Sefer Zeraim (Seeds) - הלכות תרומות - פרק עשירי

זר שאכל תרומה בשגגה משלם קרן וחומש. אע''פ שיודע שהיא תרומה ושהוא מוזהר עליה אבל לא ידע אם חייב עליה מיתה אם לאו הרי זו שגגה ומשלם קרן וחומש:

אחד האוכל דבר שדרכו לאכול ואחד השותה דבר שדרכו לשתות ואחד הסך דבר שדרכו לסוך שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל לרבות את הסך. ואחד האוכל תרומה טהורה או טמאה בשגגה משלם קרן וחומש ואינו חייב בחומש עד שיאכל כזית שנאמר כי יאכל קדש בשגגה ואין אכילה פחותה מכזית. וכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייה בכזית:

אכל וחזר ואכל. שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס ומתחלת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית הרי אלו מצטרפין לכזית:

התרומה ותרומת מעשר בין של דמאי בין של ודאי והחלה והבכורים כולן מצטרפין לכזית לחייב עליהן מיתה וחומש שכולן נקראו תרומה. ומן הדין היה שאין חייבין חומש על תרומת מעשר של דמאי שאין חייבין על מעשר [שני] שלו כמו שיתבאר. אבל אמרו חכמים אם לא יתחייב עליה חומש יזלזלו בה:

אכל תרומה במזיד [והתרו בו לוקה ואינו משלם. לא התרו בו] אם היתה טהורה משלם הקרן ואינו משלם את החומש. ואם היתה טמאה משלם דמי עצים מפני שאינה ראויה אלא להסקה. לפיכך אם אכל תרומת תותים ורמונים וכיוצא בהם שנטמאו פטור מן התשלומין שהרי אינם ראויין להסקה:

האוכל תרומת חמץ בפסח בין בזדון בין בשגגה בין טמאה בין טהורה פטור מן התשלומין. אפילו הפרישה מצה והחמיצה פטור. ואפילו דמי עצים אינו משלם שהרי אינה ראויה להסקה מפני שהיא אסורה בהנאה אין לה דמים:

אבל השוגג שאכל תרומה ביום הכפורים או שאכל תרומה נקורה. והשותה יין תרומה שנתגלה. והסך יין ושמן כאחד או ששתה שמן וחומץ כאחד או שכסס את החטים או גמע את החומץ ה''ז משלם קרן וחומש:

היה שבע וקץ במזונו והוסיף על שבעו באכילת תרומה אינו משלם את החומש שנאמר כי יאכל לא שיזיק את עצמו. וכן הכוסס את השעורים פטור מן החומש מפני שהזיק עצמו:

זר שבלע שזפין של תרומה והקיאן ובא אחר ואכלן גם הוא בשגגה הראשון משלם קרן וחומש והשני משלם דמי עצים לראשון:

המאכיל הפועלים ואת האורחים תרומה הם משלמין קרן וחומש מפני שהן כשוגגין. והוא משלם להם דמי סעודתן שדמי החולין יתירין מדמי תרומה שאכלו שדבר האסור נפשו של אדם חותה ממנו:

המאכיל את בניו הקטנים ואת עבדיו בין גדולים בין קטנים. והאוכל תרומת ח''ל. והאוכל או השותה פחות מכזית. ונזיר ששגג ושתה יין של תרומה. והשותה שמן והסך את היין כל אלו משלמים את הקרן ולא את החומש:

בת כהן שהיתה נשואה לישראל או שנפסלה ואח''כ אכלה תרומה משלמת את הקרן ולא את החומש. האשה שהיתה אוכלת בתרומה ואמרו לה מת בעליך או גירשך. וכן העבד שהיה אוכל ואמרו לו מת רבך והניח יורש שאינו מאכיל או שמכרך לישראל או נתנך לו או שחררך. וכן כהן שהיה אוכל ונודע לו שהוא בן גרושה או בן חלוצה הרי אלו משלמין הקרן בלבד. ואם היתה תרומת חמץ והיה ערב הפסח הרי אלו פטורין מלשלם מפני שזמנה בהול נחפזו לאכול ולא בדקו. וכולן שהיתה להן תרומה בתוך פיהן כשידעו שהן אסורין לאכול הרי אלו יפלוטו:

היה אוכל ואמרו לו נטמאת. או נטמאת התרומה. טמא היית. או טמאה היתה התרומה. או נודע שהוא טבל או מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו. או מעשר שני והקדש שלא נפדו. או שטעם טעם פשפש לתוך פיו הרי אלו יפלוטו:

שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ונפלה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאי זו נפלה הריני אומר לתוך של תרומה נפלה. אין ידוע אי זו היא של תרומה אכל זר אחת מהן ה''ז פטור מן התשלומין שהמוציא מחברו עליו הראיה והשנייה נוהג בה כתרומה. אכל אחר את השנייה אף הוא פטור. אכל אחד את שתיהן משלם כקטנה שבשתיהן. אם מזיד קרן. ואם שוגג קרן וחומש:

האוכל את החומש בשגגה ה''ז מוסיף עליו חומשו. שהחומש כקרן לכל דבר. וכן מוסיף חומש על חומש לעולם. כל המשלם קרן וחומש הרי התשלומין כתרומה לכל דבר. אלא שאם נזרעו גידוליהן חולין. ואם רצה הכהן למחול אינו מוחל. וכל המשלם את הקרן בלבד הרי התשלומין חולין ואם רצה הכהן למחול מוחל:

בת ישראל שאכלה תרומה ואח''כ נישאת לכהן. אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה משלמת קרן וחומש לעצמה. ואם תרומה שזכה בה כהן אכלה משלמת קרן לבעלים וחומש לעצמה. שכל המשלם קרן וחומש משלם הקרן לבעלים והחומש לכל כהן שירצה:

לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה בין כך ובין כך אינה משלמת לעצמה והרי היא כמי שלא נשאת לכהן מעולם:

כל האוכל תרומה בין בשוגג בין במזיד אינו משלם אלא מן החולין המתוקנים שהוציאו מהן תרומות ומעשרות. ומשלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר וממעשר ראשון שניטלה תרומתו אע''פ שעדיין לא ניטלה תרומה גדולה שיש בו אם הקדים המעשר לתרומה. ומשלמין ממעשר שני והקדש שנפדו ואעפ''י שנפדו שלא כהלכה. ומן החדש על הישן אבל לא ממין על שאינו מינו שנאמר ונתן לכהן את הקדש כקדש שאכל:

האוכל קישואין של ערב שביעית ימתין לקישואין של מוצאי שביעית וישלם מהן. שאינו יכול לשלם חובו מפירות שביעית כמו שיתבאר במקומו:

אכל תרומה טמאה משלם חולין בין טמאין בין טהורין. אכל תרומה טהורה משלם חולין טהורין ואם שילם חולין טמאין בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין ויחזור וישלם מן הטהורין:

אכל תרומת חבר משלם לו. אכל תרומת עם הארץ משלם לחבר ונוטל דמיה ממנו ונותן לעם הארץ שאכל תרומתו שאין מוסרין טהרות לע''ה:

גזל תרומה מאבי אמו כהן ואכלה ואח''כ מת אבי אמו אינו משלם לעצמו אלא ליורש אחר משאר השבט. וכן אם נפלה לו תרומה מאבי אמו ואכלה. ובעל חוב שגבה תרומה בחובו והאשה בכתובתה ואכלוה משלמין קרן וחומש לכהן חבר והחבר נותן להם דמים שהיו מוכרין בה אותה התרומה כמו שאכלו:

הגונב תרומה ולא אכלה משלם תשלומי כפל לבעלים ויש לו לשלם מדמי תרומה. גנבה ואכלה משלם שני קרנין וחומש. קרן וחומש מן החולין. וקרן אפילו מדמי תרומה:

היתה התרומה הקדש לבדק הבית וגנבה ואכלה אינו משלם תשלומי כפל. שאין תשלומי כפל בהקדש כמו שיתבאר במקומו אבל משלם קרן ושני חומשים. חומש משום אוכל תרומה. וחומש משום שנהנה מן ההקדש. ולמי משלם אם היה בה כזית ואין בה שוה פרוטה משלם לכהנים. ואם יש בה שוה פרוטה בין שיש בה כזית בין שאין בה כזית משלם להקדש:

ומפני מה חל איסור הקדש על איסור התרומה מפני שהתרומה אסורה לזר ומותרת לכהן. הקדישה נאסרה על הכהן. לפיכך נוסף בה איסור אף על ישראל על דרך שביארנו בהלכות ביאות אסורות ואיסורי מאכלות:

הגוזל תרומה ואכלה משלם קרן וחומש אחד. שהחומש שחייב בו משום תרומה יצא בו ידי גזלו שנאמר ונתן לכהן את הקדש אינו חייב אלא בחומש של קדש בלבד. גזלה והאכילה לאחר האוכל משלם קרן וחומש. כ''מ שאמרנו משלם קרן וחומש אם אכל שוה ד' משלם שוה חמשה ממין שאכל. וכ''מ שאמרנו משלם קרן ושני חומשין אכל שוה ד' משלם ששה. וכ''מ שאמרנו משלם שני קרנין וחומש אחד אכל שוה ד' משלם דמי תשעה. ולעולם אינו משלם אלא לפי דמים שהיתה שוה בשעת אכילה בין שהוזלה בשעת תשלומין בין שהוקרה: