# Sefer Zeraim (Seeds) - הלכות מעשר - פרק אחד עשר

<div dir="rtl">הלכות מעשר - פרק אחד עשר</div>

Source: https://ajew.org/reader/rambam-zeraim/1/46


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אסור למכור את הדמאי לע''ה או לשלוח לו דמאי מפני שהוא מסייע לזה לאכול דבר האסור. אבל מוכרין ומשלחין אותו לתלמידי חכמים שאין תלמיד חכם אוכל עד שיעשר או עד שיודיעו אדם נאמן שזה מעושר:

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כל המשפיעין במדה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה מותרין למכור את הדמאי ולשלחו מפני שהן מוסיפין על המדה התקינו חכמים שיהיה הלוקח או זה שנשתלחו לו הוא המפריש מעשר דמאי. אבל המודדין במדה דקה הואיל והמוכר משתכר הוא מפריש ולא ימכור ולא ישלח אלא מתוקן:

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וכמה היא מדה גסה. ביבש חצי סאה ובלח מדה שמחזקת שוה דינר מאותו דבר הלח:

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

סלי זיתים וענבים וקופות של ירק אע''פ שהוא מוכרן אכסרה אסור למוכרן דמאי:

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

אמר אחד מהן בוא ונתקן הפירות האלו בין שהיה מוכר בדקה או בגסה המוכר מפריש תרומת מעשר והלוקח מפריש מעשר שני ודבר זה תנאי ב''ד הוא:

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

חבר וע''ה שירשו את אביהן ע''ה יכול הוא לומר טול אתה חיטים שבמקום פלוני ואני חיטים שבמקום פלוני. אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר טול אתה חיטים ואני שעורים. טול אתה הלח ואני היבש מפני שזה מוכר דמאי:

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

מי שהיה נושא ירק וכבד עליו משאו ורצה להשליך ממנו על הדרך כדי להקל ממשאו. לא ישליך עד שיעשר. כדי שלא תהא תקלה לעמי הארץ שאוכלין אותו בדמאי:

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

הלוקח ירק מן השוק ומשך אע''פ שלא שקל ולא מדד ולא נתן דמים ונמלך להחזיר לבעל החנות לא יחזיר עד שיעשר:

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

המוצא פירות בדרך אם רוב מכניסין לבתיהן פטור מלעשר שעדיין לא נקבע למעשר ואם רוב מכניסין למכור בשוק הרי אלו דמאי. ומחצה למחצה דמאי:

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

נטלן לאוכלן ונמלך להצניע לא ישהא אותן עד שיעשר. כדי שלא יהיה תקלה לאחרים. ואם נטלם מתחלה שלא יאבדו הרי זה מותר לשהותן אצלו עד שירצה לאוכלן או לשולחן או למוכרן ויעשר אותן דמאי:

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

קניבת ירק הנמצאת בגינה הרי זו פטורה מן הדמאי. ושל בעל הבית הנמצאת בבית חייבת. שעל גבי האשפה בכל מקום מותרת:

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

הנותן לפונדקית לבשל לו ולאפות לו מעשר את שהוא נותן לה כדי שלא יהיה תקלה לאחרים. ומעשר את שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה להחליף של זה [בזה]. אבל הנותן לחמותו בין שנשא בתה בין שאירס' או לשכנתו פת לאפות ותבשיל לבשל אינו חושש לא משום מעשר ולא משום שביעית מפני שאינה חשודה להחליף. בד''א בזמן שנתן לה שאור לעיסה ותבלין לקדרה. אבל אם לא נתן חושש משום מעשרות וחושש משום שביעית. ולפיכך אם היתה שנת שמיטה אסור שמא השאור מספיחי שביעית הוא:

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

המוליך חטיו לטוחן עם הארץ הרי הן בחזקתן שאינו חשוד להחליף. הוליכן לטוחן עכו''ם הרי הם דמאי שמא החליפן בחיטים של עם הארץ. וכן המפקיד אצל עם הארץ הרי הן בחזקתן שאינו חשוד להחליף הפקדון:

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

עם הארץ שהיה משתמש בחנותו של חבר אף ע''פ שהחבר יוצא ונכנס הרי זה מותר ואינו חושש שמא החליף:

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

המפקיד פירותיו אצל העכו''ם הרי הן כפירותיו של עכו''ם שחזקתו להחליף הפקדון. והיאך דינם. אם היו פירות שעדיין לא נגמרה מלאכתן ונגמרו ביד ישראל אחר שלקח הפקדון מפריש מעשרותיו כמו שביארנו. ואם היו פירות שהפקיד טבלים ונגמרה מלאכתן חייב להפריש שמא לא החליף העכו''ם ולפיכך יראה לי שהמעשרות שיפריש ספק. אבל אם הפקיד חולין מתוקנין אינו צריך להפריש כלום שאפילו החליף העכו''ם פטורין כמו שביארנו בהלכות תרומות דגנך ולא דגן עכו''ם:

</div>