Sefer Tahara (Purity) - הלכות אבות הטומאות - פרק שלשה עשר

חמש מעלות עשו חכמים בבגדים ואלו הן בגדי ע''ה מדרס לאוכלי חוליהן בטהרה וכן עמי הארץ עצמן כזבין לטהרות כמו שביארנו. ובגדי אוכלי חוליהן בטהרה מדרס לאוכלי מעשר שני אבל אוכלי חוליהן בטהרה והן הנקראים פרושים אינם כזבים אפילו לתרומה ה''ז הפרוש טהור אפילו אם נגע בה בנופו. ובגדי אוכלי מעשר שני מדרס לאוכלי תרומה. ובגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש אבל אוכלי תרומה עצמן אינן כזבין בקדש. ובגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת כמו שביארנו בהלכות פרה אדומה אבל הטהור לקדש אינו כזב לחטאת:

וכן עשו חכמים מעלות בטבילה. כיצד מי שטבל בלא כוונה ה''ז טהור לחולין ואסור במעשר שני עד שיתכוון לטבול למעשר. טבל למעשר הרי זה בחזקת טהרה למעשר ואסור בתרומה. טבל לתרומה הוחזק לתרומה ואסור בקדש. טבל לקודש הוחזק לקדש ואסור לחטאת. טבל לחטאת הוחזק לכל שהטובל לחמור הוחזק לקל. טבל סתם ולא נתכוון לאחד מכל אלו הרי זה טהור לחולין בלבד וטמא כשהיה אפילו למעשר. וכן הטובל ידיו או הטבילן צריך כוונה אפילו למעשר ומן המעשר ומעלה צריך כוונה אבל לחולין אינו צריך כוונה. וכל המעלות האלו מד''ס אבל דין תורה הואיל וטבל מ''ם הרי הוא טהור לכל:

מי שהיה טהור לתרומה והסיח את לבו מלאכול נטמא בהיסח הדעת ואסור לאכול תרומה עד שיטבול פעם שנייה ואינו צריך הערב שמש. היו ידיו טהורות לתרומה והסיח לבו מלאכול אע''פ שאומר יודע אני שלא נטמאו ידי הרי ידיו טמאות בהיסח הדעת שהידים עסקניות. אם לתרומה כז ק''ו לקדש שכל המסיח דעתו צריך טבילה. ואם לא שמר. עצמו מטומאת מת ולא ידע בודאי שלא נטמא ה''ז צריך הזאה שלישי ושביעי מפני היסח הדעת. ואם ידע שלא נטמא במת והסיח דעתו משאר טומאות ה''ז צריך טבילה והערב שמש אף לתרומה. ודבר ברור הוא שכל אלו הטבילות מדבריהן:

וכן גזרו חכמים על הכלים הנמצאים בשווקים וברחובות אפילו במדברות שיהיו בחזקת טומאה. שמא בזב או במת נטמאו. וכן הרוקין הנמצאין שם בחזקת טומאה שמא רוק זב וכיוצא בו הוא הרוק הזה:

כל הכלים הנמצאין בירושלים טהורין אפילו נמצאו דרך ירידה לבית הטבילה. שלא גזרו טומאה על הכלים הנמצאים בירושלים חוץ מן הסכינים לשחיטת הקדשים מפני חומרת הקדשים. בד''א בסכין הנמצאת בירושלים בשאר ימות השנה אבל אם מצא סכין בירושלים בי''ד בניסן שוחט בה הקדשים מיד ואפילו חל י''ד להיות בשבת שלא גזרו על הסכינין הנמצאים ביום הזה. וכן אם מצאה ביו''ט שוחט בה מיד שחזקת כל הכלים ביו''ט טהורין:

מצא הסכין בי''נ מזה עליה ומטבילה ושוחט בה למחר מפני שעשאוהו ביום זה כאילו יום י''ג שביעי שלה:

מצא סכין קשורה לסכין הידועה אצלו בין ביו''ט בין בשאר הימים הרי היא כמוה אם טהורה טהורה ואם טמאה טמאה:

כל הרוקין הנמצאים בירושלים באמצע הדרך גזרו עליהן טומאה כשאר הרוקין הנמצאים בכ''מ. וכל הרוקין הנמצאים בצדדין בירושלים טהורים. שהפרושים הן שמהלכין בצדדין כדי שלא יתטמאו במגע עמי הארץ. ובשעת הרגל שבאמצע הדרך טהורים שכל ישראל טהורים ברגל. ושבצדדין טמאים שהטמאים ברגל מעטים והן פורשים לצידי הדרכים:

כשם שהראשון עושה שני והשני עושה שלישי כן ספק ראשון עושה ספק שני וספק שני עושה ספק שלישי:

תרומה וקדשים שנטמאו בספק אב מאבות הטומאות של תורה הרי אלו נשרפין בטומאה זו כגון שנסתפק לו אם נגע באב זה או לא נגע:

ויש שם ספיקות שאין שורפין עליהן ואין אוכלין אותן אוכלין שנסתפק לו בהן אלא תולין לא אוכלין ולא שורפין. ויש שם ספיקות ששורפין עליהן את התרומה ואצ''ל קדשים:

אבל על ספק ספק הטומאה אין שורפין עליו תרומה לעולם ואצ''ל קדשים. אלא תולין לא אוכלין ולא שורפין:

על ששה ספיקות שורפין את התרומה וכולם גזירה מדבריהם ואלו הן. על בית הפרס. ועל עפר הבא מארץ העמים. ועל בגדי ע''ה. ועל הכלים הנמצאים. ועל הרוקים הנמצאים. ועל מי רגלי אדם טמא שנתערב במי רגלי בהמה מחצה למחצה ואין ידוע אם בטלו מראיתן אם לא. כיצד אם נטמאת תרומה מחמת אחד מששה אלו אע''פ שעיקר טומאתן בספק הרי זו תשרף. הואיל וודאי ספיקות אלו טומאתן מן התורה שהמת והזב טמאין מן התורה. ואחת תרומה שנגעה באחת משש טומאות האלו. או שנטמאת מחמת אחת מהן והרי היא שלישי לאחת מהן הרי זו תשרף.

אבל אם נסתפק לו בכ''מ אם נגע בבית הפרס ובארץ העמים או לא נגע. אם נגע בבגדים ורוקין וכלים ומי רגלים או לא נגע הרי אלו תולין מפני שהעיקר טומאתן מפני הספק שמא טמאין הן או טהורים וא''ת טמאין שמא נגע שמא לא נגע ונמצאו שני ספיקות ואין שורפין על שני ספיקות אלא תולין כמו שביארנו: