Plain reader index · Human reader page · TXT · Markdown · Raw JSON

Sefer Hafla'a (Vows) - הלכות נדרים - פרק שמיני

הלכות נדרים - פרק שמיני

Segment 1

מי שנדר או נשבע ופירש בשעת נדרו דבר שנדר או נשבע בגללו. הרי זה כמי שתלה נדרו או שבועתו באותו דבר. ואם לא נתקיים אותו דבר שנשבע בגללו הרי זה מותר:

Segment 2

כיצד נדר או נשבע שאיני נושא אשה פלונית שאביה רע. שאיני נכנס לבית זה שכלב רע בתוכו. מתו או שעשה האב תשובה הרי זה מותר. שזה כמי שנדר או נשבע ואמר שלא אשא פלונית ולא אכנס לבית זה אלא אם נסתלק ההיזק וכל כל כיוצא בזה:

Segment 3

אבל הנודר או הנשבע שאיני נושא פלונית הכעורה ונמצאת נאה. שחורה ונמצאת לבנה. קצרה ונמצאת ארוכה. קונם שאין אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע שלא גנבה ושלא הכתה. הרי זה מותר מפני שהוא נדר טעות והוא בכלל נדרי. שגגות שהן מותרין. ואין זה כתולה נדרו בדבר ולא נתקיים הדבר. שהרי הסבה שבגללה נדר לא היתה מצויה וטעות היה:

Segment 4

ולא עוד אלא מי שראה אנשים מרחוק אוכלים תאנים שלו. ואמר להן הרי הן עליכם קרבן. כיון שקרב אליהם והביט והרי הן אביו ואחיו הרי אלו מותרין. אף על פי שלא פירש הסבה שהדירן בגללה הרי זה כמו שפירש. שהדבר מוכיח שלא אסר עליהם אלא שהיה בדעתו שהן זרים וכן כל כיוצא בזה:

Segment 5

מי שנדר או נשבע ונולד לו דבר שלא היה בלבו בשעת השבועה או בשעת הנדר הרי זה אסור עד שישאל לחכם ויתיר את נדרו. כיצד אסר את עצמו בהניית פלוני או שלא יכנס למקום פלוני. ונעשה אותו האיש סופר ואותו מקום בית הכנסת. אע''פ שהוא אומר אילו הייתי יודע שזה נעשה סופר ובמקום זה יעשה בית הכנסת לא הייתי נודר או נשבע הרי זה אסור ליהנות ולהכנס עד שיתיר נדרו כמו שבארנו וכן כל כיוצא בזה:

Segment 6

כל נדר שהותר מקצתו הותר כולו והוא הדין בשבועה. כיצד ראה אנשים מרחוק אוכלין פירותיו ואמר הרי הן עליכם קרבן. וכשהגיע אליהם והנה הם אביו ואנשים זרים הואיל ואביו מותר כולן מותרין. ואפילו אמר אילו הייתי יודע כן. הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבי מותר הרי כולן מותרין. אבל אם אומר כשהגיע אליהן אילו הייתי יודע שאבי ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבי הרי כולן אסורין חוץ מאביו. שהרי גלה דעתו שלא התיר מקצת הנדר אלא כמו שנדר היה נודר ומתנה על אביו:

Segment 7

וכן האומר היין קרבן עלי מפני שהיין רע לבני מעיים. ואמרו לו הרי המיושן יפה לבני מעיים. אם אמר אילו הייתי יודע לא הייתי נודר. ואפילו אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר החדש אסור והישן מותר. מותר בישן ובחדש. אבל אם אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כל היינות אסורין עלי חוץ מן המיושן הרי זה מותר במיושן בלבד וכן כל כיוצא בזה:

Segment 8

כל הנודר או נשבע רואין דברים שבגללן נשבע או נדר ולמדין מהן לאי זה נתכוון והולכין אחר הענין לא אחר כל משמע הדבור. כיצד היה טעון משא של צמר או של פשתים והזיע והיה ריחו קשה ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר או פשתים לעולם. הרי זה מותר ללבוש בגדי צמר או פשתים ולכסותן. ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו. היה לבוש בגדי צמר ונצטער בלבישתן ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר לעולם אסור ללבוש ומותר לטעון עליו ומותר להתכסות בגיזי צמר. שלא נתכוון זה אלא לבגד צמר וכן כל כיוצא בזה:

Segment 9

היו מבקשין ממנו שישא קרובתו והוא ממאן ופצרו בו ונדר או נשבע שלא תהנה בו לעולם. וכן המגרש את אשתו ונשבע או נדר שלא תהנה בו לעולם. הרי אלו מותרות ליהנות לו. שאין כוונתו אלא לשם אישות:

Segment 10

וכן הקורא לחבירו שיסעוד אצלו ומיאן ונשבע או נדר שלא יכנס לביתו ולא ישתה לו טפת צונן הרי זה מותר להכנס לביתו ולשתות לו צונן. שלא נתכוון זה אלא שלא יאכל וישתה עמו בסעודה זו וכן כל כיוצא בזה:

Segment 11

האומר לחבירו קונם לביתך אני נכנס ושדך אני לוקח בין בנדר בין בשבועה ומת או מכרן לאחר הרי זה מותר להכנס לבית וליקח השדה מן היורש או מן הלוקח. שלא נתכוון זה אלא כל זמן שהן ברשותו. אבל אם אמר לבית הזה איני נכנס ושדה זה איני לוקח ומת או מכרן לאחר הרי זה אסור:

Segment 12

האומר לחבירו השאילני פרתך אמר לו אינה פנויה נשבע או נדר ואמר קונם שדי איני חורש בה לעולם. אם היה דרכו לחרוש בידו הוא אסור וכל אדם מותרין לחרוש לו בה. ואם אין דרכו לחרוש בידו הוא וכל אדם אסורין וכן כל כיוצא בדברים אלו:

Segment 13

מי שנשבע או נדר שישא אשה או שיקנה בית או שיצא בשיירא או יפרוש בים אין מחייבין אותו לישא אשה או לקנות או לצאת מיד אלא עד שימצא דבר ההגון לו. מעשה באשה שנדרה שכל מי שיתבע אותה תנשא לו וקפצו עליה בני אדם שאינן הגונין לה. ואמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא לכל מי שיתבע אותה מן ההגונין לה וכן כל כיוצא בזה:

Segment 14

המדיר את חבירו או שנשבע ואמר לו שתבוא ותטול לבניך כור אחד חטים או שתי חביות של יין הרי זה יכול להתיר נדרו בלא שאלה לחכם. ויאמר לו כלום נתכוונת אלא לכבדני כבודי שלא אטול וכבר הגיע אלי כבוד שנדרת בשבילי. וכן הנודר או הנשבע שאין אתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כור של חטים ושתי חביות של יין. הרי זה יכול להתיר נדרו שלא בשאלת חכם ויאמר הריני כאילו נתקבלתי והגיעו לידי וכן כל כיוצא בזה: