוב בתשובה. אז השם יתברך ממשיך עליו האור בבחינת ברכה מלמעלה כנ"ל. ועל ידי זה נטהר מטומאתו כנ"ל. וזוכה לשוב וזהו הסיוע דלעילא. כי כשזוכה לשוב מחטאיו זהו בחינת יציאת מצרים כידוע וכנ"ל וזהו בחינת אכילת מצה על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם שנאמר ויאפו את הבצק וכו' כי מצה הוא בחינת מוחין גדולים מאד הבאים מלמעלה כי מצה הו בצק שאין מניחים אותו להחמיץ רק אופין אותו מיד בעת שהוא מצה קודם שבא לידי חימוץ היינו בחינת הנ"ל בחינתה אור הבא מלמעלה שהוא קמיץ וסתים שהוא אור פשוט שמצטייר תמיד כפי בחינת הכלי כנ"ל ועכשיו נצטייר מיד למעלה קודם שירד להצטייר למטה כפי הכלי:
And the general principle is that when a person wants to merit complete emunah in Hashem Yisbarach and in the true tzaddikim and in genuinely upright people, he must look at the emes in its truest form and not deceive himself at all; rather, he should look at the emes in truth, and then he will certainly merit complete emunah. For even though he will not merit to understand the matter well with his da'as, nevertheless, if he looks at the emes in its truest form, he will merit to understand with his da'as that it is fitting for him to believe. For example, regarding the very foundation of holy emunah — to believe in Hashem Yisbarach and in His Torah given through Moshe Rabbainu, alav hashalom, in writing and orally, and in His specific Providence, etc. — even though there are various strange and corrupted opinions of the philosophers and heretics, such that many of the great ones of B'nai Yisrael were ensnared by them, to the extent that among the printed commentaries found alongside the Mikra'os G'dolos one finds the claim that the speaking of Bil'am's donkey was merely a vision, Rachmana litzlan, Rachmana l'shaizvan, from this deranged opinion, which is outright k'firah and there is no greater heresy than this, Rachmana litzlan — and some of them say strange opinions of k'firah, of foolishness and vanity, regarding the other awesome wonders, as is found in their books — fortunate is one who merits never to look into them at all. But nevertheless, one who wishes to look at the emes in its truest form, according to what has been received by us from generation to generation, will understand and know in truth that all the nissim and wonders were in the physical, literal sense, as is explained in the holy Torah and in the N'vi'im and in the K'suvim and in the Babylonian and Yerushalmi Talmud and in the Midrashim. ## Segment 4
לא הביט און ביעקב (במדבר כג, כא) דרך השם יתברך - להביט על הטובות שעושין, ואף שנמצא בהם גם-כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה, כמו שכתוב (במדבר כג): לא הביט און ביעקב; מכל-שכן שהאדם אסור לו להביט על חברו לרעה, למצא בו דוקא מה שאינו טוב ולחפש למצא פגמים בעבודת חברו, רק אדרבא, מחיב להביט רק על הטוב. (לקוטי מוהר"ן ב' - סימן י"ז) (לקוטי מוהר"ן ב' - סימן י"ז)
17 - One Needs to Be Very Careful to Be Joyful and Good-Hearted on Shabbos One needs to be very careful to be joyful and good-hearted about Shabbos, for the virtues and holiness of Shabbos is great and precious very, as brought in Raishis Chochmah in Shaar HaKedushah at its beginning, see there. And it is fitting and correct to study in Raishis Chochmah in the gate the above and to ponder in his heart all teachings there in matter of holiness and virtues of Shabbos holy for there several particular precious from holiness and virtues of Shabbos for every matter and virtue said there about Shabbos is a thing in itself . And understand there well, to inflame his heart to receive Shabbos in joy great and mighty as fitting. And by means of this the fear in completeness that is with knowledge [ da’as ], for in weekday possible that the fear be with foolishness aspect of: "is not your fear your foolishness" [Job 4:6]. And main foolishness because of the servitude that is in weekday for by means of servitude the knowledge [ da’as ] not complete. And as written on Moab: "at ease Moab from his youth" etc. "and in exile not went , therefore stood his taste in him" etc. [Jeremiah 48:11]. And as our Rabbis of blessed memory said (Megillah 12b), for by means of servitude and exile the mind [ da’at ] confused. But on Shabbos it is freedom, and when there freedom and no servitude and exile, then the knowledge [ da’as ] complete as above. And main the freedom by means of the delight and the joy of Shabbos, aspect of: "then you shall delight on Hashem" [Isaiah 58:14], said about Shabbos (there 55:12): "for in joy you shall go out", that by means of joy go out to freedom. And when there is freedom, the knowledge [ da’as ] in completeness as above. And then the fear as fitting aspect of fear Shabbos ( Tikunay Zohar Tikun 9). For then the fear without foolishness that is in days of weekday for main the foolishness because of the servitude as above. And by this raise the fears the fallen that is what fears sometimes from prince and the like for by means of the knowledge [ da’as ] raise them. And main the knowledge [ da’at ] is about Shabbos by means of the joy, that by means of this there is freedom and then the knowledge [ da’as ] in completeness as above. And the general, that need to conduct joy great about Shabbos holy and not to show any sadness and worry at all only to delight on Hashem and to increase in delights of Shabbos in all kinds of delight whether eating and drinking, whether clothes according to what can for eating Shabbos it all spirituality, all holy, and ascends to place other completely from eating weekday as explained in place other [above in sign 56 and in sign 277], (and see Zohar Vayakhel p. 218 and in Mikdash Melech there). Way of Hashem blessed be He to focus on the good deeds performed and even if found in them also what not good, not look on this as written: "not looked iniquity in Jacob" [Numbers 23:21] (see Yalkut and in Tanchuma Re'eh p.1). All the more that the person forbidden to look on his fellow to evil to find in him precisely what not good and to search to find defects in service of his fellow only on the contrary, obligated to look only on the good. And to this good great that there is nature and providence for when the person does good, then leads him in providence and when he not good and if was leading him in providence not could to reach to him any good then leaves him on the nature and can be that will be to him goods on according to the nature. And if not was only providence, possible that providence canceled completely for when saw blessed be He that the person not conducts as fitting was angry, and was removing the providence completely but now leaves him on according to the nature and when he returns to better, supervises on him as above. And in truth not we can to understand what is nature and providence for in truth also the nature providence His blessed be He. And this thing is impossible to understand two things as one that is the nature that in truth providence His blessed be He [and he did not conclude]. ## Segment 5
וכל זה הוא בכח הקבוץ הקדוש שעוסק הצדיק לקבץ ולאסף בכל עת לקרבם לה' יתברך, שזהו בחינת הבית המדרש הקדוש שלו שהוא בחינת מקדש מעט כנזכר לעיל. שהוא בחינת בנין הבית השלישי שיהיה נבנה בזכות יעקב שלא יחרב לעולם וכו' כנזכר לעיל. וזה מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל שהם הבתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחינת המשכן ובית המקדש כנזכר לעיל. שראה בלעם שעקר כח ישראל בכל הגליות בפרט הגלות האחרון הארך הזה הוא על ידם. כי בלעם ברך את ישראל שלשה פעמים כנגד השלשה בנינים של בתי מקדשנו. כי בלק ובלעם היו קוסמים ומכשפים גדולים וראו גדל החרבנות שיהיה לישראל מחמת התגברות הסטרא אחרא להחטיאם בכל פעם. ועל כן רצו לעקר את ישראל לגמרי חס ושלום. אבל ה' לא עזבנו בידם והפך הקללה לברכה. ועל כן כשראה בלק שברכם ברכה הראשונה עדין לא שב מדעתו הרעה. מחמת שצפה שבית הראשון שהוא בחינת ברכה הראשונה של בלעם סופו לחרב. על כן סבר שיתגבר עוד אולי תחול הקללה חס ושלום. וכמו שבאמת חשבו נבוכדנצר וטיטוס וכל הרשעים המחריבים, שמאחר שרואים שיש להם כח להחריב את הבית המקדש על כן הם אומרים לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד . וכן בפעם השני שהוסיף בלעם לברכם חזר והתחזק ברשעתו להוליכו למקום אחר אולי תחול הקללה חס ושלום משם. מחמת שראה שגם הבית השני יהיה נחרב וכנזכר לעיל. ובפרט ששם אל המדבר פניו אל חטא העגל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . וגם בעצם רשעתו ראה שאי אפשר להשיג קץ האחרון כי הוא נעלם מאד מאד כי לביה לפומיה לא גלי , על כן סבר שעתה בפעם השלישית תחול הקללה חס ושלום. אבל ה' יתברך בעצם רחמיו מאד כאשר עקם את פיו עד שהכרח לברכם, פתח תכף בתחלת הברכה מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. שהוא מה שכתבנו לעיל שבכח האהלים הקדושים והמשכנות של יעקב וישראל שהם הבתי כנסיות ובתי מדרשות של הצדיקי אמת שהם בחינת מקדש מעט, על ידי זה לא יוכל לבלע את ישראל חס ושלום, כי על ידי זה יתגברו עליו בכח הצדיקים האמתיים שבכל דור כנזכר לעיל. וזהו כנחלים נטיו ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מה נחלים מעלין את האדם מטמאה לטהרה אף הבתי מדרשות מעלין מטמאה לטהרה הינו כנזכר לעיל. וזהו כגנת עלי נהר. זה בחינת מה שנתבאר לעיל שעקר תקון הבית המדרש שהוא בחינת מקדש מעט, הוא מה ששם מתקבצין כל הנקדות טובות וכל התעוררות טוב של כל אחד אפלו של הגרוע שבגרועים. כי בתוך הכלל הכל מצטרף יחד ונחשב אצלו יתברך. כי הן אל כביר לא ימאס עד שנחשב לאתערותא דלתתא שעל ידי זה עקר התקון. כי ה' יתברך מצפה לזה מאד כנזכר לעיל, ותכף מתעורר אתערותא דלעלא לסיעם וכו' כנזכר לעיל. כי שם בבית המדרש בחינת הבית המקדש מתועד ומתיחד ביחוד שלם ונפלא אתערותא דלתתא עם אתערותא דלעלא כנזכר לעיל. וזה בחינת כגנת עלי נהר , הינו כמו גן שצומחים בו פרות כשהוא אצל הנהר שתכף כשזורעין בו נמשך עליו מימי הנהר להשקותו ולהצמיחו מהרה. מה שאין כן שארי גנות כשזורעין אותן שצריכין להמתין עד ישקיף ה' משמים להוריד עליהם גשמי ברכה להצמיחם. כמו כן ממש הם הבתי כנסיות ובתי מדרשות של ישראל שכל התפלות והתורות והעבודות שעושים בהתקשרות הקבוץ הקדוש שבבתי כנסיות ובתי מדרשות, נמשך עליהם מיד מהנהר היצא מעדן להשקות את הגן להצמיחם ולגדל פרותיהם מהרה. כי בחינת האתערותא דלעלא יורד עליהם מיד בזכות הקבוץ הקדוש שמתקבצים אל הצדיק האמת וכנזכר לעיל. כי היחוד וההתועדות של האתערותא דלתתא הוא ממש כמו צמיחת פרות הגנה. כי אף על פי שהשם יתברך בורא ומקים הכל, כי הוא בורא פרי העץ ופרי האדמה וכל מיני צמחים שבעולם, אף על פי כן ברא העולם בהנהגה כזאת שההכרח שהאדם יחרש ויזרע הארץ והגנה, ואחר כך הוא מוריד עליהם גשם מן השמים, ועל ידי זאת דיקא צומחים הפרות וכל הצמחים. וכל זה הוא מחמת שכל מה שבעולם הכל נברא בשביל האדם הבעל בחירה, שעקר גדלתו הוא מחמת בחינה הנזכר לעיל, בחינת אתערותא דלתתא שתלוי בהאדם הבעל בחירה דיקא שבשבילו נברא הכל. ועל כן כל הדברים שבעולם הכל צריכין אל האדם שיעסק בתקונם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק אשר ברא אלקים לעשות וכו' (כמובא בדברינו מזה במקום אחר). וכמו שבענין הצמחים של הגנות לפעמים אף על פי שזורעין אינם צומחים או שמתעכב צמיחתם מחמת עכוב הגשמים, אבל כשה' יתברך נותן הגשם בעתו הם צומחים מיד. כמו כן הוא בענין האתערותא דלתתא ואתערותא דלעלא לפעמים כשאין האתערותא דלתתא כראוי מתעכב השפעת האור העליון לסיעו כראוי שהוא בחינת אתערותא דלעלא, ואזי אם אינו חזק בדעתו כראוי יכול לפל על ידי זה חס ושלום, ולפעמים יורד עליו בחינת האתערותא דלעלא מיד וכנזכר לעיל לענין הצמחים. אבל בכח הצדיקים האמתיים על ידי שנכללין בהקבוץ הקדוש של הבית המדרש שלהם, אזי מתחזק תמיד בכל מה שעובר עליו בכח הסיוע דלעלא, שהוא בחינת אתערותא דלעלא שיורד עליו מיד בבחינת כגנת עלי נהר שאינם צריכים להמתין על גשמים. כי הנהר סמוך אליהם מיד. כמו כן שם באהלים ומשכנות יעקב וישראל סמוך וקרוב מאד האתערותא דלעלא לבחינת האתערותא דלתתא לסיעו בכל עז להתחזק תמיד וכנזכר לעיל: וזה שמחזק הנביא את ישראל שישובו, כמו שכתוב בהפטרת דרשו ה' וכו' שמזרזם ומחזקם שם מאד מאד שישובו אל ה' אף אם חטאו כמו שחטאו, כמו שכתוב שם יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו'. כי אתם חושבים התרחקות חס ושלום ואני רוצה רק לקרב. וכמו שפרש רש"י שם. ואמר שם כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח. כן ה' אלקים יצמיח וכו'. הינו כנזכר לעיל שהודיעם כי רבים רחמיו מאד שישפיע עליהם סיוע דלעלא בחינת אתערותא דלעלא להצמיחם תכף וכנזכר לעיל. וכמו שמבאר והולך שם כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וכו' הינו כנזכר לעיל, רק העקר שיהיה איזה אתערותא דלתתא בחינת דרשו ה' בהמצאו וכו'. והעקר בכח ראש השנה ועשרת ימי תשובה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק זה . וזה שסים שם ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וכו'. כי הכל בכח הבית תפלה שהוא בחינת הבית המדרש שהוא מקדש מעט וכנזכר לעיל. וזהו כאהלים נטע ה', שהם בחינת בשמים יקרים. זהו בחינת נרדי נתן ריחו הנאמר על מעשה העגל, שרצה בלעם להתגבר חס ושלום בכח זה. אבל ה' יתברך כבר הקדים רפואה ומחל להם עד שנאמר עליו נרדי נתן ריחו, עזב לא נאמר אלא נתן כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , ומובא בדבריו זכרונו לברכה בהתורה תקעו ג לענין שהצדיק יכול להוכיח את ישראל בקול כזה שהוא בחינת קולו של משה, שעל ידי זה יהפך עוונותיהם לזכיות עד שכל העוונות יתהפכו ויעלו ריח טוב בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' כנזכר לעיל. וזה בחינת כאהלים נטע ה' וכו'. וזהו כארזים עלי מים, בחינת כח הצדיק שנקרא ארז אשר בלבנון בחינת צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה , כי הכל בכחו וכנזכר לעיל:
But the miracle was through oil sealed with the seal of the Kohain Gadol — who was anointed with the anointing oil encompassing all the tikunim , with which all the vessels of the Mishkan and Bais HaMikdash , all the Kohanim , and the Davidic monarchy of Mashiach were anointed. With the Kohain Gadol reside all blessings, etc., as above. Therefore, through this small amount of holy anointing oil, all the lamps were rekindled — a wondrous and awesome miracle was performed physically and spiritually. Physically, there was only enough to burn one day, yet it burned eight days. Spiritually likewise: it could only have illuminated a little, temporarily. But the tzadikim (= the Kohain ) overpower through the very essence of their power, until the small amount of oil-light of one day illuminates through all seven days (= the seven midos ), until eight days of Chanukah are made — the inauguration of the Bais HaMikdash , the totality of da'as : "whoever has da'as..." etc. Through the small amount of oil, they illuminate with their wisdom in the heart of every Jew to gladden his soul, etc., as above. Through this point of joy, they raise him according to his level up to the above nine chambers — from where the joy shines upon him from the source of joy drawn from there, as above. Then, as the joy shines more, he returns and ascends more and more from the Chambers of Exchange, ascending higher toward the above nine chambers, to the source of joy — and so it cycles for good. This is the aspect of: "the Ner Chanukah increases, adding each day" — the essential thing is the beginning, and each day it increases and adds, through the illumination of joy received each time from the source of joy, by having initially overpowered to draw joy upon himself wherever he is, in the intensity of his soul's exile. ## Segment 6
ויודע דעת עליון (במדבר כד, טז) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, כמו שכתוב: ״וחנפי לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם״, כמו שמצינו בבלעם הרשע שהתפאר: ״ויודע דעת עליון״ (במדבר כד). וכשעמד המלאך לפניו, בפרט כשעמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל, עד שהכריחה האתון לרבץ תחתיו, חרה אפו והכה את האתון ולא שת אל לבו להבין רמזי ה׳ יתברך, שכוונתו יתברך כדי שישוב מדרכו הרעה, שחפץ לקלל את ישראל ולעקר את עצמו משני עולמות על-ידי זה. ומאחר שראה ה׳ יתברך תקף רשעותו כל-כך, על-כן אמר לו: ״לך עם האנשים״, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, וכמו שפרש רש״י שם על פסוק זה, ״כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם״, אבל בני ישראל הכשרים כל מה שדוחקים אותם יותר חס ושלום, הם בורחים בכל פעם ביותר לה׳ יתברך, בבחינת (שמות יד): ופרעה הקריב — שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים (מדרש רבה בשלח פרשה כא). (הלכות יין נסך - הלכה ד, אות כד) דור ודור ה׳ יתברך ישמר מעתה. ומהם היו כל החרבנות והגליות והצרות מיום מתן תורה עד היום הזה עד ישקיף ה׳ וירחם ויתקן כל זאת. (לקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר ה׳, אות צ״ב) (לקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר ה׳, אות צ״ב)
## Segment 7
וירא פנחס בן אלעזר (במדבר כה, ז') בְּכָל דּוֹר וָדוֹר נִמְצָאִים בְּחִינַת מְקַנְּאֵי קִנְאַת ה' צְבָאוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת פִּינְחָס שֶׁעָמַד וַיְפַלֵּל וְכוּ'. כִּי גַּם עַתָּה הַבְּחִירָה חָפְשִׁית. כִּי עִקַּר הַבְּחִירָה הוּא עַתָּה אֶצְלָנוּ בְּנֵי אָדָם הַחַיִּים עַתָּה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. כִּי כָּל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּלְעֻמָּתָהּ הַצָּרָה שֶׁכְּנֶגְדָּהּ וְכָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם בֵּין מִסִּטְרָא דִּקְדֻשָּׁה וּבֵין מִסִּטְרָא אָחֳרָא הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל אֵינוֹ נַעֲשֶׂה עַתָּה עִם שׁוּם דּוֹר וָדוֹר כִּי אִם עִמָּנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים. כִּי בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כְּתִיב וְלֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ, רַק עָלֵינוּ נָפַל חוֹבַת הַיּוֹם לִלְחֹם מִלְחֶמֶת ה' כָּל אֶחָד כְּפִי בְּחִינָתוֹ, כִּי אֵין שׁוּם בֶּן אָדָם חַי חָפְשִׁי מִמִּלְחָמָה זֹאת, כִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה בָּא לָעוֹלָם. לִרְאוֹת עָמָל וְיָגוֹן וְכַעַס וּמַכְאוֹבוֹת וְכוּ'. וְלֵילֵךְ לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה וְכוּ'. הַכֹּל הָיָה בִּשְׁבִיל מִלְחָמָה זֹאת. כִּי כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה וְכוּ'. אֲבָל בְּוַדַּאי לָאו כָּל בֶּן אָדָם זוֹכֶה לְהִתְגַּבֵּר כָּרָאוּי וְכוּ' וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (בְּרָכוֹת יז) רְצוֹנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אַךְ שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה מְעַכֵּב אוֹתִי וְכוּ'. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי צַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת וּזְקֵנִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. אֲבָל יֵשׁ כְּנֶגְדָּם זְקֵנִים שֶׁאֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת, שֶׁמֵּהֶם יוֹנֵק מֵצַח הַנָּחָשׁ וְכוּ' (כַּמְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן ב' – סִימָן ד'), וּמִתְגַּבְּרִים כְּמוֹ שֶׁמִּתְגַּבְּרִים בְּכָל מִינֵי תַּחְבּוּלוֹת. אֲבָל יֵשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר אַנְשֵׁי אֱמֶת הַחָסִים עַל נַפְשָׁם בֶּאֱמֶת וְאֵינָם רוֹצִים לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמָן וּמִסְתַּכְּלִין עַל אַחֲרִיתָם בְּכָל יוֹם בְּעֵין הָאֱמֶת עַד שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מְקַנְאֵי קִנְאַת ה' צְבָאוֹת שֶׁמִּתְעוֹרְרִים מֵעַצְמָם לַעֲשׂוֹת עֲבֹדוֹת קְדוֹשׁוֹת בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת מַה שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ בָּהֶם וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל עַל פִּינְחָס וְעַל כָּל הַקַּנָּאִין שֶׁאִם בָּא לִשְׁאֹל אֵין מוֹרִין לָהֶם (סַנְהֶדְרִין פֶּרֶק הַנִּשְׂרָפִין דַּף פב) שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת נְדָרִים, בְּחִינַת צְדָקָה, וְעַל־יְדֵי זֶה הֵם מַכְנִיעִין אוֹתָם וְכַמְבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה. וַעֲדַיִן צְרִיכִין לְבָאֵר בָּזֶה הַרְבֵּה אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הַכֹּל מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאֵין מוֹרִין לָהֶם וְכוּ', וְהָבֵן הֵיטֵב. (לקוטי הלכות – הלכות ברכת השחר ה', אות צ"ג) (לקוטי הלכות – הלכות ברכת השחר ה', אות צ"ג)
# פרשת בהעלותך - ליקוטי מוהר"ן והלכות URL: https://ajew.org/reader-plain/parsha-lm/1/behaalotcha/ # פרשת בהעלותך - ליקוטי מוהר"ן והלכות Source: https://ajew.org/reader/parsha-lm/1/behaalotcha ## Segment 1
וזהו: בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות . הינו שהזהיר את אהרן הכהן שהוא שושבינא דמטרוניתא שעוסק לקרב ישראל לה' יתברך על ידי שממשיך עליהם הארת הצדיק האמת הנ"ל בבחינת הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו' ומקרבן לתורה . וזהו: 'בהעלתך את הנרת', כשתרצה להעלות ולהאיר את שבעת הנרות, שהם בחינת כלל נשמות ישראל, 'אל מול פני המנורה' שהוא בחינת הצדיק האמת, בחינת משה, שהוא בחינת פני המנורה פני התורה, כי הוא כלול מכל השבעים הפנים לתורה ועל כן הוא יכול להאיר כל שרשי נשמות ישראל. ועל כן הזהירו: 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות', שכל הכתות שבישראל שכלולים בשבע כתות כלם יאירו אל מול פני המנורה, שכלם יכונו דעתם אל הארת הצדיק האמת שמשם מאיר נשמותיהם וכנ"ל:
## Segment 2
וזה פרשת בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ושה מעשה המנורה מקשה זהב וכו'. אור המנורה זה בחינת אור הצדיק האמת שהוא עיקר אור המאיר בכל העולמות מכל שכן בעולם הזה וכל האורות שבעולם כולם נמשכין ממנו. ועל כן אור המנורה מאיר על ידי השמן כי שמן הוא בבחינת אויר הנח והזך שזהו בחינת שמן המשחה בחינת הנה מה טוב ומה נעים וכו' כשמן הטוב על הראש וכו' בחינת לריח שמניך וכו'(ועיין לעיל ויתבאר לקמן). ועל כן על ידי השמן בחינת גרים שנעשין על ידי אויר הנח והזך על ידי זה מאירה המנורה כי על ידי זה דייקא נתגלה אור הצדיק האמת כנ"ל. וזהו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, פני המנורה זה בחינ הצדיק האמת הקר האמת שבדור, שבעת הנרות הם שאר הצדיקים אמתיים הנמשכים ממנו כענפים מאילן שהם בחינת תלמידיו (כמובא בזוהר הקדוש לענין רבי שמעון בר יוחי והחבריא וכו' עיין שם). והזהיר הכתוב שכל שבעת הנרות שהם בחינת כלליות כל הצדיקים שבדורד כולם יהיה השתדלותם להאיר אל מול פני המנורה להמשיך אור הצדיק האמת בעולם שהוא היחיד בדורו שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים. שהעיק רלהמשיך אורו בעולם שעל ידי זה יתתקם הכל כי יש כמה צדיקים אמתיים וכולם אמת. אבל יש צדיק שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים שהוא עיקר עצם האמת בחינת אבן טוב שהוא עיקר האור המאיר האמת בכל העולמות וכל מי שצריך לקבל אמת צריך לקבל ממנו. כי שאר כל הצדיקים מכל שכן שאר הכשרי םוהעולם כולם הם בחינת חלונות אצלו (כמו שכתוב במקום אחר שיש באמת בחינת אבן טוב וחלון עיין בסעיף קי"ב). ועל כן האמת של שאר הצדיקים אינו יכול להכניע לגמרי את השקר כי אף על פי שהם מכניעים ומבטלים לפעמים איזה שקר אבל הוא רק לפי שעה אבל אחר כך מתגבר השקר בשקרים ורמאות יותר ומקלקל זה התיקון והאמת שהמשיך זה הצדיק בעולם ולפעמים מתגבר אחר כך הסטרא אחרא והשקר על ידי האמת של זה הצדיק יותור ויותר כי יונק מזה האמת ומהפכו לשקריו ורמאותיו עד שגייקא על ידי זה האמת הוא מתגבר יותר. וכמו שראינו בחוש כמה פעמים ענין זה וכמו שהזהירו רבותינו ז"ל על זה במשנה חכמים הזהרו בדבריכם שמה תחובו חובת גלות וכו'(וכפי פרש רש"י שם הרע"ב) וכן ראין כמה פעמים. אבל הצדיק האמת הנ"ל שהוא בחינת נקודת האמת שבין הצדיקים הוא יודע מכל זה והוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות כמו שכתב רבינו ז"ל לענין משה רבינו שהיה יודע כל מה שתלמיד ותיק עביד לחדש והוא יודע להמשיך אמת כזה בעולם שאי אךפשר לקלקלו בשום אופן. ואף על פי שעליו מתגברת הסטרא אחרא והשקר ביויתר ויותר מעל כל הצדיקים ומחפה ובודה עליו שקרים שלא עלו על לבו. וכמו שמצינו בכמה דורות שדייקא על הצדיק החד בדרא הגדול במעלה ביותר אמרו עליו שקרים וכזבבים ועלילות שלא עלו על דעתו. והראשון היה אברהם אבינו שאמרו עליו שהוא מין כמו שכתוב במדרש שאמרו בשביל המין הזה בא הרעב. וכן משה רבינו חשדוהו בא"א וכ"א קינא לאשתו ממשה כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וכן ירמיהו כשדוהו בא"א וכן כיוצא בזה על גדולי הצדיקים דווקא יחידי הדורות אמרו דברים כאלה. אבל סוף כל סוף דבריהם חים וקיימים לעד ולנצח ודברי החולקים בטלים ומבוטלים כי ךשפת אמת תכון לעד. כי הצדיק בחינת נקודת האמת הנ"ל הוא ממשיך אמת כזה בעולם שהוא בחינת שורש תכלית האמת שעל ידי זה עיקר ביטול השקר בשורשו כנ"ל. ועל כן מזהיר הכתוב שכל שבעת הנרות יאירו אל מול פני המנורה. שכל השתלותם של כל הצדיקים והכשרים הכלולים בשבעת הנרות שהם בחינת שבע שבתות של ספירת העומר כולם יהיו כל עבודתם להאיר אל מול פני המנורה. להמשיך אור פני המנורה בעולם שהוא בחינת אור הצדיק שהוא נקודת עצם האמת שעל ידו עיקר ביטול השקר לגמרי עד קצה אחרון כנ"ל. וזהו, וז המעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא ופרש רש"י שלא תעשינה אברים אברים על ידי חיבור כי אם עשת של ככר זהב היתה וכו'. היינו כי המנורה היתה בתכלית האחדות מחתיכה אחת כי אמת הוא אחד. ואף על פי שיוצאין ממנה כפתורים ופרחים וגביעים משוקדים הרבה וירך ופרחים וקנים. אף על פי כן הכל נמשך מעשת זהב אחד. כי עיקר האמת הוא אחד בתכלית האחדות ואף על פי שמהאמת נמשכין התורה והמצוות וכל העולמות שיש בהם גוונין ושיניים לאין מספר. אף על פי כן בשורש הכל כולא אחד בחינ עד ירכה עד פרחה מקזה היא שהכל מעשת אחד כי כולא אחד שזה עיקר האמת שהוא אחד כנ"ל:
## Segment 3
וזה בחינת מעשה המנורה שהוא בחינת התורה כמו שכתוב (משלי י') כי נר מצוה ותורה אור וכמובא. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות לכל ישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים (מנחו פרק ו'). כי כל בחינת התעוררות שלנו הוא רק כמדליק נר שאינו עושה כלום רק שלוקח נר ומדליק בו נרות אחרים לאלפים ורבבות כמו שירצה ובאמת אם לא היה לו אלו הנרות או הדברים שמדליקין, בוודאי לא היה אפשר לו להדליק אבנים ועפר. וכן אם לא היה לו נר להדליק מנו או איזה דבר להוציא ממנו אש, בוודאי גם כן לא היה אפשר לו להדליק. נמצא שהכל מאתו יתברך האש והנר והשמן והפתילה המדליק והנדלק הכל מאתו יתברך. ואף על פי כן אם לא יעשה האדם המעשה כל שהוא ליקח הנר ולהדליק בו אחרים בוודאי לא יהיו נדלקים מעצמם. כי כך ברא השם יתברך הבריאה שהכין הכל כאשר לכל בחכמתו. ואף על פי כן רוצה דוקא שאנחנו נעשה ונגמור על ידי התעוררותנו מלמטה. אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך כנ"ל כי כל עבודת האדם את השם יתברך הוא בבחינת הדלקת והארת אור הנשמה כמו שכתוב בזוהר הקדוש אעא דלא סליק בי' נורא מבטשין ליה גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא וכו'. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים היינו שההתחלה והסיום הכל ממנו יתברך לבד. כי נר המערבי היה דולק בנס כמו שאמרו רז"ל (יומא ל"ט). ועל כן בוודאי היה יכול הוא יתברך להדליק בעצמו את כל נרות המנורה. וכמו שאמרו רז"ל (מנחות פרק ו') וכי לאורה הוא צריך וכו'. אך צור לנו והזהיר מאד על הדלקת נרות המנורה להורות שאף על פי שהכל מאתו יברך כנ"ל. אף על פי כן אנו מחויבים על כל פנים להדליק את נרות המנורה. וזה יהיה נחשב להתעוררות שלנו אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך. כי ממנו הוא מתחיל ובו היה מסיים. וזהו בחינת מעשה המנורה שהיה כולה מקשה עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דהיינו שכולה נעשית מעשהת אחת מראשה עד סופה עם כל הכפתורים והפרחים וכו', הכל נעשה מחתיכה אחת. עד שנתקשה משה הרבה איך לעשותה ואמר לו השם יתברך הטל את העשת לתוך האש ותצמא המנורה, היינו שכל המנורה שהיא כלל הארת התורה הוא רק מחתיכה אחת מיני' ובי' שבאמת נעשית מאלי'. כי היה בלתי אפשר לאדם לעשותה. כי קשה וכבד להאדם שיתעורר ויאיר מעצמו. ואף על פי כן צריכין לעשות המנורה למטה דייקא. ועל כן באמת נתקשה משה הרבה על זה. כי סוד זה נוגע בשער החמשים כ"ל שבאמת הכל כאשר לכל ממנו יתברך ואף על פי כן צריכין רק התעוררות ורצון ותשוקה אל האמת. וזה נחשב להתעוררות שלנו כנ"ל. ועל כן כל הקרבת הקטרת היה בשעת הדלקת המנורה והטבתה כמו שכתוב כ(שמות ל"ג) בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלות אהרן את הנרות וכו'. כי קטרת שהיא עיקר בחינת תשובה כידוע כי י"א סמני הקטרת מכניעין סטרא דמותא, כל הסטרין אוחרנין ומעלין הקדושה מעמקי עמקי הקליפות כידוע שזהו עיקר בחינתתשובה וכמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שיזהר לומר קטרת בכוונה גדולה ויועיל לו לחזור בתשובה. נמצא שקטרת בבחינת תשובה. אבל עיקר התשובה זוכין בבחינת המנורה שהוא בחינת אמירת תהלים שכולל יוחד אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא בקשר נפלא מה שאי אפשר להבין ולהשיג כלל וכנ"ל. וזהו בחינת מה שראה זכריה סוד הגאולה שלימה על ידי המנורה שראה כמבואר שם בהפטרת בהעלותך ושבת חנוכה שהוא (זכריה ד') ראיתי מנורת זהב כולה וגולה על ראשה וכו'. וכלל הענין שהשמן היה נמשך מאליו כמו ממעין כמו שכתוב וגולה על ראשה. וכמו שפירש רשץי שם. וסיים שם לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' היינו כל ענין הנ"לל. שעיקר התשובה שהיא עיקר הגאולה הוא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' כי הכל מאתו יתברך. והעיקר תלוי בבחינת ה"ל שנזכה שיהיה נמשך בחינת הארת שער החמשים כנ"ל ששם כלולים יחד בקשר אחד אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא שזה זוכין על ידי אמירת תהלים והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו יתברך תמיד יהיה איך שיהיה. ואז אף על פי שיודע בעצמו שבוודאי אינו יוצא י"ח כלל. אף על פי כן באמת זהו סוד נפלא שאי אפשר להשיג כי נמשך משער החמשים שנמשך על שבעה קני המנורה שהם כלולים כל אחד משבעה בחינת שבעה ושבעה מוצקות וכו' שכל זה סוד שבע שבתות תמימות שסופרין קודם יום החמשים שהוא שבועות שכל זה כלול באמירת תהלים שכולל כל החמשים שערי תשובה שם תשובתינו אליו ותשובתו אלינו, כולל כולם יחד כי הכל אחד כנ"ל. ועל ידי זה תהיה הגאולה על ידי משיח צדקנו שהוא דוד וכנל. ועל כן רמז הגאולה במעשה המנורה וכנ"ל: (הלכות קריאת שמע הלכה ו' נכללת בהלכות ברכות השחר הלכה ה'
Translator's Overview The following summary and diagram are not part of the original text. This halacha builds a single chain from sh'miras habris through to the flow of all berachos, explaining Bircas Kohanim as the channel through which this operates. Every detail of the halachah (calling the Kohanim, reading word by word, the three berachos' content, blessing travelers) is mapped onto this structure. ## Segment 4
בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה: ע"פ התורה אמר ר' עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות כי ע"י השקר נתעכר דמיו ונמשך בכי' ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כיעיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכ'. וקודם הבריאה הי' הכל אחד ואפילו שם טהור לא הי' שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה שמשם אחיזת השקר. כי תיכף אחר הבריאה הי' כביכול שני דברים בחי' האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' ע"ש כל זה היטב. וע"י השגחת הש"י אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדו תעמו וכו'. וע"י אמת השגחהת הש"י עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל ע"י שקר מסלק ממנו השגחת הש"י ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שנתהווה ע"י השקר וכו' ע"ש כ"ז היטב: וזה בחי' שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכגלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד ע"י קיום התורה והמצות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כולה הוא בחי' עינים כ,ש מצות ה' ברה מאירת עינים כי ע"י התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כ"ש והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שע"י העבירה שהוא רע בעיני ה' עי"ז כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועי"ז נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחי' כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה ע"י העבירה בחי' ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה ע"י פגם העבירה שהוא פגם העינים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י בחי' העינים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש כי ע"י פגם העינים מפריד הביראה מאחד שזהו בחי' מינות וע"ז ר"ל: ועיקר הבריאה היתה רק בשביל הבחירה כי רק בשביל זה ברא השש,י כל העולמות כולם מראש ועד סוף וכולם נבראו בשביל האדם התחתון שבעוה"ז המלובש בגוף עכור שיש לו בחירה לבחור בטוב או בהיפך ח"ו. כי כל הבריאה היתה כדי שידעו ממנו ית' כדי שיכירו הכל גדולתו ורוממותו וטובתו ית' שזהו עיקר התכלית מכל התכליתין וכ"ש בזוה"ק שכל הבריאה היתה בגין דישתמודעין לי'. והש,י שיער בדעתו וחכמתחו ית' שא"א לגלות אלהותו וגדלו ורוממותו כ"א ע"י שיהי' האדם הבעל בחירה בעולם. כי כשרצה לגלות אלהותו הוצרך לברוא עולמות כיאם לא יהיו עולמות מי ידע ממנו ית' כי הכל אחד לבד בחי' קודם הבריאה ואין מי שידע ממנו ית'. ע"כ הוצרך לברוא את העולם ולהוציא כל העולם מכח עאל הפועל כדי שידעו ממנו ית' כנ"ל. אך תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה תיכף הבחירה כי תיכף אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, בחי' האחד ית' והבריה ואז שייך בחירה כנ"ל ? הנ"ל. וזה היה מוכרח לבריאת העולם כי אם לא הי' נתהוה תיכף בחי' הבחירה לא הי' שום קיום להעולם כלל והיה כל העולם חוזר לשרשו ולמציאותו הראשון מיד ולא היו יודעין ממנו כלל כמו קודם הבריאה, היינו שאם גם אחר הבריאה הי' הכל יודעין בידיעה גמורה מאלהותו ית' כמו שהוא באמת לא הי' שום קיום להבריאה כי הי' חוזר העולם לשרשו כנ"ל. כי עיקר הוא הידיעה וע"י הידיעה נכללין באחדותו ית' וכמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו. נמצא שאם גם אחר הבריאה היו הכל יודעין האמת בלי שום ספק ולא הי' שום מקום לטעות היתה הבריאה חוזרת תמיד למקומה הראשון והי' נחרב העולם לגמרי כי הי' בטל במציאות ע"י הידיעה האמתיית שהיא אחדותו כנ"ל. ע"כ עיקר קיום העולם הוא רק ע"י הבחירה שנתהוה תיכף אחר הבריאה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל. כי תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, האחד ית' ואחר הבירה כנ"ל. ואם הי' הכל יודעין האמת שאחר הבריאה נמשך מאחדותו ית' הי' חוזר הכל אל האחדות והי' מתבטל העולם כנ"ל. אך השי"ת ברא את הבריאה באופן זה שתיכף אחר הבריאה יתהוה תיכף כח הבחירה דהיינו שתיכף אחר הבריאה יהי' מקום לטעות אם ירצה האדם, ואם ירצה להסתכל על האמת יראה האמת שזהו בחי' הבחירה שנתהוה אחר הבריאה ע"י שהיו אז שני דברים כנ"ל כי יש לו כח לבחור בזה או בזה, היינו כנ"ל שאם ירצה להטות דעתו אל האמת ולבחור בחיים וטוב שהוא האחד ית' להתקרב אליו אז טוב לו ואז יכלול גם אחר הבריאה בקודם הבריאה ע"י שידע ויאמין בהאמת שכל הבריאה נמשכת מהאחד ית'. אבל יש לו כח לבחור בההיפך. היינו שיש לו כח לכפור ח"ו שזהו בחי' השקר שנאחז אחר הבריאה היינ והכפירות שהם שקר היפך האמת שהם נאחזין תיכף אחר הבריאה שאז נתהוה מיד הבחירה שיש כח לכפור ח"ו למי שירצה לצאת ח"ו שזהו עיקר הרע והטומאה. כי עיקר היצה"ר והס"א הם בח'י כפירות כי היצה"ר והס"א נקראין אל אחר כפירות כידוע. ומחמת שנתהוה תיכף אחר הבריאה כח הבחירה כנ"ל, מחמת זה מתקיים העולם ואינו חוזר מיד לשרשו ע" ישיש בחי' מסך מבדיל בין העולם ובין שורשו שהוא הסתרת הידיעה מה שאין הכל יודעין האמת מיד שזהו בחי' כח הבחירה. והסתרת הידיעה הזאת הוא בחינת תחילת הצמצום של החלל הפנוי וכמובן במ"א בדברי רבינו זצ"ל (סי' ס"ד) שעי"ז עיקר קיום העולם. כי עכשיו כשיש צמצום והסתרת הידיעה עד שאפשר לטעות למי שירצה שזהו בחי' מסך המבדיל שזהו בחי' כח הבחירה כנ"ל אז ימתקיים העולם ואינו חוזר לשרשו מחמת מסך המבדיל הנ"ל. אבל אם כן יתבטל העולם מחמת העדר החיות כי א"כ מאחר שיש מסך המבדיל מהיכן יקבל העולם ומלואו חיות ממקור החיים שהוא האחד ית' המחי' את כולם. ע"כ הצדיקים הם מקיימין את העולם כיהצדיקים הבוחרים בחיים ומאמינים שכל הבריאה נמשך ונברא מאחדותו ית' עי"ז הם כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי ע"י ידיעה שהכל ממנו ית' נכלל הכל באחד כנ"ל ואז נכלל העולם באחד ואעפ"כ יש קיום להע8ולם כי נכלל באחד בבחי' רצוא ושוב בחי' מטי ולא מטי. מאחר שכבר משברין הכפירות ומאמינים שגם מסך המבדיל בעצמו והבחירה בעצמו הכל ממנו ית' ואזי נכלל הכל באחדותו ית' בבחי' רצוא ושוב בבחי' רדיפא ומעכב המבואר במ"א (סי' כ"ד) שעי"ז נעשין כלים והיכלין לקבל אור האחדותו ולהתענג על ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ואעפ"כ לא יתבטל לגמרי שכל אלו ההיכלין הזכים והרוחניים נעשים ע"י שזכה לשבר המסך המבדיל ע"י שבחר בחיים עד שעי"ז נתהפך המסך המבדיל ונעשה ממנו היכלין עילאין לקבל האור על ידו לכלול באחדותו ית' ברצוא ושוב באופן שיוכלל בו באמת בתכלית האחדות ואעפ"כ לא יתבטל במציאות רק יזכה לידע אותו ית'. שזהו עיקר התכלית האמתי אשרי מי שיזכה לזה: נמצא שעיקר שלימות הבריאה הוא דייקא ע"י הבחירה שנתהוה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל דייקא. והעיקר הוא האמת שצריכין להאמין בהאמת שגם אחר הבריאה הש"י משגיח בהשגחה פרטיית על כל הדברים שבעולם כי הוא ברא הכל והוא מקיים הכל בהשגחתו וגם כל הטבע הוא השגחה רק שהוכרח שיהי' דרך הטבע בעולם כדי שיהי' מקום לטעות כדי שיהי' בחירה שזהו עיקר קיום העולם וכנ"ל ואזי ע"י האמת נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ואזי כולו אחד כולו טוב כנ"ל בהתורה הנ"ל: וע"כ נקרא האדם בזה העולם שליח כ"ש (שמואל ב' כ"ד) מה אשיב שלוחי דבר וכ,ש ציר נאמן לשולחיו (משלי). כי האדם נשלח מלמעלה בזה העולם הגשמי כדי שיעלה כל העולמות לשרשן לכוללן באחד כנ"ל שיהי' אחר הבריאה נכלל באחד כנ"ל. כמו האב ששולח את בנו בדרך למרחוק כדי שיכבוש מלחמות וישיב לו את כל המדינות שנתרחקו ממנו כדי שיגדל וינשא את בנו אח"כ ברוב עוז ותפארת עד אין קץ אם יזכה לעמוד בקשרי המלחמה. נמצא שעיקר שלימות האדם בעוה"ז הוא שיראה להיות ציר נאמן לשולחיו שיעשה שליחותו באמת דהיינו שישב השליחות להמשלח שיחזור ויגביה ויעלה וינשא כל הדברים שבעולם לשרשן לכוללן באחד ואז נכלל השליח בהמשלח. היינו שכל הבריאה בכלליות שהיא בבחי' שליחות שנשלחה ממנו ית' ונתרחקה מאתו ית' ע"י מסך המבדיל שהוא קיום העולם כנ"ל. וכשהאדם הבעל בחירה בוחר בטוב אזי מחזיר השליחות למרי' קמא כי מחזיר ומעלה כלליות הבריאה שנשלחה ונתרחקה ממנו ית' לשרשה ולמקומה ע"י אמונתו החזקה בהאמת בהאחד ית' שהוא ברא הכל שעי"זחוזר ונכלל הכל באחדותו ית' כנ"ל: כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י שיש בחי' שליח שהוא בחי' מלאך שנקרא שליח שהוא בחי' מט"ט שמשם אחיזת עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' הבחירה בידוע כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י הטבע. כי אם לא הי' בחירה כלל רק עיקר הבחירה הוא ע"י שרואין שיש דרך הטבע בעולם עי"ז יש מקום לטעות ח"ו למי שרוצה לצעת ולעקור עצמו מחי החיים. כי באמת צריכין להאמין שגם הטבע בעצמה היא השגחה ובפרט שכבר זכינו לראות השגחתו ית' ושינוי הטבע בכמה אותות ומופתים שעשה הש"י עמנו ביציאת מצרים וקריעת י"ס וכו' וכו' וכן בכל דור ודור. וגם עכשיו מי שרוצה להסתכל על האמת רואה שינויים גדולים ונפלאות רבו תבכל עת שא"א להבינם ע"פ הטבע כלל אם לא כי יד ה' עשתה זאת. כי באמת אין שום טבע בעולם כי הטבע בעצמה הוא השגחתו כי הוא ברא את הטבע והוא ית' מנהיג את הטבע כרצונו והבטע הוא רק בחי' שליח בחי' מלאך ששם אחיזת הטבע כידוע וע"כ הטב"ע בגי' אלקי"ם שהוא בחי' מלאך כידוע וכ"ש מלאכי אלקים. ועיקר הנהגת העולם ע"י שליח ע"י בחי' הטבע, הוא בשביל הבחירה כנ"ל. וכשהאדם מאמין בהאמת ויודע שגם הטבע בעצמה וכל העולם ומלואו הכל ממנו ית', נמצא שחוזר וכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה, כלליות השליח בהמשלח כנ"ל. כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י אמונת ההשגחה כמבואר בהתורה הנ"ל: וע"כ בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו. כי זהו בחי' כלליות התורה והמצוות כדי שיוכלל השליח בהמשלח שיהי' השליח והמשלח הכל אחד שהוא בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה שיהיה כולו אחד כולו טוב וכנ"ל: וע"כ אם שינה השליח כל שהוא השליחות בטל. כי עיקר כלליות השליח בהמשלח בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י אמת כנ"ל וע"כ אם שינה השליח שהוא פגם האמת, השליחות בטל כי ע"י השקר בחי' שינוי מפריד ח"ו אחר הבריאה מהאחד. ואז נפרד השליח מהמשלח ואינו נכלל בו ואז שליחותו בטל כי הרשעים מאבדין את העולם ע"י שמפרידין העולם משורשו ע"י השקר שלהם שהוא כלל רשעותם כי השקר הוא הרע והטומאה כלליות כל החטאים שבעולם. כי עיקר קיום השליחות הוא ע"י האמת שעי"ז נכלל השליח בהמשלח וכל מה שעושה השליח כאלו המשלח עושה בחי' שליחו של אדם כמותו שכ"ז נמשך משורש השליחות העליון שהוא כלליות האדם והבריאה הכלולה בו שנשלחו מהמשלח הראשון האחד ית' שעיקר קיום שליחותם הוא ע"י האמת עי"ז חוזרים ונכללים בו ית' כנ"ל. וע"כ הצדיק מנהיג העולם כרצונו כ"ש ותגזר אומר ויקם לך. כי הוא נכלל בו ית' ע"י האמת שזהו עיקר הצדקות והכשרות של כל הצדיקים והכשרים וכל מעשי הצדיק האמת הם מעשי הש"י בעצמו כי הוא נכלל בו ית' כנ"ל. שזהו בחי' שלוחו של אדם כמותו שנמשך מבחי' זו כנ"ל: וע"כ אין שליח לדבר עבירה. כי ע"י העבירה עושין פירוד ח"ו ומפרידין ח"ו אחר הבריאה מקודם הבריאה שזהו בחי' ביטול השליחות כנ"ל: ומחמת זה בעצמו אין שליחות לעכו"ם כי העכו"ם הם בבחי' פירוד מחמת שאין מאמינים בהשגחתו ית' וע"כ אינם יונקים כ"א מאחורי כתפא כמבואר שם בהתורה הנ"ל וע"כ הם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ הם נקראים רבים כשפרש"י על עשו שהי' לו י"ו נפשות ונקראים נפשות בלשון רבים, ויעקב הי' לו שבעים נפש ונקראים בלשון יחיד כי העכו"ם הם שקר שהוא בחי' בקשו חשבונות רבים והם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ אין שליחות לעכו"ם כי עיקר שליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו הוא בחי' כלליות בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל וע"כ אין שליוות אלא לישראל שכלולים באחד כנ"ל: וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י הידיעה שיודעין שהכל בהשגחתו כנל שזהו בחי' מוחין דגדלות כ"ש ספרה לי את הגדולות אשר עשה אלישע, שכל הנסים והנפלאות שעשה אלישע שהם התגלות השגחתו ית' הם נקראיםגדולות בחי' מוחין דגדלות כ"ש כי מי גוי גדול ע"י שמאמינים בהשגחתו ית' וקוראים ומתפללים תמיד להש"י. וע"כ ע"י התפילה נמשכין מוחין דגדלות כידועהתפילה הוא בחי' אמונת ההשגחה שמחמת זה מתפלל וקורא להש,י מחמת שיודע ומאמין שהכל בהשגחתו ית' וידיעת ההשגחה זהו בחי' מוחין דגדלות כנ"ל. וע"כ עשו שאינו מאמין בהשגחה נקרא קטן כ"ש קטן נתתיך בגוים וכו' כי הוא בבחי' מוחין דקטנות שיניקתם מבחי' אלקים שמשם אחיזת הטבע שהוא בגי' אלקים כידוע. וע"כ הקטן שאין דעתו שלימה ונאחזין בו עאדיין מוחין דקטנות, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין יכול לכלול אחר הבריאה באחד שזה זוכין רק ע"י ההשגחה כנ"ל. וע"כ הקטן פטור מכל המצוות כי כל התורה והמצוות הוא רק לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' כולו אחד שזה זוכין רק ע"י ידיעת ההשגחה שהוא בחי' מוחין דגדלות כנ"ל וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר בחי' השליחות נמשך מבחי' ככליות הבריאה באחד וכו' כנ"ל: וזה בחי' חנוכה כי מלכות יון הרשעה עמדו על ישראל לבטלם מהתורה והמצות כי היוונים הם אפיקורסים גדולים ואין מאמינים בהשגחותו ית' כי כל חכמות החיצונים נקראים חכמות יון שמהם כל האפיקורסות והכפירות ועי"ז מפרידין בחי' אחר הבריאה מאחד כנ"ל וע"כ רצו לבטל התורה והמצות שעי"ז נכללין באחדותו ית' וע"כ כשזכו לנצחם הי' הנס בנרות המנורה וקבעו רז"ל להדליק נר חנוכה. היינו ע"י שזכינו לנצחם ולשברם עי"ז נתגלה השגחתו ית' וע"כ קבעו להדליק נר חנוכה כי הדלקת נר חנוכה הוא בחי' אור עיני השגחתו ית' שאנו ממשיכין אור ההשגחה על ידי ההדלקה שאנו מדליקין נר חנוכה כי אור נר חנוכה הוא בחי' אור ההשגחה שאנו ממשיכין עכשיו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל: וע"כ מצות נר חנוכה למטה מעשרה טפחים כי למטה מעשרה טפחים אין השכינה שורה כשרז"ל ועכשיו מעוצם הנס של חנוכה אנו זוכין לגלות אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים, להורות שבכל מקומות ממשלתו ואפילו בכל מקומות הנמוכים הרחוקים ממנו ית' כולם מתנהגים בהשגחתו יתברך לבדו כי הוא יתברך מחיה את כולם. וזה עיקר כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כשמקומות הרחוקים נכללים באחד על ידי שיודעין שגם שם מאיר השגחתו ית' תמיד. כי עיקר האדם נברא רק בשביל זה כדי לכלול כל המקומות הרחוקים באחדותו ית' ע"י שיזכה לבחור בטוב כנ"ל כי עיקר הבראיה היתה כדי שאח"כ יחזור ויוכלל הכל באחד ע"י האדם הבל בחירה שעי"ז יתגלה אלהותו ית' כנ"ל. כיאם לא היתה הבריאה יוצאת מכח אל הפועל לא היו יודעין מאלהותו ית' כנ"ל. ועיקר התגלות אלהותו הוא ע"י האדם הבעל בחירה דווקא כנ"ל וע"כ כל מה שהמקום נמוך יותר ורחוק יותר מקדושתו ית' ששם מתגבר היצה"רביותר והבחירה חזקה ביותר כשזוכה לשבר הקליפה שם ולהטות הבחירה לטוב, זהו עיקר שלימות הבריאה בחי' ככליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כי במקום שהבריאה סמוכה עדיין לשרשה אין מעלתו גדולה כ"כ כשזוכה לכלול שם באחד מחמת שסמוך אל האדח עדיין. רק העיקר הוא במקום הרחוק ביותר להתגבר שם לכלול באחד, והעיקר ע"י שמאמינים שגם שם מאיר השגחתו שעי"ז נכללין באחד כנ"ל. וזהו בחי' מרחוק ה' נראה לי, מרחוק דייקא וזהו נראה לי נראה לי דייקא כי עיקר ע"י הראי' שהיא בח'י אור ההשגחה שעי"ז נכלל גם הריחוק באחדותו ית' שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. כיט זהעיקר שעשועיו ית' כשמקומות הרחוקים ביותר שבים אליו ונכללין באחדותו ית' כידוע. וזהו בחי' הקליפה שקודמת לפרי תמיד כי לא היתה קליפה קודם לא הי' הבריאה רחוקה כלל מקודם הבריאה ולא הי' בחירה כלל והי' הכל אחד כבתחלה והי' מתבטל העולם לגמרי כנ"ל וע"כ בהכרח שיהי' הקליפה קודם לפרי שעי"ז אחר הבריאה רחוקה מקודם הבריאה. וכשזוכין לשבר הקליפה אז חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. וזהו עיקר מעלת הבעל תשובה שגדולה מצדיק גמור כשרז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי הצדיק גמור מעיקרו לא נפל עדיין לבחי' אחר הבריאה לגמרי כי באמת הכל אחד ע"י ידיעת ההשגחה כנ"ל ועיקר המעלה הוא כשיודעין מהשגחתו ית' במקום שאפשר לטעות ח"ו. וע"כ הצדיק גמור שלא חטא מעולם לפי בחינתו וקדושתו אין חילוק בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וע"כ אין מעלתו גדולה כ"כ במה שכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה מאחר שאצלו אין שייך אחר הבריאה כלל כי הוא דבוק בהשי"ת תמיד. אבל זה שבא כבר לידי חטא ח"ו ונפרד מהשי"ת שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה כי ע"י חטאו נפרדה הבריאה משרשה שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה וכשזוכה אח"כ לשוב בתשובה שלימה להש"י ואז חוזר ומשיב ומעלה הכל להש"י וע"כ מעלתו גדולה ביותר כי הוא זוכה ביותר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה, מאחר שאצלו לפי בחינתו כבר נתרחקה הבריאה משרשה ע"י חטאיוועכשיו זכה לשוב שהוא מחזיר אחר הבריאה ממש לשרשה לכלול באחד שזהו עיקר השלימות כנ"ל: אך עיקר התשובה זוכין רק ע"י אמת כי מאחר שכבר נתרחק ע"י עונותיו מהשי"ת בודאי קשה לו לשוב ובפרט אם ח"ו הרבה לפשוע. אך עיקר תיקונו אם רוצה לחוס על עצמו למלט נפשו מני שחת הוא רק ע"י האמת שיסתכל רק על האמת לאמתו ויבחור רק באמת ולא יטעה את עצמו ח"ו וע"י האמת יזכה לידע שגם שם במקומו מאירה השגחתו ית' כ"ש בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. וע"י אמונת ההשגחה יכולין לשוב להשי"ת מכל מקום שהוא ולכלול הכל באחד מאחר שיודעין שהש"י נמצא גם שם במקומו ע"כ בוודאי יכול לשבו אליו ית' בקל וכשזוכין לתשובה ע"י האמת כנ"ל עי"ז נכלל אחר הבריאה ממש באחד כנ"ל שזהו עיקר התכלית כנ"ל: וזה בחי' נר חנוכה סמוך לפתח הבית. כי הבי תהוא רשות היחיד שהוא בחי' רשות יחידו של עולם כ"ש בזוה"ק ששם מתגלה ביותר אחדותו ית'. כי התורהמתחלת בבית מבראשית שהוא ראש בית וע"י התורה נכללין באחדותו ית' כנ"ל, אבל בחוץ הוא רה"ר ושם אחיזת החיצונים וע"כ בחוץ הוא בבחי' אחר הבריאה כנגד הבית שהוא כנגדו בבחי' קודם הבריאה מאחר ששם הוא בחי' רשות היחיד כנ"ל. אבל עיקר השלימות לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' נכלל גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדושה בפנים וע"כ הזהירה תורה לזכור את הש,י והתורה תמיד הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך כ"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכו'. כי צריכין לכלול יחד הדרך שהוא במקומות שמבחוץ, לכוללו בבית שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד שזהו עיקר התכלית כנ"ל. וזהו בחי' כלליות השליח הבמשלח בחי' שליחו של אדם כמותו כי השליח הוא בחי' דרך שזהו לשון שליחות שנשלח בדרך אב למאחר שכלליות התורההוא לכלול הדרך בתוך בחי' הבית כנ"ל שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כנ"ל ע"כ שלוחו כמותו כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בפ' של ק"ש שהוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ודברת בם בשבתך בביתך וכו' היינו כנ"ל כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י שנכלל הדרך בבית שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כולם כלולים בפנים כי כולם נמשכין מהאחד ית' והוא מחי' את כולם שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כמו שהי' קודם הבריאה כנ"ל וזהו בשבתך בביתך ולבכתך בדרך ובשכבך ובקומך. כי אור יום הוא בחי' אור ההשגחה שעי"ז גם אחר הבריאה כולו אחד כנ"ל אבל בלילה נחשך האור שזהו בחי' הסתרת ידיעת ההשגחה שזהו בחי' אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלימה בבחי' ואמונתך בלילות (תהלים צב) להאמין באמת שגם בלילה בבחי' אחר הבריאה גם שם מאירה השגחתו ית' תמיד כי גם חשך לא יחשיך ממנו ולילה כיום יאיר (שם קל"ט) וזהו בחי' לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום בברכת ק"ש לידע ולהודיע שהכל אחד אחר הבריאה וקודם הבריאה שהם בחי' יום ולילה בית ודרך בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך כיהכל אחד כי ה' אלקינו ה' אחד וכנ"ל: וע"כ נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה שאנו מגלין גם למטה מעשרה טפחים שהוא בחי' מקומות הרחוקים כנ"ל וע"כ מניחין נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ להאיר ההשגחה גם בחוץ בבחי' דרך שזהו בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כי כולו אחד כנ"ל: וע"כ מדליקין נר חנוכה בתחילת הלילה כדי לכלול לילה ביום כנ"ל וזהו שזמן ההדלקה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, יציאת הכוכבים הוא בחי' אור ההשגחה כי ישראל נמשלו לכוכבים כ"ש והנכם היום ככוכבי השמים לרוב וישראל הם בחי' השגחה כנ"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' חשך בחי' חשכת עינים שאין יודעין מהשגחתו ית' ואחיזתו הוא מבחי' פגימת הלבנה שהוא בחי' חושך בחי' ותכהין עיניו מראות בחי' ועיני לאה רכות. וצריך כל אחד לראות למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה היינו שיהי' נכלל מדת לילה ביום, אחר הבריאה בקודם הבריאה על ידי שמאמינים שגם הטבע היא השגחה כי הכל אחד וכנ"ל. והכוכבים הם בחי' תיקון פגימת הלבנה כשרז"ל שאמר הקב"ה להלבנה שתתמעט ונתן לה הכוכבים להפיס דעתה. היינו כי הכוכבים הם בחי' ישראל שנמשלו לכוכבים שהם ממשיכין אור ההשגחה גם בלילה בעת פגימת הלבנה שזהו בחי' אור הכוכבים שע"י אמונת אור ההשגחה גם בלילבה שהוא בחי' חשך בחי' טבע שיודעין שהכל רק בהשגחתו ית' לבד עי"ז נכלל לילה ביום, לבנה בחמה, טבע בהשגחה, אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ מדליקין נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה מעת יציאת הכוכבים שהם בחי' אור ההשגחה כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק, רגל הוא בחי' השקר כ"ש (תהלים טו) ולא רגל על לשונו ואחיזת השקר הוא בשוק במקומות החיצונים ואנו צריכין עכשיו לבטל השקר מן השוק ולהמשיך אור האמת גם בחוץ לידע האמת שהכל בהשגחתו לבד שעי"ז נכלל גם השוק בפנים כנ"ל והכל ע"י האמת כמבואר בהתורה הנ"ל שעיקר כלליות אחר הבראיה בקודם הבריאה הוא ע"י האמת וכנ"ל: וע"כ כל הכוונות של חנוכה הוא להמשיך אור האמת כמבואר בכונת האר"י מענין הח' פעמים אמת של אמצת ויציב המאירין בחי' ימי חנוכה כי עיקר המשכת אור ההשגחה שהוא בחי' נר חנוכה הוא ע"י אמת כנ"ל: וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל: וזהו אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות בכי' דייקא שהוא נמשך ע"י השקר שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל וע"כ צריכין לבכות על חורבן ביהמ"ק. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני הש"י ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו ית' באמת כ"ש (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי שורש הבכי' נתהוה תיכף אחר הביראה שאז נתהוה תיכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכי' כנ"ל שזהו בחי' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שהוא אזהרה על שקר כמו שמסיים שם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש בהתורה הנ"ל. וזה סוד בכיית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמבואר בזוהר ומדרשים. כי באמת הבכי' הוא קילקול הראות כנ"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת זהו עיקר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה, ועיקר בחי' אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עיקר הבחירה ששם דייקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו ית' לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה שיהי' כולו אחד. כי במקום התגלות השגחתו ית' שם הוא בחי' כולו אחד כמו ש הי' קודם הבריאה ע"כ אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועיקר עבודת האדם לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה דהיינו לכלול הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחי' דמעות, לכלול הכל באחד כנ"ל כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהש"י בשביל שיהי' בחירה כי הוא ית' מחיה את כולם וזהו בחי' דמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו כי בהדמעות מלובש כח הראות כי משם נמשכו הדמעות וכש,ש במאמר הנ"ל דברי רז"ל ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי נמצא שהראות מלובש בהבכי וכ"ש רבינו ז"ל (סי' ר"נ) ענין זה על מארז"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול ע"ש, וע"כ הדמעות נתהוו תיכף אחר הביראה שזהו סוד בכיית המים התחתונים כי מתחלה הי' העולם מים במים ואח"כ הבדיל הש"י ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא כשרז"ל. והבדלת מים התחתונים ממים העליונים זה בחי' אחר הבריאה שנבדל מקודם הבראיה כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם הם כלולים יותר באחד והם בבחי' כולו אחד בחי' קודם הבראיה, להדברים שהם למטה ממנו וע"כ מים העליונים ומים התחתונים הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ותיכף שהי' הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכי' של המים התחתונים כנ"ל. כי תיכף שנבדל אחר הבריאה מקודם הבריאה נתהוה תיכף אחיזת השקר וכו' כנ"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת גם שם מלובש ההשגחה כנ"ל וזהו בחי' הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה רק שנפרדו משרשם שעי"ז נתהוה אחיזת השקר כנ"ל שזהו בחי' סוד מה שכתוב בזוה"ק שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא במובא בהתורה הנ"ל היינו שעיקר יניקתם מבחי' דמעות שהם בחי' חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם שזהו בחי' שארית ההשגחה וכנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל בהתורה להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' יג) שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלימות היינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש עד שאנו חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם נתפזר ונפרד האור קודם שמגיע אליהם וע"כ אינם חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו' ע"ש. נמצמא שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחי' הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחי' זו מחמת הפסקת ההשגחה היינו מה שהש"י מסתיר לפעמים השחגתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלימות ושם עיקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהש"י ואפילו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המוסתרת שם שהם בחי' הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ"ל. וזהו בחי' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניתנה לעכו"ם (כשרז"ל חגיגה דף ה' ע"ב) כי גאותן וגדולתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעו"ה הוא מבחי' הסתרת ההשגחה שהוא בחי' דמעות כנ"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי במסתרים דייקא כנ"ל כי משם יניקת העכו"ם כנ"ל. וזה בחי' דמעות של עשו הרשע שמשם עיקר אריכת הגלות כי יניקתם רק מבחי' דמעות שהוא בחי' הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתוקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו ית' כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם אלו הדמעות בעצמן הם בחי' חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל ועי"ז שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו ית' עי"ז אנו כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל: וע"כ צריכין לבכות דייקא על חורבן ביהמ"ק וכן על חטאיו כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי בכיית ישראל הוא בחי' בכיית המים התחתונים שבוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא שזהו עיקר בכיית ישראל שבוכין על חטאם ועונותיהם שגרמו חורבן ביהמ"ק או עיכוב בניינו ואנו רחוקים מאבינו שבשמים ומארצו יצאנו וע"כ אנו בוכים כבן לפני אביו כי אנן בעינן למיהוי קדם מלכא ולהתקרב אליו באמת. ובבכיה זו מעלה כל הדמעות שהם בבחי' אחר הבריאה בחי' הסתרת ההשגחה, מעלה הכל לשרשו לבחי' ההשגחה שהוא בחי' כולו אחד שמשם שורש הדמעות, מאחר שבוכה להתקרב אליו ית' ולכלול בו, נמצא שנכללין הדמעות באחד שזהו עיקר בחי' כלליות אחר הבריאה באחד וכנ"ל והבן היטב. וע"כ ע"י דמעות אלו של ישראל מבטלין כח הדמעות של עשו שהיא בחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל. ואז יפסוק ממשלתם שכל כחם הוא רק מהסתרת ההשגחה מבחי' דמעות כנ"ל. אבל כשהדמעות בחי' הסתרת ההשגחה נכלל בשרשו בהשגחה נתבטלין העכו"ם לגמרי ועולין ישראל ונגאלין ונוטלין כל הגדולה. כי ישראל הם בבחי' ההשגחה כנ"ל כי הם כלולים באחדותו ית' כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולו חד וכנ"ל וע"כ גם הש" יבוכה על חורבן ביהמ"ק כ"ש במסתרים תבכה נפשי וכו' כנ"ל כדי להמתיקהבכיה ולהעלות הדמעות לשרשן כנ"ל. וזהו בחי' וממשיך שני דמעות לים הגדול שפירש שם רבינו ז"ל (סי' רנ) שהוא בחי' שממשיך חלקי השגחתו להשגיח על העכו"ם שמצירים לנו לשברם ולבטלם ע"ש. כי ע"י התגברות הגלות שנמשך ע"י הדמעות כנ"ל ע"כ צריך להכניעם ולשברם ע"י דמעות דייקא כי זהו בחי' המתקת הדין בשרשו כי ע"י בחי' דמעות שלו ית' נתבטלין ונמתקין כל הדמעות ועולין לשרשן ונכללין בהשגחה ונמשך ונתגלה השגחה שלימה ע"י הדמעות דקדושה דייקא. וע"כ מעלת הבכיה בקדושה, גדולה מאד כ"ש בבכי יבואו וכמובא בכל הספרים. כי כשבוכין להתקרב להש,י שהוא לכלול באחדותו ית' אזי נעשה תיקון גדול ע"י הדמעות דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל ובזה מתקן חטאיו שעל ידם גרם פירוד ח"ו בין הש"י ובין כלליות הבריאה שזה עיקר פגם כל החטאים כנ"ל. וע"י הדמעות חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזה עיקר התיקון של כל החטאים וכנ"ל: וזה בחי' ועיני לאה רכות שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו כשרז"ל, בוכה דייקא כי מחמצת שעיקר יניקתו של עשו הוא מבחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל ע"כ היתה בוכה דייקא שלא תפול בחלקו רק תזכה להכלל ביעקב שמדתו אמת כ"ש תתן אמת ליעקב וע"י דמעות אלו נכללו הדמעות באמת ונתבטלו כח הדמעות של עשו שהם בחי' שקר שאחיזתו אחר הבריאה. כי עשו כל בכייתו על תאוות עוה"ז שיהי' לו כל תאוות לבו ולא חפץ לכלול בהש"י כלל. ואלו הדמעות הם בחי' השקר שאחיזתו בעוה"ז בבחי' אחר הבריאה וכנ"ל. אבל דמעות של ישראל שהם בחי' דמעות של לאה הוא רק להתקרב להש"י שלא ליפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא הסט"א בעצמו. כי כל אחד מישראל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת ולהסתכל על תכליתו הנצחי צריך לבכות הרבה מאד שלא יפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא היצה"ר. כי לאה מרמזת על כנסת ישראל שצריכין לבכות מאד מאד כנחל שוטף שלא ליפול בחלקו של עשו שהוא היצה"ר ח"ו ומי שרואה שהבעל דבר מתגבר עליו יותר וכבר נתפס הרבה והוא בסכנה גדולה בכל עת הוא צריך לבכות יותר ויותר מכו לאה אמנו שהיתה בוכה כ"כ לפני הש"י שלא ליפול בחלקו של עשו עד שהיו עיניה רכות, וזכתה לפעול בקשתה ע"י בכייתה העצומה מאד. כמו כן כל אחד מישראל אם יבכה באמת לפני השי"ת כמה וכמה פעמים בלי שיעור אז בוודאי יעורר רחמיו ית' וינצל מליפול בחלקו של עשו ויזכה להתקרב אליו ית' באמת ולכול בו ית' ע"י הדמעות דקדושה דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל: וזהו בחי' קימת חצות שצריכין לקום בחצות לילה ולבכות על חורבן ביהמ"ק היינו לבכות על חטאיו ועל גשמיותו שמעכב בנין ביהמ"ק שנחשב עי"ז כאלו החריבו כשרז"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור העינים כנ"ל שהוא בי' אור יום בחי' חסד. והסתרת ההשגחה בחי' הטבע בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת השקר והדמעות, הוא בחי' חשך בחי' לילה. וישראל מחברין וכוללין מדת לילה ביום כי כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ צריכין לקום בחצות לילה לבכות על חורבן ביהמ"ק ועי"ז משברין בחי' הלילה והחשך שהוא בחי' אחר הבריאה שמשם אחיזת העכו"ם ואנו משברין ומבטלין אחיזתם ע"י קימת חצות לילה ואז בוכין על חורבן ביהמ"ק שעי"ז עוסקין בבנינו, כי כל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה וכנ"ל, ועי"ז יכלל לילה ביום אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל כי עיקר התגלות ההשגחה הוא בביהמ"ק וכנ"ל: וזהו בחי' חנוכה שהוא חונכת הביהמ"ק שאז ממשיכין אור ההשגחה ע"י נרות חונכה שזהו עיקר קדושת הבית המקדש כי שם מאירה השגחתו כנ"ל שזהו בחי' נרות המנורה שבביהמ"ק שהם בחי' המשכת אור ההשגחה שעי"ז נכלל הכל באחד כנ"ל. וזהו בחי' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי כל השבעת הנרות צריכין לכלול באחד כי ע"י ההשגחה שהוא בחי'אור הנרות שבביהמ"ק נכלל הכל באחד וכנ"ל: וכן כתב רבינו ז"ל במאמר ויהי מקץ (בלק"ת סי' ז') חנוכה הוא בחי' חנוכת הביהמ"ק בחי' תיקון חטא המרגלים שגרמו חורבן בהימ"ק ע"ש הענין, וע"פ הנ"ל מבורר ג"כ היטב ענין זה כנ"ל: וזה שאמרו רז"ל בגמ' שליחות מנלן ולמדו מקרבן פסח ומתרומה שנאמר ושחטו אותו כל קהל ישראל וכו' וכן למדו מתרומה שהשליח צריך להיות בן ברית וכו' ע"ש. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו ית' לכל באי עולם ע"י האותו והמופתים הנוראים אשר עשה ה' עמנו לעיניו. וע"י התגלות ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' השליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו. וע"כ למדו מפסח שהוא בחי' יצי"מ, למדו משם דין שליחות כי דין השליחות נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות הבריאה באחד שנתגלה בפסח בעת יצי"מ כנ"ל. וע"כ הי' יצי"מ בחצות הלילה כי אז נכלל לילה ביום בחי' לילה כיום יאיר. כי איתא שאותה הלילה היתה מאירה מאד כמו ביום כי נכלל לילה ביום וכו' וכנ"ל: וע"כ מצות קידוש החודש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בעת יציאתן ממצרים ושם בפ' זאת נזכר יצי"מ בחצות הלילה. כי הכל בחי' אחת כי קידוש החודש הוא למלאות פגימת הלבנה בחי' והי' אור הלבנה כאור החכמה שזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל: וזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל: וזהו בחי' תרומה שמשם למדו ג"כ דין שליחות כי תרומה שהוא בחי' צדקה היא בחי' עינים כשרז"ל לענין תרומה עין יפה א' מארבעים וכו'. כי עיקר הצדקה הוא האמונה שמאמינים בהש"י שהכל בהשגחתו ונותן לדל אין מחסור כי בגלל הדבר הזה יברכו ה' וכ"ש והאמיטן בה' ויחשבה לו צדקה. וע"כ ע"י התרומה צדקה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' שליחות בח'י שלוחו של אדם כמותו. ודוקא כשהוא בן ברית שהואיכול לכלול כל הבריאה באחד וכנ"ל: וזה שנוהגין להרבות בצדקה בחנוכה כדי להמשיך אור ההשגחה ע"י הצדקה שזהו עיקר בחי' נר חנוכה כנ"ל: וזהו שארז"ל כל המעלים עין מ ןהצדקה כאלו עובד ע"ז, מעלים עין דייקא כי עיקר הצדקה הוא בחי' עינים להמשיך עיני השגחתו עלינו כ"ש במתנות עניים (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וכו'. כי עיקר העניות נמשך מפגימת הלבנה שהוא בחי' חשך בחי' ותכהין עיניו מראות שהוא בחי' מיעוט והסתרת ההשגחה. כי כל הפרנסה והעשירות הוא בחי' עינים כ"ש (קהלת ה) ומה כשרון לבעליו כ"א ראות עיניו וכ"ש (תהלים קמה) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם סכתו וכו'. כי העשירות נמשך מבחי' שמאל כ"ש (משלי ג) בשמאלה עושר וכובד, ושמאל זהו בחי' אחר הבריאה כמבואר בהתורה הנ"ל. וכל זמן שאין נכלל שמאל בימין ח"ו דהיינו שאין נכלל כלליות הבריאה שהוא בחי' שמאל בקודם הבריאה שהוא בחי' כולא ימינא אז בודאי א"א לקב לשפע ופרנסה מאחר שרחוקין מהשרש אשר הוא מחיה את כולם. ואפילו מעט השפע שיורד בהעלם ובהסתרה גדולה ע"י הסתרת השגחתו בתוך הטבע גם זה מעט מקבלים הרוב העכו"ם והרשעים שיניקתם מבחי' אחר הבריאה אשר זה חלקם אשר בחרו בו. וישראל הכשרים שהם בבחי' השגחה פרנסתם מעוטה מאד. וע"כ עיקר המשכת השפע לישראל הוא כששמאל נכלל בימין היינו כשאנו זוכין להתגבר באמונה ההשגחה שהכל מאתו ית' לבד ואין שום דרך הטבע בעולם כלל ועי"ז אנו זוכין להמשיך עיני השגחתו עלינו ואז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא בחי' כלליות שמאל בימין כנ"ל ואז הקב"ה ממשיך שפע וחיות להבריאה שהוא בחי' פרנסה ועשירות. וע"כ באמת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כשרז"ל פסחים קי"ח) כי באמת קודם הבריאה הוא בחי' כולא ימינא ולית שמ אל ולית עושר תמן כ"ש בזוה"ק קודם הבריאה כולא אחד ואין שייך שם שפע וחיות ועשירות כי כשאין בריאה אין שייך שפע וחיות וע"כ עיקר העשירות בשמאל כנ"ל. כי שמאל הוא בחי' אחר הבריאה ששם צריכין שפע וחיות שהוא בחי' עשירות ופרנסה. אבל בבחי' אחר הבריאה לבד בוודאי אין שם פרנסה וחיות כי העושר והכבוד מלפניו ית' וכו' והוא מחי' את כולם ואם ח"ו יפסיק השפעת חיותו אפילו רגע קלה יוחזר העולם לתהו ובהו וע"כ עיקר השפע הוא כשתכלל שמאל בימין, אחר הבריאה בקודם הבריאה שאז הש"י משפיע השפע משורש העליון שהוא בחי' ימין כי עיקר שורש העליון של השפע הוא מימין כ"ש נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וחסד הוא ימין, רק ששם בשרשו העליון בבחי' קודם הבריאה שם השפע דק וזך ומצוחצח עד שאין שייך לקרותו שם בשם שפע ועשירות, רק כשאחר הבריאה בחי' שמאל מקבלת זה האור ע"י ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה אז נצטטירת השפע ונקראת בשם עשירות וע"כ עיקר העשירות משמאל. וזהו שאיתא בזוה"ק שמים הם מימין ושמאל כמבואר בפ' תרומה מיא אינון לימינא וכו' היינו כנ"ל. וז"ש בזוה"ק שפ"א לא הי' מטר ובאו לרשב"י ואמר שצריכין ליחד קוב"ה ושכינתי' בבחי' אפין באפין וכו' כי יחוד קוב"ה בבחי' אפין באפין זהו בחי' כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי דעכלל זה שהש"י בעצמו כביכול נקרא קוב"ה והמשכת חיותו מה שמחי' את כל העולמות זהו בחי' שכינה ובאמת כולו חד כי ה' אחד ושמו אחד כי חיותו דבורק בו ית' באחדות גמור רק שהש"י נתן בחירה עד שיש כופרים ואפיקורסים שאין מאמינים בהשגחתו וע"כ הם עושין פירוד בין קוב"ה ושכינתי' היינ ובין קודם הבריאה ואחר הבריאה שהם כלליות כל העולמות אשר הוא ית' מחיה את כולם ע"י שכינת עוזו כנ"ל. ובאמת א"א להבין דבר זה איך הש" ישהוא מרומם על כל מנהיג ומחיה את העולם הגשמי הזה רק העיקר הוא האמונה לבד שאנו מאמינים שהוא ית' משגיח בהשגחה פרטיית על כל דבר שבעולם ויושב וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים: כי סוד כלליות הבריאה בקוד םהבריאה א"א להשיג בדעת כ"א באמונה לבד. וזהו בחי' שלשה דברים שנתקשה בהם משה שהם מעשה מנורה וקידוש החודש ושקלים וסימנם מש"ה כ"ש בזוה"ק כי כל אלו הם בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה ע"י בחירת האדם שמטה דעתו להאמין בהשגחתו וע"כ גם משה נתקשה בהם כי א"א להבינם בדעת אנושי כלל אם לא מי שהוא בבחי' משה וגן הוא נתקשה בהם. כי מנורה היא בחי' אור ההשגחה שזהו בחי' נרות המנורה בחי' נר חנוכה שעי"ז נכללין באחד בבחי' אל מול פני המנורה יאירו וכו' שכל הנרות פונין לנר א', לכלול באחד ע"י אור ההשגחה שהוא בחי' אור הנרות כנ"ל. וזה בחי' נרות חנוכה כ"ה דאינון כ"ה אתוון דיחודא כמובא בזוה,ק כי ע"י נר חנוכה נמשך ההשגחה למטה. ועי"ז נכללין באחד שהוא כ"ה אתוון דיחודא שהוא שמע ישראל וכו'. וזה בחי' קידוש החודש שהוא למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה שזהו בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וזהו בחי' שקלים שהם צדקה שעי"ז נכלל ג"כ הבריאה באחד כנ"ל. וזה בחי' מחצית השקל תרומה לה' כי אחר הבריאה נתהוה תיכף הבחירה והבחירה הוא בחי' מתקלא שכל אדם עומד על המשקל ובידו לבחור ולהכריע עצמו לכאן או לכאן. והוא בבחי' מחצית השקל תרומה לה' שצריך כ"א לרחם ע"ע להרים המתקלא להש"י להכריע עצמו על הקדושה בבחי' מחצית השקל תרומה לה'. וע"כ קשין מזונותי של אדם כקריעת י"ס דייקא. כי משה רבינו המשיך ופרסם השגחתו בעולם ע"י האותו והמופתים שעשה במצרים ועל ים סוף ואז נתגלה חדוש העולם והשגחתו ית' עד שנחשב כאלו נברא העולם אז. וזה בחי' קריעת י"ס שנבקעו המים שזהו בחי' תחילת הבריאה שנתגלה אז, כי בתחלת הבריאה הבדיל הש"י בין מים למים בין מים העליונים למים התחתונים שהם בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה כנ"ל ובאמת הכל א' רק שא"א להבין זאת כלל כנ"ל. וזה הראה משה בקרי"ס שנתבקעו המים והבדיל בין מים למים והפך מים ליבשה ואח"כ נטה ידו והפך מיבשה לים ונטבעו המצרים. ובזה הראה שהכל אחד מים וימבשה ימין ושמאל קודם הבריאה ואחר הבריאה. והחיות רצוא ושוב, שהחיות העליון נמשך בבחי' רצוא ושוב שהוא בחי' השגחתו ית' שעי"ז הכל אחד. וע"כ קשין מזונותיו כקריעת י"ס כי להמשיך מזונות צריכין להכלל אחר הבריאה באחד שיהי' אחר הבריאה כמו שהיה קודם הבריאה שיהי' אב ובן כחדא ואעפ"כ תתקיים הבריאה ולא תתבטל במציאות שזאת הבחי' קשה מאד להשיג וגם משה רבינו נתקשה בזה שזהו סוד קי"ס כי משם נמשך מזונות כי זהו בחי' כלליות שמאל בימין שמשם המטר והפרנסה כנ"ל: וע"כ עיקר גלות מצרים נתגלגל עש"י השליחות ששלח יעקב את יוסף בנו כ"ש וישלחהו מעמק חברון. כי כל הדרכים בחזקת סכנה מחמת שהדרכים הם בחי' שליחו תכנ"ל שהוא בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת החיצונים שהם מזיקי עלמא ח"ו וע"כ הדרכיןם בחזקת סכנה וע"כ אירע מכירת יוסף בעת שהי' בדרך בשליחות אביו. כי יוסף הוא בחי' הצדיק האמת שהוא ציר נאמן לשלוחיו, שכל עבודתו ומגמתו לכלול אחר הבריאה באחד כי הצדיק מחבר וכולל התחתונים בעליונים למעלה למעלה בשרשו בבחי' כולו אחד והם פגמו בו ומכרוהו בכסף שזהו בחי' פגם בני האדם שפוגמין בהצדיק שהוא בחי' עיני ההשגחה בחי' עיני ה' אל צדיקים (תהלים ל"ד) שזהו בחי'ק יוסף שהוא בחי' עינים כ"ש בן פורת עלי עין כי הצדיק ממשיך השגחה שלימה שעי"זכולל ומחבר אחר הבריאה באחד, והמון עם פוגמין בו בשביל הכסף בשביל תאוות ממון הנאחז בשמאל שנמשכין אחר הממון בעצמו והממון הוא הע"ז שלהם ואינם מאמינים שכל הממון וכ ההשפעות הכל רק ע"י הצדקי שהוא בחי' המשכת השגחתו עלינו שעל ידו כל ההשפעות שבעולם בבחי' ויוסף הוא השליט כו' הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מ"ב). וע"כ עי"ז נתגלגל הדבר וירדו למצרים שהוא היפך א"י שהיא מלאה גילולים וע"ז ששם כופרים בהשגחתו ית' כ"ש אשר אמר פרעה לי יאורי ואעני עשיתינו וכו'. אבל הם חשבו לרעה אליהם חשבה לטובה כי למחי' שלחני אלהים לפניכם, שלחני דייקא כי יוסף הי' ציר נאמן לשולחיו. ואף שהתגברה הס"א על השליחות שלו ורצה לקלקלו ח"ו שישתקע במצרים שהוא פגם ההשגחה עד שלא יוכל ח"ו להחזיר השליחות למרי' קמא לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה. אבל יוסף הי ' צדיק גדול ועמד בנסיון ובכל מקום שהי' שם אפילו בתוקף התגברות הקליפות הוא מאמין באמונה שלימה בהשגחתו ית' וכבש את יצרו מאימת הבורא המשגיח ית' כ"ש ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ובחר בטוב עד שזכה לכלול באחד עד שהעלה וכלל אחור הבריאה ממש באחד כי הכניע טומאת מצרים וזכה להחיות את ישראל כל ימי היותם שם ולהוציאם משם. כי הכל הי' בזכות יוסף כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עד שזכו ישראל לצאת משם ברכוש גדול ולקבל את התורה שע"י כל זה נתגלה השגחתו ית' ונכלל כל הבריאה באחד שכ"ז הי' ע"י שליחות יוסף שלא נכשל בשליחותו וזכה לכלול השליחות בהמשלח ע"י בחירתו הטובה שעמד בנסיון ובחר בחיים שעי"ז נכלל כל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה וכו' וכנ"ל: וע"כ כשנמכר יוסף ונעלם מאביו תעורר בכי' כ"ש ויבך אותו אביו כי ע"י מכירתו גרמו פירוד ח"ו בין אב ובן, בין יעקב ליוסף ששניהם כחדא חשיבי כמובא כי יוסף הוא בחי' עיני ההשגחה שעי"ז הכל אחד. אבל הם גרמו פירוד שעי"ז נתעורר בכי' כנ"ל. וע"כ כשחזרו ונתוועד ויחד יוסף ואחיו כתיב ויתן את קולו בבכי כי יוסף ע"י בכיית אז המתיק ותיקן את בחי' הבכי' בשרשו בבחי' המתקת הדין בשרשו וכנ"ל: כי זה יודע בספרים ובפרט בספרי רבינו ז"ל שעיקר הנסיון והמשקל של האדם בעוה"ז הוא תאוות ניאוף שהאדם נשלח בעוה"ז בשביל נסיון ובחירה ועיקר הנסין אם יוכל לעמוד בנסין בתאוה זאת וכל הערבובים והבלבולים והמחלוקת והשנאה והקנאה והקטגוריא שיש בעולם הכל נמשך ונתגלגל ע"י תאוה זאת שמשם נמשכין כל המדות רעות וכל דעות האפיקורסים והכופרים והתועים שנעקרו מהש"י לגמרי, הכל נמשך ע"י זאת התאוה ואפילו הקטגוריא שבין הת"ח ובין הצדיקים השלימים ובפרט עכשיו בודורת הללו שהס"מ ערבב את העולם מאד מאד בלי שיעור וערך והכניס אפיקורסית גדול בעולם מה שלא הי' כזאת מימות עולם. ואפילו בין בני ישראל הפשוטים הכשרים קצת ורוצים לילך בדרכי החסידים הכניס ערבוביא ובלבול גדול ומחלוקת עצום עד שאין אחד יודע היכן האמת כמפורסם כ"ז. וכל אלו הצרות והמחלוקת ובלבול הדעת שאין יודעין היכן האמת הם הם חבלי של משיח אשר כל קדמונינו רז"ל היו מתייארים ומתפחדים מאד מזה כשרז"ל ייתי ולא אחמיני' וכו'. כי אין צרה גדולה מהצרות שיש עתה בדורותינו בעו"ה שהאמת נעלם ונסתר מאד בעו"ה וכל זה נמשך רק מפגם תאוות ניאוף שנתפשט עכשיו בעולם ביותר. ואפילו הרוצים להתנהג בדרך החסדיים אינם נקיים מתאווה זאת, וקצתם הם בעלי עבירות ממש ר"ל ואינם מסתכלים על עצמם ליפול על פניהם ארצה ולהשתטח לפני ית' ולבקש מלפניו ית' בכל יום ויום להנצל ממה שצריכין להנצל כפי מה שיודע כל אחד וא' את נגעי לבבו ומכאוביו ועושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס, שרוצים להיות חסידים ולחקור חקירות בעבודת הש"י ולהרהר ולדבר על צדיקים וכשרים אמתיים לומר זה נאה וזה אינו נאה. וכ"ז נמשך מחמת רחוקים מאמת והכל ע"י פגם הברית שהוא פגם הדעת פגם האמת. כי שמירת הברית נקרא כולו זרע אמת, ופגם הברית נאמר עליו ואתם ילדי פשע זרע שקר וכו'. כי ניאוף הוא פגם העינים כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי העין רואה והלב חומד וכו' וכ"ש רבינו ז"ל בהתור' בקרוב עלי מרעים (בסי' לו) שעיקר הניאוף תלוי בעינים וכו' ע"ש. כי העינים הם נמשכין מעיני השגחתו ית' ששם עיקר הבחירה. כי עיקר הבחירה שהוא הממוצע בין קודם הבריאה לאחר הבריאה כמבואר בהתורה אר"ע הנ"ל הוא העינים שהם עיקר סוד הבחירה שיש כח ביד האדם להסתכל בעיניו לכאן או לכאן הן בעיניו הגשמיים הן בעינישכלו כי עינים ע"ש החכמה נאמר כ"ש ותפקחנה עיני שניה םוכו'. וע"כ הזהיר שלמה המע"ה עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך. כי עיקר החיבור והכלליות שבין אחדותו ית' ובין הבריאה הוא ע"י ההשגחה שהוא בחי' עינים כנ"ל ושם עיקר הבחירה כי הוא בחי' הממוצע בין האחד והבריאה ששם הבחירה כנ"ל. היינו כי יש כח באדם לבחור בטוב להסתכל בעיניו למעלה ולא למטה בחי' והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו', בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה מתגברין כשרז"ל, דהיינו שיעצים את עיניו ולא יסתכל על תאוות עוה"ז והבליו, והעיקר שלא יטה עיניו אחר תאוות ניאוף רק יסתכל בעיניו להשי"ת תמיד כ"ש עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי וכ"ש אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים וכ"ש הנה כעיני עבדים וכו' כן עיניו אל ה' אלקינו עד שיחננו. ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כמו שהאדם מסתכל בעיניו תמיד להשי"ת כמו כן הש"י משגיח בעיני השגחתו ית' עלינו תמיד וע"י ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וכן להיפך חס ושלום שכשהוא מסתכל בעיניו למטה בניאוף ותאוות על ידי זה מסיר השגחתו מעליו ועי"ז נופל לכפירות וטעות של הטבע ועי"ז נתרחק אחר הבריאה מאחד וכנ"ל: נמצא שעיקר הבחירה הוא בעינים, ובזה תבין היטב לקשר המאמר הנ"ל סופו בראשו ואמצעיתו שכולו קשור ומחובר יחד היטב והבן מאד כי, מ"ש שם בסופו שע"י עיני ההשגחה, אחר הבריאה נכלל בקודם הבריאה אך דובר שקרים לא יכון נגד עיני ומסיר ההשגחה וכו' ע"ש, זהו בעצמו סוד הבחירה שהוא הממוצע בין האחד והבריאה. היינו כי העינים הם סוד הממוצע בחי' הבחירה כשמטין אותם לטוב נכלל אחר הבריאה באחד על ידם וכנ"ל: וע"כ כל התורה כולה כלולה בעינים וכנ"ל. זז"ש בכתבי האריז"ל שעיקר השבירה הי' באור העינים כי עיקר כח הבחירה היא ע"י סוד השבירה כידוע, והבחירה הוא בעינים כנ"ל: וזה שבקש דוד המע"ה גל עיני ואביטה נפלאות וכו' כי באמת סוד הבחירה הוא נפלאות תמים דעים וא,א להבין זאת בשכל בשום אופן כ"א באמונה לבד כי הוא בחי' ג' דברים הנ"ל שנתקשה בהם משה שהם סוד כלליות הבריאה באחד ע"י עיני ההשגחה ששם סוד הבחירה כנ"ל. והכל תלוי בעינים בגשמיות שהם ראיית והסתכלות עינים ממש, וברוחניות שהם עיני השכל שצריכין להטות עיני שכלו אל האמת והאמונה להאמין בהשגחתו ית' שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וזהו גל עיני דייקא ואביטה נפלאות וכו' שיזכה להבין נפלאות תמים דעים הנעלמים באור העינים ששם סוד הבחירה שהוא בחי' נפלאות כנ"ל: וזה שנסמך מריכת יוסף למעשה ער ואונן. כיער ואונן השחיתו זרעם ופגמו בברית ועי"ז פגמו בעינים כנ"ל כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' שזהו ממש בחי' פגם מכירת יוסף כנ"ל. כי יוסף הוא הצדיק בחי' עיני ההשגחה שהם פגמו בו, שפגמו בעיני ההשגחה וגרמו להעלים ההשגחה ולהסתירה בתוך העכו"ם והמצרים שהם בחי' הסתרת ההשגחה שזהו מכירת וירידת יוסף הצדיק למצרים כוו' וכנ"ל. אך בתוקף כחו של יוסף נתהפך הדבר מרע לטוב כי שיבר טומאת המצרים ועמד בנסיון בתאוות ניאו ףשהוא עירק הנסין עיקר עיקר תיקון העינים, וזכה להקרא בן פורת עלי עין ועי"ז חזר ונכלל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים שהי' בזכות וכחו של יוסף כנ"ל: כי תיקון הברית דהיינו זווג דקדושה הוא בחי' יחוד שעי"ז נכללין באחד שנכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד קוב,ה ושכינתי' שהם בחי' איש ואשה כידוע שאם זכו שכינהשרויה ביניהם ונכללין באחד ע"י זווגם בקדושה וכנ"ל בבחי' והיו לבשר אחד. וע"כ עיקר זווג דקדושה הוא בשבת שאז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו רזא דשבת וכו' כ"ש שם, איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' כי בשבת עולין כל העולמות לשרשן, היינו כנ" כלליות הבריאה באחד. וזהו בחי' נר של שבת שבתחילת כניסת שבת מדליקין נרות ועי"ז מקבלין שבת. כי הנרות הם בחי' אור ההשגחה שממשיכין כנ"ל לענין נר חנוכה. וע"י אור ההשגחה נכל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר בחי' שבת כנ"ל. וזהו בחי' כוס של קידוש צריך שיתן בו עיניו להמשיך עיני ההשגחה לתוך הכוס של קידוש שהוא בחי' מלכות בחי' השכינה בחי' כלליות העולמות שמתנהגים על ידה להמשיך לשם עיני ההשגחה כדי לכלול הכל באחד עי"ז כנ"ל. וע"כ עיקר הזווג דקדושה בשבת כי אז נכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד וזווג דקדושה כנל. כי שבת הוא בחי' אמת כשרז"ל אפילו ע"ה ירא לשקר בשבת וע"י אמת נמשך ההשגחה. שעי"ז נכלל הבריאה באחד כנ"ל: אבל הפוגם בברית ובפרט חטא ער ואונן שהיו משחיתים זרעם בזה פגמו בעינים, בעינים דייקא כי שכבת זרע הוא מאור עינים וכח הגוף כ"ש בש"ע. ומ ישמוציא זרע לבטלה ח"ו הוא מפריד אור העינים מן כלליות הבריאה, ואדרבא הקליפות והס"א מקבלים הטפות שהם אור העינים, שהם מזיק עלמא והם מזיקים את העולם כי אלו הקליפות באים אח"כ ומכניסים כפירות ובלבולםיט ועקמימיות בלב ורוצים להסתיר ולהעלים ולהרחיק ההשגחה מן העולם כמו שהוא הרחיק הטפה מאשה יראת ה' שהוא בחי' הרחקת אור עיני ההשגחה מכלייות הבריאה. וע"כ נחשב כאלו החזיר העולם לתהו ובהו וכאלו הביא מבול לעולםכשרז"ל. וע"כ קשה לו מאד לשוב להשי"ת מחמת שנתרחק מהאמת מאד כי על עון זה נאמר (ישעיה נ"ז) ואתם ילדי פשע זרע שקר הנחמים באלים וכו'. ועיקר תשובתו הוא במה שקלקל יתקן. כי עיקר תשובתו הוא האמת שצריך להשתדל לקרב עצמו לצדיקי אמת כדי לקבל מהם עצות אמתיות שהם בחי' זרע אמת ויטה דעתו תמיד להסתכל רק על האמת. וע,י האמת יזכה לידע שגם שם בעוצם ההסתרה וההעלמה וההתרחקות שהרחיק השגחתו ית' מאתו גם שם נסתרה השגחתו ית'. כי הוא ית' מחיה את כולם. רק שהוא אינו זוכה לראות מגודל ההסתרה ע"י עוונותיו. והכלל שעיקר הוא האמת כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמתו בודאי יחתור להש"י עד שישוב באמת כי אעפ"כ מה יהי' בסופו כי סוף כל סוף יהי' מוכרח להתתקן ע"י עונשים קשים ומרים אלפים שנים ר"ל, הלא טוב לו שישוב מיד כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל כמבואר אצלינו כ"פ. כי כל הנפילות והייאושים של העולם הוא רק מחמת הריחוק מאמת שמטעה את עצמו לומר שאינו יכול עוד לשבו כ"ש לא יאמין שוב מני חשך, שאינו מאמין שאפשר לו עדיין לשוב מני חשך וכ"ז מחמת השקר כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטור עצמו מעבודת הש"י כ"ש רש"י ע"פ ויהי העם כמתאוננים, מבקשים עלילה איך לפרוש מן המקום. כי כל אדם בטבעו יש לו רע המונעו מעבודת הש" יוצריך לסבול צער ויגיעות לשבר זה הרע. וע"כ הוא מבקש בכל פעם לפרוש עצמו מעבודת הש"י מחמת הרע שבטבעו. אבל אעפ"כ אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו כי אימת הדין עליו מה יעשה ליום פקודה וכו'. וע"כ אין לו שום התנצלות לפרוש מהש"י רק ע"י שרואה שמתחויל כמה פעמים להתקרב להש"י ואינו יכול לעמוד בשום נסיון קל אזי מוצא לעצמו תירוץ לומר מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב להש"י אבל מה אעשה כי יצרי מתגבר עלי בכל פעם ומה אועיל ומה אוחיל עוד כי כבר נתפסתי בגלות גדול עד שא"א לשוב עוד ח"ו. אבל באמת כל זה הוא פיתוי היצה"ר והסתת הבע"ד מעוצם הרע שבטבעו שרוצה לפטור עצמו ולפרוש מהש"י ע"י דחיה וטעות זה. ובאמת הוא מטעה א"ע כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו כי אין חשך ואין מלמות להסתר שם כל פועלי און. ובודאי יהי' מוכרח ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ולא יוותרו לו דבר אחד. ואם האדם רק חכם מעט ראוי לו לבלי להניח להטעות א"ע כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל ואיך שהוא צריך לו לחתור ולחפש ולבקש הצלה ומנוס מעמקי השאול תחתיות ומתחתיו ואם הוא רואה שאע"פ שהוא חותר ימים ושנים להש"י ועדיין לא שב מטעותו אעפ"כ יהי' עקשן גדול מאד. ויתאחז בעבודתו ית' בדרך עקשנות כ"ש רבינו ז"ל שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת הש"י ויתלה עיניו למרום תמיד שיזכה לשוב אליו ית' או להנצל מעתה ממה שהוא צריך להנצל כל אחד לפי בחינתו. וראוי להאדם הבר דעת שיהי' מרוצה שאפילו אם לא יפעול בכל עבודתו וטרחו ויגיעו רק שעל ידי זה ינצל פעם אחת מאיזה עבירה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהיינו שע"י עבודתו ותפילתו והתבודדותו וכו' יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עבירה אחת, היינו שע"י עבודתו זכה שעכשיו יש לו עבירה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר הי' לו אם לא הי' חותר ומתפלל להנצל מהם גם זה הי' כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו מה שעמל וטרח בעוה"ז כ"א מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועבירות ולחטוף לפעמים איזה מצוות. וא"א להאריך בענין זה כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות להשי"ת ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שיעור. והכלל שעיקר הוא האמת כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות א"ע ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בוודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא כי אמת ה' לעולם והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים: וזהו בחי' וישלח את היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפי', ואיתא שזהו בחי' חנוכה שמדליקין נרות של שמן זית. אז וידע נח כי קלו המים וכו' כי נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה בחי' אמת כנ"ל הוא התיקון על מי המבול שהוא בחי' חטא הנ"ל, כי עיקר החטא הוא משפריד אור ההשגחה ע"י חטא הזה שהוא פגם העינים וכו' כנ"ל, וע"כ ע"י נר חנוכה בחי' המשכת אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים לידע שהש"י בכל מקום וכו' כנ"ל עי"ז נתתקן זה החטא וחוזר ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ונדחין מי המבול וחוזר ונתקיים העולם בהשגחתו ית'. וזהו והנה עלה זית דא חנוכה אז וידע נח כי קלו המים וכו'. כי נתתקן חטא הנ"ל שהוא בחי' מי המבול ע"י נר חנוכה כנ"ל. וזהו והנה עלה זית טרף בפי' ודרז"ל שבקה על פרנסה כשרז"ל יהיו מזונותי מרורין כזי תוכו' היינו כנ"ל כי עיקר הפרנסה נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות אחר הביראה באחד ע"י השגחה שהוא בחי' עלה זית בחי' נר חנוכה וכנ"ל: וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך כי קוד םהבריאה הי' הכל אחד. ואחר הביראה היו שני דברים האחד והבריאה שזהו עיקר כח הבחירה שמשם אחיזת השקר שאחיזתו מריחוק מאחד, מבחי' רבים בחי' בקשו חשבונות רבים וכנ"ל. ועיקר עבודתינו לכלול אחר הבריאה באחד היינו לכלול בחי' הרבי םבאחד לידע שגם בחי' הרבי םנמשכין מהאחד שעי"ז נתבטל השקר וכנ"ל. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה כי הנס הי' בשמן של כה"ג שלא הי' בו אלא להדליק יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. היינו כי עיקר התגלות ההשגחה הוא רק בבחי' אחדות בחי' יום אחד שהוא מרמז על עלמא דאתי שנקרא יום אחד כ"ש (זכריה י"ד) והיה יום אחד הוא יוודע לה' לא יום ולא לילה וכו' כי אז יוכלל הכל באחד כ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, שאז יהי' כולו אחד כולו טוב. ונעשה נס ודלק שמונה ימים כי זה עיקר בחי' הנס שהוא התגלות ההשגחה שהוא שמגלין שגם בעוה"ז שהוא בחי' רגבים בחי' אחר הבריאה שנברא בשבעת ימי בראשית גם שם מאירה השגחתו ית' ועי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וכל מה שבאין יותר בתוך בחי' רבםי ששם אחיזת השקר ביותר, שם הבחירה גדולה יותר ושם צריכין להתגבר יותר לשבר הבחירה להאמין שגם שם מאירה השגחתו ית' ואז זוכה לאור גדול ביותר כי עיקר הוא הבחירה וכל מה שהבחירה והנסיון גדול ביותר. זוכה אח"כ לאור גדול ונוסף ביותר: וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך בכל יום ויום, כי בכל יום שבא אח"כ הוא בחי' ריבוי יותר ששם אחיזת השקר, ואנו ממשיכין אור ההשגחה ע"י נר חנוכה עד שיודעין שגם בחי' הרבים נמשכין מאתו ית' וע"כ עי"ז נתוסף האור בכל יום יותר ויותר. כי כל מה שזוכין לשבר הבחירה ולהמשיך ההשגחה לבחי' רבים יותר, האור גדול ביותר שזהו בחי' מעלת התשובה, והתרחקות תחילת התקרבות בחי' מרחוק ה' נראה לי כי כל מה שבחי' הרבים ביותר, ונתרחק מאחד ביותר ששם אחיזת השקר ביותר, כשזוכין לעמוד שם בנסיון בגודל ההתרחקות. אז זוכין לאור גדול ביותר כי לפום צערא אגרא (כ"ש אבות פ' ה'). וע"כ בכל יום מימי חנוכה שנתרחק יותר מיום אחד שהוא בחי' רבים אז מוסיפין נר בכל יום ויום כי בכל יום ויום זוכין שתאיר אור ההשגחה ביותר ע"י שממשיכין האור לבחי' רבי םיותר כי זה העיקר שבחי' רבים יהי' נכלל באחד. שזהו בחי' כלליות הבריאה באחד כנ"ל: וזהו בחי' מעלת התפילה בצבור וכן בתורה ומצות תלמוד תורה דרבים עדיף ואינו דומה מועטין העושין את המצוה לרבים וכו'. כי כשיש רבים ששם אחיזת השקר כנ"ל, כשנכללין באחד ע"י תפילה ותורה ומצות שעל ידם נכללין באחדותו ית', כל מה שיש רבים ביותר ונכללין באחד, האור גדול ביותר ונכלל ביותר אחר הבראיה בקודם הבראיה שיהיה כולו אחד כולו טוב, כמו שיהיה לעתיד כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן ואמן: וזה בחי' ההלל שאומרים בחנוכה. כי הלל אומרים על הנס כי בהלל מפורש גודל השגחתו ית' על העולם כ"ש (תהלים קי"ג) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות וכו' וכתיב (שם קט"ו) ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה, וע"כ אומרים אותו בחנוכה כי עיקר בחי' נר חנוכה הוא בחי' המשכת השגחתו שזהו בחינת הכלל כנ"ל: וע"כ היה הנס של חנוכה בכהנים כי כהן איש חסד, וחסד הוא נמשך מבחי' קודם הבראיה שהוא בחי' כולו אחד כולו טוב שהוא בחי' חסד בחי' ימין. אבל אחר הבריאה הוא בחי' שמאל בחי' דין בחי' לוי. וע"כ העבודה בביהמ"ק העיקר הי' ע"י הכהנים, והלוים היו מסייעים להם בשיר וכיוצא. כי הכהן הוא בבחי' קודם הבריאה שיש לו כח להרים הבריאה לשרשה לכוללה באחד, וע"כ היו הלוים מסייעים לכהנים בדוכנם וכו' בשעת עבודה כדי שיכלול הלוי שהוא בחי' שמאל בחי' אחר הבריאה, בכהן איש החסד שהוא בבחי' קודם הבריאה שעל ידו נכלל הכל באחד כנ"ל: וע"כ נותנין תרומה לכהן. כי ע"י תרומה מרימין התבואה וכוללין אותה באחד וכנ"ל שבשביל זה למדו דין שליחות מתרומה וכו' כנ"ל. וע"כ התרומה לכהן איש החסד כי הוא בבחי' קודם הבריאה וכולל הכל באחד כנ"ל וע"כ הי' הנס של חנוכה בכהנים כנ"ל:
For in truth, everything is chesed and good — for Hashem, blessed be He, is entirely good, entirely chesed. And even the attribute of din [strict judgment] is also a great chesed — in order that there be a vessel to receive the chesed, etc. As is brought regarding this — that this is the aspect of: "With the mighty acts of salvation of His right hand" [Psalms 20:7], etc. And as is brought regarding the verse: "Avraham begat Yitzchak" [Genesis 25:19]. But necessarily, at first the chesed must be in great concealment, and at first glance one sees only the aspect of din. And all of this is drawn from the aspect of: "Originally it arose in [G-d's] thought to create the world with the attribute of din. He saw that the world could not endure — He arose and partnered the attribute of mercy with the attribute of din." But the mercy is in concealment. And this is the aspect of darkness that preceded light. And this is the aspect of: "He made darkness His hiding place" [Psalms 18:12]. And this is the aspect of: "And the earth was formless and void, and darkness" [Genesis 1:2], etc. — "and the spirit of G-d", etc. — "this is the spirit of Mashi'ach", etc. And from there it descended through many chains of descent until the aspect of klipah kodemes la'pri [the shell that precedes the fruit] came into being — from which comes all free choice. And this is the aspect of: "And Moshe approached the thick darkness where G-d was" [Exodus 20:18], etc. And this is the aspect of: the he'der [absence/void] that precedes existence, as is brought in the sefarim. And from there comes the strengthening of falsehood. And this is the aspect of: "And these are the kings" [Genesis 36:31], etc. — "before a king reigned", etc. And from there comes the strengthening of the exile of the present time, before the truth and the chesed are fully revealed, etc. For free choice exists in order to receive the reward through mishpat — so as not to eat nahama d'kisufa [the bread of shame]. But through the aspect of tzedakah and mishpat combined together — which is impossible to understand — from there comes the aspect of matnas chinam, and yet it will not be nahama d'kisufa. And in any case, one will not lose more than if he had never come into the world at all. Through this, everything can be rectified. And everything is through the power of the great tzadik, etc. [Regarding] the son and the servant: The servant receives the wages he toiled for — what is due to him — and yet his reward and his feast does not compare to the delights and feast of the son who receives from his father, even though [what the son receives] is an undeserved gift. But a person in this world does not merit this except through the tzadik who has already performed all the service of a servant with immense self-sacrifice, and merited the aspect of a son in the ultimate completeness. And also afterward, he performed all types of service, as explained regarding the verse "And I had compassion" etc. [Likutay Moharan II:5]. And he is able to give merit to all Yisrael, so that they will be included in the aspect of "you are children" [Deuteronomy 14:1], etc. And then all will merit the feast of the future as a son sitting at his father's table, etc. But certainly, nevertheless, not all will be equal, etc. But even the smallest among them all will profit greatly, greatly, from having been in this world — even though he endured what he endured, and the depths of the sea passed over him, etc. Everything will be transformed to good through the aforementioned aspect, through the aforementioned tzadik. Whether as sons or as servants — na'aseh v'nishma [we will do and we will hear] — from level to level, higher and higher, etc. — until the Toras Hashem and the t'filos Hashem [Torah of Hashem and prayer of Hashem] themselves. But when one wishes to move from level to level, there must be a descent before the ascent, etc. And then even what one had previously attained also descends, etc. And then one must strengthen oneself with the r'shimu [residual impression], etc. And through this one will rejoice in the aspect of: "For the joy of Hashem" [Nehemiah 8:10], etc. And one will strengthen himself with fierce azus [boldness] — specifically against the brazenness of the body, and especially against the brazen-faced ones, etc. And because all his ascents and descents are in a very great state of smallness, in the aspect of: "We have a little sister" [Song of Songs 8:8], etc. — "what shall we do for our sister on the day she is spoken for?" — therefore, the essential thing is through his strengthening himself to hold on to the true tzadik, who has already merited the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves — from whom comes all the joy and the azus d'kedushah [holy boldness]. And in this matter is the essential [difficulty of] not knowing where the beginning is — for one depends on the other. And as I heard this matter regarding azus d'kedushah especially: for in truth, all the aspects of na'aseh v'nishma, even in the ultimate state of smallness, are all drawn from the lofty na'aseh v'nishma mentioned above. For in truth everything is one, in the aspect of: "Na'aseh v'nishma — they said as one" — for all the Torah and prayer, everything is from Him, blessed be He, etc. And all the strengthening at the time of descent — even if the descent is prolonged in whatever way — everything is through the aspect of matnas chinam, through the power of the aforementioned tzadik. Matnas chinam is the aspect of nishma [we will hear], as will be explained below. And through this one is able to bring the chesed from concealment to revelation — and then precisely the gift is upheld. And from there is drawn what our Sages of blessed memory established, in the very essence of their holy inspiration — that also in the physical realm, a matanta t'mirta [hidden gift] is not upheld, as mentioned above. And one must write: "kisvu'hu b'shuka" — for the essential root of the aspect of a gift is drawn from the aforementioned level — to bring forth the chesed, the aspect of matnas chinam, from concealment to revelation. "Va'eschanan" [Deuteronomy 3:23] — [Moshe prayed with the language of] an undeserved gift. "You have begun to show Your servant Your greatness" — "to show" — specifically — to show and reveal what had previously been very concealed. For the chasadim that Moshe Rabbeinu drew down had not been revealed since the creation of the world. Therefore: "Let me please cross over" [Deuteronomy 3:25], etc. — for there [in Eretz Yisrael] is the essential revelation mentioned above. But Hashem, blessed be He, said to him: "It is enough for you" [Deuteronomy 3:26], etc. — for the time for this had not yet arrived, etc. "Show us, Hashem, Your chesed, and grant us Your salvation" [Psalms 85:8]. The angels prosecuted: "What is man that You are mindful of him?" [Psalms 8:5], etc. — for most of them will not be able to withstand the trial. And Hashem, blessed be He, answered them: "Was it for naught that I am called Gracious and Merciful?" For even though the world was created for the sake of mishpat, nevertheless, His attribute of mercy — the aspect of tzedakah — will also endure. And then the world will endure through these two aspects together, which are impossible to grasp. And everything is through the power of the tzadikim who will withstand the trial and will merit, etc. For the angels' question is like a dilemma: if You conduct [the world] with mishpat, then [people] will not endure; and if with chesed, then it is nahama d'kisufa — and if so, why all this effort of creation? But Hashem, blessed be He, created everything for the sake of the tzadikim, who will merit through mishpat, and they will also draw the aspect of tzedakah, and everything will be included together and the world will be sustained through the aforementioned level. Darkness preceded light, etc. And this is the aspect of the descent that precedes the ascent, and all the sufferings and troubles, may the Merciful One save us — in general and in particular and in the most specific particulars — that precede all the salvations and chasadim, etc. But at first one sees only the sufferings, and from there comes all free choice. And from there come "all his days are anger and pain" [Ecclesiastes 2:23] — for one who does not merit to look each day at the truth to its truest form, to revive himself through the power of the true tzadik, in the aspect of: "Were it not for salt" [i.e., "were it not for the Torah/tzadik as a preservative"], etc. And all of this is from the aspect of the initial tzimtzum [contraction] of the chalal hapanui [the Empty Space] that preceded all the existences of all the worlds. And so it is in every world and at every level of every person. One who gives a gift to his fellow must inform him. "A good gift I have in My treasure house, and Shabbos is its name", etc. Na'aseh v'nishma — Torah and prayer — revealed and concealed — the aspect of mishpat and tzedakah. And the essential root of everything is the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem. Every Rosh Hashanah, there takes place what took place at the beginning of Creation, as explained in the writings of the Ari z"l. But certainly, each and every year completely new things take place — similar to what was at the beginning of Creation, only now it is a wondrous renewal that has never occurred before. And the essential renewal is in the aspect of the sweetening of the judgments, through drawing completely new chasadim and mercies that have never been before. For originally it arose in the thought, etc. — and He saw, etc. — and He partnered the attribute of mercy with the attribute of din. And from there comes all free choice — for from there is the root of the evil inclination and its breaking, etc., as explained in [Likutay Moharan I:72] and alluded to in the Holy Zohar and the words of our Sages of blessed memory. But at the beginning of Creation, everything was from within Himself, as it were — which is impossible to grasp at all — and was without any is'arusa d'l'sata [arousal from below]. And now, each year, one must draw the aforementioned attribute of mercy anew — to repair the blemishes and damages and judgments of that year, with wondrous new chasadim and mercies — so that through this, rectification will also be added to the mercies that were already drawn in previous years. And so it is needed each year, until the righteous redeemer comes and completes the rectification in its fullness. And this is the essential rectification of teshuvah [repentance] — which is the aspect of the aforementioned tzedakah, the aspect of teshuvah, the aspect of prayer, the aspect of nishma, etc., as mentioned above. And therefore teshuvah, prayer, and tzedakah are juxtaposed together. And everything is in the aspect of nishma — in contrast to the Torah, which is the aspect of na'aseh, the aspect of mishpat. For according to mishpat, teshuvah should not be effective, G-d forbid — and even if it were effective, it would involve great mishpat, etc. But each year, completely new mercies are needed, so that everything can be rectified through matnas chinam. And all of this is accomplished through the tzadikim who merit the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And understand this well. For even the great tzadik who merits to be included at the beginning of Atzilus [continues ascending], etc. — until he is entirely included in the Ain Sof [the Infinite], etc. And there, the Torah is Toras Hashem literally, and the prayer is t'filas Hashem literally. And there, everything is Ain Sof. And from there the world is renewed each year through his power, from this level. Therefore, through this, the rectification will be completed in its fullness, speedily in our days, Amen. "Blow the shofar at the new moon" [Psalms 81:4], etc. — "For it is a statute for Yisrael" — this is the aspect of the concealed, the aspect of prayer, the aspect of tzedakah. "A judgment for the G-d of Yaakov" — the aspect of mishpat mentioned above, the aspect of Torah, etc. "Blow at the new moon" — "at the new moon" (ba'chodesh) — specifically — the aspect of renewal mentioned above. And this is the essential aspect of the renewal of the mochin and the sweetening of the judgments that takes place through the shofar, which is drawn each Rosh Hashanah completely anew, as mentioned above. In the aspect of: "A testimony He placed in Yehosayf" [Psalms 81:6], etc. — "A language I did not know, I would hear" — the aspect of grasping the nishma mentioned above — that one hears and understands what one had not known before at all. And so it is needed each year. And understand this well. And this is the aspect of: "Open your mouth wide and I will fill it" [Psalms 81:11], etc. And this is the aspect of how one arouses the root of teshuvah, which is on Rosh Chodesh [the new month] — and essentially on Rosh Hashanah, which falls on Rosh Chodesh, etc. And from Rosh Hashanah one must draw the aspect of renewal every single day — for each day the Holy One, blessed be He, renews in His goodness the work of Creation. And therefore each day a person's evil inclination strengthens against him, and the Holy One, blessed be He, helps him. And this is drawn from the aspect of "originally it arose [in the thought]," etc. And therefore, each day one needs completely new chasadim. And everything is drawn from Rosh Hashanah, from the aforementioned level. "He magnifies the salvations of His king" [Psalms 18:51] — He magnifies the salvations without end. "And He performs chesed for His anointed one", etc. — forever, in the aspect of: "and to peace there is no end" [Isaiah 9:6]. "As for the holy ones who are in the earth, they are the nobles" [Psalms 16:3], etc. For in the great abundance of damages, G-d forbid, there is no support except in the tzadikim who dwell in the dust. And therefore we prostrate ourselves upon their holy graves — for then precisely one draws wondrous chasadim, completely new each time — especially on Rosh Hashanah. For "among the dead, free" [Psalms 88:6] — free from the mitzvos — and then there is no more work to be done to earn reward through the aspect of mishpat, except for what they already accomplished in their lifetimes — fortunate are they. But now, their greatest delight is that they draw new chasadim each time, until they complete in fullness what they began. And this is: "He shall come in peace; they shall rest upon their resting places" [Isaiah 57:2], etc. — "And you, draw near here, sons of the sorceress" [Isaiah 57:3], etc. — "Over whom do you take delight?", etc. — "Have I not been silent?", etc. For certainly you have no support from your deeds, as written there: "And your deeds — they will not avail you" [Isaiah 57:12]. Rather: "I will declare your righteousness". And as [the prophet] continues there at length: "And the one who takes refuge in Me shall inherit the land" [Isaiah 57:13], etc. And He said: "Build up, build up, clear the way" [Isaiah 57:14], etc. — to say that certainly, according to your deeds [alone, you would not be worthy]. And as [the prophet] mentions there the matter of their deeds — essentially, the blemish of the bris [covenant] and the blemish of emunah [faith] (as brought in Rashi's commentary on Proverbs, and in many places — and there in its place, where he rebukes them regarding their idolatry, which is the aspect of the blemish of faith, and also rebukes them regarding actual ni'uf [licentiousness], may the Merciful One save us). And therefore, certainly you have no support except through the wondrous new chasadim that the true tzadikim draw — and especially those who dwell in the dust, in the aspect of: "They shall rest upon their resting places", etc. — "and you, draw near here" — through them you too can draw near, if you wish. But when you go, G-d forbid, in your [sinful] ways — "over whom do you take delight?", etc. — and as [the prophet] rebukes them there. And he concluded on a good note. "And the one who takes refuge in Me", etc. And He said: "Build up, build up" — until He concludes with Shabbos: "If you restrain your foot on Shabbos" [Isaiah 58:13], etc. And with this we conclude the haftarah of Yom Kippur. For the essential drawing of the new chesed mentioned above, each time for eternity, is through the holiness of Shabbos, which is established and enduring, which shielded Adam HaRishon. This is the aspect of the good gift mentioned above that He had in His treasure house — for it is the aspect of the greatly hidden chesed, the aspect of the or haganuz [the hidden light], etc. — "and Shabbos is its name — go and inform them." For the essential [purpose] is to inform and reveal the aforementioned chesed — to bring it from concealment to revelation — which is the aspect of from nishma to na'aseh, etc. And the essential [means] is through the aspect of deveikus [cleaving/attachment] and ratzon [will/desire] and bitul [self-nullification] to the truth — which is the aspect of the light of the Ain Sof — from every type of descent in the world. Until, through the power of the tzadik who has merited Toras Hashem and t'filas Hashem themselves, even one's descents — and the descents of all who truly desire — will be transformed into great ascents. Even though the exile is prolonged, in general and in particular, very, very much — for "His greatness is beyond investigation" [Psalms 145:3]. And as it is written there: "Thus says the Exalted and Lofty One" [Isaiah 57:15], etc. — "and with the crushed and lowly of spirit, to revive the spirit of the lowly", etc. And as it is written: "For the mountains may depart" [Isaiah 54:10], etc. — the aspect of the generality of the world — "but My chesed shall not depart from you" — the aspect of the aforementioned concealed chesed that the angels do not grasp, which is the aspect of the root of the attribute of mercy that He partnered, etc. — which the tzadikim draw each time in wondrous renewal. And this chesed will never depart — in the aspect of: "The chasadim of Hashem have not ended" [Lamentations 3:22], etc. — "They are new every morning" [Lamentations 3:23], etc. And the essential [means] is through the holiness of Rosh Hashanah, which is a wondrous chesed, as explained elsewhere. The angels say first: "The whole earth is full of His glory" [Isaiah 6:3] — this is the aspect of mishpat, the aspect of "the King of mishpat," "the King of glory" — for the essential glory of the King is that He performs mishpat, in the aspect of: "Be exalted, O Judge of the earth" [Psalms 94:2], etc. But the ofanim and chayos hakodesh [holy angelic beings], with a great tumult, rise up towards [the Seraphim] and say: "Blessed is the glory of Hashem from His place" [Ezekiel 3:12] — which is the aspect of "Where is the place of His glory?" — as we say in the kedushah of Keser on Shabbos and Yom Tov. That is, the essential praise and glory of Hashem, blessed be He, is not that His glory — which is the aspect of mishpat — fills the entire world. For through this alone, the world would not endure, as mentioned above. Rather, in truth, no one knows at all where the place of His glory is — for the ways of His mishpat are impossible to grasp, since the mishpat is included within tzedakah — and this is impossible to grasp at all, as mentioned above. And therefore they say this with a great tumult — for they tremble greatly from His awe, blessed be He, at that time, because they understand from afar that there is a very, very wondrous chesed which is the essential greatness of the Creator, blessed be He — which they cannot grasp in any way. Only the tzadikim who were in this world [can grasp it], etc. And therefore they say afterward: "From His place, He shall turn in mercy to His people", etc. — for from there, specifically, He draws new mercies each time, as mentioned above. The Ten Days of Teshuvah correspond to the Ten Martyrs, for only through their power can one return and draw atonement. And therefore we mention them on Yom Kippur. For since the Churban [destruction of the Temple], this chesed is drawn only through those who were killed for the sanctification of His Name, etc. — whose essence and generality are the Ten Martyrs. This is the aspect of the power of the tzadikim who dwell in the dust, mentioned above. For the truly great tzadikim, even when they died in their beds, also died for the sanctification of Hashem — for throughout their entire lives they gave up their lives for the sanctification of the Name in many aspects, all the more so at the very end, at their actual passing. "For Your chesed is great upon me, and You have saved my soul from the lowest depths" [Psalms 86:13]. "And You, Hashem, are a G-d compassionate and gracious", etc. "Grant Your strength to Your servant" [Psalms 86:16], etc. — for of all the requests, he requests azus d'kedushah [holy boldness]. And this is "grant Your strength" — specifically — which is drawn from Your Torah and Your prayer. And understand — for "Hashem, mighty and valiant; Hashem, valiant in war" [Psalms 24:8]. "The G-d of Yisrael gives strength" [Psalms 68:36], etc. — "Ascribe strength to G-d" [Psalms 68:35]. And as is explained elsewhere regarding azus d'kedushah, etc. — that [they] are dependent on each other, etc. "G-d is awesome from Your sanctuaries" [Psalms 68:36] — both in its building and in its destruction — for then one sustains oneself through the mikdash me'at [miniature sanctuary], as our Sages of blessed memory said. And from there: "The G-d of Yisrael gives strength and power to the nation", etc. "My strength — to You I will sing, for G-d is my stronghold, the G-d of my chesed" [Psalms 59:18] — for through the aforementioned chasadim, azus d'kedushah is drawn. "His strength — to You I will guard, for G-d is my stronghold; the G-d of my chesed shall go before me" [Psalms 59:10-11], etc. For that which weakens a person's resolve — this is the aspect of transforming the attribute of mercy into the attribute of din, as is the way of the wicked, as our Sages of blessed memory said. For the Toras chesed [Torah of lovingkindness] warns about punishment in order to return [to good], not in order to distance, G-d forbid. [The wicked one] transforms it to weaken and distance, G-d forbid. But the tzadikim do the opposite — they transform the attribute of din into the attribute of mercy, for they draw new chasadim constantly, until there is fulfilled: "The sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20] — for the descent is the purpose of the ascent. Because he was in such descents and strengthened himself with such azus d'kedushah against such [spiritual] humiliations, etc. — through the power of the tzadik who merited the aforementioned na'aseh v'nishma — through this, everything is transformed into ascent. For through Toras Hashem and t'filas Hashem, everything is transformed to good and chesed. And therefore we begin to rise for Selichos [penitential prayers] immediately after Shabbos. And as we say: "At the departure of [Shabbos] rest, we came before You first." For the essential drawing of the mercies and new chasadim to merit forgiveness is through Shabbos, which is the good gift, etc. For one must inform [the recipient] that he wants to give him a gift, so that the recipient will prepare himself to receive it. And as it is written regarding Shabbos: "And they shall prepare what they bring in" [Exodus 16:5] — for Shabbos, which is the good gift as mentioned above, needs preparation and invitation. "And the paths of Your chasadim You have revealed to him, and informed him", etc. "Hashem reigns; He is clothed in majesty; Hashem is clothed — He has girded Himself with strength" [Psalms 93:1] — the aspect of azus d'kedushah that He bestows upon us — through which precisely: "The world is established; it shall not be moved" — for the essential sustenance of the world is through this, since only through this does one receive and uphold the Torah, as mentioned above. "Your throne is established from then" [Psalms 93:2] — the aspect of Rosh Hashanah, when all these rectifications take place. And this is: "from the world, You are" — for from the beginning of the creation of the world, the Throne was established to sit upon on Rosh Hashanah, when the world was created — that is, Adam HaRishon [was created then]. And the essential azus is the holy voices, as mentioned above. But there are, in contrast, voices of the Sitra Achra — which is the boldness of the Sitra Achra — that thunder and roar with their voice exceedingly. And this is: "From the voices of many waters, the mighty breakers of the sea" — of the Sitra Achra — "mightier on high is Hashem" [Psalms 93:4] — for the azus d'kedushah rises above them. For "Your testimonies" — the aspect of the two adornments (adayim) mentioned above — "are very faithful" — in the aspect of: "the testimony of Hashem is faithful" [Psalms 19:8]. And this is: "For Your House, holiness is fitting" [Psalms 93:5] — which is the Beis HaMikdash, from which Torah goes forth, and it is a house of prayer — "Hashem, for length of days." And as Rashi explains there: even though the days have been long [in exile], nevertheless, "Your testimonies are very faithful" — for through Toras Hashem and t'filas Hashem, we will merit azus d'kedushah always, to vanquish everything, etc., as mentioned above. And this is the aspect of the wondrous Midrash brought on the verse "Blow [the shofar]", etc.: that the Holy One, blessed be He, says to the Satan on Rosh Hashanah: "Bring witnesses!" And [the Satan] brings only the sun. And the Holy One, blessed be He, says: "By two witnesses shall a matter be established" [Deuteronomy 19:15]. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself. And he seeks her and cannot find her. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne of Din and sits upon the Throne of Mercy. The sun is the aspect of Torah, as Rashi explains on the verse "under the sun" in Koheles [Ecclesiastes]. And the moon is the aspect of the kingdom of David, as is known — the aspect of prayer. And [the moon] receives from the Torah and is higher than the Torah, in the aspect of: "A woman of valor is the crown of her husband" [Proverbs 12:4]. For one makes from the Torah — prayer; that is, from Toras Hashem. And afterward, from the prayer becomes Torah — that is, one's own Torah — which one merits only through prayer. And the essence of prayer is deveikus and bitul to the Ain Sof, and longing and yearning for Him, blessed be He, without end. And through this one merits to pray properly, until one acts upon and creates from this one's own Torah. It emerges that then the prayer is in the aspect of na'aseh — and then one returns and nullifies oneself again with longing, etc., as mentioned above. It emerges that the essential nishma is the aspect of deveikus and bitul and ratzon, etc. And therefore the Satan can only bring one witness — which is the sun, the aspect of Torah — that is, the blemishes of each one who blemished through his deeds. For the crown of na'aseh, Yisrael has lost. But one does not rely on one witness. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself — for the crown of nishma remains with Yisrael, because their longing and yearning can never be nullified. For "all desire to fear Your Name" [Nehemiah 1:11]. And as it is written: "Do not arouse and do not awaken [love]... until it desires" [Song of Songs 2:7]. For the ratzon [will/desire] extends to infinity. And therefore [the Satan] cannot find the moon — for she conceals herself greatly. For the inner longing of each Jew is very hidden from all. And this is itself what is written in Midrash Rabbah: that the crown of nishma remains. For the na'aseh is in a great state of smallness, from the immensity of the descent in exile, in the aspect of: "she has descended wondrously" [Lamentations 1:9]. But the ratzon burns without end. And therefore we say regarding every mitzvah: "as if I have fulfilled it in all its details", etc. And because of this very thing, two witnesses are needed — for they clarify the truth and the emunah. For wherever there are two Jews, they are in the aspect of na'aseh v'nishma, etc. For in every person and at every level, there is the aspect of na'aseh v'nishma. And even though the na'aseh has been lost, certainly the r'shimu [residual impression] remains — for we do still perform and uphold all the mitzvos; only that it is in a state of smallness, etc., as mentioned above. And therefore two [witnesses] are always believed — for through them emunah is built, as mentioned above. And then, while the moon is concealing herself, they blow the shofar — for through the deveikus and ratzon mentioned above, the voices of the shofar are strengthened and aroused — a voice of strength, the voice of a shofar exceedingly strong — to strengthen everyone with azus d'kedushah. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne [of Din], etc. The early pious ones would wait for one hour before prayer — in the deveikus and ratzon mentioned above. And afterward they would pray and achieve their request — until from [the prayer] the aspect of "his own Torah" would be made. And therefore they would immediately return and wait — in order to make from the prayer the aspect of "his own Torah." And so on forever. And therefore their Torah was preserved. And therefore we always conclude the prayer: "May the words of my mouth be acceptable" — that is, the prayer — "and the meditation of my heart" — the aspect of the aforementioned deveikus. And therefore we say afterward: "He Who makes peace" — which is the completion of the rectification. "And may it be Your will that the Beis HaMikdash be rebuilt speedily in our days, and grant our portion in Your Torah" — which is the generality of all the above. The aforementioned Torah-teaching speaks from head to foot. The two crowns [of na'aseh v'nishma] are the aspect of the head — "and eternal joy upon their heads" [Isaiah 35:10]. Through them one merits the voices that emerge from the mouth — which is the aspect of malchus [kingship], etc. — that is in the head. And through this, azus d'kedushah is strengthened, to subdue the brazenness of the body. And through this, the body of holiness is rectified. And through this, the seal of the hands and feet is rectified — the aspect of the hands and feet. And "its end is embedded in its beginning and its beginning in its end" — like the blood and vitality in the stature of a person, which circulate and run and revolve from head to heel many times. And therefore one can begin from any aspect one wishes — whether from the deveikus and ratzon mentioned above, or from azus d'kedushah, which is the voices, etc. And everything is through the power of the "head" — which is the one who has fully merited the two adornments mentioned above — which are Toras Hashem and t'filas Hashem. And boshes panim [shame/humility of face] leads to Gan Eden and saves from nahama d'kisufa mentioned above. And everything is through His wondrous chesed that the angels do not grasp — only the tzadikim who grasp Toras Hashem and t'filas Hashem, which are the aspect of mishpat and tzedakah, etc. For boshes panim is the aspect of nishma, as explained there. Also [it is possible] to explain through this the statement of the Holy Zohar: "And then from within the voices and roarings of those mighty warriors of strength", etc. And regarding this it is written: "Mighty in strength, who fulfill His word, to hear the voice of His word" [Psalms 103:20] — the aspect of na'aseh v'nishma mentioned above. The angels said: "Place Your glory upon the heavens" [Psalms 8:2] — for they are "mighty in strength, who fulfill His word, to hear", etc. For they said that they too would fulfill the mitzvos of the Torah with such great intellect that they would afterward also merit to attain the nishma, etc. — from level to level. And Hashem, blessed be He, answered them: "Do you have an evil inclination among you? Did you descend to Egypt?" For it is impossible to ascend from level to level except through the descent that is the purpose of the ascent. And this is not applicable to you. And the essential [point is] that in the very depth of the descent of descents, G-d forbid, in general and in particular, all sustenance is through Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And the essential [aspect] is t'filas Hashem, which is the complete statement (ma'amar hashalem) — where everything is included: father and son as one — through which is drawn each time, and especially on Rosh Hashanah, a wondrous new chesed, etc. When one merits the aspect of father and son as one, then precisely one is in the aspect of a son in completeness. And the essential [means of] meriting this level is through [the tzadik] who has merited the above. "On that day, the sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20], as mentioned above. And the essential seeking [of the sin] afterward — [this is] so that they merit there in the World to Come an even greater ascent, in the aspect of the descent being the purpose of the ascent. And there [in the World to Come], descent is not applicable to them. But by lowering themselves each time from the place where they are, to raise up souls from the depths of weeping, etc. — through this they merit great ascents, etc. And this is: "Fortunate are those who dwell in Your House" [Psalms 84:5] — the aspect of the Beis HaMikdash, which is comprised of Torah and prayer, as mentioned above — "they shall praise You forever, Selah" — the aspect of prayer, which is the essential completeness of joy, as explained there. And this is: "Fortunate is the man who has strength in You" [Psalms 84:6] — the aspect of azus d'kedushah. And this is: "pathways are in their hearts" — for through azus d'kedushah, the aspect of joy, one can settle oneself each time, to strengthen oneself and not fall further, G-d forbid, and to fulfill at least: "Do not be exceedingly wicked", as our Sages of blessed memory said, etc. And this is: "Those who pass through the valley of weeping" [Psalms 84:7] — the aspect of the descent — "transform it into a spring" — the aspect of the spring of wisdom, "a spring from the House of Hashem shall go forth" [Joel 4:18] — "also with blessings", etc. — for from there come all the blessings. And through this: "they shall go from strength to strength" [Psalms 84:8] — ascending from level to level, both in this world and in the World to Come, as mentioned above. For this verse is expounded regarding the tzadikim, who have no rest even in the World to Come — that is, as mentioned above. For all our strength is only from them, as mentioned above. And this is why we say throughout the Ten Days of Teshuvah: "the King of mishpat" — even though in truth, at that time He performs much tzedakah and chesed, etc., as mentioned above. But it is known that the chesed cannot be received, from the abundance of light, except through the tzimtzum, which is the aspect of din. And therefore in truth, the din and the gevurah are the aspect of a great chesed. And at all levels, in every aspect of Torah and prayer — which are the aspects of mishpat and tzedakah — even within the tzedakah there is some aspect of mishpat. For at the lofty level [where] this tzedakah — which is the aspect of prayer — is [itself] the aspect of Torah, which is the aspect of mishpat. And understand this well. But at the level of Toras Hashem and t'filas Hashem, there the prayer is chesed chinam [free chesed] alone — which is impossible to receive at all except through the aspect of mishpat, the aspect of Torah. And this is the essential aspect of the Torah study of Hashem, blessed be He, Himself, as it were — who occupies Himself with Torah each day. That is, as it were, He too Himself occupies Himself with making from the prayer — Torah; from tzedakah — mishpat. For when He acts upon Himself through His prayer, to perform chesed with Yisrael — it is impossible to draw it into the world except by clothing it in the Torah, in the aspect of mishpat. For He, blessed be He, through mishpat, specifically, performs tzedakah. For it is truly "the wonders of the One Who is perfect in knowledge" [Job 37:16]. And therefore on Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, when the world was created and He, blessed be He, draws the supreme chesed at the highest level, as mentioned above — which is the aspect of t'filas Hashem literally, the aspect of tzedakah — it is impossible then to mention the name of tzedakah and chesed at all. For this chesed and tzedakah have no graspable existence at all, as mentioned above. And therefore we mention only the mishpat, and say only "the King of mishpat" and "the Holy King" — and we do not mention the Name Kel [a Name denoting chesed], nor the name tzedakah. For this chesed and tzedakah cannot be mentioned at all, except through the aspect of mishpat. For this is the essential chesed and tzedakah — that He clothes such chesed and tzedakah in the aspect of mishpat. Through which, specifically, we are sustained through the wonders of His hidden chasadim, clothed in His good mishpat. And from there it descends and comes down to each person — mercies and chasadim, etc. — which are the chasadim drawn from Yom Kippur through the end of Sukkos, etc. And this is: "Seek Hashem when He can be found" [Isaiah 55:6], etc. — "these are the Ten Days of Teshuvah" — for then a very wondrous chesed is drawn, through the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. And this is: "Let the wicked forsake his way" [Isaiah 55:7], etc. — "and let him return", etc. — "for My thoughts are not your thoughts, nor are [your ways My ways]" [Isaiah 55:8], etc. For this chesed is exceedingly lofty — impossible to grasp — for it is the aspect of the supreme concealment, the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. Core Framework: Based on Likutay Moharan II:22 ("Chosam b'soch chosam"). The entire halacha explores the paradox of mishpat (justice/judgment) and tzedakah (charity/free mercy) — two opposites that Hashem combines in a way impossible for even angels to grasp. Everything in Creation is ultimately chesed, but the chesed must be hidden within din to be received. This mirrors the requirement that a gift deed be written publicly (kisvu'hu b'shuka) — the hidden chesed must be brought from concealment to revelation. Na'aseh v'Nishma: "We will do" = Torah = mishpat = the revealed dimension. "We will hear" = prayer = tzedakah = the concealed dimension = deveikus/longing/desire. The crown of na'aseh was lost through sin; the crown of nishma remains forever — because every Jew's inner desire to return can never be extinguished. Rosh Hashanah Renewal: Each year recreates Creation anew. The Satan brings only one witness (the sun = Torah = blemishes in na'aseh). He can't find the moon (prayer = nishma = hidden desire) — so Hashem moves from Throne of Din to Throne of Mercy. The shofar arouses azus d'kedushah (holy boldness) — the essential tool against all spiritual descent. The Tzadikim Who Dwell in Dust: Since the Churban, new chasadim are drawn especially through tzadikim who gave their lives for the sanctification of Hashem's Name. We prostrate at their graves, especially on Rosh Hashanah, to draw wondrous new chasadim. "The descent is the purpose of the ascent." "The King of Mishpat": On Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, we say "the King of Mishpat" — not because there is only judgment, but because the chesed is SO lofty it cannot be named. It can only be received when clothed in mishpat. "Through mishpat, He performs tzedakah" — the ultimate divine paradox. ## Segment 5
הלכה ו ~ אות א על פי התורה תקעו תוכחה בסימן ח' עיין שם מה שכתוב (ב~ אות ו') בענין נפל~ אות נור~ אות עוצם ריבוי הבתים שבונה הצדיק על ידי שנתוסף שכן להקיבוץ הקדוש של ישראל כי נתרבין הצרופים עד שאין חקר וכו' עיין שם היטב ובמה שמבוא בדבריבו בזה בפרט בהלכות ציצית הלכה ז' ובהלכות פריה ורביה הלכה ה' וכו' וזה בחינתמצות בנין בית הכנסת ובית המדרש שהיא מצוה רבה מאד הקיימת לדורות אם כוונתו לשם שמים. כי בבית הכנסת מתכנסים כל הנפשות של קיבוץ בני ישראל להתפלל ולומר קדושה וברכו וכו', ולשם מתכנסים כל השכנים הנוספים בכל פעם אל הקיבוץ הקדוש. וכנראה בחוש שבמקום שאין בו בית הכנסת ובית המדרש קשה לקבץ מנין ואפילו כשיש לפעמים מנין מתפללין זה בכה וזה בכה והרבה מתפללין ביחידות ואינם באים להתוסף להיות שכנים אל קיבוץ הקדוש שעוסקים בדברים שבקדושה לומר קדיש וברכו וכו' ועל כן הוא בודאי מצוה רבה עד אין חקר לבהשתדל בבנין בית הכנסת ובית המדרש לשם שמים וכמו שפירש רש"י על פסוק (קהלת ה') ומי אוב בהמון לא תבואה גם זה הבל, שאפילו כשאעושה מצות רבות ואין בהם מצוה הקיימת לדורות כגון בנין בית הכנסת וספר תורה וכו' עיין שם: ~ אות ב ובשביל זה כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש. כי בודאי יכולין לכפות זה את זה. מאחר שמכל הנפשות שמתכנסים לבית הכנסת נעשים צירופים נפלאים, וכל אחד מישראל מצטרף עם חבירו ונצטרפים ונעשים מהם בתים ובנינים נפלאים, על כן בודאי יכולין לכפות זה את זה. כי כולים חשובים כנפש אחד כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י בראשית מ"ו) על שבעים נפש של בית יעקב שנקראים נפש בלשון יחיד. כי זהו המעלה של ישראל עם קדוש שכל מה שנתרבין יותר נכללין בתכלית האחדות יותר על ידי הצירופים הנ"ל, וכמבואר מזה במקום אחר. ומאחר שכולם חשובים כאחד ונצרטפין יחד בודאי יכול כל אחד לכוף את חבירו כמו שבאדם אחד יכול אבר אחד לכוף שאר הגוף בשביל טובתו של כלל האדם. גם מבואר ומובן שם בהתורה הנ"ל שהתפלה הנוראה נבנית על פי תוספת שכנים אל הקדושה הוא בבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח גדול המבואר שם. (וכמבואר לקמן ב~ אות י"ב) ועל כן בודאי כופין זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש, כי יש להם כח לכפות על ידי הכח של הבעל כח הנל, שמתפלל תלה בבחינת דין שזהו בחינת כפיה שהוא בחינת דינים וגבורות שיש להם כח לכפות לבנות בית הכנסת כדי שיתוספו שכנים רבים אל בית התפלה שיעלו משם שעשועים נפלאים לפניו יתברך שזה נמשך מהכח של הבעל כח הנ"ל כנ"ל: ~ אות ג ועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול מאד בבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תכלית בנין הבית הכנסת ובית המדרש הוא בשביל לגלות אמונת חידוש העולם שנתגלה על ידי בחינת רוח נבואה של צדיקי אמת שבכל דור שהוא בחינת קבלת התורה שזה נמשך על ידי הכבוד שנתרבה על ידי הגרים ובעלי תשובה שנעשין על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל כמו שכתוב שם. ועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול שם בבית הכנסת ובית המדרש הוא כבוד המקום השוכן שם. כי על די הכבוש נמשך קבלת התורה בחינת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר אמונת חידוש העולם שזה העיר כנ"ל: ~ אות ד ועל כן קדושת בית המדרש חמורה יותר מקדושת בית הכנסת. כי שם בבית המדרש עוסקים בתורה שזהו בחינת קבלת התרוה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. וגם בבית הכנסת עוסקים בתורה, כי אומרים שם קריאת שמע ופרשת הקרבנות וקדושת ובא לציון שכל זה בחינת עסק התורה שמקיימין כל הפשוטים שבישראל בכל יום כמו שאמרו רז"ל. אבל בית המדרש קדוש ביותר כי שם עוסקים בתורה הרבה בכל יום ועל כן קדושתו חמורה יותר. כי עיקר תיקון התפלה הנ"ל הוא לזכות לגלות אמונת חידוש העולם שה נעשה על ידי עסק התורה לשמה שהוא בחינת קבלת התורה שזוכין עלידי צדיקי אמת שמהם נמשך עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, כי הצדיקים עוסקים תמיד בבנין המשכן והבית המקדש כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ג) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו שמשם כל קדושת הבית הכנסת ובית המדרש בבחינת (יחזקאל י"א) כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם לקדש מעט ודרשו רז"ל (מגילה כ"ט) אלו בית כנסיות ובתי מדרשות, כי הם מקדש מעט שנמשך קדושתם מהמשכן ובית המקדש שעוסקים הצדיקים בבנינו בכל דור ודור כנ"ל. כי הם ממשיכין בחינת רוח בואה שהוא בחינת קבלת התורה שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר כלל הקדושה היא האמונה הקדושה בבחינת (תהלים פ"ט) אף אמונתך בקהל קדושים וכתיב (הושע י"ב) ועם קדושים נאמן (וכמו שכתוב בהתורה חב"ח בסימן כ"ב). כי עיקר בחינת קבלת התורה הוא במשכן שם דיבר ה' עם משה כמו שפירש רש"י, שמיום שהוקם המשכן לא נדבר עמו אלא באהל מועד. וכן בבית המקדש שם נתבררו כל הלכות התורה כמו שכתוב (ישעיה ב') כי מציון תצא תורה. וזה בחינת קדושת הבית הכנסת ובית המדרש שהם מקדש מעט. ועל כן בית המדרש קדושתו חמורה יותר כי שם עיקר עסק התורה וכנ"ל: ~ אות ה ועל כן נקרא בית המדרש, בחינת דרשו ה' ועוזו כי צריכין לבקש ולדרוש את ה' מאד, דהיינו לחפש ולבקש את האמונה הקדושה בבחינת אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה') וכמו שכתוב בהתורה תקעו אמונה בסימן ה' שצריכין לחפש ולבקש את עצמו מאד איך אוחזין באמונה וכו' עיין שם. והעיקר על ידי שמחפשין ודורשין ומבקשין באמת למצוא את הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש רוח נבואה שעל ידם עיקר המשכת התורה בכל דור שעל ידי זה עיקר בירור אמונת חידוש העולם שהוא העיקר כנ"ל. ועל כן נקרא בית המדרש לשון דורש ומבקש וכנ"ל. וגם על פי פשוטו שנקרא בית המדרש על שם הדרשות שדורשים שם בתורה. הכל הוא בחינה אחת עם הנ"ל שהוא מה שצריכן לדרוש ולבקש את הצדיק אמת שממשיכין אמונת חידוש העולם. כי כל הדרשות שמחדשים בתורה בדרך האמת הכל הוא בשביל זה כדי להמשיך מחדש בחינת קבלת התורה בכל עת כדי לגלות אמונת חידוש העולם. ועל כן הוא מעלה גדולה ונוראה מאד כשזוכין לחדש בתורה חידושים אמתיים כי נחשב כאלו ברא את העולם מחדש כמו שכתוב בזוהר הקדוש שנעשין מהם שמי חדשים וארץ וחדשה כי חידושי תורה אמתיים הם בחינת עדות על מצי~ אותו ואחדותו וחידוש העולם על ידי שרואין שנמשכין חידושים נפלאים כאלו בדרך האמונה הקדושה שאי אפשר לגלותם כי אם ברוח הקדש וכו' עיין שם. וכן ראינו אחר כך מהצדיקים הגדולים שבאו אחריו וכמובא מזה במקום אחר (ולעיל בהלכות קריאת התורה אותל"ו) שבשביל זה נקראת התורה עדות עיין שם. ועל כן קדושת בית המדרש חמורה ביותר. כי עיקר התגלות אמונת חידוש העולם הוא על ידי בחינת בית המדרש על ידי שואלין ודורשין למצוא חידושי תורה של הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש על ידי זה עיקר בירור האמונה שזה עיקר הקדושה כנ"ל: ~ אות ו ועל כן (ברכות ח') רב אמי ורב אסי אף על גב דהוי להו תליסר בי כנישתא לא הוו מצלי אלא היכי דהוו גרסי. כי מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. משמוע דייקא. כי שמיעה בלבא תליא. בחינת הט אזנך ושמע דברי חכמים שזהו בחינת אמונת חכמים. כי צריכין להטות אזנו היטב היטב לשמוע דברי חכמים להבחין בין האמת הברור ובין האמת אינו ברור מכל שכן בין השקר, עד שיזכה למצוא נקודת האמת לאמתו שעל ידי זה מתברר האמונה כנ"ל. כי עיקר עסק התורה צריך שיהיה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, ומי שמסיר אזנו משמוע תורה בבחינה זאת גם תפלתו תועבה. כי בודאי לא תיקן הג' מוחין שהם בחינת ג' מחיצות פרוסות בפני תאוה זאת שנקראת תועבה. ועל ידי זה אמונתו פגומה שהוא בחינת עבודה זרה (כמו שכתוב במקום אחר שפגם אמונה הוא בחינת עבודה זרה) שנקראת תועבה. ועל כן צריכין לחפש ולבקש ולדרוש מאד למצוא את הרבה האמת שימשע ממנו תורה שנאמרה בבחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית המדרש ועל ידי זה עיקר תיקון התפלה עלידי השיר שיתעורר על ידי תיקון האמונה שמשם כל התפלות והשירות והתשבחות כמו שכתוב שם: ~ אות ז וזה שכתוב בשלחן ערוך (אורח חיים סימן ק"נ ס"א) שגם כופין זה את זה לקנות תורה ונביאים וכתובים. והאחרונים כתבו שהאידנא כופין לקנות גמרות ושאר ספרים קדושים. כי בודאי כופין לקנות תנ"כ וללמוד בהם להמשיך בחינת רוח נבואה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. ועל כן כתבו האחרונים שעכשיו צריכין לקנות גם שאר ספרים קדושים. כי בודאי אין דור יתום וכל הספרים הקדושים יש בהם בחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה וכנ"ל, שבשביל זה עיקר בנין הבית הכנסת ובית המדרש ועל כן בודאי כופין על זה וכנ"ל: ~ אות ח וזה בחינת (שם ס"ב) אין בונין בית הכנסת אלא בגובהה של עיר ואסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי כבר מבואר שעיקר קדושת הבית הכנסת הוא שיתוספו ויתקבצו ויתכנסו לשם תוספת שכנים הרבה בכל פעם עד שנזכה על ידי זה לבנין ירושלים ובית המקדש בבחינת (תהלים ק"מ) בונה ירושלים וכו' נדחי ישראל יכנס. נדחי ישראל יכנס זה בחינת תוספת השכנים אל קיבוץ ישראל הקדוש בבתי כנסיות ובתי מדרשות שעל ידי זה נתכנסין כל הנדחים שבעולם, אפילו ~ אותן המונחים בחוץ בבחינת (איכה ד') תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות וכמבואר כל זה במקום אחר על ידי זה בונה ירושלים ה'. כי עיקר בנין ירושלים עיר הקדש שנבנית מבתים רבים של הקדושה, כי בנינה נמשך מבחינת ריבוי הבתים הנ"ל של תוספת שכנים. ועל כן הפסוק משבח ומפליג מאד מאד בשבח הבתים והארמונות של ירושלים כמו שכתוב (תהלים מ"ח) שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה. וכתיב (שם) יפה נוף משוש כל הארץ קרית מלך רב אלקים בארמנותיה נודע למשגב. בארמנותיה דייקא כי הבתים והארמונות של ירושלים נבנים בשרשן מבחינת הצירופים הנפלאים והנוראים הנ"ל שעל ידי זה יתגלה אלקותו ואחדותו וממשלתו לעינן כל בחינת אלקים בארמנותיה נודע למשגב. כי על ידי ריבוי הצירופים הנ"ל שנעשין על ידי התפלה השלימה בתוספת שכנים שזה נמשך מהכח של הבעל כח גדול הנ"ל שעל ידי זה עושה בעלי תשובה וגרים, על ידי זה מתרה כבודו יתברך מאד כמו שכתוב שם ועל ידי זה זוכין לבחינת קבלת התורה שהוא בחינת רוח נבואה וכו', שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם וכו' כנ"ל. שזה עיקר ידיעת אלקותו יתברך כמובן לכל וכמבואר בכל הספרים הקדושים שאמונת חידוש העולם הוא עיקר היסוד של כל ידיעות נשגבות אלקותו יתברך ועל כן דייקא על ידי הבתים והארמונות של ירושלם שנבנים מצירופים הנ"ל, שעל ידי זה מתברר ונתחזר אמונת חידוש העולם כנ"ל, על ידי זה דייקא אלהים נודע למשגב ועל כן אלהים בארמנותיה נודע למשגב וכנ"ל וכל זה זוכין על י ידי הבית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת מקדש מעט שלשם מתכנסין כל השכנים שהם הנפשות הנוספין אל הקיבוץ הקדוש וכו' וכנ"ל: ~ אות ט נמצא שעיקר בנין הבית הכנסת והבית המדרש הוא בשביל ריבוי כבודו יתברך על ידי ריבוי הנפשות וכוף על כן צריכין ליזהר מאד מאד בבית הכנסת ובית המדרש לבטל כבוד עצמו לגמרי רק להרבות כבוד המקום כנ"ל.וכל העוסקים בבנין הבית הכנסת ובית המדרש ובקיומו להספיק הצטרכות הבית הכנסת והבית המדרש וכן כל הנכנסין לבית הכנסת ולבית המדרש שהם עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, שכולם לא יהיה כוונתם ח"ו בשביל כבוד עצמן רק בשביל כבוד המקום ברוך הוא. כי עיקר התיקון על ידי הכבוד דהיינו על ידי כבוד שמים שנתרבה על ידי קיבוץ הנפשות כנ"ל, שעל ידי זה זוכין לבחינת רוח נבואה וכו' וכל התקונים הנ"ל. ועל כן כל מי שעוסק בבנין הבית המדרש ותקונו וקיומו, או אלו הנכנסין לבית המדרש וכוונתו בשביל עצמו בשביל כבודו ח"ו, הוא פוגם מאד כנ"ל. בפרט כשבאים ח"ו לכלל מחלוקת על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד ואחד שכל אחד רוצה שהוא יהיה מראשי הקרואים לספר תורה ויעלה לששי וכו' וכו' כמצוי הרבה כל זה בעוונותינו הרבים. מכל שכן וכל שכן כשחולקים על יראי ה' האמתיים הנמצאים בכל בית המדרש החותרים ומתיגעים להתפלל בכוונה עד שמוכרחים להגביה קולם לעורר הכוונה, ושאר העם לא די שאינם מייגעים עצמם בזה להתפלל בכוונה והם טרודים מבמחשבתם בשעת התפלה בכל מיני שטותים ובלבולים שלהם במשא ומתן וכו' כאשר הם יודעים בנפשם, אף גם הם חורקים שנם וגוערים על המתייגעים להתפלל בכוונה ומבלבלים ~ אותם מן הכוונה. והם עוסקים בדברים בטלים ושיחות חולין בשעת התפלה ובשעת קריאת התרוה וכו'ומבלבלים התפלה. ועוד הם מחציפים פניהם ואומרים שאלו היריאים המגביהים קולם בתתפלה הם מבלבלים ~ אותם מבלבול מחשבות רעות שלהם. וכל אלו וכיוצא בהם הם בכלל מחריבי הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר חורבן בית המקדש היה על ידי שנאת חנם שנתרבה על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד וכו' ועל ידי זה כל אריכת הגלות (כמו שכתבו במקום אחר בהתורה אני ה' הוא שמי בסימן י"א). אבל סתם ישראל הכשרים רובם כוונתם לטובה. אך בעוונותינו הרבים יש בתי כנסיות לרעה ממש והם אלו שנתחדשו עכשיו וכו' המקום ירחם. בפרט ~ אותן נשמעין מרחוק ריחם הרע שפרקו עול לגמרי וכו', אשר הם בעצמן מעידין שעדיין לא היתה כזאת רק זה כמו עשרים שנה שנתחדשו (שנקראים קירחע) אשר גם רוב מלכיהם געלו ומאסו בהם כאשר כבר נדפס גודל הרעש שנעשה שם עד שרוב הרבנים הכשרים פעלו אצל השרים לעקרם ולבטלם אוי לאזנים שכך שומעות אוי לדור שעלתה בימיו כך. ועל כל אלו הבתי כנסיות לרעה נאמר מה שכתוב בזוהר הקדוש (בראשית דף כ"ה ע"ב) שהם בכלל בוני המגדל כי כל בוני המגדל היו כופרים באמונת חידוש העולם שמשם היו כל טעותיהם (אשר גם עתה כל הכופרים הגדולים נקראים על שמם פ"מ כידוע). ועל כן אמרו (בראשית י"א) הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, כי הם ההיפך מכל התיקונים הנ"ל שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם. כי הם אומרים הבה נבנה לנו עיר כי את זה לעומת זה שרוצמים להתקבץ ולבנות עיר מבתים רעים שלהם מבניני דעות רעות שלהם עד שרוצים לעשות מגדל וראשו בשמים לבנות בנין גבוה מדעות רעות שלהם עד שיגיע ראשו בשמים למרוד נגד המקום להפוך הקערה על פיה ח"ו ולכפור בעיקר כמו שכתוב שם ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחרים ופירש רש"י ודברים אחדים אמרו וכו' שכל זה הוא בחינת כפירות בחידוש העולם כמובן למשכיל. כי בודאי לא היו משוגעים וטפשים גמורים שאמרו שיעשו מלחמה עם הבורא יתברך רק כל כוונתם היה שיעשו מלחמה בעותיהם הרעות שיבנו שם נגד הדעות האמתיות של אמונת חידוש העולם שהם מכניסים וקובעים בלב כל אחד ידיעת אלקותו יתברך. והם רצו לסלק שכינתו מן התחתונים שלא יזכר ח"ו שם ה' עוד שזה כל פנימיות כוונתם הרעה של בוני המגדל שהיה אז ושל כל הכופרים של עכשיו שהם גם כן בבחינת בוני המגדל וכמו שכתוב החושבים להשכיח את שמי וכו'.ול כן אמרו ונעשה לנו שם, כי רוצים להמשיך השם והכבוד לעצמו כי הם פוגמים בשם ה' שהוא בחינת כבודו יתברך כמו שכתוב (תהלים ע"ב) וברוך שם כבודו לעולם וכו': ~ אות י וכל זה מרומז בדברי רז"ל (שבת י"א) שאמרו שאסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי הבית של כל אחד זה בחינת כבוד, כי עיקר הכבוד הוא בחינת ביתו של אדם כמו שכתוב (תהלים מ"ט) כי ירבה כבוד ביתו וכמו שכתוב (ישעיה מ"ד) כתפארת אדם לשבת בית. היינו שאסור להגביה ביתו שהוא בחינת כבודו, להגביהו יותר מהבית הכנסת, שירצה ח"ו להגביה כבודו על כבוד הבית הכנסת. עד שכל כווונתו בעוסקו בבנין הבית כנסת ובקיומו הוא בשביל כבוד עצמו כנ"ל. כי אז הוא בבחנית בוני המגדל וכו' כנ"ל. כי צריך להגביה רק את הבית הכנסת שיהיה גבוה מכל הבתים שבעיר, למסור כל הכבוד להבית הכנסת ולבטל כל הכבודו נגד הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תיקון הבית הכנסת ובית המדרש הוא על ידי ריבוי כבוד השם יתברך שנתרבה על ידי קיבוץ כל הנפשות וכו' שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם ולבטל ולעקור דעות בוני המגדל שזה עיקר קדושת ישראל וכנ"ל: ~ אות יא ועל כן נאמר בשבח ירושלים (תהלים מ"ח) ספרו מגדליה. מגדליה דייקא. כי הם ההיפך מבוני המגדל וכנ"ל. וזהו (שיר השירים ז') צוארך כמגדל השן וכו'. שנאמר על הבית המקדש שהוא בחינת בית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת בית המקדש על ידי זה ממשיכין אמונת חידוש העולם כנ"ל על ידי בחינת קבלת התורה שנמשך לשם על ידי הכבוד דקדושה וכנל. וזהו שכתב שם בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו וכו' נאמר על קבלת התורה כמו שפירש רש"י שם. כי לשם נמשך בחינת קבלת התורה כנ"ל. וזהו כל שלטי הגבורים כי עיקר כל התיקון נעשה על ידי הגבורים בעלי כח שיכולים להתפלל בבחינת דין וכו' וכנ"ל: ~ אות יב וזה בחינת מלאכת המשכן. כי המשכן הוא בחינת הבית המקדש כמו שכתוב (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש וכו'. שהוא בית התפלה כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) והבי~ אותים וכו' כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים שנבנה על ידי קיבוץ נפשות שיראל על ידי תוספת השכנים כמובן בהתורה הנ"ל, שמביא זה הפסוק ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם, שהתפלה בתוספות שכנים הנ"ל היא בחינת קרבנות שמכפרין וכו' עיין שם. וכבר מבואר שהתפלה בתוספת שכנים וכו' הוא בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח. כי הכל אחד ותלוי זה בזה. כי על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שהיא בחינת מטה עוז שעומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שמוכרחת להקיא ולהוציא כל חיותה כל הדעת וכו' עד שנעשין גם גרים וכו' על ידי זה בעצמו נתרבין השכנים אל הבית התפלה הרבה מאד. שהם אלו הרחוקים מאד שהיו נבלעים בתוך הסטרא אחרא ועכשיו על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל הוציאם משם ונעשו בעלי תשובה וגרים, ואזי הם באים ומתקרבים להשם יתברך שהעיקר על ידי תפלה. ועל כן על ידי זה נתוספים שכנים רבים אל בית התפלה שעל ידי זה נתרבין הבתים עד אין חקר וכו' כמו שכתוב שם. וכל זה הוא בחינת מעשה המשכן, משנבנה אחר המעשה הרע מאד שעשו את העגל אחר מתן תורה בעת שהיה משה במרום לקבל כל התורה. שכל זה היה על ידי הערב רב שנתחבר אליהם כל ~ אותם שהיה טינא בלבם על משה. שכל אלו הם בחינת נביאי השקר בחינת מנחשים וקוסמם. כי ידוע שעשו את הבעגל על ידי ניחושים וכשפים רבים כמבוא בדברי רז"ל. שאלו המנחשים וכו' כהם כנגד בחינת משה שממשיך התורה כדי להאיר ולגלות אמונת חידוש העולם וכו' כמו שכתוב שם. כי הם ההיפך מזה. אשר על כן צריכין לחפש ולבקש מאד את הצדיק האמת בכל דור ודור שהוא בחינת משה וכו' כמו שכתוב שם. כי עיקר קבלת התורה המשיך משה רבינו על ידי בחינת הנ"ל. שעל ידי זה היה יציאת מצרים וקריעת ים סוף הוא על ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שעל ידי זה עשה כל המופתים בחינת ויפלל והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו'. ועל ידי זה היה קריעת ים סוף בחינת (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ים וכו' כמו שכתבו שם ועל ידי זה שמע יתרו ונתגייר וכו' כמו שכתוב שם, ועל ידי זה היה קבלת התורה על ידי ריבוי הכבוד שנתרבה על ידי יתרו שנתקייר כי כדין איסתליק ואתייקר שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא וכו' (זוהר שמות דף ס"ט) ועל כן כל פרשיות מתן תורה כתובים בסדר יתרו כי על ידו היה עיקר קבלת התורה הנ"ל ועיקר קבלת התורה היה לגלות אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. אבל זה ידוע כי את זה לעומת זה עשה האלקים והכל בשביל הבחירה שיש לה כח גדול מאד על כן תיכף התגבר בהם הנחש הקדמוני ונתלבש בהערב רב ובהחולקים על משה והסית והדיח ~ אותם בעת שהיה משה במרום לקבל שאר כל התורה עד שהביאם למעשה העגל שהוא עבודה זרה וכפירות שהם היפך אמונת חידוש העולם. כי עיקר כל העבודה זרה של דורות הקודמים והכפירות והאפיקורסות של דורות אלו הם על ידי פגם אמונת חידוש העולם כמובן למשכיל, שעל ידי פגם זה באים לכל מיני טעותים ומחמת שאמונת החידוש אי אפשר כי אם על ידי בירור המדמה שמתברר על ידי רוח נבואה דייקא שעיקרו הוא קבלת התורה כמו שכתוב שם. על כן אז דייקא התגרה הבעל דבר למרוד במשה ולמשוך אחרי נביאי השקר שהם בחינת נערב רב וכו' כנ"ל עד שעשו מעשה הנ"ל. וזה בחינת (תהלים ק"ו) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. היינו שרצו להגביר בחינת מזונא דגופא שהוא בחינת שור אוכל שב כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י שם) אין לך משוקץ כמו שור אוכל עשב. כי כמו שעל ידי קבלת התורה שעל ידי זה מתברר המדמה עד שזוכין לאמונת חידוש העולם וכו' וכו' על ידי זה נכנע מזונא דגופא ומתגבר מזונא דנשמתא בחינת ריח כמו שכתוב שם, כמו כן להיפך על ידי בחינת הערב רב שעשו עבודה זרה היפך האמונה על ידי זה מתגבר מזונא דגופא שהוא בחינת תבנית שור אוכל עשב וכנ"ל: ~ אות יג אבל משה רבינו היה בעל כח גדול מאד ולא הניח את מקומו אף על פי שראה את המעשה הרע הזה, והתגבר בעוצם כחו וחזר והתפלל תפלות הרבה בבחינתדין כמו שכתוב (שמות ל"ב) ויחל משה וכו' ויאמר למה ה' יחרה אפך וכו' שטען ועשה פלילות הרבה עם השם יתברך כמבואר בדברי רז"ל ריבוי הטענות והוויכוחים שטען עם השם יתברך שימחול להם שכל זה בחינת תפלה בבחינת דין עד שחזר ופעל להוציא מהסטרא אחרא כל חיותה וכו' ועסק לתקן הכל ואז נצטווה על מעה המשכן הוא תיקון העגל כמו שאמרו רז"ל. כי כל מעשי המשכן הם בחינת התיקונים המבוארין בתורה הנ"ל שכולם נמשכין על ידי הבעל כח הנ"ל שהוא בחינת משה: ~ אות יד כי המשכן הוא בחינת בית התפלה שנבנה על ידי ריבוי השכנים ועל כן נקרא משכן לשון שכן וכמו שכתוב במקום אחר. וכל זה נמשך על יהי הכח של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידי זה נעשין בעלי תשובה וגרים שעל ידי זה נתרבה כבודו יתברך ששם כל נפשות ישראל שמשם נמשך הנבואה בחינת (שבת צ"ב) אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וכו'. כי כולם הם בחינת כבוד וכו' כמו שכתוב שם עיין שם. וכל זה מרומז בהי"ג דברים של המשכן וכליו. כי עיקר עצם המשכן נבנה מהקרשים שהיו עצי שטים שעומדים זה בחינת התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שהוא בחינת עץ חזק כארז וזהו בחינת עצי שטים עומדים שעומדם בחוזקם ותוקפם בתוך בית הבליעה של הסטרא אחרא עד שמקיאה הק~ אות בכל פעם כנ"ל. ועל כן היה עשר אמות אורך הקשר כנגד כל בחינת עשר המבואר שם בסוף התורה הנ"ל לענין מלחמת עוג וכו' כמו שכתוב שם משה כמה הוי עשר אמין וכו' כי המשכן לא יכול שום אדם להקימו כי אם משה והעיקר מחמת כובד הקרשים שהיו עשר אמות כמו שאמרו רז"ל ומשם אנו למדים עוצם גבורתו וכחו של משה כמו שאמרו רז"ל היינו כנ"ל. כי הקרשים החזקים והגבורים הם בבחינת תפלה החזקה הנ"ל של הבעל כח שאין מי שיכול לעסוק בה ולהקימה כראוי כי אם משה וכה"ל. וזהו בחינת עצי שטים, לרמז שהם מקתנים בחינת הרוח שטות שהוא בחינת תאוה הנ"ל שנמשך על ידי פגם מחיצות פרוסות של המוחין. אבל התפלה של הבעל כח הנ"ל עומדת בבבית הבליעה של הסטרא אחרא בתוך הרוח שטות עד שמקיאים משם דייקא כל הקדושות וכו'.והו בחינת עצי שטים כלליות ב' העצים שהם בחינת עץ החיים אשר בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. שעיקר התגברות הנחש הוא על ידי שהסית את האדם לאכול מעץ הדעת שעל ידי זה נפגם הדעת עד שבאים לרוח שטות הנ"ל ונתגרשין מעץ החיים אשר בתוך הגן שהוא בחינת מזונא דנשמתא שמשם כל החיים אבל על ידי הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בחינת דין על ידי זה מוכרח הנחש והסטרא אחרא להקיא כל הקדושות וכו' ואזי נכלל עץ הדעת בתוך עץ החיים ומשניהם דייקא נבנה בחינת המשכן וזהו בחינת עצי שטים עומדים וכנ"ל: ~ אות טו והיריעות של המשכן שהיו של מיני בגדים תכלת וארגמן, זה בחינת הכבוד שנתרבה על ידי התפלה הנ"ל שהוא בחינת לבושים כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא (שבת קי"ג). כי היריעות היו חופין על המשכן כענן בחינת (איוב ל"ח) בשומי ענן לבושו שהוא בחינת ענני כבוד בחינת (שמות ט"ז) כבוד ה' נראה בענן וכו' כמו שכתוב שם. וזה בחינת יריעות עזים שהיו על יריעות המשכן שהיה של תכלת וכו'. כי יריעות עזים גסים יותר. כי הם מרמזים על בחינת הגרים שהם בחנית הקדושות העולות מעמקי הקליפות מעצם חיותם ועל כן הם עשתי עשר יריעות כי הסטרא אחרא היא בבחינת אחד עשר כמובא. כי עיקר יריעות המשכן שהיו של מיני בגדים דקים יקרים שהם תכלת וארגמן זה בחינת בעלי תשובה של שיראל שהם בחינת לבושין דמלכא בחינת בגדי פאר וכבוד. אבל הגרים שהיו תחלה בבחינת עשו איש שעיר, כשחוזרין אל הקדושה נעשה מהם בחינת ירעות עזים לאהל על המשכן. כי הם מחפין ו מגינים על ישראל ועובדים ומשמשים לישראל כמו שיהיה לעתיד. וזה בחינת (שמות כ"ו) מכסה וכו' עורות אילם מאדמים ומכסה עורות תחשים מלמעלה זה בחינת הגרים הגסים עוד יותר, שנעשה מהם בחינת עורות שהם מגושמים עוד יותר בבחינת כתנות עור. אבל גם הם נעשים מרכבה אל הקדשוה וחופין על המשכן וכנ"ל: ~ אות טז וזה בחינת כלי המשכן, מנורה ושולחן ומזבח מקטר קטרת. זה בחינת חכמה וגבורה ועשירות. כי מנורה בדרום זה בחינת חכמה בחינת הרוצה להחכים ידרים. ושולחן בצפון בחינת עשירות כמו שאמרו רז"ל (בבא בתרא כ"ה) הרוצה להעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום. ומזבח מקטר קטרת זה בחינת גבורה כי שם עיקר הגבורה והכח של הצדיקים. כי עיקר גבורתם להכניע הסטרא אחרא שהוא היצר הרע שזהו בחינת קטרת שעל ידי זה מוציאין מהסטרא אחרא כל נצוצות הקדושה בסוד י"א סימני הקטרת ומכניעין סטרא דמותא כמו אהרן שהתגבר כנגד המלאך המות ועכבו כמו שכתוב (במדבר י"ז) ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. ועל ידי אלו הג' חכמה גבור ועשירות שהם בחינת כבוד על ידי זה נמשך בחינת קבלת התורה שזהו בחינת ארון עם הלוחות שהם כלל התורה שהיו עומדים בבית קדש קדשים. ומשם נמשך כל הגבורה כמו שכתוב ודברתי אתך מעל הכפרת וכו'. ועל ידי זה מתברר המדבר וזוכין לאמונת חידוש העולם. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל שציורא דמשכנא היה כציורא דעובדא דבראשית כמבואר בזוהר הקדוש (ת"ז דף י"ב בהקדמות) ועל כן על ידי כל המשכן וכליו שעיקרו היה הארון עם התורה שהיה מצוייר שם כל בריאת מעשה בראשית, על ידי זה נמשך האמונה הקדושה של חידוש העולם שידעו הכל כי השם יתברך ברא הכל השמים והארץ וכל צבאם כמו שהוא מצוייר במשכן בקרסיו וקרשיו וכו' ועל ידי זה זוכין לחידוש העולם של לעתיד שאז יתנהג העולם בחינת נפל~ אות שלא כדרך הטבע. וזהו בחינת (אבות פרק ה') עשרה נסים שהיו בבית המקדש היינוש שם היה מתנהג רק בדרך נסים ונפל~ אות שלא כדרך הטבע כלל. ועל ידי זה מתעורר השיר חדש וכו'. וזהו בחינת כל השירים של לוים שהיו בבית המקדש ובכל יום ויום היו אומרים שיר מיוחד כפי הבריאה של ~ אותו היום שמושך התגלות הבריאה שהוא אמונת חידוש העולם על ידי עבודת הבית המקדש, וכמו כן אמרו שיר שהוא בחינת השיר של לעתיד הנמשך על ידי זה שמשם כל השירים. וזה בחינת הקרנות של הבהמות שהיו בבית המקדש ובמשכן שבשביל זה היה בנין המשכן והבית המדרש. כי כל הקרבנות של הבהמות הם בחינת בירור המדמה שהוא בחינת בהמיות כמו שכתוב במקום אחר. כי כל עיקר כלל המשכן והבית המקדש היה בשביל בירור המדמה כדי לגלות אמונת חידוש העולם כנ"ל: ~ אות יז וזה בחינת כהנים בעבודתם ולוים בדוכנן לשירן ולזמרן וישאל במעמדן. כי ישראל במעדן היו עוסקין בתורה שזהו בחינת המשכת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר המדמה וכו'. וזהו בחינת כהנים בעבודתן שהם עבודת הקרבנות שהוא בירור המדמה כנ"ל. וזהו ולוים בדוכנם לשירן בחינת שיר הנ"ל שזוכין על ידי כל הנ"ל כנ"ל. ועל כן היו ישראל במעמדם עוסקים בפרשת בראשית ובפרשת האזינו. כי פרשת בראשית הוא בחינת בהתגלות אמונת חידוש העולם שמתגלה על ידי עסק התורה כנ"ל. כי בפרשת בראשית מבואר כל חידוש העולם שהשם יתברך ברא הכל יש מאין כמו שכתוב בראשית ברא אלקים וכו' ויאמר אלקים יהי אור וכו'. ויאמר אלקים תדשא הארץ וכו'. ובפרשת האזינו חוזר ומזכיר את ישראל את כל פעולות ה' ונפל~ אותיו אשר עשה הכל בשביל ישראל בשבילם ברא העולם וכו' כמו שכתוב שם (דברים ל"ב) האזינו השמים וכו' הצור תמים פעלו וכו' זכור ימות עולם וכו' עד שמסיים בחידוש העולם שלעתיד שהוא בעת תחיית המתים כמו שכתוב שם ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אני אמית ואחיר וכו' שהוא תחיית המתים בחינת חידוש העולם של לעתיד וכנ"ל: ~ אות יח ועל כן כל המשכן וכליו נמשח בשמן המשחה שהוא ריח טוב מאד. כי כל קדושת המשכן וכליו נמשך רק על ידי הצדיק בחינת משה שעוסק בכחו הגדול בכל התקונים הנ"ל עד שממשיך בחינת ריח טוב שהוא בחינת יראה כמו שכתוב שם. ומשם כל קדושת המשכן וכליו ועל כן נמשח בריח הקדוש הנפלא של שמן המשחה. ועל כן שם מקום היראה כמו שכתוב (בראשית כ"ח) מה נורא המקום הזה. כי עיר הריח הטוב הוא היראה כמו שכתוב שם. ועל ידי כל זה זכו שנתכפר להם מעשה העגל ונתהפך לזכיות בבחינת נרדי נתן ריחו הנאמר על זה כמו שאמרו רז"ל (שבת פ"ח) הינו כנ"ל כמו שכתוב שם בתחלת התורה שעל ידי זה זוכין להוכיח בקולו של משה בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' עיין שם היטב היטב: ~ אות יט ועיקר תיקון המשכן היה בשביל שילך עמם במדבר שפרקוהו והעמידוהו בכל פעם והוא מרמז על החורבן והגלות שכל קיומינו הוא על ידי בחינתתיקוני המשכן הנ"ל בבחינת (שמות ל"ח) אלה פקודי המשכן משכן. משכן בבנינו משכן בחורבנ' כמו שאמרו רז"ל (בהקדמת התיקונים ובתיקון מ"ח). וכמו שאמרו רז"ל (שמות רבה פרק נ"א) למה נקרא שמו משכן שמתמשכן בעוונותיהם של ישראל היינו שמשה רבינו כשראה עוצם התגברות והתגרות הסטרא אחרא כל כך כל כך, על כן עשה תיקון כזה איך שיהי יגמור תמיד את שלו עד שתבוא הגאולה שלימה שתהיה על ידו בבחינת מה שהיה הוא שיהיה. היינו שיוכלו ישראל לךעורר בכל פעם בחינת התפלה הנל עד שימשיכו בכחו בכל פעם כל התקונים הנ"ל עד שיעוררו הריח טוב וכו' שהוא בחינת משיח שיבא על ידי זה כמו שכתו שם על פסוק וירא מנוחה כי טוב וכו' עד ויהי למס עובד וכו' עיין שם: ~ אות כ ועל כן עמד המשכן על מאה אדנים שהם בחינת מאה ברכות בחינת כלליות התפלה. כי המשכן בחינת בית תפלה כנ"ל: ר"פ כא) וזה בחינת בגדי כהונה אפד וחשן שהיו י"ב אבנים שחקק עליהם שמות בני ישראל שהם בחינת קיבוץ נפשות ישראל. וזה (שמות כ"ח) ועשית בגדי קדש וכו' לכבוד ולתפארת. כי על ידי זה עיקר הכבוד דקדושה וכנ"ל. וזה (תהלים מ"ה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך בחינת ריח טבו וכו' מן היכלי שן מני שמחוך וכו'. וזה בחינת מעשה המנורה שהאיר הכבוד גם בחשכת לילה. כי עיקר הכבוד בבחינת יום בחינת (ישעיה ס') וכבוד ה' עליך זרח המובא שם וכו'. וזה (שמות כ"ז) ואתה תצוה את בני ישראל לשון צ וותא והתחברות וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו' להאיר הכבוד על ידי זה. כי בלילה יורדת השכינה לקבץ נדחים וכו'. (וכל זה צריך ביאור הרבה): ~ אות כב וזה בחינת (במדבר כ"ד) מה טובו אהליך יעקב מכשנותיך ישראל שנאמר על המשכן ובית המקדש ובית כנסת ובית מדרש של ישראל שהם בחינת מקדש מעט כמו שאמרו רז"ל (מגילה כ"ט). וזהו (שם) כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים כנחלים נטיו, זה בחינת נחל נובע מקור חכמה שמשם עיקר הכח והגבורה של כל הבעלי כח הנ"ל בבחינת (קהלת ז') והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. כי עיקר הכח וההתגברות הוא על ידי החכמה שהוא בחינת כח מה כמובא. כי החכמה תחיה ומשם כל הכח והחיות של כל הברואים. ועל כן כנחלים נטיו מרמז על כח התפלה של הבעל כח שנמשך מבחינת נחל נובע מקור חכמה, שחכמתו הוא כנהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר. כי הוא נובע תמיד מקור החכמה ומתגבקר בכל פעם בעוצם כחו נגד הסטרא אחרא עד שממשיך כל התקונים הנ"ל, שעל ידי זה גדלים כל הריחות על ידי הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן. וזה כגנות עלי נהר בחינת נהר שמשקה את הגן כנ"ל שמשם גדלים כל הריחות וזה כאהלים נטע ה' שהם מיני בשמים וריח טוב ונפלא שנמשך על ידי הנהר המשקה את הגן כנ"ל. וזהו כארזים עלי מים בחינת התפלה בבחינת דין שהוא מטה עוז הנ"ל היא קשה כרז כנ"ל. וזהו עלי מים כי על ידי זה נמשכין מימי הדעת בחינת (ישעיה י"א) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כמו שכתוב שם שעל ידי זה נמשכין כל התקונים הנ"ל כנ"ל: ~ אות כג ועיין בזוהר הקדוש בר"מ בפרשת בשלח על פסוק תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מה שמפליג שם בשבח קדושת בית כנסת שהוא בחינת המשכן ובית המקדש כמו שכתוב שם דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקביל בי כנישתא דלעילא בית המקדש דלתתא איהו כגוונא דבית המקדש דלעילא וכו' עיין שם כל זה היטב עד דהא כגוונא דא קלא דשופר וכו' עיין שם. כי עיקר הקיבוץ של בית כנסת ובית מדרש העיקר הוא בראש השנה שאזי תקועין בשופא שמקב נדחים ואובדים שזה עיקר קדושת הבית כנסת ובית מדרש כדי שיתכנסו ויתקבצו לשם כל הרחוקים ויתוספו שכנים רבים אל הקיבוץ הקדוש כדי שיתרבה ויתגדל מאד מאד בית התפלה וכו' וכנ"ל: הלכות משא ומתן ~ אות כד וזה לשון השלחן ערוך אורח חיים סימן קנ"ו. אחר כך ילך לעסקיו וכו', ואל ישתתף עם העובדי כוכבים וכו'. וגם כל זה יתבאר על פי התורה הנ"ל: כי משא ומתן באמונה גדול מאד כמו שאמרו רז"ל (שבת ל"א) ששואלין את האדם נשאת ונתת באמונה וכו' וכמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים. ומבואר שם שכל המשא ומתן וכל העסקים ומלאכות כלולים בל"ט מלאכות, ול"ט נמלאכות ממשכן גמרינן. על כן צריכין לעסוק במשא ומתן ומלאכות באמונה שלמה עד שיהיו כל המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן (כמו שכתוב בהתורה אני ה' הוא שמי וכו' בסימן י"א ובלקוטי תנינא בהתוררה ואת העורבים בסימן ד' ובשארי מקומות). ולבאר קצת איך זוכין שיהיה כל עסקי המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן שאפילו אנשים פשוטים שאינם יודעים נסתרות יכולים לזכות לזה הוא שיעהש המשא ומתן באמונה שיהיה ההן הן והלאו לאו. ויכווון בכל עשיה ועשיה בובכל היילוך ודיבור שעושה והולך ומדבר בשעת המשא ומתן שכוונתו שירוויח כדי שיעשה מזה צדקה (וכמו שכתוב בהתורה האי מאן דאזיל למנסיב סימן כ"ט). וזה ידוע שעיקר הצדקה הוא כשזוכה ליתן לעניים הגונים באמת עוסקים בתורה ותפלה באמת והעיקר שיזכה ליתן לצדיקי אמת והנלווים אליהם הם כלולים מכמה נפשות ישראל שאז הוא זוכה להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של הרבה נפשות ישראל שהם עיקר קיום המשכן ובית המקדש שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש שמתקיימין על ידי אלו הנפשות שמתקבצין ועוסקין שם בתורה ותפלה. כי כבר מבואר לעיל ובהלכות קריאת התורה שעיקר שלימות האדם הוא כשזוכה להיות שכן טוב להקיבוץ הקדוש וכו' שזה עיקר בחינת בנין המשכן שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש. ועיקר ההתקשרות והחיבור אליהם הוא על ידי ממון וצדקה כשזוכה ליתן להם להיות בכל תומכי אורייתא. וכמו שרואין שמשתדלין ביותר להחיזק בעלי הישיבות שהם הרבנים והתלמידים והחברים ההגונים הלומדים בישיבה. כי על ידי הממון של הצדקה שמחזיק ~ אותם הוא נכלל בהם וכמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני קכ"ט) על פסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. וגם בהמשא ומתן בעצמו צריך לכווין שעל ידי המשא ומתן שנושא ונותן ועוסק עם חבירו על ידי זה יתחבר עמהם יחד שימשיכו זה את זה להיות שכנים טובים אל הקיבוץ הקדוש שעוסקים בתרוה ותפלה באמת. כי חוץ מזה הכל הבל ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א') ופירש רש"י חוץ התורה שנקרא שמש אין יתרון לאדם בכל עמלו וכו', כידוע לכל מי שמשים לב להסתכל על אחריתו. כי כל העסקים והמלאכות והמשא ומתן שכלולים בל"ט מלאכות כולם בשביל לבר ניצוצות הקדושים כידוע ועיקר הבירור על ידי שזוכה את השם יבתרך בשעת המשא ומתן כמו שכתוב (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ועל כן צריכין לעסוק במשא ומתן עם ישראל דייקא כמו שכתוב (ויקרא כ"ה) כי תמכרו ממכר לעמיתך מכור או קנה מיד עמיתך תקנה כמו שדרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י. ועלכ ן ראוי להשתדל בכל מה דאפשר כשהולך בדרך או עוסק במשא ומתן בביתו שיתחבר עם כשרים והגונים ויהיה רגיל בכל פעם לדבר עמהם בדברי תורה ויראת שמים באופן שיזכיר את חבירו או חבירו יזכיר ~ אותו בכל יום מהתכלית האחרון וכמו שכתוב בזוהר הקדוש שאסור לילך בדרך כי אם כשיש עמדו אחד שיעסוק עמו בדברי תורה. ואפילו אם אינו מוצא חברים כאלו בעת המשא ומתן, על כל פנים צריך הוא ליזהר במחשבתו שלא ישכח בהשם יתברך בשעת המשא ומתן ויהיה משתוקק תמיד ברצון חזק להמשיךל את עצמו ואת חביריו העוסקים עמו להשם יתברך ותורתו. כי זה כל כוונת השם יתברך שמסבב עסקי המשא ומתן והמלאכות בעולם שהכל בשביל ברורים כנ"ל. ועיקר שעל ידי המשא ומתן שעוסקים מתחברים בני אדם זה עם שזה עד שסוף כל סוף יתגבר האמת שבלב כל אחד מישראל וימשיך אחד את חבירו עד שישובו כולם להשם יתברך ותורתו והעיקר שיתחברו יחד ויתקבצו אל הקיבוץ הקדוש שיתרבה בשכנים רבים עד אין חקר כנ"ל שזהו בחינת בנין המשכן כנ"ל. נמצא מי שעוסק במשא ומתן בכוונה זאת בודאי הוא עוסק אז במלאכות המשכן. כי כל זה הוא בחינת מעשה המשכן וקיומו וכנ"ל: ~ אות כה וזה בחינת (שמות ל"ה) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות ~ אותם ואז צוום על מלאכת המשכן ודרשו רז"ל (שבת ע') מפסוק זה ל"ט מלאכות. ועל כן הקדים לומר ויקהל משה כי עיקר בנין המשכן היה בשביל הקהלת והקיבוץ והכניסה כדי שיקהלו ויתקבצו כל ישראל שם כדי שיתרבה בית התפלה בריבוי עצום וכו' כנ"ל. ועל כן אז רמז להם ל"ט מלאכות בפסוק אלה הדברים שכל יום במשכן להורות את בני שיראל שיעשו כל ל"ט מלאכות שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן בבחינת מלאכות המשכן. כי עיקר התיקון שיהיה המשא ומתן והעסקים בבחינת מלכות המשכן הוא על ידי בחינת ויקהל משה שהוא מה שהצדיק האמת בחינת משה עוסק להקהל ולקבץ כל נפשות שיראל שזה עיקר בנין המשכן כנ"ל שצריך כל אחד לכווין דעתו בשת המשא ומתן והעסקים שיזכה על ידי זה לתקבץ ולהתחבר עמהם על ידי הצדקה שיתן להם וכו'וכנ"ל: ~ אות כו ועל כן אסור להשתתף עם העובדי כוכבים כדי שלא יתקשר ויתחבר עם העובדי כוכבים שכפי ההתקשרות וההתחברות עמו כמו כן הוא מתרחק מהקשר והקיבוץ של נפשות שיראל. כי העובדי כוכבים הם בהיפך מקדושת קיבוץ ישראל כי עיקר קיבוץ נפשות ישראל הוא בשביל להמשיך בחינת רוח נבואה בחינת קבלת התורה שנמשך מנפשות ישראל כמו שכתוב שם שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם שכל זה נעשה על ידי צדיקי אמת כמו שכתוב שם. אבל העובדי כוכבים בהם נאחז ביותר זוהמת הנחש שהם המנחשים והקוסמים בחינת נביאי השקר ועל כן הם רחוקים מקבלת התורה ועל כן אין האמונה ברורה אצלם ויש להם אמונות כוזביות. על כן צריך איש הישראלי להתרחק מהם ולבלי להשתתף עמהם כדי שלא יתקשר עמהם שלא יתרחק מהקיבוץ הקדוש וכנ"ל: ~ אות כז וזה שאמרו רז"ל ומובא בשלחן ערוך שאסוק להשתתף עם העובדי כוכבים משום ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך שמא יתחייב לו שבועה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה בעולם הוא על ידי הדיבור פה כמו שכתוב (תהלים פ"ט) אודיע אמונתך בפי כמו שכתב אדמו"ר ז"ל האמונה תולה בפה של אדם וכו'. וזה בחינת מה שכתוב שם בתורה הנ"ל על פי בכסא ליום חגינו, שכל התארים והשבחים שאנו מתארין ומשבחין ~ אותו הם כפי בירור המדמה שעל ידי זה מתברר האמונה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה הוא על ידי התארים והשבחים שישראל עוסקים בכל יום לשבח ולהלל ~ אותו יתברך בפיהם. אבל את זה לעומת זה כי יש פה דובר תהפוכות שהם דברי פיהם של המאמינים באמונות כוזביות אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. וצריך איש הישראלי שלא ליתן להם יניקה כי כל כחם כשחותרים לינק מקדושת ישראל כיודע. ועל כן כשאיש הישראלי גורם ח"ו שנשמא שם אלהים אחרים אפילו מעובדי כוכבים על ידו הוא גם גדול מאד. ועל כןאסור להשתף עם עובדי כוכבים שלא יעבור על לא ישמע על פיך כנ"ל. כי איש הישראלי צריך להשתדל תמיד להגדיל שם ה' בכל מה שיכול שזה כל עבודת האדם בזה העולם שבשביל זה בא לעולם כדי להגדיל שמו יתברך כידוע. ועל כן העיקר להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של ישראל שעוסקים תמיד להודות ולהלל לשמו הגדול וכל מה שמתרבים יותר נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר בבחינת (משלי י"ד) ברב עם הדרת מלך. כי שמו יתברך משותף בשמינו. וכל אחד מישראל מושרשת נפשו בשמו הגדול יתברך על כן כל מה שמתרבים נפשות ישראל יותר שמתקבצים ומגדלים שמו יתברך נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר. אבל להיפך כשמשתתף ומתחבר עם העובדי כוכבים אשר פיהם דבר שוא כי מזכירים שם אלהים אחרים ואמונות כוזביות הוא גורם ח"ו להתרחק מהקיבוץ הקדוש כפי התחברותו עמהם על כן אסור להשתתף עמהם וכנ"ל: ~ אות כח ועל כן הקדים להזהיר על שמירת שבת קודם מלאכת המשןכ כמו שכתוב בפרשת ויקהל הנ"ל ובשארי מקומות. כי שבת שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר מעשה המשכן שהוא להגדיל הקיבוץ הקדוש של נפשות שיראל הוא בשביל להגדיל שם ה' שהוא בחינת שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר האמונה הוא אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. שזהו בחינת שבת שמורה על חידוש העולם שברא את העולם בששת ימי המעשה ושבת בשבת. ועל כן עיקר קדושת כל הל"ט מלאכות של ימי החול שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן עיקר קדושתם על ידי שבת על ידי שממשיכין קדושת שבת לששת ימי החול היינו על ידי אמונת חידוש העולם שזוכין על ידי שבת כנ"ל. שעל ידי זה עיקר הבירור והתיקון של כל הל"ט מלכות של ששת ימי החול שמאמינים שכל המלאכות שעושין בכל הדברים שבעולם כולם ברא השם יתברך יש מאין המוחלט בששת ימי המעשה שבהם עשה ה' כל מלאכתו ושבת בשבת כמו שכתוב (בראשית ב') ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכו'. ועל ידי זה עיקר התיקון של כל המלאכות והעסקים והמשא ומתן שעושין בימי חול שיהיה בבחינת מלאכת המשכן שנזכר לעיל. על כן הקדים שבת למלאכת המשכן וכנ"ל: מפתחות ומראה מקומות על פי סדר הפרשיות מכל פסוקי חמשה חומשי תורה המובאים בספר לקוטי הלכות: (בראשית) בראשית ברא אלקים. בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה וכו' בהלכות תפילין הלכה ה' אותא' כ"ז. בראשית ברא אלהים סופי תיבות אמת בהלכות תפילין הנ"ל אותמ"א. אנשי המעמד היו קורין בכל יום בפרשת בראשית ובפרשת האזינו. בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח'. בראשית ברא וכו' וכל הפרשה עד יום אחד הלכות תפילין הלכה ז' אותד'. והארץ היתה תהו ובהו וכו' ורוח אלהים דא רוחו של משיח וכו' בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח'. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך וכו'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"א. ויהי ערב וכו' יום אחד. וכן ביום ב' כתיב ויהי ערב וכו'. בהלכות ציצית הלכה ג' אותט"ו. כי טוב הנאמר בכל מעשה בראשית הלכות השכמת הבקר הלכה א'. יקוו המים וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותמ"א. שני המאורות הגדולים וכו' מיעוט הירח ותיקונה הלכות ציצית הלכה ג' מ~ אות י"ז ואילך. אלה תולדות וכו' בהבראם באברהם. הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותה', ובהלכות תפלה הלכה ד' אותה'. כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ז. ובהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ב. בריאת אדם וחוה וחטאם וגזירות המיתה וכו' ותשובתם ותקונם הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותה'. ובהלכות ציצית הלכה ג' אותי"ג, והלכה ה' אותי'. והלכות תפילין הלכה ה' אותי"ח, ל"ו. והלכות תפילין הלכה ו' אותד'. ו'. י"ג כ"ב. והלכות ברכת השחר הלכה ג' אותב'. ועפר תאכל וכו'. הלכות תפילין הלכה ה' אותמם. כתנות עור בקדמייתא כתנות אור וכו'. בהלכות תפילין הלכה ז' אותה'. כל ענין קין והבל. בהלכות ציצית הלכה ג', והלכה ד': ~ אות נח ענין נח ששתה מן היין וכו'. ויקח שם ויפת את השמלה וכו'. הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א וכו'. ארו כנען עבד עבדים וכו'. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"ב וי"ח. ענין אברהם שיצא מתרח וענין נמרוד שחלק עליו. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד' ח' וכו' לך לך) לך לך נפיל אפים הלכה ו' אותח'. לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו' נסמך לפרשת וימת תרח בחרן בהלכות תפילי הלכה ה' אותי"ד. ענין לקיחת שרה לבית פרעה ולבית אבימלך בהלכות ציצית הלכה ד' אותכ"ד והלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ז. ויחלק עליהם לילה וכו'. בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותד'. ויוצא ~ אותו החוצה וכו' בהלכות הנ"ל אותי"ב. ותרדמה נפלה על אברם וכו' בהלכות הנ"ל. ענין אברהם שלקח את הגר וענין יצחק וישמעאל בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. אני אל שדי. שיש די באלקותי לכל בריה. בהלכות תפילין הלכה ו' אותח'. ולא יקרא עוד וכו' והיה שמך אברהם. הא דאברהם בהלכות תפילין הלכה ז' אותח': וירא) ענין מעשה של בנות לוט שמשם נשתלשל לידת דוד ומשיח בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד'. הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים בהלכות ציצית הלכה ה' אותכ"ד. ותרא שרה את וכו' מצחק וכו' כי לא יירש וכו'. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. עקידת יצחק בהלכות תפלה הלכה ה' אותב': חיי שרה) ויהיו חיי שרה מאה שנה כו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ח. קרית ארבע מערת המכפילה הלכות הנ"ל אותל"ט. ואברהם זקן בא בימים הלכה הנ"ל אותמם: תולדות) שני גוים בבטנך. וענין יעקב ועשו בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. יעקב לקח הבכוה מעשו בהלכות תפילין הלכה ד' אותב', ובהלכה ה' אותל' ולהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותח'. כל הפרשה של ויהי כי זקן יצחק וכו' וענין המטעמים כו' והברכות שקבל יעקב וכו' הלכות ציצית הלכה ח' ט' וכו' הלכות ברכת השחר הלכה ג' הלכה ד'. יעקב ברח מעשו אל לבן הלכות ברכת השחר הלכה ג' ובענין קדיש: ויצא) ויפגע במקום שקפצה לו הארץ ויקח מאבני וכו' הלכות ציצית הלכה ג' ח'. ופרצת ימה וקדמה וכו' בהלכות הנ"ל י"ח. ועיני לאה רכות הלכות תפילין הלכה ב' אותט'. ענין יעקב עם לבן ומביתו הוצי לאה ורחל וכו' בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותל"א. הלכות תפלה הלכה דף אותי"ז. יעקב וכל האבות היו רועי צאן הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותל' ל"א. כי ראה ה' בעניי. כי שמע ה' כי שנואה אנכי וכל בחינת הי"ב שבטים הלכות תפלה הלכה ה'. הפעם אודה את ה' הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ד. נפתולי אלהים נפתלתי בהלכות תפילין הלכה ה' אותמ"ג. אסף אלהי את חרפתי. יוסף ה' לי בן אחר בהלכות השכמת הבקר הלכה ד' אותי"ז. ובהלכות נטילת ידים שחרית הלכות ד' אותז'. ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ב. עד הגל הזה שם אותהנ"ל: וישלח) עם לבן גרתי הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש מעבר יבק וכו'. ויעבר את אשר לו הלכות תפילין הלכה ה' אותי"א. מ"א. ח' מלכי אדום לפני מלך מלך לבני ישראל בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ב: וישב) וישב יעקב וכו' והפסוקים הסמוכים וענין מחלוקת השבטים על יוסף הלכות השכמת הבקר הלכה ד' אותט"ז, והלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"ז. ענין יהודה ותמר שמשם נמשך דוד משיח הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד'. ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו הלכות תפילין הלכה ו', ל"ג: מקץ) חלום פרעה ופתרונו על ידי יוסף הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותז': ויגש) ויבך על צואריו וכו' שהיה קורא את שמע הלכות קריאת שמע הלכוכה ד', ט"ו. רועי צאן עבדיך וכו'. וכן יעקב היה רואה צאן הלכות תפלה הלכה ד', י"ז: ויחי) וישתחו ישראל על ראש המטה שהיתה מטתו שלימה הלכות תפלה הלכה ה' אותב'. האלהים אשר התכלו אבותי לפניו בהלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ז. ויקרא יעקב לבניו וכו' הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותט"ז, הלכה ו' אותכ"ו. לישועתך קויתי ה', גד גדוד וכו' הלכות תפלה הלכה ה' אותג'. נפתלי אילה שלוחה וכו', שם. בן פורת יוסף וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותז'. מאשר שמנה לחמו והוא ראשי תיבות שלום. השם גבולך שלום חלב חטים וכו'. בחינת שמנה לחמו כמבואר בדבריו ז"ל שכפי השלום כן הפרנסה: שמות) ויהי כי יראו המילדות וכו' ויעש להם בתים הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו. והנה נער בוכה שם, משה שין מ"ה, שם. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וכל הפרשה בהלכות ציצית המחובר להלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד'. אהי אשר אהיה הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ו. זה שמי לעולם הלכות תפילין הלכה ז', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ג. וזה זכרי לדר דר הלכות תפילין הלכה ה', ל"א, ל"ז. שלח נא ביד תשלח הלכות ברכת השחר הלכה ' אותיוד. הלא אהרן אחיך וכו' וראך ושמח בלבו הלכות תילין הלכה ו', ט'. בני בכורי ישראל הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. תכבד העבודה וכו' ואל ישעו בדברי שקר ומאז וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ט: וארא) ולא שמעו אל משה מקוצר רוח הלכות תפילין הלכה ה' אותי"ב. ולמען תספר שמי בכל הארץ הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ז. והפשתה והשעורה נכתה וכו' הלכות ציצית הלכה ג', כ"ה: בא וישאלו כלי כסף וכו' הלכות ברכת השרח הלכה ה' אותי"ד. כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וכו', ומעלת קימת חצות הלכות השכמת הבקר הלכה א', כ"ז. והלכה ו', י"ב. אל תאכלו כי אם צלי אש הלכות תפילה הלכה ד' אותי"ז. וגם ערב רב וכו' בהלכות קריאת שמע שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ז. וגם צדה לא עשו להם הלכות ברכ השחר הלכה ה' אתו י"ב. בבית אחד יאכל בהלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. והיה כי יאמרו אליכם בניכם וכו' שאלת הד' בנים הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותי"ד. ל~ אות על ידכה יד כהה הלכות לבישת בגדים המחובר להלכות השכמת הבקר הלכה ד'. תפילין ולזכרון בין עיניך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד הלכות תפילין הלכה ה: ~ אות צו בשלח) ויקח משה את עצמות יוסף עמו הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותי"ג וכו'. המבלי אין קברים במצרים, וכן שאר הנסיונות שנסו את השם יתברך הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. רדיפת פרעה אחרי ישראל אחרי שיצאו משם וקריעת ים סוף הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותג'. הלכות תפילין הלכה ה', מ"א. וירא ישראל את היד הגדולה וכו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו הלכות תפילין הלכה ה', ל"ה. שר לא נאמר וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', י"ז.מקדש ה' כוננו ידיך הלכות תפלה הלכה ד', כ"א. פרשת המן הנני ממטיר לכם לחם וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', ט"ו. כי לא ידעו מה הוא הלכות תפילין הלכה ה', ל"ו. היש בה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק הלכות תפילין הלכה ה', ל', וכו'. והיה כאשר ירים משה ידו וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', י"ב. כי יד על כס י"ק הלכות ברכת השחר הלכה ג', מ"א. מלחמה לה' בעמלק מדר דר הלכות תפילין הלכה ה', ל"א. הלכה ז' אותז': יתרו) קבלת התורה אחר יציאת מצרים הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד', ד', ד' י"ד. ואשא אתכם על כנפי נשרים דא כנפי מצוה הלכות ציצית הלכה י' ט'. שת ימים תעבוד ועשית וכו' וביום השביעי שבת הלכות ברכת השחר הלכה ג', מם: משפטים) כי היא כסותה לבדה דא ציצית הלכות ציצית הלכה ג', הלכה ד'. היא שמלתו לעורו דא תפילין הלכות תפילין הלכה ד', ל"ו: תרומה) מלאכת המשכן הלכות השכמת הבקר הלכה א'. ועשו לי מקדש הלכה ז', י"ג. ארון העדות הלכות ברכת השחר הלכה ג', ט"ו: תצוה) אשחר מצות עשיית המשכן נסמך מיד מצות הדלקת נרות המנורה וכן בפרשת בהעלותך הלכות ברכת השחר הלכה ה', כ"א. חשן משפט אורים ותומים הלכות תפילין הלכה ו' אותט': כי תשא) כי תשא את ראש. ענין שקלים בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותד', הלכות ציצית הלכה ז' אותח', הלכות תפילין הלכה ו', כ"ה. קטרת הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות קריאת שמע הלכה ב', הלכה ד' אותי"ד, הלכות תפלה הלכה ד' אותט"ז. ענין י"ג מדות של רחמים, ואם אין מחני נא, וענין שבירת הלוחות הלכות נפילת אפים הלכה ו' אותו' ז'. ואם אין מחני נא, ומשה יקח את האהל וכו' אני בכעס ואתה בכעס מי יקרבם הלכות השכמת הבקר הלכה ד'. אותי"א בהלכות חנוה המחובר שם. ונפלינו אני ועמך הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"א. אני אעביר כל טובי וכו' י"ג מדות של רחמם הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ט, הלכה ה' אותח', הלכות תפילין הלכות ה' אותו'. הנה מקום אתי הלכות ציצית הלכה ג', כ'. וראית את אחורי זה קשר של תפילין הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"א. כי קרן עור פניו הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו: ויקרא) קרבנות הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ג, הלכה ה' אותי"ד, הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכה ה' אותט"ו, הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותי"ד, הלכות תפלה הלכה דף אותט"ו: צו את אהרן וכו' ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס הלכות תפלה הלכה ד' אותט"ו. תודה באה מחמץ ומצה וענין הד' צריכין להודות שהם מביאין קרבן תודה בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותט"ו: שמיני) פגם נדב ואביהוא בהלכות ציצית הלכה ו' שנכללת בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד': תזריע) וביום השמיני ימול בשר וכו' מצות חיתוך ופריעה הלכות תפילין הלכה ז' אותז': מצורע) ורחץ את בשרו במים וטהר בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"א: אחרי) ענין הגורל של יום כפור, וכל אדם לא יהיה באהל מועד הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ג, ל"ז. נפילת אפים הלכה ו' אותד' הלכות קריאת שמע הלכה דף, י"ג. התענית של יום כפור הלכות תפילין הלכה ו', ל': קדושים) לא תאכלו על הדם הלכות תפלה הלכה ג' אותו': אמור) שבת ויום טוב לאו זמן תפילין הלכות תפילין הלכה ב' אותו'. הלכה ו' אותד': שבת) הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ח, הלכה ה' ט"ו. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמם: פסח) הלכות נטילת ידיםפ שחרית הלכה ב', הלכה ה', הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. ספירת העומר והנפתו הלכות ציצית הלכה ג' אותי"א וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ג, ל"ח: שבועות) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש אותי"א הלכות קריאת שמע הלכה ה'. חמץ תאפנה הלכות ברכת השחר הלכה ה', ט"ז: ראש השנה ומצות שופר) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' הלכות תפילין הלכה ה': יום טוב בכלל) הלכות ציצית הלכה ה' אותט"ו, הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש: בהר) כי לי בני ישראל עבדים הלכות ברכת השחר הלכה ד' מ"ד: במדבר) דגלים הלכות קריאת שמע הלכה ה' אותו': נשא) ברכת כהנים הלכות ברכת השחר הלכה ד' אותכ"ה, הלכות תפלה הלכה ג', הלכות נשיאת כפים הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה': בהעלותך) בהעלותך את הנרות וכו' בהלכות קריאת שמע הלכה ו' מחובר להלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"ד. מעשה המנורה וכו' מקשה הוא שם מ"ה. והאיש משה עניו מאד הלכות תפילין הלכה ה' ~ אותל"ו. בחלום אדבר בו הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א, הלכות קריאת שמע הלכה ה', ח': שלח לך) פרשת ציצית בהלכות ציצית. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלכות תפילין הלה ה' אותל"ד.הסמיכות של כל הסדר שלח לך הלכות ציצית הלכה ה' בסוף: קרח) ענין קרח וכל הפרשה הלכות תפילין הלכה ו', כ' וכו'. הלכות ציצית הלכה ז' אותז'. מצות תרומה ומעשר הלכות קריאת שמע הלכה ג' אותז'. ופדויו מבן חדש הלכות תפילין הלכה ה' אותכ': חוקת) ענין פרה אדומה בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותי"ב: בלק) ענין מעשה בלעם וכו' הלכות תפלה הלכה ו' הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותע"ב, ע"ג. הן עם לבדד ישכון מי מנה עפר יעקב שם אותפ"ז. מן ארם ינחני בלק, בענין קדיש, הנה ברך לקחתי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותו'. ראשית גוים עמלק וכו' הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' בענין קדיש: פינחס) ענין פינחס שקנא קנאת ה' צב~ אות הלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותפ"ח וכו'. פינחס זה אאליהו שעל ידו בא תחיית המתים הלכות תפילין הלכה ו', יוד. פרשת התמיד שני כבשים בכל יום הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכות תפלה הלכה ד', ט"ו: ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הלכות תפילין הלכה ה', כ"ה. כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ד. והודעתם לבניך ולבני בניך הלכות תפילין הלכה ז', ו'. וידעת היום והשבות אל לבבך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג', י"ג. הלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. קריאת שמע וברכותיה בהלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש. הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ח, כ"ט. הלכות קריאת שמע הלכה ד' בסוף. ואהבת וכ' בכל לבבך בשני יצריך הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם הלכות תפילין הלכה ו' אותב' כ"ה: עקב) מצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ט"ו, הלכות ציצית הלכה ה'. פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת וכו' הלכות נטילת ידים הנ"ל אותט"ו, הלכות תפילין הלכה ו', י"ב. הלכות תפלה הלכה ג' אותא', ו'. ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותי"ב. ושני לוחות הברית על שתי ידי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותג'. מעלת ארץ ישראל תמיד עיני ה' אלקיך בה, הלכות תפילין הלכה ה'. למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה, הלכות תפילין הלכה ו': ראה) בנים אתם לה' וכו', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ה. כי יהיה בך אביון וכו' פתח תפתח וכו' מצות צדקה, הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ה וכו'. בענין קדיש הלכות תפילין הלכה ו' י"ג: שופטים) כי יפלא ממך וכו' בין דם לדם וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו'. לא תסור מן הדבר וכו'. הלכות ציצית הלכה ג' י"ב. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכו' גדילים תעשה לך, הלכות ציצית. ענין פרשת זכור הלכות השכמת הבקר הלכה א' י"ב. הלכות ציצית הלכה ז' אותיוד: כי תבא) וידוי ביכורים ארמי אובד אבי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ז הלכות ברכת השחר הלכה ה' בענין קדיש. היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית. הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך אלו תפילין וכו' הלכות תפילין הנ"ל אותל"ו: נצבים) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד וכו'. מלמד שנסתמו וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו: וילך) ואנכי הסתר אסתיר ועתה כתבו לכם וכו'. וענתה השירה וכו'. הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח': האזינו) שירת האזינו, כי חלק ה' עמו ימצאהו בארץ מדבר וכו' הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח': וזאת הברכה) שמע ה' קול יהודה. הלכות תפלה הלה ה' אותג'. לא כהתה עינו ולא ס ליחה הלכות תפילין הלכה ה' ל"ו. ולא ידע איש את קבורתו וכו' בחינת למעלה מן המקום הלכות ציצית הלכה ג' אותח': מפתחות לימים טוביםובהם נכל חנוכה ופוריםוד' פרשיות: הלכות פסח וספירה ושבועות) בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ובהלכות ד' מהנ"ל. הלכות תפילין הלכה ה אותי"ג הלכות ברכת השחר הלכה ו אותיוד:
See the teaching beginning "Mai chaza d'azil l'haicha d'midlei minei" in Siman 29; see what is written there. One must guard the garments very carefully from stain and dirt, and they should be clean, as it is written: "B'chol eis yih'yu v'gadeicha levanim" — "At all times let your garments be white" (Koheles 9:8). For the garments are the aspect of Malchus [Kingship / Sovereignty], the aspect of: "Melech haKavod" — "King of Glory" (Tehillim 24:10), etc. And then the Shechinah is in the aspect of: "Madu'a adom lilvusheicha" — "Why is there red upon Your garments?" (Yeshayahu 63:2) — the aspect of menstrual blood. And this is the aspect of the blemish of transgressions that come through the 365 sinews. And to rectify them, one must perform specifically the Tikkun HaKlali [the General Rectification] — the aspect of bris [the covenant / sexual purity] — the aspect of: "Kanesher ya'ir kino" — "As an eagle stirs its nest" (Devarim 32:11) — which arouses the mochin, and from there whiteness is drawn to all the 365 sinews, etc. And the sins become whitened, in the aspect of: "Im yih'yu chata'eichem kashanim, kasheleg yalbinu; v'im ya'dimu katola, katzemer yih'yu" — "If your sins be like scarlet, they shall become white as snow; and if they be red as crimson, they shall become like wool" (Yeshayahu 1:18) — the aspect of the scarlet thread that whitens the sins, etc. — see there well. And this is the aspect of tzitzis. For the general principle is that one must guard the garments very carefully so that the chitzonim [external forces / forces of impurity] do not cling to them, for it is their way to cling to the garments, as our Sages, of blessed memory, said (Berachos 6a): "Hanei ma'anei d'Rabbanan d'valu minayhu" [these garments of the Sages that wear out from them (i.e. from the demons)]. For they [the garments] are the lowest and outermost level of holiness, and there it is their way to cling. And therefore, all the blemishes of all the sins, G-d forbid, are recognized and imprinted upon them. And likewise, in the opposite direction, all the mitzvos are also imprinted upon the garments. For through the mitzvos, from them [the garments] is fashioned the chaluka d'Rabbanan [the robe of the Sages — the garment of the soul in the World to Come], which are the coverings and garments for the neshamah, so that the chitzonim should not cling to it. For when the garments are clean, they are a great protection, as explained elsewhere (Siman 127). And therefore, one must guard the garments very carefully, as above. And therefore, the Torah commanded regarding tzitzis that hang upon the garments, for tzitzis are a protection for the garments so that the chitzonim should not cling to them. And through this, the entire Torah is guarded — both the positive mitzvos and the negative mitzvos — for upon them [the garments] everything is imprinted, as above. And this is what is written: "Ur'isem oso uz'chartem es kol mitzvos Hashem" — "And you shall see it, and you shall remember all the mitzvos of Hashem" (Bamidbar 15:39), as above. For through the tzitzis, the mochin are elevated, and from them whiteness is drawn to all the 365 sinews, in the aspect of: "At all times let your garments be white" — "b'gadeicha" [your garments] specifically — which can also be read as "b'gideicha" [your sinews], as written there. For tzitzis are the aspect of the Tikkun HaKlali — the aspect of: "As an eagle stirs its nest" — "nishra da rucha" [the eagle, this is the spirit] — this is the aspect of tzitzis, the aspect of: "Me'arba haruchos bo'i haruach" — "From the four winds, come, O spirit" (Yechezkel 37:9) — which are the aspect of the four tzitzis, as our Rebbe wrote (Siman 8). And this is what our Rebbe wrote (Siman 7) — that tzitzis are a protection against sexual immorality. And this is what our Sages, of blessed memory, said (Shabbos 153a): "'At all times let your garments be white' — this refers to tzitzis." And the corners of the tzitzis are the aspect of the wings of eagles, the aspect of: "Va'esa eschem al kanfei nesharim" — "And I carried you on wings of eagles" (Shemos 19:4). And through them, the mochin are aroused, and from them whiteness is drawn to the 365 sinews. And this is the aspect of the 32 threads [ל״ב = 32 — the four sets of eight threads] of the tzitzis. Eagles are the aspect of the drawing of the whiteness that is drawn from the heart [לֵב = 32] to all the 365 sinews. For all the sinews are dependent upon the heart and draw sustenance from there. And through the elevation of the mochin, the whiteness is drawn from the brain to the heart, and there the blood becomes refined and becomes fat. For the heart is the aspect of Binah liba [Binah is the heart]1 — which is "the mother of understanding"2 — and it is the place of the chazeh [the chest / the division point of Ze'ir Anpin]. And from there the whiteness is drawn, in the aspect of the blood becoming refined and becoming fat. And from there come the tzitzis — the aspect of specifically 32 white threads. And then the garments become white, as above — the aspect of a white tallis. And this is the aspect of: "If they be red as crimson, they shall become like wool" — "like wool" specifically — the aspect of tzitzis of wool. And this is the aspect of techeiles, which alludes to the fact that the blood has become refined and turned into fat. For techeiles is the joining of black and white,3 and black is the aspect of menstrual blood, as our Sages, of blessed memory, said (Niddah 20a): "This black — it is [really] red," etc. And the techeiles indicates that the blood has already been refined and the blackness has been transformed into whiteness. And this is the aspect of tzitzis of wool and linen. For the garments are the aspect of Malchus, and the primary building and rectification of Malchus is through Chesed [lovingkindness] and Din [judgment]. And this is the aspect of tzitzis of wool and linen — for wool is the aspect of Chesed, the aspect of the scarlet thread that whitens sins; and linen is the aspect of Gevuros [severities], as it is written: "V'Gavriel lavush badim" — "And Gavriel was clothed in linen" (Yechezkel 9:2; see Shabbos 55a). And therefore, "garments" mentioned in the Torah without further specification refer to wool and linen (Menachos 39b) — for the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, are from wool and linen specifically — which are Chasadim and Gevuros, as above. And this is the aspect of the prohibition of sha'atnez — wool and linen together. For the primary rectification is when there is a decision and peace — that is, when there is the power to sweeten the Gevuros and transform them into Chasadim, in the aspect of the blood becoming refined, etc. And then from them is fashioned the aspect of Da'as — [and this is what our Rebbe said (Part I, Siman 56): that peace depends upon Da'as, for Da'as is the aspect of the joining of two opposites, which are Chesed and Gevurah] — through which comes the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, as above. And this is accomplished through tzitzis, through which the mochin are elevated and whiteness is drawn into the sinews to sweeten the Gevuros. And the main power for this is through the techeiles, for the primary power to sweeten them is through the techeiles. For one must sweeten them at their root, and this is the aspect of techeiles, which is the kurseya d'dina [the Throne of Judgment],4 and through it [the Throne] comes their sweetening — which is also the aspect of techeiles, the joining of black and white, namely, the resolution and peace between Chesed and Din. And therefore, when there is the techeiles of tzitzis, then there is resolution and peace between Chesed and Din, between wool and linen — and then the garments are completed through them. But when there is no techeiles in the tzitzis, it is forbidden to wear wool and linen together. For the chitzonim cling to the garments, and the main source of their power and sustenance is when there is no peace and there is machlokes [strife / discord], as our Rebbe wrote (Part I, Siman 62) — that the primary sustenance of the chitzonim is from machlokes, which is the aspect of the murkiness of Da'as — the opposite of peace. And this is the prohibition of sha'atnez. But when there are tzitzis, sha'atnez is permitted, as above — and this is specifically when there is techeiles, which is the aspect of the resolution. Then sha'atnez is permitted in tzitzis, as above. But in our time, when there is no techeiles — for we do not have the power in the time of exile to transform the Gevuros into Chasadim, to whiten the redness — the primary tzitzis of ours are only white tzitzis, which are the aspect of protection alone — that they should not cling to us any further. Therefore in our time, when there is no techeiles, kil'ayim is forbidden in tzitzis, for we do not have the power to bring resolution and make peace because there is no techeiles, because we are in exile, as above. And therefore, the primary tzitzis of ours are only of wool, as the Rema rules (Siman 9, Se'if 2) — for it is sufficient for us to extricate ourselves and draw whiteness upon ourselves so that they should not cling further. But we do not yet have the power to transform the Gevuros into Chasadim. For tzitzis of linen only applies in the time when there was techeiles, for then there was resolution and peace, as above. And this is the aspect of the five double knots [ה׳ = 5] that are in the tzitzis — they are the aspect of the five Chasadim and five Gevuros, from which the garments, which are the aspect of Malchus, are built. And behold, the conclusion that emerges from all the above is that tzitzis are the aspect of the Tikkun HaKlali, the aspect of guarding the bris. And this is what our Rebbe said elsewhere (Part I, Siman 7) as well — that tzitzis are a protection against sexual immorality. And therefore, there are 39 windings in them — this is the aspect of guarding the bris, which is the aspect of Vav [ו], the aspect of added holiness, as our Rebbe said in the teaching "Ani Hashem Hu Shemi" (Siman 11). And this is what is written regarding tzitzis: "Vih'yisem kedoshim lEilokeichem" — "And you shall be holy to your G-d" (Bamidbar 15:40). And the Vav is the aspect of "tal oros" [the dew of lights], as there. And they are the aspect of the 39 windings and the 13 chulyos [sections between the knots] — they are the aspect of the Vav.5 And the prescribed length is twelve finger-breadths — an allusion that through meriting the Tikkun HaKlali, one's soul becomes subsumed within the twelve tribes of Kah [י-ה] — and this comes about through the Tikkun HaKlali, as our Rebbe wrote (Siman 36). And through tzitzis, which are the rectification of the garments — the aspect of the Tikkun HaKlali — then speech is released. And then one can speak a prayer that is received. And therefore, the primary tefillah is performed while wrapped in tzitzis. And therefore, the Holy One, blessed be He, taught Moshe the order of prayer while wrapped in tzitzis, as our Sages, of blessed memory, said (Rosh Hashanah 17b): "This teaches that the Holy One, blessed be He, wrapped Himself in a tallis and taught Moshe the Thirteen Middos [Attributes of Mercy]." For the Thirteen Middos are the aspect of tikkunei d'dikna [rectifications of the beard], the aspect of wool, the aspect of "Min hameitzar karasi Kah" — "From the straits I called upon G-d" (Tehillim 118:5) — the aspect of a tallis of wool. And this is the meaning of: "Tefillah le'ani ki ya'atof, v'lifnei Hashem yishpoch sicho" — "A prayer of the poor man when he is enveloped, and before Hashem he pours out his speech" (Tehillim 102:1). That is, through the enveloping of tzitzis, which is the garment of the Shechinah — d'hi aniyah b'galusa [for She is impoverished in exile], as written in the holy Zohar7 — through this, "before Hashem he pours out his speech" in prayer. For through this one is able to speak, as above. And therefore, one must be very exacting that the garments should be clean at the time of prayer,8 for when the garments are clean, this is the aspect of the Tikkun HaKlali. And then one can speak a prayer that is received. And this is what is written in the holy books — that one who is wearing sha'atnez, his prayer does not ascend. For sha'atnez is the aspect of blemishing the garments, and then one cannot speak a prayer that is received, as above. ## Segment 6
וזה בחינת ארבע הלכות שנעלמו ממשה רבנו והצרך לשאל אותם את ה' יתברך שהם: דין המקלל ודין המקושש, ודין פסח שני, ודין בנות צלפחד, כמו שכתוב בתרגום יונתן וירושלמי בפרשת אמר על פסוק וינחהו במשמר לפרש להם כו' דין חד מארבע דינין וכו' עין שם. כי מבאר בסוף התורה הנ"ל שכלל הענין כלול בתמונת אלף שהוא בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה והוא"ו שבתוך האלף. וזה בחינת שלשה מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ שהם: להכרית זרעו של עמלק ולמנות מלך ולבנות בית המקדש וכו'. כי אלו השלש מצוות הם בחינת נקדה התחתונה ונקדה העליונה ווא"ו וכו', עין שם. ובעוונותינו הרבים לא זכינו שיכנס משה לארץ ישראל ויקים בעצמו אלו השלש מצוות שכלולים בתמונת אלף שאז היה מתתקן הכל, כי אלו השלש מצוות הם בחינת נקדה התחתונה ונקדה העליונה וכו'. שהם בחינת בקי בהלכה הנ"ל, שהוא בחינת בקי ברצוא בקי בשוב, בחינת בקי בעיל ונפיק, בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך שהם עקר דרכי התשובה כמו שמבאר שם. ואם היה משה נכנס לארץ ישראל והיה מקים שלש מצוות הנזכרות לעיל בעצמו היה ממשיך בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל. ועל ידי זה היו זוכין כל ישראל לדרכי התשובה והיה מתתקן הכל, אבל בעוונותינו הרבים על ידי חטא העגל ומרגלים וכו' גרמו שלא נכנס משה לארץ ישראל ועל ידי זה לא זכו לבקיאות בהלכה הנ"ל בשלמות, כי אף על פי שמשה המשיך אלו הדרכי תשובה הנזכרים לעיל בעולם שהם בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, שהם בחינת כונות אלול וכו' שהמשיכם משה במ"ם ימים האחרונים של רצון, שהם ימי אלול וראש השנה עד יום כפור. ועל ידי זה נקבע באמת אלול ועשרת ימי תשובה לישראל לעשות בהם תשובה עד שזוכין ביום הכפורים למחילה ולסליחה, אף על פי כן עדין לא קבלנו זה הבקיאות בהלכה בשלמות. וכל אחד כפי רחוקו מבקיאות הזאת כן הוא רחוק מתשובה. ועל ידי זה גלינו מארצנו ונחרב הבית המקדש שהוא בחינת נקדה העליונה ואין לנו מלך שהוא בחינת וא"ו שבתוך האלף. ואין בידינו להכרית זרעו של עמלק שהם בחינת הסטרא אחרא וכל השונאים והרודפים בגשמיות ורוחניות שזהו בחינת תקון נקדה התחתונה כשמכניעין ומפילין אותם. וכל זה גרם על ידי שלא נכנס משה רבנו לארץ ישראל ששם עקר שלמות בקיאות בהלכה הנ"ל בבחינת כי יפלא ממך דבר וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו' וכנ"ל. ועל כן נעלם ממשה ארבע הלכות הנזכרים לעיל: כי דין המקלל זה בחינת להכרית זרעו של עמלק שהיה כופר בעקר שהיא בחינת המקלל שחרף וגדף כמו עמלק. ומשה לא ידע מה לעשות עמו, כי באמת עקר עבודת משה וכל הצדיקים אמתיים שהם בבחינת משה הוא לקשר תכלית נקדה התחתונה לנקדה העליונה, דהינו להאיר גם בדיוטא התחתונה מאד להתפלל עליהם ולרחם עליהם ולהשתדל עמהם לקרב אותם גם כן לה' יתברך. ובשביל זה הם סובלים בזיונות ושפיכות דמים הרבה הכל בשביל לקרב כלם לה' יתברך כמו שראינו איך משה מסר נפשו אחר חטא העגל והתפלל בעד ישראל והצילם מכליה חס ושלום, כמו שכתוב: לולא משה בחירו עמד בפרץ וכו'. על כן לא ידע משה מה לעשות עם המקלל, כי אולי צריכין להאריך אף עליו גם כן. בפרט שהוא היה בן איש מצרי שהרגו משה קדם הזמן ושגה בזה ונתחיב גלות כמובא על פסוק: אז יבדיל משה שלש ערים וכו'. על כן היה מספק עתה מה לעשות עד שהודיעו ה' יתברך שחיב סקילה, כי אף על פי שצריכין לשתק על בזיונו אבל על בזיון ה' יתברך שמחרף ומגדף כל כך צריכין לנקם בו בכל מה דאפשר. ועל זה נאמר: אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך המובא שם בתורה הנ"ל, עין שם: ודין המקושש שפגם בשבת. זה בחינת פגם נקדה העליונה שהוא בחינת תשובה, שהוא בחינת שבת, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. כי שבת הוא בחינת כתר, בחינת כבוד אלקים הסתר דבר, בחינת סתרי תורה, בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה שכל זה הוא בחינת נקדה העליונה שהיא בחינת כסא דמתכסיא וכו': ודין פסח שני זה בחינת הבושה ושפיכות דמים שצריכין לסבל כדי לקשר נקדה התחתונה בנקדה העליונה שזהו בחינת הוא"ו שבתוך האלף שהוא בחינת שמים וכו' כמו שמבאר שם. כי אלו האנשים שהיו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח שבאו לשאל למה נגרע. אלו שאלו כהגן. ותקנו בזה הרבה מאד, כי נתגלגל זכות על ידם שנתגלה על ידי זה למשה דין פסח שני שהוא תקון גדול שהוא בחינת המשכת דרך התשובה הנ"ל, כי זה עקר שלמות התשובה שאפלו כשרואה האדם את עצמו שהוא רחוק מאד מה' יתברך וטמאתו עליו ממעשיו הרעים, אף על פי כן יחזק את עצמו ויבוא בקידה והכנעה לפני הצדיק האמת ולפני ה' יתברך וישאל על נפשו כמו ששאלו אלו האנשים שהיו טמאים ששאלו למה נגרע להקריב את קרבן ה' וכו'. כמו כן ישאל כל אחד על נפשו אם יודע בעצמו טמאתו ממעשיו שיבוא וישאל ואם נפשי מטמאה במעשי הרעים אף על פי כן למה אגרע להקריב קרבן ה' דהינו להתקרב לה' יתברך לעסק בתורה ולהתפלל וכו' שהוא בחינת קרבנות? כי בודאי יש לו תקוה גם כן להתקרב לה' יתברך. ואז בודאי ימצא לו ה' יתברך תקון ויודיע להצדיק כמו שהודיע למשה תקון הפסח שני שהוא פליאה נשגבה, כי עקר זמן הפסח הוא רק בשעת יציאת מצרים שאז דלג ה' יתברך על הקץ וגאלם. ואז עקר זמן הקרבת הפסח. ועל שם זה נקרא פסח לשון פסיחה ודלוג שדלג על הקץ, כי האיר עליהם אז הארה נפלאה וכנ"ל, אבל מי שהיה טמא ולא קרב את הפסח במועדו איך יזכה להקריב פסח עוד, אבל ה' יתברך ברחמיו גלה הסוד למשה על ידי שאלת הטמאים דיקא, והודיע לו שהטמאים יקריבו פסח שני באיר בימי הספירה. ובזה הורה לנו דרך התשובה שאין שום יאוש בעולם כלל, כי אף על פי שעבר זמן של עקר התקון ואנחנו טמאים במעשינו עדין יש תקוה אפלו שלא בזמנו, כי יש תקונים נפלאים ונעלמים מאד שיכולים לתקן אותנו גם עתה ובכל יום ויום. ובלבד שלא ניאש עצמנו מצעקה ותפלה לשאל בכל פעם למה נגרע להקריב את קרבן ה' וכנ"ל: ודין בנות צלפחד ששאלו חלק בארץ זה בחינת כניסה לארץ ישראל ששם צריכין לקים שלש מצוות הנזכרות לעיל שכלולים בתמונת אלף שהם בחינת שלש דינים הנזכרים לעיל של מקושש ומקלל ודין פסח שני כנ"ל:
## Segment 7
בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה: ע"פ התורה אמר ר' עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות כי ע"י השקר נתעכר דמיו ונמשך בכי' ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כיעיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכ'. וקודם הבריאה הי' הכל אחד ואפילו שם טהור לא הי' שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה שמשם אחיזת השקר. כי תיכף אחר הבריאה הי' כביכול שני דברים בחי' האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' ע"ש כל זה היטב. וע"י השגחת הש"י אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדו תעמו וכו'. וע"י אמת השגחהת הש"י עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל ע"י שקר מסלק ממנו השגחת הש"י ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שנתהווה ע"י השקר וכו' ע"ש כ"ז היטב: וזה בחי' שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכגלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד ע"י קיום התורה והמצות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כולה הוא בחי' עינים כ,ש מצות ה' ברה מאירת עינים כי ע"י התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כ"ש והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שע"י העבירה שהוא רע בעיני ה' עי"ז כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועי"ז נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחי' כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה ע"י העבירה בחי' ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה ע"י פגם העבירה שהוא פגם העינים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י בחי' העינים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש כי ע"י פגם העינים מפריד הביראה מאחד שזהו בחי' מינות וע"ז ר"ל: ועיקר הבריאה היתה רק בשביל הבחירה כי רק בשביל זה ברא השש,י כל העולמות כולם מראש ועד סוף וכולם נבראו בשביל האדם התחתון שבעוה"ז המלובש בגוף עכור שיש לו בחירה לבחור בטוב או בהיפך ח"ו. כי כל הבריאה היתה כדי שידעו ממנו ית' כדי שיכירו הכל גדולתו ורוממותו וטובתו ית' שזהו עיקר התכלית מכל התכליתין וכ"ש בזוה"ק שכל הבריאה היתה בגין דישתמודעין לי'. והש,י שיער בדעתו וחכמתחו ית' שא"א לגלות אלהותו וגדלו ורוממותו כ"א ע"י שיהי' האדם הבעל בחירה בעולם. כי כשרצה לגלות אלהותו הוצרך לברוא עולמות כיאם לא יהיו עולמות מי ידע ממנו ית' כי הכל אחד לבד בחי' קודם הבריאה ואין מי שידע ממנו ית'. ע"כ הוצרך לברוא את העולם ולהוציא כל העולם מכח עאל הפועל כדי שידעו ממנו ית' כנ"ל. אך תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה תיכף הבחירה כי תיכף אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, בחי' האחד ית' והבריה ואז שייך בחירה כנ"ל ? הנ"ל. וזה היה מוכרח לבריאת העולם כי אם לא הי' נתהוה תיכף בחי' הבחירה לא הי' שום קיום להעולם כלל והיה כל העולם חוזר לשרשו ולמציאותו הראשון מיד ולא היו יודעין ממנו כלל כמו קודם הבריאה, היינו שאם גם אחר הבריאה הי' הכל יודעין בידיעה גמורה מאלהותו ית' כמו שהוא באמת לא הי' שום קיום להבריאה כי הי' חוזר העולם לשרשו כנ"ל. כי עיקר הוא הידיעה וע"י הידיעה נכללין באחדותו ית' וכמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו. נמצא שאם גם אחר הבריאה היו הכל יודעין האמת בלי שום ספק ולא הי' שום מקום לטעות היתה הבריאה חוזרת תמיד למקומה הראשון והי' נחרב העולם לגמרי כי הי' בטל במציאות ע"י הידיעה האמתיית שהיא אחדותו כנ"ל. ע"כ עיקר קיום העולם הוא רק ע"י הבחירה שנתהוה תיכף אחר הבריאה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל. כי תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, האחד ית' ואחר הבירה כנ"ל. ואם הי' הכל יודעין האמת שאחר הבריאה נמשך מאחדותו ית' הי' חוזר הכל אל האחדות והי' מתבטל העולם כנ"ל. אך השי"ת ברא את הבריאה באופן זה שתיכף אחר הבריאה יתהוה תיכף כח הבחירה דהיינו שתיכף אחר הבריאה יהי' מקום לטעות אם ירצה האדם, ואם ירצה להסתכל על האמת יראה האמת שזהו בחי' הבחירה שנתהוה אחר הבריאה ע"י שהיו אז שני דברים כנ"ל כי יש לו כח לבחור בזה או בזה, היינו כנ"ל שאם ירצה להטות דעתו אל האמת ולבחור בחיים וטוב שהוא האחד ית' להתקרב אליו אז טוב לו ואז יכלול גם אחר הבריאה בקודם הבריאה ע"י שידע ויאמין בהאמת שכל הבריאה נמשכת מהאחד ית'. אבל יש לו כח לבחור בההיפך. היינו שיש לו כח לכפור ח"ו שזהו בחי' השקר שנאחז אחר הבריאה היינ והכפירות שהם שקר היפך האמת שהם נאחזין תיכף אחר הבריאה שאז נתהוה מיד הבחירה שיש כח לכפור ח"ו למי שירצה לצאת ח"ו שזהו עיקר הרע והטומאה. כי עיקר היצה"ר והס"א הם בח'י כפירות כי היצה"ר והס"א נקראין אל אחר כפירות כידוע. ומחמת שנתהוה תיכף אחר הבריאה כח הבחירה כנ"ל, מחמת זה מתקיים העולם ואינו חוזר מיד לשרשו ע" ישיש בחי' מסך מבדיל בין העולם ובין שורשו שהוא הסתרת הידיעה מה שאין הכל יודעין האמת מיד שזהו בחי' כח הבחירה. והסתרת הידיעה הזאת הוא בחינת תחילת הצמצום של החלל הפנוי וכמובן במ"א בדברי רבינו זצ"ל (סי' ס"ד) שעי"ז עיקר קיום העולם. כי עכשיו כשיש צמצום והסתרת הידיעה עד שאפשר לטעות למי שירצה שזהו בחי' מסך המבדיל שזהו בחי' כח הבחירה כנ"ל אז ימתקיים העולם ואינו חוזר לשרשו מחמת מסך המבדיל הנ"ל. אבל אם כן יתבטל העולם מחמת העדר החיות כי א"כ מאחר שיש מסך המבדיל מהיכן יקבל העולם ומלואו חיות ממקור החיים שהוא האחד ית' המחי' את כולם. ע"כ הצדיקים הם מקיימין את העולם כיהצדיקים הבוחרים בחיים ומאמינים שכל הבריאה נמשך ונברא מאחדותו ית' עי"ז הם כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי ע"י ידיעה שהכל ממנו ית' נכלל הכל באחד כנ"ל ואז נכלל העולם באחד ואעפ"כ יש קיום להע8ולם כי נכלל באחד בבחי' רצוא ושוב בחי' מטי ולא מטי. מאחר שכבר משברין הכפירות ומאמינים שגם מסך המבדיל בעצמו והבחירה בעצמו הכל ממנו ית' ואזי נכלל הכל באחדותו ית' בבחי' רצוא ושוב בבחי' רדיפא ומעכב המבואר במ"א (סי' כ"ד) שעי"ז נעשין כלים והיכלין לקבל אור האחדותו ולהתענג על ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ואעפ"כ לא יתבטל לגמרי שכל אלו ההיכלין הזכים והרוחניים נעשים ע"י שזכה לשבר המסך המבדיל ע"י שבחר בחיים עד שעי"ז נתהפך המסך המבדיל ונעשה ממנו היכלין עילאין לקבל האור על ידו לכלול באחדותו ית' ברצוא ושוב באופן שיוכלל בו באמת בתכלית האחדות ואעפ"כ לא יתבטל במציאות רק יזכה לידע אותו ית'. שזהו עיקר התכלית האמתי אשרי מי שיזכה לזה: נמצא שעיקר שלימות הבריאה הוא דייקא ע"י הבחירה שנתהוה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל דייקא. והעיקר הוא האמת שצריכין להאמין בהאמת שגם אחר הבריאה הש"י משגיח בהשגחה פרטיית על כל הדברים שבעולם כי הוא ברא הכל והוא מקיים הכל בהשגחתו וגם כל הטבע הוא השגחה רק שהוכרח שיהי' דרך הטבע בעולם כדי שיהי' מקום לטעות כדי שיהי' בחירה שזהו עיקר קיום העולם וכנ"ל ואזי ע"י האמת נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ואזי כולו אחד כולו טוב כנ"ל בהתורה הנ"ל: וע"כ נקרא האדם בזה העולם שליח כ"ש (שמואל ב' כ"ד) מה אשיב שלוחי דבר וכ,ש ציר נאמן לשולחיו (משלי). כי האדם נשלח מלמעלה בזה העולם הגשמי כדי שיעלה כל העולמות לשרשן לכוללן באחד כנ"ל שיהי' אחר הבריאה נכלל באחד כנ"ל. כמו האב ששולח את בנו בדרך למרחוק כדי שיכבוש מלחמות וישיב לו את כל המדינות שנתרחקו ממנו כדי שיגדל וינשא את בנו אח"כ ברוב עוז ותפארת עד אין קץ אם יזכה לעמוד בקשרי המלחמה. נמצא שעיקר שלימות האדם בעוה"ז הוא שיראה להיות ציר נאמן לשולחיו שיעשה שליחותו באמת דהיינו שישב השליחות להמשלח שיחזור ויגביה ויעלה וינשא כל הדברים שבעולם לשרשן לכוללן באחד ואז נכלל השליח בהמשלח. היינו שכל הבריאה בכלליות שהיא בבחי' שליחות שנשלחה ממנו ית' ונתרחקה מאתו ית' ע"י מסך המבדיל שהוא קיום העולם כנ"ל. וכשהאדם הבעל בחירה בוחר בטוב אזי מחזיר השליחות למרי' קמא כי מחזיר ומעלה כלליות הבריאה שנשלחה ונתרחקה ממנו ית' לשרשה ולמקומה ע"י אמונתו החזקה בהאמת בהאחד ית' שהוא ברא הכל שעי"זחוזר ונכלל הכל באחדותו ית' כנ"ל: כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י שיש בחי' שליח שהוא בחי' מלאך שנקרא שליח שהוא בחי' מט"ט שמשם אחיזת עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' הבחירה בידוע כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י הטבע. כי אם לא הי' בחירה כלל רק עיקר הבחירה הוא ע"י שרואין שיש דרך הטבע בעולם עי"ז יש מקום לטעות ח"ו למי שרוצה לצעת ולעקור עצמו מחי החיים. כי באמת צריכין להאמין שגם הטבע בעצמה היא השגחה ובפרט שכבר זכינו לראות השגחתו ית' ושינוי הטבע בכמה אותות ומופתים שעשה הש"י עמנו ביציאת מצרים וקריעת י"ס וכו' וכו' וכן בכל דור ודור. וגם עכשיו מי שרוצה להסתכל על האמת רואה שינויים גדולים ונפלאות רבו תבכל עת שא"א להבינם ע"פ הטבע כלל אם לא כי יד ה' עשתה זאת. כי באמת אין שום טבע בעולם כי הטבע בעצמה הוא השגחתו כי הוא ברא את הטבע והוא ית' מנהיג את הטבע כרצונו והבטע הוא רק בחי' שליח בחי' מלאך ששם אחיזת הטבע כידוע וע"כ הטב"ע בגי' אלקי"ם שהוא בחי' מלאך כידוע וכ"ש מלאכי אלקים. ועיקר הנהגת העולם ע"י שליח ע"י בחי' הטבע, הוא בשביל הבחירה כנ"ל. וכשהאדם מאמין בהאמת ויודע שגם הטבע בעצמה וכל העולם ומלואו הכל ממנו ית', נמצא שחוזר וכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה, כלליות השליח בהמשלח כנ"ל. כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י אמונת ההשגחה כמבואר בהתורה הנ"ל: וע"כ בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו. כי זהו בחי' כלליות התורה והמצוות כדי שיוכלל השליח בהמשלח שיהי' השליח והמשלח הכל אחד שהוא בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה שיהיה כולו אחד כולו טוב וכנ"ל: וע"כ אם שינה השליח כל שהוא השליחות בטל. כי עיקר כלליות השליח בהמשלח בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י אמת כנ"ל וע"כ אם שינה השליח שהוא פגם האמת, השליחות בטל כי ע"י השקר בחי' שינוי מפריד ח"ו אחר הבריאה מהאחד. ואז נפרד השליח מהמשלח ואינו נכלל בו ואז שליחותו בטל כי הרשעים מאבדין את העולם ע"י שמפרידין העולם משורשו ע"י השקר שלהם שהוא כלל רשעותם כי השקר הוא הרע והטומאה כלליות כל החטאים שבעולם. כי עיקר קיום השליחות הוא ע"י האמת שעי"ז נכלל השליח בהמשלח וכל מה שעושה השליח כאלו המשלח עושה בחי' שליחו של אדם כמותו שכ"ז נמשך משורש השליחות העליון שהוא כלליות האדם והבריאה הכלולה בו שנשלחו מהמשלח הראשון האחד ית' שעיקר קיום שליחותם הוא ע"י האמת עי"ז חוזרים ונכללים בו ית' כנ"ל. וע"כ הצדיק מנהיג העולם כרצונו כ"ש ותגזר אומר ויקם לך. כי הוא נכלל בו ית' ע"י האמת שזהו עיקר הצדקות והכשרות של כל הצדיקים והכשרים וכל מעשי הצדיק האמת הם מעשי הש"י בעצמו כי הוא נכלל בו ית' כנ"ל. שזהו בחי' שלוחו של אדם כמותו שנמשך מבחי' זו כנ"ל: וע"כ אין שליח לדבר עבירה. כי ע"י העבירה עושין פירוד ח"ו ומפרידין ח"ו אחר הבריאה מקודם הבריאה שזהו בחי' ביטול השליחות כנ"ל: ומחמת זה בעצמו אין שליחות לעכו"ם כי העכו"ם הם בבחי' פירוד מחמת שאין מאמינים בהשגחתו ית' וע"כ אינם יונקים כ"א מאחורי כתפא כמבואר שם בהתורה הנ"ל וע"כ הם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ הם נקראים רבים כשפרש"י על עשו שהי' לו י"ו נפשות ונקראים נפשות בלשון רבים, ויעקב הי' לו שבעים נפש ונקראים בלשון יחיד כי העכו"ם הם שקר שהוא בחי' בקשו חשבונות רבים והם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ אין שליחות לעכו"ם כי עיקר שליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו הוא בחי' כלליות בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל וע"כ אין שליוות אלא לישראל שכלולים באחד כנ"ל: וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י הידיעה שיודעין שהכל בהשגחתו כנל שזהו בחי' מוחין דגדלות כ"ש ספרה לי את הגדולות אשר עשה אלישע, שכל הנסים והנפלאות שעשה אלישע שהם התגלות השגחתו ית' הם נקראיםגדולות בחי' מוחין דגדלות כ"ש כי מי גוי גדול ע"י שמאמינים בהשגחתו ית' וקוראים ומתפללים תמיד להש"י. וע"כ ע"י התפילה נמשכין מוחין דגדלות כידועהתפילה הוא בחי' אמונת ההשגחה שמחמת זה מתפלל וקורא להש,י מחמת שיודע ומאמין שהכל בהשגחתו ית' וידיעת ההשגחה זהו בחי' מוחין דגדלות כנ"ל. וע"כ עשו שאינו מאמין בהשגחה נקרא קטן כ"ש קטן נתתיך בגוים וכו' כי הוא בבחי' מוחין דקטנות שיניקתם מבחי' אלקים שמשם אחיזת הטבע שהוא בגי' אלקים כידוע. וע"כ הקטן שאין דעתו שלימה ונאחזין בו עאדיין מוחין דקטנות, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין יכול לכלול אחר הבריאה באחד שזה זוכין רק ע"י ההשגחה כנ"ל. וע"כ הקטן פטור מכל המצוות כי כל התורה והמצוות הוא רק לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' כולו אחד שזה זוכין רק ע"י ידיעת ההשגחה שהוא בחי' מוחין דגדלות כנ"ל וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר בחי' השליחות נמשך מבחי' ככליות הבריאה באחד וכו' כנ"ל: וזה בחי' חנוכה כי מלכות יון הרשעה עמדו על ישראל לבטלם מהתורה והמצות כי היוונים הם אפיקורסים גדולים ואין מאמינים בהשגחותו ית' כי כל חכמות החיצונים נקראים חכמות יון שמהם כל האפיקורסות והכפירות ועי"ז מפרידין בחי' אחר הבריאה מאחד כנ"ל וע"כ רצו לבטל התורה והמצות שעי"ז נכללין באחדותו ית' וע"כ כשזכו לנצחם הי' הנס בנרות המנורה וקבעו רז"ל להדליק נר חנוכה. היינו ע"י שזכינו לנצחם ולשברם עי"ז נתגלה השגחתו ית' וע"כ קבעו להדליק נר חנוכה כי הדלקת נר חנוכה הוא בחי' אור עיני השגחתו ית' שאנו ממשיכין אור ההשגחה על ידי ההדלקה שאנו מדליקין נר חנוכה כי אור נר חנוכה הוא בחי' אור ההשגחה שאנו ממשיכין עכשיו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל: וע"כ מצות נר חנוכה למטה מעשרה טפחים כי למטה מעשרה טפחים אין השכינה שורה כשרז"ל ועכשיו מעוצם הנס של חנוכה אנו זוכין לגלות אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים, להורות שבכל מקומות ממשלתו ואפילו בכל מקומות הנמוכים הרחוקים ממנו ית' כולם מתנהגים בהשגחתו יתברך לבדו כי הוא יתברך מחיה את כולם. וזה עיקר כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כשמקומות הרחוקים נכללים באחד על ידי שיודעין שגם שם מאיר השגחתו ית' תמיד. כי עיקר האדם נברא רק בשביל זה כדי לכלול כל המקומות הרחוקים באחדותו ית' ע"י שיזכה לבחור בטוב כנ"ל כי עיקר הבראיה היתה כדי שאח"כ יחזור ויוכלל הכל באחד ע"י האדם הבל בחירה שעי"ז יתגלה אלהותו ית' כנ"ל. כיאם לא היתה הבריאה יוצאת מכח אל הפועל לא היו יודעין מאלהותו ית' כנ"ל. ועיקר התגלות אלהותו הוא ע"י האדם הבעל בחירה דווקא כנ"ל וע"כ כל מה שהמקום נמוך יותר ורחוק יותר מקדושתו ית' ששם מתגבר היצה"רביותר והבחירה חזקה ביותר כשזוכה לשבר הקליפה שם ולהטות הבחירה לטוב, זהו עיקר שלימות הבריאה בחי' ככליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כי במקום שהבריאה סמוכה עדיין לשרשה אין מעלתו גדולה כ"כ כשזוכה לכלול שם באחד מחמת שסמוך אל האדח עדיין. רק העיקר הוא במקום הרחוק ביותר להתגבר שם לכלול באחד, והעיקר ע"י שמאמינים שגם שם מאיר השגחתו שעי"ז נכללין באחד כנ"ל. וזהו בחי' מרחוק ה' נראה לי, מרחוק דייקא וזהו נראה לי נראה לי דייקא כי עיקר ע"י הראי' שהיא בח'י אור ההשגחה שעי"ז נכלל גם הריחוק באחדותו ית' שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. כיט זהעיקר שעשועיו ית' כשמקומות הרחוקים ביותר שבים אליו ונכללין באחדותו ית' כידוע. וזהו בחי' הקליפה שקודמת לפרי תמיד כי לא היתה קליפה קודם לא הי' הבריאה רחוקה כלל מקודם הבריאה ולא הי' בחירה כלל והי' הכל אחד כבתחלה והי' מתבטל העולם לגמרי כנ"ל וע"כ בהכרח שיהי' הקליפה קודם לפרי שעי"ז אחר הבריאה רחוקה מקודם הבריאה. וכשזוכין לשבר הקליפה אז חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. וזהו עיקר מעלת הבעל תשובה שגדולה מצדיק גמור כשרז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי הצדיק גמור מעיקרו לא נפל עדיין לבחי' אחר הבריאה לגמרי כי באמת הכל אחד ע"י ידיעת ההשגחה כנ"ל ועיקר המעלה הוא כשיודעין מהשגחתו ית' במקום שאפשר לטעות ח"ו. וע"כ הצדיק גמור שלא חטא מעולם לפי בחינתו וקדושתו אין חילוק בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וע"כ אין מעלתו גדולה כ"כ במה שכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה מאחר שאצלו אין שייך אחר הבריאה כלל כי הוא דבוק בהשי"ת תמיד. אבל זה שבא כבר לידי חטא ח"ו ונפרד מהשי"ת שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה כי ע"י חטאו נפרדה הבריאה משרשה שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה וכשזוכה אח"כ לשוב בתשובה שלימה להש"י ואז חוזר ומשיב ומעלה הכל להש"י וע"כ מעלתו גדולה ביותר כי הוא זוכה ביותר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה, מאחר שאצלו לפי בחינתו כבר נתרחקה הבריאה משרשה ע"י חטאיוועכשיו זכה לשוב שהוא מחזיר אחר הבריאה ממש לשרשה לכלול באחד שזהו עיקר השלימות כנ"ל: אך עיקר התשובה זוכין רק ע"י אמת כי מאחר שכבר נתרחק ע"י עונותיו מהשי"ת בודאי קשה לו לשוב ובפרט אם ח"ו הרבה לפשוע. אך עיקר תיקונו אם רוצה לחוס על עצמו למלט נפשו מני שחת הוא רק ע"י האמת שיסתכל רק על האמת לאמתו ויבחור רק באמת ולא יטעה את עצמו ח"ו וע"י האמת יזכה לידע שגם שם במקומו מאירה השגחתו ית' כ"ש בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. וע"י אמונת ההשגחה יכולין לשוב להשי"ת מכל מקום שהוא ולכלול הכל באחד מאחר שיודעין שהש"י נמצא גם שם במקומו ע"כ בוודאי יכול לשבו אליו ית' בקל וכשזוכין לתשובה ע"י האמת כנ"ל עי"ז נכלל אחר הבריאה ממש באחד כנ"ל שזהו עיקר התכלית כנ"ל: וזה בחי' נר חנוכה סמוך לפתח הבית. כי הבי תהוא רשות היחיד שהוא בחי' רשות יחידו של עולם כ"ש בזוה"ק ששם מתגלה ביותר אחדותו ית'. כי התורהמתחלת בבית מבראשית שהוא ראש בית וע"י התורה נכללין באחדותו ית' כנ"ל, אבל בחוץ הוא רה"ר ושם אחיזת החיצונים וע"כ בחוץ הוא בבחי' אחר הבריאה כנגד הבית שהוא כנגדו בבחי' קודם הבריאה מאחר ששם הוא בחי' רשות היחיד כנ"ל. אבל עיקר השלימות לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' נכלל גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדושה בפנים וע"כ הזהירה תורה לזכור את הש,י והתורה תמיד הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך כ"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכו'. כי צריכין לכלול יחד הדרך שהוא במקומות שמבחוץ, לכוללו בבית שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד שזהו עיקר התכלית כנ"ל. וזהו בחי' כלליות השליח הבמשלח בחי' שליחו של אדם כמותו כי השליח הוא בחי' דרך שזהו לשון שליחות שנשלח בדרך אב למאחר שכלליות התורההוא לכלול הדרך בתוך בחי' הבית כנ"ל שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כנ"ל ע"כ שלוחו כמותו כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בפ' של ק"ש שהוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ודברת בם בשבתך בביתך וכו' היינו כנ"ל כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י שנכלל הדרך בבית שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כולם כלולים בפנים כי כולם נמשכין מהאחד ית' והוא מחי' את כולם שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כמו שהי' קודם הבריאה כנ"ל וזהו בשבתך בביתך ולבכתך בדרך ובשכבך ובקומך. כי אור יום הוא בחי' אור ההשגחה שעי"ז גם אחר הבריאה כולו אחד כנ"ל אבל בלילה נחשך האור שזהו בחי' הסתרת ידיעת ההשגחה שזהו בחי' אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלימה בבחי' ואמונתך בלילות (תהלים צב) להאמין באמת שגם בלילה בבחי' אחר הבריאה גם שם מאירה השגחתו ית' תמיד כי גם חשך לא יחשיך ממנו ולילה כיום יאיר (שם קל"ט) וזהו בחי' לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום בברכת ק"ש לידע ולהודיע שהכל אחד אחר הבריאה וקודם הבריאה שהם בחי' יום ולילה בית ודרך בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך כיהכל אחד כי ה' אלקינו ה' אחד וכנ"ל: וע"כ נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה שאנו מגלין גם למטה מעשרה טפחים שהוא בחי' מקומות הרחוקים כנ"ל וע"כ מניחין נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ להאיר ההשגחה גם בחוץ בבחי' דרך שזהו בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כי כולו אחד כנ"ל: וע"כ מדליקין נר חנוכה בתחילת הלילה כדי לכלול לילה ביום כנ"ל וזהו שזמן ההדלקה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, יציאת הכוכבים הוא בחי' אור ההשגחה כי ישראל נמשלו לכוכבים כ"ש והנכם היום ככוכבי השמים לרוב וישראל הם בחי' השגחה כנ"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' חשך בחי' חשכת עינים שאין יודעין מהשגחתו ית' ואחיזתו הוא מבחי' פגימת הלבנה שהוא בחי' חושך בחי' ותכהין עיניו מראות בחי' ועיני לאה רכות. וצריך כל אחד לראות למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה היינו שיהי' נכלל מדת לילה ביום, אחר הבריאה בקודם הבריאה על ידי שמאמינים שגם הטבע היא השגחה כי הכל אחד וכנ"ל. והכוכבים הם בחי' תיקון פגימת הלבנה כשרז"ל שאמר הקב"ה להלבנה שתתמעט ונתן לה הכוכבים להפיס דעתה. היינו כי הכוכבים הם בחי' ישראל שנמשלו לכוכבים שהם ממשיכין אור ההשגחה גם בלילה בעת פגימת הלבנה שזהו בחי' אור הכוכבים שע"י אמונת אור ההשגחה גם בלילבה שהוא בחי' חשך בחי' טבע שיודעין שהכל רק בהשגחתו ית' לבד עי"ז נכלל לילה ביום, לבנה בחמה, טבע בהשגחה, אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ מדליקין נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה מעת יציאת הכוכבים שהם בחי' אור ההשגחה כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק, רגל הוא בחי' השקר כ"ש (תהלים טו) ולא רגל על לשונו ואחיזת השקר הוא בשוק במקומות החיצונים ואנו צריכין עכשיו לבטל השקר מן השוק ולהמשיך אור האמת גם בחוץ לידע האמת שהכל בהשגחתו לבד שעי"ז נכלל גם השוק בפנים כנ"ל והכל ע"י האמת כמבואר בהתורה הנ"ל שעיקר כלליות אחר הבראיה בקודם הבריאה הוא ע"י האמת וכנ"ל: וע"כ כל הכוונות של חנוכה הוא להמשיך אור האמת כמבואר בכונת האר"י מענין הח' פעמים אמת של אמצת ויציב המאירין בחי' ימי חנוכה כי עיקר המשכת אור ההשגחה שהוא בחי' נר חנוכה הוא ע"י אמת כנ"ל: וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל: וזהו אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות בכי' דייקא שהוא נמשך ע"י השקר שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל וע"כ צריכין לבכות על חורבן ביהמ"ק. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני הש"י ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו ית' באמת כ"ש (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי שורש הבכי' נתהוה תיכף אחר הביראה שאז נתהוה תיכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכי' כנ"ל שזהו בחי' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שהוא אזהרה על שקר כמו שמסיים שם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש בהתורה הנ"ל. וזה סוד בכיית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמבואר בזוהר ומדרשים. כי באמת הבכי' הוא קילקול הראות כנ"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת זהו עיקר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה, ועיקר בחי' אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עיקר הבחירה ששם דייקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו ית' לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה שיהי' כולו אחד. כי במקום התגלות השגחתו ית' שם הוא בחי' כולו אחד כמו ש הי' קודם הבריאה ע"כ אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועיקר עבודת האדם לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה דהיינו לכלול הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחי' דמעות, לכלול הכל באחד כנ"ל כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהש"י בשביל שיהי' בחירה כי הוא ית' מחיה את כולם וזהו בחי' דמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו כי בהדמעות מלובש כח הראות כי משם נמשכו הדמעות וכש,ש במאמר הנ"ל דברי רז"ל ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי נמצא שהראות מלובש בהבכי וכ"ש רבינו ז"ל (סי' ר"נ) ענין זה על מארז"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול ע"ש, וע"כ הדמעות נתהוו תיכף אחר הביראה שזהו סוד בכיית המים התחתונים כי מתחלה הי' העולם מים במים ואח"כ הבדיל הש"י ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא כשרז"ל. והבדלת מים התחתונים ממים העליונים זה בחי' אחר הבריאה שנבדל מקודם הבראיה כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם הם כלולים יותר באחד והם בבחי' כולו אחד בחי' קודם הבראיה, להדברים שהם למטה ממנו וע"כ מים העליונים ומים התחתונים הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ותיכף שהי' הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכי' של המים התחתונים כנ"ל. כי תיכף שנבדל אחר הבריאה מקודם הבריאה נתהוה תיכף אחיזת השקר וכו' כנ"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת גם שם מלובש ההשגחה כנ"ל וזהו בחי' הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה רק שנפרדו משרשם שעי"ז נתהוה אחיזת השקר כנ"ל שזהו בחי' סוד מה שכתוב בזוה"ק שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא במובא בהתורה הנ"ל היינו שעיקר יניקתם מבחי' דמעות שהם בחי' חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם שזהו בחי' שארית ההשגחה וכנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל בהתורה להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' יג) שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלימות היינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש עד שאנו חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם נתפזר ונפרד האור קודם שמגיע אליהם וע"כ אינם חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו' ע"ש. נמצמא שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחי' הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחי' זו מחמת הפסקת ההשגחה היינו מה שהש"י מסתיר לפעמים השחגתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלימות ושם עיקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהש"י ואפילו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המוסתרת שם שהם בחי' הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ"ל. וזהו בחי' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניתנה לעכו"ם (כשרז"ל חגיגה דף ה' ע"ב) כי גאותן וגדולתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעו"ה הוא מבחי' הסתרת ההשגחה שהוא בחי' דמעות כנ"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי במסתרים דייקא כנ"ל כי משם יניקת העכו"ם כנ"ל. וזה בחי' דמעות של עשו הרשע שמשם עיקר אריכת הגלות כי יניקתם רק מבחי' דמעות שהוא בחי' הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתוקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו ית' כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם אלו הדמעות בעצמן הם בחי' חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל ועי"ז שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו ית' עי"ז אנו כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל: וע"כ צריכין לבכות דייקא על חורבן ביהמ"ק וכן על חטאיו כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי בכיית ישראל הוא בחי' בכיית המים התחתונים שבוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא שזהו עיקר בכיית ישראל שבוכין על חטאם ועונותיהם שגרמו חורבן ביהמ"ק או עיכוב בניינו ואנו רחוקים מאבינו שבשמים ומארצו יצאנו וע"כ אנו בוכים כבן לפני אביו כי אנן בעינן למיהוי קדם מלכא ולהתקרב אליו באמת. ובבכיה זו מעלה כל הדמעות שהם בבחי' אחר הבריאה בחי' הסתרת ההשגחה, מעלה הכל לשרשו לבחי' ההשגחה שהוא בחי' כולו אחד שמשם שורש הדמעות, מאחר שבוכה להתקרב אליו ית' ולכלול בו, נמצא שנכללין הדמעות באחד שזהו עיקר בחי' כלליות אחר הבריאה באחד וכנ"ל והבן היטב. וע"כ ע"י דמעות אלו של ישראל מבטלין כח הדמעות של עשו שהיא בחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל. ואז יפסוק ממשלתם שכל כחם הוא רק מהסתרת ההשגחה מבחי' דמעות כנ"ל. אבל כשהדמעות בחי' הסתרת ההשגחה נכלל בשרשו בהשגחה נתבטלין העכו"ם לגמרי ועולין ישראל ונגאלין ונוטלין כל הגדולה. כי ישראל הם בבחי' ההשגחה כנ"ל כי הם כלולים באחדותו ית' כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולו חד וכנ"ל וע"כ גם הש" יבוכה על חורבן ביהמ"ק כ"ש במסתרים תבכה נפשי וכו' כנ"ל כדי להמתיקהבכיה ולהעלות הדמעות לשרשן כנ"ל. וזהו בחי' וממשיך שני דמעות לים הגדול שפירש שם רבינו ז"ל (סי' רנ) שהוא בחי' שממשיך חלקי השגחתו להשגיח על העכו"ם שמצירים לנו לשברם ולבטלם ע"ש. כי ע"י התגברות הגלות שנמשך ע"י הדמעות כנ"ל ע"כ צריך להכניעם ולשברם ע"י דמעות דייקא כי זהו בחי' המתקת הדין בשרשו כי ע"י בחי' דמעות שלו ית' נתבטלין ונמתקין כל הדמעות ועולין לשרשן ונכללין בהשגחה ונמשך ונתגלה השגחה שלימה ע"י הדמעות דקדושה דייקא. וע"כ מעלת הבכיה בקדושה, גדולה מאד כ"ש בבכי יבואו וכמובא בכל הספרים. כי כשבוכין להתקרב להש,י שהוא לכלול באחדותו ית' אזי נעשה תיקון גדול ע"י הדמעות דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל ובזה מתקן חטאיו שעל ידם גרם פירוד ח"ו בין הש"י ובין כלליות הבריאה שזה עיקר פגם כל החטאים כנ"ל. וע"י הדמעות חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזה עיקר התיקון של כל החטאים וכנ"ל: וזה בחי' ועיני לאה רכות שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו כשרז"ל, בוכה דייקא כי מחמצת שעיקר יניקתו של עשו הוא מבחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל ע"כ היתה בוכה דייקא שלא תפול בחלקו רק תזכה להכלל ביעקב שמדתו אמת כ"ש תתן אמת ליעקב וע"י דמעות אלו נכללו הדמעות באמת ונתבטלו כח הדמעות של עשו שהם בחי' שקר שאחיזתו אחר הבריאה. כי עשו כל בכייתו על תאוות עוה"ז שיהי' לו כל תאוות לבו ולא חפץ לכלול בהש"י כלל. ואלו הדמעות הם בחי' השקר שאחיזתו בעוה"ז בבחי' אחר הבריאה וכנ"ל. אבל דמעות של ישראל שהם בחי' דמעות של לאה הוא רק להתקרב להש"י שלא ליפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא הסט"א בעצמו. כי כל אחד מישראל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת ולהסתכל על תכליתו הנצחי צריך לבכות הרבה מאד שלא יפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא היצה"ר. כי לאה מרמזת על כנסת ישראל שצריכין לבכות מאד מאד כנחל שוטף שלא ליפול בחלקו של עשו שהוא היצה"ר ח"ו ומי שרואה שהבעל דבר מתגבר עליו יותר וכבר נתפס הרבה והוא בסכנה גדולה בכל עת הוא צריך לבכות יותר ויותר מכו לאה אמנו שהיתה בוכה כ"כ לפני הש"י שלא ליפול בחלקו של עשו עד שהיו עיניה רכות, וזכתה לפעול בקשתה ע"י בכייתה העצומה מאד. כמו כן כל אחד מישראל אם יבכה באמת לפני השי"ת כמה וכמה פעמים בלי שיעור אז בוודאי יעורר רחמיו ית' וינצל מליפול בחלקו של עשו ויזכה להתקרב אליו ית' באמת ולכול בו ית' ע"י הדמעות דקדושה דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל: וזהו בחי' קימת חצות שצריכין לקום בחצות לילה ולבכות על חורבן ביהמ"ק היינו לבכות על חטאיו ועל גשמיותו שמעכב בנין ביהמ"ק שנחשב עי"ז כאלו החריבו כשרז"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור העינים כנ"ל שהוא בי' אור יום בחי' חסד. והסתרת ההשגחה בחי' הטבע בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת השקר והדמעות, הוא בחי' חשך בחי' לילה. וישראל מחברין וכוללין מדת לילה ביום כי כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ צריכין לקום בחצות לילה לבכות על חורבן ביהמ"ק ועי"ז משברין בחי' הלילה והחשך שהוא בחי' אחר הבריאה שמשם אחיזת העכו"ם ואנו משברין ומבטלין אחיזתם ע"י קימת חצות לילה ואז בוכין על חורבן ביהמ"ק שעי"ז עוסקין בבנינו, כי כל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה וכנ"ל, ועי"ז יכלל לילה ביום אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל כי עיקר התגלות ההשגחה הוא בביהמ"ק וכנ"ל: וזהו בחי' חנוכה שהוא חונכת הביהמ"ק שאז ממשיכין אור ההשגחה ע"י נרות חונכה שזהו עיקר קדושת הבית המקדש כי שם מאירה השגחתו כנ"ל שזהו בחי' נרות המנורה שבביהמ"ק שהם בחי' המשכת אור ההשגחה שעי"ז נכלל הכל באחד כנ"ל. וזהו בחי' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי כל השבעת הנרות צריכין לכלול באחד כי ע"י ההשגחה שהוא בחי'אור הנרות שבביהמ"ק נכלל הכל באחד וכנ"ל: וכן כתב רבינו ז"ל במאמר ויהי מקץ (בלק"ת סי' ז') חנוכה הוא בחי' חנוכת הביהמ"ק בחי' תיקון חטא המרגלים שגרמו חורבן בהימ"ק ע"ש הענין, וע"פ הנ"ל מבורר ג"כ היטב ענין זה כנ"ל: וזה שאמרו רז"ל בגמ' שליחות מנלן ולמדו מקרבן פסח ומתרומה שנאמר ושחטו אותו כל קהל ישראל וכו' וכן למדו מתרומה שהשליח צריך להיות בן ברית וכו' ע"ש. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו ית' לכל באי עולם ע"י האותו והמופתים הנוראים אשר עשה ה' עמנו לעיניו. וע"י התגלות ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' השליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו. וע"כ למדו מפסח שהוא בחי' יצי"מ, למדו משם דין שליחות כי דין השליחות נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות הבריאה באחד שנתגלה בפסח בעת יצי"מ כנ"ל. וע"כ הי' יצי"מ בחצות הלילה כי אז נכלל לילה ביום בחי' לילה כיום יאיר. כי איתא שאותה הלילה היתה מאירה מאד כמו ביום כי נכלל לילה ביום וכו' וכנ"ל: וע"כ מצות קידוש החודש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בעת יציאתן ממצרים ושם בפ' זאת נזכר יצי"מ בחצות הלילה. כי הכל בחי' אחת כי קידוש החודש הוא למלאות פגימת הלבנה בחי' והי' אור הלבנה כאור החכמה שזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל: וזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל: וזהו בחי' תרומה שמשם למדו ג"כ דין שליחות כי תרומה שהוא בחי' צדקה היא בחי' עינים כשרז"ל לענין תרומה עין יפה א' מארבעים וכו'. כי עיקר הצדקה הוא האמונה שמאמינים בהש"י שהכל בהשגחתו ונותן לדל אין מחסור כי בגלל הדבר הזה יברכו ה' וכ"ש והאמיטן בה' ויחשבה לו צדקה. וע"כ ע"י התרומה צדקה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' שליחות בח'י שלוחו של אדם כמותו. ודוקא כשהוא בן ברית שהואיכול לכלול כל הבריאה באחד וכנ"ל: וזה שנוהגין להרבות בצדקה בחנוכה כדי להמשיך אור ההשגחה ע"י הצדקה שזהו עיקר בחי' נר חנוכה כנ"ל: וזהו שארז"ל כל המעלים עין מ ןהצדקה כאלו עובד ע"ז, מעלים עין דייקא כי עיקר הצדקה הוא בחי' עינים להמשיך עיני השגחתו עלינו כ"ש במתנות עניים (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וכו'. כי עיקר העניות נמשך מפגימת הלבנה שהוא בחי' חשך בחי' ותכהין עיניו מראות שהוא בחי' מיעוט והסתרת ההשגחה. כי כל הפרנסה והעשירות הוא בחי' עינים כ"ש (קהלת ה) ומה כשרון לבעליו כ"א ראות עיניו וכ"ש (תהלים קמה) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם סכתו וכו'. כי העשירות נמשך מבחי' שמאל כ"ש (משלי ג) בשמאלה עושר וכובד, ושמאל זהו בחי' אחר הבריאה כמבואר בהתורה הנ"ל. וכל זמן שאין נכלל שמאל בימין ח"ו דהיינו שאין נכלל כלליות הבריאה שהוא בחי' שמאל בקודם הבריאה שהוא בחי' כולא ימינא אז בודאי א"א לקב לשפע ופרנסה מאחר שרחוקין מהשרש אשר הוא מחיה את כולם. ואפילו מעט השפע שיורד בהעלם ובהסתרה גדולה ע"י הסתרת השגחתו בתוך הטבע גם זה מעט מקבלים הרוב העכו"ם והרשעים שיניקתם מבחי' אחר הבריאה אשר זה חלקם אשר בחרו בו. וישראל הכשרים שהם בבחי' השגחה פרנסתם מעוטה מאד. וע"כ עיקר המשכת השפע לישראל הוא כששמאל נכלל בימין היינו כשאנו זוכין להתגבר באמונה ההשגחה שהכל מאתו ית' לבד ואין שום דרך הטבע בעולם כלל ועי"ז אנו זוכין להמשיך עיני השגחתו עלינו ואז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא בחי' כלליות שמאל בימין כנ"ל ואז הקב"ה ממשיך שפע וחיות להבריאה שהוא בחי' פרנסה ועשירות. וע"כ באמת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כשרז"ל פסחים קי"ח) כי באמת קודם הבריאה הוא בחי' כולא ימינא ולית שמ אל ולית עושר תמן כ"ש בזוה"ק קודם הבריאה כולא אחד ואין שייך שם שפע וחיות ועשירות כי כשאין בריאה אין שייך שפע וחיות וע"כ עיקר העשירות בשמאל כנ"ל. כי שמאל הוא בחי' אחר הבריאה ששם צריכין שפע וחיות שהוא בחי' עשירות ופרנסה. אבל בבחי' אחר הבריאה לבד בוודאי אין שם פרנסה וחיות כי העושר והכבוד מלפניו ית' וכו' והוא מחי' את כולם ואם ח"ו יפסיק השפעת חיותו אפילו רגע קלה יוחזר העולם לתהו ובהו וע"כ עיקר השפע הוא כשתכלל שמאל בימין, אחר הבריאה בקודם הבריאה שאז הש"י משפיע השפע משורש העליון שהוא בחי' ימין כי עיקר שורש העליון של השפע הוא מימין כ"ש נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וחסד הוא ימין, רק ששם בשרשו העליון בבחי' קודם הבריאה שם השפע דק וזך ומצוחצח עד שאין שייך לקרותו שם בשם שפע ועשירות, רק כשאחר הבריאה בחי' שמאל מקבלת זה האור ע"י ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה אז נצטטירת השפע ונקראת בשם עשירות וע"כ עיקר העשירות משמאל. וזהו שאיתא בזוה"ק שמים הם מימין ושמאל כמבואר בפ' תרומה מיא אינון לימינא וכו' היינו כנ"ל. וז"ש בזוה"ק שפ"א לא הי' מטר ובאו לרשב"י ואמר שצריכין ליחד קוב"ה ושכינתי' בבחי' אפין באפין וכו' כי יחוד קוב"ה בבחי' אפין באפין זהו בחי' כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי דעכלל זה שהש"י בעצמו כביכול נקרא קוב"ה והמשכת חיותו מה שמחי' את כל העולמות זהו בחי' שכינה ובאמת כולו חד כי ה' אחד ושמו אחד כי חיותו דבורק בו ית' באחדות גמור רק שהש"י נתן בחירה עד שיש כופרים ואפיקורסים שאין מאמינים בהשגחתו וע"כ הם עושין פירוד בין קוב"ה ושכינתי' היינ ובין קודם הבריאה ואחר הבריאה שהם כלליות כל העולמות אשר הוא ית' מחיה את כולם ע"י שכינת עוזו כנ"ל. ובאמת א"א להבין דבר זה איך הש" ישהוא מרומם על כל מנהיג ומחיה את העולם הגשמי הזה רק העיקר הוא האמונה לבד שאנו מאמינים שהוא ית' משגיח בהשגחה פרטיית על כל דבר שבעולם ויושב וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים: כי סוד כלליות הבריאה בקוד םהבריאה א"א להשיג בדעת כ"א באמונה לבד. וזהו בחי' שלשה דברים שנתקשה בהם משה שהם מעשה מנורה וקידוש החודש ושקלים וסימנם מש"ה כ"ש בזוה"ק כי כל אלו הם בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה ע"י בחירת האדם שמטה דעתו להאמין בהשגחתו וע"כ גם משה נתקשה בהם כי א"א להבינם בדעת אנושי כלל אם לא מי שהוא בבחי' משה וגן הוא נתקשה בהם. כי מנורה היא בחי' אור ההשגחה שזהו בחי' נרות המנורה בחי' נר חנוכה שעי"ז נכללין באחד בבחי' אל מול פני המנורה יאירו וכו' שכל הנרות פונין לנר א', לכלול באחד ע"י אור ההשגחה שהוא בחי' אור הנרות כנ"ל. וזה בחי' נרות חנוכה כ"ה דאינון כ"ה אתוון דיחודא כמובא בזוה,ק כי ע"י נר חנוכה נמשך ההשגחה למטה. ועי"ז נכללין באחד שהוא כ"ה אתוון דיחודא שהוא שמע ישראל וכו'. וזה בחי' קידוש החודש שהוא למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה שזהו בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וזהו בחי' שקלים שהם צדקה שעי"ז נכלל ג"כ הבריאה באחד כנ"ל. וזה בחי' מחצית השקל תרומה לה' כי אחר הבריאה נתהוה תיכף הבחירה והבחירה הוא בחי' מתקלא שכל אדם עומד על המשקל ובידו לבחור ולהכריע עצמו לכאן או לכאן. והוא בבחי' מחצית השקל תרומה לה' שצריך כ"א לרחם ע"ע להרים המתקלא להש"י להכריע עצמו על הקדושה בבחי' מחצית השקל תרומה לה'. וע"כ קשין מזונותי של אדם כקריעת י"ס דייקא. כי משה רבינו המשיך ופרסם השגחתו בעולם ע"י האותו והמופתים שעשה במצרים ועל ים סוף ואז נתגלה חדוש העולם והשגחתו ית' עד שנחשב כאלו נברא העולם אז. וזה בחי' קריעת י"ס שנבקעו המים שזהו בחי' תחילת הבריאה שנתגלה אז, כי בתחלת הבריאה הבדיל הש"י בין מים למים בין מים העליונים למים התחתונים שהם בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה כנ"ל ובאמת הכל א' רק שא"א להבין זאת כלל כנ"ל. וזה הראה משה בקרי"ס שנתבקעו המים והבדיל בין מים למים והפך מים ליבשה ואח"כ נטה ידו והפך מיבשה לים ונטבעו המצרים. ובזה הראה שהכל אחד מים וימבשה ימין ושמאל קודם הבריאה ואחר הבריאה. והחיות רצוא ושוב, שהחיות העליון נמשך בבחי' רצוא ושוב שהוא בחי' השגחתו ית' שעי"ז הכל אחד. וע"כ קשין מזונותיו כקריעת י"ס כי להמשיך מזונות צריכין להכלל אחר הבריאה באחד שיהי' אחר הבריאה כמו שהיה קודם הבריאה שיהי' אב ובן כחדא ואעפ"כ תתקיים הבריאה ולא תתבטל במציאות שזאת הבחי' קשה מאד להשיג וגם משה רבינו נתקשה בזה שזהו סוד קי"ס כי משם נמשך מזונות כי זהו בחי' כלליות שמאל בימין שמשם המטר והפרנסה כנ"ל: וע"כ עיקר גלות מצרים נתגלגל עש"י השליחות ששלח יעקב את יוסף בנו כ"ש וישלחהו מעמק חברון. כי כל הדרכים בחזקת סכנה מחמת שהדרכים הם בחי' שליחו תכנ"ל שהוא בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת החיצונים שהם מזיקי עלמא ח"ו וע"כ הדרכיןם בחזקת סכנה וע"כ אירע מכירת יוסף בעת שהי' בדרך בשליחות אביו. כי יוסף הוא בחי' הצדיק האמת שהוא ציר נאמן לשלוחיו, שכל עבודתו ומגמתו לכלול אחר הבריאה באחד כי הצדיק מחבר וכולל התחתונים בעליונים למעלה למעלה בשרשו בבחי' כולו אחד והם פגמו בו ומכרוהו בכסף שזהו בחי' פגם בני האדם שפוגמין בהצדיק שהוא בחי' עיני ההשגחה בחי' עיני ה' אל צדיקים (תהלים ל"ד) שזהו בחי'ק יוסף שהוא בחי' עינים כ"ש בן פורת עלי עין כי הצדיק ממשיך השגחה שלימה שעי"זכולל ומחבר אחר הבריאה באחד, והמון עם פוגמין בו בשביל הכסף בשביל תאוות ממון הנאחז בשמאל שנמשכין אחר הממון בעצמו והממון הוא הע"ז שלהם ואינם מאמינים שכל הממון וכ ההשפעות הכל רק ע"י הצדקי שהוא בחי' המשכת השגחתו עלינו שעל ידו כל ההשפעות שבעולם בבחי' ויוסף הוא השליט כו' הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מ"ב). וע"כ עי"ז נתגלגל הדבר וירדו למצרים שהוא היפך א"י שהיא מלאה גילולים וע"ז ששם כופרים בהשגחתו ית' כ"ש אשר אמר פרעה לי יאורי ואעני עשיתינו וכו'. אבל הם חשבו לרעה אליהם חשבה לטובה כי למחי' שלחני אלהים לפניכם, שלחני דייקא כי יוסף הי' ציר נאמן לשולחיו. ואף שהתגברה הס"א על השליחות שלו ורצה לקלקלו ח"ו שישתקע במצרים שהוא פגם ההשגחה עד שלא יוכל ח"ו להחזיר השליחות למרי' קמא לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה. אבל יוסף הי ' צדיק גדול ועמד בנסיון ובכל מקום שהי' שם אפילו בתוקף התגברות הקליפות הוא מאמין באמונה שלימה בהשגחתו ית' וכבש את יצרו מאימת הבורא המשגיח ית' כ"ש ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ובחר בטוב עד שזכה לכלול באחד עד שהעלה וכלל אחור הבריאה ממש באחד כי הכניע טומאת מצרים וזכה להחיות את ישראל כל ימי היותם שם ולהוציאם משם. כי הכל הי' בזכות יוסף כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עד שזכו ישראל לצאת משם ברכוש גדול ולקבל את התורה שע"י כל זה נתגלה השגחתו ית' ונכלל כל הבריאה באחד שכ"ז הי' ע"י שליחות יוסף שלא נכשל בשליחותו וזכה לכלול השליחות בהמשלח ע"י בחירתו הטובה שעמד בנסיון ובחר בחיים שעי"ז נכלל כל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה וכו' וכנ"ל: וע"כ כשנמכר יוסף ונעלם מאביו תעורר בכי' כ"ש ויבך אותו אביו כי ע"י מכירתו גרמו פירוד ח"ו בין אב ובן, בין יעקב ליוסף ששניהם כחדא חשיבי כמובא כי יוסף הוא בחי' עיני ההשגחה שעי"ז הכל אחד. אבל הם גרמו פירוד שעי"ז נתעורר בכי' כנ"ל. וע"כ כשחזרו ונתוועד ויחד יוסף ואחיו כתיב ויתן את קולו בבכי כי יוסף ע"י בכיית אז המתיק ותיקן את בחי' הבכי' בשרשו בבחי' המתקת הדין בשרשו וכנ"ל: כי זה יודע בספרים ובפרט בספרי רבינו ז"ל שעיקר הנסיון והמשקל של האדם בעוה"ז הוא תאוות ניאוף שהאדם נשלח בעוה"ז בשביל נסיון ובחירה ועיקר הנסין אם יוכל לעמוד בנסין בתאוה זאת וכל הערבובים והבלבולים והמחלוקת והשנאה והקנאה והקטגוריא שיש בעולם הכל נמשך ונתגלגל ע"י תאוה זאת שמשם נמשכין כל המדות רעות וכל דעות האפיקורסים והכופרים והתועים שנעקרו מהש"י לגמרי, הכל נמשך ע"י זאת התאוה ואפילו הקטגוריא שבין הת"ח ובין הצדיקים השלימים ובפרט עכשיו בודורת הללו שהס"מ ערבב את העולם מאד מאד בלי שיעור וערך והכניס אפיקורסית גדול בעולם מה שלא הי' כזאת מימות עולם. ואפילו בין בני ישראל הפשוטים הכשרים קצת ורוצים לילך בדרכי החסידים הכניס ערבוביא ובלבול גדול ומחלוקת עצום עד שאין אחד יודע היכן האמת כמפורסם כ"ז. וכל אלו הצרות והמחלוקת ובלבול הדעת שאין יודעין היכן האמת הם הם חבלי של משיח אשר כל קדמונינו רז"ל היו מתייארים ומתפחדים מאד מזה כשרז"ל ייתי ולא אחמיני' וכו'. כי אין צרה גדולה מהצרות שיש עתה בדורותינו בעו"ה שהאמת נעלם ונסתר מאד בעו"ה וכל זה נמשך רק מפגם תאוות ניאוף שנתפשט עכשיו בעולם ביותר. ואפילו הרוצים להתנהג בדרך החסדיים אינם נקיים מתאווה זאת, וקצתם הם בעלי עבירות ממש ר"ל ואינם מסתכלים על עצמם ליפול על פניהם ארצה ולהשתטח לפני ית' ולבקש מלפניו ית' בכל יום ויום להנצל ממה שצריכין להנצל כפי מה שיודע כל אחד וא' את נגעי לבבו ומכאוביו ועושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס, שרוצים להיות חסידים ולחקור חקירות בעבודת הש"י ולהרהר ולדבר על צדיקים וכשרים אמתיים לומר זה נאה וזה אינו נאה. וכ"ז נמשך מחמת רחוקים מאמת והכל ע"י פגם הברית שהוא פגם הדעת פגם האמת. כי שמירת הברית נקרא כולו זרע אמת, ופגם הברית נאמר עליו ואתם ילדי פשע זרע שקר וכו'. כי ניאוף הוא פגם העינים כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי העין רואה והלב חומד וכו' וכ"ש רבינו ז"ל בהתור' בקרוב עלי מרעים (בסי' לו) שעיקר הניאוף תלוי בעינים וכו' ע"ש. כי העינים הם נמשכין מעיני השגחתו ית' ששם עיקר הבחירה. כי עיקר הבחירה שהוא הממוצע בין קודם הבריאה לאחר הבריאה כמבואר בהתורה אר"ע הנ"ל הוא העינים שהם עיקר סוד הבחירה שיש כח ביד האדם להסתכל בעיניו לכאן או לכאן הן בעיניו הגשמיים הן בעינישכלו כי עינים ע"ש החכמה נאמר כ"ש ותפקחנה עיני שניה םוכו'. וע"כ הזהיר שלמה המע"ה עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך. כי עיקר החיבור והכלליות שבין אחדותו ית' ובין הבריאה הוא ע"י ההשגחה שהוא בחי' עינים כנ"ל ושם עיקר הבחירה כי הוא בחי' הממוצע בין האחד והבריאה ששם הבחירה כנ"ל. היינו כי יש כח באדם לבחור בטוב להסתכל בעיניו למעלה ולא למטה בחי' והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו', בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה מתגברין כשרז"ל, דהיינו שיעצים את עיניו ולא יסתכל על תאוות עוה"ז והבליו, והעיקר שלא יטה עיניו אחר תאוות ניאוף רק יסתכל בעיניו להשי"ת תמיד כ"ש עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי וכ"ש אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים וכ"ש הנה כעיני עבדים וכו' כן עיניו אל ה' אלקינו עד שיחננו. ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כמו שהאדם מסתכל בעיניו תמיד להשי"ת כמו כן הש"י משגיח בעיני השגחתו ית' עלינו תמיד וע"י ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וכן להיפך חס ושלום שכשהוא מסתכל בעיניו למטה בניאוף ותאוות על ידי זה מסיר השגחתו מעליו ועי"ז נופל לכפירות וטעות של הטבע ועי"ז נתרחק אחר הבריאה מאחד וכנ"ל: נמצא שעיקר הבחירה הוא בעינים, ובזה תבין היטב לקשר המאמר הנ"ל סופו בראשו ואמצעיתו שכולו קשור ומחובר יחד היטב והבן מאד כי, מ"ש שם בסופו שע"י עיני ההשגחה, אחר הבריאה נכלל בקודם הבריאה אך דובר שקרים לא יכון נגד עיני ומסיר ההשגחה וכו' ע"ש, זהו בעצמו סוד הבחירה שהוא הממוצע בין האחד והבריאה. היינו כי העינים הם סוד הממוצע בחי' הבחירה כשמטין אותם לטוב נכלל אחר הבריאה באחד על ידם וכנ"ל: וע"כ כל התורה כולה כלולה בעינים וכנ"ל. זז"ש בכתבי האריז"ל שעיקר השבירה הי' באור העינים כי עיקר כח הבחירה היא ע"י סוד השבירה כידוע, והבחירה הוא בעינים כנ"ל: וזה שבקש דוד המע"ה גל עיני ואביטה נפלאות וכו' כי באמת סוד הבחירה הוא נפלאות תמים דעים וא,א להבין זאת בשכל בשום אופן כ"א באמונה לבד כי הוא בחי' ג' דברים הנ"ל שנתקשה בהם משה שהם סוד כלליות הבריאה באחד ע"י עיני ההשגחה ששם סוד הבחירה כנ"ל. והכל תלוי בעינים בגשמיות שהם ראיית והסתכלות עינים ממש, וברוחניות שהם עיני השכל שצריכין להטות עיני שכלו אל האמת והאמונה להאמין בהשגחתו ית' שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וזהו גל עיני דייקא ואביטה נפלאות וכו' שיזכה להבין נפלאות תמים דעים הנעלמים באור העינים ששם סוד הבחירה שהוא בחי' נפלאות כנ"ל: וזה שנסמך מריכת יוסף למעשה ער ואונן. כיער ואונן השחיתו זרעם ופגמו בברית ועי"ז פגמו בעינים כנ"ל כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' שזהו ממש בחי' פגם מכירת יוסף כנ"ל. כי יוסף הוא הצדיק בחי' עיני ההשגחה שהם פגמו בו, שפגמו בעיני ההשגחה וגרמו להעלים ההשגחה ולהסתירה בתוך העכו"ם והמצרים שהם בחי' הסתרת ההשגחה שזהו מכירת וירידת יוסף הצדיק למצרים כוו' וכנ"ל. אך בתוקף כחו של יוסף נתהפך הדבר מרע לטוב כי שיבר טומאת המצרים ועמד בנסיון בתאוות ניאו ףשהוא עירק הנסין עיקר עיקר תיקון העינים, וזכה להקרא בן פורת עלי עין ועי"ז חזר ונכלל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים שהי' בזכות וכחו של יוסף כנ"ל: כי תיקון הברית דהיינו זווג דקדושה הוא בחי' יחוד שעי"ז נכללין באחד שנכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד קוב,ה ושכינתי' שהם בחי' איש ואשה כידוע שאם זכו שכינהשרויה ביניהם ונכללין באחד ע"י זווגם בקדושה וכנ"ל בבחי' והיו לבשר אחד. וע"כ עיקר זווג דקדושה הוא בשבת שאז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו רזא דשבת וכו' כ"ש שם, איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' כי בשבת עולין כל העולמות לשרשן, היינו כנ" כלליות הבריאה באחד. וזהו בחי' נר של שבת שבתחילת כניסת שבת מדליקין נרות ועי"ז מקבלין שבת. כי הנרות הם בחי' אור ההשגחה שממשיכין כנ"ל לענין נר חנוכה. וע"י אור ההשגחה נכל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר בחי' שבת כנ"ל. וזהו בחי' כוס של קידוש צריך שיתן בו עיניו להמשיך עיני ההשגחה לתוך הכוס של קידוש שהוא בחי' מלכות בחי' השכינה בחי' כלליות העולמות שמתנהגים על ידה להמשיך לשם עיני ההשגחה כדי לכלול הכל באחד עי"ז כנ"ל. וע"כ עיקר הזווג דקדושה בשבת כי אז נכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד וזווג דקדושה כנל. כי שבת הוא בחי' אמת כשרז"ל אפילו ע"ה ירא לשקר בשבת וע"י אמת נמשך ההשגחה. שעי"ז נכלל הבריאה באחד כנ"ל: אבל הפוגם בברית ובפרט חטא ער ואונן שהיו משחיתים זרעם בזה פגמו בעינים, בעינים דייקא כי שכבת זרע הוא מאור עינים וכח הגוף כ"ש בש"ע. ומ ישמוציא זרע לבטלה ח"ו הוא מפריד אור העינים מן כלליות הבריאה, ואדרבא הקליפות והס"א מקבלים הטפות שהם אור העינים, שהם מזיק עלמא והם מזיקים את העולם כי אלו הקליפות באים אח"כ ומכניסים כפירות ובלבולםיט ועקמימיות בלב ורוצים להסתיר ולהעלים ולהרחיק ההשגחה מן העולם כמו שהוא הרחיק הטפה מאשה יראת ה' שהוא בחי' הרחקת אור עיני ההשגחה מכלייות הבריאה. וע"כ נחשב כאלו החזיר העולם לתהו ובהו וכאלו הביא מבול לעולםכשרז"ל. וע"כ קשה לו מאד לשוב להשי"ת מחמת שנתרחק מהאמת מאד כי על עון זה נאמר (ישעיה נ"ז) ואתם ילדי פשע זרע שקר הנחמים באלים וכו'. ועיקר תשובתו הוא במה שקלקל יתקן. כי עיקר תשובתו הוא האמת שצריך להשתדל לקרב עצמו לצדיקי אמת כדי לקבל מהם עצות אמתיות שהם בחי' זרע אמת ויטה דעתו תמיד להסתכל רק על האמת. וע,י האמת יזכה לידע שגם שם בעוצם ההסתרה וההעלמה וההתרחקות שהרחיק השגחתו ית' מאתו גם שם נסתרה השגחתו ית'. כי הוא ית' מחיה את כולם. רק שהוא אינו זוכה לראות מגודל ההסתרה ע"י עוונותיו. והכלל שעיקר הוא האמת כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמתו בודאי יחתור להש"י עד שישוב באמת כי אעפ"כ מה יהי' בסופו כי סוף כל סוף יהי' מוכרח להתתקן ע"י עונשים קשים ומרים אלפים שנים ר"ל, הלא טוב לו שישוב מיד כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל כמבואר אצלינו כ"פ. כי כל הנפילות והייאושים של העולם הוא רק מחמת הריחוק מאמת שמטעה את עצמו לומר שאינו יכול עוד לשבו כ"ש לא יאמין שוב מני חשך, שאינו מאמין שאפשר לו עדיין לשוב מני חשך וכ"ז מחמת השקר כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטור עצמו מעבודת הש"י כ"ש רש"י ע"פ ויהי העם כמתאוננים, מבקשים עלילה איך לפרוש מן המקום. כי כל אדם בטבעו יש לו רע המונעו מעבודת הש" יוצריך לסבול צער ויגיעות לשבר זה הרע. וע"כ הוא מבקש בכל פעם לפרוש עצמו מעבודת הש"י מחמת הרע שבטבעו. אבל אעפ"כ אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו כי אימת הדין עליו מה יעשה ליום פקודה וכו'. וע"כ אין לו שום התנצלות לפרוש מהש"י רק ע"י שרואה שמתחויל כמה פעמים להתקרב להש"י ואינו יכול לעמוד בשום נסיון קל אזי מוצא לעצמו תירוץ לומר מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב להש"י אבל מה אעשה כי יצרי מתגבר עלי בכל פעם ומה אועיל ומה אוחיל עוד כי כבר נתפסתי בגלות גדול עד שא"א לשוב עוד ח"ו. אבל באמת כל זה הוא פיתוי היצה"ר והסתת הבע"ד מעוצם הרע שבטבעו שרוצה לפטור עצמו ולפרוש מהש"י ע"י דחיה וטעות זה. ובאמת הוא מטעה א"ע כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו כי אין חשך ואין מלמות להסתר שם כל פועלי און. ובודאי יהי' מוכרח ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ולא יוותרו לו דבר אחד. ואם האדם רק חכם מעט ראוי לו לבלי להניח להטעות א"ע כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל ואיך שהוא צריך לו לחתור ולחפש ולבקש הצלה ומנוס מעמקי השאול תחתיות ומתחתיו ואם הוא רואה שאע"פ שהוא חותר ימים ושנים להש"י ועדיין לא שב מטעותו אעפ"כ יהי' עקשן גדול מאד. ויתאחז בעבודתו ית' בדרך עקשנות כ"ש רבינו ז"ל שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת הש"י ויתלה עיניו למרום תמיד שיזכה לשוב אליו ית' או להנצל מעתה ממה שהוא צריך להנצל כל אחד לפי בחינתו. וראוי להאדם הבר דעת שיהי' מרוצה שאפילו אם לא יפעול בכל עבודתו וטרחו ויגיעו רק שעל ידי זה ינצל פעם אחת מאיזה עבירה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהיינו שע"י עבודתו ותפילתו והתבודדותו וכו' יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עבירה אחת, היינו שע"י עבודתו זכה שעכשיו יש לו עבירה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר הי' לו אם לא הי' חותר ומתפלל להנצל מהם גם זה הי' כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו מה שעמל וטרח בעוה"ז כ"א מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועבירות ולחטוף לפעמים איזה מצוות. וא"א להאריך בענין זה כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות להשי"ת ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שיעור. והכלל שעיקר הוא האמת כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות א"ע ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בוודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא כי אמת ה' לעולם והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים: וזהו בחי' וישלח את היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפי', ואיתא שזהו בחי' חנוכה שמדליקין נרות של שמן זית. אז וידע נח כי קלו המים וכו' כי נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה בחי' אמת כנ"ל הוא התיקון על מי המבול שהוא בחי' חטא הנ"ל, כי עיקר החטא הוא משפריד אור ההשגחה ע"י חטא הזה שהוא פגם העינים וכו' כנ"ל, וע"כ ע"י נר חנוכה בחי' המשכת אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים לידע שהש"י בכל מקום וכו' כנ"ל עי"ז נתתקן זה החטא וחוזר ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ונדחין מי המבול וחוזר ונתקיים העולם בהשגחתו ית'. וזהו והנה עלה זית דא חנוכה אז וידע נח כי קלו המים וכו'. כי נתתקן חטא הנ"ל שהוא בחי' מי המבול ע"י נר חנוכה כנ"ל. וזהו והנה עלה זית טרף בפי' ודרז"ל שבקה על פרנסה כשרז"ל יהיו מזונותי מרורין כזי תוכו' היינו כנ"ל כי עיקר הפרנסה נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות אחר הביראה באחד ע"י השגחה שהוא בחי' עלה זית בחי' נר חנוכה וכנ"ל: וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך כי קוד םהבריאה הי' הכל אחד. ואחר הביראה היו שני דברים האחד והבריאה שזהו עיקר כח הבחירה שמשם אחיזת השקר שאחיזתו מריחוק מאחד, מבחי' רבים בחי' בקשו חשבונות רבים וכנ"ל. ועיקר עבודתינו לכלול אחר הבריאה באחד היינו לכלול בחי' הרבי םבאחד לידע שגם בחי' הרבי םנמשכין מהאחד שעי"ז נתבטל השקר וכנ"ל. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה כי הנס הי' בשמן של כה"ג שלא הי' בו אלא להדליק יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. היינו כי עיקר התגלות ההשגחה הוא רק בבחי' אחדות בחי' יום אחד שהוא מרמז על עלמא דאתי שנקרא יום אחד כ"ש (זכריה י"ד) והיה יום אחד הוא יוודע לה' לא יום ולא לילה וכו' כי אז יוכלל הכל באחד כ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, שאז יהי' כולו אחד כולו טוב. ונעשה נס ודלק שמונה ימים כי זה עיקר בחי' הנס שהוא התגלות ההשגחה שהוא שמגלין שגם בעוה"ז שהוא בחי' רגבים בחי' אחר הבריאה שנברא בשבעת ימי בראשית גם שם מאירה השגחתו ית' ועי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וכל מה שבאין יותר בתוך בחי' רבםי ששם אחיזת השקר ביותר, שם הבחירה גדולה יותר ושם צריכין להתגבר יותר לשבר הבחירה להאמין שגם שם מאירה השגחתו ית' ואז זוכה לאור גדול ביותר כי עיקר הוא הבחירה וכל מה שהבחירה והנסיון גדול ביותר. זוכה אח"כ לאור גדול ונוסף ביותר: וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך בכל יום ויום, כי בכל יום שבא אח"כ הוא בחי' ריבוי יותר ששם אחיזת השקר, ואנו ממשיכין אור ההשגחה ע"י נר חנוכה עד שיודעין שגם בחי' הרבים נמשכין מאתו ית' וע"כ עי"ז נתוסף האור בכל יום יותר ויותר. כי כל מה שזוכין לשבר הבחירה ולהמשיך ההשגחה לבחי' רבים יותר, האור גדול ביותר שזהו בחי' מעלת התשובה, והתרחקות תחילת התקרבות בחי' מרחוק ה' נראה לי כי כל מה שבחי' הרבים ביותר, ונתרחק מאחד ביותר ששם אחיזת השקר ביותר, כשזוכין לעמוד שם בנסיון בגודל ההתרחקות. אז זוכין לאור גדול ביותר כי לפום צערא אגרא (כ"ש אבות פ' ה'). וע"כ בכל יום מימי חנוכה שנתרחק יותר מיום אחד שהוא בחי' רבים אז מוסיפין נר בכל יום ויום כי בכל יום ויום זוכין שתאיר אור ההשגחה ביותר ע"י שממשיכין האור לבחי' רבי םיותר כי זה העיקר שבחי' רבים יהי' נכלל באחד. שזהו בחי' כלליות הבריאה באחד כנ"ל: וזהו בחי' מעלת התפילה בצבור וכן בתורה ומצות תלמוד תורה דרבים עדיף ואינו דומה מועטין העושין את המצוה לרבים וכו'. כי כשיש רבים ששם אחיזת השקר כנ"ל, כשנכללין באחד ע"י תפילה ותורה ומצות שעל ידם נכללין באחדותו ית', כל מה שיש רבים ביותר ונכללין באחד, האור גדול ביותר ונכלל ביותר אחר הבראיה בקודם הבראיה שיהיה כולו אחד כולו טוב, כמו שיהיה לעתיד כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן ואמן: וזה בחי' ההלל שאומרים בחנוכה. כי הלל אומרים על הנס כי בהלל מפורש גודל השגחתו ית' על העולם כ"ש (תהלים קי"ג) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות וכו' וכתיב (שם קט"ו) ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה, וע"כ אומרים אותו בחנוכה כי עיקר בחי' נר חנוכה הוא בחי' המשכת השגחתו שזהו בחינת הכלל כנ"ל: וע"כ היה הנס של חנוכה בכהנים כי כהן איש חסד, וחסד הוא נמשך מבחי' קודם הבראיה שהוא בחי' כולו אחד כולו טוב שהוא בחי' חסד בחי' ימין. אבל אחר הבריאה הוא בחי' שמאל בחי' דין בחי' לוי. וע"כ העבודה בביהמ"ק העיקר הי' ע"י הכהנים, והלוים היו מסייעים להם בשיר וכיוצא. כי הכהן הוא בבחי' קודם הבריאה שיש לו כח להרים הבריאה לשרשה לכוללה באחד, וע"כ היו הלוים מסייעים לכהנים בדוכנם וכו' בשעת עבודה כדי שיכלול הלוי שהוא בחי' שמאל בחי' אחר הבריאה, בכהן איש החסד שהוא בבחי' קודם הבריאה שעל ידו נכלל הכל באחד כנ"ל: וע"כ נותנין תרומה לכהן. כי ע"י תרומה מרימין התבואה וכוללין אותה באחד וכנ"ל שבשביל זה למדו דין שליחות מתרומה וכו' כנ"ל. וע"כ התרומה לכהן איש החסד כי הוא בבחי' קודם הבריאה וכולל הכל באחד כנ"ל וע"כ הי' הנס של חנוכה בכהנים כנ"ל:
For in truth, everything is chesed and good — for Hashem, blessed be He, is entirely good, entirely chesed. And even the attribute of din [strict judgment] is also a great chesed — in order that there be a vessel to receive the chesed, etc. As is brought regarding this — that this is the aspect of: "With the mighty acts of salvation of His right hand" [Psalms 20:7], etc. And as is brought regarding the verse: "Avraham begat Yitzchak" [Genesis 25:19]. But necessarily, at first the chesed must be in great concealment, and at first glance one sees only the aspect of din. And all of this is drawn from the aspect of: "Originally it arose in [G-d's] thought to create the world with the attribute of din. He saw that the world could not endure — He arose and partnered the attribute of mercy with the attribute of din." But the mercy is in concealment. And this is the aspect of darkness that preceded light. And this is the aspect of: "He made darkness His hiding place" [Psalms 18:12]. And this is the aspect of: "And the earth was formless and void, and darkness" [Genesis 1:2], etc. — "and the spirit of G-d", etc. — "this is the spirit of Mashi'ach", etc. And from there it descended through many chains of descent until the aspect of klipah kodemes la'pri [the shell that precedes the fruit] came into being — from which comes all free choice. And this is the aspect of: "And Moshe approached the thick darkness where G-d was" [Exodus 20:18], etc. And this is the aspect of: the he'der [absence/void] that precedes existence, as is brought in the sefarim. And from there comes the strengthening of falsehood. And this is the aspect of: "And these are the kings" [Genesis 36:31], etc. — "before a king reigned", etc. And from there comes the strengthening of the exile of the present time, before the truth and the chesed are fully revealed, etc. For free choice exists in order to receive the reward through mishpat — so as not to eat nahama d'kisufa [the bread of shame]. But through the aspect of tzedakah and mishpat combined together — which is impossible to understand — from there comes the aspect of matnas chinam, and yet it will not be nahama d'kisufa. And in any case, one will not lose more than if he had never come into the world at all. Through this, everything can be rectified. And everything is through the power of the great tzadik, etc. [Regarding] the son and the servant: The servant receives the wages he toiled for — what is due to him — and yet his reward and his feast does not compare to the delights and feast of the son who receives from his father, even though [what the son receives] is an undeserved gift. But a person in this world does not merit this except through the tzadik who has already performed all the service of a servant with immense self-sacrifice, and merited the aspect of a son in the ultimate completeness. And also afterward, he performed all types of service, as explained regarding the verse "And I had compassion" etc. [Likutay Moharan II:5]. And he is able to give merit to all Yisrael, so that they will be included in the aspect of "you are children" [Deuteronomy 14:1], etc. And then all will merit the feast of the future as a son sitting at his father's table, etc. But certainly, nevertheless, not all will be equal, etc. But even the smallest among them all will profit greatly, greatly, from having been in this world — even though he endured what he endured, and the depths of the sea passed over him, etc. Everything will be transformed to good through the aforementioned aspect, through the aforementioned tzadik. Whether as sons or as servants — na'aseh v'nishma [we will do and we will hear] — from level to level, higher and higher, etc. — until the Toras Hashem and the t'filos Hashem [Torah of Hashem and prayer of Hashem] themselves. But when one wishes to move from level to level, there must be a descent before the ascent, etc. And then even what one had previously attained also descends, etc. And then one must strengthen oneself with the r'shimu [residual impression], etc. And through this one will rejoice in the aspect of: "For the joy of Hashem" [Nehemiah 8:10], etc. And one will strengthen himself with fierce azus [boldness] — specifically against the brazenness of the body, and especially against the brazen-faced ones, etc. And because all his ascents and descents are in a very great state of smallness, in the aspect of: "We have a little sister" [Song of Songs 8:8], etc. — "what shall we do for our sister on the day she is spoken for?" — therefore, the essential thing is through his strengthening himself to hold on to the true tzadik, who has already merited the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves — from whom comes all the joy and the azus d'kedushah [holy boldness]. And in this matter is the essential [difficulty of] not knowing where the beginning is — for one depends on the other. And as I heard this matter regarding azus d'kedushah especially: for in truth, all the aspects of na'aseh v'nishma, even in the ultimate state of smallness, are all drawn from the lofty na'aseh v'nishma mentioned above. For in truth everything is one, in the aspect of: "Na'aseh v'nishma — they said as one" — for all the Torah and prayer, everything is from Him, blessed be He, etc. And all the strengthening at the time of descent — even if the descent is prolonged in whatever way — everything is through the aspect of matnas chinam, through the power of the aforementioned tzadik. Matnas chinam is the aspect of nishma [we will hear], as will be explained below. And through this one is able to bring the chesed from concealment to revelation — and then precisely the gift is upheld. And from there is drawn what our Sages of blessed memory established, in the very essence of their holy inspiration — that also in the physical realm, a matanta t'mirta [hidden gift] is not upheld, as mentioned above. And one must write: "kisvu'hu b'shuka" — for the essential root of the aspect of a gift is drawn from the aforementioned level — to bring forth the chesed, the aspect of matnas chinam, from concealment to revelation. "Va'eschanan" [Deuteronomy 3:23] — [Moshe prayed with the language of] an undeserved gift. "You have begun to show Your servant Your greatness" — "to show" — specifically — to show and reveal what had previously been very concealed. For the chasadim that Moshe Rabbeinu drew down had not been revealed since the creation of the world. Therefore: "Let me please cross over" [Deuteronomy 3:25], etc. — for there [in Eretz Yisrael] is the essential revelation mentioned above. But Hashem, blessed be He, said to him: "It is enough for you" [Deuteronomy 3:26], etc. — for the time for this had not yet arrived, etc. "Show us, Hashem, Your chesed, and grant us Your salvation" [Psalms 85:8]. The angels prosecuted: "What is man that You are mindful of him?" [Psalms 8:5], etc. — for most of them will not be able to withstand the trial. And Hashem, blessed be He, answered them: "Was it for naught that I am called Gracious and Merciful?" For even though the world was created for the sake of mishpat, nevertheless, His attribute of mercy — the aspect of tzedakah — will also endure. And then the world will endure through these two aspects together, which are impossible to grasp. And everything is through the power of the tzadikim who will withstand the trial and will merit, etc. For the angels' question is like a dilemma: if You conduct [the world] with mishpat, then [people] will not endure; and if with chesed, then it is nahama d'kisufa — and if so, why all this effort of creation? But Hashem, blessed be He, created everything for the sake of the tzadikim, who will merit through mishpat, and they will also draw the aspect of tzedakah, and everything will be included together and the world will be sustained through the aforementioned level. Darkness preceded light, etc. And this is the aspect of the descent that precedes the ascent, and all the sufferings and troubles, may the Merciful One save us — in general and in particular and in the most specific particulars — that precede all the salvations and chasadim, etc. But at first one sees only the sufferings, and from there comes all free choice. And from there come "all his days are anger and pain" [Ecclesiastes 2:23] — for one who does not merit to look each day at the truth to its truest form, to revive himself through the power of the true tzadik, in the aspect of: "Were it not for salt" [i.e., "were it not for the Torah/tzadik as a preservative"], etc. And all of this is from the aspect of the initial tzimtzum [contraction] of the chalal hapanui [the Empty Space] that preceded all the existences of all the worlds. And so it is in every world and at every level of every person. One who gives a gift to his fellow must inform him. "A good gift I have in My treasure house, and Shabbos is its name", etc. Na'aseh v'nishma — Torah and prayer — revealed and concealed — the aspect of mishpat and tzedakah. And the essential root of everything is the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem. Every Rosh Hashanah, there takes place what took place at the beginning of Creation, as explained in the writings of the Ari z"l. But certainly, each and every year completely new things take place — similar to what was at the beginning of Creation, only now it is a wondrous renewal that has never occurred before. And the essential renewal is in the aspect of the sweetening of the judgments, through drawing completely new chasadim and mercies that have never been before. For originally it arose in the thought, etc. — and He saw, etc. — and He partnered the attribute of mercy with the attribute of din. And from there comes all free choice — for from there is the root of the evil inclination and its breaking, etc., as explained in [Likutay Moharan I:72] and alluded to in the Holy Zohar and the words of our Sages of blessed memory. But at the beginning of Creation, everything was from within Himself, as it were — which is impossible to grasp at all — and was without any is'arusa d'l'sata [arousal from below]. And now, each year, one must draw the aforementioned attribute of mercy anew — to repair the blemishes and damages and judgments of that year, with wondrous new chasadim and mercies — so that through this, rectification will also be added to the mercies that were already drawn in previous years. And so it is needed each year, until the righteous redeemer comes and completes the rectification in its fullness. And this is the essential rectification of teshuvah [repentance] — which is the aspect of the aforementioned tzedakah, the aspect of teshuvah, the aspect of prayer, the aspect of nishma, etc., as mentioned above. And therefore teshuvah, prayer, and tzedakah are juxtaposed together. And everything is in the aspect of nishma — in contrast to the Torah, which is the aspect of na'aseh, the aspect of mishpat. For according to mishpat, teshuvah should not be effective, G-d forbid — and even if it were effective, it would involve great mishpat, etc. But each year, completely new mercies are needed, so that everything can be rectified through matnas chinam. And all of this is accomplished through the tzadikim who merit the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And understand this well. For even the great tzadik who merits to be included at the beginning of Atzilus [continues ascending], etc. — until he is entirely included in the Ain Sof [the Infinite], etc. And there, the Torah is Toras Hashem literally, and the prayer is t'filas Hashem literally. And there, everything is Ain Sof. And from there the world is renewed each year through his power, from this level. Therefore, through this, the rectification will be completed in its fullness, speedily in our days, Amen. "Blow the shofar at the new moon" [Psalms 81:4], etc. — "For it is a statute for Yisrael" — this is the aspect of the concealed, the aspect of prayer, the aspect of tzedakah. "A judgment for the G-d of Yaakov" — the aspect of mishpat mentioned above, the aspect of Torah, etc. "Blow at the new moon" — "at the new moon" (ba'chodesh) — specifically — the aspect of renewal mentioned above. And this is the essential aspect of the renewal of the mochin and the sweetening of the judgments that takes place through the shofar, which is drawn each Rosh Hashanah completely anew, as mentioned above. In the aspect of: "A testimony He placed in Yehosayf" [Psalms 81:6], etc. — "A language I did not know, I would hear" — the aspect of grasping the nishma mentioned above — that one hears and understands what one had not known before at all. And so it is needed each year. And understand this well. And this is the aspect of: "Open your mouth wide and I will fill it" [Psalms 81:11], etc. And this is the aspect of how one arouses the root of teshuvah, which is on Rosh Chodesh [the new month] — and essentially on Rosh Hashanah, which falls on Rosh Chodesh, etc. And from Rosh Hashanah one must draw the aspect of renewal every single day — for each day the Holy One, blessed be He, renews in His goodness the work of Creation. And therefore each day a person's evil inclination strengthens against him, and the Holy One, blessed be He, helps him. And this is drawn from the aspect of "originally it arose [in the thought]," etc. And therefore, each day one needs completely new chasadim. And everything is drawn from Rosh Hashanah, from the aforementioned level. "He magnifies the salvations of His king" [Psalms 18:51] — He magnifies the salvations without end. "And He performs chesed for His anointed one", etc. — forever, in the aspect of: "and to peace there is no end" [Isaiah 9:6]. "As for the holy ones who are in the earth, they are the nobles" [Psalms 16:3], etc. For in the great abundance of damages, G-d forbid, there is no support except in the tzadikim who dwell in the dust. And therefore we prostrate ourselves upon their holy graves — for then precisely one draws wondrous chasadim, completely new each time — especially on Rosh Hashanah. For "among the dead, free" [Psalms 88:6] — free from the mitzvos — and then there is no more work to be done to earn reward through the aspect of mishpat, except for what they already accomplished in their lifetimes — fortunate are they. But now, their greatest delight is that they draw new chasadim each time, until they complete in fullness what they began. And this is: "He shall come in peace; they shall rest upon their resting places" [Isaiah 57:2], etc. — "And you, draw near here, sons of the sorceress" [Isaiah 57:3], etc. — "Over whom do you take delight?", etc. — "Have I not been silent?", etc. For certainly you have no support from your deeds, as written there: "And your deeds — they will not avail you" [Isaiah 57:12]. Rather: "I will declare your righteousness". And as [the prophet] continues there at length: "And the one who takes refuge in Me shall inherit the land" [Isaiah 57:13], etc. And He said: "Build up, build up, clear the way" [Isaiah 57:14], etc. — to say that certainly, according to your deeds [alone, you would not be worthy]. And as [the prophet] mentions there the matter of their deeds — essentially, the blemish of the bris [covenant] and the blemish of emunah [faith] (as brought in Rashi's commentary on Proverbs, and in many places — and there in its place, where he rebukes them regarding their idolatry, which is the aspect of the blemish of faith, and also rebukes them regarding actual ni'uf [licentiousness], may the Merciful One save us). And therefore, certainly you have no support except through the wondrous new chasadim that the true tzadikim draw — and especially those who dwell in the dust, in the aspect of: "They shall rest upon their resting places", etc. — "and you, draw near here" — through them you too can draw near, if you wish. But when you go, G-d forbid, in your [sinful] ways — "over whom do you take delight?", etc. — and as [the prophet] rebukes them there. And he concluded on a good note. "And the one who takes refuge in Me", etc. And He said: "Build up, build up" — until He concludes with Shabbos: "If you restrain your foot on Shabbos" [Isaiah 58:13], etc. And with this we conclude the haftarah of Yom Kippur. For the essential drawing of the new chesed mentioned above, each time for eternity, is through the holiness of Shabbos, which is established and enduring, which shielded Adam HaRishon. This is the aspect of the good gift mentioned above that He had in His treasure house — for it is the aspect of the greatly hidden chesed, the aspect of the or haganuz [the hidden light], etc. — "and Shabbos is its name — go and inform them." For the essential [purpose] is to inform and reveal the aforementioned chesed — to bring it from concealment to revelation — which is the aspect of from nishma to na'aseh, etc. And the essential [means] is through the aspect of deveikus [cleaving/attachment] and ratzon [will/desire] and bitul [self-nullification] to the truth — which is the aspect of the light of the Ain Sof — from every type of descent in the world. Until, through the power of the tzadik who has merited Toras Hashem and t'filas Hashem themselves, even one's descents — and the descents of all who truly desire — will be transformed into great ascents. Even though the exile is prolonged, in general and in particular, very, very much — for "His greatness is beyond investigation" [Psalms 145:3]. And as it is written there: "Thus says the Exalted and Lofty One" [Isaiah 57:15], etc. — "and with the crushed and lowly of spirit, to revive the spirit of the lowly", etc. And as it is written: "For the mountains may depart" [Isaiah 54:10], etc. — the aspect of the generality of the world — "but My chesed shall not depart from you" — the aspect of the aforementioned concealed chesed that the angels do not grasp, which is the aspect of the root of the attribute of mercy that He partnered, etc. — which the tzadikim draw each time in wondrous renewal. And this chesed will never depart — in the aspect of: "The chasadim of Hashem have not ended" [Lamentations 3:22], etc. — "They are new every morning" [Lamentations 3:23], etc. And the essential [means] is through the holiness of Rosh Hashanah, which is a wondrous chesed, as explained elsewhere. The angels say first: "The whole earth is full of His glory" [Isaiah 6:3] — this is the aspect of mishpat, the aspect of "the King of mishpat," "the King of glory" — for the essential glory of the King is that He performs mishpat, in the aspect of: "Be exalted, O Judge of the earth" [Psalms 94:2], etc. But the ofanim and chayos hakodesh [holy angelic beings], with a great tumult, rise up towards [the Seraphim] and say: "Blessed is the glory of Hashem from His place" [Ezekiel 3:12] — which is the aspect of "Where is the place of His glory?" — as we say in the kedushah of Keser on Shabbos and Yom Tov. That is, the essential praise and glory of Hashem, blessed be He, is not that His glory — which is the aspect of mishpat — fills the entire world. For through this alone, the world would not endure, as mentioned above. Rather, in truth, no one knows at all where the place of His glory is — for the ways of His mishpat are impossible to grasp, since the mishpat is included within tzedakah — and this is impossible to grasp at all, as mentioned above. And therefore they say this with a great tumult — for they tremble greatly from His awe, blessed be He, at that time, because they understand from afar that there is a very, very wondrous chesed which is the essential greatness of the Creator, blessed be He — which they cannot grasp in any way. Only the tzadikim who were in this world [can grasp it], etc. And therefore they say afterward: "From His place, He shall turn in mercy to His people", etc. — for from there, specifically, He draws new mercies each time, as mentioned above. The Ten Days of Teshuvah correspond to the Ten Martyrs, for only through their power can one return and draw atonement. And therefore we mention them on Yom Kippur. For since the Churban [destruction of the Temple], this chesed is drawn only through those who were killed for the sanctification of His Name, etc. — whose essence and generality are the Ten Martyrs. This is the aspect of the power of the tzadikim who dwell in the dust, mentioned above. For the truly great tzadikim, even when they died in their beds, also died for the sanctification of Hashem — for throughout their entire lives they gave up their lives for the sanctification of the Name in many aspects, all the more so at the very end, at their actual passing. "For Your chesed is great upon me, and You have saved my soul from the lowest depths" [Psalms 86:13]. "And You, Hashem, are a G-d compassionate and gracious", etc. "Grant Your strength to Your servant" [Psalms 86:16], etc. — for of all the requests, he requests azus d'kedushah [holy boldness]. And this is "grant Your strength" — specifically — which is drawn from Your Torah and Your prayer. And understand — for "Hashem, mighty and valiant; Hashem, valiant in war" [Psalms 24:8]. "The G-d of Yisrael gives strength" [Psalms 68:36], etc. — "Ascribe strength to G-d" [Psalms 68:35]. And as is explained elsewhere regarding azus d'kedushah, etc. — that [they] are dependent on each other, etc. "G-d is awesome from Your sanctuaries" [Psalms 68:36] — both in its building and in its destruction — for then one sustains oneself through the mikdash me'at [miniature sanctuary], as our Sages of blessed memory said. And from there: "The G-d of Yisrael gives strength and power to the nation", etc. "My strength — to You I will sing, for G-d is my stronghold, the G-d of my chesed" [Psalms 59:18] — for through the aforementioned chasadim, azus d'kedushah is drawn. "His strength — to You I will guard, for G-d is my stronghold; the G-d of my chesed shall go before me" [Psalms 59:10-11], etc. For that which weakens a person's resolve — this is the aspect of transforming the attribute of mercy into the attribute of din, as is the way of the wicked, as our Sages of blessed memory said. For the Toras chesed [Torah of lovingkindness] warns about punishment in order to return [to good], not in order to distance, G-d forbid. [The wicked one] transforms it to weaken and distance, G-d forbid. But the tzadikim do the opposite — they transform the attribute of din into the attribute of mercy, for they draw new chasadim constantly, until there is fulfilled: "The sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20] — for the descent is the purpose of the ascent. Because he was in such descents and strengthened himself with such azus d'kedushah against such [spiritual] humiliations, etc. — through the power of the tzadik who merited the aforementioned na'aseh v'nishma — through this, everything is transformed into ascent. For through Toras Hashem and t'filas Hashem, everything is transformed to good and chesed. And therefore we begin to rise for Selichos [penitential prayers] immediately after Shabbos. And as we say: "At the departure of [Shabbos] rest, we came before You first." For the essential drawing of the mercies and new chasadim to merit forgiveness is through Shabbos, which is the good gift, etc. For one must inform [the recipient] that he wants to give him a gift, so that the recipient will prepare himself to receive it. And as it is written regarding Shabbos: "And they shall prepare what they bring in" [Exodus 16:5] — for Shabbos, which is the good gift as mentioned above, needs preparation and invitation. "And the paths of Your chasadim You have revealed to him, and informed him", etc. "Hashem reigns; He is clothed in majesty; Hashem is clothed — He has girded Himself with strength" [Psalms 93:1] — the aspect of azus d'kedushah that He bestows upon us — through which precisely: "The world is established; it shall not be moved" — for the essential sustenance of the world is through this, since only through this does one receive and uphold the Torah, as mentioned above. "Your throne is established from then" [Psalms 93:2] — the aspect of Rosh Hashanah, when all these rectifications take place. And this is: "from the world, You are" — for from the beginning of the creation of the world, the Throne was established to sit upon on Rosh Hashanah, when the world was created — that is, Adam HaRishon [was created then]. And the essential azus is the holy voices, as mentioned above. But there are, in contrast, voices of the Sitra Achra — which is the boldness of the Sitra Achra — that thunder and roar with their voice exceedingly. And this is: "From the voices of many waters, the mighty breakers of the sea" — of the Sitra Achra — "mightier on high is Hashem" [Psalms 93:4] — for the azus d'kedushah rises above them. For "Your testimonies" — the aspect of the two adornments (adayim) mentioned above — "are very faithful" — in the aspect of: "the testimony of Hashem is faithful" [Psalms 19:8]. And this is: "For Your House, holiness is fitting" [Psalms 93:5] — which is the Beis HaMikdash, from which Torah goes forth, and it is a house of prayer — "Hashem, for length of days." And as Rashi explains there: even though the days have been long [in exile], nevertheless, "Your testimonies are very faithful" — for through Toras Hashem and t'filas Hashem, we will merit azus d'kedushah always, to vanquish everything, etc., as mentioned above. And this is the aspect of the wondrous Midrash brought on the verse "Blow [the shofar]", etc.: that the Holy One, blessed be He, says to the Satan on Rosh Hashanah: "Bring witnesses!" And [the Satan] brings only the sun. And the Holy One, blessed be He, says: "By two witnesses shall a matter be established" [Deuteronomy 19:15]. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself. And he seeks her and cannot find her. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne of Din and sits upon the Throne of Mercy. The sun is the aspect of Torah, as Rashi explains on the verse "under the sun" in Koheles [Ecclesiastes]. And the moon is the aspect of the kingdom of David, as is known — the aspect of prayer. And [the moon] receives from the Torah and is higher than the Torah, in the aspect of: "A woman of valor is the crown of her husband" [Proverbs 12:4]. For one makes from the Torah — prayer; that is, from Toras Hashem. And afterward, from the prayer becomes Torah — that is, one's own Torah — which one merits only through prayer. And the essence of prayer is deveikus and bitul to the Ain Sof, and longing and yearning for Him, blessed be He, without end. And through this one merits to pray properly, until one acts upon and creates from this one's own Torah. It emerges that then the prayer is in the aspect of na'aseh — and then one returns and nullifies oneself again with longing, etc., as mentioned above. It emerges that the essential nishma is the aspect of deveikus and bitul and ratzon, etc. And therefore the Satan can only bring one witness — which is the sun, the aspect of Torah — that is, the blemishes of each one who blemished through his deeds. For the crown of na'aseh, Yisrael has lost. But one does not rely on one witness. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself — for the crown of nishma remains with Yisrael, because their longing and yearning can never be nullified. For "all desire to fear Your Name" [Nehemiah 1:11]. And as it is written: "Do not arouse and do not awaken [love]... until it desires" [Song of Songs 2:7]. For the ratzon [will/desire] extends to infinity. And therefore [the Satan] cannot find the moon — for she conceals herself greatly. For the inner longing of each Jew is very hidden from all. And this is itself what is written in Midrash Rabbah: that the crown of nishma remains. For the na'aseh is in a great state of smallness, from the immensity of the descent in exile, in the aspect of: "she has descended wondrously" [Lamentations 1:9]. But the ratzon burns without end. And therefore we say regarding every mitzvah: "as if I have fulfilled it in all its details", etc. And because of this very thing, two witnesses are needed — for they clarify the truth and the emunah. For wherever there are two Jews, they are in the aspect of na'aseh v'nishma, etc. For in every person and at every level, there is the aspect of na'aseh v'nishma. And even though the na'aseh has been lost, certainly the r'shimu [residual impression] remains — for we do still perform and uphold all the mitzvos; only that it is in a state of smallness, etc., as mentioned above. And therefore two [witnesses] are always believed — for through them emunah is built, as mentioned above. And then, while the moon is concealing herself, they blow the shofar — for through the deveikus and ratzon mentioned above, the voices of the shofar are strengthened and aroused — a voice of strength, the voice of a shofar exceedingly strong — to strengthen everyone with azus d'kedushah. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne [of Din], etc. The early pious ones would wait for one hour before prayer — in the deveikus and ratzon mentioned above. And afterward they would pray and achieve their request — until from [the prayer] the aspect of "his own Torah" would be made. And therefore they would immediately return and wait — in order to make from the prayer the aspect of "his own Torah." And so on forever. And therefore their Torah was preserved. And therefore we always conclude the prayer: "May the words of my mouth be acceptable" — that is, the prayer — "and the meditation of my heart" — the aspect of the aforementioned deveikus. And therefore we say afterward: "He Who makes peace" — which is the completion of the rectification. "And may it be Your will that the Beis HaMikdash be rebuilt speedily in our days, and grant our portion in Your Torah" — which is the generality of all the above. The aforementioned Torah-teaching speaks from head to foot. The two crowns [of na'aseh v'nishma] are the aspect of the head — "and eternal joy upon their heads" [Isaiah 35:10]. Through them one merits the voices that emerge from the mouth — which is the aspect of malchus [kingship], etc. — that is in the head. And through this, azus d'kedushah is strengthened, to subdue the brazenness of the body. And through this, the body of holiness is rectified. And through this, the seal of the hands and feet is rectified — the aspect of the hands and feet. And "its end is embedded in its beginning and its beginning in its end" — like the blood and vitality in the stature of a person, which circulate and run and revolve from head to heel many times. And therefore one can begin from any aspect one wishes — whether from the deveikus and ratzon mentioned above, or from azus d'kedushah, which is the voices, etc. And everything is through the power of the "head" — which is the one who has fully merited the two adornments mentioned above — which are Toras Hashem and t'filas Hashem. And boshes panim [shame/humility of face] leads to Gan Eden and saves from nahama d'kisufa mentioned above. And everything is through His wondrous chesed that the angels do not grasp — only the tzadikim who grasp Toras Hashem and t'filas Hashem, which are the aspect of mishpat and tzedakah, etc. For boshes panim is the aspect of nishma, as explained there. Also [it is possible] to explain through this the statement of the Holy Zohar: "And then from within the voices and roarings of those mighty warriors of strength", etc. And regarding this it is written: "Mighty in strength, who fulfill His word, to hear the voice of His word" [Psalms 103:20] — the aspect of na'aseh v'nishma mentioned above. The angels said: "Place Your glory upon the heavens" [Psalms 8:2] — for they are "mighty in strength, who fulfill His word, to hear", etc. For they said that they too would fulfill the mitzvos of the Torah with such great intellect that they would afterward also merit to attain the nishma, etc. — from level to level. And Hashem, blessed be He, answered them: "Do you have an evil inclination among you? Did you descend to Egypt?" For it is impossible to ascend from level to level except through the descent that is the purpose of the ascent. And this is not applicable to you. And the essential [point is] that in the very depth of the descent of descents, G-d forbid, in general and in particular, all sustenance is through Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And the essential [aspect] is t'filas Hashem, which is the complete statement (ma'amar hashalem) — where everything is included: father and son as one — through which is drawn each time, and especially on Rosh Hashanah, a wondrous new chesed, etc. When one merits the aspect of father and son as one, then precisely one is in the aspect of a son in completeness. And the essential [means of] meriting this level is through [the tzadik] who has merited the above. "On that day, the sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20], as mentioned above. And the essential seeking [of the sin] afterward — [this is] so that they merit there in the World to Come an even greater ascent, in the aspect of the descent being the purpose of the ascent. And there [in the World to Come], descent is not applicable to them. But by lowering themselves each time from the place where they are, to raise up souls from the depths of weeping, etc. — through this they merit great ascents, etc. And this is: "Fortunate are those who dwell in Your House" [Psalms 84:5] — the aspect of the Beis HaMikdash, which is comprised of Torah and prayer, as mentioned above — "they shall praise You forever, Selah" — the aspect of prayer, which is the essential completeness of joy, as explained there. And this is: "Fortunate is the man who has strength in You" [Psalms 84:6] — the aspect of azus d'kedushah. And this is: "pathways are in their hearts" — for through azus d'kedushah, the aspect of joy, one can settle oneself each time, to strengthen oneself and not fall further, G-d forbid, and to fulfill at least: "Do not be exceedingly wicked", as our Sages of blessed memory said, etc. And this is: "Those who pass through the valley of weeping" [Psalms 84:7] — the aspect of the descent — "transform it into a spring" — the aspect of the spring of wisdom, "a spring from the House of Hashem shall go forth" [Joel 4:18] — "also with blessings", etc. — for from there come all the blessings. And through this: "they shall go from strength to strength" [Psalms 84:8] — ascending from level to level, both in this world and in the World to Come, as mentioned above. For this verse is expounded regarding the tzadikim, who have no rest even in the World to Come — that is, as mentioned above. For all our strength is only from them, as mentioned above. And this is why we say throughout the Ten Days of Teshuvah: "the King of mishpat" — even though in truth, at that time He performs much tzedakah and chesed, etc., as mentioned above. But it is known that the chesed cannot be received, from the abundance of light, except through the tzimtzum, which is the aspect of din. And therefore in truth, the din and the gevurah are the aspect of a great chesed. And at all levels, in every aspect of Torah and prayer — which are the aspects of mishpat and tzedakah — even within the tzedakah there is some aspect of mishpat. For at the lofty level [where] this tzedakah — which is the aspect of prayer — is [itself] the aspect of Torah, which is the aspect of mishpat. And understand this well. But at the level of Toras Hashem and t'filas Hashem, there the prayer is chesed chinam [free chesed] alone — which is impossible to receive at all except through the aspect of mishpat, the aspect of Torah. And this is the essential aspect of the Torah study of Hashem, blessed be He, Himself, as it were — who occupies Himself with Torah each day. That is, as it were, He too Himself occupies Himself with making from the prayer — Torah; from tzedakah — mishpat. For when He acts upon Himself through His prayer, to perform chesed with Yisrael — it is impossible to draw it into the world except by clothing it in the Torah, in the aspect of mishpat. For He, blessed be He, through mishpat, specifically, performs tzedakah. For it is truly "the wonders of the One Who is perfect in knowledge" [Job 37:16]. And therefore on Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, when the world was created and He, blessed be He, draws the supreme chesed at the highest level, as mentioned above — which is the aspect of t'filas Hashem literally, the aspect of tzedakah — it is impossible then to mention the name of tzedakah and chesed at all. For this chesed and tzedakah have no graspable existence at all, as mentioned above. And therefore we mention only the mishpat, and say only "the King of mishpat" and "the Holy King" — and we do not mention the Name Kel [a Name denoting chesed], nor the name tzedakah. For this chesed and tzedakah cannot be mentioned at all, except through the aspect of mishpat. For this is the essential chesed and tzedakah — that He clothes such chesed and tzedakah in the aspect of mishpat. Through which, specifically, we are sustained through the wonders of His hidden chasadim, clothed in His good mishpat. And from there it descends and comes down to each person — mercies and chasadim, etc. — which are the chasadim drawn from Yom Kippur through the end of Sukkos, etc. And this is: "Seek Hashem when He can be found" [Isaiah 55:6], etc. — "these are the Ten Days of Teshuvah" — for then a very wondrous chesed is drawn, through the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. And this is: "Let the wicked forsake his way" [Isaiah 55:7], etc. — "and let him return", etc. — "for My thoughts are not your thoughts, nor are [your ways My ways]" [Isaiah 55:8], etc. For this chesed is exceedingly lofty — impossible to grasp — for it is the aspect of the supreme concealment, the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. Core Framework: Based on Likutay Moharan II:22 ("Chosam b'soch chosam"). The entire halacha explores the paradox of mishpat (justice/judgment) and tzedakah (charity/free mercy) — two opposites that Hashem combines in a way impossible for even angels to grasp. Everything in Creation is ultimately chesed, but the chesed must be hidden within din to be received. This mirrors the requirement that a gift deed be written publicly (kisvu'hu b'shuka) — the hidden chesed must be brought from concealment to revelation. Na'aseh v'Nishma: "We will do" = Torah = mishpat = the revealed dimension. "We will hear" = prayer = tzedakah = the concealed dimension = deveikus/longing/desire. The crown of na'aseh was lost through sin; the crown of nishma remains forever — because every Jew's inner desire to return can never be extinguished. Rosh Hashanah Renewal: Each year recreates Creation anew. The Satan brings only one witness (the sun = Torah = blemishes in na'aseh). He can't find the moon (prayer = nishma = hidden desire) — so Hashem moves from Throne of Din to Throne of Mercy. The shofar arouses azus d'kedushah (holy boldness) — the essential tool against all spiritual descent. The Tzadikim Who Dwell in Dust: Since the Churban, new chasadim are drawn especially through tzadikim who gave their lives for the sanctification of Hashem's Name. We prostrate at their graves, especially on Rosh Hashanah, to draw wondrous new chasadim. "The descent is the purpose of the ascent." "The King of Mishpat": On Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, we say "the King of Mishpat" — not because there is only judgment, but because the chesed is SO lofty it cannot be named. It can only be received when clothed in mishpat. "Through mishpat, He performs tzedakah" — the ultimate divine paradox. ## Segment 8
הכלל שעיקר קיום העולם הוא על ידי אמונה כמ"ש וכל מעשהו באמונה וכל התורה כולה עומדת על האמונה כמ"ש כל מצותיך אמונה. וכשרז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. כי ברוך השם יש לנו איש נאמן באמת שראוי לסמוך עליו. ואנו יודעין מה לסחור בזה העולם. הוא משה רבינו ע"ה שהצליח אותנו בהצלחה הנצחיית והודיע לנו מה אנו צריכין לסחור בזההעולם הרחוק מאד מעולמות עליונים. כי אנחנו לא באנו לזה העולם כי אם לסחור בו סחורות למרחקים גדולים ששם מצליחים ומרויחים הרבה מאד מאד באלו הסחורות שסוחרים בזה העולם הגשמי דייקא, רוחח גדול ונפלא ונורא מאד בלי שיעור וערך עין לא ראתה וכו' (כמ"ש בלק"ת בסי' נ"ה ע"ש). אבל אין אםד יודע במה משתכר בזה העולם הרחוק מאד ממדינתינו שאנו צריכין לשוב לשם. על כן חמל עלינו הש"י ושלח לנו רועה נאמן הוא משה רבינו ע"ה שכתוב בו בכל ביתי נאמן הוא. והוא חמל עלינו. הוא הצליחנו. הוא האיר עינינו והודיע לנו כל התורה והמצות שמסר לנו מפי הקב"ה והודיענו כל הסחורות הקדושות שאנו צריכין לסחור בזההעולם שהם לבישת ציצית והנחת תפילין ושאר כל המצות הקדושות והנוראות. ובודאי אין אנו צריכין עתה לבלות ימים חס ושלום לחקור חס ושלום אם יצליח באלו הסחורות כי בודאי מי שחוקר בזה מלבד מה שהוא רשע ואפיקורוס וכו' אף גם הוא שוטה ואויל ופתי ומשוגע שרוצה להיות חכם להרע לחקור אחר איש נאמן כזה ורוצה לידע דוקא בדעתו ולהבין בשכלו מדוע יצליח בזאת הסחורה. היש פתי מזה. שכותבין לו ממרחקים אנשים נאמנים וחכמים אמתיים נוראים כאלה שימהר לסחור אלו הסחורות בתכלית המהירות והזהירות כי יצליח בהם מאד הון עתק בלי שיעור והוא בזדון לבו מתעצל ורוצה לחקור תחלה הטעם מדוע אלו הסחורות חשובים שם ובתוך כך מתעצל לסחוכר הסחורה ומבלה ימיו בהבל וריק ובא לשם בחרפה וכלימה ריק ונועור מכל טוב מכ"ש אם הביא לשם דברים האסורים לבא שמענישין את המביאים לשם בעונשים קשים ומרים מאד בלי שיעור. אוי לאותה בושה אוי לואתה כלימה. והנמשל מובן ממילא שמשה רבינו עליו השלום וכל הצדיקים הנביאים ראשונים ואחרונים וכל התנאים ואמוראים וכו' כותבין לנו להזהר לקיים תורת משה כי נצליח על ידי זה מאד בעוה"ב והם אנשים נאמנים חכמים ונובונים ואוהבים אותנו באמת. בודאי אין אנו צריכים לחקור אחריהם חלילה רק להאמין להם ולילך בדרכיהם ועל ידי זה נוכל לסחור כל הסחורות הקדושות שהם תורה ומצות. כי אין אנו צריכין לבלות ימינו על שום חקירה לחקור אחריהם חלילה רק כל ימינו נעסוק לקבץ ולסחור אלו הסחורות היקרים מפז ומפנינים וכל חפצם לא ישוו בהם. וזה ששבח שהמע"ה את האמונה הקדושה אש חיל מי ימצא וכו' כי האמונה הקדושה נקראת אשת חיל כי אמת ואמונה הם בחי' איש ואשה כמובא בסי' ז' ע"ש. והוא משבח את האמונה שהיא אשת חיל בכל השיר הזה בלשון רווח והצלחה בסחורה שהיא מצלחת ומרווחת הרבה בסחורתה כמבואר בכל השיר הנפלא הזה מתחלתו ועד סופו. היינו כנ"ל כי עיקר הצלחת האדם בסחורה הקדושה הצלחה אמתיית ונצחיית היא ע"י האש תחיל שהיא האמונההקדושה שנקראת אשת חיל כנ"ל. וכמובא בכל כתבי האר"י שהאמונה היא בחי' מלכות שהוא בחי' אשה יראת ה' בחי' אשת חיל היינו כנ"ל. וזהו היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה שע"י האמונההקדושה שסומכין על משרע"ה ועל הצדיקים ההולכים בדרכיו על ידי זה יכולים לסחור סחורות למרחקים ולהביא לחמו וחיותו לנצח ממרחקים גדולים אף על פי שאין אנו יודעין מה לסחור לשם כי כבר הודיע לנו איש נאמן באמת מה אנו צריכין לסחור לשם שעל ידי זה נצליח שם תמיד וכנ"ל:
For the koach ha-medame is in the aspect of the Tree of Knowledge of good and evil — the aspect of nogah — which is at times encompassed in the good, and at other times in the opposite. For it is in the aspect of imagination — and wherever it imagines itself, there it is encompassed. And the essential free choice (b'chirah) and trial (nisayon) of a person is through the koach ha-medame. And every person must strengthen himself to clarify (l'varayr) the koach ha-medame — to clarify the good within it so that it should be encompassed in holiness, and to cause the evil within it to fall. And therefore we are commanded to resemble our Creator, blessed be He — as our Sages of blessed memory said: "Cleave to His attributes — just as He is merciful, so shall you be merciful, and so on" (Shabbos 133b). And likewise to resemble the Torah scholars and to associate with upright people — for through resembling oneself in character traits to the Blessed Lord and to the tzaddikim and to the truly upright people of the generation, through this one merits to become truly encompassed with them together in the Blessed Lord. For everything depends on the clarification of the medame — which is the essential trial and free choice. And this is the aspect of what is cited in the words of Rabbaynu, may his memory be a blessing, in the conversations of the Ranas (Sichot HaRan) — that through making oneself angry in prayer, through this one merits truly to pray with the warmth and burning enthusiasm of holiness. And likewise through making oneself act as if one is happy — through this one merits to true joy. And similarly in all matters and so on — see there. For this is the aspect of the clarification of the medame (biyur ha-medame) — that the medame is encompassed in holiness — for one imagines oneself to be in matters of holiness, even though at first one does not truly have that quality. Even so one imagines oneself and conducts oneself and accustoms oneself in these qualities and these upright ways of behavior of truly upright people — and through this one merits afterward to all the good truly. And one must be very strong in this matter and a great stubborn one (akshan gadol) — even though it seems to him that it has been a long time that he has been accustoming himself to this and he has still not merited to the good truly — even so, this too is good: that he imagines himself and accustoms himself to the good. For also it is impossible for a person to know truly when he merits to the good — for sometimes it appears to the person that he is very far from good, and this very thing is itself good. And likewise the opposite can be true. Therefore one is always obligated to attach oneself to upright and true people and to walk in their ways and to resemble their deeds — for this very thing is good: that he merits to associate with them — even if, heaven forfend, he would not merit to become like them. But in truth if he is strong, he will certainly merit to become like them and to be encompassed within them, as above. And this is what the Torah warned: "And you shall not show them favor (v'lo s'chanaym)" — you shall not give them grace — for it is forbidden to say "how beautiful is this non-Jew," and so on. For it is forbidden to glorify them in any matter at all. For the essential glory and the colors (gevonin) belong only to Israel — in the aspect of "Israel, in you I take pride." And when one glorifies and praises Israel, and magnifies and cherishes the grace and the ways of the holy people Israel — the chosen nation from all peoples — through this the colors and the glory of Israel are revealed. And through the revelation of the colors — which is the revelation of the greatness of the Creator, blessed be He — through this comes the essential subduing of the medame, as is explained there in the discourse cited above: that the essential subduing of the medame is through the revelation of the greatness of the Creator, blessed be He — which comes through the revelation of the colors. And this is what Rabbaynu, of blessed memory, said: that through the joy by which one rejoices over having merited to be from the seed of Israel and to draw close to the true tzaddikim — through this one breaks the medame — which is the obstacles at every level of holiness and so on — see there. For through rejoicing oneself with the joy of Israel, over having merited to be from the seed of Israel — through this the grace and the glory and the colors of Israel are revealed. Which is the essential greatness of the Creator, blessed be He. And through the revelation of the Creator — through this the obstacles are subdued — which are the koach ha-medame. For in truth they are no obstacles at all — only they appear as obstacles, until it is hard to break them. But through glorifying and praising and cherishing the grace and the importance and the glory of Israel — and rejoicing oneself in this that "He did not make me a non-Jew (shelo asani goy)" — through this the glory of Israel is revealed — the aspect of "Israel, in you I take pride" — which are the supernal colors — which are the greatness of the Creator, blessed be He — and through this comes the essential subduing of the medame, as above. And this is the aspect of the shekalim (half-shekels) — through which was the essential miracle of Purim. As our Sages of blessed memory said: "Wicked one! Our shekalim have already preceded yours" (Megillah 13b). And therefore on the first of Adar they announce about the shekalim. For the essential jealousy of Haman of Amalek against Israel was because of this: because Israel distance themselves in all matters from the conduct and the ways of the nations. And therefore he said: "Their laws are different from every other people" (Esther 3:8). For he was most particular and jealous about this: that they always intend to differ from the nations in all matters and to distance themselves from their customs. And therefore he said: "And ten thousand of silver and so on, I will weigh and so on" (Esther 3:9). For he wished to nullify, heaven forfend, the power of the shekalim of Israel — which are in the aspect of the revelation of the colors encompassed in silver and gold, as is explained in the discourse cited above. And therefore the Blessed Lord preceded the cure to the blow and preceded our shekalim to his shekalim, and commanded us to give on the first of Adar the shekalim — which are in the aspect of tzedakah (charity) — through which the supernal colors that are in silver and gold are revealed, as above. And through this comes the essential subduing of the medame and the kelipas (husks of impurity) — which are in the aspect of Haman-Amalek. For Amalek is in the aspect of the evil of the medame — for they would imagine themselves to be animals, as Rashi explained on the verse "from ox to sheep to animal" (I Shmuel 15:3): that the Amalekites would dress themselves up as animals, as above. And "animal" (behayma) is in the aspect of the koach ha-medame — which is the power of animality (koach ha-bahamisyus) — as is explained above in the discourse cited. And therefore the essential subduing of Haman-Amalek is through the shekalim — which are in the aspect of tzedakah — through which the colors are revealed and so on — which is the greatness of the Creator, blessed be He — and through this they are subdued, as above. ## Segment 9
וזה בחינת מעשה המנורה שהוא בחינת התורה כמו שכתוב (משלי י') כי נר מצוה ותורה אור וכמובא. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות לכל ישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים (מנחו פרק ו'). כי כל בחינת התעוררות שלנו הוא רק כמדליק נר שאינו עושה כלום רק שלוקח נר ומדליק בו נרות אחרים לאלפים ורבבות כמו שירצה ובאמת אם לא היה לו אלו הנרות או הדברים שמדליקין, בוודאי לא היה אפשר לו להדליק אבנים ועפר. וכן אם לא היה לו נר להדליק מנו או איזה דבר להוציא ממנו אש, בוודאי גם כן לא היה אפשר לו להדליק. נמצא שהכל מאתו יתברך האש והנר והשמן והפתילה המדליק והנדלק הכל מאתו יתברך. ואף על פי כן אם לא יעשה האדם המעשה כל שהוא ליקח הנר ולהדליק בו אחרים בוודאי לא יהיו נדלקים מעצמם. כי כך ברא השם יתברך הבריאה שהכין הכל כאשר לכל בחכמתו. ואף על פי כן רוצה דוקא שאנחנו נעשה ונגמור על ידי התעוררותנו מלמטה. אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך כנ"ל כי כל עבודת האדם את השם יתברך הוא בבחינת הדלקת והארת אור הנשמה כמו שכתוב בזוהר הקדוש אעא דלא סליק בי' נורא מבטשין ליה גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא וכו'. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים היינו שההתחלה והסיום הכל ממנו יתברך לבד. כי נר המערבי היה דולק בנס כמו שאמרו רז"ל (יומא ל"ט). ועל כן בוודאי היה יכול הוא יתברך להדליק בעצמו את כל נרות המנורה. וכמו שאמרו רז"ל (מנחות פרק ו') וכי לאורה הוא צריך וכו'. אך צור לנו והזהיר מאד על הדלקת נרות המנורה להורות שאף על פי שהכל מאתו יברך כנ"ל. אף על פי כן אנו מחויבים על כל פנים להדליק את נרות המנורה. וזה יהיה נחשב להתעוררות שלנו אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך. כי ממנו הוא מתחיל ובו היה מסיים. וזהו בחינת מעשה המנורה שהיה כולה מקשה עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דהיינו שכולה נעשית מעשהת אחת מראשה עד סופה עם כל הכפתורים והפרחים וכו', הכל נעשה מחתיכה אחת. עד שנתקשה משה הרבה איך לעשותה ואמר לו השם יתברך הטל את העשת לתוך האש ותצמא המנורה, היינו שכל המנורה שהיא כלל הארת התורה הוא רק מחתיכה אחת מיני' ובי' שבאמת נעשית מאלי'. כי היה בלתי אפשר לאדם לעשותה. כי קשה וכבד להאדם שיתעורר ויאיר מעצמו. ואף על פי כן צריכין לעשות המנורה למטה דייקא. ועל כן באמת נתקשה משה הרבה על זה. כי סוד זה נוגע בשער החמשים כ"ל שבאמת הכל כאשר לכל ממנו יתברך ואף על פי כן צריכין רק התעוררות ורצון ותשוקה אל האמת. וזה נחשב להתעוררות שלנו כנ"ל. ועל כן כל הקרבת הקטרת היה בשעת הדלקת המנורה והטבתה כמו שכתוב כ(שמות ל"ג) בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלות אהרן את הנרות וכו'. כי קטרת שהיא עיקר בחינת תשובה כידוע כי י"א סמני הקטרת מכניעין סטרא דמותא, כל הסטרין אוחרנין ומעלין הקדושה מעמקי עמקי הקליפות כידוע שזהו עיקר בחינתתשובה וכמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שיזהר לומר קטרת בכוונה גדולה ויועיל לו לחזור בתשובה. נמצא שקטרת בבחינת תשובה. אבל עיקר התשובה זוכין בבחינת המנורה שהוא בחינת אמירת תהלים שכולל יוחד אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא בקשר נפלא מה שאי אפשר להבין ולהשיג כלל וכנ"ל. וזהו בחינת מה שראה זכריה סוד הגאולה שלימה על ידי המנורה שראה כמבואר שם בהפטרת בהעלותך ושבת חנוכה שהוא (זכריה ד') ראיתי מנורת זהב כולה וגולה על ראשה וכו'. וכלל הענין שהשמן היה נמשך מאליו כמו ממעין כמו שכתוב וגולה על ראשה. וכמו שפירש רשץי שם. וסיים שם לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' היינו כל ענין הנ"לל. שעיקר התשובה שהיא עיקר הגאולה הוא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' כי הכל מאתו יתברך. והעיקר תלוי בבחינת ה"ל שנזכה שיהיה נמשך בחינת הארת שער החמשים כנ"ל ששם כלולים יחד בקשר אחד אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא שזה זוכין על ידי אמירת תהלים והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו יתברך תמיד יהיה איך שיהיה. ואז אף על פי שיודע בעצמו שבוודאי אינו יוצא י"ח כלל. אף על פי כן באמת זהו סוד נפלא שאי אפשר להשיג כי נמשך משער החמשים שנמשך על שבעה קני המנורה שהם כלולים כל אחד משבעה בחינת שבעה ושבעה מוצקות וכו' שכל זה סוד שבע שבתות תמימות שסופרין קודם יום החמשים שהוא שבועות שכל זה כלול באמירת תהלים שכולל כל החמשים שערי תשובה שם תשובתינו אליו ותשובתו אלינו, כולל כולם יחד כי הכל אחד כנ"ל. ועל ידי זה תהיה הגאולה על ידי משיח צדקנו שהוא דוד וכנל. ועל כן רמז הגאולה במעשה המנורה וכנ"ל: (הלכות קריאת שמע הלכה ו' נכללת בהלכות ברכות השחר הלכה ה'
Translator's Overview The following summary and diagram are not part of the original text. This halacha builds a single chain from sh'miras habris through to the flow of all berachos, explaining Bircas Kohanim as the channel through which this operates. Every detail of the halachah (calling the Kohanim, reading word by word, the three berachos' content, blessing travelers) is mapped onto this structure. # פרשת חוקת - ליקוטי מוהר"ן והלכות URL: https://ajew.org/reader-plain/parsha-lm/1/chukat/ # פרשת חוקת - ליקוטי מוהר"ן והלכות Source: https://ajew.org/reader/parsha-lm/1/chukat ## Segment 1
ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט, ב׳) עַל-יְדֵי הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצִיאִין, עַל-יְדֵי זֶה נִכְנָע הָרָע בְּחִינַת עֲמָלֵק, וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין בֶּאֱמֶת לִתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת (זהר חקת דף קפ): פָּרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה. אֲדֻמָּה, דָּא דִינָא קַשְׁיָא. תְּמִימָה, דָּא דִינָא רַפְיָא. דְּהַיְנוּ כְּשֶׁהוּא בִּבְחִינַת דִּינָא קַשְׁיָא שֶׁמִּתְגַּבֵּר הָרָע חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת דִּינָא קַשְׁיָא חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי צָרִיךְ לְרַפּוֹת הַדִּין עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן. וְזֶה בְּחִינַת (בְּמִדְבָּר יט) אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל. כִּי הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הִיא בְּחִינַת יוֹנָה תַמָּה שֶׁאֵין בָּהּ שׁוּם מוּם, כִּי הִיא נָאָה וְיָפָה, בִּבְחִינַת שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת (פיט פָּרָשַׁת פָּרָה) מְטַהֵר טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים, כִּי זֹאת הַבְּחִינָה מַה שֶּׁדָּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, זֹאת הַבְּחִינָה מְטַהֶרֶת טְמֵאִים וּמְטַמֵּאת טְהוֹרִים, כִּי מִי שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה צָרִיךְ דַּיְקָא לִמְצֹא זְכוּת בְּעַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, וְעִקַּר טָהֳרָתוֹ וּתְשׁוּבָתוֹ עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא, אֲבָל מִי הוּא טָהוֹר כְּשֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת הַטּוֹב בְּוַדַּאי נִפְגָּם עַל-יְדֵי זֶה, כִּי יִפֹּל לְגַדְלוּת חַס וְשָׁלוֹם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"ל אֲפִלּוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים לְךָ צַדִּיק אַתָּה הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע. עַל-כֵּן אָמְרוּ: כְּרָשָׁע, וְלֹא רָשָׁע גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אָסוּר לְהַחֲזִיק עַצְמוֹ לְרָשָׁע גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, כְּשֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר חַס וְשָׁלוֹם, וַאֲפִלּוּ אִם הָאֱמֶת הוּא כָּךְ חַס וְשָׁלוֹם, אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ נְקֻדָּה טוֹבָה לְבַל יִהְיֶה, חַס וְשָׁלוֹם, רָשָׁע גָּמוּר. וְעַל-יְדֵי זֶה נִטְהָר וְזוֹכֶה לִתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת מְטַהֵר טְמֵאִים וּמְטַמֵּא טְהוֹרִים. (לקוטי הלכות — הלכות השכמת הבוקר א, אות י״ב) (לקוטי הלכות — הלכות השכמת הבוקר א, אות י״ב)
## Segment 2
ואחר כך קורין פרשת פרה שהיא מטהרת מטומאת מת. כי פרשת פרה אדומה מגלה לנו שאי אפשר להשיג ולהבין שום טעם במצות הבורא יתברך שמו. ואסור להרהר בזה כלל כמו שכתוב (במדבר י"ט) זאת חוקת התורה וכמו שפירש רש"י שם לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל מה מצוה הזאת ומה טעם יש בהם לכך כתוב חוקה לומר חוקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריה. וזאת המצוה של פרה אדומה לא ללמד אעל עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, לגלות ולהורות על כל מצות התורה שאסור להרהר אחר טעמים כלל. ועל כן גם שאר המצות נקראים חוקים כמו שכתוב והחוקים והתורות ופירש רש"י גם שם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וכו' שאומות העולם מונין את ישראל כי אין בהם שום טעם וכו'. כי באמת טעמי המצות נעלמים ונסתרים ואי אפשר להשיגם בעת אנושי כלל. רק צריכין לקיימם באמונה בלבד להאמין בה' ובמשה עבדו כמו שכל שראל מאמנים בפשיטות בלי דרכי החכמות והשטות שלהם שרוצים לחקור ולהבין איך דיבר השם יתברך עם משה. שאסור להעלות על הכתב מכל שכן על הפה דבריהם ודעותיהם הזרות והסרוחות והמטונפות המלאים קיא צואה יותר מבית הכסא. ואין סרחון וריח רע גרוע מהם בעולם. ועל כן מצות פרה אדומה מטהרת מטומאת מת. כי פרשת פרה הוא בחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז') כי היא מטהרת טמאים ומטאת טהורים שזה וודאי אי אפשר להשיג ולהבין בשום דעת אנושי כלל. והיא דייקא מטהרת מטומאת מת. שעיקר הטומאה היא בחינת חקירת המחקרים והכופרים הם סטרא דמותא, כי הם עיקר זוהמת הנחש כנ"ל. ועל כן על ידי מצות פרה שהיא בחינת חוקת התורה שמגלית לנו שהתורה היאר בחינת חוקה בחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה בחינת חוקה חקקתי גזירה גזרתי אין לך רשות להרהר אחריה, על ידי זה נטהרין מטומאת מת. כי על ידי זה נתבטל סטורא דמותא על ידי שמאמינים בהשם יתברך ובמצותיו ואין חוקרין אחר שום טם כלל רק מקיימין ~ אותם בדרך חוקה לבד שזה עיקר האמונה, ועל ידי זה דייקא זוכין לשמחה שעל ידי זה משיגין הט' היכלין הנ"ל בבחינת מטי ולא מטי ששם נכלל הרדיפה והמעכב יחד באחדות גדול ושם נכללין ונתיחדין כל הפכיים יחד, וכולם נכללין באחדותו יתברך ששם שורש סוד פרה אדומר שהיא בחינת שני הפכים בנושא אחד. כי מטהרת טמאים ומטמאת טהורים שזה נמשך מסוד בחינת הרדיפה והמעכב הנ"ל, שעל ידי שפגם בו אדם הראשון והפריד הרדיפה מן המעכב על ידי אכילת עץ הדעת וכו', על ידי זה המשיך המיתה והטומאה בעולם. ומשם כל ההפכים שבעולם. ומשם כל הקשיות הם בחינת הפכיים. כגון קשיות הידיעהוהבחירה וכיוצא בזה שאי אפשר להבין אלו הקשיות מחמת שלפי דעת אנושי של עכשיו נראים כשני נפכים בנושא אחד. אבל אנו מאמינים שבאמת הכל נכון וצדק ובאמת אינם שני הפכים כלל. רק שמחמת חטא אדם הראשון ומחמת גשמיותינו וחטאתינו של עצמינו על די זה אי אפשר להבין בשכלינו איך נכללים אלו ההפכים יחד. וכל זה נמשך מפגם הפירוד שגרם אדם הראשון בהשגתו בין הרדיפה והמעכב. ועיין בתיקונים בענין חטא אדם הראשון ותבין עתה קצת. ועל כן על ידי מצות פרה דייקא שאנו מקיימין מצותיו אף על פי שיש בה שני הפכים שהיא מטהרת טמאים ומטמאת טהורים שזה אי אפשר להבין בודאי, ואף על פי כן אנו מקיימין ~ אותה באמונה לבד, על ידיז ה אנו ממשיכין עלינו אמונה לקיים כל מצותיו וחוקותיו בלי שום טעם כלל ועל ידי זה נטהרין מטומאת מת שהוא בחינת החקירות והכפירות הנ"ל. כי על ידי שמקיימין המצות באמונה לבד שזה עיקר השמחה כנ"ל, על ידי זה נכללין בבחינת הט' היכלין הנ"ל ששם נכללין כל ההפכים יחד שלעתיד תתגלה השגה זאת ויראו שונאינו ויבושו ואנחנו נגיל ונששיש בה' כמו שכתוב (ישעיה מ"א) ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל:
## Segment 3
וזה בחי' פ' פרה שקורין אחר פורים כי פרה כל מעשיה בחוץ שזה בחי' מה שהצדיק מתבטל לפעמים מן התורה ויוצא מבית קדושתו ומדבר עם העולם עסקי חול ובזה דייקא הוא מקרבם להש"י כנ"ל. כי כל הקרבנות מעשיהן בפנים בתוך הביהמ"ק ששם התגלות הקדושה, אבל פרה מעשי' בחוץ זהו בחי' ביטולה של תורה הנ"ל. כי התורה הוא בחי' בית בחי' בית דבראשית בחי' ראש בית, וכשבטלין מן התורה זהו בחי' שיוצאין לחוץ, אבל הצדיק האמת אפילו בשעה שבטל מן התורה מחיה עצמו עם התורה הנעלמת וכו' כנ"ל. וזהו בחי' פרה שכל מעשי' בחוץ בחי' ביטולה של תורה כנ"ל שהיא בחי' תורה הנעלמת. כי פרה אדומה נעלם מעין כל כ"ש אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני בחי' התורה הנעלמת. וע"כ הפרה מטהרת מטומאת מת שהוא ראש לכל הטומאות, כי הוא אבי אבות הטומאה שזהו בחי' עמלק שהוא זוהמת הנחש שהביא מיתה לעולם, שהוא בחי' תאות ניאוף שהוא סטרא דמותא כ"ש ואחריתה דרכי מות וכ"ש מוצא אני מר ממות את האשה וכו'. אשר מי שנופל לטומאה זאת א"א לו להטהר כ"א ע"י הצדיק האמת שיודע להמשיך עליו חסד חנם מהאוצר מתנת חנם שהצדיק מקבל משם בעת שבטל מן התורה כנ"ל. וזהו בחי' התורה הנעלמת בכל הדברים שבעולם כנ"ל. וזהו בחי' סוד פרה אדומה שכל מעשי' בחוץ שהי' בחי' תורה הנעלמת שהיא מטהרת מטומאת מת הנ"ל. וע"כ פרה מטהרת טמאים ומטמאה טהורים. כי הצדיק כשמבטל עצמו מן התורה שעי"ז מחי' כל הפשוטים וכל הרחוקים כנ"ל, ומטהר אותם מטומאתם הגדולה כנ"ל. אבל אצל הצדיק הוא בחי' ביטול מן התורה ונקרא אצלו ירידה וטומאה קצת לפי ערך גודל קדושתו בעת שדבוק בהתורה וכמובן בדברי רבינו ז"ל במ"א (בלק"ת סי' ל"ח) בהמאמר המתחיל לפעמים הצדיק נוסע וכו' שמה שהצדיק מוריד עצמו לפעמים לעסוק עם העולם הוא בחי' ירידה אצלו לפי שעה. אך אח"כ חוזר ועלה למקומו, אבל להעולם הוא עושה טובה לעולם וכו'. וזהו בחי' פרה שהוא בחי' ביטולה של תורה של הצדיק האמת שהוא מטמא טהורים ומטהר טאמים. כי אצל הצדיק נחשב זה הביטול לבחי' טומאה קצת לפי שעה ואחר"כ מטהר עצמו מיד. כי הטומאה שהפרה מטמאה את העוסקי םבה הוא רק לפי שעה עד הערב אבל הוא מטהר את הטמאים בטומאה גדולה מאד שהוא טומאת מת שהוא טומאה חמורה, והוא מטהר אותם לעולם ע"י בחי' פרה שמעשי' בחוץ שהוא בחי' ביטולה של תורה זהו קיומה וכו' כנ"ל:
As it is written: "And he smote the hindmost of you, all the feeble ones at your rear, and you were weary and exhausted, and he did not fear G-d" [Deuteronomy 25:18]. These are the weak ones among Yisrael, whom the cloud [of glory] would expel. And Amalek came to wage war only against them. For against the true tzadikim — "mighty ones of strength, they who subdue their inclination, who are likened to angels" — against them he has no power to wage war, for they have already waged great battle with him from their youth and have subdued him. Rather, he wants to wage war with the weak ones among Yisrael, who are the aspect of the "feeble ones," etc. ## Segment 4
וזה בחינת עץ ארז ואזוב ושני תולעת שמשליכין לתוך שריפת הפרה. עץ ארז ואזוב זה בחינת שכל עליון ושכל תחתון כי ארז גבוה מכל אילנות זה בחינת שכל עליון שהוא בחינת השגת הצדיק הגדול. כי הצדיק נקרא ארז אשר בלבנון וכו' צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ואזוב הוא נמוך מאד זה בחינת הקטנים הנמוכים מאד שהצדיק בעוצם עמקות חכמתו הגדולה הוא מצמצם שכלו משכל עליון לשכל תחתון עד שמכניס גם בהם השגות אלקות. שזה עיקר החיים האמתיים חיים נצחיים של עולם הבא ותחיית המתים שמשם ממשיכין עיקר הטהרה מסטרא דמותא וכנ"ל: וזה בחינת שני תולעת שהוא מקשר הארז עם האזוב כמו שאמרו רבותינו ז"ל זה בחינת העזות דקדושה שעל ידי זה עיקר התורה והתפלה. כי כל אחד כפי עזותו דקדושה כן זוכה לתורה וכמו כן הוא תפלתו כמבוא היטב בסוף התורה הנ"ל. ועיין שם היטב והבן שם היטב קשר וחיבור התורה הנ"ל. כי מבואר שם שעיקר תקון השכל הנ"ל שהוא בחינת מלכות שעל ידו זוכין להשגות אלקות. עיקר תיקונו על ידי החסד שעל ידי זה חותכין את מהלוכת מהסטרא אחרא מהד' מלכויות מבחינת עמלק וכו'. וזה החסד מקבלין על די תוכחה בבחינת פיה פתח החכמה ותורת חסד על לושנה. ועיקר התוכחה הוא כפי העזות שרואה בכל אחד אם הוא דקדושה או ליפך שכמו כן הוא תורתו ותפילתו וכו' עיין שם ועל ידי תוכחה הזאת נתגלה החסד שעל ידי זה חותכין את הד' הנ"ל בחינת השכל הנ"ל מהסטרא אחרא וכו' ומעלין אותה לאור הפנים שמאיר בשלש רגלים שעל ידי זה זוכין להשגות אלקות אפילו הקטנים והנמוכים ביותר וכו' עיין שם והבן: נמצא שעיקר התיקון והתשובה של כל אחד שמחויב לקבל תוכחה מהצדיק האמת כדי לשוב אל התורה והתפילה. עיקר תיקונו על די העזות דקדושה שעל ידי זה עיקר תקון התורה והתפלה שעל ידי זה מוחכיחו הצדיק האמת. ועל ידי זה שמקבל תוכחתו שוב להשם יתברך ומחזק את עצמו בעזות דקדושה לבלי להתבייש מפני המלעיגים כמבואר בהתחלת השלחן ערוך אורך חיים. וכמו שהתחיל הטוב הקדוש בתחית האור החיים יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וכו'. ועיקר התחת היהדות הוא על ידי עזות דקדושה בפרט בדורות ובעתים הללו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין וכו'. ועל ידי זה זוכה לתורה ותפלה. נמצא כשמקבל תוחכה זאת על ידי זה נתגלה חסד הנ"ל שעל ידי זה קוצרין וחותכין את הד' וכו' מהסטרא אחרא וזכין להשגות אלקות וכו' כנ"ל. נמצא שעיקר התקון של השכל הנ"ל שיזכה להשגות אלקות אפילו הקטן והנמוך והשפל מאד. הוא רק על די עזות דקדושה וכנ"ל שיזכה להשגות אלקות אפילו הקטן והנמוך והשפל מאד הוא רק על ידי עזות דקדושה וכנ"ל וזהו בחינת שני תולעת שהוא מקשר ומחבר הארז עם האזוב שהם בחינת התחברות והתקשרות השכל העליון עם השכל התחתון שעל ידי זה מכניסין השגות אלקות גם בהנמוכים ביותר כנ"ל. כי שני תולעת זה בחינת עזות דקדושה שעל עם קדוש ישראל הכשרים והתמימים, שהם קטנים ונבזים בעיניהם מאד בבחינת תולעת ממש בבחינת ואנכי תולעת ולא איש, אף על פי כן הם עזים וחזקים בדעתם מאד מאד כנגד המתנגדים והלצנים והמלעיגים וכו'. כי השם יתברך והצדיקי אמת מחזקים אותם מאד בעזות דקדושה בבחינת אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל וכו' הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדרוד שהירם ותדוק וכו'. כי עיקר התחזקותינו עתה בגלות המר הזה מכח הצדקים הוא בבחינת תולעת כמו שאמרו רבותינו ז"ל מה תולעת אין כחו אלא בפה כך ישראל אין כחם אלא בפה ועל זה עיקר סמיכתינו ותקוותינו ותוחלתינו. וזה בחינת שני תלעת בחינת הדיבור פה שהוא עיקר ההתחזקות והעזות של ישראל הכשרים בחינת כחט השני שפתותיך. כי עיקר העזות הוא בהדיבור שצריכין לידע איך להשיב בעזות דקדושה להאפיקורסים והמתנגדים והחולקים והליצנים בבחינת ודע מה שבשיב וכו' ולבלי להתבטל בלבו ולבלי להתביש נגדם כלל. וכמו כן זוכין לתורה ותפלה כנ"ל שכולם תלויים בדיבור פה. כי עיקר התורה הוא בפה כמו שכתוב כי חיים הם למצאיהם. למוציאיה בפה כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכן התפלה הוא בפה דייקא בחינת אד' שפתי תפתח. ושם בהדיבור עיקר העזות דקדושה בבחינת ועזוז נוראותיך יאמרו וכו' וכתיב וגבורתך ידברו. וזה בחינת שני תולעת בחינת כחוט השני שפתותיך וכנ"ל. וזה בחינת לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים שנאמר בשבח התורה. ומכנה שם כל שבח התורה בחינת לבושים כמו שכתוב שם להלן מרבדים עשתה לה וכו' ועל ידי זה נודע בשערים בעלה וכו' סדין עשתה ותמכור וחגור וכו' עוז והדר לבושה וכו'. נמצא שחוט השני שהוא בחינת לבושים כי מהם עושים לבושים, הם בחינת עזות דקדושה של התורה בחינת עוז והדר לבושה ועל ידי זה זוכין להשגות אלקות כנ"ל כי עיקר השגת אלקות הוא על ידי בחינת לבושים כי זה עיקר האומנות והחכמה העמוקה של הצדיק האמת הגדול מאד שיודע להלביש את חכמתו הגבוה בחכמה וכמה לבושים עד שיכול להורידה ולהכניסה בהנמוכים מאד עד שגם הם יזכו להשגות אלקות כנ"ל שזהו בחינת נודע בשערים בעלה הנאמר שם בשבח הקדוש הנ"ל שהוא בחינת השגות אלקות שעל זה נאמר נודע בשערים בעלה כל חד כפום מה שמשער בליבה כמו שכתוב בזוהר הקדוש שהו בחינת השגות אלקות שאי אשפר לדבר בזה כלל רק הוא לכל אחד כפום מה דמשער בליבה שזוכה לזה על ידי הצדיק האמת שכשזוכה להתקרב אליו. ועיקר ההתקרבות על ידי עזות דקדושה כנ"ל. וזהו שהולד ומבאר שם עוז והדר לבושה וכנ"ל. וזהו שנסמך שם מיד פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה שזהו נאמר על התגלות החסד מתוך התוכחה הנ"ל שהוא כפי העזות שרואה בכל אחד וכנ"ל. ועל כן נסמך לעוז והדר לבושה כי עיקר התוכחה הי על עזות דקדושה שבזה תלוי כל התורה והתפלה שעל ידי זה זוכין לחסד הנ"ל בחינת ותורת חסד על לשונה שעל ידי זה זוכין לשכל הנ"ל שעל ידי זה באין להשגות אלקות אפילו נמוכים מאד וכנ"ל. ועל כן שני תולעת בחינת עזות דקדושה מחבר ומקשר הארז עם אזוב שהוא בחינת השכל העליון עם השכל התחתון שעל ידי זה מכניסין השגות אלקות בהנמוכים וקטנים יותר וכנ"ל. וכל זה משליכין לתוך שריפת הפרה אדומה ששוריפין אותו באש שהוא בחינת לבת אש שהוא בחינת צמצום הקדוש של השכל הנ"ל כמו שכתוב בתחילת התורה הנ"ל:
## Segment 5
וזה בחינת רמ"ח תיבין שבקריאת שמע. כי זה עיקרת הרחמנות לזכות לדעת מאלקותו יתברך. וזה בחינת רמ"ח מצוות עשה שבתורה כדי להשיג ולדעת על ידם את הבורא יתברך שמו. ועל כן רח"ם ~ אותיות רמ"ח. כי רמ"ח מצוות עשה זה עיקר הרחמנות כנ"ל. ואז כשמקיימין את רמ"ח מצות התורה אז נקראין אדם כמו שכתוב (במדבר י"ט) זאת התרוה אדם. כי אם לאו ח"ו הור רק חיה בדמות אדם. וזה עיקר הרחמנות לה שתדל הישיה העולם מיושב מבני אדם כמבואר במאמר הנ"ל ועל כן קריאת שמע שהיא התגלות אלקותו שזה עיקר רחמנות כנ"ל. על כן יש בה רמ"ח תיבין כנגד רמ"ח מצות שהם בחינת רמ"ח אברים, כי זה עיקר הרחמנות כנ"ל. ועל כן אנו מבקשין קודם קריאת שמע אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו וכו'. כי זה עיקר הרחמנות לדעת ממנו יתברך ולקיים מצוותיו כנ"ל. וזה שאומרים רחם עלינו ותן בלבינו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור וכו'. היינון בחינת הארת בן ותלמיד דהיינו ללמוד וללמד לגלות הדעת בעולם. שזה עיקר הרחמנות וזה בחינת קריאת שמע כנ"ל:
Therefore they must bless with simchah, as stated in the Shulchan Aruch — for Bircas Kohanim (Lashon HaKodesh) is connected to Shabbos, through which the simchah of Shabbos is drawn into the weekdays. ## Segment 6
וזהו שארז"ל אלמלא לא הכה משה בצור לא הוי טרחי רבנן בשמעתתא וכו' כמובא. כי הצור הוא בחי' תוכה שבע"פ כמובא והכאת משה בצור זה בחי' שמאלה שהואבחי' הכאה בחי' דינים וגבורות כידוע ומחמת שמשה רבינו הי' מוכרח ליפול לבחי' שמאלה בשביל פרנסה שהוא בחי' להשקות העדה ובעירם להמשיך להם פרנסה ומחמת שדורו ערערו עליו אז על ידם ברא לידי טעות והכה את הסלע במטהו פעמים דהיינו שהתגבר ביותר בחי' שמאלה. כי הש, יאמר לו ודברתם אל הסלע. כי לא הי' צריך לעורר בחי' שמאלה ח"ו בעובדא ממש רק לדברבנחת אל הסלע שהו אתורה שבע"פ ואע"פ שצריך להמשיך מים ושפע של פרנסהזה הי' נמשך ע"י בחי' שמאלה דק מן הדק. ומחמת שמשה רבינו הי' קדוש בתכלית הקדושה וכל כוונתו הי' לשם ה' לבד ע"כ סבר שא"א לו בשום אופן ליפול לבחי' שמאלה בשביל פרנסה כ"א ע"י הכאה ממש כמו שהיה בפעם הראשון שצוהו הש"י והכית בצור וכו'. ובאמת לא כך הי' רצון הש"י עכשיו.כי אדרבה בפעם הראשון היינו בתחילת התגלות התורה הי' באמת ההכרח להכות בצור כדי לעורר בחי' הכאה שהוא בחי' שמאלה כדי להמשיך מים לעדה דהיינו פרנסה. אבל אח"כ שכברנתעורר בחי' שמאלה כשצריכין דייקא להמתיק בחי' שמאלה ולאכללא שמאלה בימינה ואז דייקא ממשכיין פרהסה. וע"כ ע"י הכאת משה בצור נמשכין כל הקשיות והחומרות שבהלכה. כי כולם נמשכין במח'י השגיאה של הצדיק שהוא בחי' הכאת משה בצור שהואבחי' שמאלה שמוכרח הצדיק האמת שהואבחי' משה ליפול לשם בשביל פרנסה כנ"ל:
And this is the primary ultimate purpose of man — to merit the life of Olam Habá, which is the aspect of being beyond time, where one comes to know Hashem blessed be He who is beyond time. This is the primary purpose of all Torah and mitzvos, and for this man was created. And all of this is attained through shlemus hada'as [the perfection and completion of da'as], through which time is nullified entirely, as above. ## Segment 7
וזה בחינת באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם ודרשו רז"ל שכל נשאי ונשאי היה ממשיך במקלו מימי הבאר לשבטו כי באר מים חיים זה בחינת התגלות אור אין סוף. שהוא מקור חיים. כמו ףשכתוב עוזבי מקור מים חיים וכו'. ואי אפשר להמשיך מימי הברא שהם התגלות אלקותו יתברך כי אם על ידי צדיקי הדור שהם בחינת י"ב נשיאים שכל אחד ממשיך האור הזה לשבטו בהדרגה ובמדה בבחינת במחוקק במשענותם דהיינו על ידי המטה. שהוא בחינת מחוקק בחינת חקיקה ורשימה בחינת צמצום שהנשאים יודעים איך לצמצם האור כראוי להמשיך בחינת מימי הבאר לשבטו שהוא בחינת התגלות מלכותו יתברך בהדרגה ובמדה וכו' כנ"ל. ועל כן הם שנים עשר נשיאים כנגד י"ב חדשים. כי זה בעצמו הוא בחינת סוד קידוש החודש וכו' כנ"ל. ועל כן בניסן שהוא ראש חדשים. אז מאירין כל הי"ב נשיאים בי"ב ימים הראשונים. כי בכל יום ויום הקריב נשיא אחד בחנוכת המשכן כי ניסן הוא ראש חדשים. ובו כלולים כל הי"ב חדשים שהם בחינת י"ב ניאים שכל אחד ואחד מאיר לישראל בחינת סוד קידוש החודש שהוא בחינת התגלות מלכותו יברך שיתמלא פגימת הלבנה וכו'. ואף על פי כן יהיה קיום העולם כמו שיהיה לעתיד וכו' כנ"ל. וזה בחינת חנוכת המשכן שאז הקריבו הנשיאים. כי במשכן היו כלים לקבל על ידם השגת אלקותו יתברך בבחינת הנ"ל בבחינת וכבוד ה' מלא את המשכן בחינת מלא כל הארץ כבודו וכו' היינו כנ"ל:
For there is a tefillah where one prays for one's needs — livelihood, children, life, health, etc. And this tefillah is called chayai sha'ah (life of the moment). It is below the Torah and subsidiary to the Torah. For certainly, one who prays for his bodily needs and has no intention whatsoever for the sake of the Torah — but prays only that Hashem, blessed be He, give him children, life, and sustenance, etc., for his own pleasure and his body's needs — this tefillah is certainly not esteemed before Hashem, blessed be He. It is the aspect of evil prayers that Rabeinu, of blessed memory, wrote about — that every person has evil prayers. It is the aspect of "the thief at the tunnel's entrance calls upon the Merciful One". For it is known and visibly apparent that all the days of our lives are vanity and emptiness, and our days are like a passing shadow. "And what profit has a person in all his toil?" (Koheles 1:3). Even if he accumulates silver like dust, etc. — at his death he takes nothing, and neither silver, nor gold, nor precious stones and pearls accompany a person. Therefore, one who does not look toward the true ultimate purpose — why does he need life? And what satisfaction does Hashem, blessed be He, have from his tefillah when he prays that Hashem, blessed be He, give him livelihood and wealth, etc., to fill the cravings of his belly? Hashem, blessed be He, knows and understands that everything he asks for is not actually good for him at all, for since he does not look toward the tachlis (ultimate purpose), certainly the livelihood and wealth he has is the aspect of "wealth hoarded by its owner to his detriment" (Koheles 5:12), Rachmana litzlan. It follows that tefillah for the body's needs alone, without the intention of fulfilling the Torah, is certainly not good at all. And about such prayers the holy Zohar cries out: "They bark like dogs: 'Give! Give! Give us life! Give us sustenance!' etc." And Hashem, blessed be He, has no satisfaction from such a tefillah for the body's needs — only when this person praying intends in his prayer for the sake of upholding the Torah: that he prays for children, life, and sustenance, and all his intention is so that he should merit to do His will, blessed be He, and to fulfill His Torah and mitzvos in truth. If his intention is truly for this purpose, then certainly Hashem, blessed be He, has satisfaction from such a tefillah. But even so, such a tefillah is certainly below the Torah and subsidiary to the Torah. For since the tefillah is for the body's needs, it follows that this tefillah on its own is nothing, as mentioned — for what does he need the body and its requirements when today he is here and tomorrow in the grave, etc.? And this tefillah has no vitality or endurance except through the Torah — that is, through what he intends in his prayer for the body's needs for the sake of fulfilling the Torah. It follows that such a tefillah is certainly subsidiary to the Torah, for the essential thing is the Torah; he merely prays for the body's needs so that he will be able to fulfill the Torah. Therefore, such a tefillah is certainly subsidiary to the Torah and below the Torah. And regarding such a tefillah, our Sages, of blessed memory, admonished not to extend it overmuch, as they said: "They set aside eternal life and occupy themselves with temporal life." For the essential thing is chayai olam (eternal life), which is the Torah. But such a tefillah for the body's needs is chayai sha'ah (temporal life), only that we need it for the sake of chayai olam, for the sake of the Torah. Therefore, one certainly should not abandon the essential — which is eternal life — and prolong the subsidiary — which is temporal life. And such a tefillah requires great protection so that the chitzonim do not seize hold of it — so that it not be in the aspect of "her feet go down to death" (Mishlei 5:5), chas v'shalom. For since one prays for the physical needs of the body, only that his intention is for the sake of the Torah, the Sitra Achra can easily seize hold of him to divert his intention toward the body's needs themselves — in which case his tefillah becomes disqualified, as mentioned. Therefore, when the tefillah, which is the aspect of Malchus, is in this aspect, then she is in the aspect of back to back. She is attached to the Torah and subsidiary to it, for she has no partzuf of her own — since without the Torah, she has no matter at all, as mentioned. And she needs to be in the aspect of back to back so that the chitzonim do not seize hold, as mentioned. For such a tefillah requires great protection from the chitzonim, since the entire tefillah is for the body's needs, only that one intends for the sake of upholding the Torah, as mentioned. But the essential, complete tefillah is when a person prays only for the needs of his neshamah itself. That is, when all his prayers are to merit the fear of Hashem and His service, blessed be He. As Dovid HaMelech, peace upon him, said: "One thing have I asked of Hashem, that is what I seek — to dwell in the house of Hashem all the days of my life" (Tehillim 27:4). And as Rabeinu, of blessed memory, wrote in Torah 14 on the teaching of "Rabbah bar bar Chanah": "and I took my bread and placed it in the firmament of heaven" — see there. And such a tefillah is not subsidiary to the Torah. On the contrary! Such a tefillah is the essential fulfillment of the Torah, since one asks only to fulfill the Torah — and that is the essential completeness of the Torah, for "it is not the study that is the essential thing, but the action" (Avos 1:17). And this is the aspect of "a woman who fears Hashem — she shall be praised" (Mishlei 31:30). That is, the tefillah, which is the aspect of eishes chayil (the woman of valor), when it is for the sake of yiras Hashem — to merit His fear, blessed be He — "she shall be praised," for this is the essential completeness of the tefillah. And this tefillah is equal to the Torah and higher than it. For the essential intention in studying the Torah is to fulfill the Torah, since "it is not the study that is essential but the action." And this is his intention in his tefillah — that he asks to fear Hashem and to fulfill the Torah. It follows that the Torah and the tefillah — both are equal in their stature. And even so, the tefillah is even higher, in the aspect of "a woman of valor is the crown of her husband" (Mishlei 12:4) — the aspect of "the beginning of wisdom is the fear of Hashem" (Tehillim 111:10). That is, the tefillah, which is the aspect of "a woman who fears Hashem" — namely, one who prays for yirah — is the reishis (beginning/pinnacle) of chochmah. For it is above the chochmah, which is the Torah. For such a tefillah is the essential fulfillment of the Torah, for the essential thing in the Torah is the ma'aseh (action), which one merits through this tefillah, for "it is not the study that is the essential thing," etc. For "everything is in the hands of Heaven" — which is the Torah, the aspect of Z'eir Anpin which is called Shamayim (Heaven), as is known — "except for the fear of Heaven" (Brachos 33b). But through tefillah, one can merit yiras Shamayim. And this is the aspect of all of Sefer Tehillim that Dovid HaMelech, peace upon him, composed — which is entirely prayers to merit yiras Shamayim and His service, blessed be He, as will be explained further, with Hashem's help. And this is the aspect of Rosh HaShanah, when we engage in raising and building the tefillah, which is the aspect of Malchus — to separate her from Z'eir Anpin, from the aspect of back to back, and to build her as a partzuf on its own and to unite her with Z'eir Anpin face to face. That is, then our engagement is to draw this tikkun of tefillah into the world: that every single person's essential prayer should be only for yirah — to fear Hashem, the honored and awesome Name. Therefore, we begin on Rosh HaShanah with "And so, place Your fear, Hashem our G-d, upon all Your works, and Your dread, etc. — and all the works shall fear You, etc. — and they shall all form a single bond to do Your will with a complete heart, etc." For this is our essential engagement on Rosh HaShanah — to build the stature of the tefillah, that she be a complete stature, the aspect of a partzuf on its own, etc. That is, that the tefillah should be in the aspect mentioned above — only for yiras Hashem and His service. For then the tefillah is not subsidiary to the Torah in the aspect of back to back; rather, she is a complete stature on her own, for she is eishes chayil ateres ba'alah (a woman of valor, the crown of her husband), for she is the essential fulfillment of the Torah, and the Torah has no completeness except through such a tefillah, as mentioned. And this is the aspect of the sleep and the dormita that falls upon Z'eir Anpin, which is the Torah, and afterward he is awakened through the shofar — through which the Malchus is separated and its stature is built, as mentioned in the kavanos. For when one wishes to draw this path into the world — to make from the Toros, tefillos — one needs to draw for this purpose chiddushei Oraysa (Torah innovations) of the very highest order, drawn from the aspect of the Oraysa d'Atika S'sima'ah (the Torah of the Hidden Ancient One). Through these innovations, all the paths and pathways of the Torah are revealed — how all the mitzvos and middos (character traits) are bound and connected to one another. Just as an expert physician, when he wants to heal some ailment in a person, cannot know the nature of the ailment and its cure unless he is proficient in the science of anatomy — that is, he must know all the details of the human form: the nature of all its limbs, sinews, and arteries, etc., in completeness; he must know well how all the internal and external organs are arranged and ordered, one next to the other; and the nature of their joints and connections and bonds — how each limb and bone, etc., is connected, joined, and ordered one to another through the connections of the sinews and arteries, etc.; and how the blood flows through them; and all the rest of the body's nature and the distances between its segments, etc. — all of which are included in the science of anatomy. Only then, when the physician is proficient in all of this, can he begin to understand the nature of the ailment and engage in its cure. In the same way, the true tzaddikim of the generation who occupy themselves with the healing of the illnesses of the souls of Yisrael — they cannot occupy themselves with their cure unless they know the nature of the illness of the neshamah. And this is through knowing the aspect of the nature of the form of the Supernal Man, which is the aspect of the tzelem Elokim (Divine image), which is the aspect of the nature of the stature of the Torah, which is called Adam (Man), as it is written: "This is the Torah — a man" (Bamidbar 19:14). For the Torah is the aspect of the stature of a man, for it consists of 248 limbs and 365 sinews, which are the aspect of the 248 positive commandments and 365 negative commandments, as is known. And just as the 248 limbs and 365 sinews in a person are arranged and connected and ordered one to another, etc., and the physician must be proficient in their order and connections well, as mentioned — so too, one needs to know in the aspect of the stature of the Torah the order of the connection and bond of all the 248 positive commandments and 365 negative commandments and all the middos and rabbinic commandments included in them — to know well how they are arranged, ordered, connected, and bound one to another. And then one can know the special quality of each mitzvah and each middah — for which healing it is most uniquely suited — and how to heal the illness of the neshamah. (See a hint of this in the second introduction to the Sefer HaAlef-Beis, and you will understand a little of this.) And precisely then, when one draws such Torah innovations — through which one knows the aspect of the nature of the stature of the Torah, as mentioned — then one can draw this path: to make from the Toros, tefillos. For precisely through this, one reveals the order of tefillah — how we merit to open our hearts and pour out our hearts like water before the face of Hashem, and to beseech our Creator, blessed be He, that He stand in our aid and return us to Him in truth. For the essential completeness of the tefillah is drawn from the aspect of the Thirteen Attributes of Mercy, for the essential tefillah is rachamim v'tachanunim (mercy and supplications), and therefore its essential completeness is drawn from the Thirteen Attributes of Mercy. And the Thirteen Attributes of Mercy are the aspect of the Thirteen Hermeneutical Rules by which the Torah is expounded, through which all chiddushei Oraysa are drawn — when one expounds the Torah and connects it from place to place and from subject to subject, through generality and particularity, through kal vachomer, through g'zeirah shavah, etc. And these Thirteen Attributes of Mercy, which are the aspect of the Thirteen Rules of the Torah, are all drawn from the aspect of Atik, from the aspect of the Thirteen Tikunei Dikna (rectifications of the beard), which are the aspect of the tikunei Atik, as is known. And the true tzaddikim, according to what they merit in drawing chiddushim of Torah from there through the Thirteen Rules by which the Torah is expounded, correspondingly they merit to open and reveal and draw the aspect of the Thirteen Attributes of Mercy. And correspondingly they reveal to us the order of tefillah that is comprised of the Thirteen Attributes of Mercy. And this is the essential aspect of the completeness of the tefillah that is made from Torah: from the Thirteen Rules of the Torah, which are the generality of the Torah, one makes the Thirteen Attributes of Mercy, which are the generality of the tefillah, as mentioned. But all of this is accomplished only through the tzaddikim who know the root of all the Thirteen Rules of the Torah, which are the generality of the Torah — how they are arranged and ordered in their root, how all the matters of the Torah and its mitzvos and its middos and its details and its fine points are arranged and ordered and connected and joined and attached one to another in wondrous connections and in wondrous and awesome understanding — just as in the stature of a person, where one sees the Creator's wonders in the nature of his form and the arrangement of his limbs, and how sinews and pathways travel from the head to the heel of the foot in wondrous ways, etc. — so too is it exactly in the stature of the Torah, as mentioned. And the tzaddikim who know the Torah in its root know all of this well. And precisely then, they know how to expound the Torah through the Thirteen Rules, which are the generality of the Torah, and then they know how to draw this holy path: to make from the Toros, tefillos — to draw from the Thirteen Rules of the Torah, which are the generality of the Torah, the aspect of the Thirteen Attributes of Mercy, which are the generality of the tefillah. And from this, great delight is made Above. And this is the aspect of the shofar. For at first, one withdraws the mochin (mental faculties), which is the aspect of the falling of the dormita, as mentioned. For it is known that when one wishes to ascend from level to level, one must withdraw the mochin that one had before, as we find in the Gemara: when he would ascend to Eretz Yisrael, he would fast in order to forget the Torah of the diaspora, for he needed to receive the mochin of Eretz Yisrael; therefore he needed to withdraw the mochin from before, which were the mochin of the diaspora. Therefore, on Rosh HaShanah, which is the first day of the Ten Days of Teshuvah, and one needs to draw down the path of teshuvah into the world — to rectify the blemish of the sin of Adam HaRishon who blemished on this day on which he was created, and likewise to rectify the blemishes and sins of each and every person in every generation — therefore one needs to draw down mochin as lofty as these, so that through them we will merit to draw down the pathways of teshuvah, to return to Him, blessed be He. Therefore one needs to withdraw the mochin from before, which is the aspect of the falling of the dormita and sleep, which is the aspect of the withdrawal of the mochin in order to merit loftier mochin. And the essential new mochin that one needs to receive then on Rosh HaShanah is that we should merit to draw down mochin such as these, through which we will merit to build the stature of the tefillah in completeness — that is, to make from the Toros, tefillos — which is the essential completeness of the tefillah, through which comes the essential drawing down of the arousal of teshuvah that we need to draw down now on Rosh HaShanah, which is the first day of teshuvah, as mentioned. For the essential arousal of teshuvah one merits through making from Toros, tefillos. For to merit teshuvah — not every person merits it, due to the abundance of obstacles that exist regarding this. Therefore, the essential drawing down of the path of teshuvah into the world is through making from Toros, tefillos. For to return in teshuvah is very difficult. For consider: at first, before he sinned, when he had not yet been drawn after his evil inclination, the evil inclination overpowered him until it caused him to sin!! All the more so now, when he has already been drawn after it and has been caught in its trap — how is it possible to return?! But the essential teshuvah is drawn from the aspect mentioned above, through making from Toros, tefillos. For through tefillah one can accomplish everything. For even though a person is as he is, and has already been caught in his evil desires, such that it seems to him that it is impossible to escape from there — even so, at least his power of speech is in his hands. And if he will speak many words of tefillah and supplications, and pray much to Hashem, blessed be He, that he should merit to return and to fulfill all the words of the Torah, he will certainly arouse the mercy of Hashem, blessed be He, upon himself until Hashem, blessed be He, will open for him the gates of teshuvah, and he will merit, in the end of ends, to return to Hashem, blessed be He, and He will have mercy upon him. And this is the aspect of what Rabeinu, of blessed memory, wrote in Likutay Tinyana, Siman 73 mentioned above, that the essential teshuvah is through the recitation of Tehillim. For the entire Sefer Tehillim consists of supplications and requests of Dovid HaMelech, peace be upon him, who beseeched Hashem, blessed be He, to merit to draw close to Him and to fulfill His Torah and mitzvos, as it is written: "One thing have I asked of Hashem, that is what I seek — to dwell in the house of Hashem all the days of my life," etc. And it is written: "Teach me, Hashem, Your way; I will walk in Your truth," etc. "Help us to do Your will," etc. And similarly many others. And everything that he asks to be saved from his enemies and his foes — his entire intention is to be saved from the enemies of the neshamah, which are the Sitra Achra and its forces. And also all the physical enemies from whom he asked to be saved — it was all for the sake of meriting to fulfill the Torah and the mitzvos. For all the enemies of Dovid HaMelech, peace be upon him, and of Klal Yisrael, are on account of the fact that we hold fast to the Torah of Hashem and His mitzvos; it is because of this that they provoke us. It comes out that all our foes and enemies in the physical realm are all haters of Hashem, enemies of the neshamah, enemies of the Torah. And all our request to be saved from them is to be saved from the enemies of the neshamah and of the Torah, so that we should merit to fulfill the Torah. The general principle is that the entire intention of Dovid HaMelech, peace be upon him, in Sefer Tehillim is to beseech Hashem, blessed be He, that we should merit to fulfill the Torah and the mitzvos and to be saved from all the enemies and obstacles and hindrances to serving Hashem, blessed be He, both physical and spiritual. And as Rabeinu, of blessed memory, said, that Dovid HaMelech composed the entire Sefer Tehillim from his hisbodedus (secluded prayer), etc., as explained in Siman 156 — see there. And therefore there are five books of Tehillim corresponding to the Five Books of the Torah, which are the generality of the Torah — that is, the aspect mentioned above of making from Toros, tefillos. For Dovid HaMelech made from the Five Books of the Torah five books of Tehillim, which are tefillos and requests — that is, he made from Toros, tefillos, which is the essential completeness of the tefillah, as mentioned. And therefore the essential arousal of teshuvah is through Tehillim, as mentioned, for the essential teshuvah one merits through making from Toros, tefillos, which is the aspect of Tehillim, as mentioned. It comes out that the essential teshuvah one merits through making from Toros, tefillos, which is the essential completeness of the tefillah. And this is all our engagement on Rosh HaShanah, which is the first day of the Ten Days of Teshuvah, when one needs to draw down the path of teshuvah into the world so that all who come into the world should merit to return to Hashem, blessed be He, as it is written: "And they shall all form a single bond to do Your will," etc. And this is drawn down through engaging in building the stature of the tefillah in completeness — that is, that we should merit to engage much in hisbodedus, to pray always to Hashem, blessed be He, to fulfill the Torah and to make from the Toros, tefillos. This is the aspect of Tehillim, for all of Yisrael engage then in the recitation of much Tehillim, for it is precisely through this that one merits teshuvah, as mentioned. But this path needs to be drawn down from a very lofty place, from the aspect of the Torah innovations that are drawn from the Oraysa d'Atika S'sima'ah, as mentioned. And this is the aspect of the dormita, which is the withdrawal of the mochin in order to merit loftier mochin through the shofar — that is, to draw down the Torah innovations mentioned above, through which we will merit to build the stature of the tefillah, to make from the Toros, tefillos, which is the essential completeness of the tefillah, as mentioned. And this is the aspect of the shofar, which is the aspect of the receiving of the Torah that was given with the sound of the shofar. That is, one draws down Torah innovations such as these, through which we will merit to raise up the tefillah, to make from the Torah, tefillah — through which comes the essential teshuvah, that we should merit to return to Him, blessed be He, and to fulfill all of the Torah. For the shofar is the aspect of yirah (fear), as it is written: "Can a shofar be sounded in a city and the people not tremble?" And yirah is the aspect of tefillah, as it is written: "A woman who fears Hashem — she shall be praised." And for this reason the Torah was given with the sound of the shofar — to teach that the essential completeness of the Torah is when one merits to make from the Torah, tefillah, which is the aspect of yirah, through which one merits to fulfill the Torah, which is the essential thing, for "not the study is the essential thing, but the action." And this is the aspect of: "And in order that His fear shall be upon your faces, so that you will not sin" — said in the context of the thunderings and lightnings and sound of the shofar with which the Torah was given. That it is "in order that His fear shall be," etc. — that is, so that we should merit tefillah, which is the aspect of kolos (voices/sounds), the aspect of "My voice — to Hashem I cry out; my voice — to Hashem I supplicate," the aspect of yirah as mentioned — that is, that we should merit to make from the Toros, tefillos. Through this, one is saved from sins and merits to fulfill the Torah. And this is: "And in order that His fear shall be upon your faces, so that you will not sin." "So that you will not sin" specifically — for to merit to fulfill the Torah without sinning, this one merits through the aspect of the kolos, the aspect of the sound of the shofar, which is the aspect of yirah — that is, through the tefillos that are made from the Toros, which are the aspect of yirah, the aspect of the sound of the shofar — through them one merits to not sin, but rather to fulfill the Torah, as mentioned. And for this reason we blow the shofar on Rosh HaShanah — in order to draw down the Torah in the aspect of yirah, in the aspect of tefillah — that is, to make from the Torah, tefillah, through which one merits teshuvah to fulfill the Torah, as mentioned. For the first Luchos (Tablets) were broken on account of the sin of the Golden Calf. And then Moshe ascended to appease Hashem, blessed be He, and then Hashem, blessed be He, revealed to him the Thirteen Attributes of Mercy, as it is written there in the matter in Parashas Ki Sisa: "And He said: I shall pass all My goodness before you," etc.; "And Hashem passed before him," etc. That is, because Moshe saw that he had given the Torah to Yisrael with such a revelation of G-dliness and nevertheless they transgressed the Torah and did what they did — therefore he asked Him, blessed be He, His ways, that he should merit to know in which way to instill in Yisrael the fulfillment of the Torah, that they should merit to fulfill the Torah. And then Hashem, blessed be He, revealed to him the Thirteen Attributes of Mercy, which are the aspect of the Thirteen Hermeneutical Rules by which the Torah is expounded, which are drawn from the T'leisar Tikunei Dikna — that is, the aspect of making from the Toros, tefillos, as mentioned. That is, Hashem, blessed be He, revealed to him that through the Thirteen Attributes of Mercy, which are drawn from the Thirteen Rules of the Torah — that is, through making from the Toros, tefillos — through this one merits to instill in Yisrael the fulfillment of the Torah, to return them all to Hashem, blessed be He, in complete teshuvah, as mentioned. And therefore, on Rosh HaShanah, which is the first day of the Ten Days of Teshuvah that conclude on Yom HaKippurim — they being the last ten days of the last forty days during which Hashem, blessed be He, was appeased by Moshe, as our Sages, of blessed memory, said — therefore we draw down this tikkun then. That is, we build then the stature of the tefillah — that is, we engage in drawing down the path of making from Toros, tefillos, through which comes the essential tikkun, as mentioned. This is the aspect of the sound of the shofar, that we return and draw down the receiving of the Torah that was given with the sound of the shofar — that is, mochin are drawn then from the aspect of Atik, as is brought in the Kavanos — that is, we draw down Torah innovations such as these, through which we will merit to raise up the tefillah, that all our tefillos should be for yirah, to merit to do His will, blessed be He, and to make from the Toros, tefillos — through which one merits teshuvah and everything is rectified, as mentioned. And this is the aspect of Malchuyos, Zichronos, and Shofaros — that we say many verses from Torah, Nevi'im, and Kesuvim in the tefillah. That is, we make from Torah, tefillah, as mentioned. And therefore we blow the shofar and pray Malchuyos, etc. — all in the Tefillas Musaf. For Tefillas Musaf is prayed only for the korbanos (offerings) that we would have needed to offer in the Beis HaMikdash. And due to our many sins, the Beis HaMikdash was destroyed and we are unable to offer a korban, etc. Therefore we pray to Hashem, blessed be He, for the rebuilding of the Beis HaMikdash, that we should merit to offer the korbanos, as we say: "And because of our sins," etc.; "And there we shall prepare and offer before You," etc.; "And the Musaf of the day," etc. It comes out that Tefillas Musaf is the aspect of making from Torah, tefillah — that is, from the mitzvah of offering the Korban Musaf we make a tefillah. And in this we draw down the path of making from Toros, tefillos. For this is also in this same aspect of Tefillas Musaf: that each and every person, according to how far he is from fulfilling some mitzvah, whether a positive commandment or a negative commandment, he must pray to Hashem, blessed be He, that he should merit to fulfill it. This is exactly Tefillas Musaf, in which we pray that we should merit to fulfill what we are unable to fulfill now, due to our many sins, during the time of the destruction. And this tefillah is considered in the place of a korban. And also through this, we will merit, in the end of ends, to return to our land and to offer there the korbanos of our obligations. In the same way exactly are the tefillos that are made from Toros: we need to beseech Hashem, blessed be He, greatly that we should merit to fulfill that which is difficult for us to fulfill now, due to our many sins, in the intense exile of the neshamah. And through these tefillos, we will merit in the end to return to Hashem, blessed be He. And also, all the time that we do not yet merit the redemption of the neshamah in completeness, it will be considered for us through the tefillah as though we fulfilled and did what is incumbent upon us. It comes out that Tefillas Musaf is in the aspect of tefillos that are made from Toros. Therefore, we blow the shofar then and pray Malchuyos, etc. For shofar and Malchuyos and Zichronos, etc. — they are all for this aspect: to merit to raise up the tefillah, to make from Toros, tefillos, as mentioned. This is the aspect of Tefillas Musaf, as mentioned. And therefore, on every day that has an additional measure of holiness, we pray Tefillas Musaf — that is, on Shabbos, Yom Tov, and Rosh Chodesh. For all of these holy days are in the aspect of days of teshuvah. For Shabbos is the aspect of "entirely teshuvah," the aspect of "And you shall return to Hashem your G-d," the aspect of the World to Come, as Rabeinu, of blessed memory, wrote in Siman 6. And likewise all the Yamim Tovim are days of teshuvah, as explained in Siman 10 — see there. It comes out that all of the holy days mentioned above — one needs to draw down in them the path of teshuvah into the world, as mentioned. Therefore, we pray Musaf in them, which is the aspect of making from Torah, tefillah, through which comes the essential drawing down of the path of teshuvah into the world, as mentioned. And this is the aspect of Rosh Chodesh. For the essential tikkun of Rosh Chodesh is to fill the blemish of the moon, so that both of them should be equal in their stature, in the aspect of "And the light of the moon shall be as the light of the sun." This one merits through making from the Toros, tefillos. For through this, the aspect of Malchus and Tiferes — which are the aspect of Moshe and Dovid, the aspect of the sun and the moon — both of them are equal in their stature, and both of them make use of a single crown. For the purpose of both of them is one: the purpose of the Torah is teshuvah and good deeds, and this, too, is the purpose of the tefillah, since all of one's tefillah and supplication and request is to merit to fulfill the Torah. For one makes from the Torah, tefillah, that one should merit that the Torah come to actual practice, which is the essential thing and the purpose, as mentioned. And this is the aspect of Rosh HaShanah being established on Rosh Chodesh, which is a great chesed (kindness), as explained in the Torah "Tik'u 1" in Likutay Tinyana — see there the entire Torah. For Rosh HaShanah, which falls on Rosh Chodesh, is the aspect of the inclusion of the sun and the moon together. For the years are counted by the sun and the months by the moon, as is brought. And therefore Rosh HaShanah, which falls on Rosh Chodesh, is the aspect of the inclusion of the sun and the moon together. For then, on Rosh HaShanah, which is the first of the Ten Days of Teshuvah, when we begin to engage in the arousal of teshuvah through engaging in raising up the stature of the tefillah, to make from the Torah, tefillah, as mentioned — therefore then the sun and the moon are included together, in the aspect of "the light of the moon as the light of the sun," for both of them are equal. For all of this one merits through making from the Toros, tefillos. And this is the aspect of the twelve months (Roshei Chodashim) that correspond to the Twelve Tribes of Ka-H. For it has already been explained that making from the Toros, tefillos is the aspect of Tehillim, which consists of five books corresponding to the Five Books of the Torah, as mentioned — that the essential arousal of teshuvah is through this. For Tehillim is propitious for teshuvah, as mentioned. And it is explained there in the Torah "Tehillim," etc., mentioned above, in Siman 73 in Likutay Tinyana, that there are fifty gates of teshuvah, and forty-nine gates every person can enter and attain. But the fiftieth gate is the aspect of the teshuvah of Hashem, blessed be He, Himself, as it were, for also by Him, blessed be He, we find the aspect of teshuvah, as it is written: "Return to Me and I will return to you." And these forty-nine gates of teshuvah are the aspect of the forty-nine letters that are in the names of the Twelve Tribes of Ka-H, etc. And the general principle is that Tehillim contains all the gates of teshuvah, which are the aspect of the totality of the letters in the names of the Tribes. And therefore, through the recitation of Tehillim one merits teshuvah, for through the recitation of Tehillim one merits to arouse the letter of the Tribe that is the gate of teshuvah pertaining to the root of one's neshamah. And through this, one merits teshuvah — see there. And now it is well explained how the twelve months correspond precisely to the Twelve Tribes, for it is all one. For the root of teshuvah is Rosh Chodesh, for then Hashem, blessed be He, said: "Bring upon Me an atonement for having diminished the moon" — as explained in Siman 10, see there. For Rosh Chodesh is the aspect of Malchus Dovid, as mentioned — that is, the aspect of Tehillim that Dovid composed, who is the "sweet singer of Yisrael." And therefore there are twelve months corresponding to the Twelve Tribes, which have forty-nine letters, which are the aspect of the forty-nine gates of teshuvah that one merits to reach through Tehillim, which is the aspect of Dovid — and all of this is the aspect of Rosh Chodesh, as mentioned. And now, how exceedingly correct it is that the twelve months correspond to the Twelve Tribes, for they are both one, as mentioned. And this is: "The Tribes of Ka-H, a testimony for Yisrael, to give thanks to the Name of Hashem." "To give thanks" specifically — the aspect of Tehillim, which is the aspect of giving thanks and praise to Hashem, blessed be He. For the Tribes of Ka-H are the aspect of Tehillim, and all of this is the aspect of Rosh Chodesh, as mentioned. And the essential tikkun of Rosh Chodesh — the aspect of Tehillim, the aspect of the letters of the Tribes of Ka-H — is accomplished on Rosh HaShanah, which is established on Rosh Chodesh, as mentioned. And this is what the verse adjoins there: "For there the thrones of judgment sat" — that is, the aspect of Rosh HaShanah, when the thrones of judgment sit, for it is a day of judgment and din. Then one needs to engage in this tikkun, to arouse the names of the Tribes of Ka-H through Tehillim, in order to merit teshuvah, whose root is Rosh Chodesh, etc., as mentioned. And this is: "Thrones of judgment, thrones of the House of Dovid." For the essential tikkun of Rosh HaShanah, which is the aspect of "thrones of judgment," is rectified through the aspect of Malchus Dovid, the aspect of "thrones of the House of Dovid" — that is, through Tehillim, which is the aspect of Malchus Dovid, as mentioned. And therefore, in truth, then on Rosh HaShanah and the Ten Days of Teshuvah, all of Yisrael engage in the recitation of Tehillim. For the essential tikkun of Rosh HaShanah and the Ten Days of Teshuvah — which is to raise up the tefillah, which is the aspect of Malchus, and to merit teshuvah — this one merits through Tehillim, as mentioned. Which is the aspect of hisbodedus, and of making from the Toros, tefillos, as mentioned. And as explained there in its place, at the end of Siman 73 mentioned above, that for this reason all of Yisrael engage on Rosh HaShanah and Yom HaKippurim, etc. in the recitation of Tehillim, for Tehillim is propitious for teshuvah — see there. That is, as mentioned above. And this is the aspect of Yom HaKippurim, when the Kohen Gadol (High Priest) enters the innermost sanctum, to the place of the Aron (Ark) and the Luchos (Tablets), which are the generality of the Torah in its root. And there is the essential place of the ascent of the tefillah. As is known, all the tefillos ascend through Eretz Yisrael and Yerushalayim and the Beis HaMikdash, etc., until they come to the Holy of Holies, to the point of the Even Sh'siyah (Foundation Stone), through which all the tefillos ascend Above, as it is written: "And they shall pray to You by way of their land and the House that I have built for Your Name," etc. And as it is written: "For My house is a house of tefillah." And the essential point of the holiness of the Beis HaMikdash is in the place of the Aron and the Luchos, which stood upon the point of the Even Sh'siyah — which is holier than everything. It comes out that the essential pinnacle of the Supernal holiness is there, in the place of the Aron — that is, as mentioned above: the essential completeness of holiness is when Torah and tefillah are included together, which one merits through making from the Toros, tefillos, as mentioned. And this is the aspect of the point of the Holy of Holies, where the essential completeness and ascent of the tefillah takes place. And specifically there is the Aron and the Luchos, which are the generality of the Torah — to teach that the essential completeness of the tefillah, the completeness of holiness, is when one makes from the Torah, tefillah, and includes Torah and tefillah together, as mentioned. And therefore, there in the place of the Aron, there is the ultimate yichud (unification), as is known. For there, Torah and tefillah are unified in complete unity, as mentioned. And therefore, the Kohen Gadol enters there on Yom HaKippurim and draws down from there this Supernal wisdom — to make from the Torah, tefillah. Through this comes the essential teshuvah and the essential forgiveness and pardon. And therefore, on Yom HaKippurim the latter Luchos were given, and then Hashem, blessed be He, was appeased by Moshe and said to him: "I have forgiven, as you have spoken" — that his tefillah was accepted. For then, the Torah and the tefillah were included and joined and unified together, for one merits to draw down the tikkun of making from the Toros, tefillos — through which everything is rectified, as mentioned. And therefore we say at the end of Ne'ilah: "Hashem Hu HaElokim" (Hashem is the G-d) seven times. For "Hashem Hu HaElokim" — that is, Hashem and Elokim, which are the aspect of Torah and tefillah, Z'eir Anpin and Malchus, as is known — are all one. For one merits to make from the Toros, tefillos, through which Torah and tefillah are included together in the ultimate unification, as mentioned. And therefore we say "Hashem Hu HaElokim" seven times — this is the aspect of the tefillah, the aspect of "Seven times a day I praise You for Your righteous judgments." And likewise the Torah is in the aspect of seven, as it is written: "She has hewn her pillars, seven." And this is: "Seven times a day I praise You for Your righteous judgments" — which is the Torah. For it is all one: the tefillah, in the aspect of "seven times a day," etc., is made from the Torah, which is the aspect of "Your righteous judgments," as mentioned. And this is the aspect of "refined sevenfold" — seven times seven — through which the seven is included from the seven, and the forty-nine gates of teshuvah shine forth — the forty-nine letters of the Tribes, which are the aspect of Tehillim, which is the aspect of the tefillos that are made from Toros. And then is fulfilled: "And the light of the moon shall be as the light of the sun, and the light of the sun shall be sevenfold," etc. And all of this one merits on Yom HaKippurim, which is the aspect of the secret of the Great Yovel (Jubilee), the fiftieth gate. There is the aspect of the Shofar Gadol (Great Shofar), which is the aspect of the uppermost gate of the fifty gates of Binah that Mashiach will attain — that he will attain the Oraysa d'Atika S'sima'ah, from which is drawn this true wisdom to make from the Toros, tefillos. Through this, all of Yisrael will return to Hashem, blessed be He, forever and ever. And then the partzuf of Malchus, which is the tefillah, is built in completeness, as a complete partzuf equal to his (Z'eir Anpin's). For just as in the partzuf of Z'eir Anpin, which is the Torah, there are 248 limbs and 365 sinews, which are the positive and negative mitzvos, so too there are in the partzuf of the tefillah. For from all of the 248 positive commandments and negative commandments, one constructs the stature of the tefillah, since one makes from the Torah, tefillah, and one prays in detail for the fulfillment of every positive commandment and for not transgressing, chas v'shalom, any negative commandment. But for this, one needs the Torah innovations of the Oraysa d'Atika S'sima'ah, to know the connection and bond of the mitzvos and the holy middos of all the details of the Torah, as mentioned. For example, in this Torah (Likutay Moharan II:73) the connection is explained of the Three Pilgrim Festivals, which break the three evil middos, etc. — through which yirah and tefillah are made, and the distancing from the three middos of gilui arayos (immorality), sh'fichus damim (bloodshed), and avodah zarah (idolatry), and the making of Rosh HaShanah, etc. — as explained in Likutay Tinyana, Siman 1. And in another Siman, matters of tzitzis, emunah, tefillah, Eretz Yisrael, miracles, eitzos, tikkun habris, etc. are explained — as brought in Siman 7. And similarly in the rest of the Toros. And all of this is the aspect of the connections of the middos. And likewise, one needs to intend to make from them tefillos. And then both of them are equal in their stature. And this is the essential tikkun of the moon, the aspect of the tikkun of Rosh Chodesh, which one merits most especially on Rosh HaShanah, as mentioned. And this is the aspect of the sukkah: "Leave the permanent dwelling and sit in the temporary dwelling" — the aspect of: "Do not make your tefillah something fixed, but rather rachamim and tachanunim (mercy and supplications)." And our Sages, of blessed memory, said: this refers to one who knows how to introduce something new in it. And this one merits precisely when one makes from the Toros, tefillos — for then one certainly merits to introduce something new in one's tefillah each time. But without this, in the simple tefillos for the body's needs, it is certainly difficult to introduce something new each time in one's tefillah. For the sukkah is the aspect of raising up the Sukkas Dovid that has fallen, to merit the Sukkas Shalem (Tabernacle of Peace). And all of this is through the aspect of Tehillim that Dovid composed, which is the aspect of making from Toros, tefillos, as mentioned. Through this comes the essential raising of the tefillah from its fallen state — which is the aspect of the Sukkas Dovid that has fallen, due to our many sins, in the aspect of: "When lowliness [comes upon] man" — these are matters standing at the pinnacle, etc. — what is it? Tefillah, etc. For these tefillos that are made from Toros stand at the pinnacle of the world, for from them are made delights that never yet arose before Him, blessed be He, from the beginning of the world, as Rabeinu, of blessed memory, wrote. And this is the aspect of the Sukkas Shalom (Tabernacle of Peace) — that is, to make peace and complete unification between Torah and tefillah, which are the aspect of Z'eir Anpin and Malchus, where the essential yichud and peace takes place. This is accomplished when one makes from Torah, tefillah, as mentioned. And there in the sukkah, all seven shepherds enter — they being the root of the Twelve Tribes of Ka-H. For the Twelve Tribes are the aspect of the twelve diagonal boundaries, the aspect of the twelve single letters that are drawn from the seven double letters, from the aspect of the seven days of building, as is known. And therefore there are forty-nine letters in the names of the Twelve Tribes — seven times seven — for their root is seven, the aspect of the seven shepherds, which are the aspect of the seven double letters. And therefore, seven is included in seven, which is forty-nine — the aspect of the forty-nine days of the S'firah, which correspond to the forty-nine letters of the Tribes, which are the aspect of the forty-nine gates of teshuvah, which are the aspect of Tehillim, as mentioned. For the tikkun of the forty-nine days of the S'firah, through which they received the Torah on the fiftieth day on Shavuos — the Eirev Rav (mixed multitude) sought to ruin through the sin of the Golden Calf, and then the contamination of the serpent, which had ceased at the time of the Giving of the Torah, returned and was drawn down. And now we need to return and rectify this, which is the tikkun of the sin of Adam HaRishon. And the tikkun is completed on Yom HaKippurim, which is the conclusion of the last forty days, etc. But the essential tikkun begins on Rosh HaShanah, which is the day on which Adam HaRishon was created, when we begin this tikkun and engage in it until Sh'mini Atzeres, as explained in the Kavanos of the Ari, of blessed memory. And therefore on Sukkos, during the seven days, we return and draw down the tikkun of the seven complete Shabbosos, which are the forty-nine days of the S'firah. And afterward we merit Sh'mini Atzeres. And therefore it is called by the same name as Shavuos, which is also called Atzeres, and also then we complete the Torah. For then the tikkun that we began on Shavuos is completed. And "better is the end of a matter than its beginning," for the tikkun of Shavuos, they sought to ruin — because we had only received the Torah, and the tikkun of the Thirteen Attributes of Mercy that are drawn from the Thirteen Rules of the Torah, which is the aspect of making from the Toros, tefillos, had not yet been revealed. But now, from Rosh HaShanah and the Ten Days of Teshuvah and Yom Kippur until now, all our engagement is to make from the Toros, tefillos — which is the essential tikkun, as mentioned. And this is the aspect of the Kavanos (intentions) of the eighteen wavings (na'anu'im) — for there are eighteen wavings corresponding to the eighteen berachos of the tefillah. For our intention is to draw down the mochin of Z'eir Anpin through the wavings into Malchus, as brought in the Kavanos — that through the wavings, one draws down the mochin of the six directions into Malchus. And for this reason we wave — in order to arouse the brain that is in the head, to draw down an illumination from the brain in the head into the mochin in the six directions, so that the mochin in the six directions will have the power to illuminate into Malchus, which is the esrog, which is the pri eitz hadar (fruit of the beautiful tree), whose entire beauty is drawn from these mochin, as all this is explained in the Kavanos of the Ari, of blessed memory. That is, all our engagement from Rosh HaShanah until Sh'mini Atzeres is to raise up and build Malchus, which is the tefillah, as mentioned — whose essential building and completeness is when one makes from Toros, tefillos, as mentioned. And this is the aspect of the wavings according to the Kavanos mentioned above. For the mochin in the six directions of Z'eir Anpin are the aspect of the revealed Torah, which is in the aspect of the six days of activity, the aspect of the Six Orders of the Mishnah — this being the aspect of the six directions of Z'eir Anpin, which is the Torah, as mentioned. And the mochin in the head of Z'eir Anpin — this is the aspect of the hidden Torah, the aspect of the Torah innovations of the true tzaddikim of every generation, which are drawn from the Oraysa d'Atika S'sima'ah that is destined to be revealed in the days of Mashiach and in the World to Come. And then this path will be revealed in completeness — to make from the Toros, tefillos. But also now, the essential hastening of the redemption is through this, as mentioned. But when one wishes to make from the Toros, tefillos, one needs for this to draw down true Torah innovations that are drawn from the Oraysa d'Atika S'sima'ah, which is the aspect of the hidden Torah, which is the aspect of the mochin in the head, mentioned above. And this is why we wave with the lulav — in order to draw down an illumination from the mochin in the head, from the aspect of the hidden Torah, into the six directions, into the plain meanings of the Torah, so that they will have the power to illuminate into Malchus — that is, into the tefillah. That is, all the mental faculties of the Torah should be drawn into the tefillah — that is, to make from the Torah, tefillah, as mentioned. And for this, one needs specifically to draw down an illumination from the aspect of the mochin in the head, which are the aspect of the Torah innovations drawn from the Oraysa d'Atika S'sima'ah, as mentioned. For it is impossible to make from the Toros, tefillos except through knowing the connections and bonds of the mitzvos and middos, as mentioned, according to the connections of the S'firos and Supernal attributes. Then one can arouse the Thirteen Attributes of Mercy through these tefillos that are made from the Toros, which are the aspect of the Thirteen Hermeneutical Rules by which the Torah is expounded, from which come all Torah innovations. For example, when someone wants to beseech Hashem, blessed be He, that he should merit to fulfill the mitzvah of tzitzis in completeness — if he does not know the special quality of tzitzis, which middah (negative trait) he will merit to break through tzitzis, and to what level he will reach through it, etc. — then he certainly cannot extend his tefillah enough to break his heart, enough to arouse the mercy of Hashem, blessed be He. For he can only ask: "Master of the Universe, grant me the merit to fulfill the mitzvah of tzitzis in completeness." Even though this too is certainly very good — fortunate is one who takes hold of this, to beseech for every mitzvah from Hashem, blessed be He — even so, he does not yet merit to make his tefillah consist of rachamim v'tachanunim, which refers to one who merits to introduce something new in it. But the essential complete tefillah that is made from Toros comes from the Torah innovations through which one merits to know the special quality of the mitzvos. As with the example of tzitzis with which we began: when a person knows that the mitzvah of tzitzis is propitious for breaking the desire of immorality, and through it one merits the counsel of the tzaddikim, and complete emunah, and tefillah, and Eretz Yisrael, and the working of miracles, etc. — then according to this path, he can certainly arrange many tefillos at wonderful length regarding the mitzvah of tzitzis. For each person, according to what he knows in his soul — how far he is from tikkun habris, and how the desire of immorality overpowers him each time (for this is the essential battle of every person), and everything he goes through in this matter each time — how much he needs to importune Hashem, blessed be He, that He save him to fulfill the mitzvah of tzitzis properly in order to be saved from immorality, which is the desire that stands against him every day to destroy him, chas v'shalom, to distance him from the Life of life. And likewise, when he remembers how far he is from complete emunah, which is the foundation of the entire Torah, etc. And likewise, how far he is from tefillah, etc. And likewise, how many evil counsels of those who invert the truth, etc. overpower him, and how much salvation and mercy he needs to merit true counsel, which are the counsels of the tzaddikim — regarding all of these, he can certainly pour out his speech in his tefillah that he makes from this Torah, to express all that is in his heart through this Torah. And likewise from another Torah that speaks of the mitzvah of mezuzah, which breaks the desire for money and nullifies the bitterness of the burden of parnasah (livelihood), and one merits to be happy with one's lot, etc. For it is known that the bitterness of the burden of parnasah consumes a person's life and distances him from the service of Hashem, blessed be He, etc. — how many supplications and requests from the depths of the heart one can make through this, until he pours out his heart like water before the face of Hashem. And likewise with the other matters explained in this Torah, and likewise in the other Toros. It comes out that the essential completeness of the tefillah — which is when one makes from Toros, tefillos — its essential completeness is through the Torah innovations mentioned above. And this is the aspect of the wavings according to the Kavanos mentioned above — that all our intention is to draw down all the mochin into Malchus; that is, to draw down the mochin of the Torah into the tefillah, to make from the Torah, tefillah. But for this, one needs to draw down the Torah innovations mentioned above, which is the aspect of drawing down the mochin in the head into the six directions, so that the mochin in the six directions will illuminate more, so that they will have the power to illuminate Malchus, which is the tefillah — that is, as mentioned. And therefore, on Hoshana Rabba, when the tikkun is completed, we say then the entire Sefer Tehillim. For this is the essential tikkun that we have been engaging in from Rosh HaShanah until now: to draw down the recitation of Tehillim into the world, and to engage in hisbodedus, and to make from the Toros, tefillos — all of which is the aspect of Tehillim, as mentioned. And this is the aspect of the "seal within a seal" (chosam b'soch chosam) that is made on Yom HaKippurim and Hoshana Rabba: the seal of Malchus — that is, the seal of the tefillah, that no stranger should touch it. This is the aspect of when one merits to pray only for yiras Shamayim, which is the essential completeness of the tefillah, the aspect of "a woman who fears Hashem — she shall be praised," etc., as mentioned. And this is completed on Yom HaKippurim. For from Rosh HaShanah until Yom Kippur we pray for yirah, in the aspect of: "And so, place Your fear," etc. But one still needs to rectify the tefillah further, in the aspect of a "seal upon a seal." And this one merits when one makes from the Toros, tefillos. And this is what we engage in on Sukkos through the Four Species, as mentioned — that we wave with them and draw down the mochin from the head into the six directions, etc. And this is completed on Hoshana Rabba — the aspect of a "seal within a seal," etc. (And this requires study and elaboration, for above we said that also on Rosh HaShanah and Yom HaKippurim we draw down this tikkun of making from the Toros, tefillos, and seemingly this contradicts these words. But this can be easily resolved, for certainly all the tikkun of the tefillah is on Rosh HaShanah. And all the tikkunim of Malchus, which is the aspect of tefillah, that are completed afterward until Sh'mini Atzeres — all of it began on Rosh HaShanah. It is only that the completion of the tikkun of each level is finalized in its time. And according to this, the apparent contradiction above is resolved. Even so, these matters still require study.) And this is the aspect of the Hakafos (circuits) of Simchas Torah, where we circle with the Torah. And we say then supplications and requests: "Please, Hashem, save now!" — to show that the Torah is still in the aspect of makifim (surrounding lights) for us. And all our engagement is to beseech and supplicate from Hashem, blessed be He, to bring the makif inward — that is, we make from the Toros, tefillos, so that the fulfillment of the Torah and the mitzvos, which we have not yet merited in completeness, which is in the aspect of a makif for us — we should merit to fulfill them all in completeness. And this is all our request and engagement. And therefore we are very joyous then, for when one merits such complete tefillos that are made from the Toros — from there comes the essential simchah (joy), the aspect of: "And rejoice in trembling," the aspect of: "And everlasting joy shall be upon their heads," as understood in the Torah "Chosam B'soch Chosam" in Siman 22 — see there. For that too is related to here; understand well there. And see below where it is explained somewhat that what is written there regarding the matter of na'aseh v'nishma, which are Torah and tefillah — that one needs to merit to make from the tefillah, Torah — this is itself the aspect of making from Torah, tefillah. Even though at first glance they seem to be opposites, in truth it is all one to the one who understands. And this is already explained elsewhere, in Hilchos Sefer Torah — see there. And this is the aspect of: "The beginning of wisdom is the fear of Hashem; good understanding to all who do them; His praise endures forever." "The beginning of wisdom is the fear of Hashem," etc. — that is, one must place the fear of sin before one's wisdom, for the purpose of Torah is teshuvah and good deeds, as our Sages, of blessed memory, derived from this verse in Berachos, where it is brought: "It was a common saying in the mouth of Rava," etc. — "It does not say 'to those who study them,' but 'to those who do them.'" And this is what it concludes: "His praise endures forever" — that is, how does one merit this? Through the aspect of "His praise (tehillaso)," etc. — this is the aspect of Tehillim, which is the aspect of making from Toros, tefillos, as mentioned. And this is: "good understanding to all who do them" — for this is drawn from the aspect of the Supernal wisdom, from the aspect of the Oraysa d'Atika S'sima'ah, which is the aspect of "good understanding." For it is certainly a good and wondrous wisdom to bring merit to the world, to bring the Torah to actual practice through the aspect of "His praise endures forever," which is the aspect of Tehillim, the aspect of making from the Toros, tefillos, as mentioned. And this is: "His praise endures forever" — for the aspect of Tehillim, that is, making from the Toros, tefillos — this aspect endures forever. For through this will come the final redemption, which will be a complete redemption, forever and for eternity. For this aspect of Tehillim, etc. endures forever, for it is impossible to ever ruin this — the aspect of: "And I will make a covenant with them," etc.; "not like the [previous] covenant," etc. And this is the aspect of Moshe, Yosef, and Dovid — they are all one aspect. For all three of them departed on Shabbos during Minchah, at the time of ra'ava d'ra'avin (the will of wills), as brought in the holy Zohar (Terumah 156). This is the aspect of the completeness of the tefillah, the aspect of: "And as for me, my tefillah is to You, Hashem, at a time of favor," etc. For Moshe is the Torah, as mentioned. And Dovid is the tefillah, as mentioned. And Yosef is the aspect of the tzaddik, the foundation of the world — the aspect of the Tzaddik who enlivens the worlds, the life of the eighteen berachos of the tefillah. He is the aspect that connects the two: Moshe and Dovid, Torah and tefillah. That is, Yosef is the aspect that draws the Torah into the tefillah, that brings the Torah from the aspect of Moshe to the aspect of Dovid, to make from it tefillah. And therefore, Moshe, Yosef, and Dovid have the numerical value (gematria) of tefillah. For specifically the three of them are the aspect of the completeness of the tefillah. For the essential ultimate completeness of the tefillah is when one makes from Torah, tefillah — which is accomplished through these three tzaddikim, as mentioned. And therefore they departed at the time of the ultimate completeness of the ascent of the tefillah, which is on Shabbos during Minchah, in the aspect of: "And as for me, my tefillah is to You, Hashem, at a time of favor," which we say then. And this is: "Answer me with the truth of Your salvation" — "truth" (emes) is the aspect of the Torah, the aspect of Toras Emes (Torah of truth). That is, through the truth, that I should merit to make from the Torah, tefillah — through this You will certainly answer me and I will have salvation, the aspect of: "Answer me with the truth of Your salvation." And this is: "My strength and the song of Ka-H." "My strength" (ozi) — this is the aspect of the Torah, the aspect of: "Hashem will give strength to His people." "And the song of Ka-H" — this is the aspect of tefillah. That is, when I will merit to join Torah and tefillah — that is, to make from the Torah, tefillah — then certainly "He will be for me a salvation," for certainly I will have a complete salvation, as mentioned. And this is the aspect of the seven shepherds who enter the sukkah, from Avraham until Dovid — all for this aspect. For the beginning is tefillah and the end is tefillah. For the service of the Patriarchs began with tefillah, for there was not yet any Torah. And therefore Avraham established Shacharis, etc. But it was not yet in the ultimate completeness, because the Torah had not yet been given to make from it tefillah. And Moshe and Aharon are the Torah. And Yosef is the one who brings the Torah to the aspect of Dovid, to make from it tefillah, to give birth to good deeds. For the essential offspring of the tzaddikim are good deeds. And then the intention of the Creation is fulfilled in completeness. And therefore all of these seven shepherds enter the sukkah, for on Sukkos we engage in this, etc., as mentioned. And this is the aspect of: "its shade must exceed its sunlight." For in the sukkah, the shade and the sunlight are mixed — they being the aspect of Torah and tefillah. But the shade must be greater, for the essential thing is the tefillah, which is the aspect of yirah, the aspect of: "The beginning of wisdom is the fear of Hashem," etc. — the aspect of: "his deeds exceed his wisdom." For such a tefillah is the aspect of ma'aseh (action), etc. And this is the aspect of: "And there shall be one day known to Hashem, not day and not night," etc. For such a tefillah transcends time, for it is "not day" — which is Torah — "and not night" — which is tefillah — for it encompasses both. And then will be fulfilled what is written after it: "And Hashem shall be King," etc.; "on that day Hashem shall be One and His Name One." And this is the aspect of what is brought in the holy Zohar, that on Sukkos is the aspect of "the female shall surround the male," the aspect of: "And seven women shall take hold of one man," etc. For then the tefillah ascends, through engaging in drawing down the path of making from the Toros, tefillos. And then she is in the aspect of "the female shall surround the male" — that the "woman who fears Hashem," the aspect of tefillah, pursues after the Torah. For what is presently the norm — that the man pursues after the woman — this is because of her diminished stature, which is the aspect of the diminishment of the moon. And as our Sages, of blessed memory, said (Kiddushin 2b): it is like one who lost something — the owner of the lost object searches for his lost object. For now, the tefillah is in a diminished state, and most tefillos are for the body's needs. And then the tefillah does not have the standing to pursue after the Torah and demand it. For the tefillah that is for the body's needs has no completeness except through the Torah, as mentioned. And therefore it is certainly not the good and true way to say: "I will study Torah in order that I may pray for the body's needs" — for this is the aspect of "Do not make it a spade to dig with." For his essential intention is for the body's needs; only because he is embarrassed to ask for his needs, he studies in order to ask. And this is certainly very unseemly. Therefore, it is not fitting for such a tefillah that the tefillah should seek the Torah. But the tefillah that is made from Toros — which is for fulfilling the Torah — then the tefillah is built in great completeness, in the aspect of the filling of the moon, etc. And then certainly the tefillah, in the aspect of a wife, is not embarrassed to pursue after her husband, which is the Torah — in the aspect of "the female shall surround the male," the aspect of "and they shall take hold," etc. For such a complete tefillah can certainly pursue after the Torah and request: "Study and engage in Torah on my account, so that I may make tefillos from these Toros — for all my intention is to do the will of my Creator." And this is: "And seven women shall take hold" — the aspect of tefillah, which is yiras Hashem, the aspect of "Seven times a day I praise You," etc. And this is: "Our bread we will eat and our garments we will wear" — for the bread and garment, which is the parnasah drawn through the simple tefillos for the body's needs — the essential parnasah is drawn from the Torah, for such a tefillah has no power to bestow abundance except what it receives from the Torah, from which all abundance flows. But the tefillah made from Torah, whose entire intention is to fulfill the Torah — this tefillah is itself Torah, and with it are all blessings of abundance, since all its engagement is to fulfill the Torah from which all abundance comes. And this is: "Our bread we will eat and our garments we will wear" — for we do not need you to draw down for us the flow of parnasah through your study. Rather, we ourselves will draw down the abundance, since all our engagement is to draw down the fulfillment of the Torah in practice, which is the essential thing, from which all abundance comes. And this is: "Only let your name be called upon us; remove our disgrace" — that is, to raise the tefillah from disgrace and degradation, from the lowliness of exile, from the aspect of: "When lowliness [comes upon] man" — these are matters, etc. And such a tefillah is the aspect of "a woman of valor, a crown of her husband." And regarding such a tefillah it is said: "Many daughters have done valiantly, but you surpass them all" — the aspect of: "Her husband's heart trusts in her." For there is a wife whose husband must provide for her — he must bring her all the provisions, and she only prepares the food through cooking and baking to provide for her household. And this is the aspect of the simple tefillah for the body's needs, whose entire abundance her husband, which is the Torah, brings to her. It is only that the essential final preparation of the abundance needs to be through the tefillah, so it can descend to the world to provide for the world. But there is an eishes chayil whose husband's entire wealth and vitality come from her — the aspect of: "Her husband's heart trusts in her." And this is the aspect of the tefillah made from Toros — to fulfill the Torah — that the entire vitality of the Torah, which is its fulfillment, comes through her — that is, through the tefillah, as mentioned. And this is the aspect of Simchas Beis HaSho'eivah. The aspect of: "And you shall draw water with joy from the wellsprings of salvation" — "and you shall receive new learning" (Targum). That is, the Torah innovations mentioned above, drawn from Atika S'sima'ah, through which one can make from Toros, tefillos — through which one can pour out one's heart like water before Hashem. This is the aspect of the water libation on the Festival, the aspect of: "And they drew water and poured it before Hashem" — and Rashi explains that they poured out their hearts like water. For precisely through these Torah innovations — the aspect of "new learning" — through which one merits to make from Toros, tefillos — precisely through this one merits to pour out one's heart like water before Hashem. Each person, according to what he knows of the afflictions of his heart and his pains — how far he is from Hashem, and into which evil middos and desires and confusions he has fallen through his sins, and everything he goes through every day — all of this he will be able to find within these tefillos made from Toros, and express his speech before Him, blessed be He, with mercy and supplications regarding them all, like a child who wheedles before his father, until he can pour out his heart like water. And this is: "from the wellsprings of salvation" — for this path is the aspect of the "wellsprings of salvation," where salvation flows forth from wellsprings that never cease, drawn from the flowing stream — salvations without limit or end, that can save everyone, whoever he may be, even if he is as he is. For it is a flowing stream — the aspect of "a well of living water" — wellsprings that never cease to save everyone, the aspect of "the wellsprings of salvation." And this is the aspect of the great simchah, for when one merits to draw down this path, it is certainly a simchah without end — the aspect of "And rejoice in trembling," the aspect of "And everlasting joy," etc., as mentioned. And this is the aspect of the Hakafos with the lulav around the Sefer Torah — the aspect of "the female shall surround the male" — that we say tefillos and Hoshanos around the Torah. For all our intention is to draw the Torah into the tefillah, to make from the Torah, tefillah, as mentioned. And this is the aspect of Adam (man), Dibbur (speech), Ma'aseh (action) explained in the Kavanos. Adam is the aspect of the Torah — "This is the Torah — a man." Dibbur is the tefillah made from the Torah — the aspect of "Hashem, open my lips." Ma'aseh — all our intention in our tefillah is to merit action, to fulfill all the words of the Torah. This is the aspect mentioned above of making from the Torah, tefillah. (Yirmiyah 3): "In those days they will no longer say, 'the Ark of the Covenant of Hashem,' etc.; at that time they will call Yerushalayim 'the Throne of Hashem,' etc.; and they will no longer walk after the stubbornness of their evil heart." Yerushalayim — yirah shaleim (complete fear) — is the aspect of tefillah, for there is the Beis HaMikdash: "My house is a house of tefillah." The essential completeness of the Torah will be when it comes into the aspect of Yerushalayim — that is, into the tefillah. Through this one merits to guard and do and fulfill — "not the study is the essential thing, but the action." "Take with you words and return to Hashem" — "words" specifically. For certainly teshuvah is very difficult. For since even before he sinned and was caught in the snares of the evil inclination, he did not have the strength to stand against it — all the more so afterward, when he has already been caught in what he has been caught. Therefore the essential teshuvah is through the recitation of Tehillim, which is the aspect of hisbodedus — and the essential thing is when one makes from the Toros, tefillos. For then he can at least speak with his mouth and beseech Hashem, blessed be He, regarding all the words of the Torah, regarding every mitzvah, that he should merit to fulfill it and to return to Him, especially regarding matters he has already transgressed. Through this he will merit teshuvah — the aspect of: "Take with you words and return." And this is the aspect of the Vidui of Yom Kippur, where one specifies all the sins, feels remorse for them, and beseeches Hashem: "May it be Your will that I not sin." It comes out that one makes from the Torah, tefillah — from all the mitzvos of the Torah that he mentions having transgressed, he prays about them to Hashem that He save him in the future and forgive him for the past, until it is considered as though he fulfilled the entire Torah. All of this is tefillah made from Torah. It comes out that the entire day of Yom HaKippurim we engage in making from the Torah, tefillah, through the many confessions we say then. For then this is needed, for it is the last day of the last forty days, when the essential completion of the tikkun of the sin of the Golden Calf takes place — when they transgressed the Torah. The essential tikkun is through making from the Toros, tefillos — which is the aspect of the Thirteen Attributes of Mercy that were revealed to Moshe then for the sake of the tikkun, as mentioned. [The text notes: "This belongs above."] And this is (Yirmiyah 31): "How long will you hide yourself, O wayward daughter? For Hashem has created a new thing on the earth — the female shall surround the male." And Rashi explains the verse regarding teshuvah, and these are his words: "'Tis'chamkin' — you hide from Me, for you are ashamed to return to Me because of your ways. Behold, a new thing has been created on the earth — that the female shall pursue after the male to ask him to marry her, in the manner of: 'I will go about the city; I will seek,'" etc. End of Rashi's words. And seemingly, what is the connection of "the female shall surround the male" — that the female shall pursue after the male, etc. — to the matter of teshuvah? But according to the above, it is well explained. For man and woman, male and female, have their root far above, in a very lofty place, upon which all the Supernal yichudim (unifications) depend, as is understood throughout the holy Zohar and the writings of the Ari, of blessed memory. And they are the aspect of HaKadosh Baruch Hu and K'nesses Yisrael; and they are the aspect of the Written Torah and the Oral Torah, which are the aspect of Torah and tefillah. For tefillah is the aspect of the Oral Torah, for the essential completeness of the tefillah is when one makes from the Torah, tefillah — which is the aspect of the Oral Torah. For it is impossible to make from the Torah, tefillah, in completeness, except through the aspect of the Oral Torah, which is the aspect of the totality of all the Torah innovations that each person innovates — all of which are drawn from the aspect of the spirit of Mashiach, who merits the renewal of the Torah in the ultimate completeness, which is the aspect of the Oraysa d'Atika S'sima'ah. And through these innovations, this path will be drawn in completeness into the world — to make from the Toros, tefillos, as mentioned. And then we will not be ashamed to return to Hashem, blessed be He, even if we did what we did, and even if we are now as we know ourselves to be, each and every one. Nevertheless, through this path of making from the Toros, tefillos — which is now drawn from the aspect of the glimmering of Mashiach, who glimmers to come speedily in our days, for certainly he will not tarry any longer, chas v'shalom, as he has tarried until now — through this path, we can all, however we may be, return to Hashem, blessed be He. Since all our teshuvah and our hope and our trust in Hashem, blessed be He, is only through tefillah — that we anticipate and beseech and supplicate Hashem that He return us to Himself and help us and save us by His great might and His wondrous kindnesses, to fulfill the entire Torah from now on — therefore now we certainly should not fall in our resolve from praying to return to Hashem because our deeds are not proper. For after all, on the contrary — this itself is our request from Hashem, that He help us to rectify our deeds! And in this we can engage always, until He has mercy on us from Heaven to fulfill our request. And in truth, one who is strong in this path — to engage much in hisbodedus and to make from the Toros, tefillos, and to engage in such tefillos always, however he may be — his end will certainly be good. And in the end of ends, he will certainly return to Hashem, blessed be He, in truth — as we understood from Rabeinu's holy mouth many times, and as is explained in his holy works. And this is what the verse cries out: "How long will you hide yourself, O wayward daughter?" And Rashi explains it regarding teshuvah, as mentioned. That is, the verse calls out in protest and cries with a great, awesome, fearsome voice regarding how we fall in our resolve each time from returning, because of the multitude of our evil deeds — that we repeated our folly innumerable times. And as is known, most of those who distance themselves from Hashem, blessed be He, do so because of such falls — because they see that it has been so long that they have desired to return, and each time they fall more and more. For the more they wish to escape the mire and mud, the Ba'al Davar (the Adversary) provokes and overpowers them more and more. And because of this, their hands grow weak from returning further, as if, chas v'shalom, hope is lost. And regarding this the verse calls out: "How long will you hide yourself" — "How long will you hide from Me, for you are ashamed to return to Me because of your ways?" "Behold, a new thing has been created on the earth" — that the female shall pursue after the males, etc. That is, the aspect of "the female shall surround the male," which is the aspect of making from the Toros, tefillos, as explained above — which is the aspect of Sukkos, the aspect of "and they shall take hold," etc., as mentioned. That from all the words of the Torah and the mitzvos, both positive commandments and negative commandments, one makes from them tefillos, as mentioned. And through this path, you need not be ashamed to return to Me always, however it may be, for My mercies never cease. And each time you can come with tefillah and supplications to ask Me to draw you close from now. And certainly your words will avail in the end of ends. For this path is drawn from the aspect of the final redemption, which has no cessation — which is the aspect of "the wellsprings of salvation," for this path of salvation never ceases, as mentioned. For it is a path that our forefathers walked in from of old — Avraham, Yitzchak, and Yaakov, and Moshe, and Aharon, and Yosef, and Dovid. And all the early tzaddikim engaged in tefillah and hisbodedus extensively to draw close to Hashem, blessed be He. But in the beginning they could not yet merit this in completeness — to make from Torah, tefillah — because there was not yet Torah in the world. And all the Patriarchs had to engage extensively in tefillah, until Moshe merited, through his abundant tefillos — the aspect of "A tefillah of Moshe" — to draw down the Torah. But the time had not yet arrived to go back and bring the Torah into the tefillah and to blaze this path in the world of making from the Toros, tefillos. And therefore, what happened happened — that the Eirev Rav corrupted and caused Yisrael to sin, etc. — until Dovid HaMelech, peace be upon him, came, who completes the seven shepherds. And he was the root of the soul of Mashiach, and he began to arouse this path of making from the Toros, tefillos — which is the aspect of Tehillim, etc., as mentioned. But the essential completion will be in the days of Mashiach, as mentioned. And therefore, through this path we will not be ashamed and we will not be humiliated, ever — for however we may be, we will return to Hashem, blessed be He, as mentioned. And this is the aspect of: "In place of my love, they accuse me — but I am tefillah." "Love" (ahavah) — this is the aspect of the Torah, the aspect of Toras Chesed (Torah of lovingkindness). And as Rabeinu, of blessed memory, wrote on the verse "By day Hashem commands His lovingkindness" — that all the mitzvos of the Torah are the aspect of love and chesed, etc. And this is: "In place of my love, they accuse me" — that whenever I merit the aspect of love, which is the aspect of the mitzvos of the Torah — whenever I wish to begin to engage in some Torah or mitzvah, which are the aspect of love and chesed — "they accuse me" — they provoke and accuse me and seek to make me fall, chas v'shalom. And I do not know what to do against them, for they provoke me greatly. Therefore all my engagement is tefillah — the aspect of "but I am tefillah." That is, from the Torah which is the aspect of love, I make from it tefillah. And through this I still anticipate salvation — that I will merit to return to Hashem, blessed be He, in truth, as mentioned. And this is what is written adjacent there in Yirmiyah, after the verse "How long will you hide yourself," etc.: "Behold, days are coming, says Hashem, and I will sow the House of Yisrael, etc., with the seed of man and the seed of animal." And Rashi explains: "The good ones and the foolish among them — I will sow them all to be My seed: the seed of man and the seed of animal." Targum Yonasan: "I will establish them like men and make them prosper like animals whose sins are not visited upon them." End of Rashi's words. "Man" (adam) — this is the aspect of the Torah, the aspect of: "This is the Torah — man." "Animal" (beheimah) — this is the aspect of tefillah, for beheimah has the numerical value of the Name Ba"N (52), which is the aspect of Malchus, as brought in the writings [of the Ari]. For the essential thing in tefillah is that one should make oneself like an animal — as though one has no understanding at all — and simply ask for mercy and supplications, in the aspect of: "As a hart yearns for the water brooks," etc. And as it is written: "Like the animals of the field I yearn for You," etc. — the aspect of: "Like a swift horse, like a crane, so I chirp; I moan like a dove," etc. And through this aspect — that Hashem, blessed be He, will sow Yisrael with the seed of man and the seed of animal together, that they will make from the Toros, tefillos, as mentioned — through this there will be salvation for all, in the aspect of: "I will establish them like men and make them prosper like animals whose sins are not visited upon them." For through this is the essential teshuvah and forgiveness of all sins, for it is the aspect of the Thirteen Attributes of Mercy, through which is the essential forgiveness and tikkun, as mentioned. And this is what is written adjacent there: "Behold, days are coming, and I will make a covenant with the House of Yisrael," etc. That is, as mentioned, for through this path we will merit to fulfill the Torah forever — the aspect of: "I have placed My Torah in their midst, and upon their heart I will write it." "Heart" (leiv) — this is the aspect of tefillah, for "the service of the heart — this is tefillah." That is, the Torah will be written within the heart — that they will write from the Toros, tefillos, which are the aspect of the heart. And through this we will return to Him, blessed be He, in truth, and He will draw us close in His mercy — the aspect of: "And I will be their G-d, and they will be My people." And this is the aspect of Yaakov and Leah and Rachel. Rachel is the aspect of the Oral Torah, as Rabeinu, of blessed memory, wrote in Siman 12, in the Torah [discourse beginning] "A praise of Dovid." Leah is the aspect of tefillah, the aspect of: "And the eyes of Leah were soft" — for she would weep that she should not fall to the lot of Eisav — in the aspect of: "With weeping they shall come, and with supplications I will lead them." Yaakov is the aspect of the generality of the Torah, the aspect of: "The Torah that Moshe commanded us is an inheritance of the congregation of Yaakov" — that is, the aspect of the Written Torah. For the Written Torah and the Oral Torah are the aspect of man and woman, the aspect of Yaakov and Rachel, as is known. And we have already explained that the essential tefillah that one makes from Torah is through the Oral Torah, which is the aspect of the Torah innovations drawn from the Thirteen Attributes, etc. — whose root is the Thirteen Rectifications of the Holy Beard — through which specifically one knows how to make from the Toros, tefillos, which are the aspect of the Thirteen Attributes of Mercy, as mentioned. And therefore Leah and Rachel are considered as one, as brought in the holy Zohar and in the writings of the Ari, that Leah and Rachel are considered as one, for sometimes they are included in a single partzuf. And Yaakov, who is the foundation of the Torah, the aspect of the Written Torah — all his labor was for Rachel, who is the aspect of the Oral Torah. For the Written Torah has no completeness without the Oral Torah. And it is impossible to give birth to any service and mitzvos and good deeds from the Written Torah except through the Oral Torah. For from the Written Torah alone, one does not know any mitzvah in completeness — for the entire mitzvah of tefillin is stated only in one verse: "And you shall bind them," etc. And we do not know whether the tefillin are of leather or of silver and gold, nor where is the place of their laying and their binding. And similarly all the numerous laws of tefillin — all of them we know only through the Oral Torah. And so with the rest of the mitzvos, as is explained elsewhere. And therefore all of Yaakov's labor was for Rachel. But in truth, it is impossible to merit the fulfillment of the Torah and mitzvos in completeness — which are the aspect of Yaakov and Rachel — except through tefillah and supplications, as mentioned, which are the aspect of Leah, as mentioned. And because Torah and tefillah are dependent on each other — for it is impossible to merit the Torah except through tefillah, and it is impossible to merit the tefillah except through the Torah, for one must make from the Torah, tefillah — therefore one must study Torah in order to know what to pray about and to make from the Torah, tefillah. But also, to merit studying Torah, one needs tefillah, as we pray every day: "And enlighten our eyes in Your Torah," etc.; "and place in our hearts understanding," etc.; "to learn and to teach," etc. And because of this, one does not know where to begin — as Rabeinu, of blessed memory, wrote elsewhere, that there are several things where one does not know the beginning. And therefore, even Yaakov Avinu, peace be upon him, could not grasp the matter, and he thought that one must first cling to Rachel, who is the aspect of the Oral Torah — for on the surface it appears that one must begin from engaging in Torah, as mentioned. And also because Leah is the aspect of alma d'is'kasya (the hidden world), and Rachel is the aspect of alma d'is'galya (the revealed world). That is, Rachel, who is the aspect of the Oral Torah — this is the aspect of the revealed world, for the quality of Torah innovations, everyone sees and it is beloved in the eyes of all people, because they contain great wisdom and intellect that is revealed to the eye of all. And this wisdom and intellect is valued and beloved in the eyes of all, for "wisdom gives life" and it is valued in the eyes of all, as Rabeinu wrote in the Torah [discourse] of "one who knows of Eretz Yisrael," etc., in Siman 40 in Likutay Tinyana. But Leah, who is the aspect of tefillah, is the aspect of alma d'is'kasya, for the value and quality of tefillah is sealed and hidden from the eye of all. For tefillah is only the aspect of emunah (faith), and it is impossible to understand the matter of tefillah through any intellect at all. And therefore it is said regarding tefillah: "When lowliness [comes upon] man," etc. And our Sages, of blessed memory, expounded: "These are things that stand at the summit of the world, yet people treat them lightly. And what are they? Tefillah." And this is the aspect of: "And Rachel was beautiful of form and beautiful of appearance, and the eyes of Leah were soft," etc. For the beauty and splendor of the Oral Torah, everyone sees, and it is valued in the eyes of all, and everyone runs toward the Mishnah. But "the eyes of Leah were soft" — for she would weep constantly that she should not fall to the lot of Eisav — which is the aspect of the tefillos that one prays to Hashem, blessed be He, to be saved from the evil inclination and its forces, which is the Samech-Mem, who is the prince of Eisav. And this is the aspect of her weeping that she should not fall to the lot of Eisav. And she wept so much that her eyes became soft. And this is a hint regarding K'nesses Yisrael — that each and every one of Yisrael must weep as much as Leah, that he should not fall to the lot of the Samech-Mem, chas v'shalom, which is the aspect of Eisav, as is explained elsewhere. But the qualities and importance of this matter of tefillah, not everyone sees, for it is the aspect of alma d'is'kasya, for the secret of tefillah is very lofty, sealed, and hidden. And therefore people, even the upright, do not pursue after this so much. And on the contrary, people treat it lightly, for tefillah is the aspect of "things that stand at the summit of the world" — which is very lofty and exalted — but people treat it lightly. And even Yaakov could not grasp the matter mentioned above, and he labored specifically for Rachel, as mentioned. And Lavan the Aramean, in his great deceitfulness, wished to deceive Yaakov and switch Leah for Rachel. For Lavan did not know the quality of Leah at all — the aspect of the quality of tefillah — for he certainly treated tefillah with utter contempt. And therefore he thought that there was no value in Leah at all, and he thought he had greatly deceived and swindled Yaakov by switching Leah for Rachel. But in truth, it was all from Hashem, for His thoughts are very deep, blessed be He, and in truth it was all for a great good. For Rachel the righteous one handed over the signs to her sister Leah so that she would not be embarrassed — for Yaakov had given the signs to Rachel. This is the aspect of the signs of the Torah, the aspect of: "Set up signposts for yourself" — and our Sages, of blessed memory, expounded: "Make signs for the Torah." For one must make signs in the Torah so it will not be forgotten and not be exchanged, so as not to expound the Torah improperly. And all the signs are in the aspect of the Oral Torah, which is the aspect of Rachel, for there is where all the Masorah (tradition) and the signs are. But Rachel, who is the aspect of the Oral Torah, handed over all the signs to her sister Leah, who is the aspect of tefillah, and teaches her how to speak with Yaakov, who is the generality of the Torah — and how to make from the Torah, tefillah. And then, in truth, Rachel and Leah are included together, for the Oral Torah and tefillah are both one aspect. And both join with Yaakov, who is the foundation of the generality of the Torah — and all in order to give birth to the Twelve Tribes of Ka-H, which have forty-nine letters, corresponding to the forty-nine gates of teshuvah — which is the aspect of Tehillim, for all of this is the aspect of making from the Toros, tefillos, as mentioned. For in truth, regarding all those matters where one does not know where to begin, one must begin from both together and engage in this one and in that one. As with this matter of Torah and tefillah, where one does not know where to begin — one must begin from both. That is, to engage each day in both — to study a bit of the day and to engage in tefillah a bit of the day. And then, even though at first he certainly does not know well the order of tefillah and how to make from Torah, tefillah — nevertheless, Hashem, blessed be He, has mercy on him and enlightens his eyes, and gives over to him the signs and pathways of the Torah, and teaches him, according to his level, how to make from Torah, tefillah. And afterward, through the tefillah, he knows how to attain the Torah more. And then he merits to know the order of tefillah more — and so each time, each one strengthens the other: the tefillah strengthens the Torah, and the Torah strengthens the tefillah. And this is the secret of why, at first, Rachel — who is the Oral Torah — handed over the signs of the Torah to Leah, who is the tefillah. And therefore the main bearing of children was through Leah, who bore six tribes, for the essential offspring of the tzaddikim — which are good deeds — come through the tefillah, which is the aspect of Leah, alma d'is'kasya, as mentioned. And also all the bearing of Rachel was only in the merit of her having handed over the signs to her sister, as our Sages, of blessed memory, said: "And G-d remembered Rachel" — that she handed over the signs to her sister. That is, all the bearing of the tzaddikim who give birth to good deeds through the Torah — which is the essential thing, for "not the study is the essential thing," etc. — the essential bearing is only through having handed over the signs to Leah, who is the tefillah. That is, through the fact that all the study of the Oral Torah — the aspect of Rachel — is all for the sake of meriting to make from the Torah, tefillah. This is the aspect of Rachel handing over the signs of the Torah to Leah, who is the aspect of tefillah, as mentioned. For the essential merit of the complete tzaddikim who merit mitzvos and good deeds and being saved from the evil inclination and its forces — the essential thing is through tefillah, that they pray to Hashem, blessed be He, to merit to fulfill the Torah. And as Rabeinu, of blessed memory, wrote, that all the tzaddikim merited their level only through hisbodedus and tefillos, etc., as is explained in his holy conversations. And therefore Yaakov merited that even the maidservants were included in holiness. For shifchah (maidservant) has the numerical value of Mishnah with the kollel, as brought in the writings of the Ari, of blessed memory. And when one does not study properly — that is, when the study is not in order to guard and do and fulfill, but rather to aggrandize oneself and to provoke — then it is said: "And a maidservant when she inherits her mistress." But through proper study of the Six Orders of Mishnah, one separates the good from the bad — by separating the permitted from the forbidden, etc. And then the aspect of the maidservant is included in holiness, under the hand of her mistress — as it was at the splitting of the Reed Sea, when a maidservant saw upon the sea, etc. And it is impossible to give birth from the Torah a birth of holiness unless one subdues the Sitra Achra until the maidservant is included in holiness. And this is the secret of the Patriarchs marrying maidservants. But Avraham, even though he subdued the aspect of the evil maidservant through Sarah giving him her maidservant, and he merited afterward to give birth in holiness to Yitzchak — nevertheless, [the evil] was not yet entirely transformed from bad to good. And therefore the actual birth of the maidservant was a birth of the Sitra Achra — which is Yishmael. But Yaakov Avinu, through meriting both Rachel and Leah — and the two were included together, which is the aspect of making from the Torah, tefillah — through this is the essential subjugation of the evil maidservant completely, until she is transformed from bad to complete good. For the essential subjugation of the Sitra Achra in completeness is through the tefillah that one makes from Torah — through which all the tzaddikim merited their level. Therefore Yaakov merited to marry the maidservants in complete holiness, until he merited to give birth even from them holy and awesome offspring — the Tribes of Ka-H. For from Torah by itself, there is sometimes sustenance for the Sitra Achra, chas v'shalom — which is the aspect of the evil maidservant that puts into one's mind to study not for its own sake, to aggrandize and to provoke. And then it is the aspect of "a maidservant when she inherits her mistress," which is the aspect of Mishnah, as is hinted in the Tikkunim. And similarly from tefillah by itself, the Sitra Achra can cling, when one puts into one's mind to pray only for the body's needs, etc., as mentioned. But when Torah and tefillah are included together — and all one's tefillah is that one should fulfill the Torah, and all one's study of the Torah is in order that one should know how to make tefillos from the Toros, in order that one should merit to guard and do and fulfill — then Torah and tefillah are included together in the ultimate unification. And then "all workers of iniquity shall be scattered" and the Sitra Achra has no sustenance at all. On the contrary — the bad is transformed to good, and the maidservants are included in holiness. This is the aspect of Yaakov, for through meriting Leah and Rachel — which are the aspect of Torah and tefillah together, as mentioned — through this he merited to give birth even from the maidservants, Tribes of Ka-H. For everything is included in holiness through making from the Toros, tefillos — through which is the essential teshuvah and the essential forgiveness of Rosh HaShanah and Yom HaKippurim, when sins are transformed into merits, as mentioned. And this is: "Give ear, O heavens, and I will speak, etc. My teaching shall drip as rain," etc. — that certainly my words shall enter your ears. As Rashi explains there in its context. And the reason is: "For I will call in the Name of Hashem" — for I will call and pray in the Name of Hashem and make from the Toros, tefillos. And through this, certainly "my teaching shall drip as rain, my speech shall flow as dew" — that my words will be established and will enter your hearts like rain and like dew. And you will merit to fulfill the Torah. For the essential fulfillment of the Torah is through making from Toros, tefillos, as mentioned. For the entire Song of Ha'azinu was said in order that we should merit, in the end of days, to fulfill the Torah, as it is written there in the matter: "And I will surely hide My face," etc.; "and this song shall testify before them as a witness, for it shall not be forgotten from the mouth of their offspring." For the Song of Ha'azinu is the aspect of tefillah, which is the aspect of song and melody — the aspect of the ten types of melody with which Dovid HaMelech, peace be upon him, composed the book of Tehillim, as mentioned. That is, through this song, Moshe Rabeinu, peace be upon him, included all of the Torah within the aspect of song, which is the aspect of tefillah. And through this he illuminated within us this illumination — to merit and to make from the Toros, tefillos — through which is the essential fulfillment of the Torah in the end of days, the aspect of: "and this song shall testify," etc., "for it shall not be forgotten from the mouth of their offspring," etc., as mentioned. And this is the aspect of what is found in the words of our Sages, of blessed memory, that Rachel herself lay beneath the bed and spoke the signs with Yaakov at the time he was joined with Leah — in order that Leah should not be embarrassed. And in the writings of the Ari, of blessed memory, there is a great and awesome secret regarding this — that so is the matter in the secret of the Supernal yichudim: at the time the Light called "Yaakov" is joined with the Light called "the aspect of Leah," then the aspect of Rachel is beneath the bed, etc. — see there in Eitz Chayyim. And according to our path explained above, this secret is well aligned with the matter of tefillah mentioned above. For it is known that the essential all the Supernal yichudim and zivvugim (unions) are made according to the service of those below — and especially through tefillah, which is the essential completeness of the yichud, as is known in the Kavanos. That is, at the time a Jewish person enters to pray his tefillah and his conversation before Hashem, blessed be He — that he should merit to draw close to Him and to fulfill His Torah and mitzvos — and he wants to make from the Torah, tefillah, but there is not yet a word on his tongue to speak, for he does not yet know the pathways and signs of the Torah, and he does not know how to pray and speak and converse — then the aspect of Rachel, which is the aspect of the Oral Torah, the aspect of the Torah innovations from which the pathways are drawn to make from Toros, tefillos, as mentioned — she herself has compassion on this Jewish person who is praying, who is in the aspect of Leah, as mentioned. And she hands over to him the signs and pathways of the Torah, and she herself speaks with her beloved, the aspect of Yaakov, the aspect of the general root of the Torah — in order that he should be able to make from the Torah, tefillah, so that Torah and tefillah should be joined together, in order that they should give birth to good deeds. And this is the aspect of the words that flow to a person at the time he enters into hisbodedus and pours out his conversation before Hashem, blessed be He — for at first he does not know any word to speak. And when he is firm in his resolve and forces himself nonetheless to speak — then, for the most part, words come to him that he never imagined he would speak. And these words are sent to him from Heaven and are drawn from the aspect mentioned above. And this is the aspect of Yom Tov, on which all melachos (labors) are forbidden as on Shabbos, except for ochel nefesh (food preparation), which is permitted on Yom Tov, as they said in the Mishnah: "There is no difference between Yom Tov and Shabbos except ochel nefesh alone." For all the Yamim Tovim are a remembrance of the Exodus from Egypt, when we merited to receive the Torah through Moshe Rabeinu, peace be upon him — as it is written: "When you take the people out of Egypt, you shall serve G-d on this mountain." For the essential purpose is Torah and tefillah, for which every person was created. And this is the aspect of: "The end of the matter, all has been heard: Fear G-d and keep His commandments, for this is the entirety of man." "Fear G-d" — this is tefillah, which is the aspect of yirah, the aspect of: "A woman who fears Hashem, she shall be praised" — as Rabeinu, of blessed memory, wrote many times. "And keep His commandments" — this is Torah. And it concludes: "for this is the entirety of man" — for this is the essential endurance, vitality, and purpose of every person, for the sake of which all the worlds were created from beginning to end. And it is all for this purpose — that one should merit to engage all one's days in Torah and tefillah, and go from level to level until the highest level. For there are many, many aspects and levels in Torah and tefillah, as is explained in the Torah [discourse] "Chosam B'soch Chosam" (Seal within a Seal) in Siman 22 — see there. And if a person would merit this in completeness, all the toils and exertions of all the occupations and labors — which are comprised in the thirty-nine melachos — would be nullified. For all the toils of earning a livelihood, the need to engage in occupations and labors, all came about through the sin of Adam HaRishon, upon whom it was decreed: "In sorrow you shall eat of it; by the sweat of your brow you shall eat bread," etc. — because he blemished the Tree of Knowledge of Good and Evil. For then he blemished Torah and tefillah. For he needed then to fulfill this mitzvah — not to eat from the Tree of Knowledge — in which the entire Torah was comprised, as is known. And also he needed then to pray his tefillah to rectify the entire world, as brought in the writings [of the Ari]. And as is explained in Rashi's commentary on the verse: "And every shrub of the field was not yet on the earth, etc.; and there was no man to work the ground." And Rashi explains: "On the third day, when it says 'and the earth brought forth,' they did not emerge — they stood at the opening of the ground until the sixth day. And why? Because He had not caused it to rain," etc. "And when man came," etc. — "he prayed for them and rain fell, and the trees and grasses sprouted." It comes out that the tikkun of all things could not be completed except through the tefillos of Adam HaRishon. And he still needed to pray further to complete the tikkun of all the worlds in completeness, as explained in the writings. But the Samech-Mem overpowered him with his stratagems and enticed him until he ate from the Tree of Knowledge, and he could no longer pray his tefillah that he needed to pray for the tikkun of the worlds. And through this, all the worlds were disrupted, such that their tikkun will not be completed until the coming of Mashiach, as brought. And through this, the toil of earning a livelihood was decreed — the aspect of the thirty-nine melachos, the aspect of "in sorrow you shall eat of it," etc. It comes out that the essential blemish of the thirty-nine melachos is drawn from the blemish of the Torah and tefillah of Adam HaRishon. And also now, each person, according to how much he merits to engage more in Torah and tefillah in greater completeness — to that degree he pushes away and nullifies from himself the contamination of the serpent, which is the burden of the thirty-nine melachos. For he merits that his work is done by others, as our Sages, of blessed memory, said: "When Yisrael do the will of the Omnipresent, their work is done by others." And therefore in the future, when all Yisrael will engage in Torah and tefillah — then it will be fulfilled: "And strangers shall stand and tend your flocks," etc. For this is a great principle: that all the sustenance of the world and all the hashpa'os (influences/abundance) are drawn only through Torah and tefillah. For the essential creation of the world was through the Torah, as it is written: "And I was beside Him as a master craftsman." "Do not read amon (craftsman) but uman (artisan)," etc. And as our Sages, of blessed memory, said: "Through the Torah, the Holy One, blessed be He, created the world." And also now, all the sustenance of the world and all the renewal of Ma'aseh Bereishis each day continually — through which all the hashpa'os and vitality for the sustenance of the world are drawn — all of it is only through the Torah, as it is written: "And in His goodness He renews each day continually the work of creation." "There is no 'good' but Torah," as Rabeinu, of blessed memory, wrote elsewhere. But all the vitality and hashpa'os drawn through the Torah — their form is not completed in fullness and they do not descend to the world except through the tefillah. For through tefillah is the essential forming of the shefa (abundance) and the vitality for good, and its drawing and descent into the world. For the tefillah is the aspect of the essential vessel that forms the shefa for good, until it is completed in its fullness and goodness, and draws it into the world. As is understood in many places, and as is explained in the Torah [discourse] "We have a well in the field" in Siman 31 — see there well, and especially in the supplements explained there afterward, in my own words, beginning with: "the joining and combining of the letters," etc. See there what is explained — that the letters of the Torah are active forces, etc. But the essential forming of them for good is according to the yearnings, etc. And it is explained there that one must express the yearnings with a full mouth, and for this the order of the tefillos was arranged, etc. And this is: "If the Rav resembles an angel of Hashem of Hosts," etc. — "Torah they shall seek from his mouth," etc. — that the letters of the Torah seek to be formed from his mouth, through his speaking with his mouth his yearnings and longings of holiness, which are the essential completeness of the tefillah. As explained above, the essential completeness of tefillah is when one makes from Torah, tefillah — that one prays to Hashem, blessed be He, that one should merit to fulfill all the words of the Torah, etc. And then one certainly forms the letters of the Torah for good, and merits to complete the forming of all the hashpa'os drawn through the Torah — to form them for good, and to draw them and bring them down into the world to sustain all the worlds in the ultimate completeness. And therefore, each person, according to how much he merits to engage in this — that is, in Torah and tefillah, and the essential thing being to make from the Torah, tefillah, as mentioned — then certainly all the hashpa'os and vitality are formed for good. And then the contamination of the serpent is pushed away, and all the toils of the thirty-nine melachos are pushed away and nullified — the great toil needed before one can form and draw the shefa and the livelihood. For all of this is drawn from the sin of Adam HaRishon, who blemished Torah and tefillah, etc. — through which it is impossible to form the shefa and bring it down to the world except through the great toil of the thirty-nine melachos, as mentioned. But one who merits to engage in Torah and tefillah as mentioned — according to his engagement, he rectifies the sin of Adam HaRishon. And he merits to draw all the hashpa'os and blessings through the Torah, and to complete the forming of the shefa and bring it down to the world in completeness through the tefillah. And therefore the toils and burdens of the melachos are nullified from him, according to his engagement in holiness, in Torah and tefillah, as mentioned. And this is the aspect of the difference between Shabbos and Yom Tov. On Shabbos, all the melachos in the world are forbidden, while on Yom Tov, ochel nefesh alone is permitted and all other melachos are forbidden as on Shabbos. For Shabbos is the aspect of the completion of the tikkun in the completeness after which there is no further completeness, for Shabbos is the aspect of Olam HaBa, when the tikkun will be completed in the ultimate completeness. And then everything will be nullified, and nothing will remain but Torah and tefillah, which the tzaddikim will merit in the future. For then the Oraysa d'Atika S'sima'ah will be revealed, which is the aspect of the secrets of the Torah, which are the aspect of tefillah, as brought in the words of Rabeinu, of blessed memory. For then they will merit the ultimate purpose — to know and to recognize Him, blessed be He, and to give thanks and to praise Him, blessed be He — as is explained in the Torah [discourse] "The days of Chanukah," etc., in Likutay Tinyana Siman 2. And this is the aspect of Torah and tefillah: for to know and to recognize Him, blessed be He — this is the aspect of Torah, which is the essential knowledge of Him, blessed be He; and to give thanks and to praise — this is the aspect of tefillah. And therefore, because on Shabbos the holiness of the future is drawn down, therefore then is the ultimate ascent of Torah and tefillah. And therefore then all the thirty-nine melachos are entirely nullified, for then the world is sustained only through Torah and tefillah — which are completed and ascend then in the ultimate ascent and completeness. For all the thirty-nine melachos came about only from the blemish of the sin of Adam HaRishon, which is the aspect of the blemish of Torah and tefillah, as mentioned. But on Shabbos, when Torah and tefillah ascend in the ultimate completeness — therefore all the melachos are entirely nullified on it. For Shabbos is the essential tikkun of the sin of Adam HaRishon, in the aspect of "Shabbos protects him," as explained elsewhere. But the Yamim Tovim are a remembrance of the Exodus from Egypt, when we merited to receive the Torah, as mentioned. And at the time of receiving the Torah we had not yet merited to clarify and rectify except the aspect of the Torah, which we received then at Sinai through Moshe Rabeinu. But the aspect of the ultimate ascent of tefillah was not yet clarified then — until Mashiach will come. For in the generality of the world, the first redemption and the final redemption are the aspects of Torah and tefillah — which are the aspects of Moshe and Dovid, as mentioned. For Moshe is the Torah, as mentioned, and Dovid is Mashiach, who is the aspect of tefillah — for he composed and established the book of Tehillim, which is five books corresponding to the five Chumashim of Torah, which is the aspect mentioned above of beginning to draw the tikkun and to make from the Torah, tefillah, as mentioned. Therefore on Yom Tov there are still some melachos — the melachos of ochel nefesh, which are permitted on Yom Tov. For it has already been explained that through the Torah is the creation and drawing of all things in the world, but the completion of their forming and their descent into the world in fullness is through the tefillah, as mentioned. And this is the aspect of the difference between other melachos and the melachah of ochel nefesh. For "all the toil of man is for his mouth," for all the toils and labors are for the sake of livelihood. And the essential thing is the eating, which is the life of the nefesh, as it is written: "All the toil of man is for his mouth." And also, all the melachos were only decreed because of the blemish of eating — that is, what he ate from the Tree of Knowledge, etc., as mentioned. And all the melachos that are still distant from ochel nefesh are in the aspect of the creation and drawing of the shefa — which is accomplished through the Torah. But the completion of the melachos that one does for the ochel nefesh itself — this is the aspect of completing the forming of the shefa in fullness, to give life to the nefesh of man and to sustain him — which is accomplished through the aspect of tefillah, as mentioned. For example, when a person goes on a business trip or engages in some labor in order to earn money — and when he succeeds in earning, he still cannot eat the money and must buy grain with it. And also the grain is not fit for eating until he grinds it. And also the flour is not fit for eating until he prepares it and makes from it bread or a cooked dish. And then, specifically, it is fit for eating to give life to his nefesh. And all the melachos he engaged in at first, which are distant from eating, are still in the aspect of drawing the shefa — and this aspect is drawn through the Torah, as mentioned. But the melachah of ochel nefesh, which completes the food for eating to give life to one's nefesh — this is drawn through the aspect of tefillah, through which is the completion of the forming of the shefa in fullness, as mentioned. And therefore on Shabbos, when it is the completion of the tikkun in the fullness that will be in the future — the aspect of the tikkun of Torah and tefillah, as mentioned — therefore then all the melachos are entirely nullified, as mentioned. But on Yom Tov, when the essential tikkun is only in the aspect of Torah, but the tikkun of tefillah we still need to engage in even on Yom Tov — for even though we received the Torah at the time of the Exodus from Egypt, when all the Yamim Tovim were sanctified, nevertheless, the tefillah was not yet clarified and raised in completeness. And therefore on Yom Tov there is still melachos of ochel nefesh, which are the melachos of completing the forming of the shefa, which are in the aspect of tefillah. For the aspect of tefillah still needs to be clarified by us, even on Yom Tov, as mentioned. And therefore one must say Hallel on Yom Tov but not on Shabbos. For Hallel is the aspect of the generality of Tehillim, as Rashi explains on the verse: "To hear with the voice of thanksgiving and to tell of all Your wonders" — "This is Hallel, which contains [praise] for the past, and for [the war of] Gog, and for the days of Mashiach, and for the future to come." It comes out that Hallel is the generality of the thanks and praise to Hashem, blessed be He, for all the miracles, past and future, etc. — which is the aspect of the generality of the entire book of Tehillim, which was composed for this purpose. And therefore on Yom Tov we say Hallel, which is the aspect of the generality of the book of Tehillim — which is the aspect of the ascent of tefillah that Dovid engaged in — for this we need to engage in on Yom Tov. For because of the holiness of Yom Tov, when we went out of Egypt and merited to receive the Torah, there is then a great ascent for the Torah, and therefore then the tefillah also shines with a great light and we have the power to raise it in great ascents. And therefore we say Hallel then — the aspect of the generality of Tehillim — for then we have the power to raise the tefillah in a great ascent, since Torah and tefillah are dependent on each other. And also then, at the time of the giving of the Torah, when Moshe Rabeinu drew the Torah into the world, he certainly also drew the tikkun of tefillah. Only that the essential ascent of tefillah was through Dovid, who composed the book of Tehillim, and it will be completed in the days of Mashiach. And then the Torah too will be completed in greater completeness, for the two are dependent on each other, as mentioned. Only that in the generality of the world, the first redemption is called the aspect of Torah, and the final redemption the aspect of tefillah — which are the aspects of Moshe and Dovid, as mentioned. And therefore on Yom Tov, when we still need to clarify and raise the tefillah, therefore there is melachos of ochel nefesh on it, as mentioned. But on Shabbos, we do not need to say Hallel, for then the tefillah ascends on its own through the holiness of the day itself, for then everything is rectified, as mentioned. Therefore then all melachos are forbidden, as mentioned. And this is the aspect of what is found in the writings [of the Ari] regarding the differences between Shabbos and Yom Tov — that on Shabbos one receives an exceedingly great additional light, within garments (levushim); but on Yom Tov, the additional light is lesser than Shabbos, but it is without garments — see there. For because on Shabbos the additional light of Torah and tefillah is drawn from above, as mentioned, therefore a very great light is drawn within garments. But on Yom Tov, when the light from above is only in the aspect of Torah, but the aspect of tefillah we still need to raise through our own service, as mentioned — therefore one does not receive as great a light, and it is without garments. For through tefillah one can receive the great and awesome lights within garments and wondrous contractions (tzimtzumim). For the essential garments are made and completed through tefillah, which is the aspect of the vessel and the garment through which one receives all the lights — in the aspect of: "I clothed myself in righteousness and it clothed me." "Righteousness" (tzedek) is Malchusa Kadisha (the Holy Sovereignty), which is the aspect of tefillah, the aspect of "and I am tefillah" that Dovid HaMelech said, as mentioned. For tefillah is the aspect of emunah, as Rabeinu, of blessed memory, wrote in many places. And through emunah one can receive all the lights. For in emunah, everything can be clothed. For within da'as (knowledge) there is a boundary — each person according to his da'as — and it is forbidden for him to go beyond the boundary of his da'as, in the aspect of: "Into what is hidden from you, do not inquire." And it is impossible to reveal to him what is beyond the boundary of his da'as, lest his da'as be ruined entirely — for too much oil causes the extinguishing of the candle, as is known. But emunah is a vessel through which one can receive all the lofty lights and all the secrets of the Torah, in the way of emunah — even though it is above his da'as. And so it is understood from the words of Rabeinu, of blessed memory, in many places — that through tefillah one merits to receive the secrets of the Torah. And as is explained in the Torah [discourse] "Chosam B'soch Chosam" in Siman 22 — that tefillah is the aspect of nishma (the hidden/heard), the aspect of the concealed, the aspect of Toras Hashem. And it is understood there that each person must pray much to Hashem, blessed be He, that he should merit to attain and understand the Torah that is hidden from him. And through this he merits afterward to attain it, so that it becomes his own Torah, etc. — see there. And this itself is the aspect of making from the Torah, tefillah. Even though seemingly there it appears to be the opposite — for there it is explained that one must make from the tefillah, Torah — and here we are speaking of making from the Torah, tefillah. But in truth, they do not contradict at all. On the contrary — there it is well explained, this very matter of making from the Torah, tefillah. And through this itself, the tefillah becomes Torah. For the essential thing about making from the Torah, tefillah, as mentioned, is that one must take from the aspect of the hidden — the aspect of Toras Hashem, which is itself the aspect of tefillah, the aspect of nishma, as explained in the Torah [discourse] "Chosam B'soch Chosam" mentioned — one must make from this, tefillah: to pray to Hashem, blessed be He, that one should merit to attain the hidden. It comes out that one makes from Torah, tefillah — that is, from Toras Hashem, from the aspect of the hidden, one makes from it tefillah. And through this itself, afterward the tefillah becomes Torah — that is, it becomes one's own Torah — meaning, one merits to attain it, as mentioned. And this itself is the matter of making from the Torah, tefillah, that Rabeinu, of blessed memory, urged extensively, as mentioned. For certainly the Torah and mitzvos that a person has already merited to attain and fulfill in completeness, as is proper — he certainly does not need to pray about this, since he has already merited it. Rather, the essential thing of making from the Torah, tefillah, is to pray to Hashem, blessed be He, regarding the Torah and mitzvos that one has not yet merited to attain and fulfill — that one should merit to attain and fulfill them properly. And this is the aspect of the secrets of the Torah for him, according to his level and standing. And even an utterly simple person who is still far from fulfilling the mitzvos in their plain sense — and he needs to pray about this and to make from the Torah, tefillah — this too is called, for him, the secrets of the Torah. Since he is still far from fulfilling them, they are called "hidden" for him. For the essential thing of the Torah is the fulfillment — for "not the study is the essential thing, but the action." For example, one who studies Torah that discusses the mitzvah of tzedakah, and he is far from tzedakah, and he prays to Hashem, blessed be He, that he should merit to give tzedakah — as long as he has not yet merited to achieve his request to fulfill the mitzvah of tzedakah, then the mitzvah of tzedakah is called for him the aspect of the hidden, the aspect of Toras Hashem. For the Torah is not called "his Torah" except when he merits to fulfill it — and this is the essential study of the Torah in completeness: to study in order to fulfill. And also in truth, because he does not fulfill the mitzvah, he has no comprehension in it at all, and it is the aspect of the hidden from him. And afterward, when he merits to fulfill it through the tefillah that he prayed about this — this is the aspect of having made from the Torah, tefillah: that is, from the aspect of the secrets of the Torah according to his level — because he had not merited to fulfill it, he made from this, tefillah. For the secrets of the Torah are in truth the aspect of tefillah, as mentioned. And through this he merited afterward that it became his Torah, as mentioned. And similarly, even afterward, when he merits to fulfill the mitzvah of tzedakah but does not yet fulfill it in the ultimate completeness, as is proper — then this aspect that is still distant from him is the aspect of the hidden for him. And he must make from this Torah, tefillah, for it is the aspect of Toras Hashem for him — which is the aspect of tefillah. Therefore he must make from this, tefillah — that he should pray much to Hashem, blessed be He, that he should merit to fulfill it in completeness, until he merits this. And then the tefillah becomes — from the aspect of Toras Hashem, the aspect of the hidden — it becomes his own Torah. It comes out that what is explained there — to make from the tefillah, Torah — and what is explained here — to make from the Torah, tefillah — is all one, as mentioned. In any case, it emerges from there that the hidden — which is the aspect of Toras Hashem — for him is the aspect of the light of the Infinite (Ain Sof), which is the aspect of tefillah — which is the aspect of bittul (self-nullification) and d'veikus (clinging) to the Infinite — see there. Therefore one must pray much until one merits to attain it through the tefillah, etc. It comes out that through tefillah one can receive and attain all the lofty lights — ever higher and higher — see there in the Torah [discourse] "Chosam B'soch Chosam" mentioned, and you will understand. And therefore on Shabbos, when the additional light itself, from the holiness of the day itself, is the aspect of the completeness of Torah and tefillah — therefore one receives a very lofty light, through garments. But on Yom Tov, when the additional holiness of the day itself is only in the aspect of Torah — therefore one does not receive as lofty a light, and it is without garments. For the essential garments and vessels are completed through tefillah, as mentioned. And therefore Shabbos is the aspect of emunah, the aspect of tefillah, the aspect of Malchus d'Kedushah — called "Kallah" (bride), as is known. And as we say on Shabbos: "Come, O bride," etc. For "Kallah" is so named because she is comprised (kelulah) of everything, as found in the holy Zohar and the writings [of the Ari]. For emunah/tefillah — which is the aspect of the holiness of Shabbos — is comprised of all the lights in the world. For all the lights that cannot be received through any da'as whatsoever can be received through emunah, the aspect of tefillah, which is the aspect of Shabbos, as mentioned. May Hashem, blessed be He, grant us to come to this — to engage all our days in Torah and tefillah, and to make from the Torah, tefillah, always — until we merit to attain it and fulfill it in completeness, so that it becomes our own Torah. Amen and amen. And this is the aspect of the public Torah reading on every day that has additional holiness — which are Rosh Chodesh, Yom Tov, Chol HaMoed, Yom HaKippurim, and Shabbos, etc. And this is the aspect of the distinctions in the number of those called up [to the Torah] on the days when we read, as they said in the Mishnah: "On Monday and Thursday, three are called up. On Rosh Chodesh and Chol HaMoed, four. On Yom Tov, five. On Yom HaKippurim, six. On Shabbos, seven," etc. For on every day that has additional holiness, the tefillah ascends on it more, as explained in the Kavanos in the writings of the Ari, of blessed memory — that on all these days the tefillah ascends more according to the additional holiness of the day. And therefore we read the Torah on them, for the essential ascent of the tefillah is when one makes from Torah, tefillah. And therefore we read the Torah during the time of tefillah — in order to draw the tefillah from the Torah, which is its essential ascent, as mentioned. And the essential completeness of the ascent of the tefillah at its ultimate is on Shabbos, which is holier than all the days and times. And therefore then we read from the Torah more than on all other days, for then we call up all seven, which is the ultimate completeness of the Torah reading — through which the tefillah ascends in the ultimate ascent. For the completeness of the Torah and the tefillah is through the seven shepherds — Avraham, Yitzchak, Yaakov, Moshe, Aharon, Yosef, and Dovid — who are the aspect of the seven called up on Shabbos, as is known. And as long as one does not merit to draw the holiness of all these seven shepherds mentioned, the ascent of the tefillah is not yet in its ultimate completeness. For Dovid is the aspect of the completeness of tefillah, and he is the seventh of the seven shepherds. And therefore the essential completeness of the ascent of the tefillah is on Shabbos, when seven are called up, as mentioned. And therefore then on Shabbos there is complete cessation of melachah. But on Yom Tov and Chol HaMoed, etc., when seven are not called up — therefore the ascent of the tefillah is not in such completeness; rather, it is only according to the additional holiness. And similarly the number of those called up to the Torah. And similarly one merits to draw the holiness of the tefillah — that is, to make from the Torah, tefillah, which is its essential ascent, as mentioned. Therefore not all the melachos are nullified then, because the ascent of the tefillah is not yet in the ultimate completeness, as mentioned. And this is what they said there — the reason for the number of those called up to the Torah: because of the cessation of melachah. That on a day that has greater prohibition of doing melachah, a greater number of men are called up to the Torah. That is, as mentioned — for the prohibition of melachah on Shabbos and Yom Tov is according to the ascent of the tefillah in completeness. And similarly the number of those called up to the Torah, as mentioned. For Torah and tefillah are dependent on each other. And on a day when the tefillah does not ascend in completeness, the Torah also does not have as much completeness. Only, the essential thing that we need to toil in now is to raise the tefillah from its fallen state and its lowliness. For the essential blemish touches the tefillah, which is the aspect of Malchus, where all the blemishes reach and where all the tikkunim are. Therefore people treat the tefillah specifically with contempt, as our Sages, of blessed memory, said: "These are things that stand at the summit of the world, yet people treat them lightly. And what are they? Tefillah." And this is what we said above — that on Yom Tov, melachos of ochel nefesh are permitted, because then the ascent of the tefillah is not in completeness as on Shabbos. And the essential lack is noticeable in the tefillah. For in the Torah, the blemish and contempt do not touch as much — for people treat specifically the tefillah lightly, as mentioned. And therefore on Yom Tov one must do the melachos of ochel nefesh, which correspond to the aspect of tefillah that we still need to clarify and raise even on Yom Tov. For according to the clarification that we still need on our part, to that degree some doing of melachah is still needed, as mentioned. And this is what we said above — that on Yom Tov the essential additional holiness is in the aspect of Torah, but the aspect of tefillah we still need to clarify and raise. For even though in truth Torah and tefillah are both dependent on each other, as mentioned, and when the tefillah is not yet in ultimate completeness, certainly the Torah also is not yet in ultimate completeness — nevertheless, because the essential lack and blemish touches and is noticeable in the tefillah more, therefore on Yom Tov, which has great additional holiness, only not yet in the ultimate completeness as on Shabbos — therefore in the Torah the lack does not touch, only in the tefillah. Therefore melachos of ochel nefesh are permitted on it, which correspond to the aspect of tefillah that we still need to clarify and raise even on Yom Tov. But on weekdays, the lack touches even the Torah, and great toil is needed to clarify and raise the holiness of the aspect of Torah and tefillah. Therefore then there are all the thirty-nine melachos, as mentioned. And conversely, on holy Shabbos, when the Torah and tefillah ascend in the ultimate completeness — therefore all the melachos are entirely nullified on it, as mentioned. Based on Likutay Moharan II:73 # פרשת קרח - ליקוטי מוהר"ן והלכות URL: https://ajew.org/reader-plain/parsha-lm/1/korach/ # פרשת קרח - ליקוטי מוהר"ן והלכות Source: https://ajew.org/reader/parsha-lm/1/korach ## Segment 1
קראי מועד, אנשי־שם (במדבר טז, ב׳) וזה בחינת מחלקת קרח, שהתלבש עצמו הסטרא אחרא, בחינת קלפת המן־עמלק, בראשי בני ישראל שהם קרח ועדתו שהיו מאתים וחמשים ראשי סנהדראות, ורצה להגדיל שמם, והכניס בלבם שיחלקו כלם על משה רבנו עליו השלום, וכמו שכתוב שם (במדבר טז): קראי מועד אנשי שם, ׳אנשי שם׳ דוקא, שרצה הבעל דבר להגדיל שמם דוקא, מחמת שהם חולקים על הראש בית שהוא משה, כדי להסתיר ולהעלים שם משה רבנו שהוא בחינת הראש בית, שהוא כלל ושרש ויסוד של כל התורה הקדושה. וזה ששמענו מפי רבנו ז״ל (חיי מוהר״ן סימן צ) שפעם אחת היה כל עסקו בפורים לתקן פגם קרח וכו׳, עין שם. כי מלחמת המן־עמלק שזהו בחינת פורים, ותקון מחלקת קרח, הכל בחינה אחת, דהינו שבכח קדשת הנס של פורים שנעשה בכל דור ודור, נזכה שיתגלה האמת לאמתו בעולם, שלא יהיה עוד כח להקלפה להעלים ולהסתיר שם הצדיק שהוא שם ה׳ (כמובא בלקוטי מוהר״ן ב׳ – סימן ס״ז), שזהו בחינת הכנעת קרח ועדתו שהיו אנשי שם שחלקו על משה שהוא ראש בית האמתי וכו׳. (לקוטי הלכות – הלכות שבת ה׳, אות י״א) (לקוטי הלכות – הלכות שבת ה׳, אות י״א)
## Segment 2
כי בהקרבנות שהיו בבית המקדש על ידי זה נכללו העולמות בבחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה, כמו שמבאר בענין הגלגל וכו' (בענין הדריידיל) שזה עקר התקון ואל על פי שגם סוד זה אי אפשר להשיג, עם כל זה מאחר שהיתה עבודת הקרבנות בבית המקדש יכולין לדבר בזה, כי בבית המקדש היתה כל התורה וכל ההשגות וכו'. אבל פרה מעשיה בחוץ ממש והיא חקה נפלאה מאד, רק כל עבודתה היתה על ידי ששחט אותה נגד פתח אהל מועד ששחטה בחוץ והסתכל נגד בית קדש קדשים. זה בחינת לעיני העמים הנ"ל שהמשיך אז קדשה זאת לידע שצריכין מבחוץ להסתכל לפנים על הבית המקדש שהוא בחינת התורה שעמדה שם שהוא בחינת הרבי האמתי שהוא הדעת האמתי בחינת משה, בחינת הבית המקדש, כי כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו . וצריכין להסתכל לשם. אבל העקר צריכין לידע שרחוקים מאד מאד מזה הדעת ואסור לכנס לזה שירצה חס ושלום, להבין הקשיות שנעלמו ממנו כל חד כפום דרגה, כי על זה נאמר: אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ועל כן הפרה מטהרת מטמאת מת שגרם אדם הראשון על ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע שעקר הפגם היה דאסתכל במה דלא הוי לה רשו שרצה לדעת טוב ורע שנמשכין מימין ושמאל לידע על פי דעת ושכל כל שרשם ואיך הם נכללים יחד וכו' וכנ"ל. ועל ידי זה נגזר מיתה שהוא פרוד כנ"ל. ועל כן על ידי הפרה ששחט נגד פתח אהל מועד שזהו בחינת הנ"ל שמסתכל רק מרחוק על הדעת הקדוש וממשיך ממנו קדשה לדעתו להבין שיש סוד וחכמה עמקה אבל הוא רחוק ממנו כנ"ל. על ידי זה מטהרין ומתקנים פגם טמאת מת שנמשך מאדם הראשון שפגם בזה כנ"ל. וכל זה הוא תקון חטא קרח שפגם בזה כנ"ל. וכל זה עוסקין לתקן בפורים כנ"ל, כי המן הפיל פור הוא הגורל ורצה לפגם בהגורל של יום הכפורים שנתן הכהן על שני השעירים אחד לה' ואחד לעזאזל שהוא סוד פרה אדמה שמעשיה בחוץ כמובא . והשני שעירים הם בחינת שערות הנ"ל, בחינת הן עשו אחי איש-שעיר שהיה מלא שערות וכו' . אבל בהשערות בעצמם, שהם בחינת שני השעירים, יש שתי בחינות כנ"ל בחינת לב חכם לימינו וכו' כנ"ל. ואי אפשר להשיג זאת. על כן צריכין להטיל גורל איזה לה' וכו'. והמן כפר בזה ואמר שהוא ימשיך הגורל בכשפיו כרצונו להתגבר על מרדכי וכל ישראל חס ושלום, וה' יתברך ברחמיו הפך הדבר עד שתלו אותו ואת זרעו וכו' על ידי זה ונעשה פורים שהוא על שם הפו"ר עד שנעשה מזה בחינת פרה אדמה שמעשיה בחוץ ומסתכלים לפנים וכו' שהוא עקר בחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שעל ידי זה עקר התקון וכנ"ל:
## Segment 3
וכל טעותו הי' שמחמת גסותו נדמה לו שהכל שוין ולא רצה להאמין שגם הצדקים הקדושים צריכין מלחמה גדולה עם היצה"ר שלמעלה שהוא בחי' דינים כנ"ל. ואמר שמי שזוכה למעלת הגדולים שוב אי צריך מלחמה כלל. וא"כ הכל שוין ואין חילוק בין משה ואהרן ובין שאר הגדולים. ובפרט שאז היו כל ישראל במעלה גבוה מאד כי זכו כולם להשגת נבואת פנים בפנים. וזהו שאמר רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' היינו כנ"ל שהקשה מדוע תתנשאו וכו' מאחר שכולןם קדושים וכולם שמעו בסיני מפי הגבורה כשדרז"ל היינו שכולם במעלה גבוה ונתבטל מהם היצה"ר כי פסקה זוהמתן וזכו לנבואת פנים בפנים לשמוע מסיני מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך. וא"כ מה מעלתכם של משה ואהרן גבוה יותר מכולם כי איך שייך עוד מעלה יתירה. מאחר שכבר פסקה זוהמתן ובטל מהם היצה"ר וכולם קדושים וכנ"ל. אבל באמת כל זה טעה מחמת גסותו. כי באמת אע"פ שפסקה זוהמתן עדיין הי' צריכין כל אחד וא' מלחמה גדולה עם היצה"ר שלמעלה שהוא בחי' מלאך הקדוש בחי' גבורות ודינים. וע"כ באמת כמה נכשלו אחר כך בחטא העגל ומרגלים כנ"ל. ואפי' אותן שלא נכשלו אבל עדיין יש עליהם מלחמות בבחי' הנ"ל. ומאחר שיש להם עדיין מלחמות בודאי אין כולם שוים ויש ביניהם מדריגות בלי שיעור. כי כ"א כפי מה שזכה לשבר היהצ"ר הגבוה שלו דהיינו להמתיק הדין כמו כן זוכה לאיזה דרגא. וע"כ בודאי אין להעריך ולהדמות שאר בני ישראל אע"פ שכולם קדושים כנגד רגלי משה ואהרן ואפי' גדולי ישראל האמתיים אין להם להשוות עצמן למשה ואהרן שזכו למה שזכו. וקרח פגם בזה ואמר כיכל העדהכולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' ומאחר שכפר במעלת משה ואהרן כפר בכל התורה שניתנה על ידם עד שנאבדו הוא וכל עדתו והכל ע"י התגרות הדינים שמהם עיקר כל היצרין רעים מראש ועד סוף וכנ"ל:
This halachah explains the spiritual mechanics behind the laws of vows (nedarim) according to Likutay Moharan, Torah 34, which deals with the verse "And you shall be to Me a kingdom of priests." The core teaching rests on the concept that all worldly things originate from the cosmic event known as sheviras hakailim — the shattering of the vessels — and therefore everything, even that which is technically "permitted," carries within it an aspect of fallen, unrectified spiritual energy (fallen loves, from the shattered vessels of Chesed). The mouth — where the holy nekudah (point) resides, corresponding to "My mouth shall speak wisdoms" — is the instrument of rectification. When one recites a blessing before deriving benefit, the blessing activates the holy nekudah, reveals the holy love, and effectively re-creates the thing anew. This is why blessings use the present tense ("boray" — "Who creates") — because the item is being created anew at that moment. Before the blessing, even a permitted item is in a state of spiritual suspension between holiness and the Sitra Achara. ## Segment 4
ועל כן קרח שפגם בגי~ אות כי כל מחלוקת שלו על משה ואהרן היה רק על ידי גודל גי~ אותו שהתקנא בגדולת אהרן ובנשיאת אליצפן וכו'. על כן אמר לו משה בקר ויודע ה' את אשר לו (במדבר ט"ז). ופירש רש"י גבולות חלק הקדוש ברוך הוא בעולמות יכולים אתם להפוך ערב לבקר וכו'. היינו שאמר לו שרוצה להפוך ערב לבקר. כי באמת כל מחלקותו הוא רק גי~ אות אבל קרח אמר שכוונתו לשמים. כי הפך האמת ואמר שמקנא קנאת ה' צב~ אות כמבואר בפרשה שאמר כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. כאלו הוא מקנא בשביל ישראל עם קדוש ואינו חושש על כבוד עצמו כלל. אדרבא אמר שמשה ואהרן הם גוונתים ח"ו וחפצים בכבוד והתנש~ אות כמו שכתוב ומדוע תתנשאו על קהל ה'. על כן אמר לו משה בקר ויודע ה' וכו'. היינו שבדברי כזב שלכם שאתם רוצים לרמות את ישראל אתם רוצים להפוך ערב לבקר וכנ"ל. וזהו שפירש רש"י שם שכמו שהבדיל ה' בין אור לחושך כך ויבדל אהרן להקדישו. כי קדושת אהרן נמשך מענוה אמתיית שהוא בחינת וראך ושמח בלבו וכנ"ל. שזהו בחינת הבדלה בין אור לחשך בין מות לחיים. כי ענוה אמתיית הוא בחינת חיים בחינת התעוררות השינה שהוא בחינת אור יום וכנ"ל:
## Segment 5
הלכה ו ~ אות א על פי התורה תקעו תוכחה בסימן ח' עיין שם מה שכתוב (ב~ אות ו') בענין נפל~ אות נור~ אות עוצם ריבוי הבתים שבונה הצדיק על ידי שנתוסף שכן להקיבוץ הקדוש של ישראל כי נתרבין הצרופים עד שאין חקר וכו' עיין שם היטב ובמה שמבוא בדבריבו בזה בפרט בהלכות ציצית הלכה ז' ובהלכות פריה ורביה הלכה ה' וכו' וזה בחינתמצות בנין בית הכנסת ובית המדרש שהיא מצוה רבה מאד הקיימת לדורות אם כוונתו לשם שמים. כי בבית הכנסת מתכנסים כל הנפשות של קיבוץ בני ישראל להתפלל ולומר קדושה וברכו וכו', ולשם מתכנסים כל השכנים הנוספים בכל פעם אל הקיבוץ הקדוש. וכנראה בחוש שבמקום שאין בו בית הכנסת ובית המדרש קשה לקבץ מנין ואפילו כשיש לפעמים מנין מתפללין זה בכה וזה בכה והרבה מתפללין ביחידות ואינם באים להתוסף להיות שכנים אל קיבוץ הקדוש שעוסקים בדברים שבקדושה לומר קדיש וברכו וכו' ועל כן הוא בודאי מצוה רבה עד אין חקר לבהשתדל בבנין בית הכנסת ובית המדרש לשם שמים וכמו שפירש רש"י על פסוק (קהלת ה') ומי אוב בהמון לא תבואה גם זה הבל, שאפילו כשאעושה מצות רבות ואין בהם מצוה הקיימת לדורות כגון בנין בית הכנסת וספר תורה וכו' עיין שם: ~ אות ב ובשביל זה כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש. כי בודאי יכולין לכפות זה את זה. מאחר שמכל הנפשות שמתכנסים לבית הכנסת נעשים צירופים נפלאים, וכל אחד מישראל מצטרף עם חבירו ונצטרפים ונעשים מהם בתים ובנינים נפלאים, על כן בודאי יכולין לכפות זה את זה. כי כולים חשובים כנפש אחד כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י בראשית מ"ו) על שבעים נפש של בית יעקב שנקראים נפש בלשון יחיד. כי זהו המעלה של ישראל עם קדוש שכל מה שנתרבין יותר נכללין בתכלית האחדות יותר על ידי הצירופים הנ"ל, וכמבואר מזה במקום אחר. ומאחר שכולם חשובים כאחד ונצרטפין יחד בודאי יכול כל אחד לכוף את חבירו כמו שבאדם אחד יכול אבר אחד לכוף שאר הגוף בשביל טובתו של כלל האדם. גם מבואר ומובן שם בהתורה הנ"ל שהתפלה הנוראה נבנית על פי תוספת שכנים אל הקדושה הוא בבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח גדול המבואר שם. (וכמבואר לקמן ב~ אות י"ב) ועל כן בודאי כופין זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש, כי יש להם כח לכפות על ידי הכח של הבעל כח הנל, שמתפלל תלה בבחינת דין שזהו בחינת כפיה שהוא בחינת דינים וגבורות שיש להם כח לכפות לבנות בית הכנסת כדי שיתוספו שכנים רבים אל בית התפלה שיעלו משם שעשועים נפלאים לפניו יתברך שזה נמשך מהכח של הבעל כח הנ"ל כנ"ל: ~ אות ג ועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול מאד בבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תכלית בנין הבית הכנסת ובית המדרש הוא בשביל לגלות אמונת חידוש העולם שנתגלה על ידי בחינת רוח נבואה של צדיקי אמת שבכל דור שהוא בחינת קבלת התורה שזה נמשך על ידי הכבוד שנתרבה על ידי הגרים ובעלי תשובה שנעשין על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל כמו שכתוב שם. ועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול שם בבית הכנסת ובית המדרש הוא כבוד המקום השוכן שם. כי על די הכבוש נמשך קבלת התורה בחינת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר אמונת חידוש העולם שזה העיר כנ"ל: ~ אות ד ועל כן קדושת בית המדרש חמורה יותר מקדושת בית הכנסת. כי שם בבית המדרש עוסקים בתורה שזהו בחינת קבלת התרוה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. וגם בבית הכנסת עוסקים בתורה, כי אומרים שם קריאת שמע ופרשת הקרבנות וקדושת ובא לציון שכל זה בחינת עסק התורה שמקיימין כל הפשוטים שבישראל בכל יום כמו שאמרו רז"ל. אבל בית המדרש קדוש ביותר כי שם עוסקים בתורה הרבה בכל יום ועל כן קדושתו חמורה יותר. כי עיקר תיקון התפלה הנ"ל הוא לזכות לגלות אמונת חידוש העולם שה נעשה על ידי עסק התורה לשמה שהוא בחינת קבלת התורה שזוכין עלידי צדיקי אמת שמהם נמשך עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, כי הצדיקים עוסקים תמיד בבנין המשכן והבית המקדש כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ג) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו שמשם כל קדושת הבית הכנסת ובית המדרש בבחינת (יחזקאל י"א) כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם לקדש מעט ודרשו רז"ל (מגילה כ"ט) אלו בית כנסיות ובתי מדרשות, כי הם מקדש מעט שנמשך קדושתם מהמשכן ובית המקדש שעוסקים הצדיקים בבנינו בכל דור ודור כנ"ל. כי הם ממשיכין בחינת רוח בואה שהוא בחינת קבלת התורה שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר כלל הקדושה היא האמונה הקדושה בבחינת (תהלים פ"ט) אף אמונתך בקהל קדושים וכתיב (הושע י"ב) ועם קדושים נאמן (וכמו שכתוב בהתורה חב"ח בסימן כ"ב). כי עיקר בחינת קבלת התורה הוא במשכן שם דיבר ה' עם משה כמו שפירש רש"י, שמיום שהוקם המשכן לא נדבר עמו אלא באהל מועד. וכן בבית המקדש שם נתבררו כל הלכות התורה כמו שכתוב (ישעיה ב') כי מציון תצא תורה. וזה בחינת קדושת הבית הכנסת ובית המדרש שהם מקדש מעט. ועל כן בית המדרש קדושתו חמורה יותר כי שם עיקר עסק התורה וכנ"ל: ~ אות ה ועל כן נקרא בית המדרש, בחינת דרשו ה' ועוזו כי צריכין לבקש ולדרוש את ה' מאד, דהיינו לחפש ולבקש את האמונה הקדושה בבחינת אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה') וכמו שכתוב בהתורה תקעו אמונה בסימן ה' שצריכין לחפש ולבקש את עצמו מאד איך אוחזין באמונה וכו' עיין שם. והעיקר על ידי שמחפשין ודורשין ומבקשין באמת למצוא את הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש רוח נבואה שעל ידם עיקר המשכת התורה בכל דור שעל ידי זה עיקר בירור אמונת חידוש העולם שהוא העיקר כנ"ל. ועל כן נקרא בית המדרש לשון דורש ומבקש וכנ"ל. וגם על פי פשוטו שנקרא בית המדרש על שם הדרשות שדורשים שם בתורה. הכל הוא בחינה אחת עם הנ"ל שהוא מה שצריכן לדרוש ולבקש את הצדיק אמת שממשיכין אמונת חידוש העולם. כי כל הדרשות שמחדשים בתורה בדרך האמת הכל הוא בשביל זה כדי להמשיך מחדש בחינת קבלת התורה בכל עת כדי לגלות אמונת חידוש העולם. ועל כן הוא מעלה גדולה ונוראה מאד כשזוכין לחדש בתורה חידושים אמתיים כי נחשב כאלו ברא את העולם מחדש כמו שכתוב בזוהר הקדוש שנעשין מהם שמי חדשים וארץ וחדשה כי חידושי תורה אמתיים הם בחינת עדות על מצי~ אותו ואחדותו וחידוש העולם על ידי שרואין שנמשכין חידושים נפלאים כאלו בדרך האמונה הקדושה שאי אפשר לגלותם כי אם ברוח הקדש וכו' עיין שם. וכן ראינו אחר כך מהצדיקים הגדולים שבאו אחריו וכמובא מזה במקום אחר (ולעיל בהלכות קריאת התורה אותל"ו) שבשביל זה נקראת התורה עדות עיין שם. ועל כן קדושת בית המדרש חמורה ביותר. כי עיקר התגלות אמונת חידוש העולם הוא על ידי בחינת בית המדרש על ידי שואלין ודורשין למצוא חידושי תורה של הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש על ידי זה עיקר בירור האמונה שזה עיקר הקדושה כנ"ל: ~ אות ו ועל כן (ברכות ח') רב אמי ורב אסי אף על גב דהוי להו תליסר בי כנישתא לא הוו מצלי אלא היכי דהוו גרסי. כי מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. משמוע דייקא. כי שמיעה בלבא תליא. בחינת הט אזנך ושמע דברי חכמים שזהו בחינת אמונת חכמים. כי צריכין להטות אזנו היטב היטב לשמוע דברי חכמים להבחין בין האמת הברור ובין האמת אינו ברור מכל שכן בין השקר, עד שיזכה למצוא נקודת האמת לאמתו שעל ידי זה מתברר האמונה כנ"ל. כי עיקר עסק התורה צריך שיהיה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, ומי שמסיר אזנו משמוע תורה בבחינה זאת גם תפלתו תועבה. כי בודאי לא תיקן הג' מוחין שהם בחינת ג' מחיצות פרוסות בפני תאוה זאת שנקראת תועבה. ועל ידי זה אמונתו פגומה שהוא בחינת עבודה זרה (כמו שכתוב במקום אחר שפגם אמונה הוא בחינת עבודה זרה) שנקראת תועבה. ועל כן צריכין לחפש ולבקש ולדרוש מאד למצוא את הרבה האמת שימשע ממנו תורה שנאמרה בבחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית המדרש ועל ידי זה עיקר תיקון התפלה עלידי השיר שיתעורר על ידי תיקון האמונה שמשם כל התפלות והשירות והתשבחות כמו שכתוב שם: ~ אות ז וזה שכתוב בשלחן ערוך (אורח חיים סימן ק"נ ס"א) שגם כופין זה את זה לקנות תורה ונביאים וכתובים. והאחרונים כתבו שהאידנא כופין לקנות גמרות ושאר ספרים קדושים. כי בודאי כופין לקנות תנ"כ וללמוד בהם להמשיך בחינת רוח נבואה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. ועל כן כתבו האחרונים שעכשיו צריכין לקנות גם שאר ספרים קדושים. כי בודאי אין דור יתום וכל הספרים הקדושים יש בהם בחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה וכנ"ל, שבשביל זה עיקר בנין הבית הכנסת ובית המדרש ועל כן בודאי כופין על זה וכנ"ל: ~ אות ח וזה בחינת (שם ס"ב) אין בונין בית הכנסת אלא בגובהה של עיר ואסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי כבר מבואר שעיקר קדושת הבית הכנסת הוא שיתוספו ויתקבצו ויתכנסו לשם תוספת שכנים הרבה בכל פעם עד שנזכה על ידי זה לבנין ירושלים ובית המקדש בבחינת (תהלים ק"מ) בונה ירושלים וכו' נדחי ישראל יכנס. נדחי ישראל יכנס זה בחינת תוספת השכנים אל קיבוץ ישראל הקדוש בבתי כנסיות ובתי מדרשות שעל ידי זה נתכנסין כל הנדחים שבעולם, אפילו ~ אותן המונחים בחוץ בבחינת (איכה ד') תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות וכמבואר כל זה במקום אחר על ידי זה בונה ירושלים ה'. כי עיקר בנין ירושלים עיר הקדש שנבנית מבתים רבים של הקדושה, כי בנינה נמשך מבחינת ריבוי הבתים הנ"ל של תוספת שכנים. ועל כן הפסוק משבח ומפליג מאד מאד בשבח הבתים והארמונות של ירושלים כמו שכתוב (תהלים מ"ח) שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה. וכתיב (שם) יפה נוף משוש כל הארץ קרית מלך רב אלקים בארמנותיה נודע למשגב. בארמנותיה דייקא כי הבתים והארמונות של ירושלים נבנים בשרשן מבחינת הצירופים הנפלאים והנוראים הנ"ל שעל ידי זה יתגלה אלקותו ואחדותו וממשלתו לעינן כל בחינת אלקים בארמנותיה נודע למשגב. כי על ידי ריבוי הצירופים הנ"ל שנעשין על ידי התפלה השלימה בתוספת שכנים שזה נמשך מהכח של הבעל כח גדול הנ"ל שעל ידי זה עושה בעלי תשובה וגרים, על ידי זה מתרה כבודו יתברך מאד כמו שכתוב שם ועל ידי זה זוכין לבחינת קבלת התורה שהוא בחינת רוח נבואה וכו', שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם וכו' כנ"ל. שזה עיקר ידיעת אלקותו יתברך כמובן לכל וכמבואר בכל הספרים הקדושים שאמונת חידוש העולם הוא עיקר היסוד של כל ידיעות נשגבות אלקותו יתברך ועל כן דייקא על ידי הבתים והארמונות של ירושלם שנבנים מצירופים הנ"ל, שעל ידי זה מתברר ונתחזר אמונת חידוש העולם כנ"ל, על ידי זה דייקא אלהים נודע למשגב ועל כן אלהים בארמנותיה נודע למשגב וכנ"ל וכל זה זוכין על י ידי הבית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת מקדש מעט שלשם מתכנסין כל השכנים שהם הנפשות הנוספין אל הקיבוץ הקדוש וכו' וכנ"ל: ~ אות ט נמצא שעיקר בנין הבית הכנסת והבית המדרש הוא בשביל ריבוי כבודו יתברך על ידי ריבוי הנפשות וכוף על כן צריכין ליזהר מאד מאד בבית הכנסת ובית המדרש לבטל כבוד עצמו לגמרי רק להרבות כבוד המקום כנ"ל.וכל העוסקים בבנין הבית הכנסת ובית המדרש ובקיומו להספיק הצטרכות הבית הכנסת והבית המדרש וכן כל הנכנסין לבית הכנסת ולבית המדרש שהם עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, שכולם לא יהיה כוונתם ח"ו בשביל כבוד עצמן רק בשביל כבוד המקום ברוך הוא. כי עיקר התיקון על ידי הכבוד דהיינו על ידי כבוד שמים שנתרבה על ידי קיבוץ הנפשות כנ"ל, שעל ידי זה זוכין לבחינת רוח נבואה וכו' וכל התקונים הנ"ל. ועל כן כל מי שעוסק בבנין הבית המדרש ותקונו וקיומו, או אלו הנכנסין לבית המדרש וכוונתו בשביל עצמו בשביל כבודו ח"ו, הוא פוגם מאד כנ"ל. בפרט כשבאים ח"ו לכלל מחלוקת על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד ואחד שכל אחד רוצה שהוא יהיה מראשי הקרואים לספר תורה ויעלה לששי וכו' וכו' כמצוי הרבה כל זה בעוונותינו הרבים. מכל שכן וכל שכן כשחולקים על יראי ה' האמתיים הנמצאים בכל בית המדרש החותרים ומתיגעים להתפלל בכוונה עד שמוכרחים להגביה קולם לעורר הכוונה, ושאר העם לא די שאינם מייגעים עצמם בזה להתפלל בכוונה והם טרודים מבמחשבתם בשעת התפלה בכל מיני שטותים ובלבולים שלהם במשא ומתן וכו' כאשר הם יודעים בנפשם, אף גם הם חורקים שנם וגוערים על המתייגעים להתפלל בכוונה ומבלבלים ~ אותם מן הכוונה. והם עוסקים בדברים בטלים ושיחות חולין בשעת התפלה ובשעת קריאת התרוה וכו'ומבלבלים התפלה. ועוד הם מחציפים פניהם ואומרים שאלו היריאים המגביהים קולם בתתפלה הם מבלבלים ~ אותם מבלבול מחשבות רעות שלהם. וכל אלו וכיוצא בהם הם בכלל מחריבי הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר חורבן בית המקדש היה על ידי שנאת חנם שנתרבה על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד וכו' ועל ידי זה כל אריכת הגלות (כמו שכתבו במקום אחר בהתורה אני ה' הוא שמי בסימן י"א). אבל סתם ישראל הכשרים רובם כוונתם לטובה. אך בעוונותינו הרבים יש בתי כנסיות לרעה ממש והם אלו שנתחדשו עכשיו וכו' המקום ירחם. בפרט ~ אותן נשמעין מרחוק ריחם הרע שפרקו עול לגמרי וכו', אשר הם בעצמן מעידין שעדיין לא היתה כזאת רק זה כמו עשרים שנה שנתחדשו (שנקראים קירחע) אשר גם רוב מלכיהם געלו ומאסו בהם כאשר כבר נדפס גודל הרעש שנעשה שם עד שרוב הרבנים הכשרים פעלו אצל השרים לעקרם ולבטלם אוי לאזנים שכך שומעות אוי לדור שעלתה בימיו כך. ועל כל אלו הבתי כנסיות לרעה נאמר מה שכתוב בזוהר הקדוש (בראשית דף כ"ה ע"ב) שהם בכלל בוני המגדל כי כל בוני המגדל היו כופרים באמונת חידוש העולם שמשם היו כל טעותיהם (אשר גם עתה כל הכופרים הגדולים נקראים על שמם פ"מ כידוע). ועל כן אמרו (בראשית י"א) הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, כי הם ההיפך מכל התיקונים הנ"ל שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם. כי הם אומרים הבה נבנה לנו עיר כי את זה לעומת זה שרוצמים להתקבץ ולבנות עיר מבתים רעים שלהם מבניני דעות רעות שלהם עד שרוצים לעשות מגדל וראשו בשמים לבנות בנין גבוה מדעות רעות שלהם עד שיגיע ראשו בשמים למרוד נגד המקום להפוך הקערה על פיה ח"ו ולכפור בעיקר כמו שכתוב שם ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחרים ופירש רש"י ודברים אחדים אמרו וכו' שכל זה הוא בחינת כפירות בחידוש העולם כמובן למשכיל. כי בודאי לא היו משוגעים וטפשים גמורים שאמרו שיעשו מלחמה עם הבורא יתברך רק כל כוונתם היה שיעשו מלחמה בעותיהם הרעות שיבנו שם נגד הדעות האמתיות של אמונת חידוש העולם שהם מכניסים וקובעים בלב כל אחד ידיעת אלקותו יתברך. והם רצו לסלק שכינתו מן התחתונים שלא יזכר ח"ו שם ה' עוד שזה כל פנימיות כוונתם הרעה של בוני המגדל שהיה אז ושל כל הכופרים של עכשיו שהם גם כן בבחינת בוני המגדל וכמו שכתוב החושבים להשכיח את שמי וכו'.ול כן אמרו ונעשה לנו שם, כי רוצים להמשיך השם והכבוד לעצמו כי הם פוגמים בשם ה' שהוא בחינת כבודו יתברך כמו שכתוב (תהלים ע"ב) וברוך שם כבודו לעולם וכו': ~ אות י וכל זה מרומז בדברי רז"ל (שבת י"א) שאמרו שאסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי הבית של כל אחד זה בחינת כבוד, כי עיקר הכבוד הוא בחינת ביתו של אדם כמו שכתוב (תהלים מ"ט) כי ירבה כבוד ביתו וכמו שכתוב (ישעיה מ"ד) כתפארת אדם לשבת בית. היינו שאסור להגביה ביתו שהוא בחינת כבודו, להגביהו יותר מהבית הכנסת, שירצה ח"ו להגביה כבודו על כבוד הבית הכנסת. עד שכל כווונתו בעוסקו בבנין הבית כנסת ובקיומו הוא בשביל כבוד עצמו כנ"ל. כי אז הוא בבחנית בוני המגדל וכו' כנ"ל. כי צריך להגביה רק את הבית הכנסת שיהיה גבוה מכל הבתים שבעיר, למסור כל הכבוד להבית הכנסת ולבטל כל הכבודו נגד הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תיקון הבית הכנסת ובית המדרש הוא על ידי ריבוי כבוד השם יתברך שנתרבה על ידי קיבוץ כל הנפשות וכו' שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם ולבטל ולעקור דעות בוני המגדל שזה עיקר קדושת ישראל וכנ"ל: ~ אות יא ועל כן נאמר בשבח ירושלים (תהלים מ"ח) ספרו מגדליה. מגדליה דייקא. כי הם ההיפך מבוני המגדל וכנ"ל. וזהו (שיר השירים ז') צוארך כמגדל השן וכו'. שנאמר על הבית המקדש שהוא בחינת בית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת בית המקדש על ידי זה ממשיכין אמונת חידוש העולם כנ"ל על ידי בחינת קבלת התורה שנמשך לשם על ידי הכבוד דקדושה וכנל. וזהו שכתב שם בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו וכו' נאמר על קבלת התורה כמו שפירש רש"י שם. כי לשם נמשך בחינת קבלת התורה כנ"ל. וזהו כל שלטי הגבורים כי עיקר כל התיקון נעשה על ידי הגבורים בעלי כח שיכולים להתפלל בבחינת דין וכו' וכנ"ל: ~ אות יב וזה בחינת מלאכת המשכן. כי המשכן הוא בחינת הבית המקדש כמו שכתוב (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש וכו'. שהוא בית התפלה כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) והבי~ אותים וכו' כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים שנבנה על ידי קיבוץ נפשות שיראל על ידי תוספת השכנים כמובן בהתורה הנ"ל, שמביא זה הפסוק ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם, שהתפלה בתוספות שכנים הנ"ל היא בחינת קרבנות שמכפרין וכו' עיין שם. וכבר מבואר שהתפלה בתוספת שכנים וכו' הוא בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח. כי הכל אחד ותלוי זה בזה. כי על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שהיא בחינת מטה עוז שעומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שמוכרחת להקיא ולהוציא כל חיותה כל הדעת וכו' עד שנעשין גם גרים וכו' על ידי זה בעצמו נתרבין השכנים אל הבית התפלה הרבה מאד. שהם אלו הרחוקים מאד שהיו נבלעים בתוך הסטרא אחרא ועכשיו על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל הוציאם משם ונעשו בעלי תשובה וגרים, ואזי הם באים ומתקרבים להשם יתברך שהעיקר על ידי תפלה. ועל כן על ידי זה נתוספים שכנים רבים אל בית התפלה שעל ידי זה נתרבין הבתים עד אין חקר וכו' כמו שכתוב שם. וכל זה הוא בחינת מעשה המשכן, משנבנה אחר המעשה הרע מאד שעשו את העגל אחר מתן תורה בעת שהיה משה במרום לקבל כל התורה. שכל זה היה על ידי הערב רב שנתחבר אליהם כל ~ אותם שהיה טינא בלבם על משה. שכל אלו הם בחינת נביאי השקר בחינת מנחשים וקוסמם. כי ידוע שעשו את הבעגל על ידי ניחושים וכשפים רבים כמבוא בדברי רז"ל. שאלו המנחשים וכו' כהם כנגד בחינת משה שממשיך התורה כדי להאיר ולגלות אמונת חידוש העולם וכו' כמו שכתוב שם. כי הם ההיפך מזה. אשר על כן צריכין לחפש ולבקש מאד את הצדיק האמת בכל דור ודור שהוא בחינת משה וכו' כמו שכתוב שם. כי עיקר קבלת התורה המשיך משה רבינו על ידי בחינת הנ"ל. שעל ידי זה היה יציאת מצרים וקריעת ים סוף הוא על ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שעל ידי זה עשה כל המופתים בחינת ויפלל והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו'. ועל ידי זה היה קריעת ים סוף בחינת (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ים וכו' כמו שכתבו שם ועל ידי זה שמע יתרו ונתגייר וכו' כמו שכתוב שם, ועל ידי זה היה קבלת התורה על ידי ריבוי הכבוד שנתרבה על ידי יתרו שנתקייר כי כדין איסתליק ואתייקר שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא וכו' (זוהר שמות דף ס"ט) ועל כן כל פרשיות מתן תורה כתובים בסדר יתרו כי על ידו היה עיקר קבלת התורה הנ"ל ועיקר קבלת התורה היה לגלות אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. אבל זה ידוע כי את זה לעומת זה עשה האלקים והכל בשביל הבחירה שיש לה כח גדול מאד על כן תיכף התגבר בהם הנחש הקדמוני ונתלבש בהערב רב ובהחולקים על משה והסית והדיח ~ אותם בעת שהיה משה במרום לקבל שאר כל התורה עד שהביאם למעשה העגל שהוא עבודה זרה וכפירות שהם היפך אמונת חידוש העולם. כי עיקר כל העבודה זרה של דורות הקודמים והכפירות והאפיקורסות של דורות אלו הם על ידי פגם אמונת חידוש העולם כמובן למשכיל, שעל ידי פגם זה באים לכל מיני טעותים ומחמת שאמונת החידוש אי אפשר כי אם על ידי בירור המדמה שמתברר על ידי רוח נבואה דייקא שעיקרו הוא קבלת התורה כמו שכתוב שם. על כן אז דייקא התגרה הבעל דבר למרוד במשה ולמשוך אחרי נביאי השקר שהם בחינת נערב רב וכו' כנ"ל עד שעשו מעשה הנ"ל. וזה בחינת (תהלים ק"ו) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. היינו שרצו להגביר בחינת מזונא דגופא שהוא בחינת שור אוכל שב כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י שם) אין לך משוקץ כמו שור אוכל עשב. כי כמו שעל ידי קבלת התורה שעל ידי זה מתברר המדמה עד שזוכין לאמונת חידוש העולם וכו' וכו' על ידי זה נכנע מזונא דגופא ומתגבר מזונא דנשמתא בחינת ריח כמו שכתוב שם, כמו כן להיפך על ידי בחינת הערב רב שעשו עבודה זרה היפך האמונה על ידי זה מתגבר מזונא דגופא שהוא בחינת תבנית שור אוכל עשב וכנ"ל: ~ אות יג אבל משה רבינו היה בעל כח גדול מאד ולא הניח את מקומו אף על פי שראה את המעשה הרע הזה, והתגבר בעוצם כחו וחזר והתפלל תפלות הרבה בבחינתדין כמו שכתוב (שמות ל"ב) ויחל משה וכו' ויאמר למה ה' יחרה אפך וכו' שטען ועשה פלילות הרבה עם השם יתברך כמבואר בדברי רז"ל ריבוי הטענות והוויכוחים שטען עם השם יתברך שימחול להם שכל זה בחינת תפלה בבחינת דין עד שחזר ופעל להוציא מהסטרא אחרא כל חיותה וכו' ועסק לתקן הכל ואז נצטווה על מעה המשכן הוא תיקון העגל כמו שאמרו רז"ל. כי כל מעשי המשכן הם בחינת התיקונים המבוארין בתורה הנ"ל שכולם נמשכין על ידי הבעל כח הנ"ל שהוא בחינת משה: ~ אות יד כי המשכן הוא בחינת בית התפלה שנבנה על ידי ריבוי השכנים ועל כן נקרא משכן לשון שכן וכמו שכתוב במקום אחר. וכל זה נמשך על יהי הכח של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידי זה נעשין בעלי תשובה וגרים שעל ידי זה נתרבה כבודו יתברך ששם כל נפשות ישראל שמשם נמשך הנבואה בחינת (שבת צ"ב) אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וכו'. כי כולם הם בחינת כבוד וכו' כמו שכתוב שם עיין שם. וכל זה מרומז בהי"ג דברים של המשכן וכליו. כי עיקר עצם המשכן נבנה מהקרשים שהיו עצי שטים שעומדים זה בחינת התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שהוא בחינת עץ חזק כארז וזהו בחינת עצי שטים עומדים שעומדם בחוזקם ותוקפם בתוך בית הבליעה של הסטרא אחרא עד שמקיאה הק~ אות בכל פעם כנ"ל. ועל כן היה עשר אמות אורך הקשר כנגד כל בחינת עשר המבואר שם בסוף התורה הנ"ל לענין מלחמת עוג וכו' כמו שכתוב שם משה כמה הוי עשר אמין וכו' כי המשכן לא יכול שום אדם להקימו כי אם משה והעיקר מחמת כובד הקרשים שהיו עשר אמות כמו שאמרו רז"ל ומשם אנו למדים עוצם גבורתו וכחו של משה כמו שאמרו רז"ל היינו כנ"ל. כי הקרשים החזקים והגבורים הם בבחינת תפלה החזקה הנ"ל של הבעל כח שאין מי שיכול לעסוק בה ולהקימה כראוי כי אם משה וכה"ל. וזהו בחינת עצי שטים, לרמז שהם מקתנים בחינת הרוח שטות שהוא בחינת תאוה הנ"ל שנמשך על ידי פגם מחיצות פרוסות של המוחין. אבל התפלה של הבעל כח הנ"ל עומדת בבבית הבליעה של הסטרא אחרא בתוך הרוח שטות עד שמקיאים משם דייקא כל הקדושות וכו'.והו בחינת עצי שטים כלליות ב' העצים שהם בחינת עץ החיים אשר בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. שעיקר התגברות הנחש הוא על ידי שהסית את האדם לאכול מעץ הדעת שעל ידי זה נפגם הדעת עד שבאים לרוח שטות הנ"ל ונתגרשין מעץ החיים אשר בתוך הגן שהוא בחינת מזונא דנשמתא שמשם כל החיים אבל על ידי הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בחינת דין על ידי זה מוכרח הנחש והסטרא אחרא להקיא כל הקדושות וכו' ואזי נכלל עץ הדעת בתוך עץ החיים ומשניהם דייקא נבנה בחינת המשכן וזהו בחינת עצי שטים עומדים וכנ"ל: ~ אות טו והיריעות של המשכן שהיו של מיני בגדים תכלת וארגמן, זה בחינת הכבוד שנתרבה על ידי התפלה הנ"ל שהוא בחינת לבושים כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא (שבת קי"ג). כי היריעות היו חופין על המשכן כענן בחינת (איוב ל"ח) בשומי ענן לבושו שהוא בחינת ענני כבוד בחינת (שמות ט"ז) כבוד ה' נראה בענן וכו' כמו שכתוב שם. וזה בחינת יריעות עזים שהיו על יריעות המשכן שהיה של תכלת וכו'. כי יריעות עזים גסים יותר. כי הם מרמזים על בחינת הגרים שהם בחנית הקדושות העולות מעמקי הקליפות מעצם חיותם ועל כן הם עשתי עשר יריעות כי הסטרא אחרא היא בבחינת אחד עשר כמובא. כי עיקר יריעות המשכן שהיו של מיני בגדים דקים יקרים שהם תכלת וארגמן זה בחינת בעלי תשובה של שיראל שהם בחינת לבושין דמלכא בחינת בגדי פאר וכבוד. אבל הגרים שהיו תחלה בבחינת עשו איש שעיר, כשחוזרין אל הקדושה נעשה מהם בחינת ירעות עזים לאהל על המשכן. כי הם מחפין ו מגינים על ישראל ועובדים ומשמשים לישראל כמו שיהיה לעתיד. וזה בחינת (שמות כ"ו) מכסה וכו' עורות אילם מאדמים ומכסה עורות תחשים מלמעלה זה בחינת הגרים הגסים עוד יותר, שנעשה מהם בחינת עורות שהם מגושמים עוד יותר בבחינת כתנות עור. אבל גם הם נעשים מרכבה אל הקדשוה וחופין על המשכן וכנ"ל: ~ אות טז וזה בחינת כלי המשכן, מנורה ושולחן ומזבח מקטר קטרת. זה בחינת חכמה וגבורה ועשירות. כי מנורה בדרום זה בחינת חכמה בחינת הרוצה להחכים ידרים. ושולחן בצפון בחינת עשירות כמו שאמרו רז"ל (בבא בתרא כ"ה) הרוצה להעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום. ומזבח מקטר קטרת זה בחינת גבורה כי שם עיקר הגבורה והכח של הצדיקים. כי עיקר גבורתם להכניע הסטרא אחרא שהוא היצר הרע שזהו בחינת קטרת שעל ידי זה מוציאין מהסטרא אחרא כל נצוצות הקדושה בסוד י"א סימני הקטרת ומכניעין סטרא דמותא כמו אהרן שהתגבר כנגד המלאך המות ועכבו כמו שכתוב (במדבר י"ז) ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. ועל ידי אלו הג' חכמה גבור ועשירות שהם בחינת כבוד על ידי זה נמשך בחינת קבלת התורה שזהו בחינת ארון עם הלוחות שהם כלל התורה שהיו עומדים בבית קדש קדשים. ומשם נמשך כל הגבורה כמו שכתוב ודברתי אתך מעל הכפרת וכו'. ועל ידי זה מתברר המדבר וזוכין לאמונת חידוש העולם. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל שציורא דמשכנא היה כציורא דעובדא דבראשית כמבואר בזוהר הקדוש (ת"ז דף י"ב בהקדמות) ועל כן על ידי כל המשכן וכליו שעיקרו היה הארון עם התורה שהיה מצוייר שם כל בריאת מעשה בראשית, על ידי זה נמשך האמונה הקדושה של חידוש העולם שידעו הכל כי השם יתברך ברא הכל השמים והארץ וכל צבאם כמו שהוא מצוייר במשכן בקרסיו וקרשיו וכו' ועל ידי זה זוכין לחידוש העולם של לעתיד שאז יתנהג העולם בחינת נפל~ אות שלא כדרך הטבע. וזהו בחינת (אבות פרק ה') עשרה נסים שהיו בבית המקדש היינוש שם היה מתנהג רק בדרך נסים ונפל~ אות שלא כדרך הטבע כלל. ועל ידי זה מתעורר השיר חדש וכו'. וזהו בחינת כל השירים של לוים שהיו בבית המקדש ובכל יום ויום היו אומרים שיר מיוחד כפי הבריאה של ~ אותו היום שמושך התגלות הבריאה שהוא אמונת חידוש העולם על ידי עבודת הבית המקדש, וכמו כן אמרו שיר שהוא בחינת השיר של לעתיד הנמשך על ידי זה שמשם כל השירים. וזה בחינת הקרנות של הבהמות שהיו בבית המקדש ובמשכן שבשביל זה היה בנין המשכן והבית המדרש. כי כל הקרבנות של הבהמות הם בחינת בירור המדמה שהוא בחינת בהמיות כמו שכתוב במקום אחר. כי כל עיקר כלל המשכן והבית המקדש היה בשביל בירור המדמה כדי לגלות אמונת חידוש העולם כנ"ל: ~ אות יז וזה בחינת כהנים בעבודתם ולוים בדוכנן לשירן ולזמרן וישאל במעמדן. כי ישראל במעדן היו עוסקין בתורה שזהו בחינת המשכת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר המדמה וכו'. וזהו בחינת כהנים בעבודתן שהם עבודת הקרבנות שהוא בירור המדמה כנ"ל. וזהו ולוים בדוכנם לשירן בחינת שיר הנ"ל שזוכין על ידי כל הנ"ל כנ"ל. ועל כן היו ישראל במעמדם עוסקים בפרשת בראשית ובפרשת האזינו. כי פרשת בראשית הוא בחינת בהתגלות אמונת חידוש העולם שמתגלה על ידי עסק התורה כנ"ל. כי בפרשת בראשית מבואר כל חידוש העולם שהשם יתברך ברא הכל יש מאין כמו שכתוב בראשית ברא אלקים וכו' ויאמר אלקים יהי אור וכו'. ויאמר אלקים תדשא הארץ וכו'. ובפרשת האזינו חוזר ומזכיר את ישראל את כל פעולות ה' ונפל~ אותיו אשר עשה הכל בשביל ישראל בשבילם ברא העולם וכו' כמו שכתוב שם (דברים ל"ב) האזינו השמים וכו' הצור תמים פעלו וכו' זכור ימות עולם וכו' עד שמסיים בחידוש העולם שלעתיד שהוא בעת תחיית המתים כמו שכתוב שם ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אני אמית ואחיר וכו' שהוא תחיית המתים בחינת חידוש העולם של לעתיד וכנ"ל: ~ אות יח ועל כן כל המשכן וכליו נמשח בשמן המשחה שהוא ריח טוב מאד. כי כל קדושת המשכן וכליו נמשך רק על ידי הצדיק בחינת משה שעוסק בכחו הגדול בכל התקונים הנ"ל עד שממשיך בחינת ריח טוב שהוא בחינת יראה כמו שכתוב שם. ומשם כל קדושת המשכן וכליו ועל כן נמשח בריח הקדוש הנפלא של שמן המשחה. ועל כן שם מקום היראה כמו שכתוב (בראשית כ"ח) מה נורא המקום הזה. כי עיר הריח הטוב הוא היראה כמו שכתוב שם. ועל ידי כל זה זכו שנתכפר להם מעשה העגל ונתהפך לזכיות בבחינת נרדי נתן ריחו הנאמר על זה כמו שאמרו רז"ל (שבת פ"ח) הינו כנ"ל כמו שכתוב שם בתחלת התורה שעל ידי זה זוכין להוכיח בקולו של משה בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' עיין שם היטב היטב: ~ אות יט ועיקר תיקון המשכן היה בשביל שילך עמם במדבר שפרקוהו והעמידוהו בכל פעם והוא מרמז על החורבן והגלות שכל קיומינו הוא על ידי בחינתתיקוני המשכן הנ"ל בבחינת (שמות ל"ח) אלה פקודי המשכן משכן. משכן בבנינו משכן בחורבנ' כמו שאמרו רז"ל (בהקדמת התיקונים ובתיקון מ"ח). וכמו שאמרו רז"ל (שמות רבה פרק נ"א) למה נקרא שמו משכן שמתמשכן בעוונותיהם של ישראל היינו שמשה רבינו כשראה עוצם התגברות והתגרות הסטרא אחרא כל כך כל כך, על כן עשה תיקון כזה איך שיהי יגמור תמיד את שלו עד שתבוא הגאולה שלימה שתהיה על ידו בבחינת מה שהיה הוא שיהיה. היינו שיוכלו ישראל לךעורר בכל פעם בחינת התפלה הנל עד שימשיכו בכחו בכל פעם כל התקונים הנ"ל עד שיעוררו הריח טוב וכו' שהוא בחינת משיח שיבא על ידי זה כמו שכתו שם על פסוק וירא מנוחה כי טוב וכו' עד ויהי למס עובד וכו' עיין שם: ~ אות כ ועל כן עמד המשכן על מאה אדנים שהם בחינת מאה ברכות בחינת כלליות התפלה. כי המשכן בחינת בית תפלה כנ"ל: ר"פ כא) וזה בחינת בגדי כהונה אפד וחשן שהיו י"ב אבנים שחקק עליהם שמות בני ישראל שהם בחינת קיבוץ נפשות ישראל. וזה (שמות כ"ח) ועשית בגדי קדש וכו' לכבוד ולתפארת. כי על ידי זה עיקר הכבוד דקדושה וכנ"ל. וזה (תהלים מ"ה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך בחינת ריח טבו וכו' מן היכלי שן מני שמחוך וכו'. וזה בחינת מעשה המנורה שהאיר הכבוד גם בחשכת לילה. כי עיקר הכבוד בבחינת יום בחינת (ישעיה ס') וכבוד ה' עליך זרח המובא שם וכו'. וזה (שמות כ"ז) ואתה תצוה את בני ישראל לשון צ וותא והתחברות וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו' להאיר הכבוד על ידי זה. כי בלילה יורדת השכינה לקבץ נדחים וכו'. (וכל זה צריך ביאור הרבה): ~ אות כב וזה בחינת (במדבר כ"ד) מה טובו אהליך יעקב מכשנותיך ישראל שנאמר על המשכן ובית המקדש ובית כנסת ובית מדרש של ישראל שהם בחינת מקדש מעט כמו שאמרו רז"ל (מגילה כ"ט). וזהו (שם) כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים כנחלים נטיו, זה בחינת נחל נובע מקור חכמה שמשם עיקר הכח והגבורה של כל הבעלי כח הנ"ל בבחינת (קהלת ז') והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. כי עיקר הכח וההתגברות הוא על ידי החכמה שהוא בחינת כח מה כמובא. כי החכמה תחיה ומשם כל הכח והחיות של כל הברואים. ועל כן כנחלים נטיו מרמז על כח התפלה של הבעל כח שנמשך מבחינת נחל נובע מקור חכמה, שחכמתו הוא כנהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר. כי הוא נובע תמיד מקור החכמה ומתגבקר בכל פעם בעוצם כחו נגד הסטרא אחרא עד שממשיך כל התקונים הנ"ל, שעל ידי זה גדלים כל הריחות על ידי הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן. וזה כגנות עלי נהר בחינת נהר שמשקה את הגן כנ"ל שמשם גדלים כל הריחות וזה כאהלים נטע ה' שהם מיני בשמים וריח טוב ונפלא שנמשך על ידי הנהר המשקה את הגן כנ"ל. וזהו כארזים עלי מים בחינת התפלה בבחינת דין שהוא מטה עוז הנ"ל היא קשה כרז כנ"ל. וזהו עלי מים כי על ידי זה נמשכין מימי הדעת בחינת (ישעיה י"א) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כמו שכתוב שם שעל ידי זה נמשכין כל התקונים הנ"ל כנ"ל: ~ אות כג ועיין בזוהר הקדוש בר"מ בפרשת בשלח על פסוק תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מה שמפליג שם בשבח קדושת בית כנסת שהוא בחינת המשכן ובית המקדש כמו שכתוב שם דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקביל בי כנישתא דלעילא בית המקדש דלתתא איהו כגוונא דבית המקדש דלעילא וכו' עיין שם כל זה היטב עד דהא כגוונא דא קלא דשופר וכו' עיין שם. כי עיקר הקיבוץ של בית כנסת ובית מדרש העיקר הוא בראש השנה שאזי תקועין בשופא שמקב נדחים ואובדים שזה עיקר קדושת הבית כנסת ובית מדרש כדי שיתכנסו ויתקבצו לשם כל הרחוקים ויתוספו שכנים רבים אל הקיבוץ הקדוש כדי שיתרבה ויתגדל מאד מאד בית התפלה וכו' וכנ"ל: הלכות משא ומתן ~ אות כד וזה לשון השלחן ערוך אורח חיים סימן קנ"ו. אחר כך ילך לעסקיו וכו', ואל ישתתף עם העובדי כוכבים וכו'. וגם כל זה יתבאר על פי התורה הנ"ל: כי משא ומתן באמונה גדול מאד כמו שאמרו רז"ל (שבת ל"א) ששואלין את האדם נשאת ונתת באמונה וכו' וכמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים. ומבואר שם שכל המשא ומתן וכל העסקים ומלאכות כלולים בל"ט מלאכות, ול"ט נמלאכות ממשכן גמרינן. על כן צריכין לעסוק במשא ומתן ומלאכות באמונה שלמה עד שיהיו כל המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן (כמו שכתוב בהתורה אני ה' הוא שמי וכו' בסימן י"א ובלקוטי תנינא בהתוררה ואת העורבים בסימן ד' ובשארי מקומות). ולבאר קצת איך זוכין שיהיה כל עסקי המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן שאפילו אנשים פשוטים שאינם יודעים נסתרות יכולים לזכות לזה הוא שיעהש המשא ומתן באמונה שיהיה ההן הן והלאו לאו. ויכווון בכל עשיה ועשיה בובכל היילוך ודיבור שעושה והולך ומדבר בשעת המשא ומתן שכוונתו שירוויח כדי שיעשה מזה צדקה (וכמו שכתוב בהתורה האי מאן דאזיל למנסיב סימן כ"ט). וזה ידוע שעיקר הצדקה הוא כשזוכה ליתן לעניים הגונים באמת עוסקים בתורה ותפלה באמת והעיקר שיזכה ליתן לצדיקי אמת והנלווים אליהם הם כלולים מכמה נפשות ישראל שאז הוא זוכה להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של הרבה נפשות ישראל שהם עיקר קיום המשכן ובית המקדש שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש שמתקיימין על ידי אלו הנפשות שמתקבצין ועוסקין שם בתורה ותפלה. כי כבר מבואר לעיל ובהלכות קריאת התורה שעיקר שלימות האדם הוא כשזוכה להיות שכן טוב להקיבוץ הקדוש וכו' שזה עיקר בחינת בנין המשכן שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש. ועיקר ההתקשרות והחיבור אליהם הוא על ידי ממון וצדקה כשזוכה ליתן להם להיות בכל תומכי אורייתא. וכמו שרואין שמשתדלין ביותר להחיזק בעלי הישיבות שהם הרבנים והתלמידים והחברים ההגונים הלומדים בישיבה. כי על ידי הממון של הצדקה שמחזיק ~ אותם הוא נכלל בהם וכמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני קכ"ט) על פסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. וגם בהמשא ומתן בעצמו צריך לכווין שעל ידי המשא ומתן שנושא ונותן ועוסק עם חבירו על ידי זה יתחבר עמהם יחד שימשיכו זה את זה להיות שכנים טובים אל הקיבוץ הקדוש שעוסקים בתרוה ותפלה באמת. כי חוץ מזה הכל הבל ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א') ופירש רש"י חוץ התורה שנקרא שמש אין יתרון לאדם בכל עמלו וכו', כידוע לכל מי שמשים לב להסתכל על אחריתו. כי כל העסקים והמלאכות והמשא ומתן שכלולים בל"ט מלאכות כולם בשביל לבר ניצוצות הקדושים כידוע ועיקר הבירור על ידי שזוכה את השם יבתרך בשעת המשא ומתן כמו שכתוב (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ועל כן צריכין לעסוק במשא ומתן עם ישראל דייקא כמו שכתוב (ויקרא כ"ה) כי תמכרו ממכר לעמיתך מכור או קנה מיד עמיתך תקנה כמו שדרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י. ועלכ ן ראוי להשתדל בכל מה דאפשר כשהולך בדרך או עוסק במשא ומתן בביתו שיתחבר עם כשרים והגונים ויהיה רגיל בכל פעם לדבר עמהם בדברי תורה ויראת שמים באופן שיזכיר את חבירו או חבירו יזכיר ~ אותו בכל יום מהתכלית האחרון וכמו שכתוב בזוהר הקדוש שאסור לילך בדרך כי אם כשיש עמדו אחד שיעסוק עמו בדברי תורה. ואפילו אם אינו מוצא חברים כאלו בעת המשא ומתן, על כל פנים צריך הוא ליזהר במחשבתו שלא ישכח בהשם יתברך בשעת המשא ומתן ויהיה משתוקק תמיד ברצון חזק להמשיךל את עצמו ואת חביריו העוסקים עמו להשם יתברך ותורתו. כי זה כל כוונת השם יתברך שמסבב עסקי המשא ומתן והמלאכות בעולם שהכל בשביל ברורים כנ"ל. ועיקר שעל ידי המשא ומתן שעוסקים מתחברים בני אדם זה עם שזה עד שסוף כל סוף יתגבר האמת שבלב כל אחד מישראל וימשיך אחד את חבירו עד שישובו כולם להשם יתברך ותורתו והעיקר שיתחברו יחד ויתקבצו אל הקיבוץ הקדוש שיתרבה בשכנים רבים עד אין חקר כנ"ל שזהו בחינת בנין המשכן כנ"ל. נמצא מי שעוסק במשא ומתן בכוונה זאת בודאי הוא עוסק אז במלאכות המשכן. כי כל זה הוא בחינת מעשה המשכן וקיומו וכנ"ל: ~ אות כה וזה בחינת (שמות ל"ה) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות ~ אותם ואז צוום על מלאכת המשכן ודרשו רז"ל (שבת ע') מפסוק זה ל"ט מלאכות. ועל כן הקדים לומר ויקהל משה כי עיקר בנין המשכן היה בשביל הקהלת והקיבוץ והכניסה כדי שיקהלו ויתקבצו כל ישראל שם כדי שיתרבה בית התפלה בריבוי עצום וכו' כנ"ל. ועל כן אז רמז להם ל"ט מלאכות בפסוק אלה הדברים שכל יום במשכן להורות את בני שיראל שיעשו כל ל"ט מלאכות שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן בבחינת מלאכות המשכן. כי עיקר התיקון שיהיה המשא ומתן והעסקים בבחינת מלכות המשכן הוא על ידי בחינת ויקהל משה שהוא מה שהצדיק האמת בחינת משה עוסק להקהל ולקבץ כל נפשות שיראל שזה עיקר בנין המשכן כנ"ל שצריך כל אחד לכווין דעתו בשת המשא ומתן והעסקים שיזכה על ידי זה לתקבץ ולהתחבר עמהם על ידי הצדקה שיתן להם וכו'וכנ"ל: ~ אות כו ועל כן אסור להשתתף עם העובדי כוכבים כדי שלא יתקשר ויתחבר עם העובדי כוכבים שכפי ההתקשרות וההתחברות עמו כמו כן הוא מתרחק מהקשר והקיבוץ של נפשות שיראל. כי העובדי כוכבים הם בהיפך מקדושת קיבוץ ישראל כי עיקר קיבוץ נפשות ישראל הוא בשביל להמשיך בחינת רוח נבואה בחינת קבלת התורה שנמשך מנפשות ישראל כמו שכתוב שם שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם שכל זה נעשה על ידי צדיקי אמת כמו שכתוב שם. אבל העובדי כוכבים בהם נאחז ביותר זוהמת הנחש שהם המנחשים והקוסמים בחינת נביאי השקר ועל כן הם רחוקים מקבלת התורה ועל כן אין האמונה ברורה אצלם ויש להם אמונות כוזביות. על כן צריך איש הישראלי להתרחק מהם ולבלי להשתתף עמהם כדי שלא יתקשר עמהם שלא יתרחק מהקיבוץ הקדוש וכנ"ל: ~ אות כז וזה שאמרו רז"ל ומובא בשלחן ערוך שאסוק להשתתף עם העובדי כוכבים משום ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך שמא יתחייב לו שבועה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה בעולם הוא על ידי הדיבור פה כמו שכתוב (תהלים פ"ט) אודיע אמונתך בפי כמו שכתב אדמו"ר ז"ל האמונה תולה בפה של אדם וכו'. וזה בחינת מה שכתוב שם בתורה הנ"ל על פי בכסא ליום חגינו, שכל התארים והשבחים שאנו מתארין ומשבחין ~ אותו הם כפי בירור המדמה שעל ידי זה מתברר האמונה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה הוא על ידי התארים והשבחים שישראל עוסקים בכל יום לשבח ולהלל ~ אותו יתברך בפיהם. אבל את זה לעומת זה כי יש פה דובר תהפוכות שהם דברי פיהם של המאמינים באמונות כוזביות אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. וצריך איש הישראלי שלא ליתן להם יניקה כי כל כחם כשחותרים לינק מקדושת ישראל כיודע. ועל כן כשאיש הישראלי גורם ח"ו שנשמא שם אלהים אחרים אפילו מעובדי כוכבים על ידו הוא גם גדול מאד. ועל כןאסור להשתף עם עובדי כוכבים שלא יעבור על לא ישמע על פיך כנ"ל. כי איש הישראלי צריך להשתדל תמיד להגדיל שם ה' בכל מה שיכול שזה כל עבודת האדם בזה העולם שבשביל זה בא לעולם כדי להגדיל שמו יתברך כידוע. ועל כן העיקר להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של ישראל שעוסקים תמיד להודות ולהלל לשמו הגדול וכל מה שמתרבים יותר נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר בבחינת (משלי י"ד) ברב עם הדרת מלך. כי שמו יתברך משותף בשמינו. וכל אחד מישראל מושרשת נפשו בשמו הגדול יתברך על כן כל מה שמתרבים נפשות ישראל יותר שמתקבצים ומגדלים שמו יתברך נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר. אבל להיפך כשמשתתף ומתחבר עם העובדי כוכבים אשר פיהם דבר שוא כי מזכירים שם אלהים אחרים ואמונות כוזביות הוא גורם ח"ו להתרחק מהקיבוץ הקדוש כפי התחברותו עמהם על כן אסור להשתתף עמהם וכנ"ל: ~ אות כח ועל כן הקדים להזהיר על שמירת שבת קודם מלאכת המשןכ כמו שכתוב בפרשת ויקהל הנ"ל ובשארי מקומות. כי שבת שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר מעשה המשכן שהוא להגדיל הקיבוץ הקדוש של נפשות שיראל הוא בשביל להגדיל שם ה' שהוא בחינת שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר האמונה הוא אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. שזהו בחינת שבת שמורה על חידוש העולם שברא את העולם בששת ימי המעשה ושבת בשבת. ועל כן עיקר קדושת כל הל"ט מלאכות של ימי החול שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן עיקר קדושתם על ידי שבת על ידי שממשיכין קדושת שבת לששת ימי החול היינו על ידי אמונת חידוש העולם שזוכין על ידי שבת כנ"ל. שעל ידי זה עיקר הבירור והתיקון של כל הל"ט מלכות של ששת ימי החול שמאמינים שכל המלאכות שעושין בכל הדברים שבעולם כולם ברא השם יתברך יש מאין המוחלט בששת ימי המעשה שבהם עשה ה' כל מלאכתו ושבת בשבת כמו שכתוב (בראשית ב') ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכו'. ועל ידי זה עיקר התיקון של כל המלאכות והעסקים והמשא ומתן שעושין בימי חול שיהיה בבחינת מלאכת המשכן שנזכר לעיל. על כן הקדים שבת למלאכת המשכן וכנ"ל: מפתחות ומראה מקומות על פי סדר הפרשיות מכל פסוקי חמשה חומשי תורה המובאים בספר לקוטי הלכות: (בראשית) בראשית ברא אלקים. בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה וכו' בהלכות תפילין הלכה ה' אותא' כ"ז. בראשית ברא אלהים סופי תיבות אמת בהלכות תפילין הנ"ל אותמ"א. אנשי המעמד היו קורין בכל יום בפרשת בראשית ובפרשת האזינו. בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח'. בראשית ברא וכו' וכל הפרשה עד יום אחד הלכות תפילין הלכה ז' אותד'. והארץ היתה תהו ובהו וכו' ורוח אלהים דא רוחו של משיח וכו' בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח'. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך וכו'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"א. ויהי ערב וכו' יום אחד. וכן ביום ב' כתיב ויהי ערב וכו'. בהלכות ציצית הלכה ג' אותט"ו. כי טוב הנאמר בכל מעשה בראשית הלכות השכמת הבקר הלכה א'. יקוו המים וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותמ"א. שני המאורות הגדולים וכו' מיעוט הירח ותיקונה הלכות ציצית הלכה ג' מ~ אות י"ז ואילך. אלה תולדות וכו' בהבראם באברהם. הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותה', ובהלכות תפלה הלכה ד' אותה'. כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ז. ובהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ב. בריאת אדם וחוה וחטאם וגזירות המיתה וכו' ותשובתם ותקונם הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותה'. ובהלכות ציצית הלכה ג' אותי"ג, והלכה ה' אותי'. והלכות תפילין הלכה ה' אותי"ח, ל"ו. והלכות תפילין הלכה ו' אותד'. ו'. י"ג כ"ב. והלכות ברכת השחר הלכה ג' אותב'. ועפר תאכל וכו'. הלכות תפילין הלכה ה' אותמם. כתנות עור בקדמייתא כתנות אור וכו'. בהלכות תפילין הלכה ז' אותה'. כל ענין קין והבל. בהלכות ציצית הלכה ג', והלכה ד': ~ אות נח ענין נח ששתה מן היין וכו'. ויקח שם ויפת את השמלה וכו'. הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א וכו'. ארו כנען עבד עבדים וכו'. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"ב וי"ח. ענין אברהם שיצא מתרח וענין נמרוד שחלק עליו. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד' ח' וכו' לך לך) לך לך נפיל אפים הלכה ו' אותח'. לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו' נסמך לפרשת וימת תרח בחרן בהלכות תפילי הלכה ה' אותי"ד. ענין לקיחת שרה לבית פרעה ולבית אבימלך בהלכות ציצית הלכה ד' אותכ"ד והלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ז. ויחלק עליהם לילה וכו'. בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותד'. ויוצא ~ אותו החוצה וכו' בהלכות הנ"ל אותי"ב. ותרדמה נפלה על אברם וכו' בהלכות הנ"ל. ענין אברהם שלקח את הגר וענין יצחק וישמעאל בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. אני אל שדי. שיש די באלקותי לכל בריה. בהלכות תפילין הלכה ו' אותח'. ולא יקרא עוד וכו' והיה שמך אברהם. הא דאברהם בהלכות תפילין הלכה ז' אותח': וירא) ענין מעשה של בנות לוט שמשם נשתלשל לידת דוד ומשיח בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד'. הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים בהלכות ציצית הלכה ה' אותכ"ד. ותרא שרה את וכו' מצחק וכו' כי לא יירש וכו'. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. עקידת יצחק בהלכות תפלה הלכה ה' אותב': חיי שרה) ויהיו חיי שרה מאה שנה כו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ח. קרית ארבע מערת המכפילה הלכות הנ"ל אותל"ט. ואברהם זקן בא בימים הלכה הנ"ל אותמם: תולדות) שני גוים בבטנך. וענין יעקב ועשו בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. יעקב לקח הבכוה מעשו בהלכות תפילין הלכה ד' אותב', ובהלכה ה' אותל' ולהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותח'. כל הפרשה של ויהי כי זקן יצחק וכו' וענין המטעמים כו' והברכות שקבל יעקב וכו' הלכות ציצית הלכה ח' ט' וכו' הלכות ברכת השחר הלכה ג' הלכה ד'. יעקב ברח מעשו אל לבן הלכות ברכת השחר הלכה ג' ובענין קדיש: ויצא) ויפגע במקום שקפצה לו הארץ ויקח מאבני וכו' הלכות ציצית הלכה ג' ח'. ופרצת ימה וקדמה וכו' בהלכות הנ"ל י"ח. ועיני לאה רכות הלכות תפילין הלכה ב' אותט'. ענין יעקב עם לבן ומביתו הוצי לאה ורחל וכו' בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותל"א. הלכות תפלה הלכה דף אותי"ז. יעקב וכל האבות היו רועי צאן הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותל' ל"א. כי ראה ה' בעניי. כי שמע ה' כי שנואה אנכי וכל בחינת הי"ב שבטים הלכות תפלה הלכה ה'. הפעם אודה את ה' הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ד. נפתולי אלהים נפתלתי בהלכות תפילין הלכה ה' אותמ"ג. אסף אלהי את חרפתי. יוסף ה' לי בן אחר בהלכות השכמת הבקר הלכה ד' אותי"ז. ובהלכות נטילת ידים שחרית הלכות ד' אותז'. ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ב. עד הגל הזה שם אותהנ"ל: וישלח) עם לבן גרתי הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש מעבר יבק וכו'. ויעבר את אשר לו הלכות תפילין הלכה ה' אותי"א. מ"א. ח' מלכי אדום לפני מלך מלך לבני ישראל בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ב: וישב) וישב יעקב וכו' והפסוקים הסמוכים וענין מחלוקת השבטים על יוסף הלכות השכמת הבקר הלכה ד' אותט"ז, והלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"ז. ענין יהודה ותמר שמשם נמשך דוד משיח הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד'. ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו הלכות תפילין הלכה ו', ל"ג: מקץ) חלום פרעה ופתרונו על ידי יוסף הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותז': ויגש) ויבך על צואריו וכו' שהיה קורא את שמע הלכות קריאת שמע הלכוכה ד', ט"ו. רועי צאן עבדיך וכו'. וכן יעקב היה רואה צאן הלכות תפלה הלכה ד', י"ז: ויחי) וישתחו ישראל על ראש המטה שהיתה מטתו שלימה הלכות תפלה הלכה ה' אותב'. האלהים אשר התכלו אבותי לפניו בהלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ז. ויקרא יעקב לבניו וכו' הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותט"ז, הלכה ו' אותכ"ו. לישועתך קויתי ה', גד גדוד וכו' הלכות תפלה הלכה ה' אותג'. נפתלי אילה שלוחה וכו', שם. בן פורת יוסף וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותז'. מאשר שמנה לחמו והוא ראשי תיבות שלום. השם גבולך שלום חלב חטים וכו'. בחינת שמנה לחמו כמבואר בדבריו ז"ל שכפי השלום כן הפרנסה: שמות) ויהי כי יראו המילדות וכו' ויעש להם בתים הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו. והנה נער בוכה שם, משה שין מ"ה, שם. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וכל הפרשה בהלכות ציצית המחובר להלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד'. אהי אשר אהיה הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ו. זה שמי לעולם הלכות תפילין הלכה ז', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ג. וזה זכרי לדר דר הלכות תפילין הלכה ה', ל"א, ל"ז. שלח נא ביד תשלח הלכות ברכת השחר הלכה ' אותיוד. הלא אהרן אחיך וכו' וראך ושמח בלבו הלכות תילין הלכה ו', ט'. בני בכורי ישראל הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. תכבד העבודה וכו' ואל ישעו בדברי שקר ומאז וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ט: וארא) ולא שמעו אל משה מקוצר רוח הלכות תפילין הלכה ה' אותי"ב. ולמען תספר שמי בכל הארץ הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ז. והפשתה והשעורה נכתה וכו' הלכות ציצית הלכה ג', כ"ה: בא וישאלו כלי כסף וכו' הלכות ברכת השרח הלכה ה' אותי"ד. כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וכו', ומעלת קימת חצות הלכות השכמת הבקר הלכה א', כ"ז. והלכה ו', י"ב. אל תאכלו כי אם צלי אש הלכות תפילה הלכה ד' אותי"ז. וגם ערב רב וכו' בהלכות קריאת שמע שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ז. וגם צדה לא עשו להם הלכות ברכ השחר הלכה ה' אתו י"ב. בבית אחד יאכל בהלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. והיה כי יאמרו אליכם בניכם וכו' שאלת הד' בנים הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותי"ד. ל~ אות על ידכה יד כהה הלכות לבישת בגדים המחובר להלכות השכמת הבקר הלכה ד'. תפילין ולזכרון בין עיניך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד הלכות תפילין הלכה ה: ~ אות צו בשלח) ויקח משה את עצמות יוסף עמו הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותי"ג וכו'. המבלי אין קברים במצרים, וכן שאר הנסיונות שנסו את השם יתברך הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. רדיפת פרעה אחרי ישראל אחרי שיצאו משם וקריעת ים סוף הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותג'. הלכות תפילין הלכה ה', מ"א. וירא ישראל את היד הגדולה וכו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו הלכות תפילין הלכה ה', ל"ה. שר לא נאמר וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', י"ז.מקדש ה' כוננו ידיך הלכות תפלה הלכה ד', כ"א. פרשת המן הנני ממטיר לכם לחם וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', ט"ו. כי לא ידעו מה הוא הלכות תפילין הלכה ה', ל"ו. היש בה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק הלכות תפילין הלכה ה', ל', וכו'. והיה כאשר ירים משה ידו וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', י"ב. כי יד על כס י"ק הלכות ברכת השחר הלכה ג', מ"א. מלחמה לה' בעמלק מדר דר הלכות תפילין הלכה ה', ל"א. הלכה ז' אותז': יתרו) קבלת התורה אחר יציאת מצרים הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד', ד', ד' י"ד. ואשא אתכם על כנפי נשרים דא כנפי מצוה הלכות ציצית הלכה י' ט'. שת ימים תעבוד ועשית וכו' וביום השביעי שבת הלכות ברכת השחר הלכה ג', מם: משפטים) כי היא כסותה לבדה דא ציצית הלכות ציצית הלכה ג', הלכה ד'. היא שמלתו לעורו דא תפילין הלכות תפילין הלכה ד', ל"ו: תרומה) מלאכת המשכן הלכות השכמת הבקר הלכה א'. ועשו לי מקדש הלכה ז', י"ג. ארון העדות הלכות ברכת השחר הלכה ג', ט"ו: תצוה) אשחר מצות עשיית המשכן נסמך מיד מצות הדלקת נרות המנורה וכן בפרשת בהעלותך הלכות ברכת השחר הלכה ה', כ"א. חשן משפט אורים ותומים הלכות תפילין הלכה ו' אותט': כי תשא) כי תשא את ראש. ענין שקלים בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותד', הלכות ציצית הלכה ז' אותח', הלכות תפילין הלכה ו', כ"ה. קטרת הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות קריאת שמע הלכה ב', הלכה ד' אותי"ד, הלכות תפלה הלכה ד' אותט"ז. ענין י"ג מדות של רחמים, ואם אין מחני נא, וענין שבירת הלוחות הלכות נפילת אפים הלכה ו' אותו' ז'. ואם אין מחני נא, ומשה יקח את האהל וכו' אני בכעס ואתה בכעס מי יקרבם הלכות השכמת הבקר הלכה ד'. אותי"א בהלכות חנוה המחובר שם. ונפלינו אני ועמך הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"א. אני אעביר כל טובי וכו' י"ג מדות של רחמם הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ט, הלכה ה' אותח', הלכות תפילין הלכות ה' אותו'. הנה מקום אתי הלכות ציצית הלכה ג', כ'. וראית את אחורי זה קשר של תפילין הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"א. כי קרן עור פניו הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו: ויקרא) קרבנות הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ג, הלכה ה' אותי"ד, הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכה ה' אותט"ו, הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותי"ד, הלכות תפלה הלכה דף אותט"ו: צו את אהרן וכו' ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס הלכות תפלה הלכה ד' אותט"ו. תודה באה מחמץ ומצה וענין הד' צריכין להודות שהם מביאין קרבן תודה בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותט"ו: שמיני) פגם נדב ואביהוא בהלכות ציצית הלכה ו' שנכללת בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד': תזריע) וביום השמיני ימול בשר וכו' מצות חיתוך ופריעה הלכות תפילין הלכה ז' אותז': מצורע) ורחץ את בשרו במים וטהר בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"א: אחרי) ענין הגורל של יום כפור, וכל אדם לא יהיה באהל מועד הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ג, ל"ז. נפילת אפים הלכה ו' אותד' הלכות קריאת שמע הלכה דף, י"ג. התענית של יום כפור הלכות תפילין הלכה ו', ל': קדושים) לא תאכלו על הדם הלכות תפלה הלכה ג' אותו': אמור) שבת ויום טוב לאו זמן תפילין הלכות תפילין הלכה ב' אותו'. הלכה ו' אותד': שבת) הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ח, הלכה ה' ט"ו. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמם: פסח) הלכות נטילת ידיםפ שחרית הלכה ב', הלכה ה', הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. ספירת העומר והנפתו הלכות ציצית הלכה ג' אותי"א וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ג, ל"ח: שבועות) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש אותי"א הלכות קריאת שמע הלכה ה'. חמץ תאפנה הלכות ברכת השחר הלכה ה', ט"ז: ראש השנה ומצות שופר) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' הלכות תפילין הלכה ה': יום טוב בכלל) הלכות ציצית הלכה ה' אותט"ו, הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש: בהר) כי לי בני ישראל עבדים הלכות ברכת השחר הלכה ד' מ"ד: במדבר) דגלים הלכות קריאת שמע הלכה ה' אותו': נשא) ברכת כהנים הלכות ברכת השחר הלכה ד' אותכ"ה, הלכות תפלה הלכה ג', הלכות נשיאת כפים הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה': בהעלותך) בהעלותך את הנרות וכו' בהלכות קריאת שמע הלכה ו' מחובר להלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"ד. מעשה המנורה וכו' מקשה הוא שם מ"ה. והאיש משה עניו מאד הלכות תפילין הלכה ה' ~ אותל"ו. בחלום אדבר בו הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א, הלכות קריאת שמע הלכה ה', ח': שלח לך) פרשת ציצית בהלכות ציצית. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלכות תפילין הלה ה' אותל"ד.הסמיכות של כל הסדר שלח לך הלכות ציצית הלכה ה' בסוף: קרח) ענין קרח וכל הפרשה הלכות תפילין הלכה ו', כ' וכו'. הלכות ציצית הלכה ז' אותז'. מצות תרומה ומעשר הלכות קריאת שמע הלכה ג' אותז'. ופדויו מבן חדש הלכות תפילין הלכה ה' אותכ': חוקת) ענין פרה אדומה בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותי"ב: בלק) ענין מעשה בלעם וכו' הלכות תפלה הלכה ו' הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותע"ב, ע"ג. הן עם לבדד ישכון מי מנה עפר יעקב שם אותפ"ז. מן ארם ינחני בלק, בענין קדיש, הנה ברך לקחתי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותו'. ראשית גוים עמלק וכו' הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' בענין קדיש: פינחס) ענין פינחס שקנא קנאת ה' צב~ אות הלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותפ"ח וכו'. פינחס זה אאליהו שעל ידו בא תחיית המתים הלכות תפילין הלכה ו', יוד. פרשת התמיד שני כבשים בכל יום הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכות תפלה הלכה ד', ט"ו: ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הלכות תפילין הלכה ה', כ"ה. כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ד. והודעתם לבניך ולבני בניך הלכות תפילין הלכה ז', ו'. וידעת היום והשבות אל לבבך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג', י"ג. הלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. קריאת שמע וברכותיה בהלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש. הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ח, כ"ט. הלכות קריאת שמע הלכה ד' בסוף. ואהבת וכ' בכל לבבך בשני יצריך הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם הלכות תפילין הלכה ו' אותב' כ"ה: עקב) מצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ט"ו, הלכות ציצית הלכה ה'. פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת וכו' הלכות נטילת ידים הנ"ל אותט"ו, הלכות תפילין הלכה ו', י"ב. הלכות תפלה הלכה ג' אותא', ו'. ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותי"ב. ושני לוחות הברית על שתי ידי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותג'. מעלת ארץ ישראל תמיד עיני ה' אלקיך בה, הלכות תפילין הלכה ה'. למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה, הלכות תפילין הלכה ו': ראה) בנים אתם לה' וכו', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ה. כי יהיה בך אביון וכו' פתח תפתח וכו' מצות צדקה, הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ה וכו'. בענין קדיש הלכות תפילין הלכה ו' י"ג: שופטים) כי יפלא ממך וכו' בין דם לדם וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו'. לא תסור מן הדבר וכו'. הלכות ציצית הלכה ג' י"ב. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכו' גדילים תעשה לך, הלכות ציצית. ענין פרשת זכור הלכות השכמת הבקר הלכה א' י"ב. הלכות ציצית הלכה ז' אותיוד: כי תבא) וידוי ביכורים ארמי אובד אבי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ז הלכות ברכת השחר הלכה ה' בענין קדיש. היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית. הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך אלו תפילין וכו' הלכות תפילין הנ"ל אותל"ו: נצבים) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד וכו'. מלמד שנסתמו וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו: וילך) ואנכי הסתר אסתיר ועתה כתבו לכם וכו'. וענתה השירה וכו'. הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח': האזינו) שירת האזינו, כי חלק ה' עמו ימצאהו בארץ מדבר וכו' הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח': וזאת הברכה) שמע ה' קול יהודה. הלכות תפלה הלה ה' אותג'. לא כהתה עינו ולא ס ליחה הלכות תפילין הלכה ה' ל"ו. ולא ידע איש את קבורתו וכו' בחינת למעלה מן המקום הלכות ציצית הלכה ג' אותח': מפתחות לימים טוביםובהם נכל חנוכה ופוריםוד' פרשיות: הלכות פסח וספירה ושבועות) בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ובהלכות ד' מהנ"ל. הלכות תפילין הלכה ה אותי"ג הלכות ברכת השחר הלכה ו אותיוד:
See the teaching beginning "Mai chaza d'azil l'haicha d'midlei minei" in Siman 29; see what is written there. One must guard the garments very carefully from stain and dirt, and they should be clean, as it is written: "B'chol eis yih'yu v'gadeicha levanim" — "At all times let your garments be white" (Koheles 9:8). For the garments are the aspect of Malchus [Kingship / Sovereignty], the aspect of: "Melech haKavod" — "King of Glory" (Tehillim 24:10), etc. And then the Shechinah is in the aspect of: "Madu'a adom lilvusheicha" — "Why is there red upon Your garments?" (Yeshayahu 63:2) — the aspect of menstrual blood. And this is the aspect of the blemish of transgressions that come through the 365 sinews. And to rectify them, one must perform specifically the Tikkun HaKlali [the General Rectification] — the aspect of bris [the covenant / sexual purity] — the aspect of: "Kanesher ya'ir kino" — "As an eagle stirs its nest" (Devarim 32:11) — which arouses the mochin, and from there whiteness is drawn to all the 365 sinews, etc. And the sins become whitened, in the aspect of: "Im yih'yu chata'eichem kashanim, kasheleg yalbinu; v'im ya'dimu katola, katzemer yih'yu" — "If your sins be like scarlet, they shall become white as snow; and if they be red as crimson, they shall become like wool" (Yeshayahu 1:18) — the aspect of the scarlet thread that whitens the sins, etc. — see there well. And this is the aspect of tzitzis. For the general principle is that one must guard the garments very carefully so that the chitzonim [external forces / forces of impurity] do not cling to them, for it is their way to cling to the garments, as our Sages, of blessed memory, said (Berachos 6a): "Hanei ma'anei d'Rabbanan d'valu minayhu" [these garments of the Sages that wear out from them (i.e. from the demons)]. For they [the garments] are the lowest and outermost level of holiness, and there it is their way to cling. And therefore, all the blemishes of all the sins, G-d forbid, are recognized and imprinted upon them. And likewise, in the opposite direction, all the mitzvos are also imprinted upon the garments. For through the mitzvos, from them [the garments] is fashioned the chaluka d'Rabbanan [the robe of the Sages — the garment of the soul in the World to Come], which are the coverings and garments for the neshamah, so that the chitzonim should not cling to it. For when the garments are clean, they are a great protection, as explained elsewhere (Siman 127). And therefore, one must guard the garments very carefully, as above. And therefore, the Torah commanded regarding tzitzis that hang upon the garments, for tzitzis are a protection for the garments so that the chitzonim should not cling to them. And through this, the entire Torah is guarded — both the positive mitzvos and the negative mitzvos — for upon them [the garments] everything is imprinted, as above. And this is what is written: "Ur'isem oso uz'chartem es kol mitzvos Hashem" — "And you shall see it, and you shall remember all the mitzvos of Hashem" (Bamidbar 15:39), as above. For through the tzitzis, the mochin are elevated, and from them whiteness is drawn to all the 365 sinews, in the aspect of: "At all times let your garments be white" — "b'gadeicha" [your garments] specifically — which can also be read as "b'gideicha" [your sinews], as written there. For tzitzis are the aspect of the Tikkun HaKlali — the aspect of: "As an eagle stirs its nest" — "nishra da rucha" [the eagle, this is the spirit] — this is the aspect of tzitzis, the aspect of: "Me'arba haruchos bo'i haruach" — "From the four winds, come, O spirit" (Yechezkel 37:9) — which are the aspect of the four tzitzis, as our Rebbe wrote (Siman 8). And this is what our Rebbe wrote (Siman 7) — that tzitzis are a protection against sexual immorality. And this is what our Sages, of blessed memory, said (Shabbos 153a): "'At all times let your garments be white' — this refers to tzitzis." And the corners of the tzitzis are the aspect of the wings of eagles, the aspect of: "Va'esa eschem al kanfei nesharim" — "And I carried you on wings of eagles" (Shemos 19:4). And through them, the mochin are aroused, and from them whiteness is drawn to the 365 sinews. And this is the aspect of the 32 threads [ל״ב = 32 — the four sets of eight threads] of the tzitzis. Eagles are the aspect of the drawing of the whiteness that is drawn from the heart [לֵב = 32] to all the 365 sinews. For all the sinews are dependent upon the heart and draw sustenance from there. And through the elevation of the mochin, the whiteness is drawn from the brain to the heart, and there the blood becomes refined and becomes fat. For the heart is the aspect of Binah liba [Binah is the heart]1 — which is "the mother of understanding"2 — and it is the place of the chazeh [the chest / the division point of Ze'ir Anpin]. And from there the whiteness is drawn, in the aspect of the blood becoming refined and becoming fat. And from there come the tzitzis — the aspect of specifically 32 white threads. And then the garments become white, as above — the aspect of a white tallis. And this is the aspect of: "If they be red as crimson, they shall become like wool" — "like wool" specifically — the aspect of tzitzis of wool. And this is the aspect of techeiles, which alludes to the fact that the blood has become refined and turned into fat. For techeiles is the joining of black and white,3 and black is the aspect of menstrual blood, as our Sages, of blessed memory, said (Niddah 20a): "This black — it is [really] red," etc. And the techeiles indicates that the blood has already been refined and the blackness has been transformed into whiteness. And this is the aspect of tzitzis of wool and linen. For the garments are the aspect of Malchus, and the primary building and rectification of Malchus is through Chesed [lovingkindness] and Din [judgment]. And this is the aspect of tzitzis of wool and linen — for wool is the aspect of Chesed, the aspect of the scarlet thread that whitens sins; and linen is the aspect of Gevuros [severities], as it is written: "V'Gavriel lavush badim" — "And Gavriel was clothed in linen" (Yechezkel 9:2; see Shabbos 55a). And therefore, "garments" mentioned in the Torah without further specification refer to wool and linen (Menachos 39b) — for the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, are from wool and linen specifically — which are Chasadim and Gevuros, as above. And this is the aspect of the prohibition of sha'atnez — wool and linen together. For the primary rectification is when there is a decision and peace — that is, when there is the power to sweeten the Gevuros and transform them into Chasadim, in the aspect of the blood becoming refined, etc. And then from them is fashioned the aspect of Da'as — [and this is what our Rebbe said (Part I, Siman 56): that peace depends upon Da'as, for Da'as is the aspect of the joining of two opposites, which are Chesed and Gevurah] — through which comes the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, as above. And this is accomplished through tzitzis, through which the mochin are elevated and whiteness is drawn into the sinews to sweeten the Gevuros. And the main power for this is through the techeiles, for the primary power to sweeten them is through the techeiles. For one must sweeten them at their root, and this is the aspect of techeiles, which is the kurseya d'dina [the Throne of Judgment],4 and through it [the Throne] comes their sweetening — which is also the aspect of techeiles, the joining of black and white, namely, the resolution and peace between Chesed and Din. And therefore, when there is the techeiles of tzitzis, then there is resolution and peace between Chesed and Din, between wool and linen — and then the garments are completed through them. But when there is no techeiles in the tzitzis, it is forbidden to wear wool and linen together. For the chitzonim cling to the garments, and the main source of their power and sustenance is when there is no peace and there is machlokes [strife / discord], as our Rebbe wrote (Part I, Siman 62) — that the primary sustenance of the chitzonim is from machlokes, which is the aspect of the murkiness of Da'as — the opposite of peace. And this is the prohibition of sha'atnez. But when there are tzitzis, sha'atnez is permitted, as above — and this is specifically when there is techeiles, which is the aspect of the resolution. Then sha'atnez is permitted in tzitzis, as above. But in our time, when there is no techeiles — for we do not have the power in the time of exile to transform the Gevuros into Chasadim, to whiten the redness — the primary tzitzis of ours are only white tzitzis, which are the aspect of protection alone — that they should not cling to us any further. Therefore in our time, when there is no techeiles, kil'ayim is forbidden in tzitzis, for we do not have the power to bring resolution and make peace because there is no techeiles, because we are in exile, as above. And therefore, the primary tzitzis of ours are only of wool, as the Rema rules (Siman 9, Se'if 2) — for it is sufficient for us to extricate ourselves and draw whiteness upon ourselves so that they should not cling further. But we do not yet have the power to transform the Gevuros into Chasadim. For tzitzis of linen only applies in the time when there was techeiles, for then there was resolution and peace, as above. And this is the aspect of the five double knots [ה׳ = 5] that are in the tzitzis — they are the aspect of the five Chasadim and five Gevuros, from which the garments, which are the aspect of Malchus, are built. And behold, the conclusion that emerges from all the above is that tzitzis are the aspect of the Tikkun HaKlali, the aspect of guarding the bris. And this is what our Rebbe said elsewhere (Part I, Siman 7) as well — that tzitzis are a protection against sexual immorality. And therefore, there are 39 windings in them — this is the aspect of guarding the bris, which is the aspect of Vav [ו], the aspect of added holiness, as our Rebbe said in the teaching "Ani Hashem Hu Shemi" (Siman 11). And this is what is written regarding tzitzis: "Vih'yisem kedoshim lEilokeichem" — "And you shall be holy to your G-d" (Bamidbar 15:40). And the Vav is the aspect of "tal oros" [the dew of lights], as there. And they are the aspect of the 39 windings and the 13 chulyos [sections between the knots] — they are the aspect of the Vav.5 And the prescribed length is twelve finger-breadths — an allusion that through meriting the Tikkun HaKlali, one's soul becomes subsumed within the twelve tribes of Kah [י-ה] — and this comes about through the Tikkun HaKlali, as our Rebbe wrote (Siman 36). And through tzitzis, which are the rectification of the garments — the aspect of the Tikkun HaKlali — then speech is released. And then one can speak a prayer that is received. And therefore, the primary tefillah is performed while wrapped in tzitzis. And therefore, the Holy One, blessed be He, taught Moshe the order of prayer while wrapped in tzitzis, as our Sages, of blessed memory, said (Rosh Hashanah 17b): "This teaches that the Holy One, blessed be He, wrapped Himself in a tallis and taught Moshe the Thirteen Middos [Attributes of Mercy]." For the Thirteen Middos are the aspect of tikkunei d'dikna [rectifications of the beard], the aspect of wool, the aspect of "Min hameitzar karasi Kah" — "From the straits I called upon G-d" (Tehillim 118:5) — the aspect of a tallis of wool. And this is the meaning of: "Tefillah le'ani ki ya'atof, v'lifnei Hashem yishpoch sicho" — "A prayer of the poor man when he is enveloped, and before Hashem he pours out his speech" (Tehillim 102:1). That is, through the enveloping of tzitzis, which is the garment of the Shechinah — d'hi aniyah b'galusa [for She is impoverished in exile], as written in the holy Zohar7 — through this, "before Hashem he pours out his speech" in prayer. For through this one is able to speak, as above. And therefore, one must be very exacting that the garments should be clean at the time of prayer,8 for when the garments are clean, this is the aspect of the Tikkun HaKlali. And then one can speak a prayer that is received. And this is what is written in the holy books — that one who is wearing sha'atnez, his prayer does not ascend. For sha'atnez is the aspect of blemishing the garments, and then one cannot speak a prayer that is received, as above. ## Segment 6
הלכה ו ~ אות א על פי התורה תקעו תוכחה בסימן ח' עיין שם מה שכתוב (ב~ אות ו') בענין נפל~ אות נור~ אות עוצם ריבוי הבתים שבונה הצדיק על ידי שנתוסף שכן להקיבוץ הקדוש של ישראל כי נתרבין הצרופים עד שאין חקר וכו' עיין שם היטב ובמה שמבוא בדבריבו בזה בפרט בהלכות ציצית הלכה ז' ובהלכות פריה ורביה הלכה ה' וכו' וזה בחינתמצות בנין בית הכנסת ובית המדרש שהיא מצוה רבה מאד הקיימת לדורות אם כוונתו לשם שמים. כי בבית הכנסת מתכנסים כל הנפשות של קיבוץ בני ישראל להתפלל ולומר קדושה וברכו וכו', ולשם מתכנסים כל השכנים הנוספים בכל פעם אל הקיבוץ הקדוש. וכנראה בחוש שבמקום שאין בו בית הכנסת ובית המדרש קשה לקבץ מנין ואפילו כשיש לפעמים מנין מתפללין זה בכה וזה בכה והרבה מתפללין ביחידות ואינם באים להתוסף להיות שכנים אל קיבוץ הקדוש שעוסקים בדברים שבקדושה לומר קדיש וברכו וכו' ועל כן הוא בודאי מצוה רבה עד אין חקר לבהשתדל בבנין בית הכנסת ובית המדרש לשם שמים וכמו שפירש רש"י על פסוק (קהלת ה') ומי אוב בהמון לא תבואה גם זה הבל, שאפילו כשאעושה מצות רבות ואין בהם מצוה הקיימת לדורות כגון בנין בית הכנסת וספר תורה וכו' עיין שם: ~ אות ב ובשביל זה כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש. כי בודאי יכולין לכפות זה את זה. מאחר שמכל הנפשות שמתכנסים לבית הכנסת נעשים צירופים נפלאים, וכל אחד מישראל מצטרף עם חבירו ונצטרפים ונעשים מהם בתים ובנינים נפלאים, על כן בודאי יכולין לכפות זה את זה. כי כולים חשובים כנפש אחד כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י בראשית מ"ו) על שבעים נפש של בית יעקב שנקראים נפש בלשון יחיד. כי זהו המעלה של ישראל עם קדוש שכל מה שנתרבין יותר נכללין בתכלית האחדות יותר על ידי הצירופים הנ"ל, וכמבואר מזה במקום אחר. ומאחר שכולם חשובים כאחד ונצרטפין יחד בודאי יכול כל אחד לכוף את חבירו כמו שבאדם אחד יכול אבר אחד לכוף שאר הגוף בשביל טובתו של כלל האדם. גם מבואר ומובן שם בהתורה הנ"ל שהתפלה הנוראה נבנית על פי תוספת שכנים אל הקדושה הוא בבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח גדול המבואר שם. (וכמבואר לקמן ב~ אות י"ב) ועל כן בודאי כופין זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש, כי יש להם כח לכפות על ידי הכח של הבעל כח הנל, שמתפלל תלה בבחינת דין שזהו בחינת כפיה שהוא בחינת דינים וגבורות שיש להם כח לכפות לבנות בית הכנסת כדי שיתוספו שכנים רבים אל בית התפלה שיעלו משם שעשועים נפלאים לפניו יתברך שזה נמשך מהכח של הבעל כח הנ"ל כנ"ל: ~ אות ג ועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול מאד בבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תכלית בנין הבית הכנסת ובית המדרש הוא בשביל לגלות אמונת חידוש העולם שנתגלה על ידי בחינת רוח נבואה של צדיקי אמת שבכל דור שהוא בחינת קבלת התורה שזה נמשך על ידי הכבוד שנתרבה על ידי הגרים ובעלי תשובה שנעשין על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל כמו שכתוב שם. ועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול שם בבית הכנסת ובית המדרש הוא כבוד המקום השוכן שם. כי על די הכבוש נמשך קבלת התורה בחינת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר אמונת חידוש העולם שזה העיר כנ"ל: ~ אות ד ועל כן קדושת בית המדרש חמורה יותר מקדושת בית הכנסת. כי שם בבית המדרש עוסקים בתורה שזהו בחינת קבלת התרוה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. וגם בבית הכנסת עוסקים בתורה, כי אומרים שם קריאת שמע ופרשת הקרבנות וקדושת ובא לציון שכל זה בחינת עסק התורה שמקיימין כל הפשוטים שבישראל בכל יום כמו שאמרו רז"ל. אבל בית המדרש קדוש ביותר כי שם עוסקים בתורה הרבה בכל יום ועל כן קדושתו חמורה יותר. כי עיקר תיקון התפלה הנ"ל הוא לזכות לגלות אמונת חידוש העולם שה נעשה על ידי עסק התורה לשמה שהוא בחינת קבלת התורה שזוכין עלידי צדיקי אמת שמהם נמשך עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, כי הצדיקים עוסקים תמיד בבנין המשכן והבית המקדש כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ג) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו שמשם כל קדושת הבית הכנסת ובית המדרש בבחינת (יחזקאל י"א) כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם לקדש מעט ודרשו רז"ל (מגילה כ"ט) אלו בית כנסיות ובתי מדרשות, כי הם מקדש מעט שנמשך קדושתם מהמשכן ובית המקדש שעוסקים הצדיקים בבנינו בכל דור ודור כנ"ל. כי הם ממשיכין בחינת רוח בואה שהוא בחינת קבלת התורה שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר כלל הקדושה היא האמונה הקדושה בבחינת (תהלים פ"ט) אף אמונתך בקהל קדושים וכתיב (הושע י"ב) ועם קדושים נאמן (וכמו שכתוב בהתורה חב"ח בסימן כ"ב). כי עיקר בחינת קבלת התורה הוא במשכן שם דיבר ה' עם משה כמו שפירש רש"י, שמיום שהוקם המשכן לא נדבר עמו אלא באהל מועד. וכן בבית המקדש שם נתבררו כל הלכות התורה כמו שכתוב (ישעיה ב') כי מציון תצא תורה. וזה בחינת קדושת הבית הכנסת ובית המדרש שהם מקדש מעט. ועל כן בית המדרש קדושתו חמורה יותר כי שם עיקר עסק התורה וכנ"ל: ~ אות ה ועל כן נקרא בית המדרש, בחינת דרשו ה' ועוזו כי צריכין לבקש ולדרוש את ה' מאד, דהיינו לחפש ולבקש את האמונה הקדושה בבחינת אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה') וכמו שכתוב בהתורה תקעו אמונה בסימן ה' שצריכין לחפש ולבקש את עצמו מאד איך אוחזין באמונה וכו' עיין שם. והעיקר על ידי שמחפשין ודורשין ומבקשין באמת למצוא את הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש רוח נבואה שעל ידם עיקר המשכת התורה בכל דור שעל ידי זה עיקר בירור אמונת חידוש העולם שהוא העיקר כנ"ל. ועל כן נקרא בית המדרש לשון דורש ומבקש וכנ"ל. וגם על פי פשוטו שנקרא בית המדרש על שם הדרשות שדורשים שם בתורה. הכל הוא בחינה אחת עם הנ"ל שהוא מה שצריכן לדרוש ולבקש את הצדיק אמת שממשיכין אמונת חידוש העולם. כי כל הדרשות שמחדשים בתורה בדרך האמת הכל הוא בשביל זה כדי להמשיך מחדש בחינת קבלת התורה בכל עת כדי לגלות אמונת חידוש העולם. ועל כן הוא מעלה גדולה ונוראה מאד כשזוכין לחדש בתורה חידושים אמתיים כי נחשב כאלו ברא את העולם מחדש כמו שכתוב בזוהר הקדוש שנעשין מהם שמי חדשים וארץ וחדשה כי חידושי תורה אמתיים הם בחינת עדות על מצי~ אותו ואחדותו וחידוש העולם על ידי שרואין שנמשכין חידושים נפלאים כאלו בדרך האמונה הקדושה שאי אפשר לגלותם כי אם ברוח הקדש וכו' עיין שם. וכן ראינו אחר כך מהצדיקים הגדולים שבאו אחריו וכמובא מזה במקום אחר (ולעיל בהלכות קריאת התורה אותל"ו) שבשביל זה נקראת התורה עדות עיין שם. ועל כן קדושת בית המדרש חמורה ביותר. כי עיקר התגלות אמונת חידוש העולם הוא על ידי בחינת בית המדרש על ידי שואלין ודורשין למצוא חידושי תורה של הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש על ידי זה עיקר בירור האמונה שזה עיקר הקדושה כנ"ל: ~ אות ו ועל כן (ברכות ח') רב אמי ורב אסי אף על גב דהוי להו תליסר בי כנישתא לא הוו מצלי אלא היכי דהוו גרסי. כי מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. משמוע דייקא. כי שמיעה בלבא תליא. בחינת הט אזנך ושמע דברי חכמים שזהו בחינת אמונת חכמים. כי צריכין להטות אזנו היטב היטב לשמוע דברי חכמים להבחין בין האמת הברור ובין האמת אינו ברור מכל שכן בין השקר, עד שיזכה למצוא נקודת האמת לאמתו שעל ידי זה מתברר האמונה כנ"ל. כי עיקר עסק התורה צריך שיהיה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, ומי שמסיר אזנו משמוע תורה בבחינה זאת גם תפלתו תועבה. כי בודאי לא תיקן הג' מוחין שהם בחינת ג' מחיצות פרוסות בפני תאוה זאת שנקראת תועבה. ועל ידי זה אמונתו פגומה שהוא בחינת עבודה זרה (כמו שכתוב במקום אחר שפגם אמונה הוא בחינת עבודה זרה) שנקראת תועבה. ועל כן צריכין לחפש ולבקש ולדרוש מאד למצוא את הרבה האמת שימשע ממנו תורה שנאמרה בבחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית המדרש ועל ידי זה עיקר תיקון התפלה עלידי השיר שיתעורר על ידי תיקון האמונה שמשם כל התפלות והשירות והתשבחות כמו שכתוב שם: ~ אות ז וזה שכתוב בשלחן ערוך (אורח חיים סימן ק"נ ס"א) שגם כופין זה את זה לקנות תורה ונביאים וכתובים. והאחרונים כתבו שהאידנא כופין לקנות גמרות ושאר ספרים קדושים. כי בודאי כופין לקנות תנ"כ וללמוד בהם להמשיך בחינת רוח נבואה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. ועל כן כתבו האחרונים שעכשיו צריכין לקנות גם שאר ספרים קדושים. כי בודאי אין דור יתום וכל הספרים הקדושים יש בהם בחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה וכנ"ל, שבשביל זה עיקר בנין הבית הכנסת ובית המדרש ועל כן בודאי כופין על זה וכנ"ל: ~ אות ח וזה בחינת (שם ס"ב) אין בונין בית הכנסת אלא בגובהה של עיר ואסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי כבר מבואר שעיקר קדושת הבית הכנסת הוא שיתוספו ויתקבצו ויתכנסו לשם תוספת שכנים הרבה בכל פעם עד שנזכה על ידי זה לבנין ירושלים ובית המקדש בבחינת (תהלים ק"מ) בונה ירושלים וכו' נדחי ישראל יכנס. נדחי ישראל יכנס זה בחינת תוספת השכנים אל קיבוץ ישראל הקדוש בבתי כנסיות ובתי מדרשות שעל ידי זה נתכנסין כל הנדחים שבעולם, אפילו ~ אותן המונחים בחוץ בבחינת (איכה ד') תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות וכמבואר כל זה במקום אחר על ידי זה בונה ירושלים ה'. כי עיקר בנין ירושלים עיר הקדש שנבנית מבתים רבים של הקדושה, כי בנינה נמשך מבחינת ריבוי הבתים הנ"ל של תוספת שכנים. ועל כן הפסוק משבח ומפליג מאד מאד בשבח הבתים והארמונות של ירושלים כמו שכתוב (תהלים מ"ח) שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה. וכתיב (שם) יפה נוף משוש כל הארץ קרית מלך רב אלקים בארמנותיה נודע למשגב. בארמנותיה דייקא כי הבתים והארמונות של ירושלים נבנים בשרשן מבחינת הצירופים הנפלאים והנוראים הנ"ל שעל ידי זה יתגלה אלקותו ואחדותו וממשלתו לעינן כל בחינת אלקים בארמנותיה נודע למשגב. כי על ידי ריבוי הצירופים הנ"ל שנעשין על ידי התפלה השלימה בתוספת שכנים שזה נמשך מהכח של הבעל כח גדול הנ"ל שעל ידי זה עושה בעלי תשובה וגרים, על ידי זה מתרה כבודו יתברך מאד כמו שכתוב שם ועל ידי זה זוכין לבחינת קבלת התורה שהוא בחינת רוח נבואה וכו', שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם וכו' כנ"ל. שזה עיקר ידיעת אלקותו יתברך כמובן לכל וכמבואר בכל הספרים הקדושים שאמונת חידוש העולם הוא עיקר היסוד של כל ידיעות נשגבות אלקותו יתברך ועל כן דייקא על ידי הבתים והארמונות של ירושלם שנבנים מצירופים הנ"ל, שעל ידי זה מתברר ונתחזר אמונת חידוש העולם כנ"ל, על ידי זה דייקא אלהים נודע למשגב ועל כן אלהים בארמנותיה נודע למשגב וכנ"ל וכל זה זוכין על י ידי הבית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת מקדש מעט שלשם מתכנסין כל השכנים שהם הנפשות הנוספין אל הקיבוץ הקדוש וכו' וכנ"ל: ~ אות ט נמצא שעיקר בנין הבית הכנסת והבית המדרש הוא בשביל ריבוי כבודו יתברך על ידי ריבוי הנפשות וכוף על כן צריכין ליזהר מאד מאד בבית הכנסת ובית המדרש לבטל כבוד עצמו לגמרי רק להרבות כבוד המקום כנ"ל.וכל העוסקים בבנין הבית הכנסת ובית המדרש ובקיומו להספיק הצטרכות הבית הכנסת והבית המדרש וכן כל הנכנסין לבית הכנסת ולבית המדרש שהם עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, שכולם לא יהיה כוונתם ח"ו בשביל כבוד עצמן רק בשביל כבוד המקום ברוך הוא. כי עיקר התיקון על ידי הכבוד דהיינו על ידי כבוד שמים שנתרבה על ידי קיבוץ הנפשות כנ"ל, שעל ידי זה זוכין לבחינת רוח נבואה וכו' וכל התקונים הנ"ל. ועל כן כל מי שעוסק בבנין הבית המדרש ותקונו וקיומו, או אלו הנכנסין לבית המדרש וכוונתו בשביל עצמו בשביל כבודו ח"ו, הוא פוגם מאד כנ"ל. בפרט כשבאים ח"ו לכלל מחלוקת על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד ואחד שכל אחד רוצה שהוא יהיה מראשי הקרואים לספר תורה ויעלה לששי וכו' וכו' כמצוי הרבה כל זה בעוונותינו הרבים. מכל שכן וכל שכן כשחולקים על יראי ה' האמתיים הנמצאים בכל בית המדרש החותרים ומתיגעים להתפלל בכוונה עד שמוכרחים להגביה קולם לעורר הכוונה, ושאר העם לא די שאינם מייגעים עצמם בזה להתפלל בכוונה והם טרודים מבמחשבתם בשעת התפלה בכל מיני שטותים ובלבולים שלהם במשא ומתן וכו' כאשר הם יודעים בנפשם, אף גם הם חורקים שנם וגוערים על המתייגעים להתפלל בכוונה ומבלבלים ~ אותם מן הכוונה. והם עוסקים בדברים בטלים ושיחות חולין בשעת התפלה ובשעת קריאת התרוה וכו'ומבלבלים התפלה. ועוד הם מחציפים פניהם ואומרים שאלו היריאים המגביהים קולם בתתפלה הם מבלבלים ~ אותם מבלבול מחשבות רעות שלהם. וכל אלו וכיוצא בהם הם בכלל מחריבי הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר חורבן בית המקדש היה על ידי שנאת חנם שנתרבה על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד וכו' ועל ידי זה כל אריכת הגלות (כמו שכתבו במקום אחר בהתורה אני ה' הוא שמי בסימן י"א). אבל סתם ישראל הכשרים רובם כוונתם לטובה. אך בעוונותינו הרבים יש בתי כנסיות לרעה ממש והם אלו שנתחדשו עכשיו וכו' המקום ירחם. בפרט ~ אותן נשמעין מרחוק ריחם הרע שפרקו עול לגמרי וכו', אשר הם בעצמן מעידין שעדיין לא היתה כזאת רק זה כמו עשרים שנה שנתחדשו (שנקראים קירחע) אשר גם רוב מלכיהם געלו ומאסו בהם כאשר כבר נדפס גודל הרעש שנעשה שם עד שרוב הרבנים הכשרים פעלו אצל השרים לעקרם ולבטלם אוי לאזנים שכך שומעות אוי לדור שעלתה בימיו כך. ועל כל אלו הבתי כנסיות לרעה נאמר מה שכתוב בזוהר הקדוש (בראשית דף כ"ה ע"ב) שהם בכלל בוני המגדל כי כל בוני המגדל היו כופרים באמונת חידוש העולם שמשם היו כל טעותיהם (אשר גם עתה כל הכופרים הגדולים נקראים על שמם פ"מ כידוע). ועל כן אמרו (בראשית י"א) הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, כי הם ההיפך מכל התיקונים הנ"ל שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם. כי הם אומרים הבה נבנה לנו עיר כי את זה לעומת זה שרוצמים להתקבץ ולבנות עיר מבתים רעים שלהם מבניני דעות רעות שלהם עד שרוצים לעשות מגדל וראשו בשמים לבנות בנין גבוה מדעות רעות שלהם עד שיגיע ראשו בשמים למרוד נגד המקום להפוך הקערה על פיה ח"ו ולכפור בעיקר כמו שכתוב שם ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחרים ופירש רש"י ודברים אחדים אמרו וכו' שכל זה הוא בחינת כפירות בחידוש העולם כמובן למשכיל. כי בודאי לא היו משוגעים וטפשים גמורים שאמרו שיעשו מלחמה עם הבורא יתברך רק כל כוונתם היה שיעשו מלחמה בעותיהם הרעות שיבנו שם נגד הדעות האמתיות של אמונת חידוש העולם שהם מכניסים וקובעים בלב כל אחד ידיעת אלקותו יתברך. והם רצו לסלק שכינתו מן התחתונים שלא יזכר ח"ו שם ה' עוד שזה כל פנימיות כוונתם הרעה של בוני המגדל שהיה אז ושל כל הכופרים של עכשיו שהם גם כן בבחינת בוני המגדל וכמו שכתוב החושבים להשכיח את שמי וכו'.ול כן אמרו ונעשה לנו שם, כי רוצים להמשיך השם והכבוד לעצמו כי הם פוגמים בשם ה' שהוא בחינת כבודו יתברך כמו שכתוב (תהלים ע"ב) וברוך שם כבודו לעולם וכו': ~ אות י וכל זה מרומז בדברי רז"ל (שבת י"א) שאמרו שאסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי הבית של כל אחד זה בחינת כבוד, כי עיקר הכבוד הוא בחינת ביתו של אדם כמו שכתוב (תהלים מ"ט) כי ירבה כבוד ביתו וכמו שכתוב (ישעיה מ"ד) כתפארת אדם לשבת בית. היינו שאסור להגביה ביתו שהוא בחינת כבודו, להגביהו יותר מהבית הכנסת, שירצה ח"ו להגביה כבודו על כבוד הבית הכנסת. עד שכל כווונתו בעוסקו בבנין הבית כנסת ובקיומו הוא בשביל כבוד עצמו כנ"ל. כי אז הוא בבחנית בוני המגדל וכו' כנ"ל. כי צריך להגביה רק את הבית הכנסת שיהיה גבוה מכל הבתים שבעיר, למסור כל הכבוד להבית הכנסת ולבטל כל הכבודו נגד הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תיקון הבית הכנסת ובית המדרש הוא על ידי ריבוי כבוד השם יתברך שנתרבה על ידי קיבוץ כל הנפשות וכו' שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם ולבטל ולעקור דעות בוני המגדל שזה עיקר קדושת ישראל וכנ"ל: ~ אות יא ועל כן נאמר בשבח ירושלים (תהלים מ"ח) ספרו מגדליה. מגדליה דייקא. כי הם ההיפך מבוני המגדל וכנ"ל. וזהו (שיר השירים ז') צוארך כמגדל השן וכו'. שנאמר על הבית המקדש שהוא בחינת בית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת בית המקדש על ידי זה ממשיכין אמונת חידוש העולם כנ"ל על ידי בחינת קבלת התורה שנמשך לשם על ידי הכבוד דקדושה וכנל. וזהו שכתב שם בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו וכו' נאמר על קבלת התורה כמו שפירש רש"י שם. כי לשם נמשך בחינת קבלת התורה כנ"ל. וזהו כל שלטי הגבורים כי עיקר כל התיקון נעשה על ידי הגבורים בעלי כח שיכולים להתפלל בבחינת דין וכו' וכנ"ל: ~ אות יב וזה בחינת מלאכת המשכן. כי המשכן הוא בחינת הבית המקדש כמו שכתוב (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש וכו'. שהוא בית התפלה כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) והבי~ אותים וכו' כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים שנבנה על ידי קיבוץ נפשות שיראל על ידי תוספת השכנים כמובן בהתורה הנ"ל, שמביא זה הפסוק ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם, שהתפלה בתוספות שכנים הנ"ל היא בחינת קרבנות שמכפרין וכו' עיין שם. וכבר מבואר שהתפלה בתוספת שכנים וכו' הוא בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח. כי הכל אחד ותלוי זה בזה. כי על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שהיא בחינת מטה עוז שעומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שמוכרחת להקיא ולהוציא כל חיותה כל הדעת וכו' עד שנעשין גם גרים וכו' על ידי זה בעצמו נתרבין השכנים אל הבית התפלה הרבה מאד. שהם אלו הרחוקים מאד שהיו נבלעים בתוך הסטרא אחרא ועכשיו על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל הוציאם משם ונעשו בעלי תשובה וגרים, ואזי הם באים ומתקרבים להשם יתברך שהעיקר על ידי תפלה. ועל כן על ידי זה נתוספים שכנים רבים אל בית התפלה שעל ידי זה נתרבין הבתים עד אין חקר וכו' כמו שכתוב שם. וכל זה הוא בחינת מעשה המשכן, משנבנה אחר המעשה הרע מאד שעשו את העגל אחר מתן תורה בעת שהיה משה במרום לקבל כל התורה. שכל זה היה על ידי הערב רב שנתחבר אליהם כל ~ אותם שהיה טינא בלבם על משה. שכל אלו הם בחינת נביאי השקר בחינת מנחשים וקוסמם. כי ידוע שעשו את הבעגל על ידי ניחושים וכשפים רבים כמבוא בדברי רז"ל. שאלו המנחשים וכו' כהם כנגד בחינת משה שממשיך התורה כדי להאיר ולגלות אמונת חידוש העולם וכו' כמו שכתוב שם. כי הם ההיפך מזה. אשר על כן צריכין לחפש ולבקש מאד את הצדיק האמת בכל דור ודור שהוא בחינת משה וכו' כמו שכתוב שם. כי עיקר קבלת התורה המשיך משה רבינו על ידי בחינת הנ"ל. שעל ידי זה היה יציאת מצרים וקריעת ים סוף הוא על ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שעל ידי זה עשה כל המופתים בחינת ויפלל והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו'. ועל ידי זה היה קריעת ים סוף בחינת (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ים וכו' כמו שכתבו שם ועל ידי זה שמע יתרו ונתגייר וכו' כמו שכתוב שם, ועל ידי זה היה קבלת התורה על ידי ריבוי הכבוד שנתרבה על ידי יתרו שנתקייר כי כדין איסתליק ואתייקר שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא וכו' (זוהר שמות דף ס"ט) ועל כן כל פרשיות מתן תורה כתובים בסדר יתרו כי על ידו היה עיקר קבלת התורה הנ"ל ועיקר קבלת התורה היה לגלות אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. אבל זה ידוע כי את זה לעומת זה עשה האלקים והכל בשביל הבחירה שיש לה כח גדול מאד על כן תיכף התגבר בהם הנחש הקדמוני ונתלבש בהערב רב ובהחולקים על משה והסית והדיח ~ אותם בעת שהיה משה במרום לקבל שאר כל התורה עד שהביאם למעשה העגל שהוא עבודה זרה וכפירות שהם היפך אמונת חידוש העולם. כי עיקר כל העבודה זרה של דורות הקודמים והכפירות והאפיקורסות של דורות אלו הם על ידי פגם אמונת חידוש העולם כמובן למשכיל, שעל ידי פגם זה באים לכל מיני טעותים ומחמת שאמונת החידוש אי אפשר כי אם על ידי בירור המדמה שמתברר על ידי רוח נבואה דייקא שעיקרו הוא קבלת התורה כמו שכתוב שם. על כן אז דייקא התגרה הבעל דבר למרוד במשה ולמשוך אחרי נביאי השקר שהם בחינת נערב רב וכו' כנ"ל עד שעשו מעשה הנ"ל. וזה בחינת (תהלים ק"ו) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. היינו שרצו להגביר בחינת מזונא דגופא שהוא בחינת שור אוכל שב כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י שם) אין לך משוקץ כמו שור אוכל עשב. כי כמו שעל ידי קבלת התורה שעל ידי זה מתברר המדמה עד שזוכין לאמונת חידוש העולם וכו' וכו' על ידי זה נכנע מזונא דגופא ומתגבר מזונא דנשמתא בחינת ריח כמו שכתוב שם, כמו כן להיפך על ידי בחינת הערב רב שעשו עבודה זרה היפך האמונה על ידי זה מתגבר מזונא דגופא שהוא בחינת תבנית שור אוכל עשב וכנ"ל: ~ אות יג אבל משה רבינו היה בעל כח גדול מאד ולא הניח את מקומו אף על פי שראה את המעשה הרע הזה, והתגבר בעוצם כחו וחזר והתפלל תפלות הרבה בבחינתדין כמו שכתוב (שמות ל"ב) ויחל משה וכו' ויאמר למה ה' יחרה אפך וכו' שטען ועשה פלילות הרבה עם השם יתברך כמבואר בדברי רז"ל ריבוי הטענות והוויכוחים שטען עם השם יתברך שימחול להם שכל זה בחינת תפלה בבחינת דין עד שחזר ופעל להוציא מהסטרא אחרא כל חיותה וכו' ועסק לתקן הכל ואז נצטווה על מעה המשכן הוא תיקון העגל כמו שאמרו רז"ל. כי כל מעשי המשכן הם בחינת התיקונים המבוארין בתורה הנ"ל שכולם נמשכין על ידי הבעל כח הנ"ל שהוא בחינת משה: ~ אות יד כי המשכן הוא בחינת בית התפלה שנבנה על ידי ריבוי השכנים ועל כן נקרא משכן לשון שכן וכמו שכתוב במקום אחר. וכל זה נמשך על יהי הכח של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידי זה נעשין בעלי תשובה וגרים שעל ידי זה נתרבה כבודו יתברך ששם כל נפשות ישראל שמשם נמשך הנבואה בחינת (שבת צ"ב) אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וכו'. כי כולם הם בחינת כבוד וכו' כמו שכתוב שם עיין שם. וכל זה מרומז בהי"ג דברים של המשכן וכליו. כי עיקר עצם המשכן נבנה מהקרשים שהיו עצי שטים שעומדים זה בחינת התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שהוא בחינת עץ חזק כארז וזהו בחינת עצי שטים עומדים שעומדם בחוזקם ותוקפם בתוך בית הבליעה של הסטרא אחרא עד שמקיאה הק~ אות בכל פעם כנ"ל. ועל כן היה עשר אמות אורך הקשר כנגד כל בחינת עשר המבואר שם בסוף התורה הנ"ל לענין מלחמת עוג וכו' כמו שכתוב שם משה כמה הוי עשר אמין וכו' כי המשכן לא יכול שום אדם להקימו כי אם משה והעיקר מחמת כובד הקרשים שהיו עשר אמות כמו שאמרו רז"ל ומשם אנו למדים עוצם גבורתו וכחו של משה כמו שאמרו רז"ל היינו כנ"ל. כי הקרשים החזקים והגבורים הם בבחינת תפלה החזקה הנ"ל של הבעל כח שאין מי שיכול לעסוק בה ולהקימה כראוי כי אם משה וכה"ל. וזהו בחינת עצי שטים, לרמז שהם מקתנים בחינת הרוח שטות שהוא בחינת תאוה הנ"ל שנמשך על ידי פגם מחיצות פרוסות של המוחין. אבל התפלה של הבעל כח הנ"ל עומדת בבבית הבליעה של הסטרא אחרא בתוך הרוח שטות עד שמקיאים משם דייקא כל הקדושות וכו'.והו בחינת עצי שטים כלליות ב' העצים שהם בחינת עץ החיים אשר בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. שעיקר התגברות הנחש הוא על ידי שהסית את האדם לאכול מעץ הדעת שעל ידי זה נפגם הדעת עד שבאים לרוח שטות הנ"ל ונתגרשין מעץ החיים אשר בתוך הגן שהוא בחינת מזונא דנשמתא שמשם כל החיים אבל על ידי הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בחינת דין על ידי זה מוכרח הנחש והסטרא אחרא להקיא כל הקדושות וכו' ואזי נכלל עץ הדעת בתוך עץ החיים ומשניהם דייקא נבנה בחינת המשכן וזהו בחינת עצי שטים עומדים וכנ"ל: ~ אות טו והיריעות של המשכן שהיו של מיני בגדים תכלת וארגמן, זה בחינת הכבוד שנתרבה על ידי התפלה הנ"ל שהוא בחינת לבושים כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא (שבת קי"ג). כי היריעות היו חופין על המשכן כענן בחינת (איוב ל"ח) בשומי ענן לבושו שהוא בחינת ענני כבוד בחינת (שמות ט"ז) כבוד ה' נראה בענן וכו' כמו שכתוב שם. וזה בחינת יריעות עזים שהיו על יריעות המשכן שהיה של תכלת וכו'. כי יריעות עזים גסים יותר. כי הם מרמזים על בחינת הגרים שהם בחנית הקדושות העולות מעמקי הקליפות מעצם חיותם ועל כן הם עשתי עשר יריעות כי הסטרא אחרא היא בבחינת אחד עשר כמובא. כי עיקר יריעות המשכן שהיו של מיני בגדים דקים יקרים שהם תכלת וארגמן זה בחינת בעלי תשובה של שיראל שהם בחינת לבושין דמלכא בחינת בגדי פאר וכבוד. אבל הגרים שהיו תחלה בבחינת עשו איש שעיר, כשחוזרין אל הקדושה נעשה מהם בחינת ירעות עזים לאהל על המשכן. כי הם מחפין ו מגינים על ישראל ועובדים ומשמשים לישראל כמו שיהיה לעתיד. וזה בחינת (שמות כ"ו) מכסה וכו' עורות אילם מאדמים ומכסה עורות תחשים מלמעלה זה בחינת הגרים הגסים עוד יותר, שנעשה מהם בחינת עורות שהם מגושמים עוד יותר בבחינת כתנות עור. אבל גם הם נעשים מרכבה אל הקדשוה וחופין על המשכן וכנ"ל: ~ אות טז וזה בחינת כלי המשכן, מנורה ושולחן ומזבח מקטר קטרת. זה בחינת חכמה וגבורה ועשירות. כי מנורה בדרום זה בחינת חכמה בחינת הרוצה להחכים ידרים. ושולחן בצפון בחינת עשירות כמו שאמרו רז"ל (בבא בתרא כ"ה) הרוצה להעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום. ומזבח מקטר קטרת זה בחינת גבורה כי שם עיקר הגבורה והכח של הצדיקים. כי עיקר גבורתם להכניע הסטרא אחרא שהוא היצר הרע שזהו בחינת קטרת שעל ידי זה מוציאין מהסטרא אחרא כל נצוצות הקדושה בסוד י"א סימני הקטרת ומכניעין סטרא דמותא כמו אהרן שהתגבר כנגד המלאך המות ועכבו כמו שכתוב (במדבר י"ז) ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. ועל ידי אלו הג' חכמה גבור ועשירות שהם בחינת כבוד על ידי זה נמשך בחינת קבלת התורה שזהו בחינת ארון עם הלוחות שהם כלל התורה שהיו עומדים בבית קדש קדשים. ומשם נמשך כל הגבורה כמו שכתוב ודברתי אתך מעל הכפרת וכו'. ועל ידי זה מתברר המדבר וזוכין לאמונת חידוש העולם. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל שציורא דמשכנא היה כציורא דעובדא דבראשית כמבואר בזוהר הקדוש (ת"ז דף י"ב בהקדמות) ועל כן על ידי כל המשכן וכליו שעיקרו היה הארון עם התורה שהיה מצוייר שם כל בריאת מעשה בראשית, על ידי זה נמשך האמונה הקדושה של חידוש העולם שידעו הכל כי השם יתברך ברא הכל השמים והארץ וכל צבאם כמו שהוא מצוייר במשכן בקרסיו וקרשיו וכו' ועל ידי זה זוכין לחידוש העולם של לעתיד שאז יתנהג העולם בחינת נפל~ אות שלא כדרך הטבע. וזהו בחינת (אבות פרק ה') עשרה נסים שהיו בבית המקדש היינוש שם היה מתנהג רק בדרך נסים ונפל~ אות שלא כדרך הטבע כלל. ועל ידי זה מתעורר השיר חדש וכו'. וזהו בחינת כל השירים של לוים שהיו בבית המקדש ובכל יום ויום היו אומרים שיר מיוחד כפי הבריאה של ~ אותו היום שמושך התגלות הבריאה שהוא אמונת חידוש העולם על ידי עבודת הבית המקדש, וכמו כן אמרו שיר שהוא בחינת השיר של לעתיד הנמשך על ידי זה שמשם כל השירים. וזה בחינת הקרנות של הבהמות שהיו בבית המקדש ובמשכן שבשביל זה היה בנין המשכן והבית המדרש. כי כל הקרבנות של הבהמות הם בחינת בירור המדמה שהוא בחינת בהמיות כמו שכתוב במקום אחר. כי כל עיקר כלל המשכן והבית המקדש היה בשביל בירור המדמה כדי לגלות אמונת חידוש העולם כנ"ל: ~ אות יז וזה בחינת כהנים בעבודתם ולוים בדוכנן לשירן ולזמרן וישאל במעמדן. כי ישראל במעדן היו עוסקין בתורה שזהו בחינת המשכת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר המדמה וכו'. וזהו בחינת כהנים בעבודתן שהם עבודת הקרבנות שהוא בירור המדמה כנ"ל. וזהו ולוים בדוכנם לשירן בחינת שיר הנ"ל שזוכין על ידי כל הנ"ל כנ"ל. ועל כן היו ישראל במעמדם עוסקים בפרשת בראשית ובפרשת האזינו. כי פרשת בראשית הוא בחינת בהתגלות אמונת חידוש העולם שמתגלה על ידי עסק התורה כנ"ל. כי בפרשת בראשית מבואר כל חידוש העולם שהשם יתברך ברא הכל יש מאין כמו שכתוב בראשית ברא אלקים וכו' ויאמר אלקים יהי אור וכו'. ויאמר אלקים תדשא הארץ וכו'. ובפרשת האזינו חוזר ומזכיר את ישראל את כל פעולות ה' ונפל~ אותיו אשר עשה הכל בשביל ישראל בשבילם ברא העולם וכו' כמו שכתוב שם (דברים ל"ב) האזינו השמים וכו' הצור תמים פעלו וכו' זכור ימות עולם וכו' עד שמסיים בחידוש העולם שלעתיד שהוא בעת תחיית המתים כמו שכתוב שם ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אני אמית ואחיר וכו' שהוא תחיית המתים בחינת חידוש העולם של לעתיד וכנ"ל: ~ אות יח ועל כן כל המשכן וכליו נמשח בשמן המשחה שהוא ריח טוב מאד. כי כל קדושת המשכן וכליו נמשך רק על ידי הצדיק בחינת משה שעוסק בכחו הגדול בכל התקונים הנ"ל עד שממשיך בחינת ריח טוב שהוא בחינת יראה כמו שכתוב שם. ומשם כל קדושת המשכן וכליו ועל כן נמשח בריח הקדוש הנפלא של שמן המשחה. ועל כן שם מקום היראה כמו שכתוב (בראשית כ"ח) מה נורא המקום הזה. כי עיר הריח הטוב הוא היראה כמו שכתוב שם. ועל ידי כל זה זכו שנתכפר להם מעשה העגל ונתהפך לזכיות בבחינת נרדי נתן ריחו הנאמר על זה כמו שאמרו רז"ל (שבת פ"ח) הינו כנ"ל כמו שכתוב שם בתחלת התורה שעל ידי זה זוכין להוכיח בקולו של משה בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' עיין שם היטב היטב: ~ אות יט ועיקר תיקון המשכן היה בשביל שילך עמם במדבר שפרקוהו והעמידוהו בכל פעם והוא מרמז על החורבן והגלות שכל קיומינו הוא על ידי בחינתתיקוני המשכן הנ"ל בבחינת (שמות ל"ח) אלה פקודי המשכן משכן. משכן בבנינו משכן בחורבנ' כמו שאמרו רז"ל (בהקדמת התיקונים ובתיקון מ"ח). וכמו שאמרו רז"ל (שמות רבה פרק נ"א) למה נקרא שמו משכן שמתמשכן בעוונותיהם של ישראל היינו שמשה רבינו כשראה עוצם התגברות והתגרות הסטרא אחרא כל כך כל כך, על כן עשה תיקון כזה איך שיהי יגמור תמיד את שלו עד שתבוא הגאולה שלימה שתהיה על ידו בבחינת מה שהיה הוא שיהיה. היינו שיוכלו ישראל לךעורר בכל פעם בחינת התפלה הנל עד שימשיכו בכחו בכל פעם כל התקונים הנ"ל עד שיעוררו הריח טוב וכו' שהוא בחינת משיח שיבא על ידי זה כמו שכתו שם על פסוק וירא מנוחה כי טוב וכו' עד ויהי למס עובד וכו' עיין שם: ~ אות כ ועל כן עמד המשכן על מאה אדנים שהם בחינת מאה ברכות בחינת כלליות התפלה. כי המשכן בחינת בית תפלה כנ"ל: ר"פ כא) וזה בחינת בגדי כהונה אפד וחשן שהיו י"ב אבנים שחקק עליהם שמות בני ישראל שהם בחינת קיבוץ נפשות ישראל. וזה (שמות כ"ח) ועשית בגדי קדש וכו' לכבוד ולתפארת. כי על ידי זה עיקר הכבוד דקדושה וכנ"ל. וזה (תהלים מ"ה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך בחינת ריח טבו וכו' מן היכלי שן מני שמחוך וכו'. וזה בחינת מעשה המנורה שהאיר הכבוד גם בחשכת לילה. כי עיקר הכבוד בבחינת יום בחינת (ישעיה ס') וכבוד ה' עליך זרח המובא שם וכו'. וזה (שמות כ"ז) ואתה תצוה את בני ישראל לשון צ וותא והתחברות וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו' להאיר הכבוד על ידי זה. כי בלילה יורדת השכינה לקבץ נדחים וכו'. (וכל זה צריך ביאור הרבה): ~ אות כב וזה בחינת (במדבר כ"ד) מה טובו אהליך יעקב מכשנותיך ישראל שנאמר על המשכן ובית המקדש ובית כנסת ובית מדרש של ישראל שהם בחינת מקדש מעט כמו שאמרו רז"ל (מגילה כ"ט). וזהו (שם) כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים כנחלים נטיו, זה בחינת נחל נובע מקור חכמה שמשם עיקר הכח והגבורה של כל הבעלי כח הנ"ל בבחינת (קהלת ז') והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. כי עיקר הכח וההתגברות הוא על ידי החכמה שהוא בחינת כח מה כמובא. כי החכמה תחיה ומשם כל הכח והחיות של כל הברואים. ועל כן כנחלים נטיו מרמז על כח התפלה של הבעל כח שנמשך מבחינת נחל נובע מקור חכמה, שחכמתו הוא כנהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר. כי הוא נובע תמיד מקור החכמה ומתגבקר בכל פעם בעוצם כחו נגד הסטרא אחרא עד שממשיך כל התקונים הנ"ל, שעל ידי זה גדלים כל הריחות על ידי הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן. וזה כגנות עלי נהר בחינת נהר שמשקה את הגן כנ"ל שמשם גדלים כל הריחות וזה כאהלים נטע ה' שהם מיני בשמים וריח טוב ונפלא שנמשך על ידי הנהר המשקה את הגן כנ"ל. וזהו כארזים עלי מים בחינת התפלה בבחינת דין שהוא מטה עוז הנ"ל היא קשה כרז כנ"ל. וזהו עלי מים כי על ידי זה נמשכין מימי הדעת בחינת (ישעיה י"א) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כמו שכתוב שם שעל ידי זה נמשכין כל התקונים הנ"ל כנ"ל: ~ אות כג ועיין בזוהר הקדוש בר"מ בפרשת בשלח על פסוק תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מה שמפליג שם בשבח קדושת בית כנסת שהוא בחינת המשכן ובית המקדש כמו שכתוב שם דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקביל בי כנישתא דלעילא בית המקדש דלתתא איהו כגוונא דבית המקדש דלעילא וכו' עיין שם כל זה היטב עד דהא כגוונא דא קלא דשופר וכו' עיין שם. כי עיקר הקיבוץ של בית כנסת ובית מדרש העיקר הוא בראש השנה שאזי תקועין בשופא שמקב נדחים ואובדים שזה עיקר קדושת הבית כנסת ובית מדרש כדי שיתכנסו ויתקבצו לשם כל הרחוקים ויתוספו שכנים רבים אל הקיבוץ הקדוש כדי שיתרבה ויתגדל מאד מאד בית התפלה וכו' וכנ"ל: הלכות משא ומתן ~ אות כד וזה לשון השלחן ערוך אורח חיים סימן קנ"ו. אחר כך ילך לעסקיו וכו', ואל ישתתף עם העובדי כוכבים וכו'. וגם כל זה יתבאר על פי התורה הנ"ל: כי משא ומתן באמונה גדול מאד כמו שאמרו רז"ל (שבת ל"א) ששואלין את האדם נשאת ונתת באמונה וכו' וכמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים. ומבואר שם שכל המשא ומתן וכל העסקים ומלאכות כלולים בל"ט מלאכות, ול"ט נמלאכות ממשכן גמרינן. על כן צריכין לעסוק במשא ומתן ומלאכות באמונה שלמה עד שיהיו כל המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן (כמו שכתוב בהתורה אני ה' הוא שמי וכו' בסימן י"א ובלקוטי תנינא בהתוררה ואת העורבים בסימן ד' ובשארי מקומות). ולבאר קצת איך זוכין שיהיה כל עסקי המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן שאפילו אנשים פשוטים שאינם יודעים נסתרות יכולים לזכות לזה הוא שיעהש המשא ומתן באמונה שיהיה ההן הן והלאו לאו. ויכווון בכל עשיה ועשיה בובכל היילוך ודיבור שעושה והולך ומדבר בשעת המשא ומתן שכוונתו שירוויח כדי שיעשה מזה צדקה (וכמו שכתוב בהתורה האי מאן דאזיל למנסיב סימן כ"ט). וזה ידוע שעיקר הצדקה הוא כשזוכה ליתן לעניים הגונים באמת עוסקים בתורה ותפלה באמת והעיקר שיזכה ליתן לצדיקי אמת והנלווים אליהם הם כלולים מכמה נפשות ישראל שאז הוא זוכה להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של הרבה נפשות ישראל שהם עיקר קיום המשכן ובית המקדש שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש שמתקיימין על ידי אלו הנפשות שמתקבצין ועוסקין שם בתורה ותפלה. כי כבר מבואר לעיל ובהלכות קריאת התורה שעיקר שלימות האדם הוא כשזוכה להיות שכן טוב להקיבוץ הקדוש וכו' שזה עיקר בחינת בנין המשכן שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש. ועיקר ההתקשרות והחיבור אליהם הוא על ידי ממון וצדקה כשזוכה ליתן להם להיות בכל תומכי אורייתא. וכמו שרואין שמשתדלין ביותר להחיזק בעלי הישיבות שהם הרבנים והתלמידים והחברים ההגונים הלומדים בישיבה. כי על ידי הממון של הצדקה שמחזיק ~ אותם הוא נכלל בהם וכמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני קכ"ט) על פסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. וגם בהמשא ומתן בעצמו צריך לכווין שעל ידי המשא ומתן שנושא ונותן ועוסק עם חבירו על ידי זה יתחבר עמהם יחד שימשיכו זה את זה להיות שכנים טובים אל הקיבוץ הקדוש שעוסקים בתרוה ותפלה באמת. כי חוץ מזה הכל הבל ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א') ופירש רש"י חוץ התורה שנקרא שמש אין יתרון לאדם בכל עמלו וכו', כידוע לכל מי שמשים לב להסתכל על אחריתו. כי כל העסקים והמלאכות והמשא ומתן שכלולים בל"ט מלאכות כולם בשביל לבר ניצוצות הקדושים כידוע ועיקר הבירור על ידי שזוכה את השם יבתרך בשעת המשא ומתן כמו שכתוב (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ועל כן צריכין לעסוק במשא ומתן עם ישראל דייקא כמו שכתוב (ויקרא כ"ה) כי תמכרו ממכר לעמיתך מכור או קנה מיד עמיתך תקנה כמו שדרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י. ועלכ ן ראוי להשתדל בכל מה דאפשר כשהולך בדרך או עוסק במשא ומתן בביתו שיתחבר עם כשרים והגונים ויהיה רגיל בכל פעם לדבר עמהם בדברי תורה ויראת שמים באופן שיזכיר את חבירו או חבירו יזכיר ~ אותו בכל יום מהתכלית האחרון וכמו שכתוב בזוהר הקדוש שאסור לילך בדרך כי אם כשיש עמדו אחד שיעסוק עמו בדברי תורה. ואפילו אם אינו מוצא חברים כאלו בעת המשא ומתן, על כל פנים צריך הוא ליזהר במחשבתו שלא ישכח בהשם יתברך בשעת המשא ומתן ויהיה משתוקק תמיד ברצון חזק להמשיךל את עצמו ואת חביריו העוסקים עמו להשם יתברך ותורתו. כי זה כל כוונת השם יתברך שמסבב עסקי המשא ומתן והמלאכות בעולם שהכל בשביל ברורים כנ"ל. ועיקר שעל ידי המשא ומתן שעוסקים מתחברים בני אדם זה עם שזה עד שסוף כל סוף יתגבר האמת שבלב כל אחד מישראל וימשיך אחד את חבירו עד שישובו כולם להשם יתברך ותורתו והעיקר שיתחברו יחד ויתקבצו אל הקיבוץ הקדוש שיתרבה בשכנים רבים עד אין חקר כנ"ל שזהו בחינת בנין המשכן כנ"ל. נמצא מי שעוסק במשא ומתן בכוונה זאת בודאי הוא עוסק אז במלאכות המשכן. כי כל זה הוא בחינת מעשה המשכן וקיומו וכנ"ל: ~ אות כה וזה בחינת (שמות ל"ה) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות ~ אותם ואז צוום על מלאכת המשכן ודרשו רז"ל (שבת ע') מפסוק זה ל"ט מלאכות. ועל כן הקדים לומר ויקהל משה כי עיקר בנין המשכן היה בשביל הקהלת והקיבוץ והכניסה כדי שיקהלו ויתקבצו כל ישראל שם כדי שיתרבה בית התפלה בריבוי עצום וכו' כנ"ל. ועל כן אז רמז להם ל"ט מלאכות בפסוק אלה הדברים שכל יום במשכן להורות את בני שיראל שיעשו כל ל"ט מלאכות שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן בבחינת מלאכות המשכן. כי עיקר התיקון שיהיה המשא ומתן והעסקים בבחינת מלכות המשכן הוא על ידי בחינת ויקהל משה שהוא מה שהצדיק האמת בחינת משה עוסק להקהל ולקבץ כל נפשות שיראל שזה עיקר בנין המשכן כנ"ל שצריך כל אחד לכווין דעתו בשת המשא ומתן והעסקים שיזכה על ידי זה לתקבץ ולהתחבר עמהם על ידי הצדקה שיתן להם וכו'וכנ"ל: ~ אות כו ועל כן אסור להשתתף עם העובדי כוכבים כדי שלא יתקשר ויתחבר עם העובדי כוכבים שכפי ההתקשרות וההתחברות עמו כמו כן הוא מתרחק מהקשר והקיבוץ של נפשות שיראל. כי העובדי כוכבים הם בהיפך מקדושת קיבוץ ישראל כי עיקר קיבוץ נפשות ישראל הוא בשביל להמשיך בחינת רוח נבואה בחינת קבלת התורה שנמשך מנפשות ישראל כמו שכתוב שם שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם שכל זה נעשה על ידי צדיקי אמת כמו שכתוב שם. אבל העובדי כוכבים בהם נאחז ביותר זוהמת הנחש שהם המנחשים והקוסמים בחינת נביאי השקר ועל כן הם רחוקים מקבלת התורה ועל כן אין האמונה ברורה אצלם ויש להם אמונות כוזביות. על כן צריך איש הישראלי להתרחק מהם ולבלי להשתתף עמהם כדי שלא יתקשר עמהם שלא יתרחק מהקיבוץ הקדוש וכנ"ל: ~ אות כז וזה שאמרו רז"ל ומובא בשלחן ערוך שאסוק להשתתף עם העובדי כוכבים משום ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך שמא יתחייב לו שבועה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה בעולם הוא על ידי הדיבור פה כמו שכתוב (תהלים פ"ט) אודיע אמונתך בפי כמו שכתב אדמו"ר ז"ל האמונה תולה בפה של אדם וכו'. וזה בחינת מה שכתוב שם בתורה הנ"ל על פי בכסא ליום חגינו, שכל התארים והשבחים שאנו מתארין ומשבחין ~ אותו הם כפי בירור המדמה שעל ידי זה מתברר האמונה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה הוא על ידי התארים והשבחים שישראל עוסקים בכל יום לשבח ולהלל ~ אותו יתברך בפיהם. אבל את זה לעומת זה כי יש פה דובר תהפוכות שהם דברי פיהם של המאמינים באמונות כוזביות אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. וצריך איש הישראלי שלא ליתן להם יניקה כי כל כחם כשחותרים לינק מקדושת ישראל כיודע. ועל כן כשאיש הישראלי גורם ח"ו שנשמא שם אלהים אחרים אפילו מעובדי כוכבים על ידו הוא גם גדול מאד. ועל כןאסור להשתף עם עובדי כוכבים שלא יעבור על לא ישמע על פיך כנ"ל. כי איש הישראלי צריך להשתדל תמיד להגדיל שם ה' בכל מה שיכול שזה כל עבודת האדם בזה העולם שבשביל זה בא לעולם כדי להגדיל שמו יתברך כידוע. ועל כן העיקר להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של ישראל שעוסקים תמיד להודות ולהלל לשמו הגדול וכל מה שמתרבים יותר נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר בבחינת (משלי י"ד) ברב עם הדרת מלך. כי שמו יתברך משותף בשמינו. וכל אחד מישראל מושרשת נפשו בשמו הגדול יתברך על כן כל מה שמתרבים נפשות ישראל יותר שמתקבצים ומגדלים שמו יתברך נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר. אבל להיפך כשמשתתף ומתחבר עם העובדי כוכבים אשר פיהם דבר שוא כי מזכירים שם אלהים אחרים ואמונות כוזביות הוא גורם ח"ו להתרחק מהקיבוץ הקדוש כפי התחברותו עמהם על כן אסור להשתתף עמהם וכנ"ל: ~ אות כח ועל כן הקדים להזהיר על שמירת שבת קודם מלאכת המשןכ כמו שכתוב בפרשת ויקהל הנ"ל ובשארי מקומות. כי שבת שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר מעשה המשכן שהוא להגדיל הקיבוץ הקדוש של נפשות שיראל הוא בשביל להגדיל שם ה' שהוא בחינת שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר האמונה הוא אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. שזהו בחינת שבת שמורה על חידוש העולם שברא את העולם בששת ימי המעשה ושבת בשבת. ועל כן עיקר קדושת כל הל"ט מלאכות של ימי החול שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן עיקר קדושתם על ידי שבת על ידי שממשיכין קדושת שבת לששת ימי החול היינו על ידי אמונת חידוש העולם שזוכין על ידי שבת כנ"ל. שעל ידי זה עיקר הבירור והתיקון של כל הל"ט מלכות של ששת ימי החול שמאמינים שכל המלאכות שעושין בכל הדברים שבעולם כולם ברא השם יתברך יש מאין המוחלט בששת ימי המעשה שבהם עשה ה' כל מלאכתו ושבת בשבת כמו שכתוב (בראשית ב') ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכו'. ועל ידי זה עיקר התיקון של כל המלאכות והעסקים והמשא ומתן שעושין בימי חול שיהיה בבחינת מלאכת המשכן שנזכר לעיל. על כן הקדים שבת למלאכת המשכן וכנ"ל: מפתחות ומראה מקומות על פי סדר הפרשיות מכל פסוקי חמשה חומשי תורה המובאים בספר לקוטי הלכות: (בראשית) בראשית ברא אלקים. בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה וכו' בהלכות תפילין הלכה ה' אותא' כ"ז. בראשית ברא אלהים סופי תיבות אמת בהלכות תפילין הנ"ל אותמ"א. אנשי המעמד היו קורין בכל יום בפרשת בראשית ובפרשת האזינו. בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח'. בראשית ברא וכו' וכל הפרשה עד יום אחד הלכות תפילין הלכה ז' אותד'. והארץ היתה תהו ובהו וכו' ורוח אלהים דא רוחו של משיח וכו' בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח'. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך וכו'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"א. ויהי ערב וכו' יום אחד. וכן ביום ב' כתיב ויהי ערב וכו'. בהלכות ציצית הלכה ג' אותט"ו. כי טוב הנאמר בכל מעשה בראשית הלכות השכמת הבקר הלכה א'. יקוו המים וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותמ"א. שני המאורות הגדולים וכו' מיעוט הירח ותיקונה הלכות ציצית הלכה ג' מ~ אות י"ז ואילך. אלה תולדות וכו' בהבראם באברהם. הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותה', ובהלכות תפלה הלכה ד' אותה'. כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ז. ובהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ב. בריאת אדם וחוה וחטאם וגזירות המיתה וכו' ותשובתם ותקונם הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותה'. ובהלכות ציצית הלכה ג' אותי"ג, והלכה ה' אותי'. והלכות תפילין הלכה ה' אותי"ח, ל"ו. והלכות תפילין הלכה ו' אותד'. ו'. י"ג כ"ב. והלכות ברכת השחר הלכה ג' אותב'. ועפר תאכל וכו'. הלכות תפילין הלכה ה' אותמם. כתנות עור בקדמייתא כתנות אור וכו'. בהלכות תפילין הלכה ז' אותה'. כל ענין קין והבל. בהלכות ציצית הלכה ג', והלכה ד': ~ אות נח ענין נח ששתה מן היין וכו'. ויקח שם ויפת את השמלה וכו'. הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א וכו'. ארו כנען עבד עבדים וכו'. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"ב וי"ח. ענין אברהם שיצא מתרח וענין נמרוד שחלק עליו. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד' ח' וכו' לך לך) לך לך נפיל אפים הלכה ו' אותח'. לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו' נסמך לפרשת וימת תרח בחרן בהלכות תפילי הלכה ה' אותי"ד. ענין לקיחת שרה לבית פרעה ולבית אבימלך בהלכות ציצית הלכה ד' אותכ"ד והלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ז. ויחלק עליהם לילה וכו'. בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותד'. ויוצא ~ אותו החוצה וכו' בהלכות הנ"ל אותי"ב. ותרדמה נפלה על אברם וכו' בהלכות הנ"ל. ענין אברהם שלקח את הגר וענין יצחק וישמעאל בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. אני אל שדי. שיש די באלקותי לכל בריה. בהלכות תפילין הלכה ו' אותח'. ולא יקרא עוד וכו' והיה שמך אברהם. הא דאברהם בהלכות תפילין הלכה ז' אותח': וירא) ענין מעשה של בנות לוט שמשם נשתלשל לידת דוד ומשיח בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד'. הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים בהלכות ציצית הלכה ה' אותכ"ד. ותרא שרה את וכו' מצחק וכו' כי לא יירש וכו'. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. עקידת יצחק בהלכות תפלה הלכה ה' אותב': חיי שרה) ויהיו חיי שרה מאה שנה כו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ח. קרית ארבע מערת המכפילה הלכות הנ"ל אותל"ט. ואברהם זקן בא בימים הלכה הנ"ל אותמם: תולדות) שני גוים בבטנך. וענין יעקב ועשו בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. יעקב לקח הבכוה מעשו בהלכות תפילין הלכה ד' אותב', ובהלכה ה' אותל' ולהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותח'. כל הפרשה של ויהי כי זקן יצחק וכו' וענין המטעמים כו' והברכות שקבל יעקב וכו' הלכות ציצית הלכה ח' ט' וכו' הלכות ברכת השחר הלכה ג' הלכה ד'. יעקב ברח מעשו אל לבן הלכות ברכת השחר הלכה ג' ובענין קדיש: ויצא) ויפגע במקום שקפצה לו הארץ ויקח מאבני וכו' הלכות ציצית הלכה ג' ח'. ופרצת ימה וקדמה וכו' בהלכות הנ"ל י"ח. ועיני לאה רכות הלכות תפילין הלכה ב' אותט'. ענין יעקב עם לבן ומביתו הוצי לאה ורחל וכו' בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותל"א. הלכות תפלה הלכה דף אותי"ז. יעקב וכל האבות היו רועי צאן הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותל' ל"א. כי ראה ה' בעניי. כי שמע ה' כי שנואה אנכי וכל בחינת הי"ב שבטים הלכות תפלה הלכה ה'. הפעם אודה את ה' הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ד. נפתולי אלהים נפתלתי בהלכות תפילין הלכה ה' אותמ"ג. אסף אלהי את חרפתי. יוסף ה' לי בן אחר בהלכות השכמת הבקר הלכה ד' אותי"ז. ובהלכות נטילת ידים שחרית הלכות ד' אותז'. ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ב. עד הגל הזה שם אותהנ"ל: וישלח) עם לבן גרתי הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש מעבר יבק וכו'. ויעבר את אשר לו הלכות תפילין הלכה ה' אותי"א. מ"א. ח' מלכי אדום לפני מלך מלך לבני ישראל בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ב: וישב) וישב יעקב וכו' והפסוקים הסמוכים וענין מחלוקת השבטים על יוסף הלכות השכמת הבקר הלכה ד' אותט"ז, והלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"ז. ענין יהודה ותמר שמשם נמשך דוד משיח הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד'. ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו הלכות תפילין הלכה ו', ל"ג: מקץ) חלום פרעה ופתרונו על ידי יוסף הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותז': ויגש) ויבך על צואריו וכו' שהיה קורא את שמע הלכות קריאת שמע הלכוכה ד', ט"ו. רועי צאן עבדיך וכו'. וכן יעקב היה רואה צאן הלכות תפלה הלכה ד', י"ז: ויחי) וישתחו ישראל על ראש המטה שהיתה מטתו שלימה הלכות תפלה הלכה ה' אותב'. האלהים אשר התכלו אבותי לפניו בהלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ז. ויקרא יעקב לבניו וכו' הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותט"ז, הלכה ו' אותכ"ו. לישועתך קויתי ה', גד גדוד וכו' הלכות תפלה הלכה ה' אותג'. נפתלי אילה שלוחה וכו', שם. בן פורת יוסף וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותז'. מאשר שמנה לחמו והוא ראשי תיבות שלום. השם גבולך שלום חלב חטים וכו'. בחינת שמנה לחמו כמבואר בדבריו ז"ל שכפי השלום כן הפרנסה: שמות) ויהי כי יראו המילדות וכו' ויעש להם בתים הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו. והנה נער בוכה שם, משה שין מ"ה, שם. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וכל הפרשה בהלכות ציצית המחובר להלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד'. אהי אשר אהיה הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ו. זה שמי לעולם הלכות תפילין הלכה ז', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ג. וזה זכרי לדר דר הלכות תפילין הלכה ה', ל"א, ל"ז. שלח נא ביד תשלח הלכות ברכת השחר הלכה ' אותיוד. הלא אהרן אחיך וכו' וראך ושמח בלבו הלכות תילין הלכה ו', ט'. בני בכורי ישראל הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. תכבד העבודה וכו' ואל ישעו בדברי שקר ומאז וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ט: וארא) ולא שמעו אל משה מקוצר רוח הלכות תפילין הלכה ה' אותי"ב. ולמען תספר שמי בכל הארץ הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ז. והפשתה והשעורה נכתה וכו' הלכות ציצית הלכה ג', כ"ה: בא וישאלו כלי כסף וכו' הלכות ברכת השרח הלכה ה' אותי"ד. כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וכו', ומעלת קימת חצות הלכות השכמת הבקר הלכה א', כ"ז. והלכה ו', י"ב. אל תאכלו כי אם צלי אש הלכות תפילה הלכה ד' אותי"ז. וגם ערב רב וכו' בהלכות קריאת שמע שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ז. וגם צדה לא עשו להם הלכות ברכ השחר הלכה ה' אתו י"ב. בבית אחד יאכל בהלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. והיה כי יאמרו אליכם בניכם וכו' שאלת הד' בנים הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותי"ד. ל~ אות על ידכה יד כהה הלכות לבישת בגדים המחובר להלכות השכמת הבקר הלכה ד'. תפילין ולזכרון בין עיניך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד הלכות תפילין הלכה ה: ~ אות צו בשלח) ויקח משה את עצמות יוסף עמו הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותי"ג וכו'. המבלי אין קברים במצרים, וכן שאר הנסיונות שנסו את השם יתברך הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. רדיפת פרעה אחרי ישראל אחרי שיצאו משם וקריעת ים סוף הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותג'. הלכות תפילין הלכה ה', מ"א. וירא ישראל את היד הגדולה וכו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו הלכות תפילין הלכה ה', ל"ה. שר לא נאמר וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', י"ז.מקדש ה' כוננו ידיך הלכות תפלה הלכה ד', כ"א. פרשת המן הנני ממטיר לכם לחם וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', ט"ו. כי לא ידעו מה הוא הלכות תפילין הלכה ה', ל"ו. היש בה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק הלכות תפילין הלכה ה', ל', וכו'. והיה כאשר ירים משה ידו וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', י"ב. כי יד על כס י"ק הלכות ברכת השחר הלכה ג', מ"א. מלחמה לה' בעמלק מדר דר הלכות תפילין הלכה ה', ל"א. הלכה ז' אותז': יתרו) קבלת התורה אחר יציאת מצרים הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד', ד', ד' י"ד. ואשא אתכם על כנפי נשרים דא כנפי מצוה הלכות ציצית הלכה י' ט'. שת ימים תעבוד ועשית וכו' וביום השביעי שבת הלכות ברכת השחר הלכה ג', מם: משפטים) כי היא כסותה לבדה דא ציצית הלכות ציצית הלכה ג', הלכה ד'. היא שמלתו לעורו דא תפילין הלכות תפילין הלכה ד', ל"ו: תרומה) מלאכת המשכן הלכות השכמת הבקר הלכה א'. ועשו לי מקדש הלכה ז', י"ג. ארון העדות הלכות ברכת השחר הלכה ג', ט"ו: תצוה) אשחר מצות עשיית המשכן נסמך מיד מצות הדלקת נרות המנורה וכן בפרשת בהעלותך הלכות ברכת השחר הלכה ה', כ"א. חשן משפט אורים ותומים הלכות תפילין הלכה ו' אותט': כי תשא) כי תשא את ראש. ענין שקלים בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותד', הלכות ציצית הלכה ז' אותח', הלכות תפילין הלכה ו', כ"ה. קטרת הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות קריאת שמע הלכה ב', הלכה ד' אותי"ד, הלכות תפלה הלכה ד' אותט"ז. ענין י"ג מדות של רחמים, ואם אין מחני נא, וענין שבירת הלוחות הלכות נפילת אפים הלכה ו' אותו' ז'. ואם אין מחני נא, ומשה יקח את האהל וכו' אני בכעס ואתה בכעס מי יקרבם הלכות השכמת הבקר הלכה ד'. אותי"א בהלכות חנוה המחובר שם. ונפלינו אני ועמך הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"א. אני אעביר כל טובי וכו' י"ג מדות של רחמם הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ט, הלכה ה' אותח', הלכות תפילין הלכות ה' אותו'. הנה מקום אתי הלכות ציצית הלכה ג', כ'. וראית את אחורי זה קשר של תפילין הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"א. כי קרן עור פניו הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו: ויקרא) קרבנות הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ג, הלכה ה' אותי"ד, הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכה ה' אותט"ו, הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותי"ד, הלכות תפלה הלכה דף אותט"ו: צו את אהרן וכו' ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס הלכות תפלה הלכה ד' אותט"ו. תודה באה מחמץ ומצה וענין הד' צריכין להודות שהם מביאין קרבן תודה בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותט"ו: שמיני) פגם נדב ואביהוא בהלכות ציצית הלכה ו' שנכללת בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד': תזריע) וביום השמיני ימול בשר וכו' מצות חיתוך ופריעה הלכות תפילין הלכה ז' אותז': מצורע) ורחץ את בשרו במים וטהר בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"א: אחרי) ענין הגורל של יום כפור, וכל אדם לא יהיה באהל מועד הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ג, ל"ז. נפילת אפים הלכה ו' אותד' הלכות קריאת שמע הלכה דף, י"ג. התענית של יום כפור הלכות תפילין הלכה ו', ל': קדושים) לא תאכלו על הדם הלכות תפלה הלכה ג' אותו': אמור) שבת ויום טוב לאו זמן תפילין הלכות תפילין הלכה ב' אותו'. הלכה ו' אותד': שבת) הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ח, הלכה ה' ט"ו. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמם: פסח) הלכות נטילת ידיםפ שחרית הלכה ב', הלכה ה', הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. ספירת העומר והנפתו הלכות ציצית הלכה ג' אותי"א וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ג, ל"ח: שבועות) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש אותי"א הלכות קריאת שמע הלכה ה'. חמץ תאפנה הלכות ברכת השחר הלכה ה', ט"ז: ראש השנה ומצות שופר) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' הלכות תפילין הלכה ה': יום טוב בכלל) הלכות ציצית הלכה ה' אותט"ו, הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש: בהר) כי לי בני ישראל עבדים הלכות ברכת השחר הלכה ד' מ"ד: במדבר) דגלים הלכות קריאת שמע הלכה ה' אותו': נשא) ברכת כהנים הלכות ברכת השחר הלכה ד' אותכ"ה, הלכות תפלה הלכה ג', הלכות נשיאת כפים הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה': בהעלותך) בהעלותך את הנרות וכו' בהלכות קריאת שמע הלכה ו' מחובר להלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"ד. מעשה המנורה וכו' מקשה הוא שם מ"ה. והאיש משה עניו מאד הלכות תפילין הלכה ה' ~ אותל"ו. בחלום אדבר בו הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א, הלכות קריאת שמע הלכה ה', ח': שלח לך) פרשת ציצית בהלכות ציצית. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלכות תפילין הלה ה' אותל"ד.הסמיכות של כל הסדר שלח לך הלכות ציצית הלכה ה' בסוף: קרח) ענין קרח וכל הפרשה הלכות תפילין הלכה ו', כ' וכו'. הלכות ציצית הלכה ז' אותז'. מצות תרומה ומעשר הלכות קריאת שמע הלכה ג' אותז'. ופדויו מבן חדש הלכות תפילין הלכה ה' אותכ': חוקת) ענין פרה אדומה בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותי"ב: בלק) ענין מעשה בלעם וכו' הלכות תפלה הלכה ו' הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותע"ב, ע"ג. הן עם לבדד ישכון מי מנה עפר יעקב שם אותפ"ז. מן ארם ינחני בלק, בענין קדיש, הנה ברך לקחתי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותו'. ראשית גוים עמלק וכו' הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' בענין קדיש: פינחס) ענין פינחס שקנא קנאת ה' צב~ אות הלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותפ"ח וכו'. פינחס זה אאליהו שעל ידו בא תחיית המתים הלכות תפילין הלכה ו', יוד. פרשת התמיד שני כבשים בכל יום הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכות תפלה הלכה ד', ט"ו: ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הלכות תפילין הלכה ה', כ"ה. כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ד. והודעתם לבניך ולבני בניך הלכות תפילין הלכה ז', ו'. וידעת היום והשבות אל לבבך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג', י"ג. הלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. קריאת שמע וברכותיה בהלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש. הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ח, כ"ט. הלכות קריאת שמע הלכה ד' בסוף. ואהבת וכ' בכל לבבך בשני יצריך הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם הלכות תפילין הלכה ו' אותב' כ"ה: עקב) מצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ט"ו, הלכות ציצית הלכה ה'. פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת וכו' הלכות נטילת ידים הנ"ל אותט"ו, הלכות תפילין הלכה ו', י"ב. הלכות תפלה הלכה ג' אותא', ו'. ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותי"ב. ושני לוחות הברית על שתי ידי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותג'. מעלת ארץ ישראל תמיד עיני ה' אלקיך בה, הלכות תפילין הלכה ה'. למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה, הלכות תפילין הלכה ו': ראה) בנים אתם לה' וכו', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ה. כי יהיה בך אביון וכו' פתח תפתח וכו' מצות צדקה, הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ה וכו'. בענין קדיש הלכות תפילין הלכה ו' י"ג: שופטים) כי יפלא ממך וכו' בין דם לדם וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו'. לא תסור מן הדבר וכו'. הלכות ציצית הלכה ג' י"ב. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכו' גדילים תעשה לך, הלכות ציצית. ענין פרשת זכור הלכות השכמת הבקר הלכה א' י"ב. הלכות ציצית הלכה ז' אותיוד: כי תבא) וידוי ביכורים ארמי אובד אבי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ז הלכות ברכת השחר הלכה ה' בענין קדיש. היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית. הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך אלו תפילין וכו' הלכות תפילין הנ"ל אותל"ו: נצבים) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד וכו'. מלמד שנסתמו וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו: וילך) ואנכי הסתר אסתיר ועתה כתבו לכם וכו'. וענתה השירה וכו'. הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח': האזינו) שירת האזינו, כי חלק ה' עמו ימצאהו בארץ מדבר וכו' הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח': וזאת הברכה) שמע ה' קול יהודה. הלכות תפלה הלה ה' אותג'. לא כהתה עינו ולא ס ליחה הלכות תפילין הלכה ה' ל"ו. ולא ידע איש את קבורתו וכו' בחינת למעלה מן המקום הלכות ציצית הלכה ג' אותח': מפתחות לימים טוביםובהם נכל חנוכה ופוריםוד' פרשיות: הלכות פסח וספירה ושבועות) בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ובהלכות ד' מהנ"ל. הלכות תפילין הלכה ה אותי"ג הלכות ברכת השחר הלכה ו אותיוד:
See the teaching beginning "Mai chaza d'azil l'haicha d'midlei minei" in Siman 29; see what is written there. One must guard the garments very carefully from stain and dirt, and they should be clean, as it is written: "B'chol eis yih'yu v'gadeicha levanim" — "At all times let your garments be white" (Koheles 9:8). For the garments are the aspect of Malchus [Kingship / Sovereignty], the aspect of: "Melech haKavod" — "King of Glory" (Tehillim 24:10), etc. And then the Shechinah is in the aspect of: "Madu'a adom lilvusheicha" — "Why is there red upon Your garments?" (Yeshayahu 63:2) — the aspect of menstrual blood. And this is the aspect of the blemish of transgressions that come through the 365 sinews. And to rectify them, one must perform specifically the Tikkun HaKlali [the General Rectification] — the aspect of bris [the covenant / sexual purity] — the aspect of: "Kanesher ya'ir kino" — "As an eagle stirs its nest" (Devarim 32:11) — which arouses the mochin, and from there whiteness is drawn to all the 365 sinews, etc. And the sins become whitened, in the aspect of: "Im yih'yu chata'eichem kashanim, kasheleg yalbinu; v'im ya'dimu katola, katzemer yih'yu" — "If your sins be like scarlet, they shall become white as snow; and if they be red as crimson, they shall become like wool" (Yeshayahu 1:18) — the aspect of the scarlet thread that whitens the sins, etc. — see there well. And this is the aspect of tzitzis. For the general principle is that one must guard the garments very carefully so that the chitzonim [external forces / forces of impurity] do not cling to them, for it is their way to cling to the garments, as our Sages, of blessed memory, said (Berachos 6a): "Hanei ma'anei d'Rabbanan d'valu minayhu" [these garments of the Sages that wear out from them (i.e. from the demons)]. For they [the garments] are the lowest and outermost level of holiness, and there it is their way to cling. And therefore, all the blemishes of all the sins, G-d forbid, are recognized and imprinted upon them. And likewise, in the opposite direction, all the mitzvos are also imprinted upon the garments. For through the mitzvos, from them [the garments] is fashioned the chaluka d'Rabbanan [the robe of the Sages — the garment of the soul in the World to Come], which are the coverings and garments for the neshamah, so that the chitzonim should not cling to it. For when the garments are clean, they are a great protection, as explained elsewhere (Siman 127). And therefore, one must guard the garments very carefully, as above. And therefore, the Torah commanded regarding tzitzis that hang upon the garments, for tzitzis are a protection for the garments so that the chitzonim should not cling to them. And through this, the entire Torah is guarded — both the positive mitzvos and the negative mitzvos — for upon them [the garments] everything is imprinted, as above. And this is what is written: "Ur'isem oso uz'chartem es kol mitzvos Hashem" — "And you shall see it, and you shall remember all the mitzvos of Hashem" (Bamidbar 15:39), as above. For through the tzitzis, the mochin are elevated, and from them whiteness is drawn to all the 365 sinews, in the aspect of: "At all times let your garments be white" — "b'gadeicha" [your garments] specifically — which can also be read as "b'gideicha" [your sinews], as written there. For tzitzis are the aspect of the Tikkun HaKlali — the aspect of: "As an eagle stirs its nest" — "nishra da rucha" [the eagle, this is the spirit] — this is the aspect of tzitzis, the aspect of: "Me'arba haruchos bo'i haruach" — "From the four winds, come, O spirit" (Yechezkel 37:9) — which are the aspect of the four tzitzis, as our Rebbe wrote (Siman 8). And this is what our Rebbe wrote (Siman 7) — that tzitzis are a protection against sexual immorality. And this is what our Sages, of blessed memory, said (Shabbos 153a): "'At all times let your garments be white' — this refers to tzitzis." And the corners of the tzitzis are the aspect of the wings of eagles, the aspect of: "Va'esa eschem al kanfei nesharim" — "And I carried you on wings of eagles" (Shemos 19:4). And through them, the mochin are aroused, and from them whiteness is drawn to the 365 sinews. And this is the aspect of the 32 threads [ל״ב = 32 — the four sets of eight threads] of the tzitzis. Eagles are the aspect of the drawing of the whiteness that is drawn from the heart [לֵב = 32] to all the 365 sinews. For all the sinews are dependent upon the heart and draw sustenance from there. And through the elevation of the mochin, the whiteness is drawn from the brain to the heart, and there the blood becomes refined and becomes fat. For the heart is the aspect of Binah liba [Binah is the heart]1 — which is "the mother of understanding"2 — and it is the place of the chazeh [the chest / the division point of Ze'ir Anpin]. And from there the whiteness is drawn, in the aspect of the blood becoming refined and becoming fat. And from there come the tzitzis — the aspect of specifically 32 white threads. And then the garments become white, as above — the aspect of a white tallis. And this is the aspect of: "If they be red as crimson, they shall become like wool" — "like wool" specifically — the aspect of tzitzis of wool. And this is the aspect of techeiles, which alludes to the fact that the blood has become refined and turned into fat. For techeiles is the joining of black and white,3 and black is the aspect of menstrual blood, as our Sages, of blessed memory, said (Niddah 20a): "This black — it is [really] red," etc. And the techeiles indicates that the blood has already been refined and the blackness has been transformed into whiteness. And this is the aspect of tzitzis of wool and linen. For the garments are the aspect of Malchus, and the primary building and rectification of Malchus is through Chesed [lovingkindness] and Din [judgment]. And this is the aspect of tzitzis of wool and linen — for wool is the aspect of Chesed, the aspect of the scarlet thread that whitens sins; and linen is the aspect of Gevuros [severities], as it is written: "V'Gavriel lavush badim" — "And Gavriel was clothed in linen" (Yechezkel 9:2; see Shabbos 55a). And therefore, "garments" mentioned in the Torah without further specification refer to wool and linen (Menachos 39b) — for the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, are from wool and linen specifically — which are Chasadim and Gevuros, as above. And this is the aspect of the prohibition of sha'atnez — wool and linen together. For the primary rectification is when there is a decision and peace — that is, when there is the power to sweeten the Gevuros and transform them into Chasadim, in the aspect of the blood becoming refined, etc. And then from them is fashioned the aspect of Da'as — [and this is what our Rebbe said (Part I, Siman 56): that peace depends upon Da'as, for Da'as is the aspect of the joining of two opposites, which are Chesed and Gevurah] — through which comes the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, as above. And this is accomplished through tzitzis, through which the mochin are elevated and whiteness is drawn into the sinews to sweeten the Gevuros. And the main power for this is through the techeiles, for the primary power to sweeten them is through the techeiles. For one must sweeten them at their root, and this is the aspect of techeiles, which is the kurseya d'dina [the Throne of Judgment],4 and through it [the Throne] comes their sweetening — which is also the aspect of techeiles, the joining of black and white, namely, the resolution and peace between Chesed and Din. And therefore, when there is the techeiles of tzitzis, then there is resolution and peace between Chesed and Din, between wool and linen — and then the garments are completed through them. But when there is no techeiles in the tzitzis, it is forbidden to wear wool and linen together. For the chitzonim cling to the garments, and the main source of their power and sustenance is when there is no peace and there is machlokes [strife / discord], as our Rebbe wrote (Part I, Siman 62) — that the primary sustenance of the chitzonim is from machlokes, which is the aspect of the murkiness of Da'as — the opposite of peace. And this is the prohibition of sha'atnez. But when there are tzitzis, sha'atnez is permitted, as above — and this is specifically when there is techeiles, which is the aspect of the resolution. Then sha'atnez is permitted in tzitzis, as above. But in our time, when there is no techeiles — for we do not have the power in the time of exile to transform the Gevuros into Chasadim, to whiten the redness — the primary tzitzis of ours are only white tzitzis, which are the aspect of protection alone — that they should not cling to us any further. Therefore in our time, when there is no techeiles, kil'ayim is forbidden in tzitzis, for we do not have the power to bring resolution and make peace because there is no techeiles, because we are in exile, as above. And therefore, the primary tzitzis of ours are only of wool, as the Rema rules (Siman 9, Se'if 2) — for it is sufficient for us to extricate ourselves and draw whiteness upon ourselves so that they should not cling further. But we do not yet have the power to transform the Gevuros into Chasadim. For tzitzis of linen only applies in the time when there was techeiles, for then there was resolution and peace, as above. And this is the aspect of the five double knots [ה׳ = 5] that are in the tzitzis — they are the aspect of the five Chasadim and five Gevuros, from which the garments, which are the aspect of Malchus, are built. And behold, the conclusion that emerges from all the above is that tzitzis are the aspect of the Tikkun HaKlali, the aspect of guarding the bris. And this is what our Rebbe said elsewhere (Part I, Siman 7) as well — that tzitzis are a protection against sexual immorality. And therefore, there are 39 windings in them — this is the aspect of guarding the bris, which is the aspect of Vav [ו], the aspect of added holiness, as our Rebbe said in the teaching "Ani Hashem Hu Shemi" (Siman 11). And this is what is written regarding tzitzis: "Vih'yisem kedoshim lEilokeichem" — "And you shall be holy to your G-d" (Bamidbar 15:40). And the Vav is the aspect of "tal oros" [the dew of lights], as there. And they are the aspect of the 39 windings and the 13 chulyos [sections between the knots] — they are the aspect of the Vav.5 And the prescribed length is twelve finger-breadths — an allusion that through meriting the Tikkun HaKlali, one's soul becomes subsumed within the twelve tribes of Kah [י-ה] — and this comes about through the Tikkun HaKlali, as our Rebbe wrote (Siman 36). And through tzitzis, which are the rectification of the garments — the aspect of the Tikkun HaKlali — then speech is released. And then one can speak a prayer that is received. And therefore, the primary tefillah is performed while wrapped in tzitzis. And therefore, the Holy One, blessed be He, taught Moshe the order of prayer while wrapped in tzitzis, as our Sages, of blessed memory, said (Rosh Hashanah 17b): "This teaches that the Holy One, blessed be He, wrapped Himself in a tallis and taught Moshe the Thirteen Middos [Attributes of Mercy]." For the Thirteen Middos are the aspect of tikkunei d'dikna [rectifications of the beard], the aspect of wool, the aspect of "Min hameitzar karasi Kah" — "From the straits I called upon G-d" (Tehillim 118:5) — the aspect of a tallis of wool. And this is the meaning of: "Tefillah le'ani ki ya'atof, v'lifnei Hashem yishpoch sicho" — "A prayer of the poor man when he is enveloped, and before Hashem he pours out his speech" (Tehillim 102:1). That is, through the enveloping of tzitzis, which is the garment of the Shechinah — d'hi aniyah b'galusa [for She is impoverished in exile], as written in the holy Zohar7 — through this, "before Hashem he pours out his speech" in prayer. For through this one is able to speak, as above. And therefore, one must be very exacting that the garments should be clean at the time of prayer,8 for when the garments are clean, this is the aspect of the Tikkun HaKlali. And then one can speak a prayer that is received. And this is what is written in the holy books — that one who is wearing sha'atnez, his prayer does not ascend. For sha'atnez is the aspect of blemishing the garments, and then one cannot speak a prayer that is received, as above. ## Segment 7
וזה ותפתח הארץ את פיה וכו' כי קרח חלק על משה ורצה למנוע את כל ישראל מהתורה והמצוות. ואם הי' מתקיים דעתו הרעה חס ושלום הי' מחזיר את כל העולם לתוהו ובוהו כי עיקר קיום העולם הוא ע"י התורה והמצוות שנתן לנו משה שעל ידי זה מוציאין כל הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל ועיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל הוא ע"י בחי' פתח המבואר שם בהתורה הנ"ל כי עיקר המשכת החיות מהרוח דלעילא להרוח דלתתא הוא ע"י בחי' פתח כי העיקר הוא לעשות ולתקן בחי' פתח כדי שיוכל ליכנוס לשם ולהמשיך האור משם בהדרגה ובמדה. כי אור העליון רוצה להשפיע תמיד רק א"א לקבל השפעת חיותו מחמת ריבוי אור. ע"כ צריכין לעשות כלים דהיינו צמצומים כדי שיומשך הארו בהדרגה ובמדה כדי שנוכל לקבלו. אבל כשנעשה צמצום צריכין לעשות בחכמה נפלאה. באופן שלא יתעלם האור לגמרי על ידי ריבוי הצמצומיםרק שיהיה נעשים על ידי הצמצומים בחינת בתים והיכלות וכלים וצנורות שיהיה האור נמשך על ידם בהדרגה דהיינו שיתצמצם הארו על ידם רק יהיה נשאר בחי' פתח שעל ידו יהי' נמשך האור והחיות בהדרגה ובמדה. וע"כ עיקר בי' מוציא מכח אל הפועל הוא ע"י בחי' פתח (כ"ש שם בהתורההנ,ל) כי א"א להמשיך החיות מהרוח דלעילא להרוח לדתתא כ"א ע"י בחי' פתח כדי לקבל החיות בהדרגה ובמדה בבחי' רצוא ושוב. וזה בכל דרגא ודרגא. כי אפי' כשעולה לאיזה דרגא דהיינו שזוכה לתקן איזה פתח להמשיך החית מהרוח דליעלא מאיזה דרגא, עדיין הוא צריך לתקן פתחים בהמדרגות הגבוהות יותר. כי כשצריך לעלות למדריגה הגובה עודיותר ולהמשיך החיות מהרוח דלעילא ממדריגה גבוה יותר. וכן בכל פעם שצריך לעלות מדרגא לדרגא עד לעילא לעילא וכו'. כי זה ידוע שהאדם צריך לעלות מדרגא לדרגא. דהיינו שיקבל אור וחיות מהרוח דלעילא מבחי' גבוה יותר בכל פעם. שזהו בחי' מוציא מכח אל הפועל הנ"ל ועיקר תלוי בתיקון הפתח כנ"ל. וזה שמבקשים פתחו לי שערי צדק וכו' כי העיקר לפתוח הפתח כנזזכר לעיל. והפסוק משיבו זה השער לה' צדיקים יבואו בו. כי עיקר תיקון השערים והפתחים הוא על ידי הצדיקים שכבר זכו למדריגות גבוהות בתכלית המעלה שהם ממשכים בחינת פי שנים שזהו בחינת מוציא מכח אל הפועל שעל ידם עיקר תיקון כל הפתחים והשערים וכנ"ל. וזה שביקש תחילה לא אמות כי אחיזה וכו'. כי לפעמים כשיורד הרוח דלעילא ואינו יכול לעשות פתח לקבל האור ממנו, הוא מוכרח למות ולהסתלק על ידי זה כי משם עיקר המיתה וההסתלקות וכנ"ל ע"כ ביקש לא אמות כי אחיה ואספר וכו' שלא ירד הרוח דלעילא בשביל הסתלקות ומיתה רק יזכה לחיים דהיינו שיזכה להמשיך תוספות האור מהרוח דליעלא שזהו ביי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל וזה א"א כ"א ע"י שבירת מניעות רבות כנ"ל. וזה יסור יסרני יה ולמות לא נתנני. דהיינו שהש"י עזרני שהיה לי יסורים ומניעות עצומות וברחמיו העצומים היה בעזרי לשברם ע"י החשק והכיסופין ועל ידי זה ולמות לא נתנני כי זכיתי להוציא מכח אל הפועל ע"י היסורים והמניעות שהם בשביל החשק וכנ"ל. וזהו פתחו לי שערי צדק שמבקש שגם עתה יפתחו לי השערים דקדושה שיזכה עוד להמשיך חיות חדגש מהרוח דלעילא ממדריגה גבוה יותר בכל פעם שכל זה עיקרו תלוי ע"י תיקון הפתחים והשערים וכנ"ל. וזה בחי' פתחו שערים ויבוא גוי צדיק וכו'. כי העיקר הוא תיקון הפתח והשער בכל דרגא וכנ"ל. וקרח שחלק על משה רצה למנוע את כל ישראל מלהתקרב למשה שהוא הצדיק האמת שעל ידו עיקר תיקון הפתחים של הקדושה שעל ידי זה מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. ע"כ היה עונשו על ידי זה בעצמו שגזר משה אם כמות כל האדם וכו' ואם בריאה יברא ה' ופצתה הארץ את פיה וכו' שבזה הראה משה עוצם גודל כחו שיש לו כח להוציא בריאה חדשה מכח אל הפועל שהיא ע"י עשיית פתחים ושערים להמשיך החיות דלעילא מרום כל דרגין עד סוף כ לדרגין עד שיהי' נעשה פתח בגשמיות בתחתיות גשמיות הארץ הזאת שהוא תכלית הגשמיות שמשם כל המניעות שבעולם. כי עיקר המניעות של האדם נמשך מחמת שהוא מלובש בגוף מגושם כזה בארץ גשמי כזה. וזה עיקר נסיון האד םוכמבואר לעיל מזה (שע"כ עיקר המקוה על הארץ דייקא ע"ש) ועיקר כח הצדיק הוא שיכול לעשות פתחים במדריגות העליונות עד שיכול להמשיך האור והחיות דהיינו התגלות אלקותו ית' גם בעולם הגשמי הזה בתכלית מדריגות התחתונות עד שיתקיים וידע כל פעול כי עתה פעלתו וכו' וכמבואר כבר כמה פעמים שעיקר גדולת הצדיק בחייו ואחר הסתלקותו שכל מה שעולה למדריגה גבוה יותר ימשיך ויאיר האור למדריגות התחתונות והמגושם יותר וזה הראה משה רבינו אז בעוצם גבורת כחו הנפלא. כי קרח ועדתו נפלו כ"כ עד שבאו לכפירות כשרז"ל קרח מין היה עד שאמרו שכל אפין שוין כ"ש כי כל העדה כולם קדושים וכו'. ולא האמינו בגדולת הצדיק שיכול להמשיך חיותו והתגלות אלקותו ממדריגה גבוה בכל פעם. עד שיכול להגביה כל הנופלים והמגושמים וכו'. וע"כ הראה משה שיש לו כח להראות לעין כל שהוא יכול להוציא מכח אל הפועל בריאה חדשה ממש עד שיהיה נעשה פתח בגשמיות הארץ ממש. וכן נתקיים מיד כ"ש ויהי ככלותו לדבר וכו' ותבקע הארץ וכו' ותפתח האראץ את פיה וכו' שנעשה פתח בהארץ הגשמי ממש. ועל ידי זה הרשעים והמונעים והחולקים קבלו עונשם ונבלעו מיד. וכל ישראל ראו על ידי זה בעצמו גודל כחו של משה שיש לו כח לעשות פתח מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין שזהו בחי' מוציא מכח אל הפועל וכנ"ל:
## Segment 8
וַיֵּרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה (במדבר טז, ל) עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל אָדָם הוּא כְּפִי הַתּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁמְּסַגֵּל בְּחַיָּיו, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכֶה אַחַר-כָּךְ בְּעֵת מִיתָתוֹ שֶׁנִּשְׁמָתוֹ עוֹלָה לְמַעְלָה וְגוּפוֹ יוֹרֵד לְמַטָּה. אֲבָל נִשְׁאָר בּוֹ רֹשֶׁם מֵחִיּוּת נַפְשׁוֹ, שֶׁהוּא סוֹד הַבְלֵי דְגַרְמֵי הַמְבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא סוֹד הַשֵּׁם, שֶׁשׁוֹאֲלִין אֶת הָאָדָם אַחַר מִיתָתוֹ מַה שְּׁמוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת נַפְשׁוֹ הַנִּשְׁאֶרֶת עִמּוֹ בַּקֶּבֶר. וְכָל תִּקּוּנוֹ עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְקַשֵּׁר מִתּוֹךְ קְבוּרָתוֹ בָּאָרֶץ דַּיְקָא (תַּכְלִית גַּשְׁמִיּוּת הַמָּקוֹם) לְשֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ וְרוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי קְבוּרָתוֹ בָּאָרֶץ דַּיְקָא לַעֲלוֹת וְלִכְלֹל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם (וּבְיוֹתֵר מְסֻגֶּלֶת לָזֶה קְבוּרַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר: "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ", כִּי עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל זוֹכִין בְּיוֹתֵר לַעֲלוֹת וְלִכְלֹל מִבְּחִינַת הַמָּקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲווֹנוֹת). אֲבָל כָּל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל, שֶׁזָּכָה בְּחַיָּיו לְשַׁבֵּר כָּל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וְכוּ' וְכוּ', עַד שֶׁזָּכָה לְהִכָּלֵל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה הַמָּקוֹם, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבַּעַל הַשָּׂדֶה, שֶׁכָּל תִּקּוּן נְפָשׁוֹת יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ. וְאוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים הַחוֹטְאִים בָּזֶה הָעוֹלָם, וְלֹא דַּי לָהֶם בָּזֶה, אַף גַּם הֵם חוֹלְקִין עַל הַצַּדִּיק-הָאֱמֶת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "וַמְקַלְלָיו יִכָּרֵתוּ", כִּי הֵם נִכְרָתִים מִשָּׁרְשָׁם, כִּי נִשְׁאָרִים קְבוּרִים בְּגַשְׁמִיּוּת הָאָרֶץ וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהַגְבִּיהַ עַצְמָן לְמַעְלָה, שֶׁזֶּה עִקַּר סוֹד הַכָּרֵת רַחֲמָנָא לִצְלָן, כַּמּוּבָן. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּיוֹתֵר אֵצֶל קֹרַח, שֶׁחָלַק עַל מֹשֶׁה וַיֵּרֶד חַיִּים שְׁאוֹלָה, כִּי נִפְסַק מִשָּׁרְשׁוֹ בְּחַיִּים חַיּוּתוֹ וְיָרַד לְתוֹךְ גַּשְׁמִיּוּת הָאָרֶץ עִמּוֹ כָּל חַיּוּתוֹ, שֶׁזֶּה סוֹד הַכָּרֵת כַּנַּ"ל. וְסוֹף כָּל סוֹף יִהְיֶה עֲלִיָּתָן וְתִקּוּנָן עַל-יְדֵי מֹשֶׁה, כִּי הַצַּדִּיקֵי-אֱמֶת הֵם בַּעֲלֵי חֶסֶד וְרַחֲמִים כָּאֵלּוּ, עַד שֶׁהֵם מַעֲלִים אֶת כָּל הַנְּפָשׁוֹת, אֲפִלּוּ הַיְּרוּדִים מְאֹד לְעִמְקֵי תְּהוֹם תַּחְתִּיּוּת, גַּם אוֹתָן הַנְּפָשׁוֹת מַעֲלִים אוֹתָם לְשָׁרְשָׁן, לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, וְסוֹף כָּל סוֹף יַעֲלוּ וְיִתְקְנוּ גַּם אוֹתָן הַנְּפָשׁוֹת שֶׁל הַחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם גַּם-כֵּן, בִּבְחִינַת "מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיַּעַל" שֶׁנֶּאֱמַר עַל קֹרַח, רַק שֶׁצְּרִיכִין לִסְבֹּל מְרִירוּת גָּדוֹל וְצַעַר גָּדוֹל וְקָשֶׁה וּמַר יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה (כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל קֹרַח וַעֲדָתוֹ), עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף אַחַר כָּל הַמְּרִירוּת דִּמְרִירוּת שֶׁסָּבְלוּ וְחֶרְפּוֹת וּבוּשׁוֹת בְּלִי שִׁעוּר וָעֶרֶךְ, יִצְטָרְכוּ עוֹל לְהִתְבַּיֵּשׁ הַרְבֵּה וְלָבוֹא לִפְנֵי הַצַּדִּיק-הָאֱמֶת בִּבְחִינַת מֹשֶׁה וּלְקַבֵּל תִּקּוּן עַל יָדוֹ. (לקוטי הלכות – הלכות אפותיקי ה', אותיות ל"ד ל"ז מ"ב מ"ג לפי אוצר היראה – חיים, אות מ"ו) (לקוטי הלכות – הלכות אפותיקי ה', אותיות ל"ד ל"ז מ"ב מ"ג לפי אוצר היראה – חיים, אות מ"ו)
## Segment 9
וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל (במדבר טז, לג) הַרְבֵּה הַרְבֵּה אֲנָשִׁים נֶאֶבְדוּ מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת עַל יְדֵי שֶׁאוֹחֲזִים בְּמַחֲלֹקֶת עַל הַכְּשֵׁרִים וִירֵאִים אֲמִתִּיִּים, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת, יֵשׁ שָׁם נִיצוֹצֵי קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם, כַּמּוּבָא, וּבָהֶם נֶאֱמַר: "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל". אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן סוֹף כָּל סוֹף עֲתִידִין גַּם הֵם לְהִתְבַּקֵּשׁ וּלְהִמָּצֵא וּלְהִתְתַּקֵּן, וְעִקַּר תִּקּוּנָם יִהְיֶה עַל-יְדֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁל אֵלּוּ הַכְּשֵׁרִים בְּעַצְמָם, שֶׁחָלְקוּ עֲלֵיהֶם וְרָדְפוּ אוֹתָם, כִּי אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים וְתַמִימֵי-דֶּרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה' בֶּאֱמֶת, עִקַּר שְׁלֵמוּת עֲבוֹדָתָם הוּא מַה שֶּׁזּוֹכִין לְכִסּוּפִין טוֹבִים בְּכָל עֵת, וְאֵינָם מִסְתַּפְּקִים עַצְמָן בְּמַדְרֵגָתָם וַעֲבוֹדָתָם, רַק אֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּגִּיעִין לְמַעְלָה יְתֵרָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אַף-עַל-פִּי-כֵן הֵם נִכְסָפִין מְאֹד מְאֹד לִזְכּוֹת לְמַעְלָה יְתֵרָה עוֹד בְּיוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וְדוֹרְשִׁים וּמְבַקְשִׁים וּמְחַפְּשִׂים בְּכָל עֵת לִזְכּוֹת לִשְׁלֵמוּת יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, כִּמְחַפֵּשׂ אַחַר אֲבֵדָתוֹ, וּמִתְחַנְּנִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ הַרְבֵּה עַל זֶה. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמַּעֲלָתוֹ הָיְתָה גְּבוֹהָה מְאֹד מְאֹד, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּסוֹף תְּהִלִּים אָמַר כְּאָדָם הַמְבַקֵּשׁ וּמְחַפֵּשׂ אַחַר אֲבֵדָתוֹ, וְאָמַר: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ וְכוּ'". וּמִזֶּה יְכוֹלִין לְהָבִין מֵרָחוֹק קְצָת גֹּדֶל מַעֲלַת קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אֲמִתִּיִּים וְגֹדֶל קְדֻשַּׁת הַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה שֶׁלָּהם, וּבְוַדַּאי הֵם פּוֹעֲלִים בִּתְפִלָּתָם שֶׁמְּבַקְשִׁים "בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ" וְכוּ', וַעֲתִידִים בְּוַדַּאי לְהִתְבַּקֵּשׁ, וּבְכֹחָם וּזְכוּתָם יִתְבַּקְּשׁוּ וְיַעֲלוּ כָּכל הָאֲבֵדוֹת כֻּלָּם, עַד שֶׁיַּעֲלוּ עַל-יְדֵי-זֶה גַּם כָּל הַחוֹלְקִים עֲלֵיהֶם וְהָרְחוֹקִים מֵהֶם וְיָשׁוּבוּ כֻּלָּם אֵלֵיהֶם. וְכָל זֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שֶׁאָמְרוּ: עֲדַת קֹרַח עֲתִידָה לְהִתְבַּקֵּשׁ וְלַעֲלוֹת; כְּתִיב "וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל", וּבְדָוִד הוּא אוֹמֵר: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ" מַה אֲבֵדָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָוִד עֲתִידָה לְהִתְבַּקֵּשׁ, אַף כָּאן אֲבֵדָה הָעֲתִידָה לְהִתְבַּקֵּשׁ וְכוּ', הַיְנוּ כַּנַּ"ל. (לקוטי הלכות - הלכות אומנין ד', אות ל"ה לפי אוצר היראה – מחלוקת, אות נ"ו) (לקוטי הלכות - הלכות אומנין ד', אות ל"ה לפי אוצר היראה – מחלוקת, אות נ"ו)
## Segment 10
וזהו בחינת פגם קרח שחלק על משה ואהרן, בחינת ויקח קרח ותרגומו ואתפלג קרח, שחלק למדן מצדיק ואמר שלמדן בעצמו הוא מעלה. וזה שאמר כי כל העדה כלם קדושים, ופרש רש"י כלם שמעו בסיני אנכי וכו', הינו שאמר מאחר שכלם קבלו את התורה וכלם שמעו בסיני אנכי על כן כל אפין שוין חס ושלום. ובזה פגם וחטא מאד, כי אף על פי שכלם קבלו למוד התורה בסיני אבל אין כלם שוין בקיום התורה. ועקר השלמות הוא רק כפי הצדקות של כל אחד כפי מה שזוכה כל אחד לקיום התורה בשלמות, והכל תלוי בקדשת הברית שזה אין שום אדם יודע מה שנעשה עם חברו, רק הוא יודע החסרונות שלו איך הוא אוחז בזה. על כן בודאי ראוי לו להתבטל נגד הצדיק האמת שהוא בחינת משה שרואים עצם נפלאות קדשתו על ידי נפלאות התורה שגלה לנו ולסמך על דבריו שבודאי יודע למי לתן הגדלה כראוי לו. בפרט משה רבנו בעצמו שעשה הכל על פי הדבור. וקרח על ידי גאותו חלק עליו והתפאר בחכמתו ולמד ודן קל וחמר של שקר, וגלה פנים בתורה שלא כהלכה ואמר ומה טלית של מין אחר חוט של תכלת פוטרה וכו'. וכן בית מלא ספרים אם חיב במזוזה וכו' . כי כשאין בו אמונה, ומפריד למוד התורה מהצדיק, בודאי יוכל לצאת לגמרי מהדת לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, כמו קרח שחלק על משה על ידי זה, ואחר שקצץ בנטיעות על ידי זה וכנ"ל. ועל כן חלק קרח על הכהנה, כי הכהן הוא בחינת הרב האמת הנ"ל בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו' אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' כנ"ל. כי כהן בחינת חסד בחינת אברהם, הינו בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה שזוכין על ידי הרב הזה שדומה למלאך ה' צבאות וכנ"ל. וקרח שפגם בזה ורצה לחלק למדן מצדיק כנ"ל, על כן חלק על הכהנה וכנ"ל. ועל כן צוה ה' יתברך לברר האמת על ידי המטות, וכמו שכתוב והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח, כי מטה דא מט"ט שהוא בחינת למדן שכלול מששה סדרי משנה שהם בחינת אסור ומתר וכו', כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן צוה ה' יתברך שכל אחד יכניס מטה שלו לפני ארון העדות, והיה האיש אשר יבחר בו מטהו יפרח, להורות שמטה אהרן שהוא בחינת רב האמת שהוא מלאך ה' צבאות שכולל ומיחד למדן וצדיק, ואזי הוא בודאי עושה פרות דהינו שהוא לבדו מחדש חדושין דאוריתא אמתיים בתורה שהם בחינת פרד"ס. כי רק מטה שלו פרח וגדל ועשה פרות כמו שכתוב ויצא פרח ויצץ ציץ וכו', דהינו שלמוד התורה שלו שהוא בחינת מטה כנ"ל, הוא לבדו הצליח ועשה פרי, כי הוא מלאך ה' צבאות שמקשר למדן לצדיק שעל ידי זה עקר שלמות חדושי התורה שהם בחינת פרד"ס. ועל כן בודאי לו מגיע הכהנה, כי הוא זכה לכסופין ואהבה דקדשה שהוא בחינת כהן איש חסד כנ"ל. אבל המטות של שאר הנשיאים לא פרחו ולא עשו פרות, להורות להם ולגלות שאין יכולים לחדש בתורה בפרד"ס שזה נקרא עץ פרי עושה פרי כידוע , אין יכולין לזכות לזה כי אם על ידי כח אהרן הכהן שהוא בחינת רב האמת שדומה למלאך ה' צבאות שכלול מלמדן וצדיק, ועל כן לו לבד מגיע הכהנה. אבל מי שמפריד עצמו ממנו הוא בחינת עץ יבש, כי אף על פי שנדמה שמחדש איזה חדוש אינו נחשב בשם עשית פרות כלל. כמו שאיתא בזהר שחדושין שאינם כראוי הם בחינת רקיעין דשוא חס ושלום (וכמו שמבאר בהתורה ויהי מקץ סימן נד) שהם בבחינת שבע שני הרעב חס ושלום, שהוא הפך עשית פרות. כי אי אפשר להצליח בתורה ולעשות פרות באמת, כי אם כשמקשרין עצמו להצדיק האמת שהוא בחינת אהרן הכהן שהוא בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו', שרק הוא זכה שמטה שלו שהוא בחינת למדן בחינת מט"ט יפרח ויוציא פרח ויצץ ציץ וכו' , כי עקר שלמות חדושי תורה שהם בחינת פרד"ס שגדלים בו כל מיני פרות, הוא רק על ידי כסופים טובים שעל ידי זה זוכים למעשים טובים וכנ"ל:
The opponents and misnagdim — for HaTov V'HaMaitiv was established at Yavneh regarding the slain of Baitar who were given burial. The slain of Baitar had lit candles to celebrate the destruction of the Bais HaMikdash , as stated in Midrash Eichah ( Parshah "Bila Hashem" ). They were misnagdim against Yerushalayim and the Bais HaMikdash , where the essential true Torah was. But certainly they too need tikkun , for certainly they had much good — they only erred through evil teachings of the opponents of truth, until they rejoiced and lit candles over the destruction. Their error was because there were wicked people in Yerushalayim. But in truth they certainly sinned greatly — despite everything, they should not have rejoiced over the destruction of the Bais HaMikdash where the essential Torah was. They only erred through the evil teachings mentioned above. # פרשת נשא - ליקוטי מוהר"ן והלכות URL: https://ajew.org/reader-plain/parsha-lm/1/naso/ # פרשת נשא - ליקוטי מוהר"ן והלכות Source: https://ajew.org/reader/parsha-lm/1/naso ## Segment 1
הלכה ו ~ אות א על פי התורה תקעו תוכחה בסימן ח' עיין שם מה שכתוב (ב~ אות ו') בענין נפל~ אות נור~ אות עוצם ריבוי הבתים שבונה הצדיק על ידי שנתוסף שכן להקיבוץ הקדוש של ישראל כי נתרבין הצרופים עד שאין חקר וכו' עיין שם היטב ובמה שמבוא בדבריבו בזה בפרט בהלכות ציצית הלכה ז' ובהלכות פריה ורביה הלכה ה' וכו' וזה בחינתמצות בנין בית הכנסת ובית המדרש שהיא מצוה רבה מאד הקיימת לדורות אם כוונתו לשם שמים. כי בבית הכנסת מתכנסים כל הנפשות של קיבוץ בני ישראל להתפלל ולומר קדושה וברכו וכו', ולשם מתכנסים כל השכנים הנוספים בכל פעם אל הקיבוץ הקדוש. וכנראה בחוש שבמקום שאין בו בית הכנסת ובית המדרש קשה לקבץ מנין ואפילו כשיש לפעמים מנין מתפללין זה בכה וזה בכה והרבה מתפללין ביחידות ואינם באים להתוסף להיות שכנים אל קיבוץ הקדוש שעוסקים בדברים שבקדושה לומר קדיש וברכו וכו' ועל כן הוא בודאי מצוה רבה עד אין חקר לבהשתדל בבנין בית הכנסת ובית המדרש לשם שמים וכמו שפירש רש"י על פסוק (קהלת ה') ומי אוב בהמון לא תבואה גם זה הבל, שאפילו כשאעושה מצות רבות ואין בהם מצוה הקיימת לדורות כגון בנין בית הכנסת וספר תורה וכו' עיין שם: ~ אות ב ובשביל זה כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש. כי בודאי יכולין לכפות זה את זה. מאחר שמכל הנפשות שמתכנסים לבית הכנסת נעשים צירופים נפלאים, וכל אחד מישראל מצטרף עם חבירו ונצטרפים ונעשים מהם בתים ובנינים נפלאים, על כן בודאי יכולין לכפות זה את זה. כי כולים חשובים כנפש אחד כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י בראשית מ"ו) על שבעים נפש של בית יעקב שנקראים נפש בלשון יחיד. כי זהו המעלה של ישראל עם קדוש שכל מה שנתרבין יותר נכללין בתכלית האחדות יותר על ידי הצירופים הנ"ל, וכמבואר מזה במקום אחר. ומאחר שכולם חשובים כאחד ונצרטפין יחד בודאי יכול כל אחד לכוף את חבירו כמו שבאדם אחד יכול אבר אחד לכוף שאר הגוף בשביל טובתו של כלל האדם. גם מבואר ומובן שם בהתורה הנ"ל שהתפלה הנוראה נבנית על פי תוספת שכנים אל הקדושה הוא בבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח גדול המבואר שם. (וכמבואר לקמן ב~ אות י"ב) ועל כן בודאי כופין זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש, כי יש להם כח לכפות על ידי הכח של הבעל כח הנל, שמתפלל תלה בבחינת דין שזהו בחינת כפיה שהוא בחינת דינים וגבורות שיש להם כח לכפות לבנות בית הכנסת כדי שיתוספו שכנים רבים אל בית התפלה שיעלו משם שעשועים נפלאים לפניו יתברך שזה נמשך מהכח של הבעל כח הנ"ל כנ"ל: ~ אות ג ועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול מאד בבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תכלית בנין הבית הכנסת ובית המדרש הוא בשביל לגלות אמונת חידוש העולם שנתגלה על ידי בחינת רוח נבואה של צדיקי אמת שבכל דור שהוא בחינת קבלת התורה שזה נמשך על ידי הכבוד שנתרבה על ידי הגרים ובעלי תשובה שנעשין על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל כמו שכתוב שם. ועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול שם בבית הכנסת ובית המדרש הוא כבוד המקום השוכן שם. כי על די הכבוש נמשך קבלת התורה בחינת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר אמונת חידוש העולם שזה העיר כנ"ל: ~ אות ד ועל כן קדושת בית המדרש חמורה יותר מקדושת בית הכנסת. כי שם בבית המדרש עוסקים בתורה שזהו בחינת קבלת התרוה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. וגם בבית הכנסת עוסקים בתורה, כי אומרים שם קריאת שמע ופרשת הקרבנות וקדושת ובא לציון שכל זה בחינת עסק התורה שמקיימין כל הפשוטים שבישראל בכל יום כמו שאמרו רז"ל. אבל בית המדרש קדוש ביותר כי שם עוסקים בתורה הרבה בכל יום ועל כן קדושתו חמורה יותר. כי עיקר תיקון התפלה הנ"ל הוא לזכות לגלות אמונת חידוש העולם שה נעשה על ידי עסק התורה לשמה שהוא בחינת קבלת התורה שזוכין עלידי צדיקי אמת שמהם נמשך עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, כי הצדיקים עוסקים תמיד בבנין המשכן והבית המקדש כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ג) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו שמשם כל קדושת הבית הכנסת ובית המדרש בבחינת (יחזקאל י"א) כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם לקדש מעט ודרשו רז"ל (מגילה כ"ט) אלו בית כנסיות ובתי מדרשות, כי הם מקדש מעט שנמשך קדושתם מהמשכן ובית המקדש שעוסקים הצדיקים בבנינו בכל דור ודור כנ"ל. כי הם ממשיכין בחינת רוח בואה שהוא בחינת קבלת התורה שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר כלל הקדושה היא האמונה הקדושה בבחינת (תהלים פ"ט) אף אמונתך בקהל קדושים וכתיב (הושע י"ב) ועם קדושים נאמן (וכמו שכתוב בהתורה חב"ח בסימן כ"ב). כי עיקר בחינת קבלת התורה הוא במשכן שם דיבר ה' עם משה כמו שפירש רש"י, שמיום שהוקם המשכן לא נדבר עמו אלא באהל מועד. וכן בבית המקדש שם נתבררו כל הלכות התורה כמו שכתוב (ישעיה ב') כי מציון תצא תורה. וזה בחינת קדושת הבית הכנסת ובית המדרש שהם מקדש מעט. ועל כן בית המדרש קדושתו חמורה יותר כי שם עיקר עסק התורה וכנ"ל: ~ אות ה ועל כן נקרא בית המדרש, בחינת דרשו ה' ועוזו כי צריכין לבקש ולדרוש את ה' מאד, דהיינו לחפש ולבקש את האמונה הקדושה בבחינת אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה') וכמו שכתוב בהתורה תקעו אמונה בסימן ה' שצריכין לחפש ולבקש את עצמו מאד איך אוחזין באמונה וכו' עיין שם. והעיקר על ידי שמחפשין ודורשין ומבקשין באמת למצוא את הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש רוח נבואה שעל ידם עיקר המשכת התורה בכל דור שעל ידי זה עיקר בירור אמונת חידוש העולם שהוא העיקר כנ"ל. ועל כן נקרא בית המדרש לשון דורש ומבקש וכנ"ל. וגם על פי פשוטו שנקרא בית המדרש על שם הדרשות שדורשים שם בתורה. הכל הוא בחינה אחת עם הנ"ל שהוא מה שצריכן לדרוש ולבקש את הצדיק אמת שממשיכין אמונת חידוש העולם. כי כל הדרשות שמחדשים בתורה בדרך האמת הכל הוא בשביל זה כדי להמשיך מחדש בחינת קבלת התורה בכל עת כדי לגלות אמונת חידוש העולם. ועל כן הוא מעלה גדולה ונוראה מאד כשזוכין לחדש בתורה חידושים אמתיים כי נחשב כאלו ברא את העולם מחדש כמו שכתוב בזוהר הקדוש שנעשין מהם שמי חדשים וארץ וחדשה כי חידושי תורה אמתיים הם בחינת עדות על מצי~ אותו ואחדותו וחידוש העולם על ידי שרואין שנמשכין חידושים נפלאים כאלו בדרך האמונה הקדושה שאי אפשר לגלותם כי אם ברוח הקדש וכו' עיין שם. וכן ראינו אחר כך מהצדיקים הגדולים שבאו אחריו וכמובא מזה במקום אחר (ולעיל בהלכות קריאת התורה אותל"ו) שבשביל זה נקראת התורה עדות עיין שם. ועל כן קדושת בית המדרש חמורה ביותר. כי עיקר התגלות אמונת חידוש העולם הוא על ידי בחינת בית המדרש על ידי שואלין ודורשין למצוא חידושי תורה של הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש על ידי זה עיקר בירור האמונה שזה עיקר הקדושה כנ"ל: ~ אות ו ועל כן (ברכות ח') רב אמי ורב אסי אף על גב דהוי להו תליסר בי כנישתא לא הוו מצלי אלא היכי דהוו גרסי. כי מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. משמוע דייקא. כי שמיעה בלבא תליא. בחינת הט אזנך ושמע דברי חכמים שזהו בחינת אמונת חכמים. כי צריכין להטות אזנו היטב היטב לשמוע דברי חכמים להבחין בין האמת הברור ובין האמת אינו ברור מכל שכן בין השקר, עד שיזכה למצוא נקודת האמת לאמתו שעל ידי זה מתברר האמונה כנ"ל. כי עיקר עסק התורה צריך שיהיה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, ומי שמסיר אזנו משמוע תורה בבחינה זאת גם תפלתו תועבה. כי בודאי לא תיקן הג' מוחין שהם בחינת ג' מחיצות פרוסות בפני תאוה זאת שנקראת תועבה. ועל ידי זה אמונתו פגומה שהוא בחינת עבודה זרה (כמו שכתוב במקום אחר שפגם אמונה הוא בחינת עבודה זרה) שנקראת תועבה. ועל כן צריכין לחפש ולבקש ולדרוש מאד למצוא את הרבה האמת שימשע ממנו תורה שנאמרה בבחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית המדרש ועל ידי זה עיקר תיקון התפלה עלידי השיר שיתעורר על ידי תיקון האמונה שמשם כל התפלות והשירות והתשבחות כמו שכתוב שם: ~ אות ז וזה שכתוב בשלחן ערוך (אורח חיים סימן ק"נ ס"א) שגם כופין זה את זה לקנות תורה ונביאים וכתובים. והאחרונים כתבו שהאידנא כופין לקנות גמרות ושאר ספרים קדושים. כי בודאי כופין לקנות תנ"כ וללמוד בהם להמשיך בחינת רוח נבואה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. ועל כן כתבו האחרונים שעכשיו צריכין לקנות גם שאר ספרים קדושים. כי בודאי אין דור יתום וכל הספרים הקדושים יש בהם בחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה וכנ"ל, שבשביל זה עיקר בנין הבית הכנסת ובית המדרש ועל כן בודאי כופין על זה וכנ"ל: ~ אות ח וזה בחינת (שם ס"ב) אין בונין בית הכנסת אלא בגובהה של עיר ואסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי כבר מבואר שעיקר קדושת הבית הכנסת הוא שיתוספו ויתקבצו ויתכנסו לשם תוספת שכנים הרבה בכל פעם עד שנזכה על ידי זה לבנין ירושלים ובית המקדש בבחינת (תהלים ק"מ) בונה ירושלים וכו' נדחי ישראל יכנס. נדחי ישראל יכנס זה בחינת תוספת השכנים אל קיבוץ ישראל הקדוש בבתי כנסיות ובתי מדרשות שעל ידי זה נתכנסין כל הנדחים שבעולם, אפילו ~ אותן המונחים בחוץ בבחינת (איכה ד') תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות וכמבואר כל זה במקום אחר על ידי זה בונה ירושלים ה'. כי עיקר בנין ירושלים עיר הקדש שנבנית מבתים רבים של הקדושה, כי בנינה נמשך מבחינת ריבוי הבתים הנ"ל של תוספת שכנים. ועל כן הפסוק משבח ומפליג מאד מאד בשבח הבתים והארמונות של ירושלים כמו שכתוב (תהלים מ"ח) שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה. וכתיב (שם) יפה נוף משוש כל הארץ קרית מלך רב אלקים בארמנותיה נודע למשגב. בארמנותיה דייקא כי הבתים והארמונות של ירושלים נבנים בשרשן מבחינת הצירופים הנפלאים והנוראים הנ"ל שעל ידי זה יתגלה אלקותו ואחדותו וממשלתו לעינן כל בחינת אלקים בארמנותיה נודע למשגב. כי על ידי ריבוי הצירופים הנ"ל שנעשין על ידי התפלה השלימה בתוספת שכנים שזה נמשך מהכח של הבעל כח גדול הנ"ל שעל ידי זה עושה בעלי תשובה וגרים, על ידי זה מתרה כבודו יתברך מאד כמו שכתוב שם ועל ידי זה זוכין לבחינת קבלת התורה שהוא בחינת רוח נבואה וכו', שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם וכו' כנ"ל. שזה עיקר ידיעת אלקותו יתברך כמובן לכל וכמבואר בכל הספרים הקדושים שאמונת חידוש העולם הוא עיקר היסוד של כל ידיעות נשגבות אלקותו יתברך ועל כן דייקא על ידי הבתים והארמונות של ירושלם שנבנים מצירופים הנ"ל, שעל ידי זה מתברר ונתחזר אמונת חידוש העולם כנ"ל, על ידי זה דייקא אלהים נודע למשגב ועל כן אלהים בארמנותיה נודע למשגב וכנ"ל וכל זה זוכין על י ידי הבית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת מקדש מעט שלשם מתכנסין כל השכנים שהם הנפשות הנוספין אל הקיבוץ הקדוש וכו' וכנ"ל: ~ אות ט נמצא שעיקר בנין הבית הכנסת והבית המדרש הוא בשביל ריבוי כבודו יתברך על ידי ריבוי הנפשות וכוף על כן צריכין ליזהר מאד מאד בבית הכנסת ובית המדרש לבטל כבוד עצמו לגמרי רק להרבות כבוד המקום כנ"ל.וכל העוסקים בבנין הבית הכנסת ובית המדרש ובקיומו להספיק הצטרכות הבית הכנסת והבית המדרש וכן כל הנכנסין לבית הכנסת ולבית המדרש שהם עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, שכולם לא יהיה כוונתם ח"ו בשביל כבוד עצמן רק בשביל כבוד המקום ברוך הוא. כי עיקר התיקון על ידי הכבוד דהיינו על ידי כבוד שמים שנתרבה על ידי קיבוץ הנפשות כנ"ל, שעל ידי זה זוכין לבחינת רוח נבואה וכו' וכל התקונים הנ"ל. ועל כן כל מי שעוסק בבנין הבית המדרש ותקונו וקיומו, או אלו הנכנסין לבית המדרש וכוונתו בשביל עצמו בשביל כבודו ח"ו, הוא פוגם מאד כנ"ל. בפרט כשבאים ח"ו לכלל מחלוקת על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד ואחד שכל אחד רוצה שהוא יהיה מראשי הקרואים לספר תורה ויעלה לששי וכו' וכו' כמצוי הרבה כל זה בעוונותינו הרבים. מכל שכן וכל שכן כשחולקים על יראי ה' האמתיים הנמצאים בכל בית המדרש החותרים ומתיגעים להתפלל בכוונה עד שמוכרחים להגביה קולם לעורר הכוונה, ושאר העם לא די שאינם מייגעים עצמם בזה להתפלל בכוונה והם טרודים מבמחשבתם בשעת התפלה בכל מיני שטותים ובלבולים שלהם במשא ומתן וכו' כאשר הם יודעים בנפשם, אף גם הם חורקים שנם וגוערים על המתייגעים להתפלל בכוונה ומבלבלים ~ אותם מן הכוונה. והם עוסקים בדברים בטלים ושיחות חולין בשעת התפלה ובשעת קריאת התרוה וכו'ומבלבלים התפלה. ועוד הם מחציפים פניהם ואומרים שאלו היריאים המגביהים קולם בתתפלה הם מבלבלים ~ אותם מבלבול מחשבות רעות שלהם. וכל אלו וכיוצא בהם הם בכלל מחריבי הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר חורבן בית המקדש היה על ידי שנאת חנם שנתרבה על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד וכו' ועל ידי זה כל אריכת הגלות (כמו שכתבו במקום אחר בהתורה אני ה' הוא שמי בסימן י"א). אבל סתם ישראל הכשרים רובם כוונתם לטובה. אך בעוונותינו הרבים יש בתי כנסיות לרעה ממש והם אלו שנתחדשו עכשיו וכו' המקום ירחם. בפרט ~ אותן נשמעין מרחוק ריחם הרע שפרקו עול לגמרי וכו', אשר הם בעצמן מעידין שעדיין לא היתה כזאת רק זה כמו עשרים שנה שנתחדשו (שנקראים קירחע) אשר גם רוב מלכיהם געלו ומאסו בהם כאשר כבר נדפס גודל הרעש שנעשה שם עד שרוב הרבנים הכשרים פעלו אצל השרים לעקרם ולבטלם אוי לאזנים שכך שומעות אוי לדור שעלתה בימיו כך. ועל כל אלו הבתי כנסיות לרעה נאמר מה שכתוב בזוהר הקדוש (בראשית דף כ"ה ע"ב) שהם בכלל בוני המגדל כי כל בוני המגדל היו כופרים באמונת חידוש העולם שמשם היו כל טעותיהם (אשר גם עתה כל הכופרים הגדולים נקראים על שמם פ"מ כידוע). ועל כן אמרו (בראשית י"א) הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, כי הם ההיפך מכל התיקונים הנ"ל שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם. כי הם אומרים הבה נבנה לנו עיר כי את זה לעומת זה שרוצמים להתקבץ ולבנות עיר מבתים רעים שלהם מבניני דעות רעות שלהם עד שרוצים לעשות מגדל וראשו בשמים לבנות בנין גבוה מדעות רעות שלהם עד שיגיע ראשו בשמים למרוד נגד המקום להפוך הקערה על פיה ח"ו ולכפור בעיקר כמו שכתוב שם ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחרים ופירש רש"י ודברים אחדים אמרו וכו' שכל זה הוא בחינת כפירות בחידוש העולם כמובן למשכיל. כי בודאי לא היו משוגעים וטפשים גמורים שאמרו שיעשו מלחמה עם הבורא יתברך רק כל כוונתם היה שיעשו מלחמה בעותיהם הרעות שיבנו שם נגד הדעות האמתיות של אמונת חידוש העולם שהם מכניסים וקובעים בלב כל אחד ידיעת אלקותו יתברך. והם רצו לסלק שכינתו מן התחתונים שלא יזכר ח"ו שם ה' עוד שזה כל פנימיות כוונתם הרעה של בוני המגדל שהיה אז ושל כל הכופרים של עכשיו שהם גם כן בבחינת בוני המגדל וכמו שכתוב החושבים להשכיח את שמי וכו'.ול כן אמרו ונעשה לנו שם, כי רוצים להמשיך השם והכבוד לעצמו כי הם פוגמים בשם ה' שהוא בחינת כבודו יתברך כמו שכתוב (תהלים ע"ב) וברוך שם כבודו לעולם וכו': ~ אות י וכל זה מרומז בדברי רז"ל (שבת י"א) שאמרו שאסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי הבית של כל אחד זה בחינת כבוד, כי עיקר הכבוד הוא בחינת ביתו של אדם כמו שכתוב (תהלים מ"ט) כי ירבה כבוד ביתו וכמו שכתוב (ישעיה מ"ד) כתפארת אדם לשבת בית. היינו שאסור להגביה ביתו שהוא בחינת כבודו, להגביהו יותר מהבית הכנסת, שירצה ח"ו להגביה כבודו על כבוד הבית הכנסת. עד שכל כווונתו בעוסקו בבנין הבית כנסת ובקיומו הוא בשביל כבוד עצמו כנ"ל. כי אז הוא בבחנית בוני המגדל וכו' כנ"ל. כי צריך להגביה רק את הבית הכנסת שיהיה גבוה מכל הבתים שבעיר, למסור כל הכבוד להבית הכנסת ולבטל כל הכבודו נגד הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תיקון הבית הכנסת ובית המדרש הוא על ידי ריבוי כבוד השם יתברך שנתרבה על ידי קיבוץ כל הנפשות וכו' שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם ולבטל ולעקור דעות בוני המגדל שזה עיקר קדושת ישראל וכנ"ל: ~ אות יא ועל כן נאמר בשבח ירושלים (תהלים מ"ח) ספרו מגדליה. מגדליה דייקא. כי הם ההיפך מבוני המגדל וכנ"ל. וזהו (שיר השירים ז') צוארך כמגדל השן וכו'. שנאמר על הבית המקדש שהוא בחינת בית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת בית המקדש על ידי זה ממשיכין אמונת חידוש העולם כנ"ל על ידי בחינת קבלת התורה שנמשך לשם על ידי הכבוד דקדושה וכנל. וזהו שכתב שם בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו וכו' נאמר על קבלת התורה כמו שפירש רש"י שם. כי לשם נמשך בחינת קבלת התורה כנ"ל. וזהו כל שלטי הגבורים כי עיקר כל התיקון נעשה על ידי הגבורים בעלי כח שיכולים להתפלל בבחינת דין וכו' וכנ"ל: ~ אות יב וזה בחינת מלאכת המשכן. כי המשכן הוא בחינת הבית המקדש כמו שכתוב (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש וכו'. שהוא בית התפלה כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) והבי~ אותים וכו' כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים שנבנה על ידי קיבוץ נפשות שיראל על ידי תוספת השכנים כמובן בהתורה הנ"ל, שמביא זה הפסוק ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם, שהתפלה בתוספות שכנים הנ"ל היא בחינת קרבנות שמכפרין וכו' עיין שם. וכבר מבואר שהתפלה בתוספת שכנים וכו' הוא בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח. כי הכל אחד ותלוי זה בזה. כי על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שהיא בחינת מטה עוז שעומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שמוכרחת להקיא ולהוציא כל חיותה כל הדעת וכו' עד שנעשין גם גרים וכו' על ידי זה בעצמו נתרבין השכנים אל הבית התפלה הרבה מאד. שהם אלו הרחוקים מאד שהיו נבלעים בתוך הסטרא אחרא ועכשיו על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל הוציאם משם ונעשו בעלי תשובה וגרים, ואזי הם באים ומתקרבים להשם יתברך שהעיקר על ידי תפלה. ועל כן על ידי זה נתוספים שכנים רבים אל בית התפלה שעל ידי זה נתרבין הבתים עד אין חקר וכו' כמו שכתוב שם. וכל זה הוא בחינת מעשה המשכן, משנבנה אחר המעשה הרע מאד שעשו את העגל אחר מתן תורה בעת שהיה משה במרום לקבל כל התורה. שכל זה היה על ידי הערב רב שנתחבר אליהם כל ~ אותם שהיה טינא בלבם על משה. שכל אלו הם בחינת נביאי השקר בחינת מנחשים וקוסמם. כי ידוע שעשו את הבעגל על ידי ניחושים וכשפים רבים כמבוא בדברי רז"ל. שאלו המנחשים וכו' כהם כנגד בחינת משה שממשיך התורה כדי להאיר ולגלות אמונת חידוש העולם וכו' כמו שכתוב שם. כי הם ההיפך מזה. אשר על כן צריכין לחפש ולבקש מאד את הצדיק האמת בכל דור ודור שהוא בחינת משה וכו' כמו שכתוב שם. כי עיקר קבלת התורה המשיך משה רבינו על ידי בחינת הנ"ל. שעל ידי זה היה יציאת מצרים וקריעת ים סוף הוא על ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שעל ידי זה עשה כל המופתים בחינת ויפלל והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו'. ועל ידי זה היה קריעת ים סוף בחינת (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ים וכו' כמו שכתבו שם ועל ידי זה שמע יתרו ונתגייר וכו' כמו שכתוב שם, ועל ידי זה היה קבלת התורה על ידי ריבוי הכבוד שנתרבה על ידי יתרו שנתקייר כי כדין איסתליק ואתייקר שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא וכו' (זוהר שמות דף ס"ט) ועל כן כל פרשיות מתן תורה כתובים בסדר יתרו כי על ידו היה עיקר קבלת התורה הנ"ל ועיקר קבלת התורה היה לגלות אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. אבל זה ידוע כי את זה לעומת זה עשה האלקים והכל בשביל הבחירה שיש לה כח גדול מאד על כן תיכף התגבר בהם הנחש הקדמוני ונתלבש בהערב רב ובהחולקים על משה והסית והדיח ~ אותם בעת שהיה משה במרום לקבל שאר כל התורה עד שהביאם למעשה העגל שהוא עבודה זרה וכפירות שהם היפך אמונת חידוש העולם. כי עיקר כל העבודה זרה של דורות הקודמים והכפירות והאפיקורסות של דורות אלו הם על ידי פגם אמונת חידוש העולם כמובן למשכיל, שעל ידי פגם זה באים לכל מיני טעותים ומחמת שאמונת החידוש אי אפשר כי אם על ידי בירור המדמה שמתברר על ידי רוח נבואה דייקא שעיקרו הוא קבלת התורה כמו שכתוב שם. על כן אז דייקא התגרה הבעל דבר למרוד במשה ולמשוך אחרי נביאי השקר שהם בחינת נערב רב וכו' כנ"ל עד שעשו מעשה הנ"ל. וזה בחינת (תהלים ק"ו) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. היינו שרצו להגביר בחינת מזונא דגופא שהוא בחינת שור אוכל שב כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י שם) אין לך משוקץ כמו שור אוכל עשב. כי כמו שעל ידי קבלת התורה שעל ידי זה מתברר המדמה עד שזוכין לאמונת חידוש העולם וכו' וכו' על ידי זה נכנע מזונא דגופא ומתגבר מזונא דנשמתא בחינת ריח כמו שכתוב שם, כמו כן להיפך על ידי בחינת הערב רב שעשו עבודה זרה היפך האמונה על ידי זה מתגבר מזונא דגופא שהוא בחינת תבנית שור אוכל עשב וכנ"ל: ~ אות יג אבל משה רבינו היה בעל כח גדול מאד ולא הניח את מקומו אף על פי שראה את המעשה הרע הזה, והתגבר בעוצם כחו וחזר והתפלל תפלות הרבה בבחינתדין כמו שכתוב (שמות ל"ב) ויחל משה וכו' ויאמר למה ה' יחרה אפך וכו' שטען ועשה פלילות הרבה עם השם יתברך כמבואר בדברי רז"ל ריבוי הטענות והוויכוחים שטען עם השם יתברך שימחול להם שכל זה בחינת תפלה בבחינת דין עד שחזר ופעל להוציא מהסטרא אחרא כל חיותה וכו' ועסק לתקן הכל ואז נצטווה על מעה המשכן הוא תיקון העגל כמו שאמרו רז"ל. כי כל מעשי המשכן הם בחינת התיקונים המבוארין בתורה הנ"ל שכולם נמשכין על ידי הבעל כח הנ"ל שהוא בחינת משה: ~ אות יד כי המשכן הוא בחינת בית התפלה שנבנה על ידי ריבוי השכנים ועל כן נקרא משכן לשון שכן וכמו שכתוב במקום אחר. וכל זה נמשך על יהי הכח של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידי זה נעשין בעלי תשובה וגרים שעל ידי זה נתרבה כבודו יתברך ששם כל נפשות ישראל שמשם נמשך הנבואה בחינת (שבת צ"ב) אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וכו'. כי כולם הם בחינת כבוד וכו' כמו שכתוב שם עיין שם. וכל זה מרומז בהי"ג דברים של המשכן וכליו. כי עיקר עצם המשכן נבנה מהקרשים שהיו עצי שטים שעומדים זה בחינת התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שהוא בחינת עץ חזק כארז וזהו בחינת עצי שטים עומדים שעומדם בחוזקם ותוקפם בתוך בית הבליעה של הסטרא אחרא עד שמקיאה הק~ אות בכל פעם כנ"ל. ועל כן היה עשר אמות אורך הקשר כנגד כל בחינת עשר המבואר שם בסוף התורה הנ"ל לענין מלחמת עוג וכו' כמו שכתוב שם משה כמה הוי עשר אמין וכו' כי המשכן לא יכול שום אדם להקימו כי אם משה והעיקר מחמת כובד הקרשים שהיו עשר אמות כמו שאמרו רז"ל ומשם אנו למדים עוצם גבורתו וכחו של משה כמו שאמרו רז"ל היינו כנ"ל. כי הקרשים החזקים והגבורים הם בבחינת תפלה החזקה הנ"ל של הבעל כח שאין מי שיכול לעסוק בה ולהקימה כראוי כי אם משה וכה"ל. וזהו בחינת עצי שטים, לרמז שהם מקתנים בחינת הרוח שטות שהוא בחינת תאוה הנ"ל שנמשך על ידי פגם מחיצות פרוסות של המוחין. אבל התפלה של הבעל כח הנ"ל עומדת בבבית הבליעה של הסטרא אחרא בתוך הרוח שטות עד שמקיאים משם דייקא כל הקדושות וכו'.והו בחינת עצי שטים כלליות ב' העצים שהם בחינת עץ החיים אשר בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. שעיקר התגברות הנחש הוא על ידי שהסית את האדם לאכול מעץ הדעת שעל ידי זה נפגם הדעת עד שבאים לרוח שטות הנ"ל ונתגרשין מעץ החיים אשר בתוך הגן שהוא בחינת מזונא דנשמתא שמשם כל החיים אבל על ידי הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בחינת דין על ידי זה מוכרח הנחש והסטרא אחרא להקיא כל הקדושות וכו' ואזי נכלל עץ הדעת בתוך עץ החיים ומשניהם דייקא נבנה בחינת המשכן וזהו בחינת עצי שטים עומדים וכנ"ל: ~ אות טו והיריעות של המשכן שהיו של מיני בגדים תכלת וארגמן, זה בחינת הכבוד שנתרבה על ידי התפלה הנ"ל שהוא בחינת לבושים כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא (שבת קי"ג). כי היריעות היו חופין על המשכן כענן בחינת (איוב ל"ח) בשומי ענן לבושו שהוא בחינת ענני כבוד בחינת (שמות ט"ז) כבוד ה' נראה בענן וכו' כמו שכתוב שם. וזה בחינת יריעות עזים שהיו על יריעות המשכן שהיה של תכלת וכו'. כי יריעות עזים גסים יותר. כי הם מרמזים על בחינת הגרים שהם בחנית הקדושות העולות מעמקי הקליפות מעצם חיותם ועל כן הם עשתי עשר יריעות כי הסטרא אחרא היא בבחינת אחד עשר כמובא. כי עיקר יריעות המשכן שהיו של מיני בגדים דקים יקרים שהם תכלת וארגמן זה בחינת בעלי תשובה של שיראל שהם בחינת לבושין דמלכא בחינת בגדי פאר וכבוד. אבל הגרים שהיו תחלה בבחינת עשו איש שעיר, כשחוזרין אל הקדושה נעשה מהם בחינת ירעות עזים לאהל על המשכן. כי הם מחפין ו מגינים על ישראל ועובדים ומשמשים לישראל כמו שיהיה לעתיד. וזה בחינת (שמות כ"ו) מכסה וכו' עורות אילם מאדמים ומכסה עורות תחשים מלמעלה זה בחינת הגרים הגסים עוד יותר, שנעשה מהם בחינת עורות שהם מגושמים עוד יותר בבחינת כתנות עור. אבל גם הם נעשים מרכבה אל הקדשוה וחופין על המשכן וכנ"ל: ~ אות טז וזה בחינת כלי המשכן, מנורה ושולחן ומזבח מקטר קטרת. זה בחינת חכמה וגבורה ועשירות. כי מנורה בדרום זה בחינת חכמה בחינת הרוצה להחכים ידרים. ושולחן בצפון בחינת עשירות כמו שאמרו רז"ל (בבא בתרא כ"ה) הרוצה להעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום. ומזבח מקטר קטרת זה בחינת גבורה כי שם עיקר הגבורה והכח של הצדיקים. כי עיקר גבורתם להכניע הסטרא אחרא שהוא היצר הרע שזהו בחינת קטרת שעל ידי זה מוציאין מהסטרא אחרא כל נצוצות הקדושה בסוד י"א סימני הקטרת ומכניעין סטרא דמותא כמו אהרן שהתגבר כנגד המלאך המות ועכבו כמו שכתוב (במדבר י"ז) ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. ועל ידי אלו הג' חכמה גבור ועשירות שהם בחינת כבוד על ידי זה נמשך בחינת קבלת התורה שזהו בחינת ארון עם הלוחות שהם כלל התורה שהיו עומדים בבית קדש קדשים. ומשם נמשך כל הגבורה כמו שכתוב ודברתי אתך מעל הכפרת וכו'. ועל ידי זה מתברר המדבר וזוכין לאמונת חידוש העולם. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל שציורא דמשכנא היה כציורא דעובדא דבראשית כמבואר בזוהר הקדוש (ת"ז דף י"ב בהקדמות) ועל כן על ידי כל המשכן וכליו שעיקרו היה הארון עם התורה שהיה מצוייר שם כל בריאת מעשה בראשית, על ידי זה נמשך האמונה הקדושה של חידוש העולם שידעו הכל כי השם יתברך ברא הכל השמים והארץ וכל צבאם כמו שהוא מצוייר במשכן בקרסיו וקרשיו וכו' ועל ידי זה זוכין לחידוש העולם של לעתיד שאז יתנהג העולם בחינת נפל~ אות שלא כדרך הטבע. וזהו בחינת (אבות פרק ה') עשרה נסים שהיו בבית המקדש היינוש שם היה מתנהג רק בדרך נסים ונפל~ אות שלא כדרך הטבע כלל. ועל ידי זה מתעורר השיר חדש וכו'. וזהו בחינת כל השירים של לוים שהיו בבית המקדש ובכל יום ויום היו אומרים שיר מיוחד כפי הבריאה של ~ אותו היום שמושך התגלות הבריאה שהוא אמונת חידוש העולם על ידי עבודת הבית המקדש, וכמו כן אמרו שיר שהוא בחינת השיר של לעתיד הנמשך על ידי זה שמשם כל השירים. וזה בחינת הקרנות של הבהמות שהיו בבית המקדש ובמשכן שבשביל זה היה בנין המשכן והבית המדרש. כי כל הקרבנות של הבהמות הם בחינת בירור המדמה שהוא בחינת בהמיות כמו שכתוב במקום אחר. כי כל עיקר כלל המשכן והבית המקדש היה בשביל בירור המדמה כדי לגלות אמונת חידוש העולם כנ"ל: ~ אות יז וזה בחינת כהנים בעבודתם ולוים בדוכנן לשירן ולזמרן וישאל במעמדן. כי ישראל במעדן היו עוסקין בתורה שזהו בחינת המשכת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר המדמה וכו'. וזהו בחינת כהנים בעבודתן שהם עבודת הקרבנות שהוא בירור המדמה כנ"ל. וזהו ולוים בדוכנם לשירן בחינת שיר הנ"ל שזוכין על ידי כל הנ"ל כנ"ל. ועל כן היו ישראל במעמדם עוסקים בפרשת בראשית ובפרשת האזינו. כי פרשת בראשית הוא בחינת בהתגלות אמונת חידוש העולם שמתגלה על ידי עסק התורה כנ"ל. כי בפרשת בראשית מבואר כל חידוש העולם שהשם יתברך ברא הכל יש מאין כמו שכתוב בראשית ברא אלקים וכו' ויאמר אלקים יהי אור וכו'. ויאמר אלקים תדשא הארץ וכו'. ובפרשת האזינו חוזר ומזכיר את ישראל את כל פעולות ה' ונפל~ אותיו אשר עשה הכל בשביל ישראל בשבילם ברא העולם וכו' כמו שכתוב שם (דברים ל"ב) האזינו השמים וכו' הצור תמים פעלו וכו' זכור ימות עולם וכו' עד שמסיים בחידוש העולם שלעתיד שהוא בעת תחיית המתים כמו שכתוב שם ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אני אמית ואחיר וכו' שהוא תחיית המתים בחינת חידוש העולם של לעתיד וכנ"ל: ~ אות יח ועל כן כל המשכן וכליו נמשח בשמן המשחה שהוא ריח טוב מאד. כי כל קדושת המשכן וכליו נמשך רק על ידי הצדיק בחינת משה שעוסק בכחו הגדול בכל התקונים הנ"ל עד שממשיך בחינת ריח טוב שהוא בחינת יראה כמו שכתוב שם. ומשם כל קדושת המשכן וכליו ועל כן נמשח בריח הקדוש הנפלא של שמן המשחה. ועל כן שם מקום היראה כמו שכתוב (בראשית כ"ח) מה נורא המקום הזה. כי עיר הריח הטוב הוא היראה כמו שכתוב שם. ועל ידי כל זה זכו שנתכפר להם מעשה העגל ונתהפך לזכיות בבחינת נרדי נתן ריחו הנאמר על זה כמו שאמרו רז"ל (שבת פ"ח) הינו כנ"ל כמו שכתוב שם בתחלת התורה שעל ידי זה זוכין להוכיח בקולו של משה בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' עיין שם היטב היטב: ~ אות יט ועיקר תיקון המשכן היה בשביל שילך עמם במדבר שפרקוהו והעמידוהו בכל פעם והוא מרמז על החורבן והגלות שכל קיומינו הוא על ידי בחינתתיקוני המשכן הנ"ל בבחינת (שמות ל"ח) אלה פקודי המשכן משכן. משכן בבנינו משכן בחורבנ' כמו שאמרו רז"ל (בהקדמת התיקונים ובתיקון מ"ח). וכמו שאמרו רז"ל (שמות רבה פרק נ"א) למה נקרא שמו משכן שמתמשכן בעוונותיהם של ישראל היינו שמשה רבינו כשראה עוצם התגברות והתגרות הסטרא אחרא כל כך כל כך, על כן עשה תיקון כזה איך שיהי יגמור תמיד את שלו עד שתבוא הגאולה שלימה שתהיה על ידו בבחינת מה שהיה הוא שיהיה. היינו שיוכלו ישראל לךעורר בכל פעם בחינת התפלה הנל עד שימשיכו בכחו בכל פעם כל התקונים הנ"ל עד שיעוררו הריח טוב וכו' שהוא בחינת משיח שיבא על ידי זה כמו שכתו שם על פסוק וירא מנוחה כי טוב וכו' עד ויהי למס עובד וכו' עיין שם: ~ אות כ ועל כן עמד המשכן על מאה אדנים שהם בחינת מאה ברכות בחינת כלליות התפלה. כי המשכן בחינת בית תפלה כנ"ל: ר"פ כא) וזה בחינת בגדי כהונה אפד וחשן שהיו י"ב אבנים שחקק עליהם שמות בני ישראל שהם בחינת קיבוץ נפשות ישראל. וזה (שמות כ"ח) ועשית בגדי קדש וכו' לכבוד ולתפארת. כי על ידי זה עיקר הכבוד דקדושה וכנ"ל. וזה (תהלים מ"ה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך בחינת ריח טבו וכו' מן היכלי שן מני שמחוך וכו'. וזה בחינת מעשה המנורה שהאיר הכבוד גם בחשכת לילה. כי עיקר הכבוד בבחינת יום בחינת (ישעיה ס') וכבוד ה' עליך זרח המובא שם וכו'. וזה (שמות כ"ז) ואתה תצוה את בני ישראל לשון צ וותא והתחברות וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו' להאיר הכבוד על ידי זה. כי בלילה יורדת השכינה לקבץ נדחים וכו'. (וכל זה צריך ביאור הרבה): ~ אות כב וזה בחינת (במדבר כ"ד) מה טובו אהליך יעקב מכשנותיך ישראל שנאמר על המשכן ובית המקדש ובית כנסת ובית מדרש של ישראל שהם בחינת מקדש מעט כמו שאמרו רז"ל (מגילה כ"ט). וזהו (שם) כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים כנחלים נטיו, זה בחינת נחל נובע מקור חכמה שמשם עיקר הכח והגבורה של כל הבעלי כח הנ"ל בבחינת (קהלת ז') והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. כי עיקר הכח וההתגברות הוא על ידי החכמה שהוא בחינת כח מה כמובא. כי החכמה תחיה ומשם כל הכח והחיות של כל הברואים. ועל כן כנחלים נטיו מרמז על כח התפלה של הבעל כח שנמשך מבחינת נחל נובע מקור חכמה, שחכמתו הוא כנהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר. כי הוא נובע תמיד מקור החכמה ומתגבקר בכל פעם בעוצם כחו נגד הסטרא אחרא עד שממשיך כל התקונים הנ"ל, שעל ידי זה גדלים כל הריחות על ידי הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן. וזה כגנות עלי נהר בחינת נהר שמשקה את הגן כנ"ל שמשם גדלים כל הריחות וזה כאהלים נטע ה' שהם מיני בשמים וריח טוב ונפלא שנמשך על ידי הנהר המשקה את הגן כנ"ל. וזהו כארזים עלי מים בחינת התפלה בבחינת דין שהוא מטה עוז הנ"ל היא קשה כרז כנ"ל. וזהו עלי מים כי על ידי זה נמשכין מימי הדעת בחינת (ישעיה י"א) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כמו שכתוב שם שעל ידי זה נמשכין כל התקונים הנ"ל כנ"ל: ~ אות כג ועיין בזוהר הקדוש בר"מ בפרשת בשלח על פסוק תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מה שמפליג שם בשבח קדושת בית כנסת שהוא בחינת המשכן ובית המקדש כמו שכתוב שם דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקביל בי כנישתא דלעילא בית המקדש דלתתא איהו כגוונא דבית המקדש דלעילא וכו' עיין שם כל זה היטב עד דהא כגוונא דא קלא דשופר וכו' עיין שם. כי עיקר הקיבוץ של בית כנסת ובית מדרש העיקר הוא בראש השנה שאזי תקועין בשופא שמקב נדחים ואובדים שזה עיקר קדושת הבית כנסת ובית מדרש כדי שיתכנסו ויתקבצו לשם כל הרחוקים ויתוספו שכנים רבים אל הקיבוץ הקדוש כדי שיתרבה ויתגדל מאד מאד בית התפלה וכו' וכנ"ל: הלכות משא ומתן ~ אות כד וזה לשון השלחן ערוך אורח חיים סימן קנ"ו. אחר כך ילך לעסקיו וכו', ואל ישתתף עם העובדי כוכבים וכו'. וגם כל זה יתבאר על פי התורה הנ"ל: כי משא ומתן באמונה גדול מאד כמו שאמרו רז"ל (שבת ל"א) ששואלין את האדם נשאת ונתת באמונה וכו' וכמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים. ומבואר שם שכל המשא ומתן וכל העסקים ומלאכות כלולים בל"ט מלאכות, ול"ט נמלאכות ממשכן גמרינן. על כן צריכין לעסוק במשא ומתן ומלאכות באמונה שלמה עד שיהיו כל המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן (כמו שכתוב בהתורה אני ה' הוא שמי וכו' בסימן י"א ובלקוטי תנינא בהתוררה ואת העורבים בסימן ד' ובשארי מקומות). ולבאר קצת איך זוכין שיהיה כל עסקי המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן שאפילו אנשים פשוטים שאינם יודעים נסתרות יכולים לזכות לזה הוא שיעהש המשא ומתן באמונה שיהיה ההן הן והלאו לאו. ויכווון בכל עשיה ועשיה בובכל היילוך ודיבור שעושה והולך ומדבר בשעת המשא ומתן שכוונתו שירוויח כדי שיעשה מזה צדקה (וכמו שכתוב בהתורה האי מאן דאזיל למנסיב סימן כ"ט). וזה ידוע שעיקר הצדקה הוא כשזוכה ליתן לעניים הגונים באמת עוסקים בתורה ותפלה באמת והעיקר שיזכה ליתן לצדיקי אמת והנלווים אליהם הם כלולים מכמה נפשות ישראל שאז הוא זוכה להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של הרבה נפשות ישראל שהם עיקר קיום המשכן ובית המקדש שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש שמתקיימין על ידי אלו הנפשות שמתקבצין ועוסקין שם בתורה ותפלה. כי כבר מבואר לעיל ובהלכות קריאת התורה שעיקר שלימות האדם הוא כשזוכה להיות שכן טוב להקיבוץ הקדוש וכו' שזה עיקר בחינת בנין המשכן שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש. ועיקר ההתקשרות והחיבור אליהם הוא על ידי ממון וצדקה כשזוכה ליתן להם להיות בכל תומכי אורייתא. וכמו שרואין שמשתדלין ביותר להחיזק בעלי הישיבות שהם הרבנים והתלמידים והחברים ההגונים הלומדים בישיבה. כי על ידי הממון של הצדקה שמחזיק ~ אותם הוא נכלל בהם וכמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני קכ"ט) על פסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. וגם בהמשא ומתן בעצמו צריך לכווין שעל ידי המשא ומתן שנושא ונותן ועוסק עם חבירו על ידי זה יתחבר עמהם יחד שימשיכו זה את זה להיות שכנים טובים אל הקיבוץ הקדוש שעוסקים בתרוה ותפלה באמת. כי חוץ מזה הכל הבל ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א') ופירש רש"י חוץ התורה שנקרא שמש אין יתרון לאדם בכל עמלו וכו', כידוע לכל מי שמשים לב להסתכל על אחריתו. כי כל העסקים והמלאכות והמשא ומתן שכלולים בל"ט מלאכות כולם בשביל לבר ניצוצות הקדושים כידוע ועיקר הבירור על ידי שזוכה את השם יבתרך בשעת המשא ומתן כמו שכתוב (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ועל כן צריכין לעסוק במשא ומתן עם ישראל דייקא כמו שכתוב (ויקרא כ"ה) כי תמכרו ממכר לעמיתך מכור או קנה מיד עמיתך תקנה כמו שדרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י. ועלכ ן ראוי להשתדל בכל מה דאפשר כשהולך בדרך או עוסק במשא ומתן בביתו שיתחבר עם כשרים והגונים ויהיה רגיל בכל פעם לדבר עמהם בדברי תורה ויראת שמים באופן שיזכיר את חבירו או חבירו יזכיר ~ אותו בכל יום מהתכלית האחרון וכמו שכתוב בזוהר הקדוש שאסור לילך בדרך כי אם כשיש עמדו אחד שיעסוק עמו בדברי תורה. ואפילו אם אינו מוצא חברים כאלו בעת המשא ומתן, על כל פנים צריך הוא ליזהר במחשבתו שלא ישכח בהשם יתברך בשעת המשא ומתן ויהיה משתוקק תמיד ברצון חזק להמשיךל את עצמו ואת חביריו העוסקים עמו להשם יתברך ותורתו. כי זה כל כוונת השם יתברך שמסבב עסקי המשא ומתן והמלאכות בעולם שהכל בשביל ברורים כנ"ל. ועיקר שעל ידי המשא ומתן שעוסקים מתחברים בני אדם זה עם שזה עד שסוף כל סוף יתגבר האמת שבלב כל אחד מישראל וימשיך אחד את חבירו עד שישובו כולם להשם יתברך ותורתו והעיקר שיתחברו יחד ויתקבצו אל הקיבוץ הקדוש שיתרבה בשכנים רבים עד אין חקר כנ"ל שזהו בחינת בנין המשכן כנ"ל. נמצא מי שעוסק במשא ומתן בכוונה זאת בודאי הוא עוסק אז במלאכות המשכן. כי כל זה הוא בחינת מעשה המשכן וקיומו וכנ"ל: ~ אות כה וזה בחינת (שמות ל"ה) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות ~ אותם ואז צוום על מלאכת המשכן ודרשו רז"ל (שבת ע') מפסוק זה ל"ט מלאכות. ועל כן הקדים לומר ויקהל משה כי עיקר בנין המשכן היה בשביל הקהלת והקיבוץ והכניסה כדי שיקהלו ויתקבצו כל ישראל שם כדי שיתרבה בית התפלה בריבוי עצום וכו' כנ"ל. ועל כן אז רמז להם ל"ט מלאכות בפסוק אלה הדברים שכל יום במשכן להורות את בני שיראל שיעשו כל ל"ט מלאכות שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן בבחינת מלאכות המשכן. כי עיקר התיקון שיהיה המשא ומתן והעסקים בבחינת מלכות המשכן הוא על ידי בחינת ויקהל משה שהוא מה שהצדיק האמת בחינת משה עוסק להקהל ולקבץ כל נפשות שיראל שזה עיקר בנין המשכן כנ"ל שצריך כל אחד לכווין דעתו בשת המשא ומתן והעסקים שיזכה על ידי זה לתקבץ ולהתחבר עמהם על ידי הצדקה שיתן להם וכו'וכנ"ל: ~ אות כו ועל כן אסור להשתתף עם העובדי כוכבים כדי שלא יתקשר ויתחבר עם העובדי כוכבים שכפי ההתקשרות וההתחברות עמו כמו כן הוא מתרחק מהקשר והקיבוץ של נפשות שיראל. כי העובדי כוכבים הם בהיפך מקדושת קיבוץ ישראל כי עיקר קיבוץ נפשות ישראל הוא בשביל להמשיך בחינת רוח נבואה בחינת קבלת התורה שנמשך מנפשות ישראל כמו שכתוב שם שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם שכל זה נעשה על ידי צדיקי אמת כמו שכתוב שם. אבל העובדי כוכבים בהם נאחז ביותר זוהמת הנחש שהם המנחשים והקוסמים בחינת נביאי השקר ועל כן הם רחוקים מקבלת התורה ועל כן אין האמונה ברורה אצלם ויש להם אמונות כוזביות. על כן צריך איש הישראלי להתרחק מהם ולבלי להשתתף עמהם כדי שלא יתקשר עמהם שלא יתרחק מהקיבוץ הקדוש וכנ"ל: ~ אות כז וזה שאמרו רז"ל ומובא בשלחן ערוך שאסוק להשתתף עם העובדי כוכבים משום ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך שמא יתחייב לו שבועה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה בעולם הוא על ידי הדיבור פה כמו שכתוב (תהלים פ"ט) אודיע אמונתך בפי כמו שכתב אדמו"ר ז"ל האמונה תולה בפה של אדם וכו'. וזה בחינת מה שכתוב שם בתורה הנ"ל על פי בכסא ליום חגינו, שכל התארים והשבחים שאנו מתארין ומשבחין ~ אותו הם כפי בירור המדמה שעל ידי זה מתברר האמונה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה הוא על ידי התארים והשבחים שישראל עוסקים בכל יום לשבח ולהלל ~ אותו יתברך בפיהם. אבל את זה לעומת זה כי יש פה דובר תהפוכות שהם דברי פיהם של המאמינים באמונות כוזביות אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. וצריך איש הישראלי שלא ליתן להם יניקה כי כל כחם כשחותרים לינק מקדושת ישראל כיודע. ועל כן כשאיש הישראלי גורם ח"ו שנשמא שם אלהים אחרים אפילו מעובדי כוכבים על ידו הוא גם גדול מאד. ועל כןאסור להשתף עם עובדי כוכבים שלא יעבור על לא ישמע על פיך כנ"ל. כי איש הישראלי צריך להשתדל תמיד להגדיל שם ה' בכל מה שיכול שזה כל עבודת האדם בזה העולם שבשביל זה בא לעולם כדי להגדיל שמו יתברך כידוע. ועל כן העיקר להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של ישראל שעוסקים תמיד להודות ולהלל לשמו הגדול וכל מה שמתרבים יותר נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר בבחינת (משלי י"ד) ברב עם הדרת מלך. כי שמו יתברך משותף בשמינו. וכל אחד מישראל מושרשת נפשו בשמו הגדול יתברך על כן כל מה שמתרבים נפשות ישראל יותר שמתקבצים ומגדלים שמו יתברך נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר. אבל להיפך כשמשתתף ומתחבר עם העובדי כוכבים אשר פיהם דבר שוא כי מזכירים שם אלהים אחרים ואמונות כוזביות הוא גורם ח"ו להתרחק מהקיבוץ הקדוש כפי התחברותו עמהם על כן אסור להשתתף עמהם וכנ"ל: ~ אות כח ועל כן הקדים להזהיר על שמירת שבת קודם מלאכת המשןכ כמו שכתוב בפרשת ויקהל הנ"ל ובשארי מקומות. כי שבת שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר מעשה המשכן שהוא להגדיל הקיבוץ הקדוש של נפשות שיראל הוא בשביל להגדיל שם ה' שהוא בחינת שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר האמונה הוא אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. שזהו בחינת שבת שמורה על חידוש העולם שברא את העולם בששת ימי המעשה ושבת בשבת. ועל כן עיקר קדושת כל הל"ט מלאכות של ימי החול שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן עיקר קדושתם על ידי שבת על ידי שממשיכין קדושת שבת לששת ימי החול היינו על ידי אמונת חידוש העולם שזוכין על ידי שבת כנ"ל. שעל ידי זה עיקר הבירור והתיקון של כל הל"ט מלכות של ששת ימי החול שמאמינים שכל המלאכות שעושין בכל הדברים שבעולם כולם ברא השם יתברך יש מאין המוחלט בששת ימי המעשה שבהם עשה ה' כל מלאכתו ושבת בשבת כמו שכתוב (בראשית ב') ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכו'. ועל ידי זה עיקר התיקון של כל המלאכות והעסקים והמשא ומתן שעושין בימי חול שיהיה בבחינת מלאכת המשכן שנזכר לעיל. על כן הקדים שבת למלאכת המשכן וכנ"ל: מפתחות ומראה מקומות על פי סדר הפרשיות מכל פסוקי חמשה חומשי תורה המובאים בספר לקוטי הלכות: (בראשית) בראשית ברא אלקים. בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה וכו' בהלכות תפילין הלכה ה' אותא' כ"ז. בראשית ברא אלהים סופי תיבות אמת בהלכות תפילין הנ"ל אותמ"א. אנשי המעמד היו קורין בכל יום בפרשת בראשית ובפרשת האזינו. בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח'. בראשית ברא וכו' וכל הפרשה עד יום אחד הלכות תפילין הלכה ז' אותד'. והארץ היתה תהו ובהו וכו' ורוח אלהים דא רוחו של משיח וכו' בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח'. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך וכו'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"א. ויהי ערב וכו' יום אחד. וכן ביום ב' כתיב ויהי ערב וכו'. בהלכות ציצית הלכה ג' אותט"ו. כי טוב הנאמר בכל מעשה בראשית הלכות השכמת הבקר הלכה א'. יקוו המים וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותמ"א. שני המאורות הגדולים וכו' מיעוט הירח ותיקונה הלכות ציצית הלכה ג' מ~ אות י"ז ואילך. אלה תולדות וכו' בהבראם באברהם. הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותה', ובהלכות תפלה הלכה ד' אותה'. כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ז. ובהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ב. בריאת אדם וחוה וחטאם וגזירות המיתה וכו' ותשובתם ותקונם הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותה'. ובהלכות ציצית הלכה ג' אותי"ג, והלכה ה' אותי'. והלכות תפילין הלכה ה' אותי"ח, ל"ו. והלכות תפילין הלכה ו' אותד'. ו'. י"ג כ"ב. והלכות ברכת השחר הלכה ג' אותב'. ועפר תאכל וכו'. הלכות תפילין הלכה ה' אותמם. כתנות עור בקדמייתא כתנות אור וכו'. בהלכות תפילין הלכה ז' אותה'. כל ענין קין והבל. בהלכות ציצית הלכה ג', והלכה ד': ~ אות נח ענין נח ששתה מן היין וכו'. ויקח שם ויפת את השמלה וכו'. הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א וכו'. ארו כנען עבד עבדים וכו'. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"ב וי"ח. ענין אברהם שיצא מתרח וענין נמרוד שחלק עליו. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד' ח' וכו' לך לך) לך לך נפיל אפים הלכה ו' אותח'. לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו' נסמך לפרשת וימת תרח בחרן בהלכות תפילי הלכה ה' אותי"ד. ענין לקיחת שרה לבית פרעה ולבית אבימלך בהלכות ציצית הלכה ד' אותכ"ד והלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ז. ויחלק עליהם לילה וכו'. בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותד'. ויוצא ~ אותו החוצה וכו' בהלכות הנ"ל אותי"ב. ותרדמה נפלה על אברם וכו' בהלכות הנ"ל. ענין אברהם שלקח את הגר וענין יצחק וישמעאל בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. אני אל שדי. שיש די באלקותי לכל בריה. בהלכות תפילין הלכה ו' אותח'. ולא יקרא עוד וכו' והיה שמך אברהם. הא דאברהם בהלכות תפילין הלכה ז' אותח': וירא) ענין מעשה של בנות לוט שמשם נשתלשל לידת דוד ומשיח בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד'. הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים בהלכות ציצית הלכה ה' אותכ"ד. ותרא שרה את וכו' מצחק וכו' כי לא יירש וכו'. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. עקידת יצחק בהלכות תפלה הלכה ה' אותב': חיי שרה) ויהיו חיי שרה מאה שנה כו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ח. קרית ארבע מערת המכפילה הלכות הנ"ל אותל"ט. ואברהם זקן בא בימים הלכה הנ"ל אותמם: תולדות) שני גוים בבטנך. וענין יעקב ועשו בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. יעקב לקח הבכוה מעשו בהלכות תפילין הלכה ד' אותב', ובהלכה ה' אותל' ולהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותח'. כל הפרשה של ויהי כי זקן יצחק וכו' וענין המטעמים כו' והברכות שקבל יעקב וכו' הלכות ציצית הלכה ח' ט' וכו' הלכות ברכת השחר הלכה ג' הלכה ד'. יעקב ברח מעשו אל לבן הלכות ברכת השחר הלכה ג' ובענין קדיש: ויצא) ויפגע במקום שקפצה לו הארץ ויקח מאבני וכו' הלכות ציצית הלכה ג' ח'. ופרצת ימה וקדמה וכו' בהלכות הנ"ל י"ח. ועיני לאה רכות הלכות תפילין הלכה ב' אותט'. ענין יעקב עם לבן ומביתו הוצי לאה ורחל וכו' בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותל"א. הלכות תפלה הלכה דף אותי"ז. יעקב וכל האבות היו רועי צאן הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותל' ל"א. כי ראה ה' בעניי. כי שמע ה' כי שנואה אנכי וכל בחינת הי"ב שבטים הלכות תפלה הלכה ה'. הפעם אודה את ה' הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ד. נפתולי אלהים נפתלתי בהלכות תפילין הלכה ה' אותמ"ג. אסף אלהי את חרפתי. יוסף ה' לי בן אחר בהלכות השכמת הבקר הלכה ד' אותי"ז. ובהלכות נטילת ידים שחרית הלכות ד' אותז'. ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ב. עד הגל הזה שם אותהנ"ל: וישלח) עם לבן גרתי הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש מעבר יבק וכו'. ויעבר את אשר לו הלכות תפילין הלכה ה' אותי"א. מ"א. ח' מלכי אדום לפני מלך מלך לבני ישראל בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ב: וישב) וישב יעקב וכו' והפסוקים הסמוכים וענין מחלוקת השבטים על יוסף הלכות השכמת הבקר הלכה ד' אותט"ז, והלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"ז. ענין יהודה ותמר שמשם נמשך דוד משיח הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד'. ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו הלכות תפילין הלכה ו', ל"ג: מקץ) חלום פרעה ופתרונו על ידי יוסף הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותז': ויגש) ויבך על צואריו וכו' שהיה קורא את שמע הלכות קריאת שמע הלכוכה ד', ט"ו. רועי צאן עבדיך וכו'. וכן יעקב היה רואה צאן הלכות תפלה הלכה ד', י"ז: ויחי) וישתחו ישראל על ראש המטה שהיתה מטתו שלימה הלכות תפלה הלכה ה' אותב'. האלהים אשר התכלו אבותי לפניו בהלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ז. ויקרא יעקב לבניו וכו' הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותט"ז, הלכה ו' אותכ"ו. לישועתך קויתי ה', גד גדוד וכו' הלכות תפלה הלכה ה' אותג'. נפתלי אילה שלוחה וכו', שם. בן פורת יוסף וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותז'. מאשר שמנה לחמו והוא ראשי תיבות שלום. השם גבולך שלום חלב חטים וכו'. בחינת שמנה לחמו כמבואר בדבריו ז"ל שכפי השלום כן הפרנסה: שמות) ויהי כי יראו המילדות וכו' ויעש להם בתים הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו. והנה נער בוכה שם, משה שין מ"ה, שם. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וכל הפרשה בהלכות ציצית המחובר להלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד'. אהי אשר אהיה הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ו. זה שמי לעולם הלכות תפילין הלכה ז', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ג. וזה זכרי לדר דר הלכות תפילין הלכה ה', ל"א, ל"ז. שלח נא ביד תשלח הלכות ברכת השחר הלכה ' אותיוד. הלא אהרן אחיך וכו' וראך ושמח בלבו הלכות תילין הלכה ו', ט'. בני בכורי ישראל הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. תכבד העבודה וכו' ואל ישעו בדברי שקר ומאז וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ט: וארא) ולא שמעו אל משה מקוצר רוח הלכות תפילין הלכה ה' אותי"ב. ולמען תספר שמי בכל הארץ הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ז. והפשתה והשעורה נכתה וכו' הלכות ציצית הלכה ג', כ"ה: בא וישאלו כלי כסף וכו' הלכות ברכת השרח הלכה ה' אותי"ד. כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וכו', ומעלת קימת חצות הלכות השכמת הבקר הלכה א', כ"ז. והלכה ו', י"ב. אל תאכלו כי אם צלי אש הלכות תפילה הלכה ד' אותי"ז. וגם ערב רב וכו' בהלכות קריאת שמע שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ז. וגם צדה לא עשו להם הלכות ברכ השחר הלכה ה' אתו י"ב. בבית אחד יאכל בהלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. והיה כי יאמרו אליכם בניכם וכו' שאלת הד' בנים הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותי"ד. ל~ אות על ידכה יד כהה הלכות לבישת בגדים המחובר להלכות השכמת הבקר הלכה ד'. תפילין ולזכרון בין עיניך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד הלכות תפילין הלכה ה: ~ אות צו בשלח) ויקח משה את עצמות יוסף עמו הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותי"ג וכו'. המבלי אין קברים במצרים, וכן שאר הנסיונות שנסו את השם יתברך הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. רדיפת פרעה אחרי ישראל אחרי שיצאו משם וקריעת ים סוף הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותג'. הלכות תפילין הלכה ה', מ"א. וירא ישראל את היד הגדולה וכו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו הלכות תפילין הלכה ה', ל"ה. שר לא נאמר וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', י"ז.מקדש ה' כוננו ידיך הלכות תפלה הלכה ד', כ"א. פרשת המן הנני ממטיר לכם לחם וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', ט"ו. כי לא ידעו מה הוא הלכות תפילין הלכה ה', ל"ו. היש בה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק הלכות תפילין הלכה ה', ל', וכו'. והיה כאשר ירים משה ידו וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', י"ב. כי יד על כס י"ק הלכות ברכת השחר הלכה ג', מ"א. מלחמה לה' בעמלק מדר דר הלכות תפילין הלכה ה', ל"א. הלכה ז' אותז': יתרו) קבלת התורה אחר יציאת מצרים הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד', ד', ד' י"ד. ואשא אתכם על כנפי נשרים דא כנפי מצוה הלכות ציצית הלכה י' ט'. שת ימים תעבוד ועשית וכו' וביום השביעי שבת הלכות ברכת השחר הלכה ג', מם: משפטים) כי היא כסותה לבדה דא ציצית הלכות ציצית הלכה ג', הלכה ד'. היא שמלתו לעורו דא תפילין הלכות תפילין הלכה ד', ל"ו: תרומה) מלאכת המשכן הלכות השכמת הבקר הלכה א'. ועשו לי מקדש הלכה ז', י"ג. ארון העדות הלכות ברכת השחר הלכה ג', ט"ו: תצוה) אשחר מצות עשיית המשכן נסמך מיד מצות הדלקת נרות המנורה וכן בפרשת בהעלותך הלכות ברכת השחר הלכה ה', כ"א. חשן משפט אורים ותומים הלכות תפילין הלכה ו' אותט': כי תשא) כי תשא את ראש. ענין שקלים בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותד', הלכות ציצית הלכה ז' אותח', הלכות תפילין הלכה ו', כ"ה. קטרת הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות קריאת שמע הלכה ב', הלכה ד' אותי"ד, הלכות תפלה הלכה ד' אותט"ז. ענין י"ג מדות של רחמים, ואם אין מחני נא, וענין שבירת הלוחות הלכות נפילת אפים הלכה ו' אותו' ז'. ואם אין מחני נא, ומשה יקח את האהל וכו' אני בכעס ואתה בכעס מי יקרבם הלכות השכמת הבקר הלכה ד'. אותי"א בהלכות חנוה המחובר שם. ונפלינו אני ועמך הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"א. אני אעביר כל טובי וכו' י"ג מדות של רחמם הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ט, הלכה ה' אותח', הלכות תפילין הלכות ה' אותו'. הנה מקום אתי הלכות ציצית הלכה ג', כ'. וראית את אחורי זה קשר של תפילין הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"א. כי קרן עור פניו הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו: ויקרא) קרבנות הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ג, הלכה ה' אותי"ד, הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכה ה' אותט"ו, הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותי"ד, הלכות תפלה הלכה דף אותט"ו: צו את אהרן וכו' ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס הלכות תפלה הלכה ד' אותט"ו. תודה באה מחמץ ומצה וענין הד' צריכין להודות שהם מביאין קרבן תודה בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותט"ו: שמיני) פגם נדב ואביהוא בהלכות ציצית הלכה ו' שנכללת בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד': תזריע) וביום השמיני ימול בשר וכו' מצות חיתוך ופריעה הלכות תפילין הלכה ז' אותז': מצורע) ורחץ את בשרו במים וטהר בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"א: אחרי) ענין הגורל של יום כפור, וכל אדם לא יהיה באהל מועד הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ג, ל"ז. נפילת אפים הלכה ו' אותד' הלכות קריאת שמע הלכה דף, י"ג. התענית של יום כפור הלכות תפילין הלכה ו', ל': קדושים) לא תאכלו על הדם הלכות תפלה הלכה ג' אותו': אמור) שבת ויום טוב לאו זמן תפילין הלכות תפילין הלכה ב' אותו'. הלכה ו' אותד': שבת) הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ח, הלכה ה' ט"ו. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמם: פסח) הלכות נטילת ידיםפ שחרית הלכה ב', הלכה ה', הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. ספירת העומר והנפתו הלכות ציצית הלכה ג' אותי"א וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ג, ל"ח: שבועות) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש אותי"א הלכות קריאת שמע הלכה ה'. חמץ תאפנה הלכות ברכת השחר הלכה ה', ט"ז: ראש השנה ומצות שופר) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' הלכות תפילין הלכה ה': יום טוב בכלל) הלכות ציצית הלכה ה' אותט"ו, הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש: בהר) כי לי בני ישראל עבדים הלכות ברכת השחר הלכה ד' מ"ד: במדבר) דגלים הלכות קריאת שמע הלכה ה' אותו': נשא) ברכת כהנים הלכות ברכת השחר הלכה ד' אותכ"ה, הלכות תפלה הלכה ג', הלכות נשיאת כפים הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה': בהעלותך) בהעלותך את הנרות וכו' בהלכות קריאת שמע הלכה ו' מחובר להלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"ד. מעשה המנורה וכו' מקשה הוא שם מ"ה. והאיש משה עניו מאד הלכות תפילין הלכה ה' ~ אותל"ו. בחלום אדבר בו הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א, הלכות קריאת שמע הלכה ה', ח': שלח לך) פרשת ציצית בהלכות ציצית. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלכות תפילין הלה ה' אותל"ד.הסמיכות של כל הסדר שלח לך הלכות ציצית הלכה ה' בסוף: קרח) ענין קרח וכל הפרשה הלכות תפילין הלכה ו', כ' וכו'. הלכות ציצית הלכה ז' אותז'. מצות תרומה ומעשר הלכות קריאת שמע הלכה ג' אותז'. ופדויו מבן חדש הלכות תפילין הלכה ה' אותכ': חוקת) ענין פרה אדומה בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותי"ב: בלק) ענין מעשה בלעם וכו' הלכות תפלה הלכה ו' הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותע"ב, ע"ג. הן עם לבדד ישכון מי מנה עפר יעקב שם אותפ"ז. מן ארם ינחני בלק, בענין קדיש, הנה ברך לקחתי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותו'. ראשית גוים עמלק וכו' הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' בענין קדיש: פינחס) ענין פינחס שקנא קנאת ה' צב~ אות הלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותפ"ח וכו'. פינחס זה אאליהו שעל ידו בא תחיית המתים הלכות תפילין הלכה ו', יוד. פרשת התמיד שני כבשים בכל יום הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכות תפלה הלכה ד', ט"ו: ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הלכות תפילין הלכה ה', כ"ה. כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ד. והודעתם לבניך ולבני בניך הלכות תפילין הלכה ז', ו'. וידעת היום והשבות אל לבבך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג', י"ג. הלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. קריאת שמע וברכותיה בהלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש. הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ח, כ"ט. הלכות קריאת שמע הלכה ד' בסוף. ואהבת וכ' בכל לבבך בשני יצריך הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם הלכות תפילין הלכה ו' אותב' כ"ה: עקב) מצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ט"ו, הלכות ציצית הלכה ה'. פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת וכו' הלכות נטילת ידים הנ"ל אותט"ו, הלכות תפילין הלכה ו', י"ב. הלכות תפלה הלכה ג' אותא', ו'. ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותי"ב. ושני לוחות הברית על שתי ידי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותג'. מעלת ארץ ישראל תמיד עיני ה' אלקיך בה, הלכות תפילין הלכה ה'. למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה, הלכות תפילין הלכה ו': ראה) בנים אתם לה' וכו', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ה. כי יהיה בך אביון וכו' פתח תפתח וכו' מצות צדקה, הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ה וכו'. בענין קדיש הלכות תפילין הלכה ו' י"ג: שופטים) כי יפלא ממך וכו' בין דם לדם וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו'. לא תסור מן הדבר וכו'. הלכות ציצית הלכה ג' י"ב. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכו' גדילים תעשה לך, הלכות ציצית. ענין פרשת זכור הלכות השכמת הבקר הלכה א' י"ב. הלכות ציצית הלכה ז' אותיוד: כי תבא) וידוי ביכורים ארמי אובד אבי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ז הלכות ברכת השחר הלכה ה' בענין קדיש. היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית. הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך אלו תפילין וכו' הלכות תפילין הנ"ל אותל"ו: נצבים) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד וכו'. מלמד שנסתמו וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו: וילך) ואנכי הסתר אסתיר ועתה כתבו לכם וכו'. וענתה השירה וכו'. הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח': האזינו) שירת האזינו, כי חלק ה' עמו ימצאהו בארץ מדבר וכו' הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח': וזאת הברכה) שמע ה' קול יהודה. הלכות תפלה הלה ה' אותג'. לא כהתה עינו ולא ס ליחה הלכות תפילין הלכה ה' ל"ו. ולא ידע איש את קבורתו וכו' בחינת למעלה מן המקום הלכות ציצית הלכה ג' אותח': מפתחות לימים טוביםובהם נכל חנוכה ופוריםוד' פרשיות: הלכות פסח וספירה ושבועות) בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ובהלכות ד' מהנ"ל. הלכות תפילין הלכה ה אותי"ג הלכות ברכת השחר הלכה ו אותיוד:
See the teaching beginning "Mai chaza d'azil l'haicha d'midlei minei" in Siman 29; see what is written there. One must guard the garments very carefully from stain and dirt, and they should be clean, as it is written: "B'chol eis yih'yu v'gadeicha levanim" — "At all times let your garments be white" (Koheles 9:8). For the garments are the aspect of Malchus [Kingship / Sovereignty], the aspect of: "Melech haKavod" — "King of Glory" (Tehillim 24:10), etc. And then the Shechinah is in the aspect of: "Madu'a adom lilvusheicha" — "Why is there red upon Your garments?" (Yeshayahu 63:2) — the aspect of menstrual blood. And this is the aspect of the blemish of transgressions that come through the 365 sinews. And to rectify them, one must perform specifically the Tikkun HaKlali [the General Rectification] — the aspect of bris [the covenant / sexual purity] — the aspect of: "Kanesher ya'ir kino" — "As an eagle stirs its nest" (Devarim 32:11) — which arouses the mochin, and from there whiteness is drawn to all the 365 sinews, etc. And the sins become whitened, in the aspect of: "Im yih'yu chata'eichem kashanim, kasheleg yalbinu; v'im ya'dimu katola, katzemer yih'yu" — "If your sins be like scarlet, they shall become white as snow; and if they be red as crimson, they shall become like wool" (Yeshayahu 1:18) — the aspect of the scarlet thread that whitens the sins, etc. — see there well. And this is the aspect of tzitzis. For the general principle is that one must guard the garments very carefully so that the chitzonim [external forces / forces of impurity] do not cling to them, for it is their way to cling to the garments, as our Sages, of blessed memory, said (Berachos 6a): "Hanei ma'anei d'Rabbanan d'valu minayhu" [these garments of the Sages that wear out from them (i.e. from the demons)]. For they [the garments] are the lowest and outermost level of holiness, and there it is their way to cling. And therefore, all the blemishes of all the sins, G-d forbid, are recognized and imprinted upon them. And likewise, in the opposite direction, all the mitzvos are also imprinted upon the garments. For through the mitzvos, from them [the garments] is fashioned the chaluka d'Rabbanan [the robe of the Sages — the garment of the soul in the World to Come], which are the coverings and garments for the neshamah, so that the chitzonim should not cling to it. For when the garments are clean, they are a great protection, as explained elsewhere (Siman 127). And therefore, one must guard the garments very carefully, as above. And therefore, the Torah commanded regarding tzitzis that hang upon the garments, for tzitzis are a protection for the garments so that the chitzonim should not cling to them. And through this, the entire Torah is guarded — both the positive mitzvos and the negative mitzvos — for upon them [the garments] everything is imprinted, as above. And this is what is written: "Ur'isem oso uz'chartem es kol mitzvos Hashem" — "And you shall see it, and you shall remember all the mitzvos of Hashem" (Bamidbar 15:39), as above. For through the tzitzis, the mochin are elevated, and from them whiteness is drawn to all the 365 sinews, in the aspect of: "At all times let your garments be white" — "b'gadeicha" [your garments] specifically — which can also be read as "b'gideicha" [your sinews], as written there. For tzitzis are the aspect of the Tikkun HaKlali — the aspect of: "As an eagle stirs its nest" — "nishra da rucha" [the eagle, this is the spirit] — this is the aspect of tzitzis, the aspect of: "Me'arba haruchos bo'i haruach" — "From the four winds, come, O spirit" (Yechezkel 37:9) — which are the aspect of the four tzitzis, as our Rebbe wrote (Siman 8). And this is what our Rebbe wrote (Siman 7) — that tzitzis are a protection against sexual immorality. And this is what our Sages, of blessed memory, said (Shabbos 153a): "'At all times let your garments be white' — this refers to tzitzis." And the corners of the tzitzis are the aspect of the wings of eagles, the aspect of: "Va'esa eschem al kanfei nesharim" — "And I carried you on wings of eagles" (Shemos 19:4). And through them, the mochin are aroused, and from them whiteness is drawn to the 365 sinews. And this is the aspect of the 32 threads [ל״ב = 32 — the four sets of eight threads] of the tzitzis. Eagles are the aspect of the drawing of the whiteness that is drawn from the heart [לֵב = 32] to all the 365 sinews. For all the sinews are dependent upon the heart and draw sustenance from there. And through the elevation of the mochin, the whiteness is drawn from the brain to the heart, and there the blood becomes refined and becomes fat. For the heart is the aspect of Binah liba [Binah is the heart]1 — which is "the mother of understanding"2 — and it is the place of the chazeh [the chest / the division point of Ze'ir Anpin]. And from there the whiteness is drawn, in the aspect of the blood becoming refined and becoming fat. And from there come the tzitzis — the aspect of specifically 32 white threads. And then the garments become white, as above — the aspect of a white tallis. And this is the aspect of: "If they be red as crimson, they shall become like wool" — "like wool" specifically — the aspect of tzitzis of wool. And this is the aspect of techeiles, which alludes to the fact that the blood has become refined and turned into fat. For techeiles is the joining of black and white,3 and black is the aspect of menstrual blood, as our Sages, of blessed memory, said (Niddah 20a): "This black — it is [really] red," etc. And the techeiles indicates that the blood has already been refined and the blackness has been transformed into whiteness. And this is the aspect of tzitzis of wool and linen. For the garments are the aspect of Malchus, and the primary building and rectification of Malchus is through Chesed [lovingkindness] and Din [judgment]. And this is the aspect of tzitzis of wool and linen — for wool is the aspect of Chesed, the aspect of the scarlet thread that whitens sins; and linen is the aspect of Gevuros [severities], as it is written: "V'Gavriel lavush badim" — "And Gavriel was clothed in linen" (Yechezkel 9:2; see Shabbos 55a). And therefore, "garments" mentioned in the Torah without further specification refer to wool and linen (Menachos 39b) — for the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, are from wool and linen specifically — which are Chasadim and Gevuros, as above. And this is the aspect of the prohibition of sha'atnez — wool and linen together. For the primary rectification is when there is a decision and peace — that is, when there is the power to sweeten the Gevuros and transform them into Chasadim, in the aspect of the blood becoming refined, etc. And then from them is fashioned the aspect of Da'as — [and this is what our Rebbe said (Part I, Siman 56): that peace depends upon Da'as, for Da'as is the aspect of the joining of two opposites, which are Chesed and Gevurah] — through which comes the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, as above. And this is accomplished through tzitzis, through which the mochin are elevated and whiteness is drawn into the sinews to sweeten the Gevuros. And the main power for this is through the techeiles, for the primary power to sweeten them is through the techeiles. For one must sweeten them at their root, and this is the aspect of techeiles, which is the kurseya d'dina [the Throne of Judgment],4 and through it [the Throne] comes their sweetening — which is also the aspect of techeiles, the joining of black and white, namely, the resolution and peace between Chesed and Din. And therefore, when there is the techeiles of tzitzis, then there is resolution and peace between Chesed and Din, between wool and linen — and then the garments are completed through them. But when there is no techeiles in the tzitzis, it is forbidden to wear wool and linen together. For the chitzonim cling to the garments, and the main source of their power and sustenance is when there is no peace and there is machlokes [strife / discord], as our Rebbe wrote (Part I, Siman 62) — that the primary sustenance of the chitzonim is from machlokes, which is the aspect of the murkiness of Da'as — the opposite of peace. And this is the prohibition of sha'atnez. But when there are tzitzis, sha'atnez is permitted, as above — and this is specifically when there is techeiles, which is the aspect of the resolution. Then sha'atnez is permitted in tzitzis, as above. But in our time, when there is no techeiles — for we do not have the power in the time of exile to transform the Gevuros into Chasadim, to whiten the redness — the primary tzitzis of ours are only white tzitzis, which are the aspect of protection alone — that they should not cling to us any further. Therefore in our time, when there is no techeiles, kil'ayim is forbidden in tzitzis, for we do not have the power to bring resolution and make peace because there is no techeiles, because we are in exile, as above. And therefore, the primary tzitzis of ours are only of wool, as the Rema rules (Siman 9, Se'if 2) — for it is sufficient for us to extricate ourselves and draw whiteness upon ourselves so that they should not cling further. But we do not yet have the power to transform the Gevuros into Chasadim. For tzitzis of linen only applies in the time when there was techeiles, for then there was resolution and peace, as above. And this is the aspect of the five double knots [ה׳ = 5] that are in the tzitzis — they are the aspect of the five Chasadim and five Gevuros, from which the garments, which are the aspect of Malchus, are built. And behold, the conclusion that emerges from all the above is that tzitzis are the aspect of the Tikkun HaKlali, the aspect of guarding the bris. And this is what our Rebbe said elsewhere (Part I, Siman 7) as well — that tzitzis are a protection against sexual immorality. And therefore, there are 39 windings in them — this is the aspect of guarding the bris, which is the aspect of Vav [ו], the aspect of added holiness, as our Rebbe said in the teaching "Ani Hashem Hu Shemi" (Siman 11). And this is what is written regarding tzitzis: "Vih'yisem kedoshim lEilokeichem" — "And you shall be holy to your G-d" (Bamidbar 15:40). And the Vav is the aspect of "tal oros" [the dew of lights], as there. And they are the aspect of the 39 windings and the 13 chulyos [sections between the knots] — they are the aspect of the Vav.5 And the prescribed length is twelve finger-breadths — an allusion that through meriting the Tikkun HaKlali, one's soul becomes subsumed within the twelve tribes of Kah [י-ה] — and this comes about through the Tikkun HaKlali, as our Rebbe wrote (Siman 36). And through tzitzis, which are the rectification of the garments — the aspect of the Tikkun HaKlali — then speech is released. And then one can speak a prayer that is received. And therefore, the primary tefillah is performed while wrapped in tzitzis. And therefore, the Holy One, blessed be He, taught Moshe the order of prayer while wrapped in tzitzis, as our Sages, of blessed memory, said (Rosh Hashanah 17b): "This teaches that the Holy One, blessed be He, wrapped Himself in a tallis and taught Moshe the Thirteen Middos [Attributes of Mercy]." For the Thirteen Middos are the aspect of tikkunei d'dikna [rectifications of the beard], the aspect of wool, the aspect of "Min hameitzar karasi Kah" — "From the straits I called upon G-d" (Tehillim 118:5) — the aspect of a tallis of wool. And this is the meaning of: "Tefillah le'ani ki ya'atof, v'lifnei Hashem yishpoch sicho" — "A prayer of the poor man when he is enveloped, and before Hashem he pours out his speech" (Tehillim 102:1). That is, through the enveloping of tzitzis, which is the garment of the Shechinah — d'hi aniyah b'galusa [for She is impoverished in exile], as written in the holy Zohar7 — through this, "before Hashem he pours out his speech" in prayer. For through this one is able to speak, as above. And therefore, one must be very exacting that the garments should be clean at the time of prayer,8 for when the garments are clean, this is the aspect of the Tikkun HaKlali. And then one can speak a prayer that is received. And this is what is written in the holy books — that one who is wearing sha'atnez, his prayer does not ascend. For sha'atnez is the aspect of blemishing the garments, and then one cannot speak a prayer that is received, as above. ## Segment 2
הלכה ו ~ אות א על פי התורה תקעו תוכחה בסימן ח' עיין שם מה שכתוב (ב~ אות ו') בענין נפל~ אות נור~ אות עוצם ריבוי הבתים שבונה הצדיק על ידי שנתוסף שכן להקיבוץ הקדוש של ישראל כי נתרבין הצרופים עד שאין חקר וכו' עיין שם היטב ובמה שמבוא בדבריבו בזה בפרט בהלכות ציצית הלכה ז' ובהלכות פריה ורביה הלכה ה' וכו' וזה בחינתמצות בנין בית הכנסת ובית המדרש שהיא מצוה רבה מאד הקיימת לדורות אם כוונתו לשם שמים. כי בבית הכנסת מתכנסים כל הנפשות של קיבוץ בני ישראל להתפלל ולומר קדושה וברכו וכו', ולשם מתכנסים כל השכנים הנוספים בכל פעם אל הקיבוץ הקדוש. וכנראה בחוש שבמקום שאין בו בית הכנסת ובית המדרש קשה לקבץ מנין ואפילו כשיש לפעמים מנין מתפללין זה בכה וזה בכה והרבה מתפללין ביחידות ואינם באים להתוסף להיות שכנים אל קיבוץ הקדוש שעוסקים בדברים שבקדושה לומר קדיש וברכו וכו' ועל כן הוא בודאי מצוה רבה עד אין חקר לבהשתדל בבנין בית הכנסת ובית המדרש לשם שמים וכמו שפירש רש"י על פסוק (קהלת ה') ומי אוב בהמון לא תבואה גם זה הבל, שאפילו כשאעושה מצות רבות ואין בהם מצוה הקיימת לדורות כגון בנין בית הכנסת וספר תורה וכו' עיין שם: ~ אות ב ובשביל זה כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש. כי בודאי יכולין לכפות זה את זה. מאחר שמכל הנפשות שמתכנסים לבית הכנסת נעשים צירופים נפלאים, וכל אחד מישראל מצטרף עם חבירו ונצטרפים ונעשים מהם בתים ובנינים נפלאים, על כן בודאי יכולין לכפות זה את זה. כי כולים חשובים כנפש אחד כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י בראשית מ"ו) על שבעים נפש של בית יעקב שנקראים נפש בלשון יחיד. כי זהו המעלה של ישראל עם קדוש שכל מה שנתרבין יותר נכללין בתכלית האחדות יותר על ידי הצירופים הנ"ל, וכמבואר מזה במקום אחר. ומאחר שכולם חשובים כאחד ונצרטפין יחד בודאי יכול כל אחד לכוף את חבירו כמו שבאדם אחד יכול אבר אחד לכוף שאר הגוף בשביל טובתו של כלל האדם. גם מבואר ומובן שם בהתורה הנ"ל שהתפלה הנוראה נבנית על פי תוספת שכנים אל הקדושה הוא בבחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח גדול המבואר שם. (וכמבואר לקמן ב~ אות י"ב) ועל כן בודאי כופין זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש, כי יש להם כח לכפות על ידי הכח של הבעל כח הנל, שמתפלל תלה בבחינת דין שזהו בחינת כפיה שהוא בחינת דינים וגבורות שיש להם כח לכפות לבנות בית הכנסת כדי שיתוספו שכנים רבים אל בית התפלה שיעלו משם שעשועים נפלאים לפניו יתברך שזה נמשך מהכח של הבעל כח הנ"ל כנ"ל: ~ אות ג ועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול מאד בבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תכלית בנין הבית הכנסת ובית המדרש הוא בשביל לגלות אמונת חידוש העולם שנתגלה על ידי בחינת רוח נבואה של צדיקי אמת שבכל דור שהוא בחינת קבלת התורה שזה נמשך על ידי הכבוד שנתרבה על ידי הגרים ובעלי תשובה שנעשין על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל כמו שכתוב שם. ועל כן צריכין לנהוג כבוד גדול שם בבית הכנסת ובית המדרש הוא כבוד המקום השוכן שם. כי על די הכבוש נמשך קבלת התורה בחינת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר אמונת חידוש העולם שזה העיר כנ"ל: ~ אות ד ועל כן קדושת בית המדרש חמורה יותר מקדושת בית הכנסת. כי שם בבית המדרש עוסקים בתורה שזהו בחינת קבלת התרוה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. וגם בבית הכנסת עוסקים בתורה, כי אומרים שם קריאת שמע ופרשת הקרבנות וקדושת ובא לציון שכל זה בחינת עסק התורה שמקיימין כל הפשוטים שבישראל בכל יום כמו שאמרו רז"ל. אבל בית המדרש קדוש ביותר כי שם עוסקים בתורה הרבה בכל יום ועל כן קדושתו חמורה יותר. כי עיקר תיקון התפלה הנ"ל הוא לזכות לגלות אמונת חידוש העולם שה נעשה על ידי עסק התורה לשמה שהוא בחינת קבלת התורה שזוכין עלידי צדיקי אמת שמהם נמשך עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, כי הצדיקים עוסקים תמיד בבנין המשכן והבית המקדש כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ג) כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו שמשם כל קדושת הבית הכנסת ובית המדרש בבחינת (יחזקאל י"א) כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם לקדש מעט ודרשו רז"ל (מגילה כ"ט) אלו בית כנסיות ובתי מדרשות, כי הם מקדש מעט שנמשך קדושתם מהמשכן ובית המקדש שעוסקים הצדיקים בבנינו בכל דור ודור כנ"ל. כי הם ממשיכין בחינת רוח בואה שהוא בחינת קבלת התורה שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר כלל הקדושה היא האמונה הקדושה בבחינת (תהלים פ"ט) אף אמונתך בקהל קדושים וכתיב (הושע י"ב) ועם קדושים נאמן (וכמו שכתוב בהתורה חב"ח בסימן כ"ב). כי עיקר בחינת קבלת התורה הוא במשכן שם דיבר ה' עם משה כמו שפירש רש"י, שמיום שהוקם המשכן לא נדבר עמו אלא באהל מועד. וכן בבית המקדש שם נתבררו כל הלכות התורה כמו שכתוב (ישעיה ב') כי מציון תצא תורה. וזה בחינת קדושת הבית הכנסת ובית המדרש שהם מקדש מעט. ועל כן בית המדרש קדושתו חמורה יותר כי שם עיקר עסק התורה וכנ"ל: ~ אות ה ועל כן נקרא בית המדרש, בחינת דרשו ה' ועוזו כי צריכין לבקש ולדרוש את ה' מאד, דהיינו לחפש ולבקש את האמונה הקדושה בבחינת אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה (ירמיה ה') וכמו שכתוב בהתורה תקעו אמונה בסימן ה' שצריכין לחפש ולבקש את עצמו מאד איך אוחזין באמונה וכו' עיין שם. והעיקר על ידי שמחפשין ודורשין ומבקשין באמת למצוא את הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש רוח נבואה שעל ידם עיקר המשכת התורה בכל דור שעל ידי זה עיקר בירור אמונת חידוש העולם שהוא העיקר כנ"ל. ועל כן נקרא בית המדרש לשון דורש ומבקש וכנ"ל. וגם על פי פשוטו שנקרא בית המדרש על שם הדרשות שדורשים שם בתורה. הכל הוא בחינה אחת עם הנ"ל שהוא מה שצריכן לדרוש ולבקש את הצדיק אמת שממשיכין אמונת חידוש העולם. כי כל הדרשות שמחדשים בתורה בדרך האמת הכל הוא בשביל זה כדי להמשיך מחדש בחינת קבלת התורה בכל עת כדי לגלות אמונת חידוש העולם. ועל כן הוא מעלה גדולה ונוראה מאד כשזוכין לחדש בתורה חידושים אמתיים כי נחשב כאלו ברא את העולם מחדש כמו שכתוב בזוהר הקדוש שנעשין מהם שמי חדשים וארץ וחדשה כי חידושי תורה אמתיים הם בחינת עדות על מצי~ אותו ואחדותו וחידוש העולם על ידי שרואין שנמשכין חידושים נפלאים כאלו בדרך האמונה הקדושה שאי אפשר לגלותם כי אם ברוח הקדש וכו' עיין שם. וכן ראינו אחר כך מהצדיקים הגדולים שבאו אחריו וכמובא מזה במקום אחר (ולעיל בהלכות קריאת התורה אותל"ו) שבשביל זה נקראת התורה עדות עיין שם. ועל כן קדושת בית המדרש חמורה ביותר. כי עיקר התגלות אמונת חידוש העולם הוא על ידי בחינת בית המדרש על ידי שואלין ודורשין למצוא חידושי תורה של הצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש על ידי זה עיקר בירור האמונה שזה עיקר הקדושה כנ"ל: ~ אות ו ועל כן (ברכות ח') רב אמי ורב אסי אף על גב דהוי להו תליסר בי כנישתא לא הוו מצלי אלא היכי דהוו גרסי. כי מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. משמוע דייקא. כי שמיעה בלבא תליא. בחינת הט אזנך ושמע דברי חכמים שזהו בחינת אמונת חכמים. כי צריכין להטות אזנו היטב היטב לשמוע דברי חכמים להבחין בין האמת הברור ובין האמת אינו ברור מכל שכן בין השקר, עד שיזכה למצוא נקודת האמת לאמתו שעל ידי זה מתברר האמונה כנ"ל. כי עיקר עסק התורה צריך שיהיה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, ומי שמסיר אזנו משמוע תורה בבחינה זאת גם תפלתו תועבה. כי בודאי לא תיקן הג' מוחין שהם בחינת ג' מחיצות פרוסות בפני תאוה זאת שנקראת תועבה. ועל ידי זה אמונתו פגומה שהוא בחינת עבודה זרה (כמו שכתוב במקום אחר שפגם אמונה הוא בחינת עבודה זרה) שנקראת תועבה. ועל כן צריכין לחפש ולבקש ולדרוש מאד למצוא את הרבה האמת שימשע ממנו תורה שנאמרה בבחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה שזה עיקר קדושת הבית המדרש ועל ידי זה עיקר תיקון התפלה עלידי השיר שיתעורר על ידי תיקון האמונה שמשם כל התפלות והשירות והתשבחות כמו שכתוב שם: ~ אות ז וזה שכתוב בשלחן ערוך (אורח חיים סימן ק"נ ס"א) שגם כופין זה את זה לקנות תורה ונביאים וכתובים. והאחרונים כתבו שהאידנא כופין לקנות גמרות ושאר ספרים קדושים. כי בודאי כופין לקנות תנ"כ וללמוד בהם להמשיך בחינת רוח נבואה שעל ידי זה עיקר בירור האמונה כנ"ל. ועל כן כתבו האחרונים שעכשיו צריכין לקנות גם שאר ספרים קדושים. כי בודאי אין דור יתום וכל הספרים הקדושים יש בהם בחינת רוח הקדש שעל ידי זה מתברר האמונה וכנ"ל, שבשביל זה עיקר בנין הבית הכנסת ובית המדרש ועל כן בודאי כופין על זה וכנ"ל: ~ אות ח וזה בחינת (שם ס"ב) אין בונין בית הכנסת אלא בגובהה של עיר ואסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי כבר מבואר שעיקר קדושת הבית הכנסת הוא שיתוספו ויתקבצו ויתכנסו לשם תוספת שכנים הרבה בכל פעם עד שנזכה על ידי זה לבנין ירושלים ובית המקדש בבחינת (תהלים ק"מ) בונה ירושלים וכו' נדחי ישראל יכנס. נדחי ישראל יכנס זה בחינת תוספת השכנים אל קיבוץ ישראל הקדוש בבתי כנסיות ובתי מדרשות שעל ידי זה נתכנסין כל הנדחים שבעולם, אפילו ~ אותן המונחים בחוץ בבחינת (איכה ד') תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות וכמבואר כל זה במקום אחר על ידי זה בונה ירושלים ה'. כי עיקר בנין ירושלים עיר הקדש שנבנית מבתים רבים של הקדושה, כי בנינה נמשך מבחינת ריבוי הבתים הנ"ל של תוספת שכנים. ועל כן הפסוק משבח ומפליג מאד מאד בשבח הבתים והארמונות של ירושלים כמו שכתוב (תהלים מ"ח) שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה. וכתיב (שם) יפה נוף משוש כל הארץ קרית מלך רב אלקים בארמנותיה נודע למשגב. בארמנותיה דייקא כי הבתים והארמונות של ירושלים נבנים בשרשן מבחינת הצירופים הנפלאים והנוראים הנ"ל שעל ידי זה יתגלה אלקותו ואחדותו וממשלתו לעינן כל בחינת אלקים בארמנותיה נודע למשגב. כי על ידי ריבוי הצירופים הנ"ל שנעשין על ידי התפלה השלימה בתוספת שכנים שזה נמשך מהכח של הבעל כח גדול הנ"ל שעל ידי זה עושה בעלי תשובה וגרים, על ידי זה מתרה כבודו יתברך מאד כמו שכתוב שם ועל ידי זה זוכין לבחינת קבלת התורה שהוא בחינת רוח נבואה וכו', שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם וכו' כנ"ל. שזה עיקר ידיעת אלקותו יתברך כמובן לכל וכמבואר בכל הספרים הקדושים שאמונת חידוש העולם הוא עיקר היסוד של כל ידיעות נשגבות אלקותו יתברך ועל כן דייקא על ידי הבתים והארמונות של ירושלם שנבנים מצירופים הנ"ל, שעל ידי זה מתברר ונתחזר אמונת חידוש העולם כנ"ל, על ידי זה דייקא אלהים נודע למשגב ועל כן אלהים בארמנותיה נודע למשגב וכנ"ל וכל זה זוכין על י ידי הבית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת מקדש מעט שלשם מתכנסין כל השכנים שהם הנפשות הנוספין אל הקיבוץ הקדוש וכו' וכנ"ל: ~ אות ט נמצא שעיקר בנין הבית הכנסת והבית המדרש הוא בשביל ריבוי כבודו יתברך על ידי ריבוי הנפשות וכוף על כן צריכין ליזהר מאד מאד בבית הכנסת ובית המדרש לבטל כבוד עצמו לגמרי רק להרבות כבוד המקום כנ"ל.וכל העוסקים בבנין הבית הכנסת ובית המדרש ובקיומו להספיק הצטרכות הבית הכנסת והבית המדרש וכן כל הנכנסין לבית הכנסת ולבית המדרש שהם עיקר קדושת הבית הכנסת ובית המדרש, שכולם לא יהיה כוונתם ח"ו בשביל כבוד עצמן רק בשביל כבוד המקום ברוך הוא. כי עיקר התיקון על ידי הכבוד דהיינו על ידי כבוד שמים שנתרבה על ידי קיבוץ הנפשות כנ"ל, שעל ידי זה זוכין לבחינת רוח נבואה וכו' וכל התקונים הנ"ל. ועל כן כל מי שעוסק בבנין הבית המדרש ותקונו וקיומו, או אלו הנכנסין לבית המדרש וכוונתו בשביל עצמו בשביל כבודו ח"ו, הוא פוגם מאד כנ"ל. בפרט כשבאים ח"ו לכלל מחלוקת על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד ואחד שכל אחד רוצה שהוא יהיה מראשי הקרואים לספר תורה ויעלה לששי וכו' וכו' כמצוי הרבה כל זה בעוונותינו הרבים. מכל שכן וכל שכן כשחולקים על יראי ה' האמתיים הנמצאים בכל בית המדרש החותרים ומתיגעים להתפלל בכוונה עד שמוכרחים להגביה קולם לעורר הכוונה, ושאר העם לא די שאינם מייגעים עצמם בזה להתפלל בכוונה והם טרודים מבמחשבתם בשעת התפלה בכל מיני שטותים ובלבולים שלהם במשא ומתן וכו' כאשר הם יודעים בנפשם, אף גם הם חורקים שנם וגוערים על המתייגעים להתפלל בכוונה ומבלבלים ~ אותם מן הכוונה. והם עוסקים בדברים בטלים ושיחות חולין בשעת התפלה ובשעת קריאת התרוה וכו'ומבלבלים התפלה. ועוד הם מחציפים פניהם ואומרים שאלו היריאים המגביהים קולם בתתפלה הם מבלבלים ~ אותם מבלבול מחשבות רעות שלהם. וכל אלו וכיוצא בהם הם בכלל מחריבי הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר חורבן בית המקדש היה על ידי שנאת חנם שנתרבה על ידי רדיפת הכבוד של כל אחד וכו' ועל ידי זה כל אריכת הגלות (כמו שכתבו במקום אחר בהתורה אני ה' הוא שמי בסימן י"א). אבל סתם ישראל הכשרים רובם כוונתם לטובה. אך בעוונותינו הרבים יש בתי כנסיות לרעה ממש והם אלו שנתחדשו עכשיו וכו' המקום ירחם. בפרט ~ אותן נשמעין מרחוק ריחם הרע שפרקו עול לגמרי וכו', אשר הם בעצמן מעידין שעדיין לא היתה כזאת רק זה כמו עשרים שנה שנתחדשו (שנקראים קירחע) אשר גם רוב מלכיהם געלו ומאסו בהם כאשר כבר נדפס גודל הרעש שנעשה שם עד שרוב הרבנים הכשרים פעלו אצל השרים לעקרם ולבטלם אוי לאזנים שכך שומעות אוי לדור שעלתה בימיו כך. ועל כל אלו הבתי כנסיות לרעה נאמר מה שכתוב בזוהר הקדוש (בראשית דף כ"ה ע"ב) שהם בכלל בוני המגדל כי כל בוני המגדל היו כופרים באמונת חידוש העולם שמשם היו כל טעותיהם (אשר גם עתה כל הכופרים הגדולים נקראים על שמם פ"מ כידוע). ועל כן אמרו (בראשית י"א) הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, כי הם ההיפך מכל התיקונים הנ"ל שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם. כי הם אומרים הבה נבנה לנו עיר כי את זה לעומת זה שרוצמים להתקבץ ולבנות עיר מבתים רעים שלהם מבניני דעות רעות שלהם עד שרוצים לעשות מגדל וראשו בשמים לבנות בנין גבוה מדעות רעות שלהם עד שיגיע ראשו בשמים למרוד נגד המקום להפוך הקערה על פיה ח"ו ולכפור בעיקר כמו שכתוב שם ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחרים ופירש רש"י ודברים אחדים אמרו וכו' שכל זה הוא בחינת כפירות בחידוש העולם כמובן למשכיל. כי בודאי לא היו משוגעים וטפשים גמורים שאמרו שיעשו מלחמה עם הבורא יתברך רק כל כוונתם היה שיעשו מלחמה בעותיהם הרעות שיבנו שם נגד הדעות האמתיות של אמונת חידוש העולם שהם מכניסים וקובעים בלב כל אחד ידיעת אלקותו יתברך. והם רצו לסלק שכינתו מן התחתונים שלא יזכר ח"ו שם ה' עוד שזה כל פנימיות כוונתם הרעה של בוני המגדל שהיה אז ושל כל הכופרים של עכשיו שהם גם כן בבחינת בוני המגדל וכמו שכתוב החושבים להשכיח את שמי וכו'.ול כן אמרו ונעשה לנו שם, כי רוצים להמשיך השם והכבוד לעצמו כי הם פוגמים בשם ה' שהוא בחינת כבודו יתברך כמו שכתוב (תהלים ע"ב) וברוך שם כבודו לעולם וכו': ~ אות י וכל זה מרומז בדברי רז"ל (שבת י"א) שאמרו שאסור להגביה ביתו מבית הכנסת. כי הבית של כל אחד זה בחינת כבוד, כי עיקר הכבוד הוא בחינת ביתו של אדם כמו שכתוב (תהלים מ"ט) כי ירבה כבוד ביתו וכמו שכתוב (ישעיה מ"ד) כתפארת אדם לשבת בית. היינו שאסור להגביה ביתו שהוא בחינת כבודו, להגביהו יותר מהבית הכנסת, שירצה ח"ו להגביה כבודו על כבוד הבית הכנסת. עד שכל כווונתו בעוסקו בבנין הבית כנסת ובקיומו הוא בשביל כבוד עצמו כנ"ל. כי אז הוא בבחנית בוני המגדל וכו' כנ"ל. כי צריך להגביה רק את הבית הכנסת שיהיה גבוה מכל הבתים שבעיר, למסור כל הכבוד להבית הכנסת ולבטל כל הכבודו נגד הבית הכנסת ובית המדרש. כי עיקר תיקון הבית הכנסת ובית המדרש הוא על ידי ריבוי כבוד השם יתברך שנתרבה על ידי קיבוץ כל הנפשות וכו' שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם ולבטל ולעקור דעות בוני המגדל שזה עיקר קדושת ישראל וכנ"ל: ~ אות יא ועל כן נאמר בשבח ירושלים (תהלים מ"ח) ספרו מגדליה. מגדליה דייקא. כי הם ההיפך מבוני המגדל וכנ"ל. וזהו (שיר השירים ז') צוארך כמגדל השן וכו'. שנאמר על הבית המקדש שהוא בחינת בית הכנסת ובית המדרש שהם בחינת בית המקדש על ידי זה ממשיכין אמונת חידוש העולם כנ"ל על ידי בחינת קבלת התורה שנמשך לשם על ידי הכבוד דקדושה וכנל. וזהו שכתב שם בנוי לתלפיות אלף המגן תלוי עליו וכו' נאמר על קבלת התורה כמו שפירש רש"י שם. כי לשם נמשך בחינת קבלת התורה כנ"ל. וזהו כל שלטי הגבורים כי עיקר כל התיקון נעשה על ידי הגבורים בעלי כח שיכולים להתפלל בבחינת דין וכו' וכנ"ל: ~ אות יב וזה בחינת מלאכת המשכן. כי המשכן הוא בחינת הבית המקדש כמו שכתוב (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש וכו'. שהוא בית התפלה כמו שכתוב (ישעיה נ"ו) והבי~ אותים וכו' כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים שנבנה על ידי קיבוץ נפשות שיראל על ידי תוספת השכנים כמובן בהתורה הנ"ל, שמביא זה הפסוק ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם, שהתפלה בתוספות שכנים הנ"ל היא בחינת קרבנות שמכפרין וכו' עיין שם. וכבר מבואר שהתפלה בתוספת שכנים וכו' הוא בחינת התפלה בבחינת דין של הבעל כח. כי הכל אחד ותלוי זה בזה. כי על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שהיא בחינת מטה עוז שעומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שמוכרחת להקיא ולהוציא כל חיותה כל הדעת וכו' עד שנעשין גם גרים וכו' על ידי זה בעצמו נתרבין השכנים אל הבית התפלה הרבה מאד. שהם אלו הרחוקים מאד שהיו נבלעים בתוך הסטרא אחרא ועכשיו על ידי עוצם כחו של הבעל כח הנ"ל הוציאם משם ונעשו בעלי תשובה וגרים, ואזי הם באים ומתקרבים להשם יתברך שהעיקר על ידי תפלה. ועל כן על ידי זה נתוספים שכנים רבים אל בית התפלה שעל ידי זה נתרבין הבתים עד אין חקר וכו' כמו שכתוב שם. וכל זה הוא בחינת מעשה המשכן, משנבנה אחר המעשה הרע מאד שעשו את העגל אחר מתן תורה בעת שהיה משה במרום לקבל כל התורה. שכל זה היה על ידי הערב רב שנתחבר אליהם כל ~ אותם שהיה טינא בלבם על משה. שכל אלו הם בחינת נביאי השקר בחינת מנחשים וקוסמם. כי ידוע שעשו את הבעגל על ידי ניחושים וכשפים רבים כמבוא בדברי רז"ל. שאלו המנחשים וכו' כהם כנגד בחינת משה שממשיך התורה כדי להאיר ולגלות אמונת חידוש העולם וכו' כמו שכתוב שם. כי הם ההיפך מזה. אשר על כן צריכין לחפש ולבקש מאד את הצדיק האמת בכל דור ודור שהוא בחינת משה וכו' כמו שכתוב שם. כי עיקר קבלת התורה המשיך משה רבינו על ידי בחינת הנ"ל. שעל ידי זה היה יציאת מצרים וקריעת ים סוף הוא על ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שעל ידי זה עשה כל המופתים בחינת ויפלל והשלך לפני פרעה יהי לתנין וכו'. ועל ידי זה היה קריעת ים סוף בחינת (תהלים ע"ד) אתה פוררת בעזך ים וכו' כמו שכתבו שם ועל ידי זה שמע יתרו ונתגייר וכו' כמו שכתוב שם, ועל ידי זה היה קבלת התורה על ידי ריבוי הכבוד שנתרבה על ידי יתרו שנתקייר כי כדין איסתליק ואתייקר שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא וכו' (זוהר שמות דף ס"ט) ועל כן כל פרשיות מתן תורה כתובים בסדר יתרו כי על ידו היה עיקר קבלת התורה הנ"ל ועיקר קבלת התורה היה לגלות אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. אבל זה ידוע כי את זה לעומת זה עשה האלקים והכל בשביל הבחירה שיש לה כח גדול מאד על כן תיכף התגבר בהם הנחש הקדמוני ונתלבש בהערב רב ובהחולקים על משה והסית והדיח ~ אותם בעת שהיה משה במרום לקבל שאר כל התורה עד שהביאם למעשה העגל שהוא עבודה זרה וכפירות שהם היפך אמונת חידוש העולם. כי עיקר כל העבודה זרה של דורות הקודמים והכפירות והאפיקורסות של דורות אלו הם על ידי פגם אמונת חידוש העולם כמובן למשכיל, שעל ידי פגם זה באים לכל מיני טעותים ומחמת שאמונת החידוש אי אפשר כי אם על ידי בירור המדמה שמתברר על ידי רוח נבואה דייקא שעיקרו הוא קבלת התורה כמו שכתוב שם. על כן אז דייקא התגרה הבעל דבר למרוד במשה ולמשוך אחרי נביאי השקר שהם בחינת נערב רב וכו' כנ"ל עד שעשו מעשה הנ"ל. וזה בחינת (תהלים ק"ו) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. היינו שרצו להגביר בחינת מזונא דגופא שהוא בחינת שור אוכל שב כמו שאמרו רז"ל (מובא בפירוש רש"י שם) אין לך משוקץ כמו שור אוכל עשב. כי כמו שעל ידי קבלת התורה שעל ידי זה מתברר המדמה עד שזוכין לאמונת חידוש העולם וכו' וכו' על ידי זה נכנע מזונא דגופא ומתגבר מזונא דנשמתא בחינת ריח כמו שכתוב שם, כמו כן להיפך על ידי בחינת הערב רב שעשו עבודה זרה היפך האמונה על ידי זה מתגבר מזונא דגופא שהוא בחינת תבנית שור אוכל עשב וכנ"ל: ~ אות יג אבל משה רבינו היה בעל כח גדול מאד ולא הניח את מקומו אף על פי שראה את המעשה הרע הזה, והתגבר בעוצם כחו וחזר והתפלל תפלות הרבה בבחינתדין כמו שכתוב (שמות ל"ב) ויחל משה וכו' ויאמר למה ה' יחרה אפך וכו' שטען ועשה פלילות הרבה עם השם יתברך כמבואר בדברי רז"ל ריבוי הטענות והוויכוחים שטען עם השם יתברך שימחול להם שכל זה בחינת תפלה בבחינת דין עד שחזר ופעל להוציא מהסטרא אחרא כל חיותה וכו' ועסק לתקן הכל ואז נצטווה על מעה המשכן הוא תיקון העגל כמו שאמרו רז"ל. כי כל מעשי המשכן הם בחינת התיקונים המבוארין בתורה הנ"ל שכולם נמשכין על ידי הבעל כח הנ"ל שהוא בחינת משה: ~ אות יד כי המשכן הוא בחינת בית התפלה שנבנה על ידי ריבוי השכנים ועל כן נקרא משכן לשון שכן וכמו שכתוב במקום אחר. וכל זה נמשך על יהי הכח של הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידי זה נעשין בעלי תשובה וגרים שעל ידי זה נתרבה כבודו יתברך ששם כל נפשות ישראל שמשם נמשך הנבואה בחינת (שבת צ"ב) אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וכו'. כי כולם הם בחינת כבוד וכו' כמו שכתוב שם עיין שם. וכל זה מרומז בהי"ג דברים של המשכן וכליו. כי עיקר עצם המשכן נבנה מהקרשים שהיו עצי שטים שעומדים זה בחינת התפלה בבחינת דין שהוא בחינת מטה עוז שהוא בחינת עץ חזק כארז וזהו בחינת עצי שטים עומדים שעומדם בחוזקם ותוקפם בתוך בית הבליעה של הסטרא אחרא עד שמקיאה הק~ אות בכל פעם כנ"ל. ועל כן היה עשר אמות אורך הקשר כנגד כל בחינת עשר המבואר שם בסוף התורה הנ"ל לענין מלחמת עוג וכו' כמו שכתוב שם משה כמה הוי עשר אמין וכו' כי המשכן לא יכול שום אדם להקימו כי אם משה והעיקר מחמת כובד הקרשים שהיו עשר אמות כמו שאמרו רז"ל ומשם אנו למדים עוצם גבורתו וכחו של משה כמו שאמרו רז"ל היינו כנ"ל. כי הקרשים החזקים והגבורים הם בבחינת תפלה החזקה הנ"ל של הבעל כח שאין מי שיכול לעסוק בה ולהקימה כראוי כי אם משה וכה"ל. וזהו בחינת עצי שטים, לרמז שהם מקתנים בחינת הרוח שטות שהוא בחינת תאוה הנ"ל שנמשך על ידי פגם מחיצות פרוסות של המוחין. אבל התפלה של הבעל כח הנ"ל עומדת בבבית הבליעה של הסטרא אחרא בתוך הרוח שטות עד שמקיאים משם דייקא כל הקדושות וכו'.והו בחינת עצי שטים כלליות ב' העצים שהם בחינת עץ החיים אשר בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. שעיקר התגברות הנחש הוא על ידי שהסית את האדם לאכול מעץ הדעת שעל ידי זה נפגם הדעת עד שבאים לרוח שטות הנ"ל ונתגרשין מעץ החיים אשר בתוך הגן שהוא בחינת מזונא דנשמתא שמשם כל החיים אבל על ידי הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בחינת דין על ידי זה מוכרח הנחש והסטרא אחרא להקיא כל הקדושות וכו' ואזי נכלל עץ הדעת בתוך עץ החיים ומשניהם דייקא נבנה בחינת המשכן וזהו בחינת עצי שטים עומדים וכנ"ל: ~ אות טו והיריעות של המשכן שהיו של מיני בגדים תכלת וארגמן, זה בחינת הכבוד שנתרבה על ידי התפלה הנ"ל שהוא בחינת לבושים כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא (שבת קי"ג). כי היריעות היו חופין על המשכן כענן בחינת (איוב ל"ח) בשומי ענן לבושו שהוא בחינת ענני כבוד בחינת (שמות ט"ז) כבוד ה' נראה בענן וכו' כמו שכתוב שם. וזה בחינת יריעות עזים שהיו על יריעות המשכן שהיה של תכלת וכו'. כי יריעות עזים גסים יותר. כי הם מרמזים על בחינת הגרים שהם בחנית הקדושות העולות מעמקי הקליפות מעצם חיותם ועל כן הם עשתי עשר יריעות כי הסטרא אחרא היא בבחינת אחד עשר כמובא. כי עיקר יריעות המשכן שהיו של מיני בגדים דקים יקרים שהם תכלת וארגמן זה בחינת בעלי תשובה של שיראל שהם בחינת לבושין דמלכא בחינת בגדי פאר וכבוד. אבל הגרים שהיו תחלה בבחינת עשו איש שעיר, כשחוזרין אל הקדושה נעשה מהם בחינת ירעות עזים לאהל על המשכן. כי הם מחפין ו מגינים על ישראל ועובדים ומשמשים לישראל כמו שיהיה לעתיד. וזה בחינת (שמות כ"ו) מכסה וכו' עורות אילם מאדמים ומכסה עורות תחשים מלמעלה זה בחינת הגרים הגסים עוד יותר, שנעשה מהם בחינת עורות שהם מגושמים עוד יותר בבחינת כתנות עור. אבל גם הם נעשים מרכבה אל הקדשוה וחופין על המשכן וכנ"ל: ~ אות טז וזה בחינת כלי המשכן, מנורה ושולחן ומזבח מקטר קטרת. זה בחינת חכמה וגבורה ועשירות. כי מנורה בדרום זה בחינת חכמה בחינת הרוצה להחכים ידרים. ושולחן בצפון בחינת עשירות כמו שאמרו רז"ל (בבא בתרא כ"ה) הרוצה להעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום. ומזבח מקטר קטרת זה בחינת גבורה כי שם עיקר הגבורה והכח של הצדיקים. כי עיקר גבורתם להכניע הסטרא אחרא שהוא היצר הרע שזהו בחינת קטרת שעל ידי זה מוציאין מהסטרא אחרא כל נצוצות הקדושה בסוד י"א סימני הקטרת ומכניעין סטרא דמותא כמו אהרן שהתגבר כנגד המלאך המות ועכבו כמו שכתוב (במדבר י"ז) ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה. ועל ידי אלו הג' חכמה גבור ועשירות שהם בחינת כבוד על ידי זה נמשך בחינת קבלת התורה שזהו בחינת ארון עם הלוחות שהם כלל התורה שהיו עומדים בבית קדש קדשים. ומשם נמשך כל הגבורה כמו שכתוב ודברתי אתך מעל הכפרת וכו'. ועל ידי זה מתברר המדבר וזוכין לאמונת חידוש העולם. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל שציורא דמשכנא היה כציורא דעובדא דבראשית כמבואר בזוהר הקדוש (ת"ז דף י"ב בהקדמות) ועל כן על ידי כל המשכן וכליו שעיקרו היה הארון עם התורה שהיה מצוייר שם כל בריאת מעשה בראשית, על ידי זה נמשך האמונה הקדושה של חידוש העולם שידעו הכל כי השם יתברך ברא הכל השמים והארץ וכל צבאם כמו שהוא מצוייר במשכן בקרסיו וקרשיו וכו' ועל ידי זה זוכין לחידוש העולם של לעתיד שאז יתנהג העולם בחינת נפל~ אות שלא כדרך הטבע. וזהו בחינת (אבות פרק ה') עשרה נסים שהיו בבית המקדש היינוש שם היה מתנהג רק בדרך נסים ונפל~ אות שלא כדרך הטבע כלל. ועל ידי זה מתעורר השיר חדש וכו'. וזהו בחינת כל השירים של לוים שהיו בבית המקדש ובכל יום ויום היו אומרים שיר מיוחד כפי הבריאה של ~ אותו היום שמושך התגלות הבריאה שהוא אמונת חידוש העולם על ידי עבודת הבית המקדש, וכמו כן אמרו שיר שהוא בחינת השיר של לעתיד הנמשך על ידי זה שמשם כל השירים. וזה בחינת הקרנות של הבהמות שהיו בבית המקדש ובמשכן שבשביל זה היה בנין המשכן והבית המדרש. כי כל הקרבנות של הבהמות הם בחינת בירור המדמה שהוא בחינת בהמיות כמו שכתוב במקום אחר. כי כל עיקר כלל המשכן והבית המקדש היה בשביל בירור המדמה כדי לגלות אמונת חידוש העולם כנ"ל: ~ אות יז וזה בחינת כהנים בעבודתם ולוים בדוכנן לשירן ולזמרן וישאל במעמדן. כי ישראל במעדן היו עוסקין בתורה שזהו בחינת המשכת רוח נבואה שעל ידי זה מתברר המדמה וכו'. וזהו בחינת כהנים בעבודתן שהם עבודת הקרבנות שהוא בירור המדמה כנ"ל. וזהו ולוים בדוכנם לשירן בחינת שיר הנ"ל שזוכין על ידי כל הנ"ל כנ"ל. ועל כן היו ישראל במעמדם עוסקים בפרשת בראשית ובפרשת האזינו. כי פרשת בראשית הוא בחינת בהתגלות אמונת חידוש העולם שמתגלה על ידי עסק התורה כנ"ל. כי בפרשת בראשית מבואר כל חידוש העולם שהשם יתברך ברא הכל יש מאין כמו שכתוב בראשית ברא אלקים וכו' ויאמר אלקים יהי אור וכו'. ויאמר אלקים תדשא הארץ וכו'. ובפרשת האזינו חוזר ומזכיר את ישראל את כל פעולות ה' ונפל~ אותיו אשר עשה הכל בשביל ישראל בשבילם ברא העולם וכו' כמו שכתוב שם (דברים ל"ב) האזינו השמים וכו' הצור תמים פעלו וכו' זכור ימות עולם וכו' עד שמסיים בחידוש העולם שלעתיד שהוא בעת תחיית המתים כמו שכתוב שם ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי אני אמית ואחיר וכו' שהוא תחיית המתים בחינת חידוש העולם של לעתיד וכנ"ל: ~ אות יח ועל כן כל המשכן וכליו נמשח בשמן המשחה שהוא ריח טוב מאד. כי כל קדושת המשכן וכליו נמשך רק על ידי הצדיק בחינת משה שעוסק בכחו הגדול בכל התקונים הנ"ל עד שממשיך בחינת ריח טוב שהוא בחינת יראה כמו שכתוב שם. ומשם כל קדושת המשכן וכליו ועל כן נמשח בריח הקדוש הנפלא של שמן המשחה. ועל כן שם מקום היראה כמו שכתוב (בראשית כ"ח) מה נורא המקום הזה. כי עיר הריח הטוב הוא היראה כמו שכתוב שם. ועל ידי כל זה זכו שנתכפר להם מעשה העגל ונתהפך לזכיות בבחינת נרדי נתן ריחו הנאמר על זה כמו שאמרו רז"ל (שבת פ"ח) הינו כנ"ל כמו שכתוב שם בתחלת התורה שעל ידי זה זוכין להוכיח בקולו של משה בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' עיין שם היטב היטב: ~ אות יט ועיקר תיקון המשכן היה בשביל שילך עמם במדבר שפרקוהו והעמידוהו בכל פעם והוא מרמז על החורבן והגלות שכל קיומינו הוא על ידי בחינתתיקוני המשכן הנ"ל בבחינת (שמות ל"ח) אלה פקודי המשכן משכן. משכן בבנינו משכן בחורבנ' כמו שאמרו רז"ל (בהקדמת התיקונים ובתיקון מ"ח). וכמו שאמרו רז"ל (שמות רבה פרק נ"א) למה נקרא שמו משכן שמתמשכן בעוונותיהם של ישראל היינו שמשה רבינו כשראה עוצם התגברות והתגרות הסטרא אחרא כל כך כל כך, על כן עשה תיקון כזה איך שיהי יגמור תמיד את שלו עד שתבוא הגאולה שלימה שתהיה על ידו בבחינת מה שהיה הוא שיהיה. היינו שיוכלו ישראל לךעורר בכל פעם בחינת התפלה הנל עד שימשיכו בכחו בכל פעם כל התקונים הנ"ל עד שיעוררו הריח טוב וכו' שהוא בחינת משיח שיבא על ידי זה כמו שכתו שם על פסוק וירא מנוחה כי טוב וכו' עד ויהי למס עובד וכו' עיין שם: ~ אות כ ועל כן עמד המשכן על מאה אדנים שהם בחינת מאה ברכות בחינת כלליות התפלה. כי המשכן בחינת בית תפלה כנ"ל: ר"פ כא) וזה בחינת בגדי כהונה אפד וחשן שהיו י"ב אבנים שחקק עליהם שמות בני ישראל שהם בחינת קיבוץ נפשות ישראל. וזה (שמות כ"ח) ועשית בגדי קדש וכו' לכבוד ולתפארת. כי על ידי זה עיקר הכבוד דקדושה וכנ"ל. וזה (תהלים מ"ה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך בחינת ריח טבו וכו' מן היכלי שן מני שמחוך וכו'. וזה בחינת מעשה המנורה שהאיר הכבוד גם בחשכת לילה. כי עיקר הכבוד בבחינת יום בחינת (ישעיה ס') וכבוד ה' עליך זרח המובא שם וכו'. וזה (שמות כ"ז) ואתה תצוה את בני ישראל לשון צ וותא והתחברות וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו' להאיר הכבוד על ידי זה. כי בלילה יורדת השכינה לקבץ נדחים וכו'. (וכל זה צריך ביאור הרבה): ~ אות כב וזה בחינת (במדבר כ"ד) מה טובו אהליך יעקב מכשנותיך ישראל שנאמר על המשכן ובית המקדש ובית כנסת ובית מדרש של ישראל שהם בחינת מקדש מעט כמו שאמרו רז"ל (מגילה כ"ט). וזהו (שם) כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים כנחלים נטיו, זה בחינת נחל נובע מקור חכמה שמשם עיקר הכח והגבורה של כל הבעלי כח הנ"ל בבחינת (קהלת ז') והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. כי עיקר הכח וההתגברות הוא על ידי החכמה שהוא בחינת כח מה כמובא. כי החכמה תחיה ומשם כל הכח והחיות של כל הברואים. ועל כן כנחלים נטיו מרמז על כח התפלה של הבעל כח שנמשך מבחינת נחל נובע מקור חכמה, שחכמתו הוא כנהר שאינו פוסק וכמעין המתגבר. כי הוא נובע תמיד מקור החכמה ומתגבקר בכל פעם בעוצם כחו נגד הסטרא אחרא עד שממשיך כל התקונים הנ"ל, שעל ידי זה גדלים כל הריחות על ידי הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן. וזה כגנות עלי נהר בחינת נהר שמשקה את הגן כנ"ל שמשם גדלים כל הריחות וזה כאהלים נטע ה' שהם מיני בשמים וריח טוב ונפלא שנמשך על ידי הנהר המשקה את הגן כנ"ל. וזהו כארזים עלי מים בחינת התפלה בבחינת דין שהוא מטה עוז הנ"ל היא קשה כרז כנ"ל. וזהו עלי מים כי על ידי זה נמשכין מימי הדעת בחינת (ישעיה י"א) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים כמו שכתוב שם שעל ידי זה נמשכין כל התקונים הנ"ל כנ"ל: ~ אות כג ועיין בזוהר הקדוש בר"מ בפרשת בשלח על פסוק תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מה שמפליג שם בשבח קדושת בית כנסת שהוא בחינת המשכן ובית המקדש כמו שכתוב שם דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקביל בי כנישתא דלעילא בית המקדש דלתתא איהו כגוונא דבית המקדש דלעילא וכו' עיין שם כל זה היטב עד דהא כגוונא דא קלא דשופר וכו' עיין שם. כי עיקר הקיבוץ של בית כנסת ובית מדרש העיקר הוא בראש השנה שאזי תקועין בשופא שמקב נדחים ואובדים שזה עיקר קדושת הבית כנסת ובית מדרש כדי שיתכנסו ויתקבצו לשם כל הרחוקים ויתוספו שכנים רבים אל הקיבוץ הקדוש כדי שיתרבה ויתגדל מאד מאד בית התפלה וכו' וכנ"ל: הלכות משא ומתן ~ אות כד וזה לשון השלחן ערוך אורח חיים סימן קנ"ו. אחר כך ילך לעסקיו וכו', ואל ישתתף עם העובדי כוכבים וכו'. וגם כל זה יתבאר על פי התורה הנ"ל: כי משא ומתן באמונה גדול מאד כמו שאמרו רז"ל (שבת ל"א) ששואלין את האדם נשאת ונתת באמונה וכו' וכמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים. ומבואר שם שכל המשא ומתן וכל העסקים ומלאכות כלולים בל"ט מלאכות, ול"ט נמלאכות ממשכן גמרינן. על כן צריכין לעסוק במשא ומתן ומלאכות באמונה שלמה עד שיהיו כל המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן (כמו שכתוב בהתורה אני ה' הוא שמי וכו' בסימן י"א ובלקוטי תנינא בהתוררה ואת העורבים בסימן ד' ובשארי מקומות). ולבאר קצת איך זוכין שיהיה כל עסקי המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן שאפילו אנשים פשוטים שאינם יודעים נסתרות יכולים לזכות לזה הוא שיעהש המשא ומתן באמונה שיהיה ההן הן והלאו לאו. ויכווון בכל עשיה ועשיה בובכל היילוך ודיבור שעושה והולך ומדבר בשעת המשא ומתן שכוונתו שירוויח כדי שיעשה מזה צדקה (וכמו שכתוב בהתורה האי מאן דאזיל למנסיב סימן כ"ט). וזה ידוע שעיקר הצדקה הוא כשזוכה ליתן לעניים הגונים באמת עוסקים בתורה ותפלה באמת והעיקר שיזכה ליתן לצדיקי אמת והנלווים אליהם הם כלולים מכמה נפשות ישראל שאז הוא זוכה להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של הרבה נפשות ישראל שהם עיקר קיום המשכן ובית המקדש שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש שמתקיימין על ידי אלו הנפשות שמתקבצין ועוסקין שם בתורה ותפלה. כי כבר מבואר לעיל ובהלכות קריאת התורה שעיקר שלימות האדם הוא כשזוכה להיות שכן טוב להקיבוץ הקדוש וכו' שזה עיקר בחינת בנין המשכן שהם בחינת בית כנסת ובית מדרש. ועיקר ההתקשרות והחיבור אליהם הוא על ידי ממון וצדקה כשזוכה ליתן להם להיות בכל תומכי אורייתא. וכמו שרואין שמשתדלין ביותר להחיזק בעלי הישיבות שהם הרבנים והתלמידים והחברים ההגונים הלומדים בישיבה. כי על ידי הממון של הצדקה שמחזיק ~ אותם הוא נכלל בהם וכמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני קכ"ט) על פסוק שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך. וגם בהמשא ומתן בעצמו צריך לכווין שעל ידי המשא ומתן שנושא ונותן ועוסק עם חבירו על ידי זה יתחבר עמהם יחד שימשיכו זה את זה להיות שכנים טובים אל הקיבוץ הקדוש שעוסקים בתרוה ותפלה באמת. כי חוץ מזה הכל הבל ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א') ופירש רש"י חוץ התורה שנקרא שמש אין יתרון לאדם בכל עמלו וכו', כידוע לכל מי שמשים לב להסתכל על אחריתו. כי כל העסקים והמלאכות והמשא ומתן שכלולים בל"ט מלאכות כולם בשביל לבר ניצוצות הקדושים כידוע ועיקר הבירור על ידי שזוכה את השם יבתרך בשעת המשא ומתן כמו שכתוב (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ועל כן צריכין לעסוק במשא ומתן עם ישראל דייקא כמו שכתוב (ויקרא כ"ה) כי תמכרו ממכר לעמיתך מכור או קנה מיד עמיתך תקנה כמו שדרשו רז"ל ומובא בפירוש רש"י. ועלכ ן ראוי להשתדל בכל מה דאפשר כשהולך בדרך או עוסק במשא ומתן בביתו שיתחבר עם כשרים והגונים ויהיה רגיל בכל פעם לדבר עמהם בדברי תורה ויראת שמים באופן שיזכיר את חבירו או חבירו יזכיר ~ אותו בכל יום מהתכלית האחרון וכמו שכתוב בזוהר הקדוש שאסור לילך בדרך כי אם כשיש עמדו אחד שיעסוק עמו בדברי תורה. ואפילו אם אינו מוצא חברים כאלו בעת המשא ומתן, על כל פנים צריך הוא ליזהר במחשבתו שלא ישכח בהשם יתברך בשעת המשא ומתן ויהיה משתוקק תמיד ברצון חזק להמשיךל את עצמו ואת חביריו העוסקים עמו להשם יתברך ותורתו. כי זה כל כוונת השם יתברך שמסבב עסקי המשא ומתן והמלאכות בעולם שהכל בשביל ברורים כנ"ל. ועיקר שעל ידי המשא ומתן שעוסקים מתחברים בני אדם זה עם שזה עד שסוף כל סוף יתגבר האמת שבלב כל אחד מישראל וימשיך אחד את חבירו עד שישובו כולם להשם יתברך ותורתו והעיקר שיתחברו יחד ויתקבצו אל הקיבוץ הקדוש שיתרבה בשכנים רבים עד אין חקר כנ"ל שזהו בחינת בנין המשכן כנ"ל. נמצא מי שעוסק במשא ומתן בכוונה זאת בודאי הוא עוסק אז במלאכות המשכן. כי כל זה הוא בחינת מעשה המשכן וקיומו וכנ"ל: ~ אות כה וזה בחינת (שמות ל"ה) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות ~ אותם ואז צוום על מלאכת המשכן ודרשו רז"ל (שבת ע') מפסוק זה ל"ט מלאכות. ועל כן הקדים לומר ויקהל משה כי עיקר בנין המשכן היה בשביל הקהלת והקיבוץ והכניסה כדי שיקהלו ויתקבצו כל ישראל שם כדי שיתרבה בית התפלה בריבוי עצום וכו' כנ"ל. ועל כן אז רמז להם ל"ט מלאכות בפסוק אלה הדברים שכל יום במשכן להורות את בני שיראל שיעשו כל ל"ט מלאכות שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן בבחינת מלאכות המשכן. כי עיקר התיקון שיהיה המשא ומתן והעסקים בבחינת מלכות המשכן הוא על ידי בחינת ויקהל משה שהוא מה שהצדיק האמת בחינת משה עוסק להקהל ולקבץ כל נפשות שיראל שזה עיקר בנין המשכן כנ"ל שצריך כל אחד לכווין דעתו בשת המשא ומתן והעסקים שיזכה על ידי זה לתקבץ ולהתחבר עמהם על ידי הצדקה שיתן להם וכו'וכנ"ל: ~ אות כו ועל כן אסור להשתתף עם העובדי כוכבים כדי שלא יתקשר ויתחבר עם העובדי כוכבים שכפי ההתקשרות וההתחברות עמו כמו כן הוא מתרחק מהקשר והקיבוץ של נפשות שיראל. כי העובדי כוכבים הם בהיפך מקדושת קיבוץ ישראל כי עיקר קיבוץ נפשות ישראל הוא בשביל להמשיך בחינת רוח נבואה בחינת קבלת התורה שנמשך מנפשות ישראל כמו שכתוב שם שעל ידי זה זוכין לאמונת חידוש העולם שכל זה נעשה על ידי צדיקי אמת כמו שכתוב שם. אבל העובדי כוכבים בהם נאחז ביותר זוהמת הנחש שהם המנחשים והקוסמים בחינת נביאי השקר ועל כן הם רחוקים מקבלת התורה ועל כן אין האמונה ברורה אצלם ויש להם אמונות כוזביות. על כן צריך איש הישראלי להתרחק מהם ולבלי להשתתף עמהם כדי שלא יתקשר עמהם שלא יתרחק מהקיבוץ הקדוש וכנ"ל: ~ אות כז וזה שאמרו רז"ל ומובא בשלחן ערוך שאסוק להשתתף עם העובדי כוכבים משום ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך שמא יתחייב לו שבועה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה בעולם הוא על ידי הדיבור פה כמו שכתוב (תהלים פ"ט) אודיע אמונתך בפי כמו שכתב אדמו"ר ז"ל האמונה תולה בפה של אדם וכו'. וזה בחינת מה שכתוב שם בתורה הנ"ל על פי בכסא ליום חגינו, שכל התארים והשבחים שאנו מתארין ומשבחין ~ אותו הם כפי בירור המדמה שעל ידי זה מתברר האמונה וכו'. כי עיקר התגלות האמונה הקדושה הוא על ידי התארים והשבחים שישראל עוסקים בכל יום לשבח ולהלל ~ אותו יתברך בפיהם. אבל את זה לעומת זה כי יש פה דובר תהפוכות שהם דברי פיהם של המאמינים באמונות כוזביות אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. וצריך איש הישראלי שלא ליתן להם יניקה כי כל כחם כשחותרים לינק מקדושת ישראל כיודע. ועל כן כשאיש הישראלי גורם ח"ו שנשמא שם אלהים אחרים אפילו מעובדי כוכבים על ידו הוא גם גדול מאד. ועל כןאסור להשתף עם עובדי כוכבים שלא יעבור על לא ישמע על פיך כנ"ל. כי איש הישראלי צריך להשתדל תמיד להגדיל שם ה' בכל מה שיכול שזה כל עבודת האדם בזה העולם שבשביל זה בא לעולם כדי להגדיל שמו יתברך כידוע. ועל כן העיקר להתחבר ולהתקשר להקיבוץ הקדוש של ישראל שעוסקים תמיד להודות ולהלל לשמו הגדול וכל מה שמתרבים יותר נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר בבחינת (משלי י"ד) ברב עם הדרת מלך. כי שמו יתברך משותף בשמינו. וכל אחד מישראל מושרשת נפשו בשמו הגדול יתברך על כן כל מה שמתרבים נפשות ישראל יותר שמתקבצים ומגדלים שמו יתברך נתגדל ונתקדש שמו יתברך יותר ויותר. אבל להיפך כשמשתתף ומתחבר עם העובדי כוכבים אשר פיהם דבר שוא כי מזכירים שם אלהים אחרים ואמונות כוזביות הוא גורם ח"ו להתרחק מהקיבוץ הקדוש כפי התחברותו עמהם על כן אסור להשתתף עמהם וכנ"ל: ~ אות כח ועל כן הקדים להזהיר על שמירת שבת קודם מלאכת המשןכ כמו שכתוב בפרשת ויקהל הנ"ל ובשארי מקומות. כי שבת שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר מעשה המשכן שהוא להגדיל הקיבוץ הקדוש של נפשות שיראל הוא בשביל להגדיל שם ה' שהוא בחינת שבת שהוא שמא דקודשא בריך הוא. כי עיקר האמונה הוא אמונת חידוש העולם כמו שכתוב שם. שזהו בחינת שבת שמורה על חידוש העולם שברא את העולם בששת ימי המעשה ושבת בשבת. ועל כן עיקר קדושת כל הל"ט מלאכות של ימי החול שהם כלל כל העסקים והמשא ומתן עיקר קדושתם על ידי שבת על ידי שממשיכין קדושת שבת לששת ימי החול היינו על ידי אמונת חידוש העולם שזוכין על ידי שבת כנ"ל. שעל ידי זה עיקר הבירור והתיקון של כל הל"ט מלכות של ששת ימי החול שמאמינים שכל המלאכות שעושין בכל הדברים שבעולם כולם ברא השם יתברך יש מאין המוחלט בששת ימי המעשה שבהם עשה ה' כל מלאכתו ושבת בשבת כמו שכתוב (בראשית ב') ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכו'. ועל ידי זה עיקר התיקון של כל המלאכות והעסקים והמשא ומתן שעושין בימי חול שיהיה בבחינת מלאכת המשכן שנזכר לעיל. על כן הקדים שבת למלאכת המשכן וכנ"ל: מפתחות ומראה מקומות על פי סדר הפרשיות מכל פסוקי חמשה חומשי תורה המובאים בספר לקוטי הלכות: (בראשית) בראשית ברא אלקים. בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה וכו' בהלכות תפילין הלכה ה' אותא' כ"ז. בראשית ברא אלהים סופי תיבות אמת בהלכות תפילין הנ"ל אותמ"א. אנשי המעמד היו קורין בכל יום בפרשת בראשית ובפרשת האזינו. בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח'. בראשית ברא וכו' וכל הפרשה עד יום אחד הלכות תפילין הלכה ז' אותד'. והארץ היתה תהו ובהו וכו' ורוח אלהים דא רוחו של משיח וכו' בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח'. ויבדל אלהים בין האור ובין החשך וכו'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"א. ויהי ערב וכו' יום אחד. וכן ביום ב' כתיב ויהי ערב וכו'. בהלכות ציצית הלכה ג' אותט"ו. כי טוב הנאמר בכל מעשה בראשית הלכות השכמת הבקר הלכה א'. יקוו המים וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותמ"א. שני המאורות הגדולים וכו' מיעוט הירח ותיקונה הלכות ציצית הלכה ג' מ~ אות י"ז ואילך. אלה תולדות וכו' בהבראם באברהם. הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותה', ובהלכות תפלה הלכה ד' אותה'. כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ז. ובהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ב. בריאת אדם וחוה וחטאם וגזירות המיתה וכו' ותשובתם ותקונם הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותה'. ובהלכות ציצית הלכה ג' אותי"ג, והלכה ה' אותי'. והלכות תפילין הלכה ה' אותי"ח, ל"ו. והלכות תפילין הלכה ו' אותד'. ו'. י"ג כ"ב. והלכות ברכת השחר הלכה ג' אותב'. ועפר תאכל וכו'. הלכות תפילין הלכה ה' אותמם. כתנות עור בקדמייתא כתנות אור וכו'. בהלכות תפילין הלכה ז' אותה'. כל ענין קין והבל. בהלכות ציצית הלכה ג', והלכה ד': ~ אות נח ענין נח ששתה מן היין וכו'. ויקח שם ויפת את השמלה וכו'. הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א וכו'. ארו כנען עבד עבדים וכו'. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"ב וי"ח. ענין אברהם שיצא מתרח וענין נמרוד שחלק עליו. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד' ח' וכו' לך לך) לך לך נפיל אפים הלכה ו' אותח'. לך לך מארצך וכו' אל הארץ וכו' נסמך לפרשת וימת תרח בחרן בהלכות תפילי הלכה ה' אותי"ד. ענין לקיחת שרה לבית פרעה ולבית אבימלך בהלכות ציצית הלכה ד' אותכ"ד והלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ז. ויחלק עליהם לילה וכו'. בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותד'. ויוצא ~ אותו החוצה וכו' בהלכות הנ"ל אותי"ב. ותרדמה נפלה על אברם וכו' בהלכות הנ"ל. ענין אברהם שלקח את הגר וענין יצחק וישמעאל בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. אני אל שדי. שיש די באלקותי לכל בריה. בהלכות תפילין הלכה ו' אותח'. ולא יקרא עוד וכו' והיה שמך אברהם. הא דאברהם בהלכות תפילין הלכה ז' אותח': וירא) ענין מעשה של בנות לוט שמשם נשתלשל לידת דוד ומשיח בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד'. הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים בהלכות ציצית הלכה ה' אותכ"ד. ותרא שרה את וכו' מצחק וכו' כי לא יירש וכו'. בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. עקידת יצחק בהלכות תפלה הלכה ה' אותב': חיי שרה) ויהיו חיי שרה מאה שנה כו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ח. קרית ארבע מערת המכפילה הלכות הנ"ל אותל"ט. ואברהם זקן בא בימים הלכה הנ"ל אותמם: תולדות) שני גוים בבטנך. וענין יעקב ועשו בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותג'. יעקב לקח הבכוה מעשו בהלכות תפילין הלכה ד' אותב', ובהלכה ה' אותל' ולהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותח'. כל הפרשה של ויהי כי זקן יצחק וכו' וענין המטעמים כו' והברכות שקבל יעקב וכו' הלכות ציצית הלכה ח' ט' וכו' הלכות ברכת השחר הלכה ג' הלכה ד'. יעקב ברח מעשו אל לבן הלכות ברכת השחר הלכה ג' ובענין קדיש: ויצא) ויפגע במקום שקפצה לו הארץ ויקח מאבני וכו' הלכות ציצית הלכה ג' ח'. ופרצת ימה וקדמה וכו' בהלכות הנ"ל י"ח. ועיני לאה רכות הלכות תפילין הלכה ב' אותט'. ענין יעקב עם לבן ומביתו הוצי לאה ורחל וכו' בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותל"א. הלכות תפלה הלכה דף אותי"ז. יעקב וכל האבות היו רועי צאן הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותל' ל"א. כי ראה ה' בעניי. כי שמע ה' כי שנואה אנכי וכל בחינת הי"ב שבטים הלכות תפלה הלכה ה'. הפעם אודה את ה' הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ד. נפתולי אלהים נפתלתי בהלכות תפילין הלכה ה' אותמ"ג. אסף אלהי את חרפתי. יוסף ה' לי בן אחר בהלכות השכמת הבקר הלכה ד' אותי"ז. ובהלכות נטילת ידים שחרית הלכות ד' אותז'. ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ב. עד הגל הזה שם אותהנ"ל: וישלח) עם לבן גרתי הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש מעבר יבק וכו'. ויעבר את אשר לו הלכות תפילין הלכה ה' אותי"א. מ"א. ח' מלכי אדום לפני מלך מלך לבני ישראל בהלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ב: וישב) וישב יעקב וכו' והפסוקים הסמוכים וענין מחלוקת השבטים על יוסף הלכות השכמת הבקר הלכה ד' אותט"ז, והלכות ברכת השחר הלכה ג' אותי"ז. ענין יהודה ותמר שמשם נמשך דוד משיח הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותד'. ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו הלכות תפילין הלכה ו', ל"ג: מקץ) חלום פרעה ופתרונו על ידי יוסף הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותז': ויגש) ויבך על צואריו וכו' שהיה קורא את שמע הלכות קריאת שמע הלכוכה ד', ט"ו. רועי צאן עבדיך וכו'. וכן יעקב היה רואה צאן הלכות תפלה הלכה ד', י"ז: ויחי) וישתחו ישראל על ראש המטה שהיתה מטתו שלימה הלכות תפלה הלכה ה' אותב'. האלהים אשר התכלו אבותי לפניו בהלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ז. ויקרא יעקב לבניו וכו' הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותט"ז, הלכה ו' אותכ"ו. לישועתך קויתי ה', גד גדוד וכו' הלכות תפלה הלכה ה' אותג'. נפתלי אילה שלוחה וכו', שם. בן פורת יוסף וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותז'. מאשר שמנה לחמו והוא ראשי תיבות שלום. השם גבולך שלום חלב חטים וכו'. בחינת שמנה לחמו כמבואר בדבריו ז"ל שכפי השלום כן הפרנסה: שמות) ויהי כי יראו המילדות וכו' ויעש להם בתים הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו. והנה נער בוכה שם, משה שין מ"ה, שם. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וכל הפרשה בהלכות ציצית המחובר להלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד'. אהי אשר אהיה הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ו. זה שמי לעולם הלכות תפילין הלכה ז', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ג. וזה זכרי לדר דר הלכות תפילין הלכה ה', ל"א, ל"ז. שלח נא ביד תשלח הלכות ברכת השחר הלכה ' אותיוד. הלא אהרן אחיך וכו' וראך ושמח בלבו הלכות תילין הלכה ו', ט'. בני בכורי ישראל הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. תכבד העבודה וכו' ואל ישעו בדברי שקר ומאז וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"ט: וארא) ולא שמעו אל משה מקוצר רוח הלכות תפילין הלכה ה' אותי"ב. ולמען תספר שמי בכל הארץ הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ז. והפשתה והשעורה נכתה וכו' הלכות ציצית הלכה ג', כ"ה: בא וישאלו כלי כסף וכו' הלכות ברכת השרח הלכה ה' אותי"ד. כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור וכו', ומעלת קימת חצות הלכות השכמת הבקר הלכה א', כ"ז. והלכה ו', י"ב. אל תאכלו כי אם צלי אש הלכות תפילה הלכה ד' אותי"ז. וגם ערב רב וכו' בהלכות קריאת שמע שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ז. וגם צדה לא עשו להם הלכות ברכ השחר הלכה ה' אתו י"ב. בבית אחד יאכל בהלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. והיה כי יאמרו אליכם בניכם וכו' שאלת הד' בנים הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' אותי"ד. ל~ אות על ידכה יד כהה הלכות לבישת בגדים המחובר להלכות השכמת הבקר הלכה ד'. תפילין ולזכרון בין עיניך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד הלכות תפילין הלכה ה: ~ אות צו בשלח) ויקח משה את עצמות יוסף עמו הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותי"ג וכו'. המבלי אין קברים במצרים, וכן שאר הנסיונות שנסו את השם יתברך הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. רדיפת פרעה אחרי ישראל אחרי שיצאו משם וקריעת ים סוף הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד' אותג'. הלכות תפילין הלכה ה', מ"א. וירא ישראל את היד הגדולה וכו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו הלכות תפילין הלכה ה', ל"ה. שר לא נאמר וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', י"ז.מקדש ה' כוננו ידיך הלכות תפלה הלכה ד', כ"א. פרשת המן הנני ממטיר לכם לחם וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', ט"ו. כי לא ידעו מה הוא הלכות תפילין הלכה ה', ל"ו. היש בה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק הלכות תפילין הלכה ה', ל', וכו'. והיה כאשר ירים משה ידו וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', י"ב. כי יד על כס י"ק הלכות ברכת השחר הלכה ג', מ"א. מלחמה לה' בעמלק מדר דר הלכות תפילין הלכה ה', ל"א. הלכה ז' אותז': יתרו) קבלת התורה אחר יציאת מצרים הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד', ד', ד' י"ד. ואשא אתכם על כנפי נשרים דא כנפי מצוה הלכות ציצית הלכה י' ט'. שת ימים תעבוד ועשית וכו' וביום השביעי שבת הלכות ברכת השחר הלכה ג', מם: משפטים) כי היא כסותה לבדה דא ציצית הלכות ציצית הלכה ג', הלכה ד'. היא שמלתו לעורו דא תפילין הלכות תפילין הלכה ד', ל"ו: תרומה) מלאכת המשכן הלכות השכמת הבקר הלכה א'. ועשו לי מקדש הלכה ז', י"ג. ארון העדות הלכות ברכת השחר הלכה ג', ט"ו: תצוה) אשחר מצות עשיית המשכן נסמך מיד מצות הדלקת נרות המנורה וכן בפרשת בהעלותך הלכות ברכת השחר הלכה ה', כ"א. חשן משפט אורים ותומים הלכות תפילין הלכה ו' אותט': כי תשא) כי תשא את ראש. ענין שקלים בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותד', הלכות ציצית הלכה ז' אותח', הלכות תפילין הלכה ו', כ"ה. קטרת הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות קריאת שמע הלכה ב', הלכה ד' אותי"ד, הלכות תפלה הלכה ד' אותט"ז. ענין י"ג מדות של רחמים, ואם אין מחני נא, וענין שבירת הלוחות הלכות נפילת אפים הלכה ו' אותו' ז'. ואם אין מחני נא, ומשה יקח את האהל וכו' אני בכעס ואתה בכעס מי יקרבם הלכות השכמת הבקר הלכה ד'. אותי"א בהלכות חנוה המחובר שם. ונפלינו אני ועמך הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"א. אני אעביר כל טובי וכו' י"ג מדות של רחמם הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ט, הלכה ה' אותח', הלכות תפילין הלכות ה' אותו'. הנה מקום אתי הלכות ציצית הלכה ג', כ'. וראית את אחורי זה קשר של תפילין הלכות תפילין הלכה ה' אותכ"א. כי קרן עור פניו הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו: ויקרא) קרבנות הלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ג, הלכה ה' אותי"ד, הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכה ה' אותט"ו, הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותי"ד, הלכות תפלה הלכה דף אותט"ו: צו את אהרן וכו' ביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס הלכות תפלה הלכה ד' אותט"ו. תודה באה מחמץ ומצה וענין הד' צריכין להודות שהם מביאין קרבן תודה בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותט"ו: שמיני) פגם נדב ואביהוא בהלכות ציצית הלכה ו' שנכללת בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ד': תזריע) וביום השמיני ימול בשר וכו' מצות חיתוך ופריעה הלכות תפילין הלכה ז' אותז': מצורע) ורחץ את בשרו במים וטהר בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"א: אחרי) ענין הגורל של יום כפור, וכל אדם לא יהיה באהל מועד הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ג, ל"ז. נפילת אפים הלכה ו' אותד' הלכות קריאת שמע הלכה דף, י"ג. התענית של יום כפור הלכות תפילין הלכה ו', ל': קדושים) לא תאכלו על הדם הלכות תפלה הלכה ג' אותו': אמור) שבת ויום טוב לאו זמן תפילין הלכות תפילין הלכה ב' אותו'. הלכה ו' אותד': שבת) הלכות ציצית הלכה ג' אותי"ח, הלכה ה' ט"ו. הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמם: פסח) הלכות נטילת ידיםפ שחרית הלכה ב', הלכה ה', הלכות תפילין הלכה ו' אותל"א. ספירת העומר והנפתו הלכות ציצית הלכה ג' אותי"א וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ג, ל"ח: שבועות) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב', הלכות ברכת השחר הלכה ג'. ובענין קדיש אותי"א הלכות קריאת שמע הלכה ה'. חמץ תאפנה הלכות ברכת השחר הלכה ה', ט"ז: ראש השנה ומצות שופר) הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' הלכות תפילין הלכה ה': יום טוב בכלל) הלכות ציצית הלכה ה' אותט"ו, הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש: בהר) כי לי בני ישראל עבדים הלכות ברכת השחר הלכה ד' מ"ד: במדבר) דגלים הלכות קריאת שמע הלכה ה' אותו': נשא) ברכת כהנים הלכות ברכת השחר הלכה ד' אותכ"ה, הלכות תפלה הלכה ג', הלכות נשיאת כפים הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה': בהעלותך) בהעלותך את הנרות וכו' בהלכות קריאת שמע הלכה ו' מחובר להלכות ברכת השחר הלכה ה' אותמ"ד. מעשה המנורה וכו' מקשה הוא שם מ"ה. והאיש משה עניו מאד הלכות תפילין הלכה ה' ~ אותל"ו. בחלום אדבר בו הלכות ציצית הלכה ה' אותי"א, הלכות קריאת שמע הלכה ה', ח': שלח לך) פרשת ציצית בהלכות ציצית. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם הלכות תפילין הלה ה' אותל"ד.הסמיכות של כל הסדר שלח לך הלכות ציצית הלכה ה' בסוף: קרח) ענין קרח וכל הפרשה הלכות תפילין הלכה ו', כ' וכו'. הלכות ציצית הלכה ז' אותז'. מצות תרומה ומעשר הלכות קריאת שמע הלכה ג' אותז'. ופדויו מבן חדש הלכות תפילין הלכה ה' אותכ': חוקת) ענין פרה אדומה בהלכות השכמת הבקר הלכה א' אותי"ב: בלק) ענין מעשה בלעם וכו' הלכות תפלה הלכה ו' הנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותע"ב, ע"ג. הן עם לבדד ישכון מי מנה עפר יעקב שם אותפ"ז. מן ארם ינחני בלק, בענין קדיש, הנה ברך לקחתי הלכות קריאת שמע הלכה ד' אותו'. ראשית גוים עמלק וכו' הלכות תפילין הלכה ה', ל'. הלכות ברכת השחר הלכה ג' בענין קדיש: פינחס) ענין פינחס שקנא קנאת ה' צב~ אות הלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' אותפ"ח וכו'. פינחס זה אאליהו שעל ידו בא תחיית המתים הלכות תפילין הלכה ו', יוד. פרשת התמיד שני כבשים בכל יום הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותכ"ז, הלכות תפלה הלכה ד', ט"ו: ואתחנן) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום הלכות תפילין הלכה ה', כ"ה. כה' אלקינו בכל קראנו אליו ולא למדותיו הלכות ברכת השחר הלכה ג', ל"ד. והודעתם לבניך ולבני בניך הלכות תפילין הלכה ז', ו'. וידעת היום והשבות אל לבבך הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג', י"ג. הלכות תפילין הלכה ו', ט"ו. קריאת שמע וברכותיה בהלכות השכמת הבקר הלכה א', הלכות ברכת השחר הלכה ג', בענין קדיש. הלכות ברכת השחר הלכה ה' אותכ"ח, כ"ט. הלכות קריאת שמע הלכה ד' בסוף. ואהבת וכ' בכל לבבך בשני יצריך הלכות ברכת השחר הלכה ג', י"ח. אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. כי אתם המעט וכו' שאתם ממעיטין עצמיכם הלכות תפילין הלכה ו' אותב' כ"ה: עקב) מצות ברכת המזון ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ט"ו, הלכות ציצית הלכה ה'. פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת וכו' הלכות נטילת ידים הנ"ל אותט"ו, הלכות תפילין הלכה ו', י"ב. הלכות תפלה הלכה ג' אותא', ו'. ארבעים יום לחם לא אכלתי וכו' הלכות תפילין הלכה ו' אותי"ב. ושני לוחות הברית על שתי ידי הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ג' אותג'. מעלת ארץ ישראל תמיד עיני ה' אלקיך בה, הלכות תפילין הלכה ה'. למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה, הלכות תפילין הלכה ו': ראה) בנים אתם לה' וכו', הלכות ברכת השחר הלכה ג' אותמ"ה. כי יהיה בך אביון וכו' פתח תפתח וכו' מצות צדקה, הלכות תפילין הלכה ו' אותכ"ה וכו'. בענין קדיש הלכות תפילין הלכה ו' י"ג: שופטים) כי יפלא ממך וכו' בין דם לדם וכו'. וקמת ועלית אל המקום וכו'. לא תסור מן הדבר וכו'. הלכות ציצית הלכה ג' י"ב. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים וכו' גדילים תעשה לך, הלכות ציצית. ענין פרשת זכור הלכות השכמת הבקר הלכה א' י"ב. הלכות ציצית הלכה ז' אותיוד: כי תבא) וידוי ביכורים ארמי אובד אבי הלכות תפילין הלכה ו' אותל"ז הלכות ברכת השחר הלכה ה' בענין קדיש. היום הזה נהיית לעם. בכל יום יהיו בעינך כאלו היום נכנסת עמו בברית. הלכות תפילין הלכה ה' אותה'. וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך אלו תפילין וכו' הלכות תפילין הנ"ל אותל"ו: נצבים) בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד וכו'. מלמד שנסתמו וכו' הלכות תפילין הלכה ה' אותל"ו: וילך) ואנכי הסתר אסתיר ועתה כתבו לכם וכו'. וענתה השירה וכו'. הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח': האזינו) שירת האזינו, כי חלק ה' עמו ימצאהו בארץ מדבר וכו' הלכות השכמת הבקר הלכה א' אותח': וזאת הברכה) שמע ה' קול יהודה. הלכות תפלה הלה ה' אותג'. לא כהתה עינו ולא ס ליחה הלכות תפילין הלכה ה' ל"ו. ולא ידע איש את קבורתו וכו' בחינת למעלה מן המקום הלכות ציצית הלכה ג' אותח': מפתחות לימים טוביםובהם נכל חנוכה ופוריםוד' פרשיות: הלכות פסח וספירה ושבועות) בהלכות נטילת ידים שחרית הלכה ב' ובהלכות ד' מהנ"ל. הלכות תפילין הלכה ה אותי"ג הלכות ברכת השחר הלכה ו אותיוד:
See the teaching beginning "Mai chaza d'azil l'haicha d'midlei minei" in Siman 29; see what is written there. One must guard the garments very carefully from stain and dirt, and they should be clean, as it is written: "B'chol eis yih'yu v'gadeicha levanim" — "At all times let your garments be white" (Koheles 9:8). For the garments are the aspect of Malchus [Kingship / Sovereignty], the aspect of: "Melech haKavod" — "King of Glory" (Tehillim 24:10), etc. And then the Shechinah is in the aspect of: "Madu'a adom lilvusheicha" — "Why is there red upon Your garments?" (Yeshayahu 63:2) — the aspect of menstrual blood. And this is the aspect of the blemish of transgressions that come through the 365 sinews. And to rectify them, one must perform specifically the Tikkun HaKlali [the General Rectification] — the aspect of bris [the covenant / sexual purity] — the aspect of: "Kanesher ya'ir kino" — "As an eagle stirs its nest" (Devarim 32:11) — which arouses the mochin, and from there whiteness is drawn to all the 365 sinews, etc. And the sins become whitened, in the aspect of: "Im yih'yu chata'eichem kashanim, kasheleg yalbinu; v'im ya'dimu katola, katzemer yih'yu" — "If your sins be like scarlet, they shall become white as snow; and if they be red as crimson, they shall become like wool" (Yeshayahu 1:18) — the aspect of the scarlet thread that whitens the sins, etc. — see there well. And this is the aspect of tzitzis. For the general principle is that one must guard the garments very carefully so that the chitzonim [external forces / forces of impurity] do not cling to them, for it is their way to cling to the garments, as our Sages, of blessed memory, said (Berachos 6a): "Hanei ma'anei d'Rabbanan d'valu minayhu" [these garments of the Sages that wear out from them (i.e. from the demons)]. For they [the garments] are the lowest and outermost level of holiness, and there it is their way to cling. And therefore, all the blemishes of all the sins, G-d forbid, are recognized and imprinted upon them. And likewise, in the opposite direction, all the mitzvos are also imprinted upon the garments. For through the mitzvos, from them [the garments] is fashioned the chaluka d'Rabbanan [the robe of the Sages — the garment of the soul in the World to Come], which are the coverings and garments for the neshamah, so that the chitzonim should not cling to it. For when the garments are clean, they are a great protection, as explained elsewhere (Siman 127). And therefore, one must guard the garments very carefully, as above. And therefore, the Torah commanded regarding tzitzis that hang upon the garments, for tzitzis are a protection for the garments so that the chitzonim should not cling to them. And through this, the entire Torah is guarded — both the positive mitzvos and the negative mitzvos — for upon them [the garments] everything is imprinted, as above. And this is what is written: "Ur'isem oso uz'chartem es kol mitzvos Hashem" — "And you shall see it, and you shall remember all the mitzvos of Hashem" (Bamidbar 15:39), as above. For through the tzitzis, the mochin are elevated, and from them whiteness is drawn to all the 365 sinews, in the aspect of: "At all times let your garments be white" — "b'gadeicha" [your garments] specifically — which can also be read as "b'gideicha" [your sinews], as written there. For tzitzis are the aspect of the Tikkun HaKlali — the aspect of: "As an eagle stirs its nest" — "nishra da rucha" [the eagle, this is the spirit] — this is the aspect of tzitzis, the aspect of: "Me'arba haruchos bo'i haruach" — "From the four winds, come, O spirit" (Yechezkel 37:9) — which are the aspect of the four tzitzis, as our Rebbe wrote (Siman 8). And this is what our Rebbe wrote (Siman 7) — that tzitzis are a protection against sexual immorality. And this is what our Sages, of blessed memory, said (Shabbos 153a): "'At all times let your garments be white' — this refers to tzitzis." And the corners of the tzitzis are the aspect of the wings of eagles, the aspect of: "Va'esa eschem al kanfei nesharim" — "And I carried you on wings of eagles" (Shemos 19:4). And through them, the mochin are aroused, and from them whiteness is drawn to the 365 sinews. And this is the aspect of the 32 threads [ל״ב = 32 — the four sets of eight threads] of the tzitzis. Eagles are the aspect of the drawing of the whiteness that is drawn from the heart [לֵב = 32] to all the 365 sinews. For all the sinews are dependent upon the heart and draw sustenance from there. And through the elevation of the mochin, the whiteness is drawn from the brain to the heart, and there the blood becomes refined and becomes fat. For the heart is the aspect of Binah liba [Binah is the heart]1 — which is "the mother of understanding"2 — and it is the place of the chazeh [the chest / the division point of Ze'ir Anpin]. And from there the whiteness is drawn, in the aspect of the blood becoming refined and becoming fat. And from there come the tzitzis — the aspect of specifically 32 white threads. And then the garments become white, as above — the aspect of a white tallis. And this is the aspect of: "If they be red as crimson, they shall become like wool" — "like wool" specifically — the aspect of tzitzis of wool. And this is the aspect of techeiles, which alludes to the fact that the blood has become refined and turned into fat. For techeiles is the joining of black and white,3 and black is the aspect of menstrual blood, as our Sages, of blessed memory, said (Niddah 20a): "This black — it is [really] red," etc. And the techeiles indicates that the blood has already been refined and the blackness has been transformed into whiteness. And this is the aspect of tzitzis of wool and linen. For the garments are the aspect of Malchus, and the primary building and rectification of Malchus is through Chesed [lovingkindness] and Din [judgment]. And this is the aspect of tzitzis of wool and linen — for wool is the aspect of Chesed, the aspect of the scarlet thread that whitens sins; and linen is the aspect of Gevuros [severities], as it is written: "V'Gavriel lavush badim" — "And Gavriel was clothed in linen" (Yechezkel 9:2; see Shabbos 55a). And therefore, "garments" mentioned in the Torah without further specification refer to wool and linen (Menachos 39b) — for the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, are from wool and linen specifically — which are Chasadim and Gevuros, as above. And this is the aspect of the prohibition of sha'atnez — wool and linen together. For the primary rectification is when there is a decision and peace — that is, when there is the power to sweeten the Gevuros and transform them into Chasadim, in the aspect of the blood becoming refined, etc. And then from them is fashioned the aspect of Da'as — [and this is what our Rebbe said (Part I, Siman 56): that peace depends upon Da'as, for Da'as is the aspect of the joining of two opposites, which are Chesed and Gevurah] — through which comes the primary building and rectification of the garments, which are the aspect of Malchus, as above. And this is accomplished through tzitzis, through which the mochin are elevated and whiteness is drawn into the sinews to sweeten the Gevuros. And the main power for this is through the techeiles, for the primary power to sweeten them is through the techeiles. For one must sweeten them at their root, and this is the aspect of techeiles, which is the kurseya d'dina [the Throne of Judgment],4 and through it [the Throne] comes their sweetening — which is also the aspect of techeiles, the joining of black and white, namely, the resolution and peace between Chesed and Din. And therefore, when there is the techeiles of tzitzis, then there is resolution and peace between Chesed and Din, between wool and linen — and then the garments are completed through them. But when there is no techeiles in the tzitzis, it is forbidden to wear wool and linen together. For the chitzonim cling to the garments, and the main source of their power and sustenance is when there is no peace and there is machlokes [strife / discord], as our Rebbe wrote (Part I, Siman 62) — that the primary sustenance of the chitzonim is from machlokes, which is the aspect of the murkiness of Da'as — the opposite of peace. And this is the prohibition of sha'atnez. But when there are tzitzis, sha'atnez is permitted, as above — and this is specifically when there is techeiles, which is the aspect of the resolution. Then sha'atnez is permitted in tzitzis, as above. But in our time, when there is no techeiles — for we do not have the power in the time of exile to transform the Gevuros into Chasadim, to whiten the redness — the primary tzitzis of ours are only white tzitzis, which are the aspect of protection alone — that they should not cling to us any further. Therefore in our time, when there is no techeiles, kil'ayim is forbidden in tzitzis, for we do not have the power to bring resolution and make peace because there is no techeiles, because we are in exile, as above. And therefore, the primary tzitzis of ours are only of wool, as the Rema rules (Siman 9, Se'if 2) — for it is sufficient for us to extricate ourselves and draw whiteness upon ourselves so that they should not cling further. But we do not yet have the power to transform the Gevuros into Chasadim. For tzitzis of linen only applies in the time when there was techeiles, for then there was resolution and peace, as above. And this is the aspect of the five double knots [ה׳ = 5] that are in the tzitzis — they are the aspect of the five Chasadim and five Gevuros, from which the garments, which are the aspect of Malchus, are built. And behold, the conclusion that emerges from all the above is that tzitzis are the aspect of the Tikkun HaKlali, the aspect of guarding the bris. And this is what our Rebbe said elsewhere (Part I, Siman 7) as well — that tzitzis are a protection against sexual immorality. And therefore, there are 39 windings in them — this is the aspect of guarding the bris, which is the aspect of Vav [ו], the aspect of added holiness, as our Rebbe said in the teaching "Ani Hashem Hu Shemi" (Siman 11). And this is what is written regarding tzitzis: "Vih'yisem kedoshim lEilokeichem" — "And you shall be holy to your G-d" (Bamidbar 15:40). And the Vav is the aspect of "tal oros" [the dew of lights], as there. And they are the aspect of the 39 windings and the 13 chulyos [sections between the knots] — they are the aspect of the Vav.5 And the prescribed length is twelve finger-breadths — an allusion that through meriting the Tikkun HaKlali, one's soul becomes subsumed within the twelve tribes of Kah [י-ה] — and this comes about through the Tikkun HaKlali, as our Rebbe wrote (Siman 36). And through tzitzis, which are the rectification of the garments — the aspect of the Tikkun HaKlali — then speech is released. And then one can speak a prayer that is received. And therefore, the primary tefillah is performed while wrapped in tzitzis. And therefore, the Holy One, blessed be He, taught Moshe the order of prayer while wrapped in tzitzis, as our Sages, of blessed memory, said (Rosh Hashanah 17b): "This teaches that the Holy One, blessed be He, wrapped Himself in a tallis and taught Moshe the Thirteen Middos [Attributes of Mercy]." For the Thirteen Middos are the aspect of tikkunei d'dikna [rectifications of the beard], the aspect of wool, the aspect of "Min hameitzar karasi Kah" — "From the straits I called upon G-d" (Tehillim 118:5) — the aspect of a tallis of wool. And this is the meaning of: "Tefillah le'ani ki ya'atof, v'lifnei Hashem yishpoch sicho" — "A prayer of the poor man when he is enveloped, and before Hashem he pours out his speech" (Tehillim 102:1). That is, through the enveloping of tzitzis, which is the garment of the Shechinah — d'hi aniyah b'galusa [for She is impoverished in exile], as written in the holy Zohar7 — through this, "before Hashem he pours out his speech" in prayer. For through this one is able to speak, as above. And therefore, one must be very exacting that the garments should be clean at the time of prayer,8 for when the garments are clean, this is the aspect of the Tikkun HaKlali. And then one can speak a prayer that is received. And this is what is written in the holy books — that one who is wearing sha'atnez, his prayer does not ascend. For sha'atnez is the aspect of blemishing the garments, and then one cannot speak a prayer that is received, as above. ## Segment 3
וזה בחינת חנוכה. כי העיקר הוא אמונת חכמים כי העיקר הוא התכלית וצריך כל אדם לחוס על עצמו ולחשוב תמיד בכל יום על תכליתו הנצחי. ומה יהיה סופו וכו'. ולזכות לתכלית טוב באמת אי אפשר כי אם על ידי אמונת חכמים. כי אי אפשר להאדם להגיע ולחזור למקור נשמתו כי אם על ידי החכמים הצדיקים האמתיים. כי אפילו כשרים ויראים ועוסקים בתורה. אינם יכולי להגיע לשלימותם כי אם על ידי צדיקים אמתיים. מכל שכן מי שפגם איזה פגם מכל שכן וכל שכן מי שפגם ועבר הרבה ח"ו. כמצוי עכשיו מאד בעוונותינו הרבים כאשר כל אחד יודע בנפשו. בוודאי אי אפשר לרפאותו בנפש וגוף כי אם על ידי הצדיקים הגדולים הנפלאים באמת שיודעים לדרוש את התורה בי"ג מדות בשלימות באמת ויודעים שרשי נפשות של כל אחד מישראל בהתורה וכו' וכו' על כן אי אפשר לאדם לבוא לתכליתו הנצחי כי אם על ידי אמונת חכמים ולבא לאמונת חכמים הוא על ידי נדר כי על ידי נדר הוא עולה לשורש שהחכמים מושרשים שם וכו' כנ"ל. והענין. כי מה שהרבה רחוקים מאמונת חכמים אמתיים. הוא רק מחמת חכמות עולם הזה שהם חכמות של הבל שיש לכל אחד וכל אחד הוא חכם בעיניו. ובאמת מי שיש לו איזה נקודה מהמוח האמתי בקדקדו בקל יכול להבין שכל החכמות של העולם הזה הם שטותים הבל הבלים ואינם בכלל חכמה כלל מאחר שעל ידם אינו יכול לבוא לתכליתו האמתי והנצחי שהוא העיקר. כמו שכתוב הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם. וכתיב איך תאמרו חכמים אנחנו וכו' וכתיב אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל וכו' כי עיקר החכמה האמתית הוא חכמת הצדיקים הגדולים האמתיים שזכו להתחכם באמת לחשוב על תכליתם הנצחי להכין להם צידה לדרכם הארוך עד שזכו לזה בשלימות. כי זה עיקר החכמה באמת בבחינת איזהו חכם הרואה את הנולד. שעיקר החכמה הוא כשמסתכלין על סוף כל דבר מה יהיה נולד ונצמח מזה העסק והחכמה והעיקר הוא הסוף האחרון שצריך כל אחד להשכיל על דרכיו ולהתיישב היטב מה יהיה נולד ממעשיו ועסקיו בסוף האחרון. אשר לזה אין זוכין בשום חכמה שבעולם הזה כי אם על ידי חכמות הצדיקים האמתיים שהם חכמת התורה באמת. על כן אי אפשר להגיע לאמונת חכמים כי אם על ידי נדר. כי עיקר חכמות הצדיקים שהם החכמים האמתיים הוא להשתדל לפרוש את עצמו מזה העולם לגמרי עד שזכו לזה בשלימות ששברו כל התאוות בתכלית עד קצה האחרון לגמרי ופרשו עצמן מזה העולם מכל וכל ולא נשאר להם שום נדנוד וריח משום תאוה של זה העולם. ורק צדיקים כאלה הם יכולין לתקן כל העולם ולהחזירם למטה כל מי שרוצה להתדבק בהם. כי כל אדם צריך להגיע לזה לתכלית הפרישות בקדושה באמת.וזה עיקר תכליתו לנצח אשרי הזוכה לזה. אבל לאו כל אדם זוכה לזה. וזעירין אינון זכיין לזה בשלימות באמת על כן עיקר התיקון של שאר בני אדם הוא על ידי התקרבות לצדיקים כאלו להם ולתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם וכו'. כי הצדיקים האמתיים יכולין לתקן ולרפאות כל אדם שבעולם אף על פי שהוא חולה גדול בנפש וגוף. כי כמו שהמבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו כמו שאמרו רז"ל וכמבואר הענין היטב בהתורה הזאת כמו כן להיפך מדה טוב מרובה להמאמין הצדיקים ותלמידיהם שהם התלמידי חכמם האמתיים אין מכה בעולם בגוף ונפש שלא יהיה לה רפאוה על ידם בבחינת ולכל בשרו מרפא הנאמר על התורה. כי התורה אין ידועין כי אם הצדיקים האמתיים שפרשו את עצמן מתאות עולם הזה לגמרי לגמרי שהם החכמים האמתיים כנ"ל שהם יודעים לדרוש את התרוה ולפרש ולבאר כל הדרכים והעצות והנתיבות והתחבולות שצריך כל אדם שבעולם הרוצה לגשת אל הקדש באופן שיוכל כל אחד לקבל רפואה לכל מיני חולי הנפש והגוף שבעולם. אבל לאו כל אדם יודע היכן הם הצדיקם האלו. ואיך זוכין להאמין בהם ולהתקרב אליהם באמת. על כן העצה לזה הוא נדר שידור איזהו נדר ויקיים אותו מיד כמבואר בהתורה הזאת כנ"ל. כי כל הנדרים הם בחינת פרישות כמו שאמרו רז"ל נדרים סיג לפרישות. כמו שכתוב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'. שכל הנדרים של הכשרים הרוצים להתקרב אל האמת הוא איזהו נזירות ופרישות שרוצה להזיר ופרוש את עצמו מאיזהו תאוה כדי להתקרב לה'. וגם כשנודר איזהו נדר להקדש וצדקה הוא גם כן בחינת פרישות. כי בעד זה הממון שנודר לצדקה היה יכול לקנות לעצמו איזהו דבר תאוה אכילה ושתיה וכיוצא. והוא שובר תאותיו ופורש את עצמו מזאת התאוה שהיה יכול להשיג על ידי זה הממון ולוקח הממון ומנדר אותו לה' לצדקה והקדש בית הכנסת ובית המדרש. נמצא שהנדרים הם בחינת פרישות על כן על ידי הנדר הוא עולה ומקשר עצמו להצדיקים האמתיים שזכו לתכלית הפרישות בשלימות וזוכה לאמונת חכמים ולהתקרב אליהם. מאחר שהשם יתברך רואה שממשיך עצמו לדרכיהם ומקבל על עצמו איזה בחינת פרישות על ידי נדר שהוא בחינת פלא כנ"ל. על יד זה זוכה להאמין בהחכמים הצדיקים הנפלאים שזכו לפליאות חכמה ופרשו עצמן מזה העולם לגמרי. וזהו הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים וכו' שישראל מבקשין שהשם יתברך יגיד להם איכה איפוא הוא הרואה האמתי והשם יבתרך משיב להם. אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן שתלך בדרכי אבותיך הראשונים כמו שפירש רש"י שם. היינו שתשתדל ותאה שלא תטעה את עצמך שלא תבקש את הרועה והמנהיג בשביל הנאת עצמך כדי שתגיע לאיזה כבוד ופרנסה והתמנות כפי המצוי עכשיו הרבה בעוונותינו הרבים. רק כל חפצך ותשוקתך למצא הרועה והמניג יהיה בשביל התכלית לבד. כדי שתצליח בסופך האחרון. ועל כן אם לא תדעי לך וכו' למי להתקרב צאי לך בעקבי הצאן זהו בחינת יעקב שהוא בחינת נדר כנ"ל. כי יעקב היה רועה צאן ועל כן צאן מרמז על יעקב כמו שפירש רש"י בכמה מקומות על פרים ואלים וכבשים שכבשים הם בחינת יעקב וזהו לשון עקבי בחינת יעקב. היינו שתלך בדרך אבותיך שעיקרם היה יעקב שהוא בחינת נדר כנ"ל. דהיינו שתקבל עליך בנדר איזה דבר פרישות וקדושה ועל ידי זה שיראה השם יתברך שאתה חפץ באמת ואתה רוצה להתקרב אל הרועה רק בשביל האמת על ידי זה יאיר השם יתברך את עיניך ותזכה לאמונת חכמים אמתיים ולהתקרב אליהם בחינת ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים וכנ"ל.
For most of the world finds teshuvah difficult because of the overpowering of the yetzer hara which renews itself each time afresh. For it is well known that "all desire to fear Your Name," and even the sinners of Yisrael are filled with great regret. Many are stirred numerous times to return to Hashem. But in the midst of this, they fall in their spirits from the intensity of the Ba'al Davar [the Adversary] who provokes them each time anew, as mentioned above — as our Sages of blessed memory said (Kiddushin 30b; Sukkah 52b): "Each day, a person's evil inclination renews itself against him" etc. — "and were it not that the Holy One Blessed Be He helps him" etc. ## Segment 4
כה תברכו (במדבר ו, כג) כְּשֶׁהַצַּדִּיק צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יְמַלְּאוּ בַּקָּשָׁתוֹ, כִּי זִמְנִין דְּשָׁמַע וְזִמְנִין דְּלָא וְכוּ' (זוהר וירא דף קה:). אֲבָל יֵשׁ צַדִּיק שֶׁיָּכוֹל לִגְזֹר וְלוֹמַר: אֲנִי אוֹמֵר שֶׁיִּהְיֶה כֵּן. וְזֶה בְּחִינַת (במדבר ו): כֹּה תְבָרְכוּ וְכוּ' אָמוֹר לָהֶם – הַיְנוּ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁיִּהְיֶה כֵּן: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ וְכוּ', אָמֵן. (לקוטי מוהר"ן א', סימן רכ"ג) (לקוטי מוהר"ן א', סימן רכ"ג)
223 - When the tzadik needs to request from Hashem, blessed be He When the tzadik needs to request from Hashem, blessed be He, it can be that they do not fulfill his request because sometimes hears and sometimes not etc. (Zohar Vayeira 105:). But there is a tzadik who can decree and say I say that it should be so (Numbers 6): "Thus you shall bless etc. say to them" that is that I say that it should be so "G-d bless you and keep you" etc. amen. ## Segment 5
על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה. וסימן: "בכתף ישאו" (במדבר ז), ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (ערכין יא): 'אין ישאו אלא לשון שירה', שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף", ומקרא זה נאמר במשא בני קהת, שהיו נושאין בכתף את הארון, הינו בחינת על תורה:
Likutay Moharan II, Torah 31: Through Melody a Person Is Recognized Through neginah [melody], a person is recognized, whether he has accepted upon himself the yoke of Torah. And the sign is: “They shall be carried on the shoulder” (Numbers 7:9). And our Sages, of blessed memory, expounded ( Arachin 11): “ Yisau [carried] refers only to the language of shirah [song]”, as it is said: “Raise zimrah [song] and give the drum”. And this verse is said regarding the carrying of the sons of Kehas, who carried the Aron [Ark] on the shoulder, that is, the aspect of the yoke of Torah. ## Segment 6
וזה בחינת סכה. בחינת ענני כבוד שנמשך מאור הבטול של יום הכפורים שנאמר בו ואל יבא בכל עת אל הקדש וכו' כי בענן אראה וכו' בזאת יבא אהרן אל הקדש. ומענן הקדש הזה אשר על הכפרת שנכנס לשם הכהן הגדול ביום כפור משם נמשך בחינת סכה בחינת ענני כבוד שזוכין ישראל לכנס בהם אחר יום הכפורים על ידי מצות סכה הקדושה שהוא בחינת ענני כבוד כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה: כי הענן שעל הכפרת משם נדבר ה' יתברך עם משה. ומשם קבל כל התורה הקדושה. כמו שכתוב ובבא משה אל אהל מועד וכו' וישמע את הקול כו' מבין שני הכרבים וידבר אליו. כי זה הענן הקדוש זה בחינת וישת חשך סתרו סביבתיו סכתו חשכת מים וכו' כי מחמת שאור האין סוף אי אפשר לקבלו מחמת רבוי אור. על כן ה' יתברך בחסדו הסתיר אורו האין סוף הגדול והנורא בתוך הענן והחשך בבחינת ישת חשך סתרו. כדי שעל ידי זה הענן והחשך יתצמצם האור כדי שיוכלו לקבלו בהדרגה ובמדה וזה הענן והחשך הוא בחינת שומר בפני האור הגדול האין סוף שלא יתקרב אליו מי שאינו ראוי אליו. ועל כן הזהיר ה' יתברך את אהרן ואל יבא בכל עת אל הקדש וכו' ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת . ופרש רש"י שלא ימות כדרך שמתו בניו כדי שיוכלו לקבלו בהדרגה ובמדה וזה הענן והחשך הוא בחינת שומר בפני האור הגדול האין סוף שלא יתקרב אליו מי שאינו ראוי אליו. ועל כן הזהיר ה' יתברך את אהרן ואל יבא בכל עת אל הקדש וכו' ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת . ופרש רש"י שלא ימות כדרך שמתו בניו שנכנסו לפני ולפנים שלא ברשות. על כן שלטה בהם סטרא דמותא שנמשך ונשתלשל מבחינת הענן והחשך הזה שמשם בחינת דינים כשאין יודעין איך לכנס לשם. כי הבטול אל התכלית הנזכרת לעיל זה בחינת ארבעה שנכנסו לפרדס שנכנסו למקום שנכנסו ורצו לכלל ולהסתכל באור האין סוף שהוא בחינת התכלית אבל לא היו כלם ראויים לזה. על כן לא יצאו משם בשלום. זה הציץ ונפגע וזה הציץ ומת. ואחר שקצץ בנטיעות לגמרי. בלתי רבי עקיבא לבדו שנכנס בשלום ויצא בשלום כי ה' יתברך בעצמו הצילו שהשיב למלאכי השרת ראוי הוא זקן זה שישתמש בכבודי. כי מי שזוכה לכנס לשם ברשות כמו רבי עקיבא וכיוצא. אזי זה הענן והחשך הוא טובה גדולה אליו. כי על ידי הענן והחשך הזה שסביב האור האין סוף כנזכר לעיל. על ידי זה דיקא הוא זוכה להכלל ולהסתכל באור האין סוף ואינו נתבטל שם במציאות. ואזי זוכה כשחוזר מהבטול שיהיה נשאר לו אור הרשימו. כי אור האין סוף נרשם ממנו רשימו קדושה בתוך הענן הקדוש הזה ששם דיקא נצטיר ונרשם אור הרשימו של אור האין סוף מחמת הענן והחשך דיקא שהוא בחינת צמצום. כי בלעדו לא היה יכל האור להצטיר כלל. ועל כן כל הנבואות וכל ההשגות של כל הנביאים והחכמים מקבלים דיקא דרך הענן הקדוש הזה כמו שכתוב בעמוד ענן ידבר אליהם. כי שם דיקא נצטיר ונרשם אור הרשימו שמשם כל השגתם. כי משם עקר קבלת התורה והנבואה כנזכר לעיל. וישראל עם קדוש בכלליות זוכין ביום הכפורים להכלל ולהתבטל באור האין סוף ביום הכפורים על ידי הכהן הגדול שנכנס בשליחותם לפני ולפנים וכו' כנזכר לעיל ואזי מאור הרשימו הקדושה שנצטירה בתוך הענן הקדוש הנזכר לעיל זוכין לבחינת לקבלת הלוחות ביום הכפורים שהיא כלל התורה כנזכר לעיל. ואזי זוכין אחר יום הכפורים שימשך על כלל ישראל בחינת הענן הקדוש הזה שזהו בחינת סכה שהיא בחינת ענני כבוד שנמשכין משם. ועל ידי הענני כבוד האלו בחינת סכה על ידי זה ממשיכין עליהם אור השגת התורה מאור הרשימו הקדושה בכל שבעת ימי הסכות עד שזוכין בשמיני עצרת ושמחת תורה לקבל השגת התורה בשלמות להשלימה ולהתחילה ולשמח בשמחתה כי אז זוכין לבחינת קבלת התורה בשלמות. על ידי שזכינו בכל שבעת ימי הסכה לקבל אור הרשימו שהיא שרש התורה. על ידי הענני כבוד שנמשכו עלינו על ידי הסכה הקדושה כנזכר לעיל. וזה בחינת השבעה אושפיזין עלאין קדישין שהם השבעה רועים שנכנסין לתוך הסכה שהם אברהם יצחק יעקב וכו'. כי אלו השבעה רועים הם בחינת כלליות כל הצדיקים שבכל דור שעל ידם עקר המשכת התגלות אלקותו בעולם שנמשך מאור הרשימו של הבטול שזוכין הצדיקים כנזכר לעיל. כי כל אחד מהשבעה רועים הנזכר לעיל כל אחד תקן והמשיך וגלה מדה קדושה אחת ממדותיו יתברך שנמשך מאור הרשימו הנזכר לעיל שעל ידי מדות אלו עקר התגלות אלקותו יתברך. כי בבחינת הבטול הנזכר לעיל שם הוא למעלה מכל המדות ומכל הספירות כנזכר לעיל. רק כשחוזרין מהבטול בבחינת ושוב מקבלין אור הרשימו כנזכר לעיל. משם מתחילין התגלות המדות והספירות שהם כלל כל התורה כלל כל השמות הקדושים כלליות כל העולמות שעל ידם עקר התגלות אלקותו יתברך כנזכר לעיל. והאבות הקדושים כל אחד זכה לבחינת בטול עד שזכה אחר כך על ידי הרשימו שהמשיך כשחזר מהבטול לתקן ולגלות מדה אחת ממדותיו יתברך. דהינו אברהם תקן וגלה על ידי אור הרשימו שלו שהמשיך על ידי בטול שלו. על ידי זה תקן וגלה בחינת מדת החסד. וכן יצחק מדת הפחד. וכן יעקב מדת התפארת וכו'. כי כל אלו השבעה מדות שהם כלל הכל כנזכר לעיל כלם נמשכין מאור הרשימו שהמשיכו הצדיקים הנזכרים לעיל על ידי בחינת בטולם כנזכר לעיל. ועל כן בחג הסכות הקדוש שאנו עוסקים להמשיך עלינו אור הרשימו הקדושה על ידי הענני כבוד שהרשימו הזאת מאירה עלינו על ידי הבטול שזכינו ביום הכפורים. על כן אז נכנסין אצלנו לתוך הסכה הקדושה שהיא בחינת ענני כבוד נכנסין לתוכה כל השבעה רועים שעל ידם עקר המשכת אור הרשימו הקדושה שעל ידי זה עקר התגלות אלקותו שנתגלה על ידם בעולם כנזכר לעיל: ועל-כן נקראים רועים. כי אלו הצדיקים הנוראים הם הם בחינת בעלי השדה שעוסקים לתקן השדה העליונה הנזכרת לעיל שעקר תקונה על ידי בחינת הבטול וההסתכלות אל התכלית כמובן בהתורה הנזכרת לעיל. ועל כן נקראים רועים. כי הם בחינת רועים בתוך השדה העליונה. כי כמו הרועה הגשמי שכל עסקו ומלאכתו בתוך השדה. כמו כן אלו הצדיקים הם בחינת רועים בתוך השדה העליונה. כי הם בחינת בעלי השדה שעוסקין בתקון השדה העליונה על ידי הבטול אל התכלית וכנזכר לעיל. ועל כן באמת היו כל הצדיקים הנזכרים לעיל רועים בשדה ממש. כי זה ידוע שהשדה התחתון הוא דגמת השדה העליונה וכל העשבים והצמחים ושיח השדה כלם הם ניצוצי נשמות עליונות והאבות בהיותם רועים בשדה היו מתקנים את השדה בשרשה העליון. כי הם בעלי השדה העליון כנזכר לעיל:
When the Bais HaMikdash stood, we could draw the holiness of the Kodesh Kodashim through the fast of Yom Kippur alone — the Kohain Gadol entering there on Yom Kippur . Now, Israel collectively needs four fasts to repair the flaw of the destruction. Each individual, according to his sins, needs fasts to subdue his heart and cleave his will to Hashem — encompassing all desires into Hashem's will — meriting the holiness of the Kodesh Kodashim (= the Yom Kippur fast, from which all holinesses derive). Conversely, through the holiness of the Yom Kippur fast, the holiness of the Kodesh Kodashim is drawn — even now, without the Kohain Gadol , through the fast and through the prayers reciting the order of the Yom Kippur service (considered as if we performed the entire service in the Kodesh Kodashim ). Through this we draw some holiness from the Kodesh Kodashim , binding all desires to Hashem, nullifying differences, meriting complete teshuvah . All fasts are in the aspect of Yom Kippur — to subdue the will of the heart — and they are all interdependent. All is the aspect of the holiness of Eretz Yisrael . May it be His will that we merit true teshuvah speedily, and that He teach us the true path in truth, amain . § 8 — The Twenty-One Days of the Bain HaMetzarim : Half of the Forty Days of Anger The number of twenty-one days of the Bain HaMetzarim (from the seventeenth of Tamuz to Tisha B'Av ): on the seventeenth of Tamuz the Luchos [Tablets] were broken. Afterward, Moshe ascended to receive the second Luchos and remained there the middle forty days, which were days of anger. Therefore the Bain HaMetzarim is twenty-one days — the majority of the forty — to sweeten the anger of forty days. The majority is like the whole (a principle throughout the Torah). As soon as the majority of the middle forty passed, the anger was sweetened. In the last days of those middle forty, Hashem was appeased toward Moshe and told him: "carve for yourself two tablets." ## Segment 7
וזה בחי' פסח מצה ומרור. וזה בחי' מצות סיפור יציאת מצרים שזהו בחי' פסח פה סח שזהו העיקר לשוח בכל נפלאותיו ולהרבות לספר בזה כ"ש וכל המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח. כי קול הנגינה יקר מאד מאד ויש לו כח גדול לעורר את האדם היינו לעורר את המוחין בבחי' קול מעורר הכונה. אבל עיקר שלימות הקול הוא כשמקשרין אותו אל הדיבור בקשר אמיץ וחזק שזה עיקר בחי' כלל כל היחודים לייחד ולחבר הקול עם הדיבור כמובן בזוה"ק ובדברי אדמו"ר ז"ל בהתורה ששון ושמחה ימצא בה' וכו' (בסי' קע"ח). וזהו בחי' מה שצריכין לחבר ולקשר הדע תאל הלב שזה עיקר שלימות הדעת האמתי כ"ש וידעת היום והשבותה אל לבבך כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א. כי הקול שהוא בחי' מוחין כי הקול פוגע בהמוח בבח'י קול מעור רהכונה, עיקר שלימותו כשנמשך לתוך הלב עד שיתחמם לבו עי"ז בהתלהבות דקדושה עד שיזכה לדיבורים קדושים בבחי' חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני. כי הקול אע"פ שהואיקר מאד כי על ידו עיקר הדביקות וההמשכה להשי"ת כנ"ל אעפ"כ כל זמן שאין הקול מתייחד עם הדיבוריש עדיין אחיזת הסט"א שעיקר אחיזתם מלעמא דפרודא מבחי' הקול שרחוק מהדיבור שמשם אחיזת או"ה והרשעים שאחיזתם מבחי' קול ניגון דסט"א דהיינו ממנגנים רשעים שיש להם כח להמשיך את האםד ח"ו להבלי עוה"ז ותאותיהן. וזה בח'י פרעה שהוא אותיות הערף שיניקתו מהגרון שמשם תוצאות הקול כנ"ל, ואיתא בכונות עבדים היינו לפרעה במצרים, שהוא בחי' מה שרצה פרעה לעכב המוחין במיצר הגרון ולא יתפשטו ולא יתגלו לחוץ כי משם היה יניקתו, שכל זמן שהמוחין סתומים למעלה במיצר הגרון הוא יונק משם ועי"ז גם ישראל למטה משועבדים תחתיו. ועיקר יצי,מ הוא בחי' שנתפשטו ונתגלו ויצאו המוחין ממיצר הגרון וכו' ע"ש. היינו כי שורש הקול שהוא בחי' מוחין הוא ממקום גבוה ועליון מאד מבחי' התנוצצות אלקות שמתנוצץ לכל אחד בדעתו. כי השי"ת ברחמיו מצמצם א"ע בכמה צמצומים להאיר לכ"א בדעתו התנוצצות אלקות ובזה מרמז לו וקורא אות ושימשך אחריו וזאת ההתנוצצות הוא בחי' קולות שבאין מלמעלה לקרות את האדם שימשך אחריו ית' וכל הקולות נמשכין משם. וע"כ יש להקול כח גדול להמשיך את האדם אליו ית' מחמת שנמשך בשרשו ממקום גבוה מבחי' התנוצצות אלקות. כי עיקר התגלות אלקות הואבחי' קול בבחי' קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול. אבל השי"ת נתן בחירה לאדם ומי שבוחר בחיים כששומע את הקול הזה שהואבחי' הכרוז הבא מלמעלה הואנמשך אחריו ומקדש ומטהר א"ע מכל תאות עוה"ז והבליו ואזי זוכה להמשיך הקול שהוא בחי' המוחין לתוך הלב עד שזוכה לקבל דיבורים קדושים מלמעלה שיהיה נעשה מהקול צירופי אותיות ודיבורים עד שידע רצונו ית' ומצותיו. כי אפילו כששומעין בחי' קול מלמעלה עדיין אין יודעין שום מצוה עד שזוכין לקדש ולטהר א"ע כ"כ עד שיהי' נעשה מהקול דיבור עד שיזכה שידבר ה' עמו ויודיע לו תורתו ומצותיו. שזהו בחי' אבות העולם שזכו לשמוע בקולו ולדבקה בו ולהמשך אחריו עד שזכו שדיבר השי"ת עמהם וגילה להם כמה מצות, עד שבא משה רבינו שהוא זכה לזה בתכלית השלימות עד שזכה בכל עת ע"י מעשיו הטובים לעשות מהקול דיבורים כ"ש וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים וכו' ועי"ז קיבל את כל ד'ברי התורה הזאת ונתנה לנו. אבל את זה לעומת זה. כי פרעה וכיוצא בו כשהגיע להם בח'י קול מלמעלה לא רצו להשליך מעשיהם הראעים ולהמשיך אחריו וע"כ לא קשרו את הקל שהוא בחי' המוח אל הלב ולא עשו מהקול דיבורים אדרבא הפכו את הקול והדעת לדרכיהם הרעי. כי ישירים דרכי ה' וצדיקים ילכו גם ופושעים יכשלו בם. כיהם מחמת שאינם רוצים להשליך מעשיהם הרעים פוגמיםבהקול והדעת ומהפכין את הדעת לסברותיהם עד שה םנתעים ונבוכים לע"ז וכפירות, וע"כ גם בהע"ז וכפירות יש שם איזה ניצוצות מהתנוצצות לאקותו ית' כ"ש בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי דקרו ליה אלהא דאלהיא, כי גם להם הגיע איזה כרוז והתנוצצות מלמעלה שהוא בחי' קול, רק שקלקלו אות וע"י מעשיהם הרעים ועי"ז נתעו לדרכיהם הרעים. וזהבחי' מה שפרעה ינק ממיצר הגרון ורצה שיתעכבו ויתעלמו המוחין שם ולא יתפשטו למטה כי לא רצה שיבא הקול לתוך הדיבור שיגלה השי"ת רצונו ע"י הדיבור שזה בחי' קבלת התורה, רק שיתעכב הקול והמוח למעלה כדי שהוא יינק משם שיהיה לו כח להפוך הקול והדעת כרצונו שיוכל לילך בשרירות לבו הרע. וזהו כלל כל הפגמםי של כל המחקרים ושל כל הנבוכים החכמות של הבל ובדעות זרות ובעצות רעות. וכל זהמחמת שכשקוראין אותם להשי"ת ע"י הקול והכרוז הבא מלמעלה בכל עת שהם ההרהורי תשובה וההתעוררות הבא על האדם בכל יםו. אזי אינם נמשכין אחרי הקול הזה ואינם חושבים עצות איך לתקן מעשיהם רק הולכין אחרי תאותיהן ואזי כמה פעמים נתקלקל אצלם בחי' הקול עד שהם מהפכין בחי' הקול שהוא הדעת לדרכיהם הרעים ואומרים כמה סברות של הבל באופן שיהיו הולכים בשרירות לבם ולא ישווב אל האמת לאמתו. וזה בחי' גלות מצרים שכולל כל הגליות. דהיינו שהקול והמוין מעוכב במיצר הגרון שמשם יניקת הסט"א שמהפך דברי אלהים חיים. ואינו מניח את הקול והמוחין שיתפשטו ויצאו לחוץ דהיינו שיתגלה רצונו יתברך באמת שנדע מה לעשות ואיך להתנהג באמת. וע"כ עיקר תקון הקול הוא ע"י לימוד גמרא שהוא תורה שבע"פ כנ"ל כי תורה שבע"פ הוא בחי' דיבור בחי' מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה. כי תורה שבכתב ותורה שבע"פ הם בבחי' קול ודיבור כידוע וצריך לקשרם ול ייחדם בקשר אמיץ כי זה עיקר בחי' היחוד לייחד ולחבר הקול והדיבור כנ"ל. היינו כי תורה שב כתב היא עדיין בבחי' קול מחמת שמתורה שבכתב עדיין אין יודעין שום דין בבירור איך להתנהג במצות התורה ע"כ הוא עדיין בבי' קול שהוא שורש הדיבורשהוא תורה שבע"פ שהיא מגלה לנו כל פרטי דיינ התורה איך להתנהג בכל מצוה שזה עיקר הדיבור שהוא מגלה הרצון שבלב. כי ע"י הקול יכולין לקרות אה האדם אליו אבל עדיין אינו יודע מה הוא רוצה. אבל כשבא אליו והוא מדבר עמו בדיבורים אזי הוא יודע רצונו. וע"כ אע"פ ששורש יניקת המלכות הוא מבחי' קול כנ"ל אבל עיקר הנהגת המלכות הוא ע"י הדיבגור שמלגה רצון המלך למען נדע מה לעשות ובמה נעבוד אותו ונעשה נחת רוח לפניו, שזהו בחי' תורה שבע"פ שהיא בחי' דיבור שמבאר ומפרש את בחי' הקול שהוא בחי' תורה שבכתב וכנ"ל: וזה עיקר בחי' יציאת מצרים שזכינו ע"י משה רבינו שזכה להוציא הקול והמוחין לחוץ עד שגילה לנו כמה מצות תיטכף בשעת יצ"מ כ"ש החדש הזה לכם וכו' ואח"כ נתן לנו את התורה עי"ז וכנ"ל:
And this is: “engraved upon the Tablets” specifically — the aspect of the Luchos HaEven mentioned above, the aspect of the inclusiveness of the Torah in the Even Sh’siyah, Kodesh Kodashim, the saichel hakolail mentioned above. For the essential freedom is from there — for from there is the sweetening of all types of dinim in the world. Through which the aspect of “by the sweat of your brow you shall eat bread” is nullified — which came from the sin of Adam HaRishon who blemished emunas chachamim, as above. Through which all the aspect of servitude is nullified, and one merits freedom. And all of this one merits through emunas chachamim, which is the essential engagement in the Torah. For it is impossible to engage in the Torah except through emunas chachamim — and as our Sages of blessed memory said: “through emunas chachamim,” etc. ## Segment 8
וזה בחינת כהנים לוים וישראלים מותרים לבא זה בזה והולד הולך אחר הזכר, וכמו שאמרו במשנה: כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר, כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום וכולי: כי עיקר הדביקות והתקרבות להשם יתברך הוא על ידי קולות שהם בחינת עשרה מיני נגינה, שבהם כלולים כל הקולות שבעולם שעל ידם עיקר ההתקרבות ישראל לאביהם שבשמים. כי כל התפלות והשירות והתושבחות והתחינות ובקשות וידוים ורצויים ופיוסים, וכל השיחות שאדם משיח בינו לבין קונו בהתבודדות וכולי, הכל כלול בעשרה מיני נגינה שהם עשרה לשונות שנאמר בהם ספר תהלים, כמו שאמרו רז"ל במזמור בנצוח בנגון וכולי, כמבואר בדברי רבינו ז"ל (סימן רה') לענין העשרה קפיטיל תהלים שגילה שהם תיקון למקרה לילה עיין שם. וזה ידוע שספר תהלים כלול מכל הלשונות של תפילה ותחנונים וכולי כנ"ל, כי רוב ספר תהלים מדבר מצעקות וזעקות ושוועות להשם יתברך, וכמה לשונות של תחנונים שיעזרו השם יתברך לעשות רצונו, ולצאת ממצולות ים של עכירת תאוות עולם הזה והבליו וכולי, ובתוך אלו הצעקות והתחנונים של דוד המלך עליו השלום, בתוך זה הוא מתחיל לזמר ולשבח ולהודות ולהלל להשם יתברך וכולי, וכל אלו הדרכים והנתיבות הקדושים של ספר תהלים כל זה הוא בחינת עשרה מיני נגינה שהוא בחינת עשרה לשונות שנאמר בהם ספר תהלים, שבהם כלולים כל הבקשות וכולי ושירות ותשבחות וכולי שאומרים כל ישראל בכל מקום שהם, שעיקר ההתקרבות להשם יתברך הוא על ידי זה, וכמו שאמר רבינו ז"ל:(בליקוטי תנינא סימן פד') דע שעיקר התקרבות ודביקות ישראל להשם יתברך הוא על ידי התפלה וכולי. נמצא שעיקר התקרבות ודביקות ישראל להשם יתברך הוא על ידי בחינת קולות הקדושים של שירות ותושבחות ותפילות ותחנונים וכולי, וניגונים וזמירות וכולי, שכל זה הוא בחינת עשרה מיני נגינה שעל ידם עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים כנ"ל. כי כל הקולות שהם בחינת עשרה מיני נגינה זהו בחינת חוש השמע ששם הרגשת הנגינה והקולות, בחינת השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך, ועיקר ידיעת האמונה הקדושה הוא על ידי בחינת חוש השמע, כי שמיעה בלבא תליא כמו שכתוב: ונתת לעבדך לב שומע כמו שכתוב בזוהר הקדוש ומובא בדברי רבינו ז"ל (סימן כב') ששם בהלב ששם תליא שמיעה, שם עיקר ידיעת תשוקת אמונתו יתברך בבחינת נודע בשערים בעלה_ כח חד לפום מה דמשער בלבי' כי זה ידוע שהשם יתברך מרומם ומנושא למעלה מכל המחשבות, כי לית מחשבה תפיסא בי' כלל, רק השם יתברך מגודל רחמנותו שרצה להטיב לנבראיו להטעימם מזיו טעמו ולהודיעם מאלקותו יתברך שמו, על כן צמצם עצמו כביכול בכמה וכמה צמצומים לאין תכלית עד אשר הכניס השגות אלקותו בלב הצדיקים אמתיים שבכל דור ודור כמו האבות הקדמונים, וכן כל הצדיקים האמתיים בכל דור ודור, שכולם זכו על ידי עבודתם האמיתית להשיג השגות אלקות דרך כמה צמצומים, וכל זה הוא בחינת שמיעה כמו מי ששומע קול המדבר והמשמיע אבל אי אפשר לראותו וכמו שכתוב במתן תורה: קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול, ואפילו משה רבינו עליו השלום אמר: הראני נא את כבודך וכולי, והשיבו השם יתברך: כי לא יראני האדם וחי וכולי, וראית את אחורי ופני לא יראו, ועיקר ההשגה שהשיג היה רק בבחינת חוש השמיעה, כמו שכתוב: ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול וכולי, מכל שכן שאר הנביאים והצדיקים שבוודאי כל השגתם וידיעתם הוא בבחינת חוש השמיעה דתליא בלבא שהוא בחינת נודע בשערים בעלה, כל חד כפום מה דמשער בלבי' כמו שכתוב: ה' שמעתי שמעך יראתי וכולי, ובפרט שאר אנשים פשוטים כמונו היום שכל חיותינו וקדושתינו היא בבחינת חוש השמע שאנו שומעים לקול אבותינו שמסרו לנו התורה הקדושה שהיא האמונה הקדושה מדור לדור, ואנו מחוייבים לשמוע בקולם ולקיים את כל דברי התורה הזאת. וזה שכתוב: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, שמע דייקא כי עיקר האמונה היא בבחינת שמיעה דתליא בלבא כנ"ל. וכן ברוב הפסוקים מזהיר על קיום מהתורה בלשון שמיעה, כמו שכתוב: לשמוע בקולו ולדבקה בו וכולי, וכמו שכתוב: והיה אם שמוע תשמעו וכולי וכיוצא בזה הרבה, וזהו בחינת מה שהארכנו לעיל בענין מעלת קדושת הנגונים שישראל מזמרים בשביל התקרבות להשם יתברך, כי הנגונים הם בבחינת עשרה מיני נגינה שהם כלליות כל התפילות ושירות ותושבחות וכולי, כלליות הקולות דקדושה שהם בחינת חוש השמיעה שעיקר דביקות ישראל להשם יתברך הוא על ידי זה כנ"ל, ויותר ממה שכתוב כאן מובן לכל אד ואחד, לכל חד כפום מה דמשער בלבי' מעלת נעימת הניגון כמה גדול כחו לעורר ולהמשיך את האדם להשם יתברך, כי לגדולתו יתברך אין חקר, ואי אפשר לדבר מגדולתו יתברך כלל רק כל חד כפום מה דמשער בלבי' כמו שכתוב: נודע בשערים בעלה כנ"ל, וכל אחד ואחד כפי השיעור שבלבו יכול לידע בעצמו שעיקר הדביקות להשם יתברך הוא על ידי דיבורים וקולות ונגונים, שכל זה הוא בחינת עשרה מיני נגינה כנ"ל. וגם עסק התורה הוא גם כן בחינת עשרה מיני נגינה, שזהו בחינת הטעמים שבתורה שהם למעלה למעלה מכל הבחינות הקדושות שהתורה כלולה מהם, כי התורה כלולה מטנת"א שהם טעמים נקודות תגין אותיות כידוע, וזה ידוע שבחינת הטעמים הם למעלה מכל הבחינת טנת"א שהתורה כלולה מהם כמבואר בכתבי האריז"ל, וטעמים זה בחינת נגינה בחינת נגינות הטעמים, וזה שאמרו רז"ל לענין עסק התורה: זמר בכל יום זמר בכל יום, כי גם עסק התורה הוא בחינת ניגון וזמרה וכולי כנ"ל, וכמו שכתוב: קומי רוני בלילה: (ועיין מזה בדברי רבינו ז"ל בהתורה אקרוקתא (סימן ג') לענין תיקון הנגינה על ידי לימוד גמרא עיין שם): כי עיקר כלליות המשכת התגלות קדושת אלקותו לתחתונים הוא על ידי בחינת קולות וכולי כנ"ל. וזה בחינת בעשרה מאמרות נברא העולם, וכל המאמרות הם בחינת קול ודבור שבהם נברא העולם, להם עיקר החיות אלקות המלובש בכל העולמות. ועל כן עיקר הדביקות של ישראל להשם יתברך הוא גם כן בחינת קולות ודבורים כנ"ל, כי על ידי קולות ודיבורים קדושים מדבקין עצמן בקול ה' שהוא עיקר החיות אלקות המלובש בכל העולמות כנ"ל. וזהו בחינת עשרה מיני נגינה שהם בבחינת חוש השמיעה כנ"ל:
Every person is obligated to beget a son and a daughter: On the basis of the Torah[-teaching] “Tik'u Tochachah” in Likutay Tinyana, Siman 8; see there. This has already been explained in Hilchos Ishus, Halacha 2, on the basis of the aforementioned Torah; see there. And there are yet more words for G-d — on the basis of what is written there in the aforementioned Torah (in Oas Vav) on the verse “And the inhabitant shall not say, ‘I am sick’” etc. The matter is wondrous and exceedingly awesome: the enormity of the wondrousness of the multiplication of houses that come into being when one soul is added to the gathering of Israel, etc. — that the houses multiply by thousands of thousands and myriads of myriads of myriads without end. For three stones build six houses, four [build] twenty-four, five [build] one hundred and twenty, etc. — until the mouth cannot speak and the heart cannot conceive, etc.; see there. And now it is understood of itself quite well — the greatness of the obligation upon every individual of Israel to beget children. And it is the first mitzvah in the Torah. For when one begets a soul from Israel, he is adding to the gathering of Israel one soul, through which the houses multiply exceedingly, exceedingly — what the mouth cannot speak, etc. — as is written there. Through this he causes wondrous and great delights to arise before the Blessed Name, through the enormity of the multiplication of the houses, etc., as mentioned above. For certainly the essential mitzvah is to beget a proper son, a Jewish son who will fulfill the Torah and the mitzvos. And even though not every person merits that his children should be complete tzadikim and truly proper, nevertheless, since they are included among Israel — who believe in the Blessed Name and in His Torah — and their father educates them from their youth to engage in Torah and tefillah, and to enter the synagogues and houses of study and to be added to the holy gathering of Israel to pray together with them, and to unify His Blessed Name together with them twice every day, and to say Sh'ma Yisra'el, etc. — he causes wondrous delights before Him, blessed be He, since he has added a soul to the holy gathering of Israel so that the houses multiply without end, etc. And also, perhaps worthy descendants will emerge from him who will be complete tzadikim. Therefore, the essential thing is that he should see to educate them to walk in the path of the holy faith as we have received from our forefathers, and as we are admonished in the parashah of K'rias Sh'ma: “And you shall teach them diligently to your children,” etc.; “And you shall teach them to your children, to speak of them when you sit in your house and when you walk on the way,” etc. And it is written: “And you shall make them known to your children and your children’s children” (Devarim 4:9). And in particular, to distance them with all manner of distancings from the evil sects that have arisen in these generations to lead astray, G-d forbid, the youth of the children of Israel from the essential holy religion — who have established houses of worthlessness to teach the children of Israel external wisdoms, etc., all of whom are complete rebels against the yoke [of Torah]. And if at first they deceive their parents and say that they will also teach them Torah study, it is all hypocrisy and falsehood, for the small amount they study with them is only Scripture with their evil commentaries and interpretations that emanated from famous, outright heretics — and some of them converted their faith and composed interpretations and translations on Torah, Prophets, and Writings, as is all well known to proper Jews. (And here is not the place to elaborate on this.) But since the majority of proper Jews educate their children in the way of our forefathers from of old — that they should spend their days only on Torah and tefillah, to meditate on the Torah of Hashem in its Written and Oral [forms], in Shas and Poskim — they are thereby adding a soul to the gathering of Israel and the houses multiply exceedingly, exceedingly. Therefore their reward is very, very great, and through this the redemption will come, as it is said: “The smallest shall become a thousand, and the youngest a mighty nation; I am Hashem, in its time I will hasten it” (Yeshayahu 60:22). And it is all through the aforementioned aspect — through the multiplication of the houses, through the multiplication of the permutations without end — through which “the youngest shall become an exceedingly mighty nation,” as mentioned above. Through this, wondrous delights will arise before the Blessed Name until His compassion will be stirred and He will hasten to redeem us, as it is written: “I am Hashem, in its time I will hasten it.” # פרשת שלח לך - ליקוטי מוהר"ן והלכות URL: https://ajew.org/reader-plain/parsha-lm/1/shelach/ # פרשת שלח לך - ליקוטי מוהר"ן והלכות Source: https://ajew.org/reader/parsha-lm/1/shelach ## Segment 1
בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה: ע"פ התורה אמר ר' עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות כי ע"י השקר נתעכר דמיו ונמשך בכי' ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כיעיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכ'. וקודם הבריאה הי' הכל אחד ואפילו שם טהור לא הי' שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה שמשם אחיזת השקר. כי תיכף אחר הבריאה הי' כביכול שני דברים בחי' האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' ע"ש כל זה היטב. וע"י השגחת הש"י אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדו תעמו וכו'. וע"י אמת השגחהת הש"י עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל ע"י שקר מסלק ממנו השגחת הש"י ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שנתהווה ע"י השקר וכו' ע"ש כ"ז היטב: וזה בחי' שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכגלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד ע"י קיום התורה והמצות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כולה הוא בחי' עינים כ,ש מצות ה' ברה מאירת עינים כי ע"י התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כ"ש והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שע"י העבירה שהוא רע בעיני ה' עי"ז כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועי"ז נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחי' כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה ע"י העבירה בחי' ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה ע"י פגם העבירה שהוא פגם העינים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י בחי' העינים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש כי ע"י פגם העינים מפריד הביראה מאחד שזהו בחי' מינות וע"ז ר"ל: ועיקר הבריאה היתה רק בשביל הבחירה כי רק בשביל זה ברא השש,י כל העולמות כולם מראש ועד סוף וכולם נבראו בשביל האדם התחתון שבעוה"ז המלובש בגוף עכור שיש לו בחירה לבחור בטוב או בהיפך ח"ו. כי כל הבריאה היתה כדי שידעו ממנו ית' כדי שיכירו הכל גדולתו ורוממותו וטובתו ית' שזהו עיקר התכלית מכל התכליתין וכ"ש בזוה"ק שכל הבריאה היתה בגין דישתמודעין לי'. והש,י שיער בדעתו וחכמתחו ית' שא"א לגלות אלהותו וגדלו ורוממותו כ"א ע"י שיהי' האדם הבעל בחירה בעולם. כי כשרצה לגלות אלהותו הוצרך לברוא עולמות כיאם לא יהיו עולמות מי ידע ממנו ית' כי הכל אחד לבד בחי' קודם הבריאה ואין מי שידע ממנו ית'. ע"כ הוצרך לברוא את העולם ולהוציא כל העולם מכח עאל הפועל כדי שידעו ממנו ית' כנ"ל. אך תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה תיכף הבחירה כי תיכף אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, בחי' האחד ית' והבריה ואז שייך בחירה כנ"ל ? הנ"ל. וזה היה מוכרח לבריאת העולם כי אם לא הי' נתהוה תיכף בחי' הבחירה לא הי' שום קיום להעולם כלל והיה כל העולם חוזר לשרשו ולמציאותו הראשון מיד ולא היו יודעין ממנו כלל כמו קודם הבריאה, היינו שאם גם אחר הבריאה הי' הכל יודעין בידיעה גמורה מאלהותו ית' כמו שהוא באמת לא הי' שום קיום להבריאה כי הי' חוזר העולם לשרשו כנ"ל. כי עיקר הוא הידיעה וע"י הידיעה נכללין באחדותו ית' וכמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו. נמצא שאם גם אחר הבריאה היו הכל יודעין האמת בלי שום ספק ולא הי' שום מקום לטעות היתה הבריאה חוזרת תמיד למקומה הראשון והי' נחרב העולם לגמרי כי הי' בטל במציאות ע"י הידיעה האמתיית שהיא אחדותו כנ"ל. ע"כ עיקר קיום העולם הוא רק ע"י הבחירה שנתהוה תיכף אחר הבריאה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל. כי תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, האחד ית' ואחר הבירה כנ"ל. ואם הי' הכל יודעין האמת שאחר הבריאה נמשך מאחדותו ית' הי' חוזר הכל אל האחדות והי' מתבטל העולם כנ"ל. אך השי"ת ברא את הבריאה באופן זה שתיכף אחר הבריאה יתהוה תיכף כח הבחירה דהיינו שתיכף אחר הבריאה יהי' מקום לטעות אם ירצה האדם, ואם ירצה להסתכל על האמת יראה האמת שזהו בחי' הבחירה שנתהוה אחר הבריאה ע"י שהיו אז שני דברים כנ"ל כי יש לו כח לבחור בזה או בזה, היינו כנ"ל שאם ירצה להטות דעתו אל האמת ולבחור בחיים וטוב שהוא האחד ית' להתקרב אליו אז טוב לו ואז יכלול גם אחר הבריאה בקודם הבריאה ע"י שידע ויאמין בהאמת שכל הבריאה נמשכת מהאחד ית'. אבל יש לו כח לבחור בההיפך. היינו שיש לו כח לכפור ח"ו שזהו בחי' השקר שנאחז אחר הבריאה היינ והכפירות שהם שקר היפך האמת שהם נאחזין תיכף אחר הבריאה שאז נתהוה מיד הבחירה שיש כח לכפור ח"ו למי שירצה לצאת ח"ו שזהו עיקר הרע והטומאה. כי עיקר היצה"ר והס"א הם בח'י כפירות כי היצה"ר והס"א נקראין אל אחר כפירות כידוע. ומחמת שנתהוה תיכף אחר הבריאה כח הבחירה כנ"ל, מחמת זה מתקיים העולם ואינו חוזר מיד לשרשו ע" ישיש בחי' מסך מבדיל בין העולם ובין שורשו שהוא הסתרת הידיעה מה שאין הכל יודעין האמת מיד שזהו בחי' כח הבחירה. והסתרת הידיעה הזאת הוא בחינת תחילת הצמצום של החלל הפנוי וכמובן במ"א בדברי רבינו זצ"ל (סי' ס"ד) שעי"ז עיקר קיום העולם. כי עכשיו כשיש צמצום והסתרת הידיעה עד שאפשר לטעות למי שירצה שזהו בחי' מסך המבדיל שזהו בחי' כח הבחירה כנ"ל אז ימתקיים העולם ואינו חוזר לשרשו מחמת מסך המבדיל הנ"ל. אבל אם כן יתבטל העולם מחמת העדר החיות כי א"כ מאחר שיש מסך המבדיל מהיכן יקבל העולם ומלואו חיות ממקור החיים שהוא האחד ית' המחי' את כולם. ע"כ הצדיקים הם מקיימין את העולם כיהצדיקים הבוחרים בחיים ומאמינים שכל הבריאה נמשך ונברא מאחדותו ית' עי"ז הם כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי ע"י ידיעה שהכל ממנו ית' נכלל הכל באחד כנ"ל ואז נכלל העולם באחד ואעפ"כ יש קיום להע8ולם כי נכלל באחד בבחי' רצוא ושוב בחי' מטי ולא מטי. מאחר שכבר משברין הכפירות ומאמינים שגם מסך המבדיל בעצמו והבחירה בעצמו הכל ממנו ית' ואזי נכלל הכל באחדותו ית' בבחי' רצוא ושוב בבחי' רדיפא ומעכב המבואר במ"א (סי' כ"ד) שעי"ז נעשין כלים והיכלין לקבל אור האחדותו ולהתענג על ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ואעפ"כ לא יתבטל לגמרי שכל אלו ההיכלין הזכים והרוחניים נעשים ע"י שזכה לשבר המסך המבדיל ע"י שבחר בחיים עד שעי"ז נתהפך המסך המבדיל ונעשה ממנו היכלין עילאין לקבל האור על ידו לכלול באחדותו ית' ברצוא ושוב באופן שיוכלל בו באמת בתכלית האחדות ואעפ"כ לא יתבטל במציאות רק יזכה לידע אותו ית'. שזהו עיקר התכלית האמתי אשרי מי שיזכה לזה: נמצא שעיקר שלימות הבריאה הוא דייקא ע"י הבחירה שנתהוה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל דייקא. והעיקר הוא האמת שצריכין להאמין בהאמת שגם אחר הבריאה הש"י משגיח בהשגחה פרטיית על כל הדברים שבעולם כי הוא ברא הכל והוא מקיים הכל בהשגחתו וגם כל הטבע הוא השגחה רק שהוכרח שיהי' דרך הטבע בעולם כדי שיהי' מקום לטעות כדי שיהי' בחירה שזהו עיקר קיום העולם וכנ"ל ואזי ע"י האמת נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ואזי כולו אחד כולו טוב כנ"ל בהתורה הנ"ל: וע"כ נקרא האדם בזה העולם שליח כ"ש (שמואל ב' כ"ד) מה אשיב שלוחי דבר וכ,ש ציר נאמן לשולחיו (משלי). כי האדם נשלח מלמעלה בזה העולם הגשמי כדי שיעלה כל העולמות לשרשן לכוללן באחד כנ"ל שיהי' אחר הבריאה נכלל באחד כנ"ל. כמו האב ששולח את בנו בדרך למרחוק כדי שיכבוש מלחמות וישיב לו את כל המדינות שנתרחקו ממנו כדי שיגדל וינשא את בנו אח"כ ברוב עוז ותפארת עד אין קץ אם יזכה לעמוד בקשרי המלחמה. נמצא שעיקר שלימות האדם בעוה"ז הוא שיראה להיות ציר נאמן לשולחיו שיעשה שליחותו באמת דהיינו שישב השליחות להמשלח שיחזור ויגביה ויעלה וינשא כל הדברים שבעולם לשרשן לכוללן באחד ואז נכלל השליח בהמשלח. היינו שכל הבריאה בכלליות שהיא בבחי' שליחות שנשלחה ממנו ית' ונתרחקה מאתו ית' ע"י מסך המבדיל שהוא קיום העולם כנ"ל. וכשהאדם הבעל בחירה בוחר בטוב אזי מחזיר השליחות למרי' קמא כי מחזיר ומעלה כלליות הבריאה שנשלחה ונתרחקה ממנו ית' לשרשה ולמקומה ע"י אמונתו החזקה בהאמת בהאחד ית' שהוא ברא הכל שעי"זחוזר ונכלל הכל באחדותו ית' כנ"ל: כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י שיש בחי' שליח שהוא בחי' מלאך שנקרא שליח שהוא בחי' מט"ט שמשם אחיזת עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' הבחירה בידוע כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י הטבע. כי אם לא הי' בחירה כלל רק עיקר הבחירה הוא ע"י שרואין שיש דרך הטבע בעולם עי"ז יש מקום לטעות ח"ו למי שרוצה לצעת ולעקור עצמו מחי החיים. כי באמת צריכין להאמין שגם הטבע בעצמה היא השגחה ובפרט שכבר זכינו לראות השגחתו ית' ושינוי הטבע בכמה אותות ומופתים שעשה הש"י עמנו ביציאת מצרים וקריעת י"ס וכו' וכו' וכן בכל דור ודור. וגם עכשיו מי שרוצה להסתכל על האמת רואה שינויים גדולים ונפלאות רבו תבכל עת שא"א להבינם ע"פ הטבע כלל אם לא כי יד ה' עשתה זאת. כי באמת אין שום טבע בעולם כי הטבע בעצמה הוא השגחתו כי הוא ברא את הטבע והוא ית' מנהיג את הטבע כרצונו והבטע הוא רק בחי' שליח בחי' מלאך ששם אחיזת הטבע כידוע וע"כ הטב"ע בגי' אלקי"ם שהוא בחי' מלאך כידוע וכ"ש מלאכי אלקים. ועיקר הנהגת העולם ע"י שליח ע"י בחי' הטבע, הוא בשביל הבחירה כנ"ל. וכשהאדם מאמין בהאמת ויודע שגם הטבע בעצמה וכל העולם ומלואו הכל ממנו ית', נמצא שחוזר וכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה, כלליות השליח בהמשלח כנ"ל. כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י אמונת ההשגחה כמבואר בהתורה הנ"ל: וע"כ בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו. כי זהו בחי' כלליות התורה והמצוות כדי שיוכלל השליח בהמשלח שיהי' השליח והמשלח הכל אחד שהוא בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה שיהיה כולו אחד כולו טוב וכנ"ל: וע"כ אם שינה השליח כל שהוא השליחות בטל. כי עיקר כלליות השליח בהמשלח בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י אמת כנ"ל וע"כ אם שינה השליח שהוא פגם האמת, השליחות בטל כי ע"י השקר בחי' שינוי מפריד ח"ו אחר הבריאה מהאחד. ואז נפרד השליח מהמשלח ואינו נכלל בו ואז שליחותו בטל כי הרשעים מאבדין את העולם ע"י שמפרידין העולם משורשו ע"י השקר שלהם שהוא כלל רשעותם כי השקר הוא הרע והטומאה כלליות כל החטאים שבעולם. כי עיקר קיום השליחות הוא ע"י האמת שעי"ז נכלל השליח בהמשלח וכל מה שעושה השליח כאלו המשלח עושה בחי' שליחו של אדם כמותו שכ"ז נמשך משורש השליחות העליון שהוא כלליות האדם והבריאה הכלולה בו שנשלחו מהמשלח הראשון האחד ית' שעיקר קיום שליחותם הוא ע"י האמת עי"ז חוזרים ונכללים בו ית' כנ"ל. וע"כ הצדיק מנהיג העולם כרצונו כ"ש ותגזר אומר ויקם לך. כי הוא נכלל בו ית' ע"י האמת שזהו עיקר הצדקות והכשרות של כל הצדיקים והכשרים וכל מעשי הצדיק האמת הם מעשי הש"י בעצמו כי הוא נכלל בו ית' כנ"ל. שזהו בחי' שלוחו של אדם כמותו שנמשך מבחי' זו כנ"ל: וע"כ אין שליח לדבר עבירה. כי ע"י העבירה עושין פירוד ח"ו ומפרידין ח"ו אחר הבריאה מקודם הבריאה שזהו בחי' ביטול השליחות כנ"ל: ומחמת זה בעצמו אין שליחות לעכו"ם כי העכו"ם הם בבחי' פירוד מחמת שאין מאמינים בהשגחתו ית' וע"כ אינם יונקים כ"א מאחורי כתפא כמבואר שם בהתורה הנ"ל וע"כ הם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ הם נקראים רבים כשפרש"י על עשו שהי' לו י"ו נפשות ונקראים נפשות בלשון רבים, ויעקב הי' לו שבעים נפש ונקראים בלשון יחיד כי העכו"ם הם שקר שהוא בחי' בקשו חשבונות רבים והם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ אין שליחות לעכו"ם כי עיקר שליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו הוא בחי' כלליות בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל וע"כ אין שליוות אלא לישראל שכלולים באחד כנ"ל: וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י הידיעה שיודעין שהכל בהשגחתו כנל שזהו בחי' מוחין דגדלות כ"ש ספרה לי את הגדולות אשר עשה אלישע, שכל הנסים והנפלאות שעשה אלישע שהם התגלות השגחתו ית' הם נקראיםגדולות בחי' מוחין דגדלות כ"ש כי מי גוי גדול ע"י שמאמינים בהשגחתו ית' וקוראים ומתפללים תמיד להש"י. וע"כ ע"י התפילה נמשכין מוחין דגדלות כידועהתפילה הוא בחי' אמונת ההשגחה שמחמת זה מתפלל וקורא להש,י מחמת שיודע ומאמין שהכל בהשגחתו ית' וידיעת ההשגחה זהו בחי' מוחין דגדלות כנ"ל. וע"כ עשו שאינו מאמין בהשגחה נקרא קטן כ"ש קטן נתתיך בגוים וכו' כי הוא בבחי' מוחין דקטנות שיניקתם מבחי' אלקים שמשם אחיזת הטבע שהוא בגי' אלקים כידוע. וע"כ הקטן שאין דעתו שלימה ונאחזין בו עאדיין מוחין דקטנות, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין יכול לכלול אחר הבריאה באחד שזה זוכין רק ע"י ההשגחה כנ"ל. וע"כ הקטן פטור מכל המצוות כי כל התורה והמצוות הוא רק לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' כולו אחד שזה זוכין רק ע"י ידיעת ההשגחה שהוא בחי' מוחין דגדלות כנ"ל וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר בחי' השליחות נמשך מבחי' ככליות הבריאה באחד וכו' כנ"ל: וזה בחי' חנוכה כי מלכות יון הרשעה עמדו על ישראל לבטלם מהתורה והמצות כי היוונים הם אפיקורסים גדולים ואין מאמינים בהשגחותו ית' כי כל חכמות החיצונים נקראים חכמות יון שמהם כל האפיקורסות והכפירות ועי"ז מפרידין בחי' אחר הבריאה מאחד כנ"ל וע"כ רצו לבטל התורה והמצות שעי"ז נכללין באחדותו ית' וע"כ כשזכו לנצחם הי' הנס בנרות המנורה וקבעו רז"ל להדליק נר חנוכה. היינו ע"י שזכינו לנצחם ולשברם עי"ז נתגלה השגחתו ית' וע"כ קבעו להדליק נר חנוכה כי הדלקת נר חנוכה הוא בחי' אור עיני השגחתו ית' שאנו ממשיכין אור ההשגחה על ידי ההדלקה שאנו מדליקין נר חנוכה כי אור נר חנוכה הוא בחי' אור ההשגחה שאנו ממשיכין עכשיו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל: וע"כ מצות נר חנוכה למטה מעשרה טפחים כי למטה מעשרה טפחים אין השכינה שורה כשרז"ל ועכשיו מעוצם הנס של חנוכה אנו זוכין לגלות אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים, להורות שבכל מקומות ממשלתו ואפילו בכל מקומות הנמוכים הרחוקים ממנו ית' כולם מתנהגים בהשגחתו יתברך לבדו כי הוא יתברך מחיה את כולם. וזה עיקר כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כשמקומות הרחוקים נכללים באחד על ידי שיודעין שגם שם מאיר השגחתו ית' תמיד. כי עיקר האדם נברא רק בשביל זה כדי לכלול כל המקומות הרחוקים באחדותו ית' ע"י שיזכה לבחור בטוב כנ"ל כי עיקר הבראיה היתה כדי שאח"כ יחזור ויוכלל הכל באחד ע"י האדם הבל בחירה שעי"ז יתגלה אלהותו ית' כנ"ל. כיאם לא היתה הבריאה יוצאת מכח אל הפועל לא היו יודעין מאלהותו ית' כנ"ל. ועיקר התגלות אלהותו הוא ע"י האדם הבעל בחירה דווקא כנ"ל וע"כ כל מה שהמקום נמוך יותר ורחוק יותר מקדושתו ית' ששם מתגבר היצה"רביותר והבחירה חזקה ביותר כשזוכה לשבר הקליפה שם ולהטות הבחירה לטוב, זהו עיקר שלימות הבריאה בחי' ככליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כי במקום שהבריאה סמוכה עדיין לשרשה אין מעלתו גדולה כ"כ כשזוכה לכלול שם באחד מחמת שסמוך אל האדח עדיין. רק העיקר הוא במקום הרחוק ביותר להתגבר שם לכלול באחד, והעיקר ע"י שמאמינים שגם שם מאיר השגחתו שעי"ז נכללין באחד כנ"ל. וזהו בחי' מרחוק ה' נראה לי, מרחוק דייקא וזהו נראה לי נראה לי דייקא כי עיקר ע"י הראי' שהיא בח'י אור ההשגחה שעי"ז נכלל גם הריחוק באחדותו ית' שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. כיט זהעיקר שעשועיו ית' כשמקומות הרחוקים ביותר שבים אליו ונכללין באחדותו ית' כידוע. וזהו בחי' הקליפה שקודמת לפרי תמיד כי לא היתה קליפה קודם לא הי' הבריאה רחוקה כלל מקודם הבריאה ולא הי' בחירה כלל והי' הכל אחד כבתחלה והי' מתבטל העולם לגמרי כנ"ל וע"כ בהכרח שיהי' הקליפה קודם לפרי שעי"ז אחר הבריאה רחוקה מקודם הבריאה. וכשזוכין לשבר הקליפה אז חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. וזהו עיקר מעלת הבעל תשובה שגדולה מצדיק גמור כשרז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי הצדיק גמור מעיקרו לא נפל עדיין לבחי' אחר הבריאה לגמרי כי באמת הכל אחד ע"י ידיעת ההשגחה כנ"ל ועיקר המעלה הוא כשיודעין מהשגחתו ית' במקום שאפשר לטעות ח"ו. וע"כ הצדיק גמור שלא חטא מעולם לפי בחינתו וקדושתו אין חילוק בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וע"כ אין מעלתו גדולה כ"כ במה שכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה מאחר שאצלו אין שייך אחר הבריאה כלל כי הוא דבוק בהשי"ת תמיד. אבל זה שבא כבר לידי חטא ח"ו ונפרד מהשי"ת שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה כי ע"י חטאו נפרדה הבריאה משרשה שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה וכשזוכה אח"כ לשוב בתשובה שלימה להש"י ואז חוזר ומשיב ומעלה הכל להש"י וע"כ מעלתו גדולה ביותר כי הוא זוכה ביותר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה, מאחר שאצלו לפי בחינתו כבר נתרחקה הבריאה משרשה ע"י חטאיוועכשיו זכה לשוב שהוא מחזיר אחר הבריאה ממש לשרשה לכלול באחד שזהו עיקר השלימות כנ"ל: אך עיקר התשובה זוכין רק ע"י אמת כי מאחר שכבר נתרחק ע"י עונותיו מהשי"ת בודאי קשה לו לשוב ובפרט אם ח"ו הרבה לפשוע. אך עיקר תיקונו אם רוצה לחוס על עצמו למלט נפשו מני שחת הוא רק ע"י האמת שיסתכל רק על האמת לאמתו ויבחור רק באמת ולא יטעה את עצמו ח"ו וע"י האמת יזכה לידע שגם שם במקומו מאירה השגחתו ית' כ"ש בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. וע"י אמונת ההשגחה יכולין לשוב להשי"ת מכל מקום שהוא ולכלול הכל באחד מאחר שיודעין שהש"י נמצא גם שם במקומו ע"כ בוודאי יכול לשבו אליו ית' בקל וכשזוכין לתשובה ע"י האמת כנ"ל עי"ז נכלל אחר הבריאה ממש באחד כנ"ל שזהו עיקר התכלית כנ"ל: וזה בחי' נר חנוכה סמוך לפתח הבית. כי הבי תהוא רשות היחיד שהוא בחי' רשות יחידו של עולם כ"ש בזוה"ק ששם מתגלה ביותר אחדותו ית'. כי התורהמתחלת בבית מבראשית שהוא ראש בית וע"י התורה נכללין באחדותו ית' כנ"ל, אבל בחוץ הוא רה"ר ושם אחיזת החיצונים וע"כ בחוץ הוא בבחי' אחר הבריאה כנגד הבית שהוא כנגדו בבחי' קודם הבריאה מאחר ששם הוא בחי' רשות היחיד כנ"ל. אבל עיקר השלימות לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' נכלל גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדושה בפנים וע"כ הזהירה תורה לזכור את הש,י והתורה תמיד הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך כ"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכו'. כי צריכין לכלול יחד הדרך שהוא במקומות שמבחוץ, לכוללו בבית שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד שזהו עיקר התכלית כנ"ל. וזהו בחי' כלליות השליח הבמשלח בחי' שליחו של אדם כמותו כי השליח הוא בחי' דרך שזהו לשון שליחות שנשלח בדרך אב למאחר שכלליות התורההוא לכלול הדרך בתוך בחי' הבית כנ"ל שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כנ"ל ע"כ שלוחו כמותו כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בפ' של ק"ש שהוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ודברת בם בשבתך בביתך וכו' היינו כנ"ל כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י שנכלל הדרך בבית שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כולם כלולים בפנים כי כולם נמשכין מהאחד ית' והוא מחי' את כולם שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כמו שהי' קודם הבריאה כנ"ל וזהו בשבתך בביתך ולבכתך בדרך ובשכבך ובקומך. כי אור יום הוא בחי' אור ההשגחה שעי"ז גם אחר הבריאה כולו אחד כנ"ל אבל בלילה נחשך האור שזהו בחי' הסתרת ידיעת ההשגחה שזהו בחי' אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלימה בבחי' ואמונתך בלילות (תהלים צב) להאמין באמת שגם בלילה בבחי' אחר הבריאה גם שם מאירה השגחתו ית' תמיד כי גם חשך לא יחשיך ממנו ולילה כיום יאיר (שם קל"ט) וזהו בחי' לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום בברכת ק"ש לידע ולהודיע שהכל אחד אחר הבריאה וקודם הבריאה שהם בחי' יום ולילה בית ודרך בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך כיהכל אחד כי ה' אלקינו ה' אחד וכנ"ל: וע"כ נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה שאנו מגלין גם למטה מעשרה טפחים שהוא בחי' מקומות הרחוקים כנ"ל וע"כ מניחין נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ להאיר ההשגחה גם בחוץ בבחי' דרך שזהו בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כי כולו אחד כנ"ל: וע"כ מדליקין נר חנוכה בתחילת הלילה כדי לכלול לילה ביום כנ"ל וזהו שזמן ההדלקה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, יציאת הכוכבים הוא בחי' אור ההשגחה כי ישראל נמשלו לכוכבים כ"ש והנכם היום ככוכבי השמים לרוב וישראל הם בחי' השגחה כנ"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' חשך בחי' חשכת עינים שאין יודעין מהשגחתו ית' ואחיזתו הוא מבחי' פגימת הלבנה שהוא בחי' חושך בחי' ותכהין עיניו מראות בחי' ועיני לאה רכות. וצריך כל אחד לראות למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה היינו שיהי' נכלל מדת לילה ביום, אחר הבריאה בקודם הבריאה על ידי שמאמינים שגם הטבע היא השגחה כי הכל אחד וכנ"ל. והכוכבים הם בחי' תיקון פגימת הלבנה כשרז"ל שאמר הקב"ה להלבנה שתתמעט ונתן לה הכוכבים להפיס דעתה. היינו כי הכוכבים הם בחי' ישראל שנמשלו לכוכבים שהם ממשיכין אור ההשגחה גם בלילה בעת פגימת הלבנה שזהו בחי' אור הכוכבים שע"י אמונת אור ההשגחה גם בלילבה שהוא בחי' חשך בחי' טבע שיודעין שהכל רק בהשגחתו ית' לבד עי"ז נכלל לילה ביום, לבנה בחמה, טבע בהשגחה, אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ מדליקין נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה מעת יציאת הכוכבים שהם בחי' אור ההשגחה כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק, רגל הוא בחי' השקר כ"ש (תהלים טו) ולא רגל על לשונו ואחיזת השקר הוא בשוק במקומות החיצונים ואנו צריכין עכשיו לבטל השקר מן השוק ולהמשיך אור האמת גם בחוץ לידע האמת שהכל בהשגחתו לבד שעי"ז נכלל גם השוק בפנים כנ"ל והכל ע"י האמת כמבואר בהתורה הנ"ל שעיקר כלליות אחר הבראיה בקודם הבריאה הוא ע"י האמת וכנ"ל: וע"כ כל הכוונות של חנוכה הוא להמשיך אור האמת כמבואר בכונת האר"י מענין הח' פעמים אמת של אמצת ויציב המאירין בחי' ימי חנוכה כי עיקר המשכת אור ההשגחה שהוא בחי' נר חנוכה הוא ע"י אמת כנ"ל: וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל: וזהו אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות בכי' דייקא שהוא נמשך ע"י השקר שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל וע"כ צריכין לבכות על חורבן ביהמ"ק. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני הש"י ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו ית' באמת כ"ש (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי שורש הבכי' נתהוה תיכף אחר הביראה שאז נתהוה תיכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכי' כנ"ל שזהו בחי' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שהוא אזהרה על שקר כמו שמסיים שם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש בהתורה הנ"ל. וזה סוד בכיית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמבואר בזוהר ומדרשים. כי באמת הבכי' הוא קילקול הראות כנ"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת זהו עיקר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה, ועיקר בחי' אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עיקר הבחירה ששם דייקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו ית' לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה שיהי' כולו אחד. כי במקום התגלות השגחתו ית' שם הוא בחי' כולו אחד כמו ש הי' קודם הבריאה ע"כ אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועיקר עבודת האדם לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה דהיינו לכלול הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחי' דמעות, לכלול הכל באחד כנ"ל כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהש"י בשביל שיהי' בחירה כי הוא ית' מחיה את כולם וזהו בחי' דמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו כי בהדמעות מלובש כח הראות כי משם נמשכו הדמעות וכש,ש במאמר הנ"ל דברי רז"ל ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי נמצא שהראות מלובש בהבכי וכ"ש רבינו ז"ל (סי' ר"נ) ענין זה על מארז"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול ע"ש, וע"כ הדמעות נתהוו תיכף אחר הביראה שזהו סוד בכיית המים התחתונים כי מתחלה הי' העולם מים במים ואח"כ הבדיל הש"י ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא כשרז"ל. והבדלת מים התחתונים ממים העליונים זה בחי' אחר הבריאה שנבדל מקודם הבראיה כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם הם כלולים יותר באחד והם בבחי' כולו אחד בחי' קודם הבראיה, להדברים שהם למטה ממנו וע"כ מים העליונים ומים התחתונים הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ותיכף שהי' הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכי' של המים התחתונים כנ"ל. כי תיכף שנבדל אחר הבריאה מקודם הבריאה נתהוה תיכף אחיזת השקר וכו' כנ"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת גם שם מלובש ההשגחה כנ"ל וזהו בחי' הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה רק שנפרדו משרשם שעי"ז נתהוה אחיזת השקר כנ"ל שזהו בחי' סוד מה שכתוב בזוה"ק שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא במובא בהתורה הנ"ל היינו שעיקר יניקתם מבחי' דמעות שהם בחי' חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם שזהו בחי' שארית ההשגחה וכנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל בהתורה להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' יג) שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלימות היינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש עד שאנו חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם נתפזר ונפרד האור קודם שמגיע אליהם וע"כ אינם חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו' ע"ש. נמצמא שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחי' הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחי' זו מחמת הפסקת ההשגחה היינו מה שהש"י מסתיר לפעמים השחגתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלימות ושם עיקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהש"י ואפילו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המוסתרת שם שהם בחי' הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ"ל. וזהו בחי' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניתנה לעכו"ם (כשרז"ל חגיגה דף ה' ע"ב) כי גאותן וגדולתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעו"ה הוא מבחי' הסתרת ההשגחה שהוא בחי' דמעות כנ"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי במסתרים דייקא כנ"ל כי משם יניקת העכו"ם כנ"ל. וזה בחי' דמעות של עשו הרשע שמשם עיקר אריכת הגלות כי יניקתם רק מבחי' דמעות שהוא בחי' הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתוקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו ית' כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם אלו הדמעות בעצמן הם בחי' חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל ועי"ז שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו ית' עי"ז אנו כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל: וע"כ צריכין לבכות דייקא על חורבן ביהמ"ק וכן על חטאיו כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי בכיית ישראל הוא בחי' בכיית המים התחתונים שבוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא שזהו עיקר בכיית ישראל שבוכין על חטאם ועונותיהם שגרמו חורבן ביהמ"ק או עיכוב בניינו ואנו רחוקים מאבינו שבשמים ומארצו יצאנו וע"כ אנו בוכים כבן לפני אביו כי אנן בעינן למיהוי קדם מלכא ולהתקרב אליו באמת. ובבכיה זו מעלה כל הדמעות שהם בבחי' אחר הבריאה בחי' הסתרת ההשגחה, מעלה הכל לשרשו לבחי' ההשגחה שהוא בחי' כולו אחד שמשם שורש הדמעות, מאחר שבוכה להתקרב אליו ית' ולכלול בו, נמצא שנכללין הדמעות באחד שזהו עיקר בחי' כלליות אחר הבריאה באחד וכנ"ל והבן היטב. וע"כ ע"י דמעות אלו של ישראל מבטלין כח הדמעות של עשו שהיא בחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל. ואז יפסוק ממשלתם שכל כחם הוא רק מהסתרת ההשגחה מבחי' דמעות כנ"ל. אבל כשהדמעות בחי' הסתרת ההשגחה נכלל בשרשו בהשגחה נתבטלין העכו"ם לגמרי ועולין ישראל ונגאלין ונוטלין כל הגדולה. כי ישראל הם בבחי' ההשגחה כנ"ל כי הם כלולים באחדותו ית' כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולו חד וכנ"ל וע"כ גם הש" יבוכה על חורבן ביהמ"ק כ"ש במסתרים תבכה נפשי וכו' כנ"ל כדי להמתיקהבכיה ולהעלות הדמעות לשרשן כנ"ל. וזהו בחי' וממשיך שני דמעות לים הגדול שפירש שם רבינו ז"ל (סי' רנ) שהוא בחי' שממשיך חלקי השגחתו להשגיח על העכו"ם שמצירים לנו לשברם ולבטלם ע"ש. כי ע"י התגברות הגלות שנמשך ע"י הדמעות כנ"ל ע"כ צריך להכניעם ולשברם ע"י דמעות דייקא כי זהו בחי' המתקת הדין בשרשו כי ע"י בחי' דמעות שלו ית' נתבטלין ונמתקין כל הדמעות ועולין לשרשן ונכללין בהשגחה ונמשך ונתגלה השגחה שלימה ע"י הדמעות דקדושה דייקא. וע"כ מעלת הבכיה בקדושה, גדולה מאד כ"ש בבכי יבואו וכמובא בכל הספרים. כי כשבוכין להתקרב להש,י שהוא לכלול באחדותו ית' אזי נעשה תיקון גדול ע"י הדמעות דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל ובזה מתקן חטאיו שעל ידם גרם פירוד ח"ו בין הש"י ובין כלליות הבריאה שזה עיקר פגם כל החטאים כנ"ל. וע"י הדמעות חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזה עיקר התיקון של כל החטאים וכנ"ל: וזה בחי' ועיני לאה רכות שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו כשרז"ל, בוכה דייקא כי מחמצת שעיקר יניקתו של עשו הוא מבחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל ע"כ היתה בוכה דייקא שלא תפול בחלקו רק תזכה להכלל ביעקב שמדתו אמת כ"ש תתן אמת ליעקב וע"י דמעות אלו נכללו הדמעות באמת ונתבטלו כח הדמעות של עשו שהם בחי' שקר שאחיזתו אחר הבריאה. כי עשו כל בכייתו על תאוות עוה"ז שיהי' לו כל תאוות לבו ולא חפץ לכלול בהש"י כלל. ואלו הדמעות הם בחי' השקר שאחיזתו בעוה"ז בבחי' אחר הבריאה וכנ"ל. אבל דמעות של ישראל שהם בחי' דמעות של לאה הוא רק להתקרב להש"י שלא ליפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא הסט"א בעצמו. כי כל אחד מישראל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת ולהסתכל על תכליתו הנצחי צריך לבכות הרבה מאד שלא יפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא היצה"ר. כי לאה מרמזת על כנסת ישראל שצריכין לבכות מאד מאד כנחל שוטף שלא ליפול בחלקו של עשו שהוא היצה"ר ח"ו ומי שרואה שהבעל דבר מתגבר עליו יותר וכבר נתפס הרבה והוא בסכנה גדולה בכל עת הוא צריך לבכות יותר ויותר מכו לאה אמנו שהיתה בוכה כ"כ לפני הש"י שלא ליפול בחלקו של עשו עד שהיו עיניה רכות, וזכתה לפעול בקשתה ע"י בכייתה העצומה מאד. כמו כן כל אחד מישראל אם יבכה באמת לפני השי"ת כמה וכמה פעמים בלי שיעור אז בוודאי יעורר רחמיו ית' וינצל מליפול בחלקו של עשו ויזכה להתקרב אליו ית' באמת ולכול בו ית' ע"י הדמעות דקדושה דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל: וזהו בחי' קימת חצות שצריכין לקום בחצות לילה ולבכות על חורבן ביהמ"ק היינו לבכות על חטאיו ועל גשמיותו שמעכב בנין ביהמ"ק שנחשב עי"ז כאלו החריבו כשרז"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור העינים כנ"ל שהוא בי' אור יום בחי' חסד. והסתרת ההשגחה בחי' הטבע בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת השקר והדמעות, הוא בחי' חשך בחי' לילה. וישראל מחברין וכוללין מדת לילה ביום כי כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ צריכין לקום בחצות לילה לבכות על חורבן ביהמ"ק ועי"ז משברין בחי' הלילה והחשך שהוא בחי' אחר הבריאה שמשם אחיזת העכו"ם ואנו משברין ומבטלין אחיזתם ע"י קימת חצות לילה ואז בוכין על חורבן ביהמ"ק שעי"ז עוסקין בבנינו, כי כל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה וכנ"ל, ועי"ז יכלל לילה ביום אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל כי עיקר התגלות ההשגחה הוא בביהמ"ק וכנ"ל: וזהו בחי' חנוכה שהוא חונכת הביהמ"ק שאז ממשיכין אור ההשגחה ע"י נרות חונכה שזהו עיקר קדושת הבית המקדש כי שם מאירה השגחתו כנ"ל שזהו בחי' נרות המנורה שבביהמ"ק שהם בחי' המשכת אור ההשגחה שעי"ז נכלל הכל באחד כנ"ל. וזהו בחי' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי כל השבעת הנרות צריכין לכלול באחד כי ע"י ההשגחה שהוא בחי'אור הנרות שבביהמ"ק נכלל הכל באחד וכנ"ל: וכן כתב רבינו ז"ל במאמר ויהי מקץ (בלק"ת סי' ז') חנוכה הוא בחי' חנוכת הביהמ"ק בחי' תיקון חטא המרגלים שגרמו חורבן בהימ"ק ע"ש הענין, וע"פ הנ"ל מבורר ג"כ היטב ענין זה כנ"ל: וזה שאמרו רז"ל בגמ' שליחות מנלן ולמדו מקרבן פסח ומתרומה שנאמר ושחטו אותו כל קהל ישראל וכו' וכן למדו מתרומה שהשליח צריך להיות בן ברית וכו' ע"ש. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו ית' לכל באי עולם ע"י האותו והמופתים הנוראים אשר עשה ה' עמנו לעיניו. וע"י התגלות ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' השליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו. וע"כ למדו מפסח שהוא בחי' יצי"מ, למדו משם דין שליחות כי דין השליחות נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות הבריאה באחד שנתגלה בפסח בעת יצי"מ כנ"ל. וע"כ הי' יצי"מ בחצות הלילה כי אז נכלל לילה ביום בחי' לילה כיום יאיר. כי איתא שאותה הלילה היתה מאירה מאד כמו ביום כי נכלל לילה ביום וכו' וכנ"ל: וע"כ מצות קידוש החודש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בעת יציאתן ממצרים ושם בפ' זאת נזכר יצי"מ בחצות הלילה. כי הכל בחי' אחת כי קידוש החודש הוא למלאות פגימת הלבנה בחי' והי' אור הלבנה כאור החכמה שזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל: וזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל: וזהו בחי' תרומה שמשם למדו ג"כ דין שליחות כי תרומה שהוא בחי' צדקה היא בחי' עינים כשרז"ל לענין תרומה עין יפה א' מארבעים וכו'. כי עיקר הצדקה הוא האמונה שמאמינים בהש"י שהכל בהשגחתו ונותן לדל אין מחסור כי בגלל הדבר הזה יברכו ה' וכ"ש והאמיטן בה' ויחשבה לו צדקה. וע"כ ע"י התרומה צדקה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' שליחות בח'י שלוחו של אדם כמותו. ודוקא כשהוא בן ברית שהואיכול לכלול כל הבריאה באחד וכנ"ל: וזה שנוהגין להרבות בצדקה בחנוכה כדי להמשיך אור ההשגחה ע"י הצדקה שזהו עיקר בחי' נר חנוכה כנ"ל: וזהו שארז"ל כל המעלים עין מ ןהצדקה כאלו עובד ע"ז, מעלים עין דייקא כי עיקר הצדקה הוא בחי' עינים להמשיך עיני השגחתו עלינו כ"ש במתנות עניים (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וכו'. כי עיקר העניות נמשך מפגימת הלבנה שהוא בחי' חשך בחי' ותכהין עיניו מראות שהוא בחי' מיעוט והסתרת ההשגחה. כי כל הפרנסה והעשירות הוא בחי' עינים כ"ש (קהלת ה) ומה כשרון לבעליו כ"א ראות עיניו וכ"ש (תהלים קמה) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם סכתו וכו'. כי העשירות נמשך מבחי' שמאל כ"ש (משלי ג) בשמאלה עושר וכובד, ושמאל זהו בחי' אחר הבריאה כמבואר בהתורה הנ"ל. וכל זמן שאין נכלל שמאל בימין ח"ו דהיינו שאין נכלל כלליות הבריאה שהוא בחי' שמאל בקודם הבריאה שהוא בחי' כולא ימינא אז בודאי א"א לקב לשפע ופרנסה מאחר שרחוקין מהשרש אשר הוא מחיה את כולם. ואפילו מעט השפע שיורד בהעלם ובהסתרה גדולה ע"י הסתרת השגחתו בתוך הטבע גם זה מעט מקבלים הרוב העכו"ם והרשעים שיניקתם מבחי' אחר הבריאה אשר זה חלקם אשר בחרו בו. וישראל הכשרים שהם בבחי' השגחה פרנסתם מעוטה מאד. וע"כ עיקר המשכת השפע לישראל הוא כששמאל נכלל בימין היינו כשאנו זוכין להתגבר באמונה ההשגחה שהכל מאתו ית' לבד ואין שום דרך הטבע בעולם כלל ועי"ז אנו זוכין להמשיך עיני השגחתו עלינו ואז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא בחי' כלליות שמאל בימין כנ"ל ואז הקב"ה ממשיך שפע וחיות להבריאה שהוא בחי' פרנסה ועשירות. וע"כ באמת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כשרז"ל פסחים קי"ח) כי באמת קודם הבריאה הוא בחי' כולא ימינא ולית שמ אל ולית עושר תמן כ"ש בזוה"ק קודם הבריאה כולא אחד ואין שייך שם שפע וחיות ועשירות כי כשאין בריאה אין שייך שפע וחיות וע"כ עיקר העשירות בשמאל כנ"ל. כי שמאל הוא בחי' אחר הבריאה ששם צריכין שפע וחיות שהוא בחי' עשירות ופרנסה. אבל בבחי' אחר הבריאה לבד בוודאי אין שם פרנסה וחיות כי העושר והכבוד מלפניו ית' וכו' והוא מחי' את כולם ואם ח"ו יפסיק השפעת חיותו אפילו רגע קלה יוחזר העולם לתהו ובהו וע"כ עיקר השפע הוא כשתכלל שמאל בימין, אחר הבריאה בקודם הבריאה שאז הש"י משפיע השפע משורש העליון שהוא בחי' ימין כי עיקר שורש העליון של השפע הוא מימין כ"ש נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וחסד הוא ימין, רק ששם בשרשו העליון בבחי' קודם הבריאה שם השפע דק וזך ומצוחצח עד שאין שייך לקרותו שם בשם שפע ועשירות, רק כשאחר הבריאה בחי' שמאל מקבלת זה האור ע"י ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה אז נצטטירת השפע ונקראת בשם עשירות וע"כ עיקר העשירות משמאל. וזהו שאיתא בזוה"ק שמים הם מימין ושמאל כמבואר בפ' תרומה מיא אינון לימינא וכו' היינו כנ"ל. וז"ש בזוה"ק שפ"א לא הי' מטר ובאו לרשב"י ואמר שצריכין ליחד קוב"ה ושכינתי' בבחי' אפין באפין וכו' כי יחוד קוב"ה בבחי' אפין באפין זהו בחי' כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי דעכלל זה שהש"י בעצמו כביכול נקרא קוב"ה והמשכת חיותו מה שמחי' את כל העולמות זהו בחי' שכינה ובאמת כולו חד כי ה' אחד ושמו אחד כי חיותו דבורק בו ית' באחדות גמור רק שהש"י נתן בחירה עד שיש כופרים ואפיקורסים שאין מאמינים בהשגחתו וע"כ הם עושין פירוד בין קוב"ה ושכינתי' היינ ובין קודם הבריאה ואחר הבריאה שהם כלליות כל העולמות אשר הוא ית' מחיה את כולם ע"י שכינת עוזו כנ"ל. ובאמת א"א להבין דבר זה איך הש" ישהוא מרומם על כל מנהיג ומחיה את העולם הגשמי הזה רק העיקר הוא האמונה לבד שאנו מאמינים שהוא ית' משגיח בהשגחה פרטיית על כל דבר שבעולם ויושב וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים: כי סוד כלליות הבריאה בקוד םהבריאה א"א להשיג בדעת כ"א באמונה לבד. וזהו בחי' שלשה דברים שנתקשה בהם משה שהם מעשה מנורה וקידוש החודש ושקלים וסימנם מש"ה כ"ש בזוה"ק כי כל אלו הם בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה ע"י בחירת האדם שמטה דעתו להאמין בהשגחתו וע"כ גם משה נתקשה בהם כי א"א להבינם בדעת אנושי כלל אם לא מי שהוא בבחי' משה וגן הוא נתקשה בהם. כי מנורה היא בחי' אור ההשגחה שזהו בחי' נרות המנורה בחי' נר חנוכה שעי"ז נכללין באחד בבחי' אל מול פני המנורה יאירו וכו' שכל הנרות פונין לנר א', לכלול באחד ע"י אור ההשגחה שהוא בחי' אור הנרות כנ"ל. וזה בחי' נרות חנוכה כ"ה דאינון כ"ה אתוון דיחודא כמובא בזוה,ק כי ע"י נר חנוכה נמשך ההשגחה למטה. ועי"ז נכללין באחד שהוא כ"ה אתוון דיחודא שהוא שמע ישראל וכו'. וזה בחי' קידוש החודש שהוא למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה שזהו בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וזהו בחי' שקלים שהם צדקה שעי"ז נכלל ג"כ הבריאה באחד כנ"ל. וזה בחי' מחצית השקל תרומה לה' כי אחר הבריאה נתהוה תיכף הבחירה והבחירה הוא בחי' מתקלא שכל אדם עומד על המשקל ובידו לבחור ולהכריע עצמו לכאן או לכאן. והוא בבחי' מחצית השקל תרומה לה' שצריך כ"א לרחם ע"ע להרים המתקלא להש"י להכריע עצמו על הקדושה בבחי' מחצית השקל תרומה לה'. וע"כ קשין מזונותי של אדם כקריעת י"ס דייקא. כי משה רבינו המשיך ופרסם השגחתו בעולם ע"י האותו והמופתים שעשה במצרים ועל ים סוף ואז נתגלה חדוש העולם והשגחתו ית' עד שנחשב כאלו נברא העולם אז. וזה בחי' קריעת י"ס שנבקעו המים שזהו בחי' תחילת הבריאה שנתגלה אז, כי בתחלת הבריאה הבדיל הש"י בין מים למים בין מים העליונים למים התחתונים שהם בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה כנ"ל ובאמת הכל א' רק שא"א להבין זאת כלל כנ"ל. וזה הראה משה בקרי"ס שנתבקעו המים והבדיל בין מים למים והפך מים ליבשה ואח"כ נטה ידו והפך מיבשה לים ונטבעו המצרים. ובזה הראה שהכל אחד מים וימבשה ימין ושמאל קודם הבריאה ואחר הבריאה. והחיות רצוא ושוב, שהחיות העליון נמשך בבחי' רצוא ושוב שהוא בחי' השגחתו ית' שעי"ז הכל אחד. וע"כ קשין מזונותיו כקריעת י"ס כי להמשיך מזונות צריכין להכלל אחר הבריאה באחד שיהי' אחר הבריאה כמו שהיה קודם הבריאה שיהי' אב ובן כחדא ואעפ"כ תתקיים הבריאה ולא תתבטל במציאות שזאת הבחי' קשה מאד להשיג וגם משה רבינו נתקשה בזה שזהו סוד קי"ס כי משם נמשך מזונות כי זהו בחי' כלליות שמאל בימין שמשם המטר והפרנסה כנ"ל: וע"כ עיקר גלות מצרים נתגלגל עש"י השליחות ששלח יעקב את יוסף בנו כ"ש וישלחהו מעמק חברון. כי כל הדרכים בחזקת סכנה מחמת שהדרכים הם בחי' שליחו תכנ"ל שהוא בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת החיצונים שהם מזיקי עלמא ח"ו וע"כ הדרכיןם בחזקת סכנה וע"כ אירע מכירת יוסף בעת שהי' בדרך בשליחות אביו. כי יוסף הוא בחי' הצדיק האמת שהוא ציר נאמן לשלוחיו, שכל עבודתו ומגמתו לכלול אחר הבריאה באחד כי הצדיק מחבר וכולל התחתונים בעליונים למעלה למעלה בשרשו בבחי' כולו אחד והם פגמו בו ומכרוהו בכסף שזהו בחי' פגם בני האדם שפוגמין בהצדיק שהוא בחי' עיני ההשגחה בחי' עיני ה' אל צדיקים (תהלים ל"ד) שזהו בחי'ק יוסף שהוא בחי' עינים כ"ש בן פורת עלי עין כי הצדיק ממשיך השגחה שלימה שעי"זכולל ומחבר אחר הבריאה באחד, והמון עם פוגמין בו בשביל הכסף בשביל תאוות ממון הנאחז בשמאל שנמשכין אחר הממון בעצמו והממון הוא הע"ז שלהם ואינם מאמינים שכל הממון וכ ההשפעות הכל רק ע"י הצדקי שהוא בחי' המשכת השגחתו עלינו שעל ידו כל ההשפעות שבעולם בבחי' ויוסף הוא השליט כו' הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מ"ב). וע"כ עי"ז נתגלגל הדבר וירדו למצרים שהוא היפך א"י שהיא מלאה גילולים וע"ז ששם כופרים בהשגחתו ית' כ"ש אשר אמר פרעה לי יאורי ואעני עשיתינו וכו'. אבל הם חשבו לרעה אליהם חשבה לטובה כי למחי' שלחני אלהים לפניכם, שלחני דייקא כי יוסף הי' ציר נאמן לשולחיו. ואף שהתגברה הס"א על השליחות שלו ורצה לקלקלו ח"ו שישתקע במצרים שהוא פגם ההשגחה עד שלא יוכל ח"ו להחזיר השליחות למרי' קמא לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה. אבל יוסף הי ' צדיק גדול ועמד בנסיון ובכל מקום שהי' שם אפילו בתוקף התגברות הקליפות הוא מאמין באמונה שלימה בהשגחתו ית' וכבש את יצרו מאימת הבורא המשגיח ית' כ"ש ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ובחר בטוב עד שזכה לכלול באחד עד שהעלה וכלל אחור הבריאה ממש באחד כי הכניע טומאת מצרים וזכה להחיות את ישראל כל ימי היותם שם ולהוציאם משם. כי הכל הי' בזכות יוסף כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עד שזכו ישראל לצאת משם ברכוש גדול ולקבל את התורה שע"י כל זה נתגלה השגחתו ית' ונכלל כל הבריאה באחד שכ"ז הי' ע"י שליחות יוסף שלא נכשל בשליחותו וזכה לכלול השליחות בהמשלח ע"י בחירתו הטובה שעמד בנסיון ובחר בחיים שעי"ז נכלל כל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה וכו' וכנ"ל: וע"כ כשנמכר יוסף ונעלם מאביו תעורר בכי' כ"ש ויבך אותו אביו כי ע"י מכירתו גרמו פירוד ח"ו בין אב ובן, בין יעקב ליוסף ששניהם כחדא חשיבי כמובא כי יוסף הוא בחי' עיני ההשגחה שעי"ז הכל אחד. אבל הם גרמו פירוד שעי"ז נתעורר בכי' כנ"ל. וע"כ כשחזרו ונתוועד ויחד יוסף ואחיו כתיב ויתן את קולו בבכי כי יוסף ע"י בכיית אז המתיק ותיקן את בחי' הבכי' בשרשו בבחי' המתקת הדין בשרשו וכנ"ל: כי זה יודע בספרים ובפרט בספרי רבינו ז"ל שעיקר הנסיון והמשקל של האדם בעוה"ז הוא תאוות ניאוף שהאדם נשלח בעוה"ז בשביל נסיון ובחירה ועיקר הנסין אם יוכל לעמוד בנסין בתאוה זאת וכל הערבובים והבלבולים והמחלוקת והשנאה והקנאה והקטגוריא שיש בעולם הכל נמשך ונתגלגל ע"י תאוה זאת שמשם נמשכין כל המדות רעות וכל דעות האפיקורסים והכופרים והתועים שנעקרו מהש"י לגמרי, הכל נמשך ע"י זאת התאוה ואפילו הקטגוריא שבין הת"ח ובין הצדיקים השלימים ובפרט עכשיו בודורת הללו שהס"מ ערבב את העולם מאד מאד בלי שיעור וערך והכניס אפיקורסית גדול בעולם מה שלא הי' כזאת מימות עולם. ואפילו בין בני ישראל הפשוטים הכשרים קצת ורוצים לילך בדרכי החסידים הכניס ערבוביא ובלבול גדול ומחלוקת עצום עד שאין אחד יודע היכן האמת כמפורסם כ"ז. וכל אלו הצרות והמחלוקת ובלבול הדעת שאין יודעין היכן האמת הם הם חבלי של משיח אשר כל קדמונינו רז"ל היו מתייארים ומתפחדים מאד מזה כשרז"ל ייתי ולא אחמיני' וכו'. כי אין צרה גדולה מהצרות שיש עתה בדורותינו בעו"ה שהאמת נעלם ונסתר מאד בעו"ה וכל זה נמשך רק מפגם תאוות ניאוף שנתפשט עכשיו בעולם ביותר. ואפילו הרוצים להתנהג בדרך החסדיים אינם נקיים מתאווה זאת, וקצתם הם בעלי עבירות ממש ר"ל ואינם מסתכלים על עצמם ליפול על פניהם ארצה ולהשתטח לפני ית' ולבקש מלפניו ית' בכל יום ויום להנצל ממה שצריכין להנצל כפי מה שיודע כל אחד וא' את נגעי לבבו ומכאוביו ועושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס, שרוצים להיות חסידים ולחקור חקירות בעבודת הש"י ולהרהר ולדבר על צדיקים וכשרים אמתיים לומר זה נאה וזה אינו נאה. וכ"ז נמשך מחמת רחוקים מאמת והכל ע"י פגם הברית שהוא פגם הדעת פגם האמת. כי שמירת הברית נקרא כולו זרע אמת, ופגם הברית נאמר עליו ואתם ילדי פשע זרע שקר וכו'. כי ניאוף הוא פגם העינים כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי העין רואה והלב חומד וכו' וכ"ש רבינו ז"ל בהתור' בקרוב עלי מרעים (בסי' לו) שעיקר הניאוף תלוי בעינים וכו' ע"ש. כי העינים הם נמשכין מעיני השגחתו ית' ששם עיקר הבחירה. כי עיקר הבחירה שהוא הממוצע בין קודם הבריאה לאחר הבריאה כמבואר בהתורה אר"ע הנ"ל הוא העינים שהם עיקר סוד הבחירה שיש כח ביד האדם להסתכל בעיניו לכאן או לכאן הן בעיניו הגשמיים הן בעינישכלו כי עינים ע"ש החכמה נאמר כ"ש ותפקחנה עיני שניה םוכו'. וע"כ הזהיר שלמה המע"ה עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך. כי עיקר החיבור והכלליות שבין אחדותו ית' ובין הבריאה הוא ע"י ההשגחה שהוא בחי' עינים כנ"ל ושם עיקר הבחירה כי הוא בחי' הממוצע בין האחד והבריאה ששם הבחירה כנ"ל. היינו כי יש כח באדם לבחור בטוב להסתכל בעיניו למעלה ולא למטה בחי' והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו', בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה מתגברין כשרז"ל, דהיינו שיעצים את עיניו ולא יסתכל על תאוות עוה"ז והבליו, והעיקר שלא יטה עיניו אחר תאוות ניאוף רק יסתכל בעיניו להשי"ת תמיד כ"ש עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי וכ"ש אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים וכ"ש הנה כעיני עבדים וכו' כן עיניו אל ה' אלקינו עד שיחננו. ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כמו שהאדם מסתכל בעיניו תמיד להשי"ת כמו כן הש"י משגיח בעיני השגחתו ית' עלינו תמיד וע"י ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וכן להיפך חס ושלום שכשהוא מסתכל בעיניו למטה בניאוף ותאוות על ידי זה מסיר השגחתו מעליו ועי"ז נופל לכפירות וטעות של הטבע ועי"ז נתרחק אחר הבריאה מאחד וכנ"ל: נמצא שעיקר הבחירה הוא בעינים, ובזה תבין היטב לקשר המאמר הנ"ל סופו בראשו ואמצעיתו שכולו קשור ומחובר יחד היטב והבן מאד כי, מ"ש שם בסופו שע"י עיני ההשגחה, אחר הבריאה נכלל בקודם הבריאה אך דובר שקרים לא יכון נגד עיני ומסיר ההשגחה וכו' ע"ש, זהו בעצמו סוד הבחירה שהוא הממוצע בין האחד והבריאה. היינו כי העינים הם סוד הממוצע בחי' הבחירה כשמטין אותם לטוב נכלל אחר הבריאה באחד על ידם וכנ"ל: וע"כ כל התורה כולה כלולה בעינים וכנ"ל. זז"ש בכתבי האריז"ל שעיקר השבירה הי' באור העינים כי עיקר כח הבחירה היא ע"י סוד השבירה כידוע, והבחירה הוא בעינים כנ"ל: וזה שבקש דוד המע"ה גל עיני ואביטה נפלאות וכו' כי באמת סוד הבחירה הוא נפלאות תמים דעים וא,א להבין זאת בשכל בשום אופן כ"א באמונה לבד כי הוא בחי' ג' דברים הנ"ל שנתקשה בהם משה שהם סוד כלליות הבריאה באחד ע"י עיני ההשגחה ששם סוד הבחירה כנ"ל. והכל תלוי בעינים בגשמיות שהם ראיית והסתכלות עינים ממש, וברוחניות שהם עיני השכל שצריכין להטות עיני שכלו אל האמת והאמונה להאמין בהשגחתו ית' שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וזהו גל עיני דייקא ואביטה נפלאות וכו' שיזכה להבין נפלאות תמים דעים הנעלמים באור העינים ששם סוד הבחירה שהוא בחי' נפלאות כנ"ל: וזה שנסמך מריכת יוסף למעשה ער ואונן. כיער ואונן השחיתו זרעם ופגמו בברית ועי"ז פגמו בעינים כנ"ל כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' שזהו ממש בחי' פגם מכירת יוסף כנ"ל. כי יוסף הוא הצדיק בחי' עיני ההשגחה שהם פגמו בו, שפגמו בעיני ההשגחה וגרמו להעלים ההשגחה ולהסתירה בתוך העכו"ם והמצרים שהם בחי' הסתרת ההשגחה שזהו מכירת וירידת יוסף הצדיק למצרים כוו' וכנ"ל. אך בתוקף כחו של יוסף נתהפך הדבר מרע לטוב כי שיבר טומאת המצרים ועמד בנסיון בתאוות ניאו ףשהוא עירק הנסין עיקר עיקר תיקון העינים, וזכה להקרא בן פורת עלי עין ועי"ז חזר ונכלל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים שהי' בזכות וכחו של יוסף כנ"ל: כי תיקון הברית דהיינו זווג דקדושה הוא בחי' יחוד שעי"ז נכללין באחד שנכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד קוב,ה ושכינתי' שהם בחי' איש ואשה כידוע שאם זכו שכינהשרויה ביניהם ונכללין באחד ע"י זווגם בקדושה וכנ"ל בבחי' והיו לבשר אחד. וע"כ עיקר זווג דקדושה הוא בשבת שאז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו רזא דשבת וכו' כ"ש שם, איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' כי בשבת עולין כל העולמות לשרשן, היינו כנ" כלליות הבריאה באחד. וזהו בחי' נר של שבת שבתחילת כניסת שבת מדליקין נרות ועי"ז מקבלין שבת. כי הנרות הם בחי' אור ההשגחה שממשיכין כנ"ל לענין נר חנוכה. וע"י אור ההשגחה נכל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר בחי' שבת כנ"ל. וזהו בחי' כוס של קידוש צריך שיתן בו עיניו להמשיך עיני ההשגחה לתוך הכוס של קידוש שהוא בחי' מלכות בחי' השכינה בחי' כלליות העולמות שמתנהגים על ידה להמשיך לשם עיני ההשגחה כדי לכלול הכל באחד עי"ז כנ"ל. וע"כ עיקר הזווג דקדושה בשבת כי אז נכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד וזווג דקדושה כנל. כי שבת הוא בחי' אמת כשרז"ל אפילו ע"ה ירא לשקר בשבת וע"י אמת נמשך ההשגחה. שעי"ז נכלל הבריאה באחד כנ"ל: אבל הפוגם בברית ובפרט חטא ער ואונן שהיו משחיתים זרעם בזה פגמו בעינים, בעינים דייקא כי שכבת זרע הוא מאור עינים וכח הגוף כ"ש בש"ע. ומ ישמוציא זרע לבטלה ח"ו הוא מפריד אור העינים מן כלליות הבריאה, ואדרבא הקליפות והס"א מקבלים הטפות שהם אור העינים, שהם מזיק עלמא והם מזיקים את העולם כי אלו הקליפות באים אח"כ ומכניסים כפירות ובלבולםיט ועקמימיות בלב ורוצים להסתיר ולהעלים ולהרחיק ההשגחה מן העולם כמו שהוא הרחיק הטפה מאשה יראת ה' שהוא בחי' הרחקת אור עיני ההשגחה מכלייות הבריאה. וע"כ נחשב כאלו החזיר העולם לתהו ובהו וכאלו הביא מבול לעולםכשרז"ל. וע"כ קשה לו מאד לשוב להשי"ת מחמת שנתרחק מהאמת מאד כי על עון זה נאמר (ישעיה נ"ז) ואתם ילדי פשע זרע שקר הנחמים באלים וכו'. ועיקר תשובתו הוא במה שקלקל יתקן. כי עיקר תשובתו הוא האמת שצריך להשתדל לקרב עצמו לצדיקי אמת כדי לקבל מהם עצות אמתיות שהם בחי' זרע אמת ויטה דעתו תמיד להסתכל רק על האמת. וע,י האמת יזכה לידע שגם שם בעוצם ההסתרה וההעלמה וההתרחקות שהרחיק השגחתו ית' מאתו גם שם נסתרה השגחתו ית'. כי הוא ית' מחיה את כולם. רק שהוא אינו זוכה לראות מגודל ההסתרה ע"י עוונותיו. והכלל שעיקר הוא האמת כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמתו בודאי יחתור להש"י עד שישוב באמת כי אעפ"כ מה יהי' בסופו כי סוף כל סוף יהי' מוכרח להתתקן ע"י עונשים קשים ומרים אלפים שנים ר"ל, הלא טוב לו שישוב מיד כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל כמבואר אצלינו כ"פ. כי כל הנפילות והייאושים של העולם הוא רק מחמת הריחוק מאמת שמטעה את עצמו לומר שאינו יכול עוד לשבו כ"ש לא יאמין שוב מני חשך, שאינו מאמין שאפשר לו עדיין לשוב מני חשך וכ"ז מחמת השקר כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטור עצמו מעבודת הש"י כ"ש רש"י ע"פ ויהי העם כמתאוננים, מבקשים עלילה איך לפרוש מן המקום. כי כל אדם בטבעו יש לו רע המונעו מעבודת הש" יוצריך לסבול צער ויגיעות לשבר זה הרע. וע"כ הוא מבקש בכל פעם לפרוש עצמו מעבודת הש"י מחמת הרע שבטבעו. אבל אעפ"כ אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו כי אימת הדין עליו מה יעשה ליום פקודה וכו'. וע"כ אין לו שום התנצלות לפרוש מהש"י רק ע"י שרואה שמתחויל כמה פעמים להתקרב להש"י ואינו יכול לעמוד בשום נסיון קל אזי מוצא לעצמו תירוץ לומר מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב להש"י אבל מה אעשה כי יצרי מתגבר עלי בכל פעם ומה אועיל ומה אוחיל עוד כי כבר נתפסתי בגלות גדול עד שא"א לשוב עוד ח"ו. אבל באמת כל זה הוא פיתוי היצה"ר והסתת הבע"ד מעוצם הרע שבטבעו שרוצה לפטור עצמו ולפרוש מהש"י ע"י דחיה וטעות זה. ובאמת הוא מטעה א"ע כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו כי אין חשך ואין מלמות להסתר שם כל פועלי און. ובודאי יהי' מוכרח ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ולא יוותרו לו דבר אחד. ואם האדם רק חכם מעט ראוי לו לבלי להניח להטעות א"ע כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל ואיך שהוא צריך לו לחתור ולחפש ולבקש הצלה ומנוס מעמקי השאול תחתיות ומתחתיו ואם הוא רואה שאע"פ שהוא חותר ימים ושנים להש"י ועדיין לא שב מטעותו אעפ"כ יהי' עקשן גדול מאד. ויתאחז בעבודתו ית' בדרך עקשנות כ"ש רבינו ז"ל שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת הש"י ויתלה עיניו למרום תמיד שיזכה לשוב אליו ית' או להנצל מעתה ממה שהוא צריך להנצל כל אחד לפי בחינתו. וראוי להאדם הבר דעת שיהי' מרוצה שאפילו אם לא יפעול בכל עבודתו וטרחו ויגיעו רק שעל ידי זה ינצל פעם אחת מאיזה עבירה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהיינו שע"י עבודתו ותפילתו והתבודדותו וכו' יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עבירה אחת, היינו שע"י עבודתו זכה שעכשיו יש לו עבירה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר הי' לו אם לא הי' חותר ומתפלל להנצל מהם גם זה הי' כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו מה שעמל וטרח בעוה"ז כ"א מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועבירות ולחטוף לפעמים איזה מצוות. וא"א להאריך בענין זה כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות להשי"ת ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שיעור. והכלל שעיקר הוא האמת כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות א"ע ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בוודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא כי אמת ה' לעולם והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים: וזהו בחי' וישלח את היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפי', ואיתא שזהו בחי' חנוכה שמדליקין נרות של שמן זית. אז וידע נח כי קלו המים וכו' כי נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה בחי' אמת כנ"ל הוא התיקון על מי המבול שהוא בחי' חטא הנ"ל, כי עיקר החטא הוא משפריד אור ההשגחה ע"י חטא הזה שהוא פגם העינים וכו' כנ"ל, וע"כ ע"י נר חנוכה בחי' המשכת אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים לידע שהש"י בכל מקום וכו' כנ"ל עי"ז נתתקן זה החטא וחוזר ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ונדחין מי המבול וחוזר ונתקיים העולם בהשגחתו ית'. וזהו והנה עלה זית דא חנוכה אז וידע נח כי קלו המים וכו'. כי נתתקן חטא הנ"ל שהוא בחי' מי המבול ע"י נר חנוכה כנ"ל. וזהו והנה עלה זית טרף בפי' ודרז"ל שבקה על פרנסה כשרז"ל יהיו מזונותי מרורין כזי תוכו' היינו כנ"ל כי עיקר הפרנסה נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות אחר הביראה באחד ע"י השגחה שהוא בחי' עלה זית בחי' נר חנוכה וכנ"ל: וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך כי קוד םהבריאה הי' הכל אחד. ואחר הביראה היו שני דברים האחד והבריאה שזהו עיקר כח הבחירה שמשם אחיזת השקר שאחיזתו מריחוק מאחד, מבחי' רבים בחי' בקשו חשבונות רבים וכנ"ל. ועיקר עבודתינו לכלול אחר הבריאה באחד היינו לכלול בחי' הרבי םבאחד לידע שגם בחי' הרבי םנמשכין מהאחד שעי"ז נתבטל השקר וכנ"ל. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה כי הנס הי' בשמן של כה"ג שלא הי' בו אלא להדליק יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. היינו כי עיקר התגלות ההשגחה הוא רק בבחי' אחדות בחי' יום אחד שהוא מרמז על עלמא דאתי שנקרא יום אחד כ"ש (זכריה י"ד) והיה יום אחד הוא יוודע לה' לא יום ולא לילה וכו' כי אז יוכלל הכל באחד כ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, שאז יהי' כולו אחד כולו טוב. ונעשה נס ודלק שמונה ימים כי זה עיקר בחי' הנס שהוא התגלות ההשגחה שהוא שמגלין שגם בעוה"ז שהוא בחי' רגבים בחי' אחר הבריאה שנברא בשבעת ימי בראשית גם שם מאירה השגחתו ית' ועי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וכל מה שבאין יותר בתוך בחי' רבםי ששם אחיזת השקר ביותר, שם הבחירה גדולה יותר ושם צריכין להתגבר יותר לשבר הבחירה להאמין שגם שם מאירה השגחתו ית' ואז זוכה לאור גדול ביותר כי עיקר הוא הבחירה וכל מה שהבחירה והנסיון גדול ביותר. זוכה אח"כ לאור גדול ונוסף ביותר: וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך בכל יום ויום, כי בכל יום שבא אח"כ הוא בחי' ריבוי יותר ששם אחיזת השקר, ואנו ממשיכין אור ההשגחה ע"י נר חנוכה עד שיודעין שגם בחי' הרבים נמשכין מאתו ית' וע"כ עי"ז נתוסף האור בכל יום יותר ויותר. כי כל מה שזוכין לשבר הבחירה ולהמשיך ההשגחה לבחי' רבים יותר, האור גדול ביותר שזהו בחי' מעלת התשובה, והתרחקות תחילת התקרבות בחי' מרחוק ה' נראה לי כי כל מה שבחי' הרבים ביותר, ונתרחק מאחד ביותר ששם אחיזת השקר ביותר, כשזוכין לעמוד שם בנסיון בגודל ההתרחקות. אז זוכין לאור גדול ביותר כי לפום צערא אגרא (כ"ש אבות פ' ה'). וע"כ בכל יום מימי חנוכה שנתרחק יותר מיום אחד שהוא בחי' רבים אז מוסיפין נר בכל יום ויום כי בכל יום ויום זוכין שתאיר אור ההשגחה ביותר ע"י שממשיכין האור לבחי' רבי םיותר כי זה העיקר שבחי' רבים יהי' נכלל באחד. שזהו בחי' כלליות הבריאה באחד כנ"ל: וזהו בחי' מעלת התפילה בצבור וכן בתורה ומצות תלמוד תורה דרבים עדיף ואינו דומה מועטין העושין את המצוה לרבים וכו'. כי כשיש רבים ששם אחיזת השקר כנ"ל, כשנכללין באחד ע"י תפילה ותורה ומצות שעל ידם נכללין באחדותו ית', כל מה שיש רבים ביותר ונכללין באחד, האור גדול ביותר ונכלל ביותר אחר הבראיה בקודם הבראיה שיהיה כולו אחד כולו טוב, כמו שיהיה לעתיד כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן ואמן: וזה בחי' ההלל שאומרים בחנוכה. כי הלל אומרים על הנס כי בהלל מפורש גודל השגחתו ית' על העולם כ"ש (תהלים קי"ג) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות וכו' וכתיב (שם קט"ו) ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה, וע"כ אומרים אותו בחנוכה כי עיקר בחי' נר חנוכה הוא בחי' המשכת השגחתו שזהו בחינת הכלל כנ"ל: וע"כ היה הנס של חנוכה בכהנים כי כהן איש חסד, וחסד הוא נמשך מבחי' קודם הבראיה שהוא בחי' כולו אחד כולו טוב שהוא בחי' חסד בחי' ימין. אבל אחר הבריאה הוא בחי' שמאל בחי' דין בחי' לוי. וע"כ העבודה בביהמ"ק העיקר הי' ע"י הכהנים, והלוים היו מסייעים להם בשיר וכיוצא. כי הכהן הוא בבחי' קודם הבריאה שיש לו כח להרים הבריאה לשרשה לכוללה באחד, וע"כ היו הלוים מסייעים לכהנים בדוכנם וכו' בשעת עבודה כדי שיכלול הלוי שהוא בחי' שמאל בחי' אחר הבריאה, בכהן איש החסד שהוא בבחי' קודם הבריאה שעל ידו נכלל הכל באחד כנ"ל: וע"כ נותנין תרומה לכהן. כי ע"י תרומה מרימין התבואה וכוללין אותה באחד וכנ"ל שבשביל זה למדו דין שליחות מתרומה וכו' כנ"ל. וע"כ התרומה לכהן איש החסד כי הוא בבחי' קודם הבריאה וכולל הכל באחד כנ"ל וע"כ הי' הנס של חנוכה בכהנים כנ"ל:
For in truth, everything is chesed and good — for Hashem, blessed be He, is entirely good, entirely chesed. And even the attribute of din [strict judgment] is also a great chesed — in order that there be a vessel to receive the chesed, etc. As is brought regarding this — that this is the aspect of: "With the mighty acts of salvation of His right hand" [Psalms 20:7], etc. And as is brought regarding the verse: "Avraham begat Yitzchak" [Genesis 25:19]. But necessarily, at first the chesed must be in great concealment, and at first glance one sees only the aspect of din. And all of this is drawn from the aspect of: "Originally it arose in [G-d's] thought to create the world with the attribute of din. He saw that the world could not endure — He arose and partnered the attribute of mercy with the attribute of din." But the mercy is in concealment. And this is the aspect of darkness that preceded light. And this is the aspect of: "He made darkness His hiding place" [Psalms 18:12]. And this is the aspect of: "And the earth was formless and void, and darkness" [Genesis 1:2], etc. — "and the spirit of G-d", etc. — "this is the spirit of Mashi'ach", etc. And from there it descended through many chains of descent until the aspect of klipah kodemes la'pri [the shell that precedes the fruit] came into being — from which comes all free choice. And this is the aspect of: "And Moshe approached the thick darkness where G-d was" [Exodus 20:18], etc. And this is the aspect of: the he'der [absence/void] that precedes existence, as is brought in the sefarim. And from there comes the strengthening of falsehood. And this is the aspect of: "And these are the kings" [Genesis 36:31], etc. — "before a king reigned", etc. And from there comes the strengthening of the exile of the present time, before the truth and the chesed are fully revealed, etc. For free choice exists in order to receive the reward through mishpat — so as not to eat nahama d'kisufa [the bread of shame]. But through the aspect of tzedakah and mishpat combined together — which is impossible to understand — from there comes the aspect of matnas chinam, and yet it will not be nahama d'kisufa. And in any case, one will not lose more than if he had never come into the world at all. Through this, everything can be rectified. And everything is through the power of the great tzadik, etc. [Regarding] the son and the servant: The servant receives the wages he toiled for — what is due to him — and yet his reward and his feast does not compare to the delights and feast of the son who receives from his father, even though [what the son receives] is an undeserved gift. But a person in this world does not merit this except through the tzadik who has already performed all the service of a servant with immense self-sacrifice, and merited the aspect of a son in the ultimate completeness. And also afterward, he performed all types of service, as explained regarding the verse "And I had compassion" etc. [Likutay Moharan II:5]. And he is able to give merit to all Yisrael, so that they will be included in the aspect of "you are children" [Deuteronomy 14:1], etc. And then all will merit the feast of the future as a son sitting at his father's table, etc. But certainly, nevertheless, not all will be equal, etc. But even the smallest among them all will profit greatly, greatly, from having been in this world — even though he endured what he endured, and the depths of the sea passed over him, etc. Everything will be transformed to good through the aforementioned aspect, through the aforementioned tzadik. Whether as sons or as servants — na'aseh v'nishma [we will do and we will hear] — from level to level, higher and higher, etc. — until the Toras Hashem and the t'filos Hashem [Torah of Hashem and prayer of Hashem] themselves. But when one wishes to move from level to level, there must be a descent before the ascent, etc. And then even what one had previously attained also descends, etc. And then one must strengthen oneself with the r'shimu [residual impression], etc. And through this one will rejoice in the aspect of: "For the joy of Hashem" [Nehemiah 8:10], etc. And one will strengthen himself with fierce azus [boldness] — specifically against the brazenness of the body, and especially against the brazen-faced ones, etc. And because all his ascents and descents are in a very great state of smallness, in the aspect of: "We have a little sister" [Song of Songs 8:8], etc. — "what shall we do for our sister on the day she is spoken for?" — therefore, the essential thing is through his strengthening himself to hold on to the true tzadik, who has already merited the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves — from whom comes all the joy and the azus d'kedushah [holy boldness]. And in this matter is the essential [difficulty of] not knowing where the beginning is — for one depends on the other. And as I heard this matter regarding azus d'kedushah especially: for in truth, all the aspects of na'aseh v'nishma, even in the ultimate state of smallness, are all drawn from the lofty na'aseh v'nishma mentioned above. For in truth everything is one, in the aspect of: "Na'aseh v'nishma — they said as one" — for all the Torah and prayer, everything is from Him, blessed be He, etc. And all the strengthening at the time of descent — even if the descent is prolonged in whatever way — everything is through the aspect of matnas chinam, through the power of the aforementioned tzadik. Matnas chinam is the aspect of nishma [we will hear], as will be explained below. And through this one is able to bring the chesed from concealment to revelation — and then precisely the gift is upheld. And from there is drawn what our Sages of blessed memory established, in the very essence of their holy inspiration — that also in the physical realm, a matanta t'mirta [hidden gift] is not upheld, as mentioned above. And one must write: "kisvu'hu b'shuka" — for the essential root of the aspect of a gift is drawn from the aforementioned level — to bring forth the chesed, the aspect of matnas chinam, from concealment to revelation. "Va'eschanan" [Deuteronomy 3:23] — [Moshe prayed with the language of] an undeserved gift. "You have begun to show Your servant Your greatness" — "to show" — specifically — to show and reveal what had previously been very concealed. For the chasadim that Moshe Rabbeinu drew down had not been revealed since the creation of the world. Therefore: "Let me please cross over" [Deuteronomy 3:25], etc. — for there [in Eretz Yisrael] is the essential revelation mentioned above. But Hashem, blessed be He, said to him: "It is enough for you" [Deuteronomy 3:26], etc. — for the time for this had not yet arrived, etc. "Show us, Hashem, Your chesed, and grant us Your salvation" [Psalms 85:8]. The angels prosecuted: "What is man that You are mindful of him?" [Psalms 8:5], etc. — for most of them will not be able to withstand the trial. And Hashem, blessed be He, answered them: "Was it for naught that I am called Gracious and Merciful?" For even though the world was created for the sake of mishpat, nevertheless, His attribute of mercy — the aspect of tzedakah — will also endure. And then the world will endure through these two aspects together, which are impossible to grasp. And everything is through the power of the tzadikim who will withstand the trial and will merit, etc. For the angels' question is like a dilemma: if You conduct [the world] with mishpat, then [people] will not endure; and if with chesed, then it is nahama d'kisufa — and if so, why all this effort of creation? But Hashem, blessed be He, created everything for the sake of the tzadikim, who will merit through mishpat, and they will also draw the aspect of tzedakah, and everything will be included together and the world will be sustained through the aforementioned level. Darkness preceded light, etc. And this is the aspect of the descent that precedes the ascent, and all the sufferings and troubles, may the Merciful One save us — in general and in particular and in the most specific particulars — that precede all the salvations and chasadim, etc. But at first one sees only the sufferings, and from there comes all free choice. And from there come "all his days are anger and pain" [Ecclesiastes 2:23] — for one who does not merit to look each day at the truth to its truest form, to revive himself through the power of the true tzadik, in the aspect of: "Were it not for salt" [i.e., "were it not for the Torah/tzadik as a preservative"], etc. And all of this is from the aspect of the initial tzimtzum [contraction] of the chalal hapanui [the Empty Space] that preceded all the existences of all the worlds. And so it is in every world and at every level of every person. One who gives a gift to his fellow must inform him. "A good gift I have in My treasure house, and Shabbos is its name", etc. Na'aseh v'nishma — Torah and prayer — revealed and concealed — the aspect of mishpat and tzedakah. And the essential root of everything is the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem. Every Rosh Hashanah, there takes place what took place at the beginning of Creation, as explained in the writings of the Ari z"l. But certainly, each and every year completely new things take place — similar to what was at the beginning of Creation, only now it is a wondrous renewal that has never occurred before. And the essential renewal is in the aspect of the sweetening of the judgments, through drawing completely new chasadim and mercies that have never been before. For originally it arose in the thought, etc. — and He saw, etc. — and He partnered the attribute of mercy with the attribute of din. And from there comes all free choice — for from there is the root of the evil inclination and its breaking, etc., as explained in [Likutay Moharan I:72] and alluded to in the Holy Zohar and the words of our Sages of blessed memory. But at the beginning of Creation, everything was from within Himself, as it were — which is impossible to grasp at all — and was without any is'arusa d'l'sata [arousal from below]. And now, each year, one must draw the aforementioned attribute of mercy anew — to repair the blemishes and damages and judgments of that year, with wondrous new chasadim and mercies — so that through this, rectification will also be added to the mercies that were already drawn in previous years. And so it is needed each year, until the righteous redeemer comes and completes the rectification in its fullness. And this is the essential rectification of teshuvah [repentance] — which is the aspect of the aforementioned tzedakah, the aspect of teshuvah, the aspect of prayer, the aspect of nishma, etc., as mentioned above. And therefore teshuvah, prayer, and tzedakah are juxtaposed together. And everything is in the aspect of nishma — in contrast to the Torah, which is the aspect of na'aseh, the aspect of mishpat. For according to mishpat, teshuvah should not be effective, G-d forbid — and even if it were effective, it would involve great mishpat, etc. But each year, completely new mercies are needed, so that everything can be rectified through matnas chinam. And all of this is accomplished through the tzadikim who merit the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And understand this well. For even the great tzadik who merits to be included at the beginning of Atzilus [continues ascending], etc. — until he is entirely included in the Ain Sof [the Infinite], etc. And there, the Torah is Toras Hashem literally, and the prayer is t'filas Hashem literally. And there, everything is Ain Sof. And from there the world is renewed each year through his power, from this level. Therefore, through this, the rectification will be completed in its fullness, speedily in our days, Amen. "Blow the shofar at the new moon" [Psalms 81:4], etc. — "For it is a statute for Yisrael" — this is the aspect of the concealed, the aspect of prayer, the aspect of tzedakah. "A judgment for the G-d of Yaakov" — the aspect of mishpat mentioned above, the aspect of Torah, etc. "Blow at the new moon" — "at the new moon" (ba'chodesh) — specifically — the aspect of renewal mentioned above. And this is the essential aspect of the renewal of the mochin and the sweetening of the judgments that takes place through the shofar, which is drawn each Rosh Hashanah completely anew, as mentioned above. In the aspect of: "A testimony He placed in Yehosayf" [Psalms 81:6], etc. — "A language I did not know, I would hear" — the aspect of grasping the nishma mentioned above — that one hears and understands what one had not known before at all. And so it is needed each year. And understand this well. And this is the aspect of: "Open your mouth wide and I will fill it" [Psalms 81:11], etc. And this is the aspect of how one arouses the root of teshuvah, which is on Rosh Chodesh [the new month] — and essentially on Rosh Hashanah, which falls on Rosh Chodesh, etc. And from Rosh Hashanah one must draw the aspect of renewal every single day — for each day the Holy One, blessed be He, renews in His goodness the work of Creation. And therefore each day a person's evil inclination strengthens against him, and the Holy One, blessed be He, helps him. And this is drawn from the aspect of "originally it arose [in the thought]," etc. And therefore, each day one needs completely new chasadim. And everything is drawn from Rosh Hashanah, from the aforementioned level. "He magnifies the salvations of His king" [Psalms 18:51] — He magnifies the salvations without end. "And He performs chesed for His anointed one", etc. — forever, in the aspect of: "and to peace there is no end" [Isaiah 9:6]. "As for the holy ones who are in the earth, they are the nobles" [Psalms 16:3], etc. For in the great abundance of damages, G-d forbid, there is no support except in the tzadikim who dwell in the dust. And therefore we prostrate ourselves upon their holy graves — for then precisely one draws wondrous chasadim, completely new each time — especially on Rosh Hashanah. For "among the dead, free" [Psalms 88:6] — free from the mitzvos — and then there is no more work to be done to earn reward through the aspect of mishpat, except for what they already accomplished in their lifetimes — fortunate are they. But now, their greatest delight is that they draw new chasadim each time, until they complete in fullness what they began. And this is: "He shall come in peace; they shall rest upon their resting places" [Isaiah 57:2], etc. — "And you, draw near here, sons of the sorceress" [Isaiah 57:3], etc. — "Over whom do you take delight?", etc. — "Have I not been silent?", etc. For certainly you have no support from your deeds, as written there: "And your deeds — they will not avail you" [Isaiah 57:12]. Rather: "I will declare your righteousness". And as [the prophet] continues there at length: "And the one who takes refuge in Me shall inherit the land" [Isaiah 57:13], etc. And He said: "Build up, build up, clear the way" [Isaiah 57:14], etc. — to say that certainly, according to your deeds [alone, you would not be worthy]. And as [the prophet] mentions there the matter of their deeds — essentially, the blemish of the bris [covenant] and the blemish of emunah [faith] (as brought in Rashi's commentary on Proverbs, and in many places — and there in its place, where he rebukes them regarding their idolatry, which is the aspect of the blemish of faith, and also rebukes them regarding actual ni'uf [licentiousness], may the Merciful One save us). And therefore, certainly you have no support except through the wondrous new chasadim that the true tzadikim draw — and especially those who dwell in the dust, in the aspect of: "They shall rest upon their resting places", etc. — "and you, draw near here" — through them you too can draw near, if you wish. But when you go, G-d forbid, in your [sinful] ways — "over whom do you take delight?", etc. — and as [the prophet] rebukes them there. And he concluded on a good note. "And the one who takes refuge in Me", etc. And He said: "Build up, build up" — until He concludes with Shabbos: "If you restrain your foot on Shabbos" [Isaiah 58:13], etc. And with this we conclude the haftarah of Yom Kippur. For the essential drawing of the new chesed mentioned above, each time for eternity, is through the holiness of Shabbos, which is established and enduring, which shielded Adam HaRishon. This is the aspect of the good gift mentioned above that He had in His treasure house — for it is the aspect of the greatly hidden chesed, the aspect of the or haganuz [the hidden light], etc. — "and Shabbos is its name — go and inform them." For the essential [purpose] is to inform and reveal the aforementioned chesed — to bring it from concealment to revelation — which is the aspect of from nishma to na'aseh, etc. And the essential [means] is through the aspect of deveikus [cleaving/attachment] and ratzon [will/desire] and bitul [self-nullification] to the truth — which is the aspect of the light of the Ain Sof — from every type of descent in the world. Until, through the power of the tzadik who has merited Toras Hashem and t'filas Hashem themselves, even one's descents — and the descents of all who truly desire — will be transformed into great ascents. Even though the exile is prolonged, in general and in particular, very, very much — for "His greatness is beyond investigation" [Psalms 145:3]. And as it is written there: "Thus says the Exalted and Lofty One" [Isaiah 57:15], etc. — "and with the crushed and lowly of spirit, to revive the spirit of the lowly", etc. And as it is written: "For the mountains may depart" [Isaiah 54:10], etc. — the aspect of the generality of the world — "but My chesed shall not depart from you" — the aspect of the aforementioned concealed chesed that the angels do not grasp, which is the aspect of the root of the attribute of mercy that He partnered, etc. — which the tzadikim draw each time in wondrous renewal. And this chesed will never depart — in the aspect of: "The chasadim of Hashem have not ended" [Lamentations 3:22], etc. — "They are new every morning" [Lamentations 3:23], etc. And the essential [means] is through the holiness of Rosh Hashanah, which is a wondrous chesed, as explained elsewhere. The angels say first: "The whole earth is full of His glory" [Isaiah 6:3] — this is the aspect of mishpat, the aspect of "the King of mishpat," "the King of glory" — for the essential glory of the King is that He performs mishpat, in the aspect of: "Be exalted, O Judge of the earth" [Psalms 94:2], etc. But the ofanim and chayos hakodesh [holy angelic beings], with a great tumult, rise up towards [the Seraphim] and say: "Blessed is the glory of Hashem from His place" [Ezekiel 3:12] — which is the aspect of "Where is the place of His glory?" — as we say in the kedushah of Keser on Shabbos and Yom Tov. That is, the essential praise and glory of Hashem, blessed be He, is not that His glory — which is the aspect of mishpat — fills the entire world. For through this alone, the world would not endure, as mentioned above. Rather, in truth, no one knows at all where the place of His glory is — for the ways of His mishpat are impossible to grasp, since the mishpat is included within tzedakah — and this is impossible to grasp at all, as mentioned above. And therefore they say this with a great tumult — for they tremble greatly from His awe, blessed be He, at that time, because they understand from afar that there is a very, very wondrous chesed which is the essential greatness of the Creator, blessed be He — which they cannot grasp in any way. Only the tzadikim who were in this world [can grasp it], etc. And therefore they say afterward: "From His place, He shall turn in mercy to His people", etc. — for from there, specifically, He draws new mercies each time, as mentioned above. The Ten Days of Teshuvah correspond to the Ten Martyrs, for only through their power can one return and draw atonement. And therefore we mention them on Yom Kippur. For since the Churban [destruction of the Temple], this chesed is drawn only through those who were killed for the sanctification of His Name, etc. — whose essence and generality are the Ten Martyrs. This is the aspect of the power of the tzadikim who dwell in the dust, mentioned above. For the truly great tzadikim, even when they died in their beds, also died for the sanctification of Hashem — for throughout their entire lives they gave up their lives for the sanctification of the Name in many aspects, all the more so at the very end, at their actual passing. "For Your chesed is great upon me, and You have saved my soul from the lowest depths" [Psalms 86:13]. "And You, Hashem, are a G-d compassionate and gracious", etc. "Grant Your strength to Your servant" [Psalms 86:16], etc. — for of all the requests, he requests azus d'kedushah [holy boldness]. And this is "grant Your strength" — specifically — which is drawn from Your Torah and Your prayer. And understand — for "Hashem, mighty and valiant; Hashem, valiant in war" [Psalms 24:8]. "The G-d of Yisrael gives strength" [Psalms 68:36], etc. — "Ascribe strength to G-d" [Psalms 68:35]. And as is explained elsewhere regarding azus d'kedushah, etc. — that [they] are dependent on each other, etc. "G-d is awesome from Your sanctuaries" [Psalms 68:36] — both in its building and in its destruction — for then one sustains oneself through the mikdash me'at [miniature sanctuary], as our Sages of blessed memory said. And from there: "The G-d of Yisrael gives strength and power to the nation", etc. "My strength — to You I will sing, for G-d is my stronghold, the G-d of my chesed" [Psalms 59:18] — for through the aforementioned chasadim, azus d'kedushah is drawn. "His strength — to You I will guard, for G-d is my stronghold; the G-d of my chesed shall go before me" [Psalms 59:10-11], etc. For that which weakens a person's resolve — this is the aspect of transforming the attribute of mercy into the attribute of din, as is the way of the wicked, as our Sages of blessed memory said. For the Toras chesed [Torah of lovingkindness] warns about punishment in order to return [to good], not in order to distance, G-d forbid. [The wicked one] transforms it to weaken and distance, G-d forbid. But the tzadikim do the opposite — they transform the attribute of din into the attribute of mercy, for they draw new chasadim constantly, until there is fulfilled: "The sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20] — for the descent is the purpose of the ascent. Because he was in such descents and strengthened himself with such azus d'kedushah against such [spiritual] humiliations, etc. — through the power of the tzadik who merited the aforementioned na'aseh v'nishma — through this, everything is transformed into ascent. For through Toras Hashem and t'filas Hashem, everything is transformed to good and chesed. And therefore we begin to rise for Selichos [penitential prayers] immediately after Shabbos. And as we say: "At the departure of [Shabbos] rest, we came before You first." For the essential drawing of the mercies and new chasadim to merit forgiveness is through Shabbos, which is the good gift, etc. For one must inform [the recipient] that he wants to give him a gift, so that the recipient will prepare himself to receive it. And as it is written regarding Shabbos: "And they shall prepare what they bring in" [Exodus 16:5] — for Shabbos, which is the good gift as mentioned above, needs preparation and invitation. "And the paths of Your chasadim You have revealed to him, and informed him", etc. "Hashem reigns; He is clothed in majesty; Hashem is clothed — He has girded Himself with strength" [Psalms 93:1] — the aspect of azus d'kedushah that He bestows upon us — through which precisely: "The world is established; it shall not be moved" — for the essential sustenance of the world is through this, since only through this does one receive and uphold the Torah, as mentioned above. "Your throne is established from then" [Psalms 93:2] — the aspect of Rosh Hashanah, when all these rectifications take place. And this is: "from the world, You are" — for from the beginning of the creation of the world, the Throne was established to sit upon on Rosh Hashanah, when the world was created — that is, Adam HaRishon [was created then]. And the essential azus is the holy voices, as mentioned above. But there are, in contrast, voices of the Sitra Achra — which is the boldness of the Sitra Achra — that thunder and roar with their voice exceedingly. And this is: "From the voices of many waters, the mighty breakers of the sea" — of the Sitra Achra — "mightier on high is Hashem" [Psalms 93:4] — for the azus d'kedushah rises above them. For "Your testimonies" — the aspect of the two adornments (adayim) mentioned above — "are very faithful" — in the aspect of: "the testimony of Hashem is faithful" [Psalms 19:8]. And this is: "For Your House, holiness is fitting" [Psalms 93:5] — which is the Beis HaMikdash, from which Torah goes forth, and it is a house of prayer — "Hashem, for length of days." And as Rashi explains there: even though the days have been long [in exile], nevertheless, "Your testimonies are very faithful" — for through Toras Hashem and t'filas Hashem, we will merit azus d'kedushah always, to vanquish everything, etc., as mentioned above. And this is the aspect of the wondrous Midrash brought on the verse "Blow [the shofar]", etc.: that the Holy One, blessed be He, says to the Satan on Rosh Hashanah: "Bring witnesses!" And [the Satan] brings only the sun. And the Holy One, blessed be He, says: "By two witnesses shall a matter be established" [Deuteronomy 19:15]. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself. And he seeks her and cannot find her. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne of Din and sits upon the Throne of Mercy. The sun is the aspect of Torah, as Rashi explains on the verse "under the sun" in Koheles [Ecclesiastes]. And the moon is the aspect of the kingdom of David, as is known — the aspect of prayer. And [the moon] receives from the Torah and is higher than the Torah, in the aspect of: "A woman of valor is the crown of her husband" [Proverbs 12:4]. For one makes from the Torah — prayer; that is, from Toras Hashem. And afterward, from the prayer becomes Torah — that is, one's own Torah — which one merits only through prayer. And the essence of prayer is deveikus and bitul to the Ain Sof, and longing and yearning for Him, blessed be He, without end. And through this one merits to pray properly, until one acts upon and creates from this one's own Torah. It emerges that then the prayer is in the aspect of na'aseh — and then one returns and nullifies oneself again with longing, etc., as mentioned above. It emerges that the essential nishma is the aspect of deveikus and bitul and ratzon, etc. And therefore the Satan can only bring one witness — which is the sun, the aspect of Torah — that is, the blemishes of each one who blemished through his deeds. For the crown of na'aseh, Yisrael has lost. But one does not rely on one witness. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself — for the crown of nishma remains with Yisrael, because their longing and yearning can never be nullified. For "all desire to fear Your Name" [Nehemiah 1:11]. And as it is written: "Do not arouse and do not awaken [love]... until it desires" [Song of Songs 2:7]. For the ratzon [will/desire] extends to infinity. And therefore [the Satan] cannot find the moon — for she conceals herself greatly. For the inner longing of each Jew is very hidden from all. And this is itself what is written in Midrash Rabbah: that the crown of nishma remains. For the na'aseh is in a great state of smallness, from the immensity of the descent in exile, in the aspect of: "she has descended wondrously" [Lamentations 1:9]. But the ratzon burns without end. And therefore we say regarding every mitzvah: "as if I have fulfilled it in all its details", etc. And because of this very thing, two witnesses are needed — for they clarify the truth and the emunah. For wherever there are two Jews, they are in the aspect of na'aseh v'nishma, etc. For in every person and at every level, there is the aspect of na'aseh v'nishma. And even though the na'aseh has been lost, certainly the r'shimu [residual impression] remains — for we do still perform and uphold all the mitzvos; only that it is in a state of smallness, etc., as mentioned above. And therefore two [witnesses] are always believed — for through them emunah is built, as mentioned above. And then, while the moon is concealing herself, they blow the shofar — for through the deveikus and ratzon mentioned above, the voices of the shofar are strengthened and aroused — a voice of strength, the voice of a shofar exceedingly strong — to strengthen everyone with azus d'kedushah. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne [of Din], etc. The early pious ones would wait for one hour before prayer — in the deveikus and ratzon mentioned above. And afterward they would pray and achieve their request — until from [the prayer] the aspect of "his own Torah" would be made. And therefore they would immediately return and wait — in order to make from the prayer the aspect of "his own Torah." And so on forever. And therefore their Torah was preserved. And therefore we always conclude the prayer: "May the words of my mouth be acceptable" — that is, the prayer — "and the meditation of my heart" — the aspect of the aforementioned deveikus. And therefore we say afterward: "He Who makes peace" — which is the completion of the rectification. "And may it be Your will that the Beis HaMikdash be rebuilt speedily in our days, and grant our portion in Your Torah" — which is the generality of all the above. The aforementioned Torah-teaching speaks from head to foot. The two crowns [of na'aseh v'nishma] are the aspect of the head — "and eternal joy upon their heads" [Isaiah 35:10]. Through them one merits the voices that emerge from the mouth — which is the aspect of malchus [kingship], etc. — that is in the head. And through this, azus d'kedushah is strengthened, to subdue the brazenness of the body. And through this, the body of holiness is rectified. And through this, the seal of the hands and feet is rectified — the aspect of the hands and feet. And "its end is embedded in its beginning and its beginning in its end" — like the blood and vitality in the stature of a person, which circulate and run and revolve from head to heel many times. And therefore one can begin from any aspect one wishes — whether from the deveikus and ratzon mentioned above, or from azus d'kedushah, which is the voices, etc. And everything is through the power of the "head" — which is the one who has fully merited the two adornments mentioned above — which are Toras Hashem and t'filas Hashem. And boshes panim [shame/humility of face] leads to Gan Eden and saves from nahama d'kisufa mentioned above. And everything is through His wondrous chesed that the angels do not grasp — only the tzadikim who grasp Toras Hashem and t'filas Hashem, which are the aspect of mishpat and tzedakah, etc. For boshes panim is the aspect of nishma, as explained there. Also [it is possible] to explain through this the statement of the Holy Zohar: "And then from within the voices and roarings of those mighty warriors of strength", etc. And regarding this it is written: "Mighty in strength, who fulfill His word, to hear the voice of His word" [Psalms 103:20] — the aspect of na'aseh v'nishma mentioned above. The angels said: "Place Your glory upon the heavens" [Psalms 8:2] — for they are "mighty in strength, who fulfill His word, to hear", etc. For they said that they too would fulfill the mitzvos of the Torah with such great intellect that they would afterward also merit to attain the nishma, etc. — from level to level. And Hashem, blessed be He, answered them: "Do you have an evil inclination among you? Did you descend to Egypt?" For it is impossible to ascend from level to level except through the descent that is the purpose of the ascent. And this is not applicable to you. And the essential [point is] that in the very depth of the descent of descents, G-d forbid, in general and in particular, all sustenance is through Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And the essential [aspect] is t'filas Hashem, which is the complete statement (ma'amar hashalem) — where everything is included: father and son as one — through which is drawn each time, and especially on Rosh Hashanah, a wondrous new chesed, etc. When one merits the aspect of father and son as one, then precisely one is in the aspect of a son in completeness. And the essential [means of] meriting this level is through [the tzadik] who has merited the above. "On that day, the sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20], as mentioned above. And the essential seeking [of the sin] afterward — [this is] so that they merit there in the World to Come an even greater ascent, in the aspect of the descent being the purpose of the ascent. And there [in the World to Come], descent is not applicable to them. But by lowering themselves each time from the place where they are, to raise up souls from the depths of weeping, etc. — through this they merit great ascents, etc. And this is: "Fortunate are those who dwell in Your House" [Psalms 84:5] — the aspect of the Beis HaMikdash, which is comprised of Torah and prayer, as mentioned above — "they shall praise You forever, Selah" — the aspect of prayer, which is the essential completeness of joy, as explained there. And this is: "Fortunate is the man who has strength in You" [Psalms 84:6] — the aspect of azus d'kedushah. And this is: "pathways are in their hearts" — for through azus d'kedushah, the aspect of joy, one can settle oneself each time, to strengthen oneself and not fall further, G-d forbid, and to fulfill at least: "Do not be exceedingly wicked", as our Sages of blessed memory said, etc. And this is: "Those who pass through the valley of weeping" [Psalms 84:7] — the aspect of the descent — "transform it into a spring" — the aspect of the spring of wisdom, "a spring from the House of Hashem shall go forth" [Joel 4:18] — "also with blessings", etc. — for from there come all the blessings. And through this: "they shall go from strength to strength" [Psalms 84:8] — ascending from level to level, both in this world and in the World to Come, as mentioned above. For this verse is expounded regarding the tzadikim, who have no rest even in the World to Come — that is, as mentioned above. For all our strength is only from them, as mentioned above. And this is why we say throughout the Ten Days of Teshuvah: "the King of mishpat" — even though in truth, at that time He performs much tzedakah and chesed, etc., as mentioned above. But it is known that the chesed cannot be received, from the abundance of light, except through the tzimtzum, which is the aspect of din. And therefore in truth, the din and the gevurah are the aspect of a great chesed. And at all levels, in every aspect of Torah and prayer — which are the aspects of mishpat and tzedakah — even within the tzedakah there is some aspect of mishpat. For at the lofty level [where] this tzedakah — which is the aspect of prayer — is [itself] the aspect of Torah, which is the aspect of mishpat. And understand this well. But at the level of Toras Hashem and t'filas Hashem, there the prayer is chesed chinam [free chesed] alone — which is impossible to receive at all except through the aspect of mishpat, the aspect of Torah. And this is the essential aspect of the Torah study of Hashem, blessed be He, Himself, as it were — who occupies Himself with Torah each day. That is, as it were, He too Himself occupies Himself with making from the prayer — Torah; from tzedakah — mishpat. For when He acts upon Himself through His prayer, to perform chesed with Yisrael — it is impossible to draw it into the world except by clothing it in the Torah, in the aspect of mishpat. For He, blessed be He, through mishpat, specifically, performs tzedakah. For it is truly "the wonders of the One Who is perfect in knowledge" [Job 37:16]. And therefore on Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, when the world was created and He, blessed be He, draws the supreme chesed at the highest level, as mentioned above — which is the aspect of t'filas Hashem literally, the aspect of tzedakah — it is impossible then to mention the name of tzedakah and chesed at all. For this chesed and tzedakah have no graspable existence at all, as mentioned above. And therefore we mention only the mishpat, and say only "the King of mishpat" and "the Holy King" — and we do not mention the Name Kel [a Name denoting chesed], nor the name tzedakah. For this chesed and tzedakah cannot be mentioned at all, except through the aspect of mishpat. For this is the essential chesed and tzedakah — that He clothes such chesed and tzedakah in the aspect of mishpat. Through which, specifically, we are sustained through the wonders of His hidden chasadim, clothed in His good mishpat. And from there it descends and comes down to each person — mercies and chasadim, etc. — which are the chasadim drawn from Yom Kippur through the end of Sukkos, etc. And this is: "Seek Hashem when He can be found" [Isaiah 55:6], etc. — "these are the Ten Days of Teshuvah" — for then a very wondrous chesed is drawn, through the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. And this is: "Let the wicked forsake his way" [Isaiah 55:7], etc. — "and let him return", etc. — "for My thoughts are not your thoughts, nor are [your ways My ways]" [Isaiah 55:8], etc. For this chesed is exceedingly lofty — impossible to grasp — for it is the aspect of the supreme concealment, the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. Core Framework: Based on Likutay Moharan II:22 ("Chosam b'soch chosam"). The entire halacha explores the paradox of mishpat (justice/judgment) and tzedakah (charity/free mercy) — two opposites that Hashem combines in a way impossible for even angels to grasp. Everything in Creation is ultimately chesed, but the chesed must be hidden within din to be received. This mirrors the requirement that a gift deed be written publicly (kisvu'hu b'shuka) — the hidden chesed must be brought from concealment to revelation. Na'aseh v'Nishma: "We will do" = Torah = mishpat = the revealed dimension. "We will hear" = prayer = tzedakah = the concealed dimension = deveikus/longing/desire. The crown of na'aseh was lost through sin; the crown of nishma remains forever — because every Jew's inner desire to return can never be extinguished. Rosh Hashanah Renewal: Each year recreates Creation anew. The Satan brings only one witness (the sun = Torah = blemishes in na'aseh). He can't find the moon (prayer = nishma = hidden desire) — so Hashem moves from Throne of Din to Throne of Mercy. The shofar arouses azus d'kedushah (holy boldness) — the essential tool against all spiritual descent. The Tzadikim Who Dwell in Dust: Since the Churban, new chasadim are drawn especially through tzadikim who gave their lives for the sanctification of Hashem's Name. We prostrate at their graves, especially on Rosh Hashanah, to draw wondrous new chasadim. "The descent is the purpose of the ascent." "The King of Mishpat": On Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, we say "the King of Mishpat" — not because there is only judgment, but because the chesed is SO lofty it cannot be named. It can only be received when clothed in mishpat. "Through mishpat, He performs tzedakah" — the ultimate divine paradox. ## Segment 2
עלו זה בנגב ועליתם את ההר (במדבר י"ג), ופרש רש"י: 'פסלת ארץ ישראל': הכלל הוא, שהדבורים של צדיק שמדבר בתורה או בתפלה נקרא ארץ ישראל, כי ארץ היא בחינת נפש, כמו שכתוב (תהלים קמ"ג): "נפשי כארץ" וכו'. ונפש הוא בחינת דבור, כמו שכתוב (שיר השירים ה): "נפשי יצאה בדברו". וכשהצדיק מדבר בתורה או בתפלה, נקרא ארץ ישראל. והדבורים שהוא מדבר עם המון עם בשיחת חלין, הוא נקרא פסלת ארץ ישראל. ולמה מדבר שיחת חלין, כדי לקשר את המון עם אל הדעת, שהוא בחינת הר. דאיתא בגמרא אין הר (צריך לומר: לבנון, עין גטין נ"ו, ועין ילקוט פרשה ואתחנן בשם ילמדנו) אלא בית המקדש, שנאמר: "ההר הטוב הזה והלבנון". ובית המקדש הוא בחינת דעת, דאיתא בגמרא (ברכות ל"ג): 'כל מי שיש בו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו', שבית המקדש נתן בין שתי אותיות, ודעת נתן בין שתי אותיות. כי על ידי תורה ותפלה אי אפשר לקשרם אל שרשם, מחמת שהם רחוקים מן האמת. כדאיתא בתלמי המלך (מגלה ט): 'כשהושיב ע"ב זקנים לכתב לו ספר תורה, וכתבו כלם אלקים ברא בראשית וכו'. כי הוא רחוק מן האמת, והצרכו להפך את הצרופים. כך הצדיק שרוצה לקשר את המון עם הרחוקים מן התורה האמתיות, צריך לדבר עמהם שיחת חלין, ולהלביש בהם התורה, רק שהוא מדבר בצרופים. ונקרא פסלת ארץ ישראל, כי אף שהם פסלת ארץ, אף על פי כן יש בהם תורה, שהיא בחינות ישראל: וזהו פרוש הפסוק, עלו, הינו שאתם המון עם עולים. זה בנגב, 'זה', - הוא בחינת הצדיק, כמו שכתוב (קהלת יב): "כי זה כל האדם", ודרשו רבותינו ז"ל (שבת ל) שכל העולם לא נברא אלא לצות לזה. הינו הצדיק הוא בנגב, הינו פסלת ארץ ישראל, הינו שיחת חלין. ועל ידי זה יכול לקשר אתכם, ועליתם את ההר, הינו הדעת הנ"ל: ועוד, כי לפעמים הצדיק נופל ממדרגתו, וכשבא אחד מן המון עם, ומדבר עמו דברים של הבלי העולם, והצדיק נהנה ממנו, אז הוא מחיה להצדיק, והצדיק בא למדרגתו, ואחר כך יכול הצדיק להעלותם לבחינת הדעת. וזהו עלו זה, הינו כשהצדיק צריך לעלות למדרגתו, צריך אתה להיות בנגב, הינו לדבר עמו שיחת חלין כדי להחיותו, ועל ידי זה ועליתם את ההר, שיוכל אז הצדיק לקשר אתכם לבחינת דעת הנקרא הר כנ"ל:
Go up this in the south and go up the mountain Go up this in the south and go up the mountain [Numbers 13] And Rashi explained: “Waste of the land of Israel” — this is the general meaning. The speeches of a tzadik (righteous person), when he speaks in Torah or in prayer, are called the “land of Israel.” For land is the aspect of nefesh (soul), as it is written (Psalms 143:6): “My soul is like land” (נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ). And soul corresponds to the aspect of speech, as it is written (Song of Songs 5:6): “My soul went out when he spoke” (נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ). When the tzadik speaks in Torah or prayer, this is called the “land of Israel.” However, the speeches he utters to the masses in ordinary weekday conversation are called the “waste of the land of Israel Why does he speak weekday conversation? It is in order to bind the masses to da’at (knowledge), which corresponds to the aspect of the mountain. For the Gemara states there is “no mountain to Lebanon” — meaning no mountain to Lebanon proper (it should say “to Lebanon,” see Gittin 56a and Yalkut , Parashat Va’etchanan , citing Yelamdenu ) — but rather the mountain is the Temple, as it says: “This good mountain and Lebanon”. The Temple represents the aspect of knowledge, since the Gemara Berachot 33a) says: “Anyone who has knowledge in him, it is as if the Temple were rebuilt in his days.” The Temple was given between two letters, and knowledge was given between two letters (alluding to the Hebrew letters that bracket these words). Because through Torah and prayer it is impossible to directly bind them to their root — due to their distance from the truth — as is the case with Talmai the king (Megillah 9a), who seated seventy-two elders to write a book of Torah, and they all wrote “G-d created in the beginning” etc., because he was far from the truth, and they needed to reverse the letter combinations. Similarly, a tzadik who wishes to bind the masses — who are distant from the true Torah — must speak to them in ordinary weekday conversation, clothing the Torah in letter combinations. This is called the “waste of the land of Israel,” for even though they are “waste,” nevertheless there is Torah within them, which are aspects of Israel. This explains the verse “go up this,” meaning that you, the masses, go up “this in the south” — that is, the aspect of the tzadik, as it is written (Ecclesiastes 12:14): “For this is all man”. Our Rabbis of blessed memory expounded (Shabbat 30a) that the whole world was created only to accompany this. The tzadik is in the south — that is, the waste of the land of Israel — which is weekday conversation. Through this, he can bind you and “go up the mountain” — meaning to the knowledge aforementioned Moreover, sometimes the tzadik falls from his level. When one from the masses comes and speaks with him words of the vanities of the world, and the tzadik derives pleasure from him, this revives the tzadik and the tzadik descends to his level. Afterwards, the tzadik can raise them to the aspect of knowledge. “Go up this” means that when the tzadik needs to ascend to his level, you must be in the south — that is, speak to him in weekday conversation in order to revive him. And by this, “go up the mountain,” the tzadik can bind you to the aspect of knowledge that is called “mountain,” as explained above. ## Segment 3
וזהו: ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם וכו'. 'מקץ' זה בחינת תאות ממון, בחינת קץ שם לחשך דא זהמא דדהבא כמו שאיתא בזהר (פרשה הנ"ל) הינו תאות ממון שהוא בחינת חשך אנפין חשוכין מרה שחרה עצבות. בחינת מרבה נכסים מרבה דאגה . כי יש לו בכל פעם חסרונות יותר ויותר, כמו שכתב רבנו כל זה בהתורה צוית צדק בסימן כג, עין שם. וזה 'שנתים ימים', זה בחינת פגם המרגלים שנאמר בהם יום לשנה יום לשנה, כמו שפרש רבנו זכרונו לברכה (בסימן נד) כי על ידי פגם המרגלים, דהינו פגם ארץ ישראל משם נמשך תאות ממון כנ"ל, כי הממון נקרא רגל, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה . בחינת ואת כל היקום אשר ברגליהם-זה ממונו וכו'. ועל כן כל אלו המשקעים בתאות ממון נקראים מרגלים, כי נוסעים תמיד למרחקים ומרגלים ומשוטטים בכל הארץ בשביל ממון. ואינם מאמינים בה' יתברך שיוכל להזמין להם פרנסתם במקומם בלי טרחא כמו המרגלים שלא האמינו בה' יתברך שיתן להם ארץ ישראל שהוא מקור הברכות בלא דרך הטבע כלל. ואמרו שרוצים דוקא לרגל את הארץ לכבש ארץ ישראל מקור הברכה על פי דרך הטבע כמו שאר העובדי כוכבים ששולחין מרגלים למקומות שרוצין לכבשן. אבל באמת אנו צריכים להאמין בה' שיכבש לנו ארץ ישראל בלא מרגלים כלל. וכמו כן אלו המשקעים בתאות ממון ומסכנים עצמן בסכנת דרכים ונוסעים למרחקים ומשוטטים ומרגלים את הארץ כאלו חס ושלום, אין ה' יתברך יכול לתן להם ברכת עשירותם בביתם. נמצא שהמשקעים בממון נקראים מרגלים, כי באמת עקר פגם תאות ממון נמשך מפגם המרגלים שהוא פגם ארץ ישראל כנ"ל. וזהו: ויהי מקץ שנתים ימים. הינו בחינת פגם תאות ממון הנמשך מפגם המרגלים שנאמר בהם יום לשנה יום לשנה וכו'. ופרעה חלם והנה עמד על היאר. פרעה זה המשקע בתאות ממון שנקרא פרעה, כי תאות ממון הוא עבודה זרה ממש כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה "צוית צדק ". ועקר העבודה זרה שהוא תאות ממון נמשך מחטא העגל שעשו להם אלהי זהב שהוא בחינת תאות ממון, כי גם חטא המרגלים נמשך מחטא העגל שאז חזרו ומשכו היצר הרע עליהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . וכמו שפרש רש"י שגזרת הארבעים שנה שהיו במדבר וכו'. נגזר כבר מחטא העגל, כי הא בהא תליא, כי פגם המרגלים נמשך מחטא העגל כמובן בספרים . וכל זה הוא בחינת תאות ממון כנ"ל. ועל כן נקרא פרעה לשון 'כי פרעה אהרן לשמצה' הנאמר בעגל שהוא עבודה זרה של תאות ממון כנ"ל. גם נקרא המשקע בממון פרעה מלשון פרעה, כי המשקע בתאות ממון הוא בעל חוב תמיד. ותמיד טרוד לשלם פרעון כנראה בחוש שרב העשירים חייהם אינם חיים מרבוי הפרעון שלהם שצריכין כמעט בכל יום להחזיר פרעון ואין להם חיי שעה מדאגת הפרעון בכל עת. וזה פרעה חלם והנה עמד על היאר יאור מצרים הוא נילוס שהיה פרעה עושה אותו עבודה זרה, הינו תאות ממון שהוא עבודה זרה שאומר כחי ועצם ידי עשה לי החיל הזה. כמו פרעה שעשה הנילוס לאלהי. כי הנילוס היה עולה ומשקה את כל ארץ מצרים וכל טוב מצרים מהנילוס והיה פרעה עושה אותו עבודה זרה, כי לא היה מאמין שכל הברכה והעשירות הכל רק מה' יתברך. רק עשה הנילוס לעבודה זרה. וזה בחינת העבודה זרה של תאות ממון. שהממון הוא עבודה זרה אצלו כאלו כחו ועצם ידו עשה לו החיל הזה חס ושלום, וזהו: והנה מן היאר עלות שבע פרות טובות ושבע פרות רעות ובלעו פרות הרעות את הטובות. שהוא רמז שהרע, דהינו תאות ממון שהוא בחינת שבע שני הרעב, בולע את כל העשירות שלו בבחינת ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה. כי כל מה שיש לו יותר יש לו דאגות יותר כאלו הוא עני ממש וכו' כנ"ל. וכל זה אי אפשר לתקן אלא על ידי יוסף בחינת הצדיק האמת שהוא נותן עצה להרבות בצדקה שעל ידי זה מתקנין תאות ממון וזוכין להמשיך שפע כפולה מארץ ישראל כמו שכתוב לענין מעשר שהוא צדקה ובחנוני נא בזאת וכו' והריקתי לכם וכו' עד בלי די , הינו בחינת שפע כפולה שהוא תקון תאות ממון וכנ"ל. וזהו יעשה פרעה ויפקד פקידים וחמש וכו', כמבאר כל זה לעיל באר היטב:
## Segment 4
ויבא עד חברון (במדבר יג, כב) כשרוצים לבוא לארץ־ישראל, ששם עקר כלליות כל הקדשות, אזי מתגברים ומשתטחים המניעות והעכובים הנמשכים מבגדים הצואים, שאי אפשר להכניעם כי־אם בכח התורה והצדיקים, והעקר בכח קברי הצדיקים שכבר נסתלקו ובאו למנוחתם. ועל־כן כשרָאָה כָּלֶב שמתגברים מאד עצת המרגלים שרוצים לפגם בקדשת ארץ־ישראל, הלך ונשתטח על קברי אבות. ועל־כן גם בתחלת גאלת מצרים שהיתה בשביל לבוא לארץ־ישראל כתיב: "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", בחינת קבר הצדיק (לקוטי הלכות – הלכות בציעת הפת ה', אות מ"ז לפי אוצר היראה – ארץ ישראל, אות י"א) (לקוטי הלכות – הלכות בציעת הפת ה', אות מ"ז לפי אוצר היראה – ארץ ישראל, אות י"א)
## Segment 5
נמצא שעיקר פגם המרגלים הוא שפגמו בבחי' כל הנ"ל בבחי' ההתקשרות שצריכין לקשר תחתונים ועליונים יחד שזה זוכין בא"י דייקא וכנ"ל. ועתה מקושרהיטב היטב התורה הנ"ל מה שצרייכן ביוה"כ לתקן חטא המרגלים דייקא שבזה תלויים כל החטאים וכו'. ועי"ז ממשיכין קדושת הביהמ"ק שכלול מכל התיקונים הנ"ל שהם בחי' הארת בן ותלמיד וכו'. כי פגם המרגלים שפגמו בא,י הוא ההיפך ממש מכלהתיקונים הנ"י שנעשין ע"י הארת בן ותלמיד שעי"ז מתקשרים כל העולמות יחד שזה עיקר שעשועיו ית' וכו' וכנ"ל והם פגמו בכל זה כנ"ל. וזה שמובא שפגם המרגלים היה ע"י גסות כמ"ש בזוהר שהיו כולם זכאים. אבל נטלו עיטא בישא אמרי אי ייעלון ישראל לארעא נעיבר מינן מלמיהוי רישא וימני משה רישא אחרנין דהא במדברא זכינן למיהוי רישא. אבל בארעא לא נזכי וכו' היינו כי מובן שם בהתורה הנ"ל בסופה שכל הבחינה הנ"ל דהיינו להאיר ולקשר עליונים ותחתונים זה זוכה הצדיק הגדול על ידי גודל ענוותנותו שזוכה לענוה של משה שאמר ונחנו מ"ה. ועי"ז זוכה לבחי' המקיפים הנ"ל שהם בחי' מ"ה רב טובך וכו'. ומגודל עונוותנותו ומעלה ומקשר כולם להש"י וכו'. כמו שהזכיר שם בסוף התורה כי משה היה עניו וענוה גדולה מכולם ע"ש. מובן שם שהכל תלוי בענוה. כי באמת העיקר היא הענוה שמשים עצמו כאין כאלו אינו יודע כלל כי מבטל א"ע בתכלית הביטול ועי"ז אינו עומד על דעתו כלל ומקשר כולם להש"י. והמרגלים פגמו בזה שהיו יראים שלא יעיבור מהם הראשות שלהם. כי הבינו ששם בא"י צריכין להשיג מוחין אחרים עד שיוכלו להעלות כל הנופלים להש"י. והם ראו בעצמן שא"א להם להגיע לזה כי אינם רוצים להוריד עצמן כ"כ וכו' וכנ"ל. על כן היו מתיראים שלא יעבירו מהם הראשות. ועי"ז נטלו עיטא בישא ודיברו סרה על א"י וגרמו מה שגרמו. ובאמת היו צריכין לבטל עצמן ולהפקיר הראשות שלהם. וגם אם היו מבטלין עצמן באמת והיו מסלקין דעתם והיו מתחזקין באמונה לבד. היו יכולים לזכות לקדושת א"י ולזכות אח"כ להעלות ולקשר הכל להש"י גדולים וקטנים כנ"ל. ואז היו ראשים באמת יותר ויותר מבתחילה. וע"י הפגם שלהם שפגמו בכל זה ולא רצו לבטל דעתם לגבי משה רבינו ולהמשיך על עצמן הענוה של משה וכו'. עי"ז אבדו הכל וגרמו מה שגרמו כי ענוה ואמונה לתויים זה בזה כשרז"ל (סוטה ד') כל המתגאה כאלו עע"ז נמצא שגאות הוא בחי' כפירות וע"ז. ולהיפך ענוה היא בחי' אמונה שעי"ז עיקר ההתקשרות עלמא תתאה בעלמא עילאה שזה עיקר השלימות שזוכין לזה בא"י כנ"ל:
For the primary sin of the meraglim [spies] was that they blemished Eretz Yisra'ail and brought forth slander upon the land. And it is found in the writings of the Ari z"l that the souls of the meraglim and that generation return in every generation. And therefore in every generation there are those who slander Eretz Yisra'ail and are in the aspect of the meraglim. And the concept of slandering Eretz Yisra'ail includes anyone who slanders the true tzadik, through whom the settling of Eretz Yisra'ail is primarily accomplished — for the tzadik is himself the aspect of Eretz Yisra'ail. And anyone who speaks against the tzadik or against those who draw close to the tzadik — this is in the aspect of slandering Eretz Yisra'ail. ## Segment 6
ראש בני ישראל (שמות ל) ראשי תבות רבי. ולהפך רשעים בחשך ידמו (שמואל א ב) ראשי תבות רבי:
Initial Letters Spell “Rabbi” “Heads of the children of Israel” (Exodus 30:12 – roash binay Yisroel) — the initial letters ר-ב-י spell רבי ("Rabbi"- This alludes to spiritual leadership and elevated status). In contrast: “The wicked shall be silenced in darkness” (1 Samuel 2:9 – rishu-im bachoashech yidumoo) — here too, the initial letters spell ר-ב-י ("Rabbi"), but they represent the opposite: the downfall of one who assumes leadership unworthily or through arrogance. [Lesson: The same title — “Rabbi” — may be formed from verses referring to righteous leadership or to the downfall of the wicked. This teaches us to look beyond titles and assess true spiritual character.] ## Segment 7
ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים ס"ב), הינו שהוא חסד גדול מאת השם יתברך שהוא משלם לאדם מדה כנגד מדה, שעל ידי זה הוא מבין לפשפש במעשיו ולידע החטא שפגם בו ולשוב בתשובה, אך דע, שעקר מה שמשלם השם יתברך מדה במדה, הוא בארץ ישראל, כמה שכתוב (איוב כ): "יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו", 'ארץ' הינו בחינות ארץ ישראל, היא מתקוממה לו ושם נתגלה עוונו, כי שם מדקדקין לשלם לאיש כמעשהו, מדה כנגד מדה, וזה שכתוב על ארץ ישראל (במדבר י"ג): "ארץ אכלת יושביה", ראשי תבות אתה תשלם לאיש כמעשהו כנ"ל, ועל כן היושבים שם בארץ ישראל יש להם על הרב יסורין, מחמת שממהרין שם לשלם לאיש כמעשהו:
187 - And to You Hashem is the Kindness for You Pay a Man According to His Deed "And to You Hashem is the kindness, for You pay a man according to his deed" (Psalms 62:13) – this is a great kindness from Hashem blessed be He, paying measure for measure, enabling one to examine deeds, recognize sins, and return in repentance. The primary application of measure-for-measure payment occurs in the Land of Israel, as written (Job 20:27): "The heavens reveal his iniquity, and the earth rises up against him." "Earth" signifies the Land of Israel, where iniquity is revealed through precise payment. Thus (Numbers 13:32): "A land that eats its inhabitants" – initials Atta Teshalem Leish Kemaasehu (-You pay a man according to his deed). Therefore, dwellers in the Land of Israel endure many sufferings, as payment is hastened there. ## Segment 8
וזה שנצטוו על מלאכת המשכן אחר מעשה העגל, וכל מעשה המשכן היה על ידי העשירות שהם זהב וכסף ונחושת וכולי. כי עיקר חטא העגל היה על ידי התגברות היכלי התמורות שהתגברו על ידי שינקו מהעשירות כמו שכתוב: ודי זהב_ בשביל זהב שהשפעת להם, והתגברו כל כך עד שבאו לידי עבודה זרה ממש שם עיקר ההמרה רחמנא ליצלן בחינת ההימיר גוי אלקים וכולי, וכל זה נמשך מחמת שהשטן התגרה בהם והכניס בדעתם לחקור בענין השגות הנ"ל ולעמוד עליהם להבינם בדעתם, ובזה פגמו מאד עד שבאו לידי עבודה זרה. כי באמת אסור לחקור שם כלל, כי לא מתדבקין ולא ידעין וכולי, וזה שדקדק אדומו"ר ז"ל בהתורה הנ"ל שגם שם צריכין אמונה הן בבחינת ברכת השכל שהוא בחינת רדיפות המוחין, הן בבחינת המסדר והמיישב שגם שם צריכין אמונה בבחינת אמן מופלא כמו שכתוב שם. כי אורות אלו אי אפשר להשיג כי אם כשמצרף אמונה להשכל, ואז דייקא יכול להשיגם בבחינת מטי ולא מטי, אבל אסור לעמוד ולחקור שם כי במופלא ממך אל תדרוש וכולי, כי לא מתדבקין ולא ידעין ולית מאן דקיימא בהו כמבואר היטב בלשון הזוהר הקדוש שמביא שם. וזה בחינת הפגם שפגמו ישראל בתחילה קודם מתן תורה כשלא היה להם מים, כמו שכתוב שם: ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבינו אם אין ואיתא בזוהר הקדוש שהפגם שלהם היה שחקרו אם בחינת יש הוא בקרבם אם בחינת אין עיין שם, היינו כנ"ל שעיקר הפגם שלהם היה מה שרצו לעמוד ולהבין השגות הנ"ל שהם כלולים מיש ואין יחד, אבל אי אפשר לעמוד עליהם כי משיגין ט' היכלין שנראה כאלו הוא בחינת יש מאחר שהם בחינת ט' היכלין, ואף על פי כן לא מתדבקין ולא ידעין שזהו בחינת אין. ומי שיש לו אמונה חזקה ואינו נכנס לחקור בזה כלל הוא זוכה להתענג על ה' ולחזות בנועם זיוו דיקא על ידי זה, על ידי רדיפת המחשבה והמעכב אשרי לו, אבל תיכף כשרוצה לחקור בזה נכשל בזה מאד כי יוכל לבא לידי פירוד ח"ו שבא על ידי היכלי התמורות שהם הסטרא אחרא דשרייא בחיבורא וסיים בפרודא, דהיינו שמפריד בין יש ואין עד שנסתפקו היש ה' בקרבינו אם אין. כי באמת הכל אחד רק שאי אפשר להבין ולחקור בזה כלל כנ"ל. ועל כן באו לזה בעת שהיה צריכין למים שהוא המשכת השפע שנמשך מבחינת השגות הנ"ל, ומחמת שראו שנתעכב השפע מלירד להם, על ידי זה התחילו ליכנוס בנסיון הנ"ל בחינת על נסותם את ה' היש וכולי אם אין וכנ"ל: וזה בחינת חטא העגל שאמרו: כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו שטעו ואמרו שמשה נסתלק ונשאר למעלה, כי נכלל באין. ועל כן אמרו: קום עשה לנו אלקים מזהב ועשירות, כי רצו להמשיך בחינת המעכב בעצמו עליהם מאחר שכל ההשפעות נמשך על ידו, על כן פגמו ועשו פירוד בין בחינת המעכב שמשם כל העשירות, ובין בחינת הרדיפה, ולא רצו שתרדוף מחשבתם למעלה למעלה להשיג השגות הנ"ל בבחינת מטי ולא מטי, רק רצו שימשיכו עליהם אלקותו בבחינת ישות ממש שזהו הטעות כל העובדי עבודה זרה שבדורות הקודמים, וכל זה מחמת תאוות עולם הזה. כי לעלות ולהכלל שם בבחינת הט' היכלין הנ"ל צריכין לשבר כל התאוות ולהעלות הקדושה מהיכלי התמורות, והם רצו לילך אחר תאוותיהם, ורצו להפריד שפע העשירות שנמשך על ידי המעכב הנ"ל ולעשות ממנו אלקות ממש ח"ו. ועל כן באו אל אהרן, מחמת שאהרן היה מסוגל לכהונה שכל עבודת הקרבנות וקטורת על ידו שעל ידי זה דייקא זוכין להשגת ט' היכלין הנ"ל, שמשם ממשיכין כל ההשפעות על ידי שנצטיירה בבחינת המעכב הנ"ל, והם פגמו ורצו לעשות הפירוד על ידו דייקא ח"ו, ועל כן היה עיקר התיקון על ידי מעשה המשכן שבא מהעשירות של ישראל, ואז דייקא נתכהן אהרן בכהונה ונצטוה על מעשה הקרבנות וקטרת שעל ידי זה נתתקן הכל על ידי שהחזירו העשירות אל הקדושה לשרשו למעלה, ועשו ממנו משכן ששם עסק אהרן במעשה הקרבנות וקטרת שעל ידי זה העלה הקדושה מהיכלי התמורות, עד שעלה מעלה מעלה, עד שזכה להשגות אורות הנ"ל כתיקונה בבחינת מטי ולא מטי שעל ידי זה נתתקן כל הפגמים הנ"ל שהיו בהיפך מזה:
And this is the dimension of "v'anochi haster astir panai v'anesa hashirah hazos bachem l'eid" — and I will utterly hide My face, and this song shall testify against them (Devarim 31:18) — for even within the concealment within concealment (hestara b'soch hestara), Torah is clothed, as above. And this itself testifies that it shall not be forgotten, and so forth — for they are still bound to the Chai HaChayim, for even there His blessed vitality is clothed, as above. And this is the dimension of the get, which serves as testimony and evidence that she is able to cleave to the holiness of Israel, as above. And therefore the ketanah (minor girl) exits through me'un (refusal). For the ketanah, who has no da'as, is not bound to her husband at all. For the essential bond is through da'as — in the dimension of "v'ha'adam yada" — and the man knew (Bereishis 4:1) — and therefore she is unable to bond with her husband except through her father, in the dimension of av b'chochmah (father through wisdom), through whom she is bound to her husband, as above. But when she has no father, and her own da'as is not yet developed, she has no bond whatsoever, as above. Therefore she exits through me'un, without a get — for no da'as whatsoever is clothed within the concealment, since even in the original bonding there was no da'as, as above. ## Segment 9
דע, כשאדם מתפלל בשדה, אזי כל העשבים כלם באין בתוך התפלה, ומסיעין לו, ונותנין לו כח בתפלתו. וזה בחינת שנקראת התפלה שיחה, בחינת (בראשית ב): "שיח השדה", שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפלתו. וזה בחינת (שם כ"ד): "ויצא יצחק לשוח בשדה" - שתפלתו היתה עם סיוע וכח השדה, שכל עשבי השדה נתנו כח וסיוע בתפלתו כנ"ל, שבשביל זה נקראת התפלה שיחה כנ"ל. ועל כן בקללה נאמר (דברים י"א): "והאדמה לא תתן את יבולה"; כי כל יבול הארץ צריכין לתן כח וסיוע בתוך התפלה, וכשיש פגם ועכוב על זה, אזי נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה". כי אפלו כשאינו מתפלל בשדה, נותנים גם כן יבול הארץ סיוע בתפלתו, דהינו כל מה שסמוך אל האדם, כגון אכילתו ושתיתו וכיוצא, רק כשהוא בשדה, שאזי סמוך להם ביותר, אזי כל העשבים וכל יבול האדמה נותן כח בתפלתו כנ"ל. וזה יבול - ראשי תבות: ויצא יצחק לשוח בשדה - שכל יבול השדה התפללו עמו, כנ"ל: (זה הענין מבאר היטב במאמר תקעו בחדש שופר, המתחיל בדף א, עין שם):
11 - When a Person Prays in the Field Know, when a person prays in the field, then all the grasses [all] come into the prayer and assist him, and give him strength in his prayer. And this is the aspect that prayer is called sichah [conversation], the aspect of: "The bush ( siach ) of the field" [Genesis 2:5], for every bush of the field gives strength and assistance in his prayer (there 24a): "And Isaac went out to converse ( lasuach ) in the field" [Genesis 24:63], that his prayer was with assistance and strength of the field, that all the grasses of the field gave strength and assistance in his prayer as above, hence, prayer is called sichah [conversation]. And therefore in the curse it is said: "And the ground shall not give its produce" [Deuteronomy 11:17], for all produce of the earth needs to give strength and assistance within the prayer. And when there is blemish and hindrance to this, then it is said: "And the ground shall not give its produce," for even when one does not pray in the field, the produce of the earth also gives assistance in one’s prayer, that is, all that sustains the person, such as eating and drinking and the like [derived from the earth’s produce]. Only when one is in the field, then one is closer to them exceedingly, then all the grasses and all the produce of the ground gives strength in one’s prayer as above. And this is produce ( yevul ), acronym: Yitzchak went out to converse in the field ( va'yaitzay Yitzchak la'suach ba'sa'deh ), that all the produce of the field prayed with him, as above [This matter is explained well in the discourse "Blow the shofar on the new moon" that begins on p. 1a, see there, Likutay Moharan II, Torah 1]. ## Segment 10
(במדבר י"ד): ויאמר י"י סלחתי כדבריך ראשי-תבות כוסי כדברך, דבר ראשי תבות דשנתבשמן ראשי, כי יש צדיקים אמתים שיש להם כח כששותין יין לפעמים למחל עוונות על ידי זה, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא עו): שיין יש לו שני בחינות, זכה-נעשה ראש,וכשנעשה ראש שהוא בחינות מחין, על-ידי-זה הוא יכול לכפר עוונות, כמו שכתוב (משליט"ז): "ואיש חכם יכפרנה", וזהו: "ויאמר ה' סלחתי כדברך", כי דבר הוא ראשי-תבות "דשנתבשמן ראשי" כנ"ל, שהיא בחינת שלמות המחין, [שהם בחינת (שמות ל): "שמן משחתקדש" בחינת (תהלים קל"ג) "כשמן הטוב על הראש" כידוע] וזה: "ויאמר ה' סלחתי כדברך"שהוא ראשי-תבות "כוסי" כנ"ל וזהו: "סלחתי כדברך", שהסליחה כדברך דיקא כפי בחינת"דשנת בשמן ראשי" שאתה זוכה, הינו כפי המחין שזוכה הצדיק האמת על- ידי שתית היין,כמו כן זוכה לסליחות עוונות, כי עקר הסליחה על-ידי החכמה והמחין הקדושים שמקבלבבחינת "ואיש חכם יכפרנה" כנ"לדשנת בשמן ראשי כ'ו'ס'י' רויה (תהלים כ"ג) בחינת"באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה" (שם ס"ו שמות ל"ב) "וישרף את העגל וכו' ויזר על פניהמים" האמנם אלם (תהלים נ"ח) שנעשה האמנות אלם שאין לו דבור להתפאר, כי צריכיןלעשות דבור להאמנות שיוכל להתפאר למעלהיה הם המוחין, וזה תלוי בשמירת הברית, כי"שבטי יה עדות לישראל" על פגם הברית, (כמובא בפרוש רש"י פרשת פינחס): בעלמא די ברא כרעותה וימליך מלכותה מלכות הוא בחינת כבוד, כמו שכתוב (תהליםקמ"ה): "כבוד מלכותך יאמרו", והוא בחינת רצון, כי 'רצונו של אדם זהו כבודו' (ירושלמיפאה פרק א) וכשהאדם מסתפק ומתרצה ברצון השם יתברך, רק כמו שהוא יתברך רוצה,אזי 'ממליך מלכותה', כי עקר המלכות מהרצון כנ"ל, וזהו 'בעלמא די ברא כרעותה וימליךמלכותה', כי עקר המלכות הוא מהרצון כנ"ל, אבל כשרוצה האדם איזה רצון אחר חוץמרצון השם יתברך, על ידי זה נעשה מלכות אחרים של העכו"ם, וכפי הרצון האחר כן נעשהאיזה מלכות לאיזה עכו"ם, כי צריך האדם לבטל רצונו לגמרי נגד רצון השם יתברך, שלאיהיה לו שום רצון אחר, רק כמו שרוצה השם יתברך, הן שיהיה לו ממון ובנים, הן לאו חסושלום, והן כל שאר הרצונות לא ירצה שום רצון אחר רק כמו שרוצה השם יתברך יתגדלויתקדש שמה רבא יתגדל, תגי דל, שהוא תגי כתר דל, בחינת יעקב שהוא עקב בחינת דלובחינת ישראל הוא בחינת תגי, "כי שרית עם אלקים" וכו' (בראשית ל"ב)ויתקדש, ת"ק שדירבא, באר "ומשביע לכל חי רצון" (כל אלו הדברים לא נכתבו מהם כי אם ראשי פרקים, כיבשעת אמירת אלו הדברים הנוראים, לא זכינו שיבארם לנו היטב, כדרכו תמיד, רק אמרםבמהירות בדרך רמז בעלמא, ורמז לנו כאן כל הכונות של קדיש המבארים בכונות האר"י,זכרונו לברכה, וכנ"ל ואין אתנו יודע עד מה באור הדברים האלה):
177. “And the LORD said: I have forgiven according to your word” (Numbers 14:20). The initial letters of סלחתי כדבריך (“I have forgiven according to your word”) spell: כוסי (“My cup”). The word davar ("your word") is also an acronym for: “Dishanta B'shemen Roshi” — “You have anointed my head with oil” (Psalms 23:5). There are true tzadikim who possess the spiritual power that, through drinking wine, they effect forgiveness of sins. As our Sages taught (Yoma 76a): Wine has two aspects. If one is worthy, it becomes “head”—referring to intellect or mochin (spiritual brains), which can bring atonement, as it is written: “A wise man will atone for it” (Proverbs 16:14). Thus: “I have forgiven according to your word”—the acronym “כוסי”—indicates that forgiveness comes by means of the mind (intellect), which is perfected through wine, as in: “You have anointed my head with oil” (Psalms 23) and “Good oil upon the head” (Psalms 133), referencing the “holy anointing oil” (Exodus 30). Forgiveness, then, is in proportion to the level of intellect attained through this process. The cup כוסי (“My cup overflows”) from Psalms 23 is also linked to the verse: “We passed through fire and water and You brought us to abundance” (Psalms 66:12). Similarly, the episode of the golden calf (Exodus 32) describes burning the idol and scattering its ashes on the water. The verse: “Even if silent, is it truly righteousness?” (Psalms 58) indicates that artistry or craftsmanship becomes mute, lacking words with which to glorify itself. Therefore, one must make speech to elevate craftsmanship upward. This elevation depends on brains ( mochin ), and these depend on ## Segment 11
וזה בחינת מה שאמרו רז"ל (שם יג) שעל ידי השקלים מפילין המן עמלק כי כבר קדמו שקליהם לשקליך כי עיקר מפלת המן עמלק הוא על ידי התפלה בבחינת דין שהוא בחינת התפלה הנ"ל של רבוי נפשות שהוא בחינת תיקון השקלים כמו שכתוב בהתורה הנ"ל שעל ידי המטה עוז בחינת קריעת ים סוף שהיא בחינת התפלה בבחינת דין על ידי זה היה מלחמת עמלק עיין שם, כי כל התגברות עמלק היה לגרש ולרחק ח"ו מהקיבוץ הקדוש את הנפשות החלושות שבישראל בבחינת (דברים כה) ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע וכו', וכמו שאמרו רז"ל (תנחומא תצא אותי') שכל מלמתו היה על ~ אותן שהיה הענן פולטן ועל כן הכנעתו ומפלתו היה על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל שעל ידי זה מוציאין הנפשות מהסטרא אחרא ומוסיפין ~ אותם על הקיבוץ הקדוש וכו' כנ"ל שכל זה הוא בחינת שקלים כנ"ל ועל כן היה מפלתו על ידי השקלים וכנ"ל:
Therefore our Sages said (Menachos 44a): "One who dons Tefillin merits life": "Hashem aleihem yichyu" (Yeshayah 38:16) = Chayim Nitzchiyim = Techiyas HaMeisim = true humility. This is the joy of Tefillin — as in the Talmud: one was joyful the entire day, saying "I am wearing Tefillin!" (Berachos). For this life is the essential eternal joy: "Todi'eini orach chayim, sova semachos es panecha" (Tehillim 16:11) — merited through Tefillin (= Or HaPanim). ## Segment 12
וע"כ מצות חלה תקנו רז"ל גם בזמן הזה בחוץ לארץ כי רק זה נשאר לנו בגלותינו הארוך המר שרצונינו וכוספינו ותקותינו ותוחלתינו חזקים עדיין לשוב אליו ית' ולארצו ולתורתו וכו' כי אע"פ שעובר עלינו מה שעובר בכלליות על כל ישראל ובפרטיות על כל אחד ואחד אשר כמעט אפס תקוה ח"ו. כי צרות מצרות שונות מתחדשות בכל עת בגוף ונפש וממון וכשרז"ל שאין יום שאין קללתו מרובה מחבירו וכו' ואין לנו שום חיות כ"א התקוה והתוחלת והרצון החזק שהוא בחי' הארת הרצון הנ"ל. כ"ש ואומר אבד נצחי וכו'. ואת אשיב אל לבי על כן אוחיל וכו' וזה בחי' השבעתי אתכם בנות ירושלים שהם האו"ה כשפראש"י שם מה תעירו חמה תעוררו את האהבה עד שתחפץ היינו שישראל אומרים לכל המונעים מן הקדושה שהם בחי' עכו"ם וסט"א מה תעירו ומה תעוררו את האהבה שביני למקום עד שתחפץ כי לא תועילו כלום בכל מיני הסתות ופתויים ומניעות וכו' שאתם מונעים אותנו מתורתו ועבודתו ית' כי אע"פ שנדמה לכם שפעלתם הרבה מאחר שבטלתם אותנו מכה קדושות בכלליות ובפרטיות כי החרבתם בית מקדשינו והגליתנו מארצינו ועדיין אתם מרקדים ומשתררים עלינו חנם בכמה מיני מניועת והסתות ומבטלים ישראל הרבה מתורה ותפלה וכו'. אעפ"כ לא תועילו כלום כי מה תעיר וומה תעוררו את האהבה כי לא תוכלו לקלקל את האהבה שבינינו למקום כשפרש"י שם עד שתתחפץ בעוד שתחפוץ כי עוד החפץ והרצון והכיסופין שלנו חזקים ותקיטפים מאד מאד אליו יתב' ומאחר שהרצון חזק בוודאילא תועילו כלל ברעש המניעות והבלבולים שלכם כי הרצון עולהעל הכל כ"ש בדברינו כ"פ עוצם מעלת הרצון עד אין סוף (וע' מזה בהלכות ערב ה' ג') וע"כ תקנו רז"ל גם עתה בזה"ז בחו"ל שלא תתבטל תורת חלה כי חלה בחי' הארת הרצון בשעת האכילה כנ"ל שזה נשאר לנו גם עתה בגלותינו הארוך כנ"ל. וזה בחי' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם וכו' ואיתא בזוהר לכלתם חסר לשון כלה וכו' ע"ש. ובזה נוכל לפרש לענינינו כי כלה לשון רצןו וכיסופין כ"ש כלה שארי ולבבי וכו'. היינו שבעוצם גלותינו בארץ אויבינו מבטיח הש,י את ישראל ואומר ואף גם זאת וכו' לא מאסתים ולא געלתים לכלתם, לכלתם דייקא בשביל בחי' הכליון עינים והתקוה והרצון והכיסופין החזקים שיש להם לשוב אלי וכנ"ל. וזה אנו ממשיכין עלינו ע"י מצוות חלה כנ"ל שהוא בחי' גם זאת. כי שיעור עיסה לחלה הוא מ"ג ביצים וכומבא בדבריו ז"ל (בסימן נ"ה ליקו"א בהתו' אבא שאול וכו'). היינו ע"י מצוות חלה שהוא בחי' ג"ם זאת שעי"ז נתקדש הלחם שהוא עיקר האכילה עד שזוכין על ידו להארת הרצון כנ"ל עי"ז לא מאסתים וכו' לכלתם מחמת גודל הכליון עינים שיש להם לישועה האמתיות לשוב אליו ית' שהוא בחי' הארת הרצון וכנ"ל: וע"כ דקדקה התורה במצוות חלה וכתבה והי' באכלכם מלחם הארת תרימו וכו' שהזכירה התורה האכילה בפירוש. להורות שיעקר מצוות חלה היא בשעת העסק לעשות לחם לאכילה שאז צריכין ביותר להמשיך הארת הרצון שמאיר בשעת האכילה ביותר בחי' והי' באכלכם דייקא וכנ"ל:
And therefore the Torah commanded to circumcise the son — to remove the orlah which is falsehood — in order that His blessed providence be drawn upon us, so that post-creation be as pre-creation, in the aspect of Father and Son as one, in the aspect of all being one. For this is the primary purpose of our service and the primary goal: to merit that post-creation be included within pre-creation. For the orlah is in the aspect of ananin d'mechasyan al ainin [clouds that cover the eyes] — and thereby His blessed providence does not rest upon him, for the orlah is the blemishing of the bris, which is the blemishing of the eyes, as is cited. But when the orlah d'chafya al bris is removed, thereby the clouds that cover the eyes are removed, and His blessed providence rests upon us, and thereby Father and Son are as one — for thereby one exits from the aspect of slave, which is the aspect of falsehood, to the aspect of son, and then all is one, Father and Son as one, as above. And therefore the primary obligation is upon the father to circumcise his son — for pre-creation and post-creation is also in the aspect of father and son, as is explained in the teaching above, for He blessed be He is called Father, and the totality of creation is called son — from the moment creation emerged from potential to actual, a grip was formed for falsehood, which is the orlah, and we must remove the orlah so that Father and Son be as one, as above. And by the fact that the father himself circumcises his son, through this — by the arousal from below awakening the arousal from above (b'it'arusa d'litata it'ar l'eila) — He blessed be He, Who is our Father, also removes the orlah which is falsehood from the totality of creation, so that Father and Son be as one, as above. It is thus found that the primary purpose of the mitzvah of milah is to eradicate the falsehood which is the orlah, which is the aspect of slave, which is the evil and the impurity — in order that they be in the aspect of the seal of the sign of truth, so that post-creation be as pre-creation, Father and Son as one, as above. And therefore the Torah commanded to circumcise the slave — in order to subdue and nullify the orlah at its root, which is the aspect of slave, which is the opposite of son: the aspect of post-creation when it is not included, God forbid, within pre-creation, through the grip of falsehood which takes hold of it — for then creation is not in the aspect of son but in the aspect of slave, and there is where the orlah takes hold, which is the aspect of falsehood, as above. And therefore when one circumcises the slave and removes the orlah from him, thereby the orlah is subdued in its place and at its root — for there is its place, in the aspect of slave, as above. And then, when the orlah is subdued and removed from the slave, the slave too can become included within the aspect of son, for the primary bondage is due to the grip of falsehood, through which he is distanced from oneness, and then he is not in the aspect of son but in the aspect of slave. But when the orlah, which is falsehood, is removed, the slave is included within son, and all becomes one. For it is stated in the holy Zohar in Ra'aya Mehaimna [the Faithful Shepherd], Parashas Behar, that every one of Israel must serve the Blessed One in two aspects: in the aspect of son and in the aspect of slave. And this is the primary perfection — when one's service is comprised of both aspects, son and slave — see there. And the matter, according to the above: before creation, all was one; and immediately when creation emerged from potential to actual, there were immediately two aspects — pre-creation and post-creation — and from there descended the grip of the Sitrah Achara, which is falsehood. And this is the aspect of right and left, son and slave. For pre-creation is in the aspect of kola yemina [all is right], for leis s'mala tamman [there is no left there], as above. And the totality of creation, compared to pre-creation, is in the aspect of left, as is understood from Rabbeinu's words in the above teaching. And from this descended all the aspects of right and left found everywhere, for they all descended from these two aspects: son, which is when post-creation is included within pre-creation in the aspect of Father and Son as one; and slave, which is when it is not included, God forbid, as above. And the entire purpose of our service is to include the left within the right — and each person, according to how he merits through his service to subdue the Sitrah Achara that grips the side of the left, so that the left be included within the right — correspondingly and proportionally, post-creation is included within pre-creation for him, which is the ultimate goal of all our service, as above. And therefore one must serve the Blessed One in both aspects: in the aspect of son and in the aspect of slave, which are the aspects of right and left — so that the left be included within the right, and post-creation within pre-creation, as above. And this is the aspect of milas avadim, for through circumcising the slave and removing from him the orlah which is falsehood, whose primary grip is in the aspect of slave, thereby slave is included within son, left within right — for even though he remains a slave, this is nonetheless the primary service: that the slave, the aspect of left, be included within the right, in the aspect of son. And therefore afterwards he is obligated in the commandments that a woman is obligated in, for he is in the aspect of left, the aspect of ishah — and through removing the orlah from him, he can thereby be included within the left of holiness, and then the left of holiness is included within the right, as is known — for this is the primary service everywhere: wherever there is left and right, to subdue the evil that grips the left, and thereby the left is included within the right, and through this post-creation is included within pre-creation, as above. Also, the slave is the master's miknos kaspo [monetary acquisition], which is in the aspect of left, in the aspect of “uvism'olah osher” [“and in her left, riches”] ((Mishlai 3)). And through subduing the orlah that grips the aspect of his wealth, which is itself the aspect of slave as above, thereby the left is included within the right, and through this post-creation is included within pre-creation — which is the ultimate purpose of all our service, as above. And this is the aspect of what is forbidden: to emancipate the slave — as it is written, “and you shall bequeath them to your children after you… you shall work them forever”. For this work and this refinement — to subdue and nullify the evil gripping the totality of creation so that post-creation be included within pre-creation — this refinement we must perform all our days, in every generation, until the end — until the spirit of impurity passes entirely from the earth. And then everything will truly be nullified and return to its root, and all will be one as before creation. But now, as long as the Blessed One desires the continued existence of the world, we must pursue all our service in the aspect of ratzo va-shov [running and returning] — that the totality of creation be included within pre-creation, and yet the existence of creation continue and not be nullified entirely, God forbid — for the Blessed One desires the continued existence of the world. And therefore the primary service is to refine, elevate, and include the left within the right, and yet the existence of the left remain — for the side of the left is the sustaining of the world, as is known. And therefore it is forbidden to emancipate the slave — so as not to nullify the aspect of the left entirely before its time. Rather, one should circumcise him, to eradicate the utterly evil orlah from him, so that afterwards, through the Israelite working him, the good within him can be refined and the left included within the right, slave within son — but not to emancipate him entirely, for then one is nullifying the aspect of the left entirely before its time. For one is not permitted to nullify the aspect of the left entirely until the end. And this is the verse: “and you shall bequeath them to your children” — to your children precisely. For the slave must serve the son, so that the slave be included within son, the left within the right — so that through this, post-creation be included within pre-creation, as above. For the more that the left is included within the right, correspondingly post-creation is included within pre-creation, as above. And this is the aspect of S'firas ha-Omer and Shavuos. For it is stated that during the S'firah one ascends from impurity to purity through counting the Omer — for then we purify ourselves from the impurity of Egypt in order to merit receiving the Torah on Shavuos. And at first glance this is puzzling: how does counting the days purify us? What does counting days have to do with purity? But according to the above, the matter of the counting is well explained. For the primary grip of the Sitrah Achara — which is falsehood, which is the evil and the impurity — its primary grip is in the aspect of number (mispar). For before creation, all was one, entirely good, and there in the aspect of oneness there is certainly no concept of number at all — as one says: “before One, what do you count?” And immediately when the Blessed One brought creation forth from potential to actual, the aspect of number began immediately, for immediately there were two aspects, as Rabbeinu wrote in the above teaching. And when there are two aspects, number is applicable, and from there the chain descended until the grip of the Sitrah Achara, which is the aspect of “many calculations” — that through the multiplication of number and the distancing from oneness, the chain descended to the aspect of many calculations, which is the grip of the Sitrah Achara, which is the aspect of falsehood, which is distant from oneness, as above. It is thus found that the primary grip of the Sitrah Achara, which is falsehood, which is impurity, is from the aspect of number. And the root of number in holiness, before it chains down to impurity — that is, immediately after creation, when the aspect of number first came into being — is still in holiness. This is the aspect of purity explained in the above teaching — namely, immediately after creation when the aspect of “two” arose, the aspect of number. This is an impression (roshem) that will eventually chain down until impurity arises — yet before it chains down, it is in the aspect of purity, as is explained there. ## Segment 13
ולא תתורו (במדבר טו, לט) יֵשׁ מְנִיעֵי-אֶרֶץ, שֶׁמַּשְׁבִּירִין הַאֲוָן בְּכָל עֵת בִּיגִיעוֹת וְיִסּוּרִים וּמְרִירוּת גָּדוֹל, וּבְכָל פַּעַם שׁוֹטְפִים עֲלֵיהֶם הַרְהוּרִים וְרַעְיוֹנִים רָעִים, שֶׁהֵם הַרְהוּרֵי מְשַׁגֵּל, שֶׁמִּתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר עַל כַּשֵּׁרֵי הַדּוֹר הָרוֹצִים לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, כִּי כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְהֵם מַשְׁבִּירִים תַּאֲוָתָם וּמַמְשִׁיכִין כָּל דַּעְתָּם וּמַחֲשַׁבְתָּם לְתוֹךְ מֵימֵי הַתּוֹרָה וְהַדַּעַת הַקְּדֹשָׁה, עַד שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מְהַפְּכִין וּמַעֲלִין מִבְּחִינַת 'תַּחְתִּים בַּשִּׁלִּישִׁי' וְכוּ' לִבְחִינַת פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַה', וְהֵם מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת תְּפִלִּין-מֹחִין, וְזוֹכִין לְתַקֵּן הַמֹּחִין, וְגַם הַצִּמְצוּם שֶׁל הַמֹּחִין, שֶׁלֹּא יֵצֵא הַמֹּחַ חוּץ לִגְבוּל, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתִּקּוּן, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁתּוֹפְסִין אֶת הַמֹּחַ וְהַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלֹּא תֵּצֵא לַחוּץ לְהִרְהֵר חַס וְשָׁלוֹם, וּמַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְתוֹךְ מַחְשְׁבוֹת קְדֹשׁוֹת שֶׁל דַּעַת הַתּוֹרָה, עַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְתַקֵּן הַדַּעַת, שֶׁגַּם בַּקְּדֻשָּׁה יִהְיֶה צִמְצוּם קָדוֹשׁ לְהַדַּעַת, שֶׁלֹּא יְשׁוֹטֵט בְּמַה שֶּׁאֵין לוֹ רְשׁוּת, בִּבְחִינַת בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ וְכוּ'. (לקוטי הלכות - הלכות סימני דגים ה', אות א' לפי אוצר היראה - מחשבות והרהורים, אות ט') (לקוטי הלכות - הלכות סימני דגים ה', אות א' לפי אוצר היראה - מחשבות והרהורים, אות ט')
## Segment 14
וזה בחי' מה שהגנב צריך לשלם כפל. כי היצה"ר והסט"א נקרא גנב כי הוא אורב על האדם בכל עת כמו גנב ממש והולך עם האדם בכמה מיני הטעיות ורמאות ונכלים וערמימיות כמו גנב ממש כ"ש ישב במארב חצרים במסתרים וכו' וכתיב יארוב במסתר וכו' יארב לחטוף עני וכו' וכתיב המה עקבי ישמורו וכו'. ועיקר הגניבה שלו הוא בענין המחשבה שבאדם ששם עיקר התחולת שליטת היצה"ר ח"ו אם אין נזהרין ונשמרין ממנו היטב כי עיקר היצרין הם המחשבות שבאדם כי מחשבות טובות הם יצר טוב ומשחבות רעות הם יצה"ר כ"ש בהתורה לשמש וכו' (בסי' מט) ע"ש. והיצה"ר שהם המחשבות רעות הם אורבים על האדם בכל עת ורגע כמו גנב ממש כדי שיתאחזו במחשבתו של אדם כדי להביאו לידי הרהורים ותאוות כאשר יודע כ"א בנפשו. כי באמת עיקר היצה"ר הוא על תאוות ניאוף כ"ש בזוהר ומובא בדבריו ז"ל עקרא דיצרא בישא וכו' וזאת התאוה עיקרה תלויה במשחבה ומי ששומר את מחשבתו היטב שלא יתחיל לחשוב בענין זה כלל ולא יבא לידי הרהור בודאי הוא ניצול מתאוה זאת. אך עיקר כל ההרהורים והתגברות זאת התאוה נמשך מחמת שאין שומרים מחשבתם כראוי וזה מחמת שהיצה"ר אורב במשחבתו תמיד כמו גנב ממש וחותר א"ע תחת מחיצות המוחין שהם מחיצות פרוסות בפני זאת התאוה והוא בנכלין אורב וחותר א"ע תחתם ומטה מחשבת האדם מעט מעט בגניבה וערמה גדולה עד שפתאום בא לידי הרהורים ותאוות. כי בודאי כ"א מישראל הוא חפץ מאד להנצל מהרהוריםאלו אבל היצה"ר חותר עליו בגניבה גדולה וגונב את מחשבתו שתצא לחוץ לחשבו מחשבות זרות ועיקר התגברותו במחשבתו הוא בדרך גניבה ממש כידוע לכל מי שמשים לב על עניניו. ע"כ צריך האדם לשמור א"ע מאד מאד בשמירה יתירה בכל עת באופן שלא יתחיל להוציא מחשבתו אל החוץ ח"ו כי באמת המחשבה ביד האדם כמבואר בדברינו כמה פעמים:
And therefore the four categories are called avos [primary categories / “fathers”] — to teach us that there are also toldos [derivatives / “offspring”] (as our Sages of blessed memory said in Bava Kama 2) — for in the bad character traits drawn from the four elements there are likewise avos and toldos, as is brought in the Torah mentioned above: sadness and its derivatives… arrogance and its derivatives… And therefore they are the four primary categories of damage corresponding to the four elements, as above. ## Segment 15
בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו ואין שליחות לעכו"ם ואין שליחות לקטן. גם אין שליח לדבר עבירה: ע"פ התורה אמר ר' עקיבה כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנא' דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' (סי' נ"א לק"א). והכלל שהשקר מזיק לעינים בגשמיות ורוחניות כי ע"י השקר נתעכר דמיו ונמשך בכי' ודמעות שהם קלקול הראות וכו' כיעיקר התהוות השקר הוא מחמת הריחוק מאחד כי אמת הוא אחד ושקר הוא רבים וכ'. וקודם הבריאה הי' הכל אחד ואפילו שם טהור לא הי' שייך לומר כי טהור אין שייך אלא במקום שיש אחיזת הטומאה אבל קודם הבריאה הי' כולו אחד כולו טוב כולו קודש. אך תיכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה מיד בחי' הטהרה שהוא בחי' הבחירה שמשם אחיזת השקר. כי תיכף אחר הבריאה הי' כביכול שני דברים בחי' האחד והבריאה ואז שייך בחירה כי באחד אין שייך בחירה רק במקום שיש שני דברים שייך בחירה לבחור בזה או בזה ומשם עיקר אחיזת השקר ששרשו מריחקו מאחד כנ"ל וכו' ע"ש כל זה היטב. וע"י השגחת הש"י אפילו אחר הפעולה שהוציא הקב"ה מכח אל הפועל כל הדברים הם באחדו תעמו וכו'. וע"י אמת השגחהת הש"י עליו ואז הכל אחד אחר הבריאה כמו קודם הבריאה אבל ע"י שקר מסלק ממנו השגחת הש"י ואז מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה שמשם עיקר אחיזת השקר וכו'. וזהו כשתגיעו לאבני שיש טהור וכו' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שנתהווה ע"י השקר וכו' ע"ש כ"ז היטב: וזה בחי' שלוחו של אדם כמותו בכל התורה כולה. כי כלל כל התורה הוא בשביל לכלול באחד, לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולו אחד כולו טוב כי זה עיקר התכגלית שבשביל זה נברא האדם כדי לכלול כל העולמות באחד ע"י קיום התורה והמצות בעולם הזה שהם אחדותו כידוע. ובשביל זה כל התורה כולה הוא בחי' עינים כ,ש מצות ה' ברה מאירת עינים כי ע"י התורה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי עיקר פגם כל העבירות הוא שפוגם בעיני ה' כביכול כ"ש והרע בעיניו עשיתי (תהלים נ"א) וכתיב (בראשית פ' וישב) רע בעיני ה', היינו שע"י העבירה שהוא רע בעיני ה' עי"ז כביכול מסלק עיני השגחתו ממנו ועי"ז נפרד אחר הבריאה מקודם הבריאה ונתרחק מבחי' כולו אחד שזהו עיקר הפגם והפירוד שעושה ע"י העבירה בחי' ונרגן מפריד אלוף כי מפריד אחר הבריאה מקודם הבריאה ע"י פגם העבירה שהוא פגם העינים. כי עיקר כלליות באחד, אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י בחי' העינים היינו עיני ההשגחה כנ"ל. וזהו שארז"ל אחרי לבבכם זהו מינות ואחרי עיניכם זהו ניאוף כי ניאוף שהוא פגם העינים הוא מינות ממש כי ע"י פגם העינים מפריד הביראה מאחד שזהו בחי' מינות וע"ז ר"ל: ועיקר הבריאה היתה רק בשביל הבחירה כי רק בשביל זה ברא השש,י כל העולמות כולם מראש ועד סוף וכולם נבראו בשביל האדם התחתון שבעוה"ז המלובש בגוף עכור שיש לו בחירה לבחור בטוב או בהיפך ח"ו. כי כל הבריאה היתה כדי שידעו ממנו ית' כדי שיכירו הכל גדולתו ורוממותו וטובתו ית' שזהו עיקר התכלית מכל התכליתין וכ"ש בזוה"ק שכל הבריאה היתה בגין דישתמודעין לי'. והש,י שיער בדעתו וחכמתחו ית' שא"א לגלות אלהותו וגדלו ורוממותו כ"א ע"י שיהי' האדם הבעל בחירה בעולם. כי כשרצה לגלות אלהותו הוצרך לברוא עולמות כיאם לא יהיו עולמות מי ידע ממנו ית' כי הכל אחד לבד בחי' קודם הבריאה ואין מי שידע ממנו ית'. ע"כ הוצרך לברוא את העולם ולהוציא כל העולם מכח עאל הפועל כדי שידעו ממנו ית' כנ"ל. אך תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל נתהוה תיכף הבחירה כי תיכף אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, בחי' האחד ית' והבריה ואז שייך בחירה כנ"ל ? הנ"ל. וזה היה מוכרח לבריאת העולם כי אם לא הי' נתהוה תיכף בחי' הבחירה לא הי' שום קיום להעולם כלל והיה כל העולם חוזר לשרשו ולמציאותו הראשון מיד ולא היו יודעין ממנו כלל כמו קודם הבריאה, היינו שאם גם אחר הבריאה הי' הכל יודעין בידיעה גמורה מאלהותו ית' כמו שהוא באמת לא הי' שום קיום להבריאה כי הי' חוזר העולם לשרשו כנ"ל. כי עיקר הוא הידיעה וע"י הידיעה נכללין באחדותו ית' וכמאמר החכם אלו ידעתיו הייתיו. נמצא שאם גם אחר הבריאה היו הכל יודעין האמת בלי שום ספק ולא הי' שום מקום לטעות היתה הבריאה חוזרת תמיד למקומה הראשון והי' נחרב העולם לגמרי כי הי' בטל במציאות ע"י הידיעה האמתיית שהיא אחדותו כנ"ל. ע"כ עיקר קיום העולם הוא רק ע"י הבחירה שנתהוה תיכף אחר הבריאה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל. כי תיכף שיצאה הבריאה מכח אל הפועל הי' שני דברים, האחד ית' ואחר הבירה כנ"ל. ואם הי' הכל יודעין האמת שאחר הבריאה נמשך מאחדותו ית' הי' חוזר הכל אל האחדות והי' מתבטל העולם כנ"ל. אך השי"ת ברא את הבריאה באופן זה שתיכף אחר הבריאה יתהוה תיכף כח הבחירה דהיינו שתיכף אחר הבריאה יהי' מקום לטעות אם ירצה האדם, ואם ירצה להסתכל על האמת יראה האמת שזהו בחי' הבחירה שנתהוה אחר הבריאה ע"י שהיו אז שני דברים כנ"ל כי יש לו כח לבחור בזה או בזה, היינו כנ"ל שאם ירצה להטות דעתו אל האמת ולבחור בחיים וטוב שהוא האחד ית' להתקרב אליו אז טוב לו ואז יכלול גם אחר הבריאה בקודם הבריאה ע"י שידע ויאמין בהאמת שכל הבריאה נמשכת מהאחד ית'. אבל יש לו כח לבחור בההיפך. היינו שיש לו כח לכפור ח"ו שזהו בחי' השקר שנאחז אחר הבריאה היינ והכפירות שהם שקר היפך האמת שהם נאחזין תיכף אחר הבריאה שאז נתהוה מיד הבחירה שיש כח לכפור ח"ו למי שירצה לצאת ח"ו שזהו עיקר הרע והטומאה. כי עיקר היצה"ר והס"א הם בח'י כפירות כי היצה"ר והס"א נקראין אל אחר כפירות כידוע. ומחמת שנתהוה תיכף אחר הבריאה כח הבחירה כנ"ל, מחמת זה מתקיים העולם ואינו חוזר מיד לשרשו ע" ישיש בחי' מסך מבדיל בין העולם ובין שורשו שהוא הסתרת הידיעה מה שאין הכל יודעין האמת מיד שזהו בחי' כח הבחירה. והסתרת הידיעה הזאת הוא בחינת תחילת הצמצום של החלל הפנוי וכמובן במ"א בדברי רבינו זצ"ל (סי' ס"ד) שעי"ז עיקר קיום העולם. כי עכשיו כשיש צמצום והסתרת הידיעה עד שאפשר לטעות למי שירצה שזהו בחי' מסך המבדיל שזהו בחי' כח הבחירה כנ"ל אז ימתקיים העולם ואינו חוזר לשרשו מחמת מסך המבדיל הנ"ל. אבל אם כן יתבטל העולם מחמת העדר החיות כי א"כ מאחר שיש מסך המבדיל מהיכן יקבל העולם ומלואו חיות ממקור החיים שהוא האחד ית' המחי' את כולם. ע"כ הצדיקים הם מקיימין את העולם כיהצדיקים הבוחרים בחיים ומאמינים שכל הבריאה נמשך ונברא מאחדותו ית' עי"ז הם כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי ע"י ידיעה שהכל ממנו ית' נכלל הכל באחד כנ"ל ואז נכלל העולם באחד ואעפ"כ יש קיום להע8ולם כי נכלל באחד בבחי' רצוא ושוב בחי' מטי ולא מטי. מאחר שכבר משברין הכפירות ומאמינים שגם מסך המבדיל בעצמו והבחירה בעצמו הכל ממנו ית' ואזי נכלל הכל באחדותו ית' בבחי' רצוא ושוב בבחי' רדיפא ומעכב המבואר במ"א (סי' כ"ד) שעי"ז נעשין כלים והיכלין לקבל אור האחדותו ולהתענג על ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ואעפ"כ לא יתבטל לגמרי שכל אלו ההיכלין הזכים והרוחניים נעשים ע"י שזכה לשבר המסך המבדיל ע"י שבחר בחיים עד שעי"ז נתהפך המסך המבדיל ונעשה ממנו היכלין עילאין לקבל האור על ידו לכלול באחדותו ית' ברצוא ושוב באופן שיוכלל בו באמת בתכלית האחדות ואעפ"כ לא יתבטל במציאות רק יזכה לידע אותו ית'. שזהו עיקר התכלית האמתי אשרי מי שיזכה לזה: נמצא שעיקר שלימות הבריאה הוא דייקא ע"י הבחירה שנתהוה אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל דייקא. והעיקר הוא האמת שצריכין להאמין בהאמת שגם אחר הבריאה הש"י משגיח בהשגחה פרטיית על כל הדברים שבעולם כי הוא ברא הכל והוא מקיים הכל בהשגחתו וגם כל הטבע הוא השגחה רק שהוכרח שיהי' דרך הטבע בעולם כדי שיהי' מקום לטעות כדי שיהי' בחירה שזהו עיקר קיום העולם וכנ"ל ואזי ע"י האמת נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ואזי כולו אחד כולו טוב כנ"ל בהתורה הנ"ל: וע"כ נקרא האדם בזה העולם שליח כ"ש (שמואל ב' כ"ד) מה אשיב שלוחי דבר וכ,ש ציר נאמן לשולחיו (משלי). כי האדם נשלח מלמעלה בזה העולם הגשמי כדי שיעלה כל העולמות לשרשן לכוללן באחד כנ"ל שיהי' אחר הבריאה נכלל באחד כנ"ל. כמו האב ששולח את בנו בדרך למרחוק כדי שיכבוש מלחמות וישיב לו את כל המדינות שנתרחקו ממנו כדי שיגדל וינשא את בנו אח"כ ברוב עוז ותפארת עד אין קץ אם יזכה לעמוד בקשרי המלחמה. נמצא שעיקר שלימות האדם בעוה"ז הוא שיראה להיות ציר נאמן לשולחיו שיעשה שליחותו באמת דהיינו שישב השליחות להמשלח שיחזור ויגביה ויעלה וינשא כל הדברים שבעולם לשרשן לכוללן באחד ואז נכלל השליח בהמשלח. היינו שכל הבריאה בכלליות שהיא בבחי' שליחות שנשלחה ממנו ית' ונתרחקה מאתו ית' ע"י מסך המבדיל שהוא קיום העולם כנ"ל. וכשהאדם הבעל בחירה בוחר בטוב אזי מחזיר השליחות למרי' קמא כי מחזיר ומעלה כלליות הבריאה שנשלחה ונתרחקה ממנו ית' לשרשה ולמקומה ע"י אמונתו החזקה בהאמת בהאחד ית' שהוא ברא הכל שעי"זחוזר ונכלל הכל באחדותו ית' כנ"ל: כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י שיש בחי' שליח שהוא בחי' מלאך שנקרא שליח שהוא בחי' מט"ט שמשם אחיזת עץ הדעת טו"ר שהוא בחי' הבחירה בידוע כי עיקר כח הבחירה הוא ע"י הטבע. כי אם לא הי' בחירה כלל רק עיקר הבחירה הוא ע"י שרואין שיש דרך הטבע בעולם עי"ז יש מקום לטעות ח"ו למי שרוצה לצעת ולעקור עצמו מחי החיים. כי באמת צריכין להאמין שגם הטבע בעצמה היא השגחה ובפרט שכבר זכינו לראות השגחתו ית' ושינוי הטבע בכמה אותות ומופתים שעשה הש"י עמנו ביציאת מצרים וקריעת י"ס וכו' וכו' וכן בכל דור ודור. וגם עכשיו מי שרוצה להסתכל על האמת רואה שינויים גדולים ונפלאות רבו תבכל עת שא"א להבינם ע"פ הטבע כלל אם לא כי יד ה' עשתה זאת. כי באמת אין שום טבע בעולם כי הטבע בעצמה הוא השגחתו כי הוא ברא את הטבע והוא ית' מנהיג את הטבע כרצונו והבטע הוא רק בחי' שליח בחי' מלאך ששם אחיזת הטבע כידוע וע"כ הטב"ע בגי' אלקי"ם שהוא בחי' מלאך כידוע וכ"ש מלאכי אלקים. ועיקר הנהגת העולם ע"י שליח ע"י בחי' הטבע, הוא בשביל הבחירה כנ"ל. וכשהאדם מאמין בהאמת ויודע שגם הטבע בעצמה וכל העולם ומלואו הכל ממנו ית', נמצא שחוזר וכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה, כלליות השליח בהמשלח כנ"ל. כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י אמונת ההשגחה כמבואר בהתורה הנ"ל: וע"כ בכל התורה כולה שלוחו של אדם כמותו. כי זהו בחי' כלליות התורה והמצוות כדי שיוכלל השליח בהמשלח שיהי' השליח והמשלח הכל אחד שהוא בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה שיהיה כולו אחד כולו טוב וכנ"ל: וע"כ אם שינה השליח כל שהוא השליחות בטל. כי עיקר כלליות השליח בהמשלח בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה הוא ע"י אמת כנ"ל וע"כ אם שינה השליח שהוא פגם האמת, השליחות בטל כי ע"י השקר בחי' שינוי מפריד ח"ו אחר הבריאה מהאחד. ואז נפרד השליח מהמשלח ואינו נכלל בו ואז שליחותו בטל כי הרשעים מאבדין את העולם ע"י שמפרידין העולם משורשו ע"י השקר שלהם שהוא כלל רשעותם כי השקר הוא הרע והטומאה כלליות כל החטאים שבעולם. כי עיקר קיום השליחות הוא ע"י האמת שעי"ז נכלל השליח בהמשלח וכל מה שעושה השליח כאלו המשלח עושה בחי' שליחו של אדם כמותו שכ"ז נמשך משורש השליחות העליון שהוא כלליות האדם והבריאה הכלולה בו שנשלחו מהמשלח הראשון האחד ית' שעיקר קיום שליחותם הוא ע"י האמת עי"ז חוזרים ונכללים בו ית' כנ"ל. וע"כ הצדיק מנהיג העולם כרצונו כ"ש ותגזר אומר ויקם לך. כי הוא נכלל בו ית' ע"י האמת שזהו עיקר הצדקות והכשרות של כל הצדיקים והכשרים וכל מעשי הצדיק האמת הם מעשי הש"י בעצמו כי הוא נכלל בו ית' כנ"ל. שזהו בחי' שלוחו של אדם כמותו שנמשך מבחי' זו כנ"ל: וע"כ אין שליח לדבר עבירה. כי ע"י העבירה עושין פירוד ח"ו ומפרידין ח"ו אחר הבריאה מקודם הבריאה שזהו בחי' ביטול השליחות כנ"ל: ומחמת זה בעצמו אין שליחות לעכו"ם כי העכו"ם הם בבחי' פירוד מחמת שאין מאמינים בהשגחתו ית' וע"כ אינם יונקים כ"א מאחורי כתפא כמבואר שם בהתורה הנ"ל וע"כ הם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ הם נקראים רבים כשפרש"י על עשו שהי' לו י"ו נפשות ונקראים נפשות בלשון רבים, ויעקב הי' לו שבעים נפש ונקראים בלשון יחיד כי העכו"ם הם שקר שהוא בחי' בקשו חשבונות רבים והם רחוקים מאחד כנ"ל וע"כ אין שליחות לעכו"ם כי עיקר שליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו הוא בחי' כלליות בחי' אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל וע"כ אין שליוות אלא לישראל שכלולים באחד כנ"ל: וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י הידיעה שיודעין שהכל בהשגחתו כנל שזהו בחי' מוחין דגדלות כ"ש ספרה לי את הגדולות אשר עשה אלישע, שכל הנסים והנפלאות שעשה אלישע שהם התגלות השגחתו ית' הם נקראיםגדולות בחי' מוחין דגדלות כ"ש כי מי גוי גדול ע"י שמאמינים בהשגחתו ית' וקוראים ומתפללים תמיד להש"י. וע"כ ע"י התפילה נמשכין מוחין דגדלות כידועהתפילה הוא בחי' אמונת ההשגחה שמחמת זה מתפלל וקורא להש,י מחמת שיודע ומאמין שהכל בהשגחתו ית' וידיעת ההשגחה זהו בחי' מוחין דגדלות כנ"ל. וע"כ עשו שאינו מאמין בהשגחה נקרא קטן כ"ש קטן נתתיך בגוים וכו' כי הוא בבחי' מוחין דקטנות שיניקתם מבחי' אלקים שמשם אחיזת הטבע שהוא בגי' אלקים כידוע. וע"כ הקטן שאין דעתו שלימה ונאחזין בו עאדיין מוחין דקטנות, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין דעתו שלימה עדיין בידיעת ההשגחה, וע"כ אין יכול לכלול אחר הבריאה באחד שזה זוכין רק ע"י ההשגחה כנ"ל. וע"כ הקטן פטור מכל המצוות כי כל התורה והמצוות הוא רק לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' כולו אחד שזה זוכין רק ע"י ידיעת ההשגחה שהוא בחי' מוחין דגדלות כנ"ל וע"כ אין שליחות לקטן כי עיקר בחי' השליחות נמשך מבחי' ככליות הבריאה באחד וכו' כנ"ל: וזה בחי' חנוכה כי מלכות יון הרשעה עמדו על ישראל לבטלם מהתורה והמצות כי היוונים הם אפיקורסים גדולים ואין מאמינים בהשגחותו ית' כי כל חכמות החיצונים נקראים חכמות יון שמהם כל האפיקורסות והכפירות ועי"ז מפרידין בחי' אחר הבריאה מאחד כנ"ל וע"כ רצו לבטל התורה והמצות שעי"ז נכללין באחדותו ית' וע"כ כשזכו לנצחם הי' הנס בנרות המנורה וקבעו רז"ל להדליק נר חנוכה. היינו ע"י שזכינו לנצחם ולשברם עי"ז נתגלה השגחתו ית' וע"כ קבעו להדליק נר חנוכה כי הדלקת נר חנוכה הוא בחי' אור עיני השגחתו ית' שאנו ממשיכין אור ההשגחה על ידי ההדלקה שאנו מדליקין נר חנוכה כי אור נר חנוכה הוא בחי' אור ההשגחה שאנו ממשיכין עכשיו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה בבחי' כולו אחד כנ"ל: וע"כ מצות נר חנוכה למטה מעשרה טפחים כי למטה מעשרה טפחים אין השכינה שורה כשרז"ל ועכשיו מעוצם הנס של חנוכה אנו זוכין לגלות אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים, להורות שבכל מקומות ממשלתו ואפילו בכל מקומות הנמוכים הרחוקים ממנו ית' כולם מתנהגים בהשגחתו יתברך לבדו כי הוא יתברך מחיה את כולם. וזה עיקר כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כשמקומות הרחוקים נכללים באחד על ידי שיודעין שגם שם מאיר השגחתו ית' תמיד. כי עיקר האדם נברא רק בשביל זה כדי לכלול כל המקומות הרחוקים באחדותו ית' ע"י שיזכה לבחור בטוב כנ"ל כי עיקר הבראיה היתה כדי שאח"כ יחזור ויוכלל הכל באחד ע"י האדם הבל בחירה שעי"ז יתגלה אלהותו ית' כנ"ל. כיאם לא היתה הבריאה יוצאת מכח אל הפועל לא היו יודעין מאלהותו ית' כנ"ל. ועיקר התגלות אלהותו הוא ע"י האדם הבעל בחירה דווקא כנ"ל וע"כ כל מה שהמקום נמוך יותר ורחוק יותר מקדושתו ית' ששם מתגבר היצה"רביותר והבחירה חזקה ביותר כשזוכה לשבר הקליפה שם ולהטות הבחירה לטוב, זהו עיקר שלימות הבריאה בחי' ככליות אחר הבריאה בקודם הבריאה כי במקום שהבריאה סמוכה עדיין לשרשה אין מעלתו גדולה כ"כ כשזוכה לכלול שם באחד מחמת שסמוך אל האדח עדיין. רק העיקר הוא במקום הרחוק ביותר להתגבר שם לכלול באחד, והעיקר ע"י שמאמינים שגם שם מאיר השגחתו שעי"ז נכללין באחד כנ"ל. וזהו בחי' מרחוק ה' נראה לי, מרחוק דייקא וזהו נראה לי נראה לי דייקא כי עיקר ע"י הראי' שהיא בח'י אור ההשגחה שעי"ז נכלל גם הריחוק באחדותו ית' שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. כיט זהעיקר שעשועיו ית' כשמקומות הרחוקים ביותר שבים אליו ונכללין באחדותו ית' כידוע. וזהו בחי' הקליפה שקודמת לפרי תמיד כי לא היתה קליפה קודם לא הי' הבריאה רחוקה כלל מקודם הבריאה ולא הי' בחירה כלל והי' הכל אחד כבתחלה והי' מתבטל העולם לגמרי כנ"ל וע"כ בהכרח שיהי' הקליפה קודם לפרי שעי"ז אחר הבריאה רחוקה מקודם הבריאה. וכשזוכין לשבר הקליפה אז חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר תכלית הבריאה כנ"ל. וזהו עיקר מעלת הבעל תשובה שגדולה מצדיק גמור כשרז"ל במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד כי הצדיק גמור מעיקרו לא נפל עדיין לבחי' אחר הבריאה לגמרי כי באמת הכל אחד ע"י ידיעת ההשגחה כנ"ל ועיקר המעלה הוא כשיודעין מהשגחתו ית' במקום שאפשר לטעות ח"ו. וע"כ הצדיק גמור שלא חטא מעולם לפי בחינתו וקדושתו אין חילוק בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וע"כ אין מעלתו גדולה כ"כ במה שכולל אחר הבריאה בקודם הבריאה מאחר שאצלו אין שייך אחר הבריאה כלל כי הוא דבוק בהשי"ת תמיד. אבל זה שבא כבר לידי חטא ח"ו ונפרד מהשי"ת שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה כי ע"י חטאו נפרדה הבריאה משרשה שזהו עיקר בחי' אחר הבריאה וכשזוכה אח"כ לשוב בתשובה שלימה להש"י ואז חוזר ומשיב ומעלה הכל להש"י וע"כ מעלתו גדולה ביותר כי הוא זוכה ביותר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה, מאחר שאצלו לפי בחינתו כבר נתרחקה הבריאה משרשה ע"י חטאיוועכשיו זכה לשוב שהוא מחזיר אחר הבריאה ממש לשרשה לכלול באחד שזהו עיקר השלימות כנ"ל: אך עיקר התשובה זוכין רק ע"י אמת כי מאחר שכבר נתרחק ע"י עונותיו מהשי"ת בודאי קשה לו לשוב ובפרט אם ח"ו הרבה לפשוע. אך עיקר תיקונו אם רוצה לחוס על עצמו למלט נפשו מני שחת הוא רק ע"י האמת שיסתכל רק על האמת לאמתו ויבחור רק באמת ולא יטעה את עצמו ח"ו וע"י האמת יזכה לידע שגם שם במקומו מאירה השגחתו ית' כ"ש בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. וע"י אמונת ההשגחה יכולין לשוב להשי"ת מכל מקום שהוא ולכלול הכל באחד מאחר שיודעין שהש"י נמצא גם שם במקומו ע"כ בוודאי יכול לשבו אליו ית' בקל וכשזוכין לתשובה ע"י האמת כנ"ל עי"ז נכלל אחר הבריאה ממש באחד כנ"ל שזהו עיקר התכלית כנ"ל: וזה בחי' נר חנוכה סמוך לפתח הבית. כי הבי תהוא רשות היחיד שהוא בחי' רשות יחידו של עולם כ"ש בזוה"ק ששם מתגלה ביותר אחדותו ית'. כי התורהמתחלת בבית מבראשית שהוא ראש בית וע"י התורה נכללין באחדותו ית' כנ"ל, אבל בחוץ הוא רה"ר ושם אחיזת החיצונים וע"כ בחוץ הוא בבחי' אחר הבריאה כנגד הבית שהוא כנגדו בבחי' קודם הבריאה מאחר ששם הוא בחי' רשות היחיד כנ"ל. אבל עיקר השלימות לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה שיהי' נכלל גם כל המקומות שמבחוץ לתוך הקדושה בפנים וע"כ הזהירה תורה לזכור את הש,י והתורה תמיד הן בביתו הן חוץ לביתו בדרך כ"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכו'. כי צריכין לכלול יחד הדרך שהוא במקומות שמבחוץ, לכוללו בבית שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד שזהו עיקר התכלית כנ"ל. וזהו בחי' כלליות השליח הבמשלח בחי' שליחו של אדם כמותו כי השליח הוא בחי' דרך שזהו לשון שליחות שנשלח בדרך אב למאחר שכלליות התורההוא לכלול הדרך בתוך בחי' הבית כנ"ל שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כנ"ל ע"כ שלוחו כמותו כנ"ל. וע"כ הזהירה התורה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בפ' של ק"ש שהוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ודברת בם בשבתך בביתך וכו' היינו כנ"ל כי עיקר כלליות באחד הוא ע"י שנכלל הדרך בבית שיודעין שכל הדרכים שחוץ לבית וכל מקומות החיצונים כולם כלולים בפנים כי כולם נמשכין מהאחד ית' והוא מחי' את כולם שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כמו שהי' קודם הבריאה כנ"ל וזהו בשבתך בביתך ולבכתך בדרך ובשכבך ובקומך. כי אור יום הוא בחי' אור ההשגחה שעי"ז גם אחר הבריאה כולו אחד כנ"ל אבל בלילה נחשך האור שזהו בחי' הסתרת ידיעת ההשגחה שזהו בחי' אחר הבריאה ששם יש בחירה. וצריכין להתחזק באמונה שלימה בבחי' ואמונתך בלילות (תהלים צב) להאמין באמת שגם בלילה בבחי' אחר הבריאה גם שם מאירה השגחתו ית' תמיד כי גם חשך לא יחשיך ממנו ולילה כיום יאיר (שם קל"ט) וזהו בחי' לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום בברכת ק"ש לידע ולהודיע שהכל אחד אחר הבריאה וקודם הבריאה שהם בחי' יום ולילה בית ודרך בחי' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך כיהכל אחד כי ה' אלקינו ה' אחד וכנ"ל: וע"כ נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה שאנו מגלין גם למטה מעשרה טפחים שהוא בחי' מקומות הרחוקים כנ"ל וע"כ מניחין נר חנוכה על פתח הבית מבחוץ להאיר ההשגחה גם בחוץ בבחי' דרך שזהו בחי' כלליות אחר הבריאה באחד כי כולו אחד כנ"ל: וע"כ מדליקין נר חנוכה בתחילת הלילה כדי לכלול לילה ביום כנ"ל וזהו שזמן ההדלקה הוא משעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק, יציאת הכוכבים הוא בחי' אור ההשגחה כי ישראל נמשלו לכוכבים כ"ש והנכם היום ככוכבי השמים לרוב וישראל הם בחי' השגחה כנ"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' אור בחי' אור העינים. והטבע הוא בחי' חשך בחי' חשכת עינים שאין יודעין מהשגחתו ית' ואחיזתו הוא מבחי' פגימת הלבנה שהוא בחי' חושך בחי' ותכהין עיניו מראות בחי' ועיני לאה רכות. וצריך כל אחד לראות למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה היינו שיהי' נכלל מדת לילה ביום, אחר הבריאה בקודם הבריאה על ידי שמאמינים שגם הטבע היא השגחה כי הכל אחד וכנ"ל. והכוכבים הם בחי' תיקון פגימת הלבנה כשרז"ל שאמר הקב"ה להלבנה שתתמעט ונתן לה הכוכבים להפיס דעתה. היינו כי הכוכבים הם בחי' ישראל שנמשלו לכוכבים שהם ממשיכין אור ההשגחה גם בלילה בעת פגימת הלבנה שזהו בחי' אור הכוכבים שע"י אמונת אור ההשגחה גם בלילבה שהוא בחי' חשך בחי' טבע שיודעין שהכל רק בהשגחתו ית' לבד עי"ז נכלל לילה ביום, לבנה בחמה, טבע בהשגחה, אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ מדליקין נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה מעת יציאת הכוכבים שהם בחי' אור ההשגחה כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק, רגל הוא בחי' השקר כ"ש (תהלים טו) ולא רגל על לשונו ואחיזת השקר הוא בשוק במקומות החיצונים ואנו צריכין עכשיו לבטל השקר מן השוק ולהמשיך אור האמת גם בחוץ לידע האמת שהכל בהשגחתו לבד שעי"ז נכלל גם השוק בפנים כנ"ל והכל ע"י האמת כמבואר בהתורה הנ"ל שעיקר כלליות אחר הבראיה בקודם הבריאה הוא ע"י האמת וכנ"ל: וע"כ כל הכוונות של חנוכה הוא להמשיך אור האמת כמבואר בכונת האר"י מענין הח' פעמים אמת של אמצת ויציב המאירין בחי' ימי חנוכה כי עיקר המשכת אור ההשגחה שהוא בחי' נר חנוכה הוא ע"י אמת כנ"ל: וזה בחי' (במדבר יג) שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען פי' שבאו ישראל לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כשפרש"י שם וע"י שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ עי"ז פגמו בא"י כי עיקר הפגם הי' ע"י השלוחים שהם המרגלים כי השליח הוא בחי' טבע שהיא בחינ' מלאך וכנ"ל. כי א"י למעלה מהטבע לגמרי כי שם השגחתו ית' תמיד כ"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' וכשרצו לשלוח מרגלים פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש ע"פ דרך הטבע ולא האמינו שע"י השגחתו ית' שנמשכת ביותר בא"י יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה ע"כ הי' עיקר הפגם ע"י השלוחים דייקא שהם המרגלים כי השליח הוא בבחי' מט"ט בחי' הטבע כנ"ל וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחיזר השליחות למרא קמא שיהי' נכלל השליח בהמשלח שזהו בחי' כלליות הטבע בהשגחה אחר הבירה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דבת הארץ רעה ואמרו שקר על א"י ושקר הוא עיקר פגפם ההשגחה כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וע"כ גרמו בכי' ודמעות כ"ש ויבכו העם בלילה ההוא כי השקר שהוא פגם עיני ההשגחה גורם דמעות שהם קלקול העינים כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש. וע"כ גרמו חורבן ביהמ"ק כשרז"ל אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וכו' כי הביהמ"ק הוא בחי' עינם כ"ש והי' עיני ולבי שם כי שם עיקר ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו בחי' נקודת האבן שתי' שממנו הושתת העולם שדרך שם עולין ונכללין באחד. וע"כ בביהמ"ק היו מתכפרין כל העונות כי עיקר פגם כל העונות הוא שנפרדין מאחדותו ית' ח"ו ואז צריך צדיק גדול ביותר שיוכל להמשיך גם עליו אור האמת שהוא בחי' השגחה ועי"ז יזכה גם הוא לשוב אליו ית' כי עיקר התשובה ע"י האמת כנ"ל. וע"כ מי שחטא הי' צריך לבא לביהמ"ק לפני הכהן שהוא בחי' הצדיק האמת שהי' מכפר עליו ע"י הקרבנות שבביהמ"ק כי מגודל אור ההשגחה שהי' בביהמ"ק כנ"ל וע"כ הי' שם עשרה נסים כי הנסים הם התגלות השגחתו ית'. ומגודל התגלות ההשגחה שהי' בביהמ"ק עי"ז הי' ממשיך הכהן אור ההשגחה גם על הרחוק שהוא החוטא עד שגם החוטא שהוא בבחי' אחר הבריאה ממש כנ"ל, נכלל גם הוא באחד וחזר לשורשו ונתתקן חטאו עי"ז כי עיקר התיקון ע"י ההשגחה שהוא בחי' אמת שעי"ז חוזר ונכלל הבריאה באחד וכנ"ל: וזהו אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות בכי' דייקא שהוא נמשך ע"י השקר שהוא מקלקל ראות העינים כנ"ל וע"כ צריכין לבכות על חורבן ביהמ"ק. וכן מי שרוצה לשוב באמת צריך לבכות על חטאיו לפני הש"י ולבקש מלפניו שיזכהו להתקרב אליו ית' באמת כ"ש (ירמיה לא) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם וכו'. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי שורש הבכי' נתהוה תיכף אחר הביראה שאז נתהוה תיכף אחיזת השקר שמשם נמשך הבכי' כנ"ל שזהו בחי' אל תאמרו מים מים שהם בחי' דמעות שהוא אזהרה על שקר כמו שמסיים שם שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו' ע"ש בהתורה הנ"ל. וזה סוד בכיית המים התחתונים שהיו המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא כמבואר בזוהר ומדרשים. כי באמת הבכי' הוא קילקול הראות כנ"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת זהו עיקר לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה, ועיקר בחי' אחר הבריאה הוא במקום שנסתר השגחתו ששם עיקר הבחירה ששם דייקא צריכין להתגבר ולידע שגם במקום הסתרת השגחתו גם שם מתנהג באמת לאמתו בהשגחתו ית' לבד ואז מעלה אחר הבריאה ממש בקודם הבראיה שיהי' כולו אחד. כי במקום התגלות השגחתו ית' שם הוא בחי' כולו אחד כמו ש הי' קודם הבריאה ע"כ אין נחשב שם למעלה כלל מה שנכלל באחד מאחר שאין שם מניעה והסתרה. ועיקר עבודת האדם לכלול אחר הבריאה ממש בקודם הבריאה דהיינו לכלול הטבע הסתרת ההשגחה ששם אחיזת השקר שהוא בחי' דמעות, לכלול הכל באחד כנ"ל כי באמת השקר בעצמו מקבל חיות מהש"י בשביל שיהי' בחירה כי הוא ית' מחיה את כולם וזהו בחי' דמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה, ובאמת אלו הדמעות הם הם כח הראות בעצמו כי בהדמעות מלובש כח הראות כי משם נמשכו הדמעות וכש,ש במאמר הנ"ל דברי רז"ל ושבו העבים אחר הגשם זה הראות שהולך אחר הבכי נמצא שהראות מלובש בהבכי וכ"ש רבינו ז"ל (סי' ר"נ) ענין זה על מארז"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול ע"ש, וע"כ הדמעות נתהוו תיכף אחר הביראה שזהו סוד בכיית המים התחתונים כי מתחלה הי' העולם מים במים ואח"כ הבדיל הש"י ביניהם ואין בין מים התחתונים למים עליונים אלא כל שהוא כשרז"ל. והבדלת מים התחתונים ממים העליונים זה בחי' אחר הבריאה שנבדל מקודם הבראיה כי כל הדברים שהם קרובים יותר לשרשם הם כלולים יותר באחד והם בבחי' כולו אחד בחי' קודם הבראיה, להדברים שהם למטה ממנו וע"כ מים העליונים ומים התחתונים הם בבחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה ותיכף שהי' הבדלה ביניהם נתהוו דמעות שהוא הבכי' של המים התחתונים כנ"ל. כי תיכף שנבדל אחר הבריאה מקודם הבריאה נתהוה תיכף אחיזת השקר וכו' כנ"ל שמשם הדמעות שהם קלקול הראות פגם ההשגחה כנ"ל. אבל באמת גם שם מלובש ההשגחה כנ"ל וזהו בחי' הדמעות בעצמן שהם חלקי הראות וההשגחה רק שנפרדו משרשם שעי"ז נתהוה אחיזת השקר כנ"ל שזהו בחי' סוד מה שכתוב בזוה"ק שהעכו"ם יונקים משארית ההשגחה מאחורי כתפא במובא בהתורה הנ"ל היינו שעיקר יניקתם מבחי' דמעות שהם בחי' חלקי הראות וההשגחה שנפסקו משרשם שזהו בחי' שארית ההשגחה וכנ"ל וכ"ש רבינו ז"ל בהתורה להמשיך השגחה שלימה וכו' (סי' יג) שישראל נמשך עליהם השגחתו בשלימות היינו שמגיע אור ההשגחה על ישראל ומגיע עליהם ממש עד שאנו חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו'. אבל על העכו"ם נתפזר ונפרד האור קודם שמגיע אליהם וע"כ אינם חוזרין ונצטיירין בעיניו וכו' ע"ש. נמצמא שיניקת העכו"ם מהפסקת ההשגחה משרשה שזהו בחי' הדמעות שהם חלקי הראות שנפסקו מן העינים ומשם אחיזת השקר. כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחי' זו מחמת הפסקת ההשגחה היינו מה שהש"י מסתיר לפעמים השחגתו עד שנפסק מהדעת לראות בעיני שכלו השגחתו בשלימות ושם עיקר הבחירה. ומי שהוא בר דעת ומסתכל על האמת יודע שהכל מהש"י ואפילו העכו"ם ומקומות החיצונים ששם נפסק ונסתר ההשגחה גם שם מתנהג רק בהשגחתו המוסתרת שם שהם בחי' הדמעות, שנסתרו שם עיני השגחתו שמשם יניקתם כנ"ל. וזהו בחי' במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שניתנה לעכו"ם (כשרז"ל חגיגה דף ה' ע"ב) כי גאותן וגדולתן של ישראל שנתנה לעכו"ם בעו"ה הוא מבחי' הסתרת ההשגחה שהוא בחי' דמעות כנ"ל שאלו הדמעות הם באמת חלקי ההשגחה שנסתרו בין הטבע והעכו"ם. וזהו במסתרים תבכה נפשי במסתרים דייקא כנ"ל כי משם יניקת העכו"ם כנ"ל. וזה בחי' דמעות של עשו הרשע שמשם עיקר אריכת הגלות כי יניקתם רק מבחי' דמעות שהוא בחי' הסתרת ההשגחה כנ"ל. אבל אנו בני ישראל מאמינים שגם בתוקף הגלות וממשלת העכו"ם גם שם נסתר השגחתו ית' כי הדמעות בעצמן שמשם יניקתם אלו הדמעות בעצמן הם בחי' חלקי ההשגחה הנסתר שם כנ"ל ועי"ז שאנו מאמינים שגם הסתרת ההשגחה היא השגחתו ית' עי"ז אנו כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו עיקר התכלית כנ"ל: וע"כ צריכין לבכות דייקא על חורבן ביהמ"ק וכן על חטאיו כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי בכיית ישראל הוא בחי' בכיית המים התחתונים שבוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא שזהו עיקר בכיית ישראל שבוכין על חטאם ועונותיהם שגרמו חורבן ביהמ"ק או עיכוב בניינו ואנו רחוקים מאבינו שבשמים ומארצו יצאנו וע"כ אנו בוכים כבן לפני אביו כי אנן בעינן למיהוי קדם מלכא ולהתקרב אליו באמת. ובבכיה זו מעלה כל הדמעות שהם בבחי' אחר הבריאה בחי' הסתרת ההשגחה, מעלה הכל לשרשו לבחי' ההשגחה שהוא בחי' כולו אחד שמשם שורש הדמעות, מאחר שבוכה להתקרב אליו ית' ולכלול בו, נמצא שנכללין הדמעות באחד שזהו עיקר בחי' כלליות אחר הבריאה באחד וכנ"ל והבן היטב. וע"כ ע"י דמעות אלו של ישראל מבטלין כח הדמעות של עשו שהיא בחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל. ואז יפסוק ממשלתם שכל כחם הוא רק מהסתרת ההשגחה מבחי' דמעות כנ"ל. אבל כשהדמעות בחי' הסתרת ההשגחה נכלל בשרשו בהשגחה נתבטלין העכו"ם לגמרי ועולין ישראל ונגאלין ונוטלין כל הגדולה. כי ישראל הם בבחי' ההשגחה כנ"ל כי הם כלולים באחדותו ית' כי קוב"ה ואורייתא וישראל כולו חד וכנ"ל וע"כ גם הש" יבוכה על חורבן ביהמ"ק כ"ש במסתרים תבכה נפשי וכו' כנ"ל כדי להמתיקהבכיה ולהעלות הדמעות לשרשן כנ"ל. וזהו בחי' וממשיך שני דמעות לים הגדול שפירש שם רבינו ז"ל (סי' רנ) שהוא בחי' שממשיך חלקי השגחתו להשגיח על העכו"ם שמצירים לנו לשברם ולבטלם ע"ש. כי ע"י התגברות הגלות שנמשך ע"י הדמעות כנ"ל ע"כ צריך להכניעם ולשברם ע"י דמעות דייקא כי זהו בחי' המתקת הדין בשרשו כי ע"י בחי' דמעות שלו ית' נתבטלין ונמתקין כל הדמעות ועולין לשרשן ונכללין בהשגחה ונמשך ונתגלה השגחה שלימה ע"י הדמעות דקדושה דייקא. וע"כ מעלת הבכיה בקדושה, גדולה מאד כ"ש בבכי יבואו וכמובא בכל הספרים. כי כשבוכין להתקרב להש,י שהוא לכלול באחדותו ית' אזי נעשה תיקון גדול ע"י הדמעות דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל ובזה מתקן חטאיו שעל ידם גרם פירוד ח"ו בין הש"י ובין כלליות הבריאה שזה עיקר פגם כל החטאים כנ"ל. וע"י הדמעות חוזר ונכלל אחר הבריאה באחד שזה עיקר התיקון של כל החטאים וכנ"ל: וזה בחי' ועיני לאה רכות שהיתה בוכה שלא תפול בחלקו של עשו כשרז"ל, בוכה דייקא כי מחמצת שעיקר יניקתו של עשו הוא מבחי' השקר שהוא בחי' דמעות כנ"ל ע"כ היתה בוכה דייקא שלא תפול בחלקו רק תזכה להכלל ביעקב שמדתו אמת כ"ש תתן אמת ליעקב וע"י דמעות אלו נכללו הדמעות באמת ונתבטלו כח הדמעות של עשו שהם בחי' שקר שאחיזתו אחר הבריאה. כי עשו כל בכייתו על תאוות עוה"ז שיהי' לו כל תאוות לבו ולא חפץ לכלול בהש"י כלל. ואלו הדמעות הם בחי' השקר שאחיזתו בעוה"ז בבחי' אחר הבריאה וכנ"ל. אבל דמעות של ישראל שהם בחי' דמעות של לאה הוא רק להתקרב להש"י שלא ליפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא הסט"א בעצמו. כי כל אחד מישראל מי שרוצה לחוס על עצמו באמת ולהסתכל על תכליתו הנצחי צריך לבכות הרבה מאד שלא יפול ח"ו בחלקו של עשו שהוא היצה"ר. כי לאה מרמזת על כנסת ישראל שצריכין לבכות מאד מאד כנחל שוטף שלא ליפול בחלקו של עשו שהוא היצה"ר ח"ו ומי שרואה שהבעל דבר מתגבר עליו יותר וכבר נתפס הרבה והוא בסכנה גדולה בכל עת הוא צריך לבכות יותר ויותר מכו לאה אמנו שהיתה בוכה כ"כ לפני הש"י שלא ליפול בחלקו של עשו עד שהיו עיניה רכות, וזכתה לפעול בקשתה ע"י בכייתה העצומה מאד. כמו כן כל אחד מישראל אם יבכה באמת לפני השי"ת כמה וכמה פעמים בלי שיעור אז בוודאי יעורר רחמיו ית' וינצל מליפול בחלקו של עשו ויזכה להתקרב אליו ית' באמת ולכול בו ית' ע"י הדמעות דקדושה דייקא כי עי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל: וזהו בחי' קימת חצות שצריכין לקום בחצות לילה ולבכות על חורבן ביהמ"ק היינו לבכות על חטאיו ועל גשמיותו שמעכב בנין ביהמ"ק שנחשב עי"ז כאלו החריבו כשרז"ל כי ההשגחה הוא בחי' אור העינים כנ"ל שהוא בי' אור יום בחי' חסד. והסתרת ההשגחה בחי' הטבע בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת השקר והדמעות, הוא בחי' חשך בחי' לילה. וישראל מחברין וכוללין מדת לילה ביום כי כוללין אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וע"כ צריכין לקום בחצות לילה לבכות על חורבן ביהמ"ק ועי"ז משברין בחי' הלילה והחשך שהוא בחי' אחר הבריאה שמשם אחיזת העכו"ם ואנו משברין ומבטלין אחיזתם ע"י קימת חצות לילה ואז בוכין על חורבן ביהמ"ק שעי"ז עוסקין בבנינו, כי כל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה וכנ"ל, ועי"ז יכלל לילה ביום אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל כי עיקר התגלות ההשגחה הוא בביהמ"ק וכנ"ל: וזהו בחי' חנוכה שהוא חונכת הביהמ"ק שאז ממשיכין אור ההשגחה ע"י נרות חונכה שזהו עיקר קדושת הבית המקדש כי שם מאירה השגחתו כנ"ל שזהו בחי' נרות המנורה שבביהמ"ק שהם בחי' המשכת אור ההשגחה שעי"ז נכלל הכל באחד כנ"ל. וזהו בחי' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כי כל השבעת הנרות צריכין לכלול באחד כי ע"י ההשגחה שהוא בחי'אור הנרות שבביהמ"ק נכלל הכל באחד וכנ"ל: וכן כתב רבינו ז"ל במאמר ויהי מקץ (בלק"ת סי' ז') חנוכה הוא בחי' חנוכת הביהמ"ק בחי' תיקון חטא המרגלים שגרמו חורבן בהימ"ק ע"ש הענין, וע"פ הנ"ל מבורר ג"כ היטב ענין זה כנ"ל: וזה שאמרו רז"ל בגמ' שליחות מנלן ולמדו מקרבן פסח ומתרומה שנאמר ושחטו אותו כל קהל ישראל וכו' וכן למדו מתרומה שהשליח צריך להיות בן ברית וכו' ע"ש. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו ית' לכל באי עולם ע"י האותו והמופתים הנוראים אשר עשה ה' עמנו לעיניו. וע"י התגלות ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' השליחות בחי' שלוחו של אדם כמותו. וע"כ למדו מפסח שהוא בחי' יצי"מ, למדו משם דין שליחות כי דין השליחות נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות הבריאה באחד שנתגלה בפסח בעת יצי"מ כנ"ל. וע"כ הי' יצי"מ בחצות הלילה כי אז נכלל לילה ביום בחי' לילה כיום יאיר. כי איתא שאותה הלילה היתה מאירה מאד כמו ביום כי נכלל לילה ביום וכו' וכנ"ל: וע"כ מצות קידוש החודש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בעת יציאתן ממצרים ושם בפ' זאת נזכר יצי"מ בחצות הלילה. כי הכל בחי' אחת כי קידוש החודש הוא למלאות פגימת הלבנה בחי' והי' אור הלבנה כאור החכמה שזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל: וזהו בחי' כלליות לילה ביום כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה וכנ"ל שזהו בחי' קימת חצות לילה לשבר הלילה לכוללה ביום שזהו בחי' יציאת מצרים וכנ"ל: וזהו בחי' תרומה שמשם למדו ג"כ דין שליחות כי תרומה שהוא בחי' צדקה היא בחי' עינים כשרז"ל לענין תרומה עין יפה א' מארבעים וכו'. כי עיקר הצדקה הוא האמונה שמאמינים בהש"י שהכל בהשגחתו ונותן לדל אין מחסור כי בגלל הדבר הזה יברכו ה' וכ"ש והאמיטן בה' ויחשבה לו צדקה. וע"כ ע"י התרומה צדקה ממשיכין עיני השגחתו עלינו שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' שליחות בח'י שלוחו של אדם כמותו. ודוקא כשהוא בן ברית שהואיכול לכלול כל הבריאה באחד וכנ"ל: וזה שנוהגין להרבות בצדקה בחנוכה כדי להמשיך אור ההשגחה ע"י הצדקה שזהו עיקר בחי' נר חנוכה כנ"ל: וזהו שארז"ל כל המעלים עין מ ןהצדקה כאלו עובד ע"ז, מעלים עין דייקא כי עיקר הצדקה הוא בחי' עינים להמשיך עיני השגחתו עלינו כ"ש במתנות עניים (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וכו'. כי עיקר העניות נמשך מפגימת הלבנה שהוא בחי' חשך בחי' ותכהין עיניו מראות שהוא בחי' מיעוט והסתרת ההשגחה. כי כל הפרנסה והעשירות הוא בחי' עינים כ"ש (קהלת ה) ומה כשרון לבעליו כ"א ראות עיניו וכ"ש (תהלים קמה) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם סכתו וכו'. כי העשירות נמשך מבחי' שמאל כ"ש (משלי ג) בשמאלה עושר וכובד, ושמאל זהו בחי' אחר הבריאה כמבואר בהתורה הנ"ל. וכל זמן שאין נכלל שמאל בימין ח"ו דהיינו שאין נכלל כלליות הבריאה שהוא בחי' שמאל בקודם הבריאה שהוא בחי' כולא ימינא אז בודאי א"א לקב לשפע ופרנסה מאחר שרחוקין מהשרש אשר הוא מחיה את כולם. ואפילו מעט השפע שיורד בהעלם ובהסתרה גדולה ע"י הסתרת השגחתו בתוך הטבע גם זה מעט מקבלים הרוב העכו"ם והרשעים שיניקתם מבחי' אחר הבריאה אשר זה חלקם אשר בחרו בו. וישראל הכשרים שהם בבחי' השגחה פרנסתם מעוטה מאד. וע"כ עיקר המשכת השפע לישראל הוא כששמאל נכלל בימין היינו כשאנו זוכין להתגבר באמונה ההשגחה שהכל מאתו ית' לבד ואין שום דרך הטבע בעולם כלל ועי"ז אנו זוכין להמשיך עיני השגחתו עלינו ואז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא בחי' כלליות שמאל בימין כנ"ל ואז הקב"ה ממשיך שפע וחיות להבריאה שהוא בחי' פרנסה ועשירות. וע"כ באמת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כשרז"ל פסחים קי"ח) כי באמת קודם הבריאה הוא בחי' כולא ימינא ולית שמ אל ולית עושר תמן כ"ש בזוה"ק קודם הבריאה כולא אחד ואין שייך שם שפע וחיות ועשירות כי כשאין בריאה אין שייך שפע וחיות וע"כ עיקר העשירות בשמאל כנ"ל. כי שמאל הוא בחי' אחר הבריאה ששם צריכין שפע וחיות שהוא בחי' עשירות ופרנסה. אבל בבחי' אחר הבריאה לבד בוודאי אין שם פרנסה וחיות כי העושר והכבוד מלפניו ית' וכו' והוא מחי' את כולם ואם ח"ו יפסיק השפעת חיותו אפילו רגע קלה יוחזר העולם לתהו ובהו וע"כ עיקר השפע הוא כשתכלל שמאל בימין, אחר הבריאה בקודם הבריאה שאז הש"י משפיע השפע משורש העליון שהוא בחי' ימין כי עיקר שורש העליון של השפע הוא מימין כ"ש נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וחסד הוא ימין, רק ששם בשרשו העליון בבחי' קודם הבריאה שם השפע דק וזך ומצוחצח עד שאין שייך לקרותו שם בשם שפע ועשירות, רק כשאחר הבריאה בחי' שמאל מקבלת זה האור ע"י ההשגחה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה אז נצטטירת השפע ונקראת בשם עשירות וע"כ עיקר העשירות משמאל. וזהו שאיתא בזוה"ק שמים הם מימין ושמאל כמבואר בפ' תרומה מיא אינון לימינא וכו' היינו כנ"ל. וז"ש בזוה"ק שפ"א לא הי' מטר ובאו לרשב"י ואמר שצריכין ליחד קוב"ה ושכינתי' בבחי' אפין באפין וכו' כי יחוד קוב"ה בבחי' אפין באפין זהו בחי' כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה. כי דעכלל זה שהש"י בעצמו כביכול נקרא קוב"ה והמשכת חיותו מה שמחי' את כל העולמות זהו בחי' שכינה ובאמת כולו חד כי ה' אחד ושמו אחד כי חיותו דבורק בו ית' באחדות גמור רק שהש"י נתן בחירה עד שיש כופרים ואפיקורסים שאין מאמינים בהשגחתו וע"כ הם עושין פירוד בין קוב"ה ושכינתי' היינ ובין קודם הבריאה ואחר הבריאה שהם כלליות כל העולמות אשר הוא ית' מחיה את כולם ע"י שכינת עוזו כנ"ל. ובאמת א"א להבין דבר זה איך הש" ישהוא מרומם על כל מנהיג ומחיה את העולם הגשמי הזה רק העיקר הוא האמונה לבד שאנו מאמינים שהוא ית' משגיח בהשגחה פרטיית על כל דבר שבעולם ויושב וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים: כי סוד כלליות הבריאה בקוד םהבריאה א"א להשיג בדעת כ"א באמונה לבד. וזהו בחי' שלשה דברים שנתקשה בהם משה שהם מעשה מנורה וקידוש החודש ושקלים וסימנם מש"ה כ"ש בזוה"ק כי כל אלו הם בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה ע"י בחירת האדם שמטה דעתו להאמין בהשגחתו וע"כ גם משה נתקשה בהם כי א"א להבינם בדעת אנושי כלל אם לא מי שהוא בבחי' משה וגן הוא נתקשה בהם. כי מנורה היא בחי' אור ההשגחה שזהו בחי' נרות המנורה בחי' נר חנוכה שעי"ז נכללין באחד בבחי' אל מול פני המנורה יאירו וכו' שכל הנרות פונין לנר א', לכלול באחד ע"י אור ההשגחה שהוא בחי' אור הנרות כנ"ל. וזה בחי' נרות חנוכה כ"ה דאינון כ"ה אתוון דיחודא כמובא בזוה,ק כי ע"י נר חנוכה נמשך ההשגחה למטה. ועי"ז נכללין באחד שהוא כ"ה אתוון דיחודא שהוא שמע ישראל וכו'. וזה בחי' קידוש החודש שהוא למלאות פגימת הלבנה שיהי' אור הלבנה כאור החמה שזהו בחי' כלליות הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וזהו בחי' שקלים שהם צדקה שעי"ז נכלל ג"כ הבריאה באחד כנ"ל. וזה בחי' מחצית השקל תרומה לה' כי אחר הבריאה נתהוה תיכף הבחירה והבחירה הוא בחי' מתקלא שכל אדם עומד על המשקל ובידו לבחור ולהכריע עצמו לכאן או לכאן. והוא בבחי' מחצית השקל תרומה לה' שצריך כ"א לרחם ע"ע להרים המתקלא להש"י להכריע עצמו על הקדושה בבחי' מחצית השקל תרומה לה'. וע"כ קשין מזונותי של אדם כקריעת י"ס דייקא. כי משה רבינו המשיך ופרסם השגחתו בעולם ע"י האותו והמופתים שעשה במצרים ועל ים סוף ואז נתגלה חדוש העולם והשגחתו ית' עד שנחשב כאלו נברא העולם אז. וזה בחי' קריעת י"ס שנבקעו המים שזהו בחי' תחילת הבריאה שנתגלה אז, כי בתחלת הבריאה הבדיל הש"י בין מים למים בין מים העליונים למים התחתונים שהם בחי' קודם הבריאה ואחר הבריאה כנ"ל ובאמת הכל א' רק שא"א להבין זאת כלל כנ"ל. וזה הראה משה בקרי"ס שנתבקעו המים והבדיל בין מים למים והפך מים ליבשה ואח"כ נטה ידו והפך מיבשה לים ונטבעו המצרים. ובזה הראה שהכל אחד מים וימבשה ימין ושמאל קודם הבריאה ואחר הבריאה. והחיות רצוא ושוב, שהחיות העליון נמשך בבחי' רצוא ושוב שהוא בחי' השגחתו ית' שעי"ז הכל אחד. וע"כ קשין מזונותיו כקריעת י"ס כי להמשיך מזונות צריכין להכלל אחר הבריאה באחד שיהי' אחר הבריאה כמו שהיה קודם הבריאה שיהי' אב ובן כחדא ואעפ"כ תתקיים הבריאה ולא תתבטל במציאות שזאת הבחי' קשה מאד להשיג וגם משה רבינו נתקשה בזה שזהו סוד קי"ס כי משם נמשך מזונות כי זהו בחי' כלליות שמאל בימין שמשם המטר והפרנסה כנ"ל: וע"כ עיקר גלות מצרים נתגלגל עש"י השליחות ששלח יעקב את יוסף בנו כ"ש וישלחהו מעמק חברון. כי כל הדרכים בחזקת סכנה מחמת שהדרכים הם בחי' שליחו תכנ"ל שהוא בחי' אחר הבריאה ששם אחיזת החיצונים שהם מזיקי עלמא ח"ו וע"כ הדרכיןם בחזקת סכנה וע"כ אירע מכירת יוסף בעת שהי' בדרך בשליחות אביו. כי יוסף הוא בחי' הצדיק האמת שהוא ציר נאמן לשלוחיו, שכל עבודתו ומגמתו לכלול אחר הבריאה באחד כי הצדיק מחבר וכולל התחתונים בעליונים למעלה למעלה בשרשו בבחי' כולו אחד והם פגמו בו ומכרוהו בכסף שזהו בחי' פגם בני האדם שפוגמין בהצדיק שהוא בחי' עיני ההשגחה בחי' עיני ה' אל צדיקים (תהלים ל"ד) שזהו בחי'ק יוסף שהוא בחי' עינים כ"ש בן פורת עלי עין כי הצדיק ממשיך השגחה שלימה שעי"זכולל ומחבר אחר הבריאה באחד, והמון עם פוגמין בו בשביל הכסף בשביל תאוות ממון הנאחז בשמאל שנמשכין אחר הממון בעצמו והממון הוא הע"ז שלהם ואינם מאמינים שכל הממון וכ ההשפעות הכל רק ע"י הצדקי שהוא בחי' המשכת השגחתו עלינו שעל ידו כל ההשפעות שבעולם בבחי' ויוסף הוא השליט כו' הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מ"ב). וע"כ עי"ז נתגלגל הדבר וירדו למצרים שהוא היפך א"י שהיא מלאה גילולים וע"ז ששם כופרים בהשגחתו ית' כ"ש אשר אמר פרעה לי יאורי ואעני עשיתינו וכו'. אבל הם חשבו לרעה אליהם חשבה לטובה כי למחי' שלחני אלהים לפניכם, שלחני דייקא כי יוסף הי' ציר נאמן לשולחיו. ואף שהתגברה הס"א על השליחות שלו ורצה לקלקלו ח"ו שישתקע במצרים שהוא פגם ההשגחה עד שלא יוכל ח"ו להחזיר השליחות למרי' קמא לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה. אבל יוסף הי ' צדיק גדול ועמד בנסיון ובכל מקום שהי' שם אפילו בתוקף התגברות הקליפות הוא מאמין באמונה שלימה בהשגחתו ית' וכבש את יצרו מאימת הבורא המשגיח ית' כ"ש ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ובחר בטוב עד שזכה לכלול באחד עד שהעלה וכלל אחור הבריאה ממש באחד כי הכניע טומאת מצרים וזכה להחיות את ישראל כל ימי היותם שם ולהוציאם משם. כי הכל הי' בזכות יוסף כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עד שזכו ישראל לצאת משם ברכוש גדול ולקבל את התורה שע"י כל זה נתגלה השגחתו ית' ונכלל כל הבריאה באחד שכ"ז הי' ע"י שליחות יוסף שלא נכשל בשליחותו וזכה לכלול השליחות בהמשלח ע"י בחירתו הטובה שעמד בנסיון ובחר בחיים שעי"ז נכלל כל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה וכו' וכנ"ל: וע"כ כשנמכר יוסף ונעלם מאביו תעורר בכי' כ"ש ויבך אותו אביו כי ע"י מכירתו גרמו פירוד ח"ו בין אב ובן, בין יעקב ליוסף ששניהם כחדא חשיבי כמובא כי יוסף הוא בחי' עיני ההשגחה שעי"ז הכל אחד. אבל הם גרמו פירוד שעי"ז נתעורר בכי' כנ"ל. וע"כ כשחזרו ונתוועד ויחד יוסף ואחיו כתיב ויתן את קולו בבכי כי יוסף ע"י בכיית אז המתיק ותיקן את בחי' הבכי' בשרשו בבחי' המתקת הדין בשרשו וכנ"ל: כי זה יודע בספרים ובפרט בספרי רבינו ז"ל שעיקר הנסיון והמשקל של האדם בעוה"ז הוא תאוות ניאוף שהאדם נשלח בעוה"ז בשביל נסיון ובחירה ועיקר הנסין אם יוכל לעמוד בנסין בתאוה זאת וכל הערבובים והבלבולים והמחלוקת והשנאה והקנאה והקטגוריא שיש בעולם הכל נמשך ונתגלגל ע"י תאוה זאת שמשם נמשכין כל המדות רעות וכל דעות האפיקורסים והכופרים והתועים שנעקרו מהש"י לגמרי, הכל נמשך ע"י זאת התאוה ואפילו הקטגוריא שבין הת"ח ובין הצדיקים השלימים ובפרט עכשיו בודורת הללו שהס"מ ערבב את העולם מאד מאד בלי שיעור וערך והכניס אפיקורסית גדול בעולם מה שלא הי' כזאת מימות עולם. ואפילו בין בני ישראל הפשוטים הכשרים קצת ורוצים לילך בדרכי החסידים הכניס ערבוביא ובלבול גדול ומחלוקת עצום עד שאין אחד יודע היכן האמת כמפורסם כ"ז. וכל אלו הצרות והמחלוקת ובלבול הדעת שאין יודעין היכן האמת הם הם חבלי של משיח אשר כל קדמונינו רז"ל היו מתייארים ומתפחדים מאד מזה כשרז"ל ייתי ולא אחמיני' וכו'. כי אין צרה גדולה מהצרות שיש עתה בדורותינו בעו"ה שהאמת נעלם ונסתר מאד בעו"ה וכל זה נמשך רק מפגם תאוות ניאוף שנתפשט עכשיו בעולם ביותר. ואפילו הרוצים להתנהג בדרך החסדיים אינם נקיים מתאווה זאת, וקצתם הם בעלי עבירות ממש ר"ל ואינם מסתכלים על עצמם ליפול על פניהם ארצה ולהשתטח לפני ית' ולבקש מלפניו ית' בכל יום ויום להנצל ממה שצריכין להנצל כפי מה שיודע כל אחד וא' את נגעי לבבו ומכאוביו ועושים מעשי זמרי ומבקשים שכר כפנחס, שרוצים להיות חסידים ולחקור חקירות בעבודת הש"י ולהרהר ולדבר על צדיקים וכשרים אמתיים לומר זה נאה וזה אינו נאה. וכ"ז נמשך מחמת רחוקים מאמת והכל ע"י פגם הברית שהוא פגם הדעת פגם האמת. כי שמירת הברית נקרא כולו זרע אמת, ופגם הברית נאמר עליו ואתם ילדי פשע זרע שקר וכו'. כי ניאוף הוא פגם העינים כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם כי העין רואה והלב חומד וכו' וכ"ש רבינו ז"ל בהתור' בקרוב עלי מרעים (בסי' לו) שעיקר הניאוף תלוי בעינים וכו' ע"ש. כי העינים הם נמשכין מעיני השגחתו ית' ששם עיקר הבחירה. כי עיקר הבחירה שהוא הממוצע בין קודם הבריאה לאחר הבריאה כמבואר בהתורה אר"ע הנ"ל הוא העינים שהם עיקר סוד הבחירה שיש כח ביד האדם להסתכל בעיניו לכאן או לכאן הן בעיניו הגשמיים הן בעינישכלו כי עינים ע"ש החכמה נאמר כ"ש ותפקחנה עיני שניה םוכו'. וע"כ הזהיר שלמה המע"ה עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך. כי עיקר החיבור והכלליות שבין אחדותו ית' ובין הבריאה הוא ע"י ההשגחה שהוא בחי' עינים כנ"ל ושם עיקר הבחירה כי הוא בחי' הממוצע בין האחד והבריאה ששם הבחירה כנ"ל. היינו כי יש כח באדם לבחור בטוב להסתכל בעיניו למעלה ולא למטה בחי' והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו', בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה מתגברין כשרז"ל, דהיינו שיעצים את עיניו ולא יסתכל על תאוות עוה"ז והבליו, והעיקר שלא יטה עיניו אחר תאוות ניאוף רק יסתכל בעיניו להשי"ת תמיד כ"ש עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי וכ"ש אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים וכ"ש הנה כעיני עבדים וכו' כן עיניו אל ה' אלקינו עד שיחננו. ובאתערותא דלתתא אתער לעילא כמו שהאדם מסתכל בעיניו תמיד להשי"ת כמו כן הש"י משגיח בעיני השגחתו ית' עלינו תמיד וע"י ההשגחה נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה כנ"ל. וכן להיפך חס ושלום שכשהוא מסתכל בעיניו למטה בניאוף ותאוות על ידי זה מסיר השגחתו מעליו ועי"ז נופל לכפירות וטעות של הטבע ועי"ז נתרחק אחר הבריאה מאחד וכנ"ל: נמצא שעיקר הבחירה הוא בעינים, ובזה תבין היטב לקשר המאמר הנ"ל סופו בראשו ואמצעיתו שכולו קשור ומחובר יחד היטב והבן מאד כי, מ"ש שם בסופו שע"י עיני ההשגחה, אחר הבריאה נכלל בקודם הבריאה אך דובר שקרים לא יכון נגד עיני ומסיר ההשגחה וכו' ע"ש, זהו בעצמו סוד הבחירה שהוא הממוצע בין האחד והבריאה. היינו כי העינים הם סוד הממוצע בחי' הבחירה כשמטין אותם לטוב נכלל אחר הבריאה באחד על ידם וכנ"ל: וע"כ כל התורה כולה כלולה בעינים וכנ"ל. זז"ש בכתבי האריז"ל שעיקר השבירה הי' באור העינים כי עיקר כח הבחירה היא ע"י סוד השבירה כידוע, והבחירה הוא בעינים כנ"ל: וזה שבקש דוד המע"ה גל עיני ואביטה נפלאות וכו' כי באמת סוד הבחירה הוא נפלאות תמים דעים וא,א להבין זאת בשכל בשום אופן כ"א באמונה לבד כי הוא בחי' ג' דברים הנ"ל שנתקשה בהם משה שהם סוד כלליות הבריאה באחד ע"י עיני ההשגחה ששם סוד הבחירה כנ"ל. והכל תלוי בעינים בגשמיות שהם ראיית והסתכלות עינים ממש, וברוחניות שהם עיני השכל שצריכין להטות עיני שכלו אל האמת והאמונה להאמין בהשגחתו ית' שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וזהו גל עיני דייקא ואביטה נפלאות וכו' שיזכה להבין נפלאות תמים דעים הנעלמים באור העינים ששם סוד הבחירה שהוא בחי' נפלאות כנ"ל: וזה שנסמך מריכת יוסף למעשה ער ואונן. כיער ואונן השחיתו זרעם ופגמו בברית ועי"ז פגמו בעינים כנ"ל כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' שזהו ממש בחי' פגם מכירת יוסף כנ"ל. כי יוסף הוא הצדיק בחי' עיני ההשגחה שהם פגמו בו, שפגמו בעיני ההשגחה וגרמו להעלים ההשגחה ולהסתירה בתוך העכו"ם והמצרים שהם בחי' הסתרת ההשגחה שזהו מכירת וירידת יוסף הצדיק למצרים כוו' וכנ"ל. אך בתוקף כחו של יוסף נתהפך הדבר מרע לטוב כי שיבר טומאת המצרים ועמד בנסיון בתאוות ניאו ףשהוא עירק הנסין עיקר עיקר תיקון העינים, וזכה להקרא בן פורת עלי עין ועי"ז חזר ונכלל הבריאה באחד בשעת יציאת מצרים שהי' בזכות וכחו של יוסף כנ"ל: כי תיקון הברית דהיינו זווג דקדושה הוא בחי' יחוד שעי"ז נכללין באחד שנכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד קוב,ה ושכינתי' שהם בחי' איש ואשה כידוע שאם זכו שכינהשרויה ביניהם ונכללין באחד ע"י זווגם בקדושה וכנ"ל בבחי' והיו לבשר אחד. וע"כ עיקר זווג דקדושה הוא בשבת שאז נכלל אחר הבריאה באחד שזהו רזא דשבת וכו' כ"ש שם, איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו' כי בשבת עולין כל העולמות לשרשן, היינו כנ" כלליות הבריאה באחד. וזהו בחי' נר של שבת שבתחילת כניסת שבת מדליקין נרות ועי"ז מקבלין שבת. כי הנרות הם בחי' אור ההשגחה שממשיכין כנ"ל לענין נר חנוכה. וע"י אור ההשגחה נכל אחר הבריאה באחד שזהו עיקר בחי' שבת כנ"ל. וזהו בחי' כוס של קידוש צריך שיתן בו עיניו להמשיך עיני ההשגחה לתוך הכוס של קידוש שהוא בחי' מלכות בחי' השכינה בחי' כלליות העולמות שמתנהגים על ידה להמשיך לשם עיני ההשגחה כדי לכלול הכל באחד עי"ז כנ"ל. וע"כ עיקר הזווג דקדושה בשבת כי אז נכלל אחר הבריאה באחד שהוא בחי' יחוד וזווג דקדושה כנל. כי שבת הוא בחי' אמת כשרז"ל אפילו ע"ה ירא לשקר בשבת וע"י אמת נמשך ההשגחה. שעי"ז נכלל הבריאה באחד כנ"ל: אבל הפוגם בברית ובפרט חטא ער ואונן שהיו משחיתים זרעם בזה פגמו בעינים, בעינים דייקא כי שכבת זרע הוא מאור עינים וכח הגוף כ"ש בש"ע. ומ ישמוציא זרע לבטלה ח"ו הוא מפריד אור העינים מן כלליות הבריאה, ואדרבא הקליפות והס"א מקבלים הטפות שהם אור העינים, שהם מזיק עלמא והם מזיקים את העולם כי אלו הקליפות באים אח"כ ומכניסים כפירות ובלבולםיט ועקמימיות בלב ורוצים להסתיר ולהעלים ולהרחיק ההשגחה מן העולם כמו שהוא הרחיק הטפה מאשה יראת ה' שהוא בחי' הרחקת אור עיני ההשגחה מכלייות הבריאה. וע"כ נחשב כאלו החזיר העולם לתהו ובהו וכאלו הביא מבול לעולםכשרז"ל. וע"כ קשה לו מאד לשוב להשי"ת מחמת שנתרחק מהאמת מאד כי על עון זה נאמר (ישעיה נ"ז) ואתם ילדי פשע זרע שקר הנחמים באלים וכו'. ועיקר תשובתו הוא במה שקלקל יתקן. כי עיקר תשובתו הוא האמת שצריך להשתדל לקרב עצמו לצדיקי אמת כדי לקבל מהם עצות אמתיות שהם בחי' זרע אמת ויטה דעתו תמיד להסתכל רק על האמת. וע,י האמת יזכה לידע שגם שם בעוצם ההסתרה וההעלמה וההתרחקות שהרחיק השגחתו ית' מאתו גם שם נסתרה השגחתו ית'. כי הוא ית' מחיה את כולם. רק שהוא אינו זוכה לראות מגודל ההסתרה ע"י עוונותיו. והכלל שעיקר הוא האמת כי בודאי אם יסתכל על האמת לאמתו בודאי יחתור להש"י עד שישוב באמת כי אעפ"כ מה יהי' בסופו כי סוף כל סוף יהי' מוכרח להתתקן ע"י עונשים קשים ומרים אלפים שנים ר"ל, הלא טוב לו שישוב מיד כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל כמבואר אצלינו כ"פ. כי כל הנפילות והייאושים של העולם הוא רק מחמת הריחוק מאמת שמטעה את עצמו לומר שאינו יכול עוד לשבו כ"ש לא יאמין שוב מני חשך, שאינו מאמין שאפשר לו עדיין לשוב מני חשך וכ"ז מחמת השקר כי הוא מבקש לעצמו עלילה לפטור עצמו מעבודת הש"י כ"ש רש"י ע"פ ויהי העם כמתאוננים, מבקשים עלילה איך לפרוש מן המקום. כי כל אדם בטבעו יש לו רע המונעו מעבודת הש" יוצריך לסבול צער ויגיעות לשבר זה הרע. וע"כ הוא מבקש בכל פעם לפרוש עצמו מעבודת הש"י מחמת הרע שבטבעו. אבל אעפ"כ אוי לו מיצרו אוי לו מיוצרו כי אימת הדין עליו מה יעשה ליום פקודה וכו'. וע"כ אין לו שום התנצלות לפרוש מהש"י רק ע"י שרואה שמתחויל כמה פעמים להתקרב להש"י ואינו יכול לעמוד בשום נסיון קל אזי מוצא לעצמו תירוץ לומר מה אעשה, באמת הייתי רוצה לשוב להש"י אבל מה אעשה כי יצרי מתגבר עלי בכל פעם ומה אועיל ומה אוחיל עוד כי כבר נתפסתי בגלות גדול עד שא"א לשוב עוד ח"ו. אבל באמת כל זה הוא פיתוי היצה"ר והסתת הבע"ד מעוצם הרע שבטבעו שרוצה לפטור עצמו ולפרוש מהש"י ע"י דחיה וטעות זה. ובאמת הוא מטעה א"ע כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו כי אין חשך ואין מלמות להסתר שם כל פועלי און. ובודאי יהי' מוכרח ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה ולא יוותרו לו דבר אחד. ואם האדם רק חכם מעט ראוי לו לבלי להניח להטעות א"ע כי באמת אין שום ייאוש בעולם כלל ואיך שהוא צריך לו לחתור ולחפש ולבקש הצלה ומנוס מעמקי השאול תחתיות ומתחתיו ואם הוא רואה שאע"פ שהוא חותר ימים ושנים להש"י ועדיין לא שב מטעותו אעפ"כ יהי' עקשן גדול מאד. ויתאחז בעבודתו ית' בדרך עקשנות כ"ש רבינו ז"ל שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת הש"י ויתלה עיניו למרום תמיד שיזכה לשוב אליו ית' או להנצל מעתה ממה שהוא צריך להנצל כל אחד לפי בחינתו. וראוי להאדם הבר דעת שיהי' מרוצה שאפילו אם לא יפעול בכל עבודתו וטרחו ויגיעו רק שעל ידי זה ינצל פעם אחת מאיזה עבירה גמורה או הרהור או תאוה כל ימי חייו, דהיינו שע"י עבודתו ותפילתו והתבודדותו וכו' יזכה שבסוף ימיו יהיה לו נחסר ונפחת עבירה אחת, היינו שע"י עבודתו זכה שעכשיו יש לו עבירה אחת פחותה מחשבון עוונותיו מאשר הי' לו אם לא הי' חותר ומתפלל להנצל מהם גם זה הי' כדאי לו. כי סוף כל סוף לא נשאר לאדם מכל עמלו ויגיעו מה שעמל וטרח בעוה"ז כ"א מה שזכה לפעמים להנצל מרע ועבירות ולחטוף לפעמים איזה מצוות. וא"א להאריך בענין זה כי אלפים ורבבות יריעות לא יספיקו לבאר עד היכן האדם צריך להתחזק תמיד בהשתוקקות להשי"ת ולא יניח את הרצון לעולם, כי כל אחד ואחד יש לו מניעות ובלבולים אחרים בכל יום ויום בלי שיעור. והכלל שעיקר הוא האמת כי אמת הוא אחד ומי שאינו רוצה להטעות א"ע ומסתכל על האמת שלא יאבד עולמו הנצחי, בוודאי ישוב אל ה' מכל מקום שהוא כי אמת ה' לעולם והבן היטב דברינו ויערבו לך לעד ולעולמי עולמים: וזהו בחי' וישלח את היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפי', ואיתא שזהו בחי' חנוכה שמדליקין נרות של שמן זית. אז וידע נח כי קלו המים וכו' כי נר חנוכה שהוא בחי' אור ההשגחה בחי' אמת כנ"ל הוא התיקון על מי המבול שהוא בחי' חטא הנ"ל, כי עיקר החטא הוא משפריד אור ההשגחה ע"י חטא הזה שהוא פגם העינים וכו' כנ"ל, וע"כ ע"י נר חנוכה בחי' המשכת אור ההשגחה גם למטה מעשרה טפחים לידע שהש"י בכל מקום וכו' כנ"ל עי"ז נתתקן זה החטא וחוזר ונכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה ונדחין מי המבול וחוזר ונתקיים העולם בהשגחתו ית'. וזהו והנה עלה זית דא חנוכה אז וידע נח כי קלו המים וכו'. כי נתתקן חטא הנ"ל שהוא בחי' מי המבול ע"י נר חנוכה כנ"ל. וזהו והנה עלה זית טרף בפי' ודרז"ל שבקה על פרנסה כשרז"ל יהיו מזונותי מרורין כזי תוכו' היינו כנ"ל כי עיקר הפרנסה נמשך מבחי' זו מבחי' כלליות אחר הביראה באחד ע"י השגחה שהוא בחי' עלה זית בחי' נר חנוכה וכנ"ל: וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך כי קוד םהבריאה הי' הכל אחד. ואחר הביראה היו שני דברים האחד והבריאה שזהו עיקר כח הבחירה שמשם אחיזת השקר שאחיזתו מריחוק מאחד, מבחי' רבים בחי' בקשו חשבונות רבים וכנ"ל. ועיקר עבודתינו לכלול אחר הבריאה באחד היינו לכלול בחי' הרבי םבאחד לידע שגם בחי' הרבי םנמשכין מהאחד שעי"ז נתבטל השקר וכנ"ל. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה כי הנס הי' בשמן של כה"ג שלא הי' בו אלא להדליק יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. היינו כי עיקר התגלות ההשגחה הוא רק בבחי' אחדות בחי' יום אחד שהוא מרמז על עלמא דאתי שנקרא יום אחד כ"ש (זכריה י"ד) והיה יום אחד הוא יוודע לה' לא יום ולא לילה וכו' כי אז יוכלל הכל באחד כ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, שאז יהי' כולו אחד כולו טוב. ונעשה נס ודלק שמונה ימים כי זה עיקר בחי' הנס שהוא התגלות ההשגחה שהוא שמגלין שגם בעוה"ז שהוא בחי' רגבים בחי' אחר הבריאה שנברא בשבעת ימי בראשית גם שם מאירה השגחתו ית' ועי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזהו בחי' שמונת ימי חנוכה שהיום אחד בחי' עלמא דאתי מאיר בכל שבעת ימי בראשית שהם כלליות הבריאה שעי"ז נכלל אחר הבריאה באחד כנ"ל. וכל מה שבאין יותר בתוך בחי' רבםי ששם אחיזת השקר ביותר, שם הבחירה גדולה יותר ושם צריכין להתגבר יותר לשבר הבחירה להאמין שגם שם מאירה השגחתו ית' ואז זוכה לאור גדול ביותר כי עיקר הוא הבחירה וכל מה שהבחירה והנסיון גדול ביותר. זוכה אח"כ לאור גדול ונוסף ביותר: וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך בכל יום ויום, כי בכל יום שבא אח"כ הוא בחי' ריבוי יותר ששם אחיזת השקר, ואנו ממשיכין אור ההשגחה ע"י נר חנוכה עד שיודעין שגם בחי' הרבים נמשכין מאתו ית' וע"כ עי"ז נתוסף האור בכל יום יותר ויותר. כי כל מה שזוכין לשבר הבחירה ולהמשיך ההשגחה לבחי' רבים יותר, האור גדול ביותר שזהו בחי' מעלת התשובה, והתרחקות תחילת התקרבות בחי' מרחוק ה' נראה לי כי כל מה שבחי' הרבים ביותר, ונתרחק מאחד ביותר ששם אחיזת השקר ביותר, כשזוכין לעמוד שם בנסיון בגודל ההתרחקות. אז זוכין לאור גדול ביותר כי לפום צערא אגרא (כ"ש אבות פ' ה'). וע"כ בכל יום מימי חנוכה שנתרחק יותר מיום אחד שהוא בחי' רבים אז מוסיפין נר בכל יום ויום כי בכל יום ויום זוכין שתאיר אור ההשגחה ביותר ע"י שממשיכין האור לבחי' רבי םיותר כי זה העיקר שבחי' רבים יהי' נכלל באחד. שזהו בחי' כלליות הבריאה באחד כנ"ל: וזהו בחי' מעלת התפילה בצבור וכן בתורה ומצות תלמוד תורה דרבים עדיף ואינו דומה מועטין העושין את המצוה לרבים וכו'. כי כשיש רבים ששם אחיזת השקר כנ"ל, כשנכללין באחד ע"י תפילה ותורה ומצות שעל ידם נכללין באחדותו ית', כל מה שיש רבים ביותר ונכללין באחד, האור גדול ביותר ונכלל ביותר אחר הבראיה בקודם הבראיה שיהיה כולו אחד כולו טוב, כמו שיהיה לעתיד כמו שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן ואמן: וזה בחי' ההלל שאומרים בחנוכה. כי הלל אומרים על הנס כי בהלל מפורש גודל השגחתו ית' על העולם כ"ש (תהלים קי"ג) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות וכו' וכתיב (שם קט"ו) ואלקינו בשמים כל אשר חפץ עשה, וע"כ אומרים אותו בחנוכה כי עיקר בחי' נר חנוכה הוא בחי' המשכת השגחתו שזהו בחינת הכלל כנ"ל: וע"כ היה הנס של חנוכה בכהנים כי כהן איש חסד, וחסד הוא נמשך מבחי' קודם הבראיה שהוא בחי' כולו אחד כולו טוב שהוא בחי' חסד בחי' ימין. אבל אחר הבריאה הוא בחי' שמאל בחי' דין בחי' לוי. וע"כ העבודה בביהמ"ק העיקר הי' ע"י הכהנים, והלוים היו מסייעים להם בשיר וכיוצא. כי הכהן הוא בבחי' קודם הבריאה שיש לו כח להרים הבריאה לשרשה לכוללה באחד, וע"כ היו הלוים מסייעים לכהנים בדוכנם וכו' בשעת עבודה כדי שיכלול הלוי שהוא בחי' שמאל בחי' אחר הבריאה, בכהן איש החסד שהוא בבחי' קודם הבריאה שעל ידו נכלל הכל באחד כנ"ל: וע"כ נותנין תרומה לכהן. כי ע"י תרומה מרימין התבואה וכוללין אותה באחד וכנ"ל שבשביל זה למדו דין שליחות מתרומה וכו' כנ"ל. וע"כ התרומה לכהן איש החסד כי הוא בבחי' קודם הבריאה וכולל הכל באחד כנ"ל וע"כ הי' הנס של חנוכה בכהנים כנ"ל:
For in truth, everything is chesed and good — for Hashem, blessed be He, is entirely good, entirely chesed. And even the attribute of din [strict judgment] is also a great chesed — in order that there be a vessel to receive the chesed, etc. As is brought regarding this — that this is the aspect of: "With the mighty acts of salvation of His right hand" [Psalms 20:7], etc. And as is brought regarding the verse: "Avraham begat Yitzchak" [Genesis 25:19]. But necessarily, at first the chesed must be in great concealment, and at first glance one sees only the aspect of din. And all of this is drawn from the aspect of: "Originally it arose in [G-d's] thought to create the world with the attribute of din. He saw that the world could not endure — He arose and partnered the attribute of mercy with the attribute of din." But the mercy is in concealment. And this is the aspect of darkness that preceded light. And this is the aspect of: "He made darkness His hiding place" [Psalms 18:12]. And this is the aspect of: "And the earth was formless and void, and darkness" [Genesis 1:2], etc. — "and the spirit of G-d", etc. — "this is the spirit of Mashi'ach", etc. And from there it descended through many chains of descent until the aspect of klipah kodemes la'pri [the shell that precedes the fruit] came into being — from which comes all free choice. And this is the aspect of: "And Moshe approached the thick darkness where G-d was" [Exodus 20:18], etc. And this is the aspect of: the he'der [absence/void] that precedes existence, as is brought in the sefarim. And from there comes the strengthening of falsehood. And this is the aspect of: "And these are the kings" [Genesis 36:31], etc. — "before a king reigned", etc. And from there comes the strengthening of the exile of the present time, before the truth and the chesed are fully revealed, etc. For free choice exists in order to receive the reward through mishpat — so as not to eat nahama d'kisufa [the bread of shame]. But through the aspect of tzedakah and mishpat combined together — which is impossible to understand — from there comes the aspect of matnas chinam, and yet it will not be nahama d'kisufa. And in any case, one will not lose more than if he had never come into the world at all. Through this, everything can be rectified. And everything is through the power of the great tzadik, etc. [Regarding] the son and the servant: The servant receives the wages he toiled for — what is due to him — and yet his reward and his feast does not compare to the delights and feast of the son who receives from his father, even though [what the son receives] is an undeserved gift. But a person in this world does not merit this except through the tzadik who has already performed all the service of a servant with immense self-sacrifice, and merited the aspect of a son in the ultimate completeness. And also afterward, he performed all types of service, as explained regarding the verse "And I had compassion" etc. [Likutay Moharan II:5]. And he is able to give merit to all Yisrael, so that they will be included in the aspect of "you are children" [Deuteronomy 14:1], etc. And then all will merit the feast of the future as a son sitting at his father's table, etc. But certainly, nevertheless, not all will be equal, etc. But even the smallest among them all will profit greatly, greatly, from having been in this world — even though he endured what he endured, and the depths of the sea passed over him, etc. Everything will be transformed to good through the aforementioned aspect, through the aforementioned tzadik. Whether as sons or as servants — na'aseh v'nishma [we will do and we will hear] — from level to level, higher and higher, etc. — until the Toras Hashem and the t'filos Hashem [Torah of Hashem and prayer of Hashem] themselves. But when one wishes to move from level to level, there must be a descent before the ascent, etc. And then even what one had previously attained also descends, etc. And then one must strengthen oneself with the r'shimu [residual impression], etc. And through this one will rejoice in the aspect of: "For the joy of Hashem" [Nehemiah 8:10], etc. And one will strengthen himself with fierce azus [boldness] — specifically against the brazenness of the body, and especially against the brazen-faced ones, etc. And because all his ascents and descents are in a very great state of smallness, in the aspect of: "We have a little sister" [Song of Songs 8:8], etc. — "what shall we do for our sister on the day she is spoken for?" — therefore, the essential thing is through his strengthening himself to hold on to the true tzadik, who has already merited the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves — from whom comes all the joy and the azus d'kedushah [holy boldness]. And in this matter is the essential [difficulty of] not knowing where the beginning is — for one depends on the other. And as I heard this matter regarding azus d'kedushah especially: for in truth, all the aspects of na'aseh v'nishma, even in the ultimate state of smallness, are all drawn from the lofty na'aseh v'nishma mentioned above. For in truth everything is one, in the aspect of: "Na'aseh v'nishma — they said as one" — for all the Torah and prayer, everything is from Him, blessed be He, etc. And all the strengthening at the time of descent — even if the descent is prolonged in whatever way — everything is through the aspect of matnas chinam, through the power of the aforementioned tzadik. Matnas chinam is the aspect of nishma [we will hear], as will be explained below. And through this one is able to bring the chesed from concealment to revelation — and then precisely the gift is upheld. And from there is drawn what our Sages of blessed memory established, in the very essence of their holy inspiration — that also in the physical realm, a matanta t'mirta [hidden gift] is not upheld, as mentioned above. And one must write: "kisvu'hu b'shuka" — for the essential root of the aspect of a gift is drawn from the aforementioned level — to bring forth the chesed, the aspect of matnas chinam, from concealment to revelation. "Va'eschanan" [Deuteronomy 3:23] — [Moshe prayed with the language of] an undeserved gift. "You have begun to show Your servant Your greatness" — "to show" — specifically — to show and reveal what had previously been very concealed. For the chasadim that Moshe Rabbeinu drew down had not been revealed since the creation of the world. Therefore: "Let me please cross over" [Deuteronomy 3:25], etc. — for there [in Eretz Yisrael] is the essential revelation mentioned above. But Hashem, blessed be He, said to him: "It is enough for you" [Deuteronomy 3:26], etc. — for the time for this had not yet arrived, etc. "Show us, Hashem, Your chesed, and grant us Your salvation" [Psalms 85:8]. The angels prosecuted: "What is man that You are mindful of him?" [Psalms 8:5], etc. — for most of them will not be able to withstand the trial. And Hashem, blessed be He, answered them: "Was it for naught that I am called Gracious and Merciful?" For even though the world was created for the sake of mishpat, nevertheless, His attribute of mercy — the aspect of tzedakah — will also endure. And then the world will endure through these two aspects together, which are impossible to grasp. And everything is through the power of the tzadikim who will withstand the trial and will merit, etc. For the angels' question is like a dilemma: if You conduct [the world] with mishpat, then [people] will not endure; and if with chesed, then it is nahama d'kisufa — and if so, why all this effort of creation? But Hashem, blessed be He, created everything for the sake of the tzadikim, who will merit through mishpat, and they will also draw the aspect of tzedakah, and everything will be included together and the world will be sustained through the aforementioned level. Darkness preceded light, etc. And this is the aspect of the descent that precedes the ascent, and all the sufferings and troubles, may the Merciful One save us — in general and in particular and in the most specific particulars — that precede all the salvations and chasadim, etc. But at first one sees only the sufferings, and from there comes all free choice. And from there come "all his days are anger and pain" [Ecclesiastes 2:23] — for one who does not merit to look each day at the truth to its truest form, to revive himself through the power of the true tzadik, in the aspect of: "Were it not for salt" [i.e., "were it not for the Torah/tzadik as a preservative"], etc. And all of this is from the aspect of the initial tzimtzum [contraction] of the chalal hapanui [the Empty Space] that preceded all the existences of all the worlds. And so it is in every world and at every level of every person. One who gives a gift to his fellow must inform him. "A good gift I have in My treasure house, and Shabbos is its name", etc. Na'aseh v'nishma — Torah and prayer — revealed and concealed — the aspect of mishpat and tzedakah. And the essential root of everything is the aspect of Toras Hashem and t'filas Hashem. Every Rosh Hashanah, there takes place what took place at the beginning of Creation, as explained in the writings of the Ari z"l. But certainly, each and every year completely new things take place — similar to what was at the beginning of Creation, only now it is a wondrous renewal that has never occurred before. And the essential renewal is in the aspect of the sweetening of the judgments, through drawing completely new chasadim and mercies that have never been before. For originally it arose in the thought, etc. — and He saw, etc. — and He partnered the attribute of mercy with the attribute of din. And from there comes all free choice — for from there is the root of the evil inclination and its breaking, etc., as explained in [Likutay Moharan I:72] and alluded to in the Holy Zohar and the words of our Sages of blessed memory. But at the beginning of Creation, everything was from within Himself, as it were — which is impossible to grasp at all — and was without any is'arusa d'l'sata [arousal from below]. And now, each year, one must draw the aforementioned attribute of mercy anew — to repair the blemishes and damages and judgments of that year, with wondrous new chasadim and mercies — so that through this, rectification will also be added to the mercies that were already drawn in previous years. And so it is needed each year, until the righteous redeemer comes and completes the rectification in its fullness. And this is the essential rectification of teshuvah [repentance] — which is the aspect of the aforementioned tzedakah, the aspect of teshuvah, the aspect of prayer, the aspect of nishma, etc., as mentioned above. And therefore teshuvah, prayer, and tzedakah are juxtaposed together. And everything is in the aspect of nishma — in contrast to the Torah, which is the aspect of na'aseh, the aspect of mishpat. For according to mishpat, teshuvah should not be effective, G-d forbid — and even if it were effective, it would involve great mishpat, etc. But each year, completely new mercies are needed, so that everything can be rectified through matnas chinam. And all of this is accomplished through the tzadikim who merit the Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And understand this well. For even the great tzadik who merits to be included at the beginning of Atzilus [continues ascending], etc. — until he is entirely included in the Ain Sof [the Infinite], etc. And there, the Torah is Toras Hashem literally, and the prayer is t'filas Hashem literally. And there, everything is Ain Sof. And from there the world is renewed each year through his power, from this level. Therefore, through this, the rectification will be completed in its fullness, speedily in our days, Amen. "Blow the shofar at the new moon" [Psalms 81:4], etc. — "For it is a statute for Yisrael" — this is the aspect of the concealed, the aspect of prayer, the aspect of tzedakah. "A judgment for the G-d of Yaakov" — the aspect of mishpat mentioned above, the aspect of Torah, etc. "Blow at the new moon" — "at the new moon" (ba'chodesh) — specifically — the aspect of renewal mentioned above. And this is the essential aspect of the renewal of the mochin and the sweetening of the judgments that takes place through the shofar, which is drawn each Rosh Hashanah completely anew, as mentioned above. In the aspect of: "A testimony He placed in Yehosayf" [Psalms 81:6], etc. — "A language I did not know, I would hear" — the aspect of grasping the nishma mentioned above — that one hears and understands what one had not known before at all. And so it is needed each year. And understand this well. And this is the aspect of: "Open your mouth wide and I will fill it" [Psalms 81:11], etc. And this is the aspect of how one arouses the root of teshuvah, which is on Rosh Chodesh [the new month] — and essentially on Rosh Hashanah, which falls on Rosh Chodesh, etc. And from Rosh Hashanah one must draw the aspect of renewal every single day — for each day the Holy One, blessed be He, renews in His goodness the work of Creation. And therefore each day a person's evil inclination strengthens against him, and the Holy One, blessed be He, helps him. And this is drawn from the aspect of "originally it arose [in the thought]," etc. And therefore, each day one needs completely new chasadim. And everything is drawn from Rosh Hashanah, from the aforementioned level. "He magnifies the salvations of His king" [Psalms 18:51] — He magnifies the salvations without end. "And He performs chesed for His anointed one", etc. — forever, in the aspect of: "and to peace there is no end" [Isaiah 9:6]. "As for the holy ones who are in the earth, they are the nobles" [Psalms 16:3], etc. For in the great abundance of damages, G-d forbid, there is no support except in the tzadikim who dwell in the dust. And therefore we prostrate ourselves upon their holy graves — for then precisely one draws wondrous chasadim, completely new each time — especially on Rosh Hashanah. For "among the dead, free" [Psalms 88:6] — free from the mitzvos — and then there is no more work to be done to earn reward through the aspect of mishpat, except for what they already accomplished in their lifetimes — fortunate are they. But now, their greatest delight is that they draw new chasadim each time, until they complete in fullness what they began. And this is: "He shall come in peace; they shall rest upon their resting places" [Isaiah 57:2], etc. — "And you, draw near here, sons of the sorceress" [Isaiah 57:3], etc. — "Over whom do you take delight?", etc. — "Have I not been silent?", etc. For certainly you have no support from your deeds, as written there: "And your deeds — they will not avail you" [Isaiah 57:12]. Rather: "I will declare your righteousness". And as [the prophet] continues there at length: "And the one who takes refuge in Me shall inherit the land" [Isaiah 57:13], etc. And He said: "Build up, build up, clear the way" [Isaiah 57:14], etc. — to say that certainly, according to your deeds [alone, you would not be worthy]. And as [the prophet] mentions there the matter of their deeds — essentially, the blemish of the bris [covenant] and the blemish of emunah [faith] (as brought in Rashi's commentary on Proverbs, and in many places — and there in its place, where he rebukes them regarding their idolatry, which is the aspect of the blemish of faith, and also rebukes them regarding actual ni'uf [licentiousness], may the Merciful One save us). And therefore, certainly you have no support except through the wondrous new chasadim that the true tzadikim draw — and especially those who dwell in the dust, in the aspect of: "They shall rest upon their resting places", etc. — "and you, draw near here" — through them you too can draw near, if you wish. But when you go, G-d forbid, in your [sinful] ways — "over whom do you take delight?", etc. — and as [the prophet] rebukes them there. And he concluded on a good note. "And the one who takes refuge in Me", etc. And He said: "Build up, build up" — until He concludes with Shabbos: "If you restrain your foot on Shabbos" [Isaiah 58:13], etc. And with this we conclude the haftarah of Yom Kippur. For the essential drawing of the new chesed mentioned above, each time for eternity, is through the holiness of Shabbos, which is established and enduring, which shielded Adam HaRishon. This is the aspect of the good gift mentioned above that He had in His treasure house — for it is the aspect of the greatly hidden chesed, the aspect of the or haganuz [the hidden light], etc. — "and Shabbos is its name — go and inform them." For the essential [purpose] is to inform and reveal the aforementioned chesed — to bring it from concealment to revelation — which is the aspect of from nishma to na'aseh, etc. And the essential [means] is through the aspect of deveikus [cleaving/attachment] and ratzon [will/desire] and bitul [self-nullification] to the truth — which is the aspect of the light of the Ain Sof — from every type of descent in the world. Until, through the power of the tzadik who has merited Toras Hashem and t'filas Hashem themselves, even one's descents — and the descents of all who truly desire — will be transformed into great ascents. Even though the exile is prolonged, in general and in particular, very, very much — for "His greatness is beyond investigation" [Psalms 145:3]. And as it is written there: "Thus says the Exalted and Lofty One" [Isaiah 57:15], etc. — "and with the crushed and lowly of spirit, to revive the spirit of the lowly", etc. And as it is written: "For the mountains may depart" [Isaiah 54:10], etc. — the aspect of the generality of the world — "but My chesed shall not depart from you" — the aspect of the aforementioned concealed chesed that the angels do not grasp, which is the aspect of the root of the attribute of mercy that He partnered, etc. — which the tzadikim draw each time in wondrous renewal. And this chesed will never depart — in the aspect of: "The chasadim of Hashem have not ended" [Lamentations 3:22], etc. — "They are new every morning" [Lamentations 3:23], etc. And the essential [means] is through the holiness of Rosh Hashanah, which is a wondrous chesed, as explained elsewhere. The angels say first: "The whole earth is full of His glory" [Isaiah 6:3] — this is the aspect of mishpat, the aspect of "the King of mishpat," "the King of glory" — for the essential glory of the King is that He performs mishpat, in the aspect of: "Be exalted, O Judge of the earth" [Psalms 94:2], etc. But the ofanim and chayos hakodesh [holy angelic beings], with a great tumult, rise up towards [the Seraphim] and say: "Blessed is the glory of Hashem from His place" [Ezekiel 3:12] — which is the aspect of "Where is the place of His glory?" — as we say in the kedushah of Keser on Shabbos and Yom Tov. That is, the essential praise and glory of Hashem, blessed be He, is not that His glory — which is the aspect of mishpat — fills the entire world. For through this alone, the world would not endure, as mentioned above. Rather, in truth, no one knows at all where the place of His glory is — for the ways of His mishpat are impossible to grasp, since the mishpat is included within tzedakah — and this is impossible to grasp at all, as mentioned above. And therefore they say this with a great tumult — for they tremble greatly from His awe, blessed be He, at that time, because they understand from afar that there is a very, very wondrous chesed which is the essential greatness of the Creator, blessed be He — which they cannot grasp in any way. Only the tzadikim who were in this world [can grasp it], etc. And therefore they say afterward: "From His place, He shall turn in mercy to His people", etc. — for from there, specifically, He draws new mercies each time, as mentioned above. The Ten Days of Teshuvah correspond to the Ten Martyrs, for only through their power can one return and draw atonement. And therefore we mention them on Yom Kippur. For since the Churban [destruction of the Temple], this chesed is drawn only through those who were killed for the sanctification of His Name, etc. — whose essence and generality are the Ten Martyrs. This is the aspect of the power of the tzadikim who dwell in the dust, mentioned above. For the truly great tzadikim, even when they died in their beds, also died for the sanctification of Hashem — for throughout their entire lives they gave up their lives for the sanctification of the Name in many aspects, all the more so at the very end, at their actual passing. "For Your chesed is great upon me, and You have saved my soul from the lowest depths" [Psalms 86:13]. "And You, Hashem, are a G-d compassionate and gracious", etc. "Grant Your strength to Your servant" [Psalms 86:16], etc. — for of all the requests, he requests azus d'kedushah [holy boldness]. And this is "grant Your strength" — specifically — which is drawn from Your Torah and Your prayer. And understand — for "Hashem, mighty and valiant; Hashem, valiant in war" [Psalms 24:8]. "The G-d of Yisrael gives strength" [Psalms 68:36], etc. — "Ascribe strength to G-d" [Psalms 68:35]. And as is explained elsewhere regarding azus d'kedushah, etc. — that [they] are dependent on each other, etc. "G-d is awesome from Your sanctuaries" [Psalms 68:36] — both in its building and in its destruction — for then one sustains oneself through the mikdash me'at [miniature sanctuary], as our Sages of blessed memory said. And from there: "The G-d of Yisrael gives strength and power to the nation", etc. "My strength — to You I will sing, for G-d is my stronghold, the G-d of my chesed" [Psalms 59:18] — for through the aforementioned chasadim, azus d'kedushah is drawn. "His strength — to You I will guard, for G-d is my stronghold; the G-d of my chesed shall go before me" [Psalms 59:10-11], etc. For that which weakens a person's resolve — this is the aspect of transforming the attribute of mercy into the attribute of din, as is the way of the wicked, as our Sages of blessed memory said. For the Toras chesed [Torah of lovingkindness] warns about punishment in order to return [to good], not in order to distance, G-d forbid. [The wicked one] transforms it to weaken and distance, G-d forbid. But the tzadikim do the opposite — they transform the attribute of din into the attribute of mercy, for they draw new chasadim constantly, until there is fulfilled: "The sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20] — for the descent is the purpose of the ascent. Because he was in such descents and strengthened himself with such azus d'kedushah against such [spiritual] humiliations, etc. — through the power of the tzadik who merited the aforementioned na'aseh v'nishma — through this, everything is transformed into ascent. For through Toras Hashem and t'filas Hashem, everything is transformed to good and chesed. And therefore we begin to rise for Selichos [penitential prayers] immediately after Shabbos. And as we say: "At the departure of [Shabbos] rest, we came before You first." For the essential drawing of the mercies and new chasadim to merit forgiveness is through Shabbos, which is the good gift, etc. For one must inform [the recipient] that he wants to give him a gift, so that the recipient will prepare himself to receive it. And as it is written regarding Shabbos: "And they shall prepare what they bring in" [Exodus 16:5] — for Shabbos, which is the good gift as mentioned above, needs preparation and invitation. "And the paths of Your chasadim You have revealed to him, and informed him", etc. "Hashem reigns; He is clothed in majesty; Hashem is clothed — He has girded Himself with strength" [Psalms 93:1] — the aspect of azus d'kedushah that He bestows upon us — through which precisely: "The world is established; it shall not be moved" — for the essential sustenance of the world is through this, since only through this does one receive and uphold the Torah, as mentioned above. "Your throne is established from then" [Psalms 93:2] — the aspect of Rosh Hashanah, when all these rectifications take place. And this is: "from the world, You are" — for from the beginning of the creation of the world, the Throne was established to sit upon on Rosh Hashanah, when the world was created — that is, Adam HaRishon [was created then]. And the essential azus is the holy voices, as mentioned above. But there are, in contrast, voices of the Sitra Achra — which is the boldness of the Sitra Achra — that thunder and roar with their voice exceedingly. And this is: "From the voices of many waters, the mighty breakers of the sea" — of the Sitra Achra — "mightier on high is Hashem" [Psalms 93:4] — for the azus d'kedushah rises above them. For "Your testimonies" — the aspect of the two adornments (adayim) mentioned above — "are very faithful" — in the aspect of: "the testimony of Hashem is faithful" [Psalms 19:8]. And this is: "For Your House, holiness is fitting" [Psalms 93:5] — which is the Beis HaMikdash, from which Torah goes forth, and it is a house of prayer — "Hashem, for length of days." And as Rashi explains there: even though the days have been long [in exile], nevertheless, "Your testimonies are very faithful" — for through Toras Hashem and t'filas Hashem, we will merit azus d'kedushah always, to vanquish everything, etc., as mentioned above. And this is the aspect of the wondrous Midrash brought on the verse "Blow [the shofar]", etc.: that the Holy One, blessed be He, says to the Satan on Rosh Hashanah: "Bring witnesses!" And [the Satan] brings only the sun. And the Holy One, blessed be He, says: "By two witnesses shall a matter be established" [Deuteronomy 19:15]. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself. And he seeks her and cannot find her. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne of Din and sits upon the Throne of Mercy. The sun is the aspect of Torah, as Rashi explains on the verse "under the sun" in Koheles [Ecclesiastes]. And the moon is the aspect of the kingdom of David, as is known — the aspect of prayer. And [the moon] receives from the Torah and is higher than the Torah, in the aspect of: "A woman of valor is the crown of her husband" [Proverbs 12:4]. For one makes from the Torah — prayer; that is, from Toras Hashem. And afterward, from the prayer becomes Torah — that is, one's own Torah — which one merits only through prayer. And the essence of prayer is deveikus and bitul to the Ain Sof, and longing and yearning for Him, blessed be He, without end. And through this one merits to pray properly, until one acts upon and creates from this one's own Torah. It emerges that then the prayer is in the aspect of na'aseh — and then one returns and nullifies oneself again with longing, etc., as mentioned above. It emerges that the essential nishma is the aspect of deveikus and bitul and ratzon, etc. And therefore the Satan can only bring one witness — which is the sun, the aspect of Torah — that is, the blemishes of each one who blemished through his deeds. For the crown of na'aseh, Yisrael has lost. But one does not rely on one witness. And [the Satan] goes to bring the moon, and she conceals herself — for the crown of nishma remains with Yisrael, because their longing and yearning can never be nullified. For "all desire to fear Your Name" [Nehemiah 1:11]. And as it is written: "Do not arouse and do not awaken [love]... until it desires" [Song of Songs 2:7]. For the ratzon [will/desire] extends to infinity. And therefore [the Satan] cannot find the moon — for she conceals herself greatly. For the inner longing of each Jew is very hidden from all. And this is itself what is written in Midrash Rabbah: that the crown of nishma remains. For the na'aseh is in a great state of smallness, from the immensity of the descent in exile, in the aspect of: "she has descended wondrously" [Lamentations 1:9]. But the ratzon burns without end. And therefore we say regarding every mitzvah: "as if I have fulfilled it in all its details", etc. And because of this very thing, two witnesses are needed — for they clarify the truth and the emunah. For wherever there are two Jews, they are in the aspect of na'aseh v'nishma, etc. For in every person and at every level, there is the aspect of na'aseh v'nishma. And even though the na'aseh has been lost, certainly the r'shimu [residual impression] remains — for we do still perform and uphold all the mitzvos; only that it is in a state of smallness, etc., as mentioned above. And therefore two [witnesses] are always believed — for through them emunah is built, as mentioned above. And then, while the moon is concealing herself, they blow the shofar — for through the deveikus and ratzon mentioned above, the voices of the shofar are strengthened and aroused — a voice of strength, the voice of a shofar exceedingly strong — to strengthen everyone with azus d'kedushah. And then the Holy One, blessed be He, rises from the Throne [of Din], etc. The early pious ones would wait for one hour before prayer — in the deveikus and ratzon mentioned above. And afterward they would pray and achieve their request — until from [the prayer] the aspect of "his own Torah" would be made. And therefore they would immediately return and wait — in order to make from the prayer the aspect of "his own Torah." And so on forever. And therefore their Torah was preserved. And therefore we always conclude the prayer: "May the words of my mouth be acceptable" — that is, the prayer — "and the meditation of my heart" — the aspect of the aforementioned deveikus. And therefore we say afterward: "He Who makes peace" — which is the completion of the rectification. "And may it be Your will that the Beis HaMikdash be rebuilt speedily in our days, and grant our portion in Your Torah" — which is the generality of all the above. The aforementioned Torah-teaching speaks from head to foot. The two crowns [of na'aseh v'nishma] are the aspect of the head — "and eternal joy upon their heads" [Isaiah 35:10]. Through them one merits the voices that emerge from the mouth — which is the aspect of malchus [kingship], etc. — that is in the head. And through this, azus d'kedushah is strengthened, to subdue the brazenness of the body. And through this, the body of holiness is rectified. And through this, the seal of the hands and feet is rectified — the aspect of the hands and feet. And "its end is embedded in its beginning and its beginning in its end" — like the blood and vitality in the stature of a person, which circulate and run and revolve from head to heel many times. And therefore one can begin from any aspect one wishes — whether from the deveikus and ratzon mentioned above, or from azus d'kedushah, which is the voices, etc. And everything is through the power of the "head" — which is the one who has fully merited the two adornments mentioned above — which are Toras Hashem and t'filas Hashem. And boshes panim [shame/humility of face] leads to Gan Eden and saves from nahama d'kisufa mentioned above. And everything is through His wondrous chesed that the angels do not grasp — only the tzadikim who grasp Toras Hashem and t'filas Hashem, which are the aspect of mishpat and tzedakah, etc. For boshes panim is the aspect of nishma, as explained there. Also [it is possible] to explain through this the statement of the Holy Zohar: "And then from within the voices and roarings of those mighty warriors of strength", etc. And regarding this it is written: "Mighty in strength, who fulfill His word, to hear the voice of His word" [Psalms 103:20] — the aspect of na'aseh v'nishma mentioned above. The angels said: "Place Your glory upon the heavens" [Psalms 8:2] — for they are "mighty in strength, who fulfill His word, to hear", etc. For they said that they too would fulfill the mitzvos of the Torah with such great intellect that they would afterward also merit to attain the nishma, etc. — from level to level. And Hashem, blessed be He, answered them: "Do you have an evil inclination among you? Did you descend to Egypt?" For it is impossible to ascend from level to level except through the descent that is the purpose of the ascent. And this is not applicable to you. And the essential [point is] that in the very depth of the descent of descents, G-d forbid, in general and in particular, all sustenance is through Toras Hashem and t'filas Hashem themselves. And the essential [aspect] is t'filas Hashem, which is the complete statement (ma'amar hashalem) — where everything is included: father and son as one — through which is drawn each time, and especially on Rosh Hashanah, a wondrous new chesed, etc. When one merits the aspect of father and son as one, then precisely one is in the aspect of a son in completeness. And the essential [means of] meriting this level is through [the tzadik] who has merited the above. "On that day, the sin of Yisrael shall be sought, and it is not there" [Jeremiah 50:20], as mentioned above. And the essential seeking [of the sin] afterward — [this is] so that they merit there in the World to Come an even greater ascent, in the aspect of the descent being the purpose of the ascent. And there [in the World to Come], descent is not applicable to them. But by lowering themselves each time from the place where they are, to raise up souls from the depths of weeping, etc. — through this they merit great ascents, etc. And this is: "Fortunate are those who dwell in Your House" [Psalms 84:5] — the aspect of the Beis HaMikdash, which is comprised of Torah and prayer, as mentioned above — "they shall praise You forever, Selah" — the aspect of prayer, which is the essential completeness of joy, as explained there. And this is: "Fortunate is the man who has strength in You" [Psalms 84:6] — the aspect of azus d'kedushah. And this is: "pathways are in their hearts" — for through azus d'kedushah, the aspect of joy, one can settle oneself each time, to strengthen oneself and not fall further, G-d forbid, and to fulfill at least: "Do not be exceedingly wicked", as our Sages of blessed memory said, etc. And this is: "Those who pass through the valley of weeping" [Psalms 84:7] — the aspect of the descent — "transform it into a spring" — the aspect of the spring of wisdom, "a spring from the House of Hashem shall go forth" [Joel 4:18] — "also with blessings", etc. — for from there come all the blessings. And through this: "they shall go from strength to strength" [Psalms 84:8] — ascending from level to level, both in this world and in the World to Come, as mentioned above. For this verse is expounded regarding the tzadikim, who have no rest even in the World to Come — that is, as mentioned above. For all our strength is only from them, as mentioned above. And this is why we say throughout the Ten Days of Teshuvah: "the King of mishpat" — even though in truth, at that time He performs much tzedakah and chesed, etc., as mentioned above. But it is known that the chesed cannot be received, from the abundance of light, except through the tzimtzum, which is the aspect of din. And therefore in truth, the din and the gevurah are the aspect of a great chesed. And at all levels, in every aspect of Torah and prayer — which are the aspects of mishpat and tzedakah — even within the tzedakah there is some aspect of mishpat. For at the lofty level [where] this tzedakah — which is the aspect of prayer — is [itself] the aspect of Torah, which is the aspect of mishpat. And understand this well. But at the level of Toras Hashem and t'filas Hashem, there the prayer is chesed chinam [free chesed] alone — which is impossible to receive at all except through the aspect of mishpat, the aspect of Torah. And this is the essential aspect of the Torah study of Hashem, blessed be He, Himself, as it were — who occupies Himself with Torah each day. That is, as it were, He too Himself occupies Himself with making from the prayer — Torah; from tzedakah — mishpat. For when He acts upon Himself through His prayer, to perform chesed with Yisrael — it is impossible to draw it into the world except by clothing it in the Torah, in the aspect of mishpat. For He, blessed be He, through mishpat, specifically, performs tzedakah. For it is truly "the wonders of the One Who is perfect in knowledge" [Job 37:16]. And therefore on Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, when the world was created and He, blessed be He, draws the supreme chesed at the highest level, as mentioned above — which is the aspect of t'filas Hashem literally, the aspect of tzedakah — it is impossible then to mention the name of tzedakah and chesed at all. For this chesed and tzedakah have no graspable existence at all, as mentioned above. And therefore we mention only the mishpat, and say only "the King of mishpat" and "the Holy King" — and we do not mention the Name Kel [a Name denoting chesed], nor the name tzedakah. For this chesed and tzedakah cannot be mentioned at all, except through the aspect of mishpat. For this is the essential chesed and tzedakah — that He clothes such chesed and tzedakah in the aspect of mishpat. Through which, specifically, we are sustained through the wonders of His hidden chasadim, clothed in His good mishpat. And from there it descends and comes down to each person — mercies and chasadim, etc. — which are the chasadim drawn from Yom Kippur through the end of Sukkos, etc. And this is: "Seek Hashem when He can be found" [Isaiah 55:6], etc. — "these are the Ten Days of Teshuvah" — for then a very wondrous chesed is drawn, through the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. And this is: "Let the wicked forsake his way" [Isaiah 55:7], etc. — "and let him return", etc. — "for My thoughts are not your thoughts, nor are [your ways My ways]" [Isaiah 55:8], etc. For this chesed is exceedingly lofty — impossible to grasp — for it is the aspect of the supreme concealment, the aspect of t'filas Hashem, as mentioned above. Core Framework: Based on Likutay Moharan II:22 ("Chosam b'soch chosam"). The entire halacha explores the paradox of mishpat (justice/judgment) and tzedakah (charity/free mercy) — two opposites that Hashem combines in a way impossible for even angels to grasp. Everything in Creation is ultimately chesed, but the chesed must be hidden within din to be received. This mirrors the requirement that a gift deed be written publicly (kisvu'hu b'shuka) — the hidden chesed must be brought from concealment to revelation. Na'aseh v'Nishma: "We will do" = Torah = mishpat = the revealed dimension. "We will hear" = prayer = tzedakah = the concealed dimension = deveikus/longing/desire. The crown of na'aseh was lost through sin; the crown of nishma remains forever — because every Jew's inner desire to return can never be extinguished. Rosh Hashanah Renewal: Each year recreates Creation anew. The Satan brings only one witness (the sun = Torah = blemishes in na'aseh). He can't find the moon (prayer = nishma = hidden desire) — so Hashem moves from Throne of Din to Throne of Mercy. The shofar arouses azus d'kedushah (holy boldness) — the essential tool against all spiritual descent. The Tzadikim Who Dwell in Dust: Since the Churban, new chasadim are drawn especially through tzadikim who gave their lives for the sanctification of Hashem's Name. We prostrate at their graves, especially on Rosh Hashanah, to draw wondrous new chasadim. "The descent is the purpose of the ascent." "The King of Mishpat": On Rosh Hashanah and the Ten Days of Teshuvah, we say "the King of Mishpat" — not because there is only judgment, but because the chesed is SO lofty it cannot be named. It can only be received when clothed in mishpat. "Through mishpat, He performs tzedakah" — the ultimate divine paradox.