Sefer Kedusha (Holiness) - הלכות איסורי ביאה - פרק ששי

דם הנדה ודם הזבה ודם הקושי ודם יולדת ודם טוהר של יולדת כולו דם אחד הוא ומן המקור הוא בא ומעין אחד הוא ובזמנים בלבד הוא שישתנה דינו ותהיה רואה דם זו טהורה. וזו נדה. וזו זבה:

כיצד כשתראה האשה דם תחלה או כשתראה בשעת וסתה והוא העת שקבעה לנדתה הרי זו נדה כל שבעת הימים. בין ראתה כל שבעה בין שלא ראתה אלא טיפה ראשונה בלבד. ראתה דם ביום השמיני הרי זה דם זיבה מפני שהוא בלא עת נדתה:

וכן כל דם שתראה בתוך הימים שבין וסת נדה לוסת נדה הרי הוא דם זיבה. והלכה למשה מסיני שאין בין זמן נדה לזמן נדה אלא אחד עשר יום בלבד:

כל שבעת הימים שנקבעה לה וסת בתחלתן הן הנקראין ימי נדתה. בין ראתה בהן דם בין לא ראתה בהן דם. ומפני מה נקראין ימי נדה מפני שהן ראויין לנדה וכל דם שתראה בהם דם נדה יחשב:

וכל אחד עשר יום שאחר השבעה הן הנקראין ימי זיבתה. בין ראתה בהן דם בין לא ראתה. ולמה נקראין ימי זיבה מפני שהן ראויין לזיבה. וכל דם שתראה בהן דם זיבה יחשב. והזהר בשני שמות אלו שהן ימי נדתה וימי זיבתה:

כל ימי האשה מיום שיקבע לה וסת עד שתמות או עד שיעקר הוסת ליום אחר תספור לעולם שבעה מתחלת יום הוסת ואחריהן אחד עשר [ואחריהן] שבעה ואחריהן אחד עשר. ותזהר במנין כדי שתדע בעת שתראה דם אם בימי נדה ראתה או בימי זיבה. שכל ימיה של אשה כך הן שבעה ימי נדה וי''א ימי זיבה. אלא אם כן הפסיקה הלידה כמו שיתבאר:

אשה שראתה דם בימי זיבתה יום אחד בלבד או ב' ימים זה אחר זה נקראת זבה קטנה ונקראת שומרת יום כנגד יום. ואם ראתה ג' ימים זה אחר זה הרי זו זבה גמורה והיא הנקראת זבה גדולה ונקראת זבה סתם שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים מיעוט ימים שנים רבים ג':

אין בין זבה גדולה לזבה קטנה אלא ספירת שבעה והבאת קרבן. שזבה גדולה צריכה לספור שבעה ימים נקיים וזבה קטנה אינה סופרת אלא יום אחד בלבד. וזבה גדולה מביאה קרבן כשתטהר [וזבה קטנה אינה מביאה קרבן כשתטהר]. אבל לענין טומאה ואיסור ביאה שתיהן שוות:

כיצד ראתה דם בימי זיבתה. בין שראתה בתחלת הלילה בין שראתה בסוף היום הרי אותו היום כולו טמא וכאילו לא פסק הדם מעת שראתה עד ששקעה החמה ומשמרת כל הלילה. ואם לא ראתה כלום בלילה משכמת למחר וטובלת אחר שתנץ החמה ומשמרת כל היום. אם לא ראתה כלום הרי זה יום אחד טהור כנגד היום הטמא והרי היא מותרת לבעלה לערב:

ראתה דם גם ביום הב' בין בלילו בין ביומו אחר שטבלה הרי היום השני טמא ומשמרת כל ליל ג'. אם לא ראתה משכמת למחר וטובלת אחר שתנץ החמה ומשמרת כל היום. אם לא ראתה כלום ה''ז יום אחד טהור כנגד ב' ימים הטמאים ומותרת לבעלה לערב:

ראתה דם גם בג' בין ביומו בין בלילו ה''ז זבה גדולה וצריכה לספור ז' ימים טהורים בלא דם שנאמר וספרה לה שבעת ימים וגו' וטובלת ביום השביעי אחר הנץ החמה והרי היא מותרת לבעלה לערב. וביום השמיני מביאה קרבנה ב' תורים או ב' בני יונה:

זבה קטנה שטבלה בלילה של יום השמור או זבה גדולה שטבלה בליל ז' כאילו לא טבלה והרי היא כנדה שטבלה בתוך שבעה:

הבא על זבה גדולה ביום שביעי של ספירה אחר שטבלה או על זבה קטנה ביום השמור אחר שטבלה פטור מן הכרת. כיון שטבלה בזמן הראוי לטבילתה טהורה. ולאשה זו יהיה לה תרבות רעה שהרי בעילתה ומגעה תלויין:

כיצד הן תלויין אם נשלם היום אחר הטבילה ולא ראתה דם הרי כל שנגעה בו אחר טבילתה טהור ובעילתה אתר הטבילה אין חייבין עליה כלום. ואם ראתה דם ביום זה אחר שטבלה נמצאת זבה למפרע וכל שנגעה בו למפרע טמא. והיא ובועלה חייבין בקרבן ולפיכך היא אסורה לבעלה עד לערב שלא תביא עצמה לידי ספק:

זבה שספרה ששת ימים נקיים. ובשביעי ראתה דם אפילו סמוך לשקיעת החמה סותרת הכל וחוזרת למנות מאחר היום הטמא שבעה ימים נקיים:

פלטה שכבת זרע בתוך ימי הספורה סותרת יום אחד מפני שהוא כזב שראה קרי שסותר יום אחד. ראתה דם בעשירי מימי זיבתה ובאחד עשר ובשתים עשר אע''פ שראתה שלשה ימים זה אחר זה אינה זבה גדולה. אלא יצאת מזיבות קטנה לנדה שיום שנים עשר מתחלת נדתה והרואה בימי נדתה אינה זבה כמו שביארנו:

ומה הוא זה שכתוב בתורה או כי תזוב על נדתה. שאם ראתה שלשה ימים סמוך לנדתה הרי זו זבה. כגון שראתה בשמיני לנדתה ובתשיעי ובעשירי שהן ראשון ושני ושלישי מהאחד עשר יום שהן ימי זיבתה. ראתה דם בי''א מימי זיבתה וטבלה לערב שהוא ליל י''ב ושמשה מטתה אע''פ שהיא טמאה ובועלה טמא ועושין משכב ומושב אינם חייבים כרת מפני שאין יום י''ב מצטרף ליום י''א לעשות זבה. הועילה לה טבילת ליל זה להצילה מן הקרבן:

טבלה ביום י''ב אחר שתנץ החמה הרי זו אסורה לבעלה עד לערב כדין כל זבה קטנה. ואם עבר ובעלה שניהן פטורין מכלום. ואפילו ראתה דם אחר שבא עליה ביום י''ב אין בכך כלום שזה דם נדה הוא ואינו מצטרף ליום שלפניו:

ראתה דם בסוף שביעי לנדתה בין השמשות וראתה בט' ובי' הרי זו ספק זבה. שמא ראיה ראשונה בליל שמיני היתה ונמצאת שראתה ג' ימים זה אחר זה מתחלת ימי זיבתה. וכן אם ראתה דם בט' ובי' מימי זיבתה וראתה בסוף יום י''א בין השמשות הרי זו ספק זבה. שמא ראיה אחרונה ביום י''א היתה והרי ראתה ג' ימים זה אחר זה בימי זיבתה:

נדה שבדקה עצמה בתוך ימי נדתה ומצאה שפסק הדם ואפילו פסק בשני לנדתה ושגגה או הזידה ולא בדקה עד לאחר נדתה ימים רבים וכשבדקה מצאה טומאה. אין אומרים שמא כל אותן הימים היתה טמאה ותהיה זבה אלא כל אותן הימים שלא בדקה בחזקת טהרה. בדקה עצמה ומצאה טמאה. אפילו בדקה בשביעי לנדתה ובין השמשות לא בדקה עצמה כדי לפרוש מטומאת נדה אלא המתינה ימים ואח''כ בדקה ומצאה טהורה הרי זו ספק זבה. ואם מצאה טמאה הרי זו זבה ודאית שכיון שבתחלה מצאה טמאה ולבסוף טומאה הרי זו בחזקת שלא פסק ויום ראשון של נדה אע''פ שמצאה בו טהורה ה''ז כמי שמצאה טמאה שיום ראשון כולו הוחזק המעין פתוח:

זבה שבדקה עצמה בראשון מימי הספירה ומצאה טהור ולא בדקה עד יום שביעי ומצאה טהור הרי זו בחזקת טהרה וכאילו בדקה כל שבעה ומצאה טהור:

וכן אם בדקה ביום ראשון מימי הספירה ומצאה טהור וביום הח' ומצאה טהור הרי זו בחזקת טהרה. בדקה ביום ג' לזיבתה ומצאה שפסק הדם ולא בדקה ביום ראשון מימי הספירה ובשביעי בדקה ומצאה טהור ה''ז בחזקת טהרה. והוא הדין לזב בכל אלו הבדיקות שהוא טהור ועלו לו ימי ספירה:

כל אשה שהיא ספק נדה ספק זבה צריכה לישב שבעת ימים נקיים מספק וטובלת בליל שמיני ואחר כך תהיה מותרת לבעלה. ומביאה קרבן זבה ואינו נאכל כמו שיתבאר במקומו: