Sefer Hafla'a (Vows) - הלכות נזירות - פרק ראשון

הנזירות הוא נדר מכלל נדרי איסר שנאמר לנדור נדר נזיר וגו'. ומצות עשה שיגדל שער ראשו שנאמר גדל פרע שער ראשו. ואם גילח בימי נזרו עובר בלא תעשה שנאמר תער לא יעבור על ראשו. וכן אסור להטמא למתים או לאכול דברים שאסרן הכתוב עליו מגפן היין כל ימי נזרו:

עבר וגלח או נטמא או אכל מגפן היין הרי זה לוקה שתים. אחת משום לא יחל דברו שכולל כל הנדרים. ואחת משום דבר שעבר עליו מדברים שאסורין איסור מיוחד על הנזיר:

נדר בנזיר וקיים נדרו כמצותו הרי זה עושה שלש מצות עשה. האחת ככל היוצא מפיו יעשה והרי עשה. והשניה גדל פרע שער ראשו והרי גדל. והשלישית תגלחתו עם הבאת קרבנותיו שנאמר וגלח הנזיר פתח אהל מועד וגו':

האומר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר הרי זה נזיר מיד שמא ימות עתה. ואם איחר נזירותו הרי זה עובר ב לא תאחר לשלמו ואין לוקין על לאו זה:

אין אומרין בנזירות עד שיוציא בשפתיו דבר שמשמעו אצל כל העם כענין שבלבו. אלא כיון שגמר בלבו והוציא בשפתיו דברים שעניינם שיהיה נזיר אע''פ שהן עניינות רחוקות ואע''פ שאין במשמען לשון נזירות הרי הוא נזיר:

כיצד הרי שהיה נזיר עובר לפניו ואמר אהיה הרי זה נזיר הואיל ובלבו היה שיהיה כמו זה ואע''פ שלא פירש ואמר אהיה כמו זה. וכן אם אחז בשערו ואמר אהיה נאה או אהא מכלכל או אהא מסלסל או שאמר הריני מסלסל או הריני מכלכל או הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר והוא שיגמור בלבו להזיר:

אמר הרי עלי צפרים אע''פ שהיה נזיר עובר לפניו ואע''פ שהיה בלבו להזיר אינו נזיר והרי זה כמי שלא הוציא בשפתיו כלום:

כל כנויי נזירות כנזירות. כיצד מקומות העלגים שמשנין את הדבור ואמר שם הריני נזיק נזיח פזיח הרי זה נזיר:

האומר הריני נזיר מן החרצנים בלבד או מן הזגים בלבד או הריני נזיר מן התגלחת או הריני נזיר מן הטומאה בלבד הרי זה נזיר גמור וכל דקדוקי נזירות עליו ואע''פ שלא היה בלבו להזיר אלא מדבר זה בלבד הואיל ודבר שנזר ממנו אסור על הנזירים הרי זה נזיר גמור:

אבל האומר הריני נזיר מן הגרוגרות או מן הדבילה וכיוצא בהן הרי זה אסור בהן ואינו נזיר:

מזגו לו כוס של יין ונתנו לו לשתות ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר גמור. ואם היה מר נפש או כועס או מתאבל והיו מבקשין ממנו שישתה כדי לשכח עמלו ואמר הרי זה נזיר ממנו הרי זה אסור באותו הכוס בלבד ואינו נזיר. שלא נתכוון זה אלא שלא ישתה כוס זה:

וכן שכור שנתנו לו כוס כדי לרוותו ואמר הרי זה נזיר ממנו הרי זה אסור באותו הכוס בלבד ואינו חייב בנזירות שלא נתכוון זה אלא שלא ישכרו אותו יותר מדאי. ואם הגיע לשכרותו של לוט אין דבריו כלום ואינו חייב על כל עבירה שיעשה שמשהגיע לשכרותו של לוט אינו בן חיוב:

האומר הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין או מטמא למתים או מגלח שערי הרי זה נזיר ואסור בכולם. מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על הכתוב בתורה תנאו בטל:

נדר בנזיר ואמר לא הייתי יודע שהנזיר אסור ביין או בטומאה או בתגלחת ואילו הייתי יודע כן לא הייתי נודר הרי זה נזיר וחייב בכולם. שהרי הוא היה יודע שאסר עצמו באחד משלשה מינין וכבר בארנו שאפילו לא נדר אלא מאחד מהם אסור בכולן:

אמר יודע הייתי שהנזיר אסור בכל אלו אבל היה בדעתו שמותר לי לשתות אני היין מפני שאיני יכול לחיות בלא יין. או מפני שאני קובר את המתים הרי זה אינו נזיר. מפני שאלו בכלל נדרי שגגות שאינם צריכין שאלה לחכם כמו שבארנו:

האומר הרי ידי נזירה הרי רגלי נזירה לא אמר כלום. הרי ראשי נזיר כבדי נזירה הרי זה נזיר. זה הכלל כל אבר שאם ינטל מן החי ימות אם אמר הרי הוא נזיר הרי זה נזיר:

האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן. אם נולד לו בן זכר הרי זה נזיר. אבל אם נולדה לו בת או טומטום או אנדרוגינוס אין זה נזיר. אמר הריני נזיר כשיהיה לי ולד אפילו נולד לו בת או טומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזיר. הפילה אשתו אינו נזיר. חזרה ונתעברה וילדה הרי זה נזיר: